פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



35
ועדת העבודה והרווחה
05/03/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 180
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שלישי, כ"ה באדר א' התשפ"ד (05 במרץ 2024), שעה 13:18



סדר היום:
 << הצח >> פרק ה' (הקפאה והפחתה של דמי הבראה בשנת 2024 לצורך תקצוב הטבות לחיילי מילואים) מתוך הצעת חוק התוכנית המאזנת (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2024), התשפ"ד-2024 [פוצלה לפי סעיף 84(ב) לתקנון] << הצח >> 


נכחו:
חברי הוועדה: 
ישראל אייכלר – היו"ר
דבי ביטון
מיכל מרים וולדיגר


מוזמנים: 
	תמר לוי בונה
	–
	רכזת תקציב, אגף התקציבים, משרד האוצר

	חנן לזימי
	–
	סגן הממונה על השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

	ארז אנצויג
	–
	עו"ד, היועץ המשפטי, אגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

	אייל שני
	–
	עו"ד, הלשכה המשפטית, אגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

	אפרת ריץ'
	–
	עו"ד, הלשכה המשפטית, רשות המיסים, משרד האוצר

	עילם שניר
	–
	עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

	דקלה חורש
	–
	עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד העבודה

	יוסף פולסקי
	–
	עו"ד, הלשכה המשפטית, המוסד לביטוח לאומי

	אלכס מילר
	–
	חבר כנסת לשעבר, ההסתדרות הכללית החדשה

	ורד וייץ
	–
	עו"ד, ייעוץ משפטי, האגף לאיגוד מקצועי, ההסתדרות החדשה

	

משתתפים באמצעים מקוונים:
	
	

	מיה פרי אלתרמן
	–
	יו"ר אגף הפנסיה, ההסתדרות החדשה




ייעוץ משפטי: 
נעה בן שבת

סגנית מנהלת הוועדה:
אורית ארז

רישום פרלמנטרי:
אהובה שרון, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. יתכנו אי-דיוקים והשמטות.



< נושא >> פרק ה' (הקפאה והפחתה של דמי הבראה בשנת 2024 לצורך תקצוב הטבות לחיילי מילואים) מתוך הצעת חוק התוכנית המאזנת (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2024), התשפ"ד-2024 [פוצלה לפי סעיף 84(ב) לתקנון], מ/1708 << נושא >> 


 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

שלום וברוכים הבאים לישיבה השנייה היום של ועדת העבודה והרווחה. היום כ"ה באדר א' התשפ"ד, ה-5 במרס 2024. על סדר היום פרק ה' (הקפאה והפחתה של דמי הבראה בשנת 2024 לצורך תקצוב הטבות לחיילי מילואים) מתוך הצעת חוק התוכנית המאזנת (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2024), התשפ"ד-2024.

אנחנו נמשיך בהקראת החוק, נסביר את הסעיפים ובעזרת השם נעשה ונצליח. היועצת המשפטית, בבקשה.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

אנחנו היינו באמצע קריאת ההגדרות. אני רוצה לומר שיש לנו עוד דיון באשר להגדרה של לפי יום הבראה אבל אני לא בטוחה שאנחנו לגמרי סגורים עליה ולכן נחזור אליה בהמשך. 

קראנו את הגדרת משכורת והיינו בהגדרה של נושא משרה שלמען הזהירות אני אקרא אותה מהתחלה. 

"נושא משרה" – כל אחד מאלה:

(1) כל אחד מהמנויים בתוספת לחוק גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון, התשכ"ט-1969.

(2) ראש רשות כהגדרתו בחוק גמלאות לראש רשות.

(3) ראש מועצה דתית אשר חל עליו חוק גמלאות לראש רשות לפי הוראת סעיף 14 לחוק שירותי הדת היהודיים.

(4) רב עיר כמשמעותו בסעיף 15(א)(2) לחוק שירתי הדת היהודיים.

(5) יושב ראש ועדה למילוי תפקידי ראש העירייה והמועצה וסגנו, כאמור בסעיף 145 לפקודת העיריות.

אדוני, כאן בדיון הקודם הייתה טעות שלי בהקראה. מדובר בוועדה שהיא ממלאת גם את תפקידי ראש העירייה וגם את תפקידי המועצה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

מה שנקרא ועדה קרואה?

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

כן. כך גם לגבי פסקה (6).

(6) יושב ראש ועדה למילוי תפקידי ראש המועצה המקומית והמועצה וסגנו – כיוון שהוא ממלא את תפקידי שניהם - כאמור בסעיף 41 לפקודת המועצות המקומיות.

<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

היה חסר לנו לגבי המועצות המקומיות.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

נכון. מועצה אזורית היא סוג של רשות מקומית. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

זה כלול. כאשר אומרים ראשי המועצות המקומיות זה כולל את המועצות האזוריות.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

כן.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני חושב שיש חוקי בהם זה שונה.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

יש כאן למשל את צו המועצות המקומיות, מועצות אזוריות, ואנחנו אומרים שמועצה אזורית מוגדרת ככל אחת מהמועצות המקומיות אשר שמה נקוב בתוספת הראשונה. זאת אומרת, היא סוג של מועצה מקומית.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

ההגדרה היא מועצה מקומית.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

כן. 

(7) ממונה בעל סמכות הכרעה שמונה לפי סעיף 6(ב2) לחוק שירותי הדת היהודיים, וכן יושב ראש ועדה ממונה שמונה לפי סעיף 10ב(ג) לחוק האמור.

אנחנו עוברים להגדרה "סכום ההשתתפות" שהיא הגדרה חשובה כי היא מבטאת את הסכום אותו בסופו של דבר צריך להעביר לפקיד השומה.

"סכום ההשתתפות" – הסכום הכולל של כל אלה:

(1) מחיר יום הבראה החל לגבי העובד.

(2) תשלומי חובה שעל מעסיק לשלם לפי חוק הביטוח הלאומי וחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, ולגבי מעסיק שמעביר תשלומים לקרן השתלמות – גם הסכום שעליו להעביר לקרן השתלמות בעבור העובד (בהגדרה זו – תשלומי החובה), והכול בשל תשלום מחיר יום הבראה לגבי העובד.

אם נתייחס לתשלומים שקראנו עד עכשיו, פסקה (1) אומרת שאנחנו מעבירים את מחיר יום הבראה, אותה הגדרה שאמרנו שנחזור אליה, גם את המחיר של יום ההבראה עצמו. בפסקה (2) מעבירים את תשלומי החובה שהם התשלום לביטוח לאומי, תשלום מס ערך מוסף כאשר בעיקר מדובר במלכ"רים, וגם הסכום לקרן השתלמות אם לעובד יש זכאות כזאת.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני מקווה שכולם הבינו כי אני לא הבנתי את התשלום הנוסף. אם מדובר על יום הבראה, זה יום הבראה. מה זה התשלומים הנוספים האלה? מישהו שלא מקבל ימי הבראה?


 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

הכוונה היא שכאשר המעסיק לא משלם לעובד דמי הבראה בגלל המצב הנתון, יום שלא משולם הוא לא עוזר לעובד בשכר. אם אין שכר שמשולם, אין בגינו הפרשות. כדי שלא ייווצר למעסיק רווח, אם המעסיק לא ישלם לך דמי הבראה אבל את ההפרשות שהוא היה אמור לשלם לך הוא שומר בכיסו, נוצר לו רווח מהמהלך הזה. לכן גם ההפרשות שהמעסיק היה אמור לשלם לביטוח לאומי אם הוא היה משלם שכר וגם מפריש לך לקרן השתלמות, בגלל שהוא לא מפריש אותם – ההפרשות האלה הולכות לקופות המדינה כדי שמהמהלך הזה לא ייווצר רווח למעסיק.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

זאת אומרת, אני לא יודעת אם רווח הוא בדיוק הביטוי אבל המעסיק בעצם היה אמור לשלם לעובד את יום ההבראה ועליו היה אמור לשלם את הביטוח הלאומי.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

מדובר באדם שלא משלם יום הבראה.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

כן. אם הוא היה משלם את יום ההבראה, בגין אותו יום הבראה הוא היה משלם גם את התשלום לביטוח לאומי וגם את התשלום לקרן ההשתלמות.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

זאת אומרת שזה יותר מיום הבראה.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

הוא משלם תוספות שנובעות מיום ההבראה וכיוון שהוא לא משלם את זה, גם הכסף הזה יעבור לפקיד השומה. זה בעצם סכום נוסף שעובר לפקיד השומה.

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

הכוונה היא שכתוצאה מהפחתה של יום ההבראה, למעסיק נחסכים כל מיני סכומים שהוא היה אמור לשלם אם הוא היה משלם את יום ההבראה. כדי שלא ייווצר מצב שלעובד יחסירו סכום והמעסיק בעצם חסך כספים כתוצאה מזה, כספים שאחרת הוא היה משלם אותם, זאת אומרת, אין לו איזו ציפייה שהכסף הזה היה נשאר אצלו, גם את הכספים האלה מעבירים למדינה דרך רשות המיסים.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

זה כאילו כפל מס.

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

לא. זה לא כפל מס. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אם הבנתי נכון, זאת תוספת מס.

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

לא. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

נניח שיום הבראה הוא 400 שקלים, יוצא שהוא כאילו שילם פחות 400 שקלים ולכן הוא פחות חייב בביטוח הלאומי ובמקומות אחרים. אתם רוצים להשית עליו עוד?

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

לא. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אתם רוצים להשית עוד על המעסיק?

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

זה לא עוד. המעסיק היה צריך לשלם.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אבל לקחתם את זה ממנו.

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

העובד שילם יום הבראה. אם המעסיק היה משלם את יום ההבראה הזה, הוא היה צריך גם לשלם לביטוח לאומי איזשהו סכום.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

כי ההכנסה גדלה יותר.

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

נכון. עכשיו המעסיק לא צריך לשלם את זה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

 אם כן, למה הוא צריך לשלם את התוספת הזאת לביטוח הלאומי?

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

הוא לא צריך לשלם לביטוח לאומי. את הכסף הזה הוא לא צריך לשלם. נניח שאת יום ההבראה לא היו מפחיתים, אז על יום ההבראה הזה המעסיק היה משלם דמי ביטוח לאומי באיזשהו אחוז.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

כי יש אחוז מסוים של ביטוח לאומי ואם ההכנסה של העובד היא יותר גדולה, הוא משלם יותר.

