פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



25
הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
04/08/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 86
מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
יום ראשון, כ"ט בתמוז התשפ"ד (04 באוגוסט 2024), שעה 15:30



סדר היום:
 << נושא >> מענה של הרשויות לאתגרי הסיעוד הביתי והמחסור בעובדים זרים בענף בעקבות מלחמת חרבות ברזל << נושא >>   


נכחו:
חברי הוועדה: 
אליהו רביבו – היו"ר



מוזמנים: 
	יאירה מרדכי
	–
	מנהלת אגף סיעוד, רשות האוכלוסין וההגירה

	שושנה שטראוס
	–
	עו"ד, לשכה משפטית, רשות האוכלוסין וההגירה

	רום בר-אב
	–
	רפרנט תעסוקה באג"ת, משרד האוצר

	רחל אוברמן
	–
	עו"ד, מחלקת אמנות, משרד החוץ

	מאיה בנדס
	–
	יועצת משפטית, מטה מאבק הסיעודיים בישראל

	יריב שוריאן
	–
	יו"ר, עמותת אחיעוז – חברות כ"א פרטיות לסיעוד

	איתן בנימין
	–
	מנהל ומייסד השדולה למען קשישים

	שמחה בניטה
	–
	יו"ר, מזור נכים לטובת נכים

	ארז כהן
	–
	פעיל חברתי, "נכה, לא חצי בן אדם"

	סבינה סינג טאקורי
	–
	מסייעת לארז, "נכה, לא חצי בן אדם"

	איתן וקס
	–
	נכה צה"ל





ייעוץ משפטי: 

מנהלת הוועדה:
דיקלה טקו

רישום פרלמנטרי:
שי אבדיאייב – איטייפ



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


 << נושא >> מענה של הרשויות לאתגרי הסיעוד הביתי והמחסור בעובדים זרים בענף בעקבות מלחמת חרבות ברזל << נושא >>   



 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

אנחנו מקיימים פעילות שופטת גם בימי השגרה והפגרה, זאת לצד המתיחות הביטחונית. לטובת העניין, משמר הכנסת מבקש לוודא שההנחיות לעניין התגוננות בשעת שמיעת אזעקה הן כאלה שהדיון מתקיים בחדר ביטחון, אין צורך לצאת, הסדרנים מיומנים ויודעים לסגור את הדלתות, כך שכולם נשארים בכיסאותיהם. נקווה שגם הדיון הזה יעבור בשקט ובסדר.

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לעובדים זרים בנושא המענה של הרשויות לאתגרי הסיעוד הביתי ומחסור בעובדים זרים בעקבות מלחמת "חרבות ברזל". אני מבהיר שהיה מחסור וצורך עוד לפני פרוץ המלחמה. כידוע לכולם, המטופלים הסיעודיים נמצאים תמיד בראש סדר העדיפויות של הוועדה. מטרת הדיון היום היא לשמוע מהשטח כיצד הרשויות מתכננות לתת מענה לאתגרי ענף הסיעוד הביתי בראי המלחמה.

אני מבקש לקבל נתונים, מספרים בדבר כמות העובדים שנכנסו אל מול כמות העובדים שיצאו, עובדים כמחליפים ועוד. שנית, אני מבקש להבין מתי יהיו עוד הסכמים בילטרליים רלוונטיים לענף הסיעוד. חשוב לי שנשמע את הסיעודיים ואת נציגיהם כדי להבין טוב יותר את האתגרים שהם נאלצים להתמודד איתם.

נתחיל עם משרד החוץ, וגם למשרד האוצר יינתן מקום להתייחס ולהשיב. הוועדה מתעסקת בנושא קצת יותר משנה, כולל פגישות עם שרי החוץ הנוכחי והקודם לו, על מנת להגיע לפתרון עם הפיליפינים לגבי הפרש ה-200 שקלים שנותרו במחלוקת ובגללם לא מגיעים לכאן עובדים טובים וחרוצים בהסכם בילטרלי.

לאחר מכן, אני מבקש מרשות האוכלוסין להציג נתונים על חלוקת העובדים הזרים בענף הסיעוד, מה מספר העובדים הזרים הלא-חוקיים אל מול מספר העובדים החוקיים בענף היום? כמה יצאו מישראל מאז פרוץ המלחמה ולא חזרו? מתוכם, כמה באינטר ויזה? האם העובדים שיצאו שלא באינטר ויזה עדיין יכולים לחזור? כי הייתה תקופה שבה אפשר היה להחזיר אותם.

 מהו אחוז מימוש ההיתרים בכל אזור גאוגרפי? מהו אחוז העובדים בסיעוד ביתי שהגיעו דרך הסכם בילטרלי? כמה עובדים זרים הגיעו לסיעוד ביתי דרך ההסכם הבילטרלי החדש עם סרי לנקה?

עורכת הדין אוברמן ממשרד החוץ, ברוכה הבאה.

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

רחל אוברמן מהאגף המשפטי במשרד החוץ. לגבי הפיליפינים, אנחנו ממשיכים איתם בשיח על מציאת פתרון. זה לא העיקר, אבל יש כרגע אזהרת מסע מהפיליפינים. לגבי הנושא הזה של תקנות שירות התעסוקה והתשלומים למבקשי העבודה, אנחנו בשיח מתמשך עם הפיליפינים, משלחת בראשות סגנית שר העבודה הפיליפינית אמורה להגיע לכאן בחודש ספטמבר.

הפיליפינים מצפים לפתרון מצידנו, המטרה בספטמבר היא לנסות להמשיך ללבן את הנושא, בתקווה להגיע לאיזשהו פתרון.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

כלומר, אותו סכום שהצטמצם כאמור לכ-200 שקלים - - -

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

400, אני חושבת.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

לא. שכר המינימום עלה.

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

הסכום של התקנות גם עלה בתחילת השנה, זה נשאר בערך 400 שקלים.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

זאת אומרת, אתם אומרים שהפתרון יהיה תוצאה של שיח בינינו ובין הפיליפינים, ולא של שיח בינינו לבין עצמנו.

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

לא בהכרח, אני אומרת שאנחנו נדבר על זה עם הפיליפינים, אבל הם מצפים שאנחנו נמצא פתרון - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

מה הפתרון שאתם מנסים למצוא באופן יצירתי כאן בארץ אל מול המשרדים האחרים?

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

אני חושבת שזו שאלה שצריך לשאול את משרד העבודה, כי אלה תקנות של משרד העבודה. ניסינו בעבר - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

משרד החוץ זה אתם, ומי שעומד בקשר עם הפיליפינים לטובת העניין זה אתם. מה הפעולות האופרטיביות שאתם מבצעים אל מול משרדי הממשלה אחרים, כדי לגשר על הפער הזה?

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

אני חושבת שיש כאן שני מישורים. דבר ראשון – התקנות עדיין באחריות משרד העבודה והוא יכול למצוא פתרון באפיק הזה - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

האם אתם בשיח עם משרד העבודה או משרד האוצר, כדי ליצור נוסחה שתאפשר את הגעת הפיליפינים, שייאמר לזכותם שהם מצליחים לשמור על העיקרון שלהם בעקביות והם לא מתקפלים, כל זה חרף העובדה שהם מעוניינים לשלוח לכאן עובדים וכן יש עובדים שמבקשים להגיע.

לדוגמה, האם נבחנה אפשרות לקחת את אותו הסכום השנוי במחלוקת ולחלק אותו בפריסה ועד שהפריסה תשולם באופן מצרפי, המדינה תיתן כמעין הלוואה?

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

אף שאפשרות כזו של פריסת תשלומים נשמעת טובה, היא בכל זאת תדרוש את תיקון התקנות.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

אין בעיה, את הפתרון שאני מציע כרגע והצעתי בעבר, האם אתם לוקחים אותו והולכים למי שאחראי על התקנות שזה משרד העבודה ואומרים, "יש פה צורך, יש רעיון, יש מכשול, בואו נפתור את זה". האם עשיתם את זה?

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

הייתה פנייה בעבר, ונעשו גם ניסיונות למצוא פתרונות שלא במסגרת התקנות ולא הצלחנו להגיע לפתרון, אבל נפנה שוב למשרד העבודה.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

העברתם פנייה ברעיון הזה שהצעתי כרגע למשרד העבודה?

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

זה עלה בעבר במסגרת אפשרויות נוספות.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

מתי עלה?

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

כשהפיליפינים הפסיקו להביא לכאן עובדים.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

לפני כמה זמן?

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

לא זוכרת בדיוק מתי זה היה. משרד העבודה היו שותפים לשיח עם הפיליפינים, היינו במנילה לפני שנה וחצי.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

כמה הייתם במשלחת למנילה?


 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

אני לא זוכרת.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

כמה בערך? עשרה?

