פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 4 ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות 17/06/2024 מושב שני פרוטוקול מס' 172 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יום שני, י"א בסיון התשפ"ד (17 ביוני 2024), שעה 10:45 סדר היום: << נושא >> מקבץ הדיור בבני עייש << נושא >> - ישיבת מעקב מיום 21/5/2024 נכחו: חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר מוזמנים: אלון גת – אח של כרמל החטופה בעזה, נציג משפחות חטופים משתתפים באמצעים מקוונים: אולגה דדון – סמנכ"לית דיור, משרד העלייה והקליטה יעל הבסי-אהרוני – עו"ד ועו"ס, קליניקה לזכויות ניצולי שואה ואנשים בזקנה, אוניברסיטת תל אביב בקי קשת-כהן – עו"ד, הפורום למאבק בעוני מנהלת הוועדה: שלומית אבינח רישום פרלמנטרי: ליאור ידידיה, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות. << נושא >> מקבץ הדיור בבני עייש << נושא >> << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. היום ה-17 ביוני 2024, י"א בסיוון התשפ"ד. זהו דיון מעקב על מקבץ הדיור בבני עייש. בדיון הקודם, צוין שדיירי המקבץ קיבלו הודעה בעל-פה על כך שעליהם להתכונן לעבור להוסטל אחר, כי משרד העלייה והקליטה לא מתכוון להאריך את חוזה השכירות. נציגי המשפחות ביקשו ממשרד העלייה והקליטה להשאיר את הדיירים במקום המגורים שלהם, בלי להעביר אותם, בגלל גילם המבוגר ומצבם הבריאותי. בדיון, התברר שמדובר ב-33 דיירים בסך הכול, שמתגוררים ב-24 דירות. בסיכום הדיון, ביקשתי ממשרד העלייה והקליטה לקיים הידברות מול הדיירים, להציג להם את היתרונות במעבר – שיהיה ממ"ד ודירות יותר מתאימות. יהיה צריך לתת לדיירים במעבר את הפיצוי הכספי שהובטח להם תמורתו, והודגש כי זכות הבחירה צריכה להיות של הדיירים עצמם. בעקבות הדיון, ב-09 ביוני, קיבלו הדיירים הודעה בכתב מסמנכ"לית הדיור במשרד, הגברת אולגה דדון, על כך שהמשרד מאריך את ההתקשרות בשלוש שנים נוספות, עד ליום 31 באוגוסט 2027. אני ארצה לקבל התייחסות: למה האריכו רק לשלוש שנים ולא לחמש שנים, כפי שהיה בשנים הקודמות? ומה מתכננים לעשות בשלוש השנים האלה? זאת אומרת, צריך לייצר איזו שהיא ודאות לדיירים, כדי שלא יהיה מצב שבו הם שוב תלויים בין שמיים לארץ. בבקשה, אולגה. << אורח >> אולגה דדון: << אורח >> בוקר טוב לכולם, יושב-ראש הוועדה והמשתתפים. אכן, כפי שאמרת, המשרד החליט להאריך את ההתקשרות עם המתחם בשלוש שנים בשלב זה, והודענו על כך לדיירים. שוב, נזכיר שלא מדובר במקבץ כפי שאנחנו מכירים בשאר המקבצים; מדובר בכמות קטנה של דירות מפוזרות, ואנחנו עדיין מאמינים שהחלופה המוצעת במבנה הסמוך היא ראויה ועדיפה, גם לדיירים וגם מבחינת הפעלת המקבץ. לכן, כרגע, אנחנו החלטנו להאריך את ההתקשרות בשלוש שנים, ונבחן את האפשרויות בהמשך. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> מה המסר שלכם לדיירים? מה יקרה בעוד שלוש שנים? << אורח >> אולגה דדון: << אורח >> כפי שאמרתי, כרגע המסר הוא שהדיירים נשארים בדירות שלהם לתקופה של שלוש שנים. אנחנו עדיין רוצים להסביר לאותם הדיירים שעדיף להם לעבור למבנה הסמוך, ומאמינים שנוכל לבחון אפשרויות בהמשך ההתקשרות. כרגע, היה חשוב להתקדם לחתימת ההסכם וגם להרגיע את הדיירים, והחלטנו שבשלב זה נעשה את זה לשלוש שנים. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> יש עוד מישהו שרוצה להתייחס לדברים או לשאול משהו? << אורח >> יעל הבסי-אהרוני: << אורח >> אני מבקשת לדבר, אדוני. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> בבקשה. << אורח >> יעל הבסי-אהרוני: << אורח >> יעל הבסי-אהרוני מהקליניקה לניצולי שואה ואנשים בזקנה באוניברסיטת תל אביב. הדיון הזה נקבע כדיון מעקב, אבל המעקב הוא לא רק על מה קורה עם הדיירים. אני חושבת שהמסר של אדוני היה ברור מאוד בדיון הקודם: יש פה צורך להבהיר את התהליך באופן שקוף. אני מצטערת, אבל יש פה הרגשה – בשל הדיון הקצר וההחלטה הלא באמת פורה של המשרד להאריך בשלוש שנים, ולא בחמש שנים – שכולם רק רוצים לסמן "וי" ולהמשיך הלאה. כולנו לא יודעים איפה נהיה בעוד שלוש שנים, אבל הדיירים יודעים איפה הם יהיו; ממש פה, בדיוק באותו המאבק שבו הם היו ב-2008, ב-2014 וב-2019, אבל עם הגיל שעולה – עולים לחץ הדם, הכאבים בחזה והחולשה שהם מרגישים. כל מאבק כזה גובה מחיר מהאנשים. אנחנו לא יכולים להעמיד את האנשים האלה באותה הסיטואציה בדיוק בכל כמה שנים. אני קראתי פרוטוקולים של דיונים וכתבות בתקשורת, ואם נחזור אחורה – הדבר הזה קורה עוד פעם בכל כמה שנים. אין שום סיבה להאריך בשלוש שנים ולא בחמש שנים. אני מבינה שהמשרד לא יכול להתחייב לאנשים שהם יהיו שם כל החיים, אבל המשרד יכול להגיד באופן ברור, פה, לפרוטוקול, שהוא יעשה את הכול בשביל שאנשים יישארו בבית שלהם. מדובר באנשים מבוגרים. חלקם בני למעלה מ-80; חלקם ניצולי שואה; חלקם סובלים מבעיות רפואיות. אם כבר הגענו לפה – בואו נקיים את הדיון הזה באמת ונדבר על זה. למה הגענו לסיטואציה הזו מלכתחילה? למה בכל כמה שנים - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> זה דיון מעקב. כבר עשינו את הדיון על למה הגענו ומה היה. ההערות לעניין הסיכום שהשיג משרד הקליטה הן ברורות. << אורח >> יעל הבסי-אהרוני: << אורח >> ברשותך, רק עוד שתי נקודות: א', לא הוסבר, בכלל, למה מלכתחילה. אם זה בשביל התנאים – הדיון היה צריך להסתיים מזמן, כשהם אמרו שהם לא רוצים. אם זה בגלל תקציב – איזו משמעות תקציבית לתקציב המדינה יש ל-20 דירות? ב', הדבר האחרון, שבכלל לא נגענו בו, ואני אשמח אם נקיים עליו דיון נפרד, אדוני: איך יכול להיות שבפועל, המשרד מצמצם את היצע מקבצי הדיור במקום להרחיב אותו? היו 90 דירות במקבץ הזה, והיום אנחנו מדברים על 24. מה המשרד הולך לעשות עם הדירות שהתפנו? אנחנו לא יודעים. איך יכול להיות שיש אלפי ממתינים באזור הזה, והמשרד מצמצם את ההיצע? זה כאילו נלווה, אבל זה לא נלווה. יש לנו פתח למה שהמשרד עושה בפועל. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> השאלה ברורה, תודה. מישהו נוסף רוצה להעיר משהו? אולגה, את רוצה להתייחס לדברים שנאמרו? << אורח >> אולגה דדון: << אורח >> אנחנו לא מפקירים את העולים; אנחנו נמשיך לטפל בהם בהתחשבות וברגישות כמו שאנחנו תמיד עושים. אנחנו נתחשב ברצון העולים, ונעשה תלונה בהמשך. חשוב לציין: זה לא פינוי, אלא מעבר למבנה סמוך, עם יותר שירותים וביטחון. שוב, זה לא רלוונטי כרגע, כי אנחנו ממשיכים את ההתקשרות בשלוש שנים עם אותם הדיירים שרוצים להישאר. << אורח >> בקי קשת: << אורח >> אפשר רשות דיבור, אדוני? בקי קשת מהפורום למאבק בעוני. בדיון הקודם, אדוני אמר דבר נוסף שהיה חשוב מאוד בעיניי, והוא שיש לעשות את הפנייה לדיירים