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

לא ההכנסה. יום הבראה הוא חלק מהשכר.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

כן. אם הסכום הכולל. הביטוח הלאומי שהמעסיק משלם את ה-25 אחוזים, הוא משלם על הברוטו, על כל מה שהוא משלם.

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

זה כולל גם את החלק הזה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

עכשיו הוא חסך 400 שקלים ואז אתם אומרים שאת ה-400 שקלים הוא חסך אבל הוא לא יחסוך את התשלום לביטוח לאומי. 

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

נכון. כדי שלא יצא מצב שהעובד ספג עכשיו יום הבראה והמעסיק בעצם, בגלל ההפחתה הזאת, לא נדרש היה לשלם תשלומים שהוא לצורך העניין ברגיל הוא היה צריך לשלם אותם. אנחנו אומרים שאת ההפרש הזה, את הרווח הזה שנוצר, הוא יעביר למדינה.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

אני חייבת לומר שני דברים. ראשית, לגבי זה אני לא בטוחה שזה נכון לעשות. כלומר, בסדר, המעביד ירוויח, אני מבינה ואז מה קרה? זה לא שצריך לעודד אותו או לעודד אותו. המדינה כופה על אזרחי מדינת ישראל שיקבלו פחות יום הבראה, בסדר, הכסף ייחסך ויעבור לאוצר המדינה, את המע"מ שהוא חלק מאוד מאוד זעיר מהאירוע, הוא הרוויח. 

הדבר השני שמפריע לי עוד יותר הוא בהמשך הסעיף לגבי השאלה מעסיק צריך להעביר תשלומים לקרן השתלמות.

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

רק על ההבראה.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

לא משנה. בסוף קרן ההשתלמות הולכת לעובד ולא למעביד.


 << אורח >> ארז אנצויג: << אורח >> 

אבל הוא לא שילם את זה. המעסיק התכוון לשלם את 400 השקלים האלה ולפי הנהוג אצלו הוא גם מפריש לקרן השתלמות בגין דמי ההבראה. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

אם כן נאמר לו שהוא כן יפריש בגין דמי ההבראה האלה. למה שאוצר המדינה יקבל? העובד גם הפסיד את ה-400 שקלים בגין יום הבראה וגם יפסיד את החלק הקטן שהיה אמור ללכת לקרן ההשתלמות שלו. סליחה, את זה תשאירו לו. למה לא להשאיר את זה לעובד? למה לקחת את זה מהעובד?

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

זה שונה מדמי הביטוח. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

נכון. אמרתי. אמרתי שהחלק השני עוד יותר מפריע לי.

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

לגבי דמי הביטוח, הרעיון היה שכתוצאה מהפחתה לעובד, לא רצינו שייווצר מצב שכתוצאה מהמהלך שבעצם פוגע בעובד במובן הזה שלוקחים לו סכום, המעסיק, סכומים שלא היו לו כל ציפייה לקבל אותם, פתאום נשארים בכיסו.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

כולנו נפגענו כל כך קשה במלחמה הזאת, אנחנו מדברים על שנה אחת ואני לא חושבת שמעביד יגיד שבגלל זה הוא לא ייתן לו. הרי קבעתם שלא נותנים לו. אני לא רואה שזה קריטי לקחת מהמעביד את אותו סכום זעיר שהוא היה אמור לשלם מע"מ על אותו יום ועכשיו נחסך לו המע"מ הזה, לקחת את זה ולהעביר את זה לקופת המדינה. אני לא רואה בזה משהו הכרחי. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

מס הכנסה לא משלם המעסיק?

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

העובד.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

לא מחייבים אותו לשלם עוד מס הכנסה. אומרת חבר הכנסת וולדיגר שקרן ההשתלמות היא של העובד.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

בדיוק. למה לא לתת לו את זה?

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

אדוני היושב-ראש, אני אסביר. חבות המס של מס ההכנסה היא על העובד. זאת אומרת, עובד מרוויח שכר והוא נותן משכרו למס הכנסה. מכיוון שיום ההבראה לא משולם בתלוש, למעשה אין שום מס שנוצר בשום מקום וזה מס לא קיים. בניגוד לדמי הביטוח הלאומי שיש את חלק המעסיק שהוא מפריש על שכרו של העובד. כיוון שהמעסיק לא ישלם יום הבראה אחד, הוא כביכול חוסך את שווי הפרשת המעסיק לביטוח לאומי.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

רק הקטע של המעסיק.

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

של המעסיק.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

 בכמה פרוטות מדובר?

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

בערך שבעה אחוזים.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

מ-400 שקלים.

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

אנחנו מדברים על כלל המשק ולכן ברמת העובד הבודד כל האירוע הזה יחסית הוא בדיד כי אלה אותם 417 שהעובד לא רואה אבל כאשר אנחנו מדברים על כארבעה מיליון שכירים, ברור שהמשמעות היא הרבה יותר גדולה. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

עכשיו אני אהיה הסניגור שלך. אתה טוען שהמעסיק בסך הכול משלם כאן מקסימום 30 שקלים.

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

המעסיק בעצם לא משלם על ה-400 שקלים.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

מה שבכל מקרה הוא היה צריך לשלם, הוא משלם.

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

המעסיק אדיש. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

החלק של המעסיק בביטוח הלאומי שהוא משלם עבור העובד, החלק שלו, זה בערך שבעה אחוזים?

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

אלה יכולים להיות שבעה אחוזים. 

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

בלי ביטוח בריאות.

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

כן. בלי ביטוח בריאות שזה על העובד. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אם כן, מדובר בכמה עשרות שקלים.

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

חמישה אחוזים. חמישה אחוזים מ-400 שקלים הם 20 שקלים. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אתה אומר לי ש-20 השקלים האלה הם מצטברים. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

האם זה מטיל עליו פרוצדורה אחרת? כלומר, לצורך העניין זה לא יעבור לביטוח לאומי ועכשיו הוא צריך להתחיל איזושהי פרוצדורה?

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

לא. הביטוח הלאומי גובה בהתאם לתשלום שמדווח. כיוון שהתשלום הזה לא מבוצע, הוא לא מדווח ואין חבות של מס הכנסה.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

אתה עכשיו תחייב את המעסיק בגלל ההוראה הזאת כן לעשות איזושהי פעולה שהוא לא רגיל לעשות אותה.

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

לא. המעסיק לא משלם משהו ואם מס הכנסה קובע לו שומה שבעצם מאגמת את הכול, אז אותו תשלום בו אני גובה את שווי יום ההבראה שלא משולם כפול כמות העובדים וכפול כל הזכאויות שקבענו, אנחנו עושים את זה באותו אירוע.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

הם אומרים שהעובד ישלם 470 שקלים או 450 שקלים והמעסיק ישלם 20 שקלים.

ה << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

מעסיק לא משלם. המעסיק אדיש.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

מה זה הוא אדיש? אתה צודק ואני מבינה אותך אבל אם לא היינו עושים שום שינוי בחוק הזה, המעביד היה צריך לשלם – סתם, לצורך העניין – 500 שקלים ועכשיו הוא יעביר אותם למקום מסוים במקום למקומות מסוימים אחרים. הבנתי. 

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

קרן ההשתלמות מהווה סכום יותר גבוה.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

בדיוק. 

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

7.5 אחוזים.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

לפני קרן ההשתלמות. אני חושבת שאת ה-400 שקלים ליום הבנתי, צריך לעשות ואנחנו צריכים לממן והסכום בו מדובר הוא בין מיליארד וחצי לשני מיליארד שקלים. לבוא ולהתקטנן עם המעסיק גם על המע"מ ולומר לו שייתן, בעיניי זה מיותר.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

איזה מע"מ?

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

מס ערך מוסף על היום הזה. בעיניי זה מיותר.

 << אורח >> תמר לוי בונה: << אורח >> 

בסוף אנחנו מממנים כאן מלחמה ששווה 100 מיליארד שקלים בשנתיים. זה צעד אחד קטן בתוך הרבה צעדים. אגב, את רוב הכסף בסוף סופג הגירעון ושלא היה ספק. רוב הכסף למימון המלחמה סופגים הדורות הבאים. בסוף אנחנו לוקחים יום הבראה מכל עובד במשק, הגדלנו את זה כי יש גם כל מיני דברים שנחסכים.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

הבנתי. אני רק אומרת שההתייחסות שלנו היא שהמעסיק הוא האיש העשיר ולא בהכרח זה המצב כי זה יכול להיות מעסיק שיש לו שלושה וארבעה עובדים והוא עסק בינוני.

 << אורח >> תמר לוי בונה: << אורח >> 

הוא לא נפגע מזה. הוא אדיש. בסוף זאת ההשתתפות של העובדים.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

הוא לא נפגע מזה אבל הוא נפגע מהמלחמה. אתם פוגעים בעובד ולמה את זה אתם לוקחים?

 << אורח >> תמר לוי בונה: << אורח >> 

אלה שקלים בודדים.

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

חשוב לומר שהחוק הזה הוא בעצם השתתפות העובד במימון המלחמה. זאת לא השתתפות העובד במימון המעסיק על עלויות המלחמה ולכן התכלית להבנתנו צריכה להיות שכל מה שנחסך הולך לקופת המדינה כי אין כאן תכלית לעזור למעסיק כאשר את זה יכולה הממשלה לעשות באפיקים אחרים.

לגבי קרן ההשתלמות. זה חלק מההסכמה עם ההסתדרות שנועדה להביא את אותה עלות וכמו שציינה תמר היה לנו איזשהו יעד והיינו צריכים להביא עלות מסוימת למימון אותם רכיבים ולכן בתוך החישוב של איך אנחנו מגיעים לאותה עלות, הוסכם גם עם ההסתדרות שלמעשה לא תבוצע הפרשה לקרן השתלמות על היום שלא שולם, להבדיל מקרן פנסיה כאשר שם בגלל שיש שאלה של זכויות, שם כן מבוצעת ההפרשה. בקרן השתלמות אין למעשה זכויות, אין רכיבי ביטוח וחסכון לטווח בינוני וזה לא משהו שמשפיע על העובד לאורך זמן ולכן הדבר הזה היה בהסכמה עם ההסתדרות ולאור היעדים שהוצבו על ידי שר האוצר להביא לחסכון הוסכם שהרכיב הזה לא ישולם לעובד וגם כן ייגבה על ידי רשות המיסים וקופת המדינה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

לא ידעתי שהיועצת המשפטית שלנו היא גם כלכלנית אבל היא מצאה שמדובר ב-30 שקלים. 

