פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



16
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
05/05/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 163
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום ראשון, כ"ז בניסן התשפ"ד (05 במאי 2024), שעה 11:00



סדר היום:
 << נושא >> ישיבה מיוחדת לזכרו של הווטרן אברהם גרינזייד ז"ל- שכיהן כיו"ר ארגון ברית ותיקי מלחמת העולם השנייה-  לציון יום השואה והגבורה ולציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית << נושא >>   


נכחו:
חברי הוועדה: 
עודד פורר – היו"ר
זאב אלקין


חברי הכנסת:
מירב כהן


חברי כנסת באמצעים מקוונים:
טטיאנה מזרסקי
יבגני סובה


מוזמנים:
	אביחי כהנא
	–
	מנכ"ל, משרד העלייה והקליטה

	סיון גולדשטיין הבר
	–
	סמנכ"לית חטיבת רשויות, עלייה וקליטה, משרד העלייה והקליטה

	אדם טסמה
	–
	מנהל תחום מורשת ישראל, משרד העלייה והקליטה

	ד"ר שרי פייר
	–
	סגנית מנהלת חטיבת רשויות, משרד העלייה והקליטה

	עופר בורד
	–
	ראש יחידת המוזיאונים, משרד הביטחון

	עידית רובין
	–
	ממונה מעקב ובקרה, מזכירות פדגוגית, משרד החינוך

	שרי ורדי
	–
	סיוע משפטי, משרד המשפטים

	סופה לנדבר
	–
	שרת העלייה והקליטה לשעבר

	שוקי פורר
	–
	ראש עיריית רחובות לשעבר

	רחמים מלול
	–
	ראש עיריית רחובות לשעבר

	אילנה הלן תבוריסקי
	–
	מנהלת מחלקת קליטה, מ"מ ראש העיר, עיריית רחובות

	סופה ביילין
	–
	מ"מ ראש העיר, עיריית אשקלון

	יגאל וינברג
	–
	סגן ראש העיר, עיריית קריית גת

	טניה קורכין
	–
	משרד רוה"מ, הרשות לזכויות ניצולי השואה

	טטיאנה קנטורוביץ מנוסובה
	–
	יועצת מנכ"ל, יד ושם

	אלינה קפלון
	–
	בני משפחה- אברהם גרינזייד ז"ל

	מיה דורפמן
	–
	בני משפחה- אברהם גרינזייד ז"ל

	מיכאל קפלון
	–
	בני משפחה- אברהם גרינזייד ז"ל

	גלינה קפלון
	–
	בני משפחה- אברהם גרינזייד ז"ל

	איתן קפלון
	–
	בני משפחה- אברהם גרינזייד ז"ל

	אגם קפלון
	–
	בני משפחה- אברהם גרינזייד ז"ל

	אדם קפלון
	–
	בני משפחה- אברהם גרינזייד ז"ל

	חן דורפמן
	–
	בני משפחה- אברהם גרינזייד ז"ל

	מוריס דורפמן
	–
	בני משפחה- אברהם גרינזייד ז"ל

	יובל דורפמן
	–
	בני משפחה- אברהם גרינזייד ז"ל

	דנט רפופורט
	–
	מ"מ יו"ר, ארגון ברית הווטרנים לוחמי מלחמת העולם השנייה

	ליודמילה שפיל
	–
	סגנית, ארגון ברית הווטרנים לוחמי מלחמת העולם השנייה

	רימה גרבר
	–
	ארגון ברית הווטרנים לוחמי מלחמת העולם השנייה

	דוד מניס
	–
	ארגון ברית הווטרנים לוחמי מלחמת העולם השנייה

	נדיה קשפור
	–
	ארגון ברית הווטרנים לוחמי מלחמת העולם השנייה

	זינה גוריביץ'
	–
	ארגון ברית הווטרנים לוחמי מלחמת העולם השנייה

	מיכאל גורביץ'
	–
	ארגון ברית הווטרנים לוחמי מלחמת העולם השנייה

	ישראל גיטמן
	–
	ארגון ברית הווטרנים לוחמי מלחמת העולם השנייה

	אברהם גוטקוביץ'
	–
	ארגון ברית הווטרנים לוחמי מלחמת העולם השנייה

	ממד פורמנוב
	–
	ארגון ברית הווטרנים לוחמי מלחמת העולם השנייה

	רחליה שפירו
	–
	ארגון ברית הווטרנים לוחמי מלחמת העולם השנייה

	יפים זאקיה
	–
	וטרן, ארגון ותיקי מלחמת העולם השנייה

	אלכסנדר ברמן
	–
	יו"ר, חזית הכבוד, עמותה להשגת זכויות פנסיה בישראל

	ד"ר אברהם שרנופולסקי
	–
	סגן הנשיא, חזית הכבוד, עמותה להשגת זכויות פנסיה בישראל

	ד"ר אמיליה לרין
	–
	מנהלת אדמיניסטרטיבית, חזית הכבוד, עמותה להשגת זכויות פנסיה בישראל

	מיכאל אלשנסקי
	–
	ראש ארגון יוצאי בלרוס

	יוליה קפלן
	–
	ראש האגודה הישראלית למען ילדים עולים

	חגית הירש
	–
	הנוער העובד והלומד

	הרב מנחם גולוכובסקי
	–
	חב"ד רחובות

	דויד מילמן
	–
	יוצר מדליות

	יודה דוידוב
	–
	יו"ר עמותת "ילדי שואה למען העתיד"

	ד"ר אנדריי גשיורובסקי
	–
	יו״ר יד לעזרה ישראל גלובל פורום




מנהלת הוועדה:
שלומית אבינח

רישום פרלמנטרי:
מוריה אביגד


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



 << נושא >> ישיבה מיוחדת לזכרו של הווטרן אברהם גרינזייד ז"ל- שכיהן כיו"ר ארגון ברית ותיקי מלחמת העולם השנייה- לציון יום השואה והגבורה ולציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית << נושא >>   


 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, ישיבה מיוחדת לזכרו של אברהם גרינזייד, זכרונו לברכה, שכיהן כיו"ר ארגון ברית ותיקי מלחמת העולם השנייה, הווטרנים, ולציון יום השואה והגבורה ויום הניצחון על גרמניה הנאצית שהתקיימו בשבוע הקרוב. הישיבה הזו עם בני משפחתו של אברהם, עם חבריו ומוקירי זכרו. הרבה מאוד אנשים ביקשו לומר כמה מילים, נשתדל לאפשר לכולם.

אברהם נולד ב-3 במרס 1926 ברומניה ונפטר ב-8 באפריל 2024. בן 98 היה במותו. ב-1941, כשגרמניה פלשה לברית המועצות, ברחה משפחתו לאוזבקיסטן, וכשהיה בן 15 אביו נפטר ממחלה. כעבור שנתיים גם אמו חלתה. בשנת 1943, כשהוא בן 17.5, התגייס אברהם לצבא האדום כנקמה בנאצים שרצחו רבים מבני משפחתו. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא שירת כלוחם בחטיבת 782 בדיביזיה 282 ובדיביזיית הצנחנים 103. השתתף בקרבות בנורבגיה, אסטוניה, פולין וגרמניה, משם עבר לפראג ולחם שם עד סוף המלחמה.

במהלך הלחימה קיבל 3 פעמים אותות הצטיינות מיוחדים על גילויי גבורה יוצאי דופן וכן את עיטור אות התהילה, אות המלחמה על המולדת ועיטורים נוספים. לאחר סיום המלחמה שירת אברהם עוד 5 שנים בבלרוס ובשנת 1950 השתחרר מהצבא. אברהם פנה ללימודים, הפך למורה ומנהל בית ספר מקצועי ומכללה, וב-1990 עלה אברהם לישראל לעיר רחובות עם אשתו בינה ובתו.

אברהם היה פעיל ציבור מהיום הראשון לעלייתו ארצה, נבחר למועצת העיר רחובות והיה פעיל, גם עבור כלל תושבי העיר וכמובן לטובת קליטת העולים שהמשיכו להגיע ועבור ותיקי מלחמת העולם השנייה. בשנת 2007 קיבל את אות יקיר העיר רחובות ממי שהיה אז ראש העיר, שוקי פורר, שהוא במקרה גם אבא שלי. ב-2010 נבחר להשיא את משואת יום העצמאות בהר הרצל. ב-2019 קיבל אברהם תעודת הוקרה ע"י הרמטכ"ל, רב-אלוף אביב כוכבי, במסגרת מיזם "פרח לניצול".

במהלך חייו פעל אברהם לשימור זיכרון הגבורה היהודית בצבא האדום במלחמת העולם השנייה, בדגש מיוחד על תוכניות חינוכיות לנוער ובשיתוף עם תנועות הנוער. הוא הקדיש את חייו למורשת הווטרנים הלוחמים היהודיים שלחמו בגבורה נגד גרמניה הנאצית. כל מבוקשו תמיד היה שיציינו בספרי ההיסטוריה של העם היהודי את אותם לוחמים שלחמו בצבאות בני הברית בגבורה על הנאצים ולא יזכרו רק את הנספים. לאברהם היה חשוב שיידעו שמיליון וחצי יהודים לקחו חלק במלחמה הזו כלוחמים ושעם ישראל חייב וצריך להיות גיבור וגאה בכך שהיהודים היו חלק מהמאמץ המלחמתי ולא רק קורבן. 

חלקו של אברהם בהקמת מוזיאון הגבורה היהודית בלטרון גדול מאוד וגם בקידום חקיקת חוקים ותקנות למען רווחתם וזכויותיהם של הווטרנים בישראל. אני זכיתי, בדחיפה של אברהם, לחוקק כחבר כנסת את חוק ציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית שהפך ב-2017 ליום רשמי במדינת ישראל. אני זוכר עד כמה אברהם היה נרגש כשהחוק הזה חוקק. הייתה לי שיחה אתו והוא ממש בכה מהתרגשות על חקיקת החוק, עד כדי כך הנושא הזה היה בנפשו.

