פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



9
ועדת החינוך, התרבות והספורט
18/02/2025


מושב שלישי

פרוטוקול מס' 385
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ' בשבט התשפ"ה (18 בפברואר 2025), שעה 13:00



סדר היום:
 << הצח >> הצעת חוק יום לציון מכתבן של 18 המשפחות היהודיות מגאורגיה, התשפ"ה–2024 (פ/3687/25) (כ/1079), של חה"כ סימון מושיאשוילי,  חה"כ ינון אזולאי


נכחו:
חברי הוועדה: 
מישל בוסקילה – מ"מ היו"ר 
יבגני סובה



מוזמנים: 
	ד"ר נתי קנטורוביץ'
	–
	נתיב, ראש תחום מידע ומחקר, משרד ראש הממשלה

	מיכל גרשוני
	–
	עו"ד, עוזרת ייעוץ משפטי, משרד החינוך

	נעמה רוט
	–
	עו"ד, משרד המשפטים

	אורית זנבר
	–
	עו"ד, משרד מורשת

	יובל וורגן
	–
	מרכז המחקר והמידע, הכנסת

	מיכה נוי
	–
	מרכז המחקר והמידע, הכנסת

	שבתאי בירן
	–
	העמותה להפצת תרבות ומורשת יהודי גיאורגיה




ייעוץ משפטי: 
שמרית גיטלין שקד

מנהלת הוועדה:
אתי דנן

רישום פרלמנטרי:
אושרה עצידה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> הצעת חוק יום לציון מכתבן של 18 המשפחות היהודיות מגאורגיה, התשפ"ה–2024, פ/3687/25 כ/1079 << נושא >>  


<< יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  

צוהריים טובים לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. על סדר-היום" הצעת חוק יום לציון מכתבן של 18 המשפחות היהודיות מגיאורגיה, התשפ"ה–2024, של חברי הכנסת סימון מושיאשוילי וינון אזולאי. זו הצעת חוק מתבקשת. מאוד מאוד מרגש לחשוב שבשנות השישים היו 18 משפחות שפרצו דרך בחומה הסובייטית מבחינת עליית יהודי גיאורגיה וברית המועצות לארץ ישראל. 18 המשפחות הוציאו מכתב לאומות המאוחדות כדי שיכירו בהן ושייתנו להן אפשרות לעלות לארץ הקודש, וזוהי פריצת דרך מטורפת. 

סימון, אני מבין שהצעת החוק עברה כבר בקריאה ראשונה. אנחנו ננהל פה, בעזרת השם, דיון ונשמע את מציע החוק. לאחר שנשמע את כולם, נביא את הצעת החוק לקריאה השנייה והשלישית. סימון, תודה רבה. אדוני מציע החוק, בבקשה.

<< דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >>  

תודה, אדוני היושב ראש. אני מודה על הדיון החשוב הזה. דנו בהצעת החוק בהכנה לקריאה הראשונה, ותחילתו של דבר בסופו. למכתב הזה של 18 משפחות הייתה השפעה מכרעת ודרמטית על עליית יהודים מכל רחבי פדרציית מדינות חבר העמים של ברית המועצות. היום מדובר כבר בלא מעט מדינות. יהודים ביקשו לעלות לארץ ישראל, ואימא שלי זוכרת את זה בהיותה ילדה. היא אומרת: תשמע, ישבנו בליל הסדר והיינו אומרים: לשנה הבאה בירושלים הבנויה. הדבר הזה התגשם עבורם. זה מאוד קל וטריוויאלי עבורנו היום כשאנחנו יושבים כאן, במדינת ישראל, תחת גבולות בטוחים, בעזרת השם, כשאנחנו מסתובבים ונהנים מהמדינה הנפלאה שלנו. אבל בזמנו, בשנות השישים ותחילת שנות השבעים, זה לא היה כול כך ברור, וזה גם לא היה טריוויאלי. כדאי וחובה עלינו לציין את מכתבן של 18 המשפחות.

 הייתי כן מבקש מאורח יקר שהזמנתי, ממר שבתאי בירן, לומר מספר מילים. לפני שניתן לשבתאי את זכות הדיבור אני כן רוצה להודות למרכז המחקר והמידע על העבודה שהם עשו. אני קראתי בעיון רב את עבודת המחקר שלכם. כל ראשי המדינה התייחסו למכתב הזה. זה מכתב שבתולדות הציונות היווה דוגמה ליהודים שהיו בגולה ברחבי העולם בכלל, וליהודי ברית המועצות בפרט. תודה רבה. תודה לכל המסייעים ולכל העוזרים.

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
 תודה רבה. שבתאי, בבקשה.

