פרוטוקולים/ביקורת/8262 5 הועדה לענייני ביקורת המדינה- 23.3.2004 פרוטוקולים/ביקורת/8262 ירושלים, כ"ד בניסן, תשס"ד 15 באפריל, 2004 הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן מושב שני פרוטוקול מס' 83 מישיבת הועדה לענייני ביקורת המדינה שהתקיימה ביום ג', א' בניסן התשס"ד 23.3.2004 בשעה 9:30 ס ד ר ה י ו ם בקשה לחוות דעת מבקר המדינה על הצורך בהמשך קיומה של החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ – לבקשת ח"כ יצחק כהן נכחו: חברי הוועדה: היו"ר אמנון כהן משה גפני יצחק כהן מוזמנים: אליעזר גולדברג, מבקר המדינה שלומית לביא, עוזר בכיר למבקר המדינה ודובר המשרד עמוס סלייפר, סמנכ"ל, מנהל חטיבה, משרד מבקר המדינה יוסף הירש, מנהל בכיר על אגף, משרד מבקר המדינה מאיר דקל, ממונה על החברות, משרד הבינוי והשיכון משה שגיב, מנהל האגף לביקורת פנים, משרד הבינוי והשיכון זהר שר, סמנכ"ל ומנהל יחידת הפיקוח על החברות, רשות החברות הממשלתיות יונתן כהן, כפרנט, רשות החברות הממשלתיות אלי שמואליאן, עוזר למנכ"ל, החברה לפיתוח מזרח ירושלים שרה מלכה, מנהלת החברה לפיתוח מזרח ירושלים בע"מ ניסן כוחי, עו"ד, יו"ר וועדת ביקורת, החברה לפיתוח מזרח ירושלים נסים ארזי, מנכ"ל החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ מרדכי יוגב, יו"ר וועדת הניהול וחבר דירקטוריון, החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ יועץ משפטי: עו"ד תומר רוזנר מנהלת הוועדה: ירדנה מלר-הורביץ נרשם על-ידי: חבר המתרגמים בע"מ היו"ר אמנון כהן: רבותיי המכובדים, אני פותח את הדיון בנושא בקשה לחוות דעת מבקר המדינה על הצורך בהמשך קיומה של החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ , לבקשת חברי ח"כ יצחק כהן. היה דו"ח מבקר המדינה על הביקורת בתחום הבינוי והשיכון שיצא ב-92' והיה עוד איזה שהוא דו"ח ב83-', שפורסם ב83-' אני חושב. עבר הרבה זמן. אבל היו פה החלטות הן של הכנסת והן של משרדי ממשלה וכנראה אף אחד לא עקב אחריהן. אז הן למעשה לא קוימו. ופה העיר את תשומת לבי חבר הכנסת יצחק כהן שיש פה כפל ארגוני, שילוש, נכון. מצד אחד, כאשר אנחנו מקצצים בהרבה מאוד תקציבים של המדינה, של הציבור, ומטילים כל מיני מטלות חדשות עליהם, ומצד אחד המדברת מדברת על הפרטת חברות ממשלתיות, ניתן לראות שהיתה פה החלטה לפני הרבה מאוד שנים לחבר את הגופים הללו, על מנת לחסוך בהוצאות תפעוליות, הוצאות של העובדים. כי המטרה של כולנו הבנתי היא פחות או יותר אותו הדבר. היו החלטות, גם בכנסת, גם במשרדי ממשלה, הדבר לא בא לביצוע, וידידי חבר הכנסת כהן ינמק. בבקשה, הבמה שלך. יצחק כהן: חלפו שתים עשרה שנה מאז הדו"ח שהיו"ר דיבר עליו. מתוך הדו"ח, אפילו דעת הרשות שבעצמה אומרת שאין עוד צורך בקיומה בשנת 1983. ויש צורך לאחד את שלושת הרשויות שאנחנו מדברים עליהן. מיזוג הרשויות מתבקש. חלפו מעל 12 שנה מאז הדו"ח שנכתב באוגוסט 89', ודבר לא השתנה, למרות דו"ח המבקר, למרות החלטות שהתקבלו פה, למרות שכולם מבינים את זה, התחושה שלי שזרמו מים בנחל ואף אחד לא שם לב, והחברה הזו ממשיכה להתקיים, שלושת החברות האלה לא מתמזגות, וכפי שציינת אדוני היו"ר, בצוק העתים שמפריטים חברות, שולחים מאות משפחות למעגל האבטלה, מצמצמים בכל מקום שרק ניתן לצמצם וגם היכן שלא ניתן לצמצם, אנחנו רואים שפה העסק מתנהל. זה הנושא על סדר היום, ופה אני רוצה את ההתייחסות גם של המבקר וגם של הנוגעים בדבר. מבחינת רשות החברות, לדעתי זה חמור מאוד שדבר כזה מתחולל ומתרחש במדינה מתוקנת. המבקר כתב מה שכתב, הוא קיבל את התשובות שהוא קיבל, ההבטחות כתובות שחור על גבי לבן. זה לדעתי חמור מאוד. זהר שר: אם הוזכרו פה שלוש חברות, והכוונה היא גם לחברת קרתא, אז אני חושב שאותה כדאי להשאיר מחוץ לדיון הזה, כי בינתיים קרה מה שקרה עם פרוייקט ממילא. יצחק כהן: זה לא היה קורה, סליחה שאני מפריע לך, אם היו עוקבים אחרי דו"ח מבקר המדינה, ומתנהלים לפי מסקנות מבקר המדינה. זה לא היה קורה. זהר שר: קרתא היא חברה שהיום אין בה למעשה עובדים. יש לה נכס, פרוייקט ממילא, נתון בסכסוך גדול בין אקירוב, חברת אלרוב, לבין קרתא. זה הנושא היחיד שדירקטוריון קרתא עוסק בו למעשה. הוצאות מטה ודברים שאפשר לחסוך בהם אין בקרתא שום דבר. אין בקרתא עובדים. יש שתי חברות פעילות שהן הרובע והחברה לפיתוח מזרח ירושלים. היו"ר אמנון כהן: קרתא אין לה עובדים, איך היא מתנהלת אם אין לה עובדים? יש עובדים או אין עובדים? מה זה מינימום? מי מייצג את קרתא? משה שגיא? מה הבעיה עם קרתא? עו"ד מאור דקל: היום בקרתא אין לא מנכ"ל לא יושב ראש. יש לה דירקטוריון מצומצם. החברה הזאת היא חברה ששבעים ושישה אחוזים מטעם הממשלה, עשרים וארבעה אחוזים מטעם עירית ירושלים. יש שמה שני דירקטורים מטעם עירית ירושלים ושלושה דירקטורים מטעם הממשלה. למרות שמותר למנות לי שבעה עשר דירקטורים בחברה הזאת. זה מבחינת התיאור של החברה עצמה. החברה עצמה, הפעילות שלה, יש לה נכס אחד שנקרא פרוייקט ממילא, שבזמנו זה היה פרוייקט הדגל. ...