פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



26
ועדת החינוך, התרבות והספורט
13/01/2025


מושב שלישי
פרוטוקול מס' 343
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"ג בטבת התשפ"ה (13 בינואר 2025), שעה 8:50

סדר היום:
 << נושא >> חיזוק התכניות הבלתי פורמליות לנוער וילדים במצבי סיכון << נושא >> 

נכחו:
חברי הוועדה: 
יוסף טייב – היו"ר
מיכל מרים וולדיגר – מ"מ היו"ר
סימון דוידסון
יבגני סובה
יוסף עטאונה
קטי קטרין שטרית


חברי הכנסת:
ואליד אלהואשלה
אברהם בצלאל

מוזמנים:
	שני תורג'מן
	–
	ממונה תוכניות היישובים, אגף א', ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך

	רנא חילו חאג'
	–
	מפקחת מרכזת, אגף בכיר חוץ-ביתי-פרט, ילד ומשפחה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	יפעת רווה
	–
	עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

	אביבית ברקאי-אהרונוף
	–
	עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

	דן פיקמן
	–
	אגף תקציבים, משרד האוצר

	ליאור בר-ניר
	–
	עו"ד, המועצה לשלום הילד

	ניסים שלם
	–
	יו"ר, מועצת תנועות הנוער

	נעמה שלם
	–
	מנהלת מסעות אדם-טבע-אדם, החברה להגנת הטבע

	ציון גבאי
	–
	מנכ"ל, עמותת דרך לוטן

	נתי קאשי
	–
	מנכ"ל, עמותת אח בוגר אחות בוגרת ישראל

	אלי כהן
	–
	מנכ"ל, עמותת פתחון-לב

	מרום זמיר
	–
	בוגר תוכנית 7, פתחון-לב

	אורי בר
	–
	חבר ועד מנהל, עמותת זיו נעורים

	חיים פלזנר
	–
	סמנכ"ל, ארגון OU ישראל

	אסתר בוכשטב
	–
	אימו של יגב בוכשטב ז"ל שנרצח בשבי חמאס

	נופר בוכשטב
	–
	אחותו של יגב בוכשטב ז"ל שנרצח בשבי חמאס בעזה

	לי סיגל
	–
	אחיו של קית' סיגל החטוף בעזה

	איתי סיגל
	–
	אחיינו של קית' סיגל החטוף בעזה

	מכבית מאייר
	–
	דודתם של גלי וזיו ברמן החטופים בעזה

	יוסף אבי יאיר אנגל
	–
	סבו של אופיר אנגל ששב משבי חמאס בעזה



מנהלת הוועדה:
אתי דנן

רישום פרלמנטרי:
א.ב., חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> חיזוק התכניות הבלתי פורמליות לנוער וילדים במצבי סיכון << נושא >>


 << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 

בוקר טוב לכולכם, אני אפתח את ישיבת היום. היום י"ג בטבת התשפ"ה, 13 בינואר 2025. השעה 08:50. אני אפתח בהשתתפות באבלן של המשפחות של החללים שנפלו אמש. הייתי בהלוויה של דנילה דיאקוב, אבל היו עוד שלושה אחרים. אני מאחלת רפואה שלמה לכל הפצועים, וכמובן לשובם של החטופים כמה שיותר מהר. אנחנו נתחיל כמו שאנחנו עושים כל ישיבה, עם משפחות החטופים. 

איתי סיגל, בבקשה.

 << אורח >> איתי סיגל: << אורח >> 

בוקר אור, שמי איתי סיגל, אני אחיין של קית' ואביבה סיגל שנחטפו מביתם. אביבה חזרה אלינו ביום ה-51. היא כרגע בארצות הברית במסע הסברה מטורף מאז שהחזירו אותה, בזמן הפסקת אש יזומה שהתבצעה בעקבות מתווה מוסכם של ממשלת ישראל, ארגון הטרור חמאס ועוד מדינות מתווכות. מאז שהפסקת האש הזאת הופסקה אנחנו מכירים עוד ועוד שכול כפי שאת, חברת הכנסת מיכל, ציינת. אני גם כמו כולם, כמו כל אזרחי מדינת ישראל משתתפים בצערן של המשפחות השכולות. עוד ארבע משפחות נוספות שהצטרפו לשכול, וזה קשה. יש הרבה עצב והרבה קושי. 

אנחנו נמצאים בימים קריטיים ואני לא אדבר על כל השיח שקורה והמתווה, כי באמת אין למה. אין פה הרבה חברי כנסת לדבר אליהם, אבל כן יש פה הרבה ארגונים אזרחיים. החברה האזרחית משקיעה למעלה מ-700 מיליון שקל בהפעלת תוכניות בלתי פורמליות לנוער בסיכון, ומשרד החינוך מקצה סכום זעום של 6 מיליון בלבד. זה די מראה למה שאני מרגיש כמשפחה של חטוף, שההירתמות של החברה האזרחית לכאב שלי, לקושי שלי הוא מעל ומעבר, ולעומת זאת ההתייחסות והרצון לעזור על ידי הממשלה, הקואליציה והאופוזיציה, הוא לא נראה. 

יושב לידי אבא שלי, אח של קית'. אני לא חושב שהוא הוזמן על ידי איזה שהוא שר לבוא לדבר איתו. אולי איזה שהוא חבר כנסת מהקואליציה, אולי מעטים, חברי כנסת מהאופוזיציה, אבל זה פשוט מכרים מקודם, מעולם התוכן שאבא שלי מתעסק בו והעולם שהוא חי בו. אני חושב שזה מראה, גם הנושא שמדברים עליו פה בוועדה וגם מה שאנחנו מרגישים, ואני חושב שממש חבל שזה ככה, מיכל. אני כמובן לא מפנה איזו שהיא אצבע מאשימה, אבל אני חושב שזה משהו שצריך להשתנות מהעומק. אין מצב שהחברה האזרחית נותנת כל כך הרבה יותר מאשר הממשלה שבסוף זה המיסים שלנו. זה לא כספים שמביאים יש מאין. זה כספים שלנו ואני חושב שהפער הזה, 700 מיליון שקל לעומת 6 מיליון שקל זה מטורף. 

אני אבקש ממך, חברת הכנסת מיכל, תמיד אפשר להשתנות ולשנות. כל מה שאת יכולה לעשות בשביל לשנות את היחס הזה אלינו המשפחות ושאר החברה, הבוחרים שלך ושאר חברי הכנסת. זה אף פעם לא מאוחר. תודה. 

 << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 

תודה, איתי.

לי, בבקשה.

 << אורח >> לי סיגל: << אורח >> 

אני אח של קית', גיס של אביבה כמו שאיתי ציין. אני וקית' הגענו לישראל בחיפוש אחרי החזון הציוני. אני ב-1976 בקבוצה לקיבוץ גזר, גרעין של תנועת נוער ציוני מארצות הברית. קית' לבד ב-1980, אולפן בקיבוץ מעגן מיכאל, התנדבות בגזר, הכיר את אביבה, ובאנגלית אומרים the rest is history, אבל ההיסטוריה עכשיו היא כזאת עגומה, שאח שלי, אחרי כל מה שהוא נתן והמשפחה נתנה לעוטף, למדינה, לקיבוץ שלהם, עמוק באיזו שהיא מנהרה בעזה. אביבה, שבועיים אחרי שהיא חזרה מהשבי, עלתה על מטוס לארצות הברית ואמרה לנו, אני עושה הכול כדי להחזיר את קית' ואת כל החטופים. אני יודעת מה זה ואסור שזה ימשיך עוד יום אחד אפילו. היא יותר משנה בישראל. היא הייתה בעזה. תשאלו אותה, היא עדיין בעזה, וזה לא אמירה סתמית. היא עדיין בעזה. 

המצב כל כך קשה בבית שלה, במדינה שלה, שהיא יודעת שיותר כדאי לה להשקיע מאמצים בחו"ל על מנת להחזיר את קית' וכל ה-98 חטופים. איך זה יכול להיות? איך יכול להיות שיותר משתלם לה, סליחה על הביטוי, להיות בחו"ל, להזיז דברים ולעשות מאשר להיות בבית, במשכן? הספיק לה להעיד במשכן פעם-פעמיים. צריכים לחיות במציאות שראש הממשלה יותר עסוק בלשכנע במקום להוביל ולהנהיג. פוליטיקה, ופוליטיקה כל כך קטנה. 

נוער בסיכון, חינוך בלתי פורמלי, כל הנוער בישראל בסיכון והחינוך הוא חסר, אז אביבה עושה מה שהיא יכולה לעשות, אבל אני מבקש מכולם לקום בבוקר, לשאול מה עשיתי להחזיר את 98 החטופים הביתה, אלה שעוד בחיים, ואנחנו מאוד מקווים שקית' בחיים, לשיקום, שמזה ייצא שיקום של ישראל, של המדינה כולה, ואלה שלא, וכל יום יכול להביא עוד חטוף, חטופה שלא בחיים, חזרה לקבורה ראויה, מכובדת, מכבדת. תודה.

 << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 

תודה, לי.

מכבית מאייר, בבקשה.

 << אורח >> מכבית מאייר: << אורח >> 

שלום לכל מי שכאן, אני מבקשת כמה דקות להיות מרוכזים בדברים שאני אומרת. אין כאן חברי כנסת שיקשיבו לי.

 << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 

יש, אברהם בצלאל מש"ס. 

 << אורח >> מכבית מאייר: << אורח >> 

סליחה, אבל מעט. תודה שאתה כאן אבל זה עדיין מעט ועדיין יש כאן אנשים.

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> 

אני רק אענה משפט אחד, בבקשה, כי זה מפריע לי שמדברים נגד חברי הכנסת במובן הזה. את יכולה לבוא בזמן הזה ולראות חברי כנסת בהרבה ועדות. אנשים עובדים. להגיד שיש פה מעט או לא מעט זה לא בסדר. אני מבקש לכבד את חברי הכנסת שנמצאים, בסדר? גם אלו שלא נמצאים, כי אנשים עובדים בזמן הזה. לבוא ולהגיד על אנשים שלא נמצאים ומעט, זה פשוט פוגע בכבוד הכנסת ואני מבקש להפסיק עם הדבר הזה. תודה.

 << אורח >> לי סיגל: << אורח >> 

אתה לא צריך להתלונן - - - 

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> 

אני מתנצל, אבל פעם אחר פעם שאני נמצא בוועדות ואני שומע את הזלזול בחברי כנסת, כביכול לא עובדים.

 << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 

לא ניכנס לזה.

 << אורח >> מכבית מאייר: << אורח >> 

זה לא היה זלזול. זה היה פשוט - - - 

 << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 

מכבית, הכול בסדר. בואו ניכנס לגוף העניין. אנחנו חברי כנסת. אנחנו עובדים פה. אנחנו נמצאים. יש עוד ועדות ונמצאים עוד חברי כנסת בוועדות.

 << אורח >> לי סיגל: << אורח >> 

אתה חבר בסיעה שאתה בהרף עין יכול להחזיר את אח שלי וכל ה-98 חטופים. אתם רוצים את זה, אתם עובדים על זה אבל הם עדיין לא בבית. 

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> 

אתה צודק. אנחנו עובדים ורוצים את זה לא פחות מכם, תאמינו לי. 

 << אורח >> מכבית מאייר: << אורח >> 

טוב, אני מעדיפה לדבר על גלי וזיוי. אין לי שום כוונה להתנגח. גם ככה המקום הזה הוא בעיקר מרוקן אותנו ולא ממש ממלא, אז עם כל הכבוד ויש כבוד, אני אומר את מה שיש לי לומר. אני אומרת את זה כבר יותר מידי זמן, ובשורה התחתונה הם לא כאן, אז כפי הנראה כמו שלי אומר, העבודה כנראה לא נעשית כפי שהיא צריכה להיעשות. 

 << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 

או שיש לנו אויב מר ואכזר שמתעלל בכולנו.

 << אורח >> מכבית מאייר: << אורח >> 

יכול להיות גם.

 << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 

בוא נגיד שהם האויב העיקרי שלנו. 

 << אורח >> מכבית מאייר: << אורח >> 

אוקיי, ועדיין אני אומר כרגע את מה שיש לי לומר.

 << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 

כן, בהחלט, מכבית. בשביל זה נתתי לך את זכות הדיבור.

 << אורח >> מכבית מאייר: << אורח >> 

תודה. אני דודה של גלי וזיו ברמן, תאומים שציינו 27 בשבי חמאס, ואני מגיעה בשבועות הרבים עם תמונה שמי שלא רואה יכול להסתכל על המסכים. זאת אחות שלי. אחות שלי לא מדברת, וסביר להניח שאם היא הייתה כאן והיא הייתה צריכה להתנגח ולדבר ולהתנצל, סביר להניח שזה היה מפרק אותה יותר, אז טוב שהיא לא כאן. זאת אחות שלי. 

