פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



46
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
28/10/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 83
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום רביעי, י' בחשון התשפ"א (28 באוקטובר 2020), שעה 9:15



סדר היום:
 << הצח >> 1. הצעת חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשפ"א–2020 << הצח >> 
 << הצח >> 2. הצעת חוק דמי מחלה (תיקון – הגדרת שוהה בבידוד כחולה), התש"ף–2020 (פ/1764/23), של חה"כ קרן ברק, חה"כ מיקי לוי, חה"כ עודד פורר, חה"כ מתן כהנא << הצח >> 
 << הצח >> 3. הצעת חוק הגנה על עובד הנעדר מעבודתו עקב התפשטות נגיף הקורונה, התש"ף–2020 (פ/2022/23), של חה"כ אוסאמה סעדי, חה"כ אחמד טיבי, חה"כ סונדוס סאלח << הצח >> 
 << הצח >> 4. הצעת חוק דמי מחלה (תיקון – הגדרת שוהה בבידוד כחולה) (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף–2020 (פ/ 1928/23), של חה"כ משה ארבל << הצח >> 


נכחו:
חברי הוועדה: 
חיים כץ – היו"ר
יעקב טסלר
היבה יזבק
אופיר כץ
יוראי להב הרצנו
אופיר סופר
אוסאמה סעדי
חוה אתי עטייה
אורלי פרומן
עידן רול
הילה שי וזאן


חברי הכנסת:
קארין אלהרר
קרן ברק
איתן גינזבורג
אימאן ח'טיב יאסין
אחמד טיבי
מיקי לוי
יוליה מלינובסקי קונין
עאידה תומא סלימאן


מוזמנים: 
	טלי ארפי
	–
	סגנית בכירה ליועץ המשפטי במשרד האוצר, משרד האוצר

	אתי גבאי-מורלי
	–
	סגנית בכירה לממונה על השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

	איציק דניאל
	–
	רכז תעסוקה באגף תקציבים, משרד האוצר

	אורלי ישי-גנץ
	–
	עו"ד בלשכה המשפטית אגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

	מאיר שפיגלר
	–
	מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי

	איה דביר
	–
	משפטנית, משרד המשפטים

	דובי אמיתי
	–
	יו״ר נשיאות ארגונים עסקיים

	הגר יהב
	–
	מנכ"לית נשיאות ארגונים עסקיים

	ד"ר רון תומר
	–
	נשיא התאחדות התעשיינים

	חנה שניצר
	–
	ראש הלשכה המשפטית לאגף לאיגוד מקצועי, ההסתדרות החדשה

	יוסי אלקובי
	–
	נשיא, התאחדות המלאכה והתעשייה

	רועי כהן
	–
	נשיא לה"ב – לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל




ייעוץ משפטי: 
נעה בן שבת
ענת מימון

מנהלת הוועדה:
ענת כהן שמואל

רישום פרלמנטרי:
ירון קוונשטוק



 << נושא >> 1. הצעת חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשפ"א–2020 << נושא >> 

 << נושא >> 2. הצעת חוק דמי מחלה (תיקון – הגדרת שוהה בבידוד כחולה), התש"ף–2020 (פ/1764/23), של חה"כ קרן ברק, חה"כ מיקי לוי, חה"כ עודד פורר, חה"כ מתן כהנא << נושא >> 

 << נושא >> 3. הצעת חוק הגנה על עובד הנעדר מעבודתו עקב התפשטות נגיף הקורונה, התש"ף–2020 (פ/2022/23), של חה"כ אוסאמה סעדי, חה"כ אחמד טיבי, חה"כ סונדוס סאלח << נושא >> 

 << נושא >> 4. הצעת חוק דמי מחלה (תיקון – הגדרת שוהה בבידוד כחולה) (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף–2020 (פ/ 1928/23), של חה"כ משה ארבל << נושא >> 


 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

בוקר טוב, היום יום רביעי בשבוע, ה-28 באוקטובר 2020, י' בחשוון התשפ"א. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בנושא הצעת חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) התשפ"א–2020. 

לפני זה אני מדבר לאוצר. היינו אמורים לדון היום בבוקר במענקים שאתם רוצים לתת למובטלים שהם מובטלים מהיום. אני לא יודע למה לא הבאתם את זה ולמה זה לא עלה, אבל אני רוצה להבהיר לך חד משמעית: לא יעלה לפה לוועדה דיון בנושא המענקים למובטלים אם לא תשלמו למתנדבי שירות לאומי, שעובדים ואתם לא נותנים להם חל"ת. לא יעלה דיון כזה. אני מדבר אתכם כבר יותר מדי זמן ואתם לא מתייחסים. כמו כן, לחיילים בעלי משפחות עם רישיון עבודה שלא יכולים לעבוד. כמו כן יש מקבלי הבטחת הכנסה. זה סכומים קטנים. רציתם לתת 2,000 שקל, אמרתם: זה 10 מיליון, אמרתי: תורידו מה-2,000 שקל 20 שקל. ל-450,000 איש אתם רוצים לתת, זה נותן לכם את ה-10 מיליון, ותיתנו במקום 2,000 – 1,980, 110 פעמים חי. לא קרה כלום אם אין לכם את הכסף.

אבל חיילים שאין להם לחיות, עם רישיונות עבודה, ומתנדבי שירות לאומי שפוטרו ואחרי השירות לא נותנים להם לעבוד, ומקבלי הבטחת הכנסה – אל תביאו בכלל את המענק אם לא תכניסו לחבילה הזאת גם את האוכלוסיות האלה. נגמר. בסדר? אז אחד גמרנו. לא הגשתם עד היום, יש לי זמן, יכול לחכות, הכול בסדר. זה סיימנו.

אנחנו נעבור עכשיו להצעת החוק. המתכונת תהיה כזאת: אני אפתח דברי פתיחה, יעלה כל מיני סוגיות. הרצנו, עוד לא התחלתי לדבר אתה רוצה לדבר?

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> 

לא, שתרשום אותי לדבר.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

חכה. אני אעלה כל מיני סוגיות, שאני חושב שיש בעיה בחוק הזה. האוצר ישמע את הבעיות, הוא יכול לעשות חושבים, הוא יכול לעצור את הדיון, הוא יכול להגיד שהוא מושך את החוק, הוא יכול לצאת להתייעץ, הוא יכול לשמוע אחר כך חלק מהח"כים, מאחר שיש פה הרבה ח"כים שירצו לדבר, אחד כנראה ידבר בוועדת כספים – אתה תקבל רשות דיבור, אל תדאג, אני צוחק. אם לא נצחק נשתגע.

 << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> 

לא חשבתי אחרת. ולא יכולים לעצור אותי.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אפשר, אפשר. שלא תופתע. ונעשה אחד-אחד – אחד תעשיינים, אחד או שני ח"כים, ננסה למצוא את האיזון. מה שאני מבקש, אין שיחות, ולא מדברים ולא הערות ביניים תוך כדי דיון. אין. מי שרוצה שירשום, יקבל את רשות הדיבור, יגיד מה שהוא רוצה. גם אם זה לא מוצא חן פה בעיני אנשים, הוא יגיד את מה שהוא רוצה ואף אחד לא יפריע לו. 

אז אני אתן כמה מילות רקע. מאחר שכל הח"כים ביקשו לדבר, אז לא צריך להצביע אני אתן לכולם – אחד מפה, אחד מפה, אחד מפה, בסדר כזה, כולם ידברו, לא צריך להצביע. אחד שיגיד: כבר אמרו את מה שאמרתי, יוכל לוותר. 

ב-14 באוקטובר פורסם להערות הציבור תזכיר חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התשפ"א–2020. תזכיר החוק הינו בהמשך לפסק דינו של בית המשפט העליון, בג"ץ 1633, "סל" שירותי סיעוד נגד מדינת ישראל, מיום ה-27 ביולי 2020, בו פסק בית המשפט העליון שתקופת בידוד לא תיחשב מחלה כהגדרתה בחוק דמי מחלה – תרשמו לכם: לא תיחשב מחלה כהגדרתה בחוק דמי מחלה – ובהתאם פסל את תעודות המחלה הגורפות שהוציא משרד הבריאות ביום ה-4 בפברואר 2020, לכל עובד שנדרש לשהות בבידוד בגין נגיף הקורונה.

תזכיר חוק ימי הבידוד קובע, שעובד שנעדר מעבודה בשל הוראות צו בריאות העם יהיה זכאי לעשות שימוש בימי המחלה שצבורים לו במסגרת עבודתו, ויקבל עליהם תגמול בהתאם לתגמול הקבוע בחוק דמי מחלה, קרי אפס מהשכר מהיום הראשון, 50% מהיום השני והשלישי ו-100% מהשכר ביום הרביעי ואילך. עוד נקבע בתזכיר החוק, שהמדינה תישא באופן שווה עם המעסיק בעלויות ימי הבידוד החל מהיום הרביעי, וזאת למעט בגופים ציבוריים כהגדרתם בתזכיר החוק. עוד נקבע שהמדינה תממן את היעדרותם של העובדים שאין ברשותם ימי מחלה בשיעור הבא: אפס על היום הראשון, 50% מהשכר על היום השני והשלישי, ו-70% מהשכר מהיום הרביעי ואילך. תזכיר החוק פורסם בהתאם להסכמות אליהם הגיעו המדינה, התאחדות התעשיינים והסתדרות העובדים הכללית החדשה.

יש לי כמה הערות. בתזכיר החוק יש גוף מתוקצב. מה זה גוף מתוקצב? עיריות, חברות ממשלתיות, עסקיות, לא עסקיות? למה המדינה משפה חברה עסקית פרטית, קרי אלביט, ולא משפה את רפא"ל? לא יודע. למה בעירייה, שיש הסכם קיבוצי, במקומות שיש הסכמים קיבוציים מיטיבים עם העובדים, דמי המחלה מהיום הראשון, למה לקחו להם שלושה ימים? למה המדינה מחייבת את העובדים ב-12 או ב-14 ימי מחלה – אני לא מדבר על הכסף של היום הראשון – וגומרת להם את ימי המחלה השנתיים? ומה יקרה אם חלילה הבן-אדם יהיה חולה? מאיפה הוא ייקח ימי מחלה? ואם הוא יהיה בבידוד שלוש פעמים, אז יהיו לו 36 ימי מחלה שאין לו, מה בדיוק הוא יעשה? 

הייתם באים ברמה שכלית והייתם אומרים: תראה, הימים שהמדינה משלמת למעסיקים לא יחושבו לעובדים כימי מחלה. כי מה קורה? אותו מעסיק עם ה-1,000 עובדים, שהוא משלם 50%, והמדינה משלמת בגין העובד הזה 50%, כשאני מנטל את הימים התחיליים, אותו מעסיק מקבל את כל מלוא התמורה, כי הוא קיבל מהמדינה חצי, ויורד לו מהחוב 14 ימי מחלה או 12 ימי מחלה. זאת אומרת הוא עשה דחיית תשלומים.

אחר כך קראתי פוש, ששר האוצר אומר, שעד עשרה עובדים, בסיכום עם קרן ברק, הוא הגיע להטבה שהמדינה תעלה את האחוזים. מה זה תעלה את האחוזים? לכמה אחוזים היא תעלה את האחוזים? קרן, אם את מסכמת תגדירי – עד עשרה עובדים המעסיק לא ישלם שקל.

 << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> 

בשביל זה אנחנו פה עכשיו.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

ולא העובד ישלם. והמדינה תישא בכל ההוצאות – לא עד עשרה עובדים, אנחנו עובדים לפי ח"י וחמסות, אז יהיה אחד ח"י, אחד חמסה – עד 23 עובדים, לא העובד ישלם אגורה, המדינה תישא בכל ההוצאות, ולא יורידו לעובד יום בידוד אחד. אחד.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

נגמר הדיון.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

יום מחלה, לא יום בידוד.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

יום מחלה. אם אתם רוצים לעשות הגדרה של ימי בידוד - - -

 << דובר >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אפשר ללכת?

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

יוליה, את מפריעה.

 << דובר >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר >> 

לא, אני בעדך.

 << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

ואנחנו לא בעדו? את בעדו ואנחנו לא? מה זה?

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אוסאמה, אתה מפריע בכוונה?

 << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

לא, היא אומרת "אנחנו בעדך".

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

גם אתה, גם אתה.

 << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> 

גם אני, בטח.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אם אתם רוצים לעשות הגדרה של ימי בידוד ולהתייחס לימי בידוד, תתייחסו לימי בידוד. לא יכול להיות שבחקיקה מזורזת כזאת תהרסו הסכמים קיבוציים, הסדרים קיבוציים, חוזים אישיים – כלום, ככה בהינף יד סוגרים, נגמר העסק. נראה לכם שזה רציני? באמת נראה לכם שזה רציני? לא יודע, לי זה לא נראה. 

בכל אופן, בשביל להדגיש: עסקים קטנים שלא שופו ולא ניתן להם – עד 23 עובדים לא ישלמו שקל, לא העובדים ולא המעסיקים. המדינה תישא בכל העלויות. ככה זה צריך להיות. לאן אתה הולך, מיקי? בוא שב. עד שיש לי זכות שתהיה בוועדה. שב.

 << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> 

חיים, רגע. יש לי בעיות בכספים. כמעט לקחת לי את כל מה שרציתי להגיד. אם אני אשאר, תיקח לי גם את ה-5% הנותרים. אם הדיון יסתיים בסיכום הזה שלך, פעם ראשונה בוועדה אין לי מה להגיד.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

בפעם שעברה גם לא היה לך מה להגיד.

 << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> 

לא, הייתה לי הארה קטנטנה, הארה עם א'.
 
 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

ככה יהיה. שמעת? ככה יהיה. אם לא, לא יהיה. שמעת?

 << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> 

אני מיותר בדיון הזה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה.

 << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> 

מיקי גם חתום על החוק שלי, דרך אגב.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אה, לא צרפנו.

 << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> 

חיים, אתה צריך לאחד את החוקים באמת.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אתם רואים? זו פעם ראשונה שאני מתכונן לדיון. אני בא ככה, קורא בבוקר, שומע, התכוננתי. הינה רשמתי: מפעלים קטנים עד 23 עובדים.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> 

חיים, אבל זה ככה כל פעם בוועדה – אתה בא בבוקר, רואה את החומרים.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

עכשיו, יש לי שאלה למדינה.

 << דובר >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אוי, כמה שאלות יש על המדינה.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אם אתם כבר הולכים להשית על העובד ימי מחלה שהם ימי בידוד, ואתם הולכים לחייב אותו ביומיים, למה אתם לא טובי לב ואומרים לו: אנחנו מאפשרים לך במסגרת החוק לבחור מה שאתה רוצה – או שביומיים האלה תחייב ימי חופש או מחלה. בשביל להיות נדיבים קצת. אתה אומר: וואלה, במקום להוריד לך יומיים, קח ימי חופש. יש לך צבירה של ימי חופש, לפחות בעיריות, במוסדות, אתה גומר את המכסה, בין כה וכה מקזזים לך, יאללה הרווחת יומיים מחלה.

