עידוד הייצוא בעקבות החלשות הדולר

5
ועדת הכספים
18.6.2008


הכנסת השבע עשרה							 נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול 
מישיבת ועדת הכספים
יום רביעי, ט"ו בסיוון התשס"ח (18 ביוני 2008), שעה 09:00


סדר היום:
עידוד הייצוא בעקבות החלשות הדולר – במסגרת יום התעשייה הישראלית בכנסת
תקנות מס הכנסה (פחת מואץ לציוד המשמש בפעילות מזכה) (הוראת שעה), התשס"ח-2008


נכחו:

חברי הוועדה:
סטס מיסז'ניקוב – היו"ר
יצחק אהרונוביץ
חיים אורון
אבישי ברוורמן
שי חרמש
שלי יחימוביץ
אמנון כהן
יעקב ליצמן
ניסן סלומינסקי
ראובן ריבלין

מוזמנים:
גבי מימון, מנכ"ל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
רם בלינקוב, הממונה על התקציבים, משרד האוצר
שרון גמבשו, סגן הממונה על התקציבים, משרד האוצר
עו"ד מיכל דויטש-הנר, רשות המסים בישראל, משרד האוצר
גדעון שניר, סמנכ"ל בכיר אסטרטגיה ומדיניות, משרד התיירות
שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים
ראובן גינל, ראש אגף כלכלה, התאחדות התעשיינים
חזקיה ישראל, מנהל המחלקה לביטוח סוציאלי, התאחדות התעשיינים
צבי פלדה, התאחדות התעשיינים
יהודה טלמון, נשיא לה"ב, לשכת ארגוני העצמאים
מיכאל נוימן, לה"ב, לשכת ארגוני העצמאים
דני אנג'ל
ניר קלינגר, מנכ"ל התאחדות המלאכה והתעשייה
אור לוקאי, דוברת פורום מנהלי כספים ראשיים
עירית דורון, נציגת חברת זוגלובק
אילן עבדי, נציג חברת זוגלובק

ייעוץ משפטי:
שגית אפיק
ענת מימון

ייעוץ כלכלי:
סמדר אלחנני

מנהל הוועדה:
טמיר כהן

רשמה וערכה:
אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ



עידוד הייצוא בעקבות החלשות הדולר – במסגרת יום התעשייה הישראלית בכנסת
תקנות מס הכנסה (פחת מואץ לציוד המשמש בפעילות מזכה) (הוראת שעה), התשס"ח-2008



היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת הכספים. היום הוא יום חגיגי, יום התעשייה הישראלית בכנסת על כל המשתמע מכך וכל הוועדות ומליאת הכנסת מתייחסות ליום זה. יושב לידי ידידי נשיא התאחדות התעשיינים ולשכות התיאום, שרגא ברוש. נמצא כאן רם בלינקוב שתמיד הוא אורח רצוי בוועדת הכספים. יושב כאן מנכ"ל משרד התעשייה שקשור במישרין לנושא וכך גם כולנו, קשורים לנושא.

אבישי ברוורמן:

	אדוני היושב-ראש, הצעה לסדר. נמצאים כאן הרבה מאוד חברים מכובדים שאני מאוד מעריך אותם. למרות הכבוד שאני רוכש לשרגא ברוש, לרם בלינקוב ולכולם, אני לא יכול שלא להתייחס לאדם שנכנס לכאן בלי לומר מילה ואני מתכוון לדני אנג'ל, חבר שלי משנים, איש יקר שעשה פה הרבה דברים. דני, אני מאחל לך שתחייה עד 119 כדי שיאמרו  נפטר בטרם עת.

שלי יחימוביץ:

	הצעה לסדר. לפני כמה חודשים קיימנו בוועדת הכספים דיון מהיר  בנושא הפרטת החברה לאוטומציה וגילינו שמאז אושר מתווה ההפרטה בשנת 2002 בוועדת הכספים, רשות החברות הממשלתיות נטלה על עצמה שינוי מאוד דרמטי במתווה ללא אישורה של ועדת הכספים. אנחנו הטלנו על הצדדים להיפגש, על הוועד ועל רשות החברות וכל הנוגעים בדבר, אבל גילינו שהממשלה מתכוונת להעביר את החברה כפי שהיא לידי השלטון המקומי ללא מכרז וללא מתווה ההפרטה שאישרנו. מאז היו מפגשים ונראה שדי מזלזלים בהחלטה שהתקבלה בשעתו בוועדת הכספים ואני מבקשת ממך אדוני היושב-ראש – לא אכביר מלים כדי לא לבזבז זמן בדיון החשוב שאנחנו מקיימים כאן – לקרוא שוב את הצדדים, גם את רשות החברות, גם את החברה לאוטומציה וגם את השלטון המקומי ולבקש שיעמדו בקווי המתווה, ואם הם מתכוונים לשנות אותו, שיבואו לבקש את אישורנו.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	בסדר גמור. תודה.

ראובן ריבלין:

	אנחנו מבקשים שרמי בלינקוב יקרא את הפרוטוקולים הקודמים. 

יעקב ליצמן:

	לפני שבועיים הייתה לי הצעה לסדר בנושא חפציבה.
	
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	המדינה פתרה את זה עבורך.

יעקב ליצמן:

	עם כל הכבוד, אני לא יודע עם מי יעשו עסקת טיעון להבא, אבל אני יודע שלדעתי קורים שם דברים נוראיים כי עוד לא ראיתי שאדם יורד מהמטוס וכבר יש לו עסקת טיעון.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	לדעתי עשו את העסקה עוד לפני שהוא ירד מהמטוס, כי אחרת הוא לא היה יורד מהמטוס.

יעקב ליצמן:

	גם אני הבנתי כך.

	בזמנו, כאשר הגשתי את ההצעה לסדר, התכוונתי לדבר על ה-15 מיליון ועל ה-25 מיליון שקלים, אבל עכשיו לדעתי הדברים מתגלגלים ואני חושב שאנחנו חייבים – ללא קשר ללובי שקיים כאן – לדון בכך.

ראובן ריבלין:

	יש את ההצעה שלך לסדר יום.

יעקב ליצמן:

	זה מה שאמרתי. אני מבקש דיון.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	רשמנו. קחו בחשבון ששבוע הבא הוא שבוע קצר, בגלל ביקור נשיא צרפת.

	אנחנו נכנסים לסדר היום. למרות שהישיבה היא חגיגית, הזמנו את ראש אגף התקציבים. בואו ניזכר שקיימנו כמה ישיבות – האחרונה התקיימה ב-28 באפריל – על מנת לעזור בכל זאת לתעשיינים. אז גיבשנו כוועדת הכספים מספר נקודות – שש נקודות – והעברנו אותן לאגף התקציבים. אגף התקציבים נתן תשובה שלילית על כל הנושאים האלה, אבל מאז קיימנו ישיבות נוספות. אחר כך נשמע מרמי מה עלה בעקבות הדיונים האלה אבל אני מציע שנתחיל בצורה מסודרת וקודם כל נראה את המצגת.

ראובן גינל:

	אני מנהל את אגף כלכלה בהתאחדות התעשיינים. המצגת תארך בין 10 ל-15 דקות והמטרה שלה היא לסקור את התעשייה בישראל, את הסביבה שלה, לתת קצת נתונים על ההתפתחות שלה בשנים האחרונות, אך בעיקר לסקור את הסביבה העסקית שלה ולראות את האתגרים עמם מתמודדת התעשייה בישראל היום ולבסוף נאמר כמה מלים גם על כושר התחרות של התעשייה בישראל, שזה הנושא האקטואלי שצף בעקבות הדולר אבל נראה שהוא לא רק קשור לדולר.

	השקף הזה מסכם למעשה את 60 שנות התעשייה בישראל, ואנחנו יכולים לראות שההתפתחות היא פשוט פנומנלית. אם אנחנו מסתכלים על היצוא התעשייתי שהוא האינדיקטור החזק ביותר להתפתחות התעשייה, אנחנו יכולים לראות שהוא גדל פי 7,00 ב-60 השנים האחרונות והיום הוא מסתכם ב-34 מיליארד דולר.

	ארבע השנים האחרונות שהיו ארבע שנים של צמיחה למשק כולו היטיבו גם עם התעשייה.

אבישי ברוורמן:

	עם כל הכבוד, מה זה פי 7,0000?

ראובן גינל:

	פי 7,000.

אבישי ברוורמן:

	צריך להשוות את זה למדינות אחרות כי אחרת המספר הזה לא אומר לאף אחד שום דבר.

ראובן גינל:

	תכף נגיע גם להשוואות למדינות אחרות.

שי חרמש:

	זה נומינלית.

ראובן גינל:

	זה לא נומינלית אלא ריאלית. אנחנו נשווה גם למדינות אחרות.

	ארבע השנים האחרונות, כמו שאמרתי, היו ארבע שנים יפות למשק הישראלי והיו גם ארבע שנים יפות לתעשייה הישראלית. אנחנו יכולים לראות צמיחה ביצוא התעשייתי בממוצע ב-12 אחוזים כאשר היצוא כולו צמח ב-6 אחוזים. היצוא התעשייתי למעשה מושך את היצוא כולו קדימה. תפוקת התעשייה עלתה גם היא יפה וגם מספר המועסקים עלה מדי שנה באחוז מרשים. דרך אגב, רוב הגרפים כאן הם ריאליים.

	כאן אנחנו יכולים לראות למעשה מה קרה בעשור האחרון בתעשייה ולראות שבאמת מה שמושך את התפוקה התעשייתית הוא היצוא התעשייתי. אם אנחנו רואים, בשנת 1997 היצוא היווה רק כ-30 אחוזים מהתפוקה התעשייתית, כאשר היום הוא מהווה 42 אחוזים ועדיין בכיוון למעלה. אנחנו יכולים לראות את הקו האמצעי, את הקו הסגול, שמייצג את תפוקת התעשייה, כיצד הוא נגרר אחרי היצוא התעשייתי. כלומר, מה שגורר למעשה את הגידול בתפוקה הוא היצוא התעשייתי.

	כאן אנחנו יכולים לראות את השינוי המבני שכולנו מכירים, מעבר מתעשיות קלאסיות, תעשיות מסורתיות, לכיוון תעשיות היי-טק, גם מבחינת התפוקה, כלומר, מי מייצר יותר, גם מבחינת מספר המועסקים כאשר למעלה אנחנו יכולים לראות את הטכנולוגיה העילית שעלתה מבחינת התפוקה מ-25 אחוזים ל-43 אחוזים, במועסקים מ-19 אחוזים ל-27 אחוזים, ובמקביל ירידה בתעשיות המסורתיות, מה שאומר שכמובן התעשייה היום מתמקדת לכיוון יותר של חדשנות, מחקר ופיתוח, שזה למעשה היתרון התחרותי של התעשייה בישראל.

	בנוגע לשכר. השכר בתעשייה מושך את כל השכר במשק כלפי מעלה. אם אנחנו בודקים שוב את ארבע השנים האחרונות, אנחנו יכולים לראות שהעובדים בתעשייה נהנו גם הם מהצמיחה היפה בתעשייה. צד שמאל, מוקף בריבוע, הגידול הריאלי בשכר בתעשייה כל שנה לעומת קודמתה, כאשר בצד ימין אנחנו יכולים לראות את הממוצע בסך המשק ואתם יכולים לראות בעצמכם את המספרים, גידול של כ-2.5 אחוזים מדי שנה.

	כאן יש לנו התפלגות של המועסקים בתעשייה. סך כל המועסקים בתעשייה הם בין 362 ל-400 אלף, תלוי איך סופרים, מה מחשיבים כתעשייה ומה מחשיבים כמלאכה, כאשר מרבית המועסקים הם בענפי האלקטרוניקה, מתחבר לנו לשקף הקודם של התחזקות ענפי ההיי-טק, וגם בענפים הקלאסיים כמו מזון, מתכת ודפוס, שם יש מספר יפה של מועסקים.

שלי יחימוביץ:

	מה זה אלקטרוניקה?

ראובן גינל:

	אלקטרוניקה זה  היי-טק שלא כולל תוכנה -  רכיבים אלקטרוניים, ציוד תקשורת וכדומה. רק חומרה.

	כרגע אנחנו עוברים לחלק שבעצם בודק את הסביבה העסקית של התעשייה. החלק הזה יכול להצטייר כקצת בכיינות אבל אנחנו ננסה לסייג אותו ולהציף את האתגרים של התעשייה. 