לכל אחד מאתנו יש את הרגעים האישיים שלו, את הרגעים האישיים שהוא עבר עם אברהם, את החוויות שלו. הוא היה איש של אנשים, דיבר עברית רהוטה, ידע לגעת בכולם, אהב את הארץ ואת תושביה ועמד בראש הארגון של ותיקי מלחמת העולם השנייה במשך שנים ארוכות. הוא היה לוחם וגיבור, נלחם בגבורה בנאצים, ולאחר עלייתו לישראל על מורשתם של הלוחמים וחבריו הווטרנים. כמו כן, הוא פעל ללא לאות לשיפור תנאי המחיה של ותיקי מלחמת העולם השנייה. אני לא יודע כמה אנשים יודעים עד כמה הם חבים לו כל אחת ואחת מהזכויות שלאט-לאט לאורך השנים ניתנו לאותה קבוצה מובחרת. 

ערב יום השואה חשוב להזכיר גם נתונים מספריים על ניצולי השואה שחיים בישראל: בישראל חיים ערב יום השואה 133,362 ניצולי שואה ונפגעי התנכלויות אנטישמיות בתקופת השואה. 42,232 שורדי שואה נכי רדיפות הנאצים שמקבלים קצבה חודשית למחייתם. עוד 48,303 פליטי שואה, עיקרם יוצאי מדינות חבר העמים שעלו ארצה בשנות ה-90' ומקבלים רק מענק שנתי ממדינת ישראל, העומד היום על סך של 7,248 שקלים. 

חשוב לי לציין שהמענק הזה הוגדל לפני כשנתיים, בתקציב האחרון שחוקקנו בממשלה הקודמת, בגלל פעילותו הנמרצת של אברהם. הוא היה אז בן 96, עבר ממשרד למשרד ואחד-אחד מחברי הכנסת ודרש שלא יחוקק תקציב מדינה בלי שבתוכו תהיה גם אותה תוספת. אנחנו הגדלנו אז ב-60% את המענק השנתי של ותיקי מלחמת העולם השנייה. כמו כן, ישנם 40,287 נפגעי התנכלויות אנטישמיות בתקופת מלחמת העולם השנייה ילידי מרוקו, תוניסיה ועיראק.

עבורי היה אברהם – אני יכול להגיד ברמה האישית  – ממש כמו סבא. כאילו קיבלתי סבא נוסף. בשנים האחרונות שיכולתי לבוא אליו, להתייעץ אתו ולדבר אתו, ולא פעם ולא פעמיים הוא קרא לי. הייתי מגיע, הייתה לו רשימה מוכנה כבר של משימות שצריך לבצע, שהוא לא ישן בלילה כי עוד לא דאגו לזה, ועוד לא דאגו לזה ועוד לא דאגו לזה. כך הוא עבד לא רק אתי, עם כולם. הייתי אחת מיני פגישות שהיו לו, נכנסים ויוצאים אצלו בבית, אין לו הרבה זמן לשבת אתך, אתה צריך להיות קצוב בדיוק לטובת הדברים שצריך.

מכאן גם נולדה הישיבה הזו, שאני חושב שראוי שכל אחד יוכל לכבד אותו בכמה מילות פרידה אישיות. לפני שנתחיל עם סבב הדוברים אנחנו רוצים להקרין קטע של דברים שאמר אברהם בישיבת ועדה שקיימנו לפני מספר חודשים, בינואר, לציון 80 שנה לסיום המצור על לנינגרד. קיימנו את הישיבה במוזיאון הלוחם היהודי בלטרון, שיחנך בטקס השבוע, טקס יום הניצחון. לקחנו קטע קצר מהדברים שאברהם אמר כמו צוואה עבורנו.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

לפני סבב הדוברים ניתן למשפחה. אלינה קפלון, נכדתו של אברהם, בבקשה.

 << אורח >> אלינה קפלון: << אורח >>   

שלום, נעים מאוד, שמי אלינה קפלון, הנכדה של אברהם גרינזייד. משמאלי יושב אחי הבכור, מוריס דורפמן, ומאחורינו יושבים חמשת הנינים של אברהם גרינזייד: איתן, מיה, אגם, יובל ואדם. סבא שלנו היה אדם מאוד מסודר, הכול אצלו היה מתוכנן, אפילו איך תראה המצבה ומי ידבר בהלוויה, אבל אני חושבת שאפילו הוא לא דמיין ולא חשב שייקמו לכבודו דיון בבית הנבחרים של מדינת ישראל. אז לפני הכול אני מבקשת להודות ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת עודד פורר, ומנהלת הוועדה, שלומית אבינח, על הכבוד הגדול שאתם מעניקים לנו ולסבא שלנו, וכמובן לכל המשתתפים המכובדים שבאו לכבד את זכרו של אברהם גרינזייד. 

רוב חייו של סבא הוא לימד היסטוריה ולכן היה מאוד מודע וייחס חשיבות רבה לנרטיבים שמייצרים את ההיסטוריה. הדרך הטובה ביותר להמחיש את מה שסבא שלנו ניסה להטמיע בחברה הישראלית היא לנסות ולדמיין מה יהיה זיכרון של העם שלנו על ה-7 באוקטובר בעוד 50 שנה. תחשבו על לוחם בצה"ל שמשתתף במלחמה הזאת ומה הוא ירצה שיזכירו בעוד 50 שנים. האם בספרי ההיסטוריה יכתבו רק על האסון של ה-7 באוקטובר, או גם על הגבורה של חיילי צה"ל בחצי השנה האחרונה? 

סבא עשה כל שביכולתו כדי לשנות את הנרטיב הישראלי בהקשר של השנים 39-45 בשתי נקודות: האחת, שמדינת ישראל קמה בגלל השואה. התפיסה שסבא הוביל הייתה שהאירוע הקריטי שבגללו קמה מדינת ישראל הוא הניצחון על ציר הרשע ב-1945. בלי הניצחון סביר להניח שרוב העם היהודי היה מושמד ושום מדינה לא הייתה קמה. לכן, הנקודה הראשונה היא שהניצחון ב-1945 הוא הסיבה להקמת המדינה, ולפיכך 9 במאי מוכרח להיות יום חג בישראל. בזכות סבא, חבר הכנסת עודד פורר ועוד אנשים רבים, חוקק חוק יום הניצחון על גרמניה הנאצית שמצוין ב-9 במאי. 

הנקודה השנייה שלו היא שלצד השיח על השואה מוכרח להיות שיח ולימוד היסטורי על גבורת מיליון וחצי יהודים לוחמים בצבאות בעלות הברית, שמתוכם 200,000 נפלו בקרבות. לסבא היה מאוד חשוב שילדי ישראל ילמדו על לוחמי מלחמת העולם השנייה והוא פעל רבות כדי לוודא זאת. בין היתר סייע בהקמת מוזיאון הלוחם היהודי בלטרון ושיתף פעולה עם הנוער העובד והלומד. 

בחודשים האחרונים לחייו סבא היה מאוד מוטרד, בעיקר מהמאבקים הפנימיים בינינו, העם היהודי. בתור מישהי שלא נולדה כאן וזוכרת קצת את החיים בגלות, אני יודעת בוודאות שאין לנו ארץ אחרת. חמשת הנינים של אברהם פה אתנו ואני רוצה לבקש בשם סבא שלנו ובשמנו: תעשו הכול כדי להחזיר את השבויים ולהבטיח עתיד יציב, טוב ובטוח לכל ילדי ישראל. שוב אני רוצה להודות בשם סבי ובשמנו לכולכם. תודה שבאתם.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה. מוריס, תרצה להוסיף?

 << אורח >> מוריס דורפמן: << אורח >>   

אחרי אחותי אין מה להגיד, אני רק רוצה להגיד שיצא לי להיות עשרות ואולי מאות פעמים בכנסת בוועדות ואמרתי למירב שאף פעם לא התרגשתי מדיונים בכנסת. זו פעם ראשונה שאני מתרגש אז תודה לכם.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה. נמצאת אתנו בזום חברת הכנסת מזרסקי. בבקשה.

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>   

בוקר טוב לכולם. לצערי לא יכולתי להגיע היום אבל היה לי חשוב מאוד לקחת חלק בדיון. הכרתי אישית את אברהם, הערצתי אותו, יהי זכרו ברוך. אברהם היה אדם שהקדיש את עצמו למען מדינת ישראל, העם היהודי והלוחמים היהודים, קצינים וחיילים שנלחמו נגד הנאצים. סיפור חייו ופעילותו הוכיחו כי בני ישראל היהודים אינם קורבן, אלה אנשים אמיצים, חזקים, חכמים וחסרי פחד. אני אצטט את אברהם: "עמנו צריך להיות גאה שאנחנו לא רק קורבן". הוא פעל רבות למען העברת המסר לצעירים: היהודים נלחמו נגד הנאצים והינם חלק בלתי נפרד מהניצחון. 

כשעליתי ארצה בשנות ה-90', גם כשאברהם עלה, כמעט ולא דיברו בישראל על הגבורה היהודית בתקופת המלחמה למעט סיפורי לוחמי הגטאות. אמנם העובדות היו חלקיות משום שההיסטוריה של ברית המועצות וכל מה שהתרחש בשטחה לא היה ידוע לישראלים. רק בשנים האחרונות מלאכת איסוף המידע הושלמה והוקמו תערוכות בבית לוחמי הגטאות ובמוזיאון הלוחם היהודי. אברהם תרם רבות להקמת המוזיאון החדש הזה. ביקרנו שם יחד לפני פתיחתו הרשמית של המוזיאון. אנו מכירים את אברהם כמייסד ויושב-ראש ברית הווטרנים וותיקי מלחמת העולם השנייה, זה ארגון בעל ערך היסטורי וערך חברתי מאוד חשוב גם לדור הנוכחי וגם לדורות הבאים. 

