פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 25 הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל 06/06/2024 מושב שני פרוטוקול מס' 44 מישיבת הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל יום חמישי, כ"ט באייר התשפ"ד (06 ביוני 2024), שעה 10:30 סדר היום: << נושא >> סיור בעמותת אקואושן << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: לימור סון הר מלך – היו"ר מוזמנים: עמי צדיק – מנהל המחלקה לפיקוח תקציב, מרכז המחקר והמידע של הכנסת נתנאל יהושע קופראק – רכז בכיר, כלכלן, מרכז המחקר והמידע של הכנסת פרופ' חזי גילדור – חבר הנהלה, אוקיינוגרפיה ואקלים, המכון לחקר כדור הארץ, האוניברסיטה העברית אריק רוזנבלום – מנכ"ל עמותת אקואושן אלון זס"ק – מנכ"ל, חקר ימים ואגמים לישראל טל עוזר – חוקר אוקיינוגרפיה פיזיקלית, חקר ימים ואגמים רונן אלקלעי – מדעי כדור הארץ והסביבה, המחלקה לסביבה, תכנון וקיימות, אוניברסיטת בר-אילן שני בן רשי – מנהלת אדמיניסטרטיבית, עמותת אקואושן גבריאל נימירובסקי – מכונאי ספינת המחקר, עמותת אקואושן יואב נבו – סקיפר ספינת המחקר, עמותת אקואושן איתי כצמן – מנהל המח' הימית והספינה, עמותת אקואושן נתן שבע – מרכז המידע והמחקר של הכנסת נופר סרוסי – עוזרת אישית לח"כ לימור סון הר מלך ייעוץ משפטי: שלומית ארליך מנהלת הוועדה: נטלי שלף רישום פרלמנטרי: דניאלה ק', איטייפ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> סיור בעמותת אקואושן << נושא >> (התכנסות במועדון השייטים, מרינה הרצלייה) << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> שלום לכולם אני אריק רוזנבלום, המנכ"ל של עמותת אקואושן. אנחנו רוצים היום לאפשר לחברי הוועדה ולצוות להכיר את האתגר של המחקר הימי באמצעות הספינה שלנו והמשימות שלנו. מה שנעשה כאן יהיה מאוד קצר, אני אתן לשותף ותיק שלנו בחקר ימים ואגמים – אלון – לספר על ההשתלבות שלנו כי אנחנו משפחה חוקרת וכל אחד מאיתנו מוסיף עוד נדבך בידע שיש סביב הים. אני אתן גם הקדמה על אקואושן בזווית של עד כמה הספינה מעורבת בכל דבר שאנחנו עושים. לאחר מכן, מהר מאוד אנחנו נעלה אתכם על הספינה ונוציא אתכם להפלגה. אני מברך את יושבת-ראש הוועדה, אני כמובן תמיד מודה גם לנטלי על התיאום ועל שיתוף הפעולה. אתם תכירו בדרך כאן עוד אנשים שעובדים איתנו – כאן מאחור פרופ' חזי גילדור, יושב-ראש הוועדה האקדמית שלנו. אנחנו כל הזמן מלווים במומחים ותהיה גם נציגות שלך בספינה. אז לפני שנתחיל בסיור, אלון בבקשה. << דובר >> אלון זס"ק: << דובר >> אני אלון זס"ק, מנכ"ל חקר ימים ואגמים. אני מתנצל, מפה אני מייד ממשיך לאשקלון. לא נספר לכם על חקר ימים ואגמים כי שמעתם כבר בוועדה. למרות ויכוחים בין מדענים בנושאים אחרים, דווקא בנושאים הקשורים לים זה יפה כי יש בעולם האקדמי קונצנזוס מרשים ונדיר לגבי הצורך לפתח את זה והצורך להשתמש בזה והינה עובדה שאנחנו פה, אקואושן מצד אחד וחברה ממשלתית בכלל – חקר ימים ואגמים. אתם תראו כאן את ספינת המדאקספלורר, אנחנו מנטרים בעזרתה ועושים הרבה מחקרים. לעומת זאת, חוקרים רבים וביניהם פרופ' חזי גילדור, עושים את המחקרים הגדולים אצלנו בעזרת האחות הגדולה של המדאקספלורר, ספינת המחקר של ישראל – הבת-גלים. טל יראה לכם חלק מהציוד. ציוד בים זה הרבה יותר מורכב, הרבה יותר יקר וגם בלי לצאת ליום אחד, יש צורך משמעותי בתחזוקה של תשתיות, תחזוקה של ספינות וכדומה וזה חלק מהסיפור. חקר ימים ואגמים זו חברה ממשלתית שהוקמה ב-1967, יש לה שלושה מכוני מחקר. המכון הלאומי באוקיינוגרפיה, שיושב בחיפה, שם גם המטה הראשי. המרכז הלאומי לחקלאות ימית יושב באילת ומתעסק הרבה בביוטכנולוגיה, והמעבדה לחקר הכינרת. 170 עובדים, עוד 100 סטודנטים, עם האוניברסיטאות, אנחנו עושים שיתופי פעולה כל הזמן. אנחנו עושים את תוכניות הניטור הלאומיות, כיוון שהבת-גלים היא ספינה גדולה, בכל המים הרדודים אנחנו עובדים עם המדאקספלורר. היום בבוקר ישבתי על הצעה לחיל הים, אנחנו זרוע ביצוע של הממשלה ועובדים לדוגמה עם חיל הים, את כל הניטור של חיל הים אנחנו עושים עם אריק. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> יש לזה היבטים ביטחוניים? << דובר >> אלון זס"ק: << דובר >> כן. אנחנו עושים את כל הסקרים, המיפויים וכדומה לכל צנרות הגז. מעבר לזה, אנחנו זרוע ביצוע של משרד הביטחון, משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה וכמובן משרד האנרגיה. וזה היום –יום שלנו. ברגע שיש לך את האהבה לים ואתה עובד הרבה עם אנשי ים, זה נחמד מאוד. טל, שעובד איתנו בחברה, יראה לכם את הגליידר, שזה טורפדו חמוד וקטן שמפליג. יש לנו שלושה כאלה, את אחד מהם שמנו אתמול במים והוא עכשיו מפליג עצמונית לקפריסין, עם משימה לקפריסין. הוא יראה לכם פה את השני וקצת יסביר. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> יש גם שיתופי פעולה בין-אזוריים? << דובר >> אלון זס"ק: << דובר >> כן, נדבר גם על זה. יש לנו שיתופי פעולה, יש לנו מזכרי הבנות, MOU עם קפריסין, יוון, יש לנו תרגילים שנתיים, לדוגמה לזיהום ים, יחד עם המשרד להגנת הסביבה. הספינה שלנו נותנת כוננות גם למשרד להגנת הסביבה ויש לנו תרגיל כל שנה עם הקפריסאים והיוונים. השנה אנחנו ממש מפליגים עם הספינה שלנו לחדר המצב שם, פותחים חדר מצב בלרנקה ועושים את העבודה, כדי לעשות שיתופי פעולה. לזיהום, לטבע ולים לא משנים הגבולות המדיניים. למים לא אכפת אם אלה מים טריטוריאליים יווניים או ישראליים. זה לא משנה להם ובאמת יש פה שיתוף פעולה מאוד-מאוד יפה, כל אחד לפי הצרכים שלו וההבנות שלו. חלק מהדברים שעבורם נועדה הקרן לאזרחי ישראל, זה לאפשר לנו לתת את השירות הזה גם למשרדי הממשלה, גם למחקר, גם לחינוך ולהעצים את זה כמה שיותר, כי בסופו של דבר, זה הדור הבא וזה הכיוון שאליו אנחנו הולכים. אני שוב מתנצל שאני צריך לעזוב, תודה רבה ואתם תיהנו היום, כל כך תיהנו, כנראה נקבע איתכם לחיפה שתבואו לראות את הדברים הגדולים באמת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רק שאלה אחת, ים המלח גם נכנס להגדרה של המחקר שלכם? << דובר >> אלון זס"ק: << דובר >> כן אבל פחות. כי בים המלח, היסטורית, מי שעושה שם הרבה מאוד מחקרים זה המכון הגאולוגי כי יש שם עניינים גאולוגיים. - - - << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> אני אראה מצגת עלינו בדגש על הספינה, אבל אי אפשר להתחיל שום דבר בלי לתת איזו שנייה מחשבה גם על החטופים גם על החיילים שלנו וכוחות הביטחון ולקוות שכולנו נוכל לראות אותם במהרה וגם בטוחים ובריאים. אין מה לעשות אנחנו מדברים על דבר אחד אבל עוד דברים קורים מסביב. (מוקרנת מצגת) אקואושן הוקם ב-2002 על ידי אדם צעיר יהודי שוויצרי, שפשוט היה אכפת לו מהים והדבר הראשון שהוא עשה זה להביא ספינת מחקר לישראל. ובאמת 20 ומשהו שנים שספינת המחקר הזו הובילה את כל נושא חקר הים, ולאנשי הכלכלה שכאן חשוב לדעת, שהעלויות של הקמת הספינה והחזקתה מאוד גבוהות. אנחנו מחזיקים שני אנשי צוות ועושים הספנות כל שנתיים, אנחנו מתקנים דברים כל הזמן, תמיד יש קלקולים. כל הדברים האלה אנחנו עושים בארגון על חשבוננו, תוך חישוב כלכלי לכל הדבר הזה, וזו הבשורה שלנו לעתיד – אנחנו יודעים איך להחזיק ספינה ולהחזיק אותה כעסק שבו ההכנסות וההוצאות מתאזנות. וזה מאוד חשוב כי זה לא צריך להיות תפקיד של קרן לעסוק בדברים האלו זה צריך להיות דבר אחד ואחרי זה אקואושן מונה את היחידות הבאות – יחידה שהיא הקידום והתמיכה במחקר ימי – איתי, שיהיה איתנו ואתם תכירו אותו היטב הוא אחראי על היחידה הזו. יש לנו יחידת חינוך, אנחנו גאים על הפעילות החינוכית שלנו ונספר על זה. קהילת מתנדבים, ניהול סביבתי, אני אציג את זה ממש בקצרה כי אני רוצה להביא אתכם לספינה כמה שיותר מהר. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> רק שנייה, אולי רק כמה מילים על קהילת המתנדבים שלכם? << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> אני אספר על זה. אבל קודם קצת על הדי-אן-איי שלנו. כששומעים על עמותה סביבתית בדרך כלל חושבים על הפגנות ומחאות. אז זה נכון אבל זה לא אנחנו. אנחנו עושים מה שנקרא אקטיביזם חיובי. אנחנו מנסים לזהות מה חסר ולפעול כדי למלא את זה, ואתם תראו, למשל, הייתה חסרה ספינת מחקר, הבאנו ספינת מחקר, וזה הדי-אן-איי שלנו, כאשר שלושת המוקדים שלנו זה לתת לציבור ולמקבלי ההחלטות את היכולת לחוות את הים. כי אחרי שאתם חווים את הים, אתם חברי ים, אתם אוהבים את הים. מוקד שני זה להבין את הים, גם את ההשפעה שלנו על הים וגם איך הים משפיע עלינו ולבסוף, זה אנחנו מקווים שאנשים יבואו ויבקשו לתרום ולעזור כי הפתרונות להגנה על הים יבואו רק על ידי שיתוף של כולם. אז הגענו לספינה. המעגלים האלו – אגב, התמונה הזו היא איור מספר ילדים שאנחנו מתכננים להוציא אותו. רותי הרובוט חיה על המדאקס ומפליגה לכל מיני מקומות ונחשפת לכל מיני פלאים של הטבע. הספר הראשון עוסק בקובי הכריש וכל הסיפור של כרישים, זה סתם שידע כללי שיהיה לכם. אז אני הולך ממש בדקות לעבור על כל עיגול פה ולתת לכם הצצה. הספינה הזאת לא רק עושה דבר אחד, אלא עשרים ולכן זו המשמעות שלה מבחנת הפעילות. באמת, אנחנו מאוד גאים בספינה שלנו, היא ספינת המחקר העסוקה ביותר במדינת ישראל היום, וזאת מסיבות רבות. ראשית העלויות נמוכות יותר, אבל היה לנו בשנים הראשונות גם סבסוד שאנחנו היינו מוציאים סבסוד למחקרים כדי לעודד את העניין הזה. היום האוניברסיטאות יודעות להשיג את המימון בעצמן ואנחנו מקטינים את זה ועושים דברים יותר ספציפיים. אנחנו עושים מאות מחקרים. 95% מהפעילות של הספינה היא עבודה עם אוניברסיטאות ומכוני מחקר מהארץ ומהעולם אבל חמישה אחוזים זה מחקרים שאנחנו ביקשנו לקדם. זו שאלה שאף אחד לא העלה למשל, כל הזמן לפני כמה שנים האשימו כולם אלה את אלה בנושא הפלסטיק הרב בים ומתוך ההאשמות האלו, כל עוד זה לא סגור – כולם היו רגועים, כביכול זו לא הבעיה שלהם. עשינו מחקר של שנתיים מאוניברסיטת חיפה וגילינו שהאויב מספר אחת של הים, מבחינת הפלסטיק שבו, זה הציבור, מי שמגיע לים עם כל הציוד - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> יותר מהמפעלים? << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> יותר מהמפעלים. ממש. בכלל ארצי, 60% מהפסולת הפלסטיק בארץ מגיע ממשתמשי החופים. כל השאר זה ממפעלים מזרימות מנחלים, מאוניות שעוברות, וכדומה. במרכז הארץ היכן שרוב תושבי ישראל חיים, ספרנו 80%. זה גרם לנו לחשוב כיצד להפוך את האויב לחבר ואתם תראו קצת גם איך אנחנו עושים את זה באמצעות הספינה. יש כל מיני דרכים אבל הרעיון הוא להביא את הידע הזה לציבור, להביא את הידע הזה למחליטים, לחברי כנסת, לוועדות, לכל מי שצריך. אגב המחקר על הפלסטיק – המשרד להגנת הסביבה מתבסס עליו בכל התוכניות שהוא עושה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה מחקר שנעשה באוניברסיטת חיפה? << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> יחד איתנו, כן. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> יש גם הזרמה של כספית לים? << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> יש הרבה מאוד סכנות וסיכונים גם ממפעלים ישנים, שהם בדרך כלל המקור של הכספית שאת מדברת עליה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני מכירה את זה מהצד ההפוך של הדגים ככל שהם יותר גדולים רמות ספיגת הכספית שלהם גבוהות יותר ולכן הם יותר מסרטנים. << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> בדיוק אלה הנושאים שצריך לחקור אותם שאם לא נחקור אותם הציבור יהיה תחת אין-סוף סכנות. הינה עוד דוגמה הים הוא מקום חשוב 95% מהסחורות שנכנסות לישראל נכנסות דרך הים. כיצד נעזור למדינה לתמרן את הצורך בנתיבי ספינות ומצד שני לשמור על שמורות טבע בתוך הים? זו משימה מאוד קשה ואנחנו בעצם כזרוע ביצועי של רשות הטבע והגנים למצוא ולעשות מיפוי של אותם אזורים וזה הינה המפה ואתם רואים את הספינה שלנו כאן. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אז איפה שרשום "שמורה" זה מקום שאין כניסה? << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> אז רובם עוד לא הוכרזו. זה מה שאנחנו מציעים למדינה, כרגע יש בצפון באכזיב וביפתח אבל כל שאר המקומות האלו בעצם עדיין לא הוכרזו ולכן אנחנו כמובן מעודדים את רשות הטבע והגנים לעזור לשכנע את המדינה להכריז על זה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מה ההתנגדות? למה? << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> ברגע שאתה סוגר מקום, אתה לא יכול לבדוק לגז ונפט, אתה לא יכול לעשות כל מיני דברים ויש אינטרסים שונים שעולים בעניין הזה. שאלת לפני כן לגבי שיתופי פעולה בין-לאומיים. הארגון שלנו שהוא ארגון קטן, ודאי שבקנה מידה עולמי, השתתף כבר חמש פעמים בפרויקטים של האיחוד האירופאי, שניים מהם הסתיימו, אחד מהם זה פרויקט שנקרא - - - שימו לב לסכומים ולמדינות המעורבות, זה פרויקט שבו חיפשנו בים חומרים מצילי חיים ואני שמח להגיד שעשרה קילומטרים מהמקום שאתם יושבים בו, בים, יש סלע ועל הסלע יש ספוג והספוג הזה נבדק עכשיו כתרופה פוטנציאלית לטיפול באלצהיימר. ומדוע? כי ספוגים מתחדשים - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני חושבת שסיפרת - - - << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> זו דוגמה לפרויקט שלא היה קורה לולא היינו אנו ומדינת ישראל מעורבים בפרויקט הבין-לאומי הזה ומובילים אותו, ומביאים לגילוי החשוב שהיה בכל הפרויקט של האיחוד האירופאי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מדהים. אבל מי חשב לעשות את הקישור הזה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה זה הספוג הזה? << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> זה יצור חי, שאם לא מפריעים לו הוא יכול לחיות הרבה מאוד זמן ומחדש את עצמו. אבל צריך למצוא את הספוג שההרכב הכימיקלי שלו יתאים לגוף האדם, לא כל ספוג עונה לדרישות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עם מי אתם עושים את המחקר הזה? << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> שוב, אנחנו סיימנו את החלק שלנו, עכשיו יש מרכז מחקר וחברת תרופות באירופה שאחראים לשלב הבא ואנחנו מחכים. אלה דברים שלוקחים הרבה מאוד זמן. עוד דוגמה, פרויקט שנקרא אודיסאה. זהו פרויקט שבו גופים ימיים סביב אגן הים התיכון החליטו לעבוד יחד וליצור רשת של ידע, שנדע כולנו מה יש בים התיכון. הרי הים התיכון הוא שלולית, לוקח בערך 80 שנה לטיפת מים שנכנסת למיצר ג'יברלטר לצאת ממנו בצד השני. כלומר, אלה כמעט מים עומדים, להבדיל מכל האוקיינוסים. כל דבר יכול להשפיע. אני צריך לדעת גם מה קורה במרוקו, בטורקיה ובספרד כדי שנוכל להגן על עצמנו. כיוון שזה מופיע בפרוטוקול, לא אפרט אילו מדינות אבל עבדנו עם כל מיני סוגים של מדינות גם כאלו שאין לנו יחסים דיפלומטיים איתן, כדי לקדם אותן שהן יחקרו באזורים שלהן את הדברים. ואנחנו היינו מומחים עבורם. ונפגשנו לא בארץ, במקומות אחרים, כולל במרוקו, כדי להעביר את המידע הזה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אלה עמותות כמותכם או גופים של הממשלה, הגופים האחרים? << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> זו עמותה שלנו במקרה הזה, גם אוניברסיטת - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אז זו עמותה, אבל נניח במדינות אחרות, יש גם עמותות כאלה? << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> במדינות ערביות למשל, גם עמותה לא זזה אם היא לא בפיקוח הדוק של השלטון. שום דבר לא זז שם. זה לא שאתה מקים עמותה ועושה מה שאתה רוצה. באותן מדינות אתה מקים עמותה כי המלך אישר לך או משהו כזה, אז ברור שזה בידיעה ברורה שהם עוסקים בישראל. אני מנסה להזדרז אבל אתם שואלים שאלות נפלאות. קידום החינוך. אלה מעט תמונות על החינוך. אנחנו בשנה מפעילים 25,000 אנשים מגן ועד שיבה טובה, 10,000 תלמידים לומדים בתוכנית החופים שלנו הכוללת שמונה עד 16 מפגשים וביקור עד שניים בים. אנחנו עושים סיורים, סדנאות למורים, פעילויות לחברות, אנחנו מכירים אלפי מתנדבים ואני אציג את זה. כאן אני רוצה להציג לכם איך הספינה נכנסת לסיפור. (מוקרן סרטון) << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> לעומת תקופת הקורונה, כאשר חיפשנו פתרון כדי לחשוף מעט את הנוער לנושא, כיום אנחנו עושים את זה בצורה מאוד נרחבת. דיווחתי לוועדה בדיוק יום או יומיים אחרי אחת מהפעילויות שלנו, היו לנו 1,000 תלמידים מרחבי הארץ שהיו בשידור חי איתנו ולכן הדבר הזה ממשיך. יש לנו דבר שנקרא יחידה לניהול סביבתי והיא באה לעזור לגופים כמו רשויות מקומיות, מרינות, נמלים וכדומה. אנחנו מסייעים להם בקבלת תו תקן בין-לאומי ועוזרים להם לעמוד בו. כמו המרינה למשל, שעומדת בקריטריונים בין-לאומיים של מרינה מקיימת. אין כאן נזקים לסביבה, יש דאגה מאוד גדולה להתנהלות תוך התחשבות מלאה בצרכי הים. זו התוכנית של Blue Flag, "דגל כחול" שיש לנו בארץ ויש לנו גם את אותו קמפיין שאנחנו מנהלים