פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



39
ועדת החינוך, התרבות והספורט
08/01/2025


מושב שלישי




פרוטוקול מס' 342
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, ח' בטבת התשפ"ה (08 בינואר 2025), שעה 9:00



סדר היום: 
 << הלסי >> הצעה לדיון מהיר בנושא: "קריסת מעונות היום המפוקחים" של חה"כ יוסף עטאונה, יצחק פינדרוס, נאור שירי, אברהם בצלאל, אימאן ח'טיב יאסין, מרב מיכאלי << הלסי >>  


נכחו:
חברי הוועדה: 
יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון
משה טור פז
נעמה לזימי
קטי קטרין שטרית


חברי הכנסת:
אימאן ח'טיב יאסין
אברהם בצלאל


מוזמנים: 
	אולג סייביץ
	–
	מנהל תחום בכיר ביקורת בעלויות, משרד החינוך

	דודי מזרחי
	–
	מנהל אגף בכיר תקציבים, משרד החינוך

	רום בר-אב
	–
	רפרנט תעסוקה, אגף תקציבים, משרד האוצר

	חגי פורגס
	–
	מנהל תחום בכיר הנגשה לציבור ודיגיטציה, זרוע העבודה, משרד הכלכלה והתעשייה

	עינב בר כהן
	–
	סגנית ומ"מ ראש העיר רמת גן, מרכז השלטון המקומי

	צחי בר
	–
	מנהל אגף תוכן, תאגיד עירוני בית עמנואל רמת גן

	ליאור גבאי
	–
	יו"ר, התאחדות מעונות היום, מנכ"ל נאות מרגלית

	יניב בר אור
	–
	מנכ"ל, התאחדות מעונות היום

	שרי דרור
	–
	מנהלת הגיל הרך, ויצ"ו

	ערבה בראל
	–
	יועצת משפטית, עמותת חלמיש למען מעונות היום

	חנן דגן
	–
	מנכ"ל, איחוד גני הילדים

	חגית פאר
	–
	יו"ר, נעמת, פורום מסגרות לגיל הרך

	דוד הדרי
	–
	מנכ"ל, תנועת אמונה, פורום מסגרות לגיל הרך

	ד"ר יערה שילה
	–
	מומחית בגיל הרך, מכללת אפרתה

	יקותיאל משי
	–
	מנהל קידום מדיניות וקשרי ממשל, עמותת 121

	קונסטנטין שוויביש
	–
	מנכ"ל, איגוד מורים עולים

	עידן אורון
	–
	מקדם מדיניות, פורום ארלוזורוב

	אשר נעים
	–
	אבא של רס"ן אמיר נעים ז"ל שנפל ב-7 באוקטובר, מועצת אוקטובר

	אייל אשל
	–
	אבא של התצפיתנית רוני אשל ז"ל שנפלה ב-7 באוקטובר, מועצת אוקטובר

	שרון אשל
	–
	אימא של התצפיתנית רוני אשל ז"ל שנפלה ב-7 באוקטובר, מועצת אוקטובר

	נירית ברעם
	–
	אימא של סמ"ר נטע ברעם שנפל ב-7 באוקטובר, מועצת אוקטובר



מנהלת הוועדה:
אתי דנן

רישום פרלמנטרי:
נועם כהן, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

 << נושא >> הצעה לדיון מהיר בנושא: "קריסת מעונות היום המפוקחים", של חה"כ יוסף עטאונה, יצחק פינדרוס, נאור שירי, אברהם בצלאל, אימאן ח'טיב יאסין, מרב מיכאלי (מס' 341). << נושא >>  


 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, ח' בטבת התשפ"ה, 8 בינואר 2025, בנושא קריסת מעונות היום המפוקחים, הצעה לדיון מהיר של חברי הכנסת יוסף עטאונה, יצחק פינדרוס, נאור שירי, חבר הכנסת אברהם בצלאל, אימאן ח'טיב יאסין ומרב מיכאלי.

תראו, אני אגע ישירות בנקודה. קודם כול אני רוצה שיהיה ברור ולשים על סדר היום שנושא המעונות בקריסה כפשוטו. חוסר במטפלות, בסייעות, חוסר השוויון בין המטפלות לסייעות, נושא המענקים, אני אגע בכלל הנקודות, ועדת המחירים. בסוף, צריך להבין, מדינת ישראל לא סובלת מחוסר מקום במעונות. מבדיקה שעשיתי, יש כ-40,000 מקומות פנויים במעונות שלא מאוישים. ולכן, לבוא ולהגיד אין לי איך לבנות, אני לא אומר שלא צריך לבנות מעונות, צריך לבנות, אבל לפני שאנחנו בונים, או בתהליך של הבנייה, כדאי לבוא ולהתחיל למלא את החסר, ולמלא את החסר קודם כול זה בלהשוות את התנאים של המטפלות, לעמוד בנושא המענקים.

לא ייתכן שהמענק הרביעי טרם הגיע למטפלות, לא ייתכן שוועדת המחירים שקבעה את התוספת של 300 ומשהו שקלים, בטענה, ואנחנו נשמע כמובן את משרדי הממשלה, בטענה שהארגונים לא שילמו למטפלות, לעצור את הכול? מי שלא שילם, תביאו לו קנס, תעשו את הבדיקות, ומי ששילם, להמשיך לשלם. הייתה ב-2012 את תוספת כץ של 400 שקלים. אפשר למצוא איזשהו מנגנון שבסוף אנחנו נראה בסוף הרצף את הגננת ולבדוק שבאמת אותה מטפלת, אותה סייעת כן מקבלת את התוספת ולבדוק בצורה פשוטה מאוד על ידי אישור חשבון שאכן המטפלות האלה והסייעות קיבלו את המגיע להן.

הם טרם הגיעו, אבל אני אתן לאוצר להסביר לי קודם כול למה הפעימה הרביעית טרם הופקדה, הועברה. ולגבי ועדת המחירים, אנחנו חייבים למצוא איזשהו פטנט. ועדת המחירים שהתקיימה והתבקשה תוספת למטפלות, דובר באיזשהו מענק שבסוף בא ונותן איזשהו מענה מיידי למטפלות. אבל כשאני מדבר על מענק ההתמדה שאנחנו הסכמנו לתת למטפלות בעקבות כך שהשכר של הסייעות עלה מעל 11%, הגענו כבר ל-20 ומשהו אחוז, היינו אמורים להשוות את השכר שלהן. אני אומר, עד שהמטפלות לא מקבלות השוואת השכר, תמשיכו עם מענק ההתמדה.

משרד האוצר, רום, בבקשה.

 << אורח >> רום בר-אב: << אורח >>  

רום בר-אב, אגף תקציבים, משרד האוצר. מענק ההתמדה תוקצב בתקציב של משרד העבודה, אני מכיר שהוא אמור להיות משולם ממש במהרה. חגי, אתה רוצה להתייחס לזה?

 << אורח >> חגי פורגס: << אורח >>  

שלום, חגי פורגס ממשרד העבודה. אנחנו התחייבנו להעביר את הכסף עד סוף החודש, אנחנו עושים מאמצים מאוד גדולים להקדים.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

למה זה התעכב, חגי?

 << אורח >> חגי פורגס: << אורח >>  

זה תהליך מורכב שדורש בקרות, שדורש ירידה לפרטים של אחוזי משרה והמרה לכוח אדם. זה תהליך לא פשוט שאנחנו היינו בשיתוף פעולה עם משרד החינוך, משרד החינוך העביר לנו את הנתונים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אפשר לצמצם את התהליך?

 << אורח >> חגי פורגס: << אורח >>  

אנחנו עושים מאמצים מאוד גדולים לשלם הרבה לפני סוף החודש.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

לא, כי אני אומר לכם מעכשיו, אני הולך לדרוש במסקנות הוועדה, אני כבר מקדים את המאוחר, צריך להמשיך את המענק הזה. עד שגובה שכר המטפלות לא עולה לשכר הסייעות, תמשיכו עם מענק ההתמדה גם לשנה הזאת, עם כל הכבוד. אם ישבתם והבטחתם שגובה שכר המטפלות צריך להיות שווה לסייעות, הייתה הבטחה שאם הסייעות עולה מעל 11%, המטפלות יקבלו את השכר הזה. אתם לא מסוגלים לעמוד בזה? תמשיכו עם המענק, שכל מטפלת תקבל תוספת של 2,000, 2,500 שקל בחודש. מה אתם רוצים? שלא יהיו מטפלות?

 << אורח >> רום בר-אב: << אורח >>  

חשוב לי להגיד, גם לעניין מענק ההתמדה, החבר'ה מאגף רישוי ובקרה של משרד החינוך יוכלו להתייחס פה, אנחנו ראינו שמענק ההתמדה לא הועבר כפי שהוא נדרש. זאת אומרת, יש ארגונים שקיבלו את מענק ההתמדה לפי רשימה של מטפלות.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תתפסו את מי שלא העביר, רום, מה הבעיה? משרד החינוך יודע לעקוב, מי שלא העביר, תקנסו אותם. מה? כל הארגונים, כל המטפלות צריכות לשלם מחיר, כי יש איזה גנב אחד באיזו פינה? עם כל הכבוד, מה?

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

ממש לא הוגן.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

כן, סליחה, רום.

 << אורח >> רום בר-אב: << אורח >>  

למה תרצה שנתייחס?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אני רוצה להבין למה עצרתם, למה אתם אומרים אני לא משלם בכלל כי יש לי מישהו שלא שילם? 

 << אורח >> רום בר-אב: << אורח >>  

את מה? לא, מענק ההתמדה, הפעימה הרביעית הושלמה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

לא, אני מדבר על ועדת המחירים. אתה אומר לי שיש מי שלא שילם.

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>  

כלומר, הפעימה הרביעית תשולם עד סוף החודש? זה מה שאתם אומרים?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

מי לא שילם? את מה לא שילמו, את מענק ההתמדה?

 << אורח >> רום בר-אב: << אורח >>  

כן. יש מקרים שבהם מענק ההתמדה לא עבר למטפלת בקצה התהליך.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אוקיי, ואז? מה אתה רוצה להגיד בזה?

 << אורח >> רום בר-אב: << אורח >>  

אני רוצה להגיד שיש פה אחריות משותפת. המדינה כמובן צריכה למלא את חובותיה ולמלא את תשלום הפעימה הרביעית והארגונים צריכים להעביר את זה כנדרש בהתאם לנוהל ובהתאם להתחייבות.

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>  

נכון, אבל אל תענישו את כולם, חבר'ה.

 << אורח >> רום בר-אב: << אורח >>  

אנחנו לא מענישים אף אחד.

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>  

אבל זו המשמעות. לא להעביר זה להעניש את כולם.

 << אורח >> רום בר-אב: << אורח >>  

העיכוב היה עיכוב טכני, הוא לא היה עיכוב שהתקבל מהחלטה מהותית, הוא היה עיכוב טכני והוא יושלם כפי שחגי אמר.

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>  

גם זו התחשבנות מתמשכת. אתם יודעים לקחת את הכסף בחזרה, אתם יודעים לעשות הרבה דברים.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

נכון.

 << אורח >> רום בר-אב: << אורח >>  

אני אחזור שוב, היה עיכוב טכני, לא מהותי, לא התקבל כתוצאה מהחלטה אופרטיבית וזה יושלם במהרה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אוקיי, מה לגבי שכר מטפלות? אתם מתכוונים להעלות אותו, לא מתכוונים?

 << אורח >> רום בר-אב: << אורח >>  

אני אשמח להסביר. אני אלך ברשותך טיפה יותר אחורה כדי להסביר איך הגענו לנקודה שאנחנו נמצאים בה היום. מחיר מפוקח, שנייה להבין מה זה. ההצדקה לשימוש במחיר מפוקח, יש מחיר מפוקח על הרבה מוצרים במשק, יש כל מיני הצדקות לשימוש הזה, ספציפית במסגרות הסמל, המטרה שלו נובעת בגלל שאנחנו מתקצבים או מסבסדים את שכר הלימוד. והמטרה היא לראות שהסבסוד של שכר הלימוד מגיע בסוף להורים, כי אם לא יהיה מחיר מפוקח, יש אפשרות פשוט להעלות את המחיר בגובה הסבסוד ואז ההורה לא מוטב ואז יצא שכרנו בהפסדנו. המטרה של המחיר המפוקח היא לראות שההורה מוטב בקצה מהסבסוד הממשלתי.

הצורה שבה מחיר מפוקח נקבע היא באמצעות מתודולוגיה של ועדת המחירים. יש ועדה בלתי תלויה בין-משרדית שלה יש מתודולוגיה סדורה, היא גם פומבית ומפורסמת וכולם יכולים להיכנס ולראות, והמתודולוגיה הזאת מכונה בדיקת בסיס.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

דו"ח ועדת המחירים פורסם?

 << אורח >> רום בר-אב: << אורח >>  

יש הרבה דו"חות. הדו"ח של בדיקת הבסיס? בוודאי, כן, הוא מפורסם באתר ועדת המחירים.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אני אשמח לקבל את הדו"ח.

 << אורח >> רום בר-אב: << אורח >>  

בשמחה. אני יכול גם עכשיו להראות לכם בגוגל, אפשר למצוא את זה בקלות ואני גם אשמח לשלוח לכם. האופן שבו ועדת המחירים קובעת את המחיר הוא באמצעות מתודולוגיה שנקראת בדיקת בסיס. מה זו אותה בדיקת בסיס?

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

הדו"ח לא פורסם.

 << אורח >> רום בר-אב: << אורח >>  

אני אשמח לסיים את דבריי, ואם יש משהו לא ברור, אני אשמח לחדד. קובעים בדיקת בסיס, מה זו אותה בדיקת בסיס? הוועדה לוקחת את כל העלויות שנדרשות בשביל לייצר את אותו מוצר או שירות, לענייננו זה הפעלת מעון יום, לוקחת את כל העלויות, רואה כמה יוצא, וקובעת מחיר שהמטרה שלו היא לייצר איזשהו איזון בין העלויות הנדרשות בשביל נותן השירות, לענייננו אלה המפעילים, לבין קביעת מחיר הוגן להורים. וכך נקבע המחיר המפוקח, זאת המתודולוגיה.

בדיקת בסיס כזאת בוצעה בשנת 2022, נראה לי שכולנו מכירים את זה. ושם באמת הוועדה פנתה לכל המפעילים והם שלחו פירוט של כל ההוצאות שלהם, שכר, ציוד וכל הדברים האלה. הוועדה קיבלה את כל הנתונים, וכשהיא הגיעה לבחון את הרכיב של עלות השכר, היא גילתה שהשכר שמשולם בפועל על ידי הארגונים נמוך באופן משמעותי מרכיב השכר בתעריף, זה מה שהוועדה גילתה, אלה הנתונים שהארגונים שלחו.

כמו שאמרתי לפני רגע, לפי המתודולוגיה של ועדת המחירים, על פניו, מה שהיה צריך לעשות זה לקחת את השכר ששילמו, לקבוע אותו בתעריף ולהמשיך הלאה, כי זו המתודולוגיה הסדורה של ועדת המחירים וככה קובעים את המחיר של לחם וככה קובעים חלב וככה קובעים מוניות וכן הלאה, וזה מה שהיה צריך לעשות.

כשהוועדה הגיעה לעשות את זה, הגיעו נציגי משרד החינוך בוועדה ואמרו, רגע, אנחנו מבינים את זה, אנחנו מבינים שזאת המתודולוגיה, אנחנו מבינים את כל הסיפור, אבל מבחינתנו, כמשרד שאמון על התחום, יש השלכות מאוד מאוד קשות להוריד את רכיב השכר של המטפלות בתעריף, זה משהו שאנחנו לא יכולים לתת לו לקרות, אנחנו חושבים שיהיו לזה השלכות מאוד מאוד בעייתיות, וביקשו מהוועדה - - 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

מה זה הרציונל הזה?

 << אורח >> רום בר-אב: << אורח >>  

- - לחרוג מהמתודולוגיה ולקבוע רכיב שכר שהוא יותר גבוה מהשכר שאותו משלמים הארגונים. זה שונה ממה שעושה הוועדה בכל המוצרים והשירותים האחרים וזה היה אירוע שהוא היה חריג, לפנים משורת הדין בגלל הסיטואציה החריגה. 

משרד החינוך באו ואמרו, בואו נקבע רכיב שכר אחר שידאג שהמטפלות מקבלות שכר ראוי ונכון. והוועדה קיבלה את הבקשה הזאת של משרד החינוך למרות ששוב, זה אירוע מאוד מאוד חריג שחורג מהמתודולוגיה הסדורה והיה צריך לעשות בדיקות משפטיות והיה צריך לראות שאפשר לעשות את הדבר הזה כמו שצריך וזה באמת מה שקרה. אחרי שהוועדה קיבלה את הבקשה של משרד החינוך - - -

 << אורח >> דודי מזרחי: << אורח >>  

ברשותך, אם אני יכול רגע. דודי מזרחי ממשרד החינוך, בין היתר גם חבר בוועדת המחירים. זה היה בזמנו, אגב, זה היה מאבק, זו הייתה דרישה של משרד החינוך בשעתו, גם של שרת החינוך הקודמת וגם של שר החינוך הנוכחי. בגלל ההתעקשות הזאת של משרד החינוך לקח זמן, מי שזוכר גם את ההיסטוריה, לקח זמן עד שאושרו התעריפים החדשים כי הייתה כאן דרישה כפולה.

