פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



18
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
07/01/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 246
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, ז' בטבת התשפ"ה (07 בינואר 2025), שעה 11:01



סדר היום:
 << נושא >> תמונת מצב בנושא האנטישמיות הגלובלית לשנת 2024 << נושא >>, בהשתתפותו של המנכ"ל העולמי של הליגה נגד השמצה (ADL), מר ג'ונתן גרינבלט


נכחו:
חברי הוועדה: 
עודד פורר – היו"ר


מוזמנים: 
שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי
	רון ברומר
	–
	ראש אגף בכיר למאבק באנטישמיות, משרד התפוצות

	דבורה טואטי
	–
	משרד התפוצות

	טוביה שרתוק
	–
	משרד התפוצות

	רותי כהן-דאר
	–
	מנהלת המחלקה למאבק באנטישמיות ושימור זכרון השואה, משרד החוץ

	נטליה שרב
	–
	מחלקת מאבק באנטישמיות ושימור זכרון השואה, משרד החוץ

	אביחי כהנא
	–
	מנכ"ל, משרד העלייה והקליטה

	שושנה שרייבר
	–
	מנהלת תחום קשרים בינלאומיים ותפוצות, משרד החינוך

	ד"ר נתי קנטורוביץ'
	–
	ראש תחום מידע ומחקר, נתיב, משרד ראש הממשלה

	יעקב חגואל
	–
	יו"ר, ההסתדרות הציונית העולמית

	ד"ר רחלי ברץ
	–
	ראש המחלקה למאבק באנטישמיות וחוסן קהילתי, ההסתדרות הציונית העולמית

	יגאל פלמור
	–
	מנהל היחידה לקשרים בינלאומיים, הסוכנות היהודית

	עודד גברעם
	–
	מנהל מסלול עמיתי ישראל רוב עולם, הסוכנות היהודית

	אריה אביטבול
	–
	מנכ"ל, אופק ישראלי - חברה לעידוד העלייה (חל"צ)

	ג'ונתן גרינבלט
	–
	מנכ"ל העולמי, הליגה נגד השמצה

	קרול נוריאל
	–
	מנכ"לית הליגה נגד השמצה בישראל, הליגה נגד השמצה

	אלון קובה
	–
	סמנכ"ל הליגה נגד השמצה בישראל, הליגה נגד השמצה

	סוזן הלר פינטו
	–
	סגנית נשיא למדיניות בינלאומית, הליגה נגד השמצה

	סיון סינרייך
	–
	מנהלת תחום החינוך, הליגה נגד השמצה

	רחל ברוידא
	–
	מנהלת פיתוח, הליגה נגד השמצה

	מעיין לזרוביץ'
	–
	מנהלת קשרים בינלאומיים, הליגה נגד השמצה

	שירלי אביעד
	–
	רכזת אדמיניסטרטיבית, הליגה נגד השמצה

	שרון נזריאן
	–
	חברת חבר הנאמנים, הליגה נגד השמצה

	יונתן בלטה
	–
	מנהל אסטרטגיה CAR, הליגה נגד השמצה

	ניר קפלן
	–
	מייסד חבר הוועד המנהל, התנועה למאבק באנטישמיות ברשת

	תום יוחאי
	–
	מנהל CAMERA on Campus ישראל, Camera on Campus

	ג'יימי גלר
	–
	CMO, Aish

	יעקב שוורץ
	–
	מרצה, Aish

	רפאל פאך
	–
	Aish

	רקלה קרמסון
	–
	Aish

	שירה הוט
	–
	סגנית נשיא בכירה, הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה JFNA

	דני ווזנר
	–
	מנהל יחסי ממשל, הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה JFNA

	נחליאל דיסון
	–
	מנכ"ל, איל"ר - ארגון יהודי עולמי להשבת רכוש

	רפי ברנט
	–
	מנהל ועוזר מנכ"ל, איל"ר - ארגון יהודי עולמי להשבת רכוש

	שלי וולקוביץ'
	–
	מנכ"לית, ההתאחדות העולמית של הסטודנטים היהודים WUJS

	סטפני שטראוס
	–
	מנכ"לית, ישיבה יוניברסיטי בישראל

	מארק לרמן
	–
	מנהל מחקר, ארגון שיבת ציון

	אליהו שאול
	–
	מנכ"ל, מועצת ארגוני עולים

	גנאדי דוזורצב
	–
	סגן ראש עיריית קריית מוצקין

	משה חיים דיוויס
	–
	יועץ ראש עיריית ניו יורק

	לירון קורט
	–
	דירקטורית לקשרי חוץ ופרויקטים, המרכז לאימפקט יהודי

	ד"ר מת'יו אנתוני-הרפר
	–
	כתב

	ברק סלע
	–
	הרווארד, קנדי סקול לממשל




מנהלת הוועדה:
שלומית אבינח

רישום פרלמנטרי:
נועם כהן, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



 << נושא >> תמונת מצב בנושא האנטישמיות הגלובלית לשנת 2024 << נושא >> 


 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, היום 7 בינואר 2025, ז' בטבת תשפ"ה. נושא הדיון הוא תמונת מצב בנושא אנטישמיות גלובלית. 

לפני שנעבור לנושא הדיון, אני רוצה לציין בפתח הדיון את זכרה של לודמילה ליפובסקי, זיכרונה לברכה. לודמילה, ביום שישי, 27 בדצמבר, חג החנוכה, בבוקר, המתינה ליד ההוסטל בהרצליה, המקום שבו היא התגוררה כדי שבתה תיקח אותה לרופא. רוצח נתעב ששימש כסייען שב"כ בעבר רצח אותה באכזריות. לודמילה, זיכרונה לברכה, הייתה ניצולת שואה, איבדה את רוב משפחתה בקרבות בחצי האי קרים בזמן השואה. מספרים עליה שהייתה אישה חכמה ואוהבת, אהבה לשיר במקהלה של בית הדיור שבו התגוררה. היא הותירה אחריה את בתה ואת נכדה היחיד. יהי זכרה ברוך.

אני רק אציין שבנושא הזה אנחנו נקיים דיון בנושא ההוסטלים ובתי הדיור המוגן של משרד הקליטה ומשרד השיכון, כדי לבחון גם את נושא האבטחה שם והדברים שמאפשרים לשמור על ביטחון התושבים.

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:)

אני רוצה לברך את יושב ראש ההסתדרות הציונית העולמית, יעקב חגואל, שהצטרף אלינו, וכמובן את אורחינו מארצות הברית. אתן לאורחים לדבר ראשונים ואז אנחנו נדבר, אבל אני אגיד כמה מילים לפתוח את הדיון. היום אנחנו 15 חודשים מאז הטבח של 7 באוקטובר, 459 ימים ועדיין 100 מאזרחינו נמצאים במנהרות של חמאס. מאז, ראינו עלייה באנטישמיות בכל רחבי העולם והוועדה קיימה כמה ישיבות בנושא האנטישמיות עם נציגי התפוצות. למרבה הצער, המספרים לא טובים.

(נושא דברים בעברית) 

מאז מלחמת חרבות ברזל, זינקה האנטישמיות במאות אחוזים בכל רחבי העולם. יהודי התפוצות חיים בפחד ונאלצים להסתיר סממני זיהוי יהודיים. האנטישמיות נגד יהודים קיימת בכל העולם, הצתות של בתי כנסת, בתי עסק של יהודים באוסטרליה, פוגרום באמסטרדם, אנטישמיות בקנדה, אנטישמיות כלפי סטודנטים ואנשי סגל יהודים נמצאת בעלייה מתמדת.

בחג החנוכה האחרון אירע גל אנטישמיות אלים וחריג ברחבי העולם, מדובר בהסלמה מסוכנת ומדאיגה. חנוכיות הושחתו בקנדה, דגלי פלסטין הוצבו בארצות הברית מאחורי חנוכיות דולקות, ויהודים ספגו קריאות אנטישמיות בלונדון. לבית הכנסת המרכזי באוקראינה הושלך בבקבוק תבערה. בתוך שמונה ימים בלבד לפחות עשרה מקרים של פגיעה בקהילות יהודיות וסמלים יהודיים, דבר שזעזע את העם היהודי ברחבי העולם.

חשוב לציין כי רוב מקרי האנטישמיות כלל לא מדווחים, הכול מחשש לנקמה וכמובן החמרת המקרים כלפי המתלוננים. חג החנוכה בתפוצות הוא זכות בסיסית של יהודים, זכותם לחיות בכבוד, בביטחון, ומנהיגי העולם חייבים לנקוט ביד קשה נגד מקרים אלו. האחריות על ביטחונם חלה קודם כל על ראשי אותן המדינות. האנטישמיות הזאת מהווה איום ממשי וצריך להיאבק בה באמצעות חינוך, חקיקה ופעילות ציבורית.

רק הבוקר פורסם ב-Ynet על חציית קווים באנטישמיות בארצות הברית והיא הגיעה גם לבתי חולים. מאות פרו-פלסטינים הפגינו מול בית החולים NYU Tisch בניו יורק, בית חולים שנקרא על שם משפחה יהודית פילנתרופית. בהפגנה נשמעו אמירות מקוממות כמו: "לא רוצים כאן ציונים", "ישראל חטפה יותר מ-450 אנשי רפואה במהלך רצח עם בעזה", והקורבנות הופכים להיות כאילו התוקפים. שוב הנרטיב השקרי וסירוב המציאות על ידי מי שמחפש בסך הכול תירוץ לאנטישמיות שלו.

ברשתות החברתיות מתנהל שיח אנטישמי מובהק והכחשת טבח מאז 7 באוקטובר, אך שיח זה לא מטופל בסנקציות וענישה מרתיע כלפי הרשתות החברתיות בישראל. אני רק אציין שאני מקדם היום חוק שלי בוועדת החוקה, הוא צריך לעלות להצבעה לקריאה שנייה ושלישית לאיסור הכחשת הטבח, בדומה לאיסור הכחשת השואה, שיאפשר לנקוט צעדים פליליים נגד מי שמכחיש את הטבח או ממעיט בחומרתו. לצערי, נציגי הרשתות החברתיות שביקשנו שישתתפו גם בדיון הזה, הרשתות החברתיות הן אולי הקרקע הפורייה ביותר שעליה צומחת האנטישמיות היום ברחבי העולם, נציגיהן בחרו שלא להשתתף, ולא בפעם הראשונה.

בשנת 2024 עלייה של 200% במקרי אנטישמיות בארצות הברית, למעלה מ-10,000 תקריות אנטישמיות תועדו בארצות הברית מאז 7 באוקטובר. זהו המספר הגבוה ביותר שתועד אי פעם מאז שהתחילו לנטר את הנתונים בשנת 1979. התקריות האלה שדווחו מתחלקות לקטגוריות של מעל 8,000 מקרים של הטרדה בעל פה או בכתב, מעל 1,800 מקרים של ונדליזם, מעל 150 מקרים של תקיפה פיזית. לפחות 1,200 מהתקריות האנטישמיות התרחשו בקמפוסים באוניברסיטאות, גידול של 500% לעומת השנה הקודמת. למעלה מ-2,000 מהתקריות התרחשו במוסדות יהודיים כגון בתי כנסת ומרכזים יהודיים, ומחצית מכלל התקריות היו איומים בהטמנת פצצות. למעלה מ-3,000 תקריות התרחשו במהלך הצהרות אנטי-ישראליות שבהן הוצגו ביטויי תמיכה מפורשים בארגוני טרור כולל חמאס, חיזבאללה והחות'ים מתימן.