כריתת חוזה שבין חברת קרתא לבין חברה לימים אלרוב, חתמו אתה על הסכם, להקים את הפרוייקט עצמו. הפרוייקט נתקע כבר הרבה זמן. יש סכסוך מי אשם במחדל ואי ביצוע הפרוייקט. רצו לעשות שינוי. בימים אלה נעשים משאים ומתנים בשני מישורים: בתוך דירקטוריון קרתא לבין אלרוב, כדי לגמור את הסכסוך ולהביא אותו לפתרונו, במישור אחר, יותר גבוה, הוא מטעם רשות החברות הממשלתיות, המדינה בגדול, החשב הכללי, ועיריית ירושלים לראות איך גומרים את הפרוייקט עצמו כדי שלפחות הפרוייקט יהיה בנוי לתלפיות. זהר שר: בנסיבות אלה אין טעם בהתמזגות. אין מה למזג. החברה הזאת, קרתא, ברגע שנגיע, ואני מקווה שההסכם עם אקירוב יתממש, אז לא יישאר שום דבר מקרתא. היו"ר אמנון כהן: כמה זמן הסיפור הזה נמשך? זהר שר: הוא נמשך הרבה זמן. היו"ר אמנון כהן: מה זה הרבה? כמה שנים? זהר שר: זה סכסוך בן שנים רבות. הנושא מוכר. היו"ר אמנון כהן : כמה עובדים מועסקים בקרתא? משה שגיב: יש מזכירה, יש יועץ משפטי, חשב. הם לא עובדים. אבל משלמים להם שכר. היו"ר אמנון כהן: תקציב מאיפה מקבלים? משה שגיב: בא נאמר ככה, לא מקבלים מאף אחד מגוף חיצוני. משתדלים מאוד להכניס את החברה עם ההכנסות המועטות שיש, וזה באישור בית המשפט אפילו, כי יש עיקולים מכאן עד להודעה חדשה על הכנסות. אני רוצה להגיד דבר הרבה יותר חשוב. היו"ר אמנון כהן : אני לא מבין. יש דירקטורין ואין מנכ"ל? משה שגיב: הכוונה הכי חשובה היום של הדירקטוריון וכל מי שנמצא וקשור לחברה הזאת זה להקים ולהביא את הפרוייקט ממילא לבנייה, ולראות את האזור הזה בנוי לגמרי. קריאה: לי לא ברור כל המבנה המעוות הזה של דירקטוריון, לקחת תפקידים של מנכ"ל. אני לא מבין. משה שגיב: רוצים להוביל לכיוון, אבל אי אפשר לזרוק הכל לרוח ואף אחד לא יגיע לאיזו שהיא החלטה. יצחק כהן: מבקר המדינה כתב לכם בדיוק מה אתם צריכים לעשות. כבר שתים עשרה שנה. הוא לא אמר לזרוק את הכל לרוח. יש פה מתווה מאוד מאוד מסודר. המצב היום הוא שההכנסות הן מתוך נכס אחד קטן של החניון שפחות או יותר מחזיק לשלם לפרי לנסרים החיצוניים שמתפקדים בה. והמטרה היא להגיע לגמור את הפרוייקט. זהר שר: יש שתי חברות שיש בהן פעילות ממשית והן החברה לפיתוח מזרח ירושלים והרובע. חברת הרובע, לכל הדעות, את המטרה העיקרית שהיתה לה, לשקם את הרובע היהודי לאחר מלחמת ששת הימים, זאת היתה פעילות גדולה שהוטלה על החברה הזאת, ואת הפעילות הזאת היא עשתה. אבל נותרו והיא עושה עדיין פעולות אחרות, שלא מצדיקות גם לפי רשות החברות, גם לפי דעתנו מזה שנים רבות – אני מדבר כרגע על הרובע – הרובע מחזיקה נכסים, היא משכירה את הנכסים, היא טרם סיימה פעולה חשובה מאוד של רישום הנכסים של הרובע היהודי. רישום הנכסים ברובע היהודי הוא פעולה מסובכת בגלל אופי הנכסים האלה, זה דורש הרבה מאוד כסף. זה בתהליך של עשייה, והעשייה הזאת לא הושלמה. פרט לכך יש לחברה נכסים שהיא משכירה אותם לכל מיני שוכרים. יש החנויות בקרדו, יש כל מיני מבנים שמושכרים לבתי ספר, לישיבות, יש אתרים היסטוריים שהחברה מנהלת – יש בה פעילות. אבל גם לדעתנו הפעילות הזאת אינה מצדיקה קיום של חברה נפרדת, ולכן רשות החברות תמכה בעבר – אנחנו חשבנו שיהיה נכון לעשות הסכם ניהול בין החברה לפיתוח מזרח ירושלים ובין הרובע באופן שהחברה לפיתוח מזרח ירושלים היא תהיה החברה שתנהל גם את ענייני חברת הרובע. יש לי פה מסמכים, אני יכול להראות לכם מכתב של מנהלת הרשות, תמי בן דוד, משנת 95', שמצורפת אליו הצעת החלטה לוועדת השרים לענייני הפרטה בעניין החברה לשיקום ופיתוח הרובע, בעניין הזה. היו דיונים. זה לא הגיע לממשלה. אחר כך, מאוחר יותר, ב-1999, זה הועלה עוד פעם, ולא היתה הסכמה של השרים להעלות את ההצעה הזאת לוועדת השרים לענייני כלכלה, כאשר אני זוכר שנאמר לנו..... מה שהיה מאחורי הדברים הוא, ששתי החברות האלו הן באחריות של שרים שונים. השר האחראי על החברה לפיתוח מזרח ירושלים הוא שר התיירות, בעוד שהשר האחראי על חברת הרובע הוא שר הבינוי והשיכון. וכל מי שמכיר את הנושא, יש פה בעיה נוספת גם שעניין הבעלות על החברות . הרובע היא חברה ממשלתית מלאה, והחברה לפיתוח מזרח ירושלים יש בה שני שליש למדינה ושליש של עיריית ירושלים, וגם זה מסבך קצת את העניין. השורה התחתונה של מה שאני רוצה לומר: אנחנו הצענו בעבר את זה, ויש על כך מסמכים, ואני זוכר דיון שהיה בעניין