תשלומי הורים

2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
27.6.2007


הכנסת השבע עשרה							נוסח לא מתוקן
מושב שני



פרוטוקול מס' 232
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, י"א בתמוז התשס"ז (27 ביוני 2007), שעה 10:00



סדר היום:	הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חבר הכנסת יואל חסון:
		סגירת בית הספר למשחק ניסן נתיב




נכחו:

חברי הוועדה:
מיכאל מלכיאור – היו"ר
שמואל הלפרט
יואל חסון
אורית נוקד



מוזמנים:
מיכה יינון, מנהל מינהל התרבות, משרד המדע, התרבות והספורט
ניר ברקת, חבר מועצת העיר ירושלים
אבי סלמן, עיריית ירושלים
גור-אריה עשת, מנהל אמנותי, בית הספר ניסן נתיב
יריב קוק, ועד הסטודנטים, בית הספר ניסן נתיב
אלי חביב,ועד הסטודנטים, בית הספר ניסן נתיב
עידו ויסלר, ועד הסטודנטים, בית הספר ניסן נתיב
איה אליהו, ועד הסטודנטים, בית הספר ניסן נתיב
עידן שירזי, ועד הסטודנטים, בית הספר ניסן נתיב
הדר גבריאלי, ועד הסטודנטים, בית הספר ניסן נתיב





מנהלת הוועדה:
יהודית גידלי


רשמה וערכה:
אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ



הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חבר הכנסת יואל חסון:
סגירת בית הספר למשחק ניסן נתיב




היו"ר מיכאל מלכיאור:

	אני פותח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט.

תחילת הישיבה משוחזרת ע"י "חבר המתרגמים" ויהודית גידלי מנהלת הוועדה:

גור-אריה עשת:

	מ-2000 עד 2007 קוצץ סכום של מיליארד שקלים מהתמיכות הציבוריות. קרן ירושלים יצאה מתמיכתה ובשנת 2004 הפסיקה את תשלום שכר הדירה שנתנה לנו. הציפייה הייתה שהממשלה והעירייה ייכנסו לנעליה. קיבלנו הבטחות מהעירייה אבל כבר שלוש שנים הנושא לא טופל. השנה הגענו לגירעון ואנחנו בפני סגירה. הגירעון שלנו עומד על 900 אלף שקלים. היה קיצוץ של מיליון שקלים לעומת מה שקיבלנו בשנים הקודמות.

	בית הספר הוא בית ספר להכשרת שחקנים לתיאטרון ולקולנוע, אבל בית הספר מהווה גם תשתית תרבותית לעיר. יש פרויקט אינקובטור, יש לנו פרויקט נוסף יחד עם קולות וגם פרויקט "קלבת שבת" בבית אביחי ועוד. הכוונה שלנו לשרת את האוכלוסייה בירושלים.

	מעיריית ירושלים וממשרד המדע הייתה הבטחה לכסות את הגירעון שהוא כמיליון שקלים. הבעיה המרכזית היא שכר הדירה שלנו שהוא 400 אלף שקלים ובנוסף לכך יש לנו גם בעיית ארנונה כאשר מבקשים מאתנו לשלם רטרואקטיבית חמש שנים. פעם היה לנו פטור מארנונה, אבל היום הסכום המבוקש הוא 450 אלף שקלים.

	התרבות בירושלים גוססת.

שמואל הלפרט:

	איך הצלחתם לשרוד עם קיצוץ של מיליון שקלים לשנה במשך שלוש שנים? יש לכם תקציב של מיליון שקלים לשנה והסכום היה צריך להיות הרבה יותר גבוה.

גור-אריה עשת:

	זה כמו הסוס שהצליח לשרוד עם פחות ופחות אוכל, אבל בסוף הוא מת.

ניר ברקת:

	העירייה מתנערת מאחריותה ובעקבות כך גם היתר, כמו קרן ירושלים, בורחים ולא נותנים את חלקם.

עידו ויסלר:

	צריך שמישהו ידאג לעיר ושיישאר כאן, כדי שהעיר תהיה לא רק לתיירים אלא תהיה עיר תוססת עם ערך מוסף ולא רק כביש לכותל ול"יד ושם", עם כל הכבוד למוסדות האלה.

