פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 23 ועדת הכספים 22/01/2025 מושב שלישי פרוטוקול מס' 563 מישיבת ועדת הכספים יום רביעי, כ"ב בטבת התשפ"ה (22 בינואר 2025), שעה 9:30 סדר היום: << הצח >> 1. הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - פטור ממס על תשר), התשפ"ה-2024, של ח"כ אליהו רביבו << הצח >> << הצח >> 2. הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - פטור ממס על תשר), התשפ"ה-2024, של ח"כ עודד פורר << הצח >> נכחו: חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר ולדימיר בליאק אלי דלל אימאן ח'טיב יאסין אחמד טיבי נעמה לזימי עודד פורר יצחק קרויזר אליהו רביבו מוזמנים: לילי אור – עוזרת ראשית מחלקה משפטית, רשות המסים, משרד האוצר ד"ר עופר דרור – רשות המיסים, משרד האוצר מיכאל אסולין – משנה לכלכלן הראשי, משרד האוצר עו"ד רוני גנוד – יועץ משפטי, אגף כלכלן ראשי, משרד האוצר יסמין פרדיס – עוזרת יו״ר איגוד המסעדות יקיר ליסיצקי – יו״ר איגוד המסעדות אמיר אופנהיימר – סגל באיגוד, איגוד המסעדות נעמה צדקיהו – מסעדנית, איגוד המסעדות איציק ונטורה – רואה חשבון, איגוד המסעדות תומר מור – מנכ"ל מסעדנים חזקים ביחד אילן זגדון – מנהל פורום המסעדות ליעד ברעם – מועצת אוקטובר איציק שפיר – מועצת אוקטובר רוקסן סער – מועצת אוקטובר יורם יהודאי – מועצת אוקטובר מירב בן רובי – מועצת אוקטובר ענת בן עמי – מועצת אוקטובר קרן טוויג – מועצת אוקטובר ייעוץ משפטי: שלומית ארליך עופרי נודל מנהל הוועדה: טמיר כהן רישום פרלמנטרי: תמר פוליבוי רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - פטור ממס על תשר), התשפ"ה-2024, פ/4901/25 << נושא >> << נושא >> הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - פטור ממס על תשר), התשפ"ה-2024, פ/4947/25 << נושא >> << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים. יש פה משפחות שביקשו – יש מישהו? בבקשה, היות והדיון הוא קצר והמליאה מתחילה מוקדם, אני מבקש אם אפשר לקצר. << דובר >> ליעד ברעם: << דובר >> בוקר טוב, תודה שקיבלתם אותנו. אני אפתח במשפט שקראתי אחרי השבעה באוקטובר: כל דרך היא סיפור וכל צעד הוא מילה, וכשתגיע לסוף הדרך, תבין את הסיפור כולו ואת הדרך שעברת. רק תחשבו שנייה אחת בבקשה על המשפט הזה, כמה הוא פיוטי וכמה יש בו אמת. את המשפט הזה כתב הבן שלי, סמל ראשון נטע ברעם, מפקד צוות הבלונאים במוצב נחל עוז שנפל בשבעה באוקטובר. את המשפט הזה הוא כתב כשהוא סיים את בית הספר התיכון, כשהוא סיים את דרכו בתנועת המש"צים, שבה הוא הוביל, הנהיג, ניהל קורסים, מאות בני נוער ראו בו דוגמה והלכו אחריו וממשיכים את דרכו, ובערכיות שלהם, לשמחתנו, גם תומכים בנו ומשאירים אותנו שפויים וחזקים. המשפט הזה הפך להיות מורשת מסוימת של המשפחה, בטח בתנועה שבה הוא גדל, ואני שואל אתכם, מה אתם רוצים להשאיר אחריכם חברי הכנסת. ביום מן הימים לא תהיו חברי כנסת, תפרשו כל אחד לביתו, מה תשאירו במשכן המכובד הזה, איזו דוגמה, ולצורך תיקון של מה שקרה בשבעה באוקטובר, הקמנו את מועצת אוקטובר, שמטרתה כרגע לדרוש שתוקם ועדת חקירה ממלכתית, שרק היא יכולה לתקן ולחקור את חקר האמת, שאנחנו נוכל לישון בלילה ולהגיע לחקר האמת – לרפא אותנו המשפחות קודם כל, את החברה – כי מדינה בנויה מחברה ומאזרחים – ואת המדינה הזאת, שתוכל להמשיך להתקיים פה עוד אלפי שנות דור. הבן שלי, שזה היה הז'קט שלו מהמשצ"ים, כבר לא ילבש אותו, והוא היה כל כך גאה לקבל אותו. הוא גם לא לבש מדים בשבעה באוקטובר, הוא נלחם יחף, נלחם עם תחתונים וגופיה. הוא וארבעת הלוחמים שעליהם הוא פיקד: אלרואי בן שטרית, דניאל שפרבר, אמיר איל ושמעון לוגסי, מכל קצוות הקשת של החברה הישראלית, חילוניים ודתיים, חרדי מכל קצוות הארץ כמעט, הם לא יכלו לרוץ לקיבוץ נחל עוז להגן על האזרחים שם, הם לא יכלו להגיע לחמ"ל להציל את התצפיתניות הגיבורות, כי אף אחד לא הקשיב להם, להתרעות שלהם שאמרו שתהיה מלחמה, כמו שלא הקשיבו לתצפיתניות. כל חטא היוהרה היה שם, הם הופקרו שם. המשפחה שלנו הופקרה רק ארבעה ימים וחצי, שלא ידענו מה קורה ואף אחד לא היה אתנו עד הדפיקה בדלת, אחרי ארבעה ימים וחצי. אתם באי הקמת ועדת חקירה ממלכתית, בסירובכם, מפקירים את המשך קיום המדינה, ככה אנחנו רואים את זה, ולכן אנחנו דורשים שתוקם ועדת חקירה ממלכתית. היום בצהריים תועלה הצעת חוק להקמת ועדת חקירה ממלכתית. אוי למי שיצביע נגד, זה מצפונכם, זה העתיד של כולנו, זה הריפוי שלנו, זה הריפוי של החברה ושל המדינה. תודה שהקשבתם לנו. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה רבה. << דובר >> איציק שפיר: << דובר >> אני אבא של דור חנן, הבן הבכור שלי, שנרצח במסיבת הפסיידאק, זו היתה מסיבה קטנה ליד קיבוץ נירים. הוא היה שם יחד עם בת הזוג שלו, סביון חן קיפר, שניהם נרצחו. דור היה בן 30, בת הזוג היתה בת 31. לדור היתה פוסט טראומה מצוק איתן, הוא לחם שלוש שנים, כולל בעזה. שניהם הלכו למסיבה ולא חזרו ממנה. האמת שכבר יצא לי להיות פה בהרבה ועדות בכנסת. אני אגיד שהשבוע האחרון, התקופה האחרונה שמה אותנו, את המשפחות, במצב נפשי מאוד מאוד קשה; לא שבדרך כלל אנחנו לא במצב קשה, אבל התקופה הזאת עם החטופים ועם כל מה שקורה, מאוד מחזירה לנו את הדברים, ויש פה גם איזושהי תחושה – לפחות אצלי ברמה האישית – כמובן שאנחנו שמחים שהחטופים חוזרים, זה ברור, ואנחנו רוצים שכולם, כולל כולם, יחזרו. אבל יש איזו תחושה שלא רואים אותנו, יש עכשיו את החטופים, בעזרת השם כולם יחזרו ויאללה, אפשר להתקדם הלאה. דור הבן שלי – חשוב לי להביא את הקול שלנו, להביא את הקול של הילדים שלנו, כי בסוף מאחורי כל אחד מאתנו עומד בן, בת, אח או אחות שנרצחו. הם נרצחו במחדל, בלי