פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים הכנסת 38 ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות 04/12/2018 מושב חמישי פרוטוקול מס' 348 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יום שלישי, כ"ו בכסלו התשע"ט (04 בדצמבר 2018), שעה 10:00 סדר היום: << נושא >> חיזוק התא המשפחתי בקרב משפחות עולים << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר קסניה סבטלובה מוזמנים: ראש אגף המטה לשילוב יוצאי אתיופיה אגף ממשל וחברה, משרד רה"מ – טלל דולב מנהלת תחום, משרד ראש הממשלה – סיון גולדשטיין-הבר המטה לשילוב יוצאי אתיופיה, משרד ראש הממשלה – איתמר בן-ישראל מנהל אגף א-קליטת עולי אתיופה, משרד הקליטה – דוד יאסו ממונה ארצית על עו"ד ביחידות הסיוע, משרד הרווחה – הלה זהבה יפה מנהלת ארצית שירות יחידות הסיוע, משרד הרווחה – יהודית אסף מנהלת אגף רווחה והתמודדות, הסוכנות היהודית – מירה קידר ממונה על תחום הורים ומשפחה, משרד החינוך – בטי ריטבו רכזת עמותת ISRAEL IS FOREVER, ההסתדרות הציונית העולמית – נילי נאהורי ראש תחום משקי בית, נישואין ופריון, לשכה מרכזית לסטטיסטיקה – שושנה אינהורן-גרברציק מרכז בכיר נישואין וגירושין, לשכה מרכזית לסטטיסטיקה – שלמה נהיר ראש צוות, מרכז המחקר והמידע, כנסת – אורלי אלמגור לוטן מרכז המחקר והמידע, כנסת – אילה אליהו מרכז המחקר והמידע, כנסת – נורית יחימוביץ' כהן עובדת סוציאלית, קופת חולים כללית – אנה סוטניק-טליסמן סגנית מנהלת אגף הרווחה, מרכז השלטון המקומי – זיוה רשף עו"ס "גשרים", עיריית בת-ים – ליאור אבנון עו"ס מרכז לילד ולמשפחה תוכנית דרך חדשה, עיריית באר שבע – שרה פיקדו מנהלת תוכנית דרך חדשה אגף הרווחה, עיריית באר שבע – חופית בן אהודה עו"ס משפחה, עיריית חולון – איילת חיה פישמן מנהלת אגף הרווחה, עיריית קרית גת – רונית זיקרי מנהל מוקד קליטה, עיריית יבנה – אנגדאו יעקב עובדת סוציאלית לסדרי דין - עיריית עפולה, עיריית עפולה – אסתר יאסו מנהלת מוקד קליטה, עיריית רמלה – ברכה אישטו מנהל פיתוח קהילתי ומגשרים ארצי, עמותת פידל – נגה אלנה מנהלת פרויקטים, יוזמי ז'נבה – זויה לויטין פושניקוב רכזת, ארגוני נשים – לובוב מלישב רכזת, ארגוני נשים – נדזדה ירמקוב רכזת, ארגוני נשים – לודמילה גורה מנכ"ל העמותה שילוב-מכון לטיפול משפחתי וזוגי – עדנה ברונשטיין פעילה חברתית ליגה-פמינסטיות דוברות רוסית – סוניה סולביוב עיתונאית Carmel Magazine – טטיאנה רבוטניקוב מנכ"לית מסל"ן – אליזבתה ניקולאיצ'וק חוקרת מדד הביטחון של נשים – אסיה איסטושינה מידענית ופעילה חברתית – ג'ני סוטניק- טליסמן ספרנית הדרכה ומאגרי מידע הספרייה לחינוך ולעו"ס האוני העברית – טניה מרשק מלינובסקי מנכ"לית קשר – אירינה לוט עיתונאית קשר – נטליה טונקיך פסיכולוגית ופעילה חברתיתליגה-פמינסטיות דוברות רוסית – אלה ברצ'אנסקי עורכת רלוונט אינפו – נדיה אייזנר נציגת איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי/ות תקיפה מינית – איילת רוזין נציג האגודה לשמירת זכויות הפרט – עודד פריד לבנה דורום אביינך גדיף טדלה גדיף מוללין גדיף מנהלת הוועדה: שלומית אבינוח-קואולמן רשמת פרלמנטרית: שרון רפאלי << נושא >> חיזוק התא המשפחתי בקרב משפחות עולים << נושא >> << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> בוקר טוב לכולם. ברוכים הבאים לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. היום אנחנו מקיימים דיון בנושא חיזוק התא המשפחתי בקרב משפחות עולים. בפתח דבריי, ברצוני לציין כי היום מוקדש ברחבי הארץ לציון מחאת ארגוני הנשים והבעת סולידריות נגד תופעת רצח נשים בפרט ואלימות נגד נשים בחברה הישראלית בכלל. אני מכבד את החלטת המשתתפות המוזמנות לדיון חשוב זה שהגיעו לדיון, למרות זכותן לשבות. היום זה יום שביתה אבל אני מאוד מברך שבאתן למרות זאת ולהזדהות עם המאבק. גם יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יולי אדלשטיין. פנה במכתב ליושבי ראש ועדות הכנסת ב־2 בדצמבר, וביקש כחלק מההזדהות עם ניסיון להעלות את המודעות הציבורית לנושא חשוב זה לכלול בסדר יומן של הוועדות במהלך השבוע דיונים בנושא ובפרט ביום שלישי, 4 בדצמבר, דהיינו היום. זאת במטרה לוודא כי ננקטים כל האמצעים האפשריים לצמצום תופעה זאת. כמו כן אני מברך את חברתי חברת הכנסת קסניה סבטלובה, חברת הוועדה, שגם פנתה אליי לשלב בדיון היום את נושא האלימות המילולית ופיזית כלפי נשים דוברות רוסית. זאת בשל העובדה שיושב-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ביטלה את הדיון בנושא בגלל השביתה. הדיון בוועדה בנושא חיזוק התא המשפחתי נקבע באופן מקרי להיום, אך אין מקריות בעולמנו. בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו ב-5 בנובמבר 2018 עולה כי שיעור הגירושין בקרב האוכלוסייה ממוצא אתיופי הוא יותר מפי שניים משיעור הגירושין באוכלוסייה היהודית; 19 מכל 1000 נשואים, לעומת תשעה מכל 1000 נשואים בקרב כלל היהודים. שיעור המשפחות החד הוריות בקרב המשפחות ממוצא אתיופי גבוה במיוחד, כ-26% - יותר מפי שניים משיעור המשפחות החד-הוריות בכלל האוכלוסייה ובקרב המשפחות היהודיות והאחרות. גם עם נתונים אלה לא ניתן להתווכח ואי אפשר להישאר אדישים. מטרת הדיור הנוכחי לא להטיף מוסר ולא לחפש אשמים או אחראים לנתון התפרקות התא המשפחתי אצל העולים החדשים. בדיון זה המטרה לנסות להפחית ולהקטין את תופעת התפרקות התא המשפחתי ואת תופעת האלימות במשפחה בקרב אוכלוסיית העולים החדשים. צריכה להיות תוכנית ממשלתית בשיתוף משרדי הקליטה, הרווחה והחינוך שתסייע לעולים החדשים בתקופת המעבר שלהם וההסתגלות לחיים בישראל. אוכלוסיית העולים שמגיעים לישראל חווים משברים רבים: משבר בסמכות הורית בין הורים וילדים, משבר בזוגיות, שינוי בחלוקת התפקידים בין בני הזוג. אלה הסיבות העיקריות של קשיי הקליטה בישראל. קיימים פערים תרבותיים רבים בין החיים בארצות המוצא לבין החיים בישראל. ככל שהפער באורח החיים גדול יותר כך המשבר במשפחות גדול יותר. החברה הקולטת במדינת ישראל צריכה להתחשב בפערי התרבות של העולים ולסייע להם בחייהם בארץ. הסיוע צריך לבוא לא ממקום של התנשאות או פטרנלסטיות, לומר לעולים איך ומה לעשות, אלא מתוך הבנה לצרכיהם ועזרה, סיוע והכוונה במטרה לשפר את החיים בתוך המשפחה ולעזור להם בתקופת המעבר וההסתגלות לחיים בישראל. במדינת ישראל, השירות לרווחת הפרט והמשפחה במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים אחראי על הטיפול במשפחות. משרד הרווחה מפעיל תחנות לטיפול משפחתי וייעוץ בחיי הנישואין. שירות זה מיועד לכל המשפחות והוא כרוך בתשלום, בהתאם ליכולת הכלכלית של כל משתתף. התשלום בין 30 ל180 שקל לטיפול אישי או זוגי. מטרת השירות בתחנות היא חיזוק ותקשורת במשפחה בזוגיות ובהורות, מתן כלים להתמודדות במשבר, ייעוץ לזוגות ומשפחות בנושאים של זוגיות במשפחה. ב-2016 פעלו 93 תחנות לטיפול משפחתי ברחבי הארץ והן טיפלו בכ-13500 איש. התחנות מפוקחות על ידי משרד הרווחה, אך מופעלים ומתוקצבים על-ידי הרשויות המקומיות. חשוב לציין כי קיימת בעיה תרבותית-חברתית בקרב קהילת העולים בנושא של שיתוף בבעיות המשפחתיות. למשל, אם אני מציין את יוצאי אתיופיה יש בעיה בתרבות להוציא את מה שיש בפנים החוצה. זה גם חלק מהתרבות שמנסים להתמודד בפנים בשקט. אז כשזה יוצא זה יוצא בדברים לא נעימים. כמו כן פערי התרבות וקשיי השפה מונעים את האפשרות והרצון לפנות לסיוע בעת משבר. לקראת הדיון הנוכחי פנו חוקרות המ.מ.מ שנמצאות כאן: ד״ר אילה אליהו ד״ר נורית יחימוביץ כהו ל-13 תחנות ברשויות המקומיות מתוך 20 שבהן יש 2000 תושבים יוצאי אתיופיה, חמש רשויות – באר שבע, חיפה, נתניה, ראשון לציון וקריית מלאכי – מסרו נתונים. מהנתונים עולה שיעור השתתפות נמוך של המשפחות ביחס למספר המשפחות ביישוב. השאלה שצריכה להישאל – מדוע? מדוע אם יש שירות כזה ההשתתפות או הפנייה כל כך נמוכה? לכן אנחנו שואלים בדיון הזה את משרדי הממשלה את השאלות הבאות: 1. כיצד העולים החדשים יכולים לדעת על קיומו של השירות בתחנות לטיפול משפחתי וייעוץ בחיי הנישואין לזוגות שנמצאים במשבר. מה האסטרטגיה והשיווק של התחנות האלה לשירותים הקיימים כדי שכולם יידעו ויגיעו; 2. האם קיימת הנגשה לשונית? האם העולים יכולים לקבל עזרה, הכוונה וסיוע בשפתם בתחנות אלה? יכול להיות שהעולים לא מגיעים לקבל את הטיפול מהפחד שאין להם דרך לבטא ולהסביר את הבעיות שלהם. האם בתחנות האלה יש דוברי שפות עולים – דוברי רוסית, דוברי צרפתית, דוברי אמהרית? האם בתחנות האלה קיימים אנשי מקצוע דוברי השפה? 3. האם ניתן לפטור את העולים מההשתתפות העצמית בתחנות? למרות שנשמע שהתשלום הוא לא גבוה, אבל לעולה חדש זה הרבה. שנית – כמה פעמים צריך טיפול? גם בנושא הזה אנחנו רוצים לקבל הסבר. האם יש אפשרות לתת להם פטור מתשלום מזה? 4. מה הסיבה, לדעת אנשי המקצוע, למספרים הנמוכים של השתתפות המשפחות בתחנות הסיוע? מאוד חשוב שהכשרת העובדים הסוציאליים והפסיכולוגים תכלול את שפת העולים. זה חשוב מאוד. אנחנו רוצים להתייחס ביום הזה. לאלימות צריכה להיות מסביב אינדיקציה. אנחנו לא אומרים שגירושין זה לא טוב. זה לא נעים. זה לא טוב, כמובן, אבל זאת אינדיקציה למצוקה סביב זה. לכן איך אנחנו מונעים את האלימות, את הגירושין, את פירוק התא המשפחתי? כמו שציינתי בדבריי בפתיחה חברת הכנסת קסניה סבטלובה יזמה לשלב בדיון את העניין של אלימות מילולית ופיזית בקרב עולים חדשים דוברי רוסית. בבקשה, חברת הכנסת סבטלובה. << דובר >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר >> בוקר טוב לכולם. תודה לכל המשתתפים והמשתתפות שהגיעו למרות שהיום הוא יום השביתה וההתנגדות הפעילה שלנו נגד מעשי האלימות נגד נשים ונגד חוסר מעש של הרשויות, שלצערי הרב, מזניחות את הנושא הזה במהלך הרבה מאוד זמן. בשנה הזאת ספציפית אנחנו במגמת עלייה מטרידה מאוד. אבל אני רוצה קודם כול להתחיל במילת תודה ליושב-ראש הוועדה ולמנהלת הוועדה שלומית על כך שאפשרו את השילוב של שני הנושאים במסגרת הוועדה לעלייה וקליטה. אנחנו מאמינים שדווקא ביום הזה שנשים יוצאות לשבות, יוצאות להפגין ויוצאות להתנגד לתופעות האלימות המזעזעות שמטלטלות את החברה שלנו בשנים האחרונות, דווקא חשוב שכאן בכנסת במקום שבו מתקבלות ההחלטות על העברת תקציבים כי אנחנו יודעים שבלי כסף שום דבר לא זז. ואנחנו עוד נתייחס לעניין הזה. זה נוגע גם לתכניות בחינוך, זה נוגע לתכניות של העובדות הסוציאליות, לשכר, לטיפול של המשטרה. הכול מתחיל ונגמר בזה. זה תעדוף. אותי תמיד לימדו שסדר התשלומים הוא סדר התעדופים. זה סדר העדיפויות. מי שלא משלם, מי שלא נותן כסף כדי להציל את הנשים – ואנחנו יודעים שהכספים לא מועברים – 250 מיליון שקל. הכספים האלה לא מועברים, הם לא מגיעים ליעד. אז המון תודה לך, כבוד היושב-ראש, שאפשרת את הנושא הזה לאחר שהוא בוטל בוועדה לקידום מעמד האישה. אני אציין רק נתון אחד שלמדנו עליו מהמחקר שהזמנו מה-מ.מ.מ לפני כמה חודשים בנוגע למספר העובדים והעובדות הסוציאליות שמטפלים באוכלוסייה של עולים ועולות. לא פילחנו אותם לפי שפות אבל באופן כללי ניתן לומר שממה שלמדנו מהמחקר המטריד הזה לכ-1,000 עולים מגיעה בקושי עובדת סוציאלית אחת. לא בהכרח אותו עובד סוציאלי דוברי שפות – אמהרית, צרפתית או רוסית או כל שפה אחרת – מטפלים באוכלוסייה של העולים, כי מאוד ייתכן שהעובדים הסוציאליים האלה יטפלו בבעיות אחרות שקיימות בחברה. הם אנשים חופשיים, הם יכולים לעבוד בכל תחום שהם רוצים. אז בפועל מספר העובדים הסוציאליים קטן עוד יותר. עוד נתון מטריד לגבי אותן התחנות שמעניקות סיוע וסעד למשפחות במצוקה בין מדובר במשבר משפחתי ובין באלימות גלויה אנחנו מדברים על כך שצפונית לחיפה ודרומית לבאר-שבע אין טיפול. אין בעיות? שם אנשים לא מתגרשים? שם נשים לא סובלות מאלימות? דווקא בפריפריה, דווקא במקומות שההתמודדות הזאת הכי קשה ויש שם גם שיעורים גדולים של העולים – דווקא שם זה לא קיים. זה דבר שאנחנו לא יכולים לסבול אותו. הדעת לא סובלת את הדברים האלה. לצערי הרב, אנחנו נפגשים פעם אחר פעם ואומרים את הדברים האלה שהם כולם נכונים ומוכחים על-ידי עובדות במחקרים של ה-מ.מ.מ. אבל העניינים עדיין לא זזים. אני רק אסיים בציטוט קטן שכשקראתי אותו עמדו לי דמעות בעיניים וכתבתי פוסט בפייסבוק. ממש הייתה סערה שלמה סביב הריאיון הזה. בחורה צעירה ממוצא רוסי שקוראים לה מריה דומרק. יש כאלה שמכירים אותה מתכניות ריאליטי – שתסלחו לי, אני לא צופה בהן, אז אני לא יודעת באיזו תכנית ריאליטי זה היה. אבל אמרו לי שהיא דמות מאוד מוכרת. הבחורה הצעירה הזאת שהתפרסמה בזכות זה שהשתתפה בתכנית עם אחוזי צפייה מאוד גבוהים סיפרה בדרך אגב בריאיון ל"ידיעות אחרונות" שכאשר היא גדלה ורק עלתה ארצה בגיל 4 או 5 ואחרי זה התחילה ללמוד בבית הספר בגיל 6, 7, הדבר הראשון כמעט שהיא שמעה היה שהיא זונה רוסייה. זה מה שעולה חדשה שהיא ילדה קטנטנה – תחשבו על הבנות שלכם, תחשבו על האחיות שלכם – זה דבר שהיא צריכה לשמוע בבית ספר ישראלי? תחשבו על הילד שאמר לה את הדברים האלה. הוא גם ילד קטן. הוא ספג את זה איפשהו במקום אחר – בבית, בחוג החברתי. האם הילד הזה לא יהיה אלים כלפי אותה אישה כשהם יגדלו בעוד 10 שנים, בעוד 20 שנה? האם זה לא יהיה אותו ילד שאחרי זה ירים את היד על בת הזוג שלו? האם זה לא אותו ילד שיהיו לו הדעות הקדומות שכבר מושרשות עמוק-עמוק בפנים? ושום טיפול משטרתי כבר לא יעזור. אז הסימביוזה של הטיפול של המשרדים צריך להיות מובן מאליו. על-פניו זה מה שמתבקש וזה הדבר הכי בסיסי. משרד החינוך כבר אמר לנו באחד הדיונים הקודמים בוועדה לקידום מעמד האישה שאין להם תכניות ספציפיות נגד Gender Stereotypes ונגד אלימות מילולית שמופנית כלפי נערות ונשים דוברות רוסית. אין להם. פשוט לא קיים. הם אומרים באופן כללי שהם מטפלים בזה. אבל תכניות מובנות שמיוחדות למגזר מסוים לא קיימות. אנחנו מדברים על המשטרה. לצערי, בגלל שהדיון נקבע כאן בוועדה הזאת ברגע האחרון ובאמת עשו את כל המאמצים להביא אותם – הם לא נמצאים פה. אבל אנחנו יודעים מהמילים שלהם, לא בגלל שאנחנו מאשימים אותם סתם ככה על ריק, שגם להם אין. נשים פוחדות להתלונן; נשים שכבר מגיעות לסף התלונה מקבלות יחס לא ראוי ולפעמים יחס מבזה במקומות האלה. מה שאנחנו צריכים לעבוד עליו זה בשני המישורים – במישור הכספי, כמובן העברות כספים לאותם מקומות ששם זקוקים לזה כל כך וכבר הבטיחו; ושיתוף הפעולה הסינרגי בין כל משרדי הממשלה האחראיים: רווחה, חינוך, המשרד לביטחון הפנים, משרד המשפטים, כמובן. אנחנו מצפים שאחרי 24 קורבנות רק בשנה הזאת כבר יבשילו לכדי זה שנוכל למנוע עוד קורבן ועוד קורבן ועוד קורבן. תודה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אני מבקש מד"ר אילה אליהו וד"ר יחימוביץ' כהן מהמ.