יואל חסון:

	התרבות צריכה להיות גם בירושלים ולא רק בתל-אביב. יש ירידה משמעותית בתקציב התרבות בירושלים וזה התחיל עוד בזמנו של ראש העירייה הקודם. זה שאין כאן נציג של עיריית ירושלים מדבר בעד עצמו וזה חמור ביותר. צריך להוציא מכתב לעירייה ולהביע את מורת רוחנו על כך. אתם צריכים לעזור לנו להחזיר את הכסף ואת המימון כך שיהיה באופן קבוע וישמש למסגרת התפעול ולא רק לכסות את הגירעון.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

	זה נושא ששייך גם למשרד התרבות ולא רק לעיריית ירושלים. זאת אומרת, יתכן שעיריית ירושלים בוחרת לא לשלוח נציג לישיבה כי היה אישור שיגאל עמדי יבוא אבל עכשיו מודיעים לי שהתקבלה החלטה שהוא לא יגיע. אני חושש מדבר אחד והוא שרוצים להוציא את בית הספר. כאשר יש שלושה אבות, כל אחד חושב שהשני ידאג, אבל אז נוצר מצב בו אין אבא ואין מי שלוקח את האחריות.

מיכה יינון:

	כיוון שלא נמצא כאן נציג העירייה, אין לנו ברירה אלא לקבל אחריות ולכסות את הגירעון. משנת 2002 השקענו 10 מיליון שקלים ואיננו רוצים שאף מוסד תרבות בירושלים ייסגר. הייתה ישיבה של שלושת הגופים – עיריית ירושלים, משרד התרבות וקרן ירושלים – כדי שיתחלקו וכל אחד ייתן שליש כדי לכסות את הגירעון, שזה אומר 300 אלף שקלים לכל גוף, אבל אחר כך קרן ירושלים חזרה בה ואמרה שהיא תשלם רק 150 אלף שקלים. הוצע כבר מבנה חליפי לבית הספר.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

	נרגענו באשר לגירעון, אבל מה עם השוטף?

מיכה יינון:

	אנחנו מעבירים מיליון וחצי שקלים.

ניר ברקת:

	בשנת 2005 תקנת ירושלים עוברת ישירות למוסדות במקום לעירייה. העירייה לא מסייעת כראוי למוסד זה כמו שקורה בתל-אביב. העירייה כל הזמן מעבירה כספים לגוף אחר ולא נותנת את חלקה כאן, דבר שהוא לא ראוי. בתל-אביב העירייה נותנת לתרבות 85 מיליון שקלים ובירושלים העירייה נותנת חמישה מיליון שקלים, כאשר בירושלים האוכלוסייה היא פי שתיים מאשר בתל-אביב. הממשלה נותנת 150 מיליון שקלים לעיריית ירושלים ולעיריית תל-אביב אבל בירושלים העירייה משתמשת בכסף הזה לצרכיה ולא מעבירה ישירות דווקא לתרבות. בטווח הקצר אסור לתת לבית הספר ליפול ובעתיד יש לתקצב את הכסף הזה ולקבוע שהעירייה מקבלת את הכסף ממשרד האוצר, עקב תקנת ירושלים, שהיא תעביר אותו למי שצריך.

אורית נוקד:

	היינו נדיבים כלפי העירייה וחיזקנו אותה בתקנת ירושלים. צריך לצבוע את הכסף הזה ולהתנות הארכת התקנה בהעברה למוסדות התרבות.

ניר ברקת:

	הקטליזטור של התרבות בירושלים הוא אחד ממנועי הצמיחה שחשובים ביותר לעיר כדי להשאיר את הצעירים ולפתח את העיר.

גור-אריה עשת:

	בישיבה הקודמת דובר על מיליון שקלים ועכשיו מדברים רק על 900 אלף שקלים. יש פער גדול בין בית הספר בתל-אביב לבין בית הספר בירושלים למרות שזה אותו בית ספר, כאשר סדר הגודל הוא דומה, אבל בתל-אביב בית הספר מקבל מיליון וחצי שקלים ממשרד התרבות ואילו בירושלים הוא מקבל רק מיליון שקלים. הפער הזה מהווה אפליה. זה אולי היה נכון לפני עשרים שנים כאשר בית הספר בירושלים היה קטן יותר, אבל היום הדבר הזה לא נכון. יש 70 סטודנטים ושכר הלימוד עומד על 13,500 שקלים לשנה, כאשר בנוסף מתקיימות גם סדנאות.

מיכה יינון:

	העירייה גובה ארנונה יותר ממה שהיא תומכת. זאת אומרת, ניסן נתיב תומך בעירייה ולא ההפך.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

	אנחנו רושמים לפנינו את הסיכום שיש לגבי הצלת בית הספר ניסן נתיב. משרד התרבות לקח אחריות לטפל בבית הספר ויבטיח לא רק את ההצלה אלא גם את המשך קיומו ושגשוגו כמרכיב מרכזי בתרבות בירושלים. אנחנו תוהים ומגנים את חוסר התייחסות עיריית ירושלים. אני מקווה שזה לא מסמל את גישת העירייה כלפי התרבות לעיר ולא כלפי הכנסת. אנחנו קוראים לעירייה למלא את חלקה בפתרון בית הספר ניסן נתיב.

