פרוטוקולים/פניות ציבור/6819 5 הוועדה לפניות הציבור – 8.7.2003 פרוטוקולים/פניות ציבור/6819 ירושלים, כ"א בתמוז, תשס"ג 21 ביולי, 2003 הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן מושב ראשון פרוטוקול מס' מישיבת הוועדה לפניות הציבור שהתקיימה ביום ג', ח' בתמוז התשס"ג, 8.7.03 בשעה 13:10 ס ד ר ה י ו ם סירובים לספק שירות והובלה לתושבי יש"ע נכחו: חברי הוועדה: היו"ר ישראל אייכלר יגאל יאסינוב עומרי שרון מוזמנים: עו"ד יצחק קמחי – הממונה על הגנת הצרכן, משרד התמ"ת עדי מינץ – מנכ"ל מועצת יש"ע אביבה וינברגר – מטה בנימין חני מונין - מנהלת מחלקת בדיקות וסקרים – רשות ההסתדרות לצרכנות בועז גילמור – דובר איגוד לשכות המסחר אדית הנדל – איגוד לשכות המסחר ישראלה מני – איגוד לשכות המסחר רון שכנר – משרד הבטחון פונים – מוטי הומינר, ליסה הומינר מנהלת הוועדה: שלומית קאולמן נרשם על-ידי: חבר המתרגמים בע"מ היו”ר ישראל אייכלר: אני פותח את הדיון. אנחנו עוסקים היום בדיון של סירובים לספק שירות והובלה לתושבי יש"ע. נתקלנו בבעיה הזאת כבר כמה וכמה פעמים עוד לפני שהייתי חבר כנסת ועכשיו גם בוועדה לפניות הציבור. עדי מינץ: התעשיינים לא הוזמנו? היו”ר ישראל אייכלר: חשבנו שיש כל כך הרבה סוחרים והסתדרויות צרכנים ולשכת המסחר, שלא הזמנו את התאחדות התעשיינים. אבל אם אתה רוצה אנחנו נעביר להם את מסקנות הדיון. אני רוצה להתנצל קודם כל בפניכם על האיחור כי הנושא הקודם היה מאוד טעון וקצת התאחר והתארך. אז עכשיו אנחנו נהיה יותר ענייניים, יותר ממוקדים. אני רוצה לבקש מהפונה מוטי הומינר, אתה היית ראשון הפונים, תגיד לי מה הבעיה. מוטי הומינר: הבעיה התחילה עוד באינתיפדה הקודמת, סוף שנות השמונים, שנות התשעים, היו ספקים בודדים שהגיעו, בנאדם שגר ביש"ע ורצה שירות למוצרים שלו בדרך כלל הקפיד לקנות את המוצרים של החברות האלה. למשל חברת קריסטל או אמקור, החברות הגדולות, נותנות שרות. מה שהחמיר באינתיפדה הזאת, החל משנות ה2000-, אני לא יודע אם תקראו לזה חרם אבל חברות פשוט לא באות. מה שהביא אותי לכתוב את המכתב, אנחנו הזמנו ספות דרך המכרז של המדינה, הספות היו אמורות להגיע מקרית ביאליק, ואמרו שמובילים את זה או עד המחסום או עד איזה מקום בשפלה וצריך לקחת את הספות הביתה, ספות מאוד כבדות, הכניסו לי את זה לאוטו, עשו לי נזק בתוך האוטו, ואחר כך הייתי בעצמי צריך להוביל את זה ולא רק להוביל אלא גם להרכיב את זה, שההרכבה לא הייתה פשוטה למרות שזה אמור להיות הרכבה פשוטה, הגב של הספה לא התאים למיטה בעצמה. אני מציע, וזו בעיה שחוזרת אצל הרבה תושבים, הרבה תושבים נאלצים להוביל את המוצר בעצמם, להרכיב אותו בעצמם ולא תמיד בצורה מקצועית. הצעתי במכתב, אמנם כתבתי חקיקה אבל אני פה אולי קצת מסתייג מזה, זה לא יעזור גם אם יחוקקו חוק. אם אנשים מפחדים לבוא הם לא יבואו. מה שאני מציע הצעה קונקרטית, יש היום, מי שיפתח דפי זהב של יש"ע הוא ימצא שם מספיק