מ.מ. שיציגו לנו בתמצית. << דובר >> אילה אליהו: << דובר >> תודה רבה. אני אילה אליהו ממרכז המחקר של הכנסת. המסמך שכתבנו לקראת הדיון הזה שמתמקד בחיזוק התא המשפחתי בקרב משפחות יוצאות אתיופיה נמצא באתר מרכז המחקר של הכנסת באתר הכנסת. אני רק אוסיף לדברים שאמר היושב-ראש שבנוסף לכך ששיעור הגירושין בקרב יוצאי אתיופיה הוא יותר מפי שניים מאשר בכלל היהודים אנחנו גם רואים מגמת עלייה בשנים האחרונות. בשנת 2012 שיעור הגירושין היה 14 ל-1,000 נשואים ובשנת 2016 הוא עלה ל-19 מתוך 1,000 נשואים בקרב יוצאי אתיופיה. לעומת זאת בקרב האוכלוסייה היהודית יש יציבות ואין עלייה כזאת. אני אוסיף גם שיש מסמך המדיניות "דרך חדשה", התכנית הבין-משרדית לשילוב יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית. במסמך הזה אין תכנית של טיפול משפחתי זוגי כאחת התכניות. עם זאת ממשרד הרווחה נמסר שבשש ערים כן ניתן טיפול משפחתי זוגי מיוחד ליוצאי אתיופיה. כפי שציינת כשפנינו לתחנות ראינו שיש שיעור השתתפות נמוך של משפחות יוצאות אתיופיה בתחנות האלה. אני אוסיף שמעיריית ראשון לציון נמסר שבמסגרת "דרך חדשה" הם מפעילים פרויקט מיוחד לטיפול ביוצאי אתיופיה שבו הטיפול ניתן חינם על-ידי מטפלת שהיא עצמה יוצאת אתיופיה. זאת הייתה יוזמה מקומית שקיבלה תקצוב מדרך חדשה. בתחנות ציינו שיש מספר חסמים להשתתפות של משפחות יוצאות אתיופיה ובהם, כפי שציינת קשיים שפתיים ותרבותיים וקשיים נוספים. אני אוסיף גם שזוגות שנמצאים בסכסוך ופונים לבתי המשפט לענייני משפחה או לבתי הדין הרבניים פונים גם ליחידות הסיוע שלצד בתי המשפט ובתי הדין ומקבלים סיוע בענייני גישור וייעוץ. יחידות הסיוע דיווחו לנו שהם טיפלו בכ-2,140 מטופלים יוצאי אתיופיה שזה בערך 4% מכלל המטופלים שהם טיפלו בהם. יחידות הסיוע ציינו שלזוגות יוצאי אתיופיה שפנו אליהם היו קשיים שפתיים ותרבותיים ולפעמים הם נעזרים במתורגמנים שהם לא תמיד עוזרים ולפעמים זה אפילו מזיק. הם ציינו גם שביחידות מסוימות מועסקת רק עובדת סוציאלית אחת יוצאת אתיופיה והשאלה אם זה מספיק לכל המטופלים האלה. תודה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> תודה. << דובר >> נורית יחימוביץ' כהן: << דובר >> אני ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. אני אציג עכשיו בקצרה מסמך שכבר הוצג כאן בוועדה לפני שנה. הוא נכתב לקראת היום הבין-לאומי למאבק באלימות כלפי נשים. המסמך לא מתייחס לכלל הסוגים של אלימות כלפי נשים, אלא רק לתיקי אלימות במשפחה שנפתחו במשטרה. אני אציג כאן נתונים על אלימות במשפחה כלפי עולות אבל הם לא יהיו מפולחים לפי ארצות מוצא, לצערי. זה בגלל שהמשטרה בשנתיים-שלוש האחרונות מסרבת להעביר לנו נתונים מפולחים לפי ארצות מוצא. לדבריהם, הם מעוניינים להימנע מתיוג אוכלוסיות ולכן הם לא מעבירים לנו את הפילוח הזה. בכל זאת אנחנו יודעים שרוב העולים בישראל וגם רוב העולות הגיעו לישראל מארצות שהשפה המדוברת בהן היא רוסית. הממצא העיקרי כאן הוא ששכיחות התיקים שנפתחו בגין אלימות במשפחה כלפי עולות היה בממוצע במבט של עשור גבוה בהרבה מתיקי אלימות במשפחה כלפי נשים ותיקות. המספרים הם 591 תיקי אלימות במשפחה לכל 100,000 נשים באוכלוסיית העולות לעומת 504 תיקים לכל 100,000 נשים באוכלוסיית הוותיקות. לא ציינתי שעולה, לפי הגדרת המשטרה, היא מי שהגיעה לישראל אחרי 1989. המסמך המלא עם נתונים מפורטים יותר נמצא באתר מרכז המחקר והמידע של הכנסת. אני עוד רוצה לציין שמדובר פה בפער קבוע בין הוותיקות לעולות שנמשך בכל 10 השנים שבין 2007 ל-2016. בזמן שכתבנו את המסמך שיעור העולות הבגירות היה בכלל האוכלוסייה היה 23.6% אבל יש להן – במירכאות – ייצוג יתר בחלק מסוגי העבירות. בעבירות כלפי אדם: רצח, ניסיון לרצח והריגה יש להן ייצוג יתר – 47% מהאירועים. זה כפול משיעורן באוכלוסייה. בנוסף לכך יש עבירות נוספות שבהן יש ייצוג יתר לעולות. מדובר בעבירות כלפי גוף ועבירות כלפי המוסר, לפי הגדרת המשטרה. אני רוצה לסיים בנתוני רצח שמפולחים לפי ארצות מוצא. זה לא נתוני משטרה, אלא נתונים משרד הרווחה כאשר בעשור שבין 2007 ל-2016 נרצחו בידי בני זוגן 42 נשים, מתוכן 24 יוצאות חבר העמים ו-18 יוצאות אתיופיה. << דובר >> אורלי אלמגור לוטן: << דובר >> אני ראש צוות במ.מ.מ. רק להוסיף משהו לעניין התכנית הבין-משרדית לטיפול באלימות במשפחה שחברת הכנסת סבטלובה הזכירה אותה; מדובר בתכנית של 250 מיליון שקל בפריסה לחמש שנים שהייתה אמורה לצאת לדרך. מה שמעניין בהקשר של הדיון הזה הוא שהתכנית במקור חולקה לשלבים. כלומר השלבים תועדפו, ואחד השלבים דיבר על טיפול באוכלוסיות ייחודיות, בין היתר אוכלוסיות עולים. הטיפול באוכלוסיות ייחודיות היה אמור להתחיל מהשנה הראשונה ליישום התכנית; זאת אומרת זה תועדף גבוה. לכן אחת השאלות לשאול נוכח העובדה שמרבית הכסף לא הועבר למשרדים – ובעיקר משרד הרווחה השקיע אחוז לא גדול ממה שאמור להיות – האם הפעילויות שהיו אמורות להיעשות במסגרת ההגדרה של טיפול באוכלוסיות ייחודיות נעשו או שגם הן בוצעו באופן חלקי או בכלל לא בוצעו. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> תודה. אני דווקא רוצה להתחיל במשרדי הממשלה. נתחיל בעיקר במשרד הרווחה והשירותים החברתיים כיוון שהטענות שעלו מפוקחות בידי המשרד הזה. כמובן, אנחנו נפנה גם לסוכנות וגם למשרד הקליטה וגם למשרד ראש הממשלה שמתכלל את נושא התכנית. עורכת הדין הילה יפה ממשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, בבקשה, את ממונה ארצית לעניין הסיוע לאוכלוסיות מיוחדות. תכניסי אותנו לאור המצב שעד עכשיו גם אני וגם חברת הכנסת סבטלובה וגם מ.מ.מ ותסבירי לנו איך אתם מתמודדים עם זה. << אורח >> יהודית אסף: << אורח >> סליחה, כבודו. אני יהודית אסף, ממונה על יחידות הסיוע במשרד הרווחה. אני אענה ברשותך. אנחנו מייצגות את יחידת הסיוע שהיא שירות מסוים בתוך משרד הרווחה ולא בקיאות בנעשה במשרד כולו. יש במשרד הרבה שירותים. לצערי, לא הגיעו נציגים של המשרד או שירותים אחרים, ואנחנו יכולות להתייחס רק לנעשה ביחידות הסיוע שליד בתי המשפט לענייני משפחה שעוסקות בנושא של משפחות שכבר מגיעות לשלב של בקשות בבית המשפט לענייני משפחה או בבתי הדין הרבניים. אז אנחנו לא יכולות לתת תשובות על מה שנעשה במשרד, לצערי. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> כמו שאמרתי בהתחלה מטרת הדיון היא להבין מה גורם למשפחה להתפרק וגם מה הגורם לאלימות. האם אנחנו יכולים לעזור למשפחה לפני שהיא מגיעה למצב הזה ואנחנו מונעים את האלימות וגם את הגירושים, וחלילה יש גם תופעות של רצח. אז לכן אנחנו מדברים על זה. לפני שהיא הגיעה לבית משפט האם מערכת הרווחה - - << דובר >> שלומית אבינוח-קואולמן: << דובר >> אנחנו גם שלחנו שאלות מנחות לדיון. אני לא מבינה למה שלחו אותך. << אורח >> יהודית אסף: << אורח >> על השאלות המנחות ענינו. הגברת הנכבדה מהמ.מ.מ הקריאה את התשובות שאנחנו נתנו, וזה לא התחום שלנו. אני רואה ברשימת המשתתפים שיש כאן נציגים של המחלקות לשירותים חברתיים ברשויות שונות. הם בשטח והן יכולות לתת את המידע המקצועי על הנושאים האלה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> את הגעת לפה לפי ההזמנה שלנו. אז תסבירי לנו מה התכוונת להציג לנו פה. << אורח >> יהודית אסף: << אורח >> אני באתי מתוך כבוד לנושא של הדיון ומתוך כבוד לשאלות שהופנו אלינו ספציפית אל יחידות הסיוע בתוך משרד הרווחה. באתי כדי לתת נתונים איך מתנהלים כשבני זוג מגיעים לבית משפט. במסגרת חוק חדש שקיים שהוא חוק להסדר סכסוכים במשפחה הם חייבים להגיע ליחידות הסיוע. הם לא יכולים להגיע להליך משפטי לפני שהם עוברים את יחידות הסיוע. זה שלב שאנחנו מעורבים בו של מתן מידע למשפחות לנסות לעזור להם לפתור את הסכסוך בדרכי הידברות ולהימנע מהליכים שיפוטיים, לא להגיע לבית המשפט. זה המנדט שלנו. אנחנו מקבלים את המשפחות האלה ועושים הערכה על המקום שהם נמצאים בו בתוך הסכסוך המשפחתי. אנחנו לא עוסקים בתהליכים מוקדמים יותר. למעשה, אנחנו בודקים איזה מחלוקות יש ביניהם והאם אפשר לעזור להם לעשות סדר בשלב שהם נמצאים בו כדי שנוכל להפנות אותם, אם צריך, לייעוץ נישואין או לתחנות לטיפול משפחתי או לגישור. זה המנדט שלנו. זה מנדט מאוד מוגדר בחוק ומצומצם מאוד ברוחב שלו. לכן השאלות הספציפיות שכבודו מעלה, אני חושבת שנכון יותר לשאול את אנשי השטח שהם גם עובדי המחלקות לשירותים חברתיים. הם גם עובדים סוציאליים והם עוסקים בזה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אנחנו נשאל אותם, אבל אני רוצה לדעת. קודם כול אני שואל את השלטון המרכזי. אתם הנציג של השלטון המרכזי, משרד הרווחה - - << אורח >> יהודית אסף: << אורח >> אז זהו, שאנחנו לא - - << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> תעני לנו את או מישהי אחרת שנמצאת כאן, נכון? << אורח >> יהודית אסף: << אורח >> לא. היא עורכת דין. זה בכלל לא התחום שלה. << דובר >> שלומית אבינוח-קואולמן: << דובר >> סליחה, אני לא מבינה. ראיתם את נושא הדיון, ראיתם את הישיבות. כמנהלת ועדה אני אומרת – נשלחתן לדיון, ראיתן את השאלות. יש פה שאלות מנחות - - << אורח >> יהודית אסף: << אורח >> ענינו עליהן. על מה שנשאלנו ענינו. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אתם עניתם למ.מ.מ. זה משהו אחר. << דובר >> שלומית אבינוח-קואולמן: << דובר >> יש פה דיון פומבי עכשיו. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אם היה מספיק לנו מה שהם מעבירים לנו לא היינו צריכים לקיים דיון. אנחנו רצינו להבין מה התכנית של משרד הרווחה, מה התכנית שלהם? מה התקציב שלהם? - - << אורח >> יהודית אסף: << אורח >> אני לא יודעת. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> - - מה דרך העבודה שלהם? זה מה שאנחנו רוצים לשמוע. אנחנו לא רוצים לשמוע על מקרה של X או Y, אלא בכלל כמשרד מה התכנית שלהם? מה החזון שלהם? << אורח >> יהודית אסף: << אורח >> אין לי מושג. זה מה שאני אומרת. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> מי מציג לנו את זה? << אורח >> יהודית אסף: << אורח >> אני מבינה את השאלה. אני חושבת שאתה יכול להפנות אותה לנציגה של משרד הרווחה במשרד שהייתה צריכה אולי לדאוג שיבואו משירותים אחרים. אני לא יכולה לענות את התשובות האלה. זה לא משהו שאנחנו עוסקים בו. אנחנו שירות מאוד ייחודי בתוך המשרד. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אין מישהו ממשרד הרווחה שהגיע לענות לנו? << דובר >> שלומית אבינוח-קואולמן: << דובר >> לא שלחו. << דובר >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר >> כנראה, זה לא מספיק חשוב ביום אלימות נגד נשים. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אנחנו נפנה למשרד הקליטה. דוד יאסו? << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> בינתיים זה רק אני. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אוקיי. יש מחלקת רווחה במשרד הקליטה? << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> יש מחלקת רווחה במשרד הקליטה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> יש נציג? << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> לא הגיע. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> בגלל השביתה? הן שובתות? << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> ייתכן. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אז אני רוצה שתציג לנו - - << דובר >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר >> אני מקווה שתעביר את כל הדברים האלה ליושב-ראש הכנסת. זה ביזוי הוועדה וביזוי הציבור שהתכנס פה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> בוודאי. אנחנו עשינו למרות השביתה - - << דובר >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר >> ברור לגמרי. אבל צריך להודיע, לפחות. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> - - לכן יש להם זכות שביתה. << דובר >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר >> הם יכולים גם להודיע. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> כן. בכל זאת יש נציג, מנהל אגף. אני זוכר שבזמנו הייתה לי שיחה גם הבוקר עם ד"ר נגיסטו מנגשה שהייתה מנכ"לית הפרויקט הלאומי. באותו זמן הייתה תכנית של הכשרה של עובדים סוציאליים בקרב יוצאי אתיופיה וגם הכשרת שמגלוץ', זקני הקהילה, כדי לפתור את הבעיה דרך התמודדות של קוד התרבות בקהילה. המודל הזה, כמו שאני זוכר, והייתי גם מעורב בו, וזה עבד באותו זמן וממש הצליח. השאלה האם קיים המודל הזה. אם כן – האם חיזקתם אותו? האם הגדלתם את מספר העובדים הסוציאליים מעשר ל-30, ל-50? האם אתם ממשיכים להכשיר את זקני העדה ולשתף פעולה בנושא הזה? אני אתחיל איתך ואמשיך לסוכנות היהודית. בבקשה, דוד יאסו. << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> אני מנהל אגף קליטת עולי אתיופיה במשרד העלייה והקליטה. כפי שאמרת, זה נכון שבעבר כן טיפלנו. המשרד הפעיל עם גופים ואחרים ומימן את ההכשרה של שמגלוץ' שהם זקני העדה. כפי שאמר היושב-ראש, לפני שמגיעים לקצה פותרים את הסכסוך בתוך המשפחה על-ידי השמגלוץ' שהם בעל ואישה שכשמגיעים לחיכוך מגיעים אליהם והם עושים את השיח מאוד טוב. זה מנע הרבה כי היה גוף שתכלל את זה. זאת לא הייתה הכשרת עובדים סוציאליים של ד"ר נגיסטו מנגשה, אלא הכשרת מגשרים. לא היו עובדים סוציאליים. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> עשרה עובדים סוציאליים הוכשרו בתיאום עם משרד הרווחה. << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> אני יודע עליהם. אנחנו גם מימנו את התקציב למשרד הרווחה כשהם עברו למשרד הרווחה. אני מדבר על נושא המגשרים שד"ר מנגשה התחילה ואחר כך הגיעה דרך תכנית חומש תוספת של עשרה עובדים סוציאליים שהמשכנו. אבל לדבר כזה אין המשך מימון אלא זה הוטמע במשרד הרווחה, זאת אומרת המימון הופסק לפני שלוש-ארבע מבחינתנו. שנה שעברה הסתיימה תכנית הסבה לעובדים סוציאליים במכללת אשקלון שאנחנו מימנו לבני הקהילה ולדוברי רוסית שהיו צריכים לעשות את הנושא הזה. חיזקנו את ההסבה לעבודה סוציאלית. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> כמה דוברי אמהרית ורוסית הוכשרו? << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> אין לי מספר מוחלט. כ-13 יוצאי אתיופיה. אז בטוח גם היו דוברי רוסית. אישית הייתי מעורב במספרים אז אני מוכן להשלים את זה בהמשך. אבל בנושא השמגלוץ' אנחנו כבר לא עוסקים הרבה זמן כי זה עבר לשני גופים. מי שהפעיל אותם היה הממסד הדתי בבית הדין הרבני ובמחלקות הרווחה הרלוונטיות בתוך היישובים. בנוסף חופש הפעולה של משרד העלייה והקליטה צומצם. היום אנחנו מטפלים עד 15 שנה. הסברה אנחנו עושים לעולים שנמצאים בתחום האחריות של יוצאי אתיופיה, לצורך העניין. כמו שאמרת לפני כן הפעלנו תכניות, ואני יודע שנמצאת פה מירה קידר, ידידתי מהסוכנות היהודית, שגם תפרט בעניין הזה. אבל אני יכול להגיד לך שזה ארבע שנים אנחנו מפעילים כדי למנוע דווקא בנושא של הסכסוך והפגיעה באישה על-ידי בן הזוג שלה יחד עם תכנית הקייסים שגם בשעה זאת עובדת. אנחנו עובדים ב-15 יישובים ומפעילים אותם מבחינת כל הדברים האלה. זה יותר הבנה או הסברה תרבותית איך לחבק את חיק המשפחה, את האישה, את הילדים, וכאשר נוצר קונפליקט בין בעל לאישה אז משכנעים את המבוגרים לתפוס אותו כדי שלא יחשבו דברים אחרים. זה באמת מונע המון דברים. אין לי מחקר כזה מבחינת הנקודות אבל אני יודע באופן כללי שבקהילה יש ירידה בכל התחומים האלה וגם משרד הרווחה מצביע על זה. אבל להגיד לך שזה בגלל התכנית הזאת? לא. אבל זה חלק בלתי נפרד מכל הפעילות שנעשית בכל התחומים. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> תודה. מירה, אחרי שנצפה בסרטון תתייחסי גם בעניין של דוברי רוסית, דוברי צרפתית וכלל העולים החדשים שדוברים שפות שונות. בבקשה. << דובר >> שלומית אבינוח-קואולמן: << דובר >> נצפה דקה. (צפייה בסרטון) << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> תודה. מירה קידר, בבקשה. << אורח >> מירה קידר: << אורח >> מטבע הדברים כמי שעוסקים בקליטה ראשונית של עלייה במסגרות הקליטה שלנו וגם בתכניות מחוץ למרכזי הקליטה אז הנושא של זוגיות, הורות, משפחה, מיניות וכל מה שמתחבר, ודאי שאנחנו עוסקים בו יום-יום. אנחנו זה הצוותים שלנו וכמובן עובדים סוציאליים. יש לנו כ-30 עובדים סוציאליים של הסוכנות היהודית שעובדים עם העולים. בהקשר של עולי אתיופיה – כבר למעלה מחמש שנים התחלנו להפעיל תכנית שנקראת "זוגיות בעלייה". היא תכנית ארוכה של 18 מפגשים נפרדים. רובם נפרדים לגברים ונשים, אוכלוסייה נורמטיבית, לא אוכלוסיית קצה. אנחנו מטפחים את התרבות ואת המעבר התרבותי בשפה עם הרגישות התרבותית לעולים. בתוך 18 מפגשים יש שניים או שלושה מפגשים של גברים ונשים יחד כי מטבע הדברים נשים מאתיופיה מדברות פחות ליד הגברים. הפידבקים הם מאוד גבוהים במיוחד מהגברים. אני לא רוצה להאריך כי יש המון אנשים שצריכים לדבר ואני מצמצמת את הדיבור, אבל הפער הוא עצום וכשהם עולים לארץ הם מאוד חוששים, הם פוחדים. הם שומעים באתיופיה שבארץ יש משטרה, ומה נעשה ואיך נעשה, ומיד יעצרו אותנו וכולי. התכנית נותנת כלים להתנהגות רגילה בתוך התא המשפחתי עם הזווית של ההורות. זה נושא אחד. << דובר >> שלומית אבינוח-קואולמן: << דובר >> זאת תכנית חובה לכל העולים? << אורח >> מירה קידר: << אורח >> היא לא תכנית חובה. אנחנו מתמודדים קשה מאוד עם גיוס משאבים. עכשיו אני עומדת לפתוח ארבעה מרכזי קליטה. אנחנו עושים את זה מול המשאבים. התכנית קיימת, זאת תכנית מצוינת. יש לנו גם ספר שכתבנו בזמנו על התכנית הזאת וכן הלאה. העובדים הסוציאליים שלנו הם כל הזמן בתהליך של הכשרה. עכשיו אנחנו נמצאים לקראת סיום הכשרה של עשרה ימי לימוד עם מכון "חרוב" בנושא הזה. בתוך תהליך ההכשרה יש גם הדרכה. מביאים מקרים מהשטח עם מדריכים של המכון שזה בנוסף, כמובן, למדריכים שלנו. כל עובד סוציאלי מקבל הדרכה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> 30 עובדים סוציאליים? << אורח >> מירה קידר: << אורח >> קרוב ל-30. כולם בקורס הזה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אתה יכולה לפרט לנו כמה דוברי רוסית, כמה דוברי אמהרית, כמה דוברים צרפתית? << אורח >> מירה קידר: << אורח >> מעט מאוד. << דובר >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר >> ומה אחוזי המשרות? << אורח >> מירה קידר: << אורח >> עובדים משרות מלאות. יש לנו מעט מאוד דוברי שפה. חלק מהעובדים למדו שפות תוך כדי. גם אמהרית. אנחנו עובדים עם מדריכים דוברי אמהרית, סומכות דוברות אמהרות - - << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אבל למדריכים יש בעיה כי אנשים לא רוצים להעביר את האינפורמציה הפנימית שלהם לדרך השלישית. הם רוצים קשר ישיר עם המטפל. לכן חשוב מאוד להכשיר אנשי מקצוע שמדברים את השפה. לכן יש חשיבות רבה להכשיר עובדים סוציאליים מיוצאי רוסיה, מיוצאי אתיופיה, מיוצאי צרפת, מיוצאי אנגליה או אירופה בשפה האנגלית, דוברי ספרדית. זה היתרון כי מדינת ישראל היא מדינה קולטת עלייה מארבע כנפות הארץ ולפחות צריך להכשיר עובדים סוציאליים יחסית למספר העולים שמגיעים. << אורח >> מירה קידר: << אורח >> אנחנו קיימנו קורס הסבה לעובדים סוציאליים לפני כחמש שנים. מדובר בכסף גדול מאוד. הכול בסוף חוזר לעניין של הכסף. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> זאת בעיה של כסף? << אורח >> מירה קידר: << אורח >> לדעתי, כן. אני אומרת את זה פה. כן. קורס הסבה לעובדים סוציאליים היה משותף למשרד הקליטה שמימן את המלגות, ואנחנו מימנו את הקורס. זאת הייתה עבודה משותפת. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> האם אתם כתבתם תכנית והבעתם את הצורך להכשיר עובדים סוציאליים בשפות שונות וביקשתם תקציב? הם הגשתם את זה למשרד הקליטה, למשרד הרווחה או לממשלה? << אורח >> מירה קידר: << אורח >> לא בעת האחרונה כי הרב-שיח הוא יומיומי. אנחנו חיים את המציאות. אנחנו נשמח להרים את הכפפה. עשינו את זה עם אוניברסיטת בן-גוריון. הם כולם סיימו את הלימודים והשתלבו בעבודה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> יש אנשים שסיימו את ההכשרה ולא נקלטו? << אורח >> מירה קידר: << אורח >> לא. אני לא זוכרת. יש לי גם קשר עם חלק מהם. אנשים השתלבו. זה יפה לראות את זה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> פה הבעיה כי אם אתם, אנשי השטח, תכינו את התכנית – ואני מדבר על כל משרדי הממשלה, לא רק על הסוכנות היהודית, אלא גם משרד הקליטה וגם כל המשרדים. אתם רואים בשטח את הנתונים, את הצרכים. ואם אתם אומרים מבחינה מקצועית שזה המצב, ואלה הדרכים להתמודד עם זה, זה צורך, זה הפתרון וכדי לעשות את זה נדרש סכום כזה – האם מישהו עשה את זה ולא קיבל מענה? << אורח >> אליזבתה ניקולאיצ'וק: << אורח >> ברור שכן. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אז תסבירי לי מה עשיתם, מה התכנית, מה עלות התכנית, למי הגשתם, מי סירב. << אורח >> אליזבתה ניקולאיצ'וק: << אורח >> אני גם רוצה להחזיר אותנו לסרטון. אני אציג את עצמי. שמי ליזה ניקולאיצ'וק, אני מנכ"לית מסל"ן – מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בנגב שהוא אחד מתשעה מרכזי סיוע שפועלים בארץ תחת מטריה של איגוד מרכזי סיוע. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> את ממשרד הממשלה? << אורח >> אליזבתה ניקולאיצ'וק: << אורח >> לא. אבל אני רוצה להתייחס לתמיכות. לטובת משרד הרווחה אני אגיד שכשליש מהתמיכות שאנחנו מקבלים זה ממשרד הרווחה. זה לא מספיק כי לגייס 70% במציאות כזאת זה בלתי אפשרי. אבל אני רוצה שלא נמציא את הגלגל. יש הרבה דברים שפועלים טוב במדינה שלנו, רק התמיכה לא מספיקה. אני רוצה להתייחס למילה "עולים חדשים". אנחנו, יוצאי אתיופיה ויוצאי רוסיה, הופכים להיות עולים חדשים לנצח. זה לא רק עולים חדשים שנמצאים 10 שנים בארץ; הם ממשיכים להסתובב עם החותמת הזאת כל השנים כי הפער ביכולת של עולים חדשים להשתלב בחברה הוא ענק. הסטיגמות האלה, הסרטון הזה הוא אולי פחות מדויק כשאומרים על עולים חדשים כי אנחנו מתייחסים לעולים חדשים שנמצאים כבר הרבה שנים בארץ ועדיין אנחנו צריכים - - << דובר >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר >> וגם בני עולים. << אורח >> אליזבתה ניקולאיצ'וק: << אורח >> כן. אנחנו מדברים על יוצאי אתיופיה ויוצאי חבר העמים. מרכז הסיוע שלי בנגב שהדגל שלנו הוא רב-תרבותיות מקבל יותר מ-13,000 פניות בשנה ורק 54% זה אנשים שמגדירים את עצמם עולים חדשים. אני שואלת, כמה זמן את בארץ? עדיין את באלימות כלכלית, בתלות בבן זוג שעזב אותך עם הילדים, הילדים שלך קלף מיקוח. היא אומרת לי, 20 שנה עולה חדשה, ובהגדרה של הסוכנות לא, ובהגדרה של משרד הקליטה לא. אפרופו תקציבים – משרד הרווחה מתקצב ונותן תמיכות; משרד העלייה והקליטה והסוכנות בחיים לא תרמו שקל אחד לאף מרכז סיוע שפועל 40-30 שנה בארץ. מה זה אומר? שוב, להמציא את התכניות. מרכזי הסיוע מפעילים מערך חינוך, מניעה והסברה. רק אנחנו בדרום – 7,000 סדנאות בשנה לילדים על מניעת אלימות, על גבולות, על שייכות, על כבוד לזולת בשפות שונות: באמהרית, בטגריט, ברוסית, בערבית, באנגלית – כל מה שתרצו. אבל אני כל פעם מצטטת תכנית עתיקה "קחי אותי, שרון" - אנחנו הולכות ומתחנפות לכולם – קחו אותנו, תזמינו אותנו להסברה. סוכנות יקרה, תשעה מרכזי סיוע בארץ עם הרבה מאוד ידע. עשרות שנים של ידע על פגיעה מינית. למה אתם לא מזמינים אותנו? הרי אם אתם משלמים למרכזי סיוע הכסף הזה הולך לממן את הסיוע. הסיוע שלנו חינם, אין כסף לכל מי שפונה. אם נפגעת במצפה רמון צריכה להגיע לבאר-שבע מתנדבת תלווה אותה, תשלם, תכיל אותה, תביא לה הכול. חדר אונס בבאר-שבע – המתנדבות מלוות נפגעות לא רק חינם, אלא בנסיעות של מכוניות. אנחנו מממנים את זה. למה לא לממן את הידע? למה לא לקנות את הידע ממרכזי סיוע ולא כל פעם להמציא את הגלגל? עוד פעם לעבור את המחסום הבירוקרטי? כמה תכניות אפשר? אתה יודע מה, אני כבר לא יכולה לראות את עצמי צועקת וכועסת. אני בת 60, 20 שנה במרכזי סיוע. זה קיבוץ נדבות, זה בושה וחרפה למדינה. באחת מישיבות הכנסת אמרתי כשחילקו כסף לקברי צדיקים שיש עוד צדיקים שחיים, בואו נחלק את זה אחרת. הכול עניין של סדרי עדיפויות של הממשלה שלנו. למי אכפת מהעולים? אין לנו כזה כוח אלקטורלי. כל פרופסורית שבאה מרוסיה ומנקה רחובות וצריכה להתפרנס ולהרוויח גרושים זה בזבוז, זה חוסר יכולת להתייחס למשאבים האמיתיים שיש. אתה יודע מה? כל עולה חדשה מאתיופיה מספרת שהיא באה מבעלות של שטחים; עולה ממרוקו – כאילו הייתה יד ימינו של המלך; וכל רוסיה הייתה מנהלת. זה לא בגלל שאתיופיות ומרוקניות ורוסיות שקרניות ואנחנו כולם שקרנים. זה בגלל שאנחנו רוצים שהוותיקים האלה בארץ שיושבים על הברז של התקציבים יתייחסו אלינו בכבוד. אם אני עולה חדשה ומקבלת סטירה אני אשתוק כי, חס וחלילה, השכן שלי ישמע את הצעקות שלי; אז הילדים שלו לא ירצו לשחק עם הילדים שלי. כי אני רוצה שכולם יכבדו אותי. הרצון הזה להשתלב בחברה וחוסר הרגישות של החברה לקבל את העולים הוא הבעיה שלנו. אתה יודע מה, לא תכניות חדשות. יש מיליון כאלה, אין סוף. בואו לא נחפש צדיק במדינה אחרת. יש לנו ארגונים שעושים את זה מצוין. תשעה מרכזי סיוע זה משאב אדיר של מדינה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> נא לסכם, בבקשה. << אורח >> אליזבתה ניקולאיצ'וק: << אורח >> זה פשוט כאב בטן של שנים. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אני הבנתי. לכן אני נתתי אבל יש גם גבול לזמן. יש עוד אנשים שצריכים להציג. << אורח >> אליזבתה ניקולאיצ'וק: << אורח >> מקבלת. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> האמת, השאלה שלי הייתה למשרדי הממשלה אבל טוב ששיתפת אותנו. אני מבין את הארגונים והעמותות, אבל אני רואה בראש ובראשונה אחריות של המדינה לטפל באזרחיה. יש ארגונים לא ממשלתיים אכפתיים שרוצים לעזור ולפעול. עכשיו משרדי הממשלה, כמובן, צריכים לשתף פעולה איתם ולקבל את הנכס שיש מהארגונים האלה. לכן כיוון שהיא אמרה שזאת לא בעיה להכין תכנית, אלא בעיה של כסף אני רוצה לדעת כי יש תקציב של המדינה. כל משרדי הממשלה מקבלים את התקציב. ואני רוצה להבין האם משרדי הממשלה הכינו תכנית למגר את האלימות במשפחה ולצמצם את פירוק המשפחה? האם יש לאיזשהו משרד תכנית והתכנית הזאת לא התקבלה בגלל בעיה של תקציב? זה מה שרציתי לדעת. אז, משרד הרווחה – האם יש תכנית כזאת שנתקלת בקשיים בגלל שאין תקציב? האם למשרד החינוך? האם למשרד הקליטה? אחר כך נגיע לארגונים. << אורח >> אליזבתה ניקולאיצ'וק: << אורח >> עוד צעד צריך לתקצב יותר את הרווחה וגם את החינוך. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> בסדר, אבל יש תקציב - - << אורח >> אליזבתה ניקולאיצ'וק: << אורח >> לא מספיק. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אני בטוח שבתקציב המדינה כל משרד מקבל תקציב. << דובר >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר >> אבל יש 200 מיליון שקלים שלא מועברים. אנחנו יודעים על זה. << אורח >> אליזבתה ניקולאיצ'וק: << אורח >> - - - לרווחה את מקבלת מספיק. הם ישמחו לתת לנו יותר. אני מצטערת שאני מתפרצת שוב אבל אנחנו מגישים מבחני תמיכות. זה יוציא את הנשמה עד ש - - - סכומים קטנים שהרווחה מסוגלת לתת. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אני מבין את העניין של לקבל או לא לקבל של הארגונים, של המרכזים. אבל אני שואל קודם כול האם משרדי הממשלה לוקחים את עניין האלימות במשפחה כיעד להתמודד? << אורח >> אליזבתה ניקולאיצ'וק: << אורח >> לוקחים כיעד. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אבל אני רוצה לקבל את התכנית. מישהו יכול להציג לי שהגישו תכנית ועושים את זה? אז אני רוצה לפנות למשרד ראש הממשלה למנהלת תחום סיון גולדשטיין, בבקשה. << אורח >> סיון גולדשטיין-הבר: << אורח >> שלום. אני מהמטה לשילוב יוצאי אתיופיה במשרד ראש הממשלה. אתם רוצים שאני אשים את המצגת? << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> כן, תציגי, בסדר. נשמע. << אורח >> סיון גולדשטיין-הבר: << אורח >> אנחנו מתכללים תכנית לשילוב יוצאי אתיופיה שהיא תכנית שקורית בהרבה מאוד משרדי ממשלה וכוללת הרבה פעולות. אני אגיד קודם כהקדמה שאחת מאבני היסוד של התכנית היא חיזוק התא המשפחתי. כלומר הכוונה היא שגם בתכניות שלא עוסקות ספציפית במשפחה יש חשיבות גדולה לאופן הפעולה ולמקום שנותנים למשפחה בתוך הפעולות. גם כשהמשרדים השונים והרשויות מפעילים תכניות לנוער יש משמעות למקום שנותנים להורים בתוך התכניות. כשיש ועדות – לוודא שאכן ההורים נמצאים שם; לעשות עבודה עם המערכות כדי לראות מה המקום של ההורים וכשיש צורך עם ההורים למתן כלים לסיוע. כפי שאמרתי יש לנו, יש לנו הרבה תכניות וחלקן הגדול לא עוסקות באופן ישיר בחיזוק התא המשפחתי אבל כן תורמות לזה, כמו גם תכניות הכשרה תעסוקתית. בהמשך המצגת נוכל לראות תכניות ספציפיות יותר למשרדים. במשרד החינוך בהקשר של חיזוק התא המשפחתי יש קבוצות הורים; בשש רשויות יש "מעגן קשת" שזה איתור מוקדם לתלמידי גן וכולל גם ליווי של ההורים. יש גם קבוצות הורים בגנים בתשע רשויות; ביסודי – בארבע רשויות אבל מפוזר ב-20 בתי ספר והיום יש יוזמה בשלבי תכנון של קבוצות הורים בעל-יסודי. ביטחון פנים – יש המשטרה ויש כל התכניות שהן בצד האזרחי של מניעה בהקשר של אלימות, אלכוהול וסמים. קודם דיברתם על שמגלוץ' – זאת תכנית שעברה לתוך תכנית של עיר ללא אלימות. אלה תכניות שהרשויות מקבלות תקציב תוספתי ויכולות לבחור איזה תכניות הן מפעילות. אז אנחנו רואים שמתוך 24 רשויות שיש בהן למעלה מ-1,500 יוצאי אתיופיה, חמש רשויות מפעילות את התכנית הזאת: אשקלון, בית-שמש, חדרה, קריית-ביאליק וקריית-מלאכי וגם יהוד ושדרות שיש בהן פחות מ-1,500 יוצאי אתיופיה בחרו להפעיל את התכנית הזאת. אלה כלל התכניות שעוסקות בצורות כאלה ואחרות בחיזוק התא המשפחתי. ברווחה יש שלוש תכניות עיקריות שמתייחסות לחיזוק התא המשפחתי. מה שהעלתה קודם אילה, מהמ.מ.מ בהקשר של ראשון לציון, זה לא יוזמה פרטית של ראשון לציון, אלא תכנית מתוקצבת של "הדרך החדשה" שקורית בשש רשויות שבה יש ליווי פרטני גם באמהרית - - - << דובר >> אילה אליהו: << דובר >> אבל היא אמרה לנו שעלה צורך מהשטח והם באמת קיבלו אישור של "דרך חדשה", וכשפנינו לרשויות אחרות כמו נתניה שלכאורה אמורה להיות ברשימת שש הערים האלה הם לא תיארו מעורבות בפרויקט הזה. אז לא ברור לנו עד כמה באמת הוא קורה בשטח. << אורח >> סיון גולדשטיין-הבר: << אורח >> מבחינת דיווחים שאנחנו יודעים עליהם התכנית קורית ברחובות, בראשון, נתניה, ירושלים, פתח-תקוה ואשדוד. אנחנו נשמח יחד איתכם לעזור להשיג את המידע המפורט יותר באיזה אופן זה מתבצע ומה, לדעתם, הצורך. << דובר >> נורית יחימוביץ' כהן: << דובר >> בהקשר המשפחתי-זוגי או כלל התכניות שרובן מתמקדות בנוער? << אורח >> סיון גולדשטיין-הבר: << אורח >> אני מדברת על התכנית הראשונה שזה ליווי פרטני של משפחות להשגת יעדים בתחומים שונים. זה באמת עובדת סוציאלית ייעודית למשפחות יוצאות אתיופיה בתוך הרווחה. << אורח >> טלל דולב: << אורח >> רק מילת הבהרה. התכנית של ליווי משפחות פועלת ואפילו משרתת קצת יותר משפחות ממה שמתוכנן. זה היה בדיווח אתמול, ואני לא אחזור. בתוך התכנית יש סל מענים גמיש. עיריית ראשון לציון ביקשה להתמודד עם אלימות במשפחה, עיריית נתניה לא. זה הכול. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אם תהיה פנייה אתם יכולים לענות. << אורח >> טלל דולב: << אורח >> אין שום בעיה. יש שם סל מענים גמיש לכל מה שיש בליווי משפחות, ואם רוצים להתמודד עם אלימות במשפחה אפשר. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אז הרשויות המקומיות צריכות לפנות אליכם. נכון? << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> זה סדרי עדיפות שלהם. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> טלל, אני שואל האם העברתם הודעה כזאת לרשויות המקומיות? האם הרשויות המקומיות יודעות שהאפשרות הזאת קיימת? << אורח >> טלל דולב: << אורח >> אותן שש רשויות שמפעילות את תכנית ליווי המשפחות יודעות בדיוק מה התנאים להפעלת התכנית. זה לא שראשון לציון התעוררו בוקר אחד ועלה להם בראש לבקש. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אבל אלה שלא, כדי שיפעילו - - << אורח >> טלל דולב: << אורח >> אלה שלא נכללות או כל הרשויות שאינן בין שש הרשויות אין להן את זה. יש אמצעים אחרים של משרד הרווחה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> השאלה היא האם כדי שיהיה להם אתם דואגים ומעבירים להם את המידע? << אורח >> טלל דולב: << אורח >> אי אפשר שיהיה להם. זה תקצוב. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אז חזרנו שוב לבעיה של הכסף. << אורח >> טלל דולב: << אורח >> כן. במקרה הזה בתקצוב החלטת הממשלה בתכנית הזאת יש תקציב לשש רשויות. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> החלטת הממשלה ציינה רק שש רשויות מקומיות? << אורח >> טלל דולב: << אורח >> בהחלטת הממשלה בתכנית הספציפית הזאת – שש רשויות. << דובר >> שלומית אבינוח-קואולמן: << דובר >> חיזוק תא משפחתי – רק שש רשויות. << אורח >> טלל דולב: << אורח >> לא תכנית התא המשפחתי – תכנית ליווי משפחות. << אורח >> סיון גולדשטיין-הבר: << אורח >> "תכנית ליווי משפחות - - -" במיפוי שמעבירות לנו הרשויות המקומיות קושי גדול שעולה ברוב הרשויות הוא צריכת השירותים של יוצאי אתיופיה, השירותים הרגילים בעיקר ברווחה. אנחנו רואים שכשיש תשומת לב מיוחדת – הרי קבוצות ההורים זה לא קבוצות הורים שהם ליוצאי אתיופיה בלבד. אנחנו רואים שכשיש איזשהו דגש להביא את המשפחות אז הן צורכות את השירותים הרגילים. אלא אם אנחנו מדברים על עולים חדשים או על קשישים – אנחנו לרוב לא מזהים חסם שפתי, אלא יותר נגישות לשירותים שעדיין לא תמיד קיימת. לכן הניסיון הוא לתגבר ולמצוא את הדרכים להנגיש ולהביא את המשפחות לתוך תחנות הטיפול המשפחתי. כמו כן משרד הרווחה עושה מאמצים לגייס עובדים סוציאליים שהם יוצאי אתיופיה. זאת בעיה שיש בהרבה שירותים, גם בתחום הפסיכולוגיה. יש רצון מאוד גדול לקלוט עובדים דוברי השפה ולא תמיד יש. << אורח >> רונית זיקרי: << אורח >> אני מנהלת אגף הרווחה בקריית גת. אני מוכרחה לציין שלפעמים יש התנגדות של הלקוחות דווקא לקבל טיפול מעובד סוציאלי מגדרי. הם דווקא באים לראש הצוות ואומרים שהם לא רוצים עובדת סוציאלית אתיופית, רוצים עובדת סוציאלית רגילה; או אנחנו לא רוצים עו"ס דוברת השפה הרוסית. זה קורה לפעמים ואנחנו נתקלים בזה יותר ויותר. << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> זה לגיטימי. כי הם מדברים עברית. זה בסדר גמור. << דובר >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר >> לגיטימי אבל לא מבטל את הצורך בכך שתהיה הנגשה לשונית. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> העניין של הנגשה לשונית זה למי שמתקשה לתקשר בעברית. לכן אם מסתדר הוא, כמובן - - << אורח >> רונית זיקרי: << אורח >> זה לאו דווקא בגלל שפה. זה לאו דווקא בגלל שהם כבר דוברים עברית. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> נשמע מדוברות רוסית. אסיה איסטשינה, בבקשה. << אורח >> אסיה איסטושינה: << אורח >> אני אדבר בתור חוקרת מטעם מדד הביטחון של נשים וגם בתור האישה הפמיניסטית מ"ליגה" – התארגנות של נשים דוברות רוסית. אני אתחיל בתור חוקרת. המחקר שהסרטון הזה מבוסס עליו נעשה על-ידינו. אנחנו מדברות על כך שבקרב נשים דוברות רוסית אלימות פיסית היא פי שניים מאשר בקרב נשים יהודיות ישראליות באופן כללי. זאת אומרת 19% מהנשים חוות אלימות פיסית בתוך המשפחה לעומת - - - נשים בקבוצות אחרות. מעבר לזה אני רוצה להדגיש נושא של אלימות מינית. כשאנחנו מדברות על אלימות מינית זה לא רק שפי שניים נשים דוברות רוסית חוות אלימות מינית. שמעתי שאנשים מדברים על הטרדות. לא הטרדות. אנחנו מדברות על כ-40% נשים דוברות רוסית שעברו אונס או ניסיון לאונס על-ידי בן אדם זר. מספר יותר קשה זה ילדות – 27% מהילדות עד גיל 16 דוברות רוסית חוו אונס או ניסיון לאונס. אם זאת לא בעיה ולא צריך להיות סדר העדיפות שלנו, אז מה כן? בוועדת הקליטה ובמשרד הקליטה אנחנו עוסקות בסוגיות האלה ואנחנו בסולידריות עם נשים עולות או ילידות הארץ שעוברות אלימות פיסית או מינית. אבל אצלנו זאת בעיה סופר חמורה והייתי רוצה שזה יהיה בראש סדר היום שלנו. בתור פעילה מטעם ליגה לפמיניסטיות דוברות רוסית אני רוצה לראות תכנית אסטרטגית, חשיבה משותפת של כל המשרדים והעמותות כדי שנחשוב יחד איך אנחנו מקדמות את הנושא הזה ואת הפתרונות. זה יכול להיות אולי קו ארצי ברוסית. למשל, בחיפה אצלנו יש עשרות מתנדבות בקו סיוע, ויש דוברת רוסית אחת. אם יש אולי קו ארצי זה יכול לעזור או למצוא פתרונות ותקציבים לקמפיינים ולהכשרת מתנדבות. אני בטוחה שמסל"ן יכולים לעזור. אני מדברת על אלה שהגיעו לא מזמן: תכניות כמו נעל"ה, כמו סל"ע, כמו מס"ע – לעבוד באולפנים, לעשות הרצאות, לעשות סדנאות. יש לנו כוחות לדבר גם על אלימות פיסית וגם על אלימות מינית. נשים לפעמים פשוט לא יודעות מה הזכויות שלהן ומה מגיע להן. שאלה אחרונה שאני רוצה להעלות זה לא רק איך אנחנו עוזרות לנפגעות, אלא האם יש סיכוי שתיפסק האלימות מצד הגברים – גם בקרב גברים ישראלים וגם בקרב גברים דוברי רוסית. זה, כמובן, לא כל הגברים אבל מאוד חשוב לשנות את השיח, לשנות את האווירה הציבורית בתקשורת המונים ובקמפיינים. אני מסתמכת על מה שאומרות חברות כמו ורה רז'יקוב שהיא פעילה פמיניסטית שצריך למקום שהגברים והנשים האלה נמצאים שזה גם רשתות חברתיות וגם לעשות יותר מחקרים. אין לנו כמעט חוקרות בתחום המגדר שמדברות רוסית. אנחנו לא יודעות מספיק מה קורה במיוחד עם העלייה האחרונה של השנים האחרונות שזה נשים שנפגעות הרבה יותר. חודש וחצי מרגע ההגעה לארץ עד פגיעה ראשונה. זאת לא חוויית עלייה מרגשת ומשמחת. בסוף דבריי אני אומרת, אנחנו צריכות תכנית ממשלתית, אנחנו צריכות תכנית משותפת של פעילות, של עמותות, של הממשלה כי מגיע לנו להיות בטוחות. תודה רבה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> תודה רבה. דוד יאסו, אתה רצית לעדכן אותנו על הנתונים שבדקת. תעדכן אותנו, ואנחנו רוצים לשמוע גם את משרד החינוך. << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> בהמשך לעדכון שנתתי לגבי ההסבה המקצועית שעשינו – השתתפו 26 בהסבה וסיימו 24 דוברי רוסית, אמהרית, ספרדית, צרפתית, אנגלית, הונגרית. הם משולבים מבאר-שבע עד נתניה. כולם מועסקים בעבודה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> מה אמרת מספרית? << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> מתוך 26 שהתחילו 24 סיימו. 24 עובדות היום במחלקות הרווחה מבאר-שבע וערד עד נתניה. << אורח >> אליזבתה ניקולאיצ'וק: << אורח >> זה כלום ושום דבר. << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> יכול להיות. אני נתתי תמונת מצב מה היה מבחינת משרד הקליטה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> זה טיפה בים ולא מספיק, אבל לפחות יש לנו הנתונים. האם למשרד הקליטה יש תכנית להכשיר עוד? << אורח >> סיון גולדשטיין-הבר: << אורח >> אני יכולה להגיד שאנחנו ביוזמה משותפת עם משרד הרווחה בזרוע התעסוקה לייצר מלגות להתמחות ולטיפול משפחתי ליוצאי אתיופיה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אני מדבר על כולם, על כלל העולים. << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> יש הנושא של ואוצ'רים. היה צורך. אם יהיה צורך כזה המשרד יבחן את זה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אין ויכוח שיש צורך. תודה שביררת ואמרת לנו עכשיו את המספר – 24 שהוכשרו אצלכם כבר עובדים. עכשיו אני שואל האם לאור הצרכים הקיימים בשטח אתם ממשיכים להכשיר עוד עובדים סוציאליים? האם יש תכנית כזאת? << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> אני לא יכול להגיד לך כי זה לא ישירות בטיפול שלי. אני מוכן לבדוק ואני אגיד. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אני מבקש שתבדוק כי זה חשוב. אני רציתי לתת למשרד החינוך. יש לך משהו לסכם? << דובר >> אילה אליהו: << דובר >> כן, בדיוק לדברים האלה. משרד הרווחה מסר לנו שבשנת 2018 נתנו שש מלגות להכשרת עובדים סוציאליים יוצאי אתיופיה שמממנות את כל שלוש שנות תקופת הלימודים, והם מתכננים להעניק שישה שוברים בשנה גם בעתיד. זה מה שמסר לנו משרד הרווחה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אוקיי. 