פרוטוקולים/ועדת קליטה/8462



2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
24.03.2004


פרוטוקולים/ועדת קליטה/8462
	ירושלים, כ' באייר, תשס"ד
11 במאי, 2004

הכנסת השש-עשרה							נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 106
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, ז' בניסן התשס"ד (24.03.2004), בשעה 10:45

סדר היום:		דו"ח משלחת חברי הכנסת לפריז, בנושא סיכויי העלייה מצרפת – ישיבה ב'

נכחו:

חברי הוועדה:	קולט אביטל – היו"ר
			מלי פולישוק-בלוך


מוזמנים:		גילה גמליאל		-	חברת כנסת
ראובן שלום		-	הסוכנות היהודית
			אריה אזולאי           -         הסוכנות היהודית
                               שמואל אדלר		-	מנהל אגף תכנון ומחקר, המשרד לקליטת עלייה
                               יעקב עם שלם	           -        אחראי עולי צרפת ומנהל לשכת באר שבע,	
							המשרד לקליטת העלייה
			חנוך צמיר		-	מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה
			אסתר טובול		-	מנכ"ל התאחדות עולי צרפת
			

מנהלת הוועדה:		דנה גורדון

קצרנית:			אתי בן שמחון






דו"ח משלחת חברי הכנסת לפריז, בנושא סיכויי העלייה מצרפת- ישיבה ב'

היו"ר קולט אביטל:

	שלום לכולם וגם לנציגי הסוכנות. אנחנו התכנסנו למרות הלחצים, ולמרות שהיום הוא היום האחרון של כינוס הכנסת,  כדי לתת לכם איזשהו דיווח קצר על הנסיעה שלנו. יצאנו בשליחותכם כדי לנסות להתרשם משני נושאים, גם הנושא של האפשרות והפוטנציאל לעלייה, וגם הנושא של כיצד האנטישמיות משפיעה על הקהילה היהודית שם. במרוצת שהותנו שם אנחנו התרכזנו בשלושה מעגלים, המעגל של העולים, נושא החינוך והנושא של מגעים פוליטיים. הייתה לנו ארוחת צהרים עם סנטורים,  וגם פגישה עם השרה ג'ץ. 

	בנושא העלייה נפגשנו גם עם השליחים, וגם עם עולים פוטנציאליים לפחות פעמיים. פעם אחת בפגישה במשרדי הסוכנות, ופעם שנייה הלכנו לראות סמינר שנועד לאנשי עסקים. נרשמו 25אבל הגיעו חמישה, באו אחר כך עוד שלוש-ארבעה. על כל פנים, אני יכולה לפתוח ולהגיד ארבעה דברים קצרים. הראשון הוא – מאוד התרשמנו מהרמה ומהמוטיבציה של הצוות. הצוות הוא צוות מצוין, ברמה מאוד טובה, מאוד בכירה. גם ראש המשלחת החדש, וגם השליח שליווה אותנו רוב הזמן, אוליביה, בכלל כולם היו טובים, גם רפוביץ'. השליחים בצוות המקצועי היו מאוד טובים. 

	שנית, הבנו וראינו וחשנו שיש תמורות בתוך הקהילה היהודית, יש תזוזות, יש התעניינות, יש דאגה, יש סימני שאלה. בפעם הראשונה יהודים שואלים את עצמם ואחרים, האם יש לנו עתיד במדינה הזאת. כמובן שהממשלה מנסה לתת לזה תשובה שיש עתיד לחיים היהודיים. היהודים מתחילים לשאול את עצמם שאלות, ובנישה הזאת של אנשים שחושבים על עתידם, ובודקים גם אופציות אחרות כמו קנדה למשל, אנחנו חייבים להיכנס, ולהיכנס במרץ. 

	שלישית, ראינו חינוך יהודי בחלקו. מה שראינו היה טוב ויפה, אבל זה על קצה המזלג. עד כמה שהבנו, זו תופעה יוצאת דופן בסרסל והיינו רוצים לראות יותר מזה. 

