פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



22
הוועדה לביטחון לאומי
12/09/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 253
מישיבת הוועדה לביטחון לאומי
יום חמישי, ט' באלול התשפ"ד (12 בספטמבר 2024), שעה 9:00



סדר היום:
 << נושא >> עצימת עיניים של משרדי הממשלה במענה לחדירת שב"חים << נושא >>   


נכחו:
חברי הוועדה: 
צביקה פוגל – היו"ר
חמד עמאר


מוזמנים: 
	נצ"מ אלון כלפון
	–
	ראש תחום מבצעים, המזכירות הביטחונית, המשרד לביטחון לאומי

	יאיר מתוק
	–
	עוזר משפטי ליועמ"ש, המשרד לביטחון לאומי

	סנ"צ משה מועלם
	–
	ראש ענף חקירות, מג"ב, המשרד לביטחון לאומי

	רפ"ק רבקה יעקב
	–
	ראשת תחום תוכניות לאיומי ייחוס, המשרד לביטחון לאומי

	רפ"ק ירון קנטר
	–
	קצין מדור הנחיה וחקיקה, המשרד לביטחון לאומי

	רפ"ק שרון כהן
	–
	ראשת חוליית תורה והנחיה, המשרד לביטחון לאומי

	אבישי לוין
	–
	מנהל תחום רגולציה, רישוי עסקים, משרד הפנים

	רוני הרשקוביץ
	–
	מרכז המחקר והמידע של הכנסת

	סרג' קורישא
	–
	ראש מועצת כפר שמריהו, יו"ר ועדת ביטחון וחירום, מרכז השלטון המקומי

	מורדי בן שמעון
	–
	קב"ט עיריית חריש

	שמוליק כהן
	–
	קב"ט עיריית מודיעין

	חנן פרץ
	–
	מנהל אגף סל"ע תל-אביב

	מתן בן דוד
	–
	קב"ט מועצה אזורית עמק חפר

	אלון ביטון
	–
	ראש תחום ביטחון, מרכז השלטון האזורי

	יואב סבן
	–
	מנב"ט מועצת דרום השרון, מרכז השלטון האזורי

	מנחם גרינברג
	–
	קב"ט מועצה אזורית מנשה, מרכז השלטון האזורי

	יעקב סוקול
	–
	אח שכול

	צורית פניגשטיין
	–
	אם שכולה





מנהל הוועדה:
רון רומן

רישום פרלמנטרי:
הדר אביב


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



 << נושא >> עצימת עיניים של משרדי הממשלה במענה לחדירת שב"חים << נושא >>   


 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

בוקר טוב. התכנסנו כאן לקיים דיון על תופעת חדירת השב"חים, והרעיון המרכזי הוא לנסות לראות איך אנחנו מתמודדים עם התופעה הזאת כשבעצם אנחנו עוצמים עיניים.

אנחנו ביום ה-342 למלחמה הרב-זירתית הזאת, ובכל יום מחדש אנחנו כואבים את האירועים וכואבים את התמשכותה של המלחמה, את העובדה שאנחנו עדיין עם 101 חטופים שיושבים שם ואנחנו לא החזרנו אותם.

אתמול התרסק מסוק והיו לנו שני הרוגים. אני מציין את זה כי מסתבר שאף אחד מאיתנו לא מצליח לברוח מהאבל ומהאירועים. אחד ההרוגים אתמול, דניאל אלוש, הוא קרוב משפחה שלי. לסבא שלו יש אחות, ולאחות הזאת מת נכד בתחילת המלחמה – משפחת סרגוסטי משדה בוקר. אח ואחות שאיבדו, כל אחד מהם, נכד. מטורף. אז כן, האבל הזה, בסופו של דבר, כנראה נוגע בכל אחד מאיתנו, וכדאי שנזכור את זה.

ובחזרה לעניינו, תופעת השב"חים. לעצום עיניים או לטמון את הראש בחול, אני רוצה לומר לכל משרדי הממשלה שלצערי הרב, רובם אינם כאן, לא יעלים את תופעת השב"חים. המלחמה הרב-זירתית הזאת שאנחנו נמצאים בעיצומה, מחייבת אותנו להיות חשדנים לגבי כל מי שהוא זר, שאנחנו לא מכירים ושמסתובב ברחובותינו. ולא פחות מכך, מחייב אותנו להפסיק לקחת סיכונים בהיבט ההומניטרי. אנחנו כל-כך אוהבים את המילה הזאת, להיות הומניים, להיות ערכיים.

אני רוצה להזכיר לכולנו שלהיות הומני ולהיות ערכי לא אומר שאנחנו צריכים להכניס רוצחים שיסתובבו לנו ברחובות ויפגעו בנו. הזכות שלנו לחיות גדולה יותר מהזכות שלהם ליהנות מעבודה. את זה אני מקווה שכולם זוכרים.

תופעת השב"חים היא לא תופעה, היא מגפה, וכדאי שכך נגדיר אותה, כי אם לא נגדיר אותה ככזאת, לא נצליח להילחם בה. אני מניח שהמשרד לביטחון לאומי בכלל ומשטרת ישראל בפרט יכולים להציג בכל רגע נתון עד כמה העבודה שהם עושים מדהימה, במיוחד בעת האחרונה, עם תפיסה של שב"חים בכל מקום ברחבי ישראל. אבל זה בדיוק העניין, אנחנו נוגעים בתוצאה במקום לגעת במחולל של האירוע, ואיך אנחנו עוצרים את התופעה הזאת כדי שלא נצטרך לרוץ ולחפש אותם.

אז בדיוק בשביל זה התכנסנו. מטרת הדיון היא לגבש המלצות למשרדי הממשלה, איך למנוע את המגפה, מה צריך לעשות כדי שלא נצטרך להגיע למצב שבו אנחנו רודפים אחרי שב"חים ברחבי כל מדינת ישראל; מקרית שמונה, שם הם נעצרים כמעט בכל יום, ועד הנגב. אתמול היינו באילת והבנו שאפילו לשם מגיעה התופעה או המגפה הזאת שנקראת שב"חים.

אני איאלץ לעשות הפסקה של עשר דקות או רבע שעה במהלך הדיון, וללכת לוועדת הכנסת לדיון שמתקיים שם. ובכל מקרה, אנחנו נסיים את הדיון עד 10:50 כי ב-11:00 מתחילה ישיבת מליאה.

יש פה נציגים של משפחות החטופים או משפחות שכולות? מישהו רוצה לדבר?

 << דובר >> יעקב סוקול: << דובר >>   

בוקר טוב לכולם. קוראים לי יעקב סוקול. אח שלי, ישראל, נהרג בעזה לפני כחצי שנה, ביחד עם עוד 20 מהחברים שלו. 21 חיילים גיבורים שנהרגו באותו אירוע, כאשר הבניין שהם הכינו לפיצוץ קרס כתוצאה מפגיעה של אר. פי. ג'י.

כשישראל יצא מהבית באותו יום של שמיני עצרת, 7 באוקטובר, וכמו כל-כך הרבה גיבורים אחרים, עוד הרבה לפני שהיה בכלל צו גיוס בדרך אליו, הוא יצא עם מטרה מאוד-מאוד ברורה. המטרה הייתה להילחם ברוע, המטרה הייתה להשמיד את הרוע, המטרה הייתה שהטוב ינצח ויגדל בעולם הזה על חשבון הרוע.

דיברנו איתו גם הרבה אחר-כך. לא היו לו שאלות לגבי זה. הוא לא התכוון לוותר על זה, והיה ברור לו שזה מה שהוא הולך לעשות. אחרי שהמלחמה גלשה למה שהיה אמור להיות שנת לימודים, והתחילו דיבורים על לחזור ללימודים באוניברסיטה, הוא אמר שאין שום סיכוי וברור שהוא מוותר על השנה הזאת, והוא נלחם עד הסוף. הוא כתב לאחד החברים שלו, אין לי פרצוף לחזור הביתה כל עוד בעזה יש מי שחוגג.

זו המשימה שלו וזו המשימה שאנחנו צריכים להמשיך, כי הוא לא הספיק ולא הצליח לסיים אותה, והמהות של החיים היא להמשיך. בחיים שלנו כבני-אדם ומה שמבדיל אותנו מבעלי-חיים, זה המשכיות, המשכיות של הרעיונות והמשכיות של המשימות. מה שבן-אדם אחד לא הספיק, הממשיכים שלו יכולים לסיים. ככה אנחנו בעצם מנציחים בצורה אמיתית את האנשים, וככה החיים של אנשים הם לא קיום בעלמא, אלא חיים של מימוש ושל הגברת הטוב בעולם.

לצורך זה, אין שום ספק שאסור לעצור באמצע, כי אם נעצור באמצע המלחמה בעזה, אז הגלגל פשוט יתגלגל לאט-לאט אחורה. וכל הגיבורים שנלחמו ואלה שנהרגו – גם מי שלא נהרג שילם מחיר מאוד-מאוד גדול, והמחיר שמדינת ישראל ועם ישראל שילמו במלחמה הזאת הוא מאוד-מאוד גדול, גם בדם וגם בכל משאב אחר שאפשר לחשוב עליו. כדי שזה לא יהיה לשווא, אנחנו חייבים לסיים את העבודה, כי בכל מצב אחר אנחנו יודעים שלאט-לאט, בסופו של דבר, הגלגל יתגלגל אחורה והמצב יחזור לקדמותו.

אנחנו חייבים לשנות את המציאות מן השורש. הקונספציה והגישות של הפיקוד הצבאי והמדיני שהיו לפני תחילת המלחמה הזאת, חייבים לסור מן העולם הזה.

היום נסעתי מהישוב שאני גר בו, ואני רואה שבונים גדרות חדשות מסביב לכביש. את הגדרות הקודמות כבר מזמן הערבים פירקו, כנראה בשביל המתכות שיש בהן, אז עושים גדר חדשה וגבוהה יותר. זה כל-כך מנותק ממה שראינו בשנה הזאת, וזה פשוט מדהים. במקום לשנות את המציאות, אנחנו חוזרים לאותם דפוסי פעולה, וזה פשוט הזוי כי בצורה כזאת לא נוכל לפתור את הבעיה.

צריך לשנות את הגישה ולשנות את המציאות מן השורש. צריך לא להגן מפני האיום, אלא צריך להסיר את האיום. זה נכון לגבי עזה, זה נכון לגבי יהודה ושומרון, וזה נכון לא פחות לגבי הצפון, איפה שמאות אלפי אנשים כבר שנה נמצאים מחוץ לבית שלהם, ושום דבר שאינו מלחמה ושינוי אמיתי של המציאות בצפון לא יביא לשינוי אמיתי של המציאות הזאת, ולא יאפשר החזרה שלהם בצורה אמיתית ובטוחה הביתה.

הביתה זה הארץ שלנו. אנחנו לא צריכים לברוח פה מאף אחד, לא צריכים להתחמק מאף אחד, ולא צריכים להתגנב כמו גנבים בלילה. זה הבית שלנו, ואנחנו צריכים לחיות פה בגאווה, בגאון, ובלי שום אויב שמאיים עלינו במרחק יריקה מאיזשהו גבול חסר משמעות הגנתית. תודה לכולם.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

תודה רבה לך על הדברים החשובים והאמיצים האלה. אני גם מעריך שאני יודע מאיפה זה בא. תודה. צורית, בבקשה.

 << דובר >> צורית פניגשטיין: << דובר >>   

תודה רבה. יצא לי כבר לדבר, אז אתה כבר מכיר.

אני אימא של מעוז פניגשטיין שנפל ב-ז' בטבת בג'באליה ברצועת עזה, ולמרות שקראו לי "אוכלת מוות", אני באתי בשביל החיים. הבן שלי השאיר אחריו אישה ותינוקת, ועזב הכול. אני חושבת שבכל חברה מוסרית, האלטרואיזם הזה צריך להיספר, צריך להיות משמעותי עבור כל מי שיושב כאן, והבן שלי ושאר החיילים מאפשרים את קיומו.