אדוני ממשרד האוצר, אני מבין עכשיו למה אולי רציתם להעביר את זה לוועדת הכספים. אולי. אולי שם זה היה יותר נוח. פה יש יו"ר ועדה, אולי הוא קצת אגרסיבי, אולי הוא מבין קצת בדיני עבודה. אולי, לא יודע. אבל אני חושב שזה לא הוגן ולא הגון לנסות להעביר ליבה של ועדה לוועדה אחרת – ליבה – גם עיסוק בביטוח לאומי, גם בדיני עבודה, גם בבריאות, קרי מחלה. או שאתם יודעים שבידוד זה לא מחלה? אם אתם יודעים שבידוד זה לא מחלה, אתם יכולים להגיד: מאה אחוז, אנחנו רוצים להעביר את זה, כי אנחנו לא דנים בבריאות.

אבל זה מאחורינו. לא היה לי ספק שזה יבוא לפה. ושמעת את מה שאני מבקש. אתה רוצה לעצור את הדיון, ללכת הביתה, לעשות חושבים, אתה רוצה לשמוע את החברים – מה שאתה רוצה. תחליט עכשיו. החלטה שלך.

 << אורח >> איציק דניאל: << אורח >> 

אני יכול להתייחס?

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

תתייחס.

 << אורח >> איציק דניאל: << אורח >> 

אז קודם כול אני מאגף התקציבים, משרד האוצר. אנחנו שמחים על הדיון הזה, ונעלמה נקודה אחת שחשוב לציין. יושב-ראש הוועדה ציין נכון, באמת הסוגיה וההתכנסות שלנו פה היא בעקבות פסיקה של בג"ץ, שקבע שהמנגנון הקודם – תעודת המחלה הגורפת – ייפסק בסוף ספטמבר. בעקבות הפסיקה של בג"ץ נכנסנו לדיון אינטנסיבי ביחד עם המעסיקים וארגוני העובדים, כמו שיו"ר הוועדה ציין, וההסדר שלפניכם נעשה בתיאום והסכמה איתם.

 << אורח >> רועי כהן: << אורח >> 

איזה תיאום? עם מי דיברתם?

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

פה יש אחד. אני לא עובד לא אצל העסקים הקטנים ולא אצל התעשיינים ולא אצל ההסתדרות. אני פה יושב בתור רגולטור של הכנסת על החלטות הממשלה, ולא מעניין אותי עם מי סיכמת, לא מעניין עם מי לא סיכמת. לא מעניין. פה בוועדה לא יעבור כזה דבר. זאת אומרת, גם לא תהיה הצבעה, זה לא יגיע למליאה, לא ניתן לך אפשרות. מאחר שאני לא חדש בכנסת ואני מכיר את הכללים, אז אני לא אתן לך אפשרות להפיל אותי במליאה. לא אתן לך. בבקשה. ואני מבקש להפריע לו. שמעת, רועי? תן לו מה שהוא רוצה. גם כשאתה תדבר וזה לא יתאים לו, הוא לא יפריע לך.

 << אורח >> איציק דניאל: << אורח >> 

אז כמו שאמרתי, בעצם בסוף ספטמבר בג"ץ החליט שהמנגנון הקודם נפסק. אנחנו ביקשנו אורכה מבג"ץ עד ה-28 בחודש הזה, זה בעצם ביום הנוכחי. הצעת החוק שלפניכם הוגשה על ידי הממשלה ביום שני שעבר ולצערנו התעכבה. חשוב לדעת פה את לוחות הזמנים. המצב המשפטי – אולי יועצים משפטיים של המשרד או של הוועדה יכולים להגיד מה קורה מכאן והלאה, אבל בעצם פסיקת בג"ץ נכנסת ממחר לתוקף וצריך לתת עליה גם את הדעת מבחינת לוחות הזמנים. זאת נקודה אחת.

 << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

ואז מה? אני רוצה לשאול את היועצים המשפטיים: נגיד שאין חוק והיום מסתיים, מה קורה מבחינה משפטית?

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אנרכיה.

 << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> 

אז אני שואל את היועצים המשפטיים.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אבל הוא עוד לא גמר לדבר, אוסאמה.

 << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

אבל הוא רוצה לעבור לנקודה השנייה.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אנרכיה. אין בידוד. כל אחד יעשה מה שהוא רוצה, כי בן אדם לא יפקיר את המשפחה שלו בגלל הודעה כזאת או אחרת.

 << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> 

מי שנמצא בבידוד מה יעשה?

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

לא יקבל.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אנרכיה תהיה.

 << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

אבל מי שנפגע מזה זה העובד.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

לא.

 << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> 

מה לא?

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

המדינה, המדינה. העובד לא יישאר בבידוד.

 << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> 

אז הוא יפר את החוק?

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

נכון.

 << דובר >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר >> 

הוא לא ידווח על הבידוד.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

ונחזור לסגר שלישי.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אוסאמה, אתה יודע מה יקרה? נחזור לבג"ץ ונודיע לו, שההסכם הזה שעושק את העובדים ופוגע במעסיקים הקטנים שנפגעו לאורך הדרך - - 

 << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

בטל ומבוטל.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

- - לא מקובל על כנסת ישראל. שהמדינה בינתיים תשפה את העובדים והמעסיקים ותדון על הסכם חדש. אבל כנראה שנציג האוצר פה לא יוכל לקבל פה החלטות מבלי להתייעץ עם הממונים עליו. אני מבין. 

 << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

שיבוא השר.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

לא יודע. אני לא מכתיב להם. הם לא מכתיבים לי ואני לא מכתיב להם. אני הרגולטור של הכנסת על הממשלה. הפרדת רשויות. ולכן תן לו לדבר.

 << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> 

שאלתי, אני נותן לו לדבר.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

תן לו, אתה מפריע לו.

 << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> 

סליחה.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

בבקשה.

 << אורח >> איציק דניאל: << אורח >> 

דבר אחרון, דיברת על ההסכמות שהיו בעצם עם ארגוני המעסיקים וארגוני העובדים. נגיד שההסכם הזה הוא עסקת חבילה אחת. בראייה שלנו יש פה מנגנון מאוזן בין העובדים ובין המעסיקים, כל גורם בהסדר הזה נותן משהו ומקבל משהו. וגם אתה, יו"ר הוועדה, ציינת באמת שההסדר הזה מתייחס לשני הצדדים, כל אחד מהם נותן משהו ומקבל משהו, גם העובד וגם המעסיק. בעינינו ההסדר הזה ראוי. אני מניח שנצלול לסוגיות כשנתחיל להקריא את החוק, ואז נוכל להתייחס נקודה נקודה.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

לא נקריא את החוק. אתה חי בסרט. החוק לא עובר להקראה עד שאתה לא מביא לי פתרון לכל מה שאמרתי. לא עובר להקראה. לא נקריא ולא נצביע ולא יהיו הסתייגויות ולא יהיו דיבורים. אתה תוכל לשמוע, אחר כך ללכת הביתה, לשבת עם הצוות שלך, ולבוא להתדיין על מה אתה נותן, על מה אתה לא נותן. קווים אדומים: 23 עובדים, קרי הוא לא עובד, המעסיק לא משלם שעה, המדינה משפה מלא. טוב לך – טוב; לא טוב – סע.

 << דובר >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר >> 

יש לנו עוד דברים חשובים, חוץ ממה שאמר היושב-ראש.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

בבקשה.

 << אורח >> אתי גבאי-מורלי: << אורח >> 

אפשר להתייחס מהאוצר?

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

תקבלי רשות דיבור. כולם ידברו.

 << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

לא, אבל יש הצעות חוק פרטיות שהוצמדו.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

הן יוצמדו. אתה רוצה להצמיד אותן עכשיו? מאה אחוז.

 << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> 

קודם שנציג את זה.

 << אורח >> אתי גבאי-מורלי: << אורח >> 

אפשר לסיים את ההתייחסות מהאוצר בבקשה, ברשותך?

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

סיימה. מי גברתי?

 << אורח >> אתי גבאי-מורלי: << אורח >> 

אני גם מהאוצר.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אני לא זוכר שביקשת רשות דיבור.

 << דובר_המשך >> אתי גבאי-מורלי: << דובר_המשך >> 

לא, שאלתי.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אז הינה, אני אומר לך לא.

 << דובר_המשך >> אתי גבאי-מורלי: << דובר_המשך >> 

אוקיי, תודה.

 << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> 

מאיפה את, מהאוצר?

 << אורח >> אתי גבאי-מורלי: << אורח >> 

אני מהאוצר.

 << דובר_המשך >> קרן ברק (הליכוד): << דובר_המשך >> 

מאיזה אגף?

 << דובר_המשך >> אתי גבאי-מורלי: << דובר_המשך >> 

מאגף הממונה על השכר, שכן מבין ביחסי עבודה ובהסכמים.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

מאה אחוז. רוצה לדבר, תרימי את היד, אני אראה, ארשום, ומתי שאני אחליט שאת תדברי – תדברי.

 << דובר_המשך >> אתי גבאי-מורלי: << דובר_המשך >> 

תודה רבה.

 << דובר >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אפשר להתייחס?

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

לא.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

יש כאן שלוש הצעות חוק פרטיות, שאפשר למזג אותן עם הצעת החוק הממשלתית, באישור ועדת הכנסת. זה טעון אישור ועדת הכנסת לפי סעיף 84 לתקנון הכנסת. אז אתם מבקשים להצביע על המיזוג?

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

כן.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

אז ממזגים פשוט את שלוש ההצעות.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

שלוש הצעות חוק של מי?

 << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> 

אנחנו נציג אותן גם?

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

אחת של חברת הכנסת קרן ברק, אחת של חבר הכנסת אוסאמה סעדי ואחת של חבר הכנסת משה ארבל.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

ואתם מעוניינים למזג אותן?

 << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> 

כן.

 << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

כן.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

מי בעד המיזוג? ירים את ידו. תודה רבה. לא, אלה שאין להם זכות הצבעה פה לא מרימים את היד.

 << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> 

אני במקום קטי.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

היא יודעת שאת במקומה? טוב, אני אדבר איתה.

הצבעה

המיזוג אושר.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אז כל חברי הכנסת שנמצאים פה ויש להם זכות הצבעה תמכו במיזוג.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

לפי סעיף 84(ד), על בסיס הנוסח שעבר קריאה ראשונה.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

לפי סעיף 84, על בסיס הנוסח הממשלתי שעבר קריאה ראשונה. וזה צריך לעבור לוועדת הכנסת?

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

כן.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

וזה יעבור לוועדת הכנסת לאישור. תודה רבה. יוליה, בבקשה. ראיתי את כולם.

 << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

אבל מציגים את החוק קודם, חיים.

 << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> 

מי שהגיש את החוק.

 << דובר >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר >> 

נו, אוסאמה, תוותר לי, תהיה ג'נטלמן.

 << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> 

אבל, יוליה, זה חוקים שלנו, תני לנו קודם להציג אותם.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

כיוון שהצעות החוק ממוזגות לקריאה הראשונה, גם זו הייתה התחייבות של חבר הכנסת, להסכים להצעת החוק הממשלתית, אז אני לא חושבת שיש טעם כרגע להצגות של הצעות החוק האלה.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

את לא צריכה להציג אותן, את תוכלי לדבר פה מה שאת רוצה במסגרת הדיבור. הכול בסדר. יוליה.

 << דובר >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר >> 

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להתייחס לכמה נקודות. קודם כול בעיניי ימי בידוד זה כמו מילואים. המדינה החליטה שאנשים צריכים להיכנס לבידוד מסיבות כאלה ואחרות. זה לא שבן אדם בא ומתנדב, ימי הבידוד זה כמו מילואים מהיום הראשון. אני לא רואה שום סיבה שהעובדים יישאו בנטל הזה גם על חשבון ימי החופשה או על חשבון ימי מחלה. זה לא מקובל עלינו. כל הנטל חייב להיות על המדינה, כי זו החלטה של המדינה.

וכמה נקודות נוספות. היום ימי הבידוד במדינת ישראל הם 14 יום. וכולנו יודעים שזה סתם. זאת אומרת, יש יסוד סביר להניח שאפשר לקצר את זה לפחות לעשרה ימים, וזה בסדר מבחינה רפואית, שמענו את משרד הבריאות, זה כפוף לבדיקות. זה כבר מוריד את העלויות. פשוט זה נושא של החלטה.
 
 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

יוליה, את מרוויחה סך הכול 50,000 שקל ברוטו. פה מדובר במיליארדים. אל תיכנסי לכסף, זה לא מעניין.

 << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> 

לא, זה מעניין אותי, כי אנשים שיושבים בבידוד סופרים דקות. אני אגיד לך למה, אדוני היושב-ראש. אם המדינה הייתה נושאת בנטל הזה ב-100%, תאמין לי, כבר אתמול היו מקצרים את ימי הבידוד לעשרה או לשבעה, וכבר אתמול היו מבטלים את איכוני השב"כ, שכולנו יודעים שהם חסרי טעם.

אז מה שאנחנו דורשים, ואני חושבת שיש בזה כמעט הסכמה מלאה: ימי הבידוד על חשבון המדינה מהיום הראשון, קיצור ימי הבידוד, ביטול איכוני שב"כ, ואז נתחיל לדבר מה החלקים. אבל העובדים לא צריכים לשאת בנטל, וכמובן המעסיקים שכבר שבעה חודשים זה על חשבונם ללא עוול בכפם.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

תודה רבה. אופיר.

 << דובר >> אופיר סופר (ימינה): << דובר >> 

אדוני היושב-ראש, קודם כול נגעת בנקודות מאוד חשובות. להבנתי אנחנו מדברים על זה שכל החודשים שמאחורינו כבר הוטלו על המעסיקים והמעסיקים נשאו בנטל, ואם אני מבין טוב מדובר על סכום של כ-4 מיליארד, מישהו יכול לתקן. אני רוצה להדגיש שאנחנו מדברים פה על שחיקת ימי מחלה של העובדים. לגבי חולים כרוניים, קשים, חולי סרטן, זה בכלל שם אותם במקום אחר לגמרי.

עכשיו, נקודה אחרונה, והייתי רוצה לשמוע את ההתייחסות לעניין: איפה עומדים מוסדות החינוך שמתוקצבים על ידי מדינת ישראל?

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

עיריות, יחידות סמך.

 << דובר_המשך >> אופיר סופר (ימינה): << דובר_המשך >> 

אני רוצה לדבר על המקומות הכואבים. לגבי עמותות, מלכ"רים שמתעסקים ברווחה ובריאות – איפה הם נמצאים בסיפור הזה? איפה הם נכנסים לעניין הזה? 

