פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
04/11/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 289
מישיבת ועדת חינוך, התרבות והספורט
יום שני, ג' בחשון התשפ"ה (04 בנובמבר 2024), שעה 9:30



סדר-היום:
 << הצח >> הצעת חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות (תיקון מס' 2) (הגברת האכיפה), התשפ"ד–2024, של ח"כ אופיר כץ << הצח >>   


נכחו:
חברי הוועדה: 
יוסף טייב – היו"ר
רון כץ
יוסף עטאונה


חברי הכנסת:
אברהם בצלאל
אופיר כץ


מוזמנים: 
	שרית חאיק שפיגלשטיין
	–
	סגנית בכירה ליועצת המשפטית, משרד החינוך

	ליאור טוביה
	–
	סגן מנהל מינהל ביטחון, בטיחות, שע"ח וסייבר, משרד החינוך

	יצחק יכין
	–
	מנהל אגף אכיפה, משרד החינוך

	עביר מטאנס
	–
	עו"ד, משרד המשפטים

	נרמין ברהום
	–
	רפרנטית פרטיות, משרד המשפטים

	אלעד גודינגר
	–
	מנהל מחלקה בכיר, משרד הבריאות

	עדי פרץ
	–
	עוזרת משפטית ליועמ"ש בל"מ, המשרד לביטחון לאומי

	רפ"ק ענת קלינשטיין
	–
	קמ"ד אח"מ יועמ"ש מ"י, המשרד לביטחון לאומי

	רפ"ק סיון שחר
	–
	ר' חו' חסרי ישע קטינים מ"י, המשרד לביטחון לאומי

	קרן אוחנה איוס
	–
	מנכ"ל, חיבה - איגוד גני הילדים הפרטיים

	חנן דגן
	–
	מנכ"ל, איחוד גני הילדים

	יניב בר אור
	–
	מנכ״ל, התאחדות מעונות היום הפרטיים

	קונסטנטין שוויביש
	–
	מנכ"ל, איגום - ארגון מורים עולים

	חן בן לולו
	–
	פורום הגנים הפרטיים, פורום הגנים הפרטיים

	לוסי חדידה
	–
	מנכ״לית, ארגון גני הילדים הפרטיים

	יערה שילה
	–
	מומחית בגיל הרך מכללת אפרתה, מכללות

	ולרי זילכה
	–
	קידום מדיניות, בית איזי שפירא

	אלונה דניאל
	–
	מטה המאבק למען הילדים

	נועה שאואר
	–
	ראש ענף הגיל הרך, כוח לעובדים

	אליהו בן מויאל
	–
	יו"ר שדולת הנכים

	בני פרץ
	–
	פעילות חברתית, פנתרים חברתיים

	גילת פיש
	–
	דודה של שגיא דקל, משפחות החטופים

	מיכל קינן
	–
	בת דודה של שגיא דקל, משפחות החטופים

	לי סיגל
	–
	אח של קית' סיגל, משפחות החטופים

	אסתר בוכשטב
	–
	אימא של יגב, משפחות החטופים 

	יפעת היימן
	–
	אימא של ענבר היימן, משפחות החטופים

	חנה כהן
חיים היימן
	–
–
	דודה של ענבר היימן, משפחות החטופים
אבא של ענבר, משפחות החטופים

	חנה גיאת
	–
	ארגון הלוחמים, משפחות החטופים




משתתפים באמצעים מקוונים:
	קרן גלאון
	–
	סגנית בכירה ליועצת המשפטית, מערך הסייבר הלאומי

	רינת ברנדל
	–
	ייעוץ משפטי, הרשות להגנת הפרטיות

	Esther Adi-Japha
	–
	ראש התכנית להתפתחות הילד, חינוך, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים

	רחל אטדגי
	–
	מנהלת  תחום, מעונות נאות מרגלית

	רפאל בנבנישתי
	–
	מנכ"ל, "האח הקטן" 




ייעוץ משפטי: 
תמי סלע

מנהלת הוועדה:
אתי דנן

רישום פרלמנטרי:
הדס כהן



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




 << נושא >> הצעת חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות (תיקון מס' 2) (הגברת האכיפה), התשפ"ד–2024, פ/2800/25 כ/1041 << נושא >>   


 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא הצעת חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות (תיקון מס' 2) (הגברת האכיפה), של חברי הכנסת אופיר כץ, רון כץ ויוסף עטאונה. 

לפני הדברים אני מבין שיש סרטון. בבקשה. 

(הקרנת סרטון)

משפחות החטופים, בבקשה.

 << אורח >> גילת פיש: << אורח >>   

שלום, אני דודה של שגיא דקל חן, שחי וחטוף בעזה כבר הרבה יותר מדי ימים. ראיתם פה סרטון של פעוטה בשם גלי שלא מוגנת. פעוטה שלא מוגנת. פעוטה שיום-יום בוכה שרוצה את אבא – היא, אחותה בת השבע ותינוקת בת שנה בשם שחר, שעוד מעט, עוד מעט תרצה להגיד אבא לתמונות שעל הקיר, כי זה מה שקורה. הן רצות מתמונה לתמונה שהן מזהות על קירות בכל מקום, בשלטי רחוב, הולכות ומחפשות את אבא שלהן. ואבא שלהן לא יכול לעשות איתן שיחת זום או שיחת ווטסאפ. הוא לא יכול לשלוח אליהן טקסטים מהמילואים: אני אוהב אתכם, אני עוד רגע אהיה בבית – כי אבא לא מגיע הביתה. אבא עדיין שם בעזה. אנחנו לא עושים מספיק להחזיר להן את אבא. אנחנו לא עושים כלום להחזיר להן את אבא. 

אבא שלי, בן 91, הגיע לבקר אותן. בכרמי גת יש עצרת בכל מוצאי שבת, והוא הגיע להיות איתן בעצרת. הוא הגיע, וגלי בת השלוש מייד זיהתה דמות שדומה לאבא שלה. היא לא עזבה אותו במשך שלוש שעות שאבא שלי היה שם. אבא שלי בן 91. היא לא ירדה לו מהידיים. היא נשארה איתו כל שלוש השעות כי היא חיפשה את אבא שלה. אבא שלי ניסה להרגיע אותה, ניסה לדבר אל ליבה, לחבק אותה. כל מה שסבא – סבא-רבא יכול לעשות. הוא לא הסבא הישיר שלה אבל הוא הסבא שדומה לשגיא, הוא סבא של שגיא. הוא ניסה לנחם אותה, לחבק אותה במשך כל השעות האלו, ולהגיד לה שאבא שלה יחזור. כולנו רוצים להגיד לה שאבא שלה יחזור. היא תמשיך לבכות יום-יום ללא שום שיחה מאבא שלה. יום-יום היא תצפה שוב ושוב לדבר עם אבא שלה שעדיין לא נמצא. זאת פעוטה שלא מוגנת. 

אז חבר הכנסת יוסף טייב, מה אתם עושים למען הפעוטות האלו שלא מוגנות? גלי היא אחת מרשימה ארוכה של ילדים צעירים שאבותיהם עדיין בשבי, שיום-יום שואלים איפה אבא שלהם. אז מה עשית? מה תעשה כדי להחזיר לגלי את אבא שלה? תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

מיכל, בבקשה. 

 << אורח >> מיכל קינן: << אורח >>   

אני רק אוסיף על גילת, דודה שלי. אני בת דודה של שגיא דקל חן. לשגיא יש גם ילדה בת שבע שכבר מבינה דברים וכבר מודעת. היא יודעת שאבא שלה חטוף, היא יודעת שאבא שלה מוחזק בידי אנשים רעים, והיא ילדה בת שבע. זו לא ילדות נתפסת, זה לא דבר שהגיוני לתפוס. כמה אפשר כבר לשמוע על מוות? – כולם לא יכולים – כמה אפשר כל יום להיות בשעון המתקתק הזה? על כמה פצועים נשמע היום? על כמה נהרגים נשמע היום? בין אם זה חיילים ובין אם זה חטופים. אנחנו פשוט על שעון מתקתק – כולנו. כמה המלחמה הזאת עוד יכולה להמשיך? כמה אפשר לשפוך דמים פה? כמה? 

כל העם שלנו צריך רגע לנשום. אנחנו לא נושמים. כולם חנוקים כבר מעל שנה. אנחנו צריכים לא רק לנשום, אנחנו גם צריכים בשורות טובות. חטופים בבית זה בשורות טובות, ואנחנו צריכים את זה עכשיו. אי-אפשר לנשום כבר. אי-אפשר. אני גם מאוד מאוד אשמח לשמוע התייחסות שלכם. אני לא באה לפה לדבר לקיר, אני באה לפה לנהל איזשהו דיון, ואני מאוד אשמח לשמוע התייחסות שלכם איך אתם רואים את הדברים מתקדמים, מה אתם חושבים בנושא. 

 << אורח >> לי סיגל: << אורח >>   

אתם יכולים לעזוב את הטלפונים ולהקשיב? 

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >>   

מקשיבים.

 << דובר_המשך >> מיכל קינן: << דובר_המשך >>   

באמת, איך אתם רואים שזה הולך להיגמר? מתי זה ייגמר ואיך? והאם החטופים בכלל יחזרו הביתה או שנקבל אותם בארונות עוד כמה שנים? מה התכנון? אפשר תגובה או לא? 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

אני אתייחס בסוף, ברשותך, מיכל. תודה. אסתר, בבקשה. 

 << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>   

אני אימא של יגב. מי שעוד לא מכיר אותי, אני נמצאת פה מנובמבר שנה שעברה, שבוע אחרי שבוע, מספרת את הסיפור העצוב שלנו, את הסיפור של משפחת החטופים. אני יכולה להגיד שאני ממשיכה לבוא לפה אחרי שאנחנו קיבלנו את ההודעה הקשה מכול. יגב ורימון אשתו נחטפו מהבית שלו – מהבית שלנו – בקיבוץ נירים ב-7 באוקטובר. יגב נחטף חי. רימון אשתו חזרה במתווה הראשון בעסקה – כן, כנראה רק בעסקה אפשר לחזור כמו שצריך. רימון חזרה עם החטופות והילדים. מאז ציפינו, חיכינו, קיווינו, נלחמנו שיגב יחזור. בסוף מאי קיבלנו את ההודעה שכנראה יגב לא בין החיים. ביולי קיבלנו את ההודעה שיגב לא בין החיים. יגב והחטופים שהיו איתו במנהרה נרצחו על ידי חמאס. כן, לחץ צבאי הורג את החטופים. הצבא הגיע קרוב למנהרה שלהם. החוטפים נבהלו או שמילאו את ההוראות שלהם – אני לא יודעת – ורצחו את החטופים. הם הוציאו אותם להורג. 

אנחנו נמצאים בגיהינום. אבל במקום שלנו בגיהינום אנחנו קצת במקום יותר טוב ממשפחת היימן שהם בגיהינום שלהם. הגופה שלהם עדיין שם. הגופה של יגב – תבינו שכאני אומרת את המילה הזאת זה קורע נשמתי כי זה הבן שלי. הוא חזר, הוא חזר לקבורה בנירים, בבית שלנו. אבל כל מה שקורה, כל הדחיינות, כל המריחה – אני אפילו לא יודעת איך להגיד את הדברים – הסיפור הזה שלא נגמר. אנחנו לא יודעים אם חטופים יחזרו בחיים, אם הם יחזרו. כל זמן שעובר נעלמים – ייעלמו – אני לא רוצה להגיד כעובדה, אבל אנחנו כבר יודעים שיש שם חטופים שנרצחו ויהיה קשה למצוא אותם, חטופים בחיים שלא יחזיקו מעמד, או בגלל בעיות בריאותם. 

 << אורח >> לי סיגל: << אורח >>   

אסתר, סליחה. תשמעו , אנחנו מגיעים לכאן, שופכים את הלב. אתם מול הלפטופ והטלפון. באמת. אם לא תגיבו, לפחות תכבדו אותנו.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

אסתר, בבקשה.

 << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>   

אני יכולה להגיד לכם, לכל מי שיושב פה ברמה המקצועית, גם אני הייתי שמחה להיות בצד שלכם. אני באה מהתחום הזה. אני מגיל 24 עובדת בחינוך, ומעולם לא לקחתי שנת שבתון כי אהבתי את העבודה שלי. אבל היום אני במקום אחר. אז באמת, כמו שלי ביקש. אני פה כדי להדהד את הסיפור שלנו, להגיד שלחטופים אין זמן, לא לחטופים החיים ולא לנרצחים. צריך לעשות הכול כדי להחזיר אותם כמה שיותר מהר. 

בשבוע שעבר אמרתי שקיוויתי שאחרי הפגרה הארוכה ידברו על מסקנות ועדת החקירה הממלכתית. לא רק שלא מדברים על ועדת חקירה, גם לא מטפלים ומקדמים שום דבר כדי להחזיר את החטופים. אז אני מבקשת, לכל אחד פה יש תפקיד. תעשו הכול כדי להחזיר אותם. אנחנו נהיה פה שבוע אחרי שבוע עד שהם יחזרו, כי זאת האחריות שלנו, אחריות אזרחית. כנראה לחלק מחברי הכנסת, לחלק מחברי ממשלה, אין את האחריות הזאת שלנו יש, לצערי הרב, אבל אנחנו מרגישים אחריות על החטופים גם אם הם לא הבנים שלנו. תודה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

יפעת, בבקשה.

 << אורח >> יפעת היימן: << אורח >>   

אני אימא של ענבר היימן. הבת שלי נרצחה ונחטפה והיא בעזה. אנחנו פה עם כל טקסי הזיכרון ללא גופה, וקשה לי מאוד להגיד את זה. אין לי לא קבר, לא מצבה, איפה לבכות, איפה לשים נר, איפה לשים פרח. החיים שלנו מתפוררים. אנחנו לא יכולים להתחיל בכלל לחשוב על להשתקם. לדעתי, אי-אפשר בכלל להתחיל את כל השיקום, לדעתי אפילו של כל המדינה, אם לא יחזירו את כל 101 החטופים – את החיים לשיקום ואת החללים לקבורה. הייתי בתערוכה של הבוגרים בוויצ"ו חיפה. הבת שלי הייתה אמורה לסיים את השנה הרביעית. חצי מהתערוכה היה בשבילה. בשבילה הם עשו קיר ריק ורשמו עליה, וזה היה ממש דקירה בבטן. זה היה מאוד קשה. 

אני חושבת שלא מדובר רק עלינו, כי יש גם את המעגלים האחרים. אני מדברת על גיסי וגיסתי, על אחותי ואח שלי, על ההורים שלי. כל המעגלים האחרים גם מרגישים שהם לא יכולים להשתקם, הם גם ממוטטים. אני חושבת שצריך לעשות הכול כדי להחזיר אותם בפעימה אחת. כל הפעימות הקטנות האלה זה שום דבר, כי אחרי זה לא יכולים לדעת מה יהיה בהמשך. זה אויב אכזר. הוא יכול להביא לך נגיד 20, ואחרי זה הוא ישכח את השאר. על החללים החטופים אין מודיעין. אם ייבנו שם את עזה, זה יכול להיות חס וחלילה על החללים ויהיו לנו המון רון ארד. אז כדי שנצליח לשקם את המדינה הזאת צריך להביא קודם כול את כל החטופים, את החיים לשיקום ואת החללים לקבורה בארץ ישראל. תודה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה רבה. חנה, בבקשה. 