מחקר ופיתוח. כולנו מכירים את הסיסמאות  שמדינת ישראל נמצאת במקום הראשון – זאת לא סיסמה אלא זאת אמת – בהשקעות במחקר ופיתוח ביחס לתוצר, אבל הסכום הזה מדבר על השקעות של כלל המשק. כלומר, גם מגזר עסקי וגם מגזר ממשלתי. אנחנו הלכנו ובדקנו מה קורה רק במגזר הממשלתי וראינו שישראל נמצאת כמעט במקום האחרון בעולם מבחינת השקעות ממשלתיות ביחס לתוצר. הסיבה היא שבשבע השנים האחרונות קוצצו 5 מיליארד שקלים מתקציבי המדען הראשי וזה הביא את ישראל למקום גרוע. הבעיה היא שמה שמושך בעצם את המחקר והפיתוח במגזר העסקי אלה בדרך כלל השקעות של המגזר הממשלתי. כלומר, ברגע שהממשלה משתתפת בסיכום עם המשקיעים, זה גורר השקעות נוספות של המגזר העסקי ואנחנו הגענו למצב היפה שאנחנו נמצאים בו היום בעקבות השקעות מאוד כבדות של הממשלה במחקר ופיתוח בשנות ה-90. מאז חלה הידרדרות וזה אחד האיומים על אחד היתרונות החשובים של התעשייה בישראל.

	מסלול המענקים בחוק עידוד השקעות הון נדון כאן די הרבה ואני לא צריך להציג לכם את הנושא. כרגע התקציב שאושר לשנת 2008 הוא 260 מיליון שקלים -  300 מיליון שקלים כולל אינטל – והתקציב הזה עדיין לא יצא לדרך. אזורי העדיפות אושרו רק אתמול. התקציב עדיין לא הגיע למרכז ההשקעות ואזורי העדיפות אושרו רק אתמול, אחרי מחצית השנה, ואנחנו מקווים שהתקציב הזה יצא לפועל. הערפל הגדול הוא בעיקר לשנת 2009 ואילך. משקיעים לא יכולים לבסס החלטות בהיעדר מדיניות וכיום אין מדיניות תמריצים לשנת 2009 ואילך, לא יודעים מה יקרה בפריפריות, מה יקרה במרכז, יש שמועות כאלה ואחרות, ומי שרוצה להשקיע קדימה לא יודע מה לעשות כרגע.

שלי יחימוביץ:

	מה-300 מיליון שקלים עדיין לא הגיע כלום?

ראובן גינל:

	עוד לא הגיע למרכז ההשקעות. אזורי עדיפות אושרו רק אתמול וכרגע יש דיונים - ואולי רמי יוכל לעדכן - בין אגף התקציבים למרכז ההשקעות.

שלי יחימוביץ:

	אבל הסכום יישאר 300 מיליון שקלים?

ראובן גינל:

	כן. 300 מיליון שקלים, כאשר מתוכם 40 מיליון שקלים לאינטל.

יעקב ליצמן:

	יהיה כמו שקרה עם התרופות.

רם בלינקוב:

	כל התקציב נמצא אצלם ולא מחכים שהוא יגיע. הבעיה היא שלא סוכם כיצד להקצות אותו. זוהי תמונת המצב.

ראובן ריבלין:

	אנחנו אישרנו את התקנות.

גבי מימון:

	בשבוע הבא מינהלת מרכז ההשקעות יושבת בישיבתה הראשונה להקצות את הכסף.

רם בלינקוב:

	להקצות, אבל היא לא צריכה ממני כסף.

חיים אורון:

	אין מחלוקת על הקריטריונים שעוקפים את הוועדה וחלק מהקריטריונים הוא מאוד מהותי. זה מוצג כקריטריונים איך לחלק אבל בפועל קובעים מדיניות השקעות לא בכנסת ואני מציע שהקריטריונים יובאו גם אלינו.

רם בלינקוב:

	יש חוק עידוד השקעות הון ומרכז ההשקעות פועל על פי החוק.

חיים אורון:

	הוויכוח הוא מעבר לחוק.

רם בלינקוב:

	לא. הוויכוח הוא לא מעבר לחוק.

חיים אורון:

	בתוך החוק.

רם בלינקוב:

	נכון.

חיים אורון:

	כי אחרת אין ויכוח. אם הכל ברור, אין ויכוח.

רם בלינקוב:

	אין ויכוח. אפשר לקחת את כל ה-300 מיליון שקלים ולתת אותם למפעל אחד, ואפשר לתת אותם למשל ל-10 מפעלים. זה בתוך המנדט של מרכז ההשקעות ואתה לא רוצה באמת שוועדת הכספים תתחיל לדון מי מקבל את המענקים.

חיים אורון:

	אני רוצה לדעת.

רם בלינקוב:

	זה  לא באמת מה שאתה רוצה.

חיים אורון:

	אני רוצה לדעת. 

רם בלינקוב:

	תבקש ממנהל מרכז ההשקעות.

חיים אורון:

	אני רוצה שזה לא יתעכב.

רם בלינקוב:

	אתה עיכבת את זה עד עכשיו. בוודאי.

חיים אורון:

	תברר עם אנשיך.

שלי יחימוביץ:

	שאלתי שאלה מאוד קונקרטית, האם כל ה-300 מיליון שקלים יישארו כפי שהם או שבגלל שהם לא מומשו עד היום, אנחנו נראה בסוף רק 150 מיליון שקלים.

רם בלינקוב:

	זה לא אצלי. 

חיים אורון:

	אנשים מחכים בתור על 2004 ועל 2005.

ניסן סלומינסקי:

	זה לא כמו התרופות.

ראובן ריבלין:

	שאלה לגיטימית לחלוטין לאור ההתנהגות של האוצר בקשר לדברים שהובטחו.

גבי מימון:

	מבחינת סדר היום, הנהלת מרכז ההשקעות משבוע הבא צריכה להתחיל לשבת. הכללים הם אותם כללים שהיא אימצה בעבר, למעט תקרת ההשקעה של ה-20 מיליון שקלים, החלטה שגם אושרה בוועדת הכספים של הכנסת.

ראובן ריבלין:

	כי כך נאמר בתקנון.

גבי מימון:

	אני חושב שמבחינת המימוש של התקציב, הוא יהיה ויסתיים לפני סוף השנה.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	אני רוצה לעשות סדר. אני כנראה כלב השמירה של ועדת הכספים. מזכירים לי שצו עידוד השקעות הון היה תקוע בממשלה חצי שנה ואצלנו הוא עבר תוך 10 ימים וגם אישרנו אותו רטרואקטיבית לפני חצי שנה. כלומר, עשינו את העבודה עבורכם.

ראובן ריבלין:

	כי הייתה להם בעיה להוציא את חיפה, בגלל בעיות פוליטיות.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	בשלוף הוציאו גם את חיפה וגם את הקריות.

ראובן גינל:

	נטל המס. ההשוואה של נטל המס מאוד רלוונטית לתוכנית שהגיש משרד האוצר אבל היא מאוד רלוונטית גם למשקיע הפוטנציאלי שבוחן האם לשלם מס בישראל או האם לשלם מס במדינות אחרות. אנחנו צריכים לזכור שחלק גדול מהתעשייה או חלק מהתעשייה היום אלה חברות רב לאומיות שיכולות לבחור או לעשות תכנוני מס איפה לשלם את המס. המס בישראל, כפי שאנחנו רואים, עדיין גבוה באופן יחסי. ההשוואה כאן מתייחסת לשנת 2007 כי זאת ההשוואה הבינלאומית שיש לנו, אבל רוב המדינות בעולם נמצאות במתווה מואץ של הפחתת המס והשטחת מנגנון המס. כלומר, להפוך את המס לפחות מורכב. הממוצע ב-EU כמו שאנחנו רואים הוא 24 אחוזים, ואנחנו עתידים להגיע לשם לפי מתווה הפחתת המס של משרד האוצר בשנת 2012-2013.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	אלא אם כן גם הם יתחילו להפחית את המס. גם להם יש שרי אוצר.

חיים אורון:

	יש לך גרף שמחבר את הטבלה הזאת עם הטבלאות הקודמות? טבלאות של עידוד השקעות?

ראובן גינל:

	בסוף נגיע לגרף שמודד את התעשייה בישראל.

חיים אורון:

	אני מתכוון לגרף אחר, אבל זה חלק מהוויכוח.

ראובן גינל:

	רגולציה בתחום עשיית עסקים. כאן לקחנו מדד של הבנק העולמי שנקרא דויינג ביזנס ומודד בדיוק איפה נמצאת ישראל בהשוואה למדינות אחרות. כאן אנחנו נכנסים כבר למישור של ההשוואה הבינלאומית. מדד עיסוק רשיונות וביצוע עסקים, רישום נכסים, אכיפת חוזים ובכולם אנחנו נמצאים במקומות גבוהים. קשה לעשות עסקים בישראל.

	דרישות איכות הסביבה, אלה עוד דרישות שהתעשייה מתמודדת אתן. התעשייה מאוד עם הפנים להתייעל, גם מבחינת התייעלות אנרגטית וגם מבחינת הפחתת זיהומים. הבעיה היא שהתעשייה לא יודעת במה לטפל קודם כי יש המון רגולציה, המון הצעות חוק, אין מישהו שעושה פעילות מכוונת ומוסדרת ומוביל הצעת חקיקה ממשלתית מסודרת שהתעשייה תדע עם מה להתמודד. יש המון דרישות סותרות בשטח. יכול להתחלף פקח ואז הדרישה הופכת לשונה לחלוטין. אלה חלק מהנושאים שכרגע עומדים בצנרת בכל מה שקשור באיכות סביבה.

	תשתיות. שוב, מדד הביצועים הלוגיסטיים של הבנק העולמי, מדד אחר שבודד איפה ישראל עומדת. החשיבות הגדולה כאן היא שישראל מרוחקת גם משווקי היעד וגם מחומרי הגלם. אין לה את היתרונות של המדינות באיחוד האירופי או מדינות בארצות-הברית. אנחנו צריכים לשנע את חומרי הגלם לכאן ולהוציא את הסחורה החוצה וכאן החשיבות של הנמל היא קריטית. כמו שאתם יכולים לראות, אנחנו נמצאים במקומות לא טובים, גם מבחינת יעילות הנמל וגם מבחינת העלויות. העלויות בישראל הן פי 2 עד פי 3 ממדינות המערב.

	תשומות לתעשייה. כולם מכירים את הסיפור של התייקרות חומרי הגלם. כאן אנחנו יכולים לראות שמשנת 2001, מהרבעון האחרון של 2001, סך התשומות לתעשייה עלו בשיעור מצטבר של 56 אחוזים מאחר שהתעשיין הישראלי, או היצואן הישראלי, מאוד קשה לו להתחרות בחוץ לארץ, הוא לא יכול להעלות את המחירים בהתאם לעליית חומרי הגלם, ולכן מחירי היצוא השקליים עלו ב-12 אחוזים בלבד ומחירי תפוקת התעשייה בפנים, בישראל, עלו ב-28 אחוזים. כל השאר נספג בדמות הפחתת כושר התחרות והירידה ברווחיות של היצואן הישראלי.

	אני אתמקד כאן בשני סיפורים יפים. מדובר כאן בכל מיני התייקרויות שכבר קרו וכוונות לייקר קדימה. אחד הסיפורים המוכרים שאנחנו אוהבים להשתמש בהם זה הנושא של הבלו על המזוט. ועדת מיסוי ירוק א' החליטה לייקר את הבלו על המזוט פי 35 לתעשייה כדי לעודד את התעשייה לעבור לגז טבעי ושכחה שאין גז טבעי וכנראה שגם לא יהיה גז טבעי קדימה. כנראה שההצעה הזאת תיפול ואז לא יהיה לי במה להשתמש, אבל זאת בעיה קטנה.

	בעיה נוספת היא תעריפי הארנונה. יש כרגע ועדה שנקראת ועדת ברזילי שהמטרה שלה לעשות סדר בתעריפי ארנונה. הוועדה הזאת כנראה מתכוונת להגיש המלצות תוך חודש והמשמעות שלהן היא יצירת ארנונה אחידה לכל המגזר העסקי, שיעור ארנונה אחיד לכל המגזר העסקי, עם דיפרנציאציה של שטחים אבל המשמעות היא שמפעל תעשייתי שמייצר רבע מהתוצר שמייצר לכלל המגזר העסקי, יצטרך לשלם ארנונה כמו בנק. זה חלק מהדברים שאנחנו מתמודדים אתם כרגע.

	עלות עבודה בתעשייה. אנחנו יכולים לראות את ההשפעה של הדולר על התייקרות שכר המינימום. היום שכר המינימום עומד על שיעור של 1,098 דולר. כאן אנחנו יכולים לראות את שיעור ההתייקרות שלו.