את הבוקר שלי התחלתי היום בגלי צה"ל עם אפי טריגר שהקשיב לי קשב רב. אני ממשיכה בכנסת. מכאן אני ממשיכה למחאה, משמרת 101, יושבת על הרצפה עד שעות הערב עם חולצה לבנה. זה סדר-היום שלי וזה סדר-היום של כולנו. יושבים לצידי כאן גם המשפחה של קית' שנחטף מכפר עזה ביחד עם גלי וזיו, וגם אסתר בוכשטב ונופר, שאני מבקשת להיות איתה בוועדות כשאני הולכת, כי היא תמרור האזהרה שלי. היא הנורה האדומה. היא הפחד שלי, אישה אצילית שאני אוהבת, אבל להיות בינה לבין נופר זה כמו להיות בין החיים והמוות.

אני משתפת אתכם קצת בשיחה שהייתה לי עם אפי טריגר היום. כשהוא שואל מה שלומי, אז שלומי מושפע מהחרדה לשלומם של גלי וזיו, מהמחשבות הטורדניות, וכל רגע וכל שנייה מה עובר עליהם. אכלו? שתו? ישנו? איזה לחץ פסיכולוגי מופעל עליהם ברגע זה כשאני כאן כדי לשבור את הרוח שלהם, כדי לשבור את הגוף שלהם? 

יש שני מספרים. מספר החטופים יורד, אז כנראה שלא נעשית עבודה מספיק טובה, ונכון שיש לנו גם אויב אכזר. מספר החיילים הנהרגים, הגיבורים, עולה. יש לנו אויב אכזר כמו שאמרת, מיכל, שמקדש את המוות אבל אנחנו עם שמקדש את החיים, כך לפחות אני מאמינה, ונדרשת מנהיגות אמיצה, נטולת שיקולים זרים. אני באופן אישי סופרת את הדקות עד לכניסתו של טראמפ. צוות המשא ומתן נמצא בדוחא. אלו רגעים קריטיים, משמעותיים, שהמשמעות שלהם עבור גלי, זיוי וכל שאר החטופים, מי שעדיין בחיים, הוא חיים או מוות. האם גלי וזיוי יחיו או לא? אני באופן אישי מרשה לעצמי להתחיל לחלום ולדמיין את הטלפון מהקצין, את הנסיעה לבית חולים, את אחות שלי מחבקת אותם ולא מרפה, את דורון, אבא שלהם נכה במאת האחוזים שבוכה, כי הוא לא יכול לדבר, את כל המשפחה מאושרת, חוזרת לנשום נשימות אמיתיות, רגילות. איך את כל האנרגיה שלנו שנלחמנו בכל החודשים האלה, אנחנו מנתבים לשיקום שלהם. 

סיימתי את הריאיון עם אפי בשאלה שלו איך אני חווה את הביקורים שלי בכנסת, אז אני אגיד איך אני חווה את הביקורים שלי בכנסת. הביקורים האלה הם בעיקר מרוקנים. בניגוד לעשרות פעולות שאני שותפה בהם, כאן אני בעיקר מתרוקנת, ואז אני הולכת למחאה השקטה, למשמרת, ואני מתמלאת. כך הלוך ושוב, הלוך ושוב, הלוך ושוב, אבל אני לא ארפה ואני אמשיך להגיע לכאן עד שהם יחזרו, וביום שהם יחזרו, תאמינו לי שאתם לא תיראו אותי יותר. 

 << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 

תודה, מכבית.

אסתר בוכשטב, אימא של יגב הי"ד. בבקשה.

 << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> 

אנחנו מעדיפים לוותר על מושגי הנקמות.

 << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 

אוקיי. זכרו לברכה.

 << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> 

כן, תודה. אני פה באמת כמו שמכבית אמרה, כתמרור אזהרה. אני באה להזכיר לכולם שלחטופים אין זמן, שהם לא רק סובלים, הם גם נרצחים. יגב נחטף מהבית שלנו, מהקיבוץ שלנו, קיבוץ נירים יחד עם אשתו רימון. הם נחטפו ביחד והם היו ביחד במנהרות, אבל רימון חזרה במתווה הראשון, בעסקה, ואנחנו יודעים שזאת הדרך לחזור. זאת הדרך היחידה כנראה שאפשר לחזור מהמנהרות. יגב שנשאר שם בחודש פברואר, הצבא הפגיז באזור של המנהרה, זה לפי התחקיר הצבאי, והחטופים ירו ורצחו אותם. הוא הובא לקבורה באוגוסט בקיבוץ נירים. הובא לקבורה בבית שלנו בקיבוץ נירים. 

ראיתי את הנושא של הדיון. זה נושא שקרוב לליבי. אחד הדברים שאנחנו כמשפחה עושים, מנסים לעשות קצת טוב בחברה הישראלית. עוד בתקופה שחשבנו שיגב בחיים התחלנו את זה. ביום הולדת של יגב, יגב בינואר היה אמור להיות בן 36. הוא כנראה יישאר לנצח בן 35. התחלנו במיזם של עשיית חסד וחילקנו עוגות ברחובות תל אביב ובהרבה מאוד עמותות חסד. אני רוצה להגיד שאחד הדברים שאני גיליתי בסיורים האלה, אנחנו מסיירים כל חודש עם רפואת רחוב, אני לא יודעת מי מכיר את העמותה, עמותה שמטפלת בדרי רחוב ברחוב, בטיפול רפואי. אחד הדברים שראינו מתחילת הסיורים, שיש עלייה מאוד גדולה של נוער ברחוב, ברחובות תל אביב, פשוט נוער שבגלל המלחמה עזב מסגרות, עזב משפחות מכל מיני סיבות. 

אני חושבת שהנושא הזה הוא חשוב, אבל אני מאמינה שאפשר יהיה לשקם ולטפל במדינה הזאת רק אחרי שיחזרו החטופים, ואז אפשר יהיה לטפל בכל מה שקורה בחברה הישראלית, ויש הרבה מה לטפל. קודם כל צריך להחזיר את החטופים. לעשות כל מעשה כדי להחזיר אותם כדי שאפשר יהיה לשקם את המדינה ואת הנוער שמסתובב ברחובות מסומם, שותה וחסר בית. 

אני ממש רוצה שכל אחד שיכול פה, שיש לו יד, ואני אומרת, יש פה חברי כנסת אבל אין פה מספיק ולא יעזור כלום. אנחנו ראינו כמה אנשים הגיעו בבוקר לכנסת. אנחנו יודעים. אנחנו פה חודשים כבר. אני לא מרגישה, ואף אחד לא ישכנע אותי שבית הנבחרים הזה עושה מספיק כדי להציל את החטופים, כי אחרת הבן שלי היה עוד בחיים. תודה.

 << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 

תודה, אסתר. 

בבקשה, יוסף, אם תוכל רק בחמש דקות כי אנחנו צריכים להתקדם לגוף העניין.

 << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >> 

נגמרו לי המילים. אטימות מזעזעת שיוצאת מהבית הזה. 465 ימים מאז יום השואה של ה-7.10 כש-98 ישראלים עדיין חטופים במרתפי הארגון שהתחזק ועדיין מתחזק בעזרתו האדיבה של מר הפקרה, ובשיתוף עם ידידתו הגדולה קטאר, ואתם כאן בכנסת לא מביאים את הנושא העצוב והמסוכן לפירוקה של החברה הישראלית לדיון בוועדה כל שהיא. רק נושאים הרבה פחות חשובים בעת הזאת מעניינים אתכם ועליהם אתם מבזבזים את זמנכם. עד מתי? 

שמי יוסף אבי יאיר אנגל, אב שכול כבר 28 שנים, והסבא של אופיר שנחטף מבית חברתו בבארי יחד עם אביה, יוסי שרעבי. אופיר חזר אחרי 54 ימים בעסקה, ויוסי נהרג אחרי 97 ימים מאש כוחותינו. לא החטוף היחיד שנהרג מאש כוחותינו, ומי יודע כמה עוד מצאו או ימצאו את מותם מהפצצות הצבא? מי לוקח אחריות על המצב הנורא הזה? מי מכם יכול להסתכל בעיניים של חנה שרעבי שבנה יוסי נהרג, ובנה אלי עדיין אי שם במעמקי אדמת עזה? תסתכלו לאימא הזאת בעיניים ותחשבו על האימא שלכם. 

חברי הכנסת, מתי אוכל אני ומשפחתי לדעת מה קרה ומי אחראי על חטיפתו של הנכד היקר שלי מבית חברתו בבארי, שמאז שחזר נוקף מצפונו כל הזמן מדוע הוא חזר ויוסי נשאר שם אחרי שהיו יחד במשך 54 ימים? מדוע אתם פוחדים מהקמת ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את כל מה שהוביל ל-7.10, ומה שקרה באותו יום נורא? עד מתי נחיה כולם נהיה באי ודאות המרסקת אותנו? מה יש לכם להסתיר? האם לא עלה לכם בראש שיתכן שמר הפקרה עושה את כל התרגילים כדי שהחטופים לא יחזרו, ודאי לא בחיים כדי שעם ישראל לא יראה את מצבם? האם לא נראה הגיוני כפי שנאמר על ידי יודעי דבר ומביני עניין כמו עורך דין אורי סלונים, כבר בתקופה הראשונה מאז ה-7.10, שעסקת חטופים צריכה להיעשות מייד, כי ככל שהזמן יחלוף האפשרות להחזרת כל החטופים תתרחק? 

מה אנו מקבלים היום אחרי 465 ימים? חיילינו האמיצים מסכנים את חייהם ורבים מידי מאבדים אותם כדי להשיב עוד גוויית חטוף הביתה. האם לא ברור לכם שככל שהזמן עובר במציאות העגומה בה אנו חיים, החמאס רק מתחזק בעזה ובעולם כולו כי לא דאגתם לאלטרנטיבה? מר הפקרה והשר כ"ץ, לא חיסלתם את החמאס ואנחנו לא נמצאים כפסע מחיסולו כפי שנטען על ידיכם כבר חודשים רבים, כי הנוסחה שטבע מר הפקרה, חיסול החמאס ושחרור החטופים, הייתה שגויה מראשיתה, ואתם חברי הכנסת עצמתם את עיניהם ולא התקוממתם. 

יפה מאוד שיש מביניכם שאומרים בין היתר לרבנים שלכם שאתם בעד עסקה לשחרור 98 חטופים, אבל להגיד זה לא מספיק. בידיים שלכם כנבחרי העם לעשות כדי לשחררם, ואם אחרי 465 ימים ההנהגה לא הצליחה, אז תנו למישהו אחר לנסות. יותר גרוע כבר לא יכול להיות. להחזיר את כולם עכשיו. 

 << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 

תודה רבה.

אנחנו נעבור לנושא שלשמו התכנסנו. אני אגיד רק כמה מילים לגבי הנושא של החזרת חטופים. אני לא חושבת שיש פה מישהו בשולחן הזה או מישהו בבית הזה או מישהו במדינת ישראל שלא רוצה את החטופים בבית. אמרה פה מכבית שיקולים זרים. אף אחד, אין לו שיקולים זרים. אפשר להתווכח על איך, על המה, על הכיצד. עם כל הכבוד, יוסף, יש לי המון הערכה וכבוד אליך. אני לא יודעת מי זה מר הפקרה. יש כאן ראש ממשלה. 

 << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >> 

הוא מר הפקרה. הוא המפקיר. 

 << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 

יש לו לא מעט שיקולים שכולם ענייניים, אבל אנחנו לא ניכנס לזה כי לא לזה התכנסנו. אני אסיים בתפילה שבאמת יחזרו כולם הביתה, החיים לשיקום והמתים לקבורה בקבר ישראל. תודה, ואנחנו עוברים לנושא שהוא בעצם חיזוק התוכניות הבלתי פורמליות לנוער וילדים בסיכון. אני רק אגיד שאני קראתי איזה מחקר שמדבר על כלל הילדים והנוער בישראל שהם אינם ילדים בסיכון או סיכוי, שמדבר על מ-7 באוקטובר וצפונה. ברור שילדים בסיכון היו פה לפני ה-7 באוקטובר ויהיו פה אחרי ה-7 באוקטובר, אבל אין ספק שה-7 באוקטובר בהחלט עשו פה שינוי משמעותי אצל כולנו. על פי המחקר שנערך על ידי מיטיב ומכון ICA שזה המכון הישראלי להתמכרויות, זה מחקר שנעשה על ילדים בגילי 9 עד 17, ממצאיו מצביעים על עלייה של 37% ברמת תסמיני הדיכאון, עלייה של 54% ברמת תסמיני החרדה ועלייה של 43% במצוקה גופנית כתוצאה מדחק פסיכולוגי. הילדים דיווחו על מצבים באמת אבסורדיים שהם הגיעו אליהם. אין ספק ששיעורי התסמינים האלו בקרב הילדים והנוער הוא הגבוה ביותר שנצפה בעשור האחרון, ואתם יכולים לשער שאם זה נעשה בקרב ילדים שהם אינם בסיכון, אז מה קורה עם אותם ילדים בסיכון? המצב רק חמור הרבה יותר, והנושא הזה הוא נושא חשוב ביותר.