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >>   

אני דודה של ענבר. ענבר עבורנו היא לא גופה. זו ענבר שלנו, זו הילדה שלנו, ואנחנו מבקשים את הילדה שלנו ואת שאר החטופים חזרה הביתה. אלה הילדים שלנו, אלה היקירים שלנו שנחטפו מתוך שטחה הריבוני של מדינת ישראל, שהפקירה אותם ב-7 באוקטובר. אנחנו רוצים אותם חזרה הביתה. עברה כבר שנה, אני חושבת שזה מספיק. ענבר שלנו קבורה בעזה מתחת לאדמה ואנחנו קבורים פה בארץ ישראל מעל האדמה. אנחנו לא עובדים, אנחנו לא מתפקדים מאז 7 באוקטובר. אימא שלה תבחר לה קבר במקום לבחור לה שמלת כלה. ההורים של ענבר לא ילוו אותה לחתונה. אפשרו להם להוביל אותה ולתת להם את הכבוד האחרון, ולהורים שלה את הזכות ללוות אותה לקבר ישראל. 

לנו נגמרו החיים ב-7 באוקטובר. אני חושבת שהגיע הזמן, הגיע הזמן שתתחילו לעסוק ביתר רצינות בנושא החטופים ותתחילו באמת לשים את הדגש על איך אנחנו מחזירים אותם, את כל 101 החטופים חזרה הביתה. לא ייתכן דבר כזה. כבר שנה. כבר שנה. אני לא יודעת עוד כמה זמן אני אצטרך לבוא לפה ולהתחנן לקבל את הילדה שלנו חזרה לקבר ישראל. זו ילדה צעירה בת 27. כל החיים היו לפניה. היא כבר לא תתחתן. לאחי ולאשתו לא יהיו נכדים ממנה, אתם מבינים את זה? תנו לנו להתחיל לשקם את עצמנו. לא ייתכן דבר כזה. לא ייתכן. אנחנו רוצים את הילדה שלנו בחזרה ואת 101 החטופים שנותרו בעזה. תחזירו לנו אותם. 

עוד מעט אנחנו לא נמצא אותם, לא נדע איפה הם. אנחנו כבר היום לא יודעים איפה ענבר נמצאת. היעלה על הדעת שעזה תיבנה על ענבר? אתם הורים. איזה הורה פה יכול לשאת את המחשבה המחרידה הזאת? אני לא מבינה, איזה הורה יכול לשאת את המחשבה שהילדה שלו נאנסת במנהרות עזה? איזה הורה יכול לשאת את המחשבה שהילדה שלו נרצחה והוא לא יודע מה נשאר ממנה שם מתחת לאדמה? איזה הורה יכול לשאת את המחשבה שהוא לא מקבל את הילדה שלו לקבורה כבר שנה בארץ ישראל? אתם הורים. מחר חלילה זה יכול לקרות לכל אחד ואחד מכם. אנחנו המראה שלכם. תסתכלו עלינו, תסתכלו עלינו, אנחנו המראה של כל אחד ואחד מכם.

חבר כנסת טייב, אתה בן אדם דתי. אתה יודע מה החשיבות של קבורת המת, במיוחד כשמדובר בנרצחי מלכות. אתה יודע מה החשיבות של פדיון שבויים. חבר הכנסת טייב, אתם אנשים דתיים, הגיע הזמן שתתחילו ללחוץ בכיוון הזה. זה מה שאני מבקשת מכם. תחזירו לנו את החיים שלנו שנמצאים בעזה ואת הנרצחים שלנו. די, אין לנו כוח יותר. אין לנו כוח. תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה רבה. חנה גיאת, בבקשה.

 << אורח >> חנה גיאת: << אורח >>   

שלום, אני מארגון אימהות הלוחמים. אני נשואה ללוחם, אימא לשני לוחמים, שממשיכים ללחום לא רק בגלל שיש להם כוח אלא כי אין לנו ברירה. אנחנו כאן בוועדת חינוך, ואני אקח אותנו לשיעור אזרחות. בשיעור אזרחות למדנו את העיקרון הבסיסי ביותר של שלטון החוק – השוויון בעיני החוק. בשנה האחרונה הודלפו ללא סוף מסמכים מסווגים, ציטוטים מישיבות סגורות, סרטונים שאמורים להיות חסויים. מערכת אכיפת החוק במדינות ישראל הוכיחה שוב ושוב שמסמכים שמשרתים נרטיב מסוים, שמודלפים על ידי אנשים מסוימים, יזכו למשיכת כתף ולהתעלמות. ואילו הדלפות שחושפות אמת שלא משרתת את הנרטיב הרצוי יזכו לחקירה נמרצת ולמעצרים. 

אני כאן כדי לתבוע את כבודם של לוחמינו מכוח 100 בשדה תימן, שדמם הותר על ידי מערכת אכיפת החוק. מי שהדליפה את הסרטונים הללו ממשיכה בתפקידה, בידיעה ברורה שהיא מעל החוק. הסרטונים הללו הודלפו כאשר המדליפה יודעת היטב שאיש לא יחקור ואיש לא ייעצר. אזרחים ישראלים נעצרו לאחרונה בחשד שריגלו עבור איראן. כל הכבוד למי שהוביל את המעצרים האלה. שמם פורסם, ואני מקווה שימוצה איתם הדין. אבל באופן מפתיע, מרגל שחדר לדיונים רגישים בצמרת צה"ל בתחילת המלחמה וגרם לנזק בל יתואר ולסיכון ללוחמי צה"ל זוכה ליחס אחר. אמור לי מי ידידיך ואומר לך מי אתה בפני החוק. 

רון שרף מאחים לנשק קרא שוב ושוב לסרבנות בצה"ל. ב-1 באוגוסט, אחרי סערה שהתעוררה כשהסתבר שהוא עדיין ממיין בימי סיירות, הודיע דובר צה"ל כי סוגיית שירותו נבחנת ותיקבע בהמשך. אכן, לא פשוט לבחון כל כך הרבה ריאיונות, סרטים ופוסטים שבהם קרא רון שרף לסרבנות; את חבר הכנסת יצחק קרויזר, שוויתר על הפטור שיש לו כחבר כנסת כדי להתגייס ללוחמה בלבנון, לקח פחות מיממה להדיח על כך שהצטלם ליד גרפיטי שלא בא למישהו טוב בעין; הדחה של לוחם משדה תימן, שהעז להתראיין ולהגן על שמו ושם חבריו, לאחר שהוכפשו ללא יכולת להתגונן, לקחה עשר דקות. אבל מישהו בצה"ל עוד לא מצא את הזמן להדיח משירות את רון שרף. 

נכון להיום אין שוויון בפני החוק במדינת ישראל. אני מחזירה אותנו לשיעור אזרחות. אנחנו חייבים לתקן את המצב הזה. אתם, נבחרי הציבור, חייבים לתקן את המצב הזה. תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

טוב. 

 << אורח >> בני פרץ: << אורח >>   

אני יוכל להגיד כמה מילים על משפחת ביבס, בבקשה? כואב לי על הנושא הזה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

שנייה. מיכל, גילת, אסתר, יפעת, חנה, הבטחתי שאני אענה בסוף. אני רוצה לומר לכם באופן אישי ולכלל משפחות החטופים, וזה לא מן השפה לחוץ, אני חושב שדווקא היום כשאנחנו מציינים 11 שנה להסתלקותו של מרן הרב עובדיה יוסף זיכרונו צדיק לברכה, אנחנו מחויבים ללכת בדרכו. אני חושב שבניו ממשיכי דרכו, הרב הראשי היוצא הרב יצחק יוסף, והרב הראשי הנכנס הראשון לציון הרב דוד יוסף, אמרו בקולם, בצורה שלא משתמעת לשתי פנים, שיש להגיע לעסקה כמה שיותר מהר שתכלול את החזרתם של כלל החטופים, החיים והנרצחים. בדרך הזאת אנחנו הולכים. זה המסר שאנחנו מעבירים גם לממשלה, גם למי שלוקח את ההחלטות בקבינט הביטחוני המצומצם והמורחב. 

באופן אישי יש לי מחר ישיבה עם השגריר השוויצרי. את הדברים האלה השמעתי כשהייתי בשווייץ בפרלמנט הקטן והגדול. אני משמיע עם העמיתים שלי בקבוצת הידידות מול הפרלמנט הצרפתי. אנחנו עושים הכול כדי להגיע לאותה עסקה כמה שיותר מהר שתכלול את כולם. זו עמדתנו. אמרנו אותה, אני אומר אותה גם עכשיו. לשם אנחנו חותרים. כנראה בסוף יש נתונים שלנו כחברי כנסת אין אותם, אבל את העמדה שלנו השמענו. זו העמדה של מועצת חכמי התורה. זו מורשתו של מרן הרב עובדיה יוסף. 

תמיד יהיו מתנגדים וזה בסדר גמור. אני חושב שיש תמימות דעים שאנחנו צריכים להחזיר את כולם. אולי אנחנו חלוקים על הדרך, אבל בסוף אין לי ספק שכלל אזרחי מדינת ישראל, כלל הח"כים, שרי הממשלה, הממשלה, וכמובן גם פה בתוך הוועדה, ברור לכולם שאנחנו רוצים את כולם פה בבית, ואנחנו נעשה הכול כדי להחזיר אותם כמה שיותר מהר. כשאמרת שנגמרה הנשימה, והחיים נגמרו כפי שהדגישה חנה, למרות שלא חטפו לא את אחי ולא את אחותי ולא את אבי ולא את בן הדוד ולא את הדוד, אני רוצה שתדעו שאנחנו באמת מרגישים חלק ממשפחה אחת גדולה. אין משפחות חטופים, משפחות פורום הגבורה, אזרחי ישראל ונציגי ציבור. בסוף כולנו עם אחד, כולנו רוצים אותם הביתה. אנחנו נעשה הכול כדי שהם יגיעו הביתה כמה שיותר מהר. 

 << אורח >> גילת פיש: << אורח >>   

שבוע הבא זה 400 יום. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

אני יודע. 

 << דובר_המשך >> גילת פיש: << דובר_המשך >>   

זה באמת נראה לכם שאתם עושים הכול? זה 400 ימים. באמת, מה אתם עושים להגנת הפעוטות האלו, הילדים הצעירים של החטופים? תחשבו קצת בוועדה הזאת שעברו עליהם 400 יום, ויש לא מעט ילדים צעירים שזקוקים לעזרה מיוחדת, להגנה. 

 << אורח >> חיים היימן: << אורח >>   

אני אבא של ענבר. אני מאוד מעריך את זה שאתה אומר שאתם מדברים ואתה נפגש ועושה, אבל זה נגמר בגדר דיבורים. האם פעם אחת אתם הפעלתם באמת איזה לחץ על ראש הממשלה, איימתם באיזו התפטרות לראש הממשלה? עוד פעם, חס וחלילה שזה לא יהיה הבן שלך. באמת אני לא מאחל לאף אחד את מה שאנחנו עוברים כמשפחה. אבל אם זה היה הבן שלך, חס וחלילה, אני בטוח שהיית עושה צעדים הרבה יותר חריפים. כמה זה חשוב לכם? האם זה מסתכם בדיבורים ופה זה נגמר, או שצריך לעשות דברים יותר דרסטיים? להפעיל יותר לחץ כדי להביא את החטופים. זה הכול שאלה כמה זה חשוב. אני מאמין שזה חשוב לך, השאלה מה עושים בשביל זה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

אסתר, רצית להגיד משהו?

 << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>   

חיים אמר את מה שאני מרגישה. אני מרגישה שבאמת צריך לעשות אחרת. צריך לעשות מעשה, לא לדבר. אנחנו מרגישים כבר מעל שנה ששום דבר לא זז. הבן שלי חזר. זאת הדרך שחוזרים. זה בלתי אפשרי. אי-אפשר. ואני לא מדברת על המשפחות, אני מדברת על החטופים שנמצאים שם – מה הם מרגישים? איך הם שורדים? איך אפשר לשרוד שם בתנאים האלה? אני רוצה שכל אחד שיושב פה יבין שהוא חייב לעשות מעשה, עכשיו. כל דבר יותר חשוב. אין דבר יותר חשוב מהחזרת החטופים. 

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

כן, בני. 

 << אורח >> בני פרץ: << אורח >>   

תראה, כבודו, אני גם נכה פעולות איבה ופוסט-טראומה וגם אח שכול. כשמדברים על זה גם אחי זיכרונו לברכה לא הקים משפחה, ואחריי אין מי שיגיד עליו קדיש. אבל ראיתי את הסרטון של הילדה הזאת שקוראת אבא. אני מסתכל על שני התינוקות האלה כבר מזמן. הן בגיל הנכדים שלי, הקטנים ביותר. אני אומר, הם יושבים שם, מה הם לומדים? האם הם שואלים "איפה אבא" כשגם האבא שם? מה איתם? אף אחד לא מדבר עליהם, על ילדי משפחת ביבס שלא מזכירים. כואב לי. כשאני רואה את הנכדים שלי, רואה את הדמויות האלה, שרק לידך הם מונחים כל הזמן. וכל הזמן יש לכולם את הטענה הזאת: מה אנחנו עושים? למה אתם לא לוחצים? אולי תתפטרו? יש כאלה שמערבים את הפוליטיקה. 

אבל אני אומר דבר אחד פשוט, ואני אומר את זה כל הזמן וכותב את זה כל הזמן, כל עוד לא מפטרים את שר הביטחון ואת הרמטכ"ל, המלחמה לעולם לא תסתיים והחטופים לא ישובו. כי שני אלה רוצים שנניף את הדגל הלבן, רוצים להניף דגל לבן ולהמשיך באותו תהליך, באותה קונספציה – שנמשיך, וניתן להם, ונקים את עזה, ואותן מלחמות. ואחר כך עוד פעם יבואו בטענות. אז כל מי שרוצה את הילדים שלו ואת כולם, שלא יבואו בטענות לממשלה. תלמדו גם איך מתנהלת המדינה הזאת. מי אחראי למקרה 7 באוקטובר? מי לא העיר את ראש הממשלה? מי הסתיר ממה שקורה? מי התעלם מכל התצפיתניות והאזהרות שלהן? מי התעלם מזה, ראש שהממשלה או מי שאומר לו את הדברים? זה שר הביטחון, זה הרמטכ"ל. זה הם שלא עשו את העבודה. הם היו צריכים להגן על עם ישראל, כפי שאמרתי גם בעבר. מי שהפך את העורף לחזית, שיניח את הדרגות ולא יתפלסף עלינו. 

כשהתחיל טיל אחד מחמאס, אני התרעתי על זה ואמרו: הוא עושה רעש. הרעש הזה, אמרתי, עוד יגיע על כל הארץ, על כל מדינת ישראל. הם אלה שלא רוצים. גם כתבתי – ומי שרוצה שילך לפייסבוק שלי וידפדף בו – התרעתי על כך שכל אחד מהם רוצה לסיים את התפקיד כמה שיותר שקט. כל אחד ממנה את השני, וכשייפול האסון מי ייקח עליו את האחריות? וזה קרה. תסתכלו על זה, אל תגידו כל הזמן: ממשלה. תבינו שמי שנותן לממשלה ומביא להם את כל הנושא הביטחוני זה שב"כ, זה מוסד, זה צבא, זה מערכת הביטחון, זה הכול. הם מביאים להם את הנתונים. הם לא יכולים לבוא גם נגדם. הם כבר השתלטו על מדינת ישראל. אז די. כואב לי על הילדים האלה כמו שכואב לי על כולם שלא מביאים אותם. גם אנחנו לא ישנים, גם הלב שלנו כואב מהדם שנשפך לנו באוסלו והכול. גם לנו כואב. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

די.

