פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 18 ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות 15/07/2024 מושב שני פרוטוקול מס' 187 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יום שני, ט' בתמוז התשפ"ד (15 ביולי 2024), שעה 9:30 סדר היום: << נושא >> התפרצות האנטישמיות ברחבי העולם וההגנה על הקהילות היהודיות בתפוצות << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר טטיאנה מזרסקי מוזמנים: הודיה שטיגליץ – מנהלת תחום מאבק באנטישמיות, משרד התפוצות נטליה שרב – מחלקה למאבק באנטישמיות, משרד החוץ אלון שוהם – ראש נתיב, משרד ראש הממשלה ד"ר נתי קנטורוביץ – ראש תחום מידע ומחקר, נתיב, משרד ראש הממשלה גנאדי פולישוק – ראש אגף קונסולארי, נתיב, משרד ראש הממשלה אמיר ענבר – רח"ט לוט"ר אבטחה ומעברים, המועצה לביטחון לאומי אייל מנדלבאום – רע"ן אירופה, אגף מדיניות חוץ, המועצה לביטחון לאומי אורי יערי – מנהל פעילות חו"ל בחטיבת הביטחון, הסוכנות היהודית פרופ' דויד הראל – נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים פרופ' קרינה יניב – מכון ויצמן למדע פרופ' מיכל נאמן – ארגון בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל דב ליפמן – חכ"ל, מנכ"ל יד לעולים אריאל קנדל – מנכ''ל, ארגון קעליטה - עמותות הפועלות למען עולי צרפת ד"ר דב מימון – עמית בכיר - ראש תחום אירופה, המכון למדיניות העם היהודי נילי נאהורי – עו"ד, יו"ר עמותת "לך לך" פרדריק פשטר – מנכ"ל עמותת "לך לך" חיים ברקוביץ – מרכז עמותת "לך לך" אלון קובה – סמנכ"ל, הליגה נגד השמצה יהושוע ויינברג – סמנכ"ל התנועה הרפורמית סם קדוש – מנכ"ל CNEF - מרכז לסטודנטים עולים דוברי צרפתית אריה אביטבול – מנכ"ל, אופק ישראלי - חברה לעידוד העלייה (חל"צ) דני ווזנר – מנהל יחסי ממשל, הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה ג'ולי קייט – חברת מועצת עיריית באר שבע, מחזיקת תיק העלייה והקליטה אלון גת – אחיה של החטופה כרמל גת ענבר גולדשטיין – ילידת כפר עזה, נציגת משפחות חטופים לי סיגל – אחיו של החטוף קית' סיגל איתי סיגל – אחיין של החטוף קית' סיגל יהודה סלומון – חבר של המשפחות סיגל ובוכשטב, נציג משפחות החטופים נוכחים באמצעים מקוונים: אלברט מיארה – ראש הקהילה היהודית בדרום פריז משה סבג – רב בית כנסת בפריז דבורה אלאדף – מורה בבית ספר בפריז, נציגת קהילה יהודית בתפוצות נטלי פראז' – מורה בבית ספר בצרפת, נציגת קהילה יהודית בתפוצות רפאל גוטפרשטיין – מנהל פעילות עם סטודנטים, נציג קהילה יהודית בתפוצות מנהלת הוועדה: שלומית אבינח רישום פרלמנטרי: רעות חביב, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> התפרצות האנטישמיות ברחבי העולם וההגנה על הקהילות היהודיות בתפוצות << נושא >> << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת העלייה, הקליטה והתפוצות. היום ה-15 ביולי 2024, ט' בתמוז התשפ"ד. אנחנו נפתח את הדיון בנושא של התפרצות האנטישמיות ברחבי העולם וההגנה על הקהילות היהודיות בתפוצות. מכיוון שיש איתנו אנשים שאינם מישראל שנמצאים בזום – אני אתן להם לדבר. אחר כך יש כאן נציגים של משפחות החטופים והחטופות ואני מבקש לשמוע גם אותם. אנחנו נמצאים היום ב-15 ביולי 2024 ולצערי האבסורד הוא שמדינת ישראל כולה נמצאת במצב חירום ובמלחמה ובמערכה, והכנסת עתידה לצאת לפגרה בעוד 10 ימים. אין דבר מנותק מזה, אין דבר הפוך ממה שצריך להיות, מאיך שנוהגים כאן. אני בעניין הזה פניתי גם ליושב-ראש הכנסת, גם ליושב-ראש ועדת הכנסת, ביקשתי מהם לבטל את הפגרה או לפחות לצמצם אותה. גם אם יש לעובדים את השבועיים באוגוסט – אז אפשר את השבועיים האלה. אבל לא יכול להיות שספטמבר הוא חודש עבודה מלא וכאן תהיינה מגבלות על כינוס ועדות, יהיו מגבלות על כינוס המליאה – הדבר הזה הוא לא סביר בעליל. אתמול פניתי לנשיא המדינה במכתב בעניין וביקשתי ממנו שיפעל גם הוא מול יושב-ראש הכנסת. לפחות לייצר מנגנון שבו מהוועדות מוסרות המגבלות להתכנסות. עבודת הביקורת על הממשלה צריכה להימשך בחודשים האלה, אפילו ביתר שאת. כל ועדה בתחומה. יש כאן מספיק בעיות, ושלא לדבר על זה שיש לנו את החטופות והחטופים שנמקים במנהרות החמאס. יש לנו עשרות אלפי אזרחים שמפונים מבתיהם. יש שנת לימודים שאנשים לא יודעים אם היא תיפתח או לא תיפתח. מערכות שקרוסות. האבסורד הכי גדול הוא שהבניין הזה יהיה סגור עד סוף חודש אוקטובר. פשוט לא סביר בעליל. בתוך כך הבעיות שרודפות אותנו בתקופה הזאת גם חוצות את הגבולות ואת הימים, וההתפרצות של האנטישמיות ברחבי העולם והאיום על הקהילות היהודיות הם חלק מכל המערכה הזאת שאנחנו חווים. ראינו עלייה באנטישמיות עוד לפני ה-7 באוקטובר, אבל מאז ה-7 באוקטובר זה באמת חצה את כל האירועים שאנחנו שמענו עד אז. אנחנו כבר קיימנו הרבה ישיבות בוועדה על נושא התפרצות האנטישמיות, על החשש של היהודים לחיות בתפוצות, על הצורך בהסתרת סממנים יהודיים כמו מזוזה וכיפה, וכמובן ההתקפות האנטישמיות האלימות שחוו סטודנטים בקמפוסים השונים ברחבי העולם. בדיונים הקודמים דווח שמאז פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל' חלה עלייה של 235% באירועי האנטישמיות בעולם, ולפי הערכות רק 20% מהמקרים מדווחים לגורמי אכיפת החוק. אנחנו מדברים פה על שינוי שנדרש בתודעה גם כאן וגם בעולם, והאחריות לחינוך לסובלנות, חקיקה, אכיפה, מלחמה באנטישמיות – היא אחראיות של ממשלות בעולם אבל גם של ממשלת ישראל בפעילות מולן. אני חייב לומר שתמיד אמרנו שמדינת ישראל היא תעודת הביטוח של יהודי כל העולם. אנחנו צריכים לפעול כדי שהיא באמת תהיה כזאת. אנחנו צריכים לפעול מול העולם כדי להבטיח את ביטחונם של היהודים, וכשמרגישים שיש כאן היחלשות אז אנחנו רואים גם את האנטישמיות עולה בעולם. בדיון הזה אנחנו נתמקד בצרפת – תוצאות הבחירות בצרפת מה-8 ביולי, ברית מפלגות השמאל, החזית העממית החדשה שכוללת אנשי שמאל קיצוניים רבים הפכה לסיעה הגדולה בפרלמנט עם 182 מושבים. מפלגתה של מארין לה פן גרפה 143 מושבים וברית מפלגות המרכז של הנשיא מקרון במקום השני עם 168 מושבים. עלייתו של ז'אן לוק מלנשון, מנהיג השמאל הקיצוני, היא סימן רע מאוד עבור יהודי צרפת. הוא ידוע בעמדותיו הפרו-פלסטינאיות והאנטי-ישראליות הקיצונית. הוא ואנשיו הואשמו באנטישמיות. כמו רבים ממפלגתו הוא לא גינה את טבח ה-7 באוקטובר, ולטענתו מדינת ישראל היא זו שמבצעת רצח עם בעזה. בעצרות הבחירות שלו התנוססו יותר דגלי פלסטין מאשר דגלי צרפת. מערכת הבחירות שהתנהלה שם התנהלה בכלל כאילו היא מתנהלת ברצועת עזה ולא כאילו היא מתנהלת בפריז. הניצחון היחסי הוא ברובו ניצחון של תומכי חמאס. זה רע לצרפת וזה רע לקהילה היהודית בצרפת. לקראת הדיון הנוכחי ניסינו להזמין לישיבת הוועדה נציגים מהקהילה שחיים בצרפת בעת הזו. המשימה הזו לא פשוטה – רבים מהם חוששים להיחשף ורבים מהם חוששים לדבר, בוודאי בפורום שהוא פורום מפורסם. לאחרונה פורסמו באמצעי התקשורת מקרים קשים על תקיפת יהודים בצרפת, ויש מקרים רבים שלא פורסמו ולא ידועים בציבור. סבתה בת ה-88 של חברת הכנסת שרן השכל הותקפה באלימות בצרפת ב-2 ביולי על רקע אנטישמי לאחר שזוהתה עם מגן דוד על צווארה. שני אנשים הופיעו מאחוריה, קראו לה "יהודייה מלוכלכת", היכו אותה באלימות קשה, הפילו אותה על הרצפה ושברו לה שן – הוגשה תלונה במשטרה. מקרה מזעזע נוסף שדווח לאחרונה באמצעי התקשורת בישראל הוא על ילדה יהודייה בת 12 בעיר קורבבואה שנאנסה בשבת ה-15 ביוני 2024 על ידי שלושה נערים בני 12 עד 14 בהאנגר נטוש. השלושה היכו אותה, העליבו אותה בשל דתה, כעסו על הילדה שהסתירה את העובדה מהחבר שלה לשעבר שהיא יהודייה, הצמידו מצית לפניה ואף איימו לשרוף אותה. פורסם בתקשורת כי בסמארטפון של אחד החשודים נמצא גם דגל ישראל שרוף, הערות ותמונות אנטישמיות. אם בשנה רגילה יש דיווחים על כ-400 מקרי אלימות נגד יהודים לאורך השנה, רק בשלושת החודשים שמאז ה-7 באוקטובר היו כ-1,600 מקרי אלימות כנגד יהודים שדווחו. 