	רביעית, אני רוצה לומר אותו במאמר מוסגר, ואני מקווה שאיש לא יכעס עליי, כיוון שאני חושבת שהפרוייקט הזה הוא פרוייקט לטווח ארוך, ולא הולך לקרות מחר, אני חושבת שאנחנו צריכים להיערך בשתי רמות הרבה יותר. רמה אחת היא החינוך הציוני בכל הדרכים האפשרויות. דבר שני גם לרענן את הקאדר של השליחים, כל מי שמטפל בשליחי נוער ובתנועות נוער, אלו אנשים מבוגרים מאוד, שאני לא רואה שהנוער יכול להזדהות איתם. אני, כאדם מבוגר, לא פוסלת אנשים מבוגרים, תבינו אותי. אבל אני חושבת שבגילי לא הייתי הולכת להיות מדריכה בתנועת נוער. אני חושבת שאנשים צעירים רוצים לראות אנשים צעירים יותר ולהזדהות איתם.

	התרשמתי שהמסגרת שאולי היא לא בטיפולכם, "תגלית". בסך הכל כמעט לא מגיעים לאנשים מאורגנים, וכל אלה שמגיעים במסגרת "תגלית", אלו אנשים שהיו כבר פעמיים שלוש כאן. אני תוהה אם נכון ומוצדק להוציא כל כך הרבה כסף עליהם. רעיון מאוד חשוב ומבורך, ששמענו עליו שם ושהתחיל להתבצע,  הוא להביא בני נוער בשמיניות לארץ.

	דבר אחרון  וחביב, התרשמנו מאוד מהמסירות של האנשים. אני רוצה לחזור על זה על קצה המזלג. אנחנו חושבים שיש פוטנציאל, קיים פוטנציאל,  ועל זה אולי תדבר מלי.  הקושי הוא לגבי האוכלוסייה הבוגרת בצד המקצועי, אנחנו מערימים בארץ קשיים עצומים בפני עולים.  יש כאן גילדות, דיברתי על זה עם מרינה, צריכים לנסות לטפל בכל הנושא הזה שנוגע לרישוי. אני חושבת שהנושא הזה הוא קשה מאוד, הוא נושא שפשוט מונע בעד האנשים לבוא. התרשמתי  כך גם לגבי העלייה מארגנטינה. אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לחבריי.

מלי פולישוק-בלוך:
	
	בהחלט אני מצטרפת לכל מה שאמרת. אמרתי את זה בצרפת בפריז, ואני אומרת את זה כאן בוועדה. הנסיעה הזאת חיברה אותי עוד יותר לנושא של בעיות של עליה וקליטה כמובן.  נגעת כאן בשלושה מרכיבים חשובים. דיברת על הגילדות ועל הרישוי, אבל יש לזה היבט נוסף.  לגבי צרפת – ההתרחקות שלהם מישראל. יש קבוצה יחסית קטנה שאליה הם מגיעים - - -

היו"ר קולט אביטל:

	התרחקות או התקרבות לישראל? 

מלי פולישוק:

	לא, הקהילה היהודית, אלה שקשורים למוסדות של הסוכנות, ושל תנועות הנוער, הם מאוד מקורבים לישראל, להיפך. אבל יש קהילה יהודית גדולה מאוד שהם לא מגיעים אליה, זאת אחת הבעיות שגילינו שם.  אני חושבת שליותר מהמחצית לא מגיעים.

	אחת האפשרויות להגיע לאותה קהילה שהוזכרה שם, היא על ידי יצירת מעין מרכזים קהילתיים. בשביל זה אין להם תקציב כמובן, ובשביל צריך שיתופי פעולה יותר גדולים של כל הגורמים שפועלים יותר ביהדות צרפת,  אבל אני מניחה שאותה בעיה קיימת בכל מקום.  יוצא ששיתוף פעולה ופעילות של חינוך וקירוב הקהילה היהודית הוא חשוב מאוד. זה שם. לגבי העלייה,  חשוב מאוד לסייע להם למצוא מקומות עבודה בארץ. את החיבור של - אתה בא לישראל וכבר יודע לאן אתה הולך, זה מאוד חשוב. לא תמיד זה אפשרי, אבל אפשר להקל עליהם, על ידי זה שמתחילים שם לחפש מקומות עבודה. אגב, הבנתי  ששרת הקליטה מנסה לעשות משהו דומה בתחום של ישראלים חוזרים. אני חושבת שצריך לעשות את זה עוד יותר בקרב עולים חדשים שאין להם את השפה, יותר קשה להם להיקלט מאשר ישראלים חוזרים, וצריך לפעול בכיוון הזה. 
	 	