אוטוטו, בעוד ימים ספורים, הבת שלו תהיה בת שנה. היא לא תפגוש אותו. הוא היה איש של חיים. לא סבל את הווסאח ואת כל זה. נאלצנו עכשיו לחיות עם צה"ל עד סוף ימינו. באמת איש של חיים, איש שכל-כך נהנה מכל הדברים הקטנים של החיים, ועזב את החלומות שלו ואת התינוקת ואת הכול בשביל החיים.

הבקשה שלי היא לא לאפשר לתבוסתנות הזאת להיכנס גם לבית הזה. כל הזמן צריך להתחשב בצרכים שהם לא הצרכים של החיוניות שלנו. אני לא מבקשת מלחמה בשביל הכוח. אני מבקשת, בבקשה, תעזרו לנו לשרוד פה, לחיות. אנחנו חפצי חיים, לא מוות. אף אחד לא רוצה לשלוח את הילד שלו למות. החיים שלי הם גיהינום, ועדיין אני מבקשת בשביל האחרים חיים, כי יש לי עוד ילדים, כי לכם יש ילדים, והדיון הזה הוא על זה בסוף. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

תודה, צורית. אני מכיר את האירוע של מעוז וגם את של סוקול. תודה שבאתם לפה. אנחנו נעשה חצי דקה הפסקה. נירגע ונחזור חזרה לדיון. תודה.

 << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 09:21 ונתחדשה בשעה 09:22.) << הפסקה >>   

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

אחרי הדברים החשובים האלה ששמענו, אנחנו חוזרים חזרה לדיון. ברשותכם, נשמע קצת את האנשים שיש להם מה להגיד בעניין הזה של שב"חים. ראשון הדוברים יהיה ממרכז השלטון המקומי, ראש מועצת כפר שמריהו. סרג' לא בזום. אלון ביטון ממרכז המועצות האזוריות, אתה איתנו?

 << דובר >> אלון ביטון: << דובר >>   

כן, אדוני. אני איתכם.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

שלום, אלון. בוקר אור.

 << דובר_המשך >> אלון ביטון: << דובר_המשך >>   

שלום. אני מתנצל שזה בזום. כמובן שהייתי משתתף בדיון החשוב הזה פרונטלית.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

כן, אני לא רגיל לראות אותך בזום, אבל נסבול בשקט.

 << דובר_המשך >> אלון ביטון: << דובר_המשך >>   

אני באמת מתנצל.

אדוני, אני רוצה להגיד לך יישר כוח. עוד פעם אתה נוגע בליבה של הליבה של הבעיות שכולם בורחים מהן כאילו זה נושא שבלתי ניתן לפתרון, ואני מודה לך באופן אישי על הדאגה שאתה מגלה בנגיעה שלך בנושאים הטעונים האלה.

אין ספק שאנחנו צריכים מדיניות ממשלתית בסיפור הזה, של כל משרדי הממשלה, של משרד החקלאות, משרד הכלכלה, בטח של משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון והמשרד לביטחון לאומי יגידו את דברם בקול רם מה הם רוצים לעשות, כי ברגע שהם לא אומרים את דברם, אז אנחנו והאנשים שלנו בשטח מתמודדים עם זה יום-יום, שעה-שעה, בתור מתנדבי מג"ב שרודפים אחרי השב"חים שכבר בתוך שטחנו, בתור חברי כיתות כוננות ובתור כאלה שסתם גונבים להם דברים, במקרה הטוב.

צריך להבין באופן ברור – מי שחודר על-מנת לעבוד, ואמרת בראשית דבריך ואני מסכים עם כל מילה, יש המונים כאלה, גם היום, גם עכשיו, אז הוא כבר פה. הוא יכול להחליט אם הוא בא רק לגנוב, או אם הוא בא לפגע, או אם הוא בא כתשתית לאסוף מל"ם, כמו שראינו כל-כך טוב. וזה כבר לא בידיים שלנו. המצב הזה הוא בלתי נסבל, ולכן המדיניות הממשלתית היא אקוטית וקריטית.

הרכיב השני שחייבים לבנות ולקחת ביתר שאת זה מרכיבי הביטחון, ויותר מזה אפילו, כי ראינו מה קורה למרכיבי ביטחון וכולנו למדנו בבה"ד 1 שקו המגע לעולם ייפרץ, שאפשר לעשות גדרות אבל הן ייפרצו, אפשר לשים מצלמות אבל זה יעזור לא בצורה הרמטית. אבל סמכויות – הרי המשטרה לא יכולה להיות בכל מקום ובכל זמן כל הזמן, ולכן יש מערך ביטחון שלם שגדל וגדל ביתר שאת מאז ה-7 באוקטובר, וזה כל מה שקשור לביטחון של הגוף שאני מייצג, העמותות האזוריות, וזה בטח גם בעיריות. 

זה מתקשר לכל מה שאנחנו מדברים כל הזמן ושאתה מוביל – השיטור המועצתי המשולב וכל הדברים האלה, כדי לייצר בשטח מענה בזמן אמת. אי אפשר לתת לאזרחים לעשות הכול לבד, וצריך לבנות איזושהי מערכת שתדע להגיד בזמן אמת. הבסיס של כל זה הן הסמכויות - - -, לא כפלנגות ולא כשום דבר. מי שיש לו תפקיד רשמי מהמדינה או מהשלטון האזורי או המקומי, או ממשרד הפנים, חייב לקבל את הסמכות גם כדי לטפל בתופעות האלה, כמו שמטפלים בכל תופעה אחרת בחיים הציבוריים אצלנו.

יש פה לא מעט קב"טים של מרכז השלטון האזורי, של המועצות האזוריות, שמתמודדים עם זה ביתר שאת כל הזמן. אני אשמח אם בהמשך תוכל לתת להם את זכות הדיבור, ואני מודה לך על הדיון.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

אני אתן להם, בהחלט. חשוב לי לשמוע אותם וחשוב לי לשמוע שיבואו כמוך ויציעו גם פתרונות, לא רק יציגו את הבעיה. אז תודה, אלון, על הגישה החיובית הזאת. נעבור לקב"ט עיריית חריש. מורדי בן שמעון איתנו בזום? בוקר אור, מורדי.

 << דובר >> מורדי בן שמעון: << דובר >>   

בוקר טוב. השתתפתי בעבר בדיון הכנסת עם חה"כ יולי אדלשטיין, ודיברתי על אותם נושאים, אבל בפועל אני לא יודע להגיד אם השתנה משהו, כי יש פה תהליכים שצריכים להיות מובנים ומטופלים מהשורש לפחות בהקשר של חריש כישוב על קו התפר.

נכון להיום חריש נמצאת בסביבות קילומטר וחצי מקו התפר. היישוב לא מגודר. יש ישוב פלסטיני שנמצא מערבית לגדר ההפרדה ומזרחית לחריש, וכל מי שרוצה להיכנס לחריש יכול להיכנס באין מפריע וללא מחסום. בחריש יש נקודת משטרה, לא תחנה, והיא מונה 12 שוטרים מקצה לקצה. ובפועל, אנחנו כרשות, מעמידים את מערך האבטחה שלנו שכולל אבטחת מוסדות חינוך, שני סיורים, מוקד פעיל 24/7 של מצלמות וכל הדברים, וכולל כיתת כוננות שהוקמה על-ידי המשרד לביטחון לאומי בשנה האחרונה.

אבל כל זה לא מספיק מהסיבה הפשוטה שאם שב"ח רוצה לעשות פיגוע, הוא לא צריך להתאמץ. אם בעבר היו מדברים על מנהרות ודברים מהסוג הזה – אין צורך, הוא יכול לבוא באין מפריע על כביש, על אם הדרך, יש לנו כביש שחוצה את חריש, כביש בין-עירוני 611, אפשר להיכנס והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.

לנו כגורמי ביטחון עירוניים אין סמכות תשאול או בקשת הזדהות, ואין לי יכולת לדעת מי שב"ח ומי לא שב"ח. אני נתון לנוכחות סיור משטרתי שיגיע לאזור, כאשר בחריש אמור להיות סיור משטרתי אחד. בפועל, אם יש אירועים בוואדי ערה, הוא מופנה לשם, וכך אני נשאר בלי אף אחד.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

מורדי, כמה שב"חים מסתובבים היום ברחבי חריש להערכתך?

 << דובר_המשך >> מורדי בן שמעון: << דובר_המשך >>   

בחודשיים האחרונים היו הרבה היערכויות לקראת שנת הלימודים והרבה תהליכי בינוי בבתי-ספר. אני לא יודע להגיד בזמן נתון כמה יש, אבל ישנם. עשינו הרבה פעמים בדיקות במוסדות חינוך - - -

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

אני שואל את זה כי אתה מכיר את מצוקת כוח-האדם לעבודה אצל בעלי עסקים ואצל הקבלנים למיניהם, ולכן אני מניח שזה פיתיון או מפתה מאוד לבוא לעבוד שם.

 << דובר_המשך >> מורדי בן שמעון: << דובר_המשך >>   

נכון, וצריך לזכור, כל עובד פלסטיני או שב"ח, גם אם הוא קיים בחריש, הוא ישן בחריש באתרי הבנייה או שבלילה הולך לברטעה. אף אחד לא יפריע לו לעשות את הפעולה הזאת.

היו לנו לא מעט פעולות שעשינו לאיתור שב"חים. אם זה בלילה, אז אתה רואה אותם נעלמים. תפסנו אותם באתרי בנייה, אבל אין לי הרבה מה לעשות איתם, כי גם אם תפסתי אותם ונניח שהמשטרה לא הגיעה, מה אני עושה איתו? בהרבה מקרים אנחנו מסיעים אותם למחסום הקרוב ומשאירים אותם שם. אני לא יכול לעצור אותו. אין לי שום דבר, גם אין לי סמכות תשאול. כך שבפועל אני עושה משהו שאסור לי.

אנחנו מבקשים שתרחיבו לנו את הסמכויות – סמכות תשאול, סמכות הזדהות, שתהיה לי בכלל יכולת לדעת אם האדם שאני רוצה לתשאל הוא שב"ח או לא שב"ח.

דרך אגב, חריש היא תחת שליטה ביטחונית של משטרת ישראל ולא של הצבא. בעבר ביקשתי כן לשייך אותה לצבא, כדי שדרך זה נוכל לקבל יותר מרכיבי ביטחון, יותר סמכויות ואופן הטיפול בשב"ח יהיה שונה. זה חלק בלתי נפרד. יותר מזה, גם אם יש אירוע ויש חדירת שב"חים כמו שהיה, אני מקבל את הדיווח דרך הרבש"ץ מיישוב שסמוך אליי 200 מטר בקו אווירי. הוא תחת שליטה ביטחונית של הצבא. אני, 200 מטר או אפילו פחות מקו הבתים האחרון שלי, בשליטה ביטחונית של משטרת ישראל. אין בינינו שום דבר, שנינו נמצאים על אותו תא שטח, ובפועל הדיווח הוא שונה. זאת אומרת, אני מתקשר למשטרה לוודא איתם שהייתה כניסת שב"חים, המשטרה אומרת לי, אני בודקת. בקיצור, יש פה חוסר אחדות הפיקוד, וכשיש חוסר אחדות הפיקוד, יש דיליי במענה בשטח. את זה צריך לפתור.

לדעתי האישית, כל קו היישובים שממזרח לכביש 6 ועד גדר ההפרדה צריכים להיות מוגדרים על-ידי פקמ"ז, כמובן, בהתאם לתא השטח הטופוגרפי, ואז אנחנו מקבלים את ההנחיות ואת ההתרעות, פועלים בשטח תחת גוף אחד, ואפילו יותור מתואמים. נכון להיום, אני יודע להגיד שיש לי לא מעט רצונות של תושבים ביישוב להשבית את מערכות החינוך בגלל תחושת ביטחון והרגשה שהם לא מטופלים תקופה ארוכה מאוד.

אגב, על כביש 611, ממחסום ריחן, ברטעה לכיוון חריש, נמצאים שני בתי-ספר, ואנחנו עושים כל מאמץ כדי לייצר שם כל הזמן נוכחות. אבל דווקא במקום הזה צריך שיהיה מחסום שעוצר, בודק, מתשאל, בדיוק כמו שאנחנו מכירים במחסומים על כביש 443, ביציאה או בכניסה לירושלים, באזור מודיעין ובמחסום לכיוון מעלה אדומים. בסוף נהפוך להיות ישוב מהישובים האלה. אין ברירה.