אני שב וחוזר על הצורך והדחיפות להגדיר את הציונות כערך מוגן בקמפוסים בארצות הברית. אני אציין שאני נפגשתי עם מחוקקים בחלק מהמדינות שהבטיחו לי שיגישו את החקיקה הזו. אני אומר לכם, זאת חקיקה שצריך לקדם אותה כמו שקודמה החקיקה נגד ה-BDS, חקיקה שהפכה להיות מאוד אפקטיבית בהרבה מאוד מהמדינות, ואני חושב שזאת צריכה להיות משימה משותפת של מדינת ישראל ושל יהדות התפוצות.

ממחקר הליגה נגד השמצה שפורסם בדצמבר 2024, עולה כי יהודים אמריקאים וישראלים שחיים בארצות הברית חווים אפליה משמעותית בשוק העבודה האמריקאי. בפניות למעסיקים, סיכוייהם של יהודים אמריקאים לקבל מענה חיובי נמוכים ב-24%, וסיכוייהם של אמריקאים ישראלים נמוכים ב-39% בהשוואה למועמדים שאינם יהודים או ישראלים.

אני חוזר ואומר, זה לא הדיון הראשון שאנחנו מקיימים כאן בנושא האנטישמיות. לצערי, אני חייב לומר, כרגע הנציג הממשלתי היחיד פה הוא נציג משרד העלייה והקליטה, אני מניח ששר התפוצות יצטרף אלינו, אבל יש עוד הרבה מאוד דברים שמדינת ישראל יכולה וצריכה לעשות במסגרת המאבק באנטישמיות. זה חלק מהמשימות שמוטלות על כתפיה של מדינת ישראל. אנחנו קיימנו כאן גם דיונים גלויים וחסויים בנושא אבטחת הקהילות היהודיות בתפוצות, גם כאן נעשית הרבה מאוד פעילות. אני חייב לומר שהיו שיפורים מאז גם, כולל ניטור שהתחיל לבצע משרד התפוצות, אבל גם כאן חייבת להיות מדיניות ממשלתית הרבה יותר רחבה עם כיוון אסטרטגי שניתן על ידי הממשלה ולא יוזמות ספורדיות של משרדים כאלה או אחרים.

(אומר באנגלית) נמצא איתנו מר ג'ונתן גרינבלט, אני רוצה לברך אותו וכמובן לתת לו הזדמנות לומר כמה מילים. בבקשה, מר גרינבלט.

 << אורח >> ג'ונתן גרינבלט: << אורח >> 

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:)

תודה רבה, היושב ראש פורר. חברי הוועדה, זה כבוד לדבר איתכם היום, תודה על הזכות הזאת. לפני שאני מתחיל את דבריי, הרשו לי לומר לפרוטוקול, הקצבים הרוצחים של חמאס, כפי שאמרת, עדיין מחזיקים 100 ישראלים בציפורניהם בעזה. הגיע הזמן שהעולם יפעיל לחץ על הטרוריסטים ברפיח ובדוחא לעשות את מה שאנחנו ב-ADL וכל הקהילה היהודית אומרים מאז 7 באוקטובר: החזירו אותם הביתה עכשיו.

דבריי היום יתייחסו לארבעה נושאים: האופי הגלובלי של הסכסוך החדש הזה, החזית השמינית במלחמה הזאת, הצורך בחדשנות בתגובה שלנו, ולמה אני כל כך מלא תקווה. הארגון שלי, ADL, נוסד בשנת 1913, ובמשך יותר מ-110 שנים ADL הוא הארגון המוביל בעולם במאבק באנטישמיות ובכל צורות השנאה. כפי שאמר היושב ראש פורר, היום אנחנו מציינים בדיוק 15 חודשים מאז 7 באוקטובר. לא עבר רגע בלי שחשבנו על היום הנורא הזה, על הקורבנות ועל משפחותיהם, ועבדנו ללא לאות כדי לשחרר את בני הערובה שעדיין מוחזקים באכזריות בעזה.

זה לא היה רק היום הקטלני ביותר עבור העם היהודי מאז השואה, 7 באוקטובר הצית את גפרור הגיהנום שעדיין בוער ברחבי העולם היום, זה גיהנום של אנטישמיות. ADL עוקב אחר תקריות אנטישמיות מאז שנות ה-70, ועיבדנו יותר מ-10,000 פעולות אנטי יהודיות בארצות הברית ב-12 החודשים מאז 7 באוקטובר. זוהי עלייה של יותר מ-200% לעומת התקופה המקבילה בשנה הקודמת, אבל זה לא מוגבל לאמריקה. בנקודה הראשונה שלי אתייחס לאופי הגלובלי של המאבק הזה.

בארגנטינה התקריות עלו ב-600% בחודשים שאחרי 7 באוקטובר. באוסטרליה, 738%. בצרפת, יותר מ-1,000%. העולם שלנו הוא עכשיו עולם שבו מבצעי הטבח האנטישמי הנורא ביותר מאז השואה נתפסים באופן דוחה כגיבורים, ואני לא מתכוון ברמאללה או ביירות, אני מתכוון בלונדון ובלוס אנג'לס, אני מתכוון בקמפוסים כמו קיימברידג' וקולומביה.

האנטישמיות גרועה יותר היום ממה שראינו בדורות, ובימים הקרובים ADL יפרסם את המחקר הנרחב ביותר על עמדות אנטישמיות ברחבי העולם שאי פעם ראיתם. אני לא יכול לגלות יותר מדי עדיין, אבל אני יכול להבטיח לך, אדוני היושב ראש, שהנתונים שומטים את הלסת. הצוות שלי יחזור לוועדה הזאת כדי לתת לכם סקירה על המידע הזה כשהוא יתפרסם בשבוע הבא. אנחנו חייבים להיות ערניים, כי התגובות לאנטישמיות משתנות ברחבי העולם.

ממשלות מסוימות, כמו ארה"ב וגרמניה, מגנות בחריפות ובעקביות את הגזענות הזאת, בעוד שאחרות, כמו צ'ילה ודרום אפריקה, דווקא מלבות שנאה אנטישמית כחלק ממדיניות החוץ שלהן. הן משתמשות בזה כדי לתקוף את אויביהן ולערער את הלגיטימיות הבסיסית של מדינת ישראל. אני מאמין, כפי שאמרת, שלישראל חייב להיות אכפת מאנטישמיות, לא רק בגלל שאכפת לכם מגורל היהודים ברחבי העולם, אלא כי האנטישמיות מהווה איום על מדינת היהודים עצמה.

מה אנחנו, הקהילה היהודית הגלובלית וישראל, צריכים לעשות? החדשות הטובות הן שקהילות יהודיות בתפוצות כבר עובדות יחד בצורה חסרת תקדים כדי להילחם באנטישמיות בכל צורותיה. ואכן, לפני שנה וחצי ADL הקים את J7, כוח משימה המבוסס על מודל ה-G7. ה-J7 מאגד את שבע הקהילות היהודיות הגדולות בתפוצות: אמריקה, קנדה, בריטניה, גרמניה, צרפת, ארגנטינה ואוסטרליה, כדי לשתף שיטות עבודה מומלצות ולאחד כוחות במאבק באנטישמיות. ראשי קהילות ה-J7 מתקשרים מדי יום, אנחנו נפגשים בזום מדי חודש, מתכנסים מספר פעמים בשנה פנים אל פנים. אנחנו בני ברית שלכם ורוצים לעבוד איתכם ועם ההסתדרות הציונית העולמית במאבק הזה.

אבל אנחנו צריכים משהו מכם, החצי השני של הקהילה היהודית הגלובלית שחי במדינה היהודית היחידה בעולם, במולדת שלנו, ארץ ישראל. כפי שציינו מומחים, ישראל נלחמת במלחמה רב-חזיתית, יש שקראו לה מלחמת שבע חזיתות. עכשיו, תודה לאל, בחזיתות רבות, עזה, לבנון, סוריה, הגלגל התהפך. חזיתות אחרות נותרו פעילות, כמו תימן, וכפי שראינו רק אתמול, יהודה ושומרון. אני לא אסטרטג צבאי, אבל נראה שחלק מהמפתח לניצחון בסוריה, בלבנון ובעזה היה שישראל, עוד ממלחמת לבנון השנייה ב-2006 ומפעולות קודמות בעזה, למדה מהכישלונות שלה והתאימה את הטקטיקות שלה כדי לעשות דברים אחרת.

הנה הנקודה השנייה שלי: כולנו צריכים להכיר בכך שיש חזית שמינית במלחמה הזאת. אולי אין לה גבול יבשתי שמופיע במפה, אבל המרחב הזה הוא תנודתי, אלים וחיוני לעתיד שלנו באותה מידה. מרחב המידע הוא החזית השמינית במלחמה הזאת, ותפיסת הגובה במאבק על דעת הקהל העולמית היא מלחמה שחשובה לא פחות למלחמה ארוכת הטווח ממה שעשיתם בלבנון ובסוריה. מרחב המידע הוא טריטוריה שבה הרפובליקה האסלאמית של איראן פעלה בחופשיות במשך עשרות שנים, עבדה בצללים, לא באמצעות פרוקסים צבאיים, אלא באמצעות פרוקסים של מידע, שבאמצעותם הם הוכיחו את הביטוי העט חזק מהחרב.

אנחנו חייבים, אתם חייבים לקחת את זה ברצינות תהומית. סילוק קיצונים מוויקיפדיה אולי לא נראה כמו אתגר שווה ערך לדחיקת חיזבאללה צפונה מנהר הליטני. כיבוש טיקטוק אולי נראה פחות משמעותי מאשר החזקת הר החרמון. ציוצים גזעניים בוודאי נראים פחות קטלניים מטילים מתימן, אבל זה דחוף, כי המלחמה הבאה תוכרע על סמך הביצועים של ישראל ובני בריתה ברשת כמו גם במציאות. אל תטעו, זה אמיתי, ראינו את זה בתעמולה שקבוצות אנטי-ישראליות הפיצו באמריקה ב-8 באוקטובר, כשהאשימו את ישראל בביצוע רצח עם. שוב, הם העלו את הטענה הזאת ב-8 באוקטובר, לפני שחייל אחד דרך ברפיח או בח'אן יונס.

שמענו את זה בקמפיינים ברשתות החברתיות שניסו למנוע מצה"ל להיכנס לרפיח, שם מוחזקים בני ערובה רבים. אנחנו רואים את זה היום בלוחמה המשפטית שמכוונת נגד צעירים ישראלים שנוסעים לברזיל ולתאילנד, שם מתקפות ברשת עומדות להפוך למתקפות משפטיות בעולם האמיתי. ואני יכול לומר לכם, אנחנו קוראים את זה מדי יום בסיקור חדשותי אובססיבי על עזה, שנראה שמנסה בכוונה להסיח את דעת העולם מסכסוכים נוראים בסוריה או בסודאן, עם מספר נפגעים גדול בהרבה, כי הם לא רוצים לפגוע בנרטיב הפלסטיני.