מצד אחד התעריף עלה, הסבסוד של המדינה עלה במאות מיליונים, התעריף עלה, חלק מההורים גם שילמו יותר, והדרישה של משרד החינוך הייתה גם שבאמת הסבסוד יעלה כדי להקל על ההורים, זה היה חלק מהחבילה הגדולה, וזו הייתה ההתעקשות. אמרנו, רק אם מיישרים קו מבחינה היסטורית, התעקשות אפילו אם התעריף עולה ואפילו אם זה אומר שהמדינה צריכה לשלם הרבה יותר, אנחנו רוצים להשוות את השכר לסייעות.

 << אורח >> רום בר-אב: << אורח >>  

דודי מדייק פה עובדה מאוד מאוד חשובה. כתוצאה מהדבר הזה, סך עלות הסבסוד עלה במאות מיליוני שקלים, מעל חצי מיליארד שקל. זה אירוע שבתקציב המדינה הוא אירוע בסדרי גודל. ושוב, זו באמת הייתה התעקשות של גורמי המקצוע בוועדה ואנחנו שילמנו עליו כולנו, כולנו, כל אזרחי המדינה, מחירים מאוד משמעותיים.

כשהוועדה נדרשה לקבוע איזשהו מספר של שכר, מספר נורמטיבי, זאת אומרת, זה לא מספר פוזיטיבי שהתקבל מהנתונים בפועל, אלא לקבוע איזשהו מספר שהוא בנצ'מרק, היא עשתה מה שהוועדה עושה במקרים האלה, היא משתמשת בנתון, מה שמכונה שווקים מקבילים. זאת אומרת, הולכים לשווקים או למערכות דומות ומחפשים איזשהו נתון שמקיים תכלית דומה שמעיד בצורה טובה על עלות השכר האמיתית של הדבר הזה. והשוק המקביל או המערכת הדומה שמצאו לדבר הזה הוא המערכת של הסייעות. כי זה מקצוע יחסית דומה, נדרשת הכשרה יחסית דומה. היא לא זהה כמובן, גם תנאי השירות הם קצת שונים, כולנו מכירים את הסיפור הזה, אבל מאפייני העבודה מספיק דומים, ולשם בנצ'מרק, לקבוע את עלות השכר הנכונה והראויה, השתמשו בעלות הסייעות, זה היה בנצ'מרק.

השתמשו בשכר הזה, בעקבות כל הדבר הזה, התעריף עלה, כמו שדודי אמר, אני לא זוכר בדיוק את המספר, ביותר מ-15% בממוצע, יש המון תעריפים. והדבר הזה גרר עלינו המון לחצים. א', כמו שדודי אמר, העלנו את הסבסוד, נדרשנו להעלות את הסבסוד בהתאם ולבצע התאמות בתקציב המדינה בשביל לעשות את זה. וב', זה גרר ביקורות מאוד מאוד משמעותיות מצד הרבה מאוד הורים, למה אתם מעלים את התעריף? איזה מין דבר זה?

אנחנו באנו לפה, לכנסת, לוועדה אחרת, נדרשנו להסביר את הדבר הזה, בקומה פה למעלה. והסברנו את כל מה שאמרתי עכשיו, הסברנו לח"כים איך - - - נורמטיבי וכן הלאה, והח"כים קיבלו את ההסבר שלנו, אבל הם ביקשו מאיתנו דבר אחד. הם אמרו לנו, אנחנו דורשים מכם, וישבנו ממש אני ודודי בדיון הזה, ככה, אחד ליד השני, הם אמרו לנו, אנחנו דורשים מכם שאתם תוודאו שעליית השכר באמת מגיעה למטפלות בפועל. אחרת, אתם עושים פה עוול. כי אתם מעלים את שכר הלימוד להורים, אתם לא משפרים את מצבם של הסייעות ואתם לא ממלאים את תפקידכם כרגולטור. לכן אנחנו דורשים מכם לעשות את זה.

ואנחנו אמרנו, שנינו, שם לפרוטוקול, בשם משרדים שלנו, שאנחנו מבינים את זה ואנחנו מתחייבים לזה, כי זה מה שנדרש מאיתנו, זה מה שחברי הכנסת דרשו מאיתנו. בעקבות ההתחייבות הזאת, משרד החינוך בא ויצא בתהליך של בדיקת שכר. הוא בא, ביקש מכל הארגונים את השכר שהם משלמים ועשה בדיקה ורצה לראות איפה השכר הזה נמצא ביחס לרכיב השכר בתעריף. האם הוא יותר גבוה? האם הוא יותר נמוך? רצו לבדוק. שוב, כתוצאה, גם אנחנו משלמים על זה המון כסף בתקציב המדינה, גם כהתחייבות שלנו גם להורים שמשלמים שכר הרבה יותר גבוה וגם לחברי הכנסת במשכן הזה שדרשו מאיתנו את הדבר הזה.

משרד החינוך עשו את הבדיקה הזאת ומצאו שרכיב השכר שמשולם ברוב המוחלט של הארגונים, מעל 80%, נמוך באופן משמעותי מרכיב השכר בתעריף. כלומר, אנחנו באנו, העלינו את השכר, חרגנו מהמתודולוגיה הקבועה לפנים משורת הדין של ועדת המחירים, השקענו מאות מיליוני שקלים בסבסוד לטובת הדבר הזה, ובסוף, לא כולם כמובן, לא כולם, אבל חלק מאוד מאוד גדול, אני מרשה לעצמי להגיד מעל 80%, אני חושב שאפשר להגיד שזה רוב מוחלט של הארגונים לא מעבירים את השכר כפי שהוא נדרש לעבור ברכיב השכר בתעריף, לא מעבירים.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

כמה מתוכם ארגונים גדולים?

 << אורח >> רום בר-אב: << אורח >>  

הדבר הזה הגיע לפתחה של ועדת המחירים, בדקה את הדבר הזה, בדקה את הנתונים וקבעה שני דברים. א', היא הבינה שעלות השכר שמגולמת בתעריף לא מועברת במלואה לשכר המטפלות, זו עובדה. בעקבות העובדה הזאת היא הגיעה לשתי מסקנות. מסקנה אחת, שאין הצדקה לעדכון נוסף של רכיב השכר, כי אם נעלה אותו שוב, זה לא יגיע למטפלות, אנחנו שוב נוציא כספי ציבור, שוב ההורים ישלמו עוד כסף ושוב התהליך לא ישיג את מטרתו. זה פעם אחת.

פעם שנייה, מה שהוועדה קבעה, אני אצטט, היא אמרה שבבדיקת הבסיס הבאה, כשהיא תבוצע, צריך לבחון ביתר תשומת לב את השימוש ברכיב שכר נורמטיבי לאור העובדה שהוא לא ממלא את ייעודו, הוא לא מגיע למי שחשבו שהוא יגיע בקצה. יכול להיות שרכיב השכר של הסייעות עלה וכן הלאה, אבל שוב, אם השכר לא משולם בסוף למטפלות, אני מצטער, אבל לבוא ולגבות עוד כסף מההורים ולשלם עוד מאות מיליוני שקלים מתקציב המדינה על משהו שהכסף, נראה לי כולנו מבינים באיזה עולם אנחנו חיים היום של תקציב וכמה יקר הכסף היום, אני חושב, וועדת המחירים קבעה שזה משהו שלא נדרש לעשות בעת הנוכחית.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

טוב, קודם כול, אני מסכים איתך שאין סיבה שהתעריף יעלה והשכר של המטפלות לא יעלה ום לא ישולם. זה ברור לכולם, יש תמימות דעים בחדר. תוסיף שורה, כמו שהייתה תוספת כץ, תקרא לה תוספת דודי מזרחי או שם טוב, וכל תלוש שלא מופיעה בו התוספת הזאת שוועדת המחירים קבעה, לא משנה אם זה 300, 400, 500 שקל, תורידו את זה מהמפעיל.

 << אורח >> רום בר-אב: << אורח >>  

לא, מה זה תוריד? אין לנו יכולת להוריד.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

משרד החינוך מתקצב את המפעילים במאות אלפי שקלים בכל מיני דרכים.

 << אורח >> רום בר-אב: << אורח >>  

לא, משרד החינוך לא מתקצב - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

בסדר, לא משנה, או משרד העבודה, גם חגי נמצא.

 << אורח >> רום בר-אב: << אורח >>  

לא, זה חשוב להגיד, אף אחד לא מתקצב את המפעילים. אפשר להסתכל במבחן התמיכה, הסבסוד הוא סבסוד שמיועד להורי הפעוטות. מבחינה טכנית הוא מועבר למפעילים כי מבחינה טכנית יותר נוח לייצר התקשרות או להעביר כסף ל-700 ארגונים ולא ל-120,000 או 150,000 הורים.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אין לכם דרך לחייב אותם?

 << אורח >> רום בר-אב: << אורח >>  

לא.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

משטרת ישראל היום לא קיימת? בית המשפט לא קיים? בואו, חברים, מה? מי שגנב ולא מעביר את הכסף הזה למטפלות, שישלם את המחיר, תקנסו אותו. כל הארגונים, כל המטפלות במדינת ישראל צריכות לשלם את המחיר של כמה ארגונים שלא משלמים?

 << אורח >> רום בר-אב: << אורח >>  

80% מהארגונים, יושב ראש הוועדה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אני אגיד לך, רום, אני כמובן לא בא להגיד שאתה לא דובר אמת ולא מביא נתונים נכונים, אני אשמח לקבל את אותם נתונים שמוכיחים ש-80% מהארגונים - - -

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

גם אנחנו נשמח, גם אנחנו לא קיבלנו.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אני אומר, תעבדו בשקיפות, תעבירו את הדו"ח האחרון של ועדת המחירים האחרונה, לא של שנת 2020, ושנראה באמת מיהם הארגונים האלה. בואו נעשה בדיקה יסודית וננסה למצוא את הפתרון. אבל לא ייתכן שבקצה, כל התהליך שאתם עושים הוא נכון, כל מה שאמרת, אני מסכים ב-100%, אני חושב שאין מישהו בחדר שלא מסכים איתו.

אבל בסוף מי שמשלם את המחיר זו המטפלת בקצה, ומי שישלם את המחיר בעוד חודשיים הם ההורים בבית, כי לא יהיו מעונות, תבינו את זה, לא יהיו מעונות. מדינת ישראל, משרד החינוך יצטרך להתחיל לתקצב בניית מעונות, יצטרך להתחיל להכשיר מטפלות, יצטרך להביא אותן, להתחיל לעשות גיוס ולהתחיל להפעיל את זה בעצמו. כי אף ארגון פה, לא פרטיים ולא מסובסדים ולא המבוקרים, לא יעשו את זה, עם כל הכבוד. כך שאנחנו יכולים לנסות להיות צודקים ולשלם את המחיר בעוד חודשיים ומערכת המעונות במדינת ישראל תקרוס וכלכלת מדינת ישראל תקרוס איתה ביחד, או שאנחנו נהיה חכמים וננסה למצוא איזושהי דרך לפתור את המשבר הזה.

 << אורח >> דודי מזרחי: << אורח >>  

רק אני רוצה להשלים, ברשותכם, מבחינת משרד החינוך כי כל מה שרום תיאר, אני חושב שהוא דייק. הסעיף האחרון שרום לא התייחס אליו, מבחינת משרד החינוך, אנחנו לא באים ואומרים, אוקיי, בדקנו, רואים שאין אנומליות. חד משמעית רואים שברוב המקרים הכסף לא הגיע עד הסוף למטפלות, זה לא סוף פסוק. מה שאנחנו הולכים לעשות יחד עם משרד האוצר באופן משותף, אנחנו נכנס את כל המפעילים, נציג בפניהם בשקיפות מלאה את כל הממצאים, כמובן כל אחד יוכל להתייחס ונצטרך לבנות ביחד מנגנון שאנחנו רואים שיוכל לעבוד.

אתה ציינת מנגנון שהיה בעבר, יכול להיות, אני לא יודע, אבל מה שאני חושב, החובה של כולנו היא לוודא שלא גובים כסף מההורים, לא מוסיפים כסף מכספי משלם המיסים.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

חד משמעית.

 << אורח >> דודי מזרחי: << אורח >>  

אגב, אני לא רוצה להכליל את כולם, יש ארגונים מסוימים, חלקם יושבים כאן, שעובדים על פניו בצורה טובה. אנחנו נשב עם כולם, יכול להיות שיש אנומליות, פערים בדיווח, אבל בוודאי שיש בעיה ואנחנו מחויבים למצוא גם פתרון לנושא הזה, זה לא שאנחנו רואים שיש קושי ולא מחויבים לפתור.

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>  

אדוני היושב ראש, ראש האגף לגיל הרך לא נמצאת פה?

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

לא.

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>  

תקלה לדעתי. דיון שעוסק בזה ושוב, דודי, אני מאוד אוהב אותך, אבל לא יכול להיות שכל דבר במשרד החינוך שולחים אותך.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

לא, אבל הנושא הוא תקציבי, לכן ביקשתי מדודי.

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>  

כן ולא. זהו, אני רוצה לטעון שיש פה בדיוק ההפך, אדוני היושב ראש, משוק משוכלל. אני לא רוצה להשתמש במילה קשה, אבל קחו את ההפך ממשוכלל, מה שאתם חושבים, זה מה שיש לנו כאן. אני חושב שחלק מהדברים פה צריך לפתור בצורה של חוזר מנכ"ל, זה הכלי שיש למשרד החינוך, ולהסדיר את הסיפור הזה. גם יוסי, היושב ראש נתן פה פתרון נוסף. קחו, תסמנו את התוספת, ואז מאוד קל לבקר את השאלה אם היא ניתנת או לא ניתנת. כל תלוש שכר של מורה מלא בכל מיני תוספות כאלה, תמיד שאלתי את עצמי למה. עכשיו אני מבין את אחת הסיבות, מאוד קל לזהות האם זה ניתן או לא ניתן, בטח כשזה ניתן בצורה של פעימות.

אבל אני רוצה שניה להתייחס למשבר הזה, ובכלל אני מציע לכם, משרדי האוצר והחינוך ובמקרה הזה גם העבודה והרווחה, לתת ואז לקחת, לא לתת. כי אז זה יוצר פה משברים, ארגונים נקלעים לתזרים. אנחנו צריכים פה את הארגונים האלה, אני מזכיר, וזו הנקודה העיקרית, אנחנו עוסקים פה בשוק מאוד בעייתי שאמור לתת מוצר חינוכי ואנחנו במעבר מארגונים שעשו לא רק חינוך לאנחנו רוצים חינוך פה, אמיתי, לא בכאילו, לא כלכלה, לא רווחה, חינוך. הדרך לשם עוברת בזה שיהיו לנו ארגונים גדולים, יציבים, חזקים, שיהיו בשטח הרבה שנים וגם הם ישתכללו עם הזמן.

כל הדבר הזה, הרי מעונות מפוקחים היום הם בסך הכל 27% מכלל הילדים בגיל הרלוונטי, בואו נזכור, כל 73% האחרים נמצאים בעולם הפרטי. אני לא מתנגד לפרטי בניגוד לחלק מהאנשים מסביבי בתחום הזה, אני חושב שהפרטי מוסיף לנו, עושה דברים טובים, מוסיף נורמות, מכניס כסף פרטי, עושה הרבה דברים טובים. לא הכול זה ציבורי 100%, אני לא שם. אבל אני חושב שקודם כול הסכמים צריך לקיים, ומצידנו, המדינה, ואני חושב שהגיע הזמן, זה גם מופיע בדברי הפנייה של חברי הכנסת, שאנחנו צריכים לשאוף לזה שיהיה פה משרד ייעודי אחד שהוא משרד החינוך. לא סתם שאלתי, אגף ייחודי, בהמשך הוא צריך לעלות לרמת מנהל. זו לא רק פרוצדורה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

קינלי, אני מקדם, רשות לגיל הרך, יהיה.

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>  

כן, אני מציע רק, אדוני, המילה רשות, יש לה פנים רבות. אני מציע מנהל כי זו השפה של המשרד הממשלתי. מנהל לגיל הרך במשרד החינוך שהוא מקביל למנהלים אחרים, יש לו סמכויות, יש לו תקציבים, יש לו פיקוח, יש לו יכולות, וגם הניהול וגם משרד האוצר ידע לעבוד מולו. כי שוב, זה לא אירוע כלכלי. יושבים פה אנשי כלכלה, זה לא רק אירוע כלכלי, זה אירוע חינוכי, הוא נוגע לרמה חינוכית. זה נכון שכשלא משלמים בתלוש, אנחנו קודם כול רצים לשם. זו ועדת חינוך, בואו נהפוך את הכסף לאיכות חינוכית שהילדים מקבלים.

אני גם אומר, ויש פה הרבה בעקבות פניות שגם אתה קיבלת, אדוני היושב ראש, אני מרגיש כאילו שאנחנו דנים אחורה, חזרנו פה שנים אחורה, אנחנו צריכים לדון קדימה, בתנאים הפיזיים, בהרחבת השירותים, בהרחבת המענים שהמדינה נותנת, בסבסוד גדול יותר, בעוד מסגרות שנכנסות לציבורי, או כמו מה שעשינו בגני הילדים. העברנו גני ילדים, יצרנו שם את מעמד המוכר שאינו רשמי לא רק בחרדי, גם בכללי, ככה שאנשים הם חצי מדינה חצי פרטי ואנחנו מפקחים עליהם יותר. ללכת לשם. ולא, אנחנו נפגעים בזה, אנחנו הולכים פה אחורה בדיון.

