סדר היום:         פניות ציבור בנושא פרסום תעריפי שליחת הודעות SMS.  

5
הוועדה לפניות הציבור
18.5.2004
הכנסת השש-עשרה					נוסח לא מתוקן 
מושב שני 


פרוטוקול מס'    
מישיבת הוועדה לפניות הציבור
יום שני, כ"ז באייר התשס"ד (18.5.2004) שעה 12:30



סדר היום:         פניות ציבור בנושא פרסום תעריפי שליחת הודעות SMS.  


נכחו:

חברי הוועדה:	ישראל אייכלר – היו"ר 
		יעקב מרגי 
		 	 
		 		
		

מוזמנים:	
עו"ד אריק רשף 		- הלשכה המשפטית, משרד התקשורת
עדי כהאן		- אגף כלכלה, משרד התקשורת
עידית צ'רנוביץ		- יועצת בכירה לשר, משרד התקשורת
שרון פליישר 		- מנהלת אגף רגולציה, חברת פלאפון
עופרה ילון 		- מנהלת קשרי ממשל, חברת סלקום
נילי יפרח 		- עוזרת סמנכ"ל רגולציה, חברת פרטנר
חני מונין 	- מנהלת מחלקת סקרים ובדיקות, 
   רשות ההסתדרות לצרכנות 
עו"ד יוסי ברג		- יועץ משפטי, המועצה לצרכנות
סיגל ביטון		- ראש אגף פרסומות, הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו
עו"ד תומר קרני		- הלשכה המשפטית, רשות השידור
עו"ד שרון שמש 	- ראש אגף ערוצים וראש אגף מחקר,   מינהלת הסדרת 
  שידורים לציבור, המועצה לשידורי כבלים ולווין
הרב בן ציון בר-שלום	- צרכן רדיו חרדי
יפעת שי			- עוזרת מחקר בכנסת


	

		



מנהלת הועדה:  שלומית קואולמן 

נרשם ע"י: חבר המתרגמים בע"מ







פניות ציבור בנושא פרסום תעריפי שליחת הודעות SMS



היו"ר ישראל אייכלר:

	אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לפניות הציבור, בפניה של הגב' חני מונין, סמנכ"לית לרשות ההסתדרות לצרכנות. בעניין פרסום תעריפי שליחת הודעות SMS.

	בפתח הדיון אני רוצה לומר, כשסבא שלי ז"ל התקשר לחוג בחוגת הטלפון, ואני הייתי קצת יותר צעיר, אז קצת גיחכתי, צחקתי. הוא אמר: אל תצחק, נראה אם בגילי אתה תצליח לחוג את החוגה הגדולה הזו. עוד לא הגעתי לגילו, אבל החוגה כבר הלכה לעולמה גם היא. וכבר היום הכל בלחצנים, ועד כדי-כך שהדור הזקן שלנו, שהוא פחות מגיל 50, כבר לא יודע מה זה SMS וכל התעשייה הכבדה והגדולה של הצעירים, מגיל 10 ומעלה, עסוקים בזה כל היום.

	זאת אומרת, שיש התקדמות טכנולוגית מדהימה. שאנחנו פשוט לא מצליחים לעקוב אחריהם. ובתוך המערכת המתפתחת הזאת, הממוחשבת, יש הרבה סכנות. גם רוחניות וגם כלכליות וגם חברתיות, בכל התחומים. ועוד לפני שהצליחו ליצור את מנגנוני ההגנה על הילדים, על הנוער ועל הציבור מפני הטכנולוגיה, הטכנולוגיה כבר מתקדמת הלאה.

	אחד הנושאים זה העניין של ה-SMS. שמתי לב שיש כאן שיתוף-פעולה בנקודה הזאת, בין התקשורת. קרי, העיתונים, תחנות רדיו וכל מי שעוסק ברווחיות לבין חברות SMS, איך להוציא את השקל מכיסו של הילד, של הנער, של האישה, של האזרח, אל כיסי החברות. 

	אנחנו כמובן לא ננסה למנוע את הדברים האלה, כי יש בזה שירות ציבורי טוב ויש לזה הנאה לציבור וזה לא מפריע לאף - אז אין שום בעיה. הדבר היחיד שאנחנו רוצים להגיע, אולי יהיו עוד דברים שנרצה להגיע בענייני צרכנות, זה שהציבור ידע בדיוק כמה זה עולה לו. 

	היות ואנחנו מבינים שמדובר בחברות פרטיות שעניין המחיר, אנחנו לכאורה לא יכולים לקבוע או להגביל, כי אנחנו במשק חופשי. אבל לפחות כל פעם שאיזה שדרן או עיתון קורא לציבור לשלוח SMS  - שהוא יגיד - SMS ב-5 ש"ח - SMS – ב-2 ש"ח - SMS - בחצי ש"ח - SMS - בזמן אוויר. זאת אומרת, שהשולח יידע בדיוק כמה זה יעלה לו התענוג הזה לשלוח את ה-SMS או הסיכוי לקבל את הפרס המובטח בפרסום. 

חני מונין:

	כמו שאמר הרב ישראל אייכלר, אנחנו לא נוכל לעצור את הטכנולוגיה - אנחנו גם לא רוצים לעצור את הטכנולוגיה. יש הרבה טובים כמו בכל דבר, אין רע בלי טוב ואין טוב בלי רע, גם פה. 

	אבל יש באפשרותנו להשתדל למעט את הרע שבטוב. עד לפני שנה-שנתיים, רוב הציבור בכלל לא ידע מה זה הודעות SMS והיום ציבור מאוד רחב משתמש, כולל אני ונהנית מהיכולת לשלוח הודעות ולקבל הודעות.

	בשנה האחרונה, אנחנו רואים יותר ויותר בתקשורת, הן הכתובה, הן התקשורת גלי-האתר והן בטלוויזיה. הרבה מאוד תכניות משתמשות בדרך הזאת של הודעות לקבל מידע מהציבור. המידע הזה על-פי הוראות שליחת ההודעה, עולה כסף, על-פי רוב. לפעמים מיידעים שזה עולה כסף, לפעמים לא. ולפעמים אומרים, זה עולה כסף ולא מציינים כמה. 
	
אלינו הגיעו תלונות, ואחת התלונות מייצג הרב בר-שלום, יש לו ילדים, הוא יספר את המציאות שקשורה אליו אישית.  רוב הציבור שמשתמש בשליחה ובקבלת ההודעות האלה, הוא ציבור הצעירים. כל עוד זה עובר מרשת לרשת, זאת אומרת, מעין חבר לשני, אז המחירים פחות או יותר ידועים. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	מה המחיר הידוע?

חני מונין:

	הסכום הוא פחות או יותר באותה הרשת, כ- 33 אג' כולל מע"מ. וזה נקבע על-ידי הממשלה, מחיר סביר.

	העניין הוא שציבור הצעירים משתמש הרבה מאוד. כמובן הוא לא משלם את החשבון בדרך-כלל והסכומים תופחים. היכולת של ההורים לשלוט באמת על החשבון - היא קטנה מראש, היכולת לשלוט. 

כמו שכתבתי במכתב, באם הצרכנים בכלל, וההורים בפרט, יידעו את המחיר מראש - יוכלו להגביל את הילדים, להגיד להם, אני מרשה לך לשלוח 10 הודעות בשבוע או בחודש בסכום נגיד של עד 40 אג' פר שליחה.

	נגיד, אם התעריף הוא גבוה בעיני ההורה, נגיד 1 ש"ח או 70 אג', מה שנראה לו, אז הוא יוכל להגיד, אני לא מוכן להגביל את הילד, אל תשלח הודעות אם המחיר הוא כך וכך. אבל ברגע שאין את המידע הנגיש הזה - פה מתחילה הבעיה. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	ידוע לך מה המחיר המקסימלי שעושות חברות כאלה?

חני מונין:

	לא ידוע מה המחיר המקסימלי, כי הם לא נותנים את המידע הרבה פעמים. זאת אומרת, אז את המחיר המקסימלי אנחנו לעולם לא נדע. 

יעקב מרגי:

	יש אפשרות שניתן לחסימה?

חני מונין:

	אנחנו חושבים שגם היה 1 ש"ח באירוויזיון - אז על אחת כמה וכמה. אנחנו חושבים כחלק מכל הראיה הצרכנית בשנת 2004 על שקיפות של מידע וכולנו יודעים כמה שמידע הוא כוח. וזה בעצם משהו מאוד בסיסי מכל שירות או טובין שהאזרח צורך, הוא אמור לדעת מראש את המחיר. אז אין ספק שאנחנו מבקשים פה מהרשות השניה והממשלה ומכל הגורמים שקשורים לזה, לחייב את פרסום המחיר. 

	דבר נוסף, אנחנו היינו רוצים שאולי תשב איזה וועדה גם כן של הרשות השניה, ותחשוב האם כל אחד יכול לבקש כל סכום שהוא - האם יש פה אוכלוסייה שהיא יותר רגישה, כמו ילדים. אולי להציב איזה רף מקסימלי לתמחור של שליחת הודעות - האם ישנה יכולת לפקח גם על שליחת ההודעות. זאת אומרת, שאם יש תכנית מסוימת שמבקשת שיבחר נגיד את זמר השנה, וילד מסוים רוצה שאיזה זמר מסוים ייבחר - הוא ישלח כ- 100 הודעות בשעה וככה ברור ללא שליטה על המחיר. האם אפשר באמת, טכנולוגית, לחסום אחרי פעם או פעמיים שליחה לאותו מקום בזמן נתון.