אדוני היושב ראש, זה מוביל אותי לנקודה השלישית שלי: כשם שצה"ל חידש את הטקטיקות שלו אחרי 7 באוקטובר, עכשיו הגיע הזמן שכולנו נחשוב בצורה יצירתית במאבק נגד אנטישמיות גלובלית במרחב המידע ומחוצה לו. כדי לנצח בחזית הזאת, ממשלת ישראל וארגונים לא ממשלתיים כמו ADL, אנחנו צריכים להכיר בכך שבעוד שהאסטרטגיות הקינטיות שצה"ל יישם עבדו בצורה מבריקה, האסטרטגיות שלנו בחזיתות אחרות נכשלו, הן לא הצליחו באותה מידת יעילות.

למען האמת, אף אחד לא אוהב להודות בכישלון, אני לא אוהב להפסיד, אני אישית שונא להפסיד. אבל לפעמים אנחנו צריכים להכיר במציאות, ואני מאמין שצריך ביטחון עצמי כדי להפגין ענווה, אני חושב שצריך כוח כדי להודות שאתה חלש. ומה שלמדתי מעבודה בעמק הסיליקון זה שזה בסדר להיכשל כל עוד אתה נכשל קדימה ולומד מזה. זה מה שצריך לקרות עכשיו. אחרת, כפי שאמר איינשטיין, נעשה את אותו הדבר שוב ושוב ונצפה לתוצאה שונה, זו ההגדרה לשיגעון.

החל מ-ADL ושאר ארגוני החברה האזרחית בארה"ב וברחבי העולם, אנחנו צריכים להתחיל לעשות דברים אחרת, ואותו הדבר נכון גם כאן בישראל. המשמעות היא שהבעיה לא תיפתר באמצעות עוד כוח משימה של הכנסת, היא לא תיפתר אם הממשלה פשוט תשפוך כסף על הבעיה, היא לא תיפתר אם דובר צה"ל יפרסם נקודות לדיון מעודכנות או יתחיל פתאום להשתמש בטיקטוק. כמונו באמריקה, אתם צריכים לאמץ אסטרטגיות חדשות, להתנסות בטקטיקות יצירתיות, לבחון את התוצאות ולהרחיב את מה שעובד.

אולי מדובר ביחידה חדשה לגמרי של צה"ל, תקראו לה 8300, שתוביל את המאבק הזה, אבל אנחנו צריכים את סוג הגאונות שייצרה את מכשירי הקשר של אפולו גולד וחדרה לחיזבאללה במשך יותר מעשור כדי להתכונן למאבק הזה. אנחנו צריכים את סוג האומץ שביצע את מבצע רובד עמוק בתוך סוריה והשמיד את יכולות ייצור הטילים של איראן כדי לבצע את המשימה הזאת. זהו סוג התושייה והיצירתיות שתמיד אפיינו את מדינת ישראל, שתמיד אפיינו את העם היהודי. אני יודע שאנחנו יכולים לעשות את זה.

וזה מוביל אותי לנקודה הרביעית והאחרונה שלי: אני מלא תקווה, כי למרות הנוכחות הרועשת של קבוצה קטנה של מפגינים אלימים באמריקה וברחבי העולם, בקנדה, בבריטניה, כפי שאמרת, יש ים עצום של אנשים שאנחנו יכולים להגיע אליהם ולגייס אותם להגנתנו. אמריקאים רגילים יודעים שזה לא בסדר להשחית בתי כנסת ולהטריד את שכניהם היהודים, הם לא מבינים למה אנשים רעולי פנים שלבושים כמו לוחמי דאעש יוצאים לרחובות ניו יורק כדי לנופף בדגלי חמאס וחיזבאללה, קבוצות שדם אמריקאי על ידיהן. הם לא מבינים איך פעילים מצדיקים שיבוש טקסי סיום באוניברסיטאות או חילול קדושת מיסת חג המולד בכנסייה שלהם.

אל תתנו לאף אחד לומר לכם, וזה חשוב מאוד, אל תתנו לאף אחד לומר לכם שצד אחד אבוד באמריקה. אל תתנו לאף אחד לנסות לשכנע אתכם שכל מי שנמצא בקבוצת גיל מסוימת או שכל מי שנמצא במפלגה פוליטית מסוימת הוא מקרה אבוד. הרוב הדומם באמריקה, אדוני היושב ראש, הם גברים ונשים, עשירים ועניים, צעירים ומבוגרים, דמוקרטים ורפובליקנים, דתיים וחילונים. אנחנו צריכים לתת עדיפות להסברה שלנו אליהם, אבל כולם ראויים לתשומת לב.

ובסופו של דבר, כדי להצליח במאבק באנטישמיות אנחנו צריכים לעבוד יחד כדי לפעול, לחנך ולבנות עוד גשרים. כי אף אחד מאיתנו, אף אחד מאיתנו, לא יכול לעשות את זה לבד. אין כדור כסף שיהרוג את האנטישמיות, אין שיקוי קסמים שיגרום לה להיעלם. ADL לא יכול לעשות את זה לבד, וגם לא אף ארגון יהודי אחר, אפילו לא מדינת ישראל לבדה. אנחנו לא צריכים להסכים על הכול, אבל אנחנו צריכים לשתף פעולה ולהיות שותפים ולעבוד יחד, כי לא משנה איפה אנחנו גרים או איך אנחנו מתפללים, אנחנו חולקים מאבק קיומי וגורל משותף כעם אחד, כולנו נמצאים בזה יחד. עם ישראל חי.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:)

תודה רבה. אני חייב לומר שאני מסכים איתך לחלוטין, אני חושב שהיוזמה של J7 חשובה מאוד, אבל היא צריכה להיות J8, עם מדינת ישראל, אנחנו צריכים לשתף פעולה. זוהי אותה המשימה עבור ישראלים ויהודים בכל רחבי העולם, גם בישראל. זו בעיה שממשלת ישראל צריכה להתמודד איתה, ואנחנו לא יכולים לעשות את זה לבד, אנחנו צריכים לעשות את זה יחד.

 << אורח >> ג'ונתן גרינבלט: << אורח >> 

(אומר באנגלית) כן, בוא נדבר על זה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה רבה. קרול, את רוצה להוסיף משהו בקצרה?

 << אורח >> קרול נוריאל: << אורח >> 

תודה רבה, יושב ראש הוועדה, על הדיון החשוב הזה שמספק מסגרת התייחסות תוכנית מאוד חשובה לאירועים הגלובליים. 

אני רק רוצה להוסיף כמה דברים ממש בקצרה. נמצאים פה שותפות ושותפים מאוד חשובים למאבק, רק אגיד בכמה מילים, חברנו היקר יעקב חגואל, יושב ראש ההסתדרות הציונית העולמית, חברים ממשרד החוץ, רותי, רחלי, רון, כל כך הרבה חברים ושותפים למאבק הזה. אחד הדברים שמשותפים לנו, לא רק המאבק עצמו, אלא עצם העובדה שכולנו יושבים כאן בישראל, עצם העובדה שכולנו פה בציון, ולכן אני רוצה להדגיש שלוש נקודות ישראליות בקצרה.

כמובן, כמו שנאמר כאן, המקום של ישראל בשיח האנטישמי, מקום הולך וגובר. לפי סקר שעשינו עוד לפני המלחמה, כלומר, לא היינו צריכים את 7 באוקטובר כדי להגיע למקום הזה, יש הלימה של 40% בארצות הברית בין אנשים שמחזיקים בעמדות אנטישמיות לבין כאלה שמחזיקים בעמדות אנטי-ישראליות, כלומר, שיש להם סנטימנט אנטי-ישראלי. אנחנו רואים התלכדות זירות גם במובן הזה, ואנחנו רואים את זה בעיקר בדור הצעיר. 18% מהאמריקאים לא רוצים לבלות זמן, להתרועע עם יהודי בגלל הזיהוי האוטומטי של יהודים עם ממשלת ישראל, והדבר הזה הוא מאוד מסוכן.

אבל בהתאמה, אנחנו רואים פה דבר נוסף, וזאת הנקודה המרכזית שלי. יש עלייה הולכת וגוברת של הרלוונטיות של נושא האנטישמיות עבור ישראלים וישראליות. ישראלים וישראליות מרגישים את זה, אם זה בביקורים בחו"ל, אם זה ברשתות החברתיות, אם זה באינטראקציות במקומות עבודה גלובליים. מרגישים את זה היום יותר מאי פעם וזה נעשה הרבה יותר רלוונטי. גם בגלל שהשיח האנטישמי הוא יותר אנטי-ישראלי ואנטי-ציוני, אבל גם בגלל שזה נוגע בהם בבית.

ואני חושבת שכולנו פה צריכים לעשות מאמץ, לרתום את הישראלים והישראליות למאמץ הזה, לחנך, לתת כלים למאבק הזה. היום בני נוער ובנות נוער שנחשפים לאנטישמיות ברשתות לא כל כך יודעים מה לעשות עם זה, לא יודעים איך להגיב, לא יודעים איך להתייחס לזה. בגיימינג, שזאת התעשייה הגדולה בעולם. ולכן אנחנו כאן כדי לתת את הכלים האלה, ואני רוצה לרתום כאן את כולם למאבק הזה כי אני חושבת שכולנו, כמו שאתה בדיוק אומר, יושב ראש הוועדה, שאנחנו ה-J השמיני, אנחנו חלק בדיוק מכל המאבק הזה כמו אחינו ואחיותינו בתפוצות.

והדבר האחרון, הצורך להישען על טכנולוגיה ישראלית במאבק באנטישמיות. אני לא חושבת שאני צריכה להגיד פה יותר מדי על טכנולוגיות ישראליות פורצות דרך, פורצות דרך במובנים האלה, ואנחנו צריכים לרתום אותן למאבק הזה. שוב, זה חלק זהותי מאוד חשוב בעם היהודי, ועל כולנו מוטלת חובה לשמור את זה על הרדאר עבור ישראלים, לחנך, לספק כלים, לרתום אותם למאבק החשוב הזה בצורה שהיא יעילה והופכת אותם לחלק אינטגרלי מהעם היהודי ומהמאבק שלו באנטישמיות. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה רבה. שירה, סגנית נשיא בכירה בפדרציות היהודיות של צפון אמריקה.

 << אורח >> שירה הוט: << אורח >> 

(נושאת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:)

יושב ראש הוועדה פורר, תודה על ההזדמנות לפנות אליך ואל הוועדה היום. אני לא צריכה לחזור היום על העובדות בנוגע לעלייה באנטישמיות בצפון אמריקה, שמעתם את זה שוב ושוב מכל עד בכל דיון, ואנחנו מודים ל-ADL על הדיווח המקיף והבלתי מעורער שלו על התופעה הזאת. 

אני רוצה להתמקד היום בשתי נקודות: ראשית, העלייה באנטישמיות מהווה איום על הביטחון הפיזי של הקהילה היהודית, מה שגורם לפדרציות היהודיות לנקוט צעדים יוצאי דופן כדי לאבטח את הקהילות שלהן. ושנית, בעוד שכל תקרית אנטישמית יוצרת פחד בכל מקום, ההשפעה המיידית היא מקומית ודורשת תגובה מקומית, שהיא עבודתם של עמיתיי במערכת הפדרציות היהודיות.

