פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



13
ועדת החינוך, התרבות והספורט
06/01/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 339
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ו' בטבת התשפ"ה (06 בינואר 2025), שעה 9:36



סדר היום:
 << הצח >> הצעת חוק הספורט (תיקון - דגל מדינת ישראל על מדי נבחרות ישראל), התשפ"ד-2023 (פ/3957/25), של חה"כ סימון דוידסון, חה"כ דב מלביצקי, חה"כ אלי דלל, חה"כ טלי גוטליב, חה"כ שלום דנינו, חה"כ אריאל קלנר, חה"כ אושר שקלים, חה"כ קטי קטרין שטרית, חה"כ עמית הלוי, חה"כ משה פסל, חה"כ ארז מלול, חה"כ צבי ידידיה סוכות, חה"כ מיכאל ביטון, חה"כ ולדימיר בליאק << הצח >> 


נכחו:
חברי הוועדה: 
סימון דוידסון – מ"מ היו"ר
משה טור פז


מוזמנים: 
	הוליה כהן חממי
	–
	עו"ד, לשכה משפטית, משרד התרבות והספורט

	יואב רם
	–
	רמ"ט מינהל הספורט, משרד התרבות והספורט

	מיכל שקרג'י
	–
	עו"ד, יעוץ וחקיקה (ציבורי-מינהלי), משרד המשפטים

	נילי ציוני
	–
	יו"ר, המחלקה לפדגוגיה ותרבות, ארגון המורים העל-יסודיים

	אסתר בוכשטב
	–
	אימו של יגב בוכשטב ז"ל שנרצח בשבי חמאס בעזה

	יוסף אבי יאיר אנגל
	–
	סבו של אופיר אנגל ששב משבי חמאס בעזה

	שמעון אור
	–
	דודו של אבינתן אור החטוף בעזה

	יזהר ליפשיץ
	–
	בנו של עודד ליפשיץ החטוף בעזה

	ענבר גולדשטיין
	–
	אחותו של נדב גולדשטיין שנרצח ב-7.10.2023 בקיבוץ כפר עזה

	ישראלה אלבס
	–
	קרובת משפחתה של דניאלה גלבוע החטופה בעזה

	חנה גיאת
	–
	ארגון אימהות הלוחמים




ייעוץ משפטי: 
צח בן יהודה

מנהלת הוועדה:
אתי דנן

רישום פרלמנטרי:
א.ב., חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




<< הצח >> הצעת חוק הספורט (תיקון - דגל מדינת ישראל על מדי נבחרות ישראל), התשפ"ד-2023 (פ/3957/25)
של חה"כ סימון דוידסון, חה"כ דב מלביצקי, חה"כ אלי דלל, חה"כ טלי גוטליב, חה"כ שלום דנינו, חה"כ אריאל קלנר, חה"כ אושר שקלים, חה"כ קטי קטרין שטרית, חה"כ עמית הלוי, חה"כ משה פסל, חה"כ ארז מלול, חה"כ צבי ידידיה סוכות, חה"כ מיכאל ביטון, חה"כ ולדימיר בליאק << הצח >>



 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

בוקר טוב, לפני שאנחנו נתחיל לדבר על חוק הדגל בספורט, עכשיו אני הגעתי לכניסה של הכנסת וראיתי את עינב. שוב לא נותנים לה להיכנס, וצעקות ובכי. זה נורא לראות את זה, כאב גדול מאוד. אני רוצה לציין שמספר רב של חברי כנסת פעלו וכתבו מכתב אישי ליושב-ראש הכנסת. אני רואה שזה לא עזר. אני קורא ליושב-ראש הכנסת לשנות את ההחלטה הזאת. זה נורא שאימא של מתן שחטוף בעזה, נמצא מתחת לאדמה, מגיעה לפה כדי לזעוק את הכאב שלה. היא לא מגיעה לפה לשתות קפה ולא לבלות בבניין הזה. זה פשוט נורא. אני מקווה מאוד שההחלטה הזאת תשונה ועינב תוכל להיכנס לבניין, כי זה בניין העם. זה הבניין שלה כמו שזה בניין שלנו. 

אנחנו נתחיל קודם כל עם משפחות החטופים. לפני שאתם מדברים אני רוצה להגיד לכם שזה חשוב מאוד שאתם מגיעים לפה. אנחנו מחזקים אתכם. חשוב שהנושא הזה יהיה כל הזמן על השולחן בכנסת. למרות שיש חברי כנסת שלא נעים להם לשמוע את זה ובורחים מזה, חשוב מאוד שאתם מגיעים. אנחנו נתחיל עם יוסף. בבקשה, יקירי.

 << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >> 

אנחנו באים כי אנחנו חושבים שזה חשוב, אבל אנחנו רואים את המופע של חברי הכנסת. זו הוועדה הרביעית שאני מדבר בה היום, ואני אולי ראיתי חבר כנסת אחד מהקואליציה. 458 ימים ו-100 ישראלים חטופים במנהרות הארגון האכזר, שמר הפקרה עם ידידתו הקרובה קטאר העצימו לגודל מבהיל שהביא עלינו את האסון ועדיין גובה מחירים בדם ובנפש למרות כל ההצהרות על הניצחון והחיסול. 

ביום השואה של ה-7.10 נחטף אופיר, נכדי, מביתה של יובל חברתו בקיבוץ בארי יחד עם אביה יוסי שרעבי. אופיר חזר אלינו אחרי 54 ימים, ויוסי שהיה איתו כל אותו זמן נשאר בעזה ונהרג אחרי 97 ימים. מיום שחרורו מרגיש אופיר מועקה עזה מדוע הוא שוחרר ולא יוסי. האם אנחנו, משפחתו של אופיר לא זכאים לדעת מה קרה ואיך קרה ומי אחראי שאופיר שלנו נחטף? האם חנה שרעבי לא זכאית לדעת איך נחטפו מביתם בניה, יוסי ואלי, ואין מי אשם שכלתה ליאן ושתי נכדותיה, נויה ויהל נרצחו בביתן בבארי ב-7.10? 