ולכן אני אומר כאן, אני קורא בעיקר בפסקה האחרונה של הפונים, משרד ייחודי אחד, מנהל אחד שמטפל בזה, סמכויות סבסוד, רישוי, אכיפה, הכשרה ופדגוגיה. בואו נדבר על החינוך שהילדים מקבלים מלידה בכל המסגרות. תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה. ליאור גבאי, בבקשה, התאחדות מעונות היום.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >>  

בוקר טוב. יושב ראש פורום ראשי הארגונים ומנכ"ל נאות מרגלית, ליאור גבאי. אני רוצה לציין כמה דברים. ראשית, אני באמת מודה גם ליושב ראש וגם לחברי הכנסת שקידמו את הדיון הזה עם הכותרת המשמעותית של קריסת מעונות היום. כי באמת, זו לא קלישה, אנחנו מדברים באמת על קריסת מעונות היום.

יושבים פה חבריי לפורום, נעמת, אמונה וויצ"ו ועוד גופים אחרים שכולם נמצאים באותה מסגרת שבה הבעיה חוצה מגזרים, חוצה ערים, פריפריה, במרכז, בכל המקומות. כרגע יש מצוקה אמיתית שבה אין מטפלות במעונות היום. והבעיה שאין מטפלות במעונות היום בראש ובראשונה נובעת משני היבטים. אחד, מההיבט התדמיתי של מטפלת, והדבר השני, לא פחות חשוב, מההיבט של השכר.

עכשיו אני אתייחס למה שיקירי, רום מהאוצר הזכיר, וחלק מהדברים נכונים, אבל חלק מהם, צריך להאיר אותם ולהסביר אותם בצורה יותר ברורה. ראשית, אם אנחנו מדברים על התחייבויות ממשלתיות, זה שאנחנו נמצאים כרגע בינואר ועדיין לא מימשנו את מענק ההתמדה, הפעימה הרביעית שהתחייבנו לשנה שעברה, בואו נתייחס, מה מטפלת, עזבו עכשיו כל הטופסולוגיה והדברים ובקרות ומה שאתם רוצים.

המטפלת בקצה שהייתה רגילה, שהבטיחו לה, אמרו לה, תקשיבי טוב, עד שיעלה השכר שלך, כל שלושה חודשים תקבלי מענק התמדה. מענק ההתמדה הזה היה צריך להיות משולם כבר לפני כמה חודשים, זה לא שולם. מה המטפלת הזאת? היא פשוט קמה ועוזבת. היא אומרת, תשמעו, אני נמצאת פה בגופים שלא משלמים לי מה שהתחייבו והיא קמה ועוזבת. מי מתמודד עם זה? אנחנו.

זה שאדוני היושב ראש, הזכרת 40,000 ילדים שנמצאים עם מקומות של ילדים במעונות הקיימים, זה חלק מהתוצאה שאין מטפלות. אותה מטפלת לא קיבלה את מענק התמדה שהתחייבו לה כבר בכתב, היא קמה ועוזבת. מי מתמודד עם זה בקצה? אנחנו, הארגונים וההורים כמובן שלא יכולים לשלוח את הילדים כי אין מסגרות. זו נקודה אחת.

נקודה שנייה שהזכירו, הנושא של הבדיקה. אנחנו בצורה ברורה בעד שקיפות, גם היה בעבר. הרי ב-2016, כשחיים כץ היה שר הרווחה, דאג להעביר את הסעיף הזה של 400 שקל, ועובדתית, גם משרד העבודה אז בדק את זה, אבל עובדתית, כמו שחבר הכנסת קינלי הזכיר מקודם, זה ניתן לבדיקה מיידית. 

גם לא צריך בדיקה, בגלל שברגע שהאוצר יבוא ויגיד, אני הוספתי 1,000 שקל למטפלת נגיד, לא תהיה מטפלת בקצה שלא תדע לבוא לדרוש מהבוס שלה את ה-1,000 שקל כי האוצר הביא שורה של 1,000 שקל בקצה, לא צריך לבדוק את זה אפילו, במציאות זה יעבוד ככה. אבל משום מה, באוצר מעדיפים למצוא כל מיני ספינים שבהם בסוף, בסוף, בסוף העיקר שלא ישולמו.

בשורה התחתונה, אני אומר לכם כיושב ראש הפורום, לצערי, אנחנו לא נוכל לפתוח את הרישום לשנת הלימודים הקרובה שאוטוטו, בהנחה שהדברים יסתדרו, לא נוכל לפתוח במצב הזה. בגלל שאנחנו נמצאים היום בשוקת שבורה וזה מבלי להתייחס לזה שזה התחום היחידי שכמו שהזכירו חברי הכנסת, קודמיי, זה התחום היחידי שתסתכלו כמה משרדי ממשלה מטפלים בזה. אנחנו צריכים להיות בקשר עם מנכ"ל משרד החינוך או עובדי משרד החינוך, מנכ"ל משרד העבודה, עם עובדי משרד העבודה, מנכ"ל משרד הרווחה, עובדי הרווחה, האוצר. יש עוד תחום במדינת ישראל, חשוב, שמתפרס על כל כך הרבה משרדים? אין שום תחום כזה.

זה מראה עד כמה למדינה באמת לא אכפת מהתחום של הגיל הרך. ואם אכפת לה, כמו שאמרנו, אנחנו רוצים בראש ובראשונה לקדם את מה שקרוי הרשות לגיל הרך שתרכז את כל התחומים האלה: אכיפה, פדגוגיה, הכשרה, סבסוד וכן הלאה, זו הדרך. ולא רק במשרד החינוך. כלומר, גם במשרד החינוך יש אגפים שלומים. אנחנו רוצים שמשרד החינוך יפתח תחום שיתעסק רק בגיל הרך. כי מטפלת במעונות יום לא דומה לגננת, כל פעם אנחנו חוזרים ואומרים את זה.

בגן ילדים יש גננת וסייעת. היא מתחילה בתחילת שנת הלימודים, מסיימת בסוף שנת הלימודים. במעון יום, היום, אני לא יודע להגיד לכם מה יהיה אחר הצוהריים. במעון יום יש 12, 13, 14 מטפלות, שחלקן הגדול, תבדקו את זה, אפשר לבדוק את זה, יש למעלה מ-45% שעוזבות רק בחודש הראשון, שלא לדבר על השנה הראשונה ועל שנתיים. כשמשרד החינוך אומר שהוא עושה הכשרות ל-10,000 מטפלות, קודם כול, ביקשנו פעם לראות אותן, איפה ה-10,000? אבל לצערי הרב, ה-10,000 שהוכשרו שנה שעברה, אין 1,000 שנשארו השנה. למה להכשיר אותן? למה להשקיע כסף של מדינה ולהגיד שהשקענו כאשר בפועל הן לא מגיעות למעונות היום? וגם אם מגיעות, הן עוזבות.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אתה רוצה שאני אגיד לך למה הן לא מגיעות למעונות היום?

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >>  

בגלל שאין שכר, אדוני, בגלל שאין מעמד.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

לא, כי נותנים את ההכשרה הזאת למורות בבתי ספר. מורה בבית ספר לא תעזוב את המשרה שלה בשביל לעבוד במעונות היום. ואז להעלות לי מספרים, לבוא לוועדה ולהראות לי, הכשרתי 10,000 מורות. 

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >>  

אני מודה לאדוני היושב ראש.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

בסדר, אבל זה כבר דיון אחר.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >>  

בדיוק, זה נושא אחר. אני רק רוצה לסיים, ברשותך. ולכן הקריאה צריכה לצאת מפה, לדעתי, אחת משתיים. כלומר, יותר נכון שתי קריאות. הקריאה הראשונה, באמת, שכמו שדודי אמר, לעשות שולחן עגול מיידי עם הארגונים, יש לנו פורום שאנחנו לבד מייצגים למעלה מ-70% ממעונות היום, עוד גופים אחרים, לשבת איתם ביחד ולהגיע לשולחן עגול עם פתרון כמו שהיה בעבר, שהתוספת תגיע באמת למטפלות. אחד.

והדבר השני, צריכה לצאת מפה קריאה למשרד החינוך, למשרד האוצר ולמשרד העבודה, שעד שנגמור את הסיפור הזה, מענק ההתמדה למטפלות צריך להמשיך גם השנה ושלא לדבר על המועד, גם בזמן. אלה שתי הקריאות שלי.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה. יניב בר אור, בבקשה.

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>  

בוקר טוב, תודה רבה על זכות הדיבור ובאמת תודה על הדיון החשוב הזה. אנחנו מייצגים את מעונות היום הפרטיים, אבל הגענו לדיון הזה קודם כול כי הכותרת של הדיון, קריסת המעונות המפוקחים. חשוב לי להזכיר, גם המעונות הפרטיים מפוקחים. כבר שש שנים מאז שעבר חוק הפיקוח ואנחנו תחת הרגולציה ואנחנו עומדים בכל מה שצריך והחוק מחייב אותנו, ועדיין מתייחסים אלינו כאילו אנחנו בחצר האחורית של משרד החינוך. אנחנו עדיין לא שותפים מלאים לכל מה שקשור בחינוך במדינת ישראל ואנחנו, כמו שאמרתם כאן, מחזיקים, מטפלים ומחנכים ומגדלים את דורות העתיד, 77% מילדי מדינת ישראל אצלנו, בפרטיים.

אבל המטפלות שלנו לא זכאיות למענק התמדה, אנחנו לא מקבלים שום הטבות שמקבלים מעונות הסמל. וכל מה שמגיע להם מגיע להם בזכות ולא בחסד, מגיע להם את מה הם מה שהם דורשים. אבל צריך להסתכל גם על המגזר הפרטי ולא להפלות לרעה את המטפלות במגזר הפרטי. אנחנו נאלצים להשלים מטפלות יש מאין.

והיום כשאני בא, ואושר סוף-סוף תקציב תקדימי שעבר ממש לאחרונה להכשרת מטפלות, אבל כשאני בא למטפלת שהיא בת 60 או בת 70 והיא כבר בשנותיה האחרונות לעבודה שלה ואומר לה, את חייבת עכשיו, אחרי 30 שנות ניסיון, ללכת ולעבור הכשרה. חוץ מזה שאני פוגע בציפור נפשה ובכבוד שלה, אני מאלץ אותה עכשיו ללכת ללימודים, אחרת אני לא אוכל להעסיק אותה, היא קמה והולכת. אנחנו מאבדים דורות של מטפלות שגידלו פה אלפי ילדים ואנחנו מאבדים אותן כי אנחנו לא יודעים להעריך את המטפלות האלה. לא בשכר, לא בזה שאנחנו סומכים עליהן ומאמינים להן, המדינה לא סומכת על המנהלים של המעונות הפרטיים.

אנחנו לא נותנים להם את הזכויות שמגיעות להם, דורשים מהם ארנונה עסקית, שימוש חורג מעל 36 ילדים, עוד המון דברים שלא דורשים ממעונות הסמל. ואחר כך באים ואומרים, איך זה יכול להיות שמעון פרטי עולה 6,000, 7,000 ואתם יודעים מה? גם 8,000 וזה הולך לעלות. כי אם המע"מ עולה והביטוח עולה והגזרות הכלכליות שעברו פה בתקופה האחרונה הולכות להיכנס, זה צריך לצאת מאיפה שהוא וזה ייפול על ההורים.

ועד שלא נבין שצריך להסתכל על המעונות הפרטיים כעל שותפים ולאפשר להם איזשהו מסלול ירוק בהתאמה למבנה מגורים ולאפשר להם להיות שותפים לחינוך הזה, כמו שאמר פה חבר הכנסת, אנחנו רוצים להיות שותפים, אנחנו לא רוצים להיות בעיה למיגור, אנחנו רוצים להיות חלק מהפתרון. תעזרו לנו להיות חלק מהפתרון כי גם אנחנו קורסים וגם לנו אין מטפלות בבוקר ואנחנו נאלצים לסגור מסגרות. וכמו שאתה אומר שיש 40,000 מקומות או כמה מקומות שיש, זה בגלל חוסר בכוח אדם, התדמית של המטפלות, וזה לא משנה אם היא פרטית או ציבורית, התדמית של המטפלות בשנים האחרונות נרמסה עד דק.

צריך לעשות משהו דחוף, זאת בעיה לאומית שחייבים לטפל בה, אי אפשר להזניח את התחום הזה יותר. אנחנו שש שנים תחת פיקוח, הכניסו גם מנהלות רשותיות שחושבות שהן מפקחות, ועכשיו בחוק החדש שאנחנו נדון בו בעוד כמה ימים הולכים להעניק להן סמכויות נוספות ולדרוס את ההגנה של המעונות הפרטיים. אנחנו צריכים את העזרה שלכם, כי אחרת גם המעונות הפרטיים לא יהיו. תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

זה לא המקום, אבל לגבי ההערה שלך, האחרונה, במקום שאכן יש גם מעון שהוא קשור לעירייה, המפקחות לא יוכלו להיכנס. אבל בסדר, זה בחקיקה.

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>  

אנחנו רואים את זה אחרת, נדבר על זה עוד מעט.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

בסדר, כשנגיע לחקיקה.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

יש לי שתי שאלות. אדוני, דיברת על נושא המענקים. האוצר, יש תשובות?

 << אורח >> רום בר-אב: << אורח >>  

דיברנו על זה קודם, בתחילת הדיון.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

דיברתם על הנושא של המענקים, ומה התשובה הייתה? רק שאני אהיה בלופ של המענקים.

 << אורח >> רום בר-אב: << אורח >>  

התשובה שהמענקים כבר מתוקצבים, העיכוב היה עיכוב טכני ונציגי משרד - - -

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

לא, המענק.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

המענק למטפלות.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

הפעימה הרביעית מתוקצבת, פשוט עוד לא הגענו אליה.

 << אורח >> רום בר-אב: << אורח >>  

מענק ההתמדה, הפעימה הרביעית, כן.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

לא, אני אגיד לך למה הוא מתכוון. הוא מתכוון לאותו מכתב שמשרד האוצר קיבל ממשרד החינוך, להמשיך את המענק גם לשנת 2025.

 << אורח >> רום בר-אב: << אורח >>  

כרגע, במסגרת תקציב המדינה, לא נכלל.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

זאת אומרת שהפעימה החמישית לא תהיה לפי משרד האוצר.

 << אורח >> רום בר-אב: << אורח >>  

המתווה של המענק כלל ארבע פעימות, הן כמובן ישולמו.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

אוקיי, מתי הפעימה הרביעית תשולם?

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

אמרו עד סוף החודש.

 << אורח >> חגי פורגס: << אורח >>  

אנחנו התחייבנו עד סוף החודש, אנחנו עושים מאמצים מאוד גדולים כבר בימים הקרובים או בשבוע הבא לשלם.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

ולמה זה לא שולם בזמן?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

הם אמרו, היו בעיות טכניות, טכנולוגיה.

 << אורח >> חגי פורגס: << אורח >>  

עניינים טכניים.

 << אורח >> רום בר-אב: << אורח >>  

עיכובים טכניים, לא עניין מהותי.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

אוקיי. המעונות הפרטיים, אדוני, לגביך, כשאתה אומר את המספר 77% בפרטי, זה מספר בדוק? זה מספר אמיתי?

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>  

זה המספר מהלמ"ס, אלה נתונים שהלמ"ס מספק.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

77% מהילדים שלנו הולכים למעונות פרטיים, זה מה שאתה אומר.

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>  

יש לך כ-2,400 מעונות מסובסדים ומעל 5,000 פרטיים שאנחנו יודעים עליהם שהם מרושיינים על ידי משרד החינוך.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

יותר מ-5,000.

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>  

לא, אני מדבר על מרושיינים. ההערכות שלנו שקיימים למעלה מ-10,000 מעונות פרטיים שעדיין לא מרושיינים. כי שוב, משרד החינוך במהלך כל השש שנים האלה לא פרסם. משרד העבודה הוציא פרסום אחד.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

הבנתי. עכשיו שאלה נוספת, לפני 10 שנים כמה היה האחוז?

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>  

הרבה יותר, מעל 15,000. אנחנו יודעים רק בקורונה שנסגרו מעל 3,000 מעונות.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

מספר המעונות הפרטיים, הילדים שלנו הולכים למספר יותר גדול? זאת אומרת, יותר מעונות פרטיים מאשר הציבוריים?

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

כן.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

זה ככה לאורך ההיסטוריה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

עו"ד עינב בר כהן, בבקשה, ממלאת מקום ראש עיריית רמת גן.

 << אורח >> עינב בר כהן: << אורח >>  

שלום. אני אגיד את האמת, אני אימא לשלושה וילדתי לפני שלושה חודשים.

ועדיין השארתי אותם בבית ברמת גן ובאתי לכאן כי אני חושבת שאין דיון יותר חשוב מהדיון שמתקיים כאן היום. במסגרת התפקיד שלי אני אמונה גם על הנושא של מעונות היום אצלנו. נמצא לצדי צחי, הוא 34 שנה מתעסק בתחום. אתמול היה לי דיון אצלי ופשוט כל הצוות שלי אמר שמה שהוא עובר בחודשיים האחרונים מבחינת גיוס כוח אדם הוא לא חווה מעולם. זאת אומרת, זה לא אפילו משהו שהיה בעבר ואנחנו מתמודדים איתו שוב, אלא תופעה שאני אפילו לא מצליחה לתאר לכם.