שבתאי בירן:

קודם כול, תודה ליושב-ראש וגם לחבר הכנסת סימון מושיאשוילי, שלקח את המושכות ועל כך שהוא מגשים את החלום שלי מזה 20 שנה. הדבר הזה התבקש כבר לפני שנים רבות. חבר הכנסת סימון תיאר את המצב, אבל אני קצת רוצה לחדד ולומר שבשנות השישים והשבעים זה לא היה כזה טריוויאלי ואפשרי להגיש בקשה ולעלות לארץ ישראל. כל המכתבים, שבהם אנשים מכל חבר העמים ביקשו לעלות לארץ ישראל, נדחו והם לא יכלו לעלות לארץ ישראל. המכתב של 18 המשפחות הגיע לאו"ם בדרך לא דרך. שילמו הרבה שוחד כדי שהמכתב יגיע לשגריר הולנד במוסקבה.


 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>   

את זה לא להכניס לפרוטוקול.

 << דובר_המשך >> שבתאי בירן: << דובר_המשך >>  
 
אבל זה היה ברוסיה. שם זה היה מותר. לא משנה, זה לא לפרוטוקול. זה נחשב דבר קל לשלוח מכתב לאו"ם, אבל זה לא היה כזה קל. אם המכתב של 18 משפחות היה מתגלה לפני שהוא הגיע לאו"ם, כל 18 משפחות עם המשפחות שלהן היו מוציאות למאסר עולם בסיביר או לתלייה בכיכר האדומה. זה היה כרוך באומץ גדול ורב של אותן 18 משפחות. 

 << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >>  
 
רק בשביל לסבר את האוזן, המדינה היחידה היום שלגביה אני יכול לתאר לעצמי את המצב אז היא צפון קוריאה. אפילו באירן אתה יכול לעשות מה שעל פי פרסומים זרים עושות שם מדינות מרחבי העולם. אתה מבין?

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
ברוך הבא, יבגני.

 << אורח >> שבתאי בירן: << אורח >>  
 
 אני רוצה להקצין ולומר לכם שאחותי הצליחה לעלות לארץ  בגל הראשון, בשנת 1969. נפתחה הזדמנות ראשונה ממש לחודש-חודשיים וכמה משפחות הצליחו לעלות. אימא שלי, זיכרונה לברכה, לא הצליחה לתקשר איתה במשך שלוש שנים, לא במכתבים, לא בטלפונים, ולא בשום דרך אחרת. כל מכתב ששלחנו לארץ ישראל היה חוזר והוא לא היה נדרש. אי-אפשר היה לעשות שיחות טלפון. אי-אפשר היה לצאת מברית המועצות לשעבר למקום מערבי כלשהו. אני אסבר את האוזן ואומר שקשה מאוד היה לעלות לארץ ישראל. הגשמת החלום של כל יהודי חבר העמים, לא רק של יהודי גאורגיה, לעלות לארץ ישראל היה דבר אדיר. המכתב של אותן 18 משפחות הגיע לאו"ם, והיה דיון, וזה מה שחולל את המהפכה. חברנו זאב בלקין, שגם הוא מחבר העמים, ציין ואמר שלולא 18 המשפחות הוא לא היה עולה לארץ ישראל. 

שוב, תודה לחברי הכנסת סימון מושיאשוילי ולינון אזולאי, וגם לחברי יושב-ראש הוועדה. זה באמת דבר חשוב מאוד. החלום התגשם. אציין שקיבלנו באשקלון שדרה של 600 מטר להנצחת 18 המשפחות, ואנחנו נעשה טקס. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
אנחנו נבקש שזה יהיה רחוב קצת יותר ארוך ורציני עבור אנשים שהיו פורצי דרך בעליית יהודי גיאורגיה וברית המועצות.

<< דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >>  

כל ברית המועצות. בדיון הקודם היה כאן מישהו שאמר לי: תשמע, אנחנו לא רוצים לעשות את זה לעדה או למדינה מסוימת. אמרתי לו: על איזה מדינה אתה מדבר? הקראתי לו ואמרתי לו שזה השפיע על רוסיה, בלרוס, אוקראינה, גיאורגיה וכו' וכו'. להערכתי, זה רבע העולם. זה משהו מדהים.

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
סימון, זו ממש פריצת דרך מטורפת. המכתב הזה השפיע על חצי כדור. הדבר המדהים הוא שגם גולדה מאיר, זיכרונה לברכה, הקריאה את המכתב על בימת הכנסת, וזה אומר שזה היה נושא מאוד מאוד חשוב. המזל הוא שהייתה פה הנהגה שלקחה את זה צעד אחד קדימה. לפעמים ראינו מנהיגים שלא היו מסוגלים לעשות מעשה כי הם חששו לקבל החלטה שמא זה יגרום לנזק לאזרחים של אותה מדינה. אבל בתעצומות הנפש של ההנהגה שהייתה בזמנו, ובאומץ של המשפחות שהוציאו את המכתב, אנחנו רואים שהיה להם חזון וראייה ללכת למהלך הזה. 

 << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >>  
 
לגמרי.

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
 אין ספק שיש לנו פה זכות היסטורית להצביע ולהעביר את הדבר הזה בכנסת ישראל, ולחשוב שזהו המקום הראשון שבו הקריאו את המכתב, ושמפה הכול היסטוריה.

 אני מאמין שחבר הכנסת יבגני רוצה להגיד משהו. יבגני, חשוב מאוד שהצטרפת. 