אנחנו נתחיל לגופו של עניין. נתחיל עם שני תורג'מן ממשרד החינוך, ממונה תוכניות היישובים באגף א'. 

 << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> 

שלום לכולם, בוקר טוב. ראשית להגיד תודה על הפתיחה של היום הזה, נושא כל כך חשוב, ולך, אסתר, על השיתוף. אי אפשר לדבר על ילדים ונוער בסיכון בלי רגע להתייחס למה שאת הבאת כאן. אני אגיד שמשרד החינוך, האגף שאני עובדת בו, אגף ילדים ונוער בסיכון עושה עבודה ענפה על טיפול בילדים ונוער בסיכון שנים רבות, עוד טרום ה-7 באוקטובר. אנחנו עושים הבחנה בין הסיכון הקלאסי שתלמידים ממצבים סוציו-אקונומיים נמצאים במצבי סיכון, לבין, יש לנו הגדרה חדשה שנקראת סיכון מצבי, כלומר שהסיטואציה החדשה, 7 באוקטובר הביאה ילדים גם מן השורה להיות במצבי סיכון כמו שאמרת, היושבת-ראש, במחקר שמובא. 

משרד החינוך הפעיל החל מה-7 באוקטובר מערך גדול של מענים לילדים ונוער בסיכון, החל מאגף שפ"י שפועל בצורה רוחבית בכל מוסדות החינוך, ומענים שניתנים באופן פרטני לתלמידים שהם מגיעים במצבי דחק גבוהים. נאמר שאחרי ה-7 באוקטובר הוקמה מינהלת בתוך משרד החינוך, מינהלת שכל המטרה שלה זה להתעסק עם ילדים ונוער בסיכון קלאסי ובסיכון מצבי. הוקמו 30 מרכזי יח"ד. ברור לנו שאחרי ה-7 באוקטובר גם בעקבות שינוע מפונים ממקום למקום, פגעו בסוגיה של ביקור סדיר. נעשתה עבודה מאסיבית ואינטנסיבית לא לוותר על אף תלמיד אפילו ברמת לראות את התלמיד, והוקמו לתלמידים מפונים 30 מרכזי יח"ד עם צוותים רבים, מרכזים קטנים של 30 תלמידים במרכז כדי לתת מענה ברזולוציה מאוד גבוהה. 

אחד הדברים שהעלית כאן, אסתר, זו הסוגיה של נוער משוטט. אנחנו יצאנו מייד אחרי ה-7 באוקטובר לסיירות לילה בנתניה, בירושלים, באילת. הצוותים החינוכיים היו פזורים בלילה כדי לאתר תלמידים עם התנהגויות סיכון כאלה ולנסות להביא אותם בבקרים ללמידה. פתחנו מרכזי נוער במלונות. המטרה הייתה באמת לייצר רצף יום מהפעולות שמתקיימות בבקרים, ולמנוע כמה שיותר זמן פנוי עבור התלמידים האלה. לנסות למלא לתלמידים כמה שיותר פעולות חיוניות שיהיו בפעילות ככל שניתן. התפיסה היא תפיסה של פדגוגיה טיפולית, לעשות את החיבור בין פדגוגיה לטיפול. ברור לנו שבעת הזאת בלי הבנה טיפולית יהיה לנו קשה מאוד להתמודד עם התלמידים.

 << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 

תודה, שני. 

אני אעביר את רשות הדיבור לאלי כהן, מנכ"ל פתחון-לב. יש לו גם מצגת, ואז נחזור אליך.

 << אורח >> ציון גבאי: << אורח >> 

אני אציג את המצגת.

 << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 

אוקיי.

 << אורח >> ציון גבאי: << אורח >> 

בוקר טוב לכולם. באמת נקרע הלב מהפתיחה של היום הזה, אבל זאת החוויה שאנחנו חווים כל יום ובאמת ליבנו עם המשפחות. שמי ציון גבאי, אני מנכ"ל של עמותת דרך לוטן. אני מייצג פה איחוד של ארגוני נוער בסיכון. זו פעילות שאנחנו עושים משהו כמו שנה ביחד. 

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> 

אפשר לשנות את המינוח לילדים בסיכוי?

 << אורח >> ציון גבאי: << אורח >> 

כן, זה נכון. אפשר לקרוא להם ילדים בסיכוי אבל הם בסיכון. 

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> 

בוא ניתן להם סיכוי. אני חושב שזה יותר נחמד. תחשבו על זה. 

 << אורח >> לי סיגל: << אורח >> 

מילים לא מכבסות מציאות. 

 << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 

הם בסיכון. בסדר, מותר. מילים יוצרות מציאות. בואו לא ניכנס לזה.

 << אורח >> ציון גבאי: << אורח >> 

מה שאנחנו עושים, נותנים להם סיכוי. זה מה שאנחנו עושים, כל הארגונים שנמצאים פה. אני אשמח שנעבור קדימה עם השקף. 

(הצגת מצגת)

יש פה התארגנות נכון להיום, של משהו כמו 20 ארגונים שכולם עובדים עם נוער בסיכון לאורך כל השנה, השנה הזאת במיוחד. כולם התגייסו למה שקרה אחרי 7 באוקטובר. אתם רואים את שמות הארגונים שנמצאים פה. אנחנו בעצם באים ואומרים שהעבודה עם נוער בסיכון נעשית בארץ על ידי עמותות. זה נכון שמשרד החינוך עושה המון. אין ויכוח שמשרד החינוך עושה המון, ואין ויכוח שזה התפקיד של משרד החינוך, אבל אנחנו כעמותות, כל אחד מאיתנו פיתח שיטה, פיתח כלי, פיתח איזו שהיא תפיסה, וכל אחד פה מהעמותות היא עמותה ייחודית שיש לה תפיסת עולם ויש לה כלים שהיא מפעילה. אנחנו נוגעים בעשרות אלפי בני נוער בשנה. זאת המציאות שכולנו עושים, כל אחד בכלים שלו. המטרה שלנו היא להגיד, הגיע הזמן שגם יהיה ארגון של ארגוני נוער בסיכון. יש תנועות נוער ויש ארגון נוער. אין ארגון שמאחד את כל העמותות של נוער בסיכון ואנחנו ביוזמה שלנו, של המנכ"לים של העמותות האלה החלטנו שהגיע הזמן שיהיה ייצוג לארגוני נוער בסיכון, יהיה תקציבים שניתנים לנוער בסיכון. עוד רגע נדבר על התקציבים של הארגונים האלה. אנחנו בתוך התהליך של הקמה של ההתאגדות הזאת, וכמו שאמרתי, יש 20 ארגונים יחד איתנו, ואני מניח שכל מי שעובדים עם נוער בסיכון יתאגד לתוך הארגון הזה ונוכל להיות הארגון המייצג של ארגוני הנוער בסיכון. 

אין ספק שיש לאורך כל הזמן ולאורך כל השנים המון ילדים ונוער שנושרים מבית הספר, שמשוטטים ברחובות. הרי זה ידוע. כל אחת מהעמותות שנמצא בפעילות שלו יודע ומכיר את אותם בני נוער. אנחנו עובדים איתם לאורך כל השנה. אנחנו בעמותת דרך לוטן עושים מסעות טיפולים במדבר. עובדים עם המון מסגרות, עם המון פעילויות. תיקחו את כל אחת מהעמותות, הגל שלי, פתחון-לב, OU, אח בוגר. כל אחת מהעמותות האלה, יש לו נתח של פעילות. בדר כלל היא ארצית ובדרך כלל נותן שירות לאורך כל השנה לאותם ילדים ובני נוער בסיכון. כמובן עכשיו בעקבות המלחמה אנחנו יודעים להגיד כמה יש יותר בני נוער שנמצאים. 

צריך להגיד שגם כל אחד מאיתנו הפנה את המשאבים שלו לעבודה עם נוער שנפגע, נוער מפונה ואחרים שבעצם פונו. נכון שמשרד החינוך עושה הרבה פעילות, אבל בעצם העמותות היו שם, כל אחד מהמקום שלו ובכלים שלו באמת לסייע, ואי אפשר להתעלם מהכוח של החברה האזרחית ומהתרומה שלנו, של אותן עמותות למען בני הנוער בסיכון.

נתון של ביטוח לאומי, כמה ילדים הוכרו כנפגעי פעולות איבה. כל ילד כזה זה סיפור בפני עצמו. אני אפתח סוגריים בשביל להמחיש מה קורה בעולמות של טיפול. כל נושא הטראומה זה נושא גדול מאוד. עם ישראל בטראומה, בני הנוער של ישראל בטראומה ונדרשים כלים רבים לטפל באותם ילדים. אנחנו בדרך לוטן לקחנו על עצמנו לפתח תוכנית של טיפול בטראומה בטבע. מה שאנחנו עושים זה מסעות טיפוליים במדבר. הכלים שלנו זה טיפול בטבע. זה הכלים שאנחנו עושים. הסטנו מאמץ מאוד גדול של העמותה לכיוון טיפול בטראומה בבני נוער וצעירים שחוו טראומה במלחמה, למנוע התפתחות של תסמינים פוסט-טראומטיים בשביל לעזור לאותם בני נוער וצעירים באמת לחזור לתפקוד נורמטיבי. כל אחת מהתוכניות שנמצאות פה על ידי כל העמותות, יש לה את הנישה שלה כמו שאמרתי, ובאמת עושה את הדבר הזה. 

אני רוצה להראות את האבסורד בגובה התמיכה של משרד החינוך לעומת מה שאנחנו עושים. הארגונים שאנחנו מייצגים עושים פעילות עם נוער בסיכון ב-700 מיליון שקל. זה השווי של כל סך הכול הפעילות של הארגונים שעובדים עם נוער. התקנה שאנחנו מדברים עליה ובעצם לשם זה באנו לפה, היא 6 מיליון שקל שגם היא בתקציב המדינה סך הכול 3–3.5 מיליון שקל שתומכים במשהו כמו 40 ארגונים שנותנים תמיכה לנוער בסיכון. תיראו את האבסורד, כמה הדבר הזה לעומת מה שאנחנו עושים עכשיו. אין כוונה שמשרד החינוך יממן את הפעילות של כל הארגונים. 

 << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 

כמה זה התקנה של תנועות הנוער וכמה של ארגוני הנוער? 

 << אורח >> ציון גבאי: << אורח >> 

אולי משרד החינוך יגידו כמה התקנה של תנועות הנוער ושל ארגוני הנוער. 

 << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 

אתם יכולים להגיד לנו?

 << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> 

התקנה של תנועות הנוער, אני לא יודעת.

 << אורח >> ציון גבאי: << אורח >> 

זה עשרות מיליונים.

 << אורח >> אלי כהן: << אורח >> 

לדעתי זה 120 מיליון שקלים. 

 << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 

של תנועות הנוער או של ארגוני הנוער?

 << אורח >> אלי כהן: << אורח >> 

של תנועות הנוער. 

 << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 

אוקיי. אנחנו נשמח לקבל את המידע. זה לא רק מה הסכום של תקנה של תנועות הנוער ותקנה של ארגוני הנוער, אלא ביחס לכמות הנוער שנמצא בתוך הארגונים האלו. 

 << אורח >> ניסים שלם: << אורח >> 

זה אני יכול לענות. ניסים שלם, יושב-ראש מועצת תנועות הנוער. ההתייחסות לתקציב של התקנה זה כולל את כל הפעילויות. מדובר על 120 מיליון ל-350,000 ילד, ואם אנחנו מחלקים את זה, זה 280 שקלים בערך לשנה לילד. זה אומר, אותו נוער יוצא לקורס מדריכים, התקציב נגמר. זהו.

 << אורח >> ציון גבאי: << אורח >> 

אני לא רוצה לפגוע בתנועות הנוער.

 << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 

אתה צודק. אין פה מאבק. אני רוצה לדעת לגבי קנה מידה. 

