פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-ושלוש הכנסת 15 ועדת הכלכלה 08/12/2020 מושב שני פרוטוקול מס' 145 מישיבת ועדת הכלכלה יום שלישי, כ"ב בכסלו התשפ"א (08 בדצמבר 2020), שעה 11:04 סדר היום: << נושא >> טיפול המדינה בתופעת הכלבים המשוטטים << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר תמר זנדברג חברי הכנסת: מרב מיכאלי מוזמנים: טל גלבוע – יועצת ראש הממשלה לענייני בעלי חיים תמיר גשן – מנהל השירותים הווטרינריים בפועל, משרד החקלאות ופיתוח הכפר אבי צרפתי – יו"ר ארגון הרופאים הווטרינריים ברשויות המקומיות יעל ארקין – מנכ"ל תנו לחיות לחיות ארז וול – עו"ד, עמותת תנו לחיות לחיות משתתפים באמצעים דיגיטליים: בוריס יעקובסון – מנהל המכון הווטרינרי, משרד החקלאות ופיתוח הכפר אודליה אסולין – ממונה שירותים וטרינריים ורגולציה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר אלה אבין – יו"ר ועד, נח התאחדות ישראלית של ארגונים להגנת בע"ח חיליק מרום – יו"ר ארגון הרופאים הווטרינריים לחיות בית בישראל מנהלת הוועדה: עידית חנוכה רישום פרלמנטרי: עופרה ארגס – חבר תרגומים טיפול המדינה בתופעת הכלבים המשוטטים << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה שלהכנסת היום ה-8 בדצמבר 2020, כ"ב כסלו תשפ"א בנושא טיפול המדינה בתופעת הכלבים המשוטטים. הדיון הוא במסגרת היום הבין לאומי לקידום זכויות בעלי חיים שגם הכנסת מציינת אותו ולכבוד הוא לנו. זו ישיבה רביעית שלנו. חשוב לומר, כפי שאני אומר בכל הימים המיוחדים בכנסת, זה לא פוטר אותנו מ-364 ימים אחרים להתעסק בסוגיות החשובות. אני קורא לזה יום של חשבון נפש. מה לא עשינו עד היום למען. כי יש כאלה שמתבלבלים, מציינים ומתפארים בזה כל השנה שאנחנו מציינים, אנחנו ביום הזה נציין מה עוד לא עשינו למניעת צער בעלי חיים והדיון שלנו היום הוא על ניהול אוכלוסיית הכלבים בישראל. חברות הכנסת היוזמות את היום זה כנראה שעסוקות, נלמד עליהן זכות, הן עסוקות בוועדות אחרות או בתחומים אחרים. מי מציג לנו את המצגת? << אורח >> תמיר גשן: << אורח >> אני ד"ר תמיר גשן. מי שיציג את המצגת הוא ד"ר בוריס יעקובסון, מנהל המכון הווטרינרי ומנהל מרכז הרישום לכלבים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה אדוני. << אורח >> בוריס יעקובסון: << אורח >> שלום לכולם. משרד החקלאות אחרי קבלת התיקון לחוק פיקוח על הכלבים נכנס ליישום ולבדיקה בגישה כמה שאפשר הוליסטית לניהול אוכלוסיית הכלבים בישראל. בשלב הראשון זה התמקד בכך שאנחנו למדנו, זאת אומרת חשבנו שאי אפשר לגשת לפתרון הבעיה בלי ללמוד אותה ובלי לאסוף מידע עד כמה שאפשר לגבי, קודם כל, כלבים שנמצאים בבעלות, כדי למצוא מה המקור של הכלבים המשוטטים. כדי להבין את הדינמיקה של אוכלוסיית הכלבים אנחנו רואים שרוב הכלבים בארץ רשומים, פעילים כ-350,000 כלבים שכ-250,000 כלבים נמצאים בבעלות אחראית, זאת אומרת כלבים שכל שנה מחסנים אותם כנגד הכלבת ומוציאים להם רישיון החזקת כלב בהתאם לחוק, וכמובן יש לנו כלבים שכל שנה מוצאים מהרחוב, כלבים משוטטים. התרכזנו בשלב הראשון בתמיכה לרשויות המקומיות לטיפול בכלבים האלה, ומה זה אומר טיפול בכלבים האלה? הרשויות המקומיות תופסות אותם, מביאות אותם לכלביות הרשות ובכלביות הרשות הכלבים הללו מעוקרים או מסורסים, תלוי אם זה זכר או נקבה, והקונספט שלנו אומר שכלב כזה צריך למצוא בית. בכלל כלב בהגדרה הוא בעל חיים מבוית שצריכים להיות לו בעלים. כל כלב שנמצא ללא בעלים הוא גם לא כלב שמוגדר על פי החוק ולא מוחזק בבעלות אחריות. זאת אומרת אם הוא מסורס ומעוקר, כפי שאמרתי. אתם רואים בשקופית הבאה שההגדרה של כלב שהוא מעוקר ומסורס, גם אם הוא יוצא, או אם יש לו סיבה לצאת חזרה לרחוב, אז הוא גם משובב ואפשר למצוא את הבעלים שלו ודבר שני הוא לא מביא עולים חדשים שמייבאים או מוסיפים למאגר הכלבים המשוטטים. יצאנו לתמיכות ברשויות המקומיות שלוש פעמים. עכשיו יצא הקול הקורא השלישי, בשני הקולות קוראים הקודמים נערכו 64 ימי אימוץ שבהתחלה היו ימי אימוץ אזוריים, יצרנו פלטפורמה עם העמותות שכל כלב שרוצים לאמץ אותו, המדינה סייעה בעזרה בפרסום ובכספים כדי שהוא ימצא בית, כמובן הקורונה מצד אחד שיבשה את ימי האימוץ הפרונטליים האזוריים אז העברנו ותמכנו בימי אימוץ דיגיטליים, אבל מצד שני וכולם יודעים וזה לא סוד, גם למדנו את ההשפעה של הקורונה על הימצאות הכלבים בכלביות ולפי כל העמותות יש חסר בכלבים. אין כלבים בעמותות. זאת אומרת אין כלבים בכלביות. אולי זו הגזמה, אבל בהחלט המהפך, שחרור הכלבים מהכלביות גם רשותיות וגם מהעמותות הוא הרבה יותר מהיר ובינתיים לא ראינו, או לפחות לא ציפינו ולא ראינו החזרות. בפעולה הזאת תמכנו במסירה לאימוץ לרשויות השונות. כ-2,614 כלבים אומצו במסגרת התכנית בשנים 2017, 2018 ועכשיו אנחנו אוספים נתונים של 2019. גם עוקרו וסורסו כ-800 כלבים בבעלות, כי חלק מהתכנית הזאת הייתה לעודד את הבעלים שמחזיקים כלבים ברישיון לעקר ולסרס כלבים ולמנוע הולדת גורים בלתי רצויים וכך הלאה. הדבר הזה הלך די קשה והולך קשה, כי אתם יודעים, ולפי נתונים ממרכז הרישום, כמעט 70% של הכלבות במדינת ישראל מעוקרות ומסורסות בלי קשר, בממוצע, בשנים האחרונות. זאת אומרת התוספת לשכנע את האנשים שלא רוצים לעשות את זה מסיבות לא כלכליות אבל מסיבות אידיאולוגיות ואחרות הולך קשה, אבל בהחלט הרופאים הרשותיים עושים מאמצי פרסום גדולים כדי לעשות את זה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש לי שאלה. מאחר ואמרת לשכנע את האנשים האלה לא מסיבות כלכליות. אין לכם מוטיבציה לשכנע גם את אלה, או לאכוף את הסוגיה הזו של גידול כלבים לצורך רבייה בצורה לא מבוקרת? << אורח >> בוריס יעקובסון: << אורח >> זו פרשה אחרת. האנשים שעושים מזה פרנסה ועושים בתי גידול – לא רוצה לקרוא להם פיראטיים – אבל עושים בתי גידול בבית לצורך רווח ומכירה, מנהל השירותים הווטרינריים מינה ועדה בעקבות דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. קיבלנו מנדט להציע מנגנון ושינויי חקיקה כאלה שיטפלו גם בנושא הזה של ריבוי ומכירת כלבים. אנחנו חושבים שהדבר הזה של מכירת כלבים גם בחנויות וגם מבתים פרטיים חייב הסדרה. יש כל מיני רעיונות, אנחנו עכשיו מגבשים את הרעיונות, זה יידון בוועדה, נביא את זה לידיעת הציבור ונתקדם עם זה. אבל בהחלט הנושא של רביית ומכירת כלבים צריך הסדרה והיום אין לזה מענה חוץ מאשר בחוק צער בעלי חיים, לגבי התנאים. זה חלק מהניהול של אוכלוסיית הכלבים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה ד"ר בוריס. נכנסו לדיון חברות הכנסת מירב מיכאלי שבעטיה אנחנו כאן דנים, היא מובילה את היום הזה ואמרנו עלייך סניגוריה שלא בנוכחותך שאת ודאי מתרוצצת ביום הזה מוועדה לוועדה. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> את שבחה של ח"כ זנדברג כבר אמרתם? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> אנחנו עומדות ביחד בראשות השדולה הזאת למען בעלי חיים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אז זה המקום להודות לכן. אנחנו כאן פינינו זמן איכותי של הוועדה כי יש חקיקה וכולם עכשיו בלחץ. הייתה דילמה האם לבטל או לא, ולא ביטלנו. אז תנצלו את זה. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> מעולה. אז נפתח בלהודות לוועדה ולהביע את הערכתנו הגדולה על זה שעשיתם מקום. אני רוצה להגיד, אתה יודע, הרבה פעמים אנחנו נוטות ונוטים לדרג את בעלי החיים במדרג יותר נמוך בחיים האלה, כאילו זה פחות חשוב, כאילו אנחנו אומרות שבני אדם קודם וכל מיני דברים קודם, ולפעמים זה גם נכון. אין מנוס מלהודות שלפעמים זה גם נכון. אבל ככלל, השאיפה שלנו כחברה אנושית ואלוהים יודעת, ואדוני יודע ודאי שצער בעלי חיים זה מדאורייתא. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש חיוב ברגע שאתה יושב לאכול, קודם כל - - - << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> קודם לתת לבעל החיים ורק אחר כך. גם פריקה וטעינה צריך. אתה מגיע למקום, קודם לפרוק את בעל החיים ואחר כך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כשאני יוצא מהבית אני רואה את הכלב שלי איך שהוא עצוב וכשאני בא הוא מקדם את פניי וקופץ, ומלכלך לי את הבגדים. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> כן. לגמרי. זה אצלי נקודה רגישה כי הכלבה שלי מתה לפני חודשיים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הייתה לה נוכחות. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> נוכחות משמעותית מאוד. לגמרי. כן. אז בקיצור, אני באמת אומרת, אני חושבת שצער בעלי חיים, אני רוצה שנדבר לא רק על צער בעלי חיים אלא גם שמחת בעלי החיים ובואו נעשה חיים אמתיים, שווים, ראויים לבעלי החיים. הסוגיה שהתכנסנו לדבר בה היום היא סוגיה שבאמת חבל שהיא בכלל מוגדרת כבעיה. זה משהו שעל פניו אפשר להשתלט עליו, לא במאמצים מאוד גדולים אבל צריך בשביל זה איזה שהוא רצון ואיזה שהוא ריכוז בשביל לחסוך הרבה מאוד בעיות ולחסוך חיים ולדאוג לבריאות הציבור וגם לבריאות הכלבים האלה שהם פשוט מתרבים בלי אחריות, הם לא מחוסנים ולא מטופלים. זה דבר שאין סיבה שהוא יתקיים. פשוט אין שום סיבה. יש מדינות בעולם שאין בהן בעיה של כלבים משוטטים. אנחנו אמורות להיות אחת המדינות האלה. לכן אדוני אני מאוד מקווה שבזכות הזמן שפינית לזה אנחנו נצליח אולי לקדם את ההתמודדות עם הבעיה הזאת, בשביל שבאמת נביא לכך שכלבים במדינת ישראל יוכלו לחיות כמו שמגיע להם, כמו שמגיע לנו שהם יחיו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תמר בבקשה. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה רבה אדוני היו"ר, ובאמת תודה לוועדה על ההיענות ליום הזה. היום הזה מצוין פה בכנסת כל שנה, השנה קצת באופן מצומצם בגלל הקורונה וצוק העתים אבל באמת הוועדה הזו היא אחת הועדות החשובות כיוון שהיא מפקחת על משרד החקלאות ובאמת יש בה מקום מרכזי ובאמת תודה, זה אחד ה דיונים המשמעותיים לאורך היום שיהיו בו עוד כמה וכמה דיונים. הכלבים המשוטטים זה באמת כמו שאמרה ח"כ מיכאלי, זה המקום שבו אנחנו נבחנים ביחס לבעלי החיים. למה? כי כלב זה יצור חי ובעל חי שחס וחלילה לא מיועד לאכילה, זה לא תעשיית המזון, פה בוועדה אנחנו עוסקים גם בנושא של כלובים ודברים מהסוג הזה ששם יש בעיות אחרות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ומחר - - - << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> כן. ועוד נגיע ונדבר. אבל באמת בכלבים המשוטטים אנחנו נבחנים כי מדובר ביצורים חיים שהגיעו לעולם ושרשרת הטיפול בהם על כל הכשלים שיש לכל האורך, מההסגרים הרשותיים והתנאים במכלאות העירוניות דרך ההמתה של כלבים בריאים רק בגלל שאין מה לעשות איתם ואין להם מקום, אין ליצורים האלה מקום בעולם הזה, ועד ההזנחה של הכלבים המשוטטים באופן שגם מסכן אותם ומזניח אותם לתנאים קשים וגם מייצר איזה חיכוך שלפעמים לא נעים עם קהילות ועם ישובים וערים, במקום שהמפגש הזה יהיה מלא שמחה ואהבה וחמלה הוא הופך להיות דבר בעייתי, זה בעצם המקום שבו אנחנו נבחנים. ויש פתרונות. בהקשר הזה פתרון שהיה לו פיילוט, שנוסה, "סרס/עקר והחזר" הוא באמת, הוא מצריך אני אגיד, כמעט אפילו לא כסף יחסית לפתרונות האחרים אלא פשוט תשומת לב, פשוט רצון. פשוט לקחת את הפתרון הזה לעשות אותו, להתייחס בכבוד לאותם כלבים, להתייחס אליהם כאל יצורים חיים שמגיע להם כמובן חיים וגם חיים ובריאות ובאיכות חיים טובה וראויה. ההזנחה שוב לאורך כל השרשרת הזו היא באמת מעציבה ומעליבה, ובאמת בניגוד למקומות אחרים ששם צריך כסף וצריך שיפוצים ואימוצים ודברים כאלה, פה מדובר בפתרון שהוא באמת רק ניהול נכון ונשמח לשמוע שמשרד החקלאות לוקח את זה ברצינות ומתחיל לעשות את זה. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> משרד החקלאות בבקשה. לפני כן יש לי שאלה. אתה יודע לומר מבחינת התופעה של כלבים משוטטים, ביחס כמובן למספר תושבים, בין האזורים הכפריים לאזורים העירוניים? אנחנו יודעים לזהות? << אורח >> תמיר גשן: << אורח >> אנחנו יודעים להגיד שהבעיה מרוכזת בעיקר בפריפריה, הנגב, הגליל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ובתוך זה, העירוני או הכפרי, מי בולט יותר? << אורח >> תמיר גשן: << אורח >> הכפרי בולט יותר ואני חושב שצריך לעשות הבדלה בין שתי אוכלוסיות של כלבים במרחב. כלבים משוטטים וכלבים מתפרעים. כיוון שחלק מהכלבים שנמצאים במרחב אינם כלבים שהם כלבי מחמד, שהם לא יכולים להיות כאלה ואני מיד אפרט מה נעשה מעבר לתמיכות שהציג עמיתי ד"ר יעקובסון במצגת. אני רוצה לפתוח ולומר שאני חושב שכל היושבים סביב השולחן הזה מסכימים שלכל בעלי החיים ובפרט לחיות המחמד מגיעים חיים שווים וראויים ושמחים כפי שציינו חברות הכנסת הנכבדות, וצריך לעשות כל מאמץ על מנת להימנע מפגיעה לא מידתית ברווחתם. הבעיה של כלבים משוטטים קיימת לא רק בישראל, היא כמובן קיימת בממדים שונים בין מדינות שונות, צריך לציין שיש מדינות מפותחות, בעיקר מדינות קרות בהן הבעיה הזאת מאוד קטנה וזניחה, בין היתר מהטעם הפשוט שבימי החורף כשבעלי החיים האלה חשופים לקור ולתנאי הסביבה הם פשוט מתים בקצב מהיר יותר. אני רוצה לומר כאן לוועדה המכובדת שמנכ"ל משרד החקלאות בימים אלה מסיים הקמת ועדה מייעצת לטיפול מערכתי בכלל השטחים הפתוחים בישראל שכוללת נציגים הן ממשרד החקלאות, משרד להגנת הסביבה, משרד הפנים, משרד הבטחון, רשות הטבע והגנים, השלטון המקומי וחסר עדיין רק כתב מינוי לנציג קק"ל על מנת שהוועדה תשב ותגיש המלצות לטיפול מערכתי בכל מדינת ישראל בבעיית הכלבים המשוטטים והמתפרעים. צריך לומר שהכלבים המשוטטים בסביבה אינם זוכים לחיים ראויים, וחוק צער בעלי חיים, אדם שנוטש את כלבו חשוף לתביעה ולמעשה החזרה של כלב - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> גם במשוטטים יש היררכיה. יש מדרג. זה לא אותו דבר. << אורח >> תמיר גשן: << אורח >> מה זאת אומרת? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בישוב הכפרי אני רואה כלבים מטופחים, אצלי במושב. יש להם בעלים ובעלים אחראיים, משום מה אני לא מבין אותם. יש שעות שהם משוחררים. הם לא נטושים. << אורח >> תמיר גשן: << אורח >> אוקיי אז בוא נדבר על כלבים משוטטים ללא בעלים. אני אמקד את השיח. כלבים משוטטים ללא בעלים חשופים הן לתנאי סביבה, הן לרעב, לצמא, הן למחלות והן לפגיעות פיזיות מבעלי חיים אחרים, גם מכלבים וגם ממכוניות ודברים כאלה. ובכך נפגעות החירויות הבסיסיות שלהם מבחינת צער בעלי חיים שאנחנו מחויבים אליו. מעבר לכך, בתוך האוכלוסייה הזאת של הכלבים המשוטטים צריך להבדיל בין שתי האוכלוסיות כפי שאמרתי, כלבים מתפרעים שמתלהקים לעדת כלבים כעדת זאבים, והם אלו שתוקפים הן בני אדם והן בעלי חיים, גם חיות בית וגם חיות בר, ורק באפריל האחרון מתה מפצעיה ילדה צעירה בישוב ביר הדאג' שהותקפה על ידי כלבים מתפרעים סביב הישוב. חלק מהכלבים האלה לצערנו הרב, גם אם הם נלכדים, הם לא יכולים להיות כלבים מבויתים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 18 שנה שאני בבניין הזה, כמה פעמים שמעתי דברים שאני לא מסכים איתם. << אורח >> טל גלבוע: << אורח >> אני מסכימה עם חלקם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> רגע. אפשר גם להמתין. כולם ידברו. בבקשה אדוני. << אורח >> תמיר גשן: << אורח >> לגבי הנושא של כלבים משוטטים ומתפרעים, הסיכונים לסביבה פורטו במכתב ש- - - לח"כ הנכבדת תמר זנדברג, אבל מעבר לסיכון לאדם יש סיכון להעברת מחלות שמופצות על ידי הכלבים ולכן אני חושב שכולנו מסכימים שכלבים לא צריכים להיות חופשיים במרחב. כפי שאמרתי, השימוש באמצעים ממיתים, ויודעת הגב' טל גלבוע, שאני חושב שזה צריך להיות אמצעי אחרון, ואנחנו היום גם עושים כל מאמץ על מנת לא לאשר שימוש באמצעים ממיתים אלא אם בעלי החיים האלה לא יכולים להילכד, וגם משנלכד כלב, אפילו אם הוא מתפרע ואפילו אם הרופא העירוני חושב שאין לו סיכוי להיות מבוית, הוא עדיין נדרש להכניס אותו לתצפית, לראות את התנהגותו במשך לפחות 15 ימים בכלביה העירונית ורק אחר כך כשהוא השתכנע שהכלב לא יכול להיות בר אימוץ, רק אז הוא יכול להמיתו בהחלטה מתועדת ורושמה. היום כל כלב שמומת בכלביה עירונית, כל המתה נדרשת להיות מנומקת ומלווה בהחלטה מתועדת של הרופא העירוני. יש לומר שדווקא בתקופה האחרונה אחת התופעות, דווקא תופעות הלוואי הטובות של הקורונה זה שהכלביות העירוניות די התרוקנו. אנשים בישראל אימצו כלבים ומאמצים כלבים, נכון שהביקוש הוא בעיקר לכלבים קטנים, תעיד הגב' ארקין שיושבת כאן שגם אצלם הביקוש הוא בעיקר לכלבים קטנים, יש רשימות המתנה, ולכלבים בינוניים ומעלה אין דורש. וזאת הבעיה, שיש לנו נקרא לזה מצאי גדול של כלבים בינוניים וגדולים שאין להם דורש, לעומת כלבים קטנים שיש להם דורש. הנושא של אימוץ ולא לרכוש, אנחנו קוראים מעל כל במה אפשרית לציבור ובכל מדיה אפשרית, לאמץ ולא לרכוש ולהיות בעלים אחראיים, וגם לחנך את הציבור למוסריות בנושא של אימוץ ולא רכישה ממקורות לא ידועים, כולל כמובן הנושא של הסדרת הרבייה הבלתי מבוקרת של כלבים בבעלות פרטית וחינוך של הציבור כמו שנאמר רבות, חינוך של הציבור לא לקטוף פרחים מוגנים הוביל לכך שהיום אנחנו נהנים מאדום אדום, אולי נצליח לחנך את הנוער ואת הילדים בכך שכלב וחתול לא קונים ולא מאמצים, ועל ידי כך נביא לשינוי גם בדרכים שלהם. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. יעל ארקין בבקשה. << אורח >> יעל ארקין: << אורח >> אנחנו מדברים היום בטיפול המדינה בכלבים משוטטים. אנחנו פה מציגים תמונה אחת מני רבות של כלבים, להקות כלבים שנמצאות לא רק במרכז הארץ אלא בכל הארץ. בעצם בישראל יש מספר גדול של כלבים ללא בעלים שניתן למצוא אותם בעיקר, כמו שאמר ד"ר תמיר גשן באזורי הפריפריה, אבל בסמוך לאזורים מיושבים או בסמיכות לבסיסי צה"ל, כשהם ניזונים מזבל ופגרים. בשנת 2017 ערכה "תנו לחיות לחיות" סקר על הכלבים המשוטטים בשיתוף עמותת human society מארצות הברית וגילינו ש-60% מכל הכלבים המשוטטים, שאנחנו מדברים על 32,803 כלבים, הם בעצם מאזור הדרום. יש כמות מאוד גדולה, אני במקרה גם בסוף השבוע הזה הייתי בדרום ראיתי שם להקות כלבים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כשאת אומרת דרום? << אורח >> יעל ארקין: << אורח >> באר שבע ודרומה. בעיקר בפזורה הבדואית יש הרבה כלבים משוטטים שם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אבל זה מתמקד שם? << אורח >> יעל ארקין: << אורח >> 60% מהכלבים המשוטטים הם באזורים האלה. כן. רואים את זה כשנוסעים, מי שמסתכל כמובן. מי שלא מסתכל אז פחות רואה, אבל אנחנו רואים גם, 21% מתוכם באזור הצפון, מגיעים הרבה מאוד כלבים מאזור הצפון. זה המספר נכון לשנת 2017. אנחנו צריכים להבין שהמדינה כל הזמן הורגת כלבים. ד"ר גשן ציין שהיום בעצם כל כלב שהורגים אותו צריך להיות טופס שכותבים, אני רוצה לציין שהטופס הזה הוא בעקבות בג"צ של תנו לחיות לחיות לסגירת הכלביות הפרטיות והפסיקה הזו, יש עוד דיון בינואר, שבעצם מורה לכל הכלביות ולכל הרופאים הרשותיים, כשהם הורגים כלב, לנמק את זה. למלא טופס ולכתוב מה סיבת ההמתה, כי עד אותו רגע אף אחד לא ידע את מי ממיתים, אפילו הווטרינר הרשותי ששם את הכלבים בכלביות הפרטיות, לא ידע כמה כלבים הורגים כי הוא לא הרג אותם, מי שהרג אותם זו אותה כלביה פרטית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הכלביות הפרטיות מופעלות כקבלני משנה של הרשויות? << אורח >> יעל ארקין: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מישהו בודק שאין להם אכן ניגוד עניינים או המוטיבציות הולכות בקנה אחד? אני מאמין שתיגרר תגובה. אני שואל גם את התגובה. << אורח >> יעל ארקין: << אורח >> זו בעצם הסיבה שהגשנו את הבג"צ הזה. כי מה שראינו זה שכשאנחנו מגישים בקשות חופש מידע ושואלים את הרשויות "כמה כלבים אספתם" "כמה כלבים מסרתם", "כמה כלבים המתתם" אז הכל היה "לא יודעים זה בכלביה הפרטית, תשאלו אותם" והם בטח לא יודעים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תפנו להנהלת חשבונות של הרשות תראו את זה. << אורח >> יעל ארקין: << אורח >> או, זה היה המשפט הבא שלי, שהדבר היחידי שיודעים זה על כמה כלבים שילמנו, אבל מה קורה איתם אחר כך אנחנו לא יודעים, דרך אגב, גם לא תמיד יודעים כמה כלבים שילמנו כי לפעמים ההסכם הוא גלובלי. אז אנחנו רואים שבעצם מה שקורה זה שכל נושא הכלבים הוא בשוליים של השוליים ולכן הגשנו באמת את הבג"צ הזה. מה שאנחנו רואים פה, המתת כלבים באמצעות רעל, אז עכשיו תודה לאל אין לנו את הסטריכנין, גם בעקבות הוועדה פה, אבל כן יש לנו ירי בחיצי סוקצינילכולין שאותה מאשר ד"ר תמיר גשן בבקשות שמגישות הרשויות. בפעם האחרונה שביקשנו בקשות חופש מידע ראינו שכל הבקשות מאושרות ללא יוצא מן הכלל. הווטרינרים טוענים שהם עשו את הכל כדי ללכוד את הכלב. אני רק רוצה לציין שחלק מהרשויות שקיבלו אישורים אין להן לא פקח שיכול ללכוד ולא מלכודת, אז אני לא יודעת מה זה נקרא "עשו הכל כדי ללכוד את הכלבים". סוקצינילכולין זה בעצם משתק את הכלב, אם יורים את זה במינון כפול זה פשוט ממית אותו על המקום, כך שהוא אפילו לא מקבל צ'אנס, אף אחד לא יודע, אולי הוא כלב נחמד והוא יכול למצוא בית, לטענת רבים. אז אין לו אפילו צ'אנס. מבקשות חופש מידע שהגשנו ראינו שמי שעוד דואג להרוג את הכלבים פה במדינת ישראל זה פקחי רשות הטבע והגנים. יש פה נתונים, ואם אתם תראו ב-2018-2019 יש עליה דרסטית בכמות הכלבים שיורים בהם. הסבר לכך שהוא ששר החקלאות דאז, אורי אריאל ושר הגנת הסביבה אלקין אישרו לאחר התפרצות הכלבת בסוף 2017, הם הוסיפו נספח לירי בכלבים והם איפשרו לירות בכלבים בשטחים פתוחים בכל רחבי הארץ ולכן אנחנו רואים את המספרים האלה. השרה גילה גמליאל ממש לפני זמן קצר ביטלה את הנספח הזה. זה היה מעשה מאוד אמיץ כי הופעלו לחצים, אנחנו יודעים, מאוד קשים עליה, כמו התפרצות כלבת וכל מיני דברים כאלה, שאנחנו יודעים שאין להם שום קשר לירי הבלתי מבוקר הזה בכלבים, שאפשר ללכוד אותם, להביא אותם להסגרים העירוניים. ציינו פה גם ד"ר בוריס יעקובסון, גם ד"ר תמיר גשן, שהכלביות ריקות. אני מסתובבת בכלביות, הכלביות ריקות. כלביות שיש בהן בדרך כלל 120 כלבים, יש חמישה-שישה כלבים. אז אין שום סיבה לא ללכוד את הכלבים האלה, להביא אותם להסגרים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אז את רוצה שנעכב את החיסון של הקורונה? << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> אין רע בלי טוב אף פעם. << אורח >> יעל ארקין: << אורח >> (מוקרן סרטון) דרך אגב, זה סרטון שמראה איך יורים בכלב. זה באזור הדרום << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה נראה כמו מרדף אחרי מבריחי סמים. << אורח >> יעל ארקין: << אורח >> הופה. הכלב נורה. אני חושבת שזה מחזה מזעזע. אני חושבת שזה לא מה שמגיע לכלבים שלנו. אני חושבת שזה נורא. בעצם אנחנו מדברים על המתת כלבים בריאים בכלביות העירוניות והפרטיות, אני בטוחה, גם יש לנו בקשות חופש מידע, אנחנו מקבלים מידע מעודכן כל הזמן, בעיקר לאחר ההוראה של בג"צ לכתוב על כל כלב שממיתים, ויש כל מיני סיבות להמתת כלבים. קודם כל כדאיות כלכלית, הרבה וטרינרים אומרים לי "אני בתום עשרה הימים הורג, אין לי אישור להחזיק את הכלב יום אחד יותר מזה". סיבה שניה כי לא מאמצים אתם וצריך את המקום כדי לתפוס מקום לכלב אחר, וסיבה שלישית, אלה כלבי בר או כלבים תוקפניים, אנחנו רואים הרבה בבקשות חופש מידע בטפסים שכתוב "כלב תוקפני" או "כלב בר". אני חושבת שאחד מהדברים שאנחנו חייבים לדבר עליהם זה שלמשרד החקלאות אין בעצם תכנית סדורה בנושא הכלבים המשוטטים מלבד המתה היום. המשרד אינו בוחן ואינו מקדם מהלכים שיהוו פתרון עומק לבעיית הכלבים המשוטטים. זו כלבה שמצאנו אותה, היא לבנה, יפהפייה ואימצה אותה מנהלת בית המחסה שלנו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> היא התאוששה מהטראומה? << אורח >> יעל ארקין: << אורח >> כן. היא מדהימה. בשביל זה אני אומרת, הכלבים האלה, הרבה מאוד מהם מוצאים בתים. אין שום סיבה, צריך להשקיע בהם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אבל סליחה על הביטוי, הם נשארים עם שריטה. << אורח >> יעל ארקין: << אורח >> לא בהכרח. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תלוי סוג ההתעללות. << אורח >> יעל ארקין: << אורח >> לא בהכרח. באמת שלא. אני לא חושבת שזו צריכה להיות הסיבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני לא אומר להמית אותם בגלל זה. אבל זו טראומה ש- - - << אורח >> יעל ארקין: << אורח >> תראה, לכל כלב יש אופי אחר. אנחנו צריכים להבין, הרבה פעמים האופי שלו נובע מאיך שגידלו אותו בבית הראשון שלו או בבית השני או בבית השלישי או איך שהוא גדל ברחוב. לדוגמה כלב שמגיע מהרחוב, בהתחלה אנחנו רואים טרפת על האוכל. כאילו כל פעם שאתה מגיש לו מזון, הוא פשוט משתגע. אבל לאט לאט אנחנו מצליחים, ויש דברים שנשארים, אתה יודע, כמו לבני אדם. יש לנו הרבה דברים שנשארים ולא תמיד אפשר להוציא את הכל. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> ברשותך אדוני היו"ר, הכלבה שלי, נודע לנו שהיא נאספה באזור כפרי, היא הייתה ללא משפחה, ללא שייכות, היא נאספה, הייתה בהסגר ואחר כך היא הייתה בכלביה, בכלביית גליל ים, משם לקחתי אותה. וכשהבאתי אותה לתל אביב. א. היא הייתה ממש שלד מבחינת מצב התזונה שלה. ב. היא הייתה באמת בטראומה מאוד קשה ועמוקה. היא פחדה ממש מהכל, והיא הייתה כלבה גדולה, גדולה מאוד. היא ממש פחדה מהכל ובעיקר פחדה מהעיר פחד מוות כי היא באה מאזור כפרי. היא לא הייתה עוברת, נניח, אם היה פחות ממטר בין שתי מכוניות היא לא הייתה עוברת. אם היה צינור מונח על המדרכה, היא הייתה עוצרת. גם הייתה לה את התופעה הזאת, לא נעים להגיד, בגלל שאני מבינה בטראומה מבני ובנות אדם, התופעה הזאת שהיא הייתה קופאת, פשוט קופאת על מקומה. הייתי מוצאת את עצמי באמצע אבן גבירול מרימה אותה עם ה-30 קילו שלה על הידיים ולוקחת אותה עד הרחוב הצדדי הסמוך. היא הייתה אצלי 14 שנה. לקחתי אותה, היא הייתה בגיל שנה וחצי, שנתיים. גם כן, קודם כל בהתחלה כמובן האכלתי אותה בשביל לפצות עד לשלב שהיה צריך לעשות לה דיאטה, והיינו צריכות ללכת כל יום במשך שעה וחצי הליכה מהירה כדי שהיא תרזה. אבל ראית איך עם השנים, אין מה לעשות, הבטחון והגבולות והמשהו המוכר, זה לאט לאט אבל בטוח, ממש את רואה את הכלבה נרגעת ומתמקמת ונפתחת.14 שנה היא לא הפסיקה להתפתח ולהשתנות יום אחד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> השכן שלי אסף כלב בכניסה למושב, לא יודע לזהות אבל זה כמו כלב זאב ענק, ראינו עליו שהוא עבר התעללות קשה והוא מתאושש שם, הוא כבר התביית אצלו, ומטפלים בו, מפנקים אותו. אבל הוא עדיין סוחב איתו מטען רגשי, כל תזוזה הכי קטנה לידו מאיימת. בבקשה. רק תתקדמי לסיום כי יש הרבה דוברים שרוצים. << אורח >> יעל ארקין: << אורח >> הנה הכלבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> גם הגודל גם המרחק, היא נראית יותר טוב מאשר ב- - - << אורח >> יעל ארקין: << אורח >> הדבר האחרון בשקופית הזאת זה שבעצם יש לנו היום תקציב של 4.5 מיליון שקל לעיקור וסירוס כלבים או למניעת ההתרבות הזו, של כלבים, לא של חתולים. ולצערנו הרב הכסף לא הולך לעיקור וסירוס כלבים אלא הולך לתכניות אחרות. עכשיו דרך אגב הגשנו בג"צ על זה כי אנחנו חושבים שחשוב מאוד לצמצם את ההתרבות, כחלק מהפתרון. כחלק, אני מדגישה, לא הפתרון הכולל. כחלק מהפתרון לצמצום הכלבים המשוטטים. אני מקווה מאוד שנצליח. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> לאיזה תכניות זה הולך אם זה לא הולך לעיקור וסירוס? << אורח >> יעל ארקין: << אורח >> כמו שהיה במצגת של משרד החקלאות. ראינו ימי אימוץ דיגיטליים שאנחנו יודעים שהכלביות די ריקות. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> סבבה, אבל כמה זה עולה, ימי האימוץ הדיגיטליים. עם כל הכבוד. למה עוד זה הולך? איזה עוד תכניות? << אורח >> טל גלבוע: << אורח >> הכשרת נוער בסיכון לשיקום כלבים בכלביות. מיזם של אגודת הסטודנטים לשימוש בתי אומנה לכלבים. בעצם תחת מלגת סטודנט, לא לעיקור כלבים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> איפה חונים התקציבים האלה, במשרד החקלאות? << אורח >> טל גלבוע: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> טוב, זה מדיניות של המשרד, והמשרד צריך - - - << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> רגע, אז בוא תגיד לנו אתה כמה כסף הולך באמת לעיקור וסירוס? << אורח >> תמיר גשן: << אורח >> אני אתחיל מכך שכל הכלבים הללו הם כלבים מעוקרים ומסורסים. את זה צריך להבין. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> אלה שהולכים לתכניות הנוספות. אבל אני שואלת כמה מתוך ה-4.5 מיליון הייעודי הולך באמת לעיקור וסירוס? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לפעולה אקטיבית. << אורח >> תמיר גשן: << אורח >> אני לא יודע להגיד באחוזים כמה מוקדש לפעולת עיקור וסירוס. אבל אני יודע להגיד שכל כלב שנתמך בתכנית הזאת, מעוקר ומסורס. יש לומר גם ויעידו גם חברותיי מעבר לשולחן, שטרם ימי הקורונה הכלביות העירוניות היו מלאות בכלבים, המטרה של אימוץ על ידי סטודנטים הייתה לתת עוד צ'אנס לכלבים כאלה שלא מוצאים להם בית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, שלא תבין. אנחנו מברכים על כל תכנית. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> אנחנו לא מתנגדות לתכניות האלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אומרת לך יעל בצדק שאם הייתה תקנה של 4.5 מיליון שקל ועומדת הזכות, הנה, אני אומר לך, כמי שהיה שר, שר מנווט את תקציבי התמיכה כפי שהוא רוצה, כפי המדיניות. התפקיד שלנו גם לתת לו קריאת כיוון, לומר לך או לשר או למשרד, אנא, תשאיר את המיזמים החשובים שעשית, אבל אל תצמצם את התקציב שמיועד לפעולות של אכיפה של עיקור אקטיבי, סירוס אקטיבי. אבל בעקרון, זה מה שיעל, אני מסביר את הדברים שלה. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> זאת שאלה כמה מתוך הכסף באמת בסופו של דבר הולך, אני מבינה שאתה אומר שכל הכלבים שמשתתפים בתכניות הנוספות מעוקרים ומסורסים, אבל מן הסתם הם לא כל כך רבים. והשאלה כמה כסף נשאר בשביל המוני הכלבים שזקוקים לזה, שאנחנו צריכים להשתמש בזה עליהם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יעל, אני רוצה לתת תגובה ועוד דוברים בזום רוצים לדבר. אם סיכמת – סיכמת, אם לא, משפט סיכום. << אורח >> יעל ארקין: << אורח >> אני רק רוצה לציין בסוף שבעצם הדיון הזה נעשה בתקופת קורונה, ואנחנו זוכים להרבה מאוד אימוצים, שאנחנו ממש מברכים עליהם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תראי, זו תופעה שלא תדעך בהכרח עם תום הקורונה. יכול להיות שהקורונה גם נתנה איזו תקופת הכשרה ומודעות. << אורח >> יעל ארקין: << אורח >> אני ממש מקווה. אנשים מבינים שזו הזדמנות וגם אחרי זה ההזדמנות הזו תימשך, ברגע שיהיה לנו את ה- - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. אבי צרפתי בבקשה. << אורח >> אבי צרפתי: << אורח >> תודה רבה. אני יו"ר ארגון הרופאים הווטרינריים ברשויות המקומיות. קודם כל תודה על הדיון החשוב. זה חלק עיקרי מיום העבודה שלנו ומאופן ההתנהלות שלנו. אני רוצה רק להגיד, לצערי, גם לפי מה ששמעתי פה, להתנגד לנרטיב שפתאום קם בנושא הזה שבו רופאים וטרינרים רשותיים הם המקור להרג, להתעללות, לפגיעה, החזקה לקויה בכלביות עירוניות, כל הדברים האלה, אני אגיד ואסיים בעניין הזה מבלי לפרט יותר מדי, אני לא מכיר אף אחד מ-300 החברים בארגון שלי שהם רופאים וטרינרים עירוניים שהלכו ללמוד וטרינריה בשביל להרוג כלבים. אנחנו נושאי תפקיד סטטוטורי ציבורי וחלה עלינו החובה גם לממש את ההסמכות שאנחנו מקבלים הן מטעם פקודת הכלבת וגם מטעם החוק להסדרה, וגם לדאוג לרווחתם גם של בעלי החיים אבל גם של בני האדם הסובבים, למנוע הפצת מחלות, פגיעות גם ברווחה של בעלי החיים וגם בבני אדם, וציין ד"ר תמיר גשן לגבי נושא של פגיעות שיכולות להיות גם מכלבים משוטטים. אני רוצה להגיד את זה בצורה חד משמעית מפני שלעתים זה נוח להגיד "רק ממיתים בכלביות העירוניות". לא. ממיתים גם בעמותות, וממיתים בעוד מספר מקומות, לא רק בכלביות עירוניות, והיום כשהבקרה על התהליך הזה הוא הרבה יותר הדוק ויותר אינטנסיבי, נכון שכולנו זוכים לעדנה בגלל הקורונה, אבל אני לא חושב שהדבר הזה נעשה בקלות דעת ומתוך הסחת דעת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אבל שקיפות מתבקשת. << אורח >> אבי צרפתי: << אורח >> ושקיפות קיימת בתהליך הזה. אני אציין שכלבים שאנחנו מדברים עליהם, הם מוגדרים כקאליס פמיליאריס, זה בעל חיים מבוית, הוא לא חיית בר שנמצאת במדינה שלנו ואל לנו לאפשר לסיטואציה שבה החיה הזו משתרשת, גם לטובת בעל החיים, גם לטובת הכלב וגם לטובת הציבור, כחיית בר. תודה לאל יש לנו מספיק מינים פולשים ומכבידים מאוד. אני חושב שהבעיה הזאת היא בעיה לאומית. היא לא בעיה מקומית. אי אפשר להפיל את העניין הזה על מועצה מקומית כסייפה או על באר שבע או על קריית שמונה. הדברים האלה הם בעיה לאומית ואולי במסגרת של הוועדה אם אנחנו נוכל לכנס, ואני שמח על מה שד"ר תמיר גשן אמר על ועדה כזו, שנוכל לכנס את כל הגורמים הנדרשים. אני אתן דוגמה. לא שמעתי פה עדיין שום דבר בנושא הסניטציה, שהיא כלי חיוני לצמצום התרבות בעלי החיים האלה במרחב הציבורי, במיוחד בשוליים ובפריפריות ובטוח שכולנו סרטונים על מה שקורה בדרום, במזבלות ובאזורים האלה. אני אציין גם שחשוב פה גם משרד הפנים כדי לתקנן את הרופאים הווטרינריים. אנחנו עובדי רשות מקומית, אנחנו נתונים להגבלות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה מדבר על פעולה רב מערכתית ורב משרדית. << אורח >> אבי צרפתי: << אורח >> ודאי. אחרת זה לא יילך. אם אנחנו נמשיך לשמוע - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה כיבוי שריפות. צודק. << אורח >> אבי צרפתי: << אורח >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מסכים עם כל מילה. << אורח >> אבי צרפתי: << אורח >> לטובת העניין הזה אנחנו צריכים גם את הרגולטורים, אבל אנחנו צריכים גם את העמותות וגם את הציבור. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> אדוני, משום שאני חותמת על כל מילה של ד"ר צרפתי, אנחנו כבר יודעות ויודעים את זה שבאמת ברוב המכריע של הבעיות אנחנו צריכות עבודה גם אינטר-דיסציפלינרית וגם בין משרדית, והשאלה היא האם משרד החקלאות מרגיש שיש לו כלים לרכז, האם יש לו שיתוף פעולה מהממשלה, משאר המשרדים, כדי להיות מסוגל להוביל כזה דבר. כמו נניח הוועדה, האם אתה מאמין שאתם מסוגלים להוציא את זה לפועל. כי אנחנו רואים למשל במה שקשור להתמודדות באלימות כלפי נשים שנדרש המאמץ הבין-משרדי הזה, שכמעט בלתי אפשרי להוציא את זה לפועל, לקשר בין משרד לביטחון פנים לרווחה, לביטוח לאומי ולמשרד הבריאות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ד"ר גשן, לקראת סוף הדיון תשיב גם על מה שאמרה חברת הכנסת. אני רוצה לתת את רשות הדיבור לעו"ד אודליה אסולין. בבקשה. << אורח >> אודליה אסולין: << אורח >> שלום לכולם. אני מלווה את הנושא של החוק להסדרת הפיקוח על כלבים בפקודת הכלבת בלשכה המשפטית במשרד החקלאות ופיתוח הכפר וכמובן גם את כל הנושא של התמיכות ברשויות המקומיות במסגרת ועדת התמיכות המשרדית. רציתי לציין, הוועדה הזאת היא וועדה שאמונה על החוק להסדרת הפיקוח על כלבים בפקודת הכלבת. החוק להסדרת הפיקוח על כלבים זה חוק שעבר בשנת 2002, המטרה שלו הייתה, כשמו, להסדיר פיקוח על כלבים במדינת ישראל, לקבוע הסדר ארצי לגבי הנושא, עד בעצם לחקיקת החוק כל אחת מהרשויות המקומיות טיפלה בזה באופן פרטני ולפי הוראות שלה והחוק הזה קבע כללים מאוד מוסדרים, - - - את זה מהרופאים הווטרינריים ה- - - יטפלו בנושא ויאכפו את ההחזקה המוסדרת של כלבים. אנחנו יודעים שכלבים בעצם מעבר להיותם חיות מחמד הם יכולים גם לגרום לסכנות לסביבה