הזה עם בייגה כשר אומר ופואד כשר שיכון, ודובר על ההצעה, ונאמר שיקדמו אותה, ושלחנו את המסמכים לחתימה, והשרים שהיו צריכים להגיש את זה לוועדת שרים – הצעת החלטה לוועדת שרים מגיש שר – לא חתמו על הצעת ההחלטה, וכך הדברים ממשיכים להתנהל עד היום. היו"ר אמנון כהן : כמה תקציב מעבירה המדינה לרובע? זהר שר: החברה הזו מתממנת מהכנסותיה. כמו שאמרתי קודם, יש לה הכנסות מדמי שכירות על מבנים. היו"ר אמנון כהן: ובקשר למזרח ירושלים? זהר שר: החברה לפיתוח מזרח ירושלים יש לה גם הכנסות עצמיות והיא גם מקבלת תקציב לצורך פרוייקטים שונים מהעירייה. מהמדינה היא גם מקבלת? רוב התקציב שלה הוא מהעירייה. שרה מלכה: רק לדייק. החברה לפיתוח מזרח ירושלים מבצעת פרוייקטים. הפרוייקטים האלה מתוקצבים בחלקם על ידי משרד התיירות ו/או עיריית ירושלים: פרוייקטים תיירותיים, פרוייקטי תשתית, פרוייקטים במזרח העיר, במרכז העיר. החברה שלנו רשאית לעבוד בכל ירושלים רבתי. היו"ר אמנון כהן : יש נקודות שמשיקות לקרתא? שרה מלכה: לקרתא לא. עם הרובע אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא. יש לנו בהחלט נגישות . היו"ר אמנון כהן: והכפילות הזאת נראית לך שהיא בסדר? עו"ד ניסן כוחי: כל שאמרתי זה שבתחום ההשקה שחבר הכנסת כהן דיבר עליו אין השקה בתחום הפעילות. אנחנו עובדים גם ברובע היהודי במסגרת העבודה מול עיריית ירושלים. אבל תחומי העבודה ופעילות של החברה לפיתוח הרובע היהודי שונים לחלוטין מתחומי הפעילות שלנו. יצחק כהן: אתם לא מסוגלים להרים את המטלות האלה? עו"ד ניסן כוחי: זו שאלה. כרגע אנחנו לא....ניהול נכסים והטאבו זה לא תחום שאנחנו .... יצחק כהן: ב82-' הכנסת החליטה על המיזוג. מרדכי יוגב: יש לנו מנכ"ל, נסים ארזי הנמצא פה, ששימש בעבר כממלא מקום ראש עיריית בת ים במשך עשר שנים. מילא בפועל את התפקיד. אני אומר כך: כבוד השופט אליעזר גולדברג, אני בדירקטוריון מזה כשנתיים, יו"ר וועדת הניהול וממלא מקום גם שנה בדיוק. בתפקיד שנה. החברה לשיקום ופיתוח הרובע עשתה את מה שעשתה בגדול, שיקמה את הרובע היהודי מאז 69' לערך, 67' החלטות, 68' התחלת ביצוע. ואכן מתוך המטרות הקונקרטיות שלה, נשארו רק כשלושה עד ארבעה פרוייקטים גדולים שמצדיקים המשך תפקוד. הכי גדול לטעמי, ובשבילו אני שם, זה החניון, שזה הבעיה הכי אקוטית של מרחב הרובע היהודי והאחיזה של יהודים או מדינת ישראל במרחב העיר העתיקה. הוא צוואר הבקבוק של החיים. אנחנו התקדמנו בו בשנה האחרונה בצורה משמעותית, כי אנחנו נמצאים על תוכנית עם מהנדס העיר ועם תב"ע ועם משרד הבינוי והשיכון ועם עיריית ירושלים . זה פרוייקט גדול מאוד, שהתב"ע התחתונה והתב"ע העליונה שלו – פרוייקט של מאה שלושים מיליון, ולא אכנס כרגע לפרטים. המשימה השנייה שנותרה לחברה היא שיקום שני בתי כנסת מהגדולים שהיו, שמשום מה העבודה בהם התעכבה, וגם בהם היום, אחרי החלטת ממשלה נמצאים בביצוע: החורבה, נמצאים בהיתר בנייה בעוד חודש. אנחנו מתגברים על עשרים ושמונה הסתייגויות. ותפארת ישראל, שיש בו מורכבות מעט יותר גדולה. המשימה השלישית היא המשימה של אכן רישום בטאבו, שגם זו משימה שמצאנו שהיתה באיזו השהייה. כינסנו וועדה של מודדים, שמאים, עורכי דין, אנחנו נמצאים היום מאוד קרוב לפתרון להערכתנו. עם החניון עניין של חמש שנים, שש אולי. מבחינת החורבה גם. המשימה של הרישום בטאבו אנחנו מקווים שתיגמר תוך שנה שנה וחצי. קשה לי להגיד בדיוק. זה נמשך המון שנים. אנחנו הכנסנו את זה לעבודה ויש פתרונות. הדבר הנוסף הוא קידום האתרים שבשליטתנו תוך שיתוף פעולה, על מנת שכל האזור יהיה אתר תיירות אחד גדול. עיריית ירושלים בעניין הזה יש לה גם מחשבות של איחוד האתרים ויצירת מקום שאליו מגיעים, אם יש קושי להגיע. בעניין הזה חניון קרתא היה צריך להיות, דרך אגב, חלק מהראייה הכוללת הזו של יכולת ההגעה. הדבר האחרון, הוא האיזון הזה שבין אזור מגורים לבין אזור ממלכתי ציבורי יש בו בעיות, הוא מייצר בעיות יומיומיות, הוא מצריך איזו שהיא זרוע. כפי שאני הכרתי את המצב, אין הצדקה לשלוש חברות שעוסקות בירושלים. אני אומר את זה על השולחן. גם אמרנו לעצמנו, שאם אלה משימותינו, ולא מרחיבים את הסמכויות של החברה, אז בעוד חמש שש שנים, אין הצדקה קיומית לחברה. היא גומרת את שלושת המשימות האלה שהן אכן משימות ממה שהוקצה לה עם הקמתה. יחד עם זה, זיהינו שמרחב העיר העתיקה כולה וסביבותיה יש בו לקונה של אחיזה, ויעידו גם המנכ"לים של החברות האחרות. נעשה בו טלאי וטלאי. פרוייקטים פרוייקטים, ללא ראייה כוללת של ירושלים העתיקה וסביבותיה. אין בה נגישות, אין בה תוכניות מגוונות, וזה כנראה קשור בקושי מדיני, קשור בקשיים רבים נוספים אחרים. קרתא היא כרגע לא חברה