פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



39
ועדת החינוך, התרבות והספורט
21/05/2024


מושב שני

פרוטוקול מס' 201
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"ג באייר התשפ"ד (21 במאי 2024), שעה 11:12


סדר היום:
 << נושא >> מענה מערכת החינוך והערכות לפתיחת שנת הלימודים תשפ"ה לתלמידי הדרום ושורדי הטבח << נושא >> - לציון יום מיוחד בכנסת "שורדי טבח השבעה באוקטובר"

נכחו:
חברי הוועדה: 
יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון
משה טור פז
יוסף עטאונה
יפעת שאשא ביטון

חברי הכנסת:
קארין אלהרר
שרן מרים השכל
אלמוג כהן
יוראי להב הרצנו
יוליה מלינובסקי
מטי צרפתי הרכבי

מוזמנים: 
	יפעת סגל רוזנבוים
	–
	צוות חינוך, מערך אדם וקהילה, מנהלת תקומה, משרד ראש הממשלה

	ניר שמואלי
	–
	סגן מנהל מחוז דרום, משרד החינוך

	הדיל יונס
	–
	עו"ד, משרד המשפטים

	נעמי אבוטבול
	–
	מפקחת ארצית מועדוניות וסמך מקצועיים), משרד הרווחה והביטחון החברתי

	ליה קוק
	–
	עו"ד, מנהלת מרכז הליווי לילדים נפגעי עבירה, המועצה לשלום הילד

	צליל לוי בן דור
	–
	עו"ד, מרכז הליווי של המועצה לשלום הילד

	מיי אלחג'וג'
	–
	עו"ד, פורום דו קיום בנגב

	ליאת קליין
	–
	עו"ד, מנהלת מחלקת מדיניות, עמותת חמניות

	הודא אבו עבייד
	–
	רכזת לובי פורום דו קיום בנגב

	אדווה פינקלשטיין
	–
	נציגת עמותת ילדי האור

	אסנת איל
	–
	מנכ"לית אגף חינוך חברה וצעירים

	מיכל עוזיהו
	–
	תושבת מועצה אזורית אשכול

	אילת סלע יונגרמן
	–
	התנועה הקיבוצית

	הילה אדיר
	–
	אחות שכולה מ-7 באוקטובר, ילדי האור




מנהלת הוועדה:
יהודית גידלי
אתי דנן – סגנית מנהלת הוועדה

רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים, מיטל פורמוזה

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

 << נושא >> מענה מערכת החינוך והערכות לפתיחת שנת הלימודים תשפ"ה לתלמידי הדרום ושורדי הטבח << נושא >> 


 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא מענה מערכת החינוך והיערכות לפתיחת שנת הלימודים התשפ"ה לתלמידי הדרום ולשורדי הטבח. אני רוצה להגיד שהדיון הזה מתנהל במסגרת יום ציון מיוחד בכנסת לשורדי הטבח של ה-7 באוקטובר. בקשה של חה"כ קארין אלהרר שכמובן תגיע לדיון בהמשך. משרד החינוך, בבקשה. חברי הכנסת רוצים להגיד משהו לפני? בואו נשמע את המשרד קודם. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

בוקר טוב. ניר שמואלי, סגן מנהל מחוז דרום במשרד החינוך. ראשית אני רוצה לפתוח שאנחנו כמשרד וכמחוז שעובד באופן רציף ושוטף עם הרשויות המקומיות עוטף אנחנו מחזקים מאוד את המשפחות ובתקווה שהחטופים יחזרו הביתה במהרה. נחזק גם את גבורת החיילים שלנו בקרב. 

מתוקף תפקידי ועבודתי עם מנהל המחוז אנחנו בקשר רציף עם הרשויות המקומיות ואנחנו עכשיו ליווינו את כל מה שקרה בפ"ד, כולל כל מה שקרה במרכזי הפינוי, כולל הקמת בתי ספר. אנחנו כרגע בחודש האחרון עסוקים איתם בכול המוכנות והיערכות לפתיחת שנה. 

אני מודה שבשלב הזה יש לא מעט עמימות לגבי הגעת הקהילות. יש כרגע דיונים של הקהילות עם הרשויות מי יחזור, מי יישאר, לאן בדיוק ילכו. תקומה שפה נמצאים לידינו שותפים לכל התהליך הזה. אנחנו כמשרד ערוכים לכל תרחיש ואנחנו בקשר איתם וניתן את המענים הנדרשים איפה שצריך. 

אנחנו גם בקשב רב לצורכי הקהילות. לא כולם, וזה ברור לנו, יחזרו לבתי הספר המקוריים שלהם, זה ברור לנו. בעיקר במועצה אזורית אשכול ומועצה אזורית שער הנגב. זה ברור לנו שנצטרך להיערך ולתת את המענים כפי שנתנו במהלך השנה. צריך לזכור שהמלחמה עוד בעיצומה ואנחנו רואים את זה גם בשטח. לא תמיד כל התלמידים חוזרים למסגרות ואנחנו נדרשים גם לתת מענים פרטניים במקומות כאלה ואחרים. 

יש שיתופי פעולה בין המחוזות. זאת אומרת ההחלטה במשרד שכל מחוז גיאוגרפי נותן את המענה בתוך המחוז הגיאוגרפי שלו ויש לנו שותפים גם במחוז תל אביב, גם מחוז צפון, גם מחוז מרכז. יש פה עבודה רציפה ושיטתית. כמובן דיונים שוטפים אצל שר החינוך, מנכ"ל משרד החינוך, סמנכ"לית פדגוגית. כל המשרד מגויס לדבר הזה. אנחנו כל כולנו גם מחוז דרום שם לו לידע עם צוות מאוד מיוחד שילווה את כל ההיערכות והמוכנות לפתיחת שנה ברשויות העוטף. קשר רציף עם מנהלי אגפי חינוך, דלת פתוחה אצלנו. אנחנו מגיעים אליהם לעיתים תכופות. רק השבוע קיימנו מספר דיונים גם עם שער הנגב, גם עם אשכול. שבוע הבא עם שדות נגב. חוף אשקלון, שדרות כמובן. 

בשדרות הדברים קצת פחות מורכבים, כי זו רשות מקומית. הקהילה היא מקומית. מרבית התושבים או מרבית התלמידים חזרו. לצד האירועים שחווינו יש אזעקות גם במסגרת למידה והתלמידים שלנו מתורגלים. זה לא נעים, זה לא פשוט. אנחנו רואים גם ביום למחרת נוכחות קצת יותר דלה של תלמידים, למרות שכל בתי הספר, כל מוסדות החינוך ממוגנים, זה עדיין חוויה לא נעימה. אנחנו כמחוז, כמשרד, עומדים לרשותם. 

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> 

יש לך נתונים לגבי נשירה במחוז? אני מדבר על ילדי העוטף כמובן. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

יש לנו נתונים לגבי נשירה. יש לנו את חגית בן סימון, מנהלת יחידת שחר שמנהלת את המערך הזה יחד עם אגף ילדים ונוער בסיכון. יש תוכניות ייעודיות שביצענו בתוך מרכזי הפינוי ונצטרך לבצע אותם גם במהלך היערכות לפתיחת שנה ונצטרך ללוות אותם. אין לי כרגע את הנתונים כי לא נדרשתי להביא אותם כרגע לפה, אבל אנחנו נוכל לשלוח לך תמונת מצב מדויקת ומסודרת, אין שום בעיה. 

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> 

אם הוועדה תוכל לקבל אני חושב שזה חשוב מאוד. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

בוודאי. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

לגבי מיגון בתי הספר של יישובי העוטף, יש תוכנית? אולי תקומה תוכל לענות לנו על זה או אתם? והאם יש גם בסוף מקור תקציבי לאותן פעולות שצריכים לעשות כדי למגן את אותם בתי ספר. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> 

ונושא של מצוקה של מורים. האם זה קיים ואיך מטפלים בזה?

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

כשאתה אומר מיגון אתה מתכוון לאותם בתי ספר שנדרש להקים?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

או להקים או בתי ספר קיימים שהתלמידים אמורים לחזור לשם והם לא ממוגנים. אני שואל אם הם ממוגנים, לצורך העניין. הנה, נמצא פה יוסף עטאונה והוא הרים לי להנחתה. מה קורה גם עם יישובים הבדואים בפזורה? 

 << אורח >> קריאה: << אורח >> 

בבדואים הכול ממוגן. 

 << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 

הכול לא ממוגן. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

ממוגן על ידי פח. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

אז לגבי מוסדות החינוך הקיימים, אז כפי שציינתי, כולם ממוגנים, גם באשכול, גם בשער הנגב. כל הטווחים שנקבע על ידי פיקוד העורף הם ממוגנים. לגבי אותם בתי ספר, כמו שהקמנו היום בית ספר זמני בגבולות אז נדרשנו להנחיות מיגון של פיקוד העורף והעמדנו את המיגוניות שצריך. כך נעשה גם בהקמה. יש עכשיו שיח עם אחת הקהילות להקים בית ספר עבור, לדוגמה, כפר עזה. ברור לנו שבשלב הזה נצטרך להקים אותו כבית ספר זמני ונצטרך לתת לו את כל דרישות המיגון שפיקוד העורף ילווה אותנו וייתן לנו. זה אנחנו ערוכים לתת, אנחנו עשינו את זה גם במהלך המלחמה, שהקמנו את בתי הספר בים המלח ואילת. גם שם אף אחד לא חסך מאתנו דרישות מיגון וגם שם נתנו את המיגון הנדרש. כך נעשה גם במקומות שנדרש להם בהמשך. 

 << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> 

אז לכל תלמיד בדרום יש או שהוא חזר למוסד הלימודים ההיסטורי שלו או שהוא בעצם באיזה שהוא בית ספר זמני והם כולם משובצים, פורמלית לפחות, בפתרונות או זמניים או קבע היסטוריים. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

בדיוק. כאשר הקבוצה היותר גדולה חזרה כבר לקהילת הקבע שלהם ואנחנו נותנים להם מענה בתוך המקום המקומי. למשל באשכול המורכבות יותר גדולה, כי לא חוזרים לקריית החינוך במגן. אף אחד כרגע לא רוצה לחזור לשם, כי היא נמצאת ממש בסמיכות לעזה. לכן יש את המענים שנתנו גם בצוחר וגם בגבולות וגם בקהילות אחרות. יש להם חלק מהקהילות שנמצאות בבאר שבע, חלק מהקהילות נמצאות בנתיבות. שם נתנו את המענים כל אחד במקום שלו. 

 << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> 

אז הם משתלבים בתוך המסגרות. ואתה יכול להגיד מילה על הצפון או שזה לא?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

זה ב-28 לחודש, יהיה דיון מיוחד. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

כפי שאמרתי, כל אחד אחראי על הגזרה שלו. אבל אני יכול להגיד לכם שמנהלת מחוז צפון, ד"ר אורנה שמחון, מלווה את האירוע הזה מקרוב, בקיאה בכל הפרטים ונותנת את כל השירות שדרוש.

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> 

אני רוצה להתייחס, ברשותך אדוני היו"ר. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

הוא שאל שאלה גם לגבי השאלה של מחסור בעובדי הוראה. הסוגייה של מחסור בעובדי הוראה מלווה את המשרד ואת המדינה בכלל כבר מזה שנתיים ואנחנו בעניין הזה שוקדים על העניין הרבה מאוד זמן. אין ספק שהשנה התווסף לזה האירוע שנקרא העוטף ואנחנו נצטרך להידרש לתת את המענים בתוך המרחב. אם פעם היינו צריכים לתת מענה בתוך מקום מאוד מוגדר, היום יכול להיות שנצטרך לפצל את המורים שלנו, לדוגמה בשער הנגב. אם פעם הם היו לומדים בקריית החינוך היום נצטרך לתת את המענים בשלושה, ארבעה אזורים. זו היערכות שלנו והיא היערכות לא פשוטה. יש מחסור, אנחנו מנהלים אותו. 

יש ועדה שהוקמה בכל הארץ, יש ועדה ארצית ויש ועדה מחוזית בכל מחוז כדי לנהל את האירוע הזה. כרגע אנחנו בקשר עם מנהלי בתי הספר ואנחנו עושים סקרים כדי לאסוף את הנתונים. אני יכול להגיד שבשנתיים האחרונות כמי שמרכז את הנושא הזה במחוז דרום לא נתקלנו במקרה שבו בשנת הלימודים נפתחה שנה ולא היה מורה בכיתה. לא תמיד הבאנו את כל המענים. זה בעיקר בפרא רפואי, שם הפערים מאוד גדולים. אנחנו מתקשים להביא פרא רפואי. זה לא בגלל תקנים או תקציבים, אלא פשוט אנשים שפשוט יש מחסור ברמה הארצית וגם אצלנו בדרום. אנחנו משתדלים לתת את המענה המתאים ככל שניתן. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> 

הייתה פה המנהלת, אתה זוכר? של בית ספר שער הנגב במכללה, איך זה נקרא שם? מכללת ספיר. יש שם בית ספר גדול, שלומצי. היא מג'נגלת כל הזמן, אנחנו מבינים ויודעים. ב-1.9 בית הספר אמור, מכללת ספיר, לחזור לפעילות?

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

כרגע על פי הנתונים שיש בידינו, אבל צריך להבין, אנחנו עובדים מול מועצה. זאת אומרת, יש לנו את מועצה אזורית שער הנגב ואנחנו איתם מנהלים את האירוע שנקרא פתיחת שנה. כרגע, לפי המידע שיש בידינו, שליש מהתלמידים אמורים ללמוד שם. ושאר התלמידים במרחב. זה יכול להיות בחלק מהקיבוצים. כאשר נקבל את הנתונים המדויקים ונדע כל אחד לאן הוא מגיע, למשל כפר עזה רוצה להגיע לקיבוץ רוחמה, אבל לא מוכן להגיע לקריית החינוך. ולכן הוא רוצה מענה מקומי בקיבוץ רוחמה. כשתתקבל החלטה שהם מגיעים אנחנו נקבל החלטה האם להקים בית ספר ברוחמה, זה בדיוק הדיון שמתנהל. 

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> 

אז אני מבקש, אדוני יושב-הראש, זה חוזר גם לדיון הקודם שניהלנו בדיוק בעניין הזה. נורא חשוב לנו כוועדה, על מנת שנוכל לתת את התשומות באמת שאתם תציגו לא רק מה אתם עושים, אלא את הפערים. כמו השאלה קודמת ששאלתי על ילדים שנשרו. כלומר, כשאתם באים ואומרים אנחנו עכשיו נותנים מענה שליש פה, מה אתם עושים עם שני השליש האחרים. כנ"ל כמה תלמידים, ביקשנו את זה גם ממחוז צפון, אני מודה, ולא קיבלנו את הנתונים. זה מאוד חשוב לנו בעיקר כדי להבין את התמונה המלאה. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

אנחנו נוכל לתת לך תמונת מצב היום בסוף היום. רק שתדע שתמונת המצב כל יום משתנה. 

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> 

ברור. תנו לנו נכון להיום, 21 במאי. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

אתמול היה דיון בקהילה X ומחר יש דיון עם קהילה Y. זה משתנה כל יום. 

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> 

מקובל ואנחנו גם בשטח. עכשיו, זה דבר ראשון. דבר שני, בשיח שלנו עם משרד החינוך נעשה מאמץ מאוד גדול לתת הקלות לתלמידים, בעיקר לתלמידים שניגשים לבגרויות. על מנת שילד בסוף, מה לעשות? הוא מסיים י"ב בשנת תשפ"ד והוא לא עכשיו נפגע מזה אנושות. יחד עם זאת, מגיעות אלינו פניות על ילדים שנופלים בין הכיסאות. גם בהקשר הזה, אחרי המאמצים היפים שעשיתם. אני אתן דוגמה, הגדרתם בתי ספר מסוימים שהבגרויות שם הן פנימיות אל מול כאלה שהן חיצוניות עם הקלות. נופלים ילדים בין הכיסאות. למשל ילדים שהיישובים שלהם הם ב-0 עד 4, אבל בית ספר הוא יותר רחוק מ-4. ואז נוצר מצב שהילד חי בתנאי מלחמה, אבל בית הספר שלו לא. והם לא זכאים לאותן הקלות. 

הגיעה אליי פנייה אחת ממוקדת על סעד. אני חושב שיש כמה קיבוצים שנופלים ואולי לא רק קיבוצים. אז אני מבקש, בבקשה את הנושא הזה לבדוק. אני כבר אומר, הוא עלה לערר אצלכם במחוז, הוא לא התקבל. אני מעודכן. זה עלה עכשיו למנכ"ל. אני מאוד מבקש. שוב, אני לא בא לקבוע בשבילכם. תדונו שוב ושוב, כי את הפניות אנחנו מקבלים כפניות ציבור ומאוד חשוב לנו לוודא שבודקים פה את כל הדברים. 