בשנים האחרונות, 146 פדרציות מקומיות שמרכיבות את הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה התחייבו לבנות ולתמוך ביוזמות אבטחה מקצועיות שמנוהלות ומובלות על ידי אנשי מקצוע, שכוללות תחת מטרייתן כל מוסד יהודי ומתקשרות עם כל סוכנות אכיפת חוק שיש לה סמכות שיפוט על הקהילה. זה הגיע בעלות עצומה בכסף ובתשומת לב, אבל זה היה חיוני. פיגוע הטרור בשבוע שעבר בניו אורלינס הזכיר לנו שוב עד כמה חיוני שיהיו לנו את המבנים האלה היום. באמצעות שיתוף פעולה עם מנהל האבטחה שלה, עם רשת הקהילה המאובטחת ועם שותפי ביטחון לאומי אחרים ברחבי ארצות הברית, הפדרציה היהודית של ניו אורלינס הצליחה לנטר את האיום ולספק ביטחון לקהילה היהודית המקומית. 

אבל שום רמת אבטחה פיזית לא מספיקה כדי להגן על הקהילה היהודית אם מוסדות החברה האזרחית, הממשל המקומי, גורמי אכיפת החוק, בתי הספר, הקהילה העסקית, מוסדות דתיים ואחרים לא פועלים כדי למנוע מנגיף האנטישמיות להכות שורש. זהו המאבק באנטישמיות בביטויה המקומי והמסוכן ביותר, וזה לא יקרה אם לא יהיה לנו כוח יעיל במאבק באנטישמיות כמו שיש לנו באבטחה פיזית.

הרשו לי להדגיש רק כמה מהדוגמאות הרבות האחרונות למאמצים מקומיים להתמודד עם מספר התקריות והמצבים האנטישמיים הגובר. בקולורדו, הפדרציה גייסה את ראש העיר ומועצת העיר של פורט קולינס הסמוכה כדי להתנגד להחלטת מועצת העיר השלילית על ישראל ולטקטיקות המחאה של הפעילים האנטי-ישראלים. למרבה המזל, ההחלטה בוטלה. כשסדרה של כרזות "מבוקש" שהאשימו מרצים פרו-ישראלים ואת מנהל הילל בפשעי מלחמה נתלו ברחבי אוניברסיטת רוצ'סטר, הפדרציה של רוצ'סטר היא זו שאילצה את האוניברסיטה, את נבחרי הציבור המקומיים ואת העיתונות לפעול, מה שהוביל למעצר הסטודנטים שתלו את הכרזות.

ארגוני הצדקה היהודיים של בוסטון, הפדרציה היהודית של בוסטון, יזמו הכשרות וייעוצים בנושא אנטישמיות עבור מחנכים בבתי ספר ציבוריים, הבטיחו תגובה מהירה לתקריות אנטישמיות בבתי ספר וגייסו באופן פעיל ועד הורים לשיתוף פעולה עם בתי הספר האלה. וכשמורה בפילדלפיה איימה על ציונים ברשת, הפדרציה של פילדלפיה פעלה באופן פעיל מול מחוז בתי הספר כדי להבטיח שהיא תורחק מהכיתה. הם גם עבדו כדי להגיש תלונת זכויות אזרח כדי להבטיח שיינקטו צעדים ואכיפה. יש עוד כל כך הרבה דוגמאות שאני יכולה לשתף איתכם היום.

כדי למגר את נגע האנטישמיות דרושה גישה רב-ממדית. יש הרבה ארגונים שממלאים תפקיד חשוב ואנחנו אסירי תודה על השותפות הלאומית שלהם, אבל המעורבות האזרחית המקומית של כל קהילה היא מרכיב חיוני בפתרון. אנחנו צריכים שראשי הערים שלנו, מועצות העיר שלנו, מועצות בתי הספר, מנהלי בתי הספר התיכוניים ומנהיגים דתיים ועסקיים ילחמו באנטישמיות ויסרבו לתת תפקיד אזרחי מנהיגותי לאלה שמחבקים את השנאה ליהודים ולישראל. הוועדה הזאת צריכה להיות בטוחה שהפדרציה היהודית בכל קהילה נוטלת חלק במאבק הזה. תודה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה. גברת ג'יימי גלר.

 << אורח >> ג'יימי גלר: << אורח >> 

(נושאת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:)

תודה רבה על הכבוד העצום הזה, אדוני היושב ראש. טוב לראות את יעקב חגואל, את השר שיקלי. תודה רבה שהזמנתם אותי. זהו כבוד לדבר אחרי מר גרינבלט וכמובן אחרי שירה. אני מסכימה עם כל מה שהם אמרו, ואם אפשר, אני רוצה להתמקד בנושא אחר. אני חושבת שאנחנו מתמקדים הרבה באנטישמיות ומחפשים בני ברית כי אנחנו מעטים במספר. אנחנו פונים לממשלות, אנחנו פונים לכל גורמי הביטחון. למען האמת, זה מפחיד להיות יהודי בתפוצות היום. אבל אני לא חושבת שאנחנו מסתכלים מספיק פנימה, על איך לתקן את מה שחסר בתוך הקהילה היהודית שיכול לעזור לנו להילחם.

70% מהיהודים בצפון אמריקה לא קשורים לאף ארגון יהודי. זה משאיר אותם לבד, חסרי השכלה, מבודדים ומפוחדים כשהם מתמודדים עם אנטישמיות. ועכשיו אנחנו גם מתמודדים הרבה עם הביטחון הפיזי המיידי, וזה הכרחי, אבל ברשת בשנה שעברה 62% מהיהודים חוו אנטישמיות ברשת, שם היא משתוללת ללא רסן. ושוב, הם חשים את הבידוד העצום הזה כשהם מתמודדים איתה. ואני חושבת שהשארנו הרבה פעילים זריזים, משפיענים, לעשות את העבודה הקשה בשבילנו לעמוד שם בחזית לבד, כי עבור רבים מאיתנו, הארגונים הלא ממשלתיים, זה אתגר גדול עבורנו לחשוב על איך אנחנו נלחמים באנטישמיות בעידן הדיגיטלי, איך אנחנו מוודאים שאנחנו נוכחים בכל פלטפורמה, מספקים את התשובות שאנשים צריכים, מה שהם רוצים, מתי שהם רוצים, איפה שהם רוצים ואיך שהם רוצים. אנחנו צריכים להיות בכל מקום.

קרול דיברה על פלטפורמות גיימינג, כמובן יש את טיקטוק, אינסטגרם, פייסבוק, פינטרסט, יוטיוב, לינקדאין, הרשימה עוד ארוכה, ואנחנו צריכים לעשות את זה. ב-Aish, אנחנו עושים את זה בשתי שפות, אנחנו מתמקדים באנגלית ובספרדית. נוסדנו לפני 50 שנה על ידי הרב נוח ויינברג על בסיס ההנחה שיש לנו אחריות לכל יהודי, להבטיח חינוך יהודי לכל יהודי. ואני חושבת שכשאנחנו נלחמים בדעת הקהל הציבורית על קבלה, על בני ברית, על תמיכה בישראל, אנחנו מאבדים את העם היהודי, וזה פשוט לא מקובל.

חינוך חייב להיות חלק בלתי נפרד מהמאבק באנטישמיות. אחרת, רוב היהודים נשארים במקרה הרע לא מסוגלים לעמוד ולהיות גאים וידחו את היהדות שלהם ואת ישראל בתורה. ובמקרה הטוב, אם נחנך אותם, הם יוכלו להיות חיילים במאבק הזה לצידנו. זוהי מלחמה ארוכה, אנחנו יושבים פה וסובלים. אני גרה בישראל, אני יודעת, אני אמריקאית, אני פה 12 שנה. אנחנו מתמודדים עם מלחמה ארוכה מאוד, אבל המלחמה ברשת נמשכת ואני מרגישה שאנחנו נשארים ללא הגנה ותמיכה במשך זמן רב מאוד.

אני באמת חושבת שזה קריטי, בין אם זה תוכן ארוך, תוכן קצר, בגיימינג, בכל פלטפורמה שצריך, לוודא שאנחנו תומכים ויוצרים את סוג התשתית שתפיץ את המסר ותצייד את כל היהודים ביכולת לדבר, לעמוד בגאווה, לדעת על מה הם עומדים ולדעת על מה הם נלחמים. אם אנחנו לא יודעים על מה אנחנו נלחמים, אנחנו לא יכולים להתאחד. איך אנחנו יכולים לצפות שאחרים יעמדו ויתמכו בנו? אני חושבת שהמבט פנימה הוא כנראה הדבר הכי קריטי שאנחנו יכולים לעשות היום.

ואני אופטימית מאוד. כלומר, למען האמת, אני מפחדת, מר גרינבלט, לראות את הדו"ח שעתיד להתפרסם, כי אני יודעת שהוא יהיה מבעית; אבל אני אופטימית מאוד ואני יודעת שננצח. יש לנו הבטחה מאלוהים שאנחנו העם הנצחי, ואין ספק שנעבור את זה וננצח, אבל אני מאמינה שאנחנו צריכים להשקיע יותר בחינוך העם היהודי ולאחד אותנו כדי לכבד ולאחד אותנו יותר כדי שנוכל לעבוד יחד מבפנים. וכשיהיה לנו את הפתרון הזה מבפנים, הכול יסתדר מבחוץ.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה רבה. משה חיים דיוויס.

 << אורח >> משה חיים דיוויס: << אורח >> 

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:)

שלום. אני איש הקשר היהודי עבור ראש העיר אדמס. תודה ליושב ראש פורר, לשר שיקלי. אתמול משטרת ניו יורק פרסמה את הנתונים של 2024 על פשעי שנאה, והמספרים קשים. היו 345 פשעים אנטישמיים בניו יורק. זו עלייה של 7% לעומת שנה שעברה. ורק כדי לתת לכם את תמונה הגדולה, זה כולל 54% מכלל פשעי השנאה בניו יורק בשנה שעברה. הם לא מהווים 50% מהעיר, אבל 50% מהפשיעה.

ראש העיר אדמס, יחד עם מפקדת המשטרה ג'סיקה טיש עובדים כדי להילחם בפשעים האלה ולעצור את פורעי החוק. אנחנו גם עובדים עם משרד החינוך שלנו ועם המשרד למניעת פשעי שנאה שהוקם לאחרונה, לא רק כדי לעצור פורעי חוק, אלא גם כדי לחנך ילדים צעירים, מבוגרים ולבנות גשרים לקהילות אחרות כדי לוודא שיש לנו בני ברית בניו יורק. ראש העיר מכנה את עצמו מכבי מודרני, הוא השתמש בביטוי הזה בחנוכה בשבועות האחרונים. הוא נלהב לגבי זה והוא מבין שזו המשימה שלו עבור ניו יורק, לוודא שהאנשים בטוחים.