 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

קודם כול, אני מברך אותך על ניהול הישיבה. נראה לי שזו הפעם הראשונה שאתה מנהל בוועדה, לא? 

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  

אכן כן, חברי היקר.

 << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>  

ברכות גם לך, מישל. אני מברך גם את סימון. אתה מכיר את עמדתי. אני רוצה שתאפשר בכל זאת לנציג המחקר והמידע ולנציג נתיב לומר כמה משפטים. אני גם לא מסתיר את זה כי אמרנו את זה. אחרי שהחוק עבר בקריאה הראשונה נפגשנו עם נציגי נתיב. אני חושב שגם לנתיב הייתה השפעה מאוד רבה כי בסופו של דבר של דבר התרחשו דיונים. למדתי זאת מהמסמך פה. אני למדתי לקרוא מסמכים שמרכז המחקר המידע שולח. אני משתדל לקרוא, ואני בא מוכן לדיון. עשיתם מסמך של עשרה עמודים, ותאמין לי שישבתי עכשיו בוועדת החוץ והביטחון ועברתי על כל עשרת העמודים. 

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
קודם כול, זה מדהים. אותי עדכנו, מה שנקרא, בזמן פציעות. אני אקרא אחר כך את המסמך.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  
 
לא, אתה תיכף תשמע את זה. מאחר ואי-אפשר לציין את זה בחוק, ואמרתי את זה גם לסימון, אני חושב שחשוב שהדבר הזה יצוין, ראשית, בפרוטוקול הוועדה, לגבי תפקידה של המדינה, של ארגון נתיב שהוקם, לדעתי, בשנת 1952, אם אינני טועה,  ושעד התפרקותה של ברית המועצות בשנת 1991 היה ארגון ביון לכל דבר. מטלות הארגון וגם דרך הפעולה שלו היו חשאיות. לפני כחודשיים הלך לעולמו אדוארד קוזניצוב, שהיה מהמובילים של "מבצע חתונה", ושל ניסיון חטיפת המטוס בשנת 1970 בסן פטרסבורג. האדם הזה היה מזוהה לא רק עם אסירי ציון, אלא גם עם ניסיון להגיד לעולם: תנו לנו לעלות לישראל. כאשר הוא קיבל עונש מוות ונידון למוות התחילו הפגנות, כולל גם בישראל. בוודאי ובוודאי שחלק ניכר מהפעילות החשאית בברית המועצות, כן צריך לייחס לארגון נתיב משום שארגון נתיב פעל כזרוע של מדינת ישראל בנושא הקשר עם יהודי ברית המועצות. השם של נתיב הוא "לשכת הקשר". לכן, אני חושב שכן צריך להגיד את זה לפרוטוקול בכמה משפטים ובעובדות היסטוריות. בוודאי ובוודאי שאני אבקש שאתה תאפשר גם לנתי מנתיב וגם למיכה ממרכז המחקר והמידע לדבר על נושא החוק.

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  

אין בעיה. מיכה, בבקשה.

 << אורח >> מיכה נוי: << אורח >>  
 
תודה רבה. שמי מיכה נוי ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. כפי שנאמר, אני כתבתי את המסמך על מכתבן של 18 המשפחות. לצורך המחקר עשינו עבודה מעמיקה בקריאה של פרוטוקולים וארכיונים, תיקים מארכיון המדינה, פרוטוקולים של ישיבות הממשלה, חיפוש וקריאה של פרוטוקולים בכנסת, וגם של ארכיון האו"ם או ארכיונים נוספים. במסמך מתוארים בהרחבה עוד תהליכים ואירועים שאני לא ארחיב עליהם כאן, אבל כמובן שניתן לקרוא את המסמך שנמצא באתר הכנסת.

כרקע היסטורי קצר אומר שברית המועצות מנעה במשך שנים עלייה חופשית של יהודים לישראל. זה הותר רק במסגרת מה שנקרא "איחוד משפחות", וגם זה היה משהו כמו כמה מאות בכל שנה. ישראל השתדלה לנקוט באיזושהי מדינות זהירה. כלומר, לא לעורר את הזעם של ברית המועצות כדי שהיא לא תפגע במעט הזה של איחוד המשפחות וגם ביהודים שחיים שם. מה שכן היה זה מה שנקרא "רדיו קול ציון לגולה" שפעל בשנים הללו ושידר, והיהודים נשארו ככה בקשר עם ישראל. וגם כמו שנאמר, נתיב, נתיב-בר, לשכת הקשר, על כל שמותיו של הארגון הזה, פעל מבפנים, בתוך ברית המועצות. 

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
האם השידורים היו במחסה?

 << דובר_המשך >> מיכה נוי: << דובר_המשך >>  
 
 השידורים היו מכאן או מאירופה בגלים קצרים. אני לא מתמצא בזה עד כדי כך, אבל בגדול זה לא היה בתוך ברית המועצות.