קשר לאיזו ועדת חקירה וכו'. הם נרצחו במחדל – הכי קשה שהיה במדינה שלנו, אנשים הלכו למסיבה ולא חזרו. איך בכלל אפשר לדמיין דבר כזה? העובדה הזאת, שאנחנו עכשיו נמצאים פה, אחרי שנה ושלושה חודשים, שנה וארבעה חודשים ועדיין לא קמה ועדת החקירה הממלכתית הזאת, זה פשוט לא נתפס. זה כאילו לשים לנו עוד סכין ועוד סכין ועוד סכין בתוך הלב שלנו, הרי מה אנחנו יכולים לצפות? את הילדים שלנו לא יחזירו לנו, לא יכולים להחזיר לנו, אז פיצויים כן, לא, עזבו, זה סיפור אחר, אבל לפחות לקיחת אחריות, לפחות לחקור מה שקרה. אני לא מצליח להבין מאיפה התעוזה הזאת למרוח את הדבר הזה, של כל חברי הכנסת – וכולם מבחינתי, לכולם מבחינתי יש חלק בדבר הזה, לא רק לקואליציה, גם לאופוזיציה, ומי שצריך לקחת אחריות על הדבר הזה, את זה ועדת החקירה צריכה לקבוע. אי אפשר להתחמק מזה, ומישהו צריך לקחת אחריות. אלי עד היום – ואני מניח שלעוד משפחות – עד היום אף אחד מהממשלה, מהצבא, לא יודע מאיפה, לא בא ואמר: חבר'ה, אנחנו לוקחים אחריות. אז הנה עכשיו הרמטכ"ל נזכר לקחת אחריות ועוד אלוף פיקוד. אם זה לא קרה עד עכשיו, זה חייב לקרות עכשיו. המינימום שאתם כחברי כנסת יכולים לעשות, המינימום, זה לעשות ועדת חקירה ממלכתית, לחקור את האמת. אני אגיד את האמת שלי, בסדר? בעיניי לא רק חשוב שזה לא יקרה שוב, חשוב שייקחו אחריות. זה הצורך שלי כמשפחה שכולה, שהבן שלה – לא נפטר באיזו תאונת דרכים או מסרטן, הבן שלה נרצח במחדל, זה מה שקרה. לא משנה איך צובעים את זה, זה מה שקרה. אמרתי שהבן שלי היה פוסט טראומה, שנה לפני הוא עזב את העבודה, כי הוא כבר לא יכול היה לעבוד שם מבחינת קושי נפשי. הוא רצה להתרכז במציאת זוגיות, הוא מצא זוגיות, את סביון. הם רצו להקים משפחה, להביא ילדים. כמה חודשים לפני כן הוא קיבל כלבת שירות בתור פוסט טראומה, והם פשוט נרצחו ברכב שלהם ביריות. אני מרגיש ברמה האישית כאילו נטשו אותנו, כאילו אנחנו לא מעניינים אף אחד, באמת אני אומר לכם את זה. אני לא יודע פה מי חבר כנסת, אני אומר את זה לכולם. אמר פה קודם ידידי: יש היום הצעת חוק להקמת ועדת חקירה ממלכתית, חייבים – חייבים שזה יקרה, אנחנו לא נשתוק. חייבים שהדבר הזה יקרה וכמה שיותר מהר, זה פשוט עינוי נפש מה שאתם עושים לנו. ברמה הרגשית, זה עינוי נפש. אני פונה לכל אחד מכם, אנחנו גם רוצים לדבר אתכם ברמה האישית ולוודא שהדברים האלה קורים. אני הבנתי שגם אתך רצו לדבר ולא הסתדר, כן הסתדר. אנחנו נשמח לדבר, לקבוע אתך. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> מי רצה לדבר איתי? << דובר >> איציק שפיר: << דובר >> להיפגש ברמה האישית. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני נפגש כל הזמן. << דובר_המשך >> איציק שפיר: << דובר_המשך >> אוקי, אז אנחנו נשמח גם. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> בסדר, מאה אחוז. << דובר_המשך >> איציק שפיר: << דובר_המשך >> תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה רבה. מונחת אצלנו הצעת חוק של חבר הכנסת אליהו רביבו, שקיבל תמיכה של ועדת - - - << דובר >> רוקסן סער: << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני גם אשמח להגיד מספר מילים, אם אפשר. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> בסדר, אבל רק קחו בחשבון שהישיבה היום היא ממש קצרה, אז אם אפשר בקצרה. << דובר_המשך >> רוקסן סער: << דובר_המשך >> אני אהיה מאוד קצרה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני לא רוצה לסרב. << דובר_המשך >> רוקסן סער: << דובר_המשך >> תודה רבה לך, אנחנו נשמח להיפגש אתך גם באופן אישי. אני דודה של גלי טרשנסקי בת ה-13, שחזרה אלינו בעסקה הראשונה. אני גם הדודה של ליאור טרשנסקי, אח של גלי שנרצח בבארי קצת לפני שמלאו לו 16, ואני גם הגיסה נוי שוש, שגם כן נפל בבארי בזמן שהן על משפחתו, על אשתו ושלושת ילדיהם. אשתו היתה בהיריון בתחילה וילדה את ילדתם הרביעית כחצי שנה אחרי האסון. האסון זה הדבר הכי נורא שקרה לנו, ואנחנו כמשפחה דורשים ורוצים תשובות. אני אולי הייתי צריכה להתחיל מהסוף, תקום ועדת חקירה, וכשהחוק הזה יגיע להצבעה, אני מבקשת ודורשת שכל אחד מכם יצביע ויהיה בצד הנכון של הדבר הזה, אחרת אנחנו לא נשתוק, אנחנו לא נירגע. אני מגדלת פה שתי בנות, השלישית בדרך. אני רוצה להבטיח להן, שכשקורה מחדל כזה, הוא יתוחקר גם כדי שהמשפחות יזכו לתשובות, וגם כדי שדבר כזה לא יקרה לנו שוב, כמדינה, כאומה וכמשפחה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה רבה. הצעת החוק קיבלה אישור של ועדת השרים. << דובר >> יורם יהודאי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר מספר מילים. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> רגע, לא אמרתם לי מראש – בסדר, בבקשה. << דובר >> יורם יהודאי: << דובר >> אני מודה לך. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני רק מבקש בקצרה, אנחנו ממש בזמן קצר. << דובר_המשך >> יורם יהודאי: << דובר_המשך >> אני אדבר בקצרה. אני אביו של רון יהודאי. רון יהודאי נרצח במסיבת הנובה, זה רון. רון יהודאי נרצח בתוך המכולה. רון נרצח במסיבת הנובה בתוך המכולה הצהובה, אותה מכולת אשפה, אחת מתוך שתיים שהיו שם. רון נרצח בשעה מאוד מאוד מאוחרת – 11:47, על הסתתר מירי המחבלים, עת ברח בבוקר מירי הרקטות. הוא מצא מסתור, הוא חשב שזה יהיה מסתור קצר. אנחנו פה בתוך מדינת ישראל, צה"ל מגיע צ'יק-צ'ק, מחלץ וחוזרים הביתה. הצ'יק-צ'ק הזה לא קרה. רון הסתתר בתוך המכולה עד השעה 11:47. בשעה 11:47 נכנס מחבל ורצח את רון ועוד שמונה מחבריו בתוך המכולה הצהובה. אני יכול להמתין שתסיימו שם לדבר, זה בסדר – לא, אני אמתין. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> יורם יהודאי: << דובר_המשך >> כן, תודה רבה. 11:47 זאת שעת צהרים. רון כתב לי בשעה 10:54, ואנחנו התכתבנו כל היום. ההודעה האחרונה בינינו היתה בשעה 11:39. שבע דקות לאחר מכן הוא כבר לא היה בחיים. רון כתב לי ב-10:54: אבא, אני לא מבין, איפה הצבא? הצבא כבר מזמן היה אמור להיות כאן, לחלץ אותנו – 10:54. זה זמן שאפשר לשלוח כוחות לתימן ולאנטבה ולכל מקום אחר בעולם ולהחזיר חטופים ולהחזיר אזרחים. ארבע וחצי שעות הם הסתתרו שם בתוך המכולה, רועדים מפחד, שומעים את ירי הכדורים פוגעים בתוך המכולה מבחוץ, שומעים צרחות של ילדים נטבחים בחוץ, מחוץ למכולה, מתחננים לעזרה. המשפחות הקימו חמ"לים בבית, כדי לנסות לשלוח כוחות, אבל כדי לשלוח כוחות, צריך לשלוח את מי שיהיה אפשר לשלוח; אין כוחות, לא היה אף אחד. רון בן 24 בהירצחו – היו לו תכניות רבות, כל התכניות נגדעו. אנחנו נגשים עבורו חלק מהחלומות שלו, אבל אני הבטחתי לרון על קברו: הצדק ייצא לאור, ואני לא אנוח ואני לא אשקוט, עד שהצדק ייצא לאור. יש לרון עוד שני אחים, שאנחנו רוצים לגדל אותם פה בארץ, לא בשום מקום אחר בעולם. אני רוצה שהם יגדלו את הילדים שלהם פה, שהם יביאו את הדורות הבאים פה, לא בשום מקום אחר, ולשם כך צריך פה ביטחון. ואת הביטחון הזה נשיג רק באמצעות ועדת חקירה ממלכתית – שום ועדה אחרת, לא לאומית ולא של העם, ואתמול שמעתי גם את הרמטכ"ל אחרי ההתפטרות: ועדה חיצונית. אני לא יודע מה זאת ועדה חיצונית, לא מכיר את המושג הזה. לא יתכן שתהיה פה ועדה, שהחוקרים ימונו על ידי הנחקרים, לא יכול להיות דבר כזה, לא נרשם דבר כזה בשום מקום בעולם. חבר כנסת שמנסה להריץ פה חוק, שימנה את חברי הכנסת שהם ימנו את החוקרים. חברים, היום תעלה לקריאה טרומית הצעה לוועדת חקירה ממלכתית. אני מצפה, כולנו פה, ההורים מצפים, שהאצבע שלכם תרעד, במידה ואתם לא מתכוונים להצביע בוועדת החקירה הממלכתית הזאת, ולא משנה מה אומרת מועצת גדולים, ולא משנה מה אומרת מועצת חכמים, ולא משנה מה אומר מי שמייעץ לכל אחד שם, לכל אחד מאלה שרוצה ועדה של העם, רוצה את הוועדה הלאומית, את הוועדה הפוליטית, את הוועדה הפריטטית, ואני לא יודע איזה עוד שמות ימציאו לנו לוועדות האלה. זו הצעת חוק שאדם צריך להצביע על פי צו מצפונו: אדם חילוני – על צו מצפונו, אדם דתי – בינו לבין אלוהיו. לא יכול להיות שום דבר אחר, שום ועדה שהחוקרים ממונים על ידי הנחקרים. יש במדינת ישראל חוק ועדת חקירה ממלכתית. החוק הזה הוא מאוד ברור; אוהבים אותו, לא אוהבים אותו, רוב העם רוצה אותו, מרבית המשפחות השכולות רוצות את הוועדה הממלכתית הזו, ואני מצפה – לא מבקש, מצפה, דורש - - << דובר >> ליעד ברעם: << דובר >> כולנו. << דובר >> יורם יהודאי: << דובר >> - - שכל חברי הכנסת, שיש בהם עדיין מעט מצפון, אחרי השבעה באוקטובר ובפרט כל אלה שהאירוע הזה קרה במשמרת שלהם, יצביעו בעד ועדת חקירה ממלכתית – שום ועדה אחרת. אנחנו לא ניתן ואנחנו נרדוף את כל מי שיתנגד לדבר הזה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> יש עוד מישהי שרוצה? << דובר >> מירב בן רובי: << דובר >> אני אגיד כמה מילים. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> מירב בן רובי, שמך? בבקשה, אם אפשר בקצרה. << דובר_המשך >> מירב בן רובי: << דובר_המשך >> נכון, ממש בקצרה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היא מעולם לא עלתה לכנסת. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> בסדר, היא לא צריכה עוזרים. בסדר, בבקשה. << דובר_המשך >> מירב בן רובי: << דובר_המשך >> צודק. אני פעם ראשונה פה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> בבקשה, ברוכה הבאה. << דובר_המשך >> מירב בן רובי: << דובר_המשך >> בנסיבות אלו. זאת עדן שלי, והיא נרצחה בשבעה באוקטובר, כשהיא רק הלכה לצלם שקיעה ונכנסה למיגונית המוות. פשוט רצחו אותה שם באכזריות. אני לא יודעת, אם באמת במיגונית, אני לא יודעת בדיוק ממה היא נרצחה, אני לא יודעת כלום, ואני רוצה לדעת את האמת. אני רוצה לדעת באמת מה קרה לילדה שלי, איך יום אחד היא יצאה מהבית ולא חזרה. אנחנו עוברים עכשיו כל המשפחות שבוע מאוד מאוד קשה, מאוד מטלטל – מצד אחד מאוד שמחים על זה שכל החטופות והחטופים חוזרים עכשיו, אבל זה מחזיר אותנו אחורה, זה מחזיר אותנו לשבעה באוקטובר, בדיוק להמתנה הזאת, כשלא ידענו מה קורה איתה וחיכינו וחיכינו. התפללתי שהיא תהיה חטופה, התפללתי שיצילו אותה, שתהיה לי איזושהי תקווה, אבל היא נרצחה, ואני לא מתכוונת לשתוק על זה. אני רוצה את האמת, אני רוצה לדעת מה קרה, איפה הצבא היה, איפה כולם היו. אני גם רוצה לישון בלילה טוב, אני לא ישנה בלילות, אני לא ישנה בכלל, המחשבות לא מפסיקות לעזוב אותי. אני פשוט רוצה את האמת, ואני רוצה ועדת חקירה אמיתית – ממלכתית אמיתית, שתגיד לי בדיוק מה קרה לעדן שלי. גם אני רציתי לחבק אותה השבוע, ולא יכולתי. מה שאני מבקשת מהמדינה שלא שמרה עליה באותו יום, היא לא שמרה, היא לא הגנה, היא לא כלום – אני רוצה לדעת מה קרה לה, למה? למה? מבחינתי, התיישבתי על הכיסא הזה, אני לא קמה מפה, אני לא קמה מפה עד שאני לא אדע את האמת. אני באתי לדעת, שכל זה הולך לקרות – זה חלום של כולנו, אנחנו רוצים לדעת מה קרה להכי יקרים שלנו, אנחנו רוצים את האמת, אנחנו לא רוצים שום ועדות אחרות, שיספרו לנו שקרים. אנחנו רוצים לדעת את האמת. תודה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה רבה. אנחנו מתחילים את הדיון בנושא שעומד על סדר היום. התחלתי להגיד שמדובר בהצעת חוק שקיבלה אישור מוועדת שרים לחקיקה, הצעת חוק של אליהו רביבו, אבל יש הצעת חוק שגם הצטרפה של עודד פורר. אני רוצה להגיד לכם, שכאן בוועדה – כמו בכל הוועדות, אבל אני יכול לדבר כאן על הוועדה – המציאות היא שיש דברים שעוברים את ועדת שרים לחקיקה, מגיעים לכאן לדיון, ופה אנחנו מתחילים את הדיון בפרטים, ופתאום מתברר שיש קושי ברעיון עצמו, שהוא רעיון מאוד נכון. מתברר שיש קושי, מכיוון שיש עוד דברים ויש עוד נושאים שצריך לדון עליהם. אני לא מדבר על הצעות חוק ממשלתיות, ששם זה ברור, הממשלה קיבלה את כל השכל ואז הוויכוח שמתנהל איתם הוא יותר קשה, אבל בהצעות חוק פרטיות זה יותר קל, ואפשר לדבר על כל הדברים שאי אפשר לדבר עליהם במליאת הכנסת, ואי אפשר לדבר עליהם בוועדת שרים, שלכאן מוזמנים כולם. << דובר >> ליעד ברעם: << דובר >> רק אם יותר לנו, אנחנו מאוד מכבדים את הוועדה. אני חושב שיכולת לפתוח את דבריך בהתייחסות לדברים שנאמרו פה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני לא מתייחס, אבל אני נותן לכולם כל הזמן. << דובר >> ליעד ברעם: << דובר >> ואנחנו מודים על זה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> זה הכול. << דובר_המשך >> ליעד ברעם: << דובר_המשך >> אבל לעבור כאילו לסדר היום. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> בסדר, אבל אם אני מתחיל לדבר על זה, אני צריך לתת לכולם. << דובר_המשך >> ליעד ברעם: << דובר_המשך >> משפט: תודה, ליבי אתכם, נתייחס, נפעל. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה רבה, בסדר. תודה, זה לא נעשה כמובן מאליו, אני נפגש עם כל מי שמבקש להיפגש, אני הבעתי את דעתי בנושא. << דובר >> מירב בן רובי: << דובר >> אני אשמח לדעת את דעתך. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> בסדר, מאה אחוז. << דובר_המשך >> מירב בן רובי: << דובר_המשך >> כי אני פעם ראשונה פה, ואף אחד מהממשלה לא הגיע אלינו, אף אחד בכלל לא פנה אלינו, אז אני אשמח לדעת את דעתך. << דובר >> איציק שפיר: << דובר >> היה אפשר להגיד איזה משפט. זאת בדיוק ההרגשה, שאתה בא, מדבר ומנפנפים אותך, זאת ההרגשה שלנו. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אבל למה אתם אומרים את זה? באים אלי, ואני אמרתי את דעתי בגלוי, אני לא הבנתי. << דובר_המשך >> איציק שפיר: << דובר_המשך >> לא, אנחנו נמצאים בוועדה, מדברים חמישה אנשים – חבר'ה, שמענו, מזדהה אתכם. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אבל אני לא פותח דיון על זה, אני נותן לכולם לדבר. << דובר >> מירב בן רובי: << דובר >> שום דיון, ביקשנו את דעתך. << דובר >> ליעד ברעם: << דובר >> אני את דעתך לא שמעתי. אני יודע שביקשנו פגישות אישיות אתך ולא זכינו למענה. לצערי הרב, אתה לא היחידי. היו כאלה שכן, ועדיין יש כאלה שלא הסכימו להיפגש. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אתה יודע עם כמה נפגשתי? לא יפה להגיד את זה, אבל בסדר. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> עם מועצת אוקטובר נפגשת? << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אין דבר כזה שלא נפגשתי. מי שביקש, נפגשתי. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> עם מועצת אוקטובר נפגשת? עם מועצת אוקטובר, 900 משפחות? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> פונים אליך כל הזמן, ואתה לא מסכים להיפגש. פונים אליך ולא מקבלים תשובה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אפשר להגיד את זה, אפשר להגיד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא לא, אני יכול להראות לך מיילים. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> יש לי לשכה – בסדר, לא היה דבר כזה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הם לא מוכנים לסדר פגישה. << דובר >> מירב בן רובי: << דובר >> אז אתה מוכן לומר את דעתך? זה חשוב לי. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> לא. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אתה מוכן להיפגש עם מועצת אוקטובר? 900 משפחות שכולות? << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> לא יודע מה זה מועצת אוקטובר, מי שיבקש פגישה, אני אפגש איתו. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 1,100 משפחות שכולות. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> את הדוברת שלהם? << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אני שאלתי שאלה, גפני, אנחנו בכנסת. עם מועצת אוקטובר, 1,100 משפחות שכולות תהיה מוכן? << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> מאה אחוז, אל תטיפי לי מוסר. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אני לא הטפתי מוסר, שאלתי אם אתה מוכן להיפגש. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני נפגש עם כולם, מי שמבקש, לא צריך דרכך. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> לא ביקשתי דרכי, לא כלום, רק שאלתי אם תסכים להיפגש. << דובר >> מירבי בן רובי: << דובר >> אני אשמח לדעת עם מי עוד אפשר להיפגש. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> יש דרך לקבוע פגישה, ואני נפגש. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> מועצה של 1,100 משפחות שכולות רק ביקשו פגישה, גפני. אני לא דוברת שלהם, לא דוברת של אף אחד, הם רק ביקשו פגישה. << דובר >> מירב בן רובי: << דובר >> שקופים נישאר תמיד נראה לי. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אתם לא שקופים ותהיה ועדת חקירה ממלכתית. תהיה, זה לא משנה מה הוא אומר, תהיה. תהיה ועדת חקירה ממלכתית, תהיה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת רביבו, אתה מציג את החוק. << דובר >> איציק שפיר: << דובר >> תמשיכו בעניינים שלכם. << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני כן מבקש להתייחס לדברי הדוברים. אמנם הם כבר יוצאים, אבל מן הראוי - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יכולים לחכות שניה. << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> לא צריך, לא צריך, הכול בסדר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תקרא להם שייכנסו, שנייה - בואו. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> מה זה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא רוצה לדבר אליהם. << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> אני לא רוצה לדבר אליהם, אני רוצה להתייחס. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> לא, עוד מעט אין כנסת בכלל. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אז לא תהיה כנסת, לא נורא. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> לא נורא. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> לא נורא, העיקר שתצביעו היום בעד ולא נגד. << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> אני מבקש כן להתייחס לדבריכם. אני מבקש לחזק אתכם, להזדהות עם כאבכם, להזדהות עם דרישתכם. הציפייה שלכם היא ציפייה טבעית. אני מתכוון לעמוד על כך שתוקם ועדת חקירה כזאת, שגם תשאל - - << דובר >> יורם יהודאי: << דובר >> - - ממלכתית. << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> תאפשרו לי בבקשה, אני לא צריך דוברים. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> בשביל מה להעלות את זה? << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> סליחה, אני מבקש רגע לומר מילה, כל אחד ייקח את זה לאן שהוא רוצה. בכוונתי לוודא, שתוקם ועדה שגם תדע לשאול את כל השאלות הנכונות, שגם תהיה עם מספיק שיניים כדי להגיע לחקר האמת בלי שום הנחות וכפיפויות, וגם שתקבל את אמון כל הציבור בעם, לא שום ועדה פוליטית אחרת. << קריאה >> יורם יהודאי: << קריאה >> אין כל הציבור, רוב הציבור. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 82% מהציבור בעד ועדת חקירה ממלכתית, מה יותר אמון מזה? << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אפילו אין לכם בושה, פשוט אין לכם בושה. אין לי כוח אליכם, אין לכם בושה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 82% מהציבור בעד ועדת חקירה ממלכתית. << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> אז צודק יושב-ראש הוועדה שמעדיף לא לענות, כי מכל מילה אפשר לעשות מטעמים. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אבל אלי, זה הרוב – זה הרוב בעם. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> לא, כי מה שאתה בעצם אומר להם זה שהיום אתה מצביע נגד ועדת חקירה ממלכתית – זה מה שאתה אומר למשפחות. << דובר >> יורם יהודאי: << דובר >> נמאס לנו מהסיסמאות, נמאס לנו מ"וועדה של העם", "ועדה שתהיה מקובלת על כל העם" – לא תהיה ועדה כזו. 80% מהעם רוצים ועדת חקירה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אין, זה מה שרוצה הרוב, אלי, אין יותר רוב מזה מעל 80%, מה יותר רוב מזה? << קריאה >> יורם יהודאי: << קריאה >> 95% מהמשפחות השכולות רוצות ועדה ממלכתית, למה אתם רוצים משהו חדש? << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אל תהנדסו תודעה. << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> אני לא מבקש להמציא משהו חדש. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אל תהנדסו תודעה, יותר מ-80%. << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> אני לא מבקש להמציא משהו חדש. << דובר >> מירב בן רובי: << דובר >> אלי, אם הילד או הילדה שלך היה קורה להם דבר כזה, האם היית יושב בשולחן ואומר את זה? האם היית אומר כזה דבר? הרי רוב העם רוצה את הוועדה הזאת, למה לא לתת לנו אותה? למה? << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> אני לא אמרתי שלא, יותר מזה אני אומר לכם, עם כל הצניעות הנדרשת, אני מפנה אתכם לבדוק את התבטאויותיי בתקשורת ובכתובים. << דובר >> יורם יהודאי: << דובר >> הוא רוצה צדק, הילד הזה רוצה צדק. << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> מהימים הראשונים למלחמה, אם לא הזדהיתי וקראתי להקמת ועדת חקירה ממלכתית – אני לא זקוק לצרחות האלה, זה לא מה שעושה עלי רושם אגב, בסדר? << דובר >> מירב בן רובי: << דובר >> אני לא צועקת. << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> לא, אני לא דיברתי עליך, כנראה שחוכמת ההמונים - - - << דובר >> ליעד ברעם: << דובר >> חבר הכנסת רביבו, היום תצביע בעד או נגד? נשמח לדעת. << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> טוב חבר'ה, אני רציתי להזדהות עם כאבכם. ביקשתי להזדהות עם כאבכם, וכנראה שניסיונו של אדוני יושב-ראש הוועדה, הוא הרוויח אותו בעמל רב וביזע רב, והוא יודע למה הוא עונה לגופן של שאלות וטענות. << דובר >> יורם יהודאי: << דובר >> כי אתם מפחדים לענות. << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> ואני מבטיח להמשיך ללמוד ממך, אתה צודק. << דובר >> ענת בן עמי: << דובר >> אתה אף פעם לא תזדהה עם כאבנו, כי אתה לא עברת את זה, אתה מבין את זה או לא? << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> גברתי, אני לא התחבאתי מאחורי המיקרופון, אני כואב את כאבכם. << דובר >> מירב בן רובי: << דובר >> למה אתה לא רוצה להגיד את זה? אני רוצה להבין. למה אתה לא רוצה להגיד "ועדת חקירה ממלכתית"? מה יש פה? << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> אני מציע לכם לבדוק מה אמרתי הבוקר, וכנראה שההתלהמות הזאת היא לא לצורך, אבל הכול בסדר, חברים. << דובר >> מירב בן רובי: << דובר >> אז אני