פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



22
הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
14/01/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 114
מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
יום שלישי, י"ד בטבת התשפ"ה (14 בינואר 2025), שעה 12:53



סדר היום: 
<< נושא >> ייצוג משפטי הוגן לחסרי הדיור ביום הדיור הציבורי << נושא >> - לציון יום הדיור הציבורי בכנסת


נכחו:
חברי הוועדה: 
מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר
יסמין פרידמן – מ"מ היו"ר
טטיאנה מזרסקי


מוזמנים: 
	אביבית אלינזון דוד
	–
	מנהלת תחום פ"א עוני והדרה, מנהל שירותים אישיים וחברתיים, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	ערן נריה
	–
	עו"ד, סיוע משפטי, משרד המשפטים

	ד"ר אסף דרעי
	–
	מנחה קליניקה לדיני הוצאה לפועל במסלול האקדמי, המכללה למנהל

	אפרת פודם
	–
	עו"ד, מנהלת מערך הקליניקות המשפטיות, המכללה למנהל

	מרים זלקין
	–
	עו"ד, הקליניקה למשפט ומגדר, המכללה למנהל

	איתי כפיר
	–
	סטודנט למשפטים הקליניקה לקידום שוויון, המכללה למנהל

	דני גיגי
	–
	יושב-ראש פורום הדיור הציבורי

	רחל אוחיון
	–
	דיירת הדיור הציבורי מחיפה

	רננה גן
	–
	עו"ד, מנהלת קליניקה לדיני משפחה

	אסיה אסתר גלעדוב
	–
	דיירת הדיור הציבורי




מנהל הוועדה:
אמל ביבאר

רישום פרלמנטרי:
רינת בן מוחה, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות


<< נושא >> ייצוג משפטי הוגן לחסרי הדיור ביום הדיור הציבורי << נושא >> 



 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

שלום לכולם, זה יום סופר עמוס בכנסת ובכלל ימים מתוחים, אז אנחנו נעשה את הכול באמת קצר וישר לעניין. אני רוצה לפתוח את הדיון בנושא ייצוג משפטי הוגן לחסרי הדיור במסגרת יום הדיור הציבורי, אני אנהל את הוועדה במקום חבר הכנסת מיכאל ביטון, אבל מיכאל יאמר מספר מילים לפני שהוא חייב לצאת.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> 

תודה חברת הכנסת, יסמין, חברתי, שאת מובילה את הדיון החשוב הזה, ועוד תעמיקו, ואני יוצא לוועדה אחרת שבה יש לנו חוק שתקוע, חוק המכר. חוק שהיה שייך לרן כהן שעשה צדק חלוקתי, שייצר מוביליות, שיצר יציאה מעולם העוני לאלפי משפחות בישראל, כשבעצם אחרי 20-30-40 שנות תשלומי שכר דירה לעמידר, לחברות ציבוריות, יכולות היו לרכוש את הנכס ולהתמודד עם הקללה הכי גדולה בחיים שזו הוצאה על דירה ועל שכר דירה. הממשלה הזאת עצרה את חוק המכר. 

הבאנו חוק בהובלתי, בהובלת חברי כנסת אחרים לחדש את חוק המכר שיאפשר למשפחות ותיקות לרכוש את הנכס ולהיות בעלי דירה. החוק הזה עבר בקריאה טרומית לפני מעל שנה ומייבשים אותו בוועדת פנים, ואני הולך לשם כי אלפי אנשים מחכים לחוק בזה. 

היום בכנסת מעל עשר ועדות דנות בדיור הציבורי. אני מצדיע לדני גיגי, לפורום הדיור הציבורי על הפעולה, לפעילי הדיור הציבורי, לראשי הקליניקות והסטודנטים של הקליניקות המשפטיות שהם כלי עוצמתי שלנו להגן על הדיירים, גם פרטני וגם בסוגיות מדיניות. אסף דרעי שנמצא איתנו שעשינו איתו שותפויות ואנחנו נעשה שותפויות עם כל הקליניקות המשפטיות למען דיירי הדיור הציבורי. 

תדעו דבר אחד, הימים האלו הם לא ימים טובים לדיור הציבורי. מדינה עשירה, בסביבות 3-4 מיליון איש, היו לה 200,000 בתים לדיור הציבורי. מדינה עשירה כיום, עם 10 מיליון תושבים, יש לה רק 50,000 דירות וזה יורד ל-48,000. מישהו רוצה להרוג את הדיור הציבורי. מישהו רוצה להפוך את הדיור הציבורי לפתרון לא ראוי ולא מתוחזק ולא איכותי עבור החלשים ביותר וזה רק מחמיר. כי פעם היית יכול להיות זוג צעיר ולקבל דירה ביישובי ספר, והיום אתה צריך להיות חד הורית עם ארבעה ילדים ועם מכתב מהרווחה וגם אז לא תקבל בית. 

המדינה גם מבזבזת מעל 2 מיליארד שקלים על סיוע בשכר דירה, יכולה הייתה לקנות עשרות אלפי בתים נוספים בכסף הזה, במשכנתאות. שולחת אנשים לשכור בעצמם את הבתים והמשכירים מתעמרים בהם כי הם יודעים שאין להם גב כלכלי ומגדילים את השכירות ואז הסיוע הזה הופך להיות לא רלוונטי בכלל. למה הורגים את הדיור הציבורי בישראל? כי שכחנו מאיפה באנו. אני באתי ממשפחה של עולים, תשעה ילדים, גרנו במעברה, חיכינו לבלוק שיבנו אותו, בנו את הבלוק, היה שם 48 מ"ר לתשעה ילדים, לסבא, סבתא נפטרה, בסך הכול היינו שם 12 איש ב-48 מטרים וחיכינו 15 שנים, מ-1965 עד 1980 לעבור לבית יותר נורמלי בירוחם. 

אמא שלי עמדה מול עמידר במשפט – אסף, אני לא יודע אם סיפרתי לך את זה, לקחו אותה למשפט כמו שעושים היום עורכי הדין שאנחנו עותרים נגדם שלא משלמים אגרות ושהם לא מיוצגים כחוק ולא מונו כחוק בכלל לפעול נגד דיירים – מסעודה אהובת הלב שלי זיכרונה לברכה, אומר לה השופט: גברתי יש לך עורך דין? אומרת לו: מאיפה אני אביא עורך דין. אומר: מה את רוצה להגיד לי? היא אומרת לו: תבוא לבקר אותי. הוא אומר לה: אני לא יכול לבקר אותך אבל תגידי לי מה צריך? היא אומרת לו: תראה, אני גרתי בשני חדרי שינה עד 1980 ויש לי תשעה ילדים, אז ביקשתי, כשאני עוברת אחרי 20 שנים, לבית של ארבעה חדרי שינה, והם החליטו שמגיע לי רק עוד חדר אחד, אז אני רבתי איתם והם הביאו אותי לבית משפט. אז השופט אמר להם: תבנו לה חדר, ונגמר הדיון. טוב, אלו שופטים. 

אז אני בא מהבית הזה של דיור ציבורי, ואני בא מדור שנהנה מדיור ציבורי, ומדינה עשתה איתי חסד, אני ילד של עולים שקיבל קורת גג. היום עולים ממתינים בתור, אלפי עולים אין להם בית. היום אנשים עניים לא מצליחים לקבל קורת גג. ויש אנשים שהלב שלהם קהה ואין להם רגשות והם רוצים רק שוק כלכלי ושהעשירים –, אגב, זה שאין בתים זה לא רק לעניים, תבינו: גם מעמד ביניים שמרוויח 10,000-15,000 שקלים הוא לא מצליח לקנות בית במדינת ישראל, הוא משלם חצי מהמשכורת על שכר דירה. 

הפשע הזה בסוגיית דיור בר השגה זה פשע רוחבי. החלשים ביותר – הרגו להם את הדיור הציבורי. אבל הבאים בתור, מעמד בינוני, אנשים עובדים עניים, בינוני נמוך – אין לו דירות. אין דיור בר השגה. משרד השיכון עובד היום למען מגזר מאוד מסוים. זה עצוב, זאת העובדה. אין מנהיגות שאומרת שנושא דיור בר השגה הוא חשוב, על אף שהוא ההוצאה הכי גדולה למשפחה, כולם מדברים על יוקר המחייה, ההוצאה הכי גדולה למשפחה זה או שכר דירה או משכנתא, ובבעיה הכי גדולה של כלכלת השוק של משפחה אין הגנה. 

אנחנו נמשיך להיאבק. משרד השיכון לא הגיעו לפה, יסמין, אבל הבאנו אותם לתשע ועדות, הבאנו אותם למיקי לוי, הם לא יכולים להתעסק עם ועדת ביקורת המדינה. כשהם לא באים לפה אני עושה דיון משותף עם מיקי לוי. הם לא רצו לבוא לכאן אז עשינו להם עשרה דיונים ונעשה להם עשרה בג"צים, אנחנו לא עוצרים. ויסמין, את באת מבאר שבע, ואת צמחת, הרבה יודעים שהנושא של צער בעלי חיים חשוב לך, אבל לא יודעים את אותם מאות ואלפי משפחות בבאר שבע שליווית באופן פרטני מול הנהלות של דיור ציבורי.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

עדיין.

 << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר_המשך >> 

עדיין. אז אני מפקיד בידייך את הדיון הזה, סומך עליך.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

תודה. 

 << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר_המשך >> 

תודה לכם שבאתם. ניפגש בסוף היום בכנסת בעזרת השם. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

תודה, מיכאל. אני רק אוסיף על הדברים החשובים של מיכאל שהשבוע ציינו גם את יום העוני בכנסת ישראל והיו הרבה דיונים על עוני, וקורת גג קבועה זה אחד מהמרכיבים שיכולים להוציא משפחות ממעגל העוני. ודבר נוסף שחשוב להגיד, שלא בתקציב 2023-2024, ואנחנו תכף נראה מה קורה בתקציב 2025, לא התווסף שקל אחד שחוק לרכישת דירות חדשות בדיור הציבורי. למעשה, הדירות שעדיין רוכשים וכן רוכשים הם על תקציב שהיה ב-2022-2023 בזמן הממשלה הקודמת. 

כל עוד אנחנו לא רוכשים דירות חדשות אז גם חוק המכר – אי אפשר יהיה ליישם אותו כי אין דירות. אז אם נמשיך למכור את אותן דירות, את המאגר הקטן הזה, אז יהיה לנו תור הרבה יותר גדול של ממתינים וצריך לפתור את זה מכל הכיוונים.

 << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר_המשך >> 

ואם יש להם תירוץ על מלחמה, אין כסף.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

עוד לפני המלחמה לא תקצבו.

 << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר_המשך >> 

נותנים ממ"דים עכשיו בצפון לאנשים פרטיים ב-100,000-130,000 שקלים, אבל לא הודיעו שכל הדיור הציבורי בקו המלחמה יקבל ממ"דים. המדינה מוכנה לתת לאדם שהווילה שלו שווה 3-4 מיליון שקלים 100,000 שקלים מענק לבנות ממ"ד, ולא מודיעה שלכל בית בדיור הציבורי לידו יהיה לו ממ"ד. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

כן. המון פניות מגיעות לקליניקות המשפטיות, לארגונים בחברה האזרחית, שנתבעים על ידי עורכי דין. בעיניי ובטח בעיני מיכאל כאמור זה אבסורד שמשרד השיכון איננו נוכח בדיון, אבל אנחנו נדאג לטפל בזה בדרכים שאנחנו יכולים. 

אני רוצה לבקש מד"ר אסף דרעי לפתוח ולהציג את נושא הדיון. 

 << אורח >> אסף דרעי: << אורח >> 

תודה רבה חברת הכנסת פרידמן, תודה רבה גם למיכאל היקר, שותפינו לדרך. אני אציג את עצמי בקצרה, אני ד"ר אסף דרעי, אני מנחה הקליניקה לדיני הוצאה לפועל במסלול האקדמי המכללה למנהל. נמצאים פה גם הסטודנטים היקרים שלי. אחד הנושאים שהכי קרובים לליבנו ואנחנו מטפלים בו בשנים האחרונות הוא נושא הדיור הציבורי. אני לא אאריך בדברי רקע כי מיכאל אמר, כרגיל כפי שהוא תמיד אומר, את הדברים החשובים בעניין הזה. 

אני רוצה לגשת ישר לעניין ולהתחיל מהכותרת של הדיון היום, שכפי שאמרה חברת הכנסת פרידמן זה הנושא של ייצוג הולם לדיירי ודיירות הדיור הציבור, ואולי הכותרת הנכונה הייתה צריכה להיות: היעדר ייצוג הולם לדיירי ודיירות הדיור הציבורי. כי מה שעמידר עושה – ואת צודקת במיליון אחוז שזה אבסורד – זה לקחת את הכסף שלנו, שלי, שלכם, של משלמים המיסים אזרחי ואזרחיות ישראל, ובמקום להשקיע אותו בדיור ציבורי ובטיפוח ושיפור הדיור הציבורי, היא משקיעה אותו בעורכי דין שתובעים את דיירי הדיור הציבורי ומתנכלים להם ללא הרף. 

הדבר הזה הוא חמור מספיק כשלעצמו, אבל חמורה שבעתיים ממנו היא העובדה שעמידר נהנית מאוד לשחק בעידודו, לצערי הרב, של משחק השיכון מול מגרש ריק, מול שער ריק. זה מה שהיא אוהבת מאוד, זה מה שאוהבים עורכי הדין של עמידר לעשות. הם נורא נהנים לבוא, עורכי הדין, ולשחק בבתי המשפט מול אנשים ונשים קשי יום ובלתי מיוצגים על ידי עורכי דין על פי רוב. 

השופט, אותו שופט חכם ואנושי שפגשה בו אימו המנוחה של חבר הכנסת מיכאל ביטון, לצערי הוא החריג. שופטים ושופטות על פי רוב מניסיוננו אנחנו יכולים לומר שאינם רגישים מספיק לעובדה שעמידר משחקת מול שער ריק ובאה מול עורכי דין ומופיעה מול אנשים לא מיוצגים.

בוא נעשה את זה קצת יותר קונקרטי ונדבר קצת על העתירה לבג"ץ שהגשנו ביום ראשון, שלשום, אנחנו, הקליניקה, הסטודנטים המצוינים שלי בקליניקה טרחו וישבו וכתבו בהדרכתי עתירה נהדרת לבג"ץ שבה העותרים הם דיירי דיור ציבורי שאנחנו מייצגים וחבר הכנסת מיכאל ביטון והפורום לדיור ציבורי בראשותו של חברי הטוב, דני גיגי. 

עתרנו לבג"ץ על פרקטיקה מזעזעת בעיניי, מזעזעת. עמידר באים וטוענים טענת שקר ביודעין בפני בתי המשפט באופן סיסטמתי במשך עשורים ואומרים שהם פטורים מלשלם אגרה. כל אזרח ואזרחית, כל אחד ואחת מכם, אם אתם רוצים לגשת ולתבוע תביעה בבית משפט, לא משנה את מי, את השכן שלכם על המזגן שלו שמרעיש, או את המדינה על זה שלא נתנה לכם משהו, צריכים לשלם אגרה כדי להיכנס בשעריו של בית המשפט. עמידר החליטה שהיא פטורה מאגרות. 

מילא שהייתה מחליטה את זה סתם ככה, אבל היא מחליטה את זה בניגוד לדעתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז שכבר ב-2017 אמר לה במפורש: את לא זכאית לפטור מאגרה. עמידר, אתם צריכים בכל מקרה ומקרה או לשלם אגרה או לבוא אלינו, ללשכת היועץ המשפטי לממשלה ולקבל פטור מאגרה. הם לא עושים את זה וכך הם חוסכים מקופתם מיליוני שקלים לאורך השנים האחרונות, על חשבון משלם המיסים ואת זה הם מנצלים כדי לקבל יתרון על פני דיירי ודיירות הדיור הציבורי שאותם הם תובעים בבתי המשפט. 

אז אנחנו הגשנו, כאמור, עתירה לבג"ץ. אתמול קיבלנו החלטה ראשונית של כבוד השופטת דפנה ברק ארז שהורתה למדינה להגיב בתוך 60 ימים על העתירה הזו. אני מקווה שהיא תצליח וככה נוכל לקבל סעד נגד עמידר. 

העתירה הזו היא לא חשובה רק כשלעצמה, היא חשובה גם כיוון שהיא סמל להפרת חוק מתמשכת, סיסטמית, של עמידר, שעושה כל מה שהיא רוצה. כמו שאמר מיכאל מקודם והוא צודק ב-100%, העתירה הקודמת שלנו בשנה שעברה לבג"ץ גם עם אותם שותפים התקבלה על דעתו של בית המשפט העליון. אנחנו באנו והצבענו על מציאות אבסורדית שבה עמידר ממנה עורכי דין בניגוד לחוק. יש חוק החברות הממשלתיות, אני לא אלאה אתכם בפרטים טכניים, אבל הוא מסביר בדיוק איך חברה ממשלתית צריכה למנות עורכי דין, היא צריכה לעשות את זה בפרוצדורה מסודרת, לעבור לקבל אישורים, רשות החברות הממשלתיות, ייפוי כוח מהיועצת המשפטית לממשלה. 

עמידר פשוט דילגו באלגנטיות מעל כל הדברים האלה ולקחו איזה עורכי דין שהם רוצים, וחמור מזה, אתם אותם עורכי דין. על אף שהחוק אומר שעורך דין יכול להיות רק שלוש שנים יועץ משפטי חיצוני של חברה ממשלתית, הם לקחו והעסיקו עורכי דין במשך 23, 21, 19 שנים, את אותם עורכי דין בניגוד מפורש ותוך צפצוף אדיר על החוק במדינת ישראל וכששופטי בית המשפט העליון נתקלו בדבר הזה הם היו פשוט המומים. 

יתרה מזו, גם כשהם הציעו לעמידר להסכים באותו דיון בבג"ץ שמכאן ואילך לפחות, עד שיינתן פסק דין, הם יפסיקו לעשות את זה, אז עמידר ומשרד השיכון הסתכלו על בית המשפט העליון ועשו פרצוף כאילו יש להם ברירה וכבוד השופטת ברק ארז עמדה נדהמת ואמרה לנציגת הפרקליטות: אני לא מבינה, אני צריכה לבקש ממך הסכמה לזה שאתם תפעלו לפי החוק במדינת ישראל? והתשובה הייתה היעדר תשובה, ובית המשפט העליון נאלץ להוציא צו ביניים.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

ד"ר דרעי, שאלה: יש לנו מספרים לפחות בשנתיים-שלוש האחרונים, מה סדר גודל התופעה?

 << אורח >> אסף דרעי: << אורח >> 

של הגשת תביעות נגד דיירי הדיור הציבורי?

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

כן. ובעיקר יש לנו איזשהו פילוח מהם הנושאים העיקריים שבהם נתבעים דיירי הדיור הציבורי?