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

יכול להיות שקצת פחות.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

שמונה?

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

יכול להיות.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

יכול להיות שהעלות של כל המשלחת הזו גבוהה יותר מאותו הפרש של כמה מאות שקלים, אתם מבינים למה אני מתכוון? כשמדובר בדיני נפשות, צריכים לחשוב מחוץ לקופסה ולייצר פתרונות יצירתיים, כדוגמת הרעיון שהבאתי כרגע. כמה "מגרד לנו בגוף", שכל יום עובר ואין לנו פתרון למוצא הזה, שמעכב עוד ענפים בהתקשרות עם הפיליפינים?

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

אני מסכימה, אני חושבת שחייבים למצוא פתרון לנושא הזה.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

ומה עושים כדי למצוא פתרון? לחכות למשלחת שתגיע מהפיליפינים בספטמבר, כדי לשמוע ממנה את עמדתה שהם חוזרים אליה חזור ואמור לאורך כל התקופה, זה דבר שלא מייצר לנו שום הזדמנות להתקדם.

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

בזמנו, המעסיקים התנגדו לאפשרות הזו של הפריסה לתשלומים. הנושא הזה של פריסה לתשלומים עלה בוועדת העבודה ונדחה. לכתחילה, התקנות עסקו בפריסה לתשלומים חודשיים, אבל בגלל התנגדות של המעסיקים, המתווה של התקנות הוא כפי שהוא נראה כרגע.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

כשגברתי אומרת "מעסיקים", היא מתכוונת למשפחות הסיעודיים או לחברת הסיעוד?

 << דובר >> מאיה בנדס: << דובר >>   

למשפחות. הסיבה שהתנגדנו בזמנו היא כי אחת הטיוטות של התקנות קבעו שניתן יהיה לחלק את זה לתשלומים, כאשר הלשכות הפרטיות יוכלו לגבות את התשלומים מהמעסיק הסיעודי, ושם התנגדנו, כי אמרנו שזו תהיה - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

למה מהמעסיק הסיעודי?

 << דובר >> מאיה בנדס: << דובר >>   

זה מה שהלשכות הפרטיות ביקשו, בגלל שקשה להם לגבות את זה מהעובדים הזרים, כי אין להם כרטיסי אשראי, שהסיעודי ישלם ויקזז את זה מהעובד. כבר ראינו מה קורה במקרים אחרים, שבהם לסיעודי יש זכות קיזוז של כל מיני פרמטרים וזה לא מתבצע בפועל, אלא רק מהווה איזשהי קפיצת מדרגה להעלאת שכר, "הנה אני צריך לשלם פה עוד כסף, אז לא רק שאני לא אחזיר לך, אני גם אעלה את השכר", ולכן התנגדנו.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

אם הוסכם והעובד חותם על זה לפני שהוא מגיע לארץ שזה יקוזז מכספי הפיקדון שלו - - -

 << דובר >> מאיה בנדס: << דובר >>   

לדעתי זה דורש שינוי חקיקה של הפיקדון, שגם כך דנים בדברים על השולחן. אנחנו התנגדנו שזה יהיה עוד פתח להטיל עלות נוספת על סיעודי שגם כך הוא חלק מאוכלוסייה מוחלשת. לכן, לא הסכמנו, "עמדנו על הרגליים האחוריות" וזה נפל, ואנחנו שמחים שזה נפל, כי מדובר פה באוכלוסייה מוחלשת שלא צריכה לשאת בעלויות שהעובד צריך לשאת בהן בעצמו. היה ברור שזה יתגלגל חזרה לפתחו של הסיעודי. אמרנו ללשכות שאין בעיה שזה יהיה בתשלומים, הרי הם באים לאסוף את העובד מהשדה, תגבו את זה שם, שיתן לכם חשבון בנק בחוץ לארץ או פתרון אשראי. הסיעודי הוא לא מי שצריך למצוא את הפתרון פה.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

אבל אם הסיעודי משמש כ"צינור"?

 << דובר >> מאיה בנדס: << דובר >>   

זו בדיוק הבעיה, כי גם את הקיזוזים הקיימים היום בין הסיעודי לעובד, העובד לא מוכן לקבל. זה מגיע עד למצב שאם מדובר בעובד שמועסק שנים רבות, והבנק מבקש ניכוי מס מהתשלומים שהסיעודי חייב לשלם לו, העובד אומר, "אתה תשלם את זה". כמו שאנחנו יודעים, העובדים מחזיקים את הסיעודיים ב"חבל מאוד קצר", זה גם חלק מהמחסור הקיים. אנחנו ידענו שזה יתגלגל - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

את מבינה שזאת שאלת הביצה והתרנגולת?

 << דובר >> מאיה בנדס: << דובר >>   

אני מבינה, אבל יש פה תקנות שלא היו שנים.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

אם יש זרימה של הרבה עובדים, כושר המשא ומתן שלהם - - -

 << דובר >> מאיה בנדס: << דובר >>   

אבל אדוני, לפני התקנות הייתה זרימה ותמיד היה מחסור. המחסור לא חדש, זה לא מחסור שנוצר עקב התקנות שעצר את ההבאה של הפיליפינים. אמרתי את זה גם לעמותת אחיעוז וגם בוועדה, אנחנו לא נגד שהלשכות ירוויחו, אנחנו אפילו בעד. כמו שהסיעודי משלם 70 שקלים בחודש ו-2,000 שקלים השמה, יש תשלומים שגם העובדים אולי צריכים להיות חייבים בהם, ולכן התקנות האלה חודשו.

זה לא אומר שהסיעודי צריך להיות  "צינור" הגבייה, זה יתגלגל אליו אוטומטית בוודאות מיידית. לא יכולנו להרשות את זה אז, ולא נרשה את זה גם היום. אנחנו לא קובעים, אבל גם פה נעמוד "על הרגליים האחוריות" אם הדבר הזה יעלה עוד פעם לפתח, צריך למצוא דרך אחרת. הלשכות הפרטיות צריכות לקבל תשלום וצריכות למצוא את הדרך לגבות את התשלום, אבל לא באמצעות הסיעודי.

היום בביטוח הבריאות, זכות הקיזוז עומדת על כ-71 שקלים בחודש, והמעסיק הסיעודי לא מסוגל לקזז כי העובד לא נותן. יהיו פה 50 שקלים בחודש שייגבו דרך הסיעודי, וגם אותם הוא לא יכול לקזז, כי העובד לא מסכים.

אולי הפתרון של אדוני נהדר, אבל הלשכות שרוצות וצריכות לגבות, צריכות למצוא דרך לעשות את זה שלא דרך הסיעודי.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

נציגי הלשכות הפרטיות, יש מנגנון שבו אתם מקבלים תשלום שוטף מהעובד הזר באופן רציף, נכון?

 << דובר >> יריב שוריאן: << דובר >>   

לא. טרם הנחיתה או יום-יומיים אחריה, אנחנו מקבלים את זה בהעברה בנקאית. הנקודה שהעלתה - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

אתם לא מקבלים באופן שוטף מהעובד הזר?

 << דובר >> יריב שוריאן: << דובר >>   

כלום.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

מה שנתיים?

 << דובר >> יריב שוריאן: << דובר >>   

התשלום של הוראת השעה נחלק לשלושה תשלומים, כדי שלא ניחשד חלילה בחוקי סחר העובדים של ארצות הברית וכדי שלא להכניס את ישראל לרשימה כזו או אחרת - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

יש שלוש פעימות?

 << דובר >> יריב שוריאן: << דובר >>   

שלוש פעימות. הפעימה הקרובה צריכה להיות באוקטובר הקרוב או בדצמבר, ושנה לאחר מכן, מדובר ב-1,000 שקלים פלוס מע"מ.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

כמה אתה מקבל היום מעובד שנוחת בארץ?

 << דובר >> יריב שוריאן: << דובר >>   

4,130 שקלים.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

ואתה אמור לקבל עוד 1,000 ועוד 1,000?

 << דובר >> יריב שוריאן: << דובר >>   

קצת יותר, כי זה השתנה בגלל המדדים.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

ואם זה יהיה עוד 1,200 ועוד 1,200?

 << דובר >> יריב שוריאן: << דובר >>   

אין שום בעיה בקטע הזה. אני יכול להבין את מה שמאיה - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

לא, הם רוצים את שלהם, והפיליפינים לא מסכימים יותר מגובה שכר המינימום, אבל אם זה יחולק על פי חודשים ושנים, זה לא פוגע לו בסך החודשי שנגרע ממנו באותו החודש. 

 << דובר >> יריב שוריאן: << דובר >>   

הם מסתכלים על זה כסך הכול, יחסית לעומת שכר המינימום הנהוג כרגע בישראל, זה יוצא כרגע בערך 6,000 שקלים, ההפרש הוא כ-400 שקלים.

