פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 2 הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל 12/05/2024 מושב שני פרוטוקול מס' 69 מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל יום ראשון, ד' באייר התשפ"ד (12 במאי 2024), שעה 12:00 סדר היום: << נושא >> סיור הוועדה ביישובי הגליל << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר צבי ידידיה סוכות מוזמנים: יעל אסיף – עוזרת ייעוץ משפטי, רשות המסים מופיד מרעי – חבר הכנסת לשעבר, יו"ר מכללת תל-חי גיורא זלץ – ראש המועצה האזורית גליל עליון עידית חמל – מנכ"לית, המועצה האזורית גליל עליון עומרי חג'ג' – מנהל אגף יישובים, המועצה האזורית גליל עליון דורית ברק – גזברית, המועצה האזורית גליל עליון איילת אורן – רכזת מיצוי זכויות, המועצה האזורית גליל עליון ענבר בזק – מנכ"לית החברה הכלכלית, המועצה האזורית גליל העליון ענת לוי – מנהלת אגף החינוך לשעבר, המועצה האזורית גליל עליון איילת סלע יונגרמן – קשרי ממשל, המחלקה הפוליטית, התנועה הקיבוצית אהרון גמזו – פורום מגן עוטף לבנון רעות נון אלישע – כפר בלום, פורום מגן עוטף לבנון גלעד יהודאי – פורום מגן עוטף לבנון עדי פראר – כפר סאלד, פורום מגן עוטף לבנון עובד בן זאב – מנהל קהילה, קיבוץ שמיר פנינה בורנשטיין – מנהלת קהילה, קיבוץ כפר סאלד מירי סביון – המשנה למנהל רשות המיסים רועי מקוב – פקיד שומה ברשות המיסים נועם קדר – ראש מטה, חבר כנסת מיכאל ביטון ליאור קמחי – יועצת פרלמנטרית מיכאל ביטון יואב כהן – יו"ר ועד, נטועה מיטל כהן – נטועה דוד כהן – ועד מועצה אזורית, מעלה יוסף יניב תורג'מן – יו"ר ועד חקלאות אליעזר אמסלם – קב"ט, מועצה אזורית מעלה יוסף אבנר אליהו – חבר ועד, שתולה שלומי עדן – רבש"צ, שתולה מנהל הוועדה: אמל ביבאר רישום פרלמנטרי: מיכל כזרי, איטייפ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> סיור הוועדה ביישובי הגליל << נושא >> << דובר >> גיורא זלץ: << דובר >> צהריים טובים, חשוב מאוד שנעשה את הפגישה הזו בזמן סביר ולא בלחץ. יש פה אנשים רבים ואנחנו נדבר עם כולם – עם מיכאל, עם יעל, עם מופיד וכרגע הצטרף גם חבר הכנסת סוכות. מיכאל מהווה עבורנו ככלל ועבור תושבי הצפון בפרט את הכתובת הטובה, הנכונה והמדויקת ביותר במשך שנים רבות, מאז שהיה במשרד הביטחון, ודאי עכשיו כחבר כנסת. מיכאל הוא באופוזיציה, למרות שהוא יושב בממשלה, אבל הוא לא בקואליציה, ששם מטבע הדברים קשה יותר ואני מכיר את זה מקרוב. מיכאל עושה מאמץ גדול מאוד גם בתוך המערכת שלו ובטח גם בכנסת, עם משקולות גדולות מאוד שקשורות לו לידיים ולרגליים. הוא תמיד קיים, זמין ומקשיב בכל שעה ובכל רגע, הוא עוקב אחרי מה שמבקשים ממנו וכל מי שיושב כאן מעריך מאוד את העשייה שלו. מלבד עובדי המועצה, יש פה גם את תושבי המועצה גליל עליון, שהם מעורבים מאוד, אכפתיים ומשקיעים הרבה מאוד זמן, על מנת לעזור לכל התושבים האחרים, וכן שני מנהלי קהילה – עובד ופנינה. מכיוון שרוב האנשים פה כבר אמרו את הדברים שחשובים להם במספר מקומות, וגם מיכאל מכיר את הדברים גם מהוועדה שלו וגם מוועדות אחרות, שהרי אנחנו עומדים מולו בקשר ישיר מאוד כמעט מדי יום ובנושאים שונים, אני מבקש עכשיו שנעשה סיבוב, וכדי שזה יהיה יעיל ונוכל למצות את הזמן, כל מי שרוצה מוזמן לדבר, אבל אני מבקש לבחור את הנושאים החשובים לכם ביותר, דברים שלא אמרתם עדיין למיכאל, כי כל עניין שנאמר קודם רשום ואין צורך לחזור עליו שנית. אתם מוזמנים לבחור את הנושאים החשובים לכם ולא יותר משלושה ולדבר עליהם בקצרה. אין צורך לחזור על הדברים אחד של השני. אחרי הסיבוב שלנו, אומר מספר מילים נוספות ואז ניתן לאנשים המכובדים את האפשרות לענות. יעל מזכירה לי שצריך לציין גם את אנשי רשות המסים, וחשוב לומר שזו כבר פעם רביעית או חמישית שאתם פה באזור, ולפי דעתי יש עוד כארבעה ביקורים שמתוכננים בזמן הקרוב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מירי היא המשנה למנכ"ל רשות המסים. היינו ביחד במטולה עם הצוות שלה, וזה לא מובן מאליו. אנחנו צריכים שכולם יגיעו לשטח – שרים, מנכ"לים וראשי ארגונים, הם עושים את זה וזמינות התגובה בהתאם, אבל עוד נדבר על זה. << דובר >> גיורא זלץ: << דובר >> אגיד משפט נוסף על רשות המסים, כי לפעמים נראה לנו שהגופים הממשלתיים מקבלים הנחייה להתיש את האזרחים כמה שיותר, עד שבסוף הם שוכחים את מה שהם מבקשים – לצערי הרב, זה נכון לגבי חלק גדול מהגופים שלנו. פה – החל מהמפגש הראשון, התחושה שלנו הפוכה ואנחנו מרגישים שאתם רוצים לעזור. אוסיף בזהירות הראויה יותר מזה, שהעזרה שלכם כוללת הצעות קונקרטיות לביצוע הדברים נכון יותר, כדי שנקבל את מה שאנחנו רוצים ואני לא רוצה להרחיב. מדובר על הרבה יותר ממה שמגיע, כי אף אחד לא יודע מה מגיע ואם נלך על מה שמגיע לא נגיע רחוק. אנחנו יודעים שלא כל התשובות אצלכם, כי יש את הממשלה ואת כנסת, אבל עצם התחושה באמירות ובתשובות – כל זה מיוחד ומחזק מאוד. גם לנו יש מישהי שעוסקת בנושא הזה חודשים רבים, ויש לה את היכולת לדבר אתכם ולתת תשובות, וכן דורית הגזברית – לכולם תודה ענקית. << דובר >> דוברת: << דובר >> אציג את הצוות החלקי – אמיר דהן, מיכל, אורן, יעל אסיף, רועי מקוב שהוא מנהל מוקד קרן שבדרך כלל וגם עכשיו הוא מנהל במשרדי מס הכנסה, אבל גם מנהל המוקד של הנזק הישיר באזור הצפון של הגליל העליון, ובעיקר הצד המזרחי שלו. הוא עובד עם אתי ואחראי על כל נושא הנזקים הישירים, חיה לוי מקרן פיצויים, אחת מהמנהלות שעובדות תחת תמיר ומטפלת בנזקים העקיפים גם במסלולים האחרים - - - << דובר >> גיורא זלץ: << דובר >> נתחיל עם אהרון גמזו מכפר סאלד, שהוא אחד מהמפונים הרבה מאוד זמן, הקים את מועדון הכדורגל פה באזור ועושה הרבה דברים טובים נוספים גם בהתנדבות. אהרון מדי פעם גם כועס מעט, וזה בסדר גמור כי אני מבין את זה וחושב שזה נכון. אהרון, נא ציין את הדברים החשובים לך ביותר, שהרי עוד מעט יהיה לך כיסא בכנסת. << דובר >> אהרון גמזו: << דובר >> אני אזרח פשוט שנקלע לסיטואציה מסוימת ומוצא את עצמו מקים פורום שיטפל בסוגיה של היישובים הלא-מפונים. אישית, הייתי בכנסת כבר 14 פעמים, מיכאל ראה אותי בחלק מהמקומות ונראה שהסוגיה שלנו אפילו לא קרובה לפתרון. אנחנו רואים את הנטישה ואת הקשיים של האנשים ושוברים כל דלת ומנסים כל חלון, כדי לקבל תשובות, אך הנושא הזה לא מתקדם ואנחנו לא יודעים מה לעשות – אנחנו אובדי עצות. אתמול נפגשתי עם אלון פרידמן ועם רווית המנהלת של "הר וגיא" - ועדיין נותרנו חסרי תשובות. הגשנו בג"צ והתקיים דיון, אך המדינה ממסמסת את הבג"צ ואנחנו מותשים נפשית וכלכלית, מחפשים משהו להיאחז בו, לא יודעים מה לומר לילדים שלנו. התאחדנו עם פורומים נוספים, כמו שאתם מכירים – עם 1701, עם מצפינים ועוד. עשינו איזושהי "הגגה" לנושא הזה, כדי להגיע ככוח - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אהרון, אני ממליץ לא לקרוא לזה יישובים "לא-מפונים", אלא יישובים מפונים ללא מימון ממשלתי. << דובר >> גיורא זלץ: << דובר >> ללא תמיכה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כי חלק מהמדיניות המוצדקת של המועצה הייתה לפנות, ולכן אנחנו לא אומרים "לא-מפונים", אלא מפונים דה-פקטו, ללא מענה ממשלתי – כך צריך לקרוא לזה. << דובר >> אהרון גמזו: << דובר >> אוקיי. אנחנו כל היום שוברים את הראש ומנסים להבין איך אפשר לפצח את תקרת הזכוכית הזו, וזה רק הולך ונעשה גרוע יותר גם באזור וגם ברמה האישית, הכלכלית והנפשית. יש פה נציגים נוספים של הפורום שידברו אחר כך, אבל בסך הכל – אנחנו זועקים לעזרה – זו המציאות. << דובר >> גיורא זלץ: << דובר >> ענת, המנהלת היוצאת של אגף החינוך אצלנו. << דובר >> ענת לוי: << דובר >> אנחנו מכוונים ל-1 בספטמבר, ומבקשים לבחון איך אפשר לגרום לכולם לעשות הכל, כדי שזה יקרה, כי אם ממשיכים מעבר ל-1 בספטמבר, זה אסון לכולנו. << דובר >> גיורא זלץ: << דובר >> עידית מנכ"לית המועצה, עומרי מנהל אגף יישובים, ענבר מהחברה הכלכלית. << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> יש לי שני נושאים להעלות – האחד, ליידע את מיכאל לגבי מתווה הפיצויים בעסקת התיירות, שמאז שעשיתם סיור פה ביום הראשון לפגרה, משרד התיירות לא קידם את הנושא. ניסינו מספר פעמים להתקשר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הם לא פרסמו מתווה, אבל הם עוסקים בו. השאלה היא כמה מהר זה יעבור. דיברתי עם שר התיירות מספר פעמים, שלחתי אליו ניירות עמדה ממספר אנשים ששלחו אליי, והוא מבין שיש צורך. גם לגבי הרעיון בנושא האזור מוטה התיירות שקיבל עזרה במקומות אחרים, תביאו לי איזשהו נייר עמדה בעמוד אחד ואני אעביר לו. תפרטו ספציפית על האזור הזה ועל השלכות הפגיעה על התיירות, על הכלכלה ככלל ועל היישובים, מעבר לנושאים האחרים. אני מאמין שלא תהיה החלטת ממשלה למרכיב של התיירות, מכיוון שהפקרנו את זה ועכשיו החכמה שמה שיופיע, יופיע טוב. << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> אני חייבת לציין, כי בשבוע שעבר הייתי בדיון בוועדת חוץ וביטחון שעסק בנושא המיגון. חבר הכנסת צבי סוכות, היה לי קשה מאוד עם הדברים שאמרת שם, שאתה בעד גניזת תכנית המיגון ואני אשמח שתתייחס לכך, כי כפי שאמרתי בדיון ואני אחזור גם כאן, התושבים שלנו פוחדים לחזור ומבחינתם החזרה כרוכה במיגון. אשמח שתתייחס לאמירה הזו שצריך לגנוז את תכנית המיגון ונשמע דעות נוספות בעניין, אבל חשוב לי לציין שהיה לי קשה מאוד לשמוע את זה. << דובר >> עדי פראר: << דובר >> אני עדי מכפר סאלד, חברה בפורום שהוקם לא מזמן עם 14 יישובים בסך הכל. מתחילת המלחמה, אני מנסה להיאבק בכל דרך אפשרית – בתקשורת וגם באחת מהוועדות בכנסת. קשה לי מאוד עם המצב במציאות הזו שאנו חיים בה. מעבר לעניין האזרחי, לאחרונה אני מרגישה התדרדרות גם מבחינה ביטחונית וזה משפיע גם מבחינה נפשית וכמובן גם כלכלית. יש לי שתי נערות ואנחנו מתמודדות עם זה כל הזמן. רעות תרחיב עוד על הפורום. תודה. << דובר >> רעות נון אלישע: << דובר >> אני רעות מכפר בלום. אמרתם קודם שאנחנו שמונה יישובים מפונים שלא בתמיכת הממשלה, בעוד שהלכה למעשה לפחות חלק יחסי מאתנו לא יכול להיות מפונה, למרות הרצון הגדול מאוד שלנו לכך. אין לנו את היכולת הכלכלית להסתדר בעצמנו בתור מפונים, ולכן נאלצנו לחזור לפה. אני יכולה להעיד על עצמי - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בגלל החל"ת שהופסק? בגלל מה? << דובר >> רעות נון אלישע: << דובר >> בגלל הכל, כי אתה לא יכול להחזיק שני בתים. אני לא יכולה לשלם שכירות במרכז ובו-זמנית לשלם משכנתא על הבית שלי, כשהמדינה לא מממנת ולא עוזרת לי בשום דבר. אנחנו הקמנו את פורום מגן עוטף לבנון וכרגע אנחנו מייצגים את שמונת היישובים האלה, שהם מפונים עצמאית או לא מפונים בכלל, קהילות קרועות ממש, כשמחצית מהן נמצאת פה ומחצית לא. אנחנו מתמודדים עם כל כך הרבה דברים, שאני חושבת שהיריעה קצרה מלהכיל. גם מבחינה ביטחונית – היום לפנות בוקר הייתי נעולה בממ"ד שלי לבד עם ארבעה ילדים, כי הבנתי שיש איזשהו אירוע של חדירה. בעלי מגויס, אני מפחדת לפתוח את דלת הממ"ד ואין לי שמץ של מושג מה קורה בחוץ. אני נאלצת לחיות פה בעל כורחי, כי אין לי את היכולת לעבור. שלושה וחצי חודשים הייתי מחוץ לבית ומימנתי את השהות שלי ושל הילדים שלי, עד שנגמרה לי היכולת הכלכלית. אני חייבת שמישהו יעזור לי עם זה, אני צריכה שהמדינה תרים אותי ותגיד לי שהיא מכירה בי, כי אני חיה פה את אותה מציאות של כלל היישובים המפונים. מבחינה ביטחונית, חשוב לציין שמפחיד מאוד להיות פה. הילדים שלי נמצאים במצב שכשאני גוררת כיסא בבית, הם רצים לממ"ד כי הם שומעים את האזעקה של קריית שמונה ושל בית הלל וזה נשמע להם כאילו זה אצלנו בבית. זה לא מעניין אותם שזה לא אצלנו, הם מבחינתם שומעים אזעקה. מבחינה כלכלית, אנשים איבדו את העבודה שלהם. צריך להבין שעיר המחוז שלנו היא קריית שמונה, וסגרתם לנו אותה – סגרתם את שירותי הרפואה שלנו, את מקומות העבודות שלנו, את הבנקים שלנו – סגרתם לנו הכל. כל פעם שאני רוצה לקנות בשר כדי להכין קציצות לילדים שלי, אני צריכה לנסוע חצי שעה. חשוב לציין, כי הילדים שלי לומדים מ-8:00 עד 13:00, ואני לא יכולה לצאת לקניות בשעות האלו, כי אני חייבת גם לעבוד, ולאחר 13:00 אני עם ארבעה ילדים קטנים. צריך להבין שבתנאים האלה, איך שלא תסתכלו על זה ואיך שלא תסובבו את זה, בלתי אפשרי לחיות פה. אנחנו צריכים פה פתרון ומתחננים – תפתרו את העניין הזה, תנו לנו שיפויים – תעזרו לנו. << דובר >> גלעד יהודאי: << דובר >> אני גלעד יהודאי מהפורום. אני חושב שמה שרעות אמרה זה מספיק ורק רוצה להוסיף שאנחנו פועלים במקביל, כפי שדיברנו גם להכרה, אבל גם כל עוד אנחנו פה, אנחנו חושבים שזו חובה של המדינה להמשיך ולספק לנו את השירותים המינימליים הנדרשים האלה, מעבר לעניין של להכיר בנו כן או לא. אנחנו צריכים המשך אספקה – של שירותי חינוך ברמה הבסיסית, של שירותי בריאות ושל שירותים ממשלתיים. לא יכול להיות שמשרדי הממשלה לא מגיעים להיפגש איתנו, כדי להבין מה הבעיה, לא יכול להיות שמשרד התחבורה לא בא לראות אם יש פה בעיות של תחבורה, לא יכול להיות שמשרד הבריאות לא בא לראות את הזמינות של העובדים. מעבר להכרה בנו כן או לא, צריך להבין שאנשים חיים פה באזור מלחמה, ובמקום לקבל את האקסטרה שהם אמורים לקבל בזמן מלחמה, הם לא מקבלים דבר. תתמכו בהם, תנו להם את האקסטרה, כי הם מקבלים פחות מהמינימום וזו הסיטואציה שבגללה אנחנו זועקים ואותה אנחנו רוצים לקדם. << דובר >> איילת סלע יונגרמן: << דובר >> איילת סלע יונגרמן מהתנועה הקיבוצית, קשרי ממשל, מלווה את שמונת הקיבוצים האלה החל מדצמבר גם בוועדה של ביטון שעושה עבודה מדהימה. אציין שיש לנו תסכול גדול בתנועה הקיבוצית החל מ-"7 באוקטובר" בכל החזיתות, אבל הסיבה העיקרית שהגעתי היום הנה, היא כדי להיות נוכחת עבור הקיבוצים כמלווה. פשוט להיות כאן. תודה. << דובר >> עובד בן זאב: << דובר >> עובד בן זאב ואני מנהל את הקהילה בקיבוץ שמיר. דיבר מיכאל על השבת המפונים, אבל השאלות האלה הן מול המדינה, ואני לא חושב שזה כך. אנחנו יישובים שלא מפונים – אנחנו חיים פה ולכן אנחנו מצפים מהמדינה שלא תנטוש אותנו בימים האלה. התחושה היא נטישה ביטחונית וכלכלית – וזו תחושה קשה מאוד. דיברו פה לפניי וכל מילה בסלע – זה מצב לא סביר. הזכירו פה שלושה הדברים, ואני אתייחס לחינוך שהיום נמצא במצב גרוע. גם כך אנחנו בפריפריה ולכן אנחנו בפיגור, אבל השנה הזו תפגע בילדים שלנו וזה יהיה נזק לטווח של 20 שנה קדימה. הילדים לא לומדים, אין מספיק – שעות, אנגלית, מתמטיקה והכוונה שלי פה היא גם על בית הספר היסודי וגם על בית הספר התיכון. יש לי שתי בנות – אחת בכיתה ו' והשנייה בכיתה ט' – מתכונת הלימודים שלהן היא כבימי שנות הששים, אני לא יודע איך להתייחס לזה אחרת. לגבי מיגון, לא ראיתי שאתה מדבר על זה ואני לא יודע על מה אתה מדבר. מה שקורה פה הוא לא סביר בעליל. אנחנו קרובים כאן במרחק יריקה מהגבול. אני מכיר את הסיפור הזה של מגן הצפון 0 – 2 ק"מ וזה חתיכת קשקוש, כי כשיש משהו 0 - 2 לא נמצאים כאן ומי שנמצא והמדינה דורשת ממנו להיות – אלה אנחנו, אז אל תבלבלו לי את המח שלא צריך פה מיגון. תבואו ותחיו כאן קצת, תראו איך זה, אולי אחרי כן תדברו אחרת בוועדות. זה לא הגיוני בכלל. לגבי הסיפור הכלכלי, בסופו של דבר אנחנו שמונה קיבוצים, זה מה שיש פה, שמונה קיבוצים שלא מפונים וצריכים לשאת בדבר הזה. כמו שרעות אמרה, זה ברמה האנושית וביחס לכמויות הכסף שהוציאו עד שנגמר ולא היה להם מה לעשות. על איזה חל"ת אתם מדברים? אף אחד כאן לא מקבל שקל. המדינה לא רואה אותנו בכלל, בגלל שאנחנו ביישובים לא מפונים. הקיבוצים בעצמם השקיעו המון כסף, כדי להרים פה את המערכות, כי המדינה נטשה אותנו. אני לא מבין מה הסיפור ואיפה זה תקוע, אבל אני מצפה מכם לדאוג לזה כי אתם יכולים לעזור – בשביל זה אתם נמצאים בוועדות ובכנסת, אחרת אין לכם מה לעשות שם. התחושות אצלנו הן קשות מאוד. תודה. << דובר >> פנינה בורנשטיין: << דובר >> שמי פנינה, מנהלת קהילה של קיבוץ כפר סאלד. אני מצטרפת לכל מה שנאמר כאן. התסכול של עובד הוא התסכול של שמונת מנהלי הקהילה בקיבוצים פה. אני מסכימה איתו שאפשר להגיד שאנחנו מפונים אך לא מפוצים, אנחנו חיים פה ומסכנים את הילדים שלנו. אם תרצו או לא תרצו לגנוז איזושהי תכנית, תשאלו אותנו קודם, כי אנחנו בשר התותחים עכשיו – אתם תהיו אחר כך. אין לי הרבה להוסיף, אלא דבר אחד ברמת העיקרון. התחושה שלנו היא שמדינת ישראל שינתה פאזה. הסיפור הנוכחי של ההתיישבות הזו בגליל פחות חשובה, ואני אגיד יותר מזה – הוא לא חשוב. אולי רוצים לכתוב על זה סיפור חדש, ואז אולי אפשר יהיה להחליף את האוכלוסייה, שהרי מוותרים עליה פה בקלות. כמעט שמונה חודשים שאנחנו במלחמה, ואולי קצת "נדפקה לי הקוקייה", אבל יש לי מחשבות קונספירטיביות לחלוטין, שרוצים לרוקן את הגליל מהאוכלוסייה הזו, כי כל מה שנעשה עד כה, מרמז על מדיניות – לא על הפקרות, לא על זילות ולא על זלזול, אלא פשוט החלטה ברורה להחליף פה את האוכלוסייה. תודה. << דובר >> דורית ברק: << דובר >> דורית ברק, גזברית של המועצה. אני רוצה לדבר על שני נושאים – האחד, שגם במקומות שבהם אנחנו מקבלים תקציבים, נראה שבהגדרה יש מעין הפניה של תקציבים ליישובים מפונים בלבד, ונדמה לי ששמעתם פה די טוב שהבעיה הגדולה ביותר של האוכלוסייה בשמונת היישובים שהם קו עימות שלא פונו, זו הבעיה הכלכלית – ולכן צריך איכשהו לשנות את ההגדרות האלו, זה לא הגיוני; נושא שני, חשוב לי מאוד להגיד שאי אפשר להניח שחבל ארץ שלם כזה יכול להמשיך לא להתקיים פה לאורך זמן. אני חושבת שכל ההתנהגות – גם של המדינה, גם של כוחות הביטחון ובעיקר של הממשלה, צריכה להיות בעניין החזרה שלנו הנה. בזמן האחרון קשה לי מאוד עם האמירות שלא כל כך תומכות בזה ומעידות שלא מבינים את הצורך להחזיר את כל התושבים לפה ולאפשר לחבל הארץ הזה להתקיים, כי אם הוא לא יהיה, גם ראש פינה אחר כך לא תהיה ומדינת ישראל תהפוך לגדרה/חדרה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> את מדברת על תכנית תקומה של האזור. << דובר >> דורית ברק: << דובר >> תכנית שתאפשר לנו לסיים עם המצב הזה ולחזור. << דובר >> איילת אורן: << דובר >> מיכאל ואני מכירים. אני רכזת מיצוי זכויות של המועצה שכל היום מקבלת את פניות התושבים לגבי זכויות שלא נענות או צינורות תקועים, ומנסה לפתוח אותם בעזרת משרדי הממשלה שעובדים איתנו בשותפות. החיסרון שלי הוא שאני לא תושבת הגליל, אבל יש לזה גם יתרון, כי כל המשפחה והחברים שלי הם בעוטף. כשאני צועקת ושואלת אותם איך הם מסתדרים, האם יש להם חל"ת ואיך הם נושמים, התשובה היא שהם לא נושמים וזועקים. מתקשרים אליי משפחות שירדו מתחת לקו העוני. המשפחה שלי גם התחילה לעזור לי, הפכנו למעין חמ"ל משפחתי והגענו לדוברים ולכל האנשים הקודקודים בעוטף, ששאלו אותי אם אני משוגעת. הם לא הבינו מדוע אני זועקת על מענקים והניחו שיש את חוק הצפון כמו שלהם יש את חוק העוטף. פתחתי את ספר החוקים, כי אני גם רוצה לעסוק במשפטים בעתיד, וראיתי שיש להם חוקים מסודרים – יש קווי עימות מוגדרים, אין להם התקטננות של אפס עד מה. 0 - 7 ק"מ – זה קו עימות מוחלט והוא מקבל הכל, לא צריכים להתחנן. אנחנו מתחננים יומם ולילה על 4 – 7 ק"מ ושום דבר לא זז, בעוד שהם יושבים נינוחים מ-2007 ומקבלים את הכל כי חוקי המיסוי שלהם מסודרים. אני תוהה מתי חוק הצפון יקרה, כי האמירות פה משקפות את חוק העוטף. את הדבר השני אגדיר כיד שמאל ויד ימין – ביד ימין נכתבה במרץ טיוטת חוק יישובי ספר, שהיא גם נותנת פתרון לקו העימות בתחום של העסקים אצל רשות המסים, ושם יש כל מיני פתרונות של מסלולים אדומים וכו', לא ניכנס לזה כרגע. אני שואלת, איך ברשות המסים יש חוק עימות יישובי ספר, וביטוח לאומי לא יודעים על החוק הזה בהקשר לחל"ת?! יוצא שכשיש שני עובדים בקריית שמונה באותו מקום עבודה – אחד מקבל חל"ת ואחד לא, כי אחד הוא מפונה והשני הוא מין מפונה שלא מפוצה. ייאוש זו לא תכנית עבודה. אנחנו צריכים להבין מבחינה חוקית ולחשוב בסיעור מוחות, איך משנים את החוק כל פעם. למען האמת, בחוק חלף חל"ת ביקשו מכם לכתוב שגם מי שעבד ביישוב מפונה, יזכה לחל"ת וגם את זה לא הכנסתם. החוקים לרשותנו ככלי עבודה וכתכנית עבודה, בואו נפעל כמו שפעלתם בדרום, כי הגדר היא אותה גדר, הסיכון הוא אותו סיכון. האם רק כשיקרה פה "7 באוקטובר" ניזכר לכתוב את חוק הצפון? אני מאמינה בכם ובמשפטנים שנמצאים בכל משרדי הממשלה, תזעקו את זה שחוק דרום צריך להפוך להיות חוק צפון ואז לא כל מלחמה אנחנו נתחנן על נפשנו. בני המשפחה שלי בדרום מקבלים את הכל ויושבים רגל על רגל, ואני פה בצפון נאנקת ולמרות שמבקשים ממני אני לא מוותרת על הצפון. << דובר >> אהרון גמזו: << דובר >> אם יורשה לי להוסיף משהו שנאמר כבר בשיחה עם אלון פרידמן, לגבי קו הפינוי. נגיד שיש לו שני פנים – בטחוני ואזרחי. את הפן הביטחוני כולנו מבינים; אבל מהפן האזרחי כולם מתעלמים, וממנו נגזרת שורה שלמה של נושאים כלכליים – דחייה של תשלומי משכנתא, אי תשלום ארנונה, מענקים, חל"ת וכו', ומי שרוצה לעיין בזה, אוכל להגיש לו אחרי כן. הנגזרת הביטחונית מממוטטת אנשים כלכלית, ואם נגיע למסקנה שסביל לחיות פה, הפן הזה לא יגיע לידיעת לאף אחד ולא יטופל בשום צורה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה נקרא אזור קו עימות. << דובר >> גיורא זלץ: << דובר >> כראש מועצה גליל עליון, אני רוצה לומר שצריך להבין שעם זאת שישנן עוצמות גבוהות בנושאים מסוימים ואתם שומעים פה את הכאב ואת הזעקות, יש להתייחס גם לשבעת היישובים שמוגדרים לכאורה "ירוקים" חודשים רבים, אך למעשה הם לא, כי גם שם הרבה דברים סגורים, וכן לגבי אותם 14 המפונים. נוצרה פה מציאות של אירוע, שכמעט ובלתי אפשרי לנהל אותו. כל מה ששמעתם פה בעוצמות כאלו ואחרות, זה לא איזו פריבילגיה. זה האלף בית שאזרח שמשלם את מסיו כל חייו מצפה לקבל מהמדינה. אני אתן דוגמה לגבי נושא השירותים שהוזכר כאן, כדי שתבינו במה מדובר. גם ככה שירותי הבריאות פה הם לא מי יודע מה, אבל