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

רועי כהן. עכשיו אתה יכול לדבר מה שבא לך.

 << אורח >> רועי כהן: << אורח >> 

קודם כול, תודה לאדוני היושב-ראש, ואנחנו כמובן תומכים במה שאמרת, כי אני חושב שזה מבטא את רחשי הלב של כל הציבור. אבל אני רוצה קודם כול לפתוח ולומר: אמר איציק דניאל מהאוצר שהיה פה איזה שיח עם מעסיקים בצורה כזאת או אחרת – לא היה שום דבר, לא דיברו לא עם העסקים הקטנים, דיברו רק עם התעשיינים שלא מייצגים בטח ובטח לא את המוסך, לא את המדביר, לא את המסעדה הקטנה, לא את האנשים שמחר בבוקר יצטרכו לשאת לפי המתווה הזה בכל עלויות ימי הבידוד.

וגם, אדוני היושב-ראש, אנחנו ברבור שחור? מה עם העצמאים? איפה העצמאים בכל העניין הזה? שכחו פה עכשיו 300 ומשהו אלף איש לבד? איפה הם? איפה ההתייחסות אליהם? אנחנו מחוץ למדינה הזאת?

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

תוריד את הטון, כי אני שומע. קצת בשקט.

 << דובר_המשך >> רועי כהן: << דובר_המשך >> 

אני אומר, אדוני היושב-ראש: אנחנו כל פעם מרגישים שכל הזמן מתדיינים הכול ושמים אותנו בחוץ, כאילו עכשיו אותו מסכן ייכנס לתוך מספרה או מדביר שייכנס לבית, בצורה כזאת או אחרת הוא יצטרך להיכנס לבידוד 14 יום ואף אחד לא משפה אותו.

אני הגעתי לפה כדי לזעוק את זעקתם של העסקים הקטנים והעצמאים, ולבקש מכל חברי הכנסת, תבינו, בעת הזאת, כשעדיין 54,000 חנויות סגורות, כשהעצמאים לא עובדים, כשיש סגר, באה ממשלת ישראל בשיא חוצפתה ומטילה עליהם עלויות. איפה נשמע דבר כזה? איפה הסולידריות שלכם? איפה נשמע דבר כזה, שאנשים כרגע אין להם מה לאכול.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

רועי, שמעת את הרוח של חברי הכנסת?

 << דובר >> הילה שי וזאן (כחול לבן): << דובר >> 

רועי, גם הגשתי הסתייגות בעניין.

 << אורח >> רועי כהן: << אורח >> 

לא, הממשלה.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

הממשלה לא פה.

 << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> 

הוא צועק על האוצר.

 << אורח >> רועי כהן: << אורח >> 

היא פה.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

זה נציגים. תצעק בממשלה. פה דבר רגוע.

 << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

דבר למיקי זוהר.

 << אורח >> רועי כהן: << אורח >> 

אני אומר את זה. פעם ראשונה כל הזמן משרד האוצר הציג שהוא נותן מענקים, תוכניות של 100 מיליארד, גרפים, מצגות. עכשיו כשהוא בא במחשכים לגרום לכך שהמעסיקים והעסקים הקטנים יצטרכו לשאת בתשלום, פתאום אתה רואה בלילה מוציאים הודעות כאלה ואחרות – רוצים לעזור לעסקים קטנים. חברים, צריך להגיד את האמת, בדיוק כמו שאמרת: עד מספר עובדים – אני חושב שיותר מ-23, אבל בסדר.

 << דובר >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר >> 

לא, לא בסדר.

 << אורח >> רועי כהן: << אורח >> 

מי קובע את ימי הבידוד? הממשלה. מי קובע את משך ימי הבידוד? הממשלה. מי קובע מי ייכנס, מי לא? הממשלה. מי עושה את האיכונים, ש-30% מהם בצורה כזו או אחרת לא נכונים? הממשלה. אז למה שהמעסיקים ישלמו את זה? בוא תסביר לי. הכול הם קובעים, זה לא המעסיק קובע. כל כך עלית על זה, אדוני היושב-ראש.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

התכוננתי לדיון, לא ישנתי בלילה.

 << דובר_המשך >> רועי כהן: << דובר_המשך >> 

אדוני היושב-ראש, מה קורה עם עובדים שלא יהיה להם ימי מחלה? אתה יודע, הבאנו מחקרים, יש אנשים שנכנסו במהלך השמונה חודשים האלה ארבע פעמים לבידוד. זה אומר שלשנתיים הקרובות לא יהיה להם ימי מחלה. איפה נשמע דבר כזה? אם מחר בבוקר הוא יהיה חס וחלילה חולה בדלקת ריאות, הוא לא יהיה זכאי לקבל?

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

יש גם את השפעת בדרך.

 << אורח >> רועי כהן: << אורח >> 

נכון. אז אני קורא לך, אדוני, אנחנו עומדים מאחוריך, כל מי שבאמת מביא את ההיגיון והשכל הישר לשולחן הזה, ושהממשלה תחזור בה מהאמירה שהמעסיקים יישאו בנטל.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

למה אתה מודאג? תחזור בה. או שילכו לבג"ץ חזרה.

 << דובר_המשך >> רועי כהן: << דובר_המשך >> 

בסדר גמור. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

הסמכת אותי לדון בעניין, נכון?

 << דובר_המשך >> רועי כהן: << דובר_המשך >> 

אבל גם תפתור את הבעיה של העצמאים, כי הם שמים באמת את הזרקור - - -

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

חבר הכנסת הרצנו. אחריו נציגת האוצר, אחר כך קרן ברק.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> 

אדוני היושב-ראש, אני קודם כול רוצה לחזק אותך בדבריך. אני לא מצליח להבין את האוצר בהקשר הזה במשא ובמתן. זאת אומרת, אני מבין אותם, אני לא מבין את הצד השני. עד עכשיו בשמונה חודשים האחרונים מי שנשא בעלות ימי הבידוד זה המעסיקים. לפני שמתחילים לדבר על הסדר חדש, בוא נעשה break even, ננקה שולחן, שבשמונה חודשים הקרובים האוצר ישלם על כל ימי הבידוד כדי לצאת break even עם המעסיקים. זה הדבר הראשון.

 << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> 

פיצוי על ההתחלה, הוא אומר.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> 

זה מה שעושים אם רוצים להיות הוגנים. המעסיקים שילמו שמונה חודשים, לפני שמדברים על מה בהמשך, שיהיה ניקוי שולחן, שמונה חודשים שהמדינה תשלם. זה דבר ראשון.

 << דובר >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר >> 

נכון. לא יהיה שב"כ.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> 

דבר שני, אוטוטו יש חורף. מה יעשו העובדים אם באמת הם יצטרכו ימי מחלה שנדרשים לצורך מחלה אמיתית ולא ימי בידוד? מה זה יתמרץ, אדוני? זה יתמרץ עובדים שלא מרגישים טוב להגיע למקום העבודה שלהם למרות שהם חולים.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

זה לא. בוא, אני אתקן לך עוד משהו, אם אתה כבר נכנס לזה. בחוקים יש לך גם ימי מחלה בגין מחלת בן משפחה. פתאום הילד שלך גם חולה. זאת אומרת, זה לא רק אתה. אתה גמרת את ימי המחלה שלך כשיש במשפחה שלך אנשים שאתה צריך לסעוד אותם, ואין לך ימי מחלה, כי מימשת את זה בגלל החלטה שגויה שמישהו אחר לא עובד. אסט ארבעט נישט, אומרים ביידיש.

 << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> 

אדוני, אתה צודק מאוד, אבל המסקנה, שורה תחתונה נשארת אותה שורה תחתונה. זה מתמרץ עובדים חולים, שהילדים שלהם גם חולים, להגיע למקום העבודה, כי הם ניצלו את ימי המחלה.

והדבר האחרון, אדוני היושב-ראש, אתה דיברת על האפליה של רפא"ל ושל התעשייה האווירית.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

לא אמרתי תעשייה אווירית. אל תכניס מילים לפי. אמרתי אלביט מול רפא"ל, מתחרים – אלה משופים, אלה לא משופים. למה?

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> 

אז אני מסכים. יש עוד חברות שמופלות.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

זו דוגמה. דיברתי במיקרו, שהם מבינים במקרו.

 << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> 

אדוני, אני מבין מה שאתה אומר. אני רוצה להוסיף על מה שאתה אומר, וגם החוק מחריג ענפים שנשענים על העסקת מסתננים, כמו בתי מלון, כמו מסעדות. רגע, האוצר לא מקשיב לי.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

כי מה שאתה אומר כנראה לא חושב.

 << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> 

הבנתי.

 << אורח >> אתי גבאי-מורלי: << אורח >> 

האוצר מקשיב גם. יש עוד נציגים ואנחנו ביחד.

 << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> 

מאה אחוז. אז הינה, אני אדבר אלייך, כי גם את מבינה - - -

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

הרצנו, הם שמעו את מה שאמרתי. אתה עד עכשיו לא חידשת כלום. הם דנים במה הם צריכים לתת.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> 

אנחנו ערוכים עם הסתייגויות כדי לוודא שהכוונה שלך תמומש, גם - - -

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

מאחר שאתה חבר כנסת חדש - - -

 << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> 

אני לא חדש, אני קדנציה שלישית.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אני אסביר לך למה אתה לא מבין עדיין. קדנציה שלישית ועוד לא למדת. הסתייגויות יש רק כשמכירים את החוק. אנחנו לא שם.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> 

נכון. אני מחזק אותך, אדוני.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

עוד לא שם, עוד לא הגענו לשם. אני מקווה שהאוצר ייתן לנו כאלה דברים, שאפילו אתה לא תרצה הסתייגויות.

 << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> 

אמן ואמן.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

נכון שאמרתי שזה סדר הדוברים, אבל בא יו"ר הקואליציה ואמר שהוא צריך לנהל את הכנסת. והוא ביקש רשות דיבור. קרן, לנו יש הרבה זמן. הזמן שלו בדולרים, שלנו זה בשקלים.

 << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> 

אדוני, תודה רבה על זכות הדיבור.

 << דובר >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר >> 

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אז קודם כול, הגעתי לכאן כדי לחזק אותך. שוחחנו על החוק הזה בימים האחרונים, ונאבקנו שהוא יגיע לוועדה שלך, משום שידענו שכשהוא יהיה בידיים שלך אנחנו נהיה בידיים טובות, ואנחנו נדע שהוא יגיע למקום שטוב לאזרחי ישראל, ולא בהכרח מה שמנסים לפעמים אחרים לעשות, אני מדבר כמובן בעיקר על כל מיני גופים שכל הזמן מנסים לתקוף אותנו על לא עוול בכפנו, משום שאנחנו גם כממשלה וגם ככנסת באמת עושים עבודה למען אזרחי ישראל. וברגע שהוא יגיע לכאן ידעתי שאתה תדע להראות לכולם כמה אנחנו נלחמים בעבור הציבור וכמה אנחנו נלחמים בעבור בעלי העסקים. אז לכן אני שמח שהחוק הזה קודם כול נמצא אצלך בוועדה.

והדבר השני שאני רוצה לומר לחברנו באוצר: הכנסת לא תוכל לשאת מצב בו בעצם הם יעמיסו את כל הנטל הזה על העצמאים. זה לא יקרה. זה לא אפשרי, משום שזו גם לא העת. אנחנו נמצאים כרגע בתקופה מאוד מאוד קשה מבחינה כלכלית לבעלי העסקים. 

אני חושב שהדבר הנכון שתוכלו לעשות בעניין הזה זה להשוות את התנאים שאנחנו מדברים עליהם בכל מה שקשור לימי בידוד לימי מחלה. כפי שעובד נמצא היום במצב בו נניח הוא רוצה ללכת לימי מחלה, אז יש את היום הראשון, את היום השני ואת היום השלישי, ולאחר מכן הכול חייב להיות מוחל אך ורק על המדינה. אי-אפשר להטיל את זה על העצמאים, בטח לא בעת הזו כשאנחנו רואים כיצד הם קורסים תחת הנטל.

 << דובר >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר >> 

רגע, מה עם העובדים?

 << דובר >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר >> 

רגע, גם לגבי העובדים, כמובן שאני אדבר גם על זה.

 << דובר >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר >> 

מה הבן-אדם אשם שאת שלחת אותו לבידוד? זו שאלה עקרונית.


<< יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

יוליה, הוא אחר כי הוא היה עסוק, הוא לא שמע את הפתיח וזה בסדר. וב' הוא לא צריך לחזור על הדברים שלך. הוא בא עם רעיונות חדשים, וזה גם בסדר.

 << דובר >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר >> 

אני מדבר כרגע בעיקר על המעסיקים. גם על העובדים אנחנו נדבר. אני רוצה להזכיר שהעובדים היום, חלק גדול מהם גם מקבלים את השיפוי הנדרש באמצעות חל"ת שהמדינה משלמת. גם בזה המדינה טיפלה.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אלה אין להם בעיה. זה אני מוכן שלא יקבלו ימי בידוד.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

זה לא קשור, אתה מדבר על עובדים.

 << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר_המשך >> 

ולכן אני אומר: מקור הבעיה שאותה אני מזהה, ולכן אני גם פונה עם העניין הזה לאוצר, זה בעיקר בכל מה שקשור לבעלי העסקים. בעלי העסקים הם אלו שלא יכולים לשאת בנטל. ולכן אני פה מבקש מהאוצר ומפציר באוצר: אנא מכם, טפלו בסוגיה, כי הכנסת לא תוכל להעביר חקיקה בה מוטל על בעל עסק כזה או אחר בעת הזו אפילו לא אגורה שחוקה. אני אומר את זה בצורה ברורה: הכנסת לא תוכל לשאת את זה. ואני מאוד מקווה שתקבלו את זה ותיישמו את זה. ותודה לך, אדוני היושב-ראש, על הגישה הנכונה.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

תודה. קרן ברק – אה, לא, אמרתי האוצר לפני זה. לפרוטוקול שם ותפקיד.

 << אורח >> אתי גבאי-מורלי: << אורח >> 

שלום, אני סגנית הממונה על השכר במשרד האוצר. ולפני שאנחנו ניכנס, ברשותכם, אני מבינה שמאוד כועסים על האוצר.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

לא. למה?

 << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> 

איך הרגשת את זה?

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

לא, אנחנו לא כועסים.

 << אורח >> אתי גבאי-מורלי: << אורח >> 

לפני שאני פקיד באוצר, אני אמא לילדים, גם אמא לילדה שהייתה חולה בקורונה, אני עובדת במשרד ממשלתי שכפופים לו עובדים, נשואה לאדם עצמאי שגם מכירה ורואה, ולא רק יושבת לי במגדל השן.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

מה זה נגע עד עכשיו לעניין? מה זה נגע לעניין? את לא מגישה קורות חיים.