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

7.5 אחוזים.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

גם אני אמרתי 30 שקלים. זה בלי ההשתלמות.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

ההשתלמות היא עוד 7.5 אחוזים. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

הם אומרים לנו שיש הסכם בין ההסתדרות לבין האוצר וההסכם לקח גם את ה-400 וגם את ה-30.

 << אורח >> תמר לוי בונה: << אורח >> 

הבאנו את זה בחשבון בתוך התחשיב.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

הם לקחו את זה בתוך התחשיב כדי להגיע לסכום הכולל של מיליארד וחצי שקלים עד שני מיליארד שקלים.

 << אורח >> תמר לוי בונה: << אורח >> 

אגב, גם ניכינו מהסכום הזה את מס ההכנסה שהיה נגבה אילו היום היה משולם. כלומר, עשינו את התחשיבים ובסוף הגענו לסכום שחשבנו שהוא סביר ובהסכמות. אנחנו כמובן סברנו שסביר יותר.

 << אורח >> אלכס מילר: << אורח >> 

זאת לא רק ההסתדרות אלא אלה גם המעסיקים. ההסכם הזה הוא עם ההסתדרות אבל גם עם המעסיקים וגם עם האוצר. זה לא שהמעסיקים לא הסכימו לדבר הזה. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

תן למעסיקים לדבר בשמם. כל אחד ידבר בשמו ואנחנו מדברים בשם העובדים כי לשם כך נבחרנו.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

אדוני, אנחנו משאירים בפסקה (2) את כל הרכיבים? הסכום לביטוח לאומי, למס ערך מוסף ולקרן השתלמות.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

שהמעסיק משלם.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

שהמעסיק משלם. כן. 

(3) לעניין מעסיק שחלה עליו חובת עדכון – הסכום שנחסך למעסיק בשל הקפאת הסכום של יום הבראה שלפיו מחושבים דמי ההבראה בשנת 2024 לגבי העובד, לפי סעיף 2, בתוספת תשלומי החובה שהיה עליו לשלם בשל הסכום האמור, לגבי העובד, אלמלא הוראות אותו סיעף.

כאן יש לנו מעסיק שחלה עליו חובת עדכון. זאת אומרת, זה לא שכל שנה יש הסכם קיבוצי שקובע מה הסכום של דמי ההבראה באותה שנה אלא חל עליו איזשהו הסכם או הסדר או נוהג שמכוחו כל שנה מחשבים עלייה קבועה ויש עדכון של סכום דמי ההבראה. באותה שנה יש לנו הוראה שנראה אותה בהמשך, לפי סעיף 2, שמקפיאה את דמי ההבראה בשנת 2024 ולא מעדכנת אותם ואת אותו חסכון צריך לבחון לגבי כל ימי ההבראה. זאת אומרת, אם אותם ימי הבראה שהוא כן משלם, אותו חסכון, גם אותו עליו להעביר יחד עם תשלומי החובה – יחד עם ביטוח לאומי או מס ערך מוסף.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

מה הצורך בסעיף הזה?

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

הצורך בסעיף הזה הוא שאותו מעסיק שלא הקפיאו לו את דמי ההבראה באותה שנה, הוא חסך כסף. נניח מתוך חמישה ימים שהוא היה חייב בהם יום אחד הוא מעביר לחסכון ולא שילם אותו לעובד ושאר הימים, גם אותם הוא שילם בסכום מקוצץ, בסכום יותר נמוך, בסכום המוקפא.

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

אם אפשר להסביר. יש מעסיקים שנהוג אצלם לעדכן את תעריף דמי ההבראה. זה לא בכל מקום. יש מקומות שנהוג לעדכן מדד. חלק מההסכמות שהושגו עם ההסתדרות אגב אותה חתירה לחסכון מסוים, הוסכם עם ההסתדרות לא לעדכן במדד את שווי יום ההבראה בשנה הנוכחית.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

זה הסעיף השני.

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

זה הסעיף שעכשיו הקריאה היועצת המשפטית. פסקה (3) שבעצם אומרת שלא יעודכן מדד של שווי יום הבראה, שזה בעצם משפיע על כל ימי ההבראה שמשולמים, ושוב, אותו חסכון מאי עדכון מדד גם כן ייגבה בחזרה אל קופת המדינה. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני לא הולך להיות מעסיק. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

לא. דווקא לא להיות עובד. העובד, לא רק שהוא לא קיבל את היום אלא מקפיאים לו. הוא היה צריך לקבל על כל יום יותר ועכשיו הוא מקבל על כל יום פחות. 

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

ההצעה כוללת גם הפחתה וגם הקפאה. זאת ההצעה במהותה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

כן. זה מה שאמרתי. 

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

מכיוון שיש הקפאה של הימים, מעסיק שיש לו חובת עדכון, מבחינתו נחסך לו עכשיו סכום בתזרים שלו. הכוונה היא שלא יחסוך עכשיו את הסכום של כל ימי ההבראה של העובדים שלו, את האחוז הזה, אלא כמו שאת יום ההבראה מפחיתים, גם את הסכום שנחסך מההקפאה מעבירים.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

מס הכנסה ידע להתמודד עם הדברים האלה? הוא ידע מה הסכום שהופחת?

 << אורח >> אפרת ריץ': << אורח >> 

הלשכה המשפטית, רשות המיסים. המעסיקים יצטרכו לדווח לנו בהתאם להוראות החוק. אנחנו נוציא הנחיות מתאימות למעסיקים.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

לכאורה אין לו מה לדווח אלא רק לשלם.

 << אורח >> אפרת ריץ': << אורח >> 

התשלום נלווה לדיווח.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אתם הרי לא נותנים למעסיק הנחה בגלל הדיווח הזה. דיברנו על כך שהמעסיק משלם כאילו הוא שילם את דמי ההבראה. הוא לא מבקש מכך הנחה ולכן על מה הדיווח?

 << אורח >> אפרת ריץ': << אורח >> 

המנגנון עובד כך שמעסיקים מדווחים ומשלמים. אנחנו עוד מעט נגיע לזה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

מדווחים בכלל על המשכורת של העובד.

 << אורח >> אפרת ריץ': << אורח >> 

יש התייחסות ספציפית לרכיב הזה של יום הבראה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

למה צריכה להיות התייחסות ספציפית?

 << אורח >> אפרת ריץ': << אורח >> 

כדי שידעו כמה נוכה וכמה שולם.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

כך זה תמיד? באופן קבוע?

 << אורח >> אפרת ריץ': << אורח >> 

כן.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

כלומר, כאשר מגיע החודש של דמי ההבראה, המעסיק מדווח על גובה המשכורת אבל גם על הרכיב בנפרד. הוא מעדכן כמה דמי הבראה הוא העביר.

 << אורח >> אפרת ריץ': << אורח >> 

המעסיק מדווח מדי חודש על המשכורת ששולמה לעובד. הוא מדווח לרשות המיסים, לפקיד השומה, והוא מדווח בטפסים מסוימים שהוא מכיר והם לא חדשים לו. בתוך הטפסים תהיה התייחסות גם למחיר יום הבראה ספציפי זה. תהיה שורה שצריך לדווח את הסכום שנוכה ושולם לפקיד השומה. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אתם צריכים את הדיווח כי הרי הוא לא שילם את הכסף הזה ולמרות זאת הוא משלם את המס. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

אבל אתם משנים את הטופס. הטופס ישונה בנקודה הספציפית הזאת.

 << אורח >> אפרת ריץ': << אורח >> 

כן. תהיה התייחסות ספציפית לטופס הזה. יהיה מספר - ולא שעל כל אחד מהרכיבים הוא צריך לומר – שאומר כמה הוא ניכה וכמה הוא משלם לפקיד השומה. 

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

אני ממשיכה בהקראה.

"עובד" - עובד שזכאי לפי הסכם או נוהג לדמי הבראה בשנת 2024, למעט עובד המועסק על ידי יחיד שלא במסגרת עסק או משלח יד.

הסיפה מתייחסת לעובדים במשק בית או עובדים מטפלים סיעודיים עליהם דיברנו בדיון הקוד ם.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

כן. דיברנו עליהם. היכן כתוב כאן סיעודיים?

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

לא כתוב אבל זה אותו אדם שמועסק על ידי יחיד שלא במסגרת עסק או משלח יד.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אלה לא רק עובדים סיעודיים אלא כל דבר שאיננו משלח יד. 

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

מה עוד יכול להיות?

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

ניקיון.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

זה יכול להיות גם מטפל סיעודי וגם שמרטף.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

הלוואי וכל זה היה תחת תלוש. באירועים האלה אף אחד לא עם תלוש.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אגב, העסקת גנן בגינה.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

בדרך כלל הוא קבלן. 

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

אם הוא קבלן והוא מוציא חשבונית, זה משהו אחר. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

הוא גם לא זכאי לדמי הבראה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

החברה שמעסיקה את הגנן.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

לא. הוא עסק.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

הגנן הוא העסק?

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

כן.

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

אם הגנן הוא עצמאי והוא מוציא חשבונית, אין עליו חובה לשלם.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

הגנן הוא כמו הסייעת או הצבעי. דיברנו על כך בדיון הקודם. אם אתם אומרים יחיד הוא לא משלח יד, היחיד הוא לא בעל משלח יד אבל האיש השני הוא כן בעל משלח יד. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

הוא עובד שמועסק על ידי. זה שמועסק ולא זה שמעסיק. 

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

אם הוא עצמאי, אין עליו חובת דמי הבראה ולכן ממילא כל העצמאים, מאחר ואין עליהם חובה של דמי הבראה, זה לא חל עליהם. אם אותו גנן מוציא חשבונית כעצמאי, ממילא הוא לא משלם.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

לכן אתם מגדירים עובד.

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

כן.

 << אורח >> אפרת ריץ': << אורח >> 

הכוונה היא שהמעסיק הוא לא בעל עסק או משלח יד.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

"פנסיה תקציבית" – תשלומים המשולמים מדי חודש, באופן רציף, לפי דין או הסכם, מאוצר המדינה או מקופת המעסיק, לעובד שפרש מעבודתו במשך כל ימי חייו, ולאחר מותו – לשאירו.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

גם כאן יש ימי הבראה?

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

השכר הקובע לעניין קביעת הפנסיה התקציבית הוא שכר שמתחשב גם בדמי הבראה ולכן יש הוראה בהמשך, שתכף נגיע אליה, שההפחתה הזאת שנעשית בדמי ההבראה וההפחתה של יום הבראה היא לא משפיעה על הפנסיה התקציבית. לכן יש כאן גם את ההגדרה של פנסיה תקציבית.

