פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



40
ועדת הכספים
15/07/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 435
מישיבת ועדת הכספים
יום שני, ט' בתמוז התשפ"ד (15 ביולי 2024), שעה 10:30



סדר היום:
 << נושא >> בקשה לדיון בנושא: ישראל מככבת במקום הראשון במדינות OECD במדד של יוקר המחיה << נושא >> 


נכחו:
חברי הוועדה: 
משה גפני – היו"ר
ינון אזולאי
אימאן ח'טיב יאסין
אחמד טיבי
סימון מושיאשוילי
חמד עמאר


חברי הכנסת:
דבי ביטון
יסמין פרידמן
מטי צרפתי הרכבי


מוזמנים: 
	גל ברנס
	–
	אגף התקציבים, משרד האוצר

	איתמר מילרד
	–
	המועצה הלאומית לכלכלה, משרד ראש הממשלה

	דן יונה עמדי
	–
	מנהל תחום מדיניות רגולציה, משרד הכלכלה והתעשייה

	ארז אוסמן
	–
	מנהל אגף כלכלה וסטטיסטיקה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

	רון תומר
	–
	נשיא התאחדות התעשיינים בישראל

	נתנאל היימן
	–
	ראש אגף כלכלה, התאחדות התעשיינים בישראל

	חגי אדרי
	–
	התאחדות התעשיינים בישראל

	ישראלה מני
	–
	סמנכ"ל כלכלה ומיסים, איגוד לשכות המסחר

	אלי שלום סתוי
	–
	יו"ר לה"ב – לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל

	ליאור גור
	–
	צוות כנסת וממשלה בפורום העצמאים והפרילנסרים, ההסתדרות החדשה

	עירם אמיתי
	–
	מנכ"ל מפעל סולבר

	קרן לוי
	–
	מנכ"לית הייטק למען ישראל

	יזהר ליפשיץ
	–
	בן של חטוף

	תמר ארנון
	–
	ארגון אימהות הלוחמים

	חנה גיאת
	–
	ארגון אימהות הלוחמים

	נילי טנא
	–
	ארגון אימהות הלוחמים

	טלי ליברמן
	–
	אחות שכולה

	אליאב אליהו
	–
	אח שכול

	אייל בוצחק
	–
	אב שכול, פורום הגבורה

	רעות בוצחק
	–
	אם שכולה, פורום הגבורה

	אייל קלדרון
	–
	בן דוד של עופר קלדרון החטוף בעזה

	יוסף אנגל
	–
	סבא של אופיר אנגל, ששוחרר משבי החמאס




ייעוץ משפטי: 
אדוה מבורך

סגנית מנהל הוועדה:
ליאת קרפטי

רישום פרלמנטרי:
ירון קוונשטוק


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

 << נושא >> בקשה לדיון בנושא: ישראל מככבת במקום הראשון במדינות OECD במדד של יוקר המחיה << נושא >> 


 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים. טלי ליברמן.

 << דובר >> טלי ליברמן: << דובר >> 

אני אחות של סגן הראל שרם, שנהרג בקרב ברצועת הביטחון בלבנון לפני 30 שנה. אנחנו הקמנו איזשהו פורום משותף, אנחנו רוצים להקריא ביחד הצהרה.

 << דובר >> יזהר ליפשיץ: << דובר >> 

קודם כול בוקר טוב. אני הבן של עודד ליפשיץ שחטוף בעזה, ויוכבד ליפשיץ ששוחררה, בן קיבוץ ניר עוז. אנחנו באמת מקריאים פה איזשהו מסמך, שמנסה לאגד אנשים משני קצוות המתרס – ימנים, שמאלנים – אבל שנושא איזושהי מסגרת שאפשר לדבר איתה, בלי הקצוות המתלהמים, ועם איזשהן הסכמות. נקריא אותו פה. נקווה שזו איזושהי דרך, שתשמש דוגמה גם פה למשכן הכנסת, שלא תמיד עומד בסטנדרטים.

שבועות קשים עוברים על כולנו. משפחת החטופים וכולנו איתה מקווים לראות את יקירינו בבית. אנו סומכים את ידינו על ראש הממשלה בדרכו למתווה שישיב את החטופים, תוך עמידה על העקרונות שיאפשרו את השגת מטרות המלחמה למען בטחון ישראל. ימים של אי-ודאות מביאים איתם מתח, שמתבטא לא פעם בוויכוחים נוקבים. חילוקי דעות היו ויהיו בינינו, אנחנו מקפידים לנהל אותם בשיח ענייני ומכבד, מתוך ראיית הכאב של כל אחד מאיתנו. איתנו משפחות שכולות, משפחות חטופים, אימהות לוחמים ומילואימניקים, מגיעים מרקעים שונים ואוחזים בדעות שונות, אך מאמינים שרק בעבודה משותפת נוכל להניע את המדינה לעבור לעתיד טוב יותר. אנו רואים באחדות ערך אסטרטגי למדינת ישראל וסוד קיומו של העם היהודי. אני מדגיש שהאחדות הזאת היא פשוט הורדת קצוות. חשוב להבין את זה. שיח מאחד.

 << דובר >> טלי ליברמן: << דובר >> 

אנו קוראים לממשלה שלא לתת מתנות חינם למי שרצח, אנס, שרף ועודנו מחזיק בחטופינו. בוודאי שלא לשחרר מחבלים, להגדיל סיוע או לאפשר הכנסת חומרי בניין לרצועה ללא תמורה. יש לראות בכל מחווה מנוף לחץ אפשרי, ולהתנות כל סיוע והקלה בשחרור החטופים. אף עזתי לא חוזר לביתו לפני שאחרון החטופים חוזר הביתה. לוחמי צה"ל הפגינו ומפגינים גבורה יוצאת דופן במלחמה כבר תשעה חודשים ארוכים. אנו קוראים לגבות את כל הלוחמים, ולגנות כל ניסיון לפגוע בגיבורים שמסכנים את חייהם עבור כולנו.

לסיום נדגיש שוב: יש לנו ולכל עם ישראל ציפייה ותקווה לראות את החטופים בבית בהקדם האפשרי, לצד מחויבות בלתי מתפשרת לביטחון המדינה. עם ישראל חי. 

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

תודה רבה. אתה רוצה להוסיף?

 << דובר >> יזהר ליפשיץ: << דובר >> 

שאנחנו באמת נמצאים עכשיו ברגעים קריטיים.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

כולם הסכימו על המתווה הזה?

 << דובר >> יזהר ליפשיץ: << דובר >> 

מה זה כולם?

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

כולם.

 << דובר_המשך >> יזהר ליפשיץ: << דובר_המשך >> 

אנחנו מתכנסים, אנשים עם דעות שונות, וכל אחד מוריד קצת בצד שלו ומגיעים להסכמה. וזה הפירוש של אחדות, לא אחידות.

 << דובר >> טלי ליברמן: << דובר >> 

אנחנו מייצגים כל אחד את עצמו. זאת אומרת, אנחנו לא מייצגים את הפורומים כולם. אבל אנחנו קבוצה גדולה של אנשים, שמבינים שרק על ידי זה שאנחנו נפנה מקום קצת לדעה של השני אנחנו יכולים ביחד להגיע להסכמות. והגענו להבנה שעל רוב הדברים אנחנו מסכימים.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

בבקשה. 

 << דובר >> יזהר ליפשיץ: << דובר >> 

אני רוצה להגיד, שאנחנו מתחילים לדבר פה על הרבה נושאים, אבל אם אני זוכר, לפני חמישה חודשים היינו נכנסים ופשוט מתארים את התעניות שעוברים החטופים שלנו בפנים, בין אם זה התצפיתניות והמבוגרים והזקנים. וכל השיח היום הפך לשיח טכני, מה מותר לעשות ומה אסור, ועוד קצת לחץ יביא, ואולי שווה לחכות. אז אני רוצה להזכיר, שברגעים אלה, בכל שנייה ושנייה, יש לנו חטופים שעוברים תעניות לא אנושיות, תצפיתניות, זקנים, ואין להם זמן.

 << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> 

ותינוק בן שנה.

 << דובר >> יזהר ליפשיץ: << דובר >> 

ותינוק בן שנה. ואין להם זמן. ואת האין-זמן הזה אנחנו רוצים להעלות כלפי מעלה. תמכנו כבר תשעה ירחים בכל מה שקרה, אבל בסוף נכשלנו, לא חזרו לנו חטופים מהיום ה-50 בעסקה. שוחררו כמה ונרצחו כמה עשרות. אז אני קורא עוד פעם לכולם: זה הזמן עכשיו להחזיר את החטופים ולגמור את הסיפור הזה, גם אם התוצאות יהיו קצת פחות טובות ממה שאפשר לקבל בעוד שבועיים. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

תודה רבה. תמר ארנון.

 << דובר >> תמר ארנון: << דובר >> 

שלום, אני מארגון אימהות הלוחמים, אימא לקצין קרבי. אני רוצה להקריא משהו, לדבר על נושא מסוים. חייל מיחידה מובחרת מדבר על הפעילות של צה"ל ביהודה ושומרון. וכך הוא כותב: מרגיש צורך לפרוק. אני בתסכול מאוד גדול, מרגיש שאני מסתכן מאוד. יש כאן רולטה רוסית על ההרוג הבא, בלי איזה יעד ברור, עם מטרה או פעולה אפקטיבית שתחזיק לאורך זמן. הייתי בפעילות חישוף ופגיעה בתשתית המטענים לפחות שש-שבע פעמים בחודשים האחרונים, וכל פעם זה חוזר בעוצמה גבוהה יותר. מצד אחד ברור לי שאני הולך לכל פעילות, מוכן להסתכן, ומצד שני התחושה היא שאין על מי לסמוך למעלה, ולא מכבדים את חיי האדם, ואולי יש פה כל מיני שיקולים זרים שלא רוצים לפתור את הבעיה אלא רק לכסח את הדשא. עד כאן דבריו.

מדובר בחייל שמאז שמחת תורה נמצא במילואים ברצף. החיילים נותנים הכול, והתחושות שלהם קשות מאוד. ואנחנו שואלות: בכל לוויה של מחבל בערי השומרון יש תהלוכות של חמושים, שמספרים בגלוי על כוונותיהם להמשיך ולרצוח אותנו. הם לא מבחינים, מפה ומפה, ולא מבחינים באיזה צד אנחנו. פשוט מספרים בגלוי על כוונותיהם לרצוח אותנו. למה אנחנו ממשיכים לשלוח חיילים לעבוד בפינצטה במקומות האלה? למה אנחנו לא יכולים למצוא פתרונות אחרים? למה אנחנו מסכנים חיילים בטיהור קוסמטי של בתים, ואנחנו לא מסוגלים לנקוט ביד קשה יותר? להפציץ מלמעלה, ללכת בדרך קשה יותר, אבל להפסיק לסכן את החיילים. חיי החיילים שלנו קודמים לכל דבר, לכל שיקול זר, לכל טריבונל זר. אי-אפשר יותר.

ועל הדרך לתקן גם עוד כמה עוולות מוסריות, שלא אמורות לקרות במדינה מתוקנת. לא להתעסק בתפריט ובדיאטה של מחבלי הנוח'בה – ואנחנו בוועדת הכספים – לא לממן ייצוג משפטי למפלצות האלה. לא, אנחנו צריכים להיזכר מה הם עשו. אנחנו כמו מנטרה חוזרות על זה, שהחיילים שלנו נכנסים ומסתכנים, חיילי הסדיר וחיילי המילואים, שמפסידים משפחה, את גידול ילדיהם, את הפרנסה, את מקומות העבודה. באמת נותנים הכול הכול הכול. איך ייתכנו עוולות כאלה במדינה מתוקנת? איך ייתכן שהחיילים מסתכנים, תופסים את המחבלים, ובמקום לגלגל מכל המדרגות עתירות כאלה בית המשפט דן בתפריט של הנוח'בה? אתמול אנחנו מזועזעות לשמוע על מימון של כל אחד מהיושבים בחדר הזה, ולא משנה מה דעתו הפוליטית, מימון משפטי למחבלי הנוח'בה. שנגיד שוב? עשר פעמים הם אנסו נערה אל מול עיני הוריה, רצחו ושרפו, לא רק בתים, גם תינוקות חיים. השתגענו?

אתם, נציגי הציבור, צריכים לעשות פה משהו. מספיק לבזבז את הזמן על ויכוחים, על נושאים לא חשובים. להתרכז עכשיו רק בנושאים חשובים, שקשורים למלחמה הקיומית הזאת. לאחד כוחות, להפסיק עם אגו, להיות מאוחדים. כמו ששמענו, לא חייבים להיות אחידים, אבל מאוחדים, ולהתעסק רק בעיקר. תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

תודה רבה. חנה גיאת.

 << דובר >> תמר ארנון: << דובר >> 

חנה יצאה לשנייה, אבל יש כאן אימא נוספת בשם נילי שביקשה גם את זכות הדיבור. אז אולי נילי תדבר לפני חנה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

נילי טנא? בבקשה.

 << דובר >> נילי טנא: << דובר >> 

בוקר טוב, אני אימא לשני בנים, שניהם לוחמי מילואים, שכבר עשו סבב שני, אחד בעזה ואחד בגבול הצפון, סיירת גבעתי וצנחנים. ואני כתבתי לי כמה דברים שאני אשמח להשמיע אותם כאן. מכובדיי, אפתח את דבריי בציטוט מדברי נועה מגיד, האוספת ומשמרת סיפורים ועדויות מהיום הנורא של ה-7 באוקטובר: הוא רץ ויורה בכל מה שזז, מפיל אותם, אחד אחרי השנייה. שתי צעירות נסות על נפשן. הוא רודף אחריהן, תופס בשמלה של אחת מהן. היא לא מספיקה להסתובב, והוא כבר יורה בה מטווח אפס. השנייה מבינה שאין טעם לרוץ עוד, חברתה מוטלת על הקרקע מולה. היא יורדת על ברכיה ומתחננת. דקות שנמשכות נצח. הוא מעליה, יורה מדי פעם ברצים על הכביש, לוקח חצי צעד אחורה, מביט אל תוך עיניה הבוכות, מכוון את נשקו אל ראשה ויורה. נוח'בות.

מקרה זה הוא רק אחד ממאות מקרים שמחבלי הנוח'בה ועזתים תמימים ביצעו באותו יום נורא. מדובר על מפלצות נאציות המונעות מאידיאולוגיה רצחנית. מי שיקרא ויעמיק באידיאולוגיה של החמאס יבין ולא יופתע מהמעשים הנפשעים. ובאותו היום, אזרחים ישראלים, חיילים ושוטרים אמיצים ירדו דרומה להילחם ברוע המוחלט. איש לא ביקש מהם, הם הבינו את גודל השעה והיו מוכנים לסכן את חייהם למען בני עמם. זוהי מוסריות מהרמה הנעלה ביותר, זוהי אנושיות וזהו ערך אהבת האדם. ומאז אותו היום גויסו כוחות מילואים, שנלחמים עד עצם היום הזה במסירות אין-קץ ומתוך אמונה במטרות לשמן נשלחו: שחרור כל חטופינו וניצחון מוחלט על החמאס, מטרות שאין חייל שאינו יודע, מכיר ומזדהה איתן.