	אנו קוראים למשרד התרבות להשוות על דרך החיוב את התמיכה בבית הספר ניסן נתיב בירושלים לבית הספר בתל-אביב, דהיינו, להעלות את התמיכה בירושלים לאותו גובה כמו התמיכה בתל-אביב ולא להוריד לתל-אביב.

	נבדוק את האפשרות להתנות את תמיכת המדינה בעירייה בפעילות הנחוצה של העירייה לקשר את התמיכה בפיתוח תקציב התרבות, שזה נושא מרכזי בעיר. חיי התרבות בירושלים בירת ישראל הם גם הפנים של המדינה, של האוכלוסייה בעיר ומחוצה לה, כולל תיירות ויתכן שנבדוק שותפות בנושא זה לדיון עם ועדת הכספים. אני מקווה שנגיע לפתרון מוסכם עם עיריית ירושלים.

ניר ברקת:

	תקנת ירושלים אומרת להעדיף את ירושלים ולא רק להשוות אותה למקומות אחרים.

יואל חסון:

	אני מציע לקיים דיון נוסף בעוד שלושה חודשים יחד עם עיריית ירושלים כדי לבדוק מה קרה עם בית הספר ולבדוק את מתן עדיפות העירייה בנושא התרבות בירושלים.

עד כאן השחזור.

עידו ויסלר:

	מישהו חייב להתעורר אם רוצים שיישאר משהו בירושלים חוץ מכביש  לכותל וכביש ל"יד ושם", ושידברו בעיר הזאת עוד שפה חוץ מצרפתית ואנגלית שלוש פעמים בשנה. מישהו צריך לדאוג שיישארו אנשים בעיר הזאת. זאת לא עיר לתיירים אלא היא עיר בירה וככזאת היא צריכה להיות עיר חיה, עיר תוססת, עיר עם ערך מוסף למדינה ולא עוד איזשהו כותל שקופץ אליו איזשהו נבחר עם מישל פייפר להצטלם שם ובזה נגמר תפקידה של עיר הבירה של מדינת ישראל.

שמואל הלפרט:

	אני מבקש ממך להתייחס בכבוד הראוי לכותל.

עידו ויסלר:

	המון כבוד.

שמואל הלפרט:

	לא לומר עוד איזשהו כותל.

עידו ויסלר:

	לא, המון כבוד לכותל ול"יד ושם". המון כבוד לשניהם.

שמואל הלפרט:

	מה שאתה אמרת, זה היה המון זלזול.

עידו ויסלר:

	לא נכון, ממש לא, המון כבוד אבל יש גם אנשים שצריכים לחיות ולהיות ניזונים ממשהו בעיר הזאת ואני מקווה להישאר בה ולהיות אחד מאלה.

יואל חסון:

	אני שוב מתנצל על האיחור. לא הייתה לי ברירה כי היה לי דיון בוועדת כלכלה בנושא שיזמתי, וכמו שאתה יודע, ועדות הכנסת עובדות במקביל. אני חייב לומר לצערי, אבל זה המצב וזאת המציאות כאן.

	לגבי הדיון הזה, ואני קודם כל מודה לך שקיימת אותו. דווקא טוב שלא דיברתי בהתחלה כי שמעתי דברים שאת חלקם לא ידעתי או לא הייתי בטוח בהם, כמו ההקצבה הזאת של קרן ירושלים וכל הדברים שקראתי אחר כך בעיתון.

	האמת שיזמתי את הדיון בעקבות מייל שקיבלתי מהתלמידים והמייל שלהם נגע ללבי. בין מאות המיילים שאנחנו מקבלים ביום, זה מייל שהתייחסתי אליו וראיתי בו דבר חשוב, קודם כל משום שיש לי הערכה גדולה מאוד לתחום הזה של אומנות המשחק והמשחק בכלל ואני חושב שזה דבר שצריך לפתח אותו ולהרחיב אותו. אני חושב שבכלל במדינת ישראל – זה יכול להיות דיון נפרד – מצבם של השחקנים ומצב העוסקים באומנות הזאת לדעתי הוא מצב לא קל. בוודאי אני רוצה שלפחות לסטודנטים יהיה איפה ללמוד ובתנאים ראויים.