כמה מילים על האישיות הגדולה והיקרה של אברהם. הייתה לי זכות אישית להכיר אותו כבן-אדם בעל ידע רב וזיכרון פנומנלי, ראש גדול, ראייה רחבה, הבנה של תהליכים, למרות הגיל, כושר ביטוי מבריק, יכולת לארגן, לכנס, לפעול עם שותפים. הוא ידע להגדיר בעיה, להמציא פתרונות ולרתום את הגורמים הרלוונטיים לקבלת סיוע, לא לעצמו אלא למען קידום רעיון ומטרה לטובת שירות הציבור. הוא ידע לדאוג לכולם, לדאוג לזיכרון האמת ההיסטורית ולהעביר אותה לדור הצעיר. מגיל צעיר, הרבה לפני עלייתו ארצה, אברהם התגייס לצבא וגם בישראל שאף ליצור ולחזק את הקשרים עם צה"ל. הוא היה גאה בצבא שלנו ובחיילים האמיצים והערכיים, במיוחד בימים הקשים של "חרבות ברזל". אברהם היה בן-אדם מיוחד. עד סוף חייו היה עסוק ומעורב, יוזם ויועץ. יהי זכרו ברוך.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה רבה. אביחי כהנא, מנכ"ל משרד העלייה והקליטה.

 << אורח >> אביחי כהנא: << אורח >>   

אדוני היושב-ראש, אני אדבר בקצרה כי נראה לי שאולי מהנוכחים בחדר הכרתי את אברהם הכי פחות, אבל בשנה האחרונה, גם מסיפורים וגם ממספר פגישות, הספקתי להכיר ולראות את האדם הגדול הזה. אני מודה לך מאוד, אדוני היושב-ראש, על הפגישה החשובה הזאת. בתחילת דבריך פירטת את קורות חייו של אברהם ומזה יצא הדבר שעליו רציתי לציין ולבקש. 

אברהם היה בן-אדם שידע להכיל ניגודים, ידע להיות כמו שאמרו על דוד המלך, "עדינו העצני", מצד אחד מנהיג, גיבור, גיבור מלחמה וגיבור בנפש, אבל מהצד השני גם איש חינוך שלקח את הדבר הזה כדי להוביל, עוד לפני שעלה לישראל וגם אחר כך, יוזמות חינוכיות מדהימות. ידע לדרוש, ידע להיות מוביל אבל גם ידע להיות סבא. אני לא אשכח איך בכל פעם שסיוון הייתה חוזרת ממנו היא הייתה מספרת לי מה היא אכלה, מה היא שתתה, מה הוא אמר לה כך, מה הוא אמר לה אחרת, התעניין בילדים, והשילוב הזה באמת היה ייחודי ומדהים. 

משרד העלייה והקליטה לדורותיו – בהקשר הזה אני מרגיש באמת שזכיתי להיות עוד שליח במסדר השליחים של המנכ"לים – וגם בשם שר העלייה והקליטה אופיר סופר, מבקשים להודות ולציין את הפעילות המיוחדת. אני אומר לנינים שאנחנו אומרים כשבן-אדם נפטר "חבל על דאבדין ולא משתכחין", נראה לי שעל אברהם אפשר באמת להגיד שהוא לא השתכח מכיוון שמורשתו נמצאת כאן. תודה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.

 << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >>   

תודה רבה. זה באמת אירוע מאוד מרגש. אברהם היה בן-אדם חד פעמי, מאוד מאוד צנוע. כמה שהוא דיבר עם הפוליטיקאים הכי בכירים ומקבלי ההחלטות והדלתות שלו היו פתוחות באמת בכל מקום, כי כולם מאוד העריכו אותו, הוא היה איש מאוד מאוד צנוע ומאוד אהבתי אותו. הוא היה מאוד גאה במשפחה שלו, תמיד סיפר.

אברהם התגייס בגיל 17 וכל הבגדים שלו מלאים בעיטורים. אחרי כל מה שהוא עבר הוא הגיע לארץ והמשיך להילחם כי היה לו נורא חשוב שלא יוטמע הנרטיב שהיהודים הלכו כצאן לטבח. היה לו מאוד חשוב שכולם יידעו שהיהודים נלחמו ושהספרים על סיפורי הווטרנים לא יהיו רק ברוסית, שהם יתורגמו גם לעברית כדי שכולם ישמעו את זה וכולם יכירו. 

זה דור שאנחנו נפרדים ממנו. אני לצערי כמעט כל שבוע נפרדת מעוד שורד שואה שליווינו. אם ניקח את אברהם, זה בן-אדם שאיבד כמעט את כל משפחתו, 136 אנשים מבני משפחתו מתו או נרצחו ע"י הנאצים, ועם זאת הם היו מאוד אופטימיים ומאוד האמינו במדינה שלנו וביכולת שלנו לשמוח ולבנות כאן מדינה. אני חושבת שבעת הזו זו השראה שאנחנו צריכים לקחת מהדור הזה, שכמה שקשה וכמה שהחורבן הוא גדול אנחנו חייבים להאמין בתקומה של עם ישראל, והוא האמין.

פעם אני זוכרת ששאלו אותו מה הווטרנים יעשו אחרי לכתו אז הוא השיב שהוא יעבוד גם משם. אז הוא ממשיך לעבוד גם משם ולמרות שאנחנו נפרדים ממנו הרוח שלו ממשיכה ללוות אותנו ותמשיך ללוות אותנו לעד. תודה לו על כל מה שהוא עשה. תודה לכם, בני המשפחה היקרים. יהיו זכרו ברוך.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה. חבר הכנסת אלקין, בבקשה.

 << דובר >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר >>   

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אמרה מירב שזה אירוע מרגש, זה אירוע מרגש ועצוב, כי אני המון שנים בזירה הציבורית של הכנסת ועסקתי בכובעים שונים בהרבה סוגיות מול אברהם ותמיד היה נראה שהוא סוג של סלע איתן. הוא תמיד קיים. לא יכולת לתאר לעצמך אירוע או עיסוק בנושא שאיכשהו מתחבר לנושא מלחמת העולם השנייה בלעדיו. לא משנה מה זה. זה היה יכול להיות חקיקה לטובת הווטרנים, זה יכול להיות אירוע סעיף 9 במאי, זו יכולה להיות יוזמה של המוזיאון בלטרון, כל דבר שאיכשהו קשור, תמיד היה שם בחזית. היה נראה שכולנו מתחלפים פה, גם בבית הזה, והוא תמיד היה ויהיה. לכן קשה מאוד לתפוס. 

כשקיבלתי את הבשורה הזאת הייתי בחו"ל, לא האמנתי, גם נפגשנו יחסית לא מזמן. לכן היה מאוד עצוב לתאר לעצמנו את העולם הזה בלעדיו, בלי המון חן מצד אחד – הוא תמיד ידע לעשות הכול בחיוך, גם כשהוא בא בביקורת, והוא לעיתים בא בביקורת, בטח ליושבים בבית הזה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

כולנו חטפנו ממנו.

 << דובר_המשך >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>   

בוודאי, אבל זה תמיד היה באהבה, בחיוך ובהמון חום. ראית שזה נושאים שבאמת כואבים לו. גם החיבור שלו כל הזמן בין שני העולמות לא ברור מאליו. יש את העולם שהוא ייצג, שזה עולם הווטרנים, עם השפה הרוסית והכול, ומצד שני העולם של מדינת ישראל. הוא למשל תמיד התעקש לדבר בשתי שפות, בכל אירוע, כעיקרון. גם כשהיו כמעט אך ורק דוברי רוסית הוא התעקש לדבר בעברית וגם הפוך.

בהמון צמתים היינו ביחד, המון יוזמות קידמנו ביחד, הוא באמת היה בן-אדם נפלא שגם הדאגה למורשת של העבר תמיד הייתה קשורה אצלו לשאלה מה קורה במדינת ישראל היום, גם בנאומים שלו, גם כשהיית מדבר אתו בארבע עיניים. העולמות האלה תמיד התחברו. אדם שתרם המון למדינת ישראל, לעם ישראל, לארגון הווטרנים. גם פה אני משוחד, סבא שלי, זכרונו לברכה, היה פעיל בשורות הארגון הרבה שנים ולא היו שם שאלות על ההנהגה של אברהם, בהנהגה הארצית, הכול היה ברור, מי מוביל את הארגון ומה הוא עושה.עצוב מאוד, חבל מאוד, אבל בן-אדם שבאמת ראוי שיתקיימו לזכרו גם דיון מיוחד בכנסת וגם עוד הרבה דברים אחרים, ואני בטוח שעוד נזכור אותו רבות.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה רבה. חברת הכנסת לשעבר, סופה לנדבר, שהייתה שרת העלייה והקליטה. כשחוקק את חוק יום הניצחון בוועדת שרים הוא הובילה את החקיקה שלו, עבדה עם אברהם הרבה שנים.

 << אורח >> סופה לנדבר: << אורח >>   

תודה. אדוני היושב-ראש, מנכ"ל משרד העלייה והקליטה לשעבר, אתמול הסתכלתי בארכיון האישי שלי ובכל פינה שלו היו תמונות של אברהם. זה משהו שמעורר את לבי. מצאתי את מילותיה של המשוררת מרינה שורשקובה ואני חושבת שהן מתאימות מאוד לישיבה הזאת: אל תשכח, החיים קצרים ויקרי ערך, וחול אוזל בשעון החול, גם מנהיגים יורדים מהבמה ולכולם יש סוף הדרך". אני חושבת שזה מתאים למה שקרה עם אברהם. 

אני הייתי אתו בקשר ולא בתור שרת עלייה וקליטה לשעבר, בתור בן-אדם. גם בימים האחרונים דיברתי אתו כמה פעמים. כאשר הבת שלו נפטרה הוא נשבר אבל החזיק מעמד, כאשר אשתו נפטרה זה שבר אותו. כמה ימים לפני מותו הוא התחיל להתלונן בפניי שהוא מרגיש לא טוב ושהסוף כבר לא רחוק, ואמרתי: אברהם, אל תדבר שטויות, לא מתאים לך לדבר שטויות. 