	הבעיה הכאובה מכולם שמציקה לתעשייה בשנתיים וחצי האחרונות זה התיסוף החזק, התחזקות שער השקל ביחס לכל המטבעות בעולם. הגרף שאתם רואים כאן הוא לפני ה-2.5 אחוזים של אתמול. עדכנו אותו אתמול בבוקר ולא ידענו שזה מה שיקרה במהלך היום. תוסיפו למספרים האלה 2.5 אחוזים.

	כאן אנחנו יכולים לראות מה קרה לשותפות הסחר של ארצות-הברית. ההשוואה של המטבע המקומי מול הדולר בכל שותפות הסחר של ארצות-הברית ואנחנו יכולים לראות שהפגיעה הגבוהה ביותר היא בישראל.

	כאן אנחנו יכולים לראות מה קרה ליעדי הסחר של ישראל עם מדינות אחרות. כלומר, מה קרה למטבע המקומי, לשקל, מול המטבעות המקומיים של כל המדינות שאנחנו סוחרים אתן. השוואה יותר תיאורטית כי 75 אחוזים מהסחר מתבצע עדיין בדולר ושם אנחנו עדים לתיסוף של 30 אחוזים בשנתיים וחצי האחרונות. כאן יש לנו השוואה כדי שנראה שהבעיה היא לא רק מול הדולר, כי מי שאומר תשנו, תסחרו עם מדינות מזרח אירופה, עם דרום מזרח אסיה, עם מדינות היורו, הבעיה היא כמעט מול כל המטבעות בעולם.

	כאן יש לנו גרף שלוקח את כל מה שאמרתי ומשקלל את זה לאינדיקטור אחד. זה לוקח את הפריון, את עלות העבודה, את עלות חומרי הגלם, את השחיקה בכושר התחרות, וזה אומר שבעצם מהרבעון הראשון של 2006, כושר התחרות של התעשייה נשחק ב-30 אחוזים. זה נתון חד משמעי כלכלי ואי אפשר להתווכח אתו. מי שהרוויח קודם 100, מרוויח עכשיו 70.

	כאן אנחנו יכולים לראות מה קרה ליצוא התעשייתי. אחרי שנה יפה או ארבע שנים יפות של היצוא התעשייתי, כמו שראינו בהתחלה, אנחנו רואים מתחילת השנה שהתעשיין הישראלי, היצואן הישראלי, נכנע. יש לנו קיפאון ביצוא ברבעון הראשון של 2008 והנתונים הראשונים שהתפרסמו של אפריל-מאי – דרך אגב, של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – כבר מצביעים על ירידה של 2 אחוזים. יש כאן הטיה מסוימת של מפעלי המחצבים והמינרלים שמעלים את הנתון כלפי מעלה. אם היינו מוציאים אותם – זה לא נכון להוציא אותם – היינו רואים כאן ירידות יותר חדות של עד 4 אחוזים ביצוא התעשייתי.

שי חרמש:

	אין כאן שאלה של עונתיות?

ראובן גינל:

	מנכים את העונתיות.

שי חרמש:

	כי אני רואה גם באפריל 2007 את הירידה.

ראובן גינל:

	יש עונתיות, כן, אבל מתחילת השנה הנתונים הם חד-משמעיים ואתה יכול לראות את זה. אין עליה וירידה. הנתונים האלה הם מנוכי עונתיות, אבל יש סוג של מחזור מסוים. אתה צודק.

	מה הפחד הגדול שלנו. יש מגמה בריאה של הוצאת קווי ייצור החוצה כדי להתקרב לחומרי הגלם, כדי להתקרב לשווקי היעד, אבל המגמה הולכת ומתחזקת ולדעתנו המגמה היא יותר חזקה בגלל הסביבה שהצגתי קודם. אנחנו עשינו סקר ממש בחודש האחרון, 30 אחוזים מהחברות התעשייתיות בישראל כבר מייצרות בחוץ, 30 אחוזים מתכוונות להוציא קווי יצור החוצה. המשמעות של זה היא שבישראל בסופו של דבר עלול להישאר רק מטה, כאשר כל פעילות היצור, כל הפעילות שבעצם מעסיקה עובדים, בעיקר באזורי הפריפריה, עלולה להישחק. בדקנו גם מה השיקולים שמנחים את התעשיינים לצאת החוצה וכמו שאנחנו רואים עלויות העבודה בישראל מאוד יקרות, הוזלת תשלומי מסים מוניציפאליים, והופתענו שזה באחד המקומות המרכזיים, ארנונה, מוסד שכמעט שלא קיים במדינות רבות, וכמובן קירבה לשווקי היעד.

	איפה אנחנו נמצאים בהשוואה עולמית מבחינת חלקה של התעשייה. אנחנו יכולים לראות שלתעשייה הישראלית יש לאן להתפתח. משקים בריאים הם משקים שיש בהם תמהיל נכון של תעשייה, מסחר ושירותים. השיקול הוא כמו שבונים פורטפוליו, לא לשים את כל הביצים בסל אחד, מה עוד שהתעשייה מוסיפה ממד של יציבות. מפעלי תעשייה בונים אותם היום ומחזיקים 20-50-100 שנים. מפעלים של מסחר ושירותים הם יותר ניידים כאשר יכולים לפתוח היום קול-סנטר ולסגור אותו מחר. לכן יש חשיבות לבנות את העוגן היציב הזה של התעשייה ולבנות סביבה ענפי מסחר ושירותים. כמו שאנחנו יכולים לראות בגרף הזה, יש לנו עוד לאן לשאוף.  ישראל נמצאת ב-17 אחוזים בהשוואה לתוצר התעשייתי בתמ"ג, כאשר הממוצע הוא 21 אחוזים ויש לנו עוד הרבה הרבה לאן להתפתח. אני יכול לומר שבשבע השנים האחרונות התעשייה הישראלית נמצאת במקום השלישי בעולם מבחינת הצמיחה שלה והמגמה הזאת הואטה בחודשים האחרונים אבל זה מה שאנחנו רוצים לראות, אנחנו רוצים לראות תעשייה חזקה שתופסת לפחות רבע מהתוצר העסקי במדינת ישראל.

	תודה.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	תודה. אנחנו נבקש להעביר אלינו את המצגת.

ראובן גינל:

	הפצנו את המסמך שמסכם את כל מה שאמרתי, אבל אני אפיץ לכם גם את השקפים.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	תודה. מצגת מאוד מעניינת. אני רוצה להעביר את הישיבה החגיגית לפסים של עבודה. אני מזכיר שהתכנסנו מספר פעמים כדי לבקש מהממשלה, בנוסף לצעדים שעשה נגיד בנק ישראל, צעדים מוניטריים, כדי לעזור לכך ששער הדולר יתייצב, ובכל-זאת היצוא שלנו יצא מהברוך ושכולנו נצא מהברוך כי יצוא הוא חלק מהצמיחה, אנחנו גיבשנו כאן בוועדת הכספים, יחד עם התאחדות התעשיינים, מספר נקודות שלדעתנו הממשלה, כמדיניות פיסקלית שלה,  יכולה לעשות על מנת לעזור ליצוא ואני רוצה להזכיר את הנקודות.

	המסמך הזה היה כאן ב-28 באפריל ואז ביקשנו להוריד את נטל המס, לא בצורה דרסטית אלא מעבר למתווה של 2010 ולהרחיב אותו, גם מס חברות וגם מס על הבודדים. ביקשנו לחדש את התקנות של פחת מואץ ואני שמח שהנושא נמצא היום אצלנו על סדר היום ואנחנו אכן חדשים אותו. ביקשנו להקים קרן להצעת שיווק לחוץ לארץ ולתגבר את מכון היצוא. ביקשנו להקפיא את הבלו על המזוט. אנחנו ביקשנו להפחית את עלויות היצוא כאשר מדובר בכך שהיטל צפיפות ביצוא ישולם לחברות ספנות על ידי חברת נמלי ישראל והיטל סיכוני מלחמה על ידי משרד האוצר.

	אלה חמשת הנקודות שגיבשנו ביחד עם התאחדות התעשיינים. קיבלנו התייחסות של משרד האוצר כאשר התשובה הייתה לאו מוחלט על כל חמשת הנקודות האלה. לא הסתפקנו אלא המשכנו להתדיין עם הממונה על התקציבים, עם רמי בלינקוב, ואני מציע שרמי יחדש לנו ויאמר מה הוא יכול לעשות כדי לעודד את היצוא. צעד אחד נעשה. ראינו את מסיבת העיתונאים של שר האוצר, ואני לא רוצה להשתמש כאן בכל מיני סופרלטיבים חיוביים או שליליים, אבל הוא הפתיע רבים גם מהיושבים בחדר הזה והודיע על המשך מתווה מ-2010 עד 2015 בהפחתת מסים, גם מס חברות וגם מס על בודדים.

שלי יחימוביץ:

	הפתעה לאו דווקא לטובה.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	הוא עשה את זה כמשק סגור. 

חיים אורון:

	איפה זה סגור?

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	תשאל את מעמד הביניים שיצטרך לשלם על קרנות ההשתלמות.

חיים אורון:

	זה סגור בשנה הראשונה ואחר כך זה 10 מיליארד שקלים.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	לפי מה שאני קראתי, הוא מטיל מס על קרנות ההשתלמות בשנת 2009 ו-2010 ורק משנת 2011 הוא מתחיל את המתווה החדש של הורדת מסים. דהיינו, אנחנו נשלם שנתיים לקופה שגם ככה מלאה במסים ואחר כך הוא יתחיל להוריד אותם, ואגב, לא דיפרנציאלית.

חיים אורון:

	בשנה הראשונה זה אפס, בשנה השנייה זה 1.3, בשנה השלישית זה 2.4, בשנה החמישית זה 3.6, בשנה לאחר מכן זה 4.8.

היו"ר סס מיסז'ניקוב:

	מה-1 בינואר 2009 יש מיסוי על קרנות ההשתלמות, אבל לא על זה הדיון. זה נושא נפרד שנטפל בו, אם תרצו בכך, אבל אני אמרתי ששר האוצר הרים את הכפפה. סוף סוף מגיע לוועדת הכספים שאפו על העבודה שהיא עושה.

שלי יחימוביץ:

	על מה מגיע לנו שאפו?

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	על כך שהבאנו את המסמך הזה עם המתווה של הורדת מסים כדי לעזור ליצוא, לא בצורה כזאת שהוא הפך את זה למשק סגור, אבל הוא הרים את הכפפה וכן הוריד. חבר הכנסת אורון היה נגד אבל גובש הסכם.

שלי יחימוביץ:

	אגב, גם אני נגד.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	נגד הורדת מסים?

שלי יחימוביץ:

	כן.

חיים אורון:

	אתה לא יכול לומר שזאת רפורמה מאפס.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	זה דיון נפרד. הפכו את זה למשק סגור. 

	ברשותכם, אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לממונה על התקציבים, עוד לפני שאני נותן את רשות הדיבור לנשיא התאחדות התעשיינים כי גם הוא ישמח לשמוע אותו. אני מבקש לדעת מה מתוך חמשת הדברים שהקראתי, אתה יכול לבשר לנו שאנחנו כן יכולים להתקדם בהם או אולי יש לך עוד דברים חדשים כי היריעה רחבה.

	חבר הכנסת אורון, אני מבטיח לך שאם תרצה לדון על המשק הסגור, אנחנו נעשה זאת.

חיים אורון:

	ראשית, אני מבקש.  שנית, יש היום דיון במליאה. אני מקווה ששם זה ימות.

רם בלינקוב:

	הוועדה התכנסה כאן בסוף אפריל ואני הבטחתי לכם שתוך שבועיים תקבלו התייחסות מפורטת ואכן אמנם היה לי פיגור של יום.

שלי יחימוביץ:

	ההתייחסות הייתה מאוד מפורטת: לא, לא, לא, לא.

ראובן ריבלין:

	הייתה לו התייחסות מלאה לדרישות שלנו.

רם בלינקוב:

	אני מציע לכם לקרוא את המכתב, כי זה לא נכון שהכל היה לא. שווה שתקראו גם את הנתונים שנתנו כאן. מצד אחד אנחנו מאוד מאוד מוטרדים משערי החליפין. הם מטרידים. זאת לא תופעה שאפשר להתעלם ממנה אלא זאת תופעה מסוכנת. מצד שני, כל הנושא המוניטרי, כמו שאמר היושב-ראש, הוא לא באחריות משרד האוצר וטוב שיישאר כך ולא יהיה באחריות משרד האוצר. אנחנו לא רוצים להחזיר את הדולר להיות תמונה פיסקלית כמו שהיא הייתה לפני 25 שנים כאשר תקצבו שערי דולר שונים ומשונים וכיוצא בזה. לכן היכולת הפיסקלית שלנו להתמודד עם זה היא מוגבלת.

