פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת ועדת החוקה, חוק ומשפט 16/01/2024 מושב שני פרוטוקול מס' 229 מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט יום שלישי, ו' בשבט התשפ"ד (16 בינואר 2024), שעה 9:00 סדר היום: << הצח >> הצעת חוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, התשפ"ג–2023 (מ/1651) << הצח >> נכחו: חברי הוועדה: שמחה רוטמן – היו"ר מוזמנים: איתי אפטר – ממונה על נושאים אזרחיים בין-לאומיים, משרד המשפטים יעל ויינר – עו"ד, ראש תחום משפט בין לאומי, משרד המשפטים שירה עמנואל – עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים יהודה סדריק צבע – עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים עומר ליובין – מתמחה, משרד המשפטים הילה בוסקילה – הנהלת בתי המשפט פרופ' טליה איינהורן – חברה קבועה באקדמיה הבין-לאומית למשפט השוואתי ד"ר דפנה קפליוק – שותפה, מוזמנים נוספים ד"ר רועי שיינדורף – עו"ד, יושב-ראש ועדת בוררות בין-לאומית, לשכת עורכי הדין יובל נעים – עו"ד, הפורום הישראלי לבוררות בין-לאומית אסף נימוי – עו"ד, הפורום הישראלי לבוררות בין-לאומית מרינה רויזר – עו"ד, הפורום הישראלי לבוררות בין-לאומית שי שרביט – שותף, משרד גורניצקי ושות' ייעוץ משפטי: נעמה מנחמי ישי סטפנסקי (מתמחה) סגן מנהל הוועדה: אלירן כהן רישום פרלמנטרי: ירון קוונשטוק; אורי פנסירר רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעת חוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, התשפ"ג–2023 (מ/1651)<< נושא >> << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בוקר טוב. אנחנו, לצערי, את הדיון היום פותחים באזכור החלל שנפל היום והודעה על כך יצאה הבוקר, והפצועים שמאושפזים. אנחנו שולחים מכאן את תנחומינו למשפחה ואת איחולי ההחלמה לפצועים, וכמובן מתפללים גם להחלמת הפצועים, גם לשיבת החטופים וגם לניצחון. לניצחון שכולנו מחכים לו כל כך הרבה, ובעזרת השם נעשה ונצליח. כמו שאני אומר בתחילת כל ישיבה בנושא הזה, אנחנו מקדמים את הצעת חוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, התשפ"ג–2023, גם בתוך ימי הלחימה, כמובן בהסכמות קואליציה-אופוזיציה, כל הגורמים מסביב לשולחן, אבל גם מתוך ההבנה שחלק מהמשימה שמוטלת על כתפי הכנסת וכתפי מדינת ישראל זה לייצר את מנועי הצמיחה ואת המנגנונים שיגרמו למדינת ישראל לצאת מהמשבר הכלכלי ומתוצאות המלחמה בהקדם. ולכן על אף היעדר הנגזרת הראשונה של החוק הזה לקשר למלחמה, הנגזרת השנייה פה בהחלט קיימת והיא מאוד מאוד משמעותית, ולכן אנחנו מקדמים את החוק בימים אלה. הופץ גם נוסח משולב, נוסח לקריאה השנייה והשלישית, שכולל את התיקונים ואת ההסכמות מהישיבות הקודמות. יש שם חלקים שסומנו. גברתי היועצת המשפטית, את רוצה to lead us? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> כן. הרבה מהתיקונים שאתם רואים הם כל מיני תיקוני נוסח והגהה, כי הספקנו כבר להגיע לשלב הזה לגבי החלקים שעברו את הוועדה עד עכשיו. נלך לפי הסדר, יש כמה דברים שחשבנו שכן כדאי להתעכב או לציין או לדיון נוסף. אחד הנושאים שנותרו אני חושבת במובן מסוים - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "ביישום חוק זה" או ביישומו או ביישומם? בסעיף (ה), אני רואה פה קצת שינוי. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> "להבטיח שמירה על עקרון תום הלב ולקדם אחידות ביישום חוק זה במישור הבין-לאומי". אתה היית רוצה לחזור ל"ביישומו"? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הצורך ששינינו פה את הסדר זה להדגיש שצריך שבפרשנות החוק הזה ובעקרונותיו ייקחו תשומת לב למישור הבין-לאומי, כולל לנושא עקרון תום הלב. ולכן שינינו קצת את הסדר, שעקרון תום הלב בפרשנותו ב-UNCITRAL שונה מעקרון תום הלב הישראלי. ולכן ביישומו, ביישומם או ביישומו וביישום חוק זה, כדי לחדד שגם לגבי עקרון תום הלב אנחנו משתמשים פה בעקרון תום הלב במובן good faith ולא עקרון תום הלב במובן תום לב. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> כמו שזה כתוב זה נראה הפוך. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. בדיוק, זה קפץ לי. אז להדגיש את זה. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> אני הייתי אומרת: לקדם אחידות ביישום חוק זה במישור הבין-לאומי, לרבות עניין השמירה על עקרון תום הלב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז אני אומר: הניסוחים, בסדר. ההערה פלוס דבריי לפרוטוקול, אני חושב, נתנו את המענה. אוקיי. לדיון נוסף הצדדים להסכם הבוררות – אנחנו מדברים על סעיף 3(ג)(3), נכון? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אכן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> עלו כמה אופציות במהלך הדיונים, כמה דיבורים. אפשרות אחת הייתה לייצר על השולחן את האפשרות לאפשר לצדדים לקבוע שזה יחול בעניינם. אפשרות שנייה הייתה מבחן אובייקטיבי של יותר מתחום שיפוט. והניסוח שהוא יותר קרוב לניסוח של ה-UNCITRAL, שבעצם משאיר פתוח את העניין. זאת אומרת, אומר: הצדדים הסכימו שזה נוגע ליותר מתחום שיפוט. שזה הניסוח, להבנתי, הדומה למה שכתוב ב-UNCITRAL. אני צודק? << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> כן, ב- UNCITRALהצדדים הסכימו הצדדים הסכימו שנושא הסכסוך ביניהם קשור ליותר - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, שזה הניסוח הדומה יותר למה שיש ב-UNCITRAL. אני יודע שהוא פתוח לפרשנויות, זאת אומרת יש כאלו שיגידו שזה מאפשר פיקציה, יש כאלו שיגידו שזה לא מאפשר פיקציה, אבל הבחירה הנכונה בעיניי שעלתה בדיונים היא באמת גם מצד ההיצמדות ל-UNCITRAL שזה, כמו שאמרנו, ערך מצד עצמו, כולל האפשרות הפרשנית לכאן ולכאן, ולא ללכת למסלול האובייקטיבי. זה הכיוון שאני נוטה אליו. אם רוצים לעשות על זה סבב קצר, כבר דיברנו על זה, אבל הגיע זמן הכרעה, אז בואו, מי שרוצה לדבר בנושא זה. בבקשה, פרופ' איינהורן. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> בישראל אין לנו הרבה ניסיון עם נושאים בין-לאומיים, הטיפול בהם בבתי המשפט וכן הלאה. וגם לא אצל עורכי הדין, צריך לומר, במידה רבה. עכשיו, במה נבדלת בוררות שהיא כולה מקומית מבוררות בין-לאומית אמיתית? ההבדלים באים לידי ביטוי בעיקר בנושאים של תקנת הציבור, שכאשר מגיעים להיבט הבין-לאומי הכוונה היא באמת רק לאותם דברים שהם בלתי נסבלים מבחינת הדין הישראלי, לא משנה איזה דין חל. ואותו דבר גם הכללים המנדטוריים מה שנקרא, כי יש הבדלים עצומים. גם כשאנחנו אומרים צרכנות, צרכנות לא מתפרשת אותו דבר, הצרכן הוא צרכן אחר במשפט הישראלי לעומת דינים אחרים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שנייה, פרופסור איינהורן, לא צריך פה הרחבת חזית. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> זו לא הרחבה חזית, זה הלב של העניין. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, זה לא. אני אגיד לך למה. בואי נסכם כרגע, לטובת הדיון שלנו, שאם יש ויכוח בין חברה ישראלית לחברה ישראלית, אבל בעל מניות מהותי באחת החברות הוא תושב זר, האירוע רובו בישראל. אני חושב שאפשר יהיה לומר שיש פה אלמנט בין-לאומי, תחום שיפוט, בוודאי אם הצדדים הסכימו לזה במפורש, שזה חשוב ומהותי עבורם. ואם הדוגמה הזאת היא קצת עדינה מדי אז אפשר טיפה לשדרג אותה לטובת המעוניינים. עדיין הסכסוך עצמו, סוגיותיו והציבור הרחב שיושפע מהדיון הוא ישראל. עכשיו נשאלת השאלה, לא השאלה איך יסתכל בית המשפט על תקנת הציבור – כן או לא – אלא האם אני דורש שיהיה בעל מניות מהותי, לצורך העניין, כדי שנהיה בחוק הזה, או שאני לא דורש את זה? איך זה יתפרש במקרה שהתקנה – זה פחות רלוונטי. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> אבל זו לא השאלה בכלל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז זו השאלה שאנחנו מדברים עליה כרגע. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> לא. אני אענה לך. נאמר שיש סכסוך בין גדרה לחדרה, בלי שום היבט בין-לאומי, וצדדים כתבו - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הם הסכימו שהוא קשור ליותר מתחום שיפוט אחד. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אוקיי. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> עכשיו, מה עושים עם זה? מכאן מתחילות כל הבעיות. זה ייצור מהומה אדירה בכל הפרשנות של חוק המודל, כי בתי המשפט הישראליים יסתכלו, והם יהיו מבולבלים, הם לא ידעו מה הם בעצם מחילים, והם לא יעשו את ההבחנות שהם חייבים לעשות בין בוררויות בין-לאומיות אמיתיות לבין בוררויות שהן ישראליות פרופר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שוב, פרופ' איינהורן, אני שואל שאלה מאוד חדה, ואם אני לא מבין את התשובה, אז כנראה - - - << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> זה ניסיון, זה הכול. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> - - כנראה שאף חבר ועדה אחר שנוכח פה לא מבין את התשובה, בסדר? ולו רק כי אני היחיד. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> אני רוצה להאמין שהקולגות מהצד השני מבינים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל מה לעשות, אני צריך להבין, לא אף אחד אחר. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> בסדר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אין פה כרגע חברי ועדה אחרים. אז אם אני לא מבין, אז אנחנו בבעיה. אני אומר שוב, שאלה מאוד פשוטה: הסכסוך הוא בין גדרה לחדרה, הצדדים הסכימו שיש אלמנט בין-לאומי לעניין. עכשיו, באחד המקרים יש מבחן מהותי, באחד המקרים אין מבחן מהותי. אבל בסופו של דבר הסכסוך יהיה בין גדרה וחדרה. העובדה שהחברה בגדרה, יש לה בעל מניות בארצות הברית, היא רק תקל לי על האפשרות להגיד שיש – נניח שאני הייתי קובע בחוק רשימה סגורה של דברים שייקראו בתחום שיפוט, והייתי אומר: בעל מניות מעל 5%, והייתי עושה את זה, מכין רשימה. איך זה שאחרי שאני החלטתי שבעל מניות שמחזיק מעל 5% זה הופך לתחום שיפוט ונוגע ליותר מתחום שיפוט אחד, אם אחד מבעלי המניות שמחזיק מעל 5% מהחברה מתגורר מחוץ לישראל, ואני הייתי מחליט את זה, השאלות שאת מעוררת היו ממשיכות להתקיים, הן לא היו משתנות בכהוא זה. ולכן אני לא אומר שהנקודות שאת מעלה הן לא חשובות, ואני לא אומר שאני ישן טוב בלילה לגבי איך בית המשפט יפרש את דיני הבוררות הבין-לאומית לעומת בוררות ישראלית, רק שזה פשוט לא קשור לשאלה שאנחנו צריכים לדון בה כרגע. זה פשוט לא קשור. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> זה קשור. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> איך זה קשור? << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> זה קשור, מפני שאתה שואל את עצמך על מה חל החוק הזה. ואם אתה אומר שהצדדים פשוט בהבל פה יכולים להפוך אותו לבין-לאומי, ושזה מה שזה אומר נכון לעכשיו, אז יש לנו בעיה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני רוצה להתייחס. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שנייה, ד"ר קפליוק ביקשה. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אני רוצה להתייחס. הוועדה החליטה שהולכים עם הכיוון שמכבדים את רצון הצדדים, את אוטונומיית הרצון של הצדדים. כיבוד אוטונומיית הרצון של הצדדים הוא אולי עקרון העל בבוררות הבין-לאומית, וזה בסדר גמור. ולכן אני סבורה שהנוסח המוצע שנצמד לחוק המודל של ה-UNCITRAL הוא הנוסח הנכון ולא נוסח אחר. באחת הישיבות הקודמות דנו באפשרות לכתוב שהצדדים הסכימו להחיל חוק - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. את בעד לחזור ל-UNCITRAL. << דובר_המשך >> דפנה קפליוק: << דובר_המשך >> אני בעד לחזור ל-UNCITRAL ואני חושבת שהחלק הראשון הוא הנכון. אני לא יודעת אם יש מקום להתייחס להערות - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, אני חושב שההערות האלו מאוד נכונות, רק שהן לא תלויות בהכרעה הזאת, הן תלויות בדברים אחרים. הן יותר קשורות לסעיף הקודם שדיברנו עליו של פרשנות, תום לב, עניינים. הרבה יותר קשור לשאלה הזאת מאשר להחלה של - - - << דובר_המשך >> דפנה קפליוק: << דובר_המשך >> ואז ברגע שזה כך בסעיף אין לך שאלה של פרשנות. אם הצדדים הסכימו שהנושא של הסכם הבוררות קשור ליותר מתחום שיפוט אחד, סיימנו, בית המשפט לא יערוך בדיקה - - - << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> לא, זה לא מדויק להגדיר לגמרי, וגם אמרנו את זה, וחשוב לנו לציין את זה. אני רק אפתח, והילה, , תמשיכי. הכוונה של UNCITRAL בוודאות לא הייתה לייצר פה פיקציה. ובדיונים התייחסו גם לעובדה שבתי משפט, אם זו פיקציה מוחלטת, יוכלו להתערב ולבטל את זה. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אבל תהיה פה פיקציה. אבל יש פה פיקציה. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> וזו לא הכוונה של הסעיף. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אוקיי. בואו נאסוף קודם את הנוכחים שהם אינם גורמי ממשלה, ואז - - - << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אז אני רק אסיים בנושא הזה. זה נכון שיש אפשרות להתערב, אבל יש פה איזשהו מסר, והמסר הוא כיבוד רצון הצדדים. עכשיו, מה יעשה בית משפט זה דבר אחר. האם בית משפט יוכל במקום מסוים להגיד: יש פה פיקציה נוראה? כן. יש פה פיקציה, מנסים לחרוג, מנסים לברוח מחוק הבוררות, זה יכול להיות. אבל יש פה מסר. בהוספת הסעיף הזה יש מסר גם לצדדים מתדיינים וגם לבית המשפט, להימנע עד כמה שאפשר מהתערבות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, בבקשה. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> אני מהפורום הישראלי לבוררות בין-לאומית במשרד ארדינסט. אני רק רוצה קודם כול להסיר חשש לעניין תקנת הציבור. החוק הזה לא מאפשר לעקוף את תקנת הציבור הישראלית. היא תמשיך לחול גם ביחס לבוררויות בין-לאומיות, בין אם הן מתקיימות בישראל כמקום מושב. וגם אם הן יתקיימו בחו"ל ובאים לאכוף אותן בישראל, גם אמנת ניו יורק מאפשרת, עדיין בית משפט יוכל, תקנת הציבור הישראלית, לפי הדין הישראלי, למנוע מה שצריך למנוע. אני מייצג את הפורום, אנחנו חיים בשלום עם שתי האפשרויות שהוצעו לסעיף הזה. אפשרות ג', שכרגע לא עומדת על השולחן, שמחילים באופן מפורש חוק זה, יש לה את היתרון הברור שזה מונע מחלוקות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון, מונע מחלוקות. << דובר_המשך >> יובל נעים: << דובר_המשך >> אבל לאפשרות ב' יש את היתרון בחיבור עם סעיף 2(ה), שמאפשר פרשנות של החוק הזה לפי מקורות בין-לאומיים. יש לו את היתרון הזה, כיוון שהוא בעצם יהיה תרגום של הלשון של UNCITRAL, נוכל גם בפרשנות שלו - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ללמוד מאיך – נכון. << דובר_המשך >> יובל נעים: << דובר_המשך >> בדיוק. ולכן זה גם מקדם ערך, ואנחנו יכולים לחיות עם זה בשלום. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אוקיי. עוד מישהו? כן, בבקשה. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> אני רק אחזור לעניין, שתקנת הציבור הישראלית היא רלוונטית לעניין שהוא רק ישראלי. היא מאוד לא רלוונטית לעניינים בין-לאומיים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> אתה אומר בסדר, אבל מכיוון ש - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> פרופ' איינהורן, אני באמת אומר: זה נכון, אבל זה לא תלוי בכלל בשאלה – שוב, תניחי לצורך העניין שהיינו קובעים הוראה ברורה בחוק שאומרת, שבעל מניות מעל 5% שהוא בעל מניות זר, זה נחשב הסכם בוררות קשור ליותר מתחום שיפוט אחד. נניח שהיינו עושים את זה בתקנות, בהוראה. נניח. לא רוצה לעשות את זה, אבל נניח שהיינו עושים את זה. איך זה היה משנה לעניין תקנת הציבור? << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> זה לא מה שנדרש. מה שנדרש זה למנוע את הפיקציה. כלומר, בזה אני מצטרפת למשרד המשפטים, הכוונה איננה שתהיה פיקציה כזאת. ואגב, רוב המדינות שאימצו את ה-UNCITRAL, את חוק המודל, מפרידות בין בוררות שהיא מקומית גרידא לבין בוררות שהיא בין-לאומית באמת. יש מדינות בודדות, ושם יש מומחיות לנושא הזה שהיא מספיק גדולה, ובתי המשפט יכולים - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר גמור. שוב אני אומר: ההיצמדות ל-UNCITRAL, כולל הפרשנויות, עם פיקציה, בלי פיקציה, אני מבין שהפער, כפי שאני מבין אותו, הוא כזה שלכולם ברור שפיקציה מוחלטת ככל הנראה לא תכובד, מקרים שהם hardcore זה יעזור להם – מקרים שהם hardcore לא צריכים את הסעיף הזה, כי מקרים שהם hardcore נכנסים דרך 1 או 2 – ומקרים שהם פיקציה גבולית, יכול להיות שבית המשפט יחליט להחיל, יכול להיות שלא, יכול להיות שתהיה על קצת ליטיגציה. זה עצמו יהווה קצת גורם מצנן מפני מישהו שסתם מתחשק לו להחיל את זה על משהו שהוא מופרך לחלוטין, והוא העביר לנאמנות לתקופה מוגבלת את אחת מ-999,000 המניות של החברה שיש לו לתושב איי הבתולה. בסדר. אז יכול להיות שאת זה בית המשפט לא יכבד. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> אני רק אציע אז שנלך על האופציה השנייה, כי האופציה השנייה היא חדה בעניין הזה, נושא הסכם הבוררות קשור. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל היא בדיוק לאה-UNCITRAL, והיא בדיוק לא מאפשרת את הפיקציה עדינה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בדיוק. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> אנחנו לא כיוונו לפיקציות, כדאי להגיד את זה גם לפרוטוקול. והמסר של ד"ר קפליוק, המסר הוא בוררות בין-לאומית. כמובן אנחנו מכבדים את רצון הצדדים, אבל החוק הזה נועד לבוררות בין-לאומית. פיקציה עדינה – המטרה שלנו היא לא ליצור פיקציה. ולכן מבחינתנו עדיף אמירה אובייקטיבית. ברור שהכול יהיה נתון לפרשנות בית המשפט, אם נרצה או לא זה יכול להגיע, ותהיה בסוף איזושהי רשימה מה מוגדר בין-לאומי ומה לא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מבין. אני רק אומר - - - << דובר_המשך >> שירה עמנואל: << דובר_המשך >> אבל רק על הפיקציות שעולות פה, אנחנו מסכימים – זאת לא הייתה כוונתנו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מבין שזו לא כוונת משרד המשפטים. הבנתי שיש מדינות בעולם שבהן הנוסח של ה-UNCITRAL מפורש בצורה הזאת בצורה קצת יותר מרחיבה, הבנתי שיש מדינות שבהן בצורה יותר מצמצמת. ככה לפחות הסבירו המומחים בדיון הקודם, אם אני זוכר נכון. אני חושב שזה קצת קשור למה שפרופ' איינהורן אמרה, ואני חושב שזה הדבר הרלוונטי: כל זמן שמערכת המשפט הישראלית לא תרגלה נקרא לזה את ה-UNCITRAL או את הבוררות המסחרית הבין-לאומית, אז גם בשוק פחות ירצו להיכנס לאירוע הזה, כי הם רוצים לצמצם אי-ודאות, וגם פחות בית המשפט ייטה לקחת את מקרי הגבול ולפרש אותם כמחיל את החוק. ככל שהמערכות ילמדו וגופי הפסיקה יהיו, אז יותר אנשים ינסו להיכנס פנימה, כי הם יראו שזה עובד, זה מהיר, זה טוב וזה נכון, וכולם יודעים לעבוד עם זה נכון. וגם בית המשפט ידע את אשר לפניו ויכניס יותר פנימה, שוב, בלי קשר כרגע, המילה פיקציה, פירוש סכסוך בין שתי חנויות מכולת ברחוב הרצל בירושלים, ככל הנראה במקרה כזה אף אחד לא יחיל. זה ה-clear cut שלו, גם אם הם יכתבו שזה בין-לאומי, כי אחד בצד האחד של הקו העירוני ואחד בצד השני של הקו העירוני. אבל המקרים שבהם יכול להיות ויכוח האם אחוז אחד מהמניות זה נחשב, זה לא נחשב, זה רציני, זה לא רציני, זה מתאים, זה לא מתאים, זה תלוי מאוד גם באומד דעת הצדדים, גם בטיב הסכסוך, גם בשאלה כמה זה עקרוני לצדדים. ולכן החיסרון הוא שזה קצת מייצר ליטיגציה, כי אני לא קבעתי מבחן אובייקטיבי שאומר: נושא הסכם הבוררות קשור ליותר מתחום שיפוט אחד, שייכנסו עכשיו כל מיני קביעות משפטיות שיגידו: בעל מניות פחות מ-25% זה לא נחשב, ואז אחר כך לך תוציא את האבן שמישהו זרק לבור. אז אני לא רוצה את הקביעות האובייקטיביות האלו, ואני רוצה את הרקמה הנושמת הזאת יותר. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> אני רק רוצה להשלים. אני מהנהלת בתי המשפט. אני רק רוצה להמשיך בהמשך למה ששירה ויעל אמרו, התוצאה של עיגון הוראה כזאת ללא מבחן אובייקטיבי, כמו שהיושב-ראש אמר, היא בוודאי תייצר יותר הליכי ליטיגציה, משום שהפיקציה עצמה צריכה להיות מוכחת בצורה של – זו טענה עובדתית: האם יש זיקה בין-לאומית, כן או לא? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> רק שזה קצת הופך את נטל ההוכחה. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> כן, מעין הליך ביניים נוסף. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון, זה נאמר. << דובר_המשך >> הילה בוסקילה: << דובר_המשך >> את זה, לדעתי, אנחנו רצינו למנוע. ולכן בדיונים שאנחנו קיימנו אנחנו סברנו שיהיה נכון להכניס איזשהו רכיב אובייקטיבי כמו הסיפה המוצעת, ובדרך הזאת למנוע את אותם הליכי ליטיגציה, בעיקר כשהפסיקה תתחיל להתפתח, ואז, כמו שהיושב-ראש אמר, ייקבעו אמות מידה אובייקטיביות. לדוגמא, אם אתה בעל מניות בשיעור של 5% בחברה מסוימת, אז כנראה שזה קונה לך - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שוב, אני חושב שעדיף להיצמד ל-UNCITRAL, כולל דברי הפרשנות וההסבר. אני מבין את החשש. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> זה גם יהיה פחות ודאות - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל תשימי לב ל-default. אם אני אומר: הצדדים להסכם הבוררות הסכימו במפורש בכתב כי נושא הסכם הבוררות קשור ליותר מתחום שיפוט אחד. הצדדים הסכימו, ועכשיו כשיבוא אחד מהצדדים או מישהו אחר לבוא ולטעון שזה לא קיים, קודם כול עומדת כנגדו האמירה: אתה הסכמת שזה נוגע ליותר מזה, עכשיו אתה בעצם טוען נגד משהו שאתה כבר טענת – באיזה סעיף זה? זה בפרוצדורה העותומנית, לא? – להעלות טענות בעל פה נגד הסכם בכתב? חוק הפרוצדורה האזרחית העותומנית, אני לא זוכר את השם שלה. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> נדמה לי שזה היה סעיף 80. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, זה אחד הסעיפים האהובים עליי, שאומר משהו מאוד מאוד מפורש ואף אחד לא שם עליו. כל הזמן מעלים בעל פה טענות נגד הסכם בכתב. אז קודם כול אתה צריך להיות בפוזיציה כבר פחות נוחה להעלות את הטענה, כי אתה כבר הסכמת שזה כן נוגע ליותר מתחום שיפוט, ואתה צריך להגיד נגד עצמך במידה מסוימת, שמה שאתה כתבת זה לא היה נכון, זה פיקציה, וממילא - - - << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> זה גם בחלופה הראשונה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה בחלופה הראשונה. זה רק בחלופה הראשונה. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> לא, זה גם בשנייה, כי - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בחלופה השנייה, שיש מבחן עובדתי, אתה אומר: נכון, אני לא חולק על זה, הסכמתי על זה בכתב, אבל מה לעשות שנושא הסכם הבוררות קשור ללא יותר מתחום שיפוט אחד. אני לא מתווכח שהסכמתי. ולכן היפוך הנטל הזה לדעתי דווקא יצמצם ליטיגציה. אבל על זה ימים יגידו. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> אדוני, אבל עוד דבר אחד: לפי הנוסח של הרישה בעצם אתה בדו-שלבי, כי צד אחד לבוררות צריך להגיד שהוא לא מסכים על אף ההסכמה שהוא נתן בכתב, ואז בית המשפט יצטרך לדון האם מדובר בפיקציה או לא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון, את צודקת. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> זה לפי הנוסח המוצע היום. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מקריא מה הנוסח שאני רוצה שיהיה נוסח הוועדה: הצדדים להסכם הבוררות הסכימו במפורש בכתב, כי נושא הסכם הבוררות קשור ליותר מתחום שיפוט אחד. עכשיו, אם הדבר הזה יהיה פיקציה, ופיקציה שבית המשפט יראה לנכון שהוא צריך להגיד: אני לא מכיר בפיקציה הזאת, אז יתנהל הליך. נכון, אני לא אצליח למנוע את זה. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> יתנהל הליך ביניים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון, אבל גם באופציה השנייה יתנהל הליך ביניים, רק שהליך הביניים יתנהל בצורה שהנטל מוטל פחות על המבקש לא לתת תוקף. מאחר שאנחנו בסופו של דבר בדיון בין שני צדדים – כן, מה לעשות, מבחינת פרקטיקה כשבן אדם טוען נגד הסכם שהוא עצמו חתום עליו, ולו רק בגלל חוק הפרוצדורה העותומאני, החיים שלו יותר קשים. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> עכשיו, במקרה של הדוגמה של המכולת, בחדרה ובגדרה – אז כאן אנחנו מדברים שיש פיקציה וככל הנראה החוק לא יחול – מה קורה אם יש לנו הסכם בוררות בין בעלים של מכולת באריאל לבין בעלים של - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, אז זה כבר טיפלנו במקום אחר. << דובר_המשך >> דפנה קפליוק: << דובר_המשך >> זה סודר - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, זה במקום אחר, זה לא כאן. << דובר_המשך >> דפנה קפליוק: << דובר_המשך >> בסדר. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> רק למען הסדר הטוב אני אעיר, שהמדינות שבחרו להפריד עשו את זה חד. כלומר, ברור לחלוטין שהמשהו מקומי לא חל עליו החוק. ולכן זה חוסך את כל ההתדיינות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר. הדברים נאמרו. הוכרע. הנוסח הוא: הצדדים להסכם הבוררות הסכימו במפורש בכתב כי נושא הסכם הבוררות קשור ליותר מתחום שיפוט אחד. Next. מאחר שאין פה חברי כנסת אחרים, תניחו שאני זוכר את מה שאמרתם בדיונים הקודמים. אז באמת בואו נתקדם, כי אם היו אחרים הייתי מסביר להם, אבל אני פה. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> בסעיף 7 הייתה לנו עוד התלבטות לעניין מיעוט הסמכויות לפי סעיף 9. אני מבינה שהנושא ירד? אפשר להשאיר את למעט הסמכויות לפי סעיף 9? << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> זה בעצם אומר שהסמכויות ניתנות למי שנתנו, ואם זה שלום זה מחוזי, למעט עיכוב תובנה, שאם זה מגיע לשלום השלום יכול לעכב את התובנה בכל זאת. זה נראה לנו די פשיטא, אבל אפשר להשאיר את - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר גמור. טוב, אז תהיה את התוספת הזאת. Next, מספר הבוררים, למה זה בצהוב? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> רק להסב את תשומת הלב שהחלפנו מ"קבעו" ל"הסכימו", כי זה בעצם הסכמת הצדדים. זה תואם גם את הנוסח באנגלית. "מינויו של האחרון" – עדיין נשאר לנסחות, לכן זה ממורקר. יעל, עמ' 7, סעיף 12(ב)(2), הנושא של ה-30 ימים? << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> כאן התבקשנו על ידי הוועדה להוסיף מסגרת זמנים שהייתה חסרה במקור. אנחנו גם התייעצנו על זה עם UNCITRAL, וזה מקובל. גם המועד שממנו מתחילים זה באמת המועד שבו התקבלה בקשת אחד הצדדים. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אז זה בסדר? << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> התקבלה על ידי מי? << דובר_המשך >> יעל ויינר: << דובר_המשך >> על ידי הצדדים האחרים או הצד האחר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, זה חשוב. התקבלה על ידי מי? הוא מגיש לבית המשפט? << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, הוא מגיש לצדדים. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> יתר הצדדים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז זה בעצם התקבלה על ידי כל הצדדים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הצדדים האחרים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, אבל זה יכול להיות רב-צדדי, ואז אתה סופר את ה-30 יום מהאחרון שקיבל, לא מהראשון שקיבל. נכון? << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> או שבו התקבלה בקשת אחד הצדדים לעשות כן על ידי הצדדים האחרים. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ואז אפילו לא צריך להוסיף את המילה "כל", זה יהיה ברור, אבל שיהיה ברור שזה התקבלה על ידי הצדדים האחרים. טוב. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> הדבר הבא, הנושא של בר"עות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. אז אני מעדכן, היה לנו על זה דיון רב, על השאלה: עם בר"עות, בלי בר"עות? משרד המשפטים, אתם רוצים להגיד משהו? << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> כן, אנחנו חשבנו שצריך להשאיר את האפשרות לבר"ע, גם בגלל שהמחיר לא באמת גדול, לא בעיכוב ולא בהתערבות, שכן בתי המשפט, בטח בבר"ע ובטח בבר"ע בבוררות, לא מרבים להתערב. ומדובר בדברים שבסוף יכולים להגביר את אמון הצדדים בהליך, ואם יש לך טענה אז תעלה אותה עכשיו ואל תחכה לסוף ההליך. מה גם שאני לא אכנס לפרשנות של סעיף של ההכרה בפסק בוררות, אבל לא ברור שכל הדברים שרצינו למנוע בר"ע לגביהם נכנסים לפסילת פסק, אז כדאי לתת לאדם את יומו. וגם בכלל, כאילו יש מנגנון, אומנם זה חוק בין-לאומי ויש את חוק המודל ברקע, אבל בסוף במדינת ישראל מי שנכנס לראשונה לשערי בית המשפט יכול לערער או בזכות או ברשות. ולכן חשבנו שהמחיר לא כזה גדול, ודווקא יש לזה יתרון. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> אולי רק אוסיף על זה באמת מההיבט שלנו כמחלקה בין-לאומית. בגלל שבעצם אנחנו מדינה שעושה את צעדיה הראשונים כמאמצת את חוק המודל, חשבנו שלפחות בהתחלה זה נכון וזה חשוב שתהיה אפשרות ערעור, עד שנראה שנוצר פה גוף של פסיקה שבאמת מותאם למערכת הבין-לאומית, וחשבנו שדווקא היתרונות של זה עולים על החסרונות. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> ביחס לכל הסעיפים, כל ארבעת הסעיפים שהייתה בהן האפשרות לבר"ע? << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> כן, כל ארבעת הסעיפים. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> אין הפרדה ביניהם מבחינתכם? << אורח >> יובל נעים: << אורח >> לא. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אני חושבת שזאת החלטה מאוד חכמה. בעיקר כדי לייצר גוף פסיקה נכון ועקבי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אנחנו דיברנו על הטיעונים בנושא הזה. אתם רוצים להוסיף עוד משהו? אנחנו שמענו את רוב הדברים, אני חושב שעשינו על זה דיון די ארוך. האמת היא שאני יכול לומר שלפחות בשלבים הראשונים, מאחר שזה חוק חדש, ואנחנו מאפשרים פה גם על חלק מהגורמים שיקבלו פה הכרעות הם לאו דווקא בית משפט מחוזי. זה נכון שאם זה שלום אז זה מחוזי, אבל אם זה בעניינים שקשורים לעבודה זה יכול להיות בית דין לעבודה. אני חושב שלפחות בשלב הראשון, אני נוטה לקבל את הרעיון שיהיה בר"ע, כדי לייצר איזו אחידות פסיקה. אם הייתי יכול לעשות פה הוראת שעה, אז הייתי עושה בחמש השנים הראשונות. אבל אני חושב שאחרי חמש שנים נעשה אולי רה-אבלואציה כוללת, אבל על פניו, כל זמן שאנחנו מנסים להתחיל לייצר את גוף הפסיקה בנושא הזה, אז למקרים החריגים האלו כן כדאי לשמר את הבר"ע. מה שהטריד אותי בכמה דיונים הקודמים, ועדיין מטריד אותי, זה שבשנייה שמישהו שמנהל הליך במדינה זרה מקבל הודעה על בר"ע הוא לא מבין את הפרוצדורה, הוא לא יודע מה זה דורש, זה מטיל עליו עלויות. זה בהחלט אחד הדברים מצד אחד. מצד שני פה תהיה לכם עבודה, משרדי עורכי הדין, להסביר להם שזה נורא ואיום, וחייבים לקחת צוות גדול של עורכי דין, ואז להגיד: אוי, תראו איזה גאונים אנחנו, הצלחנו להפיל את הבר"ע הזה אפילו בלי דיון, כל הכבוד לנו – לא, סתם כמובן, זה בציניות ובצחוק. אבל בהקשר הזה שמענו את כל הדיונים, אני קיבלתי פה את עמדת משרד המשפטים, לא בלי פקפוק. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> רק מילה אחת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> רק אם זה דברים שלא נאמרו בדיונים הקודמים. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> אם היה בית משפט אחד בכל הארץ שמטפל, אז אני מבינה את האחידות בפסיקה ואת כל הדיבורים האלה. מה שיש לנו זה בלגן אדיר בפסיקה בכל נושא שנוגעת בו, והבלגן הזה לא ייפתר על ידי זה שתיתן שורה של בר"עות אפשריות. יותר מזה, המטרה בכל ספר על בוררות בין-לאומית, אתה תראה שמשתדלים להרחיק את בתי המשפט מהסיפור הזה ככל האפשר, ואנחנו - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני לא מצליח להבין אנשים שרוצים להרחיק את בית המשפט מכל מיני סיפורים. אני לא מבין, אני חושב שבית משפט הרי צריך להתערב בכל דבר. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> נכון, אני יודעת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, זו עמדתי תמיד – גם זה בציניות, למקרה שלא ברור. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> אני יודעת. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> אני מבקש להעיר רק הערה קצרה. אני לא רואה בעיה עם זה שיהיה בר"ע בהיבט של הלקוחות הזרים, כי הבר"ע היא כבר אחרי שהם ניהלו הליך בבית המשפט בישראל, ולכן ממילא כבר יש להם עורכי דין ישראלים והם כבר מעורים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> שי שרביט: << דובר_המשך >> לגבי אחידות הפסיקה, אין דרך אחרת לעשות את זה. זאת אומרת, אנחנו לא נקים ערכאה ייחודית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה נכון. אבל אני מתחבר מאוד למה שאומרת פרופסור איינהורן, שלצערי דווקא בתחומים האזרחיים בית המשפט העליון – בווידוי ביום הכיפורים יש את אחד מהווידויים הארוכים שנאמר בהם: "את אשר טיהרת טימאתי, ואת אשר טימאת טיהרתי, את אשר התרת אסרתי ואת אשר אסרת התרתי". כלומר, שיש פה דו-צדדי: בדברים שאני לא רוצה שבית המשפט יקבע הלכות, באמת, שאני חושב שעדיף לא לקבוע בהם הלכות, בית המשפט ממהר לקבוע הלכות, שהן אחר כך מאוד מאוד בעייתיות. ודווקא בתחומים האזרחיים, שבהם הוודאות היא מאוד מאוד חשובה, וחשוב היה שבית המשפט יעסוק בתפקידו כספק ודאות משפטית, דווקא שם בית המשפט משאיר קצוות פתוחים, דווקא שם בית המשפט לא מספק את - - - ובהקשר הזה הביקורת הזאת באמת בעייתית. כשם שאני מבואס שנותנים החלטות בתחומים מסוימים שלא צריכים לתת החלטות, וצריכים להשאיר רקמה פתוחה, אני מבואס שבתחומים אחרים שצריך לתת החלטות משאירים רקמה פתוחה, וזו בדרך כלל בעיה דו-צדדית. יום אחד אולי גם זה ייפתר, אבל כרגע באמת אני לא מכיר דרך אחרת. כלומר, העובדה שבר"ע לא מייצרת את הוודאות בגלל שבית המשפט העליון לא עושה בהקשר הזה את עבודתו כפי שאני חושב שהוא היה צריך לעשות, זה בעיה אחת, אבל להשאיר את זה פתוח לא יעשה את זה יותר טוב. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> אני גם חושב שבגלל שאנחנו קובעים פה סטנדרטים חדשים, והסעיף, מיד אחרי הסעיף הקטן הזה שמתייחס אל פסילת בוררים, שמעוניין לקבוע סטנדרט שהוא שונה מהמצב כרגע, חשוב יותר שיהיה באמת אפשר לקבוע את ההלכות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר גמור. כן, משפט אחרון. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> אני לא אחזור על מה שאנחנו אמרנו בפעמים קודמות כי אין טעם, ובכל זאת אני חושב שחשוב להתעקש שזאת תהיה הוראת שעה, ואני אסביר למה. כי אנחנו סוטים פה מחוק המודל, ואני מבין את הרציונל שאנחנו רוצים לאפשר את הפסיקה והתפתחות הפסיקה, וזה בסדר, ואנחנו רוצים שתהיה אפשרות בר"ע, בטח בשנים הראשונות שבהן זה מתפתח. א', אם אנחנו לא נקבע הוראת שעה, קיים חשש אמיתי שזה לא יעלה לדיון שוב, כי בעצם זה הסטנדרט שאנחנו מרגילים למדינת ישראל, אנחנו צריכים משהו שיזיז אותנו כדי שנצא מאזור הנוחות ונתאים את עצמנו לסטנדרט בין-לאומי. אז אני מבקש, בהקשר גם לדברים שאמרת מקודם עם נטל הוכחה, העניין הזה של הוראת שעה בעצם יחייב אותנו להידרש לעוד חמש שנים או תקופה שאתה תמצא לנכון שוב לבדוק את האפקט של מה שזה גרם, אם זה נדרש עדיין או לא. וגם במובן הבין-לאומי, על אף שאני מבין ממשרד המשפטים שמזכירות ה-UNCITRAL אישרה את הדבר הזה, זה בכל זאת שם אותנו יותר קרוב לחוק המודל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> עשר שנים? << אורח >> יובל נעים: << אורח >> זה שם אותנו יותר קרוב לחוק המודל, במובן הזה שאנחנו מכירים בהסדר של חוק המודל, וסך הכול אנחנו מבקשים במעין תקופת מעבר שבה אנחנו מתאימים את ההטמעה שלו לתוך ישראל. אז בעיניי את ההסדר, אם מאמצים אותו, כהוראת שעה, זו המתכונת הראויה. << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> אני מייעוץ וחקיקה, משפט בין-לאומי, משרד המשפטים. אני אוסיף שלא רק שבדקנו את זה מול מזכירות UNCITRAL, גם בדקנו בדברי ההכנה של חוק המודל, וראינו שמה שבמפורש הייתה הכרה בזה שיהיה קושי רב עם הסעיף הזה, כי כמו שהם כתבו, הוא מתערב מאוד בסופיות הדיון במערכות משפט, ולכן מראש לא הייתה ציפייה, לפחות לפי מה שקראנו, שמדינות יקבלו את זה. זו הייתה מעין שאיפה גלובלית. בקיצור, אנחנו לא רואים צורך בהוראת שעה, אנחנו חושבים שזה בסדר ככה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לאור הנימוקים שדיברנו פה, אנחנו נעשה אולי הפסקה עוד מעט לחשוב. אני אומר: תחשבו קצת ותתייעצו, אולי נעשה את זה הוראת שעה – לא קצרה, כי ההליכים האלו מאוד מאוד ארוכים. תחשבו אם לא כדאי לעשות את זה הוראת שעה עשר שנים, שפשוט תהיה נקודה בזמן לחשוב על זה. נקודה בזמן. ואז וואלה עבד, יש המון בר"עות, אין הרבה בר"עות. פשוט שתהיה נקודה בזמן. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> הטיעון שלנו הוא גם עקרוני. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, בסדר, אבל יש טיעונים עקרוניים גם לצד השני. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> לא, הטיעון העקרוני היה שקיים קושי - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> קושי בלקבוע שאין ערעור בגלל חוק-יסוד: השפיטה. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> יפה. וגם שהדברים האלה לא בהכרח ידונו בסוף ההליך. אתה אומר לבן אדם: יופי שיש לך טענות, נסגרה הדלת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז אני אומר: זה נכון, אבל אם כן נקבע אמירה שאומרת: אין ערעור במהלך הזה, אבל במסגרת פסק הדין הסופי ניתן לערער על זה. << דובר_המשך >> שירה עמנואל: << דובר_המשך >> אבל אין פסק דין סופי. הרי לא כל אחד מגיע לאישור פסק הבוררות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. אבל אם הוא ירצה הוא יכול. << דובר_המשך >> שירה עמנואל: << דובר_המשך >> אז אתה מוסיף את זה כעילה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> שירה עמנואל: << דובר_המשך >> כעילה לביטול פסק בורר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לכן אני לא חושב שצריך לעשות את זה עכשיו. אני חושב שיכול להיות שבעוד עשר שנים – באמת, עשר שנים, לא פחות. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> עשר שנים בבוררות בין-לאומית זה לא הרבה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה שני תיקים. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> לכן זה לא מספיק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל זה זמן מספיק לחשוב האם צריך להאריך את הוראת השעה. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> לא יודעת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא? << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> אנחנו מתנגדים לזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז אם יותר מעשר שנים זה לא מספיק, אז באמת אין טעם בהוראת שעה. בסדר, אז ניזום תיקון חקיקה. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> רק כדי שתבין במה מדובר, הסכמי בוררות שנכנסים לחוזה לוקח להם זמן הבשלות, עד שהסעיף הזה רק מתחיל להיות מופעל, הוא בין שלוש לחמש שנים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> למה? כי יש פה דברים שהם בתחילת ההליך. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> לא, לא ההליך בבית המשפט, הסכסוך מרגע שנכנס הסכם בוררות להסכם מסחרי, הזמן הממוצע - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל החוק הזה חל גם על הסכמי בוררות ישנים. נכון? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כל סכסוך בבוררות בין-לאומית שיתחיל החל מיום שנחוקק את החוק הזה יגיע די מהר, כי ההליכים האלה הם ההליכים המקדמיים. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> ייכנס תחת החוק. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אבל עשר שנים זה לא הרבה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אם עשר שנים זה לא הרבה, אז - - - << אורח >> יובל נעים: << אורח >> לא, אבל עשר שנים זה בהחלט הרבה. כמה זמן לוקח הליך ביטול של פסק בוררות? זה כלום. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר. שנייה, אני רק אומר, זה קשור לדיונים אחרים שאנחנו עושים פה: כמו בפרטיות, תתחילו לעבוד עכשיו על תיקון והוא יהיה מוכן עוד עשר שנים. בסדר, אז לא הוראת שעה, אם עשר שנים זה לא - - - << אורח >> יובל נעים: << אורח >> אני לא מסכים, אני חושב שעשר שנים זה בהחלט - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תזכירי לי להגיש הצעת חוק פרטית שיהיה עשר שנים חובת הנחה. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> בכל מקרה אני רק מציינת, שההחלטה הזאת היא בעצם לגבי כל ארבע - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כל הארבעה האלו, כן. טוב, "חובת גילוי לבורר" – אנחנו חייבים להתקדם – "קיבל אדם פנייה להתמנות לבורר - - - שיש בהן", דיברנו על חשש - - - << דובר_המשך >> נעמה מנחמי: << דובר_המשך >> אז הצעת החוק דיברה על חשש ממשי, ובמהלך הדיון חשבנו אולי על הניתן להצדקה, שזה תרגום יותר מילולי של ה-UNCITRAL. גם בנסחות העירו לנו על זה, אני חושבת גם שיש איזו חשיבה נוספת אצל הממשלה, אז - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ממשלה? << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> אני לא יודע אם יש לנו. אני לא רוצה לדבר, לפחות מבחינת המחלקה הבין-לאומית, כי זה באמת נושא שדיברנו עליו בעיקר אתמול ובדקנו עליו אתמול. לפחות מבחינתנו כמחלקה בין-לאומית זה לא נושא שהוא מאוד מאוד קריטי, אבל יש יתרון להיצמד לחוק המודל, גם בגלל שראינו שהיה על זה דיון ב-UNCITRAL. המקור של זה זה מכללי הבוררות מ-1976. לא סתם בחרו את המונח הזה justifiable doubts. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> טוב, הוחלט, "הניתן להצדקה". בסדר גמור. סליחה שאני קוטע, פשוט אנחנו מכירים את הרקע לדיון, ורוצה שנתקדם, "הניתן להצדקה". << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> אדוני, אני רק רוצה להבהיר ש"הניתן להצדקה" זה לא מונח שמוכר בבית משפט ישראלי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. ואת יודעת מה היתרון בזה? שהשופטים ילכו להסתכל בסעיף 2(ה), ושם יהיה כתוב שבפרשנות חוק זה יש להתחשב במקור הבין-לאומי שלו. ואם אני אכניס מילים מהמשפט הישראלי, יש סיכוי שהם ישכחו את סעיף 2(ה), הם פשוט לא ישרדו את הקריאה בחוק עד סעיף 2(ה) אחורה. אבל אם אני אכתוב מילה שהם יגידו: אני לא מכיר את המילה הזאת, אז הם יסתכלו: אה, למה זה פה? 2(ה). הם יחפשו בחו"ל. ולכן זה לא באג, זה פיצ'ר. טוב, "החלטת בית משפט" – סעיף 14(ד) אמרנו שכן. "בורר שנבצר". << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> "בלא הצדק סביר", במקום זה "בלא עיכוב מוצדק" הוצע לנו על ידי הנסחות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "בורר - - - שאינו ממלא את תפקידיו במועדים שנקבעו לכך" – זה לא עברית. אני יודע שאנחנו מתרגמים, אבל זה לא עברית. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> "שאינו ממלא" זה תיקון שלנו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, בורר שלא מילא – קודם כול עברת מלשון עבר ללשון הווה. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> זה הוועדה ביקשה. זה היה בעקבות דיון הוועדה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן? לעבור ללשון הווה? << דובר_המשך >> נעמה מנחמי: << דובר_המשך >> כן. אפשר לחזור אחורה, אין בעיה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, שלא מילא את תפקידיו. לעבור מ"הצליח לבצע" ל"מילא" את תפקידיו. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> לא, גם המילה "עיכוב". << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בלא הצדק, בלא הסבר מוצדק. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אבל הנוסח הוא without undue delay. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, ללא עיכוב בלתי מוצדק. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> עיכוב לא נדרש אולי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל זה double שלילה. לכן אמרתי שזה לא עברית. אבל ה-delay הוא כבר בתחילת המשפט. אם הוא לא מילא את תפקידיו במועדים שנקבעו לכך, זה פירוש המילה delay. עכשיו אני רק צריך לעשות את ה-undo, שללא הצדקה, לא מילא את תפקידיו במועדים שנקבעו לכך. כלומר, להפוך את סדר המשפט. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> למה התוספת הזאת "במועדים שנקבעו לכך"? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה לא מה-UNCITRAL? << דובר_המשך >> דפנה קפליוק: << דובר_המשך >> לא שאני רואה את זה. If an arbitrator becomes de jure or de facto unable to perform his functions- - << אורח >> שי שרביט: << אורח >> זו הרישה. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> - - or for other reasons fails to act without undue delay, his mandate terminates if he withdraws from his office. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז זהו, באמת "המועדים שנקבעו לכך" זה לא מה-UNCITRAL? << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> זה סעיף 14 ל-UNCITRAL. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> יעל, אתם איתנו? אז תצטרפו אלינו בבקשה. אנחנו בסעיף 15, חושבים עוד קצת על הנוסח של ה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> או שהתעכב בביצוע תפקידו ללא הצדקה. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> זה טוב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה התרגום המדויק. Delay זו התעכבות ו-due זו הצדקה. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> Unjustified זו הצדקה. Undue זה לא נדרש. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ללא צורך. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> ללא צורך. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> התעכב במילוי תפקידיו שלא צורך. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> לא, undue זה לא הולם יותר נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה מינוח שאין לו תרגום מדויק. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> אבל שלא לצורך זה השימוש הנכון. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> אני חושב שאופן לא הולם דווקא יותר מתאים מאשר - - - מוצדק, כי הכוונה היא לא שהוא איחר בשבועיים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> או שהתעכב במילוי תפקידיו - - << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> שלא לצורך. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> - - שלא לצורך או ללא הצדקה. אפשר לעשות גם וגם. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> לא צריך גם ללא הצדקה. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אם הוא התעכב אבל בסופו של דבר השלים אותן, אז אני לא בטוחה שזה השלב שבו אתה רוצה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> או שמתעכב במילוי תפקידיו. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> מתעכב מסיבות אחרות זה מה שכתוב כאן במקור. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אני לא הייתי שמה את הפועל עליו. זה נראה לי - - - << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> טוב, אולי אם תהיה הפסקה אנחנו ננסה - - - << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> וצריך גם מסיבות אחרות, כדי להבדיל מהעניין השני. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> טוב. ערעור – דיברנו. סמכות הרכב הבוררים להחליט בנושא סמכותו – דיברנו על בטל ומבוטל. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> פשוט איחדנו מונחים. היו כמה מונחים- - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "כחסרת תוקף", בסדר גמור. סעיף 19: "אם הסעד לא יינתן עלול להיגרם נזק שאינו ניתן לריפוי מספק באמצעות פסיקת פיצויים, והוא עולה באופן ניכר על נזק שעלול להיגרם לצד שנגדו מופנה הסעד, אם יינתן הסעד". << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה הורידו את ה-ה'? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז צריך גם וגם? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> "אם הסעד לא יינתן עלול להיגרם נזק שאינו ניתן לריפוי מספק באמצעות פסיקת פיצויים" – "והוא" אולי – "והוא עולה באופן ניכר על נזק שעלול להיגרם לצד שנגדו מופנה הסעד, אם יינתן הסעד" << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> אגב, אני רק אעיר בכל זאת לעניין סעיף 17, שה"בטל ומבוטל" זה בניגוד למה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> את רוצה בטל מעיקרו, נכון? << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל אנחנו כבר עשינו את הדיון הזה. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אבל כבר דיברנו על זה, סגרנו את זה, אנחנו רק - - - נוסחים. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> לא, אבל טעינו,. אבל אנחנו כבר עשינו את הדיון הזה. אבל טעינו, כי הייתה טעות במה שנאמר. נאמר כאילו הנוסח העברי הוא נוסח רשמי. זה לא נכון, כי בפירוש באמנה עצמה כתוב מה הן השפות הרשמיות. ובאתר של ה-UNCITRAL - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> יש נוסח רשמי בישראל שפורסם ברשומות בעברית. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> לא, אין את זה גם ברשומות בעברית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר, לא נכנס לדיון הזה עכשיו. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא נכנס לדיון הזה. רבותיי, זה דיון מרתק, אני לא נכנס אליו עכשיו. תודה. 19, אמרנו: "אם הסעד לא יינתן" - אני שוב לא מצליח להבין את העברית – "אם הסעד לא יינתן עלול להיגרם נזק שאינו ניתן לריפוי מספק באמצעות פסיקת פיצויים", והנזק באי מתן הסעד, נכון? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> רגע, "והוא עולה באופן ניכר על הנזק שעלול להיגרם לצד שנגדו מופנה הסעד, אם יינתן הסעד". << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מי זה "והוא"? << אורח >> שי שרביט: << אורח >> הנזק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> והנזק לצד שכנגדו ניתן הסעד עולה באופן ניכר על הנזק - - - << דובר_המשך >> שי שרביט: << דובר_המשך >> לא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, זה הפוך. המשפט פה לא ברור. איך זה באנגלית? כי איבדנו פה ראש לגמרי. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> זה קצת אחרת. אני אתחיל לקרוא ב-17 - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני אקרא, זה פה מולי: The party requesting an interim measure under article - - - and - - - shall satisfy the - - - Harm not adequately reparable by an award of damages is likely to result if the measure is not ordered, and such harm substantially outweighs the harm that is likely to result to the party against whom the measure is directed if the measure is granted. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> זה גם מנוסח - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> טוב, גם באנגלית זה מנוסח - - - << אורח >> שי שרביט: << אורח >> כן, אבל צריך לכתוב לא "והוא" אלא "והנזק". זה אותו נזק בהתחלה ובאמצע, ורק בסוף - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אם הסעד לא יינתן עלול להיגרם נזק שאינו ניתן לריפוי מספק באמצעות פסיקת פיצויים, והנזק שייגרם בשל אי-מתן הסעד עולה באופן ניכר על הנזק שעלול להיגרם לצד שכנגדו מופנה הסעד. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> לא "בשל אי-מתן הסעד" – "ככל שלא יינתן הסעד". << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אולי פשוט אפשר לכתוב אשר עולה באופן ניכר, בלי והנזק אשר - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אשר עולה באופן ניכר על הנזק שעלול להיגרם – כן, נכון, צודקת. אז אם הסעד לא יינתן, עלול להיגרם נזק שאינו ניתן לריפוי מספק באמצעות פסיקת פיצויים - - << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> ואשר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> - - ואשר עולה באופן ניכר על הנזק שעלול להיגרם לצד שכנגדו מופנה הסעד, אם יינתן הסעד. בסדר. לזכותנו ייאמר שהאנגלית מנוסחת בצורה מסורבלת לא פחות. << דובר_המשך >> דפנה קפליוק: << דובר_המשך >> מאוד. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> אבל צריך לומר, שוב, שמדינות רבות לא אימצו את ההוראה הזאת, מהטעם שבבוררות בין-לאומית, בעניין מסחרי אין כמעט משהו שאי-אפשר להעריך בכסף, ולעומת כן לסעדים הזמניים יש מגוון הרבה יותר רחב מאשר רק שאלה של פיצוי. הרי כל דבר בסופו של דבר ניתן לפיצוי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הרכב הבוררים. אני מצטער, אני לא פותח, כי אנחנו רוצים לסכם את מה שכבר עשינו ודיברנו, ולהתקדם למה שעוד לא עשינו, ואם אנחנו נפתח כל נושא מחדש לדיון לא נצא מזה לעולם. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אני רק מסבה את תשומת לב הוועדה לנושא הסעד הזמני וסעד ביניים. במהלך הדיון האחרון הייתה מחשבה בעצם להפריד ולהשאיר את סעד הביניים לסעדים שניתנים על ידי הבוררים, ולהשאיר את הסעד הזמני להליך מול בית המשפט. ראינו שזה לא כל כך מקובל בחקיקה, זה גם לא כתוב כך בחוק הבוררות. גם בבוררות בעצם סעד זמני הוא גם וגם. אנחנו כן ממליצים להשאיר את הסעד הזמני בשני המקרים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ולא להשתמש בביטוי סעד זמני או סעד ביניים? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> נכון. לא להשתמש בביטוי סעד ביניים בכלל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> טוב. "הרכב הבוררים, לבקשת אחד הצדדים" זה סעיף 20, הוספנו את "ונתן להם אפשרות להביע את עמדתם". << דובר_המשך >> נעמה מנחמי: << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מצוין. 24. << דובר_המשך >> נעמה מנחמי: << דובר_המשך >> אז אולי 24 גם נדלג לאחרי ההפסקה? אני חושבת שביקשו כאן לעשות עוד חשיבה אחרונה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אוקיי. עילות לסירוב –" בית המשפט רשאי לסרב להכיר בסעד זמני או לסרב להכריז עליו כאכיף, רק בהתקיים אחד מאלה". בסדר. << דובר_המשך >> נעמה מנחמי: << דובר_המשך >> ב-(ב) היה לנו "או בית המשפט לפי העניין", וזה לא נדרש. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> למה לא? << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> כי בעצם השלב שבו בית משפט יכול לתת ערובה זה בשלב שהוא בא לבחון, האם הוא רוצה לאכוף סעד זמני. אז זה שלב שבו הוא יכול להחליט שאם הוא מחליט לאכוף אז הוא גם מבקש לצד זה ערובה. לעומת זה, כאן זה תנאים לאי אכיפה של סעד זמני, ואחד מהתנאים האלה הוא מסתכל ורואה, אם צד לא מילא בקשה לערובה שהבורר נתן, זה יכול לתת סיבה לא לתת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל אם הוא עשה הכרה ואז אכיפה? יכול להיות שבית המשפט עושה את זה גם דו-שלבי – בית המשפט מכיר, ואומר: אני מכיר בסעד הזמני בכפוף לזה שתפקיד 30,000 שקל בקופת בית המשפט, ואז מבקשים את צו האכיפה, וה-30,000 לא הופקדו. לכן כן צריך פה את בית המשפט. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> וגם מה קורה אם הוא לא הופקד? << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> יש כאן עוד בעיה: בגלל שהסעיף הזה אמור לחול גם על החלטות לסעדים זמניים שניתנו בארץ או בחו"ל, שיש פה במובן מסוים איזושהי אכיפה של פסק דין של בית משפט, החלטה של בית משפט דרך חוק הבוררות. לא הייתה הכוונה בסעיף הזה לתת גם יכולת לאכוף החלטות של בתי משפט זרים, אנחנו כרגע מנסים לאכוף החלטות של בוררים. אז זו גם בעיה בהיבט הזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל אם יש בית משפט במקום עשיית הבוררות, שבית המשפט שם אמר: הסעד הזמני שנתנו הבוררים האלו והאלו מותנה בערובה מסוימת. << דובר_המשך >> יעל ויינר: << דובר_המשך >> כשהוא בא לאכוף או להכיר בו? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. שם. ואז אני מביא את פסק הדין הזה לארץ, ואני בודק האם יש – במצב כזה בית המשפט יכריז עליו כאכיף? << דובר_המשך >> יעל ויינר: << דובר_המשך >> אתה לא מביא את פסק הדין לארץ, אתה מביא את ההחלטה לסעד זמני. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> את ההחלטה לסעד זמני. << דובר_המשך >> יעל ויינר: << דובר_המשך >> אתה מנסה לאכוף אותה גם פה? ההליך שם לא מעניין, כי שם - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, אבל האכיפה שמה, במקום עשיית הבוררות אמרו: קודם כול תקפיאו את חשבונות הבנק שיש באיי קיימן בישראל ובזימבבואה. זו הייתה ההחלטה של הבוררים – הקפאת חשבונות. בבית המשפט המחוזי בארצות הברית, ששם התקיימה הבוררות, נתנו את אישור הסעד הזמני. ובית המשפט שם אמר: בסדר גמור, מותנה בהפקדה של 2 מיליון שקלים בקופת בית המשפט שם. עכשיו לוקחים את פסק הדין שלהם שם וניגשים לשלוש מדינות – קיימן, זימבבואה - - - << אורח >> שי שרביט: << אורח >> לא, אתה לא לוקח את פסק הדין. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא את פסק הדין, את ההחלטה. << דובר_המשך >> שי שרביט: << דובר_המשך >> את ההחלטה, את הצו של הבוררים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא את פסק הדין, את ההחלטה לאכוף - - - << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> היושב-ראש, א', בדקנו את זה גם עם מזכירות UNCITRAL, הם מאוד הופתעו מההצעה הזאת, כי מבחינתם זו לא הייתה המטרה של הסעיף הזה בכלל. אני אוסיף גם, שלפי חוק אכיפת פסקי חוץ אי-אפשר לאכוף - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שכנעת. Next. 33. "הרכב הבוררים יודיע לצדדים זמן מספק מראש על כל דיון בעל פה ועל כל ישיבה שלו לשם בחינת ראיות, בכלל זה טובין או נכס אחר, או מסמכים". << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> התאמנו את ה"טובין או נכס אחר" - - - << אורח >> שי שרביט: << אורח >> זה התרגום של property. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> כן, אבל גם יש לנו פשוט עוד ביטוי כזה שחוזר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> רק בדרך כלל "אחר" שמים בסוף משפט. הייתי משנה את הסדר, "ובכלל זה מסמכים, טובין או נכס אחר", פשוט מצד העברית. << דובר_המשך >> נעמה מנחמי: << דובר_המשך >> אין בעיה. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> זה עברית "יודיע לצדדים זמן מספק מראש"? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. << דובר_המשך >> דפנה קפליוק: << דובר_המשך >> לא תוך זמן? לא, לא חסרה איזה - - - << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> נראה לי שנסמוך על הנסחות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הנסחות על זה. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אוקיי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> טוב. 37. "הרכב הבוררים יכריע בסכסוך בהתאם לדין שהצדדים החליטו להחיל עליו; לעניין זה, יראו כל קביעה"? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> כן. סליחה, אבל אלה התכתבויות עם הנסחית. ונשאר לנו "נהגים" – היא הציעה שאולי נרשום נוהג, מאחר שיחיד כמוהו כ - - - << אורח >> שי שרביט: << אורח >> למה קביעה ולא הסכמה? << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> כי גם באנגלית זה לא הסכמה. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> באנגלית כתוב: נחזור לעניין בכל זאת. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> נשאיר את זה לעוד דיון פנימי על נוהג או נהגים, אבל כעיקרון גם יחיד - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בהתחשב בנהוג ובמקובל בעסקאות בתחום המסחר של העסקה. << דובר_המשך >> נעמה מנחמי: << דובר_המשך >> אוקיי. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> רגע, בסעיף 37(א) בכל זאת, זה הדיון הקודם, ושם כתוב: כללי הדין. חזרתי ופתחתי, כל ספר על בוררות בין-לאומית מבחין בין rules of law ל-law. עכשיו אתה אמרת: נכון, בפקודת הפרשנות, דין אצלנו בדין הישראלי מכסה הכול. אבל אף אחד לא אמור ללכת לפקודת הפרשנות. עכשיו, מה שיוצא זה שב-37(א) כתוב "הדין", וב-(ב) כתוב: הרכב הבוררים יקבע את הדין. זאת אומרת שאנחנו עשינו בחירה. דין הוא דין, כך מתפרש בחוק המודל בכל מקום. דין הוא של מדינה. הבוררים רשאים רק לבחור דין של מדינה, בעוד שצדדים יכולים לבחור כללי UNIDROIT של עקרונות מסחריים בין-לאומיים. יש להם אפשרות לעשות דפסאז', כלומר להחיל על א' את א' וב' על ב'. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מה לעשות ואנחנו בעברית? אני לא פותח את זה. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> Rules of law יש לזה תרגום. אפשר לתרגם כללי דין שהצדדים בחרו, הוראות דין שהצדדים בחרו, אבל מה שברור זה שזה צריך להיות מושג אחר ממה שכתוב ב-(ב), אחרת (ב) יתפרש כמו (א) ויאמרו: אה, בישראל אין אפשרויות כאלה. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> למה אין? << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> תסתכל בספרות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אם את נורא רוצה, אני לא חושב שזה נצרך, אני שואל פה את משרד המשפטים ואת הייעוץ המשפטי של הוועדה: מפריע לכם שיהיה כתוב בסעיף זה: דין, לרבות דין זר או כללי דין? << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> כללי דין, כי דין זר זה ברור שזה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני חייב לומר לך, פרופ' איינהורן, אני לא רואה בזה צורך, אני חושב שזה מובן לפי חוק הפרשנות. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> לא, חוק הפרשנות לא מעניין. וגם ה"לרבות" - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל, פרופ' איינהורן, לא צריך לפתוח מחדש את הדיון, כי הדיון הזה כבר נעשה. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> כנראה שהוא היה שגוי. << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> אנחנו חושבים שבגלל שכתוב "לרבות" זה מספק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני גם חושב. אני אגיד פה הערה פרשנית לפרוטוקול, ואם יהיה ספק למישהו נגיד את זה שוב, והבאנו את הדוגמא הזאת כמה פעמים במהלך הדיונים: דין יכול לכלול דין דתי, יכול לכלול כללי משחקי ה-D & D, שנקבעו על ידי מועצת מבוכים ודרקונים הבין-לאומית, משרד הקסמים של הארי פוטר, על ידי הקסמהדרין. הכול הולך. כך המילה דין מתפרשת בדין הישראלי. שופט יקר, בעתיד, אנא שים לב. והמילה "לרבות" כוללת את הדברים הללו. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> לרבות זה תמיד מאותו סוג, זה לא דברים אחרים. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> במקרה כזה משתמשים בדרך כלל "ובכלל זה", להבדיל מ"לרבות", כאשר רוצים לתאר משהו מאותו מין. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> תראי, אז למה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> פרופ' איינהורן, אחד מהעקרונות החשובים של בוררות בין-לאומית היא סופיות הדיון. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אני חושבת שאין עוד שינויים מהותיים, ואפשר להתחיל - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לפרק ח'? << דובר_המשך >> נעמה מנחמי: << דובר_המשך >> כן, את פרק ח'. ולגבי פרק ח', מאחר שעדיין לא עברנו עליו, אני מזמינה אתכם כן לחזור לטבלה למסמך ההכנה, כדי שיהיה לכם גם את - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> פרק ח'. אוקיי. סעיף 43(א): "פנייה לבית המשפט להתנגדות לפסק בוררות תיעשה רק בדרך של הגשת בקשה לביטולו לפי סעיפים קטנים (ב) ו-(ג)". Recourse to a court against an arbitral award may be made only by an application for setting aside– מה זה setting aside? << אורח >> שי שרביט: << אורח >> בקשה לביטול. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אוקיי. in accordance with paragraphs (2) and (3)– אוקיי, תרגום מדויק. Next. "בית המשפט רשאי, לבקשת צד (בסעיף זה – המבקש), לבטל פסק בוררות בהתקיים אחד מאלה". אוקיי. למה הורדתם את ה"רק"? << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> זה גם הנסחות, שאמרנו שאת שני הסעיפים האלה נדבר בהפסקה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, פה לכאורה "רק" צריך להיות. אפילו הייתי עושה: בית המשפט לא ייתן צו לביטול פסק בוררות אלא בהתקיים אחד מאלה. ואז זה הוראה שיותר דומה לתרגום הנכון. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> יש לי בעיה עם סעיף קטן (א). << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מה עשינו? << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> אז כך: בחוק המודל זה מנוסח קצת אחרת, אבל ההבדל הוא עצום, כי מה שכתוב אצלנו, כתובה פנייה לבית המשפט להתנגדות לפסק בוררות תיעשה רק בדרך הגשת בקשה לביטולו. התנגדות לפסק בורר יכולה להיות בשני אופנים: אחד זה מה שנקרא set aside, כלומר לבטל במובן של ניתן פסק בוררות בישראל, ואנחנו מבקשים לבטל אותו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ויש אפשרות להכריז עליו כבלתי אכיף או כל דבר אחר. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> לא, לא, לא. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> Setting aside זה רק במדינת המושב. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> זה במדינת מקום המושב. במדינת מקום המושב יש לך הליך של ביטול. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אוקיי. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> אבל מה קורה כשמביאים פסק בורר - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז זו התנגדות לאכיפתו. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> זאת התנגדות, כן, אבל זאת התנגדות לפסק הבורר, וזה נקרא challenge. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> לא. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> כן. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> לא. זה התנגדות לאכיפה שלו. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ועל זה יש לנו סעיף אחר שעוסק בהתנגדות לאכיפה. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> בסדר, אבל כאן כתוב באופן הכללי ביותר: להתנגדות לפסק בורר. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> נכון, שזה כולל גם התנגדות לאכיפה וגם setting aside. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> אבל זה לא נכון. וכאן אנחנו נפלנו, צריך לומר. למה? העניין של ה-30 יום וכל הדברים האלה שחלים על set aside proceedings התבלבלו אצלנו. ואני יכולה להראות לך שורה של פסקי דין ישראליים שאמרו: אוי, אבל החוק אצלנו מאפשר רק תוך זמן מסוים, וזה לא נכון, מפני שההתנגדות יכולה לבוא בכל מועד. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> זה לא נכון. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> לא לפסק מקומי, לפסק זר. יש את פסק דין וילסון, ואתה יכול לפי תקנות אמנת ניו יורק, 15 יום מהיום שהוגשה בקשה לאכיפה שלו, להתנגד לאכיפה שלו. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> נכון, אבל זה לא בדרך של הגשת בקשה לביטולו. ולכן מה שכתוב כאן: פנייה לבית המשפט כנגד פסק בורר, יכולה להיעשות רק בדרך של פנייה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא כתוב כנגד, כתוב להתנגדות. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> אבל הסעיף באנגלית זה application for setting aside . << אורח >> יובל נעים: << אורח >> יש משקל לסמנטיקה אם אתה מתנגד לפסק בורר או אתה מתנגד לאכיפה שלו. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> לא, זה לא - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש בקשה לביטול, ויש בקשה לא להכריז כאכיף, ויש בקשה להתנגדות לאכיפה. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> נכון. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אנחנו עכשיו בבקשה לביטול, מה הבעיה? << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> אוה. אז שיהיה ברור לחלוטין, בגלל הבלבול שיש לנו בפסיקה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל זה כתוב בכותרת בצד: בקשה לביטול פסק בוררות. ויש סעיפים אחרים שבהם עוסקים בבקשות להתנגדות אחרות. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> זה גם שם הפרק. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אני רוצה להגיד משהו: זה נכון שבחוק הבוררות יש בלבול, ולכל התנגדות, גם להתנגדות לאכיפה של פסק בוררות חוץ, קוראים לזה בקשה לביטול. פה זה נעשה נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל פה זה מסודר בחוק. << דובר_המשך >> דפנה קפליוק: << דובר_המשך >> בדיוק, זה מסודר. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> כרגע לא, כי פרק ח', הכותרת שלו היא הכרה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר. Next. "בית המשפט ראשי, לבקשת צד" – אמרתי פה שאת סעיף (ב) אני רוצה לנסח אחרת – בית המשפט לא ייתן – אגב, אני לא יודע למה זה לבקשת צד. כאילו פה זה סעיף שמעניק סמכות, פה זה אמירה של שלילת סמכות. אנחנו ניסחנו את זה הפוך. זה צריך להיות בית המשפט לא ייתן, לא יבטל פסק בוררות, אלא בהתקיים אחד מאלה. אמירה שקובעת איסור, לא אמירה שנותנת סמכות ברשות. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אתה חורג פה מהנוסח של ה-UNCITRAL. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, למה? רק שפה זה מדבר על בית משפט ולא על פסק, זה נכון. אבל האמירה היא: לא יבוטל פסק בוררות על ידי בית המשפט אלא – זה פשוט משנה את סדר המשפט, כי ככה עובדת עברית. עברית לא עובדת ב - - - << אורח >> שי שרביט: << אורח >> הבעיה היא איפה אתה שם את ה-may, כי may זה רשאי. ופשוט באנגלית אתה בונה את זה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, זה you may only if, פירוש אתה לא יכול. אני הופך משלילי לחיובי, כי אנחנו אומרים: לא עושים סוג של שלילה כפולה. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אז למה לא רק אם מתקיים אחד מאלה, כמו שהיה לפני כן? << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> כן, אני חושבת שהנוסח בדיוק משקף את האנגלית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, הנוסח לא משקף. קודם כול, המילים "רק אם" ירדו, שזה לא משקף. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> זה נסחות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה לא נסחות, זה מהות. גם אין את ה"לבקשת צד", לא מופיע באנגלית. באנגלית האמירה היא: פסק בוררות יבוטל על ידי בית המשפט - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רק אם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בית המשפט רשאי לבטל – נכון, may זה רשאי – אבל זה "רק אם". וה"רק אם" הוא מאוד חזק. אני אומר, הניסוח באנגלית, אם נעסה אותו תרגום מילולי הוא יצא עקום, כי הנושא והנשוא התהפכו. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> לא, זה סביל ופעיל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה סביל ופעיל, וגם נושא ונשוא. מי הנושא של סעיף (2) באנגלית? << אורח >> שי שרביט: << אורח >> הפסק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הפסק הוא הנושא. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> הפסק הוא הנושא. ופסק בוררות יכול שיבוטל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הנשוא זה עלול להיות מבוטל – נשוא קצת מורחב – יכול להיות מבוטל. ובית המשפט הוא המושא, נכון? << דובר_המשך >> דפנה קפליוק: << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בעברית אתם הפכתם את בית המשפט לנושא. << דובר_המשך >> דפנה קפליוק: << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תמיד זו אחת הבעיות, שבית המשפט הופך את עצמו לנושא. אבל הוא לא ה-issue בסיפור הזה, הוא כולה מושא, אולי אפילו מושא עקיף. אז לכן הוא לא צריך להיות הנושא. אבשלום קור נהנה מכל רגע של הדיון הזה. הנושא של המשפט הוא פסק הבוררות, ואצלכם זה לא. אז אפשר להפוך את זה, תרגום ואז פסק בוררות, ניתן לביטול על ידי בית משפט רק בהתקיים זה וזה. ואז זה יהיה תרגום נכון של נושא, נשוא ומושא. או שאם בכל זאת אני מקבל את הצעתכם לעשות את בית המשפט הנושא, אז בית המשפט הוא הנושא, אין בעיה, אבל עם המגבלות. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> רק אם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בית המשפט לא יבטל אלא, כי אז המינוח הוא יותר נכון. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> אגב, גם ב-(1), אם אתה שם לב, הפכנו, ב-(א).כי שם זו פנייה לבית המשפט לביטול פסק הבורר - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר, את (1) עברנו. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> איפה כתוב "לביטול פסק הבורר"? << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> אנחנו מעדיפים אז את האופציה הראשונה, שהיא יותר קרובה לחוק המודל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זאת אומרת שפסק בוררות ניתן לביטול על ידי בית המשפט רק בהתקיים אחד מאלה. << דובר_המשך >> יעל ויינר: << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אוקיי, מצוין. נושא, נשוא, מושא. חזרתי אחורה. איך המורה שלי ללשון היה גאה בי. "המבקש הוכיח כי מתקיים אחד מאלה". טוב, שנייה, אני צריך לעשות הפסקה של חמש דקות, תנצלו אותה להחלטות החשובות. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 10:17 ונתחדשה בשעה 10:26.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שבנו. "המבקש הוכיח כי מתקיים אחד מאלה". the party making the application furnishes proof – ריהט את ההוכחה. הוכיח ברהיטות. אגב, אני חושב שזה תרגום יפה, הוכיח ברהיטות – furnishes proof. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איפה אנחנו? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> 43(ב)(1). the party making the application furnishes proof – הוכיח ברהיטות, מוכיח ברהיטות. אגב, עברנו מהווה לעבר, אבל בסדר, זה מסתדר. המבקש הוכיח כי מתקיימים – כי מתקיים או מתקיימים? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> מתקיים אחד מאלה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מתקיים אחד מאלה. טוב. "היה פגם בכשרותו של צד להסכם הבוררות או שהסכם האמור חסר תוקף לפי הדין שהצדדים הסכימו שיחול עליו, ואם לא ניתן להתחקות אחר הדין כאמור – לפי הדין הישראלי". a party to the arbitration agreement referred to in article 7 was under some incapacity; or the said agreement is not valid under the law to which the parties have subjected it or, failing any indication thereon, under the law of Israel – of this State. טוב, זה תרגום פשוט. אם נחזור לחוקי הקסמים של הארי פוטר, הוא קוסם underage, שעשה מחוץ להוגוורטס. "המבקש לא קיבל הודעה מתאימה על מינוי בורר או על הליך הבוררות, או שלא הייתה לו אפשרות לטעון את טענותיו מסיבה אחרת". טוב, תרגום טוב. "פסק הבוררות מתייחס לסכסוך שלא נכלל או שלא הייתה כוונה שייכלל בגדר הבוררות, או שהוא כולל החלטות בעניינים שלא נמסרו לבוררות; ואולם, אם ניתן להפריד את ההחלטות שניתנו בעניינים שנמסרו לבוררות מהחלטות שניתנו בעניינים שלא נמסרו לבוררות, רשאי בית המשפט לבטל רק את החלקים בפסק הבוררות הכוללים החלטות בעניינים שלא נמסרו לבוררות". The award deals with a dispute not contemplated by or not falling within the terms of the submission to arbitration, or contains decisions on matters beyond the scope of the submission to arbitration, provided that, if the decisions on matters submitted to arbitration can be separated from those not so submitted, only that part of the award which contains decisions on matters not submitted to arbitration may be set aside. לכאורה, שוב, הניסוח פה לא נכון, כי הניסוח פה אומר, שבית המשפט רשאי לבטל רק את החלקים בפסק הבוררות הכוללים החלטות בעניינים שלא נמסרו לבוררות. וזה לא נכון. אם ניתנו החלטות על ידי הבורר בעניינים שלא נמסרו לבוררות, אז בית המשפט לא רשאי לבטל – הוא יבטל. ולעומת זאת, מהמשמעות של הרשאי, זאת אומרת שהוא לכאורה רשאי גם לבטל את החלקים האחרים. כאילו המשמעות פה היא, לכאורה, שאם פסק הבוררות כולל החלטות בעניינים שלא נמסרו לבוררות, אז זה מחזיר אותי לסעיף 1, בית המשפט - - - << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אבל ממילא יש לך ניתן לביטול ולא חייב ביטול. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. בית המשפט רשאי לבטל, זה נכון. אבל, אני שואל שאלה מאוד פשוטה. אני הגעתי להסכם בוררות על סוגיות א', ב' ו-ג'. ניתן פסק דין בורר על סוגיות א', ב', ג', ד' ו-ה'. האם בית המשפט רשאי לבטל את א', ב' ו-ג'? ד' ו-ה' הוא רשאי לבטל, זה נכון. אני טוען שהוא גם חייב לבטל, אבל בסדר, לא אתערב, רשאי לבטל. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> רשאי לבטל רק את ד' ו-ה'. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא מה שכתוב פה. רעיון מצוין, אני בעד, אני תומך בך. זה לא מה שכתוב פה. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> רשאי לבטל רק את החלקים בפסק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. רשאי. זאת אומרת, מה מכניס אותי לגדרו של סעיף 43(ב), שנותן לי סמכות לבטל את פסק הבוררות? מה שמכניס אותי לגדרו זה שפסק הבוררות החלטות בעניינים שלא נמסרו לבוררות. זה החלק הראשון, הרישה של (ג) מכניס אותי לגדרו. ואז אני, לפי סעיף 43(ב) רשאי לבטל את פסק הבוררות, בהנחה שאני בית המשפט. נכון? עכשיו, אומרים לי בהמשך, אם ניתן להפריד את ההחלטות שניתנו, בית המשפט רשאי לבטל רק את החלקים מפסק הבוררות הכוללים. זאת אומרת, עומדת לי אופציה כבית משפט: אני רשאי לבטל רק את החלקים, אני רשאי לבטל את כל פסק הבורר, ואני רשאי לבטל גם את החלקים שלא נפסקו בכלל הבוררות, כי הסמכות לבטל את כל פסק הבורר מאפשרת לי – כלומר, אני יכול באופן אבסורדי לא לבטל את ד' ו-ה', ולבטל את ג'. קניתי לעצמי סמכות לבטל את ג', כי הניסוח של הרשאי הכפול הזה, שמשאיר בי שיקול דעת פה ופה, אז רשאי לבטל את פסק הבוררות אם בפסק הבוררות נכללו עניינים, ואני רשאי לכלול בתוך זה רק את ד' ו-ה'. אבל אני רשאי, אני יכול גם את א', ב' ו-ג'. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> טוב, זו לא הייתה הכוונה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני הבנתי שזו לא הייתה הכוונה. זה הניסוח, וצריך לתת לזה מענה. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> בסדר, אנחנו ניתן לזה מענה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "ואולם, אם ניתן להפריד את ההחלטות שניתנו בעניינים שנמסרו לבוררות", בית המשפט לא יבטל אלא את החלקים ש - - - שוב, זה או שלילה כפולה או הגדרה, אבל צריך שיהיה ברור שלא קמה, בגלל שיש שם את ד' ו-ה', רשות לבטל את א', ב' ו-ג'. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> זה עיקרון מאוד בסיסי בבוררות בין-לאומית, העיקרון הזה של הפרדה, שמה שאפשר לקיים מקיימים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מבין. << דובר_המשך >> יעל ויינר: << דובר_המשך >> אז אני לא בטוחה שגם הנוסח עכשיו שהצעת זה עולה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר. אני אומר: צריך לתת מענה, כי איך שזה כתוב כרגע זה לא מה שאת רוצה שיקרה. כרגע זה כתוב אחרת. ניסוח. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר. אנחנו העברנו מהוועדה רוצה, ואנחנו - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "מינוי הרכב הבוררים נעשה שלא בהתאם להסכמת הצדדים או של סדרי הדין ודיני הראיות שהוחלו בהליך הבוררות אינם תואמים את הסכמת הצדדים, והכול אלא אם כן יש בהסכמה כאמור משום סתירה להוראה בחוק זה שהצדדים אינם רשאים להתנות עליה, ואם לא הסכימו הצדדים לעניין מינוי או סדרי דין או דיני ראיות כאמור – המינוי נעשה שלא בהתאם להוראות חוק זה או שסדרי הדין או דיני הראיות לא היו בהתאם לאותן הוראות. אוקיי. The composition of the arbitral tribunal or the arbitral procedure was not in accordance with the agreement of the parties, unless such agreement was in conflict with a provision of this Law from which the parties cannot derogate, or, failing such agreement, was not in accordance with this Law. שוב, גם הניסוח באנגלית הוא קצת מסורבל, אבל הוא הרבה יותר אלגנטי. יש פה שלוש פעמים הסכמת הצדדים, הסכמת הצדדים, הסכמת הצדדים. מינוי הרכב בוררים או סדרי הדין או << אורח >> יובל נעים: << אורח >> זה לא המינוי, כי מינוי זה appointment, הם מדברים פה רק על ה-composition, זאת אומרת ההרכב. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> Composition יכול לכלול גם וגם, כי אם אתה קבעת סמכות - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> ככל שהמינוי נעשה כדין, אבל ההרכב הוא מסיבות אחרות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הרכב הבוררים או סדרי הדין או דיני הראיות בהליך הבוררות אינם תואמים את הסכמת הצדדים, או את הוראות חוק זה. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> למה מכניסים את דיני הראיות? << אורח >> שי שרביט: << אורח >> כי זה ה-procedure. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> לא, אני חושב שהיה צריך להיות פה מילים של הליך הבוררות. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> כן, למה להכניס את דיני הראיות? << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> בגלל שכשאנחנו מדברים בעברית על סדרי דין, זה לא כולל גם דיני הראיות. ובשביל לתת משמעות למונח באנגלית, אנחנו צריכים להגיד את שניהם בעברית. << דובר_המשך >> יובל נעים: << דובר_המשך >> אבל זה לא סביר, כי הצדדים לא מסכימים - - - << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אבל דיני ראיות זה קשה. אולי כולל הראיות, אבל לא הייתי מכניסה את זה. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> לא הייתי מכניס בכלל. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> הייתי מכניסה את הפרוצדורה או הליך הבוררות. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> הליך הבוררות נוהל שלא בהתאם - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. הרכב הבוררים או הליך הבוררות אינם תואמים את הסכמת הצדדים. ואולם, הייתה הסכמת הצדדים האמורה סותרת הוראות חוק זה, שאינן ניתנות להתניה - - - << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> לא "ואולם", אלא אם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אלא אם, אוקיי. אלא אם הסכמת הצדדים סותרת הוראות חוק זה, שאינן ניתנות להתניה. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> לא, זה לא - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה הניסוח פה. לדעתי כדאי לחלק את סעיף (ד) לשני סעיפים. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> לשני משפטים אולי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יהיה על אף האמור. זה פשוט יהיה יותר טוב, כך מנסחים יותר חקיקה בישראל. לדעתי יותר נכון. הרכב הבוררים או הליך הבוררות אינם תואמים את הסכמת הצדדים. נקודה. על אף האמור בסעיף (ד) – או שזה (ד)(1) ו-(2), על אף האמור בסעיף (1), יכול להיות שזה יותר נכון, גם כדי להתאים – על אף האמור בסעיף (1), הייתה הסכמת הצדדים מנוגדת להוראות חוק זה, שאינן ניתנות להתניה. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> קודם אמרת סותרת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> סותרת הוראה בחוק זה, שהצדדים אינם רשאים להתנות עליה, לא ניתן יהיה להעלות טענה לפי סעיף (ד), אלא שההליך התנהל בניגוד להוראות חוק זה. זה הרציונל. לא, אני חושב שזה כתוב בשני סעיפים – אני עושה את זה בעל פה, זה לא כתוב מולי. אבל לדעתי אם זה יהיה כתוב כך, זה יהיה יותר ברור שהחלופה הראשונה היא הסכמת הצדדים. אבל אם אתה טוען להסכמת צדדים על משהו שאתה לא יכול להסכים עליו, אז זו לא הסכמת צדדים, אבל אז אתה יכול לטעון שזה בניגוד לחוק. אבל אתה לא סתם טוען שזה בניגוד לחוק, לכאורה, כי החוק לכאורה הוא הסכמת הצדדים. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> לא, יש עקרונות קוגניטיביים בחוק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שוב, אלא לגבי - - - << אורח >> שי שרביט: << אורח >> סעיפים שאינם ניתנים להתניה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> אני אדגיש רק למה דיני ראיות זה לא יכול להיכלל, כי דיני ראיות זה בדרך כלל עניין שהצדדים מראש לפחות לא מסכימים עליו, ואז אם הם גם לא מסכימים כשתתחיל הבוררות, זה נתון לשיקול דעת הבורר. הוא בהגדרה מכריע בזה. זאת אומרת, אחד הצדדים לא יסכימו - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אלא אם כן הסכימו על דיני - - - << אורח >> יובל נעים: << אורח >> נכון. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> יתירה מזה, בבוררות בין-לאומית זה לא דיני ראיות, אלא בדרך כלל מאמצים כללי ראיות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכתוב את זה בניסוח שאני אמרתי. נראה את הניסוח ואז. טוב. "בית המשפט מצא כי מתקיים אחד מאלה: לא ניתן, לפי דין, ליישב את נושא הסכסוך בדרך של בוררות". subject-matter of the dispute is not capable of settlement by arbitration under the – לפי חוקי ישראל. עכשיו המילה "דין" מפריעה לי יותר. לא, באמת. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> לא, זה דיני מדינת ישראל. << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> רגע, משהו אחד קטן. אני פשוט חושב שאתם מתקדמים נורא מהר בשבילנו, ואנחנו אולי עסוקים ב - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בוויכוחים על משהו שהייתם אומרים להתווכח רק בהפסקה. << דובר_המשך >> איתי אפטר: << דובר_המשך >> נכון. ולא היה לנו מספיק זמן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתה אומר: זה לא בחומר. << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> פה זו באמת שאלה ליובל או בכלל: אנחנו לא בטוחים ש- arbitral procedureזה באמת הליך הבוררות. אני חושב שהכוונה הייתה יותר לאופן התנהלות הבוררות. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> זה נכון. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> אני חושב ניהול הליך הבוררות. << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> ניהול הליך הבוררות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ניהול הליך הבוררות. אוקיי. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> הליך הבוררות זה יהיה proceeding, procedure זה משהו אחר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> טוב. "בית המשפט מצא כי מתקיים אחד מאלה: לא ניתן, לפי דין, ליישב את נושא הסכסוך בדרך של בוררות". The award is in conflict with the public policy of this State. "לא ניתן, לפי דין, ליישב את נושא הסכסוך בדרך של בוררות;" פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור – לא תוכנו, פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור. למה תוכנו? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אתם איתנו? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, אתם ממשיכים להתווכח. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> לא, אנחנו לא ממשיכים להתווכח. אתה שברת את (ד) לשני סעיפים? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. הסיבה ששברתי את (ד) לשני סעיפים היא כי בעצם זה שתי חלופות. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> כשניסחנו את החוק הזה באמת ניסינו להשתדל לשמור גם על המסגרת של הסעיפים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז תעשו (ד)(1) ו-(ד)(2), כי יש פה נקודה פסיק באמצע, בעצם. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> יכול להיות שלא יהיו חייבים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר, אם אפשר יהיה לשמר את זה, אפשר. אבל פשוט הניסוח פה, או על אף האמור לעיל, פשוט כדי שיהיה ברור שאלה שתי אופציות. כרגע זה, זה משפט עם – אנחנו דיברנו קודם נושא, נשוא, מושא – אנחנו עם שלושה משפטים מורכבים שעושים nesting אחד בתוך השני. מה המילה העברית ל-nesting? קינון. אבל זה לא קינון. התרגום המילולי הוא קינון, אבל שרשור יותר מתאים בהקשר הזה. קיצר, משפט נורא מסובך. בסדר, בהפסקה תעשו ניסוח, אבל הכוונה ברורה. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אני חושבת שבסעיף (2) הרעיון הוא בעצם שבית משפט, אפילו על דעת עצמו, יכול לבטל פסק בוררות, בהינתן שני דברים, גם אם אחד הצדדים לא מעלה את הטענה הזאת. ולכן אולי כדאי, כמו שאדוני אמר מקודם, לא ניתן לפי דיני מדינת ישראל. ותוכנו של פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור, הכוונה היא לתקנת הציבור הפנימית שלנו, לא לתקנת הציבור הבין-לאומי. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> באנגלית זה מופיע. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אז כדאי להוסיף - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר, אנחנו עוד לא הגענו לסוף (ב), נכון. אני רק אומר, שלגישה שאת אומרת יש סתירה מהתוספת שהוסיפו ב43(ב). כי 43(ב) אומר: בית המשפט רשאי לבקשת צד. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> נכון. אבל את זה מחקנו, לא? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> והוא מגביל את שיקול הדעת של בית המשפט לבקשת הצדדים. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> אז צריך להוריד לבקשת - - - << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> כאן זה "בית המשפט מצא". << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מבין. אבל אני אומר:הוא עדיין - - - << אורח >> יובל נעים: << אורח >> אבל זהלא תוקן ברגע שהפכת את הפסק לנושא? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אמרנו שננסח את זה אחרת, ואז לא יהיה את ה"לבקשת צד". << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> רשאי לבטל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> איך ניסחנו את (ב) בסוף? << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> ניסחנו: פסק בוררות ניתן לביטול על ידי בית המשפט רק בהתקיים אחד מאלה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מצוין. אז ממילא אין את הבעיה הזאת. ואז "בית המשפט מצא כי מתקיים אחד מאלה" – the subject-matter of the dispute is not capable of settlement by arbitration under– בדרך של בוררות. ופסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור – בישראל? זה מה שכתוב במודל, השאלה היא מה - - - << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> שני דברים. אחד, גם כשאנחנו מתייחסים לתקנות הציבור בחקיקה, למשל בחוק אכיפת פסקי חוץ, אנחנו לא כותבים תקנות הציבור בישראל, כי זה ברור לנו שזה חלק. וכמשהו עקרוני לאורך החוק, לא כל פעם איפה שכתוב this State התייחסנו לזה. אנחנו לא חושבים שצריך את זה. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אני חייבת לומר פה משהו. יש פה הבחנה מאוד ברורה, וזה גם באמנת ניו יורק. זאת אומרת, גם ההתייחסות באמנת ניו יורק. עכשיו אם אנחנו מסתכלים על סעיף 2(ה), סעיף 2(ה) מדבר על עקרונות בין-לאומיים, תקנת הציבור הבין-לאומית. דווקא כאן אנחנו חייבים לומר - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, בגלל שסעיף 2(ה) – אבל שניה, יש לי שאלה פרקטית. נניח שמביאים נושא, גם במודל בשני הסעיפים האלה מביאים את הדין of this State. אנחנו במדינת ישראל משום מה חושבים שיש נושאים בדיני עבודה או בדיני מעמד אישי שאינם ניתנים לבוררות, כי זו תפיסתנו הקומוניסטית והדתית, גם נושאים מסוימים במשפט עבודה, וגם נושאים מסוימים במעמד אישי, אנחנו אומרים: אלו נושאים שהם לא ניתנים להתניות, הם קוגנטים, הם לא ניתנים לבוררות. כך תפיסתנו. אני יכול להניח שבמדינה דמיונית כלשהו אומרים: כל נושא אתם יכולים למסור לבוררות, אבל אם זה נוגע לסכסוך בנושא גוגואים, אי-אפשר, גוגואים אצלנו זו אבן יסוד של השיטה. וזה כתוב אצלם אפילו בחוק. עכשיו, מגיע כזה סכסוך לישראל. בישראל מותר למסור סכסוך לענייני גוגואים לבוררות. האם לא ניתן לפי דין, הכוונה כאן היא לפי הדין בישראל, או הכוונה כאן היא לפי הדין בעולם? << אורח >> שי שרביט: << אורח >> רק בישראל. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> לא, הדין זה הדין בישראל. הדין של מושב הבוררות, איפה שמתקיימת הבוררות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> עכשיו, ב-UNCITRAL זה כתוב במפורש שזה לפי הדין בישראל. ולכן גם אם הסכסוך הוא בענייני גוגואים, מאותה מדינה, אנחנו לא רואים כזאת חשיבות בגוגואים ובית, המשפט לא יבטל את פסק הבוררות בשל הסיפור הזה. וכנ"ל אותה שאלה גם לעניין תקנת הציבור. תקנת הציבור בישראל היא X ובמקומות אחרים היא Y, ובית המשפט בהקשר הזה של ביטול פסק הבוררות בודק את תקנת הציבור בישראל. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> זה נכון. אני לא חושבת שיש לנו ויכוח על המהות. אנחנו פשוט בעניין של נסחות לא חושבים שצריך את זה, כי כשרצינו להגיד דין זר, למשל בסעיף 37, אז אמרנו: בסעיף זה דין לרבות דין זר. כשאנחנו לא אומרים לרבות דין זר - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני חושב שבגלל שהמילה דין משמשת פה להרבה מאוד דברים, אני הייתי כותב: לפי הדין הנוהג בישראל, לא ניתן לפי הדין הנוהג בישראל ליישב את נושא הסכסוך בדרך של בוררות בסעיף (א). ותוכנו של פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> הבעיה היא שאם אתה מציין את זה פה ולא ציינת במקום אחר << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון, כי במקומות אחרים או בסעיפים אחרים הדין - - - << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> אבל זה לא רק כאן. גם חשוב להגיד, שיש לנו את חוק אכיפת פסקי חוץ, שהוא חוק מאוד מאוד רלוונטי ומשתמשים בו כל הזמן, למרות שאולי גם נעשה לו איזה שינוי בקרוב. ושם אנחנו לא כתבנו תקנת הציבור בישראל, למרות שזה ברור שזה תקנת הציבור בישראל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מתי הוא נחקק? << דובר_המשך >> איתי אפטר: << דובר_המשך >> 1958. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש בו הוראות שאומרות שבפרשנות כל מושג שבו יסתכלו על המושג הבין-לאומי ולא על המושג הישראלי? << דובר_המשך >> איתי אפטר: << דובר_המשך >> לא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. אבל פה יש לך - - - << דובר_המשך >> איתי אפטר: << דובר_המשך >> סליחה, אדוני היושב-ראש. כאן אם אתה מסתכל בחוק המודל ברור שכתוב this State ו- this State. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בחוק המודל, אבל לא כתבת את זה בישראלי. ואני שואל אותך, אני מסתכל על החוק הזה עכשיו, ואני - - - << אורח >> יובל נעים: << אורח >> לא, אבל המקורות הבין-לאומיים יתמכו דווקא בכך שזו תקנת הציבור של ישראל. << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> ברור. כן, כי כתוב this State. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, כי אתה בחרת לסטות מחוק המודל. << דובר_המשך >> איתי אפטר: << דובר_המשך >> לא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. מה לעשות? בחוק המודל כתוב of this State ואתה לא כתבת of this State. וישאלו את עצמם השואלים: מדוע סטית? אז אתה לא יכול להגיד לי: יסתכלו על חוק המודל. לא יסתכלו על חוק המודל, כי אתה בחרת לסטות מהלשון של חוק המודל. << דובר_המשך >> איתי אפטר: << דובר_המשך >> מה זה בחרנו לסטות? קודם כול אני חושב שגם אפשר לראות אם כתבנו את זה באמת בדברי ההסבר של הצעת החוק. אבל אני חושב שפה, כמו שיובל אומר, לא יכולה להיות שום טענה שזה לא תקנות הציבור או הדין הישראלי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> למה? אני הרגע הסברתי לך, שבמדינת ניו יורק מאוד רגישים לגוגואים, ואסור למסוך סכסוכים בנושא גוגואים לבוררות, כי זה משאב שבמחסור, ויבואו לבית המשפט בישראל ויעלו טענה ויגידו: הסכסוך בין הניו-יורקי לבין הישראלי בנושא גוגואים לא ניתן למסירה לבוררות. ויגידו: לפי הדין - - - << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> לא, אבל כמו שיובל אומר, אם אנחנו נסתכל על הפרשנות של הסעיף הזה במדינות אחרות - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל במדינות אחרות בעולם השתמשו בסעיף המודל שכותב of this State. אתה לקחת והחלטת להוריד את הביטוי הזה. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אולי שווה לבדוק איך באמת השתמשו בסעיף הזה במדינות שונות. האם כל מדינה כתבה: תקנות הציבור בגרמניה, בצרפת - - - << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> קודם כול היושב-ראש צודק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כבר היה שווה הכול. טוב, ישיבה זו נעולה – סתם. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> אבל עכשיו יש אבל קטן. כלומר, הבעיה נמצאת במקום אחר לגמרי, וזה הקושי שלי עם הבוררויות המקומיות לעומת הבין-לאומיות. כשאתה בא לפרש עניין בין-לאומי גם תקנת הציבור שלך מקבלת משמעות אחרת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> וזה העניין הגדול. אז קודם כול אתה צודק במאת האחוזים שהכוונה היא לתקנת הציבור בישראל. אין שום שאלה בכלל, וכך מסתכלים על זה. הטוויסט בסיפור הוא שכאשר זה עניין בין-לאומי בית המשפט צריך לשאול את עצמו: האם באמת הוא יחיל את תקנת הציבור המקומית שלנו על כל כלליה או שהוא ימצה ממנה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אגב, public policy זה תקנת הציבור? זה התרגום הנכון? << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> public policy או - - - << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> בסדר, אנחנו מקבלים את התוספת של ישראל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תראי מה זה. יישר כוח, פרופ' איינהורן. << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> תודה. בואו נתקדם, זה עניין של נוסח. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> ברור. רק הנקודה היא, וחשוב יהיה לומר את זה בכל זאת, למרות שאין דברי הסבר וכן הלאה, שעדיין בתי המשפט יצטרכו להבחין בין תקנת הציבור הפנימית לבין תקנת הציבור הבין-לאומית שלנו, לא של מישהו אחר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כל מקרה לגופו. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> כלומר, הגוגואים באמת לא מעניינים אותנו, אבל מתוך תקנת הציבור הגדולה שלנו, יש דברים שהם באמת פנימיים, נוגעים לנו בלבד. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה לפי הקשר. זה תמיד לפי ההקשר. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> זה הטוויסט. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מזה אין דרך לברוח. בסדר. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> מאה אחוז. רק לזכור את זה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> במסגרת תקנת הציבור הם מן הסתם יחשבו גם על החשיבות של מדינת ישראל כמרכז בוררות בין-לאומי. זה גם חלק מתקנת הציבור. והם ישקלו את הכול. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "בקשה לביטול פסק בוררות תוגש בתוך שלושה חודשים". << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> או 90 ימים. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> 90 ימים יותר טוב. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> אני מסכים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "מהמועד שבו קיבל המבקש עותק מפסק הבוררות, כאמור בסעיף 40(ד), ולעניין פסק בוררות שהוגשה לגביו בקשה לפי סעיף 42 – בתוך 90 ימים מהמועד שבו הרכב הבוררים החליט בבקשה האמורה". מה זה 42? זה פסקי בוררות משלימים, הבהרות ותיקונים וכדומה. אוקיי. (ד) הוגשה בקשה לביטול פסק בוררות לפי הוראות סעיף זה, רשאי בית המשפט, אם מצא לנכון לעשות כן, לבקשת אחד הצדדים, להשהות את הליך הביטול לתקופה שיקבע, כדי לאפשר להרכב הבוררים לחדש את הליך הבוררות או לנקוט פעולה אחרת אשר לדעת הרכב הבוררים יש בה כדי לאיין את העילות לבקשה לביטול פסק הבוררות. The court, when asked to set aside an award, may, where appropriate and so requested by a party, suspend the setting aside proceedings for a period of time – עיכוב הליכים של הליכי ביטול. מעניין. for a period of time determined by it in order to give the arbitral tribunal an opportunity to resume the arbitral proceedings or to take such other action as in the arbitral tribunal’s opinion will eliminate the grounds for setting aside. סבבה. בסדר גמור. פרק ט': הכרה בפסק בוררות והכרזתו כאכיף. << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> 44 קשור ל-24. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הבנתי. אז גם עליו אתם רוצים הפסקה. אוקיי. Next, פרק י', או שזה רק 44? << אורח >> יובל נעים: << אורח >> רק דבר אחד, אני מדבר על השימוש במילים "הכרזתו כאכיף". למה לא להגיד הכרה ואכיפה של פסקי בוררות? << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> אנחנו באמת מבקשים, זה משהו שאנחנו צריכים לסגור בינינו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> רק רגע, אבל שוב, בסעיף (ד), למה זה ב"הוגשה בקשה לביטול"? << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> בדיוק - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> למה להתנות את סעיף (ד) ב"הוגשה בקשה לביטול פסק בוררות לפי הוראות סעיף זה"? << אורח >> שי שרביט: << אורח >> לא, when asked to set aside an award. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, בסדר גמור. אבל למה ההתניה של "הוגשה בקשה לביטול פסק בוררות לפי הוראות סעיף זה"? הרי אנחנו אמרנו, לצורך העניין, שזה לא מותנה בהגשת הבקשה. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> לא, זה כן. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> זה כן. ודאי. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> When asked to set aside an award. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שנייה. אבל זה לא קשור לבקשה לביטול פסק בוררות לפי הוראות סעיף זה. זה קשור לכאשר בית המשפט דן בביטול פסק בוררות. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> אבל אם אין בקשה לביטול אז - - - << אורח >> שי שרביט: << אורח >> לא, מה שמפריע לו זה לפי סעיף זה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני אסביר למה זה מותנה בבקשה ולפי סעיף זה. בית המשפט יכול להיות asked to set aside an award, אבל זה לא מותנה בהגשת בקשה לפי סעיף זה. כלומר, יכולה להיות סיטואציה, לצורך העניין, בייחוד שאנחנו הורדנו את הנושא של צד מבקש, הורדנו את ה-grounds. יכול להיות שבית המשפט דן בביטול פסק בוררות, כי הוא גילה אגב הליך אחר שפסק הבוררות סותר את תקנת הציבור. << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> לא חייבים להוסיף - - - << אורח >> שי שרביט: << אורח >> זו הכרעה אגבית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יכולה להיות הכרעה אגבית. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> אבל אז הוא לא מבטל - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שנייה. אבל להיות שזה סכסוך בין הצדדים, שהוא תוצאה של יישום פסק בוררות. לא הוגשה מעולם בקשה לפסק הבוררות, הגישו את פסק הבוררות לבית המשפט בהקשר אחר, ובית המשפט מסתכל עליו ואומר: הלו, אתם קיבלתם פה החלטות על גוגואים, בניגוד לתקנת הציבור. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> שמחה, אתה מערבב שני נושאים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, אני לא מערבב, כי סעיף תקנת הציבור ואי החוקיות, ועניין שלא ניתן למוסרו לבוררות, לא מותנה בבקשה. הוא לא מותנה בבקשה. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> לא, זה בפרק הזה. אתה טועה. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> בית המשפט הדן בביטול פסק בוררות - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני לא טועה. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> לא, אני אגיד לך מדוע בכל זאת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אמרתי לך שהישיבה רק מידרדרת. התחלתי מלהיות צודק, עכשיו אני טועה. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> לא, כשאתה צודק אתה צודק, אני לא לוקחת בחזרה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני צוחק. אין שום בעיה. הכול בסדר. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> תראה, יש שני פרקים, ובאמת הבלבול אצלנו בדין הישראלי ביניהם הוא איום. יש אחד של ביטול פסק בורר. ביטול פסק בורר אתה יכול לבצע רק במדינת המושב - - - הבוררות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון, אין בעיה. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> ושם זה הליך של ביטול. זה הדבר היחיד שבו עוסק הפרק הזה. ובלי בקשה לביטול אין הליך כזה בכלל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני הבנתי. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> רגע, כל מה שאתה מדבר עליו זה במסגרת של הפרק הבא, של הכרה ואכיפה. שם יכולים לקרות כל מיני דברים אחרים. שם תהיה התנגדות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני שואל שאלה מאוד פשוטה מבחינת המדיניות הרצויה. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> אני רוצה לענות טכנית, כי הדבר היחידי שבית המשפט רשאי לעשות פה זה רק להשהות את ההליך. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> שי שרביט: << דובר_המשך >> עכשיו, להשהות את ההליך של ה-setting aside. הליך של setting aside הוא בהכרח לפי הסעיף הזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז אני שואל: מאחר אנחנו עשינו "בית המשפט מצא", בית משפט מצא לכאורה משמע ללא בקשה. יכול להיות גם ללא בקשה. יכול להיות שהבקשה הייתה על נושא אחד - - - << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> לא, זה הכול כפוף ל-(ב). << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> - - - לטענה אחרת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה ככה מובן, נכון? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> לא, לא. << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> לא, אבל אנחנו לא צריכים לפי סעיף זה. "לפי הוראות סעיף זה" אפשר להוריד. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בדיון בבקשה לביטול פסק בוררות רשאי בית המשפט – בלי הוגשה בקשה לפי סעיף זה? אני אומר, זה יכול להיות גם אגבי. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> נכון. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> זה יהיה לפי הוראות סעיף זה, פשוט לא הוגשה בקשה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה לא אם הוגשה בקשה לפי סעיף זה. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> אבל זה כן יהיה הוראות סעיף זה. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> הוא מעכב את תהליך של הבקשה לביטול. אבל אני יכול לחשוב על סיטואציה שזה יכול לקרות, שזה לא בבקשה. טענת קיזוז לדוגמה. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אבל אולי בית המשפט כאן מתבקש לבטל פסק בוררות – רשאי. פשוט. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה כן יכול להיות אגב אורחא, נכון? << אורח >> שי שרביט: << אורח >> כן. תוקף של טענת קיזוז למשל, בהתאם לפסק, בית המשפט יבחן האם הפסק הוא בהתאם לתקנת הציבור והוא גם יכול להורות על הביטול שלו. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> לא. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> למה לא? << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> תסתכל על הנוסח באנגלית, שהוא דן בבקשה לביטול. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> זה לא. אני חושבת שהנוסח הנכון הוא בית משפט המתבקש לבטל פסק בוררות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בהליך בית המשפט הדן בביטול פסק בוררות. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> בבקשה לביטול. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> למה צריך את המילה הזאת? << אורח >> שי שרביט: << אורח >> כי יש when asked באנגלית. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> הוא צודק, כי אתה לא יכול לבטל אם אתה לא מתבקש. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> Set aside זה הליך שיש לו משמעות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ברור שיש לו משמעות. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> לא, אבל set aside זה הליך שנפתח בבקשה to set aside. אחרת אין לו שום משמעות. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אז אין בעיה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני שוב שואל שאלה. אם בית המשפט דן בדוגמא של קיזוז שעלתה קודם או דוגמאות אחרות, ואומרים לו: הפלוני אלמוני היה חייב לי כסף לפי פסק הבוררות מזה וזה, ולכן אני משלם פחות, ולא הוגשה בקשה לביטול פסק הבוררות. אני שואל: לא הוגשה בקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא לא יכול לבטל אותו. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> אבל קיזוז זה לא ביטול. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל לצורכי אותו הליך הוא מביא ואומר: הינה יש פסק בורר על החוב בגוגואים, שצריך בגללו לשלם לי 2 מיליון, ולכן, למרות שאני חייב לך 4 מיליון, אני אשלם לך רק 2 מיליון. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> ואז הצד השני אומר: אין תוקף - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הצד השני בא ואומר – אז הוא מגיש בקשה, בסדר גמור. יכול להגיש בקשה. יש לו מגבלות זמן, אין לו מגבלות זמן, לפי סעיף זה, לא לפי סעיף זה – אנחנו באירוע אחר, לא בטוח שכדאי להיכנס אליו עכשיו. אבל יש סעיף שאומר: רצה בית המשפט, ובית המשפט רואה את זה ואומר: גוגואים? התחרפנתם? בבוררות? לא אצלי בבית המשפט, לא מכיר בפסק הבורר הזה. לא מכיר בפסק הבורר הזה, כי אתם העברתם לבוררות משהו שמנוגד לתקנת הציבור לדון בו בבוררות. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אבל מה הסיפה של הסעיף? הסיפה של הסעיף היא לאפשר להרכב הבוררים - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שנייה. ואז בא אליו הצד שבית המשפט אומר לו: אני לא מתכנן להכיר בפסק הבוררות שלך, ולהגיד: אתה צודק, נפלה טעות סופר בפסק, זה לא היה על גוגואים, זה היה על גולות, ועכשיו זה בסדר. ואני רוצה לחזור להסכם הבוררים, שיגידו שה-2 מיליון זה לא על הגוגואים אלא על הגולות. ואז הכול סבבה. אני יכול לעשות את זה? זו מציאות אפשרית? << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> זה סלט. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה סלט, אבל זה סלט של מציאות. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> אנחנו בבקשה לביטול פסק, לא בבקשה להכרה. בקשה לביטול פסק אפשר להגיש רק לפי סעיף 43, כמו שכתוב בסעיף 43. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> אז אני לא יכול - - - << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אתה לא יכול. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> רגע, את לא יודעת מה אני שואל בכלל. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אתה לא יכול לתקוף באופן אינסטרומנטלי. אתה לא יכול כאן, לפי הסעיף הזה. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> את אומרת שאני לא יכול לתקוף. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> בארץ? כן, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, אבל לא בשום מקום אחר. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> לפי הסעיף הזה. אנחנו פה בסעיף של בקשה לביטול פסק. בואו נמתין להכרה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נמתין. אוקיי. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> רגע, אני רוצה לאתגר אותך, דפנה, בסוגיה הזאת. הגוגואים זו דוגמה קלה. אבל בוא נלך לבוררויות עולם תחתון. קבע בורר שאני ביצעתי עבירה על החוק, לא משנה איזה, ואני הזמנתי את השירותים שלך כדי לבצע עבירה על החוק. ואת תבעת אותי בבוררות. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אני אפתור לך את זה פשוט: בוררות בעולם התחתון אין מסמכים, אין הסכם בוררות בכתב. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> נניח שבמקרה הזה היה. ועכשיו זה מגיע לפתחו של בית המשפט, כי את תבעת אותי על משהו אחר, או אני תבעתי אותך על משהו אחר, את טוענת לקיזוז הסכום שנפסק לך בבוררות. אני לא יכול לטעון שההסכם - - - << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> לא במסגרת של הסעיף הזה. אתה יכול לטעון את כל הטענות, אבל לא במסגרת - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> טוב, חברים, תודה. אני חושב שאפשר להשאיר את הקצה הזה של הוויכוח פתוח באמצעות בחירה בניסוח שלי, ולא להתווכח ולא להכריע בזה. אני לא חושב שזה קריטי שנכריע בזה, כי זה באמת מקרה קצה של סלטי גוגואים וגולות. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> רק להוריד את "לפי הוראות סעיף זה". << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> ולא להוריד את "הוגשה בקשה"? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בדיון בבקשה לביטול פסק בוררות, רשאי בית המשפט. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> אז זה לא "הוגשה בקשה"? לא << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא דן בהיסטוריה, הוגש או לא הוגש. בדיון בבקשה לביטול פסק בוררות, רשאי בית המשפט, אם מצא לנכון לעשות כן. << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> אוקיי. מקובל. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> בסדר. בלאו הכי זה יהיה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ט', 44 אתם לא רוצים? 45 אתם כן רוצים? << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> גם 45 אתם לא רוצים? בסדר. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> רגע, 45. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שנייה, הם לא רוצים עכשיו. 46. תיקון חוק בתי המשפט. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> 45 אפשר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתם כן רוצים שנדבר על 45? << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> בוודאי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> פרופ' איינהורן, זו לא הייתה שאלה אלייך. אני יודע שאת רוצה לדון ב-45. זו הייתה שאלה אליהם, אם הם רוצים לדון ב-45. << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> 45, כן, בסדר. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> איך אפשר לא לדון? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> Watch me. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> אני סומכת עליך דווקא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "בית המשפט רשאי לסרב להכיר בפסק בוררות או להכריז עליו כאכיף ללא קשר לתחום השיפוט שבו ניתן, ורק אם מתקיים אחד מאלה". << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> בלי ה-"ו". << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בלי ה-"ו". Recognition or enforcement of an arbitral award, irrespective of the country in which it was made, may be refused only. שוב, למה אתם עושים את בית המשפט נושא? << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> זה באמת צריך להיות אחיד כמו - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הסכמה נדירה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז אולי גם ב-45 נחכה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> טוב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הייתה לי תחושה. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> רגע, אבל אולי מותר לומר משהו על 45(ב)? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, אבל אנחנו נעשה את כל 45 אחר כך. טוב, תיקון חוק בתי המשפט – אוה, את זה אני רציתי לעשות כבר הרבה זמן. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> רגע, פרק י': שונות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> פרק י': שונות. תיקון חוק בתי המשפט – בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984, הסניוריטי מבוטל. 1. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> תיקון עקיף. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תיקון עקיף. הסניוריטי – אני לא יכול לבטל אותו בחוק, כי הוא לא כתוב בשום מקום בחוק. (1) בסעיף 42ב(א), במקום פסקה (5) יבוא: "(5) כל עניין שהוסכם למוסרו לבוררות לפי חוק הבוררות או לפי חוק הבורות המסחרית הבין-לאומית, התשפ"ד–2024, שהוא עניין כלכלי לפי פסקאות (1) עד (4);" האמת היא שזו הוראה מיותרת. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> זה מיותר. זהו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לאור התיקון שעשינו - - - << דובר_המשך >> שי שרביט: << דובר_המשך >> גם לפני התיקון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, לפני התיקון זה לא ברור. אבל לאור התיקון שעשינו, שאמרנו שבית המשפט המוסמך על פי כל דין לדון בנושא המקורי הוא בית המשפט שמוסמך לדון בענייני הבוררות שלו, מלבד הקיפול הקטן של השלום והמחוזי, אז ממילא נושאים שבסמכותו של בית המשפט הכלכלי - - - << דובר_המשך >> שי שרביט: << דובר_המשך >> הוא ידון בהם. ואותו דבר לפי חוק הבוררות הישראלי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הוא ידון בהם ישירות, לא צריך את התיקון לחוק בתי המשפט. << דובר_המשך >> שי שרביט: << דובר_המשך >> הנקודה היא גם שכרגע פסקה (5) לסעיף 42ב(א) מדברת על ערעור על פסק בוררות, שזה בכלל לפי סעיף 29ב בחוק הבוררות. אז הייתי משאיר. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> איפה אתה? << אורח >> שי שרביט: << אורח >> חוק בתי המשפט מסמיך את המחלקה הכלכלית לדון בערעור. הרי יש אפשרות לערעור של בית משפט על פסק בוררות בחוק הבוררות. ולכן סעיף קטן (5) היום מסמיך את בית המשפט לדון בערעור, שזה הסמכה שאין לו, אבל ההסמכה הכללית, שכל סמכויות העזר יהיו לפי העניין, כבר קיימת, גם בחוק הבוררות וגם פה. ולכן לא צריך את זה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. אתה צודק. קיצר, אני לא חושב שצריך את זה. אלא אם כן יש תיקון מבהיר, שלא יהיה מכלל הן אתה שומע לאו, בגלל סעיף 5. אפשר לחשוב על זה, אבל על פניו זה לא נצרך. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> לדעתי הוא לא נצרך בגלל בית המשפט המוסמך - - - << אורח >> שי שרביט: << אורח >> כן. וגם בחוק הבוררות. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> לא, חוק הבוררות הרי - - - << אורח >> שי שרביט: << אורח >> זה אותו דבר. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> לא, יש שם הרי מוסמך - - - זה יגיע לשלום. אז כן צריך את זה. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יכול להיות שאתם צריכים לתקן כדי שלא יהיה מכלל לאו אתה שומע הן. בערעור על פסק בוררות– א', יכול להיות שאתם צריכים את זה בשביל הבוררות הרגילה ולא הבין-לאומית. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> בדיוק. זה לא מופיע - - - << אורח >> שי שרביט: << אורח >> אבל יש את זה. זה כבר קיים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, זה לא. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> זו פסקה (5) הנוכחית. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> כן, אבל החליפו את כל הפסקה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, זה רק בערעור. שאלה פשוטה. בעניין שנמסר לבוררות רגילה, לא בין-לאומית, שהוא בסמכותו של בית המשפט הכלכלי, בית המשפט הכלכלי מוסמך לדון רק בערעור על פסק הבוררות ולא בהליכים באמצע. בבוררות רגילה. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> לא נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> למה לא נכון? << אורח >> שי שרביט: << אורח >> כי הסעיף בחוק הבוררות קובע שבית המשפט המוסמך הוא לפי העניין. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אה, כי גם זה תוקן כבר. << דובר_המשך >> שי שרביט: << דובר_המשך >> גם זה תוקן כבר. ולכן אין בעיה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הבנתי. אז רק צריך, בגלל ההוראה הישנה של סעיף 5 - - - << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> לכאורה (5) נדרש רק כשזה היה מחוזי? זה מה שאתה אומר? רק כשחוק הבוררות המקומי היה על מחוזי אז נדרש (5)? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> לכאורה, כן. << דובר_המשך >> שירה עמנואל: << דובר_המשך >> זה שריד לשם? << דובר_המשך >> שי שרביט: << דובר_המשך >> זה שריד לשם, אבל זה כבר תוקן בשני החוקים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הקיצר, אפשר להוריד את סעיף (5), או להפוך את סעיף (5) בענייני בוררות הקשורים לסעיפים (1) עד (4). וזה הכול בהגדרה הרחבה יותר. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> אבל שוב, זה כבר יוצא מהחוקים עצמם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יכול להיות שזה יוצא מהחוקים עצמם, אבל זה תיקון מבהיר. אני מסכים שהוא יוצא מהחוקים עצמם, אבל זה פשוט לרכז את זה במקום אחד, להבין. או בענייני בוררות הנוגעים - - - כאמור בחוק הבוררות ובחוק הבוררות הבין-לאומית. כאילו עם הפנייה. ואז זה תיקון מבהיר. התיקון כמו שהוא כרגע סתם מייצר בלגן. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> ויוצרים הסדר שלילי לחוקים האחרים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. אם אתם רוצים תכתבו: לא על אף האמור, אלא פשוט להוסיף בסעיף (5): ענייני בוררות הנוגעים, כאמור בחוק הבוררות ובחוק הבוררות הבין-לאומית הנוגעים לסעיפים (1) עד (5). << אורח >> שי שרביט: << אורח >> זה צריך להיות (6). << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, (5) זה הערעור. << דובר_המשך >> שי שרביט: << דובר_המשך >> (5) מקנה לו את הזכות - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז תתקן: ענייני בוררות, וזה כולל בתוכו גם את הערעור. תתקן. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> אם היום הוא מיותר, אפשר רק לתקן אותו. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> זה יותר מורכב. למה? כי הסמכות לדון בערעור היא לא קשורה להליך הבוררות, היא סמכות מיוחדת שניתנה לו בנפרד. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ענייני בוררות, לרבות ערעור. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> אבל היאעדיין עניין לפי חוק הבוררות הזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, זה עדיין. זה לא משנה. ענייני בוררות, לרבות ערעור. זה לא משנה. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> זה מוסדר בחוק הבוררות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה תיקון ל-(5), אתה לא צריך פה את הסעיף הזה. ביצוע ותקנות – אה, לא, סליחה. כן, זהו. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> יש עוד תיקון שהוצע. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "(ד) על אף האמור בסעיפים (ב) ו-(ג), התקיימו התנאים לתחולה לפי סעיף 3 לחוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, התשפ"ד–2024, יחולו על הבוררות הוראות החוק האמור, ומינוי הבוררים ייעשה לפי פרק ג' לאותו חוק." שזה להעביר לבוררות? << אורח >> שי שרביט: << אורח >> כן. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> בהסכמת בעלי הדין. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> סעיף 79ב, בוררות מסחרית בין-לאומית. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> לדעתי, הסיפה של מינוי הבוררים ייעשה לפי פרק ג' לאותו חוק - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שנייה, לא הבנתי את האירוע. << דובר_המשך >> שירה עמנואל: << דובר_המשך >> האירוע הוא ככה: התחיל הליך בבית המשפט, לא בבוררות, ובית המשפט אומר: טוב, חבר'ה, אתם רוצים לעבור לבוררות? והם מסכימים. זה 79ב(א). (ב) אומר שבעלי הדין באישור בית המשפט ימנו את הבורר, ואם הם לא באו להסכמה אז בית המשפט ימנה. ו-(ג) אומר שחוק הבוררות המקומי בעצם יחול. אז אנחנו רוצים לאפשר לבית המשפט, אם מדובר בהליך שמתאים לבוררות בין-לאומית, להעביר אותו לבוררות בין-לאומית, ולא לחייב את בית המשפט להליך המינוי, בגלל שיש לנו פה מינויים ספציפיים. בעצם להתגבר על (ב) ועל (ג). << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, אבל אני מנסה להבין. סליחה, יש לי שאלה: הרי התנאי לכל הדבר הזה הוא הסכמת הצדדים, נכון? זאת אומרת בית המשפט לא יכול להעביר ללא הסכמת הצדדים. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> נכון. זה כתוב ב-(א). << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. אז ממילא, אם התקיימו התנאים, הוא רשאי להעביר לחוק בוררות מסחרית בין-לאומית, ויחולו הוראות חוק זה. למה הוראות פרק ג'? << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> שני דברים. קודם כול אנחנו רוצים להתגבר על (ב), כי בעלי הדין לא צריכים את אישור בית המשפט למנות את הבורר בבוררות בין-לאומית, אם זה מועבר לבוררות בין-לאומית. אז לכן מתגברים על זה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ויחולו הוראות חוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, על הכול כולל הכול. << דובר_המשך >> שירה עמנואל: << דובר_המשך >> לא, זה לגבי הסיפה, אני מסכימה איתך. אבל "על אף האמור" אנחנו רוצים שזה יהיה על אף (ב) ועל אף (ג). << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז אני צריך לראות את (ב) ו-(ג) עצמם. << דובר_המשך >> שירה עמנואל: << דובר_המשך >> כתוב בצד, בהערות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> על אף האמור, בית משפט הדן בעניין אזרחי - - << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> זה בסדר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> - -רשאי בהסכמת בעלי הדין להעביר עניין שלפניו, כולו או מקצתו, לבוררות מסחרית בין-לאומית, ויחולו על הבוררות הוראות החוק. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> בסדר, אבל על אף (ב) - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> על אף, בסדר, הבנתי. בסעיף 79ב, אחרי סעיף קטן (ג) יבוא: על אף האמור בסעיף זה – למה (ב) ו-(ג)? על אף האמור בסעיף זה, בית המשפט הדן בעניין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר עניין שלפניו, כולו מקצתו, לבוררות מסחרית בין-לאומית. על אף האמור בסעיפים (א), (ב) ו-(ג), התקיימו התנאים לפי סעיף 3 בחוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית - - - << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> למשל שהצדדים מסכימים שזה נוגע ליותר - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> למשל. רשאי בית המשפט, בהסכמת בעלי הדין, להעביר עניין שלפניו, כולו או מקצתו, לבוררות מסחרית בין-לאומית, ויחולו - - - << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> זה כבר כתוב - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> איפה זה כתוב? << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> נעמה, יש קצת בלבול בטבלה, כי הערת הצד זה לא הנושא. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> תסתכלו בחוק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מול החוק. << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> לא, חוק בתי המשפט. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מול החוק. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> 79ב(א). לא צריך לגבור עליו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן צריך. << דובר_המשך >> שירה עמנואל: << דובר_המשך >> למה? ב(א) לא צריך. זה העניין המהותי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> 79ב(א) מעביר לבוררות. << דובר_המשך >> שירה עמנואל: << דובר_המשך >> בדיוק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ולא לבוררות מסחרית בין-לאומית. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> לא כתוב לפי איזה חוק אבל. בוררות. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> בדיוק. ולכן אנחנו מוסיפים: על אף (ב) ו-(ג), אם העברת לפי (א) משהו בין-לאומי יחולו הוראות הבוררות הבין-לאומית. נראה לי מסכימים על המהות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, השאלה היא - - - << אורח >> יובל נעים: << אורח >> האלטרנטיבה הייתה למחוק את (ב) ו-(ג). אפשר למחוק את סעיף (ב) ו-(ג) לחוק בתי המשפט, אבל בהנחה שהם לא משנים אותם, אז (ד) נדרש. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> ולא משנים אותם כי זו בוררות ישראלית. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> יכולת תיאורטית - - - << אורח >> שי שרביט: << אורח >> לא, אתה לא יכול, כי למשל לבוררות ישראלית יש את הכללים, את הנספח לחוק הבוררות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> השאלה היא כזאת: האם בית המשפט רשאי להעביר לבוררות שהיא לא בוררות מסחרית בין-לאומית, אם זו סוגיה בין-לאומית? << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> לא, בגלל החוק הזה, שהחוק הזה קובע שעל בוררות בין-לאומית יחולו הוראות החוק הזה. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זאת אומרת, שבשנייה שמגיע סכסוך אזרחי לבית המשפט, שיש לו נפקות בין-לאומית, הוא לא יכול להעביר אותו לבוררות אלא - - - << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> אבל אין הגדרה של בוררות בין-לאומית - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> למה? יש. זה מה שאתם מבקשים. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> יש הגדרה. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> כדי שלא תיווצר סתירה, כי כתוב במפורש בסעיף קטן (ג) פה שחוק הבוררות המקומי חל, רצינו להבהיר שאם מדובר בבוררות בין-לאומית חוק הבוררות הבין-לאומית יחול. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני שואל: האם הנושא הזה נתון לבחירתו של בית המשפט? << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> לא, ברגע שהחלטת להעביר לבוררות, המסלול הוא לפי חוקי הבוררות הקיימים. אם זה בין-לאומי זה בין-לאומי, ואם זה מקומי זה מקומי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז אני חושב שצריך לנסח מחדש את סעיף 79ב לחוק בתי המשפט, ולכתוב: בית המשפט הדן בעניין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר עניין שלפניו, כולו מקצתו לבוררות, ואולם אם התקיימו התנאים לתחולה לפי סעיף 3 לחוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית – סליחה, לבוררות, היה הנושא - - - << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> 3(ג), למה 3? << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> אפשר לשנות את (ג) ולהגיד: הוראות חוק הבוררות זה או חוק הבוררות הבין-לאומית יחול לפי העניין, משהו כזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, אבל אז גם לא (ב). אני מנסה להבין למה יש את (ב). << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> למה יש את (ב) במקורי? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> אנחנו לא נשנה עכשיו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא תשנו, כן תשנו, השאלה היא למה יש את (ב). << אורח >> שי שרביט: << אורח >> מה, את "בעלי הדין, באישור בית המשפט"? << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> מעכבים תובענה, נכון? אם הוא מעביר תהליך לבוררות? << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> כן. אבל לא בחנו את הדבר הזה בהקשר הזה, אז אולי כדאי פשוט - - - << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> כן, לא תהיה לי תשובה עכשיו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זאת אומרת, אנחנו רוצים שיהיה כתוב ככה: בית המשפט הדן בעניין אזרחי שאיננו בגדרו של חוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית – פשוט נעשה את זה הפוך, זה נראה לי יותר נכון. שלא חל בעניינו חוק הבוררות הבין-לאומית. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> לא, אבל אתה כן רוצה להשאיר בידי בית המשפט את הסמכות למנות בורר, גם כשזו בוררות בין-לאומית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה מה שאני שאלתי ואמרו לי שלא. << דובר_המשך >> שי שרביט: << דובר_המשך >> רגע, אני אחדד את הנקודה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. סליחה, לפי הוראות חוק הבוררות הבין-לאומית יש לו סמכות למנות בורר כאשר הצדדים לא מגיעים לידי הסכמה. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני לא צריך לכתוב את זה בחוק בתי המשפט עוד פעם. << דובר_המשך >> שי שרביט: << דובר_המשך >> רגע, אבל למה אני אומר שצריך לחדד פה? קודם כול, כי יכול להיות שהצדדים יחליטו לא למנות בורר, אלא יחליטו להחיל את כללי ה-ICC על הבוררות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אוקיי. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> בית המשפט יכול, בהסכמתם, למנות בכל זאת את הבורר - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אם זה "הסכמתם", אז הם הסכימו, לא הבנתי. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> לא, כרגע (ב) לא מדברת על הסכמה, (ב) דורש אישור בית משפט - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני הבנתי את זה. << דובר_המשך >> יעל ויינר: << דובר_המשך >> אתה שואל למה יש את (ב)? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> קודם כול, שאלתי, לא קיבלתי תשובה, אבל בסדר, עם זה נתמודד. זה לא הדבר היחיד שאני לא מבין בחוק בתי המשפט. אבל אני מדבר כרגע על זה שאני אומר: בית המשפט הדן בעניין אזרחי שלא חל בעניינו סעיף 3 לחוק הבוררות המסחרית הבין לאומית – זה תיקון ל-79ב(א). << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> זה להפוך את היוצרות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה לא להפוך את היוצרות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה החריג, זה לא הכלל. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> בוודאי שלא חל עליו החוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, כי אין הסכמה של הצדדים. בלי הסכמה אתה בכלל לא נכנס לחוק. זה להפוך את היוצרות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא הבנתי. אבל גם ב79ב(א) לא - - - << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> לא, זה גם להפוך את החריג לכלל. לא חל עליכם חוק הבוררות הבין-לאומית – ברור - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אם חל חוק הבוררות הבין-לאומית אתה לא יכול להעביר את זה לבוררות רגילה. זה מה ששאלתי אתכם אם אתם רוצים. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> לא, אם חל החוק אז יש לך הסכם בוררות. בית משפט שדן בעניין אזרחי זה מצב שאין בו הסכם בוררות. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> יש תובענה רגילה. בוררות כשםניטרלי. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> נכון, יש תובנה רגילה. ואז בית משפט מציע לצדדים: אולי תעברו לבוררות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הוא יכול להציע לצדדים: תעברו לבוררות רגילה? << דובר_המשך >> שי שרביט: << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ולא בין-לאומית? << אורח >> שי שרביט: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> גם אם העניין הוא בין-לאומי? << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, לא, שחור, לבן. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> יש פה את חוק הבוררות הבין-לאומי. הוא קובע מתי על הבוררות יחולו הוראות חוק הבוררות הבין-לאומי, אם זה מסחרי ואם זה עונה להגדרת הבין-לאומי. במושב בוררות בישראל, אבל זה פשיטא. ולכן בית המשפט אומר להם: אני מעביר את העניין שלכם לבוררות. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> נכון. בהתאם לעניין. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> עכשיו פותחים את הסכסוך ורואים – הוא בין-לאומי, אז יחול על זה חוק הבוררות הבין-לאומית - - - << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> לכאורה אם לא היה את סעיף קטן (ב), היינו יכולים את (ג) לשנות ולהגיד: יחולו חוק הבוררות, 1968, או חוק הבוררות הבין-לאומית, לפי העניין. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> בדיוק. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> אבל יש לנו את (ב), ואנחנו צריכים להתגבר עליו, ולכן ה-(ד). << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני שואל שאלה מאוד פשוטה. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> ברור שגם צריך את ההסכמה של הצדדים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הכול בסדר. אבל הצדדים, כאשר מקומות העסקים שלהם נמצאים בתחומי שיפוט שונים, הצדדים לא יכולים להסכים על בוררות רגילה, להבנתי. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> נכון, כי ברגע שיש הסכמה, וזה בין-לאומי, חל על זה חוק הבוררות הבין-לאומי. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> וזה מסחרי, וזה מושב בישראל. שלושה דברים צריכים להתקיים. שלושה תנאים יש בסעיף 3. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> או שהצדדים יחליטו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני שואל: האם צדדים, כאשר מקומות העסקים שלהם בשני תחומי שיפוט שונים בעת כריתת הסכם,האם הם יכולים לקבוע שהבוררות תהיה רגילה ולא בין-לאומית? << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> לא, זאת ההצעה של ד"ר קפליוק בתחילת הדרך, לעשות את זה סימטרי, שהם יוכלו לעבור לפה והם לא. ההכרעה הייתה לא ללכת בכיוון הזה. << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> אי-אפשר לעשות - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא רציתי לפתוח דיון, רציתי שאלת כן או לא. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> התשובה היא לא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תודה. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> אבל אני רק אוסיף דבר אחד בהקשר למה שאתם אמרתם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל לא רציתי. אני צריך להבין לאט. רק רגע. כאשר יש שני צדדים, אחד אמריקני ושני ישראלי, שהם עושים ביניהם הסכם בוררות בלי שמופיעה בו המילה בין-לאומית. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> החוק - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שנייה. אז התשובות הן כן ולא. רק רגע. האם הם יכולים לקבוע שיחול בעניינם חוק הבוררות המקומי? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> התשובה היא לא. תודה. האם כאשר הם נמצאים בפני בית המשפט, ובית המשפט אומר להם: הי, מה דעתכם שנעשה בוררות? האם הם יכולים לקבוע שיחול בעניינם בוררות? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> התשובה היא לא. הצורה שבה כרגע מנוסח החוק לא מייצרת את המציאות הזאת, ואומרת בעצם שכאשר בית המשפט דן בנושא, הוא יכול להעביר לבוררות והוא יכול להעביר לבוררות בין-לאומית. למה זה ככה? << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> שים לב, ב-79ב(א) למעלה כתוב רק "בוררות". זה שיתוף השם. זה גם יכול להיות בוררות בין-לאומית וגם בוררות רגילה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> שירה עמנואל: << דובר_המשך >> (ג) מבהיר לך את טיב הבוררות. אנחנו מתגברים על (ג) ואומרים: אתה יכול להעביר עניין לבוררות, ובאמת לשניהם קוראים בוררות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אולם. << דובר_המשך >> שירה עמנואל: << דובר_המשך >> ועל אף האמור ב-(ג), שאמרנו שעל בוררות לפי (א) יחול חוק הבוררות, אם זה בין-לאומי יחול על זה חוק הבוררות הבין-לאומית. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> אם מתקיימים התנאים של חוק הבוררות, אז אין לך בחירה, אז אתה לא יכול ללכת. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> ובית המשפט יגיד להם: הסכסוך שלכם הוא בין-לאומי, אתם רוצים להעביר אותו לבוררות בין-לאומית? והם יגידו כן או לא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שוב, אז לכן זה רעיון יפה, הניסוח שלו וההכנסה שלו לסעיף החוק בתור סעיף נפרד, על אף האמור, הוא משונה כי הוא לא על אף האמור, אלא האמירה היא שכאשר בית המשפט מחליט על בוררות, אז אם הבוררות היא בעניין שלא חל בעניינו סעיף 3, יחולו חוק הבוררות, ובעניינים שחל עליהם סעיף 3, יחול חוק הבוררות הבין-לאומי. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> חלופה אחרת, אפשר לתקן את סעיף קטן (ג) – לא, למה זה לא יעזור לנו? כי אנחנו צריכים להתגבר על (ב), לכן ניסחנו את זה. באופן עקרוני אתה יכול לעשות: הוראות חוק הבוררות או חוק הבוררות הבין-לאומי יחולו לפי העניין, אבל אנחנו לא רוצים את (ב) שיחול על בוררות בין-לאומית, ולכן עשינו על אף (ב) ועל אף (ג). אם יש הצעות אחרות - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> - - - להגדיר את תנאי הבוררות: ואולם בסעיף (א) - - - << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> ולעניין בוררות בין-לאומית לא יחול סעיף קטן (ב). אפשר לכתוב את זה גם ב-(ג). << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הוראות הבוררות, התשכ"ח–1968 – ניסוח. יודעים מה רוצים – ניסוח. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> יש פה רק עוד סוגיה אחת, שנראה לי בגלל הצורה של הסעיף הוא לא מתייחס אליה, שהעובדה שכדי להיכנס בסעיף 3 צריך שמקום מושב הבוררות יהיה בישראל, ויכול להיות שצדדים, צד ישראלי וצד בין-לאומי, ימצאו את עצמם בבית משפט כי הם הסכימו על התניית שיפוט מקומית, אבל הם לא קבעו מקום מושב בישראל. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> נכון. לכן כתוב שבהתקיים התנאים בסעיף 3. זה אחד התנאים בל סעיף 3, העניין של מושב בוררות בישראל. סעיף 3 קובע גם את התנאי שיצליח להיות נושא בין-לאומי, גם מושב בישראל, גם מסחרי. כל התנאים האלה נמצאים בסעיף 3. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> לא, זה ברור, אני רק אומר, אם אנחנו רוצים שהוא יהיה מסוגל להפנות את הצדדים לבוררות, צריך לתת לו גם איזושהי סמכות - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> טוב, חברים, תודה. Next. ביצוע ותקנות 47. שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, באישור ועדת החוקה, חוק משפט, להתקין תקנות לביצועו ותקנות לעניין תחולתו ולעניין סדרי דין בהליכים לפיו << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> זה הנוהג, באישור ועדת חוקה? << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> בוודאי. בניגוד לסד"א, שבגלל שגיאה ענקית לא - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מונחת על שולחן הכנסת הצעת חוק, שעליה חתם בעבר גם שר המשפטים, גם שר המשפטים לשעבר, ואני בטוח שהייתי מוצא עוד כמה שרי משפטים לשעבר לשעבר, שהבינו את הבעיה בכך שתקנות סדרי דין בנושאים מסוימים לא נעשות בישראל באישור ועדה. הם צריכים להיות באישור ועדה. בעזרת השם עוד יבוא. אם אתם רוצים להכניס את זה עכשיו בתיקון עקיף לחוק בתי המשפט, אני לגמרי בעד. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> לא, זה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אה, לא? אוקיי. אפשר ככה: שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, באישור ועדת החוקה, חוק משפט, להתקין תקנות לביצועו ותקנות לעניין תחולתו ולעניין סדרי דין. זה יעזור מאוד. לא, סתם, אנחנו לא נעשה את זה בתיקון עקיף, אנחנו נעשה את זה בתיקון ישיר, בעזרת השם. במהרה בימינו אמן. אבל ברור מהניסוח פה שכל התקנות האלה הן באישור ועדת חוקה או שרק חלק מהן? << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> זה ברור. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר גמור. תחולה 48. חוק זה יחול על הליך בוררות שמועד תחילתו, כאמור בסעיף 30, ביום תחילתו של חוק זה או לאחריו. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> אגב, רצוי שהתקנות תותקנה כשהחוק נכנס לתוקף. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, זהו, צריך להתייחס פה באמת לתקנות. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אז המקרה הזה נבדק, ואין צורך. כלומר, החוק הזה דורש תקנות, והוא ייכנס לתוקף עם כניסתן לתוקף של התקנות. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> אני אתן לך דוגמה. יש לנו למשל אמנה עם גרמניה, והיא בתוקף מאוד, חוץ מזה שבית המשפט לא יכול להחיל אותה כי אין תקנות. אז יש לנו בעיה חמורה מאוד. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> זה לא עונה אבל למה שציינת כקושי. כלומר, האם היית רוצה שנכתוב שהחוק נכנס לתוקף, לא משנה אם יש תקנות או אין תקנות? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> את מדברת שצריך להוסיף סעיף תחילה חוץ מתחולה. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> לא, אני קודם מנסה להבין מה פרופ' איינהורן - - - << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> אנחנו לא חושבים שיש צורך. יש פה דחיפות בעניין, שאנחנו כן נכניס את התוקף. מבחינתנו נעשה מאמצים כמה שיותר מהר להכין את התקנות, לבוא איתן לוועדה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מבין, אבל איך אני מחיל סדרי דין וכאלו על הליך שמתנהל כשאין לי תקנות? נניח שאתם תעשו את כל המאמצים, אבל חס ושלום לא תצליחו להביא את התקנות. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> כן, אבל התקנות לא נדרשות לכל דבר בחוק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא לכל דבר, אבל חלקית כן. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> יש הרבה דברים - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל לחלק גדול מהדברים כן, בייחוד סדרי הדין. איזה סדרי דין יחולו? בבקשות לביטול, בקשות ביצוע, בקשות אכיפת פסקי דין? אני לא יכול. אנחנו נוסיף פה סעיף תחילה ביום התקנת התקנות לפיו. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אפילו בעיכוב הליכים, שאמרנו שצריך - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, אנחנו נעשה: תחילת חוק זה ביום התקנת התקנות הראשונות לפי – יש נוסח כזה, נכון? לפי סעיף 47. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> השאלה אם צריך לכתוב את זה בצורה מפורשת? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אני גם חושבת. מכיוון שזה הליך חדש, אפילו סתם עיכוב הליכים, זה לא יהיה עיכוב - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ואני גם אומר, שאם תביאו תקנות חלקיות אני לא אאשר אותן. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> לא, אנחנו לא מתכוונים להביא תקנות חלקיות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נו, בסדר. חייב, כי אחרת לא יהיה אפשר לעבוד עם החוק הזה. לפי איזה תקנה יגישו את הבקשה לביטול? השופטים יסתכלו על זה ולא ידעו מאיפה לאכול את זה. יגישו את זה בטען ביניים, שלא קיים? מה יעשו? בהמרצת פתיחה? << אורח >> שי שרביט: << אורח >> גם לא קיים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> שי שרביט: << דובר_המשך >> וזה כי התקנות בוטלו בלי אישור של הוועדה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> וגם במזכירות בתי המשפט לא ידעו איך לסווג את זה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אגב, עזוב את בלי אישור של הוועדה, תקנות סד"א, עכשיו הסבירו לי במשרד המשפטים, שלפגוע בזכות רשות ערעור זה עניין חוקתי. תקנות סד"א פגעו בזכות הערעור החוקתית בלי אישור וועדה ובלי אישור חוק. << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> שאלה טכנית אולי של נוסח: האם אנחנו חייבים לכתוב את זה בחוק, שהוא יהיה כפוף לזה שהתקנות ייכנסו? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, כי אחרת חלו הוראות חוק המעבר, שתחולתו של כל חוק ביום פרסומו ברשומות, אלא אם כן כתוב בו אחרת. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אבל אם התקנות נתפסות כתקנות שנדרשות לצורך יישומו של החוק, אז הוא לא ייכנס לתוקף בעצם. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> בדיוק. הוא כאילו עובר, אבל הוא לא מופעל עדיין. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כתבת במפורש אמירה שהוא חל ביום התחילה. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> אני לא יכול - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אי-אפשר. תחילתו של חוק זה עם פרסומו ברשומות, או ביום פרסום התקנות הראשונות לפיו, לפי המאוחר. משהו כזה. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> אלא אם כן יקבעו שבהיעדר הסדר אחר יחולו תקנות הבוררות הרגילות. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אבל זה יהיה נורא. זה יהיה לתקופה קצרה. למה? << אורח >> שי שרביט: << אורח >> אלה שתי האופציות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש את זה: תחילתו ביום פרסום התקנות הראשונות לפיו. << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> גם לאור מה ששי הציע, ואני חושב שזה נושא שהוא לא כל כך פשוט כמו שאנחנו חושבים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> התקנות? << דובר_המשך >> איתי אפטר: << דובר_המשך >> לא, הנושא שאמרנו עכשיו, אני כן מציע שנחכה עם זה ונחשוב על זה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נא לחכות. אתה לא רוצה להצביע היום? << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> כן נצביע היום, אבל אנחנו צריכים לחשוב על זה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> טוב, אנחנו בכל מקרה יוצאים עכשיו להפסקה, חברים. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> יש לנו את 24, 44 ו-45. << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> אז גם על הנושא הזה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז נצא עכשיו להפסקה. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> ו-15. << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> מה זה 15? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> נשאר גם כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז, חברים, נעשה ככה: בשעה 12:00 יש לי דיון בצו עיריות. נורא כיף. אתם מוזמנים להישאר ולצפות אם נורא בא לכם, צו העיריות של נתיבות. אז אם תרצו, אני מעמיד לרשותכם את חדרי הוועדות הפנויים, נראה לי שיש כמה בכנסת, אני אדבר עם היושב-ראש אם אתם צריכים. שבו ותדברו ותגיעו למסקנות. ואחרי הדיון נסיים היום, נצא להפסקה. אם תודיעו לי שתוך עשר דקות סיימתם את כל הדיבור, אז אנחנו נשוב ונתכנס קודם, בסדר? אבל כרגע אנחנו נצא להפסקה, דברו. אני מעריך שלא תסיימו בעשר דקות, בכל זאת. ותתריעו, ונשוב ונתכנס לאחר דיון צו עיריות עבירות קנס. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> אז רק ב-13:00? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה יהיה יותר מאוחר. זה צו עיריות ארוך. אבל בסדר, תסיימו. אני רוצה שנסיים היום. אין סיבה שלא נסיים היום. תודה רבה לכולם. ישיבה זו לא נעולה, יוצאת להפסקה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 11:28 ונתחדשה בשעה 13:55.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שבנו בנושא בוררות מסחרית בין-לאומית. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> שבנו, יש לנו ככה: לגבי סעיף 13 – "ניתן להצדקה", חשבנו אולי "חשש מוצדק", אני חושבת שזה גם בהתאם להערה של הנוסחות שלא כל כך אהבה את ה"ניתן להצדקה". אז "חשש מוצדק", זה עדיין לא יושב באמת על יסודות של משפט ישראלי, אבל בכל זאת חלק מהכוונה זה שגם באמת לא יישב על זה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> טוב. << דובר_המשך >> נעמה מנחמי: << דובר_המשך >> לגבי סעיף 15, רק נשאר לנו לנסח בגדול. סעיף 24, אקריא נוסח מוסכם על הממשלה: 24. "בית המשפט יכיר בסעד זמני שנתן הרכב בוררים כמחייב, וכן יכריז עליו לפי בקשה בכתב כאכיף, אלא אם כן קבע הרכב הבוררים אחרת, והכול ללא קשר למקום הבוררות שבו הוא ניתן ובכפוף להוראות סעיף 25". << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שמה הסעיף הזה אומר? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> עילות לסירוב להכרה בסעד זמני. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שוב, כנראה חסר בי קונטקסט. << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> נעמה, זה בתחום השיפוט? זה ללא קשר לתחום השיפוט? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> כתוב למקום הבוררות? לתחום השיפוט – בסדר גמור. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בית המשפט - - - << דובר >> יובל נעים: << דובר >> שוב, אשאל רק שאלה על הנוסח, למה להכריז על הסעד כאכיף? למה לא פשוט לאכוף? בית המשפט הוא בעצם ערכאת האכיפה כבר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לאו דווקא. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> לא, כן, זה נחשב להכריז עליו, כי אכיפה אז אתה יכול להביא אותו להוצאה לפועל, כאילו שזה פסק דין של בית משפט. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> כן, אבל לא בהכרח. כי זה יכול להיות גם סעדים ספציפיים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לפעמים בית משפט הוא אוכף, לפעמים ההוצאה לפועל אוכף. לפעמים יכול להיות סעד עצמי שאתה יכול לעשות עיכבון, כל מיני דברים, זה לא תמיד בית המשפט הוא הגורם האוכף. אני אפילו לא מדבר על אכיפה בחוץ. יכול להיות מצב - - - << דובר >> יובל נעים: << דובר >> זה פשוט נשמע שהסעד כאילו לפחות - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יכול להיות מצב שבית המשפט מכיר ואז צריך לאכוף בחוץ. יכול להיות שזה נוגע לכמה מדינות. לא יודע. לא תמיד בית המשפט הוא האוכף. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> נכון, אבל לפי איך שכתוב פה, כל מה שבית משפט יכול לעשות זה להכריז עליו כי הוא אכיף. הוא לא אוכף בעצמו. לצורך העניין, הוא יכול לפסוק סכום. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אם הוא מכיר אז הוא אוכף. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> לא, זה שני דברים שונים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שנייה, יש מכיר. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> מכיר זה בדרך כלל הכרה אגבית – תוך כדי הליך רוצים להסתמך כדי לצורך מעשה בית דין או עניין אחר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ב-ב' יש לנו הכרה או לאכיפתו. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> גם התרגום שלו מאנגלית, זה בעצם לאכוף ולא רק להכריז כאכיף. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> הכוונה היא שבית המשפט ייתן את הסעד שהרכב הבוררים נתן בצו בית משפט. אם הבוררים קבעו שעל התובע להפקיד מיליון דולר בחשבון נאמנות, מה שאתה אמור לצאת ממנו מבית המשפט, זה צו של בית המשפט שאומר: על המשיב להפקיד מיליון דולר בחשבון. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> בסוף, מה שאני הולך איתו להוצאה לפועל זה פסק הדין של בית המשפט. אני לא הולך עם פסק הבוררות להוצאה לפועל. ככה בגדול זה אמור לעבוד. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שנייה, שוב פעם תקראי את מה שאת רוצה לכתוב. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> 24. "בית המשפט יכיר בסעד זמני שנתן הרכב בוררים כמחייב, וכן יכריז עליו לפי בקשה בכתב כאכיף, אלא אם כן קבע הרכב הבוררים אחרת, והכול ללא קשר לתחום השיפוט שבו הוא ניתן ובכפוף להוראות סעיף 25". << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יאוכפו או רשאי להכריז - - - << דובר >> יובל נעים: << דובר >> זה שוב קצת קשור לעניין של מה הנושא ומה הנשוא במשפט מבחינת התרגום מאנגלית. כי פה מתחיל בבית המשפט. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, שוב פעם אנחנו הפכנו את בית המשפט לנושא. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> שנייה, אבל בחוקאכיפת פסקי חוץ, יש שם ביטוי כזה ש"בית המשפט בישראל רשאי להכריז פסק חוץ כפסק אכיף". << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אני לא בטוח שאנחנו רוצים את הדוגמה של הבלבול שקיים בחוק אכיפת פסקי חוץ בין אכיפה להכרה, ולעובדה שהתנאים להכרה הם יותר מחמירים מהתנאים לאכיפה. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> אוקיי, עזוב את התנאים. הפעולה שהוא עושה. הפעולה של הכרה כאכיפה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> רגע, קודם כל למה אנחנו עוד פעם הפכנו את בית המשפט לנושא? לא ברור לי. הנושא הוא הסעד הזמני. סעד זמני הוא צעד ביניים – למה קראנו לזה סעד? קראנו לזה סעד זמני, נכון? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "סעד זמני שניתן על ידי הרכב הבוררים יוכר כמחייב את הצדדים וניתן לאכיפה אלא אם כן" - - - << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> זה לא רק את הצדדים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מחייב וניתן לאכיפה, אלא אם כן נקבע אחרת על ידי הרכב הבוררים. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> הרכב - - - אחד בסיפור. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "בית המשפט יאכוף את סעד הביניים". << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> הסעד הזמני. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> את הסעד הזמני, "בכפוף להוראות סעיף" - - - << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אבל בסוף גם ההכרה זה משהו שאתה רוצה אותו מבית משפט. אין בזה משמעות כשזה סתם תלוש. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> למה? << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> מה זה יוכר? מי יכיר בו? << דובר >> יובל נעים: << דובר >> בית משפט מכיר. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> נכון, לכן צירפנו את בית משפט גם לחלק הזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יוכר וייאכף. יוכר וייאכף על ידי - - - << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אני חושבת שההבדל הוא שפשוט - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "סעד זמני שניתן על ידי הרכב הבוררות, יוכר וייאכף על ידי בית המשפט המוסמך, בכפוף בלי קשר למקום הבוררות, בהתאם להוראות סעיף". << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> רגע, בקשה בכתב מתייחסת רק לאכיפה. גם ההוראה של הבוררים מתייחסת רק - - - של האכיפה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל איפה ההוראה של בקשה בכתב נמצאת ב-UNCITRAL? << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> בקשר לאכיפה? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> איפה זה כתוב? << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> ההתחלה מתחיל עם הכרה, נכון? ואחר כך כל הקטע של הבקשה בכתב, ושל האם כן קבע הסכם או גורם אחרת, קשור לעניין של האכיפה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא כתוב בשום מקום, לא הבקשה בכתב, לא כתובה ב-UNCITRAL. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> היא כן, רשום ב-pan application, אבל זה רלוונטי לאכיפה, לא להכרה. ההכרה יכולה להיות לא מוסדרת - - - << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> נכון, לכן עשינו את זה ככה שבית המשפט יכיר ויכריז על - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל אני שואל, למה בית המשפט יכיר? כולם, כל העולם יכיר, אלא אם כן יש סיבה לא להכיר. אבל כל העולם יכיר. הצדדים יכירו. הרי מתי אני צריך בית משפט? כשלא מקשיבים לי. הרי באופן עקרוני אם יש בוררות ביני לבינך על משהו והבורר אמר לי לשלם, ואני משלם, אני לא הולך לבית משפט. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אנחנו נמצאים בפרק שעוסק בהכרה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מבין, אני אומר שההכרה בסעד הזמני אומרת בעצם – הרכב הבוררים רשאי לתת צו זמני. והצו הזמני הזה, יש לו ערך. זה בעברית תשובה: תקף. הוא תקף. אלא אם כן הוא אמר אחרת כשהוא אמר שהסעד הזמני לא תקף או לא ניתן לאכיפה. שני דברים. זאת אומרת, קודם כל האמירה: הרכב הבוררים – שנדבר בשפה של בני אדם ולא בשפה של משפטנים – אנחנו אומרים בבוררות בין-לאומית, הרכב הבוררים יכול לתת סעד זמני והסעד הזמני הזה הוא מחייב והוא ניתן לאכיפה והכול בכפוף – א', להוראות של הרכב הבוררים עצמו, שאם אומרים הוא יוכל להיאכף בעוד 30 יום, בעוד 30 יום; ואם אומרים שהוא יכול להיאכף רק כלפי צד אחד ולא כלפי צד שני, בהתאם לכללים שלהם. ו-ב', בהתאם להוראות סעיף זה. זה העברית בשפה פשוטה. אם מכבדים את זה, אם הבנק משום מה מכבד את זה, אם יהיה כתוב בהסכם הבוררות שניתן להפעיל צ'ק שמופקד כדי לממש – אז אפקיד את הצ'ק, לא אפקיד שטר בוררות. יש לי צ'ק בנקאי שיושב כרגע אצל נאמן, אצל צד שלישי ובכפוף לפסק בורר – לא צריך בית משפט. נכון, אני חייב ללכת לבית משפט? << דובר >> יובל נעים: << דובר >> כדי שצדדים שלישיים יכירו בזה, אז כן. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אם וולונטרית הם מכירים בזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אם הם מציעים - - - << דובר >> יובל נעים: << דובר >> לא, צד שלישי בדרך כלל הוא - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יכול להיות שהצד השלישי ידרוש שזה וזה וכולי. אבל יכול להיות שבזמן הסכם הבוררות הסכמתי על נאמן שיחזיק צ'ק בנקאי שיעביר לצדדים ברגע האמת. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> מובן שאין צורך ללכת לבית משפט על זה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז אין חובה ללכת לבית משפט. כלומר - - - << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> זה מעוגן לך בסעיף 18, שהוא בעצם אומר את הסמכות, שהרכב הבוררים רשאי לתת סעד זמני. זאת המשמעות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> זה יכול להיעצר שם, אלא אם כן אתה רוצה - - - << דובר >> שי שרביט: << דובר >> יש את השאלה למה ההרכב מוסמך, ויש את השאלה של מה התוקף של התוצר שלו. אלה שתי שאלות נפרדות. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> זה ברור שאם לא עולות שאלות לגבי ההכרה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, יש לזה שאלה שנייה – למה. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> לא, אבל למה אני צריך להכיר אותו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש לי אמירה - - - << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> אבל אין לך בעיה, אתה לא צריך ללכת להכיר בו. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> בסדר, אז למה לקבוע את זה? << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> לכן אני אומרת שהסעיף הבא, בא רק לסמכות בית משפט. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, לא נכון. זה לא מה שכתוב ב-UNCITRAL. שוב, אני שואל שאלה: אני יכול לבוא ולהגיד תיאורטית שהחלטות מסוימות דורשות אישור של בית משפט; הם חסרות תוקף עד אישור בית המשפט, נכון? יש אפשרות לעשות את זה. יכול להיות שיש אפילו משהו כזה בחוק. אני יכול לבוא ולהגיד: החלטה של בורר על עיקול נכס בידי מוסד בנקאי תדרוש אישור של בית משפט כתנאי לתוקפה. הייתי יכול לכתוב מכתב כזה. לא כתבתי. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אני רוצה להוסיף: יש סעיף מקביל ודומה מאוד בחוק הבוררות עצמו, סעיף 21 לחוק הבוררות. בכפוף לסעיפים 24 עד 28, שזה הליכי הביטול לפי חוק הבוררות, ובאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות, מחייב פסק בוררות את בעלי הדין וחליפיהם כמעשי בית דין. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אבל זה לא, אנחנו לא- - - << דובר >> שי שרביט: << דובר >> רגע, רגע. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אבל אנחנו לא בסעיף שבא להגיד מה הוא עושה. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> מה שיושב-ראש הוועדה אומר, זאת ההוראה שמופיעה UNCITRAL. ב-UNCITRAL, מה שזה אומר לכם זה מחייב, אלא אם כן יש סיבות לא. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אוקיי, נכון. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אוקיי. אז למה לא לנסח את זה באופן כזה בדומה לסעיף שמנוסח ביחס לפסק בוררות בחוק הבוררות ולכתוב: בכפוף להוראות 25 - - - << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> שי, כי אם תסתכל על כל הפרק כמכלול, תסתכל על הסעיף הבא שמדבר מתי בית משפט יכול לא להכיר ובית משפט יכול לא לאכוף - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נו, זה היה בכפוף. זה - - - בכפוף לסעיף 24 עד 28 של חוק הבוררות. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> זה היה בכפוף, זה בסדר, זה היה בכפוף. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אשאל שאלה פשוטה מאוד: יש החלטות תיאורטיות של בורר או נגיד אני יכול לקבוע מחוק אחר שאומר שהייתי יכול לכתוב שניתן לממש פסק בורר כדרך שמבצעים שטר. הייתי יכול לכתוב דבר כזה, לא צריך הליך שיפוטי, נכון? הייתי יכול לכתוב את זה, לא צריך בית משפט, לא בית משפט מוסמך ולא נעליים. הייתי יכול לכתוב: בהסכם הבוררות ניתן לבצעו, אם הוא כולל בתוכו סכום ומועד תשלום וזה בפסק דין הבורר או בזה, ניתן לבצעו כדרך שמבצעים שטר ואפשר להתנגד לו כדרך שמתנגדים לשטר. הייתי יכול לעשות את זה – לא עושה את זה. למה אני לא עושה את זה? מכל מיני סיבות. אבל הייתי יכול לעשות את זה, וזה בעצם אומר שהחלטת ביניים הזאת, שסעד הביניים של זה, קודם כל היא מחייבת. את מי היא מחייבת? לא יודע. אבל היא מחייבת, מחייבת את הצדדים, את חלפיהם, את העולם, מוכרת כמחייבת. אפשר לפעול על פיה. עכשיו צד בא ואומר: לא מכיר, רוצה לעצמי שלייקס, תביא אישור בית משפט כי אני לא מזהה את זה – יעשה את השיקולים שלו, יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. אבל קודם כל זה מחייב, יש לזה משמעות, הסכם בוררות מחייב. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> יעל, יש לזה גם משמעות חוזית כי ברגע שזה מחייב וצד לא מקיים את זה, הוא קודם כל מפר חוזה. הוא מפר את הסכם הבוררות שלו. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> אבל זה מחוץ לחוק, הוא לא צריך את החוק בשביל זה. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אבל כל עוד זה לא מחייב, הוא לא מפר את החוזה. אם אתה אומר: זה יהיה מחייב רק אחרי שאפנה לבית משפט, אז זה לא הפרה. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> רגע, נגיד שגם סעיף 24(ב) בנוסח באנגלית, גם ההקשר שלו הוא הכול מניח שההליך של ההכרה והאכיפה מתבצע מול בית המשפט. אני מסכימה שאפשר להוסיף הוראה. לדעתי, נגיד היא מתאימה לסימן הקודם, שאומרת: הסעד הזמני שניתן הוא יוכר על ידי הצדדים. לי זה נראה פשיטא, אבל ברור שלדעתי שבסימן הזה אנחנו בהקשר של בית המשפט כשהוא נכנס להכרה ולאכיפה. זה עולה בסעיף 2 ב-24. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> אני מסכים, אגיד משהו בתחילת ההערה שלי: אחד, הכרה לא מצריכה בקשה בכתב. זה יכול להיות אגב הליך. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> לכן עושים את ההבחנה הזו. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> לא. אבל ב-א' כרגע לפצל. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> מה שאנחנו הצענו שאו יוכר או לפי בקשה בכתב יוכרז כאכיף. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> ההערה השנייה שלי היא על הקטע של הכרזה של אכיף. אם אני הולך עם הביטוי "יוכרז כאכיף", זה בעצם אומר שאני יכול ללכת עם הפסק בוררות להוצאה לפועל. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> כל סעד זמני, הרי כן. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> לא משנה – או סעד זמני. הרעיון בעניין האכיפה הוא שבית המשפט כבר נותן לי את סעד האכיפה ואני בא בעצם – הוא נותן לי עם הפסק דין להוצאה לפועל. זה הרעיון, ככה זה עובד. מה שאני מבקש מבית המשפט זה לא סעד הכרזתי או הצהרתי או איך שתקראי לזה, אלא סעד אכיפה שהוא ממשי. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> זה צו אופרטיבי. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> כן, הוא נותן אופרטיבי, החלטה שאיתה אפשר ללכת להוצאה לפועל. זה מבחינת הניסוח. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> בסדר, אבל אתם מסכימים שהקונטקסט פה הוא בית המשפט. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הקונטקסט פה הוא סעד הביניים. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> הקונטקסט של הסעיף הוא הבקשה ביחס לסעד הביניים. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> גם לגבי הכרה. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> כן, זה הכול. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "סעד זמני שנתן הרכב בוררות יוכר על ידי בית המשפט" - - - << דובר >> שי שרביט: << דובר >> או ייאכף על ידו. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> אבל צריך לצרף את הבקשה בכתב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "ויהיה ניתן לאכיפה על פי בקשה". << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> "לא יהיה ניתן", משהו יותר. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> אנחנו צריכים את האמירה של ייאכף. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> ייאכף לפי בקשה. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> בלי הניתן. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> וייאכף לבקשת צד בכפוף לסעיפים - - - << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אלא אם כן קבעו - - - << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> לבקשה בכתב של צד או משהו כזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> וכן, להתייחס ל- Otherwise provided by the arbitration tribunal. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> והכול אלא אם כן קבע הרכב הבוררים אחרת. עכשיו אפשר לעשות את זה על הכול. והכול אלא אם כן קבע הרכב הבוררים אחרת. << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> למה על הכול? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> למה לא לעשות את זה על הכול? << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> כי הכוונה היא רק ל-infusibility, הסעד הזמני ברור שהם רצו שיהיה binding אחרת הם לא היו מציעים אותו. כל הרעיון של התוספת הזאת זה שיכול להיות - - - << דובר >> שי שרביט: << דובר >> שההרכב קבע תנאים. << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> ההרכב יגיד שהוא לא רוצה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ההרכב יכול גם לקבוע, זה ייכנס לתוקף בעוד 30 יום. אז הוא לא מוכר ב-20 יום האלו. << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> הוא לא אכיף, הוא כן יהיה binding. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הוא גם לא אכיף, אבל הוא גם לא מחייב ב-30 יום. נניח שהסכם סעד הביניים כלל בתוכו - - - << דובר >> שי שרביט: << דובר >> זה יפעל בכפוף ל – אבל לא binding לפני זה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> גם לא binding. אני לא מצליח להבין את הסיטואציה מתי "והכול בכפוף" יפגע לך. << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> הכוונה של הסעיף, כמו שבדקנו אותו, הכוונה של המנסחים – זה גם פרשנויות שניתנות לו – הייתה שהטריבונל יכול לקבוע מכל מיני סיבות, כמו ששי אמר, שהסעד הוא לא אכיף. אנחנו לא ראינו שום אינדיקציה לזה שהכוונה היא שהוא לא מחייב. השאלה היא יותר בעניין של אכיפה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מבין, אבל אני שואל – האם טריבונל יכול לבוא ולהגיד: הסעד - - - << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> נכון, זו לא הכוונה של הסעיף. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל אין הבדל. מתי זה מפריע לך? לא הכוונה, זה יותר פשוט לנסח ככה. ואם הטריבונל יבוא ויגיד: הסעד הזה ייכנס לתוקפו רק בתנאי מסוים או בעוד 30 יום או וכולי. אז ב-30 יום האלו, הוא לא מוכר, הוא לא מחייב, הוא חסר משמעות. עם תנאי מפסיק, תנאי מטלה. << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> אי אפשר לאכוף אותו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, לא רק אי אפשר לאכוף, הוא לא קיים. הוא לא קיים. אני נותן החלטה - - - << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> הוא קיים, פשוט עם תכולה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז הוא לא קיים. הוא לא מחייב כרגע, הוא כלום, הוא נייר. הצו הזה ייכנס לתוקפו בהינתן ליקוי חמה - - - << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אז יכולה להיות בעיה עם תנאים מפסיקים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, כי אז התנאי מפסיק לא נכנס לתוקף. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> כדי שזה ייכנס לתוקף - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ואם הם יעשו על תנאי מטלה? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> תנאי מטלה אז זה קל. אבל אתה לא שולט בבוררים. ואתה רוצה לתפוס את שתי הסיטואציות. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> זה לא מה שהסעיף אומר. הסעיף באופן מפורש הכניס את - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל אני שואל, מה אכפת לך שזה כן יגיד? << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אכפת לי כי יש כנראה סיבה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, מה זה כנראה? אנחנו כולנו פה ב'כנראה'. << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> לא, זה לא כנראה, יש פה סיבה. הסיבה שיש כנראה נסיבות שנידונו בזמנו שלפיהם, כמו שאני חושב שגם שי אמר, בית הטריבונל יכול להגיד שהוא הוציא את הסעד הזמני, הסעד הזמני, תמיד כשהוא מוציא אותו – החשש שלי ושלנו זה שהוא יכול להגיד שזה קצת בעייתי להגיד שטריבונל בוררים - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני שואל אותך: טריבונל בוררים ייתן סעד ויגיד ככה – מאחר ובישיבתנו האחרונה לא התייצב בעל הדין, אנחנו מורים בזאת שככל שהוא לא יופיע ויתייצב בתוך שלושה ימים, יהיה עליו להפקיד 50,000 שקל לקופת הבית הזה, כדי להבטיח את המשך הופעתו. ואז, מה מעמדו של הסעד הזה בשלושה הימים הראשונים? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> הוא עוד לא הפקיד את זה, והוא לא נדרש. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הוא עוד לא הפקיד, אבל עוד לא חלף הזמן. עוד לא חלף הזמן והוא לא התייצב. הוא עוד לא התייצב והוא עוד לא 'לא התייצב', הוא בסופר פוזיציה. הוא במצב של שרדינגר. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אבל אז אין שום בעיה אם זה יוכר כאכיף. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, מה אכפת לך שיגיד שהוא לא מחייב? הוא לא binding כרגע. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אם זה יוכר אבל לא ייאכף. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מתי הוא יהיה binding? אחרי שלושה ימים. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אנחנו רוצים שזה יתפוס את שתי הסיטואציות, גם כשיש צו תנאי מטלה וגם כשיש תנאי מפסיק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון, לכן אני אומר: הכול בכפוף למה שקבע הרכב הבוררים. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אני חוששת מזה, כי בפעמים קודמות שבאמת היה לנו דברים משכנעים מאוד וחזרנו הביתה ובדקנו, ותמיד יש סיבה לניסוחים מאוד ספציפיים - - - << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> - - - הוא מופיע במקום מסוים. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> רק בנוגע לאכיפה. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> זה כל כך ברור ש - - - בחלק הראשון - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני לא מוכן שבית המשפט יהיה הנושא, לזה אני לא מוכן בשום מקרה. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> לא, זה כבר תוקן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בואי תקריאי את הנוסח כרגע. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> "סעד זמני שנתן הרכב בוררים יוכר כמחייב על ידי בית המשפט, ואלא אם כן קבע הרכב הבוררים אחרת, ייאכף לפי בקשה בכתב. והכול ללא קשר לתחום השיפוט שבו הוא ניתן. בכפוף להוראות סעיף 25". << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> טוב. מה עוד יש לנו, מה עוד נשאר להעמיס איפה שלא העמסנו את מה שהיה להעמיס ולא העמסנו? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> יש לנו את סעיפים 44, 45. << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> אתם לא רוצים לעשות את 25? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> 25? לא עשינו אותו? << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> לא. לא אמרנו ש-24 קשור ל-25? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אמרנו ש-45 קשור ל-44. << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> אם עשינו אז בסדר. אני לא חושב שעשינו. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> כן. וגם עברנו על זה פעם נוספת. עשינו. << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> עשינו את זה בפעם הקודמת. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> עשינו את זה בפעם הקודמת וגם עוד עברנו על תיקון קטן היום. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא צריך להתאים את הנוסח לאותה התאמה? << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> לא, זה נשאר אותו דבר. << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> אוקיי, אז 44. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> לא יודע איך זה מופיע בנוסח, אבל ב-25 יש העניין של לסרב להכריז על סעד כאכיף. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> לסרב לאכוף? << דובר >> יובל נעים: << דובר >> לסרב לאכוף, בדיוק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון, אמת. 44 – מה הסיפור פה? << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> זה דומה, הוראת מעבר שכרגע מדברת על הכרה ואכיפה - - - << דובר >> רועי שיינדורף: << דובר >> סליחה רגע, בכל זאת אני רוצה לשאול על הסעיף הקודם, ב-UNCITRAL הכותרת היא לא הכרה ואכיפה על ידי בית משפט, היא הכרה ואכיפה באופן כללי. והכרה היא גם לא על ידי בית משפט אלא היא הכרה באופן כללי, רק האכיפה היא על ידי בית משפט כי יכולות להיות סיטואציות שצריך הכרה שהיא לא על ידי בית משפט. ובאופן כללי, נכון אנחנו רוצים שיהיה לזה תוקף בתוך המערכת המשפטית, מעבר לתוקף החוזי, והתוקף הזה לא חייב להיות תלוי בבית משפט. השאלה היא האם אתם מבינים, כי כרגע אנחנו סוטים מזה בשני מובנים – בכותרת ההכרה כאן היא רק על ידי בית משפט, בזמן שיכולים להיות שחקנים צדדיים שלישיים כמו בנקים, כמו הוצאה לפועל, כמו זה שבעצם לא מכוסים. ומובן שני, גם ההכרה לכאורה, משתמע שכדי שתהיה הכרה צריך שיהיה בית משפט, זאת אומרת, התוקף בתוך המערכת החוקית הוא רק אם הייתה הכרה של בית משפט ולא תוקף לכשעצמו, כאילו שבחקיקה אנחנו מכירים בזה. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> רועי, אבל אם אתה מסתכל סעיף קטן 2 שזה ב' אצלנו אבל זה 17H2 באנגלית, אז זה אומר: the party were seeking or is obtained the sufficient or enforcement shell plumbing from the court. כלומר זה כן גם משם עולה שאתה בתוך מסגרת של בית משפט, שאתה פנית לבית משפט - - - אולי נוריד את זה מהכותרת כי באמת זו מין תוספת כזאת שלא נדרשת בכותרת, גם לא שמנו אותה בכותרת של הכרה ואכיפה של פסקי בוררות. אז אולי לא צריך את זה בכותרת, אבל אני לא חושבת - - - << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אבל זה לא בהכרח ש-2 זה בהכרח שהייתה בקשה לבית משפט. אבל זה לא בהכרח שכל הכרה בסעיף קטן 1 תעבור דרך בית משפט. << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> אבל לא אמרנו את זה. נניח שאנחנו מורידים מהכותרת, ובנוסח שקראנו אנחנו רק דיברנו על אכיפה על ידי בית משפט. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> אפשר להבהיר את זה – אתם מתייחסים לשתי סיטואציות, סיטואציה ראשונה זה שיש פסק בוררות בין שני צדדים, כלומר יש בוררות או סעד זמני. כלומר, ההתחייבות היא התחייבות אובליגטורית. אני לא צריכה שאף אחד יכיר בתוקפה של ההתחייבות. כל עוד היא לא הופרה, לא בוטלה, היא עומדת בתוקפה. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אתן לך דוגמה למה כן. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> שנייה, אני רוצה לאבחן את המקרים. הסיטואציה השנייה היא שאתה בעצם נדרש לקחת את אותו סעד זמני ולאכוף אותו כלפי צד שלישי, שאז אתה חייב להגיע לבית המשפט, הוא ייתן לזה תוקף כלפי כולי עלמא, ורק אז אתה תוכל ללכת עם זה לצורך העניין- - - << דובר >> רועי שיינדורף: << דובר >> על זה אני שואל, אתה חייב, האם אתה חייב ללכת לבית משפט או שמספיק, לצורך העניין, בשלב הראשון שיש הכרה על ידי החוק, החוק מכיר בזה אוטומטית ואז לצורך העניין אתה הולך לבנק ומגיש לו את הדבר הזה וזה מוכר? << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> לא, היום בנק לא יאפשר לך להטיל עיקול משום שהוא לא צד להליך. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> גם צד שלישי לא יהיה מחויב. צד שלישי לא יהיה מחויב לצעד הזה. << דובר >> רועי שיינדורף: << דובר >> הוא מחויב לצו רק אם הוא בסוף יכיר בו. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> אבל רק כדי להבין את ההבחנה, זאת ההבחנה שאנחנו מדברים עליה, נכון? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> יש שלוש סיטואציות. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> מהי הסיטואציה השלישית? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> הסיטואציה השלישית היא שבית המשפט יידרש לעשות הכרה. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> כשמדובר בשתי פלוגתא או בקיזוז, דברים כאלה. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> או מעשה בית דין וכולי. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> שאז אבל שוב, ההתחייבות ביננו היא עומדת בתוקפה, זה לא משנה אם בית המשפט אישר לי אותה או לא. שוב, כמו שיש ביננו הסכם, כל עוד הוא לא בוטל, הוא עומד בתוקף. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> נכון, אבל אני יכול לבקש במסגרת ההכרה לבטל אותו או לא להכיר בו, לטעון כנגדו או לטעון כנגד אכיפה או הכרה בו, לאור הטענות שקיימות לביטול פסק בורר. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> אבל ביטול פסק בורר ניתן לעשות לפי הסעיפים בהוראות בחוק. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> הטענות הן אותן טענות. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> זה לא רק הטענות, זה גם מסגרת הזמנים, זה גם סופיות הדיון. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> לא, אין לי מסגרת זמנים. אם אני יש לי טענה שהבורר פעל בניגוד עניינים ואני טוען שזה משמיט את הבסיס מתחת לפסק הבורר. ואני עכשיו – ניתן פסק בורר, לא החלטי לבטל אותו. טוען נגדי צד שני, יש את פסק הבורר הזה, ולכן אתה לא יכול לפתוח הליך מקביל בישראל, יש נגדך מעשה בית דין, אוקיי? ואני בא ואני אומר לו: סליחה, אין נגדי מעשה בית דין, כי הפסק הזה לא עומד בתנאים – או הסד הזמני הזה – שקבועים בחוק הבוררות הבין-לאומית כי הבורר היה נגוע בניגוד עניינים. ואני מבקש מבית המשפט - - - << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> לא, אבל ויתרת על הטענה הזאת משום שלא הגשת בקשה לביטול פסק דין במועד. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> למה ויתרתי על הטענה? ונניח שהטענה נטענה בחו"ל? << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> שנייה, אני לא חושבת - - - << דובר >> שי שרביט: << דובר >> נניח שהפסק ניתן בחו"ל. אתן גם את דוגמה קונקרטית למה שרועי התייחס אליה. הדוגמה הקלאסית היא ערבות בנקאית. נתן לי בורר חירום צו שאומר: הערבות הבנקאית איקס, לא תחולט או לא תחולל. האם אני יכול ללכת לבנק ולהגיד לו: תראה את הצו הזה, הבוררים אומרים – כי הרי ערבות בנקאית, נכון שהבנק הוא זה שמשלם, אבל הוא משלם מטעם צד. האם במצב כזה אני יכול ללכת לבנק ולהגיד לו: תראה, הנה צו ביחס לערבות הבנקאית, זה מחייב את הצדדים ולכן אל תשלם? << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> הבנק היה צד לבוררות? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> לא. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> התשובה היא לא. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> אז הסכם הבוררות לא מחייב אותו. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> הרי הליך הבוררות הוא הליך - - - << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אבל הוא משלם מטעם צד. הוא מוציא כסף מחשבון הבנק של צד א' לחשבון הבנק של צד ב'. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> אתה חושב שאם תקבע שזה יוכר אז זה יפתור את זה? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> כן. ברמה מסוימת. << דובר >> רועי שיינדורף: << דובר >> נפשט את זה ברמת אות, כל מה שקורה בבוררות יש לו תוקף בין הצדדים מכוח הסכם הבוררות, אין לו תוקף בבית משפט ואין לו תוקף כלפי צדדים שלישיים ואין לו תוקף בדין הישראלי, אלא אם החוק ייתן לו תקף. זה מה שהחוק מנסה לעשות. ב-UNCITRAL אומרים שלגבי ההכרה, אומרים: היא תינתן, לא אומרים שבית משפט ייתן אותה, אלא בעצם אפשרות אחת שהחוק יכיר בצו הזה וייתן לו תוקף, ומכוח החוק אנחנו נקבע שלצו כזה של הבוררים יש תוקף חוקי בתוך המערכת המשפטית שלנו. לצורך הכרה, כן? אם אתה לא צריך פעולת אכיפה, רק לפעולת אכיפה אתה הולך לבית משפט, אבל ההכרה, התוקף יהיה בתוך המערכת המשפטית שלנו, לא רק בין שני הבוררים, אלא מעבר לזה. לצורך העניין, לעניין - - - << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> כלומר הכרה על ידי צד שלישי. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> זה וולונטרי או שזה מחייב? << דובר >> רועי שיינדורף: << דובר >> לא, שזה מחייב מכוח החוק, שזה מה שהחוק קובע. זה לדעתי גם מה ש-UNCITRAL קובע. אפשר מה שכרגע כתוב בחקיקה, זה שגם בשביל ההכרה הזאת צריך ללכת לבית משפט. זאת אומרת, אם אתה רוצה שלצו הזה של הבוררים יהיה תוקף מעבר לתוקף שקיים לא רק בין הצדדים, אתה צריך להגיש בקשה להכרה בבית משפט. עד שלא עשית את זה, אין לדבר הזה תוקף בתוך המערכת המשפטית הישראלית. שמה לדעתי יש איזשהו פער קטן בין הנוסח - - - אפשר לחיות - - - << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> אני רוצה להעיר – ניסינו לבדוק את זה, וכמו שאנחנו מבינים, לפחות מבחינה ראשונית, יש פתרון לגבי צדדים שלישיים, יש לך פתרון ב-24ג. ב-24ג, הרעיון של UNCITRAL הייתה שמגינים על זכויות של צד שלישי או ביחס לצד שלישי ב-24ג. צריך אולי עוד לבדוק את זה לעומק, אבל אני לא בטוח שזה נכון מה שאתם אומרים שהכוונה recognized as binding הייתה מעבר לשני הצדדים. כי לפחות לפי דברי הפרשנות שעכשיו הסתכלנו, הכוונה recognized as binding זה בין הצדדים לבוררות. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אני רוצה לחזור שוב פעם לאותה דוגמה. נניח ויש בנק, ניתן צו מניעה בין שני הצדדים, ואומרים לאחד הצדדים: אסור לך לחלל את הערבות. אני הצד שקיבל את הצו, אני פונה לבנק ואומר לו: אל תחלל את הערבות. הוא פונה לצד השני, לבוררות, ואומר לו: תן לי הוראות. הוא ביקש את הפירעון. << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> אז אתה יכול ללכת ל-24ג. למה אתה לא יכול ללכת ל-24ג? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> לא, כי אז אני צריך ללכת לבית משפט באופן אוטומטי. << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> אבל זה הרעיון, אחרי שבדקנו את זה, וההבנה שלנו היא לפחות, שהרעיון של recognized as binding, זה בין שני הצדדים בלבד. כל הכוונה היא שאם יש צד שלישי זה 24ג. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> בסדר. שוכנע. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> אז גם נשאיר את זה בכותרת כי זאת הכוונה. << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> מבחינתנו אין בעיה להשאיר. << דובר >> רועי שיינדורף: << דובר >> הייתי מוותר על זה בכותרת, כ-recognized הוא - - - << דובר >> שי שרביט: << דובר >> לא, כי גם בין הצדדים זה בבית המשפט. << דובר >> רועי שיינדורף: << דובר >> בין הצדדים זה לא בבית המשפט, אבל לא חשוב. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> כן, בין הצדדים לא נדרשת הגשת בקשה, זה נכון. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> לא צריך להגיע לסעיף הזה אם זה בין הצדדים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> וה-recognized לצד ג'? חייב בית משפט? לא ידעתי. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> את צריכה לתת הצהרה, אז יש לזה תוקף הצהרתי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, אני לא מקבל את זה. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> או בבית המשפט או שזה מחייב את הצדדים להגיע לבית משפט בכל מקרה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא הבנתי, אתם חושבים שב-recognized חייב בית משפט? << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> לא. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> לא, הפוך. recognized בין הצדדים, לא חייב בית משפט. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> רגע, לא בין הצדדים. << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> רגע, היושב-ראש, בדקנו את זה, כמו שאתם רואים, אנחנו מסוגלים לבדוק גם דברים בצורה מאוד - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מצוין. << דובר_המשך >> איתי אפטר: << דובר_המשך >> בדקנו את זה עם הגורמים המוסמכים. הרעיון היה שזה recognized as binding between the parties. התפיסה היא שהטריבונל יכול להוציא צו, סעד זמני, שרק מחייב את שני הצדדים. הרעיון ב-17h3, ואצלנו ב-24ג, זה שאם צריך מעבר לזה, אז הולכים לבית משפט שהוא יטפל בדברים של צד שלישי. ולכן זה כן נכון שכל הרעיון הנוסף פה זה הכרה של בית משפט לסעד זמני. אני לא יודע, אנחנו צריכים את הכותרת, אם היא חשובה? חשוב לנו שתהיה הכותרת, אנחנו לא חושבים שזה משנה משהו. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אתם רוצים להוריד את הכותרת? << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> שוב, אנחנו חוזרים על זה: בעיקרון 24א, הרעיון שה-binding מתייחס רק לבין הצדדים. כל מה שמעבר, זה בית משפט. לגבי אם זה אומר שאנחנו צריכים, אז זה מתאים לנוסח שדיברנו עליו קודם. לגבי אם אנחנו צריכים בית משפט בכותרת או לא - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא צריך בכותרת. כמו שלא צריך את הכותרת של פרק ט'. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אז זה קצת שונה מהנוסח שיצא. אקריא עכשיו מה שיצא עכשיו: "סעד זמני שנתן הסכם בוררים, יוכר כמחייב את הצדדים, ואלא אם כן קבע הרכב הבוררים אחרת, ייאכף על ידי בית המשפט לפי בקשה בכתב, והכול ללא קשר לתחום השיפוט שבו הוא ניתן. ובכפוף להוראות סעיף "25. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מצוין. 44. פסק בוררות - - - << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אנחנו צריכים להתאים את זה. אותו דבר. רק כאן את העניין הזה של 'אלא אם כן הרכב הבוררים קבע אחרת'. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תקראי שוב. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> "כתב בוררות שיוכר כמחייב את הצדדים" - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ויהיה ניתן לאכיפה. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> "וייאכף על ידי בית המשפט, לפי בקשה בכתב, והכול ללא קשר לתחום השיפוט שבו הוא ניתן. ובכפוף להוראות סעיף 45". << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> כאן זה בכפוף להוראות סעיף זה? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> סעיף זה וסעיף 45. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> פה לא כתוב ללא קשר לתחום השיפוט. << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> כן כתוב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אוקיי, בסדר. 44. (ב) "צד המבקש להסתמך על פסק בוררות או מבקש מבית משפט לאכוף פסק בוררות, יצרף לבקשה כאמור את פסק הבוררות או העתק ממנו; המבקש יגיש לבית המשפט, אם בית המשפט דרש זאת, תרגום של פסק הבוררות לעברית שאושר להנחת דעתו של בית המשפט". מה זה שאושר להנחת דעתו של בית המשפט? אם בית המשפט דרש, יגיש תרגום. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> בית המשפט יכול לדרוש תרגום נוטריוני. הוא יכול להסתפק בתרגום - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר, זה לבית המשפט, אם בית המשפט דרש בדרישה שיכניס מה שהוא רוצה. אבל מה זה: אני צריך לאשר אותו בבתי המשפט לפני שאני מגיש אותו לבית המשפט – זה קצת משונה. המילים ש'אושר להנחת דעתו של בית המשפט' – לא צריך. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אולי לפי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> המבקש יגיש לבית המשפט, אם בית המשפט דרש את תרגום פסק הבוררות לשפה העברית, בהתאם להוראות בית המשפט, בהתאם להנחיות בית המשפט. 45 – עוד פעם, בית המשפט רשאי. מה יהיה אתכם? << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אבל לא שינינו. ב-25 השארנו ככה. שימו לב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, אני יודע. אתם כל הזמן רוצים שבית המשפט יהיה הנושא. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אני חושבת שכאן זה כן מתאים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר, בסדר. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אתה בעצם רוצה להגיד לבית משפט שהוא לא רשאי בשום מקרה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> 45. (א). "בית המשפט רשאי לסרב להכיר בפסק הבוררות או לאכוף אותו ללא קשר לתחום השיפוט בו ניתן, רק אם התקיים אחד מאלה": (1). המשיב לבקשה להכרה או לאכיפה (בסעיף זה – המשיב) ביקש זאת והוכיח כי מתקיים אחד מאלה: (א) היה פגם בכשרותו של צד להסכם הבוררות או שההסכם האמור חסר תוקף לפי הדין שהצדדים הסכימו שיחול עליו אם לא ניתן להתחקות אחר הדין כאמור – לפי הדין הישראלי.ואם פסק הבוררות ניתן מחוץ לישראל – לפי דין המדינה שבה ניתן פסק הבוררות; (ב) המשיב לא קיבל הודעה מתאימה על מינוי בורר או על הליך הבוררות או שלא הייתה לו אפשרות לטעון את טענותיו מסיבה אחרת; << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> כאן כן דין המדינה או אזור שיפוט? אנחנו משאירים דין המדינה או אזור השיפוט, ב-45(א)(1)(א)? ואם פסק הבוררות ניתן מחוץ לישראל לפי דין. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> למה לפי הדין הישראלי פה אסור? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בתחום השיפוט ,נכון? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כי זה UNCITRAL, שאם אתה לא יודע מה הדין ולא יכול להתחקות מה הדין, אז זה ישראלי. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> under the law of the country were the award was made – זה לאו דווקא דין ישראלי. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> לפי המושב. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> זה תרגום לא טוב. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> זה דין המושב. זה בסדר, כי בנוסח כתוב לפי הדין הישראלי שאם פסק הבוררות ניתן מחוץ לישראל, לפי תחום השיפוט שבה ניתן פסק הבוררות. ואז זה בסדר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה כתוב. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> אבל למה הדין הישראלי נכנס? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> כי אז זה בישראל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כי אם פסק הבוררות ניתן לישראל, אז זה לפי הדין הישראלי. אלא אם כן יודעים שזה יחול לו דין אחר. זה אחת מהשתיים, יש פה שתי אופציות, אם זה ניתן בישראל ונקבע בין הצדדים דין אחר, אז הדין האחר. אם לא נקבע דין אחר או שלא ניתן להתחקות אחר הדין האחר – הדין הישראלי. אם זה ניתן מחוץ לישראל, אז לפי מקום מושב הבוררות בעצם ששם ניתן פסק הדין. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> כן, אבל החלק הזה של הדין הישראלי, זה לא בא מה-UNCITRAL. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> למה? << דובר >> יובל נעים: << דובר >> זאת תוספת שלנו. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> of the country were the award was made. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> זה לפי דין המדינה שבה ניתן פסק הבוררות. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> נכון. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> החלופה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הבנתי. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> - - - מתחקות אחר הדין כאמור לפי הדין הישראלי, זה תוספת שלנו – אם אני מבין נכון. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> לפי הדין הישראלי - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> המשמעות היא אותה משמעות. כי אם הוא ניתן בישראל, גם אתה מסכים שזה יהיה לפי הדין הישראלי. אם הוא ניתן מחוץ לישראל, זה צריך להיות לפי הדין של אותה מדינה. לזה כולם מסכימים, פשוט כתבת את זה. זה לא כתוב ב-UNCITRAL, אבל זה המשמעות של ה-UNCITRAL. כי יש בסופו של דבר, בהינתן שפסק הדין ניתן בעולם האמיתי ולא בחלל החיצון. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> קבענו פה יותר מזה, יש פה - - - הוספנו פה כללי ברירת - - - באופן כפוי. באופן רגיל היה צריך לרשום פה: הדין שהצדדים הסכימו להחיל על הסכם הבוררות. ועכשיו השאלה, אם הם לא הסכימו, איזה דין נכון להחיל? אנחנו כבר קבענו שזה יהיה הדין הישראלי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, קבענו שזה יהיה הדין הישראלי, אם זה ניתן בישראל. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> אתה לא קורא את זה נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אלא אם כן - - - << דובר >> יובל נעים: << דובר >> אבל זה לא מובן מאליו, אם היה מקום מושב בישראל, זה לא אומר שלהסכם בוררות צריך להיות דין ישראלי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אם הצדדים הסכימו על דין יחולו מהצד אם זה הסכימו. אם הצדדים לא הסכימו על דין? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> לפי המושב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לפי המושב. ולפי המושב יש שתי אופציות: או שזה בישראל או שזה מחוץ לישראל. אם זה בישראל – הדין הישראלי; אם זה מחוץ לישראל, הדין שמחוץ לישראל. זה מה שכתוב, זה ניסוח. אתה אומר שהניסוח לא אוהב אותו? הוא לא בא ואמר בשום שלב משהו אחר. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> תקרא את המקף כנקודה פסיק. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> אני מבין את הכול. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתה אומר שהסדר השתנה. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> הסדר השתנה וגם לא אמרנו את - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אפשר היה להוריד את המשפט: לפי הדין הישראלי – והמשמעות הייתה אותה משמעות. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> נכון. העובדה שאנחנו אומרים ואנחנו לא אומרים רק אם זה ישראל, אנחנו אומרים לא ניתן להתחקות – לא ברור מה פה בהיררכיה. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> זה אופציה, זה לא היררכיה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אם הצדדים הסכימו – אם לא ניתן להתחקות יש שתי אופציות. אם לא ניתן להתחקות, לפי הדין הישראלי אם ניתן בישראל, ואם לא ניתן בישראל, ניתן לפי הזה. זה מה שכתוב. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> לא, לא כתוב אם זה ניתן בישראל או לא ניתן בישראל. כתוב: לא ניתן להתחקות, זה די כללי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש אופציות שהם לא בישראל – טוב, דיברנו קודם על - - - יש אפשרות לפסק דין שלא ניתן בישראל ולא ניתן מחוץ לישראל בבוררות בין-לאומית? << דובר >> יובל נעים: << דובר >> לא. אבל נאמר שכיוון שרשום פה רק אם לא ניתן להתחקות, זה כאילו שתי אלטרנטיבות שהם לא מתכתבות בכלל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתה אומר: ואם לא ניתן להתחקות אחר הדין כאמור, יהיה לפי מקום המדינה שבה ניתן פסק הבוררות. המשמעות היא אותה משמעות. אם זה יהיה בישראל, זה יהיה לפי הדין הישראלי - - - << דובר >> יובל נעים: << דובר >> אז אני חושב שזה עדיף כי זה מונע סיבוכים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש לכם בעיה עם זה, משרד המשפטים? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אני רוצה לדבר על הסופר פוזיציה שלך, כי יש, יכולים להיות מצבים - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני פוליטיקאי, כל הפוליטיקאים עם סופר פוזיציה. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אז יכולים להיות מצבים, ואנחנו רואים את זה עכשיו יותר בעולמות ה-Bitcoin וה-Blockchain, שפסק בוררות לא יינתן במדינה מסוימת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בשום מקום. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> ואז דווקא להוראה הזאת יהיה, כמו שהיא עכשיו, יש יתרון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בשטח מקבילי. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> יש יתרון. היא ניתנת בתוך ה-Blockchain. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> לא משנה, ואז לא אי אפשר לאכוף את הבלוק. אבל בסדר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לפי דיני הבלוק. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> לפי מקום שבה ניתן פסק הבוררות, זה תואם את לשון UNCITRAL, וזה נראה שזה חוסך מחלוקות. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> בנוסח דווקא פה שינינו. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> בנוסח של? << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> את יכולה להקריא את הנוסח החדש ב-45? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> בנוסח האחרון זה מופיע תרגום אחד לאחד של UNCITRAL. << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> בקיצור, אני חושב שאנחנו רוצים את הנוסח כמו ב-UNCITRAL. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> וגם כמובן וזה היה צריך להיות תחום שיפוט ולא מדינה. כאן זה תוקן. << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> כן, כמו שזה היה אני חושב בנוסח. זאת אומרת, זה צריך להיות אחד לאחד כמו באמנת ניו יורק וכמו ב-UNCITRAL. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> שמה זה אומר? << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> אומר שההסכם האמור אינו בר תוקף לפי החוק שבעלי הדין החילו אותו להסכם או ב - - - לפי תחום השיפוט. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> איפה כתוב הנוסח הזה? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אנחנו כרגע ב-45(א)(1)(א)? << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> אנחנו אומרים ככה: היה פגם בכשרותו - - - << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> לא שינינו את זה - - - << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> תקריאי מה את רוצה שיהיה. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> שינינו את זה במקום אחר, אבל זה צריך להיות אותו דבר. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> לא משנה. כרגע תקריאי. "היה פגם בכשרותו של צד להסכם הבוררות או שההסכם האמור חסר תוקף, לפי הדין שהצדדים הסכימו שיחול עליו", נכון? "ואם לא, ניתן להתחקות אחר הדין כאמור". << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> לפי דין - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מקום הבוררות. << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> תחום השיפוט שבו ניתן פסק הבוררות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ובהיעדר תחום שיפוט? << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אין לנו תשובה. << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> החוק לא בא להסדיר את זה. << דובר >> רועי שיינדורף: << דובר >> עדיף להיצמד ל-UNCITRAL בזה ולאמנת ניו יורק, כי אז מה שיחליטו שם אז כאן. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> בסדר, אוקיי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> טוב, בסדר גמור. אז קיבלנו. (ב) המשיב לא קיבל הודעה מתאימה על מינוי בורר או על הליך הבוררות או לא הייתה לו אפשרות לטעון את טענותיו מסיבה אחרת. (ג) פסק הבוררות מתייחס לסכסוך שלא נכלל או שלא הייתה כוונה שייכלל בגדר הבוררות. או שהוא כולל החלטות בעניינים שלא נמסרו לבוררות; ואולם, אם ניתן - - - צריך לעשות פה את אותן התאמות שאמרנו, שאמרנו שתעשו את ההתאמה שיהיה ברור שלא מבטלים את החלקים שהם לא. נעמה, את יודעת למה אני מתכוון? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> צריך לעשות את אותה התאמה באותו סעיף. (ד) "מינוי הרכב הבוררים נעשה שלא בהתאם להסכמת הצדדים או" – גם כאן אותו תיקון. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> ניהול הליך הבוררות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ניהול הליך הבוררות, בקיצור העתק הדבק. אני לא מתקן את זה שוב, אני לא מקריא את זה. אותו דבר שהקראנו בפעם הקודמת. איזה סעיף זה היה? << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> סעיף 24. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא 25? << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> כן, ב-25. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> טוב. (ה) "בעת הגשת הבקשה להכרה או לאכיפה, פסק הבוררות טרם הפך מחייב לגבי הצדדים, או שפסק הבוררות בוטל או שביצועו עוכב על ידי בית המשפט" – או על ידי הרכב הבוררים, לא? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> לא, ביצוע לא מעוכב על ידי הרכב הבוררים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שנייה, סליחה, חכו לגבי מה שאמרתי. (ה) "בעת הגשת הבקשה להכרה או לאכיפה, פסק הבוררות טרם הפך מחייב לגבי הצדדים, או שפסק הבוררות בוטל או שביצועו עוכב על ידי בית המשפט". אז זה לא. במקרה הזה בית המשפט צריך להיות הנושא. "או שבית משפט ביטל או עיכב את ביצועו". כי לכאורה בוטל, זה יכול להיות בוטל על ידי גם גורם אחר בצורה שזה כתוב. אם אנחנו רוצים שהמשפט יהיה ברור, צריך להפוך פה כן את בית המשפט לנושא. "אם בית המשפט ביטל את פסק הבוררות או שעיכב את ביצועו, ואם פסק הבוררות ניתן מחוץ לישראל או שחל לגביו דין זר – על ידי בית המשפט הזר במדינה שבה ניתן או במדינה שלפי דיניה ניתן, ביטל או עיכב את ביצועו של פסק הבוררות". << דובר >> שי שרביט: << דובר >> בתחום השיפוט. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר. בתחום השיפוט. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> צריך לתקן את המדינה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> (2) בית המשפט מצא כי מתקיים אחד מאלה: (א) לא ניתן, לפי דין, ליישב את נושא הסכסוך בדרך של בוררות". גם פה, לתקן מה שעשינו קודם, מקביל, אותו דבר. "לפי דין" פה זה לפי הדין הישראלי? << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> וגם תקנת הציבור בישראל. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> וגם את העניין עם הכרזה כאכיף ולא שזה ייאכף. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. (ב) הוגשה בקשה לביטול או לעיכוב ביצוע של פסק בוררות לבית משפט כאמור בסעיף קטן (א)(1)(ה), רשאי בית המשפט הדן בבקשה להכרה או לאכיפה, אם מצא לנכון לעשות כן, לדחות את המועד למתן החלטה בבקשה להכרה או לאכיפה, וכן, לבקשת מגיש הבקשה, לצוות על המשיב לתת ערובה מתאימה". מרגש. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> אני רוצה לחזור לעוד איזה סעיף. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> לפני הריגושים, יש לנו עוד שני דברים. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> נעמה, לפני זה, אני רוצה לחזור לסעיף 44. חשוב שיהיה ברור שאמנם אמרנו שפסק הבוררות יוכר על ידי הצדדים, אבל גם שתהיה אפשרות שבית המשפט יכיר בו. כי כאילו ב' כבר מניח, ב' מנוסח: צד המבקש להסתמך על פסק הבוררות. פה הוא מבקש מבית המשפט להכריז על פסק הבוררות כאכיף, זה כאילו מניח שהם מבקשים את זה מבית המשפט. וב-א' זה לא היה כתוב. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> גם ב-UNCITRAL זה לא כתוב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> נכון, אבל זה קצת חוסר - - - ברור שניתן גם להגיש בקשה להכרה אם יש איזושהי בעיה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל זה בסדר. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> זה עולה רק סביב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל אני יכול לבקש, אם לא הייתם מבטלים ברגל גסה ובחוסר אחריות קיצוני את טען ביניים בתקנות סדר הדין האזרחי, אז - - - << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> שאינן מגיעות לוועדת חוקה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שאינן מגיעות לוועדת החוקה, אני לא רוצה לציין איזה תחושה חשתי כאשר איבדנו את החלק המהותי הזה מדיני וכולי. זה ההליך, זאת אומרת, לא אני מבקש שיכיר במישהו שיכיר בבית המשפט שיכיר, אלא יושב אדם, שיושב אצלו הכסף, ואומר: אני, אין לי שום עניין בכסף, אני רוצה שבית המשפט יגיד לי האם פסק הבוררות שהגישו לי אכיף או לא אכיף. אני לא רוצה להחזיק את הכסף יותר אצלי. מי שמגיש את זה, זה צד המבקש להסתמך. פסק הבורר הוא אכיף. פסק הבורר הוא מחייב. הוא צד המבקש להסתמך על פסק בוררות. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> קודם כל צד המבקש להסתמך - - - זה אותו דבר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה רק צד לבוררות? לא, לאו דווקא. אגב, לכן אני לא יודע גם מה זה - - - << דובר >> שי שרביט: << דובר >> - - - הכרה זה לא רק צו לבוררות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> גם לא הייתי עושה צד. לא הייתי משתמש במילה צד. טוב שהסבת את תשומת ליבי. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> אני חושבת שצריך להפוך את זה מלהסתמך על פסק בוררות ל"להכיר". << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> השאלה אם זה party לבוררות או שזה party אחר? << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> זה כן לבוררות, כי אם מסתכלים - - - << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> קודם כל נראה לי שצריך להחליף את זה להסתמך על פסק בוררות ל"להכיר". כי אלה המונחים שהשתמשנו בהם, לא על להסתמך ולא זה, זה אמור להיות: צד המבקש להכיר או להכריז. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אולי צד המבקש הכרה. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> בסדר, לא אכפת לי, אבל זה לא להסתמך על פסק – זה להכיר, זה המונחים. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> The party relying on an award. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אגיד לך מאיפה הקושי של שירה מגיע, שבהמשך אתה מדבר על בית משפט רשאי לסרב לבקשה להכרה ובקשה לאכיפה. זאת אומרת ברור שיש גם דבר כזה - - - << דובר >> יובל נעים: << דובר >> זה בדיוק העניין, בדרך כלל זה לא יהיה בקשה להכרה. הכרה זה בדרך כלל - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ב-UNCITRAL משתמשים במילה אחרת, את לא יכולה פתאום ללכת ל - - - << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אבל אתה קופץ בין המילים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון, ב-UNCITRAL קופצים בין המילים. ב-UNCITRALקופצים בין המילים. ב-UNCITRAL, בחלק הראשון כותבים:shell be recognized as binding. וב-2 הם כותבים: relying on an award. . זה binding וזה relying. בזה הוא binding כי הוא מחייב, פה אני רוצה להסתמך עליו, relay עליו. זה הכול. ואגב זה באמת יכול להיות מישהו אחר. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> לי ברור שסוגי הבקשות שניתן להגיש לבית המשפט זה הכרה, אכיפה או הסתמכות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני יודע. כאשר אני רוצה להסתמך אני מגיש בקשה להכרה. בסדר. אבל עדיין אני מגיש את זה כי אני רוצה להסתמך. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> לא צריך להגיש בקשה להכרה, צריך להפקיד את זה. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> נכון. הכרה זה משהו כטענה אגבית שעולה במהלך הדיון. לדוגמה אם צד רוצה להגיד שיש - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. אבל נניח שאני לא רוצה אכיפה – מה אני מבקש? << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> אז מה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מה אני מבקש בסעיף זה וזה? אני מגיש. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> 45 מדבר על בית דין שרוצה לסרב להכיר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מבקש מבית משפט - - - << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> מה עוד יש לעשות עם פסק בוררות אם לא להשתמש בטענה שנדונה והוכרעה שם - - << דובר >> יובל נעים: << דובר >> לא, הוא יכול לסרב כי זה עלה כטענה, והוא מסרב לקבל את הטענה שמסתמכת עליה. נגיד טענת מעשה בית דין. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> - - בהליך שהיא עניין אגבי או לאכוף אותו. מה עוד יש לעשות שם? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מסביר לך – אני מחזיק בנאמנות נכס ואני לא יודע למי אני אמור לתת אותו. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> ואתה לא צד לבוררות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ואני לא צד לבוררות. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> תגיש בקשה למתן הוראות כנאמן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ואם אני לא רוצה להגיש בקשה למתן הוראות כנאמן, אלא אני רוצה לדעת האם פסק הבוררות הזה הוא מחייב את הצדדים? << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> אבל כאילו זה פשוט כמו הליך עוקף אישור פסק דין. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני לא יודע. אולי אני נאמן שלא יכול להגיש בקשה למתן הוראות או שאני לא רוצה לבקש בקשה למתן הוראות. אני לא יודע. אני לא מכיר. זה שיש אצלנו את הכללים של בקשה למתן הוראות לנאמן, עזבי. אני לא נאמן, אני מחזיק, אני בעל מוסך שמחזיק את הרכב אצלי מכוח דיני עיכבון – לא נאמן, בסדר? אני רוצה לדעת למי אני מביא את הרכב וזה תלוי בבוררות הבין-לאומית. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> אבל כמה מקרים כאלה? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא יודע. אבל כתוב פה:a party that’s wants to relying on an award. ואז הביאו לי את הפסק בוררות, ואני לא יודע האם פסק הבוררות הזה מוכר או לא. ואני מביא אותו בהליך של טען ביניים לבית המשפט. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> בקשה למתן הוראות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> או בקשה למתן הוראות אם אני נאמן. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> שי, זה לא בקשה להכרה. בקשה למתן הוראות זה משהו אחר. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> לא, זה לא בקשה, זה מביא מבחנים אחרים לחלוטין. כי גם בקשה להכרה בפסק - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> על עיכבון יש בקשה למתן הוראות? לא. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> צו הצהרתי מבית המשפט להורות - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> להורות שמה? שפסק הבורר הוא בתוקף. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> אבל אתה כצד שלישי שלא היה צד לבוררות, איזה מעמד יש לך ב - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני– a party relying on an award. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> party relying יכול להיות צד שלישי. למשל בהשתק פלוגתא. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> בהסתמך, בסדר, זה לא בקשה להכרה. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> אבל זה בדיוק העניין. הכרה לא צריכה בקשה. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> גם בסעד זמני לא צריכה בקשה? כי שם כן כתבנו. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> למה הדיונים ב-UNCITRAL, למה הם נקטו בלשון של a party relying on an award ולא - - - << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> אני חושב שזה אמנת ניו יורק. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> גם להכרה לדעתי לא צריך, גם להכרה בסד זמנים לא חייבים. שוב, זה רק הכרה. אם אתה רוצה לחייב צד שלישילפעול על פיו, אתה כבר רוצה לאכוף אותו. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> אז גם ב-24, ב-ב', כתבנו: הוגשה לבית המשפט בקשה להכרה בסד זמנים. צריכה להיות אחידות שם. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> אני מסכים, האחידות שאני מתכוון- - - << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> אולי אין דבר כזה בקשה להכרה. אתה בא לבית משפט - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ב-UNCITRAL, על הזמני כתוב: the party who is seeking or has obtain recognition. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> - - - מצד המבקש. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ולעומת זאת בפסק הבורר, כתוב: relying. זאת אומרת, ה-recognition וההכרה לסעד הזמני הוא recognition, ובפסק זה relay. מה לעשות, אבל מאחר וה-UNCITRAL מכיר את המילה recognition והוא בכל זאת בחר not to relay on the recognition אלא to relay on the relay, אז - - - << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> אבל בפסק בוררות, הוא מחייב את אחד הצדדים לבוררות. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> את שני הצדדים. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> לא, אני אומרת שאם יש חיוב, אז אם אני - - - << דובר >> יובל נעים: << דובר >> אבל פסק הבוררות יכול - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני לא יודע, אני יכול להגיד לך משהו? כשאני רציתי לרכוש משהו ולא ידעתי מי הבעלים של אותו משהו, ואז אותו משהו, אותו בעלים, הראה לי פסק בורר שאומר שהוא, אפילו לא הבעלים, אבל הוא יכול למכור לפי פסק הבורר. ואז התלבטתי, אם אני אקנה או לא אקנה. ואם הייתי רוצה ללכת לפי דיני הבוררות הבין-לאומיים, הייתי הולך לבית המשפט ומבקש: אנא אשר לי שהפסק בורר הזה, אני יכול להסתמך עליו. אני רוצה לקנות. אני לא צד, אני לא מחזיק נכס, אני פשוט רוצה לדעת האם פסק הבוררות הזה מחייב. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אני ממש לא חושבת שזאת הייתה מטרת הסעיף. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל זה מה שכתוב. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> כתובa party - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, כתוב relying – אני מבקש להסתמך על פסק הבורר. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> למה זה שונה מה-recognition? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> למה ב-UNCITRAL השתמשו לסעד זמני ב-recognition ולפסק בוררות השתמשו ב- relying? מסיבה מאוד פשוטה בעיני, כי סעד ביניים הוא באמת בין הצדדים בדרך כלל. הוא פחות רלוונטי לצדדים אחרים. והסיטואציה שבה סעד ביניים יהיה כלפי כל הצדדים הוא שאלה גדולה מאוד. אבל אם אתה מחזיק בנאמנות מניות ואתה רוצה למכור אותם, ואתה טוען שיש לך בהם זכויות, אתה צריך לגשת עם פסק הבורר ולהראות את זה לצדדים אחרים ולהגיד: אני יכול לפעול, אני יכול למכור, אני יכול לקנות – וזה מאוד רלוונטי. אם יש בוררות על ספינה, אני צריך לדעת שהספינה היא של פלוני או של אלמוני, אחרת איך ידעו החות'ים על איזה ספינה לירות? החות'ים צריכים להסתמך. << דובר >> רועי שיינדורף: << דובר >> אדוני היושב-ראש, השאלה – ופה אשמח להבהרות גם של אנשי משרד המשפטים – האם ההכרה היא אינצידנטלית, היא תמיד עניין אינצידנטלי, זאת אומרת שזה לא שיש בקשה נפרדת להכרה, אלא בעצם בית המשפט רשאי להכיר כשמישהו מסתמך, אגב טענה שעולה שמישהו במסגרת הליך משפטי מבקש להסתמך על פסק בוררות, אז מה שבית המשפט עושה זה recognition, וזה מה שמיישב בין שני החלקים של הסעיף. כי צד שמגיע לבית משפט, הוא יכול לעשות אחד משניים, הוא יכול לבקש לאכוף והוא יכול לבקש להסתמך על פסק הדין. אז כשהוא מסתמך על פסק הדין, הוא מבקש להסתמך על פסק הדין, מה שעושה בית המשפט זה להכיר, זה הכרה אינצידנטלית. המשמעות הנקודתית לאותו - - - המשמעות של מה שאני אומר היא שונה ממה – אם אני מבין אדוני היושב-ראש – שאתה אמרת, כי בעצם ממה שאני אומר אין בקשה נפרדת להכרה. יש או בקשה לאכיפה או הסתמכות בתוך איזשהו הליך משפטי על פסק הבוררות, איזו שהיא טענה, ואז בית המשפט צריך להחליט אם הוא מכיר או לא מכיר בפסק הבוררות. זה כן היה כדאי שזה יהיה בהיר הדבר הזה, כי אחרת יהיה אחר כך בלבול בפרקטיקה. אנשים יתחילו להגיש בקשות כאלה ויהיה צורך לריב על זה. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> ההכרה היא לא תלוית בקשה בכתב, זאת הנקודה. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> בסדר, לכן אני חושבת שזה נכון. צריך אולי לשנות עוד קצת נוסחים אחרים, כמו בסעיף 24(ב), שכתבנו: הוגשה לבית משפט בקשה להכרה או לאכיפה. זה צריך להיות כמו באנגלית, צד המבקש מבית המשפט להכיר או לאכוף. ואז זה לא יוצר בהכרח שהוגשה בקשה, זה יכול להיות על דרך- - - << דובר >> רועי שיינדורף: << דובר >> נכון, אבל האם אנחנו להסכים שקונספטואלית לפני הניסוחים, כי בסוף זה חשוב הדיונים האלה, בסוף מסתמכים עליהם; אנחנו יכולים להסכים שקונספטואלית הדברים הם כמו שאני תיארתי אותם וגם יובל תיאר אותם קודם. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> כן. ועכשיו בבירור מול ה-UNCITRAL, גם כשכתוב relying on, הכוונה היא להכרה. הם פשוט השתמשו בנוסח של אמנת ניו יורק כי זה היה הנוסח שקיים. הם רצו להיצמד אליו כלשונו. אבל הם התכוונו גם - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כולנו נצמדים למשהו ש - - - הבחור ה"זעצער". << דובר >> רועי שיינדורף: << דובר >> אבל שאנחנו נהיה על אותו עמוד. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> יעל, רצית לתקן גם את 24(ב). << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> כן, פשוט להגיד במקום שהוגשה לבית המשפט בקשה – צד המבקש. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> עזבו "צד" – המבקש. בואו תשאירו את זה פתוח. המבקש. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> המבקש להכיר בסעד זה. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אבל זה ממש כתוב ה"צד המבקש". << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> רק אני לא בטוח אם המילה party מתכוונת רק לצד הבוררות או צד להליך המשפטי. << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> לא, רק לצד הליך הבירור. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> לא - - - עכשיו להליך. << דובר >> איתי אפטר: << דובר >> את זה שאלנו, זה רק צד לבוררות. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> "צד המבקש להכיר בסעד זמני או לאוכפו - - << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> או לאוכפו. זהו, ואז ההמשך. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> - - יודיע לבית המשפט ללא דיחוי על כל ביטול הטליה וכולי". בסדר? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> וודאי על צד. << דובר >> רועי שיינדורף: << דובר >> ואז המבקש להכיר הוא לא חייב להיות בקשה נפרדת להכרה אלא הוא יכול להיות גם אינצידנטלי. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אז בבית המשפט עדיין רשאי לדרוש ממנו - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אוקיי. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> בהמשך - - - אנחנו נקיף לחוק בתי המשפט, אז בעצם סעיף 42(ב)א לא נדרש, נכון? בשים לב לכך שהסמכות העניינית נשארת כפי שהיא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> רק אמרנו שנתקן אולי את 5. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> שפשוט נוריד את 5. הוא באמת לא נדרש, אחרי שניתנה סמכות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> איזה הישג, סוף סוף אני מצליח למחוק סעיף מחוק בתי המשפט, כמה חיכיתי ליום הזה. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אוקיי, נוריד את סעיף 5. << דובר >> שירה עמנואל: << דובר >> מה זאת אומרת נוריד? זה פוזיטיבית, נקבע שהוא יימחק. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> כן. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> בסעיף 42(ב)א, סעיף קטן 5 יימחק. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> ולגבי סעיף 79ב רבה, אנחנו רוצים להשאיר ולשנות. אקריא את הנוסח המחודש: "על אף האמור בסעיפים (ב) ו-(ג), התקיימו התנאים לתחולה לפי סעיף 3 לחוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, התשפ"ד-2024, יחולו על הבוררות הוראות החוק האומר" – נכון בלי הסיפא? החל במינוי בוררים ייעשה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מצוין. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> ולגבי ביצוע ותקנות, הייתה כאן בקשה, בעצם לקבוע שעד תיקוני - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא לעשות סעיף תחילה עד התקנות, אלא לעשות סעיף שאומר ש - - - << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> עד לתיקונן של התקנות לפי החוק הזה, יחולו בעצם הוראות התקנות של חוק הבוררות - - - << דובר >> שי שרביט: << דובר >> תקנות חוק הבוררות בשינויים המחויבים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בשינויים המחויבים. אני רק מעיר שבתקנות הבוררות יש בעיות לגבי - - - << דובר >> רועי שיינדורף: << דובר >> יש הרבה בעיות. תהיה בעיה יותר גדולה אם לא יהיו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אם לא יהיו תקנות בכלל. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> רק דבר אחד, לגבי חוק בתי המשפט, אז לגבי סעיף קטן 5, אני פשוט לא בדקתי אם זה בסדר מבחינתנו שהתיקון הזה ייעשה בנוגע לחוק הבוררות שלנו, חוק הבוררות הישראלי שהוא גם לכאורה גם לא נדון פה בוועדה. אז אני לא יכולה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז אגיש על זה רביזיה. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> תגיש רביזיה על כל החוק. בטח יהיו לנו עוד דברים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, בטח עוד דברים. על פניו זה בסדר כי אנחנו כן ראינו את חוק הבוררות, את צריכה עוד בדיקה, נעשה רביזיה ובמידה ויהיו דברים שצריכים, נפתח ונתקן. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> יש עוד סוגיה אחת - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> קטנה, מה קורה כשיש חיסיון. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> לא חיסיון, אבל כן, סמכות להורות על סודיות ואסביר: הצענו הצעה שתהיה הוראה מבהירה שלבתי משפט יש סמכות להורות על סודיות - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש להם סמכות כבר היום. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> לצערנו יש פסיקה לא עקבית של בתי המשפט. חלק לא מכירים בסמכות כי יש רשימה סגורה בפקודת הראיות של מה שחל חיסיון, ובהוראת בתי המשפט, מה שיש דלתיים סגורות. ולכן אנחנו לא סתם מבקשים את ההוראה הזאת. בתי משפט, לפחות צריך לתת להם שבאופן בלתי משתמע לשני צדדים שיש להם את הסמכות הזאת. הסיטואציה היא שיש צדדים שהסכימו על סודיות בבוררות ביניהם, הדין שלנו מכיר ומכבד את הפרטיות ואת הסודיות שלהם, אלא אם הם מגישים משהו לבית משפט ומבקשים סעד. ואז יכול להיות שחל עקרון פומביות הדיון ובעצם כל הסודיות שביקשו לשמור עליה יוצאת החוצה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לפעמים זה סוד מסחרי. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> ואז אין בעיה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, ואז יש את האפשרות והצדדים שדואגים לזה יכתבו: עצם קיומה של הבוררות הוא סוד מסחרי, ושינסו את מזלם בבית המשפט. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> זה לא עובד. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> לא עובד. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שנייה,יש הרבה דברים שלא עובדים בבית המשפט באופן כללי. יש הרבה דברים שלא עובדים בבית המשפט בעניין חיסיון לצדדים, פומביות דיון, יש רשימה ארוכה של מיחושים ומחלות, עבירות מין ועוד כמה דברים שנחשפו לציבור עקב חוסר היכולת של בית המשפט, שופטיו ומערכת בית המשפט שלו, לעמוד בהוראות הדין, בעיני, בנושא הזה. זה לא התחיל מאתמול. יכול להיות שזה צריך לקבל מענה כולל, יכול להיות שזה מתאים לתיקון מס' 14 של חוק הגנת הפרטיות. אולי נמנה ממונה פרטיות מיוחד לבית המשפט. ועדה קרואה לנושא הזה. אבל זו בעיית רוחב, היא לא נוגעת רק למקרה הזה. אני לא חושב שנכון לייצר אותה פה. אני לא חושב שנכון לייצר הסדר מיוחד לדבר הזה במסגרת הבוררות המסחרית הבין-לאומית שנותנת סוג של - - - אגיד כך: יש דברים שהרבה יותר כואב לי שבית המשפט לא חוסה, מהרבה מאוד סיבות. אני לא חושב שבוררות מסחרית בין-לאומית הוא המקום להתחיל. וזה יכול שהתוצאה של זה תהיה שאותם אנשים שסופר רוצים סודיות וזה נורא קריטי להם והם לא אוהבים את פסיקת בית המשפט הישראלי בנושא, ילכו לאיי קיימן. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> דרך אגב, אני לא שולל את העובדה שיש מקרים אחרים שגם כן ראוי לחשוף אותם. אולי אפילו בצורה יותר חזקה ממה שאנחנו מבקשים ביחס לבוררויות. השאלה אם יש לנו את ההזדמנות עכשיו לתקן את העניין הזה וגם באופן שיעודד צדדים זרים לקיים בוררות בישראל ושהיא תהווה מכשול, למה לא לנסות את זה, כשהמחיר הוא באמת קטן. אנחנו לא - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> המחיר הוא לא קטן, המחיר הוא גדול מאוד. בייחוד שיכול להיות אחר כך הרבה מאוד אנשים שייכנסו לפיקציות כדי לנסות להגיע לזה ותייצר הרבה ליטיגציה. המחיר הוא לא כזה קטן. אצלי הייתי חושב – וחוץ מזה, אני רוצה להגיד, זה קצת מתנגש עם הרציונל שעליו דיברנו לכל אורך הדרך. אנחנו אמרנו שאנחנו רוצים להפוך את מדינת ישראל למרכז. אז התוצאה של דחיפת האנשים לכך שהכול יהיה חסוי - - << דובר >> יובל נעים: << דובר >> זה לא מה שאנחנו מציעים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> - - יגרום לכך שהרבה מהיכולת ללמוד, לראות את פסקי הדין, לייצר את הוודאות המשפטית. << דובר_המשך >> יובל נעים: << דובר_המשך >> זה הפוך, אסביר למה – א' אנחנו לא מבקשים שיהיה חסוי. אנחנו מבקשים שיובהר שלבית המשפט יש סמכות לתת הוראות ששומרות על סודיות לפי נסיבות העניין ולפי שהצדדים יסכימו עליה. זה לאו דווקא אומר חסוי, זה יכול לומר להשחיר את שמות הצדדים. ולגבי העניין אם להפוך את ישראל למרכז, זה בדיוק הפוך – כל מקומות המושב המובילים בעולם לבוררויות, מאמצים או מכבדים לכל הפחות, סודיות שהצדדים יאמצו, בין בעצמם במפורש ובין אם בכללי מוסד. יכול להיות שברירת המחדל היא פומביות ורק מכבדים והם יסכימו עליה, ובכל זאת הם מכבדים אותה. אם אנחנו לא מכבדים, אנחנו לא קובעים את ההוראה הזאת, אנחנו מאותתים הפוך. צדדים יצטרכו לחשוד - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ככה כתוב אצלם בחוק? << דובר_המשך >> יובל נעים: << דובר_המשך >> כן. לא בכולם, באנגליה זה נקבע בפסיקת בית המשפט. בסינגפור, שהיא לא חוק מודל - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מתכוון שבית המשפט - - - << דובר_המשך >> יובל נעים: << דובר_המשך >> לא, בסינגפור והונג קונג יש הסדרים מאוד מפורטים – שהם הרבה יותר קיצוניים ממה שאנחנו מציעים. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> שם יש אופציות שלא קיימות כרגע לבתי המשפט - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> סינגפור והונג קונג? << דובר >> יובל נעים: << דובר >> לא, אל תזלזל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, חס ושלום, זה ממש לא היה זלזול. אני אומר שסינגפור והונג קונג, אלה שתי דוגמאות טובות. אבל לבוא ולהגיד – בהחלט נדרש, ומפה קריאה למשרד המשפטים לסיים את עבודת הצוות שאני עוד זוכר את מסקנות הביניים שלו מההתמחות שלי. אני לא צוחק, עבדתי על זה. אני את העבודה שלי סיימתי ב-2009. העובדה שמאז המסקנות של מי זה היה, חשין? מי היה כבר? צריך לדעתי לרענן שם. לדעתי זו הייתה ועדה של חשין.אתם לא בחומר. לדעתי זה היה חשין. אתה זוכר? אתה לא כזה ותיק במשרד המשפטים. << דובר >> רועי שיינדורף: << דובר >> זהו, עוד לא הייתי ב-2009 במשרד המשפטים. אבל אפשר להקים ועדה חדשה עם הפקת לקחים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, כי כידוע מה שמקדם עניינים זה הקמת ועדה חדשה. אבל לא, אני באמת חושב, זה דורש חשיבה שיעשו. אנגלרד המליץ. מאיזה שנה זה? הוועדה הוקמה בשלהי 2010. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> גד יעקבי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, אבל 2010 זה אנגלרד וזה הוועדה השנייה. לפני זה הייתה ועדה אחרת. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> כתוב שבאמצע 2023 הוועדה בראשות אנגלרד סיימה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה חדש, טרי. אני לא מעודכן. אז אנגלרד סיים סוף סוף. מ-2010 שזה היה אחרי שהמסקנות של הקודמת לא מצאו חן בעניינו בעקבות ההמלצה ונייר העמדה המקיף שאני כתבתי בתור מתמחה ב-2009, אז סוף סוף יש ועדה שסיימה את עבודתה ב-2023. אנא, ייעוץ וחקיקה היקרים עד מאוד, והנהלת בתי המשפט. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> זה על פומביות הדיון? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. על זה. אז בבקשה קחו לתשומת לבכם. אני חושב שצריך לתת לזה חשיבה, הסדר כולל, אני לא חושב שצריך לעשות את זה טלאים טלאים. בייחוד אם יש ועדה שכל כך חגגה את הבר מצווה שלה ואת תעודת - - - << דובר >> שי שרביט: << דובר >> הגישה המלצות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הגישה אפילו המלצות ב-2023. מי היה מאמין? טחנות הצדק טוחנות לאט וטוחנות אותנו. אני לא חושב שזה הדבר הנכון להכניס, לייצר הסדר רק לזה, ואני בהחלט מקווה שיביאו את המסקנות. יש דברים שחיכו כבר יותר זמן, ומתנהלים אצלנו בוועדה. אני מרגיש סגירה. גם פרטיות, גם פרסום פסקי דין. אולי יום אחד יהיה גם רשומה רפואית לאומית. אחרי כל מה שעשיתי בהתמחות, לאט לאט יגיע. הטבות לפרסונל, לקופת חולים. אתן לכם רשימה. בסדר גמור, אז לצערי לא נראה לי שזה נכון לעשות את זה. תאמינו או לא, סיימנו. יש אישור? << דובר >> רועי שיינדורף: << דובר >> מזל וברכה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> טוב, אז אשאל את כל הנוכחים, מי בעד נוסח הוועדה אחרי כל התיקונים שהכנסנו לחוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, התשפ"ד-2024? ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה אושר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בנוסח הוועדה ותועלה לקריאה שנייה ושלישית אחרי שיסיימו עליה את עבודת הנוסח בעזרת ה'. אני מכריז על רביזיה. אנא, תחסכו ממני את הצורך להשתמש בה ככל הניתן. תודה רבה לכולם. היה מסע ארוך. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:10. << סיום >>