עוד דבר אחד גם בהקשר הזה. זה נכון שאנחנו בשנה מאוד קשה. אבל בכל פעם שאתם יכולים לסייע לילדים להגיע לרף הנדרש ולא לתת להם הקלות, תנסו להגיע. נכון שזה עולה יותר כסף, אבל בסוף בסוף אנחנו עושים פה זילות, שלא להשתמש במילה יותר קשה, כבר ארבע שנים, מאז הקורונה, בכל נושא ההיבחנות בישראל. אנחנו מקלים על הילדים כי אנחנו לא מצליחים להביא אותם לרף הנדרש. עכשיו, כשאין ברירה זה מה שעושים, והרגע הבאתי דוגמה כזאת. אבל אני חושב שככל הניתן צריך להשתדל לעזור לילדים לעלות לרמה הנדרשת ולא להוריד את הרמה בשבילם בכל מקום שזה אפשר. ושוב אני אומר, זה יותר יקר ויותר מסובך. יש משפט בארמית שאומר, אתה תבין אותי, אדוני יושב-הראש, עבדא בהפקרא ניחא ליה. תמיד, במקרה הזה ילד, לא עבד, יעדיף תן לי הקלות. אבל אנחנו רוצים שהם גם יעלו לרמה הנדרשת. הם בסוף יצטרכו אותה. בין אם זה לצבא, בין אם זה לאוניברסיטה. אז אני חושב שזה צריך להיות קו מנחה איפה שזה אפשרי. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

אני חושב שמה שאמרת בהתחלה על הסוגייה שהבאת מקיבוץ סעד ומה שביקשת באפשרות השנייה זה בדיוק החיבור. אם אנחנו במחוז חשבנו שאפשר, שהילד יכול לגשת למה שיכול לגשת, עכשיו הם בחרו לערער למטה. יש את אגף הבחינות, הוא יקבל את ההחלטות המתאימות. אנחנו בסוף רק ממליצים. קיבלתי, רשמתי. 

 << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> 

ניר, עוד מספר שאלות. אחד, אם אתה יכול להתייחס גם לחינוך מיוחד, על המורכבות. שתיים, אם אתה יכול להתייחס לנושא ההסעות, אם יש. גם כן איזה שהיא מורכבות מסוימת שאתה משנע אולי לאזורים מאוימים. ונקודה שלישית אם אתה יכול להתייחס, יש את העיצומים בתיכונים. זאת אומרת, תלמידי התיכון הם בוגרי קורונה, בוגרי עיצומים, בוגרי מלחמות. יש להם הרבה מאוד אתגרים כדור העתיד. אבל העיצומים בתיכונים והרישום לאוניברסיטאות והקדם צבאי והכול, והם בנוסף למציאות שבה הם חיים, איך בעצם מתמודדים עם העיצומים שהם רבים ולא נמצאים על סדר היום הציבורי בוא נאמר. הם לא בתקשורת כל כך, אבל הם בועטים. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

לגבי החינוך המיוחד, אין ספק שהוא אתגר בפני עצמו גם בלי קשר למה שקרה בשביעי באוקטובר, קל וחומר של התוצאות וההשלכות של מה שנקבל. כרגע בתמונת המצב שאנחנו יודעים כרגע הוועדות מתנהלות כסדרן ועתידות להסתיים בסוף חודש מאי. אין לנו ספק שיהיו ועדות חריגות שילוו אותנו גם ביולי ואוגוסט וספטמבר וגם אחרי פתיחת שנה. ונצטרך ונדרש לתת את המענים. כרגע אנחנו לא רואים חריגות יתר. זאת אומרת, סך הכול תמונת המצב די זהה למה שקרה אשתקד. אבל אין לנו צל של ספק שהקהילות יתחילו להגיע ולהתמקם או במקום הקבע או במקום הזמני התוצאה תהיה של ועדות חריגות שנצטרך לתת את המענים. אנחנו ערוכים לתת את המענים האלה. ואנחנו גם נהיה גמישים מאוד ובכל תאריך שיגיע אנחנו ניתן את המענה. זה לגבי החינוך המיוחד. 

לגבי הסעות. בסוף הסעות זה תוצאה של החלטות שנקבל בכל מקום שנקבל. אם צריך להסיע ילד ממקום X למקום Y אנחנו ניתן את המענה. כרגע לא נתקלנו בקושי. ואני רוצה להגיד שבסך הכול האוצר היה איתנו וגמיש ונתנו את כל המענים בתחילת השנה. אנחנו בדיוק העברנו פורמט עכשיו לרשויות המקומיות של התוצאה של הדבר הזה. כי בסוף כל החלטה שתתקבל על איפה תלמיד יהיה השלכה יכולה להיות בהסעה. לכן כרגע העברנו כבר לפני שבוע לרשויות המקומיות פורמט שאנחנו רוצים לקבל את הנתונים כדי שנוכל להחריג גם את המקרים שבהם צריך להחריג שני תלמידים. ואגב, גם את המקרים של עובדי הוראה. צריך לזכור שעל פי חוזר מנכ"ל אני לא נדרש להסיע עובד הוראה. אבל אין לנו צל של ספק, ומישהו שאל פה לגבי המחסור של מורים. אם נצטרך לגייס מורים לדוגמה מבאר שבע שיגיעו לקיבוץ רוחמה, זה ברור לנו שבחלק מהמקרים נצטרך להידרש לתת הסעה ייעודית למקרה הזה. לכן הכדור היום נמצא ברשויות המקומיות. הן צריכות לתרגם לנו איך הם רואים את האירוע, איך הם רואים את המערך, כדי שאנחנו נוכל לתת את המענה. זה בדיוק הדיאלוג שמתקיים עכשיו בשבועות. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

מי מתקצב את ההסעות?

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

כרגע המשרד, אנחנו נותנים את המענה. הצוות שלנו במטה, גם מנכ"ל ושם שר, יודעים לפנות למי שצריך כדי לקבל את המשאבים. כרגע לא נתקלנו בקושי שלא מאשרים הסעה כי אין תקציב. אין לנו מקרים כאלה כרגע. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

יש לי שאלה, אדוני יושב-הראש. אפשר?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

כן יוליה, בבקשה. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

היא שאלה רגע לגבי התיכונים. מי שמנהל את האירוע זה שר החינוך, כפי שאתם מבינים. 

 << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> 

לא מנהל את האירוע, התכוונת. סתם, הייתי חייבת. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

דווקא הוא מתפקד לא רגע. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

שר החינוך מנהל את האירוע מול רן ארז. אבל אין, אני לא שותף לזה, אז אני לא יכול לתת לך תמונת מצב. אני מבין מה שאת אומרת וצריך לסיים את זה כמה שיותר מהר. 

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> 

כמה שיותר מהר עד ה-31 באוגוסט. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

שבוע הבא יש פה דיון עם מנכ"ל המשרד. כולכם מוזמנים. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אני אשאל שאלה שהיא כן בתחום סמכותך. תראה, אנחנו למודי קורונה וכולנו חווינו ואני מאמינה לכל מי שיש ילדים בכל רחבי הארץ יודעים איך זה עבר קשה על הילדים שלנו, מבחינה פסיכולוגית. כי היו על זה השלכות חברתיות מאוד קשות. ואגב, עד היום יש על זה רופאי משפחה, רופאי ילדים מדברים על זה, על התופעות שכולנו חיינו על קורונה, על סגרים וכן הלאה. 

ברור שאירועי ה-7 באוקטובר, במיוחד על ילדים שזה נגע בהם ישירות ועדיין נוגע בהם, זה הרסני. כנראה שאת התוצאות אנחנו נדע עוד הרבה מאוד שנים קדימה. עכשיו, להחזיר ילדים, ובאמת זה חשוב מאוד מסגרת, סדר יום. צריכים לקום בבוקר, לדעת מה עושים. אבל סביר להניח שגם עכשיו יש תופעות, כל מיני תופעות במערכת החינוך, במיוחד לילדים שעברו, שהם לומדים מחוץ לבית. שהם בבתי מלון, עדיין מפונים. אולי חזרו, אבל עדיין חווים את כל זה. וסביר להניח שזה עוד לא נגמר. 

ברור לי שאנחנו צריכים לתת מענה טיפולי, פסיכולוגי. חינוכי פחות, אבל צריך להתייחס לזה. היועצת החינוכית בבית הספר במתכונת הרגילה שלה כנראה שהיא לא תוכל לתת מענה לזה. היא לא מסוגלת. היא גם כן לא מוכשרת לזה. זאת אומרת, אני אחלוק איתך חה"כ טור פז, הפערים הלימודיים אפשר להשלים אחר כך. זה ניתן להשלמה, אפשר. קצת לשבת, ללמוד, אפשר להשלים. הבעיות האלו, אם לא מטפלים בהם בזמן אמת זה ילווה את הילדים האלו כל החיים קדימה. ואגב, זה אחר כך התפרצויות, זה אלימות, זה חוסר נוחות, זה חוסר שקט וכן הלאה וכן הלאה. זה סופר חשוב בעיניי. 

השאלה היא ברורה. יש לזה היערכות? מה קורה עכשיו? כי גם עכשיו יש ילדים בבתי הספר ואני כבר לא מדברת על מקרים קשים, כאשר הילדים, יש כמה דרגות. אני מאמינה שיש קיבוצים שספגו את הטבח, שם טיפול צריך להיות אחר לגמרי, שילדים ראו את הזוועות ואלו שחוו את האזעקות. וגם עכשיו ראינו אתמול תמונות משדרות. זה ישפיע, זה משפיע. מה אתם עושים עם זה?

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

אז קודם כל, יש במשרד את המינהל הפדגוגי, שבתוכו נמצא את אגף שפ"י, שלמעשה זה הגוף. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

הם לא פה?

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

הם לא פה. 

הם למעשה אלה שיוצרים את התורה ואת המענים ואת המענים המקצועיים שצריך לתת לשטח. אנחנו עובדים בכמה רבדים. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אתה עובד איתם צמוד?

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

אנחנו עובדים איתם צמוד וגם הרשויות עובדים איתם צמוד. עכשיו, אנחנו נותנים את המענה בכמה רבדים. בכל רשות מקומית שי את השפ"י, שירות פסיכולוגי חינוכי ומבדיקה שאני קיימתי כרגע התקינה בכל המועצות האזוריות ובשדרות היא מאוזנת. זאת אומרת כל התקנים קיימים. אין לנו צל של ספק שנצטרך לתגבר את התקנים האלה ולתת את המענים הנוספים. צריך לזכור שגם נושא השכר של הפסיכולוגים הוא בעוכרינו והוא מקשה מאוד להביא אנשים טובים למחוז דרום. 

יחד עם זאת, יש לנו את תקציבי התקומה. תקציבי התקומה שהגיעו עכשיו לרשויות המקומיות מקלות מאוד על הרשויות להביא כוחות גם מבחוץ. אין פה בירוקרטיה, אין פה נהלים, אין פה תקינה. יש פה תקציב שקלי קיים שבאמצעותו יכול להביא את המענים הרגשיים, הטיפוליים, מכל מקום. ברור שזה הכול עניין של תקציב. ברגע שאתה משלם כמו שצריך לשלם, אז גם אם בן אדם צריך להגיע מתל אביב או ממקום אחר הוא מגיע ונותן את המענה. 

יש לנו את הגוף השלישי, זה המתי"א, זה מרכז תמיכה יישובי אזורי, שהוא נותן את כל המענים בכל הנושא של הפרא רפואי. ואין ספק שהוא בהיערכות מיוחדת. אני גם אספר פה שאנחנו עתידים ונערכים להקמת מתי"א נוספת, מרכז תמיכה יישובי אזורי בעיר שדרות, שהיא תיתן גם מטריה נוספת, טיפולית לאו דווקא רק לעיר שדרות, אלא גם למועצות האזוריות. 

הדבר האחרון זה היועצים החונכים שלנו בבית הספר. אין לנו שמץ של ספק שבסוף הערנות והעבודה העמוקה של היועצים בתוך בתי הספר יציפו אלינו הרבה מאוד מקרים שנצטרך לתת להם את המענים. אם אתם רוצים תמונת מצב נכונה להיום, אנחנו נוכל. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

יש נתונים?

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

כן. יש לנו נתונים. נוכל להעביר את הנתונים. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אני רוצה לראות, אדוני יושב-הראש, דינמיקה. אתה יודע, זה כמו שבן אדם חולה, אבל יש דינמיקה חיובית, דינמיקה שלילית. החום ירד, עלה, מה קורה אנחנו רוצים להרגיש את הדופק של השטח. מה קורה, האם יש התפרצויות, מה הסטטיסטיקה, מה הבעיות? מה ילדים מספרים? מה אולי צריך להוסיף? אולי על משהו צריך לשים דגש. ברגע שנראה כמה שניתן גם פילוח של הגילאים. ברור שיש הבדל בין ילד בן חמש לילד בן 17. אגב, אני לא יודעת מי חווה את זה יותר קשה, כי 17 הם יותר רואים דברים ומבינים והם גם יותר חשופים. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

הקושי קיים בכל רבדי הגילאים. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אתה הבנת מה אני רוצה?

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

אני הבנתי מה את רוצה. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

מה הכיוונים, מה הבעיות. אגב, הילדים בגיל ההתבגרות יש שם גם ככה זה גיל מאוד בעייתי. איך הם חוו את זה? אלו שחזרו הביתה וכן חוזרים, חזרו כבר למסגרות שלהם – מה קורה איתם? אלה שעדיין, כמו קיבוצים שעדיין מפונים – מה קורה שם?

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

תמונת מצב בנושא נשירה, תמונת מצב בנושא שפ"י. נעביר את כל הנתונים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אוקיי. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

מה הקושי? אולי היו אשפוזים פסיכיאטריים, מה היו הפניות. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

היו. נעביר את מה שאנחנו יכולים. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

מתי?

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

מה שתקבע הוועדה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

בסדר, תכף נקבע. טוב, שתי נקודות שלא נגענו בהם זה מי שנשאר בבתי מלון, מפונים לכאורה ואנחנו יודעים כבר מעכשיו שלכאורה לא יחזרו. מה קורה איתם? מה המענה שניתן להם? והתייחסנו למה שיקרה בשנת תשפ"ה, אבל לגבי פעילויות קיץ אני רוצה לשמוע לאותם מפונים ואותם אנשים שפזורים, אותם תלמידים שפזורים מה קורה לגבי בתי ספר של הקיץ? האם הם אמורים לקבל, לא אמורים לקבל? באיזה מסגרות? איך זה הולך להתנהל?

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

אז לגבי בתי המלון, מי שיישאר בבתי המלון, אמרתי, משרד החינוך עובד לפי אזור גיאוגרפי. אז באותו בית מלון של אזור גיאוגרפי המענה יהיה על ידי אותו מחוז גיאוגרפי. לדוגמה, אצלנו במחוז, אם ניקח כרגע יש לנו עדיין מפונים בים המלח. אז עדיין בית הספר שלנו בסולריום עדיין עובד עם 90 ילדים ועדיין בית הספר שלנו בעין גדי עם קיבוץ בארי עובד עם 80 ילדים. יש לנו קבוצה קטנה מאוד של אשכול באילת שנמצאים במתחם סלינה כ-45 תלמידים. כל הקבוצות האלה אני מעריך שמספר התלמידים יצטמצם, אם בכלל, והם בסוף יגיעו או למקום הקבע שלהם או למקום זמני כזה ואחר. אלה שימשיכו בבתי המלון מן הסתם לא יהיו בתי ספר יותר מפונים, כי בסוף כדי להפעיל בית ספר גם צריך את המספר המינימלי. בית הספר בסולריום היה בשיא שלו עם 400 ילדים, היום הוא עם 90. בעין גדי הוא נשק ל-250, היום הוא עומד על 80. בית ספר שמש באילת היה עם כמעט 250, היום הוא עם 40 תלמידים. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אבל אתה מבין שיהיו כאלה שלא יחזרו?

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

ברור. אבל תזכרי שבכל המקומות האלה יש לנו מערכת חינוך פעילה. כבר היום בעיר אילת יש. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

לא, רק לדעת שאתם לוקחים בחשבון שאותם תלמידים בסוף אתם מעכשיו כבר צריכים לראות לאיפה אתם הולכים לשבץ אותם, בבית הספר הקיימים בתוך הערים שהם נמצאים. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

ברור, ברור. אני כבר רוצה להגיד שלמשל דוגמה בעיר אילת יש כבר היום עשרות של תלמידים שמשובצים בתוך מערכת החינוך באילת, כי ברור לנו שהם לא הולכים לחזור לאף מקום. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> 

גם בנתניה יש. בהרבה מקומות. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

נכון. לכן היה חשוב לנו בתיאום עם אגף החינוך בעיר אילת כבר לקלוט אותם, שישתלבו כבר עכשיו. כדי שפתיחת שנה הבאה תהיה להם הרבה יותר קלה. 