בתקופה האחרונה אנו עדים לטירוף מערכות, לבלבול מוחלט ואי-הבנה של מהי מוסריות. חיילים גיבורים מוצאים משדה הקרב בהנחיית הפרקליטות הצבאית ונשלחים לחקירות על פגיעה במחבלי נוח'בה. כן, שמעתם נכון, אזרחים אמיצים שעל דעת עצמם ירדו דרומה לפני שמי מאיתנו הבין את המתרחש, נחקרו על רצח מחבלי נוח'בה בהנחיית פרקליט המדינה בביצוע פרקליטות מחוז תל אביב.

אני אימא לשני לוחמי מילואים עזי נפש, המייצגת אימהות רבות ללוחמים עזי נפש וגיבורים, שעזבו הכול למען המטרה הנעלה. לפני כניסתו של בני לעזה בפעם הראשונה הזכרתי לו, ולא שהיה בכך צורך, ולחבריו את המטרות הנעלות בשמן הם נלחמים. כולם הכירו חוגגים בנובה, חלקם הכירו נרצחים, נפגעים וחטופים. לא היה בליבם היסוס, לא בפעם הראשונה ולא בפעם השנייה בה גויסו והתייצבו ללא שאלות. אך הפעם הזו תהיה שונה. המציאות הבלתי-נסבלת בה חיילים מרגישים ניצודים על ידי הפרקליטות הצבאית פוגעת ברצון ובמוטיבציה להילחם. כן, הם יתייצבו, ואני מדגישה: הם יתייצבו תמיד, בכל זמן. הם יתייצבו, אך הפעם לא רק עם חששות ממנהרות ומבתים ממולכדים ומאלפי פירים נסתרים, אלא גם חשש מחקירות הזויות של הפרקליטות. אין ספק כי העובדה שמרחף איום כזה מעל ראשיהם של גיבורינו פוגע גם ביכולתם להילחם.

ובנימה אישית, לא היה בי היסוס כששלחתי בלב דואג ועיניים מלאות בדמעות את בניי להילחם על המטרות הקדושות. לא היה היסוס בפעם הראשונה וגם בפעם השנייה. וזאת למרות לילות ללא שינה, פחד משתק, סיוטים וחשש מפני כל דפיקה בדלת. אך נכון לעכשיו, בפעם השלישית שבניי יזומנו למילואים, והם גם יתייצבו, אחשוש גם ממי שאמור להיות בצד המוסרי ואיבד את דרכו.

אני קוראת לכם, חברי הכנסת, להיכנס לעובי הקורה, ולגלות נאמנות בלתי מתפשרת ללוחמים שנמצאים כרגע על המוקד. תזכרו שהם נמצאים שם רחוקים מחייהם, תוך הקרבה שאין לקחת אותה כדבר מובן מאליו. בהם מפעמת הרוח, בליבם פועמת האהבה לעמם ולארץ הזו. אין לנו זכות לפגוע בהם וברוח הלחימה. אנחנו חבים להם את חיינו ואת ישיבתנו כאן, ולכן גם את ההגנה מפני כל דבר העשוי לפגוע ולסכן אותם. יחד עד הניצחון המוחלט. 

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

תודה רבה. אייל בוצחק.

 << דובר >> אייל בוצחק: << דובר >> 

בוקר טוב, חברים. אני אביו של סרן אושרי משה בוצחק, שנהרג בדרג' תופאח, י"א בטבת, 23 בדצמבר. נכחתי כאן לפני שלושה חודשים בוועדת הכספים, ואני שמח על רוח האחדות שאני שומע אותה משלושה-ארבעה דוברים קודמים.

אושרי היה – עדיין חלק ממשפחה של שישה אחים. פה מאחוריי נמצאים שלושה מהאחים. איישתי רעייתי משמאלי. ואני כחלק מעולם השכול, וילדיי מעולם השכול, אומרים כאן דברים מאוד ברורים: עם ישראל במציאות שלא יכולה להיכנע לתכתיבים שאנחנו מקבלים השכם והערב. כחלק מחברותי בפורום הגבורה, פורום שמאחד ומאגד מעל 250 נופלים גיבורים שנפלו בקרב, שמטרתם הברורה היא כזו, אמרתי ואני אומר שוב: כל מי שמסר את נפשו בגבורה על עם ישראל, ועל האנשים, החברים והצוותים שמסביבו, ראויים שהנפילה שלהם, הגבורה שלהם לא תתמסמס. במציאות הנוכחית שאנחנו שומעים עליה, מכל מיני עסקאות, חלקם יקראו להן ומופקרות, אבל כל עסקה שבה החמאס לא נכנע על רגליו, בפירוש ככה, מבלי להתייחס למי שנמצא בעזה, כולל האזרחים בעזה, 95% מהם תומכי חמאס מובהקים, כל אחד מהחיילים שנפלו הוא כעפר והאפר אל מול הפשעים שעשו והציגו אותם קודם.

אני רוצה להקריא, ברשותכם, אני לא רוצה לגזול מזמנכם. אבל כשאנחנו מדברים על גבורה ועל פורום הגבורה, אושרי שלנו ייצג נאמנה את המשמעות של מה זה להילחם כנגד עם ישראל. הוא השאיר את עולם הפרט בצד ונגע בעולם הכלל. עם ישראל, כל מי שיושב פה, שותה, נושם ויושב, זה בגלל חיילים כאלה שנפלו. ואין שום סיבה שאחד מהם נפל בקרב ונחזור לזמן אפס. מאחד לאפס בזמן אפס. אין מציאות כזו.

אושרי היה צריך להתחתן ביום רביעי האחרון. ב-10 ביולי אושרי היה צריך להתחתן, ובלי קשר ל-7 באוקטובר, אבל זה נקבע, ד' בתמוז. יום רביעי היה יום קשה עבורנו כמשפחה. והוא כתב לארוסתו כך – הוא כתב לה את זה ביום הזיכרון שלפני שלוש שנים – עוד לא יצא לי לכתוב ביום הזיכרון בכלל, אבל תמיד היום הזה עושה לי שחורות. עצוב ביום הזה. קשה להתנהל מזה במשך כל היום. זה משהו שיטתי. היום לדוגמה בצפירה עלו לי מלא דמויות, שפשוט רצות עם כל הסיפורים שלהן. זה משהו לא נתפס. להקריב את עצמך בידיעה שאתה הולך למות. בדוק. זה לא מהאדרנלין של המשימה. הם פשוט ראו צורך לשים את עצמם כחומה מול כל עם ישראל. 

שיקום עכשיו מישהו פה בסבב, גם אם צריך להתמודד בטיעון, האם אחד כזה שנופל בקרב, גיבור כזה, ראוי שמה שהיה לפני ה-7 באוקטובר יחזור על עצמו, לפי כל הפרסומים בתקשורת למיניהם? 

וברשותכם, אני אסיים בסיפור אישי. אני חזרתי לפני שבועיים מפולין ממסע אישי עם הבן השני שלי, הראל. כשאנחנו עוברים שם מביתן לביתן תוך החמישה-ימים האלה, נחשפים לזוועות שכולנו יודעים, שמענו וראינו. אבל כשאתה מרגיש את זה בחוש – אתה שומע, אתה רואה, אתה מריח בביתנים את הנעליים, ואתה אומר לעצמך: בוא הנה, מה זה? הם פה לא יכלו להילחם, במקרה הטוב מקלות לאבנים, והפחות-טוב זה שלקחו את הילדים מהידיים של הוריהם. ולי בין שנפל בקרב בגבורה, היה לו נשק, הייתה לו תכלית, הייתה לו מטרה, והמטרה הזו אסור שהיא תלך לאיבוד. אני חזרתי עם נחמה ארצה, נחמה גדולה. הבן שלי לא נפל לשווא. אני חוזר שוב: אין שום סיבה בעולם שהמציאות תחזור לפני ה-6 באוקטובר, עם כל המשמעות של זה.

ואני אסיים במשהו אחרון, אנחנו קוראים בפרשת השבוע, פרשת בלק, שאומר בלק: "הן עם לבדד ישכֹּן ובגויִּם לא יתחשב". גויים לא הכוונה למישהו בהכרח גוי במשמעות שלה – גוי זה עם. הוא לא מתחשב באף אחד בעולם. ואין שום סיבה שאנחנו נהיה כפופים ללחצים בין-לאומיים כאלה ואחרים. "הן עם לבדד ישכֹּן ובגויִּם לא יתחשב". 

ואני אסיים ברוח האחדות, ברשותכם, משהו נוסף שאושרי כתב. אושרי כתב ברוח האחדות, שאני מקבל אותה לגמרי. ומי שיחשוב שאני קיצוני – אני לא קיצוני, אני פשוט החלטי ותכליתי במטרה של המלחמה הזו. והוא כתב כך, גם לחברתו: על נושא האחדות בעם ישראל – וזה היה לפני ה-6 באוקטובר, לא קשור למלחמה בכלל – הוא כתב לה ככה: לבוא בענווה ממקום ללמוד וללמד שם. בכל מקום. תביני – הוא כותב לה ככה – אפשר ללמוד מכל אחד, בכל זמן, בכל מקום. בכל אדם יש משהו ייחודי שכדאי ללמוד ממנו, רק צריך למצוא אותו. בשביל זה צריך להיות סובלני ומכיל לכולם. מודה, זה קשה.

זה אכן קשה. עם ישראל חי לעד ולנצח. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

תודה רבה. אליאב אליהו.

 << דובר >> אליאב אליהו: << דובר >> 

שלום לכולם, אחי ידידיה נהרג בעזה בי"ט בחשוון. לפני קצת יותר משמונה חודשים, אחרי הטבח הנורא שעשו לנו האויבים שלנו, נכנסו כוחות צה"ל, ואחי ידידיה ביניהם, לתוך עזה. אחי ידידיה השאיר בביתו את אישתו מיתר כשהיא בהריון מתקדם ואת שתי בנותיו ויצא עם כולם למלחמה. ידידיה היה חדור מטרה להיכנס ולהילחם בשביל כולנו. הוא ידע, וידענו אנחנו, שהוא מסכן את עצמו, שבמלחמה, כמו במלחמה, יש נפגעים, חיילים נהרגים ונפצעים, אך לרגע לא הייתה שאלה אם להיכנס או לא. היה ברור שאנחנו במלחמה שאין לנו בחירה או אפשרות לדלג עליה. הייתה לו את האפשרות לא להיכנס. יום לפני שהם היו אמורים להיכנס לקחו להם את הפומ"ה, שזה הנגמ"ש שלהם, לטובת כוח אחר, והצוות שלו היה אמור להישאר בחוץ. בשנייה האחרונה, שנייה לפני שמחלקה אחרת הייתה אמורה להיכנס, היה חייל שפחד להיכנס, ידידיה ישר קפץ ראשון והחליף אותו. שבוע אחרי, ביום שישי בבוקר, פגעה פצצת מרגמה בפומ"ה וידידיה נהרג במקום, השם ייקום דמו. 

המטרה הייתה ברורה, כל עם ישראל התאחד איתה: להשמיד את חמאס, להחזיר את הכבוד לעם ישראל ולהרתיע את כל האויבים שלנו מלפגוע בעם ישראל. אויבינו מכל הכיוונים צופים ומחכים לראות אם נצליח לנצח במלחמה הזאת או לא, וכל הזמן מתכננים את השלב הבא לקראת השמדת מדינת ישראל. תבוסה במלחמה הזאת פירושה הפקרה של המדינה. אנחנו רואים את חמאס מנסה להשתקם בכל מקום שאין בו נוכחות צבאית או במקומות שטרם נכנסו אליהם. אנחנו רואים שהם משדרים שעוד יש להם סיכוי לנצח. אנחנו יודעים מה המטרה שלשמה הם נלחמים: הם רוצים להקים מדינה מהירדן לים, שאנחנו לא כלולים בה בשום צורה, וכל צעד וכל מלחמה שהם עושים, הם יודעים שהם משלמים מחירים, אבל הכול זה בצורה מחושבת ומכוונת למטרה הזאת. החמאס ידע שנהרוג בהם, ידע שנחסל את מי שנצליח מהבכירים שלו, אך הוא נלחם לטווח ארוך, והוא בונה על לחצים שונים שיגרמו לנו לעשות עסקה, וככה הם יוכלו לנצח. החמאס לא סתם מרגיש בנוח להקשות במשא-ומתן ולבקש את סיום המלחמה. הם רואים שהמסרים שלהם מחלחלים בחלק מהחברה. אני קורא ברשתות החברתיות שלהם איך הם מאדירים כל הפגנה וכל דרישה לעסקה כמה שיותר מהר.

אני באתי לכאן כדי לדרוש בשמי ובשם משפחתי, ובשם משפחות רבות של חיילים שנהרגו במלחמה, שאיבדו את היקר להם מכול, שלא מתחרטים ששלחנו את אחינו ואת ילדינו להילחם, גם כשידענו את המחיר שאנחנו יכולים לשלם: להמשיך את המלחמה עד הניצחון; להמשיך ולכבוש שטחים בתוך עזה, כי אנחנו יודעים שמה שיסמן ניצחון יותר מכול זה כיבוש של שטח; כי אנחנו יודעים שאם תהיה שליטה וחופש פעולה צבאי בעזה, רק ככה נוכל להגן על הארץ שלנו; כי אנחנו יודעים שאם לא נהיה שם חמאס יחזור וישקם את עצמו בתוך שנים בודדות, אם זה בשם חמאס או בשם אחר, ונחזור לחיות תחת אותו איום שיתפוצץ לנו בפנים; אנחנו יודעים שהדרך היחידה לנצח, לכופף את חמאס ולהביא ביטחון זה רק לחץ צבאי חזק ונחוש, ארוך, בלתי מתפשר ובלתי מתחשב. אין בעזה חפים מפשע, ואין לנו אפשרות להיות רחמנים ולבחון בדקדוק כל טיל, אם נהרגים לא מעורבים. אותם לא מעורבים גם טבחו ואנסו את אחיותינו, בזזו ושרפו להם את הבתים.

בטווח קצר מלחמה זה כואב, ומי כמונו יודעים עד כמה זה כואב, אך לטווח ארוך רק בכוח ננצח. נמשיך, נכתוש עוד ועוד, עד שהם מעצמם ירצו לשחרר את החטופים, עד שהם יתחננו שנירגע, עד שנדע שאין שום נשק, שום מנהרה ושום דבר שיאיים עלינו. כשנגיע למצב שחיזבאללה יפחד לירות עוד טיל אחד על הצפון, וגם שם כמובן להיכנס, להילחם ולהחזיר את הביטחון ואת ההרתעה.

אנחנו לא ניתן לממשלה הזאת להיכנע, ונמשיך להיאבק ולדרוש ניצחון מוחלט. כזה שכל ילד בעזה, ביהודה ושומרון או לבנון יגיד שישראל ניצחו. שלא יהיה מצב שחמאס יוכל להסביר שהוא ניצח. בשביל זה יצאנו להילחם, בשביל זה הקרבנו את היקר לנו מכול, בשביל זה אנחנו סובלים יום-יום ומתגעגעים. לא ניתן לעשות ניצחון חלקי, לא ניתן שדם אחינו יישפך לשווא.