 באוגוסט 1969 חתמו 18 משפחות יהודיות על כמה מכתבים. מכתב אחד היה לשגרירות הולנד בבקשה שישלחו את שאר המכתבים לישראל. מכתב אחד היה לראש ממשלת ישראל גולדה מאיר עם בקשה שתפרסם את המכתב ותעביר אותו לאו"ם. 

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>   

וכך היא עשתה.

 << דובר_המשך >> מיכה נוי: << דובר_המשך >>  
 
בדיוק. ומכתב נוסף היה לשגריר ישראל באו"ם יוסף תקוע בבקשה שיפרסם את המכתב ויעביר אותו למזכ"ל האו"ם. והמכתב האחרון, שהוא בעצם המכתב העיקרי, המכתב,  הוא המכתב שנועד לוועדה לזכויות האדם באו"ם. המכתב הזה כלל גם את ההסבר על הפעולות שלהם לקבלת אשרת הגירה, הסבר על הרצון שלהם לעלות לארץ, וגם מה דרישתן מהאו"ם. הנוסח המלא של המכתב, גם לשגריר וגם לאו"ם, נמצא במסמך. 

מתוך הפרוטוקולים שקראנו עולה כי המכתב הוצג בישיבת הממשלה ב-2 בנובמבר 1969. שרי הממשלה התלבטו האם לפרסם בשל ההשלכות על היהודים שחיים בברית המועצות, ובעיקר על המשפחות הללו, כי הם חתמו במכתב את השמות המלאים, כולל כתובות. הדבר הזה היה סוג של משהו ייחודי או פעם ראשונה שקרה. לפי מה שציינה ראש הממשלה גולדה מאיר בישיבת הממשלה, מדובר בקבוצה גדולה, מה שלא היה עד אז, וגם שמות מלאים. 

האמירות והתגובות של השרים היו מאוד נלהבות מהמסמך, והם מאוד התרגשו מהדבר הזה. גולדה אמרה על זה שהיא תעודה ציונית יסודית. נאמר על המכתב שהוא תעודה היסטורית. היה מי שהשווה את המכתב לספר "מדינת היהודים" של הרצל, וכן הלאה. 

מהפרוטוקול לא עולה שהתקבלה איזושהי החלטת ממשלה פורמלית, אבל סוכם שפועלים בהתאם לבקשת המשפחות ומפרסמים את המכתב. ב-10 בנובמבר 1969, שמונה ימים לאחר ישיבת הממשלה, ראש הממשלה הודיע בתקשורת על המכתב והביע תמיכה במאבק המשפחות, והמכתב באותו היום הועבר על ידי השגריר תקוע למזכ"ל האו"ם. זה מה שעולה גם מתוך ארכיון האו"ם. המכתב הזה מתויק ומופיע בתיקייה של או תאנט, שהיה אז מזכ"ל האו"ם. מפרוטוקול של דברי הכנסת עולה שב-19 בנובמבר 1969 התקיים פה דיון במליאה. התקבלה החלטה, ברוב חברי הכנסת, להיאבק על זכות היהודים בברית המועצות לעלות לישראל, וכן להוציא קריאה לפרלמנטים ברחבי העולם ללחוץ על ברית המועצות לפתוח את שעריה לעליית היהודים. 

התגובות הבין-לאומיות. חלק מהמדינות העבירו הודעה שהן תומכות בדבר הזה. מועצת אירופה קראה לברית המועצות להפסיק את המדיניות המפלה ולאפשר ליהודים לעלות לישראל. היו גם כמה עשרות חברי קונגרס שחתמו על מכתב עם בקשה ויצרו איזשהו לחץ על הממשלה להעלות את הנושא ולפעול בעניין הזה. ברית המועצות כמובן טענה שאין דבר כזה, ושהמשפחות – או שהן לא הגישו בקשה או שהן בכלל לא זכאיות לזה, וכן הלאה וכן הלאה. היו שם כל מיני טיעונים. שוב, כל הדברים הללו מפורטים במסמך.

 לגבי השפעת המכתב – דבר ראשון, אנחנו לא יכולים לקבוע חד-משמעית לגבי מעמדו של המכתב מבחינה היסטורית כי מבחינה היסטורית יש הרי לכל דבר כל מיני גורמים וכל מיני השפעות. אבל ממה שאנחנו רואים, הממשלה והכנסת ייחסו לו מכתב חשיבות רבה באותה תקופה ופעלו בהתאם. ודבר נוסף, וזה לפי תשובת נתיב, ונתי יוכל להרחיב על זה בהמשך, שלמכתב המשפחות הייתה השפעה רבה, אך לא בלעדית, במאבק לעליית יהודי ברית המועצות ובהגברת הלחץ הבין-לאומי.

 אנחנו רואים את זה גם בהקשר הזה של מספרי העולים. בשנת 1970, שזה מייד לאחר קבלת המכתב, עוד לא התירו לכול כך הרבה יהודים לעלות. היו כ-1,000 אשרות הגירה. אבל בשנים שלאחר מכן ועד סוף העשור, נדמה לי שמדובר על משהו כמו 220,00 יהודים.