 << דובר_המשך >> בני פרץ: << דובר_המשך >>   

גם אנחנו נושאים את הכאב הזה. אז בבקשה, אפשר להתייחס לחברי הכנסת בצורה מכובדת. נותנים פה במה לכולם. אנחנו לעולם לא קיבלנו את הבמה הזאת. לא קיבלנו אותה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

בני, תודה רבה. 

 << דובר_המשך >> בני פרץ: << דובר_המשך >>   

אני מבקש ממך גם לחשוב על שני הילדים האלה, ביבס. 

 << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>   

כולנו חושבים עליהם, אל תדאג. 

 << אורח >> בני פרץ: << אורח >>   

אז תדברו עליהם. 

 << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>   

אנחנו לא צריכים לדבר עליהם, הם בלב שלנו. שירי הייתה תלמידה שלי ואני תמיד מדברת עליהם.

 << אורח >> בני פרץ: << אורח >>   

אין בעיה, גברת. לכל אחד יש את הכאב שלו.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה רבה. בני, אני אמרתי שמשפחות החטופים יכולים להגיע לחדר הזה ולהגיד מה שעל ליבם.

 << אורח >> בני פרץ: << אורח >>   

תמיד אני שומע, ואתה מכבד אותם מאוד.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

לא. אני לא לוקח את ההשתלחות ואת הביקורת כזלזול. 

 << אורח >> מיכל קינן: << אורח >>   

אנחנו מכבדים אותו מאוד. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

זה בסדר גמור. אנחנו נציגי ציבור ומותר לנו לקבל גם ביקורת וביקורת מוצדקת. הכול בסדר. 

 << דובר_המשך >> מיכל קינן: << דובר_המשך >>   

תודה רבה לכם.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

נירה, בבקשה. 

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

בוקר טוב. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תני לנו סקירה לאור ההתפתחויות שהיו ברבע השעה האחרונה. 

 << דובר_המשך >> נירה לאמעי רכלבסקי: << דובר_המשך >>   

נשלח לכל המוזמנים וגם עלה לאתר האינטרנט וכמובן לחברי הוועדה נוסח מתוקן, אחרי שגם עבר הערות של מחלקת נוסח החוק. אני כבר אציין שהביטויים והמושגים שהתרגלנו אליהם – צפייה מקוונת, עיתית, הוחלט לשנות אותם מבחינה ניתוחית קצת. אבל כמובן הכול עם להשאיר את אותה כוונה שהוועדה התכוונה אליה. אני אתחיל במשהו טכני. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

סליחה, איפה זה נמצא? לא קיבלנו.

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

אני אישית שלחתי לך לווטסאפ. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

מה ששלחת לי זה היה אתמול.

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

נכון, אתמול. אני עושה עבודת אקסטרה, אני שולחת אפילו לווטסאפ למקרה שמישהו לא יראה את זה באתר. זה כמובן עולה לאתר, נשלח עם הזימון. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

רגע. אבל אמרתם ברבע השעה האחרונה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

רגע. תכף. 

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

עכשיו משהו טכני לגבי העיצום הכספי. בנוסח הוספנו לעיצום כספי פעולה של אי וידוא שהצילומים נמחקים אוטומטית, כי זה מה שהחוק אומר היום. זה נכון שהחוק אומר היום שהמערכת צריכה להיות כזאת שהצילומים יימחקו, אבל אנחנו לא נכניס את זה בעצה אחת עם משרד המשפטים ועם משרד החינוך להתנהגויות שמהוות עילה להטלת עיצום כספי, מכיוון שזה משהו שקשה למדוד ולבדוק. כרגע אלה המערכות בחוק. הצילומים אמורים להימחק אחרי כמה זמן כדי לפנות מקום לצילומים אחרים, אבל הסיפור הוא שצריך לשמור את הצילומים ל-30 יום, וזה העיקר. לכן הסעיפים בהצעת החוק בנוסח הנוכחי שמתייחסים לווידוא מחיקה לא ייכנסו לנוסח הסופי. 

 << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>   

למה השתנו התשלומים? למה השתנה גובה - - -

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

זה בסך הכול הצמדה. התשלומים האלה הם לא אמיתיים בכל מקרה. התשלומים שנכתבו בעיצום הכספי, שצמודים לחוק המעונות, בכל מקרה צמודים למדד. אז מאחר שאנחנו עושים חקיקה חדשה כתבנו מה הערך שלהם היום. זה פשוט משקף את הערך שלהם היום. זה לא הוספה.

בעניין צפיית מפקחת – בדיון הקודם התבקשנו לדון בסעיף שיאפשר צפייה של מפקחת באופן שוטף, מה שהחוק לא מאפשר היום. היום החוק מאפשר למפקחת להשתמש בצילומים אם עלה חשד. כלומר, היום לפי החוק הקיים מפקחת לא יכולה לבוא ולצפות במשהו אם לא קוראים לה או אם לא עולה חשד. עלתה הצעה שכבר בהצעת החוק הזאת נכניס אפשרות למפקחת לצפות באופן שוטף, ובאותה נשימה ניתן לה שיקול דעת להראות למפעיל המעון לצפות ביחד איתה כשהיא מגיעה לצפות בצילומים. 

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>   

זה לא מה שסוכם פעם שעברה.

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

אני אומרת מה שהיה על הפרק. נכון שלא היה דיון מעמיק, אבל זה מה שדובר. 

 << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >>   

הייתה מדריכה על הפרק, לא מפקחת. 

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>   

דיברנו בפעם הקודמת על לצרף מדריכה שתוכל לצפות יחד עם הגננת. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

טוב. בסדר. גם נושא המדריכה עלה. נכון. כן, בבקשה. 	

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

אני הכנתי נוסח שמאפשר למפקחת לצפות באופן שוטף. האמת, לקחתי את זה מתוך הצעת החוק הממשלתית, כי זה בעצם חצי מההסדר שקיים בהצעת החוק הממשלתית. הסעיף בעצם מאפשר לה לפי שיקול דעתה בשטח לאפשר למפעילה לצפות איתה. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

אז כל פעם שתהיה מחלוקת, המפקחת תצטרך לבוא למעון ולצפות. 

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

לא מדובר במחלוקת. אני חושבת שזה בדיוק העניין. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

אנחנו לא מדברים על מחלוקת. לא מדברים על חשש סביר. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

לא חשש סביר. ילד נפל, נפצע, ועל כל פציעה המפקחת תצטרך לבוא. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

לא על זה אנחנו מדברים. 

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

בדיוק לא זה. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

אז מה כן?

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

שרית, את רוצה להסביר? 

 << אורח >> שרית חאיק שפיגלשטיין: << אורח >>   

קודם כול, למפקחת יש את שיקול הדעת. משרד החינוך הוא מפקח על המעונות. אם היום יש חשד למפקחת שהייתה אלימות במעון, היא תגיע והיא תיפתח מצלמות, וזה לשיקול דעתה. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

כן, אבל בחוק הזה אנחנו מורידים את החשש. היא יכולה לבוא מתי שהיא רוצה ולפקח. 

 << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>   

אבל כאן את מרחיבה לה סמכויות - - - לשיקול דעתה. 

 << אורח >> שרית חאיק שפיגלשטיין: << אורח >>   

אני עוד לא שמעתי שזה מה שעומדים לעשות. האם זו הכוונה? 

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

זה מה שנמצא בנוסח. 

 << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>   

הכוונה היא מתי שהיא תחליט לפי שיקול דעתה לצפות. זו הרחבת סמכויות שהיא לא מידתית. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

יש פה סעיף שנכנס מתוך ההצעה הממשלתית. נכנס לפה סעיף 1.  זה מה שבעצם עשו. 

 << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >>   

נכון. 

 << אורח >> שרית חאיק שפיגלשטיין: << אורח >>   

האם זה רלוונטי עדיין? כי אני אתייחס. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

לא. זה בדיוק מה שקרה ברבע השעה האחרונה וזה לא רלוונטי. נירה, תמשיכי. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

מה לא רלוונטי?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

שנייה, תכף אנחנו נשמע. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

אנחנו הצענו וביקשנו - - - 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

רגע. לא נתתי לך זכות דיבור. שרית, בבקשה. במידה שזה רלוונטי, מההעמדה של המשרד?

 << אורח >> שרית חאיק שפיגלשטיין: << אורח >>   

אני מזכירה שהצעת החוק הממשלתית כללה שני רכיבים. היא דיברה – היא עדיין מדברת – על זה שסמכות המפקחת תורחב לפתוח מצלמות גם כדי למנוע אלימות ולא רק במקרים של חשד לאלימות. כיוון שמדובר על הרחבת הסמכויות של המפקחות שיפעלו בהתאם למה שהתיקון יגיד, אנחנו נידרש ליותר מפקחות. כיוון שנידרש ליותר מפקחות, הוצע במסגרת הצעת החוק הממשלתית לכלול גם מפקחים מהרשויות המקומיות. אז ככל שיש כוונה להרחיב פה את הסמכות של המפקחות, הא בהא תליא. אי-אפשר להתקדם עם חלק אחד של הצעת החוק הממשלתית בלי החלק השני של הצעת החוק הממשלתית. אז, בבקשה, תגידו לנו אם זה רלוונטי. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

לאור זה, ברבע השעה האחרונה לאחר התייעצות גם עם המציעים וגם עם הייעוץ המשפטי של הכנסת והמשרד החלטנו שאנחנו מורידים את זה מהצעת החוק הפרטית. כשהצעת החוק הממשלתית תגיע לדיון בשבועות הקרובים, אנחנו נוסיף גם את הרחבת הסמכויות של המפקחת, גם את ההוספה של המפקחים של הרשות המקומית וגם את האפשרות למנהלת המעון לצפות תחת אישור של המפקחת ושיקול הדעת של המפקחת.

 << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >>   

אדוני, אפשר? 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

בבקשה, ולרי. 

 << דובר_המשך >> ולרי זילכה: << דובר_המשך >>   

אני רק רוצה להגיד שדווקא הסעיף הזה עם כל מה שביקשנו להחריג ממעונות היום שיקומיים זה בדיוק משקף את מה שנכון עבורנו. אז אם זה צפוי לעלות בהמשך הדרך – מצוין. אבל בעינינו זה מאוד מאוד חשוב. דווקא אצלנו יש מפקחות וחשוב לתת להן את הכלי הזה, וזה מצוין. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

ויהיה. 

 << דובר_המשך >> ולרי זילכה: << דובר_המשך >>   

אוקיי, תודה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

בבקשה, חנן דגן.

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>   

אני מעדיף את זכות הדיבור בהמשך. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

מה זה בהמשך? בהמשך אנחנו עוברים להצבעה. 

 << דובר_המשך >> חנן דגן: << דובר_המשך >>   

כל הנושא של המפקחת פה, שדיברנו על הסעיף שיבואו ויאפשרו למדריכה חינוכית לבוא ולצפות, אתם הכנסתם את זה למפקחת ויש לנו פה התנגדות לסעיף הזה. חייבים לאפשר טיפה התגמשות כדי שנוכל לתפקד. בדרך הזאת אנחנו לא יכולים לתפקד. זה גם בניגוד גמור למה שנאמר בפעם הקודמת. צריך לאפשר למדריכה חינוכית, אך ורק בהסכמתה של מנהלת הגן, יחד לצפות במקרים. כמובן הכול מתועד. אמרנו שיש אפשרות לשמור את זה, והכול כדי שלא ייעשה פה שיבוש הליכים. למה לא מאפשרים את זה? אתם לא נותנים לנהל את הגן, אתם לא נותנים למנוע אלימות בהמשך. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

שנייה, חנן. עוד לא אמרנו שאנחנו לא מאפשרים את זה. אמרתי שאנחנו מוציאים את זה מהצעת החוק הפרטית הזו לאור הנתונים, לאור העובדה שהצעת החוק הממשלתית קודם כול מדברת על הרחבת הסמכויות של המפקחת.

 << דובר_המשך >> חנן דגן: << דובר_המשך >>   

לא, אני לא מדבר על המפקחת. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

אני לא יכול היום לתת למנהלת מעון או למדריכה לצפות מתי שהמפקחת עצמה לא יכולה לצפות. אז כשנתקן שם - - -

 << דובר_המשך >> חנן דגן: << דובר_המשך >>   

אבל כמו שאתה נותן להורים והיא יכולה עם ההורים, אז היא תוכל עם - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

אז אני אומר - - - 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

אבל יוסי, בהצעת החוק הממשלתית יש לנו את הרשויות המקומיות.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

אין לך זכות דיבור, יניב. תכף. לכן כשאנחנו נדון בהצעת החוק הממשלתית הנושא הזה גם יעלה. נשמע גם את עמדת המשטרה, גם את עמדת המשרד. כרגע יש למשרד התנגדות ואני שם את זה על השולחן. בסדר?

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>   

כן. דיברנו על המקל והגזר, נשאר רק המקל ועוד מקל. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

אנחנו נדבר גם על זה. קרן, בבקשה.

 << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >>   

מהותית אנחנו לא נגד. אנחנו באמת רוצים לתת לכם את האפשרות הזאת. דיברנו על זה גם בדיון הקודם. לנו אין התנגדות. היושב-ראש אמר שממש בקרוב נביא את הממשלתית. הדרך הנכונה, למרות שרצינו את זה פה אבל מסתבר שזה לא כל כך מתאפשר לנו, היא לעשות את זה בהצעת החוק הממשלתית. אנחנו נהיה פה גם בהצעת החוק הממשלתית ונדון בזה – מדריכה, מפקחת. אני לא יודע איך ומה, אבל אני ויוסי – אני מדבר גם בשמך – אנחנו בעד העניין הזה ואנחנו נקדם במהרה את הצעת החוק הממשלתית. 

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>   

חייבת להיות אפשרות - - -

 << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >>   

אין לנו אפשרות להכניס את זה פה. זו הבעיה שלנו.

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>   

אני לא מבין למה. 

 << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >>   

אנחנו נביא את זה בממשלתית.

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>   

אם בצפייה העיתית יחד עם ההורים אפשר לבוא הורה או לחילופין מדריכה חינוכית, אין שום מניע. הרי אם נעשה רישום לזה, ונעשה הכול, אתם מבינים שזה כלי מאוד חשוב למניעה. הרי כאשר יש התעללות זה לא בא ביום, זה בא בדרך. 

 << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >>   

כן. אבל דיברנו פה הרבה מה המחיר מהצד השני, של הסייעות. שמעת פה את משרדי הממשלה בכל הנושא של הפרטיות. פה, בחוק הזה, עשינו את האיזון בין שני הצדדים, השמירה והצפייה.  

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

חבר הכנסת כץ, אין פה שום איזון. אתם בונים מגדל באוויר. 

 << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >>   

למה הוא מתפרץ?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

יניב, תודה. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

יוסי, באתי במיוחד מחיפה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה רבה. אנחנו מעריכים את זה מאוד. פשוט הוועדה עוינת למעונות היום בתקופה האחרונה. 

 << דובר_המשך >> יניב בר אור: << דובר_המשך >>   

ככה זה נראה. כן, הוועדה עוינת. סליחה. ככה זה נראה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

קיבלתי את המסרים שלך. תודה רבה. קרן, בבקשה. 

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>   

רק שאלה לחבר הכנסת כץ. אם אותה מנהלת מעון רואה את זה יחד עם ההורים, היא לא יכולה לראות בעיות עם העובדים? אין הבדל.

 << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >>   

אז אני אומר לך, וגם אמרנו את זה בדיון הקודם, מבחינה מהותית אנחנו לא נגד. אנחנו בעד לתת לכם את הכלי הזה. מבחינה משפטית טכנית אנחנו לא יכולים להכניס את זה בחוק הזה.

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

כן. אבל מה יהיה אחר כך ההבדל מבחינה משפטית? אלה יהיו אותם טיעונים.

 << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >>   

לא. בממשלתית זה משהו אחר לגמרי. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

בממשלתית יש את הרשויות המקומיות ושם יש בעיות הרבה יותר חמורות. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

קרן, בבקשה.

 << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>   

אני מניחה שכבר דנו בהכול, ואני בטוחה שלא תעלו נושא חדש ואתם תלכו להצבעה, כי הרכבת הזאת יצאה מהתחנה. אני רוצה רק להביע חוות דעת אישית לכבוד היושב-ראש וגם לשאול את עמדתו בעניין ואם הוא מרוצה. אנחנו לא מרוצים. יש לי בקשה לוועדה ושיירשם בפרוטוקול, אנחנו רוצים שקיפות מלאה למעקב אחר המצטרפים לאחד המסלולים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

הכנסתי את זה בהצעת החוק. 

 << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >>   

אני ביקשתי את זה. 

 << דובר_המשך >> קרן אוחנה איוס: << דובר_המשך >>   

נכון. אנחנו מבקשים שקיפות.

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

יש על זה דיון בכנסת. 

 << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>   

אנחנו מבקשים שקיפות מלאה לדבר הזה. אולי אפילו תעשו לוחות זמנים מסודרים כל רבעון, כל מחצית. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

קרן, לא קראת את הצעת החוק? זה נמצא בסעיף הנימוקים. בסעיף הדיווח זה נמצא. 

 << דובר_המשך >> קרן אוחנה איוס: << דובר_המשך >>   

קראתי את הצעת החוק. לצערי אני שועל למוד קרבות.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

בסעיף הדיווח הנקודה הזאת כתובה. 

 << דובר_המשך >> קרן אוחנה איוס: << דובר_המשך >>   

אני יודעת. אני יודעת גם עם מי יש לנו עסק. סליחה שקצת פחות בנינו אמון מול משרד החינוך, אבל אני מבקשת שקיפות מכיוון שאנחנו מאמינים בלב שלם שיהיו מעט מצטרפים למסלולים האלה. אנחנו נשמח שבעוד שנה ייכנס מועד שבו יניחו על השולחן את הנתונים, מכיוון שמה שיקרה כאן אחרי ההצבעה זה משבר אמון הרבה יותר גדול ממה שיצאנו אליו לדרך. 

בהצעת החוק הממשלתית לא רק שאני מבקשת שתשקלו את צפיית המנהלות בדבר הזה כדי להחזיר אמון, אנחנו דורשים את זה. כשאתם רוצים לקרוא לנו עסק אתם קוראים לנו עסק – לראיה ועדת כספים ביום רביעי – וכשאתם רוצים אתם קוראים לנו מוסד חינוכי. אני לא מכירה עסק במדינת ישראל שלא יכול לצפות לא בלקוחות שלו ולא בעובדים שלו. אבל מאחר שאנחנו מוסד חינוכי יקום ויתכבד משרד החינוך לייצר שקיפות בנתונים כדי שגם אנחנו נהיה שותפים להם. תודה רבה.

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

קרן, בעקבות מה שאתם אומרים עכשיו, בגלל שהדיווח למשרד הורחב והוא בעצם כולל את כל המסלולים, אני מדייקת כאן בנוסח שגם הדיווח של השר לכנסת יהיה על כל המסלולים, כי זה משהו שתוקן - - -

 << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>   

תודה רבה.

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

זה סעיף 9ב של דיווח לכנסת. הוא עכשיו יתוקן בהתאמה לדיווח לשר.

 << אורח >> שרית חאיק שפיגלשטיין: << אורח >>   

אז מלכתחילה הוא כלל את הדיווח של כולם. 

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

לא, לא, לא. לגבי הדיווח לשר, הייתה פה איזושהי מחלוקת. היא יושבה בדיון האחרון, והוחלט שהשר מקבל דיווחים על בחירה בכל המסלולים, כל מי שבוחר באיזשהו מסלול. לכן אנחנו צריכים לתקן בהתאמה את סעיף הדיווח לכנסת, שהשר מדווח על מספר מפעילי מעונות היום לפעוטות שבחרו בכל המסלולים. הוא פשוט מדווח את מה שהוא קיבל ולא רק לגבי צפייה בזמן אמת. 

 << אורח >> שרית חאיק שפיגלשטיין: << אורח >>   

בסדר. אני אזכיר בהקשר הזה שלא חלה עליהם שום סנקציה אם הם לא מדווחים. אז ידווחו או לא ידווחו. אנחנו נדווח את המידע שיש לנו.

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

בסדר גמור. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

יניב בר אור, בבקשה. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

אנחנו נמצאים בתקופת מלחמה, בתקופה שיש הרבה מעונות בצפון שבכלל לא מסוגלים לפעול, שקורסים תחת הנטל. נורא מוזר שדווקא בתקופה כזו במקום לטפל בדברים הבוערים והחשובים באמת, באים ומחוקקים חוק שמאפשר חדירה לפרטיות ולא מאפשרים למנהלים עצמם לצפות, לפקח ולהיות חלק מהפתרון. עדיין מסתכלים על אנשי חינוך כאילו הם חלק מבעיה שצריך למגר. במדינה הזאת סומכים יותר על מנהל פיצוציה מאשר על איש חינוך. מבחינתנו זה מאוד חמור. אנחנו גם מדברים עם מנהלות גני אונליין שנכנסו לתוך קבוצות הווטסאפ שלהן ממטה המאבק ואיימו עליהן שאם הן יגיעו היום לדיון, אז החוק הזה בכלל לא יעבור. אומרים להן: תסמכו על זה שמשרד החינוך לא יאכוף את החוק הזה ולא יקנסו אתכן על זה שאתן צופות, ואין בכלל שום אחריות פלילית, אתן יכולות לצפות, אף אחד לא יתבע אתכן. 

 << אורח >> אלונה דניאל: << אורח >>   

הן ביקשו ממך לא לדבר בשמם, נכון? היא כתבה לך הודעה: אל תכניס אותנו. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

אלונה, אני מבקש. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

אני לא מדבר רק איתה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

שנייה, יניב. תעצור שנייה. 

 << אורח >> אלונה דניאל: << אורח >>   

אל תציף גם דיבה. חתיכת חוצפן. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

אלונה, כמו שביקשתי מיניב לא להתפרץ, בבקשה. אני אתן לך.

 << דובר_המשך >> אלונה דניאל: << דובר_המשך >>   

לא. שידבר על עצמו. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

אני לא מדבר רק עם מי שאת מדברת. לצערי, גם בתוך הארגון שלי יש גני אונליין. 

 << אורח >> אלונה דניאל: << אורח >>   

לצערך, בדיוק.

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

לצערי יש גני אונליין שפעלו בניגוד לחוק, והם אומרים היום שהם לא ימשיכו להפעיל אונליין אם תילקח מהם זכות הצפייה. הם פשוט לא ימשיכו להפעיל אונליין.

 << אורח >> אלונה דניאל: << אורח >>   

אז אתה שמח, לא? למה אתה מתנגד? אתה לא שמח? 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

יש גנים נוספים שיפסיקו להפעיל את המצלמות. הם יחתימו 70% מההורים ויפסיקו להפעיל מצלמות בכלל אם לא תינתן להם זכות צפייה. 

 << אורח >> אלונה דניאל: << אורח >>   

אז החוק הזה הוא לטובתכם. זה מה שאתם רציתם. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

אנחנו רוצים את טובת הילדים בדיוק כמוך, גברת אלונה. אנחנו רוצים את טובת הילדים בדיוק כמוך. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

טוב. לגופו של עניין, יניב. 

 << דובר_המשך >> יניב בר אור: << דובר_המשך >>   

אנחנו הצענו גם לאפשר לשים מסך בתוך הגן וצפייה של המנהלת, ונתנו עוד פתרון שבמקרים שהם לא פליליים המפקחת תוכל לאשר למנהלת לצפות ולהגיש דוח צפייה. אנחנו לא מבינים למה אי-אפשר להכניס את זה בתוך החוק הזה. אין שום סיבה שלא יהיה אפשרי להכניס את זה בתוך החוק הזה. 

אתם כאילו מבטיחים לנו איזושהי הבטחה באוויר על משהו של הצעת החוק הממשלתית, שמי יודע מתי היא תיכנס ומתי היא תעבור, ושם יש לנו בעיות אחרות מול הרשויות המקומיות, מול שימוש חורג, מול ארנונה עסקית, ועוד אלף ואחד דברים שנצטרך לפתור, אחרת גם זה לא יוכל לעבור. אז אם כבר הבאתם חוק וקיבלתם את כל מה שרציתם – אפיר, אתה קיבלת כל מה שביקשת. גם אלונה, קיבלת כל מה שרצית. 

 << אורח >> אלונה דניאל: << אורח >>   

ממש לא. תתפלא, אני מאוד רוצה שיהיה לכם מסך שתצפו, אם רק הייתי מחוקקת והכול היה בשליטה שלי.  

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

אני שמח מאוד לשמוע את זה. זה צריך להשתקף בתוך הנוסח וזה צריך להיכנס לנוסח כאן ועכשיו.

 << אורח >> אלונה דניאל: << אורח >>   

הרבה דברים צריכים להשתקף. לא הכול מקבלים.

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

לא יכול להיות שיהיה פה חוק שהוא לא יהיה מאוזן בכלל. אנחנו לא קיבלנו שום דבר בתוך החקיקה הזו, לא ב-2018 ובכל החקיקות שעברו עד עכשיו. הדבר היחידי שיש לנו בתוך הדבר הזה הוא רק חובות, עלויות וחופש הערעור על זה שאנחנו אשמים וחשודים. אי-אפשר שהחוקים האלה יעברו בלי שום איזון. צריך לאזן פה וצריך לבנות את זה בצורה לא של מגדל קלפים באוויר שיקרוס. 

יש פה אנשים שנתנו את הלב, את הדם ואת הנשמה שלהם כדי לפתוח את הדלתות בבוקר ולתת חינוך איכותי לילדים האלה. אנחנו צריכים לאפשר להם לעשות את זה, כי למדינה הזו אין את הכסף לבנות משהו אחר במקומם. אז אנחנו צריכים לאפשר להם לפקח גם על העובדים שלהם וגם על מה שקורה, ולא להעמיס הכול על הפיקוח. זה העסק שלהם וזו האחריות שלהם, זה הבית שלהם וזאת הפרנסה שלהם. אם אנחנו לא נסמוך עליהם הם לא יהיו. אי-אפשר לתת רק למדינה את הסמכויות להיכנס לתוך עסק פרטי ולפקח ולנטר, ובסופו של דבר להשאיר את המנהלות בחוץ. 

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

צריך לראות אותן כחלק מתוך המערכת.

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

אנחנו רוצים להיות חלק מהפתרון, לא רוצים להיות חלק מבעיה שצריך למגר, אופיר כץ. אנחנו רוצים להיות חלק מהפתרון. 

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

אז אתם בעד החוק?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

טוב. לוסי, בבקשה.

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

אני פשוט מחזקת את הדברים, לראות את מנהלי המסגרות כחלק מהמערכת, ולעשות הכול בכל הצעת חוק. אנחנו לטובת הילדים נטו. אנחנו באים לפה ועדה, ועדה, ועדה, בשביל לקדם את בעלי המסגרת שהם חלק מהמערכת, שעומדים תחת כל החובות שביקשתם מאיתנו. אבל אי-אפשר בכל חוק למצוא את הפרצה הזאת איך להוציא אותם מהמערכת. זה לא עובד ככה. איך אתם רוצים לבנות אמון ושהכול יתפקד בצורה הכי טובה, שכולנו מייחלים לה, בלי לראות את בעל המסגרת חלק מהמערכת הזאת?

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

במקום לבנות את זה בצורה יסודית שלב אחר שלב - - -  

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

אתה מפריע ללוסי כרגע. 

 << דובר_המשך >> יניב בר אור: << דובר_המשך >>   

לוסי נכנסה לדברים שלי. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

לא. סיימת ונתתי לה זכות דיבור. תודה. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

לא סיימתי. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

לוסי, בבקשה.

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

בכל מקרה, כשאתם מדברים על פתרון מהיסוד ומהשורש, כאן זה מתחיל. בעל המסגרת הזו פתח מסגרת. הוא פתח את המסגרת. קודם כול איתו אתם בונים את כל האמון, את המסלול, את החוקים, את הכול. אתם בונים את הכול מלמעלה בלי לראות אותו בכלל. זה לא הגיוני. באמת אני אומרת לכם, זה לא הגיוני, אתם הולכים הפוך. 

בעל המסגרת פתח בשביל הילד. אני פתחתי מסגרות בחיים שלי קודם כול בשביל ילדים כי אני אוהבת את זה, זה חלק השליחות שלי, האהבה שלי, הכול. לא הגיוני שתמדרו אותי מהמסגרת שלי. זה משהו שאני פתחתי. אם לא, היא לא הייתה. לא היו חוקים בכלל. זה לא הגיוני שכל המסלולים האלה הם מול משרד החינוך, מול משרד העבודה והרווחה, מול חברי כנסת, מול כל מיני הצעות פופוליסטיות-לא פופוליסטיות. לא הגיוני שבעל המסגרת, שהוא הראשון שפתח את המסגרת, לא ייהנה מכלום, רק מחובות – חובות, דרישות, מענות, טענות, שבירת אמון. לא הגיוני. יש קנסות, יש עונשים – אנחנו איתכם. זה לא שעכשיו אמרנו לכם: אל תענישו מי שמחבל, אל תענישו מי שמתעלל. לא. מלכתחילה גם אנחנו פה בשביל זה. אבל בואו נתחיל יד ביד כמו שאתם אומרים, אבל מההתחלה ביחד, לא מתי שנוח לכם. זה כאילו ביחד אבל זה באמת כאילו, ומתי שלא נוח לכם: אחר כך בממשלתי, בעוד שנה, אחרי עוד פגרה,  אחרי לפני פגרה. די, זה לא עובד ככה. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

25% מהמסגרות הפרטיות כבר סגרו בשנים האחרונות מאז שעברו החוקים האלה. 

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

כן, בגלל החוקים.

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

בגלל החוקים, בגלל הרגולציה, בגלל שהשארתם את אנשי המסגרות חשודים, עבריינים ונטולי זכויות. בדיוק בגלל זה נסגרו מסגרות. 

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>   

תפסיקו לזלזל. הזלזול שלכם הוא נוראי. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

תפסיקו לזלזל. 

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

אני חייב להגיד לכם משהו, היחידים שהאשימו אותם והיחידים שעשו שם כזה הם אותם מקרים שהיו בהם התעללויות לצערי הרב. רק שבוע שעבר היו לנו עוד מקרים. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

אני לא מדבר על אלה. אני לא מדבר על אלה. 

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>   

זה כמו שאני אגיד שכל חברי הכנסת עבריינים. זה אותו דבר.

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

אני לא עוצר אותך מלמגר את האנשים האלה. אני מנסה להסביר לך שצריך לשמר את הטוב. צריך לשמר את הטוב. אתה לא משמר פה את הטוב. 

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

מצוין. אני בעד לשמר את הטוב. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

אתה לא משמר פה את הטוב.

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

לא. אתה משמר את אותה תיאוריה של פעם של: לא תדעו, לא נורא, לא יהיה. אני לא בתיאוריה הזאת, אני לא בגישה הזאת. אני רוצה שהורים שרוצים לדעת, שידעו. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

לא, לא נכון, רון. רון, זה עיוות מה שאתה אומר עכשיו. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

לא. תדעו. תיתן קודם כול למנהלות לצפות, אחר כך תשים עליהן פיקוח, תשים הדרכה, תשים ניטור, תשים מה שאתה רוצה, אבל אתה עושה כרגע מגדל באוויר שיקרוס. 

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

אני אזכיר לך שאתה איש חינוך בוועדת חינוך שמתנהג לא בצורה חינוכית. אבל אני רגע רוצה רק לומר לך - -

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

איזו ברירה השארת לנו? איזו ברירה השארת לנו? 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

יניב, תודה רבה. אני לא רוצה להוציא אותך. מספיק עם ההתפרצויות האלה. 

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

- - שהחוק הזה הוא וולונטרי. כלומר, צריכים הסכמה של 100% מההורים. אז אל חשש. הורים שירצו יגיעו לגן כזה, הורים שלא ירצו לא יגיעו לגן כזה. מפעיל שירצה – יעשה, מפעיל שלא ירצה – לא יעשה. 

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>   

יש פה דברים לא וולונטריים, דרך אגב.

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

רון, אין בעיה עם החוק הזה. אני רק אומרת שאתה אומר שהרבה חבר'ה שלנו סגרו, וזלזלת בזה. אני יכולה להראות לך שיש לי קבוצת יד 2 למכירה. כמויות של גנים נסגרים ולא מהתעללות. לא כל אחד שמוכר את העסק שלו התעלל.

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

נכון, זה לא קשור לרגולציה. בואי, אני מכיר. אני יודע את זה. הייתי ראש מינהל חינוך. אני לא רק פה, באתי מהשטח. 

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>   

אז אל תכליל. 

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

אני באה להגיד – עזוב את החוק הזה, בסדר? כל הבירוקרטיה של השנים האחרונות פשוט גמרו את השטח. גמרו. 

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

אוקיי. אבל זה לא קשור לחוק הזה. בסדר, עם זה אני מסכים. זה לא קשור לחוק הזה. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

קשור גם לחוק המצלמות. 

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

מלא דברים אחרים עשו הרבה צרות אבל החוק הזה לא קשור. 

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

זה מה שאני באה להגיד. הדרך לבנות את כל המערך הזה בצורה הפוכה ומנותקת מאיתנו הייתה לא תקינה וגם לא הגיונית. כמו שאתה אומר, אתה מאמין שלא כולם מתעללים, נכון?

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

ברור. 

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

ואתה מאמין שאנחנו כן אמורים להישאר בשטח כי אנחנו עושים גם דברים טובים?

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

ברור. 

 << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>   

איפה חיזקת בטוב? נניח עזרתם לנו לקדם את הפטור משימוש חורג או פטור מארנונה עסקית. איפה קידמת? 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

אתם פשוט ממשיכים את חוסר האמון. 

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

אני אגיד לך איפה חיזקנו בטוב. בא משרד החינוך מיוזמתו ואומר לכם: אני אתן לכם את הניטור בחינם, עליי. אני אעזור לכם במצלמות, אני אעזור לכם בכל מה שאתם צריכים ברמה הטכנית. מה אמרתם? קודם כול: לא. 

 << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>   

זה לא נכון. זה לא נכון.

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

אז אני אסביר לך מה קורה. כמה פעמים הם שלחו לי מכתבים. אני שולחת לשטח. כשאני אומרת שזו שבירת אמון, כאן זה נהיה. הם אפילו לא פונים. למה? הם אומרים: הם כבר יציקו לנו, הם ייכנסו, הם יקליטו. הם לא מאמינים. אני אראה לך צילומי מסך. הם לא מאמינים כבר. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

ותשאל את ליאור מה ביקשנו. אנחנו ביקשנו זכות צפייה. 

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

אין בעיה. אז תעבדו על האמון ביניכם. זה לא קשור. 

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

אבל זה לא רק איתם, זה עם כל המערכות. 

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

בסדר, אבל זה לא קשור לחוק הזה. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

אנחנו לא אמרנו שהניטור לא בסדר. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

רפאל בנבנישתי, בבקשה. 

 << אורח >> רפאל בנבנישתי: << אורח >>   

היי, קודם כול תודה רבה על זכות הדיבור. אני רוצה להצטרף לדברים של חנן, של יניב, של לוסי. כמנהל גן ילדים, רשת גני ילדים, יש פה משהו לא הגיוני בכל החוק. אין ספק שכל הנוכחים שנמצאים סביב השולחן נמצאים במטרה למנוע את המקרה הבא. כמו שאמר חבר הכנסת אופיר, רק בשבוע שעבר היו מקרי אלימות. כולנו, כולנו חייבים לפעול כדי למגר את זה. 

יחד עם זאת, כולם אומרים ומציינים וצועקים את זה סביב השולחן ואף אחד לא מקשיב, לא הגיוני בעליל שלכל הנוכחים בגן, הורים, מפקחת, לכולם יש הרשאות חוץ מהנהלת הגן, שבעצם האחריות הסופית היא עליה. אם מישהו צריך לתת את הדין בסוף זה הנהלת הגן, וזה לא הגיוני שאין שום יכולת פיקוח, שליטה, טיפול להנהלת הגן. העסק הוא בסוף של הנהלת הגן. האחריות הסופית היא על הנהלת הגן. זה באמת ובתמים לא ייתכן שאין שום כלי לתפעל את האופרציה הזאת. במצב כזה, עם האחריות שנמצאת על הילדים, אף מנהל גן לא ירצה לקחת את האחריות ולשלם אותה כשאין לו שום כלי לעבוד איתו. תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה רבה. סיון, בבקשה.

 << אורח >> רפ"ק סיון שחר: << אורח >>   

בוקר טוב. למרות שהנושא של הצפייה של מנהל גן עם מפקח ירד וידון בהצעת החוק הממשלתית, אנחנו רוצים לומר משהו לגבי העניין הזה. אנחנו רואים פה איזושהי בעייתיות, מכיוון שנגיד בהצעת החוק הממשלתית תהיה אפשרות למפקחת לבוא גם בביקור שוטף ולא רק אגב חשד, ואז מפקחת תהיה רשאית. זאת אומרת, בעצם ההסכמה שלה או האי-הסכמה שלה תחשוף את הביקור שלה, ומנהלת הגן תבין האם מדובר פה בביקור שוטף או בביקור שהוא אגב חשד. אנחנו מאוד לא בעד העניין הזה, כי גם בביקור שוטף עלולים לצוץ דברים שהם בעייתיים, ואז אנחנו חושפים את אותה מפקחת לאיזשהם לחצים מטורפים מצד מנהלת הגן וזה לא משהו שאנחנו בעדו. 

אנחנו בעד העניין הזה שזאת לא תהיה הצפייה הראשונה. זאת אומרת, צפייה ראשונה מפקחת תעשה לבד. היא תמצא משהו שהיא תחשוב שיש בו אולי איזשהו כלי הדרכתי, או שהיא תעביר את זה למדריכה פדגוגית שתוכל לעבור על הצילומים עם מנהלת הגן. שתהיה אפשרות להראות את זה למנהל הגן בתור כלי מניעתי או הדרכתי או משהו אחר, אבל לא בשלב צפייה ראשונית כשאותה מפקחת עצמה לא יודעת בכלל מה מסתתר לה בצילומים. כי אז יש לנו פה גם שיבוש וגם חשד לחשיפה של המפקחת ללחצים שהם גדולים מצד כל יתר הגורמים. אנחנו לא מתים על הרעיון הזה, אבל ברור לנו לגמרי איפה האינטרס של ההורים. הלוואי באמת שכל מנהלות הגן היו פותחות את העסק כי הן אוהבות ילדים – ואני לא חושדת באמת בעניין הראשוני הזה. אבל אם ככה היה המצב בכולם, לא היינו יושבים פה ולא היו לנו את כל התיקים האלה. 

 << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>   

סיון, אז מה שאת אומרת לגבי צפייה עיתית זה שכשקבוצה של נציגות הורים תשב עם גננת בצוהריי היום בגן זו אותה סיטואציה כמו המפקחת. מה ההבדל ברמת הדינמיקה? 

 << אורח >> רפ"ק סיון שחר: << אורח >>   

זה לא אותו דבר. 

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

זה כמו מול כיתת יורים. מה זה "לא אותו דבר"?

 << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>   

למה זה לא אותו דבר? זה מטווח ברווזים, ועל ידי אנשים שהם לא אנשי מקצוע. הם לא אנשי מקצוע והם לא יצליחו לפרש את מה שהם רואים כמו שמפקחת תצליח לפרש את מה שהיא רואה. 

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

אין בעיה שהמפקחת בצפייה הראשונית הזאת תצפה עם המדריכה שמלווה את הגן. אין בעיה. זה באמת בסדר. שהמפקחת תצפה את הצפייה הראשונית עם המדריכה שמלווה את הגן כשהיא יודעת את ההווי שיש בגן ומפרשת את כל הדברים בצורה פדגוגית וחינוכית, במקום הורים. אני באמת אומרת לך שהם לא במקצוע, הם מפרשים לראות עיניהם ולא תמיד הכי צמוד למה שצריך. 

 << אורח >> רפ"ק סיון שחר: << אורח >>   

אני מסכימה איתך אבל זה לא בהצעת החוק. 

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

סבבה. אז אולי צריך לשנות את החוק. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

לכן אמרתי שאנחנו נדון בזה בממשלתית. אגב, כדי שתהיו רגועים הממשלתית תעלה בשבועות הקרובים. 

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>   

דרך אגב, יש לנו התנגדות לממשלתית, אז זה לא יצליח להיכנס.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

בסדר. כשנגיע לממשלתית נדון בזה. 

 << דובר_המשך >> חנן דגן: << דובר_המשך >>   

ואז זה לא ייכנס. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

יערה שילה, בבקשה. 

 << אורח >> יערה שילה: << אורח >>   

שלום, אני רק מסתכלת על זכויות ילדים, ואני תוהה על כל הסיפור הזה של מי צופה. סתם במקרה, באמת פלא, הילדים שלי הראו לי השבוע מהסדרה "מי זאת" – אני מליצה למי שרוצה קצת בריחה מהמציאות הישראלית – על איך הורים מסתכלים על גננת בגן, ואיך כביכול ההורה מאיים על הגננת שהיא לא אמרה לילד ככה או לא אמרה לו ככה. זה היה יכול להיות מצחיק אם זה לא היה עצוב. אני מסתכלת ואומרת, זה הורה אחד שמפרש את מערכת היחסים של הגננת עם הילד שלו, ואנחנו מאפשרים לכל כך הרבה הורים לצפות על כל כך הרבה ילדים, ומי מדבר על זכות הילדים לפרטיות? אני פשוט לא מבינה את זה. 

כל היום אני תוהה. אז רון, וולונטרי ולא וולונטרי והכול, ואנחנו יודעים מה זה לחץ חברתי וכו' וכו'. בסוף 30 הורים מסתכלים על ילד שיכולים להיות כל מיני אירועים לגביו. תאמין לי, התחלתי כסייעת גני ילדים, אחר כך הייתי 13 שנים גננת, הייתי מדריכה, הייתי מפקחת. אני מכירה את מערכות היחסים לפני ולפנים, ולפעמים הפרשנות קשה מהאירוע עצמו. לצערי הרב, גם בלי מצלמות החיים פה קשים. 

אז, יוסי, אני תוהה באמת מי מביא את קול הילד הזה בן השלוש. כמו שאחד הילדים שלי לצערי עלה לגן פחות בשל לצרכים. עשינו תהליך עם הגננת והיה בסדר, וברוך השם עד סוף כסליו הוא הסתדר, הוא נהיה עצמי בצרכים, אבל ברח לו. אז ש-30 הורים ייצפו על האירוע? תגידו, מה קורה לנו? מי רואה רק את הילד הזה? את חירותו, את פרטיותו. ותאמין לי, אל תחשוד בי שאני לא מאלה שלא קידמו פה, בסדר? אבל אני אומרת באמת, רגע. תעצרו שנייה את הטירוף הזה ותסתכלו על הילדים. תסתכלו על הילדים. 

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

אני רוצה לענות לך בדיוק באותו מטבע. מי מסתכל על הילד הזה שנולד ובגיל שלושה חודשים או שישה חודשים נכנס למעון? אף אחד לא יודע מה קורה איתו. המצלמות לא יפריעו כי אין להם איזושהי אינטראקציה או איזושהי מערכת שהמצלמות יפריעו אחד לשני. אף הורה לא יגיד להורה הזה: למה הילד עשה ככה או ככה – כי הם לא עושים יותר מדיי. אבל תהיה באמת תחושה של ביטחון אמיתי לאותם הורים לראות את הילד שלהם בכל זמן שהם ירצו, שהוא בסדר, שמטפלים בו, שחלילה לא קרה לו משהו רע. בואי, אני אחד מההורים האלה. אני רוצה שתהיה אפשרות שהיא – עוד פעם אני מזכיר –  וולונטרית לגמרי. אין לחץ חברתי פה, אף אחד לא לוחץ על הורה. 100% מההורים ירצו להיות בגן הזה. לא יהיו בגן הזה? לא יהיו הגן הזה. לא יסכימו למצלמות? לא יהיו מצלמות. הכי פשוט שיש. בחיים לא עשינו חוק כל כך וולונטרי. 

 << אורח >> יערה שילה: << אורח >>   

רון, אתה מכיר במדיניות את האפקט שנקרא אפקט הקוברה? אתה יודע מה קרה עם הרגולציה שעשינו? ברוך השם באמת יש חוק – ותודה ליוסי כי בתקנות הוא הרים אצבע – ומה שקרה, שפשוט מסגרות נסגרו כדי שלא תהיה להן רגולציה, ויש עד שישה ילדים. 

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

לא, אבל אני אגיד לך מה. 

 << אורח >> יערה שילה: << אורח >>   

רגע, רגע, רגע. שנייה, רון, רון. 

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

אבל האנשים שיושבים פה לא מבינים מה את אומרת. הרגולציה שאת מדברת עליה זו בטיחות. התאימו תקנים של בטיחות. פעם גנים היו עם שקעים בחוץ ועשו סדר – אני הייתי בתוך המעונות האלה. 

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

כן, אבל לא רק בטיחות. לא רק בטיחות. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

זה לא רק בטיחות, זה גם הפיקוח. 

 << אורח >> יערה שילה: << אורח >>   

לא, נשמה. זה הדוקטורט שלי, שש שנים של מסע. תן לי קצת קרדיט. תן לי קצת קרדיט. 

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

אין בעיה. עשו סדר. 

 << אורח >> יערה שילה: << אורח >>   

אבל גם כשעושים סדר צריכים לזכור שכשאתה עושה סדר לא לפגוע בדברים אחרים. 

 << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>   

לא לפגוע בתדמית ובדימוי ובמוטיבציה. 

 << אורח >> יערה שילה: << אורח >>   

קודם כול, אני לא יודעת אם אתה יודע, אנחנו יחידים - - -

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

בסוף באיזון בין הבטיחות של הילדים לכל דבר אחר, במה את בוחרת?

 << אורח >> יערה שילה: << אורח >>   

רון, אנחנו יחידים בעולם – ותבדוק אותי – שיש לנו שלושה רגולטורים. אין את זה בשום מקום בעולם. יש לנו את משרד החינוך, זרוע העבודה, משרד הרווחה והבריאות. בסדר? אין, אין כזה דבר בעולם.