	וכמובן אנחנו רוצים שיסגרו את כל החבילה הזאת באכיפה ובסנקציות, מה קורה עם חברה מסוימת, או תכנית מסוימת, לא מפרסמת את המחיר - מה הדין יהיה לגביה והאם היא תהיה סנקציה מספיק חריפה כדי שהאחרים גם לא יחזרו על זה וכו'. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	יש לי שאלה נוספת, האם אני יכול להתגונן מפני SMS. זאת אומרת, אם אני לא רוצה לקבל SMS מסוג מסוים - האם אני יכול לחסום או האם יש איזה הגנה שאזרח יוכל להתגונן מפני שולחי SMS למיניהם.

חני מונין:

	נכון. זה מתקשר גם לא רק לשליחה של ה-SMS אלא גם לטלפונים שמגיעים אליך, כל מיני הודעות שמשאירים לך, שהרבה מהציבור לא מעוניין. למשל, מהודעות של חברות הכרויות או שירותי מין וכו' . ציבור גדול לא מעוניין בכלל שזה יגיע אליו. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	אז אנחנו נשאל, כשתשיבו, האם יש הגנה על העניין הזה.

	אנחנו נעביר את רשות הדיבור לרב בן-ציון בר-שלום.

בן ציון בר-שלום:

	אני רציתי יותר לדבר על העניין של ה"טלמסר".

היו"ר ישראל אייכלר:

	מה זה?

בן ציון בר-שלום:

	היום רשאי כל אדם לפנות לחברת סלולאר ולעשות איתה איזה שהיא עסקה. הוא מקבל פלאפון רגיל, מספר של פלאפון רגיל ויש לו הסכם עם חברת הסלולאר הזאת, על שיחות שנכנסות שהוא מקבל אחוזים מהם. אני לא יודע בדיוק כמה. 

	אני צרכן של רדיו חרדי. מתפרסמים בו מספרי טלפון סלולאריים, יש שם חידונים, דרוג מצעדי שירים וכל מיני דברים כאלה. השדרן פונה לקהל יעד מאוד צעיר, ממש ילדים. ומבקש מהם להתקשר ולדרג. אז בחודש הראשון העסק רץ, אני מקבל חשבון בסוף החודש, מגיע למעלה מ-1000 ש"ח. 

	מתברר שהטלמסר הוא מעבר לשיחה לפלאפון רגיל. אני לא יכול לתאר לעצמי שמשיחות לפלאפון רגיל הגיע לכזה סכום וכמובן שעצרתי את זה. בפרסומת אין שום זכר לתופעה של טלמסר. אני לא ידעתי שזה טלמסר. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	זה עולה 1 ש"ח כל פניה. 

בן-ציון בר-שלום:	

	אני לא יודע כמה זה עולה.

היו"ר ישראל אייכלר:

	כי אפילו אם זה 1 ש"ח - הם פנו אלף פעמים?

בן-ציון בר-שלום:

	לא, אתה נמצא על הקו, אז יש לך דקה רק להבין לאיפה אתה הולך. הם מושכים את הזמן, אתה רוצה את זה - תלחץ אחד, חידון זה שתיים, ואח"כ זה שלוש. ואם תחכה עוד ותענה על עוד שאלות - אז תקבל עוד תשובות ואז יש לך סיכוי לקבל פרס יותר גדול. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	וגם ההמתנה על הקו, עד שאחרים שולחים?

בן-ציון בר-שלום:

	כן, אתה עובר מאחד לשני וזה בור בלי תחתית. הנקודה העיקרית היא, שאין לנו בכלל מושג שמדובר פה בטלמסר. הייתי בטוח שהוא מתקשר לאיזשהו טלפון או משהו כזה, ושיחה של שתי דקות גג, הסיפור הזה לא נגמר.

היו"ר ישראל אייכלר:

	אמרת שעצרת את זה. איך עצרת את זה?

בן-ציון בר-שלום:

	לא נתתי לילדים להתקשר יותר.

היו"ר ישראל אייכלר:

	מה זה לא נתתי, אתה חסמת את המכשיר? 

בן-ציון בר-שלום:

	לא. בבית אמרתי לילדים, לא מתקשרים יותר למספר הזה, נקודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

	יש לך ילדים טובים - מה יעשו האחרים. זאת אומרת, אני צריך לאפשר שבמכשיר עצמו תוכל לעשות חסימה. 

בן-ציון בר-שלום:

	זה אל"ף. אבל הנקודה היותר כואבת זה שגם לא הודיעו לי מראש, אין שום פרסומת בעניין, שהמספר פלאפון הזה זה טלמסר. אני חושב שכשיש היום פלאפונים ויש טלמסר - צריך לעשות איזה שהיא הבדלה בין טלמסר לפלאפון. לא ייתכן שאנשים יחשבו שזה אותו דבר. 



היו"ר ישראל אייכלר:

	בתחנות אחרות זה לא קורה?

בן-ציון בר-שלום:

	לא שמעתי על תחנות אחרות. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	כי אני מניח שבכל התחנות זה קורה. 

בן-ציון בר-שלום:

	אני שמעתי שגם בטלוויזיה יש פרסומות לדברים כאלה. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	אני חייב לומר לך שאין לי הרבה זמן לשמוע את התכניות האלה, של מצעדי השירים, אבל כשאני רואה את ההתלהבות, זאת אומרת, ההתלהבות של השדרן, יש לי תחושה שהוא שותף, מנהל התחנה שותף, חברת ה-SMS שותפים והזמרים שותפים. זאת אומרת, יש פה לדעתי חגיגה גדולה מאוד. 

בן-ציון בר-שלום:

	מעבר לזה גם העניין של ה-SMS ששולחים לכל פלאפון זה באמת מטריד. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	אנחנו רוצים לתת למועצה לצרכנות להתייחס. מר יוסי ברג.

יוסי ברג:

	למעשה אפשר לדבר על המון סוגיות כשמדברים על פלאפונים סלולאריים, אבל כדאי למקד את הדיון כאן בארבע עיקריות. 

	סוגיה ראשונה, עוד לפני שאנחנו מדברים על הגילוי לגבי המחיר של ה-SMS, זה היוקר של ה-SMS. בעצם גם לאחר שהורידו את המחירים ל-25 אחוזים, אנחנו רואים סכומים אדירים. עד 32 אג', עם עוד עלות קישור של עוד 32 או 33 אג' וסה"כ  65 אג' להודעה שנשלחת.

	כאשר בעצם העלות מבחינת החברות שמשדרות - היא עלות כמעט חד-פעמית של האפשרות להעביר את ה-SMS. זה בעצם אחד השירותים הכי רווחיים, שאין לו כמעט עלות בהעברה. ויש פה תקבולים מאוד גדולים. 

	זה מצטרף לכך שעיקר המשתמשים, על-פי מחקרים שנעשו, הם ילדים, נוער, חיילים. יש מחקרים שמראים את זה. רובם גם לא משלמים את זה בעצמם. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	ההורים משלמים?



יוסי ברג:

	ההורים משלמים. זה לעומת המצב בעולם, שיש מדינות בהן ה-SMS הוא שירות שעולה מעט מאוד יחסית, אגורות בודדות. יש מדינות שבהם הוא בכלל לא עולה והוא ניתן כשירות. 

	כאן במדינת ישראל, הסכומים של חברות התקשרות הסלולארי, התקבולים הם למעלה מ- 10 מיליארד ש"ח לשנה. זה אחוזים מהתוצר לאומי גולמי. יש סכומים אדירים שהולכים וזה מוסיף, אז גם חטא על פשע, הנושא שמעבר לתשלום הבסיסי שהוא מופרז  לשירות - יש כאן, וזה משרד התקשורת צריך לבוא ולראות. לא די בכך מה שעשו, של הפחתה של 25 אחוז - זה נחמד, זה בכיוון, אבל זה ממש לא מספיק. 

	מעבר לכך, יש את הנושא של דמי קישור. כשאני שולח בתוך החברה זה עולה מחיר מסוים, כשאני שולח לחברה אחרת המחיר כמעט מוכפל. יש כאן תוספת שבכל החברות היא אחידה. אנחנו פנינו לממונה על ההגבלים העסקיים בשאלה, האם יש כאן הגבל עסקי, האם הושגה הסכמה - שלו אין אישור שלו -  הוא לא ענה לנו לעניין. הוא אמר, שמשרד התקשורת דן בכך. 

	כשבהחלט יכולה גם הוועדה לנצל את כוחה ולפנות לממונה על ההגבלים העסקיים, שאני לא רואה אותו כאן, בשאלה האם אין פה הגבל עסקי בנושא הזה. זה נושא עקרוני לגבי עלות. 

	נושא אחר חשוב שצריך לדבר בו - זה הנושא של גילוי. העלתה גב' חני מונין, מההסתדרות להגנת הצרכן, את השאלה של גילוי ואמרה, שצריך ליידע. אנחנו בדקנו אצל אנשים, אנשים לא מודעים, אנשים לא יודעים כשנכנסים לאתרים של החברות - לוקח זמן עד שמוצאים בחלק מהחברות. 

