פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת

1

26
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
26/11/2024


מושב שלישי


פרוטוקול מס' 323
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, כ"ה בחשון התשפ"ה (26 בנובמבר 2024), שעה 11:05


סדר היום: 
<< נושא >> ישיבה מיוחדת לציון חג הסיגד בסימן 40 שנה למבצע משה << נושא >> 

נכחו:
חברי הוועדה: 
עודד פורר – היו"ר
צגה מלקו

חברי הכנסת:
משה סולומון
פנינה תמנו (משתתפת באמצעים מקוונים)


מוזמנים: 
	משה פינס
	–
	משנה למנכ"ל, משרד העלייה והקליטה

	אלמו אבנט
	–
	מרכז קליטת קבע, משרד העלייה והקליטה

	דיקלה בסופקד
	–
	יועצת מנכ"ל, משרד העלייה והקליטה

	אירית יחיה
	–
	מנהלת ענף הסברה, המערך לטקסים, משרד ראש הממשלה

	דוד יאסו
	–
	מנהל מטה שילוב יוצאי אתיופיה, משרד ראש הממשלה

	שאול פטל
	–
	מנהל תחום אירועים וטקסים, משרד ראש הממשלה

	עמית גיל-בייז
	–
	מנהלת מחלקת אפריקה 1, משרד החוץ

	טירה אמרוסי גלינויר
	–
	מנהל אגף קליטת תלמידים עולים ותושבים חוזרים, משרד החינוך

	מרו אסמרה
	–
	ממונה מורשת יהדות אתיופיה, משרד החינוך

	שרון רפפורט
	–
	מנהלת קהילות יהודיות, משרד החוץ

	תמר סלאלחה
	–
	דסקאית, אגף אפריקה, משרד החוץ

	סא"ל במיל' תת טפסר ציון שנקור
	–
	מפקד מחוז כב"ה יו"ש, המשרד לביטחון לאומי

	אילה אליהו
	–
	מרכז המחקר והמידע של הכנסת

	ורד אחיהון
	–
	מנהלת תחום תוכן, הסוכנות היהודית

	אסמרה אספאו
	–
	יו"ר, ארגון אסירי ציון יוצאי אתיופיה

	גדי מלאכו
	–
	מנהל מחלקת תיעוד במרכז למורשת יהדות אתיופיה, אגודת יהודי אתיופיה

	משתתף באמצעים מקוונים:

	קס סמאי אליאס
	–
	יו"ר, זרע אהרון כהנת



ייעוץ משפטי: 
אלי מור שבילי

מנהלת הוועדה:
שלומית אבינח

רישום פרלמנטרי:
נועם כהן, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

 << נושא >> ישיבה מיוחדת לציון חג הסיגד בסימן 40 שנה למבצע משה << נושא >> 


 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת עלייה, קליטה ותפוצות, היום 26 בנובמבר 2024, כ"ה בחשוון תשפ"ה, 417 יום מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, טבח 7 באוקטובר. 101 חטופות וחטופים שלנו עדיין נמקים במנהרות החמאס.

לפני שאני אפתח את הדיון, אני כן חייב להתייחס למשהו שמתבשל כרגע וזה איזשהו הסכם כניעה, ככה זה נראה, של מדינת ישראל, שאני פשוט לא מצליח להבין את האבסורד שאחרי שנה שאנחנו חוטפים מצפון ירי בלתי פוסק של טילים שנפתח ביוזמת חיזבאללה מאדמת לבנון, כולל זה שנחשפה התוכנית של חיזבאללה להשתלט על יישובים בדיוק בסגנון 7 באוקטובר, רק בעוצמה הרבה יותר גדולה, עם כלי נשק חסרי תקדים, עם מנהרות, עם ציוד צבאי בהיקפים גדולים.

כשכל זה קרה תחת האף של גופי הביטחון ותחת האף כמובן של כל מי שאמור היה לשמור עלינו, מיוניפי"ל, המוסדות הבינלאומיים. וראו זה פלא, ממשלת ישראל הולכת לתת לאלה שלא שמרו עלינו לשמור עלינו עוד פעם, בדיוק בשביל שבעוד מספר שנים לא רב נפגוש חיזבאללה חזק יותר, מאומן יותר שלמד מהלקחים שלו.

אני לא מצליח להבין איך מישהו חושב שמישהו יבוא לגדל את הילדים שלו על הגדר, בין אם זה בחניתה או במטולה או ברמת הגולן. ודווקא כשחיזבאללה חלש צריך להכריע וצריך להפסיק עם המילים האלה של הסדרה והסכמה מול אותם ארגוני טרור שברור לחלוטין שינצלו כל דקה של הפוגה כדי להכין לנו את הרצח הבא, את הטבח הבא.

ולכן אני מאוד מקווה שההסכם המביש הזה לא יאושר. משום מה כנראה יודעים בממשלה למה הם מנסים להסתיר אותו מעיני הציבור, למה הם לא יביאו אותו לא לאישור הממשלה ולא לאישור הכנסת, אלא ישאירו את זה רק במסגרת הקבינט.

אני קורא לכל מי שנוגע בדבר לא לתת את ידו להסכם המביש הזה אחרי ששילמנו מחיר כל כך כבד של חיילים ולוחמים שעשו את זה כדי להחזיר את הביטחון ליישובי הצפון, ובהסכמה הזאת פשוט מחזירים אותנו אחורה לאותה הקונספציה של 6 באוקטובר ששילמנו עליה כבר מחיר יקר מדי.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

אדוני היושב ראש, אני חייבת.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

סליחה, לא, לא, את לא חייבת. אם תהיה לך רשות דיבור, תדברי ברשות הדיבור שלך על מה שאת רוצה. אני כיושב ראש ועדה יש לי את הפררוגטיבה לפתוח את הוועדה ועם זה אני פותח את הוועדה. 

עכשיו אני עובר לנושא הדיון שהוא בעניין אחר והוא הישיבה המיוחדת לציון חג הסיגד בסימן של 40 שנה למבצע משה. ב-21 בנובמבר 2024 ימלאו 40 שנה למבצע משה, מבצע העלייה הראשון של יהודי אתיופיה. במסגרת המבצע שנערך כחלק ממבצע אמריקאי, סודני, ישראלי, הגיעו ארצה 6,364 מבני העדה.

המבצע הזה נולד מתוך מצוקה קשה שפקדה את קהילת ביתא ישראל, הם נרדפו על ידי המשטר באתיופיה, לא הורשו לקיים טקסים יהודיים וסבלו מבצורת ורעב. הוא התחיל ב-21 בינואר 1984 והסתיים כעבור כמעט שנה, ב-5 בינואר 1985.

בינואר 1985 דלפה הידיעה על המבצע לעיתונות, נשיא סודן שחרד מתגובתן העוינת של מדינות ערב אסר על המשך המבצע. עם זאת, ב-28 במרץ הושלם המבצע כאשר אחרוני הממתינים שהיו מפוזרים במחנות הוצאו לישראל באמצעות חיל האוויר האמריקאי.

ממשלת ישראל נאלצה להתמודד פה עם אתגרים ועם מורכבות יוצאת דופן כדי לממש את ההחלטה שלה להשיב ארצה את בני הקהילה אחרי אלפי שנות גלות. לאזרחי אתיופיה אסור היה לצאת אז מהמדינה, לממשלה לא היו יחסים דיפלומטיים עם אתיופיה, וכמובן שהמרחק הפיזי גם הוא היווה מכשול גדול מאוד כדי למצוא את נתיב הבריחה, כשסודן נבחרה להיות הדרך.

העולים שעלו לישראל במבצע משה עברו מסעות פרך, רוויי תלאות וייסורים עד הגעתם לסודן, ומשם הועברו לבלגיה ומשם לישראל. העולים שהגיעו לישראל גילו לצערי שיהדותם מוטלת בספק ועברו פה הרבה מאוד תלאות גם סביב העניין הזה. עוד בשנת 1973 הוציאה ממשלת ישראל צווי גירוש ליוצאי אתיופיה ששהו בישראל בטענה שחוק השבות לא חל עליהם.

הוועד הציבורי למען יהודי אתיופיה פנה לרב עובדיה יוסף, זכרון צדיקים לברכה, והוא פסק פסיקה היסטורית וחשובה, כי בני קהילת ביתא ישראל הם יהודים לכל דבר על פי ההלכה וכי הם מותרים לבוא בקהל ישראל ללא שום גיור. הרב עובדיה יוסף הסתמך בפסיקתו על כתבי רבנים מהמאות ה-15 וה-16 שלפיהם מקורם של יהודי אתיופיה בבני שבט דן שהוגלו לאחר חורבן בית ראשון. הפסיקה הזו סללה את הדרך להעלאתם ארצה בהחלטת ועדה ממשלתית מיוחדת ב-1974.

רוב העולים במבצע משה היו ילדים וצעירים, רק 4% היו בני 71 ומעלה בעת עלייתם. העולים שעלו במבצע משה התיישבו ברחבי הארץ בערים שונות ובעיקר בנתניה, פתח תקווה, אשקלון, חדרה, רחובות, באר שבע, ראשון לציון, עפולה, אשדוד ורמלה.

עם עלייתם, גם לאורך השנים, הציבור הישראלי נחשף גם למסורת ולחג הסיגד שמצוין ויחול ביום חמישי הזה, כ"ט בחשוון.

 << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> 

הוא הוקדם. יחול בשבת, הוקדם לחמישי.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

יוקדם. טוב שתיקן אותי חבר הכנסת סולומון.

הוא נחגג 50 יום לאחר יום הכיפורים. מדובר ביום צום, טהרה והתחדשות שמסמל את תחושת הכמיהה לירושלים שליוותה את בני הקהילה בשנים הרבות באתיופיה. במרכזו עומד הרעיון של חידוש הברית בין העם לבין הקדוש ברוך הוא. הטקס נערך בראש הר גבוה כסמל למעמד הר סיני, ומנהלים אותו מנהיגי הדת של הקהילה.

בישראל התקבל המנהג לערוך את טקס הסיגד בטיילת ארמון הנציב בהשתתפות ראשי העדה ואישי ציבור. ב-30 ביוני 2008 נחגג בכנסת חוק הקובע את הסיגד כיום חג רשמי של מדינת ישראל וכיום בחירה. זה חוק שהוצע על ידי חבר הכנסת לשעבר אורי אריאל שעד היום פעיל בענייני יוצאי אתיופיה ועליית יהודי אתיופיה. ואני מקווה מאוד שגם נצליח ביחד להביא לכאן את אלה שעדיין לא הגיעו.