אני נזכרת איך אנחנו העברנו את החוק על וטרנים ובלוקדניקים, מצור של סנקט פטרבורג. תדעו, לא כולם, גם בבית הזה, יידעו על הגבורה של יהודים במלחמת העולם השנייה, וכאשר אמרתי בלוקדה,  מצור של סנקט פטרבורג, והוספתי את זה לחוק והתעקשתי, לא כולם ידעו שזה קרה. אני מסכימה עם חבר הכנסת אלקין, זה יום עצוב והגעתי במיוחד כדי לכבד זיכרון של בן-אדם גדול. סבא היה בן-אדם גדול ואתם יכולים להיות גאים בו. גיבור, לוחם. הוא לחם למען אנשים שנמצאים גם באולם הזה. הוא התעקש במלחמה שלו ובמאבק שלו.

היום, בימים אלה, ההמנון של מדינת ישראל וההמנון של הניצחון נשמעים אחרת לגמרי. אנחנו צריכים לזכור לא רק אותו, בגלל שהוא זכר את הגיבורים של מלחמת העולם השנייה. אני מצדיעה לו כמוכם בגלל שסבא היה בן-אדם ואני חושבת שבימים האלה להיות בן-אדם זה כבוד גדול.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה רבה. הייתה השרה שלי כשהייתי מנכ"ל משרד העלייה והקליטה.

 << דובר_המשך >> סופה לנדבר: << דובר_המשך >>   

כן, בדיוק ב-9 במאי עשינו קבלת פנים לכל יושבי-ראש הארגון הזה, ואנחנו גם היום                                                                                                                                                                    ב-9 במאי, אם כי יש מלחמה בין רוסיה ואוקראינה שנותנת טון אחר לגמרי ליום הזה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

סופה ביילין, בבקשה.

 << אורח >> סופה ביילין: << אורח >>   

קודם כל, אני מודה ליושב-יושב ראש ועדת העלייה והקליטה, מר עודד פורר. זה מאוד חשוב ומרגש שהזמנת את כולנו ואנחנו פה. למי שאין זיכרון אין עתיד. תמיד זה כך. חשוב להזכיר היום שוב בן-אדם שעשה הרבה דברים בשבילנו, בשביל מדינת ישראל ובשביל העלייה מברית המועצות. הייתה לי זכות להכיר את הבן-אדם הזה, ולא רק להכיר אותו, להבין את הראש שלו. הוא היה בן-אדם גדול. אין הרבה אנשים כמוהו. 

המשפחה יכולה להיות גאה בו, ולא רק היא, כל העלייה, לא רק מברית המועצות, כל המגזרים צריכים להיות גאים בו בגלל שהוא בן-אדם של עשייה, העביר חוק, לחץ בשביל להכניס את החוק כמו שצריך. אני זוכרת את המפגש האחרון בלטרון אתו ואתך, הוא אמר דברים נכונים. אנחנו העברנו את החוק לגבי ה-9 במאי אבל אין בלוח השנה חוק כזה, זה נעלם. לפי דעתי אנחנו צריכים, גם בשביל הזיכרון שלו, להכניס את זה ללוח השנה. תודה לכולם, לכל מי שזוכר את הבן אדם הגדול הזה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה רבה. שוקי פורר, שהיה ראש עיריית רחובות ואברהם היה חבר מועצה אצלו.

 << אורח >> שוקי פורר: << אורח >>   

תודה. אדוני היושב-ראש, התרגשות מיוחדת. ראשית, אני מודה לך שהזמנת אותי. אברהם גרינזייד היה חבר שלי ואני גאה להגיד "אברהם גרינזייד היה חבר שלי". אבל יותר מזה, קודם כל אני רוצה להדגיש את ההישגים הגדולים ביותר של אברהם. ראשית, הדאגה לוותיקי מלחמת העולם השנייה, לווטרנים ולתנאים שלהם, ושנית, הכנסת המודעות של המשמעות של ה-9 במאי. מה זה ה-9 במאי? הניצחון על הגרמנים בתקופת הצבא הסובייטי והחלק שיש לניצחון הזה במציאות שלנו אחרי מלחמת העולם השנייה. זאת נקודה שלא הייתה ברורה לציבור ואין כמו אברהם שתרם למודעות הזאת, שזה המועד, זה הכיוון, אלה האנשים.

חברים, אברהם היה חבר מועצת עיריית רחובות ואני שימשתי בתפקיד, ואולי כל אחד מאתנו במידה מסוימת, שימש בתפקיד הפועל של אברהם גרינזייד, כי זה היה מתחיל כך: "שוקי, תשמע" – יש לו משימה בשבילי – "צריך להקים אנדרטה לזכר הגיבורים של ה-9 במאי, לזכר הגיבורים היהודים במלחמת העולם השנייה", והקמנו, ו"צריך לעשות כיכר", ועשינו כיכר. כך עבדתי אצל אברהם גרינזייד במשך שנים כשהוא היה חבר מועצת עיריית רחובות. כשסיימתי את תפקידי כראש העירייה לפחות זכיתי להוריש לו פועל אחר, הוא קיבל את עודד בתור הפועל וזה הפך להיות מ"שוקי, תשמע" ל"עודד, תשמע". 

אברהם באמת חסר לכולנו, למשפחה שלו כמובן ולכולנו, חברים שלו, אהבנו אותו, הוא היה איש מיוחד עם הישגים בלתי רגילים. יהי זכרו ברוך.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה. אילנה, מנהלת מחלקת הקליטה. אני מעביר את זה ישר אלייך כי לך יש משימה, לך ולעיריית רחובות, ולחברת המועצה יוליה קפלן, שיזכרו את אברהם כמו שצריך. יש מוזיאון שנבנה ברחובות ואת יודעת כמוני כמה זה היה בשבילו כל עולמו. מכל המוזיאונים בארץ, שהוא דאג לכולם, זה היה בשבילו פרויקט אישי ואני חושב שראוי שעיריית רחובות תקבל החלטה לקרוא את המוזיאון על שמו ובצוואתו גם רחוב על שמו. זה מסר שצריך להעביר לראש עיריית רחובות שהתחייב בלוויה, אנחנו רשמנו.

 << אורח >> אילנה הלן תבוריסקי: << אורח >>   

נעביר. קודם כל, תודה על הזכות. בעצב רב אני פונה אליכם להוקיר ולזכור את תרומתו המרשימה של אברהם גרינזייד, איש יקר, חבר, מנטור ומנחה דרך בשבילי, מקור השראה ופעיל נאמן לקהילה היהודית ולמדינת ישראל. אברהם היה לא רק נגיד של ארגון הווטרנים הארצי אלא גם המנהיג, המנהיג. בעל אופי נדיב, חם ורוחני. תמיד היה לו זמן לתת עזרה ולתמוך בכל מי שהיה זקוק לו. דרכו הייתה מלאה אהבה וכבוד לכל אדם, אותם הוא העמיד בדורות הבאים בעקביות ובנתינה אינסופית.

הייתה לי זכות גדולה שהוא ביקש ממני לבוא ממש זמן קצר לפני שהוא הלך לעולמו. אמר שהוא חש את סופו ושזמנו אזל, נתן הוראות מאוד מאוד ברורות לגבי מוזיאון, חלוקת חפצים, וגם דיבר בדאגה על כל המתרחש סביב. הוא היה אחד מאנשי יסוד שהצליחו להעביר מסר גבורה יהודית בצורה מרתקת ומרעננת. גם בזמן שרוב העולם נופל תחת צל של חושך ופחד, אברהם הצליח להנחיל לילדים ונוער את ההרגשה של נחישות, קיום ושייכות. סדנאות, הרצאות שהוא העביר במסגרות חינוך שונות, תמיד היה מעודד את הצעירים להתגבר על אתגרים ולקדם ערכים אנושיים ומסורת יהודית.

התמונה האחרונה, שנמצאת מאחוריך, זו תמונה שצולמה בפברואר ובאמת תודה שהייתה לנו זכות לקבל אותו במוזיאון כשהוא מוקף בנוער קשוב ומתעניין בכל מה שהוא מספר. זו ההוכחה הכי טובה להתגשמות של חלומו, קשר בין-דורי הדוק תוך העברת מסר על גבורתו היהודית. הוא נהנה מכל רגע שהוא היה עם צעירים. יהי זכרו ברוך.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה רבה. חברת המועצה יוליה קפלן.

 << אורח >> יוליה קפלן: << אורח >>   

תודה לכולם, תודה לחבר הכנסת עודד פורר, תודה לראש עיריית רחובות לשעבר שאתה פה ליידי. יש פה פורום רב-לשוני אבל כמו שאמר חה"כ זאב אלקין, כל הזמן אברהם דיבר בשתי שפות. אברהם גרינזייד לא היה חבר שלי, הוא היה מורה שלי. כל פעם שהוא קרא לי לבוא אליו ולדבר אתו הוא לימד אותי איך ומה נעשה ביחד. מטרתו העיקרית הייתה לשמור על הארגון, לשמור על הארגון, שהארגון לא ילך לאיבוד, ודבר שני, להעביר את המסר הנוכחי לדורות הבאים, החל מהילדים הקטנים. אני מנהלת מרכז ילדים, איגוד מורים עולים, כל הזמן אנחנו מספרים לילדים על גורל היהודים בתקופה הקשה. עכשיו למשל אנחנו מביאים ילדים למועדון הווטרנים לדבר אתם. רק בפרקטיקה, גם בחיים שלנו, בחיים האמיתיים, אנחנו יכולים לשמור על זכרונו של אברהם גרינזייד. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה רבה. יגאל וינברג, סגן ראש עיריית קריית גת.

 << אורח >> יגאל וינברג: << אורח >>   

שלום ליו"ר הוועדה, תודה לחברי הכנסת, לשרת העלייה והקליטה לשעבר. כתוב כאן "סגן ראש עיריית קריית גת" אבל יש לי זכות גדולה יותר להיות המנכ"ל של הארגון שעמד בראשו אברהם גרינזייד. אברהם לא רק גיבור, הוא היה מנהיג וגיבור. הוא היה החבר, האב הרוחני שלנו, האדם שתמיד ידע לכוון אותנו בכל מקום, בכל רגע. תמיד, עד הרגע האחרון, הוא היה צלול וידע בדיוק, בדיוק מה הוא רוצה שיקרה, היכן החזון שלו.