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
כילד אני זוכר שנהנינו לקבל אותם באשקלון.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  
 
מישל, חשוב להגיד שהסיפור של 1973 והגידול המשמעותי במספר ההרשאות נובע מכך שברית המועצות התכוננה לאירוע הגדול של זכויות האדם בהלסינקי שבפינלנד. נתי כהיסטוריון יודע את זה יותר טוב ממני. ברית המועצות רצתה להציג את עצמה כמדינה חופשית כביכול, ולקראת האירוע הגדול ב-1973  שלטונות ברית המועצות פתחו את השערים. לדעתי, בשנת 1973 המספר היה בערך 40,000–50,000. אלו פחות או יותר המספרים. כמובן שזה היה בעיקר איחוד משפחות. כלומר, לא היה אפשר להגיע כי בא לך להגיע. אבל היו כאן מספיק משפחות, ואז שלטונות ברית המועצות אפשרו את האיחוד הזה. ולכן, העלייה הראשונה הייתה ב-1973. אחר כך היה קצת ב-1979, ולאחר מכן בשנות השמונים, ועד 1986–1987 כמעט ולא היה. היו שם מספרים מאוד בודדים. רק החל מ-1986–1987 ו-1988 כשהסכר נפרץ. 
 << יור >> 
<< יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
בבקשה. 

 << אורח >> נתי קנטורוביץ': << אורח >>  

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שמי ד"ר נתי קנטורוביץ', ראש תחום מידע ומחקר בנתיב, משרד ראש הממשלה. בעבר היינו גם מוכרים בשם לשכת הקשר. 

 קודם כול, אני באמת מודה למרכז המחקר והמידע של הכנסת על כך שפנו אלינו. העברנו את כל המידע שעמד לרשותנו. מאחר ובשנה שעברה צוינו 55 שנים לפרסום המכתב, לכתיבת המכתב, וקיבלנו גם פנייה משירות גאורגיה, פעלנו לשחרור חלק מהחומרים. התהליך הוא לא פשוט והוא בשיתוף הגורמים הרלוונטיים בארץ. בכל זאת אותו חומר היה חסוי ופעלנו באמת לשחרור. 

גם מתוך הדברים ומכלל התמונה, אני באמת לציין שמכתב המשפחות הגיאורגיות היה האירוע הפומבי הראשון שקשור לעליית יהודי ברית המועצות. מצד שני, מדובר באירוע ראשון בשורה של אירועים, כמו אותה פרשת חטיפת המטוס, "מבצע חתונה", שהאירוע אירע בדיוק כשנה לאחר מכן, 15 ביוני 1970, ועוד מספר אירועים, גם בתוך הקהילה היהודית בברית המועצות, גם מחוץ לגבולות ברית המועצות, בעיקר בישראל ובמערב, כשכל האירועים האלה ביחד, ושוב אני מדגיש שהאירוע ה - - -, הצליחו ביחד ליצור לחץ שתרם לפתיחת השערים במספרים מאסיביים. הרי אחרי מלחמת ששת הימים השערים נסגרו לגמרי. בדיוק כמו שצוין כאן, בצדק רב, יהודי שרצה לצאת סורב ברוב המקרים. היו כמה עשרות ומאות משפחות שכן הצליחו לקבל אישור, בעיקר במסגרת איחוד משפחות. ולכן, מדינת ישראל, באמצעות נתיב ויחד עם גופים יהודיים בעולם, אבל בעיקר מדינת ישראל, תחילה בחשאי ולאחר מכן גם באופן גלוי, פעלו כדי להביא את הסיפור של היהדות הסובייטית, ובתוכה גם של היהדות הגיאורגית, כדי שהשלטונות הסובייטיים יאפשרו את היציאה.

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
כמה יהודים חיו בגיאורגיה באותן שנים? האם יש לכם נתון כזה?

 << אורח >> נתי קנטורוביץ': << אורח >>  
 
נדמה לי שבסביבות 100,000 – כ-100,000.

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
המון, המון. יבגני, כמה היו בכלל בכל ברית המועצות? אתה מהאנשים החדים בתחום.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  
 
למעלה משני מיליון – משהו כזה. 

 << אורח >> נתי קנטורוביץ': << אורח >>  

המספר הרשמי הוא 2.5 מיליון. לפי מסמכי הקג"ב, והם ידעו לספור יהודים מצוין, הוא הגיע כמעט ל-4 מיליון. 

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

אתה רק צריך לקחת בחשבון שכמעט מיליון יהודים עברו לאמריקה, לארצות הברית, ולא הגיעו לישראל. מדינת ישראל זכתה לקבל אולי רק 50%, פחות או יותר, מיהודי ברית המועצות. 

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  

פספוס. 

 << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >>  
 
כידוע, מוסקבה הייתה המרכז. לפעמים קריאה או צו שהיה יוצא ממוסקבה היה מתאדה בדרך עד שהוא היה מגיע למדינות מעט רחוקות כמו גיאורגיה. להערכתי, גם המספרים לא מדויקים. כי דוד של אימא שלי היה אחד מהעוזרים של אדוארד שוורדנדזה, שלימים היה שר החוץ של ברית המועצות ומאוחר יותר הנשיא הראשון של הפדרציה הגיאורגית, והוא סיפר לי שצו או חוק שהיה יוצא במוסקבה, היה מתאדה בדרך עד שהוא היה מגיע לטביליסי. 