עם המשרד להגנת הסביבה בשביל לשכנע את הציבור הכללי להפסיק לזהם את הים ולהתחיל להגן עליו. גם זה קיים. ה"דגל כחול" הוא מעין תו תקן לחופים, למרינות וגם לסירות. למשל הספינה שלנו עומדת בקריטריונים האלה ואנשים עולים על הספינה הזאת כדי לראות מה זה אומר ומה צריך לעשות כדי לעמוד בתקן. זה מעין Showcasing של העניין. כיום, יש לנו 61 חופים במדינת ישראל שעומדים בתקן ושתי מרינות ונמל אחד. כל שנה זה רק מתרחב ומתרחב. קידום של הציבור. המחקר שלנו גילה שהציבור הרחב מזהם את הים. מהמחקר הזה יצאנו והתחלנו להרים קמפיינים עונתיים, יחד עם המשרד להגנת הסביבה, "חד-פעמי לא בים שלי", אתם רואים, גם הספינה משתתפת. יתרה מכך, הייתה שנה אחת שהספינה עברה ממקום למקום במדינת ישראל ובכל מקום שהיא הטילה עוגן היא הפכה להיות מוקד של הסברה בשביל הציבור. אלו תמונות של חומרים שהכנו ומבצעי ניקיון, התוצאה היא ש-95% ויותר דורגו נקיים, זה הכי גבוה שהיה אי פעם וזה בזכות שש שנים של עבודה עקבית, שאנחנו מנסים לפעול בעניין. קהילות. יש לנו הרבה מאוד קהילות מהציבור הרחב – מועדונים, חברות, בתי ספר ועוד. אבל גם יצרנו קהילות משל עצמנו. למשל, יש לנו קהילה שנקראת קהילת מדע אזרחי. זה אומר שיש לנו מספיק מתנדבים לכל אורך חופי מדינת ישראל ואילת ואנחנו מכשירים אותם לעזור לרשות הטבע והגנים ולקהילה האקדמית לחקור. תארו לכם, חוקר מקבל כסף לצאת להפלגה או לחקור משהו. כל הדבר הזה מאוד יקר, הוא יוצא וייתכן שהוא יהיה רק פעמיים בים. אבל למשל אם מישהו חוקר סרטנים הוא היה שמח אם הייתה רשת של אנשים עם עיניים מאומנות, שיכולים להגיד איפה יש סרטנים ובאיזו עונה ובאיזו צפיפות. ובכל זה אי אפשר שחוקר, שדוקטור או שפרופסור יתעסק, כי הוא פשוט לא יעמוד בתקציב הזה. לכן אנחנו מציעים את השירות הזה לכל המקומות. זוהי מפת השנה, זו מפת המשימות שקיבלנו מהרט"ג ומהאוניברסיטאות, הנושאים שהמתנדבים שלנו חוקרים. ולנושא האחרון, חירום-ים. שלוש שנים לפני אסון הזפת ידענו שהדבר הזה יקרה וניסינו לראות איך אפשר לעזור. פנינו למשרד להגנת הסביבה והצענו להם שלושה דברים. את ספינת המחקר שלנו לתגובה ראשונה – הרי אלון דיבר על החשיבות של הספינה שלהם בתוך העניין, זה יושב כמטה - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> איך ידעתם שלוש שנים לפני? << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> כי כמעט כל הנפט שמגיע לאירופה עובר דרך תעלת סואץ לכל אורך חופי מדינת ישראל ואז אל אירופה. צריך רק טעות אחת קטנה כמו שהייתה, אפילו רשלנות, ומדינת ישראל בסכנה. תחשבו על זה ש-80% ממי השתייה שלנו מגיעים מהתפלה בים ו-100% של אנרגיה שלנו מגיעה מקירור של הים את תחנות הכוח. אם יש אסון זפת או משהו כזה, צריך לסגור את הדברים האלו ומדינת ישראל נמצאת בימי הביניים – בלי חשמל ובלי מי שתייה. זו הייתה הסכנה שהדאיגה אותנו. אגב, אפילו האסדות פחות הדאיגו אותנו, כי באסדות יש כל מיני אפשרויות לעצור דברים בזמן. עם ספינה, ברגע שיש פריצה, אין דרך לעצור את זה. אז דאגנו מזה. שימו לב איך זה נראה, כשהיה את אירוע הזפת הקמנו חמ"ל ובחמ"ל הזה ריכזנו את גיוס המתנדבים, הכשרנו את המתנדבים, ציידנו אותם וביטחנו אותם והצבנו אותם בתיאום מלא עם הרשויות המקומיות ועם המשרד להגנת הסביבה וכמובן עם רשות הטבע והגנים, שאחראית על 40% מהחופים, בעוד כל הרשויות המקומיות אחראיות על 60% הנותרים. הפעלנו חודשיים וחצי 16,000 מתנדבים ועובדים מ-200 חברות כלכליות והינה קטע מכתבה על מה הספינה עשתה תוך כדי האירוע. (מוקרן סרטון) << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> זהו סיימנו את החלק הזה על מה אנחנו עושים ואיך הספינה משתלבת בעשייה בים ועכשיו אנחנו יוצאים לים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. (סיור על ספינה ברציף) << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אנחנו עושים עם המעט את המרב, צורת ההתנהלות הזו היא המתכון לקיימות שלנו מבחינה כלכלית. בחרנו את הכלי הזה שייכנס בקטגוריה של כלי שיט קטנים של פחות מ-24 מטר, כדי שנוכל לעגון במקומות כמו המרינה, לא נצטרך נמל ושירותים מאוד יקרים, לא נצטרך אנשי צוות מרובים, זו הייתה המחשבה. כיום כאשר אנחנו שוקלים כלי חלופי, אנחנו רוצים עדיין להישאר בקטגוריה של עד 24 מטר. אין מגבלה לרוחב בקטגוריה הזו. זה יכול להיות 24 מטר על 24 מטר, אבל כמובן שזה לא יהיה יעיל. יש במשקלים של טון אחד ועד מאה טון. מספר האנשים שאנחנו יכולים לקחת הוא 15. - - - אמרתי, יש תשעה חברי ועדה, אם יגיעו כולם אז תהיה בעיה, מזל שהצלחנו. - - - הספינה נבנתה בצרפת ב-2004 מאלומיניום, מאז היא משמשת אותנו לפי האפיונים שלנו, כך שהיא תוכל להוריד ציוד עד ל-2,000 מטר, לדגום מים, לדגום קרקע – והכול בצורה הכי פשוטה ויעילה. החוקרים שמצטרפים אלינו, כמו שתכירו את רונן או את חזי ואת טל – פעמים רבות הם משמשים צוות בתפעול של כלי השיט. זה לא שהם יושבים ומחכים למים, הם ממש תופסים את החבלים. כך אנחנו חוסכים עוד אנשי צוות. פרט לחוקרים יש לנו קבוצה של קרוב ל-60 מתנדבים, יואב מנהל אותם בקריאה ואנשים נהנים לבוא להפליג איתנו, חלקם כבר בגיל פרישה עם הרבה ניסיון, יש להם הרבה מה לתת, ואנחנו משתמשים בהם וזה מאוד מקל עלינו את העבודה ומצמצם לנו את העלויות של אנשי צוות נוספים בשביל להפעיל אותה. הספינה עושה משהו בסביבות 80-70 יום בשנה, הצלחנו להגיע לסביבות 130 יום, עכשיו אנחנו יושבים על בערך 80 יום. השנה, רק 23 יום, בגלל המלחמה היינו מתחת ליעדים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה הכוונה? אני לא מבין. שיט? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שיט, שיט בים. כל יום בים, היום זה יום נהדר, אנחנו יכולים לצאת, הרבה פעמים זה יום שמור ביומן וים גבוה. אז הרבה פעמים היומן נחסם לנו כמעט כפול אם לא פי שלוש בגלל מצב הים שלא מאפשר לצאת. << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> רק כ-130 יום בשנה אפשר לצאת עם ספינה כזו למחקר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בים סוער אי אפשר? << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> לא. מעל מטר גלים אי אפשר לצאת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה לא שאי אפשר לצאת. אי אפשר לבצע עבודה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין לנו בעיה להפליג - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הספינה אין לה בעיה, אבל צריך פה יציבות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מרימים פה ציוד וכדומה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה בהגדרה, או שאלה הימים הפוטנציאליים שאפשר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה הימים הפוטנציאליים שעל פי אמות מידה בין-לאומיות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ככל שהכלי גדול ורחב יותר הוא יכול לשוט בים קשה יותר. יש גם כל מיני פתרונות של ייצוב של כלי השיט, זה אחד מהדברים שאנחנו מכוונים אליהם, אם אנחנו כבר נלך לכיוון של משהו חדש, הוא יוכל להחזיק ים של מטר וחצי ונוכל לעבוד ולא להתקפל. ים מטר וחצי יכול להיות יום אחד ככה ויום אחר אחרת, מטר וחצי זה לא אומר כלום, זה תלוי בגל, יש ים קצר או ים ארוך. אבל הכוונה היא שכלי יציב, גדול יותר, יכול גם להחזיק ים קשה יותר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני אוסיף משהו, זה אולי נשמע לכם מעט אבל זה הרבה. כל יום ספינה צריך לבוא, להכין, להתקין את הציוד לקראת מטרה מסוימת. יש ימי הספנה, ימי תיקונים, ספינה שיוצאת 150-100 יום בשנה לים, זה הרבה מאוד אז אין מה לצפות ליותר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש תקופות שאתה יודע שאתה אפילו לא מנסה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בחורף יש לך יום יומיים של סערה שאז באמת אף אחד לא יוצא לים, אבל אחר כך הים שטוח ונהדר. לא אכפת לנו הקור או הגשם רק הים עצמו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> צריך לכבד את הים, ראיתם איך האמריקאים בנו ובנו ובסוף הכול התפרק ונשטף. צריך המון כבוד וצניעות מול הים, אם הולכים עם הראש בקיר, הים בסוף תמיד לוקח מאיתנו יותר מאשר הוא נותן לנו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הספינה שאתם רוצים לקנות, יותר אנשי צוות יוכלו להיות עליה או שזה עדיין במגבלת ה-15? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - מספר אנשי צוות יכול להיות בהחרגה, 15 זה בכלי שיט קטנים, יכול להיות בחופית אנחנו יכולים להגדיל יותר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> המגבלה של אנשי צוות זה קשור לאורך הספינה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זו מגבלה שמשרד התחבורה מציב מבחינת כלי שיט קטנים והרישיונות, במסע בין-לאומי עד 15, אני יכול לקבל חריג לסירה לצאת, אבל לרוב די ב-15. גם הבת-גלים עם כל האופרציה הגדולה כמה בסוף מצליחים לשים שם? 18? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הגיוס שלנו זה 26 והחריג - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שמתוכם 11 הם אנשי צוות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נכון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ופה צריך רק שניים, עד שלושה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אנחנו שני אנשי צוות, ובסוף בטוטאל יוצא שיותר חוקרים - - - המגבלה שלנו היא מספר ניסויים במקביל שאנחנו רוצים לקיים פעמים רבות, אתם תראו תכף את המעבדות. זה קשה, אחד ליד השני, המקום מאוד מוגבל, השולחנות מוגבלים, אני עוצר אותם לפעמים שלא ייכנסו לפינת הישיבה, איפה שאוכלים, וישבו שם ויעשו את זה כי זה כבר לא משתלב יחד. אז ספינה גדולה נותנת גם מקום ונוחות לחוקרים. זה חשוב. << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> דובר בזה שבספינה החדשה אנחנו מקווים שהיא תהיה רחבה יותר וכך יהיה גם יותר שטח עבודה וגם פחות עומס על תחנות העבודה וזה יאפשר, בטח אם יהיה את המאגר של ימי ההפלגה שזה עוד נושא שעלה בוועדה, זה יאפשר באותה ספינה לחוקרים מאוניברסיטאות שונות לבצע מחקרים באותו זן. וזה ההתייעלות של השימוש בספינה שאנחנו מבקשים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> באופן כללי לספינות מחקר, זה נכון לנו בבת-גלים זה נכון למדאקס, ספינות מחקר בכלל, הנטייה היא תמיד לשלב. זה תמיד מולטי-דיסציפלינארי בגלל העלויות הגבוהות, בגלל המורכבויות של לצאת לים עם כל ההכנות. בדרך כלל אם כבר מערכת יורדת, יוצאת לדיגום, מנסים לעשות כבר את הכול מהכול, והמורכבות היא בשילוב של איך כולם עובדים יחד בלי להיכנס זה לזה בין הרגליים ועדיין להפיק את המרב. << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> זה גם קשור בשיתוף פעולה לגבי ציוד, אז ספרו קצת על המתקנים שיש כאן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אנחנו עכשיו עומדים על סיפון העבודה שלנו. פה אנחנו בעיקר מעלים ומורידים את הציוד כאשר יש לנו שתי כננות – הכננת הכחולה עם 2,000 מטר כבל עליה, במים הכלכליים שלנו בפינה הצפון-מערבית ביותר, העומק הוא באזור ה-2,000 מטר משהו כזה, נכון חזי? אנחנו יכולים לדגום שם ולקבל דיגום של המים לאורך כל העמודה. בקצה המנוף שאתם רואים, זו המערכת שרונן יספר לכם עליה, עכשיו כבר? << דובר >> רונן אלקלעי: << דובר >> כן אולי כדאי לצאת ולעשות את זה בים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל כמה אנחנו? אם אנחנו די אנשים, נצא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> דבר נוסף פה זו הכננת, היא יותר לעבודה של דיגומים של קרקע, כשאנחנו לא צריכים תקשורת עם המכשיר כמו שכאשר יורדים למים, והמנוף שעוזר לנו זה הבסיס. אין בנמצא ספינות שיש להן את היכולת לדגום, ספינות רגילות או דייגים או ספינות עבודה, שיש להן 2,000 מטר ויכולות לעשות את זה בצורה מהירה ויעילה. אז זה מאוד מפשט את המחקר. כאן אתם רואים את ציוד הדיגום שלנו. זה ה-ROV שאנחנו בשותפות בו - - - , ראיתם שם את אופיר אקוניס ואת יולי אדלשטיין כי זה נקנה בתמיכה של משרד המדע ובשותפות עם המכון הבין-אוניברסיטאי למדעי הים של האוניברסיטה העברית באילת. כזה צהוב קטן כזה ועלה לנו 1.5 מיליון שקל. 1.5 מיליון עם כל המערכת, אתם רואים פה רק חלק. ותמיד בעלי יאכטות שואלים איך 1.5 מיליון? מה יש פה כמה פרופלורים? אבל זו ההתמודדות עם העומק, היא לא פשוטה, זה דומה יותר להתמודדות עם החלל לפעמים, מבחינת הלחצים ומבחינת הטכנולוגיה, אפילו דברים בסיסיים של מיקום, איפה הציוד נמצא מתחת למים, איפה ה- ROVנמצא, אין ג'י-פי-אס מתחת למים, זה לא רחפן שאתה מעלה ושומר לך את כל המידע, אתה צריך לדעת אחרי זה את המיקום מהג'י-פי-אס להעביר אותו מתחת למים, עוד תווך שלם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אלה גם חומרים שהם עמידים - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן, לחצים, והפיתוח היו הרבה התקדמויות בשנים האחרונות. אנחנו משתדלים להוריד ROV יותר קטן, ממש שביב מהמחיר של זה, שמאפשר לנו לצפות במים הרדודים ב- - - אם אתם רוצים. << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> ניתן לכם קצת להפעיל אותו, בתקווה שהוא יחזור. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה שהוא מאפשר לנו לאסוף דוגמאות יש פה זרוע של איסוף יש פה מצלמה באיכות מאוד גבוהה אנחנו יכולים לעשות ממש זום אין לספוגים ולראות את השלד בזה, זה נותן לנו אפשרות לזהות. << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> אלה הדברים שהתלמידים רואים. אנחנו מקרינים את מה שהרובוט רואה והם יכולים לראות ואנחנו שואלים אותם מה זה ומה זה, זה השיעורים שראיתם בהצצה, רובוט צוללנים ועוד כלים עוזרים לנו לקרב את הים אל בני הנוער. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה נקרא ROV – Remotely Operated Vehicle, טל יסביר לכם זה הליגה של הכלים האוטונומיים לגמרי. בבקשה טל. << דובר >> טל עוזר: << דובר >> אני מחקר ימים ואגמים, תחום המחקר שלי הוא אוקיינוגרפיה פיזיקלית. אצלנו במחלקה במכון אני מרכז את הנושא של אובזרווציות – תצפיות בשלל מכשירים. אבל בחוד החנית יושבים המכשירים האלה. המכשיר הזה נקרא גליידר, יש לה גם שם, קוראים לה קורלין. הם צרפתים, אז הלכנו על שמות בסגנון צרפתי. הגליידרים הם מהמשפחה של AUV – Autonomous Underwater Vehicle , זה מכשיר אוטונומי שמתקדם בים עצמאית. הוא צריך פיקוח אבל הפיקוח נעשה מרחוק. ישנם שלושה כאלה שרכשנו ב-2016, הרכישה לא הייתה של המכון בלבד, זה היה קונסורציום ששותפים בו גם פרופ' חזי וגם אוניברסיטת בר אילן ומכון ויצמן. הייתה מן התכנסות ומאמץ של כולם להעמיד את הסכום שדרוש לרכישה של מכשירים כאלה. הרעיון והקסם שלהם זה שאין פה שום חלק נע. לא תמצאו פרופלור, לא תמצאו שום - - - שמשמנה את הזווית שלו, הכנפיים קבועות ולא זזות. ובכל זאת המכשיר הזה יודע להתקדם בים והטריק הוא פשוט. הוא בעצם משנה את הציפה שלו כמו שצוללן עושה, כשהוא מעמיק הוא רוצה לשקוע וצריך ציפה שלילית, כשהוא רוצה לעלות על פני השטח ולעלות לעומקים רדודים יותר הוא צריך ציפה חיובית. כך גם עושה המכשיר על ידי שלפוחית שמן, הוא משנה את הנפח שלו על ידי זה שהוא דוחס שמן החוצה לתוך שלפוחית או שואב אותו פנימה, בצורה הזאת הוא הופך להיות כבד או קל יותר ביחס למים וכך לשנות את העומק שלו. זה שלב א'. בשלב ב' הוא גם משחק גם עם מרכז הכובד שלו, מזיז את המצבר שלו בשביל לשנות את מה שנקרא "זווית התקיפה". ה"אף" של הגליידר מופנה כלפי מעלה או מטה, ועל ידי המשחק בין השניים האלה הוא משיג התקדמות, תוך כדי שהוא דואה על הכנפיים הקטנות האלה. המשמעות היא שהוא מצליח לכסות מרחקים מאוד גדולים בעלות אנרגטית נמוכה. המצברים שלו אומנם מכובדים אבל בצורה הזו הם יכולים להשקיע את רוב האנרגיה בצרכנים שהם הסנסורים, החיישנים השונים. הנתונים שאנחנו רוצים לאסוף בים, והמכשירים מהדגם ומהחברה הזאת, בתלות לכמה אנחנו צמאים לנתונים וכמה נפעיל את הסנסורים, אנחנו יכולים למשוך אותם עד סדר גודל של חודשיים בים. אחד היתרונות הגדולים של המכשירים האלה זה העלויות. יש עלות רכישה שהיא לא קטנה אבל מרגע שיש לך מכשיר כזה ביד, ההפעלה שלו יכולה להיעשות מסירה אפילו קטנה יותר. היו לנו מקרים שיצאנו פה עם המדאקס לאסוף כזה, ולשים בים כשההזדמנות התאימה. אבל אני יכול לצאת ממש עם איזו חסקה או סירה מהירה לעומק, מספיק כמה מיילים מהחוף, להכניס אותו, שני אנשים מרימים אותו, הוא שוקל משהו כמו 60 קילו, ולשחרר אותו למשימה ובצורה הזו גם לאסוף אותו. כך אני חוסך עלויות משמעותית וגם אוסף המון דאטה. אם אני משווה עלות של יום ספינה, בין אם זה המדאקס בין אם זה הבת-גלים, ליום עבודה עם הגליידר – יש לי רווח מאוד משמעותי וחיסכון בעלויות. החבר הזה יודע לרדת עד 700 מטר והאופן ההתקדמות שלו בים היא מן מסלול בצורת שיני מסור כלומר, הוא אף פעם לא אנכי, הוא חייב כל הזמן לשנות את העומק, אחרת הוא פשוט נסחף עם