	החשיבות הכי גדולה, וזה גם עמדת בנק ישראל ועמדת מרבית הכלכלנים שאני מכיר, היא שהממשלה תגלה מדיניות פיסקלית אחראית דווקא בתקופה כזאת. זאת אחריות הממשלה. זאת האחריות הפיסקלית. לפחות בקטע הזה להראות יציבות ושיקול דעת ולא פעולה תחת לחצים, תוך כדי נקיטת פעולות שתכף אני אתאר את חלקן, שאמורות לטפל במצב המאוד מורכב הזה שאני לא יודע כמה זמן להימשך אבל הוא יכול להימשך זמן מה.

	הצד השני הוא שקורים לנו הדברים המטרידים האלה בגלל שקורים לנו דברים טובים. בסך הכל גם ההאטה בצמיחה שנצפתה כאן על ידי התאחדות התעשיינים היא האטה יחסית – אם היו נותנים לכם השוואה בין הצמיחה במשק הישראלי לבין הצמיחה בשווקים האחרים – הייתם רואים שהצמיחה במשק הישראלי ביחס לשווקים מערביים אחרים בשנים האחרונות היא הרבה יו תר גבוהה והיא אחת הסיבות רחמנא ליצלן למצב הזה כי נוצר עודף גדול מאוד בחשבון השוטף והעודף הגדול בחשבון השוטף, כאשר היצואן צריך לשלם משכורות, הוא מקבל את הדולרים, בסוף החודש הוא פורט אותם והוא משלם בזה משכורות. הוא הרי לא אוגר בבנק את הדולרים ומשלם בשקלים. הוא פורט אותם וכשהוא פורט אותם, הוא מוכר את הדולר. אם יש יותר מוכרים מאשר קונים, הוא יוצר לחץ על הדולר.

	אני יודע שתישאל השאלה מדוע אצלנו הפיחות בדולר לעומת השקל הוא יותר גבוה מאשר במרבית העולם המערבי. ראשית, נתנו לכם בעניין הזה נתונים, אבל שנית התשובה היא לפי מיטב הכרתנו כי המצב היחסי של המשק הישראלי בתוך העולם המערבי הוא יותר טוב בשנים האחרונות מאשר בשווקים האחרים.

	בדקנו – לא אנחנו אלא בנק ישראל – פעמים רבות את השאלה האם יש פה תנועות הון ספקולטיביות והייתה דעה – ואני לא יודע אם היא עדיין קיימת – שהעסק הזה הוא תוצאה של תנועות הון ספקולטיביות. התשובות שאנחנו קיבלנו הן שזאת לא הסיבה. אנחנו לא מופקדים על העניין הזה, הנתונים בעניין הזה הם לא ברשותנו, ואם זה מעניין, אני מציע לכם לזמן לכאן את בנק ישראל והוא ישיב בדברים האלה ככל שהוא יכול להשיב ולהתייחס לנתונים הללו.

	אני רוצה להתייחס למס. ראשית, אנחנו נמצאים ממילא בתהליך של הפחתת מסים. אני שמח שנאמר כאן על ידי חבר הכנסת שאמר שהוא נגד הפחתת מסים. אפשר לומר שאתה נגד הפחתת מסים ובעד הגדלת השכלה גבוהה, בעד הגדלת בריאות, בעד תשתיות וכולי, אבל אי אפשר לבצע את הכל. 

חיים אורון:

	התבלבלת בטיעון. מי שבעד הדברים האלה, נזהר מבחינת מסים. מי שנואם בעד תשתיות וכולי, ואחר כך אומר שהוא רוצה להפחית מסים, אצלו אן את הסתירה.

רם בלינקוב:

	לא. 

ניסן סלומינסקי:

	תפחית מסים, יהיו לך יותר הכנסות.

רם בלינקוב:

	תרשו לי לסיים את הטיעון. אני הרי ידעתי שהדברים יעוררו תגובה.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	אני מחכה לשמוע מרמי את הבשורה, אבל אתם לא נותנים לו לומר את הדברים.

רם בלינקוב:

	אני רוצה שתדעו שבעניין של הפחתת מסים, התעשייה הציגה לכם את הצורך בהפחתת מסים כדי שהרווחיות שלה תהיה ברת תחרות. אנחנו גם בפרטים בתחרות. אתם חושבים שלהוריד מסים לפרטים זה רק עניין של לעשות להם כיף בחיים? אנחנו בתחרות עם העולם. זה עולם שבו יש תנועה חופשית של סחורות ושל אנשים ואתה לא יכול להתעלם ממה שקורה. אתה יכול לומר עד מחר שאתה נגד הורדת מסים, אבל אם תשאיר כאן משק – ואני לא מדבר כרגע על ההיבטים הכלכליים, אלא דווקא על ההיבטים שכן אמורים להטריד אותך – עם שיעורי מס שולי של 47 אחוזים, אחר כך תקיים אתי דיון ותשאל אותי למה המרצים בורחים, למה הרופאים בורחים, ולמה למרות שהעלות שלנו היא 100 אלף דולר, בסוף הוא רואה 30 אלף דולר בסוף השנה. זה לא עובד כך. לכן צריך למצוא את האיזון הראוי והאיזון הראוי הוא לפעול בכל החזיתות באופן מידתי ולא להשאיר מקום אחד שמטפלים בו באופן מלא ובמקום שני לא מטפלים כי אז תקבל מצב מעוות. לכן אנחנו כן הולכים בתוואי של הפחתת מס.

	למרות זאת ראינו שיש מקום לבחון את העניין הזה על רקע הבעיה. כאשר אתה מפחית מס חברות, לפחות לגבי החברות הרווחיות זה כאילו עשית פיחות של השקל, רק לגבי החברות הרווחיות, אבל אנחנו לא יכולים לממן את זה לגמרי. הלכנו לטפל בנושא קרנות ההשתלמות. אני לא נכנס כרגע להיבטים הפוליטיים.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	זה לא הדיון.

רם בלינקוב:

	אולי אתייחס בדקה לקרנות ההשתלמות כי זאת הרי לא גחמה.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	אתה פותח דיון שהוא לא הנושא.

רם בלינקוב:

	ישבנו וחיפשנו מקורות כיצד להפחית מסים. באידיאל אתה הולך למקום בו הפטור הוא הפחות יעיל או הוא העיוות הכי גדול ואני קובע כאן מבחינה מקצועית שאין עיוות יותר גדול מהפטור על קרנות ההשתלמות. אני לא מתייחס להיבטים הפוליטיים ובעניין הזה יש יחסי עבודה. אין עיוות יותר גדול ואני אומר מדוע. מכיוון שזה עיוות של העיוות. מי נהנה מזה? קודם כל, כל אלה שמקבלים שכר נמוך או לא עובדים, להם בכלל אין קרנות השתלמות. זאת אומרת, ככל שהשכבה יותר דלה ונמוכה, כך היא לא נהנית מההטבה הזאת.

שלי יחימוביץ:

	הם לא מגיעים לסף המס.

רם בלינקוב:

	בדיוק.

שלי יחימוביץ:

	מעמד הביניים חשוב לנו לא פחות מהעשירונים התחתונים.

רם בלינקוב:

	בתוך קרנות ההשתלמות, אלה שכן נהנים, העשירים יותר נהנים הכי הרבה כי ככל שאתה מרוויח יותר, כך הפטור שלך הוא יותר גבוה. 81 אחוזים מההטבה היא לשלושת העשירונים העליונים. זה אפרופו שכבות הביניים. אני טועה, נדמה לי שמדובר ב-87 אחוזים. בכל אופן, או 81 או 87 אחוזים מההטבה.

קריאה:

	87 אחוזים.

רם בלינקוב:

	אני לא יכול להפחית מס סתם אלא צריך מקור. התאחדות התעשיינים יכולה לומר שהיא נגד זה, אבל היא בעד הפחתת מס.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	למה צריך מקור? יש לכם אובר גבייה.

ראובן ריבלין:

	מה שאתה מסביר לנו עכשיו, לא כפוליטיקאי, זה  שלא תפחית מס. 

רם בלינקוב:

	מה זאת אומרת יש לנו עודף גבייה?

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	לא הבנתי איך זה בכלל משפיע על צד ההוצאה.

חיים אורון:

	אין לו עודף הכנסות.

רם בלינקוב:

	בשנת 2006 ובשנת 2007, אכן היה עודף גבייה וכולם אוהבים לנפנף בה.

קריאה:

	גם ב-2008 יהיה עודף גבייה.

רם בלינקוב:

	אני אקח אתכם לשנת 2005 ול-2004. אם טבע תעדיף לשלם מס הכנסה בישראל, יהיה לך עודף גבייה.

חיים אורון:

	ראיתי כותרת בדה-מרקר, לא בעל-המשמר של פעם, שאומרת שמס החברות בישראל יהיה נמוך מה-OECD.

קריאה:

	מה רע בזה? 
	
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	אחרי סיור שערכתי בחברת החשמל, גם החשמל שלנו הוא הרבה יותר זול מאשר ברוב מדינות העולם, כולל אירלנד. חברת החשמל היא מונופול אצלנו והיא יכולה להשתולל עם המחירים.

חיים אורון:

	מה זה שייך?

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	יש אצלנו גם דברים טובים.

שלי יחימוביץ:

	דוגמה מצוינת. חברת חשמל מהטובות בעולם עם התעריפים הקיימים.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	אנחנו כל הזמן לוקחים את אירלנד כדוגמה, אבל באירלנד מחירי החשמל מאוד גבוהים.

רם בלינקוב:

	אם חשמל מעניין אתכם, קחו דבר יותר מעניין כמו תקשורת. מרבית המוצרים הסחירים בארץ יותר זולים מאשר בחוץ לארץ וזה עוד לא עושה אותם זולים. זה שחברת החשמל יותר זולה מהעולם, לא אומר שלא צריך להגיע למצב שהתעריפים שלה יפחתו בין 10 ל-20 אחוזים.

שלי יחימוביץ:

	אתה יודע יפה מאוד שהתעריפים לא יופחתו אלא הם רק יעלו.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	אתם תורידו את רשות החשמל הממשלתית ואולי המחיר יפחת כי מי שמונע את הורדת התעריפים זאת רשות החשמל.

שלי יחימוביץ:

	ככל שהטיפול בהפרטה יתקדם, כך התעריפים יעלו.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	אנחנו מתפצלים כאן לכל מיני מקומות. 

ראובן ריבלין:

	אני מציע לך לקרוא את הפרוטוקול לאחר מכן כדי לדעת מה אמרת כי מה שאמרת הוא לא הכי מדויק.

רם בלינקוב:

	לגבי מה?

ראובן ריבלין:

	תקרא בפרוטוקול מה שאמרת כרגע, שאם למשל תבטל בחשמל את המונופול, הוא יהיה עוד יותר זול.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	לא אמרתי את זה. אמרתי שאם נבטל את רשות החשמל הממשלתית שמונעת להעלות מחיר וגם להוריד מחיר, אז אולי התעריפים ירדו. לא דיברתי על ביטול המונופול.







רם בלינקוב:

	כמו שאמרתי, יש עודף מסים. היו שנתיים עם עודף גבייה, היו 4 שנים עם חוסר גבייה ועודף גבייה זה לא דבר שישר צריך להשתמש בו וראוי להשתמש בו להורדת החוב, אם יש עודף גבייה. אם היינו היום ברמת חוב – רק כדי לסבר לכם את האוזן – כמו ב-OECD, בתקציב 2008 היה לנו עוד 9 מיליארד שקלים להשקעות ולחינוך וכיוצא בזה. זה הסכום שהיה נחסך לנו בגין תשלומי ריבית. 

שלי יחימוביץ:

	ואז היית מגדיל את מסגרת התקציב?

רם בלינקוב:

	לא.

קריאה:

	היה לו מקור נוסף בתקציב.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	הוא יפחית את החוב יותר מהר.

חיים אורון:

	זה השיעור שהוא הסכים אתי.

שלי יחימוביץ:

	לרגע חשבתי שתפסתי אותו.

רם בלינקוב:

	תפסת אותי. אני מקווה שדיברתי אליך בעניין הזה של הפחתת החוב, מה המשמעות ללוות, כי כל מי שמציע להגדיל את התקציב וללוות לצורך העניין הזה, בדיוק פועל הפוך ממה שהוועדה ואני עושים בבית. אנחנו חוסכים כדי לתת לילדים שלנו דירה וכיוצא בזה, אנחנו מקריבים את ההווה לטובת העתיד וכל מי שרוצה ללוות ולהגדיל את הגירעונות, מקריב את העתיד לטובת ההווה. 

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	אני תמיד אומר שמי שישרוד את ההווה, אולי יגיע לעתיד.

קריאה:

	צריכה להיות מידתיות.

