פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



7
ועדת החוקה, חוק ומשפט
08/07/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 371
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שלישי, כ"ו בסיון התשפ"ד (02 ביולי 2024), שעה 12:45


סדר-היום:
 << הצח >> הצעת חוק הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירתו של אדם, התשפ"ד–2024, של ח"כ ארז מלול << הצח >> 

נכחו:
חברי הוועדה: 
ארז מלול – מ"מ יו"ר


חברי הכנסת:
טלי גוטליב


מוזמנים: 
	ציפי סולומון דרמר
	–
	מנהלת מערך הרשם לענייני ירושה, משרד המשפטים

	תמר קלהורה
	–
	ממונה, משרד המשפטים

	הילה דוידוביץ-בלומנטל
	–
	עו"ד, משרד המשפטים

	איגי פז
	–
	ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

	לירון הופפלד
	–
	המחלקה המשפטית, הרשות להגנת הפרטיות

	ד"ר טל מימרן
	–
	ראש תכנית המחקר, תכלית – המכון למדיניות ישראלית

	טמיר בר
	–
	רכז קשרי ממשל, תכלית – המכון למדיניות ישראלית

	יהודה בן יעקב
	–
	מנהל מדיניות, Meta ישראל

	ד"ר עמרי רחום טוויג
	–
	עו"ד שותף, מחלקת סייבר וטכנולוגיות מידע, גוגל ישראל

	ליאת גלזר
	–
	מנהלת קשרי ממשל ומדיניות ציבורית, גוגל ישראל

	הילה היבש
	–
	יועצת משפטית ראשית, מיקרוסופט ישראל

	אייל שגיא
	–
	עו"ד

	ויקטור קמאו
	–
	אורח



מוזמנים באופן מקוון
	ורד שביט
	–
	מייסדת ומנהלת, אבק דיגיטלי




ייעוץ משפטי: 
ד"ר גור בליי
עו"ד אפרת חקאק

רכז פרלמנטרי בוועדה
אבירן יחזקאל

רישום פרלמנטרי:
נוגה כוכבי

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> הצעת חוק הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירתו של אדם, התשפ"ד–2024, פ/4163/25 כ/1016 << נושא >> 



 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

שלום לכולם, אני פותח את ישיבת ועדת חוקה, חוק ומשפט בנושא הצעת חוק הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירתו של אדם, התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת ארז מלול, הכנה לקריאה שנייה ושלישית. לפני זה יש בקשה להציג סרטון מטעם מטה משפחות החטופים.

(מוקרן סרטון)

למרות התקלה הטכני, הסרטון ריגש אותנו וליבנו איתם. אנחנו מחזקים את המשפחות ומתפללים שהחטופים יחזרו לביתם בשלום כמה שיותר מהר. 

נעבור להצעת החוק שלי, גישה לתוכן דיגיטלי. אנחנו קיימנו מספר ישיבות ושיחות מהקריאה הראשונה ועד עכשיו. התקדמנו, וזו באמת ההזדמנות להודות ליועץ המשפטי של הוועדה, ד"ר גור בליי, שלקח את זה בעשר אצבעותיו כדי להגיש לוועדה את הנוסח. הבנתי שעדיין יש כמה דברים שצריך לסגור. בואו נתמקד בנושא החוק, כי משפחות השכול מה-7 באוקטובר בקשר איתי, הם רוצים כבר לדעת איפה זה עומד, הם רוצים לראות את זה יוצא לפועל ואנחנו נעשה הכול כדי לקיים את ההבטחה הזאת. ד"ר גור בליי, בבקשה.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

צוהריים טובים, אנחנו הפצנו לקראת הדיון היום נוסח מעודכן. זה למעשה הנוסח שהכנסת אישרה לקריאה ראשונה, עם עוד כל מיני נושאים שעלו בשיח – גם בישיבות על הכנה לקריאה הראשונה בוועדה וגם בשיח מקצועי נוסף שאנחנו קיימנו עם גורמים שונים בממשלה ובמגזר הפרטי בקרב ספקי השירות עצמם – כל מיני נקודות שעלו מהשוק או מהממשלה. מה שאני מציע להיום, אדוני, זה שפשוט נתחיל להקריא את הנוסח ואז נעלה בכל נושא את הסוגיות הנוגעות לעניין ומסומנות בנוסח שהופץ לכם לקראת הדיון. 

חוק הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירתו של אדם, התשפ"ד–2024

	הגדרות
	1. בחוק זה –

	
	
	"שירות תוכן דיגיטלי" – שירות מקוון שנועד או שמשמש בעיקרו לשיתוף, להפצה, לשמירה או לאחסון של תוכן אישי;




 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> 

תוכן אישי לא נמחק?

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

אני אעבור להגדרה הבאה כי זה מתחבר. אני חושב שבין היתר אישרנו את המילה אישי בגלל שיש פה איזשהו חידוד שעלה גם בישיבות הקודמות. אנחנו מציעים לכתוב: 

	
	"תוכן אישי" – תוכן שמשתמש בשירות יצר, ערך או שמר ונמצא בחשבונו ובלבד שאינו מוחזק בחשבון אצל מעסיקו.



הוא אישי במובן שהוא לא בתיבת דואר אצל המעביד, למשל תיבת דואר שיש לי בכנסת, או חשבונות שיש לגורמים אצל מעסיקם. במובן הזה הוא כן תוכן אישי. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> 

אני יכולה לומר משהו, אדוני היו"ר? כדי שאני לא אפריע בהקראה של החוק. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

כן, בטח.

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> 

קודם כול, נעים מאוד. אני ממילא קיבלתי על עצמי בחוק הזה את המשמעת הקואליציונית ובהתאם לזה גם הצבעתי. אני רק רוצה לחדד משהו אחד לטובת האנשים שאוחזים בדעה שלי. לא כל החוכמה נמצאת אצלי, ממש לא, ולחוק הזה יש צורך לשיטתי. לטעמי, אחרי מותו של אדם, הפרטיות שלו עוד יותר מקודשת, כי אנחנו לא יודעים בזמן אמת מה הוא רצה שנדע, מה הוא לא רצה שנדע, מה נמצא שם או לא נמצא שם, אצור שם או לא אצור שם. לי יש בעיה קשה עם מתן זכות, בטח בחקיקה, להגיע למשהו שיש בו ריח של פרטיות שכרוכה לאדם אחרי מותו. הפרטיות הן של גופנו, הן של מחשבותינו והן של מה שאנחנו יכולים ללמוד על המחשבות שלנו. 

אני תמיד אומרת שאתה יכול למות ברגע אחד. בתוך רגע אחד יש דברים שאתה שמרת ואתה לא רוצה שאף אחד ידע אותם. באותה שנייה ממש. לכן אני אומרת, בהתחלה חשבתי שצריך להתנגד לחוק הזה והבעתי את עמדתי. עמדתי לא נשמעה, גם לא עניינית. זאת אומרת, יש אנשים שאוחזים בדעה אחרת לחלוטין משלי ואני לא צודקת בהכרח. יש עוד אנשים שאוחזים בתפיסת העולם הזו, שאחרי מותנו – מה שאי-אפשר לגשת אליו, כנראה שלא צריך לגשת אליו. זו תפיסת העולם שלי, והיא ממש קודש בעיניי. אני לא יכולה אפילו להסביר לכם עד כמה צריך לשמור מכל משמר על עקרון פרטיותו של אדם, בחייו, ואחרי מותו עוד יותר. אחרי מותו, אנחנו לא יודעים את חשבונו של ריבונו של עולם אני קוראת לזה – מה הוא רצה ומה הוא לא רצה שנדע. אבל כפי שאמרתי, זה הוחלט על פי רוב ועל פי רוב החוק הזה התקדם. 

חשוב לי רק לומר משהו אחד לאזרחים: כשיש סקרנות על אדם אחרי מותו, אני חושבת שאנחנו צריכים לגזור על עצמנו שמרנות קיצונית בהקשר הזה, להשתדל מאוד לא לחטט בחיים ובפרטיות של אדם אחרי מותו. אני לא מתכוונת בחייו, זה ברור, אני מדברת על השלב שאחרי מותו. עם כל הכבוד, צריך לעשות כל שאנחנו יכולים כדי למצוא פתרונות אחרים לחשבון דיגיטלי כזה או אחר. בשים לב לזה, אני לא אפריע בהערות, כי בהכנה של גור לדיון היום התקבלו הערות שנשמעו פה. אני אמנם בסנקציה פרלמנטרית ואני לא חברה בוועדת חוקה, אבל אני בכל זאת מגיעה בגלל חשיבות העניין. ראיתי בתיקונים שלך שתיקנת את הדברים שנשמעו כאן. יש עוד קצת דברים שהוצע כאן לתקן, אבל אכן צמצמתם את זה ככל שאתם יכולים בהקשר הזה. 

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

חשוב לי לומר, ואמרנו את זה גם בהכנה לראשונה, חברת הכנסת גוטליב, אני לא חושב שההצעה בנוסח שלה היום סוטה מהעמדה שלך. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> 

היא תוקנה דרמטית.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

היא עונה על הכול.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

היא ממש עונה, אני אסביר גם מדוע – אין פה שום דבר שבא לפעול כנגד רצונו של אדם בחייו. כל מה שכתוב זה שבכללים יקבע ספק שיאפשר למשתמש לבחור – לבחור – בחייו, אם לאחר פטירתו מישהו אחר יהיה רשאי לגשת למידע. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> 

זה בסדר, כל זמן שזה לא פוגע בפרטיות. זה דיוק שאתם דייקתם לתוך החוק, שוב, בהנחה כמובן שאדם מסמן או לא מסמן. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

סתם לסבר את האוזן, כתבה לי ב-7 ביוני יתומה: לא יודעת אם ידעתם, אבל אני לא ידעתי וחרב עליי עולמי הבוקר. הודעות הוואטסאפ עם אבא שלי נמחקו לי לגמרי. הוא לא השתמש באפליקציה חצי שנה, והכול נמחק. מרגישה אובדן מטורף, הלם שהם לא שולחים התראה על סגירת החשבון ועל כל המשתמע מכך. תחשבי על היתומה שזה מה שנשאר לה. זו הירושה האמיתית. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> 

אני חייבת להבהיר את הדבר הזה, ואני אומרת את זה בזהירות כי אני חברת כנסת, אז אני לא נותנת פתרונות לא חוקיים – אפשר להגיע לכל מקום, בטח להודעות וואטסאפ. עם כל הכבוד, לא צריך חקיקה בשביל זה. אין שום בעיה להגיע לוואטסאפ. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

לא, זה נמחק אוטומטית, לא שאלו.

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> 

הכול בסדר, נמחק, ואפשר לשחזר בכל מיני דרכים, רק אומרת. בתשלום, באופן שהוא ליד החוקי. סתם, לצורך השיח בוועדה, כרעיון. מטרידה מאוד מאוד העובדה שכשאתה פותח וואטסאפ נפתחות עוד אינפורמציות. זה קשה מאוד, זה נורא.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

ענינו גם על זה. 

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

לכן זה מקבל יחס שונה.

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> 

בסדר, אני אמרתי את דעתי, הצבעתי על החוק בקריאה הראשונה. אני אצביע עליו גם לקריאה שנייה ושלישית כי זו עמדת הרוב. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

במליאה את מתכוונת.