בעלי מקצוע, טכנאים, מובילים, ואני גם כשהייתי צריך להוביל את הספות דיברתי עם מוביל מסוים ,הוא רצה אמנם מחיר גבוה מאוד אבל הוא מגיע. מה שאני מציע, אני לא יודע בדיוק איך עושים את זה, שהרשויות יחייבו כל ספק, לפחות ספקים גדולים, אם אתה לא מוביל את המוצר, אתה לא נותן את השרות, תתקשר עם אנשים, עם מובילים, עם טכנאים שמגיעים ליש"ע. הם יהיו האנשים שלך, כמו שהחברה הזאת מקרית ביאליק היא קושרת קשר עם מוביל ספציפי מקרית ביאליק שמטייל בכל הארץ ואפילו מגיע לאריאל. זה היה הכי מצחיק, שאלתי אותם אתם בכלל לא מגיעים ליש"ע, לא, לאריאל אנחנו כן מגיעים. שאלתי למה, כי שם זה פחות מסוכן. אז הם כן מגיעים לאריאל, חוצה שומרון הם נוסעים. למקומות אחרים הם לא מגיעים. אז יש מובילים, ספקים יכולים לקשור קשרי עסק, אפילו לחתום חוזים עם טכנאים, ויש מספיק טכנאים ביש"ע, יש מספיק מובילים ביש"ע, שהחברות יתקשרו איתם. דבר נוסף, כשאדם קונה מוצר, לי קרה שקניתי לפני מספר שנים מוצר בשקם, שזו חברה מספיק גדולה, אמרתי שאני גר ביש"ע, אמרו לי יש הובלה. אני מחכה למוצר חודש, חודשיים, אומרים לי לא, המוביל לא מסכים להגיע. אדם שקונה מוצר צריך לדעת, כמו שהוא יודע שהמכונה מסתובבת אלף סיבובים בדקה, הוא צריך לדעת שהמכונה לא מגיעה אליו. הטכנאי לא מגיע. הוא צריך לדעת את זה ולא להיות מופתע אחר כך. אני למשל עם הנושא של ההובלה של הספות הכסף של ההובלה שכב במכרז של המדינה בערך ארבעה חודשים עד שזיכו אותי בכסף הזה. אז זה טלפונים, המכרז של המדינה זרק אותי לחברה של הספות, הספות אמרו לי אחריות שלהם, ככה, אני מטלפן מאחד לשני, כל אחד שולח אותי לשני ובסוף הם הגיעו כנראה להסכמה וקיבלתי אחרי ארבעה חודשים את הכסף. היו”ר ישראל אייכלר: אני רוצה להבין את ההצעה שלך, שיודיעו מראש שלא מגיעים? מוטי הומינר: סעיף אחד זה להודיע מראש, בחנות. כשאני בא לחנות, אחד מהדברים שהוא צריך ליידע אותי כמו שהמכונה היא טובה ומצויינת וסוחטת נהדר, שהמובילים שלו מגיעים, אני לא מדבר על חנויות קטנטנות שאולי אתה יכול לסגור דיל עם איזה מוביל, אבל כשאתה קונה בשקם, אם אתה קונה ברשתות גדולות, המכרז של המדינה זה היום מותג, שהם יודיעו לקונה את כל המגבלות. כמו שאומרים לו שמוצר מסוים לא מתאים לעמוד בשמש, או כל מיני דברים כאלה. היו”ר ישראל אייכלר: איך אתה תרגיש כשתיכנס לחנות ותראה שלט אנחנו לא מוכרים ליש"ע? מוטי הומינר: אולי לא בצורה הזאת, אבל כשאני יושב מולו לסגור את החוזה שיגיד לי אדוני, תדע לך, אנחנו לא מובילים ליש"ע. אז אני אגיד לו תודה רבה, אני אלך לחנות אחרת. אולי אתה צודק, אולי זה קצת לא יפה לראות כזה שלט. אבל אני אומר, ההצעה המעשית זה שכל מי שמוביל, למשל היום מכונת כביסה אם אתה לא פותח אותה על ידי טכנאי אין לך אחריות. ביישוב לידינו יש טכנאי שהוא נציג של אמפא, נציג של תאדירן, נציג של מספיק מקומות. הוא טכנאי מורשה שלהם. היום לחברת קריסטל באזור שלנו אין להם