 << דובר >> מאיה בנדס: << דובר >>   

אדוני, יש גם פתרון נוסף שהצענו אותו אז, שאחת לשנה הלשכות הפרטיות מחדשות ויזה לעובדים הזרים, ובאותה הפגישה ביניהם, שתתבצע הגבייה על ידם ישירות מול העובד, שצריך להגיע למשרד לאסוף את הויזה שלו. הסכום הכללי הוא הבעייתי.

 << דובר >> יריב שוריאן: << דובר >>   

זה לא יקרה עד שלא ישתנה הסכום הכללי.

 << דובר >> מאיה בנדס: << דובר >>   

גם עכשיו שעלה שכר המינימום ל-5,880, אנחנו עדיין בהפרש של כמה מאות שקלים.

 << דובר >> יריב שוריאן: << דובר >>   

לגבי אגרות אני משלם 195 שקלים, היום רוב העובדים משלמים את זה.

 << דובר >> מאיה בנדס: << דובר >>   

זו עוד בעיה.

 << דובר >> יריב שוריאן: << דובר >>   

לא, את 195 שקלים לחידוש האשרה משלמים לרוב העובדים.

 << דובר >> מאיה בנדס: << דובר >>   

זו דוגמה מובהקת לסיבה שהתנגדנו – כאשר מחודשת הויזה של העובד שעולה 195 שקלים, המעסיק הסיעודי היה משלם את זה דרך המערכת המקוונת בגלל שלעובד הזר אין אשראי, וכשהוא היה מגיע לקזז את זה מהעובד, העובד היה מתרעם ומאיים בהתפטרות.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

מה ההתנגדות שזה ינוכה מהשכר שצבור לו לסכום יציאתו מהארץ?

 << דובר >> מאיה בנדס: << דובר >>   

זה שינוי, לא לכולם יש פיקדון, זה רק בהעסקה במקביל.

 << דובר >> יריב שוריאן: << דובר >>   

יש כאלה שלוקחים גמלה ישירה, אז אין פיקדון.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

אבל רובם מועסקים בהעסקה משותפת.

 << דובר >> מאיה בנדס: << דובר >>   

כ-65% ממה שידוע לנו.

 << דובר >> יריב שוריאן: << דובר >>   

והנכים הצעירים מתחת לגיל פנסיה הם בהעסקה ישירה, אז זה לא חל על כולם.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

אני אשאל שאלת הדיוטות – מגיע בחור צעיר ואומר שהוא מוכן לשלם עוד 400 שקלים חד-פעמית למען עובד פיליפיני, מה ההתנגדות להביא אותו? המשפחה יודעת שזה עולה לה עוד כמה מאות שקלים בשביל להביא את העובד הפיליפיני.

 << דובר >> מאיה בנדס: << דובר >>   

הפתח מאוד בעייתי, אנחנו מייצרים פה הבדלי מעמדות מאוד רציניים בין הסיעודיים. זה בדיוק מה שקורה עכשיו עם הבלגן סביב השכר, אם מעסיק סיעודי יכול לשלם 10,000 שקלים לחודש, העובד ילך אליו, ומה קורה עם המעסיק שיכול לשלם רק את שכר המינימום לאחר ניכויים? אנחנו מייצרים פה הבדלי מעמדות מאוד בעייתים באוכלוסייה.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

טוב. מה אומר נציג האוצר, מר רום בר-אב?

 << דובר >> רום בר-אב: << דובר >>   

כפי שאמרה נציגת משרד החוץ, הנושא הזה נידון בוועדת העבודה כשעסקנו בתקנות, ונאמר שם במפורש שיש הסכם עם הפיליפינים, ולמיטב ידיעתי, הדבר הזה נאמר גם לנציגי המדינות בהסכם.

אם זאת בעיה במישור הדיפלומטי – שם היא צריכה להיפתר. אנחנו לא חושבים שיש לנו דרך לפתור את זה.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

איך הפיליפינים מגיבים כשהם שולחים עובדים לשאר העולם?

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

יש הבדל כשיש הסכם בילטרלי עם מדינה לבין המצב שבו הם שולחים בלי הסכם בילטרלי. הנושא הזה קבוע בחקיקה שלהם, גם כשחתמנו איתם על ההסכם, דובר על כך שיהיו תקנות, אבל אף אחד לא דיבר על סכום של 6,000 שקלים. הגענו יחד עם דינה דומיניץ ממשרד המשפטים לוועדת העבודה, ואמרנו שהסכומים האלה הם סכומים אדירים לעובדים שמגיעים מהמדינות האלה.

בזמנו, דובר גם על הסוגיה של הפריסה לתשלומים. לבקש מהעובד לשלם סכום של 4,000 שקלים לפני ההגעה שלו לישראל, זה פשוט סכום - - -

 << דובר >> מאיה בנדס: << דובר >>   

אבל לפני הבילטרלי הם היו משלמים הרבה יותר.

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

ומי שמגיע לו בבילטרלי?

 << דובר >> מאיה בנדס: << דובר >>   

גם בעיה.

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

אנחנו רוצים להביא לכאן עובדים בצורה חוקית והוגנת. אם זה באמת פער כל כך קטן של כמה מאות שקלים - - -

 << דובר >> מאיה בנדס: << דובר >>   

דרך אגב, תכף עומד לפוג תוקף התקנות ויש מקום להתכנס ולדון על מה הולך להיות, כי אנחנו נגיע לאותו הוויכוח כמו שהיה אז. מתי עומדות לפוג התקנות?

 << דובר >> יריב שוריאן: << דובר >>   

באוקטובר, בעוד שנה.

 << דובר >> מאיה בנדס: << דובר >>   

בעוד שנה באוקטובר, התקנות האלה שתוקנו לפני שנתיים וקצת עומדות לפוג, אם לא נתחיל בדיונים עכשיו, אנחנו נהיה באותה הבעיה. גם לגבי ההסכמים הבילטרלים הנוספים שאתם עומדים לחתום, אנחנו ניכנס לאותה תסבוכת. כרגיל, נשמח להיות חלק מהדיונים האלה.

 << דובר >> איתן בנימין: << דובר >>   

אולי גם להכניס את זה לתוך ההסכמים הבילטרלים לפרוטוקול היישום?

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

מה בדיוק להכניס?

 << דובר >> מאיה בנדס: << דובר >>   

את סוגיית התקנות. הרי, אם זה היה בהסכמים הבילטרלים לפני מול הפיליפינים, יכול להיות שלא היינו במקום הזה היום.

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

אנחנו לא דיברנו על סכום כזה של - - -

 << דובר >> איתן בנימין: << דובר >>   

לכן נכניס את זה לפרוטוקול יישום.

 << דובר >> מאיה בנדס: << דובר >>   

אם היה מדובר על סכומים כבר בעריכת ההסכמים הבילטרליים עם המדינות, יכול להיות שלא היינו במקום הזה היום.

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

גם בוועדת העבודה הסכומים השתנו מדיון לדיון.

 << דובר >> מאיה בנדס: << דובר >>   

דרך אגב, הסכומים שעלו אז בוועדת הכלכלה היו הרבה יותר גבוהים, ובגלל שמשרד המשפטים אמר, שלא ייתכן ולא היה, הפחיתו להם בערך ב-2000 שקלים. אנחנו, כמטה נציגי המשפחות, לא דנים בסכומים. המקום שלנו היה לבוא ולהגיד שאנחנו לא מוכנים להיות צינור הגבייה כי זה יתגלגל חזרה לסיעודי.

<< דובר >> איתן בנימין: << דובר >>   

זה לא הוגן וזה לא מוסרי.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

אבל אמצעי הגבייה כבר לא רלוונטי - - -

 << דובר >> מאיה בנדס: << דובר >>   

כי הסכום הוא בעייתי לכתחילה, נכון.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

זה הסכום המצרפי, זה כבר לא רלוונטי.

 << דובר >> יריב שוריאן: << דובר >>   

חשוב לציין שוועדה של משרד הכלכלה או גוף בודק מטעם משרד הכלכלה, קבע סכום הרבה יותר גבוה ממה שאמורים לשלם היום. כדי לא להיכנס ל"רשימה השחורה" של האמריקאים, קבעו להוריד את הסכום בקרוב ל-25%.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

אז יש לנו כרגע את האפשרויות הבאות – שהלשכות הפרטיות יסכימו להתפשר, שהפיליפינים יסכימו להתפשר, או שהמדינה תדאג לממן את ההפרש. כל אחת מהאפשרויות היא צרה בפני עצמה, כי יש לה השלכות רוחב.

אין לי למי לפנות, אלא למשרד החוץ, איך אנחנו בכל זאת מביאים פיליפינים?