24 אושרו – זה בשיתוף פעולה של משרד הרווחה או רק על-ידי משרד הקליטה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה שתי תכניות שונות לגמרי. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אני לא מדבר על תכנית של אתיופים. אני מדבר על 24 ממשרד הקליטה גם לדוברי רוסית וגם לדוברי צרפתית. << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> כן. דוברי רוסית שמתוכם 13 יוצאי אתיופיה וכל השאר זה שאר השפות. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> מי הכשיר אותם? << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> מכללת אשקלון. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> הבנתי. אבל איזה משרד אחראי? << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> משרד העלייה והקליטה יהיה אחראי לזה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> הבנתי. אז תבדוק לנו עם משרד העלייה והקליטה - - << אורח >> דוד יאסו: << אורח >> יכול להיות שזה היה בשיתוף משרד הרווחה אבל אני אבדוק. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אז תבדוק ותעדכן אותנו. אנחנו רוצים לשמוע ממשרד החינוך. בטי, בבקשה. << אורח >> בטי ריטבו: << אורח >> אני ממונה על תחום הורים ומשפחה במשרד החינוך. בתפקיד שלי המשרד משקיע בשנים האחרונות משאבים רבים בקידום הקשר בין הורים וצוותי חינוך. למה אני אומרת את זה? כי כשיש קשר מיטבי בין הורים לצוותי חינוך זה מעלה את המסוגלות ההורים, ואנחנו גם משקיעים רבים משאבים רבים בנושא של קידום הורות מיטבית. אני, כמובן, אדבר לא מהצד של הבעיות של הזוגות, אלא אנחנו קודם כול אמונים על הילדים, ואני אדבר מהצד של המשפחות. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> את שמעת מה אמרה חברת הכנסת קסניה סבטלובה? << אורח >> בטי ריטבו: << אורח >> כן, אני תכף אתייחס. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אני רוצה שתתייחס << אורח >> בטי ריטבו: << אורח >> אני אתייחס גם לזה וגם לזה, למרות שזה לא תחום האחריות שלי אבל יש לי מה לומר גם בנושא הזה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> תחום החינוך. את מדברת על בית ספר. << אורח >> בטי ריטבו: << אורח >> בסדר, בסדר. בנושא קידום הורות מיטבית יש לנו תכניות רבות במקומות שונים בארץ שמונחות על-ידי פסיכולוגיות ויועצות ומנחי הורים. למשל תכנית התקשרות "דלת פתוחה"; יש תכניות מיוחדות לעולים חדשים. אני גם מפקחת על מרכזים להורים ולמשפחה, ביניהם מרכז "מאיה" שהתחום שלו זה הורים עולים והורים במעבר. המרכז הזה גם עובד עם עולים מרוסיה, גם עובד עם עולים מאתיופיה וגם עם עולים מצרפת. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> מה בדיוק עושים שם? << אורח >> בטי ריטבו: << אורח >> גם הכשרות למנחי הורים שחלקם הגדול של המנחים הם עולים חדשים או ממוצא ארגנטיני או רוסי או אתיופי או צרפתי וגם קבוצות הורים, למשל במרכזי קליטה ולמשל בכל מיני מקומות שונים בארץ. זה המרכז עושה. במסגרת "הדרך החדשה" אני רוצה קצת להרחיב. יש בבתי הספר היסודיים תכנית שקוראים לה "תוצרת בית" במקומות שיש בהם ריכוז של אוכלוסייה אתיופית: בנתניה, בקריית-גת, בעפולה, ביבנה. יש שם עבודה גם של הורים וצוותי חינוך, גם חוויות משותפות של הורים עם הילדים וגם הדרכה מכוונת למידה להורים שהם יוכלו לעשות בבית ממקום של לקרב את ההורים לילדים. מביקורים שאני עשיתי המשובים הם מאוד טובים. בינואר נצא עם תכנית בחטיבת הביניים ובתיכונים ב-160 בתי ספר שיהיו שם קבוצות להנחית הורים של שישה-שבעה מפגשים בכל קבוצה שגם יונחו על-ידי פסיכולוגים, יועצים ואנשים שעברו את ההכשרה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> ההכשרה היא להורים. << אורח >> בטי ריטבו: << אורח >> כן, בוודאי. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> זה בעברית או גם מתחשבים בשפות של העולים? << אורח >> בטי ריטבו: << אורח >> לעולים בשנה הראשונה זה יהיה גם באמהרית, אבל בתי הספר שאנחנו מיפינו הם בתי ספר שיש בהם אוכלוסייה גדולה של עולי אתיופיה. אבל הקבוצות יהיו הטרגוניות, לא הומוגניות. אנחנו, כמובן לא רוצים לטייל. המטרה של הקבוצות האלה לחטיבות העליונות היא לקידום הקשר. << דובר >> שלומית אבינוח-קואולמן: << דובר >> זה בהשתתפות עצמית או שזה חינם? << אורח >> בטי ריטבו: << אורח >> לא. זה לא יהיה בהשתתפות עצמית. זה יהיה שירות שאנחנו נותנים באמצעות "הדרך החדשה" למנהיגות הורית ולקבלת כלים. אני רוצה להגיד על מה שצוין על האלימות במשפחה למרות ששוב, זה לא תחת אחריות שלי. אבל אני יודעת שהיחידה לשוויון המגדרי שאושרה לרר עומדת בראשה עושה הרבה מאוד תכניות בנושא. << דובר >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר >> מה זאת אומרת תכניות? תפרטי מה. << אורח >> בטי ריטבו: << אורח >> בבתי ספר. אני לא ידעתי שזה יהיה הדיון, אחרת הייתי מביאה יותר. אבל בהרבה מאוד בתי ספר וגם ההכשרה העבודה זה לא רק עם התלמידים אלא גם הכשרה לאנשי החינוך; כי זה לא מספיק שיש שיעור, אלא זה גם כל ההתייחסות של אנשי החינוך. << דובר >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר >> אפשר לבקש שתעדכנו את הוועדה? << אורח >> בטי ריטבו: << אורח >> בוודאי. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אנחנו נשמח לקבל. << דובר >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר >> אני אעדכן שבדיון הקודם שהתקיים לפני כמה חודשים בוועדה לקידום מעמד האישה אמרו לנו במפורש נציגי משרד החינוך שאין תכניות ייעודיות שמטפלות בנושא של אלימות מילולית ופיזית. זה לא רק אלימות בתוך המשפחות של הנערות העולות אלא גם שיתוף הפעולה שיש בבתי ספר והיחסים שיש להם עם התלמידים ממוצא אחר. אז לא קיימות תכניות כאלה. אם זה השתנה אני אשמח לדעת. זה יהיה מאוד מעניין. << אורח >> בטי ריטבו: << אורח >> יש תכנית "חברות וזוגיות ללא אלימות" שהיא תכנית שמתחילה מהנורמטיבי ללא נורמטיבי, אבל אני מניחה שהגישה היא לא שהתכנית תהיה צבועה אם אתה יוצא רוסיה או ארגנטינה, אלא תכניות לחינוך בלי לצבוע לארץ מוצא. אבל אנחנו נביא לכם את הדיווח בשמחה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> תודה. אנחנו נשמח לקבל את זה. << דובר >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר >> הערה אחרונה לנושא הזה. לאור מה ששמענו מאסיה והנתונים של מדד הביטחון של נשים דוברות רוסית, לצערי הרב, הם כבר התפרסמו בעבר ולא השתפרו מאז. להפך, יש ירידה. כך שראוי לקיים דיון גם לעניין הזה שזה צבוע ספציפית למטרה הזאת. אנחנו מבינים שיש פה תופעה נפרדת. אם יש תכניות שצבועות לעולים מצרפת ולעולים מאתיופיה למה שבחינוך לא יהיה? << אורח >> בטי ריטבו: << אורח >> בנושא של הורים. אבל לא בנושא - - << דובר >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר >> לא דיברתי על הורים. דיברתי על הכשרות של מורים ודינמיקה קבוצתית בכיתות וכדומה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> הלשכה המשר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אני מעריך את העבודה שאתם עושים. אתם מוצאים את הנתונים מהשטח. השאלה היא האם אתם מביאים את זה למשרדי הממשלה, בעיקר למשרדי הממשלה הנוגעים בדבר ואומרים להם שאלה הנתונים? מה היחס שלהם? מה התגובה שלהם? תסבירו לנו. << אורח >> שושנה אינהורן-גרברציק: << אורח >> אנחנו הגוף האחראי על הסטטיסטיקה הרשמית במדינה - - << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אז אתם מעבירים להם את הנתונים? אני מברך על העשייה שלהם. בסופו של דבר העשייה צריכה גם להשפיע על מקבלי ההחלטות, על המבצעים במשרד ראש הממשלה. השאלה היא האם אתם דואגים להעביר להם שיידעו את המציאות? << אורח >> שושנה אינהורן-גרברציק: << אורח >> אני ראש תחום משפחות בלמ"ס. אנחנו מפיקים את הנתונים ומפרסמים אותם. זאת האחריות שלנו, לפרסם אותם לציבור ולהפוך אותם לנגישים. אם זקוקים לנתונים נוספים ויש פנייה אז אנחנו, כמובן, ניענה לצרכים ולבקשות. הערוץ שלנו פתוח לכלל הציבור. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אתם לא מעבירים למשרד החינוך, למשרד הרווחה, למשרד הקליטה ולמשרדים אחרים שיראו את המצב? << אורח >> שושנה אינהורן-גרברציק: << אורח >> לא. זה לא התפקיד שלנו. התפקיד שלנו לפרסם את הנתונים. כמו שאמרתי מבחינתנו זה יוצא לציבור הרחב ולכל מי שזקוק. אם זקוקים למשהו נוסף אפשר לפנות אלינו ואז נוצר ערוץ מאוד ספציפי ומסוים. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> טוב. << אורח >> שלמה נהיר: << אורח >> אני מרכז סטטיסטיקה של נישואין וגירושין. הנתונים האלה לגבי שיעור הגירושין הגבוה בקרב יוצאי אתיופיה מתפרסמים כבר משנת 2011. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> ואתם מפרסמים את זה, ומי שיעשה יעשה. << אורח >> שלמה נהיר: << אורח >> אנחנו מפרסמים את זה בהודעה לעיתונות. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אין לי טענות אבל אני רק אומר שאם אתם גם עושים עוד צעד בעשייה שלכם – אוקיי, אתם עושים יותר פרסום כללי ומי שיראה את זה יראה, ומי שייקח ייקח. אבל האם בדרך כלל אתם מכוונים גם למשרדים הרלוונטיים האחראיים שבעשייה הם צריכים להסתכל על המציאות כדי לשנות את המצב. האם יש מטרה כזאת בעשייה הזאת? האם יש להם כוונה לדבר הזה? << אורח >> שושנה אינהורן-גרברציק: << אורח >> כמובן, הנתונים שאנחנו מפיקים ומפרסמים צריכים לשמש את קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> לכן אתם שולחים או לא למשרדים? << אורח >> שושנה אינהורן-גרברציק: << אורח >> לא. אנחנו לא שולחים למשרד מסוים. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> נגיד, נישואין וגירושין בקרב העולים החדשים – שר הקליטה או שרת הקליטה, שר הרווחה – האם אתם שולחים אליהם את הדוח הזה? << אורח >> שושנה אינהורן-גרברציק: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> מה הבעיה? יש מניעה חוקית לעשות את זה? << אורח >> שושנה אינהורן-גרברציק: << אורח >> אני לא יודעת. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> האם אתם מוכנים לשקול לעשות את זה? << אורח >> שושנה אינהורן-גרברציק: << אורח >> אני יכולה להעביר את המסר לאחראים. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אתם עושים עבודה טובה וזה מצוין, אבל זה לא צריך להישאר באוויר. זה צריך להגיע למשרדים הרלוונטיים. אתם לא מכריחים אותם לעשות. אבל לפחות חובתכם ליידע אותם על המציאות. אנחנו רוצים ליצור מציאות כזאת שאנחנו נפנה אליכם בכתב ובבקשה להפנות למשרדים הרלוונטיים כל נתון שאתם מציגים בתקשורת. << דובר >> נורית יחימוביץ' כהן: << דובר >> אפשר לשאול שאלה את הלמ"ס? << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> כן. << דובר >> נורית יחימוביץ' כהן: << דובר >> אנחנו הגענו לדיון הזה דרך נתונים שאתם פרסמתם לכבוד חג הסיגד. זה היה מאוד מעניין ומאוד קופץ לעין ומרשים – הפער הזה בין יוצאי אתיופיה לוותיקים. רציתי לשאול האם אתם עושים באופן שיטתי או אחר גם סטטיסטיקה על שיעורי גירושין בארצות מוצא אחרות? << אורח >> שלמה נהיר: << אורח >> אנחנו בעבר בדקנו את זה בקרב עולי ברית המועצות. אנחנו בדרך כלל מתייחסים לעולי ברית המועצות כאלה שעלו משנת 90'. השיעורים היו בהיקף של 11 ל-1,000 בהשוואה ל-9 ל-1,000 בכלל האוכלוסייה היהודית. זאת אומרת הרבה יותר נמוך מאשר הנתונים שראינו כאן לגבי יוצאי אתיופיה. << דובר >> נורית יחימוביץ' כהן: << דובר >> צרפת? יש לכם מחשבות על עולי צרפת? << אורח >> שלמה נהיר: << אורח >> אנחנו בהחלט יכולים לבדוק את זה. לא קשה להפיק נתון כזה. << דובר >> נורית יחימוביץ' כהן: << דובר >> אנחנו פשוט מנסים לחשוב האם זה יכול להיות למשל אינדיקטור למצוקה כללית של אוכלוסייה בגלל קשיי הגירה או שינויים תרבותיים. << אורח >> שלמה נהיר: << אורח >> בהחלט נוכל לבדוק את זה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אלה פרצ'נסקי, בבקשה. << אורח >> אלה ברצ'אנסקי: << אורח >> אני פסיכולוגית ואני עובדת כפסיכולוגית גם עם מתבגרים וגם עם נשים, ואני רוצה להביא קול מהשטח. אני עובדת גם עם נערות דוברות רוסית וגם עם נשים דוברות רוסית גם באופן פרטני וגם בתור מנחת קבוצות. אני פשוט רואה מה יכול לעבוד. אני רוצה להביא כמה דוגמות שאולי אפשר לקחת אותן וליישם אותן לא רק במקום אחד אלא בעוד ערים ומקומות. למשל, פונות אליי נשים שעברו התעללות מינית, הטרדות מיניות, אלימות במשפחה ורוצות לבוא לטיפול אבל אין להן שום אפשרות כספית להגיע לטיפול פרטני. אני פניתי ביוזמתי לאגף קליטה בעירייה מסוימת ואמרתי, תשמעו, יש לי נשים, יש פונות, יש מצוקה, תנו לי אפשרות להנחות קבוצה לנשים בנושא של העצמת נשים ומודעות והנגשת שיח פמיניסטי ודווקא חיזוק המשפחה. כי נשים מודעות יותר יכולות לדבר עם גברים והתא המשפחתי רק מתחזק מזה. זאת המסקנה שלי. הם הלכו לקראתי ואני מנחה קבוצת נשים כזאת כבר שנה רביעית. זאת קבוצה שמצליחה באופן יוצא דופן כי נשים רוצות להגיע, רוצות להבין יותר על פסיכולוגיה של אישה, פסיכולוגיה של גברים ואיך ליצור יחסים שוויוניים. << דובר >> שלומית אבינוח-קואולמן: << דובר >> באיזו רשות זה מתקיים? למה את לא אומרת את שם הרשות? הם עושים משהו חיובי. << אורח >> אלה ברצ'אנסקי: << אורח >> אני לא יודעת אם מותר לי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> מותר, מותר. זה המקום. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> קודם כול זאת החלטה שלך. דבר שני, דיברת על משהו חיובי וזה יכול להיות מודל לחיקוי. אם את מחליטה להגיד תגידי; אם את לא רוצה להגיד זכותך לא להגיד. זאת החלטה שלך. << אורח >> אלה ברצ'אנסקי: << אורח >> זה דווקא לזכותם. זאת עיריית פתח-תקווה. אנחנו עושים את זה בפועל וזה פשוט מצליח. דוגמה נוספת – אני גם מנחה קבוצות של עמותת "נשים לגופן" והנחיתי קבוצת נערות דוברות רוסית שלא מזמן עלו לארץ. אנחנו צריכים להיות מודעים לכך שנערות ונשים שמגיעות לארץ בזמן האחרון – מצד אחד יש כאלה שמודעות מאוד לשיח הפמיניסטי ובאות מחוזקות, ומצד שני מאוד מוחלשות ובאות מחברה מאוד סקסיסטית שבה המסרים הם שאישה צריכה לדעת את מקומה וחשוב להיות רק יפה ולשתוק – המון מסרים מאוד סקסיסטיים ומשפילים. בקבוצת נערות עבדנו על הנושא של הנגשת השיח ומודעות - - << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> האם את רואה שזה עושה טוב ועושה שינוי לאנשים? << אורח >> אלה ברצ'אנסקי: << אורח >> זה היה מדהים. אני חייבת להגיד. זה לא רק אני, זה עוד מנחות, אבל לצערי קבוצות כאלה זה קורה מעט מדי. התוצאות מדהימות. גם בקבוצות נשים וגם בקבוצות של נערות באו וסיפרו אחת מתוך אחת; לא אחת מתוך שלוש שהוטרדה או עברה איזשהו סוג של הטרדה או פגיעה מינית – אחת מתוך אחת יכולה לספר על מקרה שהיה לה או ברחוב או דרך מכרים או במשפחה. וכשהן מודעות יותר ומתחזקות ומועצמות ומבינות מה קורה בחברה בנושא של החמצה ובנושא של מיזוגניה מופנמת. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> איך אתם משווקים את התכנית הזאת? << אורח >> אלה ברצ'אנסקי: << אורח >> לא קורה שום דבר כי אין תקציבים לדברים כאלה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> זה תלוי בתקציבים. << אורח >> אלה ברצ'אנסקי: << אורח >> אין מספיק תקציבים. אני מאוד רוצה לפנות למשרד הקליטה ולמשרד החינוך ולמשרד הרווחה – חייבים לעשות כאלה קבוצות, אבל זה במיקרו. במאקרו – אני חייבת להגיד שמתבגרים מוזנים מאוד מתקשורת. בתקשורת אנחנו רואים כל מיני דברים. סרטון כזה כמו שיצרו – חייבים לפעול עוד בנושא. גם סרטים דוקומנטריים. התקשורת חייבת להיות גם בשפה הרוסית. זה מאוד חשוב כי יש כאלה שלא מבינים. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> הבנתי. אני מצטער שאני מזרז כי הזמן שלנו רץ. האם יש לך תכנית כתובה שאת יכולה להפנות אותה למשרדי הממשלה ולהגיד שזאת תכנית מוצלחת ביותר וכדאי לשכפל אותה בכל הארץ בעלות כך וכך. האם עשית את זה? האם את מוכנה לעשות את זה? << אורח >> אלה ברצ'אנסקי: << אורח >> אני מוכנה לעשות את זה כי גם כאן אני נציגת הליגה הפמיניסטית דוברת רוסית. מצד שני אני פסיכולוגית שבאה מהשטח. לכן אנחנו מוכנים לעשות את זה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> קודם כול תכתבי את התכנית ואת העלות שלה, ונעשה דברים תכל'ס. אני וחברת הכנסת קסניה נוביל את העניין הזה למשרדים הרלוונטיים. אני לא מבטיח שנצליח אבל לפחות נשתדל להביא את זה למודעות של מקבלי ההחלטות. << אורח >> אלה ברצ'אנסקי: << אורח >> בסדר. << אורח >> אסיה איסטושינה: << אורח >> אנחנו נכתוב. << דובר >> שלומית אבינוח-קואולמן: << דובר >> תעבירו למייל של הוועדה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> כשאנחנו מדברים אנחנו מציגים את הבעיות. אנחנו גם מדברים על דרכי ההתמודדות. אבל אם אנחנו לא כותבים והולכים ללחוץ לעשות את זה, זה יישאר בגדר דיבורים. לכן כדאי שבכל השפות – גם דוברי אמהרית, גם דוברי צרפתית, ספרדית, אנגלית – תהיה תכנית עם עלות. ואז תפקידם של חברי הכנסת להילחם ולהשתדל לעשות את זה. << אורח >> אלה ברצ'אנסקי: << אורח >> עוד משפט אחד: אני חשוב שמאוד חשוב לעבוד עם נשים ונערות אבל גם עם גברים ובנים. אבל אין מספיק תכניות גם לבנים. כמובן, משרד החינוך עושה מה שהוא יכול, אבל אנחנו רוצים עוד תכניות. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> להתייחס בתכנית זה חשוב מאוד. נתקדם כי אני מבקש שתדברו בתמצית. זיוה רשף, בבקשה. << אורח >> זיוה רשף: << אורח >> אני סגנית מנהלת אגף הרווחה בבת-ים. לידי ליאור אבנון, עובדת סוציאלית במרכז לשלום המשפחה. אני שומעת ואני רוצה לציין כמה דברים: יש תכנית לעולים. בבת ים יש לנו מודל קליטה יישובי. לפי החלטת הממשלה, זה לטיפול בעולים מאוקראינה, צרפת ובלגיה. בבת-ים אנחנו מטפלים בעיקר בעולים מאוקראינה. נכון שזאת הייתה תכנית לארבע שנים והיא קיבלה הארכה. זה גם משהו שאני רוצה לציין שכל הנושא של תכניות שמותנות בתקציבי פעולה שמתחילים בינואר ונגמרים בדצמבר ואחרי דצמבר אתה לא יודע אם אתה ממשיך או לא, ויש לך עובדים סוציאליים שמתחילים לעבוד - - << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אבל אם זאת תכנית של ארבע שנים זה לא צבוע מראש? << אורח >> זיוה רשף: << אורח >> זה שלוש שנים. ומה קורה בשנה הרביעית? אנחנו מחכים להחלטה, ואחרי שההחלטה התקבלה אנחנו עדיין מטפלים למשפחות. אז יש לנו 70 משפחות. אני בכלל חושבת שבנושא של תקציבי פעולה צריך לדון על זה בנפרד כי זה משהו שתוחם את הטיפול לטווח קצר וקיימת הרבה מאוד עמימות וחוסר בהירות בנושא הזה. אבל יש החלטה ויש טיפול וכרגע אנחנו מטפלים ב-70 משפחות במסגרת התכנית הזאת. אנחנו הייתה לנו ישיבה יחד עם משרד הקליטה לגבי תכנית שלם בנושא קליטה מיטיבה שזה די דומה לתכנית של המשרד. אני אומרת שוב – חבל שכמה משרדים מפתחים תכנית די דומה עם פרויקטורים ומלווים למשפחות ועובדים סוציאליים. אבל ברשות המקומית עשינו איגום משאבים כדי לעשות חלוקה וגם תיאום בין התכניות. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> יש החלטת הממשלה שלתכנית שמופעלת על-ידי החלטת הממשלה יש תקציב. << אורח >> זיוה רשף: << אורח >> נכון. כרגע לעוד שנה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> מה התכנית של משרד הקליטה? << אורח >> זיוה רשף: << אורח >> די דומה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> למה לא יחד? למה לא להגדיל אותה מ-70 ל-100? << אורח >> זיוה רשף: << אורח >> כבוד היושב-ראש, אני עובדת שטח. את ההחלטות האלה אני מקבלת בסוף - - << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> מלמעלה. הבנתי. << אורח >> זיוה רשף: << אורח >> זאת אומרת אני בקצה הרצף. אנחנו העובדות הסוציאליות מקבלות את ההחלטות ומיישמות אותן בשטח. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> הבנתי. << אורח >> זיוה רשף: << אורח >> אני רק רציתי לציין שיש כאלה תכניות. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> כמה משתתפים בתכנית של משרד הקליטה? << אורח >> זיוה רשף: << אורח >> אני לא יודעת. אצלנו 70 משפחות יוצאות אוקראינה שהן שלוש שנים בארץ. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> את חושבת שהתכנית הזאת היא מוצלחת? << אורח >> זיוה רשף: << אורח >> אני חושבת שהתכנית הזאת היא תכנית מוצלחת כיוון שבניגוד לתכניות אחרות באגף הרווחה שמדברות על סיכון, התכנית הזאת מדברת על מניעה. התכנית הזאת היא להגיע בשלב מאוד מוקדם לעולים, לאתר את החוזקות שלהן בעיקר בנושא של משבר ההגירה, לעשות התערבות קצרת מועד, לתווך אותם לתכניות של תעסוקה, למיצוי זכויות וללוות אותן. יש גם מלווה למשפחות האלה. המטרה היא שאחרי התקופה הם לא יהיו ברווחה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> המספר 70 זה בגלל חוסר תקציב או חוסר השתתפות של האנשים? << אורח >> זיוה רשף: << אורח >> 70 משפחות זה 70 השמות. במסגרת 70 ההשמות האלה אנחנו מגייסים כוח אדם. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> מי הגביל את המספר? משתתפים? << אורח >> זיוה רשף: << אורח >> התקציב הקיים. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> התקציב הקיים. אבל אם, נניח, יש יותר תקציב אז יש יותר מועמדים. << אורח >> זיוה רשף: << אורח >> יש יותר משפחות. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אז הסיבה היא תקציב. << אורח >> זיוה רשף: << אורח >> אני מניחה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> הבנתי. << אורח >> זיוה רשף: << אורח >> דיברנו גם על תחנות לטיפול משפחתי בנושא של אלימות במשפחה. אני רוצה להגיד לגבי התחנות לטיפול משפחתי – הנושא לא מתוקצב כמעט בכלל ברשויות המקומיות. לפחות אצלנו בבת-ים יש אצלנו תקציב מזערי של משרד הרווחה שמספיק אולי ל-30% משרת עו"ס בכל בת-ים. בת-ים היא עיר של 160,000 תושבים, ואני מדברת על תקצוב של 30% בערך של משרד הרווחה. הרשות המקומית נותנת שעות נוספות לעובדים סוציאליים שעשו הסמכה בטיפול משפחתי ועובדים בשעות נוספות. לצערי הרב, זה תלוי ברשות המקומית ובמצבה הכלכלי. אני לא רוצה לפרט יותר מדי על מצבה הכלכלי של עיריית בת-ים, אבל בכל אופן, לדעתי, נושא כזה לא צריך להיות תלוי אך ורק ברשות המקומית – אם היא עירייה חזקה או חלשה – אלא המדינה צריכה לתת את הדעת איך לפתח את התחום הזה של הטיפול; כי זה טיפול בזוגות, זה טיפול במשפחות, זה הדרכת הורים וזה גם טיפול פרטני. במסגרת התחנה אנחנו מכשירים את העובדים הסוציאליים לעשות תיאום הורי. בקיצור – כל מה שקשור לחיזוק התא המשפחתי בתחום הזה. נכון שלעולים יוצאי העדה האתיופית קשה יותר להגיע לתחנה. היה לנו ניסיון, ואני רוצה לומר לך שלא הרבה זוגות או משפחות הגיעו. אני יכולה לספר אפילו על משפחה לא פשוטה - - << דובר >> שלומית אבינוח-קואולמן: << דובר >> בלי שום פרטים, בבקשה. << אורח >> זיוה רשף: << אורח >> לא. חס וחלילה, מה פתאום. - - היה אירוע די טראומתי במשפחה, והילדים קיבלו טיפול, ואילו ההורים – למרות כל הניסיונות לחזק את התא ולהגיע לטיפול – לא הגיעו לטיפול וזה היה חבל. אני אקצר כי אני רוצה לתת גם לליאור לדבר בתחום של אלימות במשפחה כי זה מאוד חשוב. אבל אני רוצה לדבר על עוד תקציב של תכנית "זוגיות ללא אלימות". << אורח >> בטי ריטבו: << אורח >> "חברות וזוגיות ללא אלימות". << אורח >> זיוה רשף: << אורח >> זאת תכנית שידעתי שהיא של משרד הרווחה ולא - - << אורח >> בטי ריטבו: << אורח >> היא תכנית משותפת. אבל אנחנו מבצעים את זה ומאז - - - << דובר >> שלומית אבינוח-קואולמן: << דובר >> - - - הפרוטוקול לא קלט שום דבר. << אורח >> בטי ריטבו: << אורח >> התכנית נכתבה בשיתוף משרד הרווחה לפני כמה שנים. ההובלה היא של המשרד וגם עשינו שינויים מתוך התכנית. זה בשיתוף איתכם ומצוין. << אורח >> זיוה רשף: << אורח >> התקציב של התכנית הזאת הוא מזערי מאוד. היא מאוד חשובה. אנחנו מפעילים אותה ברשות וצריך לתגבר אותה. אני אתן לליאור לדבר עכשיו. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> בבקשה. תנסי להעביר לנו בתמצית. << אורח >> ליאור אבנון: << אורח >> אני עובדת במרכז לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה בבת-ים. אחרי כמה זמן שעבדתי בתור עובדת סוציאלית קהילתית נכנסתי לתכנית "קשרים" וספציפית עבדתי עם עולים יוצאי אתיופיה. הרעיון היא לעשות עבודה אחרת שהיא עבודה רגישה לתרבות. מתוך העבודה בשטח יש המון מסקנות שהגעתי אליהן שהייתי שמחה לשתף. ראשית, אני נכנסתי לתפקיד אחרי שנה שלא מצאו עובדת. אחת הסיבות שלא מצאו עובדת היא בגלל שהרבה פעמים מחפשים עובדים שהם יוצאי הקהילה ודוברי השפה. גם מההיכרות שלי עם חברות שלי יוצאות הקהילה לא מעוניינות לעבוד עם הקהילה. הן מעוניינות שייתנו להן מרחב עבודה גדול יותר כמו שלי נותנים מרחב עבודה גדול יותר, ולכן הרבה פעמים הן מעדיפות לא לעבוד עם הקהילה. ההכוונה שעובדים "רק עם" זה מאוד בעייתי ומשאיר אותנו במקום שאנחנו לא צריכים להיות שם. אני נכנסתי לתפקיד ואין לי שפה, אבל יש לי היכרות עם האוכלוסייה. לכן עבדתי במשותף עם מגשר מתוך מוקד הקליטה שיש לו המון ניסיון, הוא דמות מאוד מוכרת לטובה בעיר. העבודה המשותפת זה מה שהיה מצוין. כי דווקא זה שעבדנו אני שלא דוברת השפה והוא שכן דובר השפה נתן לזה ערך מאוד גדול. אני קיבלתי אישור מיוחד לעשות את התפקיד הזה אף על פי שאני לא דוברת השפה. אני חושבת שצריך לקחת עובדים סוציאליים שיש להם פתיחות ומוכנים ללמוד ולעבור הכשרה ולהכיר את כל המאפיינים התרבותיים, ויש אפשרות להצליח. אני בחרתי לעבוד עם גברים גם מתוך אמונה שזאת אוכלוסייה שפחות מגיעים אליה, ובדרך כלל הגברים גם נמצאים פחות בקשר עם שירותי הרווחה. אלה גברים שהתיקים של המשפחות שלהם כבר נסגרו ברווחה, ודווקא דרכם הצלחנו להגיע למשפחות כי הם שיתפו פעולה. ואלה גברים ששמעתי עליהם מהרבה מקומות אחרים תגובות מאוד שליליות, כמו: הם תוקפנים ולא משתפים פעולה ואין אמון ואי אפשר לעבוד איתם, ואני יכולה להגיד שזה בכלל לא נכון. הכול תלוי מאיפה אתה מגיע. היה לי חבל שהרבה פעמים זה קרה כי אותו גבר הוא מאוד מבוגר והוא דובר עברית אז חשבו שהוא מבין עברית מאה אחוז, אבל הוא לא לגמרי מבין עברית, ואז אמרו לי, לא, הוא משקר, הוא מבין עברית. אז אם באתי עם מתרגם אז וידאתי שהוא יבין באמת כל דבר אז פתאום הוא הבין את הדברים אחרת. יש פערים בדינמיקה או בקודים תרבותיים - - << דובר >> שלומית אבינוח-קואולמן: << דובר >> לפעמים אומרים שהמתרגם לא מתרגם טוב, ודווקא הנוכחות של המתרגם מקשה על הטיפול. << אורח >> ליאור אבנון: << אורח >> אז אני אגיד לך שכל גבר שהלכתי איתו לתרגום, קודם כול וידאתי אם הוא מעוניין בזה כי לפעמים גם יש היכרות מוקדמת. אחד הגברים ידע עברית, ולא רצה תרגום אז ישבנו יחד וכל דבר שאלתי הרבה פעמים אם הוא מבין. אבל צריך לגשר על הפערים האלה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> תגידי לנו מה רמת ההצלחה. << אורח >> ליאור אבנון: << אורח >> הצלחה מדהימה הייתה איתם. אני בדיוק עכשיו בחופשת לידה אז התהליך שלי איתם היה מאוד קצר. אבל אני הופתעתי שהגענו לרמה כזאת של הצלחה. אבל, לדעתי, צריך לעשות הכשרות ולא רק ברווחה. ברווחה ובבתי משפט – כי שמעתי תגובות מאוד קשות - - - כלפיהם. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> תודה. עורכת דין נילי נאהורי. << אורח >> נילי נאהורי: << אורח >> שלום. דיברו הרבה על עלייה מאתיופיה ועלייה מרוסיה. לפי המבטא שלי אתם מבינים שאני אדבר על העלייה מצרפת. אני מרכזת עמותה "Israelis forever" שהיא עמותה לגיוס הכוחות הציונים דוברי צרפתית. אנחנו מעודדים עלייה מצרפת אבל צריך לטפל בקליטה כאן. יש בעיה שקשורה לנושא הדיון של היום של חיזוק התא המשפחתי שהיא התופעה של עליית "בואינג". זאת תופעה מאוד שכיחה אצל הצרפתים. למה הכוונה? האימא עולה לארץ עם הילדים ומתיישבים בארץ, אבל האבא הולך וחוזר לצרפת; עובד בצרפת במשך כל השבוע וחוזר לארץ רק לסוף שבוע. התופעה הזאת מפרקת את בני הזוג; הילדים גדלים בלי דמות אב; מאוד קשה לאימא להשתלב כי היא לבד בארץ ומתמודדת עם הרבה אתגרים. היא גם לא מצליחה למצוא מקום עבודה כי אין לה זמן; היא גם מתקשה לעזור לילדים לעשות שיעורי בית כי היא לא מבינה עברית. רציתי להפנות את תשומת הלב של המשרדים הממשלתיים לעלייה מצרפת. לא לנטוש אותם. אני יודעת שיש רושם שהעולים מצרפת לא צריכים עזרה. זה לא נכון. הם ממש צריכים עזרה. למשל, היושב-ראש דיבר על עובדים סוציאליים שצריך להכשיר בכל מיני שפות אז אני אפילו בטוחה שיש הרבה עובדים סוציאליים יהודים בצרפת שרוצים לעלות ארצה ולא מודעים לכך שיש תפקיד שמחכה להם כאן והם יכולים לעזור. יש גם יוזמות פרטיות של אנשים שמקימים בתים לקבל את הילדים אחרי בית הספר ולעזור להם עם שיעורי בית. אבל זה גם מצריך סיוע של המשרדים הממשלתיים וצריך לשכפל את המודל הזה וגם צריך לטפל במקור של הבעיה. המקור של הבעיה הוא אי הכרה בתעודות של הצרפתים - - << דובר >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר >> זה דיון אחר. זה לא קשור לדיון הזה. << אורח >> נילי נאהורי: << אורח >> אני יודעת שזה לא קשור לדיון הזה אבל זה מקור הבעיה שצריך לעזור לעולים הצרפתים להתפרנס בכבוד. לכן לא תהיה בעיה בתא המשפחתי שלהם. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> תודה. נדיה אייזנר, בבקשה. << אורח >> נדיה אייזנר: << אורח >> שלום. אני מייצגת כאן את עמותת "מורשתנו". הצטרפנו לדיון מכיוון קצת שונה שקשור לאלימות כלפי נשים דוברות רוסית. אני גם עורכת אתר "רלוונט אינפו" ששייך לעמותת "מורשתנו". זאת עמותה שמטרתה לקדם ולהעמיק דמוקרטיים בתוך הקהילה הדוברת רוסית וזאת העמותה שאחראית לסרטון הויראלי שראיתם שרץ לפני כשנתיים בפייסבוק ובטוויטר וקיבל המון כניסות והיה דיון מאוד ער עליו. אנחנו עובדים כבר כמה שנים עם כל הנושא של בעיות של נשים מהגרות דוברות רוסית – בכנס או בפעילויות שונות שנערכות בדרך. התקשורת שהזכירו פה כבר כמה פעמים – אתר "רלוונט אינפו" שם לעצמו למטרה להביא את הקולות של הנשים דוברות הרוסית ואת הבעיות לקדמת הבמה התקשורתית בשפה הרוסית כדי שהדברים האלה יהיו במודעות. אנחנו מדברים פה על הסברה רחבה ועל חינוך הציבור, אם אפשר לומר ככה. לכן אנחנו צריכים להגיע לכמה שיותר אנשים וזה רק דרך התקשורת. בנוסף אנחנו מקבלים המון תגובות על הכתבות שאנחנו עושים ועל מאמרים שאנחנו מפרסמים. אנחנו רואים שני דברים בתגובות שלהם: א', ככל שהמעמד של האישה העולה מארצות דוברות רוסית חלש ככה היא יותר מועדת לאלימות. אני לא מחדשת עכשיו לאף אחד אבל מאוד חשוב לדבר על זה. אם מדובר בעובדת קבלן או באם חד-הורית ממתינה לדיור הציבורי הסיכוי שהיא תיפגע מינית או מאלימות בצורה אחרת הוא מאוד גבוה. זה באמת אחת מתוך אחת. מצד שני יש הסטריאוטיפים שפוגעים בכולם – גם בנשים הכי חזקות, גם מנהלת בהייטק יכולה לקבל את הסטריאוטיפים הגזעניים והמיזוגניים האלה בפרצוף. זה אחד הדברים שכואבים מאוד. אנחנו גם רואים שהדור השני נפגע. אני מוכרחה להגיד שהכי כואב לי שהבנות שלנו עדיין סוחבות את הדבר הזה. כאן גם הפתרון המשולב שהוא גם טיפול שדיברו עליו המון ואכיפה שדיברו עליה קצת פחות, וזה נראה לי מחדל כי יש המון עניין באכיפה נכונה של החוקים – אם זה חוק למניעת הטרדות מיניות או החוק למצות את הדין עם הפוגעים בתוך המשפחה וגם החינוך. אני חושבת שלא דיברנו כאן על תכניות למורים. אני זוכרת את עצמי בגיל 15 עוברת בבית ספר ויש קריאות גנאי כלפי חברה שלי עם עצמה עולה חדשה שהייתה חדשה חודשיים בארץ, ובנים צועקים לה דברים, ועובר שם מורה ולא מגיב. זאת התחלה של אוזלת יד של המערכת שלא מסוגלת לטפל בבעיה. זה מתחיל בבית הספר. << דובר >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר >> אנחנו צריכים לדעת את התשובות של משרד החינוך כי זה משהו שנמשך 28 שנים. זאת לא מציאות שנוצרה אתמול או לפני שנתיים. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אתם רואים שהציבור עונה ומשתף פעולה בנושא הזה? אתם רואים תגובה חיובית בנושא? << אורח >> נדיה אייזנר: << אורח >> ברגע שאנחנו מעלים את הבעיה ואת המודעות אנחנו ממש רואים המון תגובות שהדברים האלה קורים, וזה קרה גם לי ועולים סיפורים מאוד קשים. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> תודה. נגה אלנה, מנכ"ל עמותת "פידל". << אורח >> נגה אלנה: << אורח >> אני מנהל פיתוח קהילה ומגשרים בעמותת "פידל". אני רוצה לציין שאני מזדהה עם המאבק של נשים וגברים שיוצאים וסוגרים את הכבישים נגד רצח נשים. בכל הזדמנות שנעלה את זה נוכל להתמודד ונצליח. בעמותת "פידל" אנחנו עובדים עם יוצאי אתיופיה – ילדים, הורים וצוות בית הספר בשעות הבוקר; אחרי הצהריים כשיש מרכזי נוער נותנים מענה לבני נוער בגיל 18-13 ובשעות הערב אנחנו מקיימים סדנת הורים, ויש 80-50 קבוצות מדי שנה. בנושא החיזוק התא המשפחתי אם אנחנו מדברים על משפחה גרעינית או מורחבת כל הבעיות מתחילות כבר במרכזי הקליטה. במרכזי הקליטה יש, כידוע, בעיות של שפה; אין אנשי מקצוע מקרב יוצאי אתיופיה, אלא אנשי מקצוע מגיעים, ויש מתרגם ודרך זה מתחילים את הטיפול. מן הסתם כשמתקדמים יותר נשים צורכות את התכניות והגברים נשארים בצד. כל התכניות או מכרזים ליוצאי אתיופיה – לא תמיד אנשים שבונים את המכרזים מבינים מה הצרכים של הקהילה. לדוגמה, ב"דרך החדשה" יצא מכרז לסדנת הורים ליוצאי אתיופיה בת שלושה מפגשים. כל מי שמנחה ודיבר בו, המפגש הראשון הוא קודם כול היכרות, המפגש האחרון הוא פרידה. אז בשני מפגשים אתם חושבים שאפשר לתת מענה לקהילה? אפשר להציל קהילה? איך אפשר? מצד שני בנושא זוגיות – עולה חדש עלה לפני שבע שנים והביא ילד לעולם בארץ. במשרד החינוך לא מכירים בילד כעולה חדש. לא מגיע לו מגשר, לא צריך לתת לו מענה משום שהילד נולד פה. האם תוך חמש שנים האבא יכול להיות עצמאי, מלומד כלכלית, חינוכית והכול? לכן הבקשה שלי, כבוד היושב-ראש, שלפני שכל מכרז ותכנית ברמה לאומית ארצית יוצאים לדרך יישבו יחד אנשי קהילה, אנשי מקצוע לא כאילו כדי לעשות "וי". הקהילה חשובה. אותם ילדים, כל עוד שילמדו ויצליחו ונצליח לגבש את המשפחה – בעל עם אשתו, אשתה ובעלה – ויוכלו לתקשר עם הילדים שלהם ויהיו משמעותיים גם בבית הספר, שנוכל להצליח. לדוגמה בסדנאות הורים שאנחנו מכשירים אחד ממדדי ההצלחה שלנו זה קודם כול השתתפות פעילה מעל 90%; והדבר השני שהכי חשוב באותה קבוצה זה ששלושה אנשים צריכים להיבחר לוועד הורים בבית הספר. זה מעצים אותם פה. אנחנו מגייסים הורים שהיה להם מקצוע באתיופיה בעבודת יד ומביאים אותם לבית הספר והופכים אותם להורה-מורה. ברגע שהילד רואה את אבא שלו מלמד בכיתה שלו בתחום שלו זה גאווה. ככה נוכל לחזק את התא המשפחתי ולא במתן מענה בשני מפגשים או בשלושה מפגשים, אלא צריך להיות תהליך. הקריאה האחרונה שלי היא לעשות הכול להעלות את כל מי שזכאי לעלות למדינת ישראל. רוב העולים שנמצאים במרכזי קליטה ובדיור קבע, חצי מהכסף הם שולחים לאדיס אבבה ולגונדר. אמא ואבא פה, והילדים באתיופיה, אחות פה, אח שם. אי אפשר לתת להם תכנית עבודה איך לכלכל את עצמם. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אתה אומר שזה הגורם לסכסוך, לאלימות ולגירושין. << אורח >> נגה אלנה: << אורח >> זה גורם למשבר. לאישה יש שלושה אחים באתיופיה; לגבר אולי אין. וכל חודש היא רוצה לשלוח. מזה מתחילה האלימות, מזה מתחיל פירוק המשפחות. יוצאי אתיופיה הם הכי עניים במדינת ישראל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> צודק חד-משמעית. << אורח >> נגה אלנה: << אורח >> מזמינים אנשים לתכנית כזאת או אחרת ורוצים לשרוד. עובדים 114-12 שעות ביום. מתי יישבו עם הילדים כדי לחזק את התא המשפחתי? מתי יגיעו לבית הספר? ייאמר לזכות משרד החינוך ש-31 יוצאי אתיופיה למדו במכללת בית-ברל וקיבלו תעודת הוראה. מתוכם 20 התקבלו למשרד החינוך; 11 מכיוון שלא היו באגודה לקידום החינוך, משרד החינוך לא מכיר בהם. אז לאיזה מקום הם ילכו לעבוד? << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> תודה. אסתר יאסו, עובדת סוציאלית, בבקשה. << דובר >> אסתר יאסו: << דובר >> אני עובדת בעיריית עפולה. אני עובדת סוציאלית בנושא סדרי דין. אני לא יודעת אם כולם יודעים מה זה או מכירים את זה. זה תחום ספציפי בעבודה סוציאלית שדורש הכשרה ותעודה ממשרד הרווחה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מינוי של השר. << דובר >> אסתר יאסו: << דובר >> מינוי של השר. אני רוצה לשתף מהשטח מתחום העבודה שלי. אני עובדת עם כלל האוכלוסייה, לאו דווקא עם אתיופים. כשאני פוגשת את המשפחות הם באים אליי דרך בית המשפט כשהם בתהליך של פרידה וגירושים או במקרים של אלימות, צווי הרחקה. אלה התחומים שבית המשפט פונה אליי ומבקש ממני המלצה לגבי ההמשך. אם זה תהליך של גירושים ופרידה אז אצל מי יהיו הילדים, מי יהיה ההורה המשמורן, ואיך ההורה הלא משמורן יהיה בקשר עם הילדים ויראה אותם. אם זה צווי הרחקה, כמובן, לפי החוק, יש אפשרות לתת צו של שבוע ימים משופט בלי לשמוע את הצד השני. בדרך כלל אם האישה מבקשת את הצו אז תוך כמה ימים השופט מבקש עזרתנו בהמלצות לגבי המשך הצו, ואיך הקשר מתנהל עם הילדים. אלה המקרים. אני מטפלת בכל האוכלוסייה, כמובן. אבל אני רוצה להתייחס לאוכלוסייה האתיופית שמגיעה אליי במקרים האלה. אני רואה את ההבדל דווקא בגלל שאני מקבלת את כל האוכלוסייה, כולל עולים מארצות אחרות – רוסים, דוברי רוסית וכולי. אני רוצה להתייחס דווקא למצב האקוטי של המשפחות, איפה נופלים הקטינים. ההמלצות שלנו תמיד סביב טובת הקטינים. אני מרגישה שדווקא במשפחות האתיופיות האבא פחות דורש את הילדים שלו, פחות רוצה את הילדים שלו. הרבה פעמים הוא יוצא מהבית, ואז בעצם אין לו איפה. החלק שלי הוא להסדיר את הקשר שלו עם הילדים, ויותר מזה – שיהיה הורה משמורן משותף. יש משמורת משותפת. יש תהליך מתקדם בחברה עצמה. האבות זה לא כמו פעם. יש כל מיני ארגונים – א' זה אבא – אם אתם מכירים. האבות רוצים שותפות בחברה הכללית. יש תהליך של שינוי חברתי בכלל. במשפחות האתיופיות לי אין הזמן לעשות עבודה טיפולית משמעותית שם. אני יכולה להמליץ לבתי משפט. פה בגלל שיש חוק ובית משפט יש גם אפשרות לכפות על ההורים לשתף פעולה. אבל חשוב שתהיה תכנית טיפולית שתתאים להורים האלה. מאוד כואב לי לראות – אני מביאה את זה מהשטח כי זה משפחות גם, כנראה, מכיוון שזה מתוך עולה מאתיופיה, אז כן חשוב לי. אני מביאה את הדברים מהלב. חשוב לי שיהיו תכניות ברווחה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> את מתכוונת לתכניות מניעה. << דובר >> אסתר יאסו: << דובר >> קודם כול הנתק שנוצר. בדרך כלל זה יכול להיות אבא משמורן והאימא שצריכה לחזק את הקשר עם הילדים שלה. אבל בדרך כלל השיעור הגבוה הוא של אבות שלא פוגשים את הילדים שלהם. על-פי חוק מותר להם וזאת גם זכותם של הילדים לקבל את שני ההורים שלהם, וקשה מאוד לקרב את האבא. אם אני אומרת לו, בוא נחשוב, אולי פעמיים בשבוע, אולי גם בסופי שבוע - - << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אסתר, הזמן שלנו רץ. את מדברת אחרי שהבן אדם הגיע לשלב הזה. << דובר >> אסתר יאסו: << דובר >> שהוא גם חשוב. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> האם בעיריית עפולה יש תכנית הסברה כמו ששמענו פה הצעות או תכניות של סדנה כדי להסביר להם בשפה שלהם כדי למנוע? << דובר >> אסתר יאסו: << דובר >> יש תכניות עקיפות כמו שתוארו. אבל אין תכניות ישירות. פה הייתי רוצה דובר אמהרית ומקסימום עם מטפל נוסף שייתן במיוחד לאבות הכוונה לגבי הקשר שלהם עם הילדים. זה דור העתיד ועל זה אנחנו עובדים. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> תודה. אנה סוטניק-טליסמן, עובדת סוציאלית בשירותי בריאות כללית, בבקשה. תסבירי לנו בתמצית. << אורח >> אנה סוטניק-טליסמן: << אורח >> אני עובדת סוציאלית בשירותי בריאות כללית ובמרכז הגאה. לכן אני אתן את זווית הראייה שלי. מי ששאל כמה זמן לוקח לעולה חדשה לקבל את התגובה הראשונית שלה, אז כשהייתי בת 17, חודש בארץ, באולפן צבאי המשפט הראשון שלמדתי היה "אנה גומרת ברבע שעה". כולם אמרו את זה ככה וצחקו, ואני חשבתי שזה משהו חמוד ומצחיק. הסתבר אחר כך שפחות. לקח לי זמן. כיום אני עובדת סוציאלית בשירותי בריאות כללית; אני דוברת רוסית יחידה במחוז תל-אביב-יפו ועובדת גם בבת-ים. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> בכל המחוז? << אורח >> אנה סוטניק- טליסמן: << אורח >> בכל המחוז. אבל תדעו לכם שאני בכלל צ'ופר כי במחוז דן פתח תקווה אין כזה דבר. אני לא יודעת מה האחרים, אבל זה אני יודעת בטוח. << דובר >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר >> אחד לאלף. אנחנו יודעים. << אורח >> אנה סוטניק- טליסמן: << אורח >> כן, אחד לאלף. במקרה שמתחברים לכל אחד שדיבר פה זה כאילו ממש ממשיך לי. אני עובדת סוציאלית רפואית ומומחית לטיפול באוכלוסייה הלהט"בית, למשל, ואני גם מקבלת מקרים מיוחדים של דוברי רוסית מכל המחוז מעבר לתפקיד שלי. כי מישהו צריך לתת מענה. זה ההסכם בינינו. ואין לזה תקצוב מיוחד או הגדרה מיוחדת. זה מתוך תובנה ומודעות שלנו, של השירות הסוציאלי הפנימי שלנו בשירותי בריאות כללית שיש כזה צורך ויש מצוקה כזאת. עכשיו זה כבר תלוי האם למטופלת המסוימת יש משאבים להגיע עד אליי, והאם יש משהו שיכול למנוע בעדה להגיע עד אליי או האם אני יכולה לתת בשלט רחוק מענה שחייב להיות מאוד אינדיבידואלי? כמו שאמרתי, במחוזות אחרים אין גם את זה. כמו כן אני מומחית לטיפול באוכלוסייה הלהט"בית ואני עובדת גם במרכז הגאה. במיוחד הנושא של נשים לסביות וסקסואליות, טרנסג'נדריות יוצאות חבר העמים זאת אוכלוסייה שאני יכולה להגיד באופן ודאי שהיא אוכלוסייה שנמצאת בסיכון לאלימות בתוך המשפחה בצורה כפולה ומכופלת. כשפוגעים בך כי את רוסייה מבחוץ את חוזרת למשפחה שלך ומקבלת תמיכה; כשפוגעים בך כי את לסבית במשפחה שלך את יוצאת החוצה ויש כל כך הרבה ארגונים שיכולים לעזור או קבוצות שאת יכולה להשתייך אליהן. כשזה קורה בד בבד ואת מנותקת מידע ומנותקת מהזכויות שלך זאת סכנה גדולה. אני עובדת עם עולות להט"ביות ואני מקבלת פניות מכל חלקי הארץ שהן עוברות "אונס תיקון" – אלימות מצד משפחות שהן מבקשות לצאת מהן פלוס אלימות מצד משפחות המוצא שמרגישות אשמות, שמרגישות בושה, שרוצות עכשיו לנקום או איכשהו להחזיר אותה לטובתה. סחיטה כלכלית, ויתור על הילדים, איום בניכור הורי, אלימות פיזית ואיומים על החיים, חוסר נגישות למידע ולמיצוי זכויות. דבר נוסף ולא פחות מסוכן הוא שהצוות הפסיכוסוציאלי, העמיתות שלי, לא תמיד יודעות לתת מענה. אפילו להפך – הן עלולות לקחת צד של המשפחה. זה יכול להיות רק כאשר אנשי הטיפול יהיו הרבה יותר מוכשרים לטיפול במקרים כאלה. לרוב הנושא של חוסר נגישות וחוסר מידע הוא נושא מרכזי. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> נא לסיים. << אורח >> אנה סוטניק- טליסמן: << אורח >> אני מסיימת למרות שכתבתי המון. בהקשר לעניין הזה ליאור הזכירה לפני כן שבאמת לא כל העובדות הסוציאליות דוברות רוסית או אמהרית מעוניינות ורוצות לעבוד בתחום כי זה גם תחום שקשה הרבה יותר להתקדם בו וקשה לפרנסה. לדעתי, המערכות חייבות לעודד אותנו הרבה יותר לתת לנו משאבים ואפשרויות להשתלב בתחומים האלה. זה לא צריך להיות רק באחריותי אם יש לי או אין לי שליחות מיוחדת לעבוד בכך. כמובן, גם לזמן ולהזמין עובדות סוציאליות אחרות כדי שהתחום הזה יהפוך לתחום שרוצים לעבוד בו, לא שבורחים ממנו. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> תודה ויישר כוח על הפעילות. טדלה גזאין, בבקשה. אתה רוצה תרגום? << דובר >> טדלה גדיף: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אז תדבר. << דובר >> טדלה גדיף: << דובר >> אומר דברים בשפה האמהרית. להלן תרגומם: כמו שנגה אמר, יש קשר למשפחות שהמשפחות שלהן נשארו שם. גם זה מקור או גורם לסכסוך משפחתי. הוא מדבר על ההורים שנשארו שם. הוא נמצא עם ארבעת האחים שלו פה, וההורים נמצאים שם. הוא רוצה שההורים שלו יעלו. כמובן, זה לא בדיוק הנושא של העלייה היום אבל זה גם גורם לסכסוך במשפחה ולפירוק התא המשפחתי כמו שנגה אמר. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אני אגיד לו באמהרית מה שאני חושב שצריך לעשות. (אומר דברים בשפה האמהרית). עדנה ברונשטיין, בבקשה, מנכ"לית "שילוב" – מכון לטיפול משפחתי בירושלים. << אורח >> עדנה ברונשטיין: << אורח >> שלום. אני עדנה ברונשטיין, מנכ"לית של מכון "שילוב" שזאת עמותה ללא כוונת רווח בירושלים. אני רוצה להצטרף למה שאמרה חברתי על כך שכל השירותים וכל התכניות קיימות, רק צריך לתת לנו תקציב. אנחנו מכון מאוד ותיק ואנחנו נותנים שירותי טיפול מסובסדים בעיקר בנושא טיפול זוגי ומשפחתי בירושלים. אבל אני חושבת שאוכלוסיית העולים תתקשה לעמוד גם בתעריפים המסובסדים שלנו. בנוסף אנחנו מקיימים מסגרת הכשרה לעובדי טיפול. גם פה העלויות הן גבוהות, ואם למשרד היה מלגות לתת לעובדים אתיופים או לכל עובדים שמוכנים להתמודד עם המסלול של מטפל משפחתי מוסמך הם היו יכולים ללמוד אצלנו. אנחנו מקבלים תקצוב של 10,000 שקל לשנה מעיריית ירושלים – זה כל התקצוב שהמלכ"ר שלנו מקבל, והסבסוד שאנחנו יכולים לתת תלוי בכמות התרומות שאנחנו מצליחים לגייס. לכן, אנחנו נותנים שירות ל-450 משפחות מדי שנה, כמעט 5000 שעות טיפול; עובדים אצלנו במכון המטפלים הכי ותיקים והכי מנוסים בירושלים. כולם עובדים במחירי התנדבות, כולל המנכ"ל. בכל זאת הרצון והיכולת של משרד הרווחה להכיר בנו כגוף שיכול לתת שירות הם אפס. לדעתי, חלק מעולי אתיופיה וגם העולים האחרים לא יגיעו לתחנות גם משום שהם מפחדים מהקשר עם הרשויות. אני עבדתי בתחנה שנים רבות. הם לא יפנו לטיפול זוגי משום שאז הם נכנסים לתוך המערכת ולנתוני היסוד. הם מפחדים מהמערכת שתראה אולי תפקוד לקוי, והם מפחדים מהמשמעויות של הדבר הזה. זה לא חשש בהכרח מוצדק, אבל זה החשש של אוכלוסיית העולים שלא מכירים את המערכת ופוחדים מהסמכות. לכן אני אומרת פה בוועדה – השירותים קיימים, אנחנו קיימים. אנחנו גוף מאוד מכובד. אנחנו קיימים משנת 1971. פניתי למשרד הרווחה עם כניסתי לתפקיד לפני כשבע שנים וקיבלתי כתף מאוד מאוד קרה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> מה עם משרד הקליטה? << אורח >> עדנה ברונשטיין: << אורח >> אני לא יודעת שיש למשרד הקליטה תקציבים למתן שירות טיפול זוגי ומשפחתי. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אם העולים חדשים, למה לא? האם פניתם? << אורח >> עדנה ברונשטיין: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אז כדאי. << דובר >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר >> ברגע שלמשרד הקליטה יהיה עכשיו שר הוא יופתע מכמות הבקשות. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> השאלה האם אתם פונים עם תכניות. אם אתם מדברים בסיסמאות אז כל אחד לא ירצה להיכנס לזה. אבל אם אתם באים עם תכנית מפורטת כולל עלות וכולל מספר האנשים שאתם מעריכים שתסייעו להם יכול להיות שיהיה יותר רלוונטי לאנשים להתייחס. אם את אומרת שאת רוצה תקציב אז, כמובן, תקציב המדינה הוא דרך מכרזים אז אומרים, תתמודדי במכרזים. לכן מאוד חשוב להיות תכל'ס. << אורח >> עדנה ברונשטיין: << אורח >> סליחה שאני אומרת את זה ככה – לא צריך לגלגל את הכדור אלינו - - << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> לא, אני לא מגלגל. אני אמרתי בפתח דבריי שבראש ובראשונה האחריות היא של משרדי הממשלה. נקודה. זאת האחריות. לאחר מכן יש ארגונים מתנדבים של אזרחים אכפתיים. איך היא אמרה? היא לא הולכת לעניין המקצוע או המשכורת. היא מרגישה שליחות לעזור. היא דוברת השפה, יש לה המקצוע. אבל כדי להזיז את משרדי הממשלה תבואו עם תכנית ותשתפו אותנו, את חברי הכנסת. אנחנו יכולים ללחוץ דרך שאילתות, ואם צריך דרך חקיקה אז דרך חקיקה. אבל צריכה להיות תכנית מפורטת. << אורח >> עדנה ברונשטיין: << אורח >> זה נכון שאנחנו עושים את העבודה שלנו מתוך הרגשה של שליחות ומחויבות. עם זאת מלכ"ר זה עסק לכל דבר ועניין. כשאני מנהלת את המלכ"ר אני צריכה לנהל אותו כך שהוא לא יפשוט את הרגל וימשיך להתקיים - - << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אז זה עסק. << אורח >> עדנה ברונשטיין: << אורח >> זה עסק לכל דבר ועניין. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> כתבתם לי "מלכ"ר". << אורח >> עדנה ברונשטיין: << אורח >> מלכ"ר זה עסק לכל דבר ועניין. מלכ"ר צריך להיות עם תקציב מאוזן, אסור לו לפשוט את הרגל, הוא צריך לנהל את העסקים שלו למרות שהוא מלכ"ר. שוב אני אומרת, אנחנו גוף מוכר בירושלים. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אבל גוף ללא מטרות רווח. << אורח >> עדנה ברונשטיין: << אורח >> ללא מטרות רווח אבל הוא עדיין צריך להתקיים. יש לו תקציב, הוא צריך לעמוד בדרישות של רשם העמותות. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> אין ויכוח. אני מסכים איתך. << אורח >> עדנה ברונשטיין: << אורח >> אנחנו גוף מוכר מאוד בירושלים. אנחנו לא חדשים. משרד הרווחה מכיר אותנו. אנחנו יכולים להיכלל בתכניות שכבר קיימות, לא צריך להמציא את הגלגל מחדש. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> תודה. דובר אחרון. ואני מבקש בקצרה. חופית בן אהודה, עובדת סוציאלית, מנהלת תכנית "דרך חדשה" למשפחות בעיריית באר-שבע, בבקשה. << אורח >> חופית בן אהודה: << אורח >> אנחנו תכנית חדשה באגף הרווחה בעיריית באר שבע, אבל יש לנו ניסיון ארוך עם העבודה בקהילה באגף הרווחה. משהו אחד היה מאוד חשוב לי במהלך הדיון הזה שלא הצלחתי לשים עליו את האצבע. אנחנו מדברים על שיעור גירושין גבוה מאוד בקרב יוצאי אתיופיה. לדעתי, חשוב לעשות איזושהי הבחנה או לפחות להבין מהנתונים האם הנתונים מתייחסים לעולים ותיקים או לעולים חדשים; האם אנחנו מדברים על משפחות שנולדו בארץ או, לפחות, ילדים שהתחנכו בארץ ואנחנו רואים משבר בתא המשפחתי ובעליית הגירושין - - << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> הרוב נולדו באתיופיה. << אורח >> חופית בן אהודה: << אורח >> או שנולדו באתיופיה והם עולים חדשים. חשוב לדעת וגם הנציגים דיברו על כך שהעלייה מתמשכת. לכן חשוב לדעת איך לבנות את התכניות לפי אוכלוסיות היעד. בבאר-שבע אנחנו עובדים הרבה מאוד עם עולים חדשים. העיר קולטת עלייה כל הזמן. ואני יכולה לומר מהניסיון שמה שהיה חסר מאוד בשנים האחרונות, ועכשיו אנחנו נותנים לו קצת מענה עם "הדרך החדשה" זה הנושא של מתורגמנים או מלווי משפחות שנמצאים בקהילה, דוברים את השפה, יוצרים את האמון ממקום אחר והם אלה שמצליחים ליצור קשר עם העולים ולהניע לטיפול בצורה הרבה יותר מיטבית מאשר מה שאנחנו יכולים בלעדיהם. אני ממש קוראת להרחיב את אנשי המקצוע, הטיפול, האלה כמה שיותר. נושא אחרון שעלה כאן בכמה זוויות זה נושא של עובדים סוציאליים שעובדים עם הקהילה האתיופית. עלה פה הנושא שעובדים סוציאליים חוששים או לא רוצים לעבוד רק עם הקהילה האתיופית כשהם עצמם בני הקהילה; הם לא רוצים לתחם את זה רק לתחום הזה. בגלל היכולות שלהם ובגלל ההון האנושי שהן מביאים איתם – התרבות, הקודים התרבותיים, השפה – חשוב לתת תמריצים לעובדים הסוציאליים האלה כדי לבחור לעבוד דווקא עם האוכלוסייה הזאת. משרד הרווחה יכול לעשות את זה, אם הוא רוצה, בתמריצים שונים, ואני קוראת לעשות את זה גם בתחום של קליטת עלייה. תודה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> תודה. אני חושב שמי שביקש ורשום נתנו לו לדבר למרות שחרגנו מהזמן כמעט בחצי שעה. היה חשוב לשמוע את כל מי שרוצה להשמיע. אני רוצה לסכם את הדיון. יש לך להגיד לפני הסיכום? << דובר >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר >> אני אגיד משפט. קודם כול, הוועדה הצליחה לדחוס שני דיונים באחד. בטח שמתם לב, כן? וזה התרחש בצורה אורגנית ומופלאה, לדעתי, כי הנושאים משלימים זה את זה. זאת דוגמה איך צריך לפעול. אני מקווה שגם משרדי הממשלה ייקחו את הדוגמה הזאת ויאמצו אותה וימשיכו לעשות את זה. שוב, תודה על המאמץ הבלתי רגיל ביום הלא פשוט מבחינה רגשית ומכל בחינה אחרת. תודה. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> תודה. קודם כול ועדת העלייה והקליטה מזדהה בסולידריות עם כל המאבק נגד תופעת האלימות במשפחה. אנחנו שמענו מאנשי המקצוע – הן מנציגי משרדי הממשלה והן מנציגי העמותות, הארגונים ואזרחים שונים שאכפת להם לקדם את הנושא. ועדת העלייה והקליטה קוראת למשרדי הממשלה להכשיר עובדים סוציאליים בשפת העולים: דוברי רוסית, דוברי אמהרית, דוברי צרפתית, ספרדית, אנגלית – כל העולים. להשתדל כמה שיותר שיהיו דוברי שפה שיהיו קשר ישיר עם העולים האלה. לכן הוועדה קוראת למשרדי הממשלה לקבוע תקציב לדברים האלה ולתת עדיפות ראשונה להילחם נגד פירוק התא המשפחתי. דבר שני, הוועדה קוראת למשרדי הממשלה לשתף פעולה עם ארגוני העולים. זה לא לבוא בגישה פטרנליסטית, אלא בגישה של שיתוף פעולה. נציגי העולים דוברי השפה שהקימו ארגון שיעזור צריכים לראות בהם שותפים, לא מאיימים. לכן חשוב מאוד להבין שהם גם נכס למערכת, נכס למשרדי הממשלה שפועלים בקליטת עלייה. חשוב מאוד לשתף אותם בתוכן התכנית. כמו שאמר קודם נגה כשקובעים מכרזים ואומרים לנו, תתמודדו, אז מי שקובע את התוכן של התכנית צריך לשתף את נציגי העולים שמכירים את התרבות, ואת המנטליות. אלה שמכירים צריכים להיות שותפים בבניית התכנית. לכן חשוב שמשרדי הממשלה ישתפו את נציגי העולים בבניית התכנית, בביצוע התכנית ובבקרה על התכנית. זה חשוב וזה יביא לנו הצלחות בעשייה שלנו. דבר שלישי, ועדת העלייה והקליטה קוראת למשרד החינוך להעביר לנו תכנית מפורטת בכתב שאתם מפעילים בבתי הספר בעניין התא המשפחתי ואלימות במשפחה, כמו שהבטחתם לנו. דבר רביעי, אנחנו נפנה למנכ"ל הלמ"ס כדי שביוזמתכם תעבירו את הנתונים שאתם אוספים למשרדי הממשלה. זה הכול. רק להעביר. אנחנו לא מבקשים שתעמדו על הראש שלהם שיבצעו. אבל לפחות תהיו שליחים להעביר את הנתונים האלה. דבר נוסף, ועדת העלייה והקליטה מציעה ליצור שולחן עגול של אנשי המקצוע, של משרדי ממשלה, של ארגוני עולים שדנים יחד זה יחזק את שיתוף הפעולה. כך עשינו. מירה קידר, אני מסתכל עלייך - - << אורח >> מירה קידר: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר אברהם נגוסה: << יור >> - - כך עשינו בעניין החיילים הבודדים. אז אני מבקש, יש לך ניסיון להוביל בכיוון הזה. זה מאוד חשוב פה. דבר שישי, ועדת העלייה והקליטה קוראת לממשלה להעלות את המשפחות שנשארו באתיופיה ולאחד אותן עם המשפחות בארץ כי זאת הסיבה העיקרית לשיעור הגירושין בקרב העולים החדשים יוצאי אתיופיה. אנחנו שמענו מאנשי מקצוע, וחבל מאוד שהמשפחה מתפרקת. אנחנו דורשים להעלות אותם ולאחד את המשפחות כמה שיותר מהר. הישיבה נעולה. תודה לכל המשתתפים למרות השביתה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:35. << סיום >>