 << אורח >> אסף דרעי: << אורח >> 

כן. התשובה חיובית לשני הדברים ששאלת, ובאמת שאלות מאוד חשובות ותודה שהעלית אותן. התשובה לשאלה הראשונה היא שלמעט השנתיים האחרונות שבהם הבג"ץ שלנו עצר זמנית את התופעה הנוראית הזאת, לפי הנתונים שקיבלו באמצעות דרישת חופש מידע, מאז 2012 לפי הנתונים שקיבלנו ממשרד השיכון, 21,000 תביעות הגישה עמידר נגד דיירי ודיירות הדיור הציבורי. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

מאז 2012 ועד?

 << אורח >> אסף דרעי: << אורח >> 

ועד 2023 שבה הגשנו את העתירה. אז אני לא יודע מי מכם נזקק לשירותיו של עורך דין אי פעם והיה צריך לשלם לעורך דין שכר טרחה, מי שכן, תעשו חשבון כמה שכר טרחה לעורכי דין שילמה עמידר ל-21,000 תביעות וכמה דירות אפשר היה לקנות בכסף הזה לדיירי ודיירות הדיור הציבורי. 

ובאשר לשאלה השנייה שלך, חד משמעית הרוב המוחלט של התביעות הן תביעות פינוי. מה שעמידר עושה במסגרת אותו מסע התנכלות סיסטמתי לדיירי ודיירות הדיור הציבורי, היא שולחת נציגים שלה, מה שנקרא רכזי שטח, שאמורים לעשות ביקורת שנתית בדירות הדיור הציבורי. במקור הכוונה הייתה כוונה טובה, הכוונה הייתה במקור – וכך זה היה עד שנות ה-70'-80' – לבדוק האם הדירות בסדר והאם צריך לשפץ ולבדוק ולתקן וכו', בדיקה שנתית רגילה. דא עקא, עמידר הפכה את הדבר הזה לכלי מלחמה נגד דיירות ודיירי הדיור הציבורי, היא פשוט באה לרגל אחריהם. הנציגים של עמידר באים וכל מה שמעניין אותם זה מי גר בדירה. למה? כיון שאם אתה אוסף מידע ומראה שדייר הדיור הציבורי גר לבדו ובניו או בנותיו לא מתגוררים איתו, אז כשהוא הולך לעולמו אפשר לדרוש לפנות אותם מהדירה. 

עכשיו, בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק – לא תיק שאנחנו ייצגנו בו אבל תיק מאוד חשוב – שם לב לתופעה הזאת ואמר: אתם כולאים פה ביודעים את דיירי הדיור הציבורי לברירה אכזרית מאין כמותה. מדוע? כי אם הם יצהירו שהילד או הילדה גרים איתם, ישלשו וירבעו להם את שכר הדירה. ואם הם אומרים שהוא לא גר איתם אז הם משאירים את שכר הדירה יותר נמוך, אבל כשהם הולכים לעולמם, עמידר שולפת את המסמכים האלה ומשתמשת בהם באותה תביעה משפטית נגד בניו ובנותיו כדי לפנות אותם מהדירה. 

זה מביא אותי לנושא חשוב נוסף של הצעת חוק שבימים אלו אנחנו מקדמים, גם הכנו אותה בסיוע דני והפורום לדיור ציבורי, שבא לטפל בנושא של דייר ממשיך. שימו לב לאבסורד, עד 2009 חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי שיזם בזמנו חבר הכנסת רן כהן אמר דבר פשוט: אם בן או בת של דייר דיור ציבורי גר שלוש שנים לפני פטירתו של הדייר עם הדייר, יוכל להיחשב דייר ממשיך ולהמשיך לגור בדירה, דרישה הוגנת לכל הדעות, אני חושב. באו ב-2009 ובחוק ההסדרים אמרו: גוואלד, למדינה אין כסף, מאיפה לוקחים? בואו ניקח מהדיור הציבורי. ותיקנו את החוק ואמרו שברירת המחדל תהיה שדייר הדיור הציבורי לא יורשה לגור אלא אם כן הוכיח שב-2009 גר עם הדייר המקורי. אז ב-2009-2010 זו דרישה נורמלית.

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> 

רק להשלים זה לא רק שהוא היה גר, וגם הוא מתאים לפי ההכנסות. ההכנסות שלו נמוכות, זכאי.

 << אורח >> אסף דרעי: << אורח >> 

כן, זו אלטרנטיבה שניה. 

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> 

גם וגם. גם מתגורר וגם זכאי. 

 << אורח >> אסף דרעי: << אורח >> 

אז זכאי אף אחד לא יכול להוכיח כי כמו שאמר מיכאל קודם, כדי להיחשב זכאי אתה צריך להיות אם או אב חד הוריים לארבעה ילדים ונכה ולא יודע מה עוד. ב-2009-2010 נגיד עוד בסדר, אבל היום אנחנו ב-2025, אנחנו בקליניקה מייצגים בנים ובנות לדיירי דיור ציבורי שנפטרו לפני שנה-שנתיים, הם צריכים עכשיו להביא לבתי המשפט הוכחות שמ-2009 הם גרים בדירה. אני לא יודע כמה מכם שומרים בבוידעם קבלות וחשבונות ותעודות של הילדים וכו' מ-2009, אני יכול להגיד לכם שרוב דיירי ודיירות הדיור הציבורי אין להם את זה. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

למה לא שלוש שנים אחורה? לא הבנתי.

 << אורח >> אסף דרעי: << אורח >> 

כי ב-2009 תיקנו את חוק ההסדרים.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

אני מבינה, אבל עדיין.

 << אורח >> אסף דרעי: << אורח >> 

התיקון הזה נשאר בתוקף עד היום. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

אז גם היום הם צריכים להוכיח שמ-2009 הם גרו בדירה הזו?

 << אורח >> אסף דרעי: << אורח >> 

אבסורד מטורף. מ-2009 עד היום אתה צריך להוכיח שאתה גר בדירה, אחרת אתה לא תוכל להישאר בה. אני יכול להגיד לכם שלא הרבה מהדיירים והדיירות שאנחנו מייצגים יכולים – שזה כבר לא מגרש ריק, אנחנו, בקליניקה, בכוחותינו הדלים, את מי שאנחנו יכולים אנחנו מייצגים. אלפי תיקים אנחנו לא יכולים לעשות אבל אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים – להוכיח שאתה גר מ-2009? מטורף.

אז אנחנו, כפי שאמרתי קודם, הכנו הצעת חוק – שאני מקווה שתקודם ותעבור בעזרת השם – שבאה להשוות את מצבם של דיירי ודיירות הדיור הציבורי בעצם לחוק שקיים, שהוא של הדיירים שגרים בדמי מפתח בחוק הגנת הדייר. אם יש לכם היום דירה בדמי מפתח, אז כל מה שצריך להוכיח בן או בת של אדם שמחזיק דירה בדמי מפתח זה שהוא גר ביחד איתו חצי שנה לפני שהוא נפטר. אני חושב שזה הסדר שהמחוקק הכיר בו כסביר לדיירי דמי מפתח, אין שום סיבה שלא יכירו בו כסביר גם לדיירי ודיירות הדיור הציבורי. 

אני רוצה לומר עוד דבר אחרון כדי לא לגזול יותר מידי מזמנכם. אני חותם על כל מה שאמר מיכאל בסייג אחד, זה נכון שהמדינה עושה חסד כשנותנת דירות בדיור הציבורי, גם אני כמו מיכאל בא ממשפחה שרוב רובה בדיור הציבורי, אבל החסד הזה זה באמת חסד אבל זה לא חסד בחינם. דיירי ודיירות הדיור הציבורי, דמם לא סמוק פחות מאוכלוסיות אחרות שהמדינה הסדירה גם את מעמדם. חברי הקיבוצים והמושבים שאין לי מילה רעה כמובן להגיד עליהם, אנשים שבנו את המדינה, אבל גם ההורים שלי והסבא והסבתא שלי, גם הם בנו את המדינה וגם הם שירתו בצבא. 

החסד הזה הוא אמנם חסד, אבל הוא גם תיקון, ואת התיקון הזה הצעת החוק שלנו מבקשת להמשיך ולעשות, ולתת לדיירי ודיירות הדיור הציבורי – שתרמו ותורמים למדינה ושבניהם ובנותיהם משלמים מיסים ומשרתים בצבא ולומדים באוניברסיטאות וכל מה שצריך – את המעט הזה שאפשר לתת, את הזכות להתגורר בדירות הדיור הציבורי בכבוד בלי שחברה ממשלתית תבוא ותרדוף אותם ותשתמש בצי של עורכי דין כדי לנגח אותם בעזרת בתי המשפט. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

תודה. אני רק באמת חושבת שאף אחד מהחברות המשכנות לא הגיעו. אתה מדבר על עמידר, אני לא יודעת מה קורה עם עמיגור, ואני לא יודעת מה סדר הגודל, ואני מניחה שגם הם מעורבים. אף אחד מהם לא הגיע לדיון, בעצם אנחנו מנהלים דיון עם עצמנו. חבל שאין הצבעות כי אז כולנו היינו מצביעים בעד. המטרה שלנו היום היא בעצם בעיקר להעלות את זה לסדר-היום הציבורי, כי לא רק לדיירי הדיור הציבורי צריך להיות איכפת. צריך להיות איכפת לכל אזרחי מדינת ישראל כי האחריות שלנו היא תמיד להסתכל מאחור ולראות מי לא עומד בקצב שלנו ותמיד להושיט יד ולנסות לשפר כדי לצמצם פערים. נקודה. אז להעלות את זה לסדר-היום הציבורי זו המטרה של כולנו פה היום. דני.