	כמובן נושא הרישוי. באופן אישי אני אומרת, שצריך לטפל בנושא של מדענים עולים.  צריכים לנתב אותם ולעזור להם להשתלב במוסדות מחקר, שגם בזה אנחנו לא עושים מספיק.  עשינו פעם, אבל היום לא.  סך הכל זה היה מרתק. 

גילה גמליאל:

	הנסיעה היתה מאוד חשובה בכל מה שקשור בלהפנים את הבעיות שקיימות לא רק בפני היהודים בצרפת, אלא גם בפני היהודים מצרפת. בהיבט הזה נחשפנו להרבה נקודות שהזכירו כאן קולט ומלי, במיוחד בכל מה שקשור לשינוי התפיסתי שצריך לעשות על מנת לקלוט את העולים בארץ בצורה יעילה וטובה יותר, ובצורה שבה לא נמצא את עצמנו שהעולים נאלצים אחרי תקופה מסוימת בגלל חוסר התאקלמות, לנסות ולנווט את העזיבה שלהם מחוסר התאקלמות. 
	
	כפי שאמרנו קודם,  הזעקה שאנחנו רוצים להביא מצרפת, היא בכל מה שקשור לאותן גילדות מבוגרות של מתן רשיונות. הכרה ברשיון של אנשים שהם בעלי אסמכתאות בכל מה שקשור לראיית חשבון, למהנדסים, לרפואה וכיוצא בזה. חייבים לבדוק את כל המקצועות האקדמאים. זה בא לידי ביטוי לא רק באותם אנשים שהם כבר בעלי אסמכתא, צריך לחשוב על קריטריונים שיגובשו על מנת ליצור את ההקבלה לאותם אנשים,  לתת להם את ההכשרה כבר בצרפת, טרם הגעתם לארץ. וכשהם מגיעים הם יכולים ישר להשתלב בכל מה שקשור לעבודה. 

	העניין השני הוא בכל מה שקשור לסטודנטים. גם סטודנטים שנמצאים במהלך תקופת הלימודים, יש מקום לחשוב על שילוב זרועות עם המוסדות להשכלה גבוהה פה בארץ, על מנת שיכירו בהם במקסימום האפשרויות מבחינת הלימודים, כמו שמבצעים הרבה על ידי EXCHANGE-PROGRAMME  בין אוניברסיטאות בעולם. שווה לחשוב גם על ההיבט הזה ולתת לאותם סטודנטים לא להמתין ולחכות עד תום הלימודים שלהם בחו"ל, ובטח ובטח לא להפסיד את כל השנים האלה שהם למדו שם, אלא לנסות ולהקל עליהם גם בהיבט הזה את ההתאקלמות. סך הכל שכר הלימוד הוא מאוד  גבוה גם פה בארץ, ועולים זה לא הדבר הכי פשוט בעולם בהיבט הזה.  הדברים האלה עדיין יכולים לקבל גמישות בכל מה שקשור לנקודה הזאת.

	הצוות שליווה אותנו היה צוות מעולה.  


היו"ר קולט אביטל:

	זה לא רק שהצוות היה מעולה, גם המשלחת הייתה מעולה. 

גילה גמליאל:

	המשלחת הייתה מצוינת, אבל הצוות שליווה אותנו היה מאוד איכותי. קיבלנו מהם את האינפורמציה בצורה הטובה ביותר לעומת הזמן הקצר שהיינו שם. הצלחנו לטעום על קצה המזלג גם את הפן הפרלמנטרי ולהבין את המצב שאנחנו נמצאים שם. אם היו לנו הסתייגויות, זה היה לגבי הנציג שם. הנציג מטעם השגרירות לא יצר אתנו לא קשר, קשר במובן של להיפגש אתנו. הופתענו, כי לאורך כל המשלחות הגיעו אלינו אפילו לשדה התעופה. כאן הרגשנו קרירות יתרה. גם בכל מה שקשור לנציג מטעם השגרירות ממשרד החוץ, גם הוא היה בלתי מוכן בעליל  בכל מה שקשור לעדכן את נציגי המשלחת בעניינים טריוויאליים לחלוטין כמו  - יושב ראש ארגון הידידות, אשתו נפטרה באותו בוקר, הוא בא בכל זאת לפגישה, זה רק מראה את היחס המועדף והנפלא שהוא מעניק למשלחת הישראלית, להבדיל מהנציגים שלנו שם. הוא מגיע, אנחנו לא יודעים את הנתון הבסיסי של להראות כמה אנחנו מעריכים את עצם הגעתו למרות הסיטואציה במצב הזה. זה פשוט דבר חמור מבחינתנו כששמענו את זה בסוף הדיון.