טכנאי, הם שכרו שירותים של טכנאי קבלן משנה מפתח תקוה, יש לו עבודה מהבוקר עד הלילה, אבל הוא, כשיש לי בעיה אני לא מצלצל אליהם, יש לי ביטוח, אני מצלצל אליו, אני אומר לו מאיר תבוא אלי, הוא בא אלי. זאת אומרת אפשר לפתור את זה כי אנשים כן באים ,טכנאים באים, מובילים באים, וזה פתרון לדעתי די פשוט. יש מי שמגיע. היו”ר ישראל אייכלר: תודה רבה לך. גב' אביבה וינברגר ממטה בנימין, מה קורה אצלכם? אביבה וינברגר: ריכזנו אצלנו רשימה של תלונות בנושא הזה. יש לנו, לצערנו, המון נותני שרותים שבאמת לא מוכנים לתת שרות. ניסינו לבוא איתם לידי הסכמות שונות. הצענו רכבים ממוגני ירי, המועצה תיתן רכבים, אבל כשמדובר על טכנאי, העלות תהיה על גב החברה כיוון שמישהו צריך לממן את זה. היו”ר ישראל אייכלר: למה לא המועצות האיזוריות? אביבה וינברגר: כי זה משכורות של אנשים. היו”ר ישראל אייכלר: יש לכם מכוניות שעובדות בשטח, שיובילו את הטכנאים. אביבה וינברגר: אבל הם לא עובדות סתם ככה, זה אנשים שמשלמים להם משכורת על הנסיעות שלהם. היו”ר ישראל אייכלר: אז למה החברה צריכה לממן את זה? אביבה וינברגר: מה, אנחנו אזרחים סוג ב'? היו”ר ישראל אייכלר: נניח שאני בעל חנות, יש לי חנות בפתח תקוה, למזלי הגיע מישהו מבית אל וקנה אצלי, אז מה, אני צריך לשלם רכב ממוגן? אביבה וינברגר: תראה, לגור ביש"ע זה בכל אופן יקר מאוד מאחר וכל דבר מצריך נסיעות ארוכות למרכזים, כדי לטפל בשיניים, כדי לעשות קניות, הכל נופל על תושבי יש"ע. אז להטיל עליהם גם את העלות של טכנאים, היו”ר ישראל אייכלר: דיברת על המועצה, לא על האזרח. היא מובילה ילדים לאיזה שהוא חוג, היא לא יכולה להוביל טכנאי? אביבה וינברגר: מאיפה התקציבים? ליסה הומינר: אם אני נוסעת לחתונה ואני רוצה רכב ממוגן ירי אז אני משלמת עליו, אני לא מקבלת אותו ככה עומד לשרותי. היו”ר ישראל אייכלר: אז את רוצה לשלם גם על טכנאי? ליסה הומינר: לא, מפני שאני משלמת עבור הובלה ,ואותו נהג משאיר את האוטו שלו במחסום, ועכשיו לא עולה לו דלק והוא לא נוהג, הוא יושב לו בנחת במזגן, היו”ר ישראל אייכלר: כמה עולה בערך נסיעה? אביבה וינברגר: ההצעה הייתה משהו כמו מאתיים שקל לנסיעה הלוך ושוב, מהמחסום כמובן. אני מוכנה לבדוק את זה כמה זה היום. זאת בעיה אחת. בעיה שניה היא חברות גדולות שאינן מספקות את השירותים למכולות וסופרמרקטים. לאחרונה דובר על אסם, על תלמה, שהם לא מוכנים היום להגיע, להוביל את המוצרים שלהם. זה אומר שהעלויות, הם מוכנים לקחת מישהו אחר שיוביל להם אבל העלויות לבעלי המכולת הם הרבה יותר גבוהות, זה אומר ששוב הדברים יפלו על כתפיהם של התושבים. יגאל יאסינוב: יש לך רשימה של חברות כאלה? אביבה וינברגר: כרגע אני מדברת על אסם ועל תלמה שהם היום נקראים חברת יוניליבר. אלה שתי החברות הגדולות שהתלוננו עליהם בעלי המכולות והסופרמרקטים בישיבה האחרונה שהם קיימו. השאר הגיעו איתם להסכם כלשהו. היו”ר ישראל אייכלר: תודה רבה. אני רוצה לבקש מעדי מינץ מנכ"ל מועצת יש"ע, תגיד לי פתרונות. את הבעיות אנחנו מכירים. עדי מינץ: הבעיה באמת עומדת לפתחנו כבר תקופה ארוכה אבל התחדדה מאוד מאז שהתחילה המלחמה, מראש השנה. הבעיה הזאת, למעשה, מקיפה הכל. כלומר היא מקיפה גם רכש של ציוד והובלה שלו, שזה כולל גם מוצרי חשמל וגם ריהוט, אנשים קונים קונים את הציוד ומשלמים עליו, ואחרי ששילמו, אה, לא, אתה גר שם, ואז מתחילים להחזיר את הכסף, לא להחזיר את הכסף. סיפורים כאלה אני מקבל כל הזמן והגענו למצב שזה לא ניתן ולא אפשרי. ואז צריך להתחיל להתמודד במישור המשפטי. צריך גם להבין שאנשים לא מודעים לזכויות המשפטיות שלהם. אדם מהשורה עד שהוא יודע לנקוט באמצעים המשפטיים ולקחת עורך דין, ומי שילם לו אחרי זה את העורך דין. בקיצור העסק הזה הרבה הרבה יותר מסובך ממה שזה נראה. דבר שני זה שרות. קניתי, לא מגיעים לי למכונת כביסה, לי באופן אישי הרבה מאוד סיפורים , אפילו מהשנה וחצי האחרונות. החל מלפני שנה, בערך, פנינו בצורה רשמית, גם בפגישות עם שרי התמ”ת, הייתה לנו פגישה אחת שזה עלה אצל השרה דליה איציק, היא הפנתה את זה למנכ"ל אמיר חייק שהקים ועדה בראשותו, שתטפל בנושא הזה. עו"ד קמחי היה חבר בוועדה הזאת, הוועדה הזאת התכנסה פעמיים. הוא כינס בוועדה גם את אנשי לשכות המסחר וגם את התעשיינים. ודנו מספר פעמים. ההבהרה המרכזית, וזה דבר שחשוב שנדע, ועו"ד קמחי יחדד את זה אחר כך, שהחוק הוא לצדנו. כלומר הספקים חייבים על פי החוק לתת שרות, גם במקומות שבהם זה לא מוגדר כמו שצריך יש את הכוח בידי משרד התמ”ת להקים תקנות, והתקנות האלה כבר מוכנות להתקנה, וצריך להתקין אותם כדי קודם כל לוודא ולברר שנותני השירותים, וכל סוגי נותני השירותים מחוייבים לתת שירות לתושבי יש"ע, תושבי יש"ע וזה גם עולה מהדיון הקודם שניהלנו לפני שעה הם אזרחי מדינת ישראל בדיוק כמו שאזרחי תל אביב הם אזרחי מדינת ישראל והם זכאים לשירות ולכל מה שכל יתר האזרחים זכאים. הדבר שעלה תוך כדי דיון שאין שיניים לכפות את החוק הזה. את התקנות האלה יש קושי לכפות על אותו ספק, על אותו בעל חנות להוביל את הספה. ואז עלו כל מיני הצעות. למשל אחד הדברים שאנחנו התבקשנו תוך כדי הדיונים זה שאנחנו נרכז שמות של טכנאים מרחבי יש"ע שיתנו שירות. ריכזנו. היו”ר ישראל אייכלר: יש עוד דרך פשוטה, חשבתם על חרם צרכנים על חברה שלא נותנת? ולעודד חברות שכן, עדי מינץ: הם יישארו בלי צרכנים ואנחנו נישאר בלי מוצרים. כמעט כל חנות שנכנסים אליה, אין לי איך להוביל, מה אתה רוצה ממני. בעל החנות אומר אין לי איך להוביל. אני בא לרחוב גאולה וקונה שם רהיטים, גם הוא לא מוביל אלי. אז מה שאני מציע, ההצעה שעלתה בדיון האחרון אצל השר החדש, הוא העביר את זה למנכ"ל, ישבנו גם אצל המנכ"ל, עדיין לא גובשה הצעה בצורה מסודרת אבל אם מכאן תבוא קריאה אז אני מקווה שהעסק הזה יגובש בצורה יותר טובה. ההצעה שלנו היא להקים ארבעה מרכזי שירות. מרכז שירות בשומרון, בבנימין, בגוש עציון ובחוף עזה. זה יכול להיות על ידי חברות הפיתוח, כרגע אני ביקשתי ממנכ"ל חברה לפיתוח שומרון לתת לי את בדיקת היתכנות של הדבר הזה, שיהיו חברות, כמו החברה לפיתוח שומרון, שיקחו על עצמן אחריות על הובלה של הדבר הזה. יגאל יאסינוב: מי יממן את זה? עדי מינץ: בדיוק פה נכנסת הנקודה, ברור שיש צורך בסיבסוד של הדבר הזה, ופה אני פונה למשרד התמ”ת, ואני אומר אין ברירה. במסגרת החוק הפשוט אי אפשר יהיה לכפות את העניין הזה. צריך יהיה לראות כמה העלות של הסיבסוד הזה. יצחק קמחי: נגיד פתרת הובלה, איך פתרת שירות? עדי מינץ: צריכה להיות פעולה משותפת, גם של לשכות המסחר וגם של התעשיינים, כמובן בהנחיה של משרד התמ”ת, שהם ידרשו מכל החברות האלה להכשיר את הטכנאים שיהיו במרכזי השירות האלה, ויהיה מסובסד על ידי משרד התמ”ת בכך וכך מיליוני שקלים כדי לאפשר זאת. זה יכול להיות החברה לפיתוח שומרון ,החברה לפיתוח בנימין, החברה לפיתוח גוש עציון, החברה לפיתוח חוף עזה, כל אחת מהחברות האלה, וברגע שאנחנו נגדיר את הדבר הזה, לדעתי צריך לעשות פיילוט על אחד המקומות, להפעיל את זה, העלות היא לא בשמים, ולאפשר לתושבי יש"ע להרגיש שגם הם תושבים במדינת ישראל. היו”ר ישראל אייכלר: נשמע מה אומרת ההסתדרות לצרכנות, הגב' חני מונין בבקשה. חני מונין: מעת לעת מגיעות אלינו תלונות בנושא זה, במיוחד בעיתות של טרור. קודם כל יש חוק כמו שאתם אומרים שהחוק הוא מחייב, וזה ציבור מאוד גדול באמת שנפגע ומגיעות לו כל הזכויות כמו לשאר הצרכנים בארץ. החוק מדבר על חמישה מוצרים נכון להיום: המוצרים הבסיסיים שצריך לתת להם שירות זה מכונת כביסה, טלויזיה, מקרר, וידיאו ומקפיאים, אני חושבת גם תנור שפועל על גז. אין לי ספק שלחברות הגדולות שנותנות שירות הם צריכות לעמוד בחוק, גם אם הוא קשה להם, ויש דרכים יצירתיות, כמו שכל אחד יכול לחשוב על דרכים יצירתיות, טכנאים לא חסרים ביהודה ושומרון, אפשר למצוא טכנאים שיוכלו לספק את השירות בתוך הבית שלהם מה שנקרא. יש דרכים שיכולים להתארגן החברות ולהשיג את אותם טכנאים שיעבדו בשירות של החברות. יש אפשרות שהם ישכרו שירותי אבטחה משותפים. יש פתרונות יצירתיים. מבחינה זאת אין בעיה לחברות הגדולות. השאלה היא לגבי החנויות הקטנות ולגבי המוצרים שאינם בתוך הצו הזה, מה הדין לגביהם, מה היכולת שלהם. האם מדובר פה אולי בתקנה שהציבור או חלק מהחנויות לא יכולות לעמוד בתקנה כזאת. רק היום הבנתי שכבר התכנסה ועדה בנושא וחשבה על זה. אני חושבת שהוועדה צריכה באמת להצטמצם לאותו סוג בעיות שהציבור מהצד השני לא יכול לעמוד בו ולחשוב איך אפשר כן לעזור כדי ששני הצדדים בעצם, אחד יתן את השירות והשני יקבל אותו בצורה שלא תהיה פה פגיעה באינטרסים או באידיאולוגיה מצד שני. היו”ר ישראל אייכלר: אולי תציעי הצעות ,סנקציות או "שיניים". חני מונין: ה"שיניים", לפי דעתי, הן משפטיות לחלוטין לגבי החברות הגדולות. יש צו שמתייחס לחמישה מוצרים, שאמרתי שזה מוצרי החשמל