	הגילוי כאן כיוון שמדובר באוכלוסייה כל-כך קשה, ילדים נוער וכו'. כמו שתקנות הגנת הצרכן מדברים על ספציפיות בפרסום בנושא הזה - צריך כאן, לטעמנו, להיות גילוי שכל פעם ששולחים הודעה - צריך לקפוץ תא - זה עולה 32 אג' - הודעה - זה יעלה לך 65 אג'. זה הרבה מאוד כסף וזה יוצר מודעות. ורק המודעות הזאת - תוכל ליצור תחרות. 

	דבר נוסף שעלה פה, זה הנושא של פניות לא מוזמנות, שאנשים מתלוננים שהם מקבלים פניות למקומות לא מוסריים, למקומות עסקיים שהם לא רוצים. ומעבר לזה, זה מפריע להם באמצע ישיבה. לפעמים גם מפתים אותם, הם כותבים להם, "שלום, מזמן לא דיברנו, מה שלומך". אפילו חברות הסלולאר לא אחראיות לזה - עסקים עושים בזה שימוש לרעה. 

אנשים מתלוננים שכשהם רוצים להוציא הודעה חוזרת "sent" בחזרה - אז הם לא יכולים - כי מי ששולח את זה מרכזיות ואז הם צריכים, מי שכבר יודע ומתוחכם - צריך לפנות ל-* - אפס - מה שלא יהיה - ולשאול - אני יש לי בעיה כזאת - למי לפנות - לשאול את הטלפון - זו פגיעה בפרטיות. 

אגב, על זה יש לנו הצעת חוק של המועצה לצרכנות בנושא של "דואר זבל", שעכשיו נדונה ומשרד התקשורת אימץ את העקרון שלה, אבל זה עוד ייקח זמן עד שהיא תלך. ואני חושב שגם חברות הסלולאר צריכות להתמודד עם הבעיה בינתיים.

מעבר לזה, נקודה אחרונה שצריך לדעתנו, להתמודד איתה, זה הנושא של כל אותם גופים שעוסקים בטלוויזיה, ברדיו, בתקשורת, שמשדלים אנשים, משכנעים אנשים, "תפנו אלינו ותצביעו כך וכך". אנחנו צריכים לזכור מה מניע את הגופים האלה. וצריך לבדוק, כי עד כמה שידוע לנו, הגופים שמפעילים את השירותים האלה, מקבלים מחברות התקשורת, בין אם זה על שידורי ה-SMS ובין אם זה על השיחות הנכנסות - מקבלים נתחים, לפעמים 50 אחוז, לפעמים גם יותר מהסכומים, לשימוש עצמי להפקה. 

ועכשיו נשאלת השאלה כלפי משרד התקשורת, לגבי הרשות השניה, לגבי הגורמים האלה. כאשר כתוב בחוק מפורשות שמי שעושה שירות של טלוויזיה או של רדיו - צריך לעשות את זה ומגבילים אותו ואומרים, האפשרות שלך לממן את עצמך מפרסומות הוא X או Y, 5 דקות בשעה, או קדימונים או תשדירים וכו'. איך מנצלים את הפרצה הזאת שצריך לחסום אותה, שבא מפרסמים מספרי טלפון, מקבלים התקשרויות בחזרה ולוקחים חלק מהכסף להפקה. 

וזו השאלה שצריכים לשאול את הגורמים שעוסקים בזה. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	לפני שנפנה לגורמים, אני רוצה להציג כמה שאלות לכולם, מי שיודע את התשובה, שיתייחס לזה. 

	שאלה אחת - כיצד מתחלקים הרווחים שמגיעים משליחת הודעות SMS בין הגורמים השונים? חברות הסלולאר, מפיקי ויזמי תכניות טלוויזיה ורדיו - חברות הנותנות שירותי טכנולוגיה לעיבוד הנתונים - איך מתחלקים הרווחים, אם מישהו יודע אני אשמח לשמוע. 

	שאלה מספר שתיים - האם מישהו יודע כמה הודעות SMS נשלחות בין החברות, בתוך החברות ולתכניות הטלוויזיה והרדיו.

	שאלה שלישית - מי קובע את תעריפי ה-SMS הנשלחים לתכניות השונות באמצעי התקשורת השונים - והאם יש פיקוח על זה? 

	שאלה נוספת - האם חברות הסלולאר עצמן שותפות במישרין או בעקיפין בחברות שמספקות שירותי SMS. 

	שאלה ספציפית לרשות השידור, לרשות השניה ולמועצה לכבלים - האם הגיעו אליכם תלונות בנוגע לאי ציון מחירים של עלות משלוח SMS או עלויות שיחות טלפוניות או טלמסרים. כמה תלונות הגיעו והאם טיפלתם בתלונות ואיך? וכיצד מתנהל תהליך הפיקוח בנושא? 

	אנחנו נפנה לחברות הסלולארי, חברת פלאפון, הגב' שרון פליישר, מנהלת אגף רגולציה בפלאפון.

שרון פליישר:		

	אני חושבת שצריך להתייחס פה לדברים, ובעיקר משרד התקשורת, כי נאמרו פה המון עובדות לא נכונות, ע"י כמעט כל הדוברים, לצערי. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	מה שאת חושבת שלא נכון, תצייני.

שרון פליישר:

	אני חושבת שמי שצריך להגיד זה, זה משרד התקשורת. לי אין מה להגיד.



היו"ר ישראל אייכלר:

	לך אין מה להגיד, אבל השאלה ששאלתי, האם אתם שותפים במישרין או בעקיפין באיזה שהיא חברה שמספקת שירותים?

שרון פליישר:

	אנחנו נותנים שירותי SMS, חלק מהרשיון שלנו לתת שירותי SMS. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	אני לא שואל על שירותי העברת ה-SMS, שזה הרשיון שלכם. האם יש לכם חברות שהם החברות האינטרסנטיות שעליהם אנחנו מדברים?

שרון פליישר:

	התשובה היא חד משמעית לא. אבל אני חושבת שרצוי שמשרד התקשורת יענה על זה.

היו"ר ישראל אייכלר:

	לא, אבל אני קבעתי שחברות הסלולארי, אז נבקש מחברת סלקום. אנחנו ניתן למשרד התקשורת להשיב בפירוט רב.

	חברת סלקום, הגב' עופרה ילון, מנהלת קשרי ממשל, בבקשה.

עופרה ילון:

	אני מצטרפת לדעה. באמת אני חושבת שמשרד התקשורת מן הראוי שהוא ישיב על חלק נכבד מהשאלות. מעבר לעניין הזה, אני חושבת שנעשה כאן איזה שהוא בלבול תחומי בין השירותים שאנחנו מספקים לבין השירותים שמספקים חברות תוכן חיצוניות.

	לא מדובר כאן בכלל בשירות של SMS. כי כשמדובר בשירות של SMS  - מדובר בשירות בין אדם לאדם. חברת הסלולאר כמובן שאסור לה לקרוא את המידע שעובר בין אנשים פרטיים. כאן מדובר בשירות אחר לחלוטין. בטעות מזהים אותו כשירות של SMS. מדובר בשירות של ספק תוכן, שלו יש מספר והוא מקבל הודעות, מנתח אותן, קורא את ההודעות. 

	הרי בשיחה SMS כשאתה שולח אלי, כאדם פרטי, חברת הסלולאר לא יכולה לקרוא את ההודעה, היא לא יכולה לעשות משהו עם ההודעה. כאן זה שירות שונה לחלוטין. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	האם אתם שותפים עם ספקי התוכן?

עופרה ילון:

	אנחנו לא שותפים עם ספקי תוכן, עד כמה שידוע לי. וגם זה לא שירות שלנו, זה לא שירות שממותג כשירות של החברה שלנו. זה שירות של ספק תוכן. 

יעקב מרגי:

	הם משלמים לספק תוכן ככל שספק התוכן מקבל יותר הודעות. 



עופרה ילון:

	אני לא נכנסת להסכמים המסחריים. אנחנו צינור של סליקה. אנחנו בכל ההסכמים שלנו עם ספקי התוכן, כותבים בתוך ההסכמים, שהם צריכים לפרסם את התעריפים. על-מנת שהתעריפים יהיו שקופים. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	זה בהסכם? 

עופרה ילון:

	בהסכם. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	ומי קובע את המחיר שהם גובים?

עופרה ילון:

	לא אנחנו קובעים. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	מי קובע את המחיר - הם עצמם. 

עופרה ילון:

	לא אנחנו. אבל אנחנו הכנסנו את זה כצעד להסכם. כשאנחנו שולחים חשבון ללקוח, אתה לא תראה את זה תחת הכותרת של SMS, כי זה לא שירות של SMS. יש שורה נפרדת של ספקי תוכן, ששם אנחנו כותבים סה"כ הכספים שגבינו בשביל אותו ספק. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	אתם לא עושים את זה לשם מצוות הגבייה - אתם לוקחים אחוזים בטח?

עופרה ילון:

	לפחות קונצנזוס אחד היה כאן בין כל החברים שדיברו עד עכשיו. אף אחד לא מעונין לעצור את הקדמה. על מה דובר כאן - דבר ראשון דובר על הנושא של השקיפות - אנחנו בעד הנושא של השקיפות, בהחלט.

היו"ר ישראל אייכלר:

	אז אתם מפרסמים את המחיר?