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> 

ברור. לא כל החוכמה נמצאת בידיים שלי. פשוט צריך להיזהר, זה הכול.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

אם כך, השאלה אם יש איזשהן התייחסויות לנושא ההחרגה של מוחזק בחשבון אצל מעסיקו, או שזה מוסכם. הרעיון הוא רק לצמצם את זה לדברים שהם לא ב-account אצל המעסיק שלך, בין היתר כי שם, למשל, יכולים להיות סודות מסחריים, יכולים להיות דברים שהם בכלל מעניינו של המעביד והם לא בפן הפרטי שלך. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> 

לא, גם הפרט יודע שכשזה של העסק הוא צריך למצוא לו עוד אפיק. 

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

יש פסיקה של בית הדין הארצי לעבודה בהקשר הזה ואולי כדאי להזכיר אותה. פסק דין איסקוב עסק בהיבטי פרטיות בין מעסיקים ועובדים, וכמובן שאין כוונה שהחוק ישנה או יגרע מהפסיקה בעניין הזה. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

לפני שנמשיך, אני רוצה לקבל בברכה את מר ויקטור קמאו ורעייתו שבאו מארצות הברית. איש יקר שבא לתמוך במדינה, במיוחד ברגעים אלה. ציוני אמיתי שהיה יד ימינו של הראשון לציון הרב בקשי דורון, והיום הוא מאוד מקורב לבנו, הרב הגאון משה דורון. הכרנו לא מזמן ואנחנו מודים לך באמת על כל מה שאתה עושה למען האזרחים פה, התמיכה ומה שאתה מארגן שם. תמשיך ככה ובאמת תודה רבה על הביקור החשוב הזה, במיוחד בשעות קשות אלו שהמדינה נמצאת בהן. 

<< דובר >> ויקטור קמאו: << דובר >> 

אנחנו אוהבים אתכם ומעריכים אתכם מאוד מאוד. הלב שלנו אתכם כל יום. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

תודה רבה. דרך אגב, החוק שלנו נוגע גם לכם, זה משהו עולמי – פייסבוק, Metaוכל זה. כן, בבקשה.

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

תודה, אדוני. אני עורך דין ד"ר מטעם גוגל ישראל. הרעיון להחריג מצבים שבהם החשבון הוא ארגוני ולא חשבון פרטי של אדם, כפי שמוצע על ידי הייעוץ המשפטי של הוועדה, makes sense. אני רק חושב שכיוון שמעסיק מדבר רק על יחסי עבודה, אם יש פרילנסר שעובד עם הארגון זה לא מעסיקו. אני חושב שהמהות היא שמדובר בשירות ארגוני. אם החשבון הוא חשבון ארגוני הוא פשוט לא צריך להיכנס לקטגוריה. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> 

זו מילה קשה, כי אתה צריך ליצוק לה תוכן. איך אנחנו נגדיר שירות ארגוני?

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

אני חושב שאפשר לנסות לחשוב על נוסח. מעסיקו מצמצם את זה רק ליחסי עובד-מעביד ואני לא בטוח שאלה היחסים היחידים שאנחנו רוצים להחריג. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> 

למה אתה חושב שהמעסיק זה רק יחסי עובד-מעביד?

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

זה נקבע בפסיקה.

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> 

לא, הפסיקה לא התעסקה בפתרון. סליחה שאני מתערבת. הפסיקה לא התייחסה באופן כללי, זו הייתה נגזרת של תביעה שבאה בפני בית המשפט וקבעה האם ההגדרה של מעסיק יוצרת יחסי עובד-מעביד. זו לא קביעה גורפת, פרשנית, של מהו מעסיק. בכל הכבוד, אני אומרת יותר מזה, לפרוטוקול: אנחנו לא מתכוונים פה להגדרה מצמצמת, אלא למבחנים המהותיים. 

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

מצוין, הבהרות לפרוטוקול יכולות להיות גם טובות. אני חושב שהרציונל, כמו שגם היועץ המשפטי לוועדה אמר ואמרו אחרים, הוא הסודות המסחריים שיש בחשבון הזה, שהם לא של האינדיבידואל, וגם הקשרים אחרים. אני חושב שהרציונל הוא שאדם קיבל גישה לחשבון קולקטיבי, לחשבון ארגוני, כמשתמש בחשבון בעסק, אז זה לא נובע רק מהיותו עובד במובן הקלאסי של דיני העבודה. 

 << אורח >> טל מימרן: << אורח >> 

אני ממכון תכלית. אני מבקש לחזק את עורך דין ד"ר רחום טוויג. אני אתן גם דוגמה: באוניברסיטה העברית גם תלמידים וגם מרצים מקבלים גישה לחשבון Gmail ארגוני לכל החיים שלהם, אז אני חושב שהמילה ארגוני היא מילה נכונה יותר. היא באמת מבטאת את הרציונל שמאחורי המהלך הזה. אנחנו בהחלט תומכים בהרחבה, לא רק מעסיק, בשביל לא להיכנס לפינה של האם יש יחסי מעסיק או לא, אלא להשתמש במילה ארגוני או מילה רחבה מסוג אחר. תודה. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> 

ארגוני זו לא המילה המתאימה.

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

אולי חשבון מעסק, או מבית עסק, בלבד שלא מוחזק בחשבון של גורם אחר, או של עסק אחר. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> 

למה אתה אומר שמה שרשום כאן לא נותן פרשנות גם לפרילנסרים? אני רק רוצה להבין. 

 << אורח >> טל מימרן: << אורח >> 

מה לגבי תלמיד של האוניברסיטה העברית שמקבל חשבון Gmail לכל חייו? האם זה חשבון אישי או חשבון ארגוני? 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> 

אם הוא מקבל את זה לכל חייו – אין בעיה, זה שלו.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

דווקא בעיניי זו הבעיה עם ללכת להגדרות רחבות, כי אם הוא מקבל איזשהו שירות באמצעות האוניברסיטה, יכול להיות שהוא משתמש בו לצרכיו האישיים. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> 

בדיוק, וזה שלו. למה לפתור את זה?

 << אורח >> טל מימרן: << אורח >> 

זה שלו, אבל יש שיוך אוניברסיטאי, ול-IT של האוניברסיטה יכולה להיות גישה. זו דוגמה היברידית, בין אישי לבין מעסיק.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

אבל זה לא מעסיק. באוניברסיטה בדרך כלל החומרים שנשלחים לסטודנט לא חסויים. זה משהו שכולם רוצים לראות ומעבירים את זה בין סטודנטים. אין סוד מסחרי בחומר של אוניברסיטה. 

 << אורח >> טל מימרן: << אורח >> 

השאלה היא איך חשבון כזה נופל ביחס לחוק הזה. האם הוא נופל בגדר החוק? 
<< יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

הוא לא מעסיק.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

נכון, הוא נכלל. הוא לא מוחרג.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

הוא נכלל בחוק, הוא לא מעסיק. הוא לא מקבל את הפטור.

 << אורח >> תמר קלהורה: << אורח >> 

אני ממשרד המשפטים. אולי במקום הסיפה, צריך פשוט לומר שזה חשבונו הפרטי. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

ערך או שמר ונמצא בחשבונו הפרטי.

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> 

למה, מה זה אומר?

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

מה זה אומר בהקשר הזה חשבונו הפרטי? 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

גם לסטודנט זה חשבונו הפרטי, הרי הוא פתח את החשבון.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

זו מילה דו-משמעית, תמר, כי גם החשבון שלי בכנסת הוא החשבון הפרטי שלי בכנסת. אני לא בטוח, זה מסבך דווקא.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

זה מסבך. זה מסבך את ההגדרות.

 << אורח >> תמר קלהורה: << אורח >> 

אפשר אולי לחבר, אם ככה. חשבונו הפרטי ובלבד שאיננו - - -

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

ואם מישהו משלם לי, אם אני מקבל בחינם – מה זה חשבונו הפרטי? אין הגדרה לפרטי.

 << אורח >> תמר קלהורה: << אורח >> 

בסדר, אנחנו בשלב שאנחנו מציעים הצעות לדיון בנוסח וכל הצעה טובה זוכה, זה לא עניין עקרוני, זה רק עניין אישי, כדי שנוכל לנסח את זה בצורה טובה יותר.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

כן, נכון. בוא נתקדם.


 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

נכון לעכשיו אני משאיר מעסיקו. אם תהיה פה איזושהי הצעה יותר קונקרטית אנחנו נוכל לשקול אותה. 

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

ננסה לחשוב על משהו יותר מדויק.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

גם אנחנו חשבנו ולא מצאנו משהו מובהק, אבל יכול להיות שתבוא הצעה. 

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

המטרה הייתה גם להעביר את הרציונל. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

תראה, יש גם דברי הסבר, בהם כתוב במפורש אולי להוסיף משהו - - - 

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

אני לא בטוח שכתוב בדברי הסבר משהו מפורש בהקשר הזה.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

בשנייה-שלישית כבר אין.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

אה, אין? זהו?

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

בסדר, גם אנחנו נחשוב במקביל כדי להעביר את הרציונל. אני חושב שאנחנו מבינים שיש כאן איזשהם אזורים, כמו בהקשר של מעסיק במובן הישיר, שאנחנו רוצים לנסות להתרחק מהם, כי הם לא המצב האישי שעליו חשבנו בהקשר הזה.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

לא, אבל אני כן רוצה לחדד שכרגע כתוב פה מעסיק, אז זו פריפריה של מעסיק, זה לא דברים אחרים. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> 

לא עשית מבחן מהותי של משהו אישי. יכולת ללכת על המבחן המרחיב, שהוא מבחן קשה. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

טלי, אנחנו רוצים להתקדם, ברשותך.

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> 

אני בכלל לא בוועדה, אני באתי בגלל שהייתי בחוק הזה מהתחלה.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

נעבור עכשיו לסעיף האופרטיבי. 

	2.
	(א)	ספק הנותן או מציע שירות תוכן דיגיטלי ל-*** משתמשים או יותר, 
 


פה אנחנו מציעים לדיון – ל-x משתמשים או יותר, זאת אומרת לקבוע פה רק מעל לרף מסוים. זה לדיון פה בוועדה. 

	
	יקבע ויפרסם כללים לעניין אופן הטיפול בתוכן אישי ואפשרות הגישה אליו לאחר פטירת משתמש בשירות
 


פה אנחנו מציעים להוריד את המילים: או אם נבצר ממשתמש בשירות לגשת לתוכן האישי שלו;

	
	הכללים יפורסמו באופן בהיר ונגיש ובשפה שבה ניתן השירות. 
 


<< דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> 

למה מספר המשתמשים משנה?

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

אני רוצה להסביר פה כמה נקודות שראוי להתייחס אליהן. קודם כול, ההצעה שלנו לקבוע איזשהו רף מינימלי של משתמשים, והם בהחלט להכרעת הוועדה, היא בשביל להקל על חברות סטארט אפ או שירותים חדשים, שאתה בכלל לא יודע אם הם יתפתחו – יכול להיות שיש שירות שבשלב ראשון משרת 10 אנשים, או 20 אנשים, או 50 אנשים, באיזו גרסה מאוד ראשונית שלו – לא להעמיס עליהם כבר בשלב הזה כל מיני חובות רגולטוריות לפרסם מדיניות ולקבוע כל מיני הוראות. הרף הזה, לפחות בהמלצה שלנו, יהיה רף נמוך יחסית, אבל פשוט לשחרר את החברה הקטנה יחסית בתחילת דרכה מהחובה הזאת. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

מאיפה זה בא?

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> 

איך אנחנו יודעים? כי ספק שירותים לא תמיד יודע בהכרח כמה הוא נותן שירות באותו רגע. הוא יכול ברגע אחד להפוך לספק שנותן שירותים להרבה יותר. הקפיצה יכולה להיות מהירה.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

זו הנקודה הראשונה ונשמח לשמוע אליה התייחסויות. נקודה שנייה היא סוגיית הנבצרות. סוגיית הנבצרות היא באמת סוגיה כבדת משקל, והיא הועלתה פה על ידי ורד מארגון אבק דיגיטלי. אני חושב שזו בהחלט סוגיה משמעותית. הקושי בעניין הזה עלה גם בשיחות שקיימנו, גם עם ספקי שירות אחרים וגם מתוך הסתכלות רחבה יותר על כל הסוגיה. הגענו למסקנה שקיימת בעייתיות בלהגדיר מתי אדם נבצר. יש המון עמימות בסוגיה הזאת, בשונה מהפטירה, שהיא מוחלטת. מה רמת הנבצרות, כמה זמן צריך להיות נבצר בשביל שכל ההסדר יחול על המשתמש? הדבר הזה לא ברור, הוא יכול מאוד להשתנות, הוא מותנה בנסיבות.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

מי קובע בנבצרות לגבי בנקים? בית המשפט.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

בדיוק.
 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

הוא חייב ללכת לבית משפט לקבל קביעה שהוא נבצר, אז על הדרך שיבקש מבית משפט להתיר לו גם את זה. לבית משפט יש את היכולת הזאת.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

ההנחה שלנו היא בדיוק להוציא מכל החוק את נושא הנבצרות, כי ממילא, כפי שציין היו"ר, בשביל קביעה של נבצרות יהיה צריך ללכת לערכאות, ואז כבר תהיה קביעה אם מישהו נבצר או לא. כל הרעיון של החוק הוא דווקא לפשט ולתת מענה במצב שבו יש פטירה. הפטירה היא מאוד מאוד ברורה. יכול להיות שיש ספק האם צריך להודיע לספק בצורה כזאת או אחרת, או להביא תעודת פטירה, או כל מיני דברים כאלה, אבל מרחב העמימות הרבה יותר מצומצם. לכן חשבנו להקל בעניין הזה, זו ההצעה שלנו. להקל, להוריד את הנושא הזה. ממילא נושא הנבצרות הוא אחרי פנייה לערכאות, ושם תהיה גם התייחסות למכלול הנושאים. זו המחשבה שלנו, להסתפק בהסדרת נושא הפטירה. 

יש נקודה נוספת, הסתייגות נוסחית מהמינוח אופן הטיפול בתוכן אישי, ואני חושב שאולי תכף יתייחסו אליה נציגי משרד המשפטים. נקודה נוספת שאני רוצה להדגיש, מסתבר שנפלה איזושהי טעות סופר בדברי ההסבר בהקשר הזה, נקודה במקום פסיק איפה שהוא בעריכה הלשונית של הנוסח. זה הוביל לכך שמשהו מאוד קטן שנאמר בדברי ההסבר, שהמדיניות תכלול את דרכי הגישה לתוכן האישי לאחר פטירת המשתמש, ובין היתר מתן אפשרות לצפייה העתקה או הורדה של תוכן או אפשרות להמשך הפעלת החשבון בשירות אם המשתמש בחר בכך. ההמשך היה צריך להיות פשוט חלק מאותו משפט – וכן ברירת מחדל אם המשתמש לא החליט למי תינתן הגישה והכול לפי תנאי השימוש של הספק. הכול לפי תנאי השימוש של הספק – מוסף על כל הדברים האלה. זאת אומרת, אין פה כוונה בחוק לקבוע את האופציות. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

כמו כן, זה המשך.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

אני רק מחדד שהכול לפי תנאי שימוש של הספק. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

רגע, אי-אפשר להפוך נקודה לפסיק?

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

אני אומר למען הבהירות.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

לא תהיה עוד הצבעה בכנסת.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

לא, זה בסדר. אני חושב שאפשר להבין את זה גם מהנוסח שכאן, אבל בכל מקרה אני מחדד שאין פה קביעה שכל האפשרויות האלה צריכות להינתן על ידי הספק, אלא בגדר האפשרויות. אלו דוגמאות לאפשרויות שיכולות להיכלל במסגרת המדיניות של ספק הגישה. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

אנחנו רוצים התייחסות.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

נשמח להתייחסות לנקודות השונות.
 << אורח >> תמר קלהורה: << אורח >> 

אני אומר את מה שאמרתי בישיבות קודמות: אני חושבת שצריך להגדיר מה זה טיפול או שימוש; אני חושבת שצריכה להיות אחידות בין החברות. אני חושבת שצריך שיהיה ברור למה הן צריכות להתייחס. שכל אחת תקבע איזו מדיניות שהיא רוצה. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

זה מה שכתוב פה.

 << אורח >> תמר קלהורה: << אורח >> 

אבל אני חושבת שצריך שיהיה ברור מה כולל אותו טיפול או אותו שימוש, כי, לדעתי, אחרת תהיה פה אי-ודאות ואנחנו נרבה התדיינויות במקום לצמצם אותן.

 << אורח >> שירה גרטנברג: << אורח >> 

אני רוצה להתייחס לכל הנקודות שהעלה היועץ המשפטי לוועדה. לגבי קביעת רף משתמשים כאיזושהי הגנה לגופים שבאמת נמצאים בתחילת דרכם, אנחנו לא מתנגדים לזה, זה נראה לנו רעיון טוב. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

כן, אבל טלי אמרה שהמפעיל לא יודע כמה משתמשים יש לו. מה ההבדל? לא הבנתי מה ההבדל.

 << אורח >> שירה גרטנברג: << אורח >> 

זה רק עניין של לתחם את החובה הרגולטורית. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

יש להם הרבה חובות, זה תהיה עוד חובה. במה זה מקשה עליהם? זה כל-כך מקשה עליהם? אין עלויות, זה לא דורש מיליונים. 

 << אורח >> שירה גרטנברג: << אורח >> 

אני חושבת שהמידע הזה כן דורש איזשהו - - - 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

אני לא מסכים, אבל לא משנה.

 << אורח >> שירה גרטנברג: << אורח >> 

אפשר גם לקבוע רף נמוך יחסית. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

אבל אי-אפשר לדעת את הרף.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

אני דווקא לא בטוח, לדעתי הם כן יוכלו לדעת. ספק שירות, בוודאי בתחילת דרכו, יכול לדעת כמה משתמשים יש לו, אני מניח שזו לא הבעיה, אבל אולי נשמע מהם. 

 << אורח >> אייל שגיא: << אורח >> 

אני עורך דין של פרטיות ומטפל בכל מיני חברות. אני פה מטעם עצמי. ספק שהחוק הזה יחול עליו יודע בדיוק כמה משתמשים יש לו מהסיבה שצריך להיות לו המנגנון להעביר את החשבון הספציפי הזה למישהו אחר. זאת אומרת, זה גורם ידוע גם אם הוא לא מזוהה בשמו. זה אימייל מסוים, מספר טלפון מסוים. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

כן, אבל מה זה משנה אם יש לו 5, 10, 15, 100 או 200, לגבי הכללים האלה?

 << אורח >> אייל שגיא: << אורח >> 

הסיבה היא שיש הרבה חברות, ובארץ זה מאוד נפוץ, סטארט אפים שרק מתחילים לראות מה קורה. לבנות יכולת כזאת דורש הרבה משאבים בשביל שירות שיש לו, לצערי, סיכוי לא רע למות, כי אף אחד לא רוצה אותו. אז מתחילים איזה משהו, מצטרפים אליו 200-100 איש, ואחרי חודשיים-שלושה השירות נסגר, כי אין עניין. זה קורה המון בתחומים האלה. צריך משהו, לא חייב להיות מאוד גבוה, אבל משהו שאפשר יהיה להתחיל, שגורמים יוכלו גם לראות איך אנשים מתנהגים עם השירות. יכול להיות שזה משהו שלא רלוונטי להוריש.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

כן, אבל אתה מבין שתוך כדי תנועה אתה תחייב אותו, במקום שהוא יהיה ערוך מהתחלה, ברגע שהוא יגיע ל-50, אחרי זה 100, פתאום תעצור הכול, תכניס. אני לא יודע, אני לא מקצועי, אבל השאלה מה שווה יותר, להיות ערוך מהתחלה או שתוך כדי תנועה? 

 << אורח >> אייל שגיא: << אורח >> 

אדוני היושב-ראש צודק בזה שהגישה הנכונה, ואנחנו רואים את זה הרבה בתחום שאני מטפל בו, בעיקר בפרטיות, היא לתכנן מראש את השירות באופן שהוא מציית. אבל אני חושב, בטח בשירותים בתחילת דרכם, שאת זה אפשר לתת לחברה להחליט. רוצה לעבוד מסודר – תעשה הכול פיקס. רוצה לראות איך זה עובד – תשקיע את המשאבים שלה בלבנות שירות יותר טוב, תגיע ל-2,000-1,000 דורשים – תעמוד. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

טוב. כן.

 << אורח >> שירה גרטנברג: << אורח >> 

לגבי הנבצרות, אנחנו מסכימים שעדיף להוריד את ההתייחסות לזה.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

בסדר, על זה יש הסכמה. מה שיש עליו הסכמה לא צריך להעלות, חבל על הזמן.

 << אורח >> שירה גרטנברג: << אורח >> 

לגבי הטיפול, בשיח שניהלנו עם היועץ המשפטי לוועדה הצענו חלופה שבמקום טיפול להגיד מה ייעשה בתוכן האישי. אנחנו כן חושבים שצריך לתת איזשהו מתחם רחב לספקים השונים, כל ספק והאפיון שלו. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

זה כתוב. ספק הנותן או מציע, יקבע ויפרסם כללים - - -

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

אפשר להתייחס לדברים שאמרה תמר.

 << אורח >> שירה גרטנברג: << אורח >> 

אני מתייחסת. אנחנו רוצים כן לאפשר פה איזושהי התאמה פרטנית של כל פלטפורמה והצרכים שלה. 

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

כן, זו גם עמדתנו.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

אתה יכול לנסח את זה?

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

יש ביננו הסכמה שלא לפרט דווקא. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

בדיוק.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

יש רק שאלה האם להשתמש בביטוי לעניין אופן הטיפול בתוכן אישי, יפרסם כללים לעניין אופן הטיפול בתוכן האישי, או כפי שמציעה שירה: יפרסם כללים לעניין מה ייעשה בתוכן האישי. במקום הטיפול, שזו אולי מילה פחות מתאימה. זה תרגום של treatment או משהו מאנגלית, אבל אולי נשמע עוד התייחסויות. זה גם משהו שאנחנו יכולים לסגור בנסחות אחרי הדיון, אבל אולי נשמע עוד התייחסות. לגבי שאלת מספר המשתמשים המינימלי? 

 << אורח >> שירה גרטנברג: << אורח >> 

אולי נשמע קצת מהספקים, אנחנו חשבנו על מספר יותר קרוב ל-100,000.