חריש קיימת כישוב שמתפתח לעיר פחות מעשר שנים. אנחנו מונים היום 43,000 תושבים, אנחנו מתעתדים להיות 100,000 תושבים, והמענה הזה חייב להיות מידי. זאת אומרת, אם נחכה למשהו שיתפתח ואז נקבל החלטות, אז זה יהיה מאוחר מדי. ההסדרה בנושא הזה חייבת להתבצע עכשיו. פניתי במסמך בנושא הזה לכל משרדי הממשלה הרלוונטיים, כולל גורמים צה"ליים ומשטרתיים. נכון להיום אנחנו נתקעים בתשובות של זה החוק, זו ההסדרה, אין הרבה מה לעשות. אני חושב שבמקרה הזה יפה שעה אחת קודם, וחשוב שיינתן לזה טיפול מידי וממשי. זה הכול. תודה.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

תודה לך, מורדי, על הדברים החשובים האלה. נעבור ונשמע בזום את יואב סבן, מנהל הביטחון של מועצת דרום השרון.

 << דובר >> יואב סבן: << דובר >>   

בוקר טוב. אני רוצה לדבר ברמה רוחבית על מה שקורה בקו התפר.

אנחנו מזהים תופעה של חדירת שב"חים בגדר החדשה ובכמויות, בגדר המוקמת במקומות שבהם היא כבר סגורה. אנחנו קוראים לזה 'פרש טורקי שחור', למקומות שמערך התצפיות של הצבא לא מזהה. ובעצם מגיע גשש לסיור בוקר, מזהים פתחים שנחתכו בלילה על-ידי מכשירי חיתוך כבדים מאוד, ורק בשבוע האחרון היו לנו חמישה פתחים כאלה בגזרה של מתן-חבלה, ממש צמוד לישוב.

אני יודע שאמורים להיות מרכיבי אלקטרוניקה על הגדר החדשה, אבל כרגע הם למדו את השיטה. אני לא מדבר בכלל על הטיפוסים עם החבלים, כמו שכולנו רואים בסרטונים, ושלצערי אנחנו לא מצליחים לזהות אותם. אני מדבר בכלל על חיתוך הגדר החדשה שהיא עדיין לא - - -

יש נושא נוסף שאני רוצה לדבר עליו. לדעתי, ברמה ממשלתית, אנחנו חייבים להגיע להחמרת הענישה למעסיקים, כולל פרסום, לא שמי, כמובן, אבל פרסומים שאנשים נענשים ומקבלים כלא או קנסות כבדים מאוד, בטלוויזיה ובמדיה, וזה אולי יוריד קצת את הרמה של המעסיקים.

אני הייתי כן נכנס לנושא של המסיעים. המסיעים יודעים שבמקרה הטוב אולי לוקחים לו את האוטו לכמה ימים, אולי הנהג יעבוד, אם יש לו נהג, המעסיק שלו יגיד לא ידעתי. אני הייתי מלאים בכל דרך. יש לנו מספיק דרכים חוקיות במדינת ישראל לעצירת הרכבים האלו, לפחות לחודש, חודשיים או שלושה חודשים, כך שגם אם יש לי 10 טרנזיטים כאלה ואני בעל הבית, והוא אומר, לא, זה הנהג שלי, לא ידעתי – לעצור את הרכבים האלה לתקופה מאוד-מאוד ארוכה, וזה יכאב בכיס. לתת את זה במדיה, ולדעתי, זה ייתן את האפקט שלו.

אני רוצה לדבר על חוסר שת"פ בין צה"ל לבין מג"ב. אני יודע שצה"ל עושה את הכול, אני יודע שמג"ב עושה את הכול, אבל אין קשר ביניהם. אין קשר בין הקו האדום שבאחריות הצבא, לבין הקו הכחול שבאחריות מג"ב. יש מקומות ידועים שבהם יש חדירת שב"חים, יכול להיות גם מחבלים, ואין קשר שיהיה מארב נגדי, שתצפית צבאית אולי תזהה וישכב שם מארב צה"לי. אנחנו לא מזהים את זה בגזרה.

אני בקשר עם קב"טים בהרבה מאוד מועצות אזוריות. זה קורה בכל קו התפר. העלינו את זה גם בדיון שהיה איתך עם אפי ומג"ב. אני מבין ויודע שהם עושים את העבודה, אבל חייב להיות קשר אמיץ וחזק, ואני אגיד את המילה שלא יאהבו – ללא אגו, בין משטרה כחולה, מג"ב וצה"ל. ברגע שנעשה את הקשר הזה ושיחה פנים מול פנים, והקמת מארבים משותפת כל אחד בגבול אחריותו, אנחנו נצמצם את התופעה הזאת.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

תנחש מי לא הגיע לדיון.

 << דובר_המשך >> יואב סבן: << דובר_המשך >>   

אני מנחש טוב כי ראיתי במצלמת זום.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

תודה.

 << דובר_המשך >> יואב סבן: << דובר_המשך >>   

אני חושב שצריך לחזק את קו התפר במרכיבי ביטחון אלקטרוניים, בנוסף לפיזיים שמקימים היום על-ידי היחידה להתיישבות ופיקוד העורף. וזה לא משנה אצל מי, אם זה אצל מורדי או אצלי או כל מי שבקו התפר. אבל קיים איזשהו מאבק תקציבי מי מממן את האלקטרוניקה, כי בהחלטת ממשלה האלקטרוניקה היא כרגע ליישובי ליבה קדמית, וזה באיו"ש. כל מי שהוא ליבה או ליבה פלוס בקו התפר, הפינג-פונג עובר בין פיקוד מרכז לבין פיקוד העורף לבין היחידה להתיישבות שאומרת, אני אבצע, רק תיתנו לי תקציב.

ממה שאני מבין ומכיר, מדברים שם על 300–350 מיליון שקל לכל קו התפר. זה המון כסף, וצריכה לקבל החלטה. המרכיבים האלקטרוניים, המכ"מים שישימו בגזרות שניתן, מצלמות אנליטיקה שישימו בגזרות שניתן, יכולים לתת לנו סיוע כדי שלא ייכנסו מפגעים ליישובים. ואני מדבר על כל קו התפר, ולא רק על דרום השרון.

נושא נוסף שדיברו עליו הוא נושא הסמכויות. מרבית הקב"טים הם קצינים בצבא, משטרה, שב"כ, מוסד וכו', ואנחנו מבקשים, תנו לנו את האפשרות לעבור את המבחן, לעבור מה שצריך, תנו לנו את הסמכויות על-מנת שכשיש אירוע נוכל להציג את עצמנו, ולא להשתמש במערכת כריזה, תעצור בצד, ועוברים על החוק, סליחה שאני אומר את זה. בשטח הרשות, לא בשטח אחר, עוברים על החוק ואומרים לבן-אדם, תעצור. הוא יכול להגיד לך, קפוץ. 

אנחנו לא נותנים שזה יקרה, אבל אנחנו צריכים את הסיוע שלכם כמשרד וכל קציני המשטרה שנמצאים פה. תנו לנו את הסמכויות, אנחנו נשתמש בהן בצורה מסודרת בשטח של הרשות. תעשו תעודת סמכויות רק לשטח של הרשות, וכל עוד בעל התפקיד הוא בתפקיד. על-מנת שיהיו לי סמכויות בגזרת המועצה, אני מתנדב במג"ב, יש לי תעודה של מג"ב. אבל זה פסיק.

נושא נוסף – סמכויות חוק השמירה. מרבית הישובים עברו מזמן לאבטחה שכירה. ברגע שהם עברו לאבטחה שכירה, אין למאבטחים סמכות. הוא עומד בשער בישוב תפר, מגיע אליו בן-אדם, הוא אומר לו, מי אתה, הוא לא מעניין אותו בכלל. אין לו שום סמכות לשאול מי אתה, לאן אתה הולך. שום דבר. בעצם אנחנו מעמידים מאבטחים עם אפס סמכות. יש להם תעודה, יש להם הכול, אבל יש להם אפס סמכות לתשאל ולתחקר מי שמגיע ב-5:00 בבוקר או ב-4:00 בבוקר לישובים. אנחנו רואים את זה ביישובי התפר וביישובי העומק אצלנו במועצה.

בעבר, בחוק השמירה, לאותו תושב של היישוב ששמר במשמרת, הייתה לו סמכות. ואם הוא חשד במשהו, הוא הזעיק או את הצבא, אם זה ישוב תפר, או את המשטרה, אם זה לא ישוב תפר. היום לשומרים האלה אין סמכות. ושוב, לדעתי, הסמכות צריכה להיות נקודתית לישוב. שר הפנים עשה עכשיו משהו מאוד יפה – פטור מהיתרי בנייה ברמה יישובית למרכיבי ביטחון, הוציא מסמך הוראת שעה לפני כשלושה שבועות או חודש, ממש ברמה יישובית, וכל ישוב שהוא על קו תפר יוכל לבנות ללא היתרי בנייה. זאת אומרת, הוא עזר לנו להוריד את הסינדול שקיים מול הוועדות המקומיות לתכנון.

לדעתי, אותו דבר אפשר לעשות עם מי שמפעיל את חוק השמירה וגובה היום כסף, לעשות ברמה של הישוב עצמו או המועצה או הרשות עצמה, שתהיה לאותו שומר סמכות לתשאל באותו ישוב. זהו. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

תודה לך, יואב, על הדברים החשובים האלה. אני שמח לשמוע אותך פעם נוספת. נעבור לשמוליק כהן ממרכז השלטון המקומי, קב"ט עיריית מודיעין, בבקשה.

 << דובר >> שמוליק כהן: << דובר >>   

בוקר טוב לך, אדוני, ולכל חברי הוועדה. דיברו חבריי למקצוע לפניי ונאמרו הדברים. אנחנו נמצאים בתחושות שכאילו הדברים לא נלמדו או לא נלמדים, בכל מה שקשור לתיאום בין צבא למשטרה למג"ב, בכל מה שקשור לפעילות על קו התפר וכל מה שקשור לאמצעים שנדרשים.

אני מוגדר ישוב סמול קו תפר. המרחק מקו הבתים הראשון של בית סירא לקו הבתים הראשון של מכבים הוא 200 מטר, ובינינו יש גדר. כולנו מדברים על אמצעים טכנולוגיים, גדר ואמצעים אחרים. בפועל, ראינו שזה לא תופס ולא עובד. זה הוכח בצורה חד-משמעית ב-7 באוקטובר. אני לא אומר שזה לא צריך להיות קיים, אבל זה לא תופס ולא עובד.

עוד דבר שמטריד אותי, שברגע ששמים גדר ושמים אמצעי טכנולוגי כזה או אחר, מי שאמור לקחת אחריות על הדברים פשוט מסיר אחריות. זהו, שמתי לך גדר, ומרגע זה אני כבר לא שם. שמתי גדר או שמתי מצלמה – זהו, זה כבר לא אחריות שלי. במקרה הטוב, שמים סיור כזה או אחר שתופס גיזרה של בערך 80 ק"מ, ואומרים לנו שיש סיור צבא על הגדר. זה נכון שצריך גדרות והכול, אבל צריך להבין שהאחריות לא מוסרת מאף אחד כששמים גדר, וכל אחד צריך לממש את האחריות שלו בתחומים שאנחנו מדברים עליהם.

אני מסכים חד-משמעית עם הנושא של סמכויות. בסוף בסוף, מי שייתן את המענה הראשוני ומי שצריך את זה ביום-יום כדי לצמצם, להרתיע ולמנוע, זה הרשויות שצריכות לקבל סמכויות, בין אם זה לסיירי הביטחון, לקב"טים או לגורמים אחרים שיוחלט עליהם, אבל חייבות להיות סמכויות, כי בסוף, עם כל הרצון הטוב, השמיכה אצל כל שאר הכוחות עדיין קצרה; בין אם זה משטרה, צבא, מג"ב ואחרים, והם לא תמיד יהיו בכל נקודה.