אני עוד יותר חרדה, אני אומרת את האמת, כאימא שאמורה להכניס למעון, כשאני שומעת את הדרג המקצועי פה מדבר בניתוק מוחלט ממה שאנחנו עוברים בשטח. אני הרשות אולי אחת החזקות, אני חייבת להגיד שאני משלמת שני מיליון שקל בשנה, זאת אומרת, אני נכנסת לגירעון של 2 מיליון שקל בשנה על מעונות היום. זאת אומרת, 400 שקל אני מסבסדת כל ילד לחודש, אני משלמת מחירים הרבה יותר גבוהים, 62 שקלים לגננת, בסדר? על המטפלות, אין מספרים כאלה, ואני עדיין מתמודדת עם בעיית כוח אדם מטורפת ואני לא מצליחה לקבל ודאות וביטחון לעובדות אצלנו.

כשאתה אומר לי שתהיה פעימה רביעית, זה מבחינתי לא רלוונטי לשנה הבאה. אני צריכה להחזיק אנשים עכשיו שנה שלמה בידיעה שיש להם מענק. אין לזה משמעות, אתם זורקים כסף לפח. כל זמן שאין ודאות וביטחון לעובדות האלה, אין לזה שום משמעות, פשוט מאוד, אני אומרת לך את זה בצורה הכי הכי אמיתית.

אני שלחתי מכתב גם לשר האוצר, גם לך, גם לשר, באמת, כי אני מרגישה שאתם לא מבינים את המשמעות הזאת של עובדת שהיא לא יודעת מה העתיד שלה מבחינה של שכר. אני אגיד את זה, המשבר הזה החריף, אין מה לעשות, בגלל הנושא של הסייעות. הבן שלי היה במעון מפוקח אצלנו, בבית עמנואל. הסייעת שלו, שהיא מדהימה, מדריכה אולי אחת הטובות, נמצאת אצלנו הרבה מאוד זמן, אני מאוד מאוד אהבתי אותה, חיבבתי אותה, הרגשתי ביטחון לשים את הילד בבוקר, הוא אהב את המסגרת שלו, באמת. 

אבל מה היא עשתה בסוף השנה, אתה יודע? היא עברה להיות סייעת צמודה, כי למה לה להמשיך ולעבוד כל כך קשה? אני לא מאשימה אותה, היא צודקת. היא מקבלת שם שכר אחר, יותר קל. יש לחץ מאוד גדול, קשה מאוד לעבוד מול ההורים, אלה ילדים קטנים. אני כאימא אומרת לכם שזה כל כך קשה לי על הילד שלי ועל הילדים שלי בבית, ברור שזה קשה למטפלות ולמדריכות.

אני מרגישה שיש פה איזה חוסר הבנה של המשבר הזה, עד כמה הוא עמוק, אמיתי. אני יושבת עם הצוותים שלי כל הזמן לחשוב מה אני יכולה לעשות יותר טוב. יש פה מכתב, היושב ראש, רק הוצאנו השבוע לצוותים שלנו, על התנאים ועל מה שאנחנו נותנים ועל דמי הבראה ועל תשלומים נוספים ועל עליית מחיר שאני הולכת לעשות כדי להחזיק את הצוותים הכי טובים שיכולים להיות. אבל אני צריכה עזרה, אני צריכה ודאות, אני צריכה ביטחון לצוותים האלה, הן צריכות את זה. הן מגיעות בסוף לטפל בילדים שלנו בתקופה הכי מורכבת שיש.

אני אומרת לכם את זה באמת, אנחנו עובדים, יש לנו גם הרבה מאוד דברים שאין במקומות אחרים. אנחנו עובדים גם על להכניס צוותים טיפוליים, לאתר את הילדים המתקשים, להעביר אותם למעונות שיקום, באמת, אין דברים כאלה במקומות אחרים. אבל אני חייבת צוות חזק ואני צריכה שהוא ירגיש שלמדינה אכפת ממנו, והם רואים אותם. הם מרגישים שאף אחד לא רואה אותם, פשוט מאוד.

אני אומרת את זה, אני בצער, אני נציגה פה של הרשויות, כי אני לא רואה פה עוד שותפים, אבל אנחנו מממנים את זה בהרבה מאוד כסף, צריך להגיד את זה ולשים את זה כאן. לא יודעת אילו טבלאות, ניסיתי להבין כמה יש שכר מינימום, דיברת על השכר. שאלתי פה את השותף שלי, באמת, את צחי, תגיד, מישהו פנה אליך על המענק? אני לא יודעת בכלל שפנו לבדוק אם שילמתי או לא שילמתי.

אני אגיד לך, היושב ראש, לא רק ששילמתי, שילמתי גם למעונות שאין לי סמל בגלל שלצורך העניין הם לא עומדים בבירוקרטיה עד הסוף. עכשיו עודכנתי שיש איזה טופס 4 מלפני 40 שנה שביקשו מאיתנו מהתמ"ח ואנחנו לא מצליחים להביא כך שהמעון האחרון שלי בלי סמל מוסד. אני אגיד לך יותר מזה, שילמתי 300,000 שקלים מהעירייה כשזה הגיע לפתחי כדי להשוות את תנאי השכר של כולם. סמל מוסד ולא סמל מוסד, מבחינתי כולן סייעות.

אם אני מתנהגת ככה, מצופה מהממשלה לעשות את אותו דבר. אני אומנם נציגה פה של רשות חזקה, אבל אני מצפה גם שתבינו שיש רשויות שלא יכולות לעשות את זה, לא יכולות להביא את ה-300,000. מה הן יגידו לסייעת? סליחה, את עובדת שלי ואת עובדת שלי אבל לך אין סמל ולך יש סמל? איך אני יכולה להסתכל להן בעיניים? אני באמת אומרת שיש פה הסתכלות בירוקרטית נורא, שמעתי שיש כאלה שלא שילמו, זו התחושה. מי שעומד בתנאים ומשלם צריך לתת, צריך לתת גם לאלה שנמצאים עם סמל מוסד ואין להם טופס 4 מלפני 40 שנה בגלגולים שיש של מעונות.

ולצערי, בסביבה שלי רק נסגרים מעונות. אנחנו נאלצים לפתוח עוד מעונות, פתחתי עכשיו עוד מעונות, אני מתכננת עוד מעונות. אבל באים ושואלים אותי בסוף, איך את תתמודדי עם הדבר הזה? איך תביאי כוח אדם? אני באמת מבקשת שיהיה פה, באמת, נאמרו פה דברים מצוינים, גם קינלי, אני מכירה אותו עוד מהעבר בעיריית ירושלים, ובאמת אני חושבת שבסוף גם הקמת רשות זה דבר חשוב, אבל הלוואי ותחשבו גם על איך מתרגמים את זה אלינו, לעירייה, איפה בעירייה הולך להיות הגורם המקצועי הזה, איפה הם אמורים לשבת, מה הם הולכים לעשות, מה הכלים שהם יקבלו. כי לשים עוד תפקיד ועוד תפקיד ועוד תפקיד והמענק בסוף תקוע ומדברים איתי רק על פעימה נוספת ולא על ודאות לעוד שנה שלמה, אין לזה טעם.

אני אומרת לך מראש, זה צריך להיות עכשיו המאבק הכי משמעותי, להביא את המענק הזה, להבטיח אותו שנה קדימה, ורק אז אני אוכל להשאיר את הבנות האלה. עזוב את זה, אני חייבת להגיד שיש כבר כאלה שקיבלתי עליהן את המענק והן כבר לא עובדות שלי, לא נעים לי להגיד. אתה אומר כאילו שלושה חודשים, טעות בירוקרטית וזה. אני לא מזלזלת, אני גם בעולם בירוקרטי, אני עירייה. אבל שלושה חודשים כבר הסייעת לא שם. כלומר, אין לי למי לשלם, אני משלמת למי שכבר לא נמצא את מענק ההתמדה, זה מה ששילמנו, שילמנו לאנשים שכבר לא איתי. אם רוצים באמת לעשות איזשהו משהו, שתצא קריאה מאוד ברורה שזה כאן להישאר גם עתידית, גם שנה קדימה, כדי שתהיה לנו לפחות בשורה למטפלות שאיתנו, לשמר את כוח האדם.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה. חגית פאר, יו"ר נעמת, בבקשה.

 << אורח >> חגית פאר: << אורח >>  

תודה רבה, אדוני יושב ראש הוועדה על הדיון החשוב הזה. חגית פאר, יושבת ראש נעמת, תנועת הנשים של ישראל, מפעילה כ-140 מעונות יום מקריית שמונה ועד אילת במקומות שהמדינה לא רוצה להפעיל, במקומות שגם הרשויות לא רוצות להפעיל אנחנו מפעילות, מחזיקות על קצות האצבעות את המעונות בשנים האחרונות. נמצאת איתי יו"ר ועד מעונות היום ואנחנו יום-יום עוברות באמת סיוט מתמשך כדי להחזיק, כדי לאפשר לילדים להגיע, לקבל חינוך מיטבי.

ואני רוצה לדבר קודם כול על 40,000 ילדים שנמצאים היום ללא מסגרת. אלה ילדים שחזרו למחסני ילדים, שאין עליהם שום פיקוח, שההורים שלהם לא יכולים לעבוד, תחשבו על הפגיעה הכלכלית. כמה זה השקעה, כמה כל שקל שאתם שמים במעונות היום ועל החינוך הראוי מוסיף למדינה כסף לפי כל המחקרים ונותן לנשים בעיקר להתפרנס.

לא לדבר על זה שאנחנו בשנת מלחמה ועצם זה שיושבים פה כמה משרדים, זה מעיד על זה שילד נולד בגיל שלוש ואין לו לא אימא ולא אבא במדינת ישראל. ראינו את זה בשעת המלחמה, בשעת חירום מול משרד החינוך שאומרים לי, אנחנו ממש מצטערים, אנחנו רק על הפיקוח, אנחנו רק על הפדגוגיה, אם יש לך בעיה כספית, תפני למשרד האוצר, תפני למשרד העבודה, תפני למשרד הרווחה, אין לך עם מי לדבר. אין אפילו עם מי לדבר האם לפתוח את המעון בשעת חירום או לסגור אותו ומי יפצה אותנו על זה, ומי יחזיר כסף להורים, גם על זה אין שום דבר.

עכשיו העובדות שלנו, יש לנו עובדות ותיקות שבאמת זו שליחות יום-יומית. הן לא הגיעו למעון כדי להתפרנס, הן לא הגיעו למעון כדי להיות עשירות, הן הגיעו כדי לחנך את ילדי מדינת ישראל. ומה אנחנו אומרים להן? אתן לא שוות כלום, אין לכן שום קידום, אין לכן שום הכשרות, אין לכן הדרכות. בגלל שאני ארגון ששייך גם להסתדרות, אנחנו משקיעות כל כך הרבה כספים, הרבה מעבר לשכר, ואתם קיבלתם את הנתונים שלנו ואתם יודעים שאנחנו משלמים הרבה מעבר לתעריף ונותנים הרבה מאוד הטבות כדי לשמר את מעונות היום.

אם הייתי עסק כמו שאמרו לי במשרד החינוך, את עסק, לכי לבקש מסלול פיצוי של מס רכוש כי את עסק, את לא מוסד חינוכי. אם הייתי עסק, הייתי צריכה מזמן לסגור את כל מעונות היום, לתת לכם את המפתחות ושתפעילו אתם. אבל אני לא עסק, אני עמותה, וזה חשוב לי, וחשוב לי החינוך של ילדי ישראל, ואנחנו עושות את מיטב המאמצים, ממש להטוטנות כל יום כדי להמשיך לקיים את המוסד הזה.

ו-40,000 הפעוטות, אני מאוד מודאגת מזה וגם מדינת ישראל צריכה להיות מודאגת מזה. ודבר ראשון שצריך לעשות זה לשמר קודם כול את הקיים, להעלות את מעמד המחנכת, לחזור לשטח. וכן, זה כן חשוב להגיד להן, אנחנו ממשיכים לדון בזה, אנחנו לא סגרנו את הגולל על ועדת המחירים, אנחנו ממשיכים לדון ומדינת ישראל כן רוצה לתקן וכן רוצה שילד יוולד מגיל חינוך, משלושה חודשים ולא משלוש שנים, ואנחנו כן איתכן ואנחנו נמשיך לתת לכן את המענק, תחזיקו מעמד, תעזרו לנו לעזור לכן ואנחנו רוצים לפתור את הנושא הזה אחת ולתמיד.

חייבים רשות, חייבים להמשיך את המענק וחייבים להשוות את שכר המטפלות לשכר הסייעות בגנים. זה כשל שוק שחייבים לפתור אותו, אי אפשר להמשיך ככה. אנחנו מגיעים לסוף שנה, זה לא יקרה.

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>  

ובואו נזכיר שנולדו 200,000 תינוקות השנה, יש לנו 200,000 תינוקות עכשיו.

 << אורח >> חגית פאר: << אורח >>  

ושרק יהיו יותר ושהילודה רק תמשיך ושנוכל לחנך אותם.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה. חברת הכנסת קטי שטרית, בבקשה.

 << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >>  

אני שומעת אותך ואני מאוד מודאגת מכמה סיבות. תראי, להיות מטפלת בנעמת, אני באה מהעיר בית שמש, לא במקור.

 << אורח >> חגית פאר: << אורח >>  

אני זוכרת גם מה עשית פה בכנסת בשביל זה.

 << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >>  

אני רוצה להגיד לך שהמעונות של נעמת בבית שמש, תמיד, תמיד, תמיד מפוצצים ויש תור ארוך, גם בתל אביב אגב, יש לי עשרות בקשות. וכשאני שומעת שאת אומרת לי מקריית שמונה עד אילת, אני שואלת אותך שאלה, כשאת בקריית שמונה, כשסגרו את המעונות וכל התושבים פונו, האם מישהו שילם לך? כי את הרי היית צריכה - - -

 << אורח >> חגית פאר: << אורח >>  

לא. אבל תשאלי אותי אם אני שילמתי לעובדות.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

זה מה שהיא אמרה, היא עסק.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

עד היום לא שילמו לנו על הדרום ועל הצפון, עד היום.

 << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >>  

אני פונה אליכם עוד פעם, אני הרי הוצאתי מכתב גם לשר וגם פניתי אליכם, מי משלם להם על השיפוי? אתם הייתם אמורים לשלם להם. אם הם לא ישלמו למטפלות, יתבעו אותם. ואתם יושבים לכם שם בכיסאות שלכם במשרד. אני עשרות פעמים דיברתי על זה, תתחילו לתת להם את מה שמגיע להם. זה לא נורמלי, אני עכשיו כבר לא מדברת על המענק, אני כבר לא מדברת על הטבות כאלה ואחרות, קודם כול על ההוצאות שלהם. הם הוציאו, הם שילמו למטפלות שכר כי זה מה שהמדינה חייבה אותם. הם לא ביקשו לפנות את התושבים, הם לא ביקשו לפנות את המעונות, אבל הם היו צריכים לעשות את זה, הם היו צריכים להמשיך כרגיל.

חבר'ה, תתעוררו, קודם כול תעשו את זה. אחרת, אני אומרת לכם, יקרה מצב שבו כל חברי הכנסת יחתמו על מכתב מול משרד האוצר על הנושא הזה של המעונות. עכשיו, שימו לב מה קורה, פעם להיות סייעת במעון זה לא היה דבר שהוא היה, אתה יודע, מהעבודות השחורות.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

היו עומדים בתור.

 << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >>  

היו עומדים בתור כדי להיות, כי זה היה דבר מבורך. איך זה קרה? אני אגיד לכם למה. תפיסת העולם שלכם השתנתה. תפיסת העולם שלכם לגבי המעונות, שמדובר בבייביסיטר. בייביסיטר, בואו נשים את הילדים שם וההורים ילכו לעבוד. זה לא נכון. כי שם, ואני רואה את זה על הנכד היפה שלי, על עוז, והוא בן בסך הכול בן שנה וארבעה חודשים, הוא מגיע עם כל מיני דברים, אני שומעת אותו, הוא שר ומזמזם דברים שאני יודעת שהוא מקבל את זה מהמעון. תבינו שזה הפך לגורם מחנך, זה לא בייביסיטר יותר.

תפיסת העולם שלכם חייבת להשתנות. אם היא לא תשתנה, לא תוכלו להבין את המצוקות, לא של עינב ברמת גן, לא של נעמת, לא של ארגונים אחרים. אני יודעת שגם נשות חירות בקריית שמונה סגרו שני מעונות והם שילמו, הם שילמו את השכר לעובדים. אתם רוצים שמה? שהם יגיעו לפשיטת רגל? הרי מה התוצאה תהיה? אני אגיד לך מה התוצאה תהיה. התוצאה תהיה שיסגרו את המעונות הללו כי הם הרי לא ישדדו. יסגרו את המעונות, ואז יהיו דברים לא מפוקחים. הרי הורה צריך לצאת לעבוד, אין לו ברירה, הוא חייב לצאת לעבוד. הוא ימצא כל מיני סידורים כאלה שאין עליהם שום פיקוח.