 << אורח >> ורד וייץ: << אורח >> 

ההסתדרות. רצינו להבהיר שגם עובד שנפטר חס וחלילה במהלך עבודתו ואז מתחיל להיות זכאי לפנסיה התקציבית, נכלל כאן ונדרשת איזושהי הבהרה, איזשהו שינוי בנוסח שמבהיר את העניין הזה. אין על זה מחלוקת אבל צריך להבהיר את זה בניסוח.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

מי מקבל היום פנסיה תקציבית?

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

חברי כנסת. יש עובדים כאלה. חברי כנסת ותיקים.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני חבר כנסת ותיק ואני לא מקבל פנסיה תקציבית. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

יש כאלה שכן מקבלים. בודדים.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני לא חושב שיש חמישה או עשרה חברי כנסת כאלה. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

נכון. מסכימה עם כבוד היושב-ראש.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני חוזר ואומר את זה כדי שישמעו. כל האמירה הזאת שפנסיה תקציבית היא שוד, זה היה נגד חברי כנסת. ברגע שחברי הכנסת כבר 20 שנים לא מקבלים פנסיה תקציבית, עדיין זה נשאר ולכן אני רוצה שיהיה ברור בפרוטוקול מי מקבל פנסיה תקציבית. 

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

מכיוון שהחוק חוק ב-1999 אבל כל עובד מדינה שנקלט עד 2002 עדיין היה זכאי. עד היום יש עובדים, לא הרבה, המספר הולך וקטן עם השנים, שזכאים לפנסיה תקציבית. אם עובד מועסק 30 שנים למשל, עובד שנקלט בשנת 2002 עדיין פעיל היום וזכאי לפנסיה תקציבית. לכן יש לך עובדים בשירות המדינה ובעוד מקומות שזכאים לפנסיה תקציבית. למרות שהפסיקו לתת אותה, עדיין יש עובדים פעילים בפנסיה תקציבית שלאורך השנים פורשים. להערכתי זה עדיין קיים בסביבות ה-30 אחוזים והמספר הולך ויורד עם השנים. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

ל-30 אחוזים מעובדי המדינה עדיין יש פנסיה תקציבית?

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

אפשר לעשות את החישוב. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

הם צריכים להיות ני למעלה מ-70.

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

לא. אדם שנקלט לעבודה בשנת 2002 והוא היה בן 23, הוא זכאי לפנסיה תקציבית. הוא יכול לפרוש בשנת 2035. היום אנחנו בשנת 2024, יש לך עוד עובדים שיש להם עוד עשור עד הפרישה, עד שהם יהיו זכאים לפנסיה ועדיין הם נחשבים עובדים בפנסיה תקציבית. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

מדובר בעשרות אלפי אנשים.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

הוא אומר 30 אחוזים. כן.

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

בשירות המדינה מועסקים 80,000 אנשים. 30 אחוזים מהם. אם אדוני רוצה, אפשר להביא מספר מדויק. זה מפורסם גם בדוח החשב הכללי בו מפורסמים נתונים של תשלומי הפנסיה התקציבית לעובדים. זה קיים במקצועות ההוראה. יש דוחות מסודרים של האוצר בנושא.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

אני רק אבהיר שההוראה שנקרא בהמשך מתייחסת גם להפרשות לקופת גמל שגם הן נעשות לעובד שהוא לא בפנסיה תקציבית וגם שם לא מתחשבים בהפחתה של דמי ההבראה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

זאת אומרת שגם עובדים שאינם בפנסיה תקציבית יזכו לאותה הטבה שאת נותנת.

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

כן. הרציונל הוא שלא תיפגע להם הפנסיה.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

יזכו להטבה במובן הזה שלא תיחשב כנגדם העובדה שיפחיתו להם את דמי ההבראה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

איפה זה מופיע?

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

זה מופיע אחר כך בסעיף סייגים.

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

יש סעיף סייגים שמתעלם מההפחתה לעניינים מסוימים.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

זה סייג לעניין תשלומים שונים, סעיף 5 בעמוד 6. בפסקה (1) מדובר על הסכום שמשולם לקופת גמל לקצבה. ובפסקה (2) מדובר על המשכורת הקובעת לצורך חישוב תשלומי עובדים בפנסיה תקציבית.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

לא הבנתי מה זה אומר. 

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

זה אומר שהפחתתי ואני ממשיך להפריש. בסייגים הכוונה היא שאנחנו אמנם מפחיתים לעובד יום הבראה אבל אנחנו לא אומרים שעכשיו זה ישליך לך על הפנסיה ועל דברים עתידים. יש דברים שמתעלמים מההפחתה, כאילו לא הפחתנו.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

לאו דווקא פנסיה תקציבית אלא כל פנסיה.

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

נכון. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >> 

כל מי שמנוי שם. אלה כל התשלומים שמנויים שם.

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

אנחנו עדיין בשלב ההגדרות. הסעיפים המהותיים הם כאלה שמתייחסים גם לפנסיה צוברת וגם לפנסיה תקציבית, שזה לא יפגע בפנסיה.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

אם אתה כותב תשלומי פנסיה, זה כולל גם פנסיה תקציבית.

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

לא. זה תלוי בהגדרות. יש הגדרות שונות.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

נרגענו כי אני חשבתי שהולכים לעשות כאן עוד משהו לפנסיה תקציבית ולקפח את שאר העובדים. היות ואני מהצעירים שלא מקבלים פנסיה תקציבית, אני רגוע.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

גם אני.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

זאת אומרת, אף עובד לא יקופח בקופות הגמל שלו.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

או להיפך, כולם יקופחו. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

כולם ישלמו אבל לא יקופחו בגלל זה הזכויות העתידיות שלהם.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

כן. בעתיד.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

אם אני מבינה נכון את ההערה של עורכת דין וייץ, ההערה שלה התייחסה לשאלה מהי פנסיה תקציבית. פנסיה תקציבית משולמת לעובד שפרש מעבודתו אבל אחרי מותו היא משולמת לשאירו. אם אני מבינה נכון את הערתך, את אומרת שלא רק העובד שפרש מעבודתו, אנחנו מתייחסים לתשלומים לשאירו אלא גם עובד שטרם פרש מעבודתו.

 << אורח >> ורד וייץ: << אורח >> 

נכון. זאת ההבהרה שאני מבקשת.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אם הוא לא פרש, מה הבעיה?

 << אורח >> ורד וייץ: << אורח >> 

 אנחנו מבקשים הבהרה. כרגע ההגדרה מדברת על עובד שפרש מעבודתו והוא מקבל פנסיה תקציבית. חלילה נפטר, שאיריו מקבלים. יכול להיות מצב שעובד חלילה נפטר במהלך עבודתו - - -

 << אורח >> קריאה: << אורח >> 

הוא נחשב פורש.

 << אורח >> ורד וייץ: << אורח >> 

אני לא יודעת. אנחנו רוצים שיובהר שגם אם חלילה הוא נפטר במהלך עבודתו והפנסיה הולכת ישירות לשאיריו, שזה יהיה ברור שזה כלול כאן.

 << אורח >> קריאה: << אורח >> 

לפי חוק הגמלאות, חוק שירות המדינה (גמלאות), ההגדרה פורש כוללת גם פטירה.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

אתה אומר שכאשר אומרים עובד שפרש מעבודתו, זה לא רק שהוא פרש בחייו אלא גם אדם שעבד ותוך כדי עבודתו נפטר.

 << אורח >> קריאה: << אורח >> 

נכון.

 << אורח >> ורד וייץ: << אורח >> 

אני מבקשת שנבדוק את זה יותר לעומק ונבחן אם צריך את ההבהרה הזאת או לא.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

בכל מקרה, זאת הכוונה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

פעם ראשונה שנתקלתי באדם שנפטר כפורש הייתה כאשר הרב שך זצ"ל, כשהוא נפטר הוא כתב כמה שורות בצוואה והוא כתב: הפורש מכם באהבה, ואז ידעתי מה יכולה להיות הגדרת פורש.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

כולל מוות.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

צורה מרגשת להתבטא.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

נכון. עדינה יותר.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

"פקיד שומה" – כהגדרתו בפקודת מס הכנסה.

"קופת גמל למטרה אחרת", "קופת גמל לקצבה" ו"קרן השתלמות" – כהגדרתן בחוק הפיקוח על קופות גמל.

יש לנו קיצור לחוק הזה. אני רוצה להעיר כבר עכשיו שקופת גמל למטרה אחרת, קיבלנו עכשיו נתונים מרשות שוק ההון והם אומרים שההפקדות האחרונות לקופות הגמל היו ב-2017. יכול להיות שזאת דרך פחות רלוונטית לענייננו ואולי אפשר לוותר עליהן. 

 << אורח >> ורד וייץ: << אורח >> 

 בטח יש שם פחות עמיתים מאשר עובדים שזכאים לפנסיה תקציבית.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

תבדקו את זה.

2.	הקפאת סכום יום הבראה לעובד

(1) על אף האמור בכל הסכם או נוהג, הסכום של יום הבראה שלפיו יחושבו דמי ההבראה בשנת 2024 לעובד, יהיה זהה לסכום של יום הבראה שלפיו חושבו דמי ההבראה לאותו עובד בשנת 2023.

זאת ההקפאה עליה דובר קודם לכן.

(2) לעניין מעסיק שחלה עליו חובת עדכון, יובא בחשבון לשם חישוב דמי ההבראה בשנת 2025, הסכום של דמי ההבראה שהיה אמור להיות משולם לעובד בשנת 2024, לולא הוראות חוק זה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

מה תעשי עם העובדים החדשים עליהם דיברנו שהם בשנה ראשונה ושנייה? איך תחשבי את יום ההבראה של העובד?

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

ההסכם לא נוגע לעובד הספציפי. הוא לא תלוי בו. אם למעסיק יש חובת עדכון כל שנה, היה איזה סכום היסטורי וממנו מעדכנים כל שנה לפי מדד, הוא חייב בעדכון הזה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

זאת אומרת, הכלל הוא בערך 470 או 420 שקלים אבל אם יש מישהו שזה שונה אצלו. כך את אומרת.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

לא.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

מה אומר הסעיף הזה? על אף האמור בכל הסכם או נוהג, הסכום של יום הבראה שלפיו יחושבו דמי ההבראה בשנת 2024 לעובד, יהיה זהה לסכום של יום הבראה שלפיו חושבו דמי הבראה לאותו עובד בשנת 2023". הם כבר קבעו שבמקומות שונים הסכום הוא 417 שקלים ובמקומות אחרים הסכום הוא 470 שקלים. זה בערך הטווח. מה הסעיף הזה בא להוסיף על זה?