היחידים שנשארים במרחב העירוני בכל רגע נתון, זמינים ויודעים לתת מענה מהיר, הם כוחות הביטחון העירוניים. ולכן צריך לחשוב ולמצוא את הדרך כדי לתת להם את הסמכויות הנדרשות כדי שיוכלו למנוע את האירוע הבא. לתחושתי, ואני מקווה שאני טועה, הם למדו והם מבינים שזה יכול להצליח להם גם בגזרת איו"ש, וברגע שהם יקבלו פקודה או הוראה, אני מניח שאנחנו נראה אותם מתחילים לזלוג במספרים שלא נוכל להתמודד איתם, לא אנחנו, לא הצבא ולא אחרים.

ולכן, גדר זה טוב, ואמצעים אחרים זה טוב, אבל לדעתי, זה מסיר אחריות מהצבא ומגורמים אחרים שאומרים, שמנו לכם גדר, אנחנו מורידים כוחות ומצמצמים אותם באזור שלכם. ודבר שני, הסמכויות הן קריטיות כדי שנוכל לתפקד ולצמצם או למנוע אירועים. זה הכול. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

תודה לך, שמעון. למרות שחשבת שהדברים כבר נאמרו על-ידי כולם, הוספת לנו עוד כמה נקודות מבט. תודה רבה. סרג', בבקשה.

 << דובר >> סרג' קורישא: << דובר >>   

שלום לך, שלום לכולם. אני מתנצל על האיחור. הנושא הזה הוא קצת בעייתי אצלנו. אני עברתי עכשיו בנייה של בית-ספר חדש בכפר שמריהו, שהתחלנו ביולי 2023. ב-7 באוקטובר, טירוף מה שקרה פה מבחינת מוכנות התושבים או רצון התושבים והיכולת שלהם לעכל פועלים ערבים בישוב אחרי ה-7 באוקטובר. לא היו פה עובדים פלסטינים, היו רק ערבים ישראלים, והקרב שלי יחד עם משטרת ישראל היה להסביר לכל התושבים שהתנגדו, שאם אותו תושב מתקשר ל-100, השוטר שיגיע הוא שוטר ערבי ישראלי, הם אזרחים כמונו, הם חלק מהמדינה וחייבים לחיות.

אם אתם חושבים להכניס אלינו פלסטינים, זה הולך להיות אירוע קשה. זה אירוע שאני לא בטוח שהציבור יכול לעמוד בו. רמת ההיסטריה נמצאת עדיין, ואני לא רואה איך אנחנו בנויים אחרת. נמצא פה אלון מחטיבת - - - במשטרת ישראל.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

כן, הוא דיבר.

 << דובר_המשך >> סרג' קורישא: << דובר_המשך >>   

אני יודע. רק רציתי לוודא שאלון נמצא פה. אלון הוא אחד הסיבות למה אני לא מרגיש בטוח. נכון, אלון? זה היה בדיחה בינינו.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

לא, הוא לא פה. חשבתי שאתה מתכוון לאלון אחר.

 << דובר_המשך >> סרג' קורישא: << דובר_המשך >>   

לא משנה. סליחה. זו הבעיה ואין לנו כלים. אצלי מילא, אבל אני חושב שברשויות אחרות צמודות גדר יש בעיה, וצריך לראות איך אנחנו פותרים את זה. זה כל מה שיש לי להגיד לכם. תודה.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

תודה, סרג'. נקודת המבט של ראש רשות תמיד מכניסה אותנו לפרופורציות. תודה רבה על הדברים. נעבור ונשמע את מנחם גרינברג, קב"ט מועצה אזורית מנשה. שלום, מנחם. בוקר אור, ותודה שאתה איתנו.

 << דובר >> מנחם גרינברג: << דובר >>   

בוקר אור. תודה שאתם איתנו ותודה על הדיון. אני אפתח ואחזק את דבריו של אלון, אני מאוד שמח על הדיון ועל זה שאנחנו נוגעים בנקודות הליבה הכואבות. אין לנו בקרה ואין לנו שליטה על מי שמסתנן. אנחנו יודעים שהוא הסתנן, ואנחנו לא יודעים מה הוא עשה מעבר לזה.

אפשר לראות היום בידיעות אחרונות תמונה שצולמה במגל. לצערי, התמונה הזאת פורסמה. אני אומר לצערי, כי התמונה חושפת את האמצעים שיש לנו במגל ואנחנו ביקשנו לא לפרסם את התמונה. יחד עם זה, אפשר לראות באור יום שוהים בלתי-חוקיים שעוברים את הגדר בלי מפריע. עכשיו אנחנו יכולים להגיד שזה יומיומי. אני אראה לכם תמונות שאנחנו מחזיקים אותם – כיתת כוננות של מגל יוצאת החוצה מתוך היישוב ותופסת את השוהים הבלתי-חוקיים. מה עושים איתם אחר-כך, גם פה יש דיון.

אז אנחנו מבינים שהתופעה קיימת. אנחנו בדיונים גם עם הצבא וגם עם המשטרה, על-מנת לבטל ולצמצם כמה שאפשר את התופעה, ואנחנו רואים שזה לא קורה מסיבות כאלה ואחרות. לכן אלון הציע את מה שהוא הציע, ואמר, תנו לנו את הסמכויות לפעות בתוך המועצה. בעבר היה שיטור מועצתי, הייתה סמכות לכל אחד שעבד והיה במשמרת, כמו שוטר לכל דבר ועניין, וזה מה שאנחנו רוצים. זאת אומרת, אנחנו רוצים לסייע לגופי החירום וגופי הביטחון ביכולת לעמוד בתפקידים שלהם. אנחנו לא רוצים להחליף אותם, אנחנו רוצים לסייע להם ולאפשר את העבודה יחד איתנו. ברגע שתהיה לנו הסמכות, תהיה לנו חלוקה של אחריות וכדומה.

אנחנו מבינים שה-7 באוקטובר יצר אצל תושבים של המועצה פער מאוד גדול. אנחנו מבינים שתושבי המועצה אצלנו נמצאים בחרדה, והם חוששים פחות או יותר מאותם אירועים. אפשר להגיד שהם אולי יותר מדי או פחות מדי, אבל בפועל אנחנו רואים שרף החרדה של תושבי המועצה הוא בעלייה מתמדת. לדעתי, בצדק, כי עובדה שעדיין וכל יום יש לנו מסתננים שעוברים, יש לנו פיגועים שאנחנו רואים שקורים, וזה עניין של זמן עד שזה יקרה אצלנו.

יש לנו ישובים כמו ברטעה וחריש, כמו שאמר מורדי קודם. יש לנו את קציר שצופה על ברטעה במרחק של 200 מטר מישוב פלסטיני. איזה מרכיבי ביטחון הוא קיבל? האם הוא קיבל מרכיבי ביטחון כמו יהודה ושומרון? התשובה היא לא. האם יש לנו גוף שיודע באמת לתכלל את הדברים האלה ולהגיד כמה שוהים בלתי-חוקיים יש היום בברטעה? התשובה היא גם לא, כי בסוף האחריות על ברטעה מתחלקת בין הצבא לבין המשטרה. יש קו דמיוני – הוא לא באמת דמיוני כי יש קו בשטח, אבל מבחינת אותו בן-אדם זה קו דמיוני כי הוא לא באמת קיים בשטח.

אנחנו חווים אירועים של ירי, של אנשים שעוזבים את הבתים, לייזר שמגיע לתוך הבית, לתוך החדרים של הילדים בצורה שאמורה לאיים על אותם אנשים. אנחנו רואים קליעים שנוחתים בקציר, במצפה אילן, ואני מתאר לעצמי שגם בחריש. האירועים האלה יוצרים חרדות אצל התושבים עד כדי כך שהדרישות מאיתנו, לדוגמה, זה אוטובוס ממוגן שייסע מיישובי קו התפר ליישובי המועצה.

ולכן, על-מנת להחזיר את תחושת הביטחון לאותם ישובים ולאותם תושבים, אנחנו נשמח לקיים דיונים על מה משמעות הסמכויות שאותם נרצה לקבל, איך לייצר מנגנון של סינרגיה בין המועצה למשטרה ולצבא, איך לייצר מענה יחד עם מג"ב שעובדים בהלימה ויחד עם המועצה במקומות האלה, ולדעת לתעדף את המשימות שמבחינתנו הן משימות לאומיות.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

תודה רבה, מנחם, על הדברים החשובים האלה. אחרון חביב בזום, חנן פרץ מאגף סל"ע בעיריית תל-אביב. שלום, חנן, בוקר אור.

 << דובר >> חנן פרץ: << דובר >>   

שלום ובוקר טוב, אדוני היו"ר ולכל החברים. שמעתי את כולכם, ורוב החבר'ה שדיברו פה הם חברים שצמודים לאיום יותר מבתל-אביב, אבל אני רוצה להזכיר לחברי שמוליק שהזהיר שזה רק עניין של זמן שזה יקרה, אז זה קרה, התפוצץ פה מחבל עם 20 קילו, ואם הוא היה נכנס לבית-כנסת, אז היינו בסרט אחר וכנראה שגם לא היה הדיון הזה.

ברשותכם, אני אהיה פחות פוליטיקלי קורקט. יכול להיות שזה רק עניין של זמן שזה יקרה בתל-אביב, במרכז המטרופולין הכלכלי, אז אולי מישהו בצבא שם יתעורר ויבין שצריך לסגור את הגבולות כמו שצריך, כי נכון להיום בתל-אביב, יום-יום, שעה-שעה, אנחנו עוצרים שב"חים. אפרופו סמכויות, אנחנו עבריינים חד-משמעית. המשטרה שנמצאת פה תשמע אותי, המחוז יודע את זה.

אנחנו, הסיירים, מעכבים אותם בלא סמכות ומחכים שהמשטרה תגיע. עד שהיא מגיעה, למזלנו, ובמסגרת שיתופי הפעולה, הם לא עוצרים אותנו על זה שאנחנו עושים מעצר לא חוקי של אותם שב"חים שאנחנו רואים יום-יום, שעה-שעה. ולא רק שהם נמצאים, הם גם גונבים, פורצים, קורקינטים חופשי, וכן הלאה. ואני אומר שזה רק עניין של זמן עד שמישהו בסוף יעצור את אחד הקב"טים או את אחד הסיירים של השיטור העירוני שמבצע עיכוב, או אפילו לא יעצור, אלא יבטל את התיק הזה כשעו"ד קצת יותר ממולח שמגיע עם שב"ח לבית-משפט אחרי שהוא גנב איזה קורקינט, ויגיד, סליחה, מלכתחילה לא היו צריכים לגשת אליו.

חברים, סמכויות, סמכויות ואני אומר עוד פעם, סמכויות. אני אומר וצועק את הדבר הזה מהיום הראשון שנכנסתי לתפקיד. הלוואי שהיו לנו במחוז תל-אביב שוטרים לפי התקן, ואז יכול להיות שלא היינו במצב הזה. אבל אנחנו באיוש קשה מאוד של המשטרה במחוז תל-אביב, וזה משליך עלינו, גורמי הביטחון האזרחיים, ואנחנו לא יכולים להתעלם מתופעות כאלה ואחרות של שב"חים שגונבים בצורה מטורפת.

אני לא רוצה לדבר על האיום הפח"עי שיש בעניין הזה. זה רק עניין של זמן שבאמת יתפוצצו פה. לא אירועי פיגוע כמו בחולון. הבאתי את הדוגמה של דרך לוד – אתם צריכים להבין מה היה קורה, חלילה, אם לא הייתה לו התקלה הזו. זה מטורף לחשוב שהיינו מדברים על פיגוע של 20 או 30 הרוגים.

לכן אני צועק ומישהו צריך להתעורר שם, בעיקר במדינה, בממשלה ובצבא. פחות המשטרה. המשטרה מסכנה וסופגת את הדבר הזה. מישהו שם צריך לחסום את הגבולות, או שיבואו ויגידו לך, אדוני היו"ר ולכולנו – חברים, אנחנו לא רוצים לחסום, יש לנו אינטרס שייכנסו, במרכאות, אלה שרוצים לעבוד, אבל שיגידו את זה ולא יהיה סגר רק על הנייר.

דבר אחרון, אני מתחבר לכל מה שנאמר על-ידי כל השותפים שלי פה. אני חושב שזה רק עניין של זמן שיקרה פה איזשהו אסון גדול, ואז נגיד איפה היינו. ובאמת נשמח מאוד שמישהו שם יתעורר ויפעל לסגור את הגבולות – אני כבר לא מדבר על החזרה. אתם יודעים, הרי אני יושב בקפ"קים ובישיבות של המשטרה. זה ידוע כבר, אותו שב"ח שגונב רכב מגיע למחסום ולא מדברים איתו בכלל, הוא יוצא חופשי עם הרכבים החוצה. אני לא מדבר על גניבות הרכבים ועל המכה הכלכלית שאנחנו מקבלים מהעניין הזה בתל-אביב.

הדבר הכי חשוב, אדוני היו"ר, אתמול ושלשום לעזור לנו עם עניין הסמכויות, שכשאנחנו ניגשים לאותו אחד שאנחנו לא יודעים אם הוא ערבי ישראלי או שב"ח או מחבל – לקבל את הסמכות לגשת ולדרוש זיהוי. זה הדבר הבסיסי, ואני יכול לחתום לך שכל החברים שלי פה, ש-50% אני מכיר באופן אישי, עושים ופועלים במסגרת השטח האפור, עד שבסוף זה יתפוצץ לנו בפנים. זו אמירה גם ליוחאי שמייצג את השלטון המקומי ואת פורום ה-15, וכן הלאה. אלה הדברים שמבחינתנו, ואני מדבר באמת בכאב וזועק את צעקתם של חבריי. עד כאן, תודה.

ובנימה אישית, תודה לך, אדוני היו"ר, על הקשב, על תשומת הלב ועל לקיחת הדברים בצורה רצינית, כי בסוף, אתה יודע, אתה נמצא הרבה בשטח. אנחנו רואים את זה. גם היית אצלי בביקור וראית את הדברים בעיניים, יחד עם אנשי המשרד לבל"מ שיצאו איתנו לסיור בשטח וראו בעיניים עם מה אנחנו מתמודדים. וזהו, עד כאן. תודה רבה לך ולכל השותפים.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

תודה רבה לך, חנן, על הדברים החשובים האלה. הצטרף אלינו מתן מעמק חפר. בוקר אור.

 << דובר >> מתן בן דוד: << דובר >>   

בוקר טוב לכולם. קודם כול, אדוני, אנחנו רואים אותך פעם שנייה בשלושה שבועות, וזה כבר חידוש מרענן, כי בדרך-כלל נציגי ציבור באים, עושים אצלנו סיבוב תמונות וממשיכים הלאה. אז אני חושב שהנושא הזה כן בוער לך.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

את התמונות שכחתי, אתה רואה?

 << דובר_המשך >> מתן בן דוד: << דובר_המשך >>   

דבר שני, כל מה שאני אומר עכשיו יתגמד לעומת מה שפתחתם איתו, והמשפחות שיושבות איתך עכשיו שם בחדר. האמירה שלהם שהדברים לא יכולים להיות לשווא, זה הדבר המרכזי שצריך לצאת. אל יכול להיות שנתעורר בעוד שלושה-ארבעה חודשים ונחזור לאותו מצב שהיינו בו. פעם זה היה גדר נושמת או גדר כלכלית או מרחב מאוורר, וכל מיני מושגים כאלה. ובסוף ראינו את הפיגועים.

אני מסכים פה עם חנן מתל-אביב. זה נכון שהם עוברים דרכנו, אבל הם ישר רצים ורוצים להשיג את ההישג המשמעותי, בעיקר במטרופולינים הגדולים של ישראל. אצלי זה נתניה, וכמובן שתל-אביב זו גולת הכותרת.

דיברו פה הרבה על סמכויות, וסמכויות זה תופעת לוואי של מה שלא קורה. בעצם אין אף אחד שאחראי באופן מלא על קו התפר. אם תפסנו לפני חודש 30 שב"חים שחוצים באזור קיבוץ בחן אצלי במועצה, כולל שני מסיעים, ואנחנו לוקחים אותם למשטרה והמשטרה משחררת אותם אחרי שעה, כי בתי המעצר מלאים ואין איפה ל"אכסן" אותםפ, במרכאות, אז אנחנו פה באיזשהו גול עצמי כי אנחנו באמת טוחנים מים. זה מעגל עבודה שלא נפרץ.

אני רוצה להציע משהו אחר, משהו גדול והוא לא בסמכות הרשות. הוא בטח לא בהיקפי עבודה של הרשות, אלא של המדינה. אני חושב שצריכה להיות חלוקה ברורה בקו התפר. לדעתי המקצועית, קו התפר, מהחומה לכיוון מערב, חייב להיות של משטרת ישראל באופן מלא; ומהחומה לכיוון מזרח חייב להיות של הצבא באופן מלא. המישמש הזה של צבא ומשטרה – שמענו פה כמה פעמים שאין קשר והשת"פ לא עובד כמו שצריך, ואתה מעביר את זה ממג"ב למשטרה, לסיור הצבאי שלפעמים לא נמצא.

דבר שני, חייבת לקום רשות תפר. כמו רשות המעברים וכמו רשות שדות התעופה, חייב להיות גוף מדיני, עם אנשי מקצוע, עם מאבטחים ועם סיורים שעוברים קורס, שיודעים להחזיק את המכשול הזה מהצפון ועד הדרום. אי אפשר שכל חודש אנחנו מחליפים גדוד ומחליפים פלוגה, ובעצם אנחנו מתחילים מאפס, על נקודות התורפה, על המעברים ומעבירי המים, מאיפה חודרים ומאיפה מטפסים. אלה שלושת הדברים בקצרה: חלוקת אחריות שונה, הקמת רשות תפר ממלכתית שתחזיק את התפר. זה הכול.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

תודה, מתן, על הדברים האלה. אתה מאלה שיודעים כל הזמן לשים לנו מראה מול הפרצוף, וזה חשוב. רגע לפני שאנחנו עוברים למשרד לביטחון לאומי ולמשטרה, חה"כ חמד עמאר, בבקשה.

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>   

לא, אני רוצה לשמוע את המשטרה. הייתי בסיור שם לא מזמן. כל המפלגה הגענו לשם ועשינו סיור, ומה שראיתי שם כל-כך מדאיג. חבל שהצבא לא נמצא, כי הסמכות העליונה שם היא של הצבא.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

חמד, אני התרגלתי לזה שהם לא באים, אבל בעבר הם לפחות היו באים לזום. עכשיו גם זה לא.

 << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>   

רציתי לדעת גם כמה נכנסו באישור של הצבא. יש הרבה מהשטחים שנכנסים באישור של הצבא.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

זה נתון יותר סודי מהנתון על המרגל שהיה בפיקוד דרום.

 << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>   

אני לא מצליח לקבל את הנתון הזה, לא בוועדת החוץ והביטחון ולא באף מקום. אני לא יודע אם מישהו כאן יודע את הנתון הזה, על כמה נכנסים באופן חוקי.

 << דובר >> יאיר מתוק: << דובר >>   

אני אנסה לעזור.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

המשרד לבל"מ, בבקשה.

 << דובר_המשך >> יאיר מתוק: << דובר_המשך >>   

אני עו"ד יאיר מתוק, האמון על החקיקה הביטחונית במשרד לביטחון לאומי. אני אתקשר לדברים האחרונים שאמר חה"כ עמאר. אנחנו אומנם פה בפרונט, אבל המשטרה והמשרד לבל"מ הוא גוף מגיב אחרי שהשב"חים חודרים לתוך שטח מדינת ישראל. ובגדול, מי שאחראי על הגדר ועל מניעת הכניסה ולשים שם חיילים, כמו שצוין פה, זה הצבא ומשרד הביטחון.

אחרי שזה נאמר, אני אתייחס למה שחה"כ עמאר ביקש להתייחס. מהיכרותי עם הנושא, היו דיונים לגבי החזרה של פועלים פלסטינים לתוך ישראל. העמדה של המשרד לביטחון לאומי, שתוקפה גם ברמה הביטחונית עם המפכ"ל דאז, הייתה למנוע כניסה של פועלים פלסטינים לתוך ישראל משיקולים ביטחוניים; להבדיל מגופי ביטחון אחרים שלא אזכיר.

להבנתי, וזה נאמר גם בדיון גלוי בוועדה לעובדים זרים, אם אני זוכר נכון, על-ידי נציג צה"ל, יש כיום כמה אלפים שניתן היתר חריג. אני מתייחס לשטח ישראל שאינו איו"ש. את איו"ש אני שם בצד, זה לא באחריות ביטחונית שלנו בכלל, אלא של משרד הביטחון, ואני מתייחס לשטח הבט"פ של המשטרה.

עכשיו אני אתייחס נקודתית לדברים שעלו בדיון. קודם כול, אני מסכים עם כלל הדוברים. ציינתי את זה גם בדיונים שלך, היו"ר, וגם בוועדת החוץ והביטחון. שב"חים הם קודם כול, בדבר הבסיסי, פלטפורמה לפגיעה בריבונות של מדינת ישראל. אחד הכללים הבסיסיים של מדינה ריבונית הוא שמי שנכנס הוא מי שזכאי להיכנס. אבל לשב"חים שמגיעים מאיו"ש או מעזה יש עוד שני רבדים נוספים. רובד אחד, כמו שצוין פה, הוא היבטים פליליים. ציינתי את זה בכל הדיונים כשתיקנו את החקיקה בנושא הזה - שב"חים מעורבים בכ-80% מהפשיעה הפלילית שמעורבים בה פלסטינים, במגוון עבירות: סמים, אלימות, גניבות, עבירות חקלאות וכדומה.

בנוסף לרובד הזה, הסיבה שאנחנו מאוד רוצים להחמיר, וזו אכן המדיניות של השר לביטחון לאומי, לשים דגש על הנושא הזה, וכפי שהמשטרה עוד תציין הנתונים מראים שיש החמרת ענישה, בין היתר לאור תיקון 38, תיקון שלך, היו"ר, תיקון חשוב מאוד, בעיקר כלפי המעטפת, שלושת המ"מים – מלין, מסיע ומעסיק של שב"ח. שכן, כפי שציינתי, שב"חים מעורבים מאוד בפיגועים, בעיקר בפיגועי איכות לאור היכרותם עם השטח. בשבוע האחרון צוות ימ"מ של משטרת ישראל עצר בכביש 6 שלושה שב"חים והמסיעים שלהם לאור הנושא הזה, אבל אפשר לציין גם פיגועים שלצערנו לא נמנעו.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

שמהם התקבל מידע אודות פיגוע שהיה אמור לצאת בפועל.

 << דובר_המשך >> יאיר מתוק: << דובר_המשך >>   

אני לא רוצה להתייחס לזה בדיון גלוי. אבל יש פיגועים קשים מאוד שלצערנו לא הצלחנו למנוע, לדוגמה, בשנת 2022.

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>   

יש לך נתון כמה שב"חים נכנסים ביום?

 << דובר >> יאיר מתוק: << דובר >>   

אני מכיר את הנתון. זה נתון שהשב"כ יודע. הם אמרו לי אותו בדיון סודי, אז אני לא אגיד את זה.

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>   

גם המשטרה זה סודי? תלך ותעמוד בכביש 6, ותראה אותם היום עוברים.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

אנחנו מונים את מי אנחנו תופסים.

 << דובר >> יאיר מתוק: << דובר >>   

כמו שציינתי, השב"חים הם גם פלטפורמה לפיגועי איכות, לצערנו. בעיקר אלה שהסתובבו פה והכירו את השטח. די להזכיר את מה שקרה בשבוע האחרון, או בשנת 2022, שלצערנו לא הצלחנו למנוע, ונרצחו אנשים בפיגועי ירי ופיגועי רצח; אפילו אחד השוטרים שחיסל את אחד המחבלים נפל באחד הפיגועים, לדעתי, בעיר בני ברק.