היו"ר קולט אביטל:

	אגב, שמענו את זה ממך. גילה באיזשהו שלב נפגעה מזה שהאיש קם ועזב. אז היא שאלה למה הוא עוזב. 

גילה גמליאל:

	שאלנו מבחינת המשלחת מה גרם לו לקום וללכת, ואז אמרו שאשתו נפטרה.  ומי אומר את זה? אותו נציג של משרד החוץ.

	היה עניין גם של השרה היהודייה. הייתה תקרית באותו בוקר כאשר נפגשנו איתה, היה פרסום בעיתון "הארץ", כל ההסתייגויות שלה היו סביב ההיבט הזה של אותו עיתון שאנחנו לא ידענו במה מדובר. אבל הוא כמובן יודע על מה מדובר, והוא מדבר איתה בסוגייה הזאת.  אלה הנקודות שלטעמי היו פחות חיוביות. 

         בסך הכל ספגנו קהילה מדהימה. אני חושבת שאפילו מלי חברתי שעזבה קודם, הבינה את החשיבות של לשלב את אהבת ארץ ישראל, קצת מהמסורת והיהדות סביב הלימודים שם. זה היה פשוט להתפעל לראות את התלמידים שם. זיהינו שם פוטנציאל אדיר מקרב הצעירים והצעירות לעלייה לארץ. שם שאלנו שתי שאלות. הראשונה שאלנו מי ביקר בארץ, 90% מהצעירים היו כבר בביקור בארץ. השאלה השנייה – האם אתם רוצים לעלות לארץ – 80% הרימו את היד בקטע של פוטנציאל עלייה. אלה דברים שצריכים לקחת בחשבון  ולקדם אותם בברכה.  
	אני רוצה לברך כמובן את שלום ראובן ואת אריה אזולאי.  שלום ראובן היה אתנו וארגן את הכל בצורה יוצאת מן הכלל, וממש און-ליין על כל דבר.  מבחינת הסוכנות, אין לי אפילו הערה אחת. היה קצר, וחוץ מזה הכל היה בסדר. זה מאוד העשיר אותנו, וכמי שלא חברה בוועדת עלייה וקליטה,  זה רק נתן ערך מוסף לכל מה שקשור לנקודה הזאת. 

גלעד ארדן:
	
	אני מסכים עם כל ההערות שלכם הפרטניות לגבי תכני הביקור.  כדי לא לחזור על הדברים, אני רוצה להעיר הערה כללית. בפעם הראשונה שנפגשתי עם מועמדים לעלייה לארץ, ובפרט שחלקם היו צעירים, זאת הייתה הפעם הזאת.  אני רוצה להגיד שאני דווקא קצת עצוב מהסיור הזה. היום כולנו מבינים שהבעיה המרכזית שלנו במדינת ישראל היא הבעיה הדמוגרפית. חוץ מעוד בעיות שיש, כולם מדברים כל היום על הבעיה הדמוגרפית. 

         אנחנו כחברי כנסת כשמגיעים למדינה כמו צרפת - ואני מטייל בשבת, ופתאום נופלת על איזושהי הפגנה של כאפיות ודגלי פלסטין, אני מבין בערך איך מרגישים היהודים שם. וכמו שגילה אמרה, אנחנו הולכים לבתי ספר, ואין לאף אחד ספק ביהדותם, לא כמו במקומות אחרים שיש ספק. כולם שם יהודים מאה מאה אחוז בצרפת. לכולם יש קשר לישראל, כולם או חלקם הגדול ביקרו בישראל. וכשאני מנסה להבין למה עולים משם 2,000 בשנה, ולא 20-30 אלף, אז אני אומר, ממשלת ישראל כנראה משקרת לציבור. לא יכול להיות שהממשלה תגיד שנה אחר שנה שהיא רוצה להביא עולים לישראל, ושהיא מבינה שזה לא מהיום, שזו אחת המטרות המרכזיות של הקמת מדינת ישראל. יש ציבור כל כך טוב וכל כך חשוב שם. חוץ מהפעילות הברוכה של הסוכנות, שעם כל הכבוד לה, יש לה גם כן כלים מוגבלים, אני לא מרגיש שיש שם פעילות אמיתית של ממשלת ישראל. בטח כשאני שומע על חסמים ביורוקרטיים של גילדות ושל דברים כאלו שבגלל זה אנחנו מפסידים במדינת ישראל.  האמת היא שחזרתי עצוב מזה. 