חג הסיגד נחגג ונשמר על ידי קהילת יהודי אתיופיה במשך אלפי שנים, והוא מבטא את הכמיהה לגאולה ולשיבת העם לציון. ועם זאת, התפילות לשיבת העם לירושלים לא חדלו ולא יחדלו גם לאחר חג הסיגד. כיום כ-14,000 נמצאים עדיין במחנות באתיופיה וממתינים לעלות ולהתאחד עם הוריהם, אחיהם וילדיהם בישראל.

אני חייב לומר שהחג הזה, ואמרתי את זה גם בציון כשהייתי באירוע ברמלה - - -

 << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> 

עוד כ-5,000 רק בתיגראי.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

עוד 5,000 בתיגראי. שהציבור הישראלי כולו צריך להכיר את החג הזה. החג הזה צריך להיות מצוין בבתי הספר, וזה חלק מהמורשת של עם ישראל שבמשך 2,000 שנות גלות שמר על הקשר עם ירושלים, על הקשר עם ארץ ישראל, קשר שאי אפשר לנתק אותו ואי אפשר להפר אותו, וכל קהילה וכל עדה בסוף עם המסורות הקהילתיות שלה, אבל על דבר אחד ברור, "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי". ולראות את בני הקהילה מזכירים ואוהבים וכמהים לירושלים, אני חושב שזה משהו שכל החברה הישראלית צריכה להכיר, את הקשר הזה.

 << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> 

היו"ר, רק תיקון וציון דבריך, אפשר? שני משפטים. העלייה התחילה בסוף 1979, עד נובמבר 1984 עלו מעל ה-5,500, מה שנקרא עליית הדמדומים.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אבל המבצע.

 << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> 

המבצע היה בנובמבר 1984, אני הייתי טירון.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

המבצע הוא מבצע, הייתה עלייה עוד קודם, ציינתי את זה גם בדברים. אבל המבצע היה בין ינואר בין נובמבר 1984 לינואר 1985 ואנחנו מציינים היום גם את חג הסיגד וגם 40 שנה לאותו מבצע.

נתחיל עם רשימת הדוברים, אני אתחיל עם חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

אדוני היושב ראש, בוקר טוב לכולם. אני רוצה להתייחס לדבר שאמרת בנושא של ההסדרה. אתה יודע שבסופו של דבר כל מלחמה מסתכמת במשא ומתן, אין דבר כזה רק בצבאי בלבד. אני כולי תקווה שההסדרה שתבוא תתן שקט לאזור הצפון. התושבים, יותר משנה הם לא בבית שלהם, נעקרו, אני מקווה שיחזרו. זה מה שאני רוצה להגיד בעניין ההסדרה.

לעניין של העלייה של יהודי אתיופיה וחג הסיגד, הנתונים שאתמול קיבלנו, אדוני היושב ראש, אתה הזמנת לצורך הדיון הזה - - -

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

כן, אחרי הפתיחה של חברי הכנסת אני אתן למרכז המחקר והמידע להציג אותם.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

בסדר גמור. אני אתייחס, אבל לגבי דבר אחד שאני רוצה להתייחס, אנחנו 40 שנה בארץ, מבצע משה וגם אחרי זה, עם כל זה, דבר אחד שאני רוצה לאכזב אותך, החברה הישראלית עדיין לא קיבלה אותנו, נקודה. כי עצם העובדה שבחג, חג הסיגד, אנחנו חוגגים אותו, כבר בחוק אתה תבוא תראה זה, כמה לא יוצאי אתיופיה משתתפים בחג הזה. זו נקודה, תעודת עניות לחברה הישראלית.

הנושא של סיגד צריך להיות לא רק ליהודי אתיופיה, של עם ישראל כולו. זה לא חג שאנחנו יצרנו אותו, חג מן התורה. לכן זה מראה שהחברה ישראלית עד היום, 40 שנה לא קיבלה אותנו. בעניין של החג, זה מה שיש לי להגיד.

לגבי מבצע משה, נכון, למבצע משה היו עליות, ירידות, והרבה אנשים שילמו מחיר כבד, כל זה כדי להגיע לירושלים. והמבצע הזה אם הצליח, לא הצליח, את זה אני חושבת שבעוד כמה שנים, כשישחררו, יפתחו את הפרוטוקול של ארכיון המדינה, ושם נראה אילו טעויות נעשו, אילו דברים נפלאים נעשו. לכן יש גם שם במיוחד, אני רוצה להדגיש פה, הגיבורים האמיתיים הם בני העדה. הגיבורים האמיתיים הם הקהילה.

לפעמים יש נרטיב שרוצים לקחת את זה כאילו אנשים הגיעו להוציא אותנו ואנחנו כאובייקט, הזיזו ממקום למקום. חבר'ה, לא. הקהילה היא זאת שחזקה, הקהילה היא זאת ששמרה את היהדות, הקהילה שיצאה במסע כל כך קשה כי הכמיהה לירושלים, להגיע לירושלים.

נכון, הרוב יצאו דרך סודאן, אבל יש את אלה שיצאו דרך ג'יבוטי, יש דרך קניה, ויש אלה שדרך דרום סודאן. הרבה מחיר שולם. הגיבורים האמיתיים בני העדה, גם לזה לא נתנו עדיין דגש. עדיין כאילו המסכנים, המוחלשים. לא, לא, אנחנו החזקים, אנחנו אלה ששמרנו את היהדות. אבות אבותינו מה ששמרו ואנחנו, הדור שלנו, ברוך השם הצלחנו להגיע. לכן גם על זה, אתה יודע מה? הנרטיב הזה.

וגם בהזדמנות הזאת אני אומרת את זה, ההיסטוריה שלנו לא נלמדת בבית הספר במדינת ישראל. הילדים שלנו, הילדים שלי למדו על ההיסטוריה של שאר הקהילות. תראו בבתי ספר אילו עבודות מקבלים, ספרי הלימוד. עדיין לא נכנס בספרי הלימוד. כל עוד שההיסטוריה של יהדות אתיופיה לא נכנסת לספרי הלימוד, אני רואה בזה כישלון גדול.

אדוני היושב ראש, בהזדמנות הזאת אני רוצה לקרוא על הבמה הזאת, היסטוריה של יהדות אתיופיה, חייב ללמד אותה בבתי ספר במדינת ישראל, וגם את האנדרטה שיש לנו ברוך השם בהר הרצל לזכרם של אלה שנפלו בדרכם להגיע לירושלים, כל בית ספר צריך לקחת את התלמידים לראות את זה. זו הדרך הנכונה, מזה מתחילים. כמו שאומרים, הכול מתחיל מהחינוך. הייתי רוצה לראות את זה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה. חבר הכנסת סולומון, בבקשה.

 << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> 

תודה רבה, אדוני היושב ראש. אישית תודה על זה שאנחנו מציינים את היום החשוב הזה ודרכו אפשר באמת להגיע להרבה מאוד דברים אחרים. אבל ברשותך, קודם כול זהו יום הסיגד ואינו חג הסיגד, מאחר ואין בו קורבן חגיגה ואין בו דברים מהתורה. ולכן זה ציון של יום הסיגד שמקורו בנחמיה פרק ט', בימי שיבת ציון, עוד לפני הקמת בית שני. מה שאומר שהיום הסיגד הראשון שהתקיים כאן בירושלים, ומה שאומר שאנחנו שמרנו על היום הזה כנכס צאן ברזל של האומה הישראלית במשך 2,500 שנה ואנחנו מחזירים אותו עכשיו לשולחן המרכזי.

והשאיפה היא, וזה העניין, השאיפה היא שהיום הזה לא יהיה נחלת יהודי אתיופיה. עדיין אנחנו משמרים אותו, אבל במרוצת השנים, כך כתוב גם במסכת תענית, ישנם הרבה חגים שהתבטלו, שבמרוצת השנים, היום הזה יהפוך כיום כמיהה, כיסופים, תפילה. אגב, זה חצי יום תענית. אנחנו היום מקיימים אותו גם בארמון הנציב, גם בכותל המערבי במשך 40 שנה, אני שמח שזה מתקיים גם כאן.

ואני רוצה להגיד שבאמת יש חשיבות, יש חשיבות לשבטי ישראל, ופתחת בזה קודם, מה שהרדב"ז כותב, ואחריו הרב עובדיה יוסף כותב בשנת 1973, שבטי ישראל, הגלויות שלנו יצרו מצב שבו כל שבט שימר ואחז באיזושהי מסורת ממסורת בתי ישראל וכשאנחנו חוזרים לכאן בתקומת מדינת ישראל, כל אחד מאיתנו מביא משהו לשולחן המרכזי. ובעיניי, הדרך הזו שבה מציינים את היום הזה, גם בכנסת, גם כיום לאומי, היא חשובה מאוד מאוד.

אני רוצה להגיד שני דברים. ראשית, העליות מתחילות באמת כפי שאמר דוד שגם בשנות ה-50 היו עליות בלתי לגאליות, אבל בשנת 1979 התחילו העליות וככה זה נשכח, כי העלייה של מבצע משה, סוף 1984 תופסת מקום מרכזי, אבל יש מבצעי אחים, אני בתוכם. אני חושב שחצי ממי שיושב כאן עלה עוד לפני מבצע משה וצריך להכיר שהם פורצי הדרך. זו נקודה שחשובה שתילמד.

ואני מסכים עם חברת הכנסת צגה מלקו, בסוף, בסוף, כדי שהחברה שלנו תיצור מציאות שהיא רואה במגוון שלה זכות ועוצמה ולא נטל, חייבים ללמוד זה על זה. והדרך היא באמת להביא את היום הזה כפי שאתה מביא את זה לכאן, בעוד ימים, ימי ירושלים שאנחנו נציין, יום הזיכרון, זה מאוד משמעותי.

אני חושב שפעם אחת, יש אחריות למדינת ישראל להנכיח את ההיסטוריה, את הנרטיב הערכי ציוני של גבורה בלתי רגילה של יהדות אתיופיה בהליכתה מאתיופיה לירושלים, אבל מצד שני, יש אחריות גם לקהילה, זה לא רק יושב על המדינה. גם לנו כקהילה, 40 שנה כאן, לא צריכים שיעשו לנו טובות. אנחנו כאן בכנסת, ד"ר מלקו, ויש פה הרבה אנשים רציניים מאוד מאוד.