הבסיסיים ולגביהם ללכת עד הסוף למשפט, אני חושבת שהחברות הגדולות כמו שאמרתי יכולות לעמוד בחוק. בנושא הזה ללכת עד הסוף. ברגע שהם יקבלו קנס שיהיה מספיק גבוה זה ירתיע אותם. אני מדברת על החברות הגדולות. לגבי החברות הקטנות והמוצרים שלא בתוך הצו צריכים לחשוב על פתרונות יצירתיים בתוך יש"ע, בתוך היישובים עצמם, איך הם יכולים לעזור. אין לי ספק, שצריכים ליידע, אולי צריכים להתחיל את החוק שכל חנות חייבת ליידע את הציבור עד איפה היא נותנת את השירות בהמשך וגם את ההובלה. ליסה הומינר: מה עושים למשל עם חברה שהיא מונופול? לנו למשל שבועיים לא היה טלפון כי הם אמרו שהם מגיעים כל יום שני, ואז היינו צריכים לחכות שבוע, ואז ביום שני הם אמרו לא, אנחנו מצטערים אבל היום שלחו אותו למקום אחר, ביום רביעי, בקיצור אחרי שבועיים. אדית הנדל: אני רק רוצה לציין ששירות כן ניתן לתושבי השטחים, תושבי יש"ע, גם אם הוא ניתן אחת לשבוע. הוא שירות מאוד יקר, הוא עולה פי ארבע לחברות. מעבר לזה אני חושבת שמה שהציג קודם עדי מינץ היה מקובל גם עלינו, היינו חלק מאותה ועדה והסכמנו לגבי זה. החלק שלנו באותו פורום היה להביא את הידע ואת הכשרת הטכנאים, שלכך הסכמנו. היו”ר ישראל אייכלר: אתם מסכימים להקים מוקדי שירות או לממן, להשתתף במימון? אדית הנדל: הרעיון היה שהמימון יהיה ממשרד התמ”ת. זאת אומרת שטכנאי אחד יוכל להתמחות ביותר מאשר מכונת כביסה אחת ויותר ממקרר אחד ויותר מוידיאו אחד. היו”ר ישראל אייכלר: אבל כאיגוד לשכות המסחר אתם מסכימים שבכל חנות יהיה כתוב כל אחד עד איפה הוא נותן שירות? אדית הנדל: כן, אם כי זה רלוונטי רק בחלק מאוד מסוים מהמקרים. לא נראה לי שיש פה איזו שהיא בעיה מיוחדת. אני מניחה שאומרים את זה לאנשים בכל החנויות המסודרות. ליסה הומינר: אנחנו שאלנו ואמרו לנו ודאי שכן, ואז בסופו של דבר, אדית הנדל: צריך להבין, בנושא של הובלה יש פה כמה מרכיבים, מעבר למרחק ומעבר לסיכון. יש פה למשל, כשמעלים מקרר לקומה רביעית זה לא כמו להעלות מקרר לקומת קרקע וזה מידע שניתן לצרכן בעת הרכישה. אפשר לחדד את זה ואפשר לדרוש מהחברות או להבהיר להם את הצורך באמירת כל הפרטים. עומרי שרון: אם אני מבין נכון, קודם כל הבעיה היא חמורה. בעיה אמיתית שאין לנו שום שיניים לאכוף את זה. אני מתנצל שאני אומר את זה בצורה הברורה הזאת. אין לנו שיניים, לאף אחד מאתנו. יצחק קמחי: הבעיה היא אחרת, אני רוצה להבהיר את הנקודה. מדובר בסירוב לבצע שירות כלשהו. ואז עולה שאלה אם מדובר בסירוב בלתי סביר. עכשיו אם מישהו יושב וטוען אני חושש לחיי אז בית המשפט לא יבוא ויאלץ אותו. החוק יכול להיות שהוא קיים, ישנה בעיה פרקטית באילוץ. אז אתה לא נותן את השירות ואפשר להגיש נגדך תיק, זה לא פותר את הבעיה. אני רוצה לשים את הדברים בפרופורציה. קודם כל הבעיה היא בעיה אמיתית. כי אם לא הייתי חושב שהבעיה היא בעיה אמיתית אז גם לא הייתי מציף אותה. אז כפי שעדי מינץ כאן ציין ניסיתי לכנס באמת