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  

יש פה משהו סוריאליסטי. יש היום 80,000 ישראלים גרוזינים בבטומי. איך זה יכול להיות שבשיא היו 70,000?

 << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >>  
 
מה זאת אומרת 80,000? 80,000? לא. 
 
 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
אני סתם צוחק. אמרתי משהו סוריאליסטי. אני עושה מזה משהו קצת תיאטרלי. כולם יורדים ליהנות בבטומי. חברים, לא משהו אמיתי. רק קצת להכניס הומור בחקיקה שלנו. 

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

כראש שדולת התעופה, אני מקווה שהטיסות יחזרו. כי לפני המלחמה היו לנו בערך 40 טיסות בשבוע בין ישראל לגיאורגיה. לדעתי, היום זה פחות מ-10 או אולי 15 טיסות. היו טיסות, אבל אני מקווה מאוד שיהיו לפחות חמש-שש טיסות ביום ולא 15 טיסות בשבוע. טיבליסי ובטומי הם שני יעדים מאוד מרכזיים. 

 << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >>  

לא, הטיסות משם אף פעם לא עצרו. הם היו הראשונים שחזרו.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

כן, אבל צמצמו משמעותית. צמצום הטיסות הביא לעליית מחירים ולירידה בתיירות גם בתקופת המלחמה. שמעתי את זה באוקטובר כשהיינו בגיאורגיה עם חבר הכנסת ביטן. 

 << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >>  

אני אומר לך את זה ממקור ראשון. אבא של אשתי עושה שם עסקים, והוא שלושת רבעי שנה הוא נמצא שם, ולכן אני יודע. המידע שקיבלת לא כול כך מדויק.

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  

סימון, אנחנו רוצים להתקדם עם החוק שלך. היועצת המשפטית, בבקשה. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

בפתח הדברים גם אני רוצה לשבח את עבודת מרכז המחקר והמידע של הכנסת. זו הייתה עבודה מצוינת והיא מאוד עזרה לי בניסוח הצעת החוק. היא נתנה לנו איזשהו בסיס עובדתי כדי שנעשה את החקיקה על יסוד עובדתי נכון. 

כמובן שאקריא את הנוסח. אם למישהו מהמוזמנים יש הערות והוא חושב שמשהו באמור בהצעת החוק צריך איזשהו תיקון או דיוק, כמובן נשמח לשמוע.

הצעת חוק יום לציון מכתב 18 משפחות היהודיות מגאורגיה, התשפ"ה–2025

מטרה  1.  מטרתו של חוק זה לקבוע יום לציון מכתבן של 18 משפחות יהודיות מגיאורגיה,   לוועדה לזכויות האדם באו"ם, מיום כ"ב באב התשכ"ט, בבקשה לסייע להן לקבל היתר לעלות לישראל (בחוק זה – מכתב 18 המשפחות), ולציון חלקו של המכתב האמור במאבק לעליית יהודים מברית המועצות לישראל. 

  יום לציון מכתב 18 המשפחות 	 2. (א) מדי שנה, ביום א' בכסלו – אפשרות שנייה היא כ"ב באב, ותיכף נקיים דיון על זה – יקוים יום לציון מכתב 18 המשפחות. 

(ב) חל א' בכסלו/כ"ב באב ביום חג, מנוחה או שבתון, או ביום זיכרון א יום ציון ממלכתי, או ביום שלפני אחד הימים כאמור, יצוין יום לציון מכתב 18 המשפחות ביום שלישי שבשבוע שעבר לאחר מכן.

יש לנו כאן שתי אפשרויות לגבי המועד שבו יצוין הדיון הזה. 

 << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >>  
 
עו"ד שקד, אנחנו שמענו את האופציות. דנו על זה וגם התכתבנו בעניין הזה. אני אומר שהגענו ל-א' כסלו. 

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
אנחנו להבנה שהגעתם.

 << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >>  
 
אנחנו נוריד את האופציה של אב כי המכתב קיבל תהודה בסביבות כסלו, ולכן אני חושב שנשאיר את זה כך. מה גם, שכ"ב אב זה פגרה. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  
 
אוקיי, בסדר. אז אנחנו מורידים את האופציה של כ"ב באב ואנחנו אומרים: ביום א' בכסלו. זה גם יתוקן בסעיף קטן (ב). 

דרכי קיום	3.	יום לציון מכתב 18 המשפחות יצוין, בן השאר – 

(1) בדיון מיוחד בכנסת, במועד האמור בסעיף 2 או במועד סמוך לו; חל המועד האמור בסעיף 2 במהלך פגרת הכנסת, רשאי יושב-ראש הכנסת לקבוע מועד אחר לציון יום זה בכנסת.

(2) בטקס מרכזי שתקיים הממשלה, ככל שתחליט על כך.