	מעבר לזה, באמת גם העניין הכללי של ירושלים. אני אמנם תל-אביבי לגמרי אבל אני חושב שהתרבות לא צריכה להיות רק בתל-אביב אלא היא צריכה להיות גם בירושלים ודווקא ירושלים היא עיר שיכולה להתפתח בה בעיניי תרבות לא רעה בכלל. אגב, בדקתי באינטרנט ורואים לאורך הזמן ירידה משמעותית בתקציבי התרבות ובהקצבה למוסדות התרבות בירושלים, וזה עוד לפני ראש העיר הנוכחי, ואת הדברים צריך לומר בהגינות. רואים זאת גם בתקופתו של ראש העיר הקודם שהוא ראש הממשלה הנוכחי. רואים פה ירידה דרסטית בעניין של תקצוב התרבות.

	אני חושב שטוב שהוועדה העלתה את הנושא לסדר היום. אני לא יודע כמה סמכות יש לנו בבואנו לפעול מול העירייה ומה היכולות שלנו, אבל עצם זה שאין כאן נציג של עיריית ירושלים, נציג רשמי – ואני מוציא מכלל זה את חבר מועצת העיר שהוא כאן כחבר מועצת עיר וכנציג מפלגה – אני חושב שזה חמור. אני חושב שצריך להוציא מכתב בשם הוועדה שמביע את מורת רוחנו בעניין הזה וזה דבר שחשוב לומר אותו כי עיריית ירושלים נזקקת מדי פעם לוועדת החינוך. אני חושב שהם לא יכולים לבחור באיזה דיון הם יהיו אלא הם היו צריכים להגיע לכאן.

	לגופו של עניין. אני חושב שאתם צריכים לעזור לנו ולומר לנו באיזה דרך לדעתכם ניתן להוביל כאן איזושהי החלטה שתעזור לכם לקבל את הסיוע הזה לכיסוי הגירעון, והדבר השני, כיצד לדעתכם אפשר לחזור למסגרת בה ניסן נתיב יוכל להמשיך להתקיים, לא על הקצה כפי שנאמר כאן אלא בצורה ראויה.

	יש לי כמה שאלות אליכם ותוכלו לענות עליהן תוך כדי הדיון. כמה סטודנטים יש בסטודיו הזה? איזה הכנסות אחרות יש לכם? מה ההכנסות, מה גובה שכר הלימוד וכיוצא בזה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

	יש לך כאן חומר כתוב שקיבלנו ממרכז המחקר והמידע של הכנסת.


יואל חסון:

	אני באמת רוצה לדעת קצת יותר על בית הספר ולדעת מה ההכנסות האחרות ואיך לדעתכם אפשר לצאת מהמסלול הזה של החיים בדוחק.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

	זה לא רק עניין מול עיריית ירושלים אלא זה גם מול משרד התרבות שנציגו, מיכה יינון, נמצא כאן והוא יתייחס.

	חבר הכנסת יואל חסון דיבר בעדינות על עיריית ירושלים ועשה זאת כדרכו. אני חושב שזה חמור ביותר, זה לא מתקבל על הדעת שעיריית ירושלים בנושא כזה, כאשר דנים בנושא תרבותי מרכזי בירושלים, בוחרת לא לשלוח נציג. היה לנו אישור של סגן ראש העיר שיגיע, מי שאחראי על נושא התרבות, יגאל עמדי ידידי, אבל הוא הודיע עכשיו שיש החלטה לא להגיע לדיון, ואין לי מושג למה התקבלה החלטה כזאת, אבל היא קיימת. אני מוחה ואנחנו נעביר את הדברים לעיריית ירושלים. כמו שחבר הכנסת יואל חסון אומר, בצדק, אנחנו לא כאן בתחרות. אנחנו בעד עיריית ירושלים ואנחנו תומכים בה ועובדים בהרבה מאוד סוגיות כאשר העירייה צריכה אותנו, אבל זה פשוט לא מתקבל על הדעת שעולה נושא כזה חשוב והעירייה לא שולחת לכאן נציג. אני אדאג שהדברים יגיעו מכלל חברי הכנסת כאן לעיריית ירושלים כי גם היא חלק מהפתרון הנקודתי.

	מיכה, אני חושש לדבר אחד. קודם חששתי שלא באמת רוצים להציל את בית הספר, אבל עכשיו אני חושב שרוצים להציל את בית הספר אבל אני מכיר את המצב. אני לא יודע כמה אנשי תיאטרון רגילים לעבוד מול עירייה ומול משרדי הממשלה, ויכול להיות שאומרים להם שזה יהיה בסדר, שייקחו אחריות, והכוונה בדרך כלל שכל אחד זורק את זה למגרש השני. כאשר יש שלושה אבות לעניין, אמנם שלושה אבות זה דבר שמקובל וטוב, אבל לפעמים זה אומר שאין אבא ואין מישהו שלוקח אחריות. אני רוצה לדעת ממך ספציפית האם אתה יכול להרגיע אותנו ולומר שאתם לא תיתנו לבית הספר בשום אופן ליפול ואתם לוקחים אחריות כמשרד התרבות במדינת ישראל על כך שבית הספר הזה, שהוא כל כך חשוב לתרבות בירושלים – ובאמת אנחנו מכירים את מצב התרבות בירושלים  וזה נושא שראוי לדיון הרבה יותר רחב – האם אתה יכול להבטיח לנו שאתם לוקחים אחריות שהדבר הזה יוסדר? כנראה הבטחה כזאת בישיבה הזאת לא אקבל מעיריית ירושלים.