 << אורח >> ארז אנצויג: << אורח >> 

הסעיף הזה מדבר על אי עדכון או הקפאת מחיר יום ההבראה. לצורך העניין, בשירות המדינה מחיר יום ההבראה הוא כ-471 שקלים ונהוג מדי שנה לעדכן אותו בסמוך ליום התשלום לפי המדד. אנחנו השנה לא נעדכן אותו אלא נקפיא את הסכום.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

המילה "יהא זהה" זאת מילה אחרת להקפאה. 

 << אורח >> ארז אנצויג: << אורח >> 

כן.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני אלמד את המילים. את הקודים.

 << אורח >> ארז אנצויג: << אורח >> 

גם הכותרת של הסעיף היא הקפאה.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

בעצם בשנת 2024 הסכום יוקפא או יהיה זהה. לא ייקבע סכום חדש לאותה שנה אבל בשנת 2025, אם זה מעסיק שחלה עליו חובת עדכון משנה לשנה, הוא כן יביא בחשבון את העלייה התיאורטית שהייתה אמורה להיות בשנת 2024 כדי שבשנת 2025 העובד לא ייפגע.

 << אורח >> אייל שני: << אורח >> 

הרעיון הוא שהייקור הוא הזה הוא לא פרמננטי אלא הוא זמני רק לשנה הזאת, רק לשנת 2024, אבל ל-2025 אפשר יהיה להתחשב במה שהיה צריך לקרות ב-2024.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

סעיף 3 עוסק בהפחתת דמי הבראה לעובד.

3.	הפחתת דמי הבראה לעובד.

(1) על אף האמור בכל הסכם או נוהג, מעסיק יפחית לעובד מתשלום דמי ההבראה בשנת 2024, במועד שבו הם משולמים, את מחיר יום ההבראה החל לגבי אותו עובד, ואם דמי ההבראה ניתנים בדרך של מימון נופש או בהטבה אחרת הניתנת בעין – יקטין את המימון או שווי ההטבה כאמור במחיר יום הבראה לפי פסקה (4) להגדרה "מחיר יום הבראה".

יש לנו כאן שני חלקים שאומרים אותו הדבר לגבי שתי צורות תשלום שונות. אם אנחנו מדברים על מעסיק שמשלם לעובדו דמי הבראה, הוא מפחית את מחיר יום ההבראה. ראינו את ההגדרה, עוד יש לנו קצת תיקונים לגביה אבל נחזור לזה בהמשך. מפחית מחיר יום הבראה לגבי אותו עובד. אם העובד מקבל את ההבראה הזאת בעין, במימון של נופש או בהטבה אחרת בעין, אז מקטינים את אותו מימון במחיר של יום הבראה אחד לפי פסקה (4) להגדרה מחיר יום הבראה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

למרות שנופש יכול להיות יותר יקר או פחות.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

כפי שראינו בהגדרה, ראינו שלוקחים את שווי הנופש ומחלקים אותו במספר ימי ההבראה הכולל.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

לא 470. אם הנופש עולה 1,000 שקלים?

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

	אם הנופש עולה 1,000 שקלים ליום, לוקחים את המחיר הזה ומחלקים אותו במספר הימים לולא ההפחתה, זאת אומרת, מספר הימים המלא שמגיעים לאותו עובד, ואז יודעים מהו מחיר יום הבראה. זאת פסקה (4) להגדרה מחיר יום הבראה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

זאת אומרת שהעובדים שמקבלים בנופש ישלמו יותר.

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

אנחנו לא יודעים כמה משולם לו. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

ההנחה שלי היא שיום נופש הוא יותר מ-400 שקלים.

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

אני לא יודע. בכל מקרה החוק מחייב שאם אתה מוציא אותו לנופש בעין, השווי לא יכול להיות פחות משווי דמי ההבראה שהוא היה זכאי להם. אם בכל זאת צריך כן, צריך להשלים לו אבל גם צריך לומר שההפחתה של יום הבראה היא בהתאם למקובל אצל המעסיק שלך. זאת אומרת, אם יש לך מעסיק שמשלם 500 שקלים ליום הבראה כי הוא בחר, זה השווי שאני מפחית. זאת אומרת, ההפחתה היא לא נומינלית קבועה, היא באה ואומרת שזה יום ההבראה שמשולם לך וזה השווי שאני מפחית ולכן זה עקבי שההפחתה היא זהה מכולם. כלומר, כל אחד, אני מפחית לו שווי של יום אחד.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אם כן, זה לא זהה אלא שונה. אדם אחד מקבל נופש ששווה 500 שקלים והשני מקבל נופש ששווה סכום אחר.

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

העקרון הוא זהה. 

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

בטוח שזה לא 400 או 470 שקלים? אני לא יודעת.

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

יכול להיות שהוא עשה דיל בקנייה מרוכזת וקיבל הנחה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

 במקרה כזה הוא צריך להביא קבלות?

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

לא. המעסיק אחראי לזה. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

המעסיק יצטרך להביא קבלה לרשות המיסים?

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

כמו שאמרו קודם, הוא צריך להצהיר מה הוא משלם כי הרי גם את דמי ההבראה שהוא נותן בעין, הוא מדווח עליהם לרשות המיסים כי זו הטבה שניתנת בעין והיא חייבת במס. לכן ממילא המעסיק חייב לדווח על זה כמו שהוא מדווח על תשלום הבראה רגיל. הוא צריך לדווח לרשות המיסים על ההבראה שהוא נתן בעין וממילא יש לו את אותה הפחתה כמו שהדיווח קובע לגביו.

 << אורח >> אייל שני: << אורח >> 

אולי נבהיר שמחיר יום הבראה, מה שקראנו קודם מחיר יום הבראה, בלי קשר למי שמשלם בעין, בכלל, זה הולך לפי המחיר של המעסיק. אם במדינה המחיר הוא 471 שקלים, אם לפי צו ההרחבה הסכום הוא 418, אבל אם יש מעסיק שמשלם 1,000 שקלים, אצלו מחיר יום ההבראה הוא 1,000 שקלים. ההגדרה אומרת מחיר יום ההבראה, מה שהמעסיק מחשב.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

גם כשהוא משלם בכסף.

 << אורח >> אייל שני: << אורח >> 

כן, גם כשהוא משלם בכסף, אנחנו הולכים על מחיר יום הבראה של מה שהוא משלם.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

לפי הדיווח שהוא מדווח לרשות המיסים.

 << אורח >> אייל שני: << אורח >> 

נכון. על אותו עקרון, אותו דבר גם למי שמשלם.

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

אותו עקרון אם נהוג במקום העבודה לשלם בהטבה, גם עכשיו זה משלם בהטבה וזה השווי. כנראה שזה דומה יחסית למה שהיה בשנים קודמות באופן יחסי.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

אבל האמירה שנאמרה כאן קודם, ולכן אני שואלת, לגבי זה ששווי ההטבה לא יהיה נמוך משווי דמי ההבראה, זה לא משהו שכתוב כאן בהצעת החוק אלא זה משהו שהפסיקה מחייבת.

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

נכון.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

למה זה לא כתוב בחוק?

 << אורח >> ארז אנצויג: << אורח >> 

צו ההרחבה הוא חובה שחלה על המעסיקים במדינה. אי אפשר לגרוע מהחובה הזאת ולכן אם אתה נותן הטבה אחרת בעין, היא חייבת להיות לפחות דמי הבראה שלפי צו ההרחבה או לחלופין אם אתה משלם פחות, אתה צריך להשלים כדי שעובד שנותנים לו משהו חלופי, לא ייפגע. זה ההסדר שחל היום.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

צריך להוסיף את זה?

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

אתם רוצים לכתוב את זה? יש מניעה לכתוב את זה? ממילא זה ההסדר שהוא לא פחות ממחיר יום הבראה רגיל או יותר מדויק לומר מסכום יום ההבראה.

 << אורח >> ארז אנצויג: << אורח >> 

יכול להיות מצב שהשווי עצמו הוא פחות כי לצד זה הוא משלים לו סכום שהוא נותן לו בכסף. אפילו הוא צריך יהיה לעשות את זה. לכן אני לא חושב שזה בהכרח נכון לחייב אותו כי אם הוא משלים לו לצד זה, זה יכול במצטבר להיות יותר ממה שנכון שזה יהיה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אנשי האוצר אומרים שאת הכסף ייקחו ממנו, הם כבר ימצאו את הסעיף המתאים.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

זה הכלל לפי הפסיקה. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

השאלה היא אם רצוי שזה לא יהיה כתוב לפי האינטרס הציבורי.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

אפשר עוד לחשוב על זה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

תחשבי על זה.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

(2) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), לעניין עובד שדמי ההבראה משולמים לו מדי חודש או תקופה אחרת, יפחית המעסיק, בחודש או במועד הראשון שבו הוא מפחית את דמי ההבראה בהתאם להוראות הסעיף הקטן האמור, סכום נוסף השווה לסך מחירי יום ההבראה שהיו חלים לגבי העובד בכל אחד מהחודשים שמתחילת שנת 2024 שקדמו לחודש או למועד הראשון האמור.

תוכלו להסביר מה זה אומר ומה ההסדר של דמי ההבראה שלגביו מתייחסת הוראה זאת?

 << אורח >> אייל שני: << אורח >> 

ראינו שבמחיר יום הבראה יש לנו עובד שמקבל את זה באופן שנתי, פעם אחת, בדרך כלל בחודשי הקיץ, ויש לנו עובד שמקבל את זה באופן חודשי. עובד שמקבל באופן חודשי מקבל את החלק היחסי, האחד חלקי 12, בכל חודש. אנחנו כבר בחודש מרץ אבל החוק הזה עדיין לא נכנס לתוקף, יש עובדים שהתחילו לשלם להם כבר את ינואר, פברואר וחודש מרץ והם בעצם לא עשו להם את ההפחתה. כדי ליישר קו ולוודא שבשנת 2024 יופחתו דמי ההבראה באותו אופן למי שמשולם לו באופן שנתי ומי שמשולם לו באופן חודשי, הוספנו את ההוראה הזאת שאומרת שכאשר מתחילים לבצע את ההפחתה כבר בחודש הראשון שבו הם מבצעים, יש לבצע את ההפחתה גם של מחירי יום ההבראה עבור כל אחד מהחודשים שכבר חלפו. 