בשבוע שידידיה נלחם, כשהיו התנכלויות ורעש, היו החברים שפחדו, הוא חזר פעם אחר פעם ואמר להם: מה אתם מפחדים, ה' איתנו. אז ביחד עם המאמץ שלנו, ומסירות הנפש של החיילים, מסירות הנפש של המשפחות ששכלו, של משפחות החטופים שמשלמות מחיר שאי-אפשר בכלל לתאר, נבטח בשם שייתן לנו את הכוח לנצח ולהביס את כל האויבים שלנו. 

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

תודה רבה. טל קלדרון.

 << דובר >> אייל קלדרון: << דובר >> 

אייל קלדרון, בן דוד של עופר קלדרון, שנמצא כבר 283 ימים במנהרות הגיהינום בעזה. אני שומע פה את כל החברים שמדברים על הניצחון המוחלט, ועל הדברים שהם מאמינים בהם, עם חלקם אני לא מסכים, אבל אני יכול להגיד שאני מעריך את הדבקות שלהם במה שהם מאמינים, ואת הרצון שלהם ואת היוזמה שלהם ואת האקטיביות שלהם כדי לקדם את מה שהם מאמינים בו. וזה בא לידי ביטוי גם בנבחרי הציבור שמתנגדים לעסקה. הם עושים הכול כדי שהעסקה הזאת לא תקרה, וזה הדבר היחיד שאני יכול להעריך אותם בו.

ואני פונה אליך, חבר הכנסת גפני, כי, כידוע, אתה כבר הצהרת שאתה בעד עסקה, בעד פדיון שבויים.

 << דובר >> אייל בוצחק: << דובר >> 

אגב, למה אתה אומר שאנחנו לא מסכימים לעסקה? לא הבנתי.

 << דובר >> אייל קלדרון: << דובר >> 

לא, אני לא אמרתי כזה דבר. אני מדבר על השרים ועל נבחרי הציבור.

 << דובר >> אייל בוצחק: << דובר >> 

עסקה כן, אבל לא מופקרת, זו הכוונה הייתה.

 << דובר >> אייל קלדרון: << דובר >> 

לא ניכנס לוויכוח הזה. יש עסקה שנמצאת על השולחן, וזו עסקה כוללת.

אבל, חבר הכנסת גפני, מה שאני רוצה לומר זה שנבחרי הציבור שמתנגדים לעסקה עושים הכול על מנת שהעסקה הזאת לא תקרה, כולל איום בפירוק הממשלה שבה הם חברים, אבל חברי הכנסת והשרים שכן תומכים בעסקה וכן תומכים בפדיון שבויים לא עושים כמעט שום דבר כדי לקדם אותה. חוץ מלהגיד שהם בעדה ושהם יתמכו, לא קורה פה שום דבר. לא הופכים עולמות כדי להציל 120 אנשים. לא עושים, ואם עושים לא עושים מספיק, כי במבחן התוצאה תשעה חודשים לא התקדמנו מילימטר, בטח לא מאז העסקה הקודמת.

ואנחנו היום נמצאים ברגעים הכי קריטיים. וצריך להבין את זה, שאם זה לא יקרה עכשיו, זה לא יקרה בחודשים הקרובים בוודאי, ואז כבר לא יהיה את מי להציל. ואני רוצה שאתה תיקח את זה לתשומת ליבך, ותעביר את זה גם לחברי הסיעה שלך ולכל מי שתומך: המצב הזה לא יכול להישאר. הם עושים הכול כדי שזה לא יקרה, אתה כמאמין בצו שמיים, בפדיון שבויים, אתם צריכים לעשות הרבה יותר, וזה לא קורה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

תודה רבה. יוסף אנג'ל.

 << דובר >> יוסף אנגל: << דובר >> 

אם מותר לי להעיר הערה לפני, אחד האולמות היחידים בכנסת שאין בהם תמונות של חטופים. אין תמונות של חטופים כאן באולם. ברוב האולמות יש. כדאי.

חברי הכנסת, 283 ימים נמשכת המלחמה הכי הזויה שנפלה עלינו, ו-120 חטופים עדיין מוחזקים בידי הארגון הקיקיוני, "הנכס" בעזה, ואין רואים את הסוף. שמי יוסף, אבי יאיר אנגל, בן לניצולי שואה, שהגיעו מייד אחרי השואה למושבה יוקנעם, כדי להתחיל חיים חדשים במדינה העתידה לקום עבור העם היהודי. בני יאיר, זכרונו לברכה, שנפל בעת ששירת בשייטת 13, והסבא של אופיר אנגל שחזר מהשבי לאחר שנחטף מבארי, יחד עם אבי חברתו יוסי שרעבי, שנהרג בשבי, ומשפחתו מחכה להביאו לקבורה באדמת המדינה.

 חברי הכנסת, כל כך הרבה זמן עבר, והמנהיגים לא מצליחים למצוא פתרון כדי לסיים את הסיוט. האם באמת נראה לכם שהאיש שוועדת החקירה לאסון מירון ציינה כי – ציטוט – "ראש הממשלה בנימין נתניהו נושא באחריות אישית בהתאם לממצאים שפורטו. נתניהו לא פעל כמצופה מראש ממשלה". ושוועדת החקירה הממלכתית למחדל קניית הצוללות מאשימה בדוח ביניים – ציטוט – "נתניהו סיכן את בטחון המדינה, פגע ביחסי החוץ ובאינטרסים הכלכליים".

הפרסומים מהימים האחרונים בעיתונות זרה, ואשר צוטטו בתקשורת הישראלית, על החקירה שמנהלים האמריקנים על העברת הכספים של קטאר לחמאס, וראש הממשלה שלנו חושש מהמסקנות. אף אחד לא יצא בהכחשה למידע קשה זה. האיש שכבר כמה שנים מתנהל נגדו משפט בשלושה סעיפים חמורים. ואמש דיון של שעתיים בישיבת הממשלה על ביטחונו של האיש השמור ביותר במדינה ומשפחתו. ועל החטופים? כלום.

האם זה האיש, חברי הכנסת, שישיב לנו את 120 החטופים, שכבר 283 ימים בגיהינום? לפני שבועיים, כשחזרתי הביתה מהכנסת, ראיתי את ההודעה: אנחנו מתקדמים לסיום שלב החיסול של צבא הטרור של החמאס. המשפט הזה מהדהד מפיו של ראש הממשלה ושרים בממשלתו מתחילת המלחמה עד היום בווריאציות שונות. עד מתי, חברי הכנסת, יהיה זלזול כה חריף של הממשלה שלנו בעם? מתי תקומו, חברי הכנסת, ותגידו: עד כאן, אי-אפשר יותר, חייבים להשיב את החטופים לחיק משפחותיהם, זה היום הנושא החשוב ביותר?

אתם יוצאים בשבוע הבא לפגרה של שלושה חודשים, ו-120 החטופים עדיין שם, ומשפחותיהם נאנקות מכאב, צער וגעגועים. אין זה נראה לכם הזוי, כשמשתוללת מלחמה בדרום ובצפון, אזורי מדינה שלמים שרופים, ותושביהם כבר 283 ימים פליטים בארצם, ללא אופק להמשיך לחיות בביתם, ואתם יוצאים לשלושה חודשי פגרה, הייתכן? עשו משהו והצילו את המדינה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

תודה רבה.

 << דובר >> אייל בוצחק: << דובר >> 

ברשותך, אדוני, מחילה, אני חייב לומר משהו: חצי מהדברים שלך לא רלוונטיים בכלל, לא קשורים לחטופים אלא לביבי. אני לא מבין מה הקשר בין שני הדברים.

<< דובר >> אייל בוצחק: << דובר >> 

אני ממש לא ביבי, אבל זה לא קשור, זה לא הדיון.

 << דובר >> יוסף אנגל: << דובר >> 

הכול תלוי בו.

 << דובר >> אייל בוצחק: << דובר >> 

אתה לא יכול כל דבר להציג "ביבי". מה קשור ביבי לכל דבר? אני דיברתי עם האדון. סליחה, זה לא קשור, אנחנו נמצאים באותה מציאות, אני לא אמרתי מילה אחת על ביבי. אני לא מבין את הדבר הזה.

 << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> 

אדוני, אבל הבחור שלידך גם אמר מה האג'נדה שלו, אז זה גם לא מתאים. גם לנו לא נעים לשמוע - - -

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

מר בוצחק, אנחנו לא מנהלים דיון - - -

 << דובר >> אייל בוצחק: << דובר >> 

קיבלתי. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

במקום אחר. לא כאן.

 << דובר >> רעות בוצחק: << דובר >> 

אני יכולה לדבר?

 << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> 

אולי נתחיל את הדיון? אנחנו תכף צריכים לצאת.

 << דובר >> רעות בוצחק: << דובר >> 

אני יכולה להגיד משהו בבקשה? 

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אם אפשר בקצרה, בסדר?

 << דובר >> רעות בוצחק: << דובר >> 

בסדר. אני אימא של סרן אושרי משה בוצחק. אני שומעת את מה שכל החברים אומרים, ובאמת כולכם אומרים דברים מאוד חשובים ומאוד נכונים. ואני פונה אליכם, נציגי הציבור, באמת אליכם, נציגי הציבור, ומבקשת מכם, נציגי הציבור: קיבלתם מנדט מעם ישראל לשרת את העם ולהגן עליו. תמצאו פתרון יצירתי, שיחזיר את החטופים הביתה ויביא לניצחון המוחלט של עם ישראל על החמאס, מתוך הגנה מלאה של אזרחי מדינת ישראל. בבקשה, תצאו מהקופסה, כמו שהבן שלי, אושרי משה, יצא מהקופסה בשביל ליצור יחידה שפועלת אחד למען השני מתוך אהבת הזולת ואהבת המולדת. בבקשה, תתחילו לעבוד ביחד בשביל למצוא את הפתרון הכי טוב לעם ישראל, לניצחון מוחלט ולהחזרת החטופים לבתיהם, החיים והמתים גם כן. תודה.
 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

תודה רבה. מנצור, אם אפשר בקצרה, בסדר?

 << דובר >> מושית מנצור: << דובר >> 

אני אשתדל. שואלים אותנו מה שלומנו, באין-סוף רגעי משבר בכל יום. השאלות לא עוזבות אותנו: איך זה קרה, ולמה לא עושים הכול כדי להחזיר את כולם? לאבא יש רמת ערכים כל כך גבוהה, שמבחינתי מייצגת את המדינה – השורשיות, עבודת הכפיים, אהבת המולדת והזולת. ב-7 באוקטובר משהו במדינה קרס, וגם הערכים שלה אבדו, יחד עם אבא. האמון שלנו במערכת נשבר, והדאגה היא אין-סופית. הגעגוע אליו נוכח בכל הזמן. כל דבר הוא טריגר עבורנו.

הגענו אל בירת אומתנו כדי לגבות את החוב. עת מעצבי אומתנו חרתו את החוקה המפוארת ואת הצהרת העצמאות הם חתמו אמנת הבטחה לכל ישראלי, המבטיחה את יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל. ברור כי ישראל כשלה בהבטחתה בנוגע לאמון ולביטחון, וכשלה במסורתה בדאגה האחד כלפי השני בנוגע לאזרחיה במקום קדושת ההבטחה של הצהרת העצמאות. לא נוכל להאמין כי בנק הצדק פשט את הרגל, ובאנו לפדות את ההמחאה אשר תבטיח את השגת החופש וביטחונו של הצדק.

עתה העת לקיים הבטחה של דמוקרטיה. לא תנוח ולא תשקוט ישראל עד כי כל החטופים יאחזו באזרחות שוות זכויות. לא נוכל לצעוד לבד. לעולם לא נתרצה כל עוד גופותינו כבדות ומלאות בסבל; לא נתרצה כל עוד אהובינו, יקירנו, אזרחינו, מיטב בנינו אינם בארצם; לא נתרצה כל עוד צדק לא ייטוף כמים וזכויות כאפיקים בעוז. יש בי חלום כי צדק ייעשה; יש בי חלום כי ילדיי הרכים יחיו בישראל תחת אמון, שלום, רעות ואחווה; יש בי חלום שבו נוכל כשבט אחים גם יחד להסב אל שולחן אחד; יש בי חלום שאבא שלי יחזור עם שאר החטופים. זו תקוותנו, זו אמונתנו. עם מה נוכל לחזור אל בתינו הנטושים? תנו לחופש לפעום, שחררו אותם כבר. זו המחויבות שלכם. תחזירו אותם הביתה, את כולם. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

תודה רבה. הפסקה שתי דקות.

 << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 11:16 ונתחדשה בשעה 11:18.) << הפסקה >> 

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אני מחדש את הישיבה. אנחנו דנים בבקשה לקיים דיון בנושא: ישראל מככבת במקום הראשון במדינות ה-OECD במדד של יוקר המחיה. אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

פעם ראשונה שאנחנו במקום הראשון, גפני, לא? אנחנו במקום ראשון. זה לא פשוט. הוא לא הבין את ההומור.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

כן, הבנתי. אני עוד הייתי בנושא הקודם. בבקשה.

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> 

בוקר טוב, כבוד היו"ר. חברי הוועדה, כל הנכבדים, תודה רבה באמת שאנחנו מקיימים את הדיון הזה, למרות שהוא נדחה בשבוע שעבר. האמת היא שהנושא הזה כבר מזמן התחיל להדיר שינה מעיני רבים, במיוחד לאור ההשלכות של אותו נושא על האזרחים במדינה. נכון מאוד שהמדינה נמצאת במצב לא נורמלי מבחינת המלחמה וההוצאות הנדרשות, אבל מצד שני גם אי-אפשר להמשיך בצורה כזאת, בלי לבחון את הדברים לעומק ולחפש דרכים ואופציות איך בכל זאת להוריד.

לפני המלחמה, אנחנו יודעים שגם במדינת ישראל יש קרוב ל-2 מיליון אנשים עניים שחיים מתחת לקו העוני, בתוכם אחוז גדול של ילדים. גם ידוע איפה האוכלוסייה המתקשה הזאת נמצאת. לצערי הרב, למרות ששתי האוכלוסיות, החרדית והערבית, נמצאות לרוב באותה קטגוריה – כמובן שיש אחרים, אבל הרוב המוחץ זה משתי האוכלוסיות האלו – משרד האוצר ראה לנכון בכל זאת לקצץ בתוכניות החומש של החברה הערבית, דבר אשר מקשה עוד יותר על אותה אוכלוסייה. בסוף השבוע אני קראתי כתבה על זה שיצא כאילו מין מחקר ומאמר שמוכיח, שוב, שהמנוף הכלכלי המרכזי של מדינת ישראל, גם בתקופה הזאת, יצא רק מתוך החברה הערבית. וחבל להעמיס עוד פעם - - -

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

לא הבנתי.

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> 

אני ראיתי את זה אצל מישהו שעובד במשרד לשוויון חברתי, שמוכיח, שוב, שהמנוף הכלכלי במדינת ישראל יבוא מהציבור הערבי.

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

שילוב הערבים בעבודה - - -

 << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> 

פוטנציאל לא ממומש.