חברי הכנסת, יישרו מבט לעיניים של חנה ותנסו להשיב על השאלות. עשו משהו כדי שתקום ועדת חקירה ממלכתית, הדרך החוקית היחידה שתוכל לתת לנו ולמשפחות החטופים שעדיין שם, ולכל משפחות הנרצחים באותו יום נורא, מענה, ולכל עם ישראל שמעוניין לדעת מה קרה ולמה. די לברוח מאחריות. שהאחראים למחדל הגדול בתולדות המדינה יעמדו לדין, לפחות לדין החברה שנמצאת בתהליכי פירוק וריסוק. אנחנו היום נמצאים עוד מעט 77 שנים למדינה. מלכות חשמונאים הייתה 77 שנים אחרי שילדי שלומציון פירקו אותה. אנחנו כרגע באותו מצב. אתם אחראים שכל החטופים ישובו, מי לשיקום ומי לקבורה מכובדת. הקדישו מזמנכם היקר, תרתי משמע, לחשוב איך אתם מחזירים את כל 100 החטופים למשפחותיהם. זאת אחריותכם הישירה גם אם נשלם בהפסקת אש ארוכת טווח. לא יקרה כלום אם נושאים פחות חשובים בהם אתם עוסקים בוועדות, ימתינו עד חזרתם של 100 החטופים למשפחותיהם, כי אין נושא יותר חשוב בסדר-היום הישראלי, ורצוי שעה אחת קודם. שוב, זו אחריותכם כנבחרי העם להשיב את כולם. כולם הומניטריים. עכשיו. תודה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

תודה רבה. 
 
ישראלה.

 << אורח >> ישראלה אלבס: << אורח >> 

נושא הוועדה הוא דגל ישראל. השבוע קיבלנו סרטון של חיילת בצה"ל עם מדי צה"ל, סרטון של לירי אלבג. לירי ועוד ארבע בנות שנחטפו מהבסיס, מנחל עוז, הבנות היו פחות מגיל 20. הן נחטפו מבסיס צה"ל, ממדינת ישראל והן עדיין שם 458 יום. אנחנו ראינו את המצב של לירי בסרטון. כולם שם הומניטריים. צריך להחזיר אותם בהקדם. חייבים הפסקת אש ארוכת טווח ולהחזיר את כל הבנות האלה הביתה בהקדם, ואת כולם, עכשיו.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

תודה רבה, ישראלה.

ענבר גולדשטיין, בבקשה.

 << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> 

בוקר טוב. תודה. נולדתי וגדלתי בכפר עזה. ב-7 באוקטובר אחי הבכור, נדב, נרצח בפתח הממ"ד של ביתו יחד עם ביתו הבכורה ים. הילדים שלו, האחיינים שלי ואשתו, גיסתי, היו צריכים לעשות צעד מעליו כדי להיחטף לעזה ולשרוד שם, אני לא יודעת איך, 51 יום עד שהם חזרו אלינו בנובמבר. הבית של ההורים שלי נשרף, לא קיים, כל הרכוש, כל הילדות, כל הזיכרונות, נוסטלגיה, אבל בסדר, נשים את זה בצד כי זה רק רכוש ואת החיים שיכולנו לקבל חזרה, קיבלנו, אבל מה עם השאר? אנחנו יושבים לדבר פה על דגל המדינה, על מדי ספורט. אני במקרה חובבת ספורט. אני במגרשים מעל 20 שנה, אז נשים את הדגל על המדים. איך אפשר להיות גאים בדגל הזה עכשיו? לייצג את מדינת ישראל. את מה? על מה?

אנחנו תמיד מדברים בתחילת כל ועדה ואז יש כמה דקות הפסקה, התרעננות, שותים מים וממשיכים לדבר על נושאים שעל סדר-היום, על דברים נורא חשובים. דגל שאי אפשר להתגאות בו כבר 458 ימים על מדי נבחרות ישראל, ספורטאים? יש נבחרת ישראל אחת, זה 100 חטופות וחטופים. הם ורק הם, ולא מעניין אותי איזה רשימה התפרסמה היום בבוקר. זה אולי מראה איזו שהיא הצהרת כוונות של חמאס שהם כן רציניים לגבי עסקה. האם גם אנחנו רציניים באותה מידה? אני לא מבינה איך אפשר אחרי שאנחנו נצא, לחזור לסדר-היום ולדבר על דברים. איזה סדר-יום הוא לא החטופות והחטופים? מי יכול לשבת פה ולדבר על דברים שהם לא הדבר הזה? איך זה יכול להיות? איפה אנחנו חיים? זה נראה לי הזוי. 

מדברים בקטגוריות. יש קטגוריה אחת בלבד וזה אם אתה חטוף או לא. אפילו לא אם אתה חי או חלל, כי צריך להחזיר את כולם, אז נתחיל ב-34, בסדר, אבל אסור להפסיק עד שהאחרון חוזר. זה הדבר היחיד שעל סדר-היום. זה הדבר היחיד שחשוב וזה הדבר היחיד שאולי יגרום למישהו מאיתנו אי פעם להיות שוב גאה בדגל. אהבתי את הדגל, אהבתי את המדינה. משהו בי עדיין אוהב אותה אבל חסר. אי אפשר. אז נשים איזה טלאי, איזה פאץ' על מדים של מי שמייצג. אני בכוונה חוזרת על זה. זה נשמע מגוחך. 

איך יכול להיות שהמשכן הזה מתעסק בדברים שהם לא השבת החטופות והחטופים, כל ה-100 עד האחרון שבהם? בשלה העת זה לא ציטוט של ענבר גולדשטיין, זה ציטוט של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אז בואו נגיד את זה שוב. בשלה העת. צריך לעשות הכול כולל הכול, כל מה שעדיין לא נעשה כדי להחזיר אותם, וסליחה, אני לא באה לזלזל. אני יודעת שכולם התכוננו לדיון והדיון הזה מאוד חשוב לכולם, לכל מי שיושב כאן. הוא לא יותר חשוב מהשבת החטופות והחטופים, ואולי פעם אחת במקום שאנחנו נפתח את הוועדות ואז נצא ואתם תוכלו להתראיין ולהמשיך, בואו תעשו תרגיל. דברו אתם על החטופות והחטופים בתחילת דבריהם. כל מי שידבר פה היום בוועדה, שיחליף אותנו. אנחנו נשמח לצאת לחופש. ממש נשמח, אבל אני אגלה לכם סוד. אנחנו נהיה משפחות החטופים לנצח, כי גם כשהם חוזרים זה לא נגמר, ואנחנו יודעים עם מה צריך להתמודד, וזה המון. כן, זה גם זלזול של המדינה, אז לפני שאנחנו מדביקים דגל, טלאי על מדים של ספורטאים, של מייצגי המדינה, בואו נהפוך את עצמנו לשוב גאים בדגל, ואני אומרת את זה בפעם האחרונה. הדרך היחידה שנוכל לחזור להיות גאים בדגל ובמדינה, זה אם היא סוף-סוף תעשה את הדבר היחיד שהיא צריכה לעשות עכשיו, וזה להחזיר 100 חטופות וחטופים בעסקה אחת שתחל היום ותסתיים באחרון שבהם ולא רגע לפני, גם אם זה אומר הפסקת אש קבועה, רחמנא ליצלן. תודה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

תודה רבה, ענבר. 