כשאנחנו מדברים על רמה אחרת לגמרי של חינוך, של מוסדות מאורגנים עם ארגון, עם הנהלה, עם ביקורת, עם פיקוח, לזה זה הולך.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

והדרכה.

 << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >>  

והדרכה כמובן, שזה הדבר הכי חשוב. ואז אנחנו נראה ונצפה בתוכניות טלוויזיה של כל מיני כאלה ילדים שהתעללו בהם, כי זה לא מפוקח. במידה וזה לא מפוקח, אין לך מי שמשגיח. כאן יש לכם מעונות מפוקחים עם ארגונים מסודרים, מבוססים, טובים, חכמים, מחנכים. לאן אתם רוצים להגיע? זו פשיטת רגל. אני לא יודעת אם אתה נשוי או לא או אם יש לך ילדים, אבל אם יש, בטוח אתה מחפש ושובר את הראש, בעיקר גם אשתך, כי היא רוצה להיות רגועה ששמת את הילדים במסגרת טובה ומשם הלכת לעבוד, אחרת אתה לא מרוכז.

אני ממש מבקשת מכם, אני צריכה ללכת לוועדת בריאות כי יש לנו הצבעות ויש לנו גם קצת בלאגן שם.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

הרבה בלאגן.

 << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >>  

הרבה, כן, הייתי מאוד עדינה, בדרך כלל אני לא עדינה. ולכן אני פשוט אומרת, תשנו את תפיסת העולם שלכם ותתחילו להבין שזה צורך, כי אחרת פשוט לא תמצאו, זה יסגר. אני שומעת אותך, אני שומעת אותך, ואני יודעת שאתם סוגרים במקומות מסוימים, אבל אי אפשר להמשיך ככה, אתם חייבים להתעורר.

 << אורח >> חגית פאר: << אורח >>  

518 מעונות נסגרו בשנה האחרונה.

 << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >>  

לא יאמן.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה. יערה שילה, בבקשה.

 << אורח >> ד"ר יערה שילה: << אורח >>  

לא חשבתי אי פעם שהדוקטורט שלי יהיה כזה רלוונטי. נתחיל מזה ששלחתי לך את המסמך, זה מסמך שאתה מכיר, לדעתי חגי היה שותף במסמך הזה, מסמך שיתוף ציבור שנעשה ב-2019 שדיבר מה הסיבות שאין יותר מחנכות מטפלות. זה לא רק הכסף. ליאור, לדעתי גם אתה היית בזה. יש טבלה שלמה, תדמית, תקינה, הכשרה, מיליון דברים. זה אצלך, אני חושבת שאנחנו טוחנים את אותו דבר שאנחנו אומרים הרבה פעמים.

אני אגיד חד משמעית, מדובר בזכויות ילדים. אומנם זו ועדת חינוך, אבל אני הייתי רוצה שיו"ר ועדת זכויות הילד יהיה פה. איפה המועצה לשלום הילד נעלמה בזמן האחרון? בכלל אלוהים יודע. זה מתחיל מזה שבמדינת ישראל, לצערי הרב, ילדים מלידה עד שלוש, אין להם זכויות חינוך. יש זכות חינוך מעוגנת על פי האמנה לזכויות הילד שישראל חתומה עליה משנת 1991 שאומרת על נגישות, זמינות, קבילות, מותאמות. ילדים מלידה עד שלוש, עם כל זה שזה עבר למשרד החינוך, זה עבר מעבר טכני בלבד, אין להם זכויות חינוך.

החוק החונה של הפעוטות, ואני לא יודעת אפילו איפה הוא חונה, אני מנסה להבין, אני לא עורכת דין לצערי, ויש לנו בעיה אמיתית. הם לא מקבלים שום זכות, ולכן אתם הארגונים לא תקבלו ואתן הרשויות לא תקבלו, כי הילד הוא לא האישו פה. מי האישו? ההורים. צריך כבר להפסיק את הדבר הזה, מקונספט של תעסוקת נשים לחינוך ילדים, בואו נתעורר. אנחנו מדברים על זה כבר כל כך הרבה.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >>  

סליחה שאני מפריע לך, יערה. הרי החזון שכל הזמן דיברתם על מעבר - - -

 << אורח >> ד"ר יערה שילה: << אורח >>  

נכון, אני אגיד את זה.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >>  

אני רוצה להפריע לך בכוונה, כי דיברתם על המעבר למשרד החינוך כאילו זה חזון ולא קרה שום דבר מהמעבר הזה חוץ מבירוקרטיה.

 << אורח >> ד"ר יערה שילה: << אורח >>  

אבל נכון, לכן אני אומרת שזה עבר טכנית. ההפך, קרתה לזה תופעת לוואי כמו בכל מחלה ותופעת הלוואי קשה.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >>  

לא קרה שום דבר טוב למעונות היום מהמעבר.

 << אורח >> ד"ר יערה שילה: << אורח >>  

ליאור, כיבדתי אותך כשדיברת, תן לי לסיים. תופעת הלוואי היא שנהיינו שלושה רגולטורים שאין דבר כזה בעולם, רק בישראל. זו המומחיות שלי, תבדקו אותי. רגולטור אחד, משרד החינוך משבעה ילדים.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

יותר משלושה.

 << אורח >> ד"ר יערה שילה: << אורח >>  

זה יוצא שלושה, אני אגיד לך באיזה אופן. רגולטור אחד הוא משרד החינוך משבעה ילדים ומעלה, הרגולטור השני, משרד העבודה והרווחה עם משרד הבריאות, אולי בגלל זה אתה אומר יותר, מעונות יום שיקומיים לילדים בעלי צרכים מיוחדים שאותם בכלל מי סופר, אלוקים ישמור. אחר כך גם זרוע העבודה על שישה ילדים ציבורי שעשו פה משהו הזייתי, אוקיי? ושישה ילדים פרטי, אלוהים יודע מי הם ואיפה הם, את מי הם מעניינים בכלל?

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

ורשות הכבאות ומשרד הבריאות.

 << אורח >> ד"ר יערה שילה: << אורח >>  

אמרתי את משרד הבריאות.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

והכבאות?

 << אורח >> ד"ר יערה שילה: << אורח >>  

והסיפור של הרשות, עבר חוק, עבר חוק המועצה לגיל הרך. ריבון העולמים, ועדת שרים הייתה צריכה להתכנס מ-2018. מה עושים? במקום ליישם חוק, כי ככה אנחנו, במקום ליישם את החוק, מולידים עוד רשות. אני לא מבינה את העסק הזה. ככה היה גם ב-1984 כשחוקקו את חוק חינוך חובה חינם ולא יישמו אותו. עד שבא יוסי שריד, באה ועדה, כמוך, ודרש ואמר, אם לא, אני אגיש בג"ץ. ואז קיבלו יישובי הצו וכולי, ורק ב-2012 החוק מומש במלואו. למה? למה אנחנו עושים את זה?

זה מעבר לזה, כי ברגע שניתן לילדים את הזכות, קטי הלכה, זה אפילו לא בייביסיטר, זה מחסן. לא יודעת איך אתם פה ההורים, אני, כל בייביסיטר, גם עינב אני חושבת, שנכנס אליי הביתה, אני בודקת אותו. בואו, בייביסיטר זה דבר חמוד, למה להרוס את השם של הבייביסיטרים? זה מחסן מהרמה הנמוכה ביותר.

תסתכלו על הדבר העצוב שעשה אדיר מילר, רותם פותחת גן ילדים. זה מצחיק שזה עצוב, בא לך לבכות. מי שלח לי את זה? הילדים שלי. אימא, המאבק שלכם הצליח. איזה הצליח? זה שזה נהיה סאטירה זה הצליח? כל מה שקורה פה זו סאטירה אחת גדולה. כי לא יכול להיות, תבדוק במסמכים, תסתכל בפרוטוקולים, עזוב, אני לא הולכת ל-1976, מ-1991. פרופ' בן אריה ממכון חרוב, אומרים בלי סוף על הסיפור הפדגוגי, מתעסוקת נשים לחינוך ילדים. די, מספיק. זה לא קשור לארגונים כבר, זה לא קשור לפרטיים, זה לא קשור, זה קשור למי רואה את הילד. רואים ילדים פה? לא רואים.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

לא רק, אלה השנים הכי חשובות.

 << אורח >> ד"ר יערה שילה: << אורח >>  

לא רק שזה הכי חשוב, היינו פה בוועדת שפירא, גם ועדת שפירא אמרה לך את זה. והכי עצוב, שהילדים האלה, בסוף מה קורה? הם נושרים. נושרים, יש עלייה בפשיעה, הם לא משלמים מס. תראו את המחקר של ימית אלפסי, צמצום העוני, שזה אחד לאחד. אין פה מחקרי אורך במדינה, לא היה שום מחקר אורך במדינה שהראה, אין תקציבים למחקרי אורך, יש זלזול מהותי בגיל הרך.

אתה מדבר על הכשרה? אין מלגה אחת לגיל הרך, לסיעוד, למה שאתה רוצה. תחנת דלק עבודה מועדפת, זה עבודה מועדפת. גיל הרך עלום, שקוף, אין. ודי, זה צריך להיות. ליאור, בזה אנחנו אחד לאחד, משימה לאומית. ואם לא יבינו שזו משימה לאומית, הלך לנו הלאום. זהו, מספיק. ואני אומרת עוד פעם, מקונספט של תעסוקת נשים לחינוך ילדים. די, מספיק עם זה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה. ערבה בראל, בבקשה, יועצת משפטית בעמותת חלמיש.

 << אורח >> ערבה בראל: << אורח >>  

תודה, אדוני היושב ראש, תודה גם שאתה עוסק במצוקת המעונות לא רק בוועדה החשובה הזו. אני אציג את עצמי, שמי עו"ד ערבה בראל, אני מטעם ארגון חלמיש, ארגון המייצג למעלה מ-400 מפעילי מעונות יום מפוקחים. מדובר במעונות קטנים שבסופו של דבר מהווים את מרבית המעונות בארץ. השאלה שלי שאני אציג היא אחת והיא כל הבעיה, תחת איזה משרד ממשלתי נמצאים כיום המעונות? משרד החינוך? משרד האוצר? משרד הרווחה? משרד העבודה? לצערי, ואני אומרת את זה בצער רב, כל התשובות נכונות. זה לא עובד, משרד החינוך לא יכול להכיל את כל המעונות, צריך לאחד את כולם תחת משרד אחד וזהו.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

יו"ר אמונה, בבקשה.

 << אורח >> דוד הדרי: << אורח >>  

לא יו"ר, דוד הדרי, מנכ"ל אמונה. אני לא רוצה לחזור על הדברים שאמרו קודמיי, אני כמובן מצטרף, אני כן רוצה אבל להאיר נקודה אחת שהיא אולי קצת פרובוקטיבית אבל אין לי ברירה. אנחנו מדברים כל הדיון הזה על חשיבות הגיל הרך, דהיינו מגיל לידה עד גיל שלוש. ואנחנו מדברים ודיברנו ואני מסכים עם הדברים שנאמרו פה, אנחנו נותנים את הכספים ומעבירים את המענקים ואין בעיה לאכוף את זה. דיברנו על השוואת שכר המטפלות במעונות היום לשכר הסייעות בגני הילדים.

זה נכון, אבל אני אומר לכם, כדי לתקן את הבעיה, כדי להבריא את מערכת מעונות היום חייבים לא להשוות את שכר המטפלות לשכר הסייעות בגני הילדים, הן צריכות לקבל יותר. נכון, זה לא פופוליסטי, זה לא בדיוק מתוקצב, הן חייבות לקבל יותר. כי המטפלות במעונות היום עובדות יותר ימים, אין להן חופשות, לא חנוכה ולא פסח ולא אוגוסט. יש להן בפסח אבל עד ערב פסח עובדות, ולא אוגוסט. הן עובדות עד השעה 16:00. אין להן תוספת יולי, אין להן תוספת של אחר צוהריים, כלום. הן פשוט עובדות כל השנה חוץ מכמה ימים בודדים.

הן עובדות הרבה יותר קשה מהסייעות הצדיקות בגני הילדים, נכון, אבל למטפלות במעונות מגיע יותר. הן צריכות להרים ילדים על הידיים, אין את זה בגני הילדים. הן צריכות להחליף חיתולים מלאי כל טוב, סליחה, אין את זה בגני הילדים. לכן, אם רוצים באמת להבריא, חייבים לתת למטפלות במעונות היום, לא רק להשוות את שכרן לשכר הסייעות, זה ברור, אפילו יותר, כן, כן, אין ברירה. כמו שעשו אופק חדש במשרד החינוך, צריכים לעשות את פרויקט אחל"ה, ראשי תיבות אופק חדש לגיל הרך. כן, אכן, זה מה שצריך לעשות. תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אחלה רעיון, אני מאמץ. חבר הכנסת אברהם בצלאל ולאחר מכן אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. 

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >>  

בוקר טוב. אני מתנצל קצת על האיחור הרב, אבל היינו בוועדות אחרות, באמת לצערנו, כי תכננתי באמת להיות פה. הדיון הזה הוא דיון מאוד חשוב ולכן גם הגשתי אותו, בין המגישים. בסוף היום אני מסתכל על תוצאה אחת, מה קורה באמת במעונות, האם יש מטפלות או אין מטפלות? האם כל בוקר אני שומע בלי סוף ממנהלות מעונות יום שפשוט כל בוקר צריכות לרדוף אחרי עצמן בטלפונים על טלפונים למצוא איזו מטפלת שתסכים להגיע? מטפלות גם עוזבות בדרך כלל אחרי כמה חודשים, נשים שנכנסות בתחילת הריון, כבר קשה להן, העבודה עצמה היא קשה מאוד כמו שהדגיש פה מנכ"ל אמונה. באמת עושות עבודת קודש, מסירות עד אין קץ, עובדות ימים ולילות בלי חופשים כמעט. אבל במציאות, אנחנו לא מצליחים למצוא מטפלות, רואים, כמו שאומרים שבחינוך קשה ובמקומות אחרים קשה, אבל בזה קשה שבעתיים.

אם אנחנו לא נעלה את שכרן, לפחות להשוות אותן ואם לא אפילו להעלות את שכרן יותר, פשוט נמצא את עצמנו בלי מטפלות ואז אני חושב שזה יפגע גם בנשים שיצאו לעבודה, כי בסוף נשים יוצאות לעבודה כי יש להן גם מעון עד 16:00, ואם לא יהיו להן את המעונות, הן לא יצאו לעבודה. בסוף זו פגיעה אמיתית כלכלית למדינת ישראל ולכן צריכים לעשות הכול להשוות ואפילו לתת להן יותר. תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה. אימאן, בבקשה.

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>  

בוקר טוב לכולם. גם אני מתנצלת על האיחור, אנחנו רצים בין הוועדות. האמת, כל התחום של הגיל הרך הוא תחום שדורש טיפול שורש. וכן, צריך לתת את הכול תחת משרד אחד ולא להשאיר את זה מפוצל בין המשרדים והכול מתמסמס בתוך הדברים ומי שבאמת משלם את המחיר הם גם הילדים וגם המטפלות והגננות שמטפלות באותם ילדים.

אני רוצה להתייחס למחסור במטפלות ואני רוצה להגיד, לא יודעת מתי מערכת החינוך, האחראים על מערכת החינוך במדינת ישראל ישכילו להבין שדרך החינוך אפשר להשיג הרבה דברים טובים בתוך החברה הישראלית. יש מחסור בצד היהודי מבחינת מטפלות ובצד הערבי יש רוויון, אפילו הרבה יותר מזה. ככה גם במערכת החינוך הרגילה, גם ביסודי, יש מחסור של 4,000 מורות ביסודי בצד של בתי הספר העבריים, יש כמעט 13,000, מורות בעיקר, ומורים מובטלים בחברה הערבית. הגיע הזמן לעשות את ההתאמה למען כולם, באמת, ושיהיה טוב. ועל הדרך, בסוף אנחנו נקבל חברה שיודעת לחיות ביחד ולקבל דברים טובים ביחד.

לגבי הסוגיה של המטפלות ושל מעונות היום, אני חושבת שאנחנו צריכים לדאוג שמערכת החינוך מגיל לידה עד שלוש תהיה מערכת מבוססת למידה והכשרה ראויה ולא רק מספר חודשים, ובאותה מידה גם לתת תנאי העסקה הטובים. כי בנוסף לעבודה החינוכית צריך גם פיזית, שזה מה שחושבים כולם שצריך בשנים הראשונות, יש גם עבודה חינוכית שמתבססת והיא המקפצה לחינוך בשנים שאחרי.

ולכן אני חושבת שצריך באמת, כבוד היו"ר, הזדמנות שיושב כאן בן אדם עם ראייה באמת חינוכית טובה ורצון לעשות דברים, ובמשרד החינוך גם יש מישהו שאתה יכול לדבר איתו. אולי הגיע הזמן לעשות תוכנית כמו שצריך, סדורה ולעשות רצף חינוכי נכון עם כל מה שדרוש מבחינת הכשרות במקביל עם כל מה שדרוש מבחינת תנאי ההעסקה.