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

זאת אומרת שאתם עושים סוג של התחשבנות גם כלפי החודשים בעבר כי היה בתשלום באותו חודש היה מרכיב של השתלמות. 

 << אורח >> אייל שני: << אורח >> 

נכון. בגלל שהוא היה מרכיב מלא והיה צריך להיות מופחת באופן יחסי, הרי מהתשלום הראשון אנחנו נפחית את החלק היחסי של אותם חודשים שלא הופחתו. 

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

וזה חל גם אם השכר משולם עבור תקופה שהיא אחרת מחודש אבל היא לא שנה. אם השכר משולם אחת לרבעון או בדרך אחרת כלשהי. 

 << אורח >> אייל שני: << אורח >> 

נכון. התוצאה המצטברת היא זהה במובן הזה שגם מי שמשולם לו פעם אחת בשנה בחודשי הקיץ וגם מי שמשולם לו באופן חודשי ומקבלים אותו סכום, במצטבר הם גם יישאו באותו נטל. זאת המטרה של ההוראה הזאת.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

(3) לעניין עובד שדמי ההבראה בעבורו משולמים באמצעות קופת גמל למטרה אחרת – (אמרנו שצריך יהיה לבדוק האם באמת עדיין זה הסדר שהוא קיים או שהוא מיותר) - יפחית המעסיק את דמי ההבראה המשולמים לו בשנת 2024 בהתאם להוראות סעיף קטן (א), בשינויים המחויבים. שילם המעסיק לקופת הגמל כאמור דמי הבראה בעבור עובד, בשנת 2024 ולפני החודש הראשון שבו הוא הפחית את דמי ההבראה כאמור, יפחית המעסיק מהתשלום שעליו לשלם לקופת הגמל בחודש הראשון שבו הוא מפחית את דמי ההבראה כאמור, סכום השווה לסך מחירי יום הבראה שהיו חלים לגבי העובד בכל אחד מהחודשים או מהמועדים שמתחילת שנת 2024 שקדמו לחודש הראשון האמור.

יש לנו כאן הפרשות שמופרשות לקופת הגמל למטרה אחרת, אנחנו לא יודעים אם הן מופרשות חודשי או שנתי או באיזו דרך. בעקרון המעסיק צריך להפחית את הסכום אותו הוא מפריש לאותה קופת גמל אבל אם הוא כבר שילם תשלום לקופה לפני המועד שהוא היה צריך להתחיל להפחית את דמי ההבראה – הוא צריך להתחשבן עם הקופה ובתשלום הבא הוא יפחית את הסכום שאותו הוא מעביר. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

קודם שאלת מה זאת המטרה האחרת ולא קיבלת תשובה לכך. 

 << אורח >> ארז אנצויג: << אורח >> 

זו הגדרה. זאת קופת גמל למטרה אחרת וזו קופת גמל שבאמצעותה אפשר לשלם גם דמי הבראה. שהמעסיק יכול להפקיד אליה כספים ומהכספים שמופקדים הקופה משלמת אחר כך לעובד את דמי ההבראה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

קופת גמל ממנה הוא משלם ימי הבראה.

 << אורח >> ארז אנצויג: << אורח >> 

יש שיטה כזאת שהיא לא שכיחה אבל היא אפשרות קיימת. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

יש לנו בקשה מההסתדרות להעיר ב-זום.

 << אורח >> אלכס מילר: << אורח >> 

נציגת אגף הפנסיה רוצה להעיר.

 << אורח >> מיה פרי אלתרמן: << אורח >> 

רציתי לומר שכנראה אין עובדים כאלה אבל בהנחה שיש עובדים כאלה, התקנונים בעניין שלה יכולים להיות שונים. אם אני מסתכלת למשל על התקנון של עמיתים, קרנות הפנסיה הוותיקות, שם המעסיק מפריש סכום אחיד, הוא מפריש אחוז אחיד של 5.5 אחוזים מהמשכורת של העובד והעובד מקבל ימי הבראה על פי דין. זה אומר שגם עובד שמגיעים לו חמישה ימי הבראה, מפרישים עליו 5.5 אחוזים וגם עובד שמגיעים לו 10 ימי הבראה. איכשהו הנוסח צריך לתת ביטוי שהמעביד יצטרך לחשב מה השיעור האחוזי שהוא צריך להוריד מסכום ההפרשה שהוא מבטא את ההפחתה של יום הבראה אחד. כרגע אני לא מבינה את זה מהנוסח.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אם את לא יודעת, מה אנחנו נאמר? אולי אין עובדים כאלה?

 << אורח >> מיה פרי אלתרמן: << אורח >> 

מבחינתי שהסעיף יימחק. אני חושבת שהסעיף מיותר.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אם את חושבת שהסעיף מיותר ואנחנו לא מבינים למה הוא צריך אותו, למה אנחנו לא מוציאים אותו? בואו נוציא את הסעיף ושלום על ישראל.

 << אורח >> ארז אנצויג: << אורח >> 

אין לנו נתונים לגבי כל העובדים במשק. זאת אפשרות שלפי הדין הקיים היא אפשרות קיימת. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אבל מה זה משנה אם ממילא אין לך עובדים כאלה? זאת לא הכנסה למדינה וזה רק מבלבל.

 << אורח >> ארז אנצויג: << אורח >> 

יש היום אפשרות משפטית חוקית לשלם את דמי ההבראה באמצעות קופת גמל למטרה אחרת.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אתה חושב שמישהו ישתמש בקרן הזאת?

 << אורח >> ארז אנצויג: << אורח >> 

לא. אין לנו נתונים עובדתיים.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

גם להסתדרות אין ולכן למה צריך את זה?

 << אורח >> ארז אנצויג: << אורח >> 

מפני שכלל העובדים אמורים לשאת בנטל הכולל. גם אם התשלום נעשה בפועל באמצעות קופת גמל למטרה אחרת, עדיין אין סיבה שעובד כזה יהיה פטור מהנטל הכולל.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

זאת שורה אחת. זה כולל את אלה שלמטרה אחרת. נקודה.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

 בהנחה שיש קופת גמל כזאת ויכול להיות שהמעסיק כבר הפקיד הפקדות, כן צריך לדבר על האפיון.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

תאמרי וכל קופות גמל למטרה אחרת. נקודה. 

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

זה כתוב כאן אבל אני מבינה שעכשיו מיה אלתרמן הציעה להכניס כאן איזושהי מורכבות ולדבר על התקנונים השונים ובאיזה אחוזים מדובר. אול נשאיר את הדבר הזה לתקנות ששר האוצר יהיה רשאי לקבוע אם הוא יראה לנכון לקבוע בנושא הזה.

 << אורח >> מיה פרי אלתרמן: << אורח >> 

כרגע לא ברור מה את מפחיתה. את בעצם מפחיתה לו 471 שקלים? מה בדיוק את מפחיתה לו? 

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

כן, את הסכום של דמי ההבראה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אותו הדבר. 471 שקלים. 

 << אורח >> מיה פרי אלתרמן: << אורח >> 

אבל אין שום קשר בין מה שמפרישים לו. לצורך העניין מפרישים לו לפי תקנון עמיתים 5.5 אחוזים בחודש ממשכורתו וכנגד זה הוא מקבל 10 ימי הבראה, 15 ימי הבראה. אתה מפחית לו את ההפרשה? אתה אמור להפחית לו את מה שיגזור מזה הפחתה של יום הבראה. 


 << אורח >> אייל שני: << אורח >> 

את אומרת שאין קשר בין מה שמפרישים לו לבין מה שהוא מקבל? שגם אם נפחית את הכסף לקופה, העובד עדיין יקבל את הכסף המלא? אולי אנחנו צריכים להוסיף הוראה שמפחיתה מהמשכורת שלו. 

 << אורח >> מיה פרי אלתרמן: << אורח >> 

אני רק אומרת שהתוצאה היא שהקופה משלמת לו על פי דין. זה שאתה מפריש לו 471 שקלים מה-5.5 אחוזים לא מביא לתוצאה הזאת. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >> 

את בעצם מורה לקופה להפחית לו את התשלום. 

 << אורח >> ורד וייץ: << אורח >> 

אם אני מבינה נכון מה שחסר כאן זה לומר שההפחתות שמתוארות בסעיף קטן (ג) יהיו בערך של מחיר יום הבראה כהגדרתו בסעיף קטן (א). זה מה שצריך לומר שם.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

יש לנו הצעה שתפתור את הבעיה, את הביצה שלא נולדה או עוד לא מתה.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

נכתוב ששר האוצר רשאי להתקין תקנות לעניין אופן ההפחתה של ההוראה הזאת, לפי סעיף קטן זה. 

 << אורח >> מיה פרי אלתרמן: << אורח >> 

גם צריך שהקופה תוכל לקבל את הכסף.

 << אורח >> אייל שני: << אורח >> 

אם הבנתי את מיה נכון, היא אומרת שלפי התקנונים של קופת הגמל העובד בכל מקרה מקבל את אותו סכום בלי קשר למה שהופרש לו. גם אם אנחנו מפרישים פחות, העובד עדיין מקבל את זה ולכן יוצא שמי שהשתתף זאת קופת הגמל וזאת לא הייתה מטרת החוק. אם זה כך, אני חושב שיכול להיות שאנחנו צריכים כאן הוראה מהותית שאומרת שקופת הגמל צריכה להפחית את התשלום הזה מהעובד.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

אני מציעה שעד הדיון הבא תבדקו את זה. תבדקו מה צריכה להיות כאן ההוראה. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

תבדקו שני דברים. ראשית, האם צריך את הסעיף, ושנית, אם צריך את הסעיף, האם אפשר להסתפק במה שהציעה היועצת המשפטית ולכתוב "וכן לעניין קופת גמל למטרה אחרת שהשר רשאי להתקין תקנות באישור ועדת העבודה והרווחה". אנחנו לא מחליטים עכשיו.

 << אורח >> דקלה חורש: << אורח >> 

אם אפשר להתייחס לשני הסעיפים, (ב) ו-(ג) ולהבהיר שסך מחירי ההבראה, שזה במצטבר לא יכול לעלות על יום הבראה אחד. 


 << אורח >> אייל שני: << אורח >> 

אין יום הבראה אחד. יש מחיר יום הבראה.

 << אורח >> דקלה חורש: << אורח >> 

מחיר יום הבראה. 