תחת גג אחד את כל הנוגעים בדבר, גם את מועצת יש"ע וגם את איגוד לשכות המסחר וגם את התאחדות התעשיינים וגם את משרד התמ”ת, לתת איזו שהיא מטריה ולהגיע לאיזה שהוא פתרון שהוא יהיה גם יצירתי ויהיה גם קל או נכון. היו”ר ישראל אייכלר: למשל הקמת מוקדי שירות מקובל עליך? יצחק קמחי: לא, תיכף אני אסביר גם מדוע. חוץ מזה גם עם אודליה גור אריה, הייתי בקשר, בבעיות ובעזרה בפתרונות, גם במתן מידע וייעוץ למועצת בנימין. ישנה איזו שהיא פעילות שוטפת שגם משרד התמ”ת עושה כל הזמן בעניין הזה ומנסה לעזור ולפתור בעיות מקומיות. עכשיו צריך לפתור את זה אולי בצורה מערכתית, ואני חושב שהפתרון הוא באמת פתרון של הסכמה , בין מועצת יש"ע, איגוד לשכות המסחר והתאחדות התעשיינים ,והיו שתי פגישות עם המנכ"ל הקודם אמיר חייק, ואני למדתי לאחרונה שהיתה גם פגישה עם המנכ"ל החדש מר רענן דינור, שגם בא והציע הצעה. הרי בואו נבין את היקף הבעיה, לא אלמן ישראל, זאת אומרת במועצת יש"ע כן מקבלים שירות, כן מכונות כביסה מתוקנות, כן מקררים מובלים. דברים קורים. עומרי שרון: מה שאתה אומר זה לא מקובל. בסוף כולם מסתדרים. יצחק קמחי: אני לא אומר שזה הפתרון. הפתרון הוא מה שהציע לפחות המנכ"ל ויתקן אותי עדי מינץ, אני רק בעדות שמיעה בעניין הזה ,הציע ליצור ספר של דפי זהב של אותם טכנאים שכן עובדים שם, אותם מובילים, אני לא ידעתי שיש, אותם מובילים שמובילים. יש אנשים, יש ספקי שירותים. עומרי שרון: אתה מוצא לנו פתרון איך להסתדר עם הבעיה. זה לא לפתור, זה להסתדר. ליסה הומינר: אבל בעל החנות במקום לבוא למי שהוא בדרך כלל עובד איתו, יפתח דפי זהב של יש"ע, ייקח מישהו שכן מוכן לבוא ליש"ע, ובמקום לשלם לו הוא יעשה איתו עיסקה. אתה מוביל עכשיו כל מי שבא אלי מיש"ע. יצחק קמחי: גם בשקם אלקטריק כשאני קונה אני לא לוקח דווקא מוביל שלהם, אני יכול לקחת מוביל שלי. אין שום מניעה בעניין הזה. זה לא חובה. עדי מינץ: אני קניתי מחשב לפני שבועיים, במשך שבועיים התווכחתי איתם, בסיכומו של דבר הוא הגיע אלי למשרדי מועצת יש"ע. עומרי שרון: כשאתה קונה דבר כזה והוא מתחייב להביא את זה עד אליך, ואז הוא שומע אחרי שקנית שבעצם הכתובת שלך היא ביש"ע, אין חיה כזאת. אתה מציע איך להסתדר, לא איך לפתור. והבעיה זה איך לפתור. היו”ר ישראל אייכלר: תציע הצעת פתרון כמשרד מסחר ותעשיה שיפתור את הבעיה. ראיתי פה את הסיכומים, זה הכל מילים. ליסה הומינר: אפשר לחייב חברה להתקשר עם מישהו שכן מסכים לקחת את זה ליש"ע? היו”ר ישראל אייכלר: כבר אמרה הגברת מונין שלחברות הגדולות יש צו, ליסה הומינר: ואם אני קונה מזגן, יגידו לי שזה מוצר מותרות. בועז גילמור: אולי זה לא יותר לחנות בפתח תקווה, למשל אם קונים מכונת כביסה של קריסטל, מול קריסטל. החנות בפתח תקווה היא לא צד בעניין. היו”ר ישראל אייכלר: אז אני רוצה לסכם את הדיון בכך שבינתיים אני לא רואה איזה שיניים שיש לנו, אבל בכל זאת אם יש לוועדה השפעה ואם יש עניין