לא יכול להיות גם שמטפלת שמשגיחה על הילדים, מטפלת בהם, מנסה לתת להם גם חינוך לא יכולה לצאת אפילו ליום חופש אחד ואין מחליף שיחליף אותה, לא יכול להיות מצב כזה. ובצד זה, היא מקבלת כמעט שכר מינימום ולוקחת בנוסף לזה אחריות מאוד כבדה על הכתפיים שלה. ולכן אני מצפה באמת שהדיון הזה לא יהיה רק ישיבה ואנחנו גמרנו, אלא תיקח את זה למקום באמת רציני שמכבד את אותם ילדים שהם העתיד של החברה וגם את אותן מטפלות שבלעדיהן אנחנו גם לא יכולים.

מצד אחד רוצים כלכלה טובה, כלכלה טובה לא יכולה להיות בלי ששני ההורים יוצאים לעבודה, אבל כלכלה טובה גם מחייבת אחר כך שהאימא והאבא יהיו רגועים שהילדים שלהם נמצאים במקום הנכון. לא רק זאת, שלוש השנים הראשונות, אמרתי, היא המקפיצה האמיתית לאן יגיעו הילדים בעתיד. זה גם כלכלה טובה וחברה טובה. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

יש בעולם שני סוגים של כלכלה: יש כלכלת פלסטר ויש כלכלה אמיתית שמסתכלת קדימה לפחות 10 שנים. מה שאני אומר לכם, אני מסתכל במיוחד לאוצר, אתה בחור צעיר אומנם, אבל עם ניסיון, ובסוף אולי זה יחלחל למישהו באוצר. מה שאני אומר זה לא משהו שאני ממציא, זה קרה בעולם. אני מציע לך ולחבריך לקרוא את תוכנית איסלנד ולראות מה קרה בשנות ה-90 באיסלנד, ממדינה מתפוררת עם אחוזי הפשיעה הכי גדולים בעולם, רצח, אונס, סמים, אלכוהול, התאבדויות, מדינה בהתרסקות טוטלית. הגיע ראש ממשלה עם אנשי צוות, עם תוכניות מהעולם, ועשה תוכנית אמיתית ל-20 שנה קדימה.

היום אנחנו יכולים לקנא במה שקורה באיסלנד מבחינת הירידה בפשע, בסמים, באלכוהול, החינוך קפץ ב-10 דרגות למעלה. אבל מה קורה פה? פה אנחנו חיים בפלסטר. אתם תבואו, תעשו דיון, בסדר, יטפלו, עכשיו בסוף החודש יתנו את המענקים. אבל תבינו, כל שקל שאנחנו שמים עכשיו בתוכניות לילדים שלנו, וזה לא רק במה שאנחנו מדברים פה, זה גם החינוך הבלתי פורמלי ותוכניות אחר הצוהריים.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

וספורט.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

נכון. כל הכבוד, יוסי.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אני לומד, לאט-לאט.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

כל מה שאנחנו משקיעים בילדים, שקל שאנחנו משקיעים, אנחנו נקטוף, אנחנו נחסוך עשרה שקלים בעתיד. זו תוכנית של האוצר שצריכה להיות, אבל האוצר לא שם. זאת אומרת, אני לא יודע אם יש לכם בכלל ראייה ותוכניות מה קורה כשמשקיעים היום שקל, איך הוא משפיע בעוד עשר שנים קדימה על מדינת ישראל, לא בטוח שזה קיים.

אנחנו מדברים פה על הכסף הכי קטן, הכסף הכי קטן, מטפלות. זה לא מנהל מחלקה בבית חולים, לא מדובר פה על 150,000 שקל משכורת בחודש, מטפלות, דואגות לילדים שלנו, מחנכות אותם. אין שום ראיה. אנחנו נסיים את הדיון הזה, אתם תלכו למשרד שלכם, אתם תלכו להיאבק כל בוקר להשיג מטפלות ויהיה לכם קשה מחר ומוחרתיים ובעוד חודש. ואני אומר לכם כי אני יושב פה שלוש שנים ועשו פה עשרות דיונים, שום דבר לא מתקדם, כי אין ראייה למה שיהיה בעתיד. מסתכלים איך אנחנו סוגרים את התקציב הקרוב, חותמים עליו, מצביעים, ואחרי התקציב שיעבור אף אחד לא יראה אתכם, שיהיה לכם ברור. 

ואני רוצה שהמחשבה תתהפך. בוא נחשוב, תחזור לאוצר, אולי תפגש עם מנכ"ל האוצר, תגיד, שמע, סימון דוידסון המשוגע הזה אולי אמר משהו נכון, בוא נסתכל מה קורה בעוד 10 שנים. אני קצת משוגע, מה לעשות? יש לי ראייה קצת הפוכה. אני אומר את זה מכאב, אני אומר את זה כי זה המצב, ככה המדינה מתנהלת, מדינה בפלסטר. תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

האוצר ראה את הדו"ח? אורנים – המכון הישראלי לחינוך ולגיל הרך.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

כן.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תסתכלו בעמוד מספר תשע. 518 מעונות יום שנסגרו בשנת תשפ"ד. ומזה תבינו, זו רק תחילת הצונאמי, מה שהולך להיות. תראו, חברים, לא סתם חתמו מעל 30 חברי כנסת על הצעת החוק הזו של חבר הכנסת ינון אזולאי ושלי. כל מי שנמצא פה אני חושב שחתום, גם סימון, גם נעמה, גם אברהם, אימאן תצטרף.

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>  

אתם לא נותנים לי, לא מראים לי פשוט.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

הנה, אנחנו נעביר לך, אנחנו מתנצלים.

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >>  

כל היום היא מתבכיינת, די. על מה את מתבכיינת? מי לא נותן לך?

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>  

אני לא מתבכיינת, אני יודעת באיזה מקום אני נמצאת.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תוקם רשות לגיל הרך בצורה כזו או אחרת. אין פתרון אחר, אי אפשר למצוא דרך אחרת. כל הפיזור הזה בין משרדי ממשלה, הוא לא יביא בסוף לשום בשורה. שר החינוך פנה לשר האוצר בסוף חודש דצמבר על הבקשה להאריך את המענקים לשנת 2025. אני אגיד את זה גם במסקנות, אני מצטרף לבקשה של שר החינוך, חד משמעית.

ואם צריך להחתים 100 ח"כים, נחתים 100 ח"כים. לא ייתכן שהמטפלות במדינת ישראל, שהבטחנו להן להשוות להן את השכר לסייעות, המינימום. אדרי צודק, במינימום זה להשוות אותן לסייעות. הן עובדות עבודה מטורפת, אף אחד מאיתנו פה בחדר לא היה מסוגל לעשות את זה ולא היה רוצה לעשות את זה, ואנחנו יושבים על עלי הדפנה, על כיסא עור הצבי ואומרים יהיה בסדר. 

חברים, אם הפעימה החמישית לא תגיע, אני אקרא לכל הסייעות ולכל המטפלות להתפטר. שמשרד האוצר, משרד החינוך, משרד העבודה יסתדרו עם הבלאגן הזה. מה זה הדבר הזה?

נעמה, בבקשה.

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>  

קודם כול, מצטרפת לכל מילה. אבל אני כן רוצה להגיד, אנחנו לפני כחצי שנה, יחד גם איתך, יוסי, קיימנו כנס גדול, מיוחד, אירוע מיוחד בכנסת. יש לנו כזה אחד בשנה, והקדשנו אותו למצב הגיל הרך, בגלל שהענף הזה הוא בקריסה. יש הרבה ענפים במצב קשה, אבל ענף הגיל הרך נמצא בקריסה.

ואז שר החינוך הגיע והבטיח, למרות שקיצצו את ה-200 מיליון ש"ח מההכשרות הפדגוגיות לגיל הרך, שהוא ישלים את זה. בא, הבטיח, קיבל כפיים, השלמה לא הייתה. וההחלטה השערורייתית באמת להקפאת התקציב להכשרת מטפלות, באמת, אין לי מילים, כי אני תמיד אומרת, אני רק צריכה לעלות קומה ולראות למי יש כסף, בוועדת הכספים, ואני מגיעה לחינוך ואני רואה איפה הכסף נגמר לצרכים הכי לאומיים, הכי בסיסיים, הכי ברורים.

ההחלטה הטובה שהייתה, לקחת, הרי, החינוך מתחיל מגיל אפס, מגיל לידה. כל ההתפתחות הקוגניטיבית מגיל לידה עד גיל חמש היא הדבר הכי מרכזי ומשמעותי לילד, וההחלטה להעביר את זה למשרד החינוך הייתה החלטה היסטורית וחשובה שחבל שלא קרתה לפני. והיא הייתה אמורה לגלם בתוכה גם את הפדגוגיה ואת ההתמקצעות ובאמת את המעמד למקצוע החשוב הזה של הגיל הרך. ואני ממש רואה איך קיפלו את ההחלטה הזאת וגמרו את המקצוע.

במקרה אתמול, יו"ר הוועדה, אני קיימתי דיון על השלכות הגזירות הכלכליות על משקי בית צעירים בוועדת הצעירים שאני עומדת בראשה. וסיפרו בדיון, וזה כל כך התחבר, ידעתי שאני הולכת לבוא לדיון הזה היום, על אזור, אני אגיד אפילו, עתלית, שאין בו מעונות מפוקחים, עכשיו גם הגן נסגר כי גם הסייעות בפרטי עזבו.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

לא, את מתכוונת שאין מעונות סמל, לא שאין מעונות מפוקחים.

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>  

אין מעונות תמ"ת, סליחה, כן.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

אין מסובסדים, לא שם ולא בחיפה.

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>  

אין מסובסדים, אבל גם נסגר. מה אנחנו אומרים להורים? כל הזמן יהיו לכם בלת"מים, כל פעם שסייעת תהיה חולה, כי גם זה קורה. מילא לא לוקחת ימי חופש, אבל לפעמים גם נהיית חולה ואין מי שיחליף אותה. וכל פעם כשסייעת אחת כבר מתפטרת, מצמצמים את הילדים או שסוגרים את המעון. אנחנו באמת בתוך קריסה.

תספר פה חגית פאר על כל יום שנסגר מעון נעמת, נכון? המספרים האלה, ש-518 מעונות יום נסגרו, זה מספר את הסיפור של ההורים, של המשק, של הטיפול בגיל הרך. ואני לא מבינה איך עולם כמנהגו נוהג? לא רק עולם כמנהגו נוהג, התקציב שהובטח נלקח.

יוסי, ה-200 מיליון שקלים הללו שנלקחו ולא הוחזרו להכשרות הפדגוגיות כדי להפוך באמת את הסייעות לדמויות עם משמעות, עם מקצוע, אפילו עם היכולת להציל ילד במצב חירום או כל דבר כזה, לקחנו את מה? ממי אנחנו לוקחים? ממי? מהילדים?

אני אומרת, כל כך הרבה רפש ודברים מיותרים עוברים במאות מיליונים עד מיליארדים בלי בושה, אבל מהילדים שלנו לקחנו? ואני אומרת, זה לא יכול להסתיים כאן, זה יהיה חייב להיות שזור בתקציבים ובהחלטת מדינה להשקיע בגיל הרך וברצף החינוכי כתפיסה פדגוגית התפתחותית ותפיסה שאומרת, העובדות הן הילדים, הילדים הם העובדות. אין עובדות מקצועיות בשכר גבוה, הילדים שלנו נפגעים, זאת המשוואה, לא יעזור. תודה, יוסי.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה. יקותיאל משי, בבקשה, עמותת 121.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>  

יקותיאל משי מעמותת 121, אנחנו מייצגים כ-50 ארגונים בתחום הגיל הרך. אולי זה טיפה יהיה ארוך, אבל אני רוצה להתייחס לכמה כל מה שנאמר פה מהבוקר. אני אתחיל עם דברים טובים. השר קיבל איזושהי מתנה, שר החינוך קיבל מתנה שהגיל הרך עבר למשרד החינוך, נעשו כמה דברים טובים. דבר ראשון, עד שהשר לא נתן תקציב להכשרות, 80,000 מטפלות לא עברו יום אחד של הכשרה. נכון לעכשיו, אחרי שלוש שנים, כמעט 25,000 מחנכות עברו הכשרה של 220 שעות וזה נותן את כל הכלים.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >>  

משי, הן לא במעונות היום, מצטער.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>  

כן, אני מדבר על מעונות היום - - -

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >>  

לא, הן לא במעונות יום.

 << אורח >> ד"ר יערה שילה: << אורח >>  

הן במעונות יום. מה זאת אומרת? אנחנו מכשירים.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >>  

לא, הן לא הלכו למעונות היום, נו, באמת.

 << אורח >> ד"ר יערה שילה: << אורח >>  

מה זאת אומרת? אצלי יש.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

בסדר, נעשה על זה דיון.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>  

אלה שעבדו במעונות יום עברו הכשרה, לא אלה שישבו בבית. תוכנית הגפ"ן, ההדרכות למעונות נכנסו לתוכנית הגפ"ן, ככה שלא תהיה בעיה.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >>  

כמה מעונות אתה מפעיל, משי? אף אחת מהמטפלות שמוכשרות - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

ליאור, תפסיק להתפרץ.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >>  

יוסי, אבל זה לא שייך לגיל. לזרוק מספרים כאילו הוכשרו מטפלות כאשר אף אחת מהן לא הגיעה למעונות היום. מה זה שווה?

 << אורח >> דודי מזרחי: << אורח >>  

לליאור יש אינטרס לייצר נרטיב כאילו הכול לא מתפקד וזה פשוט לא נכון. אני לא אומר לא, אני לא אומר שהם לא הוכשרו.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >>  

דודי, אני לא אומר שלא הוכשרו.

 << אורח >> דודי מזרחי: << אורח >>  

זה גם לא בסדר. יש הרבה מה לתקן, נעשו בשלוש השנים האחרונות דברים שלא נעשו מעולם.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>  

דודי, אני רוצה לעבור בבקשה לדברים.

 << אורח >> דודי מזרחי: << אורח >>  

יש 200 מיליון שקל להכשרות, הדרכות, פיקוח. כשזה היה במשרד העבודה, 20 מיליון, זה פי עשר.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

דודי, תעצור שנייה. יקותיאל באמצע זכות דיבור. בבקשה, יקותיאל.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>  

קרו דברים טובים, ההדרכות עברו לתוכנית הגפ"ן, שלא תהיה בעיה בכל שנה. בתקציב זה עובר לקראת סוף השנה, כבר הם יודעים להיערך, לשנה הבאה זה עבר עכשיו. כל שנה זה היה מגיע בינואר, פברואר, מרץ, כל הרשות לא ידעה איך לתכנן את שעות ההדרכה שלה. קרו דברים טובים, השר הכפיל בשנה אחת את התקציב, אבל, ואלה החדשות, נעמה, מסתבר שבשנת 2022 ו-2023 היו עודפי תקציב לגיל הרך בסך 200 מיליון שקלים. שלחנו מכתב לפני חצי שנה לשר ועוד אחד לפני שלושה ימים.

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>  

זה מה שהובטח.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>  

לא, בשנת 2022 – 112 מיליון שקלים שלא נוצלו. לא יודע לאיפה הלכו, לא קיבלנו תשובה עד היום. שנת 2023, עוד מיליון שקל.

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>  

לא, עודפי תקציב, אנחנו יודעים לאן הם הולכים, הם חוזרים.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>  

לא, אני יודע לאיפה הם הלכו. למה לא נוצלו לגיל הרך? למה לא העבירו אותם להכשרות?

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>  

ברור שלא מממשים תוך שנה תוכנית.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>  

קיצצו את ההכשרות מעשר לארבע שעות בחודש.

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>  

נכון, למה לא העבירו את זה, אבל חבלי לידה זה דבר הגיוני.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>  

בואו לא נדבר על המרכז. בערים המפונות או בערים ש - - - יש שם צורך מהותי. המטפלות לא יודעות איך להתמודד עם טראומות אצל ילדים, נסיגה התפתחותית, בעיות בשינה, בעיות באכילה, אין להן את הכלים. קיצצו להן לארבע שעות הדרכה חודשיות. מה זה הדרכות חודשיות ארבע שעות הדרכות? זה כלום. למעון שמחולק לשלוש כיתות.

 << אורח >> ד"ר יערה שילה: << אורח >>  

שזה 100 ילדים לפעמים, כן?

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>  

יוסי, אם יגידו שאין כסף, מקובל, אבל יש עודפים שלא נוצלו. למה לא נוצלו? אין תשובות. עכשיו בואו נדבר על ועדת מחירים, מילה. אני הייתי נותן לך מדליה רק על ההתמדה של הדיונים בנושא הזה כי אני מרגיש איזושהי מכונת זמן. אנחנו מקפיאים את הזמן חמישה חודשים ואותו דיון, חמישה חודשים ואותו דיון, כמו איזה סרט שראיתי על בן אדם שכל שבע שניות שוכח את מה שקרה והוא מתחיל מחדש את החיים שלו, זה ממש ככה.

ועדת המחירים, אני אעשה סדר, אתמול צפיתי בדיון שאתה עשית ברפורמת הגיל הרך ב-15 במאי 2023. שם אנחנו דרשנו שיהיה פיקוח על העלאת השכר. בא דודי מזרחי ובצדק ואמר, אנחנו מקימים מנגנון פיקוח, שנדע שכל שקל שאנחנו מעלים הולך למחנכת, מה שלא היה קודם. אנחנו דרשנו את זה ודודי אמר שהם עובדים על זה עם האוצר. למה אנחנו נמצאים עכשיו שנה אחורה ואנחנו מגלים שיש מעונות שלא שילמו את השכר הזה למחנכות? איפה זה היה בדרך? זה היה צריך להיעצר איפשהו בדרך ולא להגיד עכשיו.