עופרה ילון:

	זה לא אנחנו, אנחנו לא מפרסמים את זה. תבינו את העניין, יש כאן ספקי תוכן ואולי גם משרד התקשורת יסביר לכם את זה יותר בפרוטרוט את הנושא של ההסדרה. 

	זה לא שירות שממותג  כשירות שלנו.  זה לא שירות שלנו - זה שירות שנותן אותו צד ג'. ואותו צד שנותן את השירות - הוא גם אחראי על הפרסום שלו. 


יעקב מרגי:

	סליחה, הדעה שלך לא נכונה. זה שירות שאת נותנת ללקוח ולספק השירות. את כחברת הסלולאר נותנת את השירות לספק השירות. את מגדירה את זה לא נכון. אתה נותנת לי כבעל מכשיר סלולאר את השירות להשתמש ב-SMS ואת נותנת את האפשרות לספק השירות להשתמש בזה. 

	אז ההגדרה שלך היא לא הכי נכונה. את מנסה למעט, נכון שהביקורת היא לא כלפייך. אנחנו מכאן ננסה לדרוש את המקסימום, כמה שנוכל לחייב אתכם לתת מיגון ואפשרויות, סלקציה שלנו, כלקוחות.

	השאלה היא כזו - כמה לכם יש עניין לתת את הסלקציה? כי פה יש בסיס אינטרסים משותף. ככל שישתמשו יותר ב-SMS - לך יש את החיוב שלך כחברת הסלולאר וספק השירות מקבל על זה כפל-כפליים. ואני שומע שהוא רשאי לקבוע לעצמו את הסכומים. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	יש לך מידע איך מתחלקים הרווחים, לפי השאלה שהצגתי?

עופרה ילון:

	לא. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	אני רוצה להבהיר קצת מה שאמר הרב יעקב מרגי. אני חברת סלקום במקרה, יש לנו הסכם בינינו, אני לקחתי אצלכם מכשיר, אתם שולחים לי חשבון. אתם מבחינתי לקחתם קבלן משנה שהוא יספק לי תכנים. אבל הקישור שביני וביניכם, הוא לא קישור שביני לבין חברה שלישית, שהיא נקראת ספקי תוכן.

	ולכן כלפי אתם אחראים על כל דבר שקורה במכשיר שלי. ולא ייתכן, אני לא אומר אתם דווקא סלקום, אני אומר, כל החברות הסלולאריות, לא ייתכן שאתם תסירו אחריות ותגידו, זה לא העסק שלנו. זה האיש היחיד, הגוף היחיד, שיש לו קשר אתי כלקוח, זה חברות הסלולאר. לא ספקי תוכן שהם אנשים פרטיים שאין לי איתם עסק ואני לא יכול לקבוע להם שום דבר.

עופרה ילון:

	אני רוצה להסביר לך משהו לגבי מערכת היחסים הזאת. יכול להיות שלמשתמש מהצד לא כל כך ברורה מערכת היחסים הזאת. אבל אני רוצה שתבינו, זה לא ממותג, זה לא שירות שלנו. זה גם לא שירות SMS. נעשו כאן כמה טעויות שמקורן בחוסר ידיעה. 

זה לא שירות SMS של חברת סלקום. גם אני מניחה שזה לא שירות של חברות סלולאריות אחרות. ולכן אני מאוד בעד שמשרד התקשורת יציג את הגישה שלו לעניין. זה לא שירות שלנו, צריך להבין את העניין הזה - השירות הוא של ספקי תוכן. 

נעשה כאן איזשהו ערבוב תחומים בין שירותים ממותגים של חברות סלולאריות לבין שירותים של אחרים, שהם ספקי התוכן. השירות הוא שירות שניתן על-ידי ספק התוכן, לא על-ידינו. אנחנו בהחלט בעד שקיפות, אנחנו מכניסים את הנושא של השקיפות לכל ההסכמים שלנו עם הספקים. 

אנחנו גם לא אחראים למסרים. מישהו כאן לוקח איזה שהיא הודעה ומנתח אותה. בהודעות ששולחים בין אדם לאדם, אנחנו לא נוגעים כלל בהודעות כאלה. אנחנו לא קוראים אותן, אנחנו לא מנתחים אותן, אנחנו לא מעבדים אותן. 

יעקב מרגי:

	אבל אתם כן יודעים שאותו מספר הוא, או ספק שירות הסעדה לצורך העניין, או ספק שירותי מין או ספקי שירותי מידע אחר. אתם כן יודעים לזהות אותו בהסכמים שלכם. 

	לכם יש אמצעי זיהוי, לא יעזור כלום. אם אני כלקוח לא רוצה לקבל שום הודעה, לא מדנה ולא מזה ולא ממה, אני לא אקבל אותה. 

עופרה ילון:

	אז תפנה למי שאחראי על זה. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	טוב, הבנו שלחברת סלקום אין מה להשיב על זה. אנחנו נרשום את זה לפנינו. למשל, אם אני אפתח חברה ששולחת SMS לאנשים שצריך לרצוח את ראש-הממשלה, חס וחלילה, אני בטוח שסלקום פרטנר ופלאפון יחסמו אותי מיד ולא יגידו, אני לא יודע איזה תוכן הוא שלח, תפנו לשב"כ. אתם תדעו בדיוק שדברים כאלה לא שולחים. ואתם תחסמו ובצדק. 

	לכן, לדעתי יש לכם כן אחריות ציבורית לגבי תכנים, לא כל התכנים, אתם לא הצנזורה, אבל יש איזה שהם גבולות שצריך לקבוע, קווים אדומים. ובפרט, כשאנחנו רוצים לקדם את הקדמה. 

כי אני למשל כשהייתי ילד, הייתי מאזין לקול הקדמה והשלום במוסקבה. היתה תחנת רדיו בעברית, קול הקדמה והשלום עם מוסקבה והם דיברו כל הזמן את התעלומה הסובייטית. הייתי יושב וצוחק על דבר אחד, שמדברים בשם הקדמה והשלום. 

הסובייטים שעשו את המלחמות הגדולות ביותר בעולם, והביאו מאות מיליוני אנשים לפיגור נוראי בכל השדות של אוקראינה ושל כל מדינות ברית המועצות, שהיה שם שיא הנחשלות, דיברו בשם הקדמה והשלום. כך שאני מאוד לא מתרשם מהמילה שהיא נקראת "קדמה". צריך פשוט לבדוק מהם באמת הגבולות.   

ועכשיו מילה לחברת פרטנר, אלא אם כן היא כמו כל שאר החברות, הגב' נילי יפרח.

נילי יפרח:

	אין לי התייחסות. חברת פרטנר הוציאה מכתב רשמי לחברי-הכנסת. יש לי כאן העתק ממנו. 

שלומית קואולמן:

	קיבלנו אותו. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	אנחנו עכשיו נעבור, לפי בקשת רשתות הסלולארי  למשרד התקשורת, עו"ד אריק רשף, הלשכה המשפטית. אתה שמעת את כל הדברים, ואני רוצה שתתייחס לכל. 

אריק רשף:

	אנחנו הוזמנו לדיון ממוקד בנושא מסוים. עיקרו והדברים שבהם פתחת, הנחת את האצבע על הנושא העיקרי, הבעיה העיקרית. והיא נושא משלוח הודעות SMS והמודעות של הציבור למחירים שלהם. 

	אבל הדיון מתפתח לכמה נושאים אחרים, שאינם קשורים לנושא הזה. עלתה שאלה של היכולת של אדם לסרב לקבל הודעות SMS. נושא שכפי שציין חברי מהמועצה לצרכנות, כרגע יש לנו שר משותף. 

הנושא מצוי כרגע בהליכים של חקיקה. הנושא שקרוי, משלוח  "ספאם" הודעות "דואר זבל".  הדבר מצוי כרגע בהליכי חקיקה ואני חושב שלא נכון כרגע שאנחנו נפתח דיון בנושא. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	היתה איזו תקנה שהשר אהוד אולמרט העביר. 

יעקב מרגי:

	הצעת החוק כוללת את הסלולאר. 

חני מונין:	

	זה שליחת הודעות SMS בסלולארי ולגבי האינטרנט ביחד. כרגע זה נמצא אצל ניסוח במשרד המשפטים. אבל אנחנו מתכוונים להגיש לקריאה ראשונה כבר במושב הזה. 

אריק רשף:

	סוגיה אחרת שעלתה היא סוגיית האפשרות לחסום את האפשרות להתקשר לאותם אתרים. הסוגייה הזו היא סוגייה, שוב, מסוג אחר. איננה סוגיית המודעות למחיר, אלא הכלים שעומדים לרשותו של מנוי, במקרה הזה, של הורים שמבקשים להימנע מתשלומים בסכומים גבוהים עבור הודעות SMS ששלחו הילדים שלהם. 

	שוב, יש כלים שונים לטפל בסוגייה הזו. זו סוגייה שעולה כל פעם בוריאציה אחרת. היה שלב שבו, מה שהיה יקר להורים - לא היה SMS, עוד בטרם ה-SMS, מה שהיה בעיקר ויצר חשבונות גדולים היתה עצם השיחה לטלפון סלולארי. ולדבר הזה גם הוגשה עתירה בזמנו, הוקמה ועדה במשרד התקשורת שטיפלה בנושא החסימות, נקבעה מדיניות מסוימת.