 << דובר_המשך >> אתי גבאי-מורלי: << דובר_המשך >> 

אני לא מגישה קורות חיים, אבל יש איזושהי תחושה פה, שישבו ועשו מחטף, עשו איזה משהו ממקום קר ומנוכר שלא התחשב. אדוני היושב-ראש, שעות העבודה - - -

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

שמעת מה שאני אמרתי? תעני לי דבר-דבר, אם זה נראה לך סביר.

 << דובר_המשך >> אתי גבאי-מורלי: << דובר_המשך >> 

הבטחת לי שלא תפריע גם אם ייראה לך שטויות מה שאנחנו אומרים.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אוקיי.


 << אורח >> אתי גבאי-מורלי: << אורח >> 

אז אני בגלל זה דיברתי. אם לא רוצים, אין בעיה. מה שתחליט, אדוני.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

איך שאת רוצה. אם את לא רוצה לדבר, את לא חייבת.

 << דובר_המשך >> אתי גבאי-מורלי: << דובר_המשך >> 

אני רוצה לדבר, אני אשמח שתיתן לי.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אז דברי.

 << דובר_המשך >> אתי גבאי-מורלי: << דובר_המשך >> 

אני אומרת, שישבו פה שעות אנשים עם אינטרסים מאוד חזקים של עובדים, עם אינטרסים מאוד חזקים של מדינה ואינטרסים מאוד חזקים של עסקים. נכון שהפילו על העובדים האלה את הימים, אבל זו לא המדינה שהפילה, זה פורס מז'ור, זאת פנדמיה. אף אחד לא החליט שהגברת הזה או הגבר הזה מחר לא יגיעו לעבודה, כי יש מילואים או כי החלטנו שאדם לא יגיע. נקלענו לסיטואציה שיש בה משאבים מוגבלים, מוגבלים גם למדינה, גם לעסקים וגם לעובדים.

ולכן הבאנו לשולחן מתיש, שלא היה כמעט לחצי מאיתנו לא חג סוכות ולא ימי שבת בערב ולא שישי עד כניסת השבת, לשבת ולשים את כל האינטרסים המשותפים האלה על שולחן, כשכל אחד משך ונלחם כמו אריה על הסקטור אותו הוא מייצג, כולל עובדים.

 << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> 

לא הבנתי. אבל העסקים הקטנים לא היו. זה העניין.

 << אורח >> אתי גבאי-מורלי: << אורח >> 

רגע, אבל על זה דיברת עם כץ, ואני מבינה - - -

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

קרן, תני לה לדבר.

 << אורח >> אתי גבאי-מורלי: << אורח >> 

העניין הזה שעובד מוצא את עצמו ללא ימים עלה על השולחן; הנושא הזה של למה אתה לוקח ימים אם אתה משפה את המעסיק עלה על השולחן; העניין הזה שהמדינה תשלם את הכול, ואולי הכול יהיה רק 50% מערך יום מחלה, כי גם לנו אין כסף לשלם, עלה על השולחן; העניין הזה שביום-יום עסקים משלמים ימי מחלה, אבל הם משלמים לא כל הימים, כמו שעכשיו צריך לנטרל - - -

 << דובר >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר >> 

תקצרי ימי בידוד מ-14 ל-10, תבטלי את השב"כ ואז נתחיל לדבר. כשאתם תישאו בנטל תדעו להסתדר.

 << אורח >> אתי גבאי-מורלי: << אורח >> 

אבל אני בסוף מייצגת את האוצר ולא את משרד - - -

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

יוליה, בואי נתנהל לא כשכונה. תני לה לדבר. תני לה לדבר. עד עכשיו היא לא אמרה כלום. עד עכשיו לא אמרת כלום. דברי, תתחילי לדבר.

 << דובר_המשך >> אתי גבאי-מורלי: << דובר_המשך >> 

אז אני מתחילה לדבר.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

דברי.

 << אורח >> אתי גבאי-מורלי: << אורח >> 

קודם כול לגבי העיריות, אדוני, ההסכם לגבי הסקטור הפרטי שישבו לגביו עוד לא נסגר. בסקטור של העיריות, הרשויות, הגופים המתוקצבים, הנתמכים, לא יהיה שם אפס ו-50 ו-50 בהכרח, כי אם יש מקום שיש בו הסדר מיטיב, וזה כתוב גם בחוק, והמעסיק - - -

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

איפה זה כתוב?

 << דובר_המשך >> אתי גבאי-מורלי: << דובר_המשך >> 

בחוק.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

איפה? תלכי לסעיף, איפה זה כתוב.

 << אורח >> אתי גבאי-מורלי: << אורח >> 

אני לא - - - אבל הסדרים מיטיבים יכולים יהיו להמשיך.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

איפה? מה זה "יכולים יהיו"?

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

זה למרוח, זה למרוח.

 << דובר_המשך >> אתי גבאי-מורלי: << דובר_המשך >> 

לא, זה לא למרוח.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

מאחר שאני מכיר אתכם, כל אפשרות לגנוב אתם פוגעים וגונבים. אני מכיר אתכם. תקשיבי, אני ישבתי עם הבוס שלך. ישבתי עם הבוס שלך. "יכולים יהיו" – תגדירי. מה זה יכולים?

 << אורח >> אתי גבאי-מורלי: << אורח >> 

יכולים יהיו זה אם אינטל לא קורסת מחר בבוקר - - - 

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אתי, כשאת מחוקקת חוק ואת באה בידיים נקיות, אז את לא משאירה אופציות.

 << דובר_המשך >> אתי גבאי-מורלי: << דובר_המשך >> 

אדוני, אין מי שבא - - - בידיים נקיות - - - ממני.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

כל הסכם מיטיב או הסדר מיטיב יחול. לא "יכול יהיה" – יחול. זה מה שהיה צריך להיות כתוב, אם מישהו בא בידיים נקיות.

 << דובר_המשך >> אתי גבאי-מורלי: << דובר_המשך >> 

- - - מסכימה, אדוני.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

לא יושב על השולחן ולא עולה על השולחן.

 << אורח >> אתי גבאי-מורלי: << אורח >> 

מה קורה עם עסק שקורס? שמחר בבוקר לא יהיה לעובד מקום עבודה, והוא בהסכמה עם הוועד מסביר לו, שאם הוא ייתן את ההסדר המיטיב ולא ילך להסדר של האפס, 50, 50, כשתיגמר הקורונה לא יישאר עסק. יכול להיות, אדוני, שאתה צודק - - -

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אה, יסגרו את העיריות? החברות הממשלתיות ייסגרו? הבנתי.

 << דובר_המשך >> אתי גבאי-מורלי: << דובר_המשך >> 

לא דיברתי על העיריות. דיברתי על עסק פרטי. הסקטור הציבורי עדיין לא חתם על הסכם, אדוני, ויכול מאוד להיות שאתה צודק.

 << דובר >> אופיר סופר (ימינה): << דובר >> 

איפה המגזר השלישי בעניין הזה? איפה המגזר השלישי? זרקתם אותו מתחילת הקורונה עד עכשיו. אני רוצה שתתייחסי למגזר השלישי.

 << אורח >> אתי גבאי-מורלי: << אורח >> 

אני רק אסיים.

 << דובר >> אופיר סופר (ימינה): << דובר >> 

לא, לא, לא.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

עזוב, תן לה לסיים.

 << אורח >> אתי גבאי-מורלי: << אורח >> 

אני רק אסיים. התוצאה הזאת שרואים בה כאיזה מחטף לילי, היא תוצאה של שעות עבודה שאני מוכנה להציג אותן בדוחות נוכחות של עובדים שלנו; היא תוצאה של הבנה קשה, שגם כשבאו ואמרו בהסתדרות: אבל למה אתה מנקה לי את הימים, הרי המעסיק מקבל גם חלק מהכסף? באו ואמרו: אם אנחנו רוצים שכולם ניקח חלק של שליש, שליש, שליש באירוע הזה, ושננסה להירתם תחת אלונקה שכולנו – כולנו, כולל המדינה, המדינה זה כסף שלנו בסוף – כדי שכולנו נוכל לשרוד את האירוע הזה. כל צד באחריות רבה, אני חייבת להגיד, מרשים ביותר, אני לא מעט שנים באוצר, ואני התרשמתי מהאחריות של כל הצדדים, שאמרו: אנחנו מבינים. 

ואז באה אותה שאלה שאמרה: אבל רגע, גם אם העובד מבין ומוכן לשים את חלקו, כי כשהמעסיק משפה הוא לא רוצה גם לשפות וגם שיישארו לעובד מניין הימים המלאים. וגם כשהמעסיק אמר: אני אשלם, אני לא יכול for ever, אני מוכן 50%, כי זה בדרך כלל מה שאני משלם ביום-יום של ימי מחלה, בין 40% ל-50% יוצאים גם ככה למחלה, אז אם אני לא אשלם את מלוא ימי המחלה והמדינה תיתן לי חצי - - -

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

קודם כול, אני רואה למה ישבתם שעות, כי עכשיו את מדברת רבע שעה ולא דיברת לעניין.

 << דובר_המשך >> אתי גבאי-מורלי: << דובר_המשך >> 

זה לעניין - - -

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

סליחה שנייה. והרגישות שלכם ידועה, אני הייתי השר הממונה על העובדים סוציאליים, ראיתי שם עובדים שעובדים 30 שנה ואתם לא מקדמים בשקל, כי לא מעניין אתכם.

 << אורח >> אתי גבאי-מורלי: << אורח >> 

תשאל את ענבל חרמוני מי זאת אתי גבאי, היא תגיד לך שהיא האחרונה שלא אכפת לה מעובדים.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> 

מי זאת אתי גבאי?

 << אורח >> אתי גבאי-מורלי: << אורח >> 

אני אתי גבאי, וענבל חרמוני מייצגת את העובדים הסוציאליים, היא בקשר יום-יומי איתי.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

דברתי אליי, תסתכלי לפה. 

 << דובר_המשך >> אתי גבאי-מורלי: << דובר_המשך >> 

אני לא פקיד קר ומנוכר, ממש לא.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

את מייצגת משרד - - -

 << דובר_המשך >> אתי גבאי-מורלי: << דובר_המשך >> 

אבל אני גם מייצגת עובדים.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

את רוצה להקשיב? את מייצגת משרד שאני עבדתי מולו. אין בו רגישות חברתית.

 << דובר_המשך >> אתי גבאי-מורלי: << דובר_המשך >> 

אי אפשר להכליל ככה.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

קצר רואי. קצר רואי.

 << דובר_המשך >> אתי גבאי-מורלי: << דובר_המשך >> 

אי-אפשר להכליל ככה.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

שמעת? זה מה שאני אומר, אחרי ארבע שנים שישבתי אתכם. עשקתם אנשים, לא כיבדתם הסכמים, לא כיבדתם הסכמים כתובים. הבוס שלך לא כיבד הסכם כתוב איתי, היה צריך להגיע לבית משפט, כי הכוונות שלכם לא טהורות. בשביל זה את אומרת "יכול יהיה", בשביל לא לשלם ולשטות בציבור. ואם היית עובדת במגזר הפרטי, לא היית יושבת שעות על הסכם, כי את מבינה שהנצילות שואפת לאפס. היית מביאה תוצאות. ואתם יכולים לשבת שעות, כי זה לא מעניין, כי יש לכם זמן, ואתם באים להתיש. ולא הבאתם פה תוצאה. עשיתם הסדר רע לכולם. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

אני מסכים.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

הסדר רע, לא חכם ולא מיטיב. תודה רבה לך. קרן ברק.

 << אורח >> אתי גבאי-מורלי: << אורח >> 

- - - של המינוס?

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

קרן ברק, סליחה.

 << אורח >> אתי גבאי-מורלי: << אורח >> 

משלמים על מינוסים.

 << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> 

טוב, בואו נוריד קצת את הלהבות. שום דבר פה לא אישי, חברים, ובואו נתייחס למצב שבו אנחנו נמצאים. אנחנו נמצאים במצב בלתי אפשרי, באמצע מגפה עולמית, שבה כל יום עסקים נסגרים. אתה נוסע ברחובות ואתה רואה חנויות להשכרה. בתקופה הזאת כולם נדרשים להיות הרבה יותר רגישים, הרבה יותר חמלתיים, הרבה יותר יצירתיים במחשבות שלהם.

ומה שקורה כאן באירוע הזה זה שבעלי העסקים הקטנים, שאני מייצגת אותם כאן על השולחן, פשוט לא היו חלק מההסדרים האלה. בעלי העסקים הקטנים הם בסוף עמוד השדרה של הכלכלה שלנו, הם משלמי המיסים. בזכות המיסים שהם משלמים אחרי זה אנחנו כמדינה יכולים להתקיים. אנחנו צריכים אותם חיים ונושמים.

מה קורה לבעל עסק קטן – חמישה עובדים, עשרה עובדים – שעובד אחד נכנס לבידוד, או חלילה לקוח שנכנס לחנות או למספרה הוא חולה קורונה, והעסק נסגר כולו, העסק סגור כי מישהו הכניס אותם לבידוד. אז גם העסק סגור כי עובד אחד נכנס לבידוד, וגם באותה העת בעל העסק צריך לשלם על אותם ימי בידוד. השאלה היא מאיפה. 

המחשבה שיש לעסק סגור מאיפה להוציא מהכיס אחרי כל כך הרבה חודשים שהעסק סגור, והוא נאלץ לסגור אותו כי עובד נכנס לימי בידוד, והוא צריך לסגור אותו כמה פעמים, כי אולי כל פעם עובד אחר נכנס לימי בידוד, והוא צריך עוד לשלם על הימים האלה, זה משהו שהוא בלתי נתפס לכל בר דעת הגיוני שחושב על זה.

ויש פער גדול בין מפעלים גדולים שבהם אולי לא כל המפעל נסגר לבין עסקים קטנים שכל העסק נשאר סגור. יש עשרות ומאות אלפי עסקים כאלה במדינת ישראל, ולכן הם היו צריכים לשבת על השולחן הזה ולייצג את עצמם באירוע הזה, שבו זה לא מחלקה אחת נסגרת, זה כל העסק סגור, ומאותו רגע הוא גם צריך להוציא out of pocket כסף לשלם על ימי הבידוד האלה. ולכן זה בלתי אפשרי.

לכן אני חושבת שבהקשר הזה הבינו משרד האוצר. אני קיימתי על דיון בוועדה שלי, בוועדה לעסקים קטנים ובינוניים. ישבנו, דיברנו, הם הבינו את ההבדל בין העסקים. ובאמת הם באו אליי עם תשובה, שאנחנו צריכים לשפר אותה פה, כי הם באו עם תשובה שאם ישפרו את המתווה אנחנו צריכים שישפרו לרמת 100%, כי לעסק אין מאיפה לשלם. גם אם הוא רוצה, פשוט אין לו. 