 << אורח >> דני גיגי: << אורח >> 

דני גיגי, יושב-ראש פורום הדיור הציבורי. אני מברך את כולם שפה, גם את הסטודנטים מהקליניקות, האנשים מהקליניקות, את אסף חבר יקר, את הוועדה, ואת מיכאל שבאמת עוזר לנו הרבה, ואת יסמין שכבר שנים נמצאת במאבק הזה וזה באמת יום חשוב מאוד עבורי. קשה לי שמשרד השיכון ועמידר וכל מי שצריך להיות פה לא פה. הם צריכים לשמוע את זה והם לא שומעים את זה כי הם לא רוצים לשמוע את זה, כי האוזניים שלהם סגורות לדבר הזה.

אני אגיד כמה דברים גם באספקטים המשפטיים וגם קצת באספקטים יותר רחבים כדי קצת להרחיב את התמונה. קודם כול אני אוסיף על מה שאמר פה אסף, הוא דיבר על זה ברמיזה אבל הייתה פסיקה של בית המשפט העליון, של השופט אלרון על הסיפור הזה בהקשרים של דייר ממשיך. אין ספק שיש פה שימוש בכלים משפטיים שהוא שימוש שנעשה כדי לדרוס את הדיירים והוא נעשה במכוון, והוא נעשה דרך כלים שהם כלים מאוד לא הוגנים של איסוף ראיות בצורה לא ראויה, ביקורת חריפה של בית המשפט העליון על ביקורי המעגל, על איך הם נעשים, מתי הם נעשים? כולל זה שהם לא מדויקים ומסמכים שמוגשים לבית המשפט שאין בהם שום דבר.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

ומעניין גם איך הולך להם עם הפינוי, מכיוון שמהממשלה הזאת, אני לפחות, לא מצליחה לקבל מידע. איך הולך להם עם הפינוי של ה-1,500 דירות שישבו בהן גופים מוסדיים?

 << אורח >> דני גיגי: << אורח >> 

שם זה קשה.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

בסדר, קשה. האם זה מטופל באותה חומרה?

 << אורח >> דני גיגי: << אורח >> 

זה בדיוק העניין, כי שם עומדים מולם בתי משפט ועומדים מולם עורכי דין שיכולים לעמוד מולם. ומול האזרח הקטן, זה שגר בדיור הציבורי 50-60 שנים, מולו זה קל כי אין מי שייצג אותו ואין מי שיראה אותו. 

תשמעי, יסמין אני חייב להגיד, הסיפור הזה שגילינו לגבי עמידר על אופן ההפעלה של עורכי הדין, הוא פשוט לגמרי מקרי. אם אנחנו לא היינו באים ואומרים: רגע, תסתכלו שניה, תראו, מפעילים פה עורכי דין בניגוד לחוק, זה לא קורה. עכשיו, מה זה אנחנו? אנחנו בסך הכול עמותה קטנה, עובדים עם קליניקות, עושים את כל מה שזה, אחרת אין אף אחד, והאנשים האלה פשוט מגיעים לבתי המשפט אחד אחרי השני בלי שיש להם ייצוג. בכלל אם הם מגיעים לבית המשפט כי אין להם גם את כסף הנסיעות להגיע לבית המשפט, אז לרוב הם גם לא מגיעים לבית המשפט וזה נעשה לא במעמדם.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

ואז הם מפסידים הכול. 

 << אורח >> דני גיגי: << אורח >> 

פשוט יש החלטה לא במעמדם וזהו, והם כבר מגיעים אלינו עם צו הפינוי: יש לי צו פינוי ביד. ואז אני מתקשר לאסף לפעמים גם ב-00:00: אסף, תשמע, יש לי פינוי מחר בבוקר אני לא יודע מה לעשות, בוא תעזור לי, הליך מהיר, לא יודע, תמציא את הגלגל כדי שנעצור את זה. אז זה הסיפור. זה קורה לא לאחד, זה קורה לאלפים. 

שלחתי לכם לוועדה את דוח הסיוע המשפטי, אז הם כתבו שם 1,000-1,500 פניות בשנה שרק הם מקבלים וזה אחרי סינון מטורף של משרד המשפטים שלא מקבל את כולם. משרד המשפטים לא נותן ייצוג לכולם, הוא מחליט את זה על פי היתכנות משפטית, הוא מחליט את זה על פי מצב כלכלי, הוא לוקח הרבה מאוד גורמים בחשבון לפני שהוא נותן ייצוג משפטי בחינם. אז זאת אומרת שאנחנו מדברים על כמויות אדירות של אנשים. ועל חובות, נוצרים להם חובות, יש להם חובות עתק, מצמידים לזה ריביות על ריביות על ריביות, והם בכלל לא באים לדיון, הם בכלל לא צד לדבר הזה, הם לא שם, הם לא יודעים על מה החוב. אתה תשאל את האדם הזה, פתאום צברו לו חוב של 150,000 שקלים, הוא לא יודע על מה. הוא לא יודע על מה. 

אז עמידר מתחילה להצדיק את זה: כן, הוא גר שם, כן באישור לא באישור, אז העלנו את זה לשכר הדירה המקסימלי והשיפוצים אז גבינו על זה ככה וככה. אבל בכלל לא שיפצו לי את הדירה, הקבלן בכלל לא היה פה, על מה אתה לוקח לי? יש פה באמת מכלול של דברים שמשאירים את האנשים האלה לבד מול מערכת שהיא דורסנית. עכשיו זה מתחבר לסיפור מאוד גדול כמו שאת רמזת פה. אין תקציבים בדיור הציבורי, לא רוכשים דירות חדשות. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

לא רמזתי, אמרתי. 

 << אורח >> דני גיגי: << אורח >> 

אמרת. אין תקציבים, לא קונים דירות חדשות, לא משפצים את הדירות הקיימות. מייבשים את הדיור הציבורי. אני חוזר מדיון בביקורת המדינה, יושבים שם נציגים של משרד השיכון.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

לשם כן הגיעו?

 << אורח >> דני גיגי: << אורח >> 

לא מדברים שום דבר על הנושא של התקציבים, הם לא נותנים שום תשובות. קנו איזשהו מספר של דירות מתוך תקציבים קיימים של מכירת דירות, השתמשו בכסף הזה. לא דיברו שום דבר על תקציבים תוספתיים שנכנסים. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

אין. אני מחכה לתקציב 2025 שעוד לא הוגש, מפורט, כדי לראות מה קורה עם הדיור הציבורי. גם התקציב של שיפוץ דירות וגם התקציב של רכישת דירות חדשות. תכף נגמר הכסף של 2022-2023 ועדיין יש תהליכים של מכירה שהתחילו פשוט לפני שעצרו אותם ואנחנו מצטמצמים עם הדירות, אנחנו גדלים עם רשימת ההמתנה. 

 << אורח >> דני גיגי: << אורח >> 

נכון, אבל שוב, הסיפור המשפטי הוא בעיניי כל-כך קריטי, מעבר לזה שאנחנו מדברים באמת על המקום התקציבי, המקום של הייבוש. בסוף גם יש פה אנשים שפשוט רומסים אותם עד עפר, ולא רק שלא מספקים את הפתרון ולא נותנים את הפתרון, גם מי שכבר מתגורר וקיבל ועשה מאמץ והמשפחות שלו, רומסים אותו עד עפר, פשוט. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

אנחנו תכף הולכים לפי רשימה. אני רק אומר שלצערי אנחנו תכף מגדילים את מאגר מבקשי הדירות בצורה מאוד קיצונית. אני רואה את זה יום-יום קורה שמשפחות ממעמד הביניים, בגלל יוקר המחיה, בגלל העלייה של המשכנתא, חשמל, מים, ארנונה, אפילו בתחבורה ציבורית, דלק, ביטוחים, הכול, פשוט מתרסקות, וגם הן יזדקקו לדירות. חברת הכנסת טניה מזרסקי.

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> 

תודה רבה, אני פשוט שנים כבר עוקבת ומקבלת פניות הציבור אז באתי להקשיב ולסייע. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

אבל משרדי ממשלה בכלל, אף אחד לא הגיע?

 << דובר >> אמל ביבאר: << דובר >> 

יש לנו את משרד המשפטים ומשרד הרווחה.

 << אורח >> ערן נריה: << אורח >> 

שלום, עורך דין ערן נריה מהסיוע המשפטי במשרד המשפטים. חשוב להגיד שאנחנו לא מייצגים את עמדת משרד המשפטים אלא אנחנו מייצגים את האנשים הספציפיים שפונים לסיוע משפטי וזכאים לקבל סיוע משפטי. רק רציתי להעיר שאנחנו מייצגים בשנה למעלה מ-1,000 אנשים שפונים אלינו בענייני דיור ציבורי ונמצאו זכאים לקבל סיוע משפטי, מעמידים להם עורכי דין שמתמודדים איתם מול בית משפט. היו לנו גם כמה הישגים יפים כמו למשל ההרחבה של נשים שמקבלות קצבת מזונות מביטוח לאומי ובעבר לא יכלו לקבל דיור ציבורי בגלל זה. אז יש ייצוג מסוים שניתן למי שזכאי ובדרך כלל דיירי דיור ציבורי מבחינה כלכלית זכאים לקבל סיוע משפטי. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

אבל רגע, אתה מדבר עכשיו על פסיקה סופר חשובה. אתה אומר שיש פסיקה שקובעת שמזונות אינן נחשבות הכנסה?