הללו בשתי דרכים: ראשית, מתוך הנחה בסיסית שיש את כבוד האדם וזכות בחירה, ושנית – עניין טכני שהוא קריטי ביותר – פנייה צריכה להיות בכתב, ואם יש שם מפגשים – יש לאפשר להם הודעה מראש כדי לאפשר למשפחה זמן להצטרף. הנקודה השנייה הזו היא קריטית, בעיניי, ואדוני ציין אותה. המכתב שהם קיבלו לא היה לגבי תנאים מועדפים, מה בדיוק ההסבר ואם הם רוצים לתאם פגישה עם המשפחה; היה כתוב בו: "זה מה שהחלטנו בלעדיכם, וזה לא עניינכם". אני מבקשת שאדוני יחזור על הנושא הזה, מכיוון שזו מדיניות עקבית וקריטית ביחס לדיירים. תודה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה. אני רוצה לסכם את הדיון. ראשית, אני רוצה להודות למשרד העלייה והקליטה שהוא נענה לבקשה שלי והאריך את ההתקשרות בעוד שלוש שנים, כדי להוריד את החרב שהייתה מונחת על צווארם של העולים, קודם כול. לפני שאמשיך את הסיכום, נמצא פה נציג של משפחות החטופים, ואני רוצה שקולן יישמע גם בדיון הזה. בבקשה. << אורח >> אלון גת: << אורח >> שלום, אני אלון גת, אח של כרמל גת, שחטופה בעזה כבר 255 ימים. אני, בעצמי, נחטפתי עם ירדן, אשתי, ועם גפן, הבת שלי בת השלוש וחצי, מהבית בבארי. אחרי שירדן העבירה את גפן אליי, אני הצלחתי לברוח עם גפן ולחזור למקום מבטחים, אבל ירדן, אשתי, הייתה בשבי 54 ימים. אני רק אזכיר לכם ש-54 ימים היה לפני יותר מ-200 ימים. העסקה האחרונה, שהביאה אנשים חיים הביתה, הייתה לפני יותר מ-200 ימים. איפה שהוא – נכשלנו בדרך. אם אין לנו פה אנשים חיים שחזרו בעסקה כבר 200 ימים – אנחנו נכשלנו קשות. 200 ימים שהחטופים עדיין סובלים שם, יום-יום, שעה-שעה, דקה-דקה. עכשיו, אנחנו נושמים פה, במזגן, והכול טוב. לחטופים – אין את הפריווילגיה הזו, ולנו את הפריווילגיה להסכים לזה. אנחנו צריכים להביא אותם לפה, עכשיו. יש עסקה על השולחן, שהתקבלה על ידי ממשלת ישראל. אנחנו צריכים לוודא שאנחנו חותמים עליה ומקבלים אותה מהצד שלנו, כדי שלפחות מהצד שלנו – הממשלה והמדינה תסכים. אנחנו נחכה עד שיהיה מספיק לחץ על חמאס בשביל שהוא יסכים לזה, אבל מהצד שלנו – אנחנו צריכים שהעסקה הזו תתקבל, ולוודא את זה, כי זו עסקה שהובאה על ידי ראש הממשלה שלנו. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה, אלון. כמובן שכולנו מאוחדים בדרישה, ברצון ובתפילה לראות את החטופים כאן. זה היה צריך לקרות כבר מזמן, ואני מקווה שזה יקרה היום. << אורח >> אלון גת: << אורח >> תודה. רק צריך לגרום לזה לקרות כבר. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> לסיכום הדיון, במעבר חד, אני חוזר ואומר: אני מודה על ההיענות לבקשה שלי ועל הסרת החרב מעל צווארם של העולים הקשישים בכך שנחתם חוזה לשלוש שנים. יחד עם זאת, אני רוצה להגיד שוב למשרד העלייה והקליטה: תנצלו את שלוש השנים האלה גם כדי לנהל את ההידברות עם הדיירים ולעשות אותה שקופה וברורה, כפי שנאמר. אם יש לכם הצעות כאלה או אחרות לדיירים שאתם חושבים שאפשר להעביר אותם, או שיהיה להם טוב יותר לגור במקבץ סמוך – תעשו את זה בכתב ובצורה מסודרת, כך שכולם ידעו בדיוק איפה הם יהיו ואיך. הוודאות היא אומנם לשלוש השנים הקרובות, אבל מטבע הדברים, גם אוגוסט 2027 יגיע, ואני מניח ששוב תהיה התמודדות עם אותו עניין. בהקשר הזה, צריך בהחלט לייצר ודאות. תודה רבה, הישיבה נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 11:02.