פרוטוקולים/פניות ציבור/8146



העדה לפניות הציבור – 9.3.2004
5


פרוטוקולים/פניות ציבור/8146
	ירושלים, כ"ח באדר, תשס"ד
21 במרץ, 2004






הכנסת השש עשרה						נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס'
מישיבת הועדה לפניות הציבור
שהתקיימה ביום ג', טז' באדר התשס"ד, 9.3.04 בשעה 12:00

ס ד ר    ה י ו ם
 		
פניות ציבור בנושא התחבורה הציבורית בביתר עילית

נכחו:
חברי הוועדה:	היו"ר  ישראל אייכלר 


מוזמנים:	הרב יצחק פינדרוס, ראש העיר ביתר עילית. 
סא"ל עופר ליאור, ראש ענף התיישבות, פיקוד העורף, משרד הביטחון
		נחום גבאי, מפקח על התעבורה ביו"ש, משרד התחבורה
		עתניאל שנלר, יועץ, משרד התחבורה
		ד"ר משה ליבוביץ, מנכ"ל העירייה, ביתר עילית
		שלמה קליין, יו"ר וועדת התחבורה, עיריית ביתר עילית
		מאיר גוטליב, נוסע
יונה קוריץ, חבר וועדת התחבורה, עיריית ביתר עילית, נציג תושבי שכונת הגפן
		הלל אשר, תושב ביתר
		רבקה רביץ, נוסעת
		איריס יגר, פיקוד העורף, משרד הביטחון
		בצלאל יעקבזון, מזכיר העירייה, ביתר עילית		
מאיר רובינשטיין, מ"מ ראש העיר ויו"ר וועדת תנועה, ביתר עילית
		אליהו נאה, דובר העירייה, ביתר עילית
		רחל סמואל, ועדת הכספים,  תושבת ביתר עילית
		זאב הורן, מנכ"ל ביתר חברת הורן את ליבוביץ
		בן הרוש מיה, מנהל תפעול ביתר תור.
		


מנהלת הוועדה:	 שלומית קואולמן

עוזרת מחקר ומידע:   יפעת שי

נרשם על-ידי:	חבר המתרגמים בע"מ


היו"ר ישראל אייכלר:	שלום לכל הנוכחים. אנחנו דנים היום בישיבה של הוועדה לפניות הציבור בעניין התחבורה
הציבורית, ושוב התחבורה הציבורית. וחשבתי למה הוועדה לפניות הציבור כבר עוסקת ברביעית, בפעם הרביעית, בנושא התחבורה הציבורית – חמישית.  אני התחלתי בבאר שבע, אחר כך ירושלים, אחרי הפיגוע, וגם מודיעין, גם אלעד, גם מודיעין עילית. אנחנו בישיבה החמישית או השישית בענייני תחבורה ציבורית.

לא  בכולם, אבל ברוב המקומות רוב הנוסעים באותה תחבורה ציבורית בהם עסקנו זה ציבור חרדי. חשבתי: האם הסיבה היא בגלל שהציבור החרדי, יחסית לכלל מגזרים אחרים, אין לו כלי רכב פרטיים והוא נזקק לתחבורה הציבורית. ויכול להיות שהשינוע של המאה העשרים ואחת, שאנשים רגילים כל כך הרבה לנסוע ולבוא, ובמגזר החרדי לא פחות מאשר במגזר אחר, ההבדל היחיד פה הוא שאין כלי רכב פרטיים, בשעה שבמגזרים אחרים כולם כמעט יש להם רכב אחד או שניים במשפחה.

כך שהעניין של התחבורה הציבורית הפך להיות החמצן או החנקן של הציבור החרדי בפרט, והציבור שנמצא בפריפריה בכלל, ולא לחינם זה היה בבאר שבע, אגב, בבאר שבע שמענו בישיבה הקודמת שפחות או יותר הגיעו לאיזה סידור ומאוד מרוצים שם, באלעד שמענו שחברת אגד תשתיות קיבלה את המכרז, אבל במקביל שמענו דבר שבשבילי היה חידוש, שחברת ביתר טור, למרות שהיא יוצאת מאלעד, הגבירה את השירות באלעד, ואנשים מאוד מאוד מרוצים.  זה מזכיר לי את הסיפור הידוע, אם לא הייתם בוכים קודם, הייתם צריכים לבכות עכשיו. אם היו נותנים את אותו השירות לפני המכרז, אולי לא היו כאלה לחצים של הציבור לפרסם את המכרז.

עכשיו הגענו לעיר ביתר. ואני רוצה לומר לביתרים שבתוכנו בפתיחה: דעו לכם, מתוך קצת ניסיון שיש לי בשנה האחרונה, לשנע אנשים זו המשימה הכי קשה. אנשים חיים.  אבא שלי היה תמיד נהג בחברה קדישא, אם מישהו מכם זוכר פה. הרבה הרבה שנים. אז הייתי אומר לו: איך אתה עובד עבודה כזאת? אז הוא היה אומר, הוא היה מביא אנשים מתים משדה התעופה, אני שם אחד פה ואחד פה, ואף אחד לא בא בתלונה למה הושבת אותי פה ואותי פה.  אנשים חיים – השם ישמור. זה הרבה יותר קשה, להבדיל. 