הערה אישית, קשים ככל שיהיו המספרים האלה וזה נראה נורא, ואנשים רואים את המחאות שמתרחשות ברחובות, היושב ראש הזכיר את המחאה שהתרחשה מול NYU שהייתה נוראית ודוחה. אנשים עמדו בגאווה לצד אנשים שעשו דברים נוראיים לעם היהודי. ואני רק רוצה להוסיף שאני מסתובב עם כיפה בניו יורק, אני נוסע ברכבת, אני מסתובב ברחובות מנהטן, מעולם לא פחדתי לעשות את זה. רק שתבינו, גרוע ככל שיהיה הסיקור בתקשורת וזה נראה נורא, אבל יהודים עדיין חיים בניו יורק ואנחנו יכולים ללכת בגאווה. אני מצפה לעבוד עם הוועדה, עם משרד התפוצות כדי להילחם באנטישמיות, עם ההסתדרות הציונית ועם הארגונים המקומיים שלנו פה, כדי לעבוד יחד ולראות מה אנחנו יכולים לעשות כדי להילחם בזה ולמגר את זה מניו יורק ומרחבי העולם.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:)

תודה. כמובן כולנו זוכרים את התמיכה העצומה שראש עיריית ניו יורק העניק למדינת ישראל ב-7 באוקטובר, תודה לך גם על דבריך.

יושב ראש ההסתדרות הציונית.

 << אורח >> יעקב חגואל: << אורח >> 

תודה ליושב ראש, תודה לשר. מר גרינבלט, ד"ר רחלי ברץ, ראש המחלקה למאבק באנטישמיות וחוסן בהסתדרות הציונית העולמית, אביחי כהנא, מנכ"ל משרד העלייה והקליטה. תראו, אני רוצה לחלק את המצב לשניים. אחת, ואסור להתבלבל, האחריות על ביטחונם של היהודים בתפוצות היא על הממשלות הריבוניות שהם בחרו לגור בהן, ואסור להקל בזה ראש, צריך לתבוע את זה. כמו כל שכן, כמו כל חבר, המדינות צריכות לשמור על ביטחונם וגם על תחושת הביטחון, לא רק על הביטחון הפיזי. אני אומר את זה כי לפעמים אנחנו מתבלבלים. מי שצריך לתבוע את זה מהם אלה בראש ובראשונה הקהילות היהודיות, אנחנו וגם העולם.

הבעיה היא לא של היהודים, הבעיה היא של העולם. אני אומר את זה כי אנחנו לפעמים מנסים לקחת אחריות על דברים שהם לא שלנו. אותן ממשלות צריכות בראש ובראשונה להשקיע בתוכניות חינוך בבתי הספר. מר גרינבלט, כמו שאתה יודע, רוב בתי הספר בארצות הברית לא מלמדים על שואת היהודים. אם לא מלמדים על מה שעבר על היהודים, למה שתהיה חמלה? למה שתהיה אהבה? למה שיהיה הכר את הגר? אני אומר את זה כי גם הגדולה בידידות שלנו לא פועלת כך.

דבר שני, זו חקיקה. חקיקה נגד שנאת זרים, חקיקה נגד שנאת יהודים, חקיקה נגד אנטישמיות. דבר שלישי, זו אכיפה. והדבר רביעי, אם אין ברירה, ואנחנו שם היום, זו אבטחה. אנחנו נמצאים שם היום, כשאנחנו רוצים לחפש היום בכל מקום בעולם בית כנסת, בית ספר יהודי, מסעדה יהודית, אנחנו נחפש שוטר או רכב משטרה וליד זה נמצא את המוסד הזה. אסור להגיע לשם, אבל אנחנו שם. ואני אומר שוב, זו אחריות של העולם, זו אחריות של הממשלות, וצריך לתבוע את זה מהן.

איפה האחריות שלנו? האחריות שלנו כארגונים יהודיים גלובליים, כממשלת ישראל, ככנסת ישראל, כעם ישראל, היא לחזק את הקהילות היהודיות, היא לחזק את הזהות של כל אחת ואחד מאיתנו. דרך אגב, אני לא מכיר מושג של ישראל ותפוצות, אני מכיר עם אחד. כשפה יש מערכה, אנחנו רואים את עם ישראל מתכנס ומגיע ועוזר, כששם יש מערכה, אנחנו צריכים להתכנס ולעזור. אנחנו אותו עם, שלא נתבלבל. אנחנו צריכים להתעסק בחיזוק הזהות שלנו, דרך אגב, גם פה בארץ. אנחנו צריכים להתעסק בחיזוק החוסן הקהילתי. אנחנו צריכים לעזור באמצעי ביטחון, ואנחנו עושים את זה. ואנחנו צריכים לחזק את תחושת הביטחון.

לכולנו ב-7 באוקטובר נפגעה תחושת הביטחון. לאחינו בעוטף עזה, לי שאני גר בנתניה, ולאחינו שיושבים במולדובה, בברוקלין או במוסקבה. וזה חוט שני שצריך לראות איך אנחנו מחזקים אותו. ובלי סתירה, באותה נשימה, תמיד, כל מי שעולה לישראל צריך לעודד אותו ולגרום לו לעלות הביתה. מדינת ישראל חזקה זה עם ישראל חזק. הבית של כולנו, של מי שגר בארץ, של מי שבעזרת השם עוד יגור בה, וגם מי שאף פעם לא יגור כאן כיהודי, מדינת ישראל היא הבית של כולנו.

כן, גם היום צריך לגרום לכך שיעלו לכאן עוד ועוד יהודים. ברוך השם, עלו לכאן מאז 7 באוקטובר מעל 35,000 יהודים. אני אומר לכם שאחרי המלחמה יעלו לכאן מאות אלפי יהודים. אני אומר את זה לא ממוחי הקודח, ממספרי תיקי העלייה שנפתחים היום. אני לא רואה סתירה בין הדברים. מי שרוצה להמשיך לגור בגולה, אנחנו צריכים לעזור לו ולחזק אותו. מי שרוצה לגור בישראל, אנחנו צריכים לגרום לו לכך שיבוא לגור בישראל.

אני רוצה לסיום לומר, לשר התפוצות והמאבק באנטישמיות, חברי עמיחי שיקלי, תודה. לפני כשנה הועברה בממשלה החלטה היסטורית להכיר בנפגעי אנטישמיות בעולם כנפגעי פעולות איבה. אני שמח לבשר כאן שהוועדה שכבר ישבה פעמיים בהכרה של נפגעי אנטישמיות כנפגעי פעולות איבה בתפוצות, שדרך אגב, עד היום הכרנו רק בישראלים שנפגעו בפעולות מחוץ לישראל, היום אנחנו מכירים גם ביהודים שנפגעו ממניעים אנטישמיים. אנחנו כרגע עסוקים בלדייק את כל האירועים מאז קום המדינה ועד היום, אנחנו מקווים ששם תיגמר העבודה שלנו ולא יהיו יותר אירועים. אבל אנחנו עוסקים בזה ואני חושב, אדוני השר, שזו בשורה אדירה ליהדות העולם להבין שעם אחד אנחנו. אני אשמח אם מכאן תוכל להמשיך ד"ר ברץ.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

השר ביקש, ואחר כך את המנכ"ל, ואז.

 << דובר >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר >> 

כבוד היושב ראש, ראש ההסתדרות הציונית, יונתן גרינבלט, אנשי הפדרציות. קודם כול, תודה רבה לכל מי שטרח להגיע ותודה על ההזמנה. כמה מילים על איך אנחנו, מעבר למה שידברו גם אנשי המקצוע, רואים את הנושא של אנטישמיות בנקודת הזמן הנוכחית. קודם כול, אנחנו מזהים ארבעה מנועים מרכזיים שמזינים את האנטישמיות היום בעולם. אחד מהם, שאנחנו פחות עוסקים בו, זה כל מה שקשור בציר הרשע, איראן וכל מה שקשור אליה, חיזבאללה והתומכים שלהם. אגב, ניגע בזה תכף באיזשהו מקרה בוחן אחד. אנחנו פחות מפוקסים על העניין הזה.

הציר השני הוא הציר האסלאמיסטי, מה שנקרא אידאולוגיית האחים המוסלמים. קטאר, שהיא שחקן מאוד מאוד מרכזי, טורקיה, שהיא היום אחת המדינות הכי אנטישמיות על אדמות, למי שצופה, אני מניח שאתם לא צופים, אבל אם עוקבים אחרי התכנים, גם בטלוויזיה, גם האמירות של המנהיגים, שהן אמירות מאוד מאוד מטרידות, וזה הכול מגיע מתוך אותה אידאולוגיה שהאחרון שהציג אותה בצורה בולטת היה שייח' יוסוף קרדאווי, מי שהכשיר את פיגועי ההתאבדות כנגד אזרחים ישראלים, ולפניו זה הולך עד חסן אל-בנא והתנועה הזו של האחים המוסלמים, מאוד מאוד קשורה למה שאנחנו רואים בקמפוסים בארצות הברית, מאוד מאוד קשורה למה שראינו באמסטרדם, זה המנוע האידאולוגי. זה המנוע האידאולוגי, אגב, שעומד מאחורי חמאס.

אם להיות מדויקים מבחינת אידאולוגיה, אפשר לקרוא לזה אסלאמו-נאציזם. והאחים המוסלמים היו מהראשונים לאמץ לחיקם את תפיסות הגזע הנאציות והראשונים להדהד אותן פה במזרח התיכון. המופתי הוא כמובן דמות מאוד חשובה בהקשר הזה. לא נכנס לשיעור היסטוריה, אבל זה עד היום חלק בלתי נפרד מהאידאולוגיה. היום, תחת המסווה של ארגוני זכויות אדם פועלים בארצות הברית ארגונים רבי עוצמה שהצליחו גם להשתחל לתוכנית למאבק באנטישמיות, למרבה האירוניה.

הראשון שבהם, שזה הארגון שנכנס לתוכנית למאבק באנטישמיות של הממשל היוצא, זה ארגון CARE, ארגון שהמנהיג שלו בא ואמר אחרי 7 באוקטובר שסך הכול מה שקרה זה פריצת הגטו והביע תמיכה ואהדה בדברים האלה. הארגון הזה, ויחד איתו ארגונים כמו SJP ו-AMP, כל הארגונים האלה הם היום ראש החץ של האנטישמיות, גם בצפון אמריקה וגם באירופה.

מי שעקב אחרי האירוע באמסטרדם, יש שם קבוצה שנקראת PGNL, שהקבוצה הזאת, מי שישב בבורד שלה עד לא מזמן, איימן אבו רושט. איימן אבו רושט איש חמאס, איש חמאס לכל דבר ועניין, גייס 12 מיליון אירו עבור חמאס, ישב במעצר בגין הפעילות הזאת. תשתית חמאסית במסווה של זכויות אדם וזכויות פלסטינים, זה מי שעומד מאחורי מה שראינו באמסטרדם. לכן אני אומר שהנושא הזה של אסלאמיזם, ואסלאמיזם זה לא מוסלמים באשר הם, זה לא עניין של אסלאם באשר הוא, מדובר על זרם ספציפי של האחים המוסלמים וכל מה שנגזר מהם. בין אם זה אל-ג'זירה, בין אם זה חמאס ובין אם אלה עוד אין סוף ארגונים עם הרבה מאוד כסף שמגיע גם מקטאר.

בנוסף לדבר הזה, יש מה שנקרא Woke Antisemitism, אנטישמיות שמקורה בחוגי שמאל רדיקלי, בקמפוסים, ארגוני שמאל קיצוני, שששים לשתף פעולה גם עם הזרמים האסלאמיסטים. קוראים לזה בשפה מקצועית, זה לא מטבע לשון שאני טבעתי אותו, הברית האדומה-ירוקה. זו ברית מוכרת, זה אולד ניוז למי שמתעסק בתחום הזה, אבל אחרי 7 באוקטובר זה בולט בצורה שהיא לאין ערוך יותר ממה שראינו בעבר, וזה גם דבר שצריך להכיר אותו ולהתייחס אליו.

