פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 17 ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות 07/05/2024 מושב שני פרוטוקול מס' 165 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יום שלישי, כ"ט בניסן התשפ"ד (07 במאי 2024), שעה 11:20 סדר היום: << נושא >> הפסקת מימון מגשרים חינוכיים לתלמידים עולים חדשים << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר טטיאנה מזרסקי מוזמנים: מוטי יוגב – חבר כנסת לשעבר סיון גולדשטיין הבר – סמנכ"לית חטיבת רשויות, עלייה וקליטה, משרד העלייה והקליטה טירה גלינויר – מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים ותושבים חוזרים, משרד החינוך יפית גושן – מרכזת מגשרים חינוכיים, משרד החינוך אמיר וידר – מנהל מחלקת קליטה, עיריית רמלה מיכאלה לוין – עיריית תל אביב-יפו אור שיינר זוהר – עוזר סגנית ראש העיר, עיריית חריש עידית ינטוב – סגנית ראש העיר, עיריית חריש עליסה קולמן – מנהלת מחלקת קליטה, עיריית בית שמש רחל כהן – רכזת חינוך ומנהלת אולפן תלמידים עולים, עיריית בית שמש נטלי צסרסקי – מנהלת מחלקת קליטה, עיריית באר שבע חנה פולינה גולדבלאט – פרויקטורית ומגשרת לעולים דוברי אנגלית, עיריית באר שבע עליזה גרייבין – מחלקת קליטה וקשרי ממשלה, ארגון "נפש בנפש" נטע כץ – מנהל חטיבת קליטה וקשרי ממשלה, ארגון "נפש בנפש" נטליה פישמן – מנהלת פרויקטים וכ"א איגום, איגוד מורים עולים אליסה יפימוב – מנהלת תחום חברתי כלכלי, איגוד מורים עולים ויקטוריה רויטמן – עו"ד, פעילה חברתית עמותת "האמת הגסה" תמר עשת – בת דודו של החטוף אביתר דוד, משפחות החטופים אסתר בוכשטב – אימו של החטוף יגב בוכשטב, משפחות החטופים קובי בן עמי – אחיו של החטוף אוהד בן עמי, משפחות החטופים רותם קופר – בנו של החטוף עמירם קופר, משפחות החטופים שלמה אלפסי גורן – קרוב של משפחת גורן מקיבוץ ניר עוז שנרצחה ב-7 באוקטובר מנדי לייטון בלישה משתתפים באמצעים מקוונים: – פעילה במטה החטופים ג'ולי קייט – מחזיקת תיק העלייה והקליטה, עיריית באר שבע אמיר דור – מנהל רשות הקליטה, עיריית תל אביב-יפו ייעוץ משפטי: אלי מור שבילי מנהלת הוועדה: שלומית אבינח רישום פרלמנטרי: אפרת שלמה, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הפסקת מימון מגשרים חינוכיים לתלמידים עולים חדשים << נושא >> << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אני פותח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, הדיון בנושא הפסקת המימון של מגשרים חינוכיים לתלמידים עולים חדשים. בפתח הדיון ולפני שנתחיל בנושא, אני אתן לנציגים של משפחות החטופים שנמצאים פה, תמר בבקשה. << אורח >> תמר עשת: << אורח >> שלום, קוראים לי תמר, אני בת דודה של אביתר דוד, בן 23, שנחטף מהמסיבה בנובה. אנחנו משפחה מכפר סבא, אנחנו מעולם לא ציפינו להיות במצב הזה בכלל, לא שמישהו אי פעם דמיין לעצמו כזה סיוט אבל, בקיצור אנחנו כבר שבעה חודשים במצב הזה, שבעה חודשים שמבחינתנו כלום לא זז וכלום לא השתנה, הדבר האחרון שאני יודעת על אביתר זה מסרטון שהחמאס פרסם בטלגרם באותו יום ארור ורק אמרתי לעצמי תודה לאל שהוא על הרגליים, תודה לאל הנה הוא נלקח על הרגליים הוא יחזור על הרגליים, מין מחשבה כל כך ברורה שהוא עומד לחזור כל רגע, קרה פה אירוע כל כך גדול אנחנו מדינה כל כך חזקה עם צבא כל כך חזק עוד מעט הוא יחזור. ושבעה חודשים אחרי זה אנחנו כבר בתסבוכת שלא יכולתי לדמיין, ואני באתי לפה היום עם מסר אחד: החוזק שלנו הוא בנקודה הזאת בנקודה הקריטית, כשמדברים גם על עסקה וגם על רפיח וציר פילדלפי וכל זה, עכשיו כל העולם מסתכל עלינו כל העולם מדבר על ישראל. ואני קוראת לכולם לא לפחד מזה, לנצל את זה, להיות מדינה חזקה באמת לא רק בדיבורים ובמסרים לתקשורת, להיות חזקים. כשכל העולם מסתכל עלינו אנחנו צריכים לנצל את זה, זה צריך להיות הכוח שלנו כדי שגם לנו יהיה כוח במשא ומתן הזה. באמת אני פה רק בשביל זה, כי אני מאמינה שלמי שפה, למי שמקבל את המשכורת מאיתנו, למי שמקבל את הקולות מאיתנו – יש כוח וחייבים להשתמש בו. אף אחד שפה לא יכול לטעון שהוא בורג במערכת והוא לא יכול לעשות את השינוי, כי נבחרתם בשביל זה, נתנו לכם כוח – וזה הרגע להשתמש בו. החטופים חייבים לחזור. לא תהיה לנו תקומה בלי זה, כי זה יכול היה להיות כל אחד מאיתנו. ואני, כשאני חושבת עליהם אני חושבת על עצמי אם אני יושבת שם, וכך אני מצפה שכל אחד יחשוב כל בוקר, אם אני יושב שם במנהרה, אם אני מורעב, אם עליי מאיימים, אם בילדים שלי מתעללים, כי זה יכול להיות כל אחד מאיתנו, המלחמה הזאת תימשך עוד שנים אין להם את הזמן הזה הם נמקים שם. כל שבוע אנחנו מקבלים הודעה על עוד ועוד חטופים שמתים, בין אם זה מהפצצות או מרעב או ממחלות שלא מטופלות, יש שם עוד כל כך הרבה מבוגרים שרגילים להתקיים על תרופות יומיומיות, אנחנו לא יודעים כמה מהם יכולים לשרוד כזה דבר, יש שם כל כך הרבה צעירים שתכננו את כל החיים שלהם במדינה הזאת וחייבים להגיע לשיקום, אנחנו רואים את המצב של האנשים במדינה שלנו כמה אנשים בפוסט טראומה, אם זה מהלחימה ואם זה מהקיבוצים ואם זה מהנובה, כמה זה שיקום ארוך וקשה פיזי ומנטלי, האנשים האלה ראויים לזה הם ראויים לשיקום הזה, כל המדינה שלנו לא תשתקם בלי זה. אני לא יכולה לדמיין את עצמי חיה במדינה שלא מצילה את האזרחים שלה, אני בחורה צעירה אני חיה כאן אני מתכננת את העתיד שלי, מה יקרה אם לילד שלי יקרה משהו? גם אני אצטרך לעבור חודשים אם לא חס וחלילה שנים של עינוי עם הספק שמישהו יציל אותו? זה העתיד שלנו וזה הניצחון היחיד שיכול להיות למדינה. ואני מבקשת שכל בוקר תקומו עם זה ותחשבו מה אני יכול לעשות למען זה, איך הכוח שלי, הקשרים שלי, הכוח שהעם נתן לי ובחר בי, איך אני מנצל אותו ועוזר לעם חזרה, עוזר לאזרחים שחיים במדינה הזאת לאזרחים שהחזיקו את הגבול חי, אנשים שעוד צריכים לחזור אליו והם לא יחזרו אליו הם לא יחזרו לחיות בו כשקילומטרים ספורים מהם קבורים השכנים הילדים והחברים שלהם. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה. קובי. << אורח >> קובי בן עמי: << אורח >> שלום לכולם, אני אח של אוהד בן עמי, זה אח שלי שנחטף ככה מקיבוץ בארי לפני 214 יום, אם הוא היה נראה ככה ביום הראשון – זו תמונה מהטלגרם של חמאס באותו בוקר בשער 11:00 – מעניין איך הוא נראה עכשיו. אשתו רז נחטפה איתו גם וחזרה מהשבי אחרי 54 יום והיא לא איתנו, תהליך השיקום שלה עדיין עוד לא התחיל כי אח שלי לא פה, אני כבר מוצא את עצמי באופן אישי כי תמונות של אח שלי יש לי, את הקול שלו אני לא זוכר, אני נכנס להודעות וואטסאפ מלפני אותה שבת ארורה כדי להיזכר בקול של אח שלי בכל מיני הודעות וואטסאפ קוליות. זה המצב לצערי הרב, אנחנו עברנו כבר את חנוכה, עברנו את פסח, עברנו את פורים, שבוע הבא יום הזיכרון יום העצמאות, איך אפשר לדבר על טקסים ועל חגיגות ועל משואות בזמן שיש שם 132 חטופים, זה לא לתפארת מדינת ישראל וסליחה על המילים, זה לבושת מדינת ישראל אם החטופים לא יהיו פה, ולא צריך לציין שום חג עצמאות אם הם לא פה. חמאס עכשיו אמר כן לקידום של עסקה, ממשלת ישראל צריכה לעשות הכול אבל הכול בשביל להחזיר אותם הביתה, ראש הממשלה צריך עכשיו להתעלם מכל השיקולים ולשים הכול בצד ולהחזיר אותם הביתה, אחרת כמו שהיא אמרה תקומה למדינת ישראל לא תהיה. המחיר של ההפקרה ייזכר פה לדורי דורות, זה יהיה כתם עבור מדינת ישראל לעוד אלפי שנים, צריכים להחזיר אותם הביתה ואני מבקש ממכם חברי הכנסת להשפיע בכל דרך אפשרית כדי שעכשיו תהיה עסקה, כי לא תהיה לנו עוד הזדמנות אחרת. וכשאומרים את המילה מחיר זה מעלה בי עוד יותר כעס, כי אח שלי הוא לא מניה, אי אפשר להשוות אותו למחיר לא אותו ולא אף אחד מ-132 החטופים, צריך לעשות הכול בשביל להחזיר אותם הביתה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה. אסתר. << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> שלום. שמי אסתר, אני אמא שלי של יגב, יגב נחטף מהבית שלו מהקיבוץ שלנו קיבוץ נירים בעוטף. יגב הוא דור שלישי בקיבוץ נירים, הסבים שלו הקימו את הקיבוץ הוא נולד ובחר להמשיך לחיות בקיבוץ, מהמקום הכי בטוח שחשבנו שהוא בטוח למרות המצב הביטחוני שלא היה קל ב-20 שנה האחרונות, חשבנו שזה מקום בטוח חשבנו שזה הבית הבטוח שלנו. התעוררנו ב-7 באוקטובר 2023 לאסון, ומאז אנחנו בטלטלה הנוראית הזאת של ה-7 באוקטובר בבוקר. הבנו שנכנסים מחבלים, הקיבוץ שלנו כבוש, כמה שקשה להגיד את זה – היינו קיבוץ כבוש, ולא קיבוץ יחידי ולא ישוב יחידי בעוטף. ולצערי הרב בשעות אחר הצהריים הבנו שיגב ורימון נחטפו מהבית שלהם. לשמחתי הרבה רימון חזרה בעסקה הראשונה בעסקה של הנשים והילדים, אבל מאז שהיא חזרה היא לא באמת חזרה משם עדיין, היא שם במנהרה בעזה, היא חיה את הימים שהיא הייתה שם, קשה לה להשתקם, היא לא מסוגלת לעשות שום דבר שיהיה לטובתה, היא רואה את יגב, היא רואה את החטופים האחרים. אתמול היא סיפרה לי על המבוגרים שנשארו במנהרה, על הגברים המבוגרים שנשארו במנהרה שהסיכוי שהם חיים הוא סיכוי קלוש, כי כולם, תחשבו על סבים על אנשים מבוגרים שצריכים את התרופות היומיומיות שלהם, ועוד בהתחלת הדרך חילקו להם שם כל מיני שאריות תרופות שלא תמיד התאימו למחלה. מישהו שהיה צריך תרופה לדילול דם – היה שם אופטלגין; אני לא בטוחה שזה קשור אחד לשני. או כל מיני דברים שונים ומשונים. אבל נילי מרגלית שהייתה איתם – שהיא אחות – ניסתה להתאים. נילי השתחררה ביום חמישי בלילה, וכמו שאנחנו מבינים הם נשארו לבד. אין שם חמלה, אין שם רחמים, האנשים שנמצאים שם החמאסניקים ששומרים עליהם הם לא הנשמות שאמורות להיות עם אנשים במצבם, ואני מבקשת שכל מי שיכול שיעשה מעשה לקדם את העסקה שהחמאס נתן עליה תשובה חיובית אתמול. אני מתארת לעצמי ואני לא תמימה שהעסקה הזאת היא עסקה קשה עסקה לא פשוטה, אבל גם החיים של ה-132 חטופים שחלקם בחיים וחלקם צריכים להגיע לקבורה בישראל, העסקה הזאת חשובה, אני מאמינה שהמדינה יכולה להתמודד עם העסקה הזאת, זה מה שאנשי הצבא אומרים לנו ואני מאמינה, שאפשר להתמודד איתה, אני מאמינה שהמדינה לא יכולה להתמודד עם חטופים שיישארו שם, המדינה לא יכולה להשתקם כשיש חטופים בעזה. הבית שלי הוא במרחק 2 ק"מ מהגבול, הסיכוי שאנחנו נחזור לבית שלנו כשיש חטופים מעבר לגדר הוא לא, אין סיכוי, אני אומרת ואני מהאנשים שאוהבת את נירים, מעולם לא עזבתי את נירים בשום מלחמה זו הפעם הראשונה שיצאתי מנירים, אני אומרת לא יהיה שיקום לעוטף שיקום אמיתי ליישובים של יישובי הגדר אם לא יחזירו את החטופים וחייבים להחזיר אותם. הצפון בוער, והדרום היום אני מבינה שגם הוא בוער, אני חושבת שכל מי שיכול לעשות מעשה חייב לעשות. ואני חייבת להגיד עוד משפט, שמעתי את תמר כשהיא דיברה על עתיד המדינה, אני חושבת שהממשלה לא ממש מבינה את מה שעובר עלינו משפחות החטופים בניסיון להשתיק אותנו ולהגיד לנו: שבו בשקט בבית וסעו להסברה בחוץ לארץ, אנחנו עושים את ההסברה בחוץ לארץ הילדים שלנו נעים אני כבר לא יודעת באיזה ארצות הם היו, וככה כל המשפחות. אבל אנחנו לא נשב בבית כי אנחנו לא סומכים על אף אחד שיעשה את המאבק הזה בשבילנו, כי אנחנו רואים שבעה חודשים ולא קורה כלום, הסיסמה הזאת שאנחנו עושים הכול כנראה לא נכונה, אז אני מבקשת מכל מי שיושב פה ויכול לעשות מעשה שיעשה, כי לחטופים אין זמן, החטופים נמקים במנהרות ללא אור שמש במצב בריאותי קשה ללא תזונה מתאימה. השבוע פרופסור חגי לוין הוציא דוח בריאותי על סמך המצב של החטופות שחזרו אחרי פחות מחודשיים, אני לא יודעת אם מישהו מכם קרא את הדוח הזה כדאי לקרוא אותו ולהבין עד כמה המצב של החטופים כשהם יחזרו בתקווה שהם יחזרו מהר יהיה קשה, כי אלה התנאים שהם נמצאים בהם, תודה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה. ביקשת לדבר. << אורח >> רותם קופר: << אורח >> תודה היושב-ראש. שמי רותם קופר, אני נולדתי וגדלתי בקיבוץ ניר עוז, זה תמונה של אבא שלי, אבא שלי שמו עמירם קופר, הוא נחטף ב-7 באוקטובר השבת השחורה מקיבוץ ניר עוז ביחד עם אמא והרבה מחברי קיבוץ ניר עוז, למקרה שמישהו שכח פה קיבוץ ניר עוז זה מה שנקרא נקודת האפס, יותר מ- 1 ל-4 נרצח או נחטף או נרצחה או נחטפה, אוכלוסייה של סביבות ה-400 יש לנו היום נכון להיום כבר מעבר ל-50 נרצחים כנראה יותר מזה ברגע שנדע את התמונה וכ-70 חטופים. הפעם אני פה היום, בפעם הקודמת שבאתי בחרתי לספר את הסיפור של האנשים של הילדים נערים שנולדו בגיל שלי בשנת 1966, 1967 לקבוצה דו גילית קראו לה שיבולים, ועברתי אחד אחד לנסות קצת להכניס משמעות במספרים האלה שקצת אי אפשר לקלוט אותם. אז היום לא נעשה את זה מפאת הזמן אבל אני רוצה להתייחס למה שאסתר אמרה, אסתר מקיבוץ נירים ליד ניר עוז, כל מי שהסתכל קצת על מה שקורה שיש פתאום עסקה לא יודע אם זה המושג הנכון עסקה אולי הסכם, שהחמאס ארגון טרור נפשע בצורה מפליאה הסכים לו, ועוד פעם אנחנו רואים התנהגות לא מוסברת התנהגות מאוד מדאיגה של ראש ממשלת ישראל שיוצא בכל מיני אמירות, החמאס זה לא ההסכם שאנחנו שמנו החמאס שינה אותו בלי להגיד במה ולו בדבר אחד, וגם חוזר שאנחנו לא נפסיק את המלחמה, כשהוא יודע שאנשים שנשבו במדים קוראים להם חיילים, אין לזה אח ורע הם לא משוחררים לפני סוף הקונפליקט. גם במלחמתנו הקודמת בארגון טרור נפשע בצפון שקוראים לו חיזבאללה שהתחיל בגלל חטיפה של חיילים יקרים שכבר חטפו אותם לא בחיים, הם הוחזרו להזכירכם אחרי שנגמר הסיפור היה הסכם שהחיזבאללה זז לליטני ומספר שבועות אולי חודשים אחרי זה גופותיהם הוחזרו, הדבר נכון גם למלחמות של יום כיפור ואחרות, אנשים שנשבים עם מדים שבויי מלחמה בכל קונפליקט של האנושות כמעט הם מוחזרים בסוף האירוע, יש הסכם ויש החלפת שבויים וראש הממשלה יודע את זה, וכל הגנרלים שלנו יודעים את זה וגם אתם יודעים את זה וממשיכים למכור לציבור שטויות וכזבים, שאיכשהו אפשר להחזיר את האנשים האלה את הגיבורים האלה כי נכופף לחמאס את היד, כשאתם יודעים וראש הממשלה יודע שזה כזבים ושקרים. חמור מזה, מלפפים את גורל האזרחים כמו אבא שלי עמירם קופר שנחטף ממיטתו בתחתוניו לרצועת עזה ב-7 באוקטובר, מלפפים אותם ללא לצורך בגורל חיילינו היקרים שצריך לשחרר אותם, אבל אזרחים אפשר ושיחרנו בלי סיום המערכה. אימא שלי שוחררה ביום 17, לפני שהטנק הראשון נכנס לרצועה. ארבע נשים: יהודית ונטלי רענן, נורית קופר, יוכבד ליפשיץ – כולן שוחררו לפני כניסת הטנק הראשון. הן אזרחיות. יותר מ-100 שוחררו בעסקת הפעימות המבורכת. אז אפשר וצריך לשחרר אזרחים, זה נגד אמנת ז'נבה להחזיק אותם, וגם ארגון נפשע כמו החמאס יודע את זה, ואכן הראה נכונות לשחרר אותם. להזכירכם בעסקת הפעימות כל השטח צפונית לנחל הבשור מה שהערבים קוראים נחל עזה, כל השטח הזה כבר נכבש על ידי צה"ל, עדיין לא היה בהסכם של עסקת הפעימות ולו מילה אחת על יציאת כוחות צה"ל משם או על סיום המלחמה, כי היה מדובר לפחות בחלק הראשון של ההסכם הזה על שחרור אזרחים ואזרחיות זה שונה מאנשים שנשבו במדים, אז היה אפשר וצריך היה לשחרר את אבא שלי שביום 17 כשאימא שלי שוחררה והוחזקה ביחד איתו היה בחיים, וגם ביום 55 בפעימה השביעית כשנילי מרגלית שוחררה היא הייתה באותו חדר שהוא היה, והוא נשם ודיבר באותו יום, אז אבא היום מכל מה שאנחנו יודעים הוא כנראה לא בין החיים, בגלל ההתנהגות שבמקרה הטוב היא התנהגות רשלנית של ראש הממשלה, של הקבינט, של הממשלה וגם חברי הכנסת, במקרה הטוב זה התנהגות רשלנית כשתהיה וועדת חקירה אולי זה גם התנהגות פושעת. עכשיו יש לנו עסקה, בואו לא נפספס את זה, בואו לא נפספס את זה, להזכירכם אנשים שיושבים בחדר הזה או לפחות חלקם קוראים לעצמם נבחרי ציבור, תוכיחו לנו שאתם נבחרי ציבור ולא מפגעי ציבור תודה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> בבקשה. << אורח >> שלמה אלפסי גורן: << אורח >> צוהריים טובים, שמי שלמה אלפסי גורן. לפני כ-30 שנה הכרתי את סמדר גורן בת קיבוץ ניר עוז, אנחנו – משפחת גורן – לא מופיעים הרבה בתקשורת, לא מופיעים הרבה בוועדות, כי ממשפחת גורן מקיבוץ ניר עוז נשארו ארבעה יתומים, ההורים של סמדר לשמחתנו כבר לא איתנו, אין הם נמצאים נחים להם באדמת ניר עוז וזה המזל הכי גדול שלנו, אחרת הם היו עם קופר, מצגר, ליפשיץ בני 80 ומשהו מתרוצצים שם לא יכול לתאר לעצמי. אז אנחנו הגענו מנופש במלטה אני וסמדר ישירות ואספנו את ילדי משפחת גורן וירדנו לאילת, אילת שבחיים לא הייתי שם יותר משבוע כי אני לא אוהב את אילת כל כך חוץ מלצלול, אז ירדנו למה שנקרא קן הקוקייה על שם מלון ים סוף שבו פגשנו את אחינו, שאריות קיבוץ ניר עוז, כאשר אנחנו לא ישנים, בקושי אוכלים ומנסים לעקל מה קרה לקיבוץ הזה, קיבוץ שסמדר נולדה בו ואני חייתי בו מעל עשור. אחרי שבעה ימים אולי טיפה יותר אספה אותנו קצינת הנפגעים ואמרה לנו שאת אבנר אבא לילדי גורן מצאו אותו על הגדר, זיהו אותו ועכשיו אנחנו נערכים לקבורה, אז אני וסמדר כינסנו את ארבעת הילדים והינו צריכים להודיע להם ביחד עם קצינת הנפגעים שזה מאוד מאוד לא פשוט ואחרי זה קברנו אותו תחת אש. מישהו פה פעם קבר את היקיר שלו תחת אש? מישהו עשה את זה פעם בחיים שלו בניר עוז? אז קברנו אותו תחת אש עם השריטה האיומה הזאת ואחרי חודש וקצת מעודכן קן הקוקייה שמתווספים שמות ושמות למתים של ניר עוז. במהלך ההחזרה של הפעימה הראשונה של החטופים שלנו, טלפנו אלי ב-21:00 שבאופן מבצעי צריך עכשיו להודיע לארבעת יתומי ניר עוז שאימם החטופה מיה גורן שנקלעה לירי בתוך בית התינוקות בקיבוץ ניר עוז, צריך עכשיו להודיע לארבעת הילדים שהיא לא איתנו יותר, כי זה היה אילוץ מבצעי. אז עבדכם הנאמן בעזרת קציני נפגעים שכן היו או לא היו התרוצץ לילה שלם טלפונים ונסיעות, בין כפר מנחם, אילת שאשתי הייתה