 << אורח >> אייל שני: << אורח >> 

אבל מחיר יום הבראה לכל אחד מהחודשים הוא מחיר יום הבראה. זה לא יכול לעלות על מחיר יום הבראה כי מחיר יום הבראה לינואר הוא מחיר פיקס ומחיר יום הבראה לפברואר הוא מחיר פיקס. זה לא עניין של יותר מיום הבראה אלא זה לכל אחד. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אנחנו מסמנים את הקטע הזה אולי זה סעיף מיותר. אם תחליטו שכן, אולי נעשה את זה בשורה אחת ונאמר וכן לעניין קופת גמל למטרה אחרת ונסמיך את שר האוצר להתקין תקנות באישור ועדת עבודה והרווחה. אני לא קובע את זה כהחלטה אלא כנושא לדיון בישיבה הבאה.

 << אורח >> ורד וייץ: << אורח >> 

אדוני, אם אפשר להוסיף עוד אופציה שאנחנו נגיע לנוסח מוסכם בתוך החוק.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

זה עדיף. תביאו נוסח מוסכם כפי שסיכמתם.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

4.	הפחתת דמי הבראה או משכורת לעובד שחל עליו הסכם קיבוצי

על אף הוראות סעיף 3, נקבעו בהסכם קיבוצי שחל על העובד או בהסכם קיבוצי אשר משכורתו של העובד נקבעת לפיו, הוראות לעניין הפחתת דמי ההבראה המשולמים לעובד בשנת 2024 או לעניין הפחתת משכורתו של העובד בשנה האמורה, שיחולו חלף הוראות סעיף 3, יחולו הוראות ההסכם האמור שלפיהן יופחת מחיר יום הבראה ובלבד שאם המעסיק הוא מעסיק ציבורי – ההסכם אושר לעניין חוק זה על ידי שר האוצר.

אני מזכירה שכאשר קראנו את ההגדרה מעסיק ציבורי, הובהר שזה קשור לסעיף הזה. אני חושבת שהייתה אי נוחות מכך שיכול להיות שיש כאן הסכם ואולי ההסכם הוראות אחרות או שונות והעובד שיש לו הסכם קיבוצי יפחיתו ממנו פחות או מצבו יהיה טוב יותר. לכן נאמר כאן שיחולו הוראות הסכם האמור שלפיהן יפחת מחיר יום הבראה מהעובד. אולי צריך לומר יפחת מחיר יום הבראה לפחות.

השאלה היא אם בכלל צריך את הסעיף הזה, אם יש עוד משמעות לכך שתהיה אפשרות לקבוע הסכמים קיבוציים שיחרגו מהחוק.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני חושב שמבחינה ציבורית, כאשר אנחנו עושים חוק כזה ומס כזה קשה, צריך להיות ברור שזה לכל העובדים במשק. נקודה. לכן כל המושגים האלה של הסכמים קיבוציים ודברים אחרים, אומרים לעובדים האחרים שהם לא בהסכם קיבוצי ושיבדקו מה עושים איתם ואולי עושים מאחורי גבם. לכן אני חושב שכדאי להוציא את הסעיף הזה. 

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

הזמנו ארגונים ולא רק את ההסתדרות אלא גם הסתדרויות אחרות כמו את ארגון המורים, את ההסתדרות הרפואית. אני לא יודעת אבל אולי אחד מהם בזום.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אם אין את הסעיף, לא צריך את הדברים האלה.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

הסעיף נועד לאפשר לאותם ארגונים לבוא ולומר שגם אם זו הייתה הסכמה, לגבי האנשים שלהם הם רוצים לקבוע הסדר אחר. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

כל עובד יגיד לך שהוא רוצה הסדר אחר.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

לא. הבנתי שלמורים בעבר הייתה טענה. אולי ארז יסביר את הטענה שנאמרה בעבר.

 << אורח >> ארז אנצויג: << אורח >> 

ב-2009, עת היה תשלום חלקי של דמי הבראה, הם העדיפו לדחות תוספת שכר שהגיעה להם בשווי שהיה במצטבר שווי זהה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

יכול להיות שזה היה בעבר אבל המס שאנחנו עומדים להטיל עכשיו על כל העובדים במשק לא היה. זה משהו חדש. 

 << אורח >> ארז אנצויג: << אורח >> 

זה שונה. ב-2009 היה הסדר שהיה שונה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

דבר כזה לא היה. יש גם עניין של נראות. אנחנו צריכים לראות שאנחנו כוללים את כל העובדים במשק באותה קטגוריה, נקודה. 

 << אורח >> ארז אנצויג: << אורח >> 

 יש לנו הסכם קיבוצי עם ההסתדרות הכללית בעקבותיו קידמנו את החוק הזה. אנחנו רוצים לתת לו מעמד ולתת לו תוקף, שתהיה בהירות שהיכן שההסתדרות חל לגבי עובדים - - -

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אתה רוצה להפלות אנשים שהם לא בהסתדרות?

 << אורח >> ארז אנצויג: << אורח >> 

לא להפלות. לתת מעמד להסכם הזה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אתה בא ולוקח כסף לא רק מהם, נכון? אתה לוקח כסף מכל העובדים. אתה צריך לתת את אותן זכויות לכל העובדים במשק.

 << אורח >> ארז אנצויג: << אורח >> 

המטרה היא אחת, שהסכם שחתמנו עם ההסתדרות לגבי הפחתת יום הבראה והקפאה יקבל מעמד וההסכם הזה יחול. כלומר, החוק יאפשר לתת תוקף להסכם הזה. בסופו שלד דבר החוק משקף את ההסכם הזה.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

אני רוצה לשאול. חובת המעסיק להעביר לפקיד השומה נובעת מהחוק ולא מההסכם הקיבוצי.

 << אורח >> ארז אנצויג: << אורח >> 

נכון. היא עומדת בפני עצמה.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

אתה אומר שאתה רוצה להשאיר כאן את הסעיף הזה רק כדי שאותו הסכם שקיים עם ההסתדרות לפחות לגבי זה, שאותו הסכם לא ייחשב כהפחתה נוספת לגבי העובדים.

 << אורח >> ארז אנצויג: << אורח >> 

כן. לגבי העובדים שההסכם שחתמנו עם ההסתדרות חל עליהם. ההפחתה שבעצם דומה להפחתה הממוצעת תהיה מכוח ההסכם וגם יהיה ברור שאין להם הפחתה כפולה. אם אנחנו מורידים את זה, לא ברור מה המצב. מצד אחד יש להם הסכם שחל עליהם ומפחית ומצד שני החוק אומר שצריך להפחית. לכן צריך לייצר את היחס בין ההסדרים, שלא חלילה יתפרש כאילו יש להם הפחתה כפולה. הדבר השני הוא שאם ארגונים אחרים ירצו לעשות הסדרים דומים, נוכל לאפשר את זה. 

בעקבות ההערה של כבוד היושב-ראש, אנחנו מוכנים שההסכמים האחרים יהיו כאלה שיהיו באותו היקף ובאותו סכום לגבי כל אחד מהעובדים כדי שלא יהיה מצב שיהיו עובדים שישלמו יותר וכאלה שישלמו פחות. 

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

השאלה היא גם להסתדרות. ההסכם שחתמתם הביא לחקיקת החוק. מדוע עכשיו צריך להשאיר את ההסכם הזה בתוקפו? זאת אומרת, זאת כבר הפכה להיות נורמה מחייבת לגבי כל המדינה, ולכן למה צריך להשאיר את ההסכם בתוקפו?

 << אורח >> אלכס מילר: << אורח >> 

באופן כללי אנחנו מעדיפים שכל הסכם במסגרות שאנחנו חותמים, בעקבותיהם יש חקיקה והקמת קרנות. בעבר היו מהלכים שאיגדו את ההסכמים שעשתה ההסתדרות עם המשרדים השונים כולל משרד האוצר. אני יכול לתת דוגמאות רבות. אנחנו מעדיפים שאותם הסכמים, כמו שהיה בעבר, כך יהיה בהמשך, שהם ימשיכו להיות בתוקף וכמו שנחתמו כך יהיו מעוגנים בחקיקה. זה מה שעושה סדר באופן כללי בעתיד. אם יש צורך לבדוק את העניין הזה ספציפית, אני יכול לבדוק את זה אצלנו בבית אבל באופן כללי אנחנו מעדיפים ללכת לפי מה שהיה גם נהוג בחקיקה אחרת שכאשר יש הסכמים שנעשים, לא יהיו שינויים עתידיים מבחינת המעמד. שמעתם בדיון הקודם את השאלות שנשאלו מבחינת הגוף היציג וכך גם היה בעבר וכך גם יהיה בעתיד. אני חושב שעדיף את זה בצורה כזאת כך שלא יהיו שינויים במסגרת הדיונים העתידיים. שוב, אני יכול לבדוק את זה. 

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

בדיון הקודם הוסבר שהסעיף הזה, בדומה למבנה שהיה בחקיקה בשנת 2009, נועד לאפשר לארגונים יציגים אחרים להגיע גם להסכמות. אני מבין מההערות שלך אדוני היושב-ראש שהרצון הוא כמובן לייצר היבט שוויוני שלא עובדים יקבלו פטורים או דברים מהסוג הזה. אחד הדברים שחשבנו שאפשר לעשות זה להבהיר שאפשר להגיע להסכמות אחרות ובלבד שכל סכום שייגבה מאותו עובד יהיה זהה. זה שיכול להיות שארגון עובדים יציג אחר יגיע להבנות שהוא רוצה להפחית למשל מהמשכורת בחודש מסוים ולא מדמי הבראה או לעשות איזשהו משהו אחר, בסוף הסכום יהיה זהה. אם זה מקובל, אפשר לעשות את זה. זה גם ישמר את ההסכמה עם ההסתדרות שמשקפת גם את מה שהחוק אומר. זה בעצם מביא לאותה תוצאה. כמובן שמרחב התמרון של הארגונים היציגים במקרה הזה יהיה יותר מצומצם אבל זה מה שאדוני ביקש. 

 << אורח >> אלכס מילר: << אורח >> 

אדוני היושב-ראש, ... בדקה בבית את כל הסוגייה הזאת ואנחנו מבקשים להשאיר את זה כפי שזה כתוב כרגע בחוק. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני לא מתיימר להיות מומחה בדברים שאינני מומחה בהם אבל כמו שאמר נציג משרד המשפטים, שני דברים צריכים להיות ברורים לכל אחד. ראשית, חופש ההתאגדות וחופש ההסכמים של הסתדרויות עובדים וכולי, יישמרו ואתם יכולים לעשות כל הסכם שאתם רוצים ולהגיע לכל הבנה שאתם רוצים. כאשר אנחנו באים לחוקק חוק כזה על עם ישראל, הוא חייב להיות פשוט, ברור וקל לכל עובד ושוויוני באופן מוחלט ושאף אחד לא יוכל לומר שהוא שילם קצת יותר בגלל שהוא לא חבר או שהוא לא עובד באיזשהו מפעל שעה הסכם טוב. החוק צריך להיות הכי פשוט והכי קצר. לכן אני חושב שכל מה שלא משרת את האינטרס הזה, זה שאתם עושים הסכמים זה בסדר גמור, זה מעוגן בכל החוקים וזה בחופש ההתאגדות אבל זה לא שייך לחוק הזה. 