מיכה יינון:

	כיוון שהעירייה איננה לקחת אחריות, האמת היא שאנחנו משתפים פעולה עם העירייה. לפי הטבלה כאן אתם יכולים לראות שמשנת 2000 השקענו כ-10 מיליון שקלים בבית הספר. כאשר גורם משקיע 10 מיליון שקלים בבית ספר של כמה עשרות תלמידים, כנראה שיש לו אינטרס גדול בזה ואלה לא רק מליצות אלא בשיקים. ברור שיש לנו עניין חשוב. זה גם עניין סמלי שאנחנו נאבקים שאף מוסד תרבות בירושלים לא ייסגר, כי יש עוד כמה מוסדות כאשר אחד מהם נמצא בפירוק בבית המשפט, ואחד נמצא עם חשב מלווה וכולי, ואנחנו עסוקים בזה די הרבה, בכל הגזרות, אבל אנחנו כמובן צריכים שותפים כי גם לנו יש חשבים ורואי חשבון שמלווים אותנו ולא כל כך פשוט סתם להתחייב.

	לכן קיימנו פגישה בה נכחו גם מנכ"ל קרן ירושלים וגם יגאל עמדי. אני לא יודע למה הם החליטו לא לבוא, כי הם בהחלט השתתפו בפגישות האלה, ואני לא יודע מה קרה בינתיים, אולי הם נעלבו מההפגנה שקיימתם. אני יודע שאחרי הצהרים יש בכנסת פגישה עם ועד החירום של מוסדות התרבות עם השר שלנו וגם אני כמובן מוזמן להשתתף בה. אנחנו בהחלט מטפלים בעניין ומזרימים את הכסף.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

	 הרי זה לא כסף כל כך גדול.


מיכה יינון:

	הייתה ישיבה בה החלטנו להתחלק שלושת הגופים.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

	החלטתם גם באיזה סכומים להתחלק?

מיכה יינון:

	כן. כל אחד לקח על עצמו 150 אלף שקלים לשנתיים, זאת אומרת, 300 אלף שקלים מהגירעון אבל אני שומע שקרן ירושלים התחכמה ואמרה 150 אלף כולל ונתנה לעצמה הנחה של 50 אחוזים. זה כנראה קרה אחרי שיצאנו מהישיבה. אני לא יודע איך נפתור את זה, אבל אם זאת תישאר הבעיה, בגלל 150 אלף שקלים עוד לא שמעתי שנסגר איזשהו מוסד. מדובר ב-150 אלף שקלים לשנתיים ועוד לא שמעתי שבגלל סכום כזה נסגר מוסד כלשהו.

גור-אריה עשת:

	מה עם הקיום השוטף?

מיכה יינון:

	עיריית ירושלים סימנה יחד אתם מבנה חלופי בירושלים.

גור-אריה עשת:

	עד היום לא קיבלנו את המפתח ואין לנו את הנגישות לראות אותו.

מיכה יינון:

	המבנה הזה מוכר לכם ומוסכם שזה המקום שהולכים אליו. יכול להיות שיש בעיות, אבל המבנה הוא עניין של עיריית ירושלים.

גור-אריה עשת:

	הוא לא בטיחותי והוא לא עומד בסטנדרטים. מנסים כבר שבע שנים להעביר אותו לאיזה גוף אבל לא הצליחו.

מיכה יינון:

	לא. עד עכשיו המבנה הזה היה תפוס.

גור-אריה עשת:

	העלו רעיון של מתחם שהיה מתחם של אורה.

מיכה יינון:

	אני לא יודע למה אתה מתכוון. לא, דיברו על דבר קונקרטי בעמק המצלבה.

גור-אריה עשת:

	מסתבר שזה מקום שהובטח למישהו אחר.


היו"ר מיכאל מלכיאור:

	עד שזה לא קורה, זה לא קורה.

מיכה יינון:

	נכון. אנחנו מזרימים את הכסף.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

	שואל אותך חבר הכנסת יואל חסון שיזם את הדיון, אתה הבטחת להרגיע אותנו לגבי הגירעון, מה קורה לגבי השוטף.