אשמח. << דובר >> ליעד ברעם: << דובר >> אני מצפה לדבר אחד ומחכה לראות את הצבעתך היום בצהריים בכנסת. << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> בערת השם, בעזרת השם. << דובר >> ליעד ברעם: << דובר >> בעזרתם השם, שתצביע בעד הקמת ועדת חקירה ממלכתית. << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> בעזרתם השם, בעזרת השם, כל טוב. << דובר >> מירב בן רובי: << דובר >> תודה לכולם, אני אשמח לפגישה אתך. << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> במעבר חד וכואב. << דובר >> מירב בן רובי: << דובר >> אני אשמח לפגישה אתך. << דובר >> יורם יהודאי: << דובר >> אדוני היושב-ראש גפני, מתי - - - << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> איתי לא קובעים פגישה בישיבה כזאת ואומרים: אני אשמח לפגישה אתך. יש דרך מקובלת, ואני מאוד מבקש, נפגשתי לפי דעתי עם עשרות, אמרתי את דעתי. << דובר >> מירב בן רובי: << דובר >> אבל אם מספר פעמים ניסינו? << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> מכסת ההורים השכולים נגמרה, גפני? נגמרה מכסת ההורים השכולים? נפגשת עם מספיק? יש מכסת הורים שכולים שנפגשים איתם? << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תגידי, את קיבלת רשות דיבור? << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תוציא אותי, גפני. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני אוציא אותך באמת. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אני בטוחה. << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> מה לא עושים בשביל עוד כותרת? << דובר >> ליעד ברעם: << דובר >> היועצים שלך לא עונים למיילים ולא קובעים אתנו פגישות. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> בסדר, מאה אחוז. << דובר >> ליעד ברעם: << דובר >> לא, זה לא בסדר. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אז לא, אז לא, אני מצטער, זה לא בסדר. << דובר >> יורם יהודאי: << דובר >> אני אשמח לקבל טלפון של הכי בכיר שלך, כדי לתאם איתו פגישה, זה אפשרי? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אימא של שני בן עמי, שלא מסוגלת לשמוע את השיח שלכם, זה הסיפור. << דובר >> ענת בן עמי: << דובר >> אתה יודע איזו ילדה הפסדתי? איזו ילדה הפסדתי, איזו ילדה. אני לא יכולה לחשוב על זה, איזו ילדה הפסדתי, איזו ילדה. איזו ילדה, צדיקה. << דובר >> מירב בן רובי: << דובר >> אין לכם מושג מה אנחנו עוברים, אין לכם מושג. אין לכם מושג. << דובר >> יורם יהודאי: << דובר >> נראה לכם הגיוני, 15 חודשים וחצי אנחנו פה פעמיים בשבוע לבקש את המובן מאליו? למישהו פה נתפס הדבר הזה בכלל? 15 חודשים וחצי. << דובר >> מירב בן רובי: << דובר >> סיוט, באמת סיוט. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> מה ביקשתם 15 חודשים וחצי? << דובר >> יורם יהודאי: << דובר >> ועדת חקירה ממלכתית. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אתם ביקשתם שישחררו את החטופים, ושזה יהיה הדבר הראשון. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אלה הורים שכולים. גפני, תבדיל בין המשפחות. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> עדיף שתשתוק באמת. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> על פגסוס ידעו לעמוד על במות חלק משרי הממשלה ולדרוש ועדת חקירה ממלכתית – על פגסוס. בחייך, אתה רוצה לפתוח את זה? בוא תפתח את זה. זה הדבר הבסיסי ביותר, הבסיסי ביותר. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אחרי בלי סוף דוברים, נזכרתם שאלה לא משפחות החטופים? << דובר >> יורם יהודאי: << דובר >> אני משנה את השאלה שלי, 15 חודשים וחצי נראה לכם הגיוני, שיש שם עדיין חטופים? << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> ישראל כץ, אופיר אקוניס, ביבי נתניהו – עומדים על במה על תוכנות הרוגלה, ועדת חקירה ממלכתית. קטי שטרית בבניין הזה אומרת שהיא תפתח ועדת חקירה ממלכתית על איגוד הכדורסל או איגוד הכדורגל. << דובר >> יורם יהודאי: << דובר >> 15 חודשים וחצי – אף אחד לא חלם שיהיה דבר כזה, 100 חטופים עדיין בעזה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> עודד, אתה הולך רחוק, הוא לא מוכן לשבת איתם – מועצה של 1,100 משפחות. הוא ישב עם מספיק משפחות שכולות, הספיק לו, עבר את המכסה, ראה מספיק, לא צריך יותר. לא יגיד להן: כן, בואו אלי נציגות, נשב בלשכה. יכול היה לסיים את הדיון: בסדר, בואו אלי לפגישה, היה נגמר. << דובר >> איציק שפיר: << דובר >> זה מה שיש לך לענות לנו, ש-15 חודשים אנחנו רוצים שישחררו חטופים? << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> מה כבר ביקשו פה? פגישה, אלוהים ישמור. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> ואמרתי את דעתי בעניין. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תגיד להם: אני אשב אתכם. גפני, תהיה בן אדם. תגיד להם: אני אשב אתכם לפגישה, מה הבעיה? << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני לא רוצה לשמוע ממך מילה. אני מכבד את כל מי שנמצא פה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> מה זה מכבד – מכבד... << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> עם כל הכבוד, את חברת כנסת, יש לך את הבמה שלך, זאת לא הבמה הזאת, שפה את עושה את הפוליטיקה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אתה לא מבין, אתה רואה הכול כבמה, אתה הבעיה. אתה לא מבין, שיש דברים שהם מעל פוליטיקה, אתה לא מבין. << דובר >> מירב בן רובי: << דובר >> אם אתה מכבד את כולם, תכבד אותנו גם כשאנחנו רוצים להיפגש ולדבר עם מישהו. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני לא אמרתי שלא, אמרתי שכן. << דובר >> מירב בן רובי: << דובר >> אז אנחנו רוצים להיפגש אתך. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> בסדר, אני אקבע פגישה. << דובר_המשך >> מירב בן רובי: << דובר_המשך >> אז איך אנחנו יכולים לעשות את זה? << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני אגיד לך אחרי הישיבה. << דובר_המשך >> מירב בן רובי: << דובר_המשך >> טוב, תודה. << דובר >> איציק שפיר: << דובר >> גפני, תגיד ליועצים שלך: תסדרו איתם פגישה, וזהו. << דובר >> ליעד ברעם: << דובר >> אתה פה אומר שכן, כשזה מתועד ומצולם, והדלת סגורה, היועצים שלך שקובעים פגישות, לא פתחו לנו את הדלת, הם לא עונים למיילים – אני חוזר על זה שוב ושוב, זה פשוט לא נכון. << דובר >> יורם יהודאי: << דובר >> אנחנו מבקשים ממש סליחה, שביקשנו לשחרר את החטופים 15 חודשים וחצי. << דובר >> איציק שפיר: << דובר >> תגיד, אתה חושב שכיף לנו לצעוק פה? מישהו מחברי הכנסת פה חושב שכיף לנו לבוא ולצעוק פה? כל פעם לבוא לפה ולבקש רחמים? על מה? מה עשינו? מה פשענו? << דובר >> ענת בן עמי: << דובר >> דם ילדינו אינו הפקר, זה דם, זה לא מים. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> זאת בושה שהם צריכים להיות פה בכלל, צריכים לבוא להתחנן. << דובר >> ענת בן עמי: << דובר >> חושב שנשפכו מים. << דובר >> איציק שפיר: << דובר >> כל פעם לבוא לפה ולהתחנחן ואתם כן מפריעים ולא מפריעים, מה זה הדבר הזה? << דובר >> ענת בן עמי: << דובר >> נשפכו חלומות, הכול נשפך פה – זה לא מים, זה דם, האדמה רוויה בדם של חיילינו הפצועים, בנינו ובנותינו. << דובר >> איציק שפיר: << דובר >> אל תגידו לנו: כן כן, אנחנו בעד ונצביע, ובסוף עושים לך ככה, ככה עושים לך. << דובר >> ענת בן עמי: << דובר >> מעניין מה תצביע בצהרים, מעניין. תחשוב טוב טוב מה תצביע. << דובר >> מירב בן רובי: << דובר >> תסתכל לה בעיניים, תגיד איפה האמת, תגיד. אני רוצה את האמת, אני לא קמה מפה עד שלא תהיה אמת. אני לא יכולה, אני לא נחה, אני לא עובדת, אני לא עושה כלום, אני פשוט רוצה לדעת את האמת, כדי שגם אצלי בראש יהיה לי מעגל סגור ואני לא אחשוב: אולי ככה? אולי ככה? אולי היא מתה ככה? אולי בכלל מצאו אותה מחוץ למיגונית? אולי בכלל הוציאו אותה מאיזשהו רכב? אני רוצה לדעת מה קרה, אני לא יודעת כלום, אפילו תמונה שלה אין לי. כל מה שהיה עליה, אין לי – אין לי כלום, רק אמרו לי שהיא נרצחה. אני גם רוצה לקבל תשובות, אני גם רוצה שהראש שלי יעבוד כמו שצריך, שאני אוכל לנהל את החיים שלי בחזרה – אין לי את זה, אני רוצה את האמת, את האמת. ואני רוצה שכולכם תסתכלו לה בעיניים ותגידו לי, אם מישהו יכול להסתכל לה בעיניים ולהגיד שהוא הולך להצביע נגד, אני רוצה לדעת. << דובר >> ליעד ברעם: << דובר >> אנחנו פה כדי לתקן, והקמת ועדת החקירה הממלכתית היא התחלתו של תיקון, כי הילדים והילדות שלנו, הבת שלי שצריכה להתגייס בעוד חצי שנה, אני רוצה לדעת שאני מגייס אותה לצבא, למדינה ולחברי כנסת ששולחים אותה לשירות צבאי, וגם את אחותה הקטנה בעוד כמה שנים, וגם את הבנים והבנות של כולם, גם שלכם, למקום שיתוקן. ורק חקר האמת, כשכולנו נקבל תשובות, ומי שצריך לקחת אחריות, יגלה ויקום ויאמר בעוז: אני אחראי, ויעשה עם זה גם משהו, זה לא יישאר ריק מתוכן, וזאת רק תחילת התיקון שהמדינה הזאת תיקח על עצמה. << דובר >> איציק שפיר: << דובר >> למה כל המשחקים האלה של ועדה כזו, ועדה כזו? כי אתם לא רוצים לקחת אחריות – 15 חודשים לא לוקחים אחריות. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> למה בכלל המשפחות צריכות להיות פה? זה המצב הלא נורמטיבי, שהביאו אליו את האנשים, ואז הם עוד נוזפים, עושים לנו אי נעימות. << דובר >> ענת בן עמי: << דובר >> הם צריכים לדרוש את זה, לא אני צריכה לבוא ולהילחם על זה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> זה נשמע לכם הגיוני שמשפחות שכולות מתחננות לדבר הכי בסיסי ולפגישה? ואז הם מטיחים בנו – באמת, הפכו את הלא נורמטיבי לנורמטיבי. איזו הזיה. << דובר >> יורם יהודאי: << דובר >> אני רוצה לדעת אם מישהו מכם פה מחברי הכנסת פנה לקלנר ואמר לו: תשמע, במה אתה מתעסק? מה זאת ההתעסקות הזאת? כבר חודשיים הוא מנסה לקדם איזושהי הצעת חוק, אין לו מושג איך לכתוב אותה בכלל. מישהו פנה אליו ואמר לו: אדוני קלנר, שמסתובב בין הרגליים מהספסל האחורי של הליכוד ושל הכנסת – ואני מצטער שאני אומר את זה – אדוני, תרד מהיוזמה הזו? אתה מבייש את המשפחות, אתה מבייש את בית הנבחרים, אתה מבייש את הבית הזה בהתעסקות שלך באותה הצעת החוק שאתה רוצה להריץ – מישהו אמר לו את הדבר הזה בכלל? אני מתכתב אתו, אני כל הזמן כותב לו. אין לו מושג מה הוא רוצה לעשות, אין לו מושג מה הצעת החוק שהוא רוצה להריץ. הוא כותב לי: בוא תשב איתי, אני אתייעץ אותך, אולי נעשה את זה ביחד. אני צריך לייעץ לך לאיזו ועדה? יש ועדת חקירה ממלכתית בחוק – תקדמו אותה. לא צריך להמציא ועדות. נכון, אנחנו נלחמים 15 חודשים וחצי להחזיר חטופים וחטופות, לא הצלחנו להחזיר את כולם. אנחנו יושבים על הגדר, המשפחות השכולות, כמו ילדים טובים ולא עושים שום דבר. לא נאבקנו על ועדת חקירה ממלכתית, לא התערבנו בעניין המלחמה – אמרו לנו "מלחמה עצימה", נתנו למלחמה להתנהל, ישבנו. המלחמה מסתיימת, את החטופים מחזירים, ואני מקווה שיחזירו את כולם. פה הזמן שלנו לקבל את קדמת הבמה ולדרוש ועדת חקירה ממלכתית. << דובר >> מירב בן רובי: << דובר >> חיכינו בסבלנות. << דובר >> יורם יהודאי: << דובר >> ואני לא שומע – אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדעת מה דעתך האישית, אפשר לדעת? אדוני