פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 42 ועדת החוץ והביטחון 15/10/2024 מושב שני פרוטוקול מס' 278 מישיבת ועדת החוץ והביטחון יום שלישי, י"ג בתשרי התשפ"ה (15 באוקטובר 2024), שעה 10:00 סדר-היום: << נושא >> תנאי מחייה בסיסיים לחיילי מילואים בצו 8 << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: יולי יואל אדלשטיין – היו"ר בועז ביסמוט רם בן ברק טלי גוטליב עמית הלוי שרן מרים השכל משה טור פז אוהד טל מאיר כהן שרון ניר יבגני סובה צבי ידידיה סוכות חברי הכנסת: מירב כהן מוזמנים: תא"ל מוטי מזרחי – ראש חטיבת לוגיסטיקה, צה"ל סגן מאור אחואן – עוזר ראש חטיבת לוגיסטיקה, צה"ל סגן הדס אפטר – עוזרת ראש ענף תקשורת, צה"ל רב"ט דורי אושר – נציגת דובר צה"ל אל"מ מוטיע דגש – ראש מחלקה תשתיות באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, צה"ל אל"מ קרן וייס – ראש מחלקת איכות וחווית השירות, צה"ל רס"ן מיכל פטאל – נציגת קצין מילואים ראשי, צה"ל סא"ל עידן יוסף – ראש מנהל המזון באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, צה"ל סא"ל מני בראונשטיין – נציג זרוע היבשה, צה"ל שפרה שחר – מנכל"ית עמותת "בית חם" חנה גיאת – ארגון "אימהות הלוחמים" חנה קטן – רופאה בכירה, "שוברות שוויון" מורן עזר קצנשטיין – עמותת "בונות אלטרנטיבה" איילת השחר סיידוף – מייסדת תנועת "אימהות בחזית" דוד שירי – רס"פ במילואים מירי מזרחי-ראובני – רופאת משפחה מחדרה אלון טירר – יו"ר עמותת לצמוח כמנצחים גיל דיקמן – נציג מטה משפחות החטופים ירדן גונן – נציגת מטה משפחות החטופים חנה כהן – נציגת מטה משפחות החטופים ייעוץ משפטי: מירי פרנקל-שור מ"מ מנהל הוועדה: יוני בן הרוש רישום פרלמנטרי: ריקי קמחי רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> תנאי מחייה בסיסיים לחיילי מילואים בצו 8 << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בוקר טוב לכולם, אני פותח את ישיבת ועדת החוץ והביטחון. הנושא שלנו היום הוא תנאי מחיה בסיסיים לחיילי מילואים בצו 8, על פי בקשתו של חבר הכנסת טור פז. בעוד כמה דקות נאפשר לך לפתוח את הדיון, אבל לפני זה אני רואה שמכבדות אותנו משפחות החטופים. הם נרשמו וביקשו לדבר. בבקשה, גיל דיקמן ואחריו ירדן גונן. << דובר >> גיל דיקמן: << דובר >> שלום לכם, הייתי פה כבר כמה פעמים, אני בן דודה של כרמל גת שנרצחה בשבי חמאס ב-29 באוגוסט. הצליחה לשרוד 11 חודשים בשבי ונרצחה שם. יש פה דיון חשוב על תנאי המחייה של אנשי המילואים, אבל בזמן שאתם כאן ובפגרה, אנחנו התבשרנו על תנאי המחייה של החטופים שם בשבי. וככה זה נראה שם מתיעוד קצר מאוד. (מציג סרטון) אני לא יודע אם אתם רואים את מה שאנחנו רואים פה, אבל ככה נראים בקבוקי השתן שנמצאו שם במנהרה, שמעידים באמת על התנאים המזעזעים שבהם הם מוחזקים שם. ואם זה לא ברור, ככה זה נראה. ואם זה עוד יותר לא ברור, יש פה את כל התופעות שעלולות להוביל למצב כזה. זאת יכולה להיות דלקת בדרכי השתן, שזה זיהום שכיח מאוד, מחצית מכלל הנשים סובלות ממנו לפחות פעם אחת במהלך החיים. אנחנו לא יודעים מי סבלה או סבל מזה שם. זה יכול להיות אבנים בכליות, זה יכול להיות פציעה בדרכי השתן העליונות או התחתונות, עקב תאונת דרכים או נפילה חזקה. אנחנו יודעים שהיו גם צלקות על חלק מהחטופות ומהחטופים. זה יכול להיות גם סרטן בשלפוחית השתן או בכליות או כל מחלות כליה אחרות. וזה יכול להיות גם פשוט התייבשות, שמובילה למצב כזה. אם ראיתם את התנאים שם במנהרה, ראיתם כמה חוסר אוויר יש שם. איזה תנאים מזעזעים וכמה אי-אפשר לנשום מרוב הלחות שמייבשת את כולם ומשאירה אותם בלי נוזלים. ואנחנו לא יודעים כמה מים היו שם. אני מראה לכם את זה לא כדי שתרחמו על כרמל, כי היא כבר לא שם. היא הצליחה לשרוד את התנאים האלה ביחד עם חמשת החטופים האחרים, ועסקה לא הגיעה בזמן כדי להציל אותה. אבל יש חטופים וחטופות שעדיין במצב הזה ואולי אפילו גרוע מזה, שצריכים להשתין בבקבוקים בפני מחבלים. ולהגיע למצבים הרפואיים הכי בלתי נסבלים שאפשר לתאר שם במקומות שבהם אין סנטריה ואין שום דבר שדומה לזה. רק לדמיין מה עובר להם בראש כשהם ברגעים האלה. למה אף אחד לא בא? כשמדברים עם חטופות וחטופים שחזרו, והלוואי שיהיו בקרוב עוד הרבה כאלה, שומעים שהתפילה שלהם היא לא שיבוא חייל צה"ל גיבור שיוציא אותם משם, הם לא מחכים למבצע חילוץ, הם מחכים לעסקה. אנחנו כבר יותר משנה במצב הזה. יש חטופים שיותר משנה במנהרה או עוברים בין מנהרות. אנחנו לא יכולים לחיות בתוך תירוץ שבו אנחנו עשינו כל מה שאנחנו יכולים וזה הכול בידיים של החמאס. חמאס הם רשעים מרושעים שהם שמים אותם בכלל במצב הזה. והחיילים שיוצאים להילחם עליהם הם גיבורים אמיתיים. אבל איפה הממשלה? איפה? איפה אתם? איפה הכנסת? איפה נבחרי הציבור שלנו? למה אנחנו צריכים לבוא לכאן ולהזכיר את זה ולהראות את זה? יש 101 חטופים, מתוכם נאמר פה בוועדה הזאת 50% בינתיים בחיים. אנחנו מפקירים אותם לתנאים האלה ואנחנו צריכים לראות את זה בעיניים – ככה זה נראה. בבקשה, בין כל הדיונים החשובים שאתם עושים בפגרה הזאת ואחריה, כשאתם חוזרים לכאן לפתיחת המושב החגיגית, אולי תשימו בראש סדר העדיפויות איך מחזירים אותם משם, איך מוציאים אותם מהתנאים האלה, שהם כמעט מתים שם ונמצאים על סף שלא חיים. ובסוף אפילו נרצחים בשבי, כי לא הייתה עסקה שתוציא אותם בזמן. אנחנו יודעים שבתנאים האלה כרמל חיה ושרדה. אף אדם בעולם לא צריך לשרוד בתנאים האלה ולא צריך להגיע למצב שהוא משתין בבקבוק ושככה זה נראה. תוציאו אותם עכשיו משם. תעשו את זה בעסקה כי זאת הדרך היחידה להביא 101 חטופות וחטופים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, גיל. ירדן. << דובר >> ירדן גונן: << דובר >> בוקר 375 לכולם, אני פשוט לא מאמינה שאני פה שוב, אני חייבת להודות. אני חושבת על עצמי כשאני מגיעה לפה שוב והכל פה ריק. יש כולה ארבע ועדות היום, כל החדרים חשוכים. אין פה נוכחות חברי כנסת או שרים, היא דלה מאוד. ואני מרגישה ננטשת, אני מרגישה שבוגדים בי. מה-7 באוקטובר בשעה 06:40 בבוקר הייתי בטלפון עם אחותי וניסיתי לעשות הכול. מ-09:30 בבוקר הבן זוג שלי מחוץ לבית במילואים. יחד עם כל החברים שלי, שחלקם תוך כדי בריחה מהמסיבה, מהנובה, רצו לסעד או לפטיש, והבת זוג שלהם או אימא שלהם באה להביא להם מדים. והם התגייסו אחרי שהם ברחו מתופת. הם עדיין במילואים, והבן זוג שלי שוב פעם במילואים בעזה. עושה כל מה שהוא יכול בשביל להחזיר את אחותי הביתה, את גיסתו. והכנסת שלנו לא עושה הכול? אני מתביישת. חשבתי שאחרי הפגרה הקודמת נפל איזשהו אסימון שזה לא בסדר לצאת לפגרה בזמן מלחמה, כשיש 101 חטופות וחטופים. חטופות, נשים, ילדים, אזרחים, מפונים, מילואימניקים, סדירים שימשיכו לקבע בגלל שאין להם ברירה אלא להמשיך, הם עושים הכול. האם יש הגיון שהמילואימניקים והסדירניקים שלנו עושים הכול והממשלה שלנו והכנסת לא עושים הכול? בחייאת, אתם בפגרה של שלושה חודשים, זה נראה למישהו שפוי? הזמן שלהם לא שווה כלום? שבשלושה חודשים האלה היו לנו מבצעי חילוץ של גופות, היו לנו שישה חטופים שנרצחו, ששרדו את זה, וחברי הכנסת שלנו מבלים בחו"ל ואפילו לא מגיעים לכאן לדיונים. זאת ועדת החוץ והביטחון אמור להיות פה חדר מפוצץ. זה אמור להיות הטופ של הטופ של החשיבות של מדינת ישראל. ואם זה לא הטופ של הטופ של החשיבות, אז מה חשוב בעצם? אז שום דבר לא חשוב, אז על הכול אפשר לחרבן, סליחה. כולנו מסתובבים ברחוב בידיעה שכולנו פיונים במשחק הזה. כולנו ספיירים. כי אם על ילד בן שנה, וילד בן חמש, ואישה בת 24 אפשר לתת להם להישחק שם שנה, להירקב שם שנה. וכשאישה בת 40 נרצחת שם אחרי שהיא שרדה, ושאתמול הייתה יום הולדת לעדן ירושלמי, והיא לא תוכל לחגוג איתו עם המשפחה שלה. לא כי היא מתה מתנאים גרועים, אלא כי רצחו אותה מחבלים, כי אנחנו לא עשינו הכול. אז כולנו פה בחדר צריכים לדעת שאנחנו ספיירים של המדינה הזאת. שבפעם הבאה כשיהיה אירוע כזה, ואני מוכנה לחתום על זה שהאויבים שלנו ינסו לעשות את זה שוב פעם, כולנו ספיירים, על כולנו יסכימו לוותר למשך שנה פלוס. באיזו מדינה אנחנו חיים? באיזה תנאים אנחנו חיים? שהמילואימניקים שלנו שעושים הכול, הכול, 375 יום עדיין לא נתנו להם את התנאים הכי טובים והם צריכים להתחנן על התנאים שלהם. המפונים שלנו צריכים להגיד תודה שמצאו להם בית מלון לשהות בו במשך שנה. ושאחותי יושבת שם ומחכה ומחכה, ונלחמת על החיים שלה, ומגינה על עצמם ועל אחרים או אחרות שאיתה. ושכל יום, כל יום, מחבל יכול להרעיב אותה, לא לתת לה לעשות פיפי, לתת לה להשתין בבקבוק. ומי שפה לא אישה, תנו לי להגיד לכם משהו, להשתין בבקבוק זה אומר להשתין על עצמך ואז להישאר עם השתן הזה על עצמך, כי אין מקלחת ואין מי שידאג לה. יש רק מחבלים עם רצח ותועבה בעיניים, שאם הם רוצים הם יכולים פשוט לשלוח יד ולמשש אותה. ואתם אפילו לא מגיעים לכנסת, אתם בפגרה. אתם יכולים לחזור הביתה למשפחה שלכם, לעשות איתם חג. ואחותי לא רק שהיא לא צמה איתנו בכיפור היא צמה 375 יום. את הפוסטר הזה – כפר ורדים המקום שממנו אנחנו באים, הקהילה הכי מדהימה בעולם – הוציאו לכבוד פסח, פסח, וזה עדיין רלוונטי והגענו לעוד חגים. וכל מה שאנחנו מבקשים זה שתתנו לנו לשוב ולראות אותם בחיים. אני לא מבינה איך שי וגיל יושבים פה ועוד מוכנים לדבר איתכם בכלל. אני רותחת על מה שקרה לשישה, רותחת על כולכם. אם לא הרגשנו שזורקים עלינו במשך שנה, אז ב-1 בספטמבר כשהתבשרנו על השישה, בחיים לא הרגשתי יותר נמוך. תעשו לי טובה תפסיקו לשחק בביצים, תתחילו לדאוג למדינה הזאת. תתחילו לדאוג לחטופים שיחזרו הביתה – החיים לשיקום והחללים לקבורה. תתחילו לדאוג למפונים, תתחילו לדאוג לתנאים הבסיסיים של המילואימניקים שלנו, שקורעים את החיים שלהם לשתיים. את המשפחה שלהם, את העבודה שלהם. והם עושים הכול לא כדי שעוד מחבל יחוסל, אלא כדי שרומי גונן ילדה בת 24, תחזור הביתה להשתקם. כדי שאוהד בן עמי יחזור לבנות שלו ולאשתו, שיודעת יום יום מה הוא עובר שם, כי היא חוותה את זה על בשרה 54 יום. כדי שענבר היימן תחזור לקבורה ראויה. פשוט מתביישת לשבת פה כל כך הרבה פעמים ואחרי כל כך הרבה זמן ולראות כולה ארבעה חברי כנסת. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, ירדן. חנה, בבקשה. << דובר >> חנה כהן: << דובר >> אני הדודה של ענבר היימן. אני רואה אתכם על מדים ואני נזכרת בענבר שלנו שהייתה באה כל הזמן עם הנשק הביתה. היא הייתה מפקדת בקרקל, אני אומרת את זה כי אין מצלמות וזה לא מצולם, אז אני מרשה לעצמי. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> דווקא יש. << דובר >> חנה כהן: << דובר >> ענבר, עשתה כל כך הרבה למען המדינה שלנו, כל כך הרבה כשאתם ישנתם בבית. היא הייתה מפטרלת בגבולות. כמה פעמים התפוצץ טיל לא רחוק ממנה. אבל היום ענבר שלנו הפכה לשקופה, לצערי הרב, שקופה. אתם יודעים למה היא שקופה? כניסה ענבר נרצחה בכניסה לעזה, והפכה לשקופה. על השקופים האלה כמעט ולא מדברים. אני מודה לך שהזכרת את ענבר, באמץ, תודה רבה, גם לכם. אתם מבין הבודדים שמזכירים אותה בכלל. על ענבר לא מדברים – ענבר שקופה. זה מפורר אותנו כמשפחה, מפורר אותנו שלא נלחמים על להחזיר את ענבר שלנו. שלא נלחמים להחזיר את החללים האלה שהמשפחות שלהן נרצחות איתם בכל יום. אני לא יכולה בכלל להסביר את הזוועה שאנחנו עוברים ואת התחושות. כשגולדין ושאול היו עשור שם בשבי החמאס, הם עדיין שם, אף אחד לא לחם בשביל להחזיר אותם כי הם גופות. הם נשכחו ואני מכה על חטא. איפה אני הייתי? אבל היום, כשאני נמצאת באותו מצב אני יכולה להגיד לכולכם, חלקכם הורים אם לא רובכם, שאני לא מאחלת לאף הורה שיושב פה לעבור את הזוועה שהמשפחה שלי עוברת כל יום – זוועה. אני חושבת שהגיע הזמן להציל את המשפחה של ענבר. ענבר היא דור שלישי לשואה, סבא שלה בן 80 מחכה שענבר תחזור כדי לקבור אותה. איפה נשמע דבר כזה? איפה נשמע? אני צריכה לבוא לפה ולהתחנן שתתחילו לדבר על ענבר? אני צריכה לבוא לפה ולהתחנן שתתחילו לראות גם את אלה שהפכו לשקופים? זה מטריף אותי. אני חושבת על זה שאני לא יודעת בכלל איפה ענבר נמצאת. אולי בתוך איזה קיר? אולי היא יצוקה עם בטון מתחת לאדמה? מה נשאר ממנה אחרי שנה? אנחנו כבר הרוסים, אבל אני הבטחתי לעצמי שאני ממשיכה לבוא לפה. אני ממשיכה לבוא לפה עד שענבר תהיה בבית. ואם יהיה לי את הכוח אני אמשיך לבוא לפה עד שאחרון החטופים יהיה בבית, מתוך 101 החטופים. לא יעלה על הדעת, גופות לא מייצרות מודיעין, אנחנו כבר היום לא יודעים איפה חלק מהגופות האלו נמצאות. זו טרגדיה ברמה לאומית, זו טרגדיה רצינית, הם ייעלמו ועזה תבנה על הגופות שלהם. איזה הורה פה היה מסכים לחיות עם סיטואציה כזאת? אני חושבת שהייתם הופכים את כל המדינה, את כל המדינה. אבל, אני לא אוותר, אני לא אוותר. אני אמשיך לבוא לפה, אני באה לפה לפעמים פעמיים בשבוע בתחבורה ציבורית מפתח תקווה ואני אמשיך לבוא לפה. ואני מקווה שאני לא אמשיך לבוא לפה על מקל גם בעוד עשר שנים. אבל אני אמשיך להילחם, אני אמשיך לקדם את הנרצחים האלה, את החללים האלה לראש הבמה, אני ימשיך להדהד אותם, אני אמשיך לדבר עליהם. כל 101 החטופים חייבים לחזור הביתה יחד בעסקה אחת. אני יודעת שיש פה כאלה שלא מסכימים איתי, שהם אומרים שאת החיים צריך להציל לפני, ואין חולק על כך שצריך להציל את החיים, אבל אני מצטערת מאוד הבת שלנו קומבנה על ידי מדינת ישראל פעם אחת ונרצחה. אני לא מוכנה שהילדה שלנו תהיה קורבן בפעם השנייה בשביל להציל אחרים, באמת עם כל הכאב. עם כל הכאב וההזדהות עם כל משפחות החטופים, אנחנו רוצים את הילדה שלנו חזרה הביתה. אני לא מוכנה לקבור את אחי ואת אשתו בגלל שהילדה שלהם נמצאת שם. אני רוצה את הילדה חזרה הביתה, בדיוק כמו שכל אחד פה רוצה את יקירו חזרה הביתה. ואני מקווה מאוד שאתם תשכילו להבין ש-101 חטופים נרצחו ב-7 לאוקטובר. 