	אז אני אומר, יש מגוון של כלים לטפל בבעיה כשמדובר בשיחות, המדיניות של משרד התקשורת היא לאפשר מעבר פתוח של מסרים בין רשתות ולטפל בסוגייה הזו של מנגנוני ההתגוננות מפני חשבונות בדרכים אחרות. אז יש את האפשרות של מכשירים שאינם כוללים פונקצית משלוח SMS. זה אני חושב, דברים שדווקא הצד השני יוכל להרחיב, המגוון של האמצעים הטכניים.



שרון פליישר:

	יש אופציה כזו בוודאות, אני לא יודעת אם זה משהו שאת יכולה לעשות אותו בעצמך או שאת צריכה לבקש משירות לקוחות. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	שיפרסמו את האופציות שהציבור יידע מה יהיה אפשר. 

אריק רשף:

	נושא נוסף שעלה כאן, זה נושא שיחות טלפון סלולארי. ומר בן-ציון בר-שלום הוא טיפל בשאלה של שיחות טלפון סלולארי לשירותי מידע קולי. שוב, זה נושא אחר, זה לא נושא של SMS, זה שיחות לספקי מידע קולי. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	אבל זה עקרון של ניצול חוסר ידע של אנשים במחירים, על זה הוא דיבר.

אריק רשף:

	היתה שם בעיה, הוא דיבר על-כך שהמדובר בתחנת רדיו מסוימת שמפנה אל אותם ספקי מידע. 

חני מונין:

	הרעיון הוא אותו רעיון, זה לא משנה אם זה של טלמסר או להתקשר. 

אריק רשף:

	לכן אני אומר, גב' חני מונין, צריך א: להבין שיש לנו סוגים שונים של בעיות, צורות שונות של הסדרה, רגולטורים שונים. כך למשל שהמדובר בתחנת רדיו מהסוג שדיבר עליה, הרב בן-ציון, שמדובר באמצעי תקשורת יש שני מסדירים. יכול להיות שיש היבטים שקשורים לתקשורת ויש היבטים שקשורים למסדיר השידורים. 

	כך למשל הוזמנו לכאן אנשים נכבדים מהמועצה לשידורי כבלים ומהרשות השניה. הם רגולטור שעוסק בשידורים. אני לא יודע מי הרגולטור שעוסק בשידורים שעליהם דיבר.

היו"ר ישראל אייכלר:

	הרשות השניה, כי זו תחנת רדיו. 
 
אריק רשף:

	הרשות השניה, כי תחנת רדיו מוסדרת. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	אני מניח שזה קול-חי. 


אריק רשף:

	אז אם היא לא פיראטית, אז הרשות השניה. אני אומר, אם יש רגולטור שמסדיר - אז זה מוסדר. ואם זו תחנה פיראטית - אז יש בעיה. אם אנחנו חוזרים חזרה לבעיה העיקרית שלנו והיא תעריפי הודעות SMS והשאלה של מערכת היחסים בין חברת הסלולאר לבין ספקי השירות - צריך להבין גם מה השירות. 

	למשל, כאשר המדובר בבחירת מועמד ב"כוכב נולד", השירות שניתן זה שירות של השתתפות בבחירה. כלומר, יש רצון לציבור להשתתף בתהליכי בחירה ובתהליך עיצוב של קבלת החלטות בנושאים שונים. ומאפשרים לציבור הרחב להשתתף, לבוא על סיפוקו בשאלת הרצון להיות שותף לתהליך. אבל זה לא שירות תקשורת, זה לא שירות בזק במובן הרגיל - זה שירות אחר. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	אבל אתה כמשרד התקשורת, לא אחראי על כלי התקשורת במובן הזה של--- .

אריק רשף:

	כמו שמשרד התחבורה לא אחראי על זה שמכונית של שודדים נוסעת מירושלים לתל-אביב לשדוד בנק. 

עדי כהאן:		

	זה שימוש בתשתית, זו הכוונה. בתוך השירות פרימיום הזה, שהוא בעצם השירות של בחירת המועמד, יש גם שימוש בשירות בזק. ואנחנו כן רוצים להתייחס. 

אריק רשף:

	יש דברים שאנחנו כרגולטור אחראים עליו, יש דברים אגב, שאנחנו מסדירים במובן שלילי. כלומר, אנחנו מתירים לחברות חופש פעולה. או בוחרים בהחלטה לא להסדיר או לא לפקח. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	אז בוא נתמקד מה אתם כן עושים. זאת אומרת, הגדרת טוב את ההבדלים ועכשיו תכלס, מה אתם עושים?

אריק רשף:

	יש פה שאלה של מודעות לתעריפי מחירי הודעות ה-SMS. למעשה מה שקורה, חברת הסלולאר, אמרה עופרה ילון, הן מסלקה. הן מבצעות את תהליך גבייה. כאשר הן גובות מחיר שכולל בתוכו את מחיר ה-SMS שהוא מחיר, שהמשרד איננו מפקח עליו.

היו"ר ישראל אייכלר:

	מי כן קובע את המחיר?

אריק רשף:

	חברת הסלולאר. 


עדי כהאן:

	המשרד לא מפקח על SMS יוצא, או מה שנקרא "SMS פנים רשתי". כל ההודעות האלה שנשלחות לכל התכניות, אם שמתם לב, יש מספר אחיד, נגיד 2020. המספר הזה, הוא מספר פנים רשתי. על הודעות כאלה, המשרד לא מפקח על התעריף, התעריף שהחברות קובעות הוא תעריף רגיל. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	מה זה פנים רשתי, בתוך סלקום? 

עדי כהאן:

	בתוך סלקום, בתוך פלאפון, כן. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	אבל כולם אותו מספר. 

עדי כהאן:

	פשוט, הוקצה להם אותו מספר. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	אבל המחיר הוא כמו בתוך הרשת?

עדי כהאן:

	לא. כשאני שולחת הודעה בתוך הרשת, התעריפים נעים כיום בין 28 ל- 32 אג' כולל מע"מ. אלה תעריפים שהחברות קובעות והם לא מפוקחים, משרד התקשורת לא מוצא לנכון להתערב בזה, זה מקטע תחרותי. 

	המחירים כשהם מוצגים בתכניות של בחירת מועמד, מה שנקרא: "SMS  פרימיום", זה משהו שמוכר וידוע בעולם כולו ולא המצאה ישראלית.

היו"ר ישראל אייכלר:

	והם חייבים לפרסם את המחיר? 

עדי כהאן:

	זו בדיוק הסוגייה. התעריף שנקבע תעריף כמו ששרון ועופרה כאן אומרות, הוא תעריף שהוא בוודאי נקבע, או בהסכם מסחרי או ע"י ספק שירות התוכן. ואנחנו לא מבקשים להתערב בתעריף הזה. אנחנו רק מבקשים את השקיפות שלו. 

	עכשיו אני רוצה לעשות כאן קצת סדר מבחינת העובדות והמשך למה שעו"ד יוסי ברג התייחס להפחתה של 25 אחוז בתעריף. מדובר כאן על השלמה הודעה ברשת אחרת. זה בכלל לא רלוונטי לסוגיה שאנחנו דנים בה כרגע. זה SMS בין סלקום לפלאפון. משרד התקשורת מצא שהמקטע של השלמת ההודעה ברשת אחרת, הוא לא מקטע תחרותי. ועל כן הוא התערב בזה. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	קבעתם מחיר?

עדי כהאן:

	קבענו החלטה של 25 אג' וכרגע יש עבודה של חברת הייעוץ analysis  שבודקת את עלות השלמת ההודעה. ועל בסיס הקביעה של החברה, אנחנו נדרג את הירידה בתעריף.

היו"ר ישראל אייכלר:

	אז למה לא תקבעו מחיר מקסימלי לדברים כאלה?

עדי כהאן:

	אנחנו קובעים רק במה שאנחנו מוצאים מקטע לא תחרותי. המקטע של ה-SMS  היוצא הוא מקטע תחרותי. משרד התקשורת לא מתערב בקביעת התעריף. חברות יכולות גם לקבוע שתעריף פנים רשתי יהיה 3 ש"ח, זה תחרות בין החברות. 

	בהשוואה לעולם, לפי הממצאים שיש לי, ואני עוסקת בנושא, אין אף מדינה בעולם שיש בה ספקים שנותנים שירות SMS בחינם. נהפוך הוא, המחירים בארץ, מבחינה אבסולוטית הם לא מהיקרים. הבעיה שמשרד התקשורת מצא הוא היחס בין ה-SMS היוצא לבין ה-SMS הנכנס, ולא בתעריף אבסולוטית. 

	כל המודל של revving ushering, זאת אומרת, של שיתוף רווחים, מודל עסקי, משרד התקשורת לא מתערב בו. ובאמת הלקוח משלם כאן על הפרימיום, על האפשרות להיות שותף בהחלטה, מי יהיה הכוכב הנולד. התכניות נותנות גם אלטרנטיבה לשלוח את הבחירה באינטרנט  שזה בחינם.

חני מונין:

	אני חייבת להגיב לנושא הזה של חוסר ההתערבות. נשיא צרפת התערב במחירים של הודעות SMS והוא קבע רף מקסימלי. 

עדי כהאן:

	לא, זה רק להשלמת SMS. יכול להיות ששם תעריף אחיד לשליחת SMS פנים רשתית וחוץ רשתית. והוא התערב אולי בקישור בין החברות. אני לא שמעתי על מקרה שהתערבו ב-SMS יוצא, זה מקטע תחרותי. ובארץ בכל מקרה משרד התקשורת הכריע שזה מקטע תחרותי. הוא לא מתכוון להתערב בזה, ככה שזה בכלל לא סוגייה שעומדת על הפרק. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	אבל למה אתם לא מתערבים בשקיפות של המחיר?