כשעושים כאלה החלטות צריך לשים עליהן תג מחיר, להבין כמה זה עולה באמת – כמה זה עולה למדינה וכמה זה עולה לעסק, ולהבין האם העסק יכול להיכנס בנעלי המדינה. העסק הקטן לא יכול להיכנס בנעלי המדינה באחריות הזאת, הוא לא יכול טכנית ,אין לו את היכולות האלה. ואנחנו כמדינה צריכים לשמור אותו חי. אנחנו לא עושים להם טובה, אנחנו עושים לנו כמדינה טובה, כי אנחנו צריכים את העסקים האלה כל הזמן פתוחים, כי הם משלמי המיסים וככה הקופה שלנו מתמלאת. ולכן אף אחד לא עושה פה לאף אחד טובה, כולנו צריכים ביחד לשמור עליהם חיים. ולבקש מהם להביא כסף שאין להם בעסק שהוא סגור ממילא זה לא לחשוב עליהם. 

וכאן גם הגשנו את הצעת החוק שלנו כמה וכה אנשים, שבעצם אומרת לשפות לגמרי. גם ביטוח לאומי, כשהיינו בדיונים שלי, אמרו: אנחנו מסוגלים, רק תגידו לנו איך, את הטכניקה אנחנו יודעים לעשות – יושב פה מנכ"ל ביטוח לאומי – את הטכניקה אנחנו יודעים לעשות, אנחנו פשוט לא מקבלי ההחלטות, אתם תחליטו ואנחנו נבצע. יש לנו שיתוף פעולה מביטוח לאומי בהקשרים האלה, ויש גם שיתוף פעולה חלקי אצלכם. אתם צריכים ללכת עוד צעד קדימה, אין מה לעשות.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

תודה רבה. רון תומר, נשיא התאחדות התעשיינים.

 << אורח >> רון תומר: << אורח >> 

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אני אנסה לעשות קצת סדר בעניינים, כי אני אולי הבן-אדם שלאורך כל הדרך אתם יושבים פה היום. קודם כול כשתעבור שהצעת החוק הזו, בכל דרך שהיא תהיה – אנחנו כמובן תומכים במתווה שהוסכם – אני חושב שהיא הישג גדול למעסיקים, כי בפעם הראשונה - - -

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

חזור שנית? מה המשפט האחרון שאמרת?

 << אורח >> רון תומר: << אורח >> 

שאני תומך במתווה שהוגש.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

לא, אמרת: הישג גדול לתעשיינים. 

 << דובר_המשך >> רון תומר: << דובר_המשך >> 

למעסיקים.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

הישג גדול – אוקיי.

 << דובר_המשך >> רון תומר: << דובר_המשך >> 

אני כבר אסביר.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

מסכים איתך.

 << דובר_המשך >> רון תומר: << דובר_המשך >> 

כי בפעם הראשונה אנחנו מורידים מעלינו לפחות שני שליש מהעול הזה של ימי הבידוד.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

הכול, אתה מוריד הכול.

 << דובר_המשך >> רון תומר: << דובר_המשך >> 

הלוואי.

<< יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

בוא, יצא לנו לדבר, במחשבון ארבע פעולות, אתה משלם חצי, מקבל מלא. העובד משתתף, לא עולה לך שקל. אתה פורס תשלומים. אתה יצאת תותח. לא יעזור כלום, אתה עשית הסדר של תותח, על חשבון זה קצת, על חשבון זה קצת. אבל תדאג שגם זה לא יחסר וזה לא יחסר.

 << דובר_המשך >> רון תומר: << דובר_המשך >> 

אדוני, תודה על המחמאות, אבל אני אסביר.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

כל הכבוד. שאפו לך.

 << דובר_המשך >> רון תומר: << דובר_המשך >> 

תודה על השאפו. באתי לפה באמת מאחריות חברתית למעסיקים ולעובדים. 

 << דובר >> אופיר סופר (ימינה): << דובר >> 

לי אמרו שהמס הזה נקרא מס מעסיקים. מס ימי הבידוד, מס חדש על המעסיקים. 

 << דובר_המשך >> רון תומר: << דובר_המשך >> 

חברים, אני כבר אסביר הכול.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

תן לו, די. לא הפרענו לאף אחד, לא נפריע לו, ולא נפריע לדובי אמיתי שידבר אחריו.

 << אורח >> רון תומר: << אורח >> 

קודם כול בחודש מרץ אנחנו, התאחדות התעשיינים, היינו אלה שהגשנו את הבג"ץ. רק חשוב לעשות סדר, פנינו ל-15 ארגונים עסקיים וביקשנו להצטרף אלינו לבג"ץ, כי הבנו שהדבר לא ראוי. חלק מהארגונים אמרו לנו: עזוב, אין סיכוי, לא מעניין; חלקם לא חזרו אלינו; שניים הסכימו לתת את השם שלהם, אחד מר אלקובי מהתאחדות המלאכה שיושב פה, והשני מהתאחדות חברות הניקיון. אנחנו היינו היחידים שמימנו אותו, דאגנו לאסטרטגיה, טיפלנו, וכן זכינו בו.

אבל בוא נסביר רגע בפורום הזה מה הייתה הזכייה בבג"ץ, כי זה חשוב, כי מפה מתחיל כל העניין. בג"ץ קיבל את עמדתנו, פסל את תעודת המחלה הגורפת. בג"ץ לא קיבל את עמדתנו בשני נושאים: הוא לא הסכים לפסול אותה רטרואקטיבית למרות שביקשנו; והחלטתו לצערי לא הייתה שמדינה תממן, אלא בג"ץ קבע שהמחוקק יקבע את האיזון הראוי בין המעסיקים, עובדים והמדינה.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אל תדאג, זה יהיה. תהיה רגע, זה יהיה.

 << דובר_המשך >> רון תומר: << דובר_המשך >> 

מאה אחוז. אדוני, זו מטרתנו. עכשיו, אני כן חושב שההסדר הזה הוא הסדר מאוזן. כן, הייתי רוצה יותר, זה נכון. ואתי אמרה בצדק, בהסדר הזה ישבנו שעות, ונלחמנו קרבות בשוחות ובגבעות.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

איך ניצחת אותה ככה?

 << דובר_המשך >> רון תומר: << דובר_המשך >> 

לא יודע, לא חושב שניצחתי.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

איך? בוא תספר לי. תלמד אותנו שיטות של משא ומתן, איך הבאת כזה ניצחון.

 << דובר_המשך >> רון תומר: << דובר_המשך >> 

לא חושב שניצחתי, אבל הצוות שלנו באמת עבד - - -

 << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

כי הוא מכר את העסקים הקטנים והבינוניים, ולכן - - -

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אוסאמה.

 << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

למה לא ערבת אותם? למה לא ערבת את העסקים הקטנים והבינוניים? למה?

 << אורח >> רון תומר: << אורח >> 

אתה רוצה לשמוע או לדבר?

 << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> 

התפקיד שלו לא לערב את העסקים הקטנים. זה לא התפקיד שלו.

 << אורח >> רון תומר: << אורח >> 

רגע, אני גם אענה לזה. 

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אופיר, אתה ביקשת רשות דיבור, אז אתה מדבר אחרי אמיתי, ואחריך אתי.

 << דובר_המשך >> רון תומר: << דובר_המשך >> 

חברים, אני מבטיח לענות על הכול. ישבנו למשא ומתן הזה כתוצאה מהנחיית הבג"ץ, ואני אומר, היו פה דיונים ארוכים. חלק מהגופים שישבו איתנו גם מייצגים את זה, אבל, אדוני, אני אומנם לא מייצג עסקים קטנים, אבל אתה תראה בהמשך שנלחמנו גם את מלחמתם, אני כבר מגיע לזה. ובמלחמה הזאת, כבוד היושב-ראש, כן היה חשוב לנו לשמור גם על העובדים שלנו, כי המשמעות של אי-הסדר הייתה בסופו של יום שהכול על חשבון העובדים וייווצר פה בלגן.

עכשיו, אני אגיד דבר אחד לחברי הכנסת הנכבדים, ואני מעריך את מלחמתכם, כולל חברת הכנסת ברק, אופיר כץ, כבוד היושב-ראש ואחרים. לא היינו צריכים את בג"ץ הזה. אני עוד בכנסת הקודמת ממרץ באתי לכנסת ואמרתי: חבר'ה, זה לא הגיוני. בואו, כנסת נכבדה, איתנו ביחד ונשנה את החוק. לא היינו צריכים ללכת לבג"ץ. למה הייתי צריך לשלם מאות אלפי שקלים, לחכות את כל התקופה הזו? הכנסת הייתה יכולה את הדיון החשוב שאדוני עושה לעשות – אדוני לא ידע, אז לא הייתה ועדת העבודה לדעתי, כי זו הייתה כנסת בין הכנסות מה שנקרא, אבל היו יכולות ועדות כלשהן לדון ולפתור. זה לא היה.

ולכן כשבאנו, ישבנו עם האוצר, והוצאנו הסדר, שאדוני, אני חושב שאף צד לא ניצח בו, ואולי זה מה שטוב בו, הוא הסדר מאוזן. כן, אני גם רוצה יותר, אבל אני שם את ידיי עליו.

אני רוצה גם להגיד דבר אחד: בהסדר הזה זה לא רק התעשיינים. נציגות המעסיקים, ואני חייב להגיד תודה לחבריי שתמכו בו, מתוך אותה אחריות חברתית שהלכנו בה. 

עכשיו, חשוב לי להגיד לגבי הקטנים: כן, אנחנו לאורך כל המשא ומתן דרשנו להחריג את העסקים הקטנים. ודבר אחד, ואני אומר אותו, היה איזה ריב אפילו על ההודעה לעיתונות אחרי ההסכם, אם תקרא את ההודעה לעיתונות למוחרת - - -

 << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

- - - להחריג את זה. למה המשא והמתן לא איתם?

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אוסאמה.

 << אורח >> רון תומר: << אורח >> 

אתה לא מכיר את העובדות, ואני לא רוצה לדבר בשום גופים אחרים.

 << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

מפיך אני שומע.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

רון, אל תענה לו. דבר אליי, אל תענה לו. הוא סתם מפריע.

 << אורח >> רון תומר: << אורח >> 

לא עונה לו. אני רק יכול להגיד שבשלב מסוים אני זה שפוצצתי את המשא ומתן, וגוף אחר שמייצג גם את הקטנים בא ופישר בינינו כדי שהנושא ימשיך. אבל אני לא רוצה להתייחס לגופים אחרים.

עכשיו אני אגיד דבר אחד: כן נלחמנו בשביל העסקים הקטנים. בהודעה לעיתונות, חרף דרישת האוצר, אם תיגשו להודעה לעיתונות שלי, אני אומר שנמשיך להילחם בשביל להחריג. ולכן, כבוד היושב-ראש, חברת הכנסת קרן ברק ואחרים, אנחנו אתכם, ואני מברך את שר האוצר ומשרד האוצר שהחליט להחריג אותם, אני מקווה שהדבר הזה יעלה ויעבור באמת בנושא הזה.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

ומשפט המחץ, משפט אחרון.

 << דובר_המשך >> רון תומר: << דובר_המשך >> 

משפט אחרון אני אגיד. ההסדר מאוזן, אני חושב שאפשר לתמוך בו. יש לזכור שממחר לא יהיה הסדר, וזה מצב הרבה יותר גרוע. וכן, כבוד היושב-ראש, העובדים חשובים לי. ואת כל האנרגיות האלה, כדי לעזור למעסיקים שבאמת נמצאים במצב קשה, בואו, כנסת נכבדה, ניקח למלחמה על רכש מקומי מתוצרת הארץ, לעזור לעסקים לרכש מעסקים ישראלים במקום מאתרי אינטרנט בחו"ל, לחל"ת גמיש כדי לעזור לעובדים ולהחזיר אותם לעבודה ולקיום ההכשרות. בואו ניקח את כל האנרגיות האלה לדברים שחשובים הרבה יותר. 

חברים, ההסדר מאוזן, אני שם בתור מעסיק את ידיי עליו, ואני קורא לכם לבוא, שממחר תהיה ודאות - - -

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

תודה רבה, שמענו את דבריך בקשב. דובי אמיתי, לפרוטוקול תואר תפקיד.

 << אורח >> דובי אמיתי: << אורח >> 

יושב-ראש נשיאות המגזר העסקי, ובזה אני רוצה לפתוח. שאלו אותי הרבה מחברי הכנסת, גם אלה שנמצאים פה, נשיאות המגזר העסקי מאחדת בתוכה את התאחדות הקבלנים, לה"ב, התאחדות המלאכה והתעשייה, הבנקים, הביטוח, הניקיון, השמירה, האבטחה, משאבי אנוש, בתי ההשקעות – כל העסקים במדינת ישראל, למעט התעשיינים, ולשכות המסחר תל אביב בלבד. בלבד.

 << אורח >> רון תומר: << אורח >> 

לא נכון, גם חיפה וגם - - -

 << אורח >> דובי אמיתי: << אורח >> 

אל תפריע לי.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

הלו.

 << אורח >> רון תומר: << אורח >> 

אתה צודק, אני מתנצל. הוא רק לא אומר אמת.

 << אורח >> דובי אמיתי: << אורח >> 

מספיק.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

דובי, אתה לא צריך לצעוק פה על אף אחד, דבר אליי ורגוע. דבר, אני אשמור על הסדר, לא אתה.

 << אורח >> דובי אמיתי: << אורח >> 

ולכן אני בשם נשיאות המגזר העסקי חתום על כל ההסכמים הקיבוציים במשק שאתה דיברת עליהם, אדוני היושב-ראש. ואני מאוד שמח, אדוני היושב-ראש, שהדיון הזה הגיע – לא פשוט – לדיון בוועדת העבודה בראשותך, יחד עם חברי הכנסת, חברי הוועדה המכובדים, כי זה המקום. הניסיון שלך, אדוני, הידע שלך. לכן הקשבתי לכל הדיון מתחילת הדרך. חשוב לי מאוד הדיון הזה. הייתי מעדיף לא להגיע לכאן בעסקה מהסוג הזה, ואני לוקח את כל הדברים שאמרת – עסקה גרועה למשק, לעובדים ולמעסיקים. ואני בטוח ואני משוכנע, ומאחל לך גם את היכולת לקבל את ההחלטות הנכונות. ואני אומר לך מראש שאני סומך עליכם, כי אני שומע את הצלילים.

הדבר השני, אני רוצה לחזק את מה שנאמר, להקריא מתוך החלטת בג"ץ: סעיף 2(א) לחוק דמי מחלה מקנה זכאות לדמי מחלה רק לעובד "שנעדר מעבודתו עקב מחלה", כמשמעותה בסעיף 1. לפיכך, "חולה סטטיסטי" גרידא – אדם שבגופו שלו, להבדיל מזה של אדם אחר, לא התהוותה שום מחלה ואף אין הוא נושא את הנגיף – איננו זכאי לקבל דמי מחלה מכוח החוק. נקודה, סוף ציטוט. אמרת את זה בדבריך, שימי הבידוד, אדוני היושב-ראש, הם אינם ימי מחלה.