שמעתי את חבריי כאן שאומרים שזה יום עצוב, אבל עם זה, זה יום שהוא גם שמח בשבילנו כי אני רואה כמה חברים נמצאים כאן, כי כולנו היינו החברים שלו קודם כל. הוא תמיד אמר "זה החבר שלי" ו"זו החברה שלי". היינו החברים שלו. לא משנה מה הגיל שלנו, היינו החברים שלו. היום יש לנו זכות גדולה לעשות זאת ביחד ולהמשיך את החזון ואת המורשת של אברהם גרינזייד. יהי זכרו ברוך.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה רבה. מר גיטמן, בבקשה.

 << אורח >> ישראל גיטמן: << אורח >>   

(אמר דברים בשפה הרוסית, להלן תרגומם: שמי ישראל גיטמן, אני נציג ארגון ותיקי המלחמה ברחובות. מ-1992 עבדתי עם אברהם. הכרתי אותו עוד במולדת הקודמת שלנו. נפגשנו במקרה ברחובות ב-1992 והמשכנו לעבוד ביחד. אברהם היה מארגן בחסד. הוא עזר כל כך הרבה למשתתפי המלחמה, העביר חוקים לטובתנו, שיעזרו לנו, לאנשים ששרדו את המצור על לנינגרד, כל אותם אנשים שסבלו במהלך השואה. 

אברהם עבר דרך קשה אבל הוא היה באמת אדם לוחם. עבד יום ולילה. כמו שאומרים ברוסית, עבד כמו זאב. הוא עשה כל כך הרבה למען הארגון שלנו, הוא עשה כל כך הרבה למען המדינה הזו. עבדנו למען ישראל שלנו, באנו לפה לעבוד, לבנות, לעזור, ולהסביר לילדים בבית הספר על המאבק נגד הנאצים כדי שאנשים ידעו שאנחנו באמת פטריוטים של המולדת. אני עברתי את המלחמה מבלרוס ועד ברלין, עד רייכסטאג. אברהם היה בן אדם של חיים. הוא עשה בשבילנו כל כך הרבה ולכן זכרונו יהיה ברוך ולנצח נחשוב עליו). 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה רבה. מיכאל אלשנסקי.

 << אורח >> מיכאל אלשנסקי: << אורח >>   

בוקר טוב לכולם, אני ראש ארגון יוצאי בלרוס הרבה שנים. יום זיכרון ושלל ימי זיכרון זה ימים לא שמחים. אם נדבר על הארגון הווטרנים אני אקח אתכם 48 שנה אחורה כי אבי, זכרונו לברכה, היה הזה שהקים את הארגון ואני זוכר איך נולד הארגון. אחד מהאבות הגדולים של הארגון היה רב-אלוף חיים לסקוב, אם לא ידוע לכם. בזמנו, אני זוכר, שאבא שלי בא ללסקוב ואמר: אני רוצה להקים ארגון וטרנים דוברי רוסית במלחמת עולם השנייה, אז לסקוב אמר: הינה שולחן, הינה טלפון אצלי במשרד – הוא היה נציב תלונות החיילים בזמנו – תתיישב ותתחיל לעבוד. זה היה בשנים 76-77. לסקוב גם היה מבלרוס. 

מאוד קשה לי לדבר על הזיכרונות כי הכרתי את אברהם 20 שנה. נדמה לי שב-2005 הוא נהיה יו"ר הארגון, כמעט 20 שנה הוא היה יו"ר.  עוד מאז, שהיה חבר מועצה ברחובות, הכרתי אותו. אני מאוד שמח שהוא לקח את הארגון, הוא קיבל אותו עם 15-20 סניפים והיום יש יותר מ-50 סניפים בארץ. הוא הגדיל אותו ממש כי מצאו את הבן-אדם הנכון במקום הנכון ושאהב את זה. אני רוצה להגיד מילה למוריס – קאלרש אומר לך משהו? אשתי משם. יהי זכרו ברוך של אברהם, איש גדול.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

ליודמילה שפיל, בבקשה.

 << אורח >> ליודמילה שפיל: << אורח >>   

שלום לכולם, תודה רבה ליושב-ראש הוועדה על האירוע הגדול הזה, אירוע מאוד חשוב לכל האנשים שהכירו את אברהם, עבדו אתו וזכו ללמוד ממנו הרבה דברים. אני רק רוצה להוסיף בהמשך למילים הנכונות והמרגשות שנשמעו פה כבר שמבחינת המוזיאונים, בזכות אברהם, ובוודאי בהנחיה שלו, הצלחנו להקים במדינת ישראל יותר מ-50 מוזיאונים ואנדרטאות ברחבי הארץ, לא רק ברחובות – ברור שרחובות זו העיר שלו – בערים שונות.

אני לא אקרא פה את כל הנאום שהכנתי, אני רק רוצה לשתף אתכם באירוע אחד קטן, בין האחרונים, שזכיתי בהנחיה של אברהם להעלות אותו והרעיון הזה בנה גשר בין לוחמים יהודיים שהשתתפו בקרבות מלחמת עולם השנייה וגיבורים של ימינו, הילדים והנכדים שלנו שלוחמים עכשיו בשדה המלחמה, ב"חרבות ברזל". באחת הישיבות של הנהגת הארגון אברהם אמר שאנחנו יכולים לארגן כנסים בכמה נקודות בארץ שבהם אנחנו נדבר על הצבא שלנו, על צבא לאורך הקיום של העם שלנו, והכותרת של הכנסים האלה הייתה "חיילי צבא ההגנה לישראל - המכבים של המאה ה-21". 

אברהם ארגן את זה, הנחה את האנשים שהיו צריכים לדבר, הצלחנו להעביר בשלושה מוקדים עד היום. המפגש הראשון היה ברחובות, אחר כך בירושלים ובנוף הגליל. ברחובות זכינו לא רק לראות את אברהם משתתף, הוא גם עלה על הבמה, נאם מול כולנו ושיתף אותנו ברגשות, במחשבות וזיכרונות שעלו לו. זה היה מאוד נחמד. הרעיון בכנסים היה גם שאנחנו נארגן מכתבי הערכה ואהבה לחיילי צה"ל והצלחנו עד היום לחלק יותר מאלף מכתבים כאלה לחיילים. קולו של אברהם נשמע בכל שדות הקרב של היום. יהי זכרו ברוך.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה רבה. אברהם גוטקוביץ', בבקשה.

 << אורח >> אברהם גוטקוביץ': << אורח >>   

(אמר דברים בשפה הרוסית, להלן תרגומם: אני וטרן של מלחמת העולם השנייה. פגשתי את האדם יוצא הדופן הזה בשנות ה-90'. נפגשנו במחסן שבו חילקו סיוע לעולים חדשים בירושלים ומי שהציג לי אותו זה וולודיה וולף המנוח, שיחד אתו יצרנו את ארגון ותיקי המלחמה בירושלים. גם אני וטרן של מלחמת העולם השנייה, היו לנו שיחות משותפות. הוא יצא לחזית בגיל 17.5 ב-43', אני יצאתי לחזית כשהייתי בן 17.5 ב-42' ויצא שלחמנו באותה חזית. כחיילים היה לנו על מה  לדבר, זיכרונות הלוחמים. החלפנו טלפונים ואברהם לא התבייש לשאול שאלות קשות אף פעם, שאלות שאותן רצה לממש, ורצה חוות דעת של חיילי מלחמה אחרים.

הפגישה האחרונה שלנו הייתה אצל אחותי בקיבוץ מעגן. הזמנתי אותו ואת וולודיה וולף לבוא לשם לנוח, לנפוש. אחותי גרה שם מ-1948. הם אלה שבנו את הקיבוץ. כשהגענו לקיבוץ מעגן, אתם חושבים שהוא רצה לרחוץ באגם? לא. הוא רצה לדעת זה איך בנוי בית הספר, איך הקיבוץ בנה את העבודה. כשהוא למד שבקיבוץ יש מחלקה של גמלאים ויש בית אבות שזקנים גרים בו ומקבלים שם סיוע מלא על ידי הקיבוץ, ובאים נכדים וילדים לבקר וחולקים עם הסבים והסבתות שלהם את הזיכרונות וההצלחות שלהם, הוא כל כך התרגש, כל כך התרשם, הוא מאוד אהב את זה.

הפעם האחרונה עם אברהם גרינזייד הייתה כשנפגשנו בפתיחת האנדרטה והוא אמר לי דברים שאני זוכר אותם מילה במילה: אברהם, אסור לנו לשכוח את מה שחווינו ומה שחיינו דרכו, אנחנו חייבים להעביר את זה הלאה לצעירים שלנו, לדורות הבאים שלנו: על המולדת והחירות צריך להגן ולא רק במילים אלא גם בנשק).

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

סיון, סמנכ"לית משרד הקליטה, בבקשה.

 << אורח >> סיון גולדשטיין הבר: << אורח >>   

תודה רבה. אז כמובן שהמנכ"ל דיבר ואמר דברים חשובים אבל כן חשוב לי להוסיף לזה גם ברמה האישית, כי כמו שכבר נאמר פה ע"י רבים, איבדנו חבר, איבדנו חבר שהייתה לי הזכות – אני בתפקיד שנתיים וחצי – לקבל אותו לחיים שלי כשהוא כבר היה למעלה מגיל 95. לא חשבתי שזה גיל שאפשר להתחבר בו ובאמת זכיתי וזכינו. אכן יש לו זכויות רבות. דובר פה רבות על מעמד הווטרנים בישראל ובכלל על יום הניצחון, אני חושבת שיותר מזה, יש פה מאבק גדול על הנרטיב של החברה הישראלית, מי מרכיב את החברה הישראלית, ובזכות מי אנחנו יושבים כאן, ויש לו חלק כל כך גדול במאבק על הנרטיב הזה. 