מאחר והם כמעט נסגרו ורופאים מומחים ודאי שלא מגיעים הנה, אז על כל קשקוש קטן אנשים היום צריכים לפעמים לנסוע שלושת רבעי שעה לזיו או למקום אחר, בשונה ממה שמגלים לנו התושבים שהתפנו מכאן, והוא שבכל מקום אחר כשקורה משהו, יש להם חמשה מקומות ו-10 דקות להגיע אליהם עם חיוך. יש פה מאמצים אדירים שנעשו על ידי הקיבוצים ועל ידי המועצה, משקיעים כסף וכו', אבל ישנם דברים שהם אלף בית כמו צוותים חינוכיים שכמה מהם התפנו מפה. בתי הספר שלנו היום מפוצלים – מצד אחד, יש כאן את בית הספר היסודי; ומצד שני, יש יישובים שבית הספר מגיע אליהם – אבל אין צוותים. ביקשנו מורות חיילות מיד כשפתחנו את המערכות הלימודיות, והתשובה שקיבלנו מהמדינה עד לפני ארבעה שבועות, הייתה שההוראה של הצבא ושל פיקוד העורף, היא לא להביא מורות חיילות מהצפון לעמיעד כי זה מסוכן. רעות חיה פה, והיא דיברה על כך שהיום בבוקר הייתה בממ"ד כי קיבלנו הנחייה, ואני לא רוצה להיכנס לפרטים של מה ואיך, אבל ב-04:30 הקפיצו את כל הכוננויות של המועצה מחשש שמשהו הולך לקרות. << דובר >> רעות נון אלישע: << דובר >> טוב שלא ידעתי. << דובר >> גיורא זלץ: << דובר >> אני רק מסביר מה קורה פה. כל כיתות הכוננות הוקפצו מחשש לחדירה מאסיבית. אני מבקש שתבינו מה היה ועזבו כרגע מה נכון או לא נכון – זה האירוע שהיה הבוקר ואלה פני הדברים. לגבי המערכת הלימודית, הסכימו לאפשר לנו מורות חיילות, ולאחר שביררנו ועשינו מספר צמצומים, הגענו לצורך של 40 אבל קיבלנו 21. לפני כחודש וחצי אנשים התחילו לחזור לפה, ומתברר שבאותה מידה של חוסר בצוות הוראה בבתי הספר, יש גם חוסר גדול מאוד של עובדים ובעיקר עובדות בבתי הילדים לגיל הרך. ביקשנו בנות שירות לאומי, שהרי זה פתרון שקיים כבר בכל הארץ ומה יותר פשוט מזה?! לקבל עכשיו החלטה שצריך, ולהביא בנות שירות לאומי שבוע לאחר מכן. אנחנו נשלם ככל שנצטרך וניתן להם מגורים, אבל כל זה תקוע ולא מתקדם. אמרו לנו שבמקרה הטוב נקבל בגיוס החדש שזה בספטמבר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמה תקנים כאלה יש? << דובר >> גיורא זלץ: << דובר >> יש לנו רשימה, אני יכול לתת לך אותה אחר כך, אבל מדובר פה על 40-50 שחסרים כרגע, כדי לפתוח את מערכות הגיל הרך. אם זה המצב וזו המציאות, אז אנחנו פונים למדינת ישראל להביא לפה מורים ומורות עם איזשהו תמריץ או בכל דרך אחרת שחושבים עליה. לא יכול להיות שזה חסר כבר שבעה חודשים. כן לגבי חנויות האוכל פה שרובן סגורות כי ספקים לא מגיעים. גם קבלנים לא מגיעים – לא כאלה שעובדים בביוב, לא כאלה שעובדים בחשמל, לא כאלה שעובדים בעפר. אנחנו רוצים להתחיל לבנות ממ"דים, אבל אסור להם לבוא לפה היום. זו המציאות שאנשים חיים בה – מגדלים פה ילדים ומביאים אותם לבתי התינוקות בבוקר או מסיעים אותם לבתי הספר או לחוגים אחר הצהריים במרחק של 20 – 30 ק"מ כי זה מה שביקשו מהם וזה מה שהם עושים, אבל הצבא והמדינה ככלל חוששים לבוא – זו המציאות וזה מתחבר לדבריה של איילת. לקראת הסוף, ארצה להשלים את הדברים החשובים שלי, כי זה לוקח קצת יותר. בנושא של - - - . דיברתי בזמנו גם עם יוסי שלי ועם כל מי שאפשר. לא צריך להמציא שום דבר חדש. יש חוקים קיימים, כמו למשל החוק מ-2017 אם אני זוכר נכון שמאפשר 20% הנחה כהטבת מס לכל התושבים האלה עד 300,000 שקלים, אני לא זוכר את המספר המדויק, וזה מעוגן בחוק ולא בהוראת שעה כפי שזה קורה היום פה ומשנים אותה כל שעה. לגבי הנושא של המיסוי ושל החל"ת, למרות שיש לנו יישובים נוספים עם בעיות גדולות מאוד, נעזוב את זה רגע ונתייחס לקו העימות שאני רוצה שיהיה מורחב. קחו את ההחלטות ואת החוקים הקיימים לגבי קו עימות דרום ורק תוסיפו שם את קו עימות צפון– זה כל מה שצריך לעשות. לא שר האוצר ימנע את זה ולא אף אחד אחר, כי הכל קיים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> צריך להוסיף רק מילה אחת לחוק. << דובר >> גיורא זלץ: << דובר >> זה אפשרי וצריך להיעשות כמה שיותר מהר. קודם כל, כל מה שהעוטף מקבלים ואני שמח שהם מקבלים, שיינתן גם לצפון. גם בעוטף, למי שלא יודע, הממשלה לא רצתה בהתחלה למגן את בתי הספר ואת בתי הילדים, והם פנו לבג"צ שחייב את הממשלה לעשות זאת. אנחנו עושים עכשיו מיגון בבתי הילדים, כדי שאנשים יתחילו לחזור. בכל תשעת יישובי המועצה, שהם לא קו עימות, המועצה מממנת מרחבים מוגנים בעלות של 500,000 שקלים למרחב מוגן כזה, מה שאומר 5 מיליון שקלים - - - מה זה הכסף הזה שהמועצה מממנת?! לקחה מהם מס מלחמה בלי ששאלה אותם כי היא לא עסק פרטי. ומה לגבי 20 היישובים שהמדינה אמורה לפעול בהם והיא עדיין לא התחילה אפילו?! זה הכאב הגדול. אני רוצה להתרכז כעת בחזרה הביתה כך או אחרת, כי למה שקורה היום יש תכניות, מחשבות ודיבורים שאנחנו רוצים שהאירוע המלחמתי יסתיים, ונוכל לפתוח בספטמבר את שנת הלימודים, כי ביולי-אוגוסט צריכים לחזור. שמעתם גם את מה שביבי אמר אתמול והבנת המשמעות של זה היא קריטית, כי אנשים בוחרים איפה לגור ועוברים פעם אחת בשנה, רובם ביולי-אוגוסט. מה שלא יקרה ביולי-אוגוסט 2024, במקרה הטוב יקרה ביולי-אוגוסט 2025 רק עם פחות אנשים ופחות - - - המציאות היום היא מטורפת – מתוך 10,500 מפונים של המועצה כ-1,500 מפונים ללא תמיכת מדינה; כ-9,000 מפונים בתמיכת המדינה, כאשר כ-2,000 מהם בבתי מלון וכל היתר, בעיקר משפחות, עברו לבתים ולדירות במקומות אחרים, ומגלים לנו שיש שם אינספור מורים בחוגי פיזיקה מולקולרית לחמישה ילדים, בעוד שאנחנו מדברים על חוסר במורים לאנגלית ולמתמטיקה. יש מגוון גדול יותר של חוגים, וראו זה פלא – זו התדמית של תושבי הצפון – שילדים יכולים להגיע לחוג באוטובוס, זה סטארט אפ. אני לא מזלזל בתחושות וכו', אבל צריך להתחיל לעבוד בשביל התושבים, כדי שיחזרו הביתה, ולכן חשוב לעשות כל מאמץ כך או אחרת ברמת ביטחון סדורה שהאירוע יסתיים ונוכל לחזור, אבל כמו בחלק גדול מהיישובים שלא קיבלו תמיכה וכבר חזרו כי קשה להם - - - צריך להבין שכשאני מדבר על תמיכה כלכלית, הסיבה שבגינה חלק מהתושבים שהחליטו לא להתפנות מהיישובים של קו העימות ולא פונו, היא כי הם ידעו שלא יהיה להם כסף – אלה הם האנשים שלא מקבלים תמיכה. מיכאל, צבי ואחרים, החזרה הביתה היום מתחילה לקרות גם בלי - - - אני באופן אישי שמח מאוד, אבל נעזוב את זה כרגע. אנשים מתחילים לחזור בטח ובטח ליישובים האלה ואפילו ליישובים אחרים – לא יכול להיות שלא תהיה לזה תמיכה. המשימה שלכם היא שהתמיכה לתושבי הצפון שלא יכולים לחזור הביתה מכל מיני סיבות, תהיה גם לאחר שהמלחמה תסתיים – זו הנקודה החשובה ביותר. שאם אני אראה את פנינה בכפר סאלד בכפר האירוח ואבקש ממנה לארח תושבים, היא צריכה לדעת שגם אחרי שהמלחמה תסתיים, התמיכה שהיא מקבלת מהמדינה תמשיך, כי יש פה תושבים שלא יכולים לחזור הביתה. אני לא רוצה להתחיל להקים כאן קרוואנים, לא רוצה להקים מחנה לא בשפיים ולא בחצרים. אני רוצה שתחזרו למועצה, אבל לשם כך צריך שמערכת החינוך לא תתפוס אותנו על גל כזה או אחר. אם לדוגמה תושב מחניים, יפתח עבר לכפר סאלד, אז אסור לו להירשם שם לגן כי - - - תעזבו אותנו מכל הקשקושים האלה. צריך לעזור גם כשהמלחמה תסתיים כדי שנוכל לחזור, אבל גם במציאות כרגע כשאנשים רבים חוזרים. כאמירה האחרונה, אני אומר לכל מי שלא הבין איפה אנחנו חיים, לגבי הסיפור שדובר בבוקר. שאלו אותי איך אני אומר לאנשים לחזור, כשיום אחרי שהם יחזרו הם יחטפו כטב"מ או טיל?! << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זו המציאות. << דובר >> גיורא זלץ: << דובר >> תעשו מה שצריך כדי שיהיה בטוח, כי נכון לרגע זה לא בטוח לחיות פה בלי שום קשר למרחק מהגבול, ולכן כששואלים אותי איך אני קורא להם לחזור כשיכול ליפול עליהם טיל, אני משיב שגם עכשיו יכול ליפול טיל. אני חושב שמוכרחים להפסיק להתווכח על כל פרטי התמיכה בחזרה הביתה – על הכלכלה, על החינוך, על הרווחה ועל כל תחום שדיברנו עליו כאן. אני יודע שזה קשה ולא תמיד יודעים מה ואיך לעשות, ולכן אני מציע שתקבעו מפתח מסוים ותפעלו על פיו. נגיד שהגדרתם 1,000 שקלים לתושב לחודש – תנו לנו אותם. אם אני אקבל 23 מיליון שקלים כל חודש, אני אדע מה לעשות איתם לגבי כל מה שדיברנו עליו קודם, אבל אתם לא נותנים את התקציב, לא נותנים את הסמכות ולא עושים את זה לבד. אני אומר שוב, שעם כל זה שקשה מאוד, חשוב שתבינו שמי שחי פה אני מקווה מאוד שיעשה כל מאמץ להמשיך ולחיות פה; ומי שהתפנה יעשה כל מאמץ לחזור ולחיות פה. אנחנו נעשה את מיטב יכולתנו, כל אחד בתחום שלו – התושבים, היישובים, המועצה – כולם יודעים מה לעשות. לא יכול להיות שגם הרשות המחוקקת וגם הרשות המבצעת עוד לא חזרו מהחופש של סוכות 2023 – זו התחושה שלנו. חזרו מהחופשה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה. חבר הכנסת סוכות, האם תרצה להוסיף ולהתייחס בקצרה? << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> אני חייב להקדים ולומר שאני הגעתי לכאן בעקבות הזמנה של מיכאל בהתראה קצרה, כי חשוב היה לי לפגוש ולראות אתכם, כי אנחנו יושבים בוועדות בכנסת ואני מזהה פה אנשים שגם מגיעים אליהן, ועדיין בסוף אנחנו שומעים בעיקר את גורמי הממשלה שמציגים תמונה שהיא לפעמים שונה ממה שאנחנו פוגשים בשטח. אני חבר ועדת חוץ וביטחון כמעט מתחילת המלחמה, חבר כנסת חדש יחסית והחוויה הכי פשוטה שלי בוועדה במשך חצי שנה מאתגרת מאוד בהתייחס לביטחונה של מדינת ישראל, היא שמדינת ישראל כשלה לאורך כל השנים בזיהוי האיום הצפוני, ואני חושב שזה סוג של נס שמה שקרה בעוטף עזה לא קרה כאן, כי למרות שמדינת ישראל התכוננה לזה, היא לא הייתה מוכנה. אם חלילה כוח רדואן היה תוקף אתכם, אני לא רוצה אפילו לדמיין מה היה קורה למדינת ישראל ב-"7 באוקטובר" והדבר הזה יכול היה לקרות. אני נשבעתי לעצמי שנעשה הכל כדי שזה לא יקרה, לפחות כל עוד זה תלוי בנו. אני חייב להגיד לכם שאני מודאג מאוד. כשאמרתי את הדברים האלה בוועדה בשבוע שעבר, זה היה יום אחרי שקיימנו דיון חסוי על המצב בצפון בוועדת חוץ וביטחון. אני אומר לכם שהצעות להפסקת אש מגיעות למדינת ישראל ולחיזבאללה כל הזמן ומכל העולם. לפני שבועיים הייתה הצעה מצרפת להפסקת אש על בסיס הסכם 1701 של 2006. חיזבאללה סירב לדבר הזה כי לא באמת אכפת להם – הם לא משלמים מחיר משמעותי ומנקודת המבט שלהם, הם רואים את ההיסטוריה ואיך הם מתעצמים עם הזמן. הם לא בוחנים את מספר ההורגים שיש להם, אבל אם הם היו מוכנים להפסקת האש הזו, לצערי גם מדינת ישראל הייתה מסכימה ואם זה היה קורה, אז אין שום משמעות לכמות הכסף שנשפוך פה למיגון – לזה התכוונתי. אמרתם כאן ובצדק שבמקרה של מלחמה, ליישובים הצמודים לגבול אין כל רלוונטיות לממ"ד, כי הם גם כך לא נמצאים שם, והמשמעות היא בדרך כלל עבור היישובים הרחוקים. אם נחיה במציאות שבה החלטה 1701 ממומשת, שזה יכול להיות אפילו גרוע יותר מערב "7 באוקטובר", ואנחנו כמדינת ישראל לא יכולים לטוס מעל לבנון וחיזבאללה נמצא כאן בתוך הכפרים כאן - - - אין שום משמעות להסכם הזה שמזיז את הכוח הגלוי של חיזבאללה, מפני שהם גרים בתוך כל הכפרים כאן. חיזבאללה בנה את הכוח שלו