מיכה יינון:

	בשוטף אנחנו מעבירים להם מיליון וחצי שקלים.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

	זאת אומרת, אתה חושב שלא צריכה להיות בעיה בשוטף?

מיכה יינון:

	לא אומר שאין בעיות, אבל זאת לא בעיה שאי אפשר להתגבר עליה. עוד לא שמעתי שסגרו מוסד תרבות כי יש לו גירעון של 75 אלף שקלים.

ניר ברקת:

	אני מברך את הוועדה על קיום הדיון הזה שהוא מאוד מאוד חשוב. אני רוצה להתמקד בנושא אחד. תסתכלו בטבלה שהוגשה לנו ותראו מה קרה בשנים 2005, 2006 ו-2007 לחלקה של עיריית ירושלים בתמיכה במוסד. גם בתל-אביב יש בית ספר ניסן נתיב שמקבל מעיריית תל-אביב כ-900 אלף שקלים. מדובר בשני גופים, בשני בתי ספר, כאשר האחד מקבל מעיריית תל-אביב מתקציבה 900 אלף שקלים בשנה ובירושלים כלום. בשנת 2005, ראו זה פלא, תקנת ירושלים, שהיא חלקה של הממשלה בתקצוב, יצאה מהעירייה וזה לא עובר דרך העירייה אלא עובר ישירות למוסדות. זאת אומרת, עיריית ירושלים עד 2005, באמתלה כאילו זה תקציב עירוני, השתמשה בתקציב תקנת ירושלים לממן בכסף ממשלתי וקראה לזה כסף עירוני. זאת אומרת, בפועל עיריית ירושלים לא מסייעת כפי שראוי, כפי שעושה עיריית תל-אביב, למוסד הזה.

	קרן ירושלים רואה את זה, המוסדות רואים את זה, הציבור רואה את זה ומבין את זה, אבל עיריית ירושלים כל הזמן מעבירה את אחריותה לגוף אחר, לממשלה, לקרן ירושלים וכולי, אבל את חלקה היא לא שמה.

	אני חושב שהדבר הזה לא תקין, לא ראוי, לא יאה. אותו הדבר אגב אמור לגבי כל מוסדות התרבות. בתל-אביב, תקציב מוסדות התרבות הכללי הוא כ-85 מיליון שקלים אבל בירושלים הוא 5 מיליון שקלים ויש לנו פי שתיים תושבים.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

	אבל לא פי שתיים הכנסות.

ניר ברקת:

	לפי הפרופורציה הזאת צריך להיות 80 מיליון שקלים תקציב עיריית ירושלים בתרבות ולא 5 מיליון שקלים.

	מצד שני אני חייב לומר לוועדה שהפתרון נעוץ בכסף שהממשלה נותנת לעיריית ירושלים. 150 מיליון שקלים כל שנה, לא צבוע, עוברים דרך משרד האוצר לעיריית ירושלים ועיריית ירושלים משתמשת בכספי המדינה ולא מתקנת את העיוותים בתחום התרבות.

	המלצתי. בוודאי שבטווח קצר צריך להיכנס לחלל הזה ולא לתת לבית הספר ליפול. העזרה שהממשלה נותנת, אני מברך עליה ואני חושב שהיא נכונה, אבל אם לאורך זמן עיריית ירושלים לא תישא בחלקה בתמיכה במוסדות התרבות בכלל ובניסן נתיב בפרט, אני מציע לקזז את זה מהסכום שעיריית ירושלים מקבלת דרך משרד האוצר ולהחליט לצבוע את התקציב הזה, להגדיל את תקנת ירושלים על חשבון העזרה שהיא לא נותנת למוסדות התרבות כפי שהיא צריכה לתת להם. זאת עצה פרקטית. יום אחרי המשבר, לשבת עם שר האוצר החדש ועם משרד התרבות כדי להגדיל את תקנת ירושלים על חשבונה של עיריית ירושלים.

אורית נוקד:

	אני מברכת על הדיון. גם אני קיבלתי את המייל ונדמה לי שפניתי אליך כי חשבתי שצריך לקיים על זה דיון, אבל יואל  חסון השתמש בדיון מהיר וטוב עשה.

