פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 74 ועדת החינוך, התרבות והספורט 08/10/2024 מושב שני פרוטוקול מס' 282 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום שלישי, ו' בתשרי התשפ"ה (08 באוקטובר 2024), שעה 9:00 סדר-היום: << נושא >> אתגרי מערכת החינוך בצפון נוכח המצב הביטחוני << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר סימון דוידסון משה טור פז יבגני סובה לימור סון הר מלך קטי קטרין שטרית חברי הכנסת: מאיר כהן ירון לוי גלעד קריב אפרת רייטן מרום מוזמנים: אורנה שמחון – מנהלת מחוז צפון, משרד החינוך אופיר בן-פורת – מפקח כולל מינהל חינוך התיישבותי, משרד החינוך סמדר פישמן לאופר – מתמחה ייעוץ וחקיקה, המחלקה למשפט חוקתי, משרד המשפטים אתי ויסבלאיי – מרכז המחקר והמידע (ממ"מ), הכנסת אסף וינינגר – מרכז המחקר והמידע (ממ"מ), הכנסת ליאור בר-ניר – אחראית תחום חינוך ובריאות, המועצה לשלום הילד עמרי לרנר – הנהגת הורי הגליל המזרחי, ארגוני הורים מירב חיון- ליטמן – חברת ועד מנהל – הנהגת ההורים הארצית, ארגוני הורים אורית חזן – חברת סגל בטכניון, ראש פורום חינוך בחירום, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים יורם אבן-צור – חבר מליאת המועצה, מועצות אזוריות קרן אוחנה איוס – מנכ"ל, חיבה – איגוד גני הילדים הפרטיים חן בן לולו – יועץ אסטרטגי, פורום הגנים הפרטיים קונסטנטין שוויביש – מנכ"ל, איגוד מורים עולים פנינה בורנשטיין – מנהלת קהילה, קיבוץ כפר סאלד מרסלה שלח – מנהלת קהילה, קיבוץ שדה נחמיה שקד קנדלר – תלמידה בכיתה י"א אילה אלקיים – תלמידה בכיתה י"א משתתפים באמצעים מקוונים: דן פיקמן – אגף התקציבים, משרד האוצר ירון ויסוסר – סמח"ז במיל' מחוז צפון, פקע"ר, משרד הביטחון אורית וקנין שילה – ממונת חניכות ונוער, משרד העבודה אבי צ'פניק – מנהל אגף החינוך מרום הגליל, מרכז השלטון האזורי יאיר הראל – פיקוח ואכיפה, המועצה להשכלה גבוהה שירה אביטל – דוברת מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית אייל רייז – סגן ראש המועצה, מועצות אזוריות שלומית שיחור רייכמן – ראשת מועצה אזורית עמק יזרעאל, מועצות אזוריות מיכל סלנסקי – אחראית חישוב נשירת תלמידים מביה"ס, למ"ס אהרון דב גמזו – ממייסדי הפורום להצלת הישובים אשר לא פונו, פורום מגן עוטף לבנון – להצלת הישובים יניב בר אור – מנכ״ל, התאחדות מעונות היום הפרטיים אורית דגני דיניסמן – מרצה באקדמיה ויועצת ארגונית בבתי ספר טלי דדון – אימא, ארגוני הורים ליטל טיסמן – אימא לארבעה ילדים בגליל העליון מנהלת הוועדה: אתי דנן רישום פרלמנטרי: הדס כהן רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> אתגרי מערכת החינוך בצפון נוכח המצב הביטחוני << נושא >> << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט, ו' בתשרי התשפ"ה, 8 באוקטובר 2024, סביב נושא אתגרי מערכת החינוך בצפון נוכח המצב הביטחוני שהולך, מתמשך ומחריף. אני מקבל בברכה את כל הנציגים, עמרי, יורם וכל אנשי הצפון שהגיעו מרחוק. אני מקווה שתחזרו לשלום, שכולם יישארו בריאים ושלמים ושתלמידים שם גם יוכלו לקבל את המענה ההולם מהמשרד. לפני שאנחנו מתחילים אני רוצה לקבל ממשרד החינוך סקירה על הנעשה, ואחר כך כמובן אם ישנם אתגרים והשגות על מה שנאמר, בשמחה רבה. אורנה, קודם כול, הדיון האחרון שהיה היה קצת מתוח. אני לא מצדיק את האמירות הקשות שנאמרו כלפייך באופן אישי, אבל מטבע הדברים אנחנו מבינים שיש פה גם רגש וגם לחץ מוצדק שנמצא, ולכן לפעמים אנשים מתבטאים בצורה קצת קשה. אבל אני חושב שכולם מסכימים שכמנהלת מחוז צפון את משתדלת לעשות עבודה נהדרת. את גם באה משם, לא לקחו אותך משום מקום. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> תודה. המחוז נערך כרגע לשלושה אתגרים מאוד גדולים – 1, יישום החלטת הממשלה לחידוש הצפון. את כל המשאבים כבר שמנו ברשויות המקומיות ובמוסדות החינוך. הכסף נמצא ברשויות והרשויות מגישות כרגע תוכניות לביצוע. ההחלטה הזאת עוסקת בהרבה מאוד קשיים שיש לילדים, כמו פערים לימודיים, חוסן, קהילות, חינוך בלתי פורמלי, אתגרי הנשירה, נושא של מנועי צמיחה, מצוינות, חינוך טכנולוגי מתקדם וכדומה. עמדנו ביעדים שלנו, והתקציב הגיע ב-1 בספטמבר לרשויות המקומיות ולכל בתי הספר. בתי הספר מגישים כרגע תוכניות ואנחנו עוקבים שהמשאבים יגיעו לתלמידים, ואף דאגנו ביישום החלטת הממשלה שהסל ילך עם התלמיד באשר הוא. כלומר, גם אם הוא מגיע מאחד מ-12 הרשויות, הסל של תנופה מגיע לכל מקום בארץ כולל תקציב לרשויות המקומיות הקולטות כדי שבכל מקום שהתלמיד בצפון נמצא הוא יוכל ליהנות מהמשאבים הללו. זה אתגר אחד. האתגר השני שהוא מאוד חשוב והוא לפתחנו הוא הנושא של הכנת תוכנית הממשלה הרב-שנתית. אנחנו כרגע יושבים על המדוכה. ביום רביעי הקרוב יש לנו מרתון עם כל הרשויות המקומיות בכל היישובים הללו, וביקשנו מהן להציף לנו צרכים ואתגרים נוספים כדי שנוכל לטייב את ההחלטה ולהוסיף כסף, כי מן הסתם יהיה כסף הרבה יותר גדול לתוכנית הרב-שנתית. אנחנו יושבים על המדוכה יחד עם צ'ייני ואנחנו נגיש את זה לשר ולמנכ"ל לאישור. אחר כך זה יובא להחלטת הממשלה במסגרת משרד רה"מ. זה אתגר שני שאנחנו עוסקים בו יום וליל. ההיבט השלישי שאנחנו נערכים אליו הוא הנושא של השיבה הביתה. דיברתי על זה גם עם השר. אנחנו הקמנו צוות שמגדיר את הנושא של הכנת תוכנית לשיבה הביתה בכל מועד שייקבע, אם אחרי החגים באופן חלקי כי יש כל מיני אמירות שנשמעות, אם בדצמבר או אפילו חלק מהתושבים שיחזרו רק ב-1 בספטמבר. אנחנו מכינים תוכנית מסודרת, ואחרי החגים נציג אותה גם לשר כדי שנוכל להפעיל אותה ולראות מי חוזר, איך חוזר, מה צריך לשפץ, האם יש מוסדות חינוך שנפגעים, באיזה היקף חוזרים, מי מהתושבים רוצה לחזור, מי מהתושבים לא רוצה לחזור, כי היישובים אינם דומים, יש יישובים שלמעשה צריכים שיקום כמו מטולה וקריית שמונה, ויש יישובים שיכולים לחזור בטווח קרוב כי לא נפגעו מוסדות החינוך והתושבים יכולים לחזור לבתיהם. אבל כמובן הכול כפוף למלחמה בצפון ולהכרעות שיתקבלו במלחמה. אלה כרגע האתגרים המרכזיים. מבחינתנו יש לנו 16,447 תלמידים שכרגע מפונים ונמצאים בכל רחבי המחוז שלנו. לפי הנתונים שלנו אחרי סגירת המצבת ב-30 בספטמבר איתרנו איפה כל התלמידים נמצאים. יש לנו כרגע 87 תלמידים מכיתות א' עד י"ב שלא משובצים בכל רחבי הארץ מסיבות שונות, ויש לנו 81 תלמידים שנמצאים בחו"ל. ההורים שלהם נסעו לגשר ארוך לתקופת החגים וחלק גם קודם לכן, וברגע שהם יחזרו הם יוכלו להשתלב במערכת החינוך. האתגר המרכזי שלנו הוא גם לעבוד במרכזי "יחד". צריך לזכור שיש לנו מרכזי "יחד" שהם מרכזי מפונים במלונות ואנחנו עדיין מתחזקים אותם, וכרגע האוכלוסייה נמצאת בתוך המלונות ואין למידה בחלק מהיישובים ולכן יש לחץ מאוד גדול שם. לכן אנחנו מפעילים שם תוכניות רחבות מאוד. יש לנו 171 מפוני דרום שנמצאים עדיין במחוז שלנו בשכבות גן עד י"ב, ואנחנו כמובן מטפלים בהם עם המענים הספציפיים שלהם. יש לנו 41 מסגרות "יחד", שמונה מעונות יום. במסגרת המלונות, גני ילדים ומרכזי "יחד" – 11, ומסגרות לתלמידים מפונים מחוץ למרכזים, כמו בטבריה למשל שפתחנו שם שישה מעונות וחמישה גני ילדים שנותנים מענה לתושבים של קריית שמונה ויישובים נוספים. לגבי בתי ספר עורפיים, אנחנו בנינו בתי ספר עורפיים שאמורים היו לקלוט תלמידים ביישובים מפונים ולקרב אותם חזרה הביתה. יש לנו שמונה בתי ספר שכבר היו מוכנים ב-1 בספטמבר. זה פלא. בחודשיים אנחנו הצלחנו להעמיד שמונה בתי ספר שב-1 בספטמבר נפתחו. יש לנו עוד שישה בתהליכי בנייה. אלה השלמות בנייה ועוד תוספות, ועוד בית ספר אחד בלוחמי הגטאות שאנחנו צריכים לסיים אותו. בעקבות המלחמה קבלנים לא הגיעו לעבודה, פועלים לא הגיעו לעבודה, ולכן התעכבנו עם הבנייה, אבל מצאנו מקומות חלופיים לאותם אנשים. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בתי הספר האלה הם בתי הספר העורפיים או בתי הספר למפונים, או שגם וגם? למשל, זה שנפתח ברביד נכלל בתוך זה? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> כן. בית ספר רביד הוא בתוך זה. הוא יושלם עד סוף החגים. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אחד האתגרים שאנחנו שומעים בהקשר הזה, משיחות גם עם משפחות שעדיין מפונות וגם עם ראשי המועצות, הוא מרחקי ההסעות והעובדה שלא הורחבו בתי ספר קיימים. יש ילדים שנוסעים שעה ורבע בבוקר באזורים שהם מטווחים. הכינרת היא אזור מטווח. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אנחנו לא יכולים לקצר את - - - << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא, אבל השאלה היא למה לא נמצאו פתרונות? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> נמצאו. תאמין לי שאנחנו הפכנו אבן על אבן כדי למצוא מענים. לבנות ברביד, עבור התלמידים של ברנקו וייס ע"ש אנה פרנק במחוז ההתיישבותי, זה היה לבחירת בית הספר ומנהל המחוז. כרגע התלמידים לומדים בקיבוץ רביד, וברגע שנשלים את המבנה הם ילמדו שם. הם ייסעו קצת, אבל אין מה לעשות, עדיף ללמוד בקיבוץ רביד שהוא מרוחק מטילים מאשר לקרב אותם וללמוד בבית ספר שהוא מטווח. זה חלק מהשיקולים שלנו. << אורח >> אופיר בן פורת: << אורח >> אני נציג של המינהל לחינוך התיישבותי בבתי ספר על יסודיים. גם השקענו הרבה כסף בפיצול הסעות, זאת אומרת הסעות יותר קטנות, יותר קצרות, כדי לצמצם את מרחק הנסיעה. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אני אשלים רק את המהלך הזה. אני רוצה לתת דוגמה על שלומי. לא בכדי שמענו את ראש המועצה של שלומי שהתבטא היום שהוא כבר מוכן לחזרה. כל בתי הספר שלו נבנו בעכו, וגם בעכו יש טילים כמו שאתה יודע. בנינו אותם בעכו לא בכדי, כי רצינו שהחזרה הביתה תהיה יותר מהירה. הקהילה הצטברה והגיעה גם ממקומות מרוחקים, כולל קריות וחיפה. הם נוסעים אבל מגיעים לבתי הספר. כשנחזור הביתה יהיה יותר קל להחזיר את כל בתי הספר של שלומי. יש לנו בית ספר אחד בקריית חיים שכולל שלושה – שניים יסודי ואחד חינוך מיוחד, וכולם יכולים לחזור. כמובן יצטרכו לחזור גם אלה שנמצאים באילת וכדומה. זה חלק מהשיקולים שלנו לעשות את זה. עשינו עוד מהלך מאוד טוב בעיניי והוא למקם בתי ספר. גם אם לא בנינו בית ספר עורפי, אז למצוא להם מקומות, לשכור מבנים, לשפץ את המבנים, כמו בצח"ר למשל שאלה בתי ספר גדולים. העמדנו את בית ספר צח"ר בניגוד לכל הסיכויים ולכל התחזיות, עם התגייסות מדהימה של משרדי הממשלה ואגף התכנון. זה הזמן להגיד להם תודה על קיצור המהלכים. הם הוציאו תקנות מיוחדות שקראנו להן צו 8, נתנו לנו אישורים, וכך יכולנו לאכלס את בתי הספר הללו. יש לנו פריסה מאוד גדולה של בתי הספר. אני אדלג על זה ברשותכם. לגבי יישום החלטת ממשלה של הצפון אני רק אומר שכל התקציב למעשה בוצע במלואו. יש לנו 140 מיליון שקלים לבניית בתי ספר עורפיים והרחבות. הכול בחוץ – נבנה, בביצוע. 140 מיליון שקלים ניתנו לבתי הספר ולרשויות המקומיות. כל רשות קיבלה נתח מאוד יפה של משאבים וכל בית ספר קיבל נתח מאוד יפה של משאבים, והכסף נמצא ברשויות המקומיות. סך הכול תקצבנו 330 מיליון שקלים בהחלטת ממשלה קצרת טווח. הכול בחוץ, כולל רשת ביטחון של 30 מיליון שקלים שמיועדת לתשלום למורים מפונים, כי לפעמים אתה צריך לגייס מורה מחליף ולשלם לו את השכר, וחלק מהנתח הזה ילך להשתתפות מול הרשויות המקומיות. לגבי סייעות, אבות בית וכו', הרשות צריכה לשאת בנטל ולא הצליחה – לא צריך לפטר את העובדים כי הם עובדים קבועים – ולכן אנחנו נשתתף גם בסכום הזה, וזה מתוך 30 המיליון של רשת הביטחון. לגבי מיפוי נזקים – זה חלק מההיערכות שלנו ליום שאחרי – אנחנו מיפינו את כל הנזקים במוסדות חינוך. אני אישית ביקרתי בכל האתרים האלה תחת אש, כולל מטולה. יש לנו 30 בתי ספר שניזוקו כתוצאה מפעילות צבאית. היו שם חיילים וכדומה, אז יש נזקים. היו שם טנקים וכן הלאה. יש לנו שני מוסדות חינוך שניזוקו משימוש תפעולי אזרחי – כל מיני ציוד שהרשות המקומית הביאה והתרחשו שם כל מיני אירועים ליד מוסדות החינוך. יש לנו 24 מוסדות שניזוקו כתוצאה מטילים, אם זה זגוגיות, אם זה הרס של מבנים. אין לנו בית ספר שהושמד לחלוטין, אבל יש לנו נזקים ואנחנו נצטרך להשקיע שם הרבה מאוד משאבים. כמובן מס רכוש יעשה את זה, אבל ברגע שיתאפשר אנחנו עושים את זה. יש לנו 38 בתי ספר נוספים שגם הם מנזק תפעולי או משימוש תפעולי או אירוע טילים. סך כל מוסדות החינוך שנדרש לשפץ הם 94. הצגתי את זה גם למינהל הפיתוח. הרשויות יודעות, הן הגישו את הכול למס רכוש. בחלק מהיישובים מתקנים, ובחלק מהיישובים ברגע שאפשר יהיה מבחינה ביטחונית נסתער על זה כדי שנוכל לקבל חזרה את הילדים באיזשהו שלב. לגבי מיגון מוסדות חינוך, במיפוי שאנחנו עשינו ל-70% מבתי הספר אין פערי מיגון, אבל 30% מבתי הספר שנמצאים באזור קו הגבול הם עם פערי מיגון. כמובן פיקוד העורף עובד לפי סדר העדיפויות שלו ואנחנו עוקבים שזה מתבצע. אני לא אלאה אתכם כרגע. יש לנו סטטוס עם פיקוד העורף ומינהלת האופק הצפוני לגבי כל מוסד ומוסד על פי התוכנית איך זה מתבצע. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> איפה צפת נמצאת בסיפור הזה? << דובר_המשך >> אורנה שמחון: << דובר_המשך >> בצפת יש פערי מיגון גדולים. עד כמה שזכור לי היא נמצאת. אני תכף אפתח ואני אומר לך בצורה מדויקת. אני אשלים את זה תכף. זה נמצא אצלי פה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לגבי צפי העבודה, מי לוקח את ההחלטה שם? << דובר_המשך >> אורנה שמחון: << דובר_המשך >> מי שלוקח את ההחלטה ואת הביצוע זה פיקוד העורף. פיקוד העורף יכול לקבל אחת משתי ההחלטות, או שהוא מבצע בעצמו או שהרשות מבצעת. בדרך כלל כשהרשות חרוצה היא מרימה את כל הפרויקט בין רגע, כמו למשל גליל עליון, אבל יש רשויות שיותר קשה שם ולכן פיקוד העורף לוקח את זה על עצמו. הכול בהסכמה עם הרשויות המקומיות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לפני שאת ממשיכה נמצא איתנו בזום ירון ויסוסר ממשרד הביטחון. אני רוצה שהוא יתייחס לנקודה הזאת של המיגון ואני אתן לך להמשיך. יש לי גם שאלות, אני רוצה שתתייחסי גם ליישובים הלא-מפונים, ברשותך. שלום, ירון. << אורח >> ירון ויסוסר: << אורח >> תודה. אני בהחלט רוצה להתייחס למה שאמרה ד"ר שמחון. יש במשולש הזה שלוש צלעות: הרשות המקומית – לצורך העניין ניקח שם קוד צפת כמו שציינתם, משרד החינוך, ואנחנו פיקוד העורף. אנחנו עושים את התהליך הזה באופן יום-יומי, אפילו שעתי. כל יום מפקד מחוז צפון בשיתוף עם הרשות המקומית ו/או משרד החינוך בודקים את התיעדוף הנכון לגבי בתי הספר ששם אנחנו רוצים להמשיך למגן. היינו ב-40%, אנחנו עומדים על 30%, ואני מאמין שאנחנו ממשיכים בקצב הנכון כדי לצמצם את פערי המיגון האלה. זה לא דבר שקורה מעכשיו לעכשיו, אבל זה תהליך מאוד מאוד מהיר שבו אנחנו גם עושים סיבוב עם הרשות, רואים מה היכולות שלה, איפה היא חזקה ויכולה להניע את התהליך ואיפה נדרשת ההתערבות שלנו. אנחנו כמובן בודקים גם את כמות הילדים והתלמידים שיש בכל מוסד חינוכי, כי לפעמים הפתרון הוא להעביר אותם או להעתיק אותם למסגרת אחרת, לא בית הספר השגרתי שבו הם לומדים אלא מסגרת אחרת ששם יש מרחב מוגן. למעשה, בית הספר בסיוע הרשות עושים את כל תהליך ההעתקה למקום אחר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ירון, מה הצפי שלכם לכיסוי מלא של מיגון בתי הספר באזור הצפון? << דובר_המשך >> ירון ויסוסר: << דובר_המשך >> אני מאמין שאנחנו הולכים לכיוון סוף השנה, אבל אני לא רוצה להתחייב כי יש דברים שמעכבים אותנו. ירי טילים לעבר צפת בזמן סיור מהנדסים או כרגע שטח צבאי סגור בשלומי לא מאפשרים לנו להתקרב. ואל נשכח שיש לנו גם בתי ספר שאנחנו לא נמגן, מכאן 2-0, כי כרגע מדובר על שטח צבאי סגור על פי צו אלוף, ובגלל זה אנחנו גם עושים את התיעדוף תמיד יותר דרומה. בתי הספר החדשים שהקימו, אותם 13 בתי ספר ארעיים – צח"ר, כורזים, בתי ספר בתוך נהריה לטובת תושבי שלומי או בתוך עכו – אלה מוסדות החינוך כרגע שאנחנו נותנים מענה לתלמידים. את בתי הספר ביישובים אנחנו לא נמגן כי אין סיבה כרגע ואין צורך. התיעדוף הוא לחלק הדרומי שבו כרגע לומדים, ואת זה אנחנו נסיים עד סוף השנה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> מה עם גני הילדים של השמינייה, כל המקומות שבהם לומדים ונשארו התושבים שלא פונו? << אורח >> ירון ויסוסר: << אורח >> כרגע תושבי השמינייה, אותם שמונה קיבוצים של גליל העליון כמדומני, לומדים בהתאם למדיניות. יש הנחיות פיקוד העורף, מדיניות שכל יום מתעדכנת. אנחנו מעדכנים אותה, אבל בהתאם לזה אנחנו גם מאפשרים ללמוד בגנים, במרחב מוגן 30 ילדים. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אבל אין שם. אין. אנחנו היינו שם לפני שבוע. אין. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין שם לימודים. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> יש שם כאילו לימודים על הנייר. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> חברת הכנסת אפרת, תלוי באיזה מדרג. על אילו יישובים את מדברת? << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> היינו בכמה קיבוצים של השמינייה. אין מיגונים בכלל לחלק מהגנים. יש מיגונים מאוד חלקיים לאחד או לשניים לפי מה שראיתי. יש אחד בבנייה, אך לצערנו הקבלן נפצע בעצמו והפסיק את הבנייה. יש שם איזה סידור, שבעיניי נוראי ממש, לשים את כל הילדים באיזה מבנה אחד גדול בלי מזגן, בלי כלום. ההורים שלהם נמצאים איתם על הרצפה – ראיתי אותם משחקים איתם – ויש להם עשר שניות לקחת את כולם וללכת לתוך מקלט. יש פער. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אפרת, היינו פה בדיון קודם וצריך לומר שזה לא רק השמינייה. בקיבוצי מטה אשר, מה זמן ההתרעה בקיבוץ לוחמי הגטאות למשל? 15 שניות. הרבה פעמים הנפילה מגיעה ביחד עם האזעקה. גם שם יש גנים לא ממוגנים. אנחנו קיבלנו כאן דיווח, לפני כמה חודשים אם אני לא טועה, על 268 מוסדות חינוך לא ממוגנים במחוז צפון. אני מבין שישנם אזורים במחוז צפון שלא ניתן כרגע להכניס קבלנים. מבין. אבל יש הרבה מאוד יישובים במחוז צפון עם זמן התרעה של 15 שניות שאפשר להכניס צוותי עבודה למיגון מכיוון שיש שם חיים. אם נכנסת משאית של תנובה לאסוף את החלב ועובדים ברפת, אז גם אפשר כנראה לעבוד בקבלנות. בכמה אתרי בנייה, בכמה מוסדות חינוך כרגע מתוך ה-268 מתבצעת עבודת מיגון? זאת השאלה. השמינייה זו כבר קטסטרופה זועקת לעין בכל ההקשרים – בחינוך וכו', אבל מה עם 268 מוסדות החינוך? אני רק אוסיף עוד נתון. אני חושב שחברת הכנסת רייטן חברה גם בוועדת חוץ וביטחון אז היא מכירה את הנתונים. הקציבו כסף למיגון. הייתה החלטה שמתחילים קודם כול ב-1-0, אבל ב-1-0 אי-אפשר לעבוד. לכן דיברנו בוועדות השונות למה לא לוקחים חלק מהכסף של 1-0 וכרגע ממגנים קודם כול את מוסדות החינוך ב-5-1? כי שם אפשר לעבוד. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> ושם גם נשארים תושבים. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בוודאי. לכן אני רוצה לשאול מתחילת המלחמה, מ-8 באוקטובר 2023, כמה מוסדות חינוך במחוז צפון עברו תהליך של מיגון בדומה לתהליך שעברו בעוטף עזה בעקבות החלטת בג"ץ? יש מספר? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ירון, בבקשה. << אורח >> ירון ויסוסר: << אורח >> מתחילת המלחמה אנחנו ממגנים מקו 3.5 ודרומה כל מוסד שהרשות אומרת שיש בו לימודים ואין בו מרחב מוגן. כמובן, אנחנו לא מצליחים להגיע לכולם באותו רגע וגם יש פה תיעדוף. אנחנו ממגנים כל מוסד חינוכי בהתאם לתקציב שאנחנו מקבלים. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אפשר לקבל את המספר? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> גלעד, שנייה. בבקשה, ירון. << אורח >> ירון ויסוסר: << אורח >> תן לי רק להשלים את הדברים שלי. אני נמצא בקיבוצי השמינייה כל יום, ואני רואה את הגנים ואני רואה איפה הם לומדים, ואם יש פערים אנחנו יודעים גם לעשות את התהליך כדי לתקן את הפערים. אני לא מכיר שבכל השמינייה אין גנים ואני לא מכיר שילדים רובצים עם הילדים בתוך הגנים. אני אשמח לדעת שם של קיבוץ וללכת רגע לבדוק למה התמונה שאני מקבל שונה מהתמונה שאתם רואים. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אבל אני אגיד לך מה השתנה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> שנייה, חברים. בואו ניתן לו לסיים. אני אתן לך. בבקשה, ירון. תסיים. << אורח >> ירון ויסוסר: << אורח >> כרגע כל התקציב שאושר לנו לטובת מיגון בשיתוף פעולה עם הרשויות, בין אם זה צפת ובין אם זה עכשיו קיבוצי השמינייה, בין אם זה יישובי מטה אשר ובין אם זה מרום גליל, לכולם אנחנו נותנים את המענה. התהליך הזה הוא תהליך שכל יום רק בזה אנחנו מתעסקים. כל יום אנחנו עושים את הסיורים, כל יום אנחנו משקיעים בקבלנים שיבואו ויטפלו. וכן, קבלן שנפצע במהלך העבודה שלו כי הוא היה חשוף תחת אש, נכון - - - << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> ירון, אפשר לקבל את המספר? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> גלעד, רגע, תן לנו לסיים. תאמין לי, אני לא אוותר על המספר שאתה רוצה. גם אני רוצה אותו. << אורח >> ירון ויסוסר: << אורח >> לכן אנחנו לא מקילים ראש ולוקחים בצורה מאוד רצינית את האמירות שלכם פה ונבדוק עוד פעם. אני לא מתעלם ממה שאמרתם לגבי השמינייה ולא ממקום אחר. אני יודע להגיד שבכל רגע נתון, גם עכשיו כשיורים טילים יש לנו כל הזמן אנשים שבאים ובונים ומסיירים וקבלנים שעובדים כדי להדביק את הקצב. נכון, אנחנו עדיין עם פער אבל אנחנו הולכים לגשר עליו ולסיים אותו. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אבל צריך עכשיו. צריך עכשיו. << אורח >> ירון ויסוסר: << אורח >> ובמקומות שלומדים 70% מהתלמידים היום לומדים בבתי ספר ובגנים ממוגנים במרחב צפון. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ירון, ב-29 ביולי היה פה דיון. המספר של בתי ספר שלא היו מוגנים, כפי שהזכיר חבר הכנסת גלעד קריב, היה 268 מוסדות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> חוק חינוך חובה. גם גנים היו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> גם גנים היו. כיום ב-8 באוקטובר 2024 מה המספר של בתי ספר וגנים שעדיין לא ממוגנים בצפון? כלומר מוסדות חינוך. << אורח >> ירון ויסוסר: << אורח >> אני לא יודע את המספר המדויק, אני יכול לבדוק את זה תוך כדי הדיון. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אוקיי. אנחנו נשמח לקבל את המספר הזה עד סוף ישיבת הוועדה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני, אני חושב ששאלת המיגון שנשאלה פה והוצגה על ידי מנהלת המחוז ומפקד המחוז היא אחת, אבל לדעתי יש פה שאלה יותר רחבה. מיגון זה היבט אחד של לימודים, אבל יש היבט הרבה יותר רחב. אנחנו במציאות של שבועות ויכול להיות גם של חודשים בלי לימודים מקו חיפה צפונה. אני חושב שהמחוז צריך להתייחס לזה. ובעיקר, ראינו בקורונה שלקח למשרד זמן להבין איך נערכים למצב הזה. עכשיו אני שומע מראש מועצת הגולן שהם לא לומדים עכשיו. איך נערך המחוז למצב של מלחמה חודשים בצפון? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> מייד אני אתייחס לזה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ירון, רק תארגן לי את המספר. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אפשר להוסיף עוד שני מספרים שירון יביא? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> שנייה. אורנה, יכול להיות שלמשרד החינוך יש מספר? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> בוודאי, יש לי. רציתי לעזור לירון. אומנם זו לא אחריות שלי אבל אני עוקבת אחריו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הינה, ירון, אורנה עוזרת לך בזה. << דובר_המשך >> אורנה שמחון: << דובר_המשך >> 89 מוסדות חינוך בוצע לגביהם סקר והושלם; ב-52 מוסדות חינוך ניתנה הרשאה לרשות לביצוע; 44 הזמנות ניתנו לקבלנים; ב-34 טרם בוצע מיפוי. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> על איזה אזור מדברים? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> על קו עימות וגולן – 30 בביצוע על ידי קבלן; ב-29 בוצע סיור קבלנים; ב-13 בוצע כבר מיפוי באזור הגולן; לשמונה ניתן צו עבודה לרשות; ובשני מוסדות נמצא שלא נדרש מיגון כי הם ממוגנים. אלה בעצם הנתונים שאנחנו עובדים איתכם עקב בצד אגודל. היו"ר, אני יכולה לספק לך אותם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אוקיי. אני אשמח שתעבירי לנו את זה בצורה מסודרת. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני, אפשר רק הצעה לסדר? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כן, בקצרה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> בקצרה. מכיוון שכמות הנושאים כבדה, אני מבקש ממך לשקול לקבוע בהקדם דיון מעקב ספציפי על נושא מיגון מוסדות החינוך, כי המספרים שנזרקים כאן לא נותנים את התמונה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> המעקב יהיה לא רק על זה אלא גם על מה שקינלי העלה ואורנה טרם התייחסה אליו, הנושא ההיברידי. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> סוגיית המיגון היא קונקרטית, היא ספציפית, היא מחייבת מעקב ממש קפדני. שמענו פה הרבה מספרים מרשימים, אבל בשורה התחתונה בשנה מוגנו בפועל מוסדות חינוך בודדים. << אורח >> מירב חיון- ליטמן: << אורח >> אבל המספרים מתייחסים לקו עימות וגולן. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> בדיוק. מה עם הגליל העליון? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תכף, חברים. ירון דיבר גם על גליל עליון כולל צפת ומרום גליל. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> כבוד היושב-ראש, רק אם יורשה, אני מצטערת שאני מתפרצת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רק שם לפרוטוקול. קרן, אנחנו מכירים אותך אבל לא כולם. << דובר_המשך >> קרן אוחנה איוס: << דובר_המשך >> אני מפורום הגנים הפרטיים. אני התלבטתי מאוד אם להגיע לכאן היום מכיוון שהיום זה יום פטירתו של בני. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> משתתפים בצערך. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> ניב נהרג ב-8 באוקטובר ומכאן אני אעלה לקברו. אני שמחה ומברכת שבאתי. אני המומה, מכיוון שיש כאן דיון על מוסדות חינוך, ואני יושבת כבר חצי שעה בשקט ואף אחד לא הזכיר את מעונות היום, את גילאי לידה עד שלוש שיושבים בבית. הורים מסרבים לשלם תשלומים, מטפלות לא מקבלות משכורות, המבנים לא ממוגנים, ואנחנו מדברים על צוואר הבקבוק של המשק. ילד מגיל לידה עד שלוש נשאר בבית עם ההורה שלו בהשגחה מתמדת בניגוד לילדים בוגרים שיכולים ללמוד בזום, בלמידה מרחוק וכו'. אלה הורים שצריכים להיות או במילואים או בתעסוקה מבצעית או להביא פרנסה, או שהם בכלל לא בביתם. אני אתמול הייתי עם מתן משלומי במלון רמדה רויאל פה בירושלים בערב 7 באוקטובר, קלטתי את כל הקבוצה הזאת משם שגילתה שיש לה מנהרות מתחת לבתים. הקטנטנים האלה רצים בין הרגליים ואף אחד בכלל לא נותן כאן את הדעת לגילאי לידה עד שלוש. בדיון הזה צריך לשבת גם מישהו מהאוצר, כמו שבחרבות ברזל בראשית אוקטובר קמתי מהשבעה, באתי לכאן ונקבע מסלול פיצויים למוסדות חינוך. דרך אגב, מעונות היום הם הגוף היחיד שסגור בהנחיית פיקוד העורף. סגור. זה אומר שצריך לפתוח פה נישה ייחודית לפיצוי במסלולים ספציפיים. קודם כול, אנחנו רוצים לשלם לעובדות. זה הענף שהוא הכי במצוקה. יש מגזר פרטי ויש מגזר ציבורי. מעונות היום המפוקחים, הציבוריים והפרטיים פנו לשר סמוטריץ' לפני החג. טרם קיבלנו מענה. עוד יומיים זה ה-10 בחודש. אין לנו מאיפה לשלם משכורות וההורים מסרבים לשלם את התשלומים עבור שירות שהם לא מקבלים. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני טיפלתי במקרים האלה. קרן, אני רוצה לעזור לך, דקה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קטי, שנייה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> אני עזרתי למעונות בקריית שמונה למטפלות שלא קיבלו את הכסף. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> יפה. יש עוד כמה מעונות חוץ מקריית שמונה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> שנייה. פנו אליי. אם תפני אליי - - - << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> קטי, אני מאוד מעריכה את העבודה שלך אבל זה רחב. רשות המיסים צריכה להיות כאן להוציא אותם לחל"ת. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אני יודעת לטפל מול משרד האוצר. אני אעזור לך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קטי, המענה לא צריך להיות פה נקודתי, צריך מענה רוחבי. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> אתה צודק. שרשות המיסים תהיה ותאפשר למטפלות לצאת לחל"ת, שהמדינה תישא חלק מהנטל. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קטי, המענה שאת נותנת הוא נקודתי והוא טוב ומבורך. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> לא, אני מדברת על מעונות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני מדבר על המעונות. המענה והעזרה שאת נותנת הן חשובות אבל הן נקודתיות. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה לא מבין. היא צודקת בדבר אחד. המטפלות היו אמורות לקבל שכר ממשרד האוצר. הן היו אמורות לקבל שכר. מה שקרה זה שאותם ארגונים שילמו ולא קיבלו את זה, ופשוט היה צריך לנענע את הפקידים באוצר שישלמו. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> אבל במגזר הפרטי אנחנו לא שייכים לארגונים האלה. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> 800,000 שקל חייבת לי רשות המיסים. - - - מעונות וגני ילדים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חברים, בלי התפרצויות. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> לפחות להוציא אותם לחל"ת. במינימום להוציא את העובדים לחל"ת, שהמדינה תישא חלק מהנטל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> נקודה חשובה. בדיון הקודם עלה גם הנושא של הצהרונים ומשרד האוצר עובד כבר על מתווה. אני תכף אעלה את נציג האוצר. נכון, במקרה הזה צריכים להיות כלולים גם המעונות וגם הגנים. אגב, בצהרונים מאשכולות 6–10 משום מה משרד האוצר מחליט ששם הוא לא נותן שיפוי כי הרשות מפעילה ולא משרד החינוך. זה דבר אבסורדי וגם בנקודה הזאת אנחנו נטפל. נעלה את נציג האוצר ונבקש התייחסות גם לנושא הזה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אתה לא מבין, הם מטרטרים אותך מפקיד לפקיד. אין אחריות לקטע הזה של המשכורות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בסדר, גם אנחנו יודעים לטרטר אותם. אורנה, עוד משהו לפני שאני נותן לאחרים להתייחס? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> יש לי שלוש דקות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תסיימי את ההתייחסות גם לנושא שהעלה חבר הכנסת קינלי ואחר כך נעשה סבב של הח"כים. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> וגם של הלא-מפונים, אם אפשר. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אני תכף אתייחס. לגבי מדרגי התגוננות ברשויות, יש לנו כרגע אתגר כי מרבית המחוז היה במדרג 3 עד לפני מספר ימים. בעבודה ממש כירורגית יחד עם הרשויות ויחד עם פיקוד צפון ופיקוד העורף הצלחנו להעביר 30 רשויות למדרג 2. יש לנו שלוש רשויות במדרג 1, שזה לימודים מלאים, ואלה עמק המעיינות ובית שאן. שם כולם לומדים פיזית. מדרג 2 זה שחלק מבתי הספר צריכים ללמוד בתוך מרחבים מוגנים ולכן הלימודים הם חלקיים. זה יכול להיות שכבה אחת שמגיעה. הכול בהתאם למרחבים, כולל גני ילדים. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> זו החלטה של משרד החינוך או פיקוד העורף? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> לא, זה פיקוד העורף. אנחנו כפופים להחלטות של פיקוד העורף. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה להבין, מדברים על שמונת הקיבוצים. מה השתנה? הם שנה מטווחים. שנה שלמה הם מטווחים. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> מה אתה רוצה ממני? למה אתה שואל אותי? << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אולי פיקוד העורף נמצא פה עדיין בזום. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> לא. השאלה היא מה הפתרונות של החינוך לשמינייה? << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> הפתרון הוא שהם לא לומדים בכלל. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> שנייה. יש לנו 60 רשויות שנמצאות במדרג 3, קרי למידה מקוונת. מה שאנחנו עושים בכל הרשויות של מדרג 2 אנחנו עובדים מול הנפות הצבאיות. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> מה זה 2? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> מדרג 2 זה לימודים סמוך למבנים בטווח הגעה או בתוך מרחב מוגן, תלוי באזור, בקרבה לגבול, בטילים וכו'. זו החלטה של פיקוד העורף. מה שאנחנו עושים במקרה הזה זה למידה היברידית. חלק מהשכבות מגיעות פיזית לבתי הספר – היום אני ממש שמחתי לראות שבתי הספר נפתחו אפילו באופן חלקי – ואז החלק השני לומד בלמידה מקוונת. כל מי שנמצא ב-3 לומד למידה מקוונת. למידה מקוונת היא אחד האתגרים המשמעותיים שלנו. אנחנו עוסקים גם בבקרה על הלמידה המקוונת, כי בימים הראשונים חלק מההורים נכנסו והייתה הפוגה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> כמה ילדים לומדים עכשיו באופן מקוון? באילו גילאים? ומה המשמעויות של זה? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> 71% מהתלמידים שלנו לומדים בלמידה מקוונת, ו-31% לומדים בלמידה פיזית לסירוגין. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> כמה זה 71% במספרים? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> כ-225,000. אני מורידה את החינוך ההתיישבותי לצורך העניין הזה. אלה מספרי התלמידים. זה מרבית התלמידים שלנו, הם למדו עד עכשיו בצורה מקוונת. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> מיסודי? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> מיסודי ועד התיכון, כולל גני ילדים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אורנה, לצורך כך חולקו מחשבים, טאבלטים, טלפונים למגזר שאין לו תשתיות אינטרנטיות? << דובר_המשך >> אורנה שמחון: << דובר_המשך >> חיובי. אנחנו חילקנו 19,000 מחשבים עוד בתחילת המלחמה לתלמידים המפונים, וחילקנו עכשיו 3,000 מחשבים לתלמידים ששייכים לרשויות שלא נמצאות ב-12 הללו כי הן קיבלו, וזה היום מתבצע מול בתי הספר והרשויות המקומיות. למשל, ביקרתי בצפת וראיתי שהיא מטווחת, ולכן השלמנו. זה כולל החרדי, כי לקחתי אחריות גם על המגזר החרדי יחד עם שי קלדרון. אנחנו מספקים עכשיו את המחשבים. היום יצאו חברות שליחים לבתי הספר, ואנחנו מחלקים את 3,000 המחשבים. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> מה עם הגנים, הם גם בזום? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> הגנים זה שמירה על קשר. קשה מאוד לקחת ילד בגיל שלוש ולשים אותו בזום. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> גם שם זה 70%? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> זה בתוך המספרים הללו. הגננות שומרות על קשר עם הילדים בכל האמצעים. זה יכול להיות גם זום אחד במהלך היום. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אז אין גם הורים בעבודה בעצם. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> זה נכון מה שאמרה החברה פה על המעונות. אתם צריכים להבין שכשאומרים מדרג 3 ההורים לא עובדים. גם העובדים לא עובדים כי חלק מהעובדים הם הורים לילדים, ולמנהלים יש ילדים קטנים, ולמורים שמלמדים למידה מקוונת יש חמישה זאטוטים בבית שצריכים ללמוד. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> שנה? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> לא שנה. הרי המעבר למדרג 3 זה לאחרונה. הרי הכול מתבצע תוך כדי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מדרג 3 התחיל לפני חודש. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> לכן בזמן הזה אנחנו עוסקים בטיוב הלמידה המקוונת. יש לנו חמ"ל תקשוב במחוז. חילקנו את המפקחים שלנו ואת המדריכים שלנו לכל בתי הספר, אנחנו גם מדריכים את המורים, גם מעבירים להם חומרים וגם עוסקים באיכות. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אורנה, נראה לי שחשוב לשקול את נושא ביקורי הבית כמו בקורונה, כי המצב הזה יכול להימשך כמו שאמרתי שבועות וחודשים. בזמנו לקח לנו יותר מדי זמן. עכשיו צריך להתכונן לאחרי החגים למצב של ביקורי בית – מחנכים באים ליישוב או לרחוב או לשכונה ועושים כמה שיעורים. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> לגמרי. אני יכולה לתת לך דוגמאות. למשל, גננות אופות חלות ושולחות לילדים בבית, שולחות פרחים, שולחות דברים למסיבות יום הולדת ועוד כל מיני פעולות מדהימות שנעשות. אני רק אומרת שהאיכות של הלמידה המקוונת היא אתגר – דיבר על זה קינלי. לא בכל בית ספר זה עובד חלק. למשל בע'ג'ר, שהוא יישוב תחת אש ומפונה, פוצצו לנו את האינטרנט ואי-אפשר ללמד שם באופן מקוון. הייתי צריכה להתקשר לפיקוד הצפון ולבזק כדי להביא אותם אתמול בלילה תחת אש כשטיל עובר להם בין העיניים. הם תיקנו את האינטרנט כדי שהתלמידים יוכלו ללמוד היום בלמידה מקוונת. אנחנו עוסקים באיכות. האיכות היא לא תמיד הכי טובה בכל בתי הספר. עכשיו פגשתי פה את עמרי לרנר שנתן לי את המערכת של הבת שלו באחד מבתי הספר שלנו, דווקא הממוגנים. הם רק במדרג 3. הוא הראה לי במערכת שהילדה שלו בכיתה ג' לומדת שעתיים. אני כבר העברתי את זה למנהלת בית הספר. אנחנו נפקח על זה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> רגע. יש בתי ספר ממוגנים שהם במדרג 3? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> כן, בהחלט. זה הולך לפי קו העימות. זה לפי קו האש. << אורח >> עמרי לרנר: << אורח >> כל קו העימות לומד בין שעה לשעתיים ביסודי כרגע. לא שלוש ולא ארבע. גם כשאומרים שעה זה בין רבע שעה ל-20 דקות. << אורח >> מירב חיון- ליטמן: << אורח >> במקרה הטוב. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> עד מתחיל השיעור וכו'. בקיצור, אין לימודים. תכלס אין לימודים, עכשיו רק שומרים על הילדים לשעה. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> חברת הכנסת אפרת, אני ממש כופרת בזה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> לא, אל תכפרי בזה. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אני אגיד לך למה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> לא, אל תכפרי בזה, אני מבקשת. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> תקשיבי לה כי זאת מנהלת המחוז שעבדה שנה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> קטי, קטי, קטי, עם כל הכבוד, גם אני יודעת להרים את הקול. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> את בכלל לא יודעת מה היא עשתה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אל תצעקי עליי. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> את יודעת מה היא עשתה? << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אני הייתי איתה בקשר. אל תתערבי. אל תתערבי. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> את לא היית איתה בקשר, תאמיני לי. היא בנתה מערך שלם בטבריה ובתי ספר. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> קטי, קטי, עם כל הכבוד, תודה רבה לך. אני רואה שהיא צריכה סניגורית, מעניין למה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> מה זה "סניגורית"? את הרי לא מהתחום, את לא יודעת על מה את מדברת. את מנסה עכשיו לפתוח כותרת: אין לימודים. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אני מבקשת ממך לא להתערב. אל תתערבי לי בעניינים. אני מבקשת ממך פשוט לשתוק, עם כל הכבוד. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קטי ואפרת, חדל. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> לא, אני לא אתן שזה יהיה, לא אתן שזה יהיה. היא עבדה קשה מאוד. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> את אל תתערבי לי בדברים. אם קשה לך לשמוע פה ביקורת את מוזמנת לצאת. את צריכה לשמוע ביקורת חריפה ונוקבת, עם כל הכבוד. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> תאמין לי, אדוני היושב-ראש, מגיע לה פרס ישראל על איך שהיא - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תפסיקו, נו. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> חלאס. די. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אני רוצה לשאול שאלה ואת לא תסתמי את הפה לאף אחד פה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> מה שהיא עשתה במשך שנה שלמה אי-אפשר לטאטא. אי-אפשר לטאטא את זה. שנה שלמה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קטי, מספיק. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> קטי, אתם צריכים לשמוע ביקורת. תלמדו לשמוע ביקורת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אפרת, בסדר, מספיק. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> לא, לא, אל תגידי "אתם". את יכולה לתת לי ביקורת, לה אל תתני. לי תתני ביקורת. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> את יכולה להיות בשקט, אני רוצה לדבר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בסדר, אפרת. מספיק. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> לי תתני ביקורת, לה אל תתני. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קטי, מספיק. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. היא תיתן לי ביקורת, לה היא לא תיתן. היא עבדה קשה מאוד מאוד. שנה שלמה היא מצאה פתרונות. מגיע לה צל"ש על זה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> צאו החוצה לחמש דקות. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> סליחה, מה זה קשור? << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> די, אי-אפשר ככה. את צורחת. מהן הצרחות האלה? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קטי ואפרת, אני אוציא אתכן. באמת. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> חברת הכנסת רייטן, אני רוצה להשיב לך. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תודה רבה, אורנה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> שנייה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אני מבקשת לקיים שיחה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> היא עושה פה פוליטיקה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קטי, מספיק. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תמשיכי לצעוק. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אפרת, שנייה אחת. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> פוליטיקה נמוכה. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אורנה, אפשר להשיב לך? << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אורנה, תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אפרת, שנייה. תשתו מים רגע. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> לא. אני מבקשת - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אפרת, שנייה. אני מבין שהגעת טעונה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> להגיד שלא היו לימודים? מה זה? אתה ביקרת בטבריה וראית איך היא עבדה קשה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תמשיכי לחיות בתוך בועה. תחיי בבועה שהכול סבבה אצלך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קטי, אנחנו לא מדברים על טבריה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> לכי תפגשי את האנשים לפני שאת מדברת. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> על מה את מדברת? אני פגשתי הרבה יותר ממך, הרבה יותר ממך. אל תטיפי לי בכלל. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אורנה, אני לא מעוניינת לדבר איתה, אני מעוניינת לדבר איתך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אפרת, שנייה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> כמה קשה האישה הזאת עבדה. צריך להצדיע לה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קטי, שנייה. אמרתי בתחילת הדיון שאנחנו מצדיעים לאורנה. אני אסביר לך למה אפרת מתכוונת. היא לא מדברת על טבריה, היא מדברת על שמונת הקיבוצים של קו העימות. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, היא מדברת על שנה שלמה שהיא מצאה פתרונות לכל היישובים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אנחנו יודעים. אנחנו יודעים. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> למה היא צריכה סניגוריה ממך? למה היא צריכה סניגוריה? << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> היו"ר, היא פשוט שכחה את זה, היא בכלל לא רוצה לדעת על זה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אין לך מושג, קטי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קטי, היא קיימת פה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> מה זה? אני ראיתי מקריית שמונה, ממרום הגליל, משלומי, מאיפה לא ראיתי? << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> בסדר גמור. מאה אחוז. את יודעת הכול. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קטי, מספיק. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> קטי, אז אולי נלך הביתה? << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> הכול סבבה במדינה, נכון? << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> לא, זה לא העניין, אבל אי-אפשר לבוא ולהגיד שלא היו לימודים. אי-אפשר להגיד שלא היו לימודים. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אבל בשביל זה אנחנו פה. אני לא מבין את זה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חברים, אני אתחיל להוציא אתכם. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> היא שואלת שאלה, למה את מתערבת? אל תתערבי, זאת זכות דיבור שלה. די. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יבגני, מספיק. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> לא. יבגני היא אמרה: "אז אין חינוך?" מה זה הכוללניות הזאת? << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> את לא מוכנה לשמוע את האמת. את סתם צועקת. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> די, די. זו זכות דיבור שלה, שתדבר מה שהיא רוצה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> כל אחד מנסה ליצור כותרת. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> יש כאן נערות צעירות. ככה לא מגיעים להסכמות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> גם אתה עכשיו נכנסת? << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זו בושה. מה זה? לא ללמוד מהדברים האלה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ירון, אני אוציא אותך. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אותי אתה תוציא? אני הייתי מוציא אותן לחמש דקות התרעננות. איזו בושה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חברים, שנייה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אורנה, תודה וסליחה. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אני רוצה עוד שתי דקות כדי להתייחס. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> רק שנייה. תודה על ההבנה וסליחה על כל מה שקורה כאן. הדברים שתמיד נאמרים כאן תמיד מתוך כאב ומתוך הבנה של דברים שקורים במציאות. אני לא באה לפה להמציא שום דבר. באתי מהרבה מאוד סיורים. לא סתם הקמתי יחד עם אלי רביבו את השדולה למען הצפון. אנחנו עושים המון ביקורים והרבה מאוד סיורים, והדברים שמובאים לכאן כולל במכתבים שגם היו"ר מקבל הם הקולות מהשטח. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> מאה אחוז. אני יכולה לענות לך? << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אני חזרתי לכאן מהשמינייה, ראיתי דברים, ואני שומעת גם עכשיו על שעה ביום. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> לא שעה, שעתיים. פה זה היה שעתיים, וזה לא טוב. << אורח >> עמרי לרנר: << אורח >> להראות לך? << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> הוא מדבר על שעה. זה אזרח. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בסדר, לא משנה. אורנה, לא משנה, שעה-שעתיים. גם שעתיים זה לא טוב. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תודה, יוסי. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אני רוצה לענות. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> רק משפט לסיום. כשאני מדברת על זה ויש לי הערת ביניים שאומרת שזה נקרא אין לימודים, זה אין לימודים. הרי שעה-שעתיים ביום אתם מבינים לחלוטין שזה לא לימודים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> גם אורנה מסכימה על האמירה הזאת. בבקשה, אורנה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אולי תתנו לה לדבר בלי להפריע לה? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קטי, את רוצה לנהל את הדיון? << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא, לא. שתדבר בלי שיפריעו לה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קטי, מספיק. קטי, מספיק. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> קטי, את חיה בלה-לה-לנד. את מפריעה. די כבר. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> תעשה לי טובה. מספיק, יש לכם כבר סרטון. די, קיבלתם סרטון. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קטי, מספיק. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> קיבלו סרטון. לפחות שאפרת תכבד את בעלה של - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קטי, אני לא אתן מקום לאמירות האלו. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אני האחרונה - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אורנה, תעצרי שנייה. ח"כים, אני היית סבלני עד עכשיו. אני אומר לכם, ההתפרצויות הבאות, לא משנה מאיזה צד של המפה, אני מוציא החוצה ללא התראה. אני רוצה לקיים פה דיון מקצועי. אורנה הגיעה לפה. כולנו יודעים, ואמרתי את זה בתחילת הדיון, שהיא עובדת קשה. ההשלכות והערות הביניים של חברי הכנסת הן לא כלפי אורנה באופן אישי. גם אורנה מסכימה ששעתיים לימוד היברידי הן לא לימודים. בבקשה, אורנה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> בסדר. שיעריכו את מה שהיא עושה. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אני רק רוצה להגיד, האתגר של חוסר למידה וההחלטה על מדרג 2 היא לא על הכתפיים שלי ואני מקווה שאתם מבינים את זה. זה לא במנדט שלי. המנדט שלי הוא לספק שירותי חינוך בכל מצב. זה לא פשוט, זה מאוד מורכב. אני אומרת לך באחריות, בלמידה המקוונת כל יום אנחנו מנטרים מערכות לעשות בקרה על מנהלים ומורים כדי לראות שאכן מתבצעת למידה איכותית. אני אישית טיפלתי בבית ספר במועצה האזורית מטה אשר, ובמקרה הנכדים שלי לומדים שם. אני שואלת את הנכדים שלי מה הם למדו, והם אמרו לי שהם לומדים שעה ביום. אני הרעדתי את אמות הסיפים לא בגלל הנכדים שלי, אלא כי זה סמן לעוד כמה כאלה שאני אולי לא יודעת עליהם. לכן אנחנו משפרים את זה. עמרי שלח לי עכשיו את המערכת של הבת שלו. תסמכי עליי שאני ארעיד את אמות הסיפים שהבת שלו תלמד, לא יותר מדי, לא שבע שעות, אלא תלמד את מה שהיא יכולה ללמוד כדי לטייב את זה. אני האחרונה לטאטא מתחת לשטיח. הלמידה היא לא אופטימלית, אבל אנחנו משתדלים לעשות הכול ואיפה שיש בעיות אנחנו נטפל בהן. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> הערה קטנה לגבי זה. זה חשוב מאוד בעיניי מה שאמרת, כי היית בבית הספר של הנכדה ועכשיו פגשת את עמרי. אני חושבת שזו לא הדרך לתקן דברים רוחבית. אם לא היית פוגשת את עמרי עכשיו לא היית יודעת על בית הספר הזה. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> לא, לא, לא. ממש לא. אני יושבת כל יומיים עם חמ"ל התקשוב שלי על מסכים בגודל החדר הזה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אז איך לא ידעת על זה? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> לא ידעתי, מה לעשות. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> זה מה שאני שואלת. יש מה לעשות. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> רק שנייה. יש לי 30,000 מורים, 786 מוסדות חינוך ועוד 2,863 גני ילדים. אני מורידה הנחיות לשטח, הנחיות מאוד מדויקות, עם חומרי למידה, עם פיתוח של חומרי למידה על ידי המזכירות הפדגוגית, עם אתרים חינמיים לתלמידים מסיסמה לכל תלמיד ועוד כל מיני גופים שפנו אליי ומספקים לנו, וספקים שמספקים חומרי למידה, אבל הרבה פעמים יש אילוצים. גם למנהלי בית ספר יש פער, ועל הפער הזה אנחנו עובדים. לכן אי-אפשר להגיד אמירה גורפת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אורנה, קיים צוות פיקוח שלכם שבודק את הדברים האלה? << דובר_המשך >> אורנה שמחון: << דובר_המשך >> כן. יש לנו חמ"ל תקשוב שעובד כל יום. אני מקבלת כל יום גרפים מסודרים איפה אין למידה איכותית. על המקרה של עמרי לא למדתי. אני אשאל גם את החמ"ל שלי שאלות כשאני אחזור, וככה נלמד ונתקן תוך כדי תנועה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורנה שמחון: << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד משפט אחרון גם לגבי היישובים הלא-מפונים וגם לגבי תקצוב הפעילות הבלתי-פורמלית. במדרגים, אחרי שלחצנו על פיקוד העורף ואני מודה להם שהם נענו לנו, אישרו לנו בהחרגה לאפשר פעילות בלתי פורמלית עד 30 תלמידים עם שני מלווים מבוגרים גם בגני ילדים בפעילות בלתי פורמלית בלבד וגם בבתי הספר, וזה קיים ומתקיים. במהלך הקיץ המשרד הקצה ליישובים המפונים והלא-מפונים 23 מיליון שקלים במכרז החירום שלנו לכל הרשויות עבור פעילות בלתי פורמלית. יש לנו תכנון של 8 מיליון שקלים בחול המועד סוכות לכל היישובים, לרבות היישובים הלא-מפונים. תקצבנו עכשיו, בעקבות המדרגים וההחרגות ל-30 ילדים במיגון תקני כפי שציינו, סך של 600,000 שקלים לאפשר פעילות בלתי פורמלית. בקיץ תקצבנו 24 מיליון לכל היישובים כולל הלא-מפונים, ועוד 4.1 מיליון שקלים שהכנסתי ליישובים כמו למשל צפת, ראש פינה, אזורים שהיו מטווחים לאחרונה. הכנסנו גם את כרמיאל ועוד יישובים נוספים כדי שיוכלו ליהנות גם מפעילות קיץ. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> מי מבצע את זה? מי זרוע הביצוע? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> יש שני מכרזים, אחד זרוע הביצוע היא החברה למתנ"סים שמקבלת את המשאבים ומפעילה, ויש לנו מכרז חירום שהמשרד עושה את כל הפעולות. הרשות לא מוציאה השקל. היא אומרת לנו מה היא רוצה ואנחנו מבצעים את הפעילות אם בתוך המתקנים או אם פעילות הפגה למקומות אחרים. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> מה זאת אומרת אתם? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> המשרד מבצע, מזמין את האוטובוסים, מזמין את האתרים, משלם לאתרים. אנחנו עושים את הכול לבד דרך מכרז חירום שהקמנו בתחילת המלחמה כדי שנהיה יותר גמישים, כי גם החברה למתנ"סים לא מסוגלת לספק את כל השירותים בכל המחוז שלנו. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> יש לכם את התאחדות הספורט של בתי הספר. היא עכשיו אצלכם. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> התאחדות הספורט. נכון. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> היא עברה אליכם, תשתמשו בה. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> נכון. פנו אלינו ואנחנו נעזרים בהם. הדבר האחרון שאני רוצה לדווח עליו הוא ההיערכות שלנו לקראת בחינות הבגרות. יש צוות שיושב כרגע כדי לחשוב איך ייראו בחינות הבגרות לעתיד לבוא, כי השנה נתנו הקלות מרחיקות לכת. אני רוצה להגיד תודה לאל. על פי נתוני הבגרות בכל היישובים המפונים, ההישגים הם הרבה יותר טובים מאשר בשנה הקודמת ברוב בתי הספר, ובחלק מבתי הספר שמרו על הנתונים. זה לא אומר שכולם למדו, זה אומר שאפשרנו לתת הקלות. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אבל אולי זה בזכות ההקלות מרחיקות הלכת. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> נכון. בדין נתנו את ההקלות. זה מגיע לילדים האלה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> לגמרי. אני רק אומרת שיכול להיות שזה מה שמסביר את ההישגים הגבוהים. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אמרתי את זה בעצמי. אמרתי בעצמי שזה בעקבות ההקלות. לכם אני אומרת שהאתגר המרכזי שלנו הוא גם הפערים הלימודיים שנצברו, גם עכשיו כשהילדים לומדים בזום יש פערים מאוד מאוד גדולים, וגם החוסן של התלמידים והמענים הרגשיים, שלזה נתנו משאבים גם למוסדות חינוך וגם לבתי הספר. אנחנו עובדים על זה מאוד מאוד מאוד חזק בימים הללו. זהו. << אורח >> עמרי לרנר: << אורח >> אורנה, הנתונים שלך כוללים את החינוך ההתיישבותי או שזה רק מחוז צפון? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> ברור, ברור. << אורח >> אופיר בן פורת: << אורח >> אני רק אוסיף. דיברנו מקודם על כמות שעות למידה, אז בתיכונים העל-יסודיים של החינוך ההתיישבותי כמות הלמידה היא הרבה יותר גבוהה – גם עומרי יעיד על זה. לא מדובר על שעתיים ביום, אפשר גם לעבוד עם ילדים בוגרים בפלטפורמות יותר משוכללות וטובות. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> נכון. אין ספק שיש הבדל מאוד רציני בין הגילאים של הילדים. << אורח >> אופיר בן פורת: << אורח >> דרך אגב, כל השמינייה לומדים אצלנו בהתיישבותי בעל-יסודי ומקבלים מענה. << אורח >> עמרי לרנר: << אורח >> זה עולה מ-10% ל-40% בתיכונים. זה מדהים. אבל 100% ואפילו 50% זה לא. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> בדיוק. ברור לחלוטין שיש את הילדים בגן שצריך לתת להם לא רק בייביסיטר לשעה ולגרום להורים שלהם לא להיות בעבודה – ודיברנו על זה. אני חושבת שאם נציג פיקוד העורף עוד נמצא איתנו על הקו הוא חייב להיות חלק ממש אינטגרלי מהשיחה הזאת כי הם לא ממוגנים. הגנים לא ממוגנים. זה לא כמו בעוטף עזה. אני אומרת את זה שוב, הגנים לא ממוגנים. אי-אפשר לקחת שלושה ילדים קטנים בני שנתיים-שלוש ולרדת איתם 30 מדרגות לתוך המקלט כשיש לכם 15-10 שניות. זה לא הגיוני. זה גם החינוך המיוחד והחינוך הלא-פורמלי. חשוב מאוד שאתם תהדהדו ותילחמו על זה – אני אומרת אתם כי בסוף אלה נציגי המדינה והזרוע המבצעת. תילחמו עבורנו במקומות שבהם מקבלים את ההחלטות. אנחנו מביאים לכאן בכנסת את כל הציבור ואת המראות ואת הקולות שאנחנו שומעים, וזה חשוב. חשוב זאת מילה קטנה. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> תאמיני לי שאנחנו מהדהדים את זה 24/7 ונהדהד עוד יותר חזק. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> עוד יותר חזק. הם לא לומדים, הם לא עובדים, והביטחון שלהם לא נמצא. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הנקודה הובהרה, אפרת. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> אפרופו, אני עוברת רק מדרגה אחת יותר גבוהה והיא להסעות. ההסעות לבתי הספר גם לא ממוגנות וגם הסיפור של כוח האדם. ההורים שפגשנו ומנהלי הקהילות זועקים על כך. הם לא יודעים את נפשם. הם אומרים: אנחנו רוצים לשלוח את הילדים שלנו לבית הספר אפילו לשלוש-ארבע שעות, אבל ילדים בכיתה א' שנוסעים ברכב לא ממוגן, בכבישים מטווחים, וגם לפעמים אין מלווה ואין מספיק כוח אדם, איך ההורה ייקח את ההחלטה עבור הבן שלו לשים את הילד בן השש או השבע באוטו הזה שלא ממוגן? תעזרו להם, תמצאו להם פתרונות. אנחנו מגיעים לשם באמת עם הבנה מלאה שברור שהם צודקים. צריך לספק להם את זה דחוף. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אני אשמח מאוד אם האוצר יקצה לפיקוד העורף עוד כמה מיליארדי שקלים כדי שנוכל למגן את כל מערכת החינוך. אני הראשונה שאתמוך בזה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> נציג האוצר תכף עולה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> כרגע זה צריך להיות בתיעדוף העליון. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> משרד הביטחון, בבקשה. << אורח >> ירון ויסוסר: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אם תוכל רק להתייחס לנושא הגנים בשמינייה. << דובר_המשך >> ירון ויסוסר: << דובר_המשך >> שמעתי בקשב רק את הדברים והם באמת באים ממקום מאוד מאוד כואב ומאוד אמיתי, אבל צריך רגע לשים את הדברים בפרופורציה. אנחנו שומעים רק את מי שצועק, אנחנו לא שומעים את מי שלא צועק כי הוא כבר לא צועק. כרגע במספרים, מתוך 268 מוסדות חינוך שדיברו עליהם, כמחצית נמצאים או בביצוע בפועל עכשיו ועובדים עליהם ברגע זה, או נמצאים לאחר אישורים והם בתהליך של תחילת עבודה. אני אמרתי עד סוף השנה. עוד פעם, אני לא יכול להתחייב על תאריך מדויק, אבל בסוף 2024, תחילת 2025, כמובן מול האירועים, מול הטילים, מול הקשיים שלפעמים הרשויות מערימות כי יש פתאום איזשהו שינוי כזה או אחר. לכן התהליך הזה הוא בריצה מהירה שלמעלה ממחצית מתוך 268 מוסדות חינוך עתידים להסתיים. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אתה מדבר על טווח 0–7 או 0–4? רק תגדיר את זה. << אורח >> ירון ויסוסר: << אורח >> 3.5–9. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ירון, אם תוכלו לקחת בחשבון שלכם בשיקול הסופי לגבי העדפה. תעבדו בשיתוף פעולה עם משרד החינוך. אני אגיד לך למה, כי בסוף ילדי גן לא יכולים ללמוד בהיברידי, ולכן התיעדוף שם חייב להיות תיעדוף ראשוני. << דובר_המשך >> ירון ויסוסר: << דובר_המשך >> אני מקבל את מה שאתה אומר. אנחנו נתייחס ברצינות לעניין הגנים, אבל צריך להבין שכרגע יישובים בקו עימות לא מאושרים ללמוד לא בגלל פיקוד העורף אלא בגלל שפיקוד צפון קבע שהאזורים האלה הם שטח צבאי סגור ואין לקיים לימודים. << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> לא נכון. זה לא נכון. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> זה לא נכון. << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> סליחה, אני רגע רוצה להתייחס. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תכף. אני אתן לך. אני יודע שאת נציגת היישובים האלה. בואו ניתן לירון. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> ירון, זה לא נכון. יש פה נציגים של התושבים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אפרת – ירון, בבקשה. << אורח >> ירון ויסוסר: << אורח >> מקיימים לימודים בלתי פורמליים במרחב מוגן עד 30 ילדים עם שני מבוגרים שנמצאים במרחב הזה. זה מה שפיקוד הצפון אפשר לקיים בתוך המרחב של גליל בקו העימות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ירון, שנייה. לפני שאתה ממשיך, נמצאת פה נציגה. בוא נשמע מה קורה באמת בשטח. יכול להיות שיש פער גדול בין ההנחיות לבין מה שקורה בשטח. << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> לא. מה שהוא אמר עכשיו זה מדויק. רק שנייה, היו שני חלקים. אני מנהלת קהילה של קיבוץ כפר סאלד, 5.5 ק"מ מהגבול. מאז תחילת התמרון הקרקעי של צה"ל בלבנון אנחנו במדרג 3 ואנחנו ללא מערכות פורמליות. צמד המילים בלתי פורמלי הוא מכבסת מילים ל: תעשו מה שאתם יכולים בתוך המקלטים. לא גננות, לא מורים. משרד החינוך לא עובד. אנחנו שנה בתוך האירוע הזה. שנה. כל האזעקות והטיווחים שאתם חווים פה בשבועיים האחרונים אנחנו שנה באירוע הזה ברמת טיווח הרבה הרבה יותר אינטנסיבית, ברמה שעתית. למדנו לחיות עם הדבר הזה. הלכנו יד ביד עם פיקוד העורף ועם פיקוד צפון, קיבלנו מתווה מסודר איך לפעול בתוך הטירוף הזה. להגיד לכם שזה היה נורמלי? זה לא נורמלי בשום צורה, אבל הילדים שלנו קיבלו איזשהו מענה, וההורים שלנו, המשפחות והקהילות קיבלו איזשהו מענה על מנת לייצר רציפות תפקודית שהיא היא החוסן. היא החוסן. אם אין מערכת חינוך ליישוב היישוב יכול להיסגר, נקודה. מענה בלתי פורמלי בתוך מקלט, 30 ילדים עם שני מבוגרים שהם לא ממערכת החינוך, זה לא מענה. זה לא מענה. זה להגיד לכמה משפחות: בואו, שבו בתוך מקלט ונקרא לזה מענה. זה לא מענה. הם יכולים לשבת בממ"ד בבית שלהם. זה אותו דבר. לכן אני שואלת שאלה, מה נשתנה? מה נשתנה? ישבתי פה בדיון של ועדת חוץ וביטחון לפני שנה. חברים, שאלתי את אותה השאלה, מה נשתנה? אנחנו שנה שלמה באירוע הזה, למה החמרתם איתנו ככה? למה כשנופלים טילים בגוש דן אנחנו צריכים לקבל מנה אחת אפיים? אנחנו שנה שלמה לא לומדים. הילדים שלנו ללא מסגרות מלידה ועד י"ב, מה לא ברור? מה קורה לכם? תחזירו אותנו למדרג 2. אני מדייקת – מדרג 2. תנו לנו לעבוד עם הילדים שלנו בתוך מרחבים סמוכי מרחב מוגן כדי שבכלל תהיה להם מסגרת וההורים יוכלו לצאת לעבודה. מה קורה לכם? למה אנחנו צריכים לסבול? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> פנינה, אנחנו הפצרנו - - - << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> אני מדברת לפיקוד העורף, אורנה. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> לא, לא. אני יודעת. הפצרנו בפיקוד העורף לשחרר בחלק מהיישובים, ולצערי הרב התשובה הייתה שלילית. << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> אני מבינה אותך, אני לא מבינה את ההחמרה הזו. אנחנו שומעים את הפעולות, אנחנו יודעים מה קורה. שום דבר מבחינתו לא השתנה. הדבר היחיד הוא שאתם נותנים לנו עכשיו כתישה. פשוט כתישה. הקהילות שלנו נרמסות ברגל גסה, כל זכויות האדם וזכויות הילד. מה קורה לכם? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הנקודה הובהרה. ירון, בבקשה. << אורח >> ירון ויסוסר: << אורח >> אני חושב שאת ההחלטה של 30 ילדים במרחב מוגן בלמידה בלתי פורמלית צריך להפנות לפיקוד צפון. אני לא פוגש את פיקוד צפון. << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> אז תפנה לפיקוד צפון. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תעזרו לה. << אורח >> עמרי לרנר: << אורח >> אולי די כל דבר להפנות למישהו לידכם. אם אתה נציג הצבא פה תן תשובות גם בשם פיקוד העורף וגם בשם עורף צפון. לא יקרה כלום אם תעשה שיעורי בית לישיבה בשביל להביא נתונים. הילדים שלנו נרמסים. תפסיקו להאשים אחרים כל היום. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> עמרי, אנחנו נעלה גם את פיקוד צפון, ואם צריך הוועדה תפנה. אתם לא צריכים לפנות. << אורח >> ירון ויסוסר: << אורח >> עמרי, אני לא באתי בהאשמה לאף אחד, אני רק הסברתי את העובדות. << אורח >> עמרי לרנר: << אורח >> למה הם לא פה? למה צריך עכשיו לגלות שזה פיקוד צפון? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> עמרי, אני מטפל בזה. אתם לא צריכים לפנות, אני אפנה. בבקשה. << אורח >> ירון ויסוסר: << אורח >> מול התמרון הוחלט כרגע על מדיניות 3 שהיא מחמירה, ונכון, היא מגבילה מאוד את הלימודים בקו עימות. בסופו של דבר ההחלטה על מדיניות 3 היא מצילת חיים. אתם גם מבינים את זה יותר טוב ממני כי מי שנמצא שם וגר שם המשמעות של מדיניות 3 היא מצילת חיים. היא לא נועדה כדי למנוע ממכם לקיים לימודים או כדי להגביל את שעות השהייה של הילדים בתוך מרחב כזה או אחר, היא נועדה כדי לשמור על הילדים, הדבר הרך והחשוב הזה, בדומה לכולם אבל ביתר שאת איתם. << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> ירון, אנחנו שנה באירוע הזה. אנחנו מכירים את זה מעולה. אנחנו יודעים מה זה זמן התרעה 0. << אורח >> ירון ויסוסר: << אורח >> אם אנחנו ופיקוד צפון נצליח להבין שכן ניתן לקיים מדרג 2 כמו שהחליטו בגליל תחתון, אני הראשון לשמוח יחד איתכם שמאפשרים לכם את מרווח הנשימה הזה. כרגע בעת הזאת זה המצב. << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> תראו מה קרה, אתם לא דאגתם למיגון. לגבי המיגון שאתה מדבר עליו, אצלנו ארבעה גנים היו אמורים לקבל ממ"סים. מה שיש לי זה בור ליד כל מקלט עם רצפת בטון. זה מה שיש לי שנה מתחילת המלחמה. אין לי ממ"סים. אם אין ממ"סים אין מרחב מוגן לקיים פעילות. שלא נדבר על זה שנתתם לנו מענה בכלל לא מותאם, ממ"ס לכל גן של 12 מ"ר כשההוראות שלכם הן לפעול בתוך מרחבים מוגנים. איפה נשמע דבר כזה? 31 ילדים יכולים להיות שמונה שעות בתוך 12 מ"ר? מה היה השיקול? לא היה שיקול. לא הפעילו שום שיקול דעת על העורף מתחילת המלחמה הזאת. כלום. הכול החלטות ביטחוניות, צבאיות. אף אחד לא חושב לא על האזרחים, לא על הילדים. אין חשיבה. לקחת את הכסף הזה ובמקום לבנות ממ"סים למגן את כל הגן? רחמנא ליצלן. מציל חיים? זה מציל חיים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> טוב. << דובר_המשך >> פנינה בורנשטיין: << דובר_המשך >> שנייה, רק אסיים. לא השקיעו את הכסף בממ"סים או לא עשו את זה בלוחות הזמנים המתאימים, אז התשובה היא: שבו בבית, שבו בבית כי אין לכם את האמצעים. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> ואז זו פגיעה במשק הכולל, זו פגיעה בכלכלה. << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> זה לא מעניין. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הנקודה הובהרה. תודה, ירון. מועצת התלמידים והנוער הארצית בזום. בבקשה, שירה אביטל. << אורח >> שירה אביטל: << אורח >> שלום לכולם, אני בת 17, אני דוברת מועצת התלמידים והנוער הארצית. אני לומדת בבית הספר רבין שבקריית ים. השנה האחרונה הייתה שנה לא פשוטה, מורכבת. רק אתמול ציינו שנה לאירועי 7 באוקטובר. המלחמה עדיין נמשכת ומחריפה. בצפון ובאזורים שאני גרה בהם התלמידים נאלצים להתמודד עם המון אתגרים וסופגים הרבה, בין אם אלה אתגרים רגשיים, לימודיים וחברתיים. הרשימה ארוכה. אנחנו לא נפגשים עם חברים, אנחנו לא יוצרים קשרים חברתיים. אנחנו חווים מצב רוח ירוד ונתונים להמון מצבי לחץ. אנחנו צוברים פערים לימודיים, מתמכרים למסכי הטלפון ומבלים שעות במסכים. אנחנו הדור שעתיד לשרת בצבא. חלקנו חוששים להתגייס. באופן האישי אני מרגישה חסרת מטרה אם לא הייתי לוקחת חלק בחינוך הבלתי-פורמלי שהוא מועצות התלמידים והנוער. מספר רב של תלמידים ובני נוער לא לוקח חלק במסגרות החינוך הבלתי-פורמלי ומרגיש כלוא בבית. החינוך הבלתי-פורמלי והחינוך הפורמלי הם העוגן שלנו והם גם לא מתקיימים כסדרם. בפן הלימודי אני אשתף אתכם שממש אתמול מועצת התלמידים והנוער הארצית פנתה לגורם מוסמך ממשרד החינוך, ושיתפנו שתלמידים חוששים להגיע לבית הספר בעקבות המצב הביטחוני. ביקשנו להתחשב בהיעדרויות. התשובה שקיבלנו הייתה שעלינו להתמודד עם ההשלכות בעצמנו. בעיניי הראייה על כלל התלמידים צריכה להיות באופן שווה. לתלמידים רבים, ואני ביניהם, אין אישור הורים להגיע לבית הספר. הדבר הזה לא נתון לשליטתי ולמספר רב של תלמידים. יש לי רצון להצליח בלימודים – אני תלמידה שמשקיעה – ועם זאת אני לא אפר את ההחלטה של ההורים שלי לא לשלוח אותי לבית הספר. את השלמת החומר אנחנו נאלצים לבצע לבד, וזה עדיין לא כמו בית הספר ונוצרים פערים לימודיים נורא גדולים. כשכן החליטו להחזיר אותנו לבית הספר אני יכולה להגיד שמתוך כיתה של 33 תלמידים הגיעו כמעט עשרה תלמידים. אני רוצה להתייחס דווקא לשכבת הגיל של י"ב שזו הבשנה האחרונה שלה במערכת החינוך במדינה. השלמת החומרים מהפערים הלימודים שאנחנו צוברים הולכת ונהפכת לבלתי אפשרית. אם אנחנו מדברים על הפן הרגשי, מועצת התלמידים והנוער הארצית בקשר רציף עם שפ"י ואנחנו יודעים שהם עושים את הכול. המקרים של הקשיים הרגשיים הם רבים והחוסן הנפשי נחלש. יש למצוא המון פתרונות כדי לתגבר את הסיטואציה גם בחינוך הפורמלי וגם בחינוך הבלתי-פורמלי, מה שהוא העוגן שלנו, מעצב אותנו ונותן לנו מסגרת. אומנם אנחנו במלחמה שנמשכת ומחריפה בימים האלו דווקא, אבל אנחנו נתגייס לסייע ככל הנדרש ובמה שאפשר. צריך לזכור שיש לתת לנו מענה רגשי, לימודי וחברתי גם בזמן הזה, בזמן מלחמה. תודה רבה על ההקשבה ועל ההזדמנות לדבר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. ברשותכם, אנחנו נתחיל לעשות סבב שולחן. נא להקפיד על הזמנים, כל אחד שלוש דקות. יש פה הרבה משתתפים ואני לא רוצה להגיע למצב שמישהו לא יוכל לדבר, בפרט אלה שהגיעו מרחוק. יורם אבן צור, בבקשה. << אורח >> יורם אבן צור: << אורח >> אני רוצה לתת את רשות הדיבור קודם למרסלה, מנהלת קהילה, שדה נחמיה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בבקשה. << אורח >> מרסלה שלח: << אורח >> תודה. אני לא אחזור על כל הדברים שנאמרו פה כי ברור שכולנו מסכימים על מיגון ועל כוח אדם ועל איכות. אני מנהלת קהילה. מה התפקיד של מנהל קהילה? כמו ראש מועצה קטן במגזר הכפרי. האחריות שלי היא להפעיל מערכות, וכמו שאורנה אמרה פה – לספק שירותי חינוך בכל מצב, מעבר לכל שאר הדברים שאנחנו עושים. את זה אנחנו עושים דרך החינוך הבלתי-פורמלי. כל החינוך הבלתי-פורמלי אצלנו ממומן על ידי ההורים, על ידי הקהילות. אין תקציבים. אף אחד לא מדבר על מיגון של אותם מבנים. כרגע יש לי בשדה נחמיה 220 ילדים מגיל לידה עד 18 שיש לי בשבילם בסך הכול שני מרחבים, מקלט אחד וממ"ס שבנינו ביוזמתנו. בסופו של דבר הוא היה במימון משרד הביטחון, אבל אנחנו התחלנו באופן עצמאי את כל הבנייה של הממ"ס, כי אם הוא לא היה אז לא היה לי עכשיו אף מבנה ממוגן. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> על חשבון הרשות. << אורח >> מרסלה שלח: << אורח >> לא, לא. הממ"ס בשדה נחמיה נבנה על ידי המועצה מתוך יוזמה שלי אבל במימון משרד הביטחון בסופו של דבר. יש לי 220 ילדים על שני מבנים קטנים. זה מופעל על ידי מדריכים וסייעות שאנחנו משלמים להם. אין בגליל עליון חברת מתנ"סים. יש כסף שכנראה מגיע למועצה, אני אצטרך לבדוק. אני רשמתי פה מלא מספרים. הכסף הזה לא מגיע אלינו. יכול להיות שהוא עוד יגיע אבל אני לא יודעת. כרגע זה לא משהו שאני יודעת עליו. הכול ממומן על ידינו. אני מתחברת לכל מה שפנינה אומרת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יורם, כחבר מליאה אתה מכיר את המספרים האלה? הם הגיעו אליכם? << אורח >> יורם אבן צור: << אורח >> לא. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> גליל עליון קיבלו 12 מיליון שקלים, וזה משוקף בתקציב. הרשות המקומית עובדת עכשיו יחד עם המפקחים שלנו לאישור תוכנית. ברגע שהם יאשרו את התוכנית הכסף יזרום לרשות המקומית. עכשיו זה תלוי ברשות. יש 12 מיליון שקלים שהרשות קיבלה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מעולה. אורנה, מה הצפי שם? << דובר_המשך >> אורנה שמחון: << דובר_המשך >> לפי התוכנית שלנו אחרי סוכות התקציב משוקף לרשות. הרשויות צריכות לסיים את הכנת התוכנית. אנחנו מאשרים את התוכנית והרשות הולכת לביצוע. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני יכול להציע הצעת התייעלות? << דובר_המשך >> אורנה שמחון: << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תתחילו להזרים מקדמות. הרי סביר להניח שרשות כזו בסוף תפעיל את התוכנית. תזרימו מקדמות. << דובר_המשך >> אורנה שמחון: << דובר_המשך >> הכסף משוקף לרשות. יש לנו ועדת הקצבות אחרי שהרשות מקבלת החלטה מה היא רוצה לעשות. כל רשות ראשונה שתסיים את התוכנית יכולה להפעיל את זה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אפשר דוגמה מה אישרתם ומה לא אישרתם? למשל, מישהו שביקש משהו ולא אישרתם ולהפך. סתם תני לנו דוגמה להבין. << אור >> אורנה שמחון: << אורח >> כרגע אף רשות מכל ה-12 עוד לא הגישה תוכנית. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אז זה מתחיל מזה שלא הגישו תוכניות. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> רגע. לא, לא הגישו. אני לא מאשימה אותם. << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> אורנה, רק שאלה, האם זה כסף צבוע למפונים או כסף שהוא לכלל הרשות? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> זה כסף שהולך לרשות לכל היישובים של המועצה בין אם הם מפונים ובין אם לא. << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> תודה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> עוד שאלה, היישובים יודעים מה יאושר? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> בוודאי. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> האם עכשיו את כמנהלת המחוז אומרת: חבר'ה, תגישו בקשה, שעות נוספות וכל הדברים? כדי שהם ידעו, שלא יגישו סתם ואז לא יאשרו להם. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> הם יודעים. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> תני דוגמה. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> חבר הכנסת, אנחנו עשינו תיווך לכל הרשויות המקומיות כולל לכל היישובים האחרים שקולטים מפונים. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אורנה, אני איתך, אני לא נגדך. תני דוגמה למשהו שאת יכולה לתת לרשויות. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> הכסף נמצא. זה חשבון בנק - - - << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> לא, מה זה כולל, מהם הדברים, כדי שהח"כים יבינו במה מדובר. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> מה ההרכב? << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> כן. למה את מקצה כסף נוסף? זו השאלה. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> הבנתי. קודם כול, 25% מהתקציב הזה הרשות חייבת לתת לחוסן. היא יכולה להגיש עד 40% יוזמה של הרשות כי הקהילות הן שונות והצרכים הם שונים. << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> יש אפשרות חלק מהכסף הזה לצבוע באופן נעול ליישובים שלא פונו? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> הכסף הזה הוא פר תלמיד של כל התושבים של גליל עליון. << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> נכון. אבל נעשתה העדפה מתקנת סופר משמעותית לילדים שפונו ולמערכות חינוך שפונו, בעוד שאנחנו לא קיבלנו עד היום שקל. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אני בעד, אני בעד. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> סליחה, עצרת את מנהלת המחוז. היא הייתה באמצע. אורנה, תבהירי לנו למה הולך הכסף. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> הרשות יכולה לקבל החלטה לתת יותר תקציב ליישובים כאלה שלא פונו, כמו בכפר סאלד איפה שפנינה גרה. בהחלט. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אז אמרנו חוסן זה דבר אחד. מה עוד? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> דבר אחד, חוסן. הדבר השני הוא חינוך בלתי פורמלי. הדבר השלישי הוא פעילות קהילתית לחיזוק הקהילות. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> מעבר למה שקיים בתוך היישובים. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> זה כסף אקסטרה. זה מהחלטת ממשלה. זו הממשלה שקיבלה החלטה על הכסף הזה, ואנחנו חילקנו אותו לרשויות לפי מפתחות של 2,500 שקלים לתלמיד לא מפונה ו-5,000 תקציב למפונה. אבל נתנו לרשות את כל הכסף והרשות יכולה להחליט שבכפר סאלד היא יכולה לתת יותר. למה? כי אלה הצרכים של כפר סאלד – פעילות טכנולוגית, פערים לימודיים. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אוקיי. עכשיו הבנו את הנקודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אורנה, זה בסדר גמור שהרשות יכולה לתת יותר. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> יוסי, אבל היא אומרת שהרשויות אפילו לא ביקשו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> שנייה. אני רוצה שיהיה מנגנון - - - << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> יש מנגנון. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> שנייה, אני אגיד לך מה המנגנון. << אורח >> עמרי לרנר: << אורח >> אין מנגנון. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> יש מנגנון. מי אמר שאין? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> שנייה, אורנה. אם ילד לא מפונה אמור לקבל 2,500 לא יכול להיות מצב - - - << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> הוא 2,500 ומפונה 5,000? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מפונה 5,000, לא מפונה 2,500? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> שנייה, תקשיבו רגע. עשינו איזשהו מפתח והמפתח לא רלוונטי לרשות כי אנחנו נותנים לרשות סכום. היא מקבלת 12,000 – הרשות הזאת, יש רשויות שמקבלות יותר. ה-12,000 האחרים, שזה 50%, הולכים לבתי הספר בגליל עליון לאותן מטרות. אז כפי שאמרתי – חינוך בלתי פורמלי, פערים לימודיים, חוסן, יוזמות של רשות, חינוך טכנולוגי מתקדם, פעילות למצטיינים, חיזוק הקהילות. אלה בעצם שבע הזירות. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> כל הסכום זה 23 מיליון. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> כל הסכום הזה זה רק לטווח הקצר. כשנקבל את המיליארדים הבאים יהיה יותר כסף לרשויות המקומיות לכל הצרכים. << אורח >> מרסלה שלח: << אורח >> אני מבקשת לסיים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מרסלה, אני אתן לך. אני יודע שאת עדיין לא סיימת. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> יוסי, אם שומעים אותנו ברשויות שלא הגישו אפילו בקשה אז שיתחילו להזדרז. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בסדר. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> ב-1 בספטמבר היו גם חגים. בלוח הזמנים נקבע שעד אחרי סוכות. יש מרתון אצלי, וביום אחד אני מאשרת את כל התוכניות בלחיצת כפתור והרשות מתחילה לבצע. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אוקיי. << אורח >> מרסלה שלח: << אורח >> אני רוצה לסיים בבקשה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני אתן לך לסיים. אורנה, אני רק רוצה להבהיר פה נקודה מאוד חשובה, ואני אומר את זה גם לנציגי הרשויות כולל מי שנמצא בזום, מרכז השלטון האזורי והמקומי. לא ייתכן – ואני כוועדה לא אתן יד, ואני מבקש ממשרד החינוך ללכת איתי בסיפור הזה יד ביד – שראש רשות כזה או אחר ייקח החלטה שכסף שאמור להגיע ללא מפונים ילך למפונים מכל סיבה שהיא. ילד לא מפונה לא יקבל פחות מענה מילד מפונה, אולי יותר. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אבל הילד המפונה לא נמצא ביישוב, הוא נמצא במקום אחר. הכסף הולך איתו לאן שהוא נמצא בין אם זה אילת או טבריה. שם הוא מקבל את כל המענים. התושבים שנשארים בעצם יכולים ליהנות מכל המשאבים האלה, והרשות יכולה גם להחליט שבמרכזי מפונים היא גם משקיעה כסף נוסף. זו זכותה לעשות זאת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כן, אבל הרשות לא יכולה לתת מענה יתר על המידה למפונים על חשבון הלא-מפונים. << דובר_המשך >> אורנה שמחון: << דובר_המשך >> אני מסכימה. נתנו גמישות לרשות לקבל החלטה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אבל אני אומר, ההחלטה יכולה להיות רק לטיבותא, לא לגריעותא. << דובר_המשך >> אורנה שמחון: << דובר_המשך >> נכון, מסכימה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אבל תראי שזה לא מה שקורה בשטח. מרסלה, בבקשה. << אורח >> מרסלה שלח: << אורח >> אני רוצה לסיים. אני שומעת פה כל כך הרבה דברים, כל כך הרבה מספרים. אני היום צריכה להחליט כמה אני מחייבת הורים, אם אני מחייבת הורים או לא מחייבת, אם אני מוציאה עובדים לחל"ת או לא מוציאה עובדים לחל"ת. אין לי מושג כמה זמן ייקח כל הדבר הזה. אני לא רוצה לחזור על הטעות שעשיתי לפני שנה כשהוצאתי את כל העובדים לחל"ת ואחר כך לא היו לי עובדים, כי להביא עכשיו עובדים לגליל עליון זה מאוד מאוד קשה. אז אני עכשיו לוקחת סיכון. אני צריכה עכשיו 50,000 שקלים. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> שנייה, אני אגיד לך. << אורח >> מרסלה שלח: << אורח >> אני צריכה עכשיו לקבל החלטות. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> את תקבלי אותן. אני אגיד לך למה, כי חוץ מהתקציב הזה אנחנו נתנו תקציב לפעילות בלתי פורמלית עכשיו לחופשת הקיץ. אני אוודא – סליחה, מאיזה יישוב את? << אורח >> מרסלה שלח: << אורח >> משדה נחמיה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אז תבדקי את כל השמינייה. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אני קודם כול אבדוק שכל היישובים האלה מקבלים כיסוי בעדיפות כי הרשות שלכם נמצאת בתוך התקצוב של הפעילות המיידית הזאת. ולכן את ה-50,000 הרשות יכולה לתת לך מהתקציב. כל פעילות שאתם תחליטו עליה בקהילות תגישו אותה לרשות המקומית, והרשות דרך החברה למתנ"סים או דרך זרוע הביצוע יכולה לבצע את זה במיידי בלי לחכות לסוכות. << אורח >> מרסלה שלח: << אורח >> בסדר. אני לוקחת את מה שאת אומרת. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> תשאירי לי טלפון ואני אוודא את זה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אורנה, השאלה שלי אלייך היא למה - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> סימון, שנייה, היא באמצע זכות דיבור. אתה נכנס לה בדברים. << אורח >> מרסלה שלח: << אורח >> משפט אחרון שלי. אנחנו דיברנו פה על זמן התרעה. כשאני שומעת את האזעקה אני אומרת תודה לאל שאני בחיים. ההחלטות במהלך כל השנה הזאת האם לתת לילדים בגן לצאת, להסתובב בחוץ ולשחק בחצר, יושבות על הראש שלי כל השנה. שום דבר לא השתנה וככה אנחנו חיים. ההורים בוחרים להישאר, וחלק בחרו לא לחזור ועולה להם ים של כסף כל הסיפור הזה. מה זה 15 שניות זמן התרעה? זה פי 15 זמן ממה שיש לי. ב-15 שניות אפשר להגיע למרחב המוגן, בזמן התרעה 0 זה להיות במלחמה כל השנה הזאת. זה לא רק הסעות. אני אומרת לך הסעות אי-אפשר למגן, זה טילים. זה לא כדורים, זה לא מטעני צד. בגליל עליון כשהורה מחליט לשים ילד בתוך הסעה הוא לוקח סיכון שהוא שם את היקר לו בתוך ההסעה, ובכל זאת ההורים עושים את זה כי הם רוצים לשבת בצפון מטעמים שונים. כולם רוצים שאנחנו נהיה שם. אנחנו כולה 7,000 תושבים בשמינייה. אנחנו לא הרבה. יש רחובות בתל אביב שזה הרבה יותר. אבל יש לנו משימה, יש לנו משימה לשבת היום בגליל העליון, ואני מצדיעה לכל ההורים האלה שנשארים למרות הקושי. אני לא יודעת אם הייתי שמה את הילד שלי באוטובוס לבית הספר, אבל אנחנו עושים את זה ואנחנו רוצים להמשיך לעשות את זה מתוך הבנה שזה חשוב, שהמשימה שלנו חשובה. אין מיגון אוטובוסים בגליל עליון כי מטילים אין מיגון אוטובוסים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה, מרסלה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה לשאול את אורנה שאלה בנושא הזה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לפני כן אני רוצה לקבל תשובות מהאוצר בזום בנושא הקודם. דן, בבקשה. << אורח >> דן פיקמן: << אורח >> שלום לכולם. מה השאלה? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני רוצה התייחסות שלכם האם שקלתם איזשהו מתווה בנוי ומסודר לשמינייה ולמי שלא מפונה. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> ולמעונות היום. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בסוף אנחנו מדברים על שנה שהאנשים האלה חיים במלחמה, תחת אש כבדה, יום-יומית. אנחנו מדברים על מעונות היום, על הורים שלא יכולים לצאת, על גנים והלאה. הם נמצאים בלמידה לא פרונטלית. אי-אפשר להמשיך עם המצב הזה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אפשר לסכם לך את העניינים שעלו פה. עלו פה גנים, עלו כאן הסעות, עלה כאן מיגון, עלו כאן הרבה מאוד דברים לאנשים שנמצאים תחת אש במשך שנה שלמה. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> הוצאת עובדים לחל"ת. מסלולי פיצוי, פגיעה בהכנסות. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> כוח אדם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> העלאת הדירוג בתמ"ת. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> יש כמות של דברים שעלו כאן, ואנחנו צריכים את האוצר כי בסוף הכול חוזר. יושבת כאן אורנה ממשרד החינוך ואומרת: אנחנו נשמח לתת את כל המענים האלה אבל אין לנו כסף. << אורח >> דן פיקמן: << אורח >> החלטת הממשלה של הצפון כוללת בתוכה את הרשויות המקומיות שבתוכן נמצאים היישובים שאינם מפונים, ולכן יש מסגרת תקציבית שאמורה להגיע גם ליישובים הללו, כפי שגם אורנה ציינה. כרגע לא נבחנה איזושהי מסגרת ייעודית לשמונת היישובים שאינם מפונים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> שנה לא חשבתם על זה? << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> זה הדבר היחיד שדרשנו מתחילת הדרך. פשוט תעשו מתווה מסודר למי שלא פונה ונמצא בתוך קו עימות. שנה. אני אגיד לך את האמת, זה מביך. זה פשוט מביך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> פנינה, בואי ניתן לדן. בבקשה, דן. << אורח >> דן פיקמן: << אורח >> במסגרת החלטת הממשלה יש תקציבים רבים שהוקצו לתחום החינוך וצפויים להגיע גם ליישובים שאינם מפונים, ולכן מבחינתנו הנושא הזה אמור להיפתר במסגרת הזאת. ככל שיש צרכים נוספים שמשרד החינוך מציף לנו אנחנו מטפלים ומסייעים. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> אבל מעונות היום לא נמצאים בתוך המתווה הזה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> דן, אתה יכול לדבר בגובה העיניים של בן אדם. יושבת פה מישהי שמעסיקה מטפלות. תדבר בגובה העיניים או שתפנה אותה לאתר או שתפנה אותה לפיקוד העורף. אלה אנשים שלא יכולים לשלוח עכשיו ילדים למעונות. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> מעונות היום לא בתוך המתווה. תשחררו לנו את העובדים להוצאה לחל"ת. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> רגע, שנייה, אני מנסה להסביר לו – כן מקבלים פיצוי, לא מקבלים פיצוי. אתה מדבר גבוה ברמת הממשלה, ואנשים יורדים למטה ושואלים: אני מזמין את הגננות או לא מזמין? כן אקבל פיצוי בעסק או לא אקבל פיצוי בעסק? תדברו לבן אדם. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> תחזירו חל"ת ל-14 יום כמו בקורונה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אני רוצה לחדד את זה. אתם לא מעבירים לארגונים את הכסף שאתם אמורים להעביר כדי לשלם. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> לא רק לארגונים, למעונות הפרטיים. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אבל יש גם ארגונים שמחזיקים כמה מעונות. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> הוא מדבר ברמה של המועצה המקומית, אני מדבר על הפיצוי לאדם הפשוט. << אורח >> דן פיקמן: << אורח >> בתחום החינוך אנחנו מעבירים את התקציבים למשרד החינוך. משרד החינוך יודע להעביר אותו הלאה לרשויות המקומיות ומשם ליישובים. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> זה לא רלוונטי. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> זה לא קשור למה שאתה אומר עכשיו. זה סוג של דקלום. זאת לא התשובה. אני אחדד את זה. כשיוצאים מעונות לחופשה כזו או אחרת מאולצת כמו שקורה אתם אמורים להעביר לארגונים כסף לשלם למטפלות, כי הרי לא הוצאתם אותן לחל"ת. אם הייתם מחליטים להוציא אותן לחל"ת הן היו מקבלות מהביטוח הלאומי, אבל ברגע שלא הוצאתם אותן הייתם צריכים לשלם לארגונים כי הארגונים ממשיכים לשלם להן, אחרת הן יתבעו אותם. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> לא רק ארגונים, גם מי שיש לו עסק פרטי. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> נניח נעמ"ת, ויצ"ו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> קטי, לא, לא. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> מעונות יום ברובם זה עסק פרטי לכל דבר. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> זה משהו אחר מה שאני אומרת, זה משהו אחר. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> זה 25% מהמעונות. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> אבל אנחנו הרוב, 77% מהמעונות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חברים, עצרו שנייה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אלה שתי סוגיות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קטי, אני רוצה לתת לדן לענות. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> אני עוד לא דיברתי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא. העלית נקודה. את רוצה תשובה מדן או לא? << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה לחדד את זה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חידדת. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> יש ארגונים כמו נעמ"ת, ויצ"ו וכו'. הארגונים משלמים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חידדת את זה. הם לא מעבירים את הכסף. הם החליטו לא להוציא לחל"ת. הבנו את הנקודה. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> גם אנחנו, גם הפרטיים משלמים. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> בסדר, זו הבעיה השנייה. הבעיה הראשונה היא הארגונים. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> לא, זו הבעיה. אין שום הבדל. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קטי, תודה. עמרי, תודה. דן, בבקשה. << אורח >> דן פיקמן: << אורח >> בנוגע למעונות היום אני אברר. זה במשרד העבודה. אצלנו זה רפרנט אחר, אני אברר על זה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> הוא רפרנט? מה הוא יודע? הוא לא יודע כלום. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> זה משרד החינוך, לא משרד העבודה, למיטב ידיעתך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> שנייה, לא הבנתי. איזה רפרנט אחר? למה קשור משרד העבודה? << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> לא, לא. אני עברתי את משרד הרווחה. זה עבודה. עברתי אותם, זה לא קשור אליהם. זה כסף שהאוצר היה צריך להעביר לארגונים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> דן, מי הרפרנט? << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> רגע, אני חייבת הערה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> זה לא קשור בכלל למה שהוא אומר. זה לא הכסף של האוצר שנתן למערכת החינוך. אני מדברת על ארגונים, וזה אצלם, לא אצל אף אחד אחר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קטי, הבנו. הבנו. דן, מי הרפרנט? << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> הוא. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא, הוא דיבר על מישהו אחר. << אורח >> דן פיקמן: << אורח >> אני אעביר את השאלה הזאת לרפרנט תעסוקה. אני אברר לכם ואני אחזיר תשובה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מי הוא, דן? << דובר_המשך >> דן פיקמן: << דובר_המשך >> רום וגיל. הם מגיעים אליכם גם לוועדה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני יודע. לכן שאלתי. << דובר_המשך >> דן פיקמן: << דובר_המשך >> מעבר לזה, בנוגע לגנים ולבתי הספר, התקציבים התוספתיים מקורם בהחלטת הממשלה. התקציבים הרגילים של בתי הספר, גם אם הם לא פועלים להבנתי הם מועברים מאיתנו למשרד החינוך. לא הורדנו אף תקציב בגלל שבית ספר לא פועל. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> מה עם מיגון? מה עם מיגון? מיגון, מיגון. גם במקומות שהוגדרו במדרג 2, במקומות שאין בהם ממ"ד, בגנים ומעונות, ההורים לא יכולים לשלוח את הילדים שלהם. זה שהם הוגדרו מדרג 2 זה לא ממש עוזר. כרגע ה-SOS, הדבר הכי חשוב כרגע הוא לוודא שיש מיגון במוסדות הלימוד, בעיקר בגנים ובמעונות. בעיקר, בעיקר, בעיקר. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> חד-משמעית. << אורח >> דן פיקמן: << אורח >> בנוגע למיגון אין לי משהו להוסיף יותר ממה שנעניתם על ידי פיקוד העורף ומשרד הביטחון. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> טוב. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> דן, אני חייבת להגיד שאתה נראה בחור מאוד נחמד ומקצועי. אתה רפרנט. קודם כול, היה חייב להיות כאן נציג של משרד האוצר כדי להסתכל לו בעיניים ולא להיות בזום. זה נושא נורא נורא חשוב. וגם נראה שאתה לא מכיר את כל הפרטים ואתה נותן לנו סיסמאות במקרו ולא במיקרו. אם אתם לא יודעים שיש שם מצוקה ביישובים הלא-מפונים ואתם לא מכירים את הפרטים, אין בעיה, אנחנו נבוא אליכם. אנחנו יודעים איפה אתם יושבים. זה ממש קרוב לפה. נעלה עכשיו ברגל, נדפוק לכם במשרד, נשב ותתנו לנו תשובות. אבל אני חושבת שזה לא בסדר היחס הזה לא לבוא לכאן, לשלוח רק רפרנט – עם כל הכבוד – ולא לשלוח אדם שיודע לתת תשובות ולרכז פה את הדברים. אתה יודע מה, מה ששמעתי פה זה אפילו פחות ממה שהאנשים האלה שמעו לפני שנה. אתם לא יודעים או שאתם לא רוצים לדעת. אבל לא יכול להיות שבאים לכאן תושבים ומעלים פה רשימה של דברים שקורים להם בפועל ואתם אומרים: נתנו את הכסף. זה מה שאמרת. בעיניי זה חמור ולא צריך להיות ככה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> דן, אני רוצה להגיד לך משהו. << אורח >> דן פיקמן: << אורח >> אני רק אגיב. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לפני שאתה מגיב, אנחנו נוציא מכתב מסודר מהוועדה, ואני שם לכם את זה פה על השולחן. אני הולך להחתים את כלל הח"כים בבניין הזה על הסיפור הזה של היישובים הלא-מפונים. אנחנו הולכים ללכת על זה בכל הכוח. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> כל הכבוד. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא ייתכן ששנה, אחרי ביקורים שלי, אחרי ביקורים של כל הח"כים, מגיעים למקום ושום דבר לא זז. אנחנו נמצאים עם אותן מנטרות, אותן סיסמאות, אותם דיבורים ושום דבר לא מתקדם. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אפשר לתת לו מס' משימות? יכול להיות שהוא לא הכתובת. לא נראה לי שהוא הכתובת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא, אנחנו נשלח לו מכתב מסודר עם המשימות. אני אשלח למשרד האוצר מכתב מסודר. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> שנייה. דן, אני לא מנסה לפגוע בך, חלילה. אני בטוחה שזה לא התפקיד שלך ואתה הגעת לזום הזה כי אולי אחרים היו עסוקים. אני חוזרת ואומרת, יש שינוי במדיניות. אתה היית צריך לבוא עם תוכנית אחרת, כי מה שהיה לפני שלושה שבועות זה לא מה שקורה היום. המעגל של אותם יישובים שהיום נמצאים בטווח גדל, ולכן אתם צריכים לבוא עם פתרונות אחרים. מה שאתה אומר יכול להיות טוב לאוקטובר, נובמבר ודצמבר של שנה שעברה. עכשיו זה שונה, המפה השתנתה. זה אחד. דבר שני, מאוד מדאיג אותי שאתה שולח אותי למשרד העבודה עם הנושא של הפיצוי למטפלות כי מה שאתה אומר זה לא נכון. אני כבר אחרי, אני כבר אחרי כי אני טיפלתי בזה במשך ארבעה חודשים כשפנו אליי מוויצ"ו, מנעמ"ת, מנשות חירות, הם משלמים היום משכורות למפונים. המטפלות לא נמצאות. אחת נמצאת באילת, אחת בירושלים. אתם לא נתתם לארגונים את מה שהייתם צריכים לתת. זה שאתה שולח אותי לרפרנט של העבודה זה לא נכון. סלח לי על הביטוי אבל אתה מסבן אותי עכשיו. זה לא נכון. << אורח >> דן פיקמן: << אורח >> זה פשוט לא ממשרד החינוך, אבל אני מבין את הנקודה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אז אתה צריך לחזור עם שיעורי בית. אתה באוצר, נכון? אתה פותח את הדלת השמאלית לדעתי, שם יושב הרפרנט. << אורח >> דן פיקמן: << אורח >> זה בדיוק מה שאני מתכוון לעשות. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אגב, זה גם לא רפרנט עבודה. בכלל מדובר ברשות המיסים. אני אומרת לך לאן תפנה כדי לתת לנו תשובה, כי זה לא שם, זה בכלל מס רכוש. זה בכלל לא קשור לרפרנט עבודה שעכשיו אתה אומר לי. אני כבר אחרי, אני אחרי, כי לנשות חירות שילמו למטפלות בגלל מאבק. למה? כי פשוט פתחתי את הדלת הנכונה. לך, תעשה שיעורי בית מי יכול לענות לנשים המקסימות שנמצאות כאן ומביאות דברים מהשטח. היא אומרת לך גנים פרטיים, מטפלות. תנו להן לצאת לחל"ת. אז שהביטוח הלאומי ישלם. אגב, הביטוח הלאומי הרבה יותר זריז מכם, אז הוא יכול לעשות את זה אולי טוב יותר. בוא נעביר אותם לחל"ת, אבל תתנו החלטה. תבואו לממשלה ותגידו בהחלטת ממשלה שיוציאו אותם לחל"ת, כי אתם לא מסוגלים לתת להם את הכסף. הביטוח הלאומי ייתן להם בדלת האחרת. הבנת? תודה. << אורח >> דן פיקמן: << אורח >> הבנתי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> דן, בסדר. תודה רבה. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> כבוד היושב-ראש, האם אפשר להגיד משהו לדן? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא. דן, תודה רבה. אנחנו נוציא מכתב מסודר עם כלל הדרישות שלנו, ואם צריך אנחנו נעשה פה דיוני מעקב פעם בשבוע. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> צריך. צריך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> סימון, רציתי לשאול שאלה. בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> כן. שלושה דברים. דבר ראשון, אורנה, יש פה הערכה גדולה מאוד לכל מה שאת עושה. אני מרגיש שיש פה טלפון שבור וההסברה שלכם לקויה. לא ייתכן שאנשים משמונת הקיבוצים, מכפר סאלד ומשדה נחמיה, צריכים להגיע לכנסת. אני חושב שהיינו יכולים לפתור את ההגעה שלהם לפה אם היה מגיע איזשהו מידע לגבי הכסף העתידי שאמור להיכנס ומאיפה צריך להיכנס. דיברת פה על 50,000 ₪. זו בושה בכלל שהיא צריכה להגיע לפה ולהגיד את הסכום הזה. זה לא צריך להיות ככה, במיוחד שאת עושה עבודה באמת יוצאת דופן. אם המידע היה מגיע אליהן הן לא היו מגיעות לפה. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אני מציעה שכשאתם מזמינים תושבים מהרשויות תזמינו גם את ראשי הרשויות. << אורח >> יורם אבן צור: << אורח >> הם לא באים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אורנה, אני אחדש לך, כולם הוזמנו. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אה, והם לא הגיעו? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> נכון. אגב, גם נציגי האוצר הוזמנו. << אורח >> יורם אבן צור: << אורח >> הם לא באים, זה לא מעניין אותם. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> לא נכון. אל תגיד את זה כי אתה עושה עוול לראשי הרשויות. הם נמצאים פה בהמון דיונים. לא יפה. << אורח >> יורם אבן צור: << אורח >> אני מדבר על נתונים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קטי, לא משנה. הם הוזמנו והם לא פה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> בסדר, אבל זה לא שהם לא מגיעים. יש ראשי ערים שנמצאים בזום. << אורח >> יורם אבן צור: << אורח >> כבוד היושב-ראש, ברשותך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> שנייה, יורם. סימון, יש לך עוד משהו? << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> כן. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> סימון לא סיים. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אני לוקחת בחשבון את מה שאמרת. דרך הדוברות שלנו אנחנו נדברר את זה לתושבים גם בכלי התקשורת, כי אנחנו מצפים שהרשות תעשה את זה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> לא לתושבים. יש מנהלי קהילה בכל קיבוץ, בכל יישוב. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> לתושבים, לראשי הקהילות. אני לא יכולה לעבוד עם ראשי קהילות. אני שומעת את ראשי הקהילות. יש לנו דיאלוג עם ראשי הקהילות, אבל אנחנו עובדים עם מנהלי מחלקות החינוך ועם ראשי רשויות. אני אבקש מהם לדברר את זה לתושבים שלהם. אני לוקחת את זה. רשמתי. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> הנושא השני מכוון למשרד האוצר, ואני בטוח שמישהו שם איפשהו צופה בזום. כחבר כנסת שאמור לייצג אתכם פה בכנסת ישראל אני מרגיש מושפל שאין פה נציג. זה הדיון השני היום בכנסת. אני חושב שזו הוועדה היחידה שמתפקדת היום. אין עוד ועדות בכנסת. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> יש חוץ וביטחון היום. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> מעט מאוד. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> למה? ועדת כלכלה עובדת המון. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> לא ייתכן שנציג של משרד האוצר לא יגיע לדיון שבעינינו הוא מאוד מאוד חשוב. זה לא ייתכן. אני לא מוכן שהם יהיו בזום, אני לא מוכן שהם ידברו מהחדר שבו הם נמצאים. לפעמים אני מרגיש שהם מדברים מתוך שינה. אין להם תשובות, אין להם הסבר. אנחנו נוסעים לצפון, כמו שיוסי אמר. אנחנו באמת מנסים לעשות את העבודה שלנו כחברי כנסת, מגיעים לפה ואין מי שייתן תשובות. אז משרד האוצר צריך להתעורר ולהגיע לפה לדיונים, נקודה. אין הסבר אחר. הנושא השלישי, הוועדה הזאת היא ועדה שבאמת מבצעת ועושה דברים. אנחנו לא סתם באים לפה ומקשקשים, ואני גם נותן פירגון גם ליושב-ראש הוועדה. אבל אני חושב שזה דיון חמישי או שישי שאנחנו עושים בנושא הזה. אנחנו צריכים להפסיק להיות נחמדים ולהציב זמנים מתי הדברים היו צריכים להיפסק. אני מתבייש שאתם מגיעים לפה. אתם לא צריכים להגיע לפה. אתם הגיבורים שלנו. הייתי אצלך לפני מספר רב של חודשים. אני מתבייש שאת מגיעה לפה. הייתי בטוח שהדברים האלה כבר נפתרו. אני מתבייש שהילדים לא מקבלים פתרונות, גם במצב מלחמה, כי מפציצים אתכם כבר שנה שלמה. זה לא חדש, זה לא קרה לפני שבועיים. אז מה קרה פתאום שהם לא יכולים ללמוד בחדרים שהם לא ממוגנים 100%? אז ההחלטה היא לא שלך אלא של פיקוד העורף, אבל צריכים לשבת, לדבר ולפתור את זה. בילדים שלנו, של מדינת ישראל, שנמצאים במקום הזה, אנחנו נצטרך לטפל בכל כך הרבה משאבים בעתיד שלא יהיו לנו אותם. צריכים עכשיו לדאוג להם, לדאוג לילדים האלו שיקבלו מה שהם צריכים לקבל, ולהקשיב להם, הם יודעים הכי טוב, הכי טוב הם יודעים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. << אורח >> יורם אבן צור: << אורח >> כבוד היושב-ראש, אפשר? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יורם, בבקשה. << דובר_המשך >> יורם אבן צור: << דובר_המשך >> שתי מסקנות – 1, מסתבר שאם אתה לא צובע לרשות המקומית לאן הכסף צריך ללכת, הכסף לא יגיע. חד וחלק. זה בוודאות. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> חמור מאוד. הכסף לא יגיע. << אורח >> יורם אבן צור: << אורח >> דרך אגב, גדלנו ברשויות, זה קורה בהרבה דברים. זה דבר אחד. דבר שני, המדינה ביתרה אזור בתחילת המלחמה. פיקוד העורף ביקש 3.5 ק"מ מחשש לחדירת כוח רדואן, יימח שמם וזכרם. התרחיש נשאר כתרחיש, פינו אוכלוסייה עד 3.5 ק"מ, אנחנו נשארנו שם בתרחיש המאומת של ירי רקטי. זאת הסיטואציה. מאז המדינה התנהלה לא דיפרנציאלי – שחור, לבן. אלה שפונו יקבלו הכול, אלה שנשארו פה מופקרים, הם לא מקבלים כלום. זאת הסיטואציה. קשה להגיד את זה, זה לא נשמע טוב. << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> שכחת. אנחנו מקבלים טילים. << אורח >> יורם אבן צור: << אורח >> זה כן. זה מבינים פה כולם. אממה, המדינה לא באה ואמרה: רגע, יש לי פה תושבי קו עימות – שדרך אגב, צריך לבדוק את האירוע של קו עימות, 9 ק"מ, כי תכלס אין פה כלום ב-9 הק"מ האלה, שום דבר אין בזה, שום הטבה ורק הרעות תנאים. המדינה לא עבדה באופן דיפרנציאלי. היא לא באה ואמרה: ליישוב הזה עד נניח 6 ק"מ אין את החשש של חדירת מחבלים, אבל יש להם את החשש של ירי רקטי. בואו נראה איך אנחנו מקילים עליהם. בואו נעשה להם שיפוי בארנונה. בואו נבוא לקראתם. חבר'ה, אני רוצה להגיד לכם עוד דבר. אורנה שמחון, בכל טלפון שהתקשרתי אליה היא עזרה לי. בכל טלפון היא עזרה לי באופן פרטני. כשביקשתי ממנה עזרה ברמה של דברים גדולים שקשורים לכל הילדים בשמונת הקיבוצים האלה, היא אמרה לי: יורם, אני מצטערת, זה רק למפונים. אורנה יודעת לעבוד כמו שהמערכת מכתיבה לה. אם המערכת הייתה יודעת ליצור פה מתווה לאוכלוסייה לא מפונה שתקועה שם, שכלואה שם, שנמצאת במצור שם, שחיה תחת איום מוות – לא איום אחר, מוות, מוות. תקשיבו מה אני אומר לכם. אם אורנה הייתה מונחית אחרת היא הייתה עושה אחרת. אבל מה עושה מדינת חלם? שולחת כספים לרשות המקומית. מי יודע מה זה הרשות המקומית? מי יודע לעשות את התיעדוף שם? פה אנחנו נופלים בין הכיסאות. יש כאן אוכלוסייה בגליל העליון, אותם שמונת הקיבוצים האלה, אנשים טובים, מנומסים, לא צעקניים, שנשארים שם בשביל להגן על המולדת, חד-משמעית, והם מתביישים לדבר. אני אומר לכם, הם מתביישים, כי הנרטיב שם: אנחנו לא בכיינים, אנחנו לא רוצים כלום. אבל בשקט בשקט אנחנו יודעים מה קורה שם. אני מבקש מכם, בואו נתאחד, בואו נתכנס. כבוד היושב-ראש, שאני באמת אוהב מכל הלב כי אתה נורא משתדל וגם אפרת וגם כל יתר הח"כים, אני מציע שנגבש איזו תוכנית לאוכלוסייה כלואה במצור דרך משרד הביטחון, דרך משרד האוצר, לא יודע דרך איפה, העיקר נעשה משהו. יש לנו מתווה מסודר לפורום השמונה, יש מתווה שיצרנו עם הבעיות מהשטח. בואו ניקח את המתווה הזה. בואו נגיע לשר האוצר, למנכ"ל משרד ראש הממשלה, למשרד הביטחון, למי שתגידו, ובואו נסגור את האירוע הזה פעם אחת ולתמיד. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> כן, אבל כספים מעבירים רק דרך הרשויות. אתה חוזר על משהו שאי-אפשר לעשות. אדוני היקר, אתה לא מכיר את הנוהל. << אורח >> יורם אבן צור: << אורח >> חברת הכנסת שטרית, למה אנחנו פה? שנה כבר. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אז מה אם אתה פה? אנחנו לא נשנה. אנחנו לא יכולים לשנות את זה. << אורח >> יורם אבן צור: << אורח >> מה זה? למה אנחנו פה שנה, בשביל שאת תצעקי עליי? << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> סליחה? << אורח >> יורם אבן צור: << אורח >> מה את צועקת בכלל? למה אנחנו פה שנה? << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> היו"ר, אני אגיד לך משהו, זה ממש לא בסדר מה שקורה. באמת. ממש לא בסדר. << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> אבל זה לא רשות הדיבור שלה. תעצרי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יורם. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> זה לא בסדר. אני ממש ממש המומה. יש ראשי רשויות שמחכים שם - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הם פה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> - - ויש פה איזו התלהמות כזאת. << אורח >> יורם אבן צור: << אורח >> אין התלהמות. אני מתנצל. אני מדבר מדם ליבי, חברת הכנסת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קטי, אני הבהרתי לו שהצורה שהוא פנה אלייך היא לא בסדר. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> הבנתי. תן לאנשים שמבינים עניין. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הבהרתי לו. את לוקחת את זה למקומות לא נכונים. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תעשי מה שאת רוצה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> מאה אחוז. << אורח >> יורם אבן צור: << אורח >> אני מתנצל בפנייך. אני מדבר מדם ליבי כבר שנה, זה לא שבוע-שבועיים. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> מה קרה, קטי? הם לא יהלומים אז לא מגיע לשמוע אותם? מה את קמה והולכת? באמת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> די, מספיק. לא מתאים. סימון, לא מתאים. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> תודה רבה. תודה. הרי אתם לא הולכים לפתור להם את הבעיה, לא בדרך הזאת. לא בדרך הזאת. זאת לא הדרך. אני מוכנה לעזור, ועזרתי, אבל לא בדרך הזאת, כי כסף נותנים לרשות מקומית. << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> למי? למי? אני לא ראיתי אותך מעולם, מעולם. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אני לא מכירה אותך. את לא באת אליי. << אורח >> עמרי לרנר: << אורח >> תבואי אליה, קטי. נראה אותך באה אליה פעם אחת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חדל. חדל. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> ראש הממשלה. איך לא באת לקטי? פנינה, היית צריכה לבוא לקטי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אפרת, מספיק. << אורח >> עמרי לרנר: << אורח >> צריך לעלות אלייך לרגל? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> עמרי. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> כל מי שהזמין אותי באתי אליו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קטי. << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> את צריכה להגיע אליי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> פנינה, אני מבקש. שנייה, תעצרו. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> היו"ר, אתה מבין איך זה שצועקים על חברי כנסת? << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> עכשיו יוסי אשם? << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> בושה, בושה, תסתכל מה קורה. << אורח >> עמרי לרנר: << אורח >> את צריכה ללכת אליה. היא תחת אש, את לא. חצופה. מה זה החוצפה הזאת? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> עמרי, מספיק. קטי, תעצרי שנייה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אתם לא יכולים לדבר ככה לחברי כנסת. << אורח >> עמרי לרנר: << אורח >> לה מותר לדבר ככה לתושבים? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> עמרי, מספיק. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אני לא מוכנה לזה. אני באתי לעבוד. יש לי פתרונות ביד אבל לא בדרך הזאת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קטי, אני רק רוצה להבהיר, אני מבקש מכל המשתתפים לפנות לחברי כנסת בצורה מכובדת. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> מה הם אמרו? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> שנייה, חברים. << אורח >> יורם אבן צור: << אורח >> לא אמרתי כלום. לא אמרתי לה שום דבר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יורם, הכול בסדר. << אורח >> יורם אבן צור: << אורח >> לא אמרתי כלום. << אורח >> עמרי לרנר: << אורח >> יורם, היית בסדר גמור, היית רגוע. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> עמרי, תודה. אני רק אגיד, אני התנצלתי בתחילת הדיון בגלל דברים שנאמרו בדיון הקודם כלפי אורנה. אני לא רוצה להתחיל את הדיון הבא בהתנצלות כלפי חברי כנסת כאלו ואחרים. לכולם יש מטרה אחת בחדר הזה והיא לעזור לכלל אזרחי מדינת ישראל, ולא משנה למי הם הצביעו, למי הם שייכים, איזו ממשלה הם רוצים ואיזו ממשלה הם לא רוצים. הרב עובדיה יוסף תמיד היה אומר לחברי הכנסת שלו: לפני הבחירות אתם חברי כנסת של ש"ס, אחרי הבחירות אתם חברי כנסת של כלל מדינת ישראל. לשם אני הולך ועם הצוואה הזאת אני ממשיך. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אני רוצה למחות על מה שהיה פה. אני מצטערת אבל אני לא יכולה לשבת. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> של יורם? אבל הוא התנצל. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> לא רק הוא. היה פה סגנון מאוד לא מכבד. אני מצטערת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יורם, אני מבקש שוב לפנות בצורה מכובדת. הביקורת היא במקומה. << אורח >> יורם אבן צור: << אורח >> אבל היא התנפלה עליי. אני לא אמרתי שום דבר. אני רוצה לדייק ברשותכם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יורם, הכול בסדר. << דובר_המשך >> יורם אבן צור: << דובר_המשך >> לא. כבוד היושב-ראש, אני רוצה לדייק משהו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יורם, עזוב. לגופו של עניין. << דובר_המשך >> יורם אבן צור: << דובר_המשך >> לא. אין לי שום דבר נגד הרשויות המקומיות. אני אומר דבר פשוט, ברגע שלא יהיה מתווה שיגיע לרשות וינחה את הרשות לטפל באוכלוסייה שהיא מוחלשת או תחת הרעת תנאים, זה לא יקרה. זה מה שבאתי להגיד מבלי לפגוע בכבודו של אף אחד ומבלי לפגוע בכבודה של אף רשות. זה הכול. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> טוב. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> רק משפט אחד ליורם. יורם באמת איש מדהים ויקר והתושבים יקרים. אני ישבתי עם חלק מהקהילות ביישובים הלא-מפונים ושוחחתי עם התושבים, ואחרי 48 שעות אנחנו נתנו תקציב של 8.5 מיליון שקלים לפעילות בלתי פורמלית הפגתית מאז תחילת המלחמה ליישובים הלא-מפונים. דבר שני, בהחלטת הממשלה הנוכחית אנחנו נתנו משאבים לכל התושבים, ולכן בהחלטה הספציפית לטווח הקצר גם היישובים האלה נהנים מהתקציב. דבר שלישי, בהחלטת הממשלה הבאה שאנחנו נכתוב אותה אני רשמתי לעצמי שלפחות בתחום החינוך אנחנו נעשה תיעדוף גם ליישובי השמינייה, כדי שנוכל לתת עוד משאבים תוספתיים לצרכים הייחודיים של שמונת היישובים. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יורם, סיימת? << אורח >> יורם אבן צור: << אורח >> כן. תודה רבה וסליחה אם גרמנו פה לאי-נעימות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אנחנו רגילים. זו הדינמיקה פה. ברוך הבא למועדון. << אורח >> אופיר בן פורת: << אורח >> היושב-ראש, יש פה תלמידות שהגיעו. אולי הן רוצות גם לדבר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אה, לא ראיתי. נתתי למועצת התלמידים הארצית. בבקשה, פשוט אתן לא רשומות. << אורח >> אילה אלקיים: << אורח >> שלום, אנחנו הגענו מקצרין. באנו כדי להשמיע באמת מה אנחנו חווים. אנחנו אחרי הרבה מתח בקצרין בזמן האחרון. כרגע אנחנו לומדים בזומים. לפני שבועיים התחלנו זומים כי אין אפשרות ללמוד בבית הספר. כשאנחנו למדנו בבית הספר למדנו בקרוואנים כי המבנה שלנו הוא יחסית קטן, וללמוד בקרוואן זו חוויה ממש מטלטלת מבחינתי האישית. זה לשמוע את הבומים, לראות את היציאות, אזעקות אם זה קורה לנו. << אורח >> שקד קנדלר: << אורח >> זה ללכת לבית הספר בידיעה שאתה הולך לשטח פתוח ואין לך מקום התגוננות. גם אם יש אזעקה, האמירה היא לצאת החוצה, אפילו לא להישאר בתוך הקרוואן. זה פשוט ללכת ולהיות במרחב פתוח, כי יש סיכון. אני לא יכולה לשבת בכיתה בידיעה שיש אזעקה ואני צריכה לצאת החוצה. גם עכשיו כשהעבירו אותנו לזומים והעובדה שלמדנו עד עכשיו בקרוואן, למה רק עכשיו נזכרו? וגם אחרי שנחזור לבית הספר, עוד פעם נחזור לקרוואנים כי אין ברירה אחרת. אבל רק עכשיו חושבים על זה? רק עכשיו אחרי שהתפתח משהו בצפון חושבים על זה? אנחנו הולכות לבית הספר בחרדה. גם כשאנחנו נמצאות בבית, בין אזעקות, בין בומים, בין יציאות, בין תקיפות בלבנון, קשה מאוד לקחת את עצמך וללכת ללמוד. יש שגרה אם אתם קוראים לשניים-שלושה שיעורים ביום שגרה. אני לא מצליחה להתנהל בשגרה הזאת. המורה יכולה ללמד בזום. אני לא מצליחה לשבת וללמוד בזום. אני לא יכולה לשבת ולדעת שיש אזעקות בעוד עשר דקות ושזה הולך לבוא אליי. אני לא מצליחה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> מה סדר היום שלכם בעצם? אתם כל היום בבית? << אורח >> שקד קנדלר: << אורח >> כן. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אחרי הצוהריים לא יוצאים מהבית? << אורח >> שקד קנדלר: << אורח >> יש לנו כוננות ספיגה רוב היום. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תסבירי מה זה כוננות ספיגה. הם לא מבינים. << דובר_המשך >> שקד קנדלר: << דובר_המשך >> אנחנו חייבים להישאר בסמוך למרחבים מוגנים. זה אומר שאסור להסתובב ביישוב, אסור לצאת מהבית. זה אומר שגם אם הייתי רוצה ללכת לחברה ולהיפגש איתה אני לא יכולה. השגרה לא באמת שגרה. מתחילים לימודים ב-10:00, מסיימים אותם ב-11:30. זה לא לימודים וזו לא שגרה. << אורח >> אילה אלקיים: << אורח >> הרוב זה משימות בלי עזרה. זה לתת לי משימה ושאני אנסה להשלים אותה. הגיוני שגם מורים לא מצליחים להעביר זומים כי יש להם את הילדים בבית או כל העניין הזה, אבל אין באמת זום של 45 דקות ללמד אותנו ולתת לנו עבודה כדי שנפתח את ההיגיון. אין דבר כזה. הזום הוא אולי רבע שעה, 20 דקות ואז עבודה, או שנותנים לנו רק עבודה וצריך להתנהל איתה לבד. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> נותנים לכם משימות מקוונות? << אורח >> אילה אלקיים: << אורח >> כן, בכיתה. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אתם עושים אותן? << אורח >> אילה אלקיים: << אורח >> אני כן. << אורח >> שקד קנדלר: << אורח >> אני לא עושה אותן. אני מפחדת מהרגע שאני אצטרך לחזור לבית הספר ואגלה שהתפתח לי פער בעקבות זה שאני נמצאת בבית. אני באמת מפחדת מהרגע הזה, כי אני לא מצליחה לקחת את עצמי ואני לא מצליחה ללמוד עכשיו בבית ואני יודעת שייווצר לי פער, ואם המצב הזה ימשיך אני באמת לא יודעת לאיפה אני אגיע. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> באיזו כיתה את? << אורח >> שקד קנדלר: << אורח >> י"א. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> טוב. יבגני, בבקשה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אני רוצה שתי דקות. חלק מהשאלות שרציתי לשאול אתה מן הסתם תכניס גם לשאלות לנציג של האוצר. קודם כול, הדיון הזה נראה כאילו הוא תלוש מהמציאות, אבל ועדות רבות של הכנסת דנות ודנו בסוגיה הזאת. גם בוועדת חוץ וביטחון אנחנו דנו, גם היינו במועצה האזורית מטה אשר ודנו שם בנושא של מיגון הצפון. אדוני היושב-ראש, זאת השאלה שאני מבקש ממך שתכניס לשאלה לאוצר. גם בינואר השנה וגם במאי השנה שמענו שמתוך 1.4 מיליארד שקלים שהממשלה הייתה אמורה להקצות למיגון הצפון קיבלו רק 700 מיליון. לכן אני אבקש לדעת איפה 700 המיליון הנוספים? כי תוכנית מיגון הצפון שהייתה צריכה לכסות את כל העלויות של המיגון עוד לפני הסבבים. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> - - - 1-0. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> לא, זה מדבר גם על 0–4. אבל אנחנו דיברנו על כך שזאת הייתה השאלה של חברי הוועדה בדיון במטה אשר האם ההחלטות האלה לא פוגעות בתוכנית המקורית של מיגון הצפון. שם שמענו שבערך 250 מיליון הולך למיגון של מוסדות ציבור. לכן השאלה היא כמה מתוך 200 המיליון האלה הועברו? כי זו הבעיה שכל עוד כסף לא עובר אי-אפשר להתחיל את העבודה בנושא של המיגון. הדבר הנוסף, אני חושב שהרשות המקומית היא זאת שצריכה לקבל החלטות. הרשות המקומית היא זאת שיודעת הכי טוב מה צריך לתושבים שלה. זאת הגישה האישית שלי. כמו שאנחנו אומרים תמיד גם במפלגה: חיה ותן לחיות, הרשות המקומית יודעת מה הכי טוב לתושביה, גם כאלה שהתפנו וגם כאלה שנשארו. לכן אני לא מקבל את הוויכוח הזה שהיה פה, הוא לגמרי מיותר. הכסף צריך להגיע לרשות המקומית. הרשות המקומית צריכה לתת הסברים למשרדי הממשלה, ומשרדי הממשלה צריכים גם לשקף את זה בתוך התקציבים. אני מאוד הופתעתי לשמוע שמסתבר ש-23 מיליון שקלים נמצאים בקופת משרד החינוך ואף רשות לא מבקשת תוספות. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> לא. הם נמצאים בקופת הרשות. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> בסדר, אבל בשביל לקבל את הכסף היא צריכה לתת לך את ההסבר. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> לא, היא צריכה לתת רק את האישור כדי שאני אוכל לדאוג שכל התושבים מקבלים מה שצריך. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> בסדר. את לא יכולה לתת להם פיזית להעביר לחשבון אלא את צריכה את התוכנית ובהתאם לזה את מקצה להם את הדברים. ככה זה עובד גם בנושאים אחרים, לא רק בנושאי חינוך. לכן אני לא מבין את זה, אתם רוצים תוספות? אז בבקשה, אנא מכם, תעשו תוכנית מסודרת. אני חושב שגם ראשי הרשויות צריכים להתייחס לסוגיה הזאת. הדבר האחרון הוא מיצוי זכויות. עם כל הכבוד, ואני מכבד את נציגי המשרדים – אני אף פעם לא קראתי להם פקידים, אני תמיד קורא להם הדרג המקצועי – עולה פה נציג האוצר. א, אין לו נתונים; ב, הוא גם לא יודע להסביר ולהפנות את הציבור לנושא של מיצוי זכויות. אנחנו כחברי כנסת מקבלים כל הזמן פניות בנושא של מטפלות, בנושא של גננות, בנושא של מעסיקים ועובדים. חבר'ה, אני יכול להפנות אותם לאתר של ההסתדרות אבל זה לא עובד ככה. משרדי ממשלה חייבים לצאת עם הנחיות ברורות מה לעשות, למי לפנות. אם זה רשות המיסים אז תפנו לרשות המיסים. רואה חשבון צריך לדעת גם מה הוא עושה למשל בסוף החודש עם העובדים, האם הוא מקבל פיצוי או לא מקבל פיצוי. כנ"ל גם הייתה בעיה לגבי חיילי מילואים. בוועדות אחרות, לא בוועדה הזאת, אנחנו טיפלנו בנושא של כל המענקים לחיילי המילואים. מה מתברר? מתברר שאנשים לא ידעו לאן לפנות. אחר כך לקח זמן עד שהם הבינו בכלל מי הגוף שעושה את הדבר הזה, מי הגוף שנותן מענה. בסוף הכסף יגיע. הכסף יגיע. עזבו כרגע את הביקורת לממשלה, אני לא מדבר בשם נציג האופוזיציה. הכסף יגיע, אבל תנהלו את המשרדים, תנהלו את הממשלה כמו שצריך, ואז גם לא יהיו שאלות לאותם יחידים, לאותם אנשים שלא יודעים האם לשלוח ילדים למעון, האם יהיו גננות או לא יהיו גננות. לכן אני חושב שמיצוי זכויות זה גם סוגיה חשובה. בסיכום שלך תציין את זה, כי בלי כל הנושא הזה, בלי התוכנית ההסברתית אנשים לא ידעו מה לעשות. זה הכול. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. << אורח >> מרסלה שלח: << אורח >> אני מבקשת לומר משהו לגבי הוויכוח שהיה פה כי גם לי מאוד לא נעים, אני רק לא קמה והולכת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא רלוונטי. << דובר_המשך >> מרסלה שלח: << דובר_המשך >> אני יודעת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא, חדל. מרסלה, אני לא נכנס לזה ברשותך. << דובר_המשך >> מרסלה שלח: << דובר_המשך >> לא. לגבי המועצה שלנו, המועצה האזורית גליל עליון איתנו לאורך כל הדרך. כל השנה היא הגבירה תקציבים, היא נוכחת ונמצאת. אנחנו לא באנו פה במקום של לעקוף את המועצה שלנו, אנחנו באנו לפה כדי לספר מה קורה בשטח. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אנחנו עובדים גם עם המועצה שלך. אני מכיר את ראש הרשות. << דובר_המשך >> מרסלה שלח: << דובר_המשך >> יש לנו שיתוף פעולה מלא. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הוריי גרים בגליל העליון. << דובר_המשך >> מרסלה שלח: << דובר_המשך >> לכן אם הובן פה שיש לנו ביקורת על המועצה שלנו, אז לא. המועצה שלנו מתמודדת עם אתגרים מאוד מאוד קשים. היה לי חשוב להגיד את זה פה בשולחן הזה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אמרתי בתחילת הדיון שגם התבטאויות שייצאו זה בגלל שאנשים הגיעו טעונים. << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> זה חשוב לנו להגיד את זה, כי אנחנו בסוף מקבלים את המענים הישירים מהמועצה שלנו. אז צריך להגיד גם תודה על זה וגם על מקורות שלא מגיעים מכאן. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ברור. גלעד, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> קודם כול, אני מתנצל על זה שיצאתי באמצע וחזרתי. אורנה, תודה על הדברים שלך. אני יודע שהדרג המקצועי במשרד החינוך, כמו בעוד משרדים, באמת עובד מסביב לשעון. אני יודע גם באופן אישי שאת שייכת למעגלי המשפחות של המפונים, מיישובי הגבול, אפילו לא יישובי קו העימות במובן הרחב, אז אני רק יכול לתאר את הקושי להחזיק את המושכות בתקופה כזו. במובן האישי, לך ולצוותים שלך תודה. יוסי, אני רוצה לדבר עלינו. אני באמת חושב שהמשימה היא כל כך גדולה, כל כך מרובת פנים. הרי מיגון וחינוך פורמלי וחינוך בלתי פורמלי, יישובים מפונים ויישובים לא מפונים שהם בקרבת הגבול, ויישובים שהם תחת אש עכשיו, הפסקות בלתי פוסקות בחיפה, לא רק מחוז צפון אלא עכשיו, ממש בזמן הזה. גם בעמק יזרעאל, יש שם שגרת חינוך בחודש האחרון? הנושא כל כך מרובה פנים שאני פונה אליך. אני לא חבר בוועדה אבל אתה יודע שאני מגיע לכאן לא מעט. אני חושב שאין ברירה אחרת אלא להיכנס לשגרה של דיוני מעקב, לא יודע אם שבועיים או דו-שבועיים אבל ממש לקחת את הנושא הזה של מה שקורה באזורי האש, שכרגע זה בעיקר צפון הארץ – לא רק, אבל בעיקר צפון הארץ – וממש לקיים פה שגרה שמשרדי ממשלה ידעו שהם מגיעים לפה פעם בשבועיים, לא בזום לכמה דקות, יושבים כאן, יודעים מי האנשים. בתוך כל הוועדות של הכנסת אני יודע שהוועדה הזו באמת יודעת לחבר אופוזיציה וקואליציה בעבודה. אני ממש מציע שיהיה פה לחודשים הקרובים ועדה, שידעו שכל שבועיים מתייצבים כאן ונותנים דיווח. מכיוון שאתה כבר אמרת שאתה מוציא שאלות אני אומר עם אילו סימני שאלה אני נותר. שמעתי את המספרים שאורנה ציינה לגבי נושא המיגון. הם מספרים מרשימים. אני לא יודע לתרגם אותם למציאות בשטח. זה בסדר גמור בשפה משרדית מול פיקוד העורף, סיורי קבלנים, הזמנות וכו', אבל אנחנו והציבור הרחב בסופו של דבר רוצים להבין תוך כמה זמן ובאילו מרחבים הורים יודעים שהם יכולים לצאת למקום העבודה או לסידורים בשקט כי הילד לומד במוסד שיש בו מרחב מוגן. זאת השאלה. ההתרשמות שלי היא שבשנה האחרונה, עם כל הכוונות הטובות, לא הצלחנו לסגור פערי מיגון במוסדות חינוך. אולי אנחנו בדרך לשם, אבל אז צריכה להיות שקיפות. התושבים בקיבוצים, במושבים, ביישובים הקהילתיים, הם יודעים מה זה סיור קבלנים? הם יודעים מה זה מכרז ראשון? הם צריכים לדעת תוך כמה חודשים להערכת המשרד, בתיאום עם פיקוד העורף ועם הרשויות המקומיות, סוגרים את הפער הזה. התחושה היא שהוא לא נסגר. אם יש מקומות שכרגע קשה לעבוד בהם, אז אפשר להצמיד לגני ילדים מיגונית. עשו את זה בדרום. יש את הפתרונות. אתה מביא על משאית מיגונית או שתיים ומצמיד לאזור שבו שוהים הילדים, בכפר סאלד או בלהבות הבשן. << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> רק כדי להבין, אם אנחנו צריכים לגור תחת אש, מן הסתם הקבלן צריך להגיע ולדאוג לעבודה. לא יכול להיות שמשרד הביטחון לא נותן לו אישור לעבוד ולנו להמשיך לחיות ככה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> העובדה שעברנו 12 חודשים וכמות מוסדות החינוך שמוגנו בפועל, לא בתוכניות, היא כל כך קטנה, היא בלתי נתפסת. אבל עזבו, כחבר אופוזיציה אין לי מה לדבר על השנה הקודמת, אני רוצה לדבר על השנה הבאה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש שאנחנו נקבל גאנט של לוחות זמנים על פי התוכניות של המדינה, תוך כמה זמן בחתך רצועות גיאוגרפיות, בחתך רשויות מקומיות. תחליטו אתם. אבל שאנחנו נקרא מסמך ונבין ממנו תוך כמה זמן כל גני הילדים, מוסדות בתי הספר ומעונות היום שבפיקוח. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> בפיקוח וברישוי. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בסדר גמור. תעזבו את ההגדרות, המשרדים יודעים הרבה יותר טוב מאיתנו. אם יש פה בעיה תקציבית תאמרו. אנחנו לא יודעים אם יש בעיה תקציבית. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ברור שיש בעיה תקציבית. אתה רוצה להשלים פער של 75 שנה בארבעה חודשים? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> דרך אגב, אני רוצה לומר לך שלהערכתי אין פער תקציבי בנושא מיגון מוסדות חינוך. יש פער תקציבי דרמטי בנושא מיגון הבתים. בין 80% ל-90% מהבתים באזור הצפון לא ממוגנים כי זו בנייה ישנה, וזה סיפור של מיליארדים. אנחנו יודעים את זה. אבל בשביל זה, כמו בעוטף, ההבנה היא שקודם כול ממגנים מוסדות חינוך. מוסדות חינוך ומוסדות בריאות זה ה-Top priority של המיגון. פה על פי טענות הממשלה לא אמור להיות פער תקציבי. לכן בואו ותאמרו. אם יש פער תקציבי, תאמרו ונראה מה עושים קואליציה ואופוזיציה ביחד. זה לגבי הסוגיה הזאת של המיגון שאני חושב שממש אסור לנו כחברי כנסת לשמוט את הנושא הזה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הפתרון הוא מאוד פשוט – להגדיל את אותה החלטת ממשלה, להביא כסף מהאוצר לנקודה הזאת ולפתור את הבעיה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> יוסי, הסיפור כרגע הוא זמן הביצוע. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> זמן הביצוע שמענו מפיקוד העורף. הם אומרים לך שהם מקווים עד סוף השנה, אבל אני אומר משהו אחר. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא שמענו את זה. << אורח >> עמרי לרנר: << אורח >> זה לא מה שהוא אמר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> זה מה שהוא אמר. << דובר_המשך >> עמרי לרנר: << דובר_המשך >> לא. הוא אמר שהוא מקווה שאת אלה שהתחילו יסיימו עד סוף שנה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני אבקש הבהרה מירון. ככה הבנתי. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> יוסי, אני לא רוצה הבהרה כללית. אתה יושב-ראש הועדה, אתה תוציא את המכתב. אני מבקש שנקבל נתונים. יכול להיות שצריך לבקש פה את הממ"מ. תביאו נתונים כמה מוסדות חינוך יש, כמה מוגנו כבר, כמה ימוגנו עד 1 בינואר 2025, כמה ימוגנו עד 1 ביולי, חופשת הקיץ של 2025, כמה ימוגנו לתחילת שנת הלימודים. תביאו את המספרים כדי שהציבור ואנחנו נבין. כרגע אני לא מצליח להבין מה קורה בתחום המיגון. << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> אגב, כבר היו לוחות זמנים, פשוט לא עמדו בהם. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בסדר. אז שיביאו לוחות זמנים מעודכנים. דבר שני, אני יודע שזה נשמע קצת מופרך לעסוק בזה עכשיו אבל עכשיו צריך להתחיל לעסוק בזה וזה לשאול מה הרוח הגבית והעזרה שתינתן באותם מקומות כמו בבית הספר של התלמידות שהגיעו כל הדרך מן הגולן, מה התוכניות של משרד החינוך להעצמת מוסדות החינוך, בתי הספר והשלמת הפערים, ברגע שיחזרו לאיזושהי שגרת לימודים סבירה. כרגע גם יושבים על תקציב 2025. חבל שהנושאים הללו לא ייכללו בתקציב 2025. רצוי שנדע שמחוז צפון ומוסדות החינוך מקבלים בצורה ברורה בתוך התקציבים את הבוסט שנדרש ל-2025 ואולי גם 2026 כדי לסגור פערים, כדי להשלים, כדי לתת את המענה הרגשי, שהרי אנחנו יודעים מה המצב בתחום של הייעוץ החינוכי. צריך להציף את זה עכשיו, יוסי. אם לא נציף את זה עכשיו, אז באפריל 2025 נתכנס לדיונים למה אין תוכניות להעצמה. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> זה על שולחננו להרחיב את זה, ואפילו יש לנו הצעה להגדיל את העלות לתלמיד ל-10,000 שקלים, כדי שהרשויות ובתי הספר יקבלו עוד משאבים. יהיה דיון על זה כשזה יהיה מוכן. זה עדיין לא מוכן, זה בגיבוש. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בסדר גמור. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מירב, בבקשה. << אורח >> מירב חיון-ליטמן: << אורח >> תודה, יושב-ראש הוועדה. חברי הכנסת, שמעתי את מה שיש לכם להגיד. אני רוצה להגיד משהו אחר. אני רוצה רגע שתקשיבו לקולות של שתי התלמידות האלו שכאן. הן מדברות על הלימודים, אבל הן מדברות גם על הפחד, על החרדה הקיומית היום-יומית. יושבות כאן שתיים מהקיבוצים, אני שומעת אותן ונקרע לי הלב. אנחנו מדברים על פערי מיגון, אנחנו מדברים על תוכניות, ואין לי ספק שמשרד החינוך יודע לעשות עבודה מצוינת – אני תמיד איתכם. מה קורה עם המענים הרגשיים? מה קורה עם הביטחון הרגשי? מה קורה עם המיגון הרגשי? מה קורה עם זה שילדות שעוד דקה וחצי צריכות להתגייס לצבא צריכות להיכנס עם חרדות כאלו? אני לא יודעת אם יש מענים רגשיים. בואו, אני אספר לכם סיפור. כבוד היושב-ראש, אמרתי את זה גם בוועדה הקודמת, אני נולדתי בצפת, גדלתי, התחנכתי בצפת, כל המשפחה שלי מצפת. יש לי אחות בעכו שצעירה ממני ב-17 שנה, עם תינוקת בת שנה וחצי שכבר שבועיים לא נמצאת במסגרת, ובמהלך הישיבה אני רואה שיש אזעקות בעכו, חיפה והקריות, ואני צריכה להבין מה קורה איתה ואיפה היא נמצאת. יש לי אחים, אחיות, שני אחיינים שפונו מקריית שמונה. אני בעצמי גרתי בקריית שמונה וגם לימדתי בקריית שמונה לפני הרבה מאוד שנים. אני רוצה לשאול האם במערכת החינוך יש גישה לכל תלמיד שפונה במדינת ישראל? לצערי אני אספר – לא. מאיפה אני יודעת את זה? מהמקור הכי קרוב, גיסתי מורה, מחנכת במדינת ישראל בבית ספר עוזיאל בקריית שמונה. כתוב שבית הספר מונה 316 תלמידים אבל הוא מונה היום 350 תלמידים. הבן הגדול שלי התחתן לפני שבועיים ונפגשנו. אתם יודעים מה היא סיפרה לי? שמתוך 350 תלמידים, 250 תלמידים מפונים בבתי ספר במדינת ישראל. איפה הבקרה של המערכת מה קורה עם אותם ילדים? איפה הבקרה של המערכת מה קורה עם אותם תלמידים שלא נכנסים לזום? איפה הבקרה של המערכת מה קורה עם אלו שיש להם רק שעה זום ביום? אבל היינו שם בקורונה, היינו. << אורח >> עמרי לרנר: << אורח >> היינו במקום יותר טוב בקורונה. << דובר_המשך >> מירב חיון- ליטמן: << דובר_המשך >> לעזאזל, היינו בקורונה. ואתם יודעים מה? בקורונה עוד לא היו את החרדות ואת הפחדים האלה, אזעקות ובומים וטילים. אני לא רוצה לחשוב על זה. אני גרתי בקריית שמונה כשלא היו אזעקות, כשרעש השריקות היה מבשר לנו על האזעקות. אמת או לא? בבקשה, יגידו תושבי הצפון. אני לא מצליחה להבין. באמת, אני אומרת לך, כבוד היושב-ראש, קחו את כל נושא החינוך, תפרקו אותו מ-0 עד 18 לגורמים ותסתכלו ותתייחסו ברמה האופרטיבית-פרקטית מה עושים רגע-רגע, שעה-שעה. אתמול אלוף פיקוד הצפון אמר: מחזירים את תושבי הצפון ללימודים אחרי סוכות. << אורח >> עמרי לרנר: << אורח >> לבתים, לא ללימודים. << אורח >> מרסלה שלח: << אורח >> הוא לא אמר איזה סוכות. << אורח >> מירב חיון- ליטמן: << אורח >> דיברה כאן אורנה על פערי מיגון ועל מבנים שניזוקו. יש אנשי חינוך שמלמדים שם. הבתים שלהם ניזוקו. גיסי וגיסתי חטפו שלוש פגיעות ישירות בבית שלהם בקריית שמונה. לאן יחזרו? לאן היא תחזור? איפה היא תלמד? מי ילמד במקומה? מה קורה עם התלמידים שלא חוזרים? יש תשובות? יש היערכות או שנחכה שיחליטו להחזיר ואז נתמודד? בבקשה תיבנו תוכנית לילדים שלנו. הילדים שלנו בצבא עכשיו. הילדים שלנו משרתים במדינת ישראל. כבוד היושב-ראש, באמת, אני אומרת את זה וכואב לי לשמוע את זה, נקרע לי הלב. עוד דקה וחצי הם בצבא, מה הם יזכרו מכל האירוע הזה? איך הם התמודדו איתו? עם כמה חרדות וכמה פחדים הם נכנסים לתוך האירוע הזה? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אני רוצה לומר לך את הדבר הבא. קודם כול, אני חושבת שאם צריך להגדיר את השנה הזאת ועל מה צריך לשים את הזום זה על הילדים. זאת השנה של הילדים, הבנות גם ציינו את זה פה. אני פוגשת את הילדים האלה בבתי הספר, במוסדות חינוך, שומעת ממנהלי בתי הספר ודרך השירותים הטיפוליים. אנחנו מקבלים הרבה מאוד תלמידים עם חרדות וכו', אבל אני מציעה לא לאבד תקווה. אני רוצה להגיד לך שאנחנו לא ישנים בלילות, תרתי משמע כי כשאנחנו הולכים לישון אז יש בומים. אנחנו עובדים 24/7 כדי לייצר תוכניות ופתרונות. אני גם אמרתי בראשית הדברים שלי שאנחנו עושים עכשיו תוכנית עבודה לחזרה הביתה, כדי שלא יהיה מצב שיודיעו לנו שאנחנו חוזרים הביתה בתאריך ספציפי וכולם ירוצו הביתה. << אורח >> מירב חיון- ליטמן: << אורח >> אורנה, אני מבקשת לדעת מה אומרת התוכנית, כאימא. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> רגע, שנייה, חכי דקה. חכי. אין עוד תוכנית, אנחנו יושבים ומגבשים את התוכנית לחזרה הביתה. אני מזכירה לך שבו-זמנית אנחנו עושים תוכניות בלי סוף – מה עושים בקיץ, מה עושים בחופש, מה עושים בחינוך הבלתי-פורמלי, מה עושים בחינוך המקוון, אילו מענים רגשיים נותנים לתלמידים ולכתוב תוכניות ממשלה. אנחנו עושים הכול, כל מה שאנחנו יכולים, כולל להפעיל את אנשי החינוך ליצור קשר עם התלמידים שלנו. אנחנו עושים גם זומים עם מנהלי בתי ספר כדי שכל בית ספר יראה לנו על קובץ אקסל מי התלמידים שלו, איפה הם נמצאים, איפה הם גרים ומי יצר איתם קשר. אבל עדיין הכול לא ורוד, יש הרבה מה לתקן. אבל אני אומרת, דווקא מהמקום של איש חינוך, אני לא מאבדת תקווה. בסוף הדור הזה זה הדור שינהיג את המדינה שלנו. אני גם גדלתי לקטיושות. אני חטפתי קטיושות וילדה נהרגה לידי במושב אבן מנחם. גם אני דור המלחמות. יצא ממני דברים לא רעים. לכן לא להתייאש. אנחנו עוד נחזיר את הצפון, נעשה תוכניות, התושבים שלנו בסוף יחזרו. פערים לימודים אפשר לתקן. בנזקים רגשיים צריך לטפל, צריך לטפל בהם, אבל יש גם קושי לטפל במצוקות רגשיות כשהילדים נמצאים עכשיו בבית ולא יכולים לצאת. אני אומרת, דווקא בגלל שאת איש חינוך ואמרת את הדברים שלך בצורה כל כך מנומסת ותרבותית, נכונה ואמיתית, ידינו מלאות עבודה וזה התפקיד שלנו – למזער את הנזקים האלה ולתת להם פתרונות. אנחנו לא עוצמים את העין שלנו לרגע אחד, כדי לייצר פתרונות ומענים לתלמידים האלה בכל רגע נתון. << אורח >> מירב חיון- ליטמן: << אורח >> אורנה, אנחנו לא - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא, לא. זהו. << דובר_המשך >> מירב חיון- ליטמן: << דובר_המשך >> חצי משפט. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא. נמצאת איתנו בזום ראש מועצה אזורית של עמק יזרעאל. בבקשה, שלומית שיחור. << אורח >> שלומית שיחור רייכמן: << אורח >> שלום. אדוני היושב-ראש, קודם כול תודה רבה על זכות הדיבור. אני רוצה להגיד הרבה תודה בתחילת הדברים שלי גם לד"ר שמחון וגם לד"ר סער הראל. ראיתי שם קודם גם את אופיר בן פורת. אני רוצה באמת להגיד הרבה הרבה תודה על כל העזרה והסיוע 24/7. אני חושבת שאורנה גם מדברת באמת מדם ליבה, היא גם גרה באזור העימות. אני לא חושבת שאפשר לרצות משהו באופן יותר טוב. אורנה, אמרת שיצאת לא רע, אז יצאת מדהים והרבה תודה על הכול. המועצה האזורית עמק יזרעאל נכנסה בשבועיים האחרונים חזק מאוד למעגל הלחימה. נורו עלינו מאות טילים וגם הבוקר. הבעיה המרכזית שלנו היא הבסיס הצבאי של רמת דוד. חיזבאללה מטווחים אותו כמעט כל יום. בעוטף של רמת דוד יש לנו עשרה יישובים ותשעה בתי ספר וגם כמות נכבדה של גנים. נפלו שם כבר יותר מ-40 טילים של ראשי נפץ של מעל 100 קילו. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אולי לא צריך לומר את כל הדברים האלה לפרוטוקול באופן ציבורי. הייתי בודקת את זה. << אורח >> שלומית שיחור רייכמן: << אורח >> הפער המרכזי שלנו הוא פער - - - אנחנו היינו אזור התגוננות 0–3 עד לפני שבוע, ובעצם מיום ראשון האחרון, אחרי התייעצות איתי, פיקוד העורף החליט לפתוח פה את מוסדות החינוך. המועצה שלנו היא המועצה השנייה הכי גדולה בארץ – 45,000 תושבות ותושבים. יש לנו 40 יישובים בשטח עצום של 350,000 דונם. אנחנו מסיעים למעלה מ-8,000 תלמידים ותלמידות כל יום, גם במלחמה עכשיו. יום ראשון זה היום ראשון שפתחנו את מוסדות החינוך שלנו מזה תקופה. הכבישים ריקים לחלוטין. רק אוטובוסים צהובים עושים הלוך ושוב. אנחנו מסיעים אותם בבוקר, בצוהריים, ואחר כך לכל החוגים, ספורט וכו'. מה שאנחנו יכולים לפתוח אנחנו פותחים. הפער המרכזי שלנו, כמו חבריי וחברותי בצפון, הוא פער של מיגון. יש לנו פער של 70% ו-80% שלא ממוגנים. אני חושבת שיש פער מרכזי עכשיו שצריך לשים עליו את הדגש. אני חושבת שגם בגלל זה הנתונים הם לא לגמרי מדויקים ממה שהביאו עד היום, כי הסיפור של 60 שניות לרוץ למרחב מוגן תקני הוא סיפור אמיתי. העמק שלנו הוזנח במשך הרבה מאוד שנים, עשרות שנים. אני ממש לא מאשימה אף אחד. הוא הוזנח מבחינת תשתיות, הוזנח מבחינת מבני חינוך ובטח שמבחינת פערי מיגון. אני שלחתי לוועדה שקופית עם נתונים. אני לא יודעת אם אפשר להקרין את זה רגע, ממש לעשר שניות. אם אפשר לשתף רגע את השקופית שהעלינו, על פערים בשישה מוסדות חינוך שנמצאים לנו בעוטף של רמת דוד. יש אפשרות כזאת, אדוני היושב-ראש? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כן. << דובר_המשך >> שלומית שיחור רייכמן: << דובר_המשך >> מעולה. מה שבעצם אנחנו רואים פה זה מקיף חקלאי נהלל. זה התיכון הכי גדול שלנו בעמק. 90% לא מצליחים להגיע לבית הספר. יש פער של 90% לא ממוגן. זה פער עצום בתיכון הכי גדול שלנו בעמק. למשל, בגניגר שנמצא בעוטף של רמת דוד יש פער של 70%; שגיא בשריד; נהלל גם כן יושב בתוך העוטף של רמת דוד עם 60%; יסודי דמוקרטי שזה מ-א' עד י"ב גם כן אף אחד לא יכול להגיע לבית הספר; וגם כפר יהושע. כל היישובים האלה חוטפים מסביבם טילים. אגב, יש גם זליגות. זאת אומרת, זה לא רק הצלחות של יירוטים, יש גם זליגות. מטבע הדברים אני לא הולכת להגיד איפה ומתי, אבל ברור לגמרי שהחינוך זה הדבר הכי חשוב. אני יכולה להגיד לכם ש-90% מהזמן שלי אני עוסקת עכשיו באמצעי מיגון לחינוך, מתוך ההבנה שכולנו פה נמצאים באותו מקום שהחינוך זה הדבר הכי טוב והכי נכון שכל הילדים והילדות צריכים לעשות עכשיו, כמובן לטווח ארוך, לטווח בינוני ולטווח קצר. הדבר הבא שאני רוצה להגיד הוא הפתרונות ולא רק הבעיות. קודם כול, כל מה שאני צריכה זה כסף. זה הפער המרכזי שלנו. אני יודעת לקצר ביורוקרטיה, אני יודעת להביא פטור ממכרז, להביא פטור מהיתר. אנחנו צריכים כסף למיגון מוסדות חינוך. זה לא מיגוניות כמו שנאמר פה קודם, כי פיקוד העורף לא מאפשר מיגוניות כאמצעי מיגון, וטוב שכך כי כנראה שהן אינן מיועדות לכך. הפער שלי הוא כספי. יש לי 2,000 מטר שאני צריכה בהם כרגע ממ"חים. אני יודעת איפה הם, אני יודעת להזמין אותם מחר בבוקר, אני צריכה כסף. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בבתי הספר, נכון? לא גני ילדים. << אורח >> שלומית שיחור רייכמן: << אורח >> כל מה שאני צריכה זה שמשרד האוצר יגיד לדבר הזה כן. אני לא צריכה את זה בעוד חצי שנה, אני צריכה את זה היום כדי שתוך זמן של חודש-חודש וחצי אני יודעת לשים אותם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> שלומית, המחסור שלך הוא בבתי ספר או בגני ילדים ומעונות יום? << דובר_המשך >> שלומית שיחור רייכמן: << דובר_המשך >> בעיקר בבתי ספר יסודיים. יש לי פערים גם בגני הילדים. יש לי פערים בהכול. סדרי העדיפויות שלי הם קודם לסגור את הפערים בגני הילדים. אני הולכת לפי גיל. ברור לגמרי שההורים צריכים קודם לידה עד 3, אחר כך 3 עד 6, אחר כך בתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכונים. זה המדרג. זה לא שאני לא חושבת על בני הנוער. אני יכולה להגיד שאת כיתות י"ב עוד אף אחד לא ראה בבתי ספר בעמק ישראל ואני לא יודעת אם ייראו אותם עד סוף השנה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בפגישות שלך עם משרד החינוך ופיקוד העורף, במידה שהיו – אני מאמין שהיו – מה אומרים לך? << דובר_המשך >> שלומית שיחור רייכמן: << דובר_המשך >> ברור לי שחבריי בצפון סובלים כבר שנה ואנחנו שבועיים. אבל בסופו של דבר צריך שמשרד האוצר יפתח את הכיס עכשיו, לא בעוד חצי שנה ולא בעוד שלושה חודשים. צריך לקבל איזושהי החלטת ממשלה להכניס גם את האזורים שלנו שנפגעים כרגע, שנמצאים כרגע בפערי מיגון. אדוני היושב-ראש, אני יכולה להגיד לך שבדקתי את החברים שלי. התפיסה שלי היא אזורית. נוף הגליל ממוגנת לגמרי מבחינת חינוך. כנ"ל גם עפולה כמעט, כנ"ל גם מגדל העמק. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בתקצוב ממשלתי? זה לא ברור, המועצות שמו כסף על זה. << אורח >> שלומית שיחור רייכמן: << אורח >> כמו שאנחנו רואים בצפון, בגליל העליון ובמטה אשר, הפערים המרכזיים הם במועצות האזוריות. מה לעשות, הזניחו את המרחב הכפרי. לא ניכנס לזה, זה גם לא מעניין. הפער שלי הוא פער בכסף. אני צריכה כסף לממ"חים. נותנים לי כסף, אני בתוך חודש וחצי ממגנת את כל מערכת החינוך ויודעת להפעיל אותה. אם אפשר, אני רוצה לבקש את העזרה של ועדת החינוך בפתיחת ערוץ מול משרד האוצר, דרך הוועדה, לשים את הכסף עכשיו. זה חינוך וזה ספורט. אני לא יכולה לעשות שום דבר היום בעמק יזרעאל. אין לי אולם אחד ממוגן מבחינת כדורסל, אין לי אף מגרש כדורגל תקני שאני יכולה לרוץ אליו. אני פשוט צריכה את הממ"חים האלה. פער בסך הכול של 2,000 מטר. זה נשמע גדול, וזה לא כסף גדול, זה משהו שמדינת ישראל הייתה צריכה לשים אז. לא עשתה את זה? שתעשה את זה עכשיו. הדבר השני שאני רוצה לבקש הוא להציב על סדר-היום את הנושא של הלמידה היישובית. אני חושבת שהוא קריטי. יש לנו מספר בתי ספר היום שאין בהם שום למידה, אולי מאוד מאוד מעטה. אם אנחנו נאפשר למידה יישובית, כמובן בהכוונה, כמובן בפיקוח וכו', זה יפתור את הבעיה כבר ממחר בבוקר. אדוני היושב-ראש, הדבר השלישי שאני רוצה לשים על השולחן הוא הנושא של ההסעות. הנושא של הסעות הוא לא רק הליוויים של ההסעות. לליוויים של הסעות אנחנו מוצאים פתרונות בדמות של אנשים נהדרים שנמצאים על הסעות מהיישובים. הצירים שלנו לא מיורטים, הם לא בפוליגונים. אני מבקשת את העזרה של ועדת הכנסת מול פיקוד העורף. פיקוד העורף עובד איתנו בצורה מושלמת, הם נהדרים. גם הנפה, גם היקל"ר שלנו וגם מפקד המחוז עובדים עבודה סיזיפית 24/7, ויש החלטות שמתקבלות מלמעלה, וזה כסף על מה שמים יירוט ועל מה לא שמים יירוט. יש לי 8,000 תלמידים שאני מסיעה ארבע פעמים ביום לכל הכיוונים כדי לאפשר את הרציפות התפקודית, כדי לאפשר את החינוך שלהם, את הספורט שלהם. אלה ילדים שספגו את הקורונה. אני יודעת שאתם מדברים על זה כל הזמן. הילדים האלה ספגו שלוש שנים של קורונה ועכשיו סופגים את המלחמה. אני מבקשת שאנחנו נגן על הילדים שלנו. פה אני מבקשת את העזרה שלכם כוועדת החינוך של הכנסת בפנייה למי שצריך, בין אם זה משרד ראש הממשלה, בין אם זה פיקוד העורף, עזרה מהכי למעלה שיש כדי להכניס פנימה את הצירים שלנו, של המועצות האזוריות, לתוך הפוליגונים, כי בסופו של דבר זה החיים שלהם וזו ההגנה שלנו עליהם. אדוני היושב-ראש, הדבר הרביעי שאני מבקשת דרך הוועדה הוא לפתוח את התוכניות. הוציאו אתמול קול קורא מקסים על כל השבוע של סוכות. מדברים על גשר של שלושה ימים לפני סוכות. שכל התוכניות האלה יביאו גם אותנו בחשבון. אנחנו אותם הורים, אותם משלמי מיסים, אותן אימהות, אותם אבות מגויסים, אותן אימהות מגויסות באחוז שהוא לא פרופורציונלי לגודל שלנו באוכלוסייה. אנחנו עכשיו עוזרים להם באמצעות מלגות של סטודנטים שיבואו וישמרו על הילדים כי אנחנו לא מצליחים לייצר את הרצף החינוכי. לכן סטודנטים מגיעים ועוזרים להורים לשמור על הילדים בבית. אבל אנחנו צריכים עזרה גם בכסף ובפתיחת התוכניות של משרד החינוך כדי לאפשר לילדים שלנו מה שמאפשרים לשמונה בצפון שעיני אינה צרה בהם. אנחנו בדיוק באותו מקום, בבקשה תעזרו לנו. הילדים שלנו הם אותם ילדים. << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> לא, לא. אתם לא באותו מקום. אין לכם זמן התרעה כמו שלנו. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> חבר'ה, אבל היא אמרה שהיא מודעת לזה. בסדר. << אורח >> שלומית שיחור רייכמן: << אורח >> אני מבינה שאנחנו שבועיים בזה אבל אני אומרת חד-משמעית, זה עניין של כסף וזה עניין של תקציב, ופה אני מבקשת את העזרה שלכם והסיוע שלכם עם משרד האוצר שייראו אותנו. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> האם יש תוכנית לאומית למיגון מוסדות חינוך? אני שואל את משרד החינוך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לקחת לי את הסיכום. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> סליחה, אני מוחק את דבריי לטובת הסיכום. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כן, עומרי. בבקשה. << אורח >> עמרי לרנר: << אורח >> אני אגיד שלושה דברים, שניים מהם טכניים. א, הבעיות הקשות הן לא שמונת הקיבוצים. יש את עלמה ודלתון, ריחאניה וג'יש, חורפיש ועבדון. חבר'ה, יש לנו 29 יישובים, כולל עיר אחת גדולה שקוראים לה נהריה ועיר אחת טיפה פחות גדולה שקוראים לה מעלות, תחת שנה בלי טיפול ראוי. זה לא אירוע מקומי, זה אירוע מערכתי, לאומי, ושנה הוא לא מטופל. כשמדינת ישראל מחליטה לא לטפל בכל כך הרבה אזרחים לאורך שנה אל תצפו לחוסן. הצבא סוף סוף התחיל לתת מענה ביטחוני בצפון. אני אומר לכם, אם זה המצב ולא אכפת לכם מאזרחי הצפון, תחזירו את החיילים הביתה. חבל על כל אחד שנופל שם. לא יישארו אזרחים שם להגן עליהם. הסיפור מורכב מזרוע אזרחית וזרוע ביטחונית. אין זרוע אזרחית. אין זרוע אזרחית מתפקדת, לא כלכלה, לא בריאות ובטח לא חינוך. וזה לא מחוסר עשייה. אני אומר שוב, אני בקשר די קרוב עם אורנה וכמות הפרפורים שעושים היא מטורפת, אבל הכול פתרונות נקודתיים. אין עבודה מערכתית לצערי. וזה לא ברמה שלה, זה מעליה. אני מסכים עם יורם. זה דבר אחד טכני. דבר שני טכני, אורנה, תוך כדי הישיבה אני פניתי לכל ההורים שאני מכיר מבתי ספר בכל רוחב הצפון. עד עכשיו ענו לי 18. אף אחד מהם לא לומד יותר משלוש שעות ביום. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יסודי. << דובר_המשך >> עמרי לרנר: << דובר_המשך >> לא, יסודי ותיכון. יסודי ותיכון. כי כשנותנים שלוש משימות וזום אחד של שעה לילד תיכון זה לא יותר משלוש שעות, סורי. זו עבודה עצמית. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לרוב זה פחות. << אורח >> עמרי לרנר: << אורח >> אני אומר לך, OpenAI עושה ימבה כסף על משימות הבית האלה כרגע, וחבל כי זה לא שיעור. צריך לימודים נורמליים, מלאים, גם אם זה בזום. היינו במקום הרבה יותר טוב בקורונה. איך חזרנו אחורה ביכולת? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> סליחה, למידה מקוונת זה לא רק זום. << אורח >> עמרי לרנר: << אורח >> לא, לא. שנייה, אורנה. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> רק שנייה. << אורח >> עמרי לרנר: << אורח >> אורנה, אל תיקחי לי משלוש הדקות, בבקשה. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> טוב, אין בעיה. << אורח >> עמרי לרנר: << אורח >> עכשיו אני רוצה להגיע לעיקר. צריך להבין, אני תושב כחל, מבואות החרמון. כחל הוא לא תחת אש יום-יומית. פעם ביומיים-שלושה יש לנו אזעקה. כל יום יש לנו כמה שעות של בומים מסביב, אבל זה לא על הראש שלנו. אני ואשתי לא יכולים לעבוד שנינו, כי יש לי ילדה בכיתה ג' שלומדת בין שעה לשעתיים ביום, וזה לא גיל שהיא מיומנת לתפעל את הזום, וזה לא גיל שהיא מיומנת בעמידה בזמנים, ואני או אשתי צריכים להיות שם איתה. אז אנחנו צריכים לבחור מי היום עובד ומי היום עם הבנות. שוב, אנחנו לא באירוע. אנחנו כמו עמק יזרעאל, לא באירוע. אני שם את זה על השולחן. החבר'ה האלה שנמצאים 8, 10, 15 ק"מ צפונה מאיתנו לכל רוחב הגבול הם בסיטואציה הזו כבר שנה. ושוב, אותי לא מעניין מערכות, לא מעניין אותי אם זה עורף של פיקוד צפון או פיקוד העורף, לא מעניין אותי אם זה הרפרנט הזה של משרד האוצר או השני. חבר'ה, אם שר החינוך קיש היה פעם אחת עושה משימה כטייס ברמת איכות ותוצאות שיש כרגע במערכת החינוך, הוא היה מודח מהצבא. אף אחד לא עובד בסטנדרטים כאלה חוץ מפה במדינת ישראל, ממשלת ישראל. אתם צריכים להתחיל לתפקד. אדוני היושב-ראש, זה לא חינוך, זה על כל הרצף, כי אתה רואה שזה פיקוד העורף, זה משרד הביטחון ועוד. הגיע הזמן שיהיה צוות רב-משרדי של אנשים שיודעים לקבל החלטה לתקצב ולתת את הפתרון מייד, להתחיל לטפל בקו העימות הזה. אנחנו פה שנה. שנה באים לפה כל פגישה ושומעים אותו דבר, ובשטח נאדה. השקענו מאות מיליוני שקלים בבתי ספר עורפיים בשביל שיעמדו ריקים עכשיו. מדצמבר אנחנו אומרים: חבר'ה, צריך פתרון כי אולי יהיה צריך למידה מרחוק או יישובית. איפה אתם שנה שלמה? היה זמן לתכנן, היה זמן לתקצב, היה זמן להיערך. אין תירוץ, אין תירוץ. יש חוסר עשייה, חוסר תפקוד וחוסר סדר עדיפות. אל תספרו לנו סיפורים על מספרים עכשיו, זה לא מעניין. שנה הקשבנו למספרים, אפס תוצאות. כפר סאלד עכשיו הולך וננטש ממשפחות בגלל חינוך, רק בגלל חינוך. << אורח >> מרסלה שלח: << אורח >> נכון. גם בשדה נחמיה. << אורח >> עמרי לרנר: << אורח >> עזבו, כל היישובים. בכחל עוזבות משפחות בגלל חינוך עכשיו. אנחנו לא באירוע. אני מלא כבוד לעשייה שלכם, אבל אם הבית הזה לא יודע לגרום לממשלת ישראל איזו מכה קטנה שתתחיל לזוז, אז תסלחו לי, גם אתם באותה רמת תוצאה. אני מכבד אתכם מאוד, אתם שם בשטח, אני רואה אתכם, אתם עושים, כל דבר נקודתי נפתר ואתם מדהימים, אבל זה נקודתי, שום דבר לא מערכתי פה. חבר'ה, האחריות של ממשלה היא לפתור בעיות מערכתית. תפסיקו לסבן אותנו במלא חרטא, תפסיקו לסבן אותנו במלא נתונים על כספים שנשפכים. תוצאות הן הדבר היחיד שהאזרחים צריכים. היחיד. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> אתה יודע מה מדהים? שיושבות כאן ילדות מדהימות, והן ילדות, והן מצפות שמבוגרים יפתרו להן את הבעיות. יוסי, מילה על תקווה ותקומה. אומנם אני איבדתי ילד אחד והיום אנחנו עולים לקבר, אבל אחד הילדים שלי לא יגיע, אתה יודע למה? כי הוא לוחם בעוקץ. הוא התגייס השנה. אחרי שאח שלו נהרג הוא התגייס ליחידה. השבוע נהרג להם כלב בעזה, והוא לקח את זה כאילו שהוא חווה אובדן שני. אנחנו נעמוד היום בהרכב חסר. הם לא רואים את מה שקורה כאן. הם דור מהמם. הם רואים רק דבר אחד לנגד עיניהם, את האהבה לאדמה, את האהבה למולדת ואת הכבוד להורים שלהם. תנו לנו לעשות להם כבוד. מגיע להם חינוך. נכון שאומרים שחינוך בא מהבית, אבל אלה ילדים שלא יכולים להיות חברתית 24/7 בבית. צריך למצוא להם פתרון. חייב. יש תקווה ואפילו יש תקומה. לבן שלי שנהרג נולד תינוק לפני חמישה חודשים. לילד הזה אין מעון. זה ילד שגדל למציאות – קטנים כגדולים, לא משנה מה תניח פה על השולחן. אנחנו בבעיה. ואיפה תבוא תקומה? נניח שנסיים את המלחמה, איפה המטפלות? הן יחזרו לעבוד? מישהו דאג להן? הן מחפשות עכשיו משרות. איפה הילדים? הם מפוזרים. מה קורה לאימהות? המצב הנפשי שלהן מאפשר להן להתמודד עם ילד 24/7 בבית? מה עם בריאות הנפש שלהן? זה הרבה יותר גדול ממה שמונח כאן. הוא צודק, תביאו את כולם לשולחן – אוצר, רשות המיסים, הביטוח הלאומי, בריאות, חינוך, עבודה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> איפה הרפרנט הנחמד שהיה איתנו בזום? האם הוא נמצא איתנו עדיין ושומע אותך? << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> אם אני הגעתי לכאן היום אין סיבה שהם לא יהיו כאן היום. אין סיבה. אין סיבה שבעולם. תודה לכם על זה שאתם דור מהמם. תודה רבה לכם. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> נכון, דור מהמם. << אורח >> עמרי לרנר: << אורח >> תודה גדולה. אני רק אשמח לסיים. אני רוצה להגיד עוד משהו אחד. אתמול הייתי בטקס בפארק הירקון. פגשתי שם המון אנשים שבורים, המון אנשים עם קושי עצום שחווינו חלק ממנו כאן, ומצד שני המון אנשים עם תקווה ועוצמה, כוח והסתכלות קדימה אל עתיד טוב. חבר'ה, אנחנו אלה שאחראים ליישם אותו. ואני אומר גם עליי, אני הדור הזה שנכשל. כשאני מסתכל לבת הגדולה שלי שבכיתה י"א בעיניים אני נכשל, כי אין לה לימודים ראויים. לבסוף אני רוצה להגיד עוד מילה על החברה האזרחית. יש פה התגייסות מטורפת של החברה האזרחית, גם מתנדבים בתוך היישובים והערים, גם בעבודה עם מפונים וגם בחינוך. אנחנו עכשיו בגליל עליון בונים מערכת שתיתן להם אחרי הצבא או אחרי שירות לאומי את השלמת הפער שהם צריכים כדי להיכנס למוסד אקדמי כמו שצריך, כי לא יהיה להם ממשרד החינוך. אין תוכנית. איך יהיה אם אין תוכנית? אז אנחנו נמלא את החסר, אבל זה לא מסיר אחריות מפה. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> אתה לא זה שנכשלת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> טוב. בבקשה, גברתי. << אורח >> אורית חזן: << אורח >> שלום, אני פרופסור בטכניון. כשהתחילה המלחמה התבקשתי ממוסד נאמן לעמוד בראש פורום חינוך בחירום. אני יושבת פה וקודם כול מצד אחד מאוד כואבת, מצד שני אני בטוחה שעושים המון דברים. אני אוכל לדבר בפעם אחרת על דברים שעשינו, מה למדנו ודברים שאפשר היה לשפר. אבל אני רוצה לנתח קצת את מה ששמעתי פה, כי אני חושבת שרוב הבעיות ניתנות לפתרון באמצעות ניהול אחר. אני אגיד שלושה עקרונות שעושים בכל מקום בתעשייה. אני מהתחומים האלה. אני אציין אותם ואתן דוגמה קטנה לגבי מה שעושים פה. דבר אחד, אחרי שיש תוכניות לא משנים אותן. מה שאני יודעת זה שהייתה תוכנית מאוד מסודרת לפנות ילדים עם תוכנית "מרחק בטוח". שמעתי לפני שבוע ב-NSS שפתאום החליטו לפזר את כל הילדים בכל הארץ. זה לא נותן שום אפשרות באופן מסודר לשמור על הלכידות החברתית ולשים אותם ביחד בבתי ספר. אם יעשו תוכניות – ואני שומעת עכשיו על תוכניות בצפון – אז בבקשה לפחות בהתחלה אחרי שמשקיעים בזה כל כך הרבה זמן, לשים אותן על השולחן ושאנשים ידעו אותן וליישם אותן, ולא לאלתר תוך כדי, כי שמעתי שפתאום היו מקומות בבית מלון אז החליטו לשלוח לשם. ככה לא מנהלים. בשלב הראשון להגיד: שבוע זה מה שעושים. אם צריך לשפר אנחנו נשנה, אבל שיהיה בסיס שאפשר יהיה לעבוד עליו. זה דבר ראשון. דבר שני, צורת ניהול מסודרת עם זמנים, מי אחראי ויעדים. אני שמעתי פה ביטויים כמו: בסוף דצמבר אולי יהיו שלושת רבעי מ-X. סוף דצמבר זה נורא רחוק, צריך לתת משהו הרבה יותר מסודר. שמעתי גם: אבל אולי, ואולי חצי. ככה לא מנהלים. צריך לתת לוחות זמנים מאוד מסודרים. אני בטוחה שיש הרבה ניסיון בהקמת מרחבים מוגנים. כדאי להגיד: כל חודשיים יהיו עשרה. תתקפו לפי גודל בתי הספר, לפי גילאים. לא משנה. מי שמומחה בזה יודע לעשות את זה ואפשר לעשות את זה. אבל תוכנית מסודרת. אם כל שבועיים רואים שלא הספיקו, אז מתקנים את ההערכה ומשתפרים קדימה. זה ניהול בסיסי שעושים בכל מקום שתוכניות מתקדמות כמו שצריך. דבר שלישי שגם עלה פה, להקים את הצוות בין המשרדים שייפגשו כל שבוע. כל שבוע יסתכלו על הטבלאות האלה. אני מוכנה לרכז אותו ולקדם אותו. עשיתי כמה דברים כאלו בטכניון מאוד מאוד גדולים. כל שבוע מסתכלים מה עשינו, כמה הקצינו ואיך עמדנו ביעדים. נציג של כל גוף לוקח יעדים, מטלות, ומחויבות – הכי חשוב, כי לפי מה שאני ראיתי פה זה לא כל כך מצביע על מחויבות. שכל גוף ייתן עובד או עובדת שיהיו מומחים בחינוך. זה יהיה תחום האחריות שלהם חצי שנה, שמונה חודשים עד שחוזרים צפונה. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. המועצה לשלום הילד, בבקשה. << אורח >> ליאור בר-ניר: << אורח >> תודה. אני מהמועצה לשלום הילד. ברשותכם אני רוצה לחזור ולהמשיך את הדברים ששמענו כאן מהתלמידות שהגיעו לוועדה ודיברו כל כך יפה. משמעות המיגון במוסדות חינוך היא לא רק בהיבט של מימוש הזכות לביטחון ולחיים, אלא גם בהיבט של בריאותם הנפשית של ילדים, תלמידים וילדי הגנים. את ההשלכות הנפשיות של המלחמה אנחנו עוד נראה עליהם שנים קדימה. התלמידים זקוקים לשגרת לימודים פרונטלית כאוויר לנשימה, ולא במקרה נאבקים היישובים והרשויות בצפון להבטיח מיגון לכל המוסדות. אנחנו שומעים מהנוער שאנחנו מצויים איתו בקשר שחשוב להם להגיע פרונטלית לבית הספר. חשוב להם לפגוש בחברים, חשוב להם לדעת שהמורה או היועצת רואה אותם ומכירה בנוכחות שלהם. הדברים רלוונטיים כמובן בהתאמה גם לילדי הגנים. בשיחות עם גורמי חינוך מהצפון אנחנו שמענו על נהירה המונית של תלמידים למרכזי חינוך שנפתחו בערים קולטות במהלך המלחמה. זה רק ממחיש את הכמיהה של תלמידים לשגרת לימודים יציבה. בשנים האחרונות התלמידים הפסידו כל כך הרבה. הם עברו שנות קורונה ומלחמה ממושכת ולא רואים את הסוף. משרדי הממשלה ופיקוד העורף צריכים לתת תיעדוף משמעותי לנושא תוך התחשבות משמעותית בכל הקולות שעולים מהשטח, כדי לאפשר לילדים ולנוער לקיים סוף סוף שגרה בטוחה ויציבה. תודה. << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> כבוד היו"ר, אפשר רק לבקש בקשה? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כן, רק שנייה. אתה רוצה להגיד משהו? << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אני מצטער שאיחרתי. אני רק רוצה לשאול את אורנה, יש לכם אינדיקציות לגבי בתי הספר העורפיים כמה ילדים הגיעו, כמה מפעילים? << אורח >> עמרי לרנר: << אורח >> הם סגורים עכשיו. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> סליחה, אני שואל אותה. מותר לשאול את אורנה? אני מאוד מעריך את דעתך אבל אני רוצה לשמוע. אני שמעתי אותך, ואתה דיברת בצדק על סכומי עתק שהושקעו בזה. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> בתי הספר העורפיים למזלנו – בעצם לא למזלנו, תכננו את זה בצורה כזאת – הם הומים, ואפילו יש תחושה - - - << אורח >> עמרי לרנר: << אורח >> כולם - - - << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> רגע. תן לי לענות, עמרי. לא הפרעתי לך, קצת הפרעתי לך. הקיבולת של בתי הספר האלה כבר קצרה מלהכיל כי תכננו אותם לכמות מסוימת, ויש נהירה כי ההורים בעצם רוצים לשלוח את הילדים שלהם למקומות האלה. אלא מה, אחרי שהתחילה המלחמה בתי הספר עברו למדרג 3, אז בתי הספר האלה ברובם ריקים, ועכשיו אנחנו מעבירים מדרג. למשל, את טבריה אנחנו מעבירים למדרג 2, אז ילמדו באופן חלקי. אבל אני מניחה שכשנסיים עם הסיפור הזה וכולם יחזרו פיזית בתי הספר האלה מלאים עד אפס מקום. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אוקיי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בבקשה, פנינה. << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> קודם כול, תודה על הדברים של המועצה לשלום הילד. הם מאוד מאוד חשובים, ואני מקווה שאתם מבינים את גודל השעה, שהוועדה הזו מבינה את גודל השעה מה קורה לילדים בצפון. באמת, זה ממש היה חשוב. דבר שני, ביום חמישי הקרוב ייערך דיון בבג"ץ על עתירה שהגישו 19 יישובים מקו העימות שלא פונו. אני אשמח מאוד אם הוועדה תוציא מכתב שסוקר את המצב שהועלה פה ואת הפערים שהועלו פה לדיון בבג"ץ. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מה מטרת הבג"ץ? << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> לקבל מענים לכל המצוקות. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אוקיי. בהנחה שבג"ץ יפסוק וייפנה למשרד החינוך ויגיד: תנו מענה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> מה הסעד שביקשתם? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> בג"ץ עבור כל משרדי הממשלה, זה לא רק החינוך. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> כן, זה לא רק החינוך, זה גם האוצר. יש להם שם רשימה. << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> יש רשימה שלמה, אני לא רוצה לפתוח את זה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> הם בעיקר ביקשו שיוכרו. << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> וייגזר מזה זכויות שיעזרו לנו לעמוד על הרגליים. אנחנו כרגע לא זכאים לשום דבר. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אגב, לדעתי יש כבר מכתב אחד שלנו מצורף לבג"ץ הזה, ויש לך את הפרוטוקול של הדיון הזה כאן היום. אני בטוחה שהוא גם יוכל לעזור. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אנחנו בכנסת מפקחים על הממשלה. אני חושב שבמקום לגשת לבג"ץ צריך שוועדות הכנסת הרלוונטיות יתחילו לקרוא לכאן לשרים. << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> אני יותר ממסכימה איתך אבל זה לא קורה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> כן. זה הכאב הגדול. זה התסכול הגדול שבשעת מלחמה תושבים מופקרים צריכים לפנות לבג"ץ. פשוט נורא. לא ייאמן. << אורח >> פנינה בורנשטיין: << אורח >> נכון. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> וזה אחרי שפנינה סיפרה שהיא הייתה בכנסת לא פעם אחת, וגם יו"ר הוועדה מקיים כאן לא פעם דיונים בנושא הזה, ובסוף קשה להזיז את הרשויות של השלטון. לכן הם נאלצו לפנות לבג"ץ. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> טוב. נמצא איתנו בזום אייל רייז, סגן ראש מועצה מטה אשר. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> הוא כנראה כבר לא שם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> טוב. יש מישהו באולם שפספסתי? << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אה, סליחה. אמרתי שאני צריך לתת לך לדבר ושכחתי. תראה מה זה. << דובר_המשך >> קונסטנטין שוויביש: << דובר_המשך >> תודה ושלום. אני מצטער שלא הגעתי לוועדות הקודמות, מכיוון שחשבתי שצפון זה לא אנחנו. הסתבר לפני שבועיים שגם חיפה, גם קריית אתא וגם נהריה זה צפון, ואנחנו לא עובדים. מדברים לאחרונה הרבה על אחדות ישראל, אבל אני רוצה לתת לכם דוגמה. באחת מהמכללות בחיפה ביקשתי מקום להעביר לשם פירוט של גן, גן מוכר שאינו רשמי, שהוא ילד חורג במערכת החינוך, וקיבלתי הצעה של 700 שקל ביום שזה 14,000 ש"ח בחודש. זה נקרא אחדות ישראל. ישראל היפה במחיר של 14,000 שקל בחודש. שלושה דברים אני מבקש, דבר אחד הוא כמו שאמרה קרן, וליבי איתה. היא אמרה קול כפי שזה באמת לגבי חל"ת לעובדות, מעונות וגם גנים. כלומר, אנחנו מחזיקים את כל הצוות החינוכי שהוא עובד מקסימום שעה-שעתיים ביום ולא יותר, אבל בעיקר במעונות. לכן אם אפשר לקצר את התקופה הזאת מחודש לשבועיים לפחות, כי אנחנו לא יודעים כמה זמן זה יהיה. דבר שני הוא לגבי פיצויים. ב-20 במרץ הגשתי לרשות המיסים בקשה לפיצויי נזיקין שהיו לי בנובמבר-דצמבר. עדיין לא קיבלתי. כל שבועיים אני כותב לרשות המיסים ואני מקבל תשובה: בעוד שמונה חודשים אנחנו נותנים. 800,000 ש"ח אני מבקש. זה המון כסף. אם רשות המיסים מחכה שאני אמות ואז לא יהיה צריך לשלם לי, אז אלה חלומות סרק. אני לא אמות ואני לא אתמוטט, והעמותה שהקמנו לפני 33 שנה תחזיק מעמד למרות המאמצים של המדינה לחנוק אותנו ושנפשוט את הרגל. לא, אנחנו נמשיך לעבוד. לכן אני מאוד מבקש מגורם כלשהו להתערב ולהגיד למה צריך שמונה חודשים על מנת לתת לנו פיצויי פיטורים כשכבר אנחנו חוגגים 20 שנה של כל הפעילות הזו. הדבר השלישי הוא לגבי מיגון. באותם מקומות שאין לי מקלטים אנחנו מוכנים לאותן מיגוניות, אבל שיהיה לפחות מימון. כלומר, הרשויות המקומיות, אתם אומרים שזה הגורם שיעזור לנו. רשות מקומית אחת, עירייה אחת, לפני 7 באוקטובר כל הזמן הייתה אומרת לנו: אתם שלנו, אתם המעונות של העירייה, של העיר שלי, ואני לא מפריד בין מעון למעון. ב-8 באוקטובר היא אמרה לי: לא, יש לי מעונות משלי ואני צריכה לתת מיגון להם. אתם עצמאיים, לכן אין לי אחריות עליכם. אז האחריות של רשויות ומשרד החינוך באה לידי ביטוי בפיקוח ובהדרכה, ותודה רבה על זה, אבל במיגון לצערנו זה לא עובד. לכן שתהיה לפחות הלוואה מותנית. למשל, שאני מתחייב ששלוש-ארבע שנים אני מחזיק רישיון למעון ואז לתקופה הזאת יש הלוואה ושייתנו לי את הכסף למיגון ואני ארכוש. זה 70,000 שקלים, אני לא יכול לקחת את זה מההורים שוב. אני נמצא בתוך מספריים, או לשלם לעובדים או לגבות את מלוא הסכום מההורים. אלו ואלו אנשים. אחד מההורים בא אליי ואמר: תשמע, פיטרו את אשתי מכיוון שהיא לא הולכת לעבודה, כי היא יושבת עם הילדים. אני לא יכול לשלם לגן, מה לעשות? יש לי חוזה שבשעת חירום אני יכול לגבות כסף, אבל יש לי גם מצפון. אני לא יכול לקחת כסף מאיש, אבל אני צריך לשלם גם שכר עבודה, גם שכר דירה וגם את יתר ההוצאות, אז מה שנשאר לי זה אותם 10% שאני יכול להחזיר להורים. כל היתר מישהו צריך לשלם. אף אחד לא בא ואומר לנו: אנחנו נעזור לכם. מילים גבוהות כמו "המדינה החליטה" זה יפה מאוד, אבל גם 700 ש"ח לשלם פר יום לאותו נדיב שנותן לי מבנה ציבורי אני לא יכול לשלם, וגם שכר דירה שהוא פרטי אני לא יכול להגיד לבעלים: סליחה, אין לי כסף. אז שוב אני אומר, אני נמצא באותם מספריים, או גובה כסף מההורים או משלם שכר עבודה. לא הוא ולא הוא אשמים, מכיוון ששוב, אנחנו בענף שמאז קורונה הוא במשבר ענק. כל מכת קורונה וכל מכת מלחמה הולכת והורגת ענף שלם ואף אחד לא חושב עליו. אלה שלושה דברים שאני הייתי רוצה לבקש. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. ד"ר אורית דגני, בבקשה. << אורח >> אורית דגני דיניסמן: << אורח >> היי, צוהריים טובים. תודה על הדיון החשוב הזה. אני רוצה להדגיש רק שתי נקודות. 1, יש פרויקטור שמונה לצפון. מדברים פה כל הזמן על תכלול ותיאום בין משרדים ווועדה מתכללת. יש פרויקטור. אני חושבת שצריך לדרוש שהוא או מישהו מטעמו ישב עכשיו בכל הישיבות שעוסקות בצפון. רגע להכניס את זה לרוטינה קבועה כדי לתת תשובות. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אם יש לך שמות תגידי לנו. נשמח. << אורח >> אורית דגני דיניסמן: << אורח >> היו פה לא מעט נושאים שעלו שכל משרד מטפל לחוד ואין תיאום בין כל הגורמים. זה בדיוק התפקיד שלו. זו נקודה אחת שרציתי להדגיש. הנקודה השנייה שאנחנו אומרים כבר שנה היא שבעיניי אסור לשים תוכנית אחת: רק עכשיו בינוי בעורף או רק למידה יישובית או רק למידה בזום. צריך לראות איך אנחנו כל הזמן מייצרים חלופות ומנסים לאפשר כמה שיותר שעות לימוד איכותיות בתקופה הזאת. לא רק כמות אלא גם איכות. אני חושבת שצריך הרבה יותר גמישות במערכת על פי מה שאפשר, כולל היברידי בצורה יותר מושכלת. אני מרגישה שאנחנו כל פעם עוברים מתוכנית לתוכנית, ובעצם בסופו של דבר מי שהכי סובל אלה הילדים שמקבלים מעט מדי שעות ומעט מדי מענים. כל מה שצוין פה אני רק מחזקת – הקשר הרציף עם הילדים, היכולת לייצר רציפות תפקודית, וצמצום הפערים גם במיגון וגם בהיבטים הלימודיים. אני חושבת שגם באמת לאפשר את ההצטיינות והיכולת למעבר, לא רק לכאן ועכשיו מענים ביום-יום אלא גם הסתכלות קדימה איך אותם ילדים מקבלים אופק לשנים הבאות ורואים אפשרות לצמוח ולהגיע לתוכניות יותר עשירות, גם בין-לאומיות ואחרות – דיברתי על זה בעבר. זאת הזדמנות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. טלי דדון בזום, אימא של תלמיד מבית הספר מבוא הגליל באיילת השחר. שלום, טלי. << אורח >> טלי דדון: << אורח >> שלום, אני מקיבוץ חולתה. אני ילידת צפת. גדלתי גם בקריית שמונה. יש לי ילד בכיתה ב' בבית הספר מבוא הגליל, ואני אשמח אם תתנו לי אפשרות לתת לכם הצצה לחיים שלנו בגליל העליון. האמת היא שהיינו די בסדר במהלך עשרת החודשים של המלחמה. אנחנו מבינים את המשמעות של לגור פה ולהיות סוג של עוטף. היינו בסדר עם המלחמה במובן הזה שאנחנו מבינים את התפקיד שלנו, עד שהגיע 1 בספטמבר ואז ביקשו מאיתנו לשלוח את הילדים שלנו לבית הספר מבוא הגליל ללא מיגון. ההנחיה למיגון הייתה לשכב על הרצפה ולשים ידיים על הראש. בית הספר מבוא הגליל ממוקם בקיבוץ איילת השחר, 1.5 ק"מ מבסיס צבאי שהיה מטווח באופן שיטתי. מחודש אוגוסט הוא מטווח ברמה יותר מקיבוצי השמינייה. חלילה וחס, אני לא מתחלפת איתם וגם לא עם הקיבוצים האחרים, אבל תבינו את המשמעות ש-800 ילד מכונסים בשטח אחד ללא אפשרות להתמגן לפי הנחיות פיקוד העורף. על כן אני ועוד 200 הורים נוספים יצאנו למאבק, יצאנו ממש למחאה. במשך שבועיים לא שלחנו את הילדים שלנו לבית הספר. הגענו עד משרד החינוך, עד שר החינוך. ד"ר אורנה שמחון עזרה לנו במאבק הזה והצליחה להביא לנו חמישה ממ"סים ל-800 ילד. חמישה ממ"סים לכיתות הצעירות ירדו לאחר שבועיים בבית הספר מבוא הגליל. אממה, אין יותר מקום להוריד עוד ממ"סים. אז עכשיו צריך לבחור מי מהילדים כן יכול להגיע לבית הספר ולהתמגן ומי לא. למזלנו ולצערנו, ובעיקר לצערנו אני אומרת את זה, הבן שלי הספיק להיות בבית הספר שלושה ימים אחרי שהגיעו הממ"סים. שלושה ימים. שלושה ימים וחלה ההסלמה והוחלט על ההתפתחות בצפון, ומאז אנחנו בבית. במקרה שלי אני אם יחידנית, מפרנסת יחידה, עובדת בקיבוץ נאות מרדכי שהוא גם קיבוץ לא מפונה, גרה בחולתה שהוא לא מפונה ומופגז. אני צריכה לעבוד. אגב, הבן שלי בין שעה לשעתיים ביום בזום. היום הוא היה שעה, אתמול שעתיים. אני רוצה לספר לכם שבשנה שעברה, בערך שבועיים אחרי 7 באוקטובר, הוקמה פה למידה יישובית ברוב הקיבוצים והמושבים. למידה יישובית לא הייתה אידיאלית. למידה יישובית אומרת שהתלמידים מאותו קיבוץ או מושב לומדים באותו מקום, בלי צורך בהסעות שהן נקודת תורפה היסטרית. אנחנו הקמנו מפעל הזנה שהאכיל את הילדים. זה לא היה אידיאלי אבל הילדים שלנו היו שמורים, היו במרחק למרחב מוגן. אנחנו ההורים התנדבנו ועזרנו. הייתה להם אינטראקציה אחד עם השני. אומנם הם היו מ-08:00 בבוקר עד 12:00 או 13:00, אבל יכולנו לפחות לעבוד. מה שקורה בשבועיים האחרונים – וחלילה, אני מבינה את המלחמה הצודקת וליבי עם כל האימהות שהילדים שלהן נלחמים עכשיו, אבל אנחנו במשך שנה שלמה מנסים להחזיק חיים. אנחנו עובדים תחת אש, מגדלים ילדים תחת אש. אני בכלל לא מדברת על מענים רגשיים. מרפאת קופת החולים שלנו איננה, ורק לפני חודשיים הפעילו לנו אותה. אנחנו לא מדברים על שירותים בסיסיים. אני אישית לא צריכה שום הטבות, אבל המעט שאפשר לתת לנו הוא מסגרת לילדים שלנו בצורה ממוגנת. יש פתרון. כן, הוא דורש מאמץ, הוא דורש משאבים, אבל הוא אפשרי. תנו לנו להתפרנס, אל תקריסו אותנו כלכלית. אני לא חושבת שבית הספר הוא הבייביסיטר שלי כדי שאני אוכל ללכת לעבוד, אבל גם הילד שלי זקוק לאינטראקציה. לשבת מול מסך זה לא אינטראקציה לילד בן 7, זה לא חינוך לילד בן 7. אני באמת מאוד מעריכה את כל העבודה של משרד החינוך, ואני יכולה להגיד לכם שבגליל מה שהם עושים זה קסמים, זה ניסים, אבל אני צריכה להיאבק למען זה שלבן שלי יהיה חינוך במשך שנה שלמה. שנה שלמה. הרי בקיבוץ שלי ובקיבוצים אחרים נוספים יש אפשרות ללמידה יישובית, אבל בוחרים לא לעשות את זה מאיזושהי סיבה. אנחנו מבינים את פיקוד העורף. תאמינו לי, אני מכירה את כל התקנות ואת כל החוקים. למדתי אותם היטב. איפה האל"מ שהיה פה מפיקוד העורף? אני מזמינה אותך אלינו לקיבוץ. אני אשמח מאוד לארח אותך. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> באמת צריך לקחת אותם לסיור גנים. << אורח >> טלי דדון: << אורח >> באמת, תבינו, אנחנו שנה בתוך האירוע. אנחנו בסדר, אבל אנחנו צריכים לפחות שתהיה לנו את האפשרות לדעת שהילדים שלנו שמורים ושאנחנו יכולים להתפרנס. אחרת אנחנו נקרוס, אנחנו פשוט נקרוס. אני מבינה את כל בעלי התפקידים. אני שומעת אתכם ואני מעריכה את כל העבודה של כולם, מהמועצה עד פיקוד העורף ומשרד החינוך, אבל בואו, תקשיבו לנו – האנשים, ההורים. יש פה הרבה דעות, אבל תרדו שנייה ותקשיבו. יש פה גם את ליטל שגם מקיבוץ לידי. תשמעו אותנו. אני יודעת על כל תקציב וכל שקל שיצא מתחילת השנה, מ-7 באוקטובר של המועצה. קראתי כל פרוטוקול אפשרי. אני יודעת על כל הכספים שעוברים. תבינו שבעיניים אנחנו לא רואים איפה הכסף. הינה, אני האזרח, איפה הכסף? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תודה. << אורח >> טלי דדון: << אורח >> תודה לכם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הוועדה שולחת תנחומים למשפחות החללים וכן איחולי החלמה מהירה לפצועים. הוועדה מתפללת ומקווה להחזרתם לשלום במהרה של כלל החטופים והחיילים. הוועדה רואה לנגד עיניה אך ורק את טובת התלמידים בגנים, במעונות ובבתי הספר בפרט בצפון, ואת הדאגה לשלומם ולביטחונם. הוועדה רואה חשיבות רבה במיגון מוסדות החינוך על כל הרצף בכלל ובצפון בפרט. הוועדה מבקשת לקבל נתונים מהממ"מ, מפיקוד העורף, ממשרד החינוך, כמה מוסדות חינוך בצפון עדיין לא ממוגנים ומה הצפי למיגון שלהם. הוועדה מבקשת מפיקוד העורף למסור לה בכתב תוכנית לאומית למיגון מוסדות חינוך. הוועדה שמעה כי תקציב שניתן לרשויות מקומיות מחולק בחלק מהרשויות לכאורה לפי צרכיה ולפי ראות עיניה. הוועדה דורשת לתת מענה שוויוני לתלמידים המפונים והלא-מפונים. הוועדה דורשת ממשרד האוצר לגבש מתווה סיוע לרשויות המקומיות שלא פונו ונמצאות תחת אש, ובפרט למענים החינוכיים במעונות היום, גני ילדים ובתי ספר. הוועדה מבקשת לקבל ממשרד האוצר כמה כסף הועבר עד היום למיגון מוסדות החינוך בצפון. הוועדה דורשת לתקצב את מיגון כלל מוסדות החינוך בצפון, ובפרט ביישובים שלא פונו. הוועדה דורשת ממשרד האוצר להוציא הנחיות למיצוי זכויות של תושבים ביישובי הצפון המפונים והלא-מפונים. עד לקיום הוועדה בעוד שבועיים הוועדה מבקשת לקיים שולחן עגול שבה יהיו שותפים נציגי השמינייה, צה"ל, פיקוד העורף, משרד החינוך, האוצר ונציגי הוועדה, וכמובן נוסיף את האנשים שיהיו רלוונטיים לאותו שולחן עגול. הוועדה תתכנס בעוד שבועיים למעקב. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> כל הכבוד. יישר כוח. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> אפשר להוסיף לגבי חל"ת של עובדים? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> זה חלק מהמתווה. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> אוקיי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ברשותכם, אני נועל את הדיון. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:54. << סיום >>