 << אורח >> אלכס מילר: << אורח >> 

בסופו של דבר עושים המשרדים הממשלתיים והיכולת שלנו לייצג את העובדים בסוגיות מסוימות. יש גם צווי הרחבה. כאשר אנחנו עושים את ההסכמים האלה, הם מעוגנים בחקיקה. במקרה שיש הסכמים עם התאחדות התעשיינים, יש גוף שמייצג את התעשיינים, איתו עושים את ההסכם ומאגדים את ההסכמים האלה.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

אתם מאורגנים בצווי הרחבה. כאן יש ממש חקיקה שמחוקקת.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

זאת חקיקה ספציפית להטיל מס ספציפי על הציבור כולו.

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

אבל מבחינה מעשית הנוסח שקיים כרגע, ששינינו אותו בהתאם להערה, הוא בסוף אומר שגם הסכם כזה של המגבלות, המגבלות הן שהסכום שהופחת לעובד לא יפחת מסכום יום הבראה, כלומר, זה אותו הדבר. סכום ההשתתפות של המעסיק לרשות המיסים נשאר אותו הדבר ולא משנה מה יסכימו כי זה חל במסגרת החוק ואם הוא מעסיק ציבורי, צריך גם אישור של שר האוצר. השאלה אם זה לא נותן מענה לכל השאלות שאלו כאן.

 << אורח >> ורד וייץ: << אורח >> 

אני לא רואה את מה שאתה אומר בסעיף הזה. חשבתי שאולי את זה כדאי להוסיף.

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

אפשר ובלבד שסכום ההפחתה לעובד לא יהיה נמוך ממחיר יום הבראה שהיה מופחת לאותו עובד לפי הוראות סעיף 3.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

 אולי צריך להגיד יופחת לעובד מחיר יום ההבראה. למה זה לא ברור? מה לא ברור בזה?

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

אני מנסה לומר שאפשר לנסות למצוא מענה שגם נותן ביטוי לארגונים.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

זה הנוסח שפרסמנו לקראת הדיון היום. אני אקרא ואני אדגיש. "יחולו הוראות ההסכם האמור שלפיהם יופחת מחיר יום ההבראה". מחיר יום ההבראה זה דבר שהוא מוגדר כאן בחוק.

 << אורח >> אייל שני: << אורח >> 

אנחנו הצענו להגיד את זה ברחל בתך הקטנה, שסכום ההפחתה לעובד לא יהיה נמוך ממחיר יום יום ההבראה שהיה מופחת לאותו עובד לפי הוראות סעיף 3.

 << אורח >> ורד וייץ: << אורח >> 

עילם, זאת לא רק ההפחתה מהעובד. זה גם הסכום שהמעסיק צריך להעביר לפקיד השומה.

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

הסכום שה מעסיק צריך להעביר, הוא לא קשור להסכם. זה כתוב בחוק. סכום ההשתתפות קבוע בחוק. גם אם המעסיק יגיד עלי, נניח שהסעיף היה מאפשר – בניגוד למה שהיושב-ראש אומר – לקבוע הסכמה אחרת, לא משנה מה היה קורה, המעסיק היה צריך להעביר את סכום ההשתתפות. הוא לא יכול להתגבר על זה בהסכם. בגלל שרוצים כאן להגביל את ההסכם, אפשר להגיד, כמו שאייל הציע, ובלבד ש- ולקבוע.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

מה שאומר היושב-ראש זה משהו אחר. היושב-ראש אומר שיש כאן הוראת חקיקה של חובת תשלום מס, הפחתה מהעובד, מכל העובדים, ואנחנו אפילו בודקים שהעובד הזה, אם יש לו קופה, מפקידים עבורו לקופת גמל למטרה אחרת כך שגם ממנו יפחיתו וגם ממנו יעבירו. אנחנו דואגים שזה יחול על כולם ואז הוא חושש שבעצם זה שאתה פותח פתח להסכם קיבוצי, מאפשר לגרום לכך שעל מגזרים ההוראה הזאת תיקבע בצורה אחרת.

 << אורח >> עילם שניר: << אורח >> 

השאלה אם ההגבלה הזאת נותנת מענה או לא. אם לדעת היושב-ראש או לדעתכם היא לא נותנת, בסדר, אז זה לא נותן, אבל נראה לנו שזה כן. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

ממה נפשך, אם זה אותו דבר, אז למה אתה צריך את זה? אם אתה רוצה לעשות הטבה, אני לא מסכים.

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

אדוני, אני אסביר. אני חושב שקודם הסביר זאת נציג ההסתדרות. בסוף גם ההסתדרות וגם אנחנו באוצר חושבים שיש מקום שדבר הזה נעשה אחרי שיח עם ארגון עובדים, אחרי שזה נותן לזה תוקף, נותן לזה מעמד.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

בסדר גמור. זה מאוד חיובי.

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

לכן אנחנו אומרים שמכיוון שהמהלך הזה, לפחות מבחינת הממשלה שקידמה את החקיקה, הונע באמצעות הסכם קיבוצי, זאת אומרת, קודם נחתם הסכם קיבוצי כדי להגיד שהמדינה לא סתם עשתה מהלך שהוא לא פשוט ולא ברור, נעשה הסכם קיבוצי שבעצם אמר שארגון העובדים הגדול בישראל – יכלו גם להגיד הסתדרות אבל אמרו ארגון העובדים הגדול בישראל - הסכים למהלך הזה מכל הסיבות שפורטו. לבוא עכשיו בסוף המהלך ולומר שלמעשה אין שום אפשרות, אין שום תוקף להסכמה הזאת, זאת אמירה שהיא - - -

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

מי אמר שאין תוקף? אנחנו מחוקקים את זה כחקיקה ראשית.

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

הכוונה היא שאתה בעצם מבטל את עצם ההסכם.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

בוא תהיה קצת משפטן. ההסכם הזה לא רלוונטי לחקיקה שלנו אני מכבד את מה שאתה אומר אבל הוא לא רלוונטי. בעקבות ההסכמים שלכם שבלעדיהם לא היינו מגיעים לחקיקה הזאת, אנחנו מגיעים לחקיקה אבל החקיקה חייבת להיות כל כך פשוטה ושוויונית שהיא גם תיראה.

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

להבנתי הסעיף, אם הוא יורד, זה בעצם מבטל את התוקף של ההסכם.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

למה זה מבטל?

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

סליחה, אנחנו נצטרך לבטל את ההסכם פוזיטיבית כי אם לא נבטל את ההסכם פוזיטיבית, למעשה העובדים שהם צד להסכם הזה, יופחתו להם שני ימי הבראה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

למה שני ימי הבראה?

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

אחד לפי החוק ואחד לפי ההסכם. אם הסעיף יורד, אנחנו נצטרך לעשות מהלך פוזיטיבי יחד עם ההסתדרות של ביטול ההסכם. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

מה שאמרת עכשיו, קוראים לזה למדנות.

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

אני לא יודע אם זה טוב או רע.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

צריך לעשות את זה עם אצבע. הם לא ישלמו פעמיים.

 << אורח >> חנן לזימי: << אורח >> 

לכן צריך לבטל פוזיטיבית את ההסכם. אנחנו א מרים שאם קובעים פוזיטיבית שברמת העובד אי אפשר לעשות שום הסכם שמפחית פחות משווי יום הבראה, זה אומר שכל הסכם שייעשה יהיה שוויוני כי הוא לא יוכל לקבוע הוראה – זה הנוסח שאייל קרא קודם – שגם אם ייעשה הסכם קיבוצי, הוא לא יוכל לקבוע שההפחתה מעובד היא פחות משווי יום הבראה. לעובד. זאת אומרת, לא יהיה הסכם שיוכל לומר שחלק ישלמו 100, חלק ישלמו 500. לא יכול להיות. הוא חייב להוריד מכל עובד שווי יום הבראה. זה עדיין כן נותן איזשהו מעמד לארגונים יציגים שיכולים להביא את דעתם כל עוד הם מתכנסים בכללים שאדוני קבע שאמר אני רוצה שוויוני, וזה כתוב במפורש בחוק. אתה לא יכול לקבוע הסכם קיבוצי שמשנה את ההפחתה ומוריד מחלק ככה ומחלק אחרת, מהמעסיק כך ומהמעסיק אחרת. שוב, כמו שעילם ציין, בסוף רשות המיסים גובה הכול. זאת אומרת, המעסיק לא יכול להשאיר את הכסף אצלו.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

אתה אומר שההוראה של ההסכם הקיבוצי הזה, חל עליו הסכם קיבוצי שמשכורתו של העובד נקבעת, הוראות לעניין הפחתת דמי הבראה המשולמים לעובד בשנת 2024 ומחיר יום הבראה אחד לפחות או לעניין הפחתת משכורתו של העובד בשנה האמורה בסכום השווה למחיר יום הבראה אחד לפחות, והם יחולו חלף סעיף 3. אז יחולו הוראות ההסכם האמור. 

 << אורח >> אייל שני: << אורח >> 

אנחנו חשבנו על זה קצת אחרת.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני חייב לסיים את הדיון בשעה 14:30. חשבתי שנספיק לסיים. אני רואה שאתם עדיין לא הסכמתם על הדברים שבסעיף זה וזה עוד ייקח זמן, אנחנו נפסיק את הדיון בסעיף 4, בעמוד 6 ונחזור אליו בדיון הבא. אני משאיר את זה פתוח. את סעיף 3 סיימנו וסיכמנו ועכשיו אנחנו בסעיף 4. 

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

נשארו לנו כמה דברים פתוחים, מחיר יום הבראה, הנושא של קופה למטרה אחרת

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

 בדיון הבא נמשיך להקריא מסעיף 4. אני מציע שתסכמו איזשהו נוסח שיהיה ברור וחד משמעי מה שאמרנו ועליו נדון בדיון הבא.

 ישיבה זו נעולה. תודה.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:48. << סיום >>