אסתר, בבקשה.

 << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> 

בוקר טוב, אני אזכיר רק את הסטטוס שלי. אני אסתר, אימא של יגב בוכטשב. יגב נחטף מקיבוץ נירים, הקיבוץ שלנו, ב-7 באוקטובר יחד עם אשתו רימון. רימון חזרה בעסקה. יגב נשאר שם כי אמרו שיש זמן, שהם לא סובלים, אפשר לחכות, לחץ צבאי יציל את החטופים. ב-14 בפברואר היה לחץ צבאי על המנהרה שלו. הצבא לא ידע איפה החטופים, ולחץ צבאי גרם למחבלים לרצוח אותו ועוד חמישה חברים יקרים שהיו איתו. זה מה שהצבא אמר. זה לא הדברים שלי, זה ציטוט של התחקיר הצבאי. שמעתי עוד פעם אתמול שלחץ צבאי זאת הדרך להחזיר חטופים, אז לא. כל מי שחושב את זה הוא טועה ומטעה. 

אני חושבת שזה שעינב עומדת בחוץ זאת בושה לכנסת הזאת. עד שהיא לא נכנסת, מבחינתי זאת בושה. יש פה חברי כנסת שהאמירות שלהם הן הרבה יותר קשות מהאמירות של עינב. עינב היא לוחמת. היא לא רק אימא. היא אימא שלוחמת למען הבן שלה. זאת אישה שלוחמת למען מדינת ישראל, לגאווה של מדינת ישראל להחזיר את הערכים הנכונים למדינת ישראל. אני חושבת שזה משהו שלא מובן פה בבית הזה. איפה הערכים הנכונים? איפה ערכי המוסר? איפה קדושת החיים? אנחנו קצת שוכחים את זה. מדברים על גאווה לאומית וכל מיני דברים מוזרים בעיניי, כשיש שם חטופים בעזה. החטופים האלה הם לא נמצאים שם יום אחד או יומיים. הם נמצאים שם יותר מידי זמן. אני חושבת שכל אחד פה צריך להבין שמה שצריך לעשות היום זה לעשות כל מעשה כדי להחזיר את החטופים. שום דבר אחר הוא לא חשוב, הוא לא דחוף והוא לא מוסרי כשיש שם אנשים שאני לא יודעת מה מצבם. אני כמו תמרור אזהרה מזכירה שלחץ צבאי הורג חטופים. תודה. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

תודה רבה, אסתר. 

ענבר, אני הייתי קורא לכל אגודות הספורט במדינת ישראל, עד ש-100 החטופים לא יחזרו, שכולם ישחקו עם סמל החטופים לפני ששמים את דגל ישראל, בלי יוצא מהכלל. זה אני לא יכול בחקיקה, אבל אני קורא להם. 

 << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> 

הלוואי. שירימו את הכפפה. מי שיש לו השפעה, שיגרום שזה יקרה. המועדונים, אגב, מאוד מעורבים בסיפור, מאוד מאמצים את המשפחות, מאוד קיימים שם.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

לא כולם אבל הרבה מאוד.

 << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> 

רובם, והאוהדים. יש הרבה התגייסות סביב הדבר. חד משמעית אני איתך. תודה על האמירה הזאת. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

אם היית שומעת את הקהל של הפועל חיפה קורא לרומי. אבא שלה עמד באמצע המגרש, איתן, וזה היה כל כך מרגש. אני קורא לכל האוהדים ולכל הקבוצות, יש להם כוח אדיר, להשתמש בכוח הזה ולקרוא להחזרת החטופים. 

 << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> 

מכבי והפועל יכולים לשבת במגרש אחד ולצעוק להחזיר את כולם הביתה, אבל כנסת ישראל לא. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

שמעון, בבקשה.

 << אורח >> שמעון אור: << אורח >> 

אני דוד של אבינתן אור שחטוף בעזה, נחטף עם נועה ארגמני. היא חזרה, הוא לא חזר. קודם כל אני רוצה להתייחס לרשימה הזאת שקורעת לכולנו את הלב. 

 << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> 

הרשימה הזאת היא רשימה ישנה, אז צריך להרגיע.

 << אורח >> שמעון אור: << אורח >> 

אחלה. תודה שאת אומרת את זה.

 << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> 

ככה מינהלת החטופים שלחה עכשיו.

 << אורח >> שמעון אור: << אורח >> 

כבר שנה אפשר להגיד שאני כתב מדיני, צבאי, אסטרטגי. הפכתי להיות שמעון אור הפשוט, לאחד שקורא את כל הכתבות ואת כל הרשימות באותיות הקטנות, ובאמת ראיתי מה שאסתר אומרת עכשיו, שזאת רשימה ממאי, רק הורידו ממנה את אלה שנרצחו. כמו טמבל גם אני עברתי על הרשימה למרות שידעתי, אבינתן לא אמור להיות ברשימה הזאת, אבל גם אני עברתי על הרשימה למרות שידעתי שהרשימה הזאת היא פיקטיבית, כי אנחנו כמו זומבים כאלה שכאילו אומרים לנו משהו שאולי יחזיר את היקרים שלנו, אז אנחנו פשוט רצים כמו איזה לא יודע מה, לראות אולי יש איזה משהו. אני גם חייב להגיד לכם שכל מוצאי שבת אני חולם שאולי בשבת שחררו את אבינתן כמו ששחררו את נועה ארגמני, וזה עינוי גדול שיש לנו, המשפחות של החטופים שאנחנו עוברים, הרשימה שכולה פיקטיבית. אני תולה את האחריות לפיקטיביות הזאת על בן אדם אחד, על ראש הממשלה. 