ועדת המחירים, נכון, הסיכום היה שהיא תתכנס פעם שנייה כשהשכר של הסייעות יעלה, וזה סוכם שהם יתכנסו וישוו את השכר. ועדת המחירים של אז, מרחו אותה חצי שנה עד ששר האוצר ושר החינוך חתמו, אני רק מזכיר, ועכשיו היא מתכנסת ואומרת ש-80% מהמעונות לא משתפים פעולה. מתי לדעתך ועדת המחירים תתכנס ותחליט על השכר ועל ההעלאה? אולי עוד שנה. מה יקרה בינתיים בשנה הזו? הרי לוקח פה המון זמן עד שדברים מתגלגלים, אבל היינו צריכים להסתכל על זה עוד במאי 2023, כשהוקם המנגנון הזה. אין מנגנון, יש 200 מיליון שקל, יוסי, שלא נוצלו, בגיל הרך שאני לא יודע לאיפה הלכו, לא קיבלנו תשובות עד עכשיו. יכלו להוסיף שעות הדרכה.

אגב מענקי הכשרה, אתם מכירים עוד מטפלת שתלך על חשבון הזמן שלה ללמוד הכשרה של 220 שעות שלא תקבל מענק של 2,500 שקל בסוף? למה הפסיקו את המענק הזה של 2,500 שקל? למה שמחנכת תבוא ותלמד על חשבונה?

 << אורח >> ד"ר יערה שילה: << אורח >>  

היא חייבת.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>  

היא חייבת, אבל גם משרד החינוך - - -

 << אורח >> ד"ר יערה שילה: << אורח >>  

מה, אבל כשלומדים נהיגה מישהו משלם לך? לא, זו תפיסת עולם לא בריאה.

 << אורח >> ד"ר יערה שילה: << אורח >>  

בחוק מטפלת חייבת לעבור הכשרה, אבל אין מי שאוכף את החוק הזה. כך שמצד אחד כולם רמאים ועבריינים.

 << אורח >> ד"ר יערה שילה: << אורח >>  

זה לא נכון, הם לא יקבלו רישיונות. לקח חמש שנים ועכשיו לא יקבלו.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

ולא יהיו מעונות.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

מה החוכמה הגדולה? לא יהיו מעונות. לא יתמרצו את המטפלות ללמוד, לא יהיו מעונות.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>  

אני מבקש שלושה דברים ממך. אחד, מענקי הכשרה שימשיכו, כי אחרת ינשרו, כבר שנה שעברה נשרו, עכשיו ינשרו יותר. יתחילו, מתחילים, אני יודע שיש רישום, אבל יתחילו. אדוני היושב ראש, מענקי - - -

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

אם אין שכר, אין את מי להכשיר.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>  

עודפי התקציב של 200 מיליון שקל משנת 2022 ו-2023, איפה הם נעלמו, ולמה הם לא עברו לשעות הדרכה והכשרה? את זה אנחנו רוצים לדעת וכמובן השכר. אבל אם נחכה לוועדת מחירים, עוד 500 מעונות יסגרו גם השנה, לפחות.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >>  

אדוני היושב ראש, אני רק רוצה לתקן ברשותך עניין אחד. הזכרתי מקודם ואני חייב את זה גם למשרד החינוך. לא אמרתי שלא הוכשרו, אכן הוכשרו, הוכשרו 10,000 מטפלות או יותר, זה בסדר גמור. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

25,000.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >>  

25,000, אני מקבל כל מספר שתגידו.

 << אורח >> חגית פאר: << אורח >>  

שאינן במערכת, דלת מסתובבת.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >>  

העניין הוא שהן לא הגיעו למעונות היום. ולכן אמרתי שאם כבר משרד החינוך משקיע ומשקיע באמת בנושא של הכשרה, בואו נעשה אמיתי בכדי שנוכל לראות שהן באמת יגיעו למעונות היום. הן יגיעו למעונות היום אם נעשה להן הכשרה שתהיה גם עם השמה בפועל, שזה הדבר הראשון, כלומר להתנות מענק כזה או אחר. והדבר השני, לא פחות חשוב, שאם יהיה באמת שכר ראוי, גם ירצו לעשות את זה.

 << אורח >> ד"ר יערה שילה: << אורח >>  

יוסי, כמכשירה אני חייבת להגיב. אני רכזת ההכשרה במכללת אפרתה, כל המכללות נמצאות באותו מצב פחות או יותר. ההכשרות עובדות ככה: אם היא עובדת במעון, היא מתקבלת להכשרה, בוא נתחיל מזה. יש לקונה עקרונית שאם אין רישיון הן לא מתקבלות וזו בעיה, ביצה ותרנגולת, תרנגולת וביצים, אין לי מושג. כן יש בעיה אמיתית שאחרי שהן מסיימות, ליאור, הן לוקחות את התעודה ואומרות למשרד החינוך תודה רבה ופותחות בבית, זו הבעיה האמיתית.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >>  

על זה דיברנו.

 << אורח >> חגית פאר: << אורח >>  

בדיוק על זה דיברנו, יערה, דלת מסתובבת.

 << אורח >> ד"ר יערה שילה: << אורח >>  

ואני אומרת שכמו שהיה פעם אצלנו, לפחות כשאני למדתי להיות גננת, שזה התפקיד הכי חשוב בעולם בעיניי, הייתה לי הלוואה מותנית. מה הכוונה? בתנאי שאני נשארת במקצוע. כלומר, לעשות איזו התניה, בזה אני ממש מסכימה עם ליאור.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

היא נשארה במקצוע, רק שהיא הלכה הביתה.

 << אורח >> ד"ר יערה שילה: << אורח >>  

הבעיה היא שאחרי שנה, הן מחויבות שנה, הם נמצאות שנה, מקבלות את המענק. אני דווקא בניגוד ליקותיאל אומרת, חייבים ללמוד, אף אחד לא שילם לי על הלימודים שלי, על לימודי נהיגה לא משלמים, זה דבר גדול שהמדינה עושה.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>  

את תרוויחי הרבה כסף על מה שאת אומרת.

 << אורח >> ד"ר יערה שילה: << אורח >>  

נכון, אבל עדיין אני חושבת שיש פה איזשהו עניין, שאחרי שיש להן את התעודה, הן עוזבות ומקימות בבית. זו בעיה אמיתית.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

אבל זה לא נכון להגיד כי יש דלת מסתובבת, יש כאלה שעוברות למעונות המפוקחים ויש כאלה שעוברות לעבוד בפרטי.

 << אורח >> ד"ר יערה שילה: << אורח >>  

יוסי, אתה אמרת שמורות מתקבלות, אני לא יודעת על מה אתה מדבר. אצלנו התנאים מאוד מאוד נוקשים, ברוב המכללות זה ככה, ככה אני יודעת. היא צריכה לעבוד במעון, בלי זה היא לא יכולה להיות, מגיע מדריך למעון, על פי זה נותנים לה את התעודה, היא חייבת נוכחות מלאה, יש לנו מעקב.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

ואיך תגייסי עובדות חדשות?

 << אורח >> ד"ר יערה שילה: << אורח >>  

אני לא יודעת איך זה עובד במכללות אחרות, אבל מכללת אפרתה כבר הכשירה 1,200, כך שאני יודעת מה אני אומרת.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה. חנן דגן, בבקשה.

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>  

יוסי, תוך כדי הדיון קיבלתי הודעה על עוד שתי מעונות שנסגרים בסוף שנה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

הנה, אנחנו כבר ב-520. חנן דגן, בבקשה.

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>  

תודה רבה על זכות הדיבור. אני רוצה שתבינו דבר בסיסי, נכון שכסף הוא בעיה, אבל אם נעלה את המחיר עכשיו במעונות ל-45 שקל בשעה, אתם יודעים מה יקרה למוחרת? במעונות הפרטיים יעלו ל-50 והן יעברו מצד לצד. ואני אומר את זה כל פעם, אנחנו צריכים לתת פתרון כולל לכולם, לא יכול להיות שאנחנו נותנים פתרון נקודתי ואז מניידים את אותם עובדים מצד לצד.

אנחנו צריכים לראות מה מביא עובדים למערכת. ברור שצריך לשפר שכר, אבל צריך לפתור את זה כולל גם בגני העירייה, כי זה אותו סקטור של אנשים שני ונד ומטייל בין מקומות העבודה. צריך להוסיף פשוט אנשים, אם לא נעשה את זה, זה לא יהיה. אנחנו צריכים להבין, מ-2018 שאנחנו יושבים פה על השולחן הזה, אנחנו צועקים שהולכת להיות בעיה, שאיפשהו בתוך החקיקה יש משהו שגורם לאנשים לעזוב. אנחנו במו ידינו פה גרמנו לאותן נשים שעובדות במעונות לא לבוא.

אם אנחנו באים ואומרים היום לעובדים, בואו תעבדו במעונות יום, הם אומרים גם תמורת 200 שקל לא נגיע. למה? כי היום הן חשודות מיידיות, היום הן תחת סיכון בכל גחמה של הורה שהן הופכות להיות עברייניות פליליות. טביעות אצבע, חקירות משטרה, בסוף אחרי ששנה הן יושבות בבית מורחקות, לא, אין כתב אישום.

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>  

מאזינים להן, מקליטים אותן.

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>  

למה שהן יבואו לעבוד? אין להן שום סיבה. ואני אמרתי את זה פה בעבר, כשהבת שלי באה, סטודנטית, אבא, תסדר לי עבודה במעון, אמרתי לה בשום פנים ואופן, אני לא מוכן שתעבדי בכזה מקום. למה? כי מחר כל העתיד שלך יסתכן אם תקבל כתב אישום כי מישהו יגיש תלונה כי הוא חושד. זה בלתי אפשרי ככה, בלתי אפשרי. אנחנו חייבים פה לשבת ולתת פתרון כולל לבעיה.

וכמו שאמר חבר הכנסת דוידסון, אני זוכר, לפני 20 שנה כשאני הגעתי פה לכנסת והתחלתי להסתובב במשכן וישבתי עם תוכנית גרנדיוזית איך לשנות את פני החינוך, כשבאו ושאלו אותי, וואו, מדהים, כמה זמן יקח עד שנראה שינוי? אמרתי שתי עשורים ויש לנו שינוי. אמרו לי אין לך משהו קצר יותר? וזו בדיוק ההתנהלות פה. 20 שנה אני כבר מבין ששום דבר לא יכול לבוא במיידי, זה לאורך זמן, אנחנו צריכים לעשות תוכנית לא לעשר שנים, ל-20 שנה קדימה. ואם אנחנו נבוא ונחפש את המיידי, לא יהיה פתרון. אבל אנחנו צריכים לראות איך אנחנו באים, איך מושכים את הבנות האלה לעבוד.

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>  

יש גם מיידי, אבל אתה צודק שבסוף בין המיידי לטווח הרחוק צריך לאזן. יש גם דברים שכן הם כאן ועכשיו כדי למנוע - - -

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >>  

אבל צריך לעשות תוכנית עבודה ולא לדחות אותה, לא לבוא ולהגיד, אוקיי, זה פופוליסטי, לבוא ולגרום לבנות לא לרצות לעבוד, וזה מה שקורה.

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>  

אני מסכימה איתו, אני רק אומרת שצריך למנוע קריסה, זה מה שאני אומרת, אבל כן הוא צודק, בסוף צריך תוכנית הגיל הרך. ולכן זו צריכה להיות משימה לאומית ולא משימה - - -

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >>  

בסוף מה שקורה זה שעל מי שאנחנו רוצים להגן, אין הגנה על המטפלות שצריכות להגן על הילדים. אין עליהן שום הגנה, הן חשופות לגמרי ורק מקליטים ומחפשים איך להפיל אותן.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה יניב. קונסטנטין, בבקשה.

 << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >>  

תודה רבה. צריך שמישהו ידבר פה עם מבטא רוסי גם, זה מוסיף למגוון. שמי קונסטנטין שוויביש, מנהל רשת איגום – איגוד מורים עולים, רשת גני ילדים ומעונות יום. אני מצטער מאוד שחברת הכנסת שטרית לא נמצאת פה כי אני מתנגד להכפשה הזאת של מעונות שהם לא מעונות סמל. כאילו קיים עולם של מעונות סמל שהכול מפואר ויפה וכל היתר חשוך ובלתי מפוקח בעליל וצריך פשוט, מה שהוא כוונת משרד החינוך ורשויות מקומיות בעיניי, לחסל את העולם הזה ולהשאיר הכול למעונות מפוקחים.

רבותיי, 25%, 70% מ-25% זה 14%, זה לא כל העולם של הגיל הרך. ואנחנו יושבים פה, 70%. ו-70%, אם נדבר על להשוות, צריך להשוות קודם כול מעונות מפוקחים ומעונות ברישוי. זה אותו עולם ואנחנו לא בקריסה כי אנחנו לא מקבלים ארנונה חינם, אנחנו משלמים ארנונה, ארנונה עסקית כמו שאמרו. אנחנו משלמים שכר דירה, 70,000 שקל אני משלם ברחובות. אנחנו משלמים את כל המסים שאפשר ואנחנו לא בקריסה. למה? אתם אומרים להשוות את שכר העבודה של מטפלות לסייעות פלוס, אפשר להשוות את זה למנכ"לים, זו אותה סבירות. מכיוון שצריך קודם כול להשוות את התנאים של כל המעונות, כל מי שמפוקח.

אני זוכר איך קרן הייתה בהלם כאשר בחוק הפיקוח על מעונות יום הסתבר שאנחנו לא נקבל הנחה בארנונה. כלומר, מעון מפוקח מקבל ארנונה אפס ומעון לידו עם אותן מטפלות ועם אותם ילדים, תושבי העיר, מקבל ארנונה מלאה. זאת השוואה? בואו נתחיל מההשוואה הזאת.

 << אורח >> חגית פאר: << אורח >>  

אין בינינו מאבק על תנאים, זה לא העניין בדיון, הדיון פה הוא משהו אחר.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

אנחנו לא מוגדרים כמוסד חינוך, בגלל זה אנחנו לא זכאים לשום דבר.

 << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >>  

שתיים, לגבי הארגונים שקיימים מזמן, כמה זמן קיים ארגון - - -

 << אורח >> חגית פאר: << אורח >>  

נעמת? 104.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >>  

נעמת קיים 104.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

חברים, זה לא שיח פה. הלאה, תגיד מה שיש לך להגיד, קונסטנטין, משפט סיום.

 << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >>  

אני רוצה להגיד שצריך קודם כול להשוות את כל המעונות המפוקחים וברישוי ואחר כך כבר להמשיך הלאה. כי מענק התמדה גם למטפלות שלנו מגיע. לכן אני מבקש קודם כול להשוות בינינו ואחר כך להמשיך הלאה. ובלי לספר על עתיד. אם אנחנו לא נשווה בין לבין, אנחנו נמשיך הלאה במלוא המרץ. אחרת, יהיו עמותות סוג א', עמותות סוג ב', אנחנו בינתיים סוג ב', גם הילדים שלנו נמצאים במסגרת סוג ב'. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה. כן, ליאור.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >>  

אדוני היושב ראש, אני רוצה להגיד לסיכום, לפחות מהבחינה שלנו. יושב אצלי פה כרגע עוזר שלי שהגיע איתי בפעם הקודמת לפני חצי שנה ואומר לי לתומו - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

יש לי דז'ה וו.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >>  

אותו דיון. ואני כל כך מסכים איתו, ואני מבקש שהמסקנות של הוועדה יהיו חד משמעיות בשני נושאים וגם, אדוני היושב ראש, שהוועדה תאכוף את זה. אחד, שנקבע זמן מוגדר לשולחן עגול בנושא ועדת המחירים שבו נצטרך לבוא בעוד שבוע, בעוד שבועיים לאילו מסקנות בעניין הזה. והדבר השני, התחייבות ברורה של משרד האוצר בנושא של המשך מענק ההתמדה לשנת 2025. אלה שני הנושאים שמבחינתנו הם אקוטיים, שלא לדבר על נושאים אחרים.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

ומענקי הכשרה.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >>  

אני דיברתי על הדברים שאני חושב שהם ראויים.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

פורום ארלוזורוב.

 << אורח >> עידן אורון: << אורח >>  

שלום לכולם ותודה ליושב ראש. אני אעשה את זה קצר, אני לא רוצה לחזור על מה שאמרו. אני עידן אורון מפורום ארלוזורוב, מכון מחקר כלכלי-חברתי, ושלחנו גם נייר עמדה ואני מזמין את כולכם לקרוא, זה גם חלק מהמחקר שלנו על שיקום המערכות האזרחיות בארץ שנפגעו.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

נמצא בחומרי הרקע.

 << אורח >> עידן אורון: << אורח >>  

אני פחות אתייחס לסוגיות הספציפיות פה, אנחנו רוצים להגיד באופן כללי שכמובן אין מה להרחיב בזה שחינוך לגיל הרך זה השער לכניסה לעולם החינוך, גם לילדים, גם להורים אגב. דיברנו על זה שזו ההתחלה, עשו את זה בהתחלה כדי לסייע למשפחות לחזור לשוק העבודה וברור שיש שחיקה, אני לא רוצה אפילו לדבר על המעונות הפרטיים, לא לדבר על המחיר שלהם או אפילו על המחסור במעונות הפרטיים, אבל רגע נחזור למפוקחים, על הבעיות שדיברנו פה עכשיו. ולנו יש גם מסקנות, סתם כמו כולם פה שבטח מסכימים על זה ויש קונצנזוס גדול בנושא הזה, שצריך גם להרחיב את הסבסוד למעונות. אנחנו עשינו במחקר שלנו שחסר בערך, נשמע סכום דמיוני, 14 מיליארד שקל, שבאמצעותו אפשר בעלות חד פעמית להקים מעונות מפוקחים. זה גם בנייר העמדה, יש את הגרף שמראה כמה ומה המחסור במעונות מפוקחים.


