פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 54 ועדת החינוך, התרבות והספורט 30/01/2025 מושב שלישי פרוטוקול מס' 365 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום חמישי, א' בשבט התשפ"ה (30 בינואר 2025), שעה 9:15 סדר היום: << נושא >> סיור בפנימיית אורנים בראשון לציון, מקבוצת גיא << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר צגה מלקו חברי הכנסת: לימור סון הר מלך מוזמנים: אפרת אדרי שרעבי – מנהלת, האגף החוץ-ביתי לילדים ונוער, משרד הרווחה אורית נאור – מנהלת תחום החינוך, האגף החוץ-ביתי לילדים ונוער, משרד הרווחה רות צור – מפקחת מחוזית, משרד הרווחה יורם ביטון – מפקח, ממונה קידום נוער הילה, מחוז מרכז, משרד החינוך דוד בן שושן – מנהל, הרשות לביטחון קהילתי, עיריית ראשון לציון דיאנה לטנר – מנהלת, תחום חינוך ונוער, הרשות לביטחון קהילתי, עיריית ראשון לציון אבישי פרידזה – מנכ"ל, קבוצת גיא ששי כליפא – סמנכ"ל, ילד נוער וקהילה, קבוצת גיא מורן שניידר – ראש מטה, קבוצת גיא יהונתן מרגוליס – שדלן, קבוצת גיא דורית דר – רכזת חינוך, כפר הנוער האורנים, קבוצת גיא אורגד בר – מנהל, כפר הנוער האורנים, קבוצת גיא מורן ימין – מנהלת, פנימיית מפרשים, כפר הנוער האורנים, קבוצת גיא יניב גואטה – מנהל, פנימיית אגמים, כפר הנוער האורנים, קבוצת גיא מוריה אסולין – חניכה לשעבר, כפר אורנים, קבוצת גיא מעוז צור – דובר של חבר הכנסת צגה מלקו אדיר כהן – יועץ לחברת הכנסת צגה מלקו אמיר טואבה – מנהל לשכה של חברת הכנסת צגה מלקו אורית הראל – דוברת הוועדה ייעוץ משפטי: תמי סלע מנהלת הוועדה: אתי דנן רישום פרלמנטרי: איה פרידמן, איטייפ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> סיור בפנימיית אורנים בראשון לציון, מקבוצת גיא << נושא >> << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בוקר טוב. אני יוסי טייב, יו"ר הוועדה. אני שמח להיות פה בכפר נוער אורנים. פגשנו חלק מכם בוועדה ואת חלק מנציגי העירייה בסיור שהוועדה עשתה פה בראשון לציון. למען הסדר הטוב, אפשר לעשות איזשהו סבב בשולחן ואחר כך כשלוקחים זכות דיבור תגידו את השם כדי שידעו מי דיבר. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אנחנו מאוד שמחים שאתה כאן. אני אבישי פריזדה, מנכ"ל קבוצת גיא. אנחנו נפגשים היום בהמשך להירתמות שלך לנושא שתכף אנחנו נציג בהרחבה אבל מבחינתנו, הוא אחד מהחשובים וגם אחד מהכואבים, גם בכפר הספציפי הזה ובפנימיות האלה אבל גם בכלל הפנימיות שאנחנו מפעילים עבור משרד הרווחה, מינהל שירותים חברתיים ואישיים. נמצאת פה אפרת שהיא ראש האגף, אורית ורות שתכף יציגו את עצמן. כמו שאמרת, לפני שנתחיל אנחנו נעשה סבב. נציגי ראשון, נשמח שתתחילו ותציגו את עצמכם גם כדי שנכיר אחד את השני וגם לפרוטוקול. << דובר >> דיאנה לטנר: << דובר >> דיאנה לטנר, מנהלת תחום חינוך ונוער ברשות לביטחון קהילתי. אני כבר אומרת שאני לא שייכת למינהל החינוך, אנחנו בתוך העירייה אבל באגף נפרד. << דובר >> דוד בן שושן: << דובר >> הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, משרד לביטחון פנים. דוד בן שושן, מנהל הרשות לביטחון קהילתי בעיריית ראשון. << דובר >> אורית נאור: << דובר >> בוקר טוב. אורית נאור, מנהלת תחום החינוך באגף החוץ-ביתי של משרד הרווחה. << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> בוקר טוב, יורם ביטון ממשרד החינוך, ממונה קידום נוער הילה, מחוז מרכז. << דובר >> אתי דנן: << דובר >> בוקר טוב, אני אתי דנן, מנהלת ועדת החינוך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חבר הכנסת טייב, יו"ר ועדת החינוך של הכנסת. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> הצגתי את עצמי, אני אבישי פריזדה, מנכ"ל קבוצת גיא. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> אהלן. אני אפרת אדרי שרעבי, מנהלת האגף החוץ-ביתי לילדים ונוער במשרד הרווחה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ברוכה הבאה לחברת הכנסת צגה. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> חברת הכנסת, אנחנו בדיוק בסבב של הצגה והיכרות אז אני אשמח אם תציגי את עצמך. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אני צגה מלקו, חברת הכנסת מהליכוד. << דובר >> אתי דנן: << דובר >> חברת הוועדה. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> חברת ועדה, נכון. סליחה על האיחור. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אנחנו שמחים שבאת, תודה רבה. << דובר >> ששי כליפא: << דובר >> ששי כליפא, סמנכ"ל קבוצת גיא ואני אחראי על כל תחום הפנימיות. << דובר >> אורגד בר: << דובר >> אורגד בר, מנהל כפר הנוער אורנים. << דובר >> רות צור: << דובר >> רות, מפקחת ישירה על אורנים. << דובר >> יניב גואטה: << דובר >> בוקר טוב. אני יניב גואטה, מנהל פנימיית אגמים בכפר אורנים. << דובר >> מורן ימין: << דובר >> בוקר טוב. מורן ימין, מנהלת פנימיית מפרשים בכפר אורנים. << דובר >> דורית דר: << דובר >> בוקר טוב. דורית דר, רכזת החינוך בכפר אורנים. << דובר >> יהונתן מרגוליס: << דובר >> בוקר טוב. יהונתן מרגוליס, שדלן בקבוצת גיא. << דובר >> מוריה אסולין: << דובר >> בוקר אור. מוריה אסולין, הייתי חניכה פה. << דובר >> מורן שניידר: << דובר >> מורן שניידר, ראש המטה, קבוצת גיא. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אנחנו יודעים שהיה לך חשוב לשמוע גם סיפורים ישירים אז למוריה יש הרבה ניסיון בנושא הספציפי הזה והיא תציג אותו אחר כך. תכננו את מבנה הבוקר הזה הוא הסבב הזה, ניגע בנושא בקצרה, נציג את קבוצת גיא, נצא לסיבוב בכפר כי חשוב לנו שתראה בעיניים גם את האנשים וגם את המתקנים ואז נחזור לכאן להעמקה בנושא של שיבוץ – או לצערנו, צריכים להגיד אי-שיבוץ – חניכי הפנימיה הזאת וחניכי פנימיות בכלל. נראה איך כולנו ביחד מצליחים, עם הזרועות השונות שנמצאות כאן. לצערי, חסרים כאן כמה גורמים שלא נמצאים כמו החינוך בראשון לציון ונציגי החינוך המיוחד במשרד החינוך אבל אני בטוח שאנחנו נמצא את הדרך לרתום גם אותם ולהעביר את המסר. כמו שאמרתי מקודם, אנחנו נמצאים בכפר הנוער אורנים. זה כפר שבעבר פעל כיחידה אחת ובמסגרת רפורמות הפנימיות שהוביל משרד הרווחה, הוא פוצל בתחילת שנת הלימודים הזאת לשתי פנימיות שפועלות בתוך הקמפוס, בתוך כפר אחד שארחיב עליו תכף. אספר קצת על קבוצת גיא שיש לי את הזכות לעמוד בראשה. לקבוצת גיא יש מעל 25 שנות ניסיון בהפעלה של רצף מענים לילדים, נוער ובוגרים עם בעיות נפשיות ורגשיות קשות. אנחנו פועלים בחמישה תחומים עיקריים ואני מקווה שעוד מעט נפעל בעוד תחומים. הראשון שבו הכול התחיל זה פנימיות ילדים ונוער. אנחנו מפעלים תשע פנימיות בפריסה ארצית, בדרום, במרכז, בירושלים ובעמק חפר. הסיפור של הקבוצה בכלל וגם של עולם הפנימיות הפוסט אשפוזיות התחיל איפשהו באמצע שנות התשעים. אבא שלי ניהל פנימייה בכפר הנוער קדמה ואז עוד לא היו פנימיות פוסט אשפוזיות ולא היו הוסטלים. נעשתה אליו פנייה כדי לראות אם אפשר לעשות את הדבר המוזר הזה סביב סערה ציבורית מאוד גדולה, כדי לראות אם נערים ונערות עם בעיות נפשיות יכולים לצאת מבית החולים – עד אז הם נשארו באופן קבוע בבתי החולים – ולהשתלב בפנימייה. הוא נענה לאתגר ומהר ממאוד ראה שאי-אפשר שילדים שבחלק מהמקרים היו הקורבנות, יהיו יחד עם הילדים שהם נוער עובר חוק ואוכלוסייה יותר מורכבת אז הוא יצא לדרך עצמאית והקים את הפנימייה הראשונה בבאר שבע. מעבר לפנימיות, אנחנו מפעלים היום בכל הארץ מבאר שבע ועד הקריות, מערכי דיור לצעירים וגם זה התחיל כמענה לצורך. חניכי הפנימיות הראשונות שלנו התבגרו ובחלק מהמקרים לא היה להם לאן להמשיך, בין אם זה כי לא הייתה משפחה, בין אם כי הם היו צריכים עוד תמיכה ובין אם חזרו כי קרה משהו אחר. גם כאן, אנחנו מפעילים גם עבור משרד הרווחה וגם עבור משרד הבריאות קשת של ממענים שמאפשרת לצעירים שהיו נוער בסיכון והפסיקו להיות נוער אבל נשאר הסיכון או שנשארה עוד תמיכה שצריך לספק כדי לאפשר גם את זה ולא להשאיר אף אחד בלי פתרון. אנחנו מפעילים מערכי דיור לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, זה אמנם בעיקר נפגעות אבל יש גם וגם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ברוכה הבאה, לימור. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> בוקר טוב. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> בוקר טוב, אנחנו מאוד שמחים שהצטרפת. אולי תציגי את עצמך למי שלא מכיר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מי לא מכיר? << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> בגלל זה אמרתי "למי שלא". << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מי שלא מכיר צריך להתבייש. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> חברת הכנסת, לימור סון הר מלך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חברת הוועדה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> חברת הוועדה. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> היא כבר לא. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אין דבר כזה כבר לא, היא תישאר. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> בישראל יכול להיות שעד הצוהריים זה ישתנה אז אנחנו שמחים שבאת. אני אבישי פריזדה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> חברה זה עדיין חברה. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> פעם מישהו אמר לי בהקשר אחר לגמרי, על קיבוצים שזה member, not friend אז פה זה friend, not member. חבר כחבר ולא כחבר ועדה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> עד השבוע הייתי חברת ועדה. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> כן, כן, אני מבין. אני אבישי פרידזה, אני מנכ"ל קבוצת גיא. אנחנו מציגים את הפעילות שלנו ובדיוק אמרתי שאנחנו מפעילים מערכי דיור לנפגעי ונפגעות טראומה מינית. זה גם עבור משרד הבריאות וגם עבור משרד הרווחה, הוסטלים, מערכי דיור וכולי. אנחנו מפעילים חלופות אשפוז ואשפוז בית פסיכיאטרי. ביחד עם קופת חולים כללית, אנחנו מצליחים למנוע מילדים, בני נוער ומבוגרים להגיע לאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי ולעבור את התהליך בבתים שלהם. יש ממש צוות מקצועי עם פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים וצוות סיעודי שמגיע לבתים של האנשים. אנחנו גם בתהליך הקמה של בתים מאזנים. אני יודע שהוועדה עוסקת גם בנושא של פתרונות חינוך לאוכלוסייה הזאת אז אני אגע בזה בקצה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> בתים מאזנים? << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> כן. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> של נוער וילדים? << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אנחנו בתהליך הקמה של בית מאזן לילדים ונוער והעוד תהליכים מקבילים לגבי טיפול יום ואפשרויות אחרות. אנחנו בקשר עם מיכל. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> עם מי? << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> עם מיכל וולדיגר. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> איפה הבית המאזן? << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> הבית המאזן יוקם כאן באזור השרון, במתחם שלנו והרעיון הוא - - - << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> לילדים? << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> כן, לילדים ולנוער בעיקר בגילאי 12-18 עם אפשרות החרגה לכאן ולכאן. הסקטור האחרון זה שירותי אבחון וטיפול. אנחנו מפעילים מכון ועוד מעט זה יהיה מכונים פסיכולוגיים שעושה אבחונים לבתי משפט, תיקי אימוץ, תיקי ניכור הורי וגם מספקים שירותי טיפול לאנשים פרטיים, לרשויות ולקופות חולים. החזון שלנו הוא להתמקד באוכלוסייה הזאת של ש"ש, אני לא רוצה להגיד רק בעיות נפשיות או רגשיות כי יש משברי חיים בכל הרצף, להצליח להבטיח לתת מענה בין אם זה במערכים המניעתיים, בין אם זה בטיפול החוץ-ביתי האינטנסיבי ובין אם זה בליווי המשך. אנחנו מאוד גאים בעשייה הזאת, מאוד רואים בה ברכה ומאוד מצליחים להוכיח ששהות אדפטיבית בפנימיות לילדים עם בית נפשיות ורגשיות היא לא רק מניעת סיכון ולא רק יצירת תקווה להמשך אלא הלכה למעשה, היא מוכיחה שהיא מצליחה להוציא אותם מהמעגלים של בריאות הנפש ושל להיות צרכני שירותי רווחה לטווחי זמן ארוכים, הצוות המקצועי של הכפר והפנימייה יגע בזה בהמשך. לפני שנה וחצי היה לנו סיור של אגף התקציבים של משרד הבריאות וכשהם ראו את הנתונים המובהקים שאנחנו יודעים להציג – אי-אפשר להתווכח איתם – לגבי צמצום ימי אשפוז של הילדים שאנחנו מטפלים בהם כאן, בתקופה לפני השהות שלהם כאן ובתקופה שאחרי אז היה צריך הרבה תמיכה כדי להחזיר את הלסת שלהם למקום משום שכולנו מבינים את העלות והמשמעויות של אשפוז ילדים ואשפוז פסיכיאטרי. מדובר גם על משמעויות כספיות אבל לא רק אלא בעיקר המהותיות. אנחנו נמצאים היום באורנים. אורגד, תציג בקצרה ואחר כך אנחנו נצא לסיור כי אין טוב כמו מראה עיניים ואז נחזור לגופו של דיון. << דובר >> אורגד בר: << דובר >> לגמרי. כאן מדברים על כפר הנוער אורנים שפועל היום כאשר הוא מפעיל שתי פנימיות עוגן שהן פנימיות פוסט אשפוזיות. בכפר מטופלים 100 חניכים וחניכות בטווח גילאים של 12-18. הרוב המכריע של החניכים והחניכות שלנו חוו בעברם אשפוז פסיכיאטרי אחד, לכל הפחות. מטרת הכפר שלנו זה לאפשר איזשהו תהליך ארוך טווח לאחר תקופה של אשפוז פסיכיאטרי, להגיע לגיל 18, סיום יב' כשהם מצליחים להתמודד עם המשך החיים שלהם. משהו בין 30% ל-40% מידי שנה ממשיכים למסגרות של סל שיקום וביטוח לאומי ובין 50% ל-60% ממשיכים למסגרות ליווי של יתד בקהילה כמו שירות לאומי מותאם וכיוצא בזאת. בכפר יש צוות מאוד גדול שכולל גם מערך טיפולים רחב היקף, צוות רכזים, צוות הדרכה והכפר עובד באיזושהי מתכונת שאנחנו קוראים לה care and therapy, day and night. זאת אומרת, אנחנו עוסקים באופן אינטנסיבי בטיפול בילדים לאורך שלוש משמרות, לאורך כל השנה כולל שבתות וחגים. זה ממש בגדול. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> כמה מטופלים יש? << דובר >> אורגד בר: << דובר >> היום יש 100 חניכים בכפר בשתי הפנימיות. כל פנימייה כוללת עד 50 חניכים. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> מה אחוז ההצלחה? << דובר >> אורגד בר: << דובר >> הצלחה זאת מילה מאוד מורכבת, בעיקר באוכלוסייה שאנחנו מטפלים בה. לצורך העניין, אני יכול לראות אצלנו חניכה שמשתלבות נכון בסל שיקום ועוברת למסגרת הבאה כהצלחה מאוד גדול, לצד זה שיש לנו חניך בוגר שקיבל זימון ליום סיירות. אני חושב שהרבה פעמים הצלחה נמדדת באופן סובייקטיבי לאותו מצב של הילד. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> מה קורה אחרי גיל 18? << דובר >> אורגד בר: << דובר >> את מי שהשתלב בסל שיקום ביטוח לאומי, אנחנו נראה ממשיך למסגרות המשך וממשיך לקבל תמיכה בקהילה תחת משרד הבריאות ומי שלא, ישתלב בתוכניות יתד של משרד הרווחה עם ליווי שהוא ליווי מינורי, בדרך כלל זה יהיה שירות לאומי מותאם. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> הם צריכים לסיים בגיל 18? << דובר >> אורגד בר: << דובר >> כן. יש מקרים שבהם אנחנו מבקשים החרגה של שנה נוספת כדי להכין את הנער או הנערה לקראת המשך השהות אבל בגדול, כן. הרוב המכריע מסיימים בגיל 18 כאשר בתי הספר לחינוך מיוחד מסיימים בגיל 21 כי יש להם זכאות שממשיכה עד גיל 21. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> מה המתווה הטיפולי? << דובר >> אורגד בר: << דובר >> מה? << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> מה המתווה הטיפולי? לא פירטת. << דובר >> אורגד בר: << דובר >> אני אגיד שאנחנו מאוד מאמינים בגישה היקשרותית. זאת אומרת, היחסים שנוצרים בין החניכים לבין אנשי הצוות הם הגורם המרפא המרכזי בתהליך הנוכחי. הרבה ילדים מגיעים לכאן עם פגיעות ראשוניות. עצם ההוצאה מהבית מהווה הרבה פעמים איזושהי פגיע שהיא פגיעה ראשונית אז המטרה היא לייצר קשרים מאוד מעמיקים ולייצר אמון וביטחון. תיקחו את המילים האלה עם נפגעות טראומה מינית ועם ילד שעבר התעללות בבית או אפילו ילד שהוא מאוד משמעותי במשפחה מאוד חזקה ועבר חרם בבית אז המוקד המרכזי שלנו היא עבודה התקשרותית שמאפשרת בסוף תהליכי שיקום. יש הרבה שיח על תפקוד, הרבה שיח על - - - << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> מי הם אנשי הטיפול שנמצאים פה? << דובר >> אורגד בר: << דובר >> עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, מתמחים וקרימינולוגים. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> יש לכם מטפלים באומנות? << דובר >> אורגד בר: << דובר >> המערך הוא מאוד גדול אבל הטיפול אצלנו במסגרת לא כולל רק את אנשי המקצוע. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אני הבנתי, זה הצוות. כל הצוות הוא טיפולי. << דובר >> אורגד בר: << דובר >> כן. השומר שאומר לך בוקר טוב ורואה אותך בבוקר - - - << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> והם גם עוברים הדרכות? << דובר >> אורגד בר: << דובר >> כן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> פסיכיאטרית. << דובר >> אורגד בר: << דובר >> פסיכיאטרית ואח פסיכיאטרי במרפאה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> יש לכם פה מטפלים באומנות? << דובר >> אורגד בר: << דובר >> בדרך כלל יש לנו בין שניים לשלושה מטפלים באומנות מידי שנה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> פעם בכמה זמן יש מפגש עם איש טיפול חיצוני? << דובר >> אורגד בר: << דובר >> זה מתחלק לשניים, יש את הטיפול הסוציאלי של העובדת הסוציאלית שנמצאת בתוך הבית והיא נגישה לחניכים מידי יום. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> היא נמצאת בכל יום? << דובר >> אורגד בר: << דובר >> בכל יום. היא נפגשת ויושבת בתוך הקבוצה של החניכים וזה הטיפול הסוציאלי. יש את המעקב הפסיכיאטרי שאמנם לא מתקיים באותו היקף כמו בבית חולים פסיכיאטרי אבל עדיין מתקיים ויש את הטיפול הרגשי שמתקיים אחת לשבוע. בתוך המרחב הזה, חניכים מסוימים שזקוקים לזה מקבלים מרחב נוסף שהוא מרחב של טיפול קבוצתי למשל, פסיכודרמה. יש לנו קבוצה של בנים שהם נורא תוססים עם הרבה מאוד בעיות התנהגות אז הפסיכודרמטיסת נכנס לשם עם העו"סית והם עושים עבודה קבוצתית. אלה המענים הטיפוליים אבל אני חוזר שוב לאותה נקודה, עצם המפגש של החניכים שלנו עם אנשי הצוות מהווה מוקד טיפולי. זה השומר וזה הטבחית ששומרת את - - - << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> לחלוטין, זאת תפיסה מאוד נכונה. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אני יודע שזה חשוב לך אז אני אגיד אבל שבשביל לקבל פרופורציה על האינטנסיביות, שאלת אם העובדת הסוציאלית נמצאת בכל יום? << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> כן. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אנחנו גאים בזה, יחד עם משרד הרווחה ואפרת תכף תציג את מדיניות המשרד בהקשר הזה אבל עובדת סוציאלית במשרה מלאה כאן מטפלת בעשרה ילדים. זאת אומרת, אנחנו מכירים את הרשימות ואת המורכבויות שיש במחלקות או במקום אחרים. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> זה מדהים. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> זה מאפשר לה להכיר לא רק את חדר הטיפול אלא לשבת לאכול ארוחת צוהריים עם הילד, להכיר את המאווים שלו, מה טוב לו, מה קרה לו בבית ספר ואיך הוא חזר. כשאורגד מדבר עם היום-יום או על השגרה כחלק מהאמצעים הטיפוליים אז על 100 ילדים, על כמה אנשי צוות עם מתנדבים אנחנו מדברים? << דובר >> אורגד בר: << דובר >> היום 124 כולל חונכים, בין-תחומיים ועוד. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 124? << דובר >> אורגד בר: << דובר >> כן. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> מדהים. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> צגה, אגיב לשאלתך. לא יקרה מצב, בין אם זה בריאות הנפש ובין אם זה ברווחה, שנער או נערה יסיימו כאן את השהות בגיל 18 ולא ידעו מה קורה איתם, בין אם מדובר מערכי המשך שלנו, מערכי המשך אחרים של המדינה ובין אם מישהו חוזר ומתגייס לצבא או לשירות לאומי במסלול עם מינימום תמיכה. בשנה או בשנה וחצי האחרונות של כל נער או נערה כאן, נבנית להם תוכנית והם יודעים בדיוק לאן הם הולכים. זה נכון שזה עד גיל 18 אבל זה עם לגמרי עם תהליך שלם שמאפשר יציאה והגעה לחיים עצמאיים מוצלחים ככול הניתן. << דובר >> אורגד בר: << דובר >> כן. אני גאה לומר ביחס למה שאבישי אומר שיש גם מקרים שבהם אנחנו יודעים שהם מגיעים לגיל 18 ולא יצליחו להשתלב במסגרות המשך מפאת עוצמת הפגיעה העצמית, המחשבות האובדניות או דברים אחרים. הרבה פעמים המחשבה יחד עם גורמי הפיקוח זה לראות איך אנחנו משאירים אותם לשנה נוספת כדי לעזור להם להשתלב בחזרה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> מדהים. << דובר >> אורגד בר: << דובר >> זה קורה הרבה עם נערים ונערות שמגיעים בגיל השמה יחסית מאוחר כמו 16 או 16 וחצי וזה דורש עוד שנה אז יש גם את הגמישות הזאת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כמה אחוזים של תלמידים כאלה ממשיכים עוד שנה? << דובר >> אורגד בר: << דובר >> מעט, אנחנו מדברים על ארבעה או חמישה מקרים בשנה מקסימום. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אפרת, אני אשמח שתציגי את משרד הרווחה ואת התפיסה בהקשר הזה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לפני כן, יש לכם גם קבוצות עולים? << דובר >> אורגד בר: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מאיפה הם עלו? << דובר >> אורגד בר: << דובר >> הורים - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> עולים. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> עולים. << דובר >> אורגד בר: << דובר >> עולים? << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> כן. << דובר >> אורגד בר: << דובר >> לא. יש לנו מעט מאוד עולים. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אנחנו רואים שכיחות יותר גבוהה של עולים דווקא במסגרות לגילאים היותר מבוגרים. אני חושב שההבנה של צריכת שירותים מהמדינה היא כנראה נמצאת בפער בין הישראלי הממוצע מכל מגזר אוכלוסייה לבין אוכלוסיית העולים. אם אני אקח את שיעורם באוכלוסייה אז בפנימיות אנחנו נראה פחות עולים משיעורם באוכלוסייה הכללית ובמסגרות לגילאים יותר מבוגרים אנחנו נראה יותר. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> כנראה שיש בעיה של הנגשת מידע. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> בהחלט. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> בכל תחום. כאשר מדובר על עולה חדש אז המידע מגיע באיחור רב בכל תחום, לצערנו. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> נכון. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> נכון. אני בהחלט חושב שאת צודקת. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> בוקר טוב. אנחנו במשרד הרווחה מפעילים מערך של פנימיות לילדים ונוער. אנחנו סיימנו ממש עכשיו מכרז מאוד גדול שיצא לדרך לפני כחמש שנים והגיע עכשיו ליעדו. הוא כולל 126 פנימיות עבור כ-6,500 ילדים שמושמים במערך הפנימיות מדי שנה. בפילוח של הפנימיות האלה 78% מהן מיועדות לילדים בפרופיל טיפולי. אנחנו מבינים היום, מאז הקורונה בוכה מלחמה, שגם הפרופיל הזה הולך ונהיה יותר מורכב ויותר מאתגר. הילדים שאנחנו נדרשים לטפל בהם היום עם פרופיל טיפולי לא דומים לילדים לפני עשר שנים, מבחינת המצב הנפשי, הרגשי, התפקודי והמשפחתי שלהם. כל ההיבטים האלה עברו איזושהי אסקלציה בשנים האחרונות. קרוב ל-18% מהילדים - - - << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> מה אתם רואים? מה השינויים? << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> אנחנו רואים שקרוב ל-40% מהילדים מאובחנים עם איזשהו אלמנט פסיכיאטרי, מתוך הילדים של הפנימיות וזה מטורף. אלו ילדים עם פגיעות עצמיות, עם הפרעות חרדה ועם ניסיונות אובדניים. יש עליה מטאורית בהפרעות אכילה בקרב בני הנוער. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> זה ממש - - - << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> זאת מגמה מטורפת בשנים האחרונות וזה מחייב אותנו להתמודד אחרת. הפרעות אכילה זה גם אירוע פסיכיאטרי לכל דבר ועניין כי זה בא עם ניסיונות אובדניים ועם פגיעות עצמיות. זה לגמרי משהו שאנחנו צריכים לעשות בשיתוף עם משרד הבריאות ולראות איך אנחנו יכולים לטפל בזה כי עבור חלק מהילדים האלו – יותר נכון הילדות האלה כי רובן ילדות – הרבה פעמים הכלים הם לפעמים בכפייה. לפעמים הן מגיעות לסכנת חיים כאשר המשקל שלהן הוא ממש בין חיים ומוות ופה צריך לעשות התערבות אחרת. אנחנו מתמודדים עם זה הרבה מאוד בפנימיות, בקושי רב, יש לציין כי לא תמיד יש לנו את הכלים להתמודד עם הפרעות אכילה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> בדיוק. הפרעות אכילה זה - - - << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> יש רף מסוים שאיתו אנחנו מסוגלים להתמודד בפנימיות רווחה ויש רף שממנו והלאה אנחנו אומרים שזה משרד הבריאות. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אז מה הרף? << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> אם יש שיתוף פעולה. אם הילדה מודעת ויש שיתוף פעולה והיא תאכל ותהיה מלווה על ידי דיאטנית ותאכוף את ההנחיות של הדיאטנית אז אנחנו שם. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> כן. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> אבל ברגע שאין שיתוף פעולה, הילדה יורדת במשקל ואנחנו רואים שהיא נמצאת באיזושהי סכנת חיים מבחינת ה-BMI שלה אז זה לא האירוע שלנו והרבה פעמים משרד הבריאות צריך לאשפז אות ולעשות לה איזושהי האכלה, אולי בצורה כוחנית, כדי לשמור אותה בחיים. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אתם מצליחים למצוא לה תמיד מקום? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בתקופת זמן הזאת את מלווים אותה? << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> בכל רגע נתון. אני אסיים את ההצגה כי התחלתי לומר ש-18% מהילדים הם ילדים שנמצאים בפרופיל עוגן שזה פוסט אשפוזי, בדומה לפנימייה שאנחנו נמצאים בה. אלו ילדים שיש להם איזושהי הפרעה או איזשהו רקע פסיכיאטרי משמעותי שמחייב אותנו כמדינה לתת להם תשומות נוספות. הפרופיל האחר זה פרופיל של ילדי קצה עם הפרעות פסיכיאטריות מורכבות לצד בעיות התנהגות מאוד קשות. אלו ילדים שלפעמים נמצאים בתפר ביננו לבין חסות הנוער ויש בסך הכול שבע מסגרות כאלה ברחבי מדינת ישראל. אלו שלשת הפרופילים. במסגרת המכרז האחרון שעשינו, הסתכלנו על הילד במרכז ויצרנו כל מיני תפקידים שנועדו לשרת את הילד. למשל, יש תפקיד של רכז בוגרים. בדיוק כמו שחברת הכנסת שלצידי ציינה, אנחנו מלווים את הילדים עם צאתם מהפנימייה ומוודאים מה קורה איתם אפילו שנתיים ושלוש אחר כך. אם הם צריכים משהו אז אנחנו נמצאים שם ומתווכחים אותם לשירותים נוספים שיש. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> שם אתם עושים עבודה מדהימה. בליווי הזה אתם עושים עבודה מדהימה ממש. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> יש גם רכז למידה שנועד למקסם את היכולת הלימודית של הילד ואת ההישגים שלו. לגבי הדיון הנוכחי, לוודא שהוא בבית ספר, שהוא ממקסם, שהוא מקבל שיעורים פרטיים במה שהוא צריך, שהוא מצליח לצמצם את הפער הייעודי שאיתו הוא הגיע לפנימייה באמצעות כל מיני תמיכות ומעטפת שנותנים לו. יש רכז חינוך שנועד לכל ההיבטים של חינוך בלתי פורמאלי, חוגים, ערכים וכל ההיבטים הנוספים. מבחינת מערך הפנימיות, אנחנו נמצאים היום בפנימייה שמשויכת לאותם 18%. מתוך התפיסה של הילד במרכז, אין יותר פנימיות עצומות בגודלן של 200 ילדים. פנימייה יכולה להיות במקסימום 72 ילדים בפרופיל שהוא יותר טיפולי, מקסימום 50 ילדים בפרופיל שאנחנו נמצאים בו היום ומקסימום 24 ילדים בפרופיל של הקצה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> מדהים. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> אין יותר מפעלים לגידול ילדים. אנחנו ממש מנסים לייצר יחס אישי, לראות כל ילד ולבנות לו תוכנית טיפול מכוונת תוצאות ומכוונת מעקב. אני אשמח להתייחס בהמשך לכל סוגיית החינוך כי אנחנו באירוע פה. חבר הכנסת טייב, היינו אצלך בדיונים בספטמבר, בתחילת שנת הלימודים והיום אנחנו נמצאים באירוע טיפה אחר מעצם העובדה שאנחנו נמצאים בשלב אחר של השנה. שווה לדבר על זה ושווה להבין מה אנחנו יכולים לעשות באירוע הזה. אני מבינה שאין פה נציגים של משרד החינוך? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש פה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> האם משרד החינוך משתתף באותם מרכזי למידה ותמיכה של תגבור לימודי בתוך הפנימיות? << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> בתוך הפנימיות? לא. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> למה לא? << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> הם לומדים בתוך הפנימיות, הם לומדים בבתי ספר - - - << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> לא, הם לומדים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני מדבר על התגבור הלימודי של אחרי שעות הצוהריים במקרה ויש גם תלמידים שנמצאים בתוך בתי הספר כי לצערנו, יש גם כאלה שלא שובצו. זאת עוד סוגייה בפני עצמה אבל אני שואל לגבי מי שכבר שובץ. אין מה לעשות, אנחנו מכירים את הקשיים ויודעים עם מה הם מתמודדים אז סביר להניח שהם יצטרכו איזשהו תגבור אחרי הצוהריים. כרגע, לפחות ממה ששמעתי ממך - - - << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> לא, אני מניח שלפנימייה יש העובדה הדרכתית וחברתית אחרי הצוהריים. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> כן. << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> אני מניח שככול שהילד נמצא בבית ספר בקהילה אז יכול להיות שהוא ישתלב באיזושהי פעילות חינוכית לא פורמלית שהקהילה נותנת בתוך בית הספר ואולי גם אחרי אבל אני מניח שגם בתוך הפנימייה עצמה יש את המערך הזה. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> בוודאי, הפנימיות מספקות גם חוגים לשעות הפנאי וגם כל מיני סדנאות בשביל כל מיני דברים שקשורים לערכים, בניית חוסן ובניית אישיות של הילדים בגיל המשמעותי המאוד הזה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אבל השאלה שלי הייתה סביב הקושי הלימודי והתגבור הלימודי. האם משרד החינוך מעורב באותן תוכניות ובאותן שעות פרטניות שהפנימייה נותנת לתלמיד ולתלמידה כאלו ואחרים או שהמשרד אומר "זה לא בעייתי ואני בכלל לא באירוע"? << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> לא, אני רוצה להיות ברור. בפנימיות שלומדים בקהילה אז הם לומדים בבתי ספר וככול והם נזקקים לתגבורים כאלה ואחרים אז הם מקבלים את זה במסגרת בתי הספר. זה לא בתי ספר שנמצאים בתוך הפנימיות. נכון? << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אתה צודק לגבי זה שזה לא נמצא בפנימייה אבל אני לא מסכים איתך לגבי שאר הדברים ואני אתייחס גם למה ששאלת על הפרעות אכילה וגם לנושא החינוכי. אנחנו נשנה את הסדר. מכיוון שכבר התחיל הדיון אז נעשה את הדיון ואת הסיור נעשה אחרי זה, ברשותכם. אני חוזר לשנות התשעים, אל איך שהפנימיות האלה התחילו. הייתה סערה ציבורית מאוד גדולה כשאורה נמיר הייתה שרת הרווחה. מוטי ווינטר שהוא קודם, קודם, קודם בתפקידה של אפרת אמר שהוא לוקח על עצמו את האחריות על הילדים שמאושפזים באופן קבוע בבתי החולים הפסיכיאטרים. זה היה עוד לפני החיבור של משרד החינוך, לפני שניתנו מענים ולפני משרד הבריאות. הוא אמר "אני יוצא לדרך" וכולם אמרו "מעולה, אנחנו נצטרף מיד". תכף נגיד על משרד החינוך כי זה היה קצת אחרת אבל בטח לגבי משרד הבריאות, אני לא רוצה להגיד שנאבדו עקבותיהם אבל זה חלק מסוים. ראיתי שנושא הפרעות האכילה עניין אותך אז אני מרשה לעצמי להיות פחות ממלכתי אבל להגיד את הדברים בשם אומרם. חלק מהמחלקות להפרעות אכילה בבתי החולים אומרות שאם הנער או הנערה יורדים מהמשקל התקין של ה-BMI אז הם לא יכולים להיות חלק מהטיפול ואז הם חוזרים לפנימייה כשאין להם את הכלים ממשרד הבריאות לעשות את המהלכים האלה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> זה בדיוק התפר הזה שאין לו מענה. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> נכון. אני רוצה שניכנס לנושא שדיברנו עליו וזה הסוגייה של חינוך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לפני החינוך, אני שאלתי מקודם שאלה ולא קיבלתי תשובה. במקרים של הפרעות אכילה קשות שמשרד הבריאות מעביר לטיפול חיצוני, האם אתם כפנימייה מלווים את התלמידה בתקופה הזאת או שאתם פשוט מחכים שהיא תחזור אליכם? << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> לא, מה זאת אומרת? אנחנו תמיד מלווים. הצוותים של הפנימייה ילכו לבקר אותה ונמצאים בקשר רצוף עם ההורים שלה במהלך האשפוז. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> ההבנה המלאה היא שזו חניכה של הפנימייה שנמצאת כרגע בטיפול נוסף, מיטב וייעודי אבל היא הגיעה לשם כחניכה של הפנימייה ולמעט מקרים קיצוניים, היא גם תחזור משם חזרה אל הפנימייה ולכן יש גם את הביקורים ואת הליווי האישי, פרטני, חברתי אבל לא פחות חשוב מזה זה שיתוף של דפוסי הידע הטיפוליים והמקצועיים כדי לאפשר שהחזרה תהיה מותאמת, מתאימה ותואמת צרכים. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> הפנימייה היא מסגרת השייכות שלה בכל זמן נתון. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אקדים ואומר שאני חושב שהאירוע האבסורד בפרדוקס שאנחנו נמצאים בו בנושא של סוגיית החינוך הוא אירוע קשה והוא אינו מגיע מתוך רצון של מישהו להרע אלא באמת מתוך מצב שבו הבירוקרטיה שבה מתחלקות הסמכויות והאחראיות, לא פוגשת את הדינמיקה של הצרכים, של הכניסה למצבי סיכון ושל הצורך בהוצאה מהבית. אם תרצה ואם תרצו אז משרדי ממשלה צריכים את העזרה שלכם, חברי הוועדה ויושב-ראש הוועדה כדי להפוך את גשרי העץ לגשרים מבטון, להרחיב אותם ולאפשר מערך יותר טוב שבסופו, אנחנו מבקשים בקשה פשוטה שכל אחד מאיתנו היה מבקש אותה לילדיו הפרטיים ואנחנו מבקשים אותה גם לילדנו הפרטיים שהם ילדים הפנימיות והיא שהם יקומו בבוקר וילכו לבית ספר. אורגד, נשמח שתציג - - - << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> לפני כן יש לי שאלה למשרד החינוך ולכם. יש את כל הסוגייה של סמלי מוסד, לכולם יש? כולם מוסדרים? << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> לכל פנימייה יש סמל מסגרת של משרד הרווחה אבל אין לה בכלל סמל מוסד של משרד החינוך. כמו שאמר יורם, אנחנו מנסים ולפעמים מצליחים – תכף תראו שלפעמים גם פחות – לשבץ את הילדים. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אני יודעת על בתים מאזנים של ילדים ונוער שיש איתם בעיה מאוד קשה בסוגיית סמלי המוסד, למשל. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בתים מאזנים זה עוד סוגייה. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> נכון, זו סוגייה אחרת כי זה סביב ילדים חולים וזה דיון. בשביל להבין את סדרי הגודל שאפרת אמרה, 18% מתוך 6,500, אנחנו מדברים על כ-1,200 ילדים עם בעיות נפשיות ורגשיות קשות וזה כמעט פי 100 ממקסימום הילדים בבית מאזן. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> לכן אני אומרת את זה. דווקא באירוע הזה די צריך להיות ברור שהסוגייה של סמלי מוסד צריכה להיות - - - << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> את צודקת. זה ברור שצריך להיות פתרון ותכף נגיד מה הצענו בדיונים הקודמים שהיו ואת המלצות הוועדה אבל לצערי, הם לא מצאו את מקום במציאות בהקשר של איך הופכים את זה למציאות. כתפיסה, אנחנו קודם כול רוצים שהילדים ישתלבו בבית ספר וכל אחד איפה שמתאים לו. יהיה אחד שייעשה בגרות מלאה ויהיו כאלה שיצטרכו גם השלמת מיומנויות יסוד. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> איפה התלמידים לומדים פה בפנימייה באורנים? << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> זה בדיוק - - - << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> ברוב הפנימיות שלנו לילד ונוער, הילדים לומדים במוסדות החינוך של הרשות המקומית שבה הן נמצאות אבל זה בדיוק לב הדיון הנוכחי. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> כן. << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> אני מבין שאין לכם דרישה שהפנימיות יקבלו סמל מוסד חינוכי. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> יש לנו דרישה שהילדים ילכו לבתי ספר. << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> זה ברור. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> לצערי, היום אני במציאות כזאת שאם היית שואל אותי לפני כמה שנים אז הייתי נאבק איתך גם על זה שבשום אופן כי צריך להיות מרחק בין המיטה לכיתה. כמו שהבת שלי מתארגנת בבוקר עם תיק ויוצאת לדרך, אני רוצה את זה גם בשביל הילדים שלנו כדי שיפגשו דמויות חדשות, יוכלו להתממש ולחיות חיים עצמאיים בקהילה. חשוב לזכור שבניגוד למסגרת של אוכלוסייה עם אוטיזם או למסגרת של אוכלוסייה עם פיגור, אנחנו לא בית לחיים. הילדים הגיעו לכאן לשנתיים וחצי, שלוש או אם קלטנו בגיל ממש צעיר אז ארבע. בשנים הבודדות האלו אנחנו צריכים להכין אותם לחיים. לי בבית, אין בית ספר. בדקתי ואין לי סמל מוסד ולכן אני גם חושב שצריך ללמוד בחוץ. בצר לנו, ביקשנו שלכל אלה שלא משובצים בינתיים, יהיה לכל הפחות - - - << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> עליהם אני דברתי. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אז התשובה היא לא, אין לנו את המענה הזה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> כמה לא משובצים יש לכם בממוצע? << דובר >> אורגד בר: << דובר >> בתחילת שנת הלימודים בספטמבר, אנחנו נראה כמות יחסית גדולה. אני מסתכל על ארבעת השנים האחרונות וזה באזור של 15-20 חניכים או אפילו 25 חניכים בשנים מסוימות. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> מתוך 100. << דובר >> אורגד בר: << דובר >> בתחילת שנת הלימודים. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> מתוך 100? << דובר >> אורגד בר: << דובר >> מתוך 100. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> זה בסביבות 20%. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> זה הרבה. << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> כנראה בגלל זה אני פה. בהקשר הזה, אנחנו נכנסנו כקידום נוער. משרד החינוך בכל זאת בא בשנת תשפ"ב על פי בקשה של אורגד, בשביל לנסות להפעיל פה בתוך הפנימייה תוכנית הילה. יש לנו את תוכנית הילה בעיר ראשון לציון. האמירה הייתה שיש נערים שנמצאים באיזשהו קושי של הימנעות מלהגיע לבתי הספר הגדולים ואם אפשר, אז לפתור להם את זה פה ולתת תוכנית ממוקדת. אנחנו נכנסו לפה לפיילוט ופעלנו במשך שלוש שנים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מה הקושי? ממה נגרם הקושי של קליטתם בבתי ספר? << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> בעיקר על בסיס ההימנעות שלהם לצאת בבוקר, לקום לאוטובוס וללכת לבית ספר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> זאת אומרת, העירייה משבצת והתלמיד לא מוכן ולא יכול. << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> לא, הפנימייה עצמה זיהתה איזושהי בעיה מנטלית או תפקודית כזאת שבגינה יש איזשהו קושי להגיע לבית הספר. זה לא שהעירייה לא את הילד בבית ספר אלא שהיה לו קושי אז מנסים לתפור לו משהו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא, יש עיריות כאלה. יורם, תתפלא אבל קיימות גם עיריות כאלה. << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> מנסים לתת לו מענה מקומי. אנחנו נכנסו לתקופה של שלוש שנים ואחרי שלוש שנים ראינו שמספר הילדים הצטמצם. היום אנחנו נמצאים במצב שבו יש שלושה ילדים בפנימייה שנמצאים בתוכנית הילה בעיר עצמה, ראשון לציון. הם מגיעים לראשון לציון ונותנים להם מענה אבל שוב, תוכנית הילה היא לא המענה המוביל המרכזי. אני מבין שהמענה המרכזי המוביל זה בתי הספר הגדולים. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> אני רוצה להתייחס לזה משום שחשוב לי שנקודת ההסתכלות שלנו לא תהיה רק על הפנימייה הספציפית אלא נתרומם קצת ונקבל איזושהי תמונה של הדברים ברמה הארצית. קודם כול, בחודשים ובשנה האחרונה, משרד החינוך מאוד מחויב לתהליך ואנחנו עובדים איתם בהרבה שיתוף פעולה. בתחילת השנה, גם בדיון שהתקיים בוועדת החינוך, הגענו למספר מאוד מצומצם של ילדים שנשארו ללא מסגרת אבל ככול שאנחנו מתקדמים עם חודשי השנה, בעוד שמשרד החינוך עושה את המסה הקריטית של השיבוצים שלו בחודשים יוני, יולי ואוגוסט לקראת פתיחת שנת הלימודים, משרד הרווחה מבצע את ההשמות שלו בפנימיות לאורך כל השנה, בהתאם לרמת הסיכון שהילדים נמצאים בה ובהתאם לסיכון שהם נחשפים אליו. בראש ובראשונה, התפקיד שלנו הוא להגן על שלומם ורווחתם של הילדים האלה מבחינת בריאות פיזית ונפשית. זה קודם כול ואחר כך, תבוא השמה חינוכית. היום אנחנו נתקלים במציאות בה לפעמים רשויות מקומיות – ויש כמה כאלה ברחבי מדינת ישראל – אומרות "סליחה, לא תיאמתם איתנו שאתם הולכים להוציא את הילד מהבית. קודם כול נמצא לו מסגרת חינוכית ואחר כך תוציאו אותו מהבית". לאמירה הזאת אני מתנגדת עם שבעה סימני קריאה. ברגע שיש החלטה של הרווחה להוציא ילד מהבית אז כנראה שהיו סיבות מאוד טובות לאירוע הזה אז התפקיד שלי הוא קודם כול להבטיח שהוא מחוץ לאזור של סיכון וסכנה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> ברור. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> קודם כול אני מוודאה שהוא נמצא במקום מוגן בפנימייה והשלב הבא יהיה למצוא לו מסגרת חינוכית. אם אנחנו כמערכות, צריכות להסיר את החסמים ולראות איך אנחנו מתארגנים אחרת אז אנחנו נתקדם ותכבד ונעשה את זה. המשמעות היא שכרגע, בשלב הזה של השנה שאנחנו נמצאים בו בואכה פברואר, יש רוויה. יש רוויה במסגרות החינוך ובאמת אין מקום בשום מסגרת חינוכית כמעט, בכל רחבי מדינת ישראל. אין, המקומות מלאים והכיתות מפוצצות אז אם אני עכשיו - - - << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> זאת אומרת שאם עכשיו נכנס מישהו שאת צריכה להוציא עכשיו בדחיפות אין לו מקום? << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> אין לו מקום. יש בעיה אובייקטיבית ולכן אני חושבת שבשלב הזה של השנה, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו יוצרים פתרונות יצירתיים שהם מחוץ לקופסא. צריך משהו אחר שמאפשר לילדים האלה להיות במסגרת חינוכית אחרת. אי-אפשר לעשות עוד מאותו דבר, לעשות השמה נוספת או לרווח את הקירות של הכיתה. אי-אפשר ללכת על הפורמט הזה, צריך לחשוב אחרת ולהגיד שיש פה פנימיות גדולות ויש פה עכשיו השמות שקורות. מה אנחנו עושים בין נובמבר כאשר במסגרות החינוך כבר אין מקום עד ליוני, כשמסתיימת שנת הלימודים? זה האירוע. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> מה עם הפתרון הזה של הילה בתוך הפנימייה? << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> הילה זה אירוע מורכב משום שהילה מציב את הילדים ברף שהוא הרבה יותר נמוך ממה שהם מסוגלים לו. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> הבנתי. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> יש פה ילדים שמסוגלים להרבה יותר ואם אנחנו נסתפק בתוכנית הילה אז מראש, אנחנו מסלילים אותם להישגים נמוכים בהרבה ממה שהם מסוגלים לו. << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> היום, רבים מתלמידי הילה מוציאים בגרות ותעודת 12 שנות לימוד. אני מניח שאת יכולה להגיד שבתוכנית הילה זה ילדים שמקבלים שירות שהוא לא במסגרת חוק חינוך, הם כאילו נחשבים נושרים שמנגישים להם שירות. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> אבל זה מעבר לזה. << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> ואת רוצה שהילדים שלך יישארו בתוך המסגרת הפורמלית. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> זה מעבר לזה. בבית ספר אתה יוצא, אתה חלק מקבוצת השווים, אתה הולך לטיולים שנתיים ואתה לוקח חלק. << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> סליחה, גם תוכנית הילה זה אותו דבר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חד-משמעית. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חלק מהתהליך השיקומי - - - << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> הילה זה בית ספר לכל דבר ועניין. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> לא. חברים, אני רוצה להגיב. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חלק מהתהליך השיקומי של ילדי פנימיות צריך להיות היציאה שלהם לבית הספר וההסתגלות שלהם לחברה. << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> השאלה היא אם בית הספר יכול לקלוט אותם בצורה מיטבית. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אם אנחנו סוגרים אותם בתוך עצמם ומשאירים אותם כ-"בעייתיים" אז פספסנו את התהליך השיקומי. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אני רוצה להגיד שני דברים. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> חוץ מזה, הילה זה לילדים יותר גדולים. יש פה ילדים בני שמונה בלי בית ספר. יש פה ילד בכיתה א' שיושב שנה שלמה בפנימייה כי לא נמצאה לו מסגרת חינוכית, הוא פספס את כל כיתה א'. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אני רוצה להגיד שני דברים לחברי הכנסת משהו. הדבר הראשון הוא בשבחכם ובשבך, יושב-ראש הוועדה. אני חושב שלא סתם בתחילת השנה משרד החינוך באמת התגייס יותר לעניין הזה, גם בגלל הקליטות אבל גם העיסוק שהיה בדיון המקדים ובדיון המעקב אבל לצערי, הרפנו קצת ביחד מההחזקה הצמודה הזאת והמספרים קפצו באופן דרמטי. מספר החניכים שלא משובצים בכל הארץ שמשרד החינוך הציג בדיון בתחילת השנה הוא כמעט מספר הילדים שלא משובצים רק בחצר הזאת. זה קרה בזכות המעורבות שלך ולכן אני חושב שזה כל כך קריטי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כמה תלמידים לא משובצים ברגע זה אצלך פה בפנימייה? << דובר >> אורגד בר: << דובר >> המספר המדויק כרגע? << דובר >> דורית דר: << דובר >> כרגע יש לנו שבעה או שישה ויש עוד כמה שהם לפני ממש - - - << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> מה הם עושים? << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> כן, בדיוק. מה הילדים האלה עושים? << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> מה השבעה האלה עושים כל היום? << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אני רוצה לא להיות מנומס. מה הם עושים? הם רואים בכל בוקר את החברים שלהם מתלבשים יפה, שמים תיק על יוצאים לבתי הספר והם נשארים עם פתרונות לא טובים ואני אחראי על הפתרונות הלא טובים, אני לא מתבייש להגיד את זה. הם קצת עם מדריך, קצת עם ש"ש, קצת עם אם בית וחצי בערך. אלו ניסיונות שאנחנו מנסים אבל אם הילדים האלה היו ילדים של ראשי המשק אז היה נמצא להם מקום. אני לא משרד החינוך ואני לא משרד הרווחה אבל אני רוצה להגיד את הדברים כמו שהם לגבי הסיפור הזה שיש רוויה, זה לא ניתן במעמד הר סיני. אם מישהו לא נערך מספיק לפתיחת כיתות ולא הבין שאחרי 7 באוקטובר, שנה לאחר מכן בספטמבר 2024 תהיה הצפה של פניות לבתי ספר, לא רק מהפנימיות אלא גם מהקהילה, שצריכים מענה רגשי ונפשי אז הדבר היחיד שיש לי להגיד לו זה את המשל של הנמלה והצרצר ועל מי שנערך בחורף והיה לו נוח אחר כך, צר לי. אפרת דיברה על הקצנה ובהקשר הזה אנחנו כן רואים הקצנה ובשנים האחרונות אנחנו רואים הרבה יותר ילדים שלנו שהולכים לבתי ספר לחינוך מיוחד. אני מלא הערכה לתוכנית הילה אבל צריך להגיד שברמה של השעות השבועיות, ברמת המענים וברמת המעטפת הטיפולית, זה לא נועד לאוכלוסייה של הילדים שלנו, כמו שאמר יורם. זה פתרון מתאים לשלושה האלה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אבל את המעטפת הטיפולית אתם נותנים. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אבל ילדים יש מעבר. למשל, בבית הספר - - - << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> כל החברתי הזה. לא יודעת, ממה שאני מכירה על הילה אז בהילה לפחות יש מפגש או יציאה שבועית. ללימודים הם לא חייבים להגיע אבל לזה הם כן חייבים ויש טיולים שנתיים. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> הילה זה פרויקט מצוין רק שמלכתחילה, הוא לא נועד לאוכלוסייה שלנו. << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> חד-משמעית. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אם יש ילדות עם הפרעות אכילה שאחרי שהן אוכלות ארוחת עשר, מישהו צריך לשבת איתן צמוד במשך שעה כדי לבדוק שהן לא מקיאות או שהן לא פוגעות בעצמן - - - << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> הבנתי, או-קיי. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אני מלא הערכה למורי תוכנית הילה ואני חושב שהתוכנית הזאת מצילה נוער נושר. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> ברור לי שזה צריך להיות פה ולא בחוץ אני מבין שיש מקרים שצריכים לקרות פה. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> יהיו כאלה אבל אני גם לא רוצה שזה יסית את הדיון. את יודעת מה אמרה לי אתמול מנהלת מחלקת חינוך אלי כי הצוות מיצה את היכולות? אני הרמתי אליה טלפון כי היא אמרה שהיא לא משבצת יותר והיא אמרה לי "למה אתם קולטים תוך כדי השנה?" אמרתי לה "מה אמרת? באמת סליחה מילדי מדינת ישראל שלא מתאים את הקריסה הנפשית שלהם ללוז שמתאים למחלקת חינוך או למשרד החינוך". << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> כן. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> לשאלה שלך, אני לא רוצה להיות נחמד ולא רוצה להיות עדין. הילדים האלה עם דמעות בעיניים בחוץ או בפנים – ואני יותר מודאג מאלה שבפנים מאשר מאלה שבחוץ – רואים את הילדים האחרים יוצאים לבית ספר ורואים אותם מכירים ילדים אחרים כי הם גרים עם האחים שלהם בכפר. אני רוצה שהם יכירו חבר או חברה. את יודעת מה? שיתאמנו על למשוך בצמות של בן המין השני, בסדר? איך הם יעשו את זה אם הם יהיה פה 24 שעות שבעה ימים בשבוע? איך הם ילמדו לחיות בקהילה? << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אז מה אתה מציע? למשל, לבחורה כזאת. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> אבישי, למרות מה שאמרתי מקודם, לצד הדברים האלה חשוב לי לומר שיש לנו מקרים של ילדים שנדרשים להשמה חוץ ביתית עכשיו - - - << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> בוודאי. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> אבל אני לא יכולה להוציא אותם מהבית כי אין לי בית ספר עבורם ואני יודעת שאני לא אצליח לבצע את התהליך הטיפולי כמו שצריך ואני רק אביא להתדרדרות שלו כי הוא יהיה בעיניים כלות אחרי הילדים שהולכים לבית ספר והוא יישאר. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אז הוא נשאר בבית כי אין לך מסגרת. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> אני אגרום לו ליותר נזק מתועלת בסיטואציה הזאת. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> גם כשהוא נמצא במציאות שהיא אלימה ומסוכנת עבורו? << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> אז אנחנו מנסים לאיין את המסוכנות הזאת על ידי תוכניות נוספות בקהילה ועודף השגחה בקהילה. זאת אומרת, אנחנו מנסים למצוא פתרונות אחרים זמניים כרגע עד שאנחנו נמצא מסגרת חינוכית. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> רק עוד משפט אחד, תראו מה קורה פה. זה בדיוק האבסורד ואני רוצה לצאת מהדיון הזה לא רק עם עוד משהו תיאורטי. הדעת לא יכולה לקבל את המציאות הזאת שבה ילדי מדינת ישראל יקבלו פתרון שבהגדרה המקצועית, הוא פחות טוב בגלל הסוגייה החינוכית. ילד בבית שמתמודד עם אלימות, כמו שאמרת, ילד שמתמודד עם הפרעה נפשית או ילד שמחכה בבית החולים הפסיכיאטרי והוועדה הפסיכיאטרית סבורה שהוא יכול להשתחרר והוא לא משתלב כאן או בכל אחת מהמסגרות האחרות של מדינת ישראל בגלל בית ספר? << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> יש לי פה שאלה, אולי אני לא מבינה את זה. יש שבעה ילדים שהוצאו מהבית, נמצאים פה והחברים שלהם מתלבשים, הולכים לבית ספר והם נשארים פה? איזה מין טיפול זה? איזה מין שיקום זה? זה גורם להם נזק פי כמה. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> גברתי, את צודקת אבל אנחנו צריכים - - - << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אני לא באה בטענה אליך. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> לא, אני אומר שאנחנו כמדינת ישראל צריכים לבחור בין זה שהילד הזה ימשיך להיות בבית חולים פסיכיאטרי ויהפוך להיות חולה נפש מקצועי – סליחה שאני אומר ככה, בסדר? זה לא המונח הכי פוליטקלי קורקט – או שיהיה בבית שבו הוא חוטף מכות או בבית שלא עלינו, יש בו פגיעות מיניות אז אני מעדיף שהוא יהיה פה ולא יהיו לו בית ספר. אני התאמצתי קשה לעשות שני דיונים אצלכם בוועדה ושתבואו לכאן היום בדיוק כדי שתשמעי ויכאב לך כמו שאני רואה שכואב לך כי המציאות הזאת לא יכולה להיות. לא יכול להיות שאלה שיקולי ההוצאה מהבית, שזו דרמה כל כך גדולה בסיפורים שאני לא רוצה לספר בגלל הפרוטוקול וכדי לא לצער אתכם עם הפנים לסוף השבוע. אלה סיפורים באמת קורעי לב, בחלק מהמקרים אלה ילדים של אף אחד ובחלק מהמקרים זה ילדים יתומים וכדי לא להרחיב, אגיד שההורים שלהם בחיים ובכל זאת הם ילדים יתומים והם נשארים כאן גם בסופי שבוע וחוגגים כאן או עם אנשי הצוות גם את החגים. אנחנו לא מבקשים עוד כסף או ארמונות מזהב אלא בסך הכול, שלילדים האלה יהיה בית ספר ושכאשר נעשה דיון כזה אז יהיו כאן נציגי משרד החינוך, האגף לחינוך מיוחד כמו שדרשת בדיון הקודם. לא יכול להיות שהם לא פה. אנחנו ביקשנו, נכון? הם זומנו, להבנתי. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אני מנסה לחשוב על זה בצורה פרקטית. למשל, בחורה עם הפרעות אכילה שאוכלת פה בבוקר כמו שאמרת וצריכה לצאת אז איזה מוסד מסוגל לייצר עכשיו באמת את מה שאתה אומר? איזה מסוד חינוכי לימודי? << דובר >> ששי כליפא: << דובר >> מסגרות החינוך המיוחד ל-57, זאת אומרת חינוך מיוחד נפשי הן מסגרות - - - << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אז היא בטוח הולכת לחינוך מיוחד? << דובר >> ששי כליפא: << דובר >> קודם כול, לפחות בתקופה הראשונה של חייה היא כנראה תצטרך ללכת לחינוך מיוחד שבו היחס בין תלמיד לבין מורה או איש צוות הוא אחד לארבע או אחד לשש, זה תלוי אבל אני רוצה להגיד עוד משהו שמדגיש את האבסורד. אין הפתעה. אנחנו יודעים להגיד שבערך 80% מהילדים שמגיעים לכאן הם ילדים שכנראה יצטרכו חינוך מיוחד על פרופיל 57, פרופיל נפשי. אין הפתעה. כל פעם שאנחנו פונים לבית ספר עם חומרים אז הוא מופתע. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> כן, הוא יודע מראש. << דובר >> ששי כליפא: << דובר >> הם אומרים "לא ידענו, לא נערכנו ולא התכוננו". זאת אמירה שנאמרה ואולי אני יכול להבין את הצד של קברניטי העיר שאומרים שהם רוצים קודם לתת מענה לתושבים שלהם אבל אף אחד לא סופר את הילדים שלנו כתושבים שלהם ופה שורש הבעיה. הייתה תקופה שבה עבדתי במש"ה, מגבלה שכלית התפתחותית וכשהם בגירים אז מעבירים את הכתובת לעיר ואז אין טיעון כזה, הטיעון נעלם. בהגדרה, הבתים או הכתובות של הילדים אלו כתובות בעיר המגורים בה ההורים גרים. אנחנו אכסניה לתקופה מאוד מוגבלת בזמן, כמו שאבישי אמר אבל אנחנו יודעים לייצר לכם איזושהי תשתית שבה תוכלו לדעת מה הולך לקרות בתחילת שנה הבאה או במהלך השנה הבאה. אפילו תגידו ש-80 ילדים מתוך 100 הילדים הולכים להיות בבית ספר לחינוך מיוחד? אין בעיה, בואו נשמור 80 מקומות בבתי הספר לחינוך מיוחד. אם העיר לא ערוכה לדבר הזה אז בואו תוציאו אותנו לעיר אחרת כי מה שקורה זה שערים אחרות בכלל לא מסתכלות עליך. אתה לא מהמחוז אז למה אתה בכלל פונה אלי? אז אני צריך להתחנן ואבישי צריך להפעיל קשרים כדי שלילד שלנו, שלכם, יהיה מקום בבית ספר בחוץ. הייתה גם תקופה שהצענו להקים בית ספר פה רק לחמישה, עשרה, שבעה שכאן אבל צריך חתימה של ראש העיר וראש העיר לא מוכן לחתום. סליחה שאני שופך את הכול אבל - - - << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אתה לא, אתה מציג דברים שהם חשובים מאוד. << דובר >> ששי כליפא: << דובר >> אני אומר שהפתרון הוא כל כך פשוט אבל אף אחד לא משתתף באירוע הזה. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אני רוצה שתראו משהו ואז אני רוצה שנשמע את מוריה כי אני חושב שזה הכי טוב. אנחנו רואים בתמצית את התהליך שצריך לעבור בשביל שילד ייקלט בבית ספר אחרי שמשרד הרווחה כבר הוציא אותו מהבית, חשוב להגיד ש-50% מהילדים מוצאים בצו של בית משפט. מכאן, אנחנו גם נגיע בסוף לוועדה שלנו. צריך לבדוק שיש את כל המסמכים לפי הרשימה של משרד הבריאות ולבדוק איזו המלצה הילד קיבל ברשות כי ההחלטה לאיזה בית ספר הוא ילך, היא לא החלטה שלי, ועדת האפיון והזכאות ברשות היא זו שמחליטה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ברשות הקולטת? << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> לא, ברשות שממנה הוא יצא. << דובר >> ששי כליפא: << דובר >> ברשות המפנה. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> פונים לרשות ולפעמים היא מסכימה ואומרת שיש מקום ולפעמים היא תגיד לי כמו אתמול "למה אתה קולט באמצע השנה?". << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> מי עושה את כל התהליך הזה? << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אנחנו. דורית מכתת רגליה ואם תשמעי ממנה אחרי זה באחת על אחת עם איזה אמירות היא נדרשת להתמודד או איזה אגרסיות היא חוטפת על הפשע הגדול שהוא בקשה לשבץ את הילדים בבית ספר, אני אומרת לך שאת לא תאמיני. צריך לרכז את החומרים, להעביר אותם למחלקת החינוך, לקבל איש קשר או לא לגבי המסגרת שאליה אנחנו הולכים, לתאם לו ראיון קבלה בבית הספר כאשר בחלק מהמקרים בית הספר לא יקבל אותו בראיון אבל איפה שהוא כן יקבל - - - משרד הרווחה הוציא אותו מהבית, הוא הופנה לבית ספר ובית הספר יגיד "לא, זה גדול עלי". תכף תשמעו את הסיפור של מוריה ואני מציע למזוג לפני זה מים, גם להתרגשות אבל גם לתסכול. בהעברת המסמכים, הרשות צריכה לשבץ אותו פיזית והיו לנו השנה כמה מקרים בהם הילד כבר שובץ בבית ספר וחיכה עוד עשרה ימים כי מחלקת ההסעות בעירייה איקס או במועצה וואי לא קיבלה התחייבות לשיפוי מהרשות ההיא. ריבונו של עולם, איך יכול להיות הדבר הזה? אני באמת רוצה שאנחנו נשמע את מוריה כי אני חושב שזה אולי הדבר הכי חשוב. << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> אפשר לקבל הבהרה? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כן, בבקשה. << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> רוב תלמידי פנימיית כפר אורנים לומדים בעיר ראשון לציון בבתי ספר שונים. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> הם לומדים ברחבי האזור. << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> במקומות שונים. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> לא רק בראשון לציון. << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> על איזה בסיס הם בעיקר נדחים, על בסיס הכניסה במהלך השנה? << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> לא רק ראשון? << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> כלומר, מועד הכניסה במהלך השנה או על בסיסים יותר מהותיים שקשורים לתפקוד שלהם? << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> מעט מהבסיסים הם מהותיים. הם מגוונים אבל מעט מהם מהותיים משום שבחלק מהמקרים, כל ראש רשות או מועצה שומר את המקומות לעצמו בגלל שאין פה אלקטורט, הילדים האלה לא מצביעים ברשות. הילדים נקלטים לפנימייה ומידי שנה יש כאלה שעוזבים וכאלה שנקלטים. אם באמצע אוגוסט אנחנו – יחד עם משרד הרווחה, כמובן – נדע מי הילדים שיתחילו כאן את השנה אז אנחנו נהיה מאושרים ובדרך כלל זה יהיה ממש בסוף אוגוסט ורק אז אנחנו יכולים - - - << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> יש נתון על נשירה? כמה ילדים נושרים? << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> יש גם נשירה וגם לא נשירה אלא תחלופה שהיא תחלופה מבורכת בגלל שילד סיים תהליך. הם לא חייבים לסיים פה בגיל 18, הם יכולים לעשות תהליך של שנתיים ולחזור הביתה או שהם יכולים לעבור מסגרת. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אז זה לא נשירה בה הוא נושר מבית ספר. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> יש גם מצבים כאלה. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> יכולים להיות כאלה שינשרו במהלך השנה משום שזאת באמת אוכלוסייה מורכבת ויכול להיות שיהיו כאלה שיחזרו מאשפוז וימשיכו למסגרת יותר מורכבת. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> אבל יש גם מצבים שבהם אנחנו מבינים שיכול להיות שהפנימייה הזאת או אחרת פחות מתאימות לפרופיל של הילד ואנחנו מחפשים לו השמה חלופית. << דובר >> ששי כליפא: << דובר >> אבל בכל שנה מסיימים פה 30 ילדים ובכל שנה אנחנו צריכים לדאוג ל-30 השמות, פחות או יותר. זה הפניית חומרים וכל התהליך שלנו מול משרד הרווחה ושיבוץ של הילד במקום אבל גם עם בתי הספר מתחילה איזושהי תקשורת. כשיש מקומות אז הכול רץ באופן חלק אבל כשאין מקומות אז אנחנו ממש צריכים להתחנן שיקלטו ילדים. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> משרד החינוך אומר משהו ואני מבין אותו, הוא צודק. במינהל תקין, במערכת מסודרת אז יכול להיות שאם אני קברניט משרד החינוך, אני אתנהג בדיוק כך. הם אומרים "אנחנו סוגרים את התקנים או את השיבוצים בחודש מאי" ורק בסוף אוגוסט, דורית יכולה לאסוף את כל הויה דה לה רוזה של החומרים שתיארתי לכם ולהגיע עם החומרים ואז היא אפילו לא בסוף התור, הם כבר קיפלו את שולחנו ההרשמה ברשות. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אבל משרד החינוך יכול להתכונן על פי השנה הקודמת. יש הערכה, זה לא שדבר כזה פתאום נופל. המוסד הזה קיים כבר הרבה זמן, אם בשנה הראשונה נוספו ילדים נוספים בנובמבר אז או-קיי אבל אפשר לקחת הערכה ולשריין בערך מקום כזה לשנה הבאה. אני אומרת לך שאני מזועזעת ממה שאני שומעת. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> צגה, את צודקת וזה בדיוק הכאב שלנו. אנחנו אומרים "מה כל כך מסובך?". << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> בדיוק. מה מסובך? << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> יש פה 100 ילדים כבר כמעט 15 שנה. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> למשל, השנה יש שבעה, נכון? אז אפשר לשריין בערך עשרה לשנה הבאה? << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> האם אפשר? כן. האם זה קורה? לא. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> משרד החינוך לא יכול לקחת את זה ולהגיד "או-קיי, השנה יש שבעה, לשנה הבאה נשמור עשרה"? למה לא? << דובר >> דיאנה לטנר: << דובר >> הרשות המקומית לא יכולה להשאיר את המכסות האלה ריקות, היא ממלאת אותם בילדי הרשות. גם לרשות יש צרכים שהולכים וגדלים. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אבל רגע, מה זאת אומרת הרשות לא יכולה? << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> זה מה שהוא אמר, שהרשות מתעדפת. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אני מתרגשת פה כי זאת פעם ראשונה שנחשפתי וזה מזעזע אותי. הילדים יוצאים בצו בית משפט. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא כולם, מחציתם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא בהכרח. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> לא משנה. אנחנו יודעים שהבעיה הזאת קיימת והיא לא נולדה היום. פה, אני לא רואה את שיתוף הפעולה והקשר הזה. משרד החינוך ורשות מקומית, כל זה ובסוף של דבר יש משהו יותר מזעזע מזה שחברים שלו הולכים לבית ספר והוא לא? מה זה הדבר הזה? << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> בדיוק. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> תשמעו. שנה אחת, או-קיי, שנה שנייה עם הבירוקרטיה של מדינת ישראל אבל המוסד הזה קיים כבר הרבה זמן, אי-אפשר לתת הערכות ולהתכונן? << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> צגה, זה לא סיפור רק של המוסד הזה. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> לא, זאת דוגמה. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> יש לי עכשיו בעמק חפר ילדים שלנו מפנימיות אחרות שלנו, 12 ילדים לא משובצים. עד כשדיברתי עם הצוות שם, אמרו להם שאי-אפשר לשבץ ואי-אפשר לשלוח לבית ספר איקס משום שזה לא בפיקוח של המועצה אלא מחוז אחר של משרד החינוך. מה זה, מיליציה בסוריה? << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> אבל שם נכנסת סוגייה של הסעות, נכון? בין היתר. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> לא, לא. עוד לא הגענו להסעה. בואו נעשה הפסקה כי אני רוצה שנשמע את מוריה. מוריה, אני אומר לך מראש שאת בקהל אוהד ואלו אנשים שאוהבים אותך. גם אם תתרגשי, זה בסדר וגם אם ירעד לך הקול, אנחנו מבינים. אני חושב שיש לך גם סיפור מעניין לספר לכל האורחים שלנו אבל בעיקר את היכולת לספר את זה הרבה יותר טוב מאיתנו ולאפשר באמת לכל מי שנמצא כאן, לראות איך הדברים נראים מהעיניים שלך אז הבמה שלך. << דובר >> מוריה אסולין: << דובר >> תודה רבה. שלום לכולם, אני מוריה. כרגע אני חיילת בצבא, בת 20 ואני משרתת כרל"שית מח"ט בתותחנים. אני הייתי פה חניכה לפני שנתיים למשך שלוש שנים אז באתי לספר לכם את הסיפור שלי. אני הגעתי לפה כשהייתי בת 16, בדיוק היה לי יום הולדת. הקטע של הפנימייה זה שמגיעים לכאן כדי להשתקם. אני לא באה לכאן כדי להמשיך בתוך המקום שלי. הייתי מאושפזת על רקע דיכאון ומחלות אובדניות ואני לא באתי לכאן כדי להישאר בבועה שלי, אני באתי כדי להשתקם, להמשיך בחיים שלי וללמוד איך אני יוצאת מפה בסוף עם בגרות. זה חלק מהשיקום בין היתר, שיש לי בגרות, שאני מצליחה להתמודד עם העולם ומצליחה ללכת לצבא, זה היה החלום שלי. כמובן שלכל אחד יש את המטרות שלו ואת מה שהוא רוצה. אני הגעתי לפה ואמרתי שאני רוצה להגיע לתעודת בגרות מלאה, החלטתי שאני רוצה ללמוד והחלטתי שאני רוצה להמשיך את החיים שלי. הרבה ילדים מגיעים לפה על רקע של מחלות נפשיות ואובדנות. כאשר ילד עם מחלה אובדנית מגיע ואומר "אני רוצה תעודת בגרות כי אני רוצה להמשיך את החיים" זה מטורף, זה לא משהו שהוא מובן מאליו. אני הגעתי וכששיבצו אותי לבית ספר אז שיבצו אותי לבית ספר של נוער נושר כי לפני זה לא הייתי בלימודים במשך הרבה שנים כי היו לי בעיות. הגעתי לפה בשביל לשקם את החיים שלי ובשביל תעודת בגרות מלאה ושמים אותי בבית ספר שבו אין אופציה לתעודת בגרות מלאה אז מה עשינו פה? הלכתי למי שהייתה אחראית אז בפנימייה על בתי הספר ואמרתי לה "תקשיבי, אני לא חושבת שבית הספר הזה מתאים לי, אני חושבת שאני צריכה בית ספר רגיל. השקעתי בשביל זה ואני רוצה את זה", היא אמרה לי שהיא תנסה אבל לא הייתה אופציה, לא אישרו. הייתי צריכה לשבת עליה כל היום וההורים שלי גם ישבו עליה ואני מאמינה שהיא הלכה עם זה לעירייה. זה לקח שלושה חודשים עד שבכלל הסכימו להביא לי ועדה של העירייה ובשלשת החודשים האלה הייתי בבית ספר שלדעתי, לא היה מתאים לי באותה תקופה אבל המשכתי ללכת. הגעתי לוועדה של העירייה, דיברתי איתם ואמרו לי "אין בעיה, את יכולה ללכת לבית ספר רגיל". עצם זה שהייתי צריכה לחכות שלושה חודשים כשכבר התחילה השנה בהם אני אומרת "מה אני עושה פה? מה אני מחפשת פה? זה לא מתאים לי" - - - אני הייתי אז בכיתה יא' וכשהגענו לוועדה אמרו לי "תקשיבי, כבר הרבה זמן מתחילת השנה" אז אמרתי להם "טוב, מה אני אעשה? אני אישאר כיתה" ומכיתה יא' חזרתי לכיתה י' רק בגלל שזה לקח כל כך הרבה זמן. הגעתי לבית ספר וגם היה לי בית ספר בעיר שממש רציתי להגיע אליו כי הייתי אז במגמה מסוימת ורציתי להמשיך אותה בעיר. הגעתי לבית ספר שמכל בתי הספר רציתי רק אותו כי רק שם היה את המגמה הספציפית הזאת. הגעתי והתיישבתי מול המנהלת אחרי שהבהירו לי בעירייה שזה בסדר ושאני יכולה ללכת לאן שאני ארצה. הגעתי, התיישבתי לידה מבלי להוציא מילה והמנהלת הסתכלה עלי ואמרה "למה שאני אקבל אותך?" – סליחה על המילה – היא אמרה לי "יש לך בעיות נפשיות. את לא מתאימה לפה. אני לא רוצה אותך כאן". אמרתי לה "אז מה? יש לי את כל המעטפת בפנימייה. אני באה לפה כדי ללמוד, אני באה לכאן בשביל הבגרות". הייתי ילדה בת 16, למה אני צריכה לשמוע מהמנהלת של בית הספר שאני אלמד בו "את מופרעת, יש לך בעיות נפשיות ואני לא רוצה אותך בבית ספר שלי". אני אומרת לכם את זה במילים יפות אבל היא דיברה ממש לא יפה ברמה שאמא שלי התעצבנה עליה ואמא שלי היא לא בן אדם שמתעצבן. חזרתי לפנימייה והאחראית של הפנימייה שמקשרת לבתי הספר דיברה עם העירייה, הם דיברו עם המנהלת ובסוף הוחלט שאני כן אלמד שם. הייתי צריכה לחזור כיתה בגלל שכבר היה כמעט אמצע השנה. בסופו של דבר, הגעתי לבית ספר עצמו כמעט במרס כשהגעתי לפה בספטמבר וגם עד שהסכימו לקבל אותי בבית הספר, זה לקח כמה שבועות, זה לא קרה בין לילה. בסופו של דבר, הגעתי. הייתי צריכה לחזור כיתה וזהו. עכשיו ברוך השם סיימתי עם בגרות מלאה אבל אני אומרת לכם עכשיו את מה שאני חוויתי ולא רק אני חווה את זה, יש פה עוד הרבה מאוד ילדים שחווים את זה, גם כאלה שאין להם בית ספר וגם כאלה שמשבצים אותם למקום לא נכון. בין אם זה כאלה שרוצים בית ספר רגיל ובין אם זה כאלה שלא מתאים להם בית ספר רגיל, מדובר על בירוקרטיה נורא ארוכה בגיל נורא צעיר כשאתה רק רוצה לשקם את החיים שלך. אתה לא רוצה להתעסק בזה, אתה רוצה להתעסק בעצמך, בנפש שלך ובטיפול שלך. סליחה, אני באמת חושבת שזה לא אמור לקרות. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> את צודקת. יש שאלות או משהו? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מוריה, את מדהימה ואני יכול להגיד לך שאם אני הייתי אחראי על המנהלת הזאת אז היום היא כבר לא הייתה מנהלת. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> תספרי לנו איזה מגמה רצית. << דובר >> מוריה אסולין: << דובר >> לא, בסוף היא לא נתנה לי את המגמה שרציתי? << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> לא? << דובר >> מוריה אסולין: << דובר >> לא. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> מה רצית? בואי תספרי לנו. << דובר >> מוריה אסולין: << דובר >> רציתי סוג של מגמה בשילוב של הצבא ואז לומדים תכנות וכל מיני דברים כאלה ואז משתבצים ישר בחיל ובסוף היא אמרה לי שאין מקום, למרות שכן היה מקום. אחר כך ראיתי שבאמצע השנה חברות שלי עוברות לשם אבל היא אמרה לי שאין מקום אז בסוף הלכתי לביולוגיה, כלכלה ופסיכולוגיה. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> מוריה, אני מציע לך שתלכי לפגוש את המנהלת הזאת. היא חייבת לראות איפה את היום. באמת, את חייבת. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> תתייצבי מולה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תסגרי מעגל. << דובר >> מוריה אסולין: << דובר >> אני אגיד לכם, את המעגל שלי אני סגרתי בזה שלא הייתי אצלה פעם אחת במהלך כל שלשת השנים למרות שהיא אמרה שאני מופרעת. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אלופה. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> את בדיוק המודל של הילדים שאנחנו קמים בשבילם בבוקר ורוצים לראות בדיוק את התהליך שאת עברת. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> ממש. << דובר >> מוריה אסולין: << דובר >> אבל זה לא רק אני, יש כאן הרבה מלא ילדים כאלה. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> לא, את מייצגת אותם. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> מייצגת אותם מאוד. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> זה היה מאוד מאיר עיינים מה שאמרת. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> את נותנת להם פה. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> קודם כול, תודה למוריה. אני מכיר את זה ושמעתי את זה כמה פעמים ובכל זאת זה מרגש בכל פעם מחדש אז כל הכבוד לך. תודה שפינת זמן ובאת היום. << דובר >> מוריה אסולין: << דובר >> באהבה. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> יש לך לו"ז שלם ופינת אותו לכבודנו. << דובר >> אורגד בר: << דובר >> בגלל שהלב שלי מתפוצץ ומגיע הרגע להרים לך קצת יותר אז מוריה, את רוצה לספר מה קורה בשנתיים מאז שסיימת בפנימייה כי לא אמרת את זה. << דובר >> מוריה אסולין: << דובר >> קודם כול, אני אגיד על הפנימייה שהמעטפת הטיפולית פה והמענה כאן זה מה שהוציא אותי מהמקום שהייתי בו, באמת. בסופו של דבר, הגעתי מאשפוז פסיכיאטרי עם נטיות אובדניות והגעתי לכאן אחרי שהייתי בטוחה שאני לא אגיע לגיל 16 כי אני כנראה אמות לפני. בסופו של דבר, הפנימייה היא זאת שעזרה לי. פעם לא הייתי מדברת. לא הייתי מדברת על הרגשות שלי ועל מה שקשה לי אבל המדריכים פה, הצוות, העובדת הסוציאלית והטיפול אלו הדברים שגרמו לי לצאת מזה. הפסיכיאטרית פה גם באמת מקשיבה לאנשים. אני רציתי להוריד את התרופות ובסופו של דבר הורדתי אותן, היא עזרה לי. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אלופה. << דובר >> אורגד בר: << דובר >> אני התכוונתי למה שעשית אחרי הפנימייה כי יש לך הרבה על מה להיות גאה. איפה את היום? << דובר >> מוריה אסולין: << דובר >> הייתי במכינה קדם - - - << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> יש לך עדיין קשר עם הצוות ועם המדריכים? << דובר >> מוריה אסולין: << דובר >> מידי פעם, יש לנו קבוצה של הבית. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> כן? << דובר >> מוריה אסולין: << דובר >> אבל עכשיו קצת פחות. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> טוב, כי את עסוקה. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> בצבא. << דובר >> מוריה אסולין: << דובר >> עברו שנתיים, כן. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> מוריה, מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה? << דובר >> מוריה אסולין: << דובר >> אחות. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> את תהיי. << דובר >> מוריה אסולין: << דובר >> בעזרת השם. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> למדת ביולוגיה וזה עושה את הכול ליותר קל. << דובר >> אורגד בר: << דובר >> אבל איפה את היום? מה עשית בשנתיים האחרונות? << דובר >> מוריה אסולין: << דובר >> בהתחלה לא רצו לגייס אותי לצבא אז הלכתי למכינה קדם צבאית ומיד אחר כך התגייסתי. עכשיו אני רל"שית של מח"ט בחטיבת תותחנים ובעזרת השם, בקרוב אני עוברת ללוחמה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תותחית. << דובר >> מוריה אסולין: << דובר >> במרס הקרוב. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> איזו אלופה. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> איזו אלופה את. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> את רואה, היית צריכה ללמוד ביולוגיה אם את רוצה להיות אחות. כנראה הכול מתגלגל לטובה. << דובר >> מוריה אסולין: << דובר >> נכון, הכול מלמעלה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> ממש. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> עם ההתרגשות הזאת, עם האופוריה ועם התחושה של איזה מזל שאת פה, שהסכמת לבוא ושלא ויתרת, אני חושב שלנחישות שלך ולכוחות שאת הבאת היה חלק גדול בזה שזה הסתדר אבל יש כאלה שיש להם פחות כוחות ממך ואני חושב שהאחריות שלנו ביחד היא לדאוג שיהיו כמה שיותר סיפורים כאלה וזה לא בשמים. זאת אומרת, גם לאלה שלא הולכים לבית ספר. אני אומר בגאווה רבה שאנחנו, יחד עם משרד הרווחה שממן את זה, נותן משאבים ומפקח. נמצאת כאן המפקחת שנמצאת פה ביום ובלילה שחושבת יחד עם הצוות והיא שותפה שלנו. רות, חשוב לי להגיד מילה טובה גם בפני הקהל והפרוטוקול על השותפות הזאת כי זה לא מובן מאליו אבל אני לא יכול להסתכל לשבעה ילדים האלה ולהורים שלהם בעיניים ולהגיד שבגלל איזה – סליחה שאני אומר – קשקוש של מישהו, אי-הבנה או בגלל משהו שאני יכול לעשות ולא עשיתי, הם לא יהיו אחות בעוד כמה שנים או לא יהיו רל"שית של המח"ט או כל הדברים שעוד אפשר לעשות. בדיונים בוועדה, אנחנו לא רואים את זה, זה מרחוק. ביקשנו דבר שהוא פשוט בעייני אבל לא הצלחנו לגרום לו לקרות. אנחנו מחכים באותו תור, יחד עם הילדים בקהילה במובן של התור לשיבוץ לבית ספר, בתור לאפיון, לזכאות ולכל מיני דברים ובחוכמה רבה, היושב-ראש ביקש שיהיה מסלול ייעודי לקליטה של ילדי פנימיות משום שלא יכול להיות שבחדר מיון, יחכה מי שיש לו ציפורן חודרנית עם זה שיש לו אירוע מוחי או התקף לב. במציאות שלנו זה לא רק שיש אלא שמראש, התור שלנו הוא עם מעט סיכויים, צריך להגיד את האמת. לצערי, שני הדיונים האלה היו ביוני ובנובמבר ואנחנו עוד מעט בפברואר וזה לא קרה. אנחנו חייבים אתכם. כמו שהצלחתם לייצר שינוי שקרה בתחילת השנה אז גם מכאן והלאה ואבוי לנו אם נסיים את השנה הזאת כמו שסיימנו את השנה שעברה ולדעתי, זה הכיוון ואפילו פחות טוב מזה. כי אם בפברואר יש לנו כ-60 ילדים ברמה הארצית, שלא משובצים - - - << דובר >> אורית נאור: << דובר >> לא, פחות. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> כמה יש? << דובר >> אורית נאור: << דובר >> בערך 30 או 40. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> 30, 40 ואנחנו ממשיכים לקלוט. << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> זה 5%. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אני לא רוצה לספור את זה באחוזים. אני רוצה לספור את זה ב-30, 40. << דובר >> אורית נאור: << דובר >> אבל אם היו 5% מילדי מדינת ישראל, זה היה מרעיד את אמות הסיפין אז לא בטוח שהשוואה באחוזים היא נכונה. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אני אגיד לך שבעיות נפשיות הן פיזור סטטיסטי ואין כאן רק משפחות מצוקה. לפני כמה שנים הייתה לנו באחת מהמסגרות בת של שופטת בבית משפט מחוזי – זה מספיק כללי כדי שאני אייצר זיהוי – ולפני כמה שנים היה לנו כאן ילדה של אחד מבכירי אמ"ן בעבר. אנחנו מכירים במדינת ישראל שעבור הורים שמצליחים ללחוץ, נמצאות הדרכים להוסיף כיסא תשיעי בכיתה או לעשות איזושהי הרחבה. אני יודע כמה הנושא הזה קרוב ללב של שלושתכם ואני אומר לכם שאין לי מילה אחרת – וגם אין לי רצון לייפות או לעטוף את זה – מלבד סוג של גזענות שאני אפילו לא יודע איך לקרוא לה מלבד גזענות מצבית או גזענות לסיטואציה ספציפית בחיים. אני מבין את זה היטב גם ביחס לסיפור החיים שלי אבל לעניות דעתי, ביחס לכל אחד מאיתנו, הילד שלנו והילדים שמחכים היום, יכלו להתחלף בעקבות שלוש פניות ימינה או שמאלה בחיים. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אמרת "ילדים של אף אחד". << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> נכון, לצערי. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אז שהם יהיו ילדים של מישהו. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אבל אני לא מוכן שהם יהיו ילדים של אף אחד. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> לא, אני אומרת שזה המצב. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> הם ילדים של מורן, הם ילדים של יניב, הם ילדים של דורית, הם ילדים של אורגד. << דובר >> מורן ימין: << דובר >> נכון, הם הילדים שלנו. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> הם הילדים של מישהו. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> מצד אחד הם הילדים של אף אחד ומצד שני הם הילדים של כולנו. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> נכון, בדיוק. אני אומרת שאסור שיהיה מצב של ילדים של אף אחד. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> נכון אבל כדי שההבנה הזאת תהפוך למציאות, אנחנו חייבים אתכם. יוסי, אנחנו חייבת אותך ואני יודע שאתה מסור לזה מעל ומעבר ואתכן, חברות הכנסת ואת חברי הוועדה האחרים במובן של להגיד מספיק. חייבים לפתור את המציאות הזאת שבה יש ילדים או ילדות שיכולות להיות מוריה בעוד כמה שנים ועל דברים שאני לא מצליח להבין והם טכניים לחלוטין, ימנע מהן להיות הדבר הזה וחייבים לשים לזה סוף. המציאות היא כזאת, תאמינו לי. אני לא יודע לשחק כדורגל ואני לא יודע לשחק כדורסל, אני יודע לדבר בסדר ולפעול כדי שיהיו מסגרות לילדים כאלה ואני אומר לכם שיהיו יותר ברגע שהמלחמה תיגמר. יש לנו עוד עשרות אלפי מפונים שעוד לא חזרו והמצבים שם לא יהיו יותר טובים. המצב הכלכלי שאנחנו נכנסים לתוכו לא יגרום לפחות מטופלים בפנימיות, בקהילה או בבתי הספר. זאת מציאות שאנחנו לא מנצלים את הכאב הזה שאתם מרגישים יחד איתנו וגם הגאווה הזאת על מה שמוריה מסוגלת לעשות ותכף אני אשמח שתשאלו ותשאלו גם את הצוות דברים שתרצו לדעת כי אנחנו חייבים שהעוצמה הזאת והדיון במציאות הזאת יהפכו למשהו שבאמת שם סוף פסוק לדבר הזה. לדעתי, הפתרון פשוט. צריך ועדה עם סמכויות ביצוע שיש בה נציג משרד הרווחה, נציג משרד החינוך ונציג השלטון המקומי. אני אתאר לכם מצב מתחילת השנה עם אותם 17 שהיו בהתחלה. ילדה נקלטה בפנימייה בחירום, בצו של בית משפט – לא בפנימייה הזאת, בפנימייה אחרת – והשיבוץ שלה לבית ספר התעכב כי ברשות שממנה היא הגיעה בצפון, לא היה פסיכולוג שישתתף בוועדת האפיון והשיבוץ ויחתום על שינוי סיווג של מבית ספר איקס לבית ספר וואי. אני רוצה שבוועדה כזאת, הנציג של משרד החינוך יוכל להביא פסיכולוג מרשות אחרת, הנציג של משרד הרווחה יפתור חסמים של משרד הרווחה אם יש, ונציג השלטון המקומי – אנחנו זוכרים מה הוא אמר בדיון הקודם, מזל שהוא בא בזום כי אחרת אולי הייתה בעיה – שייפתרו את הבעיות ואת החסמים. אני גאה במוריה שהצליחה למנף את שלשת חודשי הסבל האלה לכזאת הצלחה וכזאת גאווה אבל יכול להיות ילד שבשלושה חודשים האלה רואה בבוקר את הילדים, כמו שאמרת והוא בקלות יכול לנשור. שאלת על נשירה ויש לנו ילדים שנושרים ויש לנו ילדים שההורים שלהם – בין אם הסכימו להוצאה מהבית ובין אם לא – רואים שהם פה כמה חודשים ולמה משובצים והשם שואלים "למה שהוא יהיה פה?" ואת יודעת מה? הם צודקים, אין לי מה להגיד להם. אני יכול לעטוף את שעות היממה ככול יכולתי עם עזרה ממשרד הרווחה, אם נבקש חונך, יתנו לנו ואם נבקש סיוע, יתנו לנו אבל אני לא יכול להחליף בית ספר ואני לא יכול להחליף את החוויה של להיות רגיל. מה מוריה אומרת? "אני רציתי רגיל. אני עבדתי קשה כדי שיהיה לי רגיל. כדי שתהיה לי בגרות", כדי שהיא תוכל לשבת בחמ"ל עם החברות שלה ולא להיות זאת בלי הבגרות. אני אספר לכם סוד, אני סיימתי תיכון בלי בגרות אז אני יודע כמה זה קשה לסיים עם בגרות. מנקודת המוצא של איפה שהיא הייתה ואחרי מה שהיא תיארה והעבר שלה, באמת צריך להוריד את הכובע. אין למדינת ישראל, למשרד או לנושא משרה כזה אחר שאני בטוח שכוונותיו טובות והאתגרים את הפריווילגיה הזאת. אנחנו מדברים כאן על מאמץ קטן שהאפקט שלו יכול להיות משנה חיים, לא כסלוגן ולא כמליצה אלא באמת משנה חיים. ההבדל בין סיפור כזה לסיפורים אחרים – ואני יכול לספר לכם גם סיפורים עצובים – הוא לפעמים בדיוק בדבר הזה, זה בדיוק הנחישות ובדיוק המנהלת שהרשתה לעצמה ושתיתן את הדין למי שהיא נותנת דין בשמים. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> כן. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אני לא יכול ואנחנו לא יכולים – אני מדבר על כל מי שנמצא כאן ביחד – לתת את הלגיטימציה לזה לכך שזה יהיה תלוי במוטיבציה של גורם כזה או במוטיבציה אחרת. ברשויות אחרות בארץ יש – אני לא אגיד "רשויות אחרות", אני אגיד ספציפית בעפולה – ילדים שלא לומדים כבר עשרה חודשים. הם נקלטו בפנימייה בשנה שעברה ועל רקע שאני לא יודע, נפנופי ידיים או כל מיני דברים מהסוג הזה – גם זה הוזכר בדיון האחרון בוועדה – לא משובצים לבית ספר. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> מאותן סיבות? << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> מאותן סיבות, כן. את יודעת מה? אולי אם אני מתאמץ, אני מבין את ראשי הערים ואני אולי מבין את מחלקת החינוך אבל אני לא רוצה להבין אותם כי זה לא התפקיד שלי, התפקיד שלי הוא לדואג לילדים פה. בנוסף לכך, כמו שאמרת מקודם, זה היה יכול להיות שנה, להיות שלוש שנים, להיות חמש שנים אבל הפנימיות לא הוקמו לפני חצי שעה. יש פנימיות שקיימות עוד טרם הקמת המדינה. יש פנימייה שעלתה מגרמניה טרם המלחמה לקריית ביאליק, פנימיית אהבה. זה מה שהיה קרוי אז ילדי טהרן. איך יכול להיות שהמדינה שלנו יודעת לגרום לביפרים בקצה אחר של המזרח התיכון לעשות כל מיני דברים והיא לא מצליחה למצור בית ספר - - - << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> על פי פרסומים זרים. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> זה כבר אפילו לפי פרסומים לא זרים. היא יודעת לעשות הרבה דברים אחרים, היא יודעת להיות ראשונה בהייטק אבל ריבונו של עולם, היא לא יודעת לשבץ ילדים בבית ספר. אני בכוונה אולי מכאיב בפצע הזה כי אני חייב את העזרה שלך. אני מודה שאני לא יכול לבד ואני מרשה לעצמי להגיד שלבד גם אנחנו לא יכולים. אני חייב את העזרה שלכן, חברות הכנסת. משהו חייב להשתנות. אני מבטיח לכם דבר אחד, במציאות הזאת לא יהיו פחות ילדים בשנה הבאה שצריכים מענה כזה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אבישי, אני אשמח לשמוע את דורית כי נראה לי שהיא ממש תוכל לפתוח לנו את הצוהר לניואנסים של ההתמודדות הזאת. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> בבקשה. << דובר >> דורית דר: << דובר >> לקראת הקיץ אנחנו מתמודדים עם קליטה של 30 חניכים ואנחנו עושים את כל המאמץ בשביל לפתוח את שנת הלימודים כשהם משובצים אבל לא תמיד זה באמת מסתייע. אני אגיד שהחניכים מגיעים לכאן מאילת ועד קריית שמונה. מנובמבר או דצמבר אני מתחילה להיכנס לקושי הגדול בשיבוץ של החניכים שנקלטו כאן עוד בקיץ וכפי שאפרת תיארה, ההתווספות כשבאים אלינו כתוצאה מזה שהם מגיעים אחרי אשפוז וחייבים להוציא אותם מהבית. אנחנו פונים לרשויות השולחות בכל קשת הארץ, לקריית שמונה, לבנימינה - - - << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> מה התפקיד שלך? << דובר >> דורית דר: << דובר >> התפקיד שלי הוא קודם כול לתווך בין החוץ לפנים, לעזור לשיבוצים ולקשר בין הגורמים השונים ואני אגיד שזה הולך ונהיה יותר ויותר מורכב כי זה אומר לפנות לרשות השולחת, אחר כך לפנות למפקחת שלה ולפנות - - - << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> לרשות המקבלת. << דובר >> דורית דר: << דובר >> זאת אומרת, זה הרבה מאוד גורמים שצריך לפנות אליהם ופעם זה היה הרבה יותר פשוט. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> למה? << דובר >> דורית דר: << דובר >> כי פעם החומרים היו מגיעים אלי, הייתי מעבירה אותם לרשות שלנו שאנחנו כופפים אליה, ראשון לציון והם היו מסייעים בשיבוץ. היום זה לא ככה, היום צריך לפנות לראשויות השולחות שמהן החניכים האלה מגיעים ואז זה אומר לפנות להרבה מאוד מקומות בארץ ולהתחיל להניע את התהליך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מתי זה השתנה? << דובר >> דורית דר: << דובר >> השנה. אני פה משנה שעברה ובמהלך אמצע שנה שעברה התהליך הזה כבר התחיל לבעבע. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> מה ההיגיון בזה? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מי קבע את הרגולציה החדשה? << דובר >> דורית דר: << דובר >> זאת המציאות שנוצרה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מי קבע את הרגולציה החדשה? << דובר >> אורית נאור: << דובר >> אורית, מנהלת תחום חינוך במשרד הרווחה. זה על פי חוזר מנכ"ל משנת 2016 שכל המשרדים התבקשו לעבוד על פיו ובעת שיש ועדת תכנון טיפול ברשות השולחת, יכנס גם נציג של אגף החינוך בעיר והוא זה שיסייע בכל השיח בין אגף החינוך בעיר השולחת לעיר הקולטת. זה מהלך שדווקא היה אמור להסדיר את הדברים ולגרום לאיזשהו שיח בין אגף חינוך לאגף חינוך כאשר הם המומחים בתחום הזה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אנשי המקצוע, כן. << דובר >> אורית נאור: << דובר >> זה היה אמור להקל על התהליך. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> זה נשמע שזה ממש לא. << דובר >> אורית נאור: << דובר >> זה דבר שהפך להיות יותר מורכב. << דובר >> ששי כליפא: << דובר >> מי שהיה אמור לקשר בין שתי מחלקות החינוך בכל עיר הפך להיות הפנימייה. אנחנו המגשר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא, יכול להיות שהכוונה הייתה טובה אבל השאלה היא - - - << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> מבחינת הזמן. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מאז 2016 כשראו שזה לא עובד אז מה? << דובר >> אורית נאור: << דובר >> אז עכשיו אני כנציגת משרד הרווחה, משרד החינוך והרשות המקומית יושבים כדי לחדש את חוזר המנכ"ל הזה. אני אגיד שיש לנו המון שיח ושיג בדברים כי זה לא פשוט. הבאנו גם נציגים של רשויות מקומיות שהעלו את הקושי בדיוק בתוך המקומות האלה. אנחנו ממש מנסים להתאים את חוזר המנכ"ל מ-2016 לשנה הנוכחית אבל אני מכירה את הבעיות האלה, הן לא נסתרות מאיתנו. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אני רוצה להגיד מה קורה בפועל כשדורית באה לעיריית ראשון, אומרים לה "לא, יש חוזר מנכ"ל". כשאני קולט בפנימייה בנתניה ילד מראשון, אני מוצא לו את בית הספר. אם זה היה סימטרי, אז דיינו – כמו בפסח – אבל זה עובד רק בווריאציה שמאפשרת לא לשבץ את הילד, זה לא עובד לשני הצדדים וזה הכאב הגדול אני מאוד מקווה – וצריך את עזרתכם – שהסעיף הזה יעקר מחוזר המנכ"ל. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> לא, זאת סוגייה. מה שהיא אמרה עכשיו זה שחייבים להקל את התהליך כי אם התהליך הוא כל כך מורכב - - - << דובר >> דורית דר: << דובר >> לפשט, בדיוק. התהליך הפך להיות מאוד מורכב וזה כשלעצמו, גורר עיכובים למרות שאני באמת מפעילה הרבה מאוד לחץ, הרבה תקשורת, הרבה טלפונים ומיילים על כל חניך וחניך. לפעמים זה יכול להיתקע על זה שהילד לא רשום במשרד הפנים בבאר שבע אבל ועדת האפיון הייתה בבית שמש אז פניתי לבית שמש ואמרו לי "לא, תפני לבאר שבע" ובסוף הוא כבר רשום בבאר שבע אז בבקשה תעבירי לבאר שבע את החומרים מרמלה כי רוצים שהילדה תיקלט בבית אקשטיין ברמלה ואז אני אומרת "כן, אני העברתי" אבל אז אני פונה לרמלה לשאול אם קיבלו את החומרים ואומרים "לא, לא קיבלנו" ועוד פעם ועוד שעה ואז שולחים ועכשיו זה התעכב כי היא חולה - - - << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> ואז בזמן הזה ברשות הקולטת כבר קלטו ולך כבר אין מקום. << דובר >> דורית דר: << דובר >> בדיוק. בזמן הזה החניכים נשארים פה ונשארים פה. אני כל הזמן אומרת "אני מזמינה אתכם לבוא לפה ותראו מה זה חניך של משובץ יום אחרי יום, זה לא בסדר" או כמו שאבישי ציין, בגלל שכבר נמצא לילד שיבוץ אז הייתה בעיה עם ההסעה. זה כל מיני דברים קטנים שהם כל כך בירוקרטים ומעצבנים כשבעצם - - - << דובר >> ששי כליפא: << דובר >> סליחה, אני רק אגיד משהו כי נראה לי שזה בסיס העניין. הבעיה הכי גדולה פה היא שהמחויבות לשיבוץ הילד הפכה להיות של המדינה ולא של משרד החינוך ופה מתחילה הבעיה. למה לי יותר חשוב שהילד ישובץ מאשר למשרד החינוך שאמון על החינוך של הילדים? << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> אני לא יודעת אם אני חותמת על המשפט שלך. << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> זה לא מדויק. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> אני חושבת שמשרד החינוך לגמרי באירוע, הוא מבין את החשיבות והוא מגויס אבל יש כל מיני חסמים אובייקטיבים שצריך לפתור אותם. צריך לשבת ולראות איך אנחנו מקלים על התהליך הזה. << דובר >> ששי כליפא: << דובר >> אפרת, מי צריך לפתור אותם? לא אנחנו, באמת. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> גברתי, סליחה. << דובר >> ששי כליפא: << דובר >> זה חינוך. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> לפי מה שאנחנו שומעים פה, במבחן התוצאה יש בעיה. << דובר >> דורית דר: << דובר >> נכון וזה מתחיל - - - << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> בדיוק אז לכן - - - << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> אני ממשרד הרווחה, שלא תתבלבלי אבל אני חושבת - - - << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> לא התבלבלתי, אמרת שמשרד החינוך באירוע. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> נכון. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אנחנו מסתכלים על מבחן התוצאה ומבחן התוצאה לא בסדר ולא טוב אז לכן, בואו נפסיק לחלק את הציונים. אני מזועזעת מהדברים האלה. ילד אחד שהחברים שלו מתלבשים יפה ויוצאים עם הילקוט זה נורא. מה יישאר לו בראש? הצלקת הזאת לעולם לא תצא מהראש שלו. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> נכון. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> כן, במקרה של מוריה היא חזקה והיא באמת שרדה את זה שלושה חודשים. מי יכול לשרוד? לפי מה שאני רואה שנעשה, לדעתי אם אלו היה בריאים אז ההתייחסות הייתה נראית אחרת וזאת בעיה של המדינה כולה. כאשר מישהו זקוק למדינה, יש בירוקרטיה לכן, אני לא חושבת שצריך לעשות פה הנחה למשרד החינוך בקטע הזה. אני לא מרגישה שהוא באירוע, סליחה שאני אומרת את זה. אם לא מצאו לילד מסגרת, יש פה חינוך חובה, נכון? אם אני כהורה אגיד שאני לא אשלח את הילד שלי לבית ספר כי לא מתחשק לי ואני אשאיר אותו בבית אז אני אעמוד לדין ולמשפט, נכון? על פי חוק חינוך חובה, ילד מקבל מסגרת וכשאין מסגרת לא קורה כלום וגם הילדים האלה זקוקים לעזרה. אני חושבת שזה מתחיל מפה ואנחנו לא צריכים לעשות הנחה לגופים. << דובר >> דורית דר: << דובר >> וכמו שאבישי ואפרת תיארו, לא תהיה הלימה בין 1 בספטמבר, שזה תאריך פתיחת שנת הלימודים לבין המצב שבו אנחנו נאלצים לקלוט אותם דרך משרד הרווחה במהלך השנה ואז כשקולטים בנובמבר או בדצמבר אז פתאום נתקע ואני אגיד "מה אני אעשה פה בכפר עם חניכים במשך שמונה חודשים אם אתם לא תעזרו לי למצוא להם שיבוץ?". גם הרשות של ראשון לציון צריכה להבין שזה יהיה ככה כל הזמן, זה המצב וצריך לחשוב על פתרונות מעכשיו ולא להמשיך להגיד את אותו משפט ולחזור עליו "למה אתם קולטים?", כי ככה. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> תודה, דורית. אנחנו בסוף הזמן ואנחנו גם רוצים לצאת לסיור אבל אני אשמח שגם תשמעו את מנהלי הפנימייה שבאמת נמצאים בשטח אז תשמעו אותם בקצרה ואז נצא לסיור ונראה איך נראית סביבת החיים של הילדים, ברשותכם. יניב, בבקשה. << דובר >> יניב גואטה: << דובר >> אני רוצה להתייחס גם דרך השאלות שעלו פה וגם דרך המקרה המקסים ששמענו פה. לתפיסת הפנימייה וגם לתפיסתי באופן אישי, הטיפול הוא הוליסטי. נשאלו פה כל מיני שאלות לגבי איך נראה הצוהריים, איך נראה הבוקר, מה עושים ואיך עושים. בסוף, אם אנחנו רוצים להסתכל על זה כחזון של מה אני רוצה בהובלת החניך בפעם האחרונה לשער אז אני רוצה לתת לו את המעטפת הכוללת שתגרום לזה להגיע, גם אם זה יהיה בגיל 18 וגם אם זה יהיה בגיל 16. כדי לתת לו את המעטפת הכוללת הזאת אני רוצה לתת לו את כל המשאבים שאני יכול לתת לו. תעזבו לרגע את הפן החוקי. את צודקת במאה אחוז ברמה הקונקרטית חוקית ואני חושב שאין על זה ויכוח עם אף אחד פה בחדר, אני מדבר על הראייה הטיפולית ההוליסטית. אני רוצה לתת לו הכול. נאמר פה על השומר שאומר בוקר טוב. השומר אומר בוקר טוב ביציאה לבית ספר, הוא לא אומר בוקר טוב ואז הולכים לשבת בדשא או להסתובב בבית. בנוסף לזה, אני רואה גם התגברות של אירועים חריגים ופורענויות בתוך השעמום של הבוקר. זאת אומרת, זה שהוא פה זה לא על מי מנוחות ואני רק לא מרוויח, אני גם מפסיד. אני באמת מוחא כפיים למקרה ששמענו פה כי אני קורא בין השורות שתעצומות הנפש הן אדירות יתרה מכל חניך וחניכה שיש פה. אני מדבר באופן הסתברותי, כמובן, לא באופן גורף. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> כל חניך או חניכה אחרת שהיו בסיטואציה הזו במשך שלושה חודשים - - - << דובר >> ששי כליפא: << דובר >> הם לא היו שורדים. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> היא גם הסכימה לרדת כיתה, זה לא ברור מאליו. << דובר >> ששי כליפא: << דובר >> בדיוק, זה מחיר. << דובר >> יניב גואטה: << דובר >> נכון, זה דברים שהיא סיפרה לנו בין השורות. היא סיפרה לנו בין השורות שתעצומות הנפש שלה הן אדירות יותר מכל חניך או חניכים סבירים, לצורך ההמחשה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> ממוצע, כן. << דובר >> יניב גואטה: << דובר >> אני חושב שזה הסיפור, אין לי עוד מה להוסיף על זה. אני רוצה לתת לכל החניכים שלי את המעטפת הכוללת. << דובר >> אורגד בר: << דובר >> אני מרשה לעצמי להוסיף לדברים של יניב שתנסו לחשוב רגע אפילו ברמה הקלינית מה זה שלושה חודשים שבהם ילד עם חרדה לא הולך לבית ספר. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> נורא. << דובר >> אורגד בר: << דובר >> מה זה שלושה חודשים לילד שנקלט עם דיכאון ונטיות אובדניות, מה זה שלושה חודשים כשיש הפרעת אכילה או הפרעת התנהגות, מה זה שלושה חודשים בלי ללכת לבית ספר לילד שהוא דחוי בבית. כמו שיניב אומר, לדבר הזה יש משמעויות מאוד גדולות ביכולת שלו להשתלב או להסתגל בתוך המסגרת. הוא יכול לבעוט ולהגיד "אני לא רוצה, לא טוב לי פה". << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> זה בדיוק מה שאני אמרתי מקודם. הרבה פעמים כשילדים נשארים בבית כשהאלטרנטיבה היא להיות פה בלי בית ספר אז יש מקרים – לא כולם. ממש לא כולם – שבהם אני מעדיפה שהוא יישאר בבית אם הוא לא בסיכון דרמטי כי פה יהיה לו יותר נזק מתועלת אם הוא יחווה את כל הדחייה והניכור האלה שאי-ההליכה לבית ספר מייצרים בכל יום. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אבל בבית הוא כן במוסד לימודי? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> בדרך כלל, כן. << דובר >> יניב גואטה: << דובר >> גברתי, אני אוסיף עלייך משפט ואני אסיים. בימים אלה, ממש היום ב-30 בחודש, אני צריך לקבל עד סף היום תשובה ממשפחה שמתחבטת בין משקולות המאזניים האלה. האם לקבל לפה בידיעה שכנראה אין בית ספר אל מול לשחרר את הבת שלהם מגהה הביתה ולהתמודד איתה בבית. זה סיפור אמיתי, אותנטי מהיום. << דובר >> מורן ימין: << דובר >> אני גם אצטרך לדברים של יניב ואגיד שאני מאוד מתחברת למה שאמרת גם בהקשר של השאלה מי אחראי על האירוע הזה. זו מדינת חוק ויש פה חוק חינוך חובה שלא עומדים בו. אנחנו לא עומדים בו והילדים האלה כרגע הם הילדים שלנו. אני מתייחסת אליהם כאילו הם הילדים הפרטיים שלי ואם אנחנו לא שולחים אותם לבית ספר אנחנו מתנגדים למדינת חוק וזה לא סתם חוק. נראה לי שהבנו את המשמעויות של הדבר הזה ומה זה אומר. אני אצטרף למה שיניב אמר ואגיד שבשבוע שעבר, הורים סירבו להיכנס לכאן כי אין מסגרת. הם אמרו לנו במפורש שנכון לעכשיו הם בוחרים לא להיקלט כאן כי אין לנו מסגרת בית ספרית להציע להם אז הילדה נשארת כרגע באשפוז הפסיכיאטרי ואם נשתמש במילים של אבישי, היא הופכת לחולת נפש מקצועית. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> כן, זה מנציח את החולי. << דובר >> מורן ימין: << דובר >> כן, זה מנציח והילדה כבר במקום שהיא כבר כן מסוגלת לצאת לקהילה, להתמודד עם החיים והיא רוצה את השיקום אבל אין מעטפת בית ספרית ואי-אפשר להכניס לפה ילדה כזאת. << דובר >> אורית נאור: << דובר >> זה כבר יוגדר כאשפוז סוציאלי. האשפוז שלה הוא כבר לא על רקע רפואי, הוא כאילו נחשב אשפוז סוציאלי. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אני לא יודע למי יצא להיות בשנים האחרונות במחלקות הפסיכיאטריות. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> לי יצא. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> לימור, אני יודע שלך יצא. אנחנו מדברים על מחלקות שנמצאות כמעט באופן קבוע ב-120%-130% תפוסה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> נכון, זה מאוד קשה. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> זה נשמע מילים יפות אבל זה אומר מזרון על הרצפה או מיטה מתקפלת במרכז החדר. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> זה לא פשוט. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> זה לא שבגלל שאין בית ספר, היא תישאר עוד חודש במלון בראשית או באכסניית נוער אלא בתופת הזאת. בתי החולים נהדרים ועושים עבודה מדהימה אבל אף ילד לא צריך לגור בבית חולים ובטח שלא בגלל הדבר הזה. << דובר >> דורית דר: << דובר >> דיברתם גם על פרויקט הילה, לפרויקט הילה מתקבלים מגיל 16 והוא נחשב חינוך רגיל אבל עכשיו אני מתמודדת עם ארבע נערות שהן בגילאי 13-14, זאת אומרת שהן לא יכולות להיכנס לתוכנית והן גם בוועדת אפיון של 57 אז הן צריכות בית ספר לחינוך מיוחד. << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> תוכנית הילה היא מגיל 14. << דובר >> דורית דר: << דובר >> תוכנית הילה היא לחינוך רגיל אבל גם בגיל, הן לא תואמות. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> כמה בתי ספר יש פה בראשון לציון? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין. << דובר >> דורית דר: << דובר >> אנחנו עובדים עם ראשון מעט. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> לחינוך מיוחד. << דובר >> דורית דר: << דובר >> בראשון, מעט. << דובר >> מורן ימין: << דובר >> כרגע, בראשון אין אפיון 57 חוץ מבית ספר אחד שהוא גם לא מוכן לקלוט אותן. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> לא אבל עם כמה בתי ספר הפנימייה עובדת בסך הכול? << דובר >> דורית דר: << דובר >> אנחנו עובדים עם 15 בתי ספר מגדרה ועד תל אביב, פתח תקווה ויש לנו עוד שלושה חניכים – כי זה מה שהשארתם – בפרויקט הילה בראשון לציון ואחת ששיבצנו בפרויקט הילה בנס ציונה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מה הכוונה, זה מה שהשארתם? << דובר >> דורית דר: << דובר >> ברמת העקרון, ברגע שנסגר כאן פרויקט הילה בכפר אז אנחנו נאלצנו לשבץ את החניכות האלה שהיו להן הפרעות אכילה קשות שלא התמודדו עם לצאת החוצה, למסגרות מסביב. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> למה זה נסגר? אין ילדות בגילאים האלה? << דובר >> דורית דר: << דובר >> ארבע מהן הצלחנו לשבץ ושלוש שלחנו החוצה כי זה מה שהותר לנו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא, אני שואל אם יש צורך ליותר משלושה בתוכנית הילה? << דובר >> דורית דר: << דובר >> בוודאי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יורם, מה הבעיה? << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> קודם כול, הבהרה. לתוכנית הילה אפשר להיכנס מגיל 14. << דובר >> דורית דר: << דובר >> באמת? << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> כן. << דובר >> דורית דר: << דובר >> זה חדש. << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> דבר נוסף, ברור לי שהפתרון לתופעה שהוצגה פה של ילדים שנמצאים בפנימיות עם עוגן טיפולי, מתקשים עם השתלבות בבתי ספר או בקהילה ושם זה אמור להיות. זה הפתרון המרכזי, לא תוכנית הילה וזה ברור. מקום שאנחנו נמצאים בו באופן מלא זה חסות הנוער וכל הנושא של החינוך בתוכנית הילה. זה לא הסיפור. אני פה כי יש לי אירוע שבו הייתי פה. אני פתחתי את המודל הזה פה וזה המקום היחיד שפתחנו תוכנית בפנימייה פוסט אשפוזית. התוכנית דווקא לימדה על הקושי שלכם להחזיק מערכת פדגוגית בתוך הפנימייה כי עם הזמן, באמת היו פחות ופחות ילדים אז היה קצת קושי במימוש מחויבויות שונות. לכן, הפתרון שהוצע זה שתוכנית הילה ניתנה לכם לבין שלושה לחמישה ילדים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אבל אם מחר יהיה לו צורך בשמונה ילדים אז למה אתה מגביל? << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> למה אתה לא יכול להגדיל? בדיוק. << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> אם יהיו להם שמונה ילדים, הם יתקבלו. הם לא רוצים להגיע לתוכנית הילה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> זה לא מה שהיא אומרת אלא אם כן, לא שמעתי טוב. << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> אין הגבלה. המספר של שלושה או חמישה ילדים שצוין זה על בסיס הערכה של הצורך באותו זמן, כפי שהיה בדיונים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תלמיד מגיע לפנימיית אורנים באמצע השנה – לצורך העניין, היום – שעיריית ראשון לציון אומרת "אני לא מסוגלת לשבץ אותו". גם על נושא הזה יש לי ביקורת אבל בואו נגיד שזה המצב וכרגע צריך לתת טיפול דחוף לאותו תלמיד ולתת לו את האפשרות להיכנס למערכת חינוכית. אתה הבאת אופציה שאני לא אומר שהיא האופציה הטובה ביותר אבל היא לפחות נותנת מענה זמני. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> ראשוני, כן. << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> בראשון - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> להכניס אותה לתוכנית הילה. מה הסיבה שתלמיד שמגיע היום לא יכול להיכנס לתוכנית הילה? << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> אין שום בעיה. האופציה של תוכנית הילה עומדת עבור הפנימייה הספציפית פה ומי שהופנה התקבל. מי שהופנה, התקבל בהתאמה - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בהתאמה למה? << דובר >> דורית דר: << דובר >> במסגרת השלושה אבל ברגע שהייתי בפגישה ברשות ראשון עם גלית מרציאנו ובאתי עם רשימה של עוד שלושה אז אמרו לי שאי-אפשר. << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> אני לא יודע אם זה היה הפתרון. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יורם, אתה רוצה שאני אגיד לך מה התשובה? אני אעשה את זה קל בשבילך. כשאין מישהו אחראי ומתחילים לחלק את האחריות אז אנחנו מול התופעה הזאת. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> בדיוק. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אתה תזרוק את זה על עיריית ראשון לציון - - - << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> לא, לא. שנייה. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> והילדים יסבלו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> עיריית ראשון לציון תזרוק את זה לפנימייה, הפנימייה תזרוק את זה על משרד הרווחה ואנחנו ביו-יו הזה. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> והילדים יסבלו, מסכנים. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> הגורם המתכלל. << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> אדוני היושב-ראש, האירוע של תוכנית הילה הוא אירוע של לקיחת אחריות. פה בראשון לציון בתוך המודל שניסינו להפעיל בתוך הסיפור הזה, זה לא הלך פה בתוך מהמסגרת והצענו היקף מסוים של נערים. ככול שיש יותר צורך שאני מכיר אותו אז אנחנו בטח נענה לו אבל אני מבין - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יורם,, אתה אומר מילים יפות אבל אנחנו פה עכשיו ובמקרה היא נמצאת פה ואומרת "יש לי עוד תלמידים להילה והם לא מתקבלים". << דובר >> דורית דר: << דובר >> אני גם אגיד שפרויקט הילה בחוץ ראשון לציון עובד נהדר ונותנים שם מענה נהדר לילדים, הרבה יותר ממה שהיה אפשר פה בתוך הכפר. בחוץ, בראשון לציון, הוא עובד נהדר. אנחנו כפופים אליכם אז תתנו לנו כניסה של עוד ילדים עכשיו. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> נציג הרשות לביטחון קהילתי בעירייה, רוצה גם להתייחס? << דובר >> דוד בן שושן: << דובר >> כן, אני הייתי רוצה להתייחס. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> יש אפשרויות בפרויקט הילה, זה לא באמת כמו - - - << דובר >> דורית דר: << דובר >> לא, הם יוצאים שם לסיורים והם עושים איתם דברים באמת יפים. << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> זה לא הפתרון שלהם מלכתחילה, צריך להבין את זה. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> דורית, שנייה. << דובר >> יורם ביטון: << דובר >> זה לא הפתרון לילדים האלה מלכתחילה, רוצים שהם ישתלבו בבתי ספר. << דובר >> דוד בן שושן: << דובר >> אני כרגע שם בצד את הנושא של האינטרס העירוני של כל עיר לזה שתרצה לקלוט או לא תרצה לקלוט. אני חושב ששורש הבעיה פה הוא יותר בהקמת נוהל יותר סדור וחוק מסודר שיבוא לתוך העירייה. ברגע שיבואו עם משהו מוסדר מראש, לא עם זה שאני צריך לפנות לראשות אחרת אלא ממה עם הועדה מסודרת אז אני יודע מעיריית ראשון לציון שברגע שאנחנו נקבלה הועדה מסודרת אז נקלוט מיידית. לא נראה לי שצריכה להיות בעיה בעניין הזה ואני לא רואה בעיה בעניין הזה. << דובר >> דורית דר: << דובר >> כי כרגע אנחנו פונים לכל רשות בארץ. << דובר >> דוד בן שושן: << דובר >> ממה ששמעתי פה מסביב, אני רואה את הבעיה בחלק שקורה מאותה החלטה בבית המשפט או ההחלטה על הוצאה של הילד מהבית ובתווך הזה, צריך להיות איזשהו נוהל סדור שבא ואומר - - - << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> צריך לפשט את הרגולציה. << דובר >> דוד בן שושן: << דובר >> גוף איקס עושה אחד, גוף וואי עושה שתיים, משרד החינוך נותן את זה ומשרד הרווחה נותן את זה ואז הילד בא עם הועדה מסודרת. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> לא, אבל יש נוהל סדור. << דובר >> דוד בן שושן: << דובר >> הוא לא אמור לרוץ בין הרשויות. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> סליחה, יש חוזר מנכ"ל משנת 2016 שבימים אלה אנחנו מעדכנים אותו. גם כשיש נוהל סדור אז בסוף - - - << דובר >> דוד בן שושן: << דובר >> אז הוא עדיין לא סדור, גם לשיטתך. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> הנוהל סדור אבל יש מציאות שלא מתאימה את עצמה לצרכים המשתנים בשטח. בסוף, כשבאים לבתי ספר הם אומרים "אין לנו מקום, תסתדרו. אין לי מקום. אני רוצה לקלוט אותו אבל אין בית ספר מתאים ואין לי מקום. הכול מלא, תסתדרו". בשורה התחתונה, זה המצב אז בתחילת השיחה שלנו פה אמרתי שהבנתי את האירוע. אנחנו בתקופה של 2025 וצריך לראות איך אנחנו פותחים אופציות אחרות שלא חשבנו עליהן עד היום, אפילו משהו זמני עד שנגיע ל-1 בספטמבר כאשר הילד ישולב באופן קבוע. צריך לקרות פה משהו אחר. << דובר >> דוד בן שושן: << דובר >> אפרת, אני יכול לומר לך שהשלטון המקומי - - - << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> אי-אפשר להסתמך על אותם פתרונות שלא עבדו. << דובר >> דוד בן שושן: << דובר >> למרות הזלזול בו, השלטון המקומי מתפקד לפעמים הרבה יותר טוב ממשרדי הממשלה. << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> אף אחד לא מזלזל בו. << דובר >> דוד בן שושן: << דובר >> אני אומר את זה בצורה הכי פשוטה שאפשר, כשאנחנו נזדקק לשלטון המקומי גם בעתות חירום, אנחנו יודעים לעבוד ולעשות את כל הדברים אבל אנחנו צריכים לקבל דברים מוסדרים, אנחנו לא יכולים לבוא ולקבל את זה עד שרשות אחרת תשלח או תעשה, אנחנו צריכים לקבל דברים מסודרים. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אני חושב שאתה צודק אבל אני אומר שוב, הסיפור פה הוא לא רק נוהל כי נוהל נשאר במגירה ומצטטים ממנו את מה שנוח. אני חוזר על ההנחיה של הוועדה וגם הבקשה שלנו, שיהיה אחראי במשרד החינוך עם סמכויות ביצוע, לא תיאורטי. << דובר >> דוד בן שושן: << דובר >> נכון. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> לא בשביל שיסביר לי למה לא, את זה יש לי לבד ואני מכיר את כל התשובות, אחראי ממשרד הרווחה שיפתור חסמים של הרווחה והוא אולי יצטרך לעבוד הכי פחות קשה בתוך הוועדה הזאת, לשמחתי ואחראי של השלטון המקומי. רק כשישבו ביחד אנשים כאלה שיש להם סמכויות ויתכנסו בתדירות שתואמת לעוצמות של הכאב ושל המצוקות - - - << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> בדיוק, או בתדירות שאתם רואים - - - << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> והם יכולים להורות לבתי הספר, לרשויות לוועדת אפיון ולכל החלקים האלה בשרשרת, לעשות את מה שהם צריכים. אין אף אחד שרוצה שזו תהיה הבעיה. << דובר >> דוד בן שושן: << דובר >> זאת בדיוק הכוונה שלי. אני חושב כשאתה בא לרשות בצורה מסודרת ואתה מניח את זה לפניה, היא יודעת להתמודד עם זה. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אתה צודק. << דובר >> דוד בן שושן: << דובר >> אבל ברגע שזה - - - << דובר >> אפרת אדרי שרעבי: << דובר >> אבל אתם מתעלמים פה מפקטור מאוד משמעותי שזה הרשות המקומית והרבה פעמים יש מדיניות שמוכתבת לה מלמעלה וחוסמת את האירועים האלה. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> לכן, מרכז השלטון המקומי. אם יש את ראש עיריית עפולה, אני אגיד את מה שלא נעים להגיד - - - << דובר >> דוד בן שושן: << דובר >> ברגע שיש חוק ונוהל אז הם לא יכולים. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אם הוא אומר "נחמד מאוד, אני לא מתייחס לזה" אז או שיהיו עליו סנקציות מבית משפט או שיבוא יושב-ראש השלטון המקומי וימצא את הדרך לפתור את זה או שיבוא שר האוצר ויגיד "אם אתה לא תשבץ את הילדים האלה שמחכים בעפולה עשרה חודשים אז כשאתה תרצה משהו ממני אז אני - - -". אתם, חברי הכנסת, מכירים את הדרכים לדאוג שדברים יקרו. לשמחתי, שם המצב הוא אחר מפה. אני אוהב את עיריית ראשון לציון וחושב שהם בסדר גמור אבל צריך לייצר פתרונות בכל השרשרת. צריך עוד בתי ספר ועוד כיתות וצריך פתרון לאלה שנקלטים בתוך השנה פה. כמו שאמרה דורית, תוך כדי השנה עם הפנים לשנה הבאה. אולי הדבר הכי חשוב זה שאנחנו צריכים לעקור מהשורש ואחרי זה לרסס, לשפוך בנזין ולהדליק את המציאות הזאת שבה זה בסדר וזה יחכה. לא. ילד צריך ללכת לבית ספר. כמו שעם האתגרים, משרד הביטחון לא יגיד "לא, אני לא יכול השבוע כי לא התכוננתי לזה שתהיה מלחמה". יכול להיות שלפעמים המצב לא טוב אבל הוא נערך ומנצח בסוף אז גם אנחנו ביחד עם מי שנמצא כאן ומי שהיה צריך להיות, לא נמצא ונקווה שיהיה בהמשך, מוציאים מהשורש את המציאות הזאת שבה ילד בפנימייה – ילד בכלל אבל אני דואג לילדים שלי – ובטח בפנימייה פוסט אשפוזית, יכול לא ללכת לבית ספר. בעיניי, זאת הבקשה אליכן, חברות הכנסת ואליך, יושב-ראש הוועדה. אנחנו בסוף הזמן וממש חשוב לי שגם תראו איפה הילדים גרים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כן, נצא לסיור אבל אני רק אגיד משהו בסוף הדברים. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> אתה רוצה לעשות סיכום? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הוועדה תתכנס בכנסת בשבועות הקרובים ואנחנו נעקוב גם לגבי המסקנות של הוועדה הקודמת, נראה איפה זה עומד ונעשה שולחן עגול. ניצור קשר גם עם משרד החינוך, הרווחה והשלטון המקומי. מאז הוועדה האחרונה היו לי הרבה שיחות וביניהן, גם עם עמוס על אותם דברים שהוא אמר. הוא חזר בו מחלק מהדברים ועל חלק מהדברים הוא הבהיר את עצמו. ברור שצריך לבנות פה מסלול ייחודי וצריך שיהיה פה גורם מתכלל אחד שיפתור את הבעיה הזו שהיא בעיה מורכבת גם לרשויות. צריך להבין שמבחינת הרשות, יש לו 100 מקומות בבית ספר העירוני שהוא מילא אותם והוא מלא ואז פתאום מגיעים אילו עוד עשרה תלמידים. יש פה סוגיות שהן מורכבות וחלק מהטענות של ראשי הרשויות זה שהם אומרים "חברים, עם כל הכבוד', אתם לא מדברים איתנו. או-קיי, הפנימייה קיימת אבל אני לא יכול לתכנן. מה אני אעשה מחר? אני אפתח בית ספר? אין בעיה אז שמשרד החינוך ייתן לי תקציבים ואני אפתח כיתה נוספת" אבל הדברים האלה לא קיימים ועל הדברים האלה אנחנו נעקוב בוועדה הבאה בכנסת. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> למרות שהרשות המקומית אמרה שהם יודעים להתמודד עם הדבר הזה. << דובר >> דיאנה לטנר: << דובר >> כן, נכון. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בסדר. במקרה יכול להיות שעיריית ראשון לציון יודעת להתמודד ב-90% מהמקרים אבל יש עיריות אחרות שלא מצליחות, לצערנו או שהן לא רוצות ואת הדבר הזה אנחנו צריכים לפתור. אני אסיים עם זה שברגעים אלו ממש השתחררה אגם ברגר אחרי 482 ימים. אנחנו מקווים שבשעות הקרובות יוכלו להשתחרר גם גדי מוזס, גם ארבל יהוד ושאר החטופים בקרוב. בעזרת השם שלא יהיה לזה השלכות רוחב ושאנחנו גם נצליח לשמור בסוף על ביטחון מדינת ישראל, זה העיקר, שזה לא יהיה תרתי דסתרי ושאנחנו נמצא את הפתרון להוביל גם לשחרורם בלי שזה יפגע בביטחון מדינת ישראל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אמן. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> יושב-ראש הוועדה, ברשותך, משהו לפני שאנחנו קמים ונאכל משהו, נשתה קפה ונצא לסיור. << דובר >> יניב גואטה: << דובר >> יושב-ראש הוועדה, אחת מהחניכות שלנו, יוכי, הכינה שי צנועה למען כבודו והיא תשמח לבוא להגיש אותו. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> איזו חמודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני אגש אליה, היא לא צריכה לבוא אלינו. << דובר >> יניב גואטה: << דובר >> כן, היא קצת מתרגשת אז טוב עשית. << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> את רוצה להגיד משהו, יוכי? << דובר >> יניב גואטה: << דובר >> את רוצה לספר משהו? רוצה לספר מה הכנת לו? << דובר >> יוכי: << דובר >> זה אבנים רנדומליות עם משהו כתוב עליהן. << דובר >> יניב גואטה: << דובר >> עם איזה מסרים עליהן? << דובר >> ששי כליפא: << דובר >> היא מציירת מדהים על חלוקי נחל. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כתוב על זה לאושר, לתקווה ולאהבת האחר. כל הכבוד. תודה רבה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> איזה יופי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> נצא לסיור? << דובר >> אבישי פריזדה: << דובר >> כמה דקות לקחת משהו לאכול ואם מישהו צריך עוד שתייה ואז נצא לסיבוב. אפשר להשאיר כאן את הדברים, אין שום בעיה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:00. << סיום >>