לגבי פעילות קיץ, אין לי כרגע את הנתון המדויק לתת לך. אנחנו מבחינתנו העמדנו את התקציב לפעילות. את רוצה להוסיף?

 << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> 

נעים מאוד, יפעת סגל רוזנבוים מצוות חינוך, מערך אדם וקהילה במנהלת תקומה. לגבי פעילויות הקיץ זה אחד הנושאים שנמצאים במיקוד שלנו כבר היום. עובדים על תוכנית קיץ של תקומה, יחד עם מינהל חברה ונוער במשרד החינוך, יחד עם החברה למתנ"סים כזרוע ביצוע. ופועלים כדי לאפשר לרשויות באמצעות תקציבים נוספים לתת מענים נרחבים בתחומים רגשיים, בתחומים חברתיים וכו'. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

מאוד חשוב פה שהציבור יידע על זה. אחת הבעיות שאולי מישהו עושה משהו שאף אחד לא יודע על זה. 

 << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> 

הרשויות מעודכנות בזה והן בונות את המענים והמערכים. כמובן גם אני מוכרחה לציין שיש גם פילנתרופיה שמעורבת בעניין ומסייעת לנו לתת מענים רחבים יותר. אנחנו בעניין. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

יפעת, מה גובה התקציבים?

 << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> 

כרגע מדובר על 10 מיליון מתקציבי תקומה ועוד 10 מיליון פילנתרופיה לתוכניות הקיץ. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> 

יוסי, אפשר לשאול שאלה?

 << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> 

תלמידי החבל, אנחנו מדברים על תלמידים של כיתות ד' ומעלה, כי כיתות א' מקבלים מענה. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> 

כמה לכל ילד? יש מספר לכל ילד?

 << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> 

אפשר לעשות את החלוקה, אבל אנחנו מדברים על כ- 8,800 ילדים. שלהם התקציבים האלה מופנים. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

למה מכיתה ד'?

 << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> 

עד כיתות ג' מקבלים מענה באמצעות משרד החינוך בבית ספר של החופש הגדול. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

כן, חה"כ יוראי. 

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> 

כן. אני יודע שחה"כ טור פז שאל על זה ואין את הנתונים לגבי הנושרים. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

אין פה כרגע. 

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> 

ברור. אני מניח שאתם שולטים בנתונים. השאלה שלי האם אתם מזהים אחוזי נשירה גבוהים יותר מקבוצת האוכלוסייה הזאת של המפונים ושורדי הטבח מאשר האוכלוסייה הכללית? וחשוב מכך, אם יש נוהל מסוים ומיוחד של טיפול באותם נושרים. זאת אומרת, איך אתם מחזירים אותם למערכת. איך אתם נערכים להחזיר אותם לתוך ה-1 בספטמבר הבא? 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

המושג נשירה בימים כתיקונים הוא מאוד מוגדר והוא מופיע בחוזר מנכ"ל והדברים מאוד ברורים. במציאות שאנחנו נמצאים, לפעמים אי הגעה של ילד לאותו מרכז פינוי או לבית ספר זמני היא לא בהכרח, אפשר לקרוא לה נשירה. אבל לפעמים היא נובעת מדברים כאלה ואחרים שזיהינו. מה שאני מציע, כפי שאמרתי, יש לנו יחידה שלמה במחוז דרום, חגית בן סימון. נעביר תמונת מצב מדויקת. כי אתה שואל שאלות שעכשיו צריך ברמה של עומק וניתוח ועניינים. יש לנו את כל הנתונים. זה גם עם אגף ילדים ונוער בסיכון. הכול מדויק והכול. ואני אומר עוד פעם, יש הבדל בין נשירה שיש לה הסבר מאוד מדויק במהלך שגרה לבין משירה שהיא בתקופה. במהלך המלחמה הפעלנו תוכניות מאוד מיוחדות, גם במרכזי הפינוי. אני מדבר על מה שקורה במחוז דרום ולא על מה שקורה במקומות אחרים. גם באילת וגם בים המלח, כי זיהינו שם באמת מורכבות מאוד גדולה של ילדים. לכן גם הקמנו את האוהל של בני הנוער באילת לתקופה מאוד ארוכה והוא פעל וילדים הגיעו והכול. נעביר תמונת מצב מדויקת. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> 

אני מחכה כל הזמן שתגיד את מילת הקסם ואתה לא אומר אותה. אני יכול דקה?

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

בבקשה. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> 

תקשיבו חברים. יש דבר אחד שהוא game changer מה-7 באוקטובר למפונים, לכל האנשים, במיוחד הילדים שעברו ועוברים תקופה מאוד מאוד מורכבת וזה אולמות הספורט. הקסם הזה משנה להם את החיים. ראינו את זה בים המלח, ואתם הפעלתם את זה ואתם העברתם כסף כדי שהדבר הזה יקרה. ואני מנסה כל הזמן, למה לא מדברים על זה? למה אתם לא מדברים על החינוך הבלתי פורמלי, על דקה אחרי בתי הספר? על הנושא של המסגרות לילדים כמה זה חשוב שהילדים יהיו במסגרות. כמה זה משפיע עליהם וזה הכסף הכי קטן. 

אני באמת, יוסי יודע כמה אני כל הזמן מדבר על זה. אבל הגיע הזמן שבמשרד החינוך ואנחנו עכשיו עשינו מהלך פה בכנסת ואני ושותפי יוסי עשינו את זה, העברנו את התאחדות בתי הספר לספורט ממשרד הספורט למשרד החינוך. יש לכם כלי, צינור עכשיו אצלכם, במשרד החינוך, שאתם יכולים מבתי הספר לעשות פעילות אחרי צהריים הכי מדהימה לילדים. אני, הציפייה שלי והמחשבה שלי שילד, ומשרד החינוך יחשוב, יושבת פה שרת החינוך לשעבר, משרד החינוך הוא לא נגמר ב-13:00. הוא לא נגמר ב-13:00. הוא צריך להיות אחר כך, כמו שקורה במדינות בעולם. ילד מסיים בית ספר, הוא אחר כך הולך לחוגים, יש לו מסגרות. הוא מגיע הביתה, אחרי המסגרות האלו, פיפי ולישון. זה החלום של ילד במדינת ישראל. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

שצריך לשלב את זה גם בתוך המסגרות של עד 13:00. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> 

חד משמעית. אבל אנחנו כל הזמן מדברים עד 13:00 או עד 14:00. צריכים לדבר גם מה קורה אחרי זה. הדבר הכי מסוכן לילד זה ילד שאין לו תעסוקה ואין לו מעש. רואים את זה בחברה הערבית, רואים את זה במקומות המוחלשים. משם הם מגיעים לפשע, לסמים, לאלכוהול. גם בבתי מלון יש תופעות קשות שילדים אין להם תעסוקה, אנחנו יודעים להן זה מגיע. לכן אנחנו צריכים, גם הוועדה הזאת, לדאוג כל הזמן שילדים יהיו עסוקים גם אחרי בית ספר. יש את החברה למתנ"סים, יש התאחדות בתי הספר, היא אצלכם עכשיו, תשתמשו בה, תעשו בה פלאים. 

יש את אגודות הספורט, יש את המועצות ואת הרשויות שמפעילות ויכולות להפעיל הרבה יותר. אבל זה דבר שחייבים לדבר עליו וחייבים לפעול ביתר שאת. תודה .

 << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> 

אני אענה על הנושא הזה. גם נושא החינוך הבלתי פורמלי אחת מאבני היסוד של תוכנית תקומה. בשבוע הבא מתקיים שולחן עגול, רחב, בהשתתפות הרשויות באמת בניסיון להבין מה המענים. זה נובע מתוך זה שבאמת הבנו שבתקופת הפינוי, בתקופת המלונות החינוך הבלתי פורמלי החזיק את הילדים בצורה מאוד טובה ומשמעותית ונתן בסיס מאוד טוב. 

אנחנו רוצים לראות איך אנחנו בונים חינוך בלתי פורמלי, חינוך חברתי. מה אנחנו שואבים מהניסיון בתקופה הזאת ואיך אנחנו מיישמים את זה באמת, כי הילדים האלה צריכים מענים, כמו שאמרת, רחבים הרבה יותר. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> 

אז אני אתן לך טיפ, טוב? כאחד שחי את הספורט 24/7 וגם לפני הכנסת. הבעיה המרכזית היא שכל אחד עושה משהו אחר. הכדור עובר מפה לפה, אין מישהו שמתכלל את כל האירוע הזה. היום ישבתי עם מנכ"ל מפעל הפיס על תוכניות שאני מכין בנושא של מתקנים. אז גם הם אני שומע אותו דבר, זה עושה ככה, משרד הספורט עושה ככה, משרד החינוך עושה ככה. בונים בית ספר, אז לא בונים את האולם. אחרי זה צריכים לבנות אותו דרך מפעל הפיס, הכול הפוך. 

הגיע הזמן, ואתם יש לכם עכשיו הזדמנות לתקומה. לעשות שולחן עגול, זה נוגע לכולם. זה נוגע למשרד הבריאות, זה נוגע לרווחה, זה למשרד הספורט, זה נוגע לחינוך. כולם צריכים לשבת ביחד ולעשות תוכנית אמיתית, כי מדברים על וינגייט דרום וכל הסיפורים האלו. תוכנית אמיתית גם בנושא הזה של חינוך בלתי פורמלי. 

 << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> 

זה אכן הכיוון. ונציין שמערך אדם וקהילה אצלנו במנהלת מורכב מתחומי חינוך, בריאות, רווחה, ספורט, קהילה ועוד מגוון של תחומים שבאמת כל הניסיון הוא לתת מענה הוליסטי ולראות את תמונת המצב בצורה משותפת ומאורגנת כדי לתת את המענים בצורה כמה שיותר איכותית. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> 

מאה אחוז, תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

יפעת, בבקשה. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

תודה רבה אדוני יושב-הראש. ראשית אני מתנצלת שנכנסתי עכשיו. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

הנושא שלך הוא הולך לתפוס פה נדבך רציני. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

אני מתנצלת על האיחור. פשוט אצלי בלו"ז זה הופיע 11:30, אבל כבר הבנתי רגע את הכיוונים. ואני ברשותך, יושב-הראש, רוצה להתחבר לדברים של חה"כ דוידסון ולומר שהבעיה העיקרית, ממה שאני שמעתי, אוקיי? לא יודעת מה נאמר לפני כן, אבל אני כבר מזהה את המגמות, היא שאנחנו עדיין עובדים בתוך תבניות, בתוך מסגרות. ואני אומרת לכם, אנחנו לא בתוך מסגרת שאנחנו מכירים. אנחנו לא יכולים לדבר על חינוך פורמלי ובלתי פורמלי. אלה ילדים שצריכים לקבל מענה באופן שהוא לא תלוי בזמן ולא תלוי במערך. 

גם כשאנחנו מדברים על נשירה. אז נכון שיש מקומות מסוימים שבהם הילדים לא יגיעו, כי הילדים גם יש להם בתוך המסגרות שהם נמצאים שם עכשיו, זאת אומרת בתוך המלונות או בתוך המרחבים שאליהם הם מפונים כל כך הרבה צרכים וכל כך הרבה דברים ואתגרים שהם מתמודדים איתם, שאנחנו צריכים לראות איך אנחנו נכנסים בתוך הדבר הזה ומושכים כל אחד למקום שהוא יוכל להגיע אליו. ולכן אולי לשיעור הוא לא יגיע, אבל אם הייתה איזה שהיא פעילות אחרת הוא כן יגיע אליה. לכן אנחנו צריכים לראות איך אנחנו פורצים את המסגרות אלה. 

אומרת לכם ביושר, מערכת החינוך גם בשגרה לא מותאמת למה שאנחנו צריכים היום. הנה, אני כמי שהייתה שרת חינוך במדינת ישראל אומרת לכם את זה. אמרתי את זה גם כשהייתי שרה. על אחת כמה וכמה במציאות הזו, שאנחנו נמצאים בה. שהיא משהו שאף אחד מאתנו לא ידע לצפות לה, לדמיין אותה בכלל. אנחנו נמצאים באזור שאנחנו לא מכירים בכלל. ואנחנו צריכים לתת מענים שהם אחרים. שהם מחוץ לקופסה. לא הייתי מגדרת עד 13:00 ומ-13:00, אלא הייתי רואה בראייה הוליסטית את היום של הילד, לאורך כל שעות היממה. בלילה, אגב, האתגרים הם הכי גדולים. אני מכירה את זה מהמפונים בצפון שנמצאים, הילדים, יוצאים מהחדרים של ההורים שלהם. אגב, זה מופיע גם בדרום, אני שמעתי את זה גם מחברי קיבוץ בדרום. ילדים שלא יכולים להישאר עם ההורים שלהם. כמה הם יכולים להיות באותו חדר? אז הם יוצאים החוצה ואז הם בלי מסגרת ובלי מבוגרים שנמצאים שם. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> 

אפשר לעשות מגרשים מוארים, יש תוכניות. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

יש הרבה מאוד עמותות ויש הרבה מאוד גופים שיכולים לקחת ולסייע בעצם בעניין הזה. צריך להכין תוכנית כזו שרואה את הילד ואת הילדים בכלל, על מנעד רחב של צרכים ומענים. רצף של כל שעות היום ושם לתת את הפתרונות. 

יש לי שאלה בהקשר של מה שדיברתם על הקיץ ועל המענים לכיתות ד'. ב-7 ביולי הם אמורים הרי לחזור חזרה ליישובים שלהם, אלא אם זה משתנה. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

חלקים. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

חלקים. נכון. בגלל זה אני אומרת, יש לנו מנעד רחב בעצם של דברים. לוקחים בחשבון גם את אלה שחוזרים חזרה וגם את אלה שלא חוזרים? זאת אומרת, יש איזה שהם מענים דיפרנציאליים? תוכניות עבודה שלא נצטרך להמציא אותן מחדש כשיגיע הרגע?

 << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> 

בוודאי. הרשויות בונות את התוכניות שלהם בהתאמה לכל הילדים שאצלן. יינתנו מענים בכל מקום שבו הם נמצאים. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

המלצה אישית, אנחנו לא מכינים אותם עכשיו לאוניברסיטה בימים האלה שהם נמצאים שם. קחו את הקיץ למענים רגשיים חברתיים, הספורט הוא תחום מדהים. ואומנות ונגינה וקחו את זה למקומות האלה שישחררו אותם ויעזרו להם גם להתמודד אפילו טיפולית. בלי שאנחנו קוראים לזה טיפולי. יעזרו להם להתמודד עם כל מה שהם חווים ולחזור חזרה לתוך איזה שהוא מסלול. תאמינו לי, את כל השאר יוכלו לצמצם להם כשהם יחזרו לשגרה של לימודים, של בית ספר, מבחינת כל מה שהם נדרשים. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

צריך להגיד שנתנו פה באמת חופש פעולה לאגפי החינוך. הם מכירים הכי טוב את הילדים. חופש הפעולה אצלם, גם התקציב אצלם. זאת אומרת, הם יודעים גם איפה כל התלמידים שלהם. אז הגמישות היא מאוד רבה. הם בסוף מגישים את התוכניות. זה בסוף יוצא מתוך הבית, את מבינה? אנחנו בסוף, כפי שאת יודעת, אנחנו בסוף מעמידים את התקציב והם בסוף בונים את התוכנית ויש פה גמישות מאוד רבה בדבר הזה. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

מצוין, יופי. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אני רוצה לקבל את מסגרת הזמנים לגבי החלטה, מתי אכן בסוף אתה תצטרך, לצורך העניין בעוטף עזה החלטת שבית ספר מסוים אתה צריך שם להקים בית ספר חדש. מה הדד ליין שלך לגבי קבלת הנתונים מה שקורה בשטח ובסוף שיהיה לך גם מספיק פרק זמן לבוא ולהקים את כל המערך. בוא, אנחנו לא נשאר לנו עוד חצי שנה. אנחנו חודשיים לקראת שנת לימודים חדשה. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

אז זה בדיוק הדיאלוג עם הרשויות המקומיות. שאנחנו באמת צריכים לתחם את לוחות הזמנים. כי בסוף להקים בית ספר, יש לו את הזמן שלו. להביא מורה אפשר להביא בכל רגע נתון. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

גם זה לא בטוח. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

במורכבות להקים בית ספר זה הרבה יותר פשוט ולכן אנחנו עובדים במרץ עם הרשויות. כי לדוגמה עם מה שסיפרתי על קיבוץ רוחמה, אם רוצים באמת להביא את קהילת כפר עזה ובאמת להקים את בית הספר אז צריך לקבל החלטות כאן ועכשיו. לכן הדיונים מתנהלים מול ראש המועצה. ואני מניח שבשבועיים שלושה הקרובים נצטרך בסוף לתחם את זה בהחלטה ולהגיד כל החלטה שנקבל עכשיו היא תקפה ל-1.9 ומה שלא נצטרך אחר כך לראות איך אנחנו מלווים אותה ומטפלים בה אחרי פתיחת שנה. כי בסוף גם להקים בית ספר יש לו את הזמן שלו. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

אבל מה זה להקים בית ספר? זה לא על בסיס מה שהקימו במלונות? שזה קראווילות ומבנים שהם רעועים. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

אבל ברגע שהם חוזרים עכשיו, למשל כפר עזה, רומים להתמקם בקיבוץ רוחמה. הם לא רוצים ללכת לבתי הספר הקבועים כרגע. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

אוקיי, אני מדברת על זה. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

אז הם רוצים בית ספר מקומי בתוך קיבוץ רוחמה. וכרגע אין לנו בית ספר בקיבוץ רוחמה וצריך להקים אותו. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

אז תעשו כמו שעשיתם בתמר. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

בדיוק, מה זה להקים?