 << דובר >> איתן בנימין: << דובר >>   

באיזה סכומים מדובר בכלל?

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

בערך 400 שקלים.

 << דובר >> איתן בנימין: << דובר >>   

לא, בסך-הכול.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

אני הייתי בטוח, שככל ששכר המינימום עולה זה מצמצם, אבל - - -

 << דובר >> יריב שוריאן: << דובר >>   

הסכום שלנו היה צמוד למדד, העמלות שאנחנו אמורים לגבות מ-2006, בניגוד לשאר הסכום שאנחנו יכולים לגבות מהמעסיק שאינו צמוד למדד.

 << דובר >> איתן בנימין: << דובר >>   

למה אתם מסרבים? מדובר בסכום זעום.

 << דובר >> מאיה בנדס: << דובר >>   

בזמנו, התקנות היו שכר מינימום של 5,300. מאז, שכר המינימום עלה כבר בשתי פעימות מאז התקנות והגענו כבר ל-5,880, התקנות מדברות על 6,300.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

אבל הן גם עלו.

 << דובר >> מאיה בנדס: << דובר >>   

הן לא. אנחנו בהפרש של 420 שקלים, אני חושבת שהפער לא גדול כמו שהיה בעבר.

 << דובר >> יריב שוריאן: << דובר >>   

כבודו, זו לא הסיבה למחסור בעובדים.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

למה?

 << דובר >> יריב שוריאן: << דובר >>   

אתן דוגמה לגבי אלה שיוצאים לחופשת מולדת, יש מאגר שמפרסמת רשות ההגירה מדי יום לגבי אלה שנמצאים בין 63-51 חודשים בארץ ופנויים לבצע עבודות החלפה, כי הם עיקר הכוח שצריך לעשות את זה. יש במאגר הזה סדר גודל של 170 עובדים פנויים לכל הארץ.

רק בלשכה שלי, בחודשים יולי ואוגוסט יוצאים סדר גודל של 200-150 עובדים בכל חודש לחופשת מולדת. זאת אומרת, זה לא מספק אפילו את הלשכה שלי. אם ניקח את המאגר הכללי, שגם אותו מפרסמת רשות ההגירה והאוכלוסין, וניקח אותו בחלוקה ארצית, סך כל המאגר הוא בערך 1,400 עובדים פנויים לעבודה.

 אם תיקח ותפלח רק את אזור שלוש – שהוא הפריפריה, וכולנו יודעים שבעקבות מאורעות 7 באוקטובר, הפריפריה היא המקום המורכב יותר לביצוע השמות, אתה מגיע לעשרות בודדות של עובדים, אם תחלק אותם לנשים וגברים, תגיע למספרים שאפשר לספור ביד אחת.

דבר נוסף שגורם למחסור החריף המתמשך בעובדים זרים זה הצורך בעובדי בניין וחקלאות, שהם גם שני ענפים חשובים מאוד. רשות ההגירה החליטה לגייס עובדים לבניין וחקלאות מהאזורים שמהם מגייסים לסיעוד.

לדוגמה, כמות הגברים מאוזבקיסטן שבאה לעבוד בבניין צמצמה לנו כמעט לאפס את כמות הנשים ששולחים לישראל על מנת לעבוד בסיעוד, מכיוון שהמשפחות מעדיפות לשלוח את הבעל ולהשאיר את אשתו שם עם כל הצרות והעניינים. משום שכך, אנחנו, לשכות הסיעוד, מתמודדות עם קושי לגייס כוח אדם איכותי.

אם ניקח את הודו כדוגמה, אזור קרלה שהיה בעבר "אבן שואבת" לעובדים, שעיקרם אחיות, ANM – כח עזר לאחיות או GNM – אחיות כלליות. נכון להיום, אנחנו מצליחים לגייס בעיקר מטפלים, כאלה שמוגדרים “caregiver” תחת עבודות בבתי אבות או בבתי חולים בהודו, כמטפלים פרטיים, ולא כאלה שהבאנו לפני כן שלמדו סיעוד שנה או שלוש שנים על מנת להגיע לישראל. 

מעבר לזה, כל העובדים מחויבים לעבור קורסים של כמעט חודש שמחייבת רשות ההגירה והאוכלוסין בבתי ספר מוסמכים, הקורסים האלה נותנים להם רקע על עבודת הסיעוד, יהודים, בשר, חלב, שבת, כל ההלכות שקשורות לעם היהודי.

בנוסף, זמן הטיפול בבקשות. יש את הזמן שלוקח לנו כלשכה לגייס את העובד, יש את זמן העבודה של רשות ההגירה והאוכלוסין שגם הם נמצאים במצוקת כח אדם ומתקשים לתת מענה מהיר. אם פעם הייתי ניגש ללשכת מנ"א ובאותו יום מקבל את האישור שהויזה הוברקה לארץ המוצא, היום זה מינימום של 14-13 יום, וראינו גם תקופות שזה היה מעל ארבעה או חמישה שבועות.

מעבר לזה, זמן הטיפול של הקונסוליות בארץ המוצא, מספיק שאנחנו ב"כוננות ספיגה", הקונסוליות מצמצמות את כמות העובדים שמקבלות לטובת ריאיונות. משום שכך, כל התהליך עצמו במינימום לוקח שמונה שבועות, עד תשעה ועשרה שבועות, משהו שנותן את אותותיו במחסור.

 << דובר >> איתן בנימין: << דובר >>   

אולי אפשר לחלק את הסכום הזה בין המשרדים לפי תקנה? ליצור תקנה תקציבית ולחלק שליש ברשות האוכלוסין, שליש משרד הבריאות ושליש במשרד העבודה, מה הבעיה? אלה סכומים זעומים.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

אתה מגלגל את הצרה לפתח אחר. בסוף, אתה מייצר דין שונה בין הפיליפינים לעובדים ממדינות אחרות שירצו שיחילו את זה גם עליהם ולא יסכימו להגיע, זה האירוע.

בשביל זה יש לנו את משרד החוץ, אני אשמח לדעת מה אתם מתכוונים לעשות, כדי שיגיעו לכאן פיליפינים.

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

אני מציעה שנעריך את המצב לאחר המפגש איתם בספטמבר, ובמקביל נפנה אנחנו ומשרדים נוספים שמעוניינים להביא לכאן פיליפינים נפנה למשרד העבודה, כדי לבחון את האפשרות למצוא פתרון בבית לסוגיה הזאת.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

יכול להיווצר מנגנון שאני אציע אותו בנוסף – שהם יהיו פטורים מה-420 שקלים האלה אבל יהיו מחויבים לתת עוד שבת?

 << דובר >> מאיה בנדס: << דובר >>   

זה עניין של תקנות וזה עניין של שכר, אלה גורמים שונים.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

בסוף, הם צריכים להרוויח יותר או לשלם פחות. הם נצמדים לכך כי זה נמצא אצלם בחקיקה, שעובד לא ישלם באופן מצרפי יותר משכר המינימום במדינה שממנה הוא מגיע.

 << דובר >> מאיה בנדס: << דובר >>   

במדינת ישראל, לא?

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

לא, החקיקה היא כמו שהיושב-ראש אמר. אסור שהסכום יעלה על שכר המינימום - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

מה קורה עם ענפים אחרים?

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

מאיזו בחינה?

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

ענפים אחרים שאליהם יכולים להגיע עובדים מהפיליפינים.

 << דובר >> שושנה שטראוס: << דובר >>   

אין להם, יש תשלום ללשכה פרטית רק בסיעוד הביתי ובחקלאות, העובדים הזרים האחרים מגיעים בלי צורך לשלם. לכן, היו מגיעים הפיליפינים למלונאות בלי הצורך לשלם עמלה, ואז הגיעו עד שהפיליפינים אמרו שבגלל המלחמה יש אזהרת מסע לישראל.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

אם היו מלונאים יודעים למצוא עובדים פיליפינים שמעוניינים לבוא לעבוד בארץ, אין להם מניעה לעשות כך?

 << דובר >> שושנה שטראוס: << דובר >>   

העובדים מגיעים בהסכם.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

כלומר?

 << דובר >> שושנה שטראוס: << דובר >>   

יש לנו הסכם עם הפיליפינים שישלחו לפה עובדים זרים למלונאות שעברו קורסים ועומדים בתנאים מסוימים, ועד המלחמה הם המשיכו לשלוח אותם.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

כמה פיליפינים יצאו מהארץ מאז 7 באוקטובר?


 << דובר >> יאירה מרדכי: << דובר >>   

צריך לבדוק את זה.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

שאלתי את זה כחלק מהשאלות בתחילת הדיון כלפי כלל העובדים, אני מבקש לדעת כמה מהם פיליפינים על פי אותם האפיונים.