חסר כסף, והמדינה צריכה להקים מעונות מפוקחים. חינוך זה שירות ציבורי שהמדינה פעם סיפקה אותו אגב, והפסיקה. ואנחנו קוראים ודורשים ומבקשים להתייחס לזה גם. מאוד מתחברים גם לנושא של הקמת רשות לגיל הרך, לרכז הכול תחת משרד החינוך.

 << אורח >> ד"ר יערה שילה: << אורח >>  

יש חוק לא ממומש.

 << אורח >> עידן אורון: << אורח >>  

אלה שתי הנקודות החשובות שאנחנו מדברים עליהן. זה הנושא של להרחיב את הסבסוד, לתמוך כמובן במטפלות ובסייעות, לעשות איזושהי השוואה באמת, אין שום סיבה להפלות את זה. זו עבודה קשה, זו עבודת קודש. אני גם אבא לשני ילדים קטנים ואני יודע מה זה לשים את הילדים בגן ולסמוך על הצוות. והצוות צריך את זה, אבל הוא צריך גם את הגב שלנו, את הגב של המדינה.

וזהו, סבסוד והקמה של מעונות. זה נשמע אולי מובן מאליו, אבל מישהו צריך להגיד את זה וצריך לעשות את זה. תודה רבה על הדיון, ואני רק רוצה לסיים ולהגיד שזה נושא סופר חשוב, אבל היום אני מרגיש צורך להגיד את זה וסליחה, אין שום דבר יותר חשוב כרגע בעיניי מלהחזיר את החטופים והחטופות שלנו. אני יודע שזה חשוב פה וזה מוזכר הרבה בוועדה.

 << אורח >> ד"ר יערה שילה: << אורח >>  

גם זה קשור לחינוך, אבל לא משנה.

 << אורח >> עידן אורון: << אורח >>  

תודה רבה לך, אדוני היו"ר ולחברי הכנסת.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה.

 << אורח >> ד"ר יערה שילה: << אורח >>  

יוסי, מרגיש שאנחנו הולכים שנים אחורה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

לא, אנחנו מתקדמים קדימה ובצעדים גדולים בעזרת השם.

 << אורח >> ד"ר יערה שילה: << אורח >>  

יש פה את הממ"מ, תראה.

 << אורח >> חגית פאר: << אורח >>  

אני חייבת להגיד לך, יערה, שהדיון הזה - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

חגית, אני חייב לסיים.

 << אורח >> חגית פאר: << אורח >>  

לא, מילה טובה לך. זה המקום היחיד שהרגשתי קצת תקווה, קצת אור בימים של החושך שאנחנו עוברים.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

הוועדה משתתפת בצערן העמוק של המשפחות השכולות, גם נפגעי הפיגוע האחרון וגם החיילים שנפלו. והועדה מתפללת להשבת החטופים, להצלחת הלוחמים, ורפואה לפצועים.

הוועדה קובעת כי המטפלות במעונות היום לא מתוגמלות על עבודתן הקשה והאחראית. שכרן היום נמוך אף משכר הסייעות ויש לדאוג להעלות את שכרן בדחיפות.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

כפי שהובטח.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

עד שהשכר שלהן יעלה, מענקי ההתמדה נקבעו, הם היו בשורה בוודאות וביטחון למטפלות במעונות היום והבטחה שלהן שהן אכן ישארו במערכת. אני דורש, הוועדה דורשת ממשרד האוצר להמשיך את העברת מענקי ההתמדה למטפלות לאלתר, גם לפעימה החמישית לשנת 2025, והוועדה מצטרפת למכתבו של שר החינוך יואב קיש בסוף החודש. הוועדה דורשת ממשרד האוצר להעביר אליה את הדו"ח ואת הפרוטוקול של ועדת המחירים האחרונה, לפיה נקבע המחיר המפוקח של שכר הלימוד במעונות היום. משרד האוצר טען כי מעל 80% ממפעילי המעונות לא מעבירים את השכר בסוף בפועל.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

אפשר לפרסם אותם בפומבי? אם יש עושק, שכולנו נדע.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

שנייה, חברים, אני באמצע לדבר. את מענקי ההתמדה למטפלות, הוועדה מבקשת ממשרד האוצר להעביר אליה את הנתונים לפיהם נטענת הטענה. הוועדה שמעה כי מעונות יום רבים באזורי המלחמה העבירו את השכר למטפלות גם כשלא הגיעו לעבודה לנוכח המלחמה והוועדה דורשת לשפות את המעונות בנושא הזה.

הוועדה דורשת ממשרד האוצר לשבת עם פורום מעונות הסמל ושאר הארגונים כדי להגיע להבנה בנושא ועדת המחירים. הוועדה מציעה לאוצר ולמשרד החינוך ללכת אל השיטה כפי שהייתה בזמנו, ב-2016, תוספת כץ. תקראו לזה מצידי תוספת קיש, תוספת סמוטריץ'.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

תוספת טייב.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תוספת טייב. אין פתרון אחר, דודי, אל תמצאו, זה הפתרון. שתהיה שורה, תוספת שכר למטפלות, ובזה יגמר הסיפור.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>  

רגע, אדוני היושב ראש, עוד שני דברים. מענקי ההכשרות שבלי זה לא תהיה הכשרה ומשרד החינוך בסופו של דבר יעבור על החוק.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

אין למי להעביר הכשרה כרגע, אין למי.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

קודם כול שיהיו הכשרות.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>  

רגע, אבל נרשמו.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

יקותיאל, תודה רבה.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

יש הכשרות, יוסי, גם 120 שעות וגם 220 שעות.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

חברים, יש לי עוד חמש דקות, אני חייב על פי התקנון לסגור את הדיון ונכנסו לוועדה משפחות שכולות מפורום 7 באוקטובר, בבקשה.

 << אורח >> אשר נעים: << אורח >>  

בוקר טוב, לי קוראים אשר נעים, אני אבא של רס"ן אמיר נעים שנהרג בקיבוץ ארז בבוקר של 7 באוקטובר. אמיר, עם חברי כיתת הכוננות של קיבוץ ארז הגנו על הקיבוץ. אמיר היה סטודנט להנדסת כימיה, עבד באינטל, ברגע הפך לחייל והגן על הקיבוץ ובסופו של דבר, תשעה חבר'ה הצילו קהילה שלמה, קיבוץ שלם. אמיר שילם על כך בחייו. אמיר השאיר את שחר אשתו, נשוי שנה, שחר הייתה בהריון באותו הזמן, מאז נולד לנו רפאל. שלושת הילדים שלי גרים בארז. ואנחנו פה, אפילו אותי זה מפתיע, מכיוון שהדבר הכי טריוויאלי במדינה אחרי שנה ושלושה חודשים זה לדעת מה קרה, למה זה קרה, והכי חשוב, איך אנחנו נמנע שזה יקרה בפעם הבאה.

מי שיושבים פה איתי הם הורים שכולים ששואלים את אותה שאלה. אגב, אנחנו כמעט לא מכירים אחד את השני, זאת אומרת שיש פה את כל מגוון אזרחי מדינת ישראל, אנחנו לא מתעסקים בשום הקשר פוליטי, אותנו מעניין דבר אחד. אנחנו רוצים לדעת מה קרה ואיך מונעים שיקרה בפעם הבאה. ואני לא מכיר דרך אחרת לעשות את זה מלבד ועדת חקירה ממלכתית. אני רואה שנוכחות חברי הכנסת פה היא לא גדולה, אבל אדוני יושב ראש, אנחנו פונים אליך.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

רק אני אגיד, חברי הכנסת השאירו לכם את המקום, עברו אחורה, אבל בסדר, בבקשה.

 << אורח >> אשר נעים: << אורח >>  

תודה רבה. תפסנו לכם את המקום?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

לא, אני רק אומר שהם פה.

 << אורח >> אשר נעים: << אורח >>  

מה שאנחנו מבקשים, את עזרתכם, ובאמת, כל מגוון חברי הכנסת, אנחנו מבקשים את עזרתכם בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. זו הדרך היחידה להבין מה קרה, אבל אני שוב אומר, יותר חשוב לנו זה למנוע את הפעם הבאה, ואין דרך אחרת לעשות את זה, זה נכון לכל תושבי מדינת ישראל. ואני חושב שעבר מספיק זמן וישבנו מספיק זמן. אנחנו לא נעזוב את זה, אנחנו בתוך זה מכיוון שהבנו שאם אנחנו לא קופצים ראש, זה לא יקרה וזה מה שאנחנו הולכים לעשות. בבקשה, בבקשה תעזרו לנו. תודה רבה. 

 << אורח >> אייל אשל: << אורח >>  

אני אייל, אני אבא של רוני אשל, הייתה תצפיתנית בחמ"ל נחל עוז, נספתה שם יחד עם עוד חברותיה בשבת 7 באוקטובר. והאמת שבחרתי להיכנס לפה רק בשביל לשים לכמה דקות בצד את כל הכעס, הזעם, התסכול על צה"ל ומדינת ישראל ופשוט כדי לספר לכם שרוני אהבה ילדים. אנחנו גרים בצור יצחק, זה יישוב לא גדול, אבל לרוני הייתה קבוצה של 23 ילדים בוואטסאפ שעליהם היא עשתה בייביסיטר.

ועדת חינוך ותרבות, אתה יודע, בסוף, יש פה מסר אחד, גדלים פה ילדים במדינה הזו. רוני קיבלה 95 במבחן הבגרות באזרחות, כי זה לא ה-95, זה לא הציון, זו העובדה שגדלים פה ילדים במדינה הזו והם חושבים שהם גדלים במדינה דמוקרטית ואנחנו צריכים לעשות הכול כדי שהדמוקרטיה הזאת לא תיפרד מאיתנו. אנחנו צריכים לעשות הכול כדי שהמדינה הזאת לא תיפרד מאיתנו. אנחנו בדרך הכי נכונה לעובדה המצערת הזאת, גם לאיבוד הדמוקרטיה, בטח ובטח לאיבוד המדינה הזו.

נתנו ב-7 באוקטובר מדינה שלמה לארגון החמאס, ג'יהאד איסלאמי ואזרחי עזה, על מגש של כסף, של גולד, של פלטינום, נתנו להם את כל המדינה. וגדלים פה היום ילדים שחייבים לדעת שעל הנושא הזה, על האירוע הזה, האירוע הכל כך קשה הזה תהיה גם ועדה שתחקור. כי הילדים האלה, במיוחד אלה מאחוריך, אדוני, צריכים להבין שעל כישלון קולוסאלי כזה כמו שהיה פה בשבת 7 באוקטובר יש גם עונשים. כי זה מסר לילדים האלה שלא הכול תקין אם עושים אותו לא תקין. כי לא צריכים לקום בבוקר ללבוש מדים טהורים אותם אנשים שאחראים לשבת 7 באוקטובר, בין אם זה דרג צבאי או בין אם זה דרג מדיני.

כי זו ועדת החינוך פה, ואם בחינוך עסקינן, בואו נשמור על הגחלת הזאת של מה שאמור להיות חינוך לילדים האלה שגדלים פה, כאן, במדינת ישראל, ועוד לא עזבו עם ההורים שלהם את גבולות מדינת ישראל כי ההורים שלהם החליטו לרדת. אנחנו לא נרד מפה, זה הצבא של כולנו, זו המדינה של כולנו. ואנחנו נעשה הכול כדי שבסופו של דבר ועדת החקירה הממלכתית הזאת קום תוקם כדי שיחקרו את כולם, יחקרו את הכול, אבל בעיקר כדי שנדע מה לתקן, אדוני, במיוחד לילדים האלה שגדלים פה היום.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה.

 << אורח >> שרון אשל: << אורח >>  

שמי שרון אשל, אני אימא של רוני אשל. סבא שלי היה שורד שואה, הוא ניצל, עלה לארץ והקים משפחה. הסבא והסבתא השניים, מהצד השני, ב-1967 נסעו לטייל בעזה בתקופה שהיו מטיילים שם, נכנסו לחנות, ומחבל השליך בקבוק תבערה בחנות, ודודה שלא הכרתי מעולם, בת 11, נשרפה למוות. וב-2023, הבת שלי נשרפה למוות בחמ"ל נחל עוז במדינת ישראל, בשטח מדינת ישראל. הבת שלי נשרפה למוות יחד עם עוד 14 חיילים וחיילות.

במשך חמש וחצי שעות הם היו נצורים בתוך החמ"ל, נלחמים על החיים שלהם ונלחמים עד הכדור האחרון, לא כקלישאה, אמיתי, עד הכדור האחרון. וכשאזלו להם הכדורים, אתה יודע מה הם עשו? כשאזלו להם הכדורים הם התחילו לדקור את המחבלים בסכינים ולחנוק אותם בידיים, הם נלחמו על החיים שלהם עד הרגע האחרון. ואנחנו שנה ושלושה חודשים אחרי ואני לא יודעת עד היום לקבל תשובה על למה, למה זה קרה, למה האירוע הזה קרה לנו.

אתם יושבים ואתם מדברים פה על פיקוח על מעונות יום וזה מאוד מאוד חשוב, אבל אנחנו מגדלים את הילדים שלנו ואנחנו מחנכים אותם, אנחנו נותנים להם את הכול ומקריאים להם סיפור לפני השינה, ובסוף הבת שלי נשרפת למוות ואף אחד לא בא להציל אותה, במשך חמש וחצי שעות אף אחד לא בא להציל אותה, במדינת ישראל בבסיס צבאי, וחמש מהחברות שלה עדיין חטופות בעזה. דניאלה ורוני חלקו חדר בבסיס, הן היו חברות טובות, גם קרינה.

אנחנו צריכים תשובות, אנחנו צריכים לתקן. אני גייסתי עוד ילדה לפני חודשיים ואני איבדתי אמון בצבא ואני איבדתי אמון במדינה. וזה התפקיד שלכם, שלך ושל נעמה ושל כל חברי הכנסת, אתם חייבים להחזיר לנו את האמון. והדרך היחידה שאתם תחזירו את האמון היא שתקימו ועדת חקירה ממלכתית על פי חוק שתחקור את האמת ותתקן את המדינה הזאת. המדינה הזאת ברת תיקון, אפשר לתקן אותה, אבל אי אפשר להמשיך להתחבא ולטמון את הראש בחול, צריך לתקן. אתם צריכים להחזיר לנו את הביטחון ואת האמון. תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

יש לי על פי תקנון הכנסת עוד דקה, בבקשה.

 << אורח >> נירית ברעם: << אורח >>  

קודם כול תודה רבה על הזמן, אנחנו מעריכים. שמי נירית ברעם, אני אימא של סמ"ר נטע ברעם. נטע לוחם איסוף קרבי, מפקד לוחמי הבלון, גם ממוצב נחל עוז, שלחם לבד לחלוטין יחד עם ארבעת חייליו בפינה הצפון מזרחית של המוצב, ואני מדגישה שזה היה לגמרי לבד כי המוצב הזה הותקף משני הכיוונים במקום שלא הייתה חומה, כי מישהו חשב שלא צריך חומה במוצב שהוא על הגבול.

היו לו חמש מחסניות, איזושהי קסדה, הוא היה יחף, עם מכנסיים קצרים. הוא לא היה במיטה שלו, הוא לא התחבא, הוא לא ברח, הוא נלחם. והמחבלים שהוא והחיילים שלו הרגו מצאו מפות של הקיבוצים בסביבה, כולל סעד ונחל עוז ושל צאלים וחצרים, בסיסי חיל האוויר. היה לו חשוב להילחם ולהגן על המולדת הזאת, ועכשיו תור המולדת שלנו להגן עליו.

אותו אי אפשר כבר להחזיר, אבל גם לי יש בת שצריכה להתגייס תכף, גם לי יש עוד ילדים, גם לכם יש ילדים, גם לכם יש אחים, יש לכם הורים, וכולכם רוצים להיות במדינה הזו בביטחון. אם אנחנו לא נסתכל על טעויות עבר, אנחנו לא נוכל להתקדם לעתיד. די, נגמר הזמן, אין לנו זמן יותר. אני מבינה שגם לי כבר אין זמן לדבר ולכן אני רק מבקשת מכם לקום באומץ ולעמוד ולבקש ועדת חקירה ממלכתית כפי שקבועה בחוק מדינת ישראל.

אנחנו, גרעין מועצת אוקטובר, לא נפסיק ונמשיך לבקש את מה שחשוב לכל עם ישראל. תודה לכם.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

חברים, לפי תקנון הכנסת אני חייב לסגור את הדיון, לכן אני נועל את הדיון. מי שעדיין לא דיבר מוזמן להמשיך לדבר, אנחנו נישאר פה להקשיב לכם, פשוט באופן רשמי אני נעלתי את הדיון כי המליאה נפתחה, אבל בשמחה אני נשאר פה איתכם.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:50. << סיום >>