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

מועצה אזורית תמר. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

בדיוק. נכון, אבל צריך להתארגן לזה וצריך לזכור של מדינת ישראל, את יודעת כשרת חינוך שזו התקופה שבה המבנים היבילים צריכים אותם בכל הארץ בגלל המחסור. ולכן צריך את הזמן המתאים כדי להציב את המבנים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

לכן שאלתי מה הדד ליין. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

רגע, אנחנו בחודש מאי. אז מתי יהיה כדי לרשום?

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

יהיה מה?

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

צריך לרשום את הילדים למסגרת. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

לא, הם כבר שם. לוקחים קהילה כמו שהיא. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

אם אין מסגרת, איפה? צריך ודאות. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

אמרתי את זה בתחילת הדיון. אנחנו בקשר רציף עם המועצות האזוריות ולמעשה ניזונים מהם לגבי הגעה של הקהילות. ברגע שנדע שהקהילות מגיעות, אז למשל כפר עזה רוצים להגיע. אבל כל הגעה שלהם תהיה אפילו אחרי פתיחת שנה. ועדיין אמרנו אין מניעה שיהיה בית ספר ב-1.9 ושהם יגיעו בספטמבר אוקטובר. אבל בסוף יש מועצה נבחרת והיא צריכה להציב לנו את הנתונים, מי מגיע, איך מגיע. זה גם עבודה מול תקומה, לגבי כל המגורים. צריך לזכור משרד החינוך לא מתעסק בנושא המגורים. זה יותר תקומה יחד עם הקהילות. ואנחנו למעשה ניתן את המענה אם וכאשר נדע את התשובות. 

בדיון שהיה לפני שבוע, 10 ימים, עם שער הנגב, יצאנו מסוף הדיון שהם צריכים להחזיר תשובה אחרי ישיבה שוב עם הקהילות. זה כל יום ישיבה עם הקהילות, זה כל יום הדברים משתנים. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

כן, אבל אפשר להיערך. תראו, בואו נגיד גם דברים טובים. בהיערכות של בתי הספר, למשל בים המלח, זה מדהים. מה שבנו שם, הקצב שבו הרימו את הדברים. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

שלושה וחצי שבועות, סולריום, הייתי שותף לזה. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

כן, לפעמים גם אמרתי רגע, בשביל מה היה צריך להגיע עד לרזולוציות האלה. קודם כל בואו ניתן את התשתיות. באמת, כיסו את הכול וישר כוח גדול. 

אז אני אומרת, את אותו דבר אפשר לעשות גם פה. לא צריך לחכות שזה יהיה, אתה יודע, אחרי שייתנו לנו את הנתונים. אנחנו יודעים פחות או יותר, יש לנו סדרי גודל גם למשרד החינוך, גם המחוזות יודעים פחות או יותר בכמה ילדים מדובר. אז עושים גם תוכנית מודולרית אם מגיעה קבוצה כזו או מגיעה קבוצה אחרת. אבל להיות ערוכים. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

תמונת המצב של התלמידים קיימת. אנחנו יודעים ברמת אפילו תלמיד בכיתה א'. אבל בסוף יש מועצה שצריכה להגיד חברים יקרים, כן, הקהילה מגיעה ואנחנו רוצים לברר. אני מזכיר לך שבסוף אנחנו מקצים את התקציב למועצה והיא זו שמקימה את בית הספר, לא אנחנו כמשרד החינוך. לכן הדיאלוג הוא מול המועצה. וברגע שתתקבל החלטה על מועצה זה היום שבו אנחנו מבחינתנו נעביר את המשאבים. זה הדיאלוג. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

ניר, בסוף אתם כמשרד צריכים לקבוע דד ליין גם למועצות. אני חושב, אנחנו לפחות כוועדה, אם בשבועיים הקרובים לא יילקחו החלטות לכאן או לכאן, אנחנו מגיעים לכאוס ב-1 בספטמבר. לא משנה מאיפה תיקח את זה ואיך תנתח את זה. בסוף יש גם מציאות בשטח. להביא קרוואן, לבנות תשתיות, להביא צוות, לבנות את המערך, לוקח זמן. ואתה יודע, שלושה וחצי שבועות זה היה שיא גינס. לכן אני אומר, אם בשבועיים הקרובים לא יילקחו זה, ולכן אני אגיד את זה גם במסקנות. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

על כמה קהילות יש סימן שאלה לגבי המיקום? 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

יש לא מעט קהילות שיש סימן שאלה. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

יש כאלה שלא בסימן שאלה?

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

יש כאלה שכבר הגיעו, כמו נירים, לבאר שבע, שכרגע ממשיכים. יש כרגע סופה באופקים שממשיכים. עין השלושה בנתיבות שממשיכים. מי שכבר נמצא היום יותר קל לנו, כי כבר אנחנו מפה. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

זה ברור. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

יש כרגע יותר אי ודאות מאשר החלטות. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

זו בעיה. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

ואני מסכים. וגם אנחנו כמשרד רוצים להגדיר את הזמן כדי באמת בסוף לקבל את ההחלטות. למרות שזה אירוע שילווה אותנו עד פתיחת שנה. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

צריך לעזור להם. אני לא אומרת את זה, חס וחלילה, ממקום פטרוני או משהו. אבל באמת אלה קהילות שעברו כזאת טראומה וכזאת טלטלה. צריך לעזור להם וללוות אותם. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

לפני כן, פשוט יושב פה יוסף בסבלנות רבה. 

 << אורח >> אילת סלע יונגרמן: << אורח >> 

רק בהקשר הזה, מטעם התנועה הקיבוצית ברמת המספרים, אבל בבקשה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אז בואי. ניתן לה רק להתייחס למספר ומיד אחריה. 

 << אורח >> אילת סלע יונגרמן: << אורח >> 

נעים מאוד, לי קוראים אילת סלע יונגרמן. אני מהתנועה הקיבוצית, מקשרי ממשל. לצערי מנהלת אגף החינוך שלנו לא יכלה להגיע. אבל אני רוצה לתת מספרים כלליים רגע להבין. אני מתחברת למה שאומרים פה נציגי המשרד, יש פה אי ודאות. זה כאילו אי ודאות זה understatement להגיד. זה בסוף המון קהילות שחיות באי ודאות מאוד מאוד גדולה. 

אז רק לסבר את האוזן, מתוך 22 קיבוצים בעוטף עזה, אז יש שבעה קיבוצים ששבו. ויש 14 קיבוצים שלא שבו. מתוכם חלק חוזרים, אמורים לחזור ביולי, סוף אוגוסט. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

כמה מתוכם את יודעת?

 << אורח >> אילת סלע יונגרמן: << אורח >> 

הם אמורים לחזור ב-25. שמונה קיבוצים אמורים לחזור. אבל חלק מהבעיה זה שמשפחות מתקשות לקבל החלטה איפה להיות, כי הן לא יודעות מה יהיה עם מערכת החינוך. זה מן ביצה ותרנגולת. וזה חלק ממערכת השיקולים שמשפחות עושות. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

את יכולה לתת דוגמה?

 << אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >> 

אני יכולה לתת לך. אני יכולה לתת לך דוגמה מהתושבים. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

היה לנו דיון עם כפר עזה שבוע שעבר שעתיים דיון, היה דיון מצוין. ועדיין יצאנו בו בלי החלטות, כי הקהילה עוד לא החליטה סופית. 

 << אורח >> אילת סלע יונגרמן: << אורח >> 

אני לא באה אליכם בטענות. אני מסבירה שיש פה בעיה גדולה. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

לא, היא אומרת שזה ביצה ותרנגולת. 

 << אורח >> אילת סלע יונגרמן: << אורח >> 

שבסוף אנחנו באים אל המדינה, אל הרשות המפקחת. אנחנו מציפים פה את הבעיה שהיא בעיה גדולה, במיוחד למשפחות צעירות, לקבל החלטה מה קורה איתן. לאן הן הולכות, מה הן עושות? האם הם יישארו? בבקשה מיכל, את יכולה. 

 << אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >> 

לא, אני יכולה לתת דוגמאות מהקיבוצים. שמי מיכל עוזיהו, ממועצה אזורית אשכול. אני יכולה לתת הרבה דוגמאות ממקרים של תושבים שכבר חזרו. זה התקומה שלנו, התחלת הנעת התושבים חזרה הביתה. ושוקלים לצאת, בגלל חוסר הוודאות. 

ישנם הורים, דיברנו הרבה על בתי ספר. בגיל הרך, בגיל הרך היום אין מערכות של מעונות. יש אימהות שמאיימים עליהם בפיטורים היום אם הן לא יחזרו לעבודה ואין להן יכולת לחזור לעבודה. עכשיו, אני מאוד מאוד מעריכה את כל המאמצים. אמרת שאתם גם שולטים בנתונים. אני רוצה להגיד לך, אתם לא שולטים בנתונים כי יש לכם את הנתונים של היישובים שמפונים בצורה מסודרת ויש לכם את הנתונים של מי שנמצא, שחזר. אין לכם את הנתונים איפה מפוזרים כל השאר. לרשות היום אין את הנתונים האלה ולכן זה קריטי. אלה אנשים שאין להם פתרון מסודר של פינוי. שב-7 ביולי הם בחוסר ודאות מוחלט. היום זה הרשמה למסגרות החינוך לשנה הבאה. וזה החסם העיקרי שלנו היום לחזרה הביתה. אחרי הביטחון, החינוך הוא מה שיכריע בנושא השיקום והתקומה במרחב הזה. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

זה מתכתב עם מה שאמרתי לך שמישהו צריך לנהל את זה ולעזור ליישובים האלה. מישהו חייב לדחוף שם. אין לנו את הפריווילגיה לחכות שהם יגידו לנו מה קורה איתם. לא כי אני לא סומכת עליהם, כי הם בעצמם נמצאים במקום שהם צריכים לאסוף את כל השברים. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

כי גם להם אין מידע. 

 << אורח >> אילת סלע יונגרמן: << אורח >> 

אין מידע. וגם אני רוצה להגיד, אם מדברים על סוף אוגוסט, אז אולי נכון בכלל לדבר על פתיחת בתי הספר אחרי החגים. יש שיח על זה? אין שיח על זה?

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

אל תדאגי, הם ימשכו את זה עד אחרי החגים. צריך להיות ערוכים ל-1 בספטמבר ולדעת שאפשר גם אחר כך. אבל מישהו חייב לנהל את זה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

זה נאמר גם על ידי ניר, שבתי הספר יוקמו ב-1 בספטמבר ויהיו מוכנים. ואם הקהילות יחליטו שהם מגיעים באוקטובר זה מקובל על המשרד. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

הקהילות צריכות לדעת היום, כי הן מקבלות החלטות היום. 

 << אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >> 

אתה מדבר על קהילות כי הרבה פעמים אנחנו חושבים רק על היישובים, שיש להם באמת מנגנוני ניהול מאוד מאוד סדורים. ישנם הרבה מאוד תושבים שהיישוב כיישוב הוא לא בהתארגנות אלא בונה על המערכת הציבורית. והיום אין מענים. ויש הרבה כוונות טובות של משרד החינוך ושל תקומה. אבל בפועל יש פערים תקציביים אדירים ונדרש לשחרר את החסם הזה גם. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

אני מודה שאני לא מכיר את מה שהיא אומרת פה פערים תקציביים. אנחנו בקשר רציף עם מועצה אזורית אשכול. אין יום שאני לא מדבר עם עמיחי הס כמנהל אגף חינוך. ואני את הפערים שהיא מציגה פה לא מכיר. לא פערים תקציביים. דווקא עם מועצה אזורית אשכול אנחנו ביד נדיבה, עם כל השיפוצים בצוחר. אנחנו עשינו כל מה שצריך והקמנו את בית הספר, שיפצנו מחדש את בית הספר שנסגר לפני ארבע-חמש שנים, יובלי הבשור. ושיפצנו אותו ואנחנו בהליך עכשיו להקים, לשפץ את בית הספר התיכון. כי זה היה צורך שהעלתה המועצה. בואו נשמיש את שני בתי הספר שיעמדו לרשות הקהילות. ותוך כדי תנועה ביקשו את בית הספר בגבולות, גם על המהלך הזה הלכנו. אז יש מקרים פרטניים שצריך לטפל בהם ובשביל זה, נגעת במקרים, מספרים. 

 << אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >> 

אתם מכירים גם את הסקרים שנעשו, אז אתם יודעים שהם לא פרטניים. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

מה עם גנים ומעונות באמת?

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

חלק מהגנים גם חזרו לעבודה. יש עדיין מורכבויות שצריך לטפל בהם ויש כוח אדם עוד שצריך להניע למקומות. אבל בסוף יש פה מועצה שמנהלת את האירוע. צריך לזכור שיש לתושב הרבה מאוד דברים. הם לא רק באספקטים של חינוך. אנחנו משתדלים לתת את המענים החינוכיים. אבל כל הפערים שהיא מציגה, חלקם אנחנו מכירים. אבל חלק הפערים התקציביים אני פעם ראשונה שומע. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

ניר, אבל אתה מכיר שמשפחה שצריכה לקבל החלטה כחלק מהיישוב היא רוצה לדעת שיש מענה לכל הילדים. עכשיו, אם אתם יודעים להגיד היום מה אתם מציעים כחלק מהמענים החינוכיים זה יכול להקל גם על ההחלטה שלהם. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

גברתי, אבל את צריכה להבין שבעת הזאת אנחנו מנהלים את השיח עם הרשויות ברמה של קהילות. אני כמשרד לא מנהל עכשיו דיון פרטני עם משפחות. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

אני מבינה. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

אני רוצה לתת לך דוגמה דווקא של כפר עזה. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

לראש הקהילה אתה בא ואומר אני יודע להציע מעונות יום. אני יודע להציע גנים. אני יודע להציע בתי ספר ותיכונים. אם אתה יודע להציע את כל זה הם יכולים לקבל החלטה מושכלת. אם לא, מה הם יבואו? לבית ספר יסודי, אבל אין לתינוק שלהם סידור?

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

גברתי, את צריכה להבין שהדיאלוג הזה הוא דיאלוג משולש. זה קהילות, מועצה, משרד החינוך. בסוף זה לא דיאלוג שלי מול הקהילה. בסוף מי שמתפעל, מתחזק ומפעיל את מוסדות החינוך זה הרשות המקומית. המועצה האזורית. לכן הדיאלוג איתם. 

אני דווקא נותן את הדוגמה של כפר עזה. ישבנו לדיון עמוק של כמעט שעתיים. ובסוף התוצאה של הדיון הזה לא היה כי אין תקציב או כי קיבלנו החלטה לא להקים בית ספר. זו הייתה החלטה אם הקהילה בסוף מוכנה להגיע לקיבוץ רוחמה, כן או לא. ואת העניין הזה נצטרך לתחם בזמן, בעוד שבוע, בעוד שבועיים. כי בעוד שבועיים זה הזמן שאני יכול להקים בית ספר שיהיה ערוך לקליטת התלמידים ב-1.9. לכן כמו שהגברת אמרה פה יש פה עמימות גדולה ואנחנו צריכים לנהל אותה. 

אנחנו לא אומרים, מיכל, שאין פה פערים ולא צריך לטפל בהם. אבל בסוף הדיאלוג שלנו כמשרד הוא מול הרשות המקומית. ואנחנו מנהלים מולם את האתגרים. 

 << אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >> 

אני מבינה את זה לגמרי. אבל אני גם מברכת על הבקשה של הוועדה פה לא לדבר רק על מה כן עושים, אלא מה עדיין הפערים שלנו והפערים שלנו הם גדולים. עכשיו, אני מבינה שאתה אומר, ואתה צודק, הרשות נמצאת פה בתווך. אנחנו מבינים מה עוברת מועצה אזורית אשכול ספציפית. אנחנו מבינים שברעידת האדמה הנוראית של ה-7 באוקטובר בטבח, והגדרתם את זה כחלק מהנושא, בשם של הוועדה פה, זה הטבח. 