רם בלינקוב:

	לעניין הקרן לסיוע בפעולות שיווק. אמרנו, ואני חוזר על זה, שהגדלנו את הקרן באופן משמעותי, העלינו את השתתפות הממשלה ל-70 מיליון שקלים ואנחנו יודעים להביא מזה, באמצעות הבנקים, עוד בין 300 ל-400 מיליון שקלים. הצעת התאחדות התעשיינים, עליה השבנו בשלילה, הייתה שאנחנו נשתתף בסיכון של פעולות השיווק. זה לא נכון לדעתנו משתי סיבות, האחת, אנחנו לא שותפים בעניין הזה, ושנית, גם אם היינו רוצים, ואנחנו לא רוצים.

ראובן ריבלין:

	מה עם הפחת המואץ?

רם בלינקוב:

	תאשרו אותו. הבאנו פחת מואץ, תאשרו אותו עכשיו. תקדים את הישיבה הבאה לעכשיו ותאשר אותו.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	נאשר אותו מיד אחרי שנסיים כאן.

שלי יחימוביץ:

	מה עם הביטוח הווירטואלי של המלחמה? מה רע בפתרון היצירתי והפשוט הזה?

צבי פלדה:

	יש דוח של משרד האוצר שממליץ על זה וכל מה שצריך זה לאשר את הדוח של יריב נחמה.

שלי יחימוביץ:

	מי צריך לאשר את זה?

צבי פלדה:

	האוצר.  הובטח לנו כבר פעם שלישית או פעם רביעית שהדוח הזה יאושר.

ראובן ריבלין:

	למה הוא לא מאושר?

צבי פלדה:

	אינני יודע. בכל אופן, הדוח הזה, אם הוא לא יבוצע בשנת 2007, עלה למדינת ישראל כ-10 מיליון דולר והשנה יעלה אותו הדבר. האבסורד הוא שנמל אילת משלם היטל סיכוני מלחמה, נמל עקבה שנמצא במרחק ימי של 1,200 מטרים, לא משלם. חס וחלילה אם המצב הביטחוני יידרדר, אנחנו צפויים לשלם עשרות רבות של מיליוני דולרים כפי ששילמנו ב-2005 וב-2006.

שלי יחימוביץ:

	אגב, מעולם זה לא מומש.

שרגא ברוש:

	פעם ב-60 שנים נפגעה אונייה בישראל.

שלי יחימוביץ:

	במשך 60 שנים לא נפגעה אונייה וזה לא עלה אגורה למדינה. מה הבעיה  לעשות ביטוח וירטואלי למקרה שבעוד 60 שנים תיפגע אונייה?

צבי פלדה:

	זאת בסך הכל פוליסה וירטואלית שאינה עולה למדינת ישראל ולו אגורה אחת.

רם בלינקוב:

	כתבתי לכם כאן שערבויות המדינה מנוהלות על ידי החשב הכללי. הטענה שכאילו הסגן שלו או אחד העובדים שלו מסכים עם העמדה שהוצגה כאן היא לא מוכרת לו.

צבי פלדה:

	הוקמה ועדה רשמית של האוצר.

רם בלינקוב:

	אני לא מכיר ועדה כזאת ולא מכיר מסקנות ועדה.

ראובן ריבלין:

	האוצר הקים כמה ועדות ולא קיבל את ההמלצות שלהן. 

שלי יחימוביץ:

	רמי, תן לנו התייחסות קונקרטית. זה באמת לא עולה כסף.

רם בלינקוב:

	החשב הכללי מנהל סל של ערבויות מדינה ובעניין הזה אולי שווה גם לדבר אתו באופן אישי כי הוא באמת בקיא בזה הרבה יותר ממני. 

שלי יחימוביץ:

	אולי נזמין את החשב ונקיים ישיבה על הסעיף הספציפי הזה שהוא מאוד משמעותי?

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	אין בעיה.

יעקב ליצמן:

	אחר כך נצטרך להזמין את השר.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	השר מוזמן לכאן תמיד.

יעקב ליצמן:

	שר האוצר בוועדה כאן אמר שעם כל הכבוד לוועדה שפעלה באוצר, הוא נגד והוא לא מקבל את המסקנות שלה.

ראובן ריבלין:

	גם ערבות וירטואלית היא תקציב מדינה כי ערבות של מדינה היא תקציב.






היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	לא. 

ראובן ריבלין:

	הוא יאמר לו שאם זה וירטואלי, דברו עם החשב, תסתדרו אתו כך שיהיה לכם הכל וירטואלי.

רם בלינקוב:

	אני לא בטוח שירדתי לסוף דעתך, חבר הכנסת ריבלין.

ראובן ריבלין:

	גם כאשר אומרים שזאת ערבות וירטואלית, זה דבר שצריך להיספר בתקציב המדינה.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	אמרנו שנייעד לזה ישיבה מיוחדת. 

רם בלינקוב:

	שלא תהיינה אי-הבנות, החשב הכללי לא יבוא לכאן כדי שאחר כך השר יעשה לו אובר רולינג. יש לו הרבה מאוד סמכויות, הוא יודע בדיוק מה הוא רשאי לעשות ומה הוא לא רשאי לעשות. אין פה שום ניסיון לתמרן וכיוצא בזה. הוא פשוט בקיא בעניין הזה הרבה יותר מכל אחד אחר במשרד.

	לעניין הפחת המואץ. אני ממש ממליץ לכם לאשר את הפחת המואץ רטרואקטיבית מה-1 ביוני, כמו שביקשנו ולא כמו שאתם ביקשתם.

ראובן ריבלין:

	אנחנו ביקשנו 1 בינואר.

רם בלינקוב:

	אני רוצה להסביר בעניין של הפחת המואץ. גם על זה היושב-ראש ישב עלי כשלושה שבועות באופן רצוף. אתם שאלתם אותנו מדוע לא נעשה את זה למשך שנתיים. בתקופה כזאת בה יש אי-ודאות והתעשייה, בכלל הסקטור העסקי, נפגעת כתוצאה מהמצב וכתוצאה מאי-ודאות, הדבר הראשון הטבעי שכל מנהל סביר עושה הוא עוצר השקעות. הוא עוצר השקעות כי מבחינת הקש-פלו זו עצירה הכי משמעותית, הוא לא יודע לאן הוא הולך, הוא לא יודע איזה שווקים יהיו לו, הוא לא יודע מה הרווחיות ואז יישום פחת מואץ מתמרץ אותו לא לעצור את ההשקעות אלא לקחת את הסיכון הזה שהפרס שהוא מקבל זה שהוא דוחה לו את המס ולכן הסיכון הוא כמובן יותר נמוך. 

	ההסבר הזה מביא אותי לשני דברים. הראשון, מבחינתנו אין הגיון לעשות את זה רטרואקטיבי לתחילת השנה כי השקעות שנעשו, הן נעשו.

ראובן ריבלין:

	אגב, עניין הפחת מקובל עליך?





רם בלינקוב:

	הניתוח הכלכלי שאני אומר כאן, אני לא בטוח שיש כלכלן שיתנגד לו. יכול להיות ויכוח על כסף, על קש-פלו, אבל כלכלית מה שאני אומר לך הוא הדבר וזה לא העניין של תיאוריה כלכלית.

	אז נשאלנו שאלה מדוע לא נעשה את זה לשנתיים. קודם כל, אנחנו לא יודעים מה יהיה בעוד שנה. אנחנו רוצים להשפיע כרגע על ההתנהלות הכלכלית של המשק בשנה הקרובה. יחד עם זה, על רקע בקשתו של יושב-ראש הוועדה ומכתב התאחדות התעשיינים, אני הודעתי – ואני אומר את זה באופן ברור – שאנחנו נעקוב אחרי ההשפעה של זה ובעוד חצי שנה או קצת יותר חודשים נקיים בעניין הזה דיון. אם נראה שיש מקום לבחון את ההארכה, נבחן את העניין הזה.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	אנחנו ביקשנו להאריך את זה לשנתיים ולא לשנה. משרד האוצר הסכים להאריך את זה לשנה, אבל מוכן בעוד חצי שנה לבחון אפשרות להאריך בעוד שנה.

רם בלינקוב:

	הייתה כאן סדרה של בקשות, של טיפול בעלויות.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	ברשותך, אני הייתי רוצה שנסיים את הפרק הזה של הפחת המואץ. אנחנו מדברים כל הזמן על הפחת המואץ.

רם בלינקוב:

	אולי כבר תאשרו את זה?

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	אנחנו נאשר את זה, זה בסדר היום, אבל אם אנחנו מדברים על זה, למה צריך להכשיר את זה רק לנושאים תעשייתיים? אני הייתי רוצה שנשיא  לה"ב גם הוא יביע את דעתו בנושא של פחת מואץ.

יהודה טלמון:

	זה הנושא שכל פעם עולה. כל גזרה, אנחנו בחזית הראשונה שלה, אבל כל בשורה, אין לנו חלק בה ואנחנו תמיד צריכים לבוא אליכם. זה היה במס הכנסה שלילי כאשר תוכנית האוצר שהגיעה לכאן לא כללה את העצמאים.

ראובן ריבלין:

	האם האוצר בא לקראתכם בפחת המואץ במידה ניכרת?

יהודה טלמון:

	לא. הוא לא נותן לנו פחת מואץ. זה לא חל עלינו. עכשיו אני שואל למה בגזרות אנחנו שותפים ראשונים, למה במה שאמר כרגע הממונה, הוא אומר שיש עצירת השקעות – גם אנחנו רוצים חדש ציוד. אין לנו זכות קיום ללא תעשייה. זה בכלל לא נושא שנוי במחלוקת, אבל אנחנו לוויינים ליד התעשייה.  אנחנו אתם בטוב ואנחנו אתם ברע. אם אנחנו לא נחדש ציוד, אנחנו ניסוג לאחור ולא נוכל להיות תחרותיים, לא נוכל לתת את השירותים הנדרשים, לא נחדש ציוד. נאמר פה בצורה הגונה וראויה שלמעשה זה בסך הכל דחיית מס.  אם כן, למה לא לעודד אותנו? הרי בסך הכל רכישת ציוד, התחדשות בציוד, גם תצעיד אותנו קדימה אבל גם תגרום לפעילות משקית. זה עידוד של פעילות משקית. לטעמי, זה אפילו איוולת לא לתת לנו את זה.

	קיבלתי מכתב משר האוצר שאומר שהמגזר שאני מייצג, מייצג תרומה חשובה ומשמעותית לצמיחה ולתעסוקה. אז אם יש לנו חלק בצמיחה ובתעסוקה, דרך אגב, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שיעור גביית המסים מיחידים עלה הרבה יותר משיעור הגבייה מחברות שירד. אם כן, למה לא נותנים לנו להתחדש בציוד? גם לנו יש ציוד, גם אנחנו רוצים לחדש אותו וזה לא הוגן ולא ראוי להשאיר אותנו מאחור.

	לא עשיתי לכם ניתוח של כל המשק - ותכף תבינו למה אני אומר את זה – מה קורה לו כתוצאה מירידת הדולר. יש כאן מגזרים שלמים שנהנים מהמצב. כל מי שמייבא ועושה תחליף ייצור מקומי לדוגמה, מצבו היחסי השתפר. לא מדובר רק על היבואנים של מוצרים שלא מיוצרים כמו מכוניות, טלוויזיות וכיוצא בזה, אלא הבעיה העיקרית ביותר היא היבוא שמהווה תחרות למה שמיוצר בארץ. לכן אין הגיון לסקטורים כאלה לדוגמה עוד לשפר את מצבם כי גם ככה מצבם, לפחות בהיבט הזה, עוד ישתפר.

מה זה נקרא למה לא נחיל גם עליהם פחת מואץ. ראשית, חלק מהמוצרים שהם משתמשים בהם ורוצים עליו פחת מואץ, יש עליהם פחת גבוה ביותר, בין 30 ל-50 אחוזים על חלק מהדברים ולפעמים אפילו על 100 אחוזים, על תוכנות וכיוצא בזה. שנית, המהלך הזה לא נועד לחדש ציוד כמו שנאמר לכם כאן אלא נועד בעיקר לבצע הרחבה, כי מי שצריך לחדש ציוד, ימתין עם העניין הזה. לא כל כך מטריד אותי אם הוא לא יחדש ציוד השנה אלא רק בשנה הבאה. אני בעיקר רוצה להשפיע על מי שרוצה להתרחב. שלישית, המקורות מוגבלים. מאחר שאנחנו מעריכים שהסקטור שאנחנו הצענו לגביו פחת מואץ הוא הסקטור שכרגע הנפגע ביותר, אנחנו את המקורות שאנחנו מקריבים כאן – וכן מקריבים במונחי תקציב, לא משנה שזה דחייה, אלא במונחים פיסקליים אנחנו מקריבים כאן תקציב – אנחנו רוצים לייעד את זה לסקטור הנפגע ביותר.  לכן אני מאמין במהלך הזה שהוא נכון וכמו שאמרתי קודם הוא מידתי. הכי קל זה לחלק הטבות לכולם, אבל כאשר מחלקים הטבות לכולם, לא משיגים את היעדים. צריך לדעת לבחור בין ברירות, בין אלטרנטיבות. זה לעניין הפחת המואץ.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	אני מקווה שנאשר היום את הפחת המואץ כפי שמציע האוצר עם ההסתייגות שכמובן אחרי חצי שנה נבחן חידוש שלו לעוד שנה.

