: זכויות עובדים בענף קבלנות השירותים - דין וחשבון בנושא זכויות עובדים בענף השמירה והאבטחה

38
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
22.3.2005
הכנסת השש-עשרה									נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 393
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, י"א באדר ב' התשס"ה (22 במרץ 2005), שעה 12:30



סדר היום: זכויות עובדים בענף קבלנות השירותים - דין וחשבון בנושא זכויות עובדים בענף 
                  השמירה והאבטחה של חבר הכנסת יגאל יאסינוב. 



נכחו:

חברי הוועדה:	שאול יהלום	- היו"ר
	יגאל יאסינוב
	מרינה סולודקין



מוזמנים:	אלי בראל	- עוזר לסגן החשכ"ל, משרד האוצר
	חזי אופיר 	- ממונה על האכיפה, משרד התמ"ת
	אלי פז 	- סמנכ"ל בכיר משרד התמ"ת
	נועה וגנר	- משרד התמ"ת	
	אבי אורנן	- אגף יחסי עבודה, משדר התמ"ת
	עו"ד אבישי בניש	- הקליניקה לרווחה תעסוקתית, 
		   הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית
	גלית מדמונה	- שירותי בריאות כללית
	דנה דותן	- שירותי בריאות כללית
	עו"ד שרון אברהם-וייס - האגודה לזכויות האזרח
	עוואד פארג'	- האגודה לזכויות האזרח
	ולדימיר סברדלוב	- עמותת "צנטוריון"
	אלכסנדר נבויקין	- עמותת "צנטוריון"
	עו"ד אביב וסרמן	- מנהל חטיבת זכויות האדם, מכללת רמת-גן
	רמי פויירמן	- מנכ"ל חברת "פלקון ביטחון וניקיון"
	אהוד מלץ	- כתב "ידיעות אחרונות"
	לריסה טריגובוב	- אמו של ארכדי טריגובוב
	מארק טריגובוב	- אביו של ארכדי טריגובוב
	עו"ד ערן גולן	- מוקד זכויות מובטלים ועמותת "קו לעובד"


מנהלת הוועדה:	וילמה מאור



קצרנית:	תמר פוליבוי


זכויות עובדים בענף קבלנות השירותים –
דין וחשבון בנושא זכויות עובדים בענף השמירה והאבטחה של חבר הכנסת יגאל יאסינוב


היו"ר שאול יהלום:

	אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אנחנו דנים היום בזכויות עובדים בענף קבלנות השירותים – דין-וחשבון בנושא זכויות עובדים בענף השמירה והאבטחה. אנחנו כבר קיימנו ישיבה בנושא הזה לפני כחודשיים, שלושה. בסיום הישיבה, כאשר גילינו כמה המצב קשה, בעיקר בענפי השמירה והאבטחה כאשר העובדים הם עובדי קבלן, אנחנו הטלנו מטעם הוועדה על חבר הכנסת יגאל יאסינוב לבדוק את העניין לעומק. הוא קיבל על עצמו הן כחבר כנסת והן בשם הוועדה לחקור את הנושא בשטח. 

	לפני כמה ימים הוא הגיש לפנינו את הדוח בנושא זכויות עובדים בענף השמירה והאבטחה. קודם כל, אני מודה לך, חבר הכנסת יאסינוב. לפי הדוח שקראתי לפני כמה ימים, אני רואה שהושקעה עבודה רבה. אנחנו מאוד מודים לך על היוזמה ועל ההשקעה שהשקעת. מטרת הישיבה שלנו היא לקבל את הדוח בצורה רשמית. אנחנו מקבלים אותו, ורושמים את זה לפנינו כבר עכשיו. חבר הכנסת יאסינוב יציג בתמציתיות את עיקרי הדוח, ולאחר מכן נערוך דיון קצר.

יגאל יאסינוב:

	קודם כל, אני רוצה להתחיל בתודות, כי אני חושב שאחרי שאציג את הדוח, לא רק לי, אלא גם לחלק מהאנשים, לא יהיה מצב רוח לתודות. לצערי הרב, המצב קשה. קודם כל, אני רוצה להודות לך, אדוני היושב ראש, על כך שלקחת על עצמך את הנושא ונתת לי גם לעשות את העבודה. אני רוצה להודות לארגוני שומרים ומאבטחים, כמו "צנטוריון" וועד שומרים ומאבטחים בקריית ארבע. אני רוצה להודות ל"קו לעובד", לאגודה לזכויות העובד ולעוד כמה גופים שאני לא אזכיר אותם בנפרד, וגם לצוות הוועדה. 

	בהתאם להחלטה ב-6 בדצמבר בשנה שעברה, בדקתי את הנושא. אחרי קול קורא שפרסמתי, התקבלו בלשכתי מאות פניות של אנשים מתוסכלים, אנשים שנפגעו ומרגישים לא נוח. מרביתם שייכים לענף השמירה והאבטחה, ולכן בדוח התמקדתי בענף השמירה והאבטחה. אבל אני רוצה לציין בוודאות, שרוב הבעיות גם קיימות בענפים אחרים, כמו ניקיון ובנייה, כל מקום שבו העסקת העובד מתנהלת באופן זמני, כשהעובד לא מקצועי או שהפרויקטים מוגדרים לטווח מסוים. 

	הדבר המרכזי הנראה לעין הוא שבענף שירותי השמירה יש תופעה נרחבת של הפרה שיטתית וגסה של זכויות העובדים על ידי חלק מהמעסיקים והמעבידים. הסיבות לכך רבות, אבל יש שלוש סיבות מרכזיות: אחת - היעדר אכיפה  מספקת, שהיא בעיה שנצטרך לתקן; שנייה - נגישות מוגבלת מאוד של עובדים לבית משפט לענייני עבודה, ושלישית - חוסר ידיעה של העובדים לזכויותיהם. העובדה שרוב העובדים שייכים לשכבות החלשות, כמחצית מהם עולים, היא חולשתם. המעבידים מחפשים דרכים להקטין את משכורתם של העובדים ולהגביל את רווחתם. 

אדוני היושב ראש, אתן לך דוגמה. אם חברה כלשהי מעסיקה אך ורק 1,000 עובדים, ומכל אחד מהם פעם בחודש, היא גובה  מאחד מהם – דרך אי תשלום זכויות סוציאליות, אי תשלום שעות נוספות, או ניכויים לא חוקיים של קנסות ממשכורתם - רק 100 שקל בחודש, זה נותן לה רווח של 1,200,000 שקל בשנה. העובדים האלה חלשים, רובם גם לא יודעים שהם יכולים לתבוע את המעביד בבית דין, ואם יש כבר מישהו שתובע, הוא מקבל הצעה מבית דין לענייני עבודה להגיע להסדר עם המעביד, כך שגם בצורה כזאת המעביד לא מעביר להם את הכסף במלואו והוא עדיין מרוויח.  

	הדוח שלי לא דוח מדעי. הוא דוח שמבוסס על פניות של אנשים. הוא מבוסס על ידע אישי בענף. הוא מתבסס על הכאב וההתמרמרות שהביעו העובדים. יושבת פה גם משפחת טריגובוב, שבנה אינו בחיים בגלל רשלנות מעבידים, כשבסופו של דבר לא היתה ענישה בנושא. יושבים פה אנשים מגופים, כמו "צנטוריון", שיכולים להביא מאות דוגמאות של הפרה גסה ופגיעה בזכויות. על העדויות האישיות האלה אני בניתי את הדוח הזה. 

	הבעיות הן היעדר אכיפה פלילית, אזרחית ומשפטית. לא קיימת הגדרה מה זה מאבטח ושומר. האנשים האלה, לא רק שרובם לא יודעים מה תפקידם, אלא גם בגלל שאין הגדרה של המקצוע שלהם, הם לא מקבלים הגנה מספקת כלפי בית הדין ואין להם ביטוח רשלנות. זה מקצוע כמו כל מקצוע אחר, ואם יש רשלנות, הם לא מוגנים. 

אי תשלום – אי תשלום שכר מינימום, אי תשלום תמורת שעות נוספות, אי תשלום זכויות סוציאליות. ל-80% מהם אין ביטוח פנסיוני. אני כמעט שלא מכיר מאבטחים ושומרים שקיבלו פיצויי פיטורים במלואם. חלקם מקבלים סכום זניח, רק אחרי הסכם עם המעביד. אני שמעתי רק עדות אחת שעובד קיבל הודעה על פיטורים כמו שקובע החוק בכתב ולפני הזמן הנדרש בחוק. 

ברוב החברות קיימות מערכת ניכויים וקנסות מהמשכורות של העובדים שהיא לא חוקית. דנו בזה כבר באחת מהישיבות. הדבר לא שונה, ולא קרה דבר אחרי שקיימנו את הישיבה. 

	היעדר הגנה משפטית מביא למצב עגום, שחלק מהעובדים חושבים שעדיף לסגור את עיניהם. 

	לגבי העברה ממקום למקום ופגיעה בתנאי העבודה, אני נתקלתי אישית במספר רב של עובדים שאחרי כמה שעות היו חייבים על חשבונם לנסוע מפרויקט לפרויקט כדי להשלים את יום העבודה. המעבידים היו טוענים שבכל פרויקט עובדים מאבטחים שונים, ושלא רק שלא מגיעות לעובדים שעות נוספות, אלא שזאת משמרת חדשה בפרויקט אחר. 

גם נתקלתי בדבר מוזר אחר. אחרי שהמאבטח או השומר מגיע למשכורת שהיא מעל לשכר המינימום, מנכים לו את הסכום שמעל למשכורת המינימום, כי המשרדים הממשלתיים שאוכפים את חוק שכר מינימום לא נכנסים לבדיקה ממה מורכב הסכום הסופי שקיבל העובד. 

חזי אופיר:

	מה פתאום. 

נועה וגנר:

	על סמך מה אתה אומר את זה? 

יגאל יאסינוב:

	 אני הבאתי גם ציטוט מהדוח של מבקר המדינה. 

נועה וגנר:

	מאיזו שנה הדוח הזה?

יגאל יאסינוב:

	משנה שעברה. אני רוצה להודיע שרוב הבעיות נובעות לא רק מחוסר אכיפה, אלא מחוסר בכלים לאכיפה במשרד העבודה. משרד העבודה ברוב החוקים לא יכול לנקוט בסנקציה נגד המעביד, כי אין לו כלים, ובזה אנחנו צריכים לעזור לו. אינני רוצה לתקוף פה את המשרד, כי בשנה האחרונה כן נעשו במשרד שיפורים. 

	ישנם מקרים שמעבידים מחשבים רכיבי שכר פיקטיביים, כי החוק וההסכמים בין גופים ציבוריים לדוגמה לבין מעבידים לא קובעים שאותם עשרים ומשהו שקל שגוף משלם עבור העסקתו של עובד, כוללים חופשה או לא והאם הם כוללים תנאים סוציאליים או לא. בסופו של דבר, המעביד מודיע לעובד שכל התנאים נכללים באותו סכום זניח שהוא מקבל. 
	

	התופעה של מעסיק כפול היא הבסיס של רוב הבעיות. אני תוך מספר שבועות מתכוון להגיש תלונה למשטרה ולמשרד העבודה על חברה בדרום, שכל שבעה, שמונה חודשים באופן שיטתי ושרירותי מעבירה עובדים מהחברה עצמה לחברת בת שלה. יש לי צילומים שמעידים שמשרדי שתי החברות האלה נמצאים באותו בניין, שיש להן שלט משותף. כל מספר חודשים העובד מתחיל לעבוד בחברה אחרת, אבל באותו מקום, באותה משכורת ועם אותו מנהל עבודה. בצורה כזאת אין לו זכויות וותק. 

נועה וגנר:

	 אבל מה עם רצף הזכויות באותו מקום עבודה? 

יגאל יאסינוב:

	אני אעביר לכם את הפניות של אותם עובדים. 

נועה וגנר:

	בשמחה אתה יכול להעביר לנו את התלונה, כי אנחנו רוצים להסדיר את העניין הזה. 

יגאל יאסינוב:

	 רק לפני מספר חודשים באותה חברה  נותרו כמעט 20 עובדים שהעיזו להתלונן. לפני שהם פוטרו, רובם התחייבו לחתום. דרך אגב, כשהם עוברים ממקום למקום, מחתימים אותם על מסמך שהם מוותרים על זכויות, וזאת עובדה. לצערי הרב, גם קשה לבדוק את זה. אני לא רוצה להגיד שמשרד העבודה לא פועל בנידון. חבל שאתם חושבים שאני תוקף אתכם. אני לא תוקף אתכם, אני מעריך את עבודתכם. הבעיה שאתם לא יכולים עם 20 העובדים שיש לכם לעשות הכל. בלי תיקון חקיקה ובלי ענישה חמורה למעבידים, אתם אינכם יכולים לשנות את המצב. עבודתכם טובה אחרי שאתם מגלים את המקרים, אבל לצערנו אי אפשר להגיע לכל המקרים שאני ציינתי עם כוח האדם שיש לכם. אני רוצה לציין לפרוטוקול שאגף האכיפה הוא מקצועי, ואני חושב שהוא עובד בצורה טובה ונכונה, אך הוא לא יכול להגיע לכל המקרים הללו.  

	לסיום, אני רוצה להביא מספר המלצות. ההמלצות הן רק לצורך הדיון. בעיניי, אנחנו חייבים להגדיר סנקציות פליליות נגד המעסיקים, כולל בעלי תפקידים, כי לא מספיק שיש סנקציה נגד החברה. זה צריך להיות גם נגד החברה וגם נגד האחראי. 

	אנחנו כמדינה חייבים לפרסם, על ידי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה כמובן, פנקס זכויות העובד - אני הגשתי בנושא הזה הצעת חוק שאדוני חתום עליה – באתר משרד העבודה והרווחה. המעבידים במשרדם יתנו לעובד אפשרות לדעת על קיום הפרסום הזה. בצורה כזאת כל עובד יידע שקיימת חקיקת מגן. בהצעה שהגשתי אני מחייב כל מעביד ליידע את העובד, בדוגמה לחוק שכר מינימום שהוא החוק המתקדם והטוב מבין חוקי המגן במדינת ישראל. היה עדיף להרחיב את החוק לחוקי מגן אחרים, כי יש שם גם סנקציות, גם אכיפה טובה וגם חובות שמוטלות של המעביד. 

אנחנו כמובן חייבים להיכנס להסכמים עם הגופים הציבוריים תחת מספר סעיפים. הסעיף שקובע שהפרת חוקי מגן על ידי מעביד היא הפרת הסכם, כמובן, קשור לאותו מינימום שהוא חייב לשלם לשעה לעובד. אנחנו חייבים באופן ברור להסביר שהפרת הסכם גם מהווה עילה  עבור משרד העבודה והרווחה להגיש תלונה נגד אותו מעביד. המשרד יפרסם באתר שלו רשימה שחורה של מעבידים, שברגל גסה מפירים את החוקים. כמובן שמי שקובע מי יופיע ברשימה הוא בית הדין, שכן לא כל פקיד יכול להחליט מי יופיע ברשימה ומי לא. אבל זכותו של כל עובד וזכותה של כל חברה לפני שהיא עושה עסקה עם חברה אחרת, לדעת האם החברה באופן שיטתי מפירה את החוק. 

	קשה לעובד שכבר החליט ללכת נגד המעביד לבית הדין, כי למעביד יש כסף, עורכי דין, זמן וכוח, אבל יש נטל הראיה על העובד. בית הדין דורש מהעובד להוכיח שעבד שעות נוספות, אבל המעביד שניהל את הפנקס – או לא ניהל - של השעות העובדות, באופן ברור לא חייב להעביר לו את הפנקס. אז בית הדין לא יכול לטפל בנושא. כמובן שאנחנו צריכים לחייב את המעביד להעביר לעובד או לבית הדין את הפנקס. 

	לסיום, אדוני היושב ראש, אני פירטתי ביתר הרחבה בדוח. יש דברים שבדוח שלי היה  צריך להרחיב ולהוסיף. אם הוועדה תקבל את הדוח, עלינו להעביר את הדוח למבקר המדינה ולשר התעשייה, המסחר והתעסוקה, ובעוד מספר חודשים לחזור יחד איתם לנושא, ואולי נצליח להעביר חקיקה. אם לא נצליח להביא לשינויים בחקיקה, לפחות אני רוצה שנעלה את הנושא לדיון ציבורי. אני מודה לך אדוני היושב ראש. 

היו"ר שאול יהלום:

	שוב תודה רבה לך על הדוח. מהות הדוח מסתמכת על המקרים בשטח. אני לא רוצה שתאשרו לי את נכונות הדוח. אני רוצה לשמוע משהו שחבר הכנסת יאסינוב לא דיבר עליו מבחינת המצב בשטח. לאחר מכן נאפשר לנציגי הממשלה לדבר.  