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

אבל אתם כל פעם הולכים לדברים אחרים. זה לא קשור לחוק הזה. 

 << אורח >> יערה שילה: << אורח >>   

זה כן קשור, כי בסוף, בסוף, כשאין אדם אחראי הדברים נופלים בין הכיסאות. 

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

ואיך זה קשור לחוק הזה?

 << אורח >> יערה שילה: << אורח >>   

זה קשור, כי בסוף בחוק המצלמות זה כן מותר לו, וזה כן אסור לו. 

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

לא. הכי פשוט שיש. אין דבר כזה מותר לו, לא מותר לו. הכול פשוט בחוק הזה. 

 << אורח >> יערה שילה: << אורח >>   

אין פשוט. לצערי אני למודת קרבות, ואני גם פה מ-2012.

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

אז אני אגיד לכם מה הבעיה, אתם מתנגדים לחוק הלא-נכון. אתם מדברים על משהו שהיה פעם. 

 << אורח >> יערה שילה: << אורח >>   

קודם כול, אל תהפוך אותי למתנגדת.

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

את לא מתנגדת? 

 << אורח >> יערה שילה: << אורח >>   

אני הייתי בין אלה שקידמו את חוק המצלמות. אני אומרת, האונליין מביא לפתחו עוד דברים שיתהפך כאפקט הקוברה. ומה הכוונה? שבעוד שרצית לעשות טוב, שפכת את התינוק עם המים. אני אומרת לך, באמת, יש לי טיפה ניסיון. טיפה, רון. אל תזלזל בי. אני גם טיפה יותר זקנה. 

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

גם לי, טיפה. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

יערה הוציאה 60,000 הורים לרחובות בשביל שהחוקים האלה יעברו. זה מה שהיא עשתה. ואגב, אנחנו עמדנו איתה לטובת החוקים האלה. 

 << אורח >> יערה שילה: << אורח >>   

אני רוצה להגיד לך שזכויות הילדים פה עומדות על הכף, ואני מדברת רק על זכויות הילדים. אני מסתכלת על איזה אחד שקיבל רשות וחלילה הוא פדופיל. 

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

את רואה את האנשים הנחמדים האלה שפה? בשביל זה יש משטרה.

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

בסדר, בשביל זה - - - גם למנהלת הגן. 

 << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>   

אבל לא בודקים את ההורים. ההורים לא נבדקים. 

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>   

אם הייתם מסכימים לשבת יחד היינו מוצאים פתרונות שמקובלים על כולם. 

 << אורח >> יערה שילה: << אורח >>   

אבל שנייה. רון, כפרה עליך, אני באמת רק מסתכלת על הילד הזה. אגב, רון, מחקרים מראים שמצלמות לא מונעות אירועים, אבל לא משנה, הן רק מתעדות. 

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

תגדילו את שעות ההדרכה, את שעות הצפייה של אנשים מקצועיים. תעשו שם לחץ. תעזרו לנו. אם אתם באמת רוצים לגבות את הילדים ולשמור עליהם, תעזרו לנו להגדיל שעות צפייה של מדריכה חינוכית בתוך השטח שתסביר ותפתח תוכניות. 

 << אורח >> יערה שילה: << אורח >>   

תני לי דקה לסיים, לוסי. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

יערה, לסיכום. 

 << דובר_המשך >> יערה שילה: << דובר_המשך >>   

לסיכום, במחקר שלפחות אני ראיתי – ואני חושבת שהראיתי את זה גם ליוסי מספר פעמים – הכשרה, הדרכה, מונעת אירועים. מצלמות מתעדות אירועים. בסופו של דבר, אם נשקיע באנשי החינוך ונשקיע בהכשרות ונשקיע בהדרכות, יש לנו סיכוי שזכויות הילדים יישמרו. אני חושבת שלקחנו את הכלי והפכנו את הכלי למהות. חבר'ה, הכלי של המצלמות הוא לא המהות. הוא לא המהות. הוא יכול להיות בדרך לפתרונות אבל הוא לא המהות. יוסי, אני ממש מבקשת שמישהו יסתכל על הזכויות של הילדים, כי אני חושבת שזה הכי משמעותי באירוע הזה. בסוף הילד לא בוחר את הגן הוולונטרי הזה, רון. בסוף מסתכלים על הילד הזה כל כך הרבה הורים ומרכלים עליו בגינה או לא מרכלים עליו בגינה. 

 << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >>   

אם את חוששת אל תרשמי אותו לגן כזה. מה את רוצה? אל תרשמי אותו. 

 << אורח >> יערה שילה: << אורח >>   

זה לא משנה. אתם פשוט לא מודעים לאירועים. אני מבקשת לשים לזה לב, וזה הכול. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

חברים, הנקודות האלו עלו במשך כל הדיונים, ואנחנו שמנו מול עינינו רק את טובת הילדים. קונסטנטין, בבקשה. 

 << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >>   

תודה. אני מהנדס רכבות במקצוע שלי. הגעתי לחינוך רק לפני 30 שנה. אז אני מומחה ברכבות, ואני מרגיש פה ברכבת שהיא ללא בקרה, נוסעת ומגבירה את המהירות ללא שום מחסום וללא שום ניווט. חלמנו על שינוי חוק המצלמות, חלמנו. אנחנו הקמנו את המצלמות בגנים שלנו עוד כשיוזמי החוק היו עוד בצבא, אני חושב. זה פעל וזה היה בסדר. אנחנו השתמשנו בזה. אני אישית פיטרתי שש מטפלות שלא עמדו בסטנדרטים של הארגון. זה היה לטובת הילד. היום השיפור של החוק הוא שיפור מאוד ישראלי. כלומר, רצינו לשפר וגרמנו לנזק. זו בדיוק השיטה. לכן כבוד יושב-ראש הוועדה, זו לא ועדה עוינת לגנים, זה החוק עוין כלפי מעונות. 

ועוד שני דברים. אני הבנתי כך שניטור בפנים הוא חובה. ככה במשפט אחד. 

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

הניטור מאפשר למשרד החינוך להיכנס. 

 << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >>   

הבנתי. אבל חובת ניטור בתוך החוק. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

מי שיש לו מערכת שמתאימה לניטור.

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

אני חוזרת ואומרת, החוק לא מציין - - -

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

מה זה חובת הניטור? אתה לא רוצה את המצלמות, אל תשים אצלך. 

 << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >>   

לא, לא. יש לי מצלמות. אני רוצה ניטור. רוצה או לא רוצה, אבל זה חובה. אני מתכוון שבחוק כבר רשום שניטור זה חובה. 

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

כל מה שהם עושים זה לבדוק שהן עובדות.

 << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >>   

אני יודע מה זה ניטור. אני אומר חובה. המילה חובה היא מילת המפתח. 

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

לא יודע. אתם צריכים לרצות שזה יהיה קבוע בחוק. 

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

סליחה, רגע. אני אבהיר רגע מה החוק אומר. החוק לא אומר שחובה על משרד החינוך להתקין מערכת ניטור. הוא אומר – אני אקריא רגע.

 << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >>   

לא חובה לו, חובה לי. 

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

חובה לך לאפשר לו להיכנס ולהתקין לך את המערכת אם הוא מודיע לך שהוא רוצה להגיע ולהתקין את המערכת. 

 << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >>   

זה חובה. אם זה חובה זה חובה. 

 << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >>   

אתה מתנגד לזה?

 << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >>   

אני לא מתנגד, אני שואל כי לא הבנתי. 

 << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >>   

סתם, לדעת מה העמדה שלך. 

 << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >>   

אני רוצה ניטור. 

 << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >>   

אחרי שהבנו מה הנוסח, אתה בעד או נגד?

 << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >>   

אני אישית גדלתי בברית המועצות. אני שונא כשהמדינה מחליטה בשבילי מה לעשות. אני בעד ניטור כשאני מחליט. 

 << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >>   

אוקיי, הבנתי. 

 << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >>   

עוד דבר אחד. 

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

אני רוצה להבהיר את זה לפרוטוקול, שיהיה ברור. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

אז אנחנו בעד ניטור שמחויב לבדוק שהמצלמות עובדות. יש מצלמות לא בשביל קישוט.  

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

אני אקריא את הסעיף מכיוון שלא הקראתי פעם קודמת.

 << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >>   

רגע. יש לי עוד שאלה מאוד חשובה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

רגע. אחרי הנקודה הזאת ניתן לך להמשיך. נירה, בבקשה, תקראי. 

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

מאחר שהשתמשנו במונח ניטור לעניינים אחרים שקשורים בצפייה מקוונת, קראנו לזה כאן "סמכות התקנת מערכת חיווי תקינות". זה יהיה סעיף 6א:

	
	
	
	
	"מומחה או בודק שהשר הסמיך לפי סעיף 22 לחוק הפיקוח על מעונות, רשאי, בתיאום עם מפעיל מעון יום לפעוטות, להיכנס לשטח של מעון יום לפעוטות שמותקנת בו מצלמה או מערכת מצלמות לפי חוק זה ולהתקין מערכת חיווי תקינות למערכת המצלמות, וכן לבצע בה תיקונים או  פעולות תחזוקה;
בסעיף זה, "מערכת חיווי תקינות" – מערכת חיצונית למערכת המצלמות, בעלת הגנת סייבר מתאימה, הכוללת רכיב המאפשר שליחת חיווי למערכת מרכזית, המתריע על תקלה בביצועי מערכת המצלמות לרבות ברכיב ההקלטה, הנדרשים לפי חוק זה". 



 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

וגם כאן אתם לא סומכים על מנהלי המסגרות שיתקינו לעצמם את מערכת הניטור - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

אתה לא בזכות דיבור. 

 << דובר_המשך >> יניב בר אור: << דובר_המשך >>   

- - והם יבחרו את החברה שהיא תעשה להם. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תתקין. התקנת? 

 << דובר_המשך >> יניב בר אור: << דובר_המשך >>   

לא.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

לא התקנתם עד היום. על מה אתה מדבר? די עם בלבולים. 

 << דובר_המשך >> יניב בר אור: << דובר_המשך >>   

אבל אין לך בעיה עם זה שהם מייצרים פה מונופול, כבוד היושב-ראש? אין לך בעיה עם מונופול?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

לא. קונסטנטין, בבקשה. 

 << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >>   

הדבר הכי חושב שלא צוין בחוק הוא באיזה גודל צריך להיות השלט על כך שיש מצלמות. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

שלט צריך להיות מתחת לכל מצלמה. 

 << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >>   

יש רגולציה. ברגולציה הזאת הדבר החשוב ביותר - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

נחדד את זה. קונסטנטין, השאלה הובהרה. משרד המשפטים. 

 << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>   

 רשום בכניסה. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

לא. בכניסה ובכל מקום שמופעלת מצלמה צריך להיות שלט. 

 << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >>   

יש על זה סנקציות, אבל לא כתוב אם אני עושה מטר על מטר או 2 על 2.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

קונסטנטין, השאלה הובהרה. אנחנו נענה עליה. משרד המשפטים, בבקשה.

 << אורח >> עביר מטאנס: << אורח >>   

בוקר טוב, אני מייעוץ וחקיקה.  לגבי הנקודה הזאת, כמו בדיון הקודם לגבי אמצעים סבירים אם אני לא טועה, אלה דברים שיכולים להיות מחודדים בנהלים של משרד החינוך תוך כדי הרגולציה שלהם על המעונות. כמובן, אם אין כלום אז יהיה יותר קשה לאכוף. אז אני אומרת את זה לפרוטוקול, נכון שמשרד החינוך יגיד מינימום. לא יגיד עכשיו פונט בגודל X, אבל  פחות או יותר. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

בבקשה, שרית ממשרד החינוך.

 << אורח >> שרית חאיק שפיגלשטיין: << אורח >>   

הסעיף שמדבר על יידוע בדבר הפעלת מצלמות מדבר על זה שבכניסה למעון יום לפעוטות ובכל אזור במעון שמופעלות בו מצלמות יוצב במקום בולט - - -

 << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>   

אז מתחת לכל מצלמה? 

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

זה אותו סעיף שקיים היום. לא שינינו אותו, רק שינינו את הניסוח שלו.

 << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>   

לא. אנחנו שואלים טכנית, האם מתחת לכל מצלמה?

 << אורח >> שרית חאיק שפיגלשטיין: << אורח >>   

רגע, אני עונה. כתוב: יוצב במקום בולט שלט ברור וקריא המודיע על הפעלת המצלמות במעון. השלט יהיה בסמל ובמילים בשפה העברית. במידת הצורך גם בשפה נוספת  - - - 

 << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>   

זה לא עונה לי על השאלה. 

 << אורח >> שרית חאיק שפיגלשטיין: << אורח >>   

מה היית רוצה?

 << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>   

אני שואלת מה זה בכל אזור? מתחת לכל מצלמה את רוצה שלט או בכניסה למעון? הסעיף לא ברור. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

או בכל חדר. מה זה אזור? 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

אגב, הסעיף הזה קיים היום. 

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

לא שינינו מילה בסעיף הזה. 

 << אורח >> בני פרץ: << אורח >>   

אין בעיה. שמים שלט: הגן מצולם. 

 << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>   

אבל אנחנו שואלים ברמת הפשט. למה הוונדליזם הזה? למה אי-אפשר לקבל תשובה ברורה? 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

מה עשיתם עד היום? 

 << אורח >> שרית חאיק שפיגלשטיין: << אורח >>   

אם יש קושי אנחנו נסביר. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

חברים, רגע, רגע. אני מבין שיש פה הצעת חוק, אבל הסעיף הזה נמצא גם בהצעת החוק הקיימת. מה עשיתם עם זה עד היום?

 << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>   

היה לנו שלט בכניסה למעון.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

יופי, אז מה השאלה? 

 << דובר_המשך >> קרן אוחנה איוס: << דובר_המשך >>   

אוקיי. 

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

זה מה שצריך.

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

אני מניחה שהפרשנות היא לגבי מעונות גדולים שהאזורים הם מרוחקים אחד מהשני. אבל שוב אני אומרת, לא שינינו דבר בסעיף הזה, רק את הדרך שבה הוא מנוסח. 

 << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>   

בסדר גמור. תודה. 

 << אורח >> עביר מטאנס: << אורח >>   

שוב, הדברים יוכלו להיות מחודדים בנהלים של משרד החינוך. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

שרית, יש לכם התנגדות להביא את זה בנהלים ולחדד את זה?

 << אורח >> שרית חאיק שפיגלשטיין: << אורח >>   

בכלל לא. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה רבה. בני פרץ, בבקשה. אחריו ולרי, ואנחנו מתקדמים. בבקשה. 

 << אורח >> בני פרץ: << אורח >>   

כבודו, לאור מה שקרה עם הגנים הפרטיים והאחרים, יצא להם שם. אנשים גם נפגעו ואנשים סגרו את הגנים שלהם והחליטו לא להתעסק בכל הבלגן הזה. לכן באים להגן מפני ההתעללויות שקרו בגנים לילדים. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

אנחנו לא באים להגן על ההתעללויות, סליחה. רוב המקרים קרו בכלל במעונות הסמל. זה לא בסדר מה שאתה עושה. 

 << אורח >> בני פרץ: << אורח >>   

 שנייה. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

לא. זאת הכללה שהיא לא מקובלת.

 << אורח >> בני פרץ: << אורח >>   

קרה מה שקרה. עקב זה - - -

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

זו הכללה שהיא לא מקובלת. 