 << דובר >> יריב שוריאן: << דובר >>   

כלשכה שמנהלת סניף באשקלון, אני יכול להגיד לך שאחוז העזיבה היה אפסי, לא עזבו הרבה.

 << דובר >> שמחה בניטה: << דובר >>   

אני יודעת על הרבה.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

פיליפינים?

 << דובר >> שמחה בניטה: << דובר >>   

כן.  אוטובוסים שלמים נסעו, השגרירות שילמה להם כרטיסי טיסה ועזבו את הארץ. עכשיו הם מעודדים אותם שוב, הם מודיעים לפיליפינים שהם ישלמו להם כרטיסי טיסה ושילכו, כי יש מלחמה בישראל. יש לי נכים שכבר הודיעו שהמטפלים עוזבים.

 << דובר >> יריב שוריאן: << דובר >>   

אין שום הנחיה של השגרירות בקטע הזה, אני די מעורה.

 << דובר >> שמחה בניטה: << דובר >>   

אז זה מה שאומרים הפיליפינים למשפחות.

 << דובר >> איתן בנימין: << דובר >>   

יצוא של עובדים זה חלק כבד בהכנסה שלהם, הם לא יפגעו בכלכלה שלהם.

 << דובר >> שמחה בניטה: << דובר >>   

אז אני אומרת לך שהם עוזבים. 

 << דובר >> ארז כהן: << דובר >>   

כבודו, חשוב לציין שענף הסיעוד הביתי מוגבל במספר המדינות, לא כל המדינות פתוחות להביא עובדים לענף הסיעוד הביתי. מה שאפשרי בחקלאות, בבניין ובמלונאות לא אפשרי אצלנו.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

תנו לי דוגמה.

 << דובר >> ארז כהן: << דובר >>   

סין, אנחנו לא יכולים להביא עובדים סיניים.

 << דובר >> שמחה בניטה: << דובר >>   

בורמה.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

בורמה לא, יש שיקולים רחבים יותר.

 << דובר >> ארז כהן: << דובר >>   

יש מדינות שכרגע מגיעים מהן לעבודה בישראל, בענף החקלאות, בענף - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

מאילו מדינות?

 << דובר >> ארז כהן: << דובר >>   

סין, תאילנד, יש מדינות שמהן מגיעים עובדים לישראל, ואנחנו לא יכולים לקבל עובדים מהמדינות האלה.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

רשות האוכלוסין, יש מניעה לקלוט עובדים לסיעוד ביתי מתאילנד?

 << דובר >> שושנה שטראוס: << דובר >>   

כעיקרון, אנחנו מאפשרים להביא עובדים, ממדינות שיש לנו ניסיון משמעותי מולן, וששולחים עובדים לענף הסיעוד הביתי בצורה טובה. הם צריכים גם להיות דוברי אנגלית או רוסית בדרך כלל. יש ניסיונות להביא עובדים ממדינות נידחות פה ושם שאין איתן ניסיון.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

משרד השיכון על כלל עובדיו ומנהליו מודע לעובדה שאנחנו חייבים להכניס לפה עוד הרבה עובדים לסיעוד ביתי?

 << דובר >> שושנה שטראוס: << דובר >>   

יש לנו עשר מדינות שמהן אנחנו מביאים.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

זה לא מה ששאלתי.

 << דובר >> שושנה שטראוס: << דובר >>   

אם משרד השיכון מודע שצריך עובדים לסיעוד ביתי?

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

לא משרד השיכון, רשות האוכלוסין.

 << דובר >> שושנה שטראוס: << דובר >>   

רשות האוכלוסין כן.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

היא מודעת לזה שאנחנו צריכים עוד עובדים, שאם יהיו עוד עובדים ההתמסחרות שלהם תרד? שההתקבעות שלהם במקום העבודה תישמר? שהנטישה תרד? הם יודעים את זה? הם לוקחים את זה בחשבון? אני מדבר על הסיעוד הביתי.

 << דובר >> שושנה שטראוס: << דובר >>   

כעיקרון, אפשר להביא לכאן כבסיס בסביבות 9,000-8,000 עובדים, לא מביאים אותם כי - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

כמה מביאים?

 << דובר >> שושנה שטראוס: << דובר >>   

כל שנה זה אחרת, בדרך כלל 6,000?

 << דובר >> יאירה מרדכי: << דובר >>   

ב-2023 המסכה עמדה על 9,377 והגיעו 8,186 עובדים, ב-2024 אנחנו מדברים על כניסה של כ-5,489 עובדים.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

אבל 5,000 מתוך כמה שעזבו?

 << דובר >> יאירה מרדכי: << דובר >>   

לא, אלה חדשים שנכנסו.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

אם הייתה יציאה מוגברת, אז הנתון הזה שגוי.

 << דובר >> יאירה מרדכי: << דובר >>   

אפשר להגיד את זה, אבל חשוב להגיד דבר נוסף – בעקבות המצב נדרשנו לתת פתרונות מחוץ לקופסה, ולכן פרסמנו את הודעת אי-האכיפה, יריב יגיד לך שהוא בעצמו נדרש להזמנה פחותה של עובדים זרים מחו"ל, כי רשות האוכלוסין וההגירה הודיעה על אי-אכיפה. אנחנו רואים עלייה של 61% אחוזים בכמות הבקשות לוועדה הומניטרית, שאלמלא הודעת אי-האכיפה לא יכלו לגשת, כי הם לא עמדו בתנאי הסף.

 << דובר >> יריב שוריאן: << דובר >>   

ברגע שהמעסיק נפטר ותסתיים הוראת השעה, הם לא יוכלו למלא את החסר, אתם לא לוקחים את זה בחשבון. אולי זה נותן פתרון כרגע - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

זה "להרוג את היתוש ולא לייבש את הביצה", זה לא נותן באמת מענה לצורך. אני לא מעוניין שההחלה הזאת של הגברת מתן אישורים לויזה הומניטרית תהיה מענה לאי-כניסת עובדים זרים חדשים. אני רוצה שמי שסיים את עבודתו יצא כמה שיותר מהר, ולעומת זאת, שתהיה כניסה מאסיבית של עובדים זרים לסיעוד ביתי, יותר ממה שמבקשים. 

חלקם יהיו בכפל העסקה כפי שהצעתי כבר כמה פעמים בתת-ענף, זאת אומרת שחלקם יהיו בסיעוד מוסדי. אומרים לסיעוד המוסדי שיקחו בחשבון שהם לא מגיעים בשבילם, שיקחו וייהנו מהשהות שלהם ותעסיקו אותם, אבל אם נצטרך אותם, נגייס אותם מתוך התחום הזה. צריך להקים תאגידים לעובדים מחליפים בסיעוד ביתי, כדי שתהיה קיבולת מספיק רחבה שתדע לתת מענה.

כך מטופל סיעודי לא יחשוש פעמיים מלהגיש תלונה, כי הוא יודע שהוא מגיש תלונה אחרי שהוא כבר הסדיר קבלת עובד זר מתוך מאגר קיים של מחליפים. זה מה שאני מבקש לדעת, אתם כל-כך נינוחים ומסבירים שצריך לדבר איתם, ואומרים שאלה יבואו בספטמבר. אתם אומרים שאתם רוצים לראות כניסת עובדים, מה אתם עושים בשביל זה? מה אתם עושים כדי שלא יהיה מחסור שירסק את התחום? המחסור יוצר "שוק שחור", הוא יוצר עובדים שעושקים את המעסיקים שלהם, הוא יוצר אפשרות להתעללות, להזנחה ולמה שאתם לא רוצים.

אני פונה עכשיו למשרד האוצר, למשרד העבודה ולמשרד החוץ, מה אתם עושים כדי שיגיעו לפה כמה שיותר עובדים? 

 << דובר >> ארז כהן: << דובר >>   

יש את נפאל שהיא פתוחה, יכולים העובדים להגיע למדינת ישראל ולעבוד בענף הסיעוד המוסדי, אבל הם סגורים לענף הסיעוד הביתי.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

למה?

 << דובר >> ארז כהן: << דובר >>   

אין לי תשובה.

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

זה עלה, ונבחנת עכשיו האפשרות להביא מנפאל עובדים לענף הסיעוד הביתי.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

נבחנת אפשרות?

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

נבחנת אפשרות.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

על ידי מי?

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

על ידי הצוות הבין-משרדי להסכמים בילטרליים, וככל שתתקבל כזאת החלטה, אז אנחנו - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

יופי, אז יש צוות בין-משרדי להסכמים בילטרליים, יש אפשרות כזו, מה זה "ככל"? מה אתם עושים כדי לדון בזה ולהחליט?