 << אורח >> יהודה בן יעקב: << אורח >> 

אני אתייחס לזה. אני מנהל מדיניות ב-Meta ישראל. מן הסתם, המספרים של האנשים שמשתמשים בשירותים שלנו גבוהים ויעמדו בכל רף כאן, זה לא העניין. אני חושב שזה נהוג באופן כללי, ברגולציה הרוחבית בתעשייה, כן להתייחס למספר מינימלי כדי לא לפגוע בחברות בשלבים ראשוניים, בסטארט אפים ובדברים מהסוג הזה. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

אפשר לעשות שהתחולה על חברה חדשה תהיה אחרי חצי שנה מיום היווסדה, לא משנה לפי משתמשים. שיתחילו, ובדרך כלל תוך חודשיים-שלושה הם צוברים, אם הם רציניים. אם לא, הם נמחקים. 

 << אורח >> יהודה בן יעקב: << אורח >> 

כאמור, זו גם אפשרות וזה פחות נוגע לנו. אני חושב שמדידת משתמשים היא דבר מורכב. יש חברות שמודדות משתמשים חודשיים פעילים, יש חברות שמודדות משתמשים יומיים פעילים, יש חברות שמודדות מנויים, כאשר מדובר במנוי תשלום. יש הרבה שאלות לגבי מהי המדידה הזאת, וזה נוסח שהוא יחסית רחב ולא עונה על השאלה איך מודדים את המשתמשים, ומאפשר גם איזשהו תמרון בין סוגי המדידה השונים. צריך לקחת את זה בחשבון. שוב, אין לי עמדה לגבי הצורך להוסיף או להוריד את השורה הזאת, אבל אני מחדד פה דברים שהם מוכרים בתעשייה כסוגי מדידה שונים. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

זה שולי, ידידי, כיוון שבדרך כלל הסטארט אפ מביא משקיעים, יש לו השקעות, אז עוד דבר קטן לטובת האזרח, אדרבה. זה יראה רצינות כשהחברה מפרסמת את זה. אני חושב בקול רם. זה לא ימנע מאף אחד לצאת לסטארט אפ שלו. אדרבה, זה יראה רצינות ובדרך כלל יש השקעה, עוד טיפה כסף, לא זה מה שיעצור אותו מהסטארט אפ. הוא לא חושב על להרוויח 100,000 שקל, הרי אצלכם זה במיליארדים ומעלה, לא כמונו, עורכי הדין. אני צוחק. 

 << אורח >> טל מימרן: << אורח >> 

קודם כול, אני חושב שההצעה של אדוני לקבוע תקופת זמן על פני מספר משתמשים היא הצעה חכמה. אנחנו מדברים פה על פטירתו של אדם, אבל יש גם פטירה של סטארט אפ, ומה קורה עם סטארט אפ שאוסף מידע ונסגר – מה קורה עם המידע לאחר מכן? אם זה סטארט אפ שלא הגיע לאותו רף, מה קורה עם אותו מידע? יש לנו פה נקודת עיוורון של החוק. אני חושב שהרעיון של אדוני בהחלט עונה על נקודת העיוורון. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

מה הרעיון?

 << אורח >> טל מימרן: << אורח >> 

לקבוע נקודת זמן מאז תחילת פעילות של חברה, במקום להתייחס למספר המשתמשים.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

הבעיה היא שיש פה איזושהי עמימות ממתי אתה סופר תחילת פעילות של חברה. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

כשהיא עולה לאוויר, כשהיא עולה לאתר, בטיוטות, בהרצה.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

זה אפילו יותר רחב ממספר משתמשים.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

אני מרגיש ממש כמו בישיבה, חברותה וליבון. ככה היינו לומדים בישיבה, ואני מבסוט מזה. דיון ענייני, באמת החזרתם אותי. סברות, מה שנקרא.

 << אורח >> טל מימרן: << אורח >> 

זה הרעיון של Privacy by design. כשאתה עוסק בחומרים מסוכנים, מהרגע הראשון אתה צריך לעמוד בסטנדרטים מסוימים. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

זהו, בואו, אני אומר לא להגביל את זה, וחברה שרוצה לעשות, כמו שיש לה רגולטור והיא צריכה אישור מרשם החברות ועוד, זה חלק נוסף, אין מה לעשות. זה לא עודף ביורוקרטיה, זו דאגה לאזרח, זה הכול.

 << אורח >> טל מימרן: << אורח >> 

נכון, ועוד נקודה ברשותך, אדוני. לגבי המונח אופן הטיפול, אפשר להשתמש במונח עיבוד במקום טיפול. אולי אפשר להשתמש במונח עיבוד מידע במקום טיפול במידע. אני אציין שיש לנו פה ואקום בהצעה הנוכחית – מה קורה במצב שבו לאדם אין מורישים, או שהוא לא מותיר הוראות? 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

זה נמחק.

 << אורח >> טל מימרן: << אורח >> 

למשל, יש מדינות שבהן האפשרות לעבד מידע לאחר פטירתו של אדם מוגבלת במספר שנים; יש מקומות כמו צרפת, שבהם למשפחה יש זכות לבקש לסגור את החשבון. אנחנו מותירים פה ואקום שאולי כדאי לוודא שאנחנו ממלאים – מה קורה במידה ואין הוראות? 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

על זה אנחנו הולכים לדבר.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

בכוונה.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

בכוונה החוק לא מדבר על זה. אולי החוק הבא ידבר על זה, אם הכנסת תמשיך.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

אני אתייחס לשתי הנקודות, כי חשוב לחדד את זה. ראשית, אנחנו חשבנו שהמונח עיבוד בהקשר הזה הוא לא מונח מוצלח, בגלל שדווקא הפעולות פה במידה רבה לא קשורות לשימוש במידע הזה. עיבוד זה דברים כמו שימוש, עיבוד זה דברים שאתה עושה איזשהן מניפולציות, או משתמש במידע לצרכים כאלה או אחרים. פה, בסופו של דבר, ההיבט העיקרי שנעשה פה לגבי המידע זה או למחוק אותו, או נקרא לזה לארוז אותו, ולהעביר אותו בכל מיני צורות. לכן העיבוד פחות נראה לנו מינוח פחות מתאים לפעולה שאתה עושה עם המידע בהקשר הזה. שנית, אתה מדבר על ברירת מחדל, והחלל לגבי ברירת מחדל הוא מכוון, התפיסה היא שבמסגרת הניסיון להיות פה מאוד זהירים ומינימליסטיים, לא קובעים לספקי השירות את ברירות המחדל. זאת אומרת, משאירים כל ספק בהקשר הזה עם המדיניות שלו. אני מניח שזה משתנה לפי אופי השירות שבו מדובר, לפי הקונטקסט, וכן הלאה. 

 << אורח >> טל מימרן: << אורח >> 

התוצאה היא שבעצם ניתן להמשיך לעשות שימוש במידע של אדם ללא שום הגבלה, ככל שהספק לא מטיל על עצמו את אותה מגבלה. 

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

לא, יש הוראות שונות מדינים שונים. אנחנו אומרים שאין בכך כדי לגרוע מחוק הפרטיות, למשל. 

 << אורח >> טל מימרן: << אורח >> 

חוק הגנת הפרטיות שלנו לא מסדיר כיום מה קורה לאחר פטירתו של אדם, מה שאומר שחברה יכולה להמשיך לעשות שימוש לצרכים סטטיסטיים, לשם אימון בינה מלאכותית. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

כן, אבל יש הלכה משפטית לגבי זה. החוק לא, אבל יש פסיקה. 

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

החוק הזה לא בא לפתור את הנושא הזה. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

יש פסיקה שחוק הפרטיות של אדם ממשיך גם אחרי מותו.

 << אורח >> לירון הופפלד: << אורח >> 

אני מהרשות להגנת הפרטיות. גם אנחנו חשבנו שהמונח של אופן הטיפול פחות מתאים בגלל שאולי הוא מעורר קונוטציות מעולמות הטיפול, ובאמת יכול למשוך למחלקות שתמר התייחסה אליהן. מבחינתנו גם החלופה של מה ייעשה במידע או בתוכן האישי בניסוח כזה או אחר, יכולה לתת פתרון שלא מחייב לקבל את כל ההכרעות שקשורות למונחים מעולם המידע במסגרת הצעת החוק הזאת. אנחנו גם מצטרפים לדברים שאמר היועץ המשפטי לוועדה בעניין, שהחוק הזה נועד להיות חוק מצומצם יחסית, ושלא יהיה נכון לקבוע במסגרת החוק ברירות מחדל, אלא צריך להשאיר את זה למסגרת תנאי השימוש, ההסכמים בין הפלטפורמות לבין המשתמשים. הוראות חוק הגנת הפרטיות ממשיכות לחול וגם הדין בכללותו ממשיך לחול. החוק הזה נועד לתת מענה נקודתי לסוגיה ספציפית, ולא לפתור את כל המורכבויות בכל התחומים הללו. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

ברור. תעלה את ורד.

 << אורח >> ורד שביט: << אורח >> 

אני מאבק דיגיטלי. סליחה שאני לא נמצאת, אני פשוט לא בארץ, אז הפעם אני אתכם מרחוק. אני מבקשת להתייחס לנושא הנבצרות שעלה. אני חייבת להסב את תשומת לבכם לצד הפרקטי, הטכני, של הדברים. יש חשבונות שלאחר ימים, שבועות, חודשים או שנים של אי-פעילות, מפסיקים להתקיים, וטכנית אי-אפשר להגיע לתכנים האלה יותר. אני רק אציין בסוגריים שבניגוד למה שחברת הכנסת גוטליב אמרה, יש מקרים שבהם בלתי אפשרי להיכנס. אתה יכול להביא האקר, אתה יכול להביא צו מבית משפט, אתה יכול להביא שוטר – המידע הזה כבר לא קיים יותר ואי-אפשר לשחזר אותו. הוא הלך לאיבוד לצמיתות. 

אני מבינה את הרגישות של נושא הנבצרות, אבל אם אני עכשיו משאירה הנחיות לביצוע לאחר מותי וחולה בדמנציה, וחולפות שמונה שנים עד שאני מתה פיזית – כפי שקרה עם אבא שלי – עד שיגיע המוות הפיזי של הגוף שלי, החשבונות שלי כבר לא יהיו קיימים. אי-אפשר יהיה לקיים את ההנחיות שאני השארתי, כי הם פשוט לא יהיו קיימים יותר. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

אפשר לשאול שאלה אישית?

 << אורח >> ורד שביט: << אורח >> 

כן.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

כשאבא שלך חלה בדמנציה, פנית לבית משפט להכריז עליו כנבצרות? בשביל הבנק, למשל? 

 << אורח >> ורד שביט: << אורח >> 

לא. אבא שלי נתן לי בחייו את הסיסמה למייל שלו, ובזכות זה יכולתי להיכנס בכל מיני מקרים שונים.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

לא הוכרזה עליו נבצרות על ידי הערכאות השונות.

 << אורח >> ורד שביט: << אורח >> 

פה אני עוברת לאימא שלי. אימא שלי מילאה ייפוי כוח מתמשך. ייפוי הכוח המתמשך שלה כלל סעיף של אפוטרופסות גוף כשהיא הוכרזה לא כשירה, כי גם אמא שלי חלתה בדמנציה. אני רוצה להציע מנגנון בייפוי כוח מתמשך של אפוטרופסות דיגיטלית. כשאדם מוכרז לא כשיר ואדם אחר מקבל את האפשרות לקבל החלטות על גופו, כי אותו אדם לא יכול לחתום על זה שהוא יכול להיכנס לניתוח, למשל, אז באותה מידה אדם לא יכול להיכנס לחשבון של עצמו ולא יכול לחתום על אישור עבור אדם אחר שייכנס לחשבון הדיגיטלי שלו. אני רוצה להציע שייפוי הכוח המתמשך, שהוא מנגנון נפלא, כמו שהוא מתייחס לאפוטרופסות גוף - - - 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

לא, את לא יכולה לחייב את הפלטפורמות עם ייפוי כוח מתמשך. גור, הבנת מה היא מציעה? 