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> 

התוכניות של תוכנית החומש שיצאו בפועל כבר הביאו תוצרים, ועכשיו הכול נמצא בירידה. וההשפעה תהיה לא רק על החברה הערבית. אני אחזור לנושא המרכזי של יוקר המחיה. לא יכול להיות שאנשים שחיים על קצבאות של 3,000 שקל או שמשתכרים שכר מינימום – זה במקרה הטוב שהם העובדים, אנחנו יודעים שהעלייה באחוזי האבטלה גם בתוך החברה הערבית היא פי שלושה, אבל בכלל יוקר המחיה משפיע על כלל האזרחים במדינה. הדלק, הדיור, האוכל, מוצרי חשמל, מים.

 << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> 

ארנונה שעלתה. הכול עלה. מע"מ.

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> 

הכול. הכול. מע"מ. ונוהרים לשם כאילו בעיניים סגורות, ממש כאילו שמים משהו. אף אחד לא עוצר ואומר: בואו נראה מה אנחנו באמת יכולים לעשות.

ואני חושבת, כבוד היו"ר, זה המקום, בתוך הוועדה הזאת, בסמכות שלך, לזמן את אנשי המקצוע מהאוצר, ממשרד הכלכלה, מכל המשרדים הרלוונטיים, ולדרוש תוכנית שתמזער כמה שאפשר את הנזקים שאנחנו כבר חווים, והם עוד יחמירו ויאמירו, וכלל האזרחים ישלמו מחירים, אבל יותר מכולם זה המוחלשים. זה המוחלשים. וזה לא יישאר אצלם, בסופו של דבר זה ישתקף וישפיע על כלל האזרחים.

ולכן אני באמת לא רוצה להיכנס יותר מדיי לפרטים, אני חושבת שהבקשה הזאת היא בקשה ראויה, עקרונית ועניינית, וצריך לדאוג לה לפני שאנחנו יוצאים לפגרה, להתחיל בתהליך מסוים, לשים על השולחן את הרעיון הזה, ולנסות באמת לבנות משהו שיביא בשורה ולו במעט במציאות השחורה הזאת שכולן שרויים בתוכה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אוקיי. תודה רבה. אגב, אני רוצה לומר, שהפגרה לא מעלה ולא מורידה מבחינת דיוני הוועדה כאן, מה שנצטרך לעשות. 

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> 

נכון, אבל עד שבע ישיבות, לא יותר מזה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

גם בפגרה הקודמת קיימנו את הדיונים. החברים באו.

 << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> 

אדוני יושב-ראש הוועדה, אני פשוט חייבת לצאת לשיחת טלפון. אני יכולה כמה מילים? אני אחזור כמובן, אבל חשוב לי שתשים לב - - -

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

בסדר. בבקשה, אם אפשר בקצרה.

 << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> 

אני תמיד קצרה. פשוט נזכרתי בממשלה הקודמת, אני לא יודעת אם אתם תזכרו, מי שהיה, שהיה איזה לילה אחד שהיו ערים כל הלילה ראש הממשלה, ממלא מקום ראש הממשלה ושר האוצר, כי הלחם עלה במספר אגורות. ולילה שלם ישבו בכנסת כדי לפתור את זה. על מספר אגורות שהלחם עלה. ופה יש תחושה שהממשלה הרימה ידיים, פשוט הרימה ידיים.

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

לא, הם פשוט הולכים לישון.

 << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> 

אני לא יודעת אם אתה יודע אם הקבינט בערך העשירי שראש הממשלה הקים למלחמה ביוקר המחיה לא התכנס פעם אחת. פעם אחת.

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

נכון. נכון.

 << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> 

מתי?

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

מאותו זמן.

 << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> 

הרי אנחנו עדים ל-20 שנה של רכישות ומיזוגים, שהפכו חברות למגה מונופולים. אין תחרות בשוק. יחד עם יבואנים שיש להם שליטה מלאה בשוק המזון. אנחנו לא נצליח לפתור את זה אם באמת ראש הממשלה וכל המשרדים, יחד עם משרדי האוצר – בנוסף חקיקות שאנחנו מביאים כדי לנסות להקל טיפה נופלות ולא מקודמות או שנדחות. חייב לשים לב. אני מתנצלת שאני יוצאת אבל אני חוזרת.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

תודה רבה. עוד מישהו מחברי הכנסת? חמד, בבקשה.

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אדוני היושב-ראש, כולנו מבינים, כולנו יודעים, אנחנו נמצאים במלחמה. במלחמה יש הרבה הוצאות. אפילו אם לא חשבנו שנגיע להוצאות כאלה, נעבור את ה-300 מיליארד שקל הוצאות למלחמה הזאת, לפי הכתבות שאני קורא והתרחישים שקורים במדינת ישראל.

אבל עם כל זאת, לא יכול להיות מצב שהקבינט הכלכלי-חברתי לא מתכנס. לא יכול להיות מצב שאנחנו נהיה מקום ראשון בעולם ביוקר המחיה. כאשר הקמפיין של ראש הממשלה, אני זוכר אותו טוב מאוד - - 

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

על החלב.

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

מצטלם בתחנת דלק ממלא דלק, מצטלם בסופרמרקט ואומר: אנחנו נוריד את המחירים. איך נוריד מחירים כאשר לא מתקיימים דיונים בנושא של יוקר המחיה? הציבור צועק, השכמות החלשות קורסות. 2 מיליון עניים במדינת ישראל שלא יכולים לגמור את החודש. אין דבר שאתה לא נוגע בו ונוגע בו שלא התייקר. דיברו על הלחם ועל דיון כל הלילה על הלחם. אנחנו לא מדברים רק על הלחם עכשיו – הדלק עלה, החשמל עלה, הארנונה עלתה, המים עלו, המזון עלה, הדיור עלה, הנסיעה בתחבורה הציבורית עלתה. אין דבר שאתה נוגע בו שלא עלה. האנשים במדינת ישראל סובלים היום – סובלים מיוקר מחיה, שהם לא יכולים לעמוד בזה.

אני חושב שאנחנו כוועדת הכספים – נכון, צריך לדון בנושא הזה בוועדת הכלכלה – אבל לנו כוועדת הכספים יש גם מחויבות בנושא הזה. אנחנו צריכים לקיים דיונים רציפים בנושא הזה. מה מתקדם? מה קורה עם הרפורמה של היבוא, שתאפשר יבוא? מה עם התחרות ברשתות המזון? לא יכולה להיות ריכוזיות כזאת במדינת ישראל. מה אנחנו עושים כוועדת הכספים כאשר הממשלה לא לוקחת את הנושא של יוקר המחיה לסדר-יומה, ואנחנו לא שומעים על קיום דיונים, לא במשרד האוצר, גם לא במשרד ראש הממשלה, וגם לא בישיבות שרים ולא בקבינט הכלכלי-חברתי? אז בואו אנחנו כוועדת הכספים ניקח את הנושא ונדון בו בצורה מאוד רצינית.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

תכף נשמע את הממשלה, מה הם אומרים.

 << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> 

דיברתם על הפגרה ושיהיו דיונים. אין מה להשוות בין מצב שאין פגרה ואנחנו באים לכנסת ביום שני ומקיימים דיונים כל השבוע, ודיונים גם במליאה, לבין להיות בפגרה, ולהגיע לדיון כאן בוועדת הכספים על נושא מסוים ולחזור הביתה. אני אומר לך: אנחנו דרשנו לבטל את הפגרה לפני יותר מחודש, ואני חושב שגם אתה בעמדה שלנו. וכל חבר כנסת שרוצה את טובת מדינת ישראל מבין שהכנסת לא הייתה צריכה לצאת לפגרה של שלושה חודשים כאשר יש לנו 120 חטופים שנמצאים בתוך מנהרות, ויש לנו יותר מ-60,000 עקורים מביתם, ובעצם לנים בבתי מלון במקום שילונו בבית שלהם.

לכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש ממך, תיקח את הנושא, תביא אותו לכאן לוועדה – פגרה, לא פגרה – אנחנו נהיה כאן. תקיים דיונים כל יום, אני אגיע לכאן מהצפון.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

מאה אחוז. תודה. דבי. 

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

כבוד היושב-ראש, תודה על הדיון המאוד-מאוד חשוב בימים טרופים שהמדינה עוברת – הטלטלות, חטופים, מלחמה, מפונים, עקורים, אנשים שחזרו לעיר כמו שדרות והסביבה, שלא בדיוק חיים את החיים כמו שהבטיחו להם. אני חושבת שזו שערורייה. הייתי שמחה מאוד שנקבל מקום ראשון בדברים אחרים, בטח לא ביוקר המחיה. כן, עצוב שדווקא הקמפיין של ראש הממשלה, שאיזה יופי, איך הוא נלחם ביוקר, ויהיו לנו גנים, והלחם ירד, וחלב ודלק, ואנחנו רואים מהבוקר ויכוחים אם להעלות את המע"מ ל-18, אולי הוא יישאר 17.

כבוד היושב-ראש, לי יש הצעה, עכשיו אני מחתימה חברים, לפחות לגבי העוטף, הצפון, כל אזורי העימות: אפס מע"מ לעסקים. אנשים קורסים שם. ואני מזכירה, בעל עסק הוא גם אבא, ויש לו בית ויש שם ילדים, והעלויות הן מטורפות. הן מטורפות. הגיע הזמן – פחות כספים קואליציוניים, יותר לציבור. תשנו כבר את התפיסה של חלוקת הכספים הלא-הוגנת הזו. ובאמת הגיע הזמן לקצת חמלה לאזרחי מדינת ישראל ולכיס הפרטי שלהם. תודה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

תודה רבה. ינון, בבקשה.

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. קודם כול תודה רבה לך על הדיון. אתה אומר: זה אמור להיות בוועדת הכלכלה – אני חושב שיוקר המחיה נמצא בכל ועדה בכנסת. בכל ועדה בכנסת, אם תסתכל, איפה שתמיד, זה יכול להגיע לשם. זה יכול להגיע אפילו לוועדת החינוך, שנבדוק איזה מקומות מקבלים את הקייטנות ואיזה לא. שהיום יש לך בצפון, אלה שלא פונו, עוד עושים להם שרירים אם יממנו להם את בית הספר של הקיץ או לא, וזה יכול להיות בוועדת הפנים על הארנונה, בכל מקום. לכן אני אומר: ועדת הכספים, גם היא יכולה לדון בנושא של יוקר המחיה.

ואני לא חוסכת שבטי, אתה יודע, כמוך. אנחנו לא חוסכים, לא במילים ולא במעשים, כשיש לנו ביקורת על הממשלה בנושא של יוקר המחיה. אני חושב שצריך להתבייש בזה שאנחנו במקום הראשון. מי ששומע במקום ראשון – סוף סוף הוא יכול להגיד: וואו, אנחנו במקום הראשון. אבל רגע, אנחנו במקום הראשון בדבר הכי גרוע, במקום הראשון בדבר שהכי נוגע לאוכלוסייה המוחלשת, לאזרחים שנאנקים כל חודש על פת הלחם שלהם. ואנחנו כל יום שומעים על עוד העלאה במחירים.

ולפני שאני אגיע לטייקונים בשוק, אני אגיע למדינת ישראל, לממשלה, שהייתה צריכה לעשות יותר, וצריכה עדיין לעשות יותר בכלכלה, בדיור. ואם כבר מדברים, אנחנו מדברים על כל תוצרת כחול לבן, שמטילים עליהם כל מיני מכסים. אנחנו מדברים על החקלאות, שעדיין לא מעודדים אותם כמו שצריך. החקלאות, שהיום כמעט ולא נמצאת כבר, במיוחד בצפון וגם בדרום, ששם אנחנו יודעים איזו מלחמת עולם כל פעם, על כל מה שהם צריכים לעשות, אומרים להם: יש יבוא. 

אגב, כשמדברים על היבוא, צריך לבדוק למשל מה קורה עם השמן. בהתחלה הוא היה באמת במחיר זול, פתאום הוא התחיל לטפס עוד פעם. נשאר הרי מפעל שמן אחד בארץ של סולבר שנמצאים פה. ואם אנחנו רואים את סולבר עוד פעם נמצאים פה, סימן שמה שאז אמרנו לאוצר לעשות ולא עשו, כנראה שזה לא קיים. לסולבר יש שני מפעלים, אחד באשקלון, אחד באשדוד, מקומות שגם ככה ספגו במלחמה, ומלבד זה שהם עדיין ממשיכים ומחזיקים את עצמם כדי להחזיק את הראש מעל המים. אז זו דוגמה קטנה, שאם נעבור, נראה שהשמן כבר התחיל לעלות, ואפילו במקומות מסוימים עלה יותר.

אבל קודם כול מדינת ישראל, שצריכה לתת את המענה לחקלאים בשביל לעזור להם ולסייע להם, לתמרץ את אותם חקלאים בארץ, אם זה במחירי המים, ואם זה במקום לתת להם את המכסות ולהגיד להם: קחו קופת צדקה, צריכים לעשות דברים אחרים איתם. ואם זה בכלל בדיור, שמדינת ישראל כל פעם מתנערת מחדש. כל פעם תראה את מדינת ישראל אומרת: תשמע, אנחנו מנסים, עכשיו אין פועלים. פעם זה סיפור של פועלים, פעם זה סיפור של חומרי הגלם, שמגיעים מטורקיה ועכשיו אנחנו יודעים מה קורה עם טורקיה. כל פעם משהו אחר. 

אז זה קודם כול מדינת ישראל. וגם היא צריכה לשים את היד בכיס, וצריך לעשות. עם כל הכבוד שכולנו אומרים: מלחמה, מלחמה – זה טיעונים לעונש. זה לא מה שמביא אותנו כרגע להגיד את הפתרון שלנו לאותם אזרחים, שכל יום עלולים לקרוס וקורסים תחת הנטל. העצמאים – העסקים שלהם נסגרים, ואנחנו עדיין לא הבאנו להם את הפתרון.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אתה אומר נכון, שאנחנו לא חוששים הממשלה ואנחנו מעבירים ביקורת. אבל למען הצדק ההיסטורי, מחירי המים, אנחנו ניסינו בקדנציה הקודמת להוריד והממשלה לא נענתה. דווקא עכשיו נענו.

 << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> 

חד וחלק. אני לא אומר שלא.

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> 

עכשיו עוד יותר יעלה?

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

לא, מחירי המים לחקלאות מה שהוא אמר.

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

ואני אומר לך יותר מזה, הממשלה הזאת, הממשלה לדורותיה, אבל אני אומר: זה גם כרגע במשמרת שלנו וצריך לעשות הכול.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

נכון מאוד.

 << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> 

יחד עם זאת, כשאנחנו מסתכלים על הטייקונים, היבואנים הגדולים, שנעשים פתאום מונופול בשוק. הרי אין שום סיבה להעלות היום את המחיר. אלא מה? הם מנצלים. מה יקרה אם ירוויחו אחוז פחות או שניים? אבל לא, אם זו הזדמנות להכות באזרח, אז הם יכו באזרח. אז יש מי שלא מפריע לו בדיוק לקנות ב-5% יותר, אבל מה אכפת להם להרוויח יותר?