11 יהודים נרצחו בשנים האחרונות מסיבות אנטישמיות ו-15,000 יהודים מותקפים פיזית בכל שנה. כמעט 200,000 מצהירים שהם מוטרדים מהאירועים האנטישמיים. כמות השנאה וההסתה שרואים בפוליטיקה שם נותנת לגיטימציה לפעולות ואלימות כנגד יהודים, שהם נרדפים, נאנסים, מוכים, מנודים ומסומנים. אלה תופעות מסוכנות שחשבנו שעברו מהעולם אבל חייבים להילחם בהן. אנחנו רואים את העלייה שלהן שוב. מקרי אנטישמיות מתרחשים לא רק בצרפת אלא בכל רחבי אירופה. בשבדיה נשמעו יריות בסביבת שגרירות ישראל, בבלגיה הותקף ישראלי בידי פרו-פלסטינאי בגלל שהסיר מדבקה אנטי-ישראלית, בצרפת בחבל נורמנדי הוצת בית כנסת. אלה רק המקרים שתוארו ושפורסמו, יש עוד רבים שלא דווחו. כבר בשבוע שעבר קראתי ליהודי צרפת לעלות לישראל. אני שב וקורא לכל מי שמעוניינים שיבואו. זה הבית שלכם, אנחנו זקוקים לכם. המלחמה שאנחנו מנהלים כאן היא המלחמה על עתידו של העם היהודי. נמצאים איתנו דוברים מצרפת באמצעות הזום שאני רוצה לתת להם לדבר, ואחר כך נשמע גם את נציגי משפחות החטופים. אלברט מיארה, בבקשה. << אורח >> אלברט מיארה: << אורח >> כבוד יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת עודד פורר, וחברי הוועדה הנכבדים, שלום רב. שמי אלברט מיארה. אני עומד בראש מספר עמותות. בין תפקידיי אני מכהן כראש הקהילה היהודית שבדרום פריז, משמש כמתאם כללי של ארגון המאגד כ-140 קהילות יהודיות – קוראים להם CCJ. ארגון זה פועל לחיזוק הקשרים בין הקהילות ולמאבק באנטישמיות. בתקופה האחרונה אנו עדים לעלייה מדאיגה בגילוי אנטישמיות, המשולבת לעתים קרובות בביטוי שנאה כלפי מדינת ישראל. הנתונים מדאיגים ביותר. השנה החולפת מספר התקריות האנטישמיות זינק פי 4 - מ-436 ל-1,676. בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר חלה עלייה מזעזעת של למעלה מ-1,300% במעשים אנטישמיים. חשוב להדגיש כי אלו נתונים רשמיים בלבד והמציאות, למרבה הצער, חמורה אף יותר. באשר לשאלתכם על מצב הביטחון של יהודי צרפת – כיום אין סכנת חיים מיידית לרוב היהודים, עם זאת באזורים מסוימים, בעיקר בפרברים בהם מתגוררים יהודים רבים מהמעמד הבינוני-נמוך המצב מתדרדר בהתמדה זה כשני עשורים. האווירה הופכת לעיתים לבתי נסבלת, בפרט עקב הריכוז הגבוה של האוכלוסייה המוסלמית הגדולה פי 20 מהאוכלוסייה היהודית. חשוב לציין כי הממשל הצרפתי, ללא קשר לזהותו הפוליטית, נאבק בנחישות באנטישמיות. אנו כקהילה יהודית ממשיכים להתפלל לשלומה של הרפובליקה כמיטב המסורת היהודית. לגבי הצורך בתוכנית עלייה המונית מצרפת – כרגע אין הצדקה לכך, עבור רוב יהודי צרפת. יתרה מזאת: תוכנית כזו עלולה לגרום נזק תדמיתי רב יותר מתועלת בהתחשב במעמדה של צרפת כמדינה מערבית מתקדמת. עם זאת, עשרות אלפי יהודים הסובלים ממצוקה כלכלית או נפשית עקב סביבה עוינת וכן יהודים רבים מהמעמד הבינוני שואפים לעלות ארצה. רבים מהם נמנעים מלעשות זאת בשל חששות מקשיי קליטה בעיקר בתחום הדיור. לפיכך, אני סבור כי תוכנית סיוע ממשלתית בישראל שתקל על הנגישות לדיור עשויה לעודד רבים להגשים את חלום העלייה. לסיום, ברצוני לשתף תובנה מעניינת מעירי: למרות הנוכחות המשמעותית של האוכלוסייה המוסלמית התקריות האנטישמיות מעטות יחסית. ייתכן שהדבר נובע מהקמת מסגד בסמיכות לבית הכנסת שלנו מפעילות של עמותה בין-דתית משותפת, עם זאת, וזו המסקנה, חשוב לזכור כי על פי סקרים עדכניים 45% מהמוסלמים בצרפת רואים באירועי ה-7 באוקטובר פעולה לגיטימית – נתון מטריד שמדגיש את הצורך בהמשך פעילות חינוכית והסברתית. אני מודה לכם על הקשבתכם, מקווה שהמידע עוזר. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה. רק ברשותך אצטט את זאב ז'בוטינסקי מ-1936 כשהוא אמר בהתייחסו למה שקורה באירופה – "רוצים אנו להציל את היהדות מפני הלבה המתקרבת". בכל מקום בו הופיע חזר ז'בוטינסקי והתריע בפני היהודים "חסלו את הגלות – ולא, הגלות תחסל אתכם!". זה היה לפני מלחמת העולם השנייה. נטלי פראז', שלום, בקצרה אם תוכלי לספר לנו קצת על עצמך ועל המצב בצרפת. << אורח >> נטלי פראז': << אורח >> שלום לכולכם. אני עובדת בבית ספר, וזה היה מאוד קשה להגיד להם שאני לא אבוא במשך החגים. בסוף הייתי חייבת כי זה היה חג, וזה היה מאוד קשה כי זה אחר כך לא להיות בבית הספר וכשחזרתי "מה, לא היית? מה קרה?", והתחילו להגיד שאני לא אוכל להמשיך את העבודה אם אני ממשיכה ככה. לבסוף מה שקרה זה שביקשתי שייקחו מהמשכורת שלי אם זה קשה להם לקבל את החגים. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> איפה את גרה בצרפת? << אורח >> נטלי פראז': << אורח >> על יד פריז. זהו, אז נראה לי שאני אולי אעבור לבית ספר יהודי כך שהחגים לא יהוו בעיה, אבל היה מאוד קשה שם בבית ספר גוי. זהו. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה. דבורה אלאדף, סטודנטית. << אורח >> דבורה אלאדף: << אורח >> לא סטודנטית – אמא וגם מורה בבית ספר. שלום ליושב-ראש הוועדה וחבר הכנסת. שמי דבורה אלאדף, אני מורה בבית ספר שנמצא ברובע ה-19 בפריז. אני גרה ברובע ה-20, ולא מזמן, לצערנו, ביום שישי היו ילדים מקייטנה של חב"ד והם פשוט הוטרדו על ידי ילדים בגיל 10 שניסו להטריד אותם ולדחוף אותם בפארק, והם קיללו אותם ואמרו "ישראלים מלוכלכים". אז שם המנהלת של הקייטנה התלוננה כבר ביום שישי – היא דיווחה במשטרה. אני גם אמא והבת שלי לומדת רפואה באוניברסיטה וגם היא הייתה מוטרדת שם כשהיה הטבח ב-7 באוקטובר, וזה היה די קשה בשבילה – הם חסמו אותה בקבוצות וואטסאפ, קבוצה של לימודים, כי הם ידעו שהיא יהודייה. היו כל מיני מקרים כאלה, אם זה גם במבחנים, שיש שאלות בסטטיסטיקה כשהם מדברים על הסכסוך בין חמאס לישראל ויש שאלות, בוא נגיד, מדאיגות, כי אין תשובה. היהודים די מודאגים בהצלחתם. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה, דבורה שעלית לדבר איתנו. הרב משה סבג, רב בית הכנסת בפריז. << אורח >> משה סבג: << אורח >> שלום וברכה, בוקר טוב. כן, אנחנו שומעים פה עדויות על מה שקורה כיום בצרפת, על ההתמודדות של הקהילה היהודית ברחוב. זאת אומרת, כמו ששמענו, אנשים מנסים להסתיר את הסממנים היהודיים שלהם. מי שעובד במקומות עבודה ציבוריים; בתי חולים, בנקים, דואר – כל מה שקשור למקום ציבורי, אתה רואה שהיהודים מעדיפים לא לומר באופן פומבי שהם יהודים, יהודים צרפתים. ויש פה תהליכים מדיניים שקורים שאנחנו, יש כאלה שלא ירצו לראות אותם ויש כאלה שירצו לראות אותם, אבל יש מציאות. זאת אומרת שפעם אם היית הולך לבית חולים, אז גם כן אם אדם ממוצע מוסלמי, נוצרי או לא משנה מה, היה עובד שם – כולם מתלבשים באותה צורה. היום אפשר לראות נשים עם רעלות שמשרתות בבתי חולים או בבנקים או בכל מקום ציבורי. אחד הדברים היותר מסוכנים זה באמת לערבב בין גזענות, אפשר להגיד "כן, מה אתם רוצים מאיתנו?" וזה – לא, זה לא העניין. אתה רואה שיש פה איזשהו פרויקט שהוא פוליטי, אתה מבין שיש פרויקט פוליטי ושהמדינה היום נמצאת בבעיה של הזהות שלה. הזהות הצרפתית. מה שהיהודים מאוד-מאוד אוהבים זה את צרפת. את התרבות הצרפתית, את הספרות הצרפתית, את השפה – כל מה שנקרא צרפת. ליהודים מאוד-מאוד קשה לעזוב. וגם הם באמת מאוד-מאוד אוהבים את צרפת. הם מאוד אוהבים את צרפת. מבחינת הפן הדתי, הקהילה היהודית – אתה רואה שיש לנו פה המון עבודה. למשל, לפני שבועיים אירחתי חופה של בחורה שגדלה כקתולית, קתולית לחלוטין, ובשלב מסוים היא רצתה להתגייר, ואז היא מגלה שהסבתא שלה הוחבאה במהלך השואה בבית יתומים בכנסייה נוצרית ואחרי המלחמה היא המרה את דתה לנצרות ולא רצתה יותר לדעת שום דבר יותר מהיהדות. ההורים שלה הגיעו לפה לצרפת בשנת 1931 ומאוד הצטערו לראות בת שתמשיך את חייה בנצרות. בסופו של דבר, הסבתא שוכנעה על ידי הנכדה והיא מצאה את כל הניירות של ההורים שלה וערכנו פה חופה יהודית. הסבתא סיפרה שהחלום של ההורים שלה היה שהבת שלהם תתחתן בבית כנסת, והנה הנכדה בסוף חוזרת ליהדות. זאת אומרת שהמוסד היהודי פה, יש לו תפקיד מאוד חשוב בחיי הקהילה, והחזרה ליהדות. יש פה המון פעילות יהודית זהותית עם צעירים, עם מבוגרים – בכל הגילאים. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> ברור. תודה רבה. רפאל גוטפרשטיין. << אורח >> רפאל גוטפרשטיין: << אורח >> שלום. אז אני מנהל של מקום של סטודנטים צרפתים. יש לנו קהילה גדולה, לאו דווקא דתית. הכול סביב הזהות היהודית. וההרגשה עכשיו של המצב היא שיש לחץ. מרגישים יותר הצעירים ברשתות החברתיות לחץ ענק שאפילו היהודים עכשיו מתחילים, אני מתחיל לשמוע יהודים שמתחילים להגיד "אבל, אבל, אבל" – מה שמקרון לא רצה להגיד בהתחלה אחרי ה-7 באוקטובר. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> רפאל, הקליטה שלך פשוט לא טובה. אנחנו מצטערים, אבל לא נוכל להמשיך איתך בגלל הנסיעה. יש איתנו עוד מישהו מצרפת? אמרתם שיש מישהי אנונימית שלא רוצה להזדהות? היא כנראה לא מחוברת. תודה. אני רוצה לתת גם למשפחות החטופים שכאן. אלון גת, בבקשה. << אורח >> אלון גת: << אורח >> שלום לכולם. אני אלון גת, אני אח של כרמל גת, שחטופה בעזה. אני הבעל של ירדן רומן גת שהייתה בעזה 54 ימים והשתחררה בעסקה ההומניטרית. אני הבן של כנרת גת, שגם נחטפה מאותו הבית ונרצחה 50 מטר מהבית. ואני עצמי נחטפתי ביחד עם ירדן וגפן, הבת שלנו בת ה-3.5, גם מאותו בית. ירדן העבירה את גפן אליי ואני הצלחתי לברוח עם גפן אבל היא נתפסה והייתה בשבי, כמו שאמרתי. אני רוצה רק להדגיש לכם שאנחנו מדברים פה היום על הקהילות היהודיות שחוות אנטישמיות – הקהילה עם החוויות הכי קשות עכשיו של אנטישמיות זו קהילת החטופים. והיא במצב הכי קשה עכשיו. וזה הדבר הראשון שצריך לטפל בו כרגע – להוציא אותם מהגיהינום שהם נמצאים בו, מהסבל שהם חווים כל רגע ורגע ולהחזיר אותם לפה לישראל. לפה, הביתה. את ירדן קיבלתי חזרה. אתם יכולים לראות את החיבוק של גפן עם ירדן, אתם יכולים לראות את השמחה. ירדן עכשיו היא בן אדם פעיל. היא עברה הרבה אבל היא אדם פעיל, מתפקד, היא אמא לגפן, יש לה משפחה, יש לה חברים. ככה גם כרמל וככה שאר החטופים, והם יכולים להיות פה עוד רגע ולהיות פעילים גם רק שכרגע ברגע זה הם סובלים. אבל עוד שבועיים – אותו חיבוק עם ירדן יכול להיות החיבוק שגפן תיתן לכרמל, לדודה שלה. עוד שבועיים. יש משא ומתן שעכשיו מתקיים ויש עסקה שיכולה להבשיל ואנחנו יכולים לקבל אותם. אוטובוסים עם חטופים יכולים להגיע לפה לארץ עוד שבועיים. תזכרו את זה. ואני בחודשים האחרונים פועל הרבה בגרמניה. אנחנו הקמנו שם כיכר חטופים ואנחנו מבקרים שם הרבה, ואנחנו רואים איך זה יוצר קהילה שם לישראלים, ליהודים שם, לגרמנים, אבל גם שם יש חוויות אנטישמיות שיורקים שם על אנשים לפעמים, שמרססים גרפיטי על הגדרות מסביב. אבל אנחנו לא נעצור ואנחנו נמשיך את המאבק הזה שם כי הדבר הכי חשוב עכשיו, הדבר שהכי מאחד שם את הקהילה זה שצריך להחזיר את החטופים הביתה. ואנחנו צריכים לזכור את זה עכשיו כשאנחנו מדברים על האנטישמיות בקהילות היהודיות – הקהילות האנטישמיות זה גם מקור הכוח של העם היהודי כולו. זה המקום להתאחד. כמו שעכשיו אנחנו מדברים על להחזיר את החטופים אז ככה גם בקהילות היהודיות ברחבי העולם. זה הזמן יותר לצעוק ויותר להפגין כנגד מה שקורה עכשיו, מה שחמאס עושה לחטופים, ויותר לצעוק את שחרורם שיכול לקרות ממש בקרוב. תודה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה, אלון. ענבר. << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> בוקר טוב, יושב-ראש הוועדה וחברי ועדה. אני ענבר גולדשטיין, נולדתי וגדלתי בכפר עזה. באירוע האנטישמיות הגדול של דורי, דורנו, איבדתי את אחי הבכור נדב יחד עם ביתו הבכורה ים – מכת הבכורות של המשפחה שלי. מאותו בית נחטפו גיסתי, חן, ושלושת הילדים; אגם, גל וטל, שזכינו לקבל חזרה בנובמבר. הפעילות שלנו במאבק לא הסתיימה גם כשהמעגל הפרטי שלנו נסגר ככל שניתן. את מי שאי אפשר להחזיר כבר לא נחזיר אבל את מי שאפשר – יש לנו משימה כי לכל המשפחות מגיע. העידו פה האנשים בזום, שאלו קודם על איזושהי תחושת חוסר ביטחון שיש להם במרחב הציבורי במדינות בהם הם חיים – אז יש פה בעיה כי גם לנו יש בעיה עם ביטחון במרחב הציבורי. ויותר מזה – איך אנחנו רוצים להבי לפה אנשים ולהבטיח להם ביטחון כשלא הצלחנו לעשות את זה עבור מי שכבר חי פה, או – לא נעים לי להגיד – גם עבור מי שמת פה. ואיך אנחנו יכולים לדבר על ביטחון במרחב הציבורי כשהביטחון במרחב הפרטי הופר ועוד לא פתרנו את הדבר הזה. ואיך אנחנו רוצים להביא לפה עוד אנשים כשהחוסן הלאומי שלנו תלוי על קצה השערה, כי אין לנו שום יכולת להבטיח. כי במעשים עובדה שיש 120 שעוד לא החזרנו הביתה. ועל כן אנחנו לא יכולים לדבר על ביטחון, כי את הביטחון הבסיסי אנחנו עוד לא הצלחנו לספק. אז המשימה שלנו בראש ובראשונה והמחויבות שלנו היא כלפי מי שפה. ואני רוצה להגיד כזה דבר – כל קורבנות ה-7 באוקטובר נרצחו ונחטפו כישראלים. היינו מספיק ישראלים כדי להיחטף ולהירצח יחד ואנחנו נהיה מספיק ישראלים כדי לחיות פה יחד. אבל אנחנו לא נוכל לעשות את זה בלי 120 חטופות וחטופים שהם תעודת החוסן והביטחון של מדינת ישראל, שכרגע כושלת יום אחרי יום בלהשיג אותה. זה יהיה קלף הניצחון שלנו, ואני בכלל לא בניצחון על המלחמה. אני לא מהאנשים שמדברים על המלחמה הזאת במושגי ניצחון. בחודש פברואר נסעתי להאג להגיש את התביעה לבית המשפט הפלילי מטעם מטה משפחות החטופים – בחיים לא הרגשתי כל כך מוגנת ועטופה, אפילו במדינת ישראל לא. לא שזה דבר טוב, כי מה שמשטרת הולנד עשתה היה פשוט לייצר לנו שטחים סטריליים, ליווי מוסק מעל אוטובוסים, ובאמסטרדם כשאכלנו ארוחת ערב סגרו את כל הכבישים ליד. תראו מה היה צריך לעשות כדי להבטיח את ביטחוננו, אבל זה עבד. ועדיין כמה שהבידוד הזה עבד הבידוד הזה לא יכול להיות דרך חיים. מדינת ישראל עומדת לשלוח משלחת לאולימפיאדה בקרוב – הבידוד הזה לא יכול להיות דרך החיים שלנו, ואין לנו שום זכות גם להתנהל ככה. אבל בראש ובראשונה קשה מאוד למכור – אני קצת באה מעולמות הפרסום והשיווק – זה טיקט מאוד-מאוד בעייתי להזמין עכשיו אנשים לפה למדינת ישראל, לבוא לגור פה, כשאנחנו לא יודעים להבטיח את ביטחונם של אלה שכבר פה. וגם מי שנולד פה בוחר לחיות פה כל יום. גם אני, שהמחיר שהמשפחה שלי שילמה הוא כבד מנשוא, בוחרת לחיות פה כישראלית, כיהודייה. כי זה הבית שלי, כי זה המקום שלי וכי אף אחד לא יכול להזיז אותי מפה. אבל כדי שאני אקבל חזרה את הביטחון שלי פה במרחב הציבורי ובמרחב הפרטי אני רוצה איתי את גלי וזיוי ברמן, את אמילי תהילה דמרי ואת קית' סיגל ואת דורון שטיינברכר ושאר בני הקהילה שלי – לא רק קהילת כפר עזה אלא קהילת ישראל. אז לפני שאנחנו עושים כל דבר אחר עבור יהודים וישראלים בכל מקום בואו קודם נזכור שעלינו קודם להבטיח את ביטחונם של אלה שכבר כאן, או למעשה הם לא בדיוק כאן כי הפרנו את הביטחון שלהם. אז בואו נחזיר אותם הביתה. תודה רבה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה רבה. איתי או לי. << אורח >> לי סיגל: << אורח >> שלום לכולם, אני מעריך מאוד את ההזדמנות לבוא ולדבר במשכן, בוועדה. תודה, יושב-הראש. הסיפור שלנו, שלי וקית', ומי שלא מכיר את קית' ואביבה כנראה לא חי באותו כוכב כמוני – זה