הזרם. רק דרך שינוי העומק הוא משיג את הגלישה הזו, ועושה מן מסלול כזה במים, כל פעם יורד או עד עומק הקרקעית, אם יש מגבלה, או עד עומק מקסימלי של 700 מטר, כשכל הראש שלו – זה נקרא פיילוט – מסור לאיסוף נתונים. ישנם פה סנסורים שונים כמו הקדמי שהוא קלאסי של אוקיינוגרפיה, CTD שמודד את הטמפרטורה, את המליחות, את העומק, סנסורים אופטיים שיכולים למדוד כל מיני איכויות של המים, כמו ריכוז אצות, צפיפות, עכירות ועוד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש גם מכ"ם? איך הוא לא מתנגש בדברים? << דובר >> טל עוזר: << דובר >> יש לו יכולת לזהות את הקרקעית, אין לו יכולת לזהות מה מסביבו. אנחנו שולטים בו באמצעות לוויין, הוא לא באמת לבד בים אלא אנחנו מפקחים. ברגע שהחבר הזה נכנס למשימה עכשיו למשך, נגיד, חודש ימים, הוא עכשיו כמו תינוק בים. אני ועוד כמה חבר'ה – אנחנו הטייסים, תמיד רציתי להיות טייס, וזה נקרא "להטיס" אותו. אנחנו במשמרות עליו 24/7, מפקחים עליו אחת לכמה שעות, יש מערך, פתחתי פה בפנים, אחר כך אם תרצו אראה לכם. אתמול יצאתי מחוף מכמורת והכנסתי את התאומה של קורלין – דלפין, שנכנסה כבר אתמול למשימה. ואני יכול להראות לכם מה היא עשתה מאז. הרעיון זה פיקוח תמידי ואתה גם מקבל חלק מהנתונים, זה גם מאפשר למדען להגיב, להגיד "ציפיתי למשהו פה, אבל הנתונים הם אחרים ומרמזים לי שלא כך". << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אם יש איזה סלע בים הוא יתנגש בו? << דובר >> טל עוזר: << דובר >> לא. כל מה שקשור לקרקעית בים הוא יודע להתחמק ממנו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תראה להם בפנים את זה ואנחנו בינתיים נתארגן לצאת. << דובר >> טל עוזר: << דובר >> כן בשמחה. אני אראה לכם את המסלול שעשינו. << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> רק כמה מילים עוד על הגליידר לפני שאתם נכנסים. טל אמר שזה נורא זול, העלויות הן של עשרות אלפי שקלים בחודש, כך שזה עדיין סיפור יקר. היתרון שלו שהוא יכול לעבוד בכל מזג אוויר, קיץ, חורף, לא מסכן בני אדם, יכול לאסוף נתונים בצורה רציפה, מה שאנחנו לא יכולים לעשות עם ספינה או עם כלים אחרים. זו דוגמה לשיתוף פעולה שיש לנו במדעי הים בין האקדמיה, העמותות, חקר ימים ואגמים וכדומה, זה נקנה על ידי שלושה מוסדות מחקר, התפעול נעשה על ידי חקר הימים והאגמים, ההצבה שלו פעמים רבות נעשית מהמדאקס וזו אחת הדוגמאות הטובות שיש לנו כאן על הספינה. עכשיו אני מציע שתיכנסו פנימה. (יציאה להפלגה) << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עם כוח אדם ועם כל הפעילות אנחנו מעריכים אותם בסדר גודל של 1 מיליון שקל בשנה. וכיוון שאין לנו תקצוב הולם לדברים האלה המשמעות של אי-תקצוב היא שאנחנו צריכים להחיל ולהעמיס לפחות חלק מהעלויות האלה על המזמין, על משתמש הקצה. ואז איבדנו את מה שרצינו ואני מתחיל לייקר את העלות של משימת גליידר, בעוד שמהטרה שלי הייתה להשאיר אותה נמוכה ולהיות זמין למחקרים של כל מי שעוסק בים במדינת ישראל. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אם תהיה ספינה חדשה, מה יהיה עם הספינה הזו? היא תפסיק? << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> אנחנו נמכור אותה לחוץ לארץ, שלא תהיה תחרות בארץ. הרי זה שוק יחסית מצומצם, אי אפשר לעבוד יותר מדי, זה יוזיל, זה יהפוך את המצב של קיצורי דרך ואנחנו לא עושים קיצורי דרך. הציוד מוחזק כמו שצריך ואתם שומעים את העלויות. הזכרת את נושא הביטוח, אני לא רוצה לספר לכם כמה עולה לבטח על כל הדברים האלה, על כל הציוד. גם מעט מאוד גופים בעולם מוכנים לבטח דברים כאלה כי למשל גליידרים הולכים לאיבוד. אנחנו, בפרויקט אודיסאה שהזכרתי, קיבלנו גליידר בדיוק מאותו סוג ולמשך שנה הבאנו אותו לארץ בשימוש של חקר ימים ואגמים באותן המשימות שלהם, כי באותו זמן היה איזה גליידר שלהם שהלך לאיבוד. זה חלק מהסיכונים אז צריך לעשות דברים נכון, זו לא תחרות עסקית לגמרי, זו תחרות שכמו שאת רואה אנחנו משתפים בה פעולה יחד. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני גם רואה שהאפקטיביות של הדבר הזה ביחס לדברים אחרים שאני לא אומרת אבל אתה מקבל הרבה אמוד דווקא כי אתה יותר קטן ויותר צנוע. << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> אנחנו מתחילים לזוז. << דובר >> רונן אלקלעי: << דובר >> רק עוד כמה מילים, בבקשה, אני רונן מאוניברסיטת בר אילן. אריק אמר לכם זאת המעבדה הרטובה, אני עובד על גאוכימיה בים. יש לנו כמה פרויקטים שאנחנו משתמשים ביכולות של המדאקספלורר. כאשר אנחנו יוצאים למשימת מחקר כלשהי, זו המעבדה הרטובה. אנחנו הרבה פעמים יוצאים בשיתוף פעולה עם אוניות אחרות, עם אוניברסיטת חיפה, האוניברסיטה העברית. בתוך המעבדה הזאת עובדים שישה חוקרים שונים. זה צפוף, אנחנו דורכים זה לזה על הרגליים ואם לא הייתה לנו מטרה משותפת של לעשות מחקר טוב, היינו הולכים מכות. אבל זה לא קורה. המעבדה הזאת קטנה מדי. בדרך כלל, השולחנות האלה מלאים כאן במכשירי מדידה ומכשירי דיגום, כאן עומד עוד איזה מכשיר שאפשר לעבוד בו בסביבה נקייה והמעבדה צפופה מדי. היינו בהפלגות ארוכות של 48 שעות ויותר, שבהן עובדים סביב השעון. דוגמים כמויות גדולות מאוד של מים והמשמעויות של ציוד יותר גדול זה שאנחנו יכולים לקצר את זמן העבודה או לקחת יותר דוגמאות. אני אראה לכם בחוץ את הרוזטה שאנחנו עובדים איתה. היום עובדים עם רוזטות יותר גדולות, פשוט הספינה הזאת עם היכולות שלה לא יכולה, כנראה, לעבוד עם ציוד יותר גדול. אלה המשמעויות. אלה מכפלות – או יותר מדע או יותר חוקרים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הספינה שדיברתם עליה למשל, משטח המעבדה שלה גדול יותר? חשבתם על כל החסמים האלה? << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> כן, כן. זו ספינה שיש בה שני מנועים וגם שטח רחב יותר וזה יאפשר העמסת ציוד יותר גדול. הרבה יותר שטח עבודה. הרי אם כבר משדרגים, לשדרג ממש. הספינה תוכל גם לעזור לעוד מחקרים, הרי בים אנחנו בעיקר מתמקדים במה שנקרא המים הטריטוריאליים. אם יהיה משהו יותר רחב נוכל לעזור יותר גם במים הכלכליים. << דובר >> טל עוזר: << דובר >> אם תציצו מכאן תוכלו לראות, זה בעצם ממשק השליטה שלנו בגליידרים, הוא נקרא Glimpse. למעשה, הכול קורה דרך תשדורת לוויינית, דרך אירידיום. בכל פעם שהגליידר עולה לפני השטח, הוא מרים אלינו תקשורת ומספר לנו מה מצבו ומה הוא ראה ואני יכול לקבל טעימה של הנתונים. כרגע, זו המשימה שלנו שיצאה ממכמורת ואתם רואים אנחנו בין חדרה ונתניה אבל כולם מכירים את הפרעות הג'י-פי-אס? יצא לכם לראות שאתם בביירות? אז הינה גם הגליידר מדי פעם מתבלבל, זה משהו שאנחנו צריכים להתמודד איתו והוא מאתגר אותנו במידה מסוימת. אני אראה לכם מה הגליידר הזה מתוכנן לעשות. זה קורה במסגרת פרויקט בשיתוף עם קפריסאים והגליידר הזה יעשה טיול, הוא צפוי לעשות את המסלול הזה, להגיע עד ללימסול. זה ייקח לו כשבועיים, קצב ההתקדמות שלו איטי אבל הוא מתמיד. הוא עושה משהו כמו 20-25 קילומטר ביום. הוא יעשה את המסלול הזה ויחזור כאשר כמובן יש לנו שיתוף פעולה עם הקפריסאים, כלומר, רשות להיכנס למים הכלכליים שלהם ולדגום וכיוון שיכולות לצוץ בעיות, יש לנו שם גם צוות במוכנות מיידית, לקפוץ לסירה ולאסוף אותו במידה שמשהו קורה שלא בשטחנו. דרך המערכת הזאת אני יכול ממש לראות שאת השיחה עם הגליידר, זה עובר בכל מיני משפטים כאלה שהגליידר שולח לי ושמחווים לי על מצבו ואני יכול דרכם לשלוח לו פקודות. ישנם כל מיני כלי אוטומציה, אני יכול לראות הרבה מהנתונים שהוא אסף, גם דברים בנוגע לבריאות המערכת, אם יש תקלה לאבחן אותה. ב-80%-70% מהתקלות או האזעקות שמופעלות, אנחנו יודעים לטפל מרחוק. אני יודע לאבחן את התקלה, להבין איזה ערך או מה אני צריך לתקן. בדרך כלל, אנחנו עוברים למוד של בדיקה לפני שאנחנו מחזירים את הגליידר להמשך משימה. קורה, קרה ויקרה שישנן תקלות שאומרות לי, "זו סכנת מוות לגליידר, שלא יכול לצלול ולא יכול לתפקד ובשלב כזה הוא נשאר על פני השטח וזה אומר שצריך להחזיר אותו מאיפה שזה לא יהיה. וכשזה קורה בים עמוק, זה גוזר גם עלויות בהתאם. ותחשבו מה זה לארגן ספינה שיודעת לצאת בים עמוק מעכשיו לעכשיו, קרה לנו עם הבת-גלים להקפיץ את כל הצוות בשביל להספיק לצאת בשישי בבוקר ולהספיק להיכנס לפני כניסת שבת ולהחזיר את הגליידר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אז איך מביאים אותו? << דובר >> טל עוזר: << דובר >> במקרה כזה אנחנו יוצאים אליו עם