היושב ראש? מה דעתך האישית? לא מה מועצת גדולי התורה מחליטים, מה דעתך האישית בעניין? אנחנו צריכים ועדת חקירה ממלכתית, פוליטית או אחרת? סליחה, אני ממתין לתשובה. << דובר >> ליעד ברעם: << דובר >> שתיקה כהודאה. << דובר >> יורם יהודאי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, אתה בן אדם עם מצפון, עם לב, עם שכל, מלומד, אני שואל אותך, מה דעתך האישית? חברים אחרים שלך פה, נתנו לנו את התשובה. חברי כנסת אחרים נתנו לנו תשובה, נכון הם אמרו בסוף: בכפוף להחלטת חכמי גדולי התורה, אבל את דעתם האישית הם נתנו לנו. << דובר >> ענת בן עמי: << דובר >> מילא פיו מים, שותק. << דובר >> יורם יהודאי: << דובר >> אוי לנו אם אנחנו נגדל את הדורות הבאים כשאלה המנהיגים, אוי לנו. << דובר >> ענת בן עמי: << דובר >> אוי ואבוי, למה אתה שותק? תדבר כבר. << דובר >> יורם יהודאי: << דובר >> תענה לו, אל תענה לי, הנה אני מסתיר את הפנים, תענה לו. << דובר >> ענת בן עמי: << דובר >> תענה גם לה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן? לא? << דובר >> ענת בן עמי: << דובר >> תענה לה, תענה לאחיות שלה, תענה לכל המשפחה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נשב בסבלנות ונמתין לתשובה. << דובר >> ענת בן עמי: << דובר >> יש לנו זמן, אנחנו פה עד שתיים. << דובר >> יורם יהודאי: << דובר >> כנראה שהיא לא תגיע. << דובר >> ליעד ברעם: << דובר >> יורם, היא תגיע – כך או אחרת, היא תגיע, בין אם הוא ייתן אותה. << דובר >> ענת בן עמי: << דובר >> ועדה קום תקום. << דובר >> יורם יהודאי: << דובר >> ועדה תהיה, ועדה ממלכתית תהיה, ואוי להם, באמת. << דובר >> ענת בן עמי: << דובר >> קום תקום. << דובר >> ליעד ברעם: << דובר >> אני לא יודע מי כל שאר המכובדים שיושבים פה, חברי כנסת, אנשי ועדות – קולכם גם צריך להישמע, גם בעניין הזה, גם אם התכנסתם לשם מטרה אחרת. זו גם המדינה שלכם, גם הילדים שלכם, גם הדורות הבאים שלכם, של כולנו, והשתיקה הרועמת שיש פה, בעיניי היא מביכה. לא רק אנחנו צריכים לצעוק, אנחנו צריכים לצעוק את צעקת האבל ושברון הלב שלנו. אנחנו צועקים את צעקת העתיד של המשפחות שלנו, של הבנות שלנו, של ההורים שלי, של אבא שלי שהוא גיבור, כי הוא חצה את גיל 80 והוא הגיע לפה כבר פעמיים והוא חוזר הביתה מפורק ואני צריך לבוא לטפל בו, לשמור עליו, לשמוע אותו, לחבק אותו. והשתיקה הרועמת שיש פה, של כולם כמעט, חוץ מחברי המשפחות השכולות וחברת הכנסת לזימי, אני חושב שהיא מביכה. << אורח >> נעמה צדקיהו: << אורח >> מכבדים אתכם מאוד. << דובר >> ליעד ברעם: << דובר >> תשמיעי את קולך ואת דעתך, אני לא יודע מי כבודך. << אורח >> נעמה צדקיהו: << אורח >> אתם העיקר ואנחנו הטפל. אני מסעדנית, באתי בעניין חוק טיפים, וזה שולי כרגע בעיניי. << דובר >> ליעד ברעם: << דובר >> יש לך הזדמנות להשמיע את דעתך בעניין אחר, שלא לשמו התכנסת פה. << אורח >> נעמה צדקיהו: << אורח >> אנחנו באמת עפר לרגליכם, הלוואי ויכולנו לעשות משהו הכי קטן כדי להקל עליכם, הלוואי. << דובר >> ליעד ברעם: << דובר >> תגידי את דעתך, את מוזמנת להגיד את דעתך, האם את בעד הקמת ועדת חקירה ממלכתית. << אורח >> נעמה צדקיהו: << אורח >> אני אומרת, אנחנו באמת אתכם. אני ברמה האישית אתכם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה לא מאבק של המשפחות, זה מאבק של כל עם ישראל. זה לא מאבק של המשפחות, אל תשאירו את המשפחות לבד. << אורח >> תומר מור: << אורח >> חברים, דבר ראשון חשוב להגיד בהקשר שלנו, באמת קטונו. אני מייצג את המסעדנים. אני רוצה להגיד שאנחנו לא רק כארגון, גם כאנשים, האמפתיה שלנו לכל הסיטואציה היא מלאה. הכאב שלכם, הכאב שלנו. אנחנו מתפללים, אנחנו נושאים אתנו בכל נקודת זמן את המשאלה ואת השאיפה להחזרת החטופים, שהפצועים יחלימו במהרה ושהמלחמה הזאת תיגמר. זה לא הפורום שאנחנו יודעים לנהל. אנחנו תומכים בכם בכל פורום אפשרי אחר בהקשר הזה. זה הפורום של הרב גפני, ומתוך הוועדה הזאת הדברים שצריכים לצאת מכאן הם דברים אחרים, אבל תמיכתנו והזדהותנו אתכם באופן מלא, שתדעו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תומר, הוא רוצה לשמוע, אם אתה בעד ועדת חקירה ממלכתית. תומר, הוא רוצה לשמוע. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> אני יכול לשאול שאלה? מה ההבדל בין ועדה ממלכתית? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> די, באמת אילן. << דובר_המשך >> אילן זגדון: << דובר_המשך >> אני רוצה להבין. << דובר >> ליעד ברעם: << דובר >> זה מה שקבוע בחוקי מדינת ישראל. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> אבל אם זו ועדה שכל המדינה מסכימה איתה? אני רוצה להבין. אני בור, אני לא מבין. << דובר >> קרן טוויג: << דובר >> אי אפשר לשנות את החוק, אחרי שקרה האסון. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> פורר ורביבו הלכו? << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> אני רוצה להבין, תסביר לי. << דובר >> ליעד ברעם: << דובר >> תקרא את חוק ועדת חקירה ממלכתית, אין לי מה להסביר. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה לומר לך - - - << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני נועל את הישיבה, אני רואה שהם הולכים. אני באתי לפה בגללם. << דובר >> קרן טוויג: << דובר >> אי אפשר לשנות את החוק, אחרי שכבר קרה האסון. השבעה באוקטובר כבר קרה. רוצים לשנות את החוק? תעשו את זה לפני האסון, לא אחרי האסון, שעכשיו אתם תחליטו איזו ועדה תקום. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה רבה, הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:52. << סיום >>