אני חושבת שהכאב שכולנו מרגישים כאן עם לכתו זה גם כאב על הבן-אדם – קודם כל אולי על הבן-אדם שהוא היה, אני חושבת שאם היה לגיטימי להביא לכאן את כל משרד העלייה והקליטה, או לכל הפחות את כל חטיבת רשויות ארגונים וקהילה, היו מגיעים לכאן כולם. הוא חבר. הוא פשוט חבר. אנשים במשרד שלנו אוהבים אותו. מי שיעבור במשרד שלנו יפגוש עולים מבריה"מ, ומאתיופיה, וחרדים ודתיים, כולם מרגישים שהוא קרוב אליהם, וזה אולי הקסם הכי גדול שיש לו, של בן-אדם שבאמת ראה הכול וידע להסתכל לכל אחד בגובה העיניים.

אבל אני חושבת שחוץ מהכאב הגדול על לכתו יש איזה כאב וחשש גדול לעתיד הנרטיב הזה, שהוא כל כך עבד קשה עבורו, וחשוב לי להגיד כאן בשם משרד העלייה והקליטה: אנחנו מחויבים לדבר הזה, אנחנו מחויבים למורשת של אברהם ואנחנו מחויבים למורשת הווטרנים וליום הניצחון, ואנחנו נמשיך גם בלי הטלפון השבועי הקבוע שלו, אנחנו נמשיך לפעול למען המורשת הזו. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה. דוד מניס, בבקשה.

 << אורח >> דוד מניס: << אורח >>   

(אמר דברים בשפה הרוסית, להלן תרגומם: חברי פרלמנט אהובים, משתתפי מלחמת העולם השנייה, חברים שבאו לפה לזכור ולא לשכוח, אנחנו כאן מצדיעים לבן אדם יוצא דופן, בן אדם נפלא, בן אדם באמת עם נשמה גדולה ושל אנרגיה בלתי נדלית, שהקדיש את כל כוחותיו, גם בשנים האחרונות של חייו, עד יומו האחרון, לברית יוצאי המלחמה, אברהם מיכאל גרינזייד. 

אני פגשתי את אדון גרינזייד אחרי שנכנסתי לברית הווטרנים ברחובות ב-98'. הוא בא אלי במועדון, התקרב אלי, הציג את עצמו, שאל אותי אודותיי ואודות משפחתי, הציע לעזור לי למצוא עבודה אם צריך וביקש עזרה בערבים לעבוד עם ההגברה. הוא מצא משימות לכל אחד תמיד. הסניף ברחובות, בו הוא היה יושב-ראש אז, כבר היה מוכר בעיר עם מפגשים מרתקים פעם בשבוע. 

ב-2003 אברהם בא אלי ואמר: תשמע, הסגן שלי כרגע מאושפז ולצערי ככל הנראה לא יצא מבית חולים וביקש שאני אשתתף בעבודת הוועדה במפגש הבא. הוא ביקש שאכנס ואמלא את תפקיד הסגן. הצביעו ואישרו. הייתי הסגן שלו ברחובות ומכיוון שאברהם לא ידע להשתמש במחשבים הוא ביקש ממני לסייע לו בהקלדת מסמכים. 21 שנה עשיתי עבודה נדרשת ומעניינת מאוד, עזרתי לו. בהתחלה הוא כתב טיוטה לבד ואז, כי כבר לא היה לו זמן, התחיל לכתוב בראשי תיבות ואת הטקסט עשינו כשהוא היה מכתיב לי. בשנים האחרונות, כשעזתי את רחובות, הוא התחיל להכתיב לי בטלפון. עבדנו 24/7, אפילו בשבת. תמיד שאל מתי יש לי זמן לעבוד.

הוא היה מנומס להפליא ומלא חן וחיבה. הרבה פעמים דיבר על ניסוחים, שאל את דעתי. על כל המפגשים, כל הכנסים, כל ישיבות הוועד, הוא חשב בפרוטרוט והכין ביסודיות, עד הפרטים הקטנים ביותר, הנושאים, רשימות המוזמנים, דוחות, החלטות, עד לרשימות אורחים לקבלות פנים. 

נושא נוסף הוא שהעבודה של כנס הווטרנים ושל הווטרנים לא תמיד מסייעת רק לווטרנים, אנחנו עסקנו במלחמה של ברית המועצות רוב הזמן, דנו בכל מיני הצעות וסוגיות ודיברנו על הצורך, למשל, בהקמת אנדרטות בערים בהן יש תיירים, תל אביב וחיפה. היה חשוב שהאנדרטאות האלה ינציחו את כל הצבאות שהשתתפו במלחמת העולם השנייה. הוא מאוד תמך במשימה הזו. 

אלה היו שנים מדהימות של תקשורת עם אדם חכם ומעניין. מחשבותיו תמיד היו קשורות למשימות של ברית הווטרנים, אבל תחת הנהלת אברהם גרינזייד ברית הווטרנים שירתה בחזית נוספת חשובה מאוד ומילאה משימה חשובה ביותר – הוא יצר תקשורת. הוא פטר מבדידות אנשים מבוגרים במדינה חדשה שלא יודעים עברית. הוא נתן לאנשים הנאה על ידי תקשורת. הוא היה אדם תקשורתי, בעל תשומת לב רבה, סיפר על המשפחה ותמיד שאל על אחרים, תמיד מסר ד"ש לאשתי ובחום רב תמיד אירח אצלו. היה חבר אמיתי. היה לי חשוב מאוד להגיד שהוא היה חבר אמיתי. 

הכנתי פה דיסק און-קי עם 50 תמונות שמעולם לא פורסמו בעבר ו-76 טקסטים שאברהם חתם עליהם וכתב, דוחות, מכתבים, פניות וברכות. אפשר להשתמש ב-USB הזה כשאנחנו מכינים משהו במוזאון ברחובות ואפילו במוזאון של החייל במלחמת העולם השנייה בלטרון. בהתחשב בתרומה הבלתי תימחק אני מבקש שהשם אברהם יהיה בסניף רחובות של ברית הווטרנים. זכרו יהיה ברוך. חבר יקר, אברהם). 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה רבה. חבר הכנסת סובה נמצא אתנו בזום. בבקשה. 

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>   

תודה רבה, חברי עודד פורר, על האירוע שאתה עושה ועל הדיון שהוא באמת לזכרו של חברנו היקר אברהם גרינזייד. אני כרגע נמצא בפולין, בורשה, במקום שבעצם היה גטו ורשה והמרד הגדול של ורשה ביום השואה ולכן נמנע ממני להגיע באופן פיזי, אבל מה שחשוב לי זה לא רק לזכור את אברהם ביום הזה אלא גם לזכור שאברהם היה אחד מתוך מיליון וחצי לוחמים יהודיים שלחמו נגד הנאצים וזה בעצם היה החיים שלו, הזיכרון שלו וכל מה שהוא עשה, גם בתור יו"ר הארגון ביותר מ-20 השנים האחרונות, עד יום מותו. הוא עשה הכול בשביל שיזכירו את הגבורה שכל הלוחמים היהודים עשו במלחמת העולם השנייה. גם על אדמת פולין, דרך אגב, הוא קיבל את מדליית הגבורה שלו. הוא הספיק גם להילחם וגם סיפר איך הוא פגש את יום הניצחון.

אני בהחלט תומך לגמרי ברעיון שכרגע השמיעו, אנחנו צריכים לזכור וגם לעשות הכול על מנת שבאמת תהיה הנצחה שלו כי הוא בן-אדם שבאמת מגיע לו ודוגמה אישית עבור נכדים ונינים. בהזדמנות זו אני רוצה לאחל בריאות לכל הווטרנים שעדיין אתנו. אתם עושים עבודה חשובה גם בזיכרון שלו וגם בהמשך בדרכו וכך אנחנו נעשה. חבל שהוא הלך מאתנו, חשבנו שהוא יהיה אתנו שנים ארוכות, כך הייתה התחושה, היינו פוגשים אותו ממש על בסיס שבועי ולא דמיינו שיבוא היום ולצערי הוא ייפרד מאתנו. יהי זכרו של אברהם גרינזייד ברוך.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה רבה. עידית רובין, משרד החינוך, בבקשה.

 << אורח >> עידית רובין: << אורח >>   

תודה על ההזמנה לישיבה הזו. פגשתי את אברהם גרינזייד בישיבה הקודמת שהייתה בבית הלוחם היהודי בלטרון. שני דברים שמשרד החינוך מקדם: הראשון זה ביקור של הסגל הפדגוגי במוזיאון היהודי הלוחם בלטרון על מנת להכיר מקרוב גם את המוצגים שם ולהטמיע את התכנים בפעילויות ותוכניות לימודים, והדבר השני הוא חודש התקומה, עליו הכריז שר החינוך. החודש הזה, החל ב-1 במאי והוא יסתיים בתחילת יוני, ביום האחדות. ייחודו של החודש הזה שהוא מעלה לדיון, בכל שלבי הגיל ותחומי הדעת, תכנים שקשורים לתקומה וגבורה, לערבות הדדית, לאהבת הארץ, למפגשים בין אוכלוסיות בארץ, ובכלל זה גם את תרומתם של הווטרנים ושל אנשים גדולים כמו אברהם גרינזייד, לא רק בהקשרים היסטוריים אלא גם בהקשרים אזרחיים ואחרים עכשוויים.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה רבה. אגב, היה נושא של ציון יום הניצחון בבתי הספר כפי שמצוין בחוק, אני חושב שתגידי את זה גם לפרוטוקול וגם שהנוכחים ישמעו את המחויבות של משרד החינוך במובנים האלה.

 << דובר_המשך >> עידית רובין: << דובר_המשך >>   

משרד החינוך מחויב לציין ימי זיכרון רבים, הדרך שבה עושים את זה נתונה לאוטונומיה של מנהלי בתי הספר הבוחרים כיצד לעשות את זה בפועל, אבל כל החומרים וכל התכנים מצויים עבורם במרחב פדגוגי.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

את המוזיאון יכניסו לתוך תכנית גפ"ן?