אחרי מבוא קונקרטי להיבטים שעשינו לפחות ברמה החוקית, ובדגש לדברים שעלו פה, יש שני תיקוני חקיקה משמעותיים שהמשרד לביטחון לאומי תמך בהם וקידם באמצעותך, היו"ר. האחד, תיקון 38 לחוק הכניסה לישראל, תיקון שמתייחס למעטפת, לשלושת המ"מים – מלין, מסיע ומעסיק, שהם אלה שמכניסים אותם לפה, מעסיקים אותם וגורמים להם להכיר את השטח. בתיקון הזה חידשנו את הוראת השעה שקשורה לקנסות מינימום. בזכותך, אדוני, קבענו ענישת מינימום במאסר מאחורי סורג ובריח. קבענו גם חזקות למיניהן, הכפלנו את הענישה שם משנתיים לארבע שנים, ומארבע שנים לשבע שנים, תלוי בנסיבות.

נעשה תיקון משמעותי שם, וצריך להזכיר תיקון נוסף שנעשה בתמיכת המשרד לביטחון לאומי ומשטרת ישראל, הוא תיקון שיזמו חה"כ כץ וחה"כ מלינובסקי שמתייחס לנושא חילוטים, חילוט הרכוש של אותם אנשים שעוזרים לשב"חים כדי לפגוע במניע הכלכלי.

יש תיקון נוסף שנדון כיום בוועדת החוץ והביטחון, של חה"כ הלוי, להחמיר את הענישה כלפי שב"חים. בגדול אנחנו תומכים, אבל כמו שנאמר גם בדיון, לדברים יש היבטים משמעותיים בפן של משבר הכליאה, ולכן יש לזה השלכות בפן הזה. אני לא אפרט אותן, אדוני מכיר אותן בצורה טובה יותר מכולנו, לדעתי. בין לבין אנחנו שוקלים בתוך המשרד אופציה נוספת כלפי השב"ח עצמו. אני אפרט אותה לאחר מכן, כי אלה דברים ממש בוסריים ואפילו לא שוחחתי על זה עם המשטרה. זה לגבי תיקוני חקיקה שנעשו.

דיברו פה גם לגבי מרכיבי ביטחון וסמכויות. להבנתי, חוץ מהמשטרה, גם בכיתות הכוננות נעשה שימוש בתוך שטח הבט"פ. המשרד לביטחון לאומי הקים מעל 900 כיתות כוננות. זו כמות אדירה של אנשים שתומכת במשטרה, והמשטרה כמובן תתייחס לזה ומשתמשת בהם לצורך אכיפה, בין היתר גם כלפי השב"חים, כלומר, לתפוס אותם כי הם פלטפורמה לפח"ע, ולהם יש סמכות בנושא הזה.

לגבי מרכיבי ביטחון – שטח מדינת ישראל מחולק לשטח שתחת אחריות צה"ל, זה בעיקר הגבולות, והשטח שתחת אחריות המשרד לביטחון לאומי והמשטרה. אבל גם בתוך שטח הבט"פ, עד לאחרונה, מי שסיווג את היישובים כיישוב ביטחוני או לא ביטחוני, וכנגזרת נקבעו לו מרכיבי הביטחון, זה פיקוד העורף, כלומר, לא המשטרה. המשרד בתמיכה של מ"מ המפכ"ל דאז, ואני מניח שגם כיום, המשרד מנסה להקים שמי שיסווג את הישובים בתוך שטח הבט"פ זה בעצם המשטרה ואנחנו, כדי לקבוע את מרכיבי הביטחון. מוקם בימים אלה אגף בתוך המשרד לביטחון לאומי ויחד עם המשטרה, לצורך סיווג הישובים ולהקמת מרכיבי ביטחון.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

יפה מאוד. זה משהו שיהיה מקביל לחטיבה להתיישבות?

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>   

אבל העלו את נקודת סמכויות המאבטחים. יש ישובים שמחזיקים מאבטחים ואין להם שום סמכות. זה מה שהעלו כאן.

 << דובר_המשך >> יאיר מתוק: << דובר_המשך >>   

אני אומר את זה ברבדים. התייחסתי קודם כול לחקיקה, למרכיבי הביטחון, ועכשיו אני מדבר לגבי סמכויות. אומנם אני לא הרפרנט המומחה במשרד לביטחון לאומי לנושא הזה, אבל מהיכרותי עם הנושא אחד הפתרונות, כמו שצוין פה, זה המשמר האזרחי. יש אפשרות של אנשים להתנדב במשמר האזרחי, ולהם יש סמכויות בנושא הזה. ככה גם המתווה החוקי של כיתות הכוננות התבסס עליו.

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>   

לכיתות הכוננות יש כיום סמכות?

 << דובר >> יאיר מתוק: << דובר >>   

הסמכות של כיתות הכוננות היא של מתנדבי משמר אזרחי - - -

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>   

לא, לכיתות כוננות אין שום סמכות לעכב ולעצור. איזו השתלמות הם עברו בשביל לקבל את זה? הם קיבלו צו 8 והתגייסו עכשיו לכיתות כוננות.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

חמד, תן לו לענות. אני איתך. אני גם חבר כיתת כוננות ואין לי סמכות, אז אני מחכה לשמוע.

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>   

אז למה הוא אומר שיש להם סמכות. אני רוצה שייתנו להם סמכויות, ושנביא חקיקה שתיתן להם סמכות.

 << דובר >> יאיר מתוק: << דובר >>   

יש בלבול בין הדברים שציינת. מה שאתה ציינת זה לא בדיוק כיתות כוננות, זה מה שהצבא גייס בצו 8 שיסתובבו כ'בני המקום'. הם היו חיילים לכל דבר ועניין, וזה באחריות צה"ל. אבל כיתות כוננות שתחת אחריות המשרד לביטחון לאומי ומשטרת ישראל הן כיתות כוננות שהוקמו מכוח פקודת המשטרה, כלומר, הם מתנדבי משמר אזרחי ויש להם סמכויות שאני אפרט כבר, אם אתה רוצה. אחד האנשים בזום התנדב כמשמר אזרחי למג"ב.

יש שני חוקים נוספים. חוק המאבטחים שמתייחס בעיקר למקומות מגודרים, כמו קניון.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

יאיר, ההערה של חה"כ עמאר היא לא הערה בעלמא. היא הערה שמתבססת על הפער הקיים כרגע ביכולת של הממלכה לתת מענה. הצבא לא נותן מענה והמשטרה לא יכולה לתת מענה לכל הדברים. אבל יש מתנדבים של המשטרה, כמו בכיתות הכוננות, ונכון לרגע זה אני חבר בכיתת כוננות, אני רואה מישהו שאני לא מכיר מסתובב אצלי בישוב, ואין לי סמכות לעצור אותו, תביא תעודה, אני רוצה לראות מי אתה. ואם הוא נראה לי חשוד, אז לעכב אותו עד שמגיעה משטרה. אין לי את הסמכות הזאת.

השאלה היא אם המשרד לביטחון לאומי והמשטרה רואים איזושהי קרן אור באפלת הסמכויות הזאת. אל תענה לי. רבע שעה הפסקה. אני חייב לרוץ לוועדת הכנסת. אני מתנצל. אמרתי לכם מראש שזה יקרה. תודה.

 << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 10:08 ונתחדשה בשעה 10:30.) << הפסקה >>   

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

אני מתנצל, קראו לי לחינם. אבל הדברים פה לא פחות חשובים מהדיונים האחרים, ולכן אנחנו נמשיך בדיון ואני אשמח לשמוע. יאיר, אתה רוצה להוסיף עוד על הסמכויות? היינו בקטע הזה כשנפרדנו.

 << דובר >> יאיר מתוק: << דובר >>   

כן, אדוני. אני אוסיף רק עוד שורה, וגורמי המשטרה ומג"ב יפרטו יותר ממני.

עקרונית, לכיתות הכוננות שהוקמו  מכוח המשמר האזרחי יש סמכויות. אני מפנה לתקנות המשטרה, סעיף 6 – לחבר המשמר האזרחי, במילוי תפקידו, יהיו סמכויות, בן היתר: כשהוא פועל למען שמירת ביטחון הנפש והרכוש מפני פעולות איבה – סמכויות של שוטר.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

יאיר, כשאתם אומרים 'במילוי תפקידו', אנחנו חוטאים לאמת. בואו לא נסתתר אחרי אמירות. מה זה במילוי תפקידו? כיתת הכוננות נקראת כשיש כוננות. אבל אם הוא חבר בכיתת הכוננות והוא מסתובב בישוב שלו, כשהוא לא בתפקיד של כיתת כוננות, אז אין לו שום סמכות.

 << דובר >> יאיר מתוק: << דובר >>   

אדוני, חלילה, מבלי לזלזל במתנדבי המשמר האזרחי או בכל שאר גורמי האבטחה שנמצאים, הסמכה של שוטר היא הסמכה של תקופה ארוכה, ויש סיבה למה לשוטר יש סמכות לכל מרחב - - -

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

יאיר, אנחנו נגיד את זה למשפחה שכולה?

 << דובר_המשך >> יאיר מתוק: << דובר_המשך >>   

חס וחלילה, אדוני.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

תודה. זו בדיוק השאלה שאני שואל, עד איפה אנחנו יכולים ללכת, עד כמה אנחנו מסוגלים להתפשר על נקודות מסוימות מדויקות מאוד, כדי שאותם אנשים שנמצאים שם ישלימו את מה שאנחנו לא מסוגלים לתת. הלוואי שהיה לי שוטר בכל פינה. זה בדיוק החלום שלי. אבל זה לא קורה, וכנראה לא יקרה בשנה הקרובה שבה שב"חים מסתובבים במדינה.

אז מה הפתרון? אתם תגידו. אין לי בעיה, תמצאו פתרונות אחרים. אני איתכם. אפשר לגייס מכיתת הכוננות כל שבוע שניים-שלושה שיסתובבו. אחלה, מצוין. אנחנו יודעים לשלם להם, אנחנו יודעים לקרוא להם לימי מילואים.

חבריי במשטרה ובמשמר הגבול, אני אשמח לשמוע אתכם. תגידו לי פתרונות. אל תספרו לי על תלאותיכם בים. משה, אתה כבר מכיר את הסגנון שלי, אז בבקשה.

 << דובר >> משה מועלם: << דובר >>   

מבחינת פתרונות, לפחות במשמר הגבול אנחנו הולכים ומעצימים את הכוחות, ואתה מכיר את זה. כל הכוחות שלנו כמג"ב פרוסים בכל רחבי הארץ, עם שתי חטיבות חדשות. אני יודע שגם המש"קים הביטחוניים שנקראים משק"בטים, התקנים שלהם גדלו ב-200, ואנחנו עושים את ההכשרות שלהם ממש בימים אלה, כחלק מכל הסיוע לישובים. התוכנית היא שבכל ישוב יהיה משקב"ט, מש"ק ביטחוני, וזה כחלק מכל העשייה היומיומית.

הכוחות שלנו שפרוסים בכל רחבי הארץ, אני מוכרח לציין, נמצאים תחת פיקוד המשטרה הכחולה ועוזרים לה בכל דבר ועניין. אני אתן מספר נתונים מתשעת החודשים האחרונים. מדובר במעצרים של אלפי שוהים בלתי חוקיים, ואנחנו מתקרבים ל-19,000 שב"חים שאותרו רק על-ידי כוחות מג"ב. אני מדבר על הדברים המבצעיים. אני מניח שחברתי תיתן את התמונה הכוללת, אבל אני חייב לציין, ככוח אופרטיבי שמטפל בתופעת השב"חים באופן כללי ובאופן פרטני, שאנחנו עומדים על כ-19,000 שב"חים שאותרו על-ידי כוחות מג"ב בכל רחבי הארץ. רובם נחקרו על-ידי יחידות מג"ב, וכמובן במקביל על-ידי המשטרה הכחולה.

אחד מתחומי העניין המרכזיים שלנו הוא תופעת השב"חים והממ"מ. אנחנו עסוקים כמעט כל היום בלתפוס ולעצור - - -

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

משה, מה אנחנו צריכים לעשות יותר טוב? לא כמה אנחנו טובים. כמה אנחנו טובים אני יודע. מה אנחנו יכולים או צריכים לעשות יותר טוב. המלצות להמשך – זאת המטרה של הדיון. אני קיימתי את הדיון הזה בגלל ההישגים האדירים של המשטרה ומשמר הגבול, אבל ההישגים האדירים האלה מביאים לידי ביטוי תפיסה של אותו שב"ח כבר בתוך העיר שלי, בתוך הבית שלי. אז אני יודע שלא את כולם תפסתי. אז מה אני צריך לעשות כדי לתפוס כמה שיותר או למנוע את כניסתם? תנו לי פתרונות.