עדי כהאן:

	  זו האחריות של חברת הסלולאר מול הלקוח.



היו"ר ישראל אייכלר:

	מתי תתחילו לאכוף את זה או לדרוש את השקיפות?

אריק רשף:

	הנושא הזה של שקיפות כלפי הציבור בנושא המחירים, סוגייה שעולה בהיבט אחר. צריך להבין שאנחנו עסקנו לא מזמן בהסדרה של שירותי מידע קולי. יצאה טיוטת מסמך מדיניות. בסופו של דבר, זכתה בעדיפות, בין השאר, בהתערבות הוועדה הזו, העדיפות ניתנה לשירותים הארוטיים. והשירותים הארוטיים אכן הוסדרו. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	למה אתם לא מחייבים את כולם. באותו גודל של מספר הטלפון, צריך להיות המחיר. 

אריק רשף:		

	ההסדרה היחידה שקיימת כנספח ברשיונות, היא הסדרת נושא שירות ארוטי, שכפי שאמרתי, זכה לעדיפות גבוהה יותר, בגלל היבטים נוספים שאינם רק היבטי המחיר, אלא היבטים של חשיפת קטינים  לתכנים. אבל ההסדרה בעיקרה של דבר, מתייחסת למקרים שבהם נדרש, מה שאנחנו קוראים, תשלום מיוחד או תשלום פרימיום. שהוא מעבר למחיר השיחה הרגילה והוא הנושא שאנחנו עוסקים בו כרגע.

	ולגבי מצב כזה,  הוראה שכרגע קיימת ברשיונות המפעילים, נקבע תשלום מיוחד לשירות. במקרה הזה זה שירות ארוטי, אבל זה הכלל שיחול על פי מסמך המדיניות. יש מסמך מדיניות בתוקף ויש טיוטת מסמך מדיניות שעסקה בהסדרה רחבה יותר של שירותי המידע הקולי.  תשלום מיוחד שנקבע שמחירו גבוה יותר ממחיר שיחה רגילה.  ישמיע בעל הרשיון בעצמו או באמצעות ספק השירות, בתחילת השיחה, מסר מוקלט, הכולל את הפרטים הבאים. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	אתה לא מדבר עכשיו על שיחות ארוטיות - אתה מדבר על משהו אחר.

אריק רשף:

	אני אומר שהכלל שכאשר מדובר בשירות פרימיום, כלומר שירות שעבורו גובים מחיר שהוא מעבר למחיר השיחה, המדיניות שלנו היא לחייב בחובת הכרזה, שמצביעה על כך או מודיעה מראש, שאכן זה המצב. 

חני מונין:

	מה זה מדיניות, מה זה אומר נכון להיום. מוטלים סנקציות - איזה סנקציות?

אריק רשף:

	כלי שבאמצעותו אנחנו קובעים את הנורמות האלה, הוא באמצעות הרשיונות. כפי שאמרתי, אין הסדרה כוללת לגבי שירותי מסר קולי ואין הסדרה לנושא ה-SNS. נושא ה-SMS הוא נושא שעלה עכשיו על שולחננו. ואנחנו נדון בו ונסדיר אותו. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	למעשה אתה אומר שבעצם אין עכשיו שום פיקוח. ואתה מקבל את הטענה של החברות הסלולאריות שהם סך-הכל מסלקות. 

אריק רשף:

	אני לא אמרתי שכבר. זה שהן מסלקות, כלומר משתמשות ביכולת הגבייה שלהן.

היו"ר ישראל אייכלר:

	ועכשיו אתם תדונו על מגבלות לגבי שקיפות, לגבי גודל המספר. 

אריק רשף:

	זה לא מגבלות - זה חובות.

היו"ר ישראל אייכלר:

	המילה "מגבלות" קצת מפחידה. נקרא לזה "הסדרה" כמו שאמרת. 

	עכשיו אנחנו נעבור למועצה לשידורי כבלים ולווין, עו"ד שרון שמש. 

שרון שמש:

	אנחנו מפקחים על השידורים של חברות הכבלים והלווין ועל הערוצים.   אנחנו התייחסנו לנושא הזה במסגרת הסדרה קצת יותר רחבה של שירותים אחרים שניתנים ע"י חברות הכבלים והלווין, וזה שידורים אינטראקטיביים. זה בעצם מין דבר כזה שהתחיל להתנהל בערך שנתיים שצופים מוזמנים להשתתף בשידורים, להשפיע על התכנים שלהם ואף לצורך מידע. שמי שמזמין אותם, זה בעצם תכניות הטלוויזיה. 

	על מה שבעצם דובר כאן, הצבעות, יש לנו צ'טים ופורומים, שבעצם צופים מוזמנים לשלוח SMS וההודעות מוצגות על המרקע. יש גם דברים אחרים שלא הוזמנו לדבר עליהם היום, אבל זה גם עלה כאן הנושא של שיחות פלאפון, כלומר יש תחרויות מוזמנים להתקשר. 

	אנחנו הוצאנו שיטת מדיניות בתחילת חודש אפריל, אנחנו אמורים לקבל את העמדות לקראת סוף החודש הזה. ואז המועצה תגבש את המדיניות הסופית שלה. עד היום הפיקוח וההוראות שניתנו, הם ניתנו בהחלטות פרטניות לגבי ערוצים ספציפיים, לגבי שידורים ספציפיים, אבל לא היה מסמך מדיניות, כי אנחנו למדנו את הנושא. 

	מה שלנו היה חשוב אחרי שבאמת צברנו ניסיון וראינו מה מפריע ללקוחות, זה באמת א: העקרון של השקיפות. אנחנו במדיניות וגם בהחלטות פרטניות שכבר הוצאו, הורינו על ציון עלות השירות באותה החלטה. 

חני מונין:	

	על מי ההוראה שלכם חלה?




שרון שמש:

	על חברות הכבלים והלווין. במדיניות שלנו גם כתוב שחברות הכבלים והלווין תהיינה אחראיות על יישום ההוראות. כלומר, לא יכול מקרה שבו חברות הכבלים והלווין יבואו ויגידו, סליחה זה באמת ספק השירות אחראי ולכן אנחנו לא שמנו את המידע או שלא עמדנו בתנאים. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	כן הטלתם אחריות עליהם?

שרון שמש:

	הטלנו אחריות על הלקוחות עצמם לעמוד במדיניות. א: כלל ראשון, זה באמת השקיפות שחשוב לנו שיצוין המחיר של השירות הזה ובאופן ברור. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	אני רואה פה שכתבתם, "לפחות באותה מתכונת ואותה הבלטה, בה יוצג מספר הטלפון, כתובת אתר האינטרנט או כל מדיום אחר שבאמצעותם יסופקו השירותים, בצמוד אליהם". 

שרון שמש:

	שוב, זה רק עוד יצא, זה עוד לא מחייב.  אבל בדברים שאנחנו אפשרנו באופן פרטני, כי היו באמת דברים שידענו מראש שהם יהיו בערוץ  TV ובערוץ ביפ, אז כן. 

חני מונין:	

	ויש לכם יכולת  בתוך השידור?

שרון שמש:

	לא, זה אין לנו. 

היו"ר ישראל אייכלר: 

	יש לכם סנקציות?

שרון שמש:

	יש לנו אגף פיקוח ואנחנו מוציאים קנסות אם מפרים את ההחלטות שלנו. 

חני מונין:

	מה גובה הקנסות?

היו"ר ישראל אייכלר:

	עד היום עוד לא הגענו לדבר הזה. הקנסות עד היום היו על דברים יותר רציניים שזה הגיע עד ל-100 אלף ש"ח.



היו"ר ישראל אייכלר:

	יש לכם התייחסות לגיל 14 ומטה?

שרון שמש:

	דבר ראשון שציינתי זה באמת השקיפות. חוץ מזה חשוב לנו להגן על ציבור הילדים. אולי חשוב להגיד שכל הנושא של שירותי פרימיום זה דבר שהוא מאוד שכיח בעולם. והדבר הזה גם מתפתח, כלומר מדברים כאן על SMS, עושים קישורים בין הטלוויזיה לבין הסלולאר, זה שוק שלם שמתפתח בחו"ל ואנחנו לא רוצים לעצור אותו.

	מעבר ל-SMS מאפשרים להוריד רינגטונים של תכניות, ואייקונים של תכניות, זה דברים שאנשים אוהבים ויש לזה ביקוש. וזה בתעריפי פרימיום. כלומר, אנחנו לא רוצים לעצור את הדברים האלה. אנחנו גם לא חושבים שיש סיבה לעצור את זה. 

	יחד עם זאת, כשמדובר בתכניות שמיועדות לילדים - אנחנו חושבים שכן יש סיבה להתערבות. ואנחנו הגדרנו את גיל ההתערבות לתכניות לילדים עד גיל 14. ושם קבענו שהתעריפים יהיו תעריפים רגילים. כלומר, אי אפשר יהיה לקחת על SMS, נניח 2 ש"ח, אלא תעריף רגיל. זה ככל שהדברים נוגעים לילדים. 