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

כן. אולי משרדי הממשלה יתייחסו לעניין הזה מבחינת האופן שבו זה מיושם?

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

האמת היא שהרעיון שלך עלה בכנס האחרון של לשכת עורכי הדין באילת, היה פאנל מיוחד בנושא והציעו לי את הדבר הזה, והאמת שלא בחנתי את זה. הציעו לי את זה כמה מעורכי הדין שמתמחים בנושא. 

 << אורח >> ורד שביט: << אורח >> 

יכול להיות שהרעיון שלי הוא לא רעיון טוב וצריך למצוא רעיון אחר. אבל אם לא נמצא פתרון לנושא הנבצרות, החשבונות כבר לא יהיו קיימים יותר.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

הציעו את זה, אבל אני לא יודע איך אפשר עם ייפוי הכוח מול הפלטפורמות.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

ורד, פשוט נראה לי שבכל מקרה זה לא בחוק הזה. זאת אומרת, גם אם זה שינוי שצריך לעשות, הוא צריך להיעשות אולי כחלק מהבחינה של אופן הטיפול בנושא של ייפוי כוח מתמשך בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שם מוסדר נושא ייפוי הכוח המתמשך. החוק הזה מופנה לפלטפורמות ומטיל עליהן בהקשר הזה חובות לקבוע מדיניות ולאפשר העברה. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

זה רעיון, וזה רעיון טוב לחוק האפוטרופסות בייפוי כוח, או בתקנות.

 << אורח >> ורד שביט: << אורח >> 

יכול להיות שצריך למצוא פתרון אחר, אבל אני חייבת לשים על השולחן את הנושא הטכני. החשבונות פשוט לא יהיו קיימים יותר. יש ספקים שזה עניין של ימים או חודשים ספורים עד שהחשבון פשוט כבר לא יהיה קיים יותר. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

בוואטסאפ זה שישה חודשים.

 << אורח >> ורד שביט: << אורח >> 

120 יום, כן. אני אוספת סיפורים קורעי לב מכל רחבי העולם של אנשים שנעולים מחוץ לדברים שהם יקרי ערך עבורם, וגם אם האדם השאיר הנחיות שלאחר מותו, אותו אדם יקבל גישה או עותק מהתכולה - - - 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

על זה החוק עונה. עוד פעם, הנבצרות היא לא בחוק הזה, זה צריך להיות בחוק אחר ועוד דרך ערכאה משפטית. בחוק הזה נבצרות לא נמצאת, כי אני לא יכול שהפלטפורמות יבדקו מי נבצר, איך קבעת, מה קבעת, על סמך מסמך רפואי או לא – קשה לאפשר את זה. 

 << אורח >> ורד שביט: << אורח >> 

אז רק צריך להיות מודעים לזה שאם המטרה שלנו היא לתת פתרון – החוק הזה לא נותן פתרון, כיוון שיכול להיות שאני משאירה הנחיות לביצוע, ואני, כתוצאה ממחלה, פציעה, או חטיפה, לא יכולה להיכנס לחשבונות שלי, עובר זמן רב עד מותי ועד שההנחיות נכנסות לתוקף, ועד שההנחיות נכנסות לתוקף, החשבון כבר לא קיים. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

בסדר, שמענו. זהו? אלו היו ההערות שלך?

 << אורח >> ורד שביט: << אורח >> 

לגבי זה. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

יש לך עוד משהו אם את כבר בזום?

 << אורח >> ורד שביט: << אורח >> 

כן. נקודה נוספת היא שאנחנו משאירים כאן הנחיות לביצוע לאחר המוות שאינן חלק מהצוואה הכתובה. אני רק רוצה לוודא שאנחנו לא נופלים פה בין איזשהם כיסאות, ולא נמצא את עצמנו אחר כך במצב של בעיה, כיוון שהובהר לי מספר פעמים בעבר על ידי משרד המשפטים שאי-אפשר להשאיר הנחיות לביצוע לאחר מוות באמצעים דיגיטליים, כיוון שהם לא חלק מהצוואה הכתובה על גבי נייר אז אין להם תוקף משפטי. אני מבקשת התייחסות לנושא, בבקשה. 

 << אורח >> איגי פז: << אורח >> 

אדוני היושב-ראש, אני יכול להתייחס אם צריך, אני מייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים.. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

בוודאי.

 << אורח >> איגי פז: << אורח >> 

אני רק רוצה לחדד בקשר למה שוורד אמרה. זה נכון ביחס לנכסים שיש להם ערך, זאת אומרת, אם עכשיו יש לנו בתוך חשבון – דיברנו על זה כבר בדיונים הקודמים ואני חושב שנכון עוד פעם לחדד את הדברים האלה. נניח שיש עכשיו איזו יצירה, קניין רוחני, כל יצירה שיש לה ערך אמיתי בתוך חשבון מסוים. לגבי אותה יצירה, לגבי העברת הנכס, העברת הנכס צריכה להתבצע באמצעות צוואה. לעומת זאת, פה אנחנו לא מדברים על הנכס עצמו, אלא בעצם על הזיכרונות הדיגיטליים. לגבי כל הדברים שלא נחשבים חלק מהעיזבון אנחנו לא רואים בעיה שזה ייעשה באמצעות הוראה, כמו שמוצע פה בהצעת החוק. זו ההבחנה, כשאנחנו מדברים על התכתובות האישיות, על תמונות אישיות. אנחנו לא מדברים עכשיו על איזו יצירה ועל זכויות היוצרים שלה, אלא בעצם על התמונות המשפחתיות, על התכתובות האישיות. לגביהן זו לא הוראה שצריכה להיכלל במסגרת הצוואה, ואפשר שזה ייעשה באמצעות ההוראה כפי שמוצע פה בהצעת החוק. 

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

יותר מזה, אם יורשה לי. אני לא חושב שהחוק הזה מייצר הסדר של העברה נכסית, הוא מייצר הסדר של מתן גישה, זה כל מה שהוא עושה, וזהו. 

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

נכון, אמרנו את זה.

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

היא לא מעבירה, היא לא תעביר, היא לא יוצרת שום העברה נכסית. היא בסך הכול נותנת גישה. מה שחל ביחס לתוכן עצמו, אם יש דינים אחרים שמסדירים אותו, כמו דיני הירושה, יבררו במקביל. 

 << אורח >> איגי פז: << אורח >> 

לכן גם רשום העברה בסוף הצעת החוק, שזה לא גורע מדיני הירושה. ההצעה הזאת לא גורעת מדיני הירושה, ולגבי נכסים שיש להם באמת ערך כספי, הם יחולקו לפי דיני הירושה. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

בסדר. כן, ורד.

 << אורח >> ורד שביט: << אורח >> 

הקו שאתם מדברים עליו ונראה לכם מאוד ברור, בעיניי הוא לא ברור. חשבון דיגיטלי הוא חשבון דיגיטלי. למשל שירות אחסון בענן, אם אני מאחסנת דברים שעבורי הם יקרי ערך בגוגל דרייב שלי או בדרופבוקס שלי, איפה עובר הגבול? האם יש להם ערך כספי או אין להם ערך כספי? כתבי יד שלי – לא שאני כותבת ספר, אבל אם הייתי כותבת ספר וכתב היד היה שמור בענן, והייתי נותנת לבן הזוג שלי גישה לאחסון שלי בענן – זה נחשב נכס? זה לא נחשב נכס? זה נחשב עזבון? זה לא נחשב עזבון? מבחינתי זה חשבון דיגיטלי, העברתי לו גישה. האם יכולה להיות בעיה כיוון שהשארתי הנחיות לביצוע לאחר מותי שאינן כלולות בצוואה בגלל שכתוב שחוק הירושה גובר? 

 << אורח >> איגי פז: << אורח >> 

הגדרת את זה מצוין. העברת את הגישה, לא העברת את הבעלות. גם בעולם פיזי, לא בעולם דיגיטלי – יש לי עכשיו כמה דפים אצלי, אם אני נתתי לבן אדם גישה לכתב הזה, זה לא אומר שזה שלו. זה לא אומר שום דבר על הבעלות. הבעלות בנכסים נקבעת לפי דיני הירושה והצעת החוק לא מעלה ולא מורידה מהעניין הזה. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

בסדר, הלאה, בואו נתקדם.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

רגע, יש לי שאלה לגבי הנקודה הראשונה שהעלתה ורד, הספקים יוכלו להתייחס לסוגיה? אם יש חוסר הלימה בין פרקי הזמן שבהם אתם נועלים את החשבון או מוחקים אותו לבין המועד שבו בן אדם בסיטואציות כמו שוורד דיברה עליהן, סיטואציות שיש דמנציה ארוכה ובסיומה פטירה –ההוראות נוגעות לפטירה, ואז בסופו של דבר, כשיבואו ליישם את זה, כבר לא יהיה עם מה לעבוד. אני מבין שכשמדובר בספקים כמו גוגל, שבהם זה Inactive account, אין הבדל בכלל בעניין הזה, כי inactive זה inactive, לא משנה הסיבה. אבל במקומות אחרים, כמו Meta, אתה יכול להתייחס לעניין הזה? 

 << אורח >> יהודה בן יעקב: << אורח >> 

זה משתנה מפלטפורמה לפלטפורמה. ברמה העקרונית, ברירת המחדל בחשבון פייסבוק, לצורך העניין, היא שהחשבון עד מתן הוראה כמו הודעה על פטירה או משהו כזה, נשאר פעיל. יש מקרים בהם חשבון ייסגר, אבל זה מאוד תלוי באוסף של סיגנלים שקשורים לפעילות בחשבון, בין אם אנשים מחפשים אותו למשל או דברים מהסוג הזה. אני יכול ממש לבדוק לוחות זמנים ודברים מהסוג הזה ולחזור אליכם עם תשובה, כי זה לא משהו שיש לי בידיים כרגע, אבל עלתה פה הערה לגבי חשבון וואטסאפ ואני אשמח להתייחס אליה. החשבון בוואטסאפ הוא חשבון שאין לו שם משתמש, סיסמה וכדומה, הוא בעצם מוצמד למספר טלפון וזהו, זה הזיהוי היחיד של וואטסאפ. לכן, בין היתר, הצורך בהשבתה של חשבון וואטסאפ אחרי תקופה מסוימת הוא כי מספרי טלפון למשל עוברים מאדם לאדם. חברות סלולר יכולות להקצות אותם מחדש וכדומה, אז נקבעה איזושהי תקופת זמן של 120 יום, כמו שנאמר כאן. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

ואם זה נשאר בבעלות של הנפטר? הוא עדיין משלם את דמי המנוי.

 << אורח >> יהודה בן יעקב: << אורח >> 

כל עוד חשבון הוואטסאפ נפתח - - - 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

לא נפתח. 

 << אורח >> יהודה בן יעקב: << אורח >> 

דיברנו על זה בישיבות הקודמות. למעשה, הגיבוי של וואטסאפ נשמר או בענן או במכשיר עצמו. במקרה שבסוף יש גישה לסים ופותחים מחדש חשבון וואטסאפ על אותו מספר טלפון, אפשר לטעון את הגיבוי באותה צורה. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

הבנתי.

 << אורח >> יהודה בן יעקב: << אורח >> 

אז זה שהחשבון עצמו ננעל זה אמצעי הגנה, אבל אפשר לשקם עם אותו מכשיר או עם גישה לאותו גיבוי בענן. בסוף צריכה להיות התאמה של שני העולמות האלה אחד עם השני.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

טוב, בואו נתקדם. עורך דין גור, רגע. נשלח אלינו מייל ואני התחייבתי להגיד את זה בוועדה, של ד"ר טל מורס. ראית את המייל הזה? לצערו, בשל נסיעת עבודה לחו"ל הוא לא יוכל להגיע לישיבת העבודה והוא מבקש להביע הערכה לחבר הכנסת ולצוות הייעוץ המשפטי על העבודה המסורה, היסודית והרגישה בהכנת ההצעה להצבעה. כיבדנו את בקשתך. 

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

תודה. אני אעבור הלאה. אמרנו שחובה אחת היא החובה לקבוע מדיניות בנושא הזה. אני מבין שהוועדה לא רוצה להכניס מגבלה על מספר משתמשים, כן רוצה להוריד את נושא הנבצרות ומשאירה לעניין נוסחי אם לכתוב מה ייעשה בתוכן האישי או אופן הטיפול בתוכן האישי – זה נקבע ברמה של הנוסח. נכון, אדוני היו"ר? 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

כן.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

לגבי הפיסקה הבאה:

(1) בכללים כאמור בסעיף קטן (א) יקבע ספק השירות הוראות שיאפשרו למשתמש לבחור, 

פה זה רק שינוי נוסחי מבהיר, כי קיבלנו קצת ריג'קטים שאנשים לא מבינים עד הסוף, אז חידדנו את הנוסח שיאפשרו למשתמש לבחור –

באמצעות הודעה לספק, כי לאחר פטירתו אדם אחר יהיה רשאי לקבל גישה לתוכן האישי שלו הנמצא ברשות הספק, כולו או חלקו, או לבחור כי לא תינתן גישה לתוכן האישי שלו לאדם אחר, ורשאי הספק לקבוע כי לחלק מהתוכן כאמור לא תינתן גישה.
 
אולי יש פה התייחסות שנשמע בהקשר של הפיסקה הזאת, יש פה נציגה של מיקרוסופט שלא הייתה בדיונים הקודמים ובנקודה הזאת דווקא חשוב לשמוע את עמדתה.

 << אורח >> הילה היבש: << אורח >> 

תודה. אני היועצת המשפטית של מיקרוסופט. אנחנו בעיקרון חיים בשלום עם הצעת החוק ותומכים בה. יותר מזה, אנחנו התחלנו אפילו להיערך לקראת היישום שלה, כיוון שלנו אין כזה מנגנון. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

בשביל זה היה שווה לשמוע אותך.

 << אורח >> הילה היבש: << אורח >> 

לגבי תקופת הזמן הנדרשת, מכיוון שבאמת נדרשת פה הרבה עבודה, בטח בנקודת הזמן הנוכחית בשנה, אנחנו נצטרך יותר זמן מחצי שנה. אני אמליץ, אם אפשר, לקבוע תקופה של 18 חודש כדי ליישם את זה, ואנחנו נעשה ככל שאפשר לעשות את זה בהקדם האפשרי, אבל כן לתת לנו את תקופת הזמן כדי לעמוד בדרישות.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

18 זה הרבה.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

טוב, נגיע עוד מעט להוראה הזאת.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

בסדר. סעיף 2.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

יש עוד הערות לגבי ההוראה הזאת?

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

הערה קטנה. באמצעות הודעה לספק, בוודאי. זאת אומרת שהבחירה צריכה להיות פעולה אקטיבית כדי לתת את ההודעה. רק להבהיר לפרוטוקול שהכוונה היא שההודעה תהיה בדרך שבה הממשק יאפשר את זה, שלא יגיעו פתאום יונות דואר עם הודעה. הכוונה היא שזו תהיה הודעה במסגרת הממשק שיינתן בתוך הפלטפורמה. 

 << אורח >> שירה גרטנברג: << אורח >> 

כתוב שיקבע הספק.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

בדיוק.

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

לא, כתוב לספק הוראות שיאפשרו למשתמש לבחור, ואז כתוב פסיק באמצעות הודעה לספק. הכול בסדר, לא חייבים לשנות את הנוסח, אני אשמח אם אפשר רק להבהיר, לפחות לפרוטוקול, שזאת הכוונה. 
 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

בסדר, הובהרת יפה לפרוטוקול. הלאה, שתיים.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

	
	
	(2)	החובה לקבוע הוראות כאמור בפסקה (1) לא תחול על ספק לגבי שירות לתקשורת בין־אישית ועל שירות אחר המנוי בתוספת; שר המשפטים, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את התוספת.



זו הוראה שדיברנו עליה רבות בהכנה לקריאה ראשונה, אז אני רק אחדד שני דברים: דבר אחד, התוספת הנוסחית הקטנה מחדדת את העובדה שההחרגה פה היא לגבי שירות מסוים, להבדיל מספק מסוים. יכול להיות ספק שנותן כמה וכמה שירותים. ההחרגה היא רק לגבי אותו שירות שהוא לתקשורת בין-אישית. אם לספק יש שירותים אחרים שהם לא לתקשורת בין-אישית, עליהם כן תחול החובה. דבר שני, גם פה אין איסור על שירות התקשורת הבין-אישית לקבוע הוראות שמאפשרות למשתמש לבחור למי זה יועבר, אלא פשוט אין חובה. זאת אומרת, אם על שירותים אחרים החוק אומר שאתה, הספק, חייב לתת למשתמש בחייו את האפשרות להגיד שהוא רוצה למחוק או להעביר למישהו – לגבי שירות לתקשורת בין-אישית, לא מחייבים. הספק יכול לא לתת את האופציות בכלל ויכול כן, לפי שיקול דעתו. 

 << אורח >> לירון הופפלד: << אורח >> 

אנחנו רצינו לבקש שיתווסף גם שירות או רכיב בשירות כדי להבהיר שבמקרים שבהם השירות מורכב מכל מיני חלקים שאחד מהם הוא תקשורת בין-אישית, כמו למשל בהקשר של פייסבוק, אז ה-Legacy contact ניתן לפרופיל אבל לא לתכתובות שבמסנג'ר, אבל בגלל שהמסנג'ר ממש קיים כאפליקציה נפרדת, קל לראות את זה כשירותים שונים. אבל באינסטגרם למשל, החלק של התכתובות הוא בתוך אותו חלון, אותו ממשק, אז שהחובה לקבוע לא תחול ביחס לחלק הזה, ולכן נבקש שתיכנס ההבהרה הזאת לנוסח. 

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

טוב, זה מקובל, אני רואה על אדוני היו"ר. 

 << אורח >> יהודה בן יעקב: << אורח >> 

אני אתייחס לזה. אני חושב שזה מובן מהנוסח הקיים. 

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

גם בעינינו.

 << אורח >> יהודה בן יעקב: << אורח >> 

כתוב שהחובה לא תחול על ספק לגבי שירות, ואז השירות יכול להיות שירות ההודעות. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

זה לא משנה אם זה ביחד או באפליקציה אחרת.

 << אורח >> יהודה בן יעקב: << אורח >> 

אם הספק הוא אינסטגרם, אז השירות של ההודעות מובנה. ככה קראנו את הנוסח.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

אם הם אומרים שזה מובן, הם הפלטפורמה.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

לכן הוספנו את ספק לגבי, בדיוק בשביל לתת מענה.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

אז למה צריך? כל המוסיף גורע, בואו נשאיר את זה ככה, זה רק יסתבך.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

נשאיר את זה ככה.

 << אורח >> יהודה בן יעקב: << אורח >> 

אם ההבהרה נדרשת מצד הממשלה, כמובן שאין לנו שום התנגדות.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

לא, אבל אם אתה מבין את זה ככה, אז אני רגוע. אני צריך שאתה תבין.

 << אורח >> שירה גרטנברג: << אורח >> 

אדוני היו"ר, דווקא אצלם, כמו שלירון אמרה, זה מופרד באפליקציה, אצלם אין ספק, אבל אולי באמת בשביל אותם מקרים שבהם זה חלק מהממשק. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

זה יסתבך, חוק לא צריך להיות מסובך.

 << אורח >> שירה גרטנברג: << אורח >> 

מבחינת הפרוטוקול הוא אכן מבהיר את הדברים.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

אני לא אומר עליו אישית. הפלטפורמה אומרת: אני יודעת, אני מבינה מה אני צריכה לעשות, ומתי לא. אז מה הבעיה? זה מובן. 

 << אורח >> לירון הופפלד: << אורח >> 

אנחנו חושבים שנכון לעשות את זה בגלל שהחוק אמור לחול מעתה ואילך, וגם להיות מכוון לשירותים חדשים ונוספים שיתווספו אליו, ולא רק למי שיושבים כאן בחדר, על אף שיש כאן בדיון משתתפים מכובדים מאוד שמייצגים את מרבית החברות הגדולות.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

אפשר להוסיף את זה. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

טוב, בסדר.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

אנחנו נוסיף את זה. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

בתנאי שאין לכם יותר הערות. 

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

	
	(ג)	ספק שירות ישוב ויידע את המשתמש בדבר הכללים שקבע לפי סעיף זה ועל בחירתו של המשתמש לפי סעיף קטן (ב), מזמן לזמן.


	
גם משיחות שעשינו עם ספקי שירות שלא מיוצגים כאן, זה דווקא לא קיים אצל כל הגורמים, גם אצל השחקנים הגדולים בשוק. מצד אחד נותר שיקול דעת במוזן של מה זה מזמן לזמן. מצד שני, וזה רכיב משמעותי בדבר הזה, גם להזכיר למשתמש וגם להזכיר לו את מי הוא בחר, במובן שכמו שדיברנו עליו, אדם יכול לבחור את זה כשהוא מצטרף בתיכון והוא נותן לבן אדם אחד שבכלל לא יהיה רלוונטי כש-10 או 15 שנים אחר כך הוא כבר בעל משפחה והגורמים שהוא חושב שהוא רוצה להעביר אליהם הם אנשים שונים לגמרי. זה ממד חשוב. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

אולי נגדיר באמת כמה זה מזמן לזמן.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

דווקא לא רצינו להיכנס לזה, כי זה משתנה לפי סוג השירות, לפי תדירות השימוש בו. אני חושב שפה אפשר להשאיר גמישות כמו בהרבה היבטים. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

למשל לעדכון כתובת – שולחים לך פעם בשנה מהביטוח, מהפנסיה, נא לעדכן, אתה רשום פה. אתה מקבל דוח בכל סוף שנה וכותבים לך לעדכן טלפון וכתובת. אבל פה, כיוון שהחומר הוא רב, זה לא שינוי כתובת, כמה אדם משנה את הכתובת שלו.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

אני לא בטוח שזה טוב.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

מה הפרשנות של האדם הסביר, איגי? מה זה מזמן לזמן?

 << אורח >> איגי פז: << אורח >> 

זה תלוי בהקשר. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

פה, בהקשר הזה.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

זה משתנה בהקשר בין שירות לשירות. אגב, אם אתה כותב פרקי זמן מסוימים, זה גם יכול ליצור דווקא את ההפך, הרי הרבה פעמים כשאתה קובע כללים, מה שיקרה זה שאתה תקבע פעם בשנה, וגם מי שחשב לעשות את זה פעם בשלושה חודשים, יגיד טוב, אז אני אעשה את זה פעם בשנה. בעיניי עדיף להשאיר את זה לשיקול הדעת של הספקים, ובלבד שזה סביר, בהתאם לסבירותם בהקשר הספציפי שבו מדובר. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

אתה אומר שאם הם כבר עושים את זה, יהיה קל, העיקר זה ההכנה הראשונה. 

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

נכון, עצם התשתית. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

אתה יודע מה? אני רוצה לכתוב בפרוטוקול שהוועדה – אחרי שנתיים אפילו, לא יודע אם אנחנו נהיה פה, אבל מי שיהיה פה – תבדוק באמת כמה עשו ומה עשו, בסדר?

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

אין ספק שבעניין הזה הכנסת צריכה לעקוב יותר אחרי הממשלה בדיני פיקוח.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

לעקוב, כיוון שיש גם את ההתווכחויות הדיגיטליות וכל מיני דברים.

 << אורח >> שירה גרטנברג: << אורח >> 

אני אומרת שהחובה היא על הספקים, אבל בסדר.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

לא, אבל הוועדה תעקוב.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

קודם כול הממשלה, במקרה הזה גם על הספקים. אצלי זה אוטומטי, הממשלה.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

לא, הממשלה צריכה גם לראות איך הציבור יגיב.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

במקרה הזה זו לא הממשלה, זה נכון. 

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

בסעיף קטן (ד) יש עוד איזושהי מחלוקת בעניין הזה, ורצינו גם להעלות נקודה נוספת שלא מקבלת פה ביטוי והתחדדה לנו ממש עכשיו לקראת הדיון, לגבי על מי זה חל בהיבט הבין לאומי. כרגע הנוסח אומר:
	
	(ד)	הוראות חוק זה יחולו על ספק שירות בישראל או מחוצה לה כשהוא נותן או מציע שירות תוכן דיגיטלי, אם הוא מכוון את פעילותו למשתמשים בישראל.



בעניין הזה אנחנו חשבנו שעדיף להוריד את הסיפה בגלל שכיום הרבה מהפעולות האלה, שפעם אולי היו אינדיקציות משמעותיות לזה שספק מכוון את פעילותו לישראל, הן פחות רלוונטיות בעולם, כשהרבה מהדברים האלה נעשים בצורה אוטומטית. זאת אומרת להגיד שהוא פונה ללקוחות בשפה העברית, הרבה פעמים זה פשוט גוגל טרנסלייט שמתרגם לעברית, או כנ"ל לגבי התאמה של המטבע למטבע ישראלי, גם זה נעשה באופן אוטומטי. לכן אנחנו מציעים להותיר את המבחן המהותי בלי דוגמאות, להשאיר את זה ככה. במיוחד בגלל שבסופו של דבר זה מופנה לתחולה כלפי השוק הפרטי, אנחנו לא מבנים פה שיקול דעת של גורמים מינהליים או משהו כזה. 

יש פה חידוד שלא מקבל ביטוי בנוסח הנוכחי וחשבנו שאולי כן צריך להוסיף אותו. רצינו לשמוע בעניין הזה איך שומעים את זה גם ספקי השירות וגם נציגי הממשלה. האם צריך לחדד כשאומרים ספק שמכוון את פעילותו למשתמשים בישראל – זה אומר על איזה מכלל הספקים בעולם זה חל? השאלה היא אם צריך להגיד גם לגבי הספקים האלה שזה רק ביחס לנגזרת של המשתמשים בישראל? כן, אני מניח שבדרך כלל הדברים האלה ייעשו באופן כללי, אבל השאלה האם ברמה העקרונית, האנליטית, לא צריך להוסיף ולומר שהמשפט הישראלי לא מתערב במערכת היחסים בין ספק שמכוון את פעילותו למשתמשים בישראל, לבין המשתמשים שלו בטימבוקטו. היינו שמחים להתייחסות לשתי הנקודות שהעלינו.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

כן, תציגי את עצמך.

 << אורח >> הילה דוידוביץ- בלומנטל: << אורח >> 

אני ממשרד המשפטים. ראשית כול, רק נעיר לרישה של הסעיף, שקובע שהחוק יחול על ספק שירות בישראל. בעינינו לא צריך לכתוב את זה, חוק הוא טריטוריאלי ככלל, ורק אם רוצים להרחיב אותו מעבר - - - 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

פה הרחבנו אותו מחוצה לה. 

 << אורח >> הילה דוידוביץ- בלומנטל: << אורח >> 

רגע, אני רק מתייחסת למילים יחול על ספק שירות בישראל – את זה לשיטתנו צריך להשמיט ולהתייחס גם לספק שירות מחוץ לישראל. לא צריך להגיד את מה שבעינינו ברור מאליו. 

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

אוקיי.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

בסדר, מקובל.

 << אורח >> הילה דוידוביץ- בלומנטל: << אורח >> 

שנית כול, לגבי מה שהעיר היועץ המשפטי של הוועדה, אנחנו סבורים שכשמרחיבים חוק מחוץ לטריטוריה של ישראל, וזה לא דבר של מה בכך, נדמה לי שהשחקנים פה גם יעידו, צריכה להיות ודאות. הוודאות פה חשובה גם לספקים עצמם, אבל גם ללקוחות שצריכים לדעת מה הזכויות שלהם ומה היחסים שלהם מול הספק. כשכותבים מכווין את פעילותו לישראל, בעינינו זה לא ברור וזה פתח למחלוקות. לא ברור מה זה אומר, זה לא מקנה את הוודאות שחשובה פה – אחר כך נשמע את הספקים – לכן אנחנו חשבנו שיכולות להיות אינדיקציות, הסכמנו אפילו על איזשהו נוסח יותר מרוכך שנותן דוגמאות שיכולות להעיד, והן הוכרו, אגב, בפסיקה שניתנה רק לאחרונה בבית המשפט העליון כאינדיקציות שיכולות להיות רלוונטיות. 

יש ספקיות שממש משקיעות משאבים בישראל כדי להרחיב את שוק המשתמשים, הלקוחות או הצרכנים – לא משנה, זה תלוי בהקשר – בישראל והם עושים את זה בין היתר על ידי הנגשת האתר שלהם, שירות לקוחות בישראל, עושים את כל מה שצריך כדי להנגיש ולמשוך את המשתמשים הישראלים. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

יש להם זיקה לישראל.

 << אורח >> הילה דוידוביץ- בלומנטל: << אורח >> 

לא משתמש אקראי שהוא ישראלי אחד מיני משתמשים רבים, אלא ממש איזושהי הכוונה. אם יש גוגל טרנסלייט שבמקרה מתרגם, וזה בכלל שירות חיצוני לספק, אז לא בטוח שיש פה הכוונה. אנחנו חושבים שלא נכון להשאיר את זה לבית משפט, כי יש פה הוראה רגולטורית. הוודאות צריכה להיות בנקודת הזמן ששחקן רוצה להיכנס לשוק ורוצה לדעת איך לפעול. אין פה איזו מחלוקת או משהו שבהכרח יגיע לבית משפט ולא צריך לחכות. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

האמת, זה מסובך.

 << אורח >> הילה דוידוביץ- בלומנטל: << אורח >> 

לכן אנחנו חושבים שכן צריך לקבוע אינדיקציות, אפשר דוגמאות, הן לא מוחלטות. 

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

אני מסכים שהדבר הזה נדון בפסיקה, יש את פסק דין אגודה, אבל לא דין קריטריונים שנקבעים בפסיקה כדין קריטריונים שנקבעים בחקיקה. זה לא אותו דבר בהיבט הזה, ואנחנו לא בטוחים שזה מתאים להכניס – אדרבה, שבית המשפט, או בתי משפט, או גורמים, או חברה שרוצה להיכנס לישראל, תפנה לייעוץ משפטי ותשאל אותו איך מפורש הביטוי מכוון את פעילותו למשתמשים בישראל, הוא יגיד על פי פסיקה מהזמן האחרון אם יש אינדיקציות כאלה ואחרות, ואגב שם זו גם סיטואציה קצת אחרת מהסיטואציה פה, זה לא בדיוק אחד לאחד. 

 << אורח >> הילה דוידוביץ- בלומנטל: << אורח >> 

נכון.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

אני חושב שאלה הקשרים צרכניים בהקשר הנזיקי. לכן אני לא בטוח שהדבר הזה מוסיף ודאות, זאת אומרת שורה של אינדיקציות שאולי חלות ואולי לא חלות. אני לא רואה איך הן מוסיפות ודאות באופן משמעותי, והן גם לא מותירות בעיניי מספיק גמישות לשינוי העיתים. אדרבה, שהפסיקה תתקדם ונשאיר את זה כמושג שסתום. זו לפחות הנטייה שלי בעניין הזה. אולי נשמע עוד התייחסות, אבל מה לגבי הנקודה השנייה? 

 << אורח >> הילה דוידוביץ- בלומנטל: << אורח >> 

צריך להחליט אם הכוונה למשתמש בישראל במובן שהוא יושב בישראל, כלומר כל מי שנמצא בישראל וגולש בה או רוכש ממנה שירותים, או תושב ישראל. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

או אזרח ישראלי.

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

לא, אזרח זה רחב מאוד. 

 << אורח >> הילה דוידוביץ- בלומנטל: << אורח >> 

זהו, צריך להחליט רק מה הכוונה, או שהוא נמצא בישראל, זאת אומרת אם למשל הוא נסע לחו"ל ובחו"ל צילם כל מיני תמונות, לא יודעת, צריך לגדר את זה, אבל אני מסכימה שיש מקום להחליט כאן. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

כתוב למשתמשים בישראל.

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

כן, אני חושב שמצוי בישראל - - -
 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

למשתמשים בישראל, לא כתוב אזרח.

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

אם מסתכלים גלובלית במקומות שבהם יש דברי חקיקה שמכילים תחולה אקסטרה טריטוריאלית דיגיטלית, זה תמיד מסויג בהימצאות, לגבי אינדיבידואלים שמצויים בטריטוריה שבה נמצא המחוקק. 

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

זאת אומרת שאתה מסכים שצריך להוסיף את זה.

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

בוודאי.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

הבנתי.

 << אורח >> הילה היבש: << אורח >> 

אני חושבת שלגבי הפעילות זה באמת רחב, זאת אומרת אפשר להשאיר את זה לפרשנות, אבל אם אנחנו מתייחסים לשירות תוכן דיגיטלי כזה או אחר, אז אולי צריך לדבר על אותו שירות תוכן דיגיטלי שבמחלוקת, או שצריך להתעסק בו. 

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

סליחה, את תוכלי לחדד?

 << אורח >> הילה היבש: << אורח >> 

כן. הרי סעיף (ד) אומר אם הוא מכוון את פעילותו למשתמשים בישראל, אז המונח פעילות הוא מאוד מאוד רחב. הייתי מצמצמת אותו ל-אם הוא מכוון את אותו שירות תוכן דיגיטלי. 

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

כן, שירות התוכן הדיגיטלי, כמו שיש הבחנה בין רכיבים שונים בשירותים. יכול להיות entity שיש לו שירות שמכוון לישראל, ושירותים אחרים שהם במקומות אחרים. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

נגיד שהבנתי. 

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

זאת אומרת, בעצם זה לא על ספק השירות. 

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

זה מבחן כפול, זה הספק והשירות שניתן בפועל לאנשים שמצויים בישראל.

 << אורח >> הילה היבש: << אורח >> 

השירות הספציפי.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

יכול להיות ספק פה והוא ייתן שירות לחו"ל?

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

לא, כל הסעיף הזה מתייחס רק להרחבה, כמו שנאמר, והיא רק לגבי נותני שירותים שאינם בישראל. מי שבישראל, בוודאי שהחוק חל עליו. נותני שירותים שהם מחוץ לישראל, כדי שהחוק הזה יחול עליהם, אם אני מבין נכון, צריכים להיות שני תנאים מצטברים: אחד, שהם מכוונים את השירות לישראל, עם כל האינדיקציות שיכולות להיקבע בפסיקה, ושתיים, בהקשר הזה התחולה תהיה רק על משתמשים בישראל.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

זה מה שאנחנו אמרנו.

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

כן, זה מבחן כפול.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

לא, אבל מה שאומרת הילה זה דבר שלישי. 

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

לא, היא אומרת פשוט במקום מכוון פעילותו, מכוון את השירות.

 << אורח >> הילה היבש: << אורח >> 

לא את הפעילות הכללית שלו.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

הבנתי, אז זה דבר שלישי, הוא נפרד משתי הנקודות האחרות. 

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

לא, זה המבחן הראשון. במקום מכוון את פעילותו, מכוון את השירות למשתמשים בישראל.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

בסדר, לא משנה. אנחנו מבינים.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

הבנו. העיקר שהבנו.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

אני כן אומר, יש פה שלוש נקודות. נקודה אחת אומרת להוסיף את נותן ומציע שירות תוכן דיגיטלי למשתמשים בישראל. נקודה שנייה אומרת להשאיר את מכוון את פעילותו למשתמשים כרכיב נוסף, והחידוד פה הוא לכוון את השירות למשתמשים בישראל, זה החידוד שלך. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

את השירות, או מה?

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

אחרי זה נסדר את זה בנוסח.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

בסדר.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

אבל מה שחשוב להדגיש זה שמכוון את פעילותו אומר מתוך כל הספקים בעולם, על איזה ספקים זה חל. 

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

כן.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

בוא נזדרז.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

המשתמשים בישראל זה עבור אותו ספק שמכוון את השירות לישראל, מתוך כלל המשתמשים שלו, אותם משתמשים שהם בישראל. 

 << אורח >> ליאת גלזר: << אורח >> 

מכוון את השירות זה במקום הפעילות.

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

מכוון את השירות לישראל.

 << אורח >> הילה היבש: << אורח >> 

במקום המילה פעילות יהיה כתוב שירות תוכן.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

הוא אומר שפעילות זה לא קשור לאזרח, פעילות זה משהו רחב. שירות יותר מתכוון לאזרח.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

לא, אבל אני אומר משהו אחר. אני אומר שיכולה להיות חברה שמכוונת שירות מסוים למשתמשים בישראל, אבל היא מציעה את אותו שרות גם באוסטרליה. 

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

נכון.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

לכן אמרתי, שני הדברים.

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

נכון. נכון.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

הלאה, סעיף (ה).

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

רגע, היו עוד הערות?

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

לא.

 << אורח >> הילה דוידוביץ- בלומנטל: << אורח >> 

רגע, אז בעצם עמדתנו לא מתקבלת לגבי פירוט דוגמאות של מה זה מכווין פעילות? אנחנו חושבים שבכל מקרה היועץ המשפטי לא גורע.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

לא, היועץ המשפטי ענה לך יפה מאוד. 

 << אורח >> הילה דוידוביץ- בלומנטל: << אורח >> 

בסדר, זו עמדתנו. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

בסדר, הלאה. לא, הוא ענה וכולם פה הסכימו איתו. סעיף (ה).

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

	
	(ה)	אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות כל דין, ובכלל זה מהוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981‏, ומהוראות חוק הירושה, התשכ"ה–1965‏.



טוב, אנחנו כבר התייחסנו לזה גם בדיונים הקודמים. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

ביתר שאת.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

אין פה כוונה לשנות מהאיזונים הקיימים כבר היום בהקשרים של פרטיות או בהקשרים של דיני הירושה. יש מחלוקות בהקשרים מסוימים לגבי האחריות של ספקים, והדברים האלה לא באים לשנות פה את המצב בעניין הזה, לא לכאן ולא לכאן. 

	ביצוע ותקנות
	3.
	שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו. 



 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

התחולה, מה אומרים על התחולה?

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

	תחילה 
*מוצע לאפשר זמן הסתגלות.
	4. 
	תחילתו של חוק זה ששה חודשים מיום פרסומו.




אנחנו הצענו שישה חודשים מיום פרסומו.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

מה אתם אומרים?

 << אורח >> יהודה בן יעקב: << אורח >> 

תודה. אני מבין שזה הסעיף האחרון, אז אני גם מבקש לנצל את ההזדמנות להודות לכם על הדיונים המאוד רגישים סביב הנושא הזה, עם הבנה מאוד ברורה של המורכבויות. לגבי זמן היערכות, דווקא כשמדובר בפלטפורמות ושירותים שיש בהם המון משתמשים, יש משמעות בארכיטקטורה הטכנית של המוצר איך לגשת למידע, ואיך לעשות את זה בצורה שלא פוגעת בגישה אחרת למידע שיש בבסיס של המוצר. זמן ההיערכות המוצע כאן הוא שישה חודשים, אנחנו חושבים שצריכים להיות לפחות 12 חודשים כדי שאפשר יהיה לעשות את זה בזמן נכון ולהתאים את המצב. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

עורך דין רחום, מה אתה אומר על התחולה?

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

אנחנו מסכימים שצריך זמן היערכות, אני חושב שכל ספק שכבר עושה חלק גדול מהדברים ירצה לבחון את עצמו ולדייק. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

מיקרוסופט אמרו 18 חודש. זה הרבה זמן.

 << אורח >> הילה היבש: << אורח >> 

אני מבינה. אני רק רוצה לומר שמדובר בהסדר שבעצם לא קיים בעולם בכלל בהקשר הזה. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

באמת?

 << אורח >> הילה היבש: << אורח >> 

לא קיים. לא קיים, אין דרישה כזאת בעולם. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

אז אני אזכה באוסקר?

 << אורח >> איגי פז: << אורח >> 

מציון תצא, אדוני.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

זה גור, ואפרת גם. אפרת באמת הייתה פעילה, זו הזדמנות להודות לה – בנעימות, עם סבלנות והיא הסבירה לאט. באמת כל הכבוד. לא הבנתי את המושגים, זה עולם חדש. כל הכבוד לך, אפרת, באמת. יישר כוח. 

 << אורח >> הילה היבש: << אורח >> 

כמו שיהודה אמר, מדובר בארכיטקטורה מורכבת. כמו שאמרתי, מיקרוסופט כבר התחילה להיערך בגלל הרגישות, והרגישות היא באמת למדינת ישראל, לא למשהו אחר.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

כן, אבל 18 חודש זה הרבה. שנה, בואו נלך על 12 חודש. אני אומר לך, אם לא היה את אירועי ה-7 באוקטובר, אז בסדר, אבל הגעתי לזה דרך האירוע המצער הזה, לצערי – אז בואו ניתן בשורה, הם עוקבים אחרינו והם רוצים בשורה. 12 חודש, גברתי. 12 חודש. 

 << אורח >> הילה היבש: << אורח >> 

תודה, אדוני.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

כן.

 << אורח >> אייל שגיא: << אורח >> 

אם אין הערות נוספות אני רוצה לחזור למה שהתחלנו איתו, הגדרה אצל מעסיקו. יש לי הצעה אם תרצו, שבמקום ובלבד שאינו מוחזק בחשבון אצל מעסיקו, יהיה כתוב ובלבד שאינו מוחזק בחשבון שהוקצה במסגרת עבודתו – ואז אין מעסיק. יש כל מיני, גם אם הוא פרילנסר, זו עבודתו. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

עוד פעם?

 << אורח >> אייל שגיא: << אורח >> 

ובלבד שאינו מוחזק בחשבון שהוקצה לו במסגרת עבודתו. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

הוקצה לו במסגרת עבודתו. מה אומר משרד המשפטים? 

 << אורח >> ציפי סולומון דרמר: << אורח >> 

אנחנו חושבות שזה מקובל.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

אפילו שזה לא של המעסיק. אבל אם הוקצה לו גם לשימוש פרטי? לא יחול החוק הזה.

 << אורח >> אייל שגיא: << אורח >> 

זה משהו אחר, אבל בגלל זה במסגרת עבודתו. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

מה אומר הדוקטור?
 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

אבל אם הוא פרילנס, אני לא חושב שהוא ממילא יקבל את זה. 

 << אורח >> אייל שגיא: << אורח >> 

לא, אני אתן לך דוגמה למשהו שטיפלתי בו. פרילנס שניהל חשבון של מדיה חברתית עבור חברה, ואז נפרדו דרכיהם והוא לא רוצה לתת, אז עכשיו הוא מנהל אותו. נכון שיהיה פה ויכוח האם זה תוכן אישי או לא, אבל לא לשכוח שהספק לא יודע מה יש בפנים וגם לא מעניין אותו. 

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

בסדר, בוא נלך על זה.

 << אורח >> עמרי רחום טוויג: << אורח >> 

זה טוב, אנחנו חושבים שזה נכון.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

אתה מבסוט, פחות השקעה של 50 מיליון דולר.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

בסדר, אז נוסיף לתוכן אישי ובלבד שאינו מוחזק בחשבון שהוקצה לו במסגרת עבודתו, כמובן בהתאמות של נוסח. כמובן שכל החוק כפוף להתאמות של הנסחות.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

כל החוק בהתאמות לנוסח. אפשר להגיע להצבעה?

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

כן.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

יופי. וואו, רגע היסטורי.

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

יש בקשות רשות דיבור של כמה סיעות – של חד"ש-תע"ל, של העבודה ושל ישראל ביתנו, שאנחנו כמובן נוסיף למליאה. חוץ מזה, יש שתי הסתייגויות של יש עתיד: אחת, שסעיף 2.(ה) יימחק, ושתיים שבסעיף 3 במקום המילים שר המשפטים יבוא שר התקשורת. הם לא נוכחים כאן, אפשר להצביע על ההסתייגויות אחת-אחת. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

בוא נצביע עליהן. קודם כול נצביע על ההסתייגויות. ביחד?

 << דובר >> ד"ר גור בליי: << דובר >> 

אפשר ביחד.



 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

טוב, נצביע על ההסתייגות של יש עתיד. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

לא אושר.
 
שתי ההסתייגויות הוסרו. אפשר להצביע על הצעת החוק. חוק הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירתו של אדם, התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת ארז מלול, עם התאמות נוסח של המחלקה המשפטית. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

אושר. 

אחד בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. זה רגע היסטורי. הצעת החוק אושרה בוועדה ולקריאה שנייה ושלישית, ובעזרת השם תעבור גם במליאה. אני נועל את הישיבה, תודה רבה לכולם.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:06. << סיום >>