שם, טבריה שהיה בה גל וחיפה שאסיף היה שם, איכשהו להודיע שאימם כבר לא איתנו. סמדר אשתי צמודה אל הילדים והילדים שלי ומטפלת בנושא החטופים, מה-7 לאוקטובר היא לא עובדת, אני חזרתי לעבודה אחרי חודש וחצי, כמה זמן לדעתכם משפחה כמוני יכולה להחזיק? כמה זמן? אנחנו משפחה ללא קרובים נוספים שתומכים בילדים, ההורים של סמדר אינם, האחות של סמדר גם כן נפטרה בגיל צעיר, אין קשר כלשהו מסיבות שונות עם משפחת שמעיה ואנחנו לבד, ולא תראו אותי רץ וחוסם את איילון, ולא תראו אותי פה נשכב על הרצפה של הכנסת, כי אני צריך לשמור על עצמי כי יש לי שבעה ילדים בגירים, בגירים ואני אדגיש את זה שהם בגירים ותיכף נדבר על זה, כי אנחנו צריכים לדאוג להם גם, וכמה זמן זה אמור להימשך? כמה זמן תמשיכו למוטט את החמאס? כמה זמן עד שההסכם הזה יצא לדרך? וכמו שאמר המנהל שלי בעבודה בהייטק, קודם כל תביא את החומוס אחרי זה את הסטייק, קודם כל תביא 33 ואחרי זאת 12 ואחרי זה עוד 10 ואחרי זה עוד 13, תביא אותם תתחיל את העבודה תסגור איזה משהו תפסיק להתברבר, בהייטק אם אתה מתברבר אתה כבר לא שם זה לא כמו פה, תביא תוצאות. לא יכול להיות ששבעה חודשים אנחנו נשרטים ונשרטים ונשרטים, יש לנו צבא חזק, יש לנו תעשיה ביטחונית מצוינת זה הזמן לתמוך בהם, אני לא יכול לשמוע שבאיזה כל מיני דיונים צועקים על איזה אלוף ככה וככה וככה, זה הזמן לתמוך בתעשייה הביטחונית שטובי המוחות יהיו שם, כי אנחנו וזה ודאי, אנחנו נגיד את המילה האחרונה מול החמאס, וזה יקרה מתישהו אבל קודם כל את החטופים. אני אסיים בנימה אישית משפחתית. אתם הבנתם מי אני, נכון? אני לא קירבה ראשונה לחטוף, אני לא מתרוצץ, שקל אחד לא קיבלנו משפחת אלפסי ממדינת ישראל, שקל של תמיכה, כאשר אשתי לא עובדת ואני עובד חלקית, הביטוח הלאומי יתכבד ועשה את הבירוקרטיות שלו ומתכנס עוד כשבוע לוועדת ל' שיחליט מה גורלנו, משפחה שנראה לי שהיא אחת היחידות בין משפחות החטופים שנאלצה להיכנס לנעליים האלה, נאלצה כי זה מה שיש, אבל לקח למדינה חוץ מלשחרר את החטופים שבעה חודשים להבין שיש גם משפחות כאלה. אז מי שכן קשור לנושא של ביטוח לאומי מוזמן לתמוך במשפחת אלפסי שסוף סוף גם אותה לא יפקירו. תודה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה רבה. << אורח >> מנדי לייטון בלישה: << אורח >> אפשר עוד משהו לפני שאתם עוברים לדיון? << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> כן בבקשה. << אורח >> מנדי לייטון בלישה: << אורח >> שלום, שמי מנדי ליטון בלישה, אני פעילה של המטה פה בירושלים, אני גם נכת צה"ל, סליחה שאני עם משקפי שמש פשוט יש לי גם בין השאר מיגרנה כרונית. אני חיה כאבי תופת שגם תרופה שהיא פי 100 חזקה ממורפין רק מעגלת את קצוות הכאב. אני לא מספרת לכם את זה בשביל שתתמלאו ברחמים כלפיי, כי אני בחרתי בחיים, ואין שום צורך. אבל מתוך הכאב הנורא שלי, מתוך זה שאני לוקחת מעל 40 תרופות וזריקות ביום, וכל פעם שאני לוקחת כל אחת מהתרופות האלה עובר בי תהליך חשיבה של – וואו, אם הייתי חטופה לא הייתי מקבלת את כל התרופות האלה, וממזמן לא הייתי שורדת את זה, ואז אני חושבת על כל החטופים הרבים שלא רק נמצאים בכאב נפשי איום ונורא – בנוסף למשפחות שלהם ששמעתם הרגע את זוועות הכאב הנורא שלהם – אבל אנחנו יודעים גם שהרבה חטופים נמצאים בכאבים פיזיים קשים. אני יכולה להגיד לכם דבר אחד ברור: אפשר להתרגל לכמעט כל דבר בחיים, גם למוגבלות; אבל יש דבר אחד שאף פעם לא מתרגלים אליו, וזה כאב. אנחנו חייבים, זה לא יכול להיות רק מאבק של המשפחות, אנחנו חייבים – כולנו – להיאבק לסיום הסיוט הזה לשחרור החטופים. אני מודה שכשהתחלתי לפני כמה חודשים להסתובב בכנסת וללוות את המשפחות היה לי ברור שאני מגיעה למקום שיש כאן קונצנזוס שכולם בעד שחרור החטופים ומייד. ואחד מהזעזועים הגדולים ביותר שלי שאני מגלה פה כמעט מדי שבוע שזה לא מובן מאליו בכלל, ולא רק שלא כולם חושבים שזה הכי דחוף יש גם אנשים שחברי כנסת שחושבים שהפנייה של המשפחות אליהם – ואני אצטט חברת כנסת שאמרה: 'אתם רואים איזה עינויים אנחנו עוברים בגלל המשפחות?'. לאן הגענו? זה חייב להיגמר הסיוט הזה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה רבה. מתוך כך אנחנו בכל דיון פותחים עם דברים של המשפחות וכולנו מתפללים יחד שנראה את כולם כאן היום שלמים ובריאים ככל שניתן. אנחנו נעבור לנושא הדיון שהוא הפסקת מימון של מגשרים חינוכיים ותלמידים עולים חדשים. הוועדה בעצם קיבלה מידע על הפחתה בהעסקה של מגשרים חינוכיים באנגלית וברוסית ועל ש-30 מגשרים חינוכיים יפסיקו את העבודה וב-2022, 2023 הופסק המימון של משרד החינוך עבור מגשרים דוברי אנגלית בטענה שקיים צורך ותגבור מגשרים ברוסית בגלל העלייה במספר העולים מרוסיה ובאוקראינה, כמו כן שונו בשנת 2023, 2024 קריטריונים לזכאות. רשויות מקומיות שנמצאות באשכול סוציו אקונומי מספר 5 ומעלה לא זכאיות למגשרים, בלי קשר לכמות התלמידים העולים החדשים שלומדים במערכת החינוך, צריך להבין שהמגשרים הם קריטיים בקליטת העלייה וקיים פה צורך בסיוע וגישור פערי תרבות הקיימים בין ארץ המוצא לישראל. מהמידע שהגיע אלינו עולה כי בבאר שבע 1,500 תלמידים עולים במערכת החינוך, הם לומדים ללא מגשרים חינוכיים באר שבע נמצאת באשכול 5, קיימים פערים בין נתונים של משרד החינוך לנתונים של הרשות המקומית לגבי מספר תלמידים שזכאים למגשרים, והטענה כנגד משרד החינוך היא שהרשות המקומית לא יכולה לערער על ההחלטה. אנחנו נבקש לדעת כמה תלמידים עולים זוכים לשעות מגשר חינוכי, כמה שעות מקבל כל תלמיד, חלוקה לפי אזורי מגורים ומה הם הקריטריונים, כמו גם האם היו שינויים פה במספר המגשרים שמועסקים ומה, אני מבקש גם להבין מה הקשר בין המצב הסוציו-אקונומי של תושבי הרשות לזה שיש מגשרים חינוכיים או אין לעולים החדשים. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> נטלי את רוצה להתחיל? << אורח >> נטלי צסרסקי: << אורח >> כן רק יש לי בקשה, ג'ולי קייט, מחזיקה תיק אצלי במחלקה צריכה לדבר אחריי והיא צריכה לצאת. היא בזום, אם היא יכולה להתחיל, פשוט היא צריכה לעזוב, אמרו לה מ-11:00 עד 12:00. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תתני לג'ולי, בבקשה ג'ולי. << אורח >> ג'ולי קייט: << אורח >> אני כבר מתנצלת שאני צריכה לצאת, הסיבה שאני צריכה לצאת – כי מעבר לזה שאני מחזיקה בתיק הקליטה בעיריית באר שבע אני גם מטפלת בנפגעי הלם קרב, והזזתי מטופל שמחכה לי בחוץ, ולכן אני לא אוכל להאריך, הם באמת קדושים מבחינתי. ואני אתחבר מאוד למה שהיה לפני כן וחשוב לי מאוד לציין משהו דווקא בכובע של עובדת סוציאלית, המגשרים החינוכיים מעבר לזה שהם מתווכים בפערי תרבות, האנשים האלה הרבה מאוד פעמים הם ממש מצילים חיים ובריאות נפשית ופיזית של אותם התלמידים. אנחנו מדברים על תלמידים עולים אשר הגיעו ממצב של מלחמה, רובם הגיעו ממצב של מלחמה ממש קשה בין רוסיה ואוקראינה והגיעו לכאן למצב של מלחמה נוספת, חלקם הגדול מתמודדים עם הרבה מאוד תופעות, בבאר שבע אנחנו כולנו יודעים כמה נפילות היו ומה המצב פה מבחינת החרדה, התלמידים האלה במצב נפשי לא פשוט, ההורים שלהם במצב נפשי לא פשוט, ויש הרבה מקרים של הרבה קושי חברתי, קושי רגשי, אפילו מקרים של סכנה לאובדנות ושוטטות ועוד הרבה מאוד בעיות, ואין שום דרך הרבה מאוד פעמים להורים לפנות לצוות בית הספר, או שלצוות בית הספר אין דרך לתקשר עם אותם ההורים בצורה רציפה גם בגלל פערי תרבות וגם בגלל פערי שפה בגלל חוסר במגשרים. ולכן התפקיד שלהם הוא קריטי, הוא קריטי כדי להנגיש את הוועדות לזכאות לכל מיני הטבות או כל מיני תוכניות לאותם התלמידים, וגם כדי לגשר במקרים שיש איזה שהוא קושי חברתי או רגשי של הילד, ולכן במיוחד עכשיו דווקא עכשיו זה שהולכים לקחת את זה בעצם לקחו את זה מאיתנו, זה משהו שיכול לפגוע ממש בשלומם הנפשי והפיזי של התלמידים. תודה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> ברור, תודה. נטלי בבקשה. << אורח >> נטלי צסרסקי: << אורח >> נטלי, אני מנהלת מחלקת קליטה בעיריית באר שבע, אבל כרגע אני פה נציגה של איגוד מנהלי מחלקות אחרים של כל הרשויות, אתם יכולים לראות שיש פה נציגים: של רמלה – אמיר, עליסה מבית שמש, ואני רואה עוד חברות שאני לא מכירה אישית. לנו מאוד חשוב להעלות את הנושא של המגשרים חינוכיים בדיוק בהמשך למה שג'ולי אמרה המצב הוא סופר מורכב. אצלנו ברשות לדוגמה וברשויות האחרות היה מגשר לדוברי רוסית שקיבל מימון לפחות במהלך 10 השנים האחרונות ואנחנו יודעים גם לגבי רשויות אחרות, אני יודעת גם לגבי רשות רמלה ויש עוד הרבה מאוד מקומות. נתקלנו במספר בעיות, קודם כל הגל הראשון הפגיעה הראשונה הייתה במגשרות דוברות אנגלית, כי יש לנו צורך מאוד גדול ואני שמה דגש זה לא רק שפה, זה גישור ותיווך תרבותי. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> זה ברור. בואי תפרטי את הבעיה הנקודתית. << אורח >> נטלי צסרסקי: << אורח >> צמצמו לנו את המגשרת שדוברת אנגלית, ואז בשלב השני הגיעה החלטת ממשלה ב-2022 בעקבות מלחמת רוסיה ואוקראינה וגדל משמעותי מספר המגשרים בכל הארץ, לדעתי במקום 99 ל-142 משרות בכל הארץ, ואז בעצם הצרכים שלנו של המגשרים דוברי רוסית ומגשרים אחרים ברוב הרשויות נענו, תמיד המימון הוא בשנת לימודים מספטמבר עד ספטמבר. ההחלטה הופסקה אנחנו לא יודעים, בתור רשות אין לנו מושג, אנחנו לא יודעים מי אחראי מי צריך להמשיך - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> היה עוד קיצוץ אחרי שנת 2023 לקראת שנה הבאה, היה עוד קיצוץ? << אורח >> נטלי צסרסקי: << אורח >> בעקבות אחרי 2023, סוף 2023 עכשיו קיבלנו את הקיצוץ, מספטמבר 2023 עד 2024 לקחו לנו את המגשרים דוברי רוסית וגם לשאר הרשויות, זאת אומרת נשארנו קירחים מכל הצדדים ובסוף אנחנו הרשויות פוגשים את האנשים, הילדים האלה קיימים בשטח הם לא נעלמו לשום מקום, אנחנו רוצים למצוא פתרון ולמצוא מימון. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה. עידית ינטוב מחריש? נעבור לאמיר דור מתל אביב שנמצא איתנו בזום. אמיר, בבקשה. << אורח >> אמיר דור: << אורח >> אני לא אכביר במילים כי התמונה די ברורה, רציתי רק להעלות עוד נקודה, כל הנושא של קליטת עליה ברשויות שבפועל מטפלים בעולים אנחנו סופגים מכות מכמה כיוונים, גם העניין של קיצוצים מכמה משרדים כמו משרד החינוך בעניין של מגשרים, גם משרד הקליטה כרגע העלה את המצ'ינג שמלווה עולים אני מדבר על קליטת עליה על השוטף גם כן על עליה וקיצוץ בתקציב. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> בכמה הוא העלה את המצ'ינג? << אורח >> אמיר דור: << אורח >> כרגע במלווה עולים העלו את זה ל-30% והורידו מתשעה לשמונה, והם אומרים שבקליטה לעלייה בתקציב עצמו גם צפי מאוד גדול לקיצוצים, ובנוסף חלק מהרשויות עצמם בתקציב העירוני גם כן סופגים קיצוצים כי יש הרי בעיות תקציביות לרשויות המקומיות, זאת אומרת העולים ברשויות המקומיות מקבלים מכות מכל הכיוונים, גם משרדי הממשלה, גם תקציבים מקומיים ובעצם אנחנו גורמים לשירות להיות הרבה פחות טוב ממה שהיה עד היום. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אוקיי. מישהו פה עוד מהרשויות רוצה להתייחס? בבקשה, רק את שמך לפרוטוקול. << אורח >> אמיר וידר: << אורח >> אמיר וידר מנהל מחלקה לקליטה ברמלה. צריך להבין עלינו בדירוג הסוציו-אקונומי מעיר במקום 98 לעיר במקום 99, הוקפצנו לסוציו-אקונומי 5, כלומר מבחינתנו אפס מגשרים. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> המדד הסוציו-אקונומי מתייחס למה? למצב הכלכלי של הרשות המקומית? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> של התושבים. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> של העולים? << דובר >> קריאה: << דובר >> מה קשור העולים? << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אז מה זה רלוונטי? מה רלוונטי אם עכשיו בעיר כולם במצב סוציו-אקונומי גבוה אבל יש עולים שהם במצוקה? מה רלוונטי הדירוג הסוציו-אקונומי של הרשות מה הוא רלוונטי בכלל לעניין? תיכף אני אתן לך להתייחס, ברור הנקודה ברורה. << אורח >> אמיר וידר: << אורח >> צריך עוד דבר להבין, יש גם עדיפויות ברמה הלאומית, עיר מעורבת שיש לזה הרבה משמעויות אני לא רוצה להיכנס לזה, שצריך לחזק את זה ומה עושים, אותו עולה הוא לא מבין, הוא יכול לבחור אין לו בית, אין לו דירה אין לו כלום, הוא שוכר דירה איפה שהוא נפל בפעם הראשונה, המעבר שלו מאוד מאוד קל, אנחנו רוצים לחזק את הערים האלה את הערים החלשות ולא לדאוג שיהיה ארבע חמישה ערים שהם יקלטו אותם שהם יגיעו אליהם אוטומטית. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה. עידית. << אורח >> עידית ינטוב: << אורח >> אני יכולה רק להוסיף שאנחנו כעיר צעירה שכל התושבים בה הם כמו עולים, כל בתי הספר מלאים בילדים חדשים כולם חדשים, צוותים קורסים כי כל אחד צריך התייחסות מיוחדת. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> מה המדד הסוציו-אקונומי שלכם? << אורח >> עידית ינטוב: << אורח >> 5. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> כן. בבקשה חברת הכנסת מזרסקי. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אני גם מייצגת את כרמיאל, למשל אצלנו בעיר סגרו את האפשרות להגיש תמיכה לתפקיד מגשר לעולים דוברי הרוסית, והשאירו חלקיות משרה לדוברי אנגלית ואמהרית, ודוברי רוסית לא נתנו. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> למה, אין עולים דוברי רוסית בכרמיאל? << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> יש והרבה, אבל צריך לבדוק למה דווקא לדוברי רוסית כן סגרו את האופציה והפסיקו את המימון. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה, מוטי יוגב בבקשה. << אורח >> מוטי יוגב: << אורח >> תודה רבה על הישיבה. אני אומר ש-90% מהגעותיי לכנסת זה לוועדות העלייה והקליטה, אני רוצה גם לשבח את טירה שבניסיון שלי לפחות סייעה מאוד למגשרים לבני המנשה, ועכשיו אני רוצה רגע לעבור לכל מה שאמרו פה באר שבע ואני מודע לזה מעבודתי ועדת עליה והקליטה לשעבר. עיר שרוצה לקלוט לא צריכה לקבל עליה עוד עול כמו שאתה אמרת, אלא הפוך צריכה לקבל את העזרה כדי לקלוט, אחרת אתה מאלץ את מדינת ישראל ואני בעד קליטה בפריפריה, אבל אתה מאלץ את מדינת ישראל שעיר שהיא במצב סוציו-אקונומי יותר גבוה אולי לא תרצה ואנחנו רוצים שכולם ירצו ובכל המקומות ולהפך, אולי העולים יקלטו שם עם יכולות יותר גבוהות במקומות אחרים. הדבר השני שאני רוצה לומר בדגש אם יש פה נציגות משרד החינוך – הנה טירה פה וגם יפית – הוא שצריך להדגיש את הנושא של גישור של המקרים החינוכיים מגיל המעונות שעבר למשרד החינוך, מאוד מאוד חשוב עודד אם תוכל היושב-ראש אם תוכל לעמוד על זה באיזה רגע, אנחנו עושים את זה עם המגשרים שלנו, מאוד מאוד חשוב כי מגיל המעונות כבר נצבע הילד אם הוא יצליח יותר בגן אם יצליח יותר אחר כך בכיתה א' וגם הוריו, תלוי בעיקר אם הם באים מתרבות שאין את המוסדות החינוך הללו אז משם הם מתחילים להתכנס למסגרת מהמעונות אל הגנים ולא בפערים. אנחנו עמדנו על זה אחרי שהיה לנו אסון במעון מילד שהוריו לא דיווחו בכלל על כך שהוא חולה, אבל הדבר הזה הוא מאוד חשוב בדגש, שבעצם אחריות המגשר לפעמים על 100, 200 ילדים אז זה מגיל המעון עד גיל התיכון, והם עושים עבודה נהדרת גם על הכלל, הם חשובים גם להורים ולגישור להורים כי בלעדיהם אי אפשר לקרוא להורים לגשר, וגם בעיקר במקומות שבהם כעבודת קב"ס מעבר לעבודה הכללית מתרגום ועד קב"ס ממש על כל הלבל הזה. הדבר האחרון, אני חושב שזה צריך להיות חובה לפי מספר לפי ותק, המגשרים צריכים להיות חובה, צריך לעשות על זה חשיבה מחודשת במשרד החינוך כדי להעניק אותם לכל עיר על בסיס מספר עולים ותק העולים או תרבות העולים, וזה מה שמצמיח אחר כך את התלמידים למוסדות ולמקומות הכי טובים, והרווח שלו הוא בריביות גבוהות למדינת ישראל, לתלמידים, לעולים ולמדינת ישראל. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> וכפי שג'ולי ציינה בתחילת הדיון, זה מציל לא רק ילד אחד או תלמיד אחד, גם משפחות, זה גורל של המשפחות. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> נכון חד משמעית. משרד הקליטה לפני משרד החינוך. גם תתייחסו לנושא שעלה פה עם המצ'ינג מלווה עולים. << אורח >> סיון גולדשטיין הבר: << אורח >> בסדר גמור. שלום לכל החברים, שוב כמובן המגשרים החינוכיים הם לא באחריותנו ולא בסמכותנו, הם באחריות ובסמכות של משרד החינוך שותפינו הטובים, אנחנו גם מתמודדים עם קיצוצים תקציביים ואם צריכים להצטמצם עשינו הרבה מאוד מאמצים כדי לא לצמצם את מספרי הפרויקטורים ברשויות המקומיות. כן צמצמנו, המקסימום היה 9 מאז ימי אוקראינה במה שנקרא מלווה עולים כללי, דוברי רוסית, צרפתית, אנגלית, ספרדית וכדומה, צמצמנו למקסימום 8 והעלינו את המצ'ינג מ-25% ל-30%, וכאלה שיש להם מצ'ינג 10% ל-15%, זה בעצם היה הדרך שלנו לצד קיצוצים אחרים במקומות אחרים במשרד כדי לאפשר את התפקיד החשוב הזה ברשויות המקומיות. אני אגיד שאנחנו יודעים ושומעים גם מהחברים מנהלי מחלקות הקליטה וגם מהפרויקטורים עצמם, שבאמת החוסר של המגשרים זה גם דבר שהפרויקטורים לוקחים על עצמם, שוב בסמכויות שמותר להם שהם יודעים מקצועית לעשות, אבל שהחוסר הזה הוא אכן משמעותי. << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> קודם כל תודה שבכלל אתם דנים בנושא החשוב והעקרוני הזה. בעיקרון המשרד לא ביצע קיצוץ בתקציב המגשרים, אני גם בתשובה שלחנו לוועדה את התקציב בעבור המגשרים החינוכיים מ-2019 עד היום, שנה שעברה היה תקציב תוספתי של 2 מיליון שקלים בעקבות החלטת ממשלה אוקראינה, ועוד 50,000 שקלים עקבות החלטת ממשלה בית שמש, אבל המשרד לא קיצץ בתקציב מגשרים. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> המשרד ביקש להאריך את החלטת הממשלה? << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> היה לנו פה דיון על זה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אבל לפי הנתונים שאת נתת טירה, גם אם אני מוריד את מה שעלה בין 2021 ל- 2022 אז ב-2020 ו-2019 היו 99 משרות עם 4,158 שעות, ב-2021 אנחנו כבר ב- 95 משרות עם 3,990 שעות, ואז ב-2022 באמת נוספו הרבה, אבל ב-2023 ירדתם לא ל-99 או ל-95, ירדתם ל-82 משרות? << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> ל-87. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אני מקריא מאצלך, נייר שלך. << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> כן, כן, סליחה, הסתכלתי על מספר המגשרים. הקול קורא בנוי משני משתנים, משתנה אחד הוא מספר התלמידים והשפה, קודם כל הוא מתחיל בשפה כי יש שפות שאנחנו נותנים להם קדימות שהם פחות נמצאות במרחב, אם זה אמהרית או מיזו, או קוקית או פורטוגזית, זה משתנה אחד והמשתנה השני זה באמת האשכול הסוציו-אקונומי של הרשות. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> עשיתם שינויים באשכולות אבל ובתקצוב של האשכולות לא? בעבר הייתם עם תקציבי רשות בסוציו-אקונומי 5? << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> היו לנו פחות בקשות גם בעבר. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> יש בסך הכול סדר גודל של פי 5 במספר של העולים לישראל בשנתיים האחרונות? << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> לא תלמידים. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אני מניח שבתלמידים גם נראה גידול אי אפשר אחרת לא יכול להיות שלא יהיה גידול. << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> מי אומר? ב-2022 היה גידול מאוד מאוד משמעותי. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> הם לא נעלמו. << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> שנייה, היה גידול מאוד מאוד משמעותי ב-2022 בעקבות המלחמה באוקראינה, לא נשארו, חלק ירדו ואחרי ה-7 באוקטובר - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> מה זאת אומרת ירדו? << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> ב-2022 מצאנו את המשרד על כמעט 60,000 תלמידים עולים חדשים בסך הכול. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> כשאתם מגדירים אצלכם תלמיד עולה חדש? << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> ו-10 שנים מכל המדינות ואתיופיה ובני מנשה 15 שנה, היום אנחנו על 52,000 תלמידים עולים. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> זה עדיין יותר משמעותית ממה שהיה לכם בעבר ב-2018 וב-2019. << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> מסכימה אנחנו לא חלוקים, אני חושבת שזה נובע מכמה משתנים - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אני אשאל אותך שאלה כזאת טירה, בסוף כשיש עלייה במספר התלמידים האם התקצוב נשאר אותו דבר? זאת אומרת אם ב-2018 למדו במערכת החינוך אני לא יודע כמה תלמידים, כמה למדו במערכת החינוך, בכלל, בכל מערכת החינוך? << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> עולים? << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תלמידים. << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> בערך 2.5 מיליון. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 2.5 מיליון, ונניח שב-2023 לומדים כבר כמה? 2.7 מיליון, 2.8 מיליון? התקציבים עולים בהתאמה בהרבה מאוד מובנים, זה עוד תקציבי בינוי, עוד מורים, את צריכה עוד מורים את צריכה עוד שעות, למה זה לא קורה ככה כשיש תלמידים עולים? מה הם לא תלמידים? << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> הם ועוד איך תלמידים ואנחנו תופסים את מערכת החינוך כעוגן בעבור התלמידים העולים. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> הרי אם מחר לא היו, היה מספר התלמידים העולים מצטמצם ל-10,000, הייתם מקצצים בסעיף הזה נכון? << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> ברור שלא היינו נותנים לילדים שלא נמצאים. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> כנראה שלא. << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> אבל תראה רק אני רוצה להצביע, ב-2019 שהיו פחות תלמידים עולים התקציב מגשרים עמד על כמעט 2.6 מיליון, ולאט לאט עם מספר התלמידים שגדל - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 2019 זאת הייתה שנה שלא היה - - - << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> לא, הקורונה התחילה במרץ 2020. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> לא זה; לא היה תקציב מדינה, זו הייתה שנה ללא תקציב מדינה. << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> אבל רק בציר הזמן אפשר לראות שאנחנו כן - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> ב-2020 עשו תקציב כבר היה - - - << אורח >> נטלי צסרסקי: << אורח >> אני גם חייבת לציין שמספר המגשרים אז לכן המספר - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> גם שכר המורים עלה. << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> כן אבל התקציב של המגשרים עלה גם. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> הרי תקציב גם יש לו טייס אוטומטי הוא עולה, גם תקציב כשאין קיצוץ בלי קשר לזה הוא עולה אוטומטית טייס אוטומטי, למה? יש אינפלציה, יש שחיקת שכר, יש דברים שהם עולים ברמה הברורה אז אני לא מתייחס לעליות האלה. ברור לחלוטין שמשרד החינוך חייב לתקצב יותר מגשרים אין שאלה, לא נראה לי שיש פה מחלוקת אפילו לא אצלכם, את יכולה להגיד תשמע אין, השר לא נתן לנו זה התקציב שקיבלנו, אנחנו נפנה לשר ונבקש בעניין הזה עוד תקציב, אבל אי אפשר להגיד שהמצב הוא טוב והוא כמו שהיה, הוא גם לא כמו שהיה. << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> אנחנו גם לא אומרים את זה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> המשרד חייב לתת דגש על סוגיה הזאת, ואני אגיד לך מה מפריע לי, אני אדבר על זה גם עם השר, זה לא נשמע הגיוני שכל תלמיד במערכת החינוך בסוף מקבל את סל השירותים שלו בלי קשר אם מספר התלמידים גדל, אם מספר התלמידים גדל אתם צריכים להוסיף כיתות אתם צריכים לבנות אתם צריכים עוד מורים, זה לא שפתאום אמרתם תשמע אנחנו כשמספר התלמידים גדל אז במקום שיהיו 30 תלמידים בכיתה יהיו 50 לא, להיפך אתם עושים מהלך אפילו של הקטנת או לפחות ניסו לאורך השנים לעשות מהלך של הקטנת כיתות. אז למה כשמספר התלמידים העולים גדל בצורה דרמטית, אין הלימה בסל השירותים שניתן להם? << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> אני יכולה להצביע על לפחות עיקרון אחד שאני רואה, ניקח החלטות ממשלה נניח להעלאת עולים ובשלוש ארבע שנים האחרונות כמעט, אנחנו עם קליטה מאוד ברוכה וטובה של העולים מאתיופיה, משרד החינוך לא נמצא בהחלטות ממשלה מהסוג הזה, וגם אם אנחנו כן מנסים למצוא לדבר הזה משאבים, זה לא כמו דברים אחרים שקורים אצלנו אוטומטית, שאני אמצא מורים שאני אמצא להם משכורת. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> יפית גושן מרכזת המגשרים החינוכיים. << אורח >> יפית גושן: << אורח >> אני רוצה להוסיף שהמגשרים החינוכיים באמת אם תהיה פנייה לשר החינוך ותעשו מאמצים פה ויתוגבר התקציב של המגשרים החינוכיים זה יהיה מבורך, כי באמת השטח הוא כן צורך את זה וכל כך חשוב הקשר עם ההורים שמגיעים, והם צריכים את זה וגם הצוותים החינוכיים, גם התלמידים עצמם, זה תפקיד מאוד משמעותי שלדעתי באמת אם תעשו מאמצים לתגבר את זה ולתקצב את זה להכפיל את זה מבחינתי זה מבורך. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אני רוצה לסכם את הדיון הזה. בקצרה רחל, בבקשה, דקה, כי אני חייב לסיים. << אורח >> רחל כהן: << אורח >> ממש דקה כי אני רוצה להגיד תודה. אני יודעת שכולם פה, אני מלווה מגשרים כבר לא מעט שנים בבית שמש, והעבודה שנעשית איתם בשנים האחרונות מטעם משרד החינוך היא לאין ערוך יסודית וטובה ומכשירה את המגשרים שהם הופכים להיות מאוד מאוד משמעותיים, אז אם ניקח את הכוח הזה שמשרד החינוך משקיע במגשרים ונצרף אותו להגדלת התקציב רק נרוויח. << אורח >> מיכאלה לוין: << אורח >> אפשר מילה אחת? << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> מילה. << אורח >> מיכאלה לוין: << אורח >> מילה אחת באמת, אני עורכת דין מיכאלה לוין מחברת ועדת העלייה והקליטה בתל אביב, אני רק רציתי להוסיף לגבי מה שבאמת היושב-ראש העלה קודם לגבי הקריטריונים, אז סטטיסטית מעל 100,000 עולים עלו רק בשנתיים האחרונות, מתוכם כמחציתם הם מתגוררים באזור המרכז, וכ-20,000 מתוכם פחות או יותר הם השתקעו בעיר תל אביב. זאת אומרת, צריך להבין את המספרים האלה כשאתם באים ועושים את הקריטריונים על פי מצב סוציו-אקונומי של העיר כשאין לזה שום קשר למספר העולים ומספר הילדים שנמצאים שם. עכשיו שאתם באים ואומרים שהעולים עוזבים בגלל שהם לא מצליחים להיקלט ובגלל שהילדים לא מצליחים להיקלט כמו שצריך זאת סיבה מספר אחת למשל לעזיבה, אי יכולת של האנשים להיקלט בין אם הם עוזבים את העיר ובין אם הם עוזבים את המדינה. עכשיו אם אנחנו רוצים באמת לקדם את העולים ורוצים שהעולים יישארו בתל אביב שזאת עיר מרכזית ויש להם שם יותר הזדמנויות להצלחה, אז אנחנו בוודאי ובוודאי לא מקצצים תקציב דווקא מהעיר הזאת ששם יש גם במקרה הכי הרבה עולים. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה. אני חייב לסגור את הדיון, אני מתנצל, אני רוצה לסכם אותו, אנחנו עוד נעשה עוד דיון על הנושא הזה. ראשית אני רוצה כן לנצל את הבמה כדי להוקיר ולהזכיר את הבן של יפית – את אוריה. אוריה זכרונו לברכה, בוגר המכינה הקדם צבאית חנתון, לוחם בסיירת גבעתי, נפל בחאן יונס ביום ה-17 בינואר 2024. יהי זכרו ברוך. ובימים האלה שהמלחמה הזאת מתנהלת ואנחנו באמת שומעים כאן את משפחות החטופים בכל דיון בקריאה שכולנו מצטרפים אליה לראות את כולם חזרה בבית, אנחנו צריכים לזכור שהחיילים הלוחמים שלנו הלוחמות שלנו על זה הם נלחמים, אנשים משלמים בחייהם ושילמו בחייהם כדי שהחטופים שלנו יחזרו לכאן, ונזכור את אוריה ואולי אפילו את האפשרות הזאת להנציח אותו ואת פועלו, יהי זכרו ברוך. ובעניין שבו עסקנו בדיון לגבי המגשרים, אני חושב שהנושא הזה הוא דרמטי לקליטת העלייה, מגשר משפיע על משפחה שלמה כמו שאמרה ג'ולי חברת המועצה מבאר שבע, זו דרמה אמיתית ולכן פה חייבת להיות עבודה ממשלתית כדי להרחיב את התקציב לטובת המגשרים, אני אפנה לשר החינוך בעניין הזה, גם לטובת הגדלת התקציב וגם לשינוי הקריטריונים. הקריטריון של סוציו-אקונומי כפי שנאמר כאן בעיניי הוא לא רלוונטי הסוציו-אקונומי של הרשות, רלוונטי מספר התלמידים שנמצאים ברשות, זה בהחלט רלוונטי ורשות שקולטת עלייה זקוקה למגשרים האלה אבל לא יכול להיות שאין הלימה, כשם שהתקציב עולה כשיש יותר תלמידים במערכת החינוך, כך גם התקציב של המגשרים צריך לעלות כשיש יותר תלמידים עולים, ולהגיד אחר כך אם תלמידים עוזבים כמו שנאמר כאן, אם לא נקלוט אותם ולא ניתן להם את הסביבה הנכונה הם יעזבו. ההשקעה כל שקל שמושקע במגשרים חינוך שווה למדינה הרבה מאוד שקלים אחר כך שלא צריכים להשקיע אותם בדברים אחרים של רווחה ושל סיוע שנדרש, לכן הדרישה הזאת אני גם אעשה איתו שיחה על כך וגם אני אבקש ממנו בכתב. תודה רבה, הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:25. << סיום >>