	אני יודעת שלמועצת הכבלים והלווין אין סמכות להתערב במחירים. אנחנו לא יכולים אפילו להתערב במחירים שחברות הכבלים לוקחות על הערוצים שהם מציעות. אז בוודאי שאנחנו יכולים לפקח על השירותים. אני מדברת לא על פיקוח כללי, אלא פיקוח על המחיר. אני לא יכולה להגיד לכבלים, אל תיקחו  יותר מ-X שקלים על ערוץ.

היו"ר ישראל אייכלר:

	אבל עכשיו אמרת שכן הגבלת אותם.

שרון שמש:

	נכון, לכן אני אומרת שבמקרה הזה, אני לא מתירה לשלב בשידורים של ילדים, שירותים שעולים על… אני יודעת אבל שבאנגליה מגבילים את כל שירותי הפרימיום שמיועדים לילדים, ב3- פאונד לשירות, כלומר, אי אפשר לפנות לילד ולבקש ממנו לשלוח SMS כשהתעריף שלה עולה על 3 פאונד. אבל לנו אין את הסמכות להיכנס לדברים האלה. 

	הוראה נוספת שקבענו לגבי ילדים, זה בתכניות שמיועדות לילדים עד גיל 14, לא ישדלו ילדים לשלוח יותר מ-SMS אחד. כלומר, אם יש הגרלה, לא יגידו, ככל שתשלחו יותר SMS - אז זה יגביר את הסיכויים שלכם לזכות. או היתה איזו תכנית ב"אקזיט" שבה המנחים אמרו שעל כל אלף SMS שיישלחו, אחד מהמנחים יוריד את הבגדים. אנחנו אוסרים על הדבר הזה. כלומר, מהתוכנית לא יעודדו ילדים לשלוח SMS. 

	שוב, אנחנו מפקחים רק על המרקע. אני יודעת אבל שבאנגליה, ההסדרה היא מתייחסת לכל המדיומים. והיא מחייבת בכל מדיום שבו אתם מזמינים מישהו לצרוך שירותים כאלה, לציין את המחיר. בין אם זה באינטרנט, בין אם זה בעיתון. לפעמים גם בעיתון, ובעיתוני נוער מדברים על תורידו אייקונים, או באינטרנט. אז חייבים לכתוב את המחיר. ושוב, אם זה עיתון שמיועד לילדים, אז אסור שיהיה שם מעל ל– 3 פאונד. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	מתי תכנסנה לתוקף כל ההוראות שלכם?

שרון שמש:

ב- 23.4.04, אני אמורה לקבל את כל התגובות. לצערי, ההיענות לא היתה גבוהה. אבל בדרך-כלל, תמיד ביום האחרון, הם פונים אלינו ואחרי זה גם מבקשים הארכות. ב- 23.5.04, אני אמורה לקבל את העמדות. אז אנחנו אמורים לעבד את זה, לראות אולי טעינו, אולי יש דברים שלא חשבנו עליהם. אולי יש דברים שקראנו שהם לא ניתנים למימוש. אנחנו מנתחים את התגובות ואנחנו מעלים את זה לדיון במועצה. אז אני מעריכה שבסוף יוני, אפשר כבר יהיה לגבש משהו מחייב. 

	וגם פנינו לגופי הצרכנות שיושבים כאן. 

חני מונין:

	אנחנו לא קיבלנו. 

שרון שמש:

	שלחנו לכם טיוטא (לגלית אבישי). 

יוסי ברג:

	חלק גדול מהבעיה, זה שחברת הסלולאר מרוויחות כסף. חלק מהמסרים שמועברים נשאר אצלם. הם מספקות את התכנים והסלולאר משתתפות. זו הבעיה. נותנים לחתול לשמור על השמנת. 

	קודם שאלתי מפורשות. כשמדובר על תכניות שאמורות להיות תכניות שמבוססות על פרסומות עם מגבלה של דקות מסוימות. 

שרון שמש:

	אין בכבלים פרסומות.

יוסי ברג:

	השאלה תהיה מיועדת אלייך. האם יש מגבלות שאסור להם לקבל כסף, האם ראוי שתהיה לדעתכם מגבלה כספית.

שרון שמש:

	בחו"ל זה שוק קיים שמתפתח. ולא ברור לי למה צריך לעצור את זה. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	רשות הדיבור לרשות השניה, הגב' סיגל ביטון.

סיגל ביטון:

	ראשית, אנחנו מפקחים על הנושא הזה של שליחת הודעות SMS או השתתפות בתכניות באמצעות הטלפונים הסלולאריים, אינטרנט, תאי טלמסר וכל מיני טכנולוגיות אחרות, כולל גם אינטראקטיב. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	הגיעו אליכם תלונות?

סיגל ביטון:

	הרשות נדרשה באמת לסוגייה בגלל "כוכב נולד" לפני שנה, שעד לפני שנה לא השתמשו במיוחד בטכנולוגיה הזאת. הגיעו מספר תלונות, מספר ממש מועט, בערך חמש תלונות לא יותר, שלא טענו כנגד השימוש בטכנולוגיה והעלות הגבוהה שלה, אלא כנגד העובדה שלא ניתן לכולם להשתתף. כי למי שאין סלולאר הוא לא יכול לעשות את זה. וכנגד העובדה שנפלה התקשורת בימים הראשונים של התחלת השירות, ואז חויבו בחינם. כאילו אנשים חויבו על השיחות שהם לא קיבלו הזדמנות להשתתף.  
	
	אנחנו לקחנו את הכל ובחנו את כל הסוגיות שקשורות לשימוש בטכנולוגיה הסלולארית, גם בטלוויזיה וגם ברדיו. לגבי הרדיו - השדרנים מחויבים להגיד מהי העלות שכרוכה בהתקשרות באמצעות הטלפון הסלולארי. כשיש איזה בעיה שהיא קלה, שתכנית מסוימת חותמת על הסכם מול מפעיל סלולארי מסוים, אז הם חותמים, המפעיל הסלולארי שהם שולחים ממנו את ההודעה בתוך הרשת, זה באמת עלות מסוימת של שיחה. 

	אם אתה מדבר מרשתות אחרות העלויות משתנות, ולכן אי אפשר להעריך כמה תעלה לך השיחה הזאת או כמה תעלה שליחת ההודעה הזאת. אם זה במחיר רגיל, של שיחה רגילה, אז אומרים, שזה במחיר עלות שיחה סלולארית רגילה. אם זה באמת מחירי פרימיום, שקורה לעיתים כמו בכל התכניות שאתה צריך להקיש, אחד ושתיים ולחכות לזה ולחכות להוא, ששיחות אורכות לפעמים גם שמונה דקות שזה הרבה זמן לסלולאר. 

אז הם מחויבים להגיד שזה בעלות שיחה סלולארית שהיא פרימיום. זאת אומרת, שכל אחד שמשתמש בטלפון שלו, יודע כמה עולה לו לשלוח הודעה. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	ואומרים את זה? אני לא שמעתי את זה אף פעם. 

סיגל ביטון:

	אבל הפרימיום הזה משתנה מתכנית לתכנית. אנחנו מחייבים אותם להגיד שהשיחה היא פרימיום. זאת אומרת, שהערך שלה הוא הרבה יותר גדול משיחה סלולארית רגילה. כל מי משתמש בכל טלפון, יודע כמה עולה לו שיחה רגילה. הוא יודע, כי הוא מקבל את חשבון הטלפון. כמה עולה משלוח הודעות SMS, כמה עולה לו שיחת פרימיום, כמה דקות הוא מדבר. הם יודעים, הילדים מודעים לכל הבעייתיות המסוימת הזאת. 

אני לא נכנסת לגרביים של הזכיינים ושואלת אותם, על איזה הסכם חתמת, כמה אתם משלם וכמה אתה מרוויח.

היו"ר ישראל אייכלר:

	איך הילד יכול לדעת אם את לא יודעת?

סיגל ביטון:

	אני רוצה להגיד משהו מהותי לגבי הילדים.




היו"ר ישראל אייכלר:

	כשאני נכנס למכולת ויש כל מיני אריזות בכל מיני גדלים, ובעל המכולת יגיד: תשמע, אני לא יכול לפרט לך.  באה העירייה או משרד המסחר והתעשייה, נותנת לו דוח, מפני שעל כל מוצר חייב להיות מחיר מוצר. 

	אז למה שהשדרן לא יואיל בטובו להגיד, על כל מוצר כמה זה עולה?

סיגל ביטון:

	ברדיו השדרן אומר. 

חני מונין:

	הוא לא.

סיגל ביטון:

	אני יודעת שלנו יש הנחיות והם אומרים. אם יש לך תלונה שהיא ספציפית נשמח אם תפני אותה ואנחנו נבדוק אותה.

חני מונין:

	בסדר. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	מה את אומרת על המדיניות של המועצה לכבלים?

סיגל ביטון:

	אני לא ראיתי ולא שמעתי על זה, אני לא יכולה להתייחס. הייתי שמחה לקרוא אותו ולהגיב עליה. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	אולי כדאי שתעבירי אליהם. יכול להיות שזה טוב גם לכם. 

סיגל ביטון:

	לגבי תכניות הילדים, למעט "אקזיט" שהיא תכנית שבאמת מיועדת לילדים, שם כתוב במפורש, שעלות שליחת SMS היא 40 אג'. 

חני מונין:

	במיוחד אתם, שאמורים לפקח על זה, מתחמקים מאחריות.