(3) בפעילות חינוכית-ערכית שתתקיים במוסדות החינוך, ככל שיחליט על כך שר החינוך. 

ביצוע		4. 	שר המורשת ממונה על ביצוע חוק זה. 

האם יש למישהו הערות לנוסח? אשמח לדעת. 

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

אני הייתי מוותר על שר המורשת כי זה משרד מיותר. אבל בסדר. אבל זה יוזם החוק, אני לא יוזם החוק. הייתי מעביר את זה למשרד ראש הממשלה.

 << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >>  

האם משרד ראש הממשלה נמצא כאן? לא. 


 << אורח >> אורית זנבר: << אורח >>  
 
אני ממשרד המורשת. 

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  
 
עמדתנו ידועה. אני חושב שזה משרד שאפשר לסגור.

 << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >>  
 
יבגני בהחלט צודק בדבריו. אנחנו דיברנו ונתנו את הדעת על זה. 

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
איזה משרד היית רוצה?

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  
 
משרד ראש הממשלה צריך לעשות את זה. 

 << אורח >> אורית זנבר: << אורח >>  

מורשת הוא מתחת למשרד ראש הממשלה, ואפשר גם לדבר - - -. באנו במיוחד - - -

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

אם המשרד ייסגר, אז ברור - - -. אני לא צוחק, אני אמרתי את עמדתי. אני חושב שזה משרד מיותר, וזו עמדתי בלי קשר. זה בסדר גם להגיד שצריך לקצץ במשרדים. לא אמרתי שצריך לפטר אנשים. 

 << אורח >> אורית זנבר: << אורח >>  
 
 - - - עמדתך - - - 

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  
 
גברתי, את לא צריכה לתת לי ציונים. אני חבר כנסת, את לא צריכה לתת לי ציונים. אני אמרתי את דעתי. אני לא ביקשתי שתיתני לי ציונים להערה שלי. אני יכול להעיר. את לא צריכה להעיר למה שאני אומר. תודה.

 << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >>  

אני מציע דבר פשוט. נניח ומשרד מורשת נסגר עוד עשרים שנה. האם כל מה שתחת סמכותו עובר למשרד ראש הממשלה? 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  
 
לא באופן אוטומטי. הממשלה מחליטה על איזה - - -

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  
 
נכון. יכול להיות שהחוק יחזור לוועדה והוועדה - - -

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  
 
הממשלה מחליטה למי להעביר ומביאים את זה לאישור הכנסת.

 << אורח >> נעמה רוט: << אורח >>  

בהעברת סמכויות סטטוטוריות יש תמיד גם אישור כנסת. בכל מקרה, אם יש העברות בין משרדים, סגירות ושינויים כאלה, זה תמיד עובר לממשלה וכנסת. 

 << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >>  

גברתי ממשרד המשפטים, האם ניתן לעשות את זה שר המורשת ואו לחלופין משרד ראש הממשלה?

 << אורח >> נעמה רוט: << אורח >>  

לא מקובל לעשות דבר כזה בחקיקה. קובעים מי השר הממונה.

 << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >>  

בסדר, נותיר את זה שר המורשת ו - - -

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
סימון, בוא נתקדם עם זה. תשאיר את זה כמו שזה.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  
 
אתה היוזם, תחליט.

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

יש לנו הסתייגויות של שתי סיעות שהוגשו לנו. אני מבינה ממנהלת הוועדה שיושב-ראש הוועדה חבר הכנסת יוסי טייב אישר לסיעות לדון בהסתייגויות שלהן בהיעדרן, גם אם הן לא נמצאו כאן. אני מציעה שנקריא את ההסתייגות ונצביע הסתייגות-הסתייגות. 

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
כולן ביחד? 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  
 
לא. אחת-אחת. 

ההסתייגות הראשונה של סיעת קבוצת סיעת המחנה הממלכתי. הם מציעים שבסעיף 1 להצעת החוק, אחרי "במאבק" יבוא: "העיקש והמתמשך". 

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
מי בעד? אף אחד. מי נגד? מי נמנע? 

הצבעה
ההסתייגות לא התקבלה.

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  
 
אוקיי, ההסתייגות נפלה והיא עולה למליאה?

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
כן. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  
 
אוקיי. בסעיף 2(א) להצעת החוק הם מציעים במקום "מדי שנה" יבוא: "כל שנה ושנה".

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
מי בעד? מי נגד? שניים נגד. מי נמנע? 

הצבעה
ההסתייגות לא התקבלה.
 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  
 
לא אושרה.

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
כן. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  
 
אוקיי. בסעיף 2(ב) להצעת החוק, במקום "ביום שלישי" יבוא: "ביום שני". 

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
מי בעד? מי נגד? שניים. מי נמנע? 

הצבעה
ההסתייגות לא התקבלה.

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
ההסתייגות נפלה.

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  
 
אוקיי. בסעיף 3(2) להצעת החוק, המילים "ככל שתחליט על כך" יימחקו. סעיף 3(2) אומר שהממשלה תקיים טקס מרכזי, ככל שתחליט על כך. הם מציעים שהמילים "ככל שתחליט על כך" יימחקו.