ואני חושב שהולך להיות פה נזק אחרי עבודה של שנים רבות, עוד של קודמיי בתפקיד, של קודמך בתפקיד, של הבית הזה במדינת ישראל יחד עם ההסתדרות, בהסכמים קיבוציים. החיבור הזה הוא חבלה והונאה, לצערי, של משרד האוצר, בניסיון לקעקע את כל ההסכמים שהגענו אליהם אחרי הרבה שנים. צריך להפריד. אם יש לנו בעיה עם ימי הבידוד נקרא להם בשם האמיתי – ימי בידוד. 

אתם רוצים שאני אכנס תחת האלונקה? אני אגלה לכם סוג: גם שר האוצר יודע, גם שר האוצר הקודם כחלון וגם ישראל כץ, אני נכנסתי מתחת לאלונקה. אני עושה שירות צבאי עד היום, אני הראשון שנכנס יחד עם הממשלה תחת האלונקה. אני מוכן לכול. אבל אני לא יכול לקחת, מי שמכיר את האלונקה, את שתי הידיות מקדימה רק על הגב שלי, אני רוצה לחלק את זה בין כולם. עד היום שילמנו 4 מיליארד. ואני הגעתי למשא ומתן באוצר, רק לא היה להם נוח לשמוע את עמדתי, ולכן חיפשו דרך להגיע להסכם עם התעשיינים. אני מייצג את כל העסקים, 85% מהעסקים במדינת ישראל. האחריות היא שלי. ואמרתי: אני לוקח ומוכן להיכנס עם המדינה לכל מקום, בצורה שוויונית שכולם נושאים בנטל.

מה יש בתזכיר הזה? מעבר ליומיים שההסתדרות נתנה, כל השאר אני והמדינה צריכים לשלם. זה לא מספר מוחלט, זה מה שיהיה. אני לא יכול לקחת את המגזר העסקי למקום של אי-ודאות. אולי למשרד האוצר יש נתונים כלכליים שונים ממה שאני מכיר. הנתונים שאני מכיר, שאנחנו הולכים לצמיחה שלילית, מתקרבים ליעד דו-ספרתי. הצריכה הפרטית יורדת בצורה דרמטית, היצוא ירד בצורה דרמטית, 100,000 עסקים לא יחזרו לאיפה שהם היו. חסר כסף? לא חסר. 

אני אמרתי להם גם, בין היתר, שנותנים לנו מענק לעידוד תעסוקה של 5 מיליארד, משכנו משם בקושי אולי מיליארד. יש כסף. זה לא הבעיה, אדוני היושב-ראש. זה עניין של תפיסה, זה עניין של אחריות, זה עניין של דרך לקבל החלטות. הפרד ומשול זה ב-DNA של האוצר. ואני לא אוותר, כמי שמייצג 85% מהמגזר העסקי. לא אף אחד אחר. 

השורה התחתונה, להיות אופרטיבי: אחד, מכניסים לכל הסכמה את מה ששילמנו עד היום. לא יכול להיות שהכושי עשה את שלו ואת זה שכחנו. זה אחד. שתיים, אם אתם רוצים שנהיה מתחת לאלונקה, ההסתדרות נתנה יומיים – אני חושב שהיא פגעה בעובדים, אני חושב שזה לא צריך להיות על חשבון העובדים, אני חושב שהמדינה צריכה לשלם את הכול. לא יקרה למדינה שום דבר אם היא תיקח את האחריות על הכול. על הכול. זה אחריות של מדינה. אגב, ל-benchmark שעשיתי, אין מדינה שלא לקחה על עצמה את הנטל, לפחות ב-85%–90% מימי הבידוד.

אבל אני אומר בשורה התחתונה: אני מוכן להיכנס מתחת לאלונקה, בשותפות מלאה.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

כמה לקחו המדינות?

 << אורח >> דובי אמיתי: << אורח >> 

למעלה מ-85%.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

וכמה זמן דיונים היה להם? לא, חשוב לי זמן הדיון.

 << אורח >> דובי אמיתי: << אורח >> 

לא היו דיונים.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אה, לא היו דיונים? למה? זאת אומרת, הם לא רציניים.

 << דובר_המשך >> דובי אמיתי: << דובר_המשך >> 

הם רציניים מאוד.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

כמה שהדיון יותר ארוך אז אתה פחות רציני.

 << דובר_המשך >> דובי אמיתי: << דובר_המשך >> 

לא, דיונים קצרים מאוד. לא דיונים של יומיים-שלושה ולא חודש-חודשיים ולא סיפורים. כשאתה בא כמגזר עסקי ואומר: אתה מוכן להיכנס תחת האלונקה עם ממשלת ישראל, ואני מוכן להיכנס תחת האלונקה – אני לא אוהב את זה, אני חושב שזה לא נכון, אבל אם אין ברירה אני הראשון שאכנס מתחת לאלונקה, ומי שמכיר את העבר הצבאי שלי יודע מה זה אלונקה בשבילי.

ולכן אני אומר לך: אחד, עושים חשבון מתחילת המגפה, מביאים לידי ביטוי כל מה ששילמנו בדרך כזו או אחרת; ושתיים, אני לא יכול ללכת על ממוצע, אני יודע לעבוד על מספרים מוחלטים, אם בכלל. אני מודה לכם, אני סומך עליכם.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

תודה רבה. אופיר.

 << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> 

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אשתדל לא לחזור על דברים שנאמרו ולהיות קצר. אני קודם כול מברך, שהגענו למקום הזה שיש פה חלוקה שווה. ואני חושב שלא משנה לאיזה הסכם נגיע בסוף, מבחינת האמירה יש פה אמירה חדשה. ובאמת פה אני רוצה לברך את שר האוצר על זה, שמה שהיה מובן מאליו תמיד, שהעסקים הקטנים נושאים בנטל כל הוצאה שיש העסקים הקטנים צריכים לשאת בנטל, אז יש פה אמירה חדשה שתלווה אותנו אני חושב עוד שנים קדימה, שזהו, אין יותר מובן מאליו שהעסקים הקטנים הם משלמים, יש פה משהו חדש שנוצר, ששנים קדימה יסתכלו על זה אחרת. שצריך לשבת איתם, לקרוא להם – תעשיינים, עסקים קטנים – ולראות איך מחלקים את הנטל שווה בשווה. ואני חושב שזה דבר חשוב, שילווה אותנו גם אחרי ימי הקורונה. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר >> 

למה הם צריכים לשלם?

 << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> 

אדוני היושב-ראש, אני באמת שמח על הפתיחה שלך בעניין העסקים הקטנים יותר, שצריך לעזור להם יותר ולהחריג אותם בעניין ההשתתפות שלהם, ובאמת הפעם להוציא אותם לגמרי מחוץ לתמונה של התשלום על ימי הבידוד. זה צעד חשוב וצעד מבורך. אני רוצה לברך גם את חברתי קרן ברק, שדוחפת את הנושא הזה המון זמן, מלווה אותם, בקשר איתם. ועל הצעת החוק שלך, באמת כל הכבוד.

 << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

על הצעות החוק שלי אתה לא מברך?

 << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> 

לא ידעתי שיש גם שלך.

 << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

- - -

 << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> 

אה, לא ידעתי. אם יש לך הצעת חוק, גם אותך אני מברך, אוסאמה.

 << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

בטח שיש.

 << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> 

ברור, כל מי שהגיש הצעת חוק והיא מוצמדת פה, אני מברך על היוזמות האלה. ברור.

אני חושב שצריך רק להחריג עובד שאמור לקבל כסף על בידוד, אם הוא חולה קורונה או אם הוא נמצא בבידוד - זה יותר רלוונטי בעצם לבידוד – והוא הפר את הבידוד, אז לשלול ממנו את הזכות לקבל את - - -

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

לא לשלול, לקרוע אותו.

 << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> 

למה?

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אם הוא הפר את הבידוד, הוא סיכן אחרים.

 << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> 

נכון.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אז צריך לקרוע אותו.

 << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> 

זה מה שאני אומר. לא לשלם לו.

 << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

הוא מחזק אותך.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

דרך אגב, רון, בחוק יש גם עובדים שהמפעלים שולחים אותם לשווק, והם חוזרים וקונסים אותם על זה שהם חוזרים. לוקחים להם את ימי המחלה. אל תענה לי. יש פה המון מחשבה ותמיכה לעובד, שהמפעל שלח אותו להביא - - -

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

לא מציעים לקחת לו את ימי המחלה.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

לא מציעים, אבל לוקחים לו. חברת הכנסת חוה עטייה.

 << אורח >> רון תומר: << אורח >> 

כבוד היושב-ראש, יש מתווה שאמור לקצר משמעותית את הדבר לעובדים שייסעו בנסיעות עסקים, זה אמור לעבור בימים הקרובים.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

משפט אחרון, אופיר.

 << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> 

משפט אחרון. אז אני אומר: מי שמפר את הבידוד – לשלול ממנו את הזכות לקבל את המענק. 

ודבר אחרון, האוצר, שמעתם מה שנאמר פה, אתם צריכים לדבר עם הממונים עליכם ולראות איך אנחנו עושים את זה הכי מהר שאפשר, בהתאם למה שהעלה פה היושב-ראש וחברי הכנסת, כי אנחנו צריכים להעביר את זה כמה שיותר מהר.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

תודה. חברת הכנסת אתי חוה עטייה.

 << דובר >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר >> 

ראשית, אני רוצה להודות לך שמינית אותי ליו"ר ועדה לעידוד תעסוקה ולהכשרות מקצועיות. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אני מקווה שהוועדה תעבוד.

 << דובר_המשך >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר_המשך >> 

בעזרת השם היא תעבוד. ובעזרת החברים פה, אני מאמינה שהם יעזרו לנו להוביל את הוועדה.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

אנחנו נסייע בכל דבר.

 << דובר >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר >> 

עכשיו, לפני שאני אגע במתווה, אתה טענת באחד הדיונים אצל פרופ' גמזו, שצריך להוריד את ימי הבידוד לעשרה ימים.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

ופרופ' גמזו אמר שתוך יומיים זה ירד ל-12 יום. בשביל זה אולי הוא התפטר, כי זה עוד לא ירד.

 << דובר_המשך >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר_המשך >> 

אני חושבת שזה יתרום רבות.

 << אורח >> רון תומר: << אורח >> 

מחר הדיון המכריע.

 << דובר >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר >> 

ורציתי כאן להגיד: למה להטיל על המעסיקים מס בידוד? ברוב המדינות ב-OECD הנטל לא נופל על המעסיקים.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

נופל על המדינה.

 << דובר_המשך >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר_המשך >> 

על המדינה, נכון. יש פה לשפות את העסקים הקטנים. אני רוצה לספר סיפור. אתמול ביקרתי בשומרון, נפגשתי עם גברת שמעסיקה 20 עובדים מיקב טורא.

 << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> 

אה, הוא הכי טוב בארץ.

 << דובר_המשך >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר_המשך >> 

היא אמרה לנו שגם את ביקרת.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

היין טעים. הרבה פרסים.

 << דובר >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר >> 

היא סיפרה סיפור מה זה נוגע ללב. היא מעסיקה 20 עובדים. כבר כמה חודשים שהעובדים לא מגיעים. היא לבד, היא קורסת. היא אומרת: למה שהעובדים יגיעו? הם טוענים: יש לנו את החל"ת, יש לנו גם קצת עבודה בשחור. למה שנגיע? אז היא אומרת שהיא לא יודעת את מי להעסיק. וכפי שציינת, יש לה עובדים שמגיעים מחופשה מחו"ל. למה היא צריכה לממן את ימי החופשה שלהם?

דבר נוסף, המתווה לא נוגע לגבי העובדים שמועסקים במשרות חלקיות, לגבי אלה שבמשמרות. בנוסף לך, אני אתן דוגמה על עצמי ועל עוד הרבה עובדים. אני נמצאת בחל"ת מהמגזר העסקי. צברתי יתרת שעות גבוהה מאוד של ימי מחלה. גם אם אני אחזור או שלא אחזור, היתרה תלך לי. למה לא ניתן להכניס את העובדים ליתרת ימי מחלה שלילית, או מנגד, כמו שבהרבה מפעלים עם ועדים יש הסכמים קיבוציים, מאפשרים לעובדים להקים קרן, ומי שיש לו שתהיה ערבות הדדית ויתרמו ימי מחלה לקרן.

 << דובר >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר >> 

למה העובדים בכלל צריכים לשאת בנטל הזה?

 << דובר_המשך >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר_המשך >> 

אני לא מדברת. אני אומרת: זה גם מודל שיעזור הרבה מאוד בעתיד.

 << דובר >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר >> 

לא.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

טוב, זה היה משפט יפה לסיום. אלקובי יוסי.

 << אורח >> יוסי אלקובי: << אורח >> 

אדוני היושב-ראש, תודה על הישיבה. אז אני אומר לך, כבוד היושב-ראש, גם אנחנו בין העותרים לבג"ץ, נכון, עם התעשיינים וחברות הניקיון. אני חושב שכאשר ניגשים התעשיינים הגדולים, של 1,500 מפעלים, וההסתדרות לאוצר, ומכינים מתווה, אני חושב שאנחנו לא עיזים, אנחנו גם צריכים להיות שותפים. היינו בין העותרים, היו צריכים לקחת אותנו איתם, היו צריכים לדון, והיינו מגיעים להבנות כלשהם. ואולי הם יבינו את הצעקה של הקטן. הם הלכו לבד, הם הציעו את מה שהציעו.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

הביאו תוצאה יפה. תקשיב, למפעלים הגדולים התוצאה יפה.

 << דובר_המשך >> יוסי אלקובי: << דובר_המשך >> 

התוצאה יפה. תראה, אם גם בתנובה לא יגיעו 50, ישבו בבידוד, הקוטג' ייסע במסלול - - -

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

לא, גם המדינה תשפה אותם.

 << דובר_המשך >> יוסי אלקובי: << דובר_המשך >> 

לא רק שהם קיבלו את רוב המענקים, אלא גם עלו ברווחיות ב-30%, אדוני היושב-ראש. ויושבים פה חברי כנסת, שכולם ביקרו בעסקים הקטנים והבינוניים, אחד-אחד, וראו את זעקתם, את מצוקתם, את המצב הגרוע שנמצאים בו. אין לנו כסף לשלם משכורות, אין לנו כסף לשלם שכירויות, אין לנו כסף לשלם את הארנונה. אנחנו נחנקים ומחזקים את העובדים שלנו, להשאיר אותם במערכת, כי ביום שנשחרר אותם לא יהיו עובדים. אין בתי ספר טכנולוגיים, אין קידום תעשייה, אין שום דבר וכלום.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

הקמנו היום תת-ועדה להכשרה מקצועית. תביאו סילבוס, תגידו מה אתם צריכים, נלמד בדיוק לפי הסילבוס, שלא נלמד ונשחית זמן. נעשה מתווה, אבל תגידו מה אתם צריכים.