 << אורח >> ערן נריה: << אורח >> 

אלו הכללים של משרד השיכון שהסיוע המשפטי תקף אותם בבית המשפט. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

וניצחתם?

 << אורח >> ערן נריה: << אורח >> 

כן, היה שינוי בעניין הזה.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

זה תקדים. איפה גיגי? זה תקדים מטורף. כי על פי משרד השיכון, בקריטריונים, מזונות נחשב הכנסה ואחנו נאבקים שנים להסביר שמזונות לא נחשב. אז אם יש פסק דין כזה אני סופר אשמח לראות אותו. 

 << אורח >> ערן נריה: << אורח >> 

אנחנו נשמח להעביר. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

תודה. 

 << אורח >> ערן נריה: << אורח >> 

רק בקצרה, משהו שכדאי שיוצף, הצעה קונקרטית שיכולה גם לעזור בייצוג המשפטי של דיירי הדיור הציבורי זה האופן שבו צריכים לעזור להם לתעד את ההתכתבות, את הפניות, את התשובות שהם מקבלים מהחברות המשכנות. למשל אנחנו מקבלים לא פעם תלונות על ליקויים בדירה הציבורית וכיום בדרך כלל, כל מה שיש להם זה את המוקד הטלפוני שאי אפשר לתעד איך פניתי, מה נאמר לי, מה נמסר לי? אם החברות המשכנות יעשו אפילו אזור אישי, וכבר היום, גם אם לא הדייר הציבורי עצמו אז יש לו בן או נכד שיכול לעזור לו לפנות דרך אזור אישי כזה ולהגיש תלונה, לקבל תשובה בכתב לגבי הליקוי, אז אחר כך אם הדברים לא נפתרים וצריך לגשת לערכאות, אז הכול הרבה יותר ברור מאשר אמרתי, אמרו לי, לא זוכר בדיוק מתי התקשרתי ומתי השיבו לי. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

נכון.

 << אורח >> ערן נריה: << אורח >> 

אז זה אחד הדברים שברשותכם אני חייב גם לגשת לוועדה של הטכנולוגיה כדי להציע שם. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

כן, מצוין. אנחנו היום מתרוצצים בין ועדות. את רצית לדבר?

 << אורח >> רחל אוחיון: << אורח >> 

שמי רחל אוחיון, אני מחיפה. לגבי הנושא שהוא דיבר עליו. אני עשר שנים חיכיתי גם לסיוע משפטי וגם לדיור ציבורי בעקבות זה שקיבלתי רק מזונות ועבדתי בחצי משרה ולא הסכימו לתת לי. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

לא היית זכאית. 

 << אורח >> רחל אוחיון: << אורח >> 

בכל ועדה וועדה לא הייתי זכאית ואת כל הפרמטרים היו לי, אני חד הורית עם ארבעה ילדים ולא קיבלתי. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

הוא מדבר פה על פסק דין שבעיניי הוא יכול לשנות את כל המציאות ואפשר להתבסס עליו. 

 << אורח >> רחל אוחיון: << אורח >> 

זה מה שאמרתי, אני אחרי עשר שנים קיבלתי. עשר שנים לקח לי עד שקיבלתי דיור ציבורי בעקבות זה שלא נתנו.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

לא סתם קוראים לזה שבעה מדורי הגיהינום של הדיור הציבורי, אני יודעת. משרד הרווחה ירצה להציג את זה מנקודת מבטו?

 << אורח >> אביבית אלינזון דוד: << אורח >> 

כן, אני פשוט מנסה להגיע לנתונים. שלום לכולם, אני אביבית אלינזון, אני נציגה של משרד הרווחה. אני מנהלת תחום עוני והדרה, אני אחראית על מערך נושמים. אני אגיד שמשרד הרווחה רואה חשיבות גדולה בהשגת דיור בר השגה לכולם, במיוחד לאנשים ממעמד הביניים והשכבות הנמוכות, אנשים בעוני והדרה. 

אני כן יכולה לתת נתונים. רק 8% ממקבלי השירות במערך נושמים בתוכנית שלנו שנותנת מענה לאנשים בעוני והדרה, חיים בדיור ציבורי. מרבית האוכלוסייה, קרוב ל-50% ממקבלי השירות גרים בשכירות.

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> 

ומקבלים סיוע לשכר דירה?

 << אורח >> אביבית אלינזון דוד: << אורח >> 

אין לי את הנתון הזה, אני לא יודעת להגיד לך מי מקבל סיוע בשכר דירה ומי לא, אבל זו עליה מאוד משמעותית לאור השנים הקודמות. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

עלייה משמעותית במה? במתגוררים?

 << אורח >> אביבית אלינזון דוד: << אורח >> 

בכמות האנשים שאני זוכרת כשהתחלתי להיות עובדת סוציאלית לפני 20 שנים. כמות האנשים שגרו בדיור ציבורי הייתה, בתחושה שלי, ושוב, אין לי נתונים מספריים, הרבה יותר גדולה ומשמעותית. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

את צודקת. כי אין דירות, אפילו ב-3.5 השנים שאני פה בכנסת הדירות הצטמצמו בערך ב-30,000 וזה רק הולך ומצטמצם מידי יום. מעט מאוד, אני חושבת, שנרכשו בשנתיים האחרונות 800 דירות, אני לא יודעת אם יש לכם את המספר המדויק. לצערי אני גם לא מצליחה לקבל באמת את המספרים האמיתיים. אנחנו פשוט לא מצליחים להגיע למידע הזה.

 << אורח >> אביבית אלינזון דוד: << אורח >> 

לפי הנתונים אצלנו בתוכנית אני אגיד שככל שאנשים מגיעים למחלקה לשירותים חברתיים ומבקשים דוח סוציאלי כדי להיות מופנים לסיוע משפטי, כמובן הם מגיעים מקבלי השירות, אנחנו יכולים לתת את המידע, אנחנו שמחים לתת אותו ולסייע ולעזור בנושא הזה. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

כן, אבל גם אתם סובלים מעומס מטורף, וגם אצלכם אני מניחה, שעובדת סוציאלית נאלצת לטפל בכ-200 משפחות, ודיירי הדיור הציבורי מחכים לדוח סוציאלי ולוקח להם המון זמן לתפוס את זה. זאת אומרת יש פה מעגל שלם שמקשה. 

 << אורח >> אביבית אלינזון דוד: << אורח >> 

אבל אני רוצה לדבר על איזשהו משהו אחר שדווקא בתקופה האחרונה עשינו איזושהי עבודה מאומצת עם משרד השיכון ובנינו דוח דיגיטלי שעובר ישירות למשרד השיכון. פיילוט של דוח שהעובד הסוציאלי נדרש למלא במשבצות את מה שהוא חייב, נתונים שמשרד השיכון מחייב, והדוח עובר בלחיצת כפתור.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

מי מבקש את הדוח?

 << אורח >> אביבית אלינזון דוד: << אורח >> 

מקבל השירות צריך לבוא ולבקש.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

דייר מבקש דיור ציבורי צריך לבוא אליכם, אתם ממלאים, אתם ממלאים, והדוח לא מגיע אליו שהוא יכול לצפות בו? העתק?

 << אורח >> אביבית אלינזון דוד: << אורח >> 

דוח סוציאלי בדרך כלל לא מגיע למקבל השירות, הוא חותם על ויתור סודיות כדי להעביר את האינפורמציה, אבל יש בדוח את הפרטים המאוד מצומצמים. את יודעת, לפעמים כשכותבים דוחות סוציאליים בלי מבנה מסודר, או שמוסיפים יותר מידי, או שמתקמצנים במילים. פה הדוח הוא מאוד מובנה והוא עובר בלחיצת כפתור למשרד השיכון ככה שאי אפשר להגיד – כמו שאני בעבר – שהדוח לא הגיע או שהדוח מקיף מידי, מצומצם מידי. אז זה בעיניי שדרוג נוסף.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

זו בשורה טובה שזה עבר לדיגיטל, אבל עדיין, כמי שמלווה את הדיור הציבורי המון שנים, הדרך היא עדיין רצופת מהמורות באמת קשות. תודה. 

 << אורח >> אביבית אלינזון דוד: << אורח >> 

בשמחה. 

 << אורח >> רננה גן: << אורח >> 

והכי חשוב זה להבין למה זה לא מגיע לבן אדם עצמו? למה האדם לא יכול לקרוא את מה שכתבתם עליו?

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

תציגי את עצמך, שם לפרוטוקול.

 << אורח >> רננה גן: << אורח >> 

נעים מאוד, עורכת הדין רננה גן, מנהלת את הקליניקה לדיני משפחה. 

 << אורח >> אביבית אלינזון דוד: << אורח >> 

בוודאי שבן האדם יכול לקרוא את הדוח, אני לא יודעת להגיד לך בוודאות אם הדוח מגיע לידיו, אני אבדוק את זה אבל אני יודעת להגיד שכשבן האדם מבקש דוח סוציאלי הוא זכאי לקרוא אותו, הוא חותם על ויתור סודיות. בדרך כלל הדוח תמיד נגיש לבן אדם, אין כאן אינפורמציה שהיא חסרה. 

 << אורח >> רננה גן: << אורח >> 

הנגישות כשאנחנו מדברים על אנשי הדיור הציבורי היא שאלה הרבה יותר מורכבת מאשר נגישות שלי למסמכים. 

 << אורח >> אביבית אלינזון דוד: << אורח >> 

לא, הנגישות של דייר הדיור הציבורי שמבקש את הדוח הסוציאלי, הוא נגיש לדוח, הוא יכול לראות אותו לגמרי. 