מיקום שלו, יש לו גם מערכת גיבוי, כמו ששמים על יונקים ימיים ולווייתנים בשביל לעקוב אחריהם, אני שם כזה גם על הגליידר, כי שאם יש, נגיד, חדירת מים וכל המכשירים בפנים מתו, יש לי בובה צפה ואני לא יודע עליה כלום. התג הזה הוא עצמאי והוא בעצמו נותן לי מיקום ודרך לאתר את היחידה, כל עוד היא צפה, כל עוד היא על פני השטח. << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> אגב, אתנחתא לרגע – תוך כדי כל ההסברים והביקור, שכל אחד ימצא את הזמן לרדת למטה לראות את החדרים, את השירותים, לראות שאנשים חיים במקום הזה, בספינה הזו. רק אני מציע כשאתם יורדים למטה, השיטה היא לרדת אחורנית, עם הפנים לשם כמו שראיתם בסרטים, אני מציע שתעשו זאת כך. << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> אני רוצה לדבר על המחקר הימי בארץ באופן כללי. שמי פרופ' חזי גילדור, מהאוניברסיטה העברית, אני חוקר אוקיינוגרפיה פיזיקלית ואקלים. חוץ מזה אני משמש יועץ לוועדה לתשתיות לאומיות, בכל הקשור למתקני ההתפלה אז אני איכשהו מעורב גם מהצד המעשי יותר וגם מהצד של המחקר הבסיסי. << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> והוא בבורד שלנו, אנחנו בעניין גם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איזה חוג זה? << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> במכון למדעי כדור הארץ יש אוקיינוגרפיה, מדעי האטמוספירה, גאולוגיה וכל התחומים. כמה מילים על מה שהזכירו כאן קודם, כמה קשה ויקר לעבוד בים ולמה. המכשירים שאנחנו משתמשים בהם, מן הסתם, חשמליים – אלקטרוניקה ומים זה מתכון לקצרים אז תחשבו שכל המכשירים שאנחנו מורידים לים, גם אם זה רק לקילומטר, אסור שתיכנס טיפת מים, אחרת זה מייד יגרום לקצרים. כל נושא האטימה של מכשירים כאלה זה אתגר לא טריוויאלי. לאחר מכן, המכשירים האלה אמורים לעמוד בלחצים גבוהים מאוד ואנחנו לא רוצים שהלחץ ישפיע על התוצאות של המדידה, אנחנו מודדים טמפרטורה למעלה ומודדים למטה. אתם תראו אחר כך, יש לנו מכשירי מדידה, אנחנו צריכים למדוד בדיוק של אלפיות המעלה. אז צריכים לעמוד בלחץ. היום קיבלתם את הים אולי הכי טוב שאפשר, אבל אני כבר רואה שלא כולם מרגישים פה הכי נוח, אז תארו לכם מה זה להוריד מכשירים או להוריד כזה כבל 2,000 מטר, המשקל שלו, התנודות. העבודה בים והמכשירים האלה דורשים גם מומחיות וגם עלויות מאוד גדולות. הנקודה האחרונה – אנחנו פה קרובים לחוף, אתם יכולים לראות את הרצליה כל הזמן אבל תחשבו, שאנחנו נמצאים 20 קילומטר מהחוף, אנחנו מורידים פה לדגום מים, אנחנו דוגמים טיפה בים, פשוטו כמשמעו. ועכשיו, כשעושים מדע השאלה היא באיזו תדירות אנחנו צריכים לדגום. כל 100 מטר? כל עשרה קילומטרים? כמה זמן אנחנו צריכים להשקיע, אז אנחנו ממש דוגמים טיפה, רואים ים לכל הכיוונים, ויש כל מיני שיקולים מתמטיים פיזיקליים שאומרים לנו באיזו תדירות צריך לדגום אבל תמיד הים נמצא במה שאנחנו קוראים "תת-דגימה", אף פעם אין לנו מספיק נתונים ואנחנו צריכים להשלים אותם בעזרת מודלים נומריים, לוויינים ובדרכים אחרות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה ייחודי לישראל או בכל העולם? << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> לא לא, בכל העולם אתה יוצא לאמצע האטלנטי - - - << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> זה נתון מאוד חשוב, האנושות יודעת מצוין למפות את הירח ואת מאדים, אבל בערך עשרה אחוז בלבד מהים עבר מיפוי. כלומר, אין לנו מושג מה יש שם באוקיינוס, אז המשימה שלנו, בוודאי בשטח בבעלותנו או באחריותנו, אנחנו חייבים להכיר אותו וזה גם לטובתנו, כמו בסיפור הספוג. אוי לנו אם נהרוס את הדברים שאולי יביאו לנו אריכות ימים, אנחנו צריכים להתעסק בים בזהירות בכבוד. כי הים בא לעזור לנו, זו מתנה, המתנה למדינת ישראל ורק עכשיו מתחילים להבין את זה. << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> עוד אחד מהקשיים בלעבוד בים זה שאור נבלע מהר מאוד במים. זאת אומרת, שאנחנו לא יכולים לחקור את הים בראייה, בניגוד להרבה מדיומים אחרים, בגלי קול משתמשים קצת, אבל רוב המחקרים צריכים להיות אין-סיטו, בנקודה עצמה. אין לנו דרך להשתמש בראייה, גלים אלקטרו-מגנטיים גם נבלעים מהר מאוד במים, זו בעיה מאוד גדולה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כל המחשוב הזה אין לו איזושהי יכולת להאיר את הסביבה? << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> כשיורד רובוט כזה הוא מאיר את הסביבה שלו ובוחר מה להוציא, אבל אי אפשר לקבל תמונה כללית. בירח אנחנו מסתכלים וממפים בראייה, את הים אנחנו לא יכולים - - - כל הדברים האלה מאוד מקשים. << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> בואו נתקדם וניתן לכולם להיכנס פנימה ותוכל להמשיך. שתראו את החלקים של הספינה. יש פה חלקים נעימים - - - זה חדר האוכל והמטבח. כמו שאתם יודעים בבית המקום הכי חשוב זה המטבח והסלון. השירותים למטה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כשיוצאים לחודש איך מאחסנים פה לצוות של 15? << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> מתחת לכל ספסל, מתחת כל דבר יש אזורי אחסון. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> ויש קירור וכאלה? << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> כן יש מקרר שם. ויש מקרר שם גדול שהוא בשביל דגימות של דברים שהוצאת מהים. צריך להיזהר שלא להתבלבל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה גז? מה זה? << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> כן, זה תנור, אינדוקציה. שימו לב שהכול מאובטח שלא יעוף. - - - יש להם מקום לשבת, לראות סרט, אדם שמבלה כאן ימים, זה המקום שלו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איך התקשורת? << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> תקשורת לוויינית. אם אתה רחוק בים אתה שולח הודעת סמס לווייני אין יותר מזה - - - אולי תפתח לנו את סטארלינג מתישהו אז יהיה יותר קל - - - עד לפני כמה שנים, בטח שעד לפני גילוי מרבצי הגז, מבחינת יכולות לעבוד בים האקדמיה בארץ באמת פיגרה בשנות דור. לא ראוי למדינה מפותחת עם תל"ג בסדר גודל של מדינת ישראל. ואז, בעקבות הגילוי של מרבצי הגז, התחילו להשקיע יותר, שדרגו את הספינה של חקר ימים ואגמים, נתנו מעט יותר תקציבים לקנות את הדאונים התת-ימיים ועוד. עדיין אפשר לומר שאנחנו רחוקים מלהיות ברמה של מדינה מערבית בסדר גודל שלנו, מבחינת המשאבים. יש מודלים שונים במדינות שונות כיצד מפעילים ספינות מחקר. למשל, בארצות הברית הקרן הלאומית למדע מחזיקה צי שלם של ספינות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> באמת איך אנחנו ביחס לאירופה? << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> מקום לא טוב. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מאיזו בחינה? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כמות של ספינות, עלויות של ימי ים לאקדמיה ולמחקר, אמצעים – יש לנו הרבה לאן להתקדם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אתם עושים איתם שיתופי פעולה? << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> אנחנו עושים שיתופי פעולה, יש הרבה פרויקטים משותפים אבל אנחנו רוצים לעבוד כאן. אף אחד לא ישלח מגרמניה לעיתים קרובות. יש מדי פעם הפלגות משותפות שבאים לכאן. אנחנו חייבים את האמצעים שלנו, בייחוד כמו שאריק הזכיר, אנחנו היום תלויים בים למי שתייה, לאנרגיה, לתיירות – לכל כך הרבה גופים. ובתור אקדמאים לולא הייתה לנו את הספינה של אקואושן, למשל, לא הייתה לנו יכולת לעבוד בים התיכון. באילת יש מכון בין-אוניברסיטאי שמחזיק איזו ספינה קטנה, אבל בים התיכון, חקר, ועוד כמה קבלנים פרטיים, אבל לשים ציוד כל פעם ליומיים וכדומה – זה לא הגיוני. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אז איך זה עובד, כשאתה עושה מחקר במכון ואתה משתמש בשירותים שלהם, אתה משלם להם? << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> כן. אני מגיש בקשה לקרן הלאומית למדע ומתקצב כך וכך ימי ספינה - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עם הגרנטים שיש לך? << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> כן, עם הגרנטים שיש לי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ויש דוקטורנטים במכון שעושים? << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> דוקטורנטים, מסטרנטים, כן. יש לנו הרבה פרויקטים, חלקם לאומיים חלקם רב-לאומיים ואני מתקצב את ימי הספינה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה חוקרים עכשיו, משהו מעניין? << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> למשל עכשיו יש לנו פרויקט גדול של שיתוף פעולה במימון קרן בירד, קרן אמריקאית שעוסקת בעיקר באנרגיה, להסתכל על הסירקולציה, התחלופה, של מים בין מדף היבשת לבין הים הפתוח. איך מגיע זיהום מהים הפתוח למדף ולהיפך, בכל האזור הזה. יצאנו עם הספינה הזאת ליומיים - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חקר הצוקים, התפוררות הצוקים זה אתם? << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> לא, אני עוסק יותר במים הפתוחים. << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> זה פרויקט שותפות שהזכרתי שאנחנו באמצעות פרויקט - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש סכנה של צוקים נופלים בנתניה. << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> אנחנו עובדים יחד עם החברה להגנה על הצוקים, זו חברה ממשלתית. עומדים לצאת עם מבנה שיותקן בקרקעית הים ואמור להחליש את הגל לפני שהוא מגיע לחוף. זה במקום לשים בטון, שלא ממש עושה את העבודה, וגם אם הגל כבר מגיע אז הוא אוכל מלמטה ובסוף הקיר מתמוטט, להחליש את הגל עוד לפני שהוא מגיע ואז הוא לא יהרוס אותם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איפה הוא יהיה ביחס לחוף? << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> פחות מקילומטר מהחוף וזה ניסוי שאנחנו ממש מתכננים אותו כרגע. גם צוללנים משתמשים בזה, המתנדבים שלנו שצוללים, יש לנו יחידת צלילה, הם גם יעקבו לראות שהמתקן הזה לא נהרס וכל חודש ייכנסו לדווח לנו מה המצב של המתקן הזה. << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> ניסוי שאנחנו יצאנו פה בחורף שעבר ומאז התבטלו לנו בגלל שיבושי ג'י-פי-אס, זרקנו 30 מצופים לים ואפשר לעקוב אחריהם, הם משדרים את המיקום שלהם דרך לוויין. אתה יכול לראות את הפיזור ביניהם ואיך זה משתנה ולאן הם מגיעים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש משהו סיסטמתי או אקראי לחלוטין? << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> לא אקראי לחלוטין, יש דברים יותר קוהרנטיים ופחות קוהרנטיים, זה בדיוק מה שאנחנו מנסים להבין, ואיך זה תלוי בעונה ובתנאי מזג אוויר וחלק הגיעו ללבנון וחלק לסוריה ואז אנחנו שולחים את הנתונים האלה גם לעוד גופים, שיכולים להיות מעוניינים. מבחינת אקדמיה אין תחליף לספינה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתם עוסקים רק בנושאים גאולוגיים-פיזיים? << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> לא, לא, אני בעמודת המים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם בבעלי חיים בים? << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> אני אישית אוקיינוגרף פיזיקלי, אני מתעניין בעיקר בזרימה של המים בעמודת המים אני כמעט לא מתעסק בקרקעית ולא בגאולוגיה. אני קצת מתעסק בכל מיני פידבקים בין הביולוגיה ובין הפיזיקה. למשל כשיש לך הרבה אצות בפני המים זה משפיע על מעבר הקרינה אל תוך המים וזה משפיע על הטמפרטורה של המים וזה משפיע על הזרמים אז אתה יכול לקבל פידבקים בין הביולוגיה לבין הפיזיקה - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתם חוקרים גם במפרץ אילת? << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> יש לי מעבדה גם במפרץ אילת, אני עובד שם ועובד גם בכינרת. << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> הוא גם עזר לנו להכין תוכנית לבני הנוער, לזרוק מצוף כזה, התלמידים עלו על הספינה וזרקו מצוף ואז עקבו אחרי התנועה של המצוף כדי לחקור וללמוד את הזרימות וכמה זה משפיע. בואו תראו קצת מקדימה ואת קו האופק. אתה יכול לספר גם. << דובר >> יואב נבו: << דובר >> אני יואב, אני הסקיפר של הספינה, יחסית חדש רק חצי שנה פה, החלפתי שרשרת ארוכה ומכובדת של סקיפרים. אני 15 שנה סקיפר, למדתי במכללה במכמורת כמו הרבה אנשים שעובדים בים בישראל, עבדתי והפלגתי המון בעולם. אני יותר אדם של מפרשים אבל ההזדמנות לעבוד על ספינת מחקר, זה משהו שמיד רציתי כשהציעו לי כי זה אחד הדברים עם הערך היותר גדול שאפשר לעשות בים, גם מבחינת חינוך וגם מבחינת הידע והנתונים שאתה מביא. זה הגשר, פה שולטים בספינה. מד עומק די סטנדרטי, מגלה לנו מה אנחנו רואים מתחתינו, את הקרקע, משהו בסיסי כזה, כמובן במחקר יש דברים יותר רציניים, זה רק בשביל הבטיחות, יש פה מכ"ם, יש מכשיר קשר, הכול פה מצריך המון תיאומים כמו שהשבוע היו לנו עם חיל הים המון תיאומים, היה המון בירוקרטיה ואישורים כדי להיכנס לשטח אש, לדגום שם, לעשות ניטור לאומי של חקר ימים ואגמים, גם משהו שקורה פה כמה פעמים בשנה, משימה לאומית. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה מדהים כי יש פה הרבה היבטים, גם ביטחוניים ממש. << דובר >> יואב נבו: << דובר >> בישראל יש הרבה שטחים סגורים בים, בעתלית, באשדוד ועוד. זה מצריך הרבה תיאום. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> רק אקואושן עובדים עם חיל הים? << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> גם חקר ימים ואגמים. << דובר >> יואב נבו: << דובר >> חקר לקחו מאיתנו את הספינה וביחד זה שיתוף פעולה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אבל עם הספינה הזאת? << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> כן. הספינה של חקר היא יותר לים עמוק, הבת-גלים - - - לאזורים האלה של השטחים הסגורים, יש לה עניינים עם - - - צריך אישורים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לכם יש גם יותר אינדיקציה כי אתם יותר נוכחים בים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש שמורות טבע נניח מול שבי ציון, אתם עוזרים להגדיר שמורות טבע? << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> כפי שראית, אנחנו גם מקדמים את העניין של הכרזה כשמורה על המקום וגם אנחנו עובדים עם רשויות מקומיות כמו רשות הטבע והגנים כדי שזה יהיה איכותי. מסתבר שהרבה מאוד מדינות מכריזות על שמורות אבל זה לא מיושם ברמה של פיקוח וכדומה. - - - אנחנו גם הבאנו תו תקן כמו "דגל כחול", שאנחנו מנסים לקדם אותו בארץ כדי שנוכל להתגאות - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זהו, תו התקן שאמרת למשל על המרינות, מי פיתח, זה משהו בין-לאומי? << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> זה משהו בין-לאומי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ואתם יישמתם אותו בארץ? << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> אנחנו הנציגים שלהם בארץ. אני רואה את הצוות ואת האנשים, אולי כדאי שנוריד את הרובוט הקטן, ניתן לאנשים לראות את זה ואז נחליט אם עושים עוד דברים. אני רואה שלא כולם מרגישים מאה אחוז - - - הינה, עוד סיבה למה אנחנו צריכים יותר חוקרות. אגב, הסיבה שבחרנו לרובוט את השם רותי הייתה כדי לעודד חוקרות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מהמם. חוץ מזה שזה ראשי תיבות. << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> כן, הייתה תחרות של בתי ספר הם בחרו את השם הזה. - - - << דובר >> יואב נבו: << דובר >> זאת מפת ניווט בסיסי שלנו. תראו את כל הנקודות האלה, אנחנו הוספנו את כולן. בכל נקודה כזו עשינו משהו, דגמנו מים, גררנו רשת, צילמנו - - - לאורך כל החוף מול מתקני התפלה, מול מקומות אחרים, כל נקודה שאתם רואים פה היינו שם - - - << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> גם מול כל מתקן התפלה צריך לראות לאן התמלחת מתפזרת, אם היא משפיעה על - - - << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> זו דוגמה טובה נושא ההתפלה. הרי יש עמותות שהתנגדו וצעקו על זה. אנחנו אמרנו, האנושות בישראל צריכה מים אבל בואו נוודא שאנחנו עושים את זה בצורה חכמה. כי שני דברים יכולים להשפיע לרעה על הים בהתפלה. אחד זה השאיבה, כי הרי אין הרבה פלנקטון, אין הרבה אוכל בשביל הים והשאיבה מפחיתה את הפלנקטון עוד וזה לא טוב. דבר שני, המים הכי פחות טובים, הכי מלוחים נפלטים חזרה לים. צריך לבחון מה ההשפעה של זה על הים. אז אנחנו שותפים להרבה מאוד חוקרים שמנסים לבדוק האם אפשר למצוא את האיזון, הרי זה קו שיש שם שבעה מפעלים להתפלה. זה המון בשביל 200 קילומטר. המון. ואנחנו צריכים לוודא שאנחנו לא הורסים