מתפקדת. אנחנו הצענו שאנחנו נהיה החברה שעוסקת בעיר העתיקה נטו וסביבותיה כדי ליצור את המחוברות ואת הנגישות. היום רחוב יפו נגמר בבניין העירייה. ממילא - עיר עתיקה. רחוב הנביאים נגמר במוסררה, מורשה, הפרוייקטים שנעשים שם והעיר העתיקה. אין רציפות. אין המשכיות. אנחנו הצענו שהחברה לפיתוח הרובע היהודי תהפוך לחברה לפיתוח העיר העתיקה וסביבותיה, ונגישות שתהיה בעצם המעטפת של כל היתר. גם כיום אנחנו עובדים עם פמי בשיתוף פעולה במקומות שלהם יש יתרון יחסי נכנסים אלינו, ובמקומות שלנו יש יתרון יחסי אז אנחנו מסייעים בידיהם. עד כאן רקע. נראה לי שקרתא זה דבר שלצערנו, אני לא מכיר את ההיסטוריה, אני רק יודע שהיא מאוד בעייתית ואף אחד לא הצליח לחלץ את הפקק הזה מהבקבוק. ונעשים מאמצים כנים בכל המקומות. גם בדירקטוריון וגם בחברות איך עוזרים לדבר הזה, ואיך לא בלב ירושלים תקוע דבר כזה שאין לו מוצא. החברה לפיתוח הרובע היהודי לא מקבלת שום תקציב, אגורה, לקיומה. היא מתקיימת ממעט המוזיאונים שפיתחה אותם, מייצרת אתם פרוייקטים ודברים אחרים. אם זה המוזיאונים, אם זה שיקום בתי הכנסת ואם זה החניון שאמור לשלם את עצמו מהתב"ע העליונה שלו, אם זה רחבת הכותל, פרוייקט שייתכן וגם הוא יהיה בשיתוף פעולה עם פמ"י, יש שיקום נוסף ופיתוח נוסף לאורך רחבת הכותל. ואם זה העיר העתיקה כולה – כאשר מהנדס העיר ביקש מאתנו לפעול גם ברבעים הנוספים. היו"ר אמנון כהן : מה היקף הנכסים שעדיין לא רשומים? מרדכי יוגב: שום דבר, לא המבנים הפרטיים ולא הציבוריים. כרגע אנחנו כמעט ב-95% כמעט סיימנו מיפוי ורישום, אשר מקומות שקשה היה להגיע אליהם נמצא פתרון של בית משותף ופתרונות נוספים יצירתיים שניתנו מבחינת הרישום. ואולי המנכ"ל פה יפרט יותר ממני איפה הדבר הזה עומד. אני חושב שאכן אין הצדקה לשלוש חברות . אני חושב שהסדר הציבורי הממשלתי צריך להיות שחברה אחת תעסוק בעיר העתיקה וסביבותיה, ואת המניות יחלקו בממשלה, קטונתי מלחלק אותן. העיר העתיקה וסביבותיה – שוב בהגדרה מה זה העיר, האם זה השטח השולט הראשון, האם זה הכביש הראשון – מייצרת את הבעיות המאוד מיוחדות שלה, ואין בה נוגע, כולל בפיתוח הרובע המוסלמי. הוא מוזנח מבחינה תפקודית מסוימת. ולא שאני מאשים מישהו. הנגישות היתה קשה. הבעיות הן מורכבות. ואין מעבריות אפילו בין הרובעים שאתה מדבר על אחיזה אמיתית בירושלים העתיקה. אני חושב שלזה ראוי שתוקם זרוע ביצועית שתעשה, שוב אני לא בא להגיד אצל מי יהיו המניות ומי יהיו הבעלים ואיך הם יחלקו את זה ביניהם – ופיתוח ירושלים , פמ"י, אותה חברה שעובדת בכלל בירושלים, גם זה צריך. צריך שתיים במקום שלוש. הבעתי את העקרונות. ואת קרתא אם יש צורך, אני חושב שהיום שיש מנכ"ל שהוא מאוד מנוסה בהיבטים מוניציפליים אני מרשה לעצמי לומר בענווה שאני לא בטוח שאנחנו נפתור את בעיות קרתא, אבל אם נקבל לידנו לבצע, אז אני חושב שזה בהחלט ניכר בסביבותיה, בנגישות, שתייצר אחרי זה את האחיזה ללב העיר. משה גפני: אני מבקש לשאול. הנושא נשמע מאוד קפקאי: יש שלוש חברות שבעצם עוסקות פחות או יותר, אני לא מדבר שיש גופים שלטוניים, יש ממשלה, יש עירייה, אבל ירושלים בכל אופן יש שם בעיות מיוחדות, בעיקר באזור שאתם עוסקים. התקיים איזה שהוא דיון באיזה שהוא שלב, של שלושת החברות האלה? שצריך לאחד? אדוני היו"ר, עזוב את הכנסת, הכנסת בסדר. אני שואל, אתה איש מקצוע, אתה ראש וועדת הניהול של החברה. האם התקיים פעם דיון, אני מבין שאתה אמרת שאתה נמצא שנה, שנתיים, אתה יודע? אתה בדקת? הרי אם אני הייתי בא למקום אז הייתי בודק מה העבר שלו ומה העתיד שלו. יש לו זכות קיום? מה, הרי זה נשמע ממש... אנחנו חיים במדינה שאפשר לפרק משרד ביום אחד. אין בעיות של פירוק במדינה. אתה בדקת? אתה יכול לענות לנו אם התקיים? מרדכי יוגב: אני נגד פירוק ביום אחד. מבקר המדינה גם הביע דעתו בעניין הזה. צריך שיהיה רצף שלטוני. אני לא אומר שצריך ביום אחד לקחת לסגור חברה ושלום על ישראל ולך תחפש את האנשים. משה גפני: אני רוצה לדעת האם התקיים אי פעם דיון? מה עלה בגורלו של הדיון הזה? אני לא רוצה להגיד מי אשם במחדל, אבל איפה זה נתקע? מי אשם בזה? יצחק כהן: יש שני משרדי ממשלה. ולכן מבחינת הכוח ומינויים לכל שר יש את הכוח שלו. זה טבעי, ואתה מבין את הדברים. אין מקצועית פה. השרים צריכים להחליט מה לעשות. מרדכי יוגב: קודמנו ניסו לבקש מה שאנחנו חזרנו עליו, בקשה רשמית,כדי שחלוקת התפקידים תהיה שהחברה הזאת עוסקת בירושלים העתיקה וסביבותיה, שינוי השם והרחבת הסמכויות, כדי שתהיה זרוע שלטונית אפקטיבית לעוד שנים ארוכות לאחיזה של ממשלת ישראל, עיריית ירושלים במרחב העיר העתיקה, ולא בחתיכת רובע. כל זה בשנים האחרונות, אחרי שכבר הסבירו פה, שקרתא בעצם לא קיימת. נוצרה פה לקונה. יכול היה להיות שנכון היה שקרתא תבלע את הרובע. אבל היום אין קרתא. עו"ד ניסן כוחי: אני רק רציתי להעיר. מכיוון שעלתה פה כל הזמן השאלה של חלוקת המניות בין שתי החברות, ושאלת התפיסה. אני לא רוצה יותר מדי להיכנס להיסטוריה, אבל בתקופה האחרונה אנחנו עבדנו, זה במקרה עלה מול משרד מבקר המדינה, שבדק את החברה לפיתוח מזרח ירושלים, בחצי שנה האחרונה. כמו שאמרתי,זה עלה במשרד מבקר המדינה, שאלת מטרת החברה והמשך קיומה. רשות החברות הממשלתית אמונה על תפקידה, ובוחנת כל הזמן את הצורך בקיומן של חברות ממשלתיות. היא עושה את זה. וזה לא בכדי עלה לדיון ברשות החברות. כל עוד המציאות הקפקאית הזו קיימת, אז זה מה שקורה. זהר שר: הגורם היחיד שיכול להביא הצעת החלטה בממשלה הוא שר. אנחנו יכולים להציע הצעות.... יצחק כהן: כשאתם מגיעים וזורקים ארבע מאות וחמש מאות משפחות לרחוב, ואני אומר שאתם נלחמים, יכול להיות שבצדק. אבל כשיש לך פה גחמות פרטיות של שרים, כל אחד ממניעים פוליטיים שלו, אתם פתאום לא יודעים מה קורה..... זהר שר: אנחנו יודעים בדיוק מה קורה, ומביעים את עמדתנו.... עו"ד ניסן כוחי: אני לא באתי להגן על רשות החברות, אבל כפי שאמרתי הנושא הועלה על ידי מבקר המדינה בעקבות רשות החברות ולא בהתעלם מהם. בכל מקרה, הנושא עלה לדיון בוועדה לביקורת של החברה אל מול כל מיני נושאים שקשורים בזה ואנחנו בהחלט הבענו את עמדתנו בפני משרד מבקר המדינה לגבי הצדקה לקיומה של החברה כפי שהיא, וזה עובר לנושא שעלה פה לדיון. מדובר פה כל הזמן בכפילות. אני לא רוצה להיכנס יותר מדי לעומק. אני לא כל כך מכיר את קרתא. שמעתי פה כמו האחרים לגבי מהות קיומה של קרתא כרגע, ובניגוד לחברי יוגב, אני לא רוצה להיכנס יותר מדי לקיומה של החברה לפיתוח הרובע היהודי. אבל באופן עקרוני, החלוקה הזו בין משרדי ממשלה היא חלוקה שאתם מדברים עליה כחלוקה פרסונלית. אבל בתפיסה שלי, כחבר דירקטוריון וכיו"ר וועדת ביקורת של חברה היא גם חלוקה תפיסתית של מהות הפעילות של החברה. החברה לפיתוח מזרח ירושלים גם בלחצו של מבקר המדינה עוסקת, התעסקה, והיעד שלה הוא להתעסק בהיבטים התיירותיים של העיר. ולכן, עיקר העיסוק שלנו זה באגן העיר העתיקה, זאת אומרת במה שקרוי סביבותיה של העיר העתיקה. זה עיקר העיסוק שלנו, וגם במקומות אחרים בעיר, בעקבות מטרות החברה כי שמצוינות בתזכיר החברה. אבל הכיוון החשיבה של החברה, ולא בכדי הבעלים של החברה זה 75% במקרה שלנו זה משרד התיירות, הכיוון של החשיבה הוא תיירותי. ולכן עיקר עיסוקה של החברה הוא בהיבטים התיירותיים. החברה גם יוזמת בעתיד הקרוב, זה אמור לעלות, אנחנו עושים כרגע שינוי ארגוני ובמסגרתו אנחנו עתידים ליזום התרחבות בתחום התיירותי, לגבי סביבותיה של ירושלים ולא רק סביבות העיר העתיקה. אבל זה הכיוון, ולדעתי זו גם החלוקה המהותית בין שתי החברות. בזמנו, כשהוקמו החברות האלה, וזה לענייננו, וכמו שזה הוצג פה, אני שוב לומד כרגע כמו חברי הועדה הנכבדים שחלקם מכירים את הנושא לפני ולפנים אומנם. מזרח ירושלים של אז החברה הוקמה בשנת 1966 היא לא היתה חברה שהתעסקה בעיר העתיקה, כי העיר העתיקה לא היתה בשליטת מדינת ישראל. היא התעסקה בימין משה וחוצות היוצר. זה היה מתחם שה"אבא" של החברה ובגינו הוקמה החברה, בעצם ניהול נכס. בתקופה האחרונה הנכסים האלה קיימים אצלה ברמה כזו או אחרת, אבל החברה עוסקת יותר בפיתוח תיירותי, וזה תחום העיסוק העיקרי שלה. נכון שהיא עוסקת בתשתיות, עירית ירושלים יכולה להציג את זה, כפי שזה עלה מקודם. מרבית הפרוייקטים שאנחנו מקבלים היום .... היו"ר אמנון כהן : ניסן, אנחנו נחזור. כרגע אני רוצה לשאול את המנכ"לית: אם הממשלה מחליטה היום, מחר, חודש חודשיים, שאתם צריכים להתמזג, את כמנכ"לית, את יכולה לקחת את כל הפרוייקטים ביחד להפעיל אותם או שיש בעיה מקצועית? שרה מלכה: מקצועית, היות ואני בחברה הזאת שלושים שנה, אני וותיקה מאוד. החברה לפיתוח מזרח ירושלים בשנה האחרונה סיימה ביצוע פרוייקטים בכמעט במאה מיליון שקל. היא בנויה להרבה מאוד פעילויות והרבה מטלות. אנחנו יודעים לנהל ביצוע .... היו"ר אמנון כהן : זאת אומרת, אם ממזגים לכם את שתי החברות האלה, יש בעיה איזו שהיא? שרה מלכה: אם תהיה החלטה מלמעלה אין בעיה. היו"ר אמנון כהן: אותו דבר אני רוצה לשאול את המנכ"ל ידידי ניסים. מתי עזבת את בת ים, קודם כל? ניסים ארזי: בבחירות האחרונות. היו"ר אמנון כהן: אם הממשלה תחליט שהחברה שלכם תקבל את שתי החברות האלה, תוכלו להתמודד עם זה מבחינת עשייה, מבחינה ששום דבר לא ייפול? המטרה שלנו היא לא רק להרוס אלא לבנות את זה בצורה יותר נכונה, ולחסוך כמובן כל מה שאפשר מבחינה מינהלית. תוכלו