ולהתפשטות של מחלות וחשוב לי לציין שהחוק לא מאפשר שוטטות של כלבים אלא החזקה על ידי בעלים ואין בחוק חובה של עיקור וסירוס, לצורך העניין החובה היחידה שיש בחוק שזה בתקנות צער בעלי חיים החזקה שלא לצרכים חקלאיים היא על כלביות ועל ארגונים למען בעלי חיים, לעקר ולסרס את הכלבים והחתולים. חשוב לי רק להגיד שתי נקודות מאוד חשובות. לעניין השאלה כמה כספים מקצה משרד החקלאות לנושא של עיקורים וסירוסים של כלבים. כל התמיכות שמשרד החקלאות תומך ברשויות המקומיות כוללות עיקור וסירוס של כלבים. למעלה מ-3.5 מיליון ₪ מתקציב 2020 הולכים להיות מוקצים לתמיכה ברשויות מקומיות לצורך הנושא. כל מסירה ואימוץ של כלב מחייבת עיקור וסירוס ולכן זאת הדרך. הכלביות אינן ריקות בגלל שחסרים כלבים משוטטים לאסוף אותם וזה בדיוק המטרה, לתמרץ את הרשויות המקומיות לאסוף כמה שיותר כלבים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. אלה אבין בבקשה. << אורח >> אלה אבין: << אורח >> צהריים טובים. אני אלה, מזכ"ל עמותת נח, התאחדות ישראלית של ארגונים להגנת בעלי חיים. אני רוצה להגיד דווקא ניסיון מהעמותות הבין לאומיות במדינות אחרות, גם במדינות העולם השלישי שהרבה יותר חלשות מישראל והרבה פחות מפותחות מישראל, וגם מהמדינות המפותחות - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אנחנו מצומצמים בזמן. יש לך דקה-שתיים. תאמרי את הדברים הכי חשובים. << אורח >> אלה אבין: << אורח >> לפי הקואליציה הבין לאומית לניהול אוכלוסיות בעלי חיים, אני ראיתי את אחד מהשקפים של המצגת של משרד החקלאות, אצלנו יש קצת יותר. בכל מקרה יש הגדרה של כלבים, כלבי קהילה, שייכים לקהילה, בדרך כלל זו קהילה כפרית, אפשר להגדיר את זה לקהילה הבדואית בדרום, כך שהם מוגבלים - - ובמדינות כמו בנגלדש, הודו, דרום אמריקה ובאפריקה, מה שקורה שבעצם עושים שם תכנית מסיבית של CVNR, לוקחים אזור אחד או עיר אחת, כמה וכמה כפרים, ועושים את התכנית, מה זו תכנית CVNR? זה נקרא collect vaccinate neuter and return. אוספים את הכלב, עושים לו חיסון נגד כלבת, מעקרים מסרסים ומחזירים. כמובן זה גם כולל טיפול רפואי בעת הצורך. התכנית הזאת הוכיחה את עצמה בכמה מישורים. היא באמת צמצמה את כמות הכלבים, מן הסתם היא צמצמה את התרבותם, דבר שני היא צמצמה באמת במאות אחוזים את ההפצה של מחלת הכלבת לבני אדם. אני מדברת על בנגלדש ששם אתה יודע שהיה עד לפני שהתחילו את התכנית משהו כמו 2,000 איש בשנה שנדבקו ומתו מכלבת, באזורים הכפריים איפה שאין גישה לשירותים רפואיים מודרניים, והיא בעצם צמצמה כמעט לאפס. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << אורח >> אלה אבין: << אורח >> אני רוצה להגיד דבר נוסף. זו תכנית שעובדת בהצלחה כמה וכמה שנים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אנחנו נקרא למשרד החקלאות ללמוד אותה. תודה. חיליק מרום בבקשה. << אורח >> חיליק מרום: << אורח >> שלום לכולם. שלום כבוד יו"ר הוועדה. קודם כל תודה על האירוע הזה. הדבר הכי חשוב, באמת, אנחנו הגשנו את ההסתייגויות שלנו למשרד החקלאות, שאני דווקא רוצה לשבח גם את ד"ר גשן וגם את ד"ר הניג על איזה שהוא שיתוף פעולה שאנחנו רואים שמתחיל להתקיים, אבל כספי התמיכות צריכים להיות מנותבים באופן אחר. הגשנו את ההערות שלנו, אנחנו כבר שלוש שנים מתדיינים על זה עם שר החקלאות וכל פעם מחדש אנחנו רואים שהכספים האלה מגיעים לאן שהם לא צריכים להגיע. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעיני המביט. צריך לתת לכולם יותר. צריך להקצות יותר. אוקיי. << אורח >> חיליק מרום: << אורח >> הכספים האלה צריכים להגיע לאן שהמחוקק והרגולטור החליט שהם צריכים להגיע ולא למיזמים אחרים, גם אם המיזמים האלה מקסימים וחשובים. אנחנו נשמח להמשיך לשתף פעולה ולדאוג שזה יקרה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. יש חוסר הבנה בסיסי איך מבחני התמיכה מתפרסמים במשרדי הממשלה. המחוקק קובע נוהל תמיכה. מי שקובע במה לתמוך ואיך לתמוך, אלא אם יש חקיקה ספציפית שאומרת שיש להקצות כך וכך לטובת עניין כזה וכזה. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> הכל בסדר, אבל גם בתוך זה, אם בתקנה כתוב סירוס ועיקור, אז צריך שהיא תהיה בכל זאת לסירוס ועיקור. ושוב, אין בזה כדי ל- - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> היו דברים מעולם ששרים רוקנו תקנות תקציביות גם כשקראו להם, הקריאה שלנו תהיה, מאחר ויש לנו עניין למניעת התרבות כלבים משוטטים, להשקיע את המשאבים. לפני שאני ניגש לסיכום, ד"ר גשן תתייחס במשפט או שניים למה שחברת הכנסת אמרה, וטל אם תרצי להוסיף אחר כך. בבקשה. << אורח >> תמיר גשן: << אורח >> אני רוצה לדייק כמה דברים. אישור שימוש באמצעים ממיתים מתבצע רק לאחר שהשתכנענו שבאמת גם נעשה שימוש בלוכד חיצוני ולאו דווקא פקח, כשבין 10%-20% מהבקשות נדחות עד השלמת מידע נדרש וחלק מהאנשים גם לא חוזרים. בסך הכל להתרשמותי, מספר הבקשות לשימוש, לפחות בסוקצינילכולין נמצא בירידה בשנים האחרונות, אבל לא בדקתי את זה עד העומק. אני רוצה להזכיר שהחוק להסדרת הפיקוח על הכלבים נחקק בעקבות מוות של פעוטה מנשיכה של כלב מגזע מסוכן. השנה לדאבוני באפריל, אני חוזר על זה שוב, מתה פעוטה בפזורה מנשיכה של כלבים מתפרעים. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> מחריד. זה באמת מחריד. << אורח >> תמיר גשן: << אורח >> אני רוצה להגיד שיש מקום אחד שביקש ממני רופא עירוני להשתמש באמצעים ממיתים ואישרתי לו בלי שהוא השתמש באמצעים ללכוד את הכלבים בעודם בחיים כי בפניה שלו נאמר שהכלבים תוקפים אנשים, ותקציב המחלקה הווטרינרית שניתן לו הוא 2,400 שקל לשנה ועם תקציב כזה הוא לא יכול לעבוד על כלבים מתפרעים שיש סביב הישוב. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה ברשות מקומית ממוצעת? << אורח >> תמיר גשן: << אורח >> ברשות בדואית בנגב. האישור של ירי פקחי רט"ג בכלבים - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כשיש כשל כזה אני חושב שהמשרד צריך להתערב בחקיקה או לבקש בתקנות שהרשות המקומית תמלא את חובתה, ובמידה ולא, ויש, היו דברים מעולם. אני כשר הובלתי תיקון שרשות מקומית לא תקצבה סעיף שהחוק מחייב אותה – קיזוזים. והמשרד עשה את הפעולה במקומה. רשויות מקומיות כאלה ואחרות, אני לא רוצה לומר בדואית כדי לתייג את כל הרשויות הבדואיות או הערביות. אני אומר, רשות מקומית שיש בה כשל ברמה הזו, תראה, אם יש לה קשיים אובייקטיביים גם מערכת החינוך שלה לא מטופלת כמו שצריך. אבל במידה וסוגיית צער בעלי חיים וכל סוגיות הכלבים המשוטטים לא מעניינת אותה, אני חושב שהמשרד צריך לנקוט בפעולה אקטיבית, ואם צריך תיקון חקיקה בשביל זה, הכנסת תיתן לכם חוק. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> אדוני, אתה יודע שבסוף זה עניין כלכלי. הרי מיום שלקחו את תקציבי האיזון יש לנו המון רשויות שהן פשוט באופן קבוע במצב כלכלי בלתי נסבל. בוא, אי אפשר להתכחש לזה. זה לא משהו שאפשר לפתור בחקיקה. זה משהו שצריך לפתור בכסף. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לכן לא תייגתי. אמרתי שזה לפעמים סדרי עדיפויות של ראש רשות, זה לא רק בעיה של כסף. יש ראש רשות שהעיר שלו, לא רוצה לומר מבחינות כאלה ואחרות, שירותי רווחה, חינוך על הפנים, אבל תראי את הכיכרות שלו פורחות וצבעוניות, ואני לא מזלזל. << אורח >> תמיר גשן: << אורח >> מבלי להתייחס לסדרי העדיפויות אני רוצה להגיד שרק ברשות הזאת יש רופא וטרינר עירוני אחראי שהוא לפחות מנסה לפתור את הבעיה, כי יש רשויות רבות בארץ שאפילו לא פונות ולא מנסות לפתור את הבעיה וסובלות מהבעיה הזאת לא מעט. בסך הכל צריך לומר שיש בכל הרשויות המקומיות 38-39 כלביות עירוניות בבעלות הרשות המקומית שפועלות, וחלק גדול מהן נוקטות בשיטת NO KILL. לגבי הנושא של כלבי קהילה, הכלבים של הבדואים אינם כלבי קהילה, יש כלבי רועים שמלווים את העדרים, הם הולכים, חוזרים, הם ניזונים גם מפגרים בשטח, אבל הם כלבים שבהחלט קשורים לעדר. הם לא כלבי קהילה שכל הקהילה מטפלת בהם. והם דרך אגב מקור לרבייה לא מבוקרת של כלבים בשטח. התמונה המזעזעת שהראתה גב' ארקין של הכלבה שסובלת בין היתר ממחלת עור לדעתי - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> רק זריז כי אנחנו כבר גולשים לדיון הבא. << אורח >> תמיר גשן: << אורח >> לתפיסתי, עיקור סירוס והחזרה של כלבה לשטח למצב שהיא מזת רעב וסובלת ממחלות הוא צער בעלי חיים בפני עצמו, נטישה, ומנוגד לכל תכלית של קיומנו. הדבר האחרון, הנושא של התכנית "עקר, סרס, החזר" הועלתה ונשקלה מספר פעמים בין היתר גם בוועדה המייעצת לשר ולממשלה לצער בעלי חיים. גם ד"ר ג'ון החוקר המייעץ לארגון שביצע, human society, גם הוא הבהיר בפגישה אינטרנטית שהתכנית הזאת אינה מתאימה לישראל כי באף מדינה מפותחת לא זורקים כלבים חזרה לשטח. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> אז מה כן, מה האופציות? << אורח >> תמיר גשן: << אורח >> האופציות הן לתפוס, להכניס לכלביות, לעקר/לסרס בכלביות, למצוא להם בתים. וחלק מהמקרים, אני אומר את זה בלב כבד, אין ברירה, יש כלבים שלא יכולים לחזור לסביבה ולא יהיה להם בית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ד"ר גשן אנחנו גולשים. תודה. טל בבקשה. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> לא ענית לשאלה שלי על שיתוף הפעולה הבין משרדי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני אומר את זה בסיכום. הוא אמר את זה בהתחלה. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> שאלתי אם זה מתאפשר בכלל. אני שאלתי על היכולת ליישם. << אורח >> תמיר גשן: << אורח >> אנחנו מנסים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> טל גלבוע בבקשה. << אורח >> טל גלבוע: << אורח >> הנושא של כלבים משוטטים צריך פתרון הוליסטי. אני רבה רבות עם ד"ר גשן ועדיין אנחנו יודעים שאי אפשר להפיל את הכל רק על משרד החקלאות. בשורה התחתונה יש לנו בעיה, זו אחת הבעיות, לא בתקופת קורונה, לא בתקופת חירום. אין מספיק משרות לווטרינרים במדינת ישראל, יש ממש אחוזי משרה בודדים לחלק מהרשויות. אין כלביות לצורך העניין, והיום גם אם הווטרינרית המקסימה של ערד רוצה לתפוס את הכלבים המשוטטים האלה, אין לה לאן. יש לה שמונה תאים. צריך לקחת את זה בחשבון. הטיפול צריך להיות כולל. אנחנו לא מסכימים, כי אנחנו הפסקנו את הירי בכלבים משוטטים בשטחים פתוחים על ידי רשות הטבע והגנים, ומשרד החקלאות הצר על ההחלטה הזאת. אנחנו לא חושבים שהדרך לטפל בכלבים משוטטים במדינת ישראל זה לירות בהם. יש כלבה אחת שהיא כלבת בר שאי אפשר היה להתקרב אליה ואם לא היו דורסים אותה גם לא הייתי מצליחה לתפוס אותה, וזו היום הכלבה הכי 'מושקית' עלי אדמות. לכן צריך לתפוס את הכלבים האלה. זה הדבר הראשון. ופה צריך שהרשויות והווטרינרים הרשותיים יעשו את עבודתם, יתפסו אותם, ילכדו אותם, והנסיון הראשון זה למצוא להם בתים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. הוועדה מודה לחברות הכנסת על היום החשוב הזה. כפי שאמרתי בפתיח, זה לא יום שאנחנו מתהדרים בו על מה עשינו, זה יום לחשבון נפש מה עוד לא עשינו. צריך להתעסק עם זה כל השנה, ולא רק ביום מסוים, וזה מה שעושה הכנסת, כמה שיש בידה. הוועדה קוראת למשרד החקלאות ופיתוח הכפר להאיץ את הקמתה של הוועדה המייעצת לטפול מערכתי בשטחים הפתוחים. הוועדה מבקשת ממשרד החקלאות לגבש ביחד עם הוועדה המייעצת בשיתוף משרדי הממשלה הנוספים העוסקים בנושא תכנית להסדרה וטיפול בכלבים משוטטים במטרה לצמצם תופעה זו. הוועדה מבקשת ממשרד החקלאות להעביר לוועדה פירוט בכתב בדבר ניצול של התקציב בשלוש-ארבע השנים האחרונות, שנועד לטפול בכלבים משוטטים עם תת פירוט לגבי איזה תקציב הלך לעיקור וסירוס, אם אתם יודעים לנטרל את זה מסך התמיכה. הוועדה מבקשת להגביר את השקיפות ביחס לתהליכי ההמתה ברשויות המקומיות. הבקשה לגבי המידע – 30 יום מהיום. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:08. << סיום >>