על אנשים שגרים - - - << דובר >> גיורא זלץ: << דובר >> כבוד השר, בוא נתייחס לנושאים המדוברים, כי כל מה שאתה אומר אנחנו מכירים טוב כבר שנים רבות. << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> אבל בעיניי זו הנקודה המשמעותית ביותר ובשביל זה אני הגעתי, כי בסוף אם הדבר הזה לא ייפתר, את כל מה שאנחנו מדברים עליו כאן, נקבל פי 100 בעוד 10 שנים, ולי אין את הפריבילגיה לעמוד פעם נוספת ולהגיד לכם נכון. אנחנו צריכים להילחם, וכל עוד לא עשינו את זה - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה אתה אומר פה בעצם? << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> אני אומר את זה בצורה הפשוטה ביותר – אם מדינת ישראל עדיין לא עשתה את זה, אנחנו מחויבים לתת לכם מיגון ולעשות הכל כדי שתישארו כאן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איך? << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> אוי ואבוי אם אנחנו ואתם נסתפק בזה שזה ייגמר בצורה הזו. אני מתחייב כאן ועכשיו מול ראש המועצה שבכל מה שצריך, תתקשר אליי אני איתך בכל שעה. בסופו של דבר אני במפלגה של שר האוצר ויכול גם ללחוץ עליו. אני מבטיח לעשות כל מה שצריך בשביל להחזיר את כלל התושבים ולגרום להם להצליח להסתדר כאן בזמן הזה, אבל אסור לשכוח שהדברים האלה הם בטווח הקרוב, ואוי ואבוי לנו אם בטווח הרחוק - - - כנציג קואליציה אומר משהו קשה, מדינת ישראל בסוף לא קיימת חודשיים. פעמים רבות יש מצבים שמדינת ישראל קונה את השקט של התושבים בכסף, ועל זה גם התכוונתי בוועדה, כי בסוף או ואבוי אם תתנו למדינת ישראל לקנות את השקט שלכם בכסף אם למשל יביאו לכם עכשיו 10 מיליארד - - - << דובר >> פנינה בורנשטיין: << דובר >> זה מה שאתם עושים עכשיו הלכה למעשה. אתם שמים אנשים במלונות שמונה- תשעה חודשים, סותמים להם את הפה כי הם לא נאבקים לחזור לפה. זה מה שאתם עושים. << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> פנינה, אני שמעתי אותך, אבל אין יותר זמן. רציתי גם להגיע למה שאמרת בהקשר הערכי. כמתיישב בשומרון, אני אומר לך שאנחנו רואים בכם כאלה שהמציאו את ההתיישבות במדינת ישראל. הציבור הדתי-לאומי לא היה בהתיישבות הראשונה במדינת ישראל, אנחנו הגענו אחריכם ואנחנו לא מסתכלים עליכם בפחות הערכה בשום צורה חס ושלום. אתם המתיישבים הראשונים שהמציאו את הדבר הזה. אני בסך הכל חייל ובאתי לכאן כדי ללמוד ולהציף את מה שצריך. אני חוזר ואומר לכם שוב – אוי ואבוי אם אנחנו נוותר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש פה אמירה אחת של צבי שיש להתייחס אליה, מעבר למחלוקות לתפישות ולעניינים. צבי הוא במסלול הישיר לשר האוצר והרבה מהבעיות שלנו נמצאות אצלו. תשכילו להעמיד מולו את המשימות כמועצה וכיישובים, ואני גם אעשה זאת, כי יש פה לפחות זמינות. בנוסף, צריך גם להביא לפה את שר האוצר, שיסתכל לנו בעיניים. לגבי היבטים ומדיניות של ביטחון ותפיסת הביטחון של ישראל, לא השולחן הזה יחליט, ואני יושב בוועדות חוץ וביטחון ובבניין הכוח וכו', אבל כשאין ביטחון אפשר לפחות לעשות מעשים בנושא הכלכלה – וגם המעשים האלה לא נעשים. אנחנו ממוקדים בסיור הזה בנושא כלכלה, ויש פה אדם שהוא קרוב מאוד לשר האוצר, אז צריך לנצל זאת בהתייחס לבעיות הספציפיות ולמצוא דרכים חדשניות. אמשיך את הדברים שלי בסוף. כעת מופיד ויעל בבקשה. << דובר >> מופיד מרעי: << דובר >> אני רוצה להתייחס לנושא ההשכלה הגבוהה פה, מכללת תל-חי האקדמית ומכללת תל חי ההנדסאית - - - של המועצה האזורית, אחי יושב ראש המכללה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כרגע אין לימודים. << דובר >> מופיד מרעי: << דובר >> כדי שנוכל להחזיר את הסטודנטים וללמד בשנת הלימודים הנוכחית, שכרנו חדרים באוהלו, בכנרת ועוד, שהרי המשימה הלאומית של מספר אוניברסיטאות היא למשוך אנשים לצפון, אבל כרגע יש בעיה עם ההטבות, יש בעיה איך - - - אגב, זה גם נכון לגבי מכללת ספיר. אנחנו מבקשים שהאוצר יאשר וישווה את ההטבות של האקדמית להנדסאית. תודה. << דובר >> יעל אסיף: << דובר >> אני אמנם יושבת במידה מסוימת בצד השני של השולחן, אבל אני רוצה להיות שותפה לתחושה של התושבים, לתחושה האותנטית של הנטישה ושל ההפקרות. מיכאל מכיר את זה טוב יותר, אבל צבי, חשוב שגם אתה תשמע את זה. אנשים טובים יעשו גם את השינוי, ואתה שמעת את האנשים האלה, שבכללם אציין בכבוד ובגאווה את הנשים שהן הכוח המניע של כל היישובים פה – של הכלכלה, של החינוך, של שירותי הבריאות – ארבע אימהות זה הן – וסליחה מהגברים שבקבוצה. << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> את צודקת לגמרי, הן לביאות אחת אחת. << דובר >> יעל אסיף: << דובר >> אני שותפה לתחושות האמתיות והאותנטיות שלהן. מה שחסר לנו לשמוע זה מהקואליציה, משר האוצר, מהשרה למשימות לאומיות, אם כך קוראים לזה – מה המדיניות? האם רוצים שנחייה כאן? האם מעוניינים שהילדים שלנו יחזרו בבגרותם לחיות כאן? או שאולי לא? תודה על זה שהגעת, אני חושבת שזה צריך להיות ברור שלאחר שבעה חודשי מלחמה, נבחרי ציבור ושרים מגיעים לכאן. תודה על הקשר שאתה מציע שייעשה דרכך לשר האוצר, זה חשוב לנו מאוד, ותודה לכם על העמידה האיתנה והאמירה הברורה – ננצח. אין ברירה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רשות המסים, האם אתם רוצים להגיד משהו? מירי? האם יש סוגיות לא פתורות שאתם - - - << דובר >> גיורא זלץ: << דובר >> יש הרבה, אבל זה מרוכז אצל איילת ודורית. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתם עובדים ישיר? << דובר >> גיורא זלץ: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יופי, אז אני רוצה ברשותכם להתייחס וגם לסכם. במלחמת לבנון השנייה ב-2006 הייתי פה כנציג מגבית קנדה. המלחמה פרצה ביום רביעי או שישי, וביום ראשון כששלחו אותי לבקר את ולנסיה שהיה אז ראש המועצה פה, אמרתי לבוסים שלי שאם הם לא שולחים אותי עם שיק, אני לא הולך. כך עברתי מועצה מועצה והעברתי להם מאות אלפי שקלים. כבר אז ראיתי שבגליל העליון יש – חוסן, מנהיגות והתנדבות, ולמען האמת גם אז לא פינינו תושבים, רוב המועצה לא זזה מפה. יהיו דיוני מעקב על כל הנושאים שהועלו, ואתם יודעים שדלתנו פתוחה לשמוע אתכם כל הזמן ולא רק כשאנחנו באים לפה לוועדות וכך זה יימשך. אמנם אנחנו לא הוועדה הגדולה והחזקה ביותר בכנסת, אבל אנחנו ועדה מיוחדת – אנחנו לא ועדת כספים שיכולה לעצור כספים לממשלה; אנחנו לא ועדת חוץ וביטחון ששם אני גם יכול לעצור תקציב ביטחון ואז דרך הסנקציות הללו לקבל התייחסות רצינית יותר של הממשלה בנושאים מסוימים; אנחנו גם לא ועדת כלכלה שכשעמדתי בראשה עם שמונה משרדי ממשלה שכפופים אליי ישירות, היה לי קל יותר. אנחנו ועדה שלא מוותרת לממשלה על הרשלנות ועל היחס הגרוע שלה לצפון, למעט שלושה-ארבעה שרים בודדים שגם הגיעו לפה וגם פתרו בעיות במגבלות התקציב שלהם. הבעיות הגדולות של הצפון לא נפתרו עדיין והן רק מחמירות – המצב החברתי, הקהילתי והכלכלי בצפון הולך ומחמיר, הולך ודועך עם עננה שלמה ושאלה גדולה האם נוכל להחזיר לפה חיים ב-1 בספטמבר, וגם על זה אני רוצה להתייחס במשפט. לגבי הבג"צ, אני בקשר עם מר רייכמן שמייצג אתכם, ואני חושב שהתוכן של הדיונים והאמירות שעלו בוועדה שלנו, יכולים לשמש אתכם בבג"צ. בנוסף, אתם יכולים לעשות צעד קדימה ולבקש מכתב או הצהרה מראשי הרשויות, שבו כתוב שהוא פינה אתכם כי הייתם בסיכון, או כי אין לו בתי ספר וגני ילדים לתת לכם, או כי אין לו מרפאה וכו'. רשות ובג"צ נתפסים כזרוע ארוכה של הממשלה, שהרי היא לא רק יחידה עצמאית. נסו לקבל מסמך רשמי של הרשות שאומר שהיא נושאת באחריות להחלטה הזו. הריבון צריך לגבות אותי, כי אני גיביתי את מה שיש לי בכוחותיי הדלים ובתקציב הדל שלי, אבל אני לא יכול לפתור בעיה כזו כשמדובר במאות או בעשרות מיליונים. גם אנחנו כוועדה נביא חוות דעת, לאור מה שלמדנו, שלא ייתכן שלא ניתנות תשובות עבור יישוב שלא מציעים לו בתי ספר, גנים ומקומות עבודה, שסגרו לו את הנחלים, שאסרו כל תנועה ושכל יום שומעים שם אזעקה. אנחנו יכולים להצטרף כידידי הבג"צ הזה ולתת לכם איזשהו מכתב – אולי ארם יכול לנסח משהו חכם וטוב - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני אדבר איתו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איזשהו מכתב שמצד אחד לא מפיל אותנו; ומצד שני מגבה אתכם כאמירות של ועדה בכנסת ושל ראש רשות, שהן חזקות יותר מאמירות כלליות כמו "יהיה מענה ליישובים בצפון". << קריאה >> קריאה: << קריאה >> האם אתם חושבים שכל ראשי הרשויות יסכימו להוציא מכתב כזה? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אין הרבה רשויות שקיבלו החלטה מודעת להגיד למספר יישובים גבוליים שהם גם מפונים. יש את אשכול ועוד בודדים שכל אחד מהם לדעתי יוציא מכתב כזה, שהוא גם מבוסס על כך שראש הרשות דיבר עם אלוף הפיקוד ועם פיקוד העורף שגמגמו בהתחלה. << דובר >> גיורא זלץ: << דובר >> הם לא גמגמו, אלא צעקו לפנות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז כל שכן. זו עדות שנאמר לכולם ללכת, ולא רק למי שנבחן על פי קילומטר כזה או אחר. אנחנו גם נגבה אתכם בנייר חתום מצדנו, רק תכתבו משהו שנוכל לחתום עליו ולא כזה שיגרום לנו להיות בבעיה. נמשיך ללחוץ על כל הנושאים שעלו גם בוועדה וגם פה ולא נוותר. לגבי נושא בנות השירות, אנחנו נפנה גם לארגונים המשלחים. אשמח אם מישהו יכול לתת לי עמוד על הצורך הדחוף - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש לנו כבר עמוד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני אנסה לפנות לראשי הארגונים ולראות יש להם - - - << דובר >> גיורא זלץ: << דובר >> מי שבינתיים עושה הרבה עבורנו זה וסרמן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> וסרמן נהדר, אנחנו עובדים ביחד יפה מאוד. יש לי גם קשר טוב עם ראשי הארגונים של שירות לאומי וכו'. << דובר >> גיורא זלץ: << דובר >> מיכאל, גם מורות חיילות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תעלו את כל מה שצריך על הכתב, אבל מורות חיילות זו הקצאה שונה. תביאו לי שני מכתבים שונים. לגבי המיגון, ח"כ סוכות אני אגיד לך משהו – כשאנחנו כריבון מפקירים אזרחים, אנחנו לא מסבירים להם היום שמחר יהיה נפלא, כי כבר עברו שבעה חודשים ולא כל כך נפלא ולכן עד שיום אחד לא יהיה צורך במיגון, וכנראה שהיום הזה לא יגיע, תזכור שהמיגון לא היה רק מפצמ"רים, שהרי המחבל לא נכנס לבתים עם דלת לממ"ד. בסופו של דבר, אנשים רבים ניצלו גם מירי וגם משריפה בזכות המנעול בדלת כשהממ"ד סגור. אנחנו צריכים להרים ממ"דים ל-10 ול-20 ק"מ מהגבול, כי אלה הטווחים החדשים שיש, אבל אני לא חושב שהגענו למצב שאנחנו יכולים להגיד שיכול להיות שיגיע יום שלא נצטרך מיגון. לגבי החזרת התושבים, אני רוצה להציע הצעה שגיורא יעשה אותה באופן מושכל כמנהיג האירוע הזה שנפל עליו כבליץ, כאילו הוא רץ מרתון בקהילה הזו ולסיום קיבל לרוץ מהר יותר, אבל "אין אדם שאין לו שעה" ואתם עושים את זה טוב ביחד. לגבי הרעיון שלכם להכריז באופן תכנוני וחד צדדי: "אנחנו ב-1 בספטמבר פה", צריך לנסות לתפור אותו בחכמה גם עם הפיקוד וגם עם פיקוד העורף ולהראות את המודל. בואו נראה מה ייגזר מזה. מי שגר כאן כל החיים הוא ברמת סיכון, אבל זהו סיכון מחושב שלא נעשה בחלל ריק, אלא בגיבוי ממשלתי, אפילו כראשונים שעושים את המעשה. 80-90% כרוב המועצה חוזרים לביתם בגיבוי או בפיילוט או בתיאום סביר מול פיקוד העורף ופיקוד צפון. אני חושב שכשם שקיבלת החלטה עצמאית ואחראית לפנות גם את מי שלא אמרו לך לפנות, כך יש לך את היכולת ככל שזה סביר ומידתי לחזור ולהציב עובדה שאתה חוזר. ישנם יישובים דרוזים שלא התפנו בכלל. << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> גם הפורומים האזרחיים בעד גיורא ובעד הנושא הזה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה לא היה מעשה חד צדדי חסר אחריות, אלא ברמת שיח, תיאום, פיילוט ויכולת לעבוד עם פיקוד העורף ופיקוד צפון על מהלך כזה. בכל מקרה, אנחנו כעת בערב יום הזיכרון, כשאני בעצמי אח שכול והיום הזה הוא יום משמעותי מאוד בשבילי. אנחנו זוכרים את החללים שלצערי מספרם כבר קרוב ל-1,000 לוחמים ולוחמות ומאות או אלפי אזרחים נוספים שאיבדנו. אנחנו כעת באחד מימי השבר הגדולים ביותר של המדינה, וזה מחייב כל אחד מאתנו – מצד אחד, לזכור את המחיר ולא להתייאש; ומצד שני, לעשות בחלקת עולמו כל מה שהוא יכול. אני יודע שרוב התפקידים פה של ראשי הקהילה, צח"י ואחרים, הם ברמת ההתנדבות ויציאה מהעניין הפרטי לצד הציבורי ואני מעריך מאוד כל אחד מכם שצריך לשמור על משפחתו ועל ביתו ועדיין יוצא למען הכלל ונאבק – אנחנו אתכם בדבר הזה. תודה רבה לכם. [מפגש חוץ בשתולה] << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מן הסתם, למשפחות מהבתים שנפגעו, לא יהיה לאן לחזור למרות שהם ירצו לחזור. אלה משפחות צעירות שהגיעו הנה עם ילדים קטנים בעקבות ההרחבה שעשינו. נפגשנו עם אלון מפיקוד צפון ששאל מה יעזור לנו והציע קרווילות, אבל מי יבוא לקרווילות?! אנחנו חסרי אונים ולא יודעים מה לעשות. יניב, האם יש לך משהו להגיד לגבי הצד האזרחי? << דובר >> יניב תורג'מן: << דובר >> עד לפני 10 שנים היינו פה קבוצה של 59 משפחות שהתחילה קליטה של משפחות קהילתיות מבחוץ ויצרה איזשהו גרעין חיובי מאוד. הגיעו הנה חבר'ה עם כיפה סרוגה שעזרו לנו ליישב את המקום ולפתח אותו, כמו שאתם רואים כאן לדוגמה את גן הילדים, שאמנם כרגע מוזנח מאוד, אבל עד "7 באוקטובר" הכל היה פה מטופח והיישוב הזה צמח מאוד מבחינה קהילתית. אני חושב שהצלחנו יותר מכל היישובים שעל הגדרות להכניס הנה כ-30% חבר'ה מתיישבים קהילתיים מבחוץ שהם לא בני יישובים ולא בעלי נחלות. התחלנו לתכנן את שלב ב' והצלחנו לשווק 70% מהמגרשים. התחלנו לתכנן גם את שלב ג', אבל לצערנו המצב היום הוא עגום כי התושבים לא רוצים לחזור – אם אלה בעלי הנחלות וקל וחומר המתיישבים הקהילתיים, עקב הקושי בפרנסה שגם לפני "7 באוקטובר" הייתה קשה, כל שכן עכשיו כשאין ביטחון. אנשים מתחילים לחפש חלופות לחלקת חיים במקומות אחרים בארץ. אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו לא מאבדים את מפעל ההתיישבות פה בצפון בכלל וביישובי הגדר בפרט. צריך להבין שבשתולה הקרקע והנדל"ן שווים המון וקשה מאוד ליישב אותה, בשונה ממושב מעונה וממושב מבקיעים – קשה מאוד לאנשים פה להתפרנס עקב כל בעיות התעסוקה; יש קושי בנושא החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי; הנגישות לכל דבר כאן מחייבת נסיעה של 30-40 דקות. המועצה אמנם נרתמה ועזרה לנו ליישב, אבל כל מה שנבנה כאן בעשר השנים האחרונות ירד לטמיון בשבעה החודשים האחרונים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני רוצה להוסיף שמ-24 הנחלות ומ-24 היישובים ששווקו, בכולם אנשים ביטלו כי הם לא רוצים לבוא לפה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מתי הם שווקו? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בשלוש השנים האחרונות. הבן שלי למשל, שהוא מלח הארץ, מהנדס בנייה שיכול לתרום פה לאזור ויש לו היתר בניה, צוחק עליי כשאני אומר לו לבוא הנה. אנחנו הצענו בפן האזרחי שני דברים – דבר ראשון, המגרשים צריכים להיות עם פיתוח - - - ; דבר שני, עלות בניית ממ"ד היא 13-15% מעלות הבניה, ולכן אני חושב שזה צריך להיות על חשבון המדינה – אולי כך נצליח להביא הנה מתיישבים כי כרגע כולם ביטלו. << דובר >> דוד כהן: << דובר >> אני מבקש להוסיף משהו. שמי דוד כהן מנכ"ל החברה הכלכלית של המועצה. קודם כל, אני מתנצל בשם שמעון שעשה הכל כדי להגיע ונמנע ממנו עקב פגישות נוספות בלו"ז. נכון להיום, ברוב הנחלות צמודות הגדר יש בעיה, ואנחנו לא רואים מי מהתושבים יחזור לגור בהן. מובן לנו שמי שבא לגור פה, בא מבחינה אידיאולוגית, כי הקושי כאן ניכר – אם זה להסיע ילד לחוג במשך חצי שעה או שאין לו חוגים וכו' – כל המצב הזה החמיר מאוד בשבעה החודשים האחרונים, וזאת מסיבה פשוטה מאוד. אני לצורך הדוגמה בניתי בית בגרנות בהרחבה ושכרתי בית עם אשתי והילדים שלי באור עקיבא. אשתי אמרה לי במפורש: "כל ילד בשני חוגים ואני לא רוצה להיות האימא הזו שמחתימה 10 הורים כדי שייפתח פה חוג". הכל זמין כאן, אבל מה עושים ביום שאחרי? באופן אישי, אני אחזור לגור בגרנות ואני יודע שיהיה על זה ויכוח בבית. אני רוצה להמשיך לגור ולעבוד פה, אבל בשביל שזה יקרה, אנחנו צריכים להגיע לאותם קודקודים שיושבים למעלה ולבחון מולם איך מחזירים את האנשים הנה ואיך ממשיכים לפתח פה את ההרחבות, כי נכון להיום אני לא רואה פתרון. כשנפתחה בפני אנשים האופציה לגור בעיר, אפילו המבוגרים שביניהם אומרים שזה לא כזה רע, להפך. יש בעיר דברים נוספים שהם נחשפים אליהם ביחס לגיל פנסיה שלהם, ולכן הם נהנים מאוד. כנ"ל לגבי המשפחות הצעירות שהכל פתאום נגיש. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מצד אחד, אתם מציגים פה איזושהי בעיה ; ומצד שני, זה די מעודד שאתם חושבים על היום שאחרי ואפילו ממוקדים ברעיונות לעידוד ההתיישבות כאן מחדש כמו תמריצים והקלות. זו גישה טובה מאוד ואני חושב שצריך לעגן אותה בהחלטת הממשלה. ח"כ סוכות, צריך לעגן תמריצים להתיישבות לקו 0, קו 4, קו 5 ולהחליט על פתרון ביחס ליישובים האלה. ידוע לי שהמנהל מקסם בעבר את כל נושא העלויות של הקרקעות בכל מיני דרכים טובות, במקום הגרלות וועד שממיין וקולט תושבים בדרך של מכרזים שכל המרבה במחיר זוכה וכו' – מה שגרם לבני המקום לרבות מורים ועובדים סוציאליים, לא לגשת למכרזי הקרקע ביישובים האלה. פה אתם מציעים מודל - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמה עלה פה מגרש לפני המלחמה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 300,000 שקלים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה עוד זול. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מפותח? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> עלות הפיתוח גבוהה, כי מעמיסים על הפיתוח. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין מקומות עם מחירים כאלה בארץ. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש מקומות כאלה בארץ. בכל הנגב מוכרים מגרש ב-300,000 שמתוכם המדינה יודעת לסבסד את הפיתוח ב-100,000 שקלים, אבל כאן מדובר על סבסוד של 200,000 שקלים כדי שזה יהיה אטרקטיבי. בנוסף, יש את עלויות הממ"ד שהמפרט שלו בתקן יגדל כי יצטרכו לתת את הדעת על המשמעויות הבטיחותיות – של דלת הממ"ד, של האוויר, של שריפה וכו'. כל זה הופך לסיפור יקר יותר. לגבי ההיבט של הדיור, יהיה לנו קשה למצוא אנשים. במטולה לדוגמה, שליש מהתושבים לא רוצים לחזור, אלא אם ניתן להם מענקי עידוד למשך 5 או 10 שנים. אני אוהב מאוד את הדיבור שלכם על העתיד, השאלה אם עכשיו בהווה יש פעולות שאתם מרגישים שהיו צריכות להתבצע מצד המדינה והן לא מבוצעות? אני חושב שבעניין הפינוי האזרחי והתגמול האישי על הפינוי זה סביר, השאלה אם יש היבטים אחרים שלא מטופלים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לדעתי, אנחנו מבין הבודדים שעד לפני שבועיים נשארו כקהילה מחוברת ומחוזקת במלון פלאזה שבנוף הגליל. שמרנו על האחדות מכל משמר, אבל עכשיו מכיוון שהמשפחות התחילו לשכור דירות במקומות אחרים והיו צריכות לרשום את הילדים לבתי ספר וכו', למרות שניסינו שיהיה לנו רישום כפול גם לאזור שלנו וגם למקום האחר, לא הצלחנו והקהילה שלנו התפרקה לחלוטין. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ביקשו אישור כפול. << דובר >> דוד כהן: << דובר >> אני אענה על זה כמועצה. אין אישור לרישום כפול כי משרד החינוך לא יודע כרגע לבצע את זה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רישום כפול זה ביישוב שלך ובמקום שאתה עובר אליו? << דובר >> דוד כהן: << דובר >> כן בדיוק, כדי שלא ייפגעו תקנים ליום שאחרי בתוך הרשות, אבל אציין מעבר לזה שמכיוון שאנחנו רוצים לספק מענה לתושבים, כל התשובות שאנחנו מקבלים היום הן שעלינו להמתין להחלטת הממשלה בנוגע להמשך פינוי שתתקבל ב-7 ביולי 2024. כל המפונים כולל אני באופן אישי - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> למה דווקא התאריך הזה 7 ביולי 2024? << דובר >> דוד כהן: << דובר >> זו הערכת הפינוי שיש כרגע מהממשלה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> עד 7 ביולי 2024 יהיה פינוי? << דובר >> דוד כהן: << דובר >> כן בדיוק. ב-7 ביולי תתקבל החלטת ממשלה אם ממשיכים או חוזרים לבתים. אני חושב שהעניין הקשה ביותר פה לכל התושבים ואני מאמין שגם לממשלה, הוא אי הוודאות כי אף אחד לא יודע, ולכן אנחנו מבקשים לפחות איזשהו אופק, כמו לדוגמה להגיד שלא משנה מה יהיה – בספטמבר יש חזרה לבתים, או שבשנה הבאה אין חזרה לבתים, או כל דבר אחר – אבל שמישהו יגיד משהו כדי שאנחנו נדע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לגבי חוסר הוודאות הזו, אנחנו ביקשנו מהמועצה שביולי אוגוסט יתנו לנו קייטנות לילדים שלנו, כדי שנישאר מלוכדים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל איפה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הבעיה שהרישום הכפול הזה לא תלוי במועצה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה ביקשת? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ביקשתי קייטנה בנוף הגליל, שאם ב-7 ביולי לא נתפנה, שתהיה קייטנה ביולי אוגוסט. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זו לא בעיה לעשות. << דובר >> דוד כהן: << דובר >> אני לא חושב שיש תשובה שלילית לדבר כזה. התשובה השלילית היחידה שאני הבאתי זה שהקהילה בשתולה רצתה לעבור כקבוצה אחת לבלוק, ואנחנו כמועצה לא הצלחנו לגרום לזה לקרות, כי אין לנו את היכולת ואת הסמכות לכך. ברמת ההשערה כי אני לא יודע אם זה אפשרי, ניתן להציע שהממשלה תאפשר ליישובים המפונים שרוצים לעבור לבלוק אחד שאליו היא תרתק אותם עם 50 דירות, ואז זה יישוב לכל דבר. כך לדוגמה משאירים את שתולה כקהילה בבלוק אחד בנהריה, כי זה מה שהתושבים רצו - - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה אם אתה נאלץ לשנה קדימה? << דובר >> דוד כהן: << דובר >> בדיוק. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כי אם מדובר בחודשיים ואז חוזרים הביתה, אתה לא רוצה - - - << דובר >> דוד כהן: << דובר >> אני פניתי לשני קבלנים בנהריה ושניהם נתנו לי את אותה תשובה, שבתשלום הפיצוי שאני כמועצה אצטרך לשלם לאלה שזכו במחיר למשתכן, אני אפסיד פעמיים, ולכן אין לנו את היכולת. << דובר >> אליעזר אמסלם: << דובר >> יואב, אני מציע שנקצר כי אנחנו נמשיך לדבר בבית של אבנר, אבל אני רק רוצה להתייחס לעניין חוסר הוודאות כקב"ט הרשות ולציין שבגדול לא נעשה דבר. אם לצורך הדוגמה יש לנו 22 יישובים, מי לדעתכם מצייד אותם בציוד לכיתת כוננות – באפודים, בקסדות, בשכפ"צים, בנעליים, בבגדים הטקטיים? כל זה מגיע אלינו מתרומות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בהתחלה. << דובר >> אליעזר אמסלם: << דובר >> לא בהתחלה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הבאנו. לפי תכנית העבודה. << דובר >> אליעזר אמסלם: << דובר >> מאז עבר כבר למעלה מחודש. בנוסף, לגבי אי הוודאות אני רוצה שתזכרו שיש שחיקה איומה אצל כולם, אנשים לא התנדבו להיות פה אנשי קבע. << דובר >> שלומי עדן: << דובר >> אני שלומי בתפקיד הרבש"צ פה החל מ-2006. ההורים שלי הם מהמייסדים של היישוב שבאו מאלקוש. גרתי בנהריה וחזרתי הנה כבן ממשיך כשקיבלנו את המגרשים, כאשר במקביל גם בניתי בית לבן שלי פה בצד הצפוני. בכיתת הכוננות אנחנו - - - תושבי המקום שמגויסים מ-7 בחודש ומבצעים את כל המשימות הנדרשות כולל לינה כמובן. אני מרגיש חזק מאוד כשהם נמצאים פה, אני חושב שמוכרחים להוריד בפניהם את הכובע, כי זה לא פשוט לעזוב משפחה וילדים, לבוא להיזרק פה בשתולה ביערות ולתת הגנה 24/7. יש לציין ששתולה זוכה לעדיפות בכל הנושא של מרכיבי הביטחון, גם מצד אליעזר וגם מצד החטיבה פה, תוך הבנה שהאיום עלינו גדול פי כמה וכמה מהצד השני. יש לידינו כפרים עוינים מאוד שברוך השם מפרקים אותם כל יום, אבל הנעלם הוא גדול. דיברו פה על השחיקה ואני אוסיף שאנחנו במצב של המתנה לא ברורה וחוסר ידיעה כבר שבעה חודשים. החבר'ה פה כולם, מחויבים למטרה ורוצים הכרעה. נודה לך אם תעביר את המסר למקבלי ההחלטות כולם. << דובר >> שלומי עדן: << דובר >> ייאמר לזכות החטיבה שמאפשרת לנו עד כמה שניתן לעבד את השטחים החקלאיים, מתוך הבנה שאם לא נטפל עכשיו, ייגרם נזק גדול ובטווח של שנים. בצד הצבאי אני לא מוטרד כי אני יודע שנקבל הגנה - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתם מדברים על הבתים שקיבלו נ"טים, אבל חשוב לציין שנפגעו גם כל הבתים מסביב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש פה נזק עקיף. << דובר >> שלומי עדן: << דובר >> יש ירי של חיל האוויר בלי סוף, אנחנו קוראים לזה "מכת חשמל" כי ההדף מפרק פה - - - << דובר >> שלומי עדן: << דובר >> יש לנו 40 בתים שנפגעו בנזק עקיף – בחלונות, בזגוגיות, במשקופים וכו'. הבתים פשוט התפרקו. מס רכוש יאלץ לעבוד פה מעל חודש ימים רק על שתולה. ייאמר לזכותם של בילי וכל המנהלת שמחויבים 100%, אבל אנחנו לא רוצים לסכן את האנשים פה עכשיו עם השיפויים, כי חבל על העבודה של כולם. אני מצטרף לדבריהם של עופר ושל יניב, ורוצה להוסיף שאני מוטרד מהצד האזרחי – בניתי פה בית לבן שלי שאמור להתחתן באוקטובר, בתקווה שיבוא לגור פה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איפה הבית שלו? << דובר >> שלומי עדן: << דובר >> הבית שלו ממוקם בין שני הנ"טים האלה פה באמצע, אחד למעלה אחד למטה. חברה שלו שהיא מנהריה הטילה וטו מוחלט ל-10 השנים הקרובות מלהתקרב לשתולה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כל מי שגר בנהריה מאוהב בנהריה. << דובר >> שלומי עדן: << דובר >> המכנה המשותף בין כולם, הוא שאלה משפחות צעירות עם ילדים קטנים שאני לא רואה איך הם חוזרים הנה בסיטואציה הקיימת. ההרחבה הקהילתית שלנו מתוכננת להתקרב עוד יותר לצד המאוים – ואת זה אני מציע לבטל מהר ולהעביר מערבה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני לא הייתי מבטל, אלא מרחיק את הבתים שלהם. אנחנו צריכים להתקרב לגבול ולהרחיק אותם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זו צריכה להיות האמירה. << דובר >> שלומי עדן: << דובר >> אני חותם לך בשתי ידיים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אנחנו נלך מפה ללול שנפגע ונמשיך לדבר בבית של אבנר. [סיור חוץ בלול שנפגע] << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הסתכלו על הנזקים פה – כל המבנים מפורקים, צינורות עפו לכל הכיוונים, פגרים של עופות, אסבסטים - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא הבנתי, רשות המסים לא הגיעה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היו כאן, שיפו פה - - - הם באו די מוכוונים. אנחנו עובדים עם מס רכוש בטבריה, והם מוכוונים מאוד לסיפור הזה. חשוב לציין שמה שקרה כאן לחקלאי זה נס גדול. זה מפעל החיים שלו שבשבילו הוא קם בבוקר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא נשאר כאן בזמן המלחמה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן. הוא גר כאן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> האם משרד החקלאות יאפשר לו לחדש את זה פה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא מבחינת רפורמה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין לי מושג. זה לא עומד בתקנים אז - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מיכאל, זו גם סוגיה. דרכת פה על פצע גדול. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> צריך להאריך לו - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> צריך להאריך את זה, כדי שיהיה לאנשים סיבה לחזור - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני לא יודע אם עקבת עד כמה נלחמתי - - - הבעיה שעכשיו אין לי את הסמכות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מיכאל, הדברים האלה הם עקב הקרקע שלנו פה. [מפגש סיכום בשתולה] << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - ידעו בשעתו לאמוד את הערך המוסף של המושבים – שתולה, נטועה, זרעית, רמות נפתלי, יפתח ומנרה. הבינו שהיישובים עוטפים את המדינה, ולכן לוי אשכול ביחד עם פנחס ספיר החליטו להקים חמישה יישובים, לאחר שישבו מול המפה וראו שמחניתה ועד סאסא אין התיישבות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> באיזו שנה זה היה? << דובר >> אבנר אליהו: << דובר >> זה היה בשנת 1965. הם החליטו להקים חמישה יישובים על הגדר, כדי לסגור את הפרצה ההתיישבותית הזו. לצערי, ממשלת ישראל מבצעת היום את הסכם סייקס-פיקו. חשוב לציין שהסכם סייקס-פיקו הראשון דיבר על קו אחד מנהריה לטבריה ויסוד המעלה; כשבהסכם סייקס-פיקו השני – הבריטים עצרו בקו של יסוד המעלה. למעשה היום אנחנו נמצאים על פי סייקס-פיקו השני, בטח לא - - - עם אצבע הגליל שהיא שלנו. בשנת 1966 התקבלה החלטת ממשלה של לוי אשכול להקים את היישובים שלנו. היו אלה שנים של מיתון כשלא היה כסף במדינה לא היה – הייטק, גז, לא היה אפילו סיוע אמריקאי ולמרות הכל, אותם אנשים שאתם קוראים להם "הגנבים של המערך", הם אלה שהקימו פה ארבעה יישובים – שתולה, נטועה, זרעית ובירנית שהיה אמור להיות יישוב קהילתי. שני היישובים הראשונים שבנו היו מיושבים על ידי הצעירים בני האזור והאחרון שיישבו היה שתולה. לא נותר למדינה די כסף כדי להקים את היישוב החמישי שהיה אמור להיקרא "יקינתון". במוצאי פורים שנת 1969, 13 משפחות הגיעו למושב שתולה בהובלתם של נתן - - - והרב אליהו צאלח שהדליק משואה בשנה שעברה, ומיד קיבלו את פניהם מהצד השני עם פיצוץ של הבית הראשון בשתולה. אני מזכיר לכם שמדובר באותן השנים של "ספטמבר השחור", בהן ארגון הפת"ח התחיל לעבור מירדן ללבנון והוגדרו אזורי השליטה שלהם בשם "פתחלנד". כמובן שלאחר מכן הם הגיעו למצב שהם מתפרשים ומתקרבים לגבול. אני זוכר שבתור נער, כשהיינו נוסעים לבית הספר, היינו רואים זחל"מים מכל כיוון, לא היו אז נגמ"שים. החקלאים לא היו נכנסים לשטחים ללא בדיקה ואישור של הצבא. חווינו תקופות רבות במדינה עם מציאויות נוראיות, אבל לא כמו התקופה שאנחנו נמצאים בה היום כשיורים עלינו בכינון ישיר מהחיזבאללה, וכבר שבעה חודשים שמדינת ישראל עושה את אותו הדבר. לדוגמה, יש את ג'בל בלאט ואת ג'בל מחמיד עם מספר תשתיות מוכרות, והמדינה מפציצה אותם פעם אחר פעם. אמרתי את הדברים האלה גם לאלון פרידמן שביקר פה וגם לדאובה המח"ט שלנו ושאלתי אותם שאלה פשוטה – הרי בשלושה השבועות האחרונים חיזבאללה הוריד לנו שבעה בתים של אזרחים פה בשתולה – למה מדינת ישראל לא מגיבה ומשטחת להם מספר כפרים? נתתי להם דוגמה שבשנות השמונים כשאלכסנדר הייג היה שר החוץ ורייגן היה נשיא ארה"ב, אסד האבא קיבל החלטה ונכנס ללבנון דרך היישוב. הוא הגיע לכפר הדרוזי הראשון והציבו לו שם מחסומים, עד שהוא אמר לחיילים שלו לחזור אחורה – הביאו טנקים והתחילו להוריד בית אחר בית בכפר עד שהורידו את כל הכפר. אז נכון אנחנו לא מדברים בשפה של נסראללה, אבל במצב הנוכחי לצערי החזרה הנה יכולה לקחת שנים. יכול להיות שמדינת ישראל ויתרה בכלל על האזור הזה של גבול הצפון - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אחרי שהיה מאוחר מדי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הגישה שלך שהמשוואה תהיה שונה פה היא מאה אחוז צודקת ואין הסבר טוב למה היא לא נעשית – דבר ראשון, המחיר על מה שהם עושים לנו צריך להיות גבוה יותר עוד לפני שמדברים עכשיו מלחמה כוללת מול לבנון. << דובר >> מירי סביון: << דובר >> מה אתה חושב התשובה? << דובר >> אבנר אליהו: << דובר >> אני לא יודע. אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה, אבל אנחנו מרגישים שהניהול מלמעלה. הנחנו שזה ייקח חודש, חודשיים, חצי שנה, אבל כששאלנו מאן דהוא שם למעלה מה קורה, אמרו לנו ש-1 בספטמבר הוא לא תאריך קדוש ואנחנו מבינים היום שגם – אוקטובר, נובמבר, דצמבר, ינואר עד יולי 2025 הם לא תאריכים קדושים, שום דבר לא קדוש. אם אין כוונה להחזיר אותנו, תנו לנו פתרונות אחרים. << דובר >> מירי סביון: << דובר >> אם בתי הספר לא ייפתחו ב-1 בספטמבר זה שנה - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני לא רואה משפחות שהכניסו את הילדים באזור - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> המשבר לילדים בדור הצעיר הוא קטסטרופלי - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן ברור. הם עדיין לא התאוששו מהקורונה. << דובר >> אבנר אליהו: << דובר >> מולנו ישנם מאות כפרים של שיעים. כשהייתי בזמנו קצין אג"מ של מאיר דגן, הגזרה הזו הייתה נקראת "הגזרה המרכזית", וא-נבטיה שהיא העיר הגדולה שם לא נפגעה, אז אני אומר אם א-נבטיה לא נפגעה ולמרות כל נאומי "כורי העכביש" שלהם שום דבר לא קרה, אז אנחנו לא מבינים. דיברנו עם יניב – אף בית שם לא נפגע. אתם יכולים לגשת לשם, לעלות מעל מושב מרגליות ולראות שכל הבתים בקו הראשון של מרכבא שלמים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> צריך היה להביא את כל 120 חברי הכנסת. << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> היינו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני הייתי מספר פעמים שם ורק אחרי "7 באוקטובר" הבנתי את המשמעות שלה. הבנתי מה יכול היה לקרות פה בצפון אם לא היה קורה בדרום. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל ארבע שנים אנחנו מציעים שהם ייכנסו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבנר, בפעם האחרונה שהייתי בשתולה, זה היה נופש בווילה שהנוף שלה פונה ללבנון. << דובר >> אבנר אליהו: << דובר >> אה, אצל שלומי גלעדי אני חושב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ולא הרגשתי לחוץ בכלל. << דובר >> אבנר אליהו: << דובר >> אתה לא יודע שאתה לחוץ? בוא אני אקריא לך מכתב שכתבתי למפקד החטיבה שלושה שבועות או חודש לפני ראש השנה. << דובר >> מירי סביון: << דובר >> בראש השנה או שבועיים לפני, אני ראיתי את זה. << דובר >> אבנר אליהו: << דובר >> תקשיבו. "בוקר טוב, שנה טובה וגמר חתימה טובה". זה היה כעשרה ימים לפני ראש השנה. "אתמול נערך כנס בנושא ביטחון במושב, ויצאתי מוטרד מאוד. אני מבין שאנחנו בבעיה גדולה, כאשר דאגו לציין ששתולה היא באותה משוואת ביטחון יחד עם זרעית, נטועה ומתת, יושב שם גדוד צבא קבוע, המרחק של נטועה ומתת מהגדר הוא כקילומטר פלוס. שתולה יושבת על הגדר וגם למי שחושב - - - שזה חשוב מאוד לתת פתרון ביטחוני למושב בספק רב. בתסריט הכי פשוט, עשרות או מאות לוחמי חיזבאללה יחדרו לשתולה בשעות המשבר. מה זה שעות המשבר? זה בין 01:00 לשעה 06:00. באירוע שיכול לקחת דקות מספר, במקביל הם המטירו אש תופת על המוצב והמוצב היה עסוק באירוע שלו. כמובן התבצעו חסימות בכביש הגישה לשתולה – אחד לכיוון זרעית שני לכיוון גשר - - - עם חוליות נ"ט בחסימה להגעה לשתולה מהכניסה הראשית המערבית שנכנסתם אליה. תוך דקות שתולה תיכבש ותישטף בדם אש ותימרות עשן ללא יכולת הגנה. נכון שאני מאמין שתוך שלושה-ארבעה ימים התמונה תשתנה וצה"ל יהיה בדרך לנצח, אבל מה יהיה המחיר? תיקונים קוסמטיים שנעשים הם לא הפתרון לבעיה. אי אפשר לסמוך על העברת מסרים ברשתות החברתיות. אני רובעי 12, החליטו שאני לא מספיק טוב וזה בסדר אני בהתנדבות לא ביקשתי מהם כלום, אבל אמרתי שאני פה, אני עוד יודע לירות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש בחור בשם אבשלום חביב ממושב ארבל, שארגן גדוד הפעלה לעוטף שמורכב מאנשים בני 50 שמגיעים להיות בסך הכל מאבטחים בש"ג, ופעמיים בשנה יש להם אימון ירי, לא חייבים להיות לוחמי על. << דובר >> אבנר אליהו: << דובר >> ראה בזעיר אנפין– אתם מכירים את האירוע הזה? חייל אחד בודד שהיה צלף וישב על הגג, השבית את כל המבצע של החיזבאללה. "אנחנו לא יודעים בנושא של חדירה, אם כוחות צה"ל והתנהגות האזרחים במקרה כזה כשאנחנו נשטפים בדם ואש - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בקיצור ראית את הנולד של עוטף עזה - - - << דובר >> אבנר אליהו: << דובר >> "לנוכח האיום וזה תסריט יחסית פשוט כי זה רק למושב אחד, אבל מה יקרה אם זה יקרה ב-50 מושבים?" והוספתי: "הכתובת על הקיר". << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא אמרו לך שאתה מוריד להם את מצב הרוח לפני החג? אתה ויצחק בריק. << דובר >> אבנר אליהו: << דובר >> אני לא יצחק בריק. יש דברים רבים מולו שאני לא מקבל, חלק אני מקבל. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> נכון. << דובר >> אבנר אליהו: << דובר >> אנחנו נמצאים פה מול תשתית חזקה מאוד של הכפרים השיעים – יאטר, בית ליד, זיקים, הכפרים של הצלחני – יש פה את כל הגזרה שעולה - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ב-1987 הייתי בג'בל בלאט במשך חצי שנה - - - << דובר >> אבנר אליהו: << דובר >> אבל החזירו אותו ב-2000. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> נכון. היינו הולכים ברגל לגבול הלוך חזור. << דובר >> אבנר אליהו: << דובר >> אגב, אתה לא זכית לראות כי ניקו את האזור הזה, אבל היה שם פעם מקדש פיניקי יפהפה שהלבנונים קראו לו "אום אל עומדן". נשארו שם מעט שרידי יישוב של חמון העתיקה, כפי שכתוב בספר יהושע פרק י"ט – "וְחַמּוֹן וְקָנָה עַד צִידוֹן רַבָּה. וְשָׁב הַגְּבוּל הָרָמָה וְעַד-עִיר מִבְצַר-צֹר; וְשָׁב הַגְּבוּל חֹסָה וְהָיוּ תוצְאותָיו הַיָּמָּה מֵחֶבֶל אַכְזִיבָה." – אבל אל תדאגו לא עושים שם התיישבות, הכל בסדר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יהושע לא נבהל מהרעיון. << דובר >> אבנר אליהו: << דובר >> היישוב הזה הוא יישוב חקלאי ותיירותי. את החקלאות - - - דאג בשיטתיות ובצורה רצחנית לפרק את החקלאות במדינת ישראל, והיום כשרדואן עושה עלינו חרם אנחנו מבינים עד כמה חשובה החקלאות ועד כמה חשוב שנהיה פה ושתהיה לנו תעסוקה. התעסוקה הנגישה ביותר פה היא חקלאות או תיירות ובעניין הזה צריך לתמוך בנו, ולא להגיד לנו לפנות את המקום כי אנחנו לא חשובים כעת. גם וכשבאים ומספרים לכם שאנחנו מקבלים איזשהם דיבידנדים של הקלות במס, אני אציין שלמעשה בכל נסיעה שלי לנהריה – לבנק, לבית החולים, לדואר וכו', אני מחזיר לכם את ההטבה שנתתם לי בדלק. << דובר >> מירי סביון: << דובר >> אתה לא צריך להסביר לאף אחד. מדינת ישראל רוצה שתגור פה - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הם לא נותנים לך כלום, האמן לי. מחירי הוצאות החקלאות פה הם מהגבוהים בעולם – המים, הפועלים החקלאיים, המיסוי על החקלאות – יש מקומות בעולם שיש להם פטור ממס. << דובר >> אבנר אליהו: << דובר >> נכון, המים הכי יקרים. << דובר >> יואב כהן: << דובר >> שמי יואב כהן, יושב-ראש מושב נטועה וחבר מועצה. אני רוצה להתחיל עם נושא חשוב מאוד שלא הייתה לי הזדמנות להעלות אותו – לפני כחודש וחצי ולאור בקשתנו, הגיעו אלינו למושב נציגי רשות המסים עם כל הצוות, אפילו אמיר דהן מנהל קרן הפיצויים היה שם. ידוע כי למס הכנסה ולכל הגופים הכלכליים של משרד האוצר, יש שם מפחיד ולא טוב, אבל אני רוצה להגיד לכם שפגשתי שם אנשים מדהימים שהגיעו עם לב פתוח ורצון לעזור, הם הזדהו עם הכאב שיש לנו, עם כל הצרות ועם ההתמודדויות. הם עזרו לנו מאוד, ולא רק במילים אלא במעשים. משום מה, אף אחד לא מדבר על זה, ולכן אני מבקש שכל מי שנמצא פה ויכול להציג את העניין בכל במה אפשרית, פשוט שיעשה זאת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יניב תורג'מן אמר לי את אותו הדבר, שהוא כועס על אלה שכשיש בעיות, אין הכרת הטוב על העזרה שהם מקבלים. << דובר >> יואב כהן: << דובר >> אם הפתגם הוא "האור בקצה המנהרה", אני אומר לחבר'ה האלה אתם הפרוז'קטור בקצה המנהרה, אתם החייתם אותנו – ועל זה אני רוצה לומר תודה. אני לא אוסיף על הדברים שכבר נאמרו כי נאמר כאן הכל, אבל לגבי השאלה מה יקרה איתנו לאחר המלחמה, איך נחזור ומה אנחנו צריכים לעשות כדי שזה יקרה, אציין שהייתי כבר במספר פגישות עם מספר צוותים – צוות משרד ראש הממשלה, צוות המל"ל וצוות פיקוד העורף, ולמען האמת זה די מעייף לחזור על הדברים. אני חושב שצריך להקים עכשיו צוות רציני שבא לעבוד ולא רק להסיק מסקנות, אבל זה יקרה כנראה רק אחרי המלחמה, כי עכשיו אנחנו מתמודדים עם בעיות אחרות והן לא פשוטות. עיקר הבעיות שלנו היום הוא שרוב האוכלוסייה אצלנו ביישובים כולל שתולה, אפילו שיש להם הרחבה, היא מצד אחד האוכלוסייה המבוגרת שנמצאת בבתי מלון, אלה שהשכירו דירות מחוץ לבתי המלון ואף אחד לא רואה ולא שומע אותם; ומצד שני, יש לנו את ההתמודדות עם הילדים שלא היו בבתי הספר במשך מספר חודשים וכעת נוצרו פערי חינוך מטורפים. אין אף גוף במדינת ישראל שמזהה את הבעיה ויודע לבוא ולהגיד שצריכים לחזק את הילדים האלה שסובלים מבעיות חברתיות, מפערים לימודיים מטורפים ואפילו מרטיבים בלילה. זה מתחיל מגיל אפס ונגמר בגיל 80-90 ואני מדבר על הדברים הקטנים דווקא – אלה אנשים שהיו רגילים שהאישה מכינה להם את האוכל שלהם בבית, כמו לדוגמה כורדי שרגיל לאכול אוכל של כורדים ופתאום מכניסים אותו לבית מלון עם תזונה אחרת ואז מתחילות אצלו בעיות בריאותיות כמו סוכרת ולחץ דם. מדובר על מיליון בעיות כאלה ואחרות שאף אחד לא מציע שנקים צוות רציני, נשמע הצעות ונטפל בבעיות. בסיורים כאלה היינו הרבה פעמים וכאמור רשות המסים באה ועזרה, אבל אני מדבר על השאר ומבקש שיבואו לנו צוות רציני שירשום את הדברים ויטפל בהם, ולא יגיד שהוא מעביר את זה הלאה לגופים בכירים או לשרים או לחברי כנסת אחרים. לא, אני מבקש צוות שיבוא ויגיד שהם באו לעבוד, לעזור, לבחון היטב את הדברים ולומר לנו במפורש מה אנחנו צריכים לעשות. יש לנו כסף ויש לנו את היכולת, בואו נתחיל לטפל בעניינים. מיכאל, זה חשוב מאוד. מחלקת הרווחה שלנו במועצה לא מתפקדת היום, מכיוון שחצי מהעובדים הסוציאליים הם מיישובים מפונים, ולכן אין כעת מחלקת רווחה אלא מנהל ושתי פקידות והם לא עובדים. << דובר >> דוד כהן: << דובר >> זה לא נכון, אתה פוגע בעובדים. << דובר >> יואב כהן: << דובר >> דוד, תן לי רגע לסיים. אני גם יושב ראש ועדת ביקורת. << דובר >> דוד כהן: << דובר >> אני לא פוגע, אני רק אומר את דעתי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תשלים ותתקן אותו אחרי כן. << דובר >> יואב כהן: << דובר >> אני רק אומר את דעתי, אני יושב-ראש ועדת הנחות של המועצה שזו ועדה שהיא קשורה לרווחה, אני יושב-ראש ועדת ביקורת, אני יושב-ראש ועדת איכות הסביבה של המועצה, אני יושב בהרבה ועדות. דוד הוא מנהל החברה הכלכלית של המועצה - - - << דובר >> דוד כהן: << דובר >> אנחנו מדברים על הביטחון - - - שאני חמוש. << דובר >> יואב כהן: << דובר >> אני לא בא להוסיף דברים, אני רק אומר את הבעיות שיש לנו – אם אני בא למנהלת מחלקת חינוך, מבקש ממנה עזרה לחזק את הילדים בבתי הספר והיא אומרת שאין לה תקציב כי משרד החינוך לא הקצה לה תקציבים – יש פה בעיה. אם אני בא למנהל מחלקת הרווחה - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זו בעיה של המדינה. << דובר >> יואב כהן: << דובר >> נכון, זו בעיה של המדינה. אני בא ואני אומר שחסרים חלק מהעובדים שהם מיישובים מפונים ולא יכולים לעבוד ואף אחד לא נותן על זה את הדעת. אני לא מחפש פה אשמים. דוד מתגונן עכשיו כי הוא מרגיש שהוא צריך להגן על המערכת, אבל אני לא נגד המערכת, אני במערכת הרבה לפני דוד. אני לא בא לתקוף את המערכת אלא להציף בעיות שאף אחד לא נותן להן פתרון. זה נחמד לעשות את השיחות האלה של מה יהיה אחרי זה - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני אתן התייחסות אחת – היה לנו אירוע במטולה בגליל העליון, ורוב שרי הממשלה לא הגיעו אליו וגם לא הגיעו הנה, מלבד חמישה ששה שרים שהגיעו לצפון ומתוכם שניים נתנו לרשויות כסף גמיש לפתרון בעיות מהסוג שאתה מתאר. לנגב הגליל נתנו סכום כסף קטן ומוגבל; וכיוון שאמרו שעוד מעט תהיה החלטת ממשלה, משרד הפנים אמרו שהם מנועים מלהוסיף ולהגדיל את הכסף הגמיש. רשות מקומית צריכה כסף גמיש – לטיפולים, לחוסן קהילתי, להסעות, לפתרונות מיוחדים, למזון עבור כיתות כוננות והיא לא תמיד מקבלת. כאשר הרשות היא עשירה, זה לרוב כי יש לה את ההון העצמי שלה, אבל רשות שאין לה ארנונה וכו', יש לה פחות גמישות בתקציב שלה - - - << דובר >> יואב כהן: << דובר >> אין לה בכלל. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> נכון. ורואים את הפערים, זה גם איזשהו עיוות בין האוכלוסיות, כאשר לרשות אחת יש מה לתת ורשות אחרת לא יכולה להשקיע כי אין לה גמישות. << דובר >> יואב כהן: << דובר >> תקציב המועצה שלנו הוא 150 מיליון שקלים, ההכנסות שלנו מארנונה הן קצת יותר מ-20 מיליון שקלים ואת כל השאר – המדינה אמורה לממן. לשאלה מאיפה אנחנו מממנים את השאר? אין לנו באמת מאיפה לממן וזו בעיה קשה מאוד שאף אחד לא נותן עליה את הדעת, כאילו יש איזשהו פיל בחדר ואף אחד לא מדבר עליו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תדבר על הכל. << דובר >> יואב כהן: << דובר >> אני מדבר על הכל, גם אם לפעמים הדברים לא נעימים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה שלא טוב, ננסה לתקן. << דובר >> יואב כהן: << דובר >> אני אשמח גם אם תשמעו את מה שיש לאשתי לומר. יש לנו 11 ילדים, כאשר שניים מהם עם צרכים מיוחדים וברוך השם לא חסר להם כלום. אנחנו מרוצים מאוד ויש לנו אפילו חמישה כלבים, אבל אני חושב שזה חשוב מאוד שאתם תשמעו גם את אשתי שתספר על ההתמודדויות שלה בתור אימא. << דובר >> מיטל כהן: << דובר >> הבעיה היא בזה ששוב אני צריכה לעבור בית ולשנות לילדים את המציאות עד שכבר מצאו את החברויות שלהם במקום שעברנו אליו הם צריכים שוב למצוא - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> למה אתם עוברים? << דובר >> מיטל כהן: << דובר >> כי אנחנו גרים כרגע בווילת אירוח אצל אדם נחמד מאוד שהווילה היא מקור הפרנסה שלו. הוא פתח בפנינו את הדלת, אבל יש לו ציפיות שביולי-אוגוסט יתעורר פה האזור הדרומי והוא יוכל לחזור ולהשכיר אותה לפרנסתו, ולכן אנחנו צריכים לחפש בית כבר עכשיו. הילדים שלי לא מתפקדים, הבן שלנו לצורך הדוגמה, בכה בשבוע שעבר בגן וכשהגננת ניסתה להרגיע אותו ושאלה מה הוא היה רוצה להביא איתו מנטועה, הוא אמר לה ראשנים מהבריכה, כדי שהוא יגדל צפרדעים כאן בעין יעקב – העיקר שיהיה לו משהו מהבית. יואב נגע בנקודה הכואבת ביותר מבחינתו – חוסר הוודאות – אני בטוחה שיש מי שיכול לתת תשובות אבל אף אחד לא נותן אותן לגבי הפן הביטחוני. אני חושבת שמי שגר פה לא מצפה לאיזשהן תשובות ביטחוניות, אנחנו מצפים לקבל פתרונות עבור הילדים שלנו, אנחנו רוצים לראות שהם מקבלים את המענה שהם צריכים. אני מבחינתי בתור אימא שהבית שלנו - - - עכשיו בין כל חיפושי הדירות הייתה לי נקודת שבר ואמרתי לעצמי שכבר לא מעניין אותי כלום ואני רוצה שנחזור לנטועה – אני רוצה הביתה. אם יהיה משהו, אני ארוץ עם הילדים לממ"ד או למקלט, אבל כמובן שזה בלתי אפשרי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אין ממ"ד בבית שלכם? << דובר >> מיטל כהן: << דובר >> אין ממ"ד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין גם זמן התראה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כשהתחלנו בזרעית פרצה המלחמה. פעם היו חדרי ביטחון - - - גם לפי משרד הביטחון מרחב מוגן זה לא מקלט, כי המקלטים שהיו לפני 60-70 שנה לא מתאימים לאיומים של היום. << דובר >> יואב כהן: << דובר >> אסכם ואומר שמיכאל הוא ידיד קרוב שלי, אנחנו לא מכירים זמן רב, אבל אני מרגיש אהבה ומחובר אישית אליו. הדבר היחיד שאני מבקש הוא שתהיו שליחים טובים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> משפט חזק. שליחים טובים לאזור ולאנשים. << דובר >> יואב כהן: << דובר >> כי עכשיו זו השליחות הציונית שלכם. מי שמחפש ציונות, זו הציונות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה. אנחנו רוצים לסכם את הסיור שלנו היום, אמנם קצת באיחור. צבי, תגיד משפט ונסכם. << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> אגיד כמה דברים שאמרתי במקומות אחרים, אבל חשוב לי להגיד אותם גם כאן. אני שומע פה את כולם כולל מיכאל מדברים על היום שאחרי. אבנר, הזדהיתי מאוד עם הדברים שאמרת, מכיוון שהצגת סיטואציה שאוי ואבוי לנו אם ביום שאחרי בצד השני של הגדר המצב יישאר אותו הדבר. לא משנה כמה כסף נשפוך פה כמדינה וכמה כסף יתנו לכם, ואני יכול להגיד שייעשו הרבה מאוד דברים, אבל כל זה לא יישנה את המציאות האיומה של התפיסה הביטחונית שנמצאת כאן בצד השני. נכון שבעיקרון אתם הייתם צריכים להגיד לי את זה, אבל אני אומר לכם את זה דווקא כחבר קואליציה. אנחנו צריכים את הקול שלכם בהקשר הזה, כי המציאות המדינית והפוליטית במדינת ישראל היום, היא שאם חיזבאללה מוכן להפסקת אש בתנאים של 1701 כנראה שמדינת ישראל תסכים. אני אומר לכם כחבר קואליציה, שאנחנו כמתנגדים להסכם הזה, צריכים גם את הקול שלכם להתנגד, כי אם זה ייגמר ב-1701 המציאות תהיה שחיזבאללה יישארו פה. << דובר >> יואב כהן: << דובר >> אני רק עוצר אותך לשנייה. אין בעיה לעשות איתם הסכמים, רק שיכבדו אותם. הם לא כיבדו את ההסכם הראשון. מי מבטיח שהם יכבדו את ההסכם הזה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא יואב, הסכם 1701 מדבר על ליטני, אבל איך זה פותר את הבעיה של מטולה ושל כפר גלעדי? << דובר >> מירי סביון: << דובר >> לא זה לא פותר. << דובר >> יואב כהן: << דובר >> קודם כל שיכבדו את ההסכמים, הם לא מכבדים הסכמים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה לא יכול להבדיל אם אותו חייל חיזבאללה פה בבגדים אזרחיים - - - << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> הם גרים כאן. חיזבאללה בנה את הכוח שלו על זה שכוח רדואן גר כאן בתוך הכפרים. אין לזה משמעות, ולכן אני אומר שזו משימה שהיא גם שלכם למרות שלא נעים לי להגיד את זה. << דובר >> אבנר אליהו: << דובר >> השיעים בלבנון בשנות השמונים לא היו אויבים שלנו – להפך, הם שיתפו איתנו פעולה. אני יכול להגיד לכם שמאיר נתן לנו הוראה לפנות כל הזמן צפונה, ולפני מלחמת לבנון כבר הגענו לכפרים שיעים בעומק לבנון והתחלנו לשתף איתם פעולה. היו כאלה שנסוגו בשנת 2000. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה חזון למועד. << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> זה בדיוק העניין, חייבים חזון. הנקודה המרכזית היום היא שאין חזון - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> קודם כל צבי, אני שמח שהיית איתנו פה היום ובטוח לקחת מפה דברים ולמדת. << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> לחלוטין. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אם אתה ואני נשב בוועדת חוץ וביטחון במסגרת התפקיד השני שלנו ובבניין הכוח, נמקד את הדיון בצד הביטחוני, אבל אנחנו באנו הנה לגבי הצד הכלכלי-אזרחי וגם עין טובה זה דבר ראוי. אנחנו כל היום מסתובבים ושומעים שיש גוף ממשלתי שיודע להתייחס – זמין, יצירתי, בונה צוותי עבודה, עונה לטלפונים, מטפל פרטנית, ולכן אני מוריד את הכובע בפני רשות המסים על כל היום הזה כשאנחנו שומעים - - - << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> על כל התקופה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אנחנו שומעים את המשוב מהשטח, וזה מוכיח שכשרוצים להתייחס, לטפל, להיות יצירתיים ולפתור בעיות, זה אפשר. מירי, את יכולה להעביר את המסר הזה מתושבי הצפון ומהוועדה לכל עובדי רשות המסים, ואנחנו גם נכתוב להם מכתב כי הם ראויים לכך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תצרף אותנו גם למכתב כראשי היישובים. << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> הם גם עושים את זה בצניעות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ראינו פה היום רוח גדולה מכולכם – אנשי הצפון שנאחזים בקרקע וביישובים, אנשי כיתות הכוננות, ההנהגה העירונית והקהילתית שנמצאים בסיכון ולמרות זאת נשארים בבית, שומרים עליו ומדברים על העתיד. הדבר הראשון שדיברתם עליו היום, היה למצוא דרך להביא את הילדים הביתה ביום שאחרי. לא דיברתם על – משכורות, החזרים, כסף. דיברתם על השאיפה להחזיר 100 משפחות מתוך 100, ולא 60-70 כפי שנראה כעת על פי האווירה. מצד אחד, אני מתחבר מאוד לעוצמה הזו; מצד שני, אני לא שוכח לרגע שלא עשינו את כל מה שצריך לעשות למען אזרחי הצפון, גם בטווח המידי וגם בטווח הארוך. בהחלטת הממשלה הזו שלא הגיעה, לא היו המרכיבים הנכונים כי לא שיתפו ולא הקשיבו לתושבי הצפון. אי אפשר להפיל החלטת ממשלה על הראש של תושבי הצפון – צריך להקשיב להם, להבין את הבעיות, להבין את אי הוודאות, להבין איך התיירות נעלמה ואיך החקלאות נעלמת, להבין את המשמעות של פגיעה נפשית ורגשית של 80,000 אנשים שמפונים וצריך לדבר איתם ולטפל בהם – כל זה דורש מיליונים בכל מועצה, כפי שעשו במטולה, כשהקצו לכך כסף של המועצה והעמידו צוות פסיכולוגיים מגויס במילואים לטיפול פרטני – זו רמת הטיפול שהייתי מצפה מהממשלה. ישנה חובה לממשלה להביא לפה ביטחון וזה עדיין לא הגיע, אבל את זה נשים כרגע בצד. עד שהמדינה תביא ביטחון, אנחנו מבקשים שהיא תביא חיים – ייצוב הכלכלה, שמירה על העסקים, שמירה על החקלאות, שמירה על התשתיות, חבילה לשיקום של תשתיות – את כל הסוגיות האלה העלינו גם על הכתב בוועדות ואנחנו ניקח אותן איתנו לכנסת, נעשה בקרה ונזמין את משרדי הממשלה. הסיור היום, ערב יום הזיכרון, נועד לומר לכם שיש בכנסת אנשים שלא שכחו אתכם – התחייבנו שנעבוד בפגרה ושנגיע גם לשתולה, ועמדנו בהתחייבות. קיימנו ועדות רבות לגבי הצפון, סיירנו היום וגם בשבוע שעבר, לא היה מקום שלא הגענו אליו – מנהריה ועד לגולן. אני מודה מאוד על פתיחת הבית והלבבות, על הרוח הטובה שלמרות כל הקושי, כולם כאן יושבים ומדברים בשיח מכובד – זה לא מובן מאליו. אני מודה לכולכם – לאנשי רשות המסים, לחבר הכנסת לשעבר מופיד מרעי שהיה איתנו, ליעל רון, לחבר הכנסת צבי סוכות, לראשי היישובים שהתלוו אלינו והשתתפו בסיור. אנחנו עוד נשוב, זה לא ביקור חד-פעמי. תודה רבה לכם. << דובר >> רועי מקוב: << דובר >> יואב אמר את המילים הנכונות שמחממות את הלב, וזה לא מובן מאליו אז תודה לך. צריך להבין, ויצא לי לדבר על זה עם יואב לא פעם ולא פעמיים. אמנם אנחנו גובי מסים, אבל בראש ובראשונה אנחנו משרתי ציבור. נפלה בידינו הזכות הגדולה ביותר לשרת את הציבור, ולמרות שאנחנו מוגבלים על פי החוק ובתקנות ואנחנו מופקדים על כספי ציבור, זה לא שדלתנו פתוחה והטלפון שלנו זמין, העניין הוא שהלב שלנו פתוח ואנחנו עושים ומשתדלים לעשות את הכל בצורה הטובה ביותר. << דובר >> דוד כהן: << דובר >> אמרתי את מה שהרגשנו. << דובר >> מירי סביון: << דובר >> חשוב היה לשמוע. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:00. << סיום >>