 << דובר_המשך >> משה מועלם: << דובר_המשך >>   

צריך למנוע את כניסתם, צריך להחזיק את קו התפר עם כוחות גדולים יותר, שהגדר לא תיפרץ חדשות לבקרים, שיהיו שם מי שצריך להיות שם, אם הצבא צריך להיות אז הוא צריך להיות שם. אבל יש גם דברים שלא נפתרים. ברטעה פרוצה לחלוטין. אין גדר. בין הקו האדום לכחול אין שום דבר. אז מה עושים? אני שואל אותך מה עושים.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

זו דוגמה להפקרות.

 << דובר_המשך >> משה מועלם: << דובר_המשך >>   

נכון.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

והבאתם את זה לידיעת הצבא ולידיעת הגורמים הרלוונטיים?

 << דובר_המשך >> משה מועלם: << דובר_המשך >>   

כולם יודעים. זה על השולחן כבר מזמן.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

כולם ידעו גם ב-7 באוקטובר. בואו נלמד משהו, משה. אתם לא אשמים. אתם לא עומדים פה לחקירה. אתם פה בשביל לעזור לי מה להמליץ למשרדי הממשלה.

 << דובר_המשך >> משה מועלם: << דובר_המשך >>   

להגדיל את מקומות הכליאה. אין מקומות כליאה.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

בגלל זה אנחנו לא מצליחים למנוע ולייצר הרתעה?

 << דובר_המשך >> משה מועלם: << דובר_המשך >>   

זה חלק מהעניין. אנחנו לא יכולים  להפריד בין הדברים. אם אנחנו משחררים חדשות לבקרים כי אין לנו מקומות כליאה, בכל הרמות, ברמה המבצעית, שזה אנחנו והמשטרה הכחולה, וברמה שמעלינו, התביעות שמטפלות בזה, ותיכף חברי ייגע בזה, שמשחררים אחרי כתבי אישום, אז אנחנו עובדים לריק.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

אנחנו משחררים בגלל שאין מקומות כליאה או בגלל אוזלת ידם של השופטים?

 << דובר_המשך >> משה מועלם: << דובר_המשך >>   

אין מקומות כליאה.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

אין מקומות כליאה, הבנתי. אני רוצה לגשת למשרדי הממשלה אחרי הדיון הזה, ולהגיד לכל אחד מהם מה ההמלצות שלנו. אולי כדאי להפסיק לעצור גנבים פשוטים שלנו ולעצור שב"חים, כי אין מקומות כליאה. אני רוצה להציע פתרונות, הרי מחר בבוקר כנראה לא יבנו בית-כלא חדש. דרך אגב, אפשר לקחת אונייה, לרוקן אותה מכל הדברים האחרים, להגדיר שהיא בית-סוהר ולשים שם אנשים. גם את הפתרונות האלה הציעו לי, שלא תבינו לא נכון.

זאת אומרת, רעיונות יש, בואו נראה איך מממשים חלק מהם כי לא יכול להיות שהאנשים האלה מסתובבים בקרבנו, הורגים אותנו ומתפוצצים לנו ברחובות. כל זמן שזה לא קורה, כולנו שאננים. אבל כשיתפוצץ אוטובוס בתל-אביב או בירושלים, וייהרגו עוד פעם 20 או 30 אנשים מאיזה שב"חניק שנכנס לשטח מדינת ישראל, כולם יתעוררו. אני רוצה להתעורר לפני שהוא מתפוצץ.

עוד רעיונות, פתרונות והמלצות? הדיון חופשי. חבריי במשטרה ומג"ב, דברו. כל אחד שיאמר מה שיש לו לומר. אל תציגו לי נתונים כמה אנחנו טובים. אני יודע כמה אנחנו טובים.

 << דובר_המשך >> משה מועלם: << דובר_המשך >>   

אני רק נתתי מספר כללי.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

תובנות? המלצות? קדימה.

 << דובר_המשך >> משה מועלם: << דובר_המשך >>   

אנחנו צריכים גם לחזק את מערך החקירות, בעיקר במשטרה הכחולה. זה מערך חסר, מערך שצריך לשדרג לו את התנאים.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

עזוב אותי מהתנאים. אתה עכשיו הולך לתנאי שירות. אני לא רוצה תנאי שירות. חסרים לנו חוקרים כדי להעמיד לדין שב"חים וכדי שימלאו תשתית ראייתית שלמה?

 << דובר_המשך >> משה מועלם: << דובר_המשך >>   

כן, שיוכלו לטפל בכלל המשימות, ובפרט בנושא השב"חים.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

אני לא באתי לפתור עכשיו את כל בעיות משטרת ישראל. באתי להתמקד בנקודה שמעסיקה את כולנו, במיוחד בימים הרגישים האלה. כולם מסתובבים ברחובות כמו קפיץ. רואים מישהו עם זקן, לא חשוב בכלל אם יהודי או ערבי, הוא חשוד, ובמיוחד אם זה זקן עבות שחור. אני אומר לכם, אני שומע את זה מאנשים שפונים אליי. אני רוצה להוריד את מפלס המתח. אני רוצה לתת תחושת ביטחון טובה יותר לתושבי מדינת ישראל. מה עוד?

 << דובר >> רבקה יעקב: << דובר >>   

אני רבקה יעקב, ראש תחום תוכניות לאיומי ייחוס בחטיבת המבצעים.

נאמרו פה הרבה דברים חשובים ונכונים. קודם כול, ככל שצה"ל יממש פחות טוב את תפקידו בגבולות, אותנו זה יעסיק יותר וזה מעסיק יותר על בסיס יומי. התשומות שאנחנו משקיעים בשב"חים הן מטורפות, וכמו שנאמר, אנחנו רודפים אחרי הזנב של עצמנו, כי סוגיית מקומות הכליאה היא מאוד-מאוד בעייתית כאן, ופנינו למשרד לא פעם אחת בנושא הזה וביקשנו לתת פתרון. בתקופת חרבות ברזל אפילו החמרנו את האכיפה, והוחלט כי גם אחרי עבירה אחת ייעצר שב"ח בניגוד למה שקרה לפני כן, כשרק בעבירה השלישית היינו עוצרים אותם. העלינו את האכיפה ואת כמות העצורים, אבל לא היו לנו מקומות כליאה ולכן הם שוחררו.

נוסיף שיש פה גם נזקים אגביים, כי אני מחזיקה ניידת לפעמים חצי יום כדי לטפל בשב"ח הזה, להחזיר אותו חזרה לשטחים, והניידת שלה לא עושה את העבודה שלה בגיזרה. אז יש פה נזק אפילו גדול יותר ממה שאנחנו חושבים, ולכן זה מעסיק אותנו. וכשאין פתרון בקצה ואין שיתוף פעולה עם כל הגורמים שצריכים לתת מענה לתופעת השב"חים, אנחנו בבעיה.

אני לא בטוחה שמתן סמכויות יעזור. להיפך, זה יעלה את החשיפה. אבל כשאין לנו מקומות כליאה ואין לנו ניידות לשלוח, מה יעשה אותו מאבטח שמחזיק שב"ח בין הידיים? מה הוא עושה איתו? הסמכות לזהות אותו ולהבין שיש פה עבירת שב"ח לא כל-כך עוזרת לפתרון הבעיה. היא אפילו תחמיר. ולכן צריך לתת מענה כולל מקצה לקצה.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

תודה.

 << דובר >> ירון קנטר: << דובר >>   

בוקר טוב. אני ירון קנטר, מחטיבת התביעות. ברשות אדוני, אני אבקש להציג מספר נתונים כי יש כאן מגמת שינוי משמעותית, ואולי הערה מקדימה קודם לכן.

נשאלנו על-ידי אדוני מה עושים, מה הפתרונות, איך מרוקנים את הבריכה הזאת. יש לנו בריכה מלאת מים, מלאת שב"חים, לצורך הדימוי, אבל אנחנו צריכים לחשוב איך מפסיקים להזרים מים לבריכה. אפשר לחשוב על הרבה מאוד פתרונות, אפשר למצוא עוד מקומות כליאה, לגייס עוד חוקרים, לעצור עוד אנשים, אבל כל עוד המים ממשיכים לזרום והם כל הזמן זורמים, אז אנחנו לא מתמקדים במקור הבעיה.

לגופו של עניין, כמו שאדוני יודע היטב, היו תיקוני חקיקה משמעותיים בכל הנוגע לממ"מים, ותיקוני החקיקה האלה החמירו באופן משמעותי את הענישה, גם בפן הכלכלי וגם מבחינת העונש שצפוי להיגזר על מי שעובר את העבירות האלה. אני מבקש להציג מספר נתונים כשאני נותן מראש הערה מקדימה. תיקוני החקיקה שעברו השנה עדיין לא באים לידי ביטוי בנתונים שאני אציג, כי משך חיים ממוצע של תיק של ממ"מ הוא מעל שנה. אני מדבר על אזרח ישראלי, הדיונים נדחים מעת לעת בגלל אילוצים שונים ומשונים, ובפועל גזרי הדין שנידונים עכשיו בבתי-המשפט הם של עבריינים שעברו את העבירות עוד לפני שהחוק הזה נחקק.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

יש סיבה לחשוב שכשפסקי הדין יינתנו תיווצר הרתעה?

 << דובר_המשך >> ירון קנטר: << דובר_המשך >>   

אני בטוח שתהיה עלייה ברף הענישה. כבר עכשיו יש עלייה ברף הענישה. עונש גבוה מייצר הרתעה, אם כי יש אלמנטים נוספים שמייצרים הרתעה והם לא בהכרח עונש גבוה; זה גם כמות האנשים שנתפסים, וזה כבר דיון מורכב מעולם הקרימינולוגיה. אבל כן, בהחלט, עונש גבוה יותר מייצר בין היתר הרתעה.

 << דובר >> יאיר מתוק: << דובר >>   

מהסתכלות בסיסית שלי על הפסיקה מהעת האחרונה, נראה שרוח התיקון מרחפת גם על עבריינים שביצעו עבירה לפני חקיקת החוק באפריל או במאי. היא מוזכרת שם גם על-ידי חטיבת התביעות של משטרת ישראל, ונראה שבתי-המשפט מצטטים דברים שנאמרו פה בדיון הוועדה, וגם על ידיך, אדוני.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

תודה, יאיר. ירון, יש לנו עוד חמש דקות.

 << דובר >> ירון קנטר: << דובר >>   

חצי דקה. קודם כול, כמויות. אני מדבר רק על ממ"מים, לא על השב"חים עצמם. ב-2019 היו 680, ב-2020 היו 680. עד ספטמבר 2024, שמונה חודשים וקצת, אנחנו עומדים על 755 – עלייה משמעותית מאוד.

עונשי מאסר שמקבלים אותם עבריינים באותם מקרים שאנשים כבר נידונים למאסר – בעבר, ב-2019, מתוך כלל עונשי המאסר, רק 8% היו עונש מאסר לתקופה משמעותית של שישה עד תשעה חודשים. ב-2024 זה קופץ כבר ל-17%, יותר מכפול ענישה ממושכת.

מעצרים – ב-2019 אחוז התיקים שהיו בהם מעצר עד תום הליכים עמד על 14.7%. ב-2024 אנחנו מדברים על 48%, כמעט 50%. זאת אומרת, העלייה במעצרים היא דרמטית.

כמויות תיקים – ב-2019 היו 680 תיקים במעצר - - -

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

מה המסקנה, ירון?