אשכול היא מרכז הרעש ואין מה להשוות אותה לאף רשות אחרת. בואו לא נתבלבל. שדרות, אתה בעצמך אמרת קודם, זה סיפור עם מורכבויות אחרות לגמרי. גם הרשות היום כורעת תחת הנטל ומנסה לייצר מענים. ובמבחן התוצאה אתם כמשרד חינוך לא יכולים לבוא ולהגיד 'אבל זה הרשות'. אני עד כאן הגעתי ומפה המועצה. לא. כי אתם צריכים לבחון את עצמכם במבחן התוצאה. ומבחן התוצאה, אמר יושב-ראש הוועדה, אם תוך שבועיים לא יהיו הכרעות אנחנו בכאוס. אנחנו כבר בכאוס. ואנחנו צריכים למדוד את עצמנו לא רק לפי הכוונות, אלא לפי התוצאות הסופיות. ואת זה באנו להשמיע פה בוועדה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אני אגיד לך ניר, לפני שאתה עונה. אני חושב שזה תפקידם של תקומה. אתם צריכים, יפעת, לקחת את הפיקוד על הסיפור הזה. איפה שבאמת לצערנו, בואו, חלק גדול מאנשי, מבעלי התפקידים במועצה, נרצחו. ולכן אנחנו צריכים להבין שישנם מקומות שהתפקיד ומי שצריך למלא את התפקיד ואת החסר זה מישהו מטעמכם שייקח את האחריות. לאו דווקא משרד החינוך. יש פה גורמים כמו עבודה, רווחה, כל הנושא של מעונות. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

שיקימו מנהלת, מישהו חייב לנהל את זה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

נכון. לכן אני אומר, הסיפור פה, המנהלת חייבת להיכנס פה לעובי הקורה בכל הכוח. ואיפה שאתם מרגישים שיש חסר ויש איזה שהוא חור בתוך המערכת שהייתה קיימת ולצערנו יש היום חסרים, אתם צריכים למלא אותם. 

 << אורח >> אילת סלע יונגרמן: << אורח >> 

אני רוצה להעלות עוד נקודה בבקשה אדוני יושב-הראש. גם ליישובים שחזרו, גם לקיבוצים ששבו. המציאות בדרום קשה. קשה לחיות בה. הרעשים, האזעקות, התותחים. גם הילדים עצמם שהם חזרו וגם הצוותים החינוכיים שמטפלים במי שחווה את ה-7 באוקטובר חיים במציאות אחרת לגמרי. גם על ההיבט של החינוך הרגיל וגם בהיבט של החינוך הבלתי פורמלי. צריך להבין את זה, צריך לתת לזה מענה, גם לצוותים החינוכיים בעצמם. וגם כביכול למי ששב למציאות, זאת לא אותה מציאות. וצריך לתת לה גם איזה שהוא מענה נוסף, דגש. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

יהיו לכם מספיק צוותים? יש כאלה שלא חוזרים. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

זה נושא שעלה פה המחסור בעובדי הוראה, בפרא רפואיים. ואמרנו שהמשרד הקים צוות שמטפל רק בדבר הזה, מנהל עובדי הוראה. והוא מתעסק כל יום בעניין הזה. יש כרגע פערים, צריך לנהל אותם. אם פעם היינו צריכים להביא קבוצת מורים לקריית החינוך במגן, אז עכשיו אולי נדרש לפצל את המורים לקבוצות הרבה יותר רחבות. אין ספק שזו היערכות שלנו בעניין הזה. אבל היא משלבת בסוף עם כל העניין הזה. 

הם נגעו פה בדברים, ואני אומר עוד פעם, תראו, מצד אחד אנחנו רוצים לתת את הגמישות בגלל המורכבות שנוצרה. אנחנו לא רוצים, כמו שיפעת אמרה, להיכנס פה לתבניות של נהלים והנחיות. הגמישות פה צריכה להיות רבה. ולכן גם התיחום של זמן, צריך להבין, הוא לפעמים נתפס לא טוב בקרב הקהילות. כי הם מצד שני אומרים רגע, תחכו. צריך לחכות. צריך להיות סבלניים. לא ללחוץ אותנו. הגמישות פה וההבנה בקהילות הם מאוד מורכבים, מאוד מאתגרים. צריך את הסבלנות הנדרשת. 

אז להגדיר זמנים זה בסדר, כי בסוף צריך להיערך והכול. אבל צריך להבין שיש פה קהילות פצועות וחבולות שצריך איתם ברגישות רבה. חווינו את זה עם כל הישיבות שעשינו עם הקהילות. זה מורכב מאוד, זה מאתגר מאוד. אנחנו גם לא רוצים מצד אחד ללחוץ, מצד שני, גם לתת להם את הזמן להתארגן. יש להם גם אצלם, בתוכם, אי הסכמות של כאלה שרוצים לבוא וכאלה שפחות רוצים לבוא. זה מורכבות מאוד גדולה. לכן צריך הרבה מאוד סבלנות ואורך רוח. לכן אנחנו משדרים את הגמישות הזאת כדי באמת לאפשר להם את הזמן לקבל את ההחלטות. אין ספק שמקומות שבהם צריך להקים בית ספר נצטרך באיזה שהוא שלב להגדיר את לוחות הזמנים כי בסוף גם להקים בית ספר צריך את הזמן שלו. ילד יגיע למתקן שהוא סביר כדי ללמוד בו. בסוף התנאים שלהם נמצאים בבתי הספר של הקבע. כדי להקים בית ספר זמני צריך לתת לו גם את הזמן, לגדר אותו, להפעיל אותו. שיהיה בטיחותי, מוגן. עם כל אמצעי המיגון. זו מורכבות בפני עצמה שאנחנו מנהלים אותה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

יוסף, בבקשה. 

 << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 

תודה. 

 << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> 

אני אשמח רק שנייה להתייחס למה שנאמר לגבי הרשויות. כמובן מבינים את הקושי ואת חוסר הוודאות ואת האתגרים המאוד מאוד רבים. נציין שאחד הנושאים בהחלטות ממשלה שעברה היה תגבור כוח האדם ברשויות באמצעות משרד הפנים. זה היה אחד הנושאים שהועלו שם, כי אנחנו מבינים את האתגרים והמורכבויות האדירים. מנסים ללוות את הרשויות ככל האפשר ובכל עניין. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

איפה הוא עומד ברמת הביצוע אותה החלטת ממשלה?

 << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> 

אני יכולה לענות ואני אענה על זה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

נשמח לקבל תשובות על זה. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

איפה מנהלת תקומה בתוך האירוע הזה?

 << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> 

מאיזו בחינה?

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

מבחינת ההובלה, ניהול, המסגור של כל הדבר הזה. כי לצד הגמישות, הרי חלק מתקומה ולעזור לאנשים לעמוד על הרגליים זה לפעמים גם להגיד חברים, אם אנחנו לא נעשה את זה עד, לצורך העניין, עוד שבועיים, ב-1 בספטמבר לא תהיה מערכת. וצריך לעזור לאנשים רגע גם להתאפס. בואו, הם חוו טבח, טלטלה מטורפת. אנשים עוד חווים את זה שם. אני בעיניי מנהלת תקומה, גם עם כל המנגנון הענק הזה שהקימו לפחות שדיברו עליו, לנגד עיניי רואה אנשים שבשטח אמורים לתת להם יד ולראות איך הם עוזרים להם ללכת. 

 << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> 

יש כמובן את מי שנמצא בשטח, את הרכזים היישוביים והרכזים המועצתיים שנמצאים שם. בתחום החינוך אני יכולה להגיד שבשיתוף משרד החינוך הקמנו צוותי עבודה לכל אחד מאבני היסוד של התוכנית שלנו. אנחנו בפעולה וביישום. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

שהם לא נמצאים בשטח כדי לראות כמה ילדים, מה קורה עם המשפחות? מי מתכוון לחזור? שהם ינדבו. אגב, אני פותחת סוגריים רק כדי שתבינו שזה לא ממקום של ביקורת, זה ממקום של תפיסה. אנני למשל בצפון אמרתי אל תבזבזו כסף על מנהלת, לא צריך. תנו לרשויות, שאגב, זה מה שאני שומעת עכשיו בשיח. אנחנו עובדים מול הרשויות. אז תנו לרשויות את כל התקציבים, את הכסף, את המנגנון של כוח האדם עם כל התשלומים שלו. שהם ייקחו כוח אדם נוסף כדי לתגבר את עצמם ואז הם ינהלו את זה. 

בדרום בחרו אחרת. הקימו מנהלת תקומה. אני חושבת שמנהלת תקומה צריכה לסנכרן את כל הסיפור הזה מול היישובים ומול התושבים. 

 << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> 

והיא אכן עושה את זה. זו אכן העבודה. זו אכן העבודה ותיאום בין הרשויות למשרדים. 

 << אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >> 

חסרים לכם הרבה מאוד נתונים על תושבים, שאפילו הרשות אומרת. אתמול היה דיון סוער במועצה אזורית אשכול עד השעות המאוחרות של הלילה סביב העניין. נתונים על הילדים האלה שהם לא בפינויים מסודרים והם לא חזרו עדיין ואיך אפשר לקבל היום החלטות? הרי אם אנחנו רוצים להחזיר, איך אפשר לקבל החלטות כשאין את הנתונים הבסיסיים האלה? אז אני באמת מתחברת לדברים שנאמרים. ואתם שותפים נהדרים לדרך ואתם אנשים סופר איכותיים שמלווים אותנו, הכול טוב ויפה. במבחן השורה התחתונה הלחץ של משפחה ממוצעת, שעברה גם ככה טלטלות נוראיות בחודשים האחרונים היא צריכה היום ולקבל החלטות בשביל קצת לתת יותר ודאות במצב שכולנו מבינים שהוא חוסר ודאות מוחלט. 

אני רוצה גם הערה קטנה. דיברו פה, אפרופו פערים, על הנושא הפרא רפואי והגיל הרך ושאלתם על נשירה. שאלה מה עם הנשירה הסמויה, לא רק מה הנשירה הגלויה. השאלה היא מה משקיעים היום בילדים בגיל הרך כדי למנוע עיכובים התפתחותיים שאנחנו נשלם עליהם פי חמש לפי המחקרים. אני לא יודעת, אחרי סיפור כמו שלנו אם זה אפילו במכפלות גדולות יותר. השאלה מה היום נעשה. וכשאני שומעת שמשרד החינוך לא אישר הקטנת כיתות היום – זה משאבים, זה כספים. והורים לא רוצים שהילדים שלהם ילמדו 30 ילדים בכיתה וגם לא 27 ילדים בכיתה היום. וזה משאבים. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

צריך מול המנהלת. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

אז יושבת פה שרת חינוך לשעבר שתסביר שהקטנת כיתות זה לא החלטה של משרד החינוך. משרד החינוך לא מקבל החלטה על הקטנת כיתות. יש גופים אחרים, משרדי ממשלה אחרים שמקבלים את ההחלטות. אנחנו הבאנו לא פעם המלצות לצמצם גם בגני ילדים, גם בבתי הספר. ובסוף זה לא החלטה של משרד החינוך, זו החלטה תקציבית. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

כן, אבל בסוף זו החלטה תקציבית, אבל נותנים פה כסף, רגע, תקשיבו. נותנים פה כסף כחלק ממערך התקומה. דיברו על הרבה מאוד מיליארדים. כספים האלה אמורים לשמש בדיוק לנקודות האלה, לכל המענים הייחודיים שצריכים. אגב, יכול להיות שביישוב מסוים יצטרכו משהו אחד וביישוב אחר יצטרכו משהו אחר לגמרי. 

 << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> 

שוב, כשאנחנו מדברים על הכספים האלה בשנת הלימודים תשפ"ד תוקצבו הרשויות לפי סך של 5,500 ש"ח לכל ילד למתן מענים מגוונים לפי הצרכים שלהם. בשנת הלימודים הבאה הסכום לפחות יוכפל. בכסף הזה אפשר לקנות באמצעות סל תקומה על בסיס סל הגפן מענים רחבים, לרבות תוספת כוח אדם. 

 << אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >> 

מה שמוצג היום לציבור זה המגבלות האדירות, שמשאבי ציבור ניתנים לנו. זה המגבלה העיקרית שמוצגת לנו. שאין אישורים להקטנת כיתות. אין יכולת לתת מענים בהיקפים שאנחנו מרגישים שאנחנו זקוקים. זה מה שמוצג לציבור. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

היא צודקת. סוגיית הקטנת הכיתות היא סוגייה תקציבית רחבה. סלי התקומה יכולים לתגבר ולסייע בתוך המצב הקיים. היא לא יכולה להקטין גן ילדים עם 35 ילדים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

ניר, אני מבין, אני מבין. אבל אתם המלצתם להקטין את הכיתות, המשרד?

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

זה דיון שנערך כבר שנים רבות. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

לא, אני לא מדבר שנים רבות. אני מדבר עכשיו על משהו נקודתי, הוראת שעה כלפי אותם יישובים. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

לא צריך אפילו הוראת שעה. אדוני יושב-הראש, אומרים לך פה שניתן סל תקציבי של 5,000 שקלים, טיפה יותר, לא משנה. 5,000 שקלים לילד. מקבלת את זה רשות. רשות מסתכלת על סך התקציב ואומרת אוקיי, פה יש לי כיתות עם מורכבות של ילדים שחווים, הנה משפחות של חטופים או לא משנה, אני לא אכנס עכשיו לרזולוציות האלה. כל אחד עם המורכבות שלו. פה אני יכול להקטין את הכיתה. מהתקציב שלהם. ולממן את זה. שם אני צריך יותר מענים רגשיים, שם אני צריך בכלל פעילות שהיא טיפולית אחרת. לא משנה. הרשות יש לה את הסל. יכול להיות, אסנת, שאתם יכולים להיכנס לתמונה, לסייע לרשויות ולבנות איתם תוכניות. שזה יהיה הפרויקט. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

במסגרת תקומה, יפעת, יש לרשויות היום את האפשרות להחליט שחלק מהסל הזה ילך לצורך העניין להקטנת כיתות? 

 << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> 

להוספת צוותי חינוך או להוספת, היכולות מאוד גמישות בפילוח המענים שהם יכולים לתת באמצעות הסל הזה. יש גם תוכניות רשותיות שניתן לבנות באמצעות הסל. המטרה היא באמת לתת כמה שיותר גמישות וכמה שיותר כוח לרשויות לקבל את ההחלטות האלה. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

בבקשה. רק לכם אני אומר שהקטנה לבד של מספר התלמידים בכיתה לא נותנת ישועה. אז יהיו 20 ילדים שלא מקבלים מענה ולא 25 או 30. צריך רק לראות שזה בא ביחד עם איזה שהיא תוכנית אמיתית ולא רק שהם יהיו מספר קטן. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

ברור. חה"כ עטאונה, בבקשה. 

 << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 

אני דווקא רוצה להתחיל מהאבסורד הכי גדול בכל הסיפור הזה, שזה מנהלת תקומה. על המנדט והגודל שלה והתקציב שלה ועל המינוי שלה בכלל שהיא אוכלוסייה שלמה, שהיא האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב היא מחוץ לתחום. ואם אנחנו נחזור ל-7 באוקטובר עד היום וניקח את האוכלוסייה הזאת, מבחינת האובדן, מבחינת הטראומה, מבחינת כל מה שהדרום עבר, האוכלוסייה הזאת עברה. ואם אנחנו דנים בענייני חינוך, המספר הגדול של תלמידים וילדים שנפגעו ושילמו בחייהם כתוצאה מטילים. והסטטיסטיקה מוכיחה בצורה הכי ברורה שהסיכוי להיפגע מטילים בקרב האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב הוא יותר בהרבה מכל אוכלוסייה אחרת. 

לכן מה-7 באוקטובר ניסינו להעלות בכל הוועדות, גם במליאה, בכל משרדי הממשלה, שהאוכלוסייה הזאת אכן שילמה מחיר, היא בסכנה, היא בטראומה .היא נפגעה באופן ישיר. גם באירוע האחרון שהיה עם הצד המזרחי גם נפגעה הילדה אמין אלחסוני. אז בכל הסיפור הזה באובדן, בפגיעה, במחיר שאנחנו משלמים, אנחנו שווים ערבים ויהודים. אבל כאשר משרדי הממשלה באים לתקן ולעזור למצב פתאום אנחנו הופכים עוד פעם לשקופים שאף אחד לא רואה אותנו. 