 << אורח >> ציון גבאי: << אורח >> 

זה לא תחרות בינינו.

 << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 

אין תחרות. זה חשוב וזה חשוב. 

 << אורח >> ציון גבאי: << אורח >> 

 התקנה שהיא העצמה של נוער בסיכון, השנה זה משהו כמו 6 מיליון שקלים. היא מאפשרת תחת מסגרת התקנה להגיע ולתת איזה שהוא שירות ל-11,000 בני נוער. כל הארגונים מטפלים בהרבה יותר מ-11,000 בני נוער אם אוספים את סך כל בני הנוער שנמצאים בתוך כל הארגונים, אבל תחת התקנה כל אחד מדווח על סך כול הפעילויות של הנוער תחת התקנה, וזה מגיע ל-11,000. 

אם נחלק את ה-6 מיליון שקל ל-11,000 תלמידים, מדובר על 500 שקל בשנה. זה 45 שקלים לחודש. זה מה שאנחנו מקבלים עבור כל אחד מהילדים, ורק שהם תחת התקנה. כמו שאמרתי, הארגון עובד עם הרבה יותר בני נוער מאשר תחת סך כל המספרים. סך הכול ילדים ובני נוער שמטופלים באגף זה משהו כמו 380,000 ילדים ובני נוער. סך הכול בתוך התקנה יש רק 11,000. 

(היו"ר יוסף טייב)

 << אורח >> ציון גבאי: << אורח >> 

התקנה כמו שאמרתי, היא הולכת ויורדת. אם תסתכלו על התקנה, התקצוב שלה בשנת 2022 היה 9.3 מיליון. בתוך בסיס התקציב ב-2024 זה רק 3.8. נכון שהמשרד מאגד עוד כל מיני עודפים וסך הכול השנה זה היה 6 מיליון, אבל זה עדיין מספרים מאוד קטנים. אנחנו מודאגים גם מהירידה של הסכום שהולך לתוך התקנה. יש גם גידול במספר הארגונים שכל שנה מצטרפים תחת התקנה הזו. אם פעם היו 17 ארגונים, עכשיו זה כבר איזה 40 ארגונים. אותו סכום הולך וקטן וגם מגיע ליותר ארגונים, וזה מביא אותנו לפחות מאשר כל אחת מהעמותות מקבלות לטובת הפעילות השנתית שלנו.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אנחנו יודעים אם התקנה הזאת זה כספים שהם נמצאים בבסיס התקציב או שהם קואליציוניים?

 << אורח >> ציון גבאי: << אורח >> 

ה-3.8 הוא בתוך התקציב. יש תוספת שהיא עוד איזה 3 מיליון שהם או מעודפים של משרד החינוך, שהם קואליציוניים. אני לא יודע להגיד מאיפה המקורות שלהם, אבל אני יודע שבתוך הבסיס זה רק חצי מגובה התקנה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אם אני משווה את זה לתנועות וארגוני הנוער, שם רוב התקציב הוא קואליציוני. אם הזכרתם את תנועות הנוער לפני כן, אני עוקב גם כשאני לא נמצא פה - - - 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> 

למרות שהייתה אמירה של שר החינוך שיעשה כל מאמץ כדי שהכסף הזה יכנס כבסיס התקציב. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

בינתיים זה קואליציוני.

 << אורח >> ציון גבאי: << אורח >> 

נכון.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> 

זה לא בסדר.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

כש-70 מיליון מזה זה קואליציוני של ש"ס ויהדות התורה, מתוך ה-105 שירד ל-98.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> 

של תנועות הנוער?

 << אורח >> ניסים שלם: << אורח >> 

של ארגוני הנוער. 

 << אורח >> חיים פלזנר: << אורח >> 

חיים פלזנר, סמנכ"ל OU ישראל. חשוב להגיד שהרבה מהרשויות, יש להן גם משאבים, חלקם הם כספיים וחלקם הם שווי כסף, ואנחנו לא מוכרים. באים אלינו, אתם לא ברשימה של תנועות הנוער, אתם לא ברשימה של ארגוני הנוער, אנחנו לא נותנים לכם כסף ולא שווה כסף. מדובר פה בסכומים לא קטנים ולא מבוטלים.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

למה אתם לא חלק מארגוני הנוער? אתם לא עומדים בתקנה או מה?

 << אורח >> חיים פלזנר: << אורח >> 

קודם כל מאוד קשה להיכנס. מסדרון הכניסה מאוד לא פשוט.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

הוא שנתיים, כמי שהקים בעבר. 

 << אורח >> חיים פלזנר: << אורח >> 

הוא שנתיים. מחילה, אם אפשר להגיד. צריך גם הרבה קשרים כדי להיכנס. זה לא כל כך פשוט.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אז יש לך קשרים. בוא נתחיל להתקדם.

 << אורח >> חיים פלזנר: << אורח >> 

תודה, מודה לך. אני חושב שיש לנו ייחודיות אחרת, לכל הארגונים שנמצאים פה. למה ארגוני הנוער לא נמצאים בתנועות הנוער? כי יש להם ייחודיות אחרת. הם קצת יותר קטנים, הם קצת יותר נישתיים לפעמים.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

הגודל זה ההבדל היחיד. 

 << אורח >> חיים פלזנר: << אורח >> 

זה גם הגודל, אבל אני חושב שגם סוג האוכלוסייה שלנו הוא טיפה שונה. הדברים התחדדו סביב המלחמה, אבל הרבה מעבר למלחמה אנחנו רואים את זה בשוטף, עניינים של אובדנות וכדומה. לא רציתי להרחיב בזה, רק רציתי להרחיב בנושא הזה של הכסף, ששוב, זה לא רק הסיפור של התקנה שאנחנו ממש בקצה שרשרת המזון קצת כמו הנוער שלנו שבסיכון. בני הנוער שאנחנו קוראים להם אצלנו ילדי הצל שנמצאים בעיקר בפריפריה הגאו-חברתית של מדינת ישראל, קשה לנו מאוד לתת להם את המענים רק בכוחות עצמנו, כשהרבה פעמים רשויות אומרות, סליחה, אתם לא מוכרים, אתם לא חלק מהאירוע. אם רק אפילו את זה נשפר - - - 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אני אגיד לכם, אני פחות אוהב דברים חדשים וגם לא מאמין לצערי בתקופה של המלחמה שנצליח להוסיף כספים משמעותיים בתקנה הזו. 

 << אורח >> חיים פלזנר: << אורח >> 

הארגון שלנו קיים 127 שנה ו-43 שנה בארץ.

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> 

הוא לא אמר שהארגון חדש. הוא דיבר על זה שהוא לא רואה שיהיה תקציבים חדשים שיוספו לאור המצב - - - 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אני מציע, תנסו להיכנס בדרך המלך, להיות חלק ממועצת ארגוני הנוער. מהמספרים ומה שאני רואה פה, אתם ככפפה ליד. אין סיבה שלא תהיו חלק אינטגרלי של מועצת ארגוני הנוער. נשב עם יו"ר מועצת ארגוני הנוער, שלומי קסטרו, נתחיל את התהליך. אם צריך, נשב מול חברה ונוער של משרד החינוך ונעשה את התהליך. אין שום סיבה שלא תהיו חלק אינטגרלי של זה. יש שם ארגונים שמייצגים פריפריה, מייצגים חרדים, נוער איגי, הכנה לצבא, נוער דרוזי ונוער ערבי. כלל האוכלוסיות. כלל הפסיפס הישראלי נמצא שם. אין שום סיבה שלא תהיה חלק אינטגרלי ממנו. 

 << אורח >> ציון גבאי: << אורח >> 

אדוני היושב-ראש, אני אשמח להיות בדיון שכזה ונשמח להיות תחת ארגוני הנוער אם זה אפשרי. בסופו של דבר גם שם העוגה היא מוגבלת והיא צריכה להגיע לארגונים שכבר נמצאים בתוך המקום הזה, אבל בשמחה רבה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

בסדר, ושם כבר כולם ב'פול', אז להוסיף עוד 5 מיליון, עוד 7 מיליון, לגייס עוד מפלגות יותר קל מאשר לגייס עכשיו מפלגות חדשות וכספים קואליציוניים כאלו ואחרים. אם באמת השר יצליח להפוך את זה לבסיס התקציב, הלוואי. 

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> 

משרד החינוך בקשר עם הארגונים האלו ביום-יום? אני שואל מבחינת עזרה, מבחינת תיאומים. יש פה ארגונים שנמצאים עשרות שנים. 

 << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> 

שני תורג'מן, אגף ילדים ונוער בסיכון, מנהלת את המחלקה לרווחה, קהילה והורות. אני מכירה את כל הנוכחים כאן מהעמותות שיושבות. אנחנו בשנתיים האחרונות פועלים בהידוק גדול מאוד עם העמותות האלה. צריך לומר שבבסיס התקנה יש אמנם 3.8. בחמש השנים האחרונות התקנה לא ירדה. היא על 6.1. צריך לומר, מסירות נפש. אפילו עיכבנו השנה את התשלומים בזמן המלחמה כדי לא לפגוע בתקציב. מנהל האגף, מר חיים מויאל, ממש התעקש שלא נפגע בתקציב כדי שלא תהיה נקודת אל-חזור. 

עוד לפני שאני אתייחס לתקציב, אני רוצה להגיד משהו על העמותות האלה. העבודה עם ילדים ונוער בסיכון מחייבת התייחסות של רצף היום, רצף הגיל ורצף הסיכון. העמותות שיושבות כאן הם שותפים יקרים שלנו שעושים עבודה נהדרת בעבודה הזאת של רצף היום ורצף הסיכון. יש לנו ממש מעקב תיק לכל עמותה ומעקב אחר התלמידים, ואנחנו עושים גם ביקורות בתוך העמותות. כמובן שאנחנו בעד, אם יימצא תקציב, להגדיל את התקנה. בשקף שהוצג כאן, 6 מיליון לעומת 700 מיליון, צריך לזכור שמשרד החינוך זה לא המשרד הממשלתי היחידי שתומך בעמותות. יש משרדים ממשלתיים נוספים שתומכים הרבה מאוד כספים בעמותות. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

בין השאר הסיור שהיינו ביחד עם משרד הרווחה ומשרד החינוך ושלטון המקומי. 

 << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> 

נכון, בשותפות. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

כן, בבקשה.

 << אורח >> ציון גבאי: << אורח >> 

אני אשמח רק להשלים את הדברים שלי ואז נפתח את זה לדיון. פה זה הגידול של מספר הארגונים תחת התקנה הזאת. זה נכון שהתקנה היא 6 מיליון, אבל תיראו, היו פחות מ-20 ב-2017 ועכשיו יש כבר יותר מ-40 ארגונים תחת התקנה. אנחנו חושבים שגם צריך להדק את הקריטריון של מי יכול להיכנס תחת התקנה, שזה יגיע באמת לאותם ארגוני נוער בסיכון.

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> 

יש כפילויות מבחינת הארגונים, מבחינת העבודה?

 << אורח >> ציון גבאי: << אורח >> 

לכל עמותה יש את הנישה הייחודית שלה.

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> 

אתה אמרת שאצלכם זה במדבר ואתם לוקחים את החבר'ה - - -. אם בסוף היום קורה שהם היו יושבים תחת קורת גג אחת ובודקים, אז יכול להיות שיש עמותות שהיו מטפלים בנוער מסוים וחבר'ה אחרים בנוער אחר, ואז אולי היינו באמת את המשאבים הקטנים שיש - - - 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

בסדר, אבל יש סף של כפל תקציבי שהם לא יכולים לגשת - - - 

 << אורח >> ציון גבאי: << אורח >> 

לא, אין כפל תמיכות. 

 << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> 

ברשותכם, אני אתייחס לשני דברים. אחד, למה שחבר הכנסת שאל. יש 48 עמותות שנתמכות. יש פעולות שהן פעולות דומות ויש פעולות שהן פעולות שונות. בסופו של דבר הפעולות, אני אתן סתם דוגמה. יש לנו שתי עמותות, גם הגל שלי וגם זיו נעורים. שניהם עושים עבודה נהדרת בעבודה של ים וגלים.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> 

זה שונה.

 << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> 

אני יודעת. הם נוגעים באוכלוסייה אחרת. בוא נגיד, נוער בסיכון לא חסר לנו. הדבר השני שציון דיבר, אנחנו ממש נמצאים כרגע בישורת האחרונה של מבחן תמיכה חדש שקצת עושה דיוק של הקריטריונים, כניסה של תלמידים. המטרות המרכזיות במבחן התמיכה הן שלוש: מניעת נשירה גלויה וסמויה, וצמצום פערים חברתיים ולימודיים עבור התלמידים. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

מבחן התמיכה יהיה באיזה סכום? 

 << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> 

של כלל התקנה. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

לא בנוסף.

 << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> 

לא.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

אני כבר קיוויתי שתהיה תוספת.

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> 

מה שחשוב לדעת, כששמים שקל אחד במניעת נשירה, זה במקום עשרות שקלים אחר כך.

 << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> 

נכון. יש מחקר של בנק ישראל שפורסם ומוכיח את זה. חבר הכנסת טייב מכיר.

 << אורח >> ציון גבאי: << אורח >> 

אני אשמח שנסיים את המצגת. מה אנחנו בעצם מבקשים? אנחנו חושבים שלאור היקף הפעילות שאנחנו עושים, צריכים להכפיל פי עשר את התקנה הזאת. ברור שזה לא יקרה ביום אחד ולא בשנת מלחמה. זה מהלך ארוך שנים וצריך לעשות את העבודה לאורך שנים. אנחנו חושבים שמספר נכון לכל הפעילויות שאנחנו עושים הוא סדר-גודל של 60 מיליון שקל. זה מה שצריך להיות לארגוני הנוער בסיכון, ולא 6 מיליון שקל. הנושא של להכניס את זה לתוך הבסיס של התקציב, כמו שאמרנו כרגע יש 3.5 בתוך הבסיס. צריך להכניס יותר. כמו שאמרה שני, הנושא של תיקון ועדכון של מבחן התמיכה על מנת שבאמת יהיה מהודק יותר, יכניס את הארגונים הנכונים לתוך התקנה הזאת ויאפשר לאותם ארגונים שעושים את העבודה הנכונה והטובה, לזכות בתמיכה של משרד החינוך.

אני ארצה להגיד משהו לגבי משרד הרווחה. דיברו על תמיכות נוספות. אני רוצה להגיד שכל אחת מהתמיכות היא ייעודית וספציפית לפעילות ספציפית. אתה לא יכול לקבל על אותה פעילות גם ממשרד החינוך וגם ממשרד הרווחה, לכן התמיכה של משרד הרווחה לא רלוונטית לדיון הזה. אנחנו פה מדברים על משרד החינוך וזה הדיון ולזה אנחנו פה. אנחנו מאמינים שהדבר הזה הוא למען מדינת ישראל, עם ישראל, והגיע הזמן שיתייחסו יותר ברצינות לתמיכה ולתקנה הזאת בתוך הפעילות שלנו. תודה רבה לכם.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תודה רבה.

אלי כהן, עמותת פתחון-לב, בבקשה.

 << אורח >> אלי כהן: << אורח >> 

שלום לכולם, אני חושב שהפתרון שהועלה פה להצטרף לאחד האיגודים האחרים בהיבט הזה, הוא לא ריאלי גם בהיבט הטכני שלו אבל גם בהיבט המהותי. אנחנו מבינים כולם את כל מה שקורה פה מאז מלחמת חרבות ברזל. אנחנו בפתחון-לב מפעילים תוכנית חינוכית לבערך 2,000 נערים ונערות מכל הארץ. אין לנו את הפריבילגיה של להגיד לאט-לאט. דיברה פה קודם גם האימא השכולה וסיפרה על מה שהיא ראתה ברחובות, ומדובר על מישהו שהוא לא מתוך התחום, שהוא לא בעולם שלנו שמתעסק בזה, אלא מישהו שפשוט יצא לרחוב וראה את מה שכולנו רואים.

אנחנו גם מקבלים את דבריו של חבר הכנסת בצלאל שאומר, מה שאנחנו נשקיע בנוער הזה היום, לא יעלה לנו אחרי זה פי עשר. כשהמתמטיקה כל כך ברורה, 700 מיליון, 6 מיליון, הפתרון הוא לא להעביר את זה מתקנה לתקנה. הפתרון הוא לייצר יותר כסף לתקנה הזו, ואין לזה זמן. זה צריך להיות עכשיו. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

אלי, אני איתך לגמרי, אבל גם אם נעשה פי עשר, 60 מיליון מ-700, אם אתם עושים את ההשוואה הזו, לעולם לא נצליח להתמודד עם זה.

 << אורח >> אלי כהן: << אורח >> 

אני לא עושה את ההשוואה מהכסף. השוואה החשובה בעיניי היא מהילדים. אנחנו נוגעים ב-11,000 מתוך 380,000. אם התקנה תגדל אנחנו נביא עוד ילדים. בטח לך אני לא צריך להגיד מה זה אומר. נמצאים פה חברי הכנסת שהם באמת אולי המקום הכי טבעי לכל מי שמתעסק בנושאים חברתיים להגיע, ולא במקרה כנראה אתם פה. המתמטיקה כל כך ברורה. אנחנו יודעים מה קורה. ציטטת קודם את המחקר של ICC. אנחנו יודעים מה זה עושה בהשקעה של כסף. כשאנחנו לא משקיעים את זה היום, אנחנו יודעים כמה זה יעלה לנו עוד רגע. בואו נמנע את זה. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

אם אתה אומר שאתם מטפלים היום ב-11,000 ואתם משקיעים 700 מיליון, אז החלוקה היא המון כסף לכל ילד. איך תחלק את זה אחרת? אני אביא לך עוד 6 מיליון, הכפלתי לא פי עשר. זה יהיה מאוד זניח לעומת ההשקעה הנדרשת לפי מה שאתם אומרים.

 << אורח >> אלי כהן: << אורח >> 

אתם מכירים את זה, העולם של כסף חברתי. אם אני מקבל שקל מהמדינה, אני יודע לעשות אותו לפחות שניים, שלושה או חמישה שקלים באמצעות פילנטרופיה. כל שקל שנוסיף אנחנו רואים את המכפלות שלו. כנראה שהיחס לא ישתנה דרמטי. אם אנחנו יודעים לעשות פי 100, אז זה לא יהיה פי 100, זה יהיה פי 50, ועדיין תעשו את התרגום אחרי זה להשקעה שדיבר עליה חבר הכנסת בצלאל, כמה כסף זה יחסוך למדינה. חבריי מהאוצר הם הראשונים שצריכים לקום ולהגיד, זה הדבר הראשון שצריך להיכנס לתקציב. יש פה מתמטיקה מאוד ברורה. מה שלא משקיעים היום, יעלה לנו פי עשרה בעוד שנה, לא בעוד 20 שנה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אלי, גם אם אני עושה מתמטיקה פשוטה, בסוף אתם משקיעים כ-700 מיליון שקל. אם אני לוקח ממוצע לתלמיד, אתה מדבר על 11,000 תלמידים, זה מעל 60,000 לתלמיד. 

 << אורח >> אלי כהן: << אורח >> 

בפועל יש הרבה יותר מ-11,000.

 << אורח >> ציון גבאי: << אורח >> 

רק נדייק. 11,000 בני נוער הם תחת התקנה. מספר בני הנוער בתוך העמותות הוא הרבה יותר גדול מ-11,000. 

 << אורח >> חיים פלזנר: << אורח >> 

מאושרים על ידי התקנה 11,000. יש אפשרות גדילה של X% כל שנה, זאת אומרת אנחנו עם הרבה יותר. אנחנו לבד עם קרוב ל-10,000 בני נוער ברחבי הארץ.

 << אורח >> אלי כהן: << אורח >> 

כל חבריי פה, מנכ"לי העמותות הם אנשים שלא מבינים כלכלה. הם מגדילים את הפעילות יותר ממה שאפשר לקבל תקנה מהמדינה.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

הם מבינים, רק פשוט מתעלמים ממנה. אל תגיד לא מבינים. אני מכירה אותם. הם מבינים היטב. 

 << אורח >> אלי כהן: << אורח >> 

החמאת לנו. קיבלנו את המחמאה בענווה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

למרות זה הם מחליטים להשקיע את הכסף. 

מרום זמיר, בבקשה, בוגר תוכנית חינוכית. 

 << אורח >> מרום זמיר: << אורח >> 

נעים מאוד לכולם, בוקר טוב, אני בן 23 מטירת הכרמל. אני בוגר תוכנית 7 של פתחון-לב. תוכנית 7 של פתחון-לב זו תוכנית שמלווה נוער בסיכון מכיתה י', שלוש שנים עד סיום התיכון, שלוש שנים בצבא ושנה אחת באזרחות. 

עכשיו אני אגיד משהו קצת אישי. אני הגעתי ממשפחה מיוחדת. אני בעצמי נכה. יש לי שני אחים על הרצף ועם שיתוק מוחי, ושני ההורים שלי נכי צה"ל. המצב המשפחתי היה מאוד מאתגר. הייתי צריך להתמודד עם לא מעט קשיים בבית, בין אם לעזור בתור ילד לאחים שלא ידעתי איך לטפל בהם כי ההורים, היה להם נורא קשה. זה היה משהו שהיה קשה נורא לעבור. ביסודי, בנוסף לכל אני עברתי חרם שהשאיר אותי מצולק עד היום. זה היה תקופה קשה שבה אני הרגשתי כמו ילד שקוף שאף אחד לא ראה אותו או שמע אותו. הייתי מקבל אלימות יום-יומית, בין אם זה מכות, בין אם זה דקירות עם מחוגה ועוד הרבה דברים שאני עד היום מנסה להתאושש מהם. היו לי שני חברים שהם היו החברים היחידים שלי באותה תקופה, ששניהם התאבדו לי מול העיניים בתקופת היסודי. 

בזמן שהייתי בתוכנית 7 של פתחון-לב למדתי לדבר יותר כי הייתי שקט. לא הצלחתי לפתוח את הלב. למדתי איך לפתוח את הלב שלי יותר טוב, והדברים שלי השתנו בצורה משמעותית. התוכנית עזרה לי להבין את עצמי קודם כל, ואחר כך להבין את האחר. הפסקתי להיות הילד השקט והשקוף בעקבות התוכנית הזאת, וגם יצא לי להיות יותר חברתי. אחד מהדברים הכי טובים שאני זוכר מהתוכנית הזאת, זה שהכרתי שם גם את החבר הכי טוב שלי שאני איתו עד היום בקשר, שגם הוא היה בתוכנית. 

בסופו של דבר אני רוצה להדגיש כמה התוכנית הזאת שינתה את החיים שלי ללא ספק, וכיצד הם עזרו לי לבנות את מי שאני היום. היא גרמה לי להבין שמילים יכולות לעזור, והחלטתי שהייעוד שלי זה לעזור לאחר ולהעלות את המודעות, שיש עדיין אנשים וילדים שעברו את הדברים שאני עברתי, ולפעמים צריך בן אדם אחד כדי להציל לבן אדם אחר את החיים. אני מקווה שהתוכנית תעזור לעוד אנשים כמו שהיא עזרה לי. התמיכה שלה עוזרת לך לזכור שאתה לא לבד בעולם. היום אני בן אדם אחר, ולדעתי אם הייתי נופל לבור באותה תקופה והם לא היו שם כדי לעזור לי לצאת ממנו, כנראה שלא הייתי מי שאני היום. תודה רבה על ההקשבה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תודה, מרום, ששיתפת אותנו, ותודה לפתחון-לב ולכלל הארגונים כמובן על העשייה הברוכה שלכם. 

נעמה שלם מהחברה להגנת הטבע, בבקשה.

 << אורח >> נעמה שלם: << אורח >> 

שלום, אני מנהלת מסעות אדם-טבע-אדם בחברה להגנת הטבע. אני אספר לכם בקצרה על פרויקט שהחברה להגנת הטבע מובילה בשנה האחרונה, של מסעות הפוגה ומסעות חוסן לנוער מפונה, לנוער בקווי עימות ובכללי לנוער במצוקה. כבר ב-7 באוקטובר החברה להגנת הטבע פתחה את שערי בתי ספר שדה לקבל מפונים, ולמוחרת הכנסנו מדריכים לפגוש את הנוער. מהר מאוד הבנו שנוער שעד לפני רגע היה נוער נורמטיבי, הפך לנוער בסיכון, ילדים בכיתה י' שיושבים במחסנים ומכינים בקבוקי תבערה כי הם חושבים שהם יצטרכו להגן על עצמם. אנחנו ראינו את הצורך המיידי להוציא אותם החוצה למרחב שהוא בטוח, לטבע שהוא מרפא, ולאפשר להם רגע להיות ילדים, להיות בקבוצת השווים שלהם ולקבל את התמיכה שמגיעה להם. לא חיכינו שיגדירו אותם בתור נוער בסיכון. 