	נושא התרבות הוא מאוד קרוב ללבי. אני חושבת שאנחנו מדברים כאן על סדרי עדיפויות מתקציב שהוא מוגבל ולכן, לאור מה שהתקיים, אני חושבת – ואני חברה גם בוועדת הכספים והוספנו ואישרנו הקצבות לעיריית ירושלים כי באמת צריך לחזק גם את עיריית ירושלים, ונדמה לי שגם הרב מלכיאור חבר בשדולה למען חיזוק ירושלים – שמה שאני לוקחת אתי מהדיון הזה הוא שפשוט צריך לצבוע ולהתנות את התמיכה, את הוספת התמיכה, גם בחיזוק מוסדות התרבות. אני בטוחה שהיום זה אתם ומחר יהיו אחרים. את זה צריך לדרוש. לא בכדי כנראה לא הגיעו לכאן נציגי עיריית ירושלים, כי לא הייתה להם תשובה.

	לגבי הארנונה, אני חושבת שאפשר לפנות בקריאה לעיריית ירושלים לפחות להקטין או  לבטל את הארנונה.

ניר ברקת:

	הפוטנציאל של תחום התרבות בירושלים כקטליזטור לצמיחה, לשמור רוב יהודי בירושלים, לשמר את הצעירים בירושלים, הוא אדיר, הוא פשוט אדיר. הפוטנציאל לתרום לתיירות הוא אדיר. זה אחד ממנועי הצמיחה החשובים ביותר שיש לירושלים.

גור-אריה עשת:

	לנו קשה מאוד להסתדר עם הבירוקרטיה הממשלתית והעירונית. גם בפגישה ההיא המשולשת דובר על מיליון שקלים, אבל עכשיו מפיך אני שומע שמדובר על 900 אלף שקלים. גם יגאל עמדי הזכיר את זה בתוכנית שהתראיינו לטלוויזיה ניר ואני, שמדובר במיליון שקלים, אבל פתאום אתה מדבר על 900 אלף שקלים ועוד צפויות לנו הפתעות נוספות. אני מאוד מודאג מזה. נשאלנו איך אנחנו שורדים ואני אומר בקושי. 

	ניר הזכיר את הפער בין התמיכה של עיריית תל-אביב לבין עיריית ירושלים אבל יש פער נוסף שחייב להיות מתוקן ואולי זה נושא שיותר קרוב לוועדה הזאת. אותו בית ספר בתל-אביב -  ומדובר באותו בית ספר, באותה הנהלה, חבר המורים דומה מאוד, מספר השעות זהה, מספר התלמידים זהה - מקבל ממשרד התרבות מיליון וחצי שקלים ואילו בית הספר הירושלמי מקבל מיליון שקלים. 

מיכה יינון:

	אנחנו יכולים להשוות את זה, להוריד להם חצי מיליון שקלים.

גור-אריה עשת:

	אני לא חושב שזה עובד כך. הפער הזה מהווה אפליה שקיימת. לפני עשרים שנים זה היה מובן כי אנחנו היינו מה שנקרא חדש בפני ישן אבל אחרי 21 שנים אין לזה שום הצדקה. זה דבר נוסף שאני רוצה שיעלה ויתוקן.

יואל חסון:

	כמה סטודנטים לומדים אצלכם?

גור-אריה עשת:

	בפעילות הקבועה יש כ-70 סטודנטים. זאת אומרת, זה שלוש כיתות. אנחנו בית ספר מאוד סלקטיבי ואנחנו בוחרים פחות אנשים. שכר הלימוד הוא 13,500 שקלים.

יואל חסון:

	בנוסף לכך יש לכם סדנאות?

גור-אריה עשת:

	בנוסף לכך יש לנו סדנאות. דרך אגב, אנחנו מתקיימים בין היתר מפעילויות שאנחנו יוזמים ואנחנו פונים לכל הקרנות הקיימות. ההכנסה העצמית שלנו היא כמיליון שקלים ובנוסף לזה בכל שנה אנחנו נעזרים בקרן אחרת. כלומר, אנחנו מומחים להישרדות אבל גם לזה יש גבול.

מיכה יינון:

	העירייה גובה ארנונה ממוסדות התרבות יותר מאשר היא תומכת. כלומר, מוסדות התרבות בעצם תומכים בעירייה ולא העירייה תומכת בהם.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

	זה גם בגלל החלטה בכנסת בחוק ההסדרים משנת 2003, להתחיל לגבות ארנונה, החלטה שמאוד התנגדתי לה.

אורית נוקד:

	עד כמה שאני יודעת הוקמה ועדה בראשות ברזילי כדי לבדוק את הנושא בכל המוסדות.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

	ברשות חברי הכנסת, אני רוצה לסכם, ואם תרצו להוסיף או לגרוע, כמובן הרשות נתונה לכם.

	אנחנו רושמים בפנינו את הסיכום שיש לגבי הצלת בית הספר החשוב ניסן נתיב וההסדר שמשרד התרבות לקח כאן אחריות, שההסדר יבוצע ושיצילו את בית הספר ויבטיחו לא רק את ההצלה לגבי הגירעון אלא גם ימשיכו את המשך קיומו ושגשוגו של בית הספר כמרכיב מרכזי בתרבות הירושלמית.

