פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 27 הוועדה המיוחדת לזכויות הילד 21/05/2024 מושב שני פרוטוקול מס' 59 מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד יום שלישי, י"ג באייר התשפ"ד (21 במאי 2024), שעה 11:15 סדר היום: << נושא >> טיפול הרשויות ביתומי טבח ה-7 באוקטובר – במסגרת יום מיוחד לציון שורדי טבח השבעה באוקטובר << נושא >> - לציון יום מיוחד בנושא שורדי טבח ה-7 באוקטובר נכחו: חברי הוועדה: אלי דלל – היו"ר מיכל שיר סגמן חברי הכנסת: קארין אלהרר טטיאנה מזרסקי יוליה מלינובסקי יואב סגלוביץ' מוזמנים: יעל גורן חזקיה – ראש אגף מדיניות וממשל, מינהלת החטופים, משרד ראש הממשלה לירון הנץ – סמנכ"לית ממשל וחברה, משרד ראש הממשלה ליאת יעקובוביץ' – עו"ד, מחלקת ייעוץ וחקיקה (ציבורי-חוקתי), משרד המשפטים נטע הופמן-חדד – עו"ד, יחידת התיאום לזכויות ילדים ונוער, משרד המשפטים ד"ר זהר סהר – השירות הארצי לעבודה סוציאלית, משרד הבריאות יפעת פולק-כהן – משרד הבריאות ד"ר נעה טייך פייר – שפ"י - שירות פסיכולוגי ייעוצי, משרד החינוך קרן רוט איטח – מנהלת אגף תוכניות סיוע ומניעה, שפ"י - שירות פסיכולוגי ייעוצי, משרד החינוך אור צוברי – מנהלת אגף חרבות ברזל, משרד הרווחה והביטחון החברתי רקפת עצמון – עובדת סוציאלית, משרד הרווחה והביטחון החברתי שרון טימר – רכזת שיקום ארצית בכירה, המוסד לביטוח לאומי יובל וורגן – ראש צוות, מרכז המחקר והמידע של הכנסת נועם וילדר – עו"ד, המועצה הלאומית לשלום הילד ד"ר כרמל בלנק – חוקרת, מרכז טאוב, והמרכז האקדמי רופין הדר קס – מייסדת ומנכ"לית, עמותת חמניות גל גורן – יתום, אביו נרצח בטבח ב-7 באוקטובר ואימו נרצחה בשבי בעזה מורן שיין אסולין – אימא לילדים שאיבדו את אביהם בטבח ב-7 באוקטובר אסתר בוכשטב – אימו של יגב בוכשטב, חטוף בעזה משתתפת באמצעים מקוונים: יעל שור מילניצקי – עובדת סוציאלית, מפקחת ארצית, אגף משפחות, הנצחה ומורשת, משרד הביטחון מנהלת הוועדה: תמי ברנע רישום פרלמנטרי: א.ב. חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> טיפול הרשויות ביתומי טבח ה-7 באוקטובר – במסגרת יום מיוחד לציון שורדי טבח השבעה באוקטובר << נושא >> לציון יום מיוחד בנושא שורדי טבח ה-7 באוקטובר << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> שלום לכולם, אני רוצה לפתוח את הישיבה השנייה שלנו היום בתפילה לחזרתם של כל החטופים, ולשלומם של חיילינו, חיילי צבא הגנה לישראל, ולהחלמתם של כל הפצועים. נאחל הצלחה לחיילינו ונברך אותם, שנמצאים בכל הגזרות, בצפון, בדרום. אני יודע שהתחיל גם מבצע בג'נין. היכן שהם נמצאים נברך אותם ושיחזרו כולם בשלום. היום מצוין בכנסת יום מיוחד לציון שורדי טבח ה-7 באוקטובר. את היום המיוחד יזמה חברת הכנסת קארין אלהרר ואני מודה לה על כך ומעריך מאוד. הוועדה שלנו תעסוק היום בטיפול הרשויות ביתומי הטבח. זו לא הפעם הראשונה שאנחנו עוסקים בנושא. אנחנו קיימנו כמה דיונים בנקודות האלה, דיונים מאוד מעמיקים. אני מזכיר שהישיבה מצולמת וכל שנאמר נרשם בפרוטוקול. אני מבקש מכל מי שמדבר, שיציג את שמו ואת תפקידו לפרוטוקול. בגלל רגישות הנושאים הצפויים להעלות בישיבה, אני קובע כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת, ככל שתהיה בקשה מטעם חברת כנסת או חבר כנסת, שר או נציגו, או אם יעלה הצורך, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים או קטינים. כמו כן יימחקו פרטים אשר הדבר יידרש לבקשת משתתף בישיבה, אם פרסום הפרוטוקול עשוי לגרום נזק לו או לזולתו. זה לפי הפרוצדורה שלנו. אני רוצה פשוט איזשהו משפט אחד או שניים, ואחר כך אנחנו ניכנס לעומק הישיבה וניתן גם לחברת הכנסת קארין אלהרר שהיא יזמה, לומר מספר דברים. אירועי ה-7 באוקטובר גבו מחיר כבד בגוף ובנפש. מאות ילדים איבדו את הוריהם באסון הנורא והפכו ליתומים במכה אחת. הטראומה והסבל שחוו הם עצומים ובלתי נתפסים. יתומי המלחמה הם קבוצה פגיעה במיוחד שנאלצת להתמודד לא רק עם האובדן הכואב והבלתי נתפס של הוריהם, אלא גם הם פליטים בביתם, מה שנקרא, מקהילתם, חוסר ביטחון וטראומות נפשיות עמוקות. כמי שמגיע בעברו מהשלטון המקומי, אני יודע ומכיר שעל הרשויות המקומיות מוטלת המשימה המורכבת לטפל ביתומים אלה ולנסות להקל על סבלם. ראשית, הרשויות נדרשו להיערך במהירות ולספק מקלט זמני ליתומים תוך כדי הפעלת מנגנוני החירום. היה צורך לדאוג במקביל לצרכים הבסיסיים כמו מזון, ביגוד, טיפול רפואי, דיור. במקביל הופעלו צוותים של עובדים סוציאליים ופסיכולוגיים על מנת לתת סיוע נפשי ראשוני במצב חירום. לאחר היערכות החירום הראשונית החלו הרשויות לטפל באופן יסודי ומקיף יותר. הוקצו מקומות במשפחות אומנה ומוסדות חינוך מיוחדים ליתומים, תוך התאמה למוצאם ולצרכיהם המשתנים. הופנו משאבים לטיפול פסיכולוגי וטראומטי עמוק לכלל היתומים, והחל תהליך של שיקום והחזרה לשגרה. ההתגייסות הרחבה של כל הרשויות כללה גם סיוע של קהילות מקומיות, מתנדבים וארגונים לא ממשלתיים שסייעו בדרכים רבות ומגוונות. עם זאת, נדרש מאמץ ממושך וארוך טווח על מנת לסייע באופן קבוע להשתקם ולשקם את חייהם לאחר הטראומה האיומה שעברו. טיפול הולם ביתומי המלחמה הוא אתגר מורכב, אך מחויבות חברתית ושלטונית בלתי נמנעת כלפי הקבוצה הפגיעה הזאת. נדרשת התערבות מקיפה ורב-מערכתית מתחומים שונים כדי לספק סיוע לכל היתומים – בריאותי, חינוכי, נפשי, חברתי. רק בדרך זו ניתן לאפשר להם לשקם במעט את חייהם ולצמוח מחדש מהאסון האיום שקרה להם. אני מבקש מחברת הכנסת קארין אלהרר שהיא יזמה גם את היום הזה וגם את הדיון הזה. אני באמת מודה לך על כך. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, לך ולצוות הוועדה על ההירתמות באמת מעוררת ההשראה ועל קביעת הדיון המהיר ביותר. כמו שאמרת, אדוני היושב-ראש, במסגרת המלחמה גם אירועי ה-7 באוקטובר, הטבח, וגם מלחמה, חרבות ברזל, אנחנו עדים למספר כמעט בלתי נתפס של יתומים חדשים, יתומים גם משני הורים וגם כאלה שאיבדו הורה אחד. אני לא זוכרת אירוע כזה, ויש פה צרכים מאוד משמעותיים שצריכים לקבל מענה. בדיון שקיימתם בחודש מרץ בהמשך לדוח של המועצה לשלום הילד, ניתנה סקירה לגבי מה המענים שהמשרדים השונים נתנו. כבר אז דובר על 700 יתומים מאז פרוץ האירועים. אני מניחה שאנחנו במספרים אחרים למרבה הצער, אז אני אשמח לקבל נתונים לגבי המספרים העדכניים, מי משני הורים, מי מהורה אחד, מי הגוף המתכלל, איזה מענים ניתנים, מעגל התמיכה שניתן להם – נפשי, סוציאלי, כלכלי. בדיון שהיה בחודש מרץ התבקש מענה ייעודי לחברה הבדואית שגם היא סבלה, אז לדעת האם נעשו התאמות? << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> דרך אגב, ביקרנו אז אצל המשפחה. זה הביקור שהיה לנו בדרום. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> זה חשוב מאוד. האם הוקצו משאבים לטובת הכשרה וייעוד מענה ספציפי בקופות החולים לטיפול בילדים שהם גם יתומים וגם שורדי טבח? אני רוצה להודות למשרדים ולהפציר בהם להמשיך במלוא הכוח, כי באמת זו אוכלוסייה שהכי זקוקה, ממש הכי פגיעה. אנחנו לא רוצים לאבד אותם. איבדנו כבר מספיק. תודה רבה. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> תודה. אני חושב שהשאלות שהעלית וההתייחסות אליהן באמת היא החשובה בדיון הזה. אני רוצה להתחיל דווקא מהמועצה הלאומית לשלום הילד. נועם וילדר, בבקשה. << אורח >> נועם וילדר: << אורח >> תודה. האמת שלא התכוונתי לפתוח אבל תודה על הדיון החשוב הזה. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> לפני זה אני רוצה לציין שיש לנו פה את גל. אנחנו ניתן לך יותר מאוחר גם את זכות הדיבור פה. אני שמח שאתה איתנו אבל חבל שבנסיבות האלה. אנחנו כולנו נעשה כמיטב יכולתנו כדי לעזור ולתמוך. << אורח >> נועם וילדר: << אורח >> תודה על הדיון החשוב הזה. כמו שנאמר, באמת מדובר באוכלוסייה כל כך פגיעה. יש ילדים שהם חלק ממשפחות החטופים, שהם יתומים ויש להם הורה אחד נרצח והורה אחד בשבי. גם הורה בשבי כשלא יודעים מה קורה איתו בתקופה כל כך ממושכת זה כל כך קשה ונורא, ותחושה של אובדן גם אם לא אובדן ממשי. יש ילדים שאיבדו את הוריהם במערכה. זה באמת מספר בלתי נתפס ואני שמחה שמייחדים דיון מיוחד לאותם ילדים. אני אגיד שמנכ"לית המועצה לשלום הילד, ורד וינדמן, היא עדיין יושבת-ראש משותפת עם משרד המשפטים בשולחן הבין-מגזרי לילדים ונוער שהוקם במלחמה. זה השולחן הראשון שהוקם. הוא יושב תחת משרד ראש הממשלה. אחד הנושאים הראשונים שעלו שם זה הסוגיה של הילדים היתומים והצורך בתכלול האירוע על ידי משרדי הממשלה, שאותם ילדים, יהיה להם גורם אחד שרואה אותם, שמטפל בהם ושהם לא צריכים לדפוק בדלתות של כל משרד ומשרד. זה כמובן דרש עבודה ולקח לזה זמן להניע, אבל זה משהו שנעשתה עבודה ואני מקווה שגם נוכל לשמוע בדיון הזה עוד דברים מהשטח כדי שהעבודה של המשרדים תדע להיות יעילה ואפקטיבית יותר וטובה יותר עבור אותם ילדים. זאת כן דוגמה למצב שבו משרדי ממשלה נרתמים כולם ביחד לקידום זכויות ילדים. זה חלק מהאג'נדה שהמועצה גם מקדמת לאורך השנים. יושבת פה מיכל שיר שהייתה שותפה להקמת היחידה הממשלתית. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> היא הייתה גם היו"ר לשעבר פה. << אורח >> נועם וילדר: << אורח >> נכון. אני גם אשמח להקשיב. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> תודה. אנחנו נבקש מעמותת חמניות, תודה שאת פה איתנו. היית גם בפעם הקודמת והיה חשוב לשמוע אותך אז וגם עכשיו. << אורח >> הדר קס: << אורח >> תודה רבה. אנחנו כאן כבר כמה גלגולים. הדר קס, מייסדת ומנכ"לית עמותת חמניות. אנחנו העמותה הגדולה ביותר היום בישראל לילדים ובני נוער שאיבדו את אחד או את שני ההורים שלהם. אני אגיד בקצרה, שעוסקים בשלושה דברים: מפעילים מעני שטח לכ-750 משפחות שמגיעות אלינו כל שבוע לקבל שירותים. זה בשותפות עם משרד החינוך, 2,500 יתומים צעירים שמקבלים מאיתנו שירותים לצד מודעות ומחקר ופעילות מדיניות כאן, כדי שמדינת ישראל תיקח אחריות על ילדים ובני נוער יתומים. אני אגיד שמאז הדיון הקודם ובכלל, אנחנו מכירים במספרים שלנו, כ-775 ילדים שהתייתמו כתוצאה מהמלחמה הזו. נפתחו כל מיני יוזמות פילנטרופיות. אני בקרן שמשתפת את היוזמות. כן חשוב לי להגיד שמבחינה כלכלית יש מענים ענפים שניתנים למשפחות. באופן ספציפי מאז הדיון הקודם משרד החינוך נרתם ויצא חוזר מנכ"ל, שזה אחד הדברים שהיה צריך לעקוב אחריהם מהדיון הקודם, אז תודה רבה למשרד החינוך שבאמת עשה עבודה מהירה. נוסף לחוזר מנכ"ל, היום כשמגיעה יועצת לבית ספר, היא לא מוכשרת בלימודים שלה לעבוד עם ילדים בתחומי האובדן והשכול, אז זה משהו נוסף שאנחנו צריכים להכניס בהקשרי המל"ג. יועצת היום פוגשת ילד יתום, היא לא הוכשרה על זה בלימודים. זה נקודה ראשונה שצריך לשים אליה לב. נקודה שנייה, אלי, אתה אמרת שהגעת מהרשויות המקומיות. אני מצאתי את עצמי, אני לא רוצה להגיד לאיזה ראש עיר בדרום, מספרת לו שיש משפחה של ילדים יתומים מהמלחמה האחרונה שהוא לא ידע עליה. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> וואו. << אורח >> הדר קס: << אורח >> הוא לא ידע עליה, לא כי הוא לא ראש עיר טוב. ייאמר לזכותו, ראש עיר מקסים, אלא כי אין לו מאגר. אנחנו עכשיו בעבודה עם משרד הפנים, משרד הרווחה ומשרד העבודה, כי תחתיו יושב הביטוח הלאומי. נייצר מאגר שיגיד לראשי ערים מי היתומים אצלם ברשות כי הם לא יודעים. כאן צריכה באמת עבודה משולבת, גם רווחה. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> גם חינוך דרך בתי הספר. << אורח >> הדר קס: << אורח >> נכון. מאגר הנתונים היחיד שיש היום שהוא כביכול הכי רשמי שיש, זה ביטוח לאומי, אבל חייבים לצאת מכאן עם החלטה ועם מעקב שלכל ראש עיר במדינת ישראל תהיה רשימה של ילדים יתומים שהוא יכול להפנות אליהם שירותים. רשויות שיש להן הרבה משאבים כמו עיריית תל אביב, יש להן את האפשרות לבוא ולעזור לאותם ילדים ובני נוער יתומים. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אין ספק, זו הערה מאוד נכונה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> לא הבנתי מה החסם. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> לא שיש חסם. היא אומרת שאין מאגר באופן פורמלי. אני חושב שראש עיר יכול במסגרת שיש לו, במסגרת היכולת שלו, הכול פרוס לפניו. כל הנושא הסוציאלי, מחלקת הרווחה, ראש מינהל חינוך. כל אלה יכולים לסייע ולתת לו את המאגר כולל הביטוח הלאומי. << אורח >> הדר קס: << אורח >> אבל היתומים לא רשומים ברווחה. בסוף 75% מהיתומים במדינת ישראל לא רשומים ברווחה. הביטוח הלאומי לא משחרר נתונים. צריך לייצר איזשהו מאגר אחד כולל שמכיל את כל הילדים האלה. ראש עיר מוציא פלט שאומר, זה ילד יתום, כאן הוא גר, אני רוצה לתת לו שירות. שהוא יוכל לעשות את זה. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> אם אפשר, אני רק אבהיר מה שהיא מתכוונת. כשיש גורם שהוא מתכלל, שהוא העירייה, אז אם הילד היה בגן עירייה ואחר כך עלה לכיתה א', הגננות אולי יודעות אבל מערכת החינוך לא יודעת. המורים לא יודעים. המורים לא יודעים, אז אולי מערכת אחרת שהוא שייך אליה לא יודעת. בכל פעם צריך לעדכן את המערכות. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אבל הביטוח לאומי יודע, נכון? << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> הוא היחיד שיודע והוא לא חולק את המידע. ילד משתולל ואף אחד מסביבו בעצם לא מבין למה. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אנחנו צריכים להפנות את השאלה הזאת למרכז לשלטון מקומי, כולל הביטוח הלאומי. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> השאלה אם זה בגלל הגנת הפרטיות או משהו אחר? << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> יכול להיות, אבל אני מניח שהגופים האלה הם מספיק בוגרים כדי לאפשר פר רשות כדי שבאמת יהיה אפשר לקדם את זה, כי אם נניח שהפרטים האלה מגיעים לראש העיר, אז הוא יידע מה לעשות איתם. זה לא צריך להיות מאוד גלוי, אלא זה דבר שצריך לעבור לראש עיר. ראש עיר, אני חושב שהוא יהיה מספיק חכם ונבון כדי לטפל בזה בצורה דיסקרטית ולא להפיץ את הנתונים, לכן מה שאני מציע פה, שהמרכז לשלטון מקומי, ויש פה גם מהביטוח הלאומי, אני מניח. אני מניח שאתם יכולים לשבת ביחד עם המרכז לשלטון מקומי ולנסות לראות איך מעבירים את המידע לראש הרשות בצורה דיסקרטית, שהוא יוכל להפעיל חלק מהיכולות שלו לטובת אותם יתומים ברשות שלו. זה דבר שיהיה נכון לעשות אותו. << אורח >> הדר קס: << אורח >> אנחנו מדברים כאן על 775 ילדים יתומים מהמלחמה. יש בישראל 35,000 ילדים ובני נוער שאיבדו הורה בנסיבות אזרחיות, שהם לא מקבלים מהמדינה כלום. אני אומרת כלום כי אני התייתמתי מאבא שלי בגיל 14. הוא נהרג בתאונת דרכים. מצאתי את עצמי מקוששת עזרה, עוברת בין עובדת סוציאלית ליועצת בבית ספר וכולם מסבירים שאין את המשאבים, את הכלים או את הידע לעזור לי. צריך לטעמי להיות כאן דיון נפרד שמדבר על זכויות של יתומים אזרחיים. גם הם, חלקם כרגע מפונים. גם להם יש הרעת מצב. זו אוכלוסייה שמשרד הרווחה חייב להפסיק לטאטא אותם מתחת לשולחן. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> הדר, היה נכון לשמוע אותך. תודה רבה שאת פה. נתת לנו פה שתי הערות מאוד חשובות. אני רוצה לתת לממ"מ של הכנסת, יובל, שהוא ייתן לנו נתונים שנוכל אחר כך להפיק מהם ולפחות שיהיה לנו משהו שנוכל להתבסס עליו. בבקשה, יובל. << אורח >> יובל וורגן: << אורח >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. יובל וורגן, ראש צוות בממ"מ. מריה מייצגת את הכנסת בתחרויות המחוזיאדה כרגע, מתחרה באילת. היא כתבה את המסמך הקצר שנמצא גם בחומרי הרקע של הוועדה. הנתונים הם קצת יותר נמוכים ממה שהציגה נציגת עמותת חמניות, וזה משתי סיבות עיקריות. המסמך הזה נכתב במהלך חודש מרץ, לכן הנתונים בו הם עד סוף אפריל ולא ממש נכון להרגע. ככל שהיושב-ראש או הוועדה ירצו, אנחנו נשמח גם לעדכן את זה. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> בסדר, אבל זה מראה לנו סדר גודל. << אורח >> יובל וורגן: << אורח >> זה נותן סדר גודל של מינימום לפחות אם אנחנו מדברים עליו. כמו כן הנתונים שלנו מתמקדים אך ורק בקטינים גילאי 18 פחות יום. מי שהוא כבר בן 18, ויש יתומים שזכאים להטבות מסוימות גם אחרי גיל 18, הם לא נכללים בתוך הנתונים האלה. אנחנו פנינו גם למשרד הביטחון וגם למוסד לביטוח לאומי לקבל מהם תשובה רשמית לגבי הילדים הקטינים היתומים. בסך הכול נכון למועד כתיבת המסמך היו 643 ילדים שעדיין לא מלאו להם 18, שהתייתמו אך רק כתוצאה מהמלחמה, לא תאונות עבודה או תאונות דרכים. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> כמה משני הורים? << אורח >> יובל וורגן: << אורח >> רובם הם מהורה אחד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה כולל משרד הביטחון, נכון? << אורח >> יובל וורגן: << אורח >> גם משרד הביטחון וגם המוסד לביטוח לאומי. רובם יתומי צה"ל וכוחות הביטחון, זה 392 יתומים ועוד 251 יתומים שהם נפגעי פעולות איבה. מבין היתומים שהם יתומים של נפגעי פעולות איבה, 15 היו יתומים משני הורים וכל השאר יתומים מהורה אחד. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אני יודע שהיו 20 ומשהו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 21 ילדים יתומים. << אורח >> יובל וורגן: << אורח >> קודם כל הנתון מתעדכן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, לא, זה נתון קבוע מתחילת המלחמה. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> בדיון האחרון אני יודע שזה היה קרוב ל-21 או משהו בסגנון הזה. << אורח >> יובל וורגן: << אורח >> אני לא יודע אם מי שמתקנת אותי זו נציגת הביטוח הלאומי. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> יש לי בקשה. אי אפשר לכתוב פרוטוקול כשכולם מדברים ביחד. << אורח >> יובל וורגן: << אורח >> הנתונים הם נכונים למועד מסירתם. הם רק למי שלא מלאו לו 18, ומה שאני מקריא זה תשובה רשמית לביטוח הלאומי, כמובן לא משהו שאנחנו המצאנו. אם היו עדכונים אחר כך, יש חטופים שמוכרזים כהרוגים או נרצחים רק מאוחר יותר. הנתונים מתעדכנים כל הזמן. עוד שני דברים ממש קטנים שחשוב לי להגיד. יש הבדלים גם בגילים של היתומים. אמנם רוב היתומים של נפגעי פעולות האיבה הם בני נוער, גילי 13 עד 17, אבל יש גם יותר מ-80 כאלה שהם קטנים יותר, עד גיל 12. יכול להיות שגם המענים הנדרשים הם שונים. עוד נתון מאוד מעניין שקיבלנו מהמוסד לביטוח לאומי. יש משפחה אחת או יותר, אבל זה מעניין לראות שיש לא מעט משפחות שבהן יותר מיתום אחד באותה משפחה. היו קרוב ל-50 משפחות עם שני יתומים קטינים, 18 משפחות עם שלושה יתומים באותה משפחה, ואפילו כמה וכמה משפחות עם יותר מזה. גם להם אולי דרוש מענה אחר. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> תודה. גל, כשתרצה לדבר יש לך זכות דיבור. << אורח >> גל גורן: << אורח >> אני יכול עכשיו? << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> כן, מתי שתרצה. << אורח >> גל גורן: << אורח >> שלום לכולם, לי קוראים גל גורן. אני בן 21. אני מקיבוץ ניר עוז, יתום איבה כפול מאז שהוכרז על הירצחה של אימי בשבי. בעצם ההורים שלי, אבנר ומיה גורן נרצחו ב-7 באוקטובר, כשאת אבא שלי זיהו אי שם בשדות ניר עוז בדרך לרצועה אחרי כעשרה ימים. בהמשך נודע לנו שאימא נחטפה פצועה, כשבסוף לאחר הפסקת האש בסוף נובמבר תחילת דצמבר הוכרז על הירצחה. היא עדיין חטופה, דרך אגב. אני אגיד קודם כל ברמה הישירה. ארבעתנו, ארבעת האחים, הכי קטנה היא בת 19. הכי גדול הוא בן 25, אוכלוסייה שמקבלת התייחסות נפרדת. ברמה הישירה אנחנו גם מטופלים טוב על ידי הביטוח הלאומי, על ידי גם מספר עמותות מקיפות, על ידי מינהלת החטופים כל עוד אנחנו עדיין גם משפחה. היום באתי להעלות דווקא סוגיה שהיא קצת שונה, ומאמין שאם היא לא תוסדר בחוק בצורה כזאת או אחרת, בעוד שנה, שנתיים, שלוש אנחנו נתחיל לפגוש אותה יותר ויותר. באתי לדבר קצת על המעגל השני, על הדודים והדודות שהרבה מהם אחים שכולים בעצמם בעצם, והתמיכה בהם מאוד מעורערת ומאוד תלויה בחתירה של מי שמלווה אותם ברמה האישית. אני יכול להגיד בתור צעיר שמאז ה-7 באוקטובר לומד איך להתמודד עם ירושות ועם ביטוח לאומי ועם פנסיות ועם כל דבר אפשרי בערך, שלולא התמיכה של הדודים שלנו, סמדר, אחותו של אבא שלי ז"ל, בת ניר עוז בעצמה לשעבר, ובעלה שלמה, לולא המעורבות הישירה שלהם במאבק החטופים למען הגיסה שלהם, למען אימא שלנו, כנראה שלא היינו מצליחים לעמוד היום. כנראה שלא היינו מצליחים לתפקד. כנראה שהאחים שלי לא היו מצליחים לחזור להיות סטודנטים. אני שוחררתי ולא הייתי מצליח לחזור לשירות. אחותי לא הייתה מצליחה לחזור לשנת השירות שלה. באתי להעלות היום קצת את הסוגיה הזאת שבעצם בהרבה משפחות, תקנו אותי אם אני טועה, גם של הקטינים, הרבה מהם, הגורם המשפחתי היחיד שנשאר להם הם דודים ודודות, משפחות שכולות בעצמם, שכולנו יודעים גם שמעמדם של אחים שכולים בישראל הוא קצת מורכב. קצת – זה המילה המדויקת. בסיטואציה האישית שלנו מהיום הראשון סמדר הפסיקה לעבוד. היא ירדה איתנו ועם הקהילה שלה לאילת. שלמה צמצם את המשרה שלו. בני דודים שלנו בגילנו נהיו מעורבים אקטיביים במאבק. הם נהיו מעורבים אקטיביים בסיוע ושיקום המשפחה, בסיוע בשיקום קהילת ניר עוז, צמצמו מאוד את החיים האישיים שלהם בשבילנו. בסופו של דבר לא היינו מחזיקים בלעדיהם. לא היינו מגיעים לשום מקום. לא היינו מצליחים להתאושש בלעדיהם, בלי המעורבות שלהם. כשהם ניסו להשיג תמיכה, בהתחלה קודם כל הוצע להם פתרון קצת הזוי יש להגיד, של טוב, אז תחלקו את המענקים של הילדים אתכם, שזה כאילו ברור שהם סרבו. מי היה מסכים? איזה דוד שמסתכל על האחיינים היתומים שלו היה מתחיל להיתמך על ידם? מאז הם בכל מיני ועדות. ייאמר לזכותה של מינהלת החטופים, של קצינת נפגעים שלנו, של העובדים הסוציאליים הספציפיים של המשפחה שהם מנסים לשחק פה עם מיליון ושתיים הגדרות שונות כדי שהם יוכלו לקבל תמיכה מתקציב נפרד, אבל אני פשוט חושב שזה לא מספיק, בסופו של יום לא רק בשבילם. אמרנו פה בני 17, בני 15, 16. עוד שנתיים-שלוש הסוגיה הזאת עומדת להתרחב בעצם. עוד שנתיים-שלוש אנחנו צפויים לראות יותר ויותר אחים שכולים שאימצו את האחיינים שלהם והם מפסיקים להיות אפוטרופוס כי הם הגיעו לגיל 18, אבל לא מנתקים איתם קשר ועדיין מהווים של סוג של, הורים זו מילה גדולה. אני חושב שבכללי, ואמרתי את זה גם בוועדה לפדויי שבי, שכל התייחסות המלחמה הזאת, ואני רואה מכמה ועדות שהייתי שכבר מתייחסות למלחמה, רואה את הלב הפתוח, רואה את הרצון הטוב, ואני חושב שהאירוע עדיין לא נתפס עד הסוף, שבאירוע כל כך גדול וכל כך רחב שבו אחריות המדינה מהדהדת פשוט מכל קיר אפשרי, לפחות לחמש-שש השנים הקרובות אין מגבלת צ'קים מהעיניים שלי. יכול להיות, לא יודע, סתם אידיאליסט סוציאליסט אחד מקיבוץ, אבל באירוע שבו מדינת ישראל כמדינה הפקירה עשרות יישובים, אלפי בני אדם, משפחות שלמות. בניר עוז לא היה צבא כמו שאתם יודעים. באירוע כל כך גדול אני חושב שהמדינה צריכה. באמת אני רואה את הלב הרחב שלכם ואני חושב שפשוט צריך להתחיל, אמרתי את זה גם בוועדה לפדויי שבי בשבוע שעבר, להתייחס רק אליו. להרחיב את המטריה ולהפסיק לחפש רק מסלולים ירוקים יצירתיים במיוחד כדי לפתור בעיות, ולפחות לשנים הקרובות להרחיב את המטריה. לאפשר פתרון של עוד ועוד בעיות. כמובן בסוגיה הספציפית הזאת של הצעירים מול הדודים שלהם, ברור שזה רק בהסכמת הצעירים, כי בסוף הם בגירים ומחליטים ויודעים כמה הם תומכים בהם או לא. אני מאוד חושב וזה צריך תמיד לשבת לנו בראש, כמה המטריה צריכה להיות רחבה, כמה אוכלוסיות פגיעות נוספו לנו מאז ה-7 באוקטובר, מפונים מהדרום ומהצפון, ילדים שראו את הבתים שלהם נשרפים, ילדים שההורים שלהם נחטפו, הורים שהילדים שלהם נחטפו או נרצחו, אוסף מטורף של משפחות שכולות שלא מפסיק לגדול, וכל יום אנחנו נתקלים בעוד 'הותר לפרסום', בעוד חייל שנפל, בעוד מילואימניק שלא יחזור לילדים שלו, בעוד חטוף שנרצח בשבי. מפונים מהצפון שיצא לי לעבוד איתם בחודשים האחרונים, אין כיוון למתי הם יחזרו, מה קורה איתם, - - - להורים שלהם שנופלים בכיתות כוננות. כל כך הרבה אוכלוסיות פגיעות ובסופו של דבר המסר היחיד שיהיה היום זה תיתנו ללב שלכם להיפתח. תורידו רגע את המגבלות של הצ'קים, של המכסות. תרחיבו כמה שרק אפשר כדי שכל סיטואציה חריגה, יהיה אפשר לטפל בה ולא תצטרכו לעשות הלוך ושוב ולחשוב עליה. זהו, תודה על הזכות להיות פה היום. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> גל, תודה רבה שהגעת אלינו. היה חשוב מאוד לשמוע אותך. אני חושב שנכנסת ללב של כולנו. בוא, תן חיבוק. טוב, נתחיל ממשרד הרווחה. << אורח >> אור צוברי: << אורח >> וואו, קשה לדבר אחרי גל. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> נכון. גם לי לקח כמה שניות. << אורח >> אור צוברי: << אורח >> כן. אור צוברי, מנהלת אגף חרבות ברזל במשרד הרווחה. קודם כל אני אגיד שמשרד הרווחה הקים אגף ויחידה שהתפקיד זה לתכלל את הטיפול בנפגעי ה-7 באוקטובר, וחלק מהנפגעים זה גם האוכלוסייה שאני הולכת לדבר עליה עכשיו, זה ילדים שבעצם נותרו ללא הורים מה-7 באוקטובר. אני אפרוט את המענים שיש לנו, את המנגנון שיש לנו. דיברה פה קודם על העבודה הבין-משרדית, אז גם על זה אני אתייחס. קודם כל מבחינת נתונים. אצלנו יש 21 ילדים שנותרו ללא הורים, עד גיל 18. כ-14 צעירים שנותרו ללא הורים עד גיל 26, ו-255 ילדים שנותרו עם הורה אחד, עד גיל 18. שוב, אני מדברת פה רק על האזרחי. אנחנו מהשבוע הראשון פעלנו מול הרשויות ומול כל הגורמים האפשריים כדי לפעול לאיתור ולזיהוי של הילדים האלה ושל המשפחות האלה, כדי שרגע אחד לא ייווצר איזשהו פער וחלל בסיטואציה המורכבת הזאת. גם מתוקף תפקידנו כמשרד הרווחה וגם בנוכחות שלנו התקיימה ועדת מנכ"לים יחד עם משרד המשפטים שהם גם תיכף יתייחסו, ומשרד ראש הממשלה, והחליטו שמשרד הרווחה הוא זה שיתכלל את הטיפול בילדים שנותרו ללא הורים. מרגע שזה התקבל פורמלית, אבל גם מתחילת הדרך הקצנו עובדת סוציאלית ייעודית מתכללת. היא ה-case manager של הילדים האלה. רקפת תיכף תרחיב פה על הליווי שאנחנו עושים לאור המורכבויות. בעצם היא זאת שמתכללת ומטפלת בילדים ובמשפחה שבעצם מגדלת את הילדים האלה, והיא עושה את החיבורים. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> בכל משפחה יש כזאת מלווה או אחת לכולם? << אורח >> אור צוברי: << אורח >> כן, לכל משפחה יש כתובת והיא זאת שפועלת מול הביטוח הלאומי, מול הגורמים בבתי הספר ומול הגורמים במשרד הבריאות ובקהילה שהילד נמצא בה. אני אגיד שבהיבט הבין-משרדי משרד הרווחה מוביל ועדה בין-משרדית שיושבים בה גם משרד המשפטים, הסיוע המשפטי, המתאמת הממשלתית, משרד הבריאות, האפוטרופוס הכללי, ביטוח לאומי כמובן, משרד החינוך, משרד הביטחון, שבעצם שם אנחנו פותרים חסמים שהם ברמה המבנית. אנחנו לא מתייחסים לגופו של מקרה פרטני. כל משרד מביא את הבעיות והחסמים והמענים שיש לנו להציע בכמה שפחות ביורוקרטיה, בכמה שפחות התנהלות שיכולה להיות לפעמים מסורבלת בממשלה. כל המשרדים התגייסו. כל מקרה לגופו. אני באמת לא יכולה להגיד על איזשהו כלל אצבע. אין כלל אצבע. זה מקרים שהם באמת ייחודיים. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> לפעמים יש מקרה מיוחד ספציפי שמדבר על משפחה ספציפית שזה משהו מיוחד, אבל אולי יש משהו שהוא רוחבי שאפשר לתקן את זה וייתן מענה ל-80%. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> גל גורן בעצם אמר ככה, הוא מקבל תמיכה מכל המשרדים. הוא אמר את זה במילים, אני אפילו לא רוצה לחזור עליהם, אבל הוא פירגן פה כמעט לכל המשרדים. הוא אמר דבר פשוט, שיש פה משפחה, הצד הרגשי שאני לא בטוח שהמשרדים יכולים לתת תשובה לזה. יכול להיות שהמשרדים כן יכולים להרחיב את התמיכה במשפחה התומכת, וזה בדיוק הנקודה שלדעתי נצטרך לתת עליה את הדעת, כי כשיש משפחה שזה דודה או דוד או בני דודים שנותנים את המענה הרגשי ואת התמיכה ואת הביטחון, שזה דבר שלא כל משרד יכול לתת אותו, את הנקודה הזאת צריך לחזק. לדעתי זו בדיוק הבעיה וטוב ששמענו את גל, כי אני לא הייתי מגיע לבעיה הזאת ללא הדברים של גל. אני חושב שאנחנו באמת צריכים להפיק את הלקח הזה. אני אתן עכשיו לחברת הכנסת מיכל שיר לומר משהו. בבקשה. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> תודה. אני רק אמשיך את מה שאתה אמרת. זה נכון מאוד. אני חושבת שאנחנו מבינים שהתמיכה העיקרית היא עבור המשפחות שמאמצות את הילדים, שעוטפות את הילדים, שנותנות את המענה לילדים. לצערי אני אומרת את זה, אני חוששת מאוד שלמדינה, והלוואי ואני טועה, יהיה קשה להכיר באותן המשפחות, כי בדיוק כפי שאנחנו רואים את המעגלים השניים שעוטפים את משפחות החטופים, קרי בני זוג או בני דודים. מאחר והמשפחות לא מתפקדות, אז הרבה מאוד פעמים אנחנו רואים את בני הדודים שמסתובבים כאן במסדרונות. גם הם קורסים כלכלית וגם רגשית. הרבה מאוד פעמים, ואני פתוחה עם זה, אנחנו רואים שהמדינה אומרת, אני לא אעשה צעד אחד כדי לא לפתוח פתח. אנחנו מכירים את זה הרי כחברי כנסת, לא לפתוח פתח. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> תלוי גם עד איזה גיל. עד גיל 18? מעבר לגיל 18? << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> כן, בדיוק. אני אומרת, בוא נפתח את הפתח הזה כי בסוף לא מדובר על המונים, לשמחתנו. זה דבר אחד. אני יכולה לומר כמישהי שמשפחתה לא נשחטה ב-7 באוקטובר, לא הייתה שם, אבל אני כן יודעת מה זה להיות יתומה בגילי 20 המוקדמים. זה אני כן מכירה, בלי כל התוספת הלא סימפטית של טבח וטראומה וחטיפות וזוועות. זה קשה. זה קשה ביורוקרטית. זה קשה בכל גיל. אי אפשר להגיד, אנחנו נותנים ליתום ולא נותנים למי שנותן לו את המעטפת. זה בעצם להגיד, אנחנו לא נותנים. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> האמת היא שעד גיל 18 אנחנו יודעים שיש מעטפת די - - - << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> אבל בדיוק כמו שהוא אמר, עוד שנה, שנתיים, שלוש, חמש. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> ילד בן 17 עוד שנה הוא יהיה יותר חכם? לא. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> יוליה, בשביל זה אנחנו פה. אני חושב שהדברים ששמענו היום מגל הם מאוד חשובים, ויכול להיות שאנחנו נצטרך להמליץ שגם את הנושא של המעטפת הנוספת שהיא בדרך כלל בגיל 18, כי עד גיל 18 יש את המשפחות שמקבלות את התמיכה. לא רק הילד עצמו אלא גם המשפחה שהיא מאמצת את הילד. יש מעטפת די גדולה בנקודה הזאת. גם בוועדת הכספים אנחנו לא מעט דיברנו על זה, ואני חושב שגם גל ציין שיש את התמיכה, אבל מעבר לגיל 18 זה כבר משהו אחר לגמרי, ופה יכול להיות שאם צריך באמת לדעת, כי באמת המספרים לא גדולים. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> אבל כן המשפחות האלה של המעגלים, של הדודים והדודות, הם קורסים וצריך לתת לזה מענה. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> כן, בבקשה יוליה. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> ילד בגיל 18 ילך לצבא, מי שירצה מהיתומים. הוא יהיה חייל בודד או לא? << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> ברור. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> מה ברור? זה לא ברור לאף אחד. << אורח >> הדר קס: << אורח >> אני אגיד רגע בכלל. כל הנושא של צעירים, הולך להיות על זה דיון שאנחנו מקדמים עם נעמה לזימי בצעירים. כל הנושא של צעירים הוא ממש פרוץ. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> את מאיפה? << אורח >> הדר קס: << אורח >> עמותת חמניות לילדים יתומים. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> רגע, אני לא צריכה ממך, אני צריכה תשובה ממשרד הביטחון. אתה הבנת את הכיוון? << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> כן, כן. התשובה היא ברורה. אנחנו עוד מעט נעלה את משרד הביטחון בזום. << אורח >> גל גורן: << אורח >> אני אגיד שאני הייתי חייל בודד עד השחרור, ושוב, זה יושב על אותו עניין שדיברנו, שאת המעטפת הכלכלית אני אכן מקבל, אבל השאלה אם על המעטפת הרגשית הנוכחית שלי מצליחה לעמוד או לא? << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> זאת באמת השאלה ולכן אתה הארת את עינינו. אני חושב שאנחנו צריכים לבחון את האפשרות הזאת. << אורח >> יעל שור מילניצקי: << אורח >> שלום לכולם, אני יעל שור מילניצקי, עובדת סוציאלית, מפקחת ארצית במשרד הביטחון באגף משפחות, הנצחה ומורשת. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> יעל, עלתה פה שאלה לגבי יתומים. איך תהיה ההגדרה שלהם במערכת הביטחון ברגע שהם יתגייסו? אם הם יתומים משני הורים אז זה חייל בודד, ככה הבנו, ואם הוא יתום מהורה אחד, אז הוא בעצם לא יקרא חייל בודד. אם כן, האם יש איזה שהן זכויות או משהו שמשרד הביטחון או מענים שהוא נותן? << אורח >> יעל שור מילניצקי: << אורח >> ההגדרה הכוללת של חייל בודד זה חייל שאין לו תמיכה הורית, ומן הסתם במעמד הזה שחייל שאיבד את שני הוריו, ייקרא, אני מאמינה, אני פחות בקיאה בחוקים של הכוונת חיילים משוחררים, אבל שהוא ייקרא חייל בודד. יש לנו מן הסתם לא מעט חיילים שהם יתומים מהורה אחד והם לא מוכרים כחיילים בודדים, שוב, אלא אם יש משהו במערכת היחסים עם ההורה הנותר, כי היא מצדיקה הכרה של החייל כחייל בודד. יש לנו גם מקרים של יתומים בוגרים יותר, שבעקבות מערכת יחסים כזו או אחרת עם ההורה הנותר הם מקבלים זכויות שונות מתוקף העובדה שהם נחשבים יתומים ללא תמיכה הורית. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> אוקיי, זה אנחנו מכירים. אני מכירה את הנושא של חיילים בודדים. לדוגמה, בחור חרדי שהתגייס והמשפחה לא מקבלת אותו, הוא יכול לקבל הכרה. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> מה השאלה? << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> כפי שאני עכשיו הבנתי מהתשובה, על הסוגיה הזאת הם פשוט לא חשבו. << אורח >> יעל שור מילניצקי: << אורח >> אני לא יודעת אם לא חשבו. אני יודעת להגיד שבאגף שלנו אני באופן אישי לא נתקלתי בסוגיה הזו. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> כי זה פשוט עוד לא קרה, אבל אתם מבינים שזה יקרה. אני ממליצה לכם כבר עכשיו לחשוב על זה, ואם צריך לעשות הגדרה בתוך פקודת הצבא או בתוך החקיקה, לדעתי זה בתוך המסמכים הפנימיים של הצבא, אז תתייחסו לזה. תחשבו על זה. כשזה יקרה, שלא יהיה גוועלד שאנחנו לא יודעים מה לעשות. זה הכול. << אורח >> יעל שור מילניצקי: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אוקיי, תודה. << אורח >> גל גורן: << אורח >> אני יכול להגיד עוד משהו בהקשר של הצבא? << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> בבקשה, גל. << אורח >> גל גורן: << אורח >> אין מה לעשות, יש לי הרבה חברים יתומים בגילי, צעירים. אירועי ה-7 לא פסחו על רוב הקיבוצים והמושבים בעצם. חייב להגיד שכל מי שהוא לא מוגדר כחייל בודד, ואנחנו מדברים רגע על יתומי איבה ויתומי מלחמה. כן יש איזשהו מערך זכויות. אני לא סגור עליו עד הסוף כי אני יושב תחת בודד. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> חייל בודד מקבל למשל סיוע בשכר דירה. יש לו לדעתי משכורת יותר מוגדלת. יש לו שם מכלול של זכויות כולל אחר כך בלימודים וכן הלאה. אם זה ההגדרה שצריך להתאים אותה ולקחת את זה בחשבון שזה יקרה, וזה יקרה מתישהו. קחו את זה בחשבון. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> תודה, יוליה. << אורח >> גל גורן: << אורח >> עקב זה שאנחנו עדיין במלחמה, המענה של תנאי השירות המסודרים ליתומי ה-7 באוקטובר מהורה אחד, ומפונים עוד - - - את עצמו. מאוד משתנה מיחידה ליחידה. היחידה שלי הייתה מאוד טובה. גם החברים שלי שהם היו - - - . התחילו להשריש כל מיני נהלים מסודרים, אבל זה עוד בתהליך פיתוח ואולי זה שווה התייחסות מצד משרד הביטחון בעתיד. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אוקיי. תודה, גל. אני רוצה לשמוע את מורן שיין אסולין. << אורח >> מורן שיין אסולין: << אורח >> שלום לכולם, תודה על זכות הדיבור. אני מורן שיין אסולין, אימא של רום, סאן ואמור שהתייתמו מאבא שלהם, ליאור אסולין, ב-7 באוקטובר. קודם כל רום התגייס לפני שבוע וחצי, ואני רוצה לדבר על זה שבדיוק נכנסתי גם בזמן. הוא לא מוגדר כחייל בודד. אני וליאור היינו גרושים על הנייר, זאת אומרת שבגיל 18 גם אני לא מקבלת עבורו שום קצבה. אין לי שום זכויות, גם לא לטיפול, ואני באמת מנסה להחזיק את עצמי חזקה מול המערכת גם הצבאית שפניתי גם למפקד, דרך אגב גם היום, ואין לי מענה. פשוט אף אחד לא מורשה לדבר איתי. הילד בהתקפי חרדה קשים, לא מפסיק לבכות לי בטלפון. אין לו אוויר והוא מרגיש שהוא נחנק. אני אציין גם שמ-07:00 לוקחים לו את הטלפון עד 22:00. הוא התחיל קד"צ, זה קורס לפני הטירונות ואין לו שום מעטפת. אין לי עם מי לדבר גם. אני לא יודעת למי לפנות כי אף אחד לא מדבר איתי. זה לגבי רום. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> מה מצפים במערכת הביטחון? << אורח >> מורן שיין אסולין: << אורח >> מה המעטפת שהילד הזה יכול לקבל? הוא עם התקפי חרדה. הילד שלי מחונן. בחיים לא היה לו קשיים, לא נפשיים, אף פעם. מהרגע שהוא התגייס התחילו לו התקפי חרדה מאוד קשים. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> מערכת הביטחון מכירה את המקרה שלך? דיברת עם מערכת הביטחון? << אורח >> מורן שיין אסולין: << אורח >> אף אחד לא פנה אליי. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> לא שיפנו אליך. צריך גם שאת תיפני. << אורח >> מורן שיין אסולין: << אורח >> אף פעם לא עמדתי במצב כזה. אני לא יודעת מה לעשות. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אין ספק שהנקודה שהעלית היא נקודה חשובה, כי יכול להיות במצב שלך עוד ילדים או עוד אימהות. בכל מקרה משרד הביטחון, וקודם יעל אמרה פה שהוא בעצם נותן מענה לכל מי שפונה אליו. זה לא אומר שנותן פתרון אבל יעל שומעת את זה. אני מציע שמאחר והנושא הוא מאוד פרטני, אישי, שאני לא חושב שאנחנו צריכים להיכנס אליו בתוך הוועדה, אני מציע שלאחר הוועדה, יעל, תיקחי את הפרטים. תהיו בקשר ותמצאו מענה שיהיה גם לילד שהוא חייל. יש פה חייל שהוא יתום. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> אני לא חושבת שזה נכון. זה לא פנייה פרטנית. היא מייצגת לנו בעיה הרבה יותר עמוקה. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> היא הגיעה לפה. יש עוד אימהות שלא הגיעו. << אורח >> מורן שיין אסולין: << אורח >> אני מסוגלת להגיע לפה בשארית כוחותיי האחרונים באמת. יש לי עוד שתי מתבגרות בבית שגם איתן אני עוברת, באמת זה כמו שאתה אומר. זה פרטני. אני עם התמודדות יום-יומית שאני בעצמי, אין לי זמן לטיפול. הארגון לנפגעי פעולות איבה, בגדול, עושים לי טובה שהם מטפלים בי. הילדים נחשבים יתומים. אני לא נחשבת כי היינו גרושים. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> העובדה שאין כותרת במשרד הביטחון שבא ואומר, 7 באוקטובר, יש יתומים שאמורים להתגייס, יש אחים שכולים שאמורים להתגייס, בוא נראה איך אנחנו מתכללים את האירוע הזה ונותנים את המענה הנכון. אין את זה. היא לא לבד. היא פשוט הגיעה לכאן. << אורח >> מורן שיין אסולין: << אורח >> אני מייצגת לגמרי עוד יתומים. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> ברור. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> סליחה, יעל רוצה לומר משהו. בבקשה, יעל. << אורח >> יעל שור מילניצקי: << אורח >> אני לא מכירה את המקרה הפרטני. כמו שאמרת, הוא מצריך בהחלט בדיקה מעמיקה, אבל אני יכולה להגיד באופן מאוד ברור וחד משמעי שאנחנו נותנים טיפול נפשי והתערבות רגשית ליתומי צה"ל ללא מגבלת גיל. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> אבל הוא לא יתום צה"ל. הילד הוא לא יתום צה"ל. << אורח >> מורן שיין אסולין: << אורח >> הוא לא. אבא שלו נרצח ב-7 באוקטובר במסיבה, בנובה. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> הוא נפגע ה-7 באוקטובר. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> זה אירוע של 7 באוקטובר. << אורח >> מורן שיין אסולין: << אורח >> בדיוק. לאלה אין מעטפת. לנרצחים של הנובה שהם לא של הקיבוצים אין מעטפת. << אורח >> יעל שור מילניצקי: << אורח >> זה של נפגעי פעולות איבה, של ביטוח לאומי. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> לא, את לא קולטת. << אורח >> מורן שיין אסולין: << אורח >> הם נופלים בין הכיסאות. ממש ככה. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> סליחה, רגע. לדעתי זה מקרה מיוחד. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> לא, זה לא מקרה מיוחד. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אמרתי את דעתי, חברים. << אורח >> מורן שיין אסולין: << אורח >> תתפלא, לא. << אורח >> הדר קס: << אורח >> אני באמת חייבת להגיד, כי ברבות השנים יש לנו עשרות יתומים. 2,500 יתומים צעירים יש אצלנו. כמות המקרים שאנחנו שומעים מהצבא, החל ברמת האובדנות עד רמת אנשים שאיבדו הורה בצוק איתן והם עכשיו בצבא. אף אחד לא זוכר את זה, אף אחד לא מכיר את זה. ילד כזה שמגיע בהתחלה לצבא והוא איבד "רק" הורה אחד, הצבא לא יודע לתת לו כלום. לצבא אין מנגנונים, אין מענים. זה לא מקרה פרטני. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> הדר, מהניסיון שלך זה הביטוח הלאומי? << אורח >> הדר קס: << אורח >> זה לא האגף שלה. היא אחראית על יתומי צה"ל. בהקשר הזה זה לא האגף שלה, זה אגף אחר שהאחריות שלו היא לייצר מענים. מערך הת"ש, לייצר מענים עבור יתומים מאחד ההורים בתוך הצבא. זה קורה עשרות ויותר פעמים. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אני אשאל שאלה אחרת. האם הביטוח הלאומי מעביר או שהוא צריך להעביר פרטים על מידע של אלה שנפגעו ב-7 באוקטובר, בנובה או במקום אחר, ואותם יתומים התגייסו לצה"ל. הוא יתום מהורה אחד שנפגע ב-7 באוקטובר. הצבא, אם לא אמרו לו את זה, אז הוא לא יודע. הוא לא יודע אם הוא יתום של ה-7 באוקטובר. הוא לא יודע את כל המקרים מסביב, את התמיכה אם בכלל שצה"ל צריך לתת. איפה הוא מסווג את הילד הזה באיזשהו מקום, או מה הילד הזה חווה? עכשיו הוא בצה"ל. מה החייל הזה חווה קודם. << אורח >> שרון טימר: << אורח >> אני אגיד כך, אין לי תשובה ברורה. למיטב הבנתי לא עובר מידע מהסוג הזה באופן שוטף ורגיל מהביטוח הלאומי לצבא. הביטוח הלאומי בהחלט מלווה את היתומים שהם יתומי איבה, אבל האם המידע הזה עובר לצבא? אני לא מדברת על מי שנמצא עכשיו בשירות ואז הפך להיות יתום. אני מדברת על מי שהיה יתום קודם לגיוסו. << אורח >> ליאת יעקובוביץ': << אורח >> אני רוצה לעזור אולי אם אפשר מבחינה פרקטית. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> כן. << אורח >> ליאת יעקובוביץ': << אורח >> על פי סעיף 23/ג לחוק הגנת הפרטיות יש העברות מידע בין גופים ציבוריים, זאת אומרת שאם משרד הביטחון יפנה לביטוח הלאומי שגם הוא מוגדר כגוף ציבורי, ויבקש את המידע לצורך הפעלת הסמכויות שלהם, אז יהיה את כל הפרוצדורה של ועדות, אבל יש תשתית חוקית לבקש העברת מידע. גם בהקשר למה שהדר אמרה לפני זה, הסיפור של העברת מידע עם רשות מקומית, גם רשות מקומית היא בגדר גוף ציבורי לפי אותו חוק. מבחינת הדרך הנכונה לפעול גם בהיבט של מדיניות ציבורית, הגנה של מידע והגנות סייבר וכל מיני דברים נוספים, בין היתר נכון יותר לפעול בדרך של בקשה של העברות מידע בין גופים ציבוריים במקום ללכת למאגרי מידע כלליים וגדולים. יש תשתית חוקית על פי החוק לבקש. אם רשות מקומית תיפנה לביטוח הלאומי בהיבט של יתומי נפגעי פעולות איבה, אז אנחנו באותו עניין. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> אתם יכולים לצאת מהקופסה של הביורוקרטיה? << אורח >> ליאת יעקובוביץ': << אורח >> זה לא ביורוקרטיה. הדברים האלה נעשים בצורה תדירה. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> זה לא קורה בצורה תדירה. היינו כאן דיונים אחרים. ילדי אסירים, לא עובר אינפורמציה בסיסית. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> סליחה רגע, אני אתן לכולם את רשות הדיבור, אבל אי אפשר לנהל ככה את הישיבה. הישיבה אצלי מתנהלת כשאני נותן לכולם לדבר. אני רוצה לשמוע את כולם. כשכולם מדברים ביחד אז לא שומעים את אף אחד. מיכל, בבקשה, הייתה לך הערה. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> כן, ההערה שלי זה שהרעיון הוא רעיון נכון. זה שמותר ואפשר זה הכול טוב ויפה, אבל אדוני היושב-ראש, אנחנו יודעים וקיימנו כל כך הרבה דיונים גם פה בוועדה הזו, ואנחנו יודעים שיד ימין לא מדברת עם יד שמאל בצורה שהיא הזויה, לא רק בנוגע ל-7 באוקטובר שהקושי והכאב מתבטאים אצל כולנו בזעזוע עמוק. הדברים הרבה יותר בסיסיים. אני לא אשכח שקיימתי פה ממש דיון על ילדי אסירים. זה דיון שאני כנראה לא אשכח אותו בחיים שלי. שאלנו שאלות פשוטות את השב"ס, את המשטרה. אף אחד לא יודע להעביר נתונים, מצד אחד. מצד שני אותה מדינה, מותר על פי חוק, מותר לעשות הכול, הכול טוב ויפה. לא קורה הלכה למעשה. אני מציעה שהדיון הזה יסתיים באיזשהו משהו עם תשובות מדויקות, אתה מדבר איתו, מעביר את הרשימות, תודיעו לוועדה בבקשה עד מתי הרשימות עוברות. ממש לעשות את זה בצעדים, כי אחרת, אדוני היושב-ראש, זה לא יקרה. המדינה לצערי לא יודעת לעבוד בצורה כזאת. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> תודה. יוליה, בבקשה. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> קודם כל מה שאת דיברת זה לא מקרה פרטי, זה מקרה מייצג, כי עכשיו זה הבן שלך שהוא התגייס, ולפי מספר ששמענו ממשרד הרווחה, יש עוד הרבה ילדים. כמה ילדים יש לנו שאיבדו הורה אחד? << אורח >> אור צוברי: << אורח >> 255 עד גיל 18, רק אזרחי. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> אני מדברת רק על אזרחי. יתומי צה"ל זה סיפור אחר, זה מטופל. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> מטופל על פעולות איבה. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> כנראה שהמספר יותר גדול כי יש גם את עד גיל 26. << אורח >> אור צוברי: << אורח >> זה ילדים שאיבדו הורה אחד. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> זה בדיוק המקרה. זה הילדים שבסבירות גדולה במשך השנים הקרובות יתחילו להתגייס לצה"ל. << אורח >> אור צוברי: << אורח >> כן. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> מה שאני אבקש לדעתי אם היושב-ראש יסכים. בצוות ההיגוי שלכם תבקשו מצה"ל להגיע לשם, שהם יתנו מענה ספציפי לקבוצה הזאת, כי אני לא רוצה חלילה שעודX זמן אני אשמע שקרה משהו עם הילד המתוק הזה, כי הם צריכים לדעת להתייחס לזה כי הילד עבר טראומה. הוא איבד הורה. ברור שיש תוצאה, תאונת דרכים חלילה או משהו כזה - - - << אורח >> מורן שיין אסולין: << אורח >> סליחה שאני קוטעת אותך אבל המקום הזה כצבא, זה בסך הכול ילד בן 18. לבן שלי זה הציף הכול. הוא היה מופנם. מעל שבעה חודשים שהוא לא דיבר על אבא שלו ופתאום הוא לא מפסיק לבכות והוא פתאום מבין. הוא אומר, למה זה קרה לי? << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אור, יש לי שאלה אליך. נאמר פה שאפשר לבקש, זאת אומרת הצבא יכול לבקש מהביטוח לאומי ויקבל וכך הלאה. אני חושב שנכון שאולי הביטוח הלאומי יזום את הרשימה שיש לו, שיפנה אותה לצבא ויגיד, חבר'ה, תיראו, יש פה רשימה של 200, 300 ילדים שהם בגילי כך וכך, בטח ירצו להתגייס בשלב כזה או אחר, לתשומת לבכם. צריך לתת להם איזשהו סיוע, איזושהי תמיכה, איזושהי חשיבה. << אורח >> אור צוברי: << אורח >> אני אגיד קודם כל על משרד הרווחה. אנחנו מתכללים את האירוע. אי אפשר לדלג על השלב שמשרד הביטחון מבקש את הנתונים. ביטוח לאומי לא יכול על דעת עצמו להעביר. יש פה רציונל שהוא גם חשוב ואסור לדלג עליו. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> במקרה כזה של ביורוקרטיה, את אומרת לי, תשמע, תגיד ליעל שהיא תבקש מכם. אני אומר לך שעכשיו בישיבה הזאת, לא יודע אם יעל נמצאת, אנחנו יכולים לומר שיש פנייה של משרד הביטחון אליכם. תעבירו את הנתונים למשרד הביטחון שהוא בעצם יידע שיש קבוצה כזאת של נפגעי פעולות איבה מה-7 באוקטובר, שהוא יידע בקבוצה הזאת איך לטפל באותם ילדים ברגע שירצו גם להתגייס. << אורח >> אור צוברי: << אורח >> רק חשוב לי להגיד שהסיפור של העברת מידע, כי נאמרה פה המילה ביורוקרטיה. יש פה גם עניין מהותי שחשוב לכולנו לשמור עליו, אבל זה בלי קשר. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אתם רשויות ציבוריות. אנחנו לא ביקשנו עכשיו לפרסם או לומר שיש מישהו פרטי שמבקש את זה. בין משרדי ממשלה אפשר לבקש ואפשר גם לקבל לפי החוק, וזה נאמר פה. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> אם אני לא טועה, שר המשפטים יכול לשחרר לכם את זה, לא? << אורח >> הדר קס: << אורח >> אני חייבת להגיד רגע, זאת לא הבעיה. הבעיה היא שהצבא לא יודע לעבוד איתם. מגיעה ילדה שאבא שלה התאבד שבוע לפי שהיא התגייסה. הצבא לא יודע לתת לה כלום. אם תטפלו באותם 200 ומשהו ילדים, כל הכבוד, סחתיין עליכם. ילדים של יתומי צה"ל שמתגייסים לצבא, אני יכולה לתת מקרים כאלה בערימות. גם הם, שיש להם מענים על ידי משרד הביטחון, הצבא לא יודע מה לתת להם כי לצבא עצמו, לת"ש של הצבא אין נהלים מה לעשות עם ילד שאיבד הורה. הבעיה היא לא מה יעשו נקודתית כאן. אנחנו מסתכלים על הדברים בשנייה הזאת. יתומי צוק איתן, מי עוזר להם כשהם עכשיו בצבא? אף אחד לא זוכר את זה. המסקנה פה היא לייצר מנגנון של עבודה של הצבא לכל הילדים היתומים, שיידע לעזור להם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יתומים באופן כללי את מתכוונת? << אורח >> הדר קס: << אורח >> שאיבד הורה. אני אספר רגע אולי ברמה האישית. כשהוא מגיע למש"קית ת"ש, היא תדע ותבוא להגיד, את זה אתה יכול לקבל, את זה אתה לא יכול לקבל. זה שגם הם יקבלו עוד תמיכה, מעולה. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> הדר, מה את מציעה? << אורח >> הדר קס: << אורח >> אני מציעה שמשרד הביטחון ישלח את נציגיו הרלוונטיים לא מאגף משפחות והנצחה, כי זה לא האגף שאחראי על זה, אלא מאגף הת"ש שהוא בעצם יבוא ויגיד מה המענה שהצבא נותן ליתומים מאחד ההורים. זה צריך להיות הדיון שלנו. לכנס עוד ועדה שמדברת על יתומים מאחד או משני ההורים, מה הצבא יודע לתת להם, מכלל הנסיבות. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אוקיי. טוב, זה נקודה שאנחנו צריכים לדרוש ממשרד הביטחון. תודה, הדר. << אורח >> רקפת עצמון: << אורח >> אני יכולה לומר משהו בעניין הזה? << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> כן. << אורח >> רקפת עצמון: << אורח >> שמי רקפת עצמון, אני עובדת סוציאלית. אני עובדת במשרד הרווחה. אני חושבת שהדברים שנאמרים פה הם סופר חשובים. אני מבקשת להוסיף לדיון עוד פן אחד שצריך לזכור אותו. כאשר אנחנו מדברים על אנשים מעל גיל 18, זכותם לפרטיות חייבת להיות חלק מהדיון, זאת אומרת שהמחשבה שאוטומטית השמות יועברו ויגידו גם בין משרדי ממשלה שונים, צריכה לעצור רגע עם השאלה האם הם רוצים שהמידע אודותיהם יעבור והאם יש הכרח שיעבור גם בניגוד לרצונם? אני לא אומרת פה עמדה מקצועית אם צריך שיהיה כך או אחרת. עד 18 זה סיפור אחד ומעל 18 זה סיפור אחר. דיברו פה על העברת מידע ביחס ליתומים מעל גיל 18 שהם אנשים בגירים בעלי זכות לקבלת החלטה עצמאית. המנגנון שתיארה ליאת הוא מנגנון שבתוכו בוחן את השאלה של חובת הרשויות לדעת, לבין זכות האדם לשמור על פרטיות, ולכן לדלג על המנגנון משמעו לא לשאול את שאלת הפרטיות. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> זה לא לדלג. זה פתיר. זה חתימה. << אורח >> רקפת עצמון: << אורח >> הדבר היחיד שביקשתי לשים פה בחדר, זה לקחת גם את זה בחשבון. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> בסדר גמור. זאת בעיה קטנה כי היא פתירה בקלות. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> יש לי בקשה. תיראו, אנחנו כבר פשוט חוצים את גבולות המנדט של הוועדה הזאת, לצערי. טוב או לא טוב, אין ברירה. נתנו לזה באמת ביטוי. אני רוצה פשוט להתמקד כי אנחנו בזכויות הילד מתחת לגיל 18, וזו מטרת הישיבה ועל זה בעצם אני רוצה כרגע לחזור חזרה, לגבולות שלנו, מה שנקרא. << אורח >> נועם וילדר: << אורח >> אפשר לשאול שאלה? << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> כן. << אורח >> נועם וילדר: << אורח >> אני עכשיו מדברת על הקטינים. אני מבינה את המנגנון שרשות מקומית יכולה לבקש מביטוח לאומי את הפרטים והביטוח הלאומי יעביר. האם יש היבטי פרטיות, וכמובן צריך לחשוב על זה, אבל ליצירת מנגנון שהוא הפוך, שבו יש איזושהי התראה לגורם ספציפי ברשות המקומית באגף הרווחה, שברגע שיש יתום מרשות שהוא מצטרף למעגל השכול, מרשות X, יהיה איזשהו איתות לרשות המקומית שיגידו, שתדעו, כך וכך, זה שמו, הוא נמצא אצלנו במאגר כמי שהתאכלס אצלכם. יש פה חשיבות שהצורך להפוך את ברירת המחדל היא חשובה כי לא כל רשות בודקת. לא כל רשות בודקת כל שבוע, כל חודש. כמובן שאני רוצה להתייחס גם לסוגיית הפרטיות של הילד. זו בוודאי לא צריכה להיות רשימה כוללת של הנה זה מתפרסם וכל אחד יאתר לעצמו. זה כמובן לא צריך להגיע לדעתי לראש העיר. זה צריך להגיע למישהו ספציפי. << אורח >> ליאת יעקובוביץ': << אורח >> זה רעיון שצריך לבחון אותו וצריך לחשוב מאוד בזהירות על כל ההיבטים, כי כמו שאת אומרת, לצד הדברים האלה אני באמת לא רוצה שמידע אישי שלו יהיה מפורסם הרבה יותר רחב מכפי הנדרש, וכל העברת המידע הזאת שדיברתי לפי חוק הגנת הפרטיות הוא בעצם לצורך הסמכויות שלהם והטיפול שלהם. צריך לחשוב, אבל נראה לי שהבעיה היא עוד לפני זה לפי מה שמתארת פה הדר, כי היא אומרת שהרשות המקומית בכלל לא יודעת שאותו אחד הוא נמצא. זה עוד לפני זה. << אורח >> נועם וילדר: << אורח >> זה דווקא מנגנון שלדעתי יכול לעזור ואני חושבת שעם איזשהו נוהל מסודר של מי מקבל את המידע, מה עושים עם המידע. << אורח >> ליאת יעקובוביץ': << אורח >> נועם, מישהו צריך לפני זה עוד לאתר אותו. מישהו צריך לדעת שיש לי כאלה. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> טוב, חברים, תודה. אני רוצה להתכנס בבקשה. הדיון הזה היה חשוב כי שמענו פה את גל. למרות שאנחנו עד גיל 18, היה חשוב גם לבדוק ולראות גם דברים נוספים. קיבלנו גם תובנות מהדר. היה חשוב מאוד לשמוע אותך. אם יש עוד מישהו שרוצה לומר משהו בקצרה, ואנחנו נסכם את הדיון. << אורח >> כרמל בלנק: << אורח >> אני אשמח. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> בבקשה. << אורח >> כרמל בלנק: << אורח >> ד"ר כרמל בלנק ממרכז טאוב. יש לנו מצגת של שלושה שקפים. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> בבקשה. אין לי בעיה. << אורח >> כרמל בלנק: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> שלושה שקפים בדקה, אני אשמח. << אורח >> כרמל בלנק: << אורח >> (הצגת מצגת) אנחנו עשינו מחקר שמתבסס על בסיס נתונים מאוד גדול, שבחן את ההשלכות לטווח ארוך של ילדים שחווים מוות במשפחה. אנחנו היוזמה לחקר אי שוויון בגיל הרך, אז התמקדנו בילדים בגיל לידה עד שבע, אבל המצב דומה גם אצל ילדים בגיל שבע עד 18. יש ספרות מהעולם שלא תפתיע אתכם, שמראה שיש השלכות שליליות לטווח ארוך מאוד גם של ילדים שמאבדים הורה או אח או אחות, גם כשהם בגיל הרך למרות שהתפיסה שלנו היא שילדים צעירים אולי לא מבינים מה זה אובדן, בני שנתיים, שלוש, ארבע. רואים מצב בריאותי פחות טוב, סיכוי פחות טוב להקמת משפחה, הישגים לימודיים יותר נמוכים בטווח הארוך. המחקר שלנו התבסס על כל ילידי ישראל בשנים 1985 עד 1998, למעלה ממיליון ילדים שבחנו. כמעט 2% איבדו הורה או אח או אחות עוד לפני ה-7 באוקטובר. בעצם זה תקופה מ-1985 עד 1998 של שגרה מסוימת. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> נכון. כמעט ולא היו מלחמות. << אורח >> כרמל בלנק: << אורח >> היינו בלבנון אבל לא מלחמות גדולות, ועדיין זה כמעט 16,000 ילדים. הממצאים מראים שאנחנו בדקנו את הסיכוי שלהם לקבל תעודת בגרות. ילד שאיבד הורה, אנחנו מדברים כרגע על הורה אחד, אבא או אימא או אח או אחות, הסיכויים שלו לקבל תעודת בגרות הם רק 76% מהסיכויים של ילד שלא חווה כזה מוות, ושוב, אלו ילדים שאיבדו מישהו מהמשפחה, עד גיל שבע. אנחנו בוחנים את הסיכוי שלהם לבגרות עשר שנים אחר כך, חלק אפילו יותר. ילדים שאיבדו בגיל שנה אח או אחות, יש להם 25% סיכוי פחות להשיג תעודת בגרות. הנקודה החשובה זה שהפגיעה היא דומה בין אם מדובר בהורה ובין אם מדובר באח או אחות. איפשהו מדברים הרבה על ההורים שהם הדמויות היציבות והמשמעויות והעוגן של הילדים בטח בגיל הרך, והממצא הזה היה מאוד מפתיע, שגם לאבד אח או אחות, בטח ובטח בסיטואציה מורכבת כמו ה-7 באוקטובר זה מאוד טראומטי, והטיפול והמענים צריכים להיות גם בילדים שלא איבדו הורה או זוג הורים כמובן, ויש להם כביכול איזושהי מעטפת תמיכה יציבה. ההשלכות של האובדן הזה עלולות להיות לטווח ארוך מאוד. שתי נקודות שרק רציתי להדגיש, זה שקודם כל לחשוב גם על מי שאיבד אחים, וגם לחשוב על ההשלכות אפילו אחרי הצבא ואיך מלווים לטווח הארוך. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> קודם כל תודה רבה. אני חושב שהשקפים האלה מאוד חשובים. אני אשמח לקבל אותם. יחד עם חבר הכנסת ירון לוי יזמתי שדולה של הורים ואחים שכולים בדיוק בנקודה הזאת, כי אני חושב שעד תקופה מסוימת אחים שכולים היו שקופים ולא הכירו בהם או שלא ידעו בעצם איך לטפל באותם אחים בהרבה מאוד דברים, גם בצד הרגשי, גם בצד שהעוגן השתנה. כל הזמן חושבים על האח שנפטר, שנהרג, ולא תמיד חושבים על הילד שנשאר, לכן יש פה גם מן מעבר רגשי לא פשוט. גם הנושא של הלימודים, לתת לאחים שכולים ואחיות שכולות את התמיכה בלימודים, שכר לימוד. גם זה חוק שאנחנו מנסים כרגע לקדם, כי היה עד גיל מסוים, אני חושב שגם את נגעת כזה. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> החוק שהעברתי בקדנציה הקודמת זה חוק הכרה לאחים שכולים, שלראשונה מזה 15 שנה מדינת ישראל בכלל הסכימה להתייחס אליהם באיזשהו אופן, ויש הרבה מאוד תיקונים גם בהצעת החוק שהגשתי היום. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> יפה, אז כך שהנקודה הזאת היא מאוד חשובה. אני חושב שהמחקר שעשיתם הוא פשוט תואם גם לתפיסה. אמנם לא הקמנו את השדולה וגם לא קידמנו דברים על סמך המחקר הזה, אבל אני מאוד אשמח גם לקבל אותו כי זה בסיס מדעי לדברים האלה. עוד מישהו רוצה לומר משהו? << אורח >> גל גורן: << אורח >> אני יכול לשאול שאלה? << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> כן, בבקשה גל. << אורח >> גל גורן: << אורח >> להעלות פה נקודה על השולחן שאני מניח שהיא בראש שלכם, מאוד מאמין שכן, בקשר לשאלת ההשלכות. האם יש אומדן מדויק על כמה ילדים יתומים ואחים שכולים היו חטופים בעצמם? כי אני מניח שההשלכות שם מכופלות. מבחינת היכולת לתת מענה, השאלה היא אם אתם כבר יודעים להגיד מה האומדן. השאלה בעיקר בשבילכם. אני מניח שזה בראש אבל שיהיה על השולחן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גל, תחזור שוב. << אורח >> גל גורן: << אורח >> להבין אם יש אומדן כיום. אני ארחיב את השאלה. כמה ילדים יתומים ואחים שכולים מה-7 באוקטובר היו בשבי בעצמם, וכמה מהם הם מפונים לטווח ארוך, לצורך העניין ניר עוז, כפר עזה, בארי, חולית. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> יש את הנתונים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש נתונים. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אוקיי, נכניס אותם לפרוטוקול. << אורח >> קרן רוט איטח: << אורח >> אני יכולה להתייחס? << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> כן, בבקשה. << אורח >> קרן רוט איטח: << אורח >> קרן רוט איטח, מנהלת אגף תוכניות סיוע ומניעה בשפ"י, משרד החינוך. גם אני רוצה להצטרף ולהודות על הדיון המאוד חשוב, ולומר שזה מאוד מתכתב גם לממצאים של המחקר שהוצגו כאן הרגע. התפרסם ב-14 באפריל חוזר מנכ"ל חדש שהוא בעצם נסמך על מסמכי מדיניות שהיו קיימים בעבר במשרד, ומתייחס לליווי ארוך טווח של תלמידים שהם חוו משבר מתמשך. הוא מתייחס לילדים שקרוב משפחתם חטוף, נעדר, שב, יתומים, כשכל הרעיון הוא להנחות את המערכת למתן כלים, איזשהו פרוטוקול של איך מלווים ילדים יתומים, או כל המעגלים, גם אחים שכולים בטווח הקצר ובטווח הארוך, מתוך הבנה שלא תמיד ילדים בטווח הקצר מוכנים לשתף פעולה, ומתוך גם הבנה של ההשפעות ארוכות הטווח של האובדן, לכן מנחה את הצוותים איזה סדירויות יש לקיים על מנת ללוות את התלמידים לאורך זמן. זה כולל גם הנחיה של הצוותים החינוכיים, כי גם הצוותים החינוכיים צריכים הנחיה על איך עושים את הדבר הזה, הנחיה של הורים וליווי של הורים. לטענה שנשמעה פה על ידי הדר מחמניות על זה שיועצים חינוכיים חסרים את הידע בליווי ילדים שחווים אובדן, אני חייבת לומר שזה לא מדויק, כי בנוסף להכשרה, יועצים שנכנסים חדשים למערכת, בשנה הראשונה לעבודתם מקבלים ליווי והדרכה. אחד הנושאים הראשונים שעליהם הם עובדים הוא הסיפור של התמודדות במצבי חירום, אובדן ושכול שלצערנו הרב מדינת ישראל מבורכת באירועים האלה, וזה אחד מהכלים שיועצים חינוכיים נדרשים לדעת להתמודד איתם. בנוסף לכך משרד החינוך גם שותף לשולחן עגול בין-משרדי בעבודה ובחשיבה על איך מתמודדים בצורה הטובה ביותר ומתן המענים המדויקים יותר לילדים האלה. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אוקיי. תודה. עוד מישהו רוצה להוסיף לפני שנסכם? בבקשה. << אורח >> נעה טייך פייר: << אורח >> הערה קטנה אם אפשר. ד"ר נעה טייך פייר משפ"י. רק להוסיף שהחוזר שיצא הפר את התפיסה של מעגלי פגיעות. זה הייחוד של החוזר הזה. אם קודם, גל, התייחסת ברגישות מאוד גדולה לבני דודים, לאחיינים, לנכדים, חוזר המנכ"ל נותן מענה לכל אותם מעגלי פגיעות ללא התבוננות רק על המעגל הראשון, אלא מעגלים נרחבים יותר. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אוקיי, תודה. בבקשה. << אורח >> נטע הופמן-חדד: << אורח >> אני אגיד בקצרה. עו"ד נטע הופמן-חדד, יחידת התיאום לזכויות ילדים ונוער במשרד המשפטים. רציתי פשוט קצת להגיד לגבי הצוות שהוקם. הרבה מהדברים שעלו פה, הנושא הזה של הנתונים והתיאום הבין-משרדי וזה שכל משרד ידע מה כולם עושים ביחד. משרד המשפטים ביחד עם משרד ראש הממשלה ומשרד הרווחה, נפגשו המנכ"לים והקימו את הצוות הבין-משרדי, ובעצם אנחנו מלווים את הצוות ומרכזים ומגבשים תמונת מצב לגבי הזכויות, אני חושבת שחשוב להגיד את זה, הזכויות של הקטינים, ומדייקים ברמה הבין-משרדית את הזכויות. אנחנו עסוקים מאוד בנושא הזה של ההנגשה של הזכויות, של איך הזכויות יגיעו גם לילדים, למשפחות, לצוותים שמלווים אותם. עכשיו אנחנו דנים בנושא של מיצוי הזכויות. נושא של העברות מידע זה גם משהו שעובר אצלנו בצוות. אנחנו מדברים עליו. כבר עברו בקשות בין-משרדים בגלל הנושאים שעלו כאן, והצוות ממשיך לפעול. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אוקיי, תודה רבה. << אורח >> מורן שיין אסולין: << אורח >> אפשר משהו לפני סיום? << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> כן, ממש בקצרה. << אורח >> מורן שיין אסולין: << אורח >> נתתי דוגמה על רום. יש לי את סאן שהיא בכיתה י"א בעיצומן של הבגרויות. סאן מה-7 באוקטובר לא לומדת, זאת אומרת ששלשום קיבלתי טלפון מהמנהלת ומהמורה שלא תגיע לבגרות בלשון כי יש לה פערים בחומר והיא לא יודעת. בעצם היא לא למדה כל השבעה חודשים האלה. ניסיתי עוד אחרי ה-7 באוקטובר לעשות לה אבחון שיהיה לה הקלות. אמרתי למנהלת באותה שיחה, אם אני אגיע בעצמי למשרד החינוך, יהיה לילדה הקלות? היא אמרה לי, מה זה יעזור לה הקלות? גם אם אני לפנים משורת הדין אתן לה הקלות של עוד שעה או שהבוחנת תכתוב לה את התשובות - - - << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> מורן, יש לי בקשה. מאחר והנושא באמת - - - << אורח >> מורן שיין אסולין: << אורח >> זה פרטני אבל זה לא פרטני. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אנחנו בשידור חי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תדברי איתם אחר כך. << אורח >> מורן שיין אסולין: << אורח >> הילדה שלי נושרת מהבגרויות, הילד שלי עומד לצאת מהצבא. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אנחנו נישאר פה לא בשידור ונדבר. << אורח >> מורן שיין אסולין: << אורח >> אני חודשים נשארת פה אחרי. שום דבר לא קורה. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> תודה. << אורח >> מורן שיין אסולין: << אורח >> תודה גם לכם. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אני מקבל פה את ההחלטות. מורן, תישארי איתנו. הוועדה קובעת שילדים שחווים אובדן של הורים, של הורה אחד ושל אח או אחות, חשופים לקשיים ואתגרים, וקוראת לכל הרשויות להעניק את כל התמיכה הנדרשת כדי למזער נזקים ארוכי טווח בקרב ילדים אלה. הוועדה קוראת להקצות מענים גם ליתומי שכול אזרחי שהם מרבית היתומים בישראל. למשרד הפנים, מרכז השלטון המקומי, משרד הרווחה, למוסד לביטוח לאומי ומשרד הביטחון הוועדה קוראת לשתף פעולה כדי ליצור מאגר נתונים בנוגע לילדים יתומים, מאגר שלרשויות המקומיות תהיה גישה אליו. למשרד האוצר, הוועדה מכירה בכך שמשפחות המאמצות והתומכות הן עוגן של היתומים, והן מצמצמות את חייהן על מנת לסייע ליתומים. על כך הוועדה קוראת להרחיב את המענקים לכל מעגלי התמיכה ביתומים, כולל למשפחות ומעגלי התמיכה שתומכים ביתומים בגירים. למשרד החינוך הוועדה קוראת להכשיר יועצת לטיפול בילדים שחוו שכול ואובדן. למוסד לביטוח לאומי ומשרד הביטחון הוועדה קוראת לשתף פעולה על מנת להעביר נתונים מהמוסד לביטוח לאומי למשרד הביטחון בנוגע ליתומי פעולות איבה מלש"בים. הוועדה שמעה שמדובר על 255 ילדים יתומים בגילי טרום גיוס, והתשתית החוקית קיימת. הוועדה מבקשת לוח זמנים להסדרת נוהל העברת הנתונים. למשרד הביטחון הוועדה קוראת להכיר ביתומי הטבח גם עם הורה אחד כחייל בודד. הוועדה קוראת ליצור מערך תמיכה בתוך מערכת ת"ש של צה"ל ליתומים, גם יתומים מהורה אחד. תודה רבה. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אם אפשר לקבוע כבר עכשיו דיון מעקב על כל הבקשות, כדי שנדע שאכן מה שנאמר כאן ומה שאנחנו מצפים שיקרה אכן קורה. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> בסדר, נבחן את זה. << אורח >> ליאת יעקובוביץ': << אורח >> אני חייבת רק עוד משפט אחד. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> כן. << אורח >> ליאת יעקובוביץ': << אורח >> יש שני סעיפים שהם סותרים. דיברת על הסיפור של העברות מידע לפי החוק, שזה טוב. כמו שכבר ציינתי מקודם, מאגר המידע, אתה תגיע לאותה תוצאה ברגע שתבקש בקשות העברת המידע. מאגר מידע כשלעצמו, יש חששות שאותם הצפתי, וקשיים, לכן אנחנו כמדיניות ממשלתית הולכים על העברות מידע בין גופים ציבוריים, ולא מקימים איזה מאגר מידע שיש לו סיכונים לדליפת מידע. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אוקיי, אתקן את זה. תודה רבה. << אורח >> קרן רוט איטח: << אורח >> אני מבקשת אם אפשר להתייחס להערה שהתייחסת למשרד החינוך, שנדרשת הכשרה ליועצות. אני התייחסתי לזה בדברים שלי. יש הכשרה ליועצות. יש לנו יחידה שעוסקת בדבר הזה. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> לא כתבנו - - - << אורח >> קרן רוט איטח: << אורח >> כן, כתבת פנייה למשרד החינוך. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אם יש, מצוין. תודה. תודה רבה, יום טוב לכולם. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:34. << סיום >>