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה
ההסתייגות לא התקבלה.
 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
ההסתייגות נפלה.

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  
 
אוקיי. בסעיף 3(3) להצעת החוק יבוא בסופו: "בהתייעצות עם שר העלייה והקליטה". כלומר, הם מציעים ששר המורשת ממונה על ביצוע החוק ובהתייעצות עם שר העלייה והקליטה. 

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה
ההסתייגות לא התקבלה.

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
ההסתייגות נפלה.

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  
 
אוקיי. בסעיף 3(3) בהצעת החוק כרגע כתוב: "בפעילות חינוכית שתתקיים במוסדות החינוך, ככל שיחליט על כך שר החינוך", והם מציעים שזה יהיה "שר המורשת בהתייעצות עם שר החינוך". 

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה
ההסתייגות לא התקבלה.
 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
ההסתייגות נפלה.

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  
 
אוקיי. ובסעיף 4 להצעת החוק, היום "שר המורשת ממונה על ביצוע חוק זה", והם מציעים לכתוב בסוף: "ובלבד שהשר המחזיק בתיק זה לא מחזיק בו זמנית בתיק המשרד לביטחון לאומי. במידה וכך המצב, ימונה על החוק שר העלייה והקליטה.". 

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה
ההסתייגות לא התקבלה.
 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
ההסתייגות נפלה.

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  
 
אוקיי. 8. יתווסף סעיף 5 להצעת החוק: "תחולתו של חוק זה...". אני חושבת שהם התכוונו לתחילתו של חוק זה החל מהראשון בינואר 2026". 

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
מי בעד? מי נגד? מי נמנע? 

הצבעה
ההסתייגות לא התקבלה.
 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
ההסתייגות נפלה. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  
 
כל ההסתייגויות של המחנה הממלכתי נפלו והן יעלו למליאה.

 יש לנו עכשיו הסתייגויות של יש עתיד. יש עתיד מציעה בסעיף 1 לחוק העיקרי, בסעיף המטרה, אחרי "מברית המועצות לישראל" יבוא: "לישראל ארץ הקודש, שלושת הבנים וארבע האימהות".

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
מי בעד? מי נגד? מי נמנע? 

הצבעה
ההסתייגות לא התקבלה.
 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
ההסתייגות נפלה. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  
 
אוקיי. הם מציעים בסעיף 2(א) במקום המספר "18" יבוא: "ח"י המשפחות". 

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
מי בעד? מי נגד? מי נמנע? 

הצבעה
ההסתייגות לא התקבלה.
 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
ההסתייגות נפלה. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  
 
אנחנו נעשה איזושהי עריכה של ההסתייגויות כדי שהן יהיו הגיוניות תחבירית, בסדר? 

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
אין בעיה.

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  
 
בסעיף 2(ב) במקום "ביום שלישי בשבוע שלאחר מכן" יבוא: "ביום רביעי בשבוע שלאחר מכן". 

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
מי בעד? מי נגד? מי נמנע? 

הצבעה
ההסתייגות לא התקבלה.
 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
ההסתייגות נפלה. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  
 
אוקיי. הסתייגות 4 – בסעיף 3(1) לאחר "רשאי יושב-ראש הכנסת" יבוא: "באישורו בכתב של שר המורשת". 

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
מי בעד? מי נגד? מי נמנע? 

הצבעה
ההסתייגות לא התקבלה.
 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
ההסתייגות נפלה. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  
 
אוקיי. בסעיף 3(2) כתוב היום: "בטקס מרכזי שתקיים הממשלה", והם מציעים: במקום "הממשלה" יבוא: "הכנסת". 

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
מי בעד? מי נגד? מי נמנע? 

הצבעה
ההסתייגות לא התקבלה.
 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
ההסתייגות נפלה. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  
 
אוקיי. בסעיף 4 אחרי "שר המורשת" יבוא: ובאישורה בכתב של השרה להתיישבות ומשימות לאומיות". 

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
מי בעד? מי נגד? מי נמנע? 

הצבעה
ההסתייגות לא התקבלה.
 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
ההסתייגות נפלה. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  
 
אוקיי, בסדר גמור. ההסתייגויות האלה עולות למליאה.

סיעת ישראל ביתנו ביקשה רשות דיבור במליאה לכל חברי סיעת ישראל ביתנו. 

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  

דברו כמה שאתם רוצים, יקיריי.

אנחנו מעלים להצבעה את החוק כדי להביא אותו לקריאה שנייה ושלישית. מי בעד העלאת הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית? כמובן כולם. אין נמנעים, אין נמנעים, אין מתנגדים.

הצבעה
					         הצעת החוק אושרה.

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
הצעת החוק אושרה. סימון, בהצלחה.

 << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >>  
 
תודה רבה לכם.

 << יור >> היו"ר מישל בוסקילה: << יור >>  
 
 חברים יקרים, תודה רבה על כך שנתתם לי את הזכות לנהל את הוועדה הזו. זה אירוע היסטורי. 

תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:47. << סיום >>