אני יודע שיש לי פה דעות שהן שונות בתוך משפחות החטופים. יש כל מיני דעות. אני גם חושב שלחץ צבאי לא מביא חטופים. יביא מעט אבל יכול להרוג הרבה. אנחנו אמרנו לראש הממשלה, אתה שולח משלחות לקטאר ולכל מיני מקומות לאותם אנשים שרצחו ואנסו ובזזו אותנו, ואתה יודע שהם לא יביאו את החטופים, ואתה עושה את זה כדי לרצות. אני תולה את הרשימה הזאת ואת העינוי הזה שאנחנו עוברים, עליו, ראש הממשלה, כי הוא יכול לעצור את הסאגה הזאת. המערכת של החמאס מתפוררת. הם לא יודעים לאסוף את הרשימות. מי שמסתכל בכתבה פשוט מגחך. כתוב שם רשימה של חטופים, ואז באותה שורה כתוב שהם לא יכולים לדעת אם הם מתים או חיים כי הם צריכים לקבל זמן, הפסקת אש כדי לברר אם הם חיים או מתים. אתה יודע שיש את הרשימה הזאת ואתה לא יודע אם זה חי או מת? אתה צריך רופא לעבור כדי לבדוק את הדופק של החטופים? ראש הממשלה בצורה שהוא מתנהל גורם לכך שהחמאס יוכל להתל בנו וקטאר יוכל להתל בנו.

היום האיש שייצג את ארצות הברית מודה שהלחץ של ארצות הברית מונע ומנע החזרת החטופים. הכול פוליטיקה. לא מעניין אותם החטופים. אני קורא שוב פעם לראש הממשלה, יש דרך אחת להחזיר את החטופים, אם אנחנו נשתחרר מהחמאס. לצפות שהארגון הזה יחזיר לנו את היקרים לנו? המערכת מתפוררת. קח אחריות על הנושא ההומניטרי. השב"כ וצה"ל נמצאים בכל מקום, יודעים איפה החטופים. 

 << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> 

הם לא יודעים, שמעון. אל תתבלבל, אחרת הם לא היו מתקיפים את המנהרה שהבן שלי היה שם. אל תעשה לי את זה. 

 << אורח >> שמעון אור: << אורח >> 

כשאני אומר יודעים, הכוונה שהם יודעים איפה נמצאים חטופים. הם לא יודעים הכול. 

 << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> 

גם את זה לא. שמעון, אל תעשה את זה. אל תגיד את הדברים האלה כי אתה הורג אותי ברגע זה אם הצבא ידע איפה הבן שלי.

 << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> 

בעצם אתה הורג את הצבא, כי אם הוא יודע, אז למה הוא הרג את החטופים?

 << אורח >> שמעון אור: << אורח >> 

אסתר, תישארי בבקשה כי לא שמעת מה אני רוצה להגיד. 

 << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> 

אני שמעתי.

 << אורח >> שמעון אור: << אורח >> 

לא זה מה שאני רוצה להגיד. אני יכול לבקש ממך להישאר בכל אופן? 

 << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> 

הצבא יודע איפה הם?

 << אורח >> שמעון אור: << אורח >> 

הצבא לא יודע הכול, אני מסכים.

 << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> 

הוא לא יודע.

 << אורח >> שמעון אור: << אורח >> 

אני מבקש ממך שתישארי כדי שתשמעי מה אני באמת אומר. חשוב לי שאסתר תבין מה אני אומר. מה שאני אומר, אפשר לא להסכים איתי. אני אומר שאפשר להביא את מי שמחזיק את החטופים, להבין שהוא לא יקבל מה שהוא רוצה אלא רק דברים מקומיים. מה שאני אומר, להגיע למצב שהחמאסניקים שמחזיקים את החטופים יבינו שהחלום שלהם כבר לא יהיה, ואם החלום לא יהיה אני יכול לקבל אולי יציאה החוצה. את לא מסכימה למה שאני אומר.

 << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> 

אני לא מבינה. שמעון, בחיי שאני לא מבינה. אני מאמינה לצבא. כשהצבא אמר לנו, פגענו במנהרה שהבן שלך היה שם. לא ידענו שהוא שם ואחרים. חודש אחרי שהודיעו לנו את ההודעה על יגב, הצבא פגע במנהרה נוספת של שישה חטופים נוספים, אז אם אתה אומר עכשיו דברים אחרים - - - 

 << אורח >> שמעון אור: << אורח >> 

לא, לא. 

 << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> 

אז לא הבנתי. מה כן?

 << אורח >> שמעון אור: << אורח >> 

צריך להביא למצב שמי שמחזיק את החטופים יבין שהוא לא יקבל את מה שהוא רוצה. 

 << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> 

גם ממשלת ישראל מחזיקה את החטופים, וגם חברי הכנסת פה לא יקבלו את מה שהם רוצים. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

ממשלת ישראל לא מחזיקה את החטופים. 

 << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> 

חברי כנסת פה שבהתבטאויות שלהם מחזיקות את החטופים.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

תנו לשמעון לסיים, בבקשה.

 << אורח >> שמעון אור: << אורח >> 

אני רוצה לסגור את הנושא. הדברים שאני אומר לא מתנגשים בכלל עם אף משפחת חטופים. הצבא לא ידע איפה נמצא היקר של אסתר והיקרים האחרים שנהרגו. הם נפגעו בשוגג, זה ברור, אבל ברגע שהחמאסניקים יבינו, מי שמחזיק את החטופים יבין שהם לא יקבלו את החלום שלהם, הם יאלצו להגיע עם השב"כ וצה"ל לקבל דברים מקומיים – יציאה החוצה במסדרון מילוט, כסף. מי שחושב שאם נסתמך על החמאס, נקבל ממנו את החטופים, זאת הנקודה שאני עומד עליה כבר שנה, לא נקבל אותם. 