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

נשלחה בקשה לכל המשרדים, בימים הקרובים תתקבל החלטה ברשות האוכלוסין ובצוות הבין-משרדי, אנחנו נכין הסכם עם נפאל להבאת עובדי סיעוד ביתי, כמו שיש הסכם עם נפאל הסכם להבאת עובדי סיעוד מוסדי.

 << דובר >> ארז כהן: << דובר >>   

בגלל המחסור שנוצר, ויש אנשים סיעודיים משוועים לעובדים שיטפלו בהם, אי אפשר פשוט להכניס אותם למקפיא ולעצור את זה. אם יש אפשרות – בהוראת שעה או בדרך אחרת, תאפשרו להביא באופן פרטי דרך הלשכות הפרטיות עובדים מנפאל, עד שתפתרו את הנושא הזה, בנתיים יש מחסור שלא פותרים אותו.

 << דובר >> שושנה שטראוס: << דובר >>   

אני לא חושבת שנאמר פה שאין מספיק זרים בעשר המדינות שמהן אפשר להביא עובדים זרים לישראל.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

עורך הדין שטראוס, נחתם הסכם בילטרלי להבאת עובדים לסיעוד ביתי מסרי לנקה, כמה הגיעו משם?

 << דובר >> שושנה שטראוס: << דובר >>   

מעטים.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

אז למה את אומרת שאין מספיק מעשר מדינות?

 << דובר >> שושנה שטראוס: << דובר >>   

יש את אוזבקיסטן, מולדובה - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

מאוזבקיסטן גם לא מגיעים. 

 << דובר >> שושנה שטראוס: << דובר >>   

אין מספיק עובדים מעשר מדינות מתפתחות שיכולים להגיע לישראל. אבל נותנים לציבור אפשרות לגשת לוועדה הומניטרית וליהנות מאי-אכיפה - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

אבל זה לא פתרון אידיאלי, זה פתרון שבא לכסות כשל.

 << דובר >> שושנה שטראוס: << דובר >>   

אני מסכימה איתך.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

אם את מסכימה איתי, אתם צריכים להגיע למצב שבו אחוז הבקשות לויזה הומניטרית שמגיע הולך ומצטמצם והאחוז שאתם צריכים לאשר מצטמצם עוד יותר, וזה יכול להיות רק כפועל יוצא של הבאת עובדים חדשים. מה לא ברור כאן?

 << דובר >> ארז כהן: << דובר >>   

אם אני רוצה להביא עובד מנפאל, למה אני לא יכול?

 << דובר >> שושנה שטראוס: << דובר >>   

היה מחקר לגבי נפאל שהראה שכל עובד כזה משלם מעל 10,000 דולר באופן בלתי חוקי.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

למה את מאפשרת לו להיכנס לפה לסיעוד מוסדי?

 << דובר >> שושנה שטראוס: << דובר >>   

כי הוא בא בהסכם בילטרלי, לא נדרש אישור.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

אז למה את לא מכינה הסכם יישום שהוא מותאם?

 << דובר >> שושנה שטראוס: << דובר >>   

עכשיו - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

עכשיו? הגעתם לפה כדי להעלות את האפשרות הזו? אני רוצה צעדים אופרטיביים. אני יושב פה בדיון שלישי מהבוקר. 

 << דובר >> שמחה בניטה: << דובר >>   

יש פה נפאלית שמטפלת בארז, היא רוצה להסביר מה קורה פה.

 << דובר >> סבינה סינג טאקורי: << דובר >>   

שלום לכולם. בגלל 10,000 דולר סוגרים את נפאל. גם אתם יודעים ואמרתי את זה גם למשה נקש, הם באים דרך הודו ומשלמים לבחורה 30,000 דולר ולבחור 35,000 דולר. אם אתם בודקים את זה במשרד הפנים כמה באים דרך הודו, מגיעים משם הרבה, כי יש שם הרבה נפאלים שעושים מסמכים מזויפים.

רציתי להביא גם את המשפחה שלי, אז שאלתי אותם, והוא ענה לי, "את מי את רוצה להביא?". שאלתי, "מה זאת אומרת מי?", והוא אמר לי, "לבחורה 30,000 דולר, ולבחור 35,000 דולר". ואנשים עדיין באים לפה, כי המצב בנפאל גרוע מאוד.

הם אפילו מגיעים לרוסיה, כי יש שם מלחמה, הם אפילו הצטרפו למלחמה ומתו שם, כי אין בנפאל עבודה. אז למה לא בישראל? אני פה 15 שנים ואני מטפלת של ארז, טוב לי ואני נהנית. אני מאוד מעריכה את ישראל.

יש הרבה נפאלים שרוצים לבוא לפה ולעבוד, אתם סגרתם את זה בגלל 10,000 דולר, אבל עכשיו משלמים פי ארבעה. 

 << דובר >> ארז כהן: << דובר >>   

את מבינה מה היא אמרה כאן? אותו אזרח נפאלי שרוצה להגיע לעבודה - - -

 << דובר >> שמחה בניטה: << דובר >>   

תדעו לכם, שסרי לנקים משלמים גם כן כדי להגיע. כל דבר שם הוא שוחד, אתם לא מודעים למה שקורה שם. אתם מתעסקים בהסכמים הבילטרליים שלכם, אבל כדי להוציא את הויזות הם משלמים שם שוחד על כל מסמך, בסוף זה עולה להם יותר, "יצא שכרו בהפסדו". זה קרה גם עם הפיליפינים, תאמין לי שזה עובד יותר חלק, הכול במדינות האלה שוחד.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

מי מבין הנוכחים פה מעורב בהחלטה על יצירת הסכם יישום להבאת עובדים מנפאל לסיעוד ביתי?

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

רשות האוכלוסין, כל מי שחבר בצוות הבין-משרדי.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

מי נמצא פה?

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

אני חלק מזה, אני לא יודעת לגבי שאר הנציגים, כל משרד והנציגים שלו. אני חושבת שבימים הקרובים תתקבל החלטה ונכין הסדר - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

מה זה בימים הקרובים? אתם מכירים את הצורך? אתם מכירים את המצוקה? בזמן שאנחנו יושבים פה במקום ממוזג ונעים, כל אחד ברוב חשיבותו אומר שהוא ידון בימים הקרובים, ובאיזהו שלב תקבל החלטה ותתכנס ועדה, אתם מודעים לכך שיש כאלה שאין מי שמחליף להם טיטול? יש כאלה שאין מי שמטפל להם בפצעי הלחץ, אתם יודעים את זה? 

הישיבה הזחוחה הזו בחוסר מעש שורפת לי את אמות הסיפים. תקומי בבוקר ותשאלי את עצמך, "מה אני עשיתי כדי שיהיו פה יותר עובדים זרים בסיעוד ביתי?", ועוד שאלה, "מה לא עשיתי כי לא יכולתי לעשות?", כל אחד ואחת מכם צריכים לשאול את השאלות האלה.

מה זה "אנחנו צריכים להתכנס", "אנחנו עלולים להכריז", "אנחנו חושבים להחליט", "אנחנו נבחן את זה בעתיד", "אנחנו נחכה לספטמבר". הרי, המצוקה ידועה כבר מזמן. כל אחד צריך לשאול את עצמו מה הוא יכול לעשות. אני פה כבר שמונה שעות בדיון שלישי, אני שומע רק תירוצים של כיתה ב'.

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

אני כל היום עובדת על להכין הסכמים.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

מתי ישבת להכין הסכם יישום להבאת עובדים מנפאל?

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

ברגע - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

מתי ישבת להכין?

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

ברגע שיש החלטה - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

הוועדה להסכמים בילטרליים.

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

נכון.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

מתי ביקשת לכנס אותה בשביל לקבל את ההחלטה הזו?

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

הבקשה כבר יצאה לכל המשרדים בשבוע שעבר.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

שמה?

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

אם אפשר לקדם הסכם לענף הסיעוד הביתי עם נפאל.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

שבוע שעבר?

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

שבוע שעבר, וברגע שהוועדה מחליטה, אנחנו - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

מתי מתכנסת הוועדה הזו?

 << דובר >> רחל אוברמן: << דובר >>   

לדעתי זו לא התכנסות פיזית, בגלל הדחיפות היא יכולה להתכנס בצורה אחרת - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

הבנתי, הוועדה יוצאת ל-20 דקות הפסקה, תתכנסו עכשיו טלפונית, תספרו לי את ההחלטה שלכם.

<< הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 16:05 ונתחדשה בשעה 16:25.) << הפסקה >>

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

יש לנו פגישה ב-19:00, אז עדכנתי את הלשכה שהתמלא לנו הלו"ז עד 19:00. מסתבר שאנחנו לא צריכים להישאר פה עד 19:00. אני מבקש לשלוח את תודתי ואת הערכתי לכל הגורמים המעורבים במהלך היעיל שהתקבל, נתנו 20 דקות ואפילו לא היינו צריכים 20 דקות.