כי ברגע שמחליטים על מנהלת כזו שבאה לשקם ולעזור ואנחנו חותמים, אין שום התנגדות. אבל למה אנחנו עוד פעם לא בפנים? וניר, כשאתה מדבר על פסיכולוגיה, ועל תקינה כמעט מלאה במועצות האזוריות בעוטף, בנגב המערבי – אני רוצה להגיד לך שהתקינה בחברה הבדואית עומדת על 51%. התקינה. ואוכלוסייה שעד היום היא מרגישה שהיא חשופה. כי לא נעשה שום צעד מבחינת המיגון בכדי לתת מוגנות אפילו רגשית, שמישהו עושה משהו בעניין הזה. וכל מוסדות החינוך כמעט בכפרים הלא מוכרים הם ללא מיגון. 

ואז כשנפגעו וחודשים שלמים, ואתה יודע את זה טוב מאוד ואתה מכיר את המקומות, שנינו מכירים את זה טוב מאוד הרבה שנים ביחד עשינו את זה. שהרבה חודשים הילדים לא הגיעו לבתי ספר. ואז כשבאים ממנים מנהלת ורוצים לשפר ולטפל אנחנו פתאום נעלמים. 

לכן על שני הנושאים האלה אני חושב שצריך לתת את הדעת, כי הנושא הרגשי הפסיכולוגי הוא מאוד חשוב. אני מסתובב, מרגיש את הפחד במיוחד אחרי הסבב האחרון שהיה אנשים מפוחדים. פתאום, אני אומר לך, יש יוזמות פרטיות של אנשים שמנסים לעשות את המיגון ולספק פתרונות. אבל מוסדות החינוך עד רגע זה בכפרים הלא מוכרים אין שום מענה. אין. ואין גם תוכנית. לא פיקוד העורף, לא משרד החינוך ולא אף גוף אחר. אין גוף שלא דיברנו איתו וכל אחד מגלגל את זה על הצד השני. 

לפחות לגבי הפסיכולוגים בשירות הפסיכולוגי והייעוץ אתם צריכים לעשות גם מעשה בעניין הזה. כי בתקינה כזו אי אפשר לתת מענה. הצורך הוא כל כך גדול. 

אני רוצה להעלות סוגייה, כבוד יושב-הראש, אתמול גם דיברנו על זה. בתקופה האחרונה יש תופעה חדשה בנגב שהחליטו ברשות ההסדרה, ביחידת אכיפה ארצית באוצר, ביחידת יואב, השר בן גביר, פתאום יש אסטרטגיה חדשה בהתייחסות עם הבדואים בנגב וכל מה שקשור להריסת בתים. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >> 

זה לא קשור אלינו. 

 << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 

זה קשור. עכשיו את תראי שזה הכי קשור שיכול להיות. באים למתחם שלם של 47 בתים, ריכוז שלם, משטחים אותו. לא הורסים אותו, משטחים. מחרימים את תכולת הבית. ושם יש 70 ילדים. לדיון הזה אני רוצה לדבר על הילדים. עד רגע זה, ואתמול במליאה דיברתי וצעקתי גם על זה. כל משרדי הממשלה מ-8 לחודש עד היום אף גורם לא עשה צעד הכי קטן. אני מדבר על ילדים שלומדים במערכת חינוך שהרסו להם את הבית. לקחו מהם את תכולת הבית ואין שום עזרה. יפעת, זה לא קשור?

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

לתקומה? לא. תקומה מטפלת במה שקרה כתוצאה מהטבח. 

 << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 

אבל זו מלחמה, שנייה, שנייה. מבחן התוצאה, יש מפונים, שנייה. מבחן התוצאה שיש מפונים יש אנשים ללא בית. יש אנשים, ילדים ללא מסגרת חינוך. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

כתוצאה מטבח - - -

 << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 

שנייה, זה מבחינת תוצאה. זו מלחמה ב-7 באוקטובר נכפתה מלחמה אחרת. אבל פה הממשלה מחליטה על מלחמה ומפקירה את הילדים האלה. צריך לעשות מעשה. אני אגיד לך מה עשו. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

זה דיון אחר. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

יוסף. 

 << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 

זה לא דיון אחר. זה לא דיון אחר. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

בסדר, יש דרישה של חה"כ עטאונה. הוא אומר אם כבר יש מנהלת, בואו נכניס גם את זה במנהלת. אני שומע מה אתה אומר. אני מציע שננהל דיון במיוחד על הנושא הזה, על ה-70 תלמידים האלה שכרגע אין להם מענה ונראה איזה מענה המשרד יכול לתת להם. 

 << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 

למה אני מעלה את זה כאן, יפעת, ואת יכולה לבדוק את זה. את יכולה לבדוק. כי אם רשות ההסדרה לבדואים נאמר לי בצורה חד משמעית כי בקנה, בתוכנית שלהם בשבוע הבא, ניר, הם אצל משפחת אלרנאם איפה שאבו גרירה. והם מתכוונים לעשות את השיטוח הזה ב-80 מקומות. זה כמעט נגיע ל-700-800 ילדים שמעכשיו צריך לחשוב עליהם. כי המדינה לא מסתירה שהיא הולכת להרוס להם, להחרים את כל תכולת הבית. 

אתה יודע מה בבוקר עשו? היום שלחו טרקטורים לשם, נשארו עצים, שאנשים ישבו מתחת לעצים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

יוסף, בוא, אני מנסה להיות - - -

 << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 

באו, גם את העצים היום שיטחו. אבל אנחנו מדברים בנפגעי מלחמה. האוכלוסייה הזאת היא נפגעת מלחמה. מה זה שונה? כשאתה בא ומשטח לאנשים את הבתים שלהם, משאיר אותם ככה, זה לא מלחמה?

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

אתה משווה את הטבח - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אני מציע, יוסף, ננהל דיון נפרד. 

 << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 

אבל מיידית. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אני מדבר מיידית. אתה יודע, אני ברוך אומר ועושה. אני אנסה גם לתאם את העמדות של המשרד, שהמשרד יגיע מוכן. קודם כל לתת מענה מיידי לאותם 70 תלמידים. ואם אכן יש איזה שהיא תוכנית שתגיע בסוף או תוביל אותנו לכ-700 תלמידים שלא יהיה להם מענה בית ספר אנחנו נעמוד מול המשרד ואנחנו נעקוב אחרי הדבר הזה. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

- - - בלי קשר לעניין של הטבח. וברגע שמערבבים את הכול ביחד בסוף שום דבר לא מטופל. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

לא, לא מערבבים. בסדר, הנקודה הובהרה. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

ההסדרה זה עניין אחר. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

הוא עושה את תפקידו והוא העלה פה נקודה שהיא נקודה חשובה. אבל יפעת צודקת, זה לא. 

 << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 

זה ממש כמו הסדרה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

לא, אבל יוסף, זה לא קשור ישירות לדיון. ואני לא חושב גם שזה נכון לצרף את זה למנהלת תקומה. אתה אומר יש בעיה, צריך הסדרה. 

 << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 

יש בעיה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אנחנו מחויבים לבוא ולתת מענה בסוף לאותם תלמידים שהם אזרחי ישראל. אנחנו ניתן את המענה. ואם המשרד לא ייתן את המענה, פה בוועדה אנחנו נדחוף את המשרד לבוא ולתת את המענה. כן קארין, בבקשה. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

תודה רבה. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

הוא מדבר על זה שאין להם בית, חבר'ה. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

תודה רבה אדוני יושב-הראש. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

בסדר, בקשר לבית זו לא הוועדה. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

הוא לא מדבר פה על המענים החיוניים. אתם הולכים לדון במשהו, רוצים לדון במשהו בכלים של משהו אחר. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

יפעת, לכן אני אומר, אני לא הולך לדון לגבי הבתים שלהם. אני הולך לדון לגבי המענה החינוכי. יכול להיות שהם יגורו בבאר שבע, יצטרכו לתת מענה. 

 << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 

ילדים חוזרים מבית הספר ומוצא את כל ההריסות, הוא לא צריך טיפול נפשי? הוא לא צריך פסיכולוג? הוא לא צריך ליווי?

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

יש לי שאלה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

יפעת, לא, לא, לא. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

כואבת לך האוזן, אתה הולך לרופא שיניים? התשובה היא לא. צריך לטפל בזה במקום הנכון עם הכלים הנכונים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

יפעת. לא רלוונטי. יוסף, הנקודה הובהרה, אנחנו נכנס דיון סביב הנושא הזה. בבקשה קארין. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

תודה רבה אדוני יושב-הראש. בראשית הדברים אני רוצה להודות לך על קיום הדיון הזה. זה דיון שמתקיים במסגרת יום מיוחד לציון הדבר המזעזע שקרה לנו, טבח ה-7 באוקטובר. אני מתנצלת שהגעתי באיחור, בגלל דיונים אחרים בנושא הזה. לא הייתי מההתחלה, אז אני לא יודעת אם דובר. נושא של ילדים עם צרכים מיוחדים. בשלב הזה כבר היו אמורות להיות ועדות השמה. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

יש. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

והכול מתקיים כסדרו, בסדר גמור. ועדות שילוב זה משהו שמתקיים לפני ה-1 בספטמבר. וצריך לדעת באיזה בית ספר, באיזה מסגרת. אז זה כחלק מהיערכות. 

אני אגיד עוד דבר, זה סוג של שורדי טבח. זה האחים השכולים. תראו, אני לא יודעת עד כמה ניתנים מענים במסגרות. אתה יודע, הרבה פעמים האחים השכולים הלא מאוד מאוד צעירים, אבל בגיל העשרה, שהיו חשופים להקלטות של שיחות אחרונות, איזה מענים אתם תתנו להם עם פתיחת שנת הלימודים בהמשך לצרכים הקיימים. 

אני אגיד, אני אשאל, עד כמה השפ"ח מעורב לעניין של שנת הלימודים הבאה. דיברתם על פרא רפואי אני מבינה. ואין נתונים? הבנתי את זה טוב? תראו, אני לא אחזור על הדברים, הם עברו באמת סיוט נוראי, הניצולים. ואין טעם להקשות עוד יותר. ואני יודעת שאתם עושים ככל יכולתכם.

תקומה עובד, משרד החינוך עובד, כולם עובדים. תמיד תמיד הבעיה היא בסנכרון. עכשיו, אם תקומה הוא הגורם המתכלל, אז לתכלל. מההתחלה ועד הסוף כולל עם הקיבוצים. אם עדיין אנחנו נמצאים במצב של ביצה ותרנגולת, שאלה לא יודעים אם יהיה מענה והמענה לא יכול להתכונן כי הוא לא יודע מי יבוא לקבל את המענה. אנחנו כבר בסוף מאי. מתי זה יקרה? וגם אם מחליטים היום על הקמת בית ספר, אין קוסמים. צריך לבנות. אז אני הייתי שמחה, אדוני יושב-הראש, אם אפשר לתחום בסד זמנים של לא יותר משבועיים. אנחנו נגיע ליוני, מאי, יוני, אתם יודעים, אנשים יוצאים בקיץ ויש, צריך לזכור, שנת הלימודים כל שנה נפתחת ויש דברים שצריך עוד לתקן בלי קשר. אז תוסיפו את המשימה הזאת זה יהיה אירוע בלתי אפשרי. אז אני ממש אשמח לסד זמנים, תודה. 

 << אורח >> אדווה פינקלשטיין: << אורח >> 

אני אשמח להוסיף משהו קטן לדבריה של חברת הכנסת. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

לא, לא, סליחה. מרכז השלטון המקומי, אסנת, בבקשה. 

 << אורח >> אסנת איל: << אורח >> 

קודם כל, דיון מעניין ופורה. תודה רבה למחוז דרום. אני חושבת שבסוף ממה שאני לומדת ממך צריך לעבור מתשומות לתפוקות. הדיון פה צריך להיות על התפוקות, לא על התשומות. לא מה עשינו. מה עשינו, יופי. היום אנחנו כבר בשלב שאחד אמרנו כל הכבוד, שניים מה קרה עם זה? איפה הפערים? דיון כזה בלי נתונים הוא בסוף מחיאות כפיים, אבל לא באמת, לא יודעים מה באמת מגיע לשטח. זה דבר אחד. דבר שני, מנהלת תקומה, אני חושבת שבסופו של יום צריך להצמיד לכל משפחה מלווה מסודר שלכם. יש לכם מספיק, לצערי אנחנו לא שותפים למנהלת תקומה. אני חושבת שזו טעות הייתה מלכתחילה, אבל זה המצב. מלווה צמוד לכל משפחה כדי שלא ייווצר הפער הגדול הזה, שראינו אותו, אגב, גם בזמן - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

לא, אסנת, אני רק רוצה להבין, אתם לא לוקחים חלק בדיונים?

 << אורח >> אסנת איל: << אורח >> 

לא. מרכז שלטון אזורי ומקומי לא לוקח חלק בדיונים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

למה? 

 << אורח >> אסנת איל: << אורח >> 

ככה הוחלט, שעובדים ישירות מול המועצות ואנחנו לא לוקחים חלק. זה כבר מתחילת הדרך. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

חבל. 

 << אורח >> אסנת איל: << אורח >> 

בכל הנושאים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

גם לא השלטון המקומי? התנועה הקיבוצית גם לא?

 << אורח >> אסנת איל: << אורח >> 

לא. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

יפעת, קחו את זה בחשבון. עוד פעם, אני לא יודע למה ההחלטה נלקחה, נשמח לשמוע. אבל במידה ויש לכם סיבות טובות או לא טובות, אני מבקש שתשקלו את זה שוב. אני חושב שהניסיון של השלטון המקומי והאזורי ותנועת הקיבוצים שבסוף חיים את היום יום ומכירים את ראשי המועצות ואת המועצות האזוריות וגם בסוף את הציבור ואת הנפשות הפועלות בשטח. הנוכחות שלהם בדיונים היא הכרחית לפחות לטעמי, אני חושב גם לטעם חברי הוועדה. 

 << אורח >> אסנת איל: << אורח >> 

נקודה נוספת, אדוני יושב-הראש, אני חושבת שעלה פה שוב הנושא הפרא רפואי. טיפלנו בזה, אתה טיפלת בזה בוועדות קודמות. צריך להעלות שוב את השכר, את הנושא של שכר הפסיכולוגים. לראות איך אנחנו מקדמים, כי זו דרך ארוכה מאוד שהולכת לקראת. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תהיה ישיבה משותפת עם ועדת הבריאות בשבועות הקרובים, כבר דיברתי על זה עם יושב-ראש ועדת הבריאות. 

 << אורח >> אילת סלע יונגרמן: << אורח >> 

אדוני יושב-הראש, אני אשמח לבקש ממך רק כשאתה מבצע דיון מעקב ואני לומדת שאתה מבצע דיוני מעקב באדיקות, שלפעם הבקשה, בגלל משבר האמון שיש לאזרחים מול המדינה, להזמין ישירות. שהוועדה תזמין את הקיבוצים, את היישובים ממש. שיבואו לפה לשמוע. הם מתקשים להגיע, אבל שיבואו לשמוע. אותם ואת הדינה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אין בעיה. כן, בבקשה גברתי. 

 << אורח >> אדווה פינקלשטיין: << אורח >> 

שמי אדווה, אני נציגת עמותת ילדי האור. בעצם אנחנו התאגדנו כל המשפחות השכולות של נרצחי המסיבות. אני קצת מתרגשת, אז תסלחו לי. הרבה זמן מבקשים ממני מהעמותה לבוא ולדבר. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

רק מה השם של העמותה? פשוט את לא רשומה. 

 << אורח >> אדווה פינקלשטיין: << אורח >> 

ילדי האור. עד כה הייתי עסוקה ככה בשכול הפרטי שלי ועכשיו אני מנסה ככה להתחיל באמת לצאת ולדבר עבור כלל המשפחות השכולות של נרצחי המסיבות ושל האירוע והטבח הנוראי ב-7.10. 

אנחנו כביכול קצת לא קשורים לנושא הדיון, והיה צריך אולי להוסיף הכנת פתיחת שנת הלימודים לתושבי הדרום, שורדי הטבח והמשפחות השכולות. כי זה בעצם משהו שהוא הכרחי. ואני רוצה לתת ממש כמה נקודות שגם אני מתוך השכול האישי שלי וגם משפחות שכולות אחרות. אני אמא של תום וגבע, תום בן 5 היום וגבע בן 3.5. שניהם, סליחה, איבדו את אבא שלהם שיצא לרקוד במסיבה ולא חזר. 