 << דובר_המשך >> יוסי אלקובי: << דובר_המשך >> 

בואו נעבור את המגפה הארורה הזאת, כי אנחנו קיימים מ-1908, אנחנו אלה שבנינו את האלונקה – הנגרים את המוטות והמסגרים את המתכת והטקסטיל את הברזנט – ואנחנו מרימים את האלונקה הזאת, שעליה יושבים כל התעשייה הגדולה ונהנים, ואנחנו נאנקים, אדוני היושב-ראש. אני חושב שימי בידוד זה בדומה לימי מילואים, זה הכול. לא צריכים להיות יפי נפש ולחפש - - -

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

כולם צועקים פה "מילואים". 

 << אורח >> יוסי אלקובי: << אורח >> 

המדינה צריכה לשאת בזה.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אדוני מנכ"ל הביטוח הלאומי, במילואים כמה ימים לא משולמים?

 << דובר_המשך >> יוסי אלקובי: << דובר_המשך >> 

מהיום הראשון.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

לא חושב. מהיום הראשון?

 << דובר_המשך >> יוסי אלקובי: << דובר_המשך >> 

כן.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

ואיך עושים את הממוצעים של התשלום?

 << אורח >> מאיר שפיגלר: << אורח >> 

לפי השכר שהיה לו לפני שהוא יצא למילואים.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

בכמה זמן?

 << אורח >> דובי אמיתי: << אורח >> 

שלושה חודשים.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

יש התחשבות בשאר התוספות שם?

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

לא, בסיס.

 << אורח >> מאיר שפיגלר: << אורח >> 

אני לא בטוח, אני חושב שעל כל מרכיבי השכר.

 << דובר >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר >> 

כל מרכיבי השכר. הכול.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אוקיי. תודה רבה. אוסאמה.

 << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

בוקר טוב לכולם, ליושב-ראש. אני חושב שהיה אפשר לסכם את הדיון, היושב-ראש, בפתיחה שלך עם ההצעה שלך. לפי הצעת החוק שהגשתי עם חבריי מהרשימה המשותפת, זה בדיוק מה שאמרת בפתיחה שלך. לא צריך לחייב את העובדים ולהטיל עליהם סנקציה, וגם לא את העסקים הקטנים והבינוניים. זו בדיוק הצעת החוק שלנו.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אני קלעתי לדעת גדולים.

 << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> 

תמיד אני קולע לדעת גדולים. זה שהמדינה עכשיו אומרת: וואלה, עכשיו אנחנו עושים חצי-חצי, אבל איפה היא הייתה במשך כל החודשים הקודמים? מי נשא בנטל עד היום? העובדים והמעסיקים. והעובדים שניצלו את כל ימי המחלה שלהם, מה נשאר להם? ועוד עכשיו אומרים: ההסתדרות נתנה יומיים על חשבון העובדים – סחתין.

אני חושב, כבוד היושב-ראש, הפתרון הוא שלא צריך לחייב את העובדים. הכיס הגדול הוא המדינה. המדינה עכשיו אומרת: אני משתתפת ב-50% – וואלה, תודה רבה, סחתין. תודה רבה, אחרי שמונה חודשים עכשיו היא מוכנה לתת ולפתוח את הכיס? אבל אני חושב, אם הכאוס הזה, אחרי היום הזה, עוד פעם ייפול על העובד, אז זה חמור מאוד. ולכן אני מזהיר.

 << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> 

לא, על העובד זה לא ייפול.

 << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

למה לא ייפול?

 << דובר >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר >> 

היומיים הראשונים על חשבון העובד.

 << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> 

לא על העובד ולא על המעסיק.

 << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

אם לא נחוקק את החוק הזה, ואין הארכה של בג"ץ, אז מה יעשה עובד שנמצא בבידוד? 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר >> 

הכול נופל על המדינה.

 << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

מי ישלם לו קרן?

 << דובר >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר >> 

המדינה.

 << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> 

בשביל זה אנחנו פה.

 << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

בשביל זה אנחנו פה. לכן אני אומר: אנחנו לא ניתן. ושהאוצר ילך ויחזור ויעשה שיעורי בית ויחזור היום, כבוד היושב-ראש, כמו שאמרת. בלי זה לא נאשר את החוק הזה.

 << דובר >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר >> 

לא, אם זה לא קורה היום, המדינה תישא בנטל. ושיקצרו ימי בידוד, אוסאמה, ושיבטלו את השב"כ, ואז נראה אותם.

 << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

זה בסדר, אבל בינתיים לא מקצרים את ימי הבידוד.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אוסאמה, תודה. הילה.

 << אורח >> דובי אמיתי: << אורח >> 

רק לשאלתך, ביטוח לאומי מגלם לפי מפתח 1.4.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

מי אדוני? לא זוכר שקיבלת רשות דיבור.

 << אורח >> דובי אמיתי: << אורח >> 

רק רצית לדעת לפי ביטוח לאומי.

 << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> 

אין פה פרוטקציות, דובי.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

לא רציתי לדעת כלום. מה שהיה היה, נגמר. עברנו. הילה.

 << דובר >> הילה שי וזאן (כחול לבן): << דובר >> 

טוב, אז נאמרו רוב הדברים, ובאמת הדבר הכי חשוב על ידיך, היושב-ראש, בתחילת הדברים, אז אני באמת אשתדל ולא אחזור. אני רוצה להגיד כמה דברים קודם כול באופן כללי, נקודות קצרות וחשובות. עד עכשיו דיבר פה היושב-ראש קודם על הכשרות, הממשלה לא יישמה את התוכנית להכשרות בכלל ככלי להילחם עם התופעה הזו של אבטלה בכלל, לפני שאנחנו מדברים - - -

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

כי יש תזמורת שמנגנת מצוין של השרים. המנצח רק שכח להביא את השרביט של הניצוח, אז התזמורת נתקעה.

 << דובר_המשך >> הילה שי וזאן (כחול לבן): << דובר_המשך >> 

אתה צודק. ועדיין אני רוצה להזכיר, שהייתה ועדת מנכ"לים שכינסה המנכ"לית הקודמת, קרן טרנר, עם הצעה ברורה, להחיל מיד תוכנית להעסקה של מעל 100,000 עובדים. אנחנו לא רואים את היישום של זה.

אני רוצה להזכיר, שגם עד עכשיו אין לנו בכלל תוכנית סדורה לגל הבא של הקורונה. ראש הממשלה מדבר מעל כל במה, ומכין את דעת הקהל לכך שהולך להגיע גל שלישי, על מנת שדברים יתקבלו בצורה רגועה יותר, ועדיין אין שום תוכנית – אני יושבת גם בוועדת הכלכלה, גם בוועדת הכספים, גם פה בוועדה המכובדת הזאת – שום תוכנית לקראת הגל הבא, ולצערי הדיונים האלה ימשיכו ויתקיימו.

אני רוצה לציין שלמעלה מ-15% מהעסקים, לפי הלמ"ס, שהתפרסם רק לפני כמה ימים, כבר עכשיו ייסגרו, עוד לפני הגל הבא.

מעבר לנקודות החשובות שאמרו פה חבריי, האוצר, אתם מביאים פה בעצם הצעת חוק שעד לרגע האחרון, אם לא היוזמה פה של כמה חברים וחברתי קרן ברק, לא הייתה התייחסות לאותם עסקים קטנים ובינוניים, לא הייתה דיפרנציאציה ברורה, שבעצם מכירה בעול הגדול שנופל עליהם. בסופו של דבר ההתמודדות גדולה יותר מדי, הם לא יכולים להתמודד עם זה. 

אני כן חושבת שמה שחסר עוד בהצעת החוק זה כן אולי – אני אגיד פה את זה באמת גם לטובת המדינה, גם לטובת המעסיקים, זה חשוב שזה ייאמר – שהעובד יהיה חייב בהגשה של מסמך, שאכן הוא נכנס לבידוד, כדי לא ליצור מצב.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

יש את זה.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

הילה, יש את זה.

 << דובר >> הילה שי וזאן (כחול לבן): << דובר >> 

זה נכנס? אוקיי, בסדר גמור.

ודבר אחרון, לגבי מה שנאמר פה על הבידוד לעצמאים, גם אנשים בעצמם שסגרו את העסק שלהם ונכנסו לבידוד, המדינה שהורתה להם לעשות את זה וקבעה את הכללים לעשות את זה חייבת לסייע להם. העליתי את הנושא הזה כבר לפני חודש בוועדת הכספים, לצערי האוצר התעלמו מזה, עכשיו אנחנו נדרשים לזה. חייבת להיות התייחסות גם להם ולא רק לעובדים.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

יתייחסו בוועדת הכספים, אם העלית בוועדת הכספים.

 << דובר_המשך >> הילה שי וזאן (כחול לבן): << דובר_המשך >> 

לא, פה, בהצעת החוק הזו. לא יכול להיות שאנחנו מדברים רק על עובדים.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

הם יתייחסו בוועדת הכספים, לא פה.

 << דובר >> הילה שי וזאן (כחול לבן): << דובר >> 

לא, לא יכול להיות שאנחנו מתייחסים רק לעובדים. בעלי העסקים עצמם.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

תודה רבה. חברת הכנסת אימאן, בבקשה.

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

צוהריים טובים לכולם, אני מברכת על דיון חשוב זה. אין ספק שהנושא של ימי בידוד מעסיק את כולנו, ואני חושבת שזאת זכות בסיסית לכל עובד שעבד במשך כל ימות השנה ולא משנה מה, והוא נכנס לבידוד, זכותו לקבל פיצוי, ולא על חשבון ימי המחלה. המדינה צריכה לקחת אחריות במקום הזה מקל וחומר. לתת את זה ולהשאיר עול על כתפי העסקים הקטנים זה בל יאומן. עסקים קטנים נסגרים, אין להם יכולת אפילו לעמוד על הרגליים. במקום לתת להם קצת נשימה, קצת נשימה כדי לעבור את התקופה הזאת, אנחנו שוב מעמיסים עליהם עוד דבר שהוא לא באשמתם.

ולכן אני רוצה לחזק את ידי כל מי שחושב שנכון שזה צריך לא להיות על הכתפיים של העובד, וגם לא על הכתפיים של המעסיקים, לא הקטנים ולא הגדולים, ובמיוחד לא הקטנים. תודה.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

רועי, אני רואה שאתה יושב רגוע, בטוח. 80% מהדיון היית בחוץ, לא היית פה. כל הכבוד.

 << אורח >> רועי כהן: << אורח >> 

פשוט מגיב למה שאתה אומר.

 << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

כבודו, חשוב לי רק משפט אחד: אני חייבת לציין שרוב העסקים בחברה הערבית הם עסקים קטנים. ואנחנו לא יכולים להתעלם מהמצב הכלכלי הגרוע, לא רק הרעוע בתוך החברה, ועכשיו עוד יותר בעקבות הנגיף.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

חבר הכנסת עידן רול.

 << דובר >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> 

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני קודם כול רוצה לומר, אפילו יותר ממה שבעלי העסקים הקטנים דורשים, אין ספק שהמדינה צריכה לשאת במלוא התשלום של ימי הבידוד, נקודה. העסקים והעובדים ספגו מספיק. עכשיו, יש פה שני נתונים מאוד חשובים שצריך להסתכל עליהם: בחודש ספטמבר נרשמו 150,000 בידודי שווא – 150,000 בידודי שווא – אנחנו יודעים עד היום שהנתונים מראים על כ-60% ערעורים על בידודי שווא שמתקבלים. מה זה אומר?

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

שאמרו לבן אדם להיכנס לבידוד בטעות. להיכנס לבידוד סתם.

 << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> 

זה אומר שהממשלה, שכשלה בהקמת מערך חקירות יעיל, ושהיא משתמשת בכלי לא אפקטיבי של איכוני שב"כ, תשתה את כל ימי המחלה של העובדים המסכנים, שאלוהים יודע אם חס וחלילה הם יצטרכו בהמשך השנה ימי מחלה מה הם יעשו.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

העובדים לא מסכנים. תמחק את המילה "מסכנים".

 << דובר >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> 

לא מסכנים כי הם מסכנים.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

לא מסכנים. תשתה את ימי המחלה של העובדים – זה משפט יפה.

 << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> 

חיים, למה אתה לא נותן לי אף פעם להשלים משפט?

 << דובר >> הילה שי וזאן (כחול לבן): << דובר >> 

זה לכולם, אל תיקח אישית.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

עידן, אני מעצב אותך עכשיו. אתה חבר בוועדה הזאת, אתה תצא משובח מפה, עם הרבה ניסיון, הרבה מעבר למה שנכנסת.

 << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> 

אתה חותם על זה?

 << דובר >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר >> 

השבחת נכס. עוד תשלם על זה מיסים.

 << דובר >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> 

בדיוק. מס שבח. למי אני משלם אותו?

אין שום הצדקה ושום היגיון, שהעובדים צריכים לשרוף את ימי המחלה שלהם על בידודים שהם לא בשליטתם. אם הממשלה לא מצאה פתרון לבידודי שווא לא יכול להיות שהעובד ישלם. ואני רוצה להגיד לכם שבסופו של דבר זה בעצם תמריץ שלילי לממשלה. אם אין כלי אפקטיבי למנוע בידודי שווא ופגיעה במעסיקים ובעובדים, ועכשיו העובדים והמעסיקים ישלמו, אין לממשלה שום תמריץ לפתור או לשפר את הכישלון הזה של בידודי השווא. 

אני שמעתי אתמול את שר הבריאות מדבר על סגר שלישי. אני חושב, בתור מישהו שמסתובב כל יום בעסקים קטנים, זה מזעזע בעיניי שעוד לא פתחנו את העסקים, הממשלה עוד לא אישרה לעסקים להיפתח אחרי הסגר השני, וכבר מדברים בלי בושה ומפחידים על סגר שלישי.

 << דובר >> הילה שי וזאן (כחול לבן): << דובר >> 

זה הנחיות מלמעלה.

 << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> 

אני אזכיר גם לאוצר וגם לממשלה: אם אין כסף פתאום לעזור לעסקים, זה אומר ששרפתם את הכסף על סגר שלא היה צריך להתקיים, חנקתם את המשק, ועכשיו אין לכם את היכולת לשלם. ושוב, העסקים שמראש נכנסו לסגר, יצטרכו גם עכשיו לא לקבל את הפיצוי ויקבלו מס נוסף בדמות דמי בידוד. באמת שהממשלה הזו עושה כל מה שהיא יכולה בשביל לוודא שהעסקים לא ישרדו את משבר הקורונה. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

חברת הכנסת היבה יזבק.