לנו יש אחריות לא לחכות שיעשו, אלא לפעול, יש לנו פה אנשים רמי מעלה ברוך השם, לפעול כדי להנכיח, ממקום של עוצמה ולא מקום של תעשו לי ותתנו לי. ואני שמח על זה שאתה נותן את ההזדמנות הזאת. תודה רבה, שיהיה יום סיגד משמעותי, מוזמנים להגיע גם בארמון הנציב משעה 10:00 עד 13:00, גם בכותל המערבי שיתקיים השנה משעה 9:00 ועד 17:00. יהיו שם תפילות ואירועים והסברה. מוזמנים להזמין גם חברים, גם בתי ספר, רק ככה נוכל להפיץ את האור הגדול הזה. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה שפשוט בגלל ועדה שלה שהיא מנהלת לא יכולה להשתתף, ביקשה לברך באמצעות הווידאו.

 << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

שלום. ברשות יושב ראש הוועדה, ועדת העלייה והקליטה, חברי חבר הכנסת עודד פורר. קסים נכבדים, אורחות ואורחים יקרים. היום אנחנו מציינים בכנסת, בוועדה, 40 שנה למבצע משה. אירוע מרגש גם בסימן חג הסיגד. אני רוצה לברך אתכם, אורחים יקרים, ואת כל הקהילה, ולא רק, כמובן את כל עם ישראל. 

לצערי, נבצר ממני להגיע ולהשתתף בוועדה כי במקביל אני מנהלת ועדה אחרת למאבק באלימות כלפי נשים. אך אין ספק שהלב שלי איתכם, ויוצאי אתיופיה בכנסת בועטים ונוכחים, ובמיוחד המורשת והיהדות המפוארת.

כבר 40 שנה לעלייה, כמו הרף עין. אני עצמי עליתי במבצע משה, וזו אחת הנקודות המשמעותיות בחיי שבהן אני גאה. אני רוצה לאחל לכולם חג שמח, בוודאי לומר שזכינו להיות חלק מהקהילה הנהדרת שלנו, יהדות אתיופיה, וכמה טוב שאנחנו מציינים 40 שנה שרבים ורבות כבר נולדו בארץ. חג סיגד שמח.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה רבה. אנחנו נפתח את הדיון במצגת קצרה של מרכז המחקר והמידע על השתלבות יוצאי אתיופיה בתעסוקה, ומשם נעבור למשתתפים פה. בבקשה.

 << אורח >> אילה אליהו: << אורח >> 

שלום, אני אילה אליהו ממרכז המחקר של הכנסת והכנתי נתונים עבור הוועדה בנושא ייצוג יוצאי אתיופיה בתחום התעסוקה בישראל. קיבלנו נתונים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על המגזר הציבורי לשנת 2022 ועל המגזר הפרטי לשנת 2021, אלה הנתונים שקיבלנו מהלמ"ס.

(הצגת מצגת)

אתם יכולים לראות בשקופית הראשונה את ייצוג יוצאי אתיופיה במגזר הציבורי בהשוואה לשאר היהודים שעובדים במגזר הציבורי. אפשר לראות שבתחומים השונים שיעור יוצאי אתיופיה מכלל היהודים שעובדים במגזר הציבורי הוא קרוב לשיעור יוצאי אתיופיה באוכלוסייה בגילים הרלוונטיים לעבודה.

בממשלה המרכזית השיעור הוא 2.5%, ברשויות מקומיות - 2.9% ובתחום הבריאות 3%, כשאנחנו רואים שבתחום החינוך 0.9%, הייצוג הוא יותר נמוך. אבל בסך הכול, הייצוג גבוה מייצוג יוצאי אתיופיה באוכלוסייה שהוא 2.8% בגילים של העבודה, ואנחנו רואים גם שהייצוג הוא גבוה מהיעד הממשלתי לייצוג הולם ליוצאי אתיופיה בשירות המדינה שהוא 1.7%. במסמך עצמו יש גם פירוט לפי אקדמאים ולא אקדמאים, אתם יכולים לראות את זה באתר שלנו.

אנחנו רואים שיש ייצוג יחסית גבוה, אבל אם אנחנו מסתכלים על השכר הממוצע של יוצאי אתיופיה מול השכר של היהודים במגזר הציבורי, אנחנו רואים שיש פערים משמעותיים. אם נסתכל על תחום הבריאות, אפשר לראות שיוצאי אתיופיה מרוויחים בממוצע 31% פחות משאר היהודים בתחום הזה. בתחום החינוך יוצאי אתיופיה מרוויחים 28% פחות, וגם בתחומים של רשויות מקומיות וממשלה יש פערים.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אפשר להסיק מזה על רמת המשרה? זאת אומרת שהמשרה היא פחות בכירה?

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

אני רוצה להוסיף עוד עם היושב ראש, פחות ויותר לגבי ייצוג הולם, מה שדיברת מקודם, כשאת משווה על השכר, זה לא הולך ביחד. ייצוג הולם, בדרך כלל, החוק מדבר על לשלב אותם בתפקידים, משמעותיים. השכר הוא נגזרת של זה.

 << אורח >> אילה אליהו: << אורח >> 

נכון.

 << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> 

כן, זה לפי אחוזים.

 << אורח >> אילה אליהו: << אורח >> 

נכון. זה במגזר הציבורי.

במגזר הפרטי, אפשר לראות שבסך הכול, יוצאי אתיופיה השכירים במגזר הפרטי מהווים 3.4% מכלל העובדים היהודים, זה מה שמסומן פה בתרשים באדום. זאת אומרת, גם כאן בסך הכול הייצוג שלהם הוא גבוה מהייצוג באוכלוסייה שהוא 2.8%.

אבל אם מסתכלים לפי ענפים, ודירגנו פה את הענפים לפי הענפים שבהם השכר הממוצע הוא הגבוה ביותר, זה מה שמופיע כאן למעלה, מהגבוה לנמוך, רואים שבענפים שבהם השכר הממוצע הוא הגבוה ביותר, הייצוג ליוצאי אתיופיה הוא יותר נמוך. כמו למשל בתחום התקשורת – 0.7%, בתחום שירותים פיננסיים – 1%, שירותים מקצועיים, שזה למשל משפטים, הנדסה – 0.9%.

אנחנו רואים שיש ייצוג בסך הכול גבוה מהייצוג באוכלוסייה, אבל בענפים המשתלמים יותר הייצוג הוא יותר נמוך, וזה גם מתבטא בתחום השכר.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

זה אומר, מספר העובדים יוצאי אתיופיה ביחס למספר - - -

 << אורח >> אילה אליהו: << אורח >> 

העובדים היהודים.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

כן, היהודים זה גבוה לפי הנתון.

 << אורח >> אילה אליהו: << אורח >> 

גבוה ביחס לשיעור יוצאי אתיופיה באוכלוסייה.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

בדיוק, נכון. גבוה, ומבחינת איכות המשרה ושכר – נמוך.

 << אורח >> אילה אליהו: << אורח >> 

נכון. אנחנו רואים כאן במגזר הפרטי את הפערים בין השכר הממוצע של יוצאי אתיופיה לשכר הממוצע של שאר היהודים, גם כאן זה מסודר לפי השכר הממוצע בענפים. ככל שהשכר יותר גבוה, זה מופיע לכם יותר למעלה. וגם כאן אתם רואים שהפערים במקצועות המשתלמים יותר, בענפים המשתלמים יותר, הפערים הם יותר גבוהים. בסך הכול הפער של השכר הוא שיוצאי אתיופיה מרוויחים 43% פחות מכלל העובדים.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

את לא תאמיני, הנתון הזה לפני 15 שנה גם היה אותו דבר, 43% פחות, אני זוכרת את הנתון הזה. כי אני פרסמתי ספר, בספר שלי הכנסתי את הנתון הזה, ב-2014.

 << אורח >> אילה אליהו: << אורח >> 

חבל.

 << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> 

על זה נאמר לא יחדל אביון מן הארץ.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

בדיוק, שום דבר לא השתנה.

 << אורח >> אילה אליהו: << אורח >> 

זהו, אני רק אסכם במשפט ואומר שאנחנו רואים שייצוג יוצאי אתיופיה הוא יחסית גבוה, אבל מבחינת פערי השכר, אנחנו רואים שאיכות התעסוקה כנראה עדיין לא מספיק טובה. תודה.

 << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> 

גם מבקר המדינה כתב על זה עכשיו, בדו"ח האחרון.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה. אתה רוצה להתייחס לדברים האלה, דוד יאסו?

 << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> 

רציתי רק לשאול אותה האם גם עשיתם פילוח באותם התפקידים. למשל מנהל אגף, על אותו סכום, האם יש לכם את ההשוואה הזאת, או שזה - - -

 << אורח >> אילה אליהו: << אורח >> 

לא קיבלנו את הנתונים.

 << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> 

אני רוצה להגיד לך כי אני מנהלת ועדה, לא קיבלנו גם דיווח בשנים האחרונות לא מהרשויות המקומיות, לא מהמגזר הציבורי.

 << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> 

הן לא מחויבות, רשויות מקומיות לא מחויבות.

 << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> 

בוודאי שהן מחויבות.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

הן מחויבות על פי חוק.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

פעם בשנה.

 << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> 

לייצוג הולם?

 << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> 

ברור, הם חייבים לדווח לוועדה, בוודאי. גם רשויות מקומיות, גם תאגידים סטטוטוריים וגם מגזר ציבורי.

 << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> 

אני יכול להגיד, אדוני היושב ראש, זה מאוד מאוד מצער מבחינתי, מאחר ואתה היית גם המנכ״ל שלי, אפילו במקום שהייתי אז, הייתי צריך להילחם. אני סגן אלוף, מנהל אגף, אותו חוזה, שני אנשים שעובדים באותו משרד, השכר שלנו היה שונה לגמרי, עד שבסוף זה התפוצץ באיזושהי כתבה וקיבלתי. קיבלתי בדיעבד, אבל בדיעבד לא הייתי רוצה לקבל, הייתי רוצה לקבל אותו בשוטף. אבל כל זה צריך להילחם בו וזה קיים, הפער הזה. באמת אנחנו נלחמים, על זה כל הדברים האלה שיהיו, גם מבחינת הנציבות וגם מבחינת המגזר הפרטי.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

מה אתם עושים במסגרת המטה לשילוב יוצאי אתיופיה?

 << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> 

קודם כול יש לנו את המיפויים שאנחנו עושים אותם כרגע, זה יוצג, גם מחר יש כנס שאני מארגן אותו, שבו אנחנו נציג על הפעילות של 2024-2023. אבל באופן כללי, אנחנו כרגע מתמקדים בכל תחום ותחום, בכל משרד ומשרד כדי לשפר את הנושא הזה.

הנושא של הטיות לצורך העניין, גם אלה הטיות. אל אותם מקבלי החלטות ואותם אנשים שנותנים את הנושא הזה, אנחנו נכנסים. נכנסנו בפעילות מאוד מאוד אינטנסיבית עם אנשי מקצוע שנכנסו למערכת החינוך, נכנסים למשטרה ונכנסים בכל תחום ותחום. אני כרגע עובד פול טיים בעניין הזה, אני מקווה, הדו"ח הזה באמת יכול גם כן לסייע לי לבוא מול הגופים המקצועיים כדי להתמודד עם זה. תודה.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

האם אתם עוסקים בזה, בייצוג הולם?

 << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> 

לא, אני צריך לפנות ולראות ולייצג את הדברים. אני צריך לפנות לכל גוף שהוא - - -

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

בגלל זה, אני לא חושבת שזה תפקיד שלהם.

 << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> 

לא, זה לא אחראי, זה לא תפקיד, אבל אני רוצה להעלות - - -

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אם כך, של מי התפקיד הזה בממשלה?

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

כן, בדיוק, של מי התפקיד? זו לא נציבות שירות המדינה?

 << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> 

זו נציבות שירות המדינה.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

כן, נציבות שירות המדינה.

 << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> 

זו נציבות שירות המדינה, ואם יש פה נציג של הנציבות, שידבר. אבל אני הולך כן להעלות את זה בנציבות שירות המדינה, זה לא ישאר פה.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

כן, אבל אצלכם, זו לא סמכות שלכם, אבל מי שהסמכות שלה זו נציבות שירות המדינה על פי חוק.

 << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> 

נכון, דיוק נכון.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אוקיי, תודה. נמצא איתנו תת טפסר ציון שנקור.

 << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> 

הוא כבר חזק בתפקיד, בחודשיים כיבה כבר את כל המדינה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

ברוך השם שריפות יש פה. ספר על עצמך קצת, ציון.

 << אורח >> סא"ל במיל' תת טפסר ציון שנקור: << אורח >> 

אני ציון שנקור, נשוי פלוס שישה, גר באופקים. אני בכבאות כבר שש שנים, מפקד מחוז כחודשיים, לפני כן הייתי סגן מפקד מחוז דרום. הייתי בשירות צה"ל 25 שנות שירות, השתחררתי בדרגת סגן אלוף, סגן מפקד חטיבה, חטיבה 55, החטיבה שנלחמת עכשיו בעזה, ומפקד גדוד.

אני רוצה להגיד שהמפגשים האלה כל פעם מחזירים אותי לא מעט שנים אחורה. זה מפגש שמסמנים אותו ומסמנים וי וממשיכים קדימה. אני יכול להגיד שמאז שהייתי מג"ד, לדעתי אולי יש אחד או שניים, ואני הייתי לפני 15 שנה מג"ד. ולדעתי, עכשיו אולי יש עוד איזה מג"ד אחד או שניים ולא מעבר לזה. וזה שהיום אין בצבא תת אלוף או אלוף, זה משהו שמאוד מאוד מטריד אותי. אני אמרתי את זה לשלטונות הצבא, אמרתי את זה לסגן הרמטכ"ל, לרמטכ"ל, ולכל מי שאני פוגש. זה לא שהם לא מוכשרים, זה לא שהם לא טובים, הם פשוט אולי לא בצבע הנכון ולא במקום הנכון.

ואני יכול להגיד את זה לעצמי, כלומר, מהמקום הזה שהגעתי, אני חושב שהיום בכבאות אני מפקד מחוז לא בגלל צבע העור שלי, אלא בגלל העשייה ובגלל הנחישות ובגלל מה שאני מייצג ומה שאני עושה כמובן. ולדעתי, לפחות במקום שאני נמצא בו מעריכים את מה שאני עושה. אני חושב שלאור היום הזה, ואני אתמקד רגע ביום, הכרה בתרבות ובמנהגים היא זאת שמאחדת העם הזה. אנחנו עם שבא מפסיפס של הרבה מקומות, מקיבוץ גלויות, ואם לא נדע לקבל אחד את השני, אין סיכוי שהחברה שלנו תוכל להתקיים ולשרוד.

ואנחנו רואים את זה, את ההתפלגות וכולי. אני חושב שבסוף, היכולת להכיר את זה מתחילה דווקא מהחינוך, זה מתחיל מלמטה, וככל שנטמיע את כל התרבויות, אני יכול להגיד לכם שאחרי פסח אני חוגג מימונה כי גדלתי באותה שכונה ואני שם, או חלק מהילדים והחברים חוגגים את הסילבסטר או לא משנה מה שלא יהיה. אבל בסוף אלה תרבויות, כל אחד יחליט את מה הוא כן חוגג, את מה לא, אבל אני חושב שהפתיחות והדבר הזה הוא חשוב.

התמיכה במערכת החינוך, אני רואה פה את כמות המורים שיש במערכת החינוך, היא נמוכה מאוד. עכשיו, אני עוד פעם אומר, יכול להיות שיש מורים, אין מספיק מנהלים. בסוף, כשאתה רוצה להנחיל - - -

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

אין בכלל.

 << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> 

יש שלושה.

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

לא, יש תשעה.

 << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> 

מנהלי בתי ספר?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

תשעה מנהלי בתי ספר.

 << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> 

קודם כול, אני שמח. אני יודע שזו תוכנית שהתחילה לפני שנתיים, עשו איזה קורס כזה מיוחד לבני העדה. אני אומר, גם זה לא צריך להיות. באמת, אני אומר את זה אמיתי, צריך לראות איך באמת משלבים, ואני חושב שיש פה אנשים שהם מוכשרים וטובים. אני לא אומר שצריך לוותר וכולי, כמובן שהם צריכים לעמוד בדרישות, לא הנחות, אבל כן לאפשר ולתת את ההזדמנות לאנשים להצליח.

נושא אחד שאותי די מטריד זה הנושא של חיזוק הקשר בין הדור הצעיר לדור המבוגר. וחלק מהתרבות שלנו, וזה אנחנו, רק אנחנו, דור הביניים הזה שנמצא ובאמת צריך לחזק את זה, כי יש תרבות שהיא מאוד מאוד טובה והילדים שלי רוצים להתחבר דווקא לחברה וכולי, ובאיזשהו שלב הם מרגישים די מנותקים כי לא תמיד החברה יודעת לקבל אותם. כי לא משנה מה יהיה, הבן שלי הוא כבר אוטוטו דור שני, שלישי, ולעולם הוא יהיה אתיופי, כי הצבע שלו זה הצבע. ולדעתי, הצבע שלי הוא החוזקה שלי והוא העוצמה שלי, אבל ילד שהזהות שלו לא מספיק חזקה, הוא לא יודע תמיד להתמודד עם זה, והחיזוק הזה, הקשר הבין דורי, הוא חשוב.

ודבר אחד לפני הסוף, העצמה כלכלית. עוצמה כזאת של אנשים שנמצאים בעמדות מפתח יודעים אחרי זה להשפיע על מה שקורה למטה. ואני יודע להגיד שאני משפיע על מה שקורה אצלי במחוז או בארגון שלי, ואני יודע גם לקדם את האנשים הטובים והמתאימים.

והדבר האחרון הוא הנושא של מניעת אפליה. הדבר הזה קורה אולי לא בצורה ברורה או חלקה, מתחת לפני השטח הדברים קיימים ואני חושב שחייבים לפעול ביד קשה, לאו דווקא, אני מדבר בכלל, באופן כללי על אפליה, נשים, גברים, לא משנה, הכול, ביד מאוד מאוד קשר וחזקה, גם בהיבט המשפטי ובטח בנושא האכיפה.

אני מברך על היום הזה, היום הזה הוא חשוב, צריך רק לראות שעושים מהיום הזה גם הלכה למעשה את העשייה ושלא ישאר בפרוטוקולים. תודה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה רבה. גדי מלאכו.

 << אורח >> גדי מלאכו: << אורח >> 

אני גדי, תודה רבה על רשות הדיבור. אני מהמרכז למורשת יהדות אתיופיה, הגוף שמוציא לפועל את יום הסיגד החל מ-2017 במסגרת משרד התרבות, אנחנו יחד עם מערך הטקסים והאירועים הממלכתיים. וכמובן הכהנת, הקייסים מקיימים את האירוע הממלכתי, האירוע המרכזי בארמון הנציב בירושלים. השנה, כאמור, ביום חמישי, הוקדם משבת. הסיבה אגב שמקדימים אותו היא בגלל שיום למוחרת זה ראש חודש ובראש חודש לא מתענים, ויום הסיגד הוא חצי יום תענית. והשנה, כמו שנים קודמות. כלומר, היו לנו - - -

 << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> 

יש פסיקת הלכה בשולחן ערוך שאומרת שדבר שמשמח מקדימים, דבר שעצוב מאחרים, והדבר הזה עם התפילה, הוא עתיד לגאול אותנו, לכן מקדימים אותו, כדי שהתפילה תהיה קודמת. לכן גם אם לא היה ראש חודש, צריך להקדים אותו.

 << אורח >> גדי מלאכו: << אורח >> 

ההלכה הזאת לגמרי נכונה ובמקומה מונחת. הגישה האתיופית אומרת שבראש חודש לא מתענים ולכן מקדימים את זה ועושים אותו לא יום אחרי. השנה אנחנו אחרי שנת קורונה, ב-2022 חזרנו לרגיל, שנה שעברה עשינו ממש תפילות בצורה חלקית, ובעזרת השם השנה אנחנו חוזרים לתפילה, ליום רגיל, שהציבור מגיע וכולם מוזמנים. ורוצים ש - - -

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אגב, בכנסת, אם אני לא מכנס את הוועדה, לא מציינים את זה.

 << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> 

כן, זהו, אני לא ידעתי. אתמול פניתי ליושב ראש, הייתי בטוח שאם זה יום ממלכתי, זה קורה באופן אוטומטי. אמרו לי שאם חבר כנסת לא פונה ולוקח את היום המיוחד, זה לא קורה. ביקשתי שזה יקרה ביום שלישי הקרוב.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

שנה שעברה זה היה.

 << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> 

אני לא ידעתי שצריך, אני טירון בסיפור. הייתי בטוח שזה קורה מאליו, מסתבר שצריך חבר כנסת לפנות. זה היה זה היה כי מישהו מאיתנו פנה.

 << אורח >> גדי מלאכו: << אורח >> 

ורק לציין שכל העניין, גם החוק שמציין את הסיגד מ-2008, המקום שלו התחיל בוועדה הזאת. נזכר חבר הכנסת לשעבר אורי הראל ואגודת יהודי אתיופיה שהובילו את התהליך.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

מה המצב של מרכז המורשת שהרבה שנים מנסים להקים אותו?

 << אורח >> גדי מלאכו: << אורח >> 

טוב, אני מוכן לדבר גם על זה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תן לנו קצת, סקירה קצרה, נבין איפה הדברים עומדים.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

שום דבר לא זז בסיפור.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

כן, אבל לפחות נבין איפה לא זז.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

אני חוסכת.

 << אורח >> גדי מלאכו: << אורח >> 

אם כבר נשאלתי, אני אענה. קודם כול, אני לא האיש המוסמך, אבל בגלל שאני הנציג פה, אני אגיד. היה חוק, והמרכז התחיל לקום ב-2012. בפועל, ממש תפס משרד קטן והתחיל לפעול ב-2016. ב-2017, אחר כך המנכ״ל לא היה איזה שנתיים, מ-2019 ישנו מנכ״ל. כרגע סיים את תפקידו, מחכים למנכ״ל חדש ויש יושב ראש חדש כרגע. מבחינת הפעילות - - -

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

בוא אני אעזור לך, גדי, אני אעזור לך. אני מתוקף תפקידי כעיתונאית ברדיו, הרבה עסקתי.

 << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> 

כבר לא.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

לא, בזמנו עסקתי. המרכז הזה, בעתיד אני רוצה לראות אותו קם. בעבר, כל מה שהיה, אם אני אחשוף, זה לא לטובתנו. המרכז הזה מההתחלה, מאז שעבר בחוק, אפילו את התקציב שקיבלו לא יכלו לנצל. כל שנה היה חוזר, כל פעם הייתי חושפת.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

יש אופק חדש.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

רגע, בואי נשמע.

 << אורח >> גדי מלאכו: << אורח >> 

אני מנהל מחלקת תיעוד במרכז ואני שלוש שנים בארגון. בשלוש השנים האלה לא חזר שקל לאותו משרד, אחד.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

יש כוונה להקים מרכז, אמור לקום בירושלים.

 << אורח >> גדי מלאכו: << אורח >> 

לא, קודם כול, אנחנו עברנו, המשרד שלנו כרגע בבנייני האומה כבר כמה חודשים, כמעט שנה אנחנו בבנייני האומה, מקום בשכירות. הרעיון הוא שיהיה מקום קבע ויהיו.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

יש יושב ראש חדש - - -

<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

יש קרקע?

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

הייתה.

 << אורח >> גדי מלאכו: << אורח >> 

אין קרקע. השיח הוא עם עיריית ירושלים ומשרד התרבות. הנושא נמצא על הנייר, אין כרגע קרקע שהוקצתה לנושא הזה, אבל פועלים בנושא.

אני רק רוצה להגיד על התכנים. אני וחברה שלי זיוה מקונן שהייתה מנכ"לית האגודה וקידמה את החוק הזה של יום הסיגד, אנחנו כבר שלוש שנים מתעדים את כל התפילות של הקסים בגעז. אני מדבר על 100 ומשהו ימים של הקלטה ותיעוד בווידאו ובאודיו, זה חומר היסטורי ענק שהוא נכס לציבור שכרגע הוא נמצא כחומר גלם, נעבד אותו וזה יהיה גם נגיש לציבור. יש פעילויות מאוד מאוד נרחבות. זה לא מפורסם בצורה מסודרת, עדיין צריך לעבוד. לכן אני חושב שלומר שהמרכז לא קיים או לא עובד, אולי הנתונים לא גלויים, אבל אני באמת מכיר את זה בשלוש השנים שאני שם, יש עבודה מאוד מאוד רצינית.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

בוא אני אגיד לך, גדי. אני, ממה שאני מכירה, יש דברים שאנחנו בתוך הקהילה גרמנו להם ויש דברים לשפר. לכן, עכשיו יש יושב ראש חדש, פנטהון אספה, מונה לפני חודש-חודש וחצי, ועכשיו הוציאו קול קורא למנכ״ל. אני כולי תקווה שהדבר הזה יעמוד על הרגליים ויהיה באמת חינוכי, כל עם ישראל יעבור. בינתיים, המוסד הזה, הגוף הזה, מאז שקם על פי חוק, אני לא רואה שנתן מענה לציפייה. אני לא מאשימה אותך, אתה עושה את עבודתך, אבל בדרך כלל זה מה שקורה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

רק שאלתי שאלה אינפורמטיבית.

 << אורח >> גדי מלאכו: << אורח >> 

אני אשמח להתייחס עוד פעם.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

התיעוד מאוד חשוב אני חושב.

 << אורח >> גדי מלאכו: << אורח >> 

כן. רוב הדברים, כאמור, הם לא מפורסמים, הם לא יצאו החוצה לציבור. אני רק אומר שיש עשייה מאוד מאוד גדולה. נכון, יש יושב ראש חדש שצריך להכיר את הדברים, יש קול קורא עכשיו לאיתור מנכ"ל, ואני מאוד מאוד מקווה שהוא לא יהיה איזה מינוי פוליטי, אלא יהיה ענייני, מקצועי, שיבוא ויהיה חלק מזה. בינינו, גם אנשי הצוות שנמצאים במשרד הם ראויים לנהל את המרכז הזה, אבל זה באמת מצריך גם את המעורבות שלכם, חברי הכנסת כדי שהדבר הזה יצליח.

 << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> 

אני אגיד מילה רק ברשותך, רק מילה בהקשר הזה. אני חושב שזה נכון, אני מסכים עם התחושה של חוסר הלימה למול הציפיות שיש לקהילה לגבי המצב של המרכז, אבל הייתי שם ואני מלווה אותם לא מעט זמן, וחומר הגלם שמופיע שם, בגלל שיש משמעות לזמן, בגלל המבוגרים ובגלל החומרים ובגלל הרבה דברים. חומר הגלם שקיים כרגע במרכז הוא מאוד משמעותי, הוא נכס גדול מאוד מאוד גם בהיבט של ההקלטות שהוא דיבר, גם בהיבט של חומרים, גם בהיבט של אביזרים ויזואלים שצריכים איזשהו עיבוד ארכיוני מאוד משמעותי, ולכן יש בסיס טוב לעבודה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה. נמצא איתנו בזום הקס אליאס סמאי.

 << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> 

בינתיים אני נאלץ ללכת להצבעות בוועדת כספים. תודה רבה, ישר כוח, אדוני היושב ראש, ויום סיגד משמעותי.

המרכז קיבל ממני כסף בשנה הזאת.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

אנחנו מחכים עדיין לכסף.

 << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> 

נכון, זה כבר עניינים של –, אבל זה אושר. אלה כבר עניינים של מלחמה.

 << אורח >> קס סמאי אליאס: << אורח >> 

שלום וברכה. ראשית, תודה רבה על השיתוף, על היוזמה. רציתי להגיע, בסוף לא יכולתי, לצערי, אבל אני מברך על היום המיוחד הזה, שבאמת מציינים אותו גם בכנסת ובכל מקום, וזה משמח שחג הסיגד הזה הפך להיות נחלת הכלל. ובאמת זו שמחה גדולה בשבילנו שדרך זה מכירים גם את הקהילה ואת המסורת שלה.

חג הסיגד הוא יום תפילה, יום תענית וחשבון נפש כללי, ובעיקר גם יום שמחה חברתי, יום שמגבש, יום שהקהילה מתאחדת מול בורא עולם. כמובן גם במובן החברתי, זו תרומה מאוד מאוד משמעותית שם בקהילה באתיופיה, חיזק. 

אני גדלתי באזור סימן כמשפחה של קסים, אבא שלי עליו השלום כל שנה היה מעלה עם הציבור ביחד באזור שלנו, באזור סימן. נכון שאנחנו היינו רחוקים מאמבובר, אבל באזור סימן גם היו מקומות גבוהים. האזור שלנו נקרא סימן דבל, ושם אני זוכר את ההר שנקרא אברידג', שזה מקום מאוד גבוה, והיינו כל שנה עולים ויורדים. אני אמנם הייתי קטן, לא בדיוק זכיתי כל הזמן, אבל בגיל 12 כן זכיתי לעלות ולחוות את החוויה הזו בפעם הראשונה שלי באתיופיה.

אני חושב שהסיפור הזה של חג הסיגד, הוא הביא אותנו לכאן כקהילה מגובשת, קהילה מאוחדת ברמה גם הרוחנית, גם חברתית. יש ערבות הדדית, יש חיזוק בהובלה של המנהיגים הרוחניים, הקסים. ולצערי, פה בארץ יש אתגרים, יש קשיים, יש קושי בהכרה במעמד של הקסים. עד היום יש קסים שאינם מקבלים שכר, וגם אלה שמקבלים שכר, המעמד לא משהו.

אבל בצל זה, עם מנהג חג הסיגד, גם היום מובילים את החג בארמון הנציב בתפילות, בקריאת התורה, בחיזוק הקהילה, בשיתוף עם הגורמים, המשרדים, מרכז מורשת, משרד הקליטה ועוד אחרים. ואני שמח שהיום נכנס לכל מקום, לכל פינה כמעט שמציינים את חג הסיגד, והנה היום אנחנו גם בכנסת, ובאמת ישר כוח ואני מברך על כך. חג שמח.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה רבה, תודה.

 << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> 

אני רק מבקש כן להנכיח.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אתה לא מאחר לוועדת כספים?

 << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> 

אני יודע, אבל אמרה לי לחכות כדי לכבד את הקס ובינתיים אמרו לי שההצבעה עברה. 