101 משפחות סובלות, 101 משפחות צריכות לקבל את היקירים שלהן בחזרה באותה עסקה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חנה. אני מצטרף למה שחנה אמרה, אני מקווה שלא תצטרכו לבוא לכאן יותר מידי זמן. יותר משנה זה כבר באמת לא מתקבל על הדעת. אנחנו נעבור לנושא הדיון. << דובר >> מירי מזרחי ראובני: << דובר >> סליחה, ביקשתי גם לדבר. אפשר? בבקשה. אני רופאה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אנחנו נוהגים לתת למשפחות החטופים את האפשרות לדבר בתחילת הדיון, אני מצטער. אם תישארי וידברו נציגי הארגונים אז תוכלי לדבר. << דובר >> מירי מזרחי ראובני: << דובר >> אני לא מדברת מטעם הארגונים, אלא מטעם המשפחות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> טוב, דברי בקצרה, בבקשה. << דובר >> מירי מזרחי ראובני: << דובר >> תודה רבה, אני רופאת משפחה בחדרה. אני מטפלת בתושבי חדרה וגם במפונים. אנשים שהכאב שלהם יוצא מהעיניים ועומד בינינו בחדר. והם חולים, והם הולכים להיות חולים יותר גם. הם מעשנים, הם לא ישנים ולא נחים. הם איבדו את ביתם ולאנשים בלי בית יש הליכה משונה אתם בטח מכירים את זה, הם כאילו לא מחוברים לשורשים ולאדמה. וכאלה יש לנו מעל 100,000. אבל אני רוצה לומר לכם שהם לא החולים הכי דחופים שלנו, גם לא חולי הסרטן שהבחנתי בשנה האחרונה, הם לא החולים הכי דחופים שלי, שלנו ושל כולם כאן. החולים הכי דחופים שלי ושלנו הם החטופים, כי הגוף שלהם מתפרק בעודם בחיים. ובידיכם חברי הכנסת ההחלטה האם להציל את החטופים או להמית אותם, זה כזה פשוט. להשאיר אותם שם עוד יום ועוד שבוע זה להמית אותם. הדוגמה פה של השתן שאנחנו רואים היא דוגמה של פירוק של חומרים מתוך הגוף. חלבונים תאים, חומצות וכל מה שמרכיב את הגוף מתפרק החוצה כי הכליות הן מסננת. מפה הביטוי מוסר כליות. ואתם צריכים להבין, הגוף שלהם מתפרק, העצמות מתפרקות, אוסטאופורוזיס שאתם בטח מכירים את המילה הזאת, זו מחלה של פירוק עצמות והיא מתבצעת אצלם בצורה מבהילה מבחינת המהירות. השרירים נמסים, אין בשר, זה הופך להיות עור תלוי על העצמות. המפרקים מתקשים, הם משנים את הצורה שלהם. זה עינוי גופני נוראי ולא נכנסנו עוד לעינוי הנפשי של הפחד והאימה כל דקה וכל רגע. בידיכם להציל אותם או להמית אותם אם לא תפעלו. ואין לנו זמן. מה זאת עסקה מופקרת? מי שלא מציל אותם, משמעו ממית אותם. המתה בעינויים של יהודים ובני דתות אחרות. עכשיו מה מחיר השוק של יהודים חיים? נכון הוא גבוה, אבל בריאות וחיים זה דבר יקר וזאת הקדושה. החיים שלהם ושל בני המשפחות שלהם, בני המשפחות של כל ה-101 שנפשם מפרפרת בינם לבין כאן. ואתם מנבחרי העם שלנו, בידיכם היכולת להציל כמו שבידי, הרופאה, היכולת להציל, לבדוק, לטפל, לעשות גם מה שאחרים לא עושים כדי להציל את האדם שמולי ולא להפנות לו את הגב. שכשסיימו את הישיבה הזאת היום, אני מבקשת שתשבו מעבר לכל הדברים החשובים הנוספים שאתם עושים ובראש ובראשונה איך אנחנו הולכים להציל אותם. מה שתי הפעולות שאנחנו נעשה היום, כל אחד מאיתנו כדי להציל אותם היום. להציל אדם ולהינצל זה אחד הדברים המופלאים בעולם. אז תנו להם את הדבר הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה לך. << דובר >> שי דיקמן: << דובר >> אני בת הדודה של כרמל. אני רק רוצה להבהיר שהדברים שהרופאה אמרה כאן, העור התלוי על העצמות, העצמות המתפרקות, הגוף שמתפרק לתוך השתן, היא דיברה על אחות של ירדן. האחות הקטנה שלה, על האח הקטן של עילאי שיצא מהחדר כי הוא לא יכול היה לעמוד בזה ולשמוע מה קורה לאח שלו. ולי אתם לא צריכים לספר כי אני ראיתי את הגופה של כרמל. אבל תדמיינו אמא ש-375 ימים הבן שלה שם. שאנשים שיושבים כאן ב-7 באוקטובר עשו כל מה שהם יכולים כדי להציל אותו, כל מה שהם יכולים. אזרחים קפצו מהבתים שלהם, חיילים הגיעו לשם, סיכנו את עצמם לעשות את זה, ומאז 375 ימים הם עושים את זה בשדה הקרב, מסכנים את עצמם ועושים את זה. מגיע לכולנו להפסיק ללכת עם אשמה הזאת. מגיע לכולנו שנתרגם את ההישגים המדהימים האלה של הצבא החזק שלנו, של העורף החזק שלנו, להישג מדיני. זה מגיע לנו, בבקשה, תפתרו אותנו מזה, תביאו לנו כבר שמחה. תביאו לנו כבר גאווה בעם שלנו, במדינה שלנו. תביאו לנו כבר את התמונות האלה, אנחנו מסתובבים איתן, זה כל מה שאנחנו רוצים לראות. את החיבוקים עם האנשים האלה, זה כל מה שאנחנו רוצים לראות, זה כל מה שאתם מחכים לו כשאתם חוזרים הביתה, זה מגיע לכולנו. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, שי. משה, בבקשה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני יושב-הראש, קשה אחרי הדברים האלה גם כשאנחנו עוסקים בנושא כל כך חשוב. 101 החטופים צריכים להיות בראש סדר העדיפויות של כולנו, חזרתם הביתה היא האינטרס הראשון של מדינת ישראל בחשיבות. ביקשתי את הדיון הזה, ושוב תודה לך שנעתרת. קיימנו כאן בשנה האחרונה מספר פעמים דיונים על תנאי אנשי המילואים ולמרות זאת, בשבועות האחרונים ביתר שאת, אולי בגלל גיוס מילואים מאסיבי נוסף מעבר למה שתוכנן, הגיעו אליי ולחברי כנסת נוספים פניות מאנשי מילואים בכל הדרגות ומכל הסוגים ורחבי הארץ. מאיו"ש, מעזה ומלבנון. כולם אמרו את אותם דברים, קודם כול בפתח הדברים הם אמרו: אנחנו ממשיכים לשרת, לא מאיימים בשום דבר. קשה לנו, אנחנו שחוקים. אנחנו צריכים עוד אנשים, אבל אין פה שאלה על השירות שלנו. זה דבר ראשון והדבר השני השיח לא צריך להיות על תשומות, כמה התאמצתם בשבילנו, השיח צריך להיות על תפוקות. איפה אתם צבא הגנה לישראל ונבחרי הציבור של ישראל, אחרי שנה, דואגים לנו? והדיון הוא כואב, כי כשאנחנו מדברים עכשיו זה לא סוד צבאי, יש כנראה עשרות גדודים שמתמנים, חלק גדול מהם זה מילואים. והתחושה מהקולות שאנחנו מקבלים מהשטח היא שלא התקדמנו. לא התקדמו בדבר אחד – שלא דין גדוד סדיר בצה"ל כגדוד מילואים בצה"ל. חוץ מזה שיש פה פלוס 20 שנה ובדרך כלל גם עוד כמה קילוגרמים על הגוף, וגם קילוגרמים של ניסיון לא רק של משקל. אבל בסוף נכנסים שני גדודים להילחם בדרום לבנון, זה לצד זה, אותה משימה ולזה אין את אותו ציוד שיש לזה. צילמתי ברשותכם, מתוך עשרות דוגמאות שהגיעו אליי. שוב יש פה סמח"טים, יש פה מפקדי כוחות ניוד יש פה חפ"שים. אלה דברים שלקחתי מהם. היות וגם שרתתי במילואים גם במלחמה הזו אין פה שום דבר שהוא לא אותנטי. כל גדודי המילואים כמעט ללא יוצא מן הכלל אומרים את הדברים הבאים, צילמתי כדי שהדברים יהיו מונחים גם לפניכם. מדברים על הדברים הכי בסיסים. קסדה – יש לי קסדה אבל לחייל הסדיר יש קסדה טקטית ולי יש קסדה אחרת ישנה יותר. היא גם פחות אמינה והיא גם פחות נוחה. נוחות זאת לא פריבילגיה, נוחות בסוף גורמת לזה שאחרי עשר או 20 או 30 שעות מישהו מוריד את הקסדה ואז הוא חוטף כדור צלף. פלטות קרמיות – אומרים אנשים אני נכנס יש לי וסט אבל אין לי פלטה תקנית. אני רוצה לומר לך, אדוני, משפט קשה שכבר אמרתי ואני אחזור עליו פה. התקשר אליי חייל מילואים משורה, הוא ביקש לא לחשוף את שמו כמובן ואת תפקידו. אמר לי: קינלי, לי יש פה חייל שנהרג מהשבועות האחרונים, פלטה לא התפרקה מירי. כלומר, רסיסים מתוכה נמצאו בתוך גופה של חייל צה"ל. אז הוא אמר לי יש לי רק מסקנה אחת אני לא איש מקצוע, הפלטה הזו לא הייתה פלטה תקנית. אומרים לא ניקח תרומות. רגע, אז מה? האופציה השנייה שהייתה היא להיות בלי. זה מה שקורה ואתם תראו עוד דוגמא כזו. אומר חייל אחר נכנסנו ללחימה ללא כוונות השלכה קלעים, כוונות טריג'יקון, המשמעותי היא – אתם תראו גם בהמשך – כוונות ברזל. תראו, אין לי טענות אני נלחמתי בלבנון בשנות התשעים עם כוונות ברזל. גם במלחמה הזאת הייתי בתפקיד באג"מ עזה והיו לי כוונות ברזל, לא צריך יותר מזה. אבל החייל הזה השתחרר לפני שנה מגדוד חי"ר, היו לו כוונות ברמה עשר ועכשיו יש לו ברמה חמש. הוא אומר: לא, זה לא צודק, אני לא צריך להילחם פחות טוב מחייל סדיר. אמצעי ראיית לילה, בשורה הרביעית למי שעוקב, הוא אומר: אני עובד עם "עכבר", שהרבה פעמים לא עובד. לחייל מהגדוד הסדיר שלידי יש אמר"לים הרבה יותר טובים, למה אני לא מקבל כאלה? נכנסים שני גדודי שריון לעזה, בגדוד אחד יש מעיל רוח בגדוד השני אין. המשמעות היא שיורים עליו נ"ט. בשבוע שעבר הייתי באוגדת עזה, זה סיפור משבוע שעבר דרך אגב. הוא אומר: בסדר, מה החיים שלי כטנקיסט פחות קדושים? אני ממשיך. 16M לא מותאם – חייל מגיע עם נשק שהוא לא התאמן עליו. הוא עבד עם מיקרו תבור וקיבל תבור. הוא לא יודע לירות בו, אמיתי זה הכול מעכשיו. חברים, זה לא מתחילת המלחמה זה מהשבועות האחרונים. דרך אגב, הוצאתי אתמול ברשתות החברתיות פנייה, תפנו אליי. פנו אליי עשרות, שנים מתוכם הם סמח"טים במילואים שמשרתים עכשיו בצפון, יש פה שתי פניות מהם. גייסו ארבע חטיבות מילואים בהקפצה, אתם ראיתם כולכם את התמונות – אין אוהלים. מה ציפינו? אמרנו כאן בוועדה בדיון חסוי, אבל אפשר להגיד את זה, מכרזים נצורים במקומות שבהם אפשר לשכן גדוד בהקפצה. אין הרבה אופציות, או עוטף עזה או צפון. חיילים ישנים על הרצפה. דרך אגב, עד היום כנסו למשמר הנגב – זה לא סוד יצאו משם תמונות – מה שהיה בסיס ליד 19 שנה. הסככות שם הן מאסבסט, חברים. במדינת ישראל אסור להשתמש באסבסט, האסבסט הוא רעיל וחיילים ישנים היום באסבסט. מזרונים – ללא מזרונים. מדים טקטיים – אני נלחמתי בלי מדים טקטיים, לא ידעתי מה זה מדים טקטיים, אבל אומר חייל: אני השתחררתי בחטיבת גולני, היה לי טקטי, הגעתי למילואים של חטיבת גולני אין לי טקטי. למה? למה? אם זה מספיק טוב לילד שלי בן ה-20, זה צריך להיות לי גם בגיל 40. רחפנים – כולם יודעים, רחפנים היום חוסכים חיים. ומה שקורה הוא שעדיין מגייסים רחפנים. כל גדודי המילואים של צה"ל מגייסים רחפנים. הינה, ציטוט מאחד: אני גייסתי 30,000 שקל כדי לקנות רחפנים. אני מביא ציטוט: אני נמצא כרגע במסדרון נצרים – זה בשורה האחרונה בטבלה שלפניכם – מי שמכיר יש פלטות ברמה שונה, לנו יש דרגה 3 ולא דרגה 4. אין מספיק כוונות לנשקים, אני עם כוונות ברזל. חבר'ה, זאת לא תאוריה, זה חייל שעכשיו נמצא במסדרון נצרים, יש לו כוונות ברזל. אין לנו שלוקרים. אז מה עשיתי? קניתי. זה מה שהם עושים. חבר הביא לי פלטה שנייה. קיבלתי קסדה בתרומה, בירכיות בתרומה. הפלטות לא עוצרות קלצ'ניקוב או 16M. יש לי חברים בלי כוונת לנשק, לא קיבלתי נשק קלע כי אין. והתרומות ממשיכות. היה לנו כאן דיון חסוי. מה אפשר לומר מתוכו? אמרנו לנציגי צה"ל, אמרנו תקשיבו, או שתביאו פתרון, או שתייצרו תהליך למיסוד התרומות. אבל אי-אפשר לומר לחיילי מילואים גם אל תיקחו תרומות וגם לא נביא לכם ציוד וזה יגיע ב-2025 או ב-2026. ולכן, אני אומר כאן שאני חושב שאנחנו הוועדה כבר אחרי כמה דיונים שקיימנו פה מצפים לדבר אחד. קודם כול, הדבר הבסיסי ביותר דין מילואים כדין סדיר, פשוט. גדוד מילואים, החבר'ה בני ה-40, דמם לא סמוק מהחבר'ה בניה-20. בניגוד לכל מיני תיאוריות ששמענו גם פה בוועדה הם עושים אותו דבר. חברים שלי מ-646 יצאו מכפר מסוים בלבנון, לא יכול להיות שלגדוד הסדיר הקרוב אליהם היה ציוד יותר טוב משלהם. כי זה מסר, והמסר הוא שהחיים שלכם טובים פחות. וכנ"ל גם בעזה. הדרישה צריכה להיות – דין מילואים כדין סדיר. ואנחנו רוצים לראות סוף סוף תוכנית אמינה, עכשווית, רלוונטית עוד למלחמה הזו, לא למלחמה הבאה, שבה חיילי המילואים יצוידו כמו חיילי הסדיר. ושזה יקרה עכשיו. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, משה. אנחנו תכף נשמע את ההתייחסות של צה"ל בנושא. אלה אם חברי הכנסת רוצים להוסיף משהו בשלב הזה. בבקשה. בבקשה, מירב. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> אני אדבר בקצרה. קודם כול, קינלי, יישר כוח על זה שיזמת את הדיון הזה. זה היה מביש בחג לראות את מה שקורה ברשתות ואת מה שקורה בכלי התקשורת. אנשים הוקפצו מהרגע לרגע למילואים ולא היה להם איך להגיע לבסיס. אנשים ביקשו טרמפים, זו לא צורה. כשפרצה המלחמה זו הייתה מלחמת עשה זאת בעצמך. אנחנו כבר יותר משנה בתוך האירוע, צריך לדעת להתמודד עם האירוע הזה. היו אנשים שבאו עם הרכב הפרטי שלהם, לא היה להם מקום חנייה. אמרו להם לכו תחנו ותשלמו גם חניה בנוסף להכול. זה לא רציני, זה לא רציני, זה מרגיש לא מנוהל ובסוף זה חיי אדם. יש את העניין של ההסעות ואחרי זה את האירוע של הציוד, שבתחילת המלחמה קיבלתי כל יום עשרות פניות. היה גל אדיר של אנשים שאין להם ציוד בסיסי כדי להגן על החיים שלהם בשדה הקרב. מאז היו הרבה מאוד תרומות. אני מבינה את הבעיה בתרומות, אני לא חושבת שיש צורה לזה שחיילים יתבססו על תרומות, גם כי לא בטוח שזה תקין, גם כי זאת האחריות של המדינה. שלא נדע, אולי זה אפילו ייצר דו"צים או חוסר זיהוי של החיילים שלנו בשטח. אבל אם לא מייצרים אלטרנטיבה לאותם מילואימניקים. אז מה מצפים שהם יעשו? ושוב, אנחנו שנה אחרי האירוע, נציבת קבילות החיילים כתבה על זה. היינו מצפים שזה כבר ייפתר. ראיתי בדיוק לפני כמה ימים פרסום שאומרים שבתוך חצי שנה או שנה אנחנו נסגור את כל הפערים בציוד. ראיתם את הפרסום הזה? << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> כן. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> אם זה נכון, זה הזוי שלוקח כל כך הרבה זמן, אנחנו לא יכולים לחכות עוד חצי שנה, שנה. אנשים נהרגים בהיעדר ציוד תקין. עוד דבר שראיתי זה שאנשים הגיעו למילואים ולא היה להם איפה לישון, ישנים ברכב. זה מבייש אותנו כאומה. זה מבייש אותנו, זו המטרה הכי קדושה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> צריך לתקן, ישנים ברכב כשהם באים לשטחי כינוס ומתחיילים ב-24 שעות הראשונות. אני מציע, צריך להיזהר בזה, כי מפה תצא אמירה שחיילים נהרגים כי אין להם ציוד. אני חושב שאנחנו צריכים להיות קצת זהירים, אדוני, צריך להיזהר עם זה. אני לא יודע, אנחנו נשמע את הצבא. אני לא יודע אם זה באמת נכון שמישהו נהרג כי הוא לא קיבל קסדה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> כן. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> צריכים להיות זהירים, אין לנו צבא ספייר. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> אני רק אשלים ואני אומר: אין מטרה קדושה יותר ואני מתביישת כשאני שומעת שחייל ישן על הרצפה או ישן ברכב שלו. אנחנו עכשיו מביאים עוד תקציב. הנושא הזה צריך להיות בראש סדרי העדיפויות. יש ים של דברים פחות חשובים ופחות דחופים שנמצאים בתקציב הזה. כסף לא אמור להיות המגבלה פה. הסעות, לינה, ציוד, אלה דברים שאמורים להיות מובנים מאליהם בשלב שבו אנחנו נמצאים. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה. בבקשה, מאיר. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> סליחה על האיחור, אדוני היושב-ראש. אין לי שום ספק שגם קינלי וגם מירב באים לכאן מתוך כאב גדול. אני רוצה להעיר זווית אחרת שאני מטפל בה. מזווית מאוד חשובה שאני הצעתי לחבריי ראשי הערים שבכל עיר יהיה רכז מילואים. זאת יוזמה אזרחית של ראשי ערים. למה אני אומר את זה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש בכל כך הבה יישובים. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> לא בכולם, לא בכולם. אם את אומרת לי שכן? אני אשמח מאוד. אנחנו הקמנו כבר כמה חודשים מעין בק-אופיס ליחידת המילואים שלי. אני כבר זקן, אין להם מה לעשות איתי, אני לא יכול לשמש אפילו כקסדה. אמרתי לעצמי, מה אני יכול לעשות? אנחנו הקמנו בק-אופיס שמטפל בבעיות משפחתיות של חיילים מגויסים. לדוגמה, מילאתי טופס לא נכון וביקשתי העברה בבית הספר. יש לי ילד חולה שצריך לקבל טיפולים כימותרפיים, צריך להזיז אותו ממקום למקום. וראיתי שים של דברים נכנסים אלינו. אנחנו עסוקים, בבק-אופיס הזה יש 40-30 אנשים וכל אחד בתחומו. מטבע הדברים, כחבר כנסת הדברים מנותבים אליך. ופניתי לאיזה ראש עיר ואמרתי לו: יש לך רכז מילואים אזרחי? לא איש צבא, אנחנו לא רוצים את הצבא. הוא אמר לי, לא. אמרתי לו: מה יקרה אם תפתח משרד, תמנה פקיד. תמנה אותו, תפתח לו את המשרד, תעמיד לידו מזכירה ותעבירו לו נתונים של כמה אנשי מילואים יש. תפקידו להתקשר לאנשי המילואים, למשפחות שלהם, לרשום דברים קטנים שבשבילם זה דבר גדול. ילד אוטיסט למשל שצריך להסיע אותו והרשות אומרת שאין לו הסעות. ואבא נמצא מתמרון בלבנון והאימא עם עוד 3-2 ילדים. תאמינו לי את הבעיות של הקסדה אפשר לפתור, אני מכיר את הצבא טוב הייתי שם 30 שנה. את הבעיות של הצבא אפשר לפתור, אנחנו יודעים לפתור. אבל את הבעיות של המשפחה, את הסיפור המעיק הזה שגורם לחייל להיות טרוד מהמחשבה של מה קורה מאחורה? ואלה הדברים שהצבא, אני יכול להגיד בוודאות, ברוב הפעמים לא נותן את דעתו. הצבא יודע להשיג נשק ומגורים וכו' וכו'. אנחנו היינו במלחמת לבנון 70 יום. הגדוד הזה שבו אנחנו מטפלים נמצאם כבר 200 ימים – זה מטורף. אנשי קבע שנמצאים הרבה יותר בצבא לא מצליחים לטפל. אני חושב שהדיון של קינלי הוא אחד הדברים החשובים ביותר. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מסכים איתך. רם, בבקשה. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהדיון הזה הוא דיון חשוב. הוא דיון שבא למסגר את האמירה שצה"ל הוא צבא העם, הוא צבא המילואים. המילואים הם הבסיס שאיתו אנחנו יוצאים למלחמה ואי-אפשר בלעדיו. אני חושב שהדרישה שעולה ממה שקינלי כתב ואמר, שלא יכול להיות הבדל בין חייל סדיר לחייל מילואים בכל מה שקשור ליציאה למלחמה, הוא עיקרון שאנחנו צריכים לדבוק בו ולוודא שהוא קיים. אדוני היושב-ראש, לנו יש גם את היכולת לכפות את זה, אנחנו מאשרים את התקציב של צה"ל. אנחנו אישרנו לא מזמן עשרות מיליארדים לרכש מטוסים. ואנחנו מדברים כאן על עשרות מיליונים בודדים. זה כן מציל חיי אדם אם יש לך אפוד קרמי תקני ואם יש לך קסדה תקנית. ואם יש לך כוונת שבכדור הראשון אתה פוגע באויב והוא לא ממשיך לירות עליך, זה מציל חיי אדם. אנחנו צריכים לוודא שחייל המילואים ושהחייל הסדיר מקבלים את אותו הדבר. אדוני היושב-ראש, יש לנו את היכולת לעשות. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בבקשה, בועז. << דובר >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר >> אני אגיד רק מפשט אחד. אני קודם כול מברך את ידידי קינלי על הדיון החשוב הזה. חשוב גם להגיד לכל המשתתפים שכאן, אני כמובן חבר קואליציה אבל זה מסוג הדיונים שחוצה אופוזיציה-קואליציה. מישהו כאן אמר את המילה – עניין לאומי. צה"ל חשוב לנו והחיילים הכי חשובים לנו. הכי חשוב לנו שיהיה סדיר, שיהיה קבע, שיהיה מילואים. אני חושב שאנחנו כולנו יחד והמסר מהוועדה הזו מאוד מאוד ברור, וצריך להיטיב ולתת להם את כל מה שהם צריכים - זה ברור בכל תחום אפשרי. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> וגם שלא יהיה איפה ואיפה, בועז. אדוני יושב-הראש, סיפרתי לך שכתבתי ספר על המלחמה, זה מלפני שנה, כבר לפני שנה אמרנו. אני זוכר כמו היום 8 באוקטובר, אני מתגייס בבסיס אורים, הבסיס העורפי של אוגדת עזה ואני רואה חיילי מילואים מעמיסים כלי נשק על האמר. אחד אומר: רגע איפה המתאם למאג? זה בכלל 03. הוא אומר: מאיפה לקחת את זה? אומר לו: אני לא יודע, פרצתי מחסן ולקחתי. הוא מאלתר, יש כזה דבר. כשהייתי מ"מ סיור צעיר אתה מאלתר דברים כדי לקשור אותם לג'יפ. עדיין מאלתרים עם אותו ציוד. עברה שנה והסיפורים האלה שקראתי עכשיו ועוד רבים חוזרים על עצמם. כמו שאמר רם, זה התפקיד שלנו, אנחנו צריכים לדאוג לזה שזה יקרה. ואנחנו מצפים שזה יקרה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חד-משמעית. חברים, אנחנו תכף נשמע את התשובה. אני רוצה לומר שקודם כול אני מצטרף לברכות לחבר הכנסת משה טור פז, שגם מניסיונו וגם מפעילותו כחבר כנסת מעלה את הנושא הזה, זאת לא הפעם הראשונה. אנחנו בוועדה דנו גם בעניין לא פעם אחת, כפי שהוזכר כאן. אני רוצה לומר לחברים מצה"ל, שאני דווקא הייתי הגורם הממתן, גם קצת בסגנון של מאיר. הייתי אומר תראו, אנחנו צריכים להבין, קרה מה שקרה, ועדות חקירה נעשה אחר כך. אבל זאת הרוח, הגיעו 130% גיוס. 130% גיוס זה אומר שכנראה לא לכולם היה מייד הכול. אין מה לעשות היה בלגן בימים הראשונים ובשבועות הראשונים. אבל אנחנו נעקוב ונלחץ ונראה שהדברים מסתדרים. אנחנו הרי בוועדה הזאת סוג של נייר לקמוס, כפי שמדברים פה על פניות. אני יכול לפתוח עכשיו את הוואטסאפ שלי ולהראות את אותן הפניות. ולכן לפני כמה חודשים היינו הרבה יותר מרוצים, כי היה גל מכל כיוון. וכל הסרטונים שמבקשים תרומות וכן הלאה ואחר זה נרגע. ובתקופה האחרונה יש בהחלט גל, אין לי הגדרה אחרת לנושא הזה. מן הדברים שתיאר כאן חבר הכנסת טור פז וכו'. אני אתן דוגמה פשוטה, אני לא מדבר איתכם לא על שלדג ולא על סיירת מטכ"ל. יש לי איזה מכר שהוא נהג. הם הגיעו למילואים לפני השנה לצפון, הוא לא היה בעזה, לפני כמה ימים התקשרה אישתו: יולי, תעשה משהו. הם ישנים בגשם ואין להם שום דבר. אפילו שקי שינה. תעשה משהו. פניתי למי שפניתי אחרי יום-יומיים, התקשר, ואמר הנושא סודר, תודה רבה. העבירו אותנו לבית ספר וכן הלאה. עכשיו הוא גויס שוב פעם, ועכשיו הוא כבר מכיר את הדרך אז הוא התקשר אליי ואמר: יולי, אותו דבר בדיוק. לכן, לא יכול להיות מצב כזה, זה לא יכול להימשך. דיברו פה משפחות החטופים על האחריות שיש לכל אחד מאיתנו. אז להבדיל או לא להבדיל בנושא הזה יש לנו אחריות כבדה, אנחנו מאשרים צו 8 בכל פעם. אנחנו לא יכולים להיות חותמת גומי ולאפשר צו 8 כי כולנו באותו צד, וכולנו מבינים את הצרכים של צה"ל במלחמה הזאת. ובאותו הזמן לקבל גם את הפניות בסגנון שאנחנו מקבלים. פגשתי אח שכול בשבעה של אחיו ומסיבות כאלה ואחרות השארתי לו גם את מספר הטלפון שלי. הוא התקשר לפני 4-3 ימים. הוא אומר: אני לא אכניס את החיילים שלי ככה ללבנון. הוא מילואימניק, לא סיירת מטכ"ל ולא שלדג. אין ציוד בסיסי, אני כבר התגייסתי עשרות אלפי שקלים בתרומות בסיבוב הקודם, אני כבר לא יכול לגייס יותר. אני חושב שאנחנו צריכים תשובות ולא בסגנון של עוד שנה הדברים יסתדרו. ודבר שני שאני כן אציע לחברי הכנסת, אלא אם יש לצה"ל איזושהי תשובה מאוד משכנעת או אמירה חשובה, אני מציע שאת כל מנגנון התרומות להשאיר בצד. קבענו שנקיים על זה דיון נפרד כדי להסדיר את הנושא הזה, יש לו הרבה מאוד אספקטים. דרך אגב, אני לא בעד שוק פרוע בנושא הזה, ושכל אחד יבקש ואז ייווצר מצב הרבה יותר גרוע ממה שקינלי מתאר בין מילואימניקים לסדירים אלא בין יחידה שיש לה קרובי משפחה עשירים, מבוססים כאן או מחוץ לארץ לבין יחידה, שלצערי הרב, אין לה. לכן, צריך להסדיר כאן את הנושא, גם לפי הצרכים וגם לפי התקנים של צה"ל. אנחנו נעשה דיון בימים הקרובים. אני מבקש שתתייחסו לנושא הזה, החל מציוד בסיסי כמו שהיה מוגדר בכותרת והמשך בציוד הלחימה עם מגבלות הדיון המשודר. רח"ט לוגיסטיקה? מי רוצה להתחיל? בבקשה. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> שלום לכולם, בוקר טוב, אני ראש חטיבת הלוגיסטיקה באט"ל מזה כעשרה חודשים. אני נמצא פה גם עם נציג זרוע היבשה סא"ל מני בראונשטיין. רמ"ח תשתיות באט"ל, אל"מ מוטיע דגש. אל"מ קרן וייס, ראש מחלקת איכות וחוויות השירות. סגן אלוף עידן יוסף, ראש מינהל המזון ומיכל נציגת קצין מילואים ראשי. באתי לפה כי קיבלתי את ההזמנה לדיון עם המכתב של חבר הכנסת קינלי. ובאנו לדיון של תנאי מחיה בסיסיים. וכשקיבלתי את המכתב הזה יום או יומיים לפני, אני לא זוכר בדיוק את התאירך, הלכתי לפגוש את כל אנשי המילואים שהופעלו בצו 8 ללבנון. ביום ערב החג או מעט לפני, שתכף אני אציג את העניין הזה. והדבר הראשון שאני רוצה לעשות הוא לזמין אתכם ואני מבקש ממש, אנחנו היינו פה בתחילת המלחמה מספר פעמים. ואני מזמין מתי שתבחרו, כל מי שרוצה אני אגיע איתו לעשות סיור ולראות את הדברים ברגליים וידיים. אנחנו לא מושלמים, אנחנו לא מושלמים. אנחנו לומדים ומשתפרים. בחרתי להציג פה ולסקור את המענה הלוגיסטי – אני מאוד מאמין במה שאמרת, לוגיסטיקה, אגב, זה תפוקות – מה פוגש החייל. אני רוצה להזכיר לכולנו שאנחנו שנה במלחמה. << דובר >> שפרה שחר: << דובר >> נו? זה מספיק זמן. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> שפרה. << דובר >> שפרה שחר: << דובר >> אדוני, מבחינתי תעיף אותי עכשיו ואני אצא. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> את מוזמנת לצאת, שפרה. תודה. << דובר >> שפרה שחר: << דובר >> אבל כשהוא יושב כאן ומחרטט אותנו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> שפרה, את מוזמנת לצאת. ועוד מילה אחת לא תהיה מוזמנת יותר. לא תהיה מוזמנת יותר, שפרה. << דובר >> שפרה שחר: << דובר >> אני אצא. אני הייתי בשטח, אין להם כלום. אני אצא כי אני מכבדת אותך. אבל הצבא יורק למילואימניקים. אני הייתי בשטח, בוא אני אראה לך, אדוני, איזה הודעות קיבלתי היום, היום גם מהצפון וגם מהדרום. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה. תודה רבה, אין מה להראות. את יודעת שיש כמה נשים לא פחות אכפתיות שלא יכולות יותר להיכנס לוועדה הזאת. תודה. << דובר >> שפרה שחר: << דובר >> מחרטטים את השכל. מבזים את חיילי המילואים. משום שהילדים שלי שם, ואני קניתי מכספי האישי לבן שלי קרמי כשהוא היה בעזה בלי קרמי. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> שפרה, נו. << דובר >> שפרה שחר: << דובר >> שקרנים. פשוט שקרנים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני מתנצל בפניכם. ודאי שאנחנו לא מצטרפים לשום דבר מן ההגדרות האלה. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> כפי שאמרתי אני מזמין את חברי הוועדה. הייתם אצלנו כבר פעם אחת במלחמה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> היינו עם הוועדה במטה. אבל מוטי, אם כבר נוצרה פאוזה, אני לא אוהב לקטוע. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> בסדר, אנחנו סומכים עליך, אבל אין תשובות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מאיר, סליחה. אמרתי שאני לא אוהב לקטוע אנשים. הרושם שנוצר הוא שיש איזשהו קצר. כשאנחנו נמצאים במטה ורואים – ואני אומר את זה לא בציניות – תהליך מסודר של איך הדברים זורמים והכול. ואחר כך אתה מגיע ליחידה ומה לעשות, זה טיב המדינה שלנו, לכל אחד יש אחיין, חבר, בן דוד, בן משפחה במקרים של בעל ובן. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> צבא העם. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> זה צבא העם. ואכן, אנחנו שומעים דברים אחרים. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> שני שליש מהעם. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> באתי לשתף אתכם ולהראות לכם ואני אתמקד בעיקר בתמונות. תמונה שווה 1000 מילים. ולסקור בעיקר את המענה הלוגיסטי שהיום מקבלים בצה"ל גם בעולמות האספקה. אני אתייחס גם לעולם ההיסעים. וגם לעולמות הרפואה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> יש חייל שהיום מתמרן בלבנון שאין לו אפוד קרמי? אלו השאלות שלנו. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> זאת שאלה מצוינת. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> יש חייל שאין לו קסדה טקטית? יש חייל שאין לו ציוד? אנחנו נכנסים לחורף, יש חייל שאין לו ציוד חורף? יש רס"פ שצריך לחכות 6-5 שעות אחרי ארוחת הצוהריים? אלה הדברים שאתה צריך לענות. את אלה אנחנו מכירים. סליחה, אדוני. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בסדר, מאיר, אני מציע, החברים הוזמנו הגיעו מוכנים, אני תמיד בעד זה. בואו נעבור על המצגת ואז נוכל לשאול את השאלות. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> אני אשתדל לעשות את זה קצר כדי לענות על שאלות ספציפיות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> כן, בבקשה. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> (מלווה את דבריו במצגת) אחד, כל מה שכתוב פה גם בזמן שאנחנו יושבים פה אלפי לוחמים מסתערים, מגנים, מתספקים כוחות, מפנים פצועים חרף כל קושי ובכל תנאי. בצפון, בדרום, במרכז עם פעילות גדולה מאוד מאוד גם של הגנה וגם של פעילות התקפית. אנחנו במלחמה ממושכת יחד עם אנשי המילואים שחלקם הגדול עושה הרבה יותר מ-200 ימים. וכשקראנו להם עכשיו הם הגיעו במלוא עוצמתם ואנחנו פוגשים אותם מידי יום. אנחנו קוראים לזה – כל הצבא סדיר, הם איתנו כתף אל כתף. אני אומר לכם, מגיע להם הכול – הכול. אני אשתדל לצמצם את עולם התשומות, כי אני מאוד מסכים עם חבר הכנסת, אבל אנחנו עושים הכול. אנחנו מאמינים בזה שמגיע להם הכול כשהם נמצאים איתנו. תכף אתם תראו, אנחנו נותנים את מה שצריך למשימה. אין ולא צריך להיות חייל שנכנס בלי קרמי לעזה, ובלי קרמי לבנון. << דובר >> אלון טירר: << דובר >> וקסדה טקטית? << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> לא לכולם יש קסדה טקטית. אין מישהו שנכנס בלי קסדה, את זה אני יכול להגיד. << דובר >> אלון טירר: << דובר >> אבל בתוקף של עשר שנים? << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> תכף אני אדבר ספציפית על נושא האמסל"ח. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> סליחה. << דובר >> אלון טירר: << דובר >> אני רק בודק. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> נמצא איתי פה מני, כדי לגעת ספציפית בכל דבר ודבר. אבל אנחנו עם סטנדרט לוגיסטי גם בעולם השהייה ובעולם האוהלים, שאני תיכף אראה לכם. וכפי שאמרתי, היקפי הסד"כ זה מאות אלפי לוחמים ומשרתים שנמצאים עכשיו ומקבלים את המענה. אני אחזור ואגיד שאנחנו לא מושלמים, אנחנו רודפים כל הזמן כדי להגיע עד הקצה, כדי להגיע לעוד וואטסאפ, כדי להגיע לעוד חמ"ל. היום בבוקר התקשרו אליי מחמ"ל הורים מסוים, להעלות לי בעיה על סוג מלגזה שחסרה למילואימניקים. כל האנשים הבכירים והפחות בכירים, כולם עוסקים בכל הודעה והודעה, שאני תכף הראה. אנחנו לא רואים פה, אבל אני רוצה לתת פה דוגמה לשני וואטסאפים מהשבוע האחרון. אחד שאני קיבלתי ואחד שקרפ"ר – קצין רפואה ראשי. אתם יכולים לראות מצד שמאל: אני לא מאמינה שאני צריכה להעביר הודעה כזאת, יש פער בחטיבת מילואים בתיקים, במנשאים, להיכנס ללבנון. התיקים לא מאפשרים זאת ואנחנו צריכים תרומות. זה הגיע אליי דרך מכרים, כמו שזה מגיע לכולם ובתפוצות. קיבלתי את זה ב-22:00 בלילה. אני התקשרתי בשעה 22:00 בלילה לחמ"ל או לטלפון, שהעביר אותי לעוד חמ"ל, והעבירו אותי לחמ"ל נוסף. עברתי שלושה חמ"לים, כי זה רץ בכל תפוצת החמ"לים וניסיתי להגיע עד לקצה. אמרה לי הגברת הנכבדה: יש בעיה לרס"פ מסוים, בחטיבה שאין להם תיקים תקינים שהם צריכים להחליף אותם. העניין הזה קיבל מענה. האם אנחנו צריכים לעבוד ככה בוואטסאפים? לא. אבל אנחנו מתייחסים לכל וואטסאפ. הוא עובד מתחילת המלחמה. אני מבקש גם לבדוק אותו ולראות את המענים שקורים שם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איפה הפרטים של המוקד הזה? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא, לא, לא, חברים. בואו, אני לא יודע מה קרה. לא היינו בפגרה אפילו יום אחד וכולם שכחו את הדברים. עם חברי כנסת אין לי מה לעשות, לפעמים הם מעירים הערה. מוזמנים ידברו כשאני אתן להם זכות דיבור. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> הודעה שקיבלנו גם בתפוצה שהגיעה אלינו. קצין רפואה ראשי התקשר אליו, אתם יכולים לבדוק את זה. הבנו שיש בעיה בשרשרת, כשהוא ביקש תרופות עבור מענה בשגרה אחרי שהם יצאו, לא לציוד רפואי כשנכנסים פנימה. יש לנו ציוד רפואי, אבל כנראה שהיינו צריכים לדייק את השרשרת כדי שהיא תגיע עד למטה לאותה יחידה. כל אירוע כזה נלמד, אנחנו גם מעבירים את זה ללמידה רוחבית ואנחנו עושים את כל יום. וכשאני אומר, אני מתכוון לזה באמת, אנחנו רוצים להגיע לכל וואטסאפ. אנחנו ממש פועלים כדי להגיע לכל וואטסאפ. נקודת הפתיחה של צווי 8 שהיו ממש לפני החג. זה קרה בשתי מדרגות. מדרגת המילואים הגבוהה או הגדולה יותר הייתה החל מ-27 בספטמבר. החלו להגיע החל ב-28 וב-30 כאשר יום שני, ב-2 באוקטובר, אם אתם זוכרים, זה ערב חג ראש השנה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> וזה עובד 24/7? << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> עובד. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אם אני מתקשר אליו עכשיו? << דובר >> אלון טירר: << דובר >> הוא לא עובד. הינה, תסתכל. פניתי ביולי כדי לבדוק. הוא לא עובד. יש לכם גם וואטסאפ, פרסמתם באתר של אט"ל. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אלון. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> אני תכף אתייחס לזה. אני רק רוצה להתמקד בעניין הזה, ואני לא בורח משום דבר. יכול להיות שהתקשרת ולא ענו, אני לא יודע. אני יכול לבדוק כל פנייה. אבל האם הוא עובד וכמה פניות הוא מקבל אני יודע להגיד כי אנחנו סופרים את זה ומודדים את זה. ככה נראה שבוע של הקפצה בצו 8 של אנשי מילואים יקרים שהגיעו בדרוג, אני מזכיר, של מספר ימים לצפון בנוסף לפרופיל הלחימה, על מנת להיות במוכנות לכניסה קרקעית כפי שנעשה. אנחנו נערכים בשהייה באמצעים, במיזוג, במקלחות ובציוד לכל היקפי הסד"כ במקומות שאני לא אראה אותם, ואתם מבינים למה. חלקם גם במקומות שלא תכננו אותם מכיוון שהיינו צריכים לעבור ממקום למקום. היעד שלנו היה להקדים את אנשי המילואים. וב-48 שעות לתת לעשרות אלפים מקומות לינה שתכף תראו איך היינו נראים בתוך 48 שעות, ואיך היינו נראים בתוך 72 שעות ואיך עכשיו אנחנו נראים. אני הייתי נוכח בכל המקומות האלה ב-2 באוקטובר לפני שקיבלתי את המכתב. בכל המקומות האלה של האנשים שהוקפצו בצו 8 שיש להם אמצעי שהייה, מיזוג, מקלחות, ציוד ומזון. אני מזכיר כשאנחנו מגייסים בצו 8 התוכנית היא שיאכלו מנות קרב. בערב החג בצו 8 הפעלנו את כל חברות ההסעדה שקיימות ושאנחנו עובדים איתן. כולל חברות של בתי ספר וגני ילדים. ואף אחד פה לא אכל מנת קרב אלא אכלו מנות חמות עם סמני החג. אפשר להתקדם, אני רוצה להתחיל להראות תמונות. למשל ארגון המרחב, אני רוצה להיות ספציפי יותר. אלו תמונות מהשטח לא מהמטות. זה מה שנמצא ויש פה גם שמות של מספרי חטיבות ויחידות ספציפיות ואתם עוד מעט תראו איך זה נראה. כל התהליך הזה לוקח זמן. זה לוקח 24, 48 ו-72 שעות להקים להיקפי סד"כ כאלה נרחבים, שבאים כתוספת על פרופיל הלחימה של צה"ל במהלך השנה, תוך 4-3 ימים. אני מזכיר לכם אנשי הצבא הוותיקים, אין כמעט אוהלי 12 בצבא. אין מעלי דובון יש סופטשלים. סופטשל זה סוג של פליז. אנחנו מצמצמים את השירותים הכימיים במקומות באופן דרמטי. כל עולם הארטילריה נמצא עם מכולות מגורים לידו. אגב, בגלל עניינים מבצעים בחלקם לא ישנים וישנים ליד הכלים. יש מכולה ויש מקומות שלפעמים לא מחברים את המכולה לחשמל בגלל עניינים מבצעיים. המפקד קיבל החלטה שלא ישנו במכולה בגלל עניינים מבצעיים. ככה נראית חטיבת 2, אני בכוונה לא אומר איפה זה. ככה זה נראה, אני הייתי שם. נכחתי שם ב-2 באוקטובר, ובאותו הזמן היו שם גם מקלחות וגם שירותים. אם היה תא שירותים אחד ל-50 איש, היום אנחנו כבר לא עם תא שירותים ל-50 איש אלא אנחנו עם הרבה פחות. ויש לנו מפתחות לעניינים האלה. מה קורה ב-24 שעות הראשונות. וכשהייתי שם בערב החג יש כמה אוהלים שעדיין לא סיימו לחבר אותם לחשמל ולא סיימו למזג אותם. אלה שטחי כניסה ופריסה למלחמה. ואנחנו פה הרבה מאוד אנשי צבא לאורך השנים, אלה לא אוהלי 12 ולא אוהלי 11, ככה זה נראה ספציפית. חטיבת 205 פרוסה בכמה מקומות, זה אותנטי, אלו התמונות משם. אני מזמין את כולם לבוא ולראות את זה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> אפשר לשאול שאלה? זה בסדר? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> שאלה קצרה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> מסך הפניות שאתם מקבלים, מה שיעור היכולת שלכם לתת מענה טוב. האם יש מגבלות? קיבלת את הפנייה אבל לא הצלחת לספק את הסחורה בגלל הגבלות באספקה. מה שיעור המענה? << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> בדרך כלל כשזה נושאי פרט: מזון, שהייה, היסעים, זה נפתר די מהר. זה בעיקר ביכולת שלנו ואנחנו מנסים לעשות הכול כדי להגיע עד לקצה. זאת מערכת עצומה וגדולה מאוד. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> ברור. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> בסוף כשנותנים מענה לוגיסטי באופרציות כלה למאות אלפי אנשים. אתם יודעים את זה, מדובר במאות אלפי אנשים כש-5% לא מקבלים זה מספר תלת ספרתי. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> ברור. ולא ברמת הפרט? יש לי שתי שאלות, לא ברמת הפרט וגם האם יש איזשהו סטנדרנט שאם לא עומדים ברף המינימלי לא שולחים אנשים למשימה? << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> תכף אני אראה את זה. תסתכלו, כל מה שאתם רואים אלו תמונות אותנטיות באותו מקום של כל חטיבה. זה ספציפיות אותם חטיבות שהגיעו בצו 8. זאת חטיבה 6 – חטיבה של אוגדה סדירה. היא הגיעה ויכול להיות שבהתחלה במקום שבו הם נמצאים, אני בכוונה לא מתייחס למקום הנקודתי, הם ישנו בתוך הסככה. יכול להיות שבתוך הסככה הוציאו את הטנקים וישנו בתוך הסככה בלילה הראשון, כן. אבל ככה זה נראה כנ"ל בחטיבה 3. אני אומר לכם, אני הייתי שם ברגליים שלי. לא בחרתי להביא לכאן סיפורים של מטה. אני מזמין אתכם להיות שם, אני בעצמי הייתי שם מאז עוד פעם. כשהיה לנו פער בקצב הקמת האוהלים הלבנים רכשנו אוהלים להקמה עצמית כמו שניתן לראות את אלה מצד ימין. יש להם יריעות והם בחרו לא לשים אותן. חלקם הקימו אוהלים בהקמה עצמית כדי לא לחזור לעולם לאוהלי 12, 11 או לאוהלי הסיירים, שכולנו מכירים בזמן שאנחנו נמצאים במלחמה. << דובר >> אלון טירר: << דובר >> סליחה, זאת מצגת על אוהלים? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא, אי-אפשר. שלא נגיע למצב שאני מוציא אותך, בסדר? אתה תקבל זכות דיבור. << דובר >> אלון טירר: << דובר >> אין בעיה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> העסק הזה מאוד ברור לנו, אנחנו רואים את זה. אני התקשרתי למח"טים שאני מכיר ולרס"רים גדודיים והם אמרו שיש שיפור אדיר. עדיין רוב התלונות הם על המיגון האישי. זה הסיפור, הציוד האישי. אני יודע, אני מוריד את המקדם שבא ואומר שלא כל חייל שנמצא במפקדה וכו' צריך קסדה טקטית. ובאמת נותנים למי שצריך. אבל כזה מצטבר וכשאנחנו עדיין שומעים על עמותות שקונות ציוד לצבא שהוא ציוד הכרחי, ואמרו לנו לפני שנה שיפתרו את זה והיום זה חוזר על עצמו. אני מבקש ממך, תדבר על זה. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> אני כבר אדבר על זה, ואני אתם למני להתייחס לזה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> על הכוונות, על הנשק, על הקסדה ועל הציוד. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> אני יכול להגיד לכם שיש תוכנית של זרוע היבשה שהוא כבר ידבר עליה שנקראת: ביטול הדיפרנציאליות. שעוסקת בביטול ההבחנה בין אנשי הסדיר לאנשי המילואים. מני הוא איש המקצוע בדיוק לדבר הזה, אני גם אדבר על זה עוד מעט. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני, אפשר? << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> אחר כך אני אמשיך ביתר המענים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> כן, שרון. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה על מה שאתם עושים ואני מבקשת לנסות למקד את הפערים מן הצד הזה של השולחן לצד השני. כי אנחנו בסוך מייצגים ציבור ופונים אלינו הרבה מאוד אנשים. אנחנו לא באים כי בא לנו לבוא ולהטיח תלונות כאלו ואחרות. צריך להבין את הפרספקטיבה של איש המילואים. ראשית, אני חושבת שהגיע הזמן שהצבא יעשה ויגיע להבנה שהמודל שלפני ה-7 באוקטובר שדיבר על 20 ימי מילואים לאיש מילואים בשנה הוא לא רלוונטי. אנחנו מדברים על צבא מילואים שהוא שזור בצבא הסדיר. אנחנו מדברים על העשורים הקרובים שהם יהיו שונים מהעשור האחרון. שממש מביאים לידי ביטוי את זה שאיש המילואים צריך להיות מתוקנן ברמה האישית ולא ברמה המסגרתית. ולדעתי פה נעוצה התקלה, ברגע שאתם מתקננים מסגרת, ולאיש המילואים ברמה הכי בסיסית, כשהוא מגיע, לא מחכה לו הקסדה הטקטית שלו, והשכפ"ץ שלו והמדים הטקטיים שלו, ואין לו את הציוד הזה ברמה של הגעת, נגעת ונסעת, וקפצת עם הציוד שלך, פה מתחיל כל הברדק. פה מתחילה הבעיה להבדיל מחייל סדיר שיש לו את זה למשך שלוש שנים. אבל צריך להבין כשמדובר בלוחם או באנשים שבסוף נמצאים בעומק השטח בעזה או בלבנון, זה אנשים שצריכים לשרת לא שלו3 שנים אלא 30 שנה. ולכן החשיבה שלכם צריכה להשתנות. לא לתקנן מסגרת, לתקנן פרט. כן, בתוך הלוגיסטיקה הזאת שהיא מאוד רחבה. וברורים לי המאמצים הגדולים שאתם עושים. וברור לי ששיפרת. אתם צריכים לראות את הפרט, כמו שכל ארגון בסוף רואה את הבן-האדם שבקצה, זה מתחיל ונגמר שם. המחויבות שלו, של אותו איש מילואים, שחוזר פעם שנייה ופעם שלישית לשירות של עוד 20 יום ועוד חודשיים, המחויבות שלו היא שזורה במחויבות שלכם לצרכים הבסיסיים שלו, לתנאי המחייה הבסיסיים שלו. וכל עוד הוא לא רואה את הזיקה הזו ובכל פעם שהוא מגיע הוא צריך להתחיל לאתר. וכן נותנים לרס"פ ולא נותנים לרס"פ ויש, ומניידים את הציוד הזה מאחד לשני. פה מתחילה התקלה. עכשיו כמה זה יעלה באמת? בסוף מוצאים פה מיליארדים. כמה זה יעלה בסוף לקחת את אלה שאנחנו יודעים שאלו מסגרות פעילות של לוחמים ולהפוך אותם לרמה האישית ולהסתכל על זה ברמה האישית של 10, 20, 30 שנה קדימה. זה צריך להשתנות. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> ברשותך אדוני יושב-ראש הוועדה, אני להוסיף לשאלה של שרון, גם ממך מני. חלק מהטענות הן על אי-תקנון. יש יחס"מ לכל חטיבה עכשיו שנכנסת, אבל הוא לא מתוקנן. אומרים לי החיילים: היחס"מ לא מתוקן, אבל אתם בניתם יחס"מ. חיילים מוקפצים בצו 8, אני מצטט: אמרת שלוקח זמן וזאת תוספת על פרופיל הלחימה. אבל אנחנו שנה מתחילת הלחימה. ואם מקפיצים ארבע או שש חטיבות, זה פורסם בכל כלי התקשורת, חיילי המילואים מצפים שיהיו להם מחנות מוכנים בצפון ובדרום. לא שהם לילה ראשון ישנו באוהלים. הרי בצו 8 כשצה"ל אומר לך, מוטי, תכינו עוד ארבע חטיבות, הוא ידע שיש אופציה לתמרון בלבנון, הוא לא המציא אותה היום. הוא גם ידע שיהיה מבצע, אני ידעתי וכנראה שגם צה"ל ידע, שיהיה מבצע בצפון רצועת עזה. הוא לא המציא את זה מהיום, אתה מגייס עוד שתי חטיבות בצו 8, שיהיה מוכן להם. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> אני אענה על זה, ברשותך. הדבר הראשון שאני רוצה להגיד לך ולכולם פה הוא שאנחנו בתצורת ימ"ח מבצעי. מה זה אומר ימ"ח מבצעי, זה שונה מהימ"ח שהיה לפני ה-7 באוקטובר. כל אנשי המילואים השתחררו וחזרו לפעילות, השתחררו וחזרו לפעילות וכן הלאה. וכל חייל או כל לוחם לפני שהוא יוצא, ולפני שהוא משתחרר בכלל הביתה, הוא מניח את הציוד לחימה שלו עם הקסדה האישית שלו. והווסט האישי שלו והנשק עם השם שלו והמספר האישי שלו, לזמן שהוא יחזור. הוא מניח את הציוד האישי שלו כדי שהוא יקבל את הציוד. זה לא היה לפני המלחמה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> יחזור ויפגוש אותו. כולל מדים טקטים וכולל כל הדברים הכי בסיסיים. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> כל מה שחייל פוגש, זה שהוא פוגש את הציוד שלו. זאת תמונת המצב. לגבי מה שאמרת על כל מתחמי השהייה, אני לא בטוח שאני מסכים איתך, שנכון להכין בנקודה מסוימת, גם בגלל היבטים מבצעיים וגם בגלל נושאים אחרים. להכין את כל שטחי הכינוס לקראת כניסה קרקעית לפני שמפעילים סד"כ אני לא בטוח שזה נכון. במיוחד שזה לא בוטיקי, שזה היקפים נרחבים של סד"כ. והדבר השני גם בגלל עניינים משאבים, לא כי חסר. כי האם זה נכון לעשות את זה? אז בעניין הזה אני לא בטוח שזה נכון. מני, אתה תמשיך, בבקשה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> כן, בבקשה. << דובר >> מני בראונשטיין: << דובר >> שלום לכולם, היום אני גם איש מילואים, עד לא מזמן הייתי איש סדיר. אחד, רק לפני שתפנו אליי שאלות וכאלה, אני רק אומר שאני עד לפני שנה וקצת, ממש מעט לפני המלחמה, הייתי מג"ד מילואים בעצמי. מג"ד של אנשי מילואים כאיש סדיר אומנם. אני אנסה לענות לפחות לדברים שעלו פה תוך כדי. אני מגיע לכאן היום כנציג זרוע היבשה. מחלקת הארגון של זרוע היבשה שאחראית בין היתר על תקנון האמצעים שעלו פה בחלקם. יש חלוקה בין אט"ל לבין הגוף שאני נמצא בו, בזרוע היבשה, אבל זה לא המקום להיכנס אליו. בעבר הייתה, לפני ה-7 באוקטובר, גישה שעושה דיפרנציאליות, כמו שאמר פה הרח"ט. לא רק בין המערך הסדיר למערך המילואים. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> בתוך מערך המילואים. << דובר >> מני בראונשטיין: << דובר >> לא, אני אומר שלא רק בין מערך המילואים לסדיר אלא גם בתוך המערך הסדיר וגם בתוך מערך המילואים. מסיבות מבצעיות בהקשרי משימה בהקשרי ציוד וכן הלאה. שתיים, זרוע היבשה נמצאת בתהליכי רכש, התעצמות, שיפור, נקרא לזה, מאז שאני מכיר את זרוע יבשה לפחות בעשור האחרון, ואני בטוח שהיה כך גם לפני כן. זאת אומרת שגם אם מחר בבוקר נחליט לתת פריט כזה או אחר לכל הסד"כ עד שנגיע לאחרון החיילים שיקבל את אותו פריט, כבר יהיה פריט טוב יותר. אנחנו בשאיפה נגיע לאותו פריט טוב יותר ונתחיל את הגלגל הזה מההתחלה. בחלק מהפעמים הפריט, במירכאות טוב פחות כי המציאו כבר אחד טוב יותר, יעבור ליחידה הבאה מאותה יחידה שמוגדרת כבעלת המשימה שדורשת את הפריט הספציפי הזה באיכות שבה הוא מגיע, והפריט הפחות טוב יעבור ליחידה הבאה. לא בגלל, חלילה, סדרי עדיפויות של אותם אנשים שמשרתים ביחידה, אלא בדרך כלל אל מול המשימה שאותה היחידה נדרשת לעשות. בהקשרים שהעליתם פה, האמר"לים וכן הלאה. אחד, נתחיל מהפריט של האפוד הקרמי. זרוע היבשה הגדירה בהנחיית הרמטכ"ל, דרך אגב, שאין חייל שיוצא לתמרן בעזה אז והיום גם בלבנון, שיוצא ללא כרמי. נעשו פעולות רבות מאוד של רכש אפודים קראמיים. נעשו פעולות רבות של ויסותים של אפוד עם קרמים גם בין היחידות, על מנת לאפשר לכל חייל שמתמרן יציאה עם אפוד קרמי. פתח סוגריים, אותם תהליכי תרומות, אם אני מתייחס לאמירות שעלו פה בנוגע לתרומות, חלק מהבדיקות שערכנו על קרמיים שהגיעו בתרומות הגיעו למסקנה שהאפודים הללו דווקא מסכנים. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> שמענו את זה לפני שמונה חודשים. << דובר >> מני בראונשטיין: << דובר >> מאז ה- 7 בנובמבר ביצענו תהליך רכש של – אני לא רוצה לנקוב במספר המדויק, כי אני הוא לא מולי כרגע - של אפודים קרמיים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מכירים את הסוגייה הזאת. << דובר >> מני בראונשטיין: << דובר >> אותו הדבר לגבי המדים הטקטיים. אם אני מדייק כ-55,000 זוגות של מדים טקטיים מתחילת המלחמה. מה הסיבה שלא מיליון? אני מניח שבקיעים מספיק ביכולת להצטייד בקצב מסוים. סוגיית הכוונות שציינת, חבר הכנסת. יש לי פה את האחוזים של סוגיית הכוונות. יש עדיין אחוזים בודדים שלא קיבלו את הכוונת המתקדמת, את כוונת ההשלכה. האחוזים האלה הפכו להיות בודדים בשנה האחרונה. לפני כן האחוזים, לצערי, היו קצת גבוהים יותר, אבל בשנה האחרונה צמצמנו את זה לאחוזים יחסית בודדים, בסוגיית כוונת ההשלכה. המקרה שציינת על המעבר מנשק לנשק בין מערך הסדיר למערך המילואים של אותו חייל, המצב הזה יתאפשר אך ורק במקרה בו חייל המילואים עובר הכשרה על הנשק החדש, כי הוא משתייך עכשיו לחטיבה שיש בה כלי נשק אחרים. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> מני, כמוך גם אני הייתי מג"ד מילואים, ואני יודע כמה זמן נתנו לי להכשרה, כדי להכשיר חבר'ה שהגיעו עם תבור ל- 16M. אני יודע שעכשיו במלחמה קיצצו את זה בהרבה. << דובר >> מני בראונשטיין: << דובר >> בגלל צורכי המלחמה לא בגלל אילוצים. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> כולנו פה בצורכי המלחמה. תוך כדי שאנחנו מדברים, שולח לי חייל מגדוד הנדסה במילואים שעשה 240 יום, בינתיים רק נבין, הוא היה בלבנון, עזה ועכשיו הוא בלבנון. כל מה שאתה אומר הוא נכון, אבל בשורה התחתונה, חייל המילואים שמגיע לשדה הקרב ואז הוא מסתכל על הגדוד הסדיר שהוא עכשיו משרת איתו בתמרון ואין לו כוונות השלכה. אני עכשיו מסתכל רק במה שהם שלחו לי, ואין לו תיקני. הוא סוחב תד"לים או שהוא לא סוחב את תד"לים הוא קונה או מתרים. הוא מתקשר אלינו: חבר'ה, אני צריך 100 תיקים, מהר תיקנו לי בשורש, או במרעום דולפין. הוא אומר שאין לו גנרטורים ולגדוד הסדיר שלידו יש. אין לו חופיות להם יש. אתה יודע, זה לא נגמר. אנחנו שנה מההתחלה לא ב-8 באוקטובר. << דובר >> מני בראונשטיין: << דובר >> אני רוצה להתייחס ונגע בזה גם יושב-הראש. בממוצע מבלי לדייק במספרים, כל יחידה גייסה בין 130% לבין 150% מאנשי המילואים שלה מתחילת המלחמה. אני יושב על הנתונים כרגע אל מול אותם 130$ באיזה אחוז הצלחנו לצייד את אותם 130% שהתייצבו. בהקשר המנשאים שאתה מציין הנתון הנמוך ביותר שיש לי פה, של הצטיידו במנשאים הוא 96% מסך היחידה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> זה לא מה שהם אומרים. הם אומרים אין לנו מספיק רכבים חומים, אין לנו, האמרים. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> צריך לשנות את התקינה. עם כל הכבוד, צה"ל רוצה 130% ובצדק, אז הוא צריך לשנות את התקינה, שנוכל לעמוד מול התקינה. << דובר >> מני בראונשטיין: << דובר >> אני לא אכנס לאיך יחידה אמורה ללחימה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> רגע, 96% של 130% או 96% מתוך 130%? אמרת 96%, זה מתוך ה 100% שהם 130%? או 96% מתוך 130%? אז ל-34% האלה אין ציוד? << דובר >> מני בראונשטיין: << דובר >> ל-4% מתוך ה-130% במקרה הזה אין ציוד << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> שלחתי ליושב-ראש הוועדה בערב החג, פלוגה ג' גדוד 5832 שמתכוננים להיכנס ללבנון. הם פרסמו את התמונה שלהם. זאת תמונה של שנות השמונים מבחינתי לא של היום. מכל הציוד שמופיע בתמונה הזאת, זה לא אמור להיות. אף לפוגה לא אמורה להיכנס ככה, בלי כוונות, כמו שאתה מזכיר עכשיו. אני לא יודע מה זה 4%? אולי הם בדיוק ב-4% שלך. אבל אני מציע שתבדקו את זה, התלונות שאומר פה חבר הכנסת קינלי, זאת לא פלוגה אחת ספציפית. אלה אנשים שנכנסים ללבנון עם אפודים שנראים משנות השמונים, עם נשקים ארוכים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> עמית, הקדשנו את תחילת הדיון בדיוק לפניות האלה. וכל חבר כנסת הציג את זה. << דובר >> מני בראונשטיין: << דובר >> נגעתי בסוגיית איכות הפריטים בתחילת דבריי. בסוף יש קו אדום לאיכות הפרטים שנבחן על פי איכותו וגם על פי כמותו. אין ספק שכולנו היינו רוצים להיות בפריט המתקדם ביותר, אבל ציינתי את זה כבר בהתחלה. גם תהליכי ההצטיידות הללו, למרות שעברה שנה מהמלחמה, יש תהליכים שלוקחים יותר משנה. התהליכים שבוצעו מתחילת המלחמה – נתתי פה קצת מהמספרים ויש לי עוד כמה מספרים – הגדילו משמעותית מאוד את הפריטים. חלקם, דרך אגב, הם לא פריטים שמוגדרים כהכרחיים. כמובן, בלי לזלזל בנוחות ובצורך בפריט כדי להילחם. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> מני, רק לצורך האמון שוב, כותב לי חייל מילואים תוך כדי הדיון: קוראים לי אלי, היינו בתעסוקה מבצעית באיו"ש. היה ביזיון חסר תקדים בציוד ובהכנה. זה מה שהיה בתחילת המלחמה. עכשיו גויסנו בהתראה של 24 שעות, הוא כותב: למרות ההבטחות של אט"ל הגענו לחתום על אותו ציוד, על אותם נשקים ועל אותם חוסרים, רק שהפעם עלינו לצפון. פניתי גם לאט"ל ולחוץ וביטחון. לכן אמרתי שזה שיח של תפוקות ולא תשומות, כי את המאמצים אנחנו מעריכים. אבל בסוף חייל המילואים בקצה אם אני אגיד לך שוב מנ"ק, תקשיב, הוא יבוא. דרך אגב, הוא כותב לי בסוף: אני אבוא בכל תנאי ובכל מצב, אבל הוא עדיין יפה למסעדת האחים, וכולנו נראה כמו בלבנון השנייה עם ארקדי גאידמק. הבעיה שלנו היא לא שהם לא באים, זה שמתרימים ציוד, שמביאים שכפ"צים לא תקניים. הם אומרים: הבטחתם לנו לפני חצי שנה וכלום לא קרה, וזאת הבעיה שלכם ושלנו, אנחנו באותו צד פה. חוץ וביטחון ואט"ל. << דובר >> מני בראונשטיין: << דובר >> השאלה, חבר הכנסת, האם אנחנו לא יודעים להביא – כמובן שאין פה התנצחות – אלפי דוגמאות וואטסאפ אחרות שיגידו בדיוק את ההפך. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אם זה לא המצב, בבקשה. אבל גם אתה חושב שהזה המצב. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> ברור שיש גם דברים טובים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברים, אנחנו מוגבלים בזמן ואנחנו רוצים לשמוע תשובות. התשובות במלוא מובן המילה נוגעות לחיי אדם. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> ברור שיש גם הצלחות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אין לי שום ספק אני הבאתי בוועדה הזאת גם ציטוטים של אנשי מילואים שאמרו תודה רבה, דאגתם לזה ולזה. אבל זה זאת לא הנקודה, הנקודה היא שאפילו אם יש מקרה אחד, אני מקווה מאוד שהוא לא נכון, אבל אם יש מקרה אחד שצוטט כאן משורה, אז זה כבר 100% כישלון. כלומר זה לא יכול להיות שיש הרבה אנשים שאומרים תודה רבה, אנחנו מצוידים. השאלה לגבי אלה שנשלחים ואנחנו מבינים גם את השרשרת. לא דינו של חייל מילואים שלא באמת מסכן את עצמו – ותודה על הכול – לבין מי שנכנס לעזה או ללבנון. מבינים את הכול, אבל לא יכול להיות שיש דברים כאלה, והינה, אומר קינלי אין לי שהדברים זורמים אליו תוך כדי דיון. << דובר >> מני בראונשטיין: << דובר >> אני חוזר ואומר ואמר את זה גם הרח"ט. גם התהליך של להיות מושלמים הוא תהליך שייקח עוד זמן. שנה היא פרק זמן יחסית ארוך, בעיניי, הוא לא ארוך מספיק כדי לתת מענה לכל הפערים איתם יצאו לדרך. שתיים, אני סבור וזאת ההנחה שלי, שבסוף השנה עם האמצעים הנוספים שיתקבלו וייכנסו. תמיד יהיה איזשהו פער במשק בפרק הזמן שבו מצטיידים, תמיד יהיה פער בין הפריט הטוב ביותר לבין הפריט הפחות טוב. אם במקרה הזה היחידה שלי נמצאת עם הפריט הפחות טוב. אני אתרעם ובצדק. אני חלילה לא מזלזל בהתרעמות הזאת. אבל גם שם אנחנו בסוף, כמו שאמרתי, מגדירים את הסף שבו הפריט הוא תקין וטוב ללחימה. ויש לא מעט פריטים גם שיצאו מכיוון שלא היו מספיק טובים ללחימה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> היו לי שתי שאלות שעדיין לא קיבלתי עליהן תשובה. << דובר >> מני בראונשטיין: << דובר >> מייד. ברשותך, התייחסות אחרונה לגבי סוגיית הרחפנים למשל. זרוע יבשה הצטיידה בעשרות אלפי רחפנים מאז תחילת הלחימה. מתוך הבנה שהפריטים הללו הם פריטים מצילי חיים בהרבה מהפעמים, עשרות אלפי. והסוגייה של רחפנים שנכנסו שלא בתצורה הצה"לית, הם רחפנים שסיכנו חיים. לא רק שלא תרמו לחיים אלא סיכנו חיים, וגם את זה צריך לומר. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אולי זה נאמר בהתחלה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> היו כאן דיונים חסויים ולכן הוא אומר את זה גם לציבור. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> היו לי שתי שאלות שהפניתי. אחת, האם יש סטנדרט מסוים של הצטיידות שמתחת לו אתם אומרים: שלא ייכנסו לאזור אויב ללחימה? << דובר >> מני בראונשטיין: << דובר >> לשמחתי אין לנו היום יחידה שאין בה את הסטנדרט הנדרש כדי להיכנס ללחימה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> מה הסטנדרט? מה הסטנדרט? בוא, מה הסטנדרט? פלטות, כוונות ואפודים. אתה מתחייב על זה שכל מי שנכנס לבנון היום יש לו כרמי כמו שצריך? כוונות כמו שצריך? << דובר >> אלון טירר: << דובר >> קסדות כמו שצריך. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> מני, אתה מבין שאם היחס"מ לא מתוקנן אז הוא נכנס לא מתוקנן, אתה יודע את זה. << דובר >> מני בראונשטיין: << דובר >> אני לא פגשתי יחידה בצה"ל, שצה"ל הכיר בה כיחידה והיא לא תוקננה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> הינה, אני מביא לך דוגמה. יחס"מ זאת דוגמה טובה, אתם הקמתם. גדוד 50 בחטיבת שתפקידו לוגיסטיקה, דרך אגב, מהלך מדהים. אומר לי חבר שלי רופא: אני עכשיו רופא בגולני, תאמין לי, קינלי, הלוואי על כל צה"ל ציוד כמו בגולני. אבל הוא בא מחטיבת מילואים של גולני והוא אומר: קינלי, שם לא היה לי את זה. היחס"מ של חטיבת המילואים לא מתוקנן. << דובר >> מני בראונשטיין: << דובר >> השאלה האם הוא לא מתקונן או אם לא מתוקנן בפריט הזהה לזה של גולני? << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> לא, הוא לא מתוקנן. ואז מביאים מהגורן מהיקב. אבל כשהוא מתמרן בלבנון או בעזה מי מתספק אותו? היחס"מ. אני מביא דוגמאות, תאמין לי, בדוקות בסלע, אתם גם יודעים את זה. ואז מה קורה? נכנס יחס"מ לא מתוקנן ללבנון או לעזה, ברגעים אלו ממש של חטיבת מילואים מתמרנת, והציוד שלו זה מהגורן ומן היקב. הרי מה עושה מח"ט כדי להקים יחס"מ? הוא אוסף מארבעת הגדודים האחרים מעל ל-100%, מביא קצת תרומות, מביא שאריות וככה מקים מחס"מ. ככה הקימו פה מחס"מים, חברים, מעדות ממקור ראשון. מה אני מנסה לומר? אתה יודע, לכן אמרתי תוצאות לא תירוצים זה היה בכניסה של אביב כוכבי, כשהוא היה מג"ד בגדוד 101, תוצאות ולא תירוצים. תפוקות ולא תשומות. אנחנו בטוחים בזה שאתם עובדים קשה. אנחנו שנה מתחילת המלחמה ואין גדוד מילואים שדיברתי איתו, למעט קצת סדירים שמסופחים למילואים, שאמר לי: קינלי, המצב הוא לא טוב, נקודה. הינה, יש פה חיילי מילואים. תשמעו אותם, הם אומרים לכם. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אנחנו נשמע אותם אחרי. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> אני רוצה, בבקשה, להמשיך גם בהקשר של יחידת סיוע מנהלתי בכל חטיבה מתמרנת. אילו יחידות שהקמנו חלקם תוך כדי המלחמה וחלקם ממש לפני המלחמה. הן עושות עבודה מצוינת, ממש, גם בדרום וגם בצפון. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> תגידו, אתם מכירים את המכתב של הרס"פים של אלכסנדרוני? << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> כן. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> יש לכם משהו לומר על זה? << דובר >> מני בראונשטיין: << דובר >> שהמכתב הזה יקבל התייחסות. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> הוא שקרי? הוא שקרי? הם משקרים לפי דעתך? << דובר >> מני בראונשטיין: << דובר >> ממש לא. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> על הקסדות, על הכוונות, על הנשקים, על האפודים? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> עמית, עמית. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> יש על זה שיח חרשים. לא ברור לי הפער בין מה שאנחנו מקבלים מצה"ל. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני חושב שקינלי, לפני דקה תמצת את זה במה שהוא אמר. בבקשה. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> אני רוצה להגיד דבר נוסף על איך אנחנו מגיעים עד הקצה בהקשר של התמרון, של הכוחות שנמצאים בתוך השטח. אני מעריך שרוב האנשים, גם מי שדיבר, היו גם בתוך עזה וראו את המענה המתפתח הלוגיסטי שקרה בעזה וגם בלבנון. כל 24 שעות יש מבצע לוגיסטי באמצעות הפלס"מים, שזה פלוגות סיוע מנהלתי. באמצעות היחס"מים, שזה יחידות סיוע מנהלתי. זה קורה כל יום, זו הדרך שלנו להגיע והמפקדים מבינים את זה. זו הדרך שלנו להגיע עד הקצה לכל לוחם ולוחם שנלחם בתמרון. אני לא מדבר על השהייה מאחור. הדבר הבא שאני רוצה לדבר עליו זה עולם המזון. אני חושב שגם מי שהיה וביקר את הלוחמים ראה שאנחנו נמצאים במקום אחר לגמרי. גם במהלך השנה המענים התפתחו באופן משמעותי. הם מותאמים גם לעולם הלוחמים, גם מה מקבלים בתוך התמרון, גם כמה מקבלים בעולמות השהייה. לאחרונה ראינו איזה פוסט של מישהו, שאני לא אגיד את שמו כי אני לא מכיר אותו, ראיתי את זה בתקשורת, שהוא מדבר על אמון והסתגלות. הוא אומר: שלפני הכניסה ללבנון אספו כסף מכל החברים, אולי חלקכם ראיתם את זה, כדי לקנות כל מיני פריטי אנרגיה, חטיפי אנרגיה וכל מיני חטיפים נוספים. והם אמרו: אנחנו רצינו לקנות כי זה מה שאנחנו רגילים כשאנחנו באים למילואים, לקנות את הכול. והוא אומר שלפני שהם יצאו הם קיבלו את כל הפריטים שהם קנו מעולם המנהלה אצלם. זה מה שהם פגשו, זה מה שהם קיבלו למרות שהם קנו. הם קיבלו הכול מהצבא. זאת דוגמא אחת, הדוגמה השנייה, אני מבקש בעיקר לדבר על ההתפתחות של המענה של הלוחמים שנמצאים בתוך שטח הלחימה. עם זה בעולמות האנרגיה, אם זה בעולמות המענה המותאם לכל מיני, גם יכולת לבשל עם סירים כמחלקה וגם עם תגבור שאנחנו קוראים לו לחם אבירים. זה המון המון פריטים נוספים, שאנחנו באמת מקבלים על זה גם פידבקים, אנחנו גם כל הזמן משדרגים את זה, זה נמצא כל הזמן. אנחנו כבר מזמן לא נמצאים בעולם המנות קרב. אני יכול לתת לכם דוגמאות על עונות השנה, בקיץ – עמדנו על כך שיהיה קרח ומים, שזה הדבר הבסיסי ביותר. האם זה נכנס עד הקצה ללא הגבלה? לא הייתה הגבלה לא בקרח או במים. באותו זמן היינו בתמרון באוגדת עזה. אנחנו נערכים לחורף גם בעולמות המזון, מעבר לעולמות ההצטיידות, בתפריטים מותאמים, ביכולות בישול מותאמות, כולל מנות מתחממות, כולל מרקים, ולהביא את זה באופן רחב היקף. הדבר הבא שאני רוצה לדבר עליו, מעבר לעולם המזון, זאת הגברת המוכנות. מה זה אומר הגברת מוכנות? תהליך הרענון או הגברת מוכנות שקורה לכל הלוחמים בצה"ל. זה קרה עד עכשיו בעזה, קרה אתמול לסד"כ שיצא להתרעננות, לנוהל קרב, בצפון. לכל הגדודים שיצאו בלילות האחרונים החוצה ומה הם פוגשים. הם קודם כל יוצאים להתרענן, להמשיך נוהל קרב במשימה נוספת. עושים הגברת מוכנות אם זה בעולם האחזקה. אנחנו ממש מחליפים להם. יש ירידים עם שולחנות ופריטים להחלפה אחד תמורת אחד, בכל מה שקשור לציוד שאנחנו נותנים. כל אנשי המילואים מקבלים מדים חדשים. מקבלים מזון ביתר שאת. זה מגיע לאנשי מילואים כמעט לא לכולם ולא באופן מלא, המלאכיות שבאות לתפור ולתקן את הווסט שנקרע או את הפאוצ' שנקרע. מגיעים לטפל בעולם האחזקה גם בצלם וגם בכלי רקם. מתחילת המלחמה יש יותר מ-800 מופעים כאלה שקרו. אתמול זה קרה בפעם הראשונה לחבר'ה שיצאו. אני מדבר על עולם המילואים, שהתגייסו בצו 8, שיצאו בלילות האחרונים להתרעננות במחנות השהייה. אני אגיד מילה על ההישגים, חשוב לי להתייחס למה שביקשת. אחד, אנחנו עם מערך היסעים. גם הוצאנו באתר צה"ל אתמול בערב, אם אני לא טועה למדנו מראש השנה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מה היה בראש השנה, אתה יכול לספר? << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> לפני ראש השנה פעילו אנשי מילואים, ורובם הגדול מאוד סיים להתגייס. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> הצבא אמר X ומשרד התחבורה אמר Y, איפה האמת? << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> אני אומר מה יש לנו בצה"ל כדי לתת מענה לעולם היסעים. כל היחידות הלוחמות, וגם את זה אפשר לבדוק, לכולם יש הובלות צמודות. יש לנו הרבה יותר מאלף אוטובוסים, שנמצאים, נוכחים ומפוזרים בכל צה"ל, בדגש אני עכשיו מתכוון ליחידות הלוחמות. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> עזוב, בוקר אחד מתקשרים אליי שלושה אנשים שהוקפצו, ושואלים אותי אם אני יכול להקפיץ אותם ואני אומר להם כן. אתה מתאר לנו איזושהי תמונה שהיא בסדר גמור, אבל אני עוד פעם אומר לכם כל הצרות הגדולות נובעות מהתחושה של אנשי המילואים, על מה שיש להם על הגוף. אם אין לו קסדה טובה אז הוא יקטר ואם אין לו כוונת טובה הוא יקטר ובצדק. ואם אין לו מדים תקינים הוא יקטר. אתה יודע מה, הם מספיק מבוגרים בכדי לא לקטר על סוג הסנדוויץ' שהם מקבלים או על סוג השתייה שהם מקבלים. מה שחשוב יותר הוא הציוד והמיגון שלהם שאיתו הם צריכים להילחם. << דובר >> מני בראונשטיין: << דובר >> השאלה מי קובע? << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אל תגיד לי מי קובע, אני קובע אלו התחושות האישיות שלי. אני יודע מה קורה, יושבים כמה קצינים ומחליטים שזה הסטנדרט. זה בסדר גמור, אבל זה לא ייעלם אם אתם לא תייצרו מערכת שיודעת להקשיב לחייל המילואים שמתגייס וחסר לו ציוד ומקבל כאן ועכשיו תשובה. קינלי לא מספר סיפורים. קינלי היה 300 יום בגדוד. אני וקינלי אנשים שכל יום מדברים מהמח"ט של הגדוד ועד אחרון החיים, אנחנו מדברים עם כולם. הם מציירים תמונה שונה. שורש השינוי נובע בזה שאתה כרח"ט לוגיסטיקה, בצדק, בא ואומר מלמעלה זה מה שאני עושה. אנחנו צריכים לשמוע מי מטפל בפרט? תגיד לי המפקד שלו במקום, נכון, אבל להראות לך שאנחנו מקבלים SMS מסמג"דים שמתעסקים בלוגיסטיקה. מגיעים אלינו בכדי שאנחנו נפנה לאנשים שיטפלו בצרות שלהם. לכן, עוד פעם, יהיה לכם קל יותר אם תדברו על מה יש לכל אחד. קרמי? יש לכל אחד קסדה תקנית? יש לכל אחד את הציוד שהוא צריך? זה מה שיאמר, אחרת אתם תמשיכו לבוא לפה ואני אשאל את אותם השאלות. ואם לא עשיתם את זה, זו טעות שלכם. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> אני אומר לך, אני מאוד רוצה שתבואו. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> למה לבוא? הינה, גדוד 5832, תיתן תשובות פשוט. למה הקסדות שלו נראות כמו שהן נראות? למה האפודים שלו נראים כמו שהם נראים? למה הנשקים שלו נראים 16M ארוך? ולמה אין להם כוונות כמו שצריך? זה הכול, זה מאוד פשוט. הם לא צריכים לפנות אליי ולא שנה אחרי המלחמה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> מני, אני מציע שאתה תרחיב. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אני מציע שהוועדה תקבל רשימה, דוח מדויק. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, ככל שאנחנו מתמקדים יותר בנקודה, הנקודה מגיעה לציוד האישי, לדיפרנציאציה. ואני מבינה שיש תורה שלמה מאחורי זה ואתם רוצים עכשיו גם לצמצם את הפער. כדאי שתרחיב בזה כי בסוף, כשאיש מילואים רואה שהסדירניק עם קסדה טקטית והוא לא, זה קובע את התוצאה. זה מבאס. אתם צריכים להסביר למה זה לא הסטנדרט, הסטנדרט צריך להיות בדיוק אותו דבר בתפיסת עולם. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אני אשמח לשמוע חיילים שהגיעו לפה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בדיוק, אני מנסה להגיע לזה, אבל אני רוצה לשמוע תשובות קודם. כן, בבקשה. << דובר >> מני בראונשטיין: << דובר >> נגעתי בזה גם לפני כן. גם כשדיברת על סוגיית התקנון האישי. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אמרת שאתם הולכים ומתקדמים לשם. << דובר >> מני בראונשטיין: << דובר >> זה מאז ומתמיד היה ככה. אני לא חושב שזה בוצע בצורה אחרת, לפחות כל עוד אני מכיר את השיטה. שתיים, בנוגע לאותה דיפרנציאציה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> לקסדה. << דובר >> מני בראונשטיין: << דובר >> זאת לא רק הקסדה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> לדוגמה. << דובר >> מני בראונשטיין: << דובר >> המדים הטקטיים ועוד דברים. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> נכון, נכון. << דובר >> מני בראונשטיין: << דובר >> נקבתי במספרים שבהם התעצמנו מאז תחילת המלחמה, במטרה לתת מענה גם לדיפרנציאליות הזאת. אני לא מתעלם, הדיפרנציאליות הייתה, הפער הולך ומצטמצם. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> טלי, טלי, זה מפריע לדיון. זה מפריע. << דובר >> מני בראונשטיין: << דובר >> אני רק טוען ואומר, וזה לא מתוך מקום של מגננה או משהו כזה, אני מסביר את התהליך. << דובר >> אלון טירר: << דובר >> האויב יכול להיכנס לפייסבוק ולראות את זה. את מה שאת אומרת עכשיו, אחרי שנכנסת בשעה וחצי באיחור, האויב יכול להיכנס ולבדוק בציוד לחיילים. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אני אכנס מתי שבא לי, ואני אומרת לך את הדבר הבא, אדוני, בשונה ממך לי יש אחריות כלפי העם הזה. אתה לא חבר כנסת ואתה לא נושא באחריות. רוצה להסביר לך משהו, יכול להיות שכל מה שנאמר פה – הכול נכון. << דובר >> אלון טירר: << דובר >> אבל הכול גלוי, ואת נכנסת באיחור של שעתיים כדי לעשות סרטון בטיק טוק? תני לו לדבר רגע. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> זה לא לוועדה גלויה. אדוני, תגיד לו שהו אל א יכול לדבר ככה לחבר כנסת. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> טלי, גם את לא בזכות דיבור. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אדוני, זה לא משנה. הוא פנה אליי. << דובר >> אלון טירר: << דובר >> טלי, את מתנהגת בצורה - - - << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אדוני, אל תפנה אליי ואל תחנך אותי. אל תפנה אליי. << דובר >> אלון טירר: << דובר >> למה לא? את נבחרת ציבור ואני הציבור, למה לא? << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אתה לא מחנך אותי. ואני לא מסכימה איתך. יושבים פה בוועדה גלויה ומתבכיינת, גם אם הכול נכון, אתם לא מבינים איך זה נראה – זה נראה רע. << דובר >> אלון טירר: << דובר >> הם יכולים להיכנס לפייסבוק ולכתוב חוסר בציוד לחיילים בפייסבוק, והם יראו לבד. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> גם אם הכול נכון, קחו בחשבון, חברי הכנסת, << דובר >> אלון טירר: << דובר >> טלי, זה נראה כאילו נכנסת לעשות סרטון בטיקטוק, ככה זה נראה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אדוני, אתה לא מוציא אותו? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> את לא נותנת לי להכניס מילה. << דובר >> אלון טירר: << דובר >> טלי, האויב יכול לכתוב: ציוד לחיילים בפייסבוק ולבדוק איפה חסר. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אדוני, תשתיק אותו, זה לא הגיוני. תשתיק אותו ותוציא אותו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני לא יכול. כי אני לא יכול להתגבר עלייך. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אתה לא יכול לאפשר לאזרח לדבר אליי ככה. << דובר >> אלון טירר: << דובר >> אני אזרח אני יכול לדבר, זה בדיוק העניין. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> הוא לא ידבר אליי ככה, ואתה לא מוציא אותו. << דובר >> אלון טירר: << דובר >> לדבר אלייך, איך? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אם תשתקי שנייה, אני אוציא אותו. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> מה זה? מה הולך פה? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אם תשתקי שנייה, אני הוציא אותו. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> הוא צריך לצאת מהוועדה. הוא לא יכול להישאר פה דקה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אם תשתקי שנייה, אני הוציא אותו. ואתה באמת צריך לצאת. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> זה הכול, לא מדברים ככה לחברי כנסת. אמרו לך לצאת, אדוני, אז תצא. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אתה צריך לצאת ואני הערתי לך שלוש פעמים. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> תודה. << דובר >> אלון טירר: << דובר >> אני מתנצל, אבל היא נכנסה לפה בשעתיים איחור. ובמקום לדבר דיון ענייני. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> ככה לא מדברים לחבר כנסת – צא החוצה. זאת לא הבעיה שלך מתי אני באה או לא באה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> זה תפקידי להעיר. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> לא עניינך, אדוני, צא החוצה. זה הכול. שתהיה חבר כנסת תוכל לדבר מה שאתה רוצה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> טלי, את לא יכולה לומר לו לצאת החוצה. יש פה יושב-ראש אחד. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אתה אמרת לו לצאת אז שיצא. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> יש פה יושב-ראש אחד. << דובר >> אלון טירר: << דובר >> יולי, אני יכול, בבקשה, להישאר בשקט ולהגיד את מה שיש לי להגיד? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא. הייתי מאוד סבלני שלוש פעמים. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> סליחה, זה נורמלי לדבר ככה לחבר כנסת? << דובר >> אלון טירר: << דובר >> חבר כנסת בניגוד אליך לא גייס 20 מיליון דולר ציוד ללוחמים. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אדוני, כל הכבוד. << דובר >> אלון טירר: << דובר >> ואז יושבת פה ועושה סרטון טיקטוק שעתיים אחרי שהדיון מתחיל, כדי שלטלי גוטליב יהיו לייקים. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> כל הכבוד, אדוני. תצא החוצה. << דובר >> אלון טירר: << דובר >> חברים לי שירתו במילואים. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> בסדר גמור. אדוני, אתה מוזמן לצאת החוצה. << דובר >> אלון טירר: << דובר >> זה שיקולים פוליטיים זה לא ימין ולא שמאל, זאת טלי גוטליב. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> ברור לגמרי, תודה רבה, אנחנו לא צריכים לשמוע את זה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> צא החוצה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> כמובן שאני עומדת מאחורי כל מילה, זאת ועדה שצריכה להיות חסויה. לא להתבכיין מול האויב. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני, הייתי באמצע לשאול שאלה. << דובר >> אלון טירר: << דובר >> את כותבת בפייסבוק שלך וזאת בושה שאנחנו לא מתקיפים את האיראנים, ואנחנו מתבכיינים מול האויב? << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> נכון, כן. נכון, מה זאת אומרת? כדי שהאיראנים ידעו שיש פה אנשים עם שרוצים לתקוף אותם בחומרה. מה זה? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> טלי, טלי, מספיק. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני, הפניתי שאלה לסגן אלוף מני, זאת שאלה חשובה בעיניי. הייתי באמצע ואני רוצה שאנחנו נדייק אותה, כי בסוף אני חושבת שמה שחברי הכנסת אומרים כאן מתכתב עם הדיפרנציאליות באמת כפי שאתם זיהיתם את הבעיה, אבל אני לא רואה איזשהו דד-ליין לפתור אותה. גם ברמה של תפיסת עולם של מדיניות. אם תגיד לי שבסוף הדרך שזה בעוד חודש-חודשיים גג ההפרשים או ההבדלים בין איש מילואים לאיש הסדיר מצטמצם עד כדי לא קיים בכל היחידות, אנחנו נדע שיש לנו איזשהו יעד. אבל כאיש המילואים מגיע והוא מבין שהציוד שלו הוא שונה מהציוד של הסדיר, זה גם יוצר מתיחות מיותרת בין שתי האוכלוסיות שאנחנו בטח לא רוצים לייצר. לכן אני שואלת אותך, כי אמרת שכבר זיהינו את הנקודה, ושאנחנו מתכוונים לצמצם את הפער. אמרת: יש לי כבר אחוזים שאני מתכוון לצמצום הפער. תגיד מתי זה נפתר? מתי אנחנו נדע שאיש מילואים מגיע ופוגש את הציוד הכי טוב שיש. ה- state of the art כמו של איש הסדיר. זה חשוב לנו לדעת. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר >> מני בראונשטיין: << דובר >> אני מתקשה לנקוב עכשיו בתאריך מסוים שבו התהליך הזה יקרה. חלקם תהליכים ארוכים, דרך אגב, חלקם גם תלויים בהמון המון גורמים. שאתם כנראה מכירים את זה. אני רק חוזר ואומר את מה שאמרתי בהתחלה, ואולי זאת עוד פעם קצת התנצחות אבל זו לא המטרה. צה"ל פועל כל הזמן, כל הזמן, לשיפור יכולותיו וכן הלאה וכן הלאה. שיפור היכולות מתחיל מנקודה מסוימת, הוא לא נפרש באופן רחב על כל היחידות במקביל, בגלל אותן סיבות שדיברתי עליהן מקודם. תמיד יהיה את הראשון שיקבל את הפריט החדש ואת האחרון שיקבל את אותו פריט חדש. בטווח הזמנים הזה יהיו כאלה שנמצאים עם הפריט שהוא פחות טוב. אנחנו בסוף כצה"ל קובעים על פי מדדי איכות ועל פי סדרת ניסויים וכן הלאה וכן הלאה, קובעים את הקו האדום של הפריט. מתי הפריט כשיר ללחימה, מתי הוא לא כשיר ללחימה. הצמצום הזה של הדיפרנציאליות, עוד פעם גם אז אני מתקשה לפחות לראות כרגע את המצב שבו כל חייל סדיר, מילואים, כולם נראים בדיוק אותו הדבר. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> זה כך צריך להיות. << דובר >> מני בראונשטיין: << דובר >> בסדר, זה דורש אני חושב זמן. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בסדר, תודה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> זה הסרטון שהצגנו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אנחנו צריכים לחתור לסיכום. אם ישלכם עוד הערות להעיר, בבקשה. ונשמע את האנשים מן השטח. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> כמו שאמרתי, אני חוזר ואומר, אנחנו לא מושלמים. אנחנו לומדים, אנחנו משתפרים והמענים תמיד מתפתחים – תמיד. הדבר השני, המכנה המשותף לכולנו שלאנשי המילואים מגיע הכל. אני אומר פה חד וחלק, לאנשי המילואים מגיע הכול. הם איתנו לאורך כל הדרך בנחישות והמענה הלוגיסטי שראיתם פה בתמונות זה עניין של רוח לחימה, זה עניין של חוסן וזה עניין של אמון. זה התפקיד שלנו ואנחנו מבינים את זה היטב היטב. ובמשך שנה שלמה, אני מדבר פה בשם האנשים למטה, שעובדים ימים כלילות במשך שנה שלמה. אנשי רפואה, אנשי אחזקה, אנשי לוגיסטיקה ועוד אנשים יקרים מאוד, שעושים הכול כדי שלא יהיו את הוואטסאפים האלה. אני מתכוון למה שאני אומר, כנראה שבתחילת המלחמה אם הייתי בא ואומר תשלחו לי את כל הוואטסאפים לא הייתי מחזיק את זה. אנחנו רוצים לגעת בכל חייל, להגיע לנקודות האלה. וכן, אין לנו את הכול ולא הכול מושלם ואין לכל חייל - - - << דובר >> מורן עזר קצנשטיין: << דובר >> וחיילת. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> את צודקת, ולוחמת. את כל מה שאני חושב שהיינו רוצים שיהיה לו. אבל האם יש היום ברגע זה ללוחמי צה"ל את מה שהם צריכים כדי לעמוד במשימה? אני פוגש אותם, אני נמצא למטה, אני מדבר איתם, אני מדבר עם הסמג"דים האלה, אני מדבר איתם. באחת מהחטיבות האלה עשיתי טקס סמג"דים ב-3 באוקטובר, ביום החג. ישבתי ממש במעגל עם סבב שם סמג"דים, ודיברנו בדיוק על הדברים האלה. כן, זה קורה. וזה לא רק אני. זה גם האנשים או קודם כול האנשים למטה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> אז מה הפער? מה חסר לך? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מירב, מירב, סליחה. נגיע לסיכומים. שנייה, שנייה, אני רוצה לשמוע, בבקשה, את דוד, שהוא רס"פ חייל מילואים, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> גם את הנציגות של חיילי המילואים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מי אלו הנציגות של חיילי המילואים? << דובר >> מורן עזר קצנשטיין: << דובר >> יש פה שלושה ארגונים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אם נגיע לארגונים, אני קצת מסופק. << דובר >> מורן עזר קצנשטיין: << דובר >> אנחנו בארגון שלם שלא מזכירים בו מילואימניקיות במילה אחת. לפחות שנצליח לדבר על זה. << דובר >> איילת השחר סיידוף: << דובר >> כן, לא דיברו על נשים אפילו עשר שניות. אני רוצה להגיד משפט אחד חשוב. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> את רוצה להגיד אבל לא נתתי לך זכות דיבור. << דובר >> איילת השחר סיידוף: << דובר >> לא, זה משפט שלוקח אותנו קדימה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בסדר גמור. דוד, בבקשה. << דובר >> דוד שירי: << דובר >> שלום לכולם, תודה היושב-ראש. קודם כול, אני רוצה להגיד, אני בטוח שאתם עובדים הכי קשה שעבדתם בחיים שלכם. אני באמת אומר את זה ויש הרבה דברים באמת שהם משתפרים. שטחי הכינוס נראים אחרת ממה שהם נראו לפני שנה ומצו הראשון שהיה לי בעופרת יצוקה. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> יפה. << דובר >> דוד שירי: << דובר >> עם זאת, אני רוצה לדבר על כמה הנחות יסוד, שדיברו בצורה מאוד אמורפית, אבל הם קריטיים בלהיכנס לפרטים. אחד, אני לא אנקוב ביחידה בגלל שהדיון גלוי, אבל הסמ"פ שלי זה הטנק הראשון שנכנס ללבנון באוגדה. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> עכשיו. << דובר >> דוד שירי: << דובר >> עכשיו. היינו ארבעה וחצי חודשים בעזה, עוד קו של חודש וחצי אני לא אגיד איפה, ועכשיו אנחנו כבר שבועיים וחצי בלחימה בלבנון. אני באתי היום מהצפון. כלומר, לא רק שאין הבדל, הרבה פעמים אנחנו מובילים את הלחימה, זה דבר חשוב. נאמר פה, מאות אלפים של לוחמים. אין מאות אלפים של לוחמים, כולנו יודעים את זה, כמובן לא נדבר על מספרים בסוף. וחשוב לי שהיחס יהיה אחרת, כלומר לוחמים אמיתיים שבסוף מתמרנים יש הרבה הרבה פחות ממאות אלפים וזה הדבר שהכי כואב לנו. בסוף הדיסוננס בין הניתוק שבין החיים האזרחיים שלנו לחיים של לוחמה, שכולנו כבר יודעים שזה שירות קבע, זה לא מה שהיינו רגילים פעם, הם קצוות שלא ניתן לגישור. גם אם תעשו באמת את כל מה שאתם יכולים, זה עדיין לא יגיע לשם. ולכן צריך להתייחס לזה ככה עכשיו. כל פעם זורקים את הקרמי וכו', יש עוד הרבה דברים מסביב. לדוגמה, אנחנו שריונרים, אנחנו נלחמים עם אותם שכפ"צים שנלחמו איתם במלחמת לבנון הראשונה. מוזמנים לבדוק אותי, יש לי גם תמונות. ללוחמי הסדיר בשריון רק לפני ארבעה חודשים הוציאו שכפ"ץ חדש שמתאים לשריונרים, וזה רק בסדיר. אנחנו עם אותם השכפ"צים, עכשיו אני בתהליך של רכש של שכפ"צים מהשוק האזרחי שמתאים לטנק. אגב, קרמי לא מתאים לטנק הוא מסוכן בטנק. דיברו על קסדות טקטיות, אמנם אנחנו בטנקים אבל כולכם יודעים שבלחימה אנחנו לא 24/7 בתוך הטנק. כשאנחנו בתוך עזה ארבעה חודשים חלק נכבד זה בחוץ. יש קסדות מאוד מאוד ישנות שברמה הבטיחותית. ואם מתייחסים לנוחות כמו איזה פריבילגיה, כשאתה ארבעה חודשים עם קסדה על הראש זאת לא פריבילגיה. זה יותר חשוב מכל דבר אחר. גם אתם משפרים ב-2% את הנוחות שלך זה קריטי לשרידות שלך. וחשוב להסתכל עוד פעם על הנתונים. לא רק לזרוק את כל השמות האלה של, טקטי, קרמי, וכל הדברים האלה מסביב. אני לא יודע מה זה ה-130% לוחמים, כי אני גם לא אכנס שוב לדברים. כולנו מגיעים ועושים את מה שצריך. אנחנו נמשיך לעשות גם אם זה ייקח עוד שנתיים. קודם כול להחזיר את החטופים וגם לנצח, חד-משמעית אני אומר את זה. עם זאת, המספרים הם אחרים ולוחם מילואים לא צריך רק להשתוות לסדיר, אלא שהוא צריך להיות מעל הסדיר. חבר'ה, אני סמנכ"ל תפעול בחברת הייטק, אני לא אספר לכם איך נראה האוכל והשתייה שלי במשרד ביום-יום. להגיע פתאום לשטחי כינוס, אמנם באמת יש את המנות אבירים שזה שדרוג חד-משמעית, אבל בסוף סופרים שניצלים ללוחם. חבר'ה, אנחנו לא באירוע הזה. אני לא אספר לכם איך אנחנו חיים ביום-יום. בן אדם בן 38 כמוני, שמגיע פתאום לשטח כינוס וישן במקומות האלה וזה מה שצריך, שם אנחנו נלחמים ונעשה את זה, הוא צריך דרישות אחרות מילד בן 18 או 19. בגיל 18 או 19 יכולתי לספוג דברים שהיום כבר הרבה יותר קשה לי לספוג. הסיפור הזה של היריד ועוד דברים כאלה. אני לא יודע עם מי אתם מדברים, ובסוף כולנו חיים בתוך העם. אני בטוח שגם לכם יש חברים ומשפחה במילואים. זה דברים שהם יותר להצגה. זה לא שאין לזה ערך, אבל תבואו לרס"פ ותשאלו אותו מה הוא צריך. עזבו אותי עכשיו מדוכנים, עזבו אותי ממשאיות נפתחות. אנחנו ויתרנו על היריד כי זה הוריד לנו יום בעבודה על הטנקים לפני הכניסה ללבנון. אז שיהיו להם מדים פחות מבריקים במדי ב', אבל שיהיה להם זחלים שיכולים להיכנס ללבנון. כי שם הם נפרשו וזה מה שיהרוג אותם. צריכים לבוא ולדבר איתנו על הדברים האלה. אלה דברים שמתאימים לרס"רים בסדיר. אגב, אנחנו ת"פ של גדוד סדיר, אנחנו מילואים בגדוד סדיר של שריון. והחוסרים הם ניכרים, אנחנו קנינו מדים טקטיים בתרומה. אנחנו קנינו קסדות טקטיות בתרומה. אני מקווה שגם נצליח להביא את השכפ"צים הקלים האלה החדשים, שעכשיו אני עובד על הגיוס של כסף בשבילם. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אתם מקבלים אישורים מצה"ל? << דובר >> דוד שירי: << דובר >> אני לא מתעסק באישורים מצה"ל. בליסטיקה אני בודק, ברור. תשמע, מה אני אגיד? אני אומר להם לא? הלוחם יגיד תקשיב יש לי קסדה טקטית. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אני זוכר שבתחילת המלחמה גייסנו המון כסף וקנינו אפודים שבבדיקה התקבל שהם לא תקינים. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> והם לא היו תקינים. << דובר >> דוד שירי: << דובר >> אנחנו עושים את הבדיקות. עשינו בדיקות אש לנומקס וקיבלנו את האישורים הרגולטוריים. לא משנה, אני לא אכנס פה לפרטים. זה נבדק ואני מקווה שלא טעינו בהקשר הזה. זה החלק של הציוד. אני דווקא באתי לדבר יותר על החלק של הגיוס, כי לדעתי הוא הרבה יותר קל לפתרון. כמו שאמרתי, זה הצו 8 השלישי שלי בחיים. שניים ב-7 באוקטובר ועכשיו ועוד אחד ב"עופרת יצוקה". אותן בעיות חוזרות כל הזמן וזה בעיות מאוד קלות לפתרון. גויסנו עכשיו ללבנון, הגענו הכי מהר שאפשר. זה היה ביום חמישי לפני שבועיים וחצי. לא חשבו איפה אנחנו הולכים לישון. בסוף ישנו 45 חברים בבית של ההורים של המ"פ ברמת הגולן. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> בגיוס הנוכחי? << דובר >> דוד שירי: << דובר >> עכשיו, הנוכחי. לא רצו לארח אותנו, לא באשמתם. אמרו לי: בואו, באהבה, בואו תגיעו לישון במכינה הזאת, אבל הצבא אוסרים עלינו, תפתרו את זה. בבית של הורים של המ"פ אף אחד לא יכול להגיד לנו לא לעשות את זה. ישנו 45 אנשים בבית פרטי בלילה הראשון. ב-7 באוקטובר התגייסנו, לא משנה לאן, ישנו בשק"שים על המשטח טנקים בלי שום מיגון, בלי שום דבר. אבל אמרנו שוב, ה-7 באוקטובר וכולנו ראינו מה היה במדינה. מי לא ידע שיהיה תמרון בלבנון? נו, בחייאת. הייתה לכם שנה להתכונן לאירוע הזה – מקום לישון ואוכל ללילה הראשון. כרס"פ אני אומר, בסוף לא רק שהתשומות שלנו, של האנשים ושל הלוחמים, לא עוזרים לנו, הם הופכים להיות לנטל, כי קודם כול אני צריך לדאוג להם לשק"ש ומקום לישון. אי-אפשר להתקדם, המ"פ לא יכול להתעסק בקפ"ק. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> אתה רוצה להגיד שלא היה שק"ש ללילה הראשון? לא היו מנות קרב ללילה הראשון? לא היה מקום מיטה או מזרון לשינה בימ"ח שלך? לא הייתה סככה לישון בה, שיש בימ"ח? אתה טוען שבלילה הראשון כל מה שאמרתי לא היה. << דובר >> דוד שירי: << דובר >> לא. היה שק"ש כי עשו חיול, זה היה בצ'ימידן. אבל כל שאר הדברים לא היו. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> לא היו לו מנות קרב. << דובר >> דוד שירי: << דובר >> אנחנו היינו אמורים לעלות לבסיס מסוים, שאני אגיד לא את שמו, והיו אמורים לקלוט אותנו לשם. כשהם הגיעו, הם אמרו לנו: תקשיבו, חבר'ה, אנחנו בתפוסה מלאה, אנחנו עובדים על זה. עובדים על זה עד 19:00 בערב. זה לא עוזר לי המון, נכון? כן, זאת התשובה. אני חושב שהפתרון הוא קל. אני חושב שכשיש מגויסים בצו 8, צריכים להיות גורמים בפלוגה או בגדוד אם זה גדוד מילואים, שאמור להיות צ'ק-ליסט, כמו שמירב הזכירה. לדעתי זה דבר הכי בסיסי בעולם. עם התנאים האלה לא מתקיימים הלוחמים לא מגיעים. יגידו שמבצעית זה פוגע, אני אומר לכם זה לא פוגע, להפך, כי הם הופכים להיות נטל. אנחנו גרים במדינת ישראל, הנסיעה הכי רחוקה לגזרה היא שעתיים וחצי. מבחינתי ישב על הספה בבית מוכן עד שאני אומר לו עכשיו צא, כשאני יודע שהתנאים האלה מתקיימים. שיהיה לו אוכל בערב, שיהיה לו מקום לישון. ועדין לא נגעתי בהיבטים הבטיחותיים, שגם אם עכשיו מתרכזים בימ"ח מספרים מאוד גדולים של אנשים והמרחבים המוגנים לא מספיקים. אתה יודע שזה מטווח, הרי כולנו יודעים. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> קודם כול אני מאוד מאוד שמח להקשיב לך. << דובר >> דוד שירי: << דובר >> תודה. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> ואני אומר פה באופן מאוד מאוד אותנטי, אני לא יודע באיזו יחידה אתה משרת, אני מדבר על איפה שאני הייתי בעצמי, לא איפה שחבריי היו, בכל תהליך האצת המוכנות של הימ"חים שלכם, ומאוד קשה לי לשמוע את זה. ואני אומר שוב, אני מאוד בטוח בעצמי, אני מאוד בטוח בעצמי, שהיום בכל ימ"ח ואני מדבר קודם כול על הלוחמים, כשאין מיטה, ואין מזרון ואין חלפ"ס, ואין מנות קרב, ואין את הציוד שלך כלוחם, איפה שאתה אמור להיות. << דובר >> דוד שירי: << דובר >> היה ציוד. אני לא רוצה שיהיה פופוליזם פה. היה צ'ימידן מלא בציוד. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> חלילה, אני ממש לא חושב שאתה עושה פופוליזם. << דובר >> דוד שירי: << דובר >> לא, לא, אני רוצה להגיד ביושר ולא רוצה לזרוק דברים סתם. היה צ'ימידן של ציוד. הציוד לא היה ברמה של מה שאנחנו צריכים, שכפ"צ מלפני 40 שנה. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> הייתי מאוד ספציפי. האם בימ"חים יש מיטות? יש מזרונים? יש מקום לישון? ואם אתה בחטיבת מילואים, ראית את מה שהצגתי, הכול אותנטי לגמרי. כל התמונות שראית, הכול אותנטי לגמרי ולא נפגשנו לפני. מנות קרב, אני לא יודע בדיוק באיזה יום התגייסת, מיועדים ליום הראשון. ואני אומר לך שרוב הצבא לא אכל מנות קרב ביום הראשון, עכשיו בצו 8. הייתי שם, נוכחתי אני בעצמי. ולגבי כל מה שאמרתי על התנאים, אני אומר לך שזה מבחינתי עניין שאני צריך לבדוק אותו היטב היטב. גם בעולם השהייה, גם בעולם המזון וגם על מה שדיברת, אני לא מדבר על הציוד לחימה. אנחנו מכירים את זה מאוד מקרוב. מאפריל כשהרבה מאוד סד"כ השתחרר אחרי ה-7 באוקטובר, באזור אפריל, פברואר, עשינו מסדרים בכל הימ"חים. שמנו תת אלוף באט"ל, נתנו לו אוגדה. אני גם תת אלוף בתא"ל. עשינו תהליך שלם מאפריל עד יולי, כולל האצת מוכנות, כולל השלמות. אני עוד פעם חוזר ואומר כי חשוב להיות מאוד מאוד אותנטי, לא הכל מושלם ולא הכל ורוד. אבל ביחס לתנאים הבסיסיים שאנחנו מדברים עליהם, אם יש פלוגה כזאת זאת בעיה שלי. אני אחראי על זה, באופן מלא. אני אומר לך, אני מסתכל לך בעיניים ואני אומר את זה באופן הכי חד – אני אחראי על זה. וזה משהו שלא צריך להיות, אני אומר את זה כי אני יודע מה יש, כי אני נמצא ובמקומות שאני הייתי זה נוכח. נפגשתי עם הסמג"דים האלה בחטיבה ובחטיבה אחרת נפגשתי עם אנשים נוספים. הייתי בצפון בשבוע וחצי האחרונים בעיקר בעולם המילואים, באוגדות ובחטיבות. דיברתי עם לוחמי שריון, שאני לא יודע מאיזה חטיבה אתה, נכנסתי לרס"פים ואמר לי הרס"פ: הגיע המזון בערב החג בדקה ה-90. בגלל זה הלכנו והבאנו מזון כי חשבנו שלא יגיע מזון בערב החג. מזון בערב החג שמגיע חם אנחנו רוצים שהוא יגיע בזמן המדויק. אני שמח שהוא לא הגיע אחרי, אבל הוא הגיע בדקה ה-90, הוא הגיע. אני אומר לך שמה שאתה אומר לא צריך לקרות. << דובר >> מורן עזר קצנשטיין: << דובר >> אנחנו נשמח לפני סיום הדיון שתהיה לנו הזדמנות גם לדבר, כבודו. << דובר >> איילת השחר סיידוף: << דובר >> אם אפשר להגיד משפט אחד, אני חייבת פשוט ללכת, משפט שיקדם את הדיון. בבקשה, כבודו. אני רוצה לספר לכם, אנחנו בעיקר מאימהות בחזית, בעיקר מתעסקות עם סדירניקים. שתבינו שהתופעה של מחסור בציוד לחיילי המילואים גורמת לקרבות בין חיילי מילואים לסדיר. חיילי מילואים בוגרים מגיעים לבסיסים של הסדיר ולוקחים להם את הציוד. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> טוב, הבנו. << דובר >> איילת השחר סיידוף: << דובר >> לא. בשבוע שעבר הייתה קטטה. לא נכנסים ככה ללחימה. סדיר ומילואים לא יכולים ללכת מכות על ציודים. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אנחנו מקבלים כמו שאת יודעת גם פניות מכל הכיוונים, וכמו שאמרתי לכולנו יש נגיעה זו או אחרת לעולם, גם של סדירניקים וגם של מילואים. סיימת את התשובה? אנחנו עוד לא שמענו את מיכל פאטל, עוזרת קצין מילואים ראשי. << דובר >> מיכל פטאל: << דובר >> אני רוצה להתייחס למה שדיבר פה חבר הכנסת על הרשויות. הרשויות עושות המון ואנחנו מפנים להם המון בעיות. יתרה מכך אנחנו מתכננים כנס ב-12 בדצמבר יחד עם השלטון המקומי ויחד עם השלטון האזורי. בראייה קדימה על איך אנחנו עושים את שיתוך הפעולה עוד יותר הדוק ונוגעים בתחומים שעוד לא נגענו בהם השנה. שיתוף הפעולה הזה הוא מצוין. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מצוין, טוב לשמוע. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> כן, אנחנו נאלצים כבר להגיע לסיכום. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני, אולי נוכל לשמוע את הארגון שמתעסק עם נשות מילואים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חיילות מילואים? בסדר, אני אתן לך, אבל מאוד בקצרה. << דובר >> מורן עזר קצנשטיין: << דובר >> זה יהיה 30 שניות, אני מבינה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני בוודאי שלא יכול לקצר בדברי משפחות החטופים, ואני מקווה שאף אחד לא מציע לעשות את זה. לכן הדיון כבר לקראת סיום. << דובר >> מורן עזר קצנשטיין: << דובר >> אני מבקשת להקצות אחוז מהדיון לנשים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בבקשה, גברתי, אני מאפשר לך. << דובר >> מורן עזר קצנשטיין: << דובר >> תודה רבה על זכות הדיון, אני "מבונות אלטרנטיבה". אני חייבת להגיד שאני יושבת פה בדיון בשיחה שלמה שאף אחד לא אומר מילואימניקיות, לוחמות. רק כדי לסבר את האוזן מה-7 באוקטובר התגייסו מעל 60,000 נשות מילואים. 5,000 מתוכן הן אימהות בהתנדבות. אנחנו צריכים רגע לזכור את הדבר הזה. ב-7 באוקטובר, כשהאנשים האלה התגייסו, לא דאגו להן לציוד היגיינה. אתם מדברים פה על כוונות, לא דאגו להן לתחתונים לטמפונים לתחבושות. אלה נשים שנכנסו גם לזירת לחימה, מי שדאגו להן היו ארגונים כמו "בונות אלטרנטיבה" וכו' שדאגו לדברים האלה. שאלה אחת, האם אתם דואגים לאספקה שוטפת למילואימניקיות לצרכים האלה? אני יודעת שאולי זה לא נשמע, אבל כמו שדיברנו על הקסדה, מה לעשות, אישה בלי טמפונים לא יכולה לתפקד. זו שאלה אחת. דבר שני, יש יוזמה שעלתה שמדברת על פיתוח ציוד לחימה שמותאם לנשים, כי כרגע לצה"ל אין מוכנות לכמות הלוחמות העדכנית. האם יש איזושהי עבודה בנושא של ציוד לחימה מותאם לנשים? כי מה לעשות, גוף של אישה וגוף של גבר שונה ויש לו צרכים שונים. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה גם לך. יש התייחסות אז אתם מוזמנים להתייחס, בבקשה. << דובר >> מני בראונשטיין: << דובר >> אני לא יכול להתייחס. << דובר >> מורן עזר קצנשטיין: << דובר >> ולציוד היגיינה? << דובר >> חנה קטן: << דובר >> אני יכולה להתייחס כרופאה? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אנחנו ממש חייבים לסיים, אני מצטער. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> קודם כול חשוב לי להגיד שאני מתנצל שלא אמרתי מילואימניקיות ולוחמות, גם אותן אנחנו פוגשים. אנחנו פוגשים אותן בכיפת ברזל, פוגשים אותן בפיקוד העורף ואנחנו פוגשים אותן בתוך שטח הלחימה, את כולן, וזה הדבר הראשון שאני רוצה להגיד. דבר השני, אני מכיר היטב שמחלקים תחתוניות וגם היגיינה חד-פעמית. יש ערכות אפס תחלואה, ככה אנחנו קוראים לזה. בעולם ההיגיינה אנחנו נותנים גם למשרתים וגם למשרתות. יש מגבונים ויש בפנים עוד כל מיני דברים אחרים. << דובר >> מורן עזר קצנשטיין: << דובר >> אתה יכול להגיד טמפונים, זאת לא מילה גסה. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> אני חייב להגיד שלא הגיעה אליי ולא שמעתי על אף פנייה שעוסקת בתחום הזה, של טמפונים. << דובר >> מורן עזר קצנשטיין: << דובר >> יש המון, המון. אנחנו לקחנו על עצמנו להתמקד מ-7 באוקטובר ולטפל במילואימניקיות וכל הזמן אנחנו דואגות להן לציודים האלה. << דובר >> מוטי מזרחי: << דובר >> בפעם הראשונה אני שומע פער בתחום הזה. << דובר >> מורן עזר קצנשטיין: << דובר >> אפשר לייחד דיון על צרכים של מילואימניקיות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> הסוגייה הזאת עלתה לא פעם אחת בדיונים אצלנו. בהתחלה בשפה עממית נגיד היה בלגן עם העניין הזה, בהחלט, ומאז לא קיבלנו פניות. אבל עכשיו אנחנו נעקוב בעקבות הדברים שנאמרו כאן. בבקשה, חבר הכנסת טור פז. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> תודה, מורן. אדוני, אני רוצה לסכם בקצרה כי הדיון הזה צריך להסתיים. אני אדם מאמין. ולכן ביסוד קודם כול אני מאמין בצה"ל ואני מאמין באנשי המילואים. חשוב לי להדגיש את זה דווקא בדיון כזה שעוסק בבעיות. אנשי המילואים מגיעים וימשיכו להגיע עם כל הקושי האדיר. אני גם מאמין לרצון הטוב ולעבודה שנעשית בצה"ל בשנה האחרונה. וגם ביחס למה ששמענו בראשית המלחמה, אני שומע ואני מאמין להתקדמות. אני גם מאמין לעשרות האנשים שפונים אליי וגם לחברים אחרים פה שפנו במיוחד לקראת ותוך כדי הדיון. אני רוצה למקד את הפערים בשני דברים, פער ראשון הוא פער התקנון ואני מדבר על תקנון איכותי לא רק כמותי. זה לא רק ארבע או שש או שמונה כוונות לילה, זאת האיכות שלהם. אנחנו רוצים דבר אחד, שגדוד מילואים יצויד כמו גדוד סדיר. זה צריך להיות מהרמטכ"ל למטה – לא יהיה פער. פעם סיפרו סיפורים, אתה הזכרת את הדיפרנציאליות ואת היחידות כאלה והמתמרנות ואילו שלא יתמרנו. צה"ל לא תמרן מאז צוק איתן, אבל כשהוא נדרש לתמרן, גדודי המילואים שווים ולפעמים גם מובילים. ולכן אנחנו צריכים שהם יהיו זהים לחלוטין בציוד, בתקנון, באיכות ובכמות. הדבר השני, אני חושב ששמענו כאן שוב בדבריו של דוד הרס"פ, אבל כמותו יש לי עשרות בוואטסאפ ובמייל. שיש גם פער לא רק בתקנון אלא גם בביצוע. אנחנו אומרים לאנשים ככה, ואנחנו לא מצליחים לעמוד בזה. לפעמים זה נובע מזה, כמו שאתה אומר, שצה"ל בונה על זה שביום הראשון חייל המילואים יאכל מנה קרב. מה עושה הרס"פ, כי כמו דוד יש מאות רס"פים, הוא הולך ודואג לאנשים שלו. כי חייל המילואים בן 38, גיל ממוצע, מגיע למילואים ולא רוצה לאכול מנת קרב, אז הוא פונה למסעדת האחים והוא מביא. ולכן אנחנו צריכים לדאוג שבנושא התנאים יהיה לאנשי המילואים יותר טוב. חבר הכנסת כהן לא סתם שאל על נושא ההסעות. חיילי המילואים ומעסיקיהם מממנים את צה"ל בעשרות ומאות מיליוני שקלים בנושא ההסעות. אין חייל מילואים כמעט, אלא אם כן הוא סטודנט, יש לא מעט אבל לא כולם כאלה, שנוסעים בטרמפים או בתחבורה ציבורית. רובם המוחלט משתמש ברכב שלהם. היה לנו פה דיון בוועדת החוץ והביטחון בראשית המלחמה, הוא פשוט יצא החוצה ולכן אחר כך גם ציטטתי אותו בספר שלי, שבו טלי גוטליב, אלעזר שטרן ואני דיברנו עם נציגי צה"ל שהתגאו בזה שלא משתמשים בכל כמות רכבי היר"מ הקצנו להם. אמרנו להם, התבלבלתם, תשתמשו בהכול כי כרגע הבן של טלי גוטליב נוסע ברכב הפרטי שלו מקציעות לעזה. לפחות תגייסו את הרכב הזה ויהיה לכם עוד רכב יר"מ. לגבי אנשי המילואים צריך להיות שינוי. כל מה שלא ניתן להם הם יביאו מהבית. כל מה שלא יביאו מהבית הם יגייסו מהחברה האזרחית או יטוסו לחו"ל. הבחור שהוציאו אותו מכאן הוא אחד מכמה מאות אנשים שגם ברגעים האלה מגייסים תרומות לטובתנו. עכשיו נכון, ואנחנו צריכים שכל המדינה תיתן, ולכן הסטנדרט של הטיפול באנשי המילואים והציוד צריך להיות כמו של הסדיר. הטיפול צריך להיות יותר טוב מהסדיר. כי הוא לא ישן על הרצפה הוא יישן בבית של המ"פ, זה מה שיקרה, אלא אם כן אנחנו נדע להעמיד לו סטנדרט גבוה יותר. אני שוב אומר את זה, בהערכה רבה, אני מציע, אדוני יושב-הראש, שנעשה דיון המשך, אולי גם חסוי הפעם, ונשמע עוד קצת על הפרטים והדברים שעסקנו בהם גם פה וגם בדיונים קודמים. ונעשה מיקוד גם בחיילות, כי זה נושא גדול. ובעיקר נראה את ההתקדמות, אנחנו חייבים לראות מתי מגיעים לסטנדרטים האלה. ציוד באותה רמה וטיפול ברמה גבוהה יותר. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. קודם כול תודה לכל המשתתפים, ודאי לנציגי צה"ל. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> קינלי, תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני מודה ליוזם הדיון, חבר הכנסת טור פז. לכם אני רוצה לומר, קודם כול מניסיון אישי, מכיוון שלא הייתי נציג צה"ל בדיונים אבל מטעם ארבע ממשלות יצא לי לשבת איפה שאתם יושבים, מול חברי כנסת, וזה תמיד נורא מעצבן. כי אני מגיע כשר להסביר מה ההתקדמות ומה הדברים שעשינו והדברים הם אמיתיים, לא באתי לשקר לוועדה. וחברי הכנסת המעצבנים האלה כל הזמן אומרים: אבל שם, וקיבלתי פניה ולא עשיתם ולא מספיק וכן הלאה. אבל מה לעשות, אנחנו נציגי ציבור ואנחנו מקבלים את הפניות האלה. לא באנו רק להחמיא, אנחנו מחמיאים איפה שצריך. אתם עושים עבודה 24/7, בוודאי בשנה האחרונה, אבל באנו להביא את הפערים ואת הפניות שאנחנו מקבלים כאן. אני מציע שני דברים, אחד פרלמנטרית ואחד מאוד לא פרלמנטרי. הפרלמנטרי – אנחנו נשמח לקבל בוועדה עם העניין חסוי, אין שום בעיה עם זה, תעבירו למנהל הוועדה את התקנון הנדרש ליחידות המתמרנות עם ההבדלים הברורים של מה שמגיע לטנקיסט ומה שמגיע לגולנצ'יק וכן הלאה. אנחנו נשמח לקבל סוף סוף את הרשימה כדי שגם אנחנו נוכל לפעמים להשיב. ודרך אגב, אין לנו את הניסיון שלכם, אבל אנחנו מנוסים שנה. אני גם יודע להשיב לאמא שכותבת: הבן שלי שריונר ואין לו אפוד קרמי, שכנראה עם אפוד קרמי יהיה לו קשה קצת לתפקד כשריונר. כבר צברנו את הידע המינימלי הזה, אבל נשמח לקבל את התקנון המדויק. זה בצד הפרלמנטרי ואני באמת מאוד מקווה שתהיה התקדמות. אמרתי את זה לחיוב ואני יכול לומר גם לשלילה. היו כבר מקרים שנאלצנו לשחק משחקים פרלמנטריים, כל פעם מגיעים עם צו 8 ובוודאי שאנחנו מאשרים, אבל אם הזרם הזה, והגל הזה של הפניות יימשך, יתחילו בוועדה קולות שאנחנו לא יכולים ככה להמשיך ולהתעלם או להיות חותמת גומי, אסור להגיע לשם. בצד הלא פרלמנטרי – מה שאני מציע ככה, כמו שאמרנו, כולנו באותו צד, אני אומר את זה למוטי, תת אלוף מזרחי, אתה לא חייב לומר את זה בשידור, אבל אני מציע שתתייעצו ותשאירו למנהל הוועדה מספר טלפון אחד, לוואטסאפים שחברי הכנסת מקבלים, אנחנו נעשה את הסינון הראשוני. אם אני רואה שזה סתם, כמו שאמרתי, מישהו שפנה כי לא הביאו לו בזמן שיש-קבב מהמסעדה, אנחנו נדע לסנן את זה. אבל את הפניות ברמת הגדודים, כפי שנאמר כאן, או את הפניות בנושאי הפרט על כך שאין תנאים בסיסיים, ולאחר בדיקה ראשונית נראה שזה אכן כך, שיהיה לנו איזה מספר אחיד שנעביר אליכם. לכם יהיה יותר קל לטפל ולנו תהיה תחושה שיש פה מעקב אמיתי. האזרחים ידווחו לנו האם טופל או לא טופל. הם יודעים לשבת עלינו טוב מאוד. אני מקבל את ההצעה לגבי דיון מעקב, ניתן פרק זמן. כמו אמרתי, נראה מה קורה עם גל הפניות הזה ואז נעשה כנראה דיון חסוי, שתוכלו לדבר חופשי כולל איפה היחידות ואיפה הדברים. אנחנו מרימים את הכפפה, שבאמצעות מליאת הוועדה או יחד עם אחת מוועדות המשנה הרלוונטיות נגיע לסיור. אני להגיע לסיור בשטח, ולא עוד פעם במטה שלכם. להגיע ליחידות, לדבר עם האנשים בשטח ולראות בעיניים. למרות שיש, כמו שאמרתי, קשר בלתי אמצעי שנעשה את זה גם רשמית כוועדה ונוכל להתרשם. ניתן לזה גם כמה שבועות כדי לראות איך הדבר מתארגן ונגיע. תודה רבה לכם, ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:25. << סיום >>