את כל האקו-סיסטם בעקבות הדבר הזה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם את תחנות הכוח אתם בודקים? << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> כן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היה סיפור של כצ"א שרצו להביא נפט - - - << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> הם עדיין רוצים, אנחנו נלחמים בזה, כן. אנחנו מאוד נשמח לעזרה שלכם כי ראיתם שאנחנו עוסקים בהגנה עם אסון הנפט. אם אחוז אחד של נפט ממה שיש באונייה נפלט באילת – האלמוגים נגמרים ואילת נגמרת כעיר תיירות. והאלמוגים האלה הם הכי מיוחדים בעולם, כי זה המקום הכי צפוני וחם שבו אלמוגים ממשיכים לחיות ולפרוח וכיוון שהמים מתחממים, כל העולם רוצים לדעת איך הם עושים את זה. עכשיו תארו לכם שבגלל איזו שטות של נפט שעובר ואפילו לא בא לשירות מדינת ישראל רק עובר דרכנו - - - אגב 60% מההתפלה - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני בוועדת החוץ והביטחון ואני יכולה להגיד לכם, הם שומרים על כצ"א כמו אני לא יודעת מה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם משרד ראש הממשלה, אני לא יודע למה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן, לא ברור למה. זה הכול סודי הם לא מפרסמים כלום. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נכון, נכון. - - - כל מה שקשור לזה חסוי, אנחנו לא יכולים לקבל שום מידע, לא על התקינות של הצינורות, לא על כלום. הכול חסוי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> קיפודי ים באילת שנעלמו, אתם עסקתם בזה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הרובוט במים אפשר לגשת. << דובר >> אריק רוזנבלום: << דובר >> אז בואו. (דיגום מים בעומק) << דובר >> רונן אלקלעי: << דובר >> - - - דגימה, כי ככה זה עובד. המכשיר נקרא רוזטה, הבקבוקים נקראים ניסקין, על שם החברה שמייצרת אותם, אף שיש כל מיני חברות, והיופי שבדבר הזה, זה שאנחנו מורידים אותו לעומק שבו אנחנו רוצים לדגום את המים, בלי להפר אותם, כלומר, בלי לשאוב אותם ולהעביר אותם דרך צינורות וכן הלאה. המכשיר יורד, כשהוא פתוח, אל תוך המים ואז, מתוך מחשב שנמצא בחדר מחשבים, שם אנחנו נותנים לו פקודה להיסגר. הפקודה גורמת לכך ששני הפקקים נסגרים – ולכדנו מים מהעומק שמעניין אותנו. אנחנו יכולים לרדת כאן עד 2,000 מטר ולדגום כל 100 מטר, כי יש פה כך וכך בקבוקים. המגבלה הכי גדולה שלו זה כמות המים, כאן יש שמונה ליטרים, לחלק מהמחקרים אנחנו צריכים כמויות של 15 ליטר, 20 ליטר. הגודל של הבקבוק מגביל או מגדיר את כמות המים שאנחנו יכולים לקחת ומכאן הנגזרות. אם אנחנו צריכים 20 ליטר אנחנו צריכים להוריד כל פעם רוזטה לעומק עד שאנחנו צוברים מספיק מים. היום בבת-גלים יש רוזטה של 24 בקבוקים. אנחנו עובדים באיזה מחקר באפריקה עם בקבוק כזה של 30 ליטר בערך, בגובה שלי. 30 ליטר של בקבוק. הכול נגזרות של כמות המים שאנחנו יכולים להביא. לצד בקבוקי ניסקין, יש לנו כאן מכשיר שנקרא - - - זהו מכשיר שבודק את המוליכות, את הטמפרטורה ועומק במים יש לו גם חיישן אור והוא בודק את חדירות האור וכנגזרת מכך את הכלורופיל שנוצר במים. אלה כולם מדדים, שאנחנו משתמשים בהם בשביל לאפיין יותר טוב, לדעת איך המים. מה שנעשה עכשיו אנחנו נוריד את המכשיר כדי שתראו איך זה נראה, נוריד את המכשיר, נסגור את הבקבוקים ואז כשנעלה אותו חזרה לסיפון, אנחנו נשאב מכאן את המים בצורה שהכי פחות תפגע בהרכב של הגזים ובתכולה של החומרים והכימיקלים במים. אני אזוז טיפה אחורה. << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> ממה שרונן אמר, אתם כבר יכולים להבין שזה לא כבל רגיל. בתוכו יש כבל מוליך, שבעזרתו אפשר לשלוח הוראות, באיזה עומק לסגור כל בקבוק, לראות את התוצאות של המדידות. אנחנו נראה בעצם בזמן אמיתי את הטמפרטורה לאורך עמודת המים. זה לא סתם כבל, צריך לשמור עליו היטב. << דובר >> רונן אלקלעי: << דובר >> הוא נראה כבל פשוט יש לו מעטפת פלדה ובפנים יש לו עוד גיד מוליך מנחושת. יש כבלים כאלה עם ארבעה גידים אבל הכבל הזה הוא כבל יקר. טל סיפר לכם על הגליידר שזלל אותו כריש, יש לנו פרויקט שכולנו שותפים בו ונקרא דיפ-לב זה פרויקט שבמסגרתו הקמנו תחנת מחקר בים העמוק 50 קילומטר מערבית לחיפה וזה נשמע כאילו זה פשוט – לקחת כבל של 1,400 מטר תלינו עליו כל מיני מכשירים. רק בשביל להבין עם איזה כבל כדאי לעבוד, ארך לנו שנה של למידה כי בהתחלה חשבנו שאם זה כבל כזה ארוך, ניקח חבלים כאלה מיוחדים, קוולר, ואז התברר לנו מהפרטנרים בצרפת, שהכרישים מאוד אוהבים להתחכך בקוולר כי זה מנקה להם את הפינים מהגב. כשכריש מתחכך בקוולר, הוא קורע אותו ואנחנו עלולים לאבד מערכת שעולה 1.5 מיליון שקל. אז רק בשביל להבין עם איזה כבל להשתמש – שנה של למידה. << דובר >> יואב נבו: << דובר >> נוריד את הרוזטה ונראה לכם איך דוגמים. שימו לב, אנחנו משתמשים פה במנוף - - - זה פשוט פריים גדול מאחורה שיוצא. בבת גלים יש את זה וזה מאוד מקל על העבודה. כשבנינו אותה במחשבה על ורסטיליות, שמנו את המנוף פה ממש כמו איזה מונומנט וזה מאוד מגביל. אבל יש כל מיני שיטות הרמה, עם כבל כזה וכבל אחר, יש המון אמצעים. היום אחרי 20 שנה אנחנו כבר יודעים טוב יותר מה אנחנו רוצים, בעיקר מה החוקרים רוצים. אם רונן רוצה עכשיו 24 ליטר, אני יודע כמה זה שוקל ולהטעין את הספינה ועדיין להישאר עם המוטו של עם המעט לעשות את המרב לא לעשות משהו שלא צריך ומאוד מסובך. כך אנחנו רואים את זה. אתם תקבלו טעימה של איך זה נראה כשזה יורד למים. << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> תעמדו מתחת לגג מטעמי בטיחות. (עגינה ותצפית על הקרקעית) << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה מחקר של ים עמוק. אנחנו יוצאים מהרצליה מפליגים 120 קמ פנימה וכל הזמן דוגמים מים. בהפלגות כאלה הספינה מלאה בחביות, יש לנו כאלה חביות כחולות כמו של חמוצים, ומכלכמה קילומטרים אנחנו לקוחים דגימה של מי שטח, אנחנו רוצים לבדוק את הערבול של גופי מים גדולים, את התנועה שלהם, אז מכל כמה קילומטרים לוקחים דגימה ומגיעים למצב שאנחנו כל הזמן ממלאים חביות ומסננים חביות ועדיין יש קרוב לשישים חביות פה על הספינה אז דמיינו כמה מעט מקום נשאר לאנשים כשכל הסיפון פה מלא בחביות. << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> אלה ה-ROV, באסדות גז לדוגמה, הם יודעים לחבר צינורות מתחת למים, להבריג ברגים, הם עושים דברים מדהימים. זה מיועד למחקר אבל כאלה שמיועדים לתעשייה, זה לא ייאמן מה שהם עושים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זאת המומחיות שצריך בשביל להוריד את הרוזטה. << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> וזה ים שקט וקל לעבוד בו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כששאלתם למה אנחנו מוגבלים לגלים של מטר אחד, דמיינו שהספינה מתנדנדת, ממש, לא כמו שעכשיו, כבל באורך הזה, הספינה מתחילה נדנוד כך אז כל הכבל מתנדנד הרבה יותר. כאשר הרוזטה במים זה לא נורא, אבל כשמרימים אותה על הסיפון והיא מתחילה להתנדנד מקצה לקצה, היא מתחילה כבר לסכן את הציוד ואת האנשים. (דיון סיכום) << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - אלה תהליכים, לקחנו חתיכת מים, תפסנו אותה, ואז אנחנו יכולים דרך הברז הזה לקבל את המים לאמצעי המדידה שלנו. בהפלגה, יש תחרות מטורפת על המים האלה כי הביולוגים רוצים אותם לבדוק נושאים מסוימים, הפיזיקאים נושאים אחרים, ובהפלגה כזו כשיש כמה דיסציפלינות כל בקבוק כזה מחלקים בדייקנות גדולה. עושים תור מחושב היטב מי דוגם ראשון. האחרונים בשרשרת המזון אלה החבר'ה שלי, כי אנחנו מתעסקים עם חומרים שלא הולכים לאיבוד כל כך בקלות לכן אין בעיה לחכות בסבלנות עד שכולם יקבלו את המים שלהם. << דובר >> פרופ' חזי גילדור: << דובר >> מי שעוסק נניח בגזים, הוא יהיה הראשון לקבל כי ברגע שזה בא במגע עם האטמוספירה מתחיל שחלוף, בייחוד אם העלית את זה מעומק רב והלחץ הרבה יותר גבוה מהלחץ בכלי המים. אז קודם יקבל דגימה מי שמתעסקים בגזים, אחריהם הכימאים, בסוף הפיזיקאי ובסוף מי שמתעסק בחלקיקים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לגבי המוצקים, אתה עושה בדיקה של הרכב כימי? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא כאן, במעבדה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אז לוקחים את זה לאוניברסיטה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:00. << סיום >>