אני מבקש להעביר את הערכתי ותודתי למר אייל סיסו, יו"ר רשות האוכלוסין על החלטה מנהיגותית, ניהולית, מהירה ויעילה. תוך כדי ההפסקה התקיימו שיחות, התייעצויות וקבלת אישורים. אין התנגדות לאף משרד. אני מבשר שיש החלטה לכתיבת הסכם יישום להבאת עובדים זרים מנפאל לסיעוד ביתי.

עורכת הדין אוברמן התחייבה לפנות את לוח הזמנים שלה בימים הקרובים משאר העיסוקים, כדי לכתוב את ההסדר יישום ולשלוח אותו לשאר המשרדים הרלוונטיים. אנחנו קובעים עכשיו דיון נוסף ליום ראשון הבא, דיון מעקב - - -

 << דובר >> יריב שוריאן: << דובר >>   

יום ראשון הוא היום הכי בעייתי ללשכות הפרטיות.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

אל תבואו, נספר לכם מה עשינו. ביום ראשון הבא אני רוצה לקבל אינדקציה, קודם כל על מה נחתם בהסכם היישום, מי הם המשרדים המעורבים ומה הייתה תגובתם. אני רוצה גם לדעת מתי העדכונים הנדרשים, ככל שיהיו, יבוצעו, יוטמעו ויועברו הלאה למדינה המדוברת, כדי שהסכם היישום ייכנס לתוקף.

 אני מעריך את זה מאוד, ואני מצפה שכך יהיה. אני מצפה שלהבא לא נצטרך לבצע כאלה מהלכים חדים, ולהתערב עד כדי כך כדי שפעולות נדרשות יבוצעו.

 אני מבקש להביא לכאן עוד נושא, נמצא איתנו מר איתן וקס, שמגיע לפה רבות ונמצא בקשר עם הוועדה, הוועדה ביקרה אותו בסיור שערכה בבית הלוחם בתל-אביב. איתן מעסיק עובד פיליפיני, התלות שלו בו היא בלתי ניתנת להגדרה, היא מוחלטת. איתן הקריב את בריאותו ושינה את אורח חייו בעת היותו לוחם קרבי מוכשר ומצטיין שהפך להיות מוגבל ניידות ותלוי 24 שעות ביממה בעזרה של עובד זר. הוא מחויב להעסיק לפחות שני עובדים.

באופן ראוי להערצה ולחיקוי, איתן משמש מודל לחיקוי לטובי בנינו ובנותינו שנפצעים ומקריבים את חייהם בקרב בימים אלו, הוא משמש להם כמנטור ומראה להם שניתן להיות מצטיין, מלומד, בעל משפחה וקריירה, ובעל חדוות חיים עם כל המגבלות. כדי שהוא יוכל להיות כזה ולשמש כמודל לחיקוי והערצה, אנחנו צריכים באופן יצירתי לייצר לו את מינימום התנאים, וזה לאפשר לו להיות אזרח שומר חוק שמעסיק את העובד שלו באופן חוקי. על לא עוול בכפו הוא כבר לא חוקי, אבל אין לו אפשרות כרגע לוותר עליו.

לא הייתי מדבר על זה אם לא הייתי מקבל על זה אישור מקדים. אני פונה לרשות האוכלוסין, מה ניתן לעשות כדי לבנות מנגנון שונה וחריג לנפגעי מערכות הביטחון ופעולות האיבה?

 << דובר >> שושנה שטראוס: << דובר >>   

אני זוכרת שבישיבה שקיימת לפני זמן מה, חשבת להגיש הצעת חוק פרטית בנושא הזה. הסברנו שכדי לתת עדיפות לנכי צה"ל על פני הנכים האחרים, יהיה צורך לחוקק חקיקה ראשית.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

ובמסגרת אי-האכיפה וההלבנה, ניתן לעשות משהו במנגנון הזה כדי לסייע לו? הרי, אי-אכיפה קיימת, אף אחד לא יבוא וייקח לו את העובד, אבל הוא לא רוצה להתנהג כך. בגלל החששות שעלו לו, הוא נאלץ ליצור מנגנוני העסקה מקבילים, כי העובד חושש שהוא לא ייתלש באמצע הלילה, ואז הם עובדים כגנבים, אבל מדובר פה בגיבור ישראל. מה הדרך היצירתית שבה אתם יכולים לסייע למצב חריג כזה בלי שנידרש להליכי חקיקה?

 << דובר >> שושנה שטראוס: << דובר >>   

אנחנו חייבים לפעול לפי החוק ובשוויון. אולי ההצעה של אדוני לקדם הצעת חוק פרטית יכולה לקדם את הנושא. מבחינתנו, יש חקיקה שנבחנה בבג"ץ, היא תופסת בצורה שוויונית לכלל הנכים לפי חתך גילים. - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

חשבנו להיות יצירתיים יותר, אבל זה מחזיר אותנו לסיכום הביניים שלנו, שבו קבענו שיושב-ראש ארגון נכי צה"ל יסיים לסגנן את הצעת החוק שהוא הציע, כדי שתוכל לאפשר לכם פלטפורמה חריגה נוספת. אני מתחייב שברגע הראשון שזה יגיע, אני מכניס את זה לתהליכים הבירוקרטיים, ואפעל בכל הכלים הפרלמנטריים שעומדים לצידי כדי לבקש פטור מחובת הגשה. הכול כדי שהנושא הזה יוסדר אחת ולתמיד בחקיקה.

 << דובר >> איתן וקס: << דובר >>   

אני מעריך את כל מה שקורה פה.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

תודה רבה. הגברת בניטה היקרה, בבקשה.

 << דובר >> שמחה בניטה: << דובר >>   

תודה רבה יושב-הראש. אני מטופלת על ידי שלושה עובדים זרים במשמרות. יש לי מטפלת שעבדה אצלי עשר וחצי שנים ועזבה את הארץ. לפני שהיא עזבה, היא הביאה לי עובדת שהתפנתה מחולה אחרת שנפטרה, ועבדה איתה בחפיפה חודש ימים ולימדה אותה את העבודה, מכיוון שהעבודה אצלי היא מאוד מיוחדת, צריך לעשות לי צינתורים וחוקנים. העבודה היא לא סימפטית, אנחנו עוברים השפלות כדי להראות להם את החלקים האינטימיים שלנו, כדי שיצטרכו ללמוד לעשות את הדברים האישיים האלה.

למזלי, הגיעה אליי עובדת שהיא אחות במקצועה, היא למדה את העבודה מהר מאוד, היא מעולה. מכיוון שאני בת 72 ואני מעל גיל 62 שזה גיל זקנה, אני לא יכולה לקבל עבורה ויזה, כי אני נקראת "מעסיקה לא חוקית", ואני לא יכולה לוותר על העובדת. אני צריכה ללכת לדיאליזה, ואני לא אלך לדיאליזה, ואני אעשה שביתת רעב עד שאמות, אם ייקחו לי את העובדת. אני לא יכולה להחליף את העובדת. 

אני קשישה אבל אני נכה מגיל אפס. אני נחשבת בביטוח לאומי מעל 88% נכות, ולפי הקריטריונים שלהם, לנכה עם 88% מגיע עובד זר, אבל מכיוון שאני מעל גיל 62 לא מגיע לי את העובדת. יש פה דבר שהוא פשוט לא אנושי עיוות חוקי, כי דווקא הקשישים הם אלה שצריכים לעובדים המנוסים והמקצועיים האלה. 

אנחנו נכי פוליו, הוכרנו על ידי המדינה וקיבלנו פיצויים מהמדינה, כי הם יודעים שלא חיסנו אותנו כשנולדנו פה, ובעיני רשות האוכלוסין אנחנו לא מוכרים כנכים, אלא כקשישים, ואני נלחמת על העובדת שלי. אם ייקחו לי אותה לא שווה לי לחיות, אנחנו לא מבקשים לא כסף ולא זהב, בסך הכל למות בכבוד. אני לא מחפשת שום דבר אחר.

הם אומרים לי, "תמצאי מישהי אחרת", איפה אני יכולה למצוא מישהי? לפתוח את הרגליים שלי וללמד אותה? זה לא עובד ככה. יש לנו קצת כבוד לשמור עליו, והם לא מוכנים לשמוע אותנו. הם חולקים עם החוק וחוק זה בני אדם, זה לא "תורה מסיני". הם הכינו את החוק הזה, והם הגבילו אותנו בגיל. מצד אחד אמרו לנו שאנחנו מעל 88% אחוזי נכות ומשם שני הגבילו אותנו בגיל.