ואני רוצה להתייחס לנושא נוסף, וזה מה שקורה בחוגי ימין קיצוני, אנחנו רואים את זה בעיקר בארצות הברית כרגע. זה מתחיל בשוליים, בכל מיני מכחישי שואה, זה מתקדם משם למשפיענים חברתיים עם מיליונים של עוקבים, דמויות של אנשים די מטומטמים חלקם, כן? כמו דן בילזריאן, ואז זה הולך לפחות מטומטמים, כמו קנדיס אוונס, ואז זה מגיע לזה שהחבר'ה האלה מוזמנים לפלטפורמות של אנשים שהם כבר בכלל אבל בכלל לא מטומטמים, והם כבר לא בשוליים. וזה כשטאקר קרלסון בוחר להזמין מכחיש שואה, לראיין אותו, לתת לו במה, והדבר הזה מהודהד.

אגב, כל מיני סמלים כמו איזו צפרדע מטומטמת, שגם כן, אין פעיל אנטישמי שלא מתהדר בדבר הזה, והצפרדע הזאת הופכת להיות פופולרית גם בקרב מי שהוא בכלל לא אנטישמי. אבל ככה הדבר הזה מחלחל וזה משהו שצריך להטריד את כולנו וזה דבר חשוב מאוד, וזה גם חלק, נקרא לזה, מהמגמות המטרידות. ציינתי ארבע, אמרתי איראן, שאנחנו פחות עוסקים בנושא האיראני, אסלאמיזם, השמאל הרדיקלי והימין הרדיקלי, שבכל מה שקשור לשנאת יהודים, יש שמה גם אחוות אחים, שבט אחים ואחיות.

אשר לפעילות שנעשית, אחד הכלים המשמעותיים שפיתחנו והושק לפני כשלושה חודשים הוא המשלט למאבק באנטישמיות, שיש לו יכולות ניטור מאוד מאוד גבוהות. הוא עלה לכותרות בעקבות האירועים באמסטרדם כאשר ב-18:00 קופצת ידיעה, שאגב פורסמה ברשתות חברתיות, לא באיזו קבוצת וואטסאפ סגורה, והידיעה אומרת שמי שמתחת לגיל 18, שלא יבוא, מי שיש לו בעיות עם הוויזה ועם האזרחות, שלא יבוא, כיוון שהולכים לאלימות קשה. ואז זה מקבל קדימות, בתסריט כזה המידע מועבר לגופי ביטחון, לטיפול שלהם, וזה חלק מהפעילות. המשלט מבצע פעילות כזאת באופן שוטף כל יום. זה יכול להיות ממחאה נגד אונייה ישראלית שמגיעה לאיזה רציף בספרד, או מחאה מול אלביט, או בהפגנות סטודנטים בקנדה, ויש לנו הרבה אינפורמציה שמגיעה מתוך המשלט.

הדבר השני הוא התעצמות של מחלקת המחקר שמאפשרת לנו להילחם כנגד מחוללי האנטישמיות. אני רוצה לקחת את הדוגמה מ-48 השעות האחרונות, כאשר ארגון שיושב בבלגיה מגיש תביעה נגד חייל צה"ל בברזיל, ומחלקת המחקר מוציאה בזמן אפס מחקר מעמיק, מי זו החבורה הנחמדה הזאת של אותו ארגון שנקרא קרן הינד רג'ב או משהו בסגנון הזה, על שם איזו ילדה פלסטינית.

ומה מתברר? שראש הארגון, דאיה אבו ג'עג'ע, הוא א', פעיל באיזשהו, יכול להיות חיזבאללה, ארגון אחר, פעיל צבאי ועבר הכשרה צבאית בדרום לבנון, דיבר על זה בראיון שלו לניו יורק טיימס בשנת 2003, שיבח את הפיגועים בבנייני התאומים, שואף להחיל את חוקי השריעה באירופה, אירח ומפרסם בטוויטר שלו כמה הוא גאה לארח משלחות של אנשי חיזבאללה לאירופה. זאת אומרת, האיש מקושר לחיזבאללה, תומך בפיגועים בבנייני התאומים. השותף שלו, כרים חסון, כתב 'אוקיי, אני מגנה את חמאס' כמין בדיחה כזו בטוויטר אחרי 7 באוקטובר, והוא כותב, אני מגנה את חמאס שהוא הסתפק בלחטוף 500 ולא חטף 1,000 אזרחים ישראלים.

אלה האנשים שעומדים מאחורי הארגון, אנחנו עושים להם חשיפה, מה שנקרא חשיפה רבתית ברשתות החברתיות באמצעות האופוזיציה בברזיל. זאת אומרת, הלכנו על הראש של לולה שבחר ללכת, אגב, לולה, סנצ'ז, יש כמה בעולם ששרפו גשרים, אין מה לדבר איתם. משטרים אפלים, קומוניסטים, רדיקלים, אנטי-ישראליים. יש מקומות שאלה מדינות ידידותיות ואז מתודה כזאת היא פחות מקובלת. אבל כאשר מדובר בלולה, בסנצ'ז, באנשים הכי רדיקלים שיש, עם האופוזיציה, על הראש שלהם. וצריך לומר פה תודה לאדוארדו בולסונרו, חבר פרלמנט בברזיל, שבזכותו זה תפס כותרות בברזיל והמשטרה מודיעה לבית המשפט, וזה קרה ממש לפני כמה שעות, התעדכנו בזה, שהם לא מתכוונים לפתוח בחקירה נגד החייל הזה, המשטרה הפדרלית בברזיל. זו הפעילות של מחלקת המחקר, פעילות של המשלט.

ב-27 במרץ – בזה אני נכנס לסיכום – אנחנו מקיימים אירוע בינלאומי שכבר חלק מהנוכחים פה הוזמנו ואני מזמין כל אחד שיושב פה לקחת חלק, כנס בינלאומי למאבק באנטישמיות בבנייני האומה בירושלים, ביוזמה של משרד התפוצות יחד עם משרד ראש הממשלה, יחד עם בית הנשיא. אני חושב שיש לנו המון על מה לדבר שמה. יו"ר הוועדה, אני חושב שהנוכחות שלך היא מאוד חשובה באירוע הזה. זה ככה על קצה המזלג.

אני חושב שככלל, הקו שלנו צריך להיות קו של מלחמה. המאבק הזה הוא מלחמה, וכשבאים ארגונים לרדוף אחרי חיילי צה"ל ובאים ארגונים להטריד סטודנטים בקמפוסים בארצות הברית, פשוט צריך ללכת להם על הראש ב-200 קמ"ש, לחשוף אותם, מאיפה הכסף שלהם, מי מוביל את הארגונים האלה, כי כמעט בכל המקרים מגלים שאלה לא סטודנטים שוחרי זכויות אדם, אלא תשתית מסיבית עם הרבה מאוד כסף מאחוריה והרבה פעמים, אותה תשתית מסיבית, אפשר גם לחשוף את הקשר שלה עד לארגון טרור כמו למשל סאמידון עם החזית העממית, אבל נראה לי שאני פה נכנס להרחבה יתרה.

אלה הדברים, כמובן מחזק את מה שנאמר פה קודם על הנושא של החוסן ושל הזהות היהודית. כל הסיפור של אנטישמיות הוא בסוף זהות יהודית. בלי זהות יהודית אי אפשר להתמודד עם אנטישמיות ובלי זהות יהודית אין למה להתמודד עם אנטישמיות. תודה רבה לכולכם ותודה לך.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה רבה. מנכ"ל משרד הקליטה.

 << אורח >> אביחי כהנא: << אורח >> 

תודה, היושב ראש. אני נמצא כאן וגם בחלקים האלה הרבה כדי להקשיב ולשמוע. אנחנו עוקבים באופן רציף אחרי הנתונים שאנחנו מקבלים גם ממשרד התפוצות וגם מההסתדרות הציונית העולמית. אגב, זו הזדמנות לומר תודה על זה כי הם משמעותיים עבורנו בהרבה עבודת מטה שנערכת, היושב ראש אפילו לפעמים אישית מסייע בעניין, והנתונים האלה הם נתונים מדאיגים.

אין ספק שאנחנו מפרידים לחלוטין בין האנטישמיות לבין העלייה, אבל היא משפיעה. צריך להילחם באנטישמיות בלי קשר לעלייה, את זה אני משאיר לכל הנוכחים כאן ולא צריך אותי, אבל אנחנו לא יכולים להעלים עין ולראות שלצד הסולידריות הגדולה, השותפות הגדולה שיש בקהילות יהודיות בעולם והרצון לבוא ולחזק את ישראל ביום שאחרי המלחמה, גם האנטישמיות נותנת את אותותיה הרבה מאוד בנתוני פתיחות התיקים וגם במקומות שבהם אנחנו רואים שקט וגם מהם אנחנו מודאגים.

העניינים האלה משפיעים על הפעילות השוטפת, והאנטישמיות, גם הגלויה וגם האנטישמיות הסמויה משפיעה מאוד על הפעילות של המשרד ושל הארגונים ששותפים כאן, של הסוכנות, של הצ"ע, של אופק ישראלי, של הארגונים השונים שקולטים את העלייה. מעבר לעובדה שהפעילות של עידוד העלייה, הכנסים שאנחנו עורכים בצרפת וגם במקומות נוספים, היה לנו כנס שהתפוצץ בליון, במקומות שבהם אנחנו ממש צריכים לא לפרסם איפה מתרחשת פעילות עידוד עלייה ורק מי שנרשם. זה משפיע מאוד מאוד על האפשרות של יהודים וזכאי חוק השבות ברחבי העולם לבוא ולהגיע לפעילויות שבסופו של דבר יעודדו אותם לישראל ואנחנו נדרשים לעניין הזה.

יש מגמה מאוד מאוד מדאיגה שאנחנו עובדים עליה ביחד עם משרד החוץ בקשר לפעילות עידוד עלייה בכלל במדינות שונות בעולם וגם במדינות מתפתחות ומתקדמות בפרט בנוגע לתוכניות שונות שיש לקליטת חיילים. יש לנו ממש בעיות קונקרטיות בדברים האלה, אבל זה מתאים יותר לדיון חסוי מאשר לדבר עליהן כאן. ומעבר להכול, יש פה גם הזדמנות למדינת ישראל, כמו שעמד על כך יושב ראש ההסתדרות הציונית העולמית, גם לצד המלחמה, גם לצד הרצון באמת לבוא ולחזק את מדינת ישראל. בימים האלה ממש, בשבועיים הקרובים אני מעריך שאנחנו נסיים דיונים אצל שר העלייה והקליטה לתוכנית לאומית לקליטת עלייה בשנת 2025. המיקוד הוא בצעירים, בסטודנטים. יש פה הזדמנות אמיתית, ואנחנו מעריכים שכלל המשרדים יתגייסו לטובת העניין.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה רבה. אני חושב שבאמת עוד יונח בפתחי משרד הקליטה אתגר גדול. אתה ציינת פה חלק מהמקרים של האנטישמיות. אם משלחת של חברי כנסת עם הסוכנות היהודית בפריז, נמנעה כניסתה לאחת מהשכונות היהודיות בפריז מטעמי אבטחה, צריך להבין. שוב, זה לא קורה באיזה מתחם בביירות. אנחנו מדברים על פריז, אנחנו מדברים על מקומות מסוימים בערים מערביות, וזו שכונה שגרים בה יהודים. זאת אומרת, עד כדי כך.

 << אורח >> אביחי כהנא: << אורח >> 

אדוני היושב ראש, אם יעשו סקר, כמה הורידו – גם במדינות מאוד מאוד מתקדמות וגם בצפון אמריקה – את המזוזה מהבית - - -.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

רק בהקשר של העלייה, אני תמיד מצטט את הפסוק הזה מנבואת ישעיהו: "מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם". כשמתארים את שיבת ציון, יש כאלה שבאים לפה בלי גורמי דחיפה, כיונים אל ארובותיהם, ויש כאלה כמו העננים, צריכים דחיפה. לצערי, האנטישמיות היא אחד מגורמי הדחיפה. אנחנו ראינו את זה, ראינו את זה במלחמות שהיו באזורים מסוימים והובילו לעלייה גדולה. זה אתגר גדול, אבל זאת גם הזדמנות בהחלט שמונחת לפתחכם.

ד"ר רחלי ברץ, ההסתדרות הציונית.

 << אורח >> רחלי ברץ: << אורח >> 

תודה רבה. תודה רבה לדוברים. אני רוצה להציג לכם איזושהי נקודה מזווית ישראלית. אנטישמיות היא כבר לא עשבים שוטים, אי אפשר להתייחס אליה בתור משהו שהוא נקודתי כאן או אחרת. אני חושבת שלדעתי המצב היום גרוע ממה שהיה בשנות ה-30 של המאה הקודמת. הרשתות החברתיות מפיצות את הזוועות ומפיצות את הפייק ניוז בקצב שלא היה כדוגמתו. עשרה יהודים נרצחו מ-7 באוקטובר ועד היום. ולצערי, אנחנו הופכים את זה ומנרמלים את זה. כשנשרף בית הכנסת באוסטרליה זה לא פתח מהדורות, זה אפילו לא עניין את הציבור, ואולי כאן אנחנו טועים שאנחנו לא מציפים את הדברים מספיק.

אני רוצה לציין לכם אנקדוטה מאתמול. אתמול פורסמה כתבה ברומניה, ורומניה זו אחת המדינות היחידות שיש בה חקיקה בנושא של הכחשת שואה. ומפורסמת כתבה על זה שהיהודים מנסים להשתלט על משרות דיפלומטיות וצריך להיזהר מהיהודים. אלה דברים שראינו במשטרים אפלים לפני הרבה מאוד שנים ואסור לנו לעבור על זה לסדר היום. חבריי המחוקקים, זה משהו שצריך לזעזע את אמות הספים ולא לעבור על זה.

מדובר בכתבה על בית הספר לאודר ברומניה, בבוקרשט. זה בית ספר שחשוב להגיד שיש בו שליחים של ההסתדרות הציונית העולמית שמשמשים כמורים שליחים, ובית הספר הזה הוא אחד מהמוסדות הכי טובים בעיר. והכתבה מציגה את זה שהם מגדלים אנשים בשביל להשתלט על רומניה, שמביאים ישראלים שמגיעים לרומניה בשביל להשתלט על רומניה. אסור לנו שדברים כאלה יעברו, וזה צריך לזעזע את כל מי שיושב פה, כי אם אנחנו כישראלים לא נהיה מזועזעים מזה, אנחנו לא יכולים לצפות לשום דבר אחר. תודה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה רבה. שלי וולקוביץ', מנכ"לית ההתאחדות העולמית של הסטודנטים היהודים.

 << אורח >> שלי וולקוביץ: << אורח >> 

תודה רבה. אני רוצה להגיד משהו מאוד קצר. אנחנו עכשיו סיימנו קונגרס 100 שנים להתאחדות הסטודנטים היהודית העולמית בתמיכה של חלק מהשותפים שיושבים פה. היה אירוע מאוד מאוד יפה מצד אחד, 100 שנים להתאחדות הסטודנטים, מצד שני, עדיין יש צורך בארגון הזה, וככל שהאנטישמיות מתגברת, כמו שהתחיל היושב ראש להגיד, בקמפוסים, ככה אנחנו רואים גם את הצורך באנשים להתאחד ביחד ולהילחם ביחד, ללמוד אחד מהשני מה אנחנו עושים יותר טוב.

אני רוצה להתחבר קצת למה שנאמר בהתחלה מהשותפים פה מ-ADL, יונתן גרינבלט, ג'יימי גלר. אמרנו כבר בעבר, ממש בוועדה הזו, שצריכה להיות אסטרטגיה, צריכה להיות איזושהי התארגנות של כולנו, כל הארגונים שעובדים ביחד, לאיך מתמודדים עם האנטישמיות, גם בקמפוסים אבל גם בכלל בעולם. לא יכול להיות שכל אחד יעשה את הפינה שלו, מה שהוא טוב בו, בלי שכולנו נעבוד ביחד, כי כוחנו באחדותנו בסופו של דבר.

הצעתי פה גם בפעם הקודמת שדיברנו והייתי שמחה שניקח את זה הלאה, בטח אם השר נמצא כאן ואפשר לדבר על זה, אנחנו צריכים להכין אסטרטגיה. יש תאריכים קבועים בלוח השנה הקרוב שאנחנו יודעים שיהיו סביבם אירועי אלימות. 27 בינואר, יום הציון של השחרור מאושוויץ לפני 80 - - -

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

יום השואה הבינלאומי.

 << אורח >> שלי וולקוביץ: << אורח >> 

יום השואה הבינלאומי, תודה רבה, שחרור אושוויץ לפני 80 שנה. סביר להניח שיהיו אירועים סביב זה, גם לטובתנו וגם כנגדנו. כשנגיע ליום העצמאות, משמע יום הנכבה, יהיו אירועים, גם בקמפוסים וגם בעולם, יגיע שבוע האפרטהייד, וכולי וכולי וכולי. כל הדברים האלה, הייתי שמחה אם נוכל להתכונן לזה עם מדינת ישראל כמדינה דרך המשרדים השונים, דרך השותפים השונים, דרך העמותות השונות, יוכלו להתאחד יחד כדי שנגיע חזקים לקראת זה ולא רק נגיב, אלא גם ממש נוכל להציע כבר תשובות ופתרונות לכל אחינו שנמצאים בתפוצות. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה רבה. נתי קנטורוביץ' מנתיב.

 << אורח >> ד"ר נתי קנטורוביץ': << אורח >> 

תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני ברשותך רוצה לקחת את הדיון למרחב שלא הוזכר פה למעט באמת כמה משפטים שיושב ראש ההסתדרות הציונית הזכיר, המרחב הפוסט-סובייטי. באמת המרחב הזה, הוא בניגוד למה שקורה במערב - - -

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

רק לטובת הנוכחים שלא מכירים אותך אני רוצה לציין, מדובר בראש תחום מידע ומחקר מנתיב, משרד ראש הממשלה.

 << אורח >> ד"ר נתי קנטורוביץ': << אורח >> 

תודה רבה. כמו שאמרתי, בניגוד למערב, מה שקורה במרחב הפוסט-סובייטי, אנחנו עדיין לא מגיעים לרמות של אלימות. אומנם באמת ראינו גם בשבוע האחרון אירוע, תקיפה של בית הכנסת במיקולאייב באוקראינה, אירועים סביב חג החנוכה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

היה את האירוע בדגאסטן.

 << אורח >> ד"ר נתי קנטורוביץ': << אורח >> 

היה אירוע בדגאסטן, היו כמה אירועים בדגאסטן, כשבאירוע האחרון, במזל, בקהילה היהודית איש לא נפגע לעומת שני בתי כנסת שנשרפו. ובניגוד לקהילה היהודית, דווקא אצל הנוצרים היו אבדות בנפש, כולל אירועים בסגנון דאעשי. וזה מאוד חשוב להגיד שבשנה האחרונה אנחנו רואים עלייה לא רק בשיח האנטישמי שהוא באמת השיח המאפיין את המרחב הפוסט-סובייטי, אלא בעיקר באימוץ השיח האנטי-ישראלי, איראני, חמאסי, כולל בדרגים הבכירים ביותר, שלילת הצהרת בלפור או פרסומים בתקשורת המרכזית שלמעשה קוראת למדינת ישראל ישות ציונית או פלשתינה הכבושה, משהו שגם בתקופה הסובייטית שלמעשה יזמה את האנטי-ציונות אנחנו לא ראינו את זה.

בתחום הכחשת השואה, שגם פה, בדיוק כמו בתקופה הסובייטית, ואני בכוונה מדגיש את התקופה הסובייטית כי אנחנו רואים שישנה חזרה לאותו שיח שכבר 30 שנה חשבנו שלא קיים. מאז 7 באוקטובר, האנטישמיות בנוסח הסובייטי חזרה במרחב הפוסט-סובייטי לקדמת הבמה. לא רק שוללים את קיומה של השואה כאירוע ייחודי לעם היהודי, יש אמירות בסגנון שהשואה היא של כולם ולא רק של היהודים, אלא ישנם גורמים, כולל גורמים שזוכים להכרה מלאה של הרשויות ברוסיה או בבלארוס שבפועל אומרים שהשואה היא כבר לא אירוע שצריך להתייחס אליו אחרי רצח העם שישראל מבצעת בעזה, ושום דבר לא קורה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אני אשמח לשמוע התייחסות של משרד החוץ עוד מעט בהקשר הזה, האם יש פעולות מדיניות שם שמשרד החוץ עושה בהקשר של הנתונים שמציג פה נתי.

 << אורח >> ד"ר נתי קנטורוביץ': << אורח >> 

אוקראינה, שלכאורה שואפת להיות מדינה מערבית ובאמת מתמודדת עם האירועים הטרגיים של בשלוש השנים האחרונות, מדי שנה סביב חג החנוכה מתקיימים מופעי חג המולד ששם תמיד ישנה דמות של יהודי, סליחה, של יהודון. דמות שהיא לא רק דמות היסטורית בעלת סממנים סטיגמטיים אלא בשלוש השנים האחרונות דמות שלמעשה אימצה את כל הדמויות של הבוגד במולדת ואף אחד לא עושה שום דבר. 

האירוע במיכולאייב, כשהותקף בית הכנסת, הרשויות פתחו בחקירה על סעיף חוליגניות למרות שבחוק הפלילי המקומי קיים סעיף שאמור להיות מיושם נגד אירועים אנטישמיים. וזו הבעיה, למעשה, הבעיה המרכזית היא לא רק השיח האנטישמי, אלא חוסר הפעולה מצד הגורמים המקומיים. בדיוק מה שיעקב חגואל הזכיר פה, שלמעשה הטיפול באנטישמיות אמור להיות בעיקר על הרשויות המקומיות. הרשויות אומנם פועלות, אבל לא פועלות מספיק, זו הבעיה העיקרית.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה רבה. משרד החוץ, רותי כהן-דאר.