	אני חושב שאולי המסקנה שלי מהסיור זה שאנחנו כחברי כנסת, גם ימין וגם שמאל, צריכים להפעיל לחץ, או לנסות ליזום איזושהי תכנית, פרוייקט לאומי, ולהעביר אותה בחקיקה. לחייב את הממשלה באיזה שהם סטנדרטים גם תקציביים וגם אולי ועדת מנכ"לים שתשב ותדווח לכנסת אחת לשלושה-ארבעה חודשים מה הפעולות שהממשלה עשתה בחודשים האחרונים, כדי לנסות ולקדם עלייה ממקומות ספציפיים. אני חושב שאתם – גם ראובן וגם אריה יכולים לעזור לנו בזה. יכול להיות שאולי זה לא נוח לכם לעשות דברים כאלו  כדי להוות קטליזטור על הממשלה, אבל אפשר לעשות את זה גם לא בצורה בוטה וגלויה, ולהשאיר  לנו את העבודה הזאת. אני אומר תודה שנתתם לנו את הכלים לראות עד כמה המדינה לא בסדר, ולא מספיק פועלת.  ודווקא עכשיו כשיש עלייה של אנטישמיות, ואולי מבינים בחו"ל, שלא משנה מה מדינת ישראל תעשה וכמה טרור היא תספוג, לא אוהבים אותנו ולא רוצים אותנו. שם בעיקר יש גידול באחוזים של האיסלאם שמהגרים לאירופה. אני שמח אם נמשיך לקבל מכם כלים ורעיונות כדי לקדם את זה בכנסת. ושוב תודה רבה. 

היו"ר קולט אביטל:

	אני רוצה להצטרף למה שאמר גלעד ולהגיד שני דברים. חרף העובדה שאנחנו היינו משלחת ממפלגות שונות, בנושא הזה אין בינינו חילוקי דעות. כולנו יצאנו מתוך נקודת ראייה שיש פוטנציאל, יש היום צומת דרכים שלא הייתה קיימת קודם. יהודי צרפת כל השנים חשבו שהם הגיעו למקום הכי ליברלי בעולם, ושהם יכולים להשתלב בחברה, וענייני דת לא משנים, זאת חברה אוניברסלית וכו'. זאת היום חברה שהולכת על פילוג מאוד עמוק, כולם מבינים שמי שהביא את זה, זו הקהילה המוסלמית. אבל כיוון שיש שם במקרה הטוב 600 אלף יהודים, לעומת שישה מיליון מוסלמים, אז החברה היהודית מאבדת מכוחה הפוליטית אם בכלל היה לה.  אני חושבת שאנחנו צריכים להבין שגם המפלגות כבר לא כל כך ששות לקדם את האינטרסים של היהודים, אולי עדיין  המפלגה הנוכחית של שיראק עושה את זה. אבל לצערי או לדעתי, הסוציאליסטים הרימו ידיים ואמרו, מה איכפת לנו הקול היהודי, העיקר שאנחנו נשרת את המוסלמים. אני חושבת שאנשים מתחילים להרגיש רעידת אדמה מתחת לרגליהם.