 << דובר >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

תודה. בוקר טוב לכולם. ההצעה הזו גם כך באה באיחור רב, אבל היא גם לא מספקת, ואני שמחה שכבוד היושב-ראש גם מקדם את המהלך של הכרה ב-100% על חשבון האוצר ועל חשבון המדינה, כי זה עול גדול. גם ככה המעסיקים שילמו כבר שמונה חודשים את דמי הבידוד, וגם ככה כבר אין לעובדים עוד ימי מחלה שהם יכולים להשתמש בהם. אז אני כן חושבת ואני גם בעד שהמדינה תישא בכל העול הזה ותשלם 100% לכלל המעסיקים.

אני רוצה להתייחס ברשותך לאחד החריגים גם שמצוינים בחוק, וזה המעסיקים שיש להם עובדים שהם גם מבקשי מקלט. אני לא יודעת למה זה מוחרג, הרי גם ככה הם מעסיקים, אז למה צריך להחריג אותם? וגם ככה מבקשי המקלט, שהם עובדים ויש להם אישור לעבוד כדין, הם גם ככה עובדים רגילים ובני אדם, ויכול להיות שהם גם ייכנסו לבידוד, אז למה שהמעסיקים שלהם יוחרגו? זה לא הגיוני, ואני לא מצליחה למצוא שום סיבה הגיונית לכך. זה עוד פגיעה במעסיקים האלה וגם בעובדים מבקשי המקלט.

אז אני גם מבקשת לתת את הדעת על סעיף זה, שסעיף זה לא ייכלל בהצעת החוק הנוכחית, כי זה פוגע עוד יותר. ואנחנו יודעים שבעיקר העובדים מבקשי המקלט עובדים אצל עסקים קטנים. אז למה צריך לפגוע בהם? אין שום סיבה הגיונית.

 << אורח >> אורלי ישי-גנץ: << אורח >> 

רק לציין שכל העובדים נכללים, אדוני, זה הכול.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

מאה אחוז. מי גברתי? איך ירשמו בפרוטוקול מי דיבר שם?


 << דובר >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

זה לא מה שמצוין בחוק.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

היבה, את מדברת אליי, היא איננה, זה לא נרשם בפרוטוקול מה שהיא אמרה.

 << אורח >> אורלי ישי-גנץ: << אורח >> 

אם אדוני - - - לפרוטוקול. מה שאדוני יגיד.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

סליחה, גברת, פה בוועדה תבקשי לדבר תקבלי רשות דיבור, בסדר?

 << דובר_המשך >> אורלי ישי-גנץ: << דובר_המשך >> 

צר לי, אדוני.

 << דובר >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

לפי הצעת החוק, כבוד היושב-ראש, בסעיף 26ט(8) מצוין במפורש שהם כן מוחרגים. אז אני אשמח לשמוע התייחסות - - -

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

המעסיקים שלהם מוחרגים. לא הם, העובדים יקבלו את הזכאות - - -

 << דובר >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << דובר >> 

המעסיקים. בטח, אני מדברת המעסיקים, שהם מוחרגים, לא העובדים. אבל תכלס אנחנו מדברים על זה שאנחנו לא רוצים שהעסקים יקרסו עוד יותר, ואנחנו מדברים על עסקים קטנים שמעסיקים מבקשי מקלט. אז אין שום סיבה שהם יוחרגו. למה להחריג אותם?

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

טוב. שמענו. תודה רבה. אופיר, רצית להגיד משהו?

 << דובר >> אופיר סופר (ימינה): << דובר >> 

כן. נשמע פה קול שאני מזדהה איתו לחלוטין, אבל מאוד בולט, שדיבר כל הזמן על המעסיקים. ואני רוצה להזכיר שיש לנו מעסיקים שההגדרה שלהם היא טיפה אחרת – זה עמותות ומוסדות חינוך, שהם מעסיקים רבים.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

הם גם מעסיקים.

 << דובר >> אופיר סופר (ימינה): << דובר >> 

לא, בחוק פה הם לא מקבלים את המעמד. וצריך לייצר פה תיקון בחוק.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

כל ההגדרה בבסיס החוק צריך להתייחס לכלל הציבורים. אמרתי את זה פה. דבר, לפרוטוקול.

 << דובר_המשך >> אופיר סופר (ימינה): << דובר_המשך >> 

כיוון שהמוסדות האלה עוסקים בתפקיד שהוא תפקיד המדינה, ואני אומר שכמעט כל המענים שניתנו עד היום לא נגעו אליהם, והם ממש ממש בקריסה. רשתות חינוך שנמצאות היום במצב מאוד מאוד קשה, עמותות שעוסקות ברווחה ובריאות, והם מעסיקים לא קטנים, החוק פה לא מתייחס אליהם, הוא מתעלם מהם. וכמו שאתה שם לב, קשה להם גם להעמיד ארגוני לובי והם מאוד מאוד חלשים, ומישהו צריך להשמיע את הזעקה הזאת. אני בטוח שאדוני היושב-ראש יקבל את דבריי בעניין הזה.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

תסביר קצת עם ארגוני לובי. תשמע, אני בוועדה הזאת הרבה מאוד זמן. אני לא זוכר שלוביסט נכנס לדבר איתי. אני לא זוכר. הייתי בא בידיים נקיות לכולם, אני לא מדבר עם לוביסטים.

 << דובר >> אופיר סופר (ימינה): << דובר >> 

אני מדבר עם לוביסטים.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אתה יכול לדבר עם מי שאתה רוצה.

 << דובר >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר >> 

הלוביסטים פונים לח"כים.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

רק שתלמד. 

 << דובר >> אופיר סופר (ימינה): << דובר >> 

לא, אני רוצה לומר שאני כתבתי להם הבוקר: חבר'ה, אתם לא בלופ.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אוקיי. תודה רבה. גברתי, לפרוטוקול שם ותפקיד.

 << אורח >> אורלי ישי-גנץ: << אורח >> 

אני מהלשכה המשפטית, אגף הממונה על השכר, משרד האוצר. באשר לשאלה של גברתי חברת הכנסת, ההסדר הושג כאמור אחרי שיח מול ההסתדרות והמעסיקים והעובדים. העובדים זכאים. כלומר, אין כאן פגיעה בעובדים. גברתי ציינה שעובדים בעסקים קטנים נפגעים – עובדים בעסקים קטנים זכאים לממש את זכותם לקבל דמי מחלה, לקבל דמי מחלה גם כשיש להם מינוס. זה הסדר ייחודי שהושג, שלא קיים בחוק דמי מחלה. כשיש לו מינוס ימי מחלה והעובד נכנס לבידוד, המדינה מסבסדת ומשלמת לעובד שיעור של דמי מחלה כדי שהוא לא ייפגע.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

מצוין. אם פתרנו את כל הבעיות של החוק, אז זו הייתה הבעיה האחרונה, אז פתרנו גם אותה, אז אנחנו בסדר. מיקי לוי, בבקשה. 

 << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> 

תודה רבה, אדוני. שוב, כל מה שסיכמת בפתיחת הדיון - - -

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

לא סיכמתי, אמרתי מה אני רוצה.

 << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> 

כל הפתיח שלך, לקחת לי 99% ממה שרציתי להגיד. אני מברך אותך על כך, בזה אני אסתפק. אני רק אעיר דבר, ומחזק אותך בעניין הזה: שב"כ שהצביע על 500,000 אנשים שהגיעו לזירה שבה היה מאומת קורונה וקיבלו הוראה להיכנס לבידוד, רק אחד מתוך 25 אנשים התגלה כאחד ששהה בזירה שהיה שם חולה קורונה. זה אומר שהוכנסו מאות אלפים לבידוד ללא צורך.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אם היית בא מוקדם היית שומע את חבר מפלגתך עידן רול, שאמר את זה מילה במילה, והוא צודק.

 << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> 

לא, אני רק אומר את המספרים. הוא דילג על ה-500,000, על האחד מ-25. אבל אם אתה 500 לחלק ל-25 זה מאות אלפים שהוכנסו. מי ישלם, המעסיקים? תודה רבה.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אדוני מנכ"ל הביטוח הלאומי.

 << אורח >> מאיר שפיגלר: << אורח >> 

פשוט רציתי להשיב לך, שאלת שאלה ורציתי להיות בטוח לגביה. ככל שמדובר בתגמולי מילואים הם מקבלים את זה מהיום הראשון עם כל מרכיבי השכר, על בסיס ממוצע של שלושת החודשים האחרונים טרם יציאתו למילואים.

 << אורח >> דובי אמיתי: << אורח >> 

מקדם 1.4.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

מאה אחוז. האוצר רוצה להגיד משהו? אתה רוצה להגיד משהו? שמעת, יש לכם הצעות, הלכתם קדימה, הלכתם אחורה, אתם רוצים ללכת הביתה לחשוב? מה שאתם רוצים.

 << אורח >> איציק דניאל: << אורח >> 

אז קודם כול, אנחנו שמחים באמת שוב על הדיון הזה.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אתם שמחים אז זה מצוין.

 << אורח >> איציק דניאל: << אורח >> 

יש פה כמה וכמה הערות שאנחנו צריכים ללבן אותן, ולבדוק עם עצמנו האם הדבר אפשרי, מה העלויות, מה המשמעויות. כן היינו שמחים לעשות את העבודה הזאת, ולחזור עוד היום לדיון בישיבה, כדי שנסיים את הדיון בהצעת החוק עוד היום.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

תקשיב, מאחר שאנחנו לא משחיתים זמן סתם, אני לא עושה פה הצבעה, מאחר שאני גם יו"ר הוועדה אז אני לצורך העניין השגריר של כולם, אם ההצעות שלכם יהיו מספיק אטרקטיביות ומספיק טובות, אז אכנס את הוועדה. אם לא, תחזרו לבג"ץ, תגידו שהכנסת לא חושבת שימי בידוד זה ימי מחלה, שצריך להגדיר אחרת את כל מי שנתנו לו ואת מי שלקחו לו, שצריך לחשוב מחוץ לקופסה ולראות איך נוגעים ואיך לא פוגעים באוכלוסיות שלמות, כי אותי, בניגוד ליוליה שהלכה, לא מעניין כסף, אני לא מבין בכסף. בשביל זה אני בחקירות – אני לא מבין בכסף. אני לא נכנס למשחקים האלה. אני יודע כמה הבן-אדם יבוא, ילך. תשלמו, לא תשלמו, זה החשבונות שלכם.

תמיד הסברתי פה בוועדה לוועדים שאמרו על המפעלים: זה יעלה 20 מיליון. שאלתי אותו: כמה אתה מרוויח משכורת? הוא אומר לי: 7,000. אמרתי לו: אם תרוויח 10,000 בכל מחזור החיים תגיע ל-5 מיליון. אם אתה מרוויח 10,000 ברוטו, על 40 שנות עבודה אתה מגיע ל-5 מיליון שקל. נעשית לי מומחה – 20 מיליון, 80 מיליון? אתה רוצה לבוא לעבודה, לקבל את מה שמגיע לך, לחזור הביתה לבית מלא אור, מלא בריאות, לחייך. זה מה שאתה רוצה. 

אנחנו חברי הכנסת לא צריכים להיות מומחים גדולים. אני לא רוצה לדעת כמה זה עולה, אני רוצה שאותו עובד יבוא לעבודה, ידע שלא לקחו לו את יום המחלה שלו, לא שדדו אותו, לא עשו עליו אוונטה. הוא ישלם 14 יום, המעסיק ייקח חצי, זה ייקח חצי. חלילה הוא צריך למוחרת כי הילד שלו עם חום ושפעת, צריך לשבת איתו בבית, לא יהיה לו ימי מחלה, לא יהיה לו גם משכורת. לא רוצה. לא רוצה להבין בכלום.

בידוד זה לא מחלה. אתם החלטתם – אתם – שהוא ישב בבית – ישב בבית. תשלמו, תשפו אותו, נקודה. זהו, זה מה שאני רוצה. בבקשה.

 << אורח >> אתי גבאי-מורלי: << אורח >> 

רק צריך להבין, שממחר בבוקר אין פתרון לעובדים. לכן ביקשנו את זה היום.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

אין פתרון למדינה. ממחר בבוקר העובדים יבינו פה שהם לא חייבים להישאר בבידוד.

 << אורח >> אתי גבאי-מורלי: << אורח >> 

אבל אתה לא רוצה את זה.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

כי המדינה לא רוצה לשלם להם, וזה אנרכיה מוחלטת. ממחר בבוקר כל עובד שיגידו לו, בטעות או לא בטעות, שהוא צריך להיות בבידוד, ישאל: מי משלם לי? אין לי אוכל לילדים, אני הולך לעבודה.

 << דובר >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> 

הם כבר שואלים.

 << דובר_המשך >> אתי גבאי-מורלי: << דובר_המשך >> 

לכן פעם אחת צריך לקיים את זה היום. ולכן פעם שנייה, באותה עסקת חבילה שאני מבינה שלא התעלפתם עליה פה.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

ראינו שזה יותר מדי טוב. אמר לי, מיקי: תרע קצת את התנאים, שלא נתרגל לכל כך טוב, ניחנק מהמתיקות.

 << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> 

הצבעה, אדוני.

 << דובר_המשך >> אתי גבאי-מורלי: << דובר_המשך >> 

אבל עדיין באותה עסקת חבילה בוודאי שיש פתרון, ואף אחד לא חשב שייגמרו ימי המחלה של עובד וישאירו אותו ללא פתרון. ולכן המדינה אמרה: אני משתתפת לכל ימי הבידוד שיהיו לעובד הזה, ואני משלמת סכום בלי הגבלה. זאת אומרת, צריך להסתכל על הדבר זה כמכלול. לא אמרו: זה ימי מחלה קלאסיים, נחסל לכם את הימים.

 << דובר >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> 

אני יכול להשיב על זה בדוגמה ממשהו?

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

בשביל שיהיה לך קל. אם את באה לספר לי את הסיפורים האלה, אז אל תבואי.

 << דובר_המשך >> אתי גבאי-מורלי: << דובר_המשך >> 

אבל ממחר אנחנו צריכים פתרון. ממחר בבוקר אין פתרון.

<< דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> 

לא ממחר בבוקר, היום בחצות.

 << יור >> היו"ר חיים כץ: << יור >> 

תלכי לממונים שלך, תגידי שיש יו"ר ועדה שלא מבין. לא מבין. לא מבין את ההסברים שלכם, לא מבין את ההתחכמויות שלכם, לא מבין עברית. אומר: רוצה ככה. תרצי – תביאי; לא תרצי – ממחר בבוקר תלכו להסביר. ואימא שלי, עליה השלום, אמרה: יש שני סוגי אנשים, יש מסבירים ויש מצליחים. אתם תצטרכו להסביר למה גרמתם לאנרכיה – אתם – כי לא הגעתם להסכם, למה רציתם לנצל את העובדים, למה רציתם לפגוע במעסיקים, למה לא השקעתם חוכמה במשא ומתן ולמה כולם לא מרוצים.

תודה רבה. הישיבה נעולה.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:01. << סיום >>