סיגל ביטון:

	אנחנו ממש לא מתחמקים מאחריות. בתכניות לילדים ובני-נוער הרשות הוציאה הנחיה שלא להפעיל את הטכנולוגיה הזו. למעט אקזיט ששם מחויב המחיר. 

מרבית התכניות שבהם משתמשים בטכנולוגיה הזו, אלה תכניות שמשודרות בשעות הערב של שעת צפייה לכל המשפחה. וההורים יושבים עם הילדים, במיוחד בכוכב נולד, הם צופים ביחד, ואנחנו יודעים שהם צופים ביחד. וההורים אמורים לפקח על הילד. ההורה יושב ליד הילד והוא רואה שצריך לשלוח הודעה והוא יודע כמה הוא מקבל חשבון פלאפון, כי הוא יושב לידו. והוא צריך לשמור עליו שלא יתקשר. 

שרון שמש:

	אני רוצה לציין אולי בהקשר הזה של שיחות טלפון, כי אני התייחסתי רק ל-SMS שאנחנו בטיוטא, שוב, לא קיבלתי תגובות, אז אני עוד לא יודעת אם זה אפשרי או לא. אבל אנחנו כן חייבנו, כתבנו, הודעה בדבר שירותי מידע ובידור, תציג בצורה ברורה ומדויקת את העלות המלאה של השירות למנוי, כולל מע"מ. או עלות דקת שיחה כולל מע"מ, לפי העניין באותה מתכונת בה מוצג מספר הטלפון. 

בגלל שאנחנו לא מפקחים על מחירים - הוספנו גם עוד הוראה, שאומרת, כאשר השירות כרוך בביצוע שיחה טלפונית, קווית או סלולארית, משך השיחה לרבות משך ההמתנה מתחילת השיחה, לא יעלה על משך הזמן … לשם קבלת השירות, בנסיבות העניין. 

חני מונין:

	הדברים מאוד ברורים. דווקא הרשות השניה מתחמקת פה מלתת הוראות מפורשות.

סיגל ביטון:

	אנחנו ממש לא התחמקנו. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	אולי תקבלי את זה ותאמצו את זה.

סיגל ביטון:

	אנחנו נשמח.

היו"ר ישראל אייכלר:

	נציג רשות השידור, מר תומר קרני, איך אצלכם?

תומר קרני:

	אנחנו יחסית חלק זוטר פה בדיון, משום שברשות השידור כמעט ולא נעשה שימוש במשלוח הודעות SMS. בטח לא בהיקפים שאני עכשיו בכבלים ובטח שלא כמו בערוץ 2.  

	אז כל הנושא של להזמין את הצופים או את המאזינים ולשלוח הודעות SMS, זה התבצע באירוויזיון למשל, בקדם אירוויזיון, ובמקרים כאלה. אבל זה לא נעשה כדבר, עד היום לפחות, כדבר שבשגרה. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	יש לך מושג כיצד מתחלקים הרווחים בין החברות לבין חברות הסלולאר?




תומר קרני:

	אין לי את המידע הזה. אני מניח שזה עניין של משא-ומתן. אנחנו באותם מקרים שכן עשינו איזשהו חוזה שכזה, אז אני מניח שקיבלנו איזשהו אחוז, זה היה אחוז הרבה יותר נמוך ממה שיוסי ברג אמר קודם, 40-50 אחוז, זה לא נראה לי, לא אצל רשות השידור. 

	אם היו מקרים כאלה, ויש מקרים שזה נעשה אפילו בלי שום שותפות. 

היו"ר  ישראל אייכלר:

	והודעתם כמה זה עולה לצרכן? 

תומר קרני:

	למידע ידיעתי, בכל המקרים הודענו, ועמדתנו שאין לנו שום מניעה ואנחנו נודיע גם בעתיד, שיהיו דברים כאלה. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	ואתם תודיעו מה המחיר על כל פרסום?

תומר קרני:

	כן, אנחנו נפרסם את זה, אין שום בעיה לפרסם. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	אני חושב שאנחנו מיצינו את הנושא. אני רוצה לקרוא את המסקנות וההמלצות שלנו. 

	אני רוצה לציין לפני ההמלצות, שבדרך-כלל בוועדה הזאת ובוועדות אחרות, כשבאים לכנסת, החברות והאנשים שמשתתפים, בפרט משרדי הממשלה, באים עם תשובות, עם מידע, עם אינפורמציה שחברי-הכנסת והכנסת והציבור יידעו, בדיוק מה קורה.

	אני נתקלתי בוועדה הזאת, בהרבה שאלות בלתי פתורות. כל השאלות של איך מתחלקים הרווחים, כמה הודעות SMS נשלחות בין החברות,  מי קובע את תעריפי ה- SMS, לא קיבלתי תשובות וזה קצת מדאיג.

	הוועדה מבקשת מהגורמים השונים, האמונים על הנושא, הרשות השניה, רשות השידור, המועצה לכבלים ולווין, משרד התקשורת וארגוני הצרכנים, להקים וועדה משותפת מקצועית שתסדיר את שקיפות המידע  לציבור ותבחן את האפשרויות בהגבלת תעריפים הנגבים בשירותים השונים.

	הוועדה פונה למשרד התקשורת בבקשה לקבוע מחיר מקסימום אותו ניתן לגבות עבור שליחת הודעות SMS. 

	הוועדה מבקשת מהרשות השניה לרדיו ולטלוויזיה, מהמועצה לשירותי כבלים ולווין ומרשות השידור, להורות כי בכל התכניות בהן נעשה שימוש בשיחת טלפון או במשלוח הודעת SMS, יפורסם מחיר מדויק של עלות ההתקשרות, כולל מע"מ.

	הוועדה קוראת למועצה לשידורי כבלים ולווין לפרסם את טיוטת המדיניות בנושא ומבקשת מהמועצה לגבש את המדיניות האמורה למסמך מחייב בהקדם האפשרי. 

	הוועדה פונה לרשות השניה בבקשה לשקול לאמץ את הנחיות המועצה לשידורי כבלים ולווין בכל הנוגע לאוכלוסיית הילדים. 

עידית צ'רנוביץ:

	רק הערה קטנה, הרב ישראל אייכלר, אם אתם יש לכם שאלות שאתם רוצים שמשרדי ממשלה יענו, היה נכון אולי, להעביר אלינו את זה מראש.

היו"ר ישראל אייכלר:

	יפעת דיברה אתכם?

עידית צ'רנוביץ:

	יפעת דיברה אתנו. כשאנחנו באים לוועדות כאלה, אנחנו רוצים תמיד להתכונן. כשדיברתי עם יפעת, יפעת ביקשה ממני את החומר שיש ברשותנו. 

יפעת שי:

	לא, אני שוחחתי גם עם עדי כהאן וגם עם- - -. 

עידית צ'רנוביץ:

	לא. שאלתי בדיוק על מה יהיה הנושא בוועדה, ולא ידעתי. 

	לגבי השאלה, בעניין כמות ה-SMS וחלוקת הרווחים, אנחנו לא מתערבים. זה כמו שגם עדי כהאן אמרה קודם, לא מתערבים בהסכמים מסחריים בין חברות הסלולאריים לבין תכניות הטלוויזיה. זה לא כל-כך בהתערבות שלנו. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	אז את המידע הזה אולי חברות הסלולאריות הן צריכות להשלים. אני דיברתי כללית, שיצאתי בלי תשובות. 

	אני רוצה להשלים את המסקנות וההמלצות של הוועדה. אני חושב שדיברתי מספיק ברור. יש תשובות שאתם הייתם צריכים לתת ויש תשובות שחברות הסלולאר היו צריכים לתת. וזה לא חנות מכולת שיכולה להגיד, זה סוד מסחרי, כמה סוכר הוא מכר היום. 

	אלה חברות ציבוריות שחיים ממיליוני צרכנים והם חייבים לצרכנים את המידע המינימלי. 

	הוועדה פונה למשרד התקשורת בבקשה לאסוף נתונים בנוגע למספר הודעות ה-SMS הנשלחות בכלל ועלותן. זאת במטרה להבטיח את הגנת הצרכן מפני ניצול של בעלי אינטרסים כלכליים.

אריק רשף:

	המתגים של החברות הסלולאר לא יושבים במשרד התקשורת, כפי שאני משער שידוע לוועדה. לכן איסוף הנתונים בידי משרד התקשורת והיקף השיחות. היתה פה שאלה, כמה הודעות SMS נשלחות, בתוך הרשת, מחוץ לרשת וכמה מהן קשורות לסוג הזה. 

היו"ר ישראל אייכלר:

	אמשיל לך משל. יש משרד התשתיות הלאומיות. ביקשנו מהם לדעת כמה גז משתמשים, כמה צרכנים, כמה ניתוקים. והם עשו מחקר.

	הוועדה פונה לחברות הסלולאר בבקשה לפרסם לציבור את האפשרויות הקיימות בפניהם לחסום את הפלאפונים שלהם לשירותים שונים.  וזה דבר שבוודאי אתם יכולים לעשות. פשוט, אתם עושים הרבה פרסומת, תפרסמו את הדרך שיש לאזרח לחסום את הטלפון שלו מפני דברים שהוא לא רוצה לקבל אותם.



תודה רבה. הישיבה נעולה. 


הישיבה ננעלה בשעה 13:00