הוצאנו בשנה האחרונה למעלה מ-10,000 ילדים ונוער לשטח. הבנו שאנחנו צריכים לייצר איזה שהוא כלי שהוא מותאם יותר ומדויק יותר ועונה על הצרכים שהתעדכנו בשנה האחרונה, וביחד עם מכללת אורנים פיתחנו מסע של ארבעה ימים, מסע אדם-טבע-אדם. אנחנו משתמשים בכלים של אתגר, כלים של בחירה, של החזרת השליטה כדי לתת להם אפשרות לייצר מחדש את החוסן. יש לנו כלי מדהים חדש של פוטו-תרפיה. יש איתנו איש דוקו מקצועי שמתלווה למסעות. הנוער מקבל מצלמות והם מתעדים את המסע שלהם, מראיינים אחד את השני תחת המצלמה. הם יכולים לשאול אחד את השני שאלות שאנחנו לא מעיזים לשאול אותם, שאלות של מה הכי קשה לך עכשיו? למה אתה מתגעגע בבית? ופתאום מול עדשת המצלמה יורדות המסכות והם מסוגלים גם לספר ולשתף. זה עוד כלי ממש משמעותי שמצאנו, שמאפשר להם לעבד ולקבל איזו שהיא פרספקטיבה על החוויה הטראומטית שהם עברו. 

אנחנו הוצאנו עכשיו למעלה מ-10,000 ילדים, אבל יש עוד המון ילדים שמחכים למסעות האלה. כל מה שעשינו עד עכשיו זה מתרומות אזרחיות. ערכנו שאלונים גם לילדים, גם להורים שלהם וגם לאנשי החינוך שהם מלווים אותם בשגרה, ואנחנו רואים את ההשפעה האדירה של המסעות האלה על ירידה ברמת חרדה, עלייה בתחושת הרווחה. ילד בכיתה י' שכותב לנו אחרי מסע שאחרי שלושה חודשים שהוא נעול בחדר במלון ולא מוכן לצאת החוצה, הדבר הראשון שהחזיר אותו לשגרה, החזיר אותו לקשרים עם החברים שלו מהבית, איפשר לו שוב לצאת החוצה לעולם ולבטוח זה המסע הזה. מה שאנחנו מבקשים זה את עזרתכם לעזור לנו לעזור להם. כרגע הדרישה למסעות היא הרבה מעבר למה שאנחנו יכולים לתת מענה מהתרומות שקיבלנו. תודה רבה ליושב-ראש הוועדה וחברי הוועדה על הדיון החשוב. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

כמה מושקע היום בתוכניות האלה?

 << אורח >> נעמה שלם: << אורח >> 

כרגע יש לנו 1.5 מיליון למסעות הקרובים, ודרוש לנו בערך עוד סכום זהה אם לא כפול למכסה הקרובה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

לכמה תלמידים?

 << אורח >> נעמה שלם: << אורח >> 

ה-1.5 מיליון שכרגע אנחנו צריכים זה ל-40 מסעות. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

כמה תלמידים יש בכל מסע?

 << אורח >> נעמה שלם: << אורח >> 

הוא משתנה כי אנחנו עובדים גם עם החינוך הפורמלי וגם עם הבלתי פורמלי. ההגדרה למסע זה קבוצה. קבוצה מונה 30 ילדים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

טוב.

חבר הכנסת דוידסון, בבקשה.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> 

תודה רבה. רוב האנשים שיושבים פה מכירים את הדעות שלי, את הפילוסופיה שלי, את האג'נדה שלי, ואני נורא נרגש בשולחן העגול הזה. רק לפני שבוע ימים מיכל וולדיגר ואנוכי קיימנו שדולה מאוד גדולה בכנסת לנושא התמכרויות. קיבלנו נתונים מזעזעים, ואנחנו מקבלים אותם במשך השנה האחרונה. שמענו סיפורים שבאמת אין לי מילים כמה אנחנו במצב נוראי במדינת ישראל ולאן המדינה הזאת הולכת בנושא הזה של התמכרויות. לפעמים מסתכלים בעין עקומה ולא מבינים את האירוע הזה. לא מדובר רק על הפריפריה ורק על העניים יותר. מדובר על כל אדם באוכלוסייה שיכול להגיע לעולמות האלו. 

כשיושבים פה האנשים מהארגונים המופלאים האלו, אני רוצה לומר לכם שזה מה שהמדינה צריכה לעשות, לתמוך בארגונים האלו, בעמותות האלו כי הן עושות את זה הרבה יותר טוב ממדינת ישראל, מה שהמדינה לא מסוגלת לעשות. אין מה לעשות, זה האמת. העמותות האלה יכולות לעשות. כשדיברת על הגל שלי ועל זיו נעורים, לפני שלוש שנים כשאני הכרתי את הגל שלי כשנכנסתי לכנסת, הדבר הראשון שעשיתי זה מיזם משותף עם משרד הרווחה על הרבה כסף עם הגל שלי. מה שהעמותה הזאת עשתה במשך השנתיים האחרונות זה פשוט פלא אחד גדול. הם נוגעים במאות אם לא אלפי ילדים, ומצילים אותם, כמו שהרבה עמותות אחרות עושות במדינת ישראל. 

אנחנו לא המצאנו את הגלגל, אדוני היושב-ראש. אתה מכיר את הסיפורים שלי ואני אגיד את זה עוד פעם. עשו את זה בעולם. אם במדינה כמו איסלנד שהייתה בנתונים הכי קשים בעולם בנושא של סמים ואלכוהול והתאבדויות, עשו בשנות ה-90' מה שהם עשו יחד עם החינוך הבלתי פורמלי, מה שקורה דקה מחוץ לבית ספר, המדינה השקיעה הרבה מאוד כסף כדי שבעוד עשר שנים יהיו במצב יותר טוב, אז הם הצליחו, כי עם הנתונים הכי גרועים בעולם הם היום עם הנתונים הכי טובים בעולם, ועשו את זה באמצעות ארגונים בעיקר של ספורט אבל לא רק ספורט, והוציאו את הילדים, את הנוער וגם את המבוגרים מהמקומות הכי קשים. הנציג של האוצר מכיר את זה ואני אמרתי את זה. אני אחזור ואני אומר את זה.

 המשפט הזה של ילד עסוק זה ילד בריא צריך להיות בראש של כל בן אדם במדינה הזאת, וצריך להבין שזה מה שיציל את החברה מהפשע, מהאלימות, מהסמים, מהאלכוהול. יביא אותם למקומות טובים. יהיו חיילים יותר טובים, סטודנטים יותר טובים וטובים לחברה הישראלית. משרד האוצר חייב לעשות תוכנית לטווח ארוך, כי כל שקל שנשקיע בהם היום, אנחנו נחסוך למדינה הרבה מאוד כסף בעתיד, וזה לא קורה. אנחנו מקום שלישי בעולם בהשמנת ילדים, ואנחנו מקום ראשון בקטיעת איברים לחולי סוכרת. אנחנו משלמים 25 מיליארד שקל בשנה על נושא הסוכרת במעטפת שלה. אתם יודעים את הנתונים האלו, וזה רק עולה ועולה כי אנחנו מדינה בפלסטר. אנחנו לא מסתכלים מה יהיה בעוד עשר שנים. מסתכלים מה אנחנו נעשה עכשיו. בואו נביא עוד 6 מיליון, עוד 5 מיליון, עוד 20 מיליון. הדבר הזה חייב להשתנות. 

שר החינוך היה פה בוועדה ואמר שזה יהיה בתוך בסיס התקציב. אנחנו צריכים להילחם שכן תנועות הנוער שזה חלק מהדבר שאנחנו מדברים עכשיו, לא רק ארגוני הנוער, יהיו בבסיס התקציב. זה לא יתכן שכל שנה המפלגה הזאת תיתן, המפלגה הזאת תיתן, פה יהיה כספים קואליציוניים. אלה דברים ברוכים מאוד אבל זה לא נורמלי, זה לא הגיוני. גם הנושא הזה שאנחנו דנים פה, זה חייב להיות כסף בטוח, צבוע לדברים הכי חשובים, לילדים שלנו, אחרת אנחנו נשב פה מיכל ואני, נעשה שדולה שנה הבאה ואנחנו נגלה שהמספרים עולים ועולים, כי אם 28% מהילדים שלנו צורכים אלכוהול באופן מופרז - - - 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

מגיל תשע. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> 

ו-12% צורכים קנאביס בגילי 14, לאן אנחנו נוביל את המדינה הזאת? תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

מיכל, בבקשה.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

אני רק רוצה לומר, אני מסכימה ולא מסכימה איתך, חברי היקר, סימון. אני חושבת שהמדינה שלנו לא במצב כזה נורא. אני חושבת שיש לנו מדינה נהדרת עם נוער נהדר, עם באמת דברים נפלאים שכל אחד מהמשרדים עושה. אני רגע אהיה הפרקליט של השטן, סליחה. כסגנית שר אוצר כשישבתי, אני לא מכירה תחום שלא בו כל אחד אומר ובצדק שזה לא הוצאה, זה השקעה עכשיו למען פחות כספים שיושקעו בעתיד. זה קורה בכל תחום ובסוף צריך לעשות את סדרי העדיפויות, אז פה אני לא מסכימה איתך. 

איפה אני מסכימה איתך לגמרי? עוד לפני ילד עסוק הוא ילד בריא, אני חושבת שילד צריך שיראו אותו, שהוא ירגיש שהוא משמעותי למישהו. מה לעשות שמשרד החינוך כמשרד חינוך, בסוף יש כיתות, יש 32–40 ילדים בכיתה וילדים מתפספסים שם בהמוניהם. הארגונים שאמונים על הבלתי פורמלי, וחלקם יושב פה ואני מכירה את חלקם באופן אישי, יכולים או מסוגלים לראות כל ילד, לשמוע אותו, להרגיש אותו, לגרום לו לפעילות כזו או אחרת שהיא מבורכת כמובן, אבל קודם כל שבן אדם יבין שמישהו מסתכל עליו ורואה אותו ומבין את הצרכים שלו, לכן אני מסכימה שצריך להשקיע פה, כי בסוף הילדים זה העתיד שלנו.

מרום היקר סיפר פה על עצמו, שאיבד כמה וכמה חברים כי אף אחד לא ראה אותם ואף אחד לא ספר אותם. אנחנו צריכים להשקיע בחינוך. עם כל הרצון לסדרי עדיפויות, בסוף החינוך זה הדבר החשוב ביותר. הילדים שלנו הם הדבר החשוב ביותר וצריך להשקיע גם בחינוך הפורמלי אבל גם בחינוך הבלתי פורמלי. משרד החינוך צריך להכניס יותר ידו לכיס ולדאוג לכל העמותות כולן, כמובן עם ביקורת, לראות איזה עמותה נכנסת ואיזה לא נכנסת, למי מגיע ולמי לא מגיע. לפחות אלה שיושבים פה אני יודעת שעושים עבודת קודש ומצילים מידי יום לא מעט ילדים. תודה לעמותות, ומשרד החינוך, זה אצלכם. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

חברת הכנסת קטי.

 << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> 

אני מתנצלת מראש כי אני צריכה לצאת. בשעה 13:00 יש לי את שלושת הוועדות שאני אמורה להיות בהן, כולל הצבעה. זה הסידור, אין לי ברירה. 

מרום, אני רוצה לבשר לך. לפני שבוע חנכנו את מוקד החירום לילדים שעוברים חרם או נידוי, ואתמול פגשתי את שר החינוך. בעצם זה היה אמור להיות חוק שמתנהל כאן אצל חבר הכנסת יוסף טייב שגם מעורב בנושא הזה יחד עם חבר הכנסת אביחי בוארון. אמרנו, נאלץ את המדינה להקים מוקד כזה שילדים יוכלו להתקשר, כמו שיש ער"ן ועוד כל מיני כאלה. אתמול שאלתי את השר מה הנתונים. הוא אמר לי, את לא מבינה, אנחנו מוצפים בפניות של ילדים. מעבר לקו יושבים פסיכולוגים, יושבים אנשי מקצוע, יושבים אנשים שמתחילים לטפל, וברגע זה כנראה מצילים גם ילדים, אז קודם כל זו בשורה טובה, רק שתדע. אם תרצה לדעת איך מגיעים לקו הזה - - - 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

יש על כך פרסומות בטלוויזיה. 

 << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> 

יש פרסומת אבל אני אחזור על זה. זה 6312*. מאוד הזדהיתי עם מה שאמרת.