 << דובר_המשך >> ירון קנטר: << דובר_המשך >>   

המסקנה היא שלמרות שתיקוני החקיקה לא חלים בפן המשפטי, כמו שחברי יאיר אמר, הם כן מחלחלים ורוח המחוקק משפיעה. חטיבת התביעות טוענת הרבה יותר בחומרה לאור אותם תיקונים. חטיבת התביעות תיקנה את ההנחיה שלה של מתחמי ענישה בעקבות אותם תיקונים, וגם אם החוק עדיין לא תקף בפן המשפטי, אנחנו רואים שזה משפיע, אנחנו רואים עלייה בכל הנתונים. בכל מקום שאנחנו נוגעים בו, אנחנו רואים את המגמה הזאת. בין היתר, בתי-המשפט ערים לכך שהעבירות האלה, שהן עבירות ביטחוניות, נעברות כרגע בתקופה הרבה יותר מתוחה, וגם זה כמובן משפיע על השופטים. אי אפשר להתעלם מזה.

ושוב, מצוקת הכליאה, וזה נאמר פה על-ידי חברי קודם - - -

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

אל תחזרו. עזבו, תאמינו לי, קלטתי בפעם הראשונה.

 << דובר_המשך >> ירון קנטר: << דובר_המשך >>   

זה מאוד קריטי.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

בוא נעצור פה. אני רוצה לתת לאבישי ממשרד הפנים, הוא מחכה לנו בזום כל-כך הרבה זמן. בבקשה, אבישי.

 << דובר >> אבישי לוין: << דובר >>   

שלום לכולם. אני אבישי לוין, מנהל תחום רגולציה ברישוי עסקים. אני לא בא ממשרד הפנים, אני לא רשות האוכלוסין ואני לא תחת שר הפנים. אני מהצד של רישוי עסקים. שמעתי את הדיון בקשב רב. העלו פה המון דברים חשובים.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

המלצות, אבישי.

 << דובר_המשך >> אבישי לוין: << דובר_המשך >>   

לי אין איזושהי המלצה מיוחדת, מתוך שזה שאנחנו ברישוי עסקים במשרד הפנים מתכללים את התחום. בסוף, הסמכויות ושינוי כלשהו ברישוי עסקים בהיבטים של שב"חים זה דרך המשטרה. למשטרה יש את הסמכות, יש אגף רישוי עסקים, ואם הם ירצו לעשות איזשהו שינוי, גם אנחנו נתמוך בו. אבל לי כגוף מתכלל אין המלצה מסוימת.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

אתה אומר בעצם שאם המשטרה תדע לנצל אותך נכון, אפשר יהיה לפגוע במעסיקים או במלינים או במסיעים הרבה יותר.

 << דובר_המשך >> אבישי לוין: << דובר_המשך >>   

אני אגיד שוב. כחלק מזה שמשרד הפנים אחראי על חוק תקנות וצו רישוי עסקים, א]שר יהיה לבחון. אבל אני חושב שהדרך הנכונה יותר היא דרך משרד ראש הממשלה. יש את רשות ההסדרה שאחראית על מפרטים אחידים, וזה בעצם מסמך דרישות מבעל עסק, ונכון יהיה שהמשטרה תעבוד יחד איתם. אם ירצו, גם אנחנו ניתן את ברכתנו ואת העזרה המקצועית שלנו, אבל הדרך היא דרכם, להכניס בתוך המפרטים האחידים תנאי דרישות מחמירים לגבי שב"חים.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

מעולה. תודה, אבישי. טוב לדעת שיש שותפים נוספים למאמץ הזה. מילות סיום – משטרה, המשרד לביטחון לאומי, בבקשה.

 << דובר >> יאיר מתוק: << דובר >>   

אדוני, אלון מהמזכירות הביטחונית בזום ורוצה להגיד משהו.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

אלון, בבקשה. דקה וחצי, זה כל הזמן שאני נותן לך אחרי שליווית אותי יום שלם באילת אתמול.

 << דובר >> אלון כלפון: << דובר >>   

העונג היה כולו שלי, אדוני היו"ר.

דיברו פה על המון פתרונות והמון טיפולים של אחרי שאותם שב"חים נכנסים, על כל הפלטפורמות השונות שבגינן הם מגיעים. יש פתרון אחד שהוא הפצצה הכי גדולה. הוא הכי פשוט, אבל הוא הכי יקר, זה פשוט לסגור את המכשול פעם אחת ולתמיד. יש את מינהלת קו התפר של צה"ל, באחריות תא"ל רן אופיר, שלצערי לא נכחו בדיון, כמו שהזכרת, אדוני היו"ר.

אם סוגרים את קו התפר, את המכשול, אנחנו מסיימים עם 90% מהבעיה. זה הפתרון שבסוף יסגור לנו את כל הפתרונות האחרים שאנחנו חושבים עליהם, בחקיקות, בפעילויות ובסמכויות. זה פתרון גולמי, לסגור את המכשול, וזה קרה. זה הצליח לקרות בתחילת המלחמה, אחרי ה-7 באוקטובר. צה"ל נתן שם לחץ רציני מאוד וסגר כמעט הרמטית את המכשול, וזה החזיק. יש לנו מקור להשוואה.

כל שאר הדברים שנאמרו פה הם דברים חכמים מאוד. הישובים צודקים ואני מבין לליבם. גם אנחנו אזרחים. אדוני היו"ר, צריך לרתום את צה"ל ואת משרד הביטחון לאירוע הזה, ולהפסיק לחפש מסביב איפה אנחנו יכולים לסתום עם פלסטרים. עד כאן. תודה.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>   

תודה לך, אלון. לעוד מישהו יש מילות סיכום – בל"מ, משטרה, מג"ב?

חברים, אני לא כועס עליכם. אני יודע כמה קשה אתם עובדים על העניין הזה. אני נפגש עם שוטרים בתחנות המשטרה, אני נפגש עם מפקדים ושוטרים של משמר הגבול. אני רואה את המאמץ, אני גם רואה את התוצאות המדהימות. אני לא ידעתי שמדובר בכל-כך הרבה אלפים, עשרות אלפים של עצורי שב"ח. כשאני חושב על זה, זה בעצם מנענו מהאנשים האלה לחדור אלינו הביתה ולהרוג בנו. זה מה שהצלחנו לעשות. אבל הגענו למגיפה כשהיא כבר מתרחשת אצלנו בבית, במקום לנסות למנוע אותה מלהתקיים בכלל.

אני חושב שעדיין לא ברור לחלק ממשרדי הממשלה, ואני מצטער שאני חייב לומר את זה בצורה הזאת, שלחיות בכלל ולחיות בשגרת חיים נורמלית, זאת לא פריבילגיה. זאת זכות יסוד של כל תושב במדינת ישראל, לחיות בשגרת חיים נורמלית. חלק משגרת החיים הנורמלית היא לא להסתכל כל הזמן לצדדים ואחורה, ולראות איפה מתקרב אליי הדוקר; או באוטובוס, לחשוש אם בכלל לעלות כי אני לא יודע אם האוטובוס הזה הולך להתפוצץ.

והדבר הכי גרוע בכל העסק הזה הוא שאנחנו לא לומדים לקח. אנחנו פשוט לא לומדים לקח. אני חייב להגיד לכם, זה באמת מטריד את שלוותי. תגידו, לא למדנו שהומניטריות עולה לנו ביוקר? לא למדנו שההומניטריות מספקת מודיעין לנוח'בות? לא למדנו שההומניטריות לפעמים מסתובבת עם סכין או עם קלצ'ניקוב ויורה בנו? לא למדנו?

ב-7 באוקטובר חלק מאותם אנשים שנכנסו לאותם ישובים ולאותם מחנות צה"ל, זה אנשים שעבדו שם, עבדו שם בלי להיות שב"חים. חלק מאותם אנשים זה אנשים שליווינו אותם לבתי-חולים כי הם היו חולים. למה אנחנו מחכים? אנחנו במו ידינו מתאבדים. ומה שמרגיז אותי יותר מהכול זה שבמשרד הביטחון לא מבינים את זה. ממשיכים לבנות גדרות, משאירים גדר לבד. לא למדנו כלום. כמה עוד יירצחו במדינת ישראל? כמה עוד אוטובוסים יתפוצצו לנו כדי שנלמד את זה?

יש גבול למידה שבה אנחנו יכולים לוותר על הריבונות שלנו. אני חושב שבנקודה הזאת אנחנו בקצה שלה. אם לא נלמד לסגור את כל הדרכים הבלתי-חוקיות שמובילות לתוך שטח מדינת ישראל, אנחנו במו ידינו מחזקים את אותם גורמים שחפצים להרוג אותנו.

אני לא באמת מסוגל להגיד מה כל הפתרונות, אבל אני חושב שעלו פה חלק מהנושאים שנצטרך כולנו יחד לבחון אותם ולהציע אותם למשרדי הממשלה השונים. דבר ראשון, איך אנחנו מפרסמים ומחמירים עוד יותר את הענישה כנגד אותם שב"חים. מי שנכנס למדינת ישראל לא ברשות, יגורש יחד עם משפחתו מחר בבוקר, אני לא יודע מה, למנהרות בעזה. די. לא בית-סוהר שבו הוא עושה תואר ראשון וגדל כמו שצריך. נגמר. בואו פשוט נעיף אותו. אני לא יודע אם זה הפתרון, אבל אולי כדאי להתחיל לחשוב לכיוון הזה.

המעסיקים, המלינים והמסיעים – יכול להיות שגם אליהם צריך לפנות בשפה הרבה יותר קשה. לא קנסות, אלא בית-סוהר. מי שמלין, מי שמעסיק, מי שמסיע, הוא שותף לרצח. אין לי דרך אחרת להגדיר את זה. אנחנו חייבים להתחיל להגן על עצמנו קצת יותר. ויחד עם זה, מכיוון שברור לי שייקח זמן עד שכל הפתרונות האלה ימומשו, אנחנו חייבים לחזק גם את יכולת הקצה שלנו בלתפוס אותם, בלהוסיף עוד אנשים שפוקחים עין על אותם שב"חים ברחובות ובבניינים שלנו.

אז אני חושב שהמשטרה ומשמר הגבול עושים עבודה נהדרת, ואני ממליץ לכם, תבחנו איך כן מנצלים את אותם מתנדבים בצורה של תורנות. היה את זה פעם במשמר האזרחי. תגדירו בכל שבוע, בכל כיתת כוננות, שני אנשים שהם בתורנות. אם צריך לשלם להם, נשלם להם, נמצא את הכסף, ושיסתובבו ברחובות.

הם לא רשאים לעשות שום דבר, חוץ מלזהות מישהו ולשאול אותו מה התעודת זהות שלו. אם תעודת הזהות שלו לא בנמצא, אז לחכות עד שיגיע שוטר. סמכות עיכוב, לא מעבר, הוא לא צריך להרוג אותו. אבל בואו נוסיף עיניים ומדים לשטח. קחו את אותן כיתות כוננות, שימו עליהם אפוד זוהר או חולצה, ושניים מהם בתורנות מסתובבים יום בשבוע או יום בחודש. נמצא את הדרך. בואו נוסיף נוכחות בשטח. לנוכחות הזאת יש משמעות.

קרוב משפחה שלי, חבר באגף סל"ע בעיריית תל-אביב, נסע על האופנוע במסגרת התורנות שלו, זיהה מישהו חשוד, חזר אליו, נרצח על ידו, אבל השותף שלו הרג אותו. זה היה ביום שבת, שעה לפני ההפגנות. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם לא היו תופסים אותו. אז קרוב המשפחה שלי שילם על זה בחייו, והוא גיבור אמיתי. אבל אם כמוהו היו עוד כמה מתנדבים שמסתובבים בשטח, עם חולצות ברורות שמעידות על זה שהם אנשי ביטחון, יכול להיות שגם בנוכחות הזאת בשטח תרתיע את מי שרוצה לפגע בנו.

בואו נצא מהקופסה. יש לנו דרכים לעשות את זה. יש לנו חובה אחת לתושבי מדינת ישראל – להבטיח להם קצת יותר ביטחון. אני לא אנוח. אנחנו נקיים על זה דיון בעוד חודש כדי לראות איזה עוד צעדים אפשר לעשות. אבל בחודש הזה, בואו נפעל.

תודה רבה לכל מי שהשתתף בדיון החשוב הזה. אני מקווה שלא נצטרך להיפגש פה אחרי פיגוע של שב"ח. תודה.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:00. << סיום >>