אנחנו צריכים לשחרר את עצמנו, להיות בשחרור מהחמאס, לכן אנחנו אומרים תמיד, משתחררים מהחמאס וזה התקווה לחטופים. רק אם נשתחרר מהתלות הזאת שחמאס הוא זה שיחזיר את החטופים, נקבל אותם. אני מודה ואני יודע שזה לא לחץ צבאי. הכוונה, שליטה על ההומניטרי. המצב הזה שהם יבינו שאין להם תקווה יותר לקבל את החלום שלהם, של אחמד יאסין ב-2027, שהם הולכים להכחיד את מדינת ישראל. אני מודה לך מאוד שנשארת בוועדה עד הסוף. אני ממש מודה לך.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

תודה רבה, שמעון.

יזהר, בבקשה.

 << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> 

אני קצת אקצר. אני מסכים עם הרבה דברים שאמרת. קודם כל הרשימה הזאת שמפיצים אותה זה עוד דרך להטריף ולטרלל אותנו ולשחק בנו. אני חושב שגם זה אחת הדרכים שהייתה מידי פעם להוציא איזה חטוף שמדבר ונראה קשה, במוצאי שבת, אבל שיוציאו כמה שיותר סרטים של חטופים מדברים. עדיף סימן חיים של חטוף שיודעים שהוא חי, מאשר כאב והקושי שזה עושה לנו. במקרה של הרשימה זה איזה שהוא פייק, אבל אסור לנו למצוא את עצמנו נלחמים פה אחד בשני על הרשימה, אבל היא סימפטום של משהו שאנחנו אומרים אותו. 

אותה עסקה מונחת כבר ממאי ונרצחו, נהרגו בשוגג משהו כמו 35 חטופים, זאת אומרת כל הרשימה הזאת היא לא מכסה חלק מאלה שנרצחו ברשימה. צה"ל לא יודע איפה החטופים. צה"ל ברמה מסוימת משמש, ואני אגיד פה מילה שקשה לי להגיד אותה, סוג של כיסוי ליכולת לחימה. ברגע שאתה אומר שאתה יודע ואתה יודע איפה להילחם, אז אתה מאפשר להילחם, אבל אם אתה יודע רק 70%, אז כל פעם כשאתה חוזר למקום, בטעות נהרגים פה חמישה, פה שלושה, ולפעמים גם יש הצלחות. 

כמו שאנחנו יודעים על חוק הכבידה, כי מישהו ישב מתחת לעץ ונפל עליו תפוח, אז צה"ל השתמש בפצצות חודרות בונקרים ופירק את התעלות, אבל אז פתאום גילו שגם יש גזים בפנים, ועל הדרך אפשר מה שנקרא גם לפוצץ וגם להרעיל. חברי המשק מהקיבוץ שלי, אלכס, חיים, עמירם קופר, אברהם מונדר, אלכס דנציג, נדב פופלוול, גם רצחו אותם וגם השומרים שלהם שאפו גזים מהפצצה כזאת, ובכלל אין מה לעשות, יכול להיות שצה"ל הכניס הרבה אמצעים וידע איפה החטופים ויכול היה לעשות איזה שהוא משהו מוגבל לחודש-חודשיים, אבל ברגע שעברנו פה למלחמה רבת שנים, אז בואו לא נתבלבל.

 כל הצירים כבר סלולים באספלט. יש לנו כבר מוצבים לקראת החורף. כולם מדברים על ממשל צבאי שאחרי זה יתחלף ואנחנו נקבע מי יכנס. אף אחד לא מדבר על הפחד. חמאס שהיה נכס אסטרטגי רק לפני המלחמה, הפך לדבר שצריך למגר אותו עד הסוף. עד הסוף הוא ימוגר ולא יישארו חטופים, והדילמה הזאת היא אותה דילמה שהיינו מהתחלה. בהתחלה אפילו לא הצלחנו להכניס את החטופים למטרות הלחימה. היה קרב מאוד להעלות אותם למעלה, ובתוך זה אנחנו חיים, ומאוד קשה. לא הייתי רוצה להיות אימא לילדה. אני בתור בן שאבא שלו מופיע ברשימה, זה גם לא איזה תענוג אבל זה שלוש דקות ואז חוזרים לרציונל, מבינים מה זה וממשיכים הלאה. 

רציתי להגיד משהו על האטימות. כתבתי משהו, שבמקום שלא מכניסים לכנסת אימא של חטוף, והכוונה לצנגאוקר, אז יביאו ראש ממשלה חולה לאחר ניתוח, ואדם בתוך שבעתו עם הזקן שלו והפרצוף שלו שנראה בדיוק כמה הוא אהב את אימא שלו ובאיזה מקום הוא נמצא. יביאו אותו בשביל להרים אצבע כדי לא לקזז. פשוט ערימה של ערלי לב מכל הצדדים. אני אפילו לא יודע מה היה שם בדיוק. עינב צנגאוקר שלא נכנסת זה בושה לכל חברי הכנסת, לכל האנשים שנמצאים פה, לכל מי שנמצא, בכלל לא משנה מה היא אמרה ומה היא עשתה. מי שרוצה, שישים לה איזה שומר כנסת צמוד אליה אם היא קצת משתוללת. 

אני חושב שאנחנו באיזה ניסוי אנטרופולוגי סדיסטי קשה מאוד שבעצם רוצה לראות מה קורה לאימא של חטוף ביום ה-50, ביום ה-100. ביום ה-450 היא אפילו צועקת ואולי הרימה כוס. וואו. זה מאוד מעניין. ואם היא הייתה קופצת מהגג ראש, אז היינו מסמנים, אוקיי, היא התאבדה. ואם היא הייתה מאיימת על מישהו שהיא תרצח אותו, אז היא קצת השתגעה. מה זה הדבר הסדיסטי הזה? פשוט תכניסו אותה פה. אני לא יודע מי זה האוחנה בננה הזה. תכניסו אותה כבר עכשיו. נמאס לנו לשמוע אותך ולראות אותך. אתה מבייש אותנו כבני אדם, כחברי כנסת מכל הסיעות. כל מה שקורה פה זה אטימות. זה בלתי נסבל להיות פה וזה הולך ומחמיר. זה לא היה ככה ביום ה-50. זה עכשיו מתפתח. התרגלתם והפכתם למשהו שאני לא יודע איך אתם מסתכלים בכלל בראי. זהו, תודה רבה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

תודה רבה, יזהר. 