כבוד היושב-ראש, חייבים לעשות את השינוי הזה ולהגיד שהעובדים הזרים האלה נועדו לטפל בקשישים ובנכים, בחולים של המדינה. אף אחד לא רוצה להיות נכה, תאמין לי שהייתי מעדיפה למות. אני מנסה לשרוד כל יום, ואני מנסה לטפל בנכים אחרים כדי להרגיש שאני עושה משהו למען החברה, ולא להישאר בדל"ת אמותיי עם כל הבעיות שלי. הם רואים אותי חיצונית ולא יודעים כמה אני כלום מבפנים.

לכן הם חייבים לעשות את זה בשבילנו, להביא לנו עובדים זרים, כל מה שהם עושים לרעתנו, שום דבר לא לטובתנו. אתה לא מרגיש שיש מישהו ברשות גוף שבאמת מטפל באנשים כמונו ושאכפת להם מאיתנו. כל דבר וכל חוק שהם מוציאים הוא נגדנו, אתה לא מרגיש שבא לקראתך מישהו, מישהו שרואה אותך ודואג לך.

איך אפשר לחיות במדינה כזאת? אתה מרגיש שהכול לרעתך, אני כבר לא יכולה לחיות. כמה נשאר לי לחיות ולהילחם ככה? כל החיים שלי אני נלחמת בשביל הדברים האלה, רק כדי לשרוד. אני מתחננת שתעזור לנו עם החוק המטופש הזה, תעזור לי עם הויזה למטופלת שלי, אני לא מוכנה לוותר עליה.

תודה לך כבוד היושב-ראש.

 << דובר >> יריב שוריאן: << דובר >>   

את נכנסת תחת הגדרת הוראת השעה שהוציאו הרשות. את לא צריכה להיות בהיסטריה, לא ייקחו לך את העובדת, הסברתי לך את זה. אני אעשה לך את העבודה הזו, זה לא מסובך.

 << דובר >> שמחה בניטה: << דובר >>   

אתה לא מבין באיזה מתח אני, יש לי סכרת ויש לי לחץ דם גבוה, יש לי מיליון מחלות אחרות. אני עושה גם דיאליזה והכול, כל המחלות מגיעות אלינו עם הגיל. אנחנו עייפים מהחיים ומלהילחם.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

גברת בניטה, אני מתחייב בפנייך שאין מי שנשאר אדיש למשמע דברייך המרגשים והכואבים. אם הקירות היו יכולים לדבר, גם הם היו מדברים עד כמה הם נזעקים ומזועזעים. כמו שנאמר לך ושאת יודעת, את נכללת בהחלטת אי-האכיפה, אני פונה מכאן לידידי אייל סיסו, יו"ר רשות האוכלוסין, שיפעיל שיקול דעת מלווה ברגש לנוכח המקרה הרגיש והקיצוני הזה, כדי לכנס ועדת חריגים שתדון במקרה הפרטני שלך.

לאחרים שנקשרים בקשרי העבודה עם עובדים לא חוקיים, והקשרים האלה הופכים להיות תלותיים ואישיים, אני מבקש בכל לשון של בקשה, אנחנו לא רוצים להגיע ל"משפט שלמה", אל תיקשרו לעובד שאחרי זה תצטרכו להתחנן כדי שהוא יוכשר.

 במקביל לזה, אני פונה לרשויות ואומר שאחת הדרכים שבחנתי עם איתן, שתינתן אפשרות ויזה במידה שהמעסיק והמועסק יהיו מוכנים לחתום ולהפריש חלק למוטב מהשכר כפיקדון ערבות שהוא יקבל אותו רק ברגע שיצא מהארץ בזמן שנקבע לו.

 כך נילחם בתופעת ההשתקעות ונדע שעובד מחויב בתקשורת ובתלות שלו במעסיקו, אין לו לאן ללכת, כי ברגע שחלילה הוא נוטש ועובר לעיסוק אחר אצל מעסיק אחר, הפיקדון שהוא תוצאה של הפרשה מחלק לא מבוטל מהשכר שהוא הרוויח אצל אותו מעסיק פשוט ירדו לטמיון מבחינתו.

אני חושב שהרעיון הזה שהעלתי הוא רעיון נכון, חשבתי עליו רבות, הוא בעל אינטרס של המעסיק, של המועסק ובוודאי של המדינה. מבחינת המעסיק, הוא יודע שמתפתח מאזן תלות בין הצדדים. מבחינת המדינה יש תמריץ שיגרום לעובד שלא להפסיד חלק מכספו. מבחינת העובד, הוא יודע שאם הוא חוזר לארץ מוצאו, רמת השכר שלו תרד בעשרות רבות של אחוזים, אז אם חלק מהכסף ישמש כפיקדון והוא ייהנה ממנו כשהוא יוצא מהארץ כדין, הוא עשה עסקה טובה. אני מבקש לקחת את האפשרות הזו בחשבון.


גם במסגרת אסדרה, זה הבסיס שאמור ללוות את כל הצדדים, וזה יוריד עד מאוד את חשש ההשתקעות שאני כמוכם חרד לו מאוד. משיחה שקיימתי עם העובד של איתן בנוכחות איתן, הייתה הסכמה מלאה, כי הוא הבין שה-100% שהוא מקבל פה זה יותר מפי שתיים וחצי שהוא יקבל בארץ מוצאו, אז אם 35% שהם הרבה יותר ממה שהוא מרוויח בארץ מוצאו ישמשו לו כפיקדון, הוא עשה עסקה טובה.

אני מציע לגברת בניטה היקרה לבדוק את זה עם העובדת שלה, אם היא תסכים לזה במסגרת אסדרה, התשובה שלה יכולה לשקף את המניעים שלה ואת הנכונות שלה.

 << דובר >> שמחה בניטה: << דובר >>   

היא לא צריכה לקבל שום דבר בחוץ.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

גברת בניטה, כמה היא מקבלת ממך שכר בחודש?

 << דובר >> שמחה בניטה: << דובר >>   

5,000 שקלים.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

אם היא מגיעה לארץ מוצאה היום, כמה היא תקבל בחודש?

 << דובר >> שמחה בניטה: << דובר >>   

בערך 300 דולר.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

שזה בערך 1,000 שקלים. אם 2,500 או 2,000 שקלים מהשכר שלה את תשלמי לה כפיקדון והיא תקבל את זה בשדה התעופה כשהיא תסיים לעבוד אצלך, זה עדיין משפר את רמת ההכנסה שלה אם היא חוזרת לארצה, נכון? זו תוכנית חיסכון שמחכה לה. 

נעזוב רגע את הרצון שלך להשאיר אותה, לה יש רצון אישי להשאיר פה לעבוד ולהתפרנס, נכון?

 << דובר >> שמחה בניטה: << דובר >>   

היא יכולה לעבוד אצל כל אחד אחר, היא תשע שנים בארץ.

 << דובר >> יריב שוריאן: << דובר >>   

אצלה זה בין 8 ל-13 שנים, אז היא יכולה לעבוד רק עם נכים צעירים - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

נכון, אז אין צל של ספק שצריך להתאים את ההתייחסות בגילים כמו במקרה של שמחה, אבל זה יכול להיות גם איתך אם היא מעל 13 שנים. במדיניות ההגירה שלה, המדינה קובעת רף של זמן שממנו סיכוי ההשתקעות של העובד הזר הולכת וגבהה באופן משמעותי, ואם יופעל מנגנון כזה כמו במקרים שאיתן מציג, נראה לי שכולם אמורים לברך על כך, אבל אני מבין שאיתך זה מעט שונה.

אני מעביר את הפנייה למר סיסו דרך הנציגים שלו פה.

 << דובר >> שושנה שטראוס: << דובר >>   

הצעה כמו שאתה מציע, שחלק מהשכר ישולם כחלק מפיקדון ולא ישירות לעובד זה דבר שמחייב חקיקה ראשית, ואם זה יעמוד בכללים הנדרשים אני לא יודעת, אבל ברור שזה לא דבר שאפשר לעשות אותו בנוהל או בהסדר מיוחד, זה מחייב חקיקה כמו הפיקדון הרגיל של העובדים הזרים. פה זה אפילו יותר מסובך, כי אתה לא מקבל שכר מינימום ובפועל חלק מהשכר לא משולם. - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>   

הוועדה מצפה ממשרד החוץ וממשרד העבודה לשבת בהקדם המיידי ולמצוא פתרון לבעיה של הפיליפינים ולעדכן על כך את הוועדה. ההקדם והזמן לא על חשבון הסיכום הקודם שלנו, שבתוך ארבעה ימים אנחנו מסיימים לכל הפחות את הטיוטה המרכזית להסכם היישום לעובדים מנפאל לסיעוד הביתי.

הוועדה מבקשת ממשרד החוץ לעדכן את הוועדה על אותו הסכם יישום לעובדים מנפאל, הישיבה נעולה.

<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 16:45. << סיום >>