אני רואה פה רשימה של הרבה ארגונים ואני בטוחה שכל הארגונים עושים עבודה נהדרת ונפלאה, אבל אני חייבת לפנות אליך, אלי. אני פניתי אליך עשרות פעמים. תמיד מצאתי אוזן קשבת ותמיד פתרת בעיות קשות מאוד. אני רוצה לציין באמת לשבח את הארגון שאתה מנהל. אתם עושים עבודה נפלאה. ב-7 באוקטובר כל חברי הכנסת התכנסו להקים חמ"ל כי רצו לעשות משהו. מי שעמד לצידנו וסייע לנו ושינע ועזר וטיפל ונתן זה אתה עם הארגון שלך. זה דבר שקשה לי לשכוח ולכן אני פונה למשרד החינוך. אם אני אאלץ לעשות חוק כמו שרצינו לעשות, אז אני אעשה, אבל אם לא, אני מאוד מקווה שתהיה אוזן קשבת כדי להעניק לכם את המעט שבמעט. אני מסתכלת על הסכומים. בהשוואה לתקציב משרד החינוך זה באחוזים קטנים ביותר לעומת העשייה שאני יודעת שאתם עושים. אני יכולה לדבר בשם חבריי חברי הכנסת. אנחנו נעשה את הכול. תהיו איתנו בקשר ותגידו לנו האם זה באמת קורה, כי אם זה לא קורה אנחנו נעבור לחקיקה. חד משמעית אני חושבת שהדרך היא דרך של הסכמה ושל פשרה, אבל אם זה מתעכב ואם זה לא מתבצע, אז אנחנו פה בשבילכם. 

הייתי שמחה מאוד להמשיך לשבת בדיון הזה. לצערי הרב אני צריכה לקפוץ לבריאות ומשם לכלכלה כי יש הצבעות, אבל אני רוצה רק להגיד לכם, אני מצדיעה לכם. אני לא מכירה את כל הארגונים ואני בטוחה שכולם עושים עבודה נפלאה, אבל אני יכולה להגיד לכם שאני מצדיעה על העשייה שלכם. אגב, אני לא נגד המגזר השלישי. אני לא חושבת שכל דבר המדינה צריכה לעשות, אבל המדינה כן צריכה לסייע לכם תקציבית כי אני חושבת שהמקצועיות אצלכם, התקציב אצל המדינה, אז אין בעיה, זה win-win, אפשר להסתדר. אני לא נגד זה שהמגזר השלישי יעשה את הכול. אני דווקא בעד. אני בעד שהמגזר השלישי יעשה את זה כי יש לו אנשי מקצוע טובים שהם עושים עבודה נפלאה, אבל אני כן נגד זה שמקצצים לכם. זה דבר שאני לא אסכים כמי שיושבת במשכן הזה. זה התפקיד שלנו כנבחרי ציבור.

יושבים פה נבחרי ציבור מצוינים שעושים עבודה מצוינת, לכן אנחנו לרשותכם ואנחנו נעשה את הכול. אני בטוחה שיש פה ארגונים נפלאים וטובים. אני מכירה את אלי ואני פונה אליו ברמה האישית כי פניתי אליו כדי שהוא יסייע, ואף פעם לא קרה מקרה אחד שנעניתי בשלילה. תמיד עמדת ועשית את הדברים בצורה הטובה ביותר. זו הזדמנות גם להגיד לך תודה. אנחנו לא נפגשים כל יום אבל הטלפונים עובדים, אז תודה לך, אלי, על מה שאתה עושה בארגון שלך כלפי כלל מדינת ישראל. אני הייתי יושבת-ראש ועדת משנה לנערות בסיכון ונתקלתי בהמון בעיות עוד טרום הקורונה, ואחרי הקורונה הצטברו בעיות ועכשיו הצטברו עוד יותר בעיות. זה רק הולך וגדל וצריך לפתור את הבעיות האלה חד משמעית. אנחנו פה לרשותכם, אז תודה רבה על כל מה שאתם עושים.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> 

אני רק אחזק את קטי, שזה שילוב של אופוזיציה וקואליציה. זה נדיר בבניין הזה, אבל פה בחדר הזה אנחנו אופוזיציה וקואליציה ביחד למען כל מי שנמצא פה, כי זה חד משמעית הדבר החשוב ביותר לילדים שלנו. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

עם כל הכבוד, קטי, אני רק רוצה לחדד. זה נכון, קטי, אבל המגזר השלישי לא צריך להחליף את האוצר. 

 << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> 

חד משמעית. אני לא אומרת את זה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

כשאנחנו רואים את הפערים, 700 מיליון מול תקנה של 6 מיליון בפועל, עם כל הכבוד - - - 

 << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> 

יוסף הצדיק, יש ואקום ולוואקום הזה נכנס המגזר השלישי. אני לא פוסלת. זה בסדר, אבל המדינה צריכה להיות ערה לכך שהם מחליפים את המדינה ברוב המקרים.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

שותפים למדינה. אי אפשר להחליף. 

 << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> 

אני מעדיפה להשתמש במילים יותר מקצועיות.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

טוב. 

ליאור בר-ניר, המועצה לשלום הילד, בבקשה.

 << אורח >> ליאור בר-ניר: << אורח >> 

תודה, אדוני היושב-ראש. אנחנו גם הגשנו נייר עמדה בנושא. אם זה לא היה ברור קודם, אני חושבת שהמלחמה הזו המחישה בצורה חד משמעית עד כמה נחוץ החינוך הבלתי פורמלי לכלל הילדים והנוער בישראל. אנחנו עורכים כרגע במועצה דוח מחקר בנושא השפעות המלחמה על ילדים. אנחנו קיימנו עשרות שיחות עם גורמים רלוונטיים בתחום החינוך הבלתי פורמלי. אנחנו למדנו דרכם איך הם נכנסו במסירות, בתושייה לבתי המלון, למרכזי הקליטה לאחר טבח ה-7 באוקטובר והם פשוט הצילו ילדים. 

דובר פה על נוער משוטט. תנועות נוער הקימו פעילויות ליליות. אספו את אותו נוער משוטט, רתמו אותו אליו. תלמידים שלא הלכו לבית הספר, אם זה בגלל שבית הספר לא היה פעיל וגם לאחר שהוא הופעל הילדים לא הלכו. דובר פה גם כן על נשירה סמויה. תנועות הנוער לקחו את אותם תלמידים, אספו אותם, הכשירו אותם כמדריכים. אחר כך אותם בני נוער הלכו והעבירו פעילויות לילדים צעירים יותר בבתי מלון.

בשגרה פעילויות חינוך בלתי פורמלי מייצרות לילדים ולנוער פנאי משמעותי, מחזקות הביטחון שלהם. אנחנו דיברנו עם נוער במסגרת פרלמנט הנוער שמקיימת המועצה. הם דיברו כמה בתקופת המלחמה היו חסרות להם הפעילויות האלו בתקופה הראשונה. צריך להסדיר את התחום הזה, להקצות משאבים, להנגיש את החינוך הבלתי פורמלי לכל הילדים בכל המגזרים במרכז, בפריפריה, בכל מקום. צריך להקצות כספים לגיוס, לכוח אדם, להכשרות ולשימור. זה דברים שפשוט מצילים את הנוער ויפה שעת אחת קודם. תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תודה רבה. 

משרד הרווחה, בבקשה.

 << אורח >> רנא חילו חאג': << אורח >> 

בוקר טוב לכולם, אני מנהלת תחום באגף החוץ-ביתי במשרד הרווחה. אני אגיד למרום תודה רבה ששיתפת אותנו בפתיחות במה שעברת, ויישר כוח על הדרך שעשית וההתמודדויות. אנחנו במשרד הרווחה אחראיים על פנימיות הרווחה. שוהים אצלנו 6,500 ילדים ב-130 פנימיות. גם אנחנו רואים החמרה במצבם של הילדים ובסימפטומים של הילדים בעקבות המלחמה. עודכנו אצלנו הפרופילים של הילדים. יש לנו ילדים בפרופיל טיפולי שמגיעים אלינו עם קשיים רגשיים, התנהגותיים ומשפחתיים, ילדים בפרופילים פוסט-אשפוזיים עם רקע של אשפוזים חוזרים, ופרופיל שעודכן, חדש, פרופיל מעוז. זה ילדים עם מורכבויות גם התנהגותיות וגם נפשי. מדובר בילדים שמוצו כל אפשרויות הטיפול בקהילה, ובהחלטה של ועדה לתכנון וטיפול הם מוצאים מהבית לפנימיות 24/7. 

מדיניות הרווחה אצלנו, יש מחויבות מאוד גדולה להשמה לכל ילד שנכנס לפנימיות, לספק לו את כל המעטפת ואת כל התשומות להן הוא זקוק על מנת לספק ילדות מטיבה. מטרת העל, אחד היעדים המרכזיים זה להוציא ילדים בוגרים ואחראיים ועצמאיים לחברה כדי שיוכלו להשתלב באופן המיטיב. פה נכנס גם החינוך הבלתי פורמלי שהוא חלק אינטגרלי מהעשייה בפנימיות. החינוך הבלתי פורמלי אצלנו הוא בקדמת הבמה בפנימיות. הוא מהותי, הוא משמעותי. מדובר בחינוך ערכי, הקניית מיומנויות חיים, התנהלות כלכלית נכונה ונבונה, מיומנויות אישיות לחניכים, הגברת החוסן, ואלה בעצם עשייה שהיא קריטית כדי להוציא את החניכים לעצמאות. 

אצלנו במשרד יש מדיניות סדורה בתחום החינוך הבלתי פורמלי. יש נהלים ברורים שמסדירים איך אמורים לעשות את העבודה בפנימיות, מה תפיסת העבודה, והלכה למעשה יש תקינה ייעודית לנושא. יש רכזי חינוך שאחראים גם להקים ולבנות תוכניות שנתיות סדורות בתחום החינוך הבלתי פורמלי שמאושרות על ידי הפיקוח. אני חייבת להגיד שהתוכניות גם מותאמות תרבותית, שפתית, מותאמות גיל, מותאמות צרכים של החניכים. נעשית עבודה ענפה בתחום הזה. אלי פה דיבר קודם על החשיבות של הקריטיות של הזמן, אז אני פה מכניסה גם את המושג זמן ילד. יש לנו שעון חול. ברגע שילד נכנס לפנימייה, שעון חול וזמן ילד שהוא יקר, וככל שנעסיק אותם הם פחות יעסיקו אותנו, כך אנחנו מאמינים.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

חוץ ממקרי קצה שילד מגיע לפנימיות, האם יש למשרד הרווחה תקנה, תמיכות לאותם ארגונים?

 << אורח >> רנא חילו חאג': << אורח >> 

חלק מהעשייה היא מעוגנת בתוך התעריף וחלק זה בתקציבים ייעודיים. יש למשרד מיזם מאוד גדול עם ילדים בסיכוי, דרכם נעשית הכשרה לצוותים שלנו בתחום העשייה דרך תוכניות ייעודיות מיוחדות מאוד. אני יכולה להגיד, אחת התוכניות היא מרחב בטוח. דיברו פה קודם גם על החרמות, איך אני מתנהל נכון בתוך הרשת החברתית. תוכנית נוספת זה מועצות חניכים שהוקמו בפנימיות שלנו מתוך הרציונל של להגביר את השותפות של החניכים, המעורבות שלהם בחיים שלהם, להשמיע את הקול שלהם, להיות שותפים בקבלת החלטות ועוד תוכניות.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

ברשותך רנא, אני רק אחזור על השאלה שלי. האם יש למשרד תמיכות שמגיעות ישירות לאותם ארגונים ועמותות שמטפלים בנוער בסיכון?

 << אורח >> רנא חילו חאג': << אורח >> 

יש לנו מיזמים משותפים דרך מכרזים.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

מה גובה התקציבים?

 << אורח >> רנא חילו חאג': << אורח >> 

יש לנו מכרזים משותפים דרך מכרזים משותפים שעמותות בתהליכי מכרוז סדורים נכנסים בעשייה לתוך הפנימיות. אנחנו לקראת מכרז גדול שהוא גם לקראת פרסום, מוביליות חניכים. זה שיתוף הפעולה עם הארגונים. שאר העשייה היא מעוגנת בתוך התעריף היות ומדובר בתחום ליבה שלנו ותחום מהות - - - 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

התקציבים התוספתיים שמגיעים ישירות לעמותה, מה גובה התקציבים שיוצאים ממשרד הרווחה? אני אגיד לך למה אני שואל. אני לא בא להתנגח. ארגוני הנוער, יש להם משרד אחד שתומך בהם והוא משרד החינוך, לכן סביר להניח שרוב הכסף, לפחות הממשלתי, הוא מגיע ממשרד החינוך ולכן התקנה עומדת על 100, 105, 94, תלוי מאיפה אתה סופר את זה. אותם ארגונים שהם נותנים מענה לנוער בסיכון, אני רוצה לדעת האם חוץ מה-6 מיליון שמגיעים בפועל ממשרד החינוך, הם מקבלים עוד תקציבים ממשרדי ממשלה אחרים? 