כן, בבקשה. 

 << אורח >> חנה גיאת: << אורח >> 

שלום, שמי חנה גיאת, אני מארגון "אימהות הלוחמים". אני נשואה ללוחם ואימא לשני לוחמים. רק בשבוע שעבר קמו שכניי מה'שבעה' על בנם, הלל דינר, שנהרג עם חבריו, נתנאל פסח ואיליי גבריאל אטגדי כאשר צה"ל נכנס שוב בפעם הרביעית לבית חאנון. בשבוע שעבר הוציאה הפצ"רית, יפעת תומר-ירושלמי, מכתב לאלוף פיקוד הדרום בדרישה, לא תאמינו, לשמור על שלומם של העזתים. הפרקליטה הצבאית הראשית ממושבה הממוזג במשרד בתל אביב הפכה להיות פרקליטתם של מחבלי הנוח'בה ועוזריהם. 

אנחנו, "אימהות הלוחמים", מלוות את בנינו במלחמה הארוכה ורואות את הוויתור וההקרבה שלהם למען כולנו מתוך כאב וגאווה גדולה. הם אלה שמבטיחים את קיומה של מדינת ישראל לדורות הבאים. אף אחד לא יעשה את זה במקומם. נחרדנו מכפיות הטובה, הביזוי והפקרת שלום בנינו כפי שהוא מתבטא מדרישותיה של הפרקליטה הצבאית הראשית לאלוף פיקוד הדרום. בעקבות מכתבה צה"ל החליט לנקוט יותר אמצעי זהירות לפני כל תקיפה. אמצעי הזהירות האלו אולי נשמעים טוב במשרד הממוזג בתל אביב, אך בלב המלחמה הם מסכנים את בנינו. כל אמצעי זהירות כזה הוא עוד היסוס ועיכוב בתגובה מול האויב. כל אמצעי זהירות כזה הוא עוד כמה 'הותר לפרסום'. במקום שהפצ"רית תעשה את מלאכה ותעזור לבנינו להילחם באויב, היא קושרת את ידיהם וחושפת אותם לסכנה. דם בנינו אינו הפקר. דם בנינו יקר יותר מדמם של מי שבחרו לטבוח באזרחי ישראל, ומי שלא מבינה את זה, לא ראויה לתפקיד שאותו היא ממלאת. 

אנחנו קוראות לשר הביטחון ולרמטכ"ל להדיח את הפצ"רית על הוראותיה המסכנות את בנינו, ולהחליפה באדם ראוי המעריך את לוחמינו ודואג להם, אדם הנאמן למוסר היהודי ולא למוסר המעוות שאימצה הפצ"רית ואיתה כמה מבכירי מערכת הביטחון. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

תודה רבה. 

<< אורח >> נציג פורום תקווה: << אורח >> 

משפט אחד, ברשותך. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

בבקשה.

<< אורח >> נציג פורום תקווה: << אורח >> 

אני בדרך כלל לא מדבר פה. אני מפורום תקווה. בהמשך לדברים שפה שמעתי, שמעון, שאני שומע אותו כבר הרבה שבועות, והאימהות היקרות מהצד השני, אני רק רוצה לספר סיפור אישי. אח של חתני נפל ברצועת עזה בקרבות קשים בסג'עייה לפני שנה, אבא לארבעה ילדים, מילואימניק. ממה הוא נפל? הם היו כוח רציני של חי"רניקים, מילואימניקים. טנק של צה"ל זיהה בטעות את הבית שלהם שזה בית של מחבלים. בתוך החלון פגע פגז טנק במקום שהוא היה. הוא היה בחפ"ק מ"פ. במזל, המ"פ שתי דקות קודם, קרא לו המג"ד לתדרוך, אז הוא נשאר עם עוד שני חבר'ה. הוא נהרג על המקום, שני החבר'ה שהיו איתו נפצעו. לא נגיד את השם שלו. לא משנה השם. זה הסיפור. זה התגלה מהר מאוד. אף אחד לא הסתיר את זה. טעות של השריון מול החי"ר, קורה. אני הייתי במלחמה בלבנון הראשונה. גם היו לנו שם דברים כאלה. 

יש לנו משפחה מאוד גדולה, ברוך השם. דתיים, יש הרבה משפחה. בדקתי עם כל המשפחה שלנו. לאף אחד אין טיפת כעס על צה"ל וגם לא על מפקד הטנק או המ"פ או המ"מ, או לא יודע מי נתן את הפקודה לירות לתוך מקום שנמצאים בו חי"רניקים, טובי הלוחמים. אני אומר את זה בקצרה, להבין שמלחמה היא דבר קשה מאוד. יש בה שגיאות, יש בה טעויות. לפעמים חיל האוויר גם מוריד על כוחותינו. כל אחד מכיר על מה אני מדבר, לכן כדאי בנושא הזה, אני לא משפחה של חטופים, אבל להוריד את המתח ולהוריד את הכאב. קשה לשפוט אנשים אחרים במצב שלהם, אני יודע. זהו. צה"ל זה צה"ל.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

אסתר, בבקשה.

 << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> 

אני רוצה לענות. אני אמרתי שאם צה"ל ידע, כמו ששמעון אמר בהתחלה שצה"ל יודע איפה כל חטוף נמצא, ואם הוא ירה כשהוא יודע איפה החטופים נמצאים, זה לא בשוגג. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

הוא היה מוציא אותם אם היה יודע. 

 << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> 

אפשר לדבר על החטופים שהגנו בגופם על ראנדור. 

 << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> 

אל תטיף לי על זה. אני אומרת לך שאם צה"ל יודע איפה החטופים ויורה עליהם, זה לא בשוגג, ואני לא אמרתי את זה. זה מה ששמעון אמר והוא תיקן את עצמו.

 << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> 

תלמדו את הסיפור של רון שרמן וניק בייזר שהגנו בגופם על ראנדור בזמן הסיכול. יש עובדות ויש סיפורים. אם ד"ר מעין שרמן הייתה יושבת פה, השיחה הייתה נשמעת אחרת לגמרי. אני לא אדבר בשמה, זה לא תפקידי, אבל יש כבר מקרים שצה"ל ידע שיש חטופים. יש חטופים שהוקרבו כדי לסכל, כדי להרוג רבי-מחבלים. צה"ל לפעמים יודע, לפעמים לא יודע והוא מקבל החלטות גם שגויות. בסופו של דבר זה עולה לנו בחיים של היקרים לנו מכל. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

תודה רבה לכם. תהיו חזקים. 