עליכם, סליחה. קית' ואביבה נחטפו מקיבוץ כפר עזה. אביבה שוחררה בעסקה היחידה, ועסקה זו מילה מגונה בשבילי, זה לא חלקי חילוף לאיזה משהו, סחר מכר – לא, זה בני אדם. אביבה חזרה הביתה, חיבקנו אותה והיא יום-יום 24/7 עובדת להחזיר את בעלה, אחי, קית'. אני וקית' גדלנו בתפוצות. אנחנו גדלנו במשפחה יהודית ציונית, משפחה גאה, משפחה שידעה ערכים, שיודעת ערכים והיא ידעה שארץ ישראל זה הבית שלנו. זה המקום שבו אנחנו צריכים להיות. בבית של ערכים בראש ובראשונה מקדשים חיים. כן, יש אנטישמיות, אני גדלתי עם אנטישמיות. במדינה שבה גדלתי – צפון קרוליינה – כשהייתי צעיר היו מכסות לסטודנטים יהודיים באוניברסיטאות. לא רק שחורים, גם יהודים. גם אקדמיה. חווינו את זה. אבא שלי היה פרופסור. חווינו. לא נעים, לא טוב. הייתה אנטישמיות, יש אנטישמיות, תהיה אנטישמיות – אני רוצה כן לשנות את זה אבל לחזק את המילים שקית' עלה לישראל והורד למנהרה. קית', עדיין, 283 ימים לא בבית שלו. הבית שלו נהיה מנהרה בעזה. אני לא מזלזל בתופעה של אנטישמיות, אבל גם מחזק את המילים שאני לא מזמין אף אחד או אחת, לא משנה המצב שלו או שלה, לבוא אלינו לארץ ישראל למציאות של טראומה, פוסט טראומה. המשפחה של קית' ואנשי כפר עזה 15-20 שנה בטראומה. זה העצים ב-7 באוקטובר, אבל החיים בלתי נסבלים כבר הרבה זמן. עכשיו אנחנו, כל המדינה, יותר מתשעה חודשים במציאות שלא מתקבלת על הדעת. אסור לנרמל. והנה, אנחנו יושבים ובאיזשהו אופן הנרמול ממשיך. אני לא בא להעליב את אף אחד בחו"ל, הייתי בחו"ל, הייתי בתפוצות, אבל באמת מדינת ישראל, ממשלת ישראל, כולנו מסביב לשולחן הזה – אם לא נחזיר את החטופים והחטופות מחר, מחרתיים, אם לא נתעשת ונקבל את המתווה שעל השולחן, אם נשתדל לא שוב לעבור אירועים של יום שבת, שאני לא יודע מה זה עושה לסיכויים להחזיר את קת' הביתה, אבל קית' לא בבית. זאת העובדה. קית' ו-120 החטופים והחטופות לא בבית. כל מי שקם בבוקר, כל מי שהולך לישון – זה הדבר היחידי שצריך להיות כנגד העיניים. אנחנו נסתכל במראה ואנחנו רוצים לראות מדינה שראויה לאזרחיה וראויה להביא לכאן עוד יהודים שבאים ממצוקה. אז לבוא ממצוקה למצוקה עוד יותר קשה – זה לא נראה לי תוכנית עבודה. מבקש מכל אחד ואחת שוב לעשות ולפעול ליום יותר טוב. יום יותר טוב וניצחון, שזו גם מילה מגונה, זה שהחטופים בבית ושהמדינה מתחילה להשתקם. כולנו חייבים לעבור שיקום. גם מי שלא מזהה את זה אצלו הוא בטראומה. כולנו צריכים שיקום, וזה יגיע רק כשקית' וכל החטופים והחטופות בבית. אלה שבחיים לשיקום שאני לא יודע לתאר אותו, אני רואה מה אביבה עוברת, ואלה שלא בחיים לקבורה שמגיעה לכל אזרח בכל העולם – קבורה בבית. זה דבר שהוא מובן מאליו. תודה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה רבה. מתפללים כולנו יחד. << אורח >> יהודה סלומון: << אורח >> שלום לכל המכובדים סביב השולחן. שמי יהודה סלומון, אני מקיבוץ פלמ"ח צובה בהרי ירושלים. אני חבר של משפחת סיגל ומשפחת בוכשטב. בוכשטב זה יגב בוכשטב שנמצא בידי החמאס, אשתו שוחררה באחת הפעימות. אני כאן קודם כל כדי להציע לכבוד יושב-ראש הוועדה, כמו שהצעתי גם בוועדה הקודמת – שמעתי שאתה מדבר על התאריך העברי והלועזי וכן הלאה – להוסיף בפתיחת כל ישיבה, בכל ישיבות הוועדות של הכנסת להוסיף את מספר הימים מאז ה-7 באוקטובר ואת מספר החטופים שנמצאים עדיין בידי האויב השטני. זה יהיה אקט קטן וסמלי, לא פוליטי, פשוט אמירה של "אנחנו זוכרים את הדבר הזה, אנחנו זוכרים את המציאות המטורפת הזו, ההזויה הזו, הבלתי-מתקבל על הדעת" – זוכרים אותה על ידי מעשה קטן של הודעה, ושגם בטופס של הפרוטוקול שמתפרסם יופיע הדבר הזה, שבדברי הימים של מדינת ישראל הדבר הזה יצוין בכל פרוטוקול. זה המעט שאפשר לעשות. אני לא שומע עשרות חברי כנסת מ-120 החברים הנכבדים עומדים מול הטלוויזיה מול המראיינים ומביעים את השתתפותם באופן יום-יומי. אני כאן כדי שהדבר הזה, המציאות הזו לא תהיה נורמלית. היא לא נורמלית, היא בלתי אפשרית. אני כאן כדי להגיד שמדברים על ניצחון אבל מה שעומד בבסיס הניצחון, בבסיס היציאה לכל מאבק, לכל התמודדות מול מציאות, ואנחנו בשכונה הזו במזרח התיכון נהיה עוד שנים ארוכות כנראה במציאות שנצטרך להיות חזקים ומצוידים במיטב הנשק, במיטב הלוחמים, אבל אנחנו חייבים את הבסיס המוסרי. הבסיס המוסרי הוא שאנחנו עושים את כל שיש לאל ידינו להוציא אנשים משביים, לפדות את שבויינו ממקום שבו הם נמצאים. אנחנו לא מדברים אפילו רק על חיילים, אנחנו מדברים על אזרחים שנחטפו מביתם. על ילדים, על סבים. רבותיי, זה לא עולה על הדעת שאנחנו נעבור לסדר היום יום אחרי יום 283 יום ולא מבינים שלמושג "בכל מחיר" – כן, אנחנו כנראה נילחם עוד שנים ארוכות באויבים שיצוצו מכאן או משם, אבל בלי הבסיס הזה, בלי הידיעה שאנחנו ערבים לאחינו, זה לזה, ולא משנה מה המשנה הפוליטית שלנו – בלי הדבר הזה אנחנו מוחלשים. תודה לכם. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה רבה. מכאן נמשיך לדיון שהתחיל בנציגים מצרפת. אריאל קנדל, בבקשה. << אורח >> אריאל קנדל: << אורח >> כן. אני רוצה כן לפתוח, כבוד יושב-הראש, בתפילה שהחטופים יחזרו. אם מתעסקים ב'שבו בנים לגבולם' אז כמובן שהדברים קשורים, ולפני הכול החטופים. אני אהיה מאוד קצר. היו כמה דוברים פה בכל מה שקשור לצרפת בשנים האחרונות ובהווה, ואני אגיד שנראה לי שלפני כמה שנים היית מנכ"ל המשרד, כבוד יושב-הראש, כשדובר אז על 'צרפת תחילה', אם אני לא טועה. עוד פעם יש הזדמנות להביא לפה 50,000 עולים. אני לא יודע בדיוק מי הנציגים שדיברו מצרפת, אני מכיר את חלקם, לא כולם, אבל להגיד לפורום הזה שעלייה היא לא תשובה, בעיניי זה מתחיל להיות בדיחה לא טובה. אני רק אגיד לפורום, למי שלא יודע: אתמול, לגמר היורו, הוסרט סרטון במאות אלפי יורו, זה עולה די הרבה כסף הדבר הזה, נראה לי. במחצית – שם הראו סרטון של כמה דקות שבו רואים את הקהילה היהודית בצרפת מורידה מזוזות, מורידה שמות משפחה מתיבות הדואר. זאת בעצם התגובה של הקילה והדבר הזה לא יכול להיות. אנחנו היום במצב שהמצב צריך להיות ברור לכולם – כולם יודעים שיש הזדמנות להביא לפה 50,000 עולים. אני אומר את זה כבר הרבה שנים ואני ממשיך להגיד שהמספרים נכונים. יש הזדמנות אמיתית להביא לפה לא פחות מ-50,000 עולים מצרפת מחר בבוקר, אבל כדי שזה יקרה צריך תוכנית. לא נראה שהייתה אף עלייה לפה בלי תוכנית, ואם ממשלת ישראל לא תעשה תוכנית, לא תביא תוכנית לשולחן, האנשים האלה פשוט לא יגיעו. אז אפשר עכשיו להסביר למה ולמה זה ככה, יש כאן אנשים שחושבים שאנשים יעלו למטוס מחר בבוקר – זה לא המצב. אפשר להביא לפה 50,000 עולים בתוכניות שקשורות לכל מיני דברים – תעסוקה, חינוך, דיור. אנחנו כנראה נציל את היהודים האלה ממה שקורה בצרפת. ההבדל היחיד מהעבר הוא שאם בעבר היו אנטישמיים בצרפת אז עכשיו גם הפוליטיקאים הצרפתיים מתחילים להיות אנטישמיים ללא בעיה. הממסד הצרפתי מתחיל להיות אנטישמי. אנחנו עדים למצב במשרד החינוך של כל מיני מורים שמרשים לעצמם לתת ציונים לתלמידים יהודים בצרפת שהם מתחת לכל רמה. ולכן אני קורא לממשלת ישראל להביא תוכנית להביא לפה 50,000 עולים, נקודה. אין אופציה אחרת. זה הסיפור. אם לא, כבוד יושב-הראש, עודד, אנחנו נתאסף פה עוד הרבה פעמים. ואני מציע להזמין לפה בקרוב את השר, את המנכ"ל, את הסוכנות. אני רואה שאריה פה, מאופק ישראלי – תודה שבאת. פשוט הגיע הזמן. תודה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה רבה. ד"ר דב מימון. אני רק רוצה לכוון עוד פעם – הדיון הזה עוסק קודם כל בעלייה באנטישמיות, הדיון הבא יעסוק בנושא של תוכנית עליית חירום נוכח אירועים שקרו. זאת אומרת, זה דיון מבוא לדיון הבא. בבקשה. << אורח >> דב מימון: << אורח >> כן, נדבר אחר כך על עלייה, אם כי אני חותם על כל מילה שאמר אריאל. קודם כל אני רוצה להגיד ששלומית פנתה אליי ביום שישי ואמרה "תמצא לי אנשים עם עדויות. אנחנו רוצים שאנשים ישמעו ישירות". פניתי ל-12 איש בזכות פרדריק פשטר שעזר לי – אנשים אמרו לי כן, כן, כן, אחר כך חזרו אליי ואמרו "אני מעדיף שלא" – אמרתי "בלי שם, בלי זה, לא יראו מצלמה", אמרו "לא, לא, לא". בסוף אמרו "אני מפחד, יכול להיות שתהיה נקמה מהשכנים". כל האנשים, אנחנו יודעים ש-25% מהיהודים בצרפת הותקפו מאז ה-7 באוקטובר. אז אני רוצה להסביר טיפה את המערך הגדול שקורה – היהודים בצרפת נמצאים בין הסדן לפטיש. הם נמצאים מצד אחד של אסלאם קיצוני, צריך להבין שהוא עובד ב"סופט פאוור" (עוצמה רכה) ו"הארד פאוור" (עוצמה חזקה). ה-"הארד פאוור" זה ג'יהאד – יש לנו בצרפת 600 אנשים שלחמו בדאעש, ריצו את עונשם בצרפת והם שוחררו והם מסתובבים חופשי. תחשבו על זה. יש 800 אזורים שלשם המשטרה לא נכנסת. יש שם 50,000 איש בשנה, היו מהומות של חמישה ימים בשנה שעברה שהופסקו לא בגלל המשטרה, כי המשטרה לא ידעה להתמודד, אלא בגלל הסמים. כל העסקים אמרו שזה לא טוב לעסקים. ב-500 ערים בצרפת היו מהומות. 50,000 צעירים יצאו לרחובות מתוך המוסלמים שיש בצרפת. אז מצד אחד יש את האסלאם הקיצוני. זאת אומרת, זה לא משנה מה יהיה הניצוץ שיתפוצץ, אנחנו כאילו ב-6 באוקטובר בצרפת. לא קרה כלום ב-5, לא קרה כלום ב-4, לא קרה כלום ב-3 – אנחנו מקווים שעדיין לא יקרה כלום גם היום וגם מחר. אבל אנחנו יודעים, 50% מהצעירים המוסלמים בצרפת, מדובר על יותר משני מיליון איש שהם בעד מדינת שריעה. זאת אומרת, האסלאם הקיצוני רוצה לכבוש את אירופה. מאז ה-7 באוקטובר יש להם רוח גבית, והם עושים את זה, כמו שאמרתי – ג'יהאד ואיום על מהומות, כמו שאולימפיאדה עכשיו אומרים: אם אתם לא נותנים לנו את כל מה שאנחנו רוצים אנחנו לא ניתן לכם אישורי הגירה ואזרחות וכל מיני הטבות ומסגדים וכולי. אנחנו פשוט מאיימים. זה הג'יהאד, זה ה-"הארד פאוור". ה-"סופט פאוור" זה כשהם נכנסים עם עניבה וחליפה, נכנסים לכל עמדות המפתח בכל מקום ומקום. זו הרוח הגבית, כמו שאמר יושב-הראש. הדגל שלהם זה כבר לא הדגל האדום של השמאל הקיצוני, זה דגל פלסטין. והם כמובן מנצלים את הדבר הזה כדי לקדם את האסלאם שלהם. מצד שני יש לנו את הימין הקיצוני, שהוא לא כל כך חמוד ליהודים, למרות כל המאמצים שהם עושים כדי להראות את ההכשר, אנחנו יודעים שבתוכם יש גורמים. זאת אומרת שליהודים בגדול אין הרבה סיכוי. זה לא אומר שמחר יקרה משהו, ואנשים לא רואים, יש את מה שנקרא תסמונת האישה המוכה – כל פעם מורידים את הראש, מורידים עוד פעם את הראש, מסתירים. יש פה מספרים שהוציאו מהדוח של האיחוד האירופי, זה לא גוש יהודי, על כל אירופה, עודד, על כל אירופה – 75% מהיהודים באירופה מסתירים בהזדמנות את הסממנים שמראים שהם יהודיים. וזה היה לפני ה-7 באוקטובר, המספרים האלה. מה-7 באוקטובר אנחנו רואים שזה כמעט 100%, כולם מורידים את הראש ומסתירים את זה. אז המצב הולך להיות חמור וחמור, ומספיק איזשהו ניצוץ של איזה בית ספר שמתפוצץ בעזה או במקום אחר – יכול לקרות כל דבר. אנחנו לא יכולים לשלוט על הדבר הזה. היהודים בעצמם חיים, זו אסטרטגיה של הישרדות בהכחשה ולכן לא יודעים, אבל יש פה, אנחנו רואים את זה. פרדריק סיפר לי בכל מקום ואני שומע את זה מכל האנשים – אנשים בינוניים, אנשים בשכבה הבינונית בצרפת לא יכולים לעלות לארץ בגלל עלות הנדל"ן. אם אין תוכנית עלייה שמשלבת את הדיור ואת החינוך ואת כל הדברים שאנחנו מכירים – זכיתי להיות עם יושב-ראש הוועדה בכתיבת 'צרפת תחילה', ואנחנו אומרים שצריך 'צרפת תחילה' בטח עכשיו, ועכשיו יש לנו הזדמנות גם מבחינת מדינת ישראל להביא את האנשים האלה, ועם כל מה ששמענו מהחטופים, ואני לגמרי מכבד את מה שהם אומרים. היה שם, כשהיו מהומות והיו פוגרומים היו יהודים שבאו להציל אותם. בצרפת אם יקרה משהו, חס ושלום, המשטרה לא תבוא להציל אותם. המצב, אפילו אם נראה לנו שהכול שקט וקשה לדמיין את זה כי זה מעבר לכל השגה של חשיבה אנושית, אבל המצב הוא שיכול לקרות כל יום איזשהו פיצוץ ואנחנו לא יודעים מה יקרה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה רבה. יש פה מעמותת "לך לך" שני נציגים – תבחרו מי ידבר, יושבת-ראש העמותה או המנכ"ל. בבקשה. << אורח >> נילי נאהורי: << אורח >> אני אדבר. היום צרפת נכנעה כפי שהיא נכנעה במלחמת העולם השנייה, ואפילו אם היה רוב שלא רצה בכך הם לא אמרו שום דבר. היום צרפת נכנעה לאסלאם. וכפי שאדוני יושב-הראש תיאר יש אנטישמיות ברחוב ויש הפגנות עם דגלי פלסטין ויש קריאות מוות ליהודים ומוות לישראל, ויש צייד נגד יהודים. אפילו בשכונות היוקרתיות ביותר יש כיתובים על הבניינים "כאן גרים יהודים", במיוחד בקומה השלישית. ויהודים אכן מורידים את המזוזות. זה תקדים שלא היה קיים. היהודים היו גאים להיות יהודים והיום הם מסתירים את זהותם. הסרטון עליו דיבר אריאל – בושה וחרפה שמראים תמונה של יהודים מפוחדים, מבוהלים, מתוסכלים, שבעצם יש תשובה אחת וזו ישראל, אבל זו התמונה עכשיו שמשדרים על היהודים – יהודים של הגטו. וזה באמת מאוד קשה לראות. ויש גם כן אנטישמיות מדינית. זה מתחיל בהצעות החלטה במוסדות הבינלאומיים של ממשלת צרפת, זה ממשיך באיסור של החברות הישראליות להשתתף בירידים בינלאומיים, כמו"Eurosatory", לאחרונה. יש אנטישמיות מדינית גם כן. במשטרה יש 30% עד 40% מוסלמים – הם לא יזיזו למען היהודים. הם לא זזו כשמישהי, גברת שרה חלימי נרצחה בבניינה והמשטרה הייתה בבניין, שמעו "אללה אכבר" ולא נכנסו לדירה כדי להציל אותה. זה מה שיקרה. אני גם ממשיכה את מה שאמר מר מימון – יש לי מישהו מאוד קרוב אליי, נער יהודי בן 15 הותקף על ידי חמישה רעולי פנים במטרו ברובע ה-16 – רובע מאוד יוקרתי. תקפו אותו עד שהוא צעק "תחיי פלסטין". אף אחד במטרו לא זז. אף צרפתי לא בא לקראתו. הם לא יזוזו כדי להציל את היהודים, ולכן אנחנו חייבים להציל אותם. אני בטוחה, ואבא שלי, ז'אק קופפר זכרונו לברכה, שהיה המנהיג הציוני הגדול של הקהילה היהודית בצרפת במשך עשרות שנים, היה אומר שאנטישמיות היא לא מחלה שאפשר לרפא – היא רוע שחייבים להיאבק בו. הבעיה היא שהיום הזמן הזה תם. אי אפשר עכשיו להיאבק נגד אנטישמיים, נגד האסלאם. מדובר בתאים חמושים. אין אפשרות לקהילה היהודית לשרוד. ואני לא חושבת שמדובר רק ב-50,000 יהודים שצריך להציל, עכשיו זה כל הקהילה שצריך להציל. חייבים להציל אותם, חייבים להעלות את כולם הביתה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה רבה. אני רק אציין שאמר מקודם הרב שדיבר מצרפת שאוהבים את התרבות הצרפתית, וזה בדיוק גם בגרמניה – יהודים אהבו את התרבות הגרמנית ואת המוסדות האקדמיים והרגישו שהם גרמנים בהרבה מאוד מובנים. << אורח >> נילי נאהורי: << אורח >> אם שמתם לב, סליחה, הייתה הבחנה מאוד ברורה בין ראשי הקהילות והרבנים, כביכול, לבין אנשי הקהילה. אנחנו בתוכנית "לך לך", זו תוכנית של עלייה קבוצתית ואנחנו בקשר עם הקהילה עצמה. ראשי קהילות של צרפת, סליחה, אבל למעט חריגים בודדים, מדובר במרגלים מודרניים. הם לא יגידו לקהילה לעלות ואנחנו לא צריכים לשמוע אותם. הגלות זו מחלה. מחלה של 2,000 שנות גלות. זה גורם נזק ליהודי שחי בגלות – הוא חושב שלא צריך להציל אותו. אנחנו חייבים להציל אותם, הקהילה רוצה לעלות לארץ ואנחנו חייבים לעזור להם. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> כן, יש פה סוג של ראשי קהילות שהרבה יותר חשוב להם הרבה פעמים לשמור על הקהילה מאשר האנשים. << אורח >> נילי נאהורי: << אורח >> בדיוק. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> ג'ולי קייט, מחזיקת תיק הקליטה בעיריית באר שבע. << אורח >> ג'ולי קייט: << אורח >> אני באמת אדבר בכובע של מחזיקת תיק הקליטה, כי בסופו של דבר אנחנו מבינים שהפתרון לאנטישמיות הזו שהרימה ראש הוא להעלות את אותם היהודים לארץ. אבל, לרגע החזרת אותי בתחילת הישיבה כשדיברת על הילדה בת ה-12, החזרת אותי לעצמי בגיל 12 בליטא, בווילנה, מסתובבת עם אבנים בכיסים כי הייתי מותקפת ברחובות על ידי אנשים ליטאים אנטישמיים שלא פספסו שום הזדמנות לשבור לנו את החלונות. הציתו אנשים מולנו ברחוב. אני זוכרת שהייתי יוצאת מבית הספר היהודי שבו למדתי ומקייטנות חב"ד שבהן ביקרתי, אני זוכרת שהייתי יוצאת ורואה גרפיטי של שנאה כל הזמן על הקירות שכל הזמן המנהל היה עומד ומוחק אותם. ושהסתכלנו לצדדים כי כל הזמן פחדנו שאיזו חבורה תתקוף אותנו. למה אני אומרת את זה? האנטישמיות הזאת לא הופיעה פתאום, היא תמיד הייתה. היא הייתה מאז ומתמיד, ועכשיו פשוט אנשים הורידו מסכות ולכן היא הרימה ראש. אני רואה שיש פה לא איזושהי הומניטריה גדולה או איזו הומניות גדולה שקמה פתאום ואנשים התחילו ממש לרחם על תושבי עזה המסכנים, כי איפה היה "all eyes on Yazidi women" או "all eyes on Rwanda" או "all eyes on Kyiv and Odessa" - גם את זה לא ראיתי יותר מידי , אבל ברגע שיהודים נכנסו לתמונה פתאום כולם נהיו רחמניים בלב. וכשאני השתתפתי כמתנדבת במערך ההסברה הלאומי, שאגב, ככל שידוע לי עד היום פועל על מתנדבים וזה מאוד-מאוד עצוב – אנשים מדהימים, סופר מוכשרים, אבל לא מתנדבים אמורים לעשות את זה, אבל זה כבר נושא אחר. אני זוכרת שאני עברתי על הטוקבקים, לא של בוטים אלא של אנשים אמיתיים, וראיתי בטוקבקים האלה שנאה טהורה כלפי יהודים. אין פה שום קשר לאיזשהם רחמים או התחשבות או איזושהי התקוממות נגד מה שקורה בעזה. ברור לגמרי שזה תירוץ. ואני מבינה שבסוף הדרך היחידה להגן על אותם אנשים, ועם כל הצער שכן, גם כאן לא בטוח, גם כאן יש אנשים שסובלים, וגם כאן אנחנו לא תמיד יודעים להגן על האזרחים שלנו – את זה כבר ראינו – אבל זה הבית היחידי של יהודים ואין לנו בית אחר. ואני גם כן אתייחס בקצרה ממש לעניין של עלייה כמי שמחזיקה את תיק הקליטה בעיר שלי. הנגב היום בבעיה דמוגרפית גדולה – אנחנו יכולים לתפוס פה שתי ציפורים במכה. אנחנו גם יכולים ליישב את הנגב, כי אנחנו באמת בסכנה גדולה דמוגרפית בנגב, ועל הדרך גם לקלוט בעתודת קרקע יחידה בישראל באמת מספר גדול של עולים ולספק להם עבודה ולספק להם בית. אבל אנחנו צריכים לקבל כלים כי אנחנו בתור רשויות מקומיות, בתור מחלקות קליטה ברשויות מקומיות, לא מקבלים מספיק כלים בשביל לקלוט את העולים, בשביל לתת להם תעסוקה ראויה, בשביל לספק להם תהליך של קליטה כמו שצריך. אנחנו לא מקבלים כלים, אנחנו לא מקבלים מספיק תקציבים, וכתוצאה מזה העולים לא רוצים להגיע לכאן. אנחנו צריכים פיתוח תוכניות. תודה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אנחנו נתייחס לזה בדיון הבא. תודה רבה. הרב ג'וש ווינברג. אחריו ארצה התייחסות של המל"ל על ההיערכות מבחינת המדינה בהיבט הזה. << אורח >> יהושוע ויינברג: << אורח >> שלום וברכה, תודה רבה ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת עודד פורר. אני מייצג את התנועה הרפורמית בצפון אמריקה, התנועה היהודית הדתית הכי גדולה והכי נפוצה בצפון אמריקה – כ-1.8 נפשות מזדהים כיהודים רפורמיים. כבוד הוא לי להגיע לוועדה. וקודם כל חשוב לציין שאנחנו כתנועה וכל קהילותינו מתפללים יום-יום ומחזיקים את כל משפחות החטופים בליבנו, ואנחנו מתפללים יום-יום לשיבתם המהירה. מקווה שעוד מעט נשמע בשורות טובות בעניין. כשמדובר בעליות שונות וגלי עלייה של אנטישמיות, כמובן אנטישמיות תמיד הייתה, בין בגלוי ובין בסמוי. אני אציין שבשנים האחרונות, ראינו עלייה רצינית בשנת 2016, ואנחנו יודעים מה גרם לזה כמובן – ראינו שני מקרים של טבח בבתי כנסת, בפיטסבורג ובעיר פאוויי בקליפורניה, שפשוט יהודים נטבחו בזמן תפילת שבת. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> איך היה היחס של השלטונות בארצות הברית בהיבט הה של מאבק באנטישמיות? איך היחס? איך היית מגדיר את ההתייחסות? שמענו פה על המשטרה בצרפת ועל הבעייתיות שיש שם, אם זה ש-30% מהמשטרה זה מוסלמים. << אורח >> יהושוע ויינברג: << אורח >> כן, אצלנו זה לא ככה, ואנחנו מנסים לעבוד יחד עם כוחות הביטחון, בין אם זה המשטרה או ה-FBI כדי להבין מתי זה פשע שנאה ומתי זה לא, אוקיי? כשדברים קורים בשם העליונות הלבנה והתנועות האלה אנחנו עובדים מאוד קשה יחד עם הליגה נגד השמצה כדי להגדיר את זה כפשע שנאה. אני חושב שאנחנו, יש לנו הישגים בעניינים האלה. כמובן שאחרי ה-7 באוקטובר הרבה מאנשינו, שאנחנו קהילה ליברלית פרוגרסיבית שעובדת למען צדק חברתי גם פה וגם בצפון אמריקה ואנחנו בעלי ברית וחברים טובים ושותפים עם מלא ארגונים בכל מיני סוגיות שונות – יחד עם זאת, ב-7 באוקטובר אנחנו התעוררנו לגלות מי חברינו ומי לא. מי בעדנו ומי מהר מאוד בא להאשים אותנו, להאשים את הקהילה היהודית ואת ישראל בכל מה שקרה, והפיל עלינו את התיק, הלביש עלינו את כל מה שהם רואים כרוע. יחד עם זאת, לסיכום, אנחנו צריכים לחזק את הקהילה בפעילות למען וקשר לישראל, קשר ליהדות. ראינו תופעה, אני אגיד את זה באנגלית – October 8th jews (יהודי ה-8 באוקטובר) – אלה שהתעוררו ב-8 באוקטובר וראו שהם צריכים את הקהילה, הם צריכים את הקשר. הם צריכים את זה. והם אמרו "וואלה, הם נגדנו ואנחנו נשמח לעבוד יחד בעניין הזה". << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה רבה. אני קודם כל רוצה לדעת, אני לא מצפה שתפרטו את התוכניות המפורטות, אבל אחד - האם זה נמצא על השולחן ואיזה קשר יש לכם מול הקהילות השונות בהיבט הזה של הגנה על הקהילות היהודיות. << אורח >> אייל מנדלבאום: << אורח >> טוב, אני אייל מנדלבאום, ראש ענף אירופה ואגף למדיניות חוץ במל"ל. אני רק אגיד שאני יכול לדבר על נושא האנטישמיות, על נושא הקליטה - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> לא, לא על הקליטה, על הקליטה אתה לא צריך לדבר. << אורח >> אייל מנדלבאום: << אורח >> בסדר. לגבי אנטישמיות אנחנו עובדים תחת הובלה מלאה של משרד החוץ ומשרד התפוצות. יש בינינו שת"פ, התחלנו לפני חודשיים אפילו ברמה מאוד פרטנית. אנחנו ביקשנו דרך משרד התפוצות שירכזו לנו מקרים פרטניים שבהם יהודים לא קיבלו סיוע מהרשויות ואנחנו רוצים להעלות את זה בשיחות מנהיגים, ככל שיהיו כאלה. אני לא יכול לתת לך מקרים שבהם זה נשא פרי אבל זה נושא שהוא מאוד חשוב. לכן שמנו אותו - - - << אורח >> אריאל קנדל: << אורח >> אני עוצר אותך שנייה – יש מחקר באיחוד האירופי, כן? לא הסוכנות, לא מדינת ישראל, לא כלום – 80% מהיהודים שמותקפים היום בצרפת לא מדווחים למשטרה כי הם פשוט מפחדים מתגובות הנגד. סתם שתדעו. אני אשלח לך את זה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> למה שזה לא יעלה יזום בשיחות עם מנהיגים? << אורח >> אייל מנדלבאום: << אורח >> עולה, עולה. יזום. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> נגיד, דרישה גם לפרסום ממשלתי במדינות השונות. יש ממשלות שעושות את זה, יש ממשלות שכן נאבקות בתופעה הזאת, שיותר מחויבות. << אורח >> אמיר ענבר: << אורח >> הנושא הזה עולה. אין כמעט שיחה, בניירות שאני רואה שמעבירים לראש הממשלה בשיחות עם אנשים שהוא מדבר איתם, הנושא של ההגנה על הקהילות, השמירה על הקהילות – הנושא הזה עולה. מעבר לזה עכשיו מתנהל, ואני מניח שהודיה ממשרד התפוצות תציג את זה – מתנהלת עכשיו, בחודשיים האחרונים, עבודה מאוד משמעותית של מספר משרדי ממשלה. גם משרד התפוצות, משרד החוץ, המל"ל וגורמים נוספים להכין איזושהי תוכנית פעולה אקטיבית לחיזוק הקהילות. מחוסן קהילתי דרך מיגון הקהילות. מיגון פר אקסלנס. הודיה תוכל להציג, יש איזו טיוטה שרצה עכשיו יחד עם האוצר. עוד צריכים לתקצב את זה אבל זה משהו שמדינת ישראל תיתן בו את הערך המוסף שלה. ויש לנו ערך מוסף לתת לקהילות. אני שם רגע בצד את הנושא של עלייה – בהינתן מצב שהקהילה נשארת, מה אנחנו יודעים לתת לקהילה כדי לחזק אותה. אני חושב שהודיה - - - << אורח >> פרדריק פשטר: << אורח >> אבל אתם לא מתייחסים בכלל להתבוללות של הקהילה? של הצעירים? << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> לא, זה לא העניין עכשיו. << אורח >> פרדריק פשטר: << אורח >> זה ממש עניין. כי המקרה של האונס של הצעירה, זה לא מישהו שהיא לא הכירה – זה חבר שלה. הסתובבה איתם. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> ברור. זה נושא אחר. הודיה, משרד התפוצות. אני רק אציין שהממשלה עוסקת באבטחה ויש את קרן הקהילות. זה לא משהו שאין. << אורח >> אמיר ענבר: << אורח >> לא, זה בנוסף. את הנושא הזה אני מכיר היטב. << אורח >> הודיה שטיגליץ: << אורח >> תודה רבה, כבוד יושב-ראש הוועדה, על כינוס הפורום החשוב הזה. אז אני אוסיף כמה נתונים. דיברו כאן על צרפת ואני אוסיף כמה נתונים יותר רחבים – כמו שאמרנו, זה לא חדש, בשנים האחרונות יש עלייה מטורפת במספרי התקיפות האנטישמיות. אנחנו רואים מאז ה-7 באוקטובר עד לתחילת השנה הנוכחית עלייה של פי 6 בתקיפות אנטישמיות בהשוואה לחודשים ינואר עד ספטמבר. במיוחד באירועים האנטישמיים האלימים. 360% עלייה כאשר מתוכם 48% נוגעים ישירות למלחמת 'חרבות ברזל', ורצח של מעל 10 יהודים בעולם. גם הפלטפורמות החברתיות – אנחנו רואים הפצה והטמעה של רעיונות אנטישמיים ועלייה בכמות אזכורי פעילות נגד יהודים או התייחסות שלילית ליהודים של 1,200%, בסדר? העלייה הזאת היא עלייה גדולה מאוד ואנחנו מבינים, בסדר? אנחנו מבינים את המצב שהקהילות היהודיות מתמודדות איתו. יחד עם זה, עם גורמי המקצוע אנחנו מבינים שיש פה התערבות איראנית מאוד-מאוד גדולה באמצעות "פרוקסי" בכל רחבי העולם. גם הג'יהאד העולמי עולה. יש חששות מאוד גדולים לקהילה. כפי שאנחנו רואים המגמה הזאת לא הולכת לרדת גם אם תסתיים באורח פלא - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> את המגמות אני חושב שכבר הבנו, השאלה היא מה עושים. << אורח >> הודיה שטיגליץ: << אורח >> אוקיי, אז המשרד מוביל ומקדם באופן רחב את תחום המאבק באנטישמיות וחוסן וביטחון הקהילות. יש שני דברים מרכזיים שאנחנו עוסקים בהם עכשיו. הדבר הראשון זה הקמת חמ"ל למאבק באנטישמיות שבעצם עוסק בניטור שיח ברשת של מגוון רחב של מערכות טכנולוגיות והקהילות היהודיות, שיהיה איזשהו גורם שהוא מוקד לאיסוף והפצת ידע גם לגורמי חברה אזרחית, גם - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> איפה החמ"ל הזה עומד? איפה זה נמצא כרגע? << אורח >> הודיה שטיגליץ: << אורח >> החמ"ל אצלנו במשרד. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> לא, מה הסטטוס? הוא קיים? הוא פעיל? << אורח >> הודיה שטיגליץ: << אורח >> השבוע יש פגישת עבודה ראשונה. זה אחרי שסגרנו הסכמים עם חברות, אחרי שכבר יש לנו את המקום. החמ"ל הזה בשיתוף כלל משרדי הממשלה שעוסקים בנושא וארגוני חברה אזרחית, אוקיי? הדבר השני זה כמו שהזכיר אמיר – תוכנית לאומית אחודה למאבק באנטישמיות וביטחון הקהילות היהודיות בתפוצות. זה מסמך שבשיחה עם המל"ל לפני חודש וחצי הגשנו. ישבנו גם עם משרד החוץ וכלל המשרדים וכלל הגופים שעוסקים בתחום הזה מבחינת משרדי הממשלה. התוכנית הזאת בעצם באה ואומרת אנחנו יודעים שמצב הקהילות היה לא טוב קודם אבל מאז ה-7 באוקטובר אי אפשר להתייחס לזה כמו שזה היה אז, ולכן מיפינו את כלל הפעילות שמתרחשת מטעם משרדי הממשלה, ומיפינו מה הדברים שאנחנו צריכים לעלות בהם רמה ולשים לב אליהם יותר ולהתייחס - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> מתי הם יקרו? אנחנו תשעה חודשים מאז ה-7 באוקטובר. אני את הנושא הזה ביקשתי לדעתי ב-4 דיונים שונים שהתקיימו כאן, חלקם חסויים. האנטישמיות לא מחכה. זאת אומרת, לקצב הפעילות של הממשלה האנטישמיים לא ממתינים. והאירועים רק הולכים ומחריפים. אז השאלה היא מתי הדברים האלה יצאו מהכוח לפועל. שיחות, דיברנו, עשינו, מיקדנו, אספנו, ראינו, שמענו – תכלס. << אורח >> הודיה שטיגליץ: << אורח >> אז תראה, את התוכנית הזאת התחלנו באמת לפני חודש וחצי ומאז קידמנו מאוד. בסוף שבוע שעבר הייתה לנו שיחה עם אגף תקציבים לגבי העניין הזה – ממש להוציא את זה מהכוח אל הפועל. להתחיל לתקצב את העניין הזה - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> כמה כסף דרוש? << אורח >> הודיה שטיגליץ: << אורח >> מדובר שם על 250 מיליון שקלים תוספת. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אוקיי. << אורח >> הודיה שטיגליץ: << אורח >> זה לא הרבה - - - << אורח >> אריאל קנדל: << אורח >> ב-100 מיליון, כבוד יושב-הראש, אנחנו מביאים 50,000 עולים לישראל. << אורח >> הודיה שטיגליץ: << אורח >> בסדר, אבל בסוף תפקידנו כמשרד התפוצות הוא - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> לא, בסוף זה תפקיד הממשלה. הממשלה צריכה להחליט. << אורח >> הודיה שטיגליץ: << אורח >> חד משמעית. << אורח >> אריאל קנדל: << אורח >> שיחליטו. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> לא נעים לי לומר אבל אם ישימו 250 מיליון שקל במשרד הקליטה כנראה שזה יישאר אותו דבר. צריכה להיות פה איזושהי החלטה ממשלתית על תוכנית לאומית ספציפית שמרכזת את הדברים. אוקיי, יש עוד משהו שאת רוצה להוסיף לסיכום? << אורח >> הודיה שטיגליץ: << אורח >> אני אומרת, אנחנו מול אגף תקציבים. במידה ובאמת זה לא יתקדם נגיע להחלטת ממשלה ונראה איך מתקדמים עם זה. אני אומרת, יש כלל פעילויות שכבר המשרד עושה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> כן, את זה אנחנו מכירים. בסדר גמור. אלון, הליגה נגד השמצה. << אורח >> אלון קובה: << אורח >> הליגה נגד השמצה – ארגון שקיים מעל 11 שנה ונאבק באנטישמיות, וגם עשרות שנים מודד את מצב האנטישמיות בעולם, כמו שאתה מכיר היטב, כבוד יושב-הראש. ולכן אנחנו יודעים שהמגמות שאנחנו רואים בחודשים האחרונים מאז ה-7 באוקטובר הן לא פחות מצונאמי של אנטישמיות. אנחנו רואים שכל קהילה יהודית ישראלית בעולם חוותה מאז ה-7 באוקטובר איזשהו אירוע של אנטישמיות. דיברנו הרבה על צרפת, שבאמת יש שם מעל 1,000% מה-7 באוקטובר עד סוף דצמבר עלייה, אבל גם בגרמניה 320% עלייה; אוסטריה – 300%; ברזיל – 961%; הולנד – 818%. הכול זה עלייה במקרים של אנטישמיות, מעבר לארצות הברית וצרפת, שהן הקהילות היהודיות הגדולות. כמובן, בארצות הברית, מאז 2022 עד 2023 עלייה של 140%, ככה שאנחנו רואים שהדברים האלה, בכל הקטגוריות שאנחנו מודדים; תקיפות, ונדליזם והטרדות – עלו בצורה משמעותית, כשמה שבאמת קורה זה ביטויים של אנטי-ציונות או אנטישמיות שקשורה לישראל. זה אולי השינוי המשמעותי מאז ה-7 באוקטובר שמשפיע על כל הקהילות, בשני מוקדים עיקריים – קמפוסים ורשתות חברתיות. מוקדים שמשפיעים על חיי כל הקהילה, בסדר? גם אם זה נחשב אולי חבר'ה צעירים יותר בקמפוסים וברשתות החברתיות, אבל בעצם זה משהו שבכל המדדים נראה שהוא משפיע על כל חיי הקהילה. אנחנו בליגה נגד השמצה, ב-ADL, יחד עם שותפים וארגונים אחרים, אבל בעיקר כרגע בארצות הברית נותנים סיוע לסטודנטים עם כלים להתמודד עם המצב, כולל כלים משפטיים להתמודד דרך מערכת המשפט האמריקאית עם המצב בקמפוסים באוניברסיטאות ובמכללות. וכמובן נותנים הכשרות מקצועיות לכוחות הביטחון השונים בארצות הברית כדי להגן על הקהילות, כדי לדעת איך להתמודד עם פשעי שנאה, עם קיצוניות – להתמודד עם הדברים האלה. זה בהחלט דברים שאפשר להרחיב ולתת יותר. אנחנו נהיה שותפים של המדינה בכל מידע וכלים שהיא תצטרך לטובת הנושא. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה רבה. פרופ' דויד הראל, נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. << אורח >> דויד הראל: << אורח >> כן, תודה רבה. קודם כל אני רוצה להעיר שאני אולי היחיד פה, חוץ ממך, שנמצא פה על פי חוק. חוק האקדמיה משנת 1961 דורש מהאקדמיה למדעים לייעץ לגופים שמקבלים החלטות – לממשלה, לוועדות הכנסת וכולי, בכל מה שקשור למדע, לתכנון מדעי וכולי. המדע והתרבות והחינוך בישראל עוברים שני תהליכים איומים ונוראיים, בעיקר מאז שהממשלה הזו נכנסה לתפקיד – זה החלשה מבפנים. והתהליך השני זה החרמה מבחוץ – עליה גם אתה דיברת עכשיו וגם אנשים קודם. זאת פגיעה קשה שאנחנו צריכים להילחם בה. עכשיו, קצת בדומה למה שהדובר הקודם אמר, כשאני מסתובב בקמפוסים בחוץ לארץ ושומע את הקולות, והקולות הם רמים ובדרך כלל בצעקות, אני מנסה להפוך אותם לנרטיבים בצורה נקייה. החלוקה שאני אתן עכשיו לשלושה נרטיבים היא חלוקה מאוד פשטנית אבל אני חושב שהיא מבהירה את מה שקורה שם. הנרטיב הראשון שאתה שומע זה אנטישמיות, שזה נושא הישיבה היום. אם רוצים להגיד את זה במילים פשוטות זה שהיהודים ייעלמו לנו מלפני העיניים, ואני אומר את זה בלשון עדינה. הנרטיב השני ששומעים זה אנטי-ישראליות או אנטי-ציונות, שזה דומה מאוד, וזה במילים עדינות שמדינת ישראל תיעלם לנו מלפני העיניים, וגם את זה אני אומר באופן עדין. הנרטיב השלישי שאותו צריך לדלות בכפית כי מאוד קשה לראות אותה זה לא האנטישמיות ולא אנטי-ישראליות אלא אנטי מה שמדינת ישראל עושה, בעיקר מאז ה-7 באוקטובר אבל גם קודם עם ההפיכה המשטרית. עכשיו, האנטישמיות הקלאסית תמיד הייתה. גם דובר על זה פה רבות, אני יושב פה ומקשיב, אבל עכשיו יש אנטישמיות חדשה. האנטישמיות החדשה והאנטי-ישראליות, כפי שאתה אמרת נכון מאוד, היא מוזנת מהנרטיב השלישי. היא מוזנת ממה שקורה פה כאן ועכשיו. ואיכשהו בתפקידי בימים 8-10 באוקטובר יצאתי מגדרי כדי לדרוש ולקבל גינויים חריפים, והיה פירגון וחברות וידידות וחיבוק מקיר לקיר בעולם המדעי האקדמי שאני מכיר בכל העולם, בעקבות הטבח, אבל איכשהו המדינה שלנו הצליחה באורח פלא לעבור ממצב כזה למצב של החרמה, של מצורעות, של מצב שבו אנחנו מוקעים מעל כל במה. אני רוצה רק לומר שאין לי פתרונות. אנחנו עובדים מאוד-מאוד קשה כנגד שני הראשונים, ומעל כל במה בארץ ובחו"ל אני צועק שאסור שתהיה אנטישמיות, אסור שתהיינה תחושות שמדינת ישראל צריכה להיעלם – אנטי-ישראליות, ובדרך כלל הדבר הזה מתקבל ואז תמיד יש את ה-"אבל" – מה עם הדבר השלישי? מה עם מה שקורה כאן? מה עם המדיניות של הממשלה? לי יש את דעתי בעניין הזה, לאחרים יש את דעתם. אני חושב שגם לומר את הדבר הזה, שיש לנו דעות לכאן או לכאן, בקשר למה שהממשלה עושה זה מאוד-מאוד חשוב כדי לעזור לנטרל את האנטישמיות. אבל, אין שום ספק שהנרטיב השלישי הזה של אני מה שישראל עושה הוא מזין ומחזק ומעצים את שני הנרטיב הראשונים, לא רק קמפוסים אלא בכל מקום. והפתרון היחיד שאני יכול להעלות בדעתי חוץ מאשר להילחם הוא לנסות להביא להבנה יותר ויותר אנשים – ממשלה חדשה שתחזיר את החטופים מייד ולא תיתן את הרושם הברור שהעניין הזה משעמם אותה במקרה הטוב ומפריע לה במקרה הרע. ממשלה שצריכה להפסיק את המלחמה בעזה באיזושהי דרך כדי שמה שאנחנו לא רואים פה בארץ גם לא יראו מחוץ לארץ, ומתוך כך גם את האיום מהצפון. ממשלה מהסוג הזה תתרום תרומה דרמטית להחלשת האנטישמיות גם הקלאסית הישנה וגם החדשה, גם את האנטי-ישראליות ובוודאי את החרמות על האקדמיה והמדע. את זה צריך להתחיל ממש היום. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה. בבקשה, מכון ויצמן. << אורח >> מיכל נאמן: << אורח >> אני פרופ' מיכל נאמן ממכון ויצמן, ואני גם כאן בשם ארגון "בשער", שהוא ארגון א-פוליטי שמאגד 3,000 חברי סגל. מאז ה-7 באוקטובר התגייסנו כדי לטפל בהפיכה של הקמפוסים ברחבי העולם לזירה עוינת ואלימה כלפי ישראלים ויהודים. הפעילות היא כולה התנדבותית ופועלת בעצם בוואקום של המדינה. המטרה העיקרית שלנו היא לייצר נקודות תמיכה ליהודים ולישראלים בקמפוסים בחו"ל על ידי עידוד של סגל בכיר שמוכן להתייצב בגלוי כנגד האנטישמיות הגואה. הדבר הזה מאפשר לסטודנטים שנפגעים לפנות לחברי סגל כדי שיעזרו להם. חלק מהבעייתיות שנתקלנו בה, מעבר לשתיקה לגבי 7 באוקטובר והכשל המנהיגותי הנורא שראינו בין הנשיאות של האוניברסיטאות, כלל גם שיח אלים, תלישה של תמונות של חטופים, הסתה ודיס-אינפורמציה, ולאחרונה באופן גובר גם קריאות לחרם כנגד חוקרים ישראלים. זה שישראל ויהדות התפוצות לא זיהו את המגמות שהובילו לחבירה של הסטודנטים בקמפוסים, בעיקר השמאל הפרוגרסיבי, ותמיכה בחמאס, אני רואה בזה כשל מודיעיני אסטרטגי שמאיים על יהדות העולם. חייבים להתייחס לכך ולסייע כדי להוביל איזושהי תבנית אחרת של השמאל כולו, למעשה. לסיכום אני רוצה להמחיש משהו שפוסט דוקטורנט יהודי בקנדה שיתף, והוא התבקש להביא לדיון אקדמי מאמר שמוכיח שהייתה קיימת זיקה בין היהודים לארץ ישראל בתקופה שקדמה לציונות, שזה ברור – קל מאוד. אבל ההתניה שהוא קיבל היא שלא יהיו בין כותבי המאמר אף יהודי. אני לא מאמינה שדבר כזה קיים באוניברסיטה בקנדה. תודה רבה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה רבה. ומתוך כך אני אגיע לסיכום של הדיון הזה, לחלק הזה של הדיון. תראו, האנטישמיות תמיד הייתה ותמיד תהיה, לצערי. השאלה היא מתי היא מרימה ראש ומתי היא מורידה אותו. וברור שכאשר מדינת ישראל מצטיירת יותר חלשה אז יותר קל לאנטישמיות לעלות ולפרוח. יש לה, בתוך הקהילות, כמה תוצאות אפשריות. זאת אומרת, האחת – התפרקות של קהילה או הסתגרות של קהילה והסתתרות, כמו שאנחנו רואים את הסתרת הסממנים. השנייה היא הגירה – או לעלייה או הגירה למדינות אחרות. לצערי, אנחנו כן רואים, גם אם אנחנו מדברים על הקהילה היהודית בצרפת – אנחנו רואים הגירה של הרבה מאוד יהודים צרפתים למדינות אחרות, לא לישראל. ישראל לא נמצאת במקום הראשון כאופציה שלשם הם באים. לכן, יש פה כמה משימות שמוטלות על ממשלת ישראל. הראשונה שבהן זה לדאוג שאנחנו נהיה האופציה הראשונה, ושכל יהודי ששוקל הגירה ממדינתו, בטח אם זה נוכח אנטישמיות אבל לא רק – יעלה לישראל. הדבר השני זה מאבק באנטישמיות כדי לשמר את היכולת של יהודים לחיות בחו"ל. גם מול מוסדות אקדמיים, גם מול מדינות והנהגות מדינתיות כמו המדינות בתוך ארצות הברית על מנת שהם גם יפעלו אל מול המוסדות האקדמיים, שלא נראה תופעות כמו שראינו גם בארצות הברית וגם במקומות אחרים, וכמו הדוגמה שנתת כאן על האוניברסיטה בקנדה. הדברים האלה לא מתקבלים בעליל. על מנת שזה יקרה צריך גם לאסוף את הנתונים. הממשלה חייבת לאסוף את הנתונים אבל היא חייבת גם לבצע איתם משהו. וזה דבר שחייב לעלות בכל שיחה של שר החוץ עם המקביל שלו או שר חינוך עם המקביל שלו בהיבט של האוניברסיטאות או שר מדע בתחומים שלו – כל אחד ואחד בתחומים שלו, הדבר הזה חייב להיות על האג'נדה של מדיניות החוץ של מדינת ישראל, אחרת זה פשוט לא יצא. מבחינתי, לפחות, היעד המרכזי שמדינת ישראל צריכה לשים לנגד עלייה זה באמת עלייה. הדרך הטובה ביותר להתמודדות עם זה היא עלייה לישראל. יש כאן הזדמנות עצומה גם להשבת מוחות של ישראלים שירדו וגם לקבל לכאן עלייה מברוכת שתסייע לנו להתמודד עם הרבה מאוד מהבעית שאנחנו מתמודדים איתן כאן. בדיון הבא, שיתחיל בשעה 11:00, נעסוק בדיוק באותה עליית חירום ואיך מדינת ישראל נערכת לעליית החירום הזאת. תודה רבה, הישיבה הזאת נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:54. << סיום >>