פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 3 הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל 03/12/2024 מושב שלישי פרוטוקול מס' 104 מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל יום שלישי, ב' בכסלו התשפ"ה (3 בדצמבר 2024), שעה 13:00 סדר היום: << נושא >> פיתוח הנגב בצל מלחמת חרבות הברזל << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר ואליד אלהואשלה יוסף עטאונה חברי הכנסת: יאסר חוג'יראת אימאן ח'טיב יאסין אלמוג כהן ווליד טאהא מוזמנים: ענבל דואק – מנהלת תחום תכנון ותוכניות, המשרד לביטחון לאומי מירי נבון – מנהלת מחוז דרום, משרד החינוך לירן שפיגל – ממונה ייעוץ משפטי ראמ"ה, משרד החינוך עידן פלדמן – עוזר מחקר, אגף אסטרטגיה ותכנון מדיניות, משרד הכלכלה והתעשייה מרב אורבך – מנהלת תחום בכירה כלכלה אזורית, משרד החקלאות ופיתוח הכפר איתי גדות – אגף נגב, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי נועה סרברו – ייעוץ וחקיקה - משפט אזרחי, משרד המשפטים ד"ר פרחאן אלסאנע – סגן רופא מחוז דרום, משרד הבריאות חאלד אזברגה – מנהל נפה מזרחית, מחוז באר שבע והדרום, משרד הרווחה והביטחון החברתי אדיב אבו סריחאן – מרכז פסולת יבשה והמגזר הבדואי, המשרד להגנת הסביבה עופר בן שטרית – מנהל מחוז דרום, שירות התעסוקה טלאל אלקרינאוי – ראש עיריית רהט שריף אלאסד – ראש המועצה המקומית לקייה עבד אל עזיז נסאסרה – ראש מועצת כסייפה מיעד כיוף – דוברת המגזר הערבי, מרכז השלטון המקומי ד"ר סלימאן אלסאנע – מועצה אזורית לכפרים בלתי מוכרים, נציג מועצה אזורית נווה מדבר סייף אבו זורגי אלסייד – נציג היישוב, ועד יישוב אלסייד אחמד אסמר – הערכת איכות ומכוון, המועצה להשכלה גבוהה חגי רזניק – ראש מכון ריפמן בנגב און ריפמן – יו"ר, מכון ריפמן בנגב שי קסל – מנכ"ל, מכון ריפמן בנגב חי יקיר – יועץ משפטי, מכון ריפמן בנגב בועז פינקלשטיין – יועץ, מכון ריפמן בנגב אילן לביא – חבר, מכון ריפמן בנגב רונן כהן צמח – יועץ, מכון ריפמן בנגב בנימין זינגר – חבר, מכון ריפמן בנגב רועי ברק – רכז קידום שוויון בנגב, עמותת סיכוי מיי אלחג'וג' – רכזת, עמותת סיכוי דבי גילד חיו – קידום מדיניות וחקיקה, האגודה לזכויות האזרח בישראל דפנה ספורטה – אחראית צוות נגב, עמותת במקום הילה שרון – עו"ד, איתך מעכי - משפטניות למען צדק חברתי רשא עטאונה – עו"ד, איתך מעכי - משפטניות למען צדק חברתי אברהם בנימין – מנהל אגף מדיניות, תנועת רגבים מנהל הוועדה: אמל ביבאר רישום פרלמנטרי: נועם כהן, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות << נושא >> פיתוח הנגב בצל מלחמת חרבות הברזל << נושא >> << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> שלום לכולם, אנחנו ממשיכים את דיוני הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל. אנחנו מתחילים היום סדרת דיונים, אולי הכי חשובה בעתיד הנגב והגליל, והיא עוסקת באפשרות להסדרה במקסימום הסכמות ואווירה טובה של ההתיישבות הבדואית בנגב. לא יהיו חיים טובים ולא יהיו חיים משותפים לאף אחד בנגב בלי שלכל משפחה בדואית וצעיר בדואי וצעירה בדואית יהיה בית קבוע וכתובת, ורחוב נקי, ומגרש משחקים, וחינוך טוב, ותעסוקה, ובריאות, וביטחון אישי. לא יהיו חיים טובים לאף אחד בנגב, לא יהיה עתיד לנגב כאזור פתוח וזמין ליזמות וצמיחה במדינה בלי שנסדיר בהסכמה ובחוכמה את ההתיישבות בנגב. הממשלה מדברת הרבה על הסדרת ההתיישבות בנגב, התוצאות בפועל איומות. אחוז האבטלה פי ארבעה וחמישה מהממוצע ביישובים יהודיים, רמת ההשכלה, תמותת תינוקות, תעסוקה, רמת הכנסה, היקף משפחות מטופלות רווחה, כמעט אין פרמטר שהפערים הם לא במאות אחוזים ביחס לקהילה ויישובים יהודיים מקבילים במרחב. פגשתי את הנושא הזה, גדלתי בירוחם. מיום שעמדתי על דעתי, ביתנו היה פתוח גם לבדואים. בכל שבת אחותי הגדולה הייתה הולכת לאוהל הבדואי הסמוך עם הילדים, עם הנכדים. יש לי חברות נפש עם משפחות בדואיות. הייתי חלק מקבוצה שבנתה שותפויות חיים וחיים משותפים עם שבט רכמה, שבט קטן ומיוחד שנמצא בסובב ירוחם. הייתה לי הזכות עם מוחמד זנון, ראש השבט, להגיע להסכמות איך אנחנו יכולים להקים עבורם יישוב קבע מתוכנן נכון עם פתרונות. הראשון שהניח שם גן ילדים היה עמרם מצנע ואני החלפתי אותו ובנינו בית ספר. יש קבוצת תושבים בירוחם שמחויבת לנושא והבאנו הסכמות עירוניות להסדרת רכמה וגרמנו לממשלה לחתום התחייבות מולנו, כלל הגופים, כי גם הממשלה אוהבת לדבר בקולות שונים. זה רוצה להרוס, זה רוצה לבנות, זה רוצה לאשר, זה לא רוצה לאשר, לא כל גופי הממשלה מתואמים מה נכון לעשות. הכרחנו אותם לשלוח אלינו מכתב משותף שרק על פיו התחלנו לפעול. לצערי, הסדרת הישוב רכמה נתקלה בקשיים ובשינוי מדיניות של המועצה המקומית בירוחם. וזה אסון, כי הבאנו שם פתרון יפה יחד עם רמת נגב שוויתרה על כ-2,000 דונם וירוחם ויתרה על 500 דונם, ובנינו יישוב מתוכנן עם אפשרות גם למרכיב החקלאי, גם לשמירת הפעילות של עדרים ורעיית צאן, גם סימן ואדמה לחממות ולאזור תעשייה ותיירות. עשינו תוכנית נפלאה, וזה היה נקודתי. אם בודקים בפרמטרים אסטרטגיים האם מדינת ישראל הסדירה את ההתיישבות הבדואית, התשובה היא לא. מה המספרים? כל אחד זורק מספרים, אבל נגיד כ-300,000-250,000 בדואים, מתוכם 50% לא מוסדרים. גם מי שמוסדר, החיים שלו לא תמיד מדהימים והרחוב לא נראה רחוב והפארק לא נראה פארק והביטחון האישי לא ביטחון אישי, גם בערים בדואיות קבועות. אבל התנאים ותת התנאים ביישובים לא מוסדרים, בלי מים, בלי חשמל, בלי ביוב, עם סכנה ומפגעים, איזו מדינה יכולה לטעון שהיא מתקדמת ומפותחת ולא מקיימת את כל הצרכים הללו? וזאת הייתה החצר האחורית של מדינת ישראל, זה לא משנה ממשלות ימין ושמאל, כולם כשלו וכולם חטאו בטיפול באתגר הזה. והרבה מאוד מנהיגים אוהבים להתייחס לאתגר של הסדרת ההתיישבות הבדואית כמדיניות של שב ואל תעשה. הם באים לתפקיד שנה-שנתיים, לא מוכנים לטפל בבעיה שכדי לטפל בה צריך לעבוד עשר ו-20 שנה. אני נגד מדיניות שב ואל תעשה, אני אוהב להיכנס למשהו ולעבוד עליו גם אם זה חמש ועשר שנים, וזה מה שאפשר לנו להביא את הפתרון של רכמה, לקח לנו חמש-שש שנים להביא את הפתרון הזה. הדיון שיזמנו היום מעורר רגישות ומתיחות וזה טבעי, אבל הוא חייב להתקיים. ואני אגיד כמה דברים. מכון ריפמן, ריפמן שהיה ראש המועצה האזורית רמת נגב, שהוא היה יריב ונאבקנו על גבולות והכנסות ובסוף חתמנו הסכם פשרה על גבולות והכנסות ובנינו שותפויות בין רמת נגב לירוחם. ריפמן עליו השלום, שחגי רזניק שנמצא פה, מנכ"ל משרד השיכון לשעבר ומנכ"ל מועצת רמת נגב ומהאדריכלים של ההסכמה והפשרה ביני לבין ריפמן על גבולות והכנסות. הפשרה הזאת גם לראשונה נתנה הכנסות גם ליישובים בדואים, לשגב שלום וגם למועצות אזוריות שאין להן עושר מוניציפאלי כמו ערבה תיכונה. וחגי לקח על עצמו להקים את מכון ריפמן יחד עם משפחת ריפמן ואנשי מקצוע כדי להתמודד עם בעיה שאף אחד לא רוצה להתמודד איתה. והמסלולים והטיפול, זה גם פרויקטים ויזמות שמוכיחה שאפשר לחיות ביחד, אפשר לעשות טוב, אפשר לעשות דברים יפים בנגב ביחד, בדואים ויהודים. מספיק לשמוע את הנאום של בני ביטון אתמול ברהט, אלה היו דברים נחושים וברורים. וישב חגי עם הצוות שלו והגה תוכנית להסדרת ההתיישבות הבדואית, והתפיסה שלו היא שתוכנית כזאת לא תצליח אם היא לא תעוגן בחקיקה ובסמכויות ממשלתיות נרחבות, והוא צודק. הניסיון האחרון להסדיר את ההתיישבות הבדואית כמאמץ רציני של ממשלה התרחש דווקא בממשלה של בנימין נתניהו, בתחילת 2010, 2011, 2012, 2013, ומי שהיה אמון על זה היה אודי פראוור שהיה אחראי על התכנון שם, שלקחו את דו"ח גולדברג ויצרו את תוכנית פראוור להסדרת ההתיישבות. והראל לוקר ואחרים עשו לה נפשות וקראו לי למשרד ראש הממשלה להציג לי את תוכנית פראוור, ותוכנית פראוור קיבלה התקפות מהימין הקיצוני שאמר מה פתאום שנותנים פה משהו למישהו, ומהשמאל הקיצוני שאמרו לא נותנים ולא משתפים וזו לא תוכנית ראויה. ובסוף, פתרונות, הם יהיו כואבים, אבל הם צריכים להיות הוגנים והם צריכים להיות מקסימום בהסכמה. אבל המחדל של התעלמות מהאתגר להסדיר את ההתיישבות הבדואית הוא מחדל שרובץ על כולנו. ואני לא מתכוון לוותר על הדיון ואיך יתנהל הדיון. אגב, זה נראה בפרסומים של מכון ריפמן כאילו שאני תומך בחוק הזה, אני לא תומך בחוק הזה, עד שאני לא אלמד אותו, עד שאנחנו לא נברר אותו, עד שלא נדון בו פה לעומק מספר פגישות. כשנדון ונבין ונשאל ונראה איך זה נראה, ואין בכלל חוק כזה, אין הצעת חוק שיושבת, לא הונחה הצעת חוק בכנסת, צריך להעמיד דברים על דיוקם. יש הצעה, תפיסת עולם איך עושים את זה. הוועדה הזאת תתכנס לפחות ארבע פעמים וגם תסייר רק על הנושא הזה, ואחרי זה אני אראה נוסח שאני חי איתו בשלום, אני אגיש אותו כהצעת חוק. והתהליך יהיה תהליך מכבד. הדיון הזה הולך להיות - - - << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> בממשלת השינוי, לא עכשיו אבל, זה מסוכן להגיש אותו כאן בממשלה הזאת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יאסר, צריך לעשות טוב ולא לחכות אף פעם. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> לצערנו, דפוס ההתנהלות של הממשלה הזאת דורסני ולא אכפת לה והיא לא מסתכלת על אף אחד. ולכן אני אומר, החשש שלי, אם אתה תוביל את החוק הזה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אם אני חושב שהחוק טוב, אני היוזם שלו, אני גם יכול למשוך אותו, אם מישהו ירצה לגעת לי בחוק הזה בצורה לא ראויה. יש לנו מספיק כלים להביא חקיקה. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אבל אתה נותן להם רעיון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני פרלמנטר צעיר, אבל כבר העברתי פה שלושה-ארבעה חוקים בקריאה שלישית ויש עוד כמה בקנה. ואף אחד לא הביא לי חוק שאני לא שלם איתו שאני חתום עליו, במיוחד אם אני מספר אחת בו. אבל אנחנו נמשיך לדון ונקצה לזה סדרת דיונים. ויש פה מספיק זמן לכולם לדבר, אני כן רוצה שזה יהיה מכבד וגם יהיו פה דעות סותרות ואמירות מנוגדות והבדלי תפיסת עולם, הכול צריך להיות בכבוד. אני נותן למכון ריפמן להציג בערך 30-25 דקות, ומיד התייחסות של ח"כים, והדיון יהיה שלוש שעות. מי שלא יספיק לדבר היום, ידבר בהמשך, יהיה המשך לדיון הזה. מי שמדבר, שיהיה תמציתי וחד, העיקר לא לחזור אחד אחרי השני בדברים. ובאמת, תעשו את זה הכי מכובד שיש ותפתחו את הראש. יש לי ידע על ההתיישבות הבדואית ואני בא ללמוד ולהקשיב, אני לא יודע הכול. << דובר >> אמל ביבאר: << דובר >> חברי הכנסת ביקשו לדבר - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש לך קשרים מיוחדים איתם? << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> לא, אנחנו נשמע אותם ואחר כך נדבר. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מיכאל, אני חייב לצאת, אני הולך לנהל ישיבה בוועדת הבריאות ב-13:30. אני אגיד כמה דברים בכללי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בבקשה. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> קודם כול, כל הסדרה צריכה להיות בשותפות עם התושבים המקומיים. לא יכול להיות שתהיה הסדרה בלי לשתף אותם. במדינת ישראל, לדעתי, בכל הדברים שחושבים ומחליטים לגבי החברה הערבית, בכל הוועדות, אין נציגות של החברה הערבית. ולכן חשוב מאד, כל הסדרה בלי מעורבות מלאה של תושבי הנגב, היא לא תתקבל, לא תהיה מקובלת על אף אחד וצריך לקחת בחשבון. אתה נתת דוגמה של יושב ראש עיריית דימונה. הייתי שם, היינו שם בביקור ליד כפר שנקרא ראס ג'ראבה. כפר צמוד, כמעט צמוד דופן לדימונה. במקום לנסות לפנות אותו למקום אחר, למה לא לספח את זה כשכונה מהעיר דימונה? במקום לפנות, לספח, בשביל לשלב אותם בחיים. העיקרון הוא שצריך לתת לאנשים חיים יותר טובים. יש הרבה כפרים בלתי מוכרים, וכמו שעושים היום, לוקחים יהודי, נותנים לו איזה 20 דונם בשביל להקים חווה חקלאית, לתת לבני המקום לחיות את החיים, את דפוס החיים שלהם. חבר'ה, כל שינוי בדפוס החיים שלהם זה קשה מאד. ומה שקורה ברהט היום זה בגלל השינוי בדפוס החיים. וצריך לשמור על דפוס החיים של הבדואים בנגב, תודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה גם שאמרת את זה בצורה תמציתית, אבל מה שאני עשיתי עם רכמה, גם דימונה עשו עם שכנים. הסדרה במקום על אדמות של דימונה עם פרויקט כזה. אני לא מכיר את כל התמונה, אבל פרויקט אחד לפחות בוצע בהסכמה עם דימונה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זה לא מדויק, אולי לתקופה אחרת, אבל בתקופה הזו, בדימונה מתפתח משהו אחר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בואו נתחיל עם ההצגה ואז התייחסות חברי כנסת וגופים, בבקשה. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> (מוקרנת מצגת) תודה רבה אדוני היושב ראש, אני באמת קראתי גם חלק מההתנגדויות, אני מצטרף לדברים של היושב ראש ומקווה שהדיון יהיה ענייני. כמובן גם אני פתוח, אני לא מחוקק אגב, נאמרה פה אמירה על הפורמט, אני לא מחוקק, בניתי את הפורמט כהצעת חוק. אני לא רשאי להגיש הצעת חוק ולכן חבר כנסת יכול לחוקק אותה, אבל תפיסת העולם שלי היא שנושא השינוי בנגב צריך לעבור בחקיקה ראשית, אני אתייחס לדברים. אפשר לקבל אותה, אפשר לא לקבל אותה, ללא חקיקה ראשית נמשיך לדבר עם עצמנו ודברים לא ישתנו לאורך זמן. עד כאן. קודם כול, אני בחרתי במשימה בשלוש השנים האחרונות בהקמת המכון הזה מתוך תפיסת עולם שאני שכן של החברים הבדואים. אני עצמי יצאתי בצו בית משפט כילד חוץ והנגב נתן לי הזדמנות. יצאתי בצו שופט מבית קשה והנגב נתן לי הזדמנות וראיתי שיש שכנים שלי שלא מקבלים את ההזדמנות כמו שאני קיבלתי מהנגב. מזה יצאתי למסע. זה לא אומר שבסוף המדיניות כולה נמצאת סביב הדבר הזה, אבל מהאירוע הזה יצאתי למסע, מתוך אירוע שבסופו של דבר, ילד בנגב, ולא משנה אם הוא בדואי או יהודי, צריך לקבל הזדמנות שווה במדינת ישראל, וגם זה כמובן בנקודת המוצא. אני, ברשותכם, אומר גם דברים שהם לא נעימים לאוזן ואני מעריך שהם חלק מההתנגדויות יעוררו. אני אגב לא מדבר, נכון שאני עושה שימוש בתקשורת, אני גוף חברה ציבורית, אין לי כלים אחרים. אני לא ממומן, אני ממומן על ידי גופים פרטיים, אני לא ממומן על ידי מדינה והכלים שלי לעבודה הם באמצעות כלים תקשורתיים והיכולת שלי לחקר, להבנה, להתבוננות. לגבי שיתוף ציבור, אומנם כחברה אזרחית אינני מחויב בשיתוף ציבור, אבל במשך שלוש שנים עשיתי פרויקטים יחד עם החברים הבדואים שחלקם חברים במכון, גם עוד מעט נדבר, כן היו איומים לגבי חברים בדואים במכון. אני גם אשמיע ואקרא דברים אותנטיים, אתם יכולים גם לבדוק אותם. כל מי שמכיר אותי, גם החברים הבדואים וגם היהודים, יש כאלה פחות, יותר, יודע שאני בדרך כלל דובר אמת ואני מוכן להיבדק גם פה בנקודה הזאת. והמוצר הזה שאני מייצר אותו כהצעת מדיניות, כהצעת מדיניות למדינת ישראל, הוא אחרי שלוש שנים של עבודה אינטנסיבית שלי ושל הצוות שלי, צוות מכון ריפמן, בדואים ויהודים בנגב. נכון שברגע שהצגתי מדיניות, התחילה הסתה מאוד קשה, בעיקר כלפי הבדואים בתוך המכון, וחלקם ברחו מהמכון מתוך תפיסה, חלקם אמרו לי באופן אישי שהם מסכימים עם חלק, מסכימים עם הכול, אבל לא יכולים לעמוד בלחץ הזה. ולכן גם חלקם בעילום שם מעוניינים להשמיע את הדברים ואני אשמיע בקצרה וגם אני אקריא את הדברים שנאמרו. כי בסוף אני גם מבין את זה שבתוך חברה יש לפעמים משקולות שקשה לעמוד בהם ואנחנו כמובן לא רוצים לסכן או לשים מישהו במקום לא נכון ולא ראוי בדבר הזה. ב-7 באוקטובר, אני חוזר ל-7 באוקטובר, הייתה שותפות אמת. אמר ראש עיריית דימונה, אמר פה חברי היושב ראש, מיכאל ביטון, שותפות באמת דרמטית. לא היה צריך את 7 באוקטובר לדעת את זה, אני פעלתי בתחום הזה עוד לפני, לפעמים בהצלחה, לפעמים לא בהצלחה, אבל מתוך רצון טוב. כאשר, יחד אגב עם חברים בדואים, גם חילקנו מזון בשטחי כינוס, גם יצרנו פרויקטים בתוך החברה הבדואית פנימה, עשרות פרויקטים. מהקמת מסגרות לגיל הרך דרך פעולות פילנתרופיות, הפגנות, דברים אחרים. ובאמת פעלתי. אני אגב בכפל תפקיד, אני גם במשרד הביטחון, יו"ר הקרן לחיילים משוחררים, אני פועל בכל מה שקשור לרווחת החיילים הבדואים, גם בכניסה, בשער הכניסה וגם בשער היציאה, ואני חושב שההיסטוריה של מדינת ישראל בכלל והנגב בפרט טבולה בדם משותף, בדואים ויהודים, ויש שותפות גורל, למרות הירידה המאוד מאוד דרמטית באחוזי הגיוס. צריך לציין שאחוזי הגיוס היום עומדים בשנה טובה על 150 מתגייסים מאוכלוסייה של 300,000. זה כואב, אנחנו עושים מאמצים לשנות את זה, אבל בהחלט מי שלוקח חלק בתוך הדבר הזה הוא משמעותי. עד פה הרקע. למה אני מדבר על חקיקה או על רצון לחוקק? ואני אומר את הדברים האלה גם על בסיס לימוד שהוא מבחינתי שיתוף הציבור, אני לא מחויב בשיתוף ציבור בחוק. אני הסתובבתי, אגב, במכון ריפמן אני באופן אישי לא מקבל משכורת, אין לי משכורת בסיס בתוך מכון ריפמן. אני עושה את זה, אני משלם לצוותים שעובדים איתי, אני מקבל דלק ורכב, אבל את העבודה עצמה, אני לא מקבל שכר, השכר שלי הוא - - - << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אבל תתייחס לגופו של החוק, בוא נתחיל. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אני אתייחס, כמובן, אבל צריך את הרקע. אני אלך לחזון. אני אומר מה התוכנית? אמרתי דברי רקע, עד כאן אני מקצר, סליחה שהארכתי. קודם כול, אין חקיקה ראשית. רשות הבדואים, גוף חשוב מאוד, שחלק מהדברים עושה בצורה נכונה וחלק פחות נכונה, כמו כל גוף, כמו כל אחד מאיתנו שמנהל מערכות. רשות הבדואים לא פועלת בכוח חוק. כמי שעמד בראש משרד הבינוי והשיכון, הייתי אמון על הרשות למאבק באלימות, סמים ואלכוהול ורשות מקומית, כשאתה פועל לא בכוח סמכות חקיקה, הדבר הזה לוקה בחסר. זאת אומרת, הקצאת הקרקע נמצאת בידי גורם אחד שזה רשות מקרקעי ישראל, היא לא מקצה קרקע, רשות הבדואים. ועדת הפשרות, היא שולטת בה, אבל היא שולטת בה באופן חלקי. אין לה רשות רישוי. זאת אומרת, רוב השטח הוא שטח גלילי, מה שמוגדר בלשון מקצועית גלילי, מוניציפלי. זאת אומרת, היא לא יכולה להוציא לא היתר זמני ולא היתר קבוע, גם אם תב"ע הולכת להתאשר, והאכיפה אינה תומכת הסדרה. זאת אומרת, יש גופים שונים שאוכפים, בסוף לפעמים זו הסדרה לשם הסדרה. הכול כחוק, אבל הסדרה לשם הסדרה, כאשר הגוף שמסדיר איננו הגוף שאוכף. כל מי שעוסק בניהול מבין שהדבר הזה הוא לא נכון ולכן אנחנו מציעים לייצר גוף חדש בטיוטת החקיקה כמו שאני כתבתי אותה. עוד פעם, זו לא חקיקה שחבר כנסת הגיש, אבל בטיוטת החקיקה כמו שהצגתי אותה אני מציע לאחד את כל הגופים תחת גוף אחד, אני מציע לפרק את רשות הבדואים ולהקים גוף אחר, אבל אפשר גם לתת את אותן סמכויות לגוף המסדיר, זו באמת החלטת המחוקק, לא החלטה שלי. אבל לא הגיוני, ואני חושב שחלק מהמוניטין הלא טוב שיצא לרשות הבדואים שלא בצדק, חלק מהעניין, בגלל שהיא לא אוחזת בסמכות חוקית. ולכן כשהיא באה ומבטיחה דברים, גם אם היא מאוד רוצה, היא תלויה בעשרות גופים. היא גוף מתאם במקרה הטוב, היא לא גוף שיש לו את הסמכות החוקית לייצר את זה. ולכן קראתי גם חלק מההתנגדויות. על מנת להקים אפילו כפר אחד, לא 40 ולא 70 כמו שכתוב בהתנגדויות, בלי יכולת תכנון שהיא מקבילה לוועדה ארצית, כמו שבחריש הקימו עיר, יש ועדה מיוחדת, או יכולת הקצאת קרקע, או יכולת לרישוי, לא יקום, פשוט לא יקום. אפשר להגיד לי אתה לא צודק, אתה כן צודק, זה לא יקום. אם לא תהיה חקיקת בסיס, שפה בחקיקה הזאת בנושא הקרקע היא חקיקה מתודולוגית. זאת אומרת, אני לא אומר כמה כפרים צריך להכיר או לא להכיר, אני אומר, המדינה תתכנן את הדברים, אבל היא תוכל לתכנן ברמת על מחד, אבל מאידך גם תוכל לבצע. כי אם היא יכולה לתכנן אבל אין לה את הכלים לבצע ולכן פרק הקרקע, האדן הראשון שאתם רואים כמפת הנגב מאגם את כל הסמכויות שתיארתי אותן, ואם תרצו הרחבה, נרחיב אותן. אני איש תוכן ומקצוע בדבר הזה, יושב פה גם עוה"ד חי יקיר שהיה בתוך צוות החקיקה ופעל גם ברשויות בדואיות, יוכל להרחיב על הדברים. הם יהיו תחת גוף אחד ולא בגופים. אגב, אני שומע גם מחלק ממתנגדיי, שאני לא יודע למה הם מתנגדיי עד הסוף, עוד מעט נשמע יותר, קראתי שהם רואים טרקטורים והריסות. חלק מהעניין הזה הוא שגוף אחד, ולא רק אחד, הורס, וגוף אחר מסדיר וככה זה נראה. זאת אומרת, כל עוד לא יהיה סינכרון בדבר הזה, ככה זה יראה קדימה. ולכן קצת תמהתי על ההתלהמות, אבל כמובן שזה בסדר גמור להתעלם, זה חלק מהשיח, כל עוד הוא מכבד. הסעיף השני הוא באמת מה שאני קורה רישוי ותימרוץ כלכלי. זה מסלול וולונטרי, עוד פעם, אני מדבר על חוק, זו לא הצעת חוק רשמית, בואו לא נחזור לזה, אבל אני כותב אותה כחקיקה עד שחבר כנסת יגיש אותה, אבל אני מאפשר גם פיתוח כלכלי על בסיס הקלות מוניטריות, מיסויות, וגם הקלות תכנוניות למי שמעוניין בתביעת הבעלות שלו, להמיר אותה לפיתוח כלכלי. זאת אומרת, זה וולונטרי, זה לא מסלול שהוא מסלול חובה, הוא מסלול וולונטרי. אני כן נותן לכם קריצה לקבוצה ציבורית, קבוצת רני צים שיצרה עסקת קרקע, אומנם עם תביעת בעלות יהודית, אבל בשותפות בדואית, בסמוך לאבו תלול ב'. שמה מפתחים גם מסחר וגם 4,300 יחידות. הם ללא הנאה והנעה של חקיקה תומכת מבצעים את זה. אנחנו מעריכים במכון ריפמן שעשרות עוגנים כלכליים כאלה יצמחו בנגב על בסיס הדבר הזה וזה אירוע קריטי. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> זה כבר נמכר, הפרויקט הזה. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> נמכר. זה פרויקט טוב. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> זה מסמן משהו. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> מסמן משהו, אני מסכים. הנה, אנחנו מסכימים, אדון טלאל. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> הנה, מברוכ. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> מברוכ, על אחד מסכימים כבר. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> כי זה לא יכול להתממש. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> למה? << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> למה לא יכול? טוב, לא משנה, אחרי זה. אני אמשיך בקצרה, נשארו לי 13 דקות, אני אעמוד בזמן בלי הארכה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תסיים. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> הדבר הבא הוא שירותים מוניציפליים. בסוף שאלות והיושב ראש מחליט, לא אני. שירותים מוניציפליים, בין חצי לרבע מהאוכלוסייה הבדואית בנגב, אתם תחליטו אם המועצות האזוריות נחשבות אזור לא מוסדר כן או לא, תלוי בסוג היישוב. יש קו כחול, חלקם מוסדרים, חלקם לא. ביר הדאג' אין פינוי אשפה נניח, זה שירות מוניציפלי, מקומות אחרים כן, זה אתם תחליטו. אין שירותים מוניציפליים בסיסיים. אני מציע, כולל בחקיקה, מציע מקור. הכנסות מדינת ישראל מקרקע עומדות על 40 מיליון ש"ח בשנה בממוצע בשנה טובה, בשנה קשה יותר 18 מיליון ש"ח. יכול להיות, אל תתפסו אותי על מיליון לפה, מיליון לשם, תבדקו אותי. אני מציע בחקיקה ראשית כלכלית לקחת אחוז מאותן הכנסות קרקע בכסף ולספק שירותים מוניציפליים לאותם אזורים שאינם מקבלים שירותים מוניציפליים היום. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> שהמדינה תספק שירותים ותייתר את הגורמים שאתה מדבר עליהם. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> זה מה שאני מציע, זה מה שאני אומר ואני מציע מקור כספי. אדוני חבר הכנסת, זה מה שאני מציע. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> חגי, אתה מדבר על חקיקה שתכניס את המדינה לריכוזים האלה שלא מוסדרים. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> שיתנו שירותים ארעיים. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> שנייה, שירותים ארעיים. אתה יודע שבתמ"מ 40/14/4 - - - << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אתייחס. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> - - - מכוח התמ"מ הזה, שזה חוקי - - - << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> מכיר אותו טוב. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> - - - בוועדה המחוזית, אפשר לתת את השירות הזה. זה עניין של מדיניות, זה לא עניין של חקיקה. הבסיס החוקתי הסטטוטורי נמצא. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אני מסכים, אבל אני לא חלוק איתך. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> צריך את השר הממונה, מי שמטפל בעניין, יקבל את ההחלטה. ראינו שכשמישהו החליט כן לתת את השירות הזה, היה אפשר לקדם. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> לא חלוק. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> שנייה. מבחינת חקיקה, אני אומר לך, לספק שירותים באזורים הלא מוסדרים, יש בסיס סטטוטורי שהוא מאושר ויש לו תוקף במועצה המחוזית. לפני שנתיים גם משרד החינוך היה בעניין ורצו לקדם, לתת את השירות הזה. מי שמתנגד עד רגע זה, ואני יוזם במקביל דיון בוועדת הפנים על מרכזי שירות, הבסיס החוקתי הסטטוטורי קיים. המדיניות שאני אתייחס אליה בדברים שלי לא נותנת את זה. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אני מסכים. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא נשים את כל היהב - - - אי אפשר. סטטוטורית - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> עטאונה, אתה מדבר איתי הרבה על מרכזי השירות. יש להם בסיס חוקי, אין מוטיבציה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זה בדיוק העניין. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אני מציע מקור כספי בחוק. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה מכיר את זה שהיא אומרת: אני רוצה לעזור לך, אבל אין לי אינטרס? << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> המעמד הסטטוטורי קיים. מי שהיה רוצה לתת מרכזי שירות היה נותן. מה שמדובר פה, זו אחריות כוללת וחובה כוללת. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> כולל מקור תקציבי בחוק. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> היום הכול הולך לאיבוד ואומרים לך תלך, תבוא בין 17 גופים. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אני מסכים עם כל מילה שאמר חבר הכנסת עטאונה. אני אתחבר, אני מציע מקור תקציבי, אני חוזר, בתוך החוק אני מציע מקור תקציבי, אחוז מהכנסות קרקע בכלל, כמו שיש קרן שטחים פתוחים שהיום מקימה פארקים ואופניים, לתת לתושבים שלכם, לא שלכם, כי אתם נציגים מרשויות מוסדרות. אני מציע - - - << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> שנייה, חגי, עוד פעם, אני חושב - - - << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אני לא חושב שאי אפשר לייצר כסף תקציבי, אבל אני מציע - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תמשיך. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> צודק היושב ראש, אני אמשיך. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני חושב, חגי, שהדרך לגיהנום לפעמים רצופה בכוונות טובות. אתה שם את כל היהב שלך, כביכול רוצה לייצר - - - << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> פתרון. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לייצר חקיקה חדשה שתיתן מענה. אני חושב, בבסיס התפיסה שלך, בלי שאתה אולי מתכוון - - - << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> מי אני? אני באתי בהתנדבות. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני אגיד לך. המציאות שקיימת היום בנגב וחוסר ההסדרה וההכרה בכפרים בכלל, מהתחלה, הייתה הפרדה בחקיקה. אני הייתי מצפה מגוף שהוא וולונטרי, לא ציבורי, שרוצה לקדם שיח משותף בנגב, שיבוא עם גישה משותפת. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אני אענה לך על זה גם. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> מה זה? יש יותר משתף מזה? תראה איזה יופי של דבר. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> שנייה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> מה יותר משותף מזה? אני לא מבין. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> הגעתי לפגישות, אנשים לא באו. אין פה שותף שהצעתי להיפגש איתו וקיבל אותי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> עטאונה, הפרעת לדיון, אבל די, מספיק. חכה לזמן שלך ותגיד מה שאתה רוצה. תסיים את הדברים. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אני אסיים. אני קודם כול מסכים שיש בסיס חוקי, אין מוטיבציה, צריך לקבוע את זה בחקיקה. כולל הסדרה אגב, אם לא תהיה ועדת תכנון ארצית, אם לא תהיה הקצאת קרקע, לא יקרה, נמשיך להסתובב סביב עצמנו. זאת עמדתי, חוק הוליסטי, חוק הוליסטי שיחייב, אני מסכים איתך בתפיסת העולם. אני מדבר על החינוך. קודם כול, היום באותם אזורים לא מוסדרים נקנה חינוך בהסכם רכש מול נווה מדבר ואל קסום. אין לזה צורה, גם אם חלק מהחינוך נעשה טוב וחלק מהחינוך נעשה פחות טוב, אין לזה צורה. במדינת ישראל יש חוק חינוך חובה, חייבת לקיים חובה לחינוך. אני מציע הקמת רשות חינוך סטטוטורית בכוח חוק שתהיה חייבת לתת מענה לכל תלמיד באזורים הלא מוסדרים. רשות החינוך הסטטוטורית - - - << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אבל זה דבר והיפוכו, חגי. זה דבר והיפוכו שאתה גם רוצה להקים רשות חינוך - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> עטאונה, אתה חייב להתאפק. אבל יש לך בטוח על כל סעיף מה להגיד. אתה תדבר. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תסדיר אותם ואין צורך ברשות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> עטאונה, אני אתן לך. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא, אם אתה מסדיר אותם, תכיר בהם - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יוסף עטאונה, אני אתן לך חמש דקות בלי הפרעה להגיד את כל מה שאתה רוצה. יש פה חברי כנסת שהגיעו לפניך והם רשומים והם מתאפקים. אתה תקבל חמש דקות להגיד ולא תהיה הפרעה כשאתה מדבר. תרשום את הנקודות. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אני אסיים, אבל זו נקודה חשובה. הא בהא תליא, דבר תלוי בדבר. חבר הכנסת עטאונה, אם לא יהיו סמכויות אמיתיות בגוף שמסוגל להסדיר ולתת הכרה למקומות הלא מוסדרים בחוק בוועדת תכנון ייעודית בהקצאת קרקע, זה לא יקרה ואז הם לא יקבלו. בינתיים צריך לתת חינוך וחינוך כמו שצריך, זו התפיסה. אנחנו מציעים, ופה אני יודע שזה יעורר התנגדות של ראשי הרשויות, אנחנו מציעים כמו שיש חשב מלווה, והוא לא חייב להיות בכל רשות מקומית, שיש שחקן שנקרא מנהל מלווה. זה הציע לי מרדכי כהן מעולם תוכן בארצות הברית שנקרא - - - << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> אם כך, תבטל את הבחירות, בשביל מה הבחירות? << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> לא, סליחה, אדוני ראש העיר. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> תחזיר אותנו לממשל הצבאי. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> לא, לא רוצה להחזיר ממשל, לא רוצה. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> תביא מושל צבאי, מה הבעיה? << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אני אענה לך. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> תפסיק עם זה. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אם היום לחלק מהרשויות יש חשב מלווה - - - << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> תביא מושל צבאי. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אני לא מדבר לכותרת, אני מדבר מקצועית. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> יש גם רשויות שאין להן חשב מלווה. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> בסדר גמור, גם פה לא יהיה מנהל מלווה בחלק מהרשויות, במקומות שלא נדרש ויש ניהול תקין. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> בוא נראה אותך מציע את זה בדימונה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> כמה רשויות במגזר הבדואי הן עם מנהל תקין? כמה? מספר. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> קודם כול, זה קודקס. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> כמה? מספר. כמה רשויות עם מנהל תקין אני שואל. אתה, לפני שבוע ירו לך על האוטו. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> זה לא משנה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> זה משנה, בטח שזה משנה. הכול מתחיל - - - << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> גם יישובים יהודיים מאוימים, אז מה? << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אני מציע את זה גם ליישובים יהודיים. מכון ריפמן הוא קודקס חקיקה. אני מציע במקום חשב מלווה, מנהל מלווה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> טלאל, ההערה שלך במקום, אני לא בטוח שצריך את זה בחוק. למה? כי למדינה יש כלים גם להעיף ראש איר אם היא רוצה. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> היא רק לא מבצעת. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מיכאל, במצב הקיים ממנים חשב מלווה גם בצפון, גם במרכז, גם בנגב. למה צריך לייצר משהו שהוא ספציפי לנגב? << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אני אענה, ולא חייבים לייצר. הוא לא ספציפי לנגב. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כמו רשות הבדואים. למה צריך גוף מתווך תמיד? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה צודק. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כן, יש את הנושא, למה צריך להעלות אותו? << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אני אענה. לא חייבים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה צודק ואתה צודק, אבל בואו נתקדם. אני לא חושב שצריך את זה. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אני אענה שלא חייבים, אבל אני כן אגיד, והבנתי שאתם נגד, אני רק רוצה - - - << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אבל הוא קיים, רזניק, הוא קיים, לא שלא חייבים. יש חשבים מלווים היום ברשויות מקומיות בנגב. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> בסדר, אבל אני חושב שזה מודל לא טוב, כי חשב מלווה הוא שחקן - - - << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אם כך, תבטל אותו ברמה הארצית. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אבל תן לי לענות. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> לא, תבטל אותו ברמה ארצית, לא רק לבדואים, לנגב. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> תן לי לענות מקצועי, אני מסיים וזה הזמן. חשב מלווה הוא שחקן וטו, אני מציע לכם שחקן נטו, איך לעשות את הדברים שיצליחו לקרות, לא איך לא לעשות את הדברים. לא רוצים, יחליט המחוקק שלא יוציא את זה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הוא אומר לא אחד שיש לו זכות וטו על ההוצאה, אלא לצידך, עוזר לך להוציא. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> לא רוצים, לא צריך, רוצים להישאר במקום, זה לא יהיה, שימשיכו להגיד לכם איך לא להוציא. אני רוצה שיעזרו לכם כן להוציא. אבל לא רוצים להוציא, אל תוציאו. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כן, הדברים הם מיוחדים לנגב וקצת מרגיזים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ההערה שלך נכונה. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> תמשיכו להוציא, הכול טוב, תגידו שאני גזען, אבל זו לא גזענות, זה לעזור ושזה יהיה גם ברשויות יהודיות. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> ברור מרגיזים, השאלה את מי. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אותי. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אותך. איך אומרים? חביבי, תהיה בריא, תהיה חזק. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אני אוהב את הטמפרמנט שלך, אבל תוריד שתי דרגות ותסכם. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> ואני הייתי מנכ״ל רשות מקומית והייתי מנכ״ל משרדי ממשלה. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> כן, אבל אנחנו - - - << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> זה לא גזעני, טלאל, זה לא גזעני. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> טלאל, אני לא רוצה לדבר פוליטיקה. טלאל, גזעני זה לאסוף אוכל לילדים בעזה ששחטו את הבדואים ב-7 באוקטובר, זה גזעני. אז אל תתחיל איתי. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> אל תטיף לי. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אני אטיף לך. אל תדבר על גזענות כשאתה - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה זה קשור? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה אתה מקשקש? הוא מדבר פה על יוזמה שקשורה לנגב, למה אתה מקשקש ומערבב? << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> אל תטיף לי מה זה - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה בא לכאן לעשות פוליטיקה? לך למקום אחר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה לא רוצה להשתנות? תשתנה כבר. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> ברור, לתת לילדים בעזה על חשבון הילדים ברהט, כל הכבוד, כפיים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אלמוג. חברים, שקט באולם. שלוש דקות סיכום וזהו. ואז חברי כנסת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אלמוג לא יודע לשתוק. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בשבילי הוא ישתוק. אדוני, אל תפריע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יאספו לי כסף? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אלמוג, אתה מוכן בשבילי להירגע? אדוני, תעצור. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> מה זה גם לך יאספו כסף? מה זה? מי הדובר? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תוציא אותו בבקשה, תוציא אותו החוצה. קח 20 דקות, תחזור רגוע, אל תתערב בשיחה. שלוש דקות לסכם. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> תבין את המקום שלך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אף אחד לא יפריע פה. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> שתי דקות אני אסכם, אי אפשר לגעת בהכול. אני אגע בנושא של הנשק הלא חוקי. הנשק הלא חוקי היום הוא איום מאוד מאוד קשה, בעיקר בחברה הבדואית. הוא איום לכל הנגב, איום בעיקר בחברה הבדואית. ההצעה שלי היא לייצר מצב של מעצר מנהלי עד 60 יום אם יש תשתית ראייתית, אין פתרון אחר. אני פשוט רואה את המצב, אין פתרון אחר. אם יש תשתית ראייתית, יעבור תשתית ראייתית. היום נתפס מאג, נתפס M16, כמויות אמל"ח בלתי נתפסות. עובר לדין ראייתי, עד שיהיה כתב אישום – חמש שנים. לא עלינו, באמת התקשרתי - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מתחבר לחוקי הדיקטטורה שעוברים כל שני וחמישי. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> בסדר, זו עמדתכם, אני חושב שזה הפתרון היחיד. בזה גמרתי, זה נותן פתרון הוליסטי, הא בהא תליא. יש עוד נקודות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה. אנחנו עוד נעמיק בכל הנקודות. חברי כנסת לפי סדר הגעתם, אימאן ח'טיב הייתה מנומסת. היא התאפקה, היא תגיד את דברה באופן סדור ואף אחד לא יפריע לה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> תודה רבה, מיכאל. צוהריים טובים לכולם. האמת, דיון מאוד מאוד רגיש ומאוד חשוב. ואיך שאמר, אף אחד גם לא רוצה את הדיון הזה בכלל, לא רק את ההסדר. ואני מדברת על אף אחד, כלומר מתוך הגורמים שיכולים להחליט ובאמת להחליט דברים למען וכדי לתת את הצרכים אמיתיים לאנשים בנגב. אין ספק שהסוגיה הזאת היא טעונה רגשית וגם היא טעונה עובדתית. כלומר, אלה לא רק רגשות שעולים, אלה רגשות שיושבים על אמיתות מאוד מאוד קשות. קשה לבן אדם לבוא ולשמוע את הדברים, ובמיוחד להגיד לו, אתה על האדמה הזאת עשרות בשנים אם לא יותר ולפני קום המדינה, ועכשיו אנחנו כריבון אומרים לך, זה לא המקום שלך, אתה תצא מכאן ואתה תתן את כל מה שיש לך עד עכשיו, אנחנו נקבע לך איפה אתה תהיה ובאיזו צורת חיים אתה תחיה, ולא משנה ולא מתחשבים לא בהיסטוריה ולא בתרבות של הבן אדם ולא במרקם החברתי של התושבים, האזרחים באזור הזה. מה שמצער בכל הדבר זה שבאמת כולם מבינים, וכשאני אומרת כולם מבינים, אני מתכוונת באמת לממשלות ישראל לדורותיהן וגם ליוזמה שמביאה עכשיו מכון ריפמן. היוזמה הזאת אמורה באמת לתת פתרון אמיתי, אבל לבוא ולהגיד, המשפט הזה, להגיד אנחנו ניקח חלק מהאדמות כדי לתת שירות מוניציפלי, אני אומרת לך, זה מאוד מקומם. ואם אתה בא ביוזמה, היוזמה הזאת צריכה, א', להיות באמת בשותפות מלאה עם תושבי המקום מכל האזורים, לא מאזור אחד, ולשמוע ולקחת בחשבון, תשמעו אותי, תעזבו אותם. לא, לשמוע ובאמת לקחת כל נקודה ברצינות. כי מדובר פה על מהלך מאוד מאוד רציני ויכול להיות היסטורי גם. ולכן, אני חושבת, ח"כ מיכאל, אתה אמרת ארבעה דיונים, אני חושבת שלסוגיה הזאת אפילו לא יספיקו עשרה דיונים. עם רצון טוב וכן ושותפות מלאה אפשר להגיע להסכמות ולתת פתרונות. זה יתחיל בזה שהממשלה תבוא ותגיד שהיא רוצה להכיר תחילה בכפרים הלא מוכרים בתוך הנגב. אחר כך אפשר באמת להראות שיש כוונות טובות. חוסר האמון הקיים הוא לא משהו שפתאום צץ, זה תוצר ישיר של מדיניות מובנית עשרות בשנים כלפי האזרחים הבדואים בנגב. היינו ב-7 באוקטובר, ובקונטקסט הזה אני רוצה להביא את הדברים ולא בקונטקסט שח"כ אלמוג הצהיר. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> מה עשיתי. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> שקט, אני אומר לך, שקט. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> מה עשיתי? מה אמרתי? << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> באו, דיברו חודש שלם, הממשלה, ראש הממשלה, השרים, כל העולם, הבדואים בנגב עמדו איתנים, היו אזרחים טובים, התייחסו כמו שצריך, התנהגו כמו שצריך. לא עבר חודש וההריסות התחילו ועדיין לא נגמרות. איך אתה מצפה באמת שיהיה אמון ביוזמה שבאה מהצד, אפילו שאתה אומר שאתה בא מהצד של באמת לתת פתרון ולמען האזרחים. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> - - - לא תומכת הסדרה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אני אומרת לך בוודאות ובאמת, אני לא רוצה להרחיב, גם יש לי ישיבה ב-14:00. אני אומרת לך דבר אחד. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> - - - זה אותו גוף. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אני חושבת, כדי שבאמת לא יברחו לך אותם אנשים שהיו נציגים של הבדואים בתוך הדיונים, אתה צריך לבוא במגע עם האנשים שהם מייצגים. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> לא, אימאן, רק הערה אחת, יש נציגות של החברה הבדואית, יש נציגות. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> בדיוק, זה מה שאני רוצה להגיד. יש נציגות שהיא רשמית, שהיא נבחרה על ידי האזרחים הבדואים בדרום שהיא צריכה לייצג אותם, ואז היא יכולה להיות גם הקשר הישיר עם שאר התושבים. זה פטרוני כזה שאתה בא מלמעלה, שאתה בוחר מי שאתה רוצה ואתה מכניס מה שאתה רוצה ואחר כך אתה מצפה שהאנשים ישבו וישמעו בשקט. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> משפט סיום בבקשה, אימאן. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> מה זה? הנאום של ביבי באו"ם היה יותר קצר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה הומור, אימאן. את לא צוחקת. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אני לא מגיבה אפילו. אני רוצה להגיד, היוזמה מבורכת, אבל צריכה להיות מתאימה לשטח. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה על דברים שנשמעים בנחת ונכנסים גם להקשבה וללב. וליד אלהואשלה, חבר הכנסת, בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> תודה לכולם, תודה לכל הארגונים, לראשי הרשויות, לכולם, לכל האנשים שהגיעו לדיון הזה. אין ספק שאנחנו חווים מזה שנים רבות כל מיני תכניות. החל מוועדת מרקוביץ' ב-1976 ועד אתמול, תוכנית הקרוואנים שנידונה בוועדה המחוזית בנגב. הבדואים הפכו בשנים האחרונות, בעשורים האחרונים, לשדה של ניסיונות, ואני לא יודע למה מבדילים אותנו מכלל אזרחי המדינה. למה תמיד הבדואים הם משהו מיוחד שצריך להביא להם רשויות אחרות, גופים אחרים על מנת לנהל אותם. ואני רוצה להגיד לכם שמלפני קום המדינה יש אנשים שיש להם קרקעות בנגב. יש אנשים שיש להם קרקעות והם מחוברים לאדמה, מחוברים לקרקע. והדברים האלה, גם אם יבואו עשרות תוכניות, לא יכולים לשנות את המציאות, את החיבור בין האנשים לבין הקרקע. יש אופי חקלאי של הבדואים, חלק גדול מהבדואים, לא כולם. אבל לאנשים יש אופי חקלאי שצריך להכיר בו. לא יכול להיות שאתם רוצים להכניס את האנשים לכפרים כמו קופסאות סרדין ולהגיד להם, תגורו כאן ברבי קומות. קודם כול צריך להכיר באופי החקלאי של הבדואים. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> לא אומרים את זה, יש לך ועדה ארצית ברמה שיכולה - - - << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> מה זה רבי קומות? למה, הולכים לבנות לך שמה חריש? << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אני לא הפרעתי לאף אחד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> צודק, יש לו זכויות. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אתה נכנס לדבריו של חבר כנסת? קצת צניעות. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> צודק, מחילה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אני רוצה להגיד לכם, אני מאמין בשותפות, אני מאמין בחיבורים. אנחנו בנגב, יהודים וערבים, אזרחים של המדינה, ולכן חשוב מאוד שהדברים יתבצעו בצורה נכונה. יש מנהיגות לחברה הבדואית, יש ועד ראשי רשויות שעומד בראשו טלאל אלקרינאוי, יש ועדת היגוי של ערביי הנגב, של הבדואים בנגב. יש חברים כנסת, יש ראשי רשויות, יש ועדים מקומיים. ולכן, מי שרוצה להביא יוזמה, ואני תמיד מעדיף שהיוזמה תבוא דרך הממשלה, כי הממשלה היא הריבון והיא זו שמחליטה. שתבוא דרך ועדת ההיגוי וועד ראשי הרשויות, זה מה שאנחנו רוצים. אנחנו חווים גם בתקופה האחרונה אלפי צווי הריסות בנגב, והדברים שהיו אחרי 7 באוקטובר, והבדואים לא צריכים כל פעם להוכיח את הנאמנות שלהם או את השותפות שלהם עם האזרחים בנגב. הנגב יכול להכיל את כולם, מקריית גת עד אילת. אנחנו לא נמצאים במעמד אחר, כולנו כמו כל אזרחי המדינה. ולכן אני חושב, אדוני היושב ראש, שכמו האנשים שגרים במועצה אזורית מרחבים, יש קיבוצים, יש מושבים, המדינה יכולה להכיר גם בכפרים הלא מוכרים. אותו מודל שיש במרחבים, שיכירו גם בכפרים הלא מוכרים בנגב, יכירו בקרקעות, ב-2.7% הקרקעות של הבדואים. יכירו בהן, ואין לנו בעיה עם שאר הדברים. אין לנו בעיה עם איסוף נשק, אבל אנחנו נגד פגיעה בזכויות אדם ומעצרים מנהליים. למשטרה יש כוחות ויש אפשרויות למנוע את הפשיעה כמו שהיא עשתה את זה בנתניה, בבת ים, בחולון, היא יכולה לעשות את זה. אנחנו מאמינים בשותפות, אבל צריכים להגיע מהכניסה הראשית, דרך ועדת ההיגוי, דרך ועד ראשי הרשויות ודרך חברי הכנסת ולשבת עם אנשים. יש נציגות של החברה הבדואית, יש אנשים שיש להם קרקעות, ורק דרכם הפתרון יכול להגיע. תודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה, גם על הדיוק והתמצית של הדברים. יוסף עטאונה, בבקשה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה, כבוד היושב ראש. אבל ברשותך, אני לא אנהל לך את הדיון, אני רוצה להעביר את זכות הדיבור לטלאל אלקרינאוי, ראש העיר רהט, אני אדבר אחריו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אין לנו בעיה. עמדתי לבקש את זה מכם, אבל הקדמת אותי. טלאל, אמרתי לך שיש לו מעמד מיוחד, אין בעיה. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> אני מודה לך, אדוני היושב ראש. אני באתי לישיבה הזאת ברגע האחרון, אפילו לא תכננתי להגיע לישיבה הזאת, אבל ברגע האחרון היו אליי פניות גם ממרכז השלטון המקומי, גם מהרשויות הבדואיות, גם מהתושבים הבדואים בדרום להגיע לישיבה הזאת. את ריפמן זיכרונו בך אני מכיר לא פחות מחגי רזניק, עבדתי איתו שלוש קדנציות. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> הבן שלו פה, און. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> אהלן וסהלן. ואם ריפמן היה רואה את התוכנית שלך הזאת, היה מתגלגל בקבר שלו. עבדתי עם ריפמן והייתי בשיחות עם ריפמן ועם שמעון פרס והייתי בשיחות עם ריפמן עם אריק שרון כאשר ריפמן כל הזמן אמר למקבלי ההחלטות: יש להכיר ב-25 יישובים חדשים בדואים, אחרת הם יהיו 50, אחר כך יהיו 70, וכל הזמן זעק להכיר בישובים הבדואים הלא מוכרים. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> ואני אמרתי לא? << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> דקה. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אל תענה לו. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אני אמרתי לא? << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אבל למה אתה נכנס לו לדברים? << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> למה? דיאלוג, מה קרה? הוא מנהל איתו דיאלוג, הוא מכיר את הבן אדם היכרות אישית. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> אז אמר להגיע להסדר עם הבדואים בנושא של תביעת הבעלות. ואז ריפמן גם אמר לגבי חיזוק הרשויות המקומיות הבדואיות, יש לעשות צדק חלוקתי וחלוקת ארנונה בהתאם גם ליישובים הבדואים. זה מה שהיה בים המלח, מה שיש בבאר שבע, משרדי הממשלה משלמים לעיר באר שבע ארנונה, למה יישובים בדואים לא יהנו גם מחלוקת ארנונה ולא לחכות לרמ"י, למנהל מקרקעי ישראל שימכור מגרש ואז אני אקבל? במילא אני מקבל, לא צריך טובות פה. החוק מחייב אותם, ברגע שמוכרים מגרשים בתוך היישובים הבדואים, יש אחוז מסוים שעובר אלינו. אני רוצה להגיד עוד משהו, ברשותך, אדוני היושב ראש, לאלו שכל פעם מטיחים בנו על נאמנות ועל אזרחות. ואני אומר לך, בלי להזכיר שמות, תקשיב, אלמוג, לפעמים אתה פוגע. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> בלי להזכיר שמות, תקשיב, אלמוג. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> לא, אני רוצה שתעביר. תקשיב, אני אומר לך - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה פשוט ילד שובב בכיתה והוא רוצה הקשבה, המורה רוצה הקשבה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> הוא בחור טוב. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> אנחנו את 7 באוקטובר עברנו ביחד, וב-7 באוקטובר גם שילמנו את המחיר, המחיר היקר מכל. והוכחנו, לא צריכים להוכיח בעצם, אנחנו אזרחי המדינה. תפסיקו כל פעם להטיח בנו. כן, אני אעזור לילדים רעבים בעזה, ואמרתי את זה, כן, אני אעזור לילדים רעבים באתיופיה, כן, אני אעזור, כן, אני אעזור לילדים רעבים, וכן אני אפגע מפגיעת כל ילד ישראלי, אני אפגע לפניך ואל תטיפו לנו בעניין הזה של נאמנות ואזרחות. לגבי החוק, א', זה נעשה גם ללא תאום, ומי שמציע וחושב צריך לעשות את הדברים בתיאום, כמו שאמר ידידי ולי. זה לא נעשה בשום תיאום מאף אחד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רק תדע לך שהחוק הזה, הדיון היה צריך להיות כבר לפני חודשים רבים. אני דחיתי אותו, אני ביקשתי ממנו ליצור קשר עם כל מי שאפשר ולהזמין לפגישות. חלק באו, הרבה לא באו, וגם עכשיו, דיון ראשון, כל מי שרוצה לשבת איתם ולהעמיק איתם ולדון ולשנות ולבוא עם נוסח. אתה יודע מה יכול להיות החלום? שמהברדק הזה נביא הצעת חוק בהסכמה. אתה יודע, זה גם יכול להיות. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> בסופו של דבר, כל המגזר הבדואי רוצים לקבל שירותים מוניציפליים, לקבל שירותים איכותיים ולהישאר בחלקם ביישובים שלהם, להכיר ביישובים כפריים חקלאיים, לא בכפייה. תשע הרשויות הבדואיות שאנחנו נמצאים כאן, שלושה ראשי רשויות, נמצאים במצוקות קשות, נכון, במצוקת דיור. אמרת, רשות הבדואים, צריך לבטל אותה ולהקים רשות אחרת. יעני, אתה מה אומר? הרשות הזאת, חרשים אילמים. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> לא, אין לה סמכות בחוק. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> אתה אומר הם חרשים אילמים, אני עכשיו רוצה להקים רשות עיוורת. יש על זה פתגם בערבית. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תגיד את הפתגם. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> "תביאו את העיוור ותוציאו לו את העיניים". עיוור, לא רואה. תחנת ניסיונות שכל פעם תנסו עוד רשות ועוד רשות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אגב, אתה יודע, אפשר למשל להסמיך את הרשות להסדרה עם חקיקה, עם סמכויות. בכלל, רשויות בישראל זה לא מי יודע מה. כל בעיה בישראל, מקימים רשות ופתאום אין לה כסף. רשות למלחמה בסמים, רשות לתאונות דרכים. רשות זה לא תמיד איזו הברקה גדולה. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> מאחר ואדוני היה בראש מועצת ירוחם, אני רוצה לראות שיקימו רשות למען עיירות הפיתוח ורשות למען הגליל ורשות למען הנגב, מה תעשו כולכם, תהפכו שולחנות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אם יש שם כסף, שיקימו. אם ירוחם מקבלת 100 מיליון, אני בעד. אם אין כסף שלא יקימו. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> התוכנית הזאת, היא בעצם מסיימת חד צדדית את נושא סוגיית הבעלות של הקרקעות של הבדואית. חד צדדית אתה מחליט, מסיים את סוגיית הבעלות וזה לא בא בחשבון. מנגוני כפייה, כשאתה מקים ועדת התכנון ובנייה בעיקר לבדואים, אתה עושה בדלנות, והתפקיד שלה, אתה שם בה רק נציג או שניים, בעצם היא תעשה מה שהיא רוצה בהריסות הבתים. אתה מדבר על רשות חינוך לבדואים. דחיל רבאק, אתה מחזיר אותנו 40 שנה אחורה. הייתה לנו פעם רשות חינוך, לא התנתקנו ממנה עד שהייתה מלחמת עולם שעמד בראשה אחד, קראו לו משה שוחט, אומר, הבדואים, עדיין צריך ללמד אותם איך להיכנס לשירותים. אתה רוצה להחזיר אותנו למנדט הבריטי? איפה אתה? << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> מי מפקח על החינוך? << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> מפקח משרד החינוך. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> מפקחים היום על חומר הלימוד? << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> בוודאי, אלא מה? << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> וואלה אישי. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> מה קרה לך, תגיד לי? << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> מברוכ. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> זה שהם לא עושים את העבודה, זה נושא אחר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הם אזרחים פה בישראל, לומדים - - - << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> לא מגיעים מורים מיו"ש, לא מלמדים שם תכנים לא רלוונטיים בלי אישור משרד החינוך, לא קורה. אני כנראה חי ב - - - << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> חשבתי שאתה דואג לילד שלו במסגרת חינוך. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> בגלל שאני דואג לילד. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> לא, אתה לא דואג לילד. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אני רוצה שילמד תכנים מפוקחים. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אין שום פיקוח היום, הם מלמדים עלא באב אללה, כל אחד מלמד מה שהוא רוצה. חבר'ה, לא גדלנו בקיבוץ, עם תושבי הנגב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל אלמוג, אתה יודע כמה שנים טלאל ביקש להקים - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא חי בעולם אחר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה שומע, אלמוג? כמה שנים הוא ביקש להקים מכללה אקדמית אצלו ברהט? << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> תיסלם, אני נכנס תחת האלונקה, אין בעיה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> שלא ילמדו מיהודה ושומרון. לא הקימו. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> לא הקימו, גם לא רוצים להכיר בזה, אבל לא משנה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תמשיך. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> אתה מדבר על מינוי מנכ״ל על דרך השר או דרך ראש הממשלה שינהל את הרשות המקומית. רהט העיר הערבית הגדולה ביותר במדינת ישראל. אתה בעצם רוצה לבטל את הדמוקרטיה, אין יותר, הורס את הדמוקרטיה, פוגע בראש רשות נבחר, תמנה לו מנכ"ל שינהל את הרשות, יש לו 2,500 עובדים, ואני אבוא להיבחר לעשות לו קפה, זה מה שאתה רוצה. אם היית אומר לעשות את זה ביישוב יהודי, בטח היו אוסרים עליך להיכנס אליהם. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> היושב ראש לא מאשר לי להתייחס, אבל זה לא - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני לא מאשר. תרשום נקודות, בסוף תגיד מה שאתה רוצה. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> לעקור את הכפרים הלא מוכרים, לא בא בחשבון, לדחוס אתם לתשע רשיות, לא בא בחשבון. אנחנו נמצאים במצב קטסטרופלי. דיברת על הנשק הבלתי-חוקי, על הפשיעה? אנחנו איתך. להילחם בפשיעה, באמל"ח, בכל הכוח. דיברתי על פוליגמיה, ראיתי פה גם פוליגמיה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אתה בעד צווים מנהליים? כי אתה הצעת את המוחבראת, אתה הצעת שהמוחבראת יכנסו לרהט. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> תקשיב, אלמוג, בינתיים אתה רק מדבר. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אני שואל, כן או לא, יא שייח', תענה לי, אתה אמרת. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> כל גורם שילחם בפשיעה - - - << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> מברוכ. הנה, כבר יש עוד הסכמה, מברוכ. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יפה מאוד. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> אני איתו, חד משמעית. דיברתי על פוליגמיה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> משפט סיום, אדוני ראש העיר. אני נתתי לך את אותו זמן של חברי הכנסת. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> הוא מקבל זמן של שר. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> מאחר ואתה חייב לי טובה מהעבר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני אקיים מה שתגיד. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> ממילא שבודק וחוקר רואה שאחוז הילודה בקרב היישובים הבדואים, התושבים, הוא ירד, ואנחנו נמצאים היום ברהט, פחות מהאשכנזים. אנחנו בריבוי טבעי 3.25. על מה אתה מדבר פוליגמיה? אנשים לבד. השקעה בחינוך, באקדמיה בנשים משכילות, באנשים שיש להם מקור פרנסה לבד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה בטוח שזה פחות מהאשכנזים, טלאל? << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אני לא בטוח. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> מה שבטוח, פחות מחרדים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זו הכותרת של הדיון היום אם זה נכון, אני לא יודע. אבל תודה לך, טלאל. יוסף עטאונה, תשלים את דבריך. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושב ראש. אני קודם כול רוצה להתייחס להערה שלך בהתחלה לגבי המעמד של הדיון הזה. אין שום מעמד חקיקה בדיון הזה, זו יוזמה של מכון שבא לוועדה, מציג, ולכן כל השיח שקיים ומנסים לייצר סביב חקיקה, בינתיים אין חקיקה ואנחנו גם לא בתחילת שום פרוצדורה בתהליך הזה בתוך הכנסת. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אתה שמח על זה? << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> וחשוב מאוד להסביר את זה לגבי כולם. לגבי הנגב - - - << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> יש לנו הסתייגויות והצבעה בוועדת הפנים. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אבל יש לי כמה דברים להגיד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בבקשה, עטאונה, תגיד, יש לך זמן. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני רוצה להקדים ולומר כי הסוגיה הבדואית בכלל שקיימת מ-1948 עד היום - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אלמוג יתן לך לדבר לפניו, ווליד טאהא. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כן, תודה. גם לך וגם לאלמוג. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> הסוגיה הבדואית בעיקר היא סביב נושא של הכרה בכפרים והבעלות על הקרקע. ולכן אני רוצה להתייחס גם מהזווית הזו, כי אם אנחנו לא מסתכלים על המקור של אי ההסכמה וההתמשכות של המצב בנגב עד היום בצורה הזו, אני חושב שהנגב, כולנו יודעים גם, שהוא 60% משטח מדינת ישראל. בתוך ה-60% גרים 9% מאוכלוסיית המדינה, גם ערבים וגם יהודים. שאנחנו מתוך זה, החברה הערבית הבדואית בנגב היא בין 35%-37%. ולכן, מבחינת מרחב והימצאות, אני חושב שיש מקום לכולם, ולכן, סביב המקום לכולם, גם לערבים וגם ליהודים, התפתחו במשך שנים, חגי, שתי מערכות נפרדות, אחת לערבים הבדואים בנגב ואחת ליהודים, ובמיוחד בתחום התכנון. כי אם מתחילה היו מתייחסים לערבים הבדואים כחלק מהמרחב, שווים בשווים, לא היינו מגיעים לא להצעה שלך ולא לדיון הזה. ולכן, בעיקרון, התפיסה שאתה בא ואומר שצריך חקיקה בכדי לפתור את הסוגיה, אני חושב שאתה מחטיא את המטרה. כי מבחינת החקיקה, מבחינת המדינה, מבחינת הריבון, יש שתי ישויות נפרדות שמתייחסים לא באותה עין. ואני אתן לך דוגמה הכי פשוטה, שאני ואתה, כמכון, שמי שנמצא בנגב, שאכפת לו שאזרחים יהיו שווים בשווים, כמה מעוצות אזוריות יש בנגב, יהודיות? << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> ערבה תיכונה. אתה כולל את ים המלח? << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> גם, כולם, בנגב כמה יש? << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> יש שש כולל ים המלח. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> יש שש כולל ים המלח. ויש שתי מעוצות בדואיות: אל-קסום ונווה מדבר. אתה יודע שהתכנון בשתי המעוצות האלה, מבחינת הרצף הטריטוריאלי, הוא שונה? בכל המועצות האזוריות היהודיות יש רצף טריטוריאלי על כל השטח. בשתי המועצות האזוריות האלה השאירו את היישובים ללא רציף טריטוריאלי. כבוד היושב ראש, תאמין לי, זו מהות - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, אבל בהצעה שלו דווקא סמכות תכנון מיוחדת תאפשר לך את השינויים האלה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא, אני רוצה עיקרון השוויון שיכנס למוסדות התכנון הקיימים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל יוסף, אתה לא תמים. לא, אתה מכיר שמישהו מנסה לפתור בעיה והוא עושה את אותו דבר ואין פתרון, כנראה זה לא עובד. אם אתה חושב שבמאמצים הרגילים, הממשלתיים, וברצונות והמוטיבציות והחוקים הקיימים מישהו יביא מזור לתושבים הבדואים, אתה לא מחובר למציאות. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני כן מחובר למציאות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חכה רגע, תן לי להשלים, אנחנו מנהלים דיאלוג. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מי שלא מחובר, אני בא מהמציאות, חי את המציאות. אני לא מדבר בעלמא, כבוד היושב ראש. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יוסף אם אני לא הייתי מתאבד לסדר 800 תושבים, לא הייתי מצליח. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מי שמתעלם מהמציאות, מי שבא ממעוצה אזורית רמת נגב שיש בה 15 יישובים, שיש לה שטח של 4 מיליון דונם ובסך הכול 9,600 תושבים זה מי שמתעלם מהמציאות, אני בא מהמציאות. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אבל יוסף, רגע, אומרים בעברית, מה שאתה אמרת, היא הנותנת. אני רבתי עם רמת נגב, עם אותה מועצה של 4 מיליון. אתה יודע אילו מאמצים צריך לעשות? << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> ולבדואים ביר הדאג' 7,000 דונם רוצים לגרוע מהם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל אתה יודע אילו מאמצים צריך לעשות כדי לשנות משהו? אם אתה חושב שהספינה של מדינת ישראל שטה למקום טוב ובחוקים הקיימים וברשויות הקיימות ובמבנה השלטוני הקיים יהיה מזור לתושבים הבדואים, עוד עשר שנים ניפגש ולא יהיה כלום. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אבל מקור הסוגיה הוא סביב הבעלות על הקרקע וההכרה בכפרים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לכן אנחנו חייבים רעיונות ויוזמות. אני לא יודע מה היוזמה ומה הרעיון. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני לא מבקש בעיקרון תכנון שונה או לא מבקש שום הטבה, אני מבקש שוויון במדינה דמוקרטית שכולנו שווים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ולא קיבלת. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא קיבלתי, אבל אני לא אקבל -- - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ואתה אומר, מספיק מה שיש. זה לא מספיק מה שיש. צריך מאמצים חדשים. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> הסכנה בהצעה הזו, לפי דעתי, היא מאוד מאוד מאוד מסוכנת, שאין לה מקום במדינה דמוקרטית. אתה רוצה לפתח אותה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אנחנו לא לוקחים את ההצעה הזאת כמו שהיא. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אתה רוצה לפתח מסלול חקיקה נפרד לאוכלוסייה הבדואית? זה אפרטהייד, זו גזענות, זה בדרום אפריקה היה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה לא נכון, עטאונה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אי אפשר שני חוקים, חוק לבדואי וחוק ליהודי. אני רוצה שהחוק שחל על חגי רזניק ברמת נגב יחול על כל בדואי בנגב, חד וחלק. מותר לך יישוב חקלאי, מותר לך יישוב קהילתי, מותר לך חוות בודד, מותר לך - - - גם לי כבדואי - - - << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> רגע, תן לבן אדם לדבר, תן לו לדבר שנייה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חוק יישובי קו עימות עוזר לנו לתת עזרה לקו עימות, חוק עיירות פיתוח עוזר לנו לתת עדיפות. אם אתה חושב שאתה בלי חוקים תקבל שירות שווה, לעולם לא תקבל. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא חוק נפרד. אני לא אזרח סוג ב', אני לא אזרח סוג ג', אני לא אויב בנגב שאם אתם לא תעשו את החקיקה, תאבדו את הנגב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, לא אמרנו את זה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תתעשתו, תתפכחו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> שמעת אותי? שמעת את הפתיח? שמעת אותי מדבר בהתחלה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא, אתה קראת את כל ההצעה? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> קראתי, אני לא מסכים עם כל מה שיש שם. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אם אנחנו לא - - - את ההצעה הזו, אנחנו נאבד את הנגב. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> עכשיו לגבי איך מנהלים רשויות מקומיות, קצת צניעות, חגי, גם אנחנו באים מתחום השלטון המקומי, המוניציפלי. יש ראשי ערים מהמוצלחים ביותר, גם עבד אל עזיז, גם טלאל, גם שריף, גם אני הייתי מנהל אגף חינוך וקידמתי מערכת חינוך בדרום שמתחרה עם כל מערכת חינוך אחרת ובהצלחה והישגים, וזה מוכיח שיש את התנאים ונותנים, אפשר. קיימנו וגם קידמנו וגם ניהלנו מיזמים משותפים ערבים ויהודים בנגב וגם הצלחנו. ובקטע הזה, במקום חקיקה ובמקום סימן השאלה, צריך לאפשר את זה. במרחב, עוד פעם, של הנגב, לגבי הרשויות, צריך לחזק את הרשויות שבמשאב, במיזמים החיוניים שיש להם את כל הארנונה של תמר, של רמת נגב, גם לכסייפה, גם לרהט, יש את היום, זה במעט, וצריך להעצים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> עטאונה, משפט סיום. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> צריך להעצים את הרשויות המקומיות על ידי מקורות הכנסה, מיזמים, מתקנים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה. ווליד טאהא, בבקשה. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב ראש, הנוכחים כולם. אני רוצה להתחיל ולומר, אדוני היושב ראש, שיש בעיה שמתמשכת ומתגלגלת מאז הקמת המדינה ועד היום ביחס של מדינת ישראל כלפי האזרחים הערבים בדרום ובנגב, על זה כולם מסכימים. היו לפני ההצעה הזו, שהיא לא חוק וגם לא דנים בה עכשיו כהצעת חוק, זו הצעה של ריפמן שמגישים את האני מאמין שלהם לפתרון הסוגיה בנגב. למה ההצעה הזו תכשל, חגי? מהסיבה שההצעות שקדמו לה נכשלו. ומה הסיבה העיקרית שגרמה לכל ההצעות שקדמו לה להיכשל? והיו כל מיני תוכניות של זה וההוא וההיא והכול נכשל. אנחנו, חברי הכנסת שואלים שאלות רטוריות, לא ברצינות, אל תענה לי, הקשבנו לך הרבה זמן. למה כל ההצעות נכשלו? כי הם ניגשו לפתור את הבעיה מתוך גישה סטיגמטית שמתייגת מראש את תושבי המקום בתיוגים, מרביתם גזעניים אפילו. טלאל אלקרינאוי, אבו אמיר הזכיר את השלטון המנדטורי, אתה יודע מה זה שלטון מנדט? שלטון מנדט לא מאמין בכישורים שלך שאתה יכול לנהל את עצמך, ואז הוא מנהל אותך עד שאתה נהיה כשיר, עד שיהיה לך שכל כדי לנהל את עצמך, ואז הוא מסתיים. זו תפיסה מנדטורית כלפי הנגב, של המדינה מאז ומעולם, שאתם חוזרים ונופלים בה כל פעם מחדש. אם אתה שואל אותי האם צריך פתרון לנגב, כן צריך פתרון לנגב. אבל על מה יתבסס הפתרון? א', לשים הצידה את הדעות הסטיגמטיות לגבי האזרחים הערבים הבדואים בנגב. ב', לצאת מהעיקרון שהבדואים הם לא פולשים על האדמה, הבדואים הם בעלי הבית של האדמה, האדמה היא שלהם עוד לפני שהייתה מדינת ישראל, לא שהם פלשו. ועל כמה אחוזים מהאדמה ההיסטורית שלהם נמצאים הבדואים היום? על 2.7% מסך כל אדמות הנגב. אדוני, מיכאל, מדינת ישראל והגופים שמשרתים את האזרחים ולא משנה, יהודים, ערבים, עדיין מדברים בהיגיון גאולת האדמה? זה הסתיים מזמן. זה רק יכול להיות שאלמוג כהן לבד חושב ככה. אל תענה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> גם יו"ר הכנסת הוא נהיה עוד שנייה אני הופך לך פה את השולחן. פאודה אני עושה פה. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אבל ההיגיון הזה צריך לעבור מן העולם ביחס של מדינת ישראל כלפי אזרחיה הערבים, גם הבדואים בדרום וגם כל האזרחים הערבים. כי למשל דיברת על להקים מוסד תכנון סטטוטורי מיוחד. אגב, אני, יוסף, אני לא מתרגש. המצב הקיים הוא לא קדוש, הוא זבלה, המצב הקיים. ובוועדת תכנון דרום היום אין אף נציג ערבי, אין אף נציג ערבי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש מושל צבאי שם. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כן, בוועדת תכנון דרום, אני הצגתי את זה מעל דוכן הכנסת, נתונים ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, אין אף נציג ערבי בוועדת התכנון של הנגב. למה? כי התכנון של הנגב לא מעניין אותם, לא מעוניינים לתכנן את הנגב. ואז אני אומר, היושב ראש, צריך גישה, א', לא סטיגמטית כלפי תושבי המקום, ב', שמכירה בזכות שלהם על הקרקע שלהם, הם לא דורשים לגנוב קרקע מאף אחד, זו קרקע שלהם. ובמקום שהמדינה תייסר אותם ותייגע אותם ותמשוך אותם כל הזמן להסדרות ומשפטים. בסך הכול אנחנו מדברים, הקרקע הזאת צריכה להיות הקרקע העתידית של התרחבות היישובים. כאשר היישובים יתרחבו, מיכאל, איפה ילכו, לשמיים? הם יתרחבו לקרקע הזאת שמישהו רוצה לגנוב אותה מבעליה. ואז אני אומר, אני בעד לגשת לפתרון הבעיה בנגב בלב חפץ, אבל אז אתה לא צריך לבוא לי עם נייר מוכן ולומר לי, יש לי בשבילך הצעה. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> ארבע שנים. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אתה שוב פעם עונה. תבוא לי עם עיקרון של נפש חפצה, שאתה מוכן להקשיב, להבין, ולתרגם את ההבנה וההקשבה לרעיונות על הנייר כדי לפתור את הבעיה. מי שאומר שאין בעיה בנגב משקר את עצמו. אנחנו רוצים לסיים את זה, אנחנו רוצים שבסופו של דבר, המושג הזה שמבייש כל מדינה – יישוב לא מוכר, יישוב לא מוכר חיים בו לעתים אלפי אנשים, יישוב לא מוכר, מה קרה? אנשים נפלו מהשמיים על היישוב הזה? ואז אפשר יהיה לדבר, כאשר יש את הנכונות, יש את ההקשבה, אין את הסטיגמטיות, אין את החשיבה המנדטורית שאתה לא ראוי לנהל את עצמך ואני רוצה לנהל אותך. ומשפט אחרון, היושב ראש. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איך ידעת? כי אתה היית יושב ראש, אתה מכיר את הדינמיקה. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> נכון. משפט אחרון, רבותיי. למה תמיד צריך גוף מתווך לאזרחים הערבים הבדואים בנגב? תהרוג אותי. הגוף המתווך המטורלל הזה שקוראים לו רשות הפיתוח לבדואים, שזו רשות הגליית הבדואים, למה טלאל אלקרינאוי לא יכול להתנהל ישירות מול משרד השיכון? למה הוא צריך להתנהל מול גוף מתווך שקוראים לו רשות הבדואים? למה טלאל אלקרינאוי לא יכול להתנהל מול משרד התיירות והפנים? מי צריך את הגוף הזה? לעזאזל שילך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הנקודה שלך ברורה, אני רוצה לחזק אותה בדוגמה, אבל גם עם תובנה. אתה יודע, פעם באו אליי כל מיני אנשים כשהייתי ראש עיר, והיה לי בית ספר של משרד החינוך. מישהו אומר לי: אני אעשה לך תוכנית ב-20,000 שקל למתמטיקה, ומישהו אומר תכנית לגינה קהילתית ב-15,000 שקל, וכל בית הספר 300 תוכניות. ואז הם אומרים לי: מה? תראה כמה תוכניות יש לנו. אני אומר להם: לא, זה גרוע. בית ספר טוב צריך להיות בית ספר טוב בלי שום תוכנית. עם מורה טוב, עם גינה טובה, עם תקציב טוב, עם כיתות יפות. נכון, אבל הזנחה גורמת לתוכניות לקום, הזנחה גורמת לכל מיני יוזמות. יש מצבים, כמו שאתה אמרת בכנות, ש-70 שנות ההזנחה מחייבות מאמץ מיוחד. אני מסכים איתך שלא כל דבר פה חייבים להקים, רשות ההסדרה הבדואית, אם היא לא עושה את תפקידה, ואפשר לתת לה סמכויות ואפשר מבנים, ושיש בה שיתוף וסמכות של בדואים בתוכה. אבל אם מדינה רוצה להתמודד עם בעיה, וזאת בעיה. אתה יודע, פעם הייתי בחוץ לארץ בדיון עם איזה תורם גדול והיה לו מנכ"ל והוא היה גרוע, המנכ"ל. היה דיון, התורם אמר, יש לנו כל כך הרבה בעיות. המנכ"ל אמר לו: לא, יש לנו כמה אתגרים. הוא אמר לו: לפעמים בעיה היא בעיה. בעיה זו בעיה, אל תביא לי מכבסת מילים, יש לנו אתגרים. בעיית אי הסדרת ההתיישבות הביתית היא בעיה חמורה. היא פצצה, היא זעקה, היא ילד בלי מים, בלי ביוב, בלי חשמל, תינוק שמת מוקדם מדי בגלל תנאים סניטריים, זאת הבעיה. ובעיה גדולה צריכה טיפול גדול. אם חוק עוזר, שיבוא חוק, אם הוראת שעה שתהיה ועדה זמנית שתתן היתרי בנייה, שתתן, שהיא תקבע מה הורסים ומה נותנים. לא חייב עכשיו את המצב האידיאלי. בעולם אידיאלי, הטענה שלך 100% נכונה. יש רשות מקומית, יש משרדי ממשלה, שיעבדו ביחד. גם לפי הטענה הזאת, למה צריך משרד נגב גליל? שכל המשרדים ידאגו לנגב והגליל. אתה מבין? ככה אתה יוצר מצבים שאתה עושה איזה מאמץ מיוחד. איך עושים את המאמץ המיוחד? אני עוד לא יודע. אבל בלי מאמץ מטורף, לא נורמלי, לא שגרתי, יצירתי, אתה יודע מה? אין ארוחות חינם. לא יהיה פתרון שהוא יהיה לכולם. אם 90% יהיו שמחים, אנחנו כנראה בכיוון טוב. אנחנו לעולם לא נצליח לעשות את הדבר שמרצה כל אחד במגרש, אבל יש לנו חובה לפעול. מידת הסדום, המידה המרושעת, האכזריות הציבורית, מידת הסדום הציבורית היא לא לפעול בנושא. הכי קל לי כיושב ראש ועדה להגיד, מי צריך נושא שיש בו מריבות? אבל החובה המוסרית של ההנהגה הבדואית ושל ההנהגה היהודית היא לנסות למצוא נוסחה של התקדמות יותר גדולה מהרגיל, כי הרגיל לא מתקדם, הרגיל נסוג. קמים עוד פחונים, יש עוד ילדים שאין להם בית, עוד זוגות שלא יודעים איפה להתחתן. אנחנו לא בבעיה שמקטינה את עצמה, אנחנו בבעיה שמגדילה את עצמה כל יום בגלל הזנחה פושעת של מדינה. אני צריך שלא נחליט מה עושים עדיין, אבל ההבנה שצריך לעשות מעשה גדול, מוסכם עוד יותר טוב. אם אנחנו נצליח, אם אתה תביא עם אלמוג חוק משותף, זה המשיח מגיע. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אלמוג לא מעז, הבוס שלו, אתה יודע, יושב לו על הראש. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אלמוג, תורך. התאפקת יפה היום. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> קיבלת פודקאסט. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> משפט סיום, היושב ראש. אתה יודע, הזנחה נפשעת מייצרת גם תופעה של פשיעה בשטח. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בטח, מה זה? << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> ומה הכי קל לומר? הבדואים האלה, הערבים האלה. אבל הפושע הזה נוצר בגלל הפושע הגדול שיצר אותו במו ידיו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה יודע שהפושע הבדואי הוא לא הראשון שנוצר, יש גם פושע מרוקאי במעברה, שאתה יודע, כשכל המשפחה שלו הלכה למונטריאול ולפריז, הם לא הגיעו לכלא, ובארץ מילאנו את בתי הכלא. הזנחה חברתית וגיאוגרפית פריפריאלית יוצרת גם - - - << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מצבכם היום הרבה יותר טוב, אנחנו עדיין לא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יותר טוב, בסדר. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> על כן אני אומר תודה לראשי הערים שבאמת עושים עבודת פרך מול המושל הצבאי של רשות הבדואים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תכף ניתן להם. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> אם יקחו את רשות הבדואים, תאמין לי, יעשו לנו טובה. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כן, אני יודע, על כן אני מכנה אותו המושל הצבאי. היום, בנוכחות המושל הצבאי יש אלפי ילדים בדואים שלא שייכים לשום מסגרת חינוך כלל ועיקר. אלפי ילדים, בערך 5,000 ילדים בדואים לא שייכים לשום מסגרת חינוכית כלל ועיקר, שזה פשע נוסף. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ווליד, תודה. אלמוג, בבקשה. אחרי זה ראשי הרשויות. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אני חייב לגשת לוועדת הפנים, לכן אני נאלץ לצאת. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב ראש, כל המכובדים כאן שהגיעו, אני ראשית אפתח בסיפור קצר. לסבא שלי, אללה ירחמו, יש הרבה אחים. בשולחן שבת, כשהוא היה יושב, היה יושב צמוד אליו, מי? האח הבכור? לא, היה יושב החבר הבדואי. אני לא אמר פה את המשפחה כדי שלא חלילה יזרקו להם משהו לגינה. כל השנים הוא ישב צמוד לסבא שלי, סבתא שלי ישבה בצד השני, ואז כל שאר האחים ישבו. הוא תמיד היה, בעצב, בשמחה, בכאב, בצער, בקור, בחום, ידענו, הוא איתנו באש ובמים. זה דבר ראשון לגבי כל הערות של גזען, כל מה שהולכים להגיד פה תכף, זה דבר ראשון. אין לי שום דבר נגד הבדואים, גדלנו עם הבדואים, אני איש הנגב, אני אמות בנגב גם כנראה. אני מבין שזה חלק מההווי ומהאנשים שחיים בנגב. זה דבר ראשון. דבר שני, אני שוחחתי עם אדון חגי הנכבד, שאלתי אותו, חגי, אתה דיברת עם הבדואים? הוא אמר לי כן. מה האינפוט? הוא אמר לי: תשמע, התחלנו תהליך יפה ואז היה איזשהו תהליך שהפך להיות קצת יותר וולגרי ואנשים נסוגו לאחור. קודם כול, אני אומר דבר ראשון, תבואו, תשבו, תדברו איתו, נבנה את הדרך הנכונה. אבל יש דבר אחד שאל תעשו, אל תפחידו אותנו. אל תדברו איתנו על רגישויות, אל תדברו איתנו על פחדים, אל תדברו איתנו על כל מיני דברים שאנחנו זוכרים בעבר שקרו, כי אנחנו מדינה, אל חמדוללה, חזקה, לא פראיירים, הכול בסדר. אני רוצה שנצא לתהליך בנגב, כי בסוף אני רואה בנגב את העתיד של מדינת ישראל. אנחנו נביא לנגב, הנה, אני אומר את זה כאן בפה מלא, אדוני היו"ר, שדה התעופה הבא של מדינת ישראל יהיה בנבטים, יספק עבודה לכל הישובים באזור, כולל ערערה בנגב, או ערוער היום, סליחה. ונעשה הכול כדי שהנגב יפרח. אבל אני לא רוצה בנגב אורחים בלתי רצויים, יש בנגב אורחים בלתי רצויים שהגיעו בשנים האחרונות והם לא קשורים לנגב. הם לא חלק, הם לא ישבו ליד סבא שלי בשולחן וגם לא ישבו ליד סבא שלי בשולחן. אני אומר, כדי שאנחנו נפתור את העניינים, מה שנקרא, ביני ובינכ, נשב, נפתור את הדברים. אבל אל תפחידו אותנו בפאודות כי אנחנו לא מפחדים מפאודות, נביא לכם פלוגות שלמות. אל תפחידו אותנו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> שנייה, חבר'ה, אני ישבתי, דיברתי. תן לי רגע לדבר. אני ישבתי פה, הקשבתי לכולם, שתקתי, גם כשאמרו את השם שלי, שתקתי. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> לא בדיוק שתקת, אלמוג. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> הייתי ילד טוב. תאמין לי שאני ילד טוב, אני היום בגרסה הטובה שלי באתי. אני אומר דבר פשוט, לא צריך להפחיד פה אף אחד כי אנחנו לא מפחדים. אנחנו רוצים לפתור בעיות קרדינליות שלא נפתרו ואם לא נפתור אותן ונתחיל לפתור אותן עכשיו, את הבעיות. אתם חושבים שאנחנו לא רוצים חינוך לילדים שלכם? אתם טועים. אתם חושבים שאנחנו לא רוצים כלכלה ובריאות ורווחה ופרנסה לילדים שלכם? אתם טועים. אבל, ויש פה אבל גדול. אנחנו מזמינים אתכם לעשות את זה ביחד, ביחד. תזיזו את הכוחות, אתם יודעים על מי אני מדבר, תזיזו אותם הצידה. הם לא דאגים לאנשים בנגב, אנשים מהנגב לא מעניינים אותם בכלל, לא מעניינים אותם. כשמקשרים אליי האנשים שלך, טלאל, שלך, ואומרים לי שיש יריות, אתה אוסף לי אוכל לילדים בעזה. זה דבר ראשון. סטאנה יא שייח', תן לי רגע לסיים, אני אקשיב לך, אני אתן לך את הזמן שלי. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> סבא שלך מתבייש בך. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אתה לא יודע. זה מתהפך בקבר, סבא שלי מתבייש בי, נהיית פה סיאנס, פותח בקלפים? אתה נשמע כמו סבתא שלי המרוקאית. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> חבל שלא הכנסתי אותך לבית סוהר אז כשהיית בתחנת רהט אז. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> איפה? אותי לבית סוהר? << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> הייתי צריך להכניס אותך אז. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אני לא חושב. הצוות שלי ברהט, צוות 23 של יחידת יואב הציל אצלך בישוב שלושה ילדים שכמעט נשרפו למוות. הלוחמים שלי רצו לתוך האש, קיבלו על זה גם עיטור, נראה לי אתה היית אפילו ראש שיר בתקופה הזאת, והלוחמים שאני גידלתי וחינכתי אותם הצילו שלושה ילדים, כשכל הפחדנים היו בחוץ, פחדו לרוץ לאש. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> היית בן אדם טוב אז. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אני גם עדיין בן אדם טוב, אבל אני לא מביא את הלחי השנייה שלי. אני גדלתי בנגב, אני לא - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אלמוג, לגופם של דברים, ותנוע לסיכום. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> לגופם של דברים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> עברו שלוש דקות. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> בוא הנה, נתת להוא פה פודקאסט, זה עשה פה בכלל תוכנית בידור של אברי גלעד, זה פה דיבר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, חמש דקות הוא דיבר שבע. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> מה זה? זו גזענות הפוכה? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, בינתיים אתה ארבע דקות. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> זה לא ארבע דקות, זה ברוטו. שנייה, אני רוצה לומר משהו. חברים, אם אתם רוצים לפתור את הבעיות ביחד, תזיזו את כל האורחים הלא רצויים שבאו אלינו לנגב, נפתור את הכול ביחד, הכול נפתור ביחד. אתה יודע על מי אני מדבר. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> אילו אורחים? << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> לא נגיד את השמות, כולם יודעים. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אתה יודע, האורח הלא רצוי הוא ראש המפלגה שלך, שהוא מסית נגד החברה הבדואית. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אנחנו הולכים שוב פעם לפוליטיקה? << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> שנייה, זה בדיוק. אתה מדבר על אורחים לא רצויים? תאמין לי, מי שמנסה להבעיר את הנגב, אתה יודע מי בדיוק. אותו צריך להרחיק. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> הוא נמצא בקבוצת הוואטסאפ של עוצמה יהודית , הוא יודע. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תתייחס לחוק, אלמוג. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אני לא בוואטסאפ שם. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> הוא בוואטסאפ של יש עתיד. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> תקשיב רגע, אני אומר דבר פשוט, את החוק הזה אנחנו נביא, אוקיי? אנחנו נביא. הנה אני אומר לך, נביא. אני מביא אותו, אני עד הסוף הולך, עד הסוף. אני רוצה איתכם ביחד. תבואו, תיסלמו, אני איתכם ביחד. אבל אני מבקש, פה בלי שיח על הפחדות ופחדים וחששות ורגישויות, אנחנו לא שם. רוצים לפתור את הבעיות, נביא את נבטים, אני מבטיח לך, תוך כמה חודשים, תהיה גם הכרזה על שדה התעופה הבא של מדינת ישראל. יביא 50,000 מקומות עבודה, יביא אקוסיסטם שלם מסביב, כל ערוער, אל חמדוללה, יהיו מפוצצים בכסף, יעבדו ברשות שדות התעופה. אבל נעשה הכול ביחד. אבל תנסו להפחיד אותנו, אנחנו לא מפחידים מאף אחד. נשק – יש פה הסכמה של טלאל למעצרים מנהליים בנושא האמל"ח הבלתי חוקי. הסובלים העיקריים ממנו הם התושבים הבדואים בנגב, לפני היהודים, נכון? יש פה כבר הסכמות על מספר דברים. שבו עם האדון בשולחן, תהיו גברים, שבו איתו בשולחן, תגיעו להסכמות, נביא חקיקה, שכולם יהיו מבסוטים. רק אל תפחידו אותנו, יש לנו אלרגיה לאיומים, זה עושה לי גירוד בגוף. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רהב. ראש הרשות, שריף אל-אסד, בבקשה, ראש המועצה לקיה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לקיה כבר לא פה, הוא יצא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז כסייפה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> שריף של לקיה זה בן אדם שהיה אח לשעבר בסורוקה, נכון? בחור מבריק. זו ההנהגה שצריכה לצמוח. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> עבד אל עזיז נסאסרה, ראש המועצה המקומית כסייפה, בבקשה. << אורח >> עבד אל עזיז נסאסרה: << אורח >> תודה רבה באמת. שריף כבר יצא, אבל תודה רבה גם על ההערה. לגבי הנושא המוניציפלי ברשויות המקומיות, התייחס לזה טלאל, אבל אני גם אתייחס לזה מהפן שלי. ראשית כל, אני רוצה לציין מספר נקודות. מערכת החינוך אצלנו – יש לנו היום מערכת חינוך מצוינת. ולא רוצה להגיד שהיא עוברת הרבה יישובים אחרים, אפילו במגזר היהודי, בהרבה פרמטרים, גם מבחינת בינוי, גם מבחינת הישגים. זה דבר אחד. דבר שני, אנחנו היום נותנים שירותי חינוך לילדים שמגיעים מחוץ לקו כחול ומחוץ לקווים הכחולים שגרים בשטחים גליליים, כ-5,000 ילדים שהרשות מספקת להם שירותי חינוך, וכבוד היושב ראש היה אצלנו ביישוב והיה באחד מבתי הספר וביקר וראה את רמת החינוך שנמצאת אצלנו ביישובים. ועל כן אני לא חושב שצריך באמת לחשוב בכלל להביא רשות חינוך מעל הראש לרשות כזאת או אחרת או להתערב לאנשים בחינוך ילדיהם. כל אחד יודע היום איך לחניך את הבן שלו ואת הרמה שהוא צריך שהבן שלו יגיע אליה. זה דבר אחד ומאוד חשוב. דבר שני, לגבי הניהול של הרשויות. אני חושב שאנחנו מנהלים את הרשויות ביד רמה, בצורה מאוד טובה ובצורה מאוד חוקית, ואנחנו נותנים שירותים הן לתושבים, הן לתושבים הסמוכים, גם שירותי רווחה, גם שירותי בריאות, גם שירותי חינוך. צריך לחזק את הרשויות וצריך לחזק את ראשי הרשויות בכוח אדם נוסף, בכוח אדם מקצועי, וצריך לחזק אותם בתקציבים נוספים. ובאמת, שגם כל המשאבים שיש בדרום, שיתחלקו בחלקים שווים יחד עם הרשויות שלנו ולא ילכו לרשויות כאלה ואחרות ואנחנו נקבל את הפירורים. במקום לבוא ולהגיד, סתם דוגמה, שדה התעופה נבטים, הארנונה והעיר עולים, לחלק את זה שווה בשווה בין כל הרשויות, ללכת פר תושב ולא פר רשות כזאת או אחרת שרשות קטנה מקבלת פי כמה, רשות קטנה מקבלת את כל הארנונה מהמשאבים שיש בדרום. אני עיינתי קצת בטיוטה, נגדיר את זה טיוטת חוק, זה פשוט בא לקחת הרבה סמכויות. יש פה פגיעה בחוקי כבוד האדם וחירותו, בחופש העיסוק, יש הרבה דברים פה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בדמוקרטיה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> תהיה ספציפי, תהיה קונקרטי. << אורח >> עבד אל עזיז נסאסרה: << אורח >> בדמוקרטיה. אני עברתי על זה ככה ברפרוף. אני אגיד לך, גם בחוק המעצרים, גם בחוק סדר הדין הפלילי, גם בכל מיני דברים שאני לא יודע, תשמע, לבוא ולהגיד, צריך חוק מעצרים לבדואים, מי שמחזיק נשק. הרי יש חוק שקיים במדינת ישראל, יש חוק שקיים, יש חוק ביו"ש, יש חוקים שקיימים בעבירות ביטחוניות. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> לא, אבל שנייה, שאלה, רק כדי להבין. אתה ראש רשות, אתה מנהיג ציבור, אתה מבסוט היום מהענישה והחקיקה שיש היום? תגיד לי כן או לא. << אורח >> עבד אל עזיז נסאסרה: << אורח >> אני אגיד לך, אתה לא יכול פה להחליף את בתי המשפט. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> למה לא? << אורח >> עבד אל עזיז נסאסרה: << אורח >> לא, אתה לא יכול. יש מערכת בתי משפט שהיא פרודה מהמערכת של השלטון הציבורי. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אתה מבסוט אבל? ברמה האישית, כאבא לילדים, שיהיו בריאים. << אורח >> עבד אל עזיז נסאסרה: << אורח >> הם עושים את העבודה שלהם. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> שהילדים יהיו בריאים, אתה כאבא מבסוט או לא? זאת השאלה. << אורח >> עבד אל עזיז נסאסרה: << אורח >> אני אגיד לך, כל החלטה, פסק דין של בית המשפט, זה תמיד יכול להיות לכאן ולכאן. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> מה זה פסק דין? יש שופטים שהיו - - - פסקי דין בנגב, הם כבר לא, הם מפחדים. << אורח >> עבד אל עזיז נסאסרה: << אורח >> גם החלטה של שחרור יכולה להיות החלטה טובה, החלטה רעה. גם החלטה של לעצור מישהו עד תום ההליכים - - - << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> להשאיר ככה? מברוכ. << אורח >> עבד אל עזיז נסאסרה: << אורח >> יש חוק, החוק שחוקקו, יש חוקים שקיימים. יכול להיות שצריך, יכול להיות - - - << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אני מוריד את זה מהחוק, לא יהיה. שימשיכו עיריות, תיסלם. << אורח >> עבד אל עזיז נסאסרה: << אורח >> אתה לא יכול. יש חוקים, יש כנסת. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> לא מפריע לך, לכו על זה, מברוכ. << אורח >> עבד אל עזיז נסאסרה: << אורח >> אני אגיד לך, יש דברים שמפריעים לנו והדברים שמפריעים לנו אנחנו כל הזמן אומרים. אנחנו כל הזמן מתריעים וכל הזמן מדברים על זה וכל הזמן אומרים אילו דברים צריך לשפר ומה צריך לשפר. אתה יכול? תאסוף את הנשק. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> איך תאסוף את הנשק? << אורח >> עבד אל עזיז נסאסרה: << אורח >> תאסוף אותו. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> כמה מאיות אני מקבל על אירוע ירי? אתה גר בערוער? << אורח >> עבד אל עזיז נסאסרה: << אורח >> לא, אני גר בכסייפה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> כסייפה. אני רוצה שנבין ביחד, עכשיו אירוע ירי אצלכם, כמה מאיות, כמה טלפונים מקבלים במשטרה כשיש אירוע ירי? << אורח >> עבד אל עזיז נסאסרה: << אורח >> מקבלים הרבה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> כמה? מספר. אני יודע את המספר. << אורח >> עבד אל עזיז נסאסרה: << אורח >> עשרות אם לא - - - << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אני יודע את המספר. << אורח >> עבד אל עזיז נסאסרה: << אורח >> מספר אני לא יודע. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אני יודע את המספר, לא בודדים - - - << אורח >> עבד אל עזיז נסאסרה: << אורח >> אתה לא יכול לעצור בלי שיש לך יסוד. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> תן לי רגע, אחי, אני מנסה להסביר לך משהו, אני מנסה להסביר לך רציונל. אם היום בבאר שבע יש לי שתי יריות באוויר, אני מקבל מעל 300-200 שיחות. אם היום בכסייפה או בלקיה או ברהט יש יריות - - - << אורח >> עבד אל עזיז נסאסרה: << אורח >> אתה מקבל מספר דומה, תאמין לי. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> מה, למוקד 100? << אורח >> עבד אל עזיז נסאסרה: << אורח >> כן. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> לא, אחי, לא. יחידות. << אורח >> עבד אל עזיז נסאסרה: << אורח >> מספר דומה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> לא עובר את ה-20. << אורח >> עבד אל עזיז נסאסרה: << אורח >> אני אגיד לך, האכיפה בבאר שבע שונה מאצלנו. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אבל תן לי שנייה, תן לי רגע. אבל גם כאשר המשטרה מגיעה לשטח, כמה מדברים איתם? << אורח >> עבד אל עזיז נסאסרה: << אורח >> אנשים היום משתפים פעולה עם המשטרה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> מה, מה, מה? << אורח >> עבד אל עזיז נסאסרה: << אורח >> אתה לא יכול להגיד שאנשים לא משתפים פעולה עם המשטרה. אנשים משתפים פעולה עם המשטרה, הרשויות משתפות פעולה עם המשטרה. אתה לא יכול להגיד שאנשים לא משתפים פעולה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> היום האזרח שמתקשר 100 אומר למשטרה, אני ראיתי אותו יורה? תן לי מקרה אחד כזה. אחד תביא לי, לא שניים, אחד. << אורח >> עבד אל עזיז נסאסרה: << אורח >> אני אגיד לך, יש הרבה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אלמוג, זהו. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> למה? רגע, מיכאל, בוא נבין את הקרדינליות של הבעיה. הוא טוען שיש פה פתרון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, אבל יש לי כבוד לעוד 15 איש. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> בסדר, גם לי יש כבוד לכולם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל הם לא דיברו. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> לא, אבל מיכאל, שנייה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הוא יענה לך וזהו. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> לא באתי להיות עציץ, אחי. אם אתה רוצה לתת לי לדבר, אני אדבר. אם לא, אני אלך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה לא עציץ לא, אני לא רוצה לתת לך לדבר. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אני שואל שאלה, תן לי מקרה אחד, אחד, לא שניים, אחד, של בן אדם שישב ואמר לשוטרים, הוא ירה. << אורח >> עבד אל עזיז נסאסרה: << אורח >> אין פה סקר בפניי שאני אגיד לך מי נתן. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> מקרה, יישוב, איפה? איזו שכונה? << אורח >> עבד אל עזיז נסאסרה: << אורח >> יש משטרה, המשטרה יודעת לעשות את העבודה שלה טוב מאוד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> עזוב אותך. בוא, אדוני, תשלים את דבריך, תשלים את הנקודות שלך. << אורח >> עבד אל עזיז נסאסרה: << אורח >> בפן המוניציפלי אני חושב שצריך לחזק את הרשויות. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> מסכים. << אורח >> עבד אל עזיז נסאסרה: << אורח >> וגם התכנון, הסמכות התכנונית בתוך קו כחול תעבור לרשויות ולא תישאר בידי אף גוף חיצוני כזה או אחר. זה הכול, תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה לך. און ריפמן, שבעצמו הקים ארגונים ויזם חברתי. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> רגע, עכשיו טלאל יגיד מה אביך זיכרונו לברכה, הוא עכשיו מתקשר עם המתים, טלאל. עם סבתא שלי, עם אבא שלך. << אורח >> און ריפמן: << אורח >> קודם כול, אני חייב להגיד תודה רבה על הדיון הזה. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> אבא שלו אללה ירחמו היה בן אדם טוב, כמו הסבא שלך. כמו הסבא שלך, בן אדם טוב. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אתה גם יודע אם הם טובים או לא? למה לא קיבלתי ירושה מסבא? תבדוק. << אורח >> טלאל אלקרינאוי: << אורח >> הוא יודע שאתה בן אדם רע, בגלל זה. << אורח >> און ריפמן: << אורח >> א', תודה ענקית על הדיון הזה ושכל כך הרבה חברי כנסת מגיעים אליו. אני לא יודע אם 15 שנה היה פה דיון כזה, אולי מאז התהליך של בגין. אני רוצה להתחיל מזה שיש בדיון הזה הרבה כאב, אנשים מגיעים לדיון הזה עם הרבה כאב. דיברת על אבא שלי, אני חושב שהוא היה יודע לזהות בעיניים את הכאב שכל אחד מגיע. כל אחד אגב מגיע עם כאב קצת שונה. תושב רהט, תושב באר שבע, תושב רביבים, תושב ביר הדאג', כל אחד מגיע עם כאב קצת שונה. אבל יש פה בדיון הזה הרבה כאב, ואני חושב שנקודת הסיום מבחינתי, גם של מה שרציתי להגיד, היא שחייבים להתחיל מלהבין שיש פה הרבה כאב, אבל כאב הוא לא תוכנית עבודה, כאב זה משהו שצריך לשבת עליו, לדבר איתו, לשבת, לא יודע, כל אחד איך שהוא יושב בחדר, סביב הנרגילה או סביב המדורה, אבל אחרי זה, אחרי הכאב יוצאים לעבודה. לפני כמה שנים, כשחגי סיים את תפקידו בממשלה, אני אמרתי לו שבתור מי שגדל בנגב ובתור מי שבתור ילד היה עושה תחרויות סוסים עם השכנים שלי מביר הדאג' ובתור מי שגדל על הסיפורים של דוד שלי שמשפחת אבו לקימה ממש למדה איתם בכיתה בצריף שהם הקימו בקיבוץ. אמרתי לו, אם אתה נכנס לסיפור הזה, הסיפור הכי חשוב היום במדינה הוא להיכנס לסיפור הזה של מה שקורה עם הבדואים בנגב מכיוון שאנחנו מאמינים בחזון הציוני. אנחנו מאמינים בחזון הציוני ואנחנו מאמינים במדינה הזאת, שהמדינה הזאת צריכה לשגשג ולהיות עוצמתית ומדהימה. וההצלחה של הנגב, ההצלחה של הנגב כחלק מהפרויקט הציוני והחזון הציוני שסבא וסבתא שלי ירדו לנגב לעשות חקלאות בנגב כי הם האמינו שאם הם יעשו חקלאות בנגב, אומות העולם יתנו לעם היהודי את הנגב במסגרת כ"ט בנובמבר שהיה לפני כמה ימים, וזה באמת מה שקרה. אם אנחנו נפתח את הארץ לטובת כל יושביה, הארץ תשגשג. וכרגע, במשך 30-20 שנה כל מי שמחובר לחברים הבדואים מהנגב, איך אמר לי סולימן לפני כמה שבועות? הלכנו לאיבוד, 30-20 שנה שהלכנו לאיבוד. במכון ריפמן לפני איזה שנה וחצי, חצי שנה לפני המלחמה עודדנו את המדינה לעשות כנס לגיוס לצה"ל בביר הדאג'. הגיעו 130 מתעניינים, עכשיו יש כבר מאות. אמרו לנו, 30-20 שנה לא פנו אלינו ככה. ואם אני אדבר בשם של אבא, אני חושב שאבא לא הצליח לסיים את המשימה, הוא היה מאוד עסוק בפיתוח הנגב. כשבאתי לאימא אחרי השיחה עם חגי, היא אמרה לי: תשמע, אבל אבא פיתח את הנגב ליהודים. אמרתי לה, נכון, אבל הקומה הבאה של המדינה שלנו זה לפתח את הנגב, להמשיך ליישב בו יהודים, ברור, להמשיך לעשות בו חקלאות, ברור, אבל גם צריך להסדיר ולהביא לשגשוג בחברה הבדואית. וזהו, אני חושב שזה מה שלי יש להוסיף. אנחנו כבר כמה שנים בהתנדבות מתעסקים בנושא הזה כדי שהחברה הבדואית בנגב תצליח ותשגשג, זו המטרה, זה העניין. החלום שלי, שכל מי שסביב השולחן הזה ובאמת אכפת לו לשנות ולקדם יבוא עם לב פתוח, יבוא עם לב פתוח, עם אמון. אף אחד פה לא נגדכם, גם בסוגיית הנשק. הרי זה ברור שהנשק הזה כרגע מופנה לילדים של בני החברה הבדואית, אולי בעתיד או לפעמים בכל מיני נקודות קצה הוא גם מופנה ליהודים. אבל זה ידוע, כל מי שמסתובב יודע בשטח שהוא קודם כול מופנה לתוך הילדים שלכם ולתוך הרכבים ולתוך האוהלים. גם זה משהו שדורש טיפול. וזהו, אני באמת מאמין ומקווה, מתחיל פה תהליך חשוב של שיחה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> - - - לעצמכם. תגיד לי אין בעיה? הולכים למשטרה? תפסיק לבלבל לי במוח, נו, באמת. << אורח >> און ריפמן: << אורח >> מתחיל פה תהליך חשוב בעיניי של שיחה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מ-2010 לפחות לא פספסנו הזדמנות, כל המנהיגות אספו את הנשק, אבל זה סדר עדיפות של המשטרה, לאסוף או לא לאסוף. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> מי מדווח למשטרה? אני ראיתי פרופסור, רופא שיצא לקטטה. אמרתי לו, יא אחי, אתה פרופסור, אתה מרוויח משכורות אללה יסתור ולהקתו. אתה יודע מה הוא אמר לי? אלמוג, אתה חושב שאני יכול לשבת בבית כשיש קטטה של המשפחה שלי? אל תלמד אותנו מה זה הבדואים, אנחנו מכירים אתכם טוב, אתם שכנים שלנו, לא אויבים. "אבל אם אנחנו רוצים לעזור לכם, אל תגידו לי אין בעיה של אמל"ח. אם אין בעיה, תיסלמו, תשארו עם זה. מה אני אגיד לכם? << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא, אנחנו אומרים לך, יש בעיה של נשק לא חוקי שצריך לאסוף אותו, אלמוג. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> מה זה נאסוף אותו? ברור שנאסוף אותו, אבל אתה צריך כלים. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני לפחות מ - - - עד היום, אין הזדמנות שלא דיברתי לאסוף את הנשק הלא חוקי. אבל יש בעיה בסדר העדיפות של עבודת המשטרה. אתמול מה אמרתי? אתמול היינו בכנס ברהט, אמרתי, אני רוצה משטרה - - - ביישובים הבדואים. אתמול אמרתי את זה על הבמה, בפני כולם, לא בחדרי חדרים. אבל המשטרה לא רוצה לעשות את העבודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יוסף עטאונה, אתה אמרת לי שצריך לשמוע את כל הגופים, תודה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> בשביל להרוס פחון באות 200 ניידות ובשביל נשק לא חוקי הם לא באים? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איך היא אמרה לו? היא אמרה לו, יוסף, תשנה את הגישה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> משינה, לא? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> משינה. און, בבקשה. << אורח >> און ריפמן: << אורח >> לסיום, אני רוצה להגיד תודה רבה באמת לכולם. ברור שיש הרבה בעיות, יש הרבה כאבים, צריך לשים את כולם על השולחן ולהתחיל להביא פתרונות, לקדם אותם אחד-אחד. ואני באמת מאחל גם לחברי הכנסת, ראשי הערים, לכל מי שפה, משרדי הממשלה, כל מי שמקדם את זה, לא להרפות, לא לעצור, לא לפחד. אנחנו לצערי קיבלנו איומים, מה לעשות? קיבלנו איומים. מי שרוצה, יכול לבקש מחגי לראות קבוצות הוואטסאפ, ויש כנראה גורמים טרוריסטים כאלה ואחרים שלא רוצים שהתהליך הזה יתקדם, טוב להם מה שקורה עכשיו, הכאוס ואי הסדר, טוב להם, כנראה עושה להם טוב. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זה שלי יש דעה אחרת - - - << אורח >> און ריפמן: << אורח >> שנייה, אדוני חבר הכנסת. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני מכבד אותך, אני מתחבר גם לחלק גדול מהדברים שאתה אומר. אני אומר לך, כשיש דעה אחרת זה לא איום. כשיש למישהו דעה אחרת, שהוא מתנגד - - - << אורח >> און ריפמן: << אורח >> להפך. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> כן, אבל אני אקריא לך פה טקסט, תגיד לי אם זה לא איום. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אל תהיה לי עכשיו מאמא תרזה, נו, אתה יודע שיש לפעמים איומים. לא אתה, לא הנורמטיבים, אבל יש לפעמים איומים, מה לעשות? << אורח >> און ריפמן: << אורח >> אני לא מדבר על דעה אחרת, אני מדבר על בן אדם שכותב בפייסבוק שצריך לחסל מישהו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אנחנו רוצים לתת הזדמנות לעוד גורמים לדבר. יוסף, תודה רבה. << אורח >> און ריפמן: << אורח >> אני מאחל רק לחגי ולצוות שלו ולכל מי ששותף, חבר'ה, לא לאבד כוח, להמשיך קדימה באהבה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה. ד"ר סלימאן אלסאנע, מועצה אזורית לכפרים בלתי מוכרים. הדוברים הבאים, יש לכם שלוש דקות, תהיו חדים ותמציתיים, בבקשה. << אורח >> ד"ר סלימאן אלסאנע: << אורח >> שלום רב לכולכם, אני ד"ר אלסאנע סלימאן, רופא וטרינר במקצוע, נציג מועצה אזורית נווה מדבר. אנחנו מתאספים כאן סביב השולחן הזה כי אנחנו יודעים שיש בעיה לפתרון. הבעיה ידועה מלפני 70 שנה ולפי דעתי, זה כמו מחלה שאנחנו חייבים לטפל בה. המחלה הזאת מתגלגלת כבר שנים רבות ואף אחד לא מעז לנגוע במחלה הזאת, והיא המחלה של הכפרים הלא מוכרים והאדמה שלהם. בזמן הזה, האנשים שמפסידים, הגופים המפסידים מזה, הילדים שלנו, לא אני ולא אתה. אנחנו כבר כולם מפסידים, אבל הילדים שלנו, זה העתיד שלנו, שלא רואים אפילו אור בקצה המנהרה. ולכן אני חושב שכל אחד שרוצה לטפל בנושא הזה חייב לגעת בגוף שיש לו מחלה שהם הבדואים שמתגוררים בדרום וגם הריבון שהיא המדינה שחייבת לטפל במחלה הזאת. ועד עכשיו אף אחד לא מעז לגעת במחלה הזאת והיא רק מתחזקת והעתיד הוא השופט. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תאמין לי, אתה מיליון דולר. גם אמרת דבר חד וגם קצר ואני מעריך אותך על הדבר הזה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> רק אדוני היו"ר, אני רוצה רק לדייק את הדברים. כל פעם משתמשים בערביי נגב, ערביי הנגב. הבדואים בנגב הם בדואים, הם מגיעים, יש להם שורשיות, יש להם היסטוריה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> סבא שלך מאיפה? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן, בדיוק, זהו. אני ערבי מרוקאי וזה ערבי תונשי. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> כן, אבל הבדואים יכולים להתגאות בבדואים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה ערבי תונשי, לא יותר מזה. ערבי תונשי יהודי, או יהודי תונשי ערבי, אתה תחליט על הסדר. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אחלה אוכל, מה אתה חושב? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> עו"ד דין דבי גילד חיו, קידום מדיניות וחקיקה, האגודה לזכויות האזרח בישראל. << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> תודה. עו"ד דבי גילד חיו מהאגודה לזכויות האזרח. אני אתחיל בזה שאני אגיד שכל המבוא שחבר הכנסת ביטון אמר בהתחלה על הקושי, על הבעיות, על הצורך הדחוף בפתרון כמובן מוסכם עלינו. השאלה, אני חייבת שהוא יקשיב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה אני אעשה? אומרים שרק נשים יודעות לעשות שני דברים במקביל, אבל זה נשים ויושב ראש ועדה בכנסת. << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> אני לא בונה על זה, אני מחכה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את לא בונה, את לא מאמינה שאנחנו יכולים. אין לנו ברירה פשוט, הם מאלצים אותנו. << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> מה שאני אומרת, הדיון על הבעיה הוא מיותר, הוא מוסכם פה. אני חושבת שאין פה מי שיושב סביב השולחן שלא מבין שיש בעיה קשה, הדיון הוא מה הפתרון. וכשאני הסתכלתי לקראת הדיון הזה בפרטי פרטים על התוכנית שהובאה פה לדיון שהיא תוכנית אחת מיני רבות שיכולות להיות על סדר היום, אני התרשמתי שאחרי 20 שנה שאני עובדת בעבודה שלי ועוסקת בזכויות האדם הכי קיצוניות, נוקשות, בעיות הכי קשות, שזאת אחת התוכניות הכי גזעניות והכי פוגעניות שיכולות להיות לקבוצת מיעוט בתוך מדינה דמוקרטית. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> איפה את גרה, גברתי? << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> אני מייצגת פה ארגון, יש לנו אנשים שגרים בנגב וחיים בנגב. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> לא, את, את. << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> זה לא משנה, אני נציגה של ארגון. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> לא, סתם, מעניין לדעת. לא צריך לתקוף, אני שואל רק איפה את גרה, את לא חייבת לענות לי. רק לדעת אם את תושבת הנגב או לא, לא נשמע ככה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה זה רלוונטי? << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> לי זה רלוונטי. << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> סליחה, אני רוצה לדבר את שלוש הדקות שלי בלי שהוא יתפרץ. אם הוא רוצה אחר כך להגיד משהו, שיגיד מה שהוא רוצה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אתה יכולה לרצות מה שאת רוצה, את לא מחליטה. כשתבחרי, תחליטי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני אגיד לך משהו. אני אעמוד על זכותו של כל אדם פה להגיד את דברו ואני הודעתי את זה וגם יהיה דיון המשך, מי שלא יזכה לדבר היום. אבל אני לא שולט בחברי כנסת, אני רק יכול להעיף אותם אחרי שלוש אזהרות. << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> אני לא רוצה להעיף, אני רוצה שהוא יקשיב למה שיש לי להגיד. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אגודה לזכויות, חבר הכנסת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל מותר גם בוועדה שחבר כנסת ישאל מישהו שבא להגיד פה משהו, מותר לו לשאול אותו שאלה. זה לא דבר שלא קורה פה בבית הזה. זה היה בגבול הסביר. אם הוא שואל אותך שאלה, זה חלק מהאפשרות, אבל בבקשה תמשיכי. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> דמוקרטיה, באסה. << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> מה שהתחלתי להגיד, שזאת הצעת חוק פוגענית וגזענית כלפי מיעוט במדינת ישראל. ולפי דעתי, או לפי דעת הארגון שלי וקבוצת ארגונים נוספים שהגשנו ביחד מסמך, אם הצעה כזאת עוברת, זה הופך את המדינה שלנו למדינת אפרטהייד, ואני אסביר למה. לא יכול להיות שמדינה תקים חוק ומוסדות ומנגנונים נפרדים, פוגעניים, מפלים, שפוגעים בזכויות היסוד הכי בסיסיות של קבוצת אוכלוסייה, וכל זה מיועד לקבוצה אוכלוסייה אחת על בסיס לאום. זו בדיוק ההגדרה של חקיקה גזענית, מפרידה ופוגענית כלפי אוכלוסיית מיעוט במדינה. מה שמוצע פה זה להקים מנגנונים נפרדים כמעט בכל תחומי החיים. ניהול רשויות מקומיות, טיפול בפשיעה, חינוך, תכנון, כל תחומי החיים הכי רלוונטיים ודומיננטיים, שבתכנון זה כולל עקירה של אנשים מהבתים שלהם והעברתם למקומות אחרים וכך הלאה. וכל זה באמצעות מנגנונים נפרדים מהמנגנונים הקיימים לכלל האוכלוסייה במדינת ישראל. אבל לא כמו החוקים שאתה הזכרת של הטבות ליישובי גבול בצפון שבעצם אלה חוקים שבאים להיטיב עם קבוצות על בסיס קריטריונים שוויוניים לכל, כן? לא, פה זו הפרדה של קבוצה כדי להתנכל לה, לתת לה חוקים מפלים, חוקים שגוזלים מהם זכויות בכל התחומים אחד לאחד שמופיעים בתוך החוק הזה. זה הדבר הראשון שרציתי להגיד. עוד משהו אחד שרציתי להגיד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני רוצה לשאול אותך בתוך הדברים, את בשטח אמרת, העדת על עצמך, עשרות שנים. << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> האם המציאות, לאור המאמצים שביצעתם, היא השתפרה? << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> לא, אבל בוא אני אתייחס למה שאתה אומר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> והאם - - - << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> לא, נהייתה יותר גרועה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רגע, אני לא סיימתי לשאול אותך. והאם יש לכם מתווה משלכם להסדרה? << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> כן, בהחלט. אני רוצה להתייחס לדברים שלך. קודם אמרת, תשמעו, יש פה מצב חירום, יש פה מצב זוועתי, צריך תוכנית. נכון, ברור שצריך תוכנית. צריך תיאורטית ממשלה כלשהי שתגיד לעצמה, אני צריכה תוכנית לאומית שתקדם את הדברים האלה, שתשקיע כסף, שתקדם תכנון, שתעשה את כל הדברים הקיימים והידועים. המתווים ידועים, בואו נגיד. אתה חי בנגב ומכיר את זה, אנחנו כבר ישבנו פה בישיבות במשך שנים רבות, כולם יודעים מה המתווה הנדרש, לאיזה כיוון אפשר, אפשר להכיר בכפרים. רשויות התכנון של הדרום, יש להן תוכניות מונחות אצלן במגירה כבר שנים, כל מי שיושב פה ממשרדי הממשלה ומהדרום יודע את זה טוב מאוד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש דברים שאין להם תשובה טובה. למשל סוגיית הבעלות על הקרקע ותביעות הבעלות. אני לא ראיתי תשובה טובה ופשוטה. אלא אם כן לך יש, תגידי לנו. אני לא חושב שמה שאמרת, המתווים ידועים והמהלכים ידועים, יש כמה דברים שאף אחד לא פיצח וגם אני לא רואה הצעה טובה על השולחן שמפצחת בעיות כאלה. תביעות הבעלות - - - << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היו"ר, היא דואגת לאסירים הביטחוניים, היא רוצה להקל להם את התנאים, וגם היא דואגת לעזה. חשוב מאוד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רגע, אלמוג. תביעות בעלות כמדומני הוגשו בשנות ה-70. לכאורה אנחנו כבר מעל 50 שנה - - - << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> נכון, היו מתווים ישנים שלא - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> - - - לא מטפלים בדבר שהמדינה אגב בזמנו יזמה, את הקריאה לבדואים להציג את תביעות הבעלות שלהם. כך שאני מסופק במשפט שאמרת, יש מתווים והמאמצים ברורים ומה נכון לעשות. אני עצמי לא יודע מה נכון לעשות. << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> שנייה, מוקצה לי פה לדבר כמה דקות בודדות, תקצה לנו גם דיון, לארגון שלנו - - - << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> לא יקרה, לא יקרה. << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> - - - כמו שנתת למכון ריפמן, נבוא אנחנו ונציג את העקרונות הבסיסיים שלנו ושל האוכלוסייה הבדואית שאנחנו עובדים איתה כבר עשרות שנים, שיגידו מה העקרונות הבסיסיים שעל פיהם אפשר לקבל - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ההבדל ביניכם לבן מכון ריפמן שהוא פנה אליי ויזם את הדיון הזה. << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> אם כך, אנחנו גם נפנה וגם ניזום ואז אפשר יהיה להיכנס לפרטים. פה אני רק מתייחסת כרגע לתוכנית שנמצאת היום בדיון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, אבל אמרת המתווים ברורים, אני שואל אותך על תביעות בעלות למשל, יש לך רעיון פשוט לדבר הזה? << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> כן, יש לי. כן, גם למדינה היו תוכניות שלא הושלמו ולא הגיעו לידי מיצוי ולא השלימו את הדברים האלה, והרבה פעמים התנו למשל תכנון בהשלמות של תהליכי הכרה ודברים לא התקדמו, ויש המון המון בעיות שהיו במהלך השנים. אבל אי אפשר בדקה אחת של דיבור שאני צריכה להתייחס לתוכנית הזאת ולגרום לך לרדת ממנה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> לא יקרה, היא תתקדם וכמה שיותר מהר, מבטיח. כשאת מתנגדת, אני מקדם יותר מהר. << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> עצם התמיכה של אלמוג בזה נראה לי מדברת בעד עצמה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> עצם התמיכה שלך במחבלי נוחבה שאנסו את אנשים שלנו ושחטו, כרתו - - - << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> אל תטעה. אם הוא אומר את זה, אני מבקשת להתייחס. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> הוציאו לאישה בדואית את העובר מהבטן ואת תומכת באסירי הנוחבה האלה. את? את תגידי מה טוב לנו? מי את בכלל? מי את? את אורחת פה, ואת תתנהגי כמו אורחת. מבטיח לך, אנחנו נקדם את זה. ראס בן אמו נקדם את זה, תבדקי אותי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אלמוג אני קורא לך קריאה ראשונה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה לא מקדם את המטרה של הדיון. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> די, נו, בחייך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אם יש לכם ויכוחים אחרים, תעשו אותם בחדר אחר. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> לא, היא רוצה אולי להביא שטח בנגב לכל אסיר נוחבה, היא דואגת לנוחבות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני קורא לך קריאה שנייה, שלישית אתה עף. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אני אעוף, אתה לא מפחיד אותי, מיקי. אתה יודע, אני אוהב אותך, מכבד אותך, אל תפחיד אותי, אפשר להפחיד אותי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה יודע שיש לי קריאה 2.9. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> לא, חשוב רק לזכור מי הדוברת, שהיא דואגת למחבלי הנוחבה, אלה שאנסו את הנשים שלנו ורצחו את הבדואים. הבדואי אמר לו בכריעה, אני מוסלמי, הוא דפק לו קלצ' בראש. אותם את מייצגת? את מי יכולה לייצג? בקושי את עצמך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אלמוג, די. כן, בבקשה. << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> אדוני, אני מבקשת לסיים להתייחס לתוכנית של זה ואחר כך אני אתייחס גם למה שהוא דיבר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל בקצרה. << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> אני מנסה בקצרה, אני לא דיברתי הרבה עד כה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בקצרה ביחס לעוד אנשים שרוצים. << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> בסדר, מה אני יכולה לעשות? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את יכולה להתחשב בהם. << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> אני רק אשלים את ההתייחסות שלי. עוד קושי משמעותי בתוכנית הזאת, מעבר למנגנונים המוצעים שהם פוגעניים ומפלים וכולי, ואנחנו פירטנו לפרטי פרטים בנייר שלנו כל מנגנון וכל דבר, למה הוא פוגעני ופוגע בשוויון וכולי. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב ראש, שנייה, יש פה אדם שקרא לי חיית אדם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מי עשה את זה? << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> האיש הזה. תרחיקו אותו בבקשה מהכנסת או שאני גם לא אתן לכם - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> א', תצא. אם זה מתועד, אנחנו נטפל. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אני מעיד שהוא קרא לי חיית אדם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הוא גם הודה. הוא צריך לצאת מהחדר. אתה הודית בדבר הזה, תצא בבקשה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> יופי, בוא החוצה, בוא, קדימה. רוח', ברה. << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> רוח', ברה, אחר כך יגידו לי שזו לא גזענות. מה שרציתי רק להשלים לגבי הצעת החוק, זו לא הצעת חוק, לגבי העבודה של מכון ריפמן, זה שכל נקודת המוצא של החקיקה הזאת, בלי אפילו לדבר על תביעות בעלות כן או לא, היא שצריך לקחת את הבדואים בנגב, לרכז אותם בעיירות ובערים המוכרים. אני יכולה להשלים? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> גברתי, את לא תנהלי אותנו, עם כל הכבוד לך. יש פה מנהל ועדה ואני מקבל פה את הדובר הבא ויש לי משימות לעשות כאן. אם את לא רוצה, אל תגידי כלום. << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> אני רוצה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז תמשיכי לדבר ואל תטיפי לנו. אנחנו חייבים לדבר בינינו על איך לנהל את הוועדה הזאת. << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> בסדר, סליחה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אל תפריעי לנו לנהל את זה. את יכולה להגיד את מה שאת רוצה ברצף. << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> אוקיי. מה שהתחלתי להגיד זה שכל נקודת המוצא של התוכנית הזאת היא שצריך לקחת את הבדואים ולרכז אותם לתוך העיירות והערים המוכרות. להבדיל מישובים יהודיים שקיימים וכאלה שגם מתוכננים בימים אלו, שנותנים מגוון של צורות חיים, של יישובים, של יישובים קטנים, של יישובים גדולים, של ערים והכול, לגבי הבדואים, לא. פה מתוכנן לקחת אותם, לרכז אותם לתוך עיירות, בין אם זה מתאים לצורת חייהם, בין אם זה לא מתאים לצורת חייהם. זאת נקודת מוצא מאוד מאוד בעייתית ומפלה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> המדינה הכירה כבר ב-14 יישובים בדואים שהם לא גדולים כל כך בחוק ובהסכמה. הטענה הזאת לא נכונה. << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> היא הכירה ב-17 ויש עוד עיירות מוכרות, אבל יש פה עוד עשרות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל הגודל שלהן הוא לא גודל עירוני, לפעמים כמה אלפים בודדים. << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> נכון, אני מדברת על הכפרים הבלתי מוכרים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, אין כפר בלתי מוכר, יש מיקומים, אבל המדינה כבר הכירה באפשרות של יישוב קטן בדואי ונתנה לו תוקף חוקי. << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> בסדר. היישובים האלה הוכרו מזמן ועכשיו יש עדיין - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל אף אחד בתוכנית הזאת לא אמר שזו לא המשכיות של הדבר הזה. התוכנית הזאת לא נועדה ל - - - << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> לא, הוא כן אומר, הוא אומר שזו הכוונה, הוא אפילו אמר את זה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איפה ראית את זה? הוא אומר שצריך לעזור להסדיר את כולם. אבל אם יצליחו להסדיר יישובים קטנים, למה לא? ולתת להם גם מקום לחקלאות והתייחסות. הדבר הזה אפשרי עד היום וגם בעתיד, וכבר המחסום הזה - - - << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> אוקיי. מה שקורה זה שהתוכנית הזאת מלאה בהסדרים שמכתיבים חד-צדדית איך צריכה להיראות ההכרה הזאת, איך צריכה להיראות ההכרה בבעלויות על הקרקע, איך מסדירים ומה קורה למי שלא מתנהל לפי התוכנית ומה קורה למי שמחליטים באותו מקום לפנות את הכפר שלו ולפנות אותו משם וכולי וכולי. הכול חד-צדדי על ידי איזו מדיניות שהממשלה תקבע אותה, ושבכלים דרקוניים של התוכנית הזאת יישמו אותה. זו לא חשיבה שיוצאת מנקודת הנחה שיש פה אוכלוסייה שצריך להכיר ו - - - אותה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תגידי משפט סיום על הנושא פה וגם יש לך זכות להגיב למה שהוא אמר. תסיימי רק את זה במשפט. << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> אני קוראת לך כיו"ר הוועדה ומי שרוצה לקדם את הנושא לנסות לקדם החלטת ממשלה שבה הממשלה מכירה בקושי הזה ובזה שצריך לטפל ולהכיר בכפרים האלה ולמצוא פתרונות מתאימים לקשיים ולבעיות בכל התחומים ולהשקיע משאבים שם ולא ליצור ממשלה בתוך ממשלה עם חוקים מיוחדים ומוסדות מיוחדים רק לאוכלוסייה מסוימת בנגב ועוד מוסדות וחוקים פוגעניים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תראי, קודם כול, אף חוק כזה לעולם לא יעבור בכנסת, בטוח לא בקריאה שנייה ושלישית, כי הממשלה שולטת גם בוועדות הכנסת באמצעות ראשיה וכל המעשים הגדולים של הממשלה מתחילים בהחלטת ממשלה ואחרי זה, אם צריך, מפורטים לתיקוני חקיקה שתומכים באותה החלטת ממשלה. גם באירוע הזה, גם אם אנחנו נביא הצעת חוק פרטית וגם אם היא פתאום תעבור בקריאה טרומית, היא תיעצר שם עד למדיניות ממשלתית, במיוחד כשפה יש הצעה לקחת מאות מיליונים מהממשלה כדי לגבות את התוכנית הזאת. כך שוודאי שתהיה פה החלטת ממשלה. אין סיכוי שחוק הזה יעבור בלי שהחלטת ממשלה גיבתה אותו תקציבית. רק לדאגתך, זה לא יהיה חוק שמרחף באוויר מעל הראש של הממשלה, הוא לעולם לא יעבור. אפשר להרוג אותו בחוק ההסדרים, אפשר להרוג אותו בדיונים של קריאה שנייה ושלישית באמצעות יושבי ראש הוועדה. גם רואים את זה, נגיד בהחלטות ממשלה עכשיו על הדרום או על הצפון, יש החלטת ממשלה, ואז אם צריך חקיקה שמאפשרת את אותו מענק או תגמול, הולכים ועושים את זה בוועדת כספים. אם יהיה פה חוק יחסית בשל, הוא יחייב החלטת ממשלה מגובה בכסף. עכשיו לעניין הדברים שהוא אמר. << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> עכשיו אני אגיב למה שהוא אמר. האגודה לזכויות האזרח מקדמת עשרות שנים זכויות בהליכים פליליים, זכויות של עצורים ואסורים בכל השלבים של ההליך הפלילי. אנחנו ישבנו פה לבד בחוק הטרור ובחוקים פליליים שונים להגן על זכויות אדם הכי בסיסיות, נגד מעצרים מנהליים ונגד צווים מנהליים ונגד אי מתן מפגש עם עורך דין ונגד שלילת אזרחות במסגרת הליכים פליליים. מי שקידם את החוקים האלה במהלך השנים אלה כלל חברי הכנסת, אבל בפרט ח"כים ממפלגות הימין במהלך השנים. וכל זה היה בסדר ונוח עד שפתאום התגלה שחס וחלילה איזה יהודי גם לפעמים נפגע מהחוקים האלה ופתאום נרעשה הארץ שצריך להגן על זכויות בהליך פלילי ובמאסר ובמעצר, פתאום זה נורא ואיום. אבל כשאנחנו ישבנו והגנו על הדברים האלה חשבו שאנחנו קיצוניים ודיברו עלינו בדיוק כמו שהוא מדבר עלינו. לא, יש זכויות אדם, וזכויות האדם האלה, גם בהליך הפלילי וגם במעצר וגם במאסר הן לכל אדם באשר הוא אדם. וזה לא מעניין אותנו, אנחנו מסתכלים פנימה עלינו, איך אנחנו כמדינה וכחברה רוצים להיות. ואם אנחנו רוצים להגן על זכויות אדם, זה התפקיד שלנו. לא רק שלנו כארגון זכויות אדם, אלא של חברי הכנסת ושל המסגרת הזאת, להגן על זכויות אדם של כל אדם באשר הוא אדם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה. רשא אל-אטעונה, איתך מעכי, בבקשה. << אורח >> רשא עטאונה: << אורח >> תודה רבה. אני רשא אל-עטאונה מעמותת איתך מעכי, אנחנו הגשנו נייר עמדה בנושא תוכנית ריפמן והעמדה שלנו היא מאוד ברורה, שצריך לדחות את התוכנית הזאת, וזאת מכמה סיבות. תוכנית ריפמן מהווה פגיעה בזכויות הבסיס והן הזכויות החוקתיות, הדמוקרטיות והשוויוניות, במיוחד בזכויות הבדואים בנגב ובנשים הבדואיות בפרט. עוד קושי שיצא התוכנית הזאת הוא הנושא של הדרת נשים מתהליך תכנון התוכנית וקבלת ההחלטות. התכנית גובשה ללא שיתוף נשים בדואיות, על אף שהן חלק משמעותי מהאוכלוסייה המושפעת. זאת ועוד, אני חושבת שמנגנוני התכנון המוצעים הם מאוד ריכוזיים ושוללים סמכויות מהרשויות המקומיות ואינם מספקים ייצוג לנשים בדואיות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה. עוד משהו? << אורח >> רשא עטאונה: << אורח >> עוד משהו. אני חושבת שגם ישנה פגיעה מאוד קשה בכל מה שקשור לנושא של הקרקע והדיור, במיוחד כשהתוכנית מקצה קרקעות בתיעדוף לזוגות נשואים או רווקים גברים ומפלה נשים חד הוריות ומשפחות שמובנות על ידי נשים. אני אוסיף עוד משהו על התוכנית עצמה, שהיא גם כן מהווה פגיעה, לפחות במישור הנפשי, אצל נשים. וההצעה היא שהתוכנית כוללת הריסה נרחבת, הריסה נרחבת של בתים בכפרים הבלתי מוכרים, וזה כמובן משהו שמייצר טראומה חברתית אצל הנשים הבדואיות, ושלא נדבר גם על הפגיעה הכלכלית והתעסוקתית, על החסמים הקיימים בחברה הבדואית. היום יש 30% מהנשים הבדואיות שמועסקות, המצב חמור יותר בכפרים הבלתי מוכרים, וזאת מסיבה עיקרית שהיא היעדר תשתיות בסיסיות, חשמל, אינטרנט וכולי. ואני חושבת שהתוכנית מתעלמת מפתרונות. כלומר, אין מענה קונקרטי להתמודדות עם כל החסמים שנשים בדואיות נתקלות בהם. ואני חושבת שבמקום באמת לבוא ולשפר באמצעות התוכנית הזאת את התשתיות ואת ההזדמניות לנשים בדואיות, התוכנית מחמירה את מצבן הכלכלי של הנשים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה. אלמוג, בבקשה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב ראש, תודה על רשות הדיבור. כשאני התכוונתי בדברים שדיברתי לאורחים מבחוץ, זה בדיוק לאותה גברת נכבדת שיושבת כאן שבעבר היא התבטאה וביקשה זכויות יתר למחבלי הנוחבה והאסירים הביטחוניים, אני טוען דבר פשוט, אדוני, אנחנו נצליח לקדם את זה רק אם נדע להפריד את אותם גורמי חוץ שתפקידם הוא רק להרוס את הנגב. למה שאלתי אותה איפה היא גרה? כי אני לא מאמין שבאמת האוכלוסייה הבדואית בנגב מעניינת אותה, זה לא מעניין אותה. היא גרה בטח באיזה מגדל השן, היא לא חיה את ההווי שאנחנו חיים בסוף בנגב ביחד, ביחד, חשוב לומר, גם ב-7 באוקטובר זה בא לידי ביטוי, ביתר שאת אגב על ידי לא מעט תושבים בדואים שפשוט הצילו חיים של מאות ישראלים וההפך. ולכן אני חושב שככל ואנחנו ניתן להם את הבמה כאן לבוא ולהרוס את התהליך הבריא והחשוב, הגברת שדיברה שם בנושא נשים למשל, אני אשמח לשמוע את ההתייחסות, זה נושא ענייני מאוד. אבל מי שדואגת למחבלי הנוחבה לא יכולה לדאוג לבדואים. הם לא אותו דבר, תלמדי קצת היסטוריה. ולכן אני גם אבקש לקדם את החוק כמה שיותר מהר, אני אדאג גם לחובת הנחה לאירוע הזה, אני הולך על זה בכל הכוח. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה. סלימאן אלהואשלה, שתיל? לא פה. יש פה נציג של ארגון שלא דיבר ורוצה לדבר? להציג את עצמכם בקצרה, בבקשה. << אורח >> סייף אבו זורגי אלסייד: << אורח >> אני אלסייד אבו זורגי סייף מיישוב אלסייד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה מייצג ארגון מסוים? << אורח >> סייף אבו זורגי אלסייד: << אורח >> אני מהוועד של היישוב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> של איזה יישוב? << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אלסייד, מול חורה. << אורח >> סייף אבו זורגי אלסייד: << אורח >> אלסייד. לצערי, ממועצה אזורית אל קסום. אני רוצה לחזור אחורה, קודם כול דבר אחד. אנחנו ישבנו כאן סביב השולחן, אנחנו לא באנו למלחמה, יש בינינו חילוקי דעות. אני צריך לכבד כבוד חבר הכנסת, נציג, ראש מועצה, יישוב, לא משנה, אני צריך לכבד, גם לכבד את עצמי, שהוא יכבד אותי ונגיע לפתרון, זו המטרה. אם אנחנו יושבים סביב השולחן וכל אחד המטרה בשביל לכופף את השני, אנחנו לא נמצא פתרון וזה יהיה קשה מאוד. אני אחזור אחורה. ב-2001 אריק שרון זיכרונו לברכה שהקים את המועצה האזורית אל קסום, היה עמרם קלעג'י, הוא חי עד היום, והתחיל לעבוד והתחיל לעזור למגזר הבדואי. אני אז התחלתי לבנות בזמנו. התחיל לתת, התחיל המגזר הבדואי לראות דברים, המינימום. אם זה היה מים, אם זה היה חשמל, אם זה היה דרכים, אם זה היה חינוך, אם היה לחימה בפשיעה, גם בגניבה. סימן השאלה גדול במועצות שלנו. לצערי, הכסף כמו צינור שממלא טפטוף, כך שמגיע ליעד כלום. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> נכון, צודק. << אורח >> סייף אבו זורגי אלסייד: << אורח >> כך שאנחנו צריכים טיפול ביד מברזל, ביד מברזל. קודם כול צריך לשמור על המדינה ועל חוקיה, אין על זה ויכוח. בן גביר, אני צריך אותו, אני גם מדבר אותו. למרות שיש חילוקי דעות, הוא אומר שאני טרנספר, בסדר? אבל צריך לשבת איתו ולהבין, שיסביר לי ואני אסביר לו. כבוד היושב ראש היה אצל אבא שלי בבית שנים, כשהתחלת להתמודד וישבתי ושמעתי מאבא זיכרונו לברכה שהיה עם אריק והיינו במלחמת יום בכיפורים כשהיה משה דיין שר הביטחון. אני עוד לא הייתי, אבל אבא מספר. כי בא אליי חבר הכנסת מר ואליד אלהואשלה מקודם ואומר לי, אל תדבר על השטח, כאילו שאני מתווך מוכר שטח. היישוב אלסייד הוא יישוב שמוכר מ-2001 בדרום, יש לנו בית ספר תיכון שהוא מספר אחת אולי במדינה, וגם עם הישגים. כי יש מנהל בית ספר שהוא מעוניין לשמור על קיום. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> מגייס לצבא גם. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> נכון, אחוז גיוס גבוה יחסית. << אורח >> סייף אבו זורגי אלסייד: << אורח >> תקשיב, אח שלי, אני חי במדינה, אני צריך לשמור, צריך לדעת איך אני חי ואיפה אני חי. יש חילוקי דעות, אני אמרתי מההתחלה, יש חילוקי דעות, לא הכול ורוד. אבל כשבא אלי חבר הכנסת כאן, והוא נציג. אני באתי היום במיוחד, אני היזם השותף של רני צים במגזר, אני הבדואי השותף. אני הבדואי שהבאנו את המשקיעים מדובאי, אני הבדואי שהבאתי את הפרויקט בכניסה לאלסייד שאני להשקיע כמעט 150 מיליון שקל, אני הבדואי, אבא שלי - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה אתם מקימים? << אורח >> סייף אבו זורגי אלסייד: << אורח >> מקימים מתחם מסחרי בכניסה לאלסייד. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> משותף, לא? << אורח >> סייף אבו זורגי אלסייד: << אורח >> כן, בשותפות. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> משותף למועצה אזורית - - - << אורח >> סייף אבו זורגי אלסייד: << אורח >> לא, לא, זה שייך למועצה אזורית אל קסום, אבל זה לא ביוזמה של אל קסום, לצערי. תעזוב, זה לא העניין. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תמשיך. אם אתה יכול להתחיל לסיים. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> לא, חשוב, חשוב. תשמע, זה חשוב. אלה פעולות שצריך לשמוע פה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש עוד שצריכים לדבר. << אורח >> סייף אבו זורגי אלסייד: << אורח >> אני רוצה להגיד דבר שהוא חשוב מאוד. שאני רציתי שחברי טלאל אלקרינאוי, חברי הכנסת, ראשי רשויות, למה הם קמים ויצאו? כי זו הישיבה למגזר, הוא צריך לצאת אחרון מכאן. זה מוכיח שהוא לא בא למען המגזר. וזה תצא מכאן ותגיד לו, המגזר הבדואי, צריך להסביר מה זה הבדואי. הבדואי נייד, הנייד חי במדבר, במדבר הוא רוצה לחיות. אתה לא תוכל, בן גביר או אלמוג, עם כל הכבוד, להכתיב לי לחיות ברמת אביב. אני לא רוצה לחיות ברמת אביב, אדוני. אני רוצה לחיות עם ארבע פרות וארבעה גמלים ליד ים המלח, צריכים לשבת ולסגור את זה. אבל כשחברי הכנסת שלי קמים ויוצאים ומדברים, הבעיה שלנו היא רק בן גביר ואלמוג. הבעיה שלי לא בן גביר ולא אלמוג. חינוך יוצא מהבית, נשק יוצא ונלחמים מהבית. צדק שהוא התקשר למשטרה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> על זה דיברנו - - - אופי חקלאי. << אורח >> סייף אבו זורגי אלסייד: << אורח >> אדוני, מר ואליד, אני מבקש - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא לצעוק על חברי כנסת. << אורח >> סייף אבו זורגי אלסייד: << אורח >> אני עוד לא צעקתי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, על חברי כנסת לא צועקים. אני פעם הוצאתי את רמי לוי כי הוא צעק על חבר כנסת מהציונות הדתית. לא לצעוק על חברי כנסת, הם בעלי הבית פה. << אורח >> סייף אבו זורגי אלסייד: << אורח >> אם כך, אנחנו המנקים של בעלי הבית, אין בעיה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה עשר, אתה דיברת דברים לעניין. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> דיברת לעניין, חבל על הזמן. << אורח >> סייף אבו זורגי אלסייד: << אורח >> אני היום בן 46. חבר'ה, עמותות, בן גביר, אלמוג, בנימין נתניהו. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אני אין לי תפקיד מיניסטריאלי אפילו, מה עשיתי? אני לא עשיתי כלום. << אורח >> סייף אבו זורגי אלסייד: << אורח >> אני אומר לך, חבר הכנסת ביטון, בנימין נתניהו, הבית הראשון שהגיע למגזר, אף אחד לא רצה לבנות לו אוהל, אני שבניתי לו את האוהל, הייתי אז בתיכון. אני יודע לשמור על המדינה, אבל צריך לדעת לקבל את הזכויות שלי. אנחנו אזרחי מדינת ישראל, נאמנים למדינה, נאמנים לחוק. הבן שלי התגייס לחיל האוויר באמצע המלחמה. הנה, הוא בנבטים. למה? הייתי יכול להגיד לו שב בבית. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> כל הכבוד, כל הכבוד לך. אלה הקולות שאני רוצה לחזק. הנה, אתה דיברת איתי פעם? אני אומר לך, אני את העיניים שלי נותן בשביל הבן שלך. כי יש לו מדים של צבא, הוא קודש הקודשים. << אורח >> סייף אבו זורגי אלסייד: << אורח >> תן לי להשלים. תשמע, באותו יום לקחתי את הבן שלי ללשכת גיוס. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> כל הכבוד, אני את העיניים שלי נותן בשבילך, תבדוק אותי. כל הכבוד לך. << אורח >> סייף אבו זורגי אלסייד: << אורח >> תן לי להשלים. באותו יום שהבן שלי יצא לחיל האוויר, באותו יום יצאו צווי הריסה לבית שלי. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> למה לא התקשרת? למה לא התקשרת אליי? << אורח >> סייף אבו זורגי אלסייד: << אורח >> התקשרתי לכל המדינה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> לא התקשרת אליי. << אורח >> סייף אבו זורגי אלסייד: << אורח >> אבל תקשיב, זו לא הבעיה. אנחנו צריכים למצוא את הצרכים של המגזר הבדואי, המגזר הבדואי נאמן למדינה. אין לנו חשמל, אין לנו מים, אין לנו דרכים, אין לנו חינוך. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> מה, באלסייד? << אורח >> סייף אבו זורגי אלסייד: << אורח >> לא, אני מדבר על המגזר. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אלסייד זה ההיי-סוסייטי של הבדואים, זה הרמת אביב של הבדואים. << אורח >> סייף אבו זורגי אלסייד: << אורח >> מה אני אומר? המגזר הבדואי לא לוקח את השטח לירדן. המגזר הבדואי, אם הוא חריג - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה. משפט לסיום. << אורח >> סייף אבו זורגי אלסייד: << אורח >> אדוני יושב הראש, אני מבקש להתייחס למגזר הבדואי אזרחי מדינת ישראל מאז קום המדינה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> דיברתי דברים לעניין. יש עוד ארגונים? כן, אדוני, בבקשה. << אורח >> אברהם בנימין: << אורח >> שמי אברהם בנימין, אני מנהל אגף מדיניות בתנועת רגבים, נפגשנו פה אצלך בוועדות גם מספר פעמים. קודם כול, אני מסכים עם הדברים שנאמרו כאן. החוק הזה, טיוטת הצעת החוק היא במה לדיון, זו מהות האירוע שאמור להתכנס פה. אנחנו לא מסכימים עם כל הדברים שנאמרו באותה טיוטת הצעה מצד אחד, והיו פה גם התנגדויות מצד שני. אנחנו נשמח לשמוע עוד הצעות פוזיטיביות, אבל כאלה שלא נכשלו וכאלה שמבוססות על עובדות היסטוריות ומשפטיות ולא על מאוויי לב. בהקשר הזה אני מצטרף גם למה שאמרה הגברת מהאגודה לזכויות האזרח שלא נשארה עד הסוף, אבל אנחנו בהחלט מוכנים, יש לנו גם תוכנית, אנחנו עוסקים הרבה שנים בתחום הקרקעות בנגב. יש לנו תוכנית פוזיטיבית, משמעותית, מעמיקה. ואפשר לדון ואפשר להתווכח, אבל אני חושב שכאן זה המקום לדון. שיתופי הפעולה האלה הם דבר אפשרי. דיבר כאן הנציג המכובד מהיישוב אלסייד, אנחנו עתרנו לקידום תוכניות ושיווק באלסייד כשזה היה תקוע והמגרשים לא שוחררו, זה היה בעבר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - להקים בית ספר בכפרים לא מוכרים - - - עתרתם נגד הדבר הזה. << אורח >> אברהם בנימין: << אורח >> נכון, יש לנו תפיסת עולם. רגע, אדוני, אני מדבר, תקבל זכות דיבור, תוכל להגיב. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה א' כל שלכם, רק איך לדפוק את הבדואים כל הזמן - - - << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> די, נו, אנחנו לא בשיח הזה. מה זה לדפוק את הבדואים, אחי? אנחנו מסבירים לך, אנחנו רוצים לפתור את זה ביחד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אדוני, אמרת את ההערה ותפסיק. אברהם, בבקשה. << אורח >> אברהם בנימין: << אורח >> אני רק אתכנס לעניין הזה. אני אומר כדוגמה לעבודה משותפת, היה לנו שיתוף פעולה עם ראש רשות בדואית שכבר לא מכהן היום בתפקידו על קידום והרחבת שטח של היישוב. כלומר, יש דברים שהם קונקרטיים ולגופם ואפשר להגיע להסכמות בהרבה מאוד סוגיות. וזה נכון שיש לנו תפיסת עולם, אדוני הנכבד, ואנחנו עומדים מאחוריה והיא מאוד מאוד מנומקת מבחינה משפטית, מבחינה עובדתית, מבחינה היסטורית, ואכן לכאן הדברים צריכים להתכנס, להמשיך לדיון. באמת תודה על הדיון, תודה על הצעת החוק, אנחנו - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מצוין. א', אנחנו ניתן לכם להציג. באחד הדיונים ניתן לכל עמותה רבע שעה להציג תפיסת עולם של תוכניות שיש להן. לחגי רזדיק אני אומר שאתה היום התקדמת כי השמאל בטוח ביקר אותך וגם הימין מבקר את התוכנית שלך. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> בהחלט, זה אומר שאני בכיוון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה בנתיב, כל הזמן תישאר באמצע, תגיע. << אורח >> אברהם בנימין: << אורח >> אני אמרתי שיש לנו הערות, לא - - - << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> נדייק את התוכנית, נשב עם חגי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, במקרה הזה אלה הערות, אבל כשהביאו את מתווה פראוור - - - << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אני שם את זה בחקיקה. אחרי ההיא שישבה פה, על הראש שלה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ראש הממשלה להביא את מתווה פראוור, הוא לא כל כך התרגש מהביקורת מצד שמאל, הוא התרגש מהביקורת מצד ימין, וזה הרג את הרעיון של מתווה פראוור. מי עוד לא דיבר, ארגונים? נציגי ממשלה, אני לא מטיל עליכם לדבר היום כי זה נראה לי מוקדם מדי, כי באמת היום אנחנו חושבים רעיונות. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> גם נציגי הממשלה צריכים להכין תשובות טובות לדיונים הבאים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בסדר, אבל יש לנו עוד זמן, עוד לא הגיע זמנם. מי שבכל זאת רוצה, בבקשה. << אורח >> חאלד אזברגה: << אורח >> אני חאלד אזברגה, מנהל נפה מזרחית, מחוז דרום, משרד הרווחה. מה שרציתי להגיד בקצרה, שלא קיבלנו כמובן בקשה להתייחסות פורמלית. אבל באופן עקרוני, כל שינוי שהוא לטובת האוכלוסייה ויביא להנגשת השירות של שירותי הרווחה, אנחנו נשמח מאוד. יחד עם זאת, כל שינוי ותזוזה של שטח ומגורים הוא אתגר שגם יפגוש אותנו כשירותי רווחה להתאים את השירות. זהו, תודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה. << אורח >> ענבל דואק: << אורח >> ענבל דואק, אני מהמשרד לביטחון לאומי, אני אגיד משהו לא בכובע המקצועי שלי. כמי שניהלה פעם קהילות, תמיד אמרנו שכשיש איזושהי הצעה ושני הצדדים מתנגדים, כנראה שיש בה משהו טוב. לא כולם מקבלים את ה-100% שהם רצו, אבל בסוף צריך לעשות ויתורים כדי למצוא את הדבר הנכון. ומה שאנחנו רואים פה, שיש באמת פער לפעמים בין הנהגה מקומית לבין תושבים. ויכול להיות שכשאנחנו מביאים לפה ראשי רשויות שמאוד חשוב להם המקום שלהם והם מפחדים על המקום האישי, שזה מאוד טבעי, דיברו פה על כאבים, זה חלק מהכאבים. הייתי רוצה מאוד לשמוע דווקא את התושבים במהלך כזה גדול, ויכול להיות שאנחנו נשמע קולות אחרים. שהם יגידו, וואלה, בואו עכשיו, כנסו בכל הכוח, עם כל הצווים המנהליים, תקחו את הנשק, באמת תעשו. כי יש במשרד בעיה אמיתית בריכוז הנשקים האלה. ואני מצטרפת למה שחבר הכנסת אלמוג אמר, אנשים לא ששים לנדב מידע, כי בסוף זה פוגש אותך ברחוב, ומעד אתה הופך להיות מאוים, ואנחנו באמת קצרים במשאבים של להגן על אנשים, ובחברה הבדואית זה מאוד מאוד בולט. אני חושבת שעצם זה שהדו"ח הזה מהווה בסיס לשיח זאת מתנה ליישובים ולתושבים הבדואים ובכלל למדינת ישראל. דווקא במקומות שאם היינו רואים פה עכשיו אנשים אפתיים הייתי מאוד דואגת. אנשים שמים פה את הלב בסיטואציה הזאת כי אנחנו מבינים שזה מדבר על סולם ערכים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את יודעת מה ההבדל בין אפתיים לאכפתיים. הכ', החיוביות, כן. << אורח >> ענבל דואק: << אורח >> יש פה הרבה אכפתיות בזה. אני חושבת שחלק מהשיח, האתגר שלו, הוא שאנחנו מדברים על סולמות ערכים שהם לא תמיד דומים. ואני חושבת שבסוף אנחנו צריכים להסתכל על האנשים בקצה. וכשאני אומרת האנשים, אלה הילדים, מבחינת בריאות, מבחינת חינוך, מבחינת מגרש משחקים ומבחינת רחוב נקי. אני הייתי ברהט, לא נעים לי להגיד, אם אפשר היה לעשות כסף על חלודה, רהט הייתה מאוד עשירה, אבל אי אפשר. ויש משהו בביטחון אישי שלנו שמורכב בעיקר על עבירות איכות חיים ועל ונדליזם ורעש. ואלה לא הדברים הגדולים, הדברים הקטנים שכשילד הולך ברחוב והרחוב מזמין, הילד הזה יחייך לרחוב, הוא ירגיש - - - להיות שם. אני חושבת שאנחנו צריכים לקדם את זה, באמת כל משרדי הממשלה. הדו"ח הזה, אני לא קראתי אותו, אני לא יודעת להגיד טוב, רע, אבל עצם זה שהוא מפתח שיח זאת מתנה בכלל לתושבים ברשויות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה. אני רוצה לסכם. כן, אדוני. << אורח >> עופר בן שטרית: << אורח >> שמי עופר בן שטרית, מנהל מחוז דרום בשירות התעסוקה הישראלי. אני רוצה להגיד שאני רואה את עיקרי התוכנית, גם בנושא של הרווחה, גם בנושא של החינוך והפיתוח הכלכלי. אני חושב שיש פה בסיס טוב מאוד להמשך שיתוף פעולה עם שירות התעסוקה אם התוכנית הזאת תיושם ובחוק. אני אומר לך, אצלי במחוז היום יש 12,000 דורשי עבודה מהמגזר הבדואי. אנחנו נותנים להם את הלב ונשמה, מתייחסים אליהם בגובה עיניים, מטפלים בהם בטיפול הכי טוב שאפשר בעולם. אני יכול להגיד לך שסך הכול השנה טיפלנו ב-5,000 דורשי עבודה באופן ישיר מתוך ה-12,000. ועשינו קרוב ל-3,000 השמות. זאת אומרת, שילבנו אותם בשוק העבודה אחרי שחיזקנו אותם. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> נוכל לשמוע טיפה מידע על נושא העסקת הנשים במגזר הבדואי? << אורח >> עופר בן שטרית: << אורח >> אנחנו מחזקים אותן במסגרת תוכנית מעגלי תעסוקה, יש לנו שם סדר גודל של 21 סדנאות, יש לי פה נציג שהיה אצלי עובד במחוז דרום. ואנחנו מחזקים אותן על ידי הסדנאות, על ידי אינטייקים, מחזקים אותן בנושא של עברית תעסוקתית, נותנים להן כלים תומכי השמה ובסוף הן משתלבות בשוק העבודה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אתם מזהים עלייה אבל? << אורח >> עופר בן שטרית: << אורח >> עלייה חדה מאוד בנושא של הנשים הבדואיות. דרך אגב, אחרי המלחמה או תוך כדי המלחמה ראינו שיפור, ראינו חזרה לשוק העבודה, מהירה מאוד של המגזר הבדואי, בעיקר אצל הנשים, השתלבו בצורה מצוינת. ובכלל, כל המגזר התאושש מהר מאוד מייד אחרי הרגיעה במלחמה בלופ הראשון. ופה אני באמת רוצה להגיד שיש לנו יכולת אדירה בשירות התעסוקה אם באמת יכנסו המומנטים האלו של הרווחה, חינוך ופיתוח כלכלי. אתן דוגמה כמו עוף אוז בשגב שלום. אחד כזה, 12 כאלו בדרום, אנחנו נמצאים בעולם אחר. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אנחנו מביאים את נמל התעופה בעזרת השם בנבטים, בנגב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> צריך לציין שבאמת משחטת העופות בכניסה לשגב שלום הקטינה את האבטלה בצורה דרמטית, אבל אנחנו גם רוצים תעסוקה שהיא יותר מ-6,000 שקל. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> היו"ר, לכן נבטים פתרון מצוין, תעסוקה איכותית. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן, נבטים אני איתך, אתה יודע, עד הסוף. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אם כך, קדימה, בו תעזור לי להפוך שולחנות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הבעיה של השולחנות האלה שהם מחוברים אחד לשני. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אפשר, שניים ביחד יכולים להפוך אותם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לפעמים עדיף שיהיה לך שולחן. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> לא, אדוני היו"ר, אני לפני שבוע דיברתי עם ראש הממשלה על הנושא הזה של נבטים ואמרתי לו שמקדמים לו את עמק יזרעאל מתחת לאף, במרחק של שלוש שנים פיתוח. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> עם מי דיברת? << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> עם ראש הממשלה. והוא זעם, הוא אמר לי בפירוש, אלמוג, השדה הבין-לאומי הבא יהיה בנבטים שבנגב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אנחנו מחכים להצהרה הזאת. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> הוא הצהיר כבר. לי הוא אמר, אני אומר לך, בשיחות ארבע עיניים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אפשר לצטט את זה בעיתון? << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> כן, מומלץ, בוודאי. בקרוב גם נביא את העניין הזה קדימה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: השדה הבין-לאומי הבא יהיה בנבטים? << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> חד וחלק. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> שמע את זה מפי השמועה אלמוג. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> לא, לא שמועה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> שמע את זה באוזניו. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> דיברתי איתו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ובקרוב ישמע לכל הציבור. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> בדיוק. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בשורה יפה. אילן לביא, איש ביטחון עם ניסיון, בבקשה. << אורח >> אילן לביא: << אורח >> שלום לכולם, תודה על ההזדמנות גם להיות פה בדיון וגם לדבר. אני היום במכון ריפמן. בעברי הייתי ראש המרחב הדרומי בשב"כ, בין 2017 ל-2021. הסוגיה הבדואית מוכרת לי היטב מהרבה מאוד זוויות. אני רוצה להתייחס לשלוש נקודות שהן מהותיות בעיניי בהיבט של נתונים. אחת, כיום יש כ-300,000 בדואים בנגב, מחולקים ל-200,000 שנמצאים בשבע הערים, וכ-90,000-100,000 נמצאים בפזורות. אני חושב שבסוף צריך לשים נתונים. כשאנחנו באים מתוך השולחן הזה, כדאי מאוד שלכל הנוגעים בדבר יהיו נתונים. זה אחת. שתיים, אני חושב שהבעיה המרכזית היא בעיית שפה. יש הרבה מאוד ילדים בגילאי בית ספר שאנחנו כמדינה לא נותנים את השפה העברית. המשמעות בדבר הזה, בסוף הוא גם לא צריך אותה. הוא מגיע בסוף לבאר שבע, הוא פוגש את המוכרן או המוכרנית שהם בדואים, מדבר איתם ערבית. אין בעיה עם זה, היא שפה מקובלת במדינה, גם אני מדבר ערבית, אבל בסוף הצ'אנס שלו להתפתח בתוך החברה ולגדול, להיות שייך לתוך המדינה הזאת שהיא מדינה ברובה יהודית, היא ככה נולדה והיא ככה קיימת ופשוט צריך להשתלב בתוכה. הסוגיה השלישית היא סוגיית הנשק, אני חושב שהיא סוגיה מהותית בחברה הערבית כולה וסוגיה עוד יותר גדולה בחברה הבדואית. ברור לי שעניין הנשק הוא עניין שנובע מתפיסות עבר, בעיקר של כוח, איך לי יש כוח. אבל העולם הזה לא יכול לתפוס אותנו כולנו כי זה פעם אחת לא משרת החברה הבדואית בוודאי, ואחר כך לא משרת את החברה היהודית. לעניין הנתונים, אני רוצה להגיד פה לכולם, רק שיהיה ברור, החברה הבדואית גדלה, היא מכפילה את עצמה כל 25-20 שנה. זאת אומרת שבעוד 50-40 שנה אנחנו נמצאים פה עם מיליון בדואים בנגב והסוגיה הזאת רק תגדל, היא לא מצטמצמת. ועם כל מה שאמר פה ראש העיר קירנאוי, שאנשים עושים פחות ילדים, חבר'ה, אנחנו מכירים את הנתונים, הנתונים האלה לא משתנים על ציר הזמן. בסוף, בסוף, האוכלוסייה שקיימת היום, בעוד 40-30 שנה - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה באמת נמוך. << אורח >> אילן לביא: << אורח >> זה שזה יורד, עדיין יש פה היום כבר אנשים שחיים ולכן יהיו מיליון בדואים. מיליון הבדואים האלה, אם אנחנו לא נמצא להם היום את הפתרונות כפי שאנחנו מציגים אותם בתוכנית, מהסדרת הקרקעות, דרך הפיתוח הכלכלי, דרך החינוך, אנחנו נביא את עצמנו בסוף שהפגיעה בכלל המדינה, אני לא מדבר עכשיו רק על האוכלוסייה היהודית כי הנגב שייך לכולם וצריך למצוא פתרון לכולם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה, אילן, דברים חשובים. רונן כהן צמח, חבר שלי מדירקטוריון החברה למתנ"סים, בבקשה. << אורח >> רונן כהן צמח: << אורח >> כן, אדוני היושב ראש. פעם שעברה שהיינו בדיון היה בוועדת הכספים של החברה למתנ"סים וגם שם נגענו בחברה הבדואית. אני הצטרפתי גם למכון ריפמן כיועץ בתחום הזה, אני חבר בפורום הכלכלי חברתי ואחד מהיעדים שלנו הוא נושא של שילוב החברה הבדואית והחרדית לתוך מעגלי התעסוקה של המדינה והרכבת פה יצאה. אני לא תושב הנגב, אני תושב ראשון לציון ואני רוצה להגיד לכם כאיש עסקים, המטרה היא באמת שתהיה תעסוקה. אי אפשר לעשות את כל הדברים האלה בלי חינוך, בלי זה שהילדים, באמת כמו שאמר חברי, ילמדו עברית, ילמדו במוסדות, יהיו באוניברסיטאות ישראליות, במכללות ישראליות ולא ילכו ללמוד בשטחים, מה שקורה היום בחברה הזאת. והרכבת, כמו שאומרים, יצאה מהתחנה, אנחנו חייבים לעשות כמה שיותר מהר כדי שבאמת לא נתעורר בעוד 30 שנה והילדים שלנו יהיו במקום אחר. אנחנו באים להציל את המצב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה. ואליד, אתה רוצה משהו? << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אני רוצה להגיד משהו בקצרה לגבי ההתייחסות שלי לדבריו של אילן לגבי השפה העברית. בכניסתי לכנסת, ישבתי עם ידידי יואב קיש, שר החינוך, וביקשתי שתהיה תוכנית, תוכנית מקיפה, איך אנחנו נצליח להסיר את החסמים בפני התלמידים הבדואים שמסיימים תיכון, איך נצליח ונוכל כולנו ביחד להתגבר על הבעיה הזאת של השפה. כי אני חושב שכמו שהוא אמר, מבחינת התלמידים שמסיימים תיכון, להיכנס לאקדמיה כאן, למכללות ולמוסדות להשכלה גבוהה, זה דבר שבפני עצמו הוא דבר לא פשוט. מכיוון שיש את הפסיכומטרי ויש יע"ל ויש כל מיני מבחנים. ולכן אני חושב שהמדינה צריכה לשים את הדגש על איך אנחנו נצליח להסיר את החסם הזה. זה מצריך את השותפות של כל משרדי הממשלה על מנת שאנחנו נצליח כמה שיותר, א', להכניס סטודנטים ותלמידים בדואים לאקדמיה, וב', גם להכניס אותם לתחום התעשייה ותעסוקה. זה אינטרס, לדעתי, של כולנו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה. חגי. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> בקצרה. קודם כול, תודה רבה למשתתפים. אני רוצה להגיד תודה לחברים שבאו איתי שאלה באמת בנג'י סינגר שהיה מנכ"ל Wework העולמית, לא צחוק. אילן הצטנע, המרחב הוא המקביל של אלוף פיקוד דרום בשירות הביטחון הכללי. החבר'ה האלה בהתנדבות, רונן כהן צמח שהיה מנכ"ל המכון, בועז, וכמובן און, ומקדישים את הזמן שלהם בהתנדבות מלאה לאירוע הזה ולדבר הזה, תודה גדולה. וכמובן לעוה"ד חי יקיר שהיה חלק אינהרנטי ומשמעותי בצוות החקיקה והיה יועץ משפטי ברהט ובמקומות נוספים ומכיר. כמה דברים באמת ברמה המקצועית על דברים שנאמרו פה. ועדת תכנון ייעודית, היא לא מדירה אוכלוסייה והיא לא ועדת אפרטהייד. כשמדינה רוצה לייצר, ואני אומר את זה כמנכ״ל משרד הבינוי והשיכון לשעבר, כשמדינה רוצה לייצר אופרציה מדינתית באירוע מז'ורי, לא מינורי, וצריכה לעשות את זה, היא מקימה את זה. זה נכון בעיר חריש שהיא הקימה והיא עיר יהודית, זה נכון בותמ"ל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל למה - - - << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אני מסביר לך. מכיוון שדווקא בגלל ההקשר התרבותי של החברה הבדואית, אם אני רוצה בהר הנגב מחר לאשר תוכנית מתאר ארצית לדוגמה עם מתווה כפרי, זו תוכנית מתאר ארצית. זאת אומרת שאני אאשר, לא יכול לאשר את זה סטטוטורית. זאת אומרת, כל יהודי שמבין תכנון ובנייה, לא שלא מבין תכנון ובנייה, היה מחבק את הרעיון הזה ולא מדיר אותו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> דווקא המשרד להגנת הסביבה מתנגד לו. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> בסדר, המשרד להגנת הסביבה משיקולים סביבתיים. בסדר, גם התנגד לכביש שש ויש כביש שש ואנחנו כולנו נוסעים בו, גם המשרד להגנת הסביבה. אבל רגע, אני מסביר את העניין המגדרי-לאומני, לא את זה. ואני מעריך את המשרד להגנת הסביבה ומשתף איתו פעולה. לגבי החינוך, נאמר הכול טוב בחינוך וכולי. גם השפה הדבורה היא בעיה, וגם הנשירה הגלויה והסמויה היא בעיה. כלומר, אי אפשר לבוא ולהגיד שהבעיה הזאת היא לא בעיה. גם הרשויות המקומיות, הן לא נותנות, גם אם הן נותנות שירותי סמך חלקיים, יש פה אירוע שלא מטופל ברמה החינוכית של חוק חינוך חובה. זו התשובה לדבר הזה, לא במערכות ייעודיות שידירו ויעשו אפרטהייד. לגבי מנהל מלווה ברשות, אני מציע באותה חקיקה, להפך, דווקא בשביל לא לייצר מועצות ממונות ולכבד את הבחירה הדמוקרטית, במקום שחשב מלווה יהיה גורם ושחקן וטו, לייצר שחקן נטו שיעזור לתהליכים להתרחש מול הביורוקרטיה המדינתית. יקבלו, יקבלו, לא יקבלו, לא יקבלו, יש פה מחוקקים. והדבר האחרון שאני רוצה להשמיע לכם ובזה אני אסיים את הדברים כי נכבד את האנשים שלא יכלו וחלקם מפחד לא הגיעו לפה, איומים ופייק. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> ואליד, אתה מסתכל עליו כאילו אתה בהלם. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אני אביא לך איומים על נשים. איפה מעכי? הלכה? בואו אני אקריא לכם ובזה באמת אני אסיים, ותודה על הזמן, היושב ראש, ועל הדיון החשוב הזה. אני רוצה להקריא ותגיד לי אם זה זה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> זאת מהקרן החדשה לישראל, היא גורמת לי להטיס את החוק הזה. אם היא פה, חוק מצוין. זאת שדאגה לנוחבות. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> בלי שמות, אני מקריא. תגיד לי אם זה איומים והדרת נשים או לא הדרת נשים. זה הסתובב בכל הוואטסאפים, אני יכול לעשות עדות ואני מוכן להיחקר על זה ומה שאתם רוצים, בסדר? התרגום מגוגל תרגום. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> הנה, ואליד יתרגם לנו. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> לא, זה בעברית, אבל אני אומר על התרגום. "אירוע מסוכן מתרחש בנגב בימים האחרונים. התובע המכון ריפמן הכין חוק לייהוד תושבי הנגב." עד כאן בסדר. "החוק מסוכן יותר מהתוכנית של פארוור" זה חוק בגין, כלומר זה הגלגול הקודם שלו. מה שיותר גרוע, ובוא נדבר על שיתוף ציבור, שצריך לשתף את הציבור הבדואי, מה שיותר גרוע בפשקוויל הזה שהופץ בכל מקום זה שיש אישים ערבים מהנגב שהשתתפו, רחמנא ליצלן אני מוסיף, בהכנת החוק ובאישורו וכולם ידועים בשמם. זאת אומרת, לא רק ששיתפתי ציבור, אוי ואבוי, ישתתפו בו בדואים. עוד יותר חמור בשיתוף הציבור הזה, ביניהן נשים בדואיות, עוד נשים השתתפו, לא עלינו, בהכנה של החוק הזה מבלי שאף אחד יודע וזה המסוכן ביותר. לא החוק, זה שאנשים בדואים שותפים בגורלם בעיצוב חקיקה, בסדר? וקראתי את ההתנגדויות המלומדות. "האירוע הזה מסוכן, אנחנו כציבור בנגב אומרים להם ולהן, עליכם", לאותם נשים ואנשים שהשתתפו בשיתוף הציבור הזה "עליכם להסיר את שמכם לאלתר ולתמוך בחוק הזה. זה יצור בעיה גדולה עבור משפחותיכם של האנשים הללו". << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אתה מכיר את האוכלוסייה. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אתה מכיר את האוכלוסייה אמר לי חבר הכנסת. מכיר אותה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אתה לא מכיר את האוכלוסייה. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אז אני לא מכיר את האוכלוסייה. כלומר, זה לא איום? << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אני לא רוצה להתעמת איתך לגבי - - - << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> זה לא איום, לא אמרתי שם. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אתה מביא לדיון סתם - - - << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אבל זה לא איום, לא שיתפתי. עכשיו אני אשמיע את הפוזיטיבי שזה בדואים מהנגב שרוצים להשמיע את הקול שלהם בעילום שם, ואני גם מבקש שלא נעשה זיהוי קול. (מושמעת הקלטה, להלן תוכן הדברים) "שלום לכולם אני רואה בחוק ריפמן הזדמנות שצריכים לממש אותה. החוק חוק חשוב לשיפור תשתיות, חינוך, בריאות ותעסוקה ביישובים הבדואים בנגב, ויביא גם לצמצום הפערים החברתיים והכלכליים, וכן לחיזוק הקשר בין הקהילה למדינה." << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> חשוב מאוד. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> (מושמעת הקלטה, להלן תוכן הדברים) "שלום לכולם. אני בדואי מהנגב ואני גר בכפר לא מוכר. אני שמח לשמוע שסוף סוף מישהו מרים את הכפפה ומקדם חוק שיעשה טוב לנגב ויעשה טוב למדינה - - - << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> הולך על זה בכל הכוח. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אני מוכן להביא לך אלף, מיליון הקלטות של יהודים - - - << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> לא, אני לא מדבר על ההקלטה. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> - - - רוצה לקדם חוק שיעשה טוב לכל האזרחים שנמצאים במרחב, בדואים, יהודים, וגם כן תהיה תרומה משמעותית למדינה." זה אחרון. (מושמעת הקלטה, להלן תוכן הדברים) "שלום לכולם, ועדה נכבדה, אני רוצה להדגיש את החשיבות הרבה של התמיכה בחוק ריפמן שמסייע לציבור הבדואי בנגב. החוק הזה חיוני במיוחד לאוכלוסייה הבדואית, במיוחד לאחר 7 באוקטובר. כולנו מתאגדים יחד כדי לתמוך בחוק ריפמן." << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב ראש, רק משהו קטן, ברשותך. היחידים שהתנגדו לחוק הזה הם התנועה האסלאמית הפלג הדרומי וכל האלה של השמאל הקיצוני, הקרן, הזכויות לאזרח, הזכויות לנוחבה. אנחנו לא הולכים לעצור עם זה, אסור, אסור. אלה האורחים שאמרתי להוציא אותם מהחדר, הם לא צריכים להיות פה בכלל. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אלמוג, אני רק רוצה לתקן אותך, בינתיים כל המנהיגות הבדואית מתנגדת להצעה הזאת, בסדר? << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> כל מי שכפוף לתנועה האסלאמית הפלג הדרומי, אני אבוא לכם על הראש, על הראש אני אבוא לכם. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> תפסיק עם המשחקים שלך, אתה מסית. תפסיק להסית, לך תסדר במפלגה שלך. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אתם לא מנהלים את הנגב, אתם אורחים מהצפון, שיחזרו לצפון, לאום אל-פחם, הם לא קשורים לנגב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> שלוש שעות, אין כוח לצעקות. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> עדיין לא התחממתי. << אורח >> ד"ר פרחאן אלסאנע: << אורח >> אני ד"ר אלסאנע פרחאן ואני נציג משרד הבריאות במחוז דרום. אני אומר שעדיף מאוחר מאשר בכלל. סוף-סוף יש תוכנית, אבל נראה לי שכאן יש בעיה לא בתוכנית עצמה, אלא בתכנון שלה. אני בא מתחום הבריאות. קודם כול, התוכנית צריכה להיות מבוססת חברתית יותר ולשתף כמה שאפשר, שתהיה לה מובהקות בעניין של לשקף את האופי של האוכלוסייה. אני מסתכל באמת על הנקודות העיקריות שם ותחום שהוא מאוד קרוב לליבי, זה התחום של הבריאות. התחום של הבריאות, אני לא רואה שיש באמת זליגה כאן וזה תחום מאוד חשוב וקריטי, בעיקר לאוכלוסייה הבדואית ולמחוז דרום בכלל. הרי אנחנו יודעים שיש פער בין הבריאות באוכלוסיית מחוז דרום לעומת האוכלוסייה הכלל ארצית או האוכלוסייה של מרכז הארץ. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני, רק חשוב להגיד שעכשיו אישרנו את תחילת התכנון של בית החולים השני. הוא ישרת את תושבי הנגב הבדואים בצורה מאוד משמעותית. << אורח >> ד"ר פרחאן אלסאנע: << אורח >> יפה, צעד יוצא מהכלל. חיכיני לזמן הזה, חיכינו לעת הזאת הרבה זמן, סוף-סוף זה הגיע. מיכאל, אני רוצה שאתה גם תדע טוב מה הבעיות שלנו. לא רק האוכלוסייה הבדואית, אלא אוכלוסיית מחוז הדרום בכלל. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני עשיתי בג"צ נגד המדינה על אי שוויון בבריאות ועל למה היא לא בונה בית חולים נוסף באמצעות מועצת הנגב. ובית החולים הנוסף קם בזכות הלחץ שלנו. אני מכיר את זה. << אורח >> ד"ר פרחאן אלסאנע: << אורח >> כן, ואתה יודע שיש לנו בעיה בתקצוב, גם בכוח אדם למחוז. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא רק בתקצוב. על כל 1,000 תושבים בנגב יש חצי מכמות הרופאים בתל אביב ומיטות אשפוז ואחיות, והתורים בנגב הם ארוכים פי ארבע ופי חמש לרופא מומחה. אנחנו מכירים, אבל לא נעמיק בזה היום. << אורח >> דבי גילד חיו: << אורח >> אני רוצה, אם אפשר, רק עוד הערה קטנה. לי היה קצת קשה עם קולות של הקפדה על זכויות אדם מבלי להתייחס פה לפוטנציאל של הפסקת הפוליגמיה ובאמת סוגיות שהן סופר פרט, שמירה על זכויות פרט. זאת אומרת, גם להגיד, יש פה תוכנית ואני פוסלת את הכול או פוסלים את הכול. יש פה, זה בסדר להגיד, א', ב' ו-ג' נכונים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה, ההערה נרשמה. רצית להגיד משהו? בבקשה. << אורח >> אדיב אבו סריחאן: << אורח >> אני אדיב מטעם המשרד להגנת הסביבה ואנחנו במחוז דרום. אלמוג, איפה אתה גר? << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אתה עובד המשרד להגנת הסביבה? << אורח >> אדיב אבו סריחאן: << אורח >> כן, אתה רוצה לפטר אותי? איפה אתה גר? << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> באופקים. << אורח >> אדיב אבו סריחאן: << אורח >> אופקים, יופי. אופקים זה פוטנציאל בנייה חזק. ועכשיו, בשנים האחרונות, אנחנו עדים לכמות פסולת אדירה, הגיעה מהמגזר היהודי לטובת היישובים הבדואים. היום אנחנו מתמודדים עם מכה חזקה של תשתיות מוזנחות של פסולת, של עבריינות סביבתית בשל היעדר תכנון נכון ושירותים. בדקנו את הצעת החוק, אנחנו במחוז, ובדקנו, מצאנו, אנחנו לא פה ולא שם. אנחנו גוף מדינה שאנחנו צריכים לבדוק את החוק ולהגיד מה יכול לסייע לטובת המדינה בכלל ובמחוז ובפרט. החוק מציע הקמת ועדת תכנון ארצית להתיישבות הבדואים. ההרכב כולל עירוב ממשרדי הממשלה ושני נציגים בדואים. אנחנו מבקשים שהוועדה הזאת תהיה ועדה משנה שנמצאת תחת הוועדה המחוזית, שיש לה סמכויות של ועדה מחוזית או ועדה ארצית ולאו דווקא ועדה ארצית שנמצאת במוסדות המדינה הגבוהים והיא איננה מחוברת למציאות. החוק גם מציע רשות להתיישבות חדשה, שאנחנו מבקשים לתת לה סמכויות של השטחים הגליליים. השטחים הגליליים היום קולטים המון מפגעי פסולת והמון דליפות ביוב שם, ואין להם שום גוף שיקח אחריות מבחינתי כמשרד ממשלתי לטפל בזה. לפנות למי? אין לי. חוץ ממשרד הפנים אין לי למי. הדבר השלישי הוא - - - << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אגב, השרה שלך אישרה פתרון, אני מחכה כבר לפגישה עם מנהל המחוז, היא לא קשורה לחקיקה. יש לנו פתרון כולל מקור מימון לאיסוף פסולת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה, תודה לכולם. אדוני, אני חייב לסיים. << אורח >> אדיב אבו סריחאן: << אורח >> רק את השטחים הפתוחים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> משפט סיום. << אורח >> אדיב אבו סריחאן: << אורח >> השטחים הפתוחים, חשוב לנו הנוף המדברי בנגב וגם אם אנחנו נותנים את האדמות תמורת אדמות, שייעוד הקרקע יהיה רק לחקלאות ולא לבנייה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה מקדים את המאוחר. הלוואי והבעיה שלנו בחוק הזה תהיה התייחסות לאיכות הסביבה. אני מסתייג מזה שאתה אמרת, אני רוצה לתת להם סמכויות בשטחים הגליליים. בעצם רוצים להטיל עליהם אחריות, אבל אף אחד לא נותן להם כסף. תתן להם אחריות על איכות סביבה בלי כסף לטפל באיכות סביבה, הם לא יטפלו. אני רוצה לסכם. אנחנו פתחנו דיון ראשון, אנחנו שמענו פה קולות מגוונים ועמדות שונות. כן יש פה הסכמה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> חלק הוא יהיה בלי פרנסה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש פה הסכמה מלאה. אתם רוצים לעשות סולחה בשידור חי, אלמוג? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 15 שנה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 15? גם 100 שנה, אני אדאג שיעיפו אותך, מי אתה חושב שאתה? לדבר ככה לחברי כנסת? אתה כנראה לא מבין את המקום שלך. אני לא יכול? אתה רוצה לבדוק אותי? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה צריך לעצור, אדוני, אתה צריך לעצור. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אני אביא את השם שלך ותראה מה קורה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> די, מספיק. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> רגע, אדוני, הוא לא ידבר ככה לחבר כנסת. אני לא ידעתי שהוא עובד מדינה בכלל. מה זה לדבר ככה לחבר כנסת? איפה אתה, היושב ראש שמגן עליי? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני לא יודע מה הוא אמר לך. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> תשמע מה הוא אמר עליי. מה זה הדבר הזה? אני לא מבין. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תבוא להגיד לי את זה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אדוני, אתה תפסיק. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אתה צריך להבין את המקום שלך כנראה. 15 שנה, אני אטפל בזה, כבר היום. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הוויכוח הזה לא קידם את התושבים הבדואים בנגב. אלמוג, אני רוצה לסכם, אתה לא מכבד אותי. שלוש שעות, תן לי לסכם את הישיבה. שמענו פה קולות ועמדות מגוונים. אין חולק בכל מי שנכח כאן שהמצב קשה, שהיעדר הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב פוגעת בכל אזרח בנגב, ביהודים ובדואים כאחד. אין עתיד לנגב ללא הסדרה, אין ביטחון אישי בנגב ללא הסדרה, אין יציבות כלכלית בנגב ללא הסדרה, אין הורדת הפשיעה בנגב ללא הסדרה, אין עתיד לישובים בדואים ויהודים שלא נראים טוב. אין עתיד להביא אף אחד אחר לנגב. מי יבוא לנגב אם זה מה שהוא שומע שיש בנגב? יש לנו חובה לפעול. מה תהיה התוכנית? עוד נדייק וכולי. אנחנו בדיון הבא נזמן את השר הממונה על הסדרת ההתיישבות בנגב להציג את החזון שלו ואת התוכנית שלו לנושא הזה. אנחנו ניתן רבע שעה לרגבים להציג תוכנית שיש להם וגם רבע שעה לתנועה לזכויות האזרח להציג תוכנית שיש להם להסדרת ההתיישבות, ואנחנו נמשיך משם את הדיון. אנחנו נעשה אחר כך עוד דיון מסכם, אולי סיור, ואם נגיע להסכמות על נוסח חוק שאני שלם איתו, הוא יונח עוד במושב הזה בכנסת ישראל. בינתיים אני נועל את הישיבה, תודה רבה לכולם. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:49. << סיום >>