רם בלינקוב:

	למה הסתייגות?

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	לא הסתייגות. עם הערה. עדיין אנחנו מבקשים לשקול בכובד ראש להטיל פחת מואץ גם לגבי סקטורים אחרים.

רם בלינקוב:

	אתה מבקש, אבל בהגינות אני אומר לך שלא נעשה את זה. שקלנו את העניין הזה, אין לנו מקורות לעניין הזה וזה לא נכון. אם היו לי עוד מקורות, הייתי מחפש לסייע לסקטורים שנפגעים ואלה שעליהם המשק כן מתבסס, ואלה מביאים לכאן את הדולרים, את היורו ואת השטרלינג וכיוצא בזה.

שרגא ברוש:

	חשבתי שאני רוצה להתייחס לכל ביחד, אבל אם אתם רוצים לאשר עכשיו את הפחת המואץ, אני רוצה להסב את תשומת לבכם. אני מסכים לגמרי עם רמי שבתקופה הזאת שהכל יורד, אף אחד לא רץ להשקיע בציוד אלא הוא ממתין וזאת בדיוק הסיבה שאני חושב שמה שעושים כאן זה מעט מדיי ומאוחר מדיי.

	אם עכשיו שנה זה רק 50 אחוזים פחת מואץ, זה לא כמו שהיה לפני שנתיים 100 אחוזים פחת מואץ, ורוצים גם להשתמש בזה כאיזה משהו שהוא מעודד, אז עד שמישהו רק יחליט וגם אז רק 50 אחוזים פחת מואץ, זאת דחייה.

ראובן ריבלין:

	בהליך הזה הוא אומר לנו או שתאשרו את זה או שלא תאשרו.

שרגא ברוש:

	אני לא מבין את שפת ה-או. אני מנסה לומר את עמדתי.

ראובן ריבלין:

	אנחנו רוצים להיות פרקטיים.

שרגא ברוש:

	אני מבקש להביע את עמדתי. אני חושב שאם באמת רוצים להשתמש בזה כסיוע, זה צריך להיות 100 אחוזים פחת מואץ. שנית, אני חושב שזה היה צריך להיות לשנתיים משום התהליך של קבלת החלטות ואחר כך הזמנת הציוד והגעת הציוד. זה לא קונים מחשב. אף אחד לא יחליט הבוקר בגלל ה-50 אחוזים פחת לרוץ היום לקנות מחשב. 	אני מקבל שדווקא בתקופה הזאת הכל נעצר בטח בתהליך קבלת ההחלטות בנוגע להשקעה בציוד. 

	יש נושא שביקשנו להחיל אותו מתחילת השנה הרטרואקטיבית. אני מדבר כאן – ואני אומר לכם את האמת  - על מידת הרחמים. התעשייה, וראיתם את המספרים, סובלת מאוד. נכון שמי שהחליט לרכוש ציוד, לא חיכה לפחת אלא רכש ציוד. ונניח לרגע שיש בזה הטבה, ונניח לרגע שיש בזה הטבה מבחינת דחיית מס למי שכבר עשה, אז מה? אז זה עזר לו לשפר נניח את השורה התחתונה שלו וזה בדיוק בתקופה שהוא סובל. אז מה רע בזה? אם כבר עושים את זה, תעשו את זה לשנה, אם רמי רוצה מהיום לשנה, תחילו את זה חצי שנה אחורה, יש לנו כבר שנה וחצי, וכך הלכו כאן לקראת התעשייה. 

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	לפעמים גם הצפי יוצר תנודות חיוביות. ועדת הכספים אומרת שבעוד חצי שנה אנחנו נתכנס ונשקול.

רם בלינקוב:

	אי אפשר לשקול בעוד חצי שנה כי אפילו מסמר לא יגיע. תהליך קבלת ההחלטות עוד לא יסתיים בעוד חצי שנה.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	אבל כאשר ועדת הכספים מכריזה שהצפי שלנו הוא שמשרד האוצר יחדש את זה בעוד שנה ושאנחנו נתכנס כאן בעוד חצי שנה, הצפי יעשה את שלו, כך אנחנו מקווים. 

	אני מציע לאשר את זה כפי שזה כיוון שהיום לא יעשו תיקונים, אבל הצפי שוועדת הכספים תאריך את זה, יעשה גם הוא את שלו.

ראובן ריבלין:

	שמענו גם את נימוקי האוצר.

חיים אורון:

	אני רוצה שיאמרו לנו כמה זה עולה.

סמדר אלחנני:

	כתוב.

חיים אורון:

	אני יודע, קראתי, אבל אני לא בטוח שכולם קראו כי זה שייך לדיונים הבאים.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	מי צריך לומר לך כמה זה עולה?

חיים אורון:

	האוצר. הוא אמר – 1,7.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	1,7 מיליארד שקלים בפריסה לשלוש שנים.

	אנחנו מצביעים. מי בעד אישור תקנות מס הכנסה (פחת מואץ לציוד המשמש בפעילות מזכה) (הוראת שעה), התשס"ח-2008?

ה צ ב ע ה

אושר פה אחד

רם בלינקוב:

	יש כאן שורת צעדים שביקשו מאתנו לטפל ברווחיות. אמרתי לכם בפעם הקודמת שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו ולא רוצים לטפל ברווחיות. יחד עם זאת, יש נושא אחד שנמצא בדיון מזה מספר חודשים בין האוצר – לאו דווקא אגף התקציבים – לבין התאחדות התעשיינים, שזה נקרא הבלו על המזוט ועל הסולר. כתוצאה מרפורמה גדולה מאוד שאנחנו מכינים בעניין דלק ירוק, והבלו אמור לעלות על מנת לעודד צריכה של דלקים, ההתאחדות יודעת שאנחנו לא עומדים מחר בבוקר לעשות זאת. לקראת 2009 או במהלך 2009 יהיה צורך לטפל בזה כדי לתמרץ את השימוש בדלקים נקיים ובתחליפים כאלה, אבל זה לפחות בחודשים הקרובים לא עומד להשתנות.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	כמה חודשים קרובים?

רם בלינקוב:

	לפחות עד סוף השנה.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	חצי שנה.

צבי פלדה:

	היום קיבלנו הודעה ממועצת המובילים שהחל ממחר בשעה 3:00 תושבתנה כל המשאיות ולמעשה הם מתכוננים לחסום את הכבישים. זה בגלל הבלו.





רם בלינקוב:

	לא. זה בגלל העלייה במחירי הדלק.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	הממונה על אגף התקציבים מכריז כאן שבחצי השנה הקרובה לא יעלה מחיר הבלו.

צבי פלדה:

	מדובר על הורדה.

דני אנג'ל:

	זה לא היה אמור לעלות בחצי שנה הקרובה. יש החלטת ממשלה.

רם בלינקוב:

	זה לא נכון מה שאתה אומר. יש כאן בקשה לרפורמה שלמה שמונחת על שולחן הוועדה.

דני אנג'ל:

	מ-2009.

רם בלינקוב:

	לא נכון.

דני אנג'ל:

	יש החלטת ממשלה. מ-2009 עד 2012 אמור לעלות הבלו. בחצי השנה הקרובה לא היה אמור לקרות כלום.

רם בלינקוב:

	זה לא נכון.

צבי פלדה:

	אתם לא לוקחים בחשבון מה פירוש הפסקת תנועת המשאיות.

רם בלינקוב:

	לפי מיטב ידיעתי כקורא עיתונים, הפסקת תנועת המשאיות נובעת על רקע התמרמרות עקב עליית מחירי הדלק. אגף התקציבים אשם בהרבה מאוד דברים אבל אני מתקשה למצוא את הקשר בין אגף התקציבים לבין 140 דולר לחבית, למרות שבטח יהיו כאלה שימצאו. על זה השביתה. הם ראו את הצרפתים והספרדים שובתים עם המשאיות, וגם הם רוצים לעשות זאת.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	זאת לא בשורה. אם יש מתווה להורדת בלו במשך חצי שנה על פי החלטת ממשלה, זאת לא בשורה.





רם בלינקוב:

	איזה הורדת בלו? מי סיפר לך את הדבר הזה? תשאל בדיוק מה היה צריך להיות ותראה אם יש בזה בשורה.

	דעתנו על התעשייה היא יותר מאשר הערכה. ברורה לנו התרומה שלה למשק הישראלי. אתמול הייתה אצלי פגישה בנושא רישוי עסקים כאשר אנחנו מנסים לשפר את דויינג ביזנס אין ישראל. שורה ארוכה של פקידים קיבלה שם גערות על כך שהעסק הזה לא מתקדם בצורה מספקת ועל זה שהסקטור העסקי הוא זה שמניע את גלגלי המשק.

	המצב של הדולר מטריד. עשינו כמה פעולות עליהן לא הרחבתי את הדיבור כאן, אנחנו ואגפים אחרים, אבל אני מניח שנעשה פעולות נוספות שאולי בעקיפין ישפיעו אל הדבר הזה. היכולת שלנו לטפל בעניין הזה בתור כאלו שלא אחראים לנושא הדולר היא מוגבלת. בתחומים שאנחנו כן אחראים, עשינו פעולות. נכון שהן לא תואמות אחת לאחת את עמדת התאחדות התעשיינים, אבל לחלקן יש משמעות פיסקלית משמעותית כאשר הגדולה שבהן היא בתחום המסים, בתחום הפחת, השנייה שבהן היא בתחום הקרן שאנחנו מעמידים לנושא השיווק ועוד פעולות פחות מז'וריות. בשלב הזה  זאת שורת הצעדים שאנחנו נוקטים בהם ואנחנו חושבים שלא ראוי כרגע לנקוט צעדים נוספים.

שרגא ברוש:

	תודה רבה לכם. אני מודה לכם שהתכנסתם לישיבה החגיגית הזאת בנושא התעשייה. אני אומר את זה לא רק כנשיא התאחדות התעשיינים אלא אני באמת חושב שזה ענף מוביל במשק ואם אנחנו מדברים על המשך הצמיחה, אני משוכנע שאיך שתיראה התעשייה בשנים הקרובות, זה מה שישפיע על המשק כולו.

	מטבע הדברים אני רוצה להתייחס לאותה תוכנית ולהעיר לדבריו של הממונה על התקציבים וכמובן לגבי החלטת ועדת הכספים.

	דיבר כאן הממונה על התקציבים על הקרן. דיברתי כבר בפעם הקודמת על קרן של 70 מיליון שתמונף – ואני מאוד מקווה שתמונף – ל-500-600 מיליון שקלים, כאשר אין בה השתתפות בסיכון והיא בסופו של דבר מאלצת את אותם יצואנים קטנים שהמחזור העסקי שלהם עד 35 מיליון שקלים, כל המחזור, לקחת כסף בריבית של ליבו פלוס 2.5 או פלוס 3, הקרן הזאת תישאר שוממת ואף אחד לא ייקח משם שקל. אגב, יש כרגע קרן כזאת בדיוק ב-15 מיליון שקלים שממונפת ל-100 מיליון שקלים והיא עומדת לרשות האנשים ואף אחד לא לוקח. הקרן הזאת, יש טעם לעשות דבר גם אם אתה בממשלה כדי שהוא יצא אל הפועל. אין טעם לעשות דבר כדי לומר עשינו. היות שיש לנו ניסיון עם קרן של 15 מיליון שקלים שממונפת ל-100, שאיש לא נוגע בה, אז אין ספק שגם בזה לא יגעו. בדיוק כפי שלא נוגעים בקרן הזאת, לא ייגעו גם בקרן הבאה. היות שאני יודע שאין בכוחי לשנות את החלטת הממשלה, אני מבקש דבר אחד. אגב, הקרן עוד לא יצאה לדרך, עוד לא התקיים המכרז בין הבנקים, אבל אני מבקש מהוועדה שבעוד חצי שנה תבחן גם את הנושא הזה, ואם אני טעיתי, אשמח לבוא ולומר שהאוצר צדק וכי משתמשים בכסף, אבל אם לא, תחשבו אז האם נכון לשנות את התנאים שלה. אני יודע שאין סיכוי שאני אשנה את זה כרגע, אבל אני מבקש שתחליטו לבדוק את זה בעוד חצי שנה ולראות מה היעילות וכמה משתמשים בכסף הזה.