 << אורח >> רנא חילו חאג': << אורח >> 

ברגע שחניך נכנס לפנימייה כל התקציב משולם לפנימייה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אני לא מדבר על מקרה קצה של תלמיד שמגיע בסוף לפנימייה חוץ-ביתית. אני מדבר על תלמיד שנמצא בביתו, בנשירה סמויה או גלויה. עדיין נמצא במערכת החינוך בצורה כזו או אחרת, עוד לפני שהוא מגיע בכלל לפנימיות חוץ-ביתיות. ישנם ארגונים ותוכניות גם של משרד החינוך שבאות ותומכות באותו ילד. האם משרד הרווחה שותף ברמת תמיכה באותם ארגונים? כן או לא? אפשר להגיד לא, זה בסדר גמור, רק אני רוצה לדעת איך לבוא לאוצר.

 << אורח >> רנא חילו חאג': << אורח >> 

אנחנו נבדוק לגבי הסכומים, אבל כן, גם במסגרת הקהילה, זאת אומרת חניכים בקהילה, נוער אצלנו שהוא במצבי סיכון, יש שיתוף פעולה עם הארגונים. גובה תקציב אנחנו נבדוק.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אוקיי, אז אני אשמח לקבל את הנתון הזה. 

שני, בבקשה.

 << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> 

אני אענה לשאלה של היושב-ראש. כל עמותה שנכנסה השנה למבחן התמיכות של משרד החינוך, בדקתי. עמותות רבות, רובן נתמכות על ידי משרדים ממשלתיים נוספים. לא יודעת להגיד גובה התמיכה אבל אפשר לבדוק את זה. אם היושב-ראש רוצה, אני אעביר את זה. 

אני רוצה להגיד לכבוד היושב-ראש ולחבר הכנסת סימון, שמורגש שהלב שלכם עם ילדים ונוער בסיכון. ראינו את זה עוד בוועדת החינוך שעשינו בעיר ראשון לציון, ועל הדיון החשוב הזה. אני רוצה להגיד לכם תודה. חבל שחברת הכנסת קטי יצאה. כמי שלא חשודה או יותר מזה, נלחמת מאוד בשנתיים האחרונות עבור התקנה הזאת ועבור העמותות האלה, חשוב לומר שמשרד החינוך מטפל בילדים ונוער בסיכון, ב-350,000 תלמידים. מעל 4 מיליארד שקלים מושקעים במניעת נשירה וטיפול בנושרים. המשרד עושה את זה בצורה נהדרת, יש לומר. במדינת ישראל אחוז הנשירה הגלויה הוא בין הנמוכים במדינות ה-OECD, ועדיין זה לא מבטל את העבודה הנהדרת שעושות העמותות. יתרה מזאת, הייתה פגישה של מנכ"ל משרד החינוך עם נציגי העמותות ונקבעה ישיבה נוספת שהסוגיה שלה זה הגדלה של התקנה. חברי הכנסת יודעים את סוגיית התקציב וקיצוצים. אנחנו נלחמנו שלא יהיה קיצוץ בתקנה הזאת של העמותות, למרות שרק חלק קטן ממנה נמצא בתוך בסיס התקנה.

דבר נוסף, לפני שהצטרפתם אלינו, וזה בהמשך לדברים שאמרה, סליחה, שכחתי את שמך, על תלמידים חדשים שנכנסו למצבי סיכון. לפני שנכנסתם אמרתי שהמשרד כמשרד, לא כאגף, האגף מטפל בילדים ונוער בסיכון שזה הילדים ונוער בסיכון במצב הקלאסי, מה שנקרא מדדי טיפוח 5 עד 10 שמגיעים עם תיקים כאלה גדולים על הגב. הוגדרה התייחסות חדשה של סיכון מצבי, כלומר שהסיטואציה של אחרי ה-7 באוקטובר הביאה ילדים מן המניין למצבי סיכון, והמשרד נערך במשאבים ומענים רבים כמו סל תקומה, כמו סל תנופה, כמו מרכז יח"ד לילדים שהם לא בפרופיל הקלאסי. אני רוצה להודות ולברך על הדיון הזה. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> 

לפעמים באותו כסף אפשר לעשות הרבה יותר טוב. לפני שנתיים וחצי ישב אצלי במשרד איתי למקין ואמר לי משפט כזה. סימון, העמותות יודעות לעשות הרבה יותר טוב מהמשרדים עצמם. אם מדינת ישראל הייתה לוקחת את אותו כסף ומחלקת אותו בצורה אחרת ונותנת יותר לעמותות, הייתה הצלחה הרבה יותר גדולה. זאת דעתי האישית. אני רואה את זה גם בשטח. לא נעים תמיד לשמוע את זה, אבל לפעמים צריך לעשות רגע סטופ ואולי לחשוב לעשות דברים אחרת. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

יוסף, בקצרה, בבקשה. 

 << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 

היא אמרה משפט שקומם אותי, כנציגת משרד החינוך שהיא מדברת שאחוז הנשירה שיש במדינה הוא מהכי נמוכים.

 << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> 

הגלויה, לא הסמויה.

 << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 

אני מדבר על גלויה. אני חושב שאנחנו לא מדברים על אותה מדינה שאני מדבר, על החברה הערבית בכלל והבדואית בפרט בנגב. אחוזי הנשירה הגלויה שם הם מהגבוהים אולי בעולם, במדינות ה-OECD, לכן אני רוצה לשאול כמשרד חינוך מה אתם עושים לגבי נוער בסיכון? למרות שאני יודע שיש בחברה האזרחית עבודה מבורכת מכמה גופים וארגונים. יש את עמותת "יכולות" שלפי דעתי בחברה הערבית הבדואית בנגב היא עושה עבודה מאוד מבורכת. רציתי לדעת מה אתם מייעדים לחברה הערבית הבדואית בנגב על נוער בסיכון בנשירה גלויה? סמויה זה עוד סיפור יותר מסובך.

 << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> 

נכון. אני רגע אעשה הבחנה בין המגזר הערבי למגזר הבדואי. בעוד שבמגזר הערבי אחוזי הנשירה נמוכים יותר מהמגזר היהודי, המגזר הבדואי זה הנשירה הכי גבוהה במדינת ישראל. יש לנו שם חומש למגזר הבדואי. אנחנו נמצאים כרגע במתן תקצוב דיפרנציאלי.

 << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 

סליחה שאני קוטע אותך. אני שומע חומש כל פעם. אני ממש מתפוצץ מזה, כי בחומש יש כותרת. מה אתם עושים לנער בסיכון? לפרט איזה פעולות נעשות. חומש זה מילה גדולה שבתוכה אפשר לשייך הכול. מה עושים בחומש הזה לנוער בסיכון בכדי לצמצם את התופעה המסוכנת הזו?

 << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> 

יש לנו פעולות רבות. פעולה מרכזית עם נוער בסיכון במגזר הבדואי זה כיתות מב"ר ואתגר, כיתות קטנות של בין 20 ל-23 תלמידים, שאת הכיתות האלה אנחנו מפצלים ללימודים בכיתות קטנות. הקמנו עכשיו מרכזי נוער בתוך המגזר הבדואי. ידוע שהתופעה של נשירה במגזר הבדואי היא תופעה הכי גבוהה במדינת ישראל.

 << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 

מרכזי נוער, איפה, כמה? 

 << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> 

במקרה אני אחראית על מרכזי הנוער בתוך האגף שלנו. אני יכולה לתת לך רשימה, איפה מופעלים מרכזי הנוער.

 << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 

אשמח לקבל. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

בסדר, נרשום את זה גם בסיכום. הוועדה מבקשת לקבל את הנתונים האלו.

דובר אחרון, אורי בר, בבקשה. 

 << אורח >> אורי בר: << אורח >> 

שלום לכולם, אני חבר בוועד המנהל של זיו נעורים. אני אנסה לקצר ולא לחזור על הדברים שנאמרו פה. שתי מילים על העמותה. היא נוסדה בשנת 2000 על ידי יוצאי שייטת 13, ועוסקת בנוער על סף נשירה ממערכת החינוך באמצעות פעילות ימית חינוכית. כל קבוצה הזאת של כ-20 תלמידים, יש לה שני מדריכים, מדריך חינוכי ומדריך ימי. יש לנו כעשרה מרכזים מאשדוד ועד עכו וטבריה. בשנה האחרונה גם נפתח מרכז באילת, אפרופו מלחמת חרבות ברזל, כדי לעזור גם בטיפול בנזקקים שנובעים מהמלחמה הזאת. אנחנו מטפלים בסדר גודל של כ-3,000 בני נוער, אפרופו 11,000 הרשומים, אז כדי לספור כמות הנערים המטופלים על ידי העמותות, כנראה הרבה יותר גבוהה.

אין לי בכלל ספק בעניין של המינון של התרומות אל מול הנושא של הכסף ששמה המדינה בתקנה, אבל רק כדי לסבר את האוזן, אצלנו סדרי הגודל של מימון ממשלתי, הכסף הבטוח שלכאורה יש לכל תלמיד הוא סדר גודל של 100 ומשהו שקלים לבן נוער כזה בשנה, שזה אבסורד אל מול העלות האמיתית של בן נוער.

אולי עוד זווית אחת. היות ואנחנו עוסקים בכנסת בחוק הגיוס, מספיק להסתכל ולהגיד כמה בני נוער בזכות הטיפול שהעמותות האלה פה עושות, מתגייסים לצבא כדי להסתכל אל מול המספרים שמדברים עליהם, על צרכי הצבא לשנים הבאות. מספיק שעמותה כמו זיו נעורים מגייסת נניח 20% יותר מאשר היו מתגייסים בלי עמותת "זיו נעורים", תיראו כמה חבר'ה הוספנו לצבא לשנה בזכות עמותה של זיו נעורים. אני בטוח שהמכפלות הן הרבה יותר גדולות כשמדברים על כל העמותות שיש סביב השולחן הזה, כך שאין בכלל ספק בצד של עלות-תועלת של הכסף הזה שדובר פה לנושא של העמותה, והחשיבות של להכניס את הכסף הזה לבסיס התקציב היא דרמטית לעמותות מכיוון שהעמותות בסוף מגייסות את הכסף הזה והן צריכות לדעת איך הן נערכות לשנה. תרומות זה דבר שמשקיעים בו הרבה מאוד אנרגיה. הוא לא בטוח. זה הכסף הבטוח של העמותות, לכאורה, וגם הוא מתקבל בסוף והוא לא בטוח, כי חלק מזה בתקציב וחלק מזה לא בתקציב, לכן החשיבות האדירה של להכניס את הכספים האלה לבסיס התקציב. תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תודה רבה.

הוועדה שולחת תנחומים למשפחות החללים, וכן איחולי החלמה מהירה לפצועים. הוועדה מתפללת ומקווה להחזרתם לשלום במהרה של כלל החטופים והחיילים.

הוועדה קובעת כי החינוך הבלתי פורמלי, כשהוא יציב בעת שגרה או בעת חירום, תורם לחיזוק תחושת השייכות והביטחון של הנערים. הוועדה מברכת את כלל הארגונים שפועלים לסייע לנוער בסיכון על העשייה המבורכת. ההשקעה בנוער תייצר עבורם עתיד בטוח. הוועדה תפעל לקדם את הכללת ארגוני הנוער בסיכון שפועלים לסייע לנוער במצבי סיכון, כחלק ממועצת ארגוני הנוער במידה וירצו בכך.

הוועדה מבקשת לקבל ממשרד החינוך מה תקציב התקנה של תנועות הנוער וארגוני הנוער. הוועדה דורשת ממשרד החינוך להגדיל את תקציב התמיכה בפעולות עם נוער בסיכון, ואף לפעול להכניסו לבסיס התקציב. הוועדה תפעל לקדם את בחקיקה את התקצוב של כלל ארגוני ותנועות הנוער. 

הוועדה דורשת לקבל ממשרד הרווחה והביטחון החברתי האם הוא שותף לתקצוב ארגונים לנוער בסיכון ומה גובה התקצוב של אותן תמיכות.

הוועדה דורשת ממשרד האוצר להכפיל באופן מיידי את התקנה לנוער בסיכון. השקעה מיידית – חסכון לטווח ארוך. דן, קחו את זה בחשבון. 

הוועדה מבקשת לקבל נתונים על הפעילויות המתבצעות במגזר הבדואי והחרדי. מרכזי הנוער, מה מספרם ומה הוא גובה התקציב המיועד לאוכלוסיות אלו. 

ברשותכם, אני נועל את הדיון.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:21. << סיום >>