להרים את הפרוייקט? ניסים ארזי: אני חושב שאין שום בעיה. אבל, פה אני רוצה לומר כמה דברים, ברשותכם. אני מנכ"ל של החברה שלושה חודשים. ולכאורה, אתם פה מדברים על דברים שבשטח הם לא הדברים שמתבצעים. כלומר, הציג קודם מוטי את התפיסה של החברה. אז אתה יכול לקחת חברה כזו וחברה כזו ולשים תחת קורת גג אחת, ולהגיד שתיירות תפעל עם ניהול נכסים, וניהול נכסים יקים את החורבה, והחורבה תקים את החניון והתפיסה של החניון מתחת לאדמה, ליצור נגישויות מן החוץ אל הפנים, לבנות בהיקפים של תפיסה של מאה מיליון, תוך ניהול משותף או תוך טיפול משותף יחד עם רשות שמורות הטבע ויחד עם כל המערכות השונות שפועלות באזור ירושלים. כלומר, אני שלושה חודשים מנכ"ל ואני אומר לכם בכנות גמורה, ההיקף של הפעילויות שהחברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי עוסקת בהם בחיי היום יום שלה זה היקף עם מורכבות מאוד מאוד ספציפית וייחודית. כלומר, אנחנו היום מול עיריית ירושלים נחשבים כמייצגי התושבים. אנחנו מול התושבים נחשבים כמייצגי עיריית ירושלים. אתם יכולים לומר שהרובע היהודי או העיר העתיקה יכולה להתנהג כמו שכונה אחרת במקום אחר. הרי זה לא זה. זה שונה מקצה לקצה. עיריית ירושלים היום, כמו שהיא פועלת בשכונותיה, היא לא יכולה להתעלם מכך שפה נפגשות שתי רשויות בתוך העיר העתיקה: רשות אחת זה התושבים, גרים, חיים תושבים שלכאורה צריכים לקבל את השירות שלהם מעיריית ירושלים. מצד שני, יש הפיתוח של העיר העתיקה עם התיירות עם היכולת להביא מיליון יהודים לתוככי העיר העתיקה... היו"ר אמנון כהן ניסים, אני לא מדבר על היקף עבודה. ברור שכל אחד עושה עבודה נפלאה. מורכבות גם אנחנו מכירים. יש הרבה מורכבויות. אנחנו צריכים לחסוך פה כרגע. כמו שמורידים כסף לחלב לבן אדם, כמו שמעלים כסף ללחם יש בעיה מורכבת כאן. המדינה החליטה. אתה שלושה חודשים בתפקיד. מחר הממשלה מחליטה שהחברות מתמזגות כלפי החברה שלך. עם כל המורכבויות, עם כל מה שיש... ניסים ארזי: רבותיי המכובדים, אני אומר לכם כל יום: רק לפני חודש התחיל לחץ גדול מאוד עלינו לפעול למשל לפתור כביש חירום, שצריך לצאת משער ציון, וצריך להתחבר .... אני אומר: כביש חירום יש לו השלכות. יש לו השלכות על שמירת ההיסטוריה, יש לו השלכות על רשות העתיקות, כל דבר כזה.. אני אומר עוד פעם: אין בעיה: אתה מקבל לתוכך עוד חברה, אז אתה מתמודד. ההיקף יכול להיות בו זמנית. אתה יכול לטפל בעוד חברה. אני אומר: צריך לראות בכל דבר מה התרומה השולית שיהיה לחיבור הזה. התרומה השולית זה לאו דווקא זה שחיברת, ועכשיו בהכרח יש... היום יש לנו סקטור של מוזיאונים, שמטפל במוזיאונים, שרוצה להביא עשרות אלפים לתוככי הרובע, להכרה עם תפיסה מבחוץ ומבפנים.... יצחק כהן: מה שאתה אמרת זה נכון לגבי כל שכונה בירושלים. מלבד הדברים הייחודיים שהזכיר יו"ר הדירקטוריון של החורבה ותפארת ישראל, יש חברה רביעית ששכחתי להזכיר אותה: החברה לפיתוח המקומות הקדושים. ואת בית כנסת החורבה ותפארת ישראל, כמה שהוא קדוש, החברה לפיתוח מזרח ירושלים, כל המטלות שהזכרת, נסים ידידי, בקלות יכולה לבצע. את קרתא שמתנהלת כמו שמתנהלת אנחנו רואים את הסגה הזו, חשים אותה כולנו, זה בגלל שאין לה מנכ"ל ואין לה מערכת מסודרת של חברה. זו אחת הסיבות. וייזכר לדיראון עולם. לדעתי, ההחלטות שהתקבלו לפני למעלה משתים עשרה שנה היו החלטות נבונות, החלטות נכונות, שגם החברות עצמן הגיעו מתוך עצמן, מתוך החלטה פנימית שלהן, למסקנה שאכן סיימו את תפקידן, ויש למזג ולאחד את כולן. והדבר היחיד שציין זוהר, זה העוצמה שכל שר מחזיק למינויים פוליטיים. זה הדבר היחידי פה שהוא אמיתי על השולחן. שאר הדברים הם לא נכונים. החברה לפיתוח מזרח ירושלים יכולה למלא את כל המשימות, גם שלכם, גם של קרתא, והדברים הרגישים כמו שער ציון, מקומות קדושים – אפשר לתגבר אותם, עם המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים. אין שום ספק שזה גם יותר נכון ויותר בריא, וגם יותר אמיתי. משה גפני: אדוני היושב ראש, לאן אנחנו צועדים? אני פשוט חבר הוועדה, ואני מתמצא בזה לא כל כך הרבה. זה נשמע לא טוב העניין. לאן אנחנו צועדים עם זה? היו"ר אמנון כהן: אנחנו רוצים ללמוד את הדברים ורוצים לדעת מדוע משנת 83' לא מוזגו שלוש החברות. ורוצים לדעת אם אפשר לעשות את זה היום. משה גפני: אתה קיבלת תשובות למה זה לא נעשה עד היום? אתה יודע? יצחק כהן: אין שום סיבה עניינית למה זה לא התמזג, מלבד ששר כזה או אחר, כאשר הרשות לחברות הממשלתיות פנתה אליהם, אחד השרים היה צריך להביא את זה להחלטת ממשלה בשביל שזה יצא לפועל. הכנסת היא לא הזרוע המבצעת. אז לכן את החלטת הכנסת היו צריכים לתרגם להחלטת ממשלה. ורשות