רם בלינקוב:

	אם לא יהיה שימוש בקרן אחרי כל השינויים שעשינו, שכל המטרה שלהם היא לפשט את התהליכים כפי שביקשתם, אנחנו נשקול מחדש את המדיניות שלנו בעניין הזה.

שרגא ברוש:

	תודה.

	

הנושא הבא הוא הורדת מס חברות ויחידים. אני מודיע לכם שאין גורם שמעודד צמיחה בעת הזאת יותר מאשר הורדת מס. נכון שהירידה בצמיחה מושפעת הרבה ממה שקורה בעולם, בדיוק כפי שהגידול בצמיחה היה כתוצאה ממה שקורה בעולם, היות שאנחנו כלכלה קטנה, אנחנו מספיק גמישים כדי להסתכל שמאלה וימינה ולסובב את הכיוון של ההגה לכיוון בו יש צמיחה. אחד הגורמים הוא הנושא הזה של הורדת מס. בסופו של דבר אני מאוד מקווה שבעיקר לאור הקצב הזה שהוא עד 2014 אנחנו נראה שעודף הגבייה במסים יממן בעצמו את הורדת המס. ייווצרו מקומות עבודה חדשים, משקיעים ישקיעו כאן, ייצרו מקומות עבודה ואנחנו לא צריכים לשכוח שרוב המס בא מהיחידים. אני משוכנע שבשיעורי מס כאלה של 20 אחוזים, חברות רב-לאומיות שמתכננות את המס יעדיפו לשלם כאן ולא במקומות אחרים ואז נראה גביית מס נוספת, אבל היות שזה פרוס על פני השנים, אני לא רואה בעיה במקור כרגע ואני משוכנע שהצמיחה תממן את עצמה.

	אני לא יכול שלא להתייחס במילה לנושא קרנות ההשתלמות. אני אומר לכם חד משמעית שזה לא היה במקום וזאת בעיקר לא הדרך.  מהמקום שאני בא, ורמי בא מאותו מקום, הסכמים מכבדים. אם הם נכונים או לא נכונים, זה אחר כך. אם מישהו רוצה לשנות הסכמים, הוא בא, קורא לצד השני ואומר לו שעד היום הלכנו ככה ועכשיו אני רוצה ללכת אחרת. כפי שאני מכיר את יושב-ראש ההסתדרות, ואני חושב שגם אתם כולכם מכירים אותו, זה לא מופרך מה שאני אומר כרגע שבסיטואציה כזאת או אחרת, הסכם כזה או אחר, אפשר לשנות. לא מעט הסכמים יושב-ראש ההסתדרות ואנכי שינינו. אני לא רוצה לומר יותר מזה אבל אני חושב שכך זה צריך להיעשות. אגב, ככל שירדו מזה יותר מהר, כך המצב הכלכלי וכך המתח במשק ירד. אני חושב שלא בושה לבוא ולומר היום שירדו מזה ורוצים להיכנס למשא ומתן.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	נתת סולם יותר מדי גדול לשר האוצר.

שרגא ברוש:

	לא נותן סולמות לאף אחד.

ראובן ריבלין:

	כל התוכנית באה כדי לומר לך שהיא לא תתקיים. הוא לא מוריד מסים, כי אין לו מקור.

שרגא ברוש:

	זה בסך הכל תירוץ ואני מקווה שלא ישתמשו בתירוץ הזה. אני מקווה מאוד שמה שאמר עכשיו חבר הכנסת ריבלין לא יקרה כי שר האוצר עצמו אמר שהוא מאמין שזאת תוספת לצמיחה ותוספת מקומות עבודה, אז הוא בטח לא יחסל את זה.

	לגבי הבלו על המזוט. אני מצטער, זה לא היה אמור להתחיל השנה אלא רק משנה הבאה וזה על מנת לעודד שימוש בגז. אין גז ואתם יכולים לקרוא בעיתונים היכן הוא נמצא והוא רחוק מלהגיע למפעלים, הוא עוד רחוק מלהגיע לארץ. אני חושב שמה שאמר כאן רמי שלחצי שנה הוא דוחה את זה, זאת העמדת פנים. אני חושב שהיה צריך לומר שבשלב הזה אנחנו לא דנים אבל נדון כאשר זה יהיה רלוונטי וזה יכול להיות בעוד חודש וגם בעוד שנה וחצי. כשיהיה גז, כשזה יהיה רלוונטי, אפשר לחזור לזה, אבל היום זה לא רלוונטי. בבירור שאני עשיתי ברשות המסים, זה לא רק גז אלא זה גם להעדיף בנזין באוקטן מסוים לעומת בנזין באוקטן אחר או סולר או מזוט באוקטן אחד לעומת האוקטן השני. אמרתי לבועז סופר שאם זה באמת היה נכון מה שהוא אומר, שיעשה את הדבר הבא: שיעלה את הבלו על המזוט עם האוקטן הפחות טוב, אבל שיוריד את הבלו על היותר טוב, ואז יהיה משחק סכום אפס, ואז באמת אני אדע שהוא רוצה לעודד שימוש במזוט מסוג א' לעומת שימוש במזוט מסוג ב', אבל כשהוא רק מעלה על כל המזוט, זה רק יכול לעבוד מול הגז, ומול הגז – אין גז ובטח הוא לא מגיע לצרכנים. עוד אין חלוקה, אין צינורות ואין כלום. לכן, בואו נעזוב את זה היום  כי זה לא לשנה ותאמינו לי שזה גם לא יהיה בשנה הבאה.

	לגבי היטל מלחמה. נכון שזה על שולחנו של החשב הכללי, אבל שוב, אני כבר לא מתבייש לומר לכם. גם מידת הרחמים זה לא כל כך נורא. גם לא היה כל כך נורא אם החשב הכללי היה אומר שהוא עושה את זה. זה מונח על שולחנו כבר חודשים ארוכים, אני שמתי את זה על שולחנו, הוועדה מטעמו  - נחמה הוא מטעמו – המליצה לעשות את זה וצריך רק להחליט שזה בעדיפות על פני משהו אחר ועושים את זה. שיעשו את זה, לפחות כדי לסתום לנו את הפה כי גם זה שווה משהו.

	היטל הצפיפות. זה נראה מגוחך שאנחנו משלמים עבור שירות וכאשר אנחנו לא מקבלים את השירות, אנחנו משלמים קנס על זה שאנחנו לא מקבלים את השירות. הדעת לא סובלת את זה. מה זה היטל צפיפות? אני משלם לנמל עבור שירות, הוא לא מצליח לתת את השירות, אז אני משלם את הקנס. שחנ"י תשלם את הקנס. היא לוקחת מאות מיליונים מהקופה, מחזיקה בקופתה מאות מיליונים, שיחליטו שחצי שנה חנ"י משלמת. 

חיים אורון:

	לא הייתה שם הפרטה.

שרגא ברוש:

	עזוב את ההפרטה. יש שם מאות מיליונים בקופה עוד לפני ההפרטה.

חיים אורון:

	אתה מספר לי? תשאיר גם לי קצת ציניות.

שרגא ברוש:

	הדבר הבא כרוך במידת האהבה כאשר הממונה על התקציבים אומר שהאוצר אוהב את התעשייה. ביקשתי דקלרציה שאנחנו בעת הזאת לא נגדיל את העלויות של התעשייה. זה משפט כללי, זה לא אומר הרבה ביני וביניכם אבל זה אומר שבאמת מישהו אוהב את התעשייה. נכון שאתמול רמי נקט בצעד חסר תקדים באוצר ואמר לחברים שלו ללכת לתאם עם התאחדות התעשיינים, ועד שלא יתאמו, שלא יחזרו. זה צעד שבאמת מראה את הכיוון הזה.  התפלאתי, אבל לפחות אלה השמועות ששמעתי ואני מקווה שזה נכון. דרך אגב, מה היה יורד מעוצמתו של האוצר אם הוא היה אומר שבעת הזאת, כאשר התעשייה סובלת, כאשר יש לה בעיה והיא נפגעת ברווחיות – והבוקר קראתי שהתעשייה הקיבוצית מדברת על ירידה של 50 אחוזים ברווח התפעולי שלה -  כל הגזרות שהוא מתכוון להטיל, שיש בהן משום פגיעה בכושר התחרות של התעשייה, הוא יקפיא אותן כרגע.  60 שנים לא עשו צעד מסוים, לא יעשו אותו עוד חצי שנה.

חיים אורון:

	אני לא רוצה להצהיר על אהבה לתעשייה משום שאני מנסה לא להיות נרכסיסט והיות ואני לא אוהב את עצמי ואני רואה את עצמי כתעשיין, אני לא מצהיר על אהבה עצמית. אני לא רוצה כאן גם להביע את רגשי אמונתי וחשיבות וכולי. אנחנו כאן גם כדי לחדד את הנושאים ולראות על מה מסכימים ועל מה לא מסכימים.

	אני רוצה להתמקד בשאלת המידתיות. אני מסכים, הכל זאת שאלה של מידתיות. כל העולם בנוי על מידתיות. אני חולק על המידתיות ואני חולק עליה בשתי דרכים. אני חולק על המידתיות שלכם בשאלה שאפשר לעודד תעשייה בענפי משק אחרים כאשר הכלל משתתף ברמת סיכון יותר גבוהה מאשר לוקח התעשיין, לבטח במצבים יותר קשים וזה לפחות בארבעה תחומים.

בחוק עידוד השקעות הון עברו  כאן  1.7 מיליארד. רבנו על עוד 150 מיליון שקלים לחוק עידוד השקעות הון והקואליציה כמעט נפלה. מה היה קורה אם חוק עידוד השקעות הון היה עומד על 500 מיליון?





שי חרמש:

	צריך לעשות הפרדה.

חיים אורון:

	אין כל הפרדה כאן.

שי חרמש:

	זה לא אותו הדבר. זה דחייה וזה תשלום.

חיים אורון:

	בסוף כאשר תריב עם אבישי ברוורמן האם התקציב יגדל ב-2.4 או ב-1.7, תאמר שאין לך מקורות גם להקטין חוב, גם להקטין את המס וגם להגדיל תקציב ושם זה נפגש כמו בכל עסק קטן שאני מנהל ועסק גדול שאתה מנהל. בסוף שלושת המשאבים האלה נפגשים, אבל המידתיות נפגשת כאן.

	אני גם רואה את עצמי אחראי על 75 מיליון שקלים של התרופות ועל עוד כמה תחומים שהם לא על השולחן והם מתקשרים לשאלה  שהיא מה גודל התקציב. גודל התקציב כן קשור  איך מחלקים את הדלתות הללו בין הקטנת חוב ובין הפחתת מס. זאת דילמה ישראלית? זאת דילמה בכל העולם. ה-OECD שאתם מדברים עליו כל הזמן הוא כבר ממוצע ואמרתי את זה פעמים רבות.

ראובן ריבלין:

	התקרה תלויה רק בהוצאה.

חיים אורון:

	התקרה תלויה רק בהחלטה וההחלטה קשורה בוויכוח הזה שאני לא רוצה להמשיך בו כי אני כבר צרוד ממנו.

	אני רוצה לתת דוגמה. אני חושב שצריך להשתתף בסיכון או באחריות על הצפיפות בנמלים כי באמת התעשיין ההוא שתקוע עם 500 או עם 100 מכולות בנמל, וזה עולה לו הון כסף, הוא לא יכול לשאת בזה. אגב, זה נופל על תעשיות מסוימות מאוד. אלה שכאן בגרפים, רוצים לעודד אותן. זה המקום שתבוא המליאה ותאמר שאם מתרחש תרחיש כזה, אנחנו מתחלקים אתך בסיכון, לא ב-100 אחוזים, ב-50 אחוזים, אני לא נכנס למשא ומתן. לכן אני אומר שחוק עידוד השקעות הון משפיע על איזו תעשייה מתפתחת. יש תעשיות שלא צריכות את חוק עידוד השקעות הון כי הן בחרו להיות במסלול המס שהוא פתוח לגמרי. התעשיות האלה, ככל שהוא משלם מס יותר גבוה, ככל שהוא משלם יותר מס, יותר כדאי לו. זה הרי א'-ב'. למי אתה רוצה בכל זאת עידוד מסוים? מי שעוד לא שם. אגב, אני מאחל לכולם שיהיו בהתחלה פה ויעברו לשם. כולם מכירים את התחשיבים וכולם יודעים שהכי טוב להיות במסלול המס. כולם עושים את החשבון ואומרים שעוד שנה לעבור למסלול ההוא, יותר טוב להם, אבל צריך את היכולת לעבור לשם.

	אתו דבר בנושא המדען הראשי. הפחת המואץ גם הוא באותו מסגרת.

	אלה ארבעת התחומים שהמידתיות שלי אומרת ללכת לקראתם. אני מבין שסדר העדיפות של יושב-ראש הוועדה ושל אחרים היא קודם כל להוריד מס. אגב, להוריד מס, לא שמעתי אף שנה שלא הייתה מתאימה להורדת מס. כאשר יש משבר צריך להוריד מס, כשאין  משבר צריך להוריד מס, כשיש גבייה גבוהה צריך להוריד מס, כשאין גבייה גבוהה צריך להוריד מס. אני מבין את זה. זה כל כך אלמנטרי, זה כל כך פשוט, זה כל כך מובן. אני גם יודע בדיוק איך זה מתחלק בין העשירונים.

אגב, מי שאמר שאני נגד הורדת מס לכולם, הוא לא מדויק. אני בעד הורדת מס לקבוצה מסוימת. המס השולי בארץ, המס על יחידים, הוא לא גבוה בהשוואות בינלאומיות והמס על חברות, את זה כבר אמר דה-מרקר.

קריאה:

	בעוד 7 שנים זה יהיה כך.

חיים אורון:

	לא, גם ב-2010 וגם ב-2009.

	בוויכוח על מה לעודד,  אני יודע  שיש לי עמדה. אתה רוצה לקרוא לה עמדה פוליטית-אידיאולוגית, אין לי עם זה בעיה. אני מודה שאני רוצה גם בעידוד התעשייה לתת כרגע דחיפה למי שיותר זקוק לכתפיים של המדינה על חשבון מי שלא זקוק. לכן כאשר אתה אומר שאתה רוצה להגביל את חוק עידוד השקעות הון בהשקעות של עד 20 מיליון, אני הולך אתך. כאשר אתה באת ואמרת שאתם רוצים במדען הראשי לאזן יותר בין הגדולים מאוד שלקחו חלקים מאוד גדולים לבין הרבה קטנים או אחרים שלקחו פחות, אני הולך אתך. אני הולך אתך לא משום שאני אוהב מישהו או לא אוהב אלא משום שאני רוצה לבטא גישה שאומרת שכאן תפקידה של המדינה ופה תפקידנו. לכן, אם פה תהיה העלאה של סך כל ההוצאה – לא הפחתת המס – במיליארד-מיליארד וחצי שקלים, אני הולך לזה אבל אני הולך לזה כי אני אומר שאני לא רוצה להפחית את המס. תגדיל את התקציב לא ב-1 ולא ב-1,7 אלא תגדיל אותו ב-2.5.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	אני רוצה לתקן אותך, אבל מה שאמרת לגביי זה לא נכון. הופעתי ברדיו מול שרגא ברוש שהיה בז'נבה ואני אמרתי שאני נגד הפחתה מואצת של המס כבר במתווה של עד 2010 כי זה יעורר לחצים אינפלציוניים, אבל אני בעד להוריד מסים דיפרנציאלית גם לאותן שכבות ביניים במתווה שקבע שר האוצר עד 2015, וזה נכון, כי זה יקפיץ את הלחצים האינפלציוניים וזה יעזור גם לתעשיות. בוא נשמור על מידתיות מסוימת.

אבישי ברוורמן:

	אני שמח שמתקיים כאן דיון תרבותי. אני רוצה להבהיר כאן כמה דברים כי לצערי בחלק מהדיון הזה יש דברים שאינם נכונים. אני הייתי ממליץ לתמיר לקחת מאמר שנכתב אתמול על-ידי פול קרוגמן בניו-יורק טיימס שמסביר – וזה קשור בדיוק לשיחה הזאת על הורדת מסים מול הוצאות – מה גרם ג'ורג' בוש בשבע השנים האחרונות בדיון הציבורי לגבי הפחתות מס מול הוצאה ציבורית. הוא קורא לזה גלולת הרעל.

	מה שעשה ג'ורג' בוש בשבע השנים האחרונות, הוא מצד אחד הוריד מסים ברובם לקבוצות העליונות והתנהל בחוסר אחריות תקציבית שלא הייתה בהיסטוריה האמריקאית, גם במלחמה וגם בהוצאות, ובסוף העביר את אמריקה לפשיטת רגל שאת התוצאות אנחנו רואים בדולר ובדברים אחרים. במאבק לנשיאות נמצא ברק אובמה במצב מאוד מאוד קשה כי ברור לחלוטין שאמריקה בחוסר האחריות הפיסקלית הזאת לא יכולה להמשיך, אבל מצד שני הורדת מסים הוא דבר קדוש כי גם הציבור שנפגע בחלקו מהורדת המסים, אי אפשר לומר לו שלא מורידים מסים.  אם אתה עושה סקר בארצות-הברית, אתה רואה שהדבר החשוב ביותר לאמריקאים היא מערכת הבריאות כי מערכת הבריאות באמריקה קורסת. בישראל תמיד הייתה מערכת בריאות טובה שיורדת. לכן, ברגע שיש מגבלה תקציבית, הדבר החשוב ביותר היה לאובמה ללכת היום ולומר שבכסף שיש הולכים על מערכת הבריאות, אבל מכיוון שהוא יודע שיש מערכת בחירות ואי אפשר לומר שלא מורידים מסים, מה שהוא מתחיל לעשות, כמו כולם, זורקים את כל הדברים האלה.

	אני אומר את זה כי כאן אני יושב ומעביר את מקומי לכיסא של רמי. מדינת ישראל הייתה אחראית מאוד לגבי הנושא התקציבי, לדעתי עם סדר עדיפויות מוטעה, ושני אחוזי הצמיחה שנעלמים הם בכלל לא בשיחה הזאת אלא הם ברפורמות מרחיקות הלכת במדינת ישראל, בבירוקרטיה, בשיטת המשליות כאן, בשרים שחלקם מקצועיים 18 במספר. שם יש את רוב אחוזי הצמיחה שהם בני קיימא אבל לא על זה הדיון.

	לא מסתדר ביחד גם להעביר את כל הצעות החוק האלה בוועדת הכספים, גם להוריד מסים, גם להגדיל את מסגרת ההוצאות ואת זה אחד האנשים האחראים כאן, חבר הכנסת אורון, מבין לחלוטין ולכן צריך לקבל כאן החלטות. מכיוון שיש כאן מערכת בחירות, כל אחד מעביר כאן חוקים בלי שום התייחסות למסגרת התקציבית. אני חושב שצריך לשבת עם האוצר לדיון. אני לא חושב שהבעיה הגדולה של האוצר אם מדובר ב-1,7 או ב-2,5 אלא השאלה להיכן הולכים הדברים. הבעיה האחרת היא גם לגבי המסים וכאן אני מדבר אל שרגא ברוש שהוא אדם אחראי. אי אפשר להצהיר הצהרות מסים שהן לא סגורות ולכן אני מסכים אתך לגבי הדרך. אני חושב ששר האוצר אולי באמת טעה בצורה כי הדרך יותר חשובה ברוב הדברים. פסיכולוגיה זה 90 אחוזים מהכלכלה, כולל ציפיות.

	לכן אני מאמין שאם יושבים עכשיו ומתחילים לדון, צריך ללכת למתווה רציני כי כרגע ש פה הפקר פטרושקה. ברגע שיש הפקר פטרושקה, נפגעים תעשיינים, נפגעים אחרים, כי ברגע שכל אחד פה בלי שום הסדר מעביר חוקים ורץ עם חוקים, לא יהיה. אז יהיה תקציב של 1 חלקי 12  ושום דבר לא יקרה. לכן הדיון האמיתי שצריך להיות, הוא לא התחיל היום. היום זה כבוד לתעשייה, התעשייה רצינית, והבעיה עם הדולר היא בעיה קשה. אני אומר לך שרגא שאני לא לגמרי מבין מדוע כאן הדולר כל כך נמוך יחסית למקומות אחרים. הסיבה העיקרית שאני רואה היא שהשוק כאן הוא שוק צר שתנועות מאוד קטנות משפיעות עליו. אני בעמדה שגם לגבי שער הריבית צריך להשתמש במינון מאוד מאוד נמוך. אני חושב שהאינפלציה תהיה 5 אחוזים ובשנה הבאה הצמיחה לדעתי תרד ל-3 אחוזים ואולי פחות. מי שייפגע, כמו בזמן הצמיחה, ייפגע בשנה הבאה בצורה אדירה. הוא ייפגע גם בגלל האינפלציה וגם בגלל שלא חתכנו את הבירוקרטיה. גם בנגב לא הוקם מפעל וגם בגליל.

	אני תומך בפחת המואץ. אני חושב שצריך להיות דיון הרבה יותר עמוק, הרבה יותר רציני בוועדת הכספים, מחוץ למערכת הבחירות. אני חושב שההתחלה הזאת שחבר הכנסת אורון דיבר עליה, אני הצטרפתי אליה כי בסופו של דבר אפשר לשבת עם האנשים ואפשר להגיע לפשרות. אם כל הדיון הוא פופוליסטי, לא נגיע לשום דבר.

גבי מימון:

	אחרי שנאמרו כל הסופרלטיבים בתעשייה לרגל יום התעשייה, אנחנו כמובן מאוד מאוד רוצים להמשיך ולתמוך בתעשייה כי אנחנו רואים את החשיבות שלה למשק ואת החשיבות שלה להמשיך צמיחה בשיעורים יפים בכלכלה הישראלית.

	אני רוצה להדגיש איזשהו משפט שחבר הכנסת ברוורמן אמר אותו. בסופו של דבר, אסור לנו לשכוח את הציבור ואת האוכלוסייה שתמיד נהנית אחרונה מפירות הצמיחה אבל ראשונה לספוג את קשיי ההאטה, ואני מדבר בעיקר על הפריפריה.

	אין לנו ברירה, חייבים לעשות שינוי בסדרי העדיפויות, בהקצאת המשאבים, בחלוקה שונה של המשאבים שעומדים וזאת כדי לתעדף את התעשייה ואת התעסוקה בפריפריה. כולנו רואים איזה שהם סימנים שעשויים להדאיג אותנו בסוף שנה ביחס לתעסוקה בפריפריה ואני מאוד מאוד מקווה שיהיו מספיק תקציבים וכלים שמשרד התעשייה מפעיל כדי להמשיך ולתמוך בתעשייה ובתעסוקה.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	אני מסכם את הישיבה.

	לדעתי הדיון היה מאוד מאוד פורה. אני מקריא סיכום שהוא סיכום רגיל, כיוון שוועדת הכספים גם כך עוקבת אחרי המצב, דואגת לתעשייה, עושה את הפתיח ליום הזה בשמחה רבה ומתייחסת לתעשיות בכבוד רב. אני מקריא סיכום מינורי.

וועדת הכספים תוסיף למטרותיה את נושא חיזוק ושמירה על כושר התחרות של התעשייה הישראלית. אחת לרבעון, ולפי שיקול דעת זה יכול להיות אחת לכמה חודשים, יזומן דיון בנושאים הקשורים בסביבה העסקית של התעשייה.

חיים אורון:

	חמשת הרבעונים הקרובים.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

	הוועדה תמשיך להתקיים גם אחרי הבחירות וגם בין הבחירות. אני לא יודע לגבי כל הנוכחים, אבל אתה בטח תמשיך להיות כאן.

	אחת לרבעון אנחנו נזמן דיון בנושאים הקשורים לסביבה עסקית של התעשייה, תמריצים, מדיניות מיסוי, עידוד, שיווק לחוץ לארץ, מפת אזורי עדיפות, עידוד, חדשנות וכך הלאה. 

	הוועדה תזמן לדיוניה פונקציות ממשלתיות ואחרות על מנת לקבל דיווח על יוזמות מתגבשות אשר ביכולתן לשפר או לפגוע בכושר התחרות של התעשייה בישראל, דבר שאנחנו ממילא עושים ונמשיך לעשות.

	כמובן שהוועדה תעקוב אחרי התפתחות התעשייה בישראל, חלקה בתוצר, בתעסוקה, בביצוע ותמליץ לממשלת ישראל על צעדים שמטרתם עידוד כושר תחרות ושיפור הצמיחה והתעסוקה בישראל בעזרת פיתוח התעשייה. זה יהיה לא רק בגדר המלצה אלא אנחנו רוצים להיות גם שותפים.

רמי, אני שוב מזכיר, מה שנאמתי בנאום שלי כאשר הצגתי את תקציב 2008, ועדת הכספים רוצה להיות שותפה לבנייה תקציבית נורמלית, מאוזנת ויעילה. קח את זה בחשבון כאשר אתה בונה את התקציב לשנת 2009.

תודה רבה לכולכם.



הישיבה ננעלה בשעה 10:55