בעצם תום כרגע נמצא שנה שנייה בגן טרום חובה, שנה שנייה במשרד החינוך. גבע עוד בחממה של גן פרטי ואמור לעלות שנה הבאה לגן עירייה. ולי או לנו, אני כרגע מדברת ספציפית על הילדים שלי, אבל הבעיה היא כוללת וזה קצת מרגיש שנשכחנו. בהתחלה התקשרה מפקחת והגננות והיינו מאוד מאוד עטופים וכו' וכו'. ומאז לא יודעת, זה קצת מרגיש כאילו הילדים שלי העולם שלהם פשוט נטרף. האדמה נשמטה להם מתחת לרגליים והם אמורים לעלות לגן עירייה. גבע צריך להתחיל בכלל את מסגרת החינוכית. מה קורה? הגננת יודעת ביום הראשון? היא תפנה אליי לפני? מה עם שאר הצוות? האם יש קשר בין העירייה לבין משרד החינוך? הרי רוב הצוות זה בכלל לא משרד החינוך, זה הסייעות, הצהרון. גם לצוות עצמו, האם יש הדרכה לצוות? האם הצוות מקבל טיפול? 

אתה יודע שהגננת של תום, במקרה, הגדול שלי, חוותה כבר בעבר ילדה כזו קטנה שאיבדה את אבא שלה. היא גננת מאוד מנוסה, לקראת פרישה. אז היא ידעה להתמודד עם הסיטואציה. אבל הגננת המחליפה שלו פשוט לא יכולה לפנות, היא לא יכול לדבר עם הילד. היה לה כל כך קשה נפשית. ועכשיו אני מדמיינת סיטואציה שביום הראשון לגן הילד אומר 'אבא שלי מת'. כי זה משהו שילדים בגיל הזה אומר. או 'אני רוצה לנשק את אבא' ואז יגידו לו 'אוקיי, תנשק את אבא כשהוא יבוא לאסוף אותך'. ואז הוא יגיד 'אבל אבא לא יכול לבוא לאסוף'. או כל מיני דברים כאלה שהם כביכול קטנים. איפה משרד החינוך? האם יש איזה שהוא פרוטוקול לגננות? לכל הצוותים המעורבים? האם הגננת תדבר איתנו לפני? האם יש איזה שהיא פגישה? 

אני באמת קצת מתנצלת שנדחפתי לכם לדיון. לנו אין מנהלת ואין לנו. תום הוא ילד אחד, גבע הוא ילד אחד בעיר ענקית, בראשון לציון. אמנם ראשון לציון ספגה המון המון נפגעים ואני גם בקשר ישיר ואישי עם רז, ראש העיר, שבמקרה הילדים ביחד בגן. אבל עדיין, זה לא מספיק. 

 << דובר >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר >> 

הם מקבלים טיפול רגשי?

 << אורח >> אדווה פינקלשטיין: << אורח >> 

מקבלים, כן, באופן פרטי שאני, כן. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אדווה, אני רוצה להגיד לך. היה דיון פה בבוקר לגבי משפחות החטופים ועלה גם הנושא של המשפחות השכולות. יש חוזר מנכ"ל שיצא ואני ביקשתי בבוקר שהוא יחול גם על המשפחות השכולות. אני מבקש ממך באופן אישי, קודם כל לגבי הפנייה האישית שלך, בסדר? להעביר לי את הפרטים כדי שאני אוכל לחבר אותך עם עינב ממשרד החינוך שהייתה פה בבוקר וכמובן עם כלל הגורמים בשפ"י וכל מה שצריך, כדי באמת לראות אכן שבמקרה הספציפי שלך תקבלי את המענה. 

בבוקר נאמר בצורה ברורה לפרוטוקול שישנו חוזר מנכ"ל שיחול גם על ילדי משפחות השכולות שאיבדו את יקיריהן באותו טבח. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >> 

זה חל על כל היתומים, אבל לא מספיק. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אז לכן אני אומר, אני אחדד את הנהלים. אני אעמוד בקשר מול עינב וכמובן במסגרת הדיון המשך של הדיון של הבוקר אני גם אעקוב מקרוב לראות שאכן אותן משפחות שאיבדו את יקיריהן מקבלים את המענה ואת הליווי המתאים. הן ברמה הפסיכולוגית וגם ברמת הליווי, הרישום וכל מה שקשור למשפחה. 

 << אורח >> אדווה פינקלשטיין: << אורח >> 

תודה רבה. אני רק רוצה להוסיף, מלבד המקרה האישי שלי, כל כך הרבה דוגמאות. יש פה עוד אמא בדיוק כמוני בדיון אחר, שהילדים שלה עכשיו מתקשים, נשרו. ילדים יותר גדולים בתיכון. ראו את אבא שלהם נרצח בסרטונים. אחים שכולים שנמצאים במערכת החינוך. כל כך הרבה מקרים. זה ממש לא רק המקרה האישי שלי. ותודה רבה על הקישור. אבל לנו זה מרגיש כאילו גם קצת למה אני צריכה לבוא ולשבת פה ולהגיד בכלל? כלומר, למה צריך, המשפט שאמרת 'להוסיף גם את המשפחות'. למה זה לא מראש? הנרצחים, למה לא הכול ביחד? 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

צריך רגע להגיד. יש מסמך במשרד החינוך כשאת תרשמי את הילד לגן, אז את תראי שרשום לך. 

 << אורח >> אדווה פינקלשטיין: << אורח >> 

הילד כבר רשום ולא היה שום מסמך. ולא רק זה, אני גם הייתי צריכה להביא מסמכים מאבא שלו, שכבר לא היה חי כשרשמתי אותו. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

אז רק צריך לוודא. כי על פי הנהלים, בטופס הרישום יש שם סעיף ששואל 'האם המשפחה חוותה אובדן'. בלי קשר, אגב, לסיטואציה שאנחנו נמצאים בה. 

 << אורח >> אדווה פינקלשטיין: << אורח >> 

לא, לא הופיע. 

 << אורח >> ליאת קליין: << אורח >> 

מה קורה אם זה באמצע שנה? וגם אם יש חוזר כזה. אז בסדר, המורים יודעים שיש ילד. האם יש הכשרות למורים בתחום של אובדן ושכול?

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

בסדר, זה סיפור אחר. אני עונה על השאלות. 

 << אורח >> ליאת קליין: << אורח >> 

ואם זה במהלך השנה? אז החוזר הוא כן נותן איזה מענה למשהו שלא היה והוא חדש. ברשותכם, כמה מילים, עו"ד ליאת קליין מעמותת חמניות שזו עמותה שמפעילה מרכזי שטח לילדים יתומים וגם פועלת לקידום זכויות של ילדים יתומים. 

אני ככה ממש בכאב מקשיבה למילים שנאמרות כאן ואני באמת מהכאב הזה ומכל המקרים שמגיעים אלינו אני גם רוצה לבוא ולהגיד אני כן מברכת על חוזר המנכ"ל. הוא הישג חשוב של משרד החינוך שיש חוזר שעוסק בילדים יתומים ובטיפול. הוא חדש. אני מניחה שייקח זמן עד שהוא יוטמע. אבל הוא חלקי. עדיין במדינת ישראל אנחנו מדברים פה על היערכות, על מבנים. דבר כל כך בסיסי כמו הכשרות לאנשי צוות, ליועצים בבתי ספר, למורים, בתחום של אובדן ושכול. אין כזאת חובה של הכשרות. 

יש מורים שיש להם ילדים בכיתה שעברו את הטבח, גם ניצולים וגם ילדים יתומים. יש כ-800 ילדים יתומים מהמלחמה הזאת. זה מספר בלתי נתפס מה שקורה פה השנה. זו עלייה כל כך דרמטית והמערכות לא מוכנות במובן הזה. מורים שלא יודעים לתת מענה ראשוני איך לגשת, איך לשאול, איך לדבר. אין חובה של הכשרות. אני חושבת שהדיון פה עוסק בילדים שורדי הטבח, אבל בכלל צריך להתקיים דיון על היערכות של מערכת החינוך לשנת הלימודים עם מספר כל כך גבוה של ילדים יתומים. וזה חשוב. 

עוד הערה מאוד מאוד קטנה, הנושא של הכשרות הוא ממש בדמי. באמת. של כל אנשי המקצוע. אבל אני אגיד שככה גם הנושא שעלה פה על הצורך לקבל תשובות, על המבנים, על מערכות החינוך, היא גם משפיעה עלינו. אנחנו גוף שנותן מענה חינוכי חברתי, לילדים. אנחנו עובדים עכשיו להקים מרכזים אד הוק בגלל הצורך גם הרבה ביישובי וערי הדרום, בשדרות, באופקים, גם בפזורה הבדואית. אני יכולה להגיד שחוסר הוודאות של איפה יהיו מסגרות החינוך שנה הבאה גם מקשים עלינו לפתוח מסגרות דומות ומערכות חינוכיות. לכן התשובות האלה הן כל כך דחופות והדיון הזה הוא חשוב בכלל ליתומים, מספר כל כך גבוה של יתומי המלחמה. 

 << אורח >> הילה אדיר: << אורח >> 

אני רק רוצה להוסיף משהו. אני הילה אביר, אני שכחתי את אחי בנובה ואני מהוועד של ילדי האור, העמותה של המשפחות השכולות מהמסיבות. שמעבר לכול, גם צריך לעזור להורים, להנגיש להם את המסמכים. אם יצא חוזר שהעובדת הסוציאלית תגיע למשפחה ותדבר איתה. לא לתת לאמא, להורה שנשאר. 

 << אורח >> אדווה פינקלשטיין: << אורח >> 

הילה, קיבלתי את החוזר ברגע זה. 

 << אורח >> הילה אדיר: << אורח >> 

יופי, חבל שלא עם ליווי. לא תמיד זה קל להרים עט או למלא שאלון ב-S.M.S או לגשת לעירייה ולנסות לרשום את הילד. בבקשה תבינו שגם להורים קשה ותתייחסו גם לזה, תנו לזה מענה. אם צריך דרך ביטוח לאומי, מערכת החינוך העירונית – תמצאו פתרון, בבקשה. תודה .

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

טוב. הדברים האלה נאמרו בבוקר. 

 << אורח >> אדווה פינקלשטיין: << אורח >> 

כבוד יו"ר הוועדה, אפשר להתייחס לשתי נקודות נוספות?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

נאמרו בבוקר. המספר שקיבלנו ממשרד החינוך היום בבוקר הוא 974 ילדים שהם בצורה כזו או אחרת קשורים אל משפחות החטופים. והמספר הולך וגדל. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

חטופים ושכולים?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

והמספר הולך וגדל בגלל בקשה שלי בדיון שהתנהל פה בפגרה שביקשתי להוסיף את משפחות השכולות. לכן המספר הולך וגדל ואנחנו בשבועות הקרובים נקבל ממשרד החינוך את המספרים המדויקים. הבקשה היא מאוד ברורה. קודם כל הייתה בקשה של הוועדה להוציא חוזר ואני שמח שהחוזר אכן יצא לאור. במקביל ביקשנו להנגיש את החוזר הזה למשפחות. בהתחלה דיברנו עם משפחות החטופים ולאור ההרגשה והצורך שיש גם מול משפחות השכולות אנחנו ביקשנו להגדיל את המעגל. מנהלת תקומה במשרד ראש הממשלה גם נכחו פה הבוקר, יעל אני חושב שהייתה פה. אנחנו נקבל ואני אעקוב מקרוב גם בדיוני המשך, גם הנושא הזה וגם בנושא של משפחות החטופים. יכול באמת שצריך לאחד. לאחד את כותרת כדי שאנחנו נוכל. כי אני חושב שאם הנוכחות שלכם הייתה פה בבוקר אז היינו מקבלים תשובות. כי בסוף אותם בעלי המקצוע שהיו פה בבוקר לא נמצאים פה ויש תשובות שניר לא יכול לתת. אנחנו נבדוק את הנושא הזה וכמובן הוועדה תתכנס שוב סביב הנושאים האלו. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

זה ילדים שחוו אובדן בכלל. אנחנו נכנסים פה לסיטואציה. יש את מי שחווה בטבח ויש את החטופים ויש את מי שהם שכול בגלל צבא. בסוף ילדים, ויש ילד שפשוט אח שלו, אחותו, אמא שלו, אבא שלו, שלא נדע, נהרגו בתאונת דרכים. בסוף צריך לקחת את הילדים שחוו אובדן. זה מה שמופיע, אגב, בחוזר כשנרשמים למערכת אמורים לראות שיש שם סעיף כזה, כדי שהמערכת תדע שהילד חווה אובדן ולא משנה מאיזה מקרה. ולדעתי כך צריך להתנהל הדיון, בצורה רחבה. ולא להתחיל בפינצטה להבין מאיפה. 

 << אורח >> אדווה פינקלשטיין: << אורח >> 

הסעיף הזה, אגב, לא הופיע. אני עשיתי את הרישום ממש עכשיו. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

אני אבדוק את זה. כי, אגב, זה לא קשור בכלל לאירוע של עכשיו. זה לפני כמה שנים בגלל אחים שכולים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

כן בבקשה. 

 << אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >> 

אני אשמח להתייחס לשתי נקודות נוספות. אחת קצת מחדדת את מה, דברים שנגעתי בהם קודם. והשנייה נוגעת בסוגייה של המורים, בכלל הכשרות מורים. אבל כשאנחנו מדברים על מורים שהם מהקהילות שעברו את הטבח מדובר על מורים שלא רק עברו את הטבח, זה מורים, אנשי הוראה, אנשי חינוך, לא רק מורים אלא גם גננות וסייעות וכל הצוותים, שכבר חיים למעלה מ-20 שנה בשגרת החירום המאוד מורכבת שאנחנו חיים בה ועברו את ה-7 באוקטובר. ונדרשים גם להתמודדות אישית, משפחתית, שכל אחד מאתנו מתמודד עם סוגיות מורכבות שונות. וצריך להיות שם עם הכלה מלאה לכיתה, לגן, לקבוצה, שהמורכבויות שם אדירות. 

אני יודעת שזה בשיח, אבל עדיין גם שם ככל שידוע לי אין ודאות. אני חושבת שה-7 באוקטובר היה אירוע כל כך קיצוני שאף אחד מאתנו לא דמיין, והאירוע הקיצוני ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. לכן הוא דורש תגובות והתייחסויות קיצוניות. להמשיך להגיד להם תמשיכו, תדחפו. נוציא אתכם להפגה, גם אם זה יהיה לחו"ל, זה לא מה שייתן את המענה. צריכים פה איזה התייחסות קיצונית עם מענים שונים לגמרי. באמת לשנות את התפיסות ולקצר פה את הבירוקרטיות. אבל אם אנחנו לא נטפח את ההון האנושי הזה שמכיל את הילדים שלנו ביום יום, אם הם לא ירגישו שרואים אותם הם לא יצליחו לראות את הילדים ולהכיל אותם. הם לא יצליחו גם לשקף לכם את הפערים, את המגמות. כך שלא נוכל בכלל לייצר איזה מעגל של יכולת לקבל תמונת מצב ומענים. זו סוגייה אחת שבאמת אני יודעת שמנסים ומדברים. ההתרשמות שלי שזה עדיין המענים הסטנדרטים, מוצרי מדף שונים. וצריך לעשות פה חשיבה אחרת וקיצונית. 

הסוגייה השנייה שאנחנו מפלרטטים איתה במהלך הדיון הזה היא סוגייה שנוגעת בנושא של חוסר האמון. דיברתם, כולנו יודעים שיש חוסר אמון היום, בצבא. אנחנו מכירים את חוסר האמון גם בשלטון המרכזי. וקיים גם חוסר אמון במערכת הרשותית. אמרתי לכם קודם, ואני אומרת את זה גם עכשיו, החובה שלכם זה גם לייצר מנגנוני הסתכלות, בקרה, איזון, יחד איתה. הכלי היחיד שאני מכירה זה לעבוד מבוסס נתונים ולא רק תחושות או תפיסות עולם של מנהיגות כזו או אחרת. צריך להיות מחוברים לשטח. ולראיה אני רוצה לתת לכם דוגמה נהדרת שנעשתה בתחילת הדרך. 

נפתחה פנימייה לילדי י"ב במועצה אזורית אשכול. זה היה משהו שצמח מהשטח, מהילדים המדהימים. יש לי תאומים בגיל הזה, שזכו למתנה הכי גדולה של החיים שלהם. אם מדברים על צמיחה ממשבר, הפנימייה של נופי הבשור בעין גדי היא צמיחה ממשבר. היא התחילה מיוזמות מהשטח. יוזמות, דרך אגב, שהיו להם המון התנגדויות מהשטח. ואם אתם, כמשרד חינוך לא הייתם מתחברים לדבר הזה ישירות, אתם ישבתם ישירות עם הילדים האלה ויצרתם איתם מענה שהוא כהורה אני אומרת לכם תודה רבה. כרשות אני אומרת לכם תודה רבה. לכן אני אומרת, יש פה סוגייה, גם במענים התוכניים, הפדגוגיים. יש פה סוגייה משמעותית בנושא המיקום שאתם צריכים לבחון. לרדת לשטח ולהבין את זה. גם אני לא יודעת להגיד לגמרי, כי אני לא מבוססת נתונים עדיין. אני לא יכולה לדבר מתחושת הבטן שלי כמו שאף אחד אחר לא יכול לדבר מתחושות הבטן שלו. בואו נעבוד מבוסס נתונים. וכמו שאת אמרת, נבחן את עצמנו לפי התכלס, השטח, ולא רק הכוונות הטובות. תודה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תודה רבה. המועצה לשלום הילד. ליה.