החברות פנתה מספר פעמים, יש פה מסמכים, לשרים הקשורים, או תיירות או שיכון, והם היו צריכים. אבל ברגע האחרון, בגלל החלטה פוליטית כזו או אחרת, זה לא בוצע. זה אמיתי. ואני הבנתי פה מהמנכ"לים שאין בעיה: ברגע שתהיה החלטת ממשלה, או חברה זו או חברה זו יוכלו להסתדר. משה גפני: ברור לך, אדוני היו"ר, שצריך לאחד את החברות. זה ברור. היו"ר אמנון כהן: אם שאלת מה הכיוון, אז קודם כל זה דיון בבקשה לחוות דעת. ואני שומע כאן שמשרד מבקר המדינה בדק באיזו שהיא וריאציה את הנושאים. הם מחליטים מה שהם צריכים להחליט. אנחנו כוועדה, על פי מה שאני רואה ומה שאני מתרשם, אני אפנה כמובן גם לראש הממשלה וגם לשר האוצר, שיגבו את החלטת הכנסת משמונים ושלוש, ושיביאו את זה לביצוע, אלא אם כן אנחנו נשמע עוד דברים.זה כרגע הכיוון שאני רואה. קריאה: ואתה מבקש חוות דעת ממבקר המדינה? היו"ר אמנון כהן: אני ביקשתי כבר בעצם הדיון. המבקר שומע. אני לא רוצה להצביע, כי אנחנו מבינים אחד את השני. והבנתי שיש איזו שהיא בדיקה. אני לא יודע אם זה בהיקף כזה או בהיקף אחר. משה גפני: אבל נכון להיום אין החלטת ממשלה. היו"ר אמנון כהן: אין החלטת ממשלה. זה מה שחסר. החברה לשיקום ופיתוח הרובע היא 100% ממשלה. לא טעיתי? ובקרתא יש 74 – 26 אחוזים, ובמזרח ירושלים שני שליש ושליש. זהר שר: רציתי רק להעיר רק. אני הסברתי את זה גם קודם. מה שהיה נכון לומר בשנת שמונים ושלוש באותה תקופה לגבי שלוש החברות, היום לא נכון לומר, בגלל המצב שקרתא נמצאת בו. היו"ר אמנון כהן: ברשותך, אתה כבר הערת. לא מעניין אותי קרתא, לא מעניין אותי מזרח. אני רוצה שיהיה אחד. כל הבעיות האלה לא מעניינות אותי בכלל. אני לא איש מקצוע. אותי מעניין שתהיה חברה אחת שתטפל בהכל. איך עושים את זה טכנית? צריך בשביל זה אנשי מקצוע שישברו את הראש. אני צריך לדאוג שתהיה החלטת ממשלה, לא החלטה פוליטית אלא עניינית, אני צריך שיקבלו החלטה ורק אנשי מקצוע יתאחדו, ישבו ביחד, שלא יישבר שום דבר, שלא יהיה כמו משרד הדתות כמו שציינו כאן. אני לא רוצה לשבור. אני לא יודע מה זה קרתא, אני לא רוצה להיכנס לקרתא. סיימתי את זה. משה גפני: אני רק מבקש, זה באמת נראה דבר מאוד לא טוב, מאוד משונה, מאוד לא יעיל ובאמת אתה הזכרת את זה, כשמדברים בתקופה כזאת של קיצוצים ובעיות כלכליות קשות, להחזיק שלוש חברות תמיד עולה יותר כסף, זה לא משנה. היתה הצדקה בירושלים בשנת 67' להקים חברות נוספות על החברות שהיו קיימות בירושלים, כי באמת העברת העיר העתיקה, כל המשמעויות ההיסטוריות של זה, עם הבעיות הפרוצדורליות – אז היתה הצדקה להקים את החברות האלה. אני כך מתאר לעצמי. אני לא בדקתי את זה אז. אבל עם השנים, אנחנו כבר נמצאים היום ב2004-. כמו שהיום תקים חברה שתבדוק את חורבן בית המקדש. זה פשוט לא להאמין. אנחנו פה מדברים בהיסטוריה במלחמת ששת הימים. אז היום להחזיק שלוש חברות? שלא תהיה החלטת ממשלה אחת שתאמר שצריך לאחד אותם? זה דבר שלפי דעתי, אני לא רוצה להשתמש בביטויים חריפים, אבל זה נראה דבר חמור. שתעמוד מול המשפחה בדימונה, אתה תגיד לה, תשמעי, אנחנו מוכרחים לקצץ ברכב, בהאכלה של הילדים שלך, אבל פה מתנהלות שלוש חברות ללא שום הצדקה. לא שמעתי שום הצדקה ארגונית. נכון ש/פה זה חברה לניהול, ופה זה חברה.... מה זה, זה ממשלה שבלי שום בעיה, במחי החלטה, ובאמת עשתה את זה עם משרד הדתות, הלכה ופרקה משרד ופיזרה אותו בלי לדבר עם העובדים, בלי שום דבר. פה אנחנו מדברים. דבר מסודר. שלא יעשו את זה באופן כזה מופקר. שתהיה החלטת ממשלה. תגיד לאחד את זה, גם תיתן זמן, ידברו עם האנשים בכל חברה וחברה, שגם העובדים לא ייפגעו וגם השירותים שניתנים על ידי החברות לא ייפגעו. אני חושב שזה דבר אלמנטרי, שבמדינה מתוקנת ומסודרת וועדת הביקורת צריכה לקבל החלטה. עכשיו, הפרוצדורה, עם חוות דעת המבקר, אם כבוד המבקר יסכים, שזה הטוב ביותר. ואם לא – צריך החלטה חד משמעית. אני לא אומר מהיום למחר. אני נגד פירוקים של מהיום למחר. אבל צריך. צריך לשבת עם העובדים לפני כל דבר, צריך לשבת עם החברות, והשירותים שניתנים. אליעזר גולדברג: בהמשך לדבריך חבר הכנסת גפני, אני לא נותן היום לוח ביקורת, אבל אני יכול לדבר על ההתרשמות שלי. ההתרשמות שלי היא זאת: אולי בשעתו היתה הצדקה להקמת החברות. אבל בינתיים, התרחשו דברים. אני רק יכול לציין שב85-' הודיעה החברה לפיתוח הרובע , היא הודיעה, שהיא סיימה את המטלות שהוטלו עליה. היא הודיעה את זה. אבל כנראה, זה לא כנראה, זה ברור,שהחיים לא משאירים ואקום. אין ואקום. אז מכיוון שהיא נשארה, ומזרח ירושלים קיימת, היתה איזו דינמיקה של פעילות שלא עברה רביזיה מאוחר יותר. עד היום למעשה, היא לא עברה רביזיה, לגבי הצרכים, לגבי הפעילות, לגבי התרומה שיש לחברות האלה בהיקף הרחב. לדוגמא, לא נבדק הקשר בין החובה, הייתי אומר,של העירייה בנושאים מסוימים כלפי ציבור התושבים, לבין התפקוד של הגופים האלה. אני לא יודע אם אין מקום שחלק לפחות, חלק, מהמטלות שהיום שתי החברות לוקחות על עצמן, אולי בכלל אפשר להעביר את זה לעירייה. מדוע שיתעסקו בזה? לכן, מה שאני אומר: לא ישבו עד היום כדי לעשות את המאזן, לראות מה עדיין מצדיק את קיום החברות. מי שצריך לשבת זה שני השרים שנוגעים בדבר עם ראשות העיר ורשות החברות. אלה ארבעה הכתובות שצריכות לשבת יחד ולראות מה קורה. מפני שרושם שלי היום, ואני אומר אני לא נותן עכשיו לא חוות דעת ולא דו"ח ביקורת, אני מדבר על ההתרשמות. ההתרשמות היא שהדברים מתגלגלים באין שליטה מלמעלה, שליטה והכוונה מלמעלה. זה הרושם שלי. אני חושב שהדבר הוא פשוט ביותר: שני השרים, רשות החברות, העירייה – לראות אם בכלל יש הצדקה. אולי היום אין הצדקה לשתי החברות? אני לא יודע למשל אם החברה למזרח ירושלים, היא כבר לא עוסקת במזרח ירושלים. היא כבר עוסקת בכל ירושלים. אז איפה הממשק בינה לבין העירייה? אני לא יודע. אז צריך לשבת ולראות איפה הממשק בין העירייה ובינה. לכן אנחנו מדברים היום על היסטוריה, ואין חוות דעת מוסמכת של אותם גופים לגבי ההמשך, לגבי העתיד. זה מתגלגל מעצמו. כך אני חושב. זאת ההתרשמות שלי. אני לא אומר את זה כחוות דעת או דו"ח. אבל זה מה שאני חושב. זאת ההתרשמות שלי. משה גפני: אפשר להעיר הערה צינית? זה בדיוק מה שקרה עם המועצות הדתיות. אני הגשתי הצעת חוק לבטל את המועצות הדתיות, וכמובן כולם דברו יפה, והממשלה דיברה כל הזמן שצריך לבטל את המועצות הדתיות. על זה מדברים כל הזמן. וראה זה פלא: פתאום הם מתנגדים לביטול המועצות הדתיות, מכיוון שהיום ראש הממשלה ממנה את החברים שם. אז פתאום המועצות הדתיות נשארות, הכל בסדר. יכול להיות שאמר כבוד מבקר המדינה, שבאמת לא ישבו, ומי שהיה צריך לשבת זה השרים. ושהחברה הודיעה שבעצם צריך לפרק את החברה כי היא עמדה במטלות שלה, ושמעתי עכשיו מהמבקר. יכול להיות שמה שקרה שאינטרסים פוליטיים מנעו את הפירוק. מרדכי יוגב: זה שלושה גורמים: האוצר, הבינוי והשיכון והתיירות, ועיריית ירושלים. ורשות החברות. היו"ר אמנון כהן: יש עוד למישהו איזה הערה? טוב, אנחנו בעקבות הדיון מסכמים. כמובן, אדוני המבקר שמע את הדברים, יעשה, אם הוא חושב, מה שצריך לעשות. ואנחנו כוועדה נפנה קודם כל לראש הממשלה במכתב על קיום הדיון ועל שלוש החברות האלה שפועלות באזור מזרח ירושלים. קצת התרחבו גם, ואנחנו נבקש ממנו לקיים דיון בממשלה בנושא. נציין בבקשה שהיתה החלטת הכנסת משנת 83' על המיזוג של החברות. במקביל, אנחנו נשלח לכל שר בנפרד, לשר השיכון נשלח פנייה שיבדוק או יקיים דיון על הנושא של החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי, כאשר יש עוד חברה שהוא יודע, החברה לפיתוח מזרח ירושלים וחברת קרתא, לקיים דיון משותף. הפנייה הזאת תופנה לשר השיכון, שר התיירות, שר האוצר, רשות החברות הממשלתיות ועיריית ירושלים. יצחק כהן: שרשות החברות תוביל את זה היו"ר אמנון כהן: אני חושב שמשרד ראש הממשלה צריך לרכז את זה. מרדכי יוגב: אם לא יהיה קודקוד לעניין הזה זה יתפזר עוד 13 שנה. שהרשות תוביל את העניין הזה. משה גפני: אני לא יודע אם המבקר יסכים, אבל אם הוא היה מסכים, אני הייתי מציע שוועדת הביקורת מבקרת את הצעת כבוד המבקר המדינה, שצריכים לשבת פשוט במשרד השיכון, משרד התיירות, על פי הצעת המבקר. לא חוות דעת, לא דין וחשבון. לקיים דיון. לשלוח את זה לארבעת הגופים הללו, ולקיים דיון בעוד חודש, אם נעשה משהו בעניין. אליעזר גולדברג: אני הבעתי את דעתי. יצחק כהן: אבל מישהו צריך להיות אחראי על העניין הזה. רשות החברות הממשלתית זה תפקידה לרכז את זה. משה גפני: נדמה לי שאתה לא יכול להגיד לממשלה מי עושה את זה. מרדכי יוגב: אני לא רוצה לומר דברים חריפים. אבל שהשרים יצטרכו להחליט מי מוותר על הקופה הקטנה שלו..... היו"ר אמנון כהן: ההחלטה הסופית היא: אנחנו נפנה לראש הממשלה, שמשרד ראש הממשלה ירכז את הנושא.במקביל אנחנו נשלח למשרדים הרלבנטיים, דהיינו, שר השיכון, שר התיירות, שר האוצר מנהל רשות החברות, ועיריית ירושלים, ראש עיריית ירושלים. נשלח גם את הפרוטוקול של הדיון, שאנחנו מבקשים שנתחם את זה בזמן. תוך חודש אנחנו מבקשים לקבל תשובות לדיון בוועדה לביקורת המדינה, עם פתיחת המושב. אנחנו רוצים עם פתיחת המושב לקיים דיון נוסף, ולכן כל הגופים ייערכו ויביאו החלטות. אם הם יחליטו ישר בהחלטת ממשלה שהם חושבים לאחר בדיקה למזג את זה, אז אנחנו לא צריכים לקיים את הדיון. אז עשינו את שלנו. זה יהיה הסיכום. הישיבה ננעלה בזעה 10:40