אבל באמת חשוב לי להנכיח, באמת היום הממלכתי הלאומי, וחשוב שיישמר כך, הוא בארמון הנציב. אבל חשוב לי כל הזמן, כפי שאני מעיר על זה, בכל 40 השנים משנת 1985 מתקיים יום הסיגד בכותל המערבי, זה ציבור קטן יותר, כ-1,000 איש, ופה מדובר על כמה אלפים, אבל בשני המוקדים האלה מתקיים. זה לא הממלכתי כי - - -

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

אבל הממלכתי בארמון הנציב.

 << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> 

אני מסביר, לכן אני מסביר. שנייה, תני לי לסיים ואז תגידי מה שאת רוצה. אני רק אומר, חשוב להכיר, שהציבור יכיר שבשני המוקדים האלה מתקיים יום הסיגד. נכון, הממלכתי הוא בארמון הנציב, אבל חשוב שיכירו שגם בכותל המערבי והשנה עיריית ירושלים לקחה על עצמה כדי לעשות את זה בצורה יותר מכובדת וזה חשוב שיכירו ויגיעו גם שם. תודה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה רבה. משרד החינוך, טירה.

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

תודה. א', מבחינתנו, גם השבוע חוגגים במוסדות החינוך את חג הסיגד, זה אירוע מאוד משמעותי. וכן מפורסמים בפורטלים של המשרד חומרים על החג. אני רק אגיד שמערכת החינוך חוגגת שלוש פעמים בשנה או מציינת. קודם כול, בשבוע העליות שלא מזמן הסתיים והייתה באמת חגיגה נפלאה. השבוע התחלנו ביום ראשון לחגוג את חג הסיגד, מאוד מאוד חשוב לנו שמוסדות החינוך יציינו את החג הזה בהרבה מאוד צורות ואנחנו גם מספקים הרבה מאוד רעיונות.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

עושים השנה גם משהו סביב 40 שנה למבצע משה?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

אני לא יודעת אם בכל המקומות.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

למבצע משה, ליום הזיכרון לנספי סודאן מערכת החינוך לא מתייחסת.

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

שנייה. קודם כול, זה יום בלוח הגאנט המשרדי. המשרד כותב חומרים לטובת כל יום כזה וזה משתלב באופן דיסציפלינרי בכל מקצועות הדעת.

על נושא יום הנספים, אנחנו כן מציינים אותו במערכת החינוך, הוא מצוין ביחד עם יום ירושלים וכן חשוב לנו. תראו, אני - - -

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

לא, סליחה, מה שמך?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

טירה, נעים מאוד.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

נעים מאוד. אני שואלת פה, אם יש מורים שבאמת בהתנדבות נותנים לזה דגש, אבל האירועים האלה שניהם ממלכתיים, האם מערכת החינוך הטמיעה את זה? ידוע לך? או שאיזושהי מורה?

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אני אשאל רגע עוד משהו. בלי קשר ל-40 שנה למבצע משה, במסגרת הלימודים הרגילים, לא כמשהו מיוחד, האם המבצע הזה והעלייה הזו משולבת גם בתוכנית הלימודים?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

חג הסיגד משולב. בשבוע העליות אנחנו מלמדים על כל העליות, כולל - - -

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

היושב ראש שאל משהו אחר.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אני שואל עוד פעם. יש פה אירועים כמו שאני לומד על מלחמת ששת הימים, כמו שאני לומד על עלייה ראשונה ועל עלייה שנייה ועל עלייה שלישית, האם מבצע משה, אגב, וגם מבצעים שבאו אחריו, שלמה, האם הם בתוך חומר הלימודים?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

כן, בחלק מהמקצועות הם כן. ויום הנספים, שאנחנו חוגגים אותו ביום ירושלים, יש שם הרבה מאוד מקום לעלייה של - - -

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

זה על בסיס וולונטרי.

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

תשמעו, זה מצוין בלוח השנה. זה מצוין בלוח השנה של משרד החינוך, זה מופיע בלוח גאנט.

 << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> 

זה לא מופיע בחומר של הבגרות.

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

שנייה, אני מבינה. אבל אני יכולה להגיד שמדיניות המשרד היא, כן, אני מבטיחה, אתם מכירים אותי, לעשות על זה עבודה נוספת. אני חייבת להגיד שיום הנספים נכנס לא מזמן כיום לאומי ואנחנו כן הכנסנו אותו.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אני מפריד בין הציון של הימים, שהוא חלק מהחוק, מזכירים את זה יום אחד בבית הספר במקרה הטוב, לבין משהו שהוא חלק מהנרטיב של עם ישראל. אין יום העלייה הראשונה, אין יום העלייה השנייה, הם נלמדים בתוך מערכת החינוך, הם גם בתוך המקצועות לבגרות בפורמט כזה או אחר של בחירה כזו או אחרת. אבל לא משנה, הם בתוך החומר.

השאלה אם המבצעים האלה, מבצעי העליות האלה, ואגב, זה לא המבצע היחיד, אני חושב שיש עוד דברים שצריכים ללמד, גם לא רק בהקשר של קהילת יוצאי אתיופיה. אם זה גם בקשר של מבצע חתונה ואסירי ציון, יש מספיק. הסיפור הזה של הנרטיב של העליות הוא לא חלק. זאת אומרת, ב-1948 לכאורה, 1949 כי לדעתי את מרבד הקסמים כן מלמדים בתוך החומר הזה, שם נגמרו העליות לארץ ישראל. חומר החובה לבגרות

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

בסדר, אבל אתה לא מצליח הכול להכניס לבגרות, ואם אתה באמת רוצה לייצר נרטיב, אתה שוזר הכול כל הזמן. בשבוע העליות אנחנו מתייחסים ל-13 העליות, מהראשונה עד החמישית, ואחר כך כל המבצעים הגדולים וכל העליות הגדולות. אני יכולה לשלוח לכם את זה. אבל אני חייבת להגיד שבשבוע העליות אנחנו נותנים דגש מאוד מאוד מיוחד עם כל תחומי הדעת לטובת הדבר הזה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אני לא רוצה להביך ולהתקשר עכשיו לילדים של כולם.

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

לא, אין צורך.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תראי, שבוע העלייה היה לפני שבועיים.

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

נכון.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תעשו כל אחד סקר בבית, תשאלו את הילדים מה עשו בבית הספר לגבי שבוע העלייה.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

שבוע העלייה מתקיים בבתי הספר שיש בהם עולים.

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

לא רק, אצל הבנות שלי אין עולים.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

התוצאות לא להיט, אני אומר לך.

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

אין בעיה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

על בשרי, יש לי שלוש בנות, אפילו לא עלתה שאלה כזאת בבית.

 << אורח >> סא"ל במיל' תת טפסר ציון שנקור: << אורח >> 

אם זה לא יהיה כתוב בספרות, זה לא יקרה, בסדר?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

לא הבנתי, סליחה.

 << אורח >> סא"ל במיל' תת טפסר ציון שנקור: << אורח >> 

אני אומר, אם זה לא כתוב בספרות כלשהי כחלק ממערכת החינוך, לא בשבוע כזה ושבוע כזה, זה לא קורה.

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

תראו, בסוף מערכת החינוך - - -

 << אורח >> סא"ל במיל' תת טפסר ציון שנקור: << אורח >> 

שנייה, במערכת החינוך, גם כשעושים בגרות, אחרי זה יש מיקוד. אבל מלבנים הכול ובמיקוד כל פעם מחליטים משהו אחר.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

זה חייב להיות חלק. הנושא הזה של העליות אחרי קום המדינה חייב להיות חלק מתוכנית הלימודים, זה חייב להיות.

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

זה קיים, אני אשלח לכם את כל מה שקיים, ואם חסר - - -

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אז תשלחי לי באילו כיתות מלמדים על אילו עליות.

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

בסדר גמור.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה. משה פינס, משרד הקליטה.

 << אורח >> משה פינס: << אורח >> 

שלום לכולם. האמת שאני תכננתי משהו טיפה שונה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

מה? תכננת לשיר, לרקוד?

 << אורח >> משה פינס: << אורח >> 

לשיר, כן. באתי מוכן, עשיתי חזרות, החלפתי נעליים אפילו בשביל זה. האמת שלשם כיוונתי, אני חושב שלא בכדי גם, אני חושב שאני רוצה גם רגע להעביר איזשהו מסר בהקשר הזה. ואני אתן איזשהו פסוק, לא תכננתי להגיד את זה, אבל תוך כדי הדברים זה ככה עולה.

כתוב בספר דברים: "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלוקיך זה ארבעים שנה במדבר" זה מתחבר גם ל-40 שנה של העלייה שאנחנו מציינים היום, ולמעשה אנחנו גם מציינים את זה במקורות חז"ל, ש-40 שנה זו שנת הבינה, שזה הזמן שאנשים מתחילים להתבסס ולהפוך להיות מה שנקרא אנשים מוכנים.

בעניין הזה יש פה את הציון המאוד חשוב, אני חושב שבמקורות זה חוזר הרבה מאוד פעמים, וזכרת, וזכרת, וזכרת, והצורך שלנו לזכור מאין באנו הוא משמעותי מאוד ולא פחות מכאן לאן אנחנו הולכים. אני חושב שזה מסר שאני לפחות לוקח אותו רגע, לוקח אותו לעצמי, גם בחיבור שלי לימים האלה ובכלל גם לקהילה המפוארת הזו של יוצאי אתיופיה, ולזכור רגע את כל הדרך.

הרבה פעמים אנחנו אומרים שבמקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים לא עומדים. למה? כי אנחנו גדלנו פה, נולדנו פה, אף אחד לא שאל אותנו אם אנחנו רוצים לדרוך פה, הכול ברור, אנחנו בתוך הרוטינה של המציאות. אבל יש אנשים שעקרו את עצמם מהבית שלהם, מהמולדת שלהם, מהמקור שלהם ועוברים למקום אחר. ולכן הנרטיב שאני רוצה רגע להניח בסיפור זה את הנרטיב החיובי.

כמו שאמרת, חברת הכנסת צגה, הסיפור בסוף של לראות את האנשים הגדולים האלה שעשו את הדרך המדהימה הזו בכל העליות, אבל בטח בעלייה הראשונה, שהם הראשונים, החלוצים אחרי המחנה, שבעצם סימנו לנו, לכולנו, לכל החברה הישראלית אני חושב, את הדרך גם בנושא העליות.

אני לא רוצה לקחת את זה, לקחת את זה בכלל באופן כללי, אני חושב שאנחנו גם מנסים בכוחנו הדל, בתוך ארבע אמותינו לעשות עם זה לא מעט. עשינו את זה באנדרטה השנה ששיפצנו אותה ואנחנו גם עכשיו עומדים לקראת שיפוץ נוסף בדיוק מהסיבה שאנחנו רוצים לספר סיפור. אנחנו לא רוצים איזושהי אנדרטה עומדת, אלא באמת שיגיעו לשם אנשים, יגיעו תלמידים, יגיעו חיילים, יגיעו עולים, יגיעו כולם ויראו באמת לא איזו מדשאה יפה או איזושהי אנדרטה משמעותית, אלא באמת ילמדו את הסיפור. ואני חושב שהסיפור הזה של יהדות אתיופיה והמסע העצום הזה שהם עברו בדרך, הוא מלמד אותנו לימוד מאוד מאוד משמעותי.

כך שאנחנו שם חזק מאוד, עשינו שיתוף פעולה גם עם משרד התרבות בהקשר הזה, גם עם מרכז מורשת בהקשר הזה. אני מקווה מאוד שלקראת יום ירושלים הקרוב נדע לציין גם כן משהו חדש בהקשר הזה.

בתוך זה אנחנו כמובן מציינים את חג הסיגד, בטח במרכזי הקליטה, אבל גם בתוך המשרד, בטח במחוזות ובמרחבים. אנחנו במשרד כמשרד ביום שני, גם עם השר והמנכ״ל נציין את היום המשמעותי הזה גם אצלנו בתוך המשרד, כי בסוף הוא חלק מהסיפור שלנו כחברה ישראלית הוא חייב להיות מסופר, וככל שנצליח, אנחנו נהיה שם.

אנחנו עובדים על פרויקט מדהים עכשיו, גם של קהילת יוצא אתיופיה, של גיל הזהב, גם פרויקט מדהים, שאני מקווה ש- - -

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

של העולים או ותיקים?

 << אורח >> משה פינס: << אורח >> 

חלק ותיקים וגם חלק עולים. משהו יפה, אנחנו עוד לא בשלב, מההתלהבות אני מקדים טיפה את המאוחר, אבל אנחנו ממש ממש נמצאים שם מתוך אותו חיבור שדיברת עליו. חיבור בין הדורות, החיבור הזה שהילדים היום פחות פנויים כמו ישראלי, מה שנקרא ממוצע, הוא פחות פנוי ממה שהוא היה בעבר גם לטובת הקהילה המבוגרת. ואנחנו שם, אנחנו שם מתוך תפיסה עצומה שבלי לזכור את העבר, לא נצליח להתקדם ולבנות עתיד. אני רק רוצה לברך שוב, גם את ההזדמנות הזו לחזק את הנרטיב הזה של הסיפור.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה. דוד יאסו.

 << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> 

עניתי לשאלות שלך, אבל לא דיברתי על החג, זו חובתי. קודם כול, זה באמת חג של כמיהה. אני זכיתי בו בתור ילד כשהייתי עוד באתיופיה, פעם אחת זכיתי. ואני כאן מאז שעליתי, משנת 1981. אני חושב, כפי שאמרת, אדוני היושב ראש, וגם חברי כנסת התייחסו פה, זה ציון שהבאנו אותו לחברה הישראלית, למרקם החברה הישראלית שצריך לאחד ולהיות ביחד ולא להישאר באותו כאילו זה שלנו ואנחנו חוגגים את חג הסיגד. זו לא חגיגה רק בשבילנו, זה ציון, מצווה מהתורה שאנחנו עושים אותה. ואני חושב שבאמת הקהילה מאוד מאוד רוצה לשתף את זה ולהראות את זה לחברה הישראלית. 

היום, שבועיים לפני החג, לפני יום חמישי, בכל הרשיות כמעט נעשים טקסים בנוכחות של הקסים של הקהילה ושל ראשי ערים וכן הלאה, שזה מאוד מאוד משמח. יחד עם זה, כפי שנאמר גם על ידי ציון חברי וגם חברי כנסת פה, החברה הישראלית כחברה, היא לא מגיעה. ואני חושב, כפי שזה נאמר כבר כמה פעמים, זה החינוך.

אני זוכר שהגעתי בשנת 1981, הייתה טלוויזיה בשחור לבן, הייתה פרסומת אחת שעד היום חקוקה לי. אלה הורים הולכים לטייל עם ילדה ורואים פרח. הילדה רצה, באה לקטוף את הפרח. אומרים לה, לא, לא, לא קוטפים, זה פרח. החינוך הזה באמת הושרש וזה טוב. וזה צריך להיות במשרד החינוך, הנושא של המורשת, הנושא של החג, הנושא של נספי סודאן וכל הדברים האלה, הם צריכים להיות חקוקים במשרד החינוך.

ובאמת, אני יודע שנעשים. בואו, אני חייב להגיד לכם שגם במשרד החינוך, לפחות מהעדכונים שאני מקבל, יש מהלך שעושים אותו, אבל ההטמעה בתוך בתי ספר היא שצריכה להיות. והיום, ברוך השם, גם כפי שנאמר, המורים בעצמם, בני הקהילה שמכניסים את זה לתוך מערכת החינוך שזה מאוד מאוד טוב. ובאמת אני מברך על היום הזה ושיהיה חג שמח.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה רבה. חברת הכנסת מלקו, בבקשה.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

ראשית, אדוני היושב ראש, אני באמת יחסית חברת כנסת חדשה, כמה דיונים קיימת בנושא של הקהילה, פשוט מעורר השראה. אני אומרת שוב תודה, זה מאוד מאוד חשוב שאתה מעלה את זה.

לנושא של חג הסיגד ונספי סודאן, 40 שנה למבצע משה, תראו, אני אומרת, זכיתי בזה שנולדתי באתיופיה, גדלתי באתיופיה עד גיל 16, הייתי בבית ספר באתיופיה, סיימתי תיכון. כל זה נתן לי גם פה בכל עשייה לפני שקיבל תוקף חוק, גם חג הסיגד, גם יום הזכרון, ארגון הגג של יוצאי אתיופיה קיים אותו לאורך המון שנים עם חבריי והיושב ראש שהיה, אדיסו מסאלה, ואני הייתי מזכ"לית הארגון. אני מכירה כל מה שנעשה בקהילה, גם בעבודה שלי ברדיו.

אם נשאל היום את ילידי הארץ, ישראלים לא יוצאי אתיופיה, אם ישאלו אותם מה זה מבצע משה, או האם ביום ירושלים יש יום זיכרון לנספי סודאן, אני חותמת לכם, אחוז אחד לא יודעים על זה. אני מדברת על לא בני העדה. זה אומר שלא הצלחנו להטמיע, לא הצלחנו להיכנס. לכן אני מצטרפת לקריאה למערכת החינוך, הכול מתחיל בחינוך, להכניס את זה בחינוך. הכול צריך להיכנס, ההיסטוריה שלנו, כמו שאר הקהילות.

דוגמה ניתן להם. הנה, יושב שם אסי, יושב ראש ארגון אסירי ציון.

 << אורח >> אסמרה אספאו: << אורח >> 

אם יורשה לי, אני רוצה להגיד גם כמה משפטים.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אתן לך.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

הוא יושב פה, והוא במקצועו עובד סוציאלי. אבל אם תשאלו את החברה הישראלית, רובה, אם יש אסירי ציון יוצאי אתיופיה, אף אחד לא יגיד, יגידו רק שרנסקי. אני אומרת לך את זה. ולא יודעים. כל זה צריך להיכנס במערכת החינוך.

צריך להבין, משרד הקליטה, יש להם פרויקטים נפלאים, אבל הייתי רוצה שההיסטוריה של אסירי ציון תיכנס, הכול צריך להיכנס.

 << אורח >> משה פינס: << אורח >> 

יש אתר חדש של אסירי ציון, הפרדנו ובנינו, בכלל למדינות ערב בנפרד, יוצאי ברית המועצות בנפרד, ויוצאי אתיופיה.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

אני מכירה את זה.

 << אורח >> משה פינס: << אורח >> 

זה אתר חדש.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

תוכנית חינוך, אני מכירה את זה. למשל, הנה, עכשיו הוספתם את השמות של הנספים, זה היה ממש נופל, ראיתי שהוספתם מאוד יפה, ויש עוד שמות שגם צריך להוסיף לזה. כשאתם עושים דברים, אנחנו גם מברכים, מעודדים את זה, אבל הכול מתחיל ומסתיים בזה.

בנוסף, אני רוצה להגיד, ציון, הכתבה כשסיימת את השירות הצבאי שלך, הייתה לך כתבה גדולה, אני זוכרת את זה, בשבעה ימים, אני לא אשכח את זה לעולם, כי הוא סגן אלוף. כשהוא הולך עם מדים איך מתייחסים אליו, לעומת בלי מדים איך מתייחסת אליך החברה ישראלית. תאמין לי, יש לי בן היום בצבא, אותו דבר מתייחסים אליו. הוא קצין, רופא, כשהוא הולך עם מדים, איך מתייחסים אליו בבנק, בסידורים; אבל כשהוא הולך בלבוש רגיל, אזרחי – מסתנן, אריתראי. אני אומרת לכם את זה.

לכן הכול מתחיל בחינוך, להמשיך את החינוך, נתחיל בזה, נשקיע. עניין של מורשת, חייב שתהיה מורשת. אני לא מאשימה אחרים בלבד, גם לנו יש אחריות. אם אנחנו נדע גם לקחת אחריות, אנחנו יכולים לקדם אותה.

תודה רבה. אני מקווה שהחטופים יחזרו כמה שיותר מחר. באמת, אנחנו נמצאים בתקופה מאוד מאוד קשה ושיהיה לנו חג שמח. אבל שהחטופים יחזרו מהר, שנשמח ביחד.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה רבה. בקצרה ניתן עוד לאסמרה ולך. בבקשה, אסמרה.

 << אורח >> אסמרה אספאו: << אורח >> 

שמי אספאו אסמרה, אני יושב ראש ארגון אסירי ציון. באמת, אני מאוד מתרגש. אני רוצה להגיד משפט על איזושהי קבוצה שלא מדברים עליה בכלל, אסירי ציון והעלייה שהייתה לפני כל העליות, 1977, בתקופה של מנחם בגין. ואנחנו שעלינו, אני עליתי ב-1977, וכל העליות האלה, איך שהן עלו, אנחנו היינו עושים הפגנות מול המשרד של מנחם בגין. ואז היה המזכיר שלו, ד"ר אליהו בני אלישר, הוא היה בא ומדבר איתנו, תשבו בשקט, אל תדברו, אל תפגינו, אנחנו נביא אותם, יש לנו הרבה אויבים, תשבו בשקט. 

אבל אנחנו בבית מקבלים מכתבים, זה מת, זה נרעב, זה בכלא, איך נשב בשקט? זכרונם לברכה, אנשים שהם יותר מבוגרים ממני, אז אנחנו היינו צעירים, 19 הייתי, והם היו מארגנים אותנו בלילות, כותבים שלטים, בגשם. האנשים שלנו התחילו לצאת דרך סודן, איך אנחנו יכולים לשבת? אנחנו מקבלים מכתבים שלא יכולים לתת לנו לישון, זה מת וזה מת.

איך אתם לא מביאים אותם? היינו עושים רעש, אבל היינו קטנים. באותה שנה שעלינו, 122 עולים חדשים. מה שעברנו מאותה תקופה עד היום, כשאני מסתכל על זה ככה, סורק בראש, כל השנים האלה, איך החברה הישראלית קלטה או לא קלטה את העדה שלנו, זה סיפור ממש לא זה.

הנה, עכשיו, עד עכשיו מדברים גם, עולים פה ושם, אף אחד לא מזכיר את אלה שעלו לפני מבצע משה. יש אנשים לפני זה שאבדו, לא מזכירים אותם. את הסבל, את השוני בחברה, שלא מכירים אותם.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

כן, זה חלק מהחשיבות של מרכז מורשת.

 << אורח >> אסמרה אספאו: << אורח >> 

פה גם הייתי רוצה את הקבוצה הזאת להזכיר, ואסירי ציון.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

ברור, זה נאמר.

 << אורח >> אסמרה אספאו: << אורח >> 

אני לא אפתח את זה. והסיגד, אני זוכר אותו, באתיופיה איך היינו חוגגים אותו שם. פה, אנחנו הראשנים לא חגגנו אותו, עכשיו חוגגים. אני ממש שמח, אין מילים. אשריכם, תודה רבה על הזכות.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה רבה. אסמרה מרו, בבקשה.

 << אורח >> מרו אסמרה: << אורח >> 

תודה רבה. מה שבאמת רציתי להגיד, אני שמעתי הכול, ובתור מורה, כשהגעתי מאתיופיה, אומנם מבוגר מאוד, ואז התחלתי את חיי גם בחינוך פה בארץ. שם ניהלתי בית ספר, הייתי מחנך לכיתת ט', ואז עליתי ארצה ומיד התחברתי לחינוך והלכתי ללמוד. בשנות ה-90, כשעליתי, לפני 33 שנה, היו בעיות של לפחות 15 שנה עם ליקויי הלמידה, שלילדים האתיופים יש קושי למידה, תפיסה וכל מיני דברים כאלו.

אף אחד לא היה מתייחס לזה, לכן אני בחרתי ללכת לפרופ' פוירשטיין זיכרונו לברכה ללמוד אבחון דידקטי. למדתי את זה, הוצאתי תעודת מאבחן ואיתה התחלתי לעבוד ארבע שנים ואז הקמתי בעצמי קדם מכינה אקדמאית במכללת דוד ילין שקיימת היום, המכינה הגדולה ביותר בירושלים. ואז כל שנה הייתי מקבל נוער, צעירים אחרי צבא מהעדה האתיופית כי אני התייעצתי עם המכללה ואז פתחתי אותה וליוויתי את המכינה הזו עשר שנים, עד שעברתי בתור מדריך למשרד החינוך.

שם שלוש שנים עבדתי עם בעיות הקהילה והתלמידים, ובאמת, אחרי שעברתי שלוש שנים את כל הבעיות ו - - - אותם, הייתי תוך כדי מתייעץ וכותב מאמרים, מתייעץ עם החוקרים, פשוט עברתי הרבה. ואז קיבלתי אחריות להיות מפקח, עברתי מכרז להיות מפקח ארצי לתלמידים עולים. שם הייתי באגף לתלמידים עולים לפני כמה שנים, היום אני במזכירות הפדגוגית.

מה שרצתי להגיד לכם, יש לנו חומר, יש תרבות יהודית ישראלית לכל קהילות ישראל, כי אני הייתי אחראי לקהילות ישראל, ושם יש לכל קהילה, לבנון, סוריה, עיראק, לא משנה, מצרים, גם לאתיופיה יש ספר ענק שנכתב ביחד כמו כולם. למצוא את זה, לראות את זה, לבדוק את זה, זו גם באמת אחריותנו ואז גם הילדים שלנו צריכים להתייחס לספרים האלו ולקרוא.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

הספר, מלמדים אותו במערכת החינוך?

 << אורח >> מרו אסמרה: << אורח >> 

נמצא במשרד החינוך באתרים וכל בית ספר שרוצה - - -

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

לא, לא, האם בבית הספר מלמדים אותו?

 << אורח >> מרו אסמרה: << אורח >> 

קודם כול, כשאנחנו בונים מערך שיעור - - -

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

הם לא מלמדים. יש חומרים, הם מספרים לנו, אני מכיר את זה. יש ספרים אבל אם אין חובה, לא מלמדים. חבר'ה, בואו, עזבו, חבל.

 << אורח >> מרו אסמרה: << אורח >> 

יש חומרים, כל בית ספר צריך להיכנס לאתר.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

לא, מרו, מה שאתה אומר, אני מבינה, אבל פה - - -

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אין לנו טענות שאין חומרי לימוד במשרד החינוך.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

בדיוק. האם מלמדים אותו? האם נכנס?

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אם החומר הופך להיות רשות, הוא ישאר במחשב או על המדף. אם לא יהיה חלק מתוכנית הלימודים, שמדי פעם זאת תהיה אחת היחידות שילמדו - - -

 << אורח >> מרו אסמרה: << אורח >> 

יכול להיות באמת שזה לא הרבה ולא גדול, אז צריך לעבוד על זה.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

כחובה צריך להיות, כחובה צריך להכניס אותו למערכת החינוך.

 << אורח >> מרו אסמרה: << אורח >> 

בהיסטוריה למשל הכנסנו קטע על יהודי אתיופיה, על העליות, שלוש העליות. מבצע משה, מבצע שלמה, והעליות האחרונות.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

ברור, בסדר. אני רוצה לסכם.

 << אורח >> מרו אסמרה: << אורח >> 

ואז אנחנו מתייחסים לזה, ויש מורשת, במורשת אנחנו כותבים. יש גם תרבות יהודית ישראלית, שם מלמדים בבית הספר, ותרבות יהודית ישראלית מלמדים - - -

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

זה בית ספר יסודי.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

גם זה על בסיס וולונטרי, התנדבות.

 << אורח >> מרו אסמרה: << אורח >> 

לא, זה מערכתי.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

לא, זה בחלק מחומר הלימוד, אבל זה של כיתות מאוד נמוכות.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

זה כיתה ד'?

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

ג' אני חושב.

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

זה ביסודי.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

עוד משהו?

 << אורח >> מרו אסמרה: << אורח >> 

באמת יש את הדברים האלו ואנחנו צריכים - - - בנוסף לזה, מה שרציתי להגיד, באמת שיהיה לנו חג שמח והחג שלנו יעבור בשלום ונחגוג את זה כל שנה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה רבה. אני רוצה להודות לכל מי שהשתתף בישיבה ובאמת הציון, גם של 40 שנה למבצע משה, שזה פרק חשוב בהיסטוריה של עם ישראל ובהיסטוריה של מדינת ישראל, וגם כמובן ציון חג הסיגד שכמו שאמרתי, המסורת הישראלית זימנה לנו הרבה מאוד חגים מכל הקהילות שהגיעו לכאן מכל קצווי תבל. אני חושב שדווקא האחדות הזו וההיכרות של קהילה עם קהילה והמסורות הפרטניות שלה הן חשובות ולכן חשוב שאת החג הזה יכירו.

את התשתית יש. יש חוקים, יש ספרים, יש מידע בתוך האתרים הרלוונטיים. צריך ללמד, צריך לעשות את זה וצריך לעשות עם הדברים האלה משהו. אני מכיר את זה, אני חוקקתי גם חוקים שנוגעים ליום הניצחון ולאחרים שלצערי, לא מצוינים במערכת החינוך כפי שצריכים להיות מצוינים.

הבקשה שלי למשרד החינוך, בחומר הלימוד צריכים להיות גם העליות של אחרי 1948 ובתוכן גם הסיפור של העלייה מאתיופיה. ואי אפשר להתעלם מהעליות שהיו אחרי קום המדינה ולהגיד שקמה המדינה ושם האירוע נגמר. לא, להפך, האירוע רק התחיל. וזה חייב להיות חלק מתוכניות הלימודים כיחידות שלא תמיד, כפי שנאמר כאן, בסוף כשעושים מיקוד לבגרות, זה לא בהכרח, אבל הם חייבים ללמוד את זה כדי לדעת שהם צריכים להכיר את החומר הזה.

מכאן אני עובר לנושא המורשת ומרכז המורשת. נושא התיעוד הוא חשוב והוא קריטי וחומרים שלא יאספו היום לא יהיו לנו בהמשך. לכן אני באמת חושב שפה צריכה להיות השקעה באיסוף ותיעוד החומרים, וברגע שימונה מנכ״ל חדש, צריך לראות איך מתקדמים כדי ליישם את החוק.

דבר אחרון, בהתייחס לנתונים שהציגו כאן מרכז המחקר והמידע, אני חושב שיש כאן תעודת עניות שאנחנו נמצאים עם אותם נתונים כבר הרבה מאוד שנים. זאת אומרת, אנחנו לכאורה עומדים בחלק מהמקרים ביעד הכמותי, אבל לא ביעד האיכותי ואין דגש על תעסוקה איכותית. ופה הפנייה היא באמת לנציבות שירות המדינה, להקפיד על כך שבתפקידים בכירים בשירות המדינה יינתן אותו ייצוג הולם ולא יישאר ייצוג הולם כללי שמסליל רק לתפקידים מסוימים בתחתית הדרגות ורשימת מקבלי השכר.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:19. << סיום >>