 << דובר_המשך >> עידית רובין: << דובר_המשך >>   

בדיוק שוחחנו על זה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

מקדישים לזה זמן כרגע?

 << דובר_המשך >> עידית רובין: << דובר_המשך >>   

כן. ייתכן שאחרי הביקור שלנו ב-16 במאי אנחנו נהיה יותר מובנים בהקשר של הגפ"ן, כן.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה רבה. עופר בורד, בבקשה.

 << אורח >> עופר בורד: << אורח >>   

ההיכרות שלי עם אברהם גרינזייד הייתה מאוד קצרה אבל מאוד אינטנסיבית וקשורה לבנייה של המוזיאון בלטרון. משרד הביטחון, יחידת המוזיאונים, בקשר עם המוזיאון מתוך מגמה להגיע להסכמות כדי שהמוזיאון הזה, כראוי לו וכראוי לסיפור שלו, יהיה חלק מהסיפור הביטחוני של מדינת ישראל, חלק מהמוזיאונים של משרד הביטחון. נקווה שהתהליך הזה יסתיים בתקופה הקרובה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה רבה. זינה גוריביץ', בבקשה.

 << אורח >> זינה גוריביץ': << אורח >>   

(אמרה דברים בשפה הרוסית, להלן תרגומם: איבדנו באמת אדם יוצא דופן. קודם כל הוא היה מנהיג, מנהיג אמיתי, מנהיג שלא פחד לקבל החלטות, החלטות יוצאות דופן, החלטות לא מובנות מאליהן. בן אדם שלא פחד שהוא גוזל מזמנו הפרטי. בן אדם שבנדיבות רבה חלק את מה שהחיים נתנו לו. בן אדם נדיב ואמיץ, בן אדם יוצא דופן. בן אדם שהיה אפשר ללמוד ממנו איך לחיות. הוא האדם הכי מבריק שפגשתי אי פעם. בן אדם שלמד ולימד אותנו להאמין בעצמנו, להאמין בכוחות שלנו, לא לנוח, לא להתעייף, לחיות בכל צבעי הקשת. הוא חי בשביל אנשים ועם אנשים. הוא היה כל כך נדיב ועדין. מעולם, לא בעצה, לא בשיחה, אפילו לא בהוראות שהוא נתן בתפקידו, הוא לא הרים את הקול. הוא חי בלי הפסקה. יהיה לנו קשה בלעדיו. אני נשיאת אחד מהסניפים בירושלים, ממנו למדתי לעבוד עם אנשים, ואני חושבת שהאנשים שלנו לא יעזבו את הדגל הזה. הוא לא ייפול מידנו). 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה רבה. נמצא אתנו דויד מילמן, הכרתי אותו בלוויה של אברהם גרינזייד, התעקש לעלות לדבר כבר כשכולנו אמרנו לא, הוא אמר: אני חייב, אני לא מוכן בלי לומר כמה מילים, אני כן רוצה להגיד כמה דברים על נושא המדליות כי זה נושא שאברהם עסק בו לקראת כל 9 במאי, זה היה כל כך חשוב לו שהמדליות האלה יוענקו, ויוענקו ע"י מדינת ישראל באופן רשמי ולא דרך כל מיני גופים אחרים שתורמים אותם, שזה יבוא בצורה מסודרת ע"י המדינה. כל שנה היה מסדר סידור אחר כדי שאפשר יהיה להוציא מדליות ע"י המדינה. השנה פניתי – הוא ביקש ממני – לשר הקליטה, הוא סייע מול הסוכנות היהודית וחתמנו כבר על התעודות שניתנות יחד עם המדליות לקראת ה-9 במאי ואז הגיע דויד וסיפר על עיצוב המדליה. בבקשה.

 << אורח >> דויד מילמן: << אורח >>   

הבאתי גם שי למשפחה בשם כולנו. תודה על ההזמנה. אברהם הגיע אלינו לעסק לפני 10 שנים. למעשה, מהרגע שהוא נכנס הוא הביא אתו אור, עם המקל, עם כל המדליות ואני והוא התחברנו מהרגע הראשון, ממש כמו סבא. אני הייתי קורא לו "סבא אברהם". הוא הסבא שמעולם לא היה לי. היה לי חשוב להגיד שאברהם דאג כל שנה שנייצר מדליות לכל מי שהגיע לגיל 80, 90, 95, 100, 105, 110, ואני אמרתי לו: אברהם, כשתגיע לגיל 100 אני מעניק לך מדליה. 

הוא הזמין מאתנו לפני כשלושה חודשים מדליות, שאותן אנחנו נחלק ב-9 במאי, וכל הזמן הזה היה לו חשוב שהמדליות יגיעו. הוא התקשר אלי כל השבוע לפני שהוא נפטר: דויד, מדליות יהיו? אני אומר לו: אברהם, מדליות, אל תדאג, הכול יגיע. באותו יום – נדמה לי שזה היה יום ראשון, ממש לפני שהוא נפטר – הוא חייג אלי, שמעתי בקול שלו שמשהו לא בסדר, הוא ביקש לוודא שמדליות יגיעו, באותו רגע שמעתי שהקול שלו היה קצת חלש, אמרתי לו: אברהם, מה קרה? הוא אמר לי: אני בבית חולים, תדאג לי רק שיהיו מדליות. מיד כששמעתי אותו עזבתי הכול, הגעתי תוך 40 דקות לחדר שלו בבית חולים, ראיתי אותו כבר מחובר לצינור הנשמה והסתכלתי עליו, הוא חייך אלי, אמרתי לו: אברהם, מדליות יהיו. הוא ממש חייך, הוציא את המסכה, דיברנו. הוא הסתכל עליי ואמר לי: דויד, הראש בסדר, גוף פקקטה, תדאג לי למדליות. וזהו, דאגתי שיהיו המדליות שאותן תחלקו. יהי זכרו ברוך, אברהם, איש יקר.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה רבה. אלכסנדר ברמן, חזית הכבוד, בבקשה.

 << אורח >> אלכסנדר ברמן: << אורח >>   

(אמר דברים בשפה הרוסית, להלן תרגומם: חברים יקרים, היה לנו מזל גדול, לכולנו, שלפני 34 שנים אברהם גרינזייד הגיע לישראל. אני לא רק מדבר בשם מאות-אלפי אנשים ששרדו שואה, פליטי שואה, וטרנים ושורדי המצור על לנינגרד, אני מדבר על כל הקהילה שלנו ועל מדינת ישראל כולה. אברהם גרינזייד, גם כשחי בברית המועצות, היה מורה ותמיד היה אדם מכובד מאוד. הוא היה מנהל גדול. אבל הסתבר שברית המועצות הייתה פשוט מדינה קטנה מידיי בשבילו. רק בישראל הוא הצליח באמת לפרוס את כנפיו ולגלות את כל כישרונותיו. אנחנו תמיד נזכור אותו, תמיד נזכור. באמת לבנו כואב. הוא היה יכול עוד לעשות כל כך הרבה. תודה רבה לכם). 

<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה. חגית הירש, בבקשה.

 << אורח >> חגית הירש: << אורח >>   

אני באמת מאוד מאוד מתרגשת. גם לשמוע את כל הדברים שכולם אמרו זה מאוד מאוד מרגש ותודה על ההזמנה ועל ההזדמנות. עד היום בבוקר לא עד הסוף חשבתי על איך זה יהיה אבל אני ממש מרגישה שאברהם נמצא פה בחדר, אז אני כל הזמן רוצה להסתכל אחורה ולראות כמה הוא גאה בכל מי שמתכנס ומתאסף וכמה זה חי. זה באמת הבן-אדם הכי חי שאני מכירה בעולם. זה מאוד מאוד מורגש. הוא גם ידע איך להתעסק בחינוך, שהיה לו באמת הכי חשוב, וגם להיות פה במסדרונות כל הזמן ולדאוג לוועדות. הוא לקח אותי אתו כל הזמן לוועדות, נסענו לירושלים והוא גם דאג לכל אחד מחברי הארגון. כל היכולות האלה ביחד באדם אחד זה באמת מופלא.

אני אגיד כמחנכת, ואברהם הוא מחנך, שנושא המפגש הבין-דורי הוא אחד האתגרים הכי גדולים כשמחנכים, איך משהו ממשיך מדור לדור, זו באמת אחת השאלות שמעסיקות מחנכים תמיד, ואברהם פשוט ידע, הוא היה אמן של המפגש הרב-דורי, הוא האמין במפגש הזה – וגם רואים את זה על הנינים – והוא נתן לנו את זה. אנחנו גם האמנו ומאמינים בזה בגללו. בכל מפגש שלו עם ילדים ובני נוער הם תמיד היו מוקסמים ונרגשים, וזה אותם ילדים ובני נוער שהיום נלחמים בצבא להגן על מדינת ישראל בזכות המפגשים אתו. זה אחד לאחד, חד-משמעית. הוא כתב לנו המון טקסטים ומכתבים. יש לנו המון מזל. אנחנו התחייבנו בפניו, ומתחייבים פה בפניכם, הנוער העובד והלומד, לשאת את הדבר הזה הלאה להמון המון שנים. תודה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה רבה. אנדריי גשיורובסקי, בבקשה.

<< אורח >> אנדריי גשיורובסקי: << אורח >>   

(אמר דברים בשפה הרוסית, להלן תרגומם: מר פורר היקר, תודה רבה, אני שמח על הזכות להיות כאן. אברהם היה חבר אמיתי, היה מנהיג אמיתי, היה מנהל ובגלל זה אנחנו פה עכשיו. אנחנו ההוכחה איזה אדם דגול הוא היה, כמה נפלא הוא היה בתור איש משפחה, איך הוא אהב וכמה הוא זכר. אני רק רוצה לומר, שאני, בניגוד לכולכם, סוג של מכיר את אברהם מיום שנולדתי, כי תמיד אכלנו ורניקס כשהוא היה מגיע אלינו. הוא היה זה ששחרר את קטוביץ, רחוב אחרי רחוב, איפה שאבא שלי גר. הוא לחם שם, באותו מקום שנולדתי, הוא לחם על כל רחוב בעיר שלי, קטוביץ. זו זכות גדולה בשבילנו שהיכרנו את האיש הזה ונמשיך את החזון שלו, כי בימים האחרונים לפני שהוא עזב אותנו, כולנו יודעים מה הוא עשה, הוא ניהל אותנו, נתן לנו מטרות לעתיד ואת המשימות האלה נמלא תמיד. תודה רבה לכם.)