 << אורח >> רננה גן: << אורח >> 

לפני שהוא מגיע למשרד השיכון?

 << אורח >> אביבית אלינזון דוד: << אורח >> 

ברור. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

זה מה ששאלתי אותה, אם הם מקבלים אותו גם ביד? כי זה לא יכול לעבור מאחד לשני בלי שהדייר מקבל את זה ביד. אבל אני כן אשמח, יש פה דיירים של הדיור הציבורי? מבקשי דיור ציבורי שרוצים קצת לחלוק איתנו את הדרך?

 << אורח >> רחל אוחיון: << אורח >> 

כמו שאמרתי, אני עשר שנים חיכיתי באמת.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

עשר שנים חיכית, אבל מתי קיבלת זכאות לדירה?

<< אורח >> רחל אוחיון: << אורח >> 

לפני שש שנים. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

אוקיי, וברגע שקיבלת זכאות לדירה, הגדילו לך את הסיוע בשכר דירה, שזה טיפה מקל על החיים, הזכאות.

 << אורח >> רחל אוחיון: << אורח >>  

הכניסו אותי גם לתוכנית שהייתה לפני איזה חמש שנים, שאת לא דורשת דירה, ובמשך חמש שנים נתנו לי שכירות מוגדלת ואמרו לי שאין היצע לדירות.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

בני כמה היו הילדים?

 << אורח >> רחל אוחיון: << אורח >> 

קטנים.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

זה המזל, כי אם פתאום אחד מהם היה מגיע לגיל 18-20, מה היה קורה?

<< אורח >> רחל אוחיון: << אורח >> 

זה הנושא הבא שאני רוצה להגיד. שיהיו בריאים, יש לי שלושה מתבגרים היום, חייל שהוא כבר לא בקטגוריה, וכמו שעלה בחוץ, בדיונים, מה קורה לאם חד הורית שהילד שלה מסיים את הצבא ומבחינת משרד השיכון טוענים שתזרקי אותו מהבית.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

אני בדיוק מטפלת במקרה כזה כרגע. 

<< אורח >> רחל אוחיון: << אורח >> 

אני מקווה באמת. ואז השכירות עולה לך. ואחר כך הילדה השנייה תתגייס בעזרת השם, וזו שרשרת.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

נכון, וזה הפחד. אתה מבין? כבר אחרי שעברו את הגיהינום, קיבלו את תעודת הזכאות – אין בתים. עכשיו, אתה יכול לסרב רק פעמיים-שלוש לדירה שהציעו לך, ומציעים לך, מלאי הדירות שקיים היום הוא כזה מזעזע ואף אחד לא עושה את האחד ועוד אחד: נמכור את הדירות באזורים, ישנות, נקנה. 

אבל מה קורה? א', אם הן יסרבו שלוש פעמים הן יוצאות מהתור. ב', תעבור שנה ועוד שנה, הילדים גדלים, הזכאות שלהן נמחקת, הן כבר לא זכאים יותר. זה מן מלכודת שאי אפשר לצאת ממנה, פשוט אי אפשר לצאת ממנה. אני חושבת שדרושה רפורמה מטורפת בדיור הציבורי, שצריך לעשות אותה עם אומץ, כי גם מה שאולי התאים לקום המדינה כבר לא מתאים. אני באמת חושבת שדרושה רפורמה.

<< אורח >> רחל אוחיון: << אורח >> 

אני רוצה לציין עוד דבר, גם בדיון הקודם שהיה לנו, אני לא זוכרת מי ציין, שמכניסים אותנו לשכונות פשע ואי אפשר לצאת משם, אי אפשר לצאת מהשכונות האלה וזה עוד יותר מחמיר. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

קשות, נכון. עכשיו הן מפחדות להישאר בלי זכאות, אז הן כבר לוקחות את הדירה שהציעו להן, תולשות את הילדים שלהן מהמקום שבו הן חיו, מעבירות אותם לאיזו שכונת מצוקה נוראית, בלחץ, בחרדות – וכל היום אנחנו מקבלים פניות גם בבקשה להעברות – ומשרד השיכון, 30 שנים – סליחה, יוצא לי כל הבאר שבע – כלום, אותו דבר. היום זה כבר היום הדיור הציבורי השלישי שלי בכנסת, כלום לא משתנה, אותו הדבר. אני כבר 20 שנים, אבל לא מוותרות, כי בסוף תבוא ממשלה אמיצה עם מנהיגות אמיצה ותעשה רפורמה. 

עכשיו, אני לא אומרת, צריך לעשות גם צעדים קשים וחמורים ואולי במקום לתת דירה לכל החיים, לתת אותה ל-30 שנים. אבל לעטוף אותך ב-30 שנים בכל המעטפת, הכלכלית, הנפשית, החינוכית, כדי הופ, לצאת מהמעגל הזה ואז את הדירה הזאת להעביר לבא בתור שזקוק. 20-30 שנים, אבל צריך שניה לצאת מהקופסה. אנחנו כל-כך הרבה שנים מתעסקים ואפילו לא זזנו סנטימטר. הטופס הדיגיטלי זו ההתקדמות היחידה ששמעתי עליה בשנים האחרונות. פסק הדין שהוא דיבר עליו, זה יכול להיות פתח לשינוי סופר חשוב, ואנחנו ממחר בבוקר נעשה בדיקה על זה. 

 << דובר_המשך >> רחל אוחיון: << דובר_המשך >> 

וגם עוד נושא קצר וחשוב, העניין של הקניה של הדירות, שגם הקפיאו לנו אותה. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

אבל את חייבת להבין, אני רוצה להגיד לך – לא שאני מצדיקה – שהבנתי למה אין דירות. אין דירות. עכשיו אם היינו ממשיכים במכירה, בתוך שנתיים היו נשארות במאגר של הדיור הציבורי 10,000 דירות. מה נעשה? מי יותר חשוב? אלו שרוצים לרכוש את הדירות או החדשים שממתינים? למה זה משפט שלמה? את מבינה? ובגלל זה אני בתחושות אמביוולנטיות כי מעמידים אותי בסיטואציה בלתי אפשרית. בואי תתמכי בחוק שיחזיר את מכר הדירות, בזמן שאני יודעת שזה יפגע קשות במי שממתין לדיור הציבורי כי הם לא רוכשים דירות חדשות. 

גם בתקופה שמכרו את מירב הדירות, בתקופת אורי אריאל – סליחה, אני אומרת את זה פה כל הזמן שצריך לפתוח בחקירה פלילית נגדו – נעלמו רוב דירות הדיור הציבורי והכסף התאדה. הכסף הזה היה צריך להגיע לקופת המדינה, היו אמורים להוסיף עליו עוד סכום ולרכוש דירות חדשות. ואם היו שומרים על מאגר הדירות של הדיור הציבורי שהיה סביב ה-200,000, לא היינו בדיון הזה עכשיו. כנראה שדברים לא היו מתנהלים נכון, כנראה שהייתה לנו בעיה עם החברות המשכנות, אבל לא היינו במצוקה הזאת. אני רוצה להגיד לכם – הנה היועצת שלי פה – שחצי מהיום שלי, חצי מההודעות שאני מקבלת ואני מקבלת מאות הודעות, הן סביב נושא הדיור הציבורי. למה אי אפשר לפתור את זה? סליחה. אני לא אמורה לדבר כל-כך הרבה. 

 << אורח >> אסיה אסתר גלעדוב: << אורח >> 

אני יכולה?

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

כן, בטח. שם מלא לפרוטוקול. 

 << אורח >> אסיה אסתר גלעדוב: << אורח >> 

אסיה אסתר גלעדוב, אני דיירת ציבורית.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

באיזו עיר?

 << אורח >> אסיה אסתר גלעדוב: << אורח >> 

בבאר שבע. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

בעיר שלי. 

 << אורח >> אסיה אסתר גלעדוב: << אורח >> 

אני מגיעה מאילת, הגעתי למקלט בבאר שבע, כך שאני לא מכירה, אחרי שיצאתי מהמקלט אמרו לי שיבדקו אם מגיעה לי דירת עמידר. אני עם שתי בנות מתבגרות, בגלל שאני לא מכירה את באר שבע, נתנו לי דירה אחת לראות ואמרו לי: אם את לא חותמת את לא מקבלת. אין לי מושג מה זו דירת עמידר, אין לי מושג בכלל מה מסביב עומד, ולא הייתה לי ברירה. ואיפה זרקו אותי? לשכונה ד'. אז אנחנו, שחווינו את כל האלימות לפני רצח, אנחנו גם צריכים לחוות את הבניין עם כל האלימים. הם גם דיירי ציבור.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

אסיה, אני רוצה להגיד לך משהו, על פי החוק את לא היית זכאית בכלל לדיור. שתדעי. היום החוק לא מאפשר דיור ציבורי. כנראה שאת עמדת בכל הקריטריונים ולא רק כי את יוצאת מקלט. כי היום החוק לא מאפשר ליוצאות מקלט לקבל דיור ציבורי ויש חקיקה שלי ושל חברת הכנסת פנינה תמנו שכרגע אנחנו מנסים להעביר אותו בטרומית, שיוצאת מקלט לא מענין אותי אם היא עומדת בקריטריונים או לא, לא מעניין אותי כמה ילדים יש לה. היא חוותה כזאת אלימות, היא נאלצה להגיע למקלט? המינימום שאפשר שניה לתת לה לצאת לדרך חדשה זו זכאות לדיור ציבורי. אין דירות? תנו לה סיוע מוגדל בשכר דירה. 

 << אורח >> אסיה אסתר גלעדוב: << אורח >> 

אבל זה לא מתחיל ונגמר בזה. אני חמש שנים פשוט נלחמתי שיוציאו אותנו משם, מתוך כל האלימות שאנחנו חווינו, זה הכפיל לנו את הפוסט טראומה בעצם. ועד שאנחנו כבר יצאנו אז הבת שלי כבר גדולה קצת. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

אז העבירו אותך לדירה יותר קטנה?

 << אורח >> אסיה אסתר גלעדוב: << אורח >> 

לא, אני בדירת חדר אחד. איפה יש יותר קטנה? יש יותר קטן מזה?

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

לא ידעתי. 

 << אורח >> אסיה אסתר גלעדוב: << אורח >> 

חדר אחד, שתי הבנות, אני 100% נכה. אני ישנה בסלון, בספה, וזה החמיר לי את המצב וזה לא מעניין אף אחד. אבל מה כן רציתי להגיד? לא מספיק שהילדים גדלים ואז את משלמת יותר, וזה עליך הרי, העול הוא עליך, גם כל שיפוץ שהם עושים הם מכלילים את זה לפי הסכום שאת משלמת. יש דרגה, הדרגה עולה. אז אם פעם על שיפוץ או משהו היית משלמת סכום מסוים, היום זה מכפיל את עצמו. את הולכת לפי הדרגה הזאת גם לשלם. כשהבית שלי עם רטיבות.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

לשלם על מה? על השיפוץ?

 << אורח >> אסיה אסתר גלעדוב: << אורח >> 

כן, על כל התיקונים. זה מעלה את המחיר. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

יש איזה מפתח להשתתפות של התיקונים?

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

בעיקרון 50-50.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

כל תיקון 50-50?

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

הם לא גובים על כל תיקון, אבל זה המפתח. 

 << אורח >> אסיה אסתר גלעדוב: << אורח >> 

אני שנה ושלוש נמצאת בדירה הזו, סוף סוף הגעתי לאחת הוועדות ובאמת אישרו לי לעבור בית. עשו לי שיפוץ מהיסוד. מאז שעשו מהיסוד זה כבר לא יסוד, כבר ארבע פעמים קבלנים היו אצלי בבית, יש רטיבות מאוד חריגה, שתי הבנות שלי אסתמטיות וכל הזמן אני צריכה לשלם להם. לא מספיק המצב הרפואי, גם להזיז להם כל הזמן, לנקות אחריהם כל הזמן. גם הקבלנים שהם שולחים אלינו זה לא קבלנים, זה פשוט לקחת שפכטל כף ולרוץ, ואני צריכה לרוץ אחריו. 

אז לא מספיק שעברתי אלימות אני צריכה גם לעבור את הכול? זה משהו שהוא מאוד חולני, אי אפשר להבין אותו. אז עם כמה דברים אנחנו אמורים באמת להתמודד? אז לא רק מעלים לנו כי הילדים שלנו גדלים? אז גם כל מה שהם עושים שם בעצם, אנחנו צריכים לשלם יותר. ההכנסה שלי, הנכות שלי לא עלתה, הנכות שלי נשארה אותו דבר, אז למה הכול על הגב שלי?

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

כן. מסכימה איתך.

 << אורח >> אסיה אסתר גלעדוב: << אורח >> 

וזה החלק העצוב מאוד.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

אני מבינה מה את אומרת. יש הרבה במה לטפל. כן?

 << אורח >> אפרת פודם: << אורח >> 

עורכת דין אפרת פודם, אני מנהלת את מערך הקליניקות המשפטיות במכללה למנהל. נמצאים פה חלק מהקלינאים והסטודנטים שלנו, אנחנו מערך שמונה כ-13 תוכניות קליניות. אני ישבתי פה עם הסטודנטים שלי ביום הדיור הציבורי בצוק איתן ודיברנו על האימהות ששולחות את הבנים שלהם להילחם בעזה, ובאותו זמן מאבדות את הזכאות שלהן לדירה בדיור הציבורי. 

עברו לא מעט שנים, אנחנו יושבים פה במלחמה אחרת, אימהות ממשיכות לשלוח את הבנים שלהם והבנות שלהם להילחם או להיחטף במקרים שייצגנו בקליניקה שלנו וזה עדיין לא מבטיח שמדינת ישראל תיתן להם קורת גג או תוריד אותם מרשימת הזכאות, אז במובן הזה התחושה היא שאין חדש תחת השמש. וגם בנקודות שאנחנו יכולים לטיפה לשפר ולהקל את החיים, אנחנו נתקלים בחומות בצורות.

יושב פה הנציג של הסיוע המשפטי, למה נשים ואנשים שהוכרו כזכאי דיור ציבורי, זאת אומרת כפי שאמרת הם כבר עברו את שבעת מדורי הגיהינום, צריכים בכלל לעבור מסלול זכאות של סיוע משפטי? אין יותר נמוך מזה, אין יותר קשה יום מזה. למה צריך לעבור את המסלול הזה עוד פעם ובכלל להגיע לטופס הדיגיטלי הזה ושעובד סוציאלי ימלא אם זה זכאים או לא. אם הם זכאים לדיור ציבורי הם זכאים לסיוע משפטי, הרף של הסיוע המשפטי גבוה יותר. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

מי מחליט את זה?

 << אורח >> אפרת פודם: << אורח >> 

הסיוע המשפטי בעצם בודק זכאות.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

משרד המשפטים, נכון. 

 << אורח >> אפרת פודם: << אורח >> 

כן, זה שינוי לא מאוד דרמטי שיכול לפתוח פלונטר קטן. זה לא יתקן את הרעה החולה, את הבור העמוק שכולם דיברו פה עליו, אבל הנה דוגמה קטנה למשהו שהוא אפשרי. 

הפיקוח על איך הדברים נעשים, אנחנו מוצאים את עצמנו באיזושהי לופ, מלכודת עכברים. אנחנו רק לפני שנתיים עשינו מבצע חורף בשיתוף עם הפורום לדיור הציבורי, 100 סטודנטים, חמישה עורכי דין, עשרות בוגרים שלנו שהתנדבו לטפל בליקויים. היינו צריכים בעצם לפתוח איזשהו מפעל, איזשהו צבא, של תביעות קטנות כדי שעמידר בכלל יסכימו לדבר איתנו ולבדוק למי יש ברז דולף, למי יש חלון שבור בחורף ולמי לא. העובדה שהם לא נותנים דין וחשבון לבית הזה, למשרדי הממשלה, שאין איזושהי סנקציה, שבסוף אנחנו מנהלים את הקרב המאסף הזה מול בתי המשפט שוב ושוב, היא טרגית בענייננו. גם אנחנו את המשאבים יכולנו לפעול לקדם איתכם.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

הדרך היא מטורללת, בעיניי. למה אני צריכה לפקח על עמידר? עמידר, עמיגור, כל החברות האלו נותנות שירות למשרד הבינוי. למה אני אמורה לפקח עליהם? מי שאמור לפקח עליהם זה משרד הבינוי והשיכון. הוא משלם להם את הכסף. עמידר, עמיגור היא רק זרוע ביצוע. למה אני צריכה להגיע למשא ומתן? מה אני קשורה אליהם?

 << אורח >> אפרת פודם: << אורח >> 

אני חוזרת על הנקודה, אמרת שצריך פה איזושהי רפורמה מאוד גדולה, צריך לרצות אותה. התחושה היא פשוט שאף אחד לא מעוניין.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

חד משמעית. 

 << אורח >> אפרת פודם: << אורח >> 

איזושהי ספה אחת שאנחנו סוחבים איתנו מהימים הטובים של ה-60'-70' וצריך להיפטר מהדבר הזה, וככל שנקדים לייבש אותו. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

אבל לא תהייה ברירה בסוף.

 << אורח >> אפרת פודם: << אורח >> 

אני מקווה.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

לא תהיה ברירה בסוף, אני מתנצלת אבל שנת 2025-2026 הולכת להיות כל-כך קשה כלכלית לכל כך הרבה משפחות, שאנחנו נהיה בסיטואציה כזאת שהביקוש יגיע לכך שהדיור הציבורי לא יספיק, אבל תקום קול זעקה כזאת ואז אולי סוף-סוף אז משרד השיכון יתעורר. 

אני לא יודעת מה להגיד לך, אני מנסה באופן אישי להשיג את שר השיכון כבר שבועיים וחצי על באמת מקרה חירום הומניטרי שיש לי עם זכאית. לא אותו, לא את היועץ שלו, אני, שאני חברת כנסת – לא מצליחה. וכשפגשתי אותו במסדרון לפני כמה זמן ודיברתי על הדיור הציבורי, הוא אמר לי: אין שום בעיה עם הדיור הציבורי. הכול מטופל, אין שום בעיה עם עמידר, אין שום בעיה עם החברות המשכנות, אם יש בעיה תתקשרי אליי. אני אומרת לו: בסדר. והוא לא עונה. 

 << אורח >> אסף דרעי: << אורח >> 

יסמין, את דיברת על זה שמשרד השיכון אמור לפקח. משרד השיכון, את לא תביני כמה גדול הרוע, הוא חלק מהבעיה.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

ברור לי.

 << אורח >> אסף דרעי: << אורח >> 

אפרת הזכירה בחטף, וטוב שהיא הזכירה כי אני שכחתי. יש לנו מקרה בקליניקות, את יושבת פה היום עם תמונות של החטופים והחטופות היקרים שלנו שכולנו היום במיוחד עוצרים את הנשימה ולא יכולים לנשום עד שנדע מה קורה איתם. יש לנו מקרה בקליניקות של אם.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

אבל הבנתי שזה נפתר הסיפור הזה. 