 << אורח >> ליה קוק: << אורח >> 

שמי ליה. אני מפעילה את מרכז הליווי לילדים נפגעי עבירה במועצה לשלום הילד, אבל אני אדבר היום בכובע של עורכת דין מחלקה משפטית. במסגרת הפעילות שלנו במועצה אנחנו מקיימים מגוון הליכים של שיתוף עם נוער על מנת להביא את הקול של הנוער, לשמוע מהם על הצרכים והבעיות בשטח ולאפשר להם להשפיע גם על קביעת מדיניות. בתוך כך נפגשנו גם עם נוער מפונה ושמענו ממנו על הצרכים בתקופה המורכבת הזאת. אז אני אביא קול קצת אחר. ככה נקודות למחשבה. 

בהקשר של החינוך במערכת החינוך הפורמלית אנחנו שומעים מהילדים שיש קושי בלמידה, שיש הרבה מאוד טריגרים. למשל כל פעם כשיש איזה שהיא הודעה על מוות של חטוף או כל מיני בשורות קשות כאלה הדבר יכול לגרום לרגרסיה בלימודים. לפעמים התחושה היא שחסרים מענים נפשיים לצד המענה הלימודי בתוך המסגרות. מהדברים ששמענו מהנוער עולה שהם נתקלים בקשיים לימודיים שהם לא היו מנת חלקם לפני ה-7.10. כלומר, יש קושי לחזור לשגרת חיים רגילה ומלאה גם אם ניתנת המעטפת הלימודית. יש קושי אישי של התלמידים לחזור לשגרה לימודית רגילה. 

הם בעצם אומרים שיש צורך בהתאמות אישיות ובמענה אישי לתלמידים ובאיזה שהיא גמישות תוך כדי תנועה גם ברמה הלימודית, גם מבחינת הדרישות הלימודיות וגם מבחינת המענים בתוך המסגרת. וזה ככה, זה באמת עלה, זו דוגמה טובה הדוגמה שעכשיו הועלתה של התלמידים מנופי הבשור ככה שממש הובילו והתוו והיה קשב מלא. זו דוגמה נהדרת. 

אז באמת הנושא של המענים הרגשיים וההנגשה שלהם זה איזה שהוא משהו שצריך להקדיש לו מחשבה ולהיערך עד כמה שאפשר לקראת שנת הלימודים החדשה. האמירות שאנחנו שמענו מהנוער, ככה שוב, איזה שהן אמירות שלא בטוח שהן מייצגות את כלל הקהלים, אבל אלה קולות שאנחנו שמענו שלפעמים לא מספיק מדברים עם הילדים על המצב בבית הספר. כלומר, כן יש איזה שהיא התרכזות מאוד בחומר הלימודי, אבל שלא מספיק נותנים מקום לשיח סביב המצב. 

וזהו, אלה ככה שני הדברים. היו כל מיני דברים שרציתי להתייחס אבל כבר עלו, אני לא אלאה. אבל אלו קולות שהם אולי אחרים. ממש מתוך הדברים של הנוער ששווה לקחת בחשבון מי שרלוונטי וככה מתחשק. תודה. 

 << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> 

וצריך לטפל במענים האלה לא בתחילת שנת הלימודים הבאה, זה כבר צריך לקרות כי זה מאוחר מידי כבר. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אני רק חושב, אמרתי את זה בבוקר, אני חושב שיש פערים בין מה שהמשרד כבר עבד עליו, בין היתר אותו חוזר מנכ"ל, כי אותן נקודות שאת מעלה מופיעות בו. אם זה במענים בהיבטים רגשיים וטיפוליים, מענים בהיבטים לימודיים. צוות חינוך יקיימו קשר קבוע עם התלמידים ובני המשפחות שלהם, מקשר אישי של המחנך. באמת אני חושב שחוזר המנכ"ל פה נותן מענה רחב. השאלה היא עד כמה בסוף החוזר הזה מגיע לתוך השטח ומבוצע על ידי הצוות החינוכי וזה דבר שאני מבקש מהמשרד, ואמרתי את זה גם בבוקר, לעקוב מקרוב. הדברים האלה צפים וצפו והתחושה שלי שברמת ההטמעה אנחנו עוד רחוקים ממה שאמור להיות. הודא, בבקשה. 

 << אורח >> הודא אבו עבייד: << אורח >> 

שלום רב. שני הודא אבו עבייד, אני מהפורום לדו קיום בנגב. אני רוצה להתחיל מהמקרים של החברה הבדואית בנגב שנפגעו ב-7 באוקטובר. היו לנו שבעה ילדים שנהרגו מפגיעת טילים, ואדוני יושב-ראש הוועדה גם עשה סיור בבתי הספר אחר כך. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

גם אצל אותן משפחות, לא רק בבתי הספר. 

 << אורח >> הודא אבו עבייד: << אורח >> 

אכן. והילדים האלה פשוט לא, המשפחות לא מקבלו את הטיפול הפסיכולוגי והנפשי כמו שצריך. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

איפה? במוכרים, בכפרים הבלתי מוכרים?

 << אורח >> הודא אבו עבייד: << אורח >> 

בבלתי מוכר. לא היו פגיעות. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

לא, היו אבל הרוגים מרהט. 

 << אורח >> הודא אבו עבייד: << אורח >> 

נכון. הנושא השני שאני רוצה להתייחס אליו זה הנושא של המשפחות של הרוגים שהיו גם מרהט, גם מערערה וגם מאבו תלול. וגם המשפחות של החטופים שלא מקבלות את הליווי הפסיכולוגי המתאים. עכשיו, זה לא מגיע בגלל שהרשויות לא עושות את העבודה, חס וחלילה, אלא בגלל שיש את המחסור האדיר בחברה הבדואית בפסיכולוגים שיטפלו. אנחנו במחסור של 49% בפסיכולוגים. זה בלתי סביר בעליל. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

בנגב הנתון הזה? 

 << אורח >> הודא אבו עבייד: << אורח >> 

הנגב, לגבי האוכלוסייה הבדואית בפרט. הנתון לגבי הנגב הוא מחסור ב-36%. זאת אומרת הנתונים הם מאוד מאוד קשים. ואם אנחנו רוצים שהילדים האלה יחזרו צריך לטפל קודם כל בתקינה ובאחוזים של הפסיכולוגים שנותנים את השירות הזה. עכשיו, נקודה נוספת שאני רוצה להגיד - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

ממה נובע המחסור?

 << אורח >> הודא אבו עבייד: << אורח >> 

מחוסר הכשרה של פסיכולוגים. יש לי פה רשימה ארוכה מאוד של המלצות שאני יכולה למסור לוועדה. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

גם הרבה באים ללמוד בדרום פסיכולוגיה מהצפון וחוזרים צפונה ואנחנו נותרים בלי מענה. 

 << אורח >> הודא אבו עבייד: << אורח >> 

המצב הוא שיש מחסור בכל הארץ, אבל בהשוואה לכל הארץ המחסור האדיר הוא בחברה הבדואית בדרום. זאת אומרת, שיעור הכיסוי הארצי הוא 71% לעומת 51% בחברה הבדואית בדרום. 

זה אוכלוסייה שנפגעה. זאת אומרת, כולנו היינו תחת האש ב-7 באוקטובר וגם לאחריו וגם בהתקפה האירנית. המצב הוא לא פשוט בכלל. והילדים האלה לא מקבלים טיפול בכלל. לא מקבלים שום טיפול. אכן מטורף. 

אני רוצה לשאול את משרד החינוך מה הוא עושה בעניין הזה. איזה טיפולים ספציפיים ואיך הם מקדמים את העניין של תקינת הפסיכולוגים? אין פסיכולוגים, איך מטפלים בזה? זאת אומרת זה לא סיפור שהוא עכשיו רק אנחנו רואים אותו. עכשיו אנחנו רואים את התוצאות. כן? 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אז ברשותך אני רק אחלק את זה לשתיים. ניר, אם יש לך תשובות לגבי אותם תלמידים שנפגעו, בסדר? 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

היא מדברת על המשפחות, לא על התלמידים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

סליחה, על המשפחות, לאותם תלמידים. ובסוף, יכול להיות שיש להם גם אחים שנמצאים בתוך מערכת החינוך ולא מקבלים את המענה או שהם מקבלים, ולכן אני מבקש ממך להתייחס רק לזה. לגבי הבעיה ההוליסטית, כשאנחנו נעשה את הוועדה המשותפת עם ועדת הבריאות על כל הסיפור של הפסיכולוגים החינוכיים והציבוריים אז אני מבקש להעלות את זה והנקודה הזאת נדון בה שם. כן, בבקשה ניר. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

לגבי התלמידים שנפגעו, ככל שידוע לי, לא נערכנו לסוגייה הזאת. אבל ככל שידעו לי, הילדים שנפגעו מהאירועים של המלחמה שבה אנחנו נמצאים אנחנו נתנו מענה לתלמידים ולאחים שלהם. לגבי המשפחות אני צריך לבדוק באיזה מעגל זה היה. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

מי כבודו?

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

ניר שמואלי, סגן מנהל מחוז דרום, משרד החינוך. ולכן אני יודע שהיה את הטיפול הזה, כולל של המפקחים, של הייעוץ הפסיכולוגי שלנו והכול. אז לגבי המשפחות אני צריך לבדוק על איזה מעגל היא מתכוונת. האם זה מעגל רחב יותר, של איזה משפחה. 

 << אורח >> הודא אבו עבייד: << אורח >> 

אחים. אחים שנמצאים במסגרת החינוך. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

איפה אבל? את יכולה להיות ספציפית?

 << אורח >> הודא אבו עבייד: << אורח >> 

אני ספציפית לגבי משפחות ברהט, משפחות בלקייה, משפחות באבו תלול. הורה, ואנחנו יודעים כולנו על המקרה. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אבו תלול תחת איזה מועצה?

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

נווה מדבר. 

 << אורח >> הודא אבו עבייד: << אורח >> 

אבו תלול תחת נווה מדבר. הורים שנהרגו כשהצילו משפחות בשדרות, הילדים שלהם לא קיבלו שום מענה. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

המשפחה של?

 << אורח >> הודא אבו עבייד: << אורח >> 

המשפחה של אבו סבילה. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אבו סבילה? וואו. 

 << אורח >> הודא אבו עבייד: << אורח >> 

שום דבר. 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

אני מבטיח לבדוק את זה ולתת תשובה עוד היום. אני אקח את הפרטים, אני מכיר נתונים אחרים שהיה טיפול גם של הייעוץ החינוכי וכולם. אני אבדוק את העניין הזה, תקבל תשובה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אוקיי, נעקוב אחרי זה. יוסף, רק תזכיר לי, שלא יילך לי לאיבוד. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אדוני יושב-הראש, אני ברשותך, חייב לרוץ לוועדת הכלכלה, אני רק רוצה לומר בכובע של אבא ובכובע של תושב הדרום, תושב אופקים. ראשית, באמת לומר תודה גדולה למשרד החינוך, כי אנחנו רואים את זה אצלנו במסגרות החינוכיות של הילדים. במקרה של הילדות, שבכל כיתה וגם בגן יש חברים שלי שילדיהם נמצאים שם ונהרגו בקרבות והמענה הוא מענה באמת ראוי לציון. ועדיין יש לשנות גם את הפרדיגמה בנושא הזה ולהבין שזה לא נפגעי טבח השביעי באוקטובר שכבר עבר, אנחנו עדיין חיים אותו. הילדים חיים אותו. יום הזיכרון האחרון זה היה פשוט סיוט. סיוט. 

אני אשמח להבין ולדעת האם המורים שבאים במגע ראשוני עם היתומים, יתומות וכו', האם הם מקבלים איזה שהיא השתלמות כיצד להתמודד עם הסיטואציות? כי זה פוגש אותנו בכל מקום. גם כשיש איזה פיקניק שעושים לילדים במדשאה ומגיעים האבות אז הילדה של רוני, אחי, אין לה אבא. אין לה אבא שם. אנחנו משתדלים למלא את החסר, אבל האם המורים עוברים איזה שהוא תהליך כלשהו? איזה שהיא השתלמות? 

 << אורח >> ניר שמואלי: << אורח >> 

אני חושב שיושב-הראש נגע בזה. היה דיון בבוקר שעסק בנושא הזה. היה דיון בבוקר. גב' עינב לוק, מנהלת אגף שפ"י הייתה פה והתייחסה לדברים. אני גם לא הייתי בדיון, אבל זה יחידת מטה שמטפלת בעניין. יצא גם חוזר מנכ"ל מסודר בעניין הזה. אני כן מסכים שאנחנו נעביר תשובה לגבי הטמעה שלו, היא צריכה להיות מיידית, מהירה וברורה. נדבר עם עינב ונבדוק את העניין. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

תודה רבה לך. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

טוב, משרד הרווחה. 

 << אורח >> נעמי אבוטבול: << אורח >> 

שלום. אני נעמי אבוטבול, אני מנהלת תחום באגף משיק במשרד הרווחה. אני יכולה להגיד שבעצם יש תקציבי חירום של הרווחה שחולקו לרשויות ובהתאם לזה בעצם ניתן לתת מענים גמישים למי שצריך. אבל זה דרך בעצם הרווחה. מעבר לזה, אנחנו הפעלנו ועדיין מפעילים במלונות המפונים מערך של מועדוניות. מענים לילדים שמצאנו את הדרך גם ללא רישום ברווחה. עקפנו את זה וזה דרך תקציב החירום. 

אנחנו מפעילים, מרחיבים ומקצרים לפי הצרכים. אני יכולה להגיד שהיום ירדו מספר המועדוניות למחצית, בגלל שמפונים באמת עזבו ויש לנו קושי לתת מענים למפונים שהם לא בתוך המלונות אלא מפוזרים במקומות שאנחנו לא יכולים להגיע אליהם. ואז באמת זה עובר לטיפול של הרשויות עצמן ויש תקציבי רווחה לכך. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אני רוצה להודות לכל המשתתפים בדיון, במיוחד למשפחות החטופים והמשפחות השכולות. הוועדה שולחת תנחומים למשפחות החללים ואיחולי החלמה מהירה לפצועים ומתפללת ומקווה להחזרתם לשלום במהרה של כל החטופים והחיילים. 

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך דיווח פרטני יותר על מה שקורה בקרב תלמידים בכל שלבי הגיל. כמה חזרו, כמה מפונים והיכן. מה המענים שניתנים, מה הטיפולים שניתנים ועוד; הוועדה קוראת למשרד החינוך לקבל החלטות תוך שבועיים מהיום היכן תשהה ותלמד כל קהילה. בהחלטות שיתקבלו מאוחר יותר כבר לא יוכלו להיות ישימים לתחילת שנת הלימודים תשפ"ה, ספטמבר 2024. 

הוועדה תתכנס תוך שבועיים כדי לשמוע על פתרונות המוצעים על ידי המשרד. במסגרת הפתרונות הוועדה מבקשת לשמוע גם על הפתרונות לתלמידים עם צרכים מיוחדים; הוועדה מבקשת ממנהלת תקומה לשתף את השלטון המקומי ואת השלטון האזורי בדיונים ואת הקיבוצים למתן הפתרונות החינוכיים במקומם. 

הוועדה מברכת את משרד החינוך על נכונותו לתת הקלות במבחני הבגרות לתלמידים אלה, כמובן במידת הצורך. הוועדה מבקשת לוודא שכל התלמידים יקבלו את אותן הקלות. עם זאת, הוועדה קוראת למשרד החינוך למצוא דרכים להשלמת פער הלימודי, כי בבוא היום התלמידים יידרשו למידע החסר. 

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך להעביר לה נתונים על נשירה גלויה וסמויה של תלמידים במחוז דרום; הוועדה קוראת למשרד החינוך להכין תוכנית מסודרת לשלב יותר ספורט בבתי הספר ואת החינוך הבלתי פורמלי ככלים טיפוליים בתלמידים; הוועדה תקיים דיון משותף עם ועדת הבריאות בנושא שכר הפסיכולוגים והוועדה שמעה שכיום נמצאים ב-70 תלמידים בדואים בדרום שאין להם פתרונות חינוכיים והוועדה תתכנס לישיבה למצוא להם פתרון וגם נדון בטענה שחבר הכנסת יוסף עטאונה שאכן התופעה הזאת יכולה לגדול בצורה מהירה מאוד לכ-700 תלמידים בדואים בנגב. 

ברשותכם, אני נועל את הדיון. 


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:02. << סיום >>