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה רבה. עו"ד שרי ורדי, משרד המשפטים.

 << אורח >> שרי ורדי: << אורח >>   

תודה ליושב-ראש הוועדה, עודד פורר, ובאמת תודה על ההזמנה לישיבה הזאת, שהיא עצובה ומרגשת גם יחד. כל הדברים שאמרו כאן על אברהם זה דברים שהרגשתי אותם. אברהם היה אדם מאוד יקר, בן-אדם מאוד חכם, בן-אדם שידע לארגן בצורה מאוד חזקה, ידע להשיג את המטרות שהוא רצה. נקודת המפגש שלנו הייתה לפני כמה שנים והיא הביאה לכך שסייענו להרבה מאוד וטרנים לקבל הכרה ממדינת ישראל, שהייתה מאוד חשובה לאברהם ולווטרנים אתו, וגם לניצולי שואה, שהוא העביר לנו רשימות. פשוט לא ייאמן שבן-אדם בגילו היה עושה את הכול כמעט לבד. מטיל עלינו, כמו שאמרו כאן, עבודה, אבל הוא זה שידע לפעול ולעשות את הדברים. 

הוא כבר מאוד חסר לנו. קשה לי אפילו לדבר עליו בלשון עבר. בזכות אברהם הרבה וטרנים וניצולי שואה קיבלו גם את ההכרה, שזה כבוד גדול להם מהמדינה, וגם קצבה חודשית והטבות נלוות שמאוד מאוד חשובות לחיים בכבוד, שאין צורך בעצם לפנות לאנשים האחרים שייתנו עזרה מרצון אלא שהם יכולים לקבל מהמדינה. הוא היה כל כך צנוע שכשדיברתי אתו הוא אמר: אני לא צריך בשביל עצמי, תעשה את זה בשביל אנשים אחרים, אני ממש לא צריך כלום, וזה כל כך אפיין אותו. באמת הייתה לי זכות גדולה לפגוש אותו ואני רוצה להגיד למשפחה המקסימה שלו שהוא היה מזכיר אתכם רבות רבות. אני אתכם.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה רבה. טטיאנה קנטורוביץ, בבקשה.

 << אורח >> טטיאנה קנטורוביץ מנוסובה: << אורח >>   

יושב-ראש הוועדה ולשלומית מנהלת הוועדה, אני באמת מודה לכם על היוזמה. תודה גם למשפחה ולכל עמיתיי וידידיי שאני פוגשת כאן. אני פעם אחרונה באמת ראיתי אותו באותה ועדה של חבר הכנסת עודד פורר במוזיאון הלוחם היהודי ולא האמנתי כשב-07:00 בבוקר קיבלתי בשורה כל כך רעה. היה קשה להאמין. כשראיתי אותו, דיברתי אתו, הוא היה כזה חי. אני שומעת את כל האנשים שמדברים עליו ושמתי לב שאף אחד לא חוזר על אותם דברים. זה אומר שהבן-אדם הזה התגלה לכל אחד עם צדדים משלו וזה באמת מדהים. אני רוצה לומר שבמסכת כתובות כתוב שצדיקים במיתתם קרויים חיים, אז אפילו שהוא לא נמצא איתם פיזית אבל גם רוחנית, בהחלט אפשר לומר שבעולם הזה והוא גם ימשיך ללוות אותנו למעלה. תודה רבה לכם.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה רבה. מר רפופורט, בבקשה.

 << אורח >> דנט רפופורט: << אורח >>   

(אמר דברים בשפה הרוסית, להלן תרגומם: אדוני עודד פורר הנכבד, אני אחד מאלה שנפגשו עם אברהם גרינזייד מדצמבר 2005 עד ימיו האחרונים. 20 שנה ביחד. כל יום, יום-יום, שיחות טלפון. הקשר בינינו היה של חברות אמיתית. הוא אמנם היה מבוגר ממני בכמה שנים, תמיד ראיתי בו אב, אב שלחם על המולדת שלנו.

אני רוצה להדגיש את היעילות המדהימה שלו, את הניהול המרשים שלו – וזה דבר מאוד קשה, קשה מאוד להיות מנהל – אבל זה מה שאפשר לו למצוא פתרונות למצבים הכי מורכבים שהארגון שלנו מצא את עצמו בהם. כשהוא הגיע והתחיל לנהל, ונבחר בדצמבר בשנת 2005, הוא שינה את הארגון. הוא מעולם לא שכח את המלחמה, את האנשים שהוא שלח לחזית, את יחידת המודיעין. על האצבע המורה שלנו היו שמות של אנשים שלחמו יחד אתו. הוא תמיד זכר את יחידת המודיעין אתו, הוא זכר שכל שנות המלחמה הוא עבר עם האנשים האלה והאהבה הזו לעולם לא תעזוב אותו, עד סוף ימיו.

אני רוצה לומר שבתור מורה, בתור פדגוג, הוא תמיד ראה את הצורך ללמד לא רק על הרוע אלא שהרוע תמיד למעשה יהפוך לטוב לכולם. הוא תמיד דיבר על כך שצריך לחפש פתרונות שיביאו להסכמה מלאה ורחבה בין כולם, ובמיוחד בארגון כזה גדול כמו שברית ותיקי מלחמת העולם השנייה. תודה רבה). 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

 תודה רבה. אחרונת הדוברים, אמיליה לרין.

 << אורח >> אמיליה לרין: << אורח >>   

שלום לכולם ותודה על האפשרות להגיד כמה מילים בפורום הזה היום. אני מאוד גאה שאני נמצאת פה בגלל שאני מייצגת קבוצה גדולה יותר מ-1,500 אנשים שהיו במצור לנינגרד. אני גם הייתי מעל 6 שנים עוזרת של אברהם בנושא הוועדה עם אנשים שהיו במצור לנינגרד. עבדנו מאוד צמוד אחד לשני בגלל שהיה מאוד חשוב לשמור את זיכרון הטרגדיה שהייתה בזמן מלחמת העולם השנייה, 900 ימים שהיה מצור על לנינגרד. בגלל זה עשינו כמה פרויקטים מאוד חשובים שאברהם גרינזייד תרם הרבה מאוד בשביל לעשותם. 

אחד הפרויקטים הכי חשובים עבורי – ואני חושבת שגם למדינה כולה ולעולם – זה פרויקט שקשור לפסל שנמצא בגן סאקר, פסל נר הזיכרון. זה הפסל היחיד בעולם, נמצא במדינה שלנו, חוץ מלנינגרד וממדינות בריה"מ לשעבר. הפסל הזה זה סימביוזה של שתי טרגדיות, הטרגדיה של השואה והטרגדיה של המצור בלנינגרד. זה פרויקט שהוא מאוד מאוד חשוב לנו בגלל שזה מקום שבאים אליו אנשים מכל העולם לשים פרחים.

אני רוצה לספר על פרויקט נוסף שעשינו בהשתתפות אברהם, הוצאת שני ספרי זיכרונות של אנשים שהיו במצור. אחד הספרים כבר תורגם לעברית, השני בדרך. הספרים האלה נמצאים בבתי ספר, בצה"ל, ובמשרדי ממשלה במדינה שלנו וגם בחוץ לארץ. אני חושבת שמאוד חשוב להגיד את משפט שאמר צ'רצ'יל: יש מעט מאוד אנשים שהרבה אנשים בעולם צריכים להגיד להם תודה, ואחד מהם זה בוודאי אברהם גרינזייד. בן-אדם חי עד זמן שאנחנו זוכרים אותו. אני חושבת שאנחנו זוכרים את אברהם עוד הרבה הרבה שנים מפני שפה יושבת משפחה וגם כל האנשים יחד.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>   

תודה רבה. אני רוצה להודות לכל הדוברים והדוברות ולכל מי שסיפר מחוויותיו. ברור לחלוטין שיש עוד הרבה מאוד חוויות וסיפורים שלא סופרו כאן. אני מסכים עם המשפט האחרון שצוטט – יש רבים כל כך שחייבים הרבה כל כך לאדם אחד והם אפילו לא יודעים – אבל כאן אני חושב שיש הערכה גדולה לעשייה הבלתי פוסקת שהייתה לאברהם וגם לצוואה ולמורשת שלו. המורשת שלו תלווה את כולנו כדי שנוכל להמשיך ולפעול להנצחת ותיקי מלחמת העולם השנייה, ויותר מזה, בכך שהדור הצעיר יידע על גבורת הלוחם היהודי.

בתוך כך אני מזכיר לסיכום הוועדה את הפניה שלנו לעיריית רחובות להנציח את אברהם גם במוזיאון ולקרוא את מוזיאון הלוחם היהודי ברחובות על שמו, וגם את הבקשה שלו שיקרה רחוב על שמו בעיר רחובות. כמובן שיש כאן נציגים של ערים נוספות, מוזמנים גם כן. הפעילות שלו הייתה בכל הארץ, לא רק ברחובות וחשוב להגיד את זה. בתוך כך, שוב לפנות – וגם כאן שיופיע בסיכום – למשרד החינוך להכניס את הביקור במוזיאון הלוחם היהודי בתוך תוכנית גפ"ן כדי שזה יהיה חלק אינטגרלי מהאפשרויות שעומדות בפני מנהלי בתי הספר לבחירה של העשרה לתלמידים. אני מזכיר שבחוק יום הניצחון נקבע שמשרד החינוך חייב באותו יום להזכיר ולעסוק בגבורת הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה. תודה רבה לכולם. יהי זכרו של אברהם ברוך. הישיבה נעולה.

 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:35. << סיום >>