 << אורח >> אליהו בן מויאל: << אורח >>   

אף אחד לא הפריע לך. תן לו לדבר. 

 << אורח >> בני פרץ: << אורח >>   

אני לא הכללתי אותך, אני אמרתי שקרה. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

רק בשביל הפרוטוקול, לא רוב המקרים קרו במעונות הסמל. 

 << דובר_המשך >> בני פרץ: << דובר_המשך >>   

קרה מה שקרה וזה מה שהוציא שם רע בכל הנושא הזה. מנסים להגן על הילדים ואתה דוחף את עצמך.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

אני רק רוצה לחדד – אמרתי את זה בישיבה קודמת ואני אומר את זה גם עכשיו – הרוב המוחץ של המנהלים, הסייעות, הגננות, עושה עבודת קודש, שומר על ילדנו ועושה את העבודה בצורה הטובה ביותר. אנחנו נותנים בהם אמון מלא. יש גם עשבים שוטים ואת אותם עשבים אנחנו באים לעקור. 

 << דובר_המשך >> בני פרץ: << דובר_המשך >>   

זה מה שבאתי להגיד. שמם הטוב של הרבה מהם נפגע ואז באים לפה לגונן. אז אני אומר, היות שאנחנו יודעים שכל אימא דואגת לילד שלה, היא מפחדת עליו והכול - - - 

 << אורח >> יערה שילה: << אורח >>   

גם אבא. 

 << אורח >> בני פרץ: << אורח >>   

גם אבא, אבל לרוב האימא יותר בנושא הזה. כבודו, יש פתרון, דבר אחד קטן שאפשר להוסיף. לפני שהולכים למשטרה ואומרים: הוא נפגע, הילד נפל וכדומה – ויתחילו להגיד שזו התעללות והיא פגעה בו, בוא נביא דבר כזה, שהאימא ומנהלת הגן ישבו ביחד ויראו את אותו קטע מה קרה לילד. אולי זה משהו שקרה בין הילדים, אחד דחף את השני. שלא ישבו שתי מפקחות על 40 ילדים. אי-אפשר כל הזמן לרוץ אחרי כל הילדים. לאחר מכן יראו אם זה בכלל דבר שזקוק למשטרה או לא, לפני שמוציאים שם רע לגן. ואז מפקחת תבוא יותר ותראה איך מתנהל הגן. היא יכולה לבוא ולהגיד אם התנהל נכון, אם היא צריכה להגיד משהו לגבי אופן הניהול. היא יכולה לבוא לראות סרטון של יום אחד, תבחר איזה יום בחודש שהיא רוצה ובזה תפתרו. 

אבל אומרים פה שצריך פרטיות לילד. אם ההורים ישבו ויראו ילד שהשתין, יצחקו על האימא הזאת: הינה, הבן שלך עשה, נפלט לו? אני  לא מאמין. מה זה פרטיות של הילד? הילד הוא קטן, אתה בא לשמור עליו. אין לו עניין של פרטיות. פה באים לראות איך לפתור את הבעיה של המצלמות, הפיקוח והכול בצורה נכונה לפני שהולכים להשמיץ את הגן. כי אימא יכולה ללכת למשטרה ומחר העיתונות כבר תפרסם, ועד שיוצאת האמת הגן הזה נפגע והורים הלכו. חבל. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה רבה. 

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>   

שאלה מקצועית לליאור. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

שנייה, אני אתן לך תכף. ולרי, בבקשה. 

 << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >>   

תודה. חברי הכנסת היוזמים, אני רוצה לפנות רגע אליכם. אני רוצה קודם כול להגיד תודה על ההבנה, על השונות של מעון יום שיקומי, על המערכת והמבנה וכוח האדם וכל הדברים האלה. אבל אני רוצה להאיר זרקור על משהו שעלה פה מתחילת הדיונים דווקא מכם, מחברי הכנסת ומהרבה מהדוברים ובסוף לא בא לידי התייחסות, אני לא כל כך יודעת איך. במעונות הכלליים כשיש פעוטות עם צרכים מיוחדים, ההתנהגות שלהם הרבה פעמים שונה ומאתגרת, והעובדה שההורים צופים בזה מעלה חשש מהתיוג ומהשיח בין ההורים. זה משהו שכל הזמן דיברנו עליו בתחילת הדרך. 

 << אורח >> שרית חאיק שפיגלשטיין: << אורח >>   

השיקומיים מוחרגים. 

 << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >>   

אני לא מדברת על השיקומיים, אני מדברת על הפעוטות המשולבים במעונות היום הכלליים. יש כאלה ואנחנו שואפים שיהיו יותר כאלה, וזה הכיוון שאנחנו הולכים אליו. אז כשהילדים האלה יותר מאתגרים, יותר מושכים תשומת לב, ואנחנו יודעים את הקושי בעמדות של כלל האוכלוסייה כלפי ילדים עם צרכים מיוחדים, ואז ההורים גם אחר כך יושבים בגינה ומדברים על זה, אנחנו הולכים לכיוון שיש פה איזשהו חשש של תיוג, של הדרה.

עכשיו, רון, להתייחסות שלך שהדבר הזה הוא וולונטרי, אתה יודע בסוף ההורה בוחר את הגן בקהילה, בשכונה, ואם אלה הגנים שיש, שם הוא יהיה. זאת אומרת, צריך לקחת בחשבון. אני לא יודעת אם אפשר עדיין לעשות איזשהו שינוי בחשיבה הזאת, אבל לשים על השולחן שהמהלך הזה שהורים צופים עלול מאוד להוביל לתיוג ולהדרה, ובהמשך להדרה נוספת של אותם ילדים מהקהילה שלהם. 

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

אני חייב לומר משהו בנושא הזה. קודם כול, היום לצערי הרב-מאוד לא משלבים. אין. בגילאים האלה של לידה עד שלוש כמעט ולא קיים שילוב. כמעט ולא קיים.

 << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >>   

זה לא נכון, רון. 

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

אבל זו לא הנקודה. רציתי לומר שאם החוק הזה יחריג, ובגלל ילד משולב אי-אפשר יהיה להתקין מצלמות אז בטוח לא ישלבו, ואני לא רוצה לתייג אותם. אם הורה רוצה להכניס את הילד שלו הוא כמו כולם. 

 << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >>   

אני מבינה את זה. אני רק אומרת - - - 

 << אורח >> אליהו בן מויאל: << אורח >>   

אני לא רואה בזה מקום שזה יכול להפריע, בתור אבא שיש לו שני ילדים.

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

גם אני לא. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

אליהו, בוא ניתן לה לסיים. 

 << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >>   

אני מבינה את זה. רון, אם היה לי איזשהו פתרון, אני בדיוק מבינה שאם אנחנו נעשה החרגה ונגיד: במעון שבו יש ילד משולב אז ככה וככה – אז לא הועלנו. אבל המנגנון האחר אני רוצה לשים אותו על השולחן שיש לו פוטנציאל מזיק, ויכול להיות שנצטרך לבחון גם את זה בהמשך הדרך. 

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

מה הבעיה שכל פעם כשהצפייה העיתית תהיה היא תהיה עם מדריכה, מדריכה ומפקחת, מדריכה ומנהלת הגן, אבל שתהיה מדריכה חינוכית. אם ההורים יודעים שיש מדריכה חינוכית ומפקחת שמסתכלות בפן הכי מקצועי שיש והן הכי שומרות על הילדים, מה הבעיה לתת להן? למה לתת למלא הורים שבאמת יכולים לעשות שיימינג, יכולים לדבר בגינה, יכולים לגלות פתאום ילדים מיוחדים ומאתגרים ולנדות אותם קצת מהילדים שלהם? זה קורה. מספיק שילד נושך, שזה שלב התפתחותי, הורים אומרים: אל תתקרב לילד הזה כי הוא נושך. דברים קטנים, אני לא מדברת על משהו מיוחד. למה לא לטפל בזה כמו שאנחנו רוצים בצורה חינוכית? 

 << אורח >> אליהו בן מויאל: << אורח >>   

זה תלוי איך את מחנכת את הילד שלך להסתכל על ילד כזה. 

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

ברור. אבל יוסף, הבנת? על זה אני מדברת. לגבי הצפיות העיתיות האלה, שההורים יסמכו שבאמת יש פן פדגוגי וחינוכי שמסתכל בצורה הכי מקצועית שיש, ותיתן לו ארבע שעות, שש שעות. תקצה את זה. שם תשקיעו את הכסף הזה. יש עוד תקציב, תשימו את זה שם.

 << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>   

אם אפשר להגיד מילה לרון ולאופיר, כי אני תכף צריכה לצאת. אתם הורים צעירים, אני כבר סבתא. אני מסיימת את פעילותי כמנהלת מעון אחרי 26 שנים. אני רוצה להגיד לכם משהו כמי שמנהלת מעון. כשיצאנו לדרך עם חוק הפיקוח – דרך אגב, פתחתי את הגן בשביל הבן השלישי שלי איתי שהוא ילד עם צרכים מיוחדים. הוא נולד ככה. היום הוא לוחם בעוקץ, הוא כבר בן 19. התגברנו על הקשיים, אבל פתחתי לו גן, כי כשחיפשתי לו מסגרת לא מצאתי ואני פרשתי ממשרד החינוך ועברתי למגזר הפרטי. 

חברתי לוועדה לזכויות הילד ולוועדת החינוך כמי שבאה לתקן עוולות בכלל שקשורות לשימוש חורג, ונוכחתי לדעת שלאורך השנים המוטיבציה שלי ירדה, לא בגלל ההורים ולא בגלל הילדים, כי חדוות המקצוע לא עברה לי. מה שעבר לי זה המורל האישי שלי והמוטיבציה שלי להתמודד כמו שאתה קראת לזה רגולציה, ביורוקרטיה וכו'. אני מברכת על חוק המצלמות. יושבים פה ראשי ארגונים אחרים לשולחן – שדרך אגב, המחלוקות שלנו התחילו שם. למה התפצלנו לכל כך הרבה? דווקא שם. אני הייתי כינה על ראש קירח, ראש הארגון היחיד שעמד מאחורי יפעת. ואני רוצה להגיד לכם שגם קיבלתי איומים על החיים שלי כשהחוק הזה עבר. אמת או לא? 

אבל לא לשם כיוונתי. בסוף, בסוף, אני קמה בבוקר, פוגשת הורים, פוגשת ילדים, מחבקת. אני מבינה את החששות שלכם ואת הפחדים שלכם, ואני מבינה שגם יש מקומות שהם פחות טובים. אבל אני חושבת שאם אתם רוצים כרגע לשמר מסגרות חינוך שימשיכו להתקיים – כי מה לעשות, המדינה לא יכולה מחר לקום ולהקים מסגרות לחצי מיליון ילדים שהם הנתונים בשטח, וכל זמן שאתם צריכים אותנו ואנחנו כאן – אני חושבת שעם המקלות האלה יהיו חייבים לבוא גזרים. אני מברכת על החקיקה. אני חושבת שהמצלמות הן דבר חשוב. אני חושבת שהן צריכות לשרת את כל הצדדים. כמנהלת מעון הלוואי הייתם נותנים לי כלי למגר תופעה טרם היא קורית, כדי שאני אוכל להשתמש בה כאלמנט מניעתי. 
 
אני יושבת כאן, יש לי מעון עכשיו שנמצאים בו כרגע 36 ילדים עם שמונה נשות צוות, שאני סומכת עליהן כמו שאני סומכת על הבנות שלי. אבל כמו שאתם יודעים, אין לנו אמון בכוס שאנחנו שותים בה, אבל לקחתם ממני את היכולת לשלוט בסיטואציה. אני הודעתי להורים בגן שלי שאצלי בשנה הבאה לא יהיו מצלמות. כמו שאמרת, זה וולונטרי,  ומי שירצה יבוא לגן הפרפר, ומי שלא ירצה לא יבוא. אני אשת חינוך טובה, ואני חותמת על זה. מי שירצה לבוא לגן שלי יבנה את זה על אמון וביטחון. אני מאוד מקווה שדרככם תצלח. אני רק יודעת שלהבא המקום שלי פה הוא לבקש מכם לזכור שיש עוד יושבים לשולחן ויש עוד במשולש הזה חוץ מהורים וילדים. אתם תצטרכו לשלוח את הילדים לאן שהוא. תדאגו שהמקום הזה יהיה טוב בגלל האנשים שמפעילים אותו, לא בגלל אמצעי הבטיחות שאתם מתקינים בו. אני רוצה לבוא לעבודה שלי שמחה, מאושרת, יודעת שיש לי רוח גבית מכם, כמו שהורה ששולח את הילד שלו לגן עם מצלמות והוא יודע שיש לו רוח גבית מכם. 

זנחתם אותנו. אנחנו יושבים פה ומרגישים כאחרון הנאשמים. אנחנו הפכנו להיות הקורבנות. אני יכולה להגיד לכם שבדרך לכאן קיבלתי טלפון מגננת שלי שיצאה אחרי עשרה ימי מעצר בית ולא נמצא בצילומים דבר. דבר. הצליבו בין הקלטות לבין צילומים. הגננת אומרת לילד: לך מכאן – והאימא מאשימה אותה בהתעללות. כשפותחים מצלמה רואים שמישהי שטפה את הגן והיא אומרת לו: לך מכאן – כדי שהוא לא ידרוך במים הרטובים. על זה היא ישבה עשרה ימים במעצר בית. לי נשבר הלב. הגן הזה נסגר, הילדים התפזרו למקומות אחרים. היא לעולם לא תחזור להיות במקצוע, גננת עם תואר ראשון ותואר שני, וזה שובר את הלב. זה יכול היה להיפתר ברגע בצורה אחרת. 

 << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>   

אם היו מצלמות אונליין. 

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

אם הייתה הדרכה כמו שצריך ואם הייתה צפייה של מדריכות. 

 << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>   

זה לא קשור למצלמות האונליין, זה קשור לאמון וקשור להרחבת סמכויות ויכולות. כמו שאתה אומר, זה וולונטרי. אתה תיתן מענה בסוף אולי ל-5%. זה מה שיגרום לך לישון טוב בלילה? או שאתה רוצה לדאוג גם ל-95% שלא ייקחו את זה? רון, אתה שמת לעצמך לדאוג לילדים. לדאוג לילדים זה לא לדאוג רק למי שייקח את זה וולונטרי. בוא, שים איתנו יד. אנחנו יכולים למצוא פתרונות יותר טובים ממה שיצביעו עליו כאן היום. אנחנו צריכים, זה באחריות שלנו לדאוג לכולם. 

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>   

צריך רק לשבת ולדבר ולחפש פתרונות. 

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

יש לי גן בהוד השרון שלא מפסיקים לשים בו מקלטים ולא מוצאים כלום. העובדות כבר נתנו מכתב התפטרות. גן בהוד שרון ששמים בו מקלטים, אין כלום. וכל פעם עוד אימא ועוד אימא. אתמול הגננת אמרה לי – עם תואר ראשון ושני והיא גם מדריכה: לוסי, סגרתי את הגן, אין לי עובדות. העובדות הגישו לי מכתב התפטרות אחרי מלא שנים שהן עובדות שם. מה זה? 

 << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >>   

מציאות מדומה. לא יודע, אולי אנחנו במדינה אחרת שאנחנו לא רואים את כל המקרים. אתם מציגים תמונה כאילו האלימות לא קיימת. למה אתם הופכים את זה ל-100% כאילו לא קיים? 

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

אבל אני לא אומרת שזה לא קיים.

 << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>   

שלא תטעה, האלימות קיימת. 

 << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >>   

לך נקרע הלב? לי נקרא הלב שהיה פה אבא, עולים מצרפת, והמטפלת עשתה אותו נכה לכל החיים. הוא לא הפסיק לבכות פה. מזה נקרע לי הלב. 

 << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>   

אני מסכימה איתך. 

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

גם לנו כואב הלב. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

בשביל זה להרוס את כולם?

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>   

שיורידו להם את הידיים והרגליים. אנחנו צריכים למצוא פתרונות בלי לפגוע באחרים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

חברים, תודה רבה. 

 << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>   

אני בצד שלך. אני גם עורכת דין ואני לא מוכנה לייצג אף אחת. אף אחת. 

 << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >>   

חנן, אני מציע שנשב יחד לפני הדיון הראשון בממשלתי לגבי הגזרים.

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>   

אני אשמח. 

 << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>   

מהמם. תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

אליהו, בבקשה.

 << אורח >> אליהו בן מויאל: << אורח >>   

שלום, חלק מכירים אותי, אני יו"ר שדולת הנכים בכנסת. אני בא ומציג את הדברים כהווייתם. בוועדות הקודמות הוכחתי בכמה מקרים שכמה ילדים יצאו כמו כדור פינג-פונג ממנהלת של מסגרת או מגננת או מעוזרת גננת, ואנחנו מטפלים בשטח ביום-יום לא פעם ולא פעמיים במקרים כאלה. אנחנו לא מכלילים את כל הגננות, הסייעות והמלוות ולא אף אחד. כולן נשמות טובות ויכולות להיות הכי טובות. בכאבי שיניים הפה שלך יכול להיות הכי מבריק, אבל שן אחת רקובה יכולה להזיק לכל הפה. אם לא נעקור את השן הזאת - - - 

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

או שנטפל גם בשיניים האלה. צריך לטפל לפני עקירה. 

 << אורח >> אליהו בן מויאל: << אורח >>   

לטפל בשן הרקובה שלא תזיק לכולם. 

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

כן, לטפל.

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>   

צריך לעשות עששת לפני. 

 << אורח >> אליהו בן מויאל: << אורח >>   

בדיוק. כאן אנחנו צריכים לקחת בחשבון, אם לא תהיה עבודת מיגור תופעה על אכיפת החוק ואכיפת החוק תהיה בתוך הנושא הזה, אנחנו עדיין נמצא קורבנות של ילדים חסרי ישע. אני נתקל בהרבה חסרי ישע בשטח. היושב-ראש כאן יודע מהמקרים, אתם יודעים מהמקרים, הצגנו אותם. אסור לעבור לסדר-היום מהדברים האלה.

אנחנו צריכים להתייחס לזה בכובד ראש, אם לא בדיון הזה, אז בדיון הממשלתי לקדם את הנושא הזה כמה שיותר. להעמיד מיגון כלפי כל ילד וילד. אנחנו שולחים את הילדים עם חיוך מהבית, אנחנו רוצים אותם בחזרה עם חיוך לבית. 

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

כלפי כל חסר ישע. זה לא משנה ילד או לא. התנדבתי במקומות עם נכים ומה שקרה להם זה אימאל'ה ואבאל'ה. העיקר זה מוסדי. 

 << אורח >> אליהו בן מויאל: << אורח >>   

אנחנו צריכים לחנך גם את הילדים שלנו. 

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

אני רק רוצה להזכיר שהמעונות השיקומיים הוחרגו מההסדרים של האונליין והצפיות השונות בחוק הזה. הם לא מופיעים בחוק הזה. אני רק מדגישה למי שאולי לא הבין. 

 << אורח >> אליהו בן מויאל: << אורח >>   

אני אומר עוד דבר אחד, ותפתחו את האוזניים טוב-טוב. כמו שאת אומרת לי: החינוך היום של ההורים ולא של הילדים – זה בא מההורים. לחנך את הילד שיש לו חבר חריג – הוא לא חריג, הוא מוגבל. ואם את תלמדי אותו בבית שהילד הזה הוא בדיוק כמוך, איך שתציגי אותו ככה את תתייחסי אליו. אבל אם יסתכלו עליו בחצי זווית אחרת כמו משהו שהוא חריג לעומת הילד שלך, כאן יש בעיה. לדברים האלה אנחנו צריכים לשים לב. 

 << אורח >> יערה שילה: << אורח >>   

זה לא מה שאמרתי אבל לא משנה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה רבה. 

 << אורח >> אליהו בן מויאל: << אורח >>   

אז אדוני, צריך לקחת את זה בחשבון. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

כן, בבקשה.

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

השאלה מי יעשה את זה, אותן מחנכות שאף אחד לא מסתכל עליהן?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה רבה. 

 << אורח >> נועה שאואר: << אורח >>   

שלום, אני מכוח לעובדים, ראש ענף הגיל הרך. אני רק רוצה להבין דבר אחד. בכל הצעת החוק אנחנו לא כל כך רואים דברים שמגינים על המטפלות עצמן שיצטרכו וירצו לעזוב ולהתפטר. אז פשוט צריך לייצר איזשהו מנגנון שיאפשר להגן על המטפלות עצמן שירצו לעזוב, שיתפטרו בגלל הצעת החוק, בגלל צפיית האונליין. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

דיברנו על זה בדיונים הקודמים. הזכויות נשארות כפי שהן היו. 

 << דובר_המשך >> נועה שאואר: << דובר_המשך >>   

אז ההתפטרות בדין מפוטרת?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

אכן כך. 

 << דובר_המשך >> נועה שאואר: << דובר_המשך >>   

אוקיי. 

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

זה לא מופיע.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

כי זה ברור מאליו. 

 << אורח >> נועה שאואר: << אורח >>   

אנחנו מקווים שזה ברור מאליו. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   
.
כן, ככה זה נאמר. 

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>   

שאלה מקצועית לגבי מערכת החיווי – זו שאלה גם לליאור. אתם רשאים לבוא ולהתקין. מגיע מתקין והמערכת לא מתאימה. אני רוצה להבהיר מה קורה אז מבחינת מימון, מבחינת ארונות, מבחינת כל הדברים. האם יש פה מימון של משרד החינוך, האם יחייבו אותם? 

 << אורח >> ליאור טוביה: << אורח >>   

חנן, נכון לעכשיו אנחנו לא מחייבים. אני רק מוודא שמערכת המצלמות שלך עובדת, תקינה ועומדת בתקנות החוק. אני לא מחייב אותך כרגע אם אני לא יכול להתחבר ממערכת הניטור למערכות שלך. 

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>   

זה נכון לעכשיו. מחר ליאור מתחלף ויבוא מישהו רשאי. זו השאלה. 

 << אורח >> ליאור טוביה: << אורח >>   

זה לא קשור לפרסונה. זו ההחלטה, זו מדיניות שלנו, ואתם מכירים את זה כי הייתם שם - - -

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

אין בעיה. אבל נירה, למה אי-אפשר לכתוב את זה? זאת אומרת, במידה שהציוד לא מותאם אז שיהיה כתוב. 

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

יש אפשרות לקבוע תקנות בעניין הזה. בעיקרון משרד החינוך כרגע דורש מכם מערכת מצלמות שעובדת.

 << אורח >> ליאור טוביה: << אורח >>   

נכון. 

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

כל עוד אתם עומדים בזה אני מניחה שהוא לא יוכל לדרוש. 

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

אבל היא לא מותאמת ניטור.

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

אז זה לדעתי משהו שצריך להיקבע בתקנות.

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>   

יפה. לפי הסעיף כרגע יכולים לדרוש להחליף את המצלמות או לשים ארון או כל דבר אחר. השאלה היא שברגע שמגיע משהו – ועשו את זה – האם יהיה לו פה מימון כנגד? כי לפני זה לא נקבעו דברים. 

 << אורח >> ליאור טוביה: << אורח >>   

חנן, אני רוצה רגע להבהיר. נניח שאני אחליט שאתה צריך להתאים את עצמך למערכת הניטור שזה רק ה-DVR, לא מצלמות, לא קופסאות ולא בטיח. זה רק המוח של המערכת וזה ה-DVR. אנחנו כרגע לא מחייבים. רק בשביל לסבר את האוזן מבחינת נתונים, ביקרנו ב-2,000 מעונות סמל עד היום. רק ב-1,500 התקנו מערכת ניטור, כי ב-500 האחרים המערכת שלהם לא התאימה למערכת הניטור. לא חייבנו אותם. כל מה שחייבנו אותם זה בשביל לעמוד בתקנות החוק שמערכת המצלמות שלהם עובדת ומקליטה על פי החוק, נקודה. 

רוצה עוד נתון? מתוך 1,500 המעונות 847 מעונות לא עמדו בתקנות החוק. כלומר, מערכת המצלמות שלהם לא הייתה תקינה. ה-DVR לא עבד, לא הקליט כמו שצריך, מצלמות לא עבדו ועוד אלף ואחת סיבות אחרות. אז זה המצב בשוק כרגע. זה הכול. 

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>   

אני לא מדבר לפי הרגש, אני שואל פה משפטי עכשיו. 

 << אורח >> ליאור טוביה: << אורח >>   

אמרתי לך, אני לא מחייב. 

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

אז אולי באמת רק לכתוב את זה. 

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

סעיף 10 בחוק המצלמות הקיים מאפשר לשר באיזשהו מנגנון עם שר המשפטים והתייעצות עם השר לביטחון פנים להתקין תקנות לגבי אופן התקנת מצלמות, סוג המצלמות, איזו טכנולוגיה תהיה בשימוש. אני חושבת שהרזולוציה שמתאימה לעניין הזה היא הרזולוציה של התקנות האלה. 

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>   

אבל זה לפני שהתקינו. זה לא נעשה. זו השאלה. הם התקינו כדי לא לעבור על החוק בלי לדעת מה קורה כי לא תיקנו תקנות. אי-אפשר לבוא ולהגיד: אתה האזרח אשם שלא התקינו בזמן את התקנות. זה שלא התקינו תקנות בזמן זו עוולה של הממשלה, לא של האזרח. 

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

כנראה הם הצליחו איכשהו ליישם את החוק הזה בלי תקנות, כי עובדה שהוא עובד. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>   

אבל בסעיף הזה אפשר לכתוב: "בכל מקום שהמערכת מאפשרת התקנת ניטור". 

 << אורח >> שרית חאיק שפיגלשטיין: << אורח >>   

לא, אנחנו לא נידרש לזה. זה לא מתאים לחקיקה הראשית. אם יהיה צורך - - - 

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

אני לא יודעת. זה משהו שצריך שנייה להחליט לגביו. צריך לדון בזה. 

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>   

ואז להגיד: כאשר אתם נאלצים להחליף תחליפו כבר לתקנות החדשות. 

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

יוסי - - - אבל אי-אפשר להתקין עליה ניטור. אז לא ידרשו מהם לשדרג אותו. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

אבל זה מה שהוא אמר. הוא אמר את זה בקולו. 

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

אבל שיהיה כתוב.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

זה רשום בפרוטוקול. ואני גם חושב לחדד את זה בתקנות בנושא איזה תקן צריך להיות למצלמה, ל-DVR. ראוי שזה יהיה. 

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>   

כן, כדי שבעתיד אם יאלצו להתחיל להחליף מערכת ידעו לאיפה. אבל לאותו רגע ואילך, לא אחורה. 

 << אורח >> נרמין ברהום: << אורח >>   

אני מייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים. הניטור בסופו של יום נוסף בדיון הקודם כי יש אחריות על מפעיל המעון לוודא שהמצלמות האלה פועלות, והניטור יכול להתבצע - - -

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

זה הבנו. אבל להחליף ציוד שלא - - -

 << אורח >> נרמין ברהום: << אורח >>   

זה סוג של ערובה. 

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

לא, לא הבנת. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

הניטור הזה בא לסייע לכם. אם זה יתאים זה יסייע, אם זה לא יתאים ליאור אמר בקולו שהוא לא מחייב אתכם להחליף את המערכת. 

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >>   

סבבה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

טוב. לפני שאנחנו עוברים להצבעה אני רוצה להגיד לחנן, קרן, חן, יניב, לוסי ושאר הארגונים שלא נמצאים פה, אם זה ליאור גבאי, ויצ"ו וכולם, אני אכנס שולחן עגול בעוד שבוע מהיום לקראת הדיון בממשלתית שאני מנסה לכנס בשבוע וחצי-שבועיים הקרובים, כדי לעשות את ההתאמות שרצינו לעשות כבר פה בסעיפים בגלל בעיות טכניות בלבד. אני חושב שאופיר אמר את דעתו, רון אמר את דעתו, זו גם דעתי. אני חושב שראוי שמנהלות, ואגב אני חושב שראוי שגם מדריכות - - - בזה אנחנו חלוקים עם משרד החינוך. בנושאים האלה אנחנו נדון בשולחן עגול ומצומצם. 

 << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >>   

אני מבקשת להזמין גם אותנו. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

נזמין גם אתכם. אני רוצה שתהיו שותפים למהלך הזה, ואנחנו נשלים את החקיקה הזו עם חקיקה ממשלתית. ברשותכם, אני עובר להצבעה. 

 << אורח >> נירה לאמעי רכלבסקי: << אורח >>   

יוסי, רק עוד משהו קטן. משרד המשפטים ביקש ממני להבהיר לגבי העיצום הכספי לגבי התקנת מצלמות שמדובר גם בהתקנה במקומות שהחוק דורש להתקין. אנחנו נחדד את זה בנוסח, אבל ברור שהכוונה היא לא רק להתקנה אלא התקנה במקומות שהחוק דורש שיהיו מצלמות. נחדד את זה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

בסדר גמור. 

 << דובר_המשך >> נירה לאמעי רכלבסקי: << דובר_המשך >>   

אני רק אציין שלא קיבלנו הסתייגויות לנוסח הזה. כפי שאמרתי בדיון הקודם, כי ביולי קיבלתי איזשהן הסתייגויות מהימין הממלכתי. אף אחד לא ביקש תיקון ולא ערער, למיטב הבנתי הם לא נמצאים, אז אין לנו הסתייגויות כרגע לנוסח שעליו אנחנו מצביעים. 

אני רק אדגיש שהנוסח שונה לשונית בהתאמה למה שהקראנו בישיבה הקודמת ומה שדיברנו שנכנס לנוסח, כולל הערות שהוספתי היום. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

יש רק בקשת זכות דיבור של חבר הכנסת רון כץ, גם אופיר כץ ויוסף עטאונה. 

 << דובר_המשך >> נירה לאמעי רכלבסקי: << דובר_המשך >>   

למליאה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

כן. 

 << דובר_המשך >> נירה לאמעי רכלבסקי: << דובר_המשך >>   

הם כבר רשומים.
 
 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

בסדר. אני רק מחדד. 

טוב. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות (תיקון מס' 2) (הגברת האכיפה), התשפ"ד–2024. מדובר בהצעות חוק שמוזגו, שהיו במקורן 3597, 3959 ו-2800, של חבר הכנסת אופיר כץ, רון כץ ויוסף עטאונה כנוסח שמונח כרגע בפני הוועדה. 

 << דובר_המשך >> נירה לאמעי רכלבסקי: << דובר_המשך >>   

עם ההערות שהערתי לנוסח. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

כן, כמובן. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? 

הצבעה

אושרה

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

הצעת החוק עברה לקריאה שנייה ושלישית, ותעבור למליאה להצבעה. ברשותכם אני נועל את הדיון.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:12. << סיום >>