עם כל הכבוד לאותם אלה שיש להם מונופול בשוק, כל היבואנים הגדולים שיש להם מונופול בשוק, שמכים את האזרחים, כל הרשתות שעושים לעצמם – מכולות היום הולכות לקנות מהמרכולים הגדולים. אתה יודע למה? תשאל למשל את חברת קוקה קולה: האם הם מוכרים באותו מחיר? אם הוא קונה עכשיו אותה כמות שיקנה השופרסל, האם הוא יקנה אותו דבר באותו מחיר? 

 << אורח >> אלי שלום סתוי: << אורח >> 

ידידי, 50% הפרש.

 << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> 

הוא לא יסכים למכור לו. אתה יודע למה הוא לא יסכים למכור לו? כי הוא יודע שהיום הוא לקח ממנו כמות, עד שהוא ייפטר ממנה ייקח לו זמן, אבל השני, הגדול, כבר לא יהיה מוכן בפעם הבאה להגיד לו: לא, אני לא מוכן. 

אז גם אלה שמתעסקים בשוק ועושים שם קרטל, צריך גם להם לעשות את הסוף הזה. אני מבקר את הטייקונים ואני אומר: צריך לטפל בהם, אבל גם אנחנו כממשלה צריכים לתת דוגמה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

תודה רבה. מנכ"ל מפעל סולבר נמצא? אתה חדש במפעל?

 << אורח >> עירם אמיתי: << אורח >> 

כן, אני מנכ"ל חדש.

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

יש לנו רומן עם המפעל הזה משדרות.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

ודאי.

 << אורח >> עירם אמיתי: << אורח >> 

לא, אשדוד ואשקלון.

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

אוקיי, אז הנציגים של שדרות לא פה?

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

תכף נראה. משרד האוצר, מי נמצא? אה, אתה פה. תגיד לי, אני רוצה לדעת, העלתה חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין את ההצעה לסדר, שישראל מככבת במקום הראשון ושמשלחת מטעם הארגון אמורה לבוא לארץ. היא באה?

 << דובר_המשך >> גל ברנס: << דובר_המשך >> 

זה כבר מזמן. אני אתייחס מסודר. כבר המון שנים לפחות בכל העשור האחרון מדינת ישראל היא אחת המדינות הכי יקרות ב-OECD כל פעם שהמדד מתפרסם מחדש.

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> 

אז זה לגיטימי כאילו?

 << דובר >> גל ברנס: << דובר >> 

זה לא לגיטימי, הפוך. חלילה שזה לגיטימי. פרסם השבוע גם ה-OECD דוח, שעיקר הסיבות לדבר הזה זה חסמי רגולציה וביורוקרטיה ייחודיים למדינת ישראל, חלקם חסמים מכסיים, שזה מכסים, וחלקם חסמים שהם לא מכסיים. אנחנו כממשלה הנחנו בסוף המושב הקודם בכנסת חקיקה שנוגעת לכל מוצרי הצריכה בהיקף של 150 מיליארד שקלים – כל הסופר, התמרוקים, מוצרי החשמל, הריהוט, המקסטוקים, בהיקף מאוד מאוד גדול, אחרי יותר מ-20 דיונים בכנסת במושב הזה בוועדת הכלכלה ובוועדת הבריאות. אנחנו מסיימים להצביע בוועדת הכלכלה בדיוק ברגע זה על החוק של התקנים, סיימנו כבר להצביע על החוק של מוצרי החשמל והתמרוקים, ואנחנו מאוד מקווים גם ביום-יומיים הקרובים לסיים בוועדת הבריאות גם את החוק של המזון. כל החקיקות האלה ייכנסו לתוקף כבר ב-1 בינואר.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אתה בטוח שאנחנו כאלה שלא מבינים כלום או שאתה בספק? רק תגיד לי. זאת אומרת, יעבור החוק של התקנים, שיפגע בהרבה מאוד עובדים.

 << דובר >> גל ברנס: << דובר >> 

הוא לא אמור לפגוע.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

תעשה לי טובה. במה הוא אמור לפגוע? הוא אמור לפגוע בשדרות, הוא אמור לפגוע - - -

 << דובר >> גל ברנס: << דובר >> 

לא, הוא אמור להסיר בדיוק את החסמים שה-OECD אומרים שבגללם אנחנו יקרים.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

לא חשוב. עשר שנים שאנחנו מככבים בעניין של יוקר המחיה. אתם לא אשמים בכלום, מי שאשם זה הכנסת שלא עשתה חוקים.

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

האזרחים, שקמים - - -

 << דובר >> גל ברנס: << דובר >> 

לא אמרנו.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

האזרחים אשמים.

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> 

שהולכים לעבודה ולא מצליחים לסיים את החודש.

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

גל, אני יודע על מה אתה מדבר. השאלה היא פשוטה: תגיד לי, עשיתם בדיקה לפני זה שזה מה שיוריד? הרי תסתכל על יבוא אחר שהיה. אני אומר: טוב לעשות יבוא, אין בעיה. אבל ברגע האמת, מלחמה, אתה רואה שקשה לעשות יבוא, פתאום החות'ים מחזיקים אותך עם המכולות, בקורונה ראינו שסין. ואז מה שקורה, שאנחנו בסופו של דבר נזקקים לתוצרת כחול לבן, שזה הדבר הנכון ביותר.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

לא הכול יש לך כחול לבן.

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

אין בעיה. אני מסכים שלא הכול. אבל מצד שני, אם אנחנו עושים למשל יבוא של פירות, של ירקות – במוצרי חשמל אני מסכים איתך, יש דברים שאפשר לייצר פה, אבל כרגע לא מייצרים פה. 

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

ואולי נשקיע במגדלים בדרום?

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

ויכול להיות שכל הסיפור שאתה מדבר על מכון התקנים, ראינו את זה למשל בלול של הילדים ובמוצרי התינוקות, שהיה אז ב-2016 או 2015 דבר שהוריד ועשה באמת מהפכה. אין אפס, עשה מהפכה. אבל השאלה הפשוטה היא אם עשיתם עכשיו בדיקה, ומה אתם יכולים לעשות כדי שזה ימשיך להיות, ולא כמו שראינו בשמן, שהשמן עולה.

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> 

גם שאנשים יצליחו לאכול כמו שצריך. לא יכול להיות.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אני מתנצל. אנחנו הזמנו אותך, גם אם אתה אומר דברים מעצבנים צריך לתת לך להגיד את הכול. נתעצבן. בסדר. זאת אומרת, המאבק ביוקר המחיה זה בוועדת הכלכלה עם הנושא של התקנים? זה המאבק ביוקר המחיה?

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

וועדת הבריאות. נגמור את שני הדברים שמה?

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

כן, הבעיה נפתרה.

 << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> 

יצנחו במדינת ישראל. הכול תלוי בכם, חברי הכנסת.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

כן, בדיוק.

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

חמד, על זה נאמר: רק בריאות.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

בואו נאפשר לו לומר.

 << דובר >> גל ברנס: << דובר >> 

אנחנו חושבים, וזה גם בהתאם לניתוח של ה-OECD, שהדגש צריך להיות - - -

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אגב, משרד הכלכלה פה? בסדר, אני אתן לך אחרי זה גם, כי אני רוצה לדעת איך אתם נלחמים ביוקר המחיה. בבקשה.

 << דובר_המשך >> גל ברנס: << דובר_המשך >> 

אני אשמח לסיים, כי אני חייב לחזור לוועדת הכלכלה, כי רוצים אותי גם שם. 

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

פה הוא סך הכול יבוא, שם זה ארץ המקור אצלו.

 << דובר >> גל ברנס: << דובר >> 

החוק הזה אמור פעם ראשונה לאפשר במדינת ישראל יבוא בלי קשר עם יצרן. וכל אותם יבואנים קטנים מקבילים, או כניסה של רשתות קמעונאיות חדשות לישראל, מה שלא היה לנו בישראל - - - 

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אתם יודעים אבל שזה יפגע בכבלי חשמל?

 << דובר_המשך >> גל ברנס: << דובר_המשך >> 

בכבלי חשמל ניתן פתרון בוועדה, נתנו להם הארכה - - -

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

לא ניתן פתרון. הפתרון הוא לא פתרון.

 << דובר_המשך >> גל ברנס: << דובר_המשך >> 

הנושא נידון בוועדה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אנחנו עשינו פה דיון על סינרג'י. אנחנו לא רוצים לממן את הכבלים של טורקיה, אנחנו רוצים לממן את הכבלים של שדרות. פתרתם את הבעיה?

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

שלא לדבר על הסיכון, שמי יודע מה יש בכבלים האלה?

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

בדיוק. אני כבר לא מדבר על הרמות, הם יסבלו בשדרות בגלל שהם עושים את הכבלים ברמה גבוהה יותר. אבל יש למדינת ישראל לעזור לטורקיה. הבנו. בבקשה, כן. זו התשובה על יוקר המחיה?

 << דובר >> גל ברנס: << דובר >> 

לעמדתנו, הצעד המרכזי ביותר שאפשר לעשות כרגע מחוקק בכנסת. אנחנו מקווים שיגיע למליאה שבוע הבא, ייכנס לתוקף ב-1 בינואר. 

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

וזה יפתור את הבעיה? בדקתם?

 << דובר_המשך >> גל ברנס: << דובר_המשך >> 

לפי הגדרת הבעיה שלנו, שהיום עיקר הקושי זה היכולת לייבא מוצרים לישראל בכל התחומים האלה, אנחנו חושבים שתהיה לזה השפעה מרכזית במוצרים הכי מרכזיים לצרכן - - -

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אנחנו נוכל לעשות דיון בפגרה כאן, ולשמוע מכם שיוקר המחיה יורד?

 << דובר_המשך >> גל ברנס: << דובר_המשך >> 

זה נכנס ב-1 בינואר.

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

איך ירד? רק בינואר.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אה, רק בינואר.

 << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> 

אחרי ינואר נעשה דיון.

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> 

תחכה לינואר.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

נחכה לינואר, אז בינואר תהיה העלאה נוספת.

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

בהנחה שתישאר ממשלה בינואר, כי אם תבוא הממשלה הטובה שלנו אנחנו כנראה נעשה את זה לפני.

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אתה משרד האוצר, לא? מה עם התחבורה?

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אני לא מתייחס לממשלה, מכיוון שיוקר המחיה זה כבר הרבה מאוד שנים בהרבה ממשלות. הם השולטים. אז רגע, מה המסקנה?

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> 

תחכה לינואר.

 << דובר >> גל ברנס: << דובר >> 

אני אומר: הבעיה היא בעיה מבנית. הבאנו רפורמה מבנית לכנסת, אנחנו מקווים שנסיים לחוקק אותה ואנחנו מעריכים שתהיה לה השפעה מאוד גדולה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

טוב. אז אני רק רוצה להגיד לך, לפני שאתה הולך לוועדת הכלכלה: נער הייתי, והייתי פה בהרבה מאוד דיונים, ולא רק בוועדת הכספים, ותמיד אתם אומרים את אותם דברים. אתם מוליכים אותנו לסמטאות שאין מהן שום פתרון. אתם יוצאים טוב בעצם העובדה שאתם עוסקים ברפורמה. המאבק עם יוקר המחיה זה שתיתנו כסף לדלק, תיתנו כסף למזון, לא תעלו את המע"מ, ותעשו את כל הדברים, מה שהיה פה דיון בשבוע שעבר על העלאת הארנונה, תשפו את הרשויות המקומיות, הכול.

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

מה אתה חושב, שהממשלה קודם תיתן לך כסף לדלק? אין לה זמן, היא נותנת כסף לקואליציוני.
 
 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

תחזור למשרד האוצר אחרי שתהיה בוועדת הכלכלה, תגיד: עבדתי על אלה בוועדת הכספים, ובוועדת הכלכלה העברתי את החוק, והכול בסדר. לא בסדר. לא נרפה מהעניין הזה. אבל אני מודה לך שבאת כמובן.

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

בכמה מסבסדים את הדלק עכשיו? הבלו, שהורדנו שקל בממשלה הקודמת, כמה עכשיו?

 << דובר >> גל ברנס: << דובר >> 

את זה אני לא יודע להגיד. לדעתי לא מסבסדים.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

משרד ראש הממשלה, בבקשה.

<< דובר >> איתמר מילרד: << דובר >> 

צוהריים טובים. כרגע ראה"מ מכנס לפרקים את הוועדה למאבק ביוקר המחיה. אז זה נכון שהקבינט הכלכלי-חברתי לא מתכנס, אבל הוועדה ליוקר המחיה התכנסה תשע פעמים עד עכשיו, כולל לפני - - -

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אנחנו לא דיברנו על הוועדה, אנחנו דיברנו על הקבינט.

 << דובר >> איתמר מילרד: << דובר >> 

אני מדבר על קבינט יוקר המחיה. קבינט זה ועדת שרים.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

איתמר, אני רוצה לדעת, תאמר לי בבקשה מי התכנס ומי לא התכנס? תגיד.

 << דובר >> איתמר מילרד: << דובר >> 

עוד פעם, ועדת השרים למאבק ביוקר המחיה התכנסה עד עתה שמונה או תשע פעמים, אני לא בטוח.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אוקיי. והקבינט לא התכנס?

 << דובר_המשך >> איתמר מילרד: << דובר_המשך >> 

לא, הקבינט התכנס כמה פעמים.

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

תוצאות של ההתכנסות - - -

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

בסדר, זו כבר תמונה אחרת. כן.

 << דובר >> איתמר מילרד: << דובר >> 

הקבינט בראשות ראה"מ, וראה"מ עמד בראש הקבינט של יוקר המחיה, שמונה פעמים עד עכשיו קבינט יוקר המחיה - - -

 << אורח >> קרן לוי: << אורח >> 

הוא באמת התכנס?

 << דובר >> איתמר מילרד: << דובר >> 

ודאי. החקיקה שגל ברנס דיבר עליה מגיעה בעצם - - -

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

גם ראש הממשלה מחכה לינואר?

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

רגע, נשמע.

 << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> 

לא, ראש הממשלה מחכה לינואר או לא? אמרנו שבינואר יוזילו את כל - - -

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

חמד, בוא נשמע קודם.

 << דובר >> איתמר מילרד: << דובר >> 

נטען פה שראה"מ לא עוסק בנושא הזה. אני רק אומר שהוא עוסק רבות, גם בזמן המלחמה, הקבינט התכנס פעמיים או שלוש מתחילת המלחמה.

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

יוקר המחיה זה חלק מהמלחמה.

 << דובר >> איתמר מילרד: << דובר >> 

אנחנו קוראים לזה מאבק ולא מלחמה, ואתה צודק.

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

יש מלחמה, אבל אנשים גם רוצים לחיות.

 << דובר >> איתמר מילרד: << דובר >> 

אתה צודק מאוד.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

חמד, אני מבקש לאפשר לו לומר. אחרי זה אם אתה תרצה אתה תתייחס כמובן. בבקשה, יוקר המחיה.

 << דובר >> איתמר מילרד: << דובר >> 

בנוסף למה שגל אמר, שבאמת קודם בוועדת השרים למאבק ביוקר המחיה, שזה בעצם מה שטוב לאירופה טוב לישראל, מקדמים שם צעדים נוספים. לדוגמה, ממש בימים האחרונים יצאה הרפורמה בחשמל, שבה אפשר להעביר את מי שגובה ממך את הכסף עבור החשמל לחברות חיצוניות. זה יכול להביא לצרכן הפחתה במחיר של 5% ועד 7% במלאות שלוש שנים, מי שמכיר. אז גם שם יש לנו פתרונות. המועצה הלאומית לכלכלה, אני לא יודע אם קראתם בעיתון, יש לנו כל מיני פתרונות שמנסים באמת למנוע את העלאת המע"מ.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אתם מודעים לעניין הזה, שיכולה להיות, בוודאי במקרה הזה, פגיעה בתוצרת הארץ? בעיקר במפעל בשדרות שקיימנו עליו כמה דיונים, וזה יעדיף את טורקיה.

 << דובר >> איתמר מילרד: << דובר >> 

מכירים. יש מספר מפעלים, שאנחנו מאמינים שניתן מענה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

המפעל הכי בולט זה כבלי החשמל בשדרות.

 << דובר_המשך >> איתמר מילרד: << דובר_המשך >> 

ניתן מענה.

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

אולי נשמע את המנכ"ל?

 << דובר >> איתמר מילרד: << דובר >> 

כרגע התאחדות התעשיינים לא מתנגדת לחקיקה. הם יושבים בוועדה והם לא מתנגדים לחקיקה של מה שטוב לאירופה טוב לישראל. הינה, הם פה יושבים.

<< יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

תכף נשמע. תודה רבה. משרד הכלכלה, בבקשה.

 << אורח >> דן יונה עמדי: << אורח >> 

צוהריים טובים, אדוני היושב-ראש. אני ממשרד הכלכלה והתעשייה, אני עובד בתחום הרגולציה. מה אדוני רוצה לדעת?

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אני רוצה לדעת איך משרד הכלכלה, שעל זה אין ויכוח, שהוא המשרד שמיועד לעניין הזה, איך הוא נלחם ביוקר המחיה? משפחה הולכת למכולת, ובשנה שעברה היא הייתה קונה בסכום מסוים סל מלא, והיום בקושי חצי, ואין להם אוכל לתת לילדים. איך אתם נלחמים בזה?

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

אני רוצה להראות לכבוד היושב-ראש כל שבוע, איך בקבוצת הפייסבוק של שדרות, משפחה, חמישה ילדים, מקרר ריק. כמה הציבור יכול להירתם במקום שהמדינה תיתן פתרונות?

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> 

זה לא רק בשדרות.

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

2 מיליון איש במדינת ישראל שרעבים ללחם.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

בבקשה, משרד הכלכלה.

 << דובר_המשך >> דן יונה עמדי: << דובר_המשך >> 

אדוני היושב-ראש, כבר כמה שנים אנחנו טוענים במשרד, שהדרך להתמודד עם יוקר המחיה מבוססת על שלושה דברים מרכזיים, האחד זה הנושא של תחרות. הם הדוקים ושלובים אחד בשני, פתרון של אחד מהם או הפעלה של אחד מהם יכול גם להשפיע על האחרים. הנושא הראשון זה הנושא של תחרות, מטפלת בזה גם רשות התחרות, והסרת חסמים לתחרות. הנושא של רגולציה מאפשרת. כמו שהרפורמה שנכנסה - - -

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אני מבקש ממך, לא באנו לשמוע, כי את מה שאתה אומר אנחנו מכירים.

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> 

את זה אנחנו יודעים. אנחנו רוצים פתרונות.

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אנחנו יודעים טוב מאוד, עסקנו בזה הרבה זמן. אני רוצה לשמוע ממך איזה פתרונות משרד הכלכלה נותן על מנת להוריד את המחירים; על מנת שאותו סל שאמר לך היושב-ראש, ושהיית משלם עליו עשר שקל, אתה משלם עליו 20 שקל עכשיו.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

חמד, ברור. בבקשה.

 << אורח >> דן יונה עמדי: << אורח >> 

קודם כול יש את הצד של הרפורמות. ב-1 ביולי נכנסה הרפורמה שלא עוצרים בנמל. אני מזכיר שהרבה מוצרים שחלה עליהם תקינה רשמית נכנסים עכשיו כמעט בלי בירוקרטיה, בירוקרטיה אפס כמעט. שוב, זה לא עוסק אומנם במזון ומשקאות, זה עוסק במוצרי צריכה כמו חשמל, אלקטרוניקה, צעצועים וכדומה. תיכנס לתוקפה בתחילת שנה הבאה הרפורמה של מה שטוב באירופה, שמכסה הרבה מאוד מוצרים, כמו שאמרו במשרד האוצר. 

אלמנט נוסף שהמשרד פועל בו, אדוני היושב-ראש, זה הנושא של מודעות צרכנית, בשילוב עם הרשות להגנת הצרכן. אנחנו מפרסמים באופן שוטף מידע לציבור על סלי צריכה – סל 68, שכולל 68 מוצרים שמשקי הבית צורכים, הנמכרים ביותר. מפרסמים באופן חודשי את המחירים.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

בכמה הצלחתם להוריד את יוקר המחיה עם הפרסום הזה?

 << אורח >> דן יונה עמדי: << אורח >> 

את יוקר המחיה הכללי, אדוני היושב-ראש, אודה ואתוודה, לא הצלחנו להוריד. אבל בתחרות בין הרשתות למשל, בכל מה שנוגע לסלי צריכה משתנים, אנחנו כן רואים תחרות. אנחנו מקבלים טלפונים מכל מיני רשתות: למה יצאנו הכי יקר? למה יצאנו לא במקום הראשון? ושבוע אחרי זה, כשמפרסמים את הסל המעודכן, אתה פתאום רואה שכבר יש ירידות של מחירים. הן לא משמעותיות, אבל כן יש ירידות של מחירים.

זה מהלך משולב, אדוני היושב-ראש, כמו שאמרתי: גם תחרות, גם הסרת חסמים רגולטוריים וגם מודעות צרכנית. ואין מה לעשות, כשמשפחה הולכת וקונה את המותגים המובילים בשוק, היקרים ביותר, זה מה שהיא מוציאה - - -

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

טוב, נו, לא על זה אנחנו מדברים.

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

לא על זה אנחנו מדברים, לא על אנשים שיודעים מה זה מותגים בכלל, אנחנו מדברים על מזון. במזון יש גם מותגים?

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אני מקווה שבישיבה הבאה שנעשה לא תגיד שאנחנו נכשלנו, בגלל שנכשלתם. כל הממשלה נכשלה בעניין הזה, מה יש פה לדבר. תודה. תשמע גם את האורחים. מנכ"ל מפעל סולבר, עירם אמיתי, ברכות על זה שנבחרת למנכ"לות של המפעל.

 << אורח >> עירם אמיתי: << אורח >> 

שלום, אני המנכ"ל החדש של סולבר. קודם כול אני רוצה לאחל חזרה מהירה של החטופים ושובם הבטוח של החיילים. בעצם הדוח של ה-OECD מוכיח שהורדת המכסים לא מתגלגלת לצרכן. השמן שנמכר לצרכנים ברשתות השיווק כולו מיובא עם פטור מלא ממכסים, כשר, שעובד בשבת. למרות זאת, על פי הממצאים השמן בישראל יקר ב-36% מאשר במדינות ה-OECD. מפעל סולבר בבעלות ישראלית מעסיק כ-200 עובדים בערים אשקלון ואשדוד. מדובר במפעל האחרון מסוגו בישראל, אשר מייצר שמן סויה טרי ואיכותי לשוק המוסדי, וכוספאות המשמשות מרכיב חיוני עבור מזון בעלי חיים בענף החקלאות. שמירת הכשרות והשבת במפעל סולבר יוצרת פער תפעולי בסך 7 מיליון דולר בשנה, לעומת מפעלים כשרים בחו"ל שיכולים לעבוד 24/7 ועדיין מייבאים כשר לארץ. אנחנו עובדים 5.5 ימי ייצור בשבוע, לעומתם שעובדים שבעה ימים בשבוע. עלויות התנעה וסגירה כל שבוע שאנחנו עושים בשביל לשמור על השבת עולות לנו יותר מהם, כשהם לא צריכים לעשות את זה. הם עובדים רצוף כל השנה.

סולבר גם חיוני עבור בטחון המזון במשק הישראלי, ומשמש כמלאי חירום של המשק הישראלי. במיוחד עכשיו כשיש מלחמה, חס וחלילה אם יקרה משהו, באשדוד יצטרך להיסגר הנמל, לנו יש מלאי ואנחנו נותנים מלאי חירום.

חוץ מזה, מפעל סולבר נדרש על ידי המשרד להגנת הסביבה להתקנת מערכת בעלות של 4 מיליון דולר, לצורך התמודדות עם הפליטות שנוצרות עקב שמירת השבת, והיא לא נדרשת במפעלים אחרים בחו"ל. בינתיים כבר ציינתי 11 מיליון דולר בשנה שלנו יותר יקר מהמפעלים שמביאים מחו"ל דרך היבואנים.

אבל בניגוד ליבואנים, שיש להם רווחים גבוהים מאוד, כמו שאנו רואים ממחקר ה-OECD, סולבר הישראלית ששומרת שבת נמצאת ברווח נקי אפסי.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אתה לא מפסיק לדבר על שמירת השבת, שאני באמת מאוד שמח על זה.

 << אורח >> עירם אמיתי: << אורח >> 

נכון.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אבל אתה חושב שאם היית מחלל שבת, אז היית כמו כל המפעלים האחרים שהיו מעדיפים את היבוא, בלי הנושא של שמירת שבת. בסדר, זה יפה שאתה מתהדר בעניין הזה, אני שמח. זה נכון, אנחנו - - -

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

גם אלה שלא שומרים שבת - - -

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אבל המפעלים האחרים בסדר? יוקר המחיה הוא נמוך בגלל שעובדים בשבת? לא ראינו את זה.

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

תוביל את זה לנקודה.

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אתה נגד שהוא ישמור שבת או בעד? שאני אבין.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אני בעד.

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

אבל בצדק הוא אומר, מפעל ששומר שבת או שלא שומר שבת, בסוף אנשים צריכים להתפרנס.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

נכון, נמצא באותה בעיה. 

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

כשרואים את גפני ישר רואים שבת.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אני מברך אותך על זה שהמפעל שלכם – חמד עמאר הוא קצת – תודה על התיקון.

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

לא, אני רציתי לדעת, אתה בעד או נגד.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אני בעד.

 << אורח >> עירם אמיתי: << אורח >> 

סליחה, כבוד היו"ר, אני רוצה עוד שתי נקודות?

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אבל שנייה, היו פה דיונים על סולבר. יש שמנים שהם בסדר, אתה יכול לפרט את זה? נשאר רק סוג אחד של שמן שהוא לא נמצא בהסדר. אז דיברנו עם שר האוצר.

 << אורח >> עירם אמיתי: << אורח >> 

אז זה נכון, השמן שאנחנו מייצרים מפולי סויה, יש בו מכס של כ-4%, אם אני לא טועה. וגם על הכוספא שמייצרים אצלנו. אולם לשמנים האחרים, החלופיים, קנולה וחמנייה, יש אפס. ועדיין אנחנו רואים את יוקר המחיה, עדיין אנחנו רואים שאנחנו יקרים ב-32%. אנחנו לא מייצרים אותם, היבואנים מביאים אותם עם אפס מכס, ועדיין אנחנו רואים את הפעולה הזאת. מה שאני רוצה להגיד: צריך לבחון מחדש את מדיניות היבוא, כדי להבטיח תחרות הוגנת עם הייצור המקומי. 

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

רגע, משרד ראש הממשלה ומשרד הכלכלה - - -

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

הרי אתם מתהדרים - - -

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

חמד, אני הולך לשאול אותם. 

 << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> 

אתה היושב-ראש, אתה יכול.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

לא, בסדר. בבקשה, הינה דוגמה שאנחנו מכירים אותה, בגלל שאנחנו דנו בעניין זה, טענו את מה שהוא אומר עכשיו, שכשזה יגיע באופן מעשי, המצב יהיה שזה לא יתגלגל לצרכן, וממילא יוקר המחיה לא ירד. הינה הדוגמה.

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

השאלה מה התשובה כאן.

 << אורח >> דן יונה עמדי: << אורח >> 

כמשרד שמייצר את הרגולציה, אנחנו יכולים למדוד את המקטע היבואני. זאת אומרת, אנחנו יכולים לעשות כל מה שאפשר בשביל להקל על יבואנים את הנטל הביורוקרטי והרגולטורי ביבוא. מעבר לזה, כמו שאמרתי, יש את הנושא של מודעות צרכנית.

<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

מה זה מודעות צרכנית? הצרכן רוצה שמן, הוא זקוק לשמן - - -

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> 

מה זאת אומרת? אני רוצה להבין, מה זו מודעות צרכנית?

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

ואי-אפשר לבשל בלי שמן, למשל בית מרוקאי, צריך למצוא פתרונות.

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> 

כשזה המוצר ואין ברירה, איזה מודעות צרכנית?

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

כן, תעזוב את העניין הזה. אני רוצה לישיבה הבאה תשובה על הסיפור הזה. אנחנו טענו את זה, שכל מה שאתה אומר עם הרפורמות ועם הכול, זה לא יתגלגל לצרכן, זה יעשיר אולי את היבואנים. אני רוצה תשובה על סולבר, איך קורה דבר כזה. 

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

מה שאני מציע, אדוני היושב-ראש, בישיבה הבאה צריך להביא את שר הכלכלה ואת שר האוצר. הנושא כל כך חשוב, הנושא של יוקר המחיה, שיבואו עם תשובות.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

בסדר, אבל אנחנו עדיין - - -

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

ואתה מצפה לקבל מהם תשובות? אני חושבת שמה שיצא מהוועדה הם גם יצטרכו להיות - - -

 << אורח >> עירם אמיתי: << אורח >> 

כבוד היושב-ראש, אפשר משפט אחד?

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אני אתן לך. איתמר, אני מבקש, אל תיתן לי תשובה, בגלל שאין לך תשובה. לא, אין לך תשובה. תאמין לי, אני מכיר את זה, מה לעשות. איך אומר שלמה המלך בקהלת? "יוסיף דעת יוסיף מכאוב". הלוואי שלא הייתי יודע. תפסיקו להיות מרובעים בתוך העניין הזה, אני מאוד מבקש. את הדוגמה הזאת, אני רוצה שתיתנו תשובה, האם הפטור ממיסוי על יבואנים מתגלגל לצרכן? כמו שאנחנו רואים כאן – לא. זה מעשיר את היבואנים. אז אם יש מטרה לממשלה, לכל הממשלות, להעשיר יבואנים, אז תגידו. אבל זה לא פותר את יוקר המחיה. אני רוצה תשובה. משפט.

 << אורח >> עירם אמיתי: << אורח >> 

משפט אחרון. אנחנו מבקשים מהוועדה לפעול למתן תמיכה ישירה ביצרנים ישראלים, כמו סולבר, שתאפשר לנו בעצם להוזיל את העלויות על הוצאות שציינתי מקודם, שקשורות לרגולציה של שמירת השבת, שאנחנו מכבדים אותה ורוצים לעשות אותה, אבל הן פוגעות לנו בתחרות מול היבואנים.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

מאה אחוז.

 << דובר_המשך >> עירם אמיתי: << דובר_המשך >> 

תיתנו לנו את התמיכה, אנחנו נוריד את המחיר, ותראו, הפלא ופלא, הם יתיישרו למחיר שלנו, שזה מה שהם עושים עכשיו. תודה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

תודה רבה. נתנאל היימן, התאחדות התעשיינים. אני מבין שרון תומר היה פה.

 << אורח >> נתנאל היימן: << אורח >> 

הוא היה פה, הדיון התארך, והוא היה צריך ללכת לפגישה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

בבקשה. לא הבנתי, אבל האמת היא שלא דיברתי איתו, אתם איתנו או נגדנו?

 << דובר_המשך >> נתנאל היימן: << דובר_המשך >> 

אנחנו תמיד בעד הוועדה. אוי ואבוי לנו אם לא. לגבי הכותרת של הדיון, קודם כול הנושא שישראל הפכה להיות פתאום יותר יקרה, אנחנו חושבים שזה לא מדויק, אני אתייחס לזה אחר כך, יש איזושהי בעיה בדוח הזה של ה-OECD.

אבל לדיון עצמו, תראו, אנחנו מדינה שיקר לייצר בה. זאת אומרת, גם אם עכשיו אף אחד לא היה מרוויח שקל, או שכל המוצרים היו בפיקוח, זאת אומרת אנחנו רואים גם מוצרים בפיקוח שהם יותר יקרים, כי בסיס העלויות שלנו הוא יותר יקר. וככל שאני מסתמך על העלויות היותר-יקרות האלה, אז אין לי אפשרות. אני אתן כדוגמה את מחיר החלב. עד שלא ייתנו באופן ישיר כסף לרפתנים, ומחיר החלב לא ירד לרמה בין-לאומית, אז זה יהיה המחיר. אי-אפשר לרדת פחות ממנו. אותו דבר מלמעלה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אתם יודעים את זה, יש במשרד האוצר מגמה לא לתת כסף. זאת אומרת, הרי יש פה פתרונות, שמוכרחים לשפות - - -

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

מגמה למי שהם רוצים.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

לא.

 << אורח >> נתנאל היימן: << אורח >> 

זה מה שמקובל באירופה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

לשפות במקרה הזה את הרפתנים, במקרה שאנחנו דיברנו על ארנונה זה את הרשויות המקומיות. יש עניין גם פה, במקרה הזה, כדי להוריד את יוקר המחיה הם צריכים לעשות את זה. הם לא רוצים לשפות בכסף. ואז הם באים עם המצאות, רפורמות וכל מיני דברים שהם אומרים: אם נעשה את זה ואת זה – מה שאנחנו לא תמיד רוצים לעשות, היות שזה גזירות על הציבור הזה – אז הם אומרים: אנחנו לא נוכל להתמודד עם יוקר המחיה. אתם יודעים את זה, ואנחנו עוזרים לכם במלחמה הזאת.

 << אורח >> נתנאל היימן: << אורח >> 

ולכן אני אומר שהרפורמות לא מושלמות. זאת אומרת, אתה אומר: אני מוריד מכסים – הכול בסדר, תוריד מכסים, תוריד מכסות, אבל אל מול זה, אתה רוצה אירופה? לך אירופה עד הסוף. החקלאי באירופה מקבל סובסידיה ישירה. אותו דבר מלמעלה, באירופה המע"מ יותר נמוך על המזון, בישראל אנחנו ב-17, אולי 18.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אירופה לא אחידה בעניין.

 << דובר_המשך >> נתנאל היימן: << דובר_המשך >> 

לא אחידה, לקחתי כרגע את הממוצע, ממוצע האיחוד האירופי, ממוצע ה-OECD.

אז גם מלמטה וגם מלמעלה יש לנו דברים שלוחצים עלינו. אותו דבר רגולציות. דיבר משרד הכלכלה על הרגולציות ביבוא – לא התנגדנו, הכול בסדר. אבל איפה הרגולציות של הגנת הסביבה? אני עדיין צריך להתמודד איתן. איפה הרגולציות של משרד הבריאות? אני עדיין צריך להתמודד איתן. זאת אומרת, גם כל תקנה שאיזשהו משרד מעביר, ויש לנו לצערי בקנה כל הזמן כאלה, בסוף כל תקנה יפה כזאת, שאומרים: אני רוצה מס פחמן, הדברים האלה בסוף מתגלגלים ליוקר המחיה. רק אני אשלים את הנקודה הזאת. 

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

מה נזכרת במס פחמן?

 << דובר_המשך >> נתנאל היימן: << דובר_המשך >> 

בתור דוגמה.

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

דנו בזה כאן.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

בטח, אני לא שכחתי.

 << אורח >> נתנאל היימן: << אורח >> 

אותו משרד, ישב פה גל ברנס, אביר יוקר המחיה, אבל כשצריך להמציא מס חדש, שקיים במעט מאוד מדינות חוץ מאירופה, אז מביאים מס פחמן בכל מיני תירוצים. ואחר כך בוועדה אחת מעלים לי את העלויות במיליארד שקל, בוועדה שנייה צועקים על יוקר המחיה. הדברים האלה חייבים להתחבר אחד לשני.

נקודה אחרונה, כמו שאמרתי, אני לא אנקה גם את הבית הזה. כל הדברים האלה שמצביעים עליהם – לא בהכרח הוועדה הזאת, אבל גם בוועדה הזאת – לא מזמן בוועדה בוועדת הפנים נתנו אישור להעלות ארנונה רטרואקטיבית, הוועדה הצביעה על אישור להעלות ארנונה רטרואקטיבית. זה עבר גם במליאה, זו לא רק הוועדה. ארנונה רטרואקטיבית. כל ההצהרות על מחירי המים - - - 

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

מה זה ארנונה רטרואקטיבית?

 << דובר_המשך >> נתנאל היימן: << דובר_המשך >> 

בשנת 2024 לא הייתה אפשרות להעלות העלאות חריגות, בגלל שהייתה שנת בחירות, ולכן היה צריך לשנות החקיקה, כדי שהרשויות יוכלו להעלות את הארנונה ב-2024 באופן רטרואקטיבי.

 << אורח >> ישראלה מני: << אורח >> 

וגם ל-2025. ביחד.

 << אורח >> נתנאל היימן: << אורח >> 

וגם ל-2025 כמובן.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

העלאת הארנונה זה הטייס האוטומטי?

 << אורח >> נתנאל היימן: << אורח >> 

לא, מעבר לטייס האוטומטי מותר לכל רשות מקומית לקבל אישור להעלאה חריגה. ויותר מזה, שר הפנים, שכולנו מכבדים אותו - - -

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

כן, ועדת הכספים אישרה לי את הצעת החוק שלא להעלות את הארנונה. אנחנו פה בדיונים עכשיו.

 << אורח >> נתנאל היימן: << אורח >> 

ההצעה שלך היא על הטייס האוטומטי, היא לא כוללת את ההעלאות החריגות.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

הטייס האוטומטי, ב-1 בינואר 2025 זה הולך להיות 5.8.

 << אורח >> נתנאל היימן: << אורח >> 

5.3. בזה בעצם רציתי לסיים. לממשלה מאוד קל לזרוק את זה על אנשי העסקים. תמיד אנחנו אשמים. גם השפה לא יפה. זאת אומרת, משרד הכלכלה, אתם אמורים לעודד עסקים. אז לפני שאתם באים אלינו בטענות, אני מבקש שגם הממשלה, את העלויות שבשליטתה תקפיא. תודה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

תודה רבה. קרן לוי.

 << אורח >> קרן לוי: << אורח >> 

אהלן, אני מפורום הייטק למען ישראל. אנחנו מגיעים הרבה לוועדות האלה, ואנחנו לא מדברים על ההייטק.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

לא הבנתי, מה התפקיד שלך?

 << אורח >> קרן לוי: << אורח >> 

פורום הייטק למען ישראל. הקמתי חברה שהעסיקה 1,200 משפחות בישראל, ויצאה להנפקה בבורסה בניו יורק, יושבת בפתח תקווה. אבל לא על זה באתי לדבר, כן באנו לדבר על יוקר המחיה. הכנו נייר עמדה, ובחודשים האחרונים אנחנו שולחים כבר כמה ניירות עמדה ויוזמים כמה ניירות עמדה בנושא, אבל אני דווקא רוצה לדבר על מה ששמעתי מפרופ' אבי שמחון בדרך לכאן. הוא התראיין ברדיו דווקא בנושא יוקר המחיה. ואיתמר, קצת בניגוד למה שאתה אמרת או להתרשמות שלך יש, כשהוא נשאל לגבי יוקר המחיה, התשובה שלו אמרה: זה באמת קשה, ומעבר לרפורמת מה שטוב לאירופה טוב לישראל הוא בעצם לא התייחס לנושא ולא הציע אף פתרון, ומדובר פה בראש המועצה הכלכלית. הוא גם אמר שהממשלה הייתה עסוקה בכל כך הרבה חוקים אחרים, שלא יצא לה לקדם את הרפורמה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

לא הבנתי, התפקיד שלי עכשיו זה להגן על אבי שמחון?

 << דובר_המשך >> קרן לוי: << דובר_המשך >> 

לא, ממש לא.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

חשבתי.

 << דובר_המשך >> קרן לוי: << דובר_המשך >> 

אבל אתה חלק מהממשלה שאבי שמחון טען שהייתה כל כך עסוקה בחוקים אחרים שלא היה לה זמן לקדם את הרפורמה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אני לא מקבל את מה שהוא אומר.

 << דובר_המשך >> קרן לוי: << דובר_המשך >> 

בינתיים לא שמענו הרבה פתרונות, ולדעתי הזדהית עם זה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

- - - יגיד שלא צריך חקלאות בגלל שיש עצים שגדלים שמה בגבול.

 << דובר_המשך >> קרן לוי: << דובר_המשך >> 

אבל אתה כן אמרת ב-7 במאי אמרת שמשרד האוצר לא עשה שום דבר בנושא העלאת המחירים, וגם לא משרד הכלכלה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

מי אמר?

 << דובר_המשך >> קרן לוי: << דובר_המשך >> 

אתה, זה ציטוט שלך.


 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אה, זה דווקא רציני.

 << דובר_המשך >> קרן לוי: << דובר_המשך >> 

מאוד רציני. אני אקריא לך אותו: משרד האוצר לא עושה שום דבר בנושא העלאת המחירים, גם לא משרד הכלכלה. הממשלה נחלה כישלון מוחלט בנושא הזה.

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

מותר ליושב-ראש להגיד את האמת.

 << אורח >> קרן לוי: << אורח >> 

אנשים לא גומרים את החודש, משפחות קורסות מיוקר המחיה. אומרים לי שזה נושא של ועדת הכלכלה - -

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אל תצטטי מילה במילה, אני אהיה חייב להגיד שזה בדיחה.

 << דובר_המשך >> קרן לוי: << דובר_המשך >> 

להפך. - - אבל אני חושב שלא תהיה ברירה, ואצטרך לכנס את הוועדה לדון בנושא. לא נעבור על כך לסדר-היום. אמרת את זה במאי. אני מאוד מעריכה את הדברים שאמרת.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אני מקיים היום, למשל, את הדיון הזה, שביקשה אימאן ח'טיב יאסין. הייתי יכול להגיד לה: זה לא התפקיד שלנו, זה תפקיד של ועדת הכלכלה.

 << דובר_המשך >> קרן לוי: << דובר_המשך >> 

אז אני מאוד מעריכה את הדיון שקורה בנושא.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אבל אני, בעקבות מה שאמרתי, גם כשהיא ביקשה אני אמרתי שאני אקיים את הדיון הזה. ועשינו דיון אחד, אבל הוא לא יצא לפועל, אז אנחנו עושים את הדיון היום, ולא נרפה מזה.

 << דובר_המשך >> קרן לוי: << דובר_המשך >> 

זה נהדר, וחשוב שלא תרפו מזה, כי בינתיים גם התשובות שמתקבלות כאן בוועדה, כמו שאתה מרגיש ואומר בקול רם, הן לא תשובות רציניות.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אבל לצערי הרב, זה לא רק עכשיו, זה לא רק בקדנציה הזאת, זה מתמשך על פני שנים, שככה מתייחסים לעניין של יוקר המחיה במדינת ישראל. ומה שהחברים מדברים על 2 מיליון עניים, זה סיפור שמתמשך הרבה מאוד שנים, והממשלות לא עושות את מה שצריך לעשות.

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> 

נכון, אבל עכשיו מרגישים את הקושי, גם בגלל הנסיבות. 

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

כן, בסדר, אני מסכים שצריך לדון בזה עכשיו.

 << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> 

אז לא צריך להרפות, גם בוועדה הזאת, ולא לסמוך רק על ועדת הכלכלה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אבל לפי התקנון יוקר המחיה זה בוועדת הכלכלה. אבל בסדר, אנחנו מקיימים את הדיון הזה. ואני ארצה שהם ייתנו תשובות, ויכול להיות שנעשה עוד ישיבה.

 << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> 

אז אולי אתה רוצה שנעשה ישיבה משותפת?

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

יכול להיות, כן.

 << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> 

אתה רוצה שאנחנו נפנה?

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

לא, אני מבקש מהם עכשיו שייתנו תשובות, ואנחנו נראה לפי זה, נתייעץ ביחד, האם לקיים דיון נוסף?

 << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> 

בסדר.

 << אורח >> קרן לוי: << אורח >> 

בינתיים, כמו שאתה אומר, האזרחים קורסים. תודה.

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> 

ממש.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

תודה רבה. אלי שלום סתוי. מה התפקיד שלך?

 << אורח >> אלי שלום סתוי: << אורח >> 

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אני מייצג פה בדיון, כמו בשאר ועדות הכנסת, את 10,000 הקמעונאים הקטנים.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

הבנתי. אתה מייצג אותם בכל הוועדות?

 << אורח >> אלי שלום סתוי: << אורח >> 

מייצג אותם, פורום מזון ומכולת. אנחנו הגשנו לפני כשבע שנים תוכנית מופלאה למשרד הכלכלה, שמתקנת את כשל השוק בענף המזון ומוזילה את יוקר המחיה. ותאמין לי, ידידי היקר, שהיא דומה מאוד לתוכנית של משה כחלון, שהצליח להוזיל את עלות התקשורת הסלולרית. דומה מאוד ומבטיחה מאוד.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

למה אתה יושב שם אצל הקמעונאים, תרוץ לכנסת.

 << דובר_המשך >> אלי שלום סתוי: << דובר_המשך >> 

באתי לדיון הזה לבקש מהיושב-ראש עצמו, לאחר המשפט שהגברת פה ציטטה - - -

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

לא צריך כל הזמן.

<< דובר_המשך >> אלי שלום סתוי: << דובר_המשך >> 

אני גם מעריך מאוד את המשפט הזה. ואני רוצה לאתגר את היושב-ראש. אני ביקשתי מיושב-ראש ועדת הכלכלה, וגם מיושב-ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה, שלחנו לוועדת השרים ליוקר המחיה בקשה להופיע בפניהם ולהציג את תוכנית משרד הכלכלה. אני בטוח שהתוכנית הזאת תמצא חן בעיניהם. ביקשנו לבוא ולהציג. עד היום לא קיבלנו תשובה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אין לי מושג. אני לא מבין בממשלה בכלל.

 << דובר_המשך >> אלי שלום סתוי: << דובר_המשך >> 

אני באתי במיוחד לדיון הזה לאתגר את היושב-ראש, לבקש מראש הממשלה בעצמו. להגיד לך את האמת? לשר הכלכלה כבר פניתי, ולשר האוצר כבר פניתי, ולצערי הרב אין עם מי לדבר. לצערי הרב אין עם מי לדבר. יכול להיות שראש הממשלה יגדיל ראש, ויסכים להגשים לתוכנית - - -

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אני מציע, היות שיש פה נציג של משרד ראש הממשלה - - -

 << דובר_המשך >> אלי שלום סתוי: << דובר_המשך >> 

פניתי אליו.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

רגע. אני תכף אגיד לך מה אני הולך לעשות. אני מציע לאיתמר, שהוא מייצג את משרד ראש הממשלה, תציג לו את התוכנית שלך.

 << דובר_המשך >> אלי שלום סתוי: << דובר_המשך >> 

נתתי לו.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

רגע. אז מיותר שאני אגיד את זה בכלל, בגלל שמה שאני הולך לעשות, אני הולך לבקש, גם מנציג משרד האוצר, גם מנציג משרד הכלכלה וגם כמובן מנציג משרד ראש הממשלה, אני רוצה לדעת תשובות על הדברים שעלו כאן. בין יתר הדברים עלתה פה מציאות שהפחתת המיסים לא מתגלגלת לצרכן, היא לא מתגלגלת לאזרח שצריך לרכוש מוצרים. אני מבקש לדעת תשובות על הדבר הזה. ובין יתר הדברים אני רוצה לדעת תשובה. אני לא מכיר את התוכנית שלך.

 << דובר_המשך >> אלי שלום סתוי: << דובר_המשך >> 

תוכנית מופלאה. מופלאה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אין לי בכלל ספק שהיא מופלאה. לפי מה שאתה מתאהב, אז היא מופלאה חבל על הזמן.

<< דובר_המשך >> אלי שלום סתוי: << דובר_המשך >> 

ידידי, משרד הכלכלה תומך בתוכנית.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

מי תומך?

<< דובר_המשך >> אלי שלום סתוי: << דובר_המשך >> 

משרד הכלכלה השקיע כסף בתוכנית.

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> 

אז למה היא לא יוצאת לפועל?

<< דובר_המשך >> אלי שלום סתוי: << דובר_המשך >> 

הרשות לתחרות אישרה את התוכנית.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

טוב. אם אתה מסתפק במשרד הכלכלה אז לא הצעתי כלום. אם אתה רוצה גם את משרד ראש הממשלה, תעביר לאיתמר.

<< דובר_המשך >> אלי שלום סתוי: << דובר_המשך >> 

תזכורת קטנה ליושב-ראש. היה יהודי טוב בשם ג'קי אדרי, אתה זוכר אותו?

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

כן.

<< דובר_המשך >> אלי שלום סתוי: << דובר_המשך >> 

עשינו כינוס בוועדת הכספים בנושא המים אחרי שביתת הרעב שהוא שבת על יוקר המים. רציתי רק לספר לכבודו, שהוא היה חבר אישי שלי, והוא נפטר, לצערי הרב, מקורונה. ואין ספק שהוא היה אדם יקר מאוד. 

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אני משתתף בצער המשפחה.

<< דובר_המשך >> אלי שלום סתוי: << דובר_המשך >> 

אני חושב שאתה עשית עימדו חסד גדול ואני זוכר את זה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

תודה רבה. ישראלה מני, אחרונת הדוברים.

 << אורח >> ישראלה מני: << אורח >> 

שלום, אני סמנכ"ל כלכלה, איגוד לשכות המסחר. אני לא אחזור על שנתנאל מהתאחדות התעשיינים אמר לפניי. אני כן רוצה להתייחס לעובדה שהיושב-ראש חוזר ואומר שהפחתות מכסים לא מתגלגלות לצרכן. אז פשוט צריך לקחת את הנתונים של הלמ"ס, ואני יכולה להציג לאדוני – לא כרגע, אבל אני אציג לאדוני – איך יש לנו את זה אפילו על הפרויקט של כחלון, "נטו הוזלות", שבה הוא הוריד את המכסים, מייד המכסים ירדו.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

נו, הוא הוריד את המכסים אז המכסים ירדו.

 << אורח >> ישראלה מני: << אורח >> 

לא, המחירים ירדו לצרכן.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

המחירים ירדו. לא פלאפון, לא תקשורת.

 << דובר_המשך >> ישראלה מני: << דובר_המשך >> 

הלבשה, הנעלה ירד.

 << דובר >> איתמר מילרד: << דובר >> 

מוצרי החשמל בארץ הם כבר לא כל כך יקרים. בסוף כשאתה קונה מוצר חשמלי בארץ, ההפרש הוא 10%–15%, פעם ההפרשים היו 50% ו-60%.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אז הכול בסדר?

 << דובר >> איתמר מילרד: << דובר >> 

לא אמרתי שהכול בסדר.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אז אני אומר שלא.

 << דובר >> איתמר מילרד: << דובר >> 

אבל על מוצרי חשמל המחירים ירדו משמעותית. כל אחד שקונה היום מכשיר בחו"ל כבר חושב פעמיים, כין אין ביטוח, כי באמת ההפרש לא כזה גדול.

 << אורח >> ישראלה מני: << אורח >> 

נכון. רגע, אני רוצה להתייחס, ואני מדברת כרגע על מוצרים בסיסיים, אדוני היושב-ראש. 

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אני תכף אגיד לך על מה דיברנו כאן בישיבה. בבקשה.

 << אורח >> ישראלה מני: << אורח >> 

זה דבר ראשון. 

דבר שני, ופה אני חושבת שיש added value – יש added value לוועדה בהרבה דברים, אבל אחד מה-added value הגדולים של הוועדה היא היכולת לרכז, כי הדרך שבה אנחנו בודקים – לא רק אנחנו, גם מבקר המדינה עמוק בתוך הדברים האלה, גם הממונה על התחרות – כולם בתוך הדברים האלה, וכולם בודקים רווחיות תפעולית של עסקים, ולפי זה רואים באמת האם יש או אין? 

אבל, אדוני היושב-ראש, ונתנאל הזכיר את זה לפניי, כמותה העלויות שהושתה בשנה וחצי האחרונות על העסקים היא אסטרונומית. אני אזכיר עוד דבר אחד שהוא חיובי, שזה המטרו. אבל בואו נבין מה זה היטל המטרו. למשל, אם יש לי סניף באיזושהי עיר שהוא 5,000 מ', הוא הולך לשלם 30,000 שקל לשנה ל-30 שנה. זה 9 מיליון שקל. מישהו באמת מאמין שה-9 מיליון שקל האלה יישארו אצל החנות, או שהם יתגלגלו לצרכן? 

מישהו צריך לעשות פה סדר בכלל העלויות שמושתות על ידי המדינה לכל האנשים. עכשיו, זה לא רק לאנשים. אני רק רוצה להכניס את אדוני לתוך הדיון. בתוך הנושא של המטרו משרד האוצר נתן בצו ב-2023 לרשויות המקומיות אישור להעלות אישורים חריגים לארנונה למגזר הפרטי, על הביתי. אני לא אמורה לייצג אותם. מישהו צריך להרים מסך על כמות – כי אני אגיד לכם משהו, כאזרח המדינה גם לי כואב הלב מאוד על זה שאנשים לא יכולים ללכת ולקנות לחם, ולא יכולים ללכת ולקנות חלב. לא תקין.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

ולכן מה את מציעה?

 << דובר_המשך >> ישראלה מני: << דובר_המשך >> 

אני אומרת: בוא שנייה נרים מסך, ונעשה שקיפות מלאה על כמות העלויות שהמדינה, כולל המושב הזה, כולל החקיקות שיש פה, על המגזר העסקי.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

טוב. תודה רבה.

 << אורח >> ליאור גור: << אורח >> 

כבוד היושב-ראש, אפשר מילה אחת מהזווית של בעלי העסקים הקטנים?

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

כן. משפט. אנחנו כבר חרגנו.

 << אורח >> ליאור גור: << אורח >> 

קצרצ'יק. אני מפורום העצמאים והפרילנסרים מבית ההסתדרות. יוקר המחיה פוגש את בעלי העסקים הקטנים בשלוש מקומות: אחד זה במשק הבית, כמו כל אזרח אחר בישראל.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

לא הרצאה. הבנו. איפה שזה פוגש את כולם אנחנו יודעים.

 << דובר_המשך >> ליאור גור: << דובר_המשך >> 

בסדר, אני אדבר בקצרה. העניין של עלות תפעול העסק, זה הולך וגדל בעקבות יוקר המחיה. אחת מהישיבות הראשונות שהיו פה היו עם שר הכלכלה בנושא יוקר המחיה, ממש אחרי השבעת הממשלה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

מה אתה מציע?

 << דובר_המשך >> ליאור גור: << דובר_המשך >> 

שנייה, ברשותך. אני לא מציע, אני רוצה לפנות לנציג של משרד הכלכלה, כי שר הכלכלה שישב פה דיבר על יוקר המחיה, והוא אמר שבפרספקטיבה של עסקים הוא רואה שני דברים שצריך לעשות: אחד זה באמת רגולציה, ושניים זה הסיפור הזה של עלויות עשיית עסקים בישראל, עלויות תפעול העסק. אני אשמח מאוד לשמוע מהנציג פה של משרד הכלכלה מה נעשה בעניין הזה, כי העלויות של תפעול עסק בישראל הוא - - -

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

לא עכשיו.

 << דובר_המשך >> ליאור גור: << דובר_המשך >> 

לא עכשיו? למה לא עכשיו?

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

בגלל שאני כנראה אקיים דיון נוסף. אנחנו פשוט חרגנו מהזמן באופן דרמטי.

 << דובר_המשך >> ליאור גור: << דובר_המשך >> 

כבוד היושב-ראש, יש הרבה מאוד עסקים בישראל. אתה יודע את זה, אתה עושה עבודה מאוד חשובה בעניין הזה. הם פשוט נאנקים תחת - - -

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

אני יודע, אבל אני רוצה להגיד משהו שרציתי להגיד גם לפני שדיברת, והדברים שאמרת הם נכונים וצריך להתייחס אליהם. לו אני הייתי משרד ראש הממשלה, איתמר, ואני לא, הייתי לוקח את ההצעה הזו של גברת מני וגם של ההסתדרות. יש באמת בעיה שאם מטפלים בה יוקר המחיה ירד. כל הדברים האחרים זה דיבורי סרק. אנחנו יודעים, כל פעם שאתה מגיע עם איזו שהיא רפורמה, אז אם אתה עסק קטן, אם אתה עצמאי, אם אתה בכלל בפריפריה, אתה חוטף את המכות ממקומות אחרים. לקחת את כל הנושא הזה, מה המדינה מול בעלי העסקים, מול בעלי המכולות, מול כולם, מה היא לוקחת מהם? האם זה בסדר? האם זה מוצדק? האם לא? שלפחות יזכרו אותך בתור מי שעבד במשרד ראש הממשלה, לא את ההצהרות האלה של שמחון. אני לא אוהב את ההצהרות האלה. אנשים חיים פה, וכל הנושא הזה הוא נושא שצריך להיות מטופל. 

אני הייתי מצפה, משרד ראש הממשלה הוא משרד שהוא מתכלל את כולם. זה לא משרד הכלכלה, זה לא משרד האוצר. יכול להיות שהוא צריך לשתף פעולה עם משרד הכלכלה, אבל לעשות עבודה. היא לא כל כך קשה. לעשות עבודה, מה היחס, מה המציאות של בעל עסק במדינת ישראל, או שהוא תעשיין, או שיש לו חנות מכולת, מה המדינה לוקחת ממנו? האם מוצדק כל הדבר הזה? אז אומרים: עושים רפורמה, ואנחנו יכולים לייבא בלי מכס, ובנמל יוציאו את זה מהר, כמו שאמר דן.
 
 << אורח >> דן יונה עמדי: << אורח >> 

אבל, אדוני היושב-ראש - - -

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

לא אבל. תאמין לי שאני צודק.

 << אורח >> דן יונה עמדי: << אורח >> 

אני מבין, אדוני היושב-ראש. אבל חשוב גם להדגיש, יש פה המון אלמנטים שבאמת משפיעים על המגזר העסקי. אחד מהם למשל זה הנושא של רישוי עסקים. כל המפרטים האחידים מטופלים במשרד ראש הממשלה ברשות האסדרה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

גם זה. די, בסדר, אני אומר את זה למשרד ראש הממשלה.

 << דובר_המשך >> דן יונה עמדי: << דובר_המשך >> 

אבל משרד ראש הממשלה מוביל - - -

<< אורח >> ישראלה מני: << אורח >> 

זה בקצב של צב. סליחה מחילה.

 << אורח >> נתנאל היימן: << אורח >> 

לא מקודמים אתה מתכוון.

 << אורח >> דן יונה עמדי: << אורח >> 

אני מדבר על שני דברים. יש את הנושא של המיסוי, בוא רגע נשים אותו בצד.

 << אורח >> ישראלה מני: << אורח >> 

לא, רישוי עסקים.

 << אורח >> דן יונה עמדי: << אורח >> 

של הרגולציה על עסקים.

 << אורח >> נתנאל היימן: << אורח >> 

לא מקודם.

 << אורח >> דן יונה עמדי: << אורח >> 

שזה מטופל ברמה הגבוהה ביותר, אדוני.

 << אורח >> נתנאל היימן: << אורח >> 

לא מטופל אתה מתכוון.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 

איתמר, אני מבקש שתגיד לי, שיש דברים שאין לי כוח לטפל בהם, בגלל שאת המיסוי הזה את, הרישוי ואת כל מה שנלווה, משרד ראש הממשלה מוביל, ולכן אני לא יכול לגעת בזה. אני עובד במשרד ראש הממשלה, אני לא קובע את המדיניות. אני מבקש ממך את כל הפרטים. זה התפקיד שלנו, אנחנו צריכים לפקח על עבודת הממשלה, וזה כל הממשלות. יוקר המחיה זה צרה צרורה, שאנחנו מדינה שנמצאת איפה שאנחנו נמצאים, אבל אנחנו במקום הראשון ביוקר המחיה. זה דבר שהוא מבזה אותנו, הוא נורא ואיום. זה אומר שאנחנו חסרי תרבות, לא מעניין אותנו מהאנשים החלשים מבחינה כלכלית. זו המציאות. והמציאות הזאת היא מציאות שמלווה אותנו לפחות עשר שנים, אם לא יותר. אני מבקש את הדבר הזה. ואני רוצה את התשובות שלכם לעניין.

ואז אני אדבר עם מציאת ההצעה, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, אם לעשות דיון נוסף. יכול להיות שנעשה דיון נוסף. ואני לא אחסוך את שבט לשוני ממשרד ראש הממשלה. אני סבור שאתה – לא אתה, המשרד – צריך לעשות עבודה, לא לחכות שאיזה ארגון יעשה את זה. זו העבודה שלכם. תודה רבה.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:19. << סיום >>