	אנחנו תוהים ומגנים את חוסר ההשתתפות של עיריית ירושלים בדיון הזה. אנחנו מקווים מאוד שהוא לא מסמל את גישת העירייה כלפי התרבות בירושלים ובוודאי אנחנו מקווים שזה לא מסמל משהו של הגישה של העירייה כלפי הכנסת, שכמובן מאוד תומכת בעיריית ירושלים בכל דרך אפשרית. אנחנו קוראים לעיריית ירושלים למלא את חלקה של העירייה, גם בפתרון של ניסן נתיב.

	אנחנו קוראים למשרד התרבות להשוות על דרך החיוב את התמיכה בבית הספר ניסן נתיב בירושלים עם בית הספר ניסן נתיב בתל-אביב. אני חושב שזה ראוי ונכון, ולא לעשות זאת על ידי הורדת התמיכה בבית הספר בתל-אביב.

	אנחנו נבדוק את האפשרות להתנות את התמיכה של המדינה בעירייה, בפעילות הנחוצה של העירייה, להתנות ולקשר את התמיכה הזאת גם בפיתוח תקציב התרבות בירושלים, שאנחנו חושבים שזה דבר מרכזי מאוד בקיומה של העיר על כל ההיבטים עליהם דיברנו והרבה מאוד היבטים עליהם לא דיברנו בישיבה הזאת. חיי התרבות בירושלים שהיא בירת ישראל הם גם הפנים של המדינה. האוכלוסייה שגרה בירושלים ואוכלוסייה שלא גרה בירושלים, התיירות, הכול כרוך בחיי תרבות תוססים ואנחנו בהחלט נבדוק את העניין הזה בוועדת החינוך ואולי נעשה זאת בשותפות עם ועדת הכספים. אנחנו נבדוק את העניין הזה כדי שנוכל להגיע לפתרון מוסכם וראוי עם עיריית ירושלים.

מיכה יינון:

	בית הספר בירושלים מקבל כמו בית הספר בתל-אביב אבל הוא מקבל את זה משתי תקנות, מתקנת ירושלים שהיא באחריותנו. בית הספר מבקש לקבל יותר מתל-אביב, כי תקנת ירושלים מיישרת את העניין הזה. אני לא נגד זה אלא אני מציג את העובדות.

גור-אריה עשת:

	כמו שאמר ניר ברקת, העירייה אומרת שאת התקנה היא נותנת, אבל כרגע משרד התרבות טוען שהתקנה היא בידיו, אבל בסופו של דבר אנחנו מקבלים פחות.

ניר ברקת:

	תקנת ירושלים באה לתת העדפה לירושלים. לפי חוק ירושלים זאת העדפה. זה לא אומר להשוות.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

	לא ניכנס לזה, אבל אני רוצה לומר שזה לא רק העניין שזה בא לתת העדפה לירושלים אלא העירייה משתמשת בתקנה כדי לא לתת מתקציבה שלה ולכן אתה לא יכול להשוות עם המצב בתל-אביב, שאני לא יודע את הנתון אבל אני בטוח שעיריית תל-אביב נותנת מתקציבה לבית הספר. לכן ההשוואה היא לא השוואה, אבל ראוי להגדיל את התמיכה בצורה יפה.

יואל חסון:

	תוספת לסיכום. בגלל שאני רוצה לחשוב קצת יותר קדימה, אני מוטרד מאוד מהתקציב החדש של עיריית ירושלים. אני חושב שאנחנו צריכים לקיים כאן דיון בעוד שלושה חודשים, שזה יהיה חודשיים לפני שעיריית ירושלים תחליט על תקציב 2008. הייתי מציע שבעוד שלושה חודשים נקיים כאן דיון נוסף כדי לראות מה קרה עם בית הספר, מה השתנה, ולבדוק את נושא תקציב התרבות בכלל ואיפה עיריית ירושלים מציבה את ההעדפה שלה לגבי תרבות מבחינה תקציבית.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

	אני מקבל את ההצעה הזאת. נוסיף אותה להחלטות שלנו ואכן בעזרת השם בעוד שלושה חודשים נקיים דיון רחב שלא יהיה רק על נושא בית הספר למרות שנקבל עדכון שיאמר לנו מה קורה עם בית הספר והאם אכן הדברים מתקיימים כפי שהובטחו לכם ולנו. לגבי כלל נושא התרבות בירושלים, נקיים דיון רחב.

	תודה רבה.




הישיבה ננעלה בשעה 11:00