 << אורח >> אסף דרעי: << אורח >> 

זה לא נפתר, זה ממש לא נפתר. אם לחטופה שנרצחה על ידי מחבלי חמאס הארורים והגופה שלה עדיין נמצאת בעזה, והאישה הזו שחרב עליה עולמה וכנראה – הלוואי שאני טועה – לעולם לא תתאושש, דיירת הדיור הציבורי, בזמן שאנחנו מדברים עכשיו, משרד השיכון מנהל נגדה תביעת פינוי בבית משפט השלום בקרית גת, שאני מתחנן אליהם, ופניתי לשר השיכון ישירות, הוא יודע מזה הוא ענה לי בעצמו והתחננו.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

השם שלה חסוי?

 << אורח >> אסף דרעי: << אורח >> 

לא, החטופה שנרצחה עמית בוסקילה זכרה לברכה, ואמה אילנה אטיאס, שום דבר לא חסוי, אני כמובן מגלה את השם ברשות המשפחה, אין שום מניעה לזה. להיפך, הם מתחננים ופונים לכל מי שאפשר לפנות. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

היום נדבר על זה במליאת הכנסת. 

 << אורח >> אסף דרעי: << אורח >> 

פנינו אישית לשר השיכון הוא מכיר את המקרה. השופטת מתחננת למשרד השיכון ועמידר: תוותרו על התביעה נגדה. מה עוד האישה הזאת צריכה לסבול?

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

משרד הבינוי תובע אותה. 

 << אורח >> אסף דרעי: << אורח >> 

לפני שבוע קיבלתי את תשובת עמידר: מסרבים להצעת בית המשפט, משרד השיכון מסרב להצעת בית משפט ומתעקש להמשיך.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

אפשר לקבל העתק?

 << אורח >> אסף דרעי: << אורח >> 

בוודאי. אני אשלח את הכול. מתעקשים להמשיך בתביעה משפטית נגד האישה הזאת. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

אני רוצה להגיד שעם כל הייאוש, לפעמים מצליחים. אני מרשה לעצמי לספר לכם שכשנחשפתי לדיור הציבורי לפני הרבה שנים, גיליתי שאוניברסיטת בן גוריון מחזיקה 53 דירות של הדיור הציבורי במסגרת פרויקט דירה פתוחה, שזה פרויקט חברתי, נחמד, מקסים, סטודנטים מתנדבים בקהילה, תמורת זה מקבלים דירה לגור בדיור הציבורי. חטפתי שוק. חשבתי שמדובר על 3-4 דירות, 53 דירות. אני חטפתי את הלם חיי. 

עשינו עבודת מחקר, הלכנו לבדוק בית-בית מי גר. לא הייתי אפילו חברת מועצה אז, כאילו כלום, תושבת באר שבע, פעילה חברתית, והתחלנו לפנות לעירייה, לכנסת, למשרד הבינוי, למי לא. לעמידר. אמרו לי: לא, זו החלטת ממשלה לפני 30 שנים לא היה לדירות האלה ביקוש ונתנו אותן לאוניברסיטה. אני אומרת להם: רגע, לא הבנתי. זה שאתם אומרים לי שזה מלפני 30 שנים זה אומר שאי אפשר לגעת? בדיוק ההיפך. אם זה כבר 30 שנים אצלם, תודה רבה, הם נהנו, לאוניברסיטה יש מספיק יכולות כלכליות להמשיך את הפרויקט הזה שהוא חשוב, אבל פרויקט חברתי על גב עוולה חברתית? אי אפשר לתאר את חוסר ההיגיון הזה. 

אמרו לי שאני לא אצליח ואין לי שום סיכוי, וביחד עם נאבקות, לא הייתי לבד, וביחד עם סטודנטים מאוניברסיטת בן גוריון, ויחד עם דיירות של הדיור הציבורי ניהלנו קרב של שנתיים, והדירות חזרו, וכבר אוכלסו. ולא אכפת לי, אילו תשובות: זו קומה רביעית, זה למעלה, זה למטה, זה קטן, זה גדול, זה מוזנח. או שתמכרו ותקנו חדשות או שתפתחו את זה למעגל השני. הרי יש מעגל שני גם גדול שזקוק. אז לפעמים מנצחים. אני לא מתייאשת ואני בטוחה שגם אתם לא, וואלה בסוף נצליח. 

 << אורח >> מרים זלקין: << אורח >> 

יסמין, אני רוצה להוסיף משהו.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

בטח. שם?

 << אורח >> מרים זלקין: << אורח >> 

עורכת הדין מרים זלקין בקליניקה למשפט ומגדר במכללה למנהל. דיברו מהסיוע המשפטי ואז את הוספת על פסק הדין של המזונות. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

כן.

 << אורח >> מרים זלקין: << אורח >> 

חשוב מאוד להגיד, זה פסק דין שאישה נאבקה עליו במשך שנים, דבורה אלבז, ובאמת בהתחלה אצל השופטת מיכל אלמוג גונן, באמת אמרה שמזונות לא יפריעו לזכאות. אבל העליון צמצם את ההחלטה הזו ועכשיו בעצם יש נוהל לא ברור של משרד השיכון בנושא הזה, והדבר הזה צריך שהוא יהיה שקוף וצריך שהוא יהיה משהו ברור שמשרד השיכון באמת יגיד מה הזכאות של נשים עם מזונות. וזה עדיין לא ברור גם היום, גם אחרי פסקי הדין האלה. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

לצערי כל עוד זה שר השיכון, כנראה שזה ימשיך. סליחה שאני מביעה את דעתי הטיפה פוליטית. אבל אני לא זוכה לשיתוף פעולה עם משרד השיכון, אני מאוד מתקשה. אפילו בימים שלא הייתי חברת כנסת והיה שר שיכון אחר, הצלחתי להגיע ליותר שיתופי פעולה מעכשיו. אבל זה לא אומר שלא נמשיך לנסות ולהיאבק. והלוואי שהשר התורן היום בארבע זה השר גולדקנוף, הלוואי. 

 << אורח >> מרים זלקין: << אורח >> 

הם מפרים נהלים שנים.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

הוא יודע שזה יום הדיור הציבורי, הוא לא יבוא. אני ביקשתי, אני אקבל את פסק הדין, אני אנסה להבין מה המשמעויות, אני אתייעץ עם הגורמים הרלוונטיים ואנחנו נראה מה עושים, האם צריך חקיקה? האם צריך לשנות תקנות?

 << אורח >> מרים זלקין: << אורח >> 

שעמידר יפסיקו להסתיר את הנהלים שלהם מהציבור, שזה דבר שהם מתמחים בו כבר עשרות שנים.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

גם משרד השיכון.

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

בעיקר משרד השיכון.

 << אורח >> מרים זלקין: << אורח >> 

כן, הם מחביאים נהלים בצורה פסיכית. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

כן. עוד מישהו רוצה לומר משהו?

 << אורח >> איתי כפיר: << אורח >> 

אני אשמח להעיר הערה. 

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

בבקשה.

 << אורח >> איתי כפיר: << אורח >> 

שמי איתי כפיר, אני סטודנט למשפטים, המכללה למנהל, הקליניקה לקידום שוויון. אני לפני שעתיים יצאתי מוועדה, ביחד עם משרד הבינוי והשיכון והעלייה והקליטה, ושאלתי אותם שאלה: איך אתם עוקבים – כי דיברנו על כל עניין הפיקוח – אחרי פניות של ליקויים של דיירים שיש להם בעיות בדירות?

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

הם לא.

 << אורח >> איתי כפיר: << אורח >> 

והוא אמר שיש להם טבלאות אקסל, והוא אמר שהם עוקבים באופן מאוד מסודר, שיש להם תהליך שהם עוקבים אחרי הפניות. איך זה שאנחנו ב-2025 ואין עדיין איזושהי מערכת מסודרת שהם יודעים בזמן אמת לדעת מה המצב של כל דירה? איך דבר כזה קורה?

 << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 

כי הם מסירים אחריות. כי מבחינתם אחריות זה החברות המשכנות, הם מנסים להסיר אחריות. לא נעים לי להגיד, אבל זה מה שהמשרד הזה עושה, מסיר אחריות מכל דבר. 

אני נאלצת לסכם כי תכף מתחיל הכנס הגדול ואני גם רוצה להגיע אליו. אני רוצה להגיד לכם תודה שבאתם, זה לא מובן מאליו, להגיע לירושלים, לוותר על יום עבודה או יום לימודים או whatever בשביל נושא שהוא כאילו בשוליים לצערי, והוא לא אמור להיות בשוליים, לכולם צריך להיות אכפת. 

אני פונה למשרד השיכון, אחד, ליותר שיתוף פעולה עם חברי הכנסת, עם דיירי הדיור הציבורי, עם מבקשי הדיור הציבורי. 

אני פונה לממשלת ישראל שתפתח את ליבה וארנקה ותתחיל לרכוש מחדש ותתקצב בתקציב 2025 גם רכישה של דיור ציבורי. 

אני פונה לחברות המשכנות לשפר את הנהלים, לשפר את השקיפות ומבקשת שיתוף פעולה יותר פורה עם הדיירים ועם כל מי שמנסה, כל הגופים שמנסים לעזור לדיירים.

אני קוראת לממשלה לעזור לנו ולא לתקוע לנו חקיקות בנושא הדיור הציבורי. יש הרבה חקיקות והחקיקות האלה באמת ישפרו באופן משמעותי את המצב. 

תודה רבה לכל מי שהגיע, אני סוגרת את הדיון. 


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:00. << סיום >>