במעבר חד מאוד אנחנו נעבור לדיון על נושא חוק הדגל בספורט. לפני שצח יתחיל את הדיון, אני רוצה רק כמה משפטים על אבדה גדולה מאוד בספורט היהודי. אחת הספורטאיות, אם לא הספורטאית הכי גדולה בהיסטוריה של העם היהודי, אגנס קלטי נפטרה שבוע שעבר, ממש שבוע לפני גיל 104, ספורטאית שייצגה את העם היהודי אמנם תחת דגל הונגריה, מייד לאחר מלחמת העולם השנייה, סיפור חיים מטורף עם עשר מדליות אולימפיות. בשנת 1957 עלתה לארץ והקימה את כל הנושא של התעמלות קרקע במדינת ישראל עם השיגים גדולים, עם נבחרת שייצגה את מדינת ישראל אחרי זה במשחקים האולימפיים, ואנחנו צריכים לזכור אותה ולהגיד לה תודה גדולה ולמשפחתה על תרומה גדולה לעם היהודי בספורט הבין-לאומי. אגנס קלטי שבוע לפני גיל 104 הלכה לעולמה.

אנחנו עוברים לחוק הדגל בספורט. צח, בבקשה.

 << דובר >> צח בן יהודה: << דובר >> 

תודה, אדוני. זה למעשה הדיון השני בהכנה לקריאה ראשונה של הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 18 והוראת שעה) (דגל מדינת ישראל על מדי נבחרות ישראל), תשפ"ה-2025. בדיון הקודם עלו פה כל מיני הערות על ידי משרד התרבות והספורט. בנוסח שכרגע מונח בפני הוועדה אני חושב שהצלחנו להכניס את כל הדרישות של המשרד בדיוק כמו שהחלטת הממשלה קובעת, שהמשך הליכי החקיקה יקודמו בהסכמת משרד התרבות והספורט. אם יש להם הערות, כמובן שנשמח לשמוע תוך כדי. 

אני רק אציין שקיבלנו ממשרד האוצר מייל שכותב שצוות הספורט ותרבות באגף התקציבים מוסרים שהצעת החוק אינה בעלת עלות תקציבית, לכן גם אין נוכחות שלהם. חשוב להמשך הליך החקיקה שמשרד האוצר אינו חושב שיש פה עלות תקציבית. אני חושב שאפשר להתחיל לקרוא את הנוסח המעודכן.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

יואב, אתם רוצים לפני ההקראה להגיד משהו? קדימה, בוא נתחיל.

 << דובר >> צח בן יהודה: << דובר >> 

הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 18 והוראת שעה) (דגל מדינת ישראל על מדי נבחרות ישראל), התשפ"ה-2025

הוספת
סעיף 13א	1. בחוק הספורט, התשמ"ח-1988 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 13 יבוא: 

		"דגל מדינת 
		ישראל על
		מדי תחרות	13א	(א) על מדי התחרות של ספורטאי הישגי המשתתף 							בתחרות בין-לאומית רשמית שבה הוא מייצג את מדינת 						ישראל יופיע דגל המדינה כהגדרתו בחוק הדגל, הסמל 						והמנון המדינה, התש"ט-1949.

 << דובר >> צח בן יהודה: << דובר >> 

זה למעשה המהות.

 << דובר >> צח בן יהודה: << דובר >> 

					(ב) השר רשאי לקבוע, בצו, ענף ספורט שהוראות סעיף 						זה לא יחולו עליו, דרך קבע, או לתקופה שיקבע.

 << דובר >> צח בן יהודה: << דובר >> 

זה למעשה נועד לאפשר לשר להחריג ככל שיקרה בהמשך או שאיזה שהוא ענף מענפי הספורט התחרותיים, יש איזה שהוא תקנון שקובע שבענף ספורט מסוים אי אפשר לשים דגל, אז השר יהיה מוסמך להחריג בצו. 

					(ג) השר או מי שהוא הסמיך לעניין זה רשאי לקבוע 						בנוהל שיפורסם באתר האינטרנט של משרד התרבות 						והספורט, הוראות לעניין אי-תחולת הוראות סעיף זה 						במקרה מסוים, בשל נסיבות ביטחוניות או בשל נסיבות 						מיוחדות אחרות, ובהתאם לתנאים שנקבעו בנוהל."

 << דובר >> צח בן יהודה: << דובר >> 

כאן למעשה אנחנו מאפשרים למשרד, השר או מי שהוא יחליט להסמיך במשרד להחריג בשל דברים נקודתיים, אם בתחרות מסוימת אם יהיה הוראות של כוחות הביטחון שתמליץ לא לשאת את הדגל. אני חושב שבכך אנחנו נותנים מענה לדרישות שמשרד התרבות והספורט הציג בפנינו בדיון הקודם. אמנם השר רשאי לקבוע בצו החרגה. אנחנו לא הגבלנו את זה, והציפייה היא שזה לא ינוצל לרעה כי למעשה השר יכול כרגע להחריג את כל ענפי הספורט, אז האמון שניתן בשר הוא שזה לא יהפוך את החוק לאות מתה. האם יש לכם איזה שהן הערות לגבי זה? אוקיי. 

בדיון הקודם דיברנו על זה שיש פה הגדרות ושימוש במונחים שלמעשה תוקנו כבר בהצעת חוק הספורט (תיקון מס' 17), אבל תיקון מס' 17 יכנס לתוקף בעוד שנה וחצי, אולי שנתיים, בהתאם לאמור בו, אז כדי שהסעיף הזה יוכל לעמוד כרגע בפני עצמו, למעשה העתקנו בהוראת שעה את ההגדרות מתיקון 17. תיקון 17 זה חוק המאמנים, גדול. ההגדרות האלה, תיכף אני אקריא אותן, הן הוכנסו פה כהוראת שעה, וברגע שתיקון מס' 17 יכנס לתוקף בעתיד, הן יימחקו מכאן והן למעשה יופיעו כחלק מההגדרות בחוק המלא, לכן זו הוראת שעה. 

