פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 82 הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי 09/10/2024 מושב שני פרוטוקול מס' 103 מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי יום רביעי, ז' בתשרי התשפ"ה (09 באוקטובר 2024), שעה 11:00 סדר היום: << נושא >> סיור בבית רות לטיפול בנערות בסיכון ובחדר האקוטי בבית החולים פוריה << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: פנינה תמנו – היו"ר שלי טל מירון מוזמנים: בוריס ברודסקי – מפקח, מתאם האגף וממונה על שח"ר מחוז צפון, משרד החינוך נגה ראובן – מנחה פדגוגית, מעונות חסות הנוער, משרד החינוך לאה כהן – מפקחת הכפר, משרד הרווחה והביטחון החברתי אנג'ל מנגוני – עו"ס נוער וצעירים, מפקח, חסות הנוער, משרד הרווחה והביטחון החברתי ג'רי אלמו קפיטל – מרכז המחקר והמידע של הכנסת ענבל יוחנן – מנכ"לית, עמותת בית רות ורד אוחנונה – מנהלת הכפר, בית רות דפנה אוחנה – מנהלת בית הספר, בית רות רונית לב ארי – יועצת מקצועית, מנהלת, מרכז הידע, עמותת בית רות מיכל זילברשטיין – יו"ר ועד המנהל, עמותת בית רות אורנה תמיר – סמנכ"לית כספים, עמותת בית רות אסתי אליהו – רכזת חינוך, עמותת בית רות נועה שלום – יועצת של ח"כ פנינה תמנו אביב סבג – יועץ פרלמנטרי אודי – דובר של ח"כ שלי טל מירון מ' – נערה, כפר בית רות מנהלת הוועדה: דלית אזולאי רישום פרלמנטרי: מעיין שבתאי, איטייפ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> סיור בבית רות לטיפול בנערות בסיכון ובחדר האקוטי בבית החולים פוריה << נושא >> (בית רות, סיור) << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שלום לכולם, נתחיל בסבב היכרות. << דובר >> אנג'ל מנגוני: << דובר >> אני אנג'ל. אני מפקח חדש פה במסגרת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שתהיה לך בהצלחה. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> אני לאה כהן, ואני היום מסיימת את תפקידי כמפקחת כאן בבית רות אחרי ארבע שנים מלאות ועשייה עם משמעות. אני נכנסת לתפקיד מנהלת תחום בוגרים בחסות הנוער. בשני משפטים – הכוונה היא לדאוג לכל הבוגרים שלנו ביום שאחרי. יש לנו תוכניות מאוד ייחודיות של חשיפה לאקדמיה, שירות משמעותי, תעסוקה מהיום הראשון, ומסיום השהות עד חמש שנים קדימה. אני שמחה להיות פה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יפה. אנחנו ניגע בזה בסוף, רונית, הסיפור שהליווי הוא יותר למי שהשתתפו בפעילות ופחות למי שבטיפול. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> החבר'ה של חסות הנוער, הם ברובם תחת צווים, בטיפול סמכותי, ולהם אנחנו למעשה נותנים את המענה. יש לנו קריטריונים מאוד ברורים מי הוא בוגר וצריכים לעמוד בדרישות והם יכולים לעמוד בהן, ואנחנו ממשיכים ללוות אותם. נעבוד בשיתופי פעולה עם יתד. לוקחים אחריות מלאה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> המטרה היא שברמת המדיניות צריך לראות, אולי צריך להרחיב את ההגדרות לקבוצות נוספות של צעירים שעדיין זקוקים לליווי ולבית החם, לקורת גג, זה משהו שאנחנו יכולות לקחת ולנסות להוביל ברמת מדיניות העם. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> בוריס, ממונה אגף בחינוך ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אתה למעשה מטעם משרד החינוך ואתה אחראי על הפיקוח? << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> אני מפקח מחוזי, ממונה אגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון. כל מה שקשור לתחום הזה. ואם כבר מדברים על השנים, אז התחלתי את השנה ה-35 שלי במערכת החינוך. << דובר >> נגה ראובן: << דובר >> שמי נגה, מנחה פדגוגית בתוכנית היל"ה. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> אני דפנה, מנהלת בית ספר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני פנינה, חברת הכנסת. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אני שלי, גם חברת הכנסת. << דובר >> דלית אזולאי: << דובר >> דלית, מנהלת הוועדה. << דובר >> נועה שלום: << דובר >> אני נועה שלום, אני יועצת של חברת הכנסת פנינה תמנו. << דובר >> ג'רי אלמו קפיטל: << דובר >> ג'רי אלמו קפיטל, ואני החוקרת שמלווה את הוועדה. << דובר >> אסתי אליהו: << דובר >> אני אסתי אליהו, רכזת חינוך. << דובר >> אורנה תמיר: << דובר >> אני אורנה תמיר, אני סמנכ"לית הכספים. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> רונית לב ארי, מנהלת את מרכז הידע ויועצת מקצועית לעמותה. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> אני ורד אוחנונה אני מנהלת את הכפר המדהים פה. חן שירה שכטר חסרה פה מהנהלת הכפר, היא רכזת חינוך במקביל לאסתי ואפרת אפעל שהיא רכזת הטיפול. חן מלווה היום נערה לדיון ואפרת נמצאת בלימודים של חסות הנוער, אז הן לא יכלו להיות פה היום. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יפה, אז קודם כל אני רוצה להודות לכם. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> ענבל יוחנן, מנכ"לית העמותה, צריכה להגיע לכאן. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> פנינה, את זיו את מכירה אני מניחה, מנהל של חסות הנוער? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> את זיו כן, הכרתי אותו במסגרת ליווי של נער מפניית ציבור שיש לי ובכללי את המשרד שלכם שהוא תמיד בליבי. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> מרגש. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אמרתי לך, לא באנו לדבר על פוליטיקה אבל אני לא רואה את זה כפוליטיקה, החלום שלי זה להיות שרת הרווחה. זה תיק קשה, יש לכם שר מדהים. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אבל שליחות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה תיק עם שליחות גדולה ואנחנו עושים הכול להיות כאן למרות הנסיבות ולמרות התקופה הקשה שכל העם עובר. אנחנו צריכים לזכור שביום-יום יש עבודת קודש מתמשכת ואתן עושות אותה. את החלק הזה היה חשוב לנו לא לבטל היום. את החלק השני ביטלנו אבל לבית רות ידענו שאנחנו באים לפגוש אתכם וגם את הנערות המקסימות, במטרה לחזור עם תובנות ולראות גם איך אני וחברת הכנסת מירון והוועדה, מקדמות את הנושא. כמובן שנמצאת כאן מנהלת הוועדה, היא מנהלת את הוועדה 20 שנים. הנושא העליון כרגע הוא הנושא של הנערות. גם ההיכרות שלכם איתה חשובה, כי פעמים רבות אנחנו נכנסים לתוך תפקיד וגם עוברים תפקידים אבל הרצף בשמירת קשר עם מחזיקי תפקידים אחרים, שהם לא מקרב מקבלי ההחלטות הנבחרים, הוא חשוב מאוד. זה לא אומר שאני מסירה אחריות ואני נעלמת. אני כאן ואנחנו איתכם. תודה רבה. שלי, תרצי לומר כמה מילים? << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה שאתם מקבלים אותנו ואני מאוד מתרגשת, בעיקר התרגשתי בכניסה לראות את המחוות של החטופים והחטופות שלנו כי פנינה ואני עוסקות בזה ללא הרף, וגם בכל מה שקשור בחטופות ובאלימות מינית. כשאני רואה את הדברים המרגשים האלה זה מכניס לנו גם אוויר ועוד כוחות להמשיך לפעול בנושא הזה. גם כשאנחנו נפגשים בנושאים אחרים שהם חשובים ותמיד יש הרבה דברים חשובים, אסור לנו לשכוח לרגע שיש לנו עדיין 101 חטופים וחטופות ואנחנו צריכים להחזיר אותם הביתה. אני בטוחה שכולנו בתפילה משותפת שזה יקרה ואנחנו מצפים ומחכים לשמוע וללמוד. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> הנה מיכל הגיעה, מיכל תציג את עצמה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מיכל תציג את עצמה, בדיוק. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> אנחנו יושבות כרגע בתוך האולם בו התקיים ב-7 באוקטובר הטקס המרכזי שלנו. היה פה יום בהפקת בית הספר, יום מרגש לציון, כולל שיחת מחנך ושיחות עם הנערות ובניית כלניות. אנחנו עוסקים פה הרבה מאוד בנושא, גם המיצג שראיתם שם בחוץ, שהיה בסוף שנה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני רואה ואני רואה את הכיסא ואת הקופסאות. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> הכיסא הזה נמצא פה כל הזמן. אנחנו החלטנו להשאיר כרגע את התפאורה. אלה השינשיניות. יש לנו עשר בנות של שנת שירות, הן עשו את התפאורה. << דובר >> מיכל זילברשטיין: << דובר >> מתנצלת על האיחור. מיכל זילברשטיין, אני מתנדבת בבית רות כבר 15 שנים. התחלתי משיחת טלפון לרונית ומאז הרומן לא הסתיים. לאחרונה, לפני כשבוע שבועיים, רונית מינתה אותי ליושב-ראש ועד המנהל במקום מיכל רודניק, אנחנו תמיד עובדות בשיתוף פעולה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז כרגע התפקיד שלך? << דובר >> מיכל זילברשטיין: << דובר >> יו"ר ועד המנהל של העמותה שנקראת עמותת בית רות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יפה. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> שלום. הגעתי באיחור. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> עשינו סבב. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> מצוין, אני מתנצלת על האיחור. שמי ענבל יוחנן, אני מנכל"ית עמותת בית רות. איחרתי כי הייתי בפגישה בבית חולים אסף הרופא בנוגע לאפשרות של טיפול חדשני בנערות שלנו. טיפול שנמצא תחת מחקר, ולכן היה חשוב להצליח לתפוס שתי ציפורים, אני שמחה שהצלחתי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מה, בתחום הפסיכיאטרי? << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> טיפול בתאי לחץ וחמצן. תודה שבאתן. מאוד מרגש שבאתם כולכם. מאוד מרגש לארח את הפורום המכובד הזה כאן אצלנו. נשמח לספר לכם על בית רות, על פועלינו, על צורת העבודה, על המקומות שמהם אנחנו נובעים וכמובן לאפשר שיח או דיון שיוכל - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> סליחה שאני קוטעת אותך. עד שאת מסדירה את הנשימה, את מספרת לנו קצת על העמותה. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> אני אשמח לספר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לבית רות יש מקום אחד? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> אבל לפני כן, שני הבחורים לא הציגו את עצמם פה. << דובר >> אודי: << דובר >> אני אודי, אני הדובר של שלי. << דובר >> אביב סבג: << דובר >> אני אביב, אני היועץ הפרלמנטרי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> חוץ מנועה שחזרה ממילואים עכשיו. כל היועצים שלי במילואים. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> כשאנחנו פה בבית רות אנחנו זוכרים שאנחנו באמצע המלחמה. אנחנו עמותה נשית, ואני מעריכה את האחווה הנשית. מעט עלינו, על בית רות. הסיפור שלי מתחיל 55 שנים אחורה עם צעירה בשם סוזן, נוצרייה אמריקאית. בגיל 16 וחצי, אחרי שהיא חוותה בבית את כל סוגי האלימות האפשריים, האבא החורג שלה זורק אותה מהבית, היא מסתובבת ברחובות אטלנטיק סיטי ופוגשת צעיר יהודי בן גילה בשם מייקל אשנר. המשפחה של מייקל מקבלת את סוזן בזרועות פתוחות, ולימים מייקל וסוזן נישאים. מייקל יהודי, סוזן נוצרייה, היא מאמצת את הדת היהודית ואת שני הילדים שנולדים להם ושני הילדים שהם מאמצים, מתוך שליחותה של סוזן להיטיב עם ילדים שגורלם לא שפר עליהם כמו שלה. הם מגדלים אותם כיהודים. לימים מייקל הופך להיות איש עסקים מאוד מצליח בתחום הנדל"ן. סביב גיל 50 שלהם, באחד הביקורים שלהם בארץ, הדרך שלהם לתמוך במדינת ישראל ולחזק את החברה הישראלית והיהודית היא דרך תרומה משם. באחד הביקורים שלהם כשהם מגיעים למסגרת של נערים בסיכון באזור בית שמש. מתוך החוויה האישית שלה, כאחת מתוך שבעה ילדים כאשר לא כל אחיה הצליחו לצאת ממעגלי הסיכון, חלקם עדיין מצויים בהם כיום, סוזן שואלת אותם איפה האחיות של הבנים האלה. הם מספרים על הרקע הקשה של הבנים האלה, איפה האחיות שלהם? כך המיתולוגיה מספרת, לא הייתי שם לשמוע את זה, אבל הסיפור אומר שהתשובה שהיא שמעה זה שבארץ הבנים מהווים בעיה מורכבת בהקשר של מענים, יותר מאשר בנות. אני מרשה לעצמי שלא לגמרי להסכים עם התשובה שהיא קיבלה, כי אני יודעת ששירותי הרווחה בארץ דואגים הן לבנים והן לבנות. בכל זאת האם יש לכם איזה רעיון, למה יכולים לחשוב שבנים בסיכון שצריכים טיפול, הם בעיה בוערת יותר מאשר בנות? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כביכול הם יותר פוגעים בתפיסה. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> בדיוק. אנחנו יודעים שעד גיל 13, בנים ובנות נפגעים בשיעור דומה. בגיל 13 זה משתנה כי בנים הופכים להיות חזקים ומסוגלים יותר להתמודד עם התוקף. ההבדל המהותי הידוע לנו, זה האופן שבו הם מתמודדים עם הפגיעה שהם חוו. בנים – את הזעם האגור שיש בתוכם הם מפנים החוצה בוונדליזם, בעבירות רכוש. הם יעסקו בסמים אבל הם יסחרו, הם יסרסרו, הם יעשו כל מיני פעולות מסוכנות לחברה ולכן עשויים לחשוב שבהם צריך לטפל בדחיפות גבוהה יותר. אנחנו יודעים שבנות יפנו את אותו זעם אגור פנימה. הן יפגעו בעצמן, הן יחתכו את עצמן, ירעיבו את עצמן, יקיימו יחסי מין לא מובחנים. הן ישתמשו בסמים לאלחש את הטראומה שחוזרת ומשתחזרת דרך אותם מצבי ניצול. בנים ובנות ממשיכים לחיות בתוך מצבי הסיכון, אבל הבנות עושות את זה בחדר, בחושך או בשירותים, והן לא סכנה לחברה. סוזן שומעת את התשובה הזו ואומרת "אני הולכת להקים מסגרת לנערות בארץ". << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> איזה מספר מסגרת זו הייתה? << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> אני לא יודעת לומר, אולי רונית יודעת להגיד כמה מסגרות לנערות היו. חוץ מהממשלתיות – צופיה, מסילה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> גם היום יש. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> יש הוסטלים בכל מסגרות - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל היום גם זה פחות. יש יותר מסגרות לבנים. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> תמיד יש. גם בתי כלא יש הרבה יותר לבנים. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> כמה בתי כלא יש לגברים? << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> יש 21 בתי כלא, לדעתי. סוזן מתחילה פגישות עם משרד הרווחה, עם חברי כנסת, עם שרים ומחליטה שהיא מקימה מסגרת בארץ. לפני 19-18 שנים כבר מוקם ההוסטל בראשון לציון, הוסטל ל-12 נערות. רונית יקירתנו מגויסת בתור מנהלת מקצועית, מי שניהלה את ההוסטל, אחר כך ניהלה פה את הכפר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הראשון, לפני כמה שנים? << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> כן, את אותו הוסטל ראשון של בית רות. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> מ-2006 עד 2015. ב-2013 התחלנו פה. שנתיים זה עבד במקביל ואחר כך סגרנו וכולם פה. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> בנוסף מגויסת מי שאני החלפתי לפני שנה וחצי בתפקיד, איריס טברסקי שהייתה מנכ"לית העמותה. הם מקימים הוסטל ל-12 נערות. שלוש שנים ראשונות לחלוטין במימון של סוזן, מייקל והחברים שלהם שהם גייסו מארצות הברית, אין עדיין מימון ממשלתי. שלוש שנים כספים פרטיים לחלוטין, ואחרי שלוש שנים - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ושל המוסדות הלאומיים? של הסוכנות היהודית, קרן היסוד? << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> מן הסתם. הם מגייסים, כן בוודאי, את הפדרציות. אחרי שלוש שנים משרד הרווחה מכיר במסגרת תחת חסות הנוער ומתחילים לקבל סבסוד. עדיין מייקל וסוזן ממשיכים לפעול מתוך איזו ראייה של חזון, שלפיה הנערות האלה קיבלו כל כך מעט, עד שהן הגיעו לבית רות. הן צריכות עכשיו שישקיעו בהן הרבה יותר כדי לצאת עם נקודת פתיחה גם אם לא שווה למי שלא נפגעה בכלל, אבל לפחות עם שובר שוויון, שמעניק להן יותר סיכויים לחיים. השליחות שלהן היא להיטיב עם כמה שיותר נערות בסיכון וליצור אפקט אמיתי משמעותי לחברה הישראלית. סוזן, כמי שחוותה את זה על בשרה ועורה, רוצה לשבור את המעגל הרב-דורי של האלימות. היא וגם אנחנו יודעות להגיד שהרבה מהנערות שלנו הן דור שני, שלישי, רביעי למעגל האלימות, והמטרה היא שהילדים של הנערות לא יהיו ילדים בסיכון, שהם יצאו ממעגל הסיכון. לאחר מכן הוקם ההוסטל. סוזן מעורבת בפרטים הכי קטנים. היא מגיעה לפה פעמיים, שלוש בשנה והיא מכירה את הנערות בשמן. כבוגרות היא מלווה אותן, היא בקשר אישי רגשי איתן, היא מרגישה איתן שותפות גורל. כל ימיה התמודדה סוזן עם פוסט-טראומה מורכבת. גם כאשר היא פה או מגיעה לביקורים, אנחנו יודעים לראות את זה עליה, כי מצד אחד יש בזה נוכחות מרשימה. אני לא יכולה להסביר את זה, מלאכית כזו עם יכולת להסתכל לכל אדם בעיניים ולתת לו את ההרגשה שכרגע הוא החשוב בעולם ויש רק אותה ואותו בתוך מפגש הגומלין ההדדי. ובכל פעם שהיא מגיעה לפה, יש קשר עם כל אחת מהנערות בכל מפגש אך בו-זמנית רואים את השבריריות שלה. אנחנו תמיד עוטפים אותה בכפפות של משי. התחושה הזו שפעמים רבות את רואה את ההתפרקות עוד רגע מגיעה כי ההתמודדות היא לכל החיים, אנחנו יודעים את זה. הם מבינים איזה שינוי זה עושה לנערות בחיים שלהם, אבל 12 נערות זו טיפה בים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כמה בוגרות יש? << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> 400. אבל 12 נערות זו טיפה בים. 120 זה כבר מספר משמעותי, וזה החזון. החזון הוא כפר של 120 נערות, עשרה בתים. אז בראשון לציון מחליטים שהולכים למצוא קרקע, הולכים לבנות על כפר, בשותפות עם עמותת ויצ"ו העולמית. ויצ"ו מעניקה לנו את הקרקע הזו בהסכם חכירה. בקרקע הזו יש תוכנית של עשרה בתים. אנחנו בדיוק בנקודת האמצע. יש לנו פה חמישה בתים בנויים ממבנה בית הספר. יש לנו תוכנית לעוד חמישה בתים, אני אפילו אגיד שהתכנון של הבית השישי כבר נמצא בעבודה אבל הרעיון הוא לעמוד על קרקע שלנו, בתים שלנו. עמותת הידידים האמריקאית היא זו שלמעשה מממנת את כל הבנייה פה בתוך הכפר, להבטיח את הטיפול האיכותי, המתקדם והמטיב ביותר שאפשר ולוודא שאנחנו ממשיכים ללוות אותן עד 120. אני אתן לרונית לספר על תוכנית הבוגרות שלנו, אך כשהן מגיעות לכאן הן חלק ממשפחת בית רות – אנחנו כאן לתמיד. התקציב שאנחנו מקבלים ממשרד הרווחה מספיק לכיסוי כל הצרכים של הנערות שלנו. הסיבה שאנחנו נעזרים בעמותת הידידים היא כדי לתת את כל השמנת, את כל התוספות, כל הדברים שעושים פעמים רבות את ההבדל המאוד משמעותי. יש יתרון בשותפות כזו שאנחנו לא זקוקים לה לקיום היום-יומי שלנו, אבל היא מאפשרת לנו להיות עם הדנ"א הייחודי של בית רות. אני מצטערת לספר שלפני שבועיים נפרדנו מסוזן שנפטרה במפתיע בגיל 71, בעקבות סיבוך לא צפוי. נכנסה לניתוח והיה סיבוך של חומרי ההרדמה והיא נפטרה. זה בלתי נתפס אפילו להגיד את זה. התמונה מימין ממש צולמה פה עכשיו, אתם רואים את הסיכה? ממש במרס האחרון. כאשר הנערות שלנו שמעו על לכתה, הן דיברו ביניהן על המסר של סוזן ומה היא הייתה בעבורן. המסר שלה היה סוג של מגדלור ומהרגע שזה קרה, הדבר החזק ביותר לכולנו היה המסר, שבית רות הוא כאן להישאר ושכולנו, כולל עמותת הידידים האמריקאית, פועלים עכשיו ביתר שאת לחזק את מפעל החיים שהיא יצרה ולוודא שהמקום הזה יוכל להמשיך להעניק לנערות את כל מה שאפיין אותו בדנ"א הייחודי שלו, טביעת ידה של סוזן. אספר על מבנה העמותה ואעביר את רשות הדיבור לוורד. עמותת בית רות היא כמובן עמותה רשומה בארץ. יש לנו ועד מנהל. לפני שנים רבות מיכל התחילה כמתנדבת ולאט-לאט נכנסה לוועד המנהל והייתה המייצגת של סוזן בארץ שנים רבות. היא נכנסה עכשיו להיות יושבת-ראש העמותה. אז איתנו שותפים בתוך הוועד המנהל עמותת ויצו העולמית, המנכ"לית של ויצו העולמית מירה מינס, היא חברת ועד של העמותה שלנו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נראה מהמם. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> בהחלט. יש לנו לצידנו את עמותת הידידים האמריקאית של בית רות, כל תכלית קיומה להבטיח את המשכיות הפעילות של העמותה, את סיפוק כל צרכינו שהם מעבר למה שיש בתוך ההכנסות השוטפות שיש לנו ממשרד הרווחה. לעמותה יש שלושה שירותים. השירות העיקרי והמרכזי הוא הכפר הזה של 60 נערות, זה גם השירות היחיד שיש לו מקור תקציבי, והיחיד שיש בו הכנסות. שני שירותים נוספים, שאף הם הוקמו על ידי רונית – תוכנית הבוגרות, שמטרתה להמשיך ללוות את הבוגרות שלנו להמשך חייהן מתוך הבנה שאחרי שבחייהן לא היה להן עורף משפחתי, והעורף הזה לא יגדל מעצמו ביום שהן יוצאות מכאן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה מאוד מעניין. ניגע בזה בטח בהמשך, להבין את הפרופיל של הנערות. האם יש כאלה שיש להן בכל זאת עורף משפחי ועדיין אתן בוחרות להחריג אותן ולהכניס אותן לכאן? מסיבות שונות, למשל הורים עולים חדשים. יש כל מיני מורכבויות. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> ורד שומעת אותך ותכף תתייחס לזה. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> כל השנה זה שיח פתוח פה. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> לגמרי. ממש עכשיו בחסות הנוער נכנס חידוש שלמעשה מאפשר לנו להמשיך ללוות את הבוגרות במסגרת התהליך שלהן אצלנו. ליווי כזה דורש תקציב להפעילו. התקציב ניתן לנו כך שבמסגרת היותנו מפעילים עד גיל 18, נוכל להמשיך ללוות אותן עד גיל 25. העמותה ממשיכה להפעיל ממקורות פרטיים שלה את כל מה שיש בתוכנית, רונית כבר תפרט על זה. השירות השלישי שאנחנו מפעילים זה מרכז ידע רגיש מגדר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הן לקוח קל. בשבילן אתן השמנת שבשמנת מבחינת מפעיל, מבחינת גורם חינוכי שמחזיק. אני קצת מכירה את האתגרים וגם חלק מהאנשים שמפעילים בתים ומוסדות. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> כן, בהחלט. מרכז ידע רגיש מגדר שתכליתו – הפצת הידע על בית רות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> של מה שצברתם. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> של מה שצברנו, זו לא יחידת רווח. כל הפעילות שלנו במסגרת מרכז הידע התנדבותית לחלוטין, היא מבוססת תרומות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> וזה בשיתוף פעולה עם אוניברסיטאות, מחלקות לעבודה סוציאלית? << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> תכף רונית תספר על זה בהרחבה. אני אשאיר לכם את המקום ואת רוחב היריעה לספר. תודה, ואנחנו כאן לאורך כל הביקור, לכל שאלה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה, סיפרת בצורה מרגשת. בדיוק שאלתי אותה לגבי נאומים. היא התגיירה. הבנתי שהיא אימצה את הילדים. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> סוזן? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> סוזן. בבקשה, ניתן לך לספר. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> סוזן לא התגיירה רשמית. מייקל בעלה נוהג להגיד שהיא לא jewish, היאjew-wish . היא הייתה רוצה להיות יהודייה. היא אימצה את הדת היהודית, אבל היא לא עברה תהליך גיור. זה הזכיר לי את הסיבה ששכחתי לספר למה קוראים לנו בית רות. בית רות הוא על שם רות המואבייה, הגיורת הראשונה של העם היהודי, כמחווה לסוזן ולחמותה האהובה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שקוראים לה? << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> אני לא יודעת מה שמה אבל זו מחווה על בחירתה ללכת אחרי - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יפה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> בני המשפחה מעורבים? << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> כן. הבן שלהם נכנס לוועד המנהל. מייקל עצמו הוא בתוך הוועד המנהל, בוודאי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יפה. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> אז, ורד. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> (הצגת מצגת) התמונות מאוד יפות. אני אספר על הכפר אבל תשאלו אם דברים לא מובנים. זה מ-7 באוקטובר, שלשום, ולמעשה ביום הראשון של הלימודים, כל הנערות שלנו לבשו את החולצה לפי ההנחיה, הבקשה והרצון של משרד החינוך. זו הייתה לדעתי מחווה מדהימה, גם אתמול בטקס. התמונה השנייה היא מהגינה שהנערות שלנו הקימו. מי הנערות שלנו? בית רות היום הוא כפר ל-60 נערות בגילים 13 עד 18. כל הנערות שלנו עברו – התעללות, הזנחה, הזנחה רגשית, הזנחה פיזית, התעללות רגשית, התעללות פיזית ופגיעות מיניות. כלומר אלימות על כל מגוון סוגיה. גם כשהן מגיעות ולא כתוב בתיק שלהן מילה על אלימות, ההנחה שלנו, בסופו של דבר ש-95% מהמקרים הם כאלה. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> אנחנו מקבלות חומרים. שלי ואני פגשנו את ש' בדרך ואת ההורים שלה. ואני במקום פנינה הייתי חושבת כשאני רואה אותה ואת ההורים שלה "מה היא עושה פה?" << יור >> שלי טל מירון (יש עתיד): << יור >> זה מה שחשבתי כשעברתי. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> ש' תבוא גם לדבר איתכם היום, היא לא תספר על הפגיעות שלה, היא תספר רק מה השינוי שחל בה מאז שבאה לבית רות. אנחנו תמיד מערבות במרכז הידע נערות, אבל הן לא עושות את זה, לא נכנסות להן לסיפור האישי אלא רק השינוי שהן עברו בחיים. ראינו שני הורים, מעמד בינוני, צעירים - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נורמטיביים. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> אנחנו מקבלות חומרים רציניים על הנערות. דוח סוציאלי יסודי ורציני מאוד. אבחון פסיכו-דיאגנוסטי על המצב הרגשי ואבחון פסיכו-דידקטי על היכולות הלימודיות. כשקוראים את הדוח הזה, בכל המקרים אנחנו שומעים על הפרעות אכילה, יחסי מין לא מובחנים – יחסי מין כמו שאנחנו מצחצחות שיניים, זה פשוט לא ייאמן עד שלא נכנסים לעולם הזה – נגיעה באלכוהול וסמים – לאו דווקא התמכרות – וכן, הפרעות אכילה שברובן הגדול התגלו על ידי בית הספר. בנוגע למה שענבל אמרה, הנערות עושות הפנמה ברובן, למעט קבוצה קטנה שעושות החצנה וקבוצה קטנה של בנים שעושים הפנמה. זה לא 100%, אלא בהיפוך של אחוזים. הן שקטות. 35 ילדים בכיתה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לפני שאנחנו מגיעות לתופעות ולביטוי שלהן, אותי מעניין, דווקא בגלל הסיפור של סוזן, אם אתן צריכות לאתר את הילדות האלה. הרי בגיל 13 היא נזרקה מהבית ופעמים רבות בתי משפט והרווחה יכולים לפספס את אלה שאין להן קורת גג, אלה שלא מדווחות, שנמצאות ברחוב. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> אני נותנת לוורד לדבר. זה בדיוק התפקיד של מרכז הידע. כל התופעות שהזכרתי מראות שהייתה שם כנראה פגיעה מינית. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה ברור. לא, אני שואלת שאלה אחרת. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> איך לאתר אותה מוקדם יותר? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני מבינה שאתן מקבלות את ה-95% שבאות מכוח צו בית משפט. אבל ההנחה שלי שאלה שהגיעו לבית משפט דווקא מצבן טוב יותר מאלה שלא מגיעות בכלל. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> מישהו ראה אותן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בדיוק. מישהו ראה אותן, דיווח, עשה תהליך. זה הדבר שהכי מטריד אותי כשאני פוגשת ילדים, ויש לי בת מתבגרת והיא מספרת לי על ילדות שאין להן אף אחד. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> שהן ברחוב. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אין מי שידווח, זה יכול לקחת שלוש שנים. הן ברחוב וכבר מגיעות לגיל 18. הן מתחת לרדאר. גם אנחנו כממשלה לא באמת מאתרים אותן. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> הסיפור הרבה יותר עמוק. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה ממש קשה, ופה זה החיבור עם מערכת חינוך שיכולה להתריע. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> נצטרך להבין שהסיכון הוא רצף. יש תחילת רצף, יש קצה רצף. וכמערכת, לא חשוב אם זה משרד הרווחה, חינוך, כל רשות, כמדיניות, צריכים לדעת לספק כלים לאנשי חינוך, לאנשי רווחה, לזהות אותן. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> בדיוק. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לזהות ולאתר. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> לאתר ואז לייצר מענים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני אומרת לך שגם במערכת החינוך. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> פנינה. אני יכול לקרוא לך פנינה? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן, לגמרי. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> הסיפור כפי שענבל תיארה, הוא על האיתור של הבנות. כל עוד בת לא עושה בעיה בתוך בית הספר – לא רואים אותה. היא מייצרת ציונים נניח או שהיא לא מייצרת – אבל לכאורה היא בסדר. אבל היא יושבת בקצה ואף אחד לא יודע להבין למה היא לא יוצאת להפסקה או למה אין לה חברות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> או מישהי שנשרה מהלימודים ואף אחד לא יודע שהיא בכלל - - - << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> עוד לא נשרה. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> נשרה זה כבר מגיעה למקום הטוב. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני לא בטוחה, גיליתי שלא מאתרים את כל מי שנושר. יש כאלה שנושרים והם מתחת לרדאר. זה דווקא פחות אצלכם. אישית, היו לי מקרים של ילדים שישבו חצי שנה בבית. באותה מידה הם יכלו להיות חצי שנה לא בבית, והמערכת לא ראתה אותם. שם זה מאוד מטריד אותי, אבל זה כנראה דיון שהוא פחות - - - << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> יש נשירה סמויה ויש נשירה גלויה וכל עוד ילד יש לו סמל מוסד, מבחינת המערכת הוא לא נושר. הוא יכול לשבת גם שנה בבית ויש לו סמל מוסד, בית הספר לא מדווח, המערכת לא יודעת. גם זה קורה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יש בכל בית ספר קב"ס. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> לא בתוך בית ספר. קב"ס הם של רשויות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> של הרשויות. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> של המדינה. אם בית הספר לא מדווח שהילד נעדר, לקב"ס, הוא ימשיך לקבל את הסחל"ב. מבחינה זו, זה הרבה יותר עמוק. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה החיבור הבעייתי, לדעתי. חינוך – הם אמורים להדליק את הנורה הראשונה. הקב"ס –אמור להיות בקשר צמוד מאוד, לא רק ברמת הרשות. זה צריך להיות עם החינוך והרווחה. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יש למדינת ישראל מה לדאוג על ילדות שאין להן איפה לישון. פגשתי לאחרונה לפחות שתיים כאלה. לא אעשה דבר בניגוד לרצון הנערות, אני יודעת שכרגע הן בסדר אבל הייתי רוצה לדעת שהמקומות המדהימים האלה, כמו בית רות, מקבלים אותן, את המקרים הכי קשים. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> קודם כל זה חלק גדול ממרכז יעל – נעשות פה הרצאות ואנחנו יוצאות ומדברות. אני אסטה רגע קצת מהנושא. אני אשת חינוך מגיל צעיר מאוד, מגיל 14 אני בענייני חינוך, וכל החיים עבדתי בחינוך, עבדתי עם החינוך, עם נוער נורמטיבי ורגיל. מה שאני יודעת היום, לא ידעתי פעם. אני יכולה לספר לכם עכשיו חוויה אישית שלי, חוויה שעד היום צרובה לי מאוד קשה בחיי. היום אני בת 56, אבל כשהייתי בת 30 לא הבנתי כלום בנושא, הייתי מגיעה לבית של חברים טובים שלי והייתי רואה סוג של אלימות, האבא זורק דברים. זה מתחבר לי למה שאבא של עינב רוגל זיכרונה לברכה שנרצחה אמר, "לא הבנתי, אם הייתי יודע מה שאני יודע היום אני בכלל לא הייתי בסרט". << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זרק על האימא או על הילדים? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> לא על האימא. אני ראיתי אותו זורק דברים על הרצפה. אני לא חיברתי בכלל, אני לא באה מבית כזה, מסביבה כזאת. לא חיברתי בכלל. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שזה יכול להיות קיים. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> לא עלה בדעתי שזה יכול להיות אלימות. האבא אומן, האימא אשת חינוך מוערכת מאוד. לימים, אני בקשר טוב עם המשפחה, מאוחר יותר כבר ידעתי שיש כל הזמן בעיות. נפגשתי עם הבת שלהם, נולדו לה ילדים והיא אמרה לי שהיא רוצה לצאת לחופש. שאלתי אותה מה הבעיה, והיא אמרה לי "אין לי מי שישמור על הילדים". אמרתי לה שיש לה אימא מדהימה ושזו לא צריכה להיות בעיה, לא דיברתי על האבא. היא אומרת: "נראה לך? למה אימא שלי אמרה משהו כשאבא שלי היה אלים?" אני באותו רגע, אם היה משהו שהסביר לי את העומק של הסיפור הזה, זה המשפט הזה שנאמר פה, שזה מה שהיא אמרה לי. אז הבנתי עד כמה - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אנחנו מפספסים. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> גם כאשת חינוך, לא הבנתי בזה שום דבר. היום אני במקום אחר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ברשותך, אני אשאל שאלה נוספת. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> לא הבנתי איך לזהות את השקר. כשמורה נכנסת לכיתה ולא מבינה מה המשמעות של נערה שמגיעה בקיץ עם שרוולים ארוכים, מה זו נערה שאומרת שאין לה מה לאכול. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> עם כל הסממנים, כן. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> באמת לא יודעים את זה, והתפקיד הכי גדול שלנו, של כולם, של כל המערכת, הוא לגרום לאנשים ללמוד ולהבין. זה לא דורש המון. זה דורש לפגוש את כל אנשי החינוך במדינת ישראל למפגש אחד. זה יהיה נכון, ומספיק שישימו לב לנערה אחת וישאלו מה קורה איתה שם, זה כל העניין. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שאלה נוספת, לכמה נערות פה יש עורף משפחתי ולכמה אין לאן לחזור והן נשארות פה תמיד גם בשבתות ובחגים? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> יש לנו פה כמה נערות שאין להן בכלל עורף משפחתי. פעמים רבות זו בחירה שלהן. זו יכולה להיות בחירה שלהן, או בחירה של ההורים שלא רוצים שהן יבואו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן, לא רלוונטי, פשוט כמה? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> או שזו בחירה שלהן לא לרצות להגיע. אני יכולה לספר עוד סיפור על הסיפור של העורף המשפחתי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, רגע. כמה נערות הן בלי עורף משפחתי בבית רות? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> יש לנו היום - - - << דובר >> אסתי אליהו: << דובר >> ההגדרה של עורף משפחתי זה משהו קצת אחר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא. ילדות שאין להן לאן לחזור. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> שאין להן לאן לחזור, זו השאלה. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> יש לנו נערה שבוחרת שלא ללכת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני גדלתי בפנימייה. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> מבחינתי אין לה לאן לחזור, היא לא רוצה להגיע הביתה, אין לה לאן לחזור. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יפה. אני גדלתי בפנימייה. אנחנו ידענו שיש שלושה ילדים שם שאין להם לאן לחזור. כולנו יוצאים לשבתות פעם בשבועיים ולהם אין. זה פשוט מאוד. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> אני מאמינה שלילדות יש סיבות טובות. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> יש לנו היום ארבע נערות כאלה שנשארות פה כל הזמן, הן נשארות פה כל הזמן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ויש כאלה שילכו רק לשעה-שעתיים ולא יישארו שבת? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> אנחנו מנסות למצוא את כל הדרכים לראות אם נערה רוצה או לא. יש פה שאלות רבות. הייתה לנו נערה שהיום היא כבר בוגרת שלנו, זה כבר מעיד עליה רבות, והיא לא הייתה רוצה ללכת הביתה וכל פעם היינו מוצאות תירוץ למה היא צריכה להישאר פה. אימא שלה מאוד רצתה שהיא תגיע הביתה. ובכל פעם היא דחתה את הרעיון. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> יש נערות שממשיכות להיפגע בבית. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ברור. אולי צריך לעזור להן להתנתק ולהבין למה הן לא צריכות להגיע הביתה. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> אנחנו לא מחייבות, המקום פתוח פה 365 ימים בשנה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הן יכולות להישאר פה. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> לשאלתך פנינה, ל-8% אין לאן להגיע. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יש לנו מוסדות שהם לגמרי בלי עורף משפחתי בארץ? << דובר >> לאה כהן: << דובר >> הפרופיל של בית רות הוא זהה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה בערך החתך? << דובר >> לאה כהן: << דובר >> זה בערך החתך של המסגרות שלנו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ואז הם מוכרים כילדים נטושים? << דובר >> לאה כהן: << דובר >> גם, כן. הם נשארים במסגרות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> והם מקבלות את הקצבה אליהן? << דובר >> לאה כהן: << דובר >> גמלת ילד נטוש, את מתכוונת? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> גמלת ילד נטוש, כן. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> כן. חוסכים להן את זה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> חוסכים להן, או שהן מקבלות את זה? << דובר >> לאה כהן: << דובר >> חוסכים להן את זה. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> בגיל 18 הן מקבלות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לרשום את זה רגע על הסיפור של גמלת ילד, אני רוצה לדעת, זה מאוד מעניין. באיזה גיל מתחילים לתת להן, 18? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> כן. << דובר >> אנג'ל מנגוני: << דובר >> לא. ילד מגיע לו קצבת ילד נטוש, אבל ברגע שהוא בפנימייה, האפוטרופוס הכללי של המדינה חוסך לו את הכסף עד גיל 18, אני לא בטוח, אפילו עד 21. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הם מקבלים. יש כאלה שמקבלים גמלה. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> המדינה חוסכת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ואז אם המדינה לא נותנת, מה הם עושים? עובדים בשוק, ובכל מיני עבודות. בסדר, זה פחות קשור לבית רות. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> זה גם מאוד מורכב, כי יש ילדים שהמדינה מעבירה להם והם נותנים את הכסף להורים. יש פה הרבה דברים מאוד מורכבים. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> יש לנו פה כאלה שעזבו את בית רות אבל למוחרת מצאו את עצמן עם הלוואה של 60,000 שקל כי האם מוגבלת בבנק. אנחנו מדברים על עורף, על נערות שמשוועות לאהבה של אימא. אני לא רוצה לעשות פה הכללה, אבל יש מקרים כאלה. ונערב כזו תעשה הכול. למוחרת היום שהיא יוצאת מבית רות, יש לה חוב של 60,000 שקל, או שיק של שנה כי לאימא אין שיקים וזה שכר הדירה של האימא, כי האימא בעצמה נערה בסיכון שאף אחד לא טיפל בה והיא לא רואה את הילדה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> מה הגילים של הבנות? << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> הגילים של הבנות נעים בין 13 עד 18. נערה יכולה להישאר פה עד סיום תעודת בגרות, או עד מעבר. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> אני אתאר את הפרופיל. 95% הם מכוח צווים, רובם הכמעט מוחלט, תחת צווי רווחה, צווים אזרחיים. יש לנו ממש קומץ של נערות בצו הפרטי, כי כפי שנאמר כאן בצורה מאוד מדויקת, הבנות עושות הפנמה ולא החצנה, וכשהן מגיעות לגיל 18 הצו מוסר ויש לא מעט נערות שפונות אליי כמפקחת ומבקשות לאשר באופן חריג הארכה של הועדה, ואז אני מאוד קשוחה מול המסגרת ורוצה לשמוע, גם רוצה לעורר אצל הנערה מוטיבציה ושתבין שזה לא משהו שהוא קל להשגה. מה קרה לאורך התקופה? מה הייתה התוכנית? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שזה גם לא המצב הנוכחי. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> בדיוק, מה המטרות לתקופת ההארכה. ואז כשהן כותבות לי "מבחן פסיכומטרי", אנחנו רוצים שיהיה מעבר ישיר לצבא, למכינה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> מה האחוז של המתגייסות לצבא מפה? << דובר >> לאה כהן: << דובר >> אחוזים מאוד גבוהים. השנה 85% שירות צבאי. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> בצבא או שירות לאומי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תכף נשמע על הבוגרות, ואז נדע לאן הן מגיעות. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> ובגרות מלאה, ורד, כמה היו לך באחוזים? << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> 8 מתוך 8 סיימו בגרות מלאה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל תדעי לך שאם אני הייתי נערה בבית רות ולא היה לי עורף משפחתי, לא הייתי מסיימת את הבגרות, הייתי מותחת אותה עוד קצת. - - - אם זה מה שקורה, זו בעיה. זה כמו שאם קורה מצב שבסוף עדיף שלנערה יהיה איזה תיק פתוח, זו גם בעיה. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> אבל פנינה, אני רוצה רגע להגיד משהו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בשיח הזה מצד אחד אתן באות מהמקום שלכן. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> לא, אנחנו לא. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני אתן לדבר, אבל אנחנו רוצות להבין מהמפגש איפה אנחנו יכולות לסייע. זה גם מה שאנחנו נשאף אליו ונדבר עליו עם הרווחה ונחשוב איך מתקנים את זה. כי אני לא רוצה שתהיה נערה שתגיד שאני נתתי לה מוטיבציה לרצו להישאר ולכן פגעתי בהישגיות שלה. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> זה לא הסיפור. כמה שאתן נכנסות הנה והמקום נראה לכם כמו גן עדן, עבורן זה לא כך. חשבו רגע על גיל ההתבגרות, התחושה העצמית שלהן, גם אם הן הגיעו לפה מהרחוב, אפילו אם הן הגיעו לפה בקצה רצף הסיכון, אם הוציאו אותן מכפר ערבי שהיו מסרסרים בהן, הן עדיין מגיעות לפה והן לא רוצות להיות כאן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, בהתחלה. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> זה תהליך. בדיוק. אבל גם במהלך השנים פה - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל אני בטוחה שבכיתה י"ב כבר קשה להן לעזוב, זה בית. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> בשנים קודמות לא היו מצליחים. בכל שנה צריך לחדש לנערה את הצו בדיון בבית משפט. הנערות מגיעות לבית משפט ויש להן פנטזיה של משפחה. כל אחת רוצה להגיד שיש לה משפחה, גם אם היא יודעת שאין לה מערכת תומכת, היא לא יכולה להגיד את זה לעצמה בקול רם, כי מה זה אומר עליי אם אין לי? הן מגיעות לבית משפט בכל שנה לדיון והן מבקשות להסיר את הצו. בשלב מסוים השופט מסיר את הצו. בשנים עברו כמעט לא היו פה נערות בגיל 18 כי בגיל 17 השופט היה אומר להן, "בסדר, אם את לא רוצה לא צריך". אני רוצה שוורד תספר מה שעשינו בשנתיים האחרונות ועל האחוז של הנערות שבוחרות להישאר פה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בטח, וגם הן מסירות ואחרי חודשיים באות ואומרות לכם "תחזירו אותי". << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> לא. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא? - - - << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> אבל הן לא מסוגלות עוד, כמו כשהרגל התנפחה ולא נכנסת כבר לנעל. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> הן לא מסוגלות עוד. יש פה נערות שבוחרות להישאר. רוב הנערות אם תשאלו אותן למה הן פה, הן יגידו לכם שזה בגלל בית הספר. הוציאו אותן כי בית הספר לא היה מספיק טוב. הכול בסדר, שיגידו. כי בית ספר זה משהו נורמטיבי והגיוני שלא להצליח בבית הספר. הרבה פחות הגיוני שלא היה לי טוב בבית. האמירה הנפוצה היא "אני פה בגלל בית ספר", ובית ספר זה דבר מצוין ואם צריך למשוך בגרויות מעבר, זה מעולה. בגרות, פסיכומטרי, כל מה שצריך. כל מה שצריך אבל אנחנו צריכות תמיד לזכור שבצו טיפול והשגחה – הצו הוא עד גיל 18 להבדיל מצו שפיטה וענישה – שהוא עד גיל 21. אם הנערות היו יודעות שהן יכולות או שמחייבים אותן להישאר עד גיל 21, ייתכן שהתפיסה הייתה משתנה. אבל פעמים רבות בגיל 18 הנערה חושבת שמי-יודע-מה מחכה לה בחוץ, ובאמת מי יודע מה מחכה לה בחוץ? זו תקלה כי הן חיות פה בתוך מסגרת וזה לא פשוט, וברור שהן חושבות שבבית מחכה להן - - - אני מספרת רבות את הסיפור על הילדה בת ה-16 שהייתה לה יום הולדת, עוד כשהייתי רכזת בית. התחלתי פה לפני 11 שנים כרכזת בית, ניהלתי את בית הספר שש שנים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה לא ממש מודל של פנימייה עם בית ומדריך? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> כן, אני תכף אספר. היו ילדות ביום ההולדת, היא רצתה ללכת הביתה, חשבה על מה שיעשו לה. דמיינה את יום ההולדת שלה. חזרה, נכנסה למיטה ולא הייתה מוכנה לצאת ממנה. כלום. אני נסעתי עם אותה בחורה לרגל יום הולדתה ה-18 ליפו, עשינו טיול ואימא שלה, אישה טובה, פשוט לא התקשרה להגיד לה מזל טוב, אפילו ליום הולדת. ואיזה חגיגות עשינו לה פה לגיל 18. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל אתיופים לא חוגגים בכלל ימי הולדת. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> אין תאריכים, כולן ב-1 בינואר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תרבותית אנחנו לא חוגגים. אימא שלי לא חוגגת. כך גם אין לנו טענות. אבל זה גם להבין תרבותית. לפעמים זו פנטזיה של ילד, זו האמת. אני הייתי עושה לעצמי ימי הולדת ויש לי חברות שעד היום זוכרות שהכנתי עוגה עם מלח, בבת-מצווה שלי. לקחתי את אחותי, הכנתי הזמנות. בת-מצווה עשיתי לעצמי. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> נתתי דוגמה של ז' אבל הנערה השנייה לא הייתה ז', שנכנסה מתחת - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא משנה כבר. אם במודעות של ההורה שצריך לעשות משהו. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> אבל פעמים רבות המודעות של ההורים של הנערות שנמצאות פה, גם הנערות עם עורף משפחתי, הן דור שני, דור שלישי ואני אומרת 95%. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כמה עולות חדשות או ילדי עולים, דור וחצי יש לכם פה? יוצאות אתיופיה, ברית המועצות? << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> יש בשיעור כזה או אחר, לא יודעת. בערך חמש, שבע מכל אחד. נכון? פחות או יותר. בברית המועצות קצת יותר, אולי עשר, 12. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> חמש עד שבע מתוך כל בית? << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> לא. 60. יש בין חמש לשבע יוצאות העדה האתיופית. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה בערך 20%. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> ובערך בין 12 ל-15 מברית המועצות ועוד בערך 10% בנות מהחברה הערבית, שגדלו בחינוך ישראלי, דוברות השפה העברית, זה הקריטריון הקריטי. בדרך כלל אחד ההורים, אימא יהודייה האבא מוסלמי, משהו כזה בדרך כלל מעורבים, אבל אם היא לא דוברת את השפה העברית היא לא יכולה להיות פה, יש מסגרות ייעודיות לחברה הערבית. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> יש מסגרות בחברה הערבית כמו אלה? << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> בחסות, בוודאי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> עוד שאלה ואז תמשיכו את כל מה שאתן רוצות להציג. זה נחשב מעון סגור? לא? זה בית פתוח? << דובר >> לאה כהן: << דובר >> זו פנימייה כוללנית פתוחה. זו לא נעילה. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> מה זה פתוחה, היא לא נעולה אבל היא סגורה עם שערים, והיציאה היא בליווי ואישור. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה לא כמו צופיה. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> תפיסת הליווי של הבוגרים מדברת על זה שנערה שמגיעה לכאן, מיום ראשון אנחנו כבר חושבים על היום שאחרי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> היא כבר נכנסה לתפקיד הבא. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> איזה כיף. העונג כולו שלי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זו נקודה חשובה. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> אנחנו אומרים שיש לנו אילוץ, היא הגיעה לכאן שלא מתוך רצון. היא תחת צו, החיים שלה מאוד דינאמיים. עוד יומיים השופטת יכולה להחליט שהיא לא תישאר כאן, אז אנחנו כבר מקנים להן מגוון מיומנויות של היום שאחרי. קרי, ניהול פיננסי, מיומנויות של תעסוקה. כל מיני דברים שהן יוכלו לקחת. נושאים כמו דיגיטציה, טכנולוגיה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אבל אם יש אחוז גבוה מאוד שהולך לצבא אז איך החיבור שלכם עם המערכת הצבאית כדי שהקליטה תהיה מיטיבה ונכונה? << דובר >> לאה כהן: << דובר >> יש לנו חיבורים. יש לנו קשרי עבודה מאוד סדורים לחסות הנער עם הצבא. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הצבא היום יותר פתוח לדבר הזה, עשינו הרבה תהליכים אתם. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> כי אלה לא חיילים רגילים כביכול. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> עם אורנה, שהייתה ראש אכ"א, התחיל הסיפור הזה. אני מכירה את זה בהיבט של יוצאי אתיופיה ועולים חדשים, שנפתחים להם תיקים רבים. בהתחלה הצבא היה עושה מיפוי יותר בררני ומפחד עליהם. עדיין יש עבודה שצריך לעשות, אבל כשהרווחה מעורבת זה קל יותר. אני לא יודעת אם אתם עושים את זה באופן סדור. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> אנחנו עושים. יש לנו היום מנהל תחום בחסות, שזו העבודה שלו. שמו חן והוא עומד על הקשרים, הוא בונה נהלי עבודה עם הצבא, עם שירות לאומי, עם מכינות. לדוגמה, נערים שמגיעים אלינו, אנחנו שמים את הנושא של הגיוס בהמתנה רגע, עד שיסיימו את התהליך החינוכי-טיפולי, וכל נער או נערה שיוצאים, יש להם מסלול המשך. אנחנו לא רוצים שהילדים יחזרו לסביבה שגרמה להם לכל הבעיות. אני אומרת את זה בהרבה רגישות כי משפחה זו משפחה ואימא ואבא זה אחד. אנחנו רוצים ללמד אותם למנן את הקשר עם משפחות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כל עוד זה לא פוגע בהם, נכון. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> להתמקם מחדש ולא לחזור לסביבות הישנות שגרמו לבעיה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> מה שאמרת מורכב מאוד.כי כי הקשר להורים תמיד קיים ומשמעותי, גם כשההורים מתעללים בילד, הוא עדיין אוהב אותם. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> או שהם לא מתעללים מרצון, אם אחד ההורים נרקומן, למשל. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אבל מה שנאמר פה קודם - - - << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> אבל הם צריכים להגיע ממקום אחר. זה העניין. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מקום חזק. אני מכירה אנשים שחזרו. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> כשיש את המחויבות ויודעים שהאימא בחובות ומסיימים פה ורצים להציל את האימא כי היא בחובות ורוצים לעזור לה, יש קושי רגשי של המחויבות הפנימית של האדם למערכת הבסיסית של משפחה ובית. השאלה מה עושים כדי שהם לא יתדרדרו לתוך זה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה בבוגרות. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> כן, תכף נדבר על זה. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> אני יכולה תמיד לתת את הדוגמה של הנערה שגדלה ואנחנו בקשר מאוד חזק איתה, אני בקשר מאוד חזק איתה, ועקרונית, היא לא הסכימה לחזור הביתה. היא אמרה "אני לא אחזור הביתה כל עוד אבא שלי, שלא טוב לי, נמצא שם". היא כבר הגיעה ממקום אחר לגמרי וכשהיא אמרה את זה לאימא שלה, אני בכיתי באותו יום, הבנו שמשהו באמת השתנה שם ולאחר מכן נולדו שם עוד ילדים והיא מצידה, לא נכנסת לשם. היא אומרת בסוף לאימא שלה שאלה הילדים שלה. ושהיא תעזור כמה שהיא יכולה אבל יש לה כבר את הילדים שלה. זה כבר להגיע ממקום אחר ולכן זה לרוב תהליך מאוד מורכב, אבל זה לא היה קורה איתן אם הן לא היו מגיעות למקומות האלה. ועכשיו חזרה לנושא של בית רות, בכל זאת אם יורשה לנו. זה בית רות, בבית רות יש חמישה בתים. עד לפני שנתיים היו שלושה בתים. כשהקמנו את שני הבתים הרביעי והחמישי, ישבנו וחשבנו על מה קורה. בית רות הוא מקום ארוך-טווח. נערה מגיעה הנה בגיל 13, 14, 15. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שזה מחולק לפי כיתות? כיתה ז'? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> לא. אז תכף אני אסביר על בית הספר. הבתים הם בתים מעורבים. חשוב לנו שנערה תהיה פה זמן רב ככל האפשר, כי מה שהיא עברה במשך 13 שנים, אי אפשר לתקן בחצי שנה או בשנה. הנערה צריכה למצוא כוחות רבים, לקבל כלים רבים כדי לעשות את השינוי. לכאורה פעמים רבות אחרי חצי שנה, נראה שהיא הגיעה, התייצבה, הכול בסדר, עכשיו היא יכולה לחזור הביתה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ואז זה מתפרץ. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> ממש לא שם. ואז הסתכלנו שני דברים – איך אנחנו קולטות את הנערה נכון ובטווח הקליטה של הנערה פה גם שיהיה רך יותר, גם למשהו אינטימי יותר, במקום קטן יותר, וגם איך אנחנו למעשה מתחילות את הקליטה לטווחים ארוכים יותר. זה לא כמו צופיה שזה מקום נעול, מקום אבחוני, קצר-טווח. אלא יש משמעות לעובדה שילדה יודעת שהיא יכולה להיכנס ולהיות פה עד גיל 18, זה לא פשוט. הקמנו בית קליטה, זה בית לשלושה חודשים לנערה, גם אמרתי פה לפני כן שנראה כאילו כבר נפגשנו אבל אנחנו בוחנות כל הזמן את העניין, מה נכון ומה לא נכון. בית הקליטה הוקם לפני שנה והבית השני שהקמנו זה בית נרקיס. בית נרקיס הוא בית טרום-בוגרות לנערות מגיל 17. השינוי הגדול שקרה הוא שברגע שהנערות נכנסו לבית בגיל 17, כל הכניסה וכל המטרה של הבית הזה הוא כבר להסתכל קדימה ליציאה החוצה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז רגע. בית נרקיס? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> הוא בית לטרום. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מגיל 17, גם למי שהייתה לפני. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> ברור. היא עוברת, יש מעבר לבית טרום-בוגרות ועשינו את כל הרצף. קליטה, קבע וטרום-בוגרות. השינוי הגדול שקרה מהרגע שבית טרום-בוגרות קם – נערות רבות בוחרות להישאר פה בגיל 17 עד גיל 18, 18 וחצי ו-19. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל זה מה שאמרתי קודם. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> בשנה האחרונה. בוחרות ממקום של כוח, לא ממקום של עצב ותלות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל אני הבנתי מכן שהן בוחרות לבקש שיסירו צו על משמורת, או שלא לצאת. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> הן יכולות ובית המשפט - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אמרתי שדווקא זה גיל שמבינים שזה בית ולא רוצים לצאת. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> לגמרי. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> ואז יש פחד לצאת החוצה, אתה רוצה להישאר. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> לא בטוח. אני יכולה לתת דוגמה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הייתי בפנימיות טובות, יש לי בית ועורף ועדיין בשבילנו החוויה של להיפרד מהפנימייה זו הייתה מכה, הרגשנו שקורעים אותנו מבית. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> נכון. אבל יש ויש. אנחנו חייבים לעבוד במשולש של הורים, רווחה. אנחנו למען הנערה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, עזבי רגע. עזבי עבודה. מעניין אותי אולי, טוב, אנחנו נדבר איתה. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> הסיפור הזה עם הורה דורש. הייתה לנו לפני שלושה חודשים נערה בת 17 שאימא שלה החליטה שהיא רוצה אותה בבית, לא יעזור כלום. הגענו, הרווחה התנגדה ואנחנו התנגדנו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מה זאת אומרת האימא החליטה? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> האימא עכשיו רוצה אותה בבית. רגע, הגענו לבית המשפט, אני עמדתי ואמרתי לא. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ומה הילדה רצתה? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> הילדה רצתה הביתה כי אימא שלה רוצה אותה. היא חולמת להיות עם אימא שלה. היא רוצה, פעם אחת אימא שלה רוצה אותה בבית. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> סוף-סוף רוצים אותה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> והאימא לא הייתה בבעיה לפני? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> והאימא החליטה עכשיו שהיא רוצה אותה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> למה היא רצתה אותה? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא ניצחתם בבית משפט. גם אם הייתי שופטת לא הייתי נותנת לכם לנצח. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> דווקא כשעושים עבודה טובה והנערה עולה על הגל ויש הרגשה, מי לא הפסיק אנטיביוטיקה ביום השביעי כשאני כבר בריאה וכוחי במותניי? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כולם. אני ביום השלישי, והייתי חולה פעמים רבות. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> בדיוק. פעמים רבות דווקא כשעשית עבודה טובה והנערה עלתה על הגל, שוכחים קצת את המצוקות ושוכחים שרק לפני שלושה-ארבעה חודשים הייתה חופשה והייתה בה מעידה עם סמים או שעדיין כן רואים מידי פעם יחסי מין - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אתן עושות את התפקיד שלכן, אבל זה איבד את זה. תקשיבו, זה הקונפליקט המובנה. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> קונפליקט מובנה, בהחלט. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שהוא גם צריך יותר מחקרים. אני למשל, נלחמתי נגד הוצאה מהבית שנים רבות. עם איריס פלורנטין עשינו תהליך מדהים וזה היה בעיקר גל של עולים חדשים, שהייתה שם באופן מובהק נטייה רצינית וזה סיפור. יש לי שתי אחיות עובדות סוציאליות. אחותי ממונה על השמות חוץ-ביתיות של מחוז תל-אביב ומרכז. היה לי איזון וגם זה שיקוף של הצד השני של המערכת, אבל בסוף גם כמדינה, אנחנו צריכים להיות מאוד זהירים סביב זכויות האדם, חופש. לא במחיר פגיעה, אבל קחו אימהות שהן מתמודדות נפש. אתן יודעות שלאימהות רבות לקחו את הילד לאימוץ. אישה לא יכולה להיכנס למשבר באמצע החיים? היא לא חייבת לגדל את הילד אבל יש לה את הזכות להורות, כמו שיש לילד את הזכות לראות את ההורה בצל המחלה, ולמצוא את כל ההגנות בדרך כדי שלא ייפגע. בגיל 17 שזה כבר בגירים, על הסף של לא להיות קטינים עוד. אתם עושים את שלכם כי אתם רוצים להמשיך את התהליך אבל לא תמיד זה פשוט. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> אנחנו מגיעים לבית משפט ובסוף יש שופט או שופטת שמחליטים, ולא אנחנו. אנחנו אומרים את עמדתנו. מי שנוסע ללוות את הנערות מפה לבית המשפט, זה הצוות הבכיר. אמרתי שחן שלא נמצאת פה, נסעה ללוות נערה היום בבית משפט. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אתן נלחמות על כל אחת. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> חשוב לנו מאוד להביא, לכבד את המעמד. המעמד הוא קשה מאוד ואנחנו הצוות הבכיר נוסעים ללוות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> עד כמה אתם משתפים את ההורים כשותפים? או שההורים רואים אתכם כמשהו לעומתי? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> פנינה, לכן אמרתי לגבי המשולש. זה בדיוק שם, כי ברגע שהמשולש של ההורים, אנחנו הרווחה, עובדים ביחד, זה המשולש המנצח. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נכון. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> אנחנו משתפים את ההורים בכל מה שאפשר, כל עוד זה לא פוגע בנערה ויש כל הזמן דיונים של מה כן ומה לא. אנחנו תמיד משתפים את הרווחה ופעמים רבות ההחלטה היא ביחד, מה כן ומה לא. כי ייתכן שאשתף את ההורים והילדה תחזור הביתה ותחטוף מכות רצח בגלל משהו ששיתפתי איתם. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ומה קורה בסיום מחזור? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> מה זה סיום מחזור? << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> בשנה האחרונה ההורים פעם ראשונה הוזמנו לכאן לטקס סיום מחזור. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> פעם ראשונה? << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> פעם ראשונה ההורים הגיעו לפה בשנה האחרונה. היו לנו 11 בוגרות שסיימו השנה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ובאו כל ההורים או שחלק לא? << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> לא. דאגנו שלכל נערה יהיה ייצוג ואם לא הייתה משפחה, הבאנו אפילו מישהי שליוותה אותה בעבר. לכל אחת היה מישהו משמעותי בקהל. זו דוגמה מעולה לדינמיות של בית רות, למקום הלומד והמתפתח שלנו. היו שנים שהורים לא הורשו להיכנס לפה. אם הורה היה מגיע – היה צריך לתאם איתו, ושיפגשו אותו בשער, ילוו אותו, הורה לא היה יכול להסתובב פה בצורה כזו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל יש להם בחירה לפגוש כל העת? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> הן יכולות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> או שאתם יכולים להגיד לא, להורה? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> הם יכולים, הם קובעים איתנו והם יכולים לבוא אלא אם כן הנערה תגיד שהיא לא רוצה. ויש מקרים שנערה לא רוצה לפגוש משפחה. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> זה קורה. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> זה קורה ואנחנו מתווכים את העניין ורואים מה אפשר לעשות. אבל ההורים פה. כשנותנים להורים את הילדים הביתה, התווית שלהם פה היא "נכשלתי". אנחנו צריכים לתת להורים את כל הכבוד שלהם כי בסופו של דבר הם ההורים של הנערה ואני מאמינה ש-95% באמת אוהבים את הילדים שלהם. הם לא יודעים וזו אמונה ולכן העבודה פה עם ההורים היא עבודה צמודה מאוד. מי שעובד אתם אלה הרכזות ועובדות סוציאליות, כשיש הורים שיש מורכבות אנחנו עושים את הדברים, כולנו בתוך העניין אבל ההורים הם חלק בלתי נפרד. אשלים את הסיפור על אותה נערה שהשופט בסוף החליט שהיא חוזרת הביתה ואחרי חודש קיבלתי טלפון אם נהיה מוכנים לקבל אותה חזרה, כי אימא שלה זרקה אותה שוב מהבית. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> החזרתם אותה? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> לא, זה הלך לבית משפט וכנראה שוב מנסים שם, אני לא יודעת. מבחינתנו צריך להגיש לפי הפרוצדורה את כל הדברים. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> הייתם מוכנים לקבל אותה? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> אם זה היה מגיע לשם היינו דנים על זה, אני לא נכנסת לזה עכשיו, או אם זה היה עומד על הפרק, אבל שאלו. אנחנו רואים פעמים רבות נערות שיוצאות מוקדם מדי וזה קורע לב. ממש קורע לב. מאז שפתחו את בית ניצן כבית קליטה בבית נרקיס, יצרנו רצף לאורך כל הדרך, של שלושה בתי קבע. חן, רכזת החינוך, מלווה את בית הקליטה ובית נרקיס, ואסתי מלווה את שלושת בתי הקבע. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> חן עוד מקבלת את החדשות? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> לא. אסתי בבתי הקבע. אלה הבתים שהנערות נמצאות שם הכי הרבה זמן, ויש שם כל הזמן עבודה ולפעמים זה - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אתן כולכן עובדות סוציאליות? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> לא, אני לא. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> לא. לא בהכרח. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אף אחת? << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> אני עובדת סוציאלית אבל לא בהכרח. יש תקנים פה של עובדות סוציאלית, יש רכזת טיפול שהיא עובדת סוציאלית. אני במקרה עובדת סוציאלית. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> אני לא עובדת סוציאלית ואסתי לא עובדת סוציאלית. יש לי תואר ראשון בחינוך בלתי פורמלי, שנים בארגון מערכות חינוך. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הבנתי שאלה נשות חינוך, עניין אותי כמה עובדים סוציאליים. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> בכל בית יש עובדת סוציאלית. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> דווקא הגיוון ממש חשוב, אבל לכל בית יש עובד סוציאלי? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> בתוך כל בית יש רכזת של הבית, עובדת סוציאלית שנמצאת בבית. היא לא רק באה לטפל בתוך החדר, היא למעשה כל הזמן במרחב, היא רואה את הנערה על כל מה שקורה לה. יש סגנית של הרכזת ויש בין חמש לשש מדריכות מתחלפות. אף אחת מאיתנו לא גרה כאן מלבד שינשיניות, שתי שינשיניות שרק הן גרות פה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> שתי שינשיניות לכל בית? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> שתי שינשיניות לכל בית. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז מי גרה בכפר? אף אחת למעשה. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> פנינה, כל הזמן יש פה מדריכות. כמו בבית חולים. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> כל הזמן יש פה מדריכות. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> יש משמרות. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> יש פה צוות שנמצא כל הזמן והנהלת הכפר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אין פה חגיגות בלילה? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> רכזת חינוך. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> יש פה מדריכות ערות שמסתובבות, יש מצלמות, יש שמירה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יש חדר אוכל? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> לא. אנחנו עוד מעט נראה, בכל בית יש את האוכל שלו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז אין אפילו אתגר, אין לאיפה לפרוץ. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> יש. לא חסר תאמיני לי. לא חסר כלום. מלבד זה יש לכפר מרחבים והנהלה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> בדיוק. מותר להן לצאת? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> מותר להן לצאת, יש תיק אישי לכל נערה בהתאם למסוגלות מה היא יכולה ומה היא לא יכולה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> באיזו שעה סוגרים? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> 22:30 כיבוי אורות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז אתן לא תמצאו נערות שמשוטטות בעפולה ב-24:00 בלילה? << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> אני רוצה לצטט את רונית במשהו שהיא נוהגת לומר. נערות נמצאות פה על פי צו, לא בהכרח רוצות להיות פה. פעמים רבות יש בריחה. נערה בורחת, עם כל הגדרות שתשימי, מצלמות, מה שאת רוצה – היא בורחת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נכון. בסוף מגיעה לעפולה ב-24:00 בלילה. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> כל פעם אנחנו פותחים מצלמה להבין איך הן ברחו. שיא היצירתיות הייתה ששמו פוך על הקוצים ששמנו על הגדר, ועלו מעל הפוך. אבל רונית עושה הבחנה מאוד יפה כשהיא אומרת, השאלה אם הנערה ברחה ממקום או ברחה אל מקום. אם נערה בורחת מפה כי המקום הזה לא טוב, כולנו צריכים לעמוד על המשמר ולהבין. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יפה, ההבחנה הזו ממש חשובה. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> בדיוק. אל אותה חוויית ריגוש שאופיינית לנערות בגילן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לנערות, בדיוק. גם בבתים שלהן זה אופייני. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> הבת הפרטית שלי, כשהיא תרצה לשתות אלכוהול פעם ראשונה, והיא עוד לא שתתה אלכוהול פעם ראשונה, ואימא שלה יודעת שהיא לא התנסתה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בת כמה היא? << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> 15. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יש לנו בנות באותו גיל. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> כשהיא תרצה בפעם הראשונה לשתות אלכוהול, כל מה שהיא צריכה זה להיות בערב במגרש עם החבר'ה בקיבוץ, ולהגיד יאללה תגישו לי בקבוק. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בסוף את רוצה לדעת שיש לה את הכלים לדעת להחליט מה טוב ומה לא. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> היא ממש צריכה לעשות דרך מאוד משמעותית שפעמים רבות מביאה אותה לכל מצבי הסיכון שנלווים להיותה נערה בסיכון. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הפוך על הפוך, זה אפילו קצת בריא אם הן חושבות לפעמים להתפלח. משהו לא בריא אם ממש - - - << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> זה בריא והמורה רונית שהיא מורתי ורבתי אומרת שצריך למצוא סיבה למה להגיד לה לא. ברוב הדברים צריך להגיד כן. צריך סיבה מאוד מיוחדת למה לא. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני קודם כל מתחילה בלא. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> יש לנו בנות באותם גילים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה לא טוב, כי הבת שלי יודעת שהיא תקבל את הכן. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> בבית ספר, כל הנערות נמצאות ביחד וגם בכל הפעילות הבלתי פורמלית. (הצגת מצגת) תפקידנו לתת לה מגוון גדול מאוד של דברים. כי אם היא עכשיו עומדת ושרה מול 60 או 100 איש והיא מצליחה לפתוח את הפה, שהיא לא פתחה אותו עד כה, ולשיר פה – היא לקחה מהמוסיקה עוד משהו לביטחון העצמי שלה. היא הצליחה לעשות דברים. כל דבר שאנחנו עושות, הכול אמצעי שהנערה תקבל את הכלים להמשך חייה. כל דבר שקורה פה. כל מה שתראו, כל מה שתשמעו, כל שיחה, כל המקום הוא מטפל. כל המקום רואה את הנערה. רונית אומרת שהיא מגיעה עם דה וויס, לא ראו אותה רק ראו את החומרים. כשהיא נמצאת פה, זה האח הגדול. רואים אותה כל הזמן. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> אנחנו מקבלות נערות על פי חומרים בלי לראות אותן. בסוף כולן יוצאות יפות. אני אומרת, זה מתחיל כמו בדה וויס, לא רואים את הזמרת אבל זה עובר מהר מאוד לאח הגדול. כל ניד עפעף שלה, כל מצב רוח, כל שיחה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> עד כדי כך? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> כן, לגמרי. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> זה בדיוק חלק מהסיפור של לייצר נראות ולתת לה הרגשה שפעמים רבות - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מה שהן לא הרגישו 13 או 15 שנה. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> בדיוק. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> אנחנו כרגע נכנסות למשהו מרגש מאוד. אנחנו מפתחות את יכולות ההכלה שלנו ובכוונה שמתי תמונה של מסעות. אנחנו עומדות לעבור קורס כ-12 אנשי צוות. לפתח את התחום של השטח, כדי לקחת פה נערה ליום בחוץ, לשטח, אשת צוות ונערה לחיזוק הקשר, לעשות עוד משהו כדי לתת לה עוד ועוד כלים ועוד אמצעי לנו לחזק את הקשר עם הנערות, לראות איך אפשר להתמודד עם דברים, איזה עוד כוחות יש לה. אפילו לשבת יחד לארוחת צוהריים. איך יושבים ביחד לאכול? איך נראה השולחן? יש אצלנו נערה שהגיעה, לא ידעה לחתוך שניצל עם סכין ומזלג. מבחינת האתגרים ודרכי ההתמודדות שיש לנו פה –אחד האתגרים הגדולים זה הצוות, יש פה צוות מאוד ותיק. אסתי, חן ונועה, אנחנו פה הרבה מאוד שנים כבר מהתחלה בבית רות. רונית כמובן. הכשרה של הצוות. פעמים רבות הקושי הוא מדריכות, כי הן עוברות לתקופה של שנה, שנתיים, סטודנטיות. העבודה היא עבודה מאוד קשה, בעמידה, אנחנו אמורות לעמוד בחזית, אחר הצוהריים, בלילות, בשעות הכי מורכבות. בשעות שהן מאוד מורכבות לנערות. קודם כל יש הרבה מאוד קורסי הכשרה שחסות הנוער התחילה וקורסים מבורכים ברמות מטורפות. אנחנו עושים פה הרבה הכשרות צוות, יש מענקים כרגע שהחסות נכנסה לזה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן, אנחנו גם נשמח לשמוע את החסות ואת משרד החינוך. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> לא הבנתי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אנחנו גם נשמח לשמוע את לאה ואת בוריס. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> כן. תכף, רק שנייה. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> למרות שמשרד החינוך לא הוזכר - - - משום מה. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> כל הנושא של הצוות, הגברת תחושת השייכות לכפר, שיתוף, הדרכות רגשיות. יש פה הרבה השקעה בצוות כי הוא עובד עם הנערות והתפקיד שלנו כהנהלה הוא לעבוד עם הצוות וצריך להשקיע בו. הפרופיל של הנערות. הפרופיל הופך להיות יותר - - הקורונה נתנה את אותותיה בצורה מאוד חזקה. הנערות שמגיעות – הפרופיל שלהן מורכב וצריך ללמוד לעבוד ולכן אנחנו מפתחים פה הרבה אמצעי הכלה. כפי שאמרתי המסעות שאנחנו יוצאות אליהם, חדר הרוגע – כל דבר שאנחנו עושות הוא במטרה להעניק עוד כי ברור לנו שבטווח הארוך שהנערה נמצאת פה, הולכים קדימה ותהיה נסיגה ואז היא מתייצבת והולכת לבית ספר והכול נהדר והיא מרגישה ביטחון ופותחת משהו עם העובדת הסוציאלית ואז איך אוספים אותה, ואיך הולכים איתה? וזה העניין של מקום שהוא ארוך-טווח, ומעניק תשומת לב. אנחנו עובדות מאוד צמוד עם הרווחה, עם ההורים, כי הם חלק גדול מהטיפול. יש פה כפר גדול מאוד, אנחנו משתמשות בכל מרחבי הכפר, בכל הפעילויות שיהיו. הכפלנו את מספר הנערות בשנה וחצי, זה היה אירוע משמעותי שעדיין ממשיך, ואנחנו רוצים ללמוד איך לעשות את זה עם כל מה שהוספנו. העבודה עם שלושה סוגי בתים – בית קליטה, בתי קבע, בית טרום בוגרות. כל אחד יש לו את דרך העבודה שלו וכמובן, הכול נכנס לתוך הכפר ואיך אנחנו משמרים את האינטימיות בבתים לצד גודלו של הכפר, זו הצוואה של סוזן ורונית הובילה את זה. כל בית הוא בית, הוא מרחב שלם וכולנו כאן ביחד. ייחודיות, כל הצוות פה הוא נשים מלבד אייל, אב הבית, אבל כל הצוות נשי מתוך מקום של תחושת חממה. מתוך מקום של הרחם הנשי. מתוך מקום של העצמה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מי זה אייל? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> אב בית. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שהוא בבוגרות? << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> הוא אב בית. הוא הגבר היחידי בכפר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אב בית אחראי על המשק? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> כן, זה תפקיד תפעולי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> איש משק, הבנתי. חשבתי שהוא אב בית של בית. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> הודענו לו כבר שביום שהוא יחליט שהוא ממשיך מכל סיבה שהיא, אנחנו לא רוצות שזה יקרה, אבל ביום שזה יקרה, אנחנו ניענה לאתגר של למצוא אישה שתהיה ההנדימן שלנו. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> אנחנו לא מונעות מהנערות לראות גברים – יש פה מדריכי חוגים, שאינם קבועים, הם מעירים את הנערות ועובדים איתן ואומרים להן לילה טוב, יש פה מדריכי חוגים, יש פה גברים. אנחנו רוצות שהן תיראנה גם גברים מיטיבים. זה חשוב לנו. הן מכירות פעמים רבות את הבעלים ואת המשפחות שלהם ואפילו הילדים של המדריכים מגיעים לפה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מצוין. אני עכשיו עוצרת אותך. אני רוצה לעבור לרווחה ולמשרד החינוך אלא אם כן את תרצי עוד רגע ואז תסכמי אחריהם. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> אנחנו חילקנו את הדברים טוב. קודם כל אני אשמח שדפנה תדבר על בית הספר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אנחנו ניתן לכולם. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> גם אסתי. יש לנו זמן. חינוך וחינוך בלתי פורמלי, רכזת הטיפול לא נמצאת פה, לכן כמו שאמרתי יש עובדת סוציאלית בתוך הבית, יש טיפול. הנערה מחויבת להיכנס אחת לשבוע לטיפול פרטני רגשי. לפעמים קצת יותר מפעם בשבוע, אבל העו"סית היא חלק ממה שקורה במרחב. היא והרכזת מובילות יחד בכל תחום, בכל התפיסה. יש פה פסיכיאטרית שמגיעה פעם בשבוע, נותנת מענה, הכול בהתאם לצורך. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יש פעם בשבוע פסיכיאטרית? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> פעם בשבוע מגיעה הנה פסיכיאטרית. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> לא כל נערה חייבת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה חשוב שזה לא יהיה חובה, וגם צריך להיזהר - - - << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> פעמים רבות זה בשביל מי שיש לה לקויות למידה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז כמה בנות פה מאובחנות עם התמודדות נפשית? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> רובן. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> לא. רגע, בואו נדייק. 95% מהנערות שלנו יאובחנו בהמשך חייהן, לא ממהרים לשים את התווית הזו בגיל הזה. זו לא מסגרת פוסט-אשפוזית. 95% מהנערות שלנו מתמודדות עם פוסט-טראומה מורכבת, הן עוד לא יודעות את זה. אנחנו מבינות את זה, אנחנו רואות את הביטויים הקליניים של זה, אנחנו מבינות שזה הדבר, אף אחד לא שם עליהן תווית. בדרך כלל בגלל המאפיין של הגיל, בשלב שהן נמצאות, הן לא מסוגלות להתמודד עם זה ולכן פעמים רבות יש ניתוק מחוויות שהן חוו בעבר, זה חלק מהמאפיין של פוסט-טראומה מורכבת, שאין עבר, הווה, עתיד. יש רק הווה שהוא פעמים רבות לצערנו הווה מסויט כי החוויות שהן חוו בעבר חוזרות, יש להן ניתוקים. אנחנו רואות את הדברים האלה אבל הן לא מבינות עדיין למה זה קורה ומבחינה התפתחותית, המשימה שלהן לא מאפשרת להן כרגע להתחבר לזה. ורד הזכירה את העבודה הטיפולית. העבודה פה נעשית ברגישות לטראומה. זאת אומרת שאחד ממאפייני הכפר הוא היותו רגיש-טראומה, וכמרכיב משמעותי, אף אחד לא יכפה על הנערה להתוודע לחלקים שהיא עוד לא בשלה להתוודע אליהם. אנחנו לא נשאל נערה על הטראומה שלה, כשנערות יגיעו אנחנו לא נשאל מה הן עברו. הנערה היא זו שתוביל את הטיפול שלה, היא זו שתבחר אילו חלקים לשלוף. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא כל אחת תאובחן, כי פוסט-טראומה לא בהכרח - - - << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> פעמים רבות החומר מספר את הטראומה שהנערה עברה והיא עצמה לא זוכרת את הסיפור. אנחנו לא נפגיש אותה איתו, אנחנו במקום שהיא נמצאת בו, עוברות איתה את כל המשימות ההתפתחותיות שלה שייקחו אותה מפה הלאה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בלי שום כפייה של טיפול פסיכיאטרי. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> שום כפייה. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> עוד דבר על הטיפול. כל נערה שמגיעה הנה, נכנסת לפסיכיאטרית לפגישת היכרות. כל נערה, היא חייבת ומפה זה כבר בהתאם לוועדת הפסיכיאטריות ולמה שאומרים לגביה, אבל כל נערה נכנסת לפגישת היכרות עם הפסיכיאטרית ומפה זה כבר תלוי מה קורה מול הפסיכיאטרית. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> כדי לסגור את הסיפור הזה, פעמים רבות כחלק מהמאפיין של פוסט טראומה מורכבת, בהמשך חייהן ובגלל שאנחנו מלווים את הבוגרות שלנו ורואים אותן בפרספקטיבה של זמן. פעמים רבות בהמשך חייהן, לקראת גיל 30, יגיע זמן שהדרכים שהן פעלו בהן לאורך חייהן לא יעבדו להן עוד, והן לא יבינו למה. בשלב הזה דברים מתחילים לצוף, פעמים רבות כשהן יפנו לטיפול וינסו להבין מה עובר עליהן, שם הן יקבלו את האבחנה שהן טרם קיבלו, ואנחנו בוודאי לא נאיץ את זה גם אם אנחנו יודעות לזהות את הסימנים. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> רגע, חשוב שגם ההשכלה והחינוך. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נעשה הפסקה של חמש דקות, נבין את המשך לוח הזמנים. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 12:21 ונתחדשה בשעה 12:26.) << הפסקה >> (בית רות – דיון סיכום) << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני פותחת את הדיון, מחדשת את הדיון, בבקשה. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> פנינה, אם יש שאלה בנושא כלשהו, בבקשה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא. מה שאת רוצה להגיד. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> עם כניסתו של - - - על המעונות זיו גרשוני לחסות הנוער בינואר 2022, נבנתה תוכנית אסטרטגית מקיפה שהיא למעשה תוצאה של עבודה של גורמי החסות עם גורמים חיצוניים שאיתם יש ממשקי עבודה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שיתוף ציבור רחב? << דובר >> לאה כהן: << דובר >> בדיוק. בתי המשפט, סניגורים, אפוטרופוסים דתיים, גורמים מפנים או קציני מבחן. כל הגורמים שאמונים על טיפול בנוער בחסות הנוער ישבו סביב שולחן אחד ובנו תוכנית עם כמה מטרות. אני דווקא רוצה להתייחס לשתיים מהן. דבר ראשון ובהמשך למה שוורד אמרה בנוגע לצוות – נתקלנו בתופעה במסגרות, מדריכים ואנשי צוות מתחלפים חדשות לבקרים וקשה להתחשב בפרופיל של הנערים ובצורך שלהם בעקביות אובייקט. בנינו תוכנית מקיפה מאוד של קורסים בבית הספר המרכזי, שאנחנו מציעים בה כלים מקצועיים יישומיים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בית ספר של המדינה? << דובר >> לאה כהן: << דובר >> של משרד הרווחה. כדי לשמר את הצוות, לשפר אותו, למקצע אותו. יש לנו קורסים לאימהות בית, למדריכים, קורסי הכשרה, קורסי כשירות. קורסים לעובדים סוציאליים, לרכזי טיפול, קורסים למנהלים - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה חדש? << דובר >> לאה כהן: << דובר >> זה מאז הכניסה של זיו, זו ההשפעה שלו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יפה. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> כדי לעודד מדריכים להישאר לאורך זמן במסגרות. יש גם תגמול, אנחנו נותנים להם שדרוג בשכר. זה מוכר כגמול. הם מגישים תמריצים. יש תמריץ בעבור הכשרה ויש תמריץ גם בעבור התמדה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> דוחפים להם את הקורסים האלה, זו דחיפה? איך הם יודעים להגיע לקורסים האלה? << דובר >> לאה כהן: << דובר >> אנחנו מפרסמים דרך המנהלים, מעודדים אותם ובהתחלה כשנאמר שיהיו תמריצים ותהיה התמדה, הם היו מאוד חשדניים, ועכשיו כשהכסף מגיע הם רוצים את זה ומתקשרים לשאול למה לא רשמו אותם. הקורסים האלה, מעבר לזה שהם נותנים מענה מקצועי וארגז כלים ונותנים להם גם תחושה שרואים אותם ואת פועלם, שזו המומחיות שלהם, ושהם בעלי ערך. יש השפעה למפגשים הרוחביים של כלל הצוותים מכל המסגרות. יש שם הפריה הדדית כפועל יוצא מהקורסים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ורד, גם את מרגישה את השינוי? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> אני מרגישה את השינוי. כבית ספר, הייתה תמיד הכשרה. כשהייתי מנהלת בית ספר הייתה תמיד את ההכשרה של סגל א', זאת אומרת אני תמיד חוויתי את זה אבל אין ספק שהשותפות של המנהלים והחשיבה המשותפת תורמות רבות. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> זיו עשה מהפיכה. אני 19 שנים במערכת. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> ההון האנושי שודרג. דבר נוסף, הוא שם לו למטרה לצמצם את הנשירה ולהאריך את השהות של הנערים. שמנו לב שנערים מגיעים, בוחרים שבע, שמונה, תשע - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אתם ראיתם שזה צמצם את הנשירה של עובדים? << דובר >> לאה כהן: << דובר >> בהחלט. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> התמריץ הכספי - - - << דובר >> לאה כהן: << דובר >> אנחנו עוקבים אחרי זה, והיום לעובדי חסות הנוער יש תחושה של גאווה. הם מרגישים שהם חלק מארגון, שהם הולכים ולומדים, שהם נחוצים ושיש להם כלים. העבודה קלה יותר כי הם לא אמורים לדעת איך להתמודד עם נערים על קצה הרצף. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אלה משרות מלאות בדרך כלל? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> הצוות המוביל את הצוות שעובד, רכזות, עובדות סוציאלית, כל ההנהלה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> זו עבודה במשרה מלאה. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> זו עבודה במשרה מלאה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> והמדריכות? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> למדריכות זה שעתי. << דובר >> אורנה תמיר: << דובר >> שעתי אבל הם מגיעות למשרה מלאה. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> יש כאלה שמגיעות ויש כאלה שלא. רובן מתחילות כסטודנטיות. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> תלוי. הן מתחילות כסטודנטיות, יכולות פחות. זה תלוי כמה הן לוקחות על עצמן אבל מי שעושה פה לילות - - - << דובר >> לאה כהן: << דובר >> אני רוצה להתייחס גם לנושא של צמצום הנשירה והארכת השהות. שמנו לב שנערים עובדים ממסגרת לממסגרת. הרי אנחנו יודעים שזה לא מייצר הצלחה ולא מנבא אותה. המפקחים בחסות הנוער מעורבים מאוד במסגרות ברמה של supervision, לא פחות. הם ממש חלק משותף, הם מייעצים, הם מייבאים, המנהלים מתקשרים אליהם, מתייעצים איתם, ואני כמפקחת משתתפת בכל דיוני החירום של משברים של נערים, כאשר למסגרת עצמה יש מחשבה לסיים את השהות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> את מפקחת בעיקר בצפון? << דובר >> לאה כהן: << דובר >> אני מפקחת על שבע מסגרות בצפון, ואני כמפקחת יושבת בדיון ומערימה קשיים, לא רק על הגורם המפנה, גם על המסגרת ובודקת אילו ניסיונות נעשו כדי שהנער יישאר. בסדר, יש משבר. מה עשיתם, יצאתם איתו למסע? הוצאתם אותו לחווה שלנו ברמת הגולן ולחווה בדרום? אילו פעולות נעשו? אני מנסה להבין מה המוקד של הקושי וזה בהחלט עושה את העבודה כי הנשירה הצטמצמה באופן דרמטי. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> מה אחוזי הנשירה אצלכם? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> היום אחוזי הנשירה נמוכים מאוד. אני לא על זה, אבל אנחנו עושות הכול. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> כדי שזה לא יקרה. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> כמו שאמרתי, גם הפיתוח של עוד ועוד דברים, כי בהחלט אנחנו בקו הזה והוא נכון הנערה צריכה להישאר פה כמה שיותר זמן. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> יש תהליך של נשירה שהוא ביוזמתכם? זה קורה? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> אני יכולה להגיד שכמעט ולא אבל יש תהליכים שאנחנו מבינות שאין לנו את הכלים לעבוד עם הנערה. יש פה נערה שעוברת היום למסילה, ניסינו מכל הכיוונים. הלכה לצופיה, חזרה מצופיה, הייתה פה. כל הכיוונים, אבל בסוף אם היא תהיה פה, לנו אין את הכלים הנכונים לעזור לה וצריך להכיר בכך, אבל אנחנו עושות באמת הכול. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> כדי שזה לא יגיע לזה - - - << דובר >> לאה כהן: << דובר >> התפקיד של המפקח הוא לראות שהמסגרת מיצתה את כל הכלים. לדוגמה, יש נערה בצו אזרחי ואנחנו רואים שהיא נערה פוגענית, שצריכה את הסמכות של שירות המבחן ואת הצו הפלילי, לא כדי לתייג אותה, אלא כדי שהיא תתגייס לשיתוף פעולה. פעמים רבות אנחנו ממליצים שהאפיק יעבור מאפיק אזרחי, ששם הסטטוס שלה הוא של חסרת ישע, לאפיק פלילי, שהיא נחשבת בו כעוברת חוק ואז ההתייחסות של המדינה ושל בתי המשפט אליה סמכותית יותר ו"עם שיניים". << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> מנגד, אבל זה כן מתייג אותה לעתיד שלה. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> אבל שוב אנחנו שואלים מה אל מול מה, ואני כקצינת מבחן - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא. אבל זה לא רק מה אל מול מה. השאלה אם באמת הילדה עוברת חוק. זו השאלה שצריכה להישאל, כי לפעמים במציאות אתם אומרים שזה לא כזה נורא ושזה ייתן לה יותר מענה, עם זה צריך להיזהר. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> בהחלט, אבל אני חייבת להגיד לכם כקצינת מבחן, תשע שנים הייתי קצינת מבחן בצפת. יש רגישות מאוד גדולה כלפי הנערים האלה. בית המשפט לנוער הוא בית משפט טיפולי. הכלים הסמכותיים הם כדי לגייס את הנערים, לא חלילה לפגוע בעתידם, ורובם המוחלט של הנערים מסיימים הליכים ללא הרשעה, עם דרכי טיפול, עם המלצות, ויוצאים נשכרים מהתהליכים האלה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מעניין אם השופטים עוברים הכשרה. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> פנינה, הם שופטים רחומים מדי. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> כשאני נמצאת בבתי משפט אמרתי את זה, הם גם היו פה. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> הם היו פה לפני חודשיים, כל השופטים. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> באמת? << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> של בני נוער. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> באמת כל הכבוד על המהפך. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> ביוזמת מי? << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> ביוזמת רונית. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> אני הולכת לבתי משפט, אני שומעת איך השופטים מדברים. בדרך כלל מגיע כל הכבוד. אני היום רואה שיתוף פעולה מלא עם בית המשפט. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אגב, חברי הכנסת יכולים להיות ידידי בית משפט. סתם כך. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> זה נהדר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הגעתי כמה פעמים לבית משפט. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> זה חשוב מאוד. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בדרך כלל מהצד של ההורים. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> מבחינת גורמים מפנים יש שיתוף פעולה מלא עם מחלקות ברווחה. אנחנו יושבים איתם. הילדים הם לא רק של בית רות, הם ילדים שהופנו ממחלקת רווחה. למחלקת רווחה לרוב יש היכרות איתם. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> את רואה שיש? לשכת רווחה שטועה, האם יהיה לך את האומץ להגיד סליחה, הילדה הזו לא צריכה - - - << דובר >> לאה כהן: << דובר >> בהחלט. קודם כל ורד פונה אליי ומיידעת אותי במורכבות. אני פונה לפיקוח שלהם, לעו"ס המחוזי לחוק הנוער ואנחנו מגיעים למי שצריך. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> זה חלק גדול מההצלחה והנערה בסוף חוזרת לרווחה. אנחנו מכונית עומדת, אנחנו עושות כל כך הרבה, אבל זה פסיק קטן בחיים של הנערה. בסוף הרווחה היא שותפה מלאה כי כאשר זה ימשיך, הרווחה שם בשבילה. ברור שאנחנו במסגרת התוכנית - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, אני לא מסכימה. אתם הגורם המשמעותי. תראי, אנחנו מכירים את העומס שיש על העובדים הסוציאליים בלשכת רווחה. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> מצד שני אסור להוציא מאחריותם את הנערה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ברור. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> כי פעמים רבות קל להגיד "בסדר היא כבר עברה", ומבחינת הרשות, היא נשארת באוויר כי היא רשומה בעיר המגורים של ההורים שלה, אז עיריית עפולה, עם כל הרצון הטוב, לא יכולה לקחת עליה חסות. דובר כאן על המשולש, כל הזמן צריך להשאיר את כולם בתוך התמונה כדי שלכולם יהיה ברור מה חלקם בתוך המשוואה הזאת. כל יציאה הביתה מתואמת עם הרווחה. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> כשעובדים איתם בשוטף ובצורה מקצועית. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כשעובדים נכון. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> אנחנו שמים על זה היום דגשים גדולים. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> סליחה, שאלה שבוערת בי, בוועדה שלנו אנחנו עוסקות רבות באלימות מינית, והיו לנו דיונים בוועדה ממש על זה. בגלל המלחמה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> המניע. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> המניע של מה שקורה עם האלימות המינית במלחמה, והחטופות שלנו והשיח הזה שבאוויר כל הזמן וכל הזמן מדברים אותו, איך זה השפיע אצלכם והאם אתם מתייחסים לזה? איך אתם מתייחסים לדבר הזה? כי בסוף זה מניע. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> יש פה מטפלות. המטפלת היא בתוך הבית. היא גם מנחה את הצוות כי כמו שנאמר פה, הכול פה טיפול. כל משפט שאומרים לנערה בחצר, הכול מחושב, כל משפט, כי הסיפור הוא אמון וברגע שאמון נשבר - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מפרים את האמון ואז זהו. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> וזה משהו שמאוד חשוב. ברור שהעובדות הסוציאליות במיוחד בתקופה האחרונה מאוד קשובות לכל הצוות, ובואו נגיד שיש לנו נערה שבאופן קבוע הלכה לכיכר החטופים ונראה לי, נראה לכולנו, שהחשיפה עשתה לה רע מאוד. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל איזו מתוקה. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> כל יום חמישי התייצבה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יפה מאוד שהיא באה. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> בשלב מסוים הבנו שזה כבר יותר מדי. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> המחיר היה בלתי אפשרי. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> והתחלנו למנן ולהוריד תכיפות, ובשיח איתה. כי מצד אחד זה מקסים, מילא לה גם צורך. מצד שני אנחנו צריכים לראות שהיא לא נפגעת, להסתכל על הכול כל הזמן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בת כמה היא? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> בת 16. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> מהחוויה האישית שלי, כשמגיעים למסגרות של חסות הנוער, יש תחושה של נראות בתוך מדינת ישראל, יש שגרות עבודה, יש לי נוחות, יש ביטחון. הנערות כאילו מחוץ להתרחשויות, לא בתוך המערכה של המתח והמלחמה. ילדות שמורות ומוגנות. בנוגע לבוגרים, המודל של תעריף המכרזים של הפנימיות שונה ועכשיו המסגרות מקבלות קרוב ל-4,000 שקל עבור כל מושם, לטובת רכזי בוגרים שעשו את העבודה עם הבוגרים בתוך המעון. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מה, לתקן או לילד? << דובר >> לאה כהן: << דובר >> לכל ילד. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לחודש? << דובר >> לאה כהן: << דובר >> לחודש, כדי שימונה רכז בוגרים שדואג לנושא של היום שאחרי, שהוא איש צוות מוביל, וכדי שיהיה גם עובד סוציאלי שתחום המומחיות שלו זה משפחות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה תמרת? << דובר >> לאה כהן: << דובר >> הם עכשיו עובדים על זה, על גיוס של רכזים ועובדי משפחה, המסגרות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אם יש להם מקום במבנים, אם יש להם מיטות. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> זה תקן, זה אנשים, זה צוות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן. צוות זה טוב, אבל אם יש להם מיטות. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> לא קשור למיטות. עכשיו יש את התפקיד של רכז הבוגרים שהם חייבים שיהיה להם בתוך המסגרת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא. זו תמיכה בבוגרי המסגרת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן, אבל מה עוזר תפקיד של רכז בוגרים אם אין לך איפה לשים בוגרים? למשל כשאין להם איפה לישון - - - << דובר >> לאה כהן: << דובר >> הרכז מלווה את הבוגר שכבר לא נמצא במסגרת כי אנחנו מבינים היום - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ומה עושה אותו רכז אם שלושה בוגרים אומרים לו שאין להם איפה לישון? << דובר >> לאה כהן: << דובר >> הוא טוען שיש, הוא שם, מלווה אותם. הוא יוצר קשרים עם גורמי רווחה, מברר על התוכניות שיש. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כמה בתים יש לנו לחסרי עורף? יש כמה, הבנתי. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> יש כמה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שניים? בכל הארץ << דובר >> לאה כהן: << דובר >> יש יותר. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> פנינה, אני יכולה להגיד לך שמה שפה קורה, כשיש נערה במצוקה וקורה שפתאום עכשיו, קודם כל היא מגיעה לפה. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> בוגרת, את מתכוונת? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> היא תגיד, "עכשיו זרקו אותי מהבית". הייתה לנו פה נערה שסיימה בגרות מלאה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יפה. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> היא יצאה הביתה בגיל 18.5, אחרי שבועיים ההורים שלה זרקו אותה מהבית, חזרה הנה עד שהיא התגייסה לצבא. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כל הכבוד. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> כן. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> אנחנו ניתן להן פה את המענה שלנו. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> פנינה, זו התפיסה בכל חסות הנוער. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כל מה שצריך זה מישהו שיאמר "אתה רצוי כאן כל הזמן". << דובר >> אורנה תמיר: << דובר >> אבל זה מה שעושים פה כבר מ-2016, מתי התחילה תוכנית הבוגרות? << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> רשמית מ-2016, מאז שבית רות קם. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה חשוב. כי זה בית. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> תמיד היה לנו המשך קשר עם הבוגרות. יש פה ארבע קבוצות ווטסאפ של בוגרות לפי הבתים. נפלא לראות את הקשרים ביניהן. הן יכולות להיות בדרך ללידה, היא משתפת את הקבוצה ושולחת, הן הראשונות שמקבלות תמונה אחרי הלידה עם החברות שלה. הסולידריות ביניהן, הקשר. בעצם יצרנו קהילה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני אתן לך לסכם. היא תסכם ואנחנו עוברים לדפנה ואז לבוריס, ורונית את תסכמי, אל תדאגי. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> חשוב לי להגיד שאנחנו הקמנו מועצת בוגרים של חסות הנוער שנפגשת עם הממונה על המעונות פעמיים בשנה, והמטרה של הקבוצה הזו היא לייעץ לממונה, במה ניתן לשפר, איך לדייק. הם משתפים אותנו. הם המומחים ואנחנו לומדים מהם מה הצרכים שלהם. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> גם אלה שמתגייסים. האם הצבא מכיר בהם כחיילים בודדים מראש ומקצרים להם את הבירוקרטיה? << דובר >> לאה כהן: << דובר >> זה קורה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אנחנו עוברים לדפנה ואז לבוריס. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> אני דפנה, אני שנה שלישית מנהלת בית ספר פה. הייתי בחיל האוויר 24 שנים, אני פנסיונרית של חיל האוויר. אני הייתי - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> עד לפני שלוש שנים היית שם? << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> עד לפני עשר שנים. הייתי סגנית מנהל של בית ספר של חיל האוויר, שלוחה של הטכני. הייתי עושה שם - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הוא היה מאוחר יותר בירושלים? << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> כן. מזמן, זה לא היה בזמני. הייתי עשר שנים במערכת החינוך, חינכתי כיתות ה'-ו', עד שגיליתי את המקום הזה והבנתי מה הייעוד שלי בחיים. מעט על בית הספר. בית הספר זה המקום המיוחד בתוך בית רות שבו אנחנו פוגשות את כל 60 הנערות. הוא מחולק לפי כיתות והמטרות העיקריות שלו הן - - - בלי למתוח ביקורת על מערכת החינוך, הנערות מגיעות אלינו אחרי שפחות ראו אותן, אחרי שנתיים-שלוש שהן למדו או שלא למדו, היו בבית ספר או שלא היו. המטרות העיקריות שלנו בבית הספר הן להעלות להן את הדימוי העצמי, לחוות הצלחות, להרגיש שהן מגיעות למקום מוגן שרואה אותן ומעניק להן, זו המטרה העיקרית. כשהגעתי לפה כל הזמן טפטפו לי, שהמטרה העיקרית זו בגרות מלאה. זו עדיין המטרה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בוקר טוב. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> זאת שירה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אתן יכולות להיכנס. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> קר להן בתוך הכיתות, הן שמות את הכובע, שירה תכף תדבר על זה. תוכנית היל"ה. אנחנו עובדות עם תוכנית היל"ה. יש עשר מורות שמגויסות מתוכנית היל"ה. יושבת פה נגה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יפה. היל"ה מסובסדת על ידי הרווחה? << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> לא, משרד החינוך. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אחת התוכניות שלו. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> אבל בכל זאת, זו תוכנית מדהימה, הכיתות קטנות והיחס אישי אבל יש לנו בעיה אחת עיקרית בנושא הזה וזה גיוס מורות. כי המשכורות נמוכות מאוד יחסית למשרד החינוך אבל נדבר על זה בהזדמנות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מה זה נמוכות? << דובר >> נגה ראובן: << דובר >> גיוס מורים, יש בעיה בכל הארץ. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> זה לא פה. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> כן, חצי. בדיוק חצי. אם יש לי מורה שמתחילה פה ב-7,000-6,000 שקל, מתחילה במשרד החינוך ב-10,000 שקלים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> למה? << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> כי אנחנו משרד החינוך. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> בנוגע לתוכנית היל"ה. ניהלתי את בית הספר לפני דפנה. תוכנית היל"ה מצוינת. עם זאת, יש הבדל בין תוכניות היל"ה בקידום נוער לבין המעונות כי במעונות הנערות חיות. הן מקבלות יחסית מעט מאוד שעות כי זה פחות תמיכה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז אין תמריץ לבוא. מי יחייב אותן? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> הנערות גרות כאן. זה צריך להיות כמו בית ספר רגיל. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הבנתי. זה לא אקסטרני. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> לא. זה צריך להיות בית ספר רגיל. זה הבית שלהן. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> בכל מקרה יש לנו את נגה שהיא מנחה של המורות. המורות מקבלות השתלמויות, מונחות על ידי רכזים מתוך פרויקטים. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> כולן עם תעודות הוראה? << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> כולן עם תעודות הוראה, יש הקפדה יתרה על זה. היתרון של בכך שהכיתות הן קטנות זה היחס האישי. אנחנו יכולות להגיע אל כל אחת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> רגע, הן קמות בבוקר? << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> הן קמות בבוקר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מגיעות לבית הספר? << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> 8:30 הן מגיעות לבית הספר, עד 13:30. לומדות, הולכות לארוחת צוהריים. השנה התחלנו יום לימודים ארוך, זאת אומרת עד שעה 15:30. בימי שלישי וחמישי עם תוכנית היל"ה. תוכנית היל"ה מממנת כרגע את השעות האלה, ובימים שני ורביעי מיומנויות עד שעה 17:00. << דובר >> נועה שלום: << דובר >> סוגים של חוגים. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> היתרון כשנערה מגיעה אלינו ובכיתה יש בין שש לשמונה נערות, המורה יכולה לתת לה את היחס האישי. אנחנו עושות מבחני הצלחה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כמה כיתות? << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> שמונה כרגע. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> איזה חתך, איזו חלוקת גילים? << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> זה בדרך כלל לפי גילים. יש לנו עכשיו קצת מורכבות וזה בשיח עם המנחה של תוכנית היל"ה, של נערות שהן בנות 15 וחכמות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בסדר, הרמה. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> כן. באופן עקרוני הן מחולקות לפי גילים. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> תחשבי בנוסף ל-15 וחכמות, יש לנו נערות שמגיעות אלינו בגיל 17 ולא יודעות קרוא וכתוב. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ברור. צריך משהו באמצע. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> למה? צריך לתת לכל נערה את מה שהיא צריכה. פה אנחנו בעולם שכל נערה תקבל מה שהיא צריכה. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> וזה היתרון, אנחנו יכולות לתת תוכנית לכל נערה באופן אישי. הגיע אלינו גל של נערות, בנות 17-16, גיל יחסית מורכב לעשות בגרות מלאה. - - - כל אחת מקבלת, מתקדמת. בנות 17 יצליחו תוך שנתיים לעשות בגרות מלאה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כמה אחוזי בגרות יש לנו? << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> רגע, אני רוצה לחדד. 8 מתוך 11, כאשר חלקן הגיעו מאוחר ולא הספקנו כי הן לא רצו להישאר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא רלוונטי. כמה אמרנו? 8 מתוך 11, תעודת בגרות מלאה? << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> מלאה. 21 יחידות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל כמה יש איכותית, כזו שיש לה יכולת כניסה לאוניברסיטה? << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> אני יכולה לענות לה? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, זה התואר של משרד החינוך, בוריס מבין בזה. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> אני חייבת לענות לך על השאלה הזו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן? << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> זו לא המשמעות של הבגרות המלאה. זו המשמעות מה הנערה הזאת יכולה להשיג בסוף. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> רגע שנייה. אני לא שאלתי מה המשמעות - - - << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> אני יודעת. אני אענה לך רגע. כשאני אומרת לנערה שהיא מוציאה בגרות מלאה ויש לה אופציה ללכת לראות אוניברסיטה, השנה הכנסנו את הפסיכומטרי. השנה זו שנה ראשונה שהכנסנו פסיכומטרי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זאת תחושת מסוגלות אדירה. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> בדיוק. זו המסוגלות שהנערה - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה להרגיש שסיימתי ושבסוף הצלחתי להגיע - - - יש לכם פה ארבע, חמש יחידות? << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> יש לנו חמש בגיאוגרפיה. אופציה לחמש יחידות באנגלית. השאיפה בעתיד להכניס ארבע וחמש במתמטיקה. << דובר >> אורנה תמיר: << דובר >> והשנה רובוטיקה. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> השנה בסיוע חסות הנוער אנחנו מכניסים תוכנית רובוטיקה - - - תוכנית רובוטיקה שתאפשר לנערות שיהיו מעוניינות בכך לעשות עבודת גמר של חמש יחידות מדעי. לראשונה אנחנו מצליחות לעשות את זה כך, באיזושהי דרך עוקפת. עוד דבר שנמצא בשיח כן בין בוריס ובין אורנה שמחון, מנהלת המחוז של משרד החינוך, וגם נחשב ל"בטן הרגישה" שלנו – מבחינת משרד החינוך הנערות שלנו עדיין נחשבות לנוער נושר. פרויקט היל"ה היא תוכנית מעולה. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> לא. אבל לא מוגדר שהיא ביתית. לדייק. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> אבל תן לה לסיים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תכף. יכול להיות שהפסגה שלכם שונה. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> בהחלט ייתכן, ואני נותנת לעצמי את המרחב לטעות. אני רק לומדת את משרד החינוך בשנה האחרונה אז יש סיכוי גבוה שאני טועה ואתה מוזמן לתקן אותי, אבל תוכנית היל"ה אפשרה לנערות שלנו השכלה מהיום שבית רות נפתח. אנחנו חייבות לך המון, יש לנו קשר רגשי עמוק עם המוביל של תוכנית היל"ה ויש לנו הרבה כבוד אליך, יש בה גמישות פדגוגית שאין לה אח ורע. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז מי אמרה באגף הזה שהיא לא תוכנית טובה? << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> אף אחת. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> זו נקודת הפתיחה הראשונה שחשוב להבהיר אותה. לא יכולנו לעשות מה שעשינו עד היום בלי תוכנית היל"ה, אבל בית רות היה פעם שני בתים, שלושה בתים. פעם הוא היה בית אחד. היום הוא חמישה בתים. יש פה 60 נערות. אנחנו רואים שיש לנו נערות עם יכולות גבוהות, אבל כאן היום תחת תוכנית היל"ה, השקלול שהן מקבלות, הנערות שלנו מגיעות - - - אני פותחת סוגריים לנושא מהותי שדורש התייחסות. הנערות שלנו מגיעות. כל נערה שעוברת אבחון נמצאת זכאית כי יש לה כל המאפיינים של פוסט-טראומה מורכבת, מותרת ללקות 55, ואם היא עוברת ועדת אפיון בזכאות היא זוכה בחינוך מיוחד. משמע, אם הנערה הזו הייתה גרה בקהילה, היום היא הייתה מקבלת משאבים של חינוך מיוחד אבל כיוון שהיא מתגוררת אצלנו שני דברים קורים. הדבר הראשון זה שכל יום היא יכולה לקבל משאבים של חינוך מיוחד. זה מתבטא בכמה שעות תרפיה וכמה שעות לימוד וכדומה, אנחנו מקבלים איזשהו שקלול. תוכנית היל"ה, אנחנו השנה התחלנו כבר להיות בית ספר של משרד החינוך רגיל, לא חינוך מיוחד, ובחרנו. קיבלנו את האישור. קיבלנו סמל נוסף, ויתרנו עליו והחלטנו שלא לפתוח. כי תוכנית רגילה של משרד החינוך בבית ספר של 60 נערות היה פוגע בתנאים שלנו לעומת תוכנית היל"ה. גם היינו מאבדים גמישות פדגוגית של גודל כיתה, של לשבץ כל נערה לפי הצורך שלה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הקטגוריות לא מספיק גמישות לצרכים שלכם. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> בדיוק. אבל יש לזה מכסה מסוימת ומאוד חשוב לי לעשות חסד בסיפור הזה ולהגיד, יש לנו קשרי הערכה ואמון חשובים מאוד עם תוכנית היל"ה ועם משרד החינוך בהיבט הזה, מאוד חשוב לומר. אבל ברגע שגדלנו לבית ספר של 60 נערות, יש רמה מסוימת. הנערות, מה שהן מקבלות באופן עקרוני, מה שהן קיבלו כל השנים זה חמש שעות לימוד ביום, חמישה ימים בשבוע. 25 שעות לימוד בשבוע. זה לא מתקדם עם יום לימודים ארוך. השנה אחרי שהבנו כעמותה שאין ברירה, חייבים לתת להן עוד שעות למידה, עשינו חשיבה יצירתית עם הפיקוח ואני מורידה את הכובע בפניהם על הדבר הזה. אני מלאת הערכה על הדבר הזה, חשוב לי שזה ייאמר. כשמורה עזבה הצלחנו לשחרר את התקן שלה, לא גייסנו מורה במקומה, ואת השעות שלה פיזרנו על יומיים של מרכז למידה. כך אפשרנו יומיים בשבוע, הוויכוח אפשר לנו לפתוח את מרכז הלמידה ליומיים בשבוע, שהן ילמדו עד 15:30 במקום עד 13:30, על חשבון תקן אחר שוויתרנו עליו, אבל זאת גמישות שהולכת איתנו יד ביד והיא חשובה ויקרה לנו מפז. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> אני מסכימה איתך. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> היא אומרת שמה שקרה הוא טוב, רק לא מספיק. צריך להגדיל. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> בדיוק מה שאת אומרת. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> לא. הוא לא מספיק. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> רגע, משרד החינוך. אם המוסד אומר לכם הילדות האלה צריכות עוד קצת - - - << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> אנחנו לא משרד החינוך. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> את לא משרד החינוך, את מהמוסד. - - - << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> תוכנית היל"ה אלה עובדות קבלן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז זה מה שאני אומרת. הבנתי את הבעיה וגם בעיניי הם לא אשמים. זו הקצאת משאבים של ממשלה, של המנכ"ל. אבל לקחת תקן של מישהי שפרשה, לחלק את זה, - - - זו מדינה, והרווחה צריכים פה לבוא לדרוש גם. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> אז הגישו בג"ץ על זה. אסף מרגי השתמש - - - << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> הבג"ץ הולך להפוך אותם לחינוך מיוחד << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> בדיוק. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> שזו קטסטרופה. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> למה קטסטרופה? בוריס? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני לא מסכימה עם זה, כי זה עקום. כי רוצים לתת להם יותר אבל רוצים להגדיר את זה שוב - - - צריך להיזהר גם אם יש מענים בקטגוריה מסוימת, צריך להיזהר לא להיכנס לקטגוריה. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> ילד שמקבל משאבים של החינוך המיוחד - - - בית רות הוא בית רות. נערה שמגיעה לפה ללמוד מקבלת כאן לצורך העניין את אותו מענה, את אותה רוח, בין אם זה יהיה חינוך מיוחד, או פרויקט היל"ה או בית ספר רגיל, בית רות יש לו את הדנ"א שלו ואת הדרך שלו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן אבל לכם זה נוח. גם את צריכה - - - הם טועים ואתם טועים כי בסוף - - - << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> בתעודת הבגרות שלו לא רשום שהוא חינוך מיוחד, הוא רק מקבל תוספת שעות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תשמעו, צריכים להיזהר, זה מדרון חלקלק. זה מזכיר לי דיון שהיה לנו, על ההגדרה של משמר הכנסת שיקבלו תעודת שוטר וכל המשתמע מכך, ואמרו שצריך - - - וצריך להיזהר לא לשים תחת כותרות לא נכונות ושומרי סף. שומרי סף זה לדעת גם אם זה נוח במציאות, לשמור על - - - << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> זה לא נוח, הנערות שלנו - - - יש להן הפרעות התנהגות. איך זה יפגע בהן? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא לכולן. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> יש להן איך זה יפגע בהן? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני לא מסכימה איתך. הניסיון להלביש על 60 בנות, שהן אותו הדבר - - - << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> אני לא מלבישה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל שנייה בנות, זה לא יעזור שאתן תצעקו. בסוף אני גם הייתי עומדת על הרגליים האחוריות., גם אם הן עברו דברים בחיים, גם אם יש להן פוסט-טראומה, אין דבר כזה שכל הבנות חינוך מיוחד. אין סיכוי כזה ולכן אסור שזו תהיה קטגוריה שמלבישים את זה כבטון. מה כן? אין ספק שצריך להוסיף שעות, לתת עוד יותר ולהביא - - - << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> שהמשרד צריך לתת יותר משאבים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> סליחה, ולעשות התאמה מיוחדת. זה אומר התאמה מיוחדת, אם צריך כיתה רגילה גם אם לא כולן חינוך מיוחד, אתם תעשו כיתה קטנה בשביל שזה יתאים לצרכים של הילדות האלה שעברו כל כך הרבה בחיים. תמצאו אתם את הקטגוריות המשפטיות בשביל לפתור את זה. בעיניי אסטרטגית, ללכת ולדרוש שזה יוכר כחינוך מיוחד זו טעות, כי בדין מגיע להן, מגיע מהרווחה, שיכירו בזה כסוג חינוך ייחודי שהילדות האלה זקוקות לו. הצרכים שלהן ייחודיים ולכן אתם תצטרכו לפתור את זה בצורה אחרת, אבל בעיניי כולכם מסכימים על אותו דבר. אני לא חושבת שזה מספיק. כן? << דובר >> לאה כהן: << דובר >> הדימוי של השר מרגי לתוכנית היל"ה הוא שזו דוגמית של בושם סופר-פארם. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני לא מסכימה איתו ואני אספר לו על תוכנית היל"ה מזווית אישית. הייתה לי אחיינית בתוכנית היל"ה, עדיין. במקרה נגה מכירה אותה. תלוי מאיזו זווית מסתכלים על התוכנית. האחיינית שלי לא הייתה נוער בסיכון, פשוט בחרה לנשור - - - ובסוף היא סיימה והיה לה נוח והכול אבל זה באקסטרני. אני לא יודעת מה החוויה של הרווחה והייתי שמחה לשמוע. זו תוכנית מצוינת. יכול להיות שהיא לא מתאימה לסיפור הזה. את אמרת ואולי זה נשמע מעליב מהכיוון שלך, שזה כמו סוג של בושם. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> זה השר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן, אני אגיד לו אבל זה מעליב כי אם אתה רוצה שזה לא יהיה משהו מרוכז, תן לבושם הזה להיות מופץ, תרחיב לו את הבקבוק. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> אבל אנחנו לא קידום נוער, בוריס. זה הסיפור. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> אני לא סיימתי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> פשוט כולכם מתכוונים בסך הכול להיטיב, נדרשת פה התאמה ולצערי נותנים לכם לריב בדרג הביניים, בזמן שלמעלה לא יודעים לפתור את הדבר הזה או לא קשובים מספיק המנכ"לים. לא כולם אגב, כי למשל מנכ"ל הבריאות הוא מצוין, אבל יש כאלה שהם פשוט לא בקשר לדברים האלה ואתם צריכים אסטרטגיה נכונה לפתור את זה, וזה יתחיל בשיתוף פעולה שלכם. אחרת זה לא ייפתר והנערות עלולות להיפגע מזה. בבקשה, דפנה תסכמי ואנחנו נעבור לבוריס. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> הן חוות את ההצלחה בכמה אופנים. מבחני הצלחה אחת לשבוע, במטרה לאפשר להן קצת לחוות הצלחה, אחרי כל הזמן שהיא קיבלה אפס לעבור לעשר, ל-40, ועד שהיא מסיימת פה, להגיע ל-100. הקמנו משהו חדש שנקרא ציון לשבח. אחת לשבוע נערה שמתנהגת נורמטיבית לחלוטין, מגיעה לבית ספר, מתפקדת. מקבלת כזה פתק קטן שנשמע לכם כלום, אבל הנערות מחכות לזה כל סוף שבוע לקבל את המשמעות הזאת. - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נערה מצטיינת, למה נורמטיבית? << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> לא. זה לא מצטיינת. לא. אנחנו נותנות על נורמטיביות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בהשגה אתן צריכות לשנות את זה. הן גם נורמטיביות. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> לגמרי. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> אנחנו מנסות לעודד. מה שאנחנו מבקשות מהן כדי לקבל את הציון לשבח אנחנו מבקשות התנהגות נורמטיבית לבנות גילה. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> הרעיון הוא לחזק את המקומות החיוביים במקום לשים דגש על מקומות אחרים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז תקראו לזה מצטיינות, שירגישו מצטיינות. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> יש לנו את פרויקט המוסיקה. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> אבל יש להן דפוס ריצוי שהן מכירות מהחיים ואנחנו לא מעוניינות בזה. לכן מה שאנחנו מבקשות מהן זה רק להתנהג כמו בנות גילן. לקום בבוקר, לבוא לבית הספר להתייחס בכבוד לאחרים, לקחת אחריות על הלמידה שלך. זה מזכה אותן בציון לשבח ולא כי ניסית להיות מאוד בסדר וניסית לרצות אותנו. תהיי את, כמו שאת זה מושלם. אלה הכללים הבסיסיים שאנחנו מבקשות ועל זה היא זכאית לציון לשבח. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> אני תכף מסיימת. אנחנו מאוד מקפידות בבית ספר על הנושא של חגים. להעצים את זה ולתת להן - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כפר רוחני, כפר עם ערכים. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> לגמרי. עשינו סדר ראש השנה כמו שצריך עם הסדר המלא של כל הברכות. יש לנו חדר מוזיקה, יש לנו ארבעה מורים למוזיקה. אנחנו מעצימות את הנערות ולשיר ולנגן ולהשתתף בערבי זמר שקורים פה. הן עומדות ופתאום את רואה נערה אחרת לגמרי. (הצגת מצגת) אנחנו מציינים את חג הסיגד. אפשר לראות פה בתמונה שזה בשיתוף עם בית רות. עם המערכת. יש לנו מורה לאומנות והמורות עצמן נכנסות לטקסים וכדומה כדי להעצים את הנערות. אם תספיקו לעשות סיור בבית הספר, תראו את בית הספר היפה בארץ, אני לא אומרת את זה רק כי אני מנהלת אותו. אפשר להמשיך ולדבר על הנושא של כל ההעשרה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> רגע, אז יש מוסיקה, ומה עוד יש? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> יש פה מגמות של מוסיקה ואומנות מאוד רחבות. מעבר לזה יש עוד הרבה מאוד מיומנויות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מביאים להן מבחוץ אומנים, וכדומה? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> כן. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> לא בהכרח אומנים מפורסמים וסלבס, אלא בשביל להביא את העולם החיצוני פנימה וגם לקחת אותן - - - << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> דודו אהרון היה פה בהופעה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יפה. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> אלה למעשה תוספות שאנחנו נותנים אותן מעבר לתוכנית הלימודים של תוכנית היל"ה. גם האומנות וגם המוסיקה הם השראה נוספת שלנו מעבר לתוכנית היל"ה. העמותה מממנת את התוכניות האלה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זו מורה אחת שבאה לאורך כל היום? << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> יש לנו מורה לאומנות שעובדת כאן משרה מלאה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא. נגיד במתמטיקה, באנגלית. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> כן. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> אלה המורות של תוכנית היל"ה. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> יש עשר מורות, כל אחת במשרה מלאה בתחום שלה. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> מה זו משרה מלאה? זו לא משרה מלאה. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> 24 שעות. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> בדיוק. זו לא משרה מלאה. היא עובדת כל השבוע. - - - << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> כל הלמידה ובכלל כל העבודה פה היא דרך קשר, ולכן אם את מביאה מישהי לשיעור אחד, הכול בדרך קשר. הקשר לאירוע הוא זה שעושה - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אמון. אמון נבנה בהתמדה בעיניי ובאופן קבוע שיטתי. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> זה מה שעושה את העבודה בסוף. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בסדר. דפנה, אמרת לי שזאת משימה, שזאת שליחות חייך. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> זו שליחות חיי. אני אוהבת מאוד את מה שאני עושה ולפגוש את הנערות בכל בוקר ב-8:30 בכניסה, זה מה שנותן לי כוח. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> יש לנו את הנערות הכי מדהימות בארץ. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הן מחכות להגיע לבית הספר? << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> הן מחכות להגיע לבית הספר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כמה מבריזות לך, לא מתעוררות? << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> מעט מאוד. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ואם מישהי לא מתעוררת? << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> אני הולכת להעיר אותה, שולפת אותה מהמיטה, שמה לה קפה, מביאה אותה לכיתה. הן חוות הצלחה שזה משהו שבחיים לא חוו. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> אני רואה את זה. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> וזה מה שמביא אותן בסוף. בסופו של דבר כשהן מגיעות ליב' ונופל להן האסימון על הבגרויות האחרונות שנשארו להן, הן באות באמת בהבנה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יפה. בוריס? << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> טוב, אני רוצה להגיד כמה דברים קודם כל אני מרגיש כמו בבית. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> בוריס, אתה תמיד בבית פה. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> עשר שנים מלמד. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> עשר שנים? הרבה זמן. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> ואני מרגיש בבית, נעשית פה עבודה מדהימה. יש פה סיפורים מטורפים ממש. יש פה צוות שעושה עבודת קודש כדי לאפשר ניידות חברתית. זה נאמר בין השורות, או שלא נאמר כלל, אבל אם יש מטרה למקום הזה, זו ניידות חברתית. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הזדמנות. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> וניידות חברתית, צריך לפרק, מה המשמעות שלה? אילו מיומנויות, ואיזה מיזם אני כמדינה, ואין פה מריבה בין רווחה וחינוך - - - אני מצפה ממדינה לקחת אחריות ולייצר שפה משותפת. (הצגת מצגת) איך בכל זאת הבנות האלה לא חוזרות לאותו מקום שממנו הגיעו? מעניין לבדוק אם המשפחות - - - הן לא קשות יום, והבנות שלהם חוזרות לכאן, ואני מבטיח לך שזה קורה. אני מייצג את האגף לחינוך קהילת לנוער בסיכון במשרד החינוך. רק במחוז צפון אני מטפל ב-30,000 ילדים שהוגדרו בסיכון. מגיל גן, אני יודע היום לאתר אותם בגן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 30,000 שהוגדרו בסיכון רק במחוז צפון? << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אנחנו מדברים 2 מיליון - - - << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> צריך להבין שסיכון הוא רצף. ככל שאני יודע לאתר אותם בתחילת רצף – ואני היום עובד עם 2,500 ילדים בגן – לדבר על כלים כדי שלא יגיעו לכאן, האתגר להגדיל את מספר הבנות, בעיניי הוא לא אתגר. אני לא רוצה להדגיש את המקום הזה. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> אני מסכימה איתך, צודק. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> רגע שנייה. שפה מייצרת מציאות, נקודה. האתגר זו היכולת שלכם לקלוט עוד נערות, זה כן. אבל להגדיל את המקום – התשובה היא לא, לא רוצה להביא עוד. אני רוצה לטפל בקהילה כדי שהן לא יגיעו לבד. וככל שנדע לעשות את הפעולה, בידע שלכן, אמרתי את זה בהתחלה, אם נדע להשתמש בידע שלכן למנוע את ההדלפה מכאן, ושהרווחה והחינוך ישבו ביחד, בתהליכים סטטוטוריים ולא לריב – אז הדברים האלה לא יקרו - - - הציפייה שלנו כמדינה זה לאפשר לנו, גם לאנשי מקצוע וגם לשטח לדרג הביניים והביצועי, לעשות את עבודת הקודש. יש פה אנשי מקצוע שיודעים לעשות את העבודה הזאת. אנחנו צריכים שתאפשרו לנו לעשות אותה, להוריד את כל המחסומים הבירוקרטיים כדי בסופו של דבר להגיע לילדה בקצה. עליתי לארץ בגיל 12-11.5 - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל מוביליות חברתית אי אפשר ללמד אותך - - - << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> אגב, לפני שלוש שנים ידעו שיש בעיה עם העולים, במשרד. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> למי שלא יודע הייתי שרת העלייה והקליטה. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> ביקשו שאני אקח את זה כדי שזה ייכנס לאגף - - - לא כלל הילדים העולים הם בסיכון, נקודה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> עולים רגישים ובצדק. אנחנו, יש לנו ניסיון לניתוב, לתיוג, למטריות, כי אנחנו חווינו את זה מכל כיוון, אנחנו יודעים כמה זה יכול להיות מסוכן. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> רגע, לבנות האלה מגיע יותר מכולם. << דובר >> אורנה תמיר: << דובר >> אתה ממש מכוון לפה. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> יותר מכולם. הדרך שלכם כרגע להתחיל בג"ץ, מונעת ממני כאגף, לא כמשרד. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מי הלך לבג"ץ, השר? << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> משרד הרווחה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נגד משרד החינוך? << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> מונעת מאיתנו לתת לכם את הכי טוב שיכול להיות. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> אני רק חושבת שנעצור את זה כי נערה מחכה לנו שם. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> אני כבר מסיים. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> הוא צודק, הוא חיכה כל כך בסבלנות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> רגע חברים, גם אצלי האיצו בי ואמרתי להם אני לא מוכנה שנאיץ, כי בסוף גם כשאני ממהרת, עדיין ניתן את הזמן. כי כל ביקור מיקרו, צריך להיות גם מאקרו אם אנחנו רוצות לעשות את העבודה. לכן גם טוב לשמוע אותם. כן בוריס. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> המקום של בית רות הוא דווקא בתוך האגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון ולא בתוך האגף לחינוך מיוחד. זה יעשה לכן נזק. כן, אתן צריכות לדרוש מאיתנו כמה שיותר, לאפשר, להדגיש ולהגדיר את האפשרויות ואת המענים, דיפרנציאליים ואישיים, לכלול כל ילדה וילדה, ובשביל זה אני כאן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מי הסמנכ"ל שם? - - - << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> צריך רגע להבין. יש פה לאורך כל הסיור, אין לכן עדיין את התפיסה שהלמידה כשלעצמה היא תהליך ריפוי. זה לא מופיע בחלקים שלכן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> דפנה אמרה את זה פעם אחת. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> זה לא נכון, אנחנו לגמרי שם. - - - << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> רגע, הלמידה – אבל תנו לסיים אני לא התווכחתי עם אף אחת – הלמידה כשלעצמה היא תהליך ריפוי של הילדים שחוו כישלונות בכל מסגרת פורמלית שהיו בה, והתפיסה היא פדגוגית-טיפולית. חשוב לי שתדעו שאנחנו כאגף היום הולכים להפוך את זה לפרופסיה. - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן, אבל אני רוצה לשאול שאלה. למה הייתם צריכים להגיע למצב של בג"ץ? << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> לא אני. אני לא הגשתי בג"ץ. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בסדר. אנחנו נשמח להיות איתכם בקשר להבין את הסיפור, אולי להנגיש את זה לשני השרים, אולי אפילו להזמין אותם לדיון בוועדה דרך זה, אבל זה בג"ץ. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> זה מכרז חדש. רגע, חשוב להבין, שלאגף היום יש רצף מענים. קידום נוער כמעט על קצה הרצף. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז תוסיף להם שעות. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> יש להם. יש לנו. יש פה 930 שעות חודשיות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> פדגוגי? << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> כן. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> כל ילדה שלוש פסיק שבע. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> למה אני לא יודעת מזה? << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> אבל אחת הבעיות הגדולות, שאלות והמורות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא. זו לא כל ילדה כי בסוף הן לא לומדות כל אחת בנפרד. אם יש 930. - - - << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> רגע, זה תלוי במספר הנערות. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> מעל 11,000, אם אחת מעל 11,000. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> פנינה, יש פה שתי בעיות. - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, לא. סליחה, כן, בוריס. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> אנחנו כמשרד מחויבים לתת לבנות האלה את המקסימום, ואנחנו צריכים, ברגע שאחת מהן - - - ברגע שאתן נמצאות בנתיב של בג"ץ אני לא עושה שום דבר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בוריס הלאה. איפה בכל זאת אתה מוצא בטיעון שלהן משהו נכון? << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> יש פה, צריך רגע לשקול אני מנהל שיח עם ענבל מאז שהיא נכנסה לתפקיד, איך להגדיר ואיך, יש לנו הרבה אפשרויות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בוריס, שבו ותפתרו את זה. אם אתם מנסים כבר שנים, זה מחדל של שני הצדדים. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> ברגע שיש בג"ץ, אני לא עושה שום דבר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני לא מסכימה איתך. סליחה, מעולם לא נאמר שאם יש בג"ץ של הבוסים שלך, אתה לא יכול להמשיך לקדם. יש לך כלים ואתה נראה לי מאוד פרודוקטיבי וענייני. אם חסר, תן להם. שב איתה. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> יש להן - - - הן יכולות לקבל 930 שעות חודשיות, תקן של פסיכולוגית - - - מה שתצטרכו, תקבלו. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> רגע, לפני שאנחנו נכניס נערה, אחת הבעיות שלנו שמורות הולכות כי הן עובדות קבלן והן לא של משרד החינוך. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> אבל את זה אני לא יודע לעשות מפה. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> אבל זו בדיוק הבעיה, שהמשכורות הן לא אותן משכורות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בוריס, ענבל, שבו. אני שומעת את כל הרגישות של כל אחד מכם. כל מה שצריך כדי לפתור בעיות זה את הלב במקום הנכון ולדעת לדבר. בעיניי גם אם יהיה בג"ץ וגם אם יהיו מריבות שרים ומנכ"לים, תנו לרעש לעבור מעליכם ואתם תעשו את העבודה ביצירתיות כדי שהילדות יקבלו את מה שהן צריכות. אני רוצה לשמוע אותך, נגה. << דובר >> נגה ראובן: << דובר >> אין לי הרבה מה להוסיף, אני נמצאת שנים רבות בתוכנית היל"ה. בכל התפקידים צמחתי מהשטח. הייתי מורה, - - - הייתי מנהלת השכלה בקידום נוער. היום אני מנחה פדגוגית. אני מאמינה בתוכנית הזאת, היא מותאמת גם ל-60 נערות וגם ל-10 נערות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> את עושה רק חסות נוער? << דובר >> נגה ראובן: << דובר >> כרגע אני עושה רק חסות נוער. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כמה אחוזי הצלחה בבגרות? << דובר >> נגה ראובן: << דובר >> האמת שאין לי כרגע את הנתונים עליי. לא תכננתי לדבר. אבל ההצלחות רבות בשנים האחרונות, יש שיפור מאוד גדול, וכן הדרישה. משנה לשנה הדרישות והאפשרויות יותר גדולות וכך נערים ונערות רבים יותר ניגשים לבגרויות ולפעמים עם בגרויות מלאות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה בדרך כלל רק לנוער בסיכון ברמה הארצית, בוריס? << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל יש כאלה שלא מתאים להם בית ספר. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> רגע. ילד שלא מתאים לבית הספר, אלה נערים בסיכון. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> למה? << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> כי הוא אנטי-ממסדי. לפי מה שאמרתי, זו הבנה של הסיכון. יש תחילת רצף, יש קצה רצף. ילד שלא יודע לבוא בזמן לבית הספר, לא עומד בתנאים ובכללים של בית הספר, הוא בתחילת רצף הסיכונים - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בסדר. נגה? << דובר >> נגה ראובן: << דובר >> תוכנית היל"ה יש לה גמישות רבה. אני מתחילה פה את השנה השנייה שלי, נכון להיום יש עוד כמה דברים שעוד לא החזרתי תשובות עליהם אבל הם בבדיקה. על שום דבר ממה שביקשו ממני, לא אמרתי לא. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> איך שיתוף הפעולה? << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> מעולה. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> תמיד היה. המפקחים של פרויקט היל"ה תמיד היו מצוינים. << דובר >> לאה כהן: << דובר >> מצוין. המנחים פה מעולים, אין פה שאלה בכלל. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> אגב, בוריס מאוד עוזר, ובלי קשר, יש פה דברים אבל זה לא המקום להמשיך להתעסק בזה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה. גם אמרנו את השורה התחתונה ואנחנו נתקשר לענבל בשבוע הבא ולבוריס, נראה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נפסיק לעכב את הילדות שמחכות לדבר כאן. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> היא כבר תיכנס, היא יודעת שהיא מחכה עוד כמה דקות. תיכנס נערה אחת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> למה רק אחת? - - לא באה? << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> יש לנו הפתעה. אתם תראו שלוש נערות. אחת מדברת. ולשתיים יש הפתעה. בואי, שבי כאן. חכי כמה דקות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שיר לא באה? שלום. בואי שבי לידי. נעים מאוד, אני פנינה. איך קוראים לך? << דובר >> מ': << דובר >> מ' - - - << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> אז רק עוד משהו קטן שלא ציינו. זו תוכנית הבוגרות - - - גם חשוב שמ' תשמע, אנחנו ממשיכות קשר, כל זמן שהן רוצות קשר, הן מקבלות את המענה. אנחנו מברכות על זה שהמשרד שם את רשות חסות הנוער ואת נושא הבוגרות במקום גבוה בסדר עדיפויותיו ויש הקצאה של רכזת, מה שהיה עד כה רק בתרומות, וזה באמת מהפך. אנחנו מלוות גם בתמיכה כלכלית. ליווי כלכלי, תמיכה כלכלית. זה הכול אחרי, זה הכול תרומות לבוגרות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תכף נדבר על זה, על הסיפור של הבוגרות. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> בסדר גמור. וזה חשוב שמ' תדע שמי שמסיימת בגיל 18 כבוגרת, יש לה הרבה יותר זכויות מאשר מישהי שבורחת בגיל 15, שתמיד אומנם, ניתן לה מענה בהוסטל - - - מ' רצינית מאוד. נעשה סוג של ראיון. חשוב לנו לשמוע מי יושבות פה. נמצאות פה ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, ואת חברת הכנסת שלי טל מירון. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני גם הייתי בפנימייה. כולנו היינו פעם נערות. הגענו לכאן, ראינו שזה מקום מקסים ואנחנו רוצים לשמוע קצת עלייך - - - כמה זמן את פה? << דובר >> מ': << דובר >> שנתיים וחודש. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בת כמה את עכשיו? << דובר >> מ': << דובר >> עוד מעט 16. עוד חודשיים 16. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הפרוטוקול בחלק הזה, אפשר שיהיה חסוי. << דובר >> מ': << דובר >> אחלה מקום. בהתחלה באתי בגיל 13, תחילת 14. רק ראיתי את המקום הזה אמרתי "טוב, לזה אני רוצה להיכנס". הייתי במסגרת לפני כן, אורנים בראשון לציון. עברתי שם הטרדה מינית. הייתי גם בבני ארזים בבית ספר שבכלל לא היה טוב, עשו לי "אחיזות". << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ההטרדה הייתה מילדים? << דובר >> מ': << דובר >> כן, מנערים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ומה, רצית מקום יותר טוב, ורק של בנות? << דובר >> מ': << דובר >> כן. לא היה פשוט בפנימייה באורנים, כי זה היה גם פוסט-אשפוזי, לא הייתי באשפוז. בגיל 11 נכנסתי למרכז חירום. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> למה? רק אם בא לך לספר. << דובר >> מ': << דובר >> אין לי בעיה. אבא שלי בסמים כבר תקופה מאוד ארוכה. הוא גם חולה סוכרת וכל מיני דברים והוא לא יכול לגדל אותי. אימא שלי נכנסה לזוגיות לפני כמה שנים כשהייתי קטנה ומאז זה לא עבד שם. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> וכמה אחים אתם? << דובר >> מ': << דובר >> אפס. אני בת יחידה. התחלתי להתנהג קצת לא יפה לאימא שלי. הייתי יוצאת כי היה לי קושי בבית. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בן הזוג לא היה נחמד? << דובר >> מ': << דובר >> לא. הם עדיין ביחד אבל למדתי איך להסתדר איתו גם, הוא גר אצלנו. יצאתי מהבית, הייתי בורחת מהבית ואז היה איזה יום אחד שהיא הלכה לישון אצלו והייתי לבד בבית. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הבנתי. היית קטנטונת, בת כמה היית? << דובר >> מ': << דובר >> הייתי בת 10 בערך, כשהוא עוד לא עבר לגור אצלנו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה היה כל הלילה? << דובר >> מ': << דובר >> כן. ישנתי לבד, מגיל קטן מאוד אני לבד בבית. חברים באו לישון אצלי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> חברות שלך, חברים שלך? << דובר >> מ': << דובר >> כן, ואז היו בלגנים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> עם ההורים שלהם? << דובר >> מ': << דובר >> לא. עם הילדים באותו בית, כי הם התחילו להביא עוד יותר חברים. מכירה את זה שאת מביאה שלושה חברים - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> חבר בא ואז בא עם כולם ואז מתקשרים לכולם. << דובר >> מ': << דובר >> כן, בדיוק. אז זה מה שהיה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ואז מי גילה? << דובר >> מ': << דובר >> אימא. היא באה ב-07:00, ראתה את כל הבלגן, ואז היא אמרה לי, "טוב, לבית את לא חוזרת. ביי, צאי. זה לא הבית שלך". << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כך היא אמרה לך? << דובר >> מ': << דובר >> כן. אז הייתה תקופה שהייתי מסתובבת ברחובות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ואיפה ישנת? << דובר >> מ': << דובר >> ברחוב, היו כמה פעמים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כמה זמן? כמה פעמים? << דובר >> מ': << דובר >> כמה פעמים. מגיל 10. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> את מירושלים? << דובר >> מ': << דובר >> כן, בערך. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מאיפה? קריית יובל, לא? << דובר >> מ': << דובר >> כן, קריית מנחם. כן. אז הלכתי לאבא שלי למרות שהוא לא היה במצב ויש לי גם את דודה שלי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> איפה הוא גר, גם בירושלים? << דובר >> מ': << דובר >> כן, איפה שהשוק, שוק מחנה יהודה. הלכתי אליהם תקופה וגם שם היה לי קשה מאוד. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> את ילדה חכמה. את הבנת שאת צריכה להתרחק כל פעם ממקומות שלא טובים לך. << דובר >> מ': << דובר >> כן, אבל לגדל את אבא שלי מגיל מאוד צעיר זה לא מתאים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> את הרגשת שאת מגדלת אותו? << דובר >> מ': << דובר >> חד-משמעית. אם זה להביא לו כל מיני דברים, אם זה לקלח אותו, אם זה להחליף לו, הכול. לראות גם את אבא שלי מקבץ נדבות בשוק ושאחרי זה אנשים באים, "יו מה, זה אבא שלך?". << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז עד איזה גיל הייתי אצלו, 12? << דובר >> מ': << דובר >> לא. לפני שנכנסתי לחסות הנוער, 11. הייתי כל הזמן רבה עם אימא שלי, הייתה זורקת אותי מהבית, הייתי הולכת לאבא שלי. זה היה ככה בכל פעם, ואז אימא שלי דיברה עם הרווחה ואמרה להם שהיא לא יכולה לגדל אותי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ואז הלכת לראשון לציון? << דובר >> מ': << דובר >> לא. הלכתי למרכז חירום. חגגתי שם בת-מצווה, שם היה עוד סבבה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן? מרכז חירום זה היה לך בסדר? << דובר >> מ': << דובר >> בשוסטרמן. יחסית, חוץ מכשעשו לי אחיזה ובטעות שברו לי את היד. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ואת דיווחת, אמרת להם? << דובר >> מ': << דובר >> לא באותו רגע, פחדתי. אחרי זה אמרתי ואז אמרו לי "טוב, יש כמה פנימיות, תלכי". לא הבנתי בהתחלה מה זה פוסט-אשפוזי. בחיים שלי לא הרבצתי לעצמי, לא כלום. נכנסתי בגיל 12.5 בערך לאורנים. קיבלתי מכה של החיים. נערים, נערות, פוגעים בעצמם, חותכים, בורחים, הכול. לא ידעתי מה זה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> דלית, לא היינו באורנים? הייתי לדעתי עם אלי דלל. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אז הרגשת לא שייכת לשם למעשה. << דובר >> מ': << דובר >> בהתחלה לא ואז אחרי תקופה הרגשתי שייכת כביכול. התחלתי גם לחקות אותם בהתנהגות. יאללה, הם פוגעים בעצמם. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> למה? << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> כדי להשתלב. ניסית להשתלב איתם? << דובר >> מ': << דובר >> כן. כי גם לא היה לי מספיק שכל ולא הייתה לי מספיק חוכמה. בקטע החברתי מאוד קשה לי, אני ילדה נגררת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> את נשמעת ילדה מאוד חכמה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> ילדה חכמה. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> היית ילדה נגררת. << דובר >> מ': << דובר >> הייתי ילדה נגררת, קשה לי מאוד עם החברה. גם עברתי חרמות בחיים שלי, כל היסודי שלי הייתי עוברת חרמות אז פתאום בא לי להתקבל לחברה, אז אני הייתי מוכנה לעשות הכול בשביל להתקבל לחברה, לא משנה מה יהיה. התקבלתי ואז התחלתי להתדרדר. התחלתי כל מיני דברים לעשות, לפגוע בעצמי. התקפי חרדה פתאום. בהתחלה זה היה ניסיון לקבל תשומת לב, אחרי זה התקפי החרדה נהיו אמיתיים. בהתחלה אמרתי "בואו נעשה על זה צחוקים, איזה כיף זה שיתייחסו אליי כמו שצריך", כי בהתחלה חיפשתי את תשומת הלב הזאת, רק אחר כך הבנתי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כשזה הפך להיות אמיתי. << דובר >> << דובר >> מ': << דובר >> אמיתי וקשה לצאת מזה. היו לי טיקים, הייתי באשפוז שבועיים, לא פסיכיאטרי, אשפוז רגיל, כי לא הבינו מה יש לי במוח. היו כמה ימים באורנים שהטיקים פשוט לא הפסיקו ואני מנסה וזה פתאום הפך להיות הרגל. ואז עברתי שם הטרדה עם שני בנים. בהתחלה לא דיברתי על זה ואז דיברתי. הייתי בבית לין לטיפולים כי לא רציתי ללכת ישר להגיש תלונה, כי פחדתי. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> ממה פחדת, מהם? << דובר >> מ': << דובר >> כן. כי יש שמועות ויש איומים ויש אנשים רעים שבאים פתאום ויכולים לצוץ לך מאיזשהו מקום שאת לא יודעת מאיפה אפילו. דיברתי עם הרווחה והשינשינית שלי אמרה שיש מקום בעפולה שקוראים לו בית רות. קראתי על המקום, הוא נראה לי מצוין, החלטתי שאני רוצה. דיברתי עם הרווחה, גם הרווחה המליצה לי. באתי לביקור, התאהבתי במקום, חד-משמעית. ראיתי את המקום, אמרתי "פה אני נשארת". בהתחלה היה לי קשה, לא הייתי מדברת בכבוד. אני עדיין צועקת אבל אני עובדת על זה. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> - - - פנינה, את שאלת שאלה וזה מתקשר. כשהגעת הנה, היה לך קשר עם אימא? הלכת לאימא? << דובר >> מ': << דובר >> לא, לא. אנחנו נגיע גם לזה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ואז הגעת לבית רות? << דובר >> מ': << דובר >> הגעתי, ראיתי את המקום. היה לי פה קשה בטירוף כי היו לי עדיין התקפי חרדה חזקים. דיברתי לא יפה, עשיתי מה בה שבא לי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בחנת אותם. << דובר >> מ': << דובר >> גם בחנתי את עצמי. גם אותם וגם את עצמי, לראות אם הם יכולים לוותר עליי בכזאת קלות כי קשה לי מאוד לסמוך. בהתחלה היה לי קשה מאוד לסמוך. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אפשר להבין. << דובר >> מ': << דובר >> הייתי כל הזמן תוקפת. היו מנסים לבוא, הייתי תוקפת ישר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ומה גילית? << דובר >> מ': << דובר >> ראיתי שאפשר לסמוך. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שיש על מי לסמוך. << דובר >> מ': << דובר >> בטח, ושלא משנה כמה יהיה קשה הם יהיו פה תמיד, הם לא יעזבו אותי בחיים, ושאם הם יראו אותי בוכה הם ישר יבואו, יחבקו אותי, ישאלו מה קרה, יעזרו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> איזו מרגשת את. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> גילית שאת יכולה לסמוך גם על עצמך? << דובר >> מ': << דובר >> חד-משמעית כן. בית הספר מחזיק אותי פה, זה מקום הבריחה שלי. כל פעם שקשה לי אני הולכת לבית ספר, גם לפעמים סתם בערב הולכת להביא את השיעורים, או סתם מתחילה לקחת דברים וללמוד. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> איך הולך בלימודים? << דובר >> מ': << דובר >> אחלה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> מה את אוהבת ללמוד? << דובר >> מ': << דובר >> כן, מתמטיקה. עכשיו התחלתי ללמוד לבגרויות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לדעתי יש לכם פה מועמדת ראשונה לארבע יחידות, חמש יחידות. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> שרק יהיו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יהיו, יהיו. אני ובוריס הולכים להיות חברים טובים. הוא יפתח במיוחד בשבילה ארבע, חמש יחידות. << דובר >> בוריס ברודסקי: << דובר >> אני מוכן לבוא ללמד אצלכן, בהתנדבות. אני מורה למתמטיקה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> זה לא מפתיע אותנו. << דובר >> מ': << דובר >> קשה לי מאוד חברתית בבית. יש פה ביתנים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> למה קשה לך? << דובר >> מ': << דובר >> כי יש ויכוחים, אנחנו כמו אחיות. אנחנו משפחה אז יש ויכוחים, אבל יש נערות - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שיותר מעצבנות? << דובר >> מ': << דובר >> כן, נגיד את זה ככה, ושהן לא יודעות פתאום איך לדבר בצורה יפה. אני לא אומרת שאני טלית שכולה תכלת. גם לי יוצא. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> וכמה אתן בחדר? << דובר >> מ': << דובר >> שלוש. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ואיתן את מסתדרת? << דובר >> מ': << דובר >> איתן אני מסתדרת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה הכי חשוב, החדר. << דובר >> מ': << דובר >> לא, אבל אנחנו כמעט לא בחדר, אנחנו רק עולות לישון. אסור לנו לעלות סתם לחדרים כי הן רוצות כל הזמן להיות איתנו, המדריכות, ושנרגיש מאוחדות, כמו משפחה בקיצור. יש בנות שפחות מכבדות וזה יותר קשה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לפעמים את לא יכולה ללכת לחדר לישון? << דובר >> מ': << דובר >> אפשר, בטח. צריך אישור. אם אני אלך לישון נגיד ב-14:00, אני אקום ב-17:00, איפה אני אשן בלילה? זה ידפוק לי את בית הספר, את כל סדר היום. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> צריכה להביא אותך לחנך את הבן שלי. << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> אנחנו שלולית כאן, רק שתדעי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני צריכה להביא אותה לחנך את הבן שלי. הוא בן 12, תעשי לו סדר, הולך לי לישון אחרי הלימודים. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> - - - פנינה שאלה על כך קודם, כשהגעת לא היה לך קשר עם אימא? << דובר >> מ': << דובר >> בחודש הראשון היה לי קשר עם אימא, מורכב, רעיל, הייתי אומרת לה "שלום", הייתה מתחילה לרדת עליי בטלפון. שאני ככה וככה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בעברית, ברוסית? << דובר >> מ': << דובר >> עברית, מה חשבת? עברתי גם אונס בחיים וכל זה, אז כל הזמן היא אמרה לי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> איפה עברת אונס? << דובר >> מ': << דובר >> בחיים, בכל מיני, בחברה. לא בפנימייה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לפני? << דובר >> מ': << דובר >> לפני. אז היא כל הזמן הייתה אומרת "טוב שאנסו אותך". אימא, כן. היא הייתה דואגת לי אבל היא הייתה עושה את זה בצורה עקומה לגמרי. היה איזה מקרה בבית עם כל מיני אנשים שלא היו טובים ואז הזמינו משטרה וחזרתי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מקרה בבית כשאת היית, כשיצאת מפה? << דובר >> מ': << דובר >> כשיצאתי לבית, וברחתי מהבית כי לא היה לי טוב בבית וזה נגרם לי כשהייתי עם אנשים שלא היו נכונים לי. אלכוהול, שתייה, סמים והכול. החזירו אותי לפנימייה והייתה איזו חצי שנה בערך - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שניתקת קשר? << דובר >> מ': << דובר >> היא ניתקה איתי קשר וגם אני, שני הצדדים. בית רות עזר לי איך להתנהל עם אימא שלי, הם גם לקחו את הכול. היו גם פעמיים בשבוע כשהיא לא הייתה איתי בקשר, הם היו מתקשרים והיו מנסים לעזור לה וגם דיברו עם הרווחה שהיא תלך לאיזשהו טיפול להיות הורה יותר טוב כזה, ללמד. אז היא הלכה והיא עשתה את זה. עכשיו יש לנו קשר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יותר טוב? << דובר >> מ': << דובר >> הרבה יותר טוב. כיף לי לצאת לבית. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני בטוחה שגם היום את יודעת יותר להגן על עצמך גם אם היא נופלת. << דובר >> מ': << דובר >> אני יודעת ברגעים הנכונים לסתום ולא לענות כי אימא שלי אוהבת לדבר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ומה עם אבא, הוא עדיין במצב לא טוב? << דובר >> מ': << דובר >> כן. הוא כל הזמן בין בית חולים לסמים או פתאום בריא, אבל מתרגלת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> את אמרת שאת באה לבית הספר, ומה את הכי אוהבת, איזה שיעור, מתמטיקה? << דובר >> מ': << דובר >> כן. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> מה החלום שלך? << דובר >> מ': << דובר >> לסיים בגרויות. ללכת להיות מג"בניקית בצבא. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זהו. רציתי להגיד לך, את חייבת להיות מפקדת. את צריכה להיות מפקדת רצינית בצבא. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> מ' בחרה רובוטיקה, היא הולכת להיות בתוך רובוטיקה. אני יכולה לשאול אותך שאלה? << דובר >> מ': << דובר >> כן. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> מה הדבר המיוחד בבית ספר שעושה לך טוב ושבזכותו את אוהבת לבוא אליו? << דובר >> מ': << דובר >> הצוות, וגם הכמות - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> דפנה אמרה לך להגיד את זה? << דובר >> מ': << דובר >> לא. נראה לך? << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> בחיים לא. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני מתלוצצת. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> אני לא בחרתי להביא אותה. רונית בחרה, אני לא בחרתי. << דובר >> מ': << דובר >> אנחנו כיתות קטנות מאוד. אנחנו שש נערות, אצלי יש פחות אפילו. יש יחס אישי, אם קשה לי נגיד בחומר שלא הבנתי במתמטיקה, חומר שלא הבנתי, המורה תשב איתי גם אם צריך כל השיעור להסביר לי ויש את השינשיניות שאנחנו עושות פרטני. יש את היחס גם עם - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מי קונה לך בגדים? << דובר >> מ': << דובר >> בית רות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בית רות? מה, את הולכת לקניות איתם? << דובר >> מ': << דובר >> כן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> עם מי, אם הבית? << דובר >> מ': << דובר >> אין אם בית, מדריכות. יש מדריכות. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> לא, אם בית זו רכזת בית. << דובר >> אורנה תמיר: << דובר >> סגנית היא אם הבית. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> סגנית. יש רכזת, יש סגנית. << דובר >> מ': << דובר >> אני אדבר על עצמי. במשפחה גם אם יש להם כסף הם לא יביאו לי, הם אומרים לי לא. אבא שלי בכלל חי על ביטוח לאומי וכל זה אבל אימא שלי אומרת שאין לה כסף, לא יודעת מה הסיפור שלה באמת אבל היא לא נותנת. אז כל דבר שאני צריכה זה לא רק בגדים, גם גשר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בסדר, גם אני הייתי מקבלת כסף מהפנימייה. << דובר >> מ': << דובר >> הגשר אני עושה את זה מבית רות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מתי? << דובר >> מ': << דובר >> הייתי צריכה לעשות לפני שבועיים בערך אבל הוא הגיע לצפון, מחיפה. מחכה שייגמר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יפה. << דובר >> מ': << דובר >> כן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מצפה לגשר, ולרובוטיקה. את מחכה? << דובר >> מ': << דובר >> חד-משמעית, כן. בא לפה מרצה, הסביר שאני יכולה להוציא בזה גם בגרות, ואני יחסית קטנה בגיל אז צריכה איזה שנתיים. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> יש לך זמן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ומה החלום שלך? << דובר >> ענבל יוחנן: << דובר >> פנינה, שהיא תייצג אותנו בתחרות בחוץ-לארץ עם הרובוטיקה - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יש לי הרגשה שהיא חוזרת לפה להיות מדריכה גם אחרי הצבא, אבל מה החלום שלך עד שתהיי גדולה? << דובר >> מ': << דובר >> להקים משפחה. כשיהיו לי ילדים בעזרת השם, להראות להם דרך שונה מכל מה שעברתי בחיים. נושא המשפחה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני בטוחה שזה יתנשם ותהיי אימא ממש מהממת. << דובר >> מ': << דובר >> כן. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> מרגשת מאוד. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> היא רוצה להיות מנהלת בית ספר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה אני באמת מודה לך, זה לא מובן מאליו, שבאת, ששיתפת. יש לך ביטחון עצמי חבל על הזמן. רואים שלמרות כל הקשיים, יש לך תעצומות נפש וכוחות רבים, וגם כשהיה קשה, הקפדת להגיע. זה לא רק שאנשים אמרו לך "יש את זה ויש את זה". בסוף, את בחרת להיות בבית רות ואת גם תבחרי להצליח ברובוטיקה ולהיות מפקדת בצבא. אין לי ספק שאת תגיעי רחוק וגם תגשימי את החלום שלך להקים משפחה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אמן. מרגשת מאוד. << דובר >> דפנה אוחנה: << דובר >> ברור. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה מ'. את יכולה לקחת משם שוקולדים, למרות שהבנתי שאתן מכינות. << דובר >> מ': << דובר >> לא, לא בא לי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בחורה עם ביטחון עצמי אדיר. היא שורדת. צריך לתת להן הזדמנות. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> פנינה, הייתי רוצה רק על מרכז הידע, דקה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, בהמשך. משפט, זהו. עם הידע אנחנו סיימנו. מעניין אותי בחלק הזה רק לדעת אם אתם משתפים פעולה, לדעתי גם עם היל"ה צריכים לרכז ידע. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> אנחנו משתפים פעולה עם הצבא. באות הנה, קורסים של מש"קיות ת"ש, וקורס של מאבחנות פסיכו-טכניות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> במרכזיות? << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> מגיעות אלינו לימי עיון, 100 חיילות לפה, בשביל להבין איך לקלוט את הבנות האלה בצבא. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה יפה, אבל צריך גם לדעתי בבתי ספר לעבודה סוציאלית. << דובר >> ורד אוחנונה: << דובר >> הכול, בכל מקום. << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> מאוד חשוב. אנחנו דואגות גם לתת כלים איך לקרוא את המפה בשלב יותר מוקדם ואיך לקבל אותן אחרי שעוזבים, לא רק את בית רות אלא זה "מרכז ידע רגיש מגדר לטיפול בנערות וצעירות בסיכון". בית רות זו "עמותה לנערות וצעירות בסיכון". אנחנו מדברות גם על הצעירות ואיך מקומות עבודה, שירות לאומי, צבא, השכלה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> איך אמורים לקלוט אותן? << דובר >> רונית לב ארי: << דובר >> הם לא יודעים איך להכיל אותן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ברור שהם לא יודעים איך להכיל אותן. הלוואי והיו יודעים. ועכשיו להפתעה שהכנתן. תודה רבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:40. << סיום >>