 << אורח >> רותי כהן-דאר: << אורח >> 

בוקר טוב, תודה על ההזדמנות ותודה לחברים שיושבים פה מסביב לשולחן שהם לגמרי שותפים שלנו לדרך בכל אחד מהארגונים שיושבים כאן. 

לשאלתך, היושב ראש, יש פעילות מדינית סביב אירועים כאלה, בכל פעם שיש תקרית מן הסוג הזה מתבצעת פנייה בשטח של השגרירות שלנו לגורמי הממשל, ובמקביל, כשמדובר באירועים קיצוניים, גם השגריר של אותה מדינה נקרא לשיחה. אלה הכלים המדיניים שעומדים לרשותנו ואנחנו משתמשים בהם בלי להסס, בטח סביב אירועים של הכחשת שואה, כולל בהתבטאויות של דוברת משרד החוץ הרוסי בתחילת המלחמה ודברים מהסוג הזה. השגריר, ראינו אותו די הרבה פעמים במשרד החוץ, והשיחות האלה הן חלק מהכלים הדיפלומטיים שיש לנו להתמודד עם הבעיה.

אני רוצה לחזור לשני דברים שנאמרו פה. א', אני ממש רוצה לחזק את מה שאמר יונתן. אני חושבת שרק בשילוב ידיים בין מדינה, ארגונים יהודיים, ארגוני חברה אזרחית, וגם הנציגויות שלנו פועלות עם ארגונים לא יהודיים במקומות השירות שלהם, לגייס נוצרים ואחרים, גם במקומות מסוימים קהילות מוסלמיות מתונות כדי לייצר בריתות או קואליציות, אם אפשר לקרוא לזה, שמסייעות להתמודד בצורה אפקטיבית יותר עם התופעה. אם זה בארצות הברית באזורים מסוימים עם קהילות אפרו-אמריקאיות או באזורים אחרים עם קהילות אסיאתיות, זה סוג הפעילויות.

אנחנו מזהים שתי זירות מרכזיות שמשפיעות על כל מה שאנחנו מדברים פה סביב השולחן, גם במרחב הפוסט-סובייטי וגם במרחבים אחרים. זירה אחת היא הזירה הדיגיטלית, המרחב הדיגיטלי הוא פשוט כר פרוץ ופרוע שאנחנו רואים איך זה משליך גם על המרחב הפיזי. והזירה השנייה היא כמובן הקמפוסים, ובשני אלה אנחנו ממקדים את העבודה שלנו בנציגויות בחו"ל.

כמו שאתה בוודאי יודע, יש עבודה גדולה שנעשית מאז שנכנס השר החדש והמנכ"ל לתכנן תוכנית פעולה ארוכת טווח להתמודד עם התופעה של הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל וכמובן עם פעילות התעמולה האנטי-ישראלית שתפסה רגליים במרחבים שונים.

שתי תופעות שאנחנו צריכים להיות מאוד מאוד מודאגים, וזה קצת עלה פה בשיחות, אחת היא הנורמליזציה של האנטישמיות, זה נהיה נורא טבעי. אני חושבת שאני פה בשנה האחרונה לפחות פעמיים בחודש ואנחנו מדברים על התופעה וזה תמיד חוזר על עצמו ופחות או יותר אותם דברים שנאמרים פה סביב השולחן.

והדבר השני שאני חושבת שצריך, וזה חוזר לדברים שאמר יעקב חגואל, זה העניין של האחריות, האחריות של המדינות כלפי האזרחים שלהם. היהודים הם אזרחי אותה מדינה וגם הישראלים שחיים שם, הם זכאים להגנה כמו כל אחד אחר. האנטישמיות היא הפרה יסודית של זכויות אדם, היא פגיעה במרקם החברתי, ואת הדברים האלה, כשאנחנו בשיח עם גורמי ממשל, אנחנו כמובן מעלים ומדברים עליהם בכל רמה, מרמה של פקידות ועד רמה של שר החוץ ואנשי ההנהלה. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

ברור, תודה. רק אומר, לצערי, זה באמת מרגיש כאילו זה נורמל, והממשלה לא עשתה שום דבר חדש בשנתיים האחרונות בהיבט של מה שנדרש ונדרש מאוד ובראש סדר העדיפויות, ואני חוזר ואומר, יצא פה כמעט בכל סיכום של הוועדה, זה נושא הרשתות החברתיות והמאבק ומתן כלים לממשלה למאבק בתכנים האנטישמיים ברשתות החברתיות. לצערי, יש גורמים בתוך הממשלה, לא את, אבל שאמרו לנו שאין בעיה, קצת מטריד.

 << אורח >> רותי כהן-דאר: << אורח >> 

יש בעיה, וגם הצעתי ליושב ראש להגיש חקיקה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אגב, אני הגשתי את החקיקה, אותו חוק שמי שהיום שר החוץ הגיש כשר משפטים, וועדת השרים לחקיקה התנגדה לו, הוא עלה להצבעה והפילו אותו.

ניר קפלן, בבקשה.

 << אורח >> ניר קפלן: << אורח >> 

כבוד היו"ר, תודה רבה. אורחים נכבדים, גב' רחלי ברץ. אני אעשה את זה בקצרה. ניר קפלן מהתנועה למאבק באנטישמיות ברשת, אנחנו העמותה היחידה בארץ שמוכרת כ-Trusted Flagger ברשתות החברתיות, X, טיקטוק, פייסבוק, גוגל וכולי. אנחנו העמותה היחידה שמצליחה להסיר חומר אנטישמי מהרשתות החברתיות. אנחנו גם משפיעים על המדיניות של אותן רשתות חברתיות.

אנחנו מצאנו שלפחות בהתחלה, המהומות בקמפוסים בארצות הברית ואירופה לא היו מחאה ספונטנית, אלא אורגנו ככל הנראה בידי עמותות שכנראה קשורות לאיראן ולקטאר. בשלב המאוחר יותר אולי זה כן היה כבר ספונטני גם, אבל זה לא היה עניין ספונטני של המקומיים. אנחנו כן עדים לאיזשהו שיפור מסוים במחיקת תוכן אנטישמי ברשתות החברתיות. לא שיפור מדהים, אבל יש שיפור מסוים. כן יש בעיה גדולה בחומר האנטי-ישראלי שרוב הרשתות החברתיות לא מסכימות להסיר.

כן, פייסבוק קיבלו את הבקשה שלנו ומכירות במשולש האדום של חמאס כחומר מסית ומסירות כאלה תמונות. אנחנו מבקשים מהיו"ר, אומנם הגשת כזאת הצעת חוק כבר ואנחנו דוחקים בך, ונשמח גם לסייע, לנסות להגיש עוד פעם הצעת חוק שתדרוש או תאפשר למדינה ולארגוני המגזר השלישי להגיש תלונות לרשתות החברתיות, לבקש לחשוף את פרטי המשתמשים מאחורי הפרופילים המסיתים והפרופילים המזויפים כדי שגם נוכל לתבוע אותם לדין הפלילי וגם אולי לדין אזרחי בדומה לתביעות ייצוגיות.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

ביום שראש הממשלה הנוכחי יסכים שאפשר יהיה לפנות כדי להסיר את המסך מאחורי מי שעומד מאחורי כל מיני בוטים, כנראה שזה יהיה בממשלה אחרת.

 << אורח >> ניר קפלן: << אורח >> 

תודה רבה, אדוני.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה. אחרונת הדוברים, לירון קורט, המרכז לאימפקט.

 << אורח >> לירון קורט: << אורח >> 

שלום לכולם. תודה לך, היושב ראש. שמי לירון קורט, אני פה מייצגת את המרכז לאימפקט יהודי שהיושב ראש שלו הוא רוברט זינגר. הפעילות שלנו ביום-יום היא להציג את המעמד של ישראל בעולם באמצעות חיבורים בין החברה הישראלית לקהילות היהודיות בארץ ובעולם ומול הקהילה הדיפלומטית. 

אני רוצה היום להתמקד בנושא שעלה כאן קצת גם בדברים של יושב ראש ההסתדרות הציונית וגם בדברים של נתיב. הפוקוס שלנו, אנחנו בחרנו להתמקד בקהילות הקטנות, ואנחנו באמת עדים לזה שיש ממש מצב חירום בקרב קהילות האלה שנמצאות באזורי מלחמה ומתיחות. ספציפית נושא שעלה לאחרונה הוא ממש מצב חירום במולדובה מבחינת מצב האנטישמיות שעולה וגואה שם, וגם קהילות במרכז אסיה, למשל מקרה אנטישמיות בקירגיזסטן, בבית הספר היהודי היחיד שם. ויוצאים לא מעט פרסומים גם בתקשורת דוברת רוסית על מקרים ברוסיה, אוקראינה ובלארוס. אנחנו רואים שבעקבות זאת ברמת גם סיכויי העלייה הולכים לעלות מאוד ואנחנו קוראים לכך שלא ייווצר צוואר בקבוק כאשר נראה את העלייה הזאת.

מבחינתנו, אנחנו המלצנו לאחד מארגוני האחות שלנו, מכינת אנייר, להקים תוכנית שתקלוט עולים ממעמד סוציואקונומי נמוך ותיתן להם הזדמנות לתואר שלם ומלא בטכניון ובאמת התוכנית הזאת התחילה כבר בשנה שעברה, היו להם כבר 500 מועמדים והשנה אנחנו צופים ל-700. זאת אומרת שבאמת זה נושא שהולך לעלות וצריך להיערך אליו. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:)

תודה רבה. אני רוצה להודות לכל המשתתפים, אני רוצה להודות לאורחינו מארצות הברית ולמר גרינבלט כמובן, על כל מה שאמרתם ועל העצות שנתתם לנו. אני חושב, כפי שאמרתי, שישראל צריכה להיות חלק מהיוזמה של J7, שצריכה להיות J8.

ובנוגע למה ששמענו על אזורי ברית המועצות לשעבר, אני חושב שנציגים מאזורים אלה צריכים לקחת חלק בדיונים על העלייה באנטישמיות. כי אנחנו שומעים הרבה על מה שקורה שם וזה אותו הדבר כמו במערב ולפעמים אפילו גרוע יותר כי הממשלות שם לא מחויבות באותה מידה למאבק באנטישמיות.

(נושא דברים בעברית) 

אני בהחלט רואה בוועדה כפלטפורמה שתסייע לכל שיתופי הפעולה האלה. קיימנו פה מספר דיונים, נמשיך גם ונקיים דיונים, אבל אני אומר שהמשימה המרכזית שצריך לעשות היא לרתום את הממשלה לפעולה אקטיבית ונחרצת שתאפשר הסרת תכנים מהרשתות החברתיות וגם תאפשר פעולה מול ממשלות אחרות לגבי חלק מהנושאים שעלו פה.

כן, אני מקבל שוב את מה שדובר פה על תאריכים לציון, ואנחנו נקיים בטווח הזמן הקרוב ישיבת ועדה עם משרדי הממשלה הרלוונטיים כדי לשמוע את ההיערכות שלהם לאותם תאריכים. אני רוצה לשמוע את ההיערכות של משרד החוץ, של משרד התפוצות, של המשרדים השונים לתאריכים לציון שנאמרו כאן: 27 בינואר, יום העצמאות, תאריכים אחרים בתוך סדר היום הבינלאומי.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:19. << סיום >>