ציבורי בעניין אנחנו נקריא כמה החלטות אם החברים יסכימו. הוועדה קוראת לפרסם חברות שמוכנות להעניק שירות ליש"ע בלי הגבלות. אני הייתי גם כפירסומאי מציע את זה לחברות האלה. אנחנו נותנים בכל יש"ע, בכל יישוב. אנחנו נותנים שירות בכל המקומות. זה פירסום טוב. זה קליינטורה של מאתיים אלף איש. הוועדה מבקשת לסמן ולהודיע בחנות או על המוצר אם אין הוא מגיע לתת שירות. שיודיע מראש. חנות חייבת להודיע בשעת הקנייה אם היא לא נותנת. ליסה הומינר: ואם לא הודיעה, צריך לחייב אותם. עומרי שרון: אין לך איך לחייב אותו, זו בדיוק הבעיה. יצחק קמחי: הוא חייב במסגרת חוק הגנת הצרכן. היו”ר ישראל אייכלר: ואם הוא לא עושה מה העונש? יצחק קמחי: הוא חייב לגלות כל מידע שגורם להחלטה או קשור לשירות, זאת אומרת הוא מטעה. אם הוא לא נותן לי פרטים לגבי הנושא שהוא לא נותן שירות זה הוא פרט מאוד מאוד מהותי. היו”ר ישראל אייכלר: הוועדה מבקשת מהמועצות האיזוריות להציב מכוניות מוגנות לטכנאים ולאספקת מוצרים והובלתם. אתם במועצת יש"ע חייבים, לדעתי זה הפתרון היחיד, פשוט להודיע לחברות הגדולות, אנחנו מציבים לכם מכוניות מוגנות, עכשיו לעניין התשלום תסתדרו ביניכם, או חלק המועצה, חלק החברה, אחרת לא יהיה פתרון. עדי מינץ: הפתרון היחיד הוא מרכזי שירות. היו”ר ישראל אייכלר: הוועדה דורשת מחברות גדולות להעביר אספקה לסופרים ולמכולת. זה דבר הרבה יותר חמור שחברות גדולות לא מביאות. הוועדה ממליצה להקים ארבעה מוקדי שירות והובלה ביש"ע. אם אתם רוצים שאנחנו נציע הצעת חוק, יש הצעות חוק. יש חוקים ,יש חוק הגנת הצרכן. עומרי שרון: הבעיה, כבוד הרב, שזה חוקים שקשה לאכוף אותם, ואין לך פה כלי לאכוף את זה. אין לך שום סנקציה. יגאל יאסינוב: אני מציע שאנחנו נפרסם את שמות החברות שמסרבות. היו”ר ישראל אייכלר: אני חושב שהצד החיובי, לפרסם חברות שכן מוכנות, זה אתם כמועצת יש"ע צריכים לעשות. אתה תראה שחברות יבואו אליך לקבל את ההכשר הזה. עדי מינץ: הפתרון הוא לא פתרון כולל. הפתרון הכולל הוא מרכזי שירות. היו”ר ישראל אייכלר: ומי יממן את זה? עדי מינץ: מימון ממשלתי. ליסה הומינר: אבל למה אי אפשר לדאוג למובילים וטכנאים? עומרי שרון: יגיד לך בנאדם, אין לך שום סיכוי לממן את זה כי המדינה לא תממן מרכזי שירות. המדינה לא רוצה לממן מרכזי שירות. זה נחמד להגיד, זה הרי לא רציני. אתה מכיר איך הדברים עובדים. מה פתאום שהמדינה תממן מרכזי שירות. עדי מינץ: המדינה תסבסד מרכזי שירות. עומרי שרון: המדינה מסבסדת מרכז שירות באילת? בקרית שמונה היא מסבסדת? עדי מינץ: באילת אין כזאת בעיה. עומרי שרון: מי אמר שאין כזאת בעיה? היו”ר ישראל אייכלר: יש בעיה בבאר שבע של ביטוחים שלא רוצים לבטח לא חנויות ולא מוניות. אני מקווה שהדיון בוועדה והפירסום, ואם תפרסמו את החברות שכן נותנות שירות זה יכול קצת לפתור את הבעיה. זה מה שאנחנו יכולים לעשות. אני רוצה להודות לכם על הדיון, תודה רבה. הישיבה ננעלה בשעה 13:45