הוראת שעה	2. בתקופה שמיום תחילתו של חוק זה ועד יום תחילתו של חוק הספורט (תיקון 			מס' 17), התשפ"ד-2024 (להלן – תיקון מס' 17), יקראו את סעיף 13א לחוק 				העיקרי כנוסחו בחוק זה, כך שבסופו יבוא:

		"(ד) בסעיף זה – 

			"ספורטאי הישגי" – אחד אלה:

(1) לגבי ענף ספורט אישי – ספורטאי בענף ספורט אישי, המשתתף בתחרות בין-לאומית רשמית, אחת לפחות, בעונת ספורט;

(2) לגבי ענף ספורט קבוצתי – ספורטאי בענף ספורט קבוצתי, הרשום בקבוצת ספורטאים המשתתפת בתחרות בין-לאומית רשמית, אחת לפחות, בעונת ספורט;

		"תחרות בין-לאומית רשמית" – תחרות בענף ספורט שמתקיימים לגביה כל אלה:

(1) המשתתפים בה נוטלים חלק בספורט הישגי והם ממדינות שונות;

(2) תוצאותיה משמשות לדירוג ולניקוד של המשתתפים בה;

(3) היא באחריותם ובפיקוחם של איגוד, התאחדות או גוף בין-לאומי מייצג ומוכר באותו ענף ספורט;

(4) היא הוכרה כתחרות רשמית על ידי הגוף הבין-לאומי המייצג והמוכר באותו ענף ספורט."

 << דובר >> צח בן יהודה: << דובר >> 

אני רק אציין שלבקשת המשרד נמחקו מההגדרות האלה כמה ביטויים שבעיקר עוסקים בזה שזה המשתתף בתחרות ארצית רשמית, כלומר שתחרות ארצית לא תופיע כאן. אנחנו חושבים שזה נכון, שניתן לעשות את זה. יחד עם זאת חשוב לומר שברגע שהוראת השעה הזאת תפוג וההגדרות שיופיעו בחוק הן ההגדרות שהותקנו כחלק מתיקון 17, הביטוי הזה כן יופיע שם, כלומר מחקנו את זה מהוראת השעה אבל זה יופיע בעתיד בחוק המלא. יחד עם זאת זה כן ברור שמדובר בתחרות בין-לאומית רשמית, כי זה למעשה בסעיף הראשי של התיקון כאן. 

האם יש לכם על זה איזה שהן הערות? 

 << אורח >> הוליה כהן חממי: << אורח >> 

לא. אני חושבת שעברנו על הנוסח המוסכם שיעבור בצורה הזו.

 << דובר >> צח בן יהודה: << דובר >> 

בסדר גמור. יש פה תוספת קטנה. בתיקון מס' 17 שעבר כבר, בדיעבד התגלתה איזו שהיא הפניה שגויה, אז אנחנו מנצלים את ההזדמנות לעשות את התיקון לכשהוא יתכנס לתוקף, שזה סעיף 3.

תיקון סעיף
14לב ותחילה	3. 	(א) בסעיף 14לב חוק העיקרי, במקום "4יג" יבוא "14יג".

 << דובר >> צח בן יהודה: << דובר >> 

זה פשוט טעות דפוס שבטעות נחקקה.

 << דובר >> צח בן יהודה: << דובר >> 

			(ב) תחילתו של סעיף קטן (א) ביום תחילתו של תיקון מס' 17.

 << דובר >> צח בן יהודה: << דובר >> 

כשסעיף 17 יכנס לתוקף, הוא יכנס לתוקף כבר עם התיקון שמופיע כאן. זה רק תיקון טעות.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

מה שהיה אז עם משרד הפנים, נושא של הדגל, זה סודר?

 << דובר >> צח בן יהודה: << דובר >> 

למעשה הם היו פה בדיון הקודם. הם הביעו את עמדתם. לא היה משהו נוסף שהיה צריך. ברגע שבסעיף העיקרי של הצעת החוק כאן כתבנו שדגל המדינה כהגדרתו בחוק הדגל, כלומר הפנינו רק להגדרת חוק הדגל ושאר הסוגיות נידונו פה ולהבנתי נפתרו, אם מישהו יחשוב אחרת, יהיה אפשר לדון בזה שוב בהכנה לשנייה ושלישית. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

אוקיי. אנחנו יכולים להצביע, צח? למשרד יש משהו להגיד לפני ההצבעה? 

 << אורח >> הוליה כהן חממי: << אורח >> 

כמו שסיכמנו עם צח, הנוסח הזה יעבור למועצה הלאומית לספורט ובמידה ויהיו איזה שהן הערות, זה יעלה בקריאה השנייה. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

זאת אומרת, זה מגיע עכשיו למועצה הלאומית לפני הקריאה השנייה, שלישית?

 << אורח >> הוליה כהן חממי: << אורח >> 

נכון. 

 << דובר >> צח בן יהודה: << דובר >> 

אני רק אדייק. הוועדה תצביע עכשיו. ככל שזה יעבור פה בהצבעה, אנחנו נניח את זה בפני מליאת הכנסת לקריאה ראשונה. במליאה יצביעו מתי שיצביעו. במקביל המשרד מעוניין להעביר את זה לוועדה המייעצת שלו שיוכלו להעיר את ההערות. כשהחוק יחזור לכאן לקריאה שנייה ושלישית, יכול להיות שיהיה להם איזה שהן הערות.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

הבנתי. בסדר גמור. כשאת אומרת המועצה, זה גם הוועד האולימפי, זאת אומרת נציגים שלהם גם שם.

 << אורח >> הוליה כהן חממי: << אורח >> 

כן, זה המועצה הלאומית לספורט. היא כוללת את כל הוועדים האולימפיים. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

בסדר.

 << דובר >> צח בן יהודה: << דובר >> 

הכנסת מתקדמת בקצב שלה, המשרד בקצב שלו.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

מאה אחוז, אז אנחנו נעבור להצבעה. כמובן אני לבד פה. מי בעד? אני בעד. 

הצבעה

אושר

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

אין מתנגדים, אין נמנעים. עבר קריאה ראשונה ויעבור למליאה להצבעה, ולאחר מכן להכנה לקריאה שנייה, שלישית. 

תודה רבה לכולם. 


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:26. << סיום >>