	השאלה שלנו היא, שלמרות שהם כבר הגיעו למסקנה שאולי לא לעולם חוסן, ולא יישארו שם, לא בהכרח יגיעו אלינו אם לא נדע להיות אטרקטיביים. אני רוצה להגיד עוד דבר, אני יודעת שיש מודעות, ואני יודעת שמשרד הקליטה עושה דברים, אבל לא מספיק ללכת ולהדפיס פרוספקטים, ולנסוע לאילת כאשר באים 10,000 תיירים מאילת ולחלק להם אותם.  זה נחמד, זה משעשע, אף תייר שבא לשם ויושב בשמש ומורח שמן לא מתחיל לחשוב על שאלות קיומיות כשהוא משתזף בשמש של אילת, וזה ניסיון שצריך לעשות אותו עם חריש יותר עמוק. באותו בית ספר בסרסל שבו היינו, כיוון שלוקחים את הילדים מהגנון ומלמדים אותם יום יום מה זה ישראל, אז הם גם יודעים שיום אחד הכתובת שלהם זה ישראל.  ובדיוק כפי שהצרפתים ידעו בכל העולם להקים מרכזי תרבות שתמיד דיברו על זה שצרפת צרפת ארץ מולדת, כך אנחנו בעצם לא השכלנו לעשות הרבה מאוד שנים. עכשיו אנחנו עומדים בפני שוקת שבורה, כי מצד אחד לא השקענו בזה. משרד החוץ תמיד היה עסוק בלדבר לגויים, והסוכנות היהודית דיברה לחלק מהיהודים, והממסד היהודי הצרפתי רצה לשמור כרגיל על היהודים בתוך צרפת.  גם היום אם תבוא ותדבר איתם על אנטישמיות, אז חלק מהאנשים יגידו חס וחלילה, לא צריך להגזים, אין כל כך הרבה אנטישמים.

	פה אנחנו צריכים לחשוב איך לטווח ארוך יכולים לפנות לפוטנציאל האדיר הזה, וכפי שאמרו החברים שלי פה, אם אנחנו לא נדאג לתנאי קליטה אמיתיים, אם לא נהפוך את זה לפרוייקט, שכאשר אדם מגיע לארץ,  ודאי ממדינת רווחה, הוא לא מגיע משום שהוא חייב לברוח משם, זאת עלייה מבחירה.  ואם הם לא יבואו  הנה למשהו או למישהו או לאיזשהו ממסד שדואג לנסות לתת להם עבודה, למצוא להם פתרונות דיור וכו',  ועוד להיפך, אנחנו גם מקצצים את כל זכויותיהם - זה המסר שאנחנו נותנים להם. אז אתם עובדים נגד השעון, ואתם עובדים נגד הזרם. לכן תפקידנו כאן לנסות ולעזור לכם, ואני שמחה מאוד שגם גלעד גם גילה וגם אנשים אחרים, אולי נוכל היום יחד ללכת ולנסות לפחות להחזיר אחורה את השעון של הגזרות נגד העולים.  

אריה אזולאי:

	תודה על הזמן שהקדשתם.  רואים שיש ראייה חדה לעומק. דרך אגב, רק אינפורמציה בנושא של הרישוי שהוא בלם מעבר למה שאתם יכולים להרגיש, כי שם כל בעל מקצוע הוא גם אבן שואבת למערכת שלמה. הם הדוגמה, אם הם זזים, אז זזים.  בישיבה שהיתה בוועדה משותפת עם הממשלה בנושא הזה, ראש הממשלה ביקש משרת הקליטה להכין דיון בממשלה בנושא הרישוי. אני חושב שבזמן הקרוב הממשלה עומדת לדון מה לעשות בגלל הגילדות וכו', כי זה בלם מרכזי בעלייה מצרפת בעיקר. 

היו"ר קולט אביטל:

	אני רוצה לומר, הדיונים בממשלה, למרות שהייתי רוצה שהם יתקיימו, אני לא תמיד חושבת שהם עוזרים. תראו מה שקרה אתמול בוועדת שרים.  זה הכי מבייש אותי מכל מה שאני ראיתי בזמן האחרון.  ישנם כמה מאות חיילים פה שהם ילדים להורים גרושים, והם החליטו לגרש את האמהות של החיילים. 33 אמהות הולכים ומגרשים, ועוד 30 מועמדות לגירוש.  עכשיו זה מה שהממשלה צריכה לעשות? מזה אנחנו נתעשת? 

אריה אזולאי:

	אני רוצה להודות לכם. מגיע כל הברכה לראובן שלום שמלווה את הנושא באופן אישי ולעומק. תודה רבה. 

היו"ר קולט אביטל:

	תודה רבה. 



(הישיבה נעולה)