קשה להוביל אנשים חיים. בפורים היה אגד בירושלים בני ברק. בירושלים אני ראיתי שיש מאות אנשים בבוקר יום ראשון שרצו לנסוע לבני ברק. ופנינו לאגד, ואמרנו: תשמעו, יש התראות רבות שאנחנו ידענו עליהן, ופה עומדים אנשים בתחנות, וזה ממש פיקוח נפש.  הם הזרימו מיד שורה של אוטובוסים, כפי שרק חברה ענקית יכולה לעשות, ורוקנו את כל התחנות.  לעומת זאת, מבני ברק לירושלים, בני ברק היא עיר פקוקה לגמרי מבחינה תחבורתית, אז כל האוטובוסים נתקעו בבני ברק ולא יכלו לחזור, ושם היתה קטסטרופה.

למה אני מקדים את כל זה? כי קיבלנו הרבה תלונות על העיר ביתר, ובעיר ביתר זה גם אוטובוסים מוגני ירי, וכל הבעיות האלה. 

הנקודות המרכזיות שנדון בהן היא הבעיות של אוטובוסים שיוצאים באיחור, או אוטובוסים שלא מגיעים כלל, נהגים מדלגים על תחנות או משנים את היעד תוך כדי נסיעה, מצב הפיזי של האוטובוסים אינו טוב – אני אומר במאמר מוסגר, אם אני הייתי סוחב כל כך הרבה משקל, גם אני הייתי במצב פיזי לא טוב. יחסם של הנהגים אינו ראוי, לפעמים עונים בזלזול ולפעמים לא עוצרים בתחנות, אין מענה אנושי בקו הטלפון של החברה, והפונים נאלצים להמתין דקות ארוכות עד לקבלת המענה, אין פיקוח מטעם החברה או מטעם משרד התחבורה על עמידה בלוח הזמנים, הנהגים עובדים במשך שעות ארוכות, דבר הפוגע בנהיגה בטוחה ובאיכות השירות הניתן על ידם – אלו הם תמצית הדברים שמרכז המחקר והמידע של הכנסת, הגברת יפעת שי, אספה עבורנו, ואנחנו נדון בנושאים האלה. 

אני רוצה לעשות סבב, למען הפרוטוקול, שנדע מי ומי בדוברים.  נתחיל ברבקה רביץ.

רבקה רביץ:	אני רק רוצה להראות לך מספר רב של תלונות. בגדול, עד שלא הפניתי אותן  למשרד התחבורה
לא נעניתי. ברגע שהפניתי אותן למשרד התחבורה נעניתי שהתקבל, ועבר לטיפול. וחזרו אלי ודיברו אתי. תלונות מאוד חמורות. חלקן מדברות על אוטובוסים שלא הגיעו, חלקן מדברים על אוטובוסים שלא עצרו לי, למשל, פה בתחנה ליד וולפסון, ופה  יש לי דוגמא שכותבים לי שהוא מתנצל, ואם עוד פעם הוא לא יעצור הוא ייקנס. יתנו לו קנס. 

הטענה הכי חמורה בעיני זה זאת: בחנוכה אמור היה לצאת אוטובוס בשבע וחצי. בחנוכה אף אחד לא עובד חוץ ממני, הגעתי לתחנה בשבע עשרים ותשע, ידעתי שהוא יגיע  מהר. האוטובוס הגיע בחמישה לשמונה. שאלתי אותו: אתה הנהג של שבע וחצי? אמר לי, לא.  אמרתי לו: מי יצא? הוא אמר לי: אמרו לי עכשיו לצאת, אז אני יוצא. אמרתי לו: אתה יכול לברר לי מה קרה, איפה היה האוטובוס של שבע וחצי? בקיצור, הגענו לירושלים, עברתי לדבר עם הפקידה, והיא אומרת לי, כן, הוא יצא בשבע וחצי. אמרתי לה: איך הגיע אלי ריק, עם אישה אחת, ולקח לו עשרים וחמש דקות? נכון? היא אומרת לי, כן, האישה היתה עם עגלה, ולכן לקח לו עשרים וחמש דקות. אמרתי לה, או קיי, אני עכשיו הולכת ברגל מתחילת המסלול של מאה תשעים עם עגלה, ולא לקח לי עשרים וחמש דקות.  בקיצור, הלוך וחזור, על המכתב הזה עוד לא קיבלתי תשובה.  זו דוגמא.

בכל מקרה, אני לא הולכת להלאות אתכם. הבעיה שהעלית של המצב החומרי של האוטובוסים היא בעיה חמורה. אין אויר באוטובוס, אי אפשר לפתוח את החלון. מה שאני כן באה להגיד זה שאני לא בטוחה שהפתרון זה להחליף את ביתר טור, כי הם נכנסו למסלול, הם מכירים את המסלולים, הם השