פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת

1

41
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
20/05/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 57
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שני, י"ב באייר התשפ"ד (20 במאי 2024), שעה 12:05



סדר היום:
 << נושא >> אתגרים של ילדים על הקשת הלהט"בית - לציון היום הבין לאומי נגד הומופוביה << נושא >>  


נכחו:
חברי הוועדה: 
אלי דלל – היו"ר
מיכל שיר סגמן


חברי הכנסת:
יוראי להב הרצנו
גלעד קריב


מוזמנים: 
	איריס בן יעקב
	–
	ממונת חינוך למיניות למניעת פגיעה - שפ"י, משרד החינוך

	ורד זליג מויאל
	–
	סגנית מנהל האגף לקידום אוכלוסיות הלהט"ב, המשרד לשיוויון חברתי

	רפ"ק סיוון שחר
	–
	ר' חוליית חסרי ישע, קטינים, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

	נעמי אברהם
	–
	רפרנטית טרנסג'נדרים, המחלקה למשפט ציבורי, משרד המשפטים

	ליאת יעקובוביץ'
	–
	עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

	ישראל זרי
	–
	סגן ראש העיר, עיריית רמת-גן

	איילה שטגמן
	–
	נציגת ציבור בוועדת קידום מעמד הילד, עיריית רמת-גן

	גלעד שמיר
	–
	רכז קהילה גאה, עיריית בת ים

	גיא יקר
	–
	יו"ר החטיבה החינוכית, הסתדרות הפסיכולוגים

	טל מרגליות
	–
	נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

	רום אוחיון
	–
	מנכ״לית שותפה, איגי - ארגון נוער גאה

	אלאיה יובל הוף
	–
	מנהלת סושיאל, איגי - ארגון נוער גאה

	שחף כהן
	–
	חניכה ומדריכה צעירה, איגי - ארגון נוער גאה

	ד"ר רותי בלט
	–
	אחראית תחום מחקר טרנס, האגודה למען הלהט"ב בישראל

	יעל סיני ביבלש
	–
	מנכ"לית, אגודת ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג'נדרס בישראל

	אפרת רותם
	–
	מנהלת חטיבה ארצית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

	דקלה גולומבק
	–
	מנהלת, הגג הוורוד בתל אביב, עמותת אותות, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

	נילי מדרר
	–
	מנכ"לית, הבית הפתוח בירושלים

	פלג בר לב
	–
	מ"מ מנכ"לית שותפה, עמותת מעברים

	אדם נועם גופנא
	–
	נוער טרנסי, עמותת מעברים

	הדס כהן
	–
	נוער טרנסי, עמותת מעברים

	מירב לבני קייש
	–
	מנכ"לית, ברית הלביאות

	נטע גלנץ
	–
	חברת דירקטוריון, חוש"ן - חינוך ושינוי

	מיה אוברבאום
	–
	יועצת משפטית, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

	נעמה זרביב
	–
	מנכ"לית, שוברות שוויון

	שלומית רון
	–
	אימא, עו"ד, הורים חילונים ליברליים - מזווית אחרת

	צבי שלם
	–
	הורה

	יובל גת
	–
	הורה

	מיכאל פואה
	–
	יו"ר, בוחרים משפחה

	אריאל שמן
	–
	חוקר, בוחרים משפחה

	מייקל לוי
	–
	יושב ראש העמותה, אבות למען צדק

	אפרת לופו
	–
	אחראי קשרי ממשל, ארגון חותם - יהדות על סדר היום

	ויקי כהן
	–
	אימא של נמרוד כהן, חייל חטוף בעזה

	לילה מונדר
	–
	נכדתו של אברהם מונדר, חטוף בעזה

	ורד אנסבכר
	–
	פורום הגבורה

	מבשר קלמנזון
	–
	פורום הגבורה

	אורנה שרגאי
	–
	נשים עושות שלום

	ג'ודי ענתבי מרוויס
	–
	יה"ת - יצירה, הבעה, תרפיה - האגודה לטיפול באמצעות אמנות

	

משתתפים באמצעים מקוונים:

	עדי פז
	–
	מנהלת תחום להט"ב, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	רפ"ק רחלי צימבר
	–
	ר' תחום קהילת להט"ב, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

	טלי יוגב
	–
	ר' אגף בכיר מניעה וטיפול, המשרד לביטחון לאומי

	איתן אבנון
	–
	עו"ס להט"ב אגף הרווחה, עיריית חיפה




ייעוץ משפטי: 
תמי סלע

מנהלת הוועדה:
תמי ברנע

רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים – נועם כהן


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



 << נושא >> אתגרים של ילדים על הקשת הלהט"בית - לציון היום הבין לאומי נגד הומופוביה << נושא >>  


 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

שלום לכולם, צוהריים טובים. אני רוצה לפתוח את הישיבה בתפילה לחזרתם של החטופים בשלום, כולם בלי יוצא מן הכלל, לשלום החיילים שלנו והחלמת הפצועים. הישיבה היום תעסוק באתגרים של הילדים על הקשת הלהט"בית והיא לציון היום הבין לאומי שהיה ב-17 לחודש, שבוע שעבר, היום הבין לאומי נגד הלהט"בופוביה שהתקיים בשבוע שעבר. 

אני מזכיר לכל המשתתפים שהישיבה מוקלטת ומצולמת, אז פשוט שאנשים ידעו את זה, והדברים שנאמרים נרשמים בפרוטוקול. אני מבקש שמי שמדבר יציג את שמו ותפקידו המלא. בגלל רגישות הנושאים הצפויים לעלות בישיבה זו, אני קובע כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת ככל שתהיה בקשה מטעם חבר כנסת או נציגו או שר או נציגו או אם יעלה הצורך לשם הגנה על הקטין או חסר הישע, ימחקו מהפרוטוקול המפורט לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים או קטינים. כמו כן, אם הדבר ידרש, לבקשת משתתף אחר בישיבה אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויים לגרום נזק לו או לזולתו.

אני מבין שיש פה אימא של חטוף, גברת כהן, בואי שבי לידי.

 << אורח >> ויקי כהן: << אורח >>  

שלום רב, שמי ויקי כהן, אני אימא של נמרוד כהן. נמרוד הוא חייל, הופקר ב-7 באוקטובר, הוא נחטף מתוך הטנק שלו יחד עם כל הצוות שהיה איתו, כולם מכירים את הסרטון המפורסם של הטנק עולה באש. ואנחנו כאן, המשפחות, בכל הוועדות, באנו להזכיר לכם, אתם חזרתם מפגרה. להזכיר לכם שנמרוד ועוד 127 אנשים, חטופים עדיין נמצאים בעזה. לנמרוד יש אחות תאומה שהתגייסה לפני מספר חודשים ואח גדול קצין לוחם, לחם בעזה. אנחנו אנשים פטריוטיים, מאוד ערכיים, עובדים, תורמים, משלמים מסים, ממלאים את חובתנו למדינה הזאת. אבל המדינה, הממשלה, לא עומדת בהתחייבויות שלה אלינו. כי עובדה שהיקירים שלנו עדיין נמצאים בשבי.

אנחנו קיבלנו אות חיים על נמרוד מאחת החטופות שחזרו כבר לפני כמה חודשים ואני מתארת לעצמי שהבן שלי וכל מי שנמצא שם שהוא עדיין בחיים שואל את עצמו, איך זה שהם עדיין שם, איך זה שהממשלה לא עושה כל מה שהיא יכולה כדי להחזיר אותם הביתה. כי עובדה שהם עדיין שם. הימים חולפים, עונות השנה חולפות, אבל כמו שאומרים, והחיטה צומחת שוב. ואנחנו עדיין פה, חזרנו מפגרה, חזרנו לוועדות, זה לא נתפס, זה פשוט בלתי נתפס.

אנחנו מבקשים, מפצירים, דורשים שתעשו כל מה שאתם יכולים כדי להחזיר אותם, גם אם זה אומר הפסקת המלחמה. הם הרי לא יחזרו מפעולה של הצבא, ראינו את זה כבר, חלפו יותר משבעה חודשים, רק עסקה תחזיר אותם. אז צריך לעשות הכול, להשאיר בצד את הכול, את החמאס אפשר יהיה למוטט אחר כך. אבל יש שם אנשים עדיין חיים, אני רוצה את הבן שלי חזרה. זו ועדה למען הילד, הילד שלי שם, אני רוצה אותו הביתה. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

תודה. מבשר קלמנזון.

 << אורח >> מבשר קלמנזון: << אורח >>  

תודה רבה. שלום, קוראים לי מבשר קלמנזון. בשמחת תורה, אבא שלי, אלחנן קלמנזון יצא מעצמו לבארי, שם חילץ מתוך התופת כ-100 אזרחים עד שבבית האחרון הוא נהרג. באתי לפה, לכנסת, בשם פורום הגבורה כדי לבקש מחברי הכנסת להמשיך את המשימה שאותה אבא שלי התחיל ומסר את נפשו למענה. בארי כבר שוחרר וטוהר, אבל כל עוד הם לא יכולים לחזור לבתים שלהם כי הם חוששים לחיים שלהם, אז המשימה לא הושלמה.

מאז שמחת תורה, למשפחה שלנו ולבארי יש קשר קרוב ויצא לי לדבר עם חלקם. הרבה מהם אומרים אנחנו לא נחזור אם בונים לנו את הבתים עם ממ"דים. ובהתחלה האמנתי שככה יהיה, אבל כשהייתי בטקס יום הזיכרון בבארי, עברתי בגן משחקים וראיתי שם מיגונית חדשה. את המיגונית הקודמת שהייתה שם, אבא שלי פוצץ בשמחת תורה כי חשבו שהיה שם מחבל. אני מבקש מכם, חברי הכנסת, שבמקום למגן, תביאו לניצחון ושקט תמידי לכל תושבי המדינה. אסיים בתפילה להשבת כל החטופים. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

תודה רבה, חמוד. אני רוצה לומר לך ולכל משפחת קלמנזון, אתם פשוט משפחה מדהימה ואנחנו גאים בכם. תודה.

 << אורח >> מבשר קלמנזון: << אורח >>  

תודה רבה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

ורד אנסבכר.

 << אורח >> ורד אנסבכר: << אורח >>  

שלום. קצת קשה לדבר אחרי מבשר. קוראים לי ורד, אני אחות של רב סרן יהודה כהן שהיה מ"פ בסיירת גבעתי, לחם ב-7 באוקטובר בקיבוץ נחל עוז, היה בין המשחררים של הקיבוץ ושבוע אחרי הכניסה הקרקעית נהרג בקרב קשה. גם במותו, הוא ושניים מחייליו הצילו את כל פלוגת סיירת גבעתי כי הסתערו על מחבלים רבים ומנעו בגופם את התקיפה שהם תכננו לעשות שם. ואני מצטרפת למבשר בבקשה שלנו מחברי הכנסת להמשיך את הלחימה עד אשר נשיג את המטרות שהממשלה הציבה, מיטוט חמאס, החזרת החטופים.

כל עוד אנחנו מדשדשים והכול נעשה בקצב לאט לאט, דברים לא קורים. אנחנו חייבים להיכנס לעצימות גבוהה, אנחנו מבינים שרק כשאנחנו בעצימות גבוהה יש לנו כוח. יש לנו כוח מול החמאס, יש לנו כוח מול כל אומות העולם שרואות את המדינה החזקה שהקמנו פה, רואים שיש לנו פה את היכולת לעמוד על שלנו ואנחנו לא פראיירים. ואנחנו באמת רוצים להמשיך את הצוואה של אחי, אבל לא בשביל אחי, אחי כבר נהרג. אלא בשבילנו, בשביל החיים, בשביל שנוכל להקים פה מדינה. בשביל שהילדים שלנו יוכלו לחיות בביטחון ויש בכוח שלנו להביא לביטחון, יש בכוח שלנו להביא לתקומה.

והעם רוצה את זה, העם רוצה ניצחון, העם רוצה ביטחון וזה בידינו, זה בידינו. ועד שהמטרות של הלחימה לא יתממשו, אנחנו פשוט לא נוכל לשבת בשקט. אני יכולה להגיד באופן אישי, אני כבר שבעה חודשים מאז שהאסון קרה, לא נחה לרגע, לא מתרכזת בשכול הפרטי שלנו כי אנחנו מבינים שיש לנו פה מטרה ויש לנו פה משימה חשובה וזה בידיים שלנו.

אז אנא, מכל מקבלי ההחלטות, תמשיכו את הלחימה, תראו לאויבים שלנו שלא שווה להתעסק איתנו. תראו לאויבים שלנו שיש פה עם חזק, מדינה חזקה, צבא חזק שלא פראייר ולא מוכן להשפיל מבט, אלא הוא מרים מבט ובעזרת השם הדבר הזה יוביל גם לניצחון, גם להחזרת החטופים ובעיקר להרבה עוצמה מול כל אומות העולם. תודה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

תודה רבה, ורד. לילה ממשפחת מונדר, בבקשה.

 << אורח >> לילה מונדר: << אורח >>  

נעים מאוד, קוראים לי לילה, באתי לוועדה הזאת כי אני עוסקת בחינוך, אני מורה וגננת בחינוך האנתרופוסופי. אני עובדת עם ילדים מגיל 3 עד גיל 18 ואני רוצה לשתף אותך במה שהם חווים בתור ילדים במלחמה. מאוד מפחיד להם, הם מאוד חסרי ידיעה על מה קורה, חסרי הגנה. מאוד קשה בתור ילד, במיוחד בגיל ההתבגרות, לעבור את כל התהליך של גיל ההתבגרות, במיוחד במלחמה סביבך. המדינה אמורה להיות מקום שמוגן לילדים ושירגישו בטוחים בו לגדול, והתלמידים שלי לאו דווקא מרגישים בטוחים לגדול, הם מאוד מפחדים. וגם אני מאוד מפחדת וכמו שאת רואה, אני גם מאוד צעירה ואני עדיין מפחדת. אני מפחדת למות ברחוב, אני מפחדת שמישהו פשוט יקח אקדח וירה.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

חס וחלילה.

 << אורח >> לילה מונדר: << אורח >>  

חס וחלילה. אני מפחדת שמישהו יהרוג אותי בכביש סתם כי מתחשק לו. אני חי בהמון המון דאגה לעצמי בעיקר, למשפחה שלי שהתפרקה לחלוטין, יש לי גם אחריות על התלמידים שלי שאני מאוד מעריכה ואוהבת ואני רוצה שהם לא יגדלו וירגישו את מה שאני מרגישה עכשיו בתור מבוגר, אני רוצה שהם יגדלו במקום שהם מרגישים ומרגישות בטוחות, שנוח להם להיות מי שהם ומי שהן, שלא ישפטו אותם, ושלצערי, לא יחוו שכול כמו שאני חוויתי.

דוד שלי נרצח בקיבוץ, קיבוץ ניר עוז, והמשפחה שלי נחטפה. אני לא רוצה שאף אחד יחווה את מה שאני חווה ולצערי, פה עוד אנשים דיברו וחוו את זה וכואב שאני עדיין גרה במדינה שדברים כאלו קורים בה. הייתי מבקשת ממך בכל לשון של בקשה, תעשה הכי טוב שאתה יכול, אני בטוחה שאתה יודע. תגרום לתלמידים שלי, תגרום לילדים של מדינת ישראל לא להרגיש חסרי ישע, לא להרגיש פחד וכאב עצום ושחלילה לא יחוו אובדן. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

תודה גם לך. באיזה מקום את מחנכת?

 << אורח >> לילה מונדר: << אורח >>  

בתיכון זומר ברמת גן. ואני עובדת גם בגנים בכפר הירוק, בגני אנתרופוסופיים.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

זהו, היינו בכפר הירוק ולפי הדיבור שלך, אני חושב שאת מחנכת עם רגישות מדהימה.

 << אורח >> לילה מונדר: << אורח >>  

תודה רבה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

באמת, שאי ברכה ונתפלל כולנו כמו שהתפללת עכשיו לחזרת כל החטופים וכל חיילי צה"ל לשלום. תודה.

 << אורח >> לילה מונדר: << אורח >>  

אמן, תודה רבה על ההקשבה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אורנה שרגאי.

 << אורח >> אורנה שרגאי: << אורח >>  

שמי אורנה שרגאי, אני מתנועת נשים עושות שלום. אנחנו תנועה שמהשבוע השלישי למלחמה עומדת יום-יום בכיכר החטופים ולאחרונה גם בשער בגין לתמיכה במשפחות החטופים. והסיבה המרכזית שאנחנו עושות את זה היא שאנחנו, כנשים עושות שלום שבנו ואמרנו והתרענו וזעקנו ועמדנו והפגנו ואמרנו שהמשפחות בעוטף עזה סובלות ממציאות יום-יומית של היעדר ביטחון וגם מועצת הביטחון של האו"ם הכירה בכך שבאיזורי סכסוך, אמהות וילדים הם הראשונים להיפגע. והילדים, כל המשפחות בעוטף עזה, היו חשופים יום-למציאות של היעדר ביטחון ואנחנו זעקנו וזועקות גם עכשיו שאי אפשר היה לנהל את המצב שם וחייבים לייצר עתיד של ביטחון ושקט בעוטף עזה למשפחות והילדים וכמו שאמר מבשר המקסים, הוא אמר, תפסיקו למגן, תביאו ניצחון. אז אנחנו אומרות, לא רק למגן, להביא ביטחון וזה הקול שרצינו להביא לכאן היום לצד תמיכה במשפחות החטופים.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

תודה אורנה, תודה. לפני שאנחנו נמשיך אנחנו נעשה דקה הפסקה. קשה מאוד לעבור ממה שנאמר פה, מה שדובר, לסדר היום הרגיל, אז ממש דקה. תודה רבה.

 << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 12:18 ונתחדשה בשעה 12:20.) << הפסקה >>  


 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

ב-17 במאי ציינו את היום הבין לאומי נגד הומופוביה. יום זה מהווה הזדמנות חשובה להעלות את המודעות לאתגרים הייחודיים שעמם מתמודדים צעירים וצעירות להט"בים ולהדגיש את חשיבות המאבק בגזענות ואפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית. למרבה הצער, צעירים רבים ממשיכים לחוות דעות קדומות, התעלמות, דחייה וחוסר קבלה בשל זהותם המגדרית והמינית. הם חווים לעתים קרובות בידוד חברתי, קשיים בהתמודדות עם חוויות טראומטיות ומחסור בתמיכה וייעוץ מותאם צרכים וצורכיהם היחודיים. חשוב להכיר בכך שחוויות אלה עלולות להוביל לתחושות של חוסר ערך עצמי, דיכאון ולעיתים אף למחשבות אובדניות. מצב זה מחייב אותנו כחברה מתקדמת ומכילה לפעול ללא לאות כדי להבטיח סביבה בטוחה, מקבלת ותומכת עבור כל צעיר וצעירה, ללא תלות בנטייתם המינית או זהותם המגדרית.

 היום בוועדה נתון באתגרים עמם מתמודדים הנערים ונראה מה אנחנו יכולים לעשות על מנת לקדם הכלה, לקבל את האחר, סובלנות וקבלת השונה וגם כדי להיות במרחב פתוח ואוזן עבור צעירים להט"בים ובני משפחותיהם. בוועדה שלי, כמעט בכל הנושאים, אין קואליציה, אופוזיציה, אנחנו פועלים פה במאמצים משותפים של כולנו כדי לעבוד יחד עבור עתיד טוב יותר לילדים, לדור הבא, לילדי ישראל. 

בדיון של היום נדון יחד על האתגרים ונעשה הכול על מנת לפעול יחד עבור צעירים. אני קורא לכולם בכל יום בשנה לנהוג בצורה של סובלנות וקבלת כל אדם. ללא קשר של מגדר, נטייה כזאת או אחרת או זהות מגדרית. יחד נוכל ליצור עולם טוב יותר בעבור כולנו. תודה רבה.

אנחנו נתחיל פה לפי הסדר, משרדי ממשלה. משרד החינוך, איריס בן יעקב. שלום, איריס.

 << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >>  

קודם כול, אני חושבת שזה אחד הנושאים שאנחנו מאתגרים, שאנחנו מתמודדים איתם באמת מתוך הנחת בסיס שכמו שנאמר פה, שלכל ילד במדינת ישראל מגיע שירגיש מוגן, שתהיה לו רווחה נפשית, שירגיש בטוח לקום בבוקר, להגיע לבית הספר, למוסדות החינוך ובכלל להסתובב בחברה, שירגיש בעל ערך. ולא משנה מה הוא ומי הוא ובאיזה צבע, זו הנחת הבסיס. והנחת הבסיס הזאת מלווה אותנו גם בפעולות שלנו. ואנחנו בעצם עושים פעולות, קודם כל מבחינתנו, ברמת המדיניות.

ברמת המדיניות אנחנו מתייחסים קודם כול בחוזר מנכ"ל לכל הנושא הזה של אלימות בכלל, כלפי תלמידים וכלפי אמירות שמיוחסות לנטייה מינית וזהות מגדרית. אנחנו ניסחנו בשנים האחרונות וזה יצא לא מזמן לאור, את הקווים המנחים, הקווים המנחים למתן תחושת מוגנות ומענה מיטיב לילדים ובני נוער להט"בים ומשפחות הקשת במערכת החינוך. הצורך הזה בעצם נולד מצרכי השטח, אנחנו ראינו ילדים בבתי ספר סובלים, שלא מקבלים מענה, ילדים שמרגישים חוסר התאמה בין המין הביולוגי שלהם לזהות שלהם, ילדים שלא רוצים לבוא לבית ספר כי אנשי חינוך ובכלל לא מוכנים לפנות אליהם בלשון הפנייה שהם מבקשים או בשם שהם מבקשים.

ואנחנו באמת ישבנו ושברנו את הראש יחד עם ארגונים, יחד עם הורים, יחד עם אנשי מקצוע שמלווים תלמידים כאלה שנים, וניסינו לחשוב מה יכול לעזור להם במוסדות החינוך ומה אנחנו כמבוגרים האחראיים יכולים לעשות. ולכן אנחנו ניסחנו מסמך שמתייחס גם להתייחסות פרטנית, איך אנחנו מלווים ילדים כאלה, וגם מערכתית. כשבעצם הפעולות שנגזרות בהיבט המערכתי מתייחסות קודם כל להכשרת הצוות ברמה של קודם כול תדעו איך לקבל ילד כזה. וגם, אני אומרת את זה קצת בעצב, אבל גם מה לא לומר כדי לא להזיק לאותו ילד.

אז המסמך הזה הוא למעשה מסמך של קווים מנחים והוא בעצם הגיידליין של בתי הספר. וכמובן, זה מסמך גנרי, אבל כל בית ספר וכל אוכלוסייה מתאימה את המסמך הזה בהתאם ליכולת ולצרכים. וכמובן עומדים לרשותה מדריכי היחידה שלי, יש לנו 125 מדריכים ומדריכות שמלווים מקצועית את בתי הספר, ואם יש איזה שהוא קושי, אנחנו כמובן שם לעזרתם.

בנוסף לזה, יש לנו שיעורים בנושא כוחות שבדרך, פעם זה היה כישורי חיים. ששם אנחנו ממש מלמדים את הילדים, קודם כול מיניות בריאה, מיניות בריאה ומניעת פגיעה, מגיל הגן ועד י"ב. השיעורים האלה כמובן כוללים קשת של נושאים מותאמים לגיל ההתפתחותי, מאוד מאוד חשוב, וגם מותאמים מגזרית, אוקיי? אלה השיעורים.

 אנחנו כמובן מתייחסים גם ליום ההבנה במאי, אנחנו מוציאים מכתב לאנשי חינוך ומבקשים את התייחסותם ולא להקל ראש בנושא. ובנוסף לזה, יש לנו תקנה תקציבית שאנחנו כל שנה מוציאים קול קורא לבעלויות ולרשויות, ואנחנו מזמינים אנשי חינוך שקשה להם לדבר על הנושא, להזמין סדנאות והרצאות בנושא כי אנחנו באמת חושבים שהחינוך קודם כול מתחיל מהמבוגרים. והרבה פעמים הקשיים הם עם המבוגרים ופחות עם הילדים, אז אנחנו נעזרים כמובן בגורמים מקצועיים שמגיעים לתוך בתי הספר ומספרים את הסיפור האישי ויוצרים איזו שהיא תחושה של אמפתיה וסובלנות כי אנחנו באמת מאמינים שחינוך מביא שינוי. אז אלה - - -

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

כמה אחוז מתקנת הסובלנות שדיברת עליה נוצל בשנת הלימודים הנוכחית?

 << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >>  

אתה נוגע פה בנקודה כואבת, כי אנחנו - - -

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

קודם כול תגידי מה התשובה ואז.

 << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >>  

אני אגיד מה התשובה, התשובה שכרגע לקח זמן עד שהשתחרר התקציב, זה לא היה תלוי בנו. ברגע שהשתחרר התקציב, אנחנו כרגע עובדים קשה כדי שהתקציב ינוצל, כרגע לא נוצל, לא נוצל.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

אפס אחוז ניצול.

 << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >>  

אפס אחוז ניצול כרגע. אני לא יודעת אם אפס אחוז, אבל כן התקיימו בבתי הספר, אבל מעט מאוד יחסית. מעט מאוד, אנחנו עובדים על זה שהשנה התקציב ינוצל והארכנו את התקנה עד סוף דצמבר.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

אוקיי, מתי יפורסם הקול הקורא לתוכנית לשנה הבאה?

 << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >>  

אני מקווה שלקראת ינואר.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

למה לא, לצורך העניין, באוקטובר? אם אנחנו יודעים - - -

 << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >>  

אתה צודק, פשוט, כמו שהבנתי, אי אפשר להריץ שני קולות קוראים באותו נושא באותה שנה, אז אנחנו נסיים עד דצמבר קודם כול לממש את כל מה שבעצם הוזמן, ואחר כך אנחנו נוציא קול קורא וכמובן נאפשר לבתי הספר לממש גם את התקציב של השנה הבאה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אוקיי. איריס, שאלה לגבי הורים. משרד החינוך באמת מטפל בתלמידים וכך הלאה. אבל לעתים, אני מניח, אני לא יודע, אבל אני מנסה רגע להבין. ייתכן ולאותו תלמיד יש קושי גדול לא מהסביבה החברתית שלו, אלא יותר עם ההורים. איפה משרד החינוך נכנס בנקודה הזו?

 << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >>  

אז קודם כול, יש את היועצות החינוכיות בבתי הספר. וברגע שיש תלמיד שמגיע ליועצת ומספר לה שהוא לא רוצה לשתף את ההורים, מכל סיבה שהיא, היועצת קודם כול עושה עבודה עם התלמיד. עכשיו, המטרה שלנו, באמת, בראש ובראשונה זה לערב את ההורים ולשתף אותם כי הם בעצם הדמויות המשמעותיות עבור ילד.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

נכון.

 << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >>  

אבל הרבה פעמים ביציאה מהארון, אוקיי? בחשיפה, עצם הגילוי, זו לא בשורה קלה לחלק מההורים. לא רוצה לעשות הכללות, אבל לחלק מההורים זו לא בשורה קלה. לכן צריך לעשות את זה בתהליך מאוד מאוד עדין ורגיש יחד עם הילד ויחד עם ההורים שלו. ולפעמים יש ילדים שממש מביעים התנגדות נחרצת להודיע להורים שלהם ואנחנו עושים איתו עבודה כדי בעצם לעשות עבודה עם ההורים.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

זאת אומרת, משרד החינוך מודע לבעיה.

 << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >>  

בוודאי.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

והוא מטפל בה במסגרת היועצים בבתי הספר.

 << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >>  

החינוכיים, נכון.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אוקיי. כן, יוראי.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

יש לי עוד שאלה אם אפשר, יכול להיות ששוחחת על זה בהתחלה, אבל לפני שנתיים פורסמו קווים מנחים - - -

 << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >>  

דיברתי על זה.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

אוקיי, מה התובנות המרכזיות שקיבלתם מהשטח בנוגע לקווים המנחים, להתנהלות מול התלמידים הלהט"בים, על הכשרות שאולי גיליתם שצוותי הוראה זקוקים להם?

 << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >>  

אני רוצה להגיד שאחת התובנות, קודם כול אני חייבת להגיד שהיו לי קבוצות מיקוד עם מנהלי בתי ספר אחרי פרסום המסמך כדי לשמוע באמת מה דעתם ואני חייבת להגיד שקודם כול הייתה אנחת רווחה. הם ממש הודו לנו שסוף סוף יש קווים מנחים, יש איזו שהיא אמירה של משרד החינוך שמעוגנת במסמך, אוקיי? עכשיו, אנחנו לא רוצים שזה יהיה פרוטוקול, אנחנו רוצים שכל מקרה ישקל לגופו, אבל מבחינתם זה גב וזה כן איזה שהוא גיידליין שמראה להם מה לעשות, גם מבחינה פרטנית וגם מערכתית, וגם במקרים ספציפיים וגם בכל מיני התלבטויות.

ואני גם אמרתי שלרשות מנהלי בתי הספר, בנוסף למסמך הזה, יש את מדריכי היחידה שלנו. והמדריכים האלה באמת מהווים מעטפת מקצועית להתלבטויות. וברגע שיש איזה שהוא קושי, אנחנו שם ואנחנו עוזרים ואם גם צריך, לבוא לבית הספר ולראות איך פותרים את הקושי הזה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אוקיי, תודה, איריס, עוד שאלה אחת. האם יש שוני בין המגזרים בחינוך. בין המגזר החרדי למשל, בין המגזר הערבי בנושאים האלה. האם בכלל יש מודעות לזה? ואם כן, איך הדברים האלה מטופלים.

 << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >>  

אז ראשית אני רוצה להגיד שבהחלט יש הבדל. יש הבדל מאוד מאוד גדול ואנחנו מכבדים את ההבדלים האלה ואנחנו מנסים לראות איך לעשות התאמות במסגרת האפשרויות בכל המגזרים. מה שאני רוצה להגיד זה שבכל המגזרים האלה גם יש לנו יועצים ויועצות חינוכיות שעוברים אצלנו את אותה הכשרה. והמדריכים שלנו גם עוברים את אותה הכשרה והם אלה שבעצם אמונים לראות, לבחון מי האוכלוסייה ואיך עושים את ההתאמות ומה אפשרי ומה לא אפשרי.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אוקיי, תודה. אנחנו נעלה את עדי פז ממשרד הרווחה והביטחון החברתי בזום, בבקשה.


 << אורח >> עדי פז: << אורח >>  

תודה. אז משרד הרווחה, אני מנהלת תחום הלהט"ב במשרד הרווחה. אנחנו באמת מציעים מגוון של שירותים, גם לבני נוער וגם לצעירים ובוגרים מאוכלוסיית הלהט"ב, כשאנחנו מכוונים באמת לאוכלוסייה שהיא או בסיכון או נזקקת מסיבות כאלה ואחרות, למענים רווחתיים או מענים טיפוליים. יש לנו קשת של מענים גם בקהילה, חלקה מופעלת על ידי הרשויות המקומיות, יש עובד סוציאלי להט"ב בלמעלה מ-100 רשויות מקומיות, מטפל מגיל 13 והלאה.

וחלקה בקהילה על ידי עמותות שונות, יש קבוצות של איגי, יש קווי קשב שמפעילה עבורנו האגודה, כל מיני שירותים שמיועדים גם הם גם לנוער, גם לבוגרים. מציעים גם ייעוץ ראשוני, גם איזו שהיא מעטפת חברתית וקבוצת הזדהות והשתייכות, וגם למי שצריך בהמשך, באמת משהו שהוא יותר טיפולי, או פרטני או קבוצתי. יש לנו גם מסגרות שהן מסגרות חוץ ביתיות שמיועדות באמת לבני נוער שהם בסיכון גבוה שמסיבות כאלה ואחרות מוצאים מהבית. או על רקע הלהט"ביות שלהם או מסיבות אחרות, אבל בגלל הזהות המינית או המגדרית שלהם, מעדיפים להיות במסגרת שהיא מוגדרת כמסגרת ללהט"ב.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

האם חלה עלייה במספר הפניות אליכם? באחוזים, אני לא רוצה לדבר על מספרים כרגע.

 << אורח >> עדי פז: << אורח >>  

אנחנו הולכים ומרחיבים את השירותים אז מן הסתם יש יותר ויותר פונים ככל שהשירותים מתרחבים. יש רשויות שבאמת מבקשות להעלות את משרת העובד הסוציאלי או להוסיף עוד עובד סוציאלי להט"ב כי באמת ברגע שיש שירות יש יותר צורך. קשה לי להגיד, בגלל שזה תחום שהוא ככה יחסית חדש אצלנו, נמצא אצלנו סדר גודל של ארבע שנים, קשה לי להגיד אם זה משהו שהוא מעבר להרחבת השירותים כרגע.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אוקיי. טוב, תודה, עדי. טלי יוגב מהמשרד לביטחון לאומי בזום.

 << אורח >> טלי יוגב: << אורח >>  

שלום לכולם. אז אני רק אגיד מאוד מהר, קודם כול, אני מאוד שמחה על הדיון הזה. אנחנו עובדים בכל הרשויות המקומיות בארץ ובעיקר מפעילים תוכניות מניעה. אנחנו לא מפעילים כמו משרד הרווחה, שירותים ייעודיים לנושא של הקהילה, אבל אני כן יכולה להגיד שהנושא מצוי בכל ההכשרות שלנו. גם למדריכי מוגנות, גם למדריכים במרחבים הציבוריים ולמאתרים. כשבעצם אנחנו מתייחסים לזה כאל קבוצה שיכולה להיות בסיכון מוגבר ויש לצוותים שלנו את הקשרים ולמי צריך להפנות, אם צריך לעשות התערבות יותר משמעותית ברשויות המקומיות. אז זה כן יושב באג'נדה ברמת הכשרה, אבל לא עם שירותים ייעודיים.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

בואי נאמר, מה התפקיד של המשרד לביטחון לאומי בנושא הזה, אם בכלל?

 << אורח >> טלי יוגב: << אורח >>  

אז תראה, אני עוד פעם אומרת, אני רואה שיש פה גם נציגות של המשטרה והם ידברו על זה. המשרד מורכב גם מהגופים האכיפתיים וגם מאיתנו, שאנחנו הגוף האזרחי-קהילתי. העבודה שלנו היא בעיקר עבודה של איתור ומניעה של תופעות - - -

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

טלי, מה התפקיד שלך במשרד?

 << אורח >> טלי יוגב: << אורח >>  

אני מנהלת את אגף בכיר מניעה, טיפול ושיקום ברשות הלאומית לביטחון קהילתי.

אז אני אומרת, בתוך העבודה שלנו, יש לנו 1,600 עובדים ברשויות המקומיות ברחבי הארץ והתחום הזה הוא חלק אינהרנטי בתוך ההכשרות כשאנחנו מדברים על סיכון, על איתור מצבי סיכון ועל מה עושים אחרי האיתור, אם צריך הפניות המשך וללוות את הנער שמאתרים.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

טלי, אני אשאל את השאלה ותחליטו מי עונה. אני מכיר שיש עלייה דרמטית באלימות כלפי להט"בים במרחב הציבורי בישראל. על קשת האלימות, אלימות פיזית, אלימות מילולית, הפחדות. העלייה התחילה עם הקמת הממשלה הנוכחית שרבים מחבריה הומופובים במוצהר ובוחרים לרדוף אחרי להט"בים בשל נטיית לבם. אני שואל האם אתם מזהים עלייה באלימות כלפי להט"בים במרחב הציבורי? האם אתם מנהלים איזה שהוא שיח עם הרשויות המקומיות כדי אולי לתגבר את המענים שניתנים ברמת הביטחון הקהילתי, השיטור הקהילתי, על מנת ללהט"בים תחושה לפחות, עזבי ביטחון, תחושת ביטחון להסתובב ברחובות הערים עם דגלי גאווה, עם סממנים שהם כפי שהם? זאת אומרת, של אנשים ללכת בביטחון ברחובות הערים שלהם כי הם מי שהם.

 << אורח >> טלי יוגב: << אורח >>  

אז אני עוד פעם אומרת, אנחנו עובדים בכל הרשויות המקומיות ויש לנו עובדים בכל הרשויות, אני לא מכירה פנייה מהשטח או ריכוז של פניות מהשטח שמדברות על הצורך הזה. יש לנו קשר הדוק עם העובדים שלנו ברשויות, דרך מנהלי המחוזות שלנו. אם היה עולה דבר כזה היינו נותנים לזה מענה מיידי ובונים לזה איזו שהיא תוכנית התערבות מיוחדת.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

רגע, אני אשאל את השאלה אחרת. האם מספר התלונות במשטרה עלו במשך השנים האחרונות?

 << אורח >> טלי יוגב: << אורח >>  

אז זה, משטרת ישראל צריכה - - -

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

הבנו, אוקיי, בסדר. אז אנחנו - - -

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

רגע, את המשרד לביטחון לאומי, את לא מדברת עם המשטרה כדי להבין מה הפערים, מה הצרכים ולהתאים לזה תוכניות ממשלתיות כדי להגביר את תחושת הביטחון?

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

לפני זה אנחנו נצטרך לקחת נתונים, אז אנחנו נבקש.

 << אורח >> טלי יוגב: << אורח >>  

אני מדברת עם המשטרה ואני חוזרת ואומרת, מבחינתנו, הסנסורים בשטח אלה העובדים שלנו שמכירים דברים הרבה לפני שהם נהיים תופעות שמדווחות ברמת משטרה. ואם מהסנסורים בשטח אנחנו לא שמענו על זה בצורה ממוקדת וייעודית, אז לא ניתנו לזה מענים ייעודיים.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אוקיי, תודה, טלי, תודה. אנחנו נבקש ממשטרת ישראל לקבל נתונים לגבי הנושא של תלונות על אלימות כזאת או אחרת שהייתה.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

יש סיווג. כשאתה מגיש תלונה במשטרה, המשטרה מסווגת את התלונות על רקע - - -

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

בוודאי שיש סיווג, אמרתי. אמרתי, אנחנו מבקשים מהמשטרה לקבל נתונים לגבי אלימות שהייתה נגד הקהילה הלהט"בית. רצית משהו, מיכל?

 << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >>  

זה היה בדיוק על הנושא של הפער. אם יש עלייה בנתונים - - -

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אה, בסדר. נכון, אז אנחנו צריכים לדעת באמת אם יש עלייה ואם כן, מה ההיערכות של המשרדים בהתאם לעלייה כזאת או אחרת. כי אסור לנו להפקיר מגזר כזה או אחר. 

בבקשה, סיוון. אנחנו באמת שאלנו האם הייתה עלייה בתלונות ואם יש לכם מספרים בצורה כזאת או אחרת ולפי זה נדע באמת מה ההיערכות של המשרדים בהתאם.

 << אורח >> רפ"ק סיוון שחר: << אורח >>  

טוב אז קודם כול שמי סיוון שחר, אני ראש חוליית חסרי ישע קטינים במשטרת ישראל. אני כבר אומרת רק שאני לא מטפלת בנושא הזה באופן קבוע. שיש לנו את רפ"ק רחלי צימבר, היא נמצאת איתנו בזום, היא מחטיבת הקהילות והיא אמונה על הקשר עם הקהילה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אבל זה לא קשור, זו תלונה במשטרה. כל תלונה נרשמת, אם אין לכם עכשיו, אין בעיה, תעבירו לנו את זה תוך שבוע.

 << אורח >> רפ"ק סיוון שחר: << אורח >>  

שנייה, לא. אז קודם כול, אין לנו את הנתונים כרגע, זה בטוח.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אז תעבירו תוך שבוע.

 << אורח >> רפ"ק סיוון שחר: << אורח >>  

אני מעבירה לכם את המידע שקיבלתי מרחלי הבוקר, שאני מבינה ממנה שבחודשים האחרונים התחילו באמת לסווג את הנסיבות של העבירות, כי אין עבירה נפרדת לגבי תקיפה של מישהו להט"ב. כן אפשר לסווג אילו שהן נסיבות, אני כבר אומרת, הנתונים האלה הם לא הרמטיים, הם לא מוחלטים. אפשר לסווג את העבירה בתור מה שנעשה, או על רקע מצעדי גאווה או קהילה להט"בית. והנתונים האלה נאספים בחמשת החודשים האחרונים.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

רגע, יש לי שאלה פשוטה. נניח שמישהו חובש כיפה והוא הותקף, מישהו שלא יודע, מכל מיני סיבות, גניבה או משהו, יש סיווג של המשטרה, נכון?

 << אורח >> רפ"ק סיוון שחר: << אורח >>  

קודם כול, לא לכל דבר יש סיווג.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

לא, אז אני אשאל שאלה.

 << אורח >> רפ"ק סיוון שחר: << אורח >>  

שנייה. אז אני אומר דבר כזה. לא כל תקיפה אנחנו יודעים לומר על איזה רגע בדיוק היא נעשתה. יש מקרים שהם מובהקים, אם באמת בן אדם הלך ורצה - - -

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

תקיפה מינית קיימת.

 << אורח >> רפ"ק סיוון שחר: << אורח >>  

שוב, לא לכל דבר אנחנו יודעים מה המניע, מה גרם לתקיפה הזו.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

הבנתי.

 << אורח >> רפ"ק סיוון שחר: << אורח >>  

יכול להיות שבן אדם באמת הלך למשל עם איזה שהוא דגל ובאו וקיללו אותו ואמרו לו הומו, וואטאבר, אנחנו יכולים להניח שזה הרקע. אבל יש מקרים אחרים שזה מאוד אפור, אנחנו לא יודעים בדיוק מה גרם למה ואז יש קושי לסווג. אותו בן אדם שהותקף יכול לבוא ולהגיד, אני מרגיש שהותקפתי על רקע היותי שייך לקהילה. יבוא התוקף ויגיד בכלל לא, הוא לא בא לי טוב בעין.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אבל אני רוצה באמת לחדד את השאלה. תראו, נניח שאין, אז צריך להתחיל לתעד. אני אתן לך את הדוגמה, מישהו הלך עם דגל ישראל ותקפו אותו, מישהו הלך עם דגל פלסטין ותקפו אותו ומישהו הלך עם דגל גאווה ותקפו אותו. אני חושב שצריך להיות הבדל בין התקיפות האלה ולכן צריך להיות סיווג שונה בתקיפות האלה.

 << אורח >> רפ"ק סיוון שחר: << אורח >>  

אז קודם כול, החוק הפלילי לא מסווג אחרת. יש מניע לאומני או מניע גזעני שאנחנו יכולים להתחיל לחשוב. מאוד קשה לסווג שזה בדיוק המניע שגרם לתקיפה. במקרים המובהקים עושים את זה, אבל זה לא במסגרת סעיף חוק נפרד. בשביל זה אין לנו סעיפי חוק נפרדים.

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>  

לא, כן, גברתי, אבל רק לתקן לגבי חוק העונשין, יש בבירור את אותו סעיף שקובע כפל ענישה על עבירות של שנאה ויש שם פירוט על איזה שהוא רקע.

 << אורח >> רפ"ק סיוון שחר: << אורח >>  

נכון.

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>  

ולכן הצפי או הציפייה, טיפלנו בזה גם כשהיינו בוועדת החוקה, הציפייה היא שהמשטרה - - -

 << אורח >> רפ"ק סיוון שחר: << אורח >>  

תייחס את המניע.

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>  

כי דרך אגב, גם אם זה חשד או אמירה של המתלונן. חייבת להיות אפשרות של המשטרה לבוא ולומר בכמה עבירות של תקיפה המתלונן טען שמדובר בפשע שנאה על רקע מגדרי.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

אבל זה קורה, יש סיווג של פשע שנאה על רקע להט"בי.

 << אורח >> רפ"ק סיוון שחר: << אורח >>  

זה לא סיווג של עבירה, אתה יכול לייחס נסיבות.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

נכון, על זה מדובר.

 << אורח >> רפ"ק סיוון שחר: << אורח >>  

אז שוב, אני אומרת שבחמשת החודשים האחרונים, ממה שאני מבינה, כן מקפידים יותר על הסיווג הזה. אנחנו לא נוכל לבוא ולהראות האם הייתה עלייה, זאת אומרת, אפשר לתת את הנתונים האלה של החודשים האחרונים.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

בואי נעשה ככה, מה שאפשר לתת, אני אשמח. אבל בואו נסכם שמהיום והלאה, המשטרה צריכה לדעת לסווג את המניע כבר בהתחלה, כשהמתלונן מתלונן. כי ברגע שהמתלונן, הוא יודע הכי טוב לגבי אותו מניע. אחר כך אם יקבלו את זה בבית משפט או המשטרה, זה כבר סיפור אחר. אבל כבר המניע, כשמישהו תוקף אותי כשהחזקתי דגל ישראל, אז ברור שזה מניע שהוא קשור למשהו מסוים. ואם החזקתי דגל אחר, ברור שזה מניע על שנאה כזאת או אחרת.

אבל אם אני הפגנתי עם דגל הגאווה, ברור שמי שתקף אותי זה על מגדר מסוים ועל זה המשטרה צריכה לתעד את זה ולסווג את זה בצורה הזאת כי רק ככה נדע אחר כך לטפל בזה. נדע מה גודל התופעה, האם יש עלייה, יש ירידה. ודרך אגב, זה גם על טובת המשטרה בסופו של דבר, בסדר?

 << אורח >> רפ"ק סיוון שחר: << אורח >>  

ברור, אנחנו לא מתווכחים על זה. אני פשוט אומרת שיש מקרים שהם באמת מובהקים ואפשר לסווג ויש מקרים שזה לא ממש ככה עובד. ואנחנו נבקש את הנתונים בכל מקרה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אוקיי, תודה. משרד המשפטים, נעמי אברהם.

 << אורח >> נעמי אברהם: << אורח >>  

תודה. אז אני אגיד שאני רפרנטית בייעוץ וחקיקה במחלקה למשפט ציבורי מנהלי שמרכזת את התחום של טרנסג'נדרים, ולא הקהילה הלהט"בית באופן כללי. העבודה שלנו היא בעיקר לטפל בפניות שמגיעות בנושאים משפטיים, אין לי מה להוסיף על זה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

לא, אז אני אשאל שאלה אחרת. האם החוקים הקיימים היום הם מספיק טובים כדי לטפל בבעיה של אלימות או כל דבר אחר מול הקהילה? אם לא, התפקיד שלנו כחברי כנסת לחוקק.

 << אורח >> נעמי אברהם: << אורח >>  

כן, אני אגיד שזה פחות תחום הטיפול שלי.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

לא משנה, אז - - -

 << אורח >> נעמי אברהם: << אורח >>  

מה, אתה שואל את דעתי האישית?

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

כן.

 << אורח >> נעמי אברהם: << אורח >>  

אני לא מספיק מכירה וגם אני עוסקת בנושא של טרנסג'נדרים בלבד.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אוקיי, אז בואו נעשה ככה, אנחנו נפנה למשרד המשפטים, נבדוק האם החוקים הקיימים מכסים, היום יש כיסוי מה שנקרא, את כל התופעות הקיימות, את כל הבעיות הקיימות ובמידה ולא, שיגידו לנו, למחוקק, מה נכון לחוקק. מבחינתי יכולה להיות גם חקיקה ממשלתית, אין לי בעיה עם זה.

 << אורח >> נעמי אברהם: << אורח >>  

בסדר, והכוונה שלך זה שנשיב בעצם רק לגבי בני נוער טרנסג'נדרים או כללית? כי זה לא ברור לי.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אני אגיד לך ככה, אני נמצא בוועדה לזכויות הילד. אני רוצה לטפל בזה עד גיל 18, אם יש מעבר לזה, אז אני משאיר את זה בידי משרד המשפטים שיעשה את זה. אבל כל דבר שקשור לילדים עד גיל 18, אני חושב שאנחנו כן צריכים לטפל בזה, לדאוג לאותם ילדים. זה יכול להיות בין הילדים לבין ההורים, זה יכול להיות בין השכנים, לא משנה מה. האם אנחנו יכולים היום מבחינת החוקים הקיימים לטפל בבעיות שקיימות בקהילה.

 << אורח >> נעמי אברהם: << אורח >>  

תודה, אני שומעת, אני אגיד שנמצאת איתנו בזום עורכת הדין ליאת יעקובוביץ', אולי היא תרצה גם להתייחס.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

בבקשה, ליאת? נניח שמישהו לא השכיר דירה בגלל שהוא מהקהילה, זה אפשרי?

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

היום על פי החוק, כן, לצערנו.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

כן, יש לי הצעת חוק בנושא הזה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אז הנה, אז זה בדיוק מה שאני מבקש. מה אני מבקש? את המינימום.

 << אורח >> ליאת יעקובוביץ': << אורח >>  

צריך לציין אבל שיש כבר היום את חוק איסור אפליה.

אני מייעוץ וחקיקה, אני קודם כול אציין שאנחנו מתעסקים בנושאים של קטינים. בהרבה מאוד דברים כמו בשאר הקטינים הרגילים, חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות נותן התייחסות לכל המישור של ההורים והילדים. במקרה וזה בגדר קטינים בסיכון, יש לנו את חוק הנוער (טיפול והשגחה). ספציפית לגבי מה שאדוני שאל, יש את חוק איסור אפליה במוצרים ושירותים ובכניסה למקומות בידור ומקומות ציבוריים, ששם גם אחת מהנטיות שאסור להפלות בגינן היא מחמת נטייה מינית. את זה צריך לדעת ויש שם אפשרות להגיש תביעה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

זאת אומרת שמה שאת אומרת לי זה שהיום בעצם החוק הקיים או החוקים הקיימים מכסים את כל האפשרויות?

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

עוד פעם, אדוני, אתה שואל שאלה מאוד מאוד רחבה ואנחנו צריכים - - - קונקרטית וזו חלק מהסיבה שגם אני באה ומקשיבה למה שעולה בוועדה הזאת. אנחנו רוצים לדעת, אנחנו רוצים לשמוע.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

מאה אחוז. דקה, חבר הכנסת יוראי, יש לו שאלה.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

אמנם בתי המשפט פסקו לא אחת בנושא, אבל עמדת המדינה או עמדת משרד המשפטים היא שיש לפרש את הזהות המינית או הנטייה המינית של אדם גם כזהות מגדרית שלו. זאת עמדתכם.

 << אורח >> ליאת יעקובוביץ': << אורח >>  

אני לא יכולה לענות לך על זה, אני לא בקיאה ספציפית בדברים האלה של מגדר והכול.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

דיברת על חוק איסור - - -

 << אורח >> ליאת יעקובוביץ': << אורח >>  

אני מתעסקת בקטינים באופן כללי. יש לנו קושי לענות על שאלות שהן לא ממוקדות ולא מגיעות אלינו לפני, לענות על שאלה במקום.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

זה הכי ממוקד שיש.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

יוראי, לא, אם אין להם תשובה, אז נשאל את השאלה ונקבל תשובה. שבוע, שבועיים יקח, אבל נקבל תשובות. אז תשאל את השאלה ונרשום אותה.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

טוב.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

בסדר? כן, בבקשה.

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>  

אני רוצה להפנות את השאלה גם למשטרה וגם למשרד המשפטים כי אנחנו באמת עוסקים בתופעה מאוד רחבה. לפני השאלה אני רק אומר את הדבר הבא, בסופו של דבר, הדרך היחידה בעיניי לקיים מעקב ממשלתי ראוי בנושא הזה של שוויון מגדרי בהקשר של זהותו המינית של האדם היא בסופו של דבר שתהיה נציבות קונקרטית שתקבל את התלונות מהאזרחים ותעבוד עם יתר היחידות הממשלתיות.

אני אומר לך, אדוני, בסופו של דבר, אני אומר את זה גם כמי שהיה יו"ר ועדת חוקה והתעסק בזה, עד שלא תהיה כתובת שאזרחים פונים אליה במקביל לפנייה למשטרה, או במקרים שזה לא רלוונטי למשטרה וזה רק במישור האזרחי, עדיין, האזרחים מדווחים לנציבות והנציבות מפעילה קו. יהיה מאוד קשה לדעת על עליות או מגמות בתופעות ואני קורא לחברי הכנסת לחשוב ביחד על הקמת נציבות במשרד המשפטים לעניין הזה.

אבל מעבר לזה, אני רוצה להזכיר שבחוק הטרדה מינית נקבע שאמירות משפילות ומבזות כלפי אדם על רקע מיניות לרבות זהותו המינית זו עבירה, עבירה פלילית ועוולה אזרחית. ובניגוד להצעות מיניות שבהן צריך להיות דפוס של חזרה אלא אם אנחנו מדברים על יחסי סמכות, בסדר? אבל אדם שמציע הצעה מינית לזולתו, אם אין ביניהם יחסי מרות, לא די באמירה אחת, צריך להיות דפוס של חזרה. באמירות מבזות ומשפילות, די באמירה אחת שתקום העבירה הפלילית.

אני מבקש לדעת ממשטרת ישראל כמה חקירות פליליות נפתחו בשנה האחרונה וכמה כתבי אישום הוגשו בשנה האחרונה על פי הסעיף הזה בחוק איסור הטרדה מינית. כי זה שכשמדובר על פלישה למקרקעין של אדם כפי שהיה לאחרונה כדי להשחית דגל גאווה שתלוי לו בשטח הפרטי אז זה זועק מקיר. יש פה עבירות פליליות מאוד ברורות, חדירה להסגת גבול, השחתת רכוש, גם במקרים האלה לא תמיד מצליחים למצות את הדין.

אבל אני רוצה לדעת כמה פעמים, יכול להיות שיש פה בעיה של תלונות, אולי נגלה. אין בעיה, אז תבואו ותאמרו שבשנה האחרונה לא התקבלו תלונות. אז אנחנו נדע שהתפקיד שלנו הוא לגרום למודעות בציבור, גם בקרב הקהלים הנפגעים וגם בקרב הציבור הרחב שאדם שמבזה את זולתו על רקע זהותו המינית. אני לא נכנס לשאלה אם קללה כזו או אחרת, אבל ברור מתי אדם עומד ומנצל למשל את משרתו הציבורית כדי לבזות קהל על רקע זהותו המינית. בבקשה, תפתחו חקירה על פי חוק איסור הטרדה מינית.

אני מבטיח לכולנו שאם משטרת ישראל הייתה אוכפת את הסעיף הספציפי הזה בחוק איסור הטרדה מינית, אנחנו היינו רואים מגמה של צמצום ושל ירידה, אתם פשוט לא אוכפים את הסעיף הזה. עכשיו, אני אומר עוד פעם, יכול להיות שלא מתלוננים, אבל אז יש לכם תפקיד לגרום למודעות ציבורית.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

זה גם ליועצת המשפטית.

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>  

נכון, אני אומר, משרד המשפטים והמשטרה ואני מבקש שבסיכום, אם אפשר להוסיף את הבקשה לקבלת נתונים על הסעיף הזה בחוק איסור הטרדה מינית.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

המשרד לשוויון חברתי, ורד זליג מויאל.

 << אורח >> ורד זליג מויאל: << אורח >>  

אני אגיד שהדיון מתנהל כבר כמעט שעה ועוד לא שמענו בכלל קולות מהשטח, אז אני אקצר כדי שנשמע כמה שיותר.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אנחנו נשמע את כולם.

 << אורח >> ורד זליג מויאל: << אורח >>  

קצת על האגף. קוראים לי ורד זליג מויאל, אני סגנית מנהל האגף לקידום אוכלוסיות להט"ב במשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה, קיימים שנתיים וקצת. אני אדבר קצת על האגף, האגף שואף לקדם תוכניות שהן מבוססות כמה שיותר דאטה ומחקר, לכן הנתונים יהיו חשובים מאוד גם לנו. אני אגיד שבינתיים, מתוך השטח, מה שעלה זה שהפתרון הפשוט והאפקטיבי ביותר לצרכים של ילדים להט"בים בכלל ושל ילדים מהקשת הטרנסית בפרט זה הכשרות למעטפת של אותם ילדים.

למשרד, לצערנו, אין סמכות לעסוק במי שמתחת לגיל 18, אז במקום זה האגף ייצר התקשרויות עם 98 רשויות מקומיות לקידום אוכלוסיות להט"ב שכולל הכשרות לנותני שירות בדגש על רווחה, חינוך, בריאות, שמפעיל קבוצות חברתיות לבני משפחה ללהט"ב. בעצם כל מה שיכול לתת לילד איזו שהיא מסגרת או מעטפת טובה יותר בשלבים המורכבים של יציאה מהארון בגיל הזה.

מעבר לזה, יש לנו מיזמים משותפים עם האגודה, עם חוש"ן, עם הארגונים הטרנסיים בראשות מעברים ויצרנו מיזמים משותפים למתן מענה למשפחות על הקשת הטרנסית עם ארגון ברית הלביאות. קצת מספרים, ב-2023 הוכשרו מעל 2,500 נותני שירות ברשויות המקומיות בתחום הלהט"ב ומעל 1,000 מוכשרים דרך המיזמים המשותפים, ביניהם ארגונים ארציים, מג"ב ער"ן ועוד כל מיני ארגונים גדולים.

אני אגיד שבשורה התחתונה, זה לא מספיק. לכן האגף יצא לאיזה שהוא הליך מחקרי רחב שכולל בן היתר מחקר על גורמי סיכון. אנחנו מאמינים שזה יתן לנו די והותר דאטה כדי לדייק תוכניות התערבות מיידיות, ועד אז אנחנו מקפידים - - - נקודות שעולות מהשטח.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

תודה, ורד. המרכז לשלטון מקומי, איתן אבנון נמצא בזום.

 << אורח >> איתן אבנון: << אורח >>  

אני לא המרכז לשלטון מקומי, אני רק להט"ב בחיפה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אז הבנו שאתה מייצג את השלטון המקומי, או שלא?

 << אורח >> איתן אבנון: << אורח >>  

לא, אני עובד סוציאלי להט"ב של חיפה ואני אולי מביא את הקול של השטח כי אני מטפל ישירות בלהט"בים בחיפה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אז רגע, מה תפקידך בבקשה?

 << אורח >> איתן אבנון: << אורח >>  

עובד סוציאלי בתחום להט"ב ברווחה בחיפה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אוקיי, עכשיו זה ברור.

 << אורח >> איתן אבנון: << אורח >>  

התפקיד שלי הוא תפקיד בעיקר טיפולי וגם תפקיד של מיצוי זכויות. עוברים על דרך היחידה שלי בחיפה בערך 200-100 אנשים בשנה. אנחנו שני עובדים סוציאליים פה, שנינו בחצי משרה ונעזרים בסטודנטיות לעבודה סוציאלית. רוב האנשים שעוברים דרכנו, רוב הלהט"בים, 90% הייתי אומר, אלו מקרים של פוסט טראומה. אנחנו רואים את התוצאות של הרבה פגיעות במשפחה, של הרבה הזנחה, פגיעות נפשיות, אלימות, זריקה מהבית, בריחה מהבית, לפעמים ממש ילדים.

חיפה היא גם עיר מחוז אז הרבה ילדים נזרקים מהבית, הרבה מהאוכלוסייה הערבית בסביבה, מגיעים לחיפה ונאלצים לחיות ברחוב ודי מהר מתפרנסים מזנות. ומי שלא, באמת חיים בקושי רב ומגיעים אליי בסופו של דבר עם פגיעות נפשיות מאוד חמורות. הרבה מהאנשים, כמעט רוב האנשים מקבלים בסופו של דבר בעזרתי קצבה מביטוח לאומי. אם היה ניתן למנוע את זה - - -

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

רגע, אתה מדבר על אנשים מעל גיל 18?

 << אורח >> איתן אבנון: << אורח >>  

אני מטפל בכל הגילאים.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אז בוא תתמקד מתחת לגיל 18, תודה.

 << אורח >> איתן אבנון: << אורח >>  

כן, אבל אני רואה את התוצאות אצל אנשים מעל גיל 18, של מה שקרה להם מתחת לגיל 18. אני רואה, גם בבתי הספר יש הרבה אנשי חינוך להט"בופובים, יש המון הערות, כמו שנאמר קודם, מאנשי חינוך, ממורים, שהן לא מתאימות למערכת החינוך. ויש המון מצוקה, כמו שאמרתי, מה שאני פוגש, באוכלוסייה הערבית ובאוכלוסייה הטרנסית.

אני אגיד שבעו"ס להט"ב, גם אצלי גם אצל כל החברים שלי שהם עובדים סוציאליים להט"ב יש אחוזי משרה נורא נמוכים. פה בחיפה זו משרה מלאה, במקומות אחרים זה 20%, 15%, 13%, מספרים מוזרים ופה בחיפה יש איזו שהיא תחושה שחסר עוד איזה איש סמך מקצועי שיעזור לעובד הסוציאלי.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אתה עובד של הרשות המקומית, נכון?

 << אורח >> איתן אבנון: << אורח >>  

כן.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אני לא רוצה עכשיו לדבר על תנאי השכר שלכם ועל המשרות.

 << אורח >> איתן אבנון: << אורח >>  

לא על תנאי השכר, על תנאי עבודה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

ברור. אם אתה אומר לי שחסר כוח אדם, אז אין ספק, אנחנו בנקודה הזאת נפנה לשלטון המקומי ולרשות. לי חשוב לדעת, כשאתה אומר שאתה איש שטח, חשוב לי לדעת, לראות מה הבעיות של אותו נוער שבו אתה מטפל, זה מה שחשוב לי כרגע. לא ששאר הדברים שהעלית לא חשובים, זה ברור לי. אבל כדי להתמקד, כי אני רוצה באמת לתת גם לאחרים לדבר ואתה איש שטח, אתה מכיר את הבעיות. ולכן אני רוצה להתמקד בנושא של הבעיות שאתה מכיר של אותה אוכלוסייה.

 << אורח >> איתן אבנון: << אורח >>  

הבעיות המרכזיות הן פגיעה על ידי המשפחה וחוסר ליווי על ידי מערכת החינוך. פגיעה במשפחה - זה מתחיל בפגיעות נפשיות של ירידה על הילדים של עצמך, של שליחת הילדים לטיפולי המרה וממשיך דרך אלימות פיזית, זריקה מהבית או ילדים שבורחים מהבית עקב האלימות שמופנית כלפיהם. הילדים האלה לא תמיד מאותרים, לא תמיד מגיעים למערכות שיכולות לעזור להם.

כשהילדים האלה פונים בבתי הספר ומתלוננים, או במערכות הרווחה, לא בחיפה אבל בערים אחרות, אין התייחסות מכבדת, יש הרבה פעמים האשמה של אותם הילדים במצב שלהם, בחוסר אמונה שהם באמת במצוקה אמיתית ולא צריכים תשומת לב כמו שאומרים. יש הרבה - - - בבתי הספר ממיניות, מהתעסקות במיניות, מהכשרה על מיניות לילדים ונוער ומהתייחסות לילדים ובני נוער להט"בים כשמעבירים את ההכשרות על המיניות אם כבר מעבירים אותן. אלה הדברים שאני אומר.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

תודה, איתן, תודה רבה. אני רוצה לתת פה כרגע לארגון נוער גאה, יש פה את רום אוחיון, או יובל, או שחף, ניתן לכולכם, בסדר?

 << אורח >> שחף כהן: << אורח >>  

שלום, צוהריים טובים, שמי שחף, אני תלמידה בכיתה י"ב, פעילה ומדריכה באיג"י. זה כבוד גדול בשבילי להיות כאן ואני רוצה לפתוח במשאלה שלי להשבת כל החטופים הביתה, הלב לא יהיה שלם עד שהם לא יחזרו לפה ובתודה ליו"ר הוועדה, חבר הכנסת דלל על כינוס הוועדה.

את הזהות שלי כטרנסג'נדרית התחלתי לגבש בכיתה ח'. באותה תקופה סבלתי מאוד מדיספוריה מגדרית, הרגשתי כלואה בתוך גוף שמרגיש לי זר. המלחמה הפנימית ואי ההתאמה שלי בין הגוף לנפש הכניסו אותי לדיכאון, סבלתי מדימוי גוף נורא שהביא אותי להפרעות אכילה וקושי נפשי. החוויה הזאת של מאבק בינך לבין עצמך היא חוויה שכמעט כל נער או נערה טרנסים חוו.

למזלי, זכיתי לקבל גישה לטיפולים להתאמה מגדרית, אני נוטלת הורמונים כבר יותר משנה. בזכות הטיפולים האלה אני למדתי לאהוב את עצמי מחדש והרגשתי סוף סוף חיבור ביני לבין הגוף שלי ואני לא היחידה. ולכן אני רוצה להגיד, טיפולים להתאמה מגדרית הם מצילי חיים בדיוק כמו שכימותרפיה היא טיפול מציל חיים לחולי סרטן. הם הצילו אותי ונתנו לי הזדמנות לחיות שוב כשהאמנתי שאין עוד תקווה.

יושבים פה היום מספר ארגונים שרוצים לאסור על נוער טרנס לקבל גישה להורמונים או לניתוחים במחשבה שזה יפתור את הבעיה מבלי להבין שדבר כזה יהיה גזר דין מוות עבור כל אדם שנאלץ להסתיר את הזהות האמיתית שלו וחי בסבל מתמשך עד כדי נטילת חייו. אבל הארגונים האלה לא לבד, הם מקבלים רוח גבית משרים וח"כים בממשלה והם אחת הסיבות המשמעותיות ביותר לעלייה הדרסטית באלימות כלפינו בשנה האחרונה. כשנער רואה חבר כנסת, נציג ציבור שקורא לקהילה הלהט"בית גרועים יותר מחמאס או כששר בממשלה שלו הוא אחד ממובילי מצעד הבהמות ואותו אדם שבעט בטרנסית - - -

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

דרך אגב, אני מגנה את האמירות האלה, רק לידיעה.

 << אורח >> שחף כהן: << אורח >>  

וכן, למה שהוא לא יעשה את זה גם? למה שאותו נער לא יעשה את זה גם? והנה, זה מה שקורה בשטח. אני לא יכולה להגיד לכם על הנתונים, אבל אני יכולה להגיד לכם על החוויה שלי. אני, נערה בת 17 חוטפת יריקות ברחוב לא פעם, לא פעמיים, גם בתל אביב, עיר החופש. למה אני צריכה למצוא את עצמי בורחת אחרי יציאה עם חברים כשמספר נערים רודפים אחריי בצעקות "קוקסינל"? למה אני צריכה להרגיש לא בנוח בבית הספר שלי כי חבורת נערים קראו לי קוקסינל וצחקו עליי בהפסקה שלפני?

נאמר מקודם על סממנים להט"בים ועל נערים שהולכים עם דגל גאווה, אני חושבת שאני, בתור נערה טרנסית, ברגע שאני פותחת את הפה, אני דגל גאווה מהלך. אני מטרה, מצוירת לי מטרה על המצח. ועל כן, לא משנה אם אני אחזיק דגל או אם אני אצעק, אני להט"בית, אני טרנסית, מספיק שיראו אותי בשביל שיסמנו אותי כמטרה. עדיין, היום, הקללה שנשמעת הכי הרבה במסדרונות בתי הספר היא הומו וקוקסינל. עדיין תלמידים כמוני חווים פי שניים יותר אלימות ופי שניים יותר הטרדות מיניות בתוך כותלי בית הספר.

ועם זאת, בבתי ספר שבהם הוזמנו סדנאות איג"י ירד שיעור ההיעדרות משיעורים, יש דיווח על תחושה גבוהה יותר של שייכות וביטחון. כל אלה נתונים שנאספו על ידי מכוני מחקר של איג"י והם לא מקריים. אני בטוחה שמי מחברי הכנסת שהגיעו לדיון היום ובראש יו"ר הוועדה מסכימים שאף נער או נערה לא צריכים לחוות אלימות מכל סוג שהיא. לא בבית הספר, לא ברחוב, משום סיבה שהיא, בטח שלא עקב נטייה מינית או זהות מגדרית.

ולכן אני מפצירה בכם, תתמכו בנו, תקדמו לימודים לאהבה והכלה בבתי הספר בכל הארץ, תפעלו לקידום הכשרות למורים כיצד להתמודד נכונה עם נוער להט"ב בכלל וטרנס בפרט. אל תתנו יד למי שרוצים לקצץ בתקציבים לחינוך לסובלנות כלפי להט"ב במערכת החינוך. כי החלטה כזאת תפגע פגיעה אנושה בדור הזה ובדורות שאחריו. תנו לנו הזדמנות להיות שווים במדינה שלנו, לחיות את עצמנו בצורה הכי אמיתית כי אנחנו כאן ובכל מקום. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

תודה רבה, היה חשוב מאוד לשמוע.
 << אורח >> רום אוחיון: << אורח >>  

רום אוחיון, מנכ"לית שותפה באיג"י, ארגון הנוער הגאה. אני חושב ששחף סיכמה את החוויה של מה זה להיות נער או נערה להט"בים היום בישראל בצורה מדהימה. ואני מברכת על הקיום של הדיון הזה, זה דיון חשוב ותודה רבה לך, יו"ר הוועדה על שכינסת. יש כאן אלימות שגם מגובה פשוט בנתונים. נער או נערה להט"בים בבית הספר יחוו פי שניים אלימות מחבריהם לספסל הלימודים. זאת אומרת שאנחנו פשוט מאבדים נערים ונערות, שלא בגלל חוסר כישרון ולא בגלל ידע ולא בגלל רגישות, לא מקבלים הזדמנות שווה.

אנחנו רואים אותם נעדרים יותר משיעורים, ב-33%, אנחנו רואים אותם נושרים מבית הספר והרבה פעמים זה לא מגיע לצוות החינוכי בכלל כי ברוב הפעמים הקללות האלה נאמרות ליד צוות חינוכי שלא יודע איך להתמודד. ולכן 14% בלבד יפנו ליועץ או יועצת בית הספר לדבר. אז אנחנו מדברים פה על בריונות, אנחנו מדברים על הסתרה, יוצאים מזה עלייה בנתוני אלימות, באובדנות, דיכאון, פוסט טראומה, דברים שאחרי זה הם סוחבים איתם לתוך האזרחות, ללימודים, לצבא. ובאמת, ברגע שמערבים את הארגונים הלהט"בים יורדים כל האחוזים האלה. אנחנו רואים מוטיבציה לגיוס, מוטיבציה לשירות, תחושת ביטחון בתוך בית הספר.

מסמך הקווים המנחים שפורסם על ידי משרד החינוך הוא מסמך מבורך, אני הייתי מוסיפה רק, חבל שאין לו שיניים. אף בית ספר לא מחויב ליישם אותו, אין גוף רגולטורי שאמון עליו, לא במשרד החינוך ולא במשרד המשפטים. כמובן, אין מה לדבר על מערכת החינוך הממלכתית דתית, החרדית או הערבית שיכולים לעשות מה שהם רוצים וממשיכים לשלוח לטיפולי המרה גם בחסות ארגונים שיושבים כאן בחדר.

אז אם יש אפשרות לעשות את הדבר הזה לעניין חובה, הכשרה למורים חובה, זה מה שאנחנו מבקשים, כי אחרת המסמך הזה הוא כל כך חשוב אבל אין סיבה שמי שלא רוצה ליישם אותו יישם אותו. וכמו שבאמת אמרת, זה עניין שהוא חוצה מחנות פוליטיים, זו פשוט שאלה של האם אנחנו רוצים לראות כאן הזדמנות שווה לכל נער או נערה שגדלים בישראל או לא. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

תודה. ד"ר רותי בלט.

 << אורח >> ד"ר רותי בלט: << אורח >>  

שלום, שמי ד"ר רותי בלט ואני חוקרת בכירה במכון הישראלי לחקר מגדר ולהט"ב. נתונים, אנחנו במכון הישראלי לחקר מגדר ולהט"ב ערכנו סקר ארצי בקרב 1,471 חברי הקהילה הגאה בישראל עבור המשרד לשוויון חברתי ב-2022, רבע מהמשיבים היו בני נוער בני 14 עד 18. הממצאים שלנו מלמדים על מגמות חשובות בחוויות של בני נוער להט"ב בישראל וכפי שחבר הכנסת אלי דלל אמר, בני נוער אלה סובלים מקשיים ואתגרים קשים בבית הספר וגם בבית.

ראשית, מצאנו שבקרב בני נוער להט"ב שענו על הסקר, וזה חשוב שזה מתוך אלה שענו, שזה לא מתוך כולם, 62% מבני 14 עד 16 ו-46% מבני 16 עד 18 חיים בארון. מדובר בנתונים שאינם כוללים ייצוג של להט"בים דתיים, חרדים או ערבים. כלומר, גם בקרב להט"ב יהודים חילונים, רבים מבני הנוער חיים בצל הארון ומשמעותו פחד ובושה. חשוב להבין, לפחד ולבושה יש השלכות קשות על חיים ברווחה, בביטחון ובבריאות שמגיעים לכל אחד ואחת. שיעור בני הנוער בני 14 עד 18 שמזדהים על הקשת הטרנסית הוא 15% בהשוואה ל-2% בקרב 45 ומעלה. נתון זה מפנה את תשומת הלב לצורך להתייחס לצרכים הייחודיים של צעירים על הקשת הטרנסית והן לצרכים של בני משפחותיהם.

להט"בופוביה זה פחד, רתיעה, או סלידה מלהט"ב הבאים לידי ביטוי באפליה, דחייה, שנאה, זלזול או תוקפנות. נתוני חוויות להט"בופוביה במחקר שלנו הראו שבקרב כלל אוכלוסיית הלהט"ב, הקבוצה שמרגישה הכי פחות ביטחון היא בני נוער. המרחב שבו נתונים צעירים לעוצמה הרבה ביותר של להט"בופוביה הוא בית הספר מצד תלמידים אחרים. 90% מבני 14 עד 15 ו-78% מבני 16 עד 18 דיווחו שהיו נתונים בשנה האחרונה ללהט"בופוביה בבית ספרם. לצערנו, צעירים רבים לא מרגישים בטוחים גם בבית. כמעט מחצית מבני ה-16 עד 18 בסקר שלנו דיווחו שהיו נתונים בשנה האחרונה ללהט"בופוביה בבית.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

דרך אגב מי משתמש בסקר הזה? האם הוא מועבר למשרד החינוך למשל?

 << אורח >> ד"ר רותי בלט: << אורח >>  

לשוויון חברתי, כן.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

וזה מועבר גם למשרד החינוך? יש אינטראקציה ביניכם? הם מכירים את המספרים?

 << אורח >> רום אוחיון: << אורח >>  

משרד החינוך קיבל את הנתונים גם שלנו, אבל הוא לא מאמץ אותם.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

טוב, הוא לא חייב לאמץ, קודם כול. השאלה אם הנתונים עברו, זה מה שאני שואל.

 << אורח >> רום אוחיון: << אורח >>  

מכון המחקר של איג"י – עברו.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

טוב. אם הנתונים לא מועברים, אז כדאי מאוד להעביר אותם, בסדר?

 << אורח >> ד"ר רותי בלט: << אורח >>  

34% מבני 14 עד 15 ו-23% מבני 16 עד 18 חשים לא בטוחים ביישוב או באיזור שבו הם מתגוררים וכחמישית מבני ה-14 עד 15 דיווחו שבשנה האחרונה הם חוו להט"בופוביה לעתים קרובות או כמעט תמיד. וזו רק טעימה מהנתונים כי אין לי זמן לנתונים המלאים ולעוד סקרים. אני רק אסכם שנתונים אלה מצביעים על צורך בפעולה משולבת ורוחבית על מנת לצמצם ולמגר גילויי להט"בופוביה והגברת תחושת הביטחון של בני נוער להט"ב, לאתר את האוכלוסיות הפגיעות ולהגן על מי שהחשיפה לסיכון הופכת אותו לפגיע ביותר. תודה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אוקיי, תודה רבה על העבודה שאתם עושים. יעל סיני.

 << אורח >> יעל סיני ביבלש: << אורח >>  

שלום, אני יעל סיני ביבלש, אני מנכ"לית האגודה למען הלהט"ב. אני לא אקח הרבה מזמנכם, אני רק אענה על דברים שעלו פה כבר לגבי העלייה בנתונים של אלימות ואני אגיד שבדו"ח הלהט"בופוביה שעומד לצאת בימים הקרובים אנחנו רואים עלייה דרמטית של אלימות. מה שחבר הכנסת להב הזכיר, עלייה של 93% במקרי האלימות, עלייה של 126% בפגיעות פיזיות ועלייה של 53% בסחיטה ואיומים.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

יש לכם גם את המיקומים ומין זמנים או תקופות, מתי מתבצעות? האם זה ברחוב, האם זה בזמן התהלוכות, האם זה בבתי ספר. כי גם נתונים כאלה מאוד מאוד חשובים כדי לדעת גם איך לפעול ומתי ואיפה.

 << אורח >> יעל סיני ביבלש: << אורח >>  

כן, לגמרי. דו"ח הלהט"בופוביה שלנו מפורסם כל שנה ויש שם פירוט מאוד נרחב על כל הסוגי של הלהט"בופוביה והאלימות ואיפה היא מתבצעת ואם במרחב הציבורי או בכל איזור אחר. ואני רק אגיד תשובה למשטרה, שבאמת כבר היה דיון קודם ודיברו על הצורך בלעשות את הסיווגים ולדעתי זה לא ייתכן שארגוני הקהילה צריכים לאסוף את הנתונים האלה שהם לגמרי נתונים שצריכים להיאסף על ידי משטרה או איזו שהיא נציבות מיוחדת. זה לא הגיוני שקהילה תאסוף לעצמה נתונים שאמורים להיאסף על ידי המדינה. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

תודה.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

אלי, אני רוצה משפט, אם אפשר. הדברים שיעל ציינה הם חמורים מאוד כי הם מעידים על עלייה דרמטית של אלימות כלפי להט"ב ומחדדים את המחדל שהשנה לא התקיימה סדנת סובלנות אחת במערכת החינוך במדינת ישראל, אחת. לא לצוותי הוראה ולא לתלמידים כדי לוודא שלפחות בתחום בית הספר, וודאי שמחוצה לו, יהיה מרחב בטוח לתלמידים.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אנחנו נרשום את זה.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

והיה תקציב, פשוט שר החינוך לא מימש אותו.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

לא, כי הוציאו קול קורא וכנראה שזה לא בא לידי ביטוי.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

לא הוציאו קול קורא, הוציאו קול קורא לפני - - -

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

הוציאו, הנה, שמעתי שכן הוציאו.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

מתי הוציאו קול קורא?

 << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >>  

הקול הקורא התעכב.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

מתי?

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

בינואר.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

הוציאו.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

אלי, המימוש שלו כרגע עומד על אפס אחוז. ולכן זה מחדל שהוא - - -

 << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >>  

הוצאנו קול קורא, היו שם קשיים.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

אילו קשיים היו?

 << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >>  

של תקציב.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

מה זאת אומרת?

 << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >>  

של הזרמת תקציב.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

לא הזרמתם תקציב.

 << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >>  

ברגע ששר החינוך התערב, התקציב - - -

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

הקול הקורא גם יצא במרץ ולא בינואר.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

נכון, ולא רק קשיים תקציביים היו, אלא גם האופן שבו זה תווך לארגוני ולבתי ספר ולחוש"ן ואיג"י.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

זה מחדל והנתונים מזעזעים.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

בכל מקרה, אנחנו כוועדה נקרא למשרד החינוך לקדם את הסדנאות האלה. תראו, יש גם את מוקד 105 שאני מניח שיש לא מעט נתונים, אני כן רוצה, יש פה נציגות של מוקד 105? או בזום? אולי הם יכולים להאיר או להעיר לנו.

 << אורח >> רפ"ק סיוון שחר: << אורח >>  

אני לא יודעת, אבל דרך אגב, רחלי צימבר מהמשטרה, חטיבת הקהילות מבקשת אם תוכלו לאפשר לה גם לדבר, היא תוכל לספר על פעולות מניעה שעושים במשטרה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

בסדר, אז נחזור אליה, תרשמו שאנחנו עוד מעט נחזור לרחלי. בינתיים אני רוצה לעבור למירב לבני קייש, בבקשה.

 << אורח >> מירב לבני קייש: << אורח >>  

שלום לכולם ובאמת תודה על קיום היום הזה גם במצב שמסביבנו וגם אני מייחלת לשובם של החטופים ולחזרתם של החיילים בשלום. ואני רוצה לציין שבעצם אנחנו מדברים השנה, מעבר לקשיים הקיימים שעלו פה ועולים למפגש עם הטראומה שכולנו חווינו ב-7 באוקטובר ועד היום. אני המנכ"לית של ארגון ברית הלביאות, ארגון ברית הלביאות זה ארגון של הורים לילדים טרנסג'נדרים ומגווני מגדר. אנחנו באים בעצם מתוך המקום המכיל, העוטף, המקבל, המאשש והשואל לגבי הילדים שלנו ואנחנו מוצאות את עצמנו בשנה האחרונה בעצם עובדות על שתי מטרות עיקריות.

הראשונה היא בעצם להגדיר מודעות לקיום של אלימות כנגד הילדים, הנוער ובני המשפחה. דיברו פה על פגיעה בילדים, ילדות, גם בני המשפחה, אחים, הורים, נפגעים, מופנים כלפיהם אלימות. והשנייה היא בעצם להמשיך ולפתח את ההיכרות, ההכרה והסובלנות של החברה כלפי השונות המגדרית והמינית ואני ממשיכה בעצם את הדברים שאמרה פה ד"ר רותי בלט.

אנחנו צריכים לזכור גם, אל לנו לשכוח שאנחנו נמצאים בתקופה שבעצם כל תשומת הלב של גורמי הרווחה, גורמי הבריאות, בריאות הנפש מופנים למעגלים נוספים של ילדים שזקוקים השנה לתמיכות. ואצל הילדים שלנו יש תוספת לדברים שעלו פה, קשה לי להגיד, היום-יומיים שהם נפגשים איתם, מעבר לזה יש גם תוספות ואני רוצה לשים דגש גם על זה.

אז קודם כול, להרבה מאוד ילדים נפגע הרצף הטיפולי בעקבות מעבר של מקומות מגורים, בתי חולים שאין להם בעצם את כוח האדם המספיק, בעצם הרצף הטיפולי שלהם נפגע. אובדן ושכול, הילדים מתמודדים עם אובדן ושכול גם ממתקפות הטרור, גם זוועות שהם ראו, וזה בעצם מעלה את מצבי החרדה, הדיכאון, הפוסט טראומה שעלו פה ברמה מאתגרת יותר שיכולה להוביל למצבי קיצון. ההורים עסוקים, אנחנו נמצאים בזמן מלחמה, יש מצב כלכלי שההורים צריכים לדאוג לו, מצב פיזי קיומי, אחים בצבא, ואין מספיק את המקום והזמן לתת גם לילדים הלהט"בים ולכן אנחנו כארגון ואנחנו כמדינה צריכים לקחת אחריות על הילדים האלה.

אני רוצה לדבר רגע על מערכת החינוך. יש את הקווים המנחים והם חשובים מאוד ותודה לאיריס על זה שהקווים בעצם יצאו, אבל כמו שנאמר פה, קשה מאוד להוריד אותם לשטח. אנחנו נתקלות בהרבה מאוד בתי ספר בפניות רבות של משפחות שמבקשות מאיתנו עזרה בלהוריד את ההגדרה של מה זה להרגיש בטוח בבית הספר.

עלה פה גם העניין שהילדים יוצאים הרבה פעמים קודם כול בפני הצוות החינוכי ובפני חברים לפני שהם יוצאים מהארון, בואו נחשוב על הילדים שלא נמצאים במסגרות החינוכיות שלהם, אותה מסגרת מכילה, או שהמסגרת עסוקה היום באמת בדברים אחרים ומתקשה לתת את המענים האלה.
יש את חוש"ן, יש את איג"י, יש אותנו עם קו הקשת, יש את שפ"י, יש כל כך הרבה מוקדים שיכולים לפנות אליהם כדי לקבל עזרה. תפנו לעזרה, אנחנו פה כדי לעזור לכם, להכיל, לקבל ולדעת איך להתמודד.

אובדן לימודים, אני לא אתייחס לזה כי אני באה מתוך מערכת החינוך לשעבר, אובדן הלימודים הוא עוצמתי אצל הילדים שלנו פי כמה וכמה והרבה פעמים זה גם יצר קשיים חברתיים. אנחנו צריכים לשמור על הילדים, אנחנו צריכים להבין שאנחנו פה כהורים לדאוג לרווחה הבסיסית שלהם, אנחנו פה כהורים לדאוג לכל המענים שכל ילד, ולא משנה אם הבן שלי הוא טרנס והבת שלי היא לא טרנסית, הם שניהם צריכים לקבל את כל הזכויות שלהם בלי יוצא מן הכלל מהמדינה שלהם, מהמדינה שחינכתי אותם לאהוב, לשרת ולהיות אזרחים בה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

תודה. נפנה לנטע מחוש"ן, שלום, נטע.

 << אורח >> נטע גלנץ: << אורח >>  

היי, שלום לכולם. קודם כול תודה רבה ליושב ראש הוועדה על המקום. תודה רבה לאיריס, שותפה, אחות של אמת לקהילה הגאה ולחוש"ן. שמי נטע גלנץ מארגון חוש"ן, ארגון החינוך של הקהילה הגאה. אני מורה וגם מחנכת בבית הספר אורט מלטון בבת ים ובנוסף, אישה טרנסית. מאז 7 באוקטובר, ישראל מתמודדת עם התקפה חסרת תקדים על הלגיטימיות שלה ועל מקומה בעולם. זאת תמונת המאקרו, במיקרו הנער הלהט"בי שלנו נלחם בדיוק על אותם הדברים כאן בבית. כולנו חווים את הכאב כשהאמת לצידנו אבל העולם והחברה מכחישים.

כך קורה היום לנוער הגאה שלנו שמתמודד בשתי חזיתות. ברשת, שם תוקפים אותם כי הם יהודים וישראלים ובבית הספר כי הם להט"בים. הקהילה הגאה בעולם תפסה צד שקרי ומכוער נגד ישראל. אותן נערות עם שיער כחול או תלמידים שצועקים מהים עד הנהר שכולנו נורא נהנים לגחך עליהם היו המפלט של הרבה להט"בים בישראל הרבה לפני 7 באוקטובר. לנער הומו שחווה בריונות או נערה לסבית שנאלצת להסתיר את זהותה, הרשת החברתית היא מרחב לקבל בו לגיטימיות. היום זה כבר לא ככה. כמה קשה לנערה ביסית, ביסקסואלית או טרנסית, טרנסג'נדרית כאשר היא עומדת בפני החלטה, האם להילחם על הזהות שלה או על העם שלה.

עלינו מוטלת האחריות והחובה להיות המרחב הבטוח למענן, זה מה שחוש"ן עושה. הפעילות שלנו בכיתות והמפגש עם הנוער יוצר מרחב מוגן אמיתי ומקצועי שמציל חיים כדי שכל נער ונערה יוכלו להרגיש מוגנים וחופשיים בבית הספר שלהם, הסדנאות של חוש"ן מצילות חיים. כדי שהנוער שלנו לא יצטרך לחפש מקומות בטוחים בחוץ עלינו לספק אותם מבפנים.

אני רוצה להודות לאיריס משפ"י שהיא ידידה של אמת לקהילה ותודה גם לכם, הממשלה והכנסת שנתתם לי את הזכות להיות מורה ואשת חינוך בישראל, זה לא מובן מאליו. התלמידים והתלמידות שלי מאמינים בכם, ככה אני מחנכת אותם. אני רוצה לבקש שלא תתנו לגורמים של שנאה להסיט את עיניכם מהאמת, כי האמת היא פשוטה, עולם משותף שבו האחר הוא חבר הוא עולם טוב יותר. כפי שתוכנית הלימודים שלנו דורשת ממחנכות כיתה א' לחנך, ככה אני מבקשת מכם להתמיד בה. כולנו מבינים שרק ביחד ננצח, הבה נזכור שביחד מתחיל בבית. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

תודה רבה. מיה מארגון מרכזי הסיוע נמצאת פה?

 << אורח >> מיה אוברבאום: << אורח >>  

כן, תודה. עורכת הדין מיה אוברבאום מאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. אני אגיד בקצרה, אני רוצה להציג עוד נדבך בנושא הזה שזה פגיעות מיניות בילדים ונוער להט"בי. חשוב להבין שאותם ילדים ונוער הם נוער בסיכון בגלל הפגיעות שנובעת משמירת הסוד, מהארון, שחושפת אותם לפגיעות שאין סיכוי שהן ידווחו. גם אלינו, גם למרכזי הסיוע יש מיעוט של פניות מהסוג הזה כי זה יחשוף את נטייתם המינית או הפרקטיקות המיניות שלהם, הסוד הוא כשער הפגיעה.

אנחנו חייבים לחשוב איך אנחנו מייצרים את המסגרות המתאימות לזה, גם במערכת אכיפת החוק, במשטרה, בפרקליטות, שכיום אין מענה מספק לנפגעות תקיפה מינית באמת מהקהילה וגם במערכות החינוכיות הסברתיות, שהצוותים החינוכיים ידעו לזהות פגיעות, שילמדו לזהות סימנים ויוכלו לסייע לאותם ילדים ונוער.

אני יכולה להגיד שאנחנו במרכזי הסיוע עושות אלפי הכשרות בשנה בבתי הספר ולפעמים אנחנו רואות שרק צריך להציף את הנושא הזה כדי שיגיעו אלינו ילדים ונוער ויספרו לנו לראשונה על הפגיעה המינית שקרתה להם. וגם אז הם לא ירצו ללכת לדווח עליה במשטרה וגם לא במשפחה הרבה מאוד פעמים, אבל הם רק צריכים את המבוגר או המבוגרת האחראיים האלה שיציפו את הנושא, ידברו איתם על זה ויתנו להם אפשרות לחשוף את הפגיעה ואת הסוד הגדול הזה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

תודה, מיה. מעמותת מעברים, מי אמור לדבר?


 << אורח >> פלג בר לב: << אורח >>  

שנינו בעיקרון, נציגות של הנוער ונציגות שלנו.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

בסדר, בבקשה, בקצרה.

 << אורח >> אדם נועם גופנא: << אורח >>  

שלום, אני נועם, נערה טרנסג'נדרית בת 18, סיימתי ללמוד בבית הספר התיכון עירוני ד' לפני שנה אחת ואני רוצה בקצרה לתת לכם קצת מנקודת המבט שלי בתור מישהי שיצאה מהמערכת ועכשיו יכולה להסתכל קצת לאחור. מעולם לא יצאתי מהארון בפני הכיתה שלי, ידעתי מה יקרה אם אני אעשה זאת. התבטאויות הומופוביות וטרנספוביות מילאו את החדר בכל עת שקהילת הלהט"ב הוזכרה. חבר טוב שלי שיצא מהארון כא-בינארי בכיתה אחרת בשכבה סבל מבריונות קשה וחרם כללי מצד חבריו לכיתה בזמן שהמחנכת שלו הביטה מהצד. כאשר הוא פנה אליה בתמיכה, היא אפילו לא פנתה אליו בלשון הפנייה הנכונה על אף שביקש פעמים רבות. כל זה בתיכון במרכז תל אביב עם מנהל בעל השקפות ליברליות אשר מניף את דגל הגאווה בחודש יוני, חודש הגאווה.

החוויה היום-יומית שלי בבית הספר התאפיינה בלחץ, פחד ותחושת מתמדת של חנק, מאחר ולא הייתי יכולה להרשות לעצמי לחשוף את הזהות המגדרית שלי ולחיות בחופשיות. זה בסופו של דבר כל מה שאנחנו מבקשים מכם כיום, הזדמנות לחיות בחופש ובשוויון כמו כל תלמידה או תלמיד אחרים.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

מגיע לכם.

 << אורח >> אדם נועם גופנא: << אורח >>  

אני רוצה לדבר על אספקט שבדרך כלל לא מתייחסים עליו בדיון הזה. אנחנו מדברים הרבה על צמצום נזקים ומיגור פגיעה, שהם כמובן דברים מאוד מאוד מאוד חשובים לשאוף אליהם. אני רוצה לדבר בנוסף על כך על השמחה ועל האושר שאנשים בקהילת הלהט"ב מרגישים ואנחנו צריכים לשאוף אליהם כאשר נותנים להם מרחב בטוח.

אני כיום מתנדבת במרכז הטרנסי, מרכז קהילתי בדרום מרכז תל אביב. אני מדברת עם כל כך הרבה טרנסים, טרנסיות ואנשים א-בינאריים שהם בני נוער שעבורם המרכז הטרנסי הוא המרחב היחיד בו הם יכולים להיות מי שהם בלי שיפחדו מפגיעה, השפלה או כל צורה אחרת של - - - האושר שהם מקרינים במרחב הזה מחמם לי את הלב כל פעם מחדש ועבורי מדגיש עוד יותר כמה חשוב לנו לתת מענה נכון לנוער להט"ב במערכות החינוך וכמובן במערכות אחרות. אנחנו לא רק מצמצמות סבל, אנחנו מאפשרות חופש, אושר ושגשוג.

התכנסנו כאן כדי לדון בצרכים של נוער להט"בי. בסופו של דבר, צרכינו לא שונים מהותית מהצרכים של כל מיעוט אחר. יותר מכל, אנחנו דורשות שיתייחסו אלינו בכבוד, שיכירו בזהות שלנו כאמיתית ולגיטימית, בין אם היא מינית או מגדרית, שצוותי החינוך ישמרו עלינו מפני בריונות ושנאה. זה לא מספיק לומר שאנחנו תומכים בשווין, זה לא מספיק לגנות, אנחנו צריכים לפעול אקטיבית כדי לממש את השוויון ולהוביל לשינוי במדיניות פרקטית. תודה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

תודה, נועם. אנחנו צריכים לסיים פה ב-14:00 ויש לנו הרבה דוברים אז אני מבקש מכל אחד ממש בקצרה. נילי מהבית הפתוח.

 << אורח >> נילי מדרר: << אורח >>  

שלום רב, נילי מדרר, מנכ"לית הבית הפתוח לגאווה וסובלנות בירושלים. אני אנסה לעשות את זה מאוד בקצרה, העיר ירושלים היא העיר הגדולה בישראל, היא מונה מעל 1.2 מיליון תושבות ותושבים מכל הקשת, מכל מגזר ומכל מוצא אתני, ודאי נטייה מינית וזהות מגדרית. אני רוצה להתייחס בהזדמנות שניתנה לי ולדבר על שני דברים משמעותיים.

כשאנחנו מדברים על זכויות הנער והנערה, אנחנו לא יכולות ולא יכולים להתעלם מהעובדה שהם חלק ממשפחה, מקהילה, מחברה ומתרבות. אחד הדברים שאנחנו פוגשות ופוגשים בבית הפתוח באירועים מאוד מאוד כאובים ומורכבים זה בנות ובני נוער שמגיעים אל דלתנו כשהם נזרקו על ידי המשפחה שלהם או על ידי הקהילה שלהם. ומה שאנחנו מבקשות לעשות בבית הפתוח הוא להזכיר להם שיש להם מקום. ולכן גם כשאנחנו מדברות כאן על תגובות הומופוביות במרחב הציבורי חשוב שנזכור שצריכה להיעשות עבודה מעמיקה ביחס לביטחון בבתים. אז אני כן אוסיף רגע בשני משפטים שכשאנחנו מדברות על מה קורה עם נערות ונערים בקהילה שלנו, צריך לדבר גם על מה קורה בבתי הספר שלהם וזה עלה פה לא מעט אבל צריך לדבר גם על מה קורה בתוך המרחב המשפחתי ובתוך המרחב הקהילתי.

ולסיום, אני רוצה להתייחס קצת לנתונים שקשורים תמיד לתקופה הזו בשנה. סביב מצעד הגאווה בירושלים לאהבה סובלנות, אנחנו מקבלות פניות מבני ובנות נוער, 35% יותר פניות מאשר בחודש רגיל בשנה. זה קורה בגלל שאין להם גב, בגלל שאין תהליכי הכשרה בבתי הספר, בגלל שמשפחות לא יודעות ולא מקבלות כלים להתמודד עם שאלות שאנחנו יכולות ויכולים להבין ולסייע בהם. אז אני מצטרפת לכל הארגונים הנוספים ומציעה גם כאן בתוך הוועדה לייצר איזה שהוא מהלך עבור כל חברות וחברי הקהילה שלנו.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

תודה, נילי. טל מרגליות, מועצת התלמידים והנוער.

 << אורח >> טל מרגליות: << אורח >>  

אני לא אחפור ואחזור על מה שאמרו, אני מאוד מסכימה עם אחוז מאוד גדול ממה שנאמר. אני כן אבוא ואציין שכן מדי פעם מתקיימים דיונים בבתי הספר על כל התחום הלהט"בי, לי באופן אישי לא יצא שיצאה מסקנה טובה מהשיחה או שהשיחה הסתיימה בטוב בלי שהיא נקטעה לצערי הרב דרך אמירות מאוד לא נעימות.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אבל מי ניהל את השיחה? זה היה במסגרת סדנה או מה?

 << אורח >> טל מרגליות: << אורח >>  

לא, זה היה במסגרת של המורה שלנו ללשון.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

שיעורי חברה מה שנקרא?

 << אורח >> טל מרגליות: << אורח >>  

לא, המחנכת לא ניהלה דיון על זה, המורה ללשון הייתה מאוד אקטיבית, היא מאוד רצתה לבוא ולדבר על דברים. מה שגם גרם לה לעזוב את בית הספר בגלל שתלמידים התחילו לרדוף אחריה בגלל שהיא באה ודיברה למען זכויות להט"ב. אני מיועדת בחודש אוגוסט הקרוב להתחיל שנת שירות בארגון איג"י ויוצא לי לדבר על זה המון. יש חוסר היכרות עם התחום הזה, זה פשוט נהיה מעין עניין של לעג, שזו בושה לבוא ולהזדהות כמישהו שהוא בתחום הלהט"בי.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

זאת אומרת, נושא הסדנאות הוא מאוד חשוב, זה מה שאת אומרת.

 << אורח >> טל מרגליות: << אורח >>  

זהו, מעבר לעובדה של הזכויות והכול, צריך להתחיל בקטן, צריך לבוא ולהתחיל מהמודעות בפן החיובי. יש המון את העניין של ההומופוביה שרצה ובמקום מסוים היא גם נהייתה טרנד מסוים, אבל ההיכרות הלהט"בית של גם הלהט"ב הוא בן אדם אינדיבידואל בשם עצמו, מעבר להגדרה המינית של מי אני ואיך אני מגדירה את עצמי יש בן אדם שעומד מעבר לזה.

ואני כנערה להט"בית ואני בטוחה שאני עומדת מאחורי הרבה נוער שאנחנו אומרים שאנחנו לא רוצים הרבה, אנחנו לא רוצים שיבואו ויעשו סיבוב מסביב לעולם בשבילנו, אנחנו רק רוצים חיות בשקט במדינה שלנו כי אני בן האדם הראשון שיתגייס לצה"ל ואני אעשה את הלוחמה שלי כי אני פה בשביל המדינה שלי ואני לא פה לעזוב.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

דרך אגב, יש בעיה בגיוס?

 << אורח >> טל מרגליות: << אורח >>  

לא, אין בעיה בגיוס. אני כן יודעת שיש אנשים טרנסים שעושים להם בעיות בגיוס, לי תודה לאל אין. אני מיועדת ללוחמה ואני אלך ללוחמה וההגדרה המינית שלי לא משנה אותי או מגדירה אותי או תפריע לי בדרך כי זה חלק ממי שאני אבל זה לא העיקר בי, כי אני גם בן אדם מעבר לזה.

והייתי שמחה שהתוכנית יעברו בתוך בתי הספר כי לי לא יצא לחוות תוכנית כזאת, אני מפתח תקווה שזה יחסית מרכז. וזהו, כאילו, אנחנו רק רוצים את ההכרה והנוכחות בבתי הספר כי גם בבתי הספר לא עושים הרבה בשביל לעזור לנוער הלהט"בי.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אוקיי, תודה, טל. קבוצת הורים, שלומית רון ביקשה לדבר, בבקשה. ממש בקצרה כי אני רוצה לתת לכולם לדבר.

 << אורח >> שלומית רון: << אורח >>  

אז אני הגשתי נייר עמדה ואני אשמח אם הוא יקרא כי אני לא אצליח לעבור על כולו.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

בראשי פרקים.

 << אורח >> שלומית רון: << אורח >>  

אוקיי, אני אימא לשתי בנות עם דיספוריה מגדרית שהתחילה בגיל ההתבגרות. אני באה להציג פה איזו שהיא זווית אחרת של הורים מהציבור הליברלי החילוני שבציבור שלי, או לפחות בסביבה שאני חיה בה, אני שומעת את כל מה שנאמר פה לא נחווה בכלל. זאת אומרת, אין אצלנו אלימות כלפי טרנסג'נדרים ואין חוסר קבלה. אני מדברת על הסביבה הספציפית ואני לגמרי מכירה בזה שבמקומות אחרים זה אחרת. אצלנו התופעה היא אחרת, להיות טרנסג'נדר זה טרנד.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

איפה? מה זה אצלנו?

 << אורח >> שלומית רון: << אורח >>  

בעיר שלי, קריית אונו, הבנות שלי לומדות בבית ספר דמוקרטי, אני אדם ליברל, פעילה חברתית. כשהתחילה להן הדיספוריה המגדרית קיבלתי את זה כאיזה שהוא מובן מאליו כי זה כל מה ששמעתי וזה כל מה שידעתי וכל הדברים שנאמרים כאן הגיעו גם אליי, מיד קיבלתי אותן, כל אחת. אחת א-בינארית, אחת בן וכיבדתי את הבקשות שלהן.

אנחנו שלוש שנים בתוך העניין הזה, לקח לי הרבה מאוד זמן לגלות שזאת לא כל המציאות. יש פה עובדות שמוסתרות, יש דרכים אחרות לגמרי להבין את הנושא ולפעול ונוצר כאן כוח פוליטי. אני באה להצביע על הכוח הפוליטי שמעידים עליו מספר הארגונים, פעילי הלהט"ב שבעיקר מתמקדים היום בטרנסים, בטרנסג'נדרים. גודל התקציבים ומספר הארגונים מעידים על זה, גם נתון ששמענו פה על 2% טרנסים מבוגרים ו-15% אצל ילדים, יש פה איזו שהיא תופעה.

 << אורח >> רום אוחיון: << אורח >>  

סליחה, אדוני היו"ר, זה לא הנושא של הדיון. הדיון היה אתגרים לנוער להט"ב, לא האם זה קיים או לא קיים.

 << אורח >> שלומית רון: << אורח >>  

זה אתגר של ילדים ואני באה רגע לדבר על זכויות של ילדים.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

חברים, סליחה, אני מבקש. אני נותן לכולם לדבר ואני מבקש לשמוע את כולם, זה לא משנה כרגע. סליחה, יוראי, אני מבקש.

 << אורח >> שלומית רון: << אורח >>  

אני גם רוצה להגיד שאני פה על דעת שתי הבנות שלי, הן שתיהן מסכימות איתי, הן כלואות בתוך הסיטואציה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

לא משנה, חשוב לשמוע את כולם, בבקשה.

 << אורח >> שלומית רון: << אורח >>  

המשבר שלהן התחיל בגיל ההתבגרות על רקע משברים נפשיים. יש מתאם מאוד גדול בין משברים נפשיים ועוד שלל מצוקות ומצבי חולשה שבהם התופעה היא מדבקת וחברתית, זה מה שקרה לבנות שלי. היו טלטלות משפחתיות, משבר הקורונה, יש מגיפה מאוד גדולה של בריאות נפש אצל בני נוער שכולנו מודעים אליה ומתאם שהולך ועולה עם דיספוריה מגדרית. שדיספוריה מגדרית היא איזו שהיא תופעה, איזו שהיא בעיה ומצוקה שהפתרון לה הוא לאו דווקא להיות טרנס.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

הפריעה לי מילה אחת שלך, שאת אומרת שהיא מידבקת. אני לא רוצה אפילו, זאת אומרת, זה דבר שהוא הגדרה קצת בעייתית.

 << אורח >> שלומית רון: << אורח >>  

אז אני רוצה לבקש, אם יש משהו שאני מבקשת פה זה לאסוף מידע מבוסס עובדות ולא לשמוע את כל האמת מפי ארגונים ואנשים שרובם אגב מאמינים במה שהם אומרים, פשוט - - -

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אז אם שמת לב, אנחנו דיברנו באמת על לקבל נתונים, לראות. אוקיי, טוב יש עוד דוברים שרוצים לדבר? סיימת? סליחה.

 << אורח >> שלומית רון: << אורח >>  

לא, אני ממש לא סיימתי.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

ממש בקצרה כי יש עוד הורים ויש עוד - - -

 << אורח >> שלומית רון: << אורח >>  

אוקיי. היום חלק ניכר מהילדים והנוער שמגדירים את עצמם על הקשת הטרנסית עושים את זה כי הם מחפשים פתרון למצוקות רגשיות או נפשיות שלא קשורות למגדר. לכן רואים מתאם גבוה עם קשיים חברתיים, אוטיזם, הפרעות קשב וריכוז, קשיי ויסות, חרדה, דיכאון ואובדנות.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

על בסיס מה את אומרת את זה?

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

סליחה רגע.

 << אורח >> שלומית רון: << אורח >>  

יש ממד חברתי בתופעה הזו, הוא מושפע בין היתר מתפיסות שמקדשות קבלה של זהויות מגוונות ופוסלות על הסף בטענת טרנספוביה את כל גורמי התמיכה, הורים, אנשי טיפול וחינוך שמבקשים לשמר את חלון הזמן הזה של גיל ההתבגרות והתפתחות המוח שנגמרת בגיל 25.

אני מנסה פה לקפוץ בין נקודות פשוט כדי להיות מהירה ואני גם רוצה להוסיף שאין קשר בין נטייה מינית לזהות מגדרית. הערבוב הלהטב"י הוא פוליטי. רוכבים על הנושא ההומו-לסבי בשביל להשליט רעיון טרנסי ושוכחים שהרעיון הטרנסי נוגע בערעור הגדרות בסיסיות של אדם, לא בנטיות, אלא בעצם הזהות. אידיאולוגיית המגדר פוגעת בזכויות להט"ב. למשל, עושים דה-לגיטימציה של נטיות מיניות מסוימות. טוענים כלפי לסביות שהן בעצם גברים טרנסים, מוקיעים לסביות מהקהילה שמפלות טרנסיות, בני נוער סובלים גם מזה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

טוב, תודה שלומית, אני חושב שהבנו. יש עוד הורה שרוצה לומר? בבקשה.

 << אורח >> מירב לבני קייש: << אורח >>  

אני אגיד רגע מהכובע ההורי.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

דקה, לא, לא. בבקשה, איך קוראים לך?

 << אורח >> צבי שלם: << אורח >>  

אני צבי שלם.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

צבי שלם, בבקשה. ממש בקצרה כי ממש אין לנו זמן ואני רוצה לתת ביטוי. גם לא צריך פרטים מזהים או כל דבר אחר.

 << אורח >> צבי שלם: << אורח >>  

אוקיי, אין בעיה. אז באמת, בהמשך למה שנאמר פה, עצם החיבור של להט"ב כקבוצה אחת אני חושב שהוא בעייתי. במיוחד שקוויר, אני לא יודע כמה מכם מכירים את תיאוריית הקוויר, תיאוריית הקוויר היא תנועה פוליטית, אם אפשר לקרוא לה ככה. היא תנועה שמאמינה שצריך לשבור, היא לא מאמינה ברפורמה של נורמה ספציפית, אלא לשבור כל נורמה באשר היא נורמה. זאת התפיסה של תיאוריית הקוויר, היא משתמשת - - -

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

יש לי בקשה. אני לא מדבר עכשיו על פילוסופיה ולא שום דבר אחר, חשוב לי לדעת איך הורה מרגיש, אילו בעיות קיימות עם אותם ילדים שלו, מה המערכת יכולה לפתור עבורו. באמת, אני לא נכנס כרגע למשהו פילוסופי לטוב ולרע. אני קיימתי את הדיון הזה כדי באמת לטפל באותם ילדים שהם מרגישים שהם נמצאים באיזו שהיא בעיה. ולכן אתה כהורה - - -

 << אורח >> צבי שלם: << אורח >>  

אז אני כן צריך למתוח קו מאוד מהיר. הפילוסופיה הזאת שקיימת, צריך להבין אותה, את המטרות שלה. היא השחיתה תחומים אקדמאיים ואת זה אני יודע בוודאות, שהשחיתה גם את משרד הבריאות. אני יודע בוודאות כי יש מכתב למשל מאיגוד הפסיכיאטרים לילד ולמתבגר שבגדול כותבים למשרד הבריאות, אתם מתעלמים מהתקנון, אתם מתעלמים מאיתנו, אתם לא מזמינים אותנו לוועדות – כי הם לא יישרו קו. המשמעות של זה היא, כל המשחק הזה של אנחנו מייצגים מדוכאים, מדוכאים, מדוכאים - - -

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

סליחה כשאתה אומר איתנו, את מי הם לא מזמינים? מי זה איתנו? מי זה אנחנו?

 << אורח >> צבי שלם: << אורח >>  

הם משחקים בכם, זאת תורה עמוקה. משחקים בכם, יש הרבה אנשים פה שהם - - - תיאוריית הקוויר, כמו שאני אומר, זו פילוסופיה - - -

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

חברים, תעזבו את הוויכוח.

 << אורח >> צבי שלם: << אורח >>  

הפילוסופיה הזאת משפיעה והשחיתה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

יובל, תתמקד. באמת, אני נותן זכות דיבור לכל אחד ויש לנו ממש זמן מצומצם. מאוד חשוב לי לשמוע בעיה ספציפית. אתה הורה לילד כזה או אחר או ילדה?

 << אורח >> צבי שלם: << אורח >>  

כן.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

כן? אז בוא, ספר.

 << אורח >> צבי שלם: << אורח >>  

אני הורה לילד, זה משפיע על מערכת החינוך שאני נמצא בה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

כן, ומה הבעיות שלו ואיך אתה חושב שהמערכת צריכה לפעול?

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

ילד להט"ב?

 << אורח >> צבי שלם: << אורח >>  

הבעיה עם הילד שלי שאני דואג בגלל שרכז האזרחות שלו, אני יודע, הוא מאמין במונחים מסוכנים שהם כבר לא פילוסופיה, הם בשטח, שנקראים מרחב בטוח. שזה מרחב שאסור בו להגיד דברים מסוימים.


 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

סליחה, יו"ר הוועדה, הוא לא הורה לילד להט"ב.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

סליחה, סליחה, סליחה, יובל, לא רלוונטי.

 << אורח >> צבי שלם: << אורח >>  

גם לאנשים נורמליים יש.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

אה, אנחנו לא נורמליים? אה, אנחנו לא נורמליים?

 << אורח >> לילה מונדר: << אורח >>  

אנחנו הורים לילדים נורמליים לגמרי, אנחנו הורים לילדים נורמליים לגמרי והילדים שלנו ואני רוצה להגיד משהו על טרנד, הילדים שלנו חווים כל כך הרבה אלימות.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

לא ביקשת זכות דיבור.

 << אורח >> לילה מונדר: << אורח >>  

אני מתנצלת.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אני אתן לך.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

אלי, הומופוביה, הדברים שנשמעו פה עכשיו, שמתייחסים ללהט"בים בתור אנשים לא נורמליים הם הומופוביים והומופוביה היא לא עמדה פוליטית לגיטימית, זאת הסתה. זה לא דבר מידבק, לכל אדם יש זכות להיות מי שהוא ועם כל הכבוד, לא כל עמדה צריכה להישמע פה. הומופוביה לא מקובלת, היא לא לגיטימית וכך גם לא טרנספוביה. ולכן, את לא תגידי שזה מידבק ואתה לא תקרא לנו לא נורמליים.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

לא, לא, אני עוצר כרגע את הוויכוח הזה, תודה.

 << אורח >> צבי שלם: << אורח >>  

אם תתנו לי לדבר רגע, אפשר להסביר במקום להתקיף. - - - הזדמנות להתקיף? זה מה שאתם עושים? זה כל הקטע?

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

יובל, סליחה. אני מבקש מגיא יקר מהסתדרות הפסיכולוגים. שלום לך, גיא.

 << אורח >> גיא יקר: << אורח >>  

שלום, אז קוראים לי גיא יקר, אני יושב ראש החטיבה החינוכית בהסתדרות הפסיכולוגים בישראל, אני פסיכולוג חינוכי ושיקומי, מרכז התחום של הלהט"ב בשירות הפסיכולוגי שבו אני עובד ואני חבר בפורום ארצי של רכזי להט"ב, של פסיכולוגים שעובדים בתוך בתי הספר ואני כאן להביא את הזווית של אנשי המקצוע שעובדים בתוך בתי הספר. אני אקצר, בסדר? אבל אני אדבר על שלוש נקודות מרכזיות.

הנקודה הראשונה היא רמת האלימות בתוך בתי הספר. דיברו כאן הרבה לפני על רמות המצוקה שנוער להט"בי סובל מהן. איג"י עושה עבודה נפלאה, כל ארבע שנים מפרסם סקר אקלים שלצערי הרב לא מאמצים אותו בכל מיני מקומות.

אני לא אביא את כל הנתונים שאיג"י מביא, אבל ב-2021, רק כדוגמה אני רוצה להביא, 77% מהמשיבים אמרו שהביטוי "יא הומו" נאמר כקללה בתדירות מאוד גבוהה בבתי הספר. 31%, 31%, אני בכוונה חוזר על זה כי זה מספר נוראי, מהילדים מרגישים חוסר ביטחון בבית הספר שלהם בגלל הנטייה המינית שלהם, 31% הוטרדו מינית בשנה האחרונה. עכשיו, כל מי שעובד במערכת החינוך ומכיר אותה אומר, טוב, אבל יש אלימות בכל החברה. אבל כשאיג"י הלכו והשוו, אני מדבר בשמכם, אבל - - - כשאיג"י הלכו והשוו בין המדגם הגאה לבין המדגם הכללי באוכלוסייה, אנחנו רואים שכמעט בכל המדדים של האלימות, נוער גאה סובל הרבה יותר מאלימות.

הנקודה השנייה היא שגיל היציאה מהארון הולך ויורד. אם לפני 40 שנה גיל היציאה מהארון היה 20 ומשהו, היום גיל היציאה מהארון הוא כ-14. שזה אומר, האימפליקציה של הדבר הזה היא שזה קורה אצלנו בתוך מערכת החינוך ולכן אנחנו צריכים בתור מי שעובד במערכת החינוך להתעסק בדבר הזה ולקחת על זה אחריות. ויש הבדל בין להוציא מסמך לבין לקחת אחריות. והנקודה השלישית.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

בקצרה.

 << אורח >> גיא יקר: << אורח >>  

בקצרה. קודם כול, אנחנו מגלים לפי הנתונים, גם של משרד החינוך וגם של איג"י שמרבית התלמידים לא מרגישים נוח לפנות למבוגרים. יש לזה כל מיני הסברים, גם פסיכולוגיים, אני לא אכנס לזה כרגע. בנוסף, למרות התקנה התקציבית, שאני בכלל לא מדבר על השנה האחרונה, אני מדבר על כל השנים האחרונות, לפי הנתונים של האגודה למען הלהט"ב, של המדד הגאה, מרבית בתי הספר בכלל לא מזמינים את הסדנאות. כי זה תלוי בהרבה גורמים, זה תלוי אם היועצת הזמינה או לא הזמינה, אם היא הספיקה או לא הספיקה, אם בית הספר פנוי או לא פנוי ובעוד הרבה דברים אחרים.

כמו כן, לצערנו הרב, דיברו על זה הרבה היום ואני בתור פסיכולוג שעובד בבתי הספר, חשוב לי מאוד להשמיע את הקול הזה. אין הכשרה מסודרת, לא לצוותי חינוך, לא ליועצות, לא לפסיכולוגים ולא למנהלי בתי ספר. וככה יוצא שלמרות שמחקרים מדברים על זה שככל שפסיכולוג לדוגמה הוא בעל ידע בתחום מסוים, ככה תחושת המסוגלות שלו הולכת ועולה. אין הכשרה ואני בעצמי מסתובב בכל מיני בתי ספר ומעביר הכשרות כאלה, אבל זה לא מספיק.

נקודה אחרונה, כמעט אחרונה. אנחנו יודעים להגיד שלצערנו הרב, אנשי החינוך והטיפול נמצאים היום בעומס מטורף והמערכת בשחיקה מאוד מאוד גדולה. אדוני היושב ראש, הייתי פה בוועדה קודמת ודיברנו על מצב הפסיכולוגים ועל כמה התקינה היא בעייתית מאוד וכמה אנחנו לא מצליחים להגיע לנוער הזה שצריך אותנו, ולכן אני חושב שהמדינה צריכה לקחת אחריות.

ה-OECD עשה דו"ח שממפה מדינות ואיך הן לוקחות אחריות על הנושא הזה ואני חושב שלא מספיק שמשרדי הממשלה יגידו שזה חשוב וכולי, הם צריכים להגיד, הדבר הזה הוא בנפשנו. כי כמו שאמרו פה לפניי, לא מספיק שנדבר על האכיפה המשטרתית ועל האלימות, אנחנו צריכים לדבר על איך הנוער הזה משגשג, איך הנוער הזה מתפתח ואיך הנוער הזה פורח.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

תודה.

 << אורח >> גיא יקר: << אורח >>  

משפט אחרון. ולכן מדובר במדיניות והמדינה צריכה להחליט ומשרד החינוך צריך להחליט שזו מדיניות ולא מספיק להוציא את קווי - - -

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אוקיי, תודה רבה. מיכאל פואה, שלום.

 << אורח >> מיכאל פואה: << אורח >>  

שלום, א', תודה רבה על ההזדמנות לדבר, מצטרף לכל התפילות והבקשות לניצחון ולהחזרת החטופים. אני בא פה להשמיע איזה קול מושתק שקצת ראינו הדגמה ממנו קודם ואני רוצה לחדד את הדברים, בעיקר לנושא הקווים המנחים שאנחנו היינו הראשונים שזיהו שמסמך קווים מנחים הוא בעצם כולל הוראות לא מוסריות ואנטי חוקיות נגד האתיקה הרפואית ונגד החוק. כאשר משרד החינוך משום מה אימץ סוג של טיפול מסוים, מה שנקרא טיפול - - -

 << אורח >> יעל סיני ביבלש: << אורח >>  

אני לא מבינה איך נותנים לבן אדם שתומך בטיפולי המרה לדבר בדיון שהוא ביום ההבנה - - -

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

די להשתיק.


 << אורח >> יעל סיני ביבלש: << אורח >>  

סליחה? ארגון בצלמו, כל מה שהוא עושה זה ניסיון להשתיק ארגונים אחרים, אני חושבת שראוי גם להשתיק.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

סליחה רגע, הוא ביקש לדבר, אני נותן לאנשים לדבר.

 << אורח >> יעל סיני ביבלש: << אורח >>  

סליחה, אנחנו ביום ההבנה, זה יום שהוא נגד להט"בופוביה, מיכאל פואה תומך בטיפולי המרה. אני מבקשת לא לתת במה לדברים שלו.

 << אורח >> מיכאל פואה: << אורח >>  

מי שתומך בטיפולי המרה זאת את ולא אני. אל תאשימי אותי במה - - -

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

סליחה, תדבר אליי, בסדר? תודה. יש לך בדיוק דקה.

 << אורח >> מיכאל פואה: << אורח >>  

בסדר, תודה. תודה, אחרי שנתת לכולם.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

מה לעשות? לא משנה, אנחנו ממש לקראת הסוף.

 << אורח >> מיכאל פואה: << אורח >>  

נתת פה לכל הקשת, שעה ושלושת רבעי שתקתי, בסדר.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

בבקשה, ממש בקצרה.

 << אורח >> מיכאל פואה: << אורח >>  

אני אומר כך, מסמך קווים מנחים הוא מסמך שבו משרד החינוך אימץ בלי שום איזו שהיא אחריות, טיפול מאשרר חברתי, מעבר חברתי ומעבר רפואי, דבר שהיום במדינות בעולם שחקרו את הנושא חזרו בהן, ביטלו מרפאות מגדר, ביטלו, ביטלו, ביטלו. 

 << אורח >> גיא יקר: << אורח >>  

זה פשוט לא נכון.

 << אורח >> מיכאל פואה: << אורח >>  

סליחה, אל תפריע לי.

ביטלו את הדברים האלה. משרד החינוך ביחד עם משרד הבריאות לא מגן על קטינים מפני פגיעה בהם, מפני טיפולים לא הפיכים.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

הוא לא מגן מפניכם אולי.

 << אורח >> מיכאל פואה: << אורח >>  

הן בטיפול הורמונלי והן בכריתת איברים. 

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

זה שקר, אתה פשוט משקר.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

סליחה רגע, מה קורה פה? אני מבקש בלי הערות ביניים. סליחה, יוראי.

 << אורח >> מיכאל פואה: << אורח >>  

אל תגיד לי שאני משקר - - -

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

משקר ומפיץ פחד שנאה כלפי אנשים. אתה סוכן שמפיץ פחד ושנאה כלפי אנשים שחושבים - - - כמוך ואין לך - - -

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

יוראי, יוראי.

 << אורח >> מיכאל פואה: << אורח >>  

אתה משתיק אנשים.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

אני משתיק הומופוביה ואני אמשיך להשתיק הומופוביה. אתה אדם אלים ואני לא ארשה לך להפיץ בכנסת פחד ושנאה כלפי אנשים - - -

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

כך נראית השתקה, גם בשם הציבור החילוני אני אומרת את זה. ואני לא מסכימה עם מיכאל פואה. הם משתיקים אותנו.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

הומופוביה – אין לה מקום בחברה הישראלית. להומופוביה וטרנספוביה, לשקר וכזב, לשנאה ופחד אין מקום לא בכנסת ישראל, ודאי שלא פה בוועדה - - -

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

המילה הזאת משמשת אתכם קצת יותר מדי.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

חברים, סליחה רגע, מה קורה פה? באמת, הדיון הזה הוא לא דיון שבא כרגע לוויכוח. אני קיימתי את הדיון הזה ומקיים אותו רק בגלל דבר אחד. ישנם ילדים בבעיה וזה עובדתית. ועליהם אני רוצה להגן.

 << אורח >> מיכאל פואה: << אורח >>  

נכון. בוודאי.

 << אורח >> שלומית רון: << אורח >>  

גם הילדים שלי בבעיה, אחרת.

 << אורח >> מיכאל פואה: << אורח >>  

אז בוא תסביר לי איך אתה מגן על ילדות שהיום חוששות להיכנס לשירותים בבית הספר?

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אתה מוכן רגע? סליחה, אתה נכנס לדבריי עכשיו, שמת לב?

 << אורח >> מיכאל פואה: << אורח >>  

סליחה.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

יוראי, אני מבקש. תראו, אני לא נכנס עכשיו לוויכוח כזה או אחר, לא זאת המטרה של הדיון. המטרה של הדיון היא פשוטה וברורה. ואני אומר את זה ולא משנה כל אחד באיזה ארגון הוא נמצא, מה דעתו על תופעה כזאת או אחרת או נטייה כזאת או אחרת. לא זה הדיון, עם כל הכבוד.

 << אורח >> שלומית רון: << אורח >>  

אבל הוועדה צריכה להגן על זכויות ילדים.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

את מוכנה רגע? הדיון הזה נועד בדיוק להגן על זכויות הילדים. אני לא מדבר כרגע ממה זה נוצר, איך נוצר ומה התשובות. אני רוצה להגן בדיוק ולתת מענה לאותם ילדים שנמצאים בבעיה. אם זה במשפחה ואם זה בבית הספר ואם זה ברחוב. לזה נועד הדיון.

 << אורח >> שלומית רון: << אורח >>  

ואם זה עם עצמם?

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

את מפריעה לי. באמת, אולי את לא מכירה את הנוהג פה. כדי לדבר צריכים לבקש רשות מהיו"ר.

 << אורח >> שלומית רון: << אורח >>  

אז אני מבקשת רשות.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

בסדר, אז אני לא יכול לתת לך עכשיו, אנחנו באמצע. לחברי הכנסת אפשר, בבקשה.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

כל מה שאני אומר זה שכמו שאין מקום לאנטישמיות, לשנאת יהודים ואלה עמדות שאי אפשר לסבול אותן, כך גם הומופוביה. שנאה ופחד מלהט"בים באשר הם, אלה דברים שהם לא לגיטימיים. וכשיושב פה אדם שלא רק מעודד טיפולי המרה, אלא גם מבצע טיפולי המרה, שעומד בראש - - -

 << אורח >> מיכאל פואה: << אורח >>  

סליחה, אתה משקר. אתה עושה טיפולי המרה, אתה מעודד טיפולי המרה. הוא לא יכול להאשים אותי בשקר, הוא לא יכול להלבין את פניי, אתה תגן עליי. או שאתה תגן עליי או שאני אגן על עצמי. הוא משקר.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

סליחה רגע, אין לך אפשרות לדבר ללא רשות. אני אומר עוד פעם, הנוהל בכנסת, בוועדות - - -

 << אורח >> מיכאל פואה: << אורח >>  

יכול להיות שהוא ישקר?

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

סליחה, אני אוציא אותך. זה לא הולך ככה, אתה לא יכול להעיר. חבר כנסת בוועדה יכול לדבר.

 << אורח >> מיכאל פואה: << אורח >>  

לא להלבין פנים.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

סליחה, אתה עוד פעם מעיר? אז אני מבקש, חבר כנסת ולא משנה באיזו ועדה, זכותו לדבר, בסדר? ושאף אחד לא יפריע לו. בבקשה.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

כשאדם שעומד בראש ארגון שמקדם ומעודד טיפולי המרה שהם רצח של נשמות של אנשים צעירים, של ילדים, של בני נוער רק בגלל מי שהם ואומר פה ומצייר שאותם ילדים טרנסים הם חולים, שמענו פה עוד אמירות, נדבקים, זה טרנד. זה בלתי נסבל, זאת הומופוביה, אלה שנאה ופחד, אני לא יודע אם זה נובע מבורות או מתוך שנאה יוקדת למי שנראה או חושב אחרת מהם. ולכן אני חושב שאין להשמיע, כמו שאין להשמיע שנאה כלפי יהודים, כך אין מקום להשמיע שנאה נגד להט"בים, ודאי שלא בוועדה שאמונה על הגנה על זכויות של ילדים ובני נוער.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

יוראי, אני חוזר עוד פעם ואני רוצה שתבינו, הדיון הזה נועד והוא ברור, אותם ילדים זאת עובדה קיימת. יש ילדים, עובדה קיימת, ואנחנו צריכים לשמור על הזכויות של אותם ילדים. לא השפלות, לא אלימות, לא חרמות, לא שום דבר אחר. הילדים האלה שווי זכויות במדינה ולהם צריכים לתת את המענים ואני כיושב ראש הוועדה, אני אומר את זה, אני צריך לתת את ההגנה. יש כמובן דעות לפה ולפה, זה לא בוועדה, אני לא רוצה לשמוע את הדעות האלה, לא לפה ולא לפה, זה לא מעניין אותי. בכנות אני אומר את זה, לא בוועדה נכון לעכשיו, אם יהיה דיון אחר זה סיפור אחר.

 << אורח >> מיכאל פואה: << אורח >>  

קטעת אותי באמצע רשות הדיבור.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

אז משפט. סליחה, יש לי בקשה עכשיו, משפט אחד לסיום.

 << אורח >> מיכאל פואה: << אורח >>  

אז מה שאני טוען זה שמשרד החינוך והוועדה כרגע בראשותך לא מגינים על הילדים האלה, אלא פוגעים בהם, זה הכול.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

תודה רבה, שמעתי. אז אני רוצה להגיד לך שאני מגן על הילדים האלה ואני רוצה להגן על כל ילד במדינת ישראל.

 << אורח >> מיכאל פואה: << אורח >>  

אתה לא מגן עליהם, אתה פוגע בהם.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

זה התפקיד שלי, אתה לא יכול להגיד לי אם אני מגן או לא.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

אנחנו מגינים על הילדים ואתה, הדם שלהם על הידיים שלך.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

תודה רבה. סליחה, סליחה, אני לא נמצא פה אם מצביעים או לא מצביעים, זה לא מעניין אותי מי מצביע ומאיזה צד הוא. אני יושב ראש ועדה ואני אעשה הכול למען ילדי ישראל. אוקיי, מהעמות הישראלית לריפוי, אפרת לופו, האחרונה.

 << אורח >> אפרת לופו: << אורח >>  

שלום, אני אפרת לופו מארגון חותם, אני נמצאת כאן בתור אימא בעיקר. אני גם מצטרפת לתפילה לניצחון ולתקומת עם ישראל בארצו, לגאווה לאומית. אני לא מבינה, אני הזדעזעתי כאן לשמוע את נציגת משרד החינוך. מי נטל את הסמכות לעקוף את ההורים? זה בניגוד למוסר, לחוק, לאתיקה, זה פוגע בילדים כשאנשים זרים מכניסים להם רעיונות שהם בגדר הטרדה מינית. אני אדווח, לך יש חובת דיווח על הטרדה מינית וזה בחסות משרד החינוך והוועדה. 

העקיפה של הסמכות ההורים היא לא מקובלת. פשוט ילד יגיד, לא יודעת, אני רוצה להתאבד, ילד ירצה להתאבד, ישתף את המורה, המורה לא תשתף בגלל שהיא תחשוש מהפחד של ההורים? זה לא מקובל. לא, זאת הייתה דוגמה אחרת - - -

 << אורח >> יעל סיני ביבלש: << אורח >>  

ארגון חותם גם חושב שאסור להשכיר דירה לזוג לסביות, וארגון חותם גם חושב שהומואים הם נכים.

 << אורח >> אפרת לופו: << אורח >>  

מה שאני אומרת, תתפסו לעיקר, העיקר – אין לעקוף את הסמכות ההורית. אנחנו אחראיים על הילדים שלנו, אנחנו מגדלים אותם. כמו שהיה כתוב בסיכום של הדיון הקודם, באמת בתי הספר הם מקום החינוך המשני, אנחנו מקום החינוך הראשוני, עקיפת הסמכות שלנו לא מקובלת.

דבר נוסף, אני רוצה לשאול אתכם כשאלה רטורית, אני יודעת שאנחנו לקראת הסיום, אם ילד יבחר להזדהות כחתול?

 << אורח >> יעל סיני ביבלש: << אורח >>  

אה, להט"ב הם חיות? מביך, מביך. טוב, את באמת נשמעת כמו הבית הפוליטי - - -

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

את לא תבצעי דה-הומניזציה לבני אדם. להט"בים הם בני אדם, הם לא חיות.

 << אורח >> אפרת לופו: << אורח >>  

יש ילדים שמרגישים ככה - - -

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

סליחה, אפרת, אפרת - - -

 << אורח >> יעל סיני ביבלש: << אורח >>  

להט"ב הוא לא חיה ונשמע שאת מהדהדת מסרים של אדם אחר שקרא לנו בהמות.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

סליחה רגע, אפרת, תחזרי בך ממה שאמרת עכשיו.

 << אורח >> אפרת לופו: << אורח >>  

אני לצערי - - -

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

לא, אני לא מוכן. אני לא מוכן לשמוע דברים כאלה, לא במקום הזה.

 << אורח >> אפרת לופו: << אורח >>  

אני מקווה שזה לא יגיע אלינו - - -

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

תודה רבה. אני רוצה לסכם את הדיון.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

יש אנשים שמשווים יהודים לחולדות ויש אתכם שמשווים להט"בים לחתולים.


 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

סליחה, יוראי. אני מסיים, אני רוצה לסכם. אני מאוד מבקש, סליחה רגע, אני הודעתי לכולם שאנחנו מסיימים פה ב-14:00.

 << אורח >> נעמה זרביב: << אורח >>  

אני חייבת מילה אחת.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

מילה, אז אני אתן לך מילה. השם?
 
 << אורח >> נעמה זרביב: << אורח >>  

נעמה זרביב, מנכ"לית שוברות שוויון, שותפה בהוצאת הספר נזק בלתי הפיך. רק בקשה אחת, מכיוון שנשמעות הרבה דעות ובגלל שאמרת שיש הרבה אנשי מקצוע, אני מציעה שנזמן למשרד שלך את כל אנשי המקצוע שמלווים מתחרטים, שמלווים ילדים שכבר נפגעו ואז יתקיים דיון לאור הנתונים שיביאו המומחים.

 << אורח >> נילי מדרר: << אורח >>  

שיגיעו גם ילדים שעברו טיפולי המרה. שיגיעו גם הם לפני שהם מנסים להתאבד ופוגשים אותנו - - -

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

חברים, אני מסיים, סליחה. אני רוצה להודות - - -

 << אורח >> ג'ודי ענתבי מרוויס: << אורח >>  

חצי דקה, חיכיתי. כי אני מטפלת גם באמנויות במשרד החינוך, שכחנו אותם קצת.

אני ג'ודי ענתבי, אני נציגת יה"ת וגם אני המנהלת של השירות הפסיכוסוציאלי בבית הפתוח. אני חושבת שצריך להתייחס גם למטפלים שמטפלים במשרד החינוך, לתת להם את ההכשרות ולהכיר את התחומים האלה, להתייחס אליהם כשווי ערך ולחוקק חוק בחקיקה מסודרת גם על יה"ת. ולדעת שאנחנו מטפלים בנושא רגיש שמצריך את כולם להתגייס אליהם ולהיות למען הילדים והילדות שבאמת סובלים מאוד.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

תודה רבה, תודה על מה שאמרת. אז אני אגיד מילה בנקודה הזאת או משפט. הנושא של עיסוק באמנויות בטיפול פסיכולוגי זה דבר שהוא מאוד חשוב, במיוחד כשחסרים היום אלפי פסיכולוגים וזו גם עוד נקודה ועוד מבט לטיפול, אני מאוד מודה לך על ההערה.

 << אורח >> ג'ודי ענתבי מרוויס: << אורח >>  

תודה רבה וזה מרחב שאפשר בתוכו לחקור ולהיות.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>  

ברור. אני רוצה להודות לכל אלה שהשתתפו בדיון, היה מאוד חשוב. כי בסך הכול המטרה שלי ואני אומר את זה בצורה ברורה, היא כרגע לא להיכנס לוויכוח כזה או אחר. לציין יום מסוים בחודש מסוים כי יש לנו נוער, יש לנו ילדים שזקוקים לעזרה ולא תמיד אנחנו יודעים מה לתת להם ובאיזו צורה. ולכן אנחנו, לפחות אני, חושב שאנחנו צריכים להגן, להעלות את אותו נוער לבמה ולהבין אותו, וזאת בעצם המטרה. אני לא כרגע מנסה לדעת ממה זה נובע, איך נובע, באיזו צורה, כזאת או אחרת, אבל חשוב להתייחס לכל ילד, עולם ומלואו ולתת את הכלים, אנחנו כחברי כנסת, כממשלה לאותם נערים. תודה רבה לכולכם.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:02. << סיום >>