אהוד מלץ:

	אני כתב של "ידיעות אחרונות" שעכשיו עורך תחקיר גדול בנושא השמירה. אני גם כתבתי את הכתבה על בית הגלגלים. חבר הכנסת התייחס לשני רעיונות, שנועדו לשמוט את הקרקע מתחת לרגליהם של מעבידים שמנצלים עובדים או פוגעים בזכויותיהם. מכיוון שבחודש האחרון גם עבדתי כשומר וקצת התנסיתי על בשרי בעניין הזה והכרתי את הנושא מהשטח, כפי שהיושב ראש אמר, אני חושב שיש לי מה להוסיף. 

גם כשומר וגם כאזרח במדינה שלנו, אני רוצה לומר שחלק גדול מהשומרים בישראל, המילה אינטרנט די רחוקה מהם. לך ולי זה די טריוויאלי שאפשר לגשת לאינטרנט ולראות את פנקס הזכויות באינטרנט, אבל הרבה מהשומרים הם עולים חדשים מבוגרים מרוסיה או מאתיופיה, ונגישות לאינטרנט זה לא בדיוק הדבר הכי פשוט והכי מובן מאליו עבורם. לכן נראה לי הרבה יותר הגיוני ומעשי, שברגע שהמעסיק מחתים את העובדים על חוזה העבודה, הוא יהיה מחויב בחוק לתת להם את פנקס הזכויות בשפה שאותה הם דוברים. 

יגאל יאסינוב:

	 הרעיון הזה היה הרעיון הראשון בהצעתי. פסלנו אותו מסיבה אחת, העלות הגבוהה לא מאפשרת לבצע את הרעיון הזה. לכן הלכנו על דבר מינימלי ובסיסי, שהמעביד ייתן לעובד הודעה כתובה באיזה אתר קיים הפנקס. אני רוצה לומר לך שאני שמעתי מרוב הגופים הציבוריים שדיברתי איתם, שהם מוכנים בעצמם לחלק את הפנקס. 

אהוד מלץ:

	כמה עולה להדפיס פנקס של 10 דפים? העולה מאתיופיה ששומר בקניון, קשה לי להאמין שהוא יודע מה זה אינטרנט ואיך נכנסים לאינטרנט. 

	רעיון אחר זה לאסור על גופים ציבוריים, שמקבלים מימון מקופת הציבור, להתקשר עם חברות כוח-אדם או חברות שמירה שהן עברייניות. 

יגאל יאסינוב:

	 זה מה שאמרתי, שאם נעשתה עסקה והתגלה שהם הפרו את החוק, באותה שנייה ההסכם בטל.

אהוד מלץ:

	זה חד משמעית שומט את הקרקע מתחת לכל החברות העברייניות. 


אביב וסרמן:

	אני מזכיר לכבוד היושב ראש, שבתחילת הישיבה הקודמת אמרתי לו שחסר כאן נציג מאוד חשוב לדיון הזה, וזה נציג החשב הכללי. לא נותר לי אלא רק לחזק את מה שאמרתי קודם ולחזור ולהדגיש את זה, כי קורה כאן מצב אבסורדי. זרוע אחת של המדינה, בדמות אגף האכיפה במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה אמורה לאכוף את זכויות העובדים, בזמן שזרוע אחרת - ולצערי הרבה יותר חזקה ממנה, שיושבת כאן מעבר לכביש, החשב הכללי - גורמת לזה שאותם עובדי קבלן, כולל האנשים שחילקו לנו פה קודם את השתייה - - -

היו"ר שאול יהלום:

	מדוע נציג החשב הכללי אלי בראל לא הגיע? הרי הוא הוזמן. 

וילמה מאור:

	הוא הוזמן. 

יגאל יאסינוב:

	הם לא באים לכל הישיבות בנושא באופן שיטתי. 

אביב וסרמן:

	יש פה הרי שלושה קודקודים למשולש הזה: המשתמש, חברות הקבלן והעובד בקצה. תמיד נוח לנו להאשים את חברות הקבלן, את חברות השמירה, את חברות הניקיון. הן הרעות בסיפור הזה. אבל כדי להוכיח שהן הרעות בסיפור הזה, צריך להוכיח שהמשתמש, זה שנמצא בקצה, משלם לאותן חברות קבלן. אני מודה לחבר הכנסת יאסינוב על הסקירה הממצה של המצוקה של אותם עובדים בחברות הקבלן האלה. צריך להוכיח שהמשתמש באמת משלם להם מספיק כסף כדי לשלם את כל הזכויות. 

מי המשתמש הכי גדול במדינת ישראל? אותם שכנים מעבר לכביש. לפי העדויות – ואני זוכר שרמי פויירמן היה פה גם בישיבה הקודמת – של רמי פויירמן ושל מנכ"לים אחרים של חברות שמירה וניקיון, המדינה שהיא המשתמש הכי גדול לא משלמת להם. הרי כדי לשלם את כל הזכויות הסוציאליות, צריך לשלם לעובד בקצה בערך 26, 27, 28 שקל לשעה, תלוי באיזה ענף הוא עובד. הם משלמים בערך 19 שקלים, אולי קצת יותר מזה. מזה אי אפשר לשלם. עד שהחשב הכללי לא יבוא לפה, ייתן על זה את הדעת ויוציא הנחיות חשב כללי איך המדינה מתקשרת עם החברות האלה, לא נגיע לשום מקום, וזה שורש העניין. 

רמי פויירמן:

	 אני רמי פויירמן, הבעלים והמנכ"ל של חברת "פלקון", שנותנת שירותי שמירה וניקיון. 

יגאל יאסינוב:

	אני רק רוצה לציין שלגבי החברה הזאת לא קיבלתי תלונות. 

אהוד מלץ:

	לידיעתכם, מי שהגיש לנו את המשקאות פה מרוויח 19 שקלים לשעה. 

רמי פויירמן:

	אני יכול להגיד לך שבגלל המצב בשוק היום, אני אוטומטית לא אשלם תנאים סוציאליים לעובדים, כדי לשרוד. עובד שבא לבקש, אני לא אמנע את זה ממנו, שזאת הרמה הכי גבוהה של הוגנות בשוק שלי. 

	העולים החדשים והעובדים מכירים את החוקים היום. דרך אגב, העולים החדשים מרוסיה נכנסים לאינטרנט. הם מכירים את כל החוקים והם דורשים. הם פשוט מפחדים שיפטרו אותם או שהם יהיו בלי פרנסה. 

מרינה סולודקין:

	 זה שורש הבעיה. 

רמי פויירמן:

	כל הדיון פה הוא בזבוז זמן אחד גדול, אלא אם תחוקקו חוק שאפשר גם לתבוע את הלקוח שמזמין את השירות, כמו אותו בעל קניון, אם המעביד לא ישלם תנאים סוציאליים. אז הוא יעגן את זה בחוזה והקבלן יעביר את זה הלאה, והוא גם יצטרך להוכיח לו שהוא עושה את זה. זה לא האינטרס שלהם, כי אם הקניון היום משלם לי 26-27 שקלים לשעה ואני צריך לשלם שכר מינימום פלוס ביטוח לאומי וחופש, כאשר אחרי שבעה או שמונה חודשים אני מפטר אותו ואני לא צריך לשלם לו הבראה וגמל, העלות שלי היא 21-22 שקלים לשעה. אם תצטרך לתת לו גמל, הבראה ופיצויים, הקניון יצטרך לשלם מעל ל-30 שקלים לשעה לפחות. לכן זה לא האינטרס שלהם, אבל זאת הדרך היחידה שתוכל לעצור את מה שקורה היום. 

ערן גולן:

	מדברים פה הרבה על כך שהמדינה לא תתקשר עם אותם מעסיקים שמורשעים. הבעיה מבחינת הפורום לאכיפת זכויות עובדים היא שהיום העבירות הפליליות שמסווגות כעבירות פליליות שנוגעות לדיני עבודה, מסווגות תחת עבירות מנהליות. חוק שכר מינימום מסווג תחת עבירה מנהלית, אלא אם כן מגישים כתב אישום, אבל במרבית המקרים לא מגישים כתב אישום. 

קריאה:

	כי כדאי ללכת על הדרך המנהלית. 

יגאל יאסינוב:

	אני חייב להגיד לכם שאני צירפתי בדוח מכתב לקראדי. יש כמה חוקים שהענישה בהם היא פלילית. אני אישית הייתי לא רק עד, אלא הייתי במשטרת ערד עם קבוצה של 30 עובדים לפני חודש, וקציני משטרה הודיעו לי שלא רק שאין חוק כזה, אלא הם גם לא מחויבים לקבל מהעובדים - - -

ערן גולן:

	ברגע ששר המשפטים מסווג עבירה בתור עבירה מנהלית ונותנים קנס, זה לא נרשם באף מקום. אם אחר כך אנחנו אומרים לאותו משרד ממשלתי לא להתקשר עם אותה חברת שמירה, אין לו בכלל רישומים. 
 
חזי אופיר:

	למה אתה אומר את זה? זה לא נכון. 

ערן גולן:

	אם משרד ממשלתי יכול לבקש מחברת שמירה להביא את רשימת ההרשעות שלה במרשם הפלילי, הוא יכול להחליט שהוא לא מתקשר איתה. ברגע שמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה מטיל קנס מנהלי, זה לא רשום בשום מקום, מלבד ברשימות של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. אז כמה שלא נגיד למדינה לא להתקשר עם מפירים, ברגע שעושים איזה מן מרשם פנימי שמשרדי ממשלה אחרים לא חשופים אליו, היא תמשיך לעשות את זה. בחוק העבירות המנהליות ברירת המחדל היא קנס. רק במקרים מיוחדים זה הופך לכתב אישום. 

ולדימיר סברדלוב:

	אני לא רואה בדו"ח את עניין הסיכונים, ביטוח נגד רשלנות. אם המאבטח נהרג בזמן משמרת, בעיני המדינה זה נחשב כתאונת עבודה. אני חושב שאם כתוב פה "דין-וחשבון בנושא זכויות עובדים בענף השמירה והאבטחה", כדאי להוסיף גם את עניין הביטוח נגד רשלנות. 

יגאל יאסינוב:

	 זה קיים בדוח. 

ולדימיר סברדלוב:

	ישבנו  פה בתאריך 29 בדצמבר 2004 בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. עברו מאז פחות משלושה חודשים. לפניי תמצית מהוראות יושב ראש הוועדה למשרדים ולמוסדות, למשל להסתדרות ולחשב הכללי. מעניין שאנחנו צריכים להתחיל את האכיפה. צריך לבדוק איך מקיימים כל המשרדים את כל ההוראות של הוועדה. 

שרון אברהם-וייס:

	קודם כל, אני רוצה לברך את היושב ראש על היוזמה של הדיון מההתחלה, וכן את חבר הכנסת יאסינוב על המסמך המפורט. בשבוע שעבר התקיים כנס של משפט עבודה והביטחון הסוציאלי בים המלח. באחד המושבים הודה אדם שהוא נציג ציבור בבתי דין לעבודה, שכאשר מגיעים אליו מקרים של קבלני שירותים שמטילים קנסות, בדרך כלל המעסיקים רוצים לסגור את זה בפשרה. הם מודים שמדובר בשיטה. הטענה היא שהמדינה נותנת מכרזים שאי אפשר לעמוד בהם, והדרך היחידה להרוויח היא באופן שיטתי על חשבון העובדים. 

אלי פז:

	יש שמרמים את המדינה - - - 

שרון אברהם-וייס:

גם מרמים את המדינה זה סיפור אחר. זה מה שמוביל אותי לנקודה החשובה מבחינתי, מבחינת החקיקה בוועדה הזאת. לפני שנתיים, אחרי הליך חקיקה מאוד ארוך שהתחיל בוועדה הזאת, יצא תיקון מס' 3 לחוק שכר מינימום, שמפורט בדוח בעמוד 26, אשר הטביע את האכיפה על זכויות העובדים. בחוק ההסדרים האחרון צומצם התיקון הזה. הנקודה החשובה היתה האחריות של המדינה. 

היו"ר שאול יהלום:

	מה שדוחים כל שנה. 

שרון אברהם-וייס:

	פשוט ביטלו את העניין הספציפי הזה. 

נועה וגנר:

	 לא ביטלו. 

שרון אברהם-וייס:

	 בכל מקרה, הדבר החשוב הוא שהמדינה, לפני שהיא מתקשרת עם קבלני שירותים, צריכה לקבל מהם איזושהי הודעה וידיעה שהקבלנים האלה לא הפרו. צריכה להיות סנקציה על קבלני שירותים שהפרו את חוקי המגן, והמדינה לא צריכה להתקשר איתם. משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה בזמנו תמך בזה. מי שהתנגד היה משרד האוצר מסיבות תקציביות. אני גם מצטרפת לביקורת על כך שנציגיו לא נמצאים פה. 

הכלי השני של המדינה לסייע הוא המחלקה לרישוי חוקרים פרטיים ושירותי שמירה במשרד המשפטים. "קו לעובד" פנה אליהם כמה פעמים, בעיקר בעניין חברת השמירה עצמה שמעסיקה 15,000 עובדים. לאחרונה קיבלנו תשובה מאוד מנומקת שהם שקלו. הרעיון הוא לא לחדש רשיונות לגבי מי שיש לגביו תלונות, שזה כלי אחד טוב מאוד. הכלי השני, כאמור, הוא לא להתקשר, וזה הדבר שהייתי רוצה שייצא מהוועדה הזאת. 

אבישי בניש:

	בהשראת הישיבה הקודמת בוועדה, החלטנו להוציא צוות של סטודנטים שיתמקדו בנושא עובדי קבלן שעובדים במשרדי הממשלה. סטודנטים, שחלקם נמצאים פה, דיברו עם עשרות אנשים שעובדים בשמירה ובניקיון במשרדי ממשלה, ועל בסיס זה אני רוצה להעיר שתי הערות. הדגש הוא דגש כבד על עובדי שמירה, אבל גילינו שמבחינת המאפיינים דגש נוסף חייב להיות גם על עובדי הניקיון. אם עובדי שמירה אצל קבלן פגיעים, עובדי הניקיון הם אולי העובדים הפגיעים שבפגיעים. אפשר לראות שבדרך כלל עובדים בניקיון אנשים יותר מבוגרים, בעוד שבשמירה עוסקים בדרך כלל אנשים יותר צעירים. בנוסף, השומרים הם בדרך כלל בחזית, רואים אותם, מדברים איתם ומחליפים איתם מילה, אבל עובדי הניקיון בדרך כלל עובדים מאחורי הקלעים והם לא כל כך נגישים. 

יגאל יאסינוב:

	אני רק רוצה להזכיר שכשפתחתי בדבריי, אמרתי שרוב התלונות שקיבלתי היו ממאבטחים, אבל ציינתי במפורש שמדובר גם בעובדי ניקיון. 

אבישי בניש:

	אנחנו גילינו שאצלם ההפרות אפילו יותר משמעותיות, אבל הם לא "הולכים קדימה". שם נמצאת אוכלוסייה יותר מבוגרת של עולים חדשים, של ערבים ושל מיעוטים. מדובר באוכלוסיות חלשות ופגיעות. ראשית, גילינו שם פער גדול מבחינת הידע. כשאתה שואל אם משלמים להם כחוק, הרבה פעמים התשובה היא חיובית. שנית, זה מדגיש – במיוחד בנושא המכרזים - שיש פחד מאוד גדול. חלק משמעותי מהאנשים שניסינו לדבר איתם, לא חזרו אלינו ולא הצלחנו לדבר איתם, כי הם אמרו שהם חשבו על זה. זה מדגיש בעיניי, שאי אפשר לסמוך רק על תשובה ש"נחכה, ואם יבואו העובדים אלינו, נבדוק במקרה הטוב". 

	אני חושב שהצורך הזה בפיקוח יזום מחייב איזושהי חשיבה. בצוות שלנו, אנחנו מננסים לנסח הצעת עקרונות לנוהל של החשב הכללי, שחבל שהוא לא נמצא פה, להתקשרות מהסוג הזה. אנחנו בחנו את מה שקיים, ואנחנו חושבים שצריך כמה השלמות משמעותיות בנושא הזה. אנחנו גם בודקים מה קורה בחוץ לארץ, ומלווים אותנו אנשים שהם בכירים לשעבר במשרדי ממשלה. אנחנו נשמח להעביר גם לוועדה, לחבר הכנסת יאסינוב ולמשרדי הממשלה הרלוונטיים עקרונות שאנחנו מציעים שיכולים לשפר את ההתקשרות של המדינה עם חברות קבלניות. 

מרינה סולודקין:

	קודם כל, אני רוצה לברך את חבר הכנסת יאסינוב. אני מייצגת את האוכלוסיות האלה, ואני חייבת לומר לכם שיש מקצועות שיש בהם ניצול ואפליה במדינת ישראל: מטפלות, מאבטחים, קופאיות ועובדי ניקיון. ההסתדרות חסרה לי פה בדיון. 

יגאל יאסינוב:

	אני חייב לציין שהם לא נענו לבקשתי להשתתף בדיון. כל הגופים האחרים היו מוכנים. 


אהוד מלץ:

	 הם עסוקים, הם מטפלים בעובדי הנמל...

מרינה סולודקין:

	כן, אני מבינה שהם מטפלים בעשירים...

יגאל יאסינוב:

	רק מפלגת "עם אחד" – דיברתי עם חבר הכנסת עמיר פרץ ישירות - סירבה לחתום על אותן הצעות חוק.  

מרינה סולודקין:

	יש לנו בעיה מאוד רצינית. אני לא רואה שמבינים שהעובדים האלה זקוקים להגנה. 

	אני ניסיתי להעביר כמה חוקים בכנסת החמש-עשרה שקשורים למאבטחים. אמרו לי שמאבטח זה מקצוע כמו כל המקצועות, וזה לא כך. אני חושבת שזה מאוד סמלי שרק אתה ואני יושבים כאן בוועדה, מלבד היושב ראש, כי אנחנו מייצגים את האוכלוסיות האלה. 

אתה זוכר שכאשר המאבטחים נהרגו, כל חברי הכנסת היו כאן, גם ממפלגת העבודה וגם מהליכוד, אבל כשמדברים על זכויות של עולים, לא מגיעים לפה חברי כנסת. 

	אני חושבת שרק בדרך של חקיקה מפורטת ומאבק אפשר לעשות משהו. אני כל הזמן משווה למה שקורה במדינות אחרות שגם קולטות מהגרים, ואני לא מדברת על עולים.

אלי פז:

	אני אקח אותך לסיור בניו יורק, שם החזירו את מה שהיה בתחילת המאה, את אולמות ההזעה. את מכירה את זה מהספרות. זה חזר שוב עם סינים למיניהם או מזרח אסיאנים. 

מרינה סולודקין:

	 יש בארצות הבריתTrade Union  של unskilled workers. רק אנחנו לא יודעים להגן על העובדים שלנו. 

יגאל יאסינוב:

	 אני חייב להודות גם לעוזר שלי רומן בריק. אני מבקש שהוא יקשר בינינו, כי אני מתכוון להמשיך בטיפול בנושא. 

	אני מבקש לאפשר למשפחת טריגובוב לדבר. 

היו"ר שאול יהלום:

	בוודאי. משפחת טריגובוב, בבקשה. אנחנו קודם כל משתתפים באבלכם ובאסון שקרה לכם. קבלו את תנחומינו. 

מארק טריגובוב:

	 הבן שלנו ארכדי בגיל 19 התחיל לעבוד ב-23 בספטמבר בשנה שעברה בחברת אבטחה "יעד מטרה". זו חברה שמאבטחת אתר בנייה בגדר ההפרדה ב"עוטף ירושלים" באזור הר אדר. הוא בסך הכל עבד שם יומיים. כאשר הוא התחיל לעבוד שם, לא ידענו במה מדובר, באיזה אתר ובאיזו עבודה בכלל. אחרי יום עבודה אחד, התברר לנו שזה אזור בנייה של גדר הפרדה ושנתנו לו נשק. לא סתם נשק, אלא עוזי. נתנו לו שכפ"ץ והציבו אותו בעמדת שמירה. 

אני מזכיר שהוא בן 19, ולפי החוק אסור לו לעשות זאת. למרות שאסרנו עליו ללכת לעבודה, הוא קיבל שוב קריאה ממנהל העבודה והובטח לו לעבוד משמרת של 24 שעות, שזה גם עבירה על החוק. כנראה שהוא הבטיח לו פיצוי כספי. ארכדי לא התקשר אלינו. זאת פעם שנייה שהוא נסע לשם למשמרת של 24 שעות, החל משעה 6:00. אנחנו יותר לא ראינו את הבן שלנו. למחרת בשעה 13:00 הוא נהרג. זה נחשב תעלומה. כנראה הוא נרדם אחרי 15-16 שעות שמירה. הוא גם לא היה מוכן ל-24 שעות שמירה, כי התקשרו אליו שעתיים לפני כן. הוא לא ישן בלילה, ולכן הוא כנראה נרדם, ואז הכדור נפלט והוא נהרג. 

היו"ר שאול יהלום:

	אתם אומרים שייתכן שהעייפות השפיעה. 

אלי פז:

	 העסקה בשעות עבודה חריגות מעבר למותר על פי הדין. 
	
מרינה סולודקין:

	 הוא לא שירת בצבא.

מארק טריגובוב:

	נכון, והוא לא קיבל הכשרה. זאת פעם ראשונה בחייו שהוא ראה נשק, שם שכפ"ץ והציבו אותו בעמדת שמירה באזור די בעייתי, עם כל מה שמשתמע מכך. 

	המנהלים של החברה היו תחת חקירה במשטרה. במשטרה נאמר לנו שהתגלו מקרים לא מעטים כאלה של מאבטחים, שלא היתה להם זכות לשאת נשק ולא היה להם רשיון, ולמרות זאת החברה עדיין קיימת. אמנם היא קיימת בשם אחר, אבל היא עדיין פועלת גם באזור הזה. הבן שלנו כבר לא יחזור, אבל יש לי הרגשה שהקורבן הבא בדרך. 

היו"ר שאול יהלום:

	תודה רבה לכם ועל כך שהגעתם לכאן. שוב אני מוסר את תנחומינו. 

הגיע נציג האוצר, מר בראל. למה הזלזול הזה בוועדה של הכנסת? הזמנו אותך לשעה 12:30. אנחנו מחכים לך למעלה משעה. 

אלי בראל:

יש נושא חשוב שעומד על הפרק של פיטורי 800 עובדים, והיינו צריכים לטפל בו. 

היו"ר שאול יהלום:

הוגש בפנינו דוח, שאני מציע שתקרא. נאמר בו שיש הפרה מסיבית מאוד של חוקי עבודה על ידי חברות קבלניות, ויש הפרה קשה מאוד של זכויות העובדים כמעט בכל תחום. שמענו כאן על שעות עבודה, על זכויות סוציאליות, על שעות נוספות וכו'. אני מדבר על מצב שהמכרזים של החשב הכללי מציבים תנאי, שיוצר מנגנון של קבלת אישור ממשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, מצדי מכם. ברגע שהחברה אינה עומדת בדרישות האלה, הממשלה או כל גוף שמשתמש במכרזים האלה, לא יעסיק אותה. אם תהיה עילה להפסקת עבודה, מטבע הדברים החברות יפחדו, כי המעסיק הגדול ביותר זה המכרזים של החשב הכללי. 


אלי בראל:

	בעקבות הישיבה האחרונה שהשתתפנו בה, תקפו אותנו שאנחנו לא מכניסים סעיפים שמדברים על הנושא הזה לגבי ההתקשרויות. אני רוצה לקרוא לכם את הוראות תכ"ם: "על הספק להתחייב בכתב לקיים בתקופת ההסכם, לגבי העובדים שיועסקו על ידו אחר האמור בחוקי עבודה והתיקונים להם המפורטים בהמשך לזה: חוק שירות התעסוקה, חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק דמי מחלה, חוק חופשה שנתית, חוק עבודת נשים", כל החוקים, כולל שכר מינימום. בנוסף, אנחנו מבקשים גם בכל התקשרות "הצגת אישור מרואה חשבון על עמידתו בדרישות ותשלומים סוציאליים ושכר מינימום לעובדים כאמור לעיל בכל רבעון, או בכל מועד ומועד בו מבוצעים תשלומים כמוסכם". אנחנו מבחינתנו מוודאים את זה ומכניסים את זה לכל התקשרות. 

אלי פז:

	 זה ממש לא נכון. 

אלי בראל:

	קודם כל, זאת הוראת תכ"ם, וזאת ההוראה שעל פיה אמורים כל משרדי הממשלה להתקשר, החל מה-31 באוגוסט 2003. 

אלי פז:

	קודם כל, אני מאוד מעריך את הדוח הזה. הוא עוסק באחד הנגעים הקשים של החברה הישראלית. אנחנו עוסקים באוכלוסייה שהיא נטולת הגנה בהיבט של זכויות סוציאליות. האוכלוסייה הזאת כוללת למעלה מ-100,000 שכירים. מרכיב גדול בה הם עולים, שלא כולם מכירים את הזכויות, ולא כולם נמצאים תחת תרבות ארגונית, שבמסגרתה הם יודעים שגם אם הם ידווחו לגורמי שלטון, הם יקבלו הגנה, אלא יש בהם חשש. 

	היו כבר מגעים ראשונים עם החשב הכללי. אנחנו מתכוונים להגיש הצעת החלטה לממשלה, שאומרת שכל קבלן שיגיש הצעה למתן שירות שמאחוריו יש עתירות עבודה, כמו חברת שמירה או ניקיון, כל חברה כזאת תצטרך להגיש גם תמחיר שיציג בפני החשב שאכן אותו ספק עשה את כל הקלקולציה על מנת לעמוד בדרישות האלה, ולא יישאר תחת האמירה הסתמית של חתימה שהוא עמד בדרישות. 

אלי בראל:

	החשב הכללי - - -

אלי פז:

	 התחיל התיאום בין עורך דין מיכאל אטלן, ממלא מקום של היועץ המשפטי של המשרד, עם אחד מסגני החשב. אנחנו מתכוונים בימים הקרובים להמשיך בדיון הזה. 

אלי בראל:

	 לא ידוע לנו. 

אלי פז:

	דבר שני, אני לא בטוח שזה צריך להיות אחת לשלושה חודשים. אני חושב שמספיק אחת לחצי שנה, כי אחת לשלושה חודשים לא מבצעים. כמעט שאין ספק שמגיש אחת לשלושה חודשים דוח מפורט של רואה חשבון שאומר שהוא בחן ובדק את הדברים. יש פה ספק לשירותי ממשלה, האם הוא מגיש? לא. אני אומר בואו נדבר על אחת לחצי שנה, שרואה חשבון של אותו ספק יבדוק את הדברים ויחתום. 

	מר בראל, אם אתה צודק שזה מתבצע אחת לשלושה חודשים, אז אין בעיה. אנחנו, תנוח דעתנו אחת לחצי שנה, אם יוגש דוח מפורט כזה של רואה חשבון, ולא אמירה סתמית "בדקתי והכל בסדר".

	 בעיית הבעיות, כפי שהוצגה כאן אדוני היושב ראש, אני אציג אותה דרך בדיחה קטנה שמסכמת את כל העניין הזה: נוסע שעלה לאוטובוס עירוני, שילם 10 שקלים, קיבל עודף מהנהג של 95 שקלים. אחרי כמה תחנות, הנהג שאל את הנוסע אם הוא לא שם לב שהוא קיבל 95 שקלים, אז אמר הנוסע "אני מכיר את המחירים אצלכם?". זה בדיוק מה שקורה. חלק לא מבוטל מהמעסיקים, לאו דווקא הממשלה, גם שלטון מקומי וגם כל מיני מערכות נתמכות תקציב כמו אוניברסיטאות, רוחצות בניקיון כפיהן. הן לא מכירות והן לא יודעות. הן במקרה משלמות סכומים זעומים. שמעתי על חברות שחדלו להגיש הצעות למכרזים. מנפאואר לדוגמה לא מגישה הצעות למשרדי ממשלה כקבלן כוח אדם, ומדוע? מפני שבמחירים שמתקבלים על ידי חשבי משרדי הממשלה, אין כל אפשרות שהיא לעמוד במבחן שכר המינימום. אני לא מדבר על חופשה. אמר לי נציג ORS שהם נמנעים לגשת לרוב המכרזים, מהטעמים האלה, משום שהם יותר מדי גדולים והם רוצים לשמור על אינטגריטי, ולכן הם לא ניגשים למכרז. נציג חברה אמר פה, שכדי להתחרות הוא צריך לכופף את החוקים, ושהוא משלם לאותו עובד שפונה רק כשהוא חייב. 

כדי להתייחס לסוגייה הזאת, אנחנו מתבייתים על אותן אוכלוסיות. אנחנו מנסים ללכת בפעולות מנע, על-ידי הדרכה והסברה. נפגשנו עם ארגוני עולים, בין אם עולים מברית המועצות לשעבר ובין אם מאתיופיה. הוועדה דווחה כאן על מבצע שאנחנו עשינו בשפרעם. 

היו"ר שאול יהלום:

האם תקציבכם עד כדי כך קטן, שאי אפשר להוציא את הספרון הקטן עם הזכויות לעובד?

אלי פז:

אנחנו הוצאנו ברושורים עם פירוט זכויות, בשפה הערבית למשל. 

היו"ר שאול יהלום:

בעברית, כדי שאנחנו נבין. כמה עולה להוציא חוברת קטנה? תאמין לי שיאשרו לך. 

אהוד מלץ:

	צריך לגלגל את העלות על המעביד. 

חזי אופיר:

	 הכל כתוב כאן, גם בערבית, גם בעברית. יש תקציר קריא, לא בלשון משפטית מסובכת, של כל החוקים. כתובים פה הטלפונים והאי-מיילים. 

היו"ר שאול יהלום:

	מדובר כאן על 15 חוקים, אז צריך לנסות לתמצת אותם בחוברת אחת. צריך לתמצת את הדברים העיקריים בחוברת קטנה, כי אתה אומר שאני אקרא 15 עלונים. זה לא רציני. 

חזי אופיר:

	גם בישיבות הקודמות התחייבנו שבשנת 2005 המשימה העיקרית שלנו באכיפה היא בין היתר בנושא השמירה, הניקיון ובני המיעוטים, וכך עשינו. בשבעה חודשים האחרונים כבר פקדנו 60 חברות שמירה. מתוכן, ב-40 נמצאו ממצאים, בעיקר על שכר מינימום, כאשר רק חמישה נמצאו בלי ממצאים. האכיפה בתחום השמירה קשה, כיוון שלא מדובר במפעל שאתה נכנס אליו ואתה יכול לבדוק אותו, אלא פה יש מאבטח ושם יש מאבטח. 


היו"ר שאול יהלום:

	אבל אם אתה בודק את חברת השמירה, קרוב לוודאי שאם תבדוק שני שומרים, תדע את המדיניות שלה. ברור שלא תבדוק 15,000 עובדים, אבל אתה צריך לבדוק מדגמית. 

חזי אופיר:

	זה מה שאנחנו בדיוק עושים. על מנת לפתוח בהליכים, אני חייב להגיע לעובד ולחקור אותו, כלומר לא מספיק שאני רואה על-פי התלושים שמתבצעת עבירה. אנחנו חייבים להגיע לעובד. אני לא מחפש תירוץ, אלא רק מסביר את הקושי בתחום השמירה, שהוא בעייתי בגלל הפיזור של העובדים. אתה חייב לחקור את העובדים, ולא מספיק שהגעת למעסיק וראית את העבירות. 

נועה וגנר:

	אני רוצה להבהיר כמה נקודות משפטיות שעלו. ראשית, לגבי התלונות למשטרה, אנחנו מציעים שתלונות בדיני עבודה יועברו למינהל ההסדרה והאכיפה אצלנו. זה המקום הנכון. אנחנו היחידה הנכונה שיכולה לחקור את הנושא ולהעמיד לדין בנושא. לכן אני מציעה שזה יועבר אלינו ולא למשטרה. 

	לגבי עבירות מנהליות, יש פה איזון בין הרצון לעשות אכיפה יותר יעילה ומהירה לבין הצורך להתגלגל לבתי משפט, וכתוצאה מכך גם ליצור הרשעה פלילית. לעבירה המנהלית יש יתרונות, אבל החיסרון שלה הוא שהעבריין לא מקבל סטטוס של עבריין, ולכן אין לזה השלכות מעבר לכך. 

היו"ר שאול יהלום:

	אפשר לפתור את זה? אני מדבר על כך שהמשרד הממשלתי יידע את זה. 

אלי פז:

	אדוני היושב ראש, בעקבות הישיבה היום, אנחנו נודיע לחשב הכללי לגבי אותן חברות שמירה. 

נועה וגנר:

	אני מוכרחה לומר שכאשר דנו בזה בנושא של שכר מינימום, היתה התנגדות חמורה מטעם משרד המשפטים לכך שתהיה איזושהי תוצאה לעבירה שהיא כולה עבירה מנהלית. ננסה לבדוק את ההצעה, כמו הנושא של פנקס הזכויות. 

	לגבי אחריות המעסיק בפועל, יש חוקים שבהם מוטלת אחריות על המעסיק בפועל לצדו של המעביד שהוא קבלן כוח אדם. זה לא קיים בכל החוקים. אנחנו כמובן לא רוצים לפטור את המעביד, שהוא בסופו של דבר קבלן השירותים, הוא קבלן כוח  האדם, מהחבות שלו. מצד שני, אנחנו רוצים שהמעסיק בפועל, המשתמש, לא יעצום את עיניו, כמו שציין מר פז. 

	לגבי הפחד של העובדים, אין אפשרות לבצע את ההליך הפלילי בהיעדרו המוחלט של העובד. העובד צריך להשתתף ולתת עדות. במקרים של חוק שכר מינימום, יש לנו חזקות שעוזרות לנו בנושא הזה ומאוד מקלות על חובת העובד לעמוד בחזית של ההליך, אבל זה קיים בחוק שכר מינימום בגלל הנתונים המיוחדים של אותו חוק, זה לא יכול להיות קיים בכל חוק וחוק. 

היו"ר שאול יהלום:

	אני רוצה לסכם את הישיבה. אחד - אני פונה בעיקר למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ורוצה לומר לנציגיו שאתם צריכים לקחת בחשבון שהשולחן הזה עומד לרשותכם. אתם פונים אלינו ואומרים לנו איפה יש לכם בעיות תיאום, ואנחנו נשתדל שהדברים יבואו על מקומם. 

	בשלב ראשון אנחנו מבקשים מכם קודם כל לשבת עם החשב הכללי. דיברתם על מיכאל אטלן. אפילו סגן החשב הכללי הנוכחי אינו יודע את זה. זה כבר לא טוב. צריך להיות תיאום בעניין הזה. אני מבקש לקיים ישיבה. לכאורה, מצד אחד נאמר שהכל בסדר. מצד שני, אתם אומרים שלא הכל בסדר. זה רק עניין של תיאום, כי הרצון קיים. תאמינו לי שאם כמה ארגונים יקבלו מכתבים מהחשב הכללי, המצב ישתפר. 

	שניים - אנחנו מנחים את משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה להוציא חוברת אחת. קחו על עצמכם אחריות לעשות אותה תמציתית רק לגבי הדברים החשובים שעלו כאן, ואז תוכלו לרכז את כל 15 העלונים לחוברת אחת, שתופץ ללא הגבלה לכל החברות בכל המדינה. 

	את הדוח נעביר לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה וכן למבקר המדינה, כפי שמציע חבר הכנסת יאסינוב. אני מבקש ממשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ליזום חקיקות, ואם לא הולך לכם ליזום חקיקות, תגידו לנו. 

אלי פז:

	אנחנו יזמנו. 

היו"ר שאול יהלום:

	אנחנו ניזום חקיקה פרטית מקבילה. היום אני עומד להעביר בקריאה שנייה ושלישית חוק שנוגע להנגשה של 60 עמודים, כולו פרטי. נכון שזה לקח כמה שנים, ונכון שזה פרק אחד, אבל זאת הצעת חוק פרטית, אז מה? ובסוף המדינה משתפת פעולה. אם יש בעיה כמו קשיים בירוקרטיים, אנחנו מוכנים לאמץ כל רעיון שלכם בהצעת חוק פרטית. 

	תוך כמה חודשים נתכנס שוב ונקבל שוב סקירה של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ושל החשב הכללי ונראה אם יש התקדמות בשטח. אני מציע שתבדקו איך העניין המנהלי כן יכול להיות בתפזורת של אינפורמציה, כמו שפז אמר. כל הדברים האלה חייבים להיעשות. אחרי תום הפגרה, נראה איך אנחנו ממשיכים.  

	תודה רבה, אני נועל את הישיבה. 


הישיבה ננעלה בשעה 14:00




נספח


דין וחשבון בנושא זכויות עובדים
 בענף השמירה והאבטחה

מוגש לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות
של הכנסת



5
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
22.3.2005

מרץ 2005



תוכן עניינים
I. מבוא ...............................................................................................................................................3                                                                                                    
II. ענף השמירה - מאפיינים אחדים................................................................................................7 
III. רשימה מדגמית - הבעיות המאפיינות את הענף.....................................................................12
1. העדר הגדרה ממצה של ענף השמירה והאבטחה כמקצוע - לרבות הגדרה בהירה יותר של הסמכויות..........12
2. העדר התארגנות נאותה של העובדים בתחום........................................................................................12
3. אי-תשלום שכר מינימום....................................................................................................................13
4. ניכויים וקנסות המוטלים שלא כדין, והעדר אפשרות לערער על ההחלטות...............................................14
5. העדר זכויות סוציאליות.....................................................................................................................15
6. העברה ממקום למקום והעדר תנאי עבודה נאותים...............................................................................16
7. אי-תשלום תמורה בגין שעות נוספות...................................................................................................17
8. מניעת חופשה ואי תשלום בגין חופשה (לרבות חגים).............................................................................18
9. אי-רישום ימי מחלה..........................................................................................................................19
10. רכיבי שכר פיקטיביים - ותלושי-שכר שאינם ברורים לעובד...................................................................19
11. הפסקות עבודה תקופתיות / עונתיות...................................................................................................19
12. התחמקות מתשלום פיצויי פיטורים, אי - מתן הודעה מוקדמת לפיטורים והודעת פיטורים בכתב..............20
13. אי - מתן הודעה בדבר תנאי העבודה כדין.............................................................................................21
14. תופעת ה"מעסיק הכפול"...................................................................................................................21
15. העדר כלים מספיקים לענישה הפלילית...................................................... .........................................21
16. חולשתן של הסנקציות במישור המשפט האזרחי כנגד המפרים...............................................................22
17. העדר אכיפה מספקת במישור האדמיניסטרטיבי...................................................................................22
18. העדר סנקציה כנגד מעסיק המתנכל לעובד שחשף הפרת חוק.................................................................23
19. נטלים ראייתים שקשה להרימם בהליכים משפטיים.............................................................................23
20. נגישות מוגבלת לבתי הדין..................................................................................................................23
21. העדר אינפורמציה זמינה וחוסר מודעות לזכויות..................................................................................24
22. העדר סנקציות אפקטיביות כנגד מפירים סדרתיים...............................................................................24
IV. הפן הנורמטיבי.............................................................................................................................25
א. חוקי מגן...................................................................................................................................25
ב. חוק שכר מינימום כדוגמא.....................................................................................................26
V. סיכום והמלצות............................................................................................................................29
VI. שלמי תודה...................................................................................................................................32
VII. מקורות..........................................................................................................................................33

I. מבוא
בהתאם להחלטת וועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת בישיבתה מיום 6.12.2004, הריני מתכבד להגיש בזאת סיכום מטעמי, המתמקד במצב זכויות העובדים בענף השמירה והאבטחה (להלן - ענף השמירה). הבעיות שמאפיינות את תחום העבודה בענף השמירה דומות בעיקרן, לפי התרשמותי, לבעיות שמאפיינות את ענף הניקיון, ענף הבנייה ותחומים אחרים שבהם קיימת תופעה של העסקה על בסיס זמני (כגון עבודה עונתית או ביצוע פרוייקטים מסוימים). מרבית הפניות שנתקבלו בלשכתי הופנו על-ידי מי שעובד בענף השמירה, לא במעט בשל ההפרות הזועקות שחוו דווקא הם - ובשים לב לכל אלה בחרתי להתמקד במסמך זה בעיקר בענף השמירה. 

יובהר מייד: הדברים המובאים במסמך זה אינם בבחינת מחקר אמפירי ממצה, והם משקפים את דעותיי ועמדותיי כחבר כנסת. יחד עם זאת, הסיכום הנוכחי מבוסס על עשרות רבות של מכתבים שנתקבלו בלשכתי, בין היתר, בעקבות "קול קורא" שפורסם בעיתון "ווסטי" ובתוכנית שהוקדשה לנושא בערוץ "ישראל פלוס", על פגישות עם עשרות עובדים שערכתי, על בחינת המצב החוקי הקיים וכן על חומר עיוני שנאסף לצורך הכנת רשימה זו.

המסקנות הראשוניות שאותן ניתן לעלות הינן כדלהלן: בענף שירותי השמירה קיימת תופעה נרחבת של הפרה שיטתית וגסה של זכויות העובדים. הסיבות לכך רבות, אך הבולטות שבהן הינן: היעדר אכיפה מספקת של חוקי המגן, נגישות מוגבלת של ההליך המשפטי וחוסר המודעות של העובדים לזכויותיהם.

באופן כללי, יש לומר כבר עתה: חברות רבות מנצלות באופן ציני את המצוקה שבה נתונים העובדים שנאלצים להתפרנס מן העבודה כשומרים או כמאבטחים, אשר רבים מתוכם הם עולים חדשים, המהווים אחוז ניכר ביותר מן העובדים בחברות השמירה והניקיון. כל אלה, נציגי שכבות חלשות אחרות המהוות את "מאגר כוח האדם" בענפים שונים - לא תמיד מודעים לזכויותיהם, וגם כאלה שכן - מהססים לעמוד עליהן. זאת, בשל מגוון סוגים של מצוקה תעסוקתית, הכובלת אותם במצב "ללא מוצא" בשוק העבודה: גיל, מצב בריאותי, רקע תרבותי, קשיי שפה ופערים שמקורם במנטליות שונה.
 
חולשות אלה מנוצלות, במודע ובמכוון, על-ידי בעלי-חברות רבים, שהונם האישי נבנה מתוך הכספים שהיו אמורים להגיע לידי העובדים בתחתית הפירמידה האירגונית.

המעבידים גורפים רווחים עצומים מהפרת החוק: כך, למשל, אם חברה פלונית מעסיקה 1,000 עובדים - וכל חודש, מסיבה כלשהי לא משלם לכל עובד סכום "פעוט" של כ- 100 ₪ (למשל, ניכוי אסור של קנסות או אי-תשלום בגין מספר שעות נוספות וכדומה) - מביא לו בשנה 1,200,000 ₪ ! 

התמונה היא עגומה: במקרים רבים, הפרת החוק השיטתית הופכת למשתלמת, שכן גם אם חלק מן העובדים ייבחרו לפנות לערכאות המשפטיות מתוך תקווה לזכות במגיע להם - ההליכים המשפטיים הארוכים, העדר משאבים למימון הגנה משפטית שתתחרה בזו של מעסיקיהם לשעבר - מרפים את ידיהם של רבים, וההפסד הסופי עבור המעסיק המפר הופך לזניח ביחס לתועלת הישירה שהוא מפיק מרמיסת זכויות עובדיו. 

במילים פשוטות: מעבידים רבים לא מהססים לגרוף רווחי עתק על גבם של עובדיהם, רווחים שמקורים הוא בהפרות שיטתיות של חוקי המגן. לא אכחד: את המילים "גניבה לאור יום" שמעתי, לא אחת, מן העובדים שעמם נפגשתי.

 הרושם הנוצר לאחר בחינת הדברים הוא שמעסיקים רבים אינם חוששים מסנקציות חוקיות - שכן בבתי הדין מומלצים, כדבר שבשגרה, פתרונות-פשרה, ולא הכרעות חדות ובעלות-משמעות למפירים. אזלת ידה של מערכת האכיפה באה לידי ביטוי גם בכך שרבים מן המעסיקים אינם מהססים לנקוט לשון איומים כלפי עובדים שהעזו לעמוד על זכויותיהם. תחושת ההשפלה והגזל - זוהי, גם היום, המציאות שבה חיים עשרות אלפי עובדים בישראל.
 
לפי הפירסומים בעיתונות לאחרונה, רק השומרים והמאבטחים, הנושאים הנשק שמועמד לרשותם על-ידי חברות פרטיות - מספרם עומד כיום על כ- 120 אלף. לכך יש להוסיף מספר לא מבוטל של עובדי הענף שאינם מחזיקים בנשק. מדובר במספר עצום של עובדים, כאשר חלק גדול מאוד מתוך ציבור זה סובל מתנאי תעסוקה גרועים, ומהפרות חוק בוטות.

וגם את זאת יש להדגיש הדגש היטב: במצב הביטחוני הייחודי של מדינת ישראל, השומרים והמאבטחים מהווים, לא אחת, את "קו ההגנה" האחרון בין האזרחים לבין המפגעים. גם אם נותיר בצד את הצידוק המוסרי שעניינו תשלום הולם למי שמבצע עבודה שבה הוא מסכן את חייו, הרי שלא ניתן להתעלם מן העובדה הפשוטה הבאה: מאבטח, שחש מרומה ומנוצל על ידי מעבידו, מבלי שהמדינה עומדת לצידו בהוקעת מי שגוזל את כספו בעזות מצח באין מפריע - לא יעשה את עבודתו על הצד הטוב ביותר. לתחושת ההתמרמרות המתמדת הזו עלולות להיות השלכות הרות-אסון - הן לפרט, והן לציבור כולו.

דווקא המנוסים והמיומנים שמבין המאבטחים והשומרים, שעברו הכשרות וקורסים - עוזבים את הענף, שכן אינם רואים כל ברכה בעמלם רב-השנים. בשל העדר בטחון פסיוני עבור רבים - ישנם עובדים אחרי חיים שלמים של עבודה, והופכים לנטל על המדינה - בעוד שמעבידיהם שהרוויחו במשך כל אותו זמן בזכות עבודתם יוצאים מורווחים.

במהלך עבודתי על הסיכום הנוכחי נתקלתי במקרים רבים - רבים מדי - של עובדים שמשכרם הדל נוכו קנסות ללא הצדק ובניגוד לחוק; שמעתי סיפורים קורעי לב על משפחות שנפגעו באופן אישי מרשלנות המעסיקים בענף; פגשתי שומרים שמעולם לא קיבלו דמי שעות נוספות שמגיעים להם, למרות משמרות מרתוניות שעשו, בימים ובלילות. עובדים רבים מעולם לא זכו לחופשה בתשלום, לדמי הבראה ואף נאלצו לצאת לעבודה כשהם חולים. דומה, כי מוחם היצירתי של חלק מן המעבידים אינו מפסיק למצוא "פטנטים" חדשים לערום, "לעגל פינות", ולסחוט עוד כמה טיפות שכר לטובתם האישית - על חשבון העובד הצייתן, הנתון במצב כלכלי בלתי-אפשרי ולחסדי השוק שלא טורח להקפיד ולו על ההגנה הבסיסית ביותר שבית המחוקקים הקנה לו. מצער להיווכח כי במקרים רבים מזמין השירותים, הנהנה הראשי מעבודת העובד הנגזל, הוא רשות מקומית או גוף מגופי המדינה. 

ישנם מקרים שבהם אפילו המשטרה, האמונה על השלטת המשפט, מסרבת - בניגוד להוראות חוק מפורשות - לפתוח בחקירה ואפילו לקבל תלונות. כך, למשל, נדרשה התערבותי האישית כדי שבתחנת משטרה ערד ייאותו לקבל תלונה בדבר עבירה על הוראות חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב - 2002, ובשיחה עימי הסתבר כי קציני משטרה בכירים אפילו אינם יודעים על קיום החוק ! 

היריעה תקצר מלהכיל את הכל, אך אלה הם מקצת מן הבעיות המאפיינות את תחום השמירה והאבטחה, ושבהן בחרתי להתמקד במסגרת רשימה זו: 

· העדר הגדרה ממצה של ענף השמירה והאבטחה כמקצוע - לרבות הגדרה בהירה יותר של הסמכויות.
· העדר התארגנות נאותה של העובדים בתחום
· אי-תשלום שכר מינימום
· ניכויים וקנסות המוטלים שלא כדין, והעדר אפשרות לערער על ההחלטות
· אי-תשלום התמורה בגין שעות נוספות
· העדר זכויות סוציאליות
· העדר ביטוח פנסיוני
· העדר הגנה משפטית במקרים של תביעות אישיות נגד עובדים
· העברה ממקום למקום והעדר תנאי עבודה נאותים
· מניעת חופשה ואי תשלום בגין חופשה (לרבות חגים)
· רכיבי שכר פיקטיביים - ותלושי-שכר שאינם ברורים לעובד
· הפסקות עבודה תקופתיות / עונתיות (כגון": חופשים בבתי הספר, שביתות)
· א-רישום ימי מחלה
· התחמקות מתשלום פיצויי פיטורים, אי-מתן הודעה מוקדמת לפיטורים והודעת פיטורים בכתב
· אי-מתן הודעה בדבר תנאי העבודה כדין
· תופעת ה"מעסיק הכפול" - גם המזמינים וגם ספקי השירותים מפקחים על העובד - בעוד שהעובדים לעיתים "נופלים בין הכיסאות"
· העדר כלים מספיקים לענישה הפלילית
· חולשתן של הסנקציות במישור המשפט האזרחי כנגד המפרים
· סירוב המשטרה לקבל תלונות ולפתוח בחקירה
· העדר אכיפה מספקת במישור האדמיניסטרטיבי
· העדר סנקציה כנגד מעסיק המתנכל לעובד שחשף הפרת חוק
· נטלים ראייתים שקשה להרימם בהליכים משפטיים
· נגישות מוגבלת לבתי הדין
· העדר אינפורמציה זמינה וחוסר מודעות לזכויות
· העדר סנקציות אפקטיביות כנגד מפירים סדרתיים  

הרחבה בנושאים דלעיל תובא בהמשך בפרק III.


II. ענף השמירה - מאפיינים אחדים

ניתן להצביע על מספר גורמים אשר חברו יחד ביצירת מציאות תעסוקתית בתחומים הנדונים, הסובלים מתחלואים מצטברים רבים, כפי שעוד יפורט בהמשך:

1. "המרכיב האנושי" - סוד גלוי הוא כי רבים מן הפונים לתחום השמירה והניקיון עושים זאת בלית ברירה. לפחות לגבי חלק מו השומרים - להבדיל ממאבטחים - המדובר הוא בעבודה שלעיתים אינה מצריכה הכשרה מיוחדת. עובדה זו, בצירוף לכך שאין בנמצא הגדרה ממשית למקצוע השמירה והאבטחה, הופכת את תדמית העיסוק למכובדת פחות בעיניי הבריות. כך, רבים מן הממלאים את שורות השומרים ועובדי הניקיון באים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, ואחוז העולים החדשים ואוכלוסיות חלשות או מוחלשות (כגון צעירים וישראלים וותיקים שנפלטו ל"שוק האבטלה") - גבוה במיוחד. הנגישות המוגבלת למנגנונים  שיש בכוחם לאכוף את זכויותיהם, כמו גם קשיי השפה, הם גורם נוסף ובולט בקרב אוכלוסיות אלה. 

2. מגמות כלכליות כלליות - יותר ויותר חברות ב"כפר הגלובלי" מבינות שאין ביכולתם להתמקצע במקביל בתחומים רבים. לפיכך, מוכרת היטב המגמה של מיקור-חוץ (outsourcing) של מוצרים ושירותים, שבמסגרתה מעבירה חברה נתונה תחום מסוים, אשר היא הייתה זו ש"דאגה" לו בעבר - לחברה חיצונית, שתטפל, מעתה והלאה, במשימה האמורה. כך, במקום להחזיק איש אבטחה כעובד מן המניין בתאגיד, בוחרות חברות אחדות לשכור "שירותי אבטחה" מחברה שמתמחה בכך, ולא להעסיק את עצמן יותר בתחומים שאין לה עניין להתמקצע בהם. טישטוש זה בין "יחסי-עבודה" במובן המסורתי של המונח לבין "מתן שירותים" גורם גם להחלשת הקשר האנושי בין מזמין השירות למי שמבצע אותו בפועל. מנתם חלקם של עובדים רבים, המועסקים במתכונת האמורה, היא התחושה כי אינם אלא עוד "מוצר" אחד, שמבצע את הנדרש ממנו בפרק זמן נתון, אשר ניתן להחלפה ב"מוצר" אחר במחי יד. לא עוד עובד קבוע ומוכר, אלא "נותן-שירות" מנוכר-פנים הדומה לעשרות רבות שהיו לפניו ויהיו אחריו.

אין חולק על כך שהמעבר לדפוסי העסקה באמצעות חברות מתמחות הוא, ביסודו, מהלך נכון ומייעל ביסודו - אך הוא הוביל במקביל גם להפחתת הזיקה בין המעביד "האמיתי" לעובד. גם הממשלה נטלה חלק בתהליך - אך היום אין היא מפקחת כיאות שמירת החוק מצד חברות אלה. התחום הנדון הוא דוגמא להעדר פיקוח (וגם העדר הסדרה חקיקתית, בחלק מן המקרים) שמוביל ליצירת מצב של "מערב פרוע", שבו כל דאלים גבר. הביקוש העצום למאבטחים ולשומרים הוביל להיווצרות חברות שפשוט דורסות את העובד הקטן. 

3. המציאות הביטחונית הישראלית - הגם שהיבט כללי זה בולט, כמובן, בתחום השמירה והאבטחה, לא מן המופרך יהיה להניח כי דפוסי ההעסקה שנלמדים בתחום אחד "מועברים", בהצלחה לא מועטה, לתחומי העסקה אחרים, המנוהלים באותה מתכונת. דרישות הממשלה  והחשש מפיגועים "הקפיץ" את הדרישה לאנשי שמירה ואבטחה, אך לצד גידול מספרי של מקומות העבודה צמח גם הפוטנציאל להפרת חוקים בקנה מידה רחב הרבה יותר. זאת ועוד: בשל הדימיון הרב של העיסוק בשמירה והאבטחה לשירות בכוחות בטחון "של ממש", על רקע הקשר המיוחד הקיים בין האוכלוסייה בישראל לצבא, לא בנקל ניתן להשתחרר מן הרושם כי דפוסי התנהגות (או שמא "פיקוד" ?) מסויימים מועברים גם לתחום זה. כך, למשל, עניבה שזזה הצידה מוכרת היטב כסיבה פופולרית לקנסות ולניכויים משכר שומרים - דבר שספק אם היה גורר תוגבה דומה במקומות עבודה אחרים.

שר התעשיה המסחר והתעסוקה (להלן - "התמ"ת") הוא השר הממונה על הביצוע של מרבית חוקי העבודה, לאחר שהועברו אליו, בהחלטת ממשלה שאושרה בכנסת ביום 26.3.2003[footnoteRef:1], הסמכויות שניתנו במקור לשר העבודה והרווחה.  [1:  ילקוט פרסומים, תשס"ג, עמ' 2084.] 


לאחרונה פירסם משרד התמ"ת סקירה מאלפת המתמקדת בענף האבטחה והשמירה בשוק העבודה הישראלי, ונתונים רבים מתוכה יכולים לשמש כמצע אמפירי לניתוח המוצע בסיכום הנוכחי[footnoteRef:2]. [2:  ראו הודעה לתקשורת מיום 11.1.2005 שפורסמה באתר משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה בכתובת: http://www.moital.gov.il/NR/exeres/9ABCD1CD-832C-410A-939C-C3922FCF04CF.htm, ואת מסמך הסקירה המצורף לה. את המחקר ערך ד"ר שוקי הנדלס.] 


יצוין, כי האבחנה שאומצה לצורכי עריכת הסקירה בין מקצוע השמירה לבין מקצוע האבטחה באה לידי ביטוי בניסוח הבא: "... השמירה היא בעיקרה מקצוע "משטרתי" שהעוסקים בו פועלים למניעת פשיעה בעוד שהאבטחה היא מקצוע "ביטחוני" שהעובדים בו עוסקים בעיקר במניעת פיגועים". דומה, כי אין מניעה לאמץ את האבחנה האמורה גם לצורך הסיכום הנוכחי.

כאן המקום להצביע על בעייה מרכזית נוספת, המאפיינת את התחום: לשומרים ולמאבטחים אין, במקרים רבים, סמכויות מספיקות לביצוע עבודתם - שכן הבסיס החוקי המקנה סמכויות אלה דורש תיקון והרחבה.

הסקירה שנערכה במשרד התמ"ת מאששת, באופן חד-משמעי, את שחש כל מי שבא במגע עם התחום: 

"נמצא כי המאבטחים והשומרים הם אוכלוסייה מובחנת שיש בה ייצוג יתר לקבוצות האוכלוסיה הבאות: גברים, יהודים, עולים חדשים, צעירים ורווקים.
...
נמצא כי בקרב המאבטחים, בהשוואה לשומרים, עובדים יותר צעירים, פחות ערבים, יותר עולים חדשים, יותר רווקים ויותר משכילים.
ההבדלים בוותק בארץ ובגיל היו בולטים. לא פחות מ- 45% מהשומרים היו עולים חדשים, לעומת שיעור של 20% בקרב המאבטחים, ולא פחות מ- 67% מהמאבטחים היו צעירים עד גיל 29 לעומת 45% בקרב השומרים".

ובהמשך, כך מתאר את מצב הדברים מחבר הדו"ח:

"הוותק בארץ: בשנת 2003, למעלה מרבע מהעובדים באבטחה ושמירה- 28%, היו עולים שהגיעו לישראל מאז 1990, מרביתם ממדינות בריה"מ לשעבר. נתון זה גבוה בהרבה משעורם של העולים בקרב כלל העובדים- 18%.  

השיעור הגבוה נובע בעיקר מהמספר הגדול של עולים העובדים כשומרים. גם שיעור המאבטחים העולים- 20%, הוא גבוה ביחס לחלקם בכלל העובדים, אך העולים היוו בשנת 2003 קרוב למחצית מכלל העובדים בשמירה- 45%. השיעור הגבוה של העולים בקרב השומרים נובע, לפחות בחלקו, מהעובדה שבחלק גדול מהמקרים לא נדרשת ידיעת עברית מעבר למינימום בסיסי על מנת לעבוד במקצוע.

גם בשנת 1995, שיעור העולים בשמירה ובאבטחה היה גבוה מחלקם בכלל העובדים. כ- 17% מהעובדים במשלחי יד אלה היו עולים בהשוואה ל- 12% - חלקם בכלל העובדים. אך בעוד שבין השנים 1995 ל- 2003 גדל חלקם של העולים בכלל העובדים בכ- 50%, גדל שיעורם של העולים בקרב העובדים בשמירה בקרוב ל- 100%".

ואולם, מעמדם החלש של העובדים בענף השמירה והאבטחה נובע לא רק מניסיונם המצומצם בהוויה הישראלית. רבים מן המועסקים בתחום אינם בעלי השכלה - וגם בעובדה זו יש כדי להפך אותם לפגיעים יותר בהיבט של פגיעה בזכויותיהם תוך ניצול חוסר מודעות או כישורי התמודדות עם הפגיעה. העיסוק בשמירה ובאבטחה - אינו מוגדר כמקצוע - וכך גם רואה אותו הסביבה על כל מרכיביה. 

נתונים מעניינים במיוחד מספקת הסקירה באשר לאחוז המועסקים דרך חברות ייעודיות. גם כאן הנתונים האמפיריים תואמים את המבט הבלתי-אמצעי על שוק העבודה: 

"עבודה בחברות שמירה: נתוני סקרי כח אדם אינם מאפשרים לנתח את העסקתם של מאבטחים ושומרים על פי חלוקה לענפי המשק. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שרוב העובדים במשלחי יד אלה עובדים באמצעות חברות שמירה. כלומר, מרבית המעסיקים אינם מעסיקים ישירות את השומרים והמאבטחים, אלא שוכרים את שירותיה של חברה המתמחה בנושא ומבצעת את העבודה בקבלנות משנה. עקב כך, אין בידינו נתונים לגבי התפלגות משלחי יד אלה בענפי המשק השונים. יש לציין כי מאבטחים ושומרים כמעט ואינם מועסקים ע"י קבלני כ"א, אלא רק באמצעות חברות המתמחות בהעסקה של עובדי שמירה ואבטחה ועובדי ניקיון.

בשנת 2003, 69% מכלל העובדים באבטחה ושמירה עבדו בחברות שמירה. בחלוקה פנימית נמצא כי שיעור השומרים העובדים בחברות שמירה היה גבוה יותר מאשר שיעור המאבטחים- 76% ו- 66% בהתאמה.

בבדיקה לאורך זמן, נרשמה עלייה ניכרת בשיעור העובדים באמצעות חברות שמירה. בשנת 1995, רק 50% מהמאבטחים והשומרים עבדו בחברות שמירה, זאת בהשוואה ל- 69% בשנת 2004. הגידול בתעסוקה באמצעות חברות שמירה בא לידי ביטוי הן בהעסקת מאבטחים והן בהעסקת שומרים, אך הוא היה בולט יותר באבטחה. שיעור הגידול של מאבטחים שעבדו בחברות שמירה עלה ב- 52% בין 1995 ל- 2003 בעוד ששיעור הגידול של השומרים עלה ב- 30%. הגידול בהעסקת מאבטחים ושומרים הגבירה את העסקתם של מאבטחים ושומרים באמצעות חברות שמירה מאחר ומעסיקים, בעיקר קטנים, העדיפו שלא להעסיק ישירות את המאבטחים והשומרים".

עיניינו הרואות: דווקא בשנים האחרונות התחזקה עד מאוד המגמה של העסקת שומרים ומאבטחים באמצעות חברות-נותנות-שירותים, המעסיקות באופן ייעודי עובדים מן הסוג האמור. לעיל כבר עמדנו על המשמעות הנודעת להיחלשות הזיקה בין מזמין השירותים-המשתמש לבין העובד שעדיין עושה את אותה העבודה ובאותו המקום כפי שהיה מבצע עובד מן המניין - אך שכרו משולם לו  על ידי "צד שלישי" - הוא החברה החיצונית. 

כשלעצמי סבור אני, כי החלפה זו של "עובד" ב"שירות", נוסף על הניכור הפסיכולוגי והחברתי שיש בתופעה זו, מאפשר גם "מעין - כיבוס" של שיח הזכויות של העובד והחלפתו בשיח מאיים פחות ו"מקצועי" יותר - שיח של מכרזי-שירותים ויעילות-פר-מחיר. למעשה, מזמין השירותים מקבלן-שמירה אינו צריך להטריח את עצמו במחשבות על שעות העבודה של העובד, רווחתו וזכויותיו. כל שנותר הוא להשוות בין המחירים שמציגות בפניו החברות המתחרות - מחירים שהורחקו - שלא לומר רוקנו - מכל תוכן אנושי ונותרו בגד "שירות" עמום ונטול-פנים.

לסיכום: מזמין השירות מעוניין במוצר "זול" יותר - אך כפי שכולנו יודעים, לא תמיד הזול ביותר הוא גם הטוב ביותר.

III. רשימה מדגמית - הבעיות המאפיינות את הענף

העדר הגדרה ממצה של העיסוק בענף השמירה והאבטחה כמקצוע

תחומים אחדים בשוק העבודה הישראלי מוגדרים, באמצעות חקיקה מפורשת, כמקצועות נפרדים בעלי מאפיינים בהירים וסמכויות ברורות. באשר ענף השומרים והמאבטחים, לעומת זאת, המסגרת החקיקתית הקיימת - כגון חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, תשל"ב - 1972, וחוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, התשנ"ח - 1998 - נותנת מענה חלקי בלבד.

כך, למשל, בחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה - אין התייחסות מפורשת לסמכויותיו של מי שמורשה לעסוק בשמירה לפי החוק. זאת, בלי שאמרנו מילה על כך שרבים הם המקרים שבהם העובדים בחברות השמירה מחזיקים בידיהם רישיון הנחוץ לפי סעיף 18 (ב) לאותו חוק.

לא זו אף זו: חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה אינו קובע כל סנקציה ממשית בגין הפרת הוראה מהוראותיו. לעומתו, חוק להסדרת בטחון בגופים ציבוריים הינו בעל תחולה והיקף רחבים מעט יותר - אך הוא עדיין "מכסה" אך ורק את התחום הציבורי.

לסיכום נקודה זו: הגדרת העיסוק בשמירה ובאבטחה כמקצוע תשפר, מחד גיסא, להבהרת זכויות העובדים בתחום - ומאידך, תגדיר באופן מפורש את חובותיהם ואת סמכויותיהם. 

1. עדר התארגנות נאותה של העובדים בתחום

עבור עובדים רבים בענף השמירה, "האיגוד הארצי של עובדי שמירה ואבטחה", שחתם, כביכול, "בשמם", על ההסכם הקיבוצי הארצי - אשר הורחב לאחר מכן בצו הרחבה על כלל הענף - הוא בבחינת גוף קיקיוני, שאין להם דרך ממשית לזכות בהגנתו.

גם העזרה שניתנת על-ידי ההסדרות החדשה והסתדרות העובדים הלאומית אינה אחידה בטיבה ובנגישותה - כך למדתי מן הפניות אליי. כמו-כן, עובדים שמועסקים בעיקר בעבודות זמניות או בפרוייקטים קצרי-טווח - יכולת ההתאגדות שלהם מוחלשת ממילא.

העדר אירגון מיוחד, שיהיה בקיא במאפייניה הייחודיים של התעסוקה בתחום ואשר ימקד את כל זמנו ומרצו בהגנה על ציבור השומרים והמאבטחים - המונה, כאמור, עשרות אלפי עובדים - מחליש אוכלוסייה זו, פשוטו כמשמעו, ומפריע לניהול מאבק ייצוגי על זכויותיה של קבוצה זו.

יש לומר, עם זאת, כי דווקא בתקופה האחרונה נראים ניצני התארגנות של עובדים בענף השמירה, כגון עמותת "צנטוריון", ועד עובדים בקרית ארבע, והתאגדויות נוספות. ואולם, עדיין מדובר בגופים קטנים, שאינם מלוכדים, שכוחם במשא ומתן הקיבוצי עדיין אינו עומד להם. 

2. אי-תשלום שכר מינימום

גם היום, עובדים רבים אינם זוכים לקבל את שכר המינימום אף ברמתו הנוכחית, ויש לפעול למיגור התופעה הזו. למעשה, עבור עובדי שמירה רבים, אפילו שכר המינימום הוא בבחינת משאלה שאינה מתקיימת.

חוק שכר המינימום, התשמ"ז - 1987 (להלן - "חוק שכר מינימום") הוא אחד מן החוקים הבודדים שבאכיפתו עוסק משרד התמ"ת באופן אינטנסיבי (ראו פרוטוקול וועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת מיום 6.12.2004). 

כיוון שכך, שעה ששכר העובד נפגע כתוצאה מניכויים בניגוד לחוק (ר' התייחסות להלן לנושא הקנסות, למשל) - שכר העובד עלול לרדת אל מתחת לשכר המינימום - ואז פקחי משרד התעשיה המסחר והתעסוקה נכנסים לתמונה. 

בהקשר זה, ראוי לצטט מן הנתונים שהובאו בדו"ח מבקר המדינה 54ב לשנת 2004, אליו עוד נחזור בהמשך:

"לגבי עובדים ישראלים: שיעור העובדים במשק שזכויותיהם על פי חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987 (להלן - חוק שכר מינימום) הופרו נאמד בכ-16%; אולם, שיעור האיתור של עובדים שזכויותיהם לשכר מינימום הופרו, מכלל העובדים שהאגף בדק, היה כ-2% בלבד. לגבי כל המעסיקים, הטיפול בתיקי החקירה נמשך חודשים ואף שנים, עובדה שפגעה קשות במועילות האכיפה (עמ' 820 - 821). 

כמו-כן, במקרים רבים מעבר מעל הרף של שכר מינימום היא מלאכותית, בלי שנבחן היחס בין שכר המינימום החודשי לבין מספר השעות (הרב מאוד) שעבד העובד בפועל כדי להגיע לסכום השכר המינימלי. 

לניתוח התיקונים שהוכנסו לאחרונה לחוק שכר המינימום, ולבחינת היישום האפשרי של הכלים התחקיקתיים שנבחרו במסגרתו - ראו פרק IV להלן.

3. ניכויים וקנסות המוטלים שלא כדין, והעדר אפשרות לערער על ההחלטות[footnoteRef:3] [3:  חלק זה מבוסס על מסמך שהגשתי לוועדת העבודה הרווחה והבריאות של הקנסת ביום 29.12.2004] 


יובהר מייד: באשר לנושא זה - קיימת הוראה מפורשת בחוק: סעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, קובע באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי מעביד רשאי לנכות משכרו של העובד רק "סכום שהוטל עליו כקנס משמעת בהתאם להסכם קיבוצי או על-פי חיקוק". כאן המקום לציין, כי מדובר בשאלה כללית של עצם הסמכות להטיל קנסות - ולא בהצדקה להטלת קנס ספציפי במקרה עובדתי מסוים.

עינינו הרואות: החוק מתיר למעביד להטיל על עובד קנס-משמעת - רק אם יש לכך עיגון באחד משני המקורות הנורמטיביים הבאים: (א) חיקוק; (ב) הסכם קיבוצי.

באשר למקור הראשון: מפסיקתם של בתי הדין לעבודה עולה, כי אין כיום בדין הישראלי דבר-חקיקה כלשהו שמסדיר הטלת קנסות על עובדים (ר' תב"ע נה/ 277 - 15 (ב"ש) הלל אוז נ' גבי פחימה (מוזכר ב- עב' (י-ם) 300631/96 פרידמן מנחם נ' שמירה ובטחון בע"מ)).

מכאן, שהמקור היחיד לסמכות המעביד להטיל קנס-משמעת על עובד יכול להימצא בהסכם קיבוצי.

במישור האמור בולט הנתון הבא: בהסכם הקיבוצי לענף השמירה, שהוחל על כלל הענף מכוח צו הרחבה, אין כל הוראה המסמיכה את המעביד להטיל קנסות על עובדיו. 

עיון בפסקי-דין של בתי הדין לעבודה מוביל למסקנה ברורה: ישנם מקרים רבים שבהם מעבידים מטילים על עובדיהם קנסות ללא כל בסיס חוקי לכך, ונדרשת התערבות שיפוטית, לאחר המעשה, כדי להשיב לעובד את הכסף שנגזל הימנו. זאת, לאו דווקא בתחום שירותי השמירה והאבטחה (אם כי, כאמור, בתחום זה, ככל הנראה, התופעה רחבה וחמורה הרבה יותר). ראו, למשל: עב' (ת"א - יפו) 5504/03 אלחזוב אדוארד נגד חברת השמירה בע"מ (פס"ד מיום  11.8.2004).

לא זו אף זו: במקרים רבים המעבידים מרהיבים עוז, ודורשים מעובדיהם לחתום על חוזים אחידים, שבהם כלול סעיף שמתיר למעביד להטיל קנסות על העובד, ולנכותם משכרו. תניות כאלה מנוגדות לחוק, ובתי הדין מכריזים לא אחת על בטלותן - אך העובד הפשוט לא מודע לדקויות המשפטיות, ולעיתים אף לא מעלה בדעתו כי אין תוקף לחוזה שעליו הוא חתם. ראו בהקשר זה את פסקי הדין הבאים: עב' (נצרת) 1444/98 חוסין אמל נגד מגן אחים מויאל בע"מ (פס"ד מיום 20.11.2000);  דמ' (ירושלים) 5116/03 בוריס וייסביין נגד דרור שליחויות - דרור בר לבב (פס"ד מיום 15.6.2004); עב' 1331/01 (ב"ש) רוני סואטירה נגד חברת השמירה בע"מ (פס"ד מיום 13.9.2004). 

המקנה העולה מבחינת הדברים הינה, איפוא, זו: קיימת חקיקה ברורה בתחום זה, אולם היא לא מיושמת בפועל. 

4. העדר זכויות סוציאליות

שומרים ומאבטחים רבים חשופים לסיכונים ממשיים במהלך עבודתן היומיומית - יהא זה סיכון פלילי או בטחוני - אך לסיכון זה אין כל תמורה בזכויות סוציאליות בהשוואה לעיסוקים הדומים במהותם: שוטרים או חיילים.

למעשה, התוספות שנהוגות במגזרים אחרים - בהן הפרשות לקרנות פנסיה, קרנות השתלמות וביטוחים משלימים - הינם בגדר מותרות בלתי-ניתנות-להשגה.

כיוון שכך, לשומר או למאבטח שנפגע כתוצאה מעבודתו, לא עומדת, ככלל, שום רשת בטחון - זולת זו המצומצמת המוצעת על-ידי המוסד לביטוח לאומי. מפניות אחדות בנושא למדתי, כי משפחות שלמות עלולות לעיתים להיקלע לסיטואציה בלתי אפשרית, שעה שהמפרנס העיקרי נפגע - או אף, חלילה, נהרג - במהלך עבודתו.

זאת ועוד: לעובדים רבים אין שום בטחון כלכלי למקרה שייתבעו על-ידי מי מאלה שייזוקו במהלך עבודתם. עובדים רבים אף לא שמעו על האפשרות - ולו תיאורתית - לביטוח אחריותם המקצועית, כמו שמקובל במקצועות אחרים. גם עובדה זו עלולה להרפות את ידיהם, שכן הם תלויים בחסדי המעביד במקרה של "תאונת-עבודה" מעין זו.

גם האופי הזמני של העבודה באשר לחלק מן העובדים בענף (הפסקתות עונתיות או העסקה לפי פרוייקטים - ר' התייחסות גם בהמשך) פוגע ברצף הזכאות לזכויות סוציאליות (כגון וותק). זאת ועוד: עובדים רבים, בייחוד הצעירים שבהם או כאלה שאינם וותיקים בארץ - פשוט אינם מכירים אפשרויות לביטוחים פנסיוניים או חסרי כל ידע בסיסי במוצרים פיננסיים - וכך אפילו אינם יכולים לדרוש זאת במהלך המשא ומתן עם המעביד. 

זאת ועוד: עובדים מנוסים רבים - דווקא אלה שאמונים על מתן השירות הטוב ביותר למעבידים - נאלצים לעזוב את מקום עבודתם כיוון שהם מבינים שכשייכלו את מיטב שנותיהם בעבודה התובענית - יוותרו ללא כל הגנה מעבר לסל הסעד המינימלי שמקנה המדינה. 

בהקשר זה, לא ניתן להימנע מהצביע על בעיה נוספת: קטיעת העסקה רצופה באמצעות חברות בת. מעסיקים אחדים בוחרים להעביר את עובדיהם, באופן מלאכותי, מחברה לחברה - שכולן מהוות אשכול אחד של חברות שהוקם, בין היתר, כדי להקל בידי אותם מעבידים להיתחמק מן החובות הצומחות מתוקף הוותק של העבוד במקום עבודה אחד.

לפיכך, יש לפעול במלוא המרץ לקידום הזכויות הסוציאליות של עובדים אלה, כדי להביא ליחס פרופורציוני יותר בין הסיכון שהם נוטלים על חייהם לבין התמורה שהם מקבלים עבור כך.


5. העברה ממקום למקום והעדר תנאי עבודה נאותים

עובדים רבים בתחום השמירה "מטורטרים" ממקום עבודה אחד למשנהו במהלך תקופת עבודתם. כך, עובד שהתקבל לעבודתו זעומת-השכר, בידיעה כי יבצעה בקרבת מקום מגוריו - מוצא את עצמו, לא אחת, נדרש למלא את תפקידו באתר מרוחק. דווקא בתחום זה, עובדים רבים נאלצים להתנייד, כחפצים דוממים, מאתר לאתר כל אימת ש"נפער חור" בלוח המשימות של המעביד. 

יתרה מזו: קורה לעיתים, שעובד נדרש בתום משמרת חלקית לנסוע לאתר אחר (כאשר לא נדיר המצב שמדובר בכלל בפרוייקט אחר שבצידו תנאי עבודה אחרים (לרבות תשלום שונה עבור שעת עבודה !)) כדי לעבוד במשמרת נוספת, קצרה יחסית אף היא - ולהמשיך שם את יום העבודה שלו. אחדים מהם לא זוכים לדמי נסיעה, זמן הנסיעה הוא "על חשבונם" - והמשמרות אינן נחשבות כמשמרת אחת ארוכה, שמזכה בגמול שעות נוספות - אלא כשתי משמרות קצרות שהתמורה בעדן היא רגילה. כפועל יוצא מכך, נוצר מצב שבו העבוד עובד באותה עבודה - אך בשתי עבודות שונות...

משיחות עם עובדים אחדים למדתי, כי אלה שהעזו לעמוד על זכותם להתפטר בגין הפרת תנאים שכזו - לא זכו לקבל את פיצויי הפיטורים המגיעים להם.

זאת ועוד: לעיתים קרובות עובדים נאלצים לעבוד באתרים שאינם מיועדים כלל לביצוע המשימות שנדרשות מהן: העדר תנאים סניטריים, העדר תאורה נאותה, ואף חוסר אפשרות למלא אחר צרכים פיזיולוגיים בסיסיים.

מצבים אלה, המוכרים לאלפי עובדים - פוגעים במוטיבציה של העובדים, פוגמים בערנותם - ומובילים, במקרים קשים במיוחד, גם לאסונות. 

6. אי-תשלום תמורה בגין שעות נוספות

חוק שעות העבודה והמנוחה, התשי"א - 1951, מסדיר, בין היתר, את נושא התשלום בגין שעות נוספות. ואולם, באשר לענף השמירה התעוררה סוגיה מיוחדת, אשר נובעת מסתירה לכאורה בין שני דברי-חקיקה שונים.

על-פי החוק, יום עבודה רגיל לא יעלה על 8 שעות עבודה (סעיף 2 (א)). ואולם, שר העבודה הוסמך, לפי סעיף 4 (א) (2) (ד) לקבוע הסדר אחר באשר לעבודת השמירה. ואכן, בה בשנה שבה נתקבל החוק, נכנסו לתוקף גם תקנות שעות עבודה בשמירה, תשי"א - 1951, אשר קובעות כי יום עבודה רגיל בענף השמירה ימשך 10 שעות.

אל מול תקנות אלה הועמד ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 12.7.72, הקובע כי על שתי השעות הראשונות שלאחר 8 שעות עבודה תשולם תוספת של 25% ועל עבודה שמעבר לכך תשולם תוספת של 50%. הסכם קיבוצי זה הורחב בצו הרחבה מיום 28.3.97 (י"פ 2532, תשל"ט, עמ' 1377).

נוכח המצב המשפטי המתואר, לא אחת התעוררה בבתי הדין לעבודה הטענה שהעלו חברות המעסיקות שומרים, ואשר לפיה יש לשלם שעות נוספות אך ורק החל מן השעה ה- 11, בהסתמך על התקנות משנת 1951.

ואולם, בתי הדין לעבודה דחו פעם אחר פעם את הטענה הזו, וקבעו, בהסתמך על נוסח סעיף 21 לחוק ההסכמים הקיבוציים, תשי"ז - 1957 (לפיו הוראה בהסכם קיבוצי יכולה להוסיף על זכויות עובד הקבועות בחוק) כי הוראת צו ההרחבה - המיטיבה עם העובד על פני תקנות שעות עבודה ומנוחה - היא זו שגוברת (ראו, לדוגמא: עב (ת"א) 912532/99 רשיד ג'ומעה הואשלה נ' א.ס.י  שירותי שמירה בע"מ (ניתן ב- 26.9.2004); דמ (ת"א) 1175/02 אליאס אלי נ' חברת שחק אבטחה, שמירה ושירותי משרד בע"מ (ניתן ב- 18.1.2004). גישה זו של בתי הדין לעבודה זכתה לאישור גם בבית המשפט הארצי לעבודה (אם כי עדיין לא במסגרת הליך עיקרי), מפי כב' השופט שמואל צור: ר' בר"ע 390/03 חברת השמירה בע"מ נ' אמבייה נגיסה (ניתן ביום 7.10.2003). 

חרף כל האמור, חברות רבות עדיין אינן מקיימות את הוראות הדין כפי שפורש בפסיקה - גם אם במקרים מסויימים הדבר נובע מחוסר הידיעה של המעסיקים עצמם.

דומה, כי הגיעה השעה לבטל את התקנות המוזכרות לעיל, למען הסרת כל ספק.

כל זאת - בלי שנגענו בהרחבה במצוקה נפוצה וכואבת אחרת, והיא חוסר הנגישות של העובד לרישומים שמשקפים נוכונה את מספר השעות הנוספות שעבד. גם אלה מן העובדים שמנהלים מעקב עצמאי - נתקלים בקשיי הוכחה בבואם לתבוע את זכויותיהם - בשל הקשיים בהרמת נטל ההוכחה. 

7. מניעת חופשה ואי תשלום בגין חופשה (לרבות חגים)

גם בתחום החופשות המצב בענף השמירה והניקיון לוקה בחסר. פעמים רבות לא זוכים העובדים לצאת לחופשות, וגם אם מקבלים הם את הזמן המיוחל לעצמם - לא נדירים המצבים שבהם הימים שבהם שהו מחוץ לעבודה מנוכים משכרם הדל ממילא.

זאת, בלי שאמרנו דבר על כי עובדים רבים חוששים אף לנצל את יתרת החופשה העומדת לרשותם - פשוט נוכח החשש לאבד את מקור פרנסתם.

זאת ועוד: לא בכל המקומות מתנהל רישום מסודר של ימי חופשה וחגים, וחסר המעקב שהעובד יכול לנהל אחר רישום זה. כמו כן, מעבידים רבים נמנעים מיידע את עובדיהם על המשמעויות הכספיות של עבודה בזמן חגים - שכן אם החג "נופל" על יום העבודה הם עדיין יהיו זכאים לתשלום. לדעתי, גם בנושא זו דרושה התערבות של המשרד התעשיה המסחר והתעסוקה - על מנת לשפר את ידיעת הזכויות בקרב העובדי.

8. אי-רישום ימי מחלה

בדומה למנגנון שכבר קיים ונוסה בחוקים אחרים, מן הראוי לחייב את המעביד לנהל פנקס רישום אחר ימי המחלה של העובד, שיהיה נגיש לאחרון - למניעת סיכסוכים מיותרים, ומתוך מגמה כללית של גילוי המידע אודות המועסק שנמצא ברשות המעסיק.

9. רכיבי שכר פיקטיביים - ותלושי-שכר שאינם ברורים לעובד

לעובדים רבים יש בעיה בהשגת האינפורמציה שנוגעת לעצם העסקתם - בנוסף לקשיי השפה, שהם כאמור מנת חלקם של עובדים רבים בתחום הנדון - הרי שגם החישובים המספריים מוצגים לעובדים באופן שמקשה עד מאוד את הבנתם.

ואולם, עיקר הקושי נעוץ לאו דווקא בצורת התלוש והרישומים בו - אלא באופן עריכתו. מעבידים מסויימים לא מהססים להסוות ולטשטש, באופן מכוון, רכיבי שכר שהינם פיקטיביים ביסודם, מתוך מגמה לצמצם את התשלומים הנובעים מרכיבים אחרים.

זאת ועוד: תלונות העובדים שאליהן נחשפתי, מאפשרות ללמוד על החשש כי במקרים אחדים ישנן חברות שאינן נותנות בידי עובדיהן תלושי שכר כלל, ומנצלות "הסדר" זה לביצוע עבירות פליליות נוספות (כגון "מכירת" תלושי השכר, במטרה שהקונה יוכל להציגם, בהצטבר התקופה הנדרשת, למוסד לביטוח לאומי ולזכות בדמי אבטלה; התחמקות מתשלום מס הכנסה וביטוח לאומי על-פי החוק, ועוד).


10. הפסקות עבודה תקופתיות / עונתיות

עובדים אחדים (למשל, המועסקים בבתי ספר או באתרי בנייה) סובלים מחוסר יציבות במקום עבודתם. כך, במקרים של חופשות תלמידים או שביתות מורים, עובדים אלה נאלצים להמתין בביתם, תלויים בין השמיים לארץ, בלי לדעת מתי - והאם - יוחזרו לעבודה.

דרך נוספת לפגוע ברצף העבודה היא העסקה על-בסיס פרויקט: קורה לעיתים, שעובד מועסק לצורך ביצוע - כך נאמר לו - פרוייקט מסויים. כעבור פרק זמן הוא מועבר מאותו פרוייקט, ועבודתו מופסקת - דבר המהווה פיטורין, הלכה למעשה, אך ללא תנאי פיטורין. לאחר שעבר זמן-מה - שוב קורה לו אותו המעביד, הפעם לפרוייקט אחר - וכך הלאה. 

מצבים אלה גורמים לפגיעה ברציפות הצבירה של זכויות וותק לסוגיהם, ורשת הבטחון הסוציאלית שלהם לעת צרה - נפגעת, לעיתים באורח אנוש. 

מצבים שכאלה יכולים להוות פיטורים למעשה - אלא שמעבידים רבים לא טורחים להפקד בידי העובד מכתב פיטורין כדין. כמו-כן, מעבידים רבים לא מהססים לתמרן את העובד למצבי אי וודאות שכאלה, ובכך מאלצים אותו, הלכה למעשה, להתפטר - בלי שיזכה בפיצויי פיטורין ובזכויות נלוות אחרות.

11. התחמקות מתשלום פיצויי פיטורין, אי-מתן הודעה מוקדמת לפיטורים והודעת פיטורים בכתב

כפי שכבר נזדמן לי להעיר לעיל, מעבידים רבים מנסים להתחמק בכל דרך מתשלום פיצויי פיטורין וזכויות נלוות אחרות (כגון דמי הודעה מוקדמת) - בגין פיטורין. 

המעבידים אינם מהססים לתמרן את העובדים למצבים שבהם לא נותר להם אלא להתפטר בעצמם, מה גם שההלכה בדבר "התפטרות בדין פיטורין" אינה בבחינת נחלת הכלל - עובדה שמתקשרת היטב עם התמונה העגמה הכללית בדבר חוסר ידיעת הזכויות.

זאת ועוד: למדתי על מקרים רבים שבהם מאלצים המעבידים, הלכה למעשה, את עובדיהם המפוטרים להגיע עמם לפשרות כספיות שמקפחות את זכויותיהם של העובדים לפי החוק. זאת, נוכח העובדה שהמדובר לרוב בסכום חד-פעמי גבוה יחסית במושגי העובדים, אשר חוששים מאי-מציאת עבודה חדשה במהירות ומהתדיינות משפטיות ארוכות ויקרות.

לצערי, נתקלתי לא אחת אף בסיפורים אישיים של עובדים אשר לא זכו - גם אם זכו בפיצויי הפיטורים עצמם - בדמי הודעה מוקדמת לפני הפיטורין. לעיתים, המעביד שולח את העובד לביתו על אתר, ולפעמים אומר לו להמתין בבית תקופה מסויימת עד אשר יפוטר - אך את המגיע לו עבור אותם ימי התמנה לפי החוק - אין העובד מקבל.

ייתכן שבמחלק מן המקרים הדבר נובע מחוסר ידיעת הדין - וגם כאן, כאמור, יש לפעול לחיזוק האכיפה ולהגברת המודעות.

12. אי-מתן הודעה בדבר תנאי העבודה כדין

המדובר בחוק שנכנס לתוקף לפני קרוב ל- 3 שנים - ועודנו לא מוכר ולא מיושם. החוק ראוי להתשומת לב מיוחדת, כיוון שהוא קובע סנקציה פלילית בגין הפרתו. 

זכור לי במיוחד מקרה של קבוצת עובדים בענף הבנייה דווקא שפנו למשטרה בעיר ערד - והמשטרה סירבה אפילו לקבל את התלונה, לא כל שכן לפתוח בחקירה ולטפל בנושא, למרות הנוסח המפורש שבחוק שהביאו עימם. קציני המשטרה שנכחו אף הודו, בפה מלא, כי אינם מכירים את החוק - שנחקק כבר לפני למעלה מ- 3 שנים.

ידיעה ברורה על תנאי עבודה היא מנשמת אפה של מערכת יחסי עובד - מעביד תקינה. הפרה בוטה ושיטתית של הוראות החוק מוכרת לכל מי שמכיר את התחום. 

13. תופעת ה"מעסיק הכפול" - גם המזמינים וגם ספקי השירותים מפקחים על העובד - בעוד שהעובדים לעיתים "נופלים בין הכיסאות"

אחת הבעיות הכאובות ביותר, שראויה לדיון ממצה ונפרד, היא העסקת המשנה - באמצעות חברות-נותנות-שירותים. עמדנתי על כך לעיל, ואדגיש שוב: הרחקת מזמין העבודה מן האחריות למבצע העבודה - היא אבי-מולידה של עוולות רבות בתחום הנדון. 

יש לבחון, איפוא, את הרחבת הגישה שנקט המחוקק באשר להסדרה כוללת וממצה של תחום ההעסקה באמצעות חברות כוח אדם - גם לתחום זה. 

14. העדר כלים מספיקים לענישה הפלילית

הגם שחוקים אחדים "צויידו" לאחרו נה בסעיפים שקובעים אחריות פלילית, שעה שמצא המחוקק כי אין אפשרות אחרת להרתיע עבריינים בתחום התעסוקה - אין הדבר מספיק, ויש לפעול להגברת סנקציות אלה גם באשר לזכויות-יסוד אחרות של עובדים, הקבועות בכלל חוקי-המגן.

15. חולשתן של הסנקציות במישור המשפט האזרחי כנגד המפרים

ייתכן, שבנוסף לסנקציות הפליליות, יש להקנות גם לבתי הדין את הסמכות להורות, במקרים מתאימים, על תשלום פיצויים עונשיים, או פיצויים ללא הוכחת נזק - והכל כדי לפגוע בכיסם של אלה מן המעסיקים שאינם מקפידים על זכויות עובדיהם.

16. העדר אכיפה מספקת במישור האדמיניסטרטיבי

בדיונים שהתקיימו בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות וכן בדיונים שהתקיימו בוועדת הפנים ואיכות הסביבה, הושמעה שוב ושוב הטענה כי אין בידי המשרד התמ"ת די כלים כדי לאכיפה ממשית של חוקי העבודה.

אין בידי לקבל טענה זו, ואני סבור כי גם בהנתן המשאבים הנוכחיים, ניתן לעשות הרבה יותר. 

אכן, מצבת כוח האדם של המשרד - ראוי היה כי תהא משופרת הרבה יותר, אפילו בסדרי גודל שונים; אין ספק כי האחריות על הקצאת התקציבים רובצת על הממשלה, והיא זו שקובעת את סדר העדיפויות בעניין זה. ואולם, עומדים לרשות מינהלת הפיקוח והאכיפה תקציבים לא מועטים (למעלה מ- 20 מיליון ש"ח בשנים 2003 - 2004; ר' דו"ח פעילות המשרד (שגם הוא טעון שיפור ניכר - בתחומי הבהירות והעריכה, לכל הפחות)) - וגם במסגרת זו ניתן להמשיך ולשפר את העשייה.

מאלף להפנות בהקשר זה לדו"ח מבקר המדינה מס' 54ב (פורסם בשנת 2004), אשר בחן בשנת 2003 את פעילות מנגנון הפיקוח והאכיפה של חוקי העבודה. המבקר הצביעה על נתונים בעייתיים אחדים, והפנה את תשומת הלב, בין היתר, ליעילות המוגבלת של גופים אלה.

וכך נאמר בדו"ח, בין היתר (בעמ' 820):

"חלוקת העבודה ... אינה תמיד ברורה, ומביאה לכפילויות וחוסר תיאום בין הגופים מחד גיסא, ולאי-טיפול בחלק מהוראות החוקים או לאי-מיצוי הטיפול מאידך גיסא.
...
בפועל, אופיינה עבודת האכיפה ביצירת צווארי בקבוק טכניים ומהותיים לאורך התהליך בשל מבנה אירגוני ושיטות עבודה לא יעילים, ובחוסר שליטה ובקרה על המפקחים"

אמרה ידועה היא כי הצדק צריך לא רק להיעשות - אלא להיראות. מפתיע, איפוא, לגלות, כי באתר  הרשמי של משרד  התמ"ת מצויות דוגמאות להליכים משפטיים המוגבלות אך ורק לתחום הצרכנות. לא עלה בידי למצוא ולו גזר-דין אחד שעניינו אכיפת חוקי מגן - בעוד שאין ספק בליבי כי ריבוי תקדימים שכאלה - ופירסומם ברבים - יתרמו תרומה ממשית להגברת האכיפה.

17. העדר סנקציה כנגד מעסיק המתנכל לעובד שחשף הפרת חוק

נוסף על ההסדר החוקי הקיים באשר לחשיפת מעשי שחיתות במקום העבודה, יש להבהיר הבהר היטב, בכל דברי החקיקה הרלוונטיים, כי ניתן להחזיר עובד למקום העבודה אם פוטר משם בשל התנכלות מעבידו על רקע חשיפת כל עבירה שהיא על חוקי העבודה. 

הדבר ישפר את חשיפת ההפרות - ולאו דווקא במישור הפלילי, כאמור - ויתרום, בהדרגה, לשיפור תרבות שמירת החוק בשוק העבודה הישראלי.

18. נטלים ראייתים שקשה להרימם בהליכים משפטיים

נטל ההוכחה הרגיל במשפטים אזרחיים מוטל על התובע: "המוציא מחברו, עליו הראיה". יחד עם זאת, במקרים רבים המידע הנחוץ לתביעה או להליך המשפטי שעל הפרק - מצוי בידי המעביד דווקא. מוצע, איפוא, להרחיב את ההסדר שניצניו כבר התחילו להיראות בחוקי עבודה אחדים - לכלל החקיקה בתחום. הדבר תקף גם באשר לחזקות מסויימות בהליך הפלילי, כדי לשפר את האכיפה כנגד מעבידים סוררים.

19. נגישות מוגבלת לבתי הדין

כפי שנזדמן לי כבר לעמוד לעיל, אוכלוסיית העובדים בענף סובלת - אם נשתמש בטיעון גורף אך מציאותי למדי - מקשיי שפה ומהיעדר ידע בסיסי בדבר זכויותיהם. נתונים אלה הופכים אותה למגזר פגיע במיוחד.

אין גם ספק, כי תנאי השכר - העומדים הם עצמם לבחינה - אינם מאפשרים לרבים מן העובדים בתחום לממן לעצם סיוע משפטי, בעוד שהסיוע שניתן להם - אם אכן ניתן - בחינם, הוא לעיתים איטי, מצומצם ולא אפקטיבי. 

בהקשר זה יש לציין בברכה את פעילותם של גופים וולנטריים אחדים, ובהם האגודה לזכויות האזרח, "קו לעובד", אירגון "צנטוריון" ורבים וובים אחרים. עם זאת, ברור שאירגונים אלה - אין בכוחם לתת פתרון ממשי למצוקה מערכתית, המקיפה, כאמור, עשרות אלפי אזרחים המועסקים בתחומי השמירה והניקיון. 

יצויין, כי המיון לזכאות לסיוע משפטי - לא תמיד משקף את התמונה הנכונה: עובדים קשיי יום רבים מצליחים לעבור את סף הזכאות - אך זאת בעבודה מפרכת, של שעות ערוכות, בלילות בימי מנוחה; לאחר שנדחים על-ידי גורמי הסיוע - עדיין ידם אינה משגת לקבל טיפול משפטי נאות.

20. העדר אינפורמציה נגישה וחוסר מודעות לזכויות

עם כל האמור לעיל, עודני סבור כי אחת הבעיות המרכזיות הפוגעות בתחום היא בעיית חוסר המודעות של העובדים לזכויותיהם. אילו הכירו יותר עובדים מה מגיע להם על-פי החוק, הלחץ "מלמטה" (באמצעות תלונות ותביעות בבתי הדין לעבודה) על חברות ההעסקה הסוררות היה גובר, ותוך שילובו עם הלחץ "מלמעלה" (על-ידי גופי הפיקוח והפרלמנט) - ניתן היה לראות את תוצאות המאבק בתנאי שכר בלתי-הולמים מוקדם הרבה יותר.

לפיכך, דומה כי אחת המגמות העיקריות צריכה להיות הגברת המודעות בקרב העובדים לזכויותיהם - בכל דרך שיכולה לקדם את העניין המרכזי הזה. ללא אינטרס - ויכולת - אישיים מצד הציבור הנפגע, כל פעילות "פטרנליסטית" ממרומי הממשל עלולה לנחול מפלות צורבות. 

צעדם ראשוניים לכיוון נעשו, כמובהר בהרחבה לעיל, בחוק שכר המינימום - ואני משוכנע כי לרעיון המודעות שיודבקו במקום בולט יימצא המשך ופיתוח מוצלח עוד יותר.

21. העדר סנקציות אפקטיביות כנגד מפירים סדרתיים  

מעסיקים רבים אינם מהססים להפר את החוק פעם אחר פעם. ניהול מסודר ורישום של "מפיירים סדרתיים" שכאלה היה עשוי להפחית את התופעה בהרבה, שכן עובד יוכל לבחור האם להצטרף לתאגיד ששמו יצא למרחוק בשל הפרותיו. כמו כן, גופי ממשל יכולו גם הם לשקול האם גם הם מעוניין להתקשר בעסקאות כאלה או אחרות עם מעסיקים מפירים.


IV. הפן הנורמטיבי 
א. חוקי מגן

תחום דיני העבודה בישראל - כמו במדינות מפותחות אחרות - מתאפיין בזיקתו המיוחדת הן למשפט הציבורי והן למשפט הפרטי. מחד גיסא, נתונים העניינים שביחסי עובד מעביד למשא ומתן עסקי לכל דבר ועניין, וכיוון שכך כפופים יחסים אלה לדיני החוזים הרגילים. מאידך גיסא, הניסיון ההיסטורי מלמד כי לא תמיד הצדדים למשא ומתן שכזה הם בעלי מעמד וכוח מיקוח דומה, ופעמים רבות ידו של המעביד היא על העליונה[footnoteRef:4].   [4:  אחת הדוגמאות המפורסמת למתח בין שתי התפיסות האמורות מצויה במשפט החוקתי האמריקאי: בשנת 1905 פסל בית המשפט העליון האמריקאי, על אף דעות המיעוט, חוק שהגביל את שעות עבודתם של אופים - בטענה כי הוא מנוגד לחוקה. ר' Lochner v. New York, 198 U.S. 45 (1905).] 


מדינת ישראל אימצה במהלך השנים סדרה של חוקים, שתכליתם היא הגנה על זכויות בסיסיות של עובדים. חוקים אלה מוכרים כ"חוקי מגן", והם מתאפיינים בהענקת "רשת בטחון" בסיסית, שמבטיחה לעובדים סטנדרטים מינימליים של תעסוקה, עליהם לא ניתן לוותר או להתנות. 


תחום דיני העבודה קיימים חיקוקים נוספים על אלה שהוזכרו לעיל, כשם שקיימים גם חוקים שיש להם זיקה לתחום יחסי העבודה, הגם שאינם מסדירים את התחום ישירות. עם זאת, לתחום משפטי זה  נודעת מורכבות ייחודית, הנובעת מכך שזכויות רבות, החלות על כלל העובדים או על קבוצות גדולות שלהם, אינן כתובות בדבר-חקיקה ראשי - אלה הינן פרי הסכמים קיבוציים, אשר מורחבים לעיתים על ציבור עובדים גדול עוד יותר מכוח צווי הרחבה שמוציא שר העבודה (כיום שר התעשיה, המסחר והתעסוקה). בנוסף, לצד כל אלה קיימת גם פסיקה ענפה מאוד של בתי הדין לעבודה, המהווים חלק בלתי נפרד מן הדין הישראלי המסדיר את תחום יחסי העבודה בישראל.

ב. חוק שכר מינימום כדוגמא

מאלף לעמוד בהקשר שבו עסקינן, ולו בקצרה, על ההיסטוריה החקיקתית של חוק שכר המינימום, אשר נכנס לתוקף ביום 1 באפריל 1987 (ר' סעיף 20). ישנן המון הפרות בתחומים רבים - אך בתחום זה דווקא ההפרות הן מן הגסות והזועקות ביותר. 

כבר בשנת 1995 התקבל תיקון לחוק שכר המינימום, שקבע עונש מאסר של עד ששה חודשים למפר. בדברי ההסבר להצעת חוק שכר מינימום (תיקון) (החמרת עונשים), התשנ"ה - 1995[footnoteRef:5], נאמר, בין היתר, כי "הפרות החוק על ידי מעבידים שונים ובמיוחד כלפי עולים חדשים, מוכיחות כי הקנס הקבוע בחוק אינו מרתיע את המעבידים. מוצע לקבוע בחוק מאסר של ששה חודשים בנוסף לקנס". [5:  הצ"ח 2409, התשנ"ה (21 ביוני 1995), עמ' 500.] 


תיקון נוסף משנת 1997 קבע, בין היתר, "איסור התנכלות" לעובד שפתח בהליכים כנגד המעביד בגין הפרת החוק, או סייע לעובד אחר לעשות זאת (סעיף 7א לחוק). כצעד משלים, הוסיף התיקון גם את ההוראה הכלולה בסעיף 8א, וקבע באופן מפורש את סמכותו של בית הדין לעבודה לכפות חוזה עבודה אישי במקרה שכזה, על אף העיקרון החוזי הכללי הקבוע בסעיף 3 (2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970 (אשר נוסחו הוא: "הנפגע זכאי לאכיפת החוזה, זולת אם נתקיימה אחת מאלה ... אכיפת החוזה היא כפיה לעשות, או לקבל, עבודה אישית או שירות אישי"). זהו ביטוי נוסף לייחודם של דיני העבודה, אשר ההיבטים הציבוריים שבהם גוברים לעיתים על העקרונות של המשפט הפרטי.

לא עברו אלא שנים אחדות, ושוב נדרשה הכנסת לתיקון החוק, הפעם מקיף הרבה יותר: חוק שכר מינימום (תיקון מס' 3), התשס"ב - 2002[footnoteRef:6]. התיקון הוביל מספר שינויים משמעותיים בחוק שכר המינימום, עליהם ראוי להתעכב במיוחד: [6:  ס"ח 1859, תשס"ב (24 ביולי 2002), עמ' 493.] 


· בחוק שכר מינימום נקלטו המונחים "קבלן כוח אדם" ו"מעסיק בפועל" - מתוך חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו - 1996.

· החובה לשלם שכר מינימום לעובדים הוטלה, בתנאים מסוימים, גם על המעסיק בפועל - ולא רק על המעביד הפורמאלי, קבלן כוח האדם.

· לא זו אף זו: הסנקציה הפלילית שהייתה קיימת גם לפני-כן בחוק הורחבה, והוחלה גם על המעסיק בפועל, בנוסף למעביד-הקבלן (כאשר גובהה הועמד על מחצית מן הסנקציה המוטלת על הקבלן-המעביד). כאן המקום לציין, עם זאת, כי כבר עם תחילת החוק נכללה בו הוראה מיוחדת, המטילה אחריות גם על מנהל, שותף או פקיד אחראי - אם המעביד המפר הוא תאגיד.

· הפיכת כלל נטל הראיה וקביעת חזקות: במשפט האזרחי מקובל הכלל "המוציא מחברו - עליו הראיה", ועל התובע לבוא ולהוכיח - ולו במאזן הסתברויות - כי טענתו אכן נוכנה. התיקון נועד להקל עם התובע-העובד - ולהקשות על הנתבע-הנאשם-המעביד, בהתקיים תנאים מסוימים (מנגנון משפטי זה מוכר גם מחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ה - 1988; ר' סעיף 9 לחוק).

· התיקון מכיר בחשיבות הטמעת הידע על אודות הזכויות בקרב האוכלוסיות שזקוקות להגנת חוקי המגן, ומטיל חובה לפרסם מודעה במקום בולט ובה עיקרי זכויות העובד לפי החוק, גובה שכר המינימום, וכן מען ומספר טלפון של האגף לאכיפת חוקי העבודה במשרד העבודה והרווחה (כיום, משרד  התמ"ת). השר הממונה הוסמך גם לקבוע את השפות שבהן תוצג המודעה.

· נקודה מעניינת במיוחד בהקשר  הנדון: התיקון מתייחס לא רק לקבלני כוח אדם - אלא גם לקבלני שירותים, גם אם בהיבט מצומצם: סעיף 15ד מטיל על רשות ציבורית, הכורתת חוזה עם קבלן מבצע, לכלול סעיף הקובע כי הפרת הוראת חוק שכר מינימום מהווה גם הפרת חוזה. ודוק: החוק מורה, הלכה למעשה, על הכנסת "סעיף אזהרה" לחוזים שעליהם חותמת המדינה עם קבלני שירותים.

· לצד ההוראה בדבר "סעיף הפרה" חוזי - כלל התיקון גם תיקון עקיף לחוק עסקאות גופים ציבוריים, תשל"ו - 1976, אשר עניינו הוא איסור התקשרות עם מעבידים שהורשעו בעבר בעבירות על חוק שכר מינימום (וכן חוק עובדים זרים (איסוק העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א - 1991). 

לדעתי, המודל המקיף שאומץ בחוק שכר מינימום ראוי לאימוץ-רוחב בכלל חוק המגן.

כבר כאן יש לומר: הגם שמשרד התמ"ת אמון על ביצועם של כלל חוקי העבודה, לרבות חוק הגנת השכר, ההתשי"ח - 1958, אכיפת ניכויים אסורים לפי החוק האמור (וראה בהמשך דיון בנושא הקנסות) - נעשית רק שעה שהניכויים מביאים לכך שהשכר שמשולם לעובד לבסוף חוצה את קו שכר המינימום. גם דרך אכיפה זו - יש לומר, משונה למדי - ראויה לבחינה מדוקדקת.

דו"ח פעילות שנתי שפירסם משרד התמ"ת לשנים 2003 - 2004, מתייחס בשורות בודדות בלבד לנושא אכיפת שכר המינימום, אך מציין בין היתר, כי נעשו "ביקורות בחברות כ"א וחברות אבטחה וניקיון (לאחרונה נתקלנו בהרבה תלונות על חברות כוח אדם ועל חברות ניקיון), מפירות החוק" (ר' עמ' 55).

ספק אם המספרים שמפרסם משרד התמ"ת מעודדים: לפי הסטטיסטיקה הפנימית של המשרד, נבדקו 35,426 עובדים ישראלים ו- 17,699 עובדים זרים - אך נפתחו 707 תיקים בלבד.


V. סיכום והמלצות

בחלק מסכם זה ניסיתי לרכז את כלל המסקנות העולות מתוך "מיפוי" הבעיות שעליהן למדתי במהלך הכנת מסמך זה. עם זאת, ברור כי במסגרת סקירה תמציתית זו לא ניתן לעמוד על מלוא העוולות, המצוקות והקשיים שמאפיינים את ענף השמירה. לפיכך, גם ההמלצות שתובאנה להלן אינן מתיימרות לשמש סיכום סופי ואולטימטיבי - אלא הן נועדו להתוות קווים ראשוניים לפתרון כולל וממצה, הדרוש בדחיפות להסדרת הבעיות שמאפיינות את התעסוקה בענף זה.

שוק העבודה מתאפיין - כמו תחומים רבים בחיינו המודרניים - בדינמיות, ושינויי מגמות בו לעיתים אינם נענים בזמן על-ידי המחוקק ורשויות הפיקוח והאכיפה. כך, למשל, נושא העסקה באמצעות כוח אדם הוסדר בדבר-חקיקה נרחב (הכוונה היא, כמובן, לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו - 1996) - אך נושא העסקה באמצעות חברות-נותנות-שירותים היה ונותר פרוץ. 

ייאמר כבר עתה: בחינת הדברים מעלה צורך מיידי להקים וועדה בין-משרדית שתבחן לעומק, בשיתוף עם וועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, את בעיות התחום באופן מעמיק (כשם שנעשה, למשל, על-ידי וועדה בראשות כב' השופטת סביונה רוטלוי, שהוקמה לשם בחינת היישום בחקיקה של עקרונות-יסוד בתחום הילד והמשפט). נציגי משרד התעשייה המסחר והתעסוקה ומשרד המשפטים, נציגי מעבידים, נציגי אירגוני עובדים, העובדים עצמם, ואירגונים העוסקים בקידום ענייניהם של עובדים - בצירוף כל גורם רלוונטי אחר - צריכים, פשוטו כמשמעו, לטכס עצה ביחד ולגבש אסטרטגיה כוללת.  

המהלכים שיש לנקוט לשיפור מצבם של העובדים אינם מוגבלים, כמובן, למישור החקיקתי. אין ספק כי גם הממשלה צריכה לתת ביטוי לחשיבות למלחמה בהפרות חוק - בהעברת תקציבים רבים יותר לגופי האכיפה והפיקוח. לצד זאת, קיים צורך דחוף לפעול גם במישור ההסברה והטמעת הידע בקרב ציבור העובדים הסובלים מנחת זרועם של מעבידים פורעי-חוק.

על מנת להקל על הליכי החקיקה המומלצים, וכדי "לא להמציא את הגלגל מחדש", התמקדתי לעיל בחוק שכר מינימום - שהינו אחד מסדרת חוקים המרכיבים את רשת הביטחון הסוציאלית של העובדים בישראל, הם חוקי-המגן - ואשר תוקן לאחרונה תיקון-רוחב. במסגרת החוק שולבו מספר הוראות, שנועדו כולן כאחת למטרה בסיסית. את ה"רעיונות התחיקתיים" האלה, את הסנקציות, את הכלים ואת הטכניקה המשפטית - מוצע להרחיב גם למסגרות חקיקתיות אחרות, לביצור הזכויות הנוספות שהדין בחר להעניק לעובדים.

ואלה הם התחומים שבהם יש לפעול: 

· על המדינה להגביר את אכיפת החקיקה הקיימת, ולשנות את סדר העדיפיות שלה כך שישקף את הצורך להילחם בתופעה ההולכת וגדלה פגיעה בעובדים - בענף השמירה ובענפים אחרים. 

· יש להגדיר את תחום השמירה והאבטחה כמקצוע, על מנת להבהיר את סמכויות העובדים, מחד גיסא, ולבצר את זכויותיהם, מאידך גיסא. 

· הרחבת מסגרת החוקים, שבהם קיימת, בנוסף לסעדים הרגילים, גם סנקציה פלילית בגין הפרת החוק - לצד החמרת הסנקציה במקום בו היא כבר כתובה עליי ספר.

· הטלת אחריות אישית גם על בעלי תפקידים "בשר ודם" במקרה שהמעביד המפר הוא תאגיד - בכלל חוקי מגן.

· הטמעת מודעות בקרב העובדים: חובת פירסום אינפורמציה מלאה אודות מהות הזכויות שמעניק הדין לעובדים, תוך הקניית אפשרות להורות על פירסומה בשפות זרות - לכל חוק ספציפי, או באשר לחקיקת-המגן בכללותה. 

· מתן כתובת נוספת לעובד הנפגע: הטלת אחריות "מקבילה" - לא רק על המעביד הפורמלי, אלא גם על המעסיק בפועל הנהנה משירותי העובד, גם אם הנהנה בפועל הוא המדינה (לרבות רשויות מקומיות). 

· היפוך נטלים להקלה על התובע בהליך האזרחי, וקביעת חזקות "כנגד" המעביד בהליך הפלילי.

· הרחבת איסור התנכלות בחקיקת המגן, ומתן גיבוי להוראה זו על-ידי הקניית סמכות מפורשת להחזיר את העובד שפעל כנגד מעסיקו על-פי החוק - בלי קשר למהות ההפרה שחשף העובד. 

· מתן "כלים" נרחבים יותר למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה: הרחבת סמכויות הפיקוח שבידי מפקחי המשרד, לרבות קביעת סנקציה פלילית מפורשת ונפרדת בגין הפרעה למפקח עבודה במילוי תפקידו.

· חובת ציון סעיף מפורש בחוזים עם גופים ציבוריים ורשויות מקומיות, לפיו הפרת הוראותיה של חקיקת-המגן תהווה גם הפרת הסכם.

· הרתעה באמצעות "רשימה שחורה", כדי שהציבור יוכל להתוודע למעסיקים שהינם מפירי-חוק סדרתיים (הן הפרות במישור ה"אזרחי", לרבות קנסות מנהליים - ועבירות פליליות).

· יש להנהיג רשת בטחון רחבה יותר, הן בתחום הפנסיוני, והן בתחום ביטוח החיים והבריאות - בהמשך למגמה המסתמנת להנהיג פנסיה חובה לכלל העובדים השכירים. 





VI. שלמי תודה

ברצוני להודות לכל מי שעמל וסייע בידיי בהכנת המסמך הנוכחי:
 
· עיתון "ווסטי" - עיתון בשפה הרוסית, שפנה לציבור הרחב בקריאה להביא עדויות וסיפורים אישיים.
· ערוץ טלוויזיה "ישראל פלוס" - ערוץ ישראלי בשפה הרוסית, שפנה אף הוא לציבור הרחב בקריאה להביא עדויות וסיפורים אישיים.
· עמותת "צנטוריון" אשר הפגישה אותי עם אנשים רבים שחוו את המציאות שמאחורי שורות עלה "על בשרם", והעבירו אליי פניות רבות.
· עוזריי, עו"ד רומן בריק ונעמי פישביין, שסייעו לי במציאת החומר, הכנתו ועריכתו.
· עמותה "קו לעובד".
· האגודה לזכויות האזרח.
· מרכז מידע ומחקר בכנסת.
· וכמובן - כל אותם פונים שטרחו וכתבו, התקשרו, ונפגשו עימי על מנת שאוכל להבין לעומק את המצוקה שהיא, לדאבון הלב, עדיין מנת חלקם של עשרות אלפים. 




VII. מקורות

1. חוק אירגון הפיקוח על עבודה, התשי"ד - 1954.
2. חוק גיל פרישה שווה לעובדת ולעובד, התשמ"ז - 1987.
3. חוק דמי מחלה, התשל"ו - 1976.
4. חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת בן זוג), התשנ"ח - 1998.
5. חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה), התשנ"ד - 1993.
6. חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד), התשנ"ג - 1993.
7. חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז - 1997.
8. חוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958.
9. חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשכ"ח - 1968.
10. חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב - 2002.
11. חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א - 2001.
12. חוק החניכות, התשי"ג - 1953.
13. חוק השוואת זכויות פנסיה לאלמן ולאלמנה, התשס"א - 2000.
14. חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט - 1949.
15. חוק הסכמים קיבוציים, התשני"ז - 1957.
16. חוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951.
17. חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח - 1998.
18. חוק מידע גנטי, התשס"א - 2000.
19. חוק עבודת נוער, התשי"ג - 1953.
20. חוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954.
21. חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א - 1991.
22. חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963.
23. חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988.
24. חוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, התשנ"ח - 1998.
25. חוק שכר מינימום, התשמ"ז - 1987.
26. חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ז - 1996.
27. חוק שעות העבודה והמנוחה, התשי"א - 1951.
28. פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל - 1970.
29. פקודת מחלקת העבודה, 1943.
30. פקודת תאונות ומחלות משלוח יד (הודעה), 1945.
31. דו"ח מבקר המדינה 54ב משנת 2004. 
32. סקירה שערך ד"ר שוקי הנדלס ממשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה בעניין ענף השמירה.
33. דו"ח לפי חוק חופש המידע של משרד התעשייה המסחר והתעסוקה לשנת 2004.