פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



14
ועדת העבודה והרווחה
23/12/2024


מושב שלישי
פרוטוקול מס' 328
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שני, כ"ב בכסלו התשפ"ה (23 בדצמבר 2024), שעה 13:07

סדר היום:
 << הצח >> הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - מועדי תשלום דמי לידה), התשפ"ד-2024 (פ/4469/25), של חה"כ אברהם בצלאל, חה"כ יונתן מישרקי, חה"כ אריאל קלנר, חה"כ יצחק פינדרוס, חה"כ משה רוט, חה"כ יוסף טייב, חה"כ אליהו ברוכי, חה"כ דן אילוז, חה"כ ששון ששי גואטה, חה"כ שלום דנינו, חה"כ דוד ביטן, חה"כ צגה מלגו, חה"כ חוה אתי עטייה, חה"כ ניסים ואטורי, חה"כ אחמד טיבי, חה"כ לימור סון הר מלך, חה"כ אושר שקלים, חה"כ סימון מושיאשוילי, חה"כ מאיר כהן, חה"כ עופר כסיף, חה"כ משה סעדה, חה"כ יואב סגלוביץ', חה"כ בועז טופורובסקי, חה"כ יעקב אשר, חה"כ משה גפני, חה"כ טלי גוטליב, חה"כ קארין אלהרר, חה"כ פנינה תמנו, חה"כ חנוך דב מלביצקי << הצח >> 

נכחו:
חברי הוועדה: 
ישראל אייכלר – היו"ר
ואליד אלהואשלה

חברי הכנסת:
אברהם בצלאל
אימאן ח'טיב יאסין


מוזמנים: 
	אפרת ורד
	–
	עו"ד, לשכה משפטית, משרד העבודה

	הדיל יונס
	–
	עו"ד, משרד המשפטים

	שרית דמרי דבוש
	–
	עו"ד, לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי

	עומר שכטר
	–
	ראש תחום קשרי ממשל וכנסת, ההסתדרות החדשה

	הודיה מויאל
	–
	שדולת הנשים בישראל

	רינת דקל קינן
	–
	דודתו של שגיא דקן חן החטוף בעזה

	אייל קלדרון
	–
	בן דודו של עופר קלדרון החטוף בעזה

	עידן ברוך
	–
	אחיו של אוריאל ברוך הי"ד שנרצח ב-7 באוקטובר וגופתו מוחזקת בשבי בעזה

	אסתר אבירם
	–
	פעילה, ארגון אימהות הלוחמים

	איריס ברנשטיין
	–
	תושבת כפר מימון




ייעוץ משפטי: 
ענת מימון
מיכאל קוסאשוילי

מנהלת הוועדה:
ענת כהן שמואל

סגנית מנהלת הוועדה:
אורית ארז

רישום פרלמנטרי:
א.ב., חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


<< הצח >> הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - מועדי תשלום דמי לידה), התשפ"ד-2024 (פ/4469/25) של חה"כ אברהם בצלאל, חה"כ יונתן מישרקי, חה"כ אריאל קלנר, חה"כ יצחק פינדרוס, חה"כ משה רוט, חה"כ יוסף טייב, חה"כ אליהו ברוכי, חה"כ דן אילוז, חה"כ ששון ששי גואטה, חה"כ שלום דנינו, חה"כ דוד ביטן, חה"כ צגה מלגו, חה"כ חוה אתי עטייה, חה"כ ניסים ואטורי, חה"כ אחמד טיבי, חה"כ לימור סון הר מלך, חה"כ אושר שקלים, חה"כ סימון מושיאשוילי, חה"כ מאיר כהן, חה"כ עופר כסיף, חה"כ משה סעדה, חה"כ יואב סגלוביץ', חה"כ בועז טופורובסקי, חה"כ יעקב אשר, חה"כ משה גפני, חה"כ טלי גוטליב, חה"כ קארין אלהרר, חה"כ פנינה תמנו, חה"כ חנוך דב מלביצקי << הצח >>


 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

ברוכים הבאים לישיבת ועדת העבודה והרווחה, כ"ב בכסלו התשפ"ה, 23.12.2024. היום אנחנו עוסקים בהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - מועדי תשלום דמי לידה), של חבר הכנסת אברהם בצלאל וחברי כנסת אחרים שהצטרפו. לפני שנתחיל בדיון אנחנו נאפשר למשפחות. אני רק אקרא לפי הסדר שנרשמתם. 

רינת דקל קינן, דודה של שגיא.

 << אורח >> רינת דקל קינן: << אורח >> 

אני רק תוהה איפה חברי הכנסת? אתה עושה ועדה עם עצמך? אבל טוב, יכנסו אחרי שנסיים כנראה. אני דודה של שגיא דקל חן שחי וחטוף בעזה. אני היום מקריאה את דבריה של אביטל. אביטל היא אשתו של שגיא, את מה שעל ליבה. "שלום לכולם, ביום ה-444 אני באה לדבר בקולן של הילדות שלי, של בר, גלי ושחר מזל, ודרך קולן של הבנות שלי אשמיע את קולם של אלו שעולמם התהפך עליהם באותה שבת, ועד היום מחכים שאבא שלהם ישוב.

 בר, גלי ושחר הן ילדות אמיצות וחזקות כל כך, ילדות שהיו עם מחבלים בביתם בניר עוז, ונאחזו בכוח החיים תוך שתיקה וחיבוק האחת את השנייה. אלו ילדות שהתעוררו יום למוחרת וגילו שאבא לא נמצא, והיו צריכות לברוח מהקיבוץ, מהמקום הבטוח שלהן, ולעלות לאוטובוס בלעדיו, ילדות שלמעלה משנה צריכות בכל בוקר לגייס כוחות עצומים, להתארגן לעוד יום, לעבור בשבילים, לראות פוסטרים של אבא מפוזרים בכל השכונה, לתת לו נשיקה, לפוסטר, ואז אני חוזרת הביתה בדמעות והן צריכות לאסוף את עצמן ולגייס כוחות-על כדי לא להישבר מול ילדים אחרים". 

אביטל מוסיפה, "אלו ילדים שהיו צריכות לעבור לבית חדש ולהתחיל הכול מחדש, לחגוג ימי הולדת לבד, חגים לבד, וכל כך הרבה ימים ורגעים בלי אבא. ילדות שבוחרות לעמוד איתי מול התהום הזאת, ובכל פעם שאני טיפה מרגישה קרובה מידי לנפילה, הן מושכות אותי אחורה ואומרות לי, אימא, אנחנו לא שם. שמות מוסיקה בבית ורוקדות, שרות וגורמות לי לצחוק. אלו הילדות שלי והילדות של שגיא דקל חן, אז תגידו לי איך? איך יכול להיות שהבנות שלי שעומדות בהתחייבות שלהן להחזיק הכי חזק בכל הטירוף הזה, נמצאות מול מדינה שמפרה את כל ההתחייבויות שלה מולן? מדינה שמפרה את הזכות הכי בסיסית, מדינה שאמורה להיות מחויבת לשמור על זכותו של הילד לחיות ולהיות בקשר עם הוריו? כשאני אומרת הוריו זה גם אימא וגם אבא. 

ההפרדה הארוכה כל כך שהמדינה יוצרת בין הילדים האלה לאבא שלהם, פוגעת בזכות שלהם לקשר, לאהבה ולמשפחה, ובכל זמן שהמדינה בוחרת שלא להחזיר את האבות האלו, היא מפרה את החוזה וגורמת לנזק בלתי הפיך בחייהם ובנפשם הצעירה של הילדים הקטנים הללו. הם הילדים, לא יעמדו בעצרות, בהפגנות ובטח שלא ילכו פעם בשבוע לכנסת וידרשו את שמגיע להם, וכך הם הפכו להיות שקופים. שגיא ועוד גברים אחרים הם קודם אבות לילדים קטנים שזקוקים להם בכל יום כדי להרגיש יציבות וביטחון. המדינה בוחרת שלא להחזיר אותו הביתה. למה המדינה מתעלמת מטובתם של הילדים האלה ולא דורשת את שחרורם של האבות מהשבי? למה האבות האלה בקטגוריית צעירים? הילדות שלי, בר, גלי ושחר בוחרות בכל יום להיאחז האחת בשנייה. בזמן שילדים אחרים מסיימים את היום, זוכים להקראת סיפור של אבא, לקבל חיבוק ונשיקה, הילדות שלי שולחות לילה טוב לפוסטר ומנסות להתנחם בשינה משותפת כל לילה, כי רק ככה כנראה יוכלו לקבל כוח ליום שלמוחרת."

אביטל מסיימת, "יש לי ילדות אמיצות. הגיע הזמן שגם המנהיגים שלנו יהיו כאלה, ולשגיא אני אומרת שאם אתה עוד שם, תבקש משאלה ואני אבקש חזרה, ואם אתה שומע את קולי בחלום, אני לא אוותר עליך. הימים עוברים והלילות קשים. הלב מדמם והנפש שלי כבר שבורה. תחזור אלינו." 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

תודה רבה.

אייל קלדרון, בבקשה. 

 << אורח >> אייל קלדרון: << אורח >> 

שלום, אני אייל קלדרון, בן דודו של עופר קלדרון. ביום ה-444, יום מאוד סימטרי, אולי בעיקר סימטרי ביום העצוב שהוא, ונוספו פה הרבה מאוד אנשים, הרבה ציבור. אני להרים דגל אדום וזרקור, ולהגיד לכל מי שנמצא כאן בחדר שמרדימים אותנו. לא תהיה עסקה, לא חלקית, לא כוללת. פשוט לא תהיה. אנחנו נמצאים בשידור חוזר של מה שקרה במרץ, מה שקרה במאי, מה שקרה ביולי. אותו דבר בדיוק. יש פה דפוס. קודם כל יש פה אופטימיות רבה, אחר כך יש אופטימיות זהירה, אחר כך יש קשיים במשא ומתן, ובסוף ארגון הטרור האכזרי, הסרבן פוצץ את המגעים. אנחנו עכשיו נמצאים בערך איפה שהוא בין אופטימיות זהירה לקשיים במשא ומתן. זה לא מתמסמס ביום אחד. זה תהליך, זו שיטה שבסופה 100 חטופים, 100 אחים ואחיות שלנו ממשיכים להינמק במנהרות הגיהינום, וההבדל היחיד בין כל הסבבים הקודמים לסבב הזה, שלא יהיה כבר את מי להציל משם בחיים, וספק גדול אם גם יהיה את מי להציל משם שלא בחיים, כי גם הם ילכו לאיבוד.

ראש הממשלה דורש על איפול, על מידור, שאף אחד לא ידבר ואף אחד לא יצייץ, ואז אנחנו שומעים פתאום את שר האוצר מדבר על קווים אדומים, מדבר על עסקאות כניעה שהוא לא יהיה מוכן אליהן. אנחנו שומעים שבוע שעבר את שר הביטחון לא סותם את הפה, לא מפסיק לדבר. אנחנו שומעים את ראש הממשלה ביום שבת מתראיין לתקשורת הזרה ומדבר על כל מה שהוא אמר לא לדבר עליו, אז תגידו לי אתם, ציבור יקר, האם אתם מבינים מה קורה פה? האם אתם מבינים שמרדימים אותנו, שנותנים לנו תקוות שווא עם כל מיני ידיעות, אבל כשמישהו רוצה לסגור משא ומתן, מי שרוצה לקדם אותו, הוא לא אומר במשך חודש וחצי, יש אופטימיות, יש סיכוי ואולי עוד חודש, אולי כשטראמפ יכנס, אולי עוד שלושה, ארבעה, חמישה שבועות, אולי זה יהיה אפשרי. נכנסים לחדר ולא יוצאים ממנו גם לא לשירותים עד שיש עשן לבן, וזה לא קורה כאן. מה זה אומר? או שמדובר בשקרים לחלוטין או שלא נוגעים בליבת העניין. אלה הדברים. 

ליבת העניין זה הפסקת אש ארוכת טווח שבה אחרון החטופים חוזר בעסקה כוללת ולא בעסקה חלקית ולא בשום דבר אחר, אלא עסקה שכולם חוזרים, מהראשון ועד האחרון. מי שכרגע מונע את התקדמות המשא ומתן, לצערי הרב, זה מדינת ישראל ומי שאחראי לניהול המשא ומתן, ועד שהדבר הזה לא ישתנה זה יהיה המצב ולא תהיה לא עסקה חלקית ולא עסקה כוללת, ושיפסיקו לספר לנו סיפורים ולהרדים את הציבור.

 ציבור יקר, אני מבקש מכם, תפסיקו אתם להירדם ואל תיתנו לדבר הזה להימשך, כי כל יום שהם שם זה יום שאנחנו נקבל פחות ופחות חזרה, אם זה חיים ואם זה גם את החללים, כי אנחנו לא נמצא אותם, וזה אחריות שלכם, חבר הכנסת ישראל. אם היו פה עוד חברי כנסת זה היה נחמד. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

יש עוד שניים.

 << אורח >> אייל קלדרון: << אורח >> 

שלום. זה אחריות שלכם לדאוג שהדבר הזה יקרה. יותר מכך, זו תהיה אחריות שלכם אם הדבר הזה לא יקרה, ואנחנו נבוא בחשבון עם כל אחד ואחד מכם אם הדבר הזה לא יקרה. אני מצטער, אנחנו קצת מושקעים בזה, המשפחות שלנו, ואנחנו נעשה הכול כדי להחזיר אותם, ונעשה מה שצריך עם מי שצריך אם אנחנו נבין שהוא לא עושה את זה. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

עידן ברוך, בבקשה, אח של אוריאל ברוך.

 << אורח >> עידן ברוך: << אורח >> 

שלום וברכה, אני עידן ברוך, אחיו של אוריאל ברוך. אוריאל יצא מהנובה עד עיקול מפלסים, כ-17 ק"מ. לדאבוננו חברו מיכאל נרצח בו-במקום. אוריאל היה נעדר והוגדר כחטוף לאחר שלושה שבועות, ולאחר חצי שנה הודיעו לנו שכנראה אינו בין החיים. אנחנו עוד תלינו תקווה, המשפחה. 

אני רוצה לומר לכם שאני פה בשליחות הוריי, כי לא מזמן נפגשתי עם אחות של אחד מנעדרי סולטן יעקב, וראינו את הסיוט שלנו בעיניים. ראינו מה זה משפחה שאוטוטו 43 שנים היא עוסקת בלהשיב את האח לקבורה. ההורים שלי, כל עסקם היום זה להביא את אחי לקבורה. זה מה שהם עסוקים מהבוקר עד הערב. זה התמודדות יום-יומית. צריך להבין משהו. אם אנחנו נעשה עסקה בפעימות, אם אנחנו נסכים עוד פעם לעסקה כזאת שהיא לדעתי הייתה טעות, כי עד שהחמאס פתח את הכספת והיה לנו את הקוד לכספת הזו, נעלנו אותה ועכשיו אנחנו מתבחבשים במה? בלמצוא את הקוד לכספת הזו. אילו היינו לוחצים עוד טיפה, כולם היו בבית. הם לא עשו איתנו עסקה מאהבת מרדכי. הם עשו איתנו עסקה כיוון שכלו כל הקיצין מבחינתם באותה תקופה, והיינו מעל שנה יכולים לחגוג עם האנשים שחיים, פלוס שמתו שם מעל עשרה אנשים כבר, שהם גם היו אמורים להיות חיים אילו היינו עומדים על זה שתהיה עסקה אחת. 

כרגע מובא לפתחינו עוד הזדמנות. יכול להיות שחברי פה צודק שאולי באמת מרדימים אותנו. את זה אנחנו לא יודעים. במידה ולא מרדימים אותנו ויש עסקה, אנחנו רוצים שכולכם, חברי הכנסת המכובדים, תעמדו על הרגליים האחוריות ולא תסכימו שתהיה עסקה חלקית, ולא תסכימו לשום דבר כזה כי הדבר הזה יחרוץ את גורלם של מי שיישאר שם בין החיים, ויחרוץ את גורלנו של המשפחות של מי שאינו בין החיים, שלעולם הוא לא יביא אותו לקבורה. אני אגיד משהו עכשיו, מזעזע. יבנו על האחים שלנו בתים שם בעזה. יבנו עליהם בניינים. אני יודע את זה. זה פשוט יקרה כי לא יהיה בסופו של דבר מנוס מהדבר הזה. 

אם המדינה לא תשקיע את כל המאמצים ותבהיר לחמאס, יימח שמם וייאבד זיכרונם, שאם אנחנו לא נקבל את כולם, לא תהיה שום עסקה, פלוס שנלחץ עליהם, נביא אותם למצב שהם יתחננו להחזיר לנו אותם, אנחנו נאכל אותה בגדול, גם אנחנו וגם מי שיוותר שם בין החיים, כי ספק גדול מתי תהיה עוד עסקה, אם בכלל. הנה, תיראו, אנחנו כבר מעל שנה אחרי העסקה הזו ולא קרה כלום. אנחנו רק מתבחבשים והולכים סביב הזנב. כנראה שלא הוצאנו את כל הארסנל. כנראה שלא עשינו את המיטב להשיב אותם, והפסדנו את האנשים שחיו שם. נגזר עליהם גורלם. 

אני אומר דבר אחד. להפציץ להם נדל"ן זה לא מכאיב להם. תשברו להם את כל הנדל"ן, הם בונים את זה בשתי דקות. הם אלופים בבניית נדל"ן. צריך להכאיב להם בדרכים אחרות. הם נלחמים על אדמה, אז אנחנו ניקח להם אדמה. אנחנו נכאיב להם בדיוק במקום שכואב להם באמת. למות הם לא מפחדים. נכאיב להם במקום שכן. כמו שלקחנו את החרמון הסורי, אל תעשה לי ככה עם הידיים. כשאתה דיברת אני לא העלבתי אותך, אז תכבד את הדעה שלי. אני מכבד את הדעה שלך שאתה מהצד השני של הקשת הפוליטית וזה בסדר גמור. שמעתי כל מילה והקשבתי, אז בבקשה לא לעשות תנועות כאלה. זה ממש לא יפה. 

אני אגיד דבר נוסף. אנחנו בקום המדינה ניצחנו שבעה צבאות מסיבה פשוטה, שלבן גוריון היה את המונח לא חשוב מה יגידו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים. אם אנחנו לא נתחיל פה להחיל ריבונות, אם אנחנו לא נתחיל פה להראות מי בעל הבית, אם אנחנו לא נתחיל להכאיב להם במקום שהכי כואב להם, אנחנו לעולם לא נראה אותם, אבל גם אני אגיד דבר נוסף. כולנו, כל מי שפה יצטרף למעגל הטרור. כולנו נצטרף פה למשפחות השכולות. כל אחד, יהיה לו בן ואחיין, והמעגל הזה לעולם לא יפסיק אם אנחנו לא נכאיב להם כמו שצריך. 

הבריטים סיימו את הטרור בהודו כאשר הם קברו את המוסלמים עם חזיר, וכשקוברים מוסלמי עם חזיר, הוא כביכול לפי האמונה שלהם, לא נכנס לגן עדן. יש דרכים לסיים את הטרור. אם המדינה רוצה, היא תסיים אותו בשתי דקות. החשש שלי, שכל משפחה פה בסוף תצטרף למעגל שלנו, אז אני מבקש מכם לפעול ולהתחיל להחיל ריבונות ולהתחיל לעשות את כל הצעדים על מנת שכולם יהיו בבית. תודה רבה לכם.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

תודה רבה.

גברת איריס ברנשטיין, בבקשה. 

 << אורח >> איריס ברנשטיין: << אורח >> 

שלום ותודה על היכולת לדבר כאן. אני איריס ברנשטיין, תושבת כפר מימון שבעוטף ישראל, נשואה לחיים, אבא של סא"ל יהונתן צור (ברנש) שהיה מפקד סיירת הנח"ל ונהרג ב-7 באוקטובר, שמחת תורה, בבוקר, בקרב עם מחבלים בהגנה על יישובי העוטף. קמנו מ'שבעה', חיתנו את הבן הצעיר ולמוחרת האיש שלי התגייס ומאז הוא במילואים כבר למעלה מ-400 ימים ברצף בתוך רצועת עזה. אחרי כמה חודשים הילדים עם הילדים פה בירושלים, חזרנו לגור בכפר מימון ליד הגדר. בנו לנו גדר מאוד יפה, חדשה, מבריקה, מאוד מבהילה את האויב.

באתי להגיד פה כמה דברים על המלחמה. האחד, אני צועקת את הצעקה הזאת בשם תושבי העוטף. תושבי עזה אינם חפים מפשע. בעזה אין חפים מפשע. תקשיבו לחיילים שברצועה. תקשיבו לחיילים שנלחמים ועוברים בית-בית ומוצאים בו אמל"ח ופירי מנהרות. תושבי עזה אינם חפים מפשע. הפשע הוא להתייחס אליהם כאל כאלה, ותוך כדי כך לסכן את חיילינו במלחמה בפינצטה. אנחנו משלמים מחיר כבד בחיי החיילים, פציעות קשות ורבות מידי בגלל החלטות נוראיות של הוראות פתיחה באש לא סבירות, תוך התחשבות באוכלוסיית האויב המתעקשת שלא לעזוב את אזור המלחמה. זאת האמת. אוכלוסייה מפריעה ומחבלת במלחמה ודם בנינו הפקר. את תושבי עזה יש לפנות מהרצועה לכל מקום שירצו או שנתכנן עבורם. 

באתי לצעוק, תחשבו גבוה ורחוק, לא רק על מחר. הבחירה לראות בתושבי עזה חפים מפשע זה לראות את הילדים שלהם במקום את הילדים שלי. זאת האמת. אנחנו נמשיך לחיות בפחד מהפעם הבאה שהם יבואו. הם אמרו ובאו. הם אומרים והם יבואו. תהיה הפעם הבאה, זה ברור, אם הם יישארו בעזה. הם אומרים את זה בפה מלא מול כל מצלמה בכל מקום, ואנחנו מתעקשים תוך כדי המלחמה כאן לא להקשיב. 

באתי לצעוק ששיטת הפשיטות שהרצי הלוי מוביל איננה עובדת. בפעם החמישית נכנסים ויוצאים מג'בליה בצפון הרצועה. נכנסים, הורגים מחבלים, מנקים מאמל"ח, יוצאים. הם נכנסים שוב. מה לא הבנתם? משהו בשיטה לא עובד. דם חיילינו לא הפקר. האיש שלי שם. זה לא עובד. אנחנו לא לוקחים שטח. אני מבינה שהפצ"רית החתימה את הרמטכ"ל בתחילת המלחמה על איסור לקחת שטח. אתם מבינים שזה הסיפור. אסור לנו במלחמה הזאת, מלחמת הקיום שלנו לקחת שטח. אם לא נכאיב לאויב, לא ניקח שטח, לא נגרש אותו מכאן, אין לנו שום סיכוי לנצח, שום סיכוי להביא חטופים. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

סליחה, מה שאמרת עכשיו זה עובדה?

 << אורח >> איריס ברנשטיין: << אורח >> 

שמעתי את עמית הלוי מדבר מעל בימת הכנסת ומספר את העובדות האלה. משהו לא סביר באיך שמתנהלת המלחמה בגובה בג"ץ והאג. משהו לא סביר. שנה וחודשיים אנחנו נלחמים. נלחמנו בעוז עם כל הכאב והשנאה ואחר כך העצימות הולכת ויורדת, והיום כבר יותר מחצי שנה יש שיטת פשיטות שלא עובדת. דם חיילינו הפקר, שתדעו, ואנחנו מאחורי גדרות. אני רבה עם כל העולם על הגדר שבנו לנו, טלטלית חדשה ונוצצת. זה הסיפור. זה הגורם המרתיע, אז זה הסיפור של המלחמה. 

הסיוע שנכנס מחזק את החמאס, מחבל בכל סיכוי להכרעת האויב והחזרת החטופים. איך קרה כאן שאחרי העסקה הראשונה, מ-20 משאיות סיוע גדלנו ליותר מ-200 ביום? מה אתם לא מבינים? ככה לא מחזירים חטופים, ככה לא מכאיבים לאויב, ככה לא מנצחים מלחמה. אנחנו מפחדים מהעולם, העולם שממילא מאשים אותנו ברצח עם. אנחנו מנהלים מלחמה בפחד מהאג. זה הסיפור, ובג"ץ מנהל את גובה המלחמה.

אני רוצה להגיד עוד מילה על העסקה. יש בי תפילה גדולה שהחטופים יחזרו כולם הכי מהר, הכי נכון, הלוואי בחיים, אבל עסקה שיש בה יציאה מהרצועה והחזרת מספר חלקי של חטופים, מסכנת את חיי אזרחי המדינה. עשינו כבר עסקאות כאלה. היא תשאיר מאחור את כל השאר ללא קלפי מיקוח נוספים. ככה לא מחזירים חטופים. לאויב יש להכאיב, לכבוש, לגרש. ככה מחזירים חיים וביטחון.

עוד מילה על הנגד שעדיין במעצר. יש מעצרים פוליטיים עדיין? אולי בפעם הראשונה. אני לא יודעת. אני לא שמעתי על זה קודם. במלחמה יש שני עצורים פוליטיים שהעזו למסור מסמך לראש הממשלה בזמן מלחמה, כשהצבא בוחר שלא להראות את המסמך הזה לראש הממשלה. זה הסיפור. שני חיילים יושבים בכלא. אחד שוחרר אחרי חודשיים למעצר בית. הם יושבים בתנאים שהנוח'בות לא יושבים בהם. יש פה בדיונים בבג"ץ כל יום על עובי המזרן, גובה הסיוע שנכנס אליהם, אם יש פירות או שמיכות. שני חיילים מובחרים של מדינת ישראל יושבים בכלא על שהעזו למסור מסמך לראש ממשלה בזמן מלחמה. העולם שותק, המדינה שותקת. יש פה דרג צבאי שלא רואה בדרג המדיני בר סמכות להנהיג את המדינה. זה הסיפור של הפיכה צבאית. תודה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

תודה רבה.

אסתר אבירם, בבקשה.

 << אורח >> אסתר אבירם: << אורח >> 

תודה רבה. חברתי איריס אמרה את רוב הדברים. אני אוסיף דבר אחד משותף להם. אני אימא ללוחמים. אנחנו מרגישות כאימהות, ובאנו לפה ועשינו שיעורי בית לפני שבאנו, שבאמת לא שומרים על החיים של הלוחמים שלנו. אני אתחיל במה שאמרה איריס על העניין של הנגד ופלדשטיין שבמעצר בית. יש התעקשות במערכת המשפט וגם בפרקליטות לקרוא לו מדליף מידע, אז אנחנו רגע נחדד את העניין של הטרמינולוגיה והסמנטיקה פה. מדליף מידע זה מעביר מידע חשוב וחיוני למי שצריך היה לקבל את המידע ולא קיבל אותו, וכפי הנראה גם לא קיבל אותו ב-7 באוקטובר, אז מערכת המשפט הנדסה לכולנו את התודעה וקוראת לו מדליף. זה מדליק. להעביר מידע מתוקף תפקידי לראש המדינה שכולנו בחרנו בו, זה נקרא מדליף. אני רוצה להמשיך הלאה. 

 << אורח >> אייל קלדרון: << אורח >> 

סליחה, רק התייחסות קטנה. פלדשטיין לא העביר את זה לראש הממשלה. 

 << אורח >> אסתר אבירם: << אורח >> 

הוא העביר גם לראש הממשלה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

סליחה, רבותיי, פה זה לא הפורום שמדברים על נושאים כאלה. 

 << אורח >> אייל קלדרון: << אורח >> 

אבל אי אפשר להגיד דברים שהם לא עובדות. 

 << אורח >> אסתר אבירם: << אורח >> 

פלדשטיין העביר את המסמך לראש הממשלה. אנחנו במו אוזננו שמענו את זה. 

 << אורח >> אייל קלדרון: << אורח >> 

ראש הממשלה אמר שהוא לא העביר לו את המסמך. ראש הממשלה אמר את זה בקולו, אז על מה הוויכוח?

 << אורח >> אסתר אבירם: << אורח >> 

אנחנו מדברים פה על העיקרון שיש מערכת משפט שמתעקשת להנדס לנו את התודעה עם הטרמינולוגיה. גם הנגד העביר מידע, זה הדלפה. זאת לא הדלפה, בואו לא נתבלבל. הלוחמים שלנו שב-7 באוקטובר שמרו שלא יחטפו גופות, קוראים להם רוצחי מחבלי נוח'בות. התחרפנו לגמרי. הנוח'בות יימח שמם ששחטו, אנסו, שרפו תינוקות בתנורים, ערפו ראשים ולא נחזור פה, מערכת המשפט מתעקשת לקרוא להם לוחמים בלתי חוקיים. חבר'ה, מישהו מהנדס לנו את התודעה. הם לא לוחמים, הם רוצחים. הם רוצחים והם יישארו רוצחים. הם לא לוחמים. 

בפעם הראשונה ששמעתי את העניין הזה של רוצח מחבל נוח'בה, אמרתי רגע, הבן שלי עכשיו הוא נלחם בלבנון. אם הוא יהרוג חייל חיזבאללה, אז יקראו לו רוצח מחבל חיזבאללה? מה הולך פה? זה הכול מלחמת תודעה. זה מלחמת תרבויות. חברתי איריס דיברה על העניין הזה, ואתה שתהיה בריא, דיברת על העניין הזה של מה יגידו האומות? האומות שונאות אותנו. זה לא משנה מה ניתן להם. האומות שונאות אותנו. זה לא אנחנו אמרנו, זה אמר בלעם. הוא אמר, "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". 

אני בוגרת האוניברסיטה העברית בהיסטוריה. הדבר הזה עבד כל השנים וככה זה יעבוד. לא יעזור כמה שניסו למצוא חן בעיניהם וכמה שניסינו להוריד את הראש. זה לא עובד. שונאים אותנו כי שונאים אותנו. אני למדתי תואר על אנטישמיות. זה לא משנה. האנטישמיות, יש לה אלף ואחת סיבות. בסוף שונאים אותנו כי שונאים אותנו, זה לא משנה מה נעשה. זה משהו שהוא מעל הטבע, זה משהו שאי אפשר להסביר אותו. הרצון הזה לרצות את האג הוא פוגש את החיילים שלנו בבג"ץ, פוגש את החיילים שלנו בהוראות פתיחה באש שמסכנות אותם. 

אני אסיים ואני אגיד שלושה דברים נקודתיים. אחד, אנחנו באנו לפה אחרי שעשינו עבודת מחקר. אין מספיק רחפנים. כל פעם כשאתם שומעים על חיילים שנפלו מבניין ממולכד, זה בגלל שצה"ל לא שחרר רחפן. אין סיבה שאם את סינוואר יימח שמו וזכרו שהיה על הספה שם ובתוך כל הבלגאן והחרבו דרבו, התלבש עליו הרחפן וידע איפה הוא נמצא, ידע להרוג אותו, אין שום סיבה שהחיילים שלנו יכנסו לבניינים ממולכדים. באו לפה אנשים ואמרו לי, כן, יש רחפנים. לא. הילדים שלנו זה לא סטטיסטיקה וזה לא מספר. נכון שאנחנו בכיס אולי של חלק מהאנשים. אני אגיד פה בסוגריים שביקשתי לדבר בחלק מהוועדות ואמרו לי, את אימא של לוחמים? לא, לא, פה לא מדברים אימהות של לוחמים, פה מדברים שכולות, חטופים. לוחמים לא מדברים פה. פשוט ככה. אולי אנשים חושבים שאנחנו בכיס. אנחנו לא בכיס. אנחנו נמשיך לבוא לפה ולצעוק. תזכרו, כל פעם כשאתם שומעים שחיילים נהרגו מבניין ממולכד, זה בגלל שלא נשלח רחפן. למה? לא יודעת, סיבות כלכליות. אנחנו כן שומעים מצד שני שמדינת ישראל מייצאת הרבה מאוד רחפנים לארצות הברית בסכומי עתק, אז יש לנו כסף לעשות כסף, אבל אין לנו מוסר לשמור על החיילים שלנו. 

אני לא אחזור על כל מה שאמרה איריס למרות שרשמתי לעצמי. אני רק אגיד דבר אחד. אנחנו מזמינים את כל מי שמדבר, ואני אמרתי את זה גם בוועדה הקודמת, שמדבר פה על החטופים לבוא ולראות מה ארגוני זכויות האדם, איך הם דואגים למשאיות הומניטריות, איזה התעקשות. מה יהיה על המשאיות ההומניטריות? אני מזמינה את כולם לבג"ץ לבוא ולראות. אתם לא תאמינו לאיזה רזולוציות זה מגיע. האם על המשאיות יהיה אוכל לרגישים לגלוטן או לא לרגישים לגלוטן? האם יש תחליפי חלב צמחי לתינוקות עזתים, חמאסניקים יימח שמם שיאכלו או לא יאכלו? על זה הדיונים בבג"ץ. כמו שאמרה פה איריס, העובי של המזרן. 

לסיום, התמונה שאני רואה עכשיו זה שלושה חיילים הי"ד, שטרם יציאתם לחופשה הביתה לפני שבועיים קלטה אותם הכוונת של חמאס ופשוט הורידה את כולם, למה? אם תסתכלו על התמונות, אתם מוזמנים אחרי זה לבוא ולראות את זה אצלי במצלמה, רואים את שלושת החיילים שלנו, הנשמות הטהורות הי"ד, עומדים על משאית שהם נראים כמו פועלי זבל, שלושה לוחמים שאני לא אגיד את שמם, ביקשו ממני לא להגיד. הסרטון, שחרר אותו חמאס. ניתן לראות באיזה נסיבות שהסתיר צה"ל נפלו הלוחמים ונפצעו. ביזיון שאין לתארו. החיילים הצדיקים עומדים באזור לחימה כמו ברווזים ללא נשק, על משאית פתוחה וללא מיגון בטרם יציאתם הביתה. כולנו יודעים איך זה נגמר, אז אני ממש מבקשת, משפחות שכולות, לא תמיד יש להן כוח לבוא לפה ולצעוק. אנחנו מבקשים לשמור על החיים של הלוחמים שלנו. הם ילדים של כולנו. הם לא שמאל, הם לא ימין. הם הכול מהכול. בבקשה לצעוק את הצעקה הזאת לשמור על החיילים. מספיק עם הפשיטות. להשתמש ברחפנים ולהפסיק לרחם על העזתים ולדאוג להם לתחליפי חלב. אני לא מאמינה שאני אומרת את זה. בשורות טובות. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

תודה רבה.

את רצית לדבר? 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

אנחנו רק רוצים להביא לך משהו ממשפחות החטופים. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

זה לא מקובל.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

זה נר לכל יום לחנוכה, להדליק ולהזכיר שלחטופים אין שמונה ימים, והלוואי שהנרות האלה ידליקו את האור חזרה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אמן. 

 << אורח >> עידן ברוך: << אורח >> 

אנחנו כרגע בחושך מאוד גדול, וזה אמור לסמל לנו את האור שאליו אנחנו צריכים לצעוד, כל המדינה. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

בעזרת השם. אמן. תודה רבה. 

אנחנו ברשותכם נעבור לנושא של דמי לידה של אימהות. אנחנו נאפשר את החברים לצאת. מי שירצה, יישאר. אנחנו עוסקים בהצעת חוק הביטוח הלאומי, של מועדי תשלום דמי הלידה, של חבר הכנסת אברהם בצלאל וחברים נוספים. אלהואשלה, אתה גם נמצא פה. אתה לא במגישים אבל אתה פה. טוב שאתה פה. אנחנו רוצים להקריא את החוק ולדון בו כדי שנוכל להצביע בקריאה ראשונה. 

חבר הכנסת אברהם בצלאל, רשות דיבור.

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> 

רק שתי מילים. חוק מאוד פשוט, קטן וצנוע שהוא עוזר להרבה אנשים. בסוף היום, ברוך השם, כשאישה יולדת, היא מקבלת שלושה חודשים דמי לידה. עד היום כל אישה קיבלה את זה בבת אחת, דבר מאוד נחמד, מאוד חשוב. בוא נגיד שבממוצע אישה מרוויחה 7,000–8,000 שקל בחודש, אז היא מקבלת 21,000 שקל לחשבון. זה דבר שהרבה אנשים שמחו מזה. אם זה בן, אז יש ברית ויש הוצאות. 

בכל ילד שנולד, זה לא משנה אם זה ילד ראשון או לא ילד ראשון, יש תמיד הוצאות, ברוך השם, ואנחנו שמחים על ההוצאות האלו. מה שקורה בפרט עם אנשים צעירים או אנשים שעדיין לא מסודרים או מבוססים מספיק, או שהם יותר מסודרים ורגילים להיות מסודרים, יש להם הוצאות של למשל משכנתה שהם משלמים כל חודש או שכירות כל חודש או הוצאות מסודרות שהם רגילים לחיות חודש בחודשו בצורה מסודרת. בגלל ההטבה הזאת שהם מקבלים את זה בפעימה אחת ולא בשלוש פעימות, הרי בסוף היום זה אמור להיות כהכנסה במקום המשכורת החודשית שבן אדם מקבל אותה. הוא אמור לקבל כל חודש סוג של משכורת מביטוח לאומי. היות ולמעשה הוא מקבל את זה בבת אחת, קורה לרוב בהרבה מקרים, ואכן פנו אליי ולכן הגשתי את הצעת החוק הזאת, שכבר באמצע החודש השני או בחודש השלישי, בתחילתו, כבר לא יודעים מאיפה לגמור את החודש, לא יודעים מאיפה ישלמו עכשיו את המשכנתה ב-10 בחודש, מאיפה יהיה להם לקנות טיטולים ומאיפה יהיה להם לקנות אפילו אוכל בסיסי לבית. פשוט לא התארגנו בצורה מסודרת. היה להם כסף שהגיע בקלות יותר, נקרא לזה ככה, והיה הוצאות, ברוך השם, הוצאות שצריכים אותם, אז פחות כלכלו את החיים שלהם בצורה מסודרת.

מטרת החוק הזה, לכן אני מאוד רציתי שיהיה בצורה שהגשתי אותו בהתחלה. ביטוח לאומי מאוד התעקש. הגשתי אותו בהתחלה שברירת המחדל הוא יהיה לקבל את זה כל חודש, לקבל את זה בשלוש פעימות ואם בן אדם ירצה, הוא יקבל את זה בבת אחת. מאוד התעקשו בביטוח הלאומי מסיבותיהם הם, אני לא כל כך מבין את זה. מצד אחד אפילו תיקון קטן הוא שווה מאשר כלום, לכן אני כן מגיש את זה בצורה הזאת של תיקון, שברירת המחדל תהיה שמקבלים את זה בבת אחת. אם אישה רוצה לקבל את זה בשלוש פעימות, היא יכולה להגיש את זה. אם אני הבנתי נכון, רוצים שזה יהיה עד הלידה עצמה. אני לא יודע מה בדיוק הסיבה דווקא עד הלידה עצמה. זה מטרת החוק. 

אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה וכמובן לכל הנוגעים בדבר, וגם לייעוץ המשפטי על הפגישות שנעשו, וגם כמובן ליועץ שלי, חננאל, שהיה בעניין הזה גם. תודה. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

תודה. 

חבר הכנסת אלהואשלה. 

 << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> 

תודה, אדוני היושב-ראש. תודה ליוזם, ידידי, בצלצל. אני קודם כל רוצה להתייחס למה שאמרו משפחות החטופים, בקצרה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני מציע שנהיה ממוקדים בחוק. נתנו להם 40 דקות מהשעה שלנו.

 << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> 

אני רוצה להגיד, אדוני היושב-ראש, ואני אתייחס אחר כך לחוק. קודם כל יש הזדמנות עכשיו להגיע לעסקה. צריך להגיע לעסקה כוללת, להפסיק את המלחמה ולסיים את כל הנושא הזה של החטופים. אפשר להגיע לזה. אם ראש הממשלה יחליט ויקבל החלטה בלי שיקולים פוליטיים, יכולים להגיע לעסקה ולסיים את המלחמה בעזה ולהחזיר את החטופים. אני רוצה להגיד לך בצורה חד משמעית. ראש הממשלה צריך להוריד מעליו את כל מה שקשור לבן גביר וסמוטריץ'. הוא צריך לקבל החלטה וזהו. הוא יכול לעשות את זה ולהמשיך הלאה.

לגבי הצעת החוק עצמה, אני חושב שזו הצעה טובה. ברירת המחדל כמו שאמר ידידי, צריכה להיות בשלוש פעימות. אני חושב שדווקא בזמן הזה, בזמן שיש עליות מחירים ויוקר מחיה במדינה והוצאות למלחמה, ואנחנו רואים מה שקורה בכלל בפן הכלכלי, זה לדעתי חוק טוב שיכול לסייע גם למשפחות וגם ליולדות, וזה הזמן לקדם אותו בקריאה ראשונה ושנייה ושלישית במהרה, ולהביא אותו למליאה. תודה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

חברת הכנסת אימאן. 

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> 

צוהריים טובים לכולם. אני רוצה לברך על היוזמה, ח"כ אברהם.

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> 

זה הגיע מהשטח, זה לא הגיע ממני.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

בסדר, בוא נשמע מה אומרים חברי הכנסת על זה.

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> 

גם כאישה שהייתה בחוויה הזאת ארבע פעמים וגם כאימא לילדה שעומדת ללדת בקרוב, אני מכירה מקרוב את ההוצאות וההשלכות של להביא עוד תינוק לעולם, וכמה שזה דבר משמח. בצד זה יש הרבה הוצאות במיוחד בתקופה האחרונה שהנטל הוא כבד מאוד. אני חושבת שישנו צורך מאוד זועק לתת את זה במיידי עם הלידה.

הגשתי הצעת חוק שמדברת על להודיע לזכאים של הביטוח הלאומי על הזכאיות בכל תחום, שיהיה יוזמה מהביטוח הלאומי שמגיע לך כך וכך. כמובן בגלל הפוזיציה הפוליטית שלי, ההצעה, יש עליה התנגדות, אבל לפחות בדברים שהם כל כך ברורים. מי מקבל קצבת לידה? זה נשים עובדות שמשלמות לאורך כל הזמן, שהביטוח הלאומי, יש להם תשלומים קבועים, ואז מה הבעיה? הם יודעים שאישה עומדת ללכת, באמת לתת להם על ההתחלה, אלא אם אישה מעדיפה לקבל כל חודש בחודשו שזה יהיה באמת ברירת המחדל. צריך לתת לאישה היולדת את ההתעסקות עם הרך הנולד שהוא באמת מחייב הרבה תשומת לב והרבה פניות, ולא להתעסק עם כל מיני רגולטורים וביורוקרטיה להגיש מסמכים ולרוץ אחרי זה ואחרי זה. אני חושבת שזה צעד מאוד נבון ויש בו צורך מאוד גדול, ומקווה שיקרה בקרוב מאוד.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

בואו נשמע את הביטוח הלאומי. היועצת המשפטית, בבקשה. 

 << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> 

תודה. שרית דמרי מהלשכה המשפטית בביטוח לאומי. אני רוצה כן להסביר קצת. התשלום, גם קצבת ילדים, אני אתייחס לזה, וגם דמי לידה משולמים למרבית הנשים באופן אוטומטי. אנחנו מקבלים מידע מבית החולים. תוך יום-יומיים מאז שאנחנו מקבלים, אנחנו מבקשים אישור מהמעסיק, זה נקרא טופס 100, אדוני מכיר אותו, הטופס שהמעסיק משדר לביטוח לאומי, והמבוטחת, הזכאית, תקבל את הכספים, דמי הלידה תוך עשרה ימים. זה 70% מהנשים שיולדות בישראל שזכאיות לדמי לידה. 

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> 

אני מכירה מקרוב, מהשטח. סליחה, זה לא נכון. זה לא ריאלי. מה שקורה במציאות זה מאוד קשה.

 << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> 

הנתונים שלנו מראים ש-70% מהנשים שזכאיות, שהן מקבלות את זה באופן אוטומטי. בנוסף, לכל אישה שיולדת אנחנו שולחים איגרת, וגם ככל שיש לנו את המידע במערכות הביטוח הלאומי אנחנו גם נשלח להSMS שמודיע שהיא עשויה להיות זכאית לדמי לידה, ומפנים אותה לטופס באתר הביטוח הלאומי.

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> 

את יודעת מה? אני רוצה להסכים איתך למרות שעדיין לא פגשתי אף אישה מה-70% האלה שאת מדברת עליהן.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

על מה הוויכוח?

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> 

היא אומרת שכאילו 70% זה כבר נעשה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אז אולי את מדברת על ה-30%. 

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> 

זה מה שאני רוצה להגיע. ה-30% זה לא נתח - - - 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

בסדר, אבל היא באמצע דיבור. תגידי אחר כך.

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> 

סליחה. בסדר גמור.

 << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> 

כמו שאמרתי, גם ביחס לנותרות אנחנו שולחים מכתב. אנחנו שולחים איגרת ליולדת, ואם אחרי חצי שנה אנחנו רואים שהיא גם לא הגישה תביעה, אנחנו נשלח לה עוד פעם מכתב כדי שהיא תדע שהיא צריכה להגיש תביעה. 

מאחר שאנחנו משלמים באופן אוטומטי, וכדי לא להפוך את המערכת למסורבלת וקשה, אני אגיד שבעבר החוק אמר שמשלמים את תשלומי דמי הלידה בשתי פעימות. אנחנו דווקא קיבלנו אז פניות הפוכות שביקשו להפוך את זה לפעימה אחת, לכן זה השתנה. אנחנו כן שוחחנו עם עוזר חבר הכנסת המציע ואמרנו שאפשר להגיע לאיזה שהוא מתווה שאומר, ככל שהיא תגיש את זה לפני הלידה, ולמה לפני הלידה? מאחר שכמו שאמרתי, ברגע שמקבלים את המידע מבית החולים, שזה יכול להיות יום אחרי הלידה או יומיים, משהו כזה, כבר המערכת פועלת ומשלמת אוטומטית למי שזכאית. יש לנו את המידע. אם אנחנו נקבל את זה עד הלידה עצמה, אין שום בעיה, אנחנו נעצור את המערך האוטומטי ונשלם לה את זה בשלוש פעימות. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

כמה שאני מכיר את עולם המחשוב, אפשר לעשות אופציה במחשב, שבלחיצת כפתור אחת אחרי שאת מקבלת את הפנייה הזאת, נותנים לחיצה. לא צריך לעצור כלום. אוטומטית היא עוברת לשני.

 << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> 

בדיוק. אם אני אקבל את המידע עד הלידה - - - 

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> 

היא רוצה שהמידע יהיה לפני שהיא יולדת.

 << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> 

אנחנו לא קיבלנו פניות. אני מתנצלת, הגורמים המקצועיים ביום עיון, אז הם לא הגיעו.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

את הגורם המקצועי פה בוועדה. 

 << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> 

כן ישבנו בשיתוף עם היועצת המשפטית והעוזר של חבר הכנסת המציע.

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> 

את הרציונל הבנתם? 

 << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> 

הבנו. אני יכולה להגיד שגם אצלנו במשרד היו כאלה שחשבו שאפשר לחלק. מה שאנחנו סבורים, שברירת המחדל תישאר פעימה אחת, ומי שתבקש, נפרוס לה את זה לשלוש פעימות. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

בבקשה. 

 << אורח >> הודיה מויאל: << אורח >> 

הודיה מויאל משדולת הנשים. האמת שיש לי כמה דברים להגיד על ההצעה. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

לא, בעניין הזה את בעד חד-פעמי או רב-פעמי או שילוב?

 << אורח >> הודיה מויאל: << אורח >> 

אני בעד חד-פעמי, ושאם יש אופציה שמישהי רוצה לבחור לעצמה שלוש פעמים, אז היא תוכל לבחור, אבל אני אגיד שהסיפור הזה של להחליט למשפחה איך להתנהל כלכלית ולחלק להם את המענק הזה לשלוש, בעיניי ובעייני הרבה נשים שפונות אלינו זו הצעת חוק פטרונית. 

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> 

אבל זה לא להחליט.

 << אורח >> הודיה מויאל: << אורח >> 

זה כן להחליט. הצעת החוק ביקשה לחלק לשלוש. 

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> 

איך זה נקרא להחליט אם היא יכולה לקבל בפעם אחת? סתם אני מנסה להבין איך זה נקרא להחליט. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

בצלאל, זכותה להגיד את דעתה. 

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> 

לתת לאישה את האופציה לשלושה חודשים, איך זה נקרא להחליט? בבקשה תשובה ברורה שאני אבין את זה. תודה. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

את תומכת עכשיו בהצעה הזאת שיהיה האופציה של חד-פעמי והאופציה של רב-פעמי. 

 << אורח >> הודיה מויאל: << אורח >> 

יושב-ראש הוועדה, אני אשמח לענות לו.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

לא, אני חושב שחבל על הזמן. את אמרת את הדברים וזה היה ברור.

 << אורח >> הודיה מויאל: << אורח >> 

אין בעיה. אני רק אגיד שהצעת החוק כשהיא מבקשת לחלק לשלוש פעמים, פוגעת גם בעובדות זרות שלא יוכלו לקבל את דמי הלידה שלהן, וחשוב לשים לב כשאנחנו מבקשים הצעות חוק, לא לפגוע באוכלוסיות מאוד מוחלשות בחברה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

חשוב מאוד שאמרת את זה. עכשיו ניגש להקראה. 

 << אורח >> עומר שכטר: << אורח >> 

אדוני, רק אם אפשר גם התייחסות ממש קצרה. עומר שכטר, ההסתדרות. רק לגבי הנושא של היידוע עבור היולדת. אולי להכניס את האפשרות לטופס הבקשה של דמי הלידה. השאלה היא רק בסופו של דבר איך הבחירה מתבצעת. 

 << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> 

מי שתבקש באתר הביטוח לאומי לפני הלידה, נוכל לפרוס לה. זה ביחס למי שמקבלת באופן אוטומטי, ואם היא לא מקבלת באופן אוטומטי, שזה בערך 30%, לאט-לאט זה הופך להיות הרבה פחות - - - 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

רק באתר אמרת? את יודעת שאין לנו אתרים. צריך אופציות אחרות גם לבעלי טלפון כשר ואלה שאין להם מחשבים, וזה לא רק אצל היהודים. 

 << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> 

אנחנו נדאג שזה יהיה גם בטופס הבקשה למי שמגישה באופן ידני.

 << אורח >> עומר שכטר: << אורח >> 

תודה. 

 << דובר >> ענת מימון: << דובר >> 

אגב, גם אם היא מקבלת את זה בטופס הבקשה, יכול להיות שבלידה הזאת זה כבר יהיה מאוחר, אבל היא תדע ללידות הבאות שקיימת אופציה כזאת. 

 << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> 

70% מהנשים בכלל לא נדרשות למלא טופס גבייה. זה ממש חשוב. הן לא נדרשות. אנחנו מקבלים את המידע מבית החולים. אנחנו משדרים למעסיק בקשה שהוא ימסור לנו את המשכורות, והן מקבלות את זה אוטומטית.

 << אורח >> עומר שכטר: << אורח >> 

איך הן מבצעות את הבחירה, אותן 70%?

 << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> 

מי שביחס לקבוצה הזאת שמקבלת אוטומטית, תצטרך להגיש לנו את זה לפני. אנחנו נפעל שזה יהיה גם כמובן בסניפים שלנו, באתר המקוון, ואדוני, כמו שאמרת, לתת את זה גם באופציות של טלפונים כשרים. אנחנו נבדוק ונשב איך ליידע את כל מי שצריכה לדעת על זה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

תודה רבה.

היועצת המשפטית, ענת מימון, בבקשה.

 << דובר >> ענת מימון: << דובר >> 

אני מקריאה נוסח שזה נוסח מתוקן, שפורסם לקראת הדיון. 

הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מועדי תשלום דמי לידה), התשפ"ד-2024


הוספת 
סעיף 54א	1. 	בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, אחרי סעיף 54 				יבוא:

			"מועד תשלום
			דמי הלידה	54א.	(א) דמי לידה ישולמו למבוטחת בתשלום אחד, 							אלא אם המבוטחת הגישה בקשה, טרם הלידה, 							כי דמי הלידה ישולמו לה בשלוש פעימות 								חודשיות שוות."

 << דובר >> ענת מימון: << דובר >> 

כאמור, ביטוח לאומי ייקח על עצמו לעדכן, וגם מה הדרך לבקש את הבקשה הזאת. ככל שיהיה צורך לקראת שנייה, שלישית, אנחנו אולי נדייק את זה אם צריך בנוסח.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

בדיוק. נכין נוסח כדי שזה יהיה ידוע לכל הציבור איך עושים את זה. תודה רבה לחבר הכנסת אברהם בצלאל. אנחנו ניגשים להצבעה בשעה טובה. 

מי בעד ההצעה כפי שהקריאה עו"ד ענת מימון, היועצת המשפטית של הוועדה? מי נגד? אין מתנגדים.

הצבעה

אושר

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

ההצעה הועברה פה אחד לקריאה ראשונה. תודה רבה לאברהם בצלאל. 

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> 

תודה רבה לכולם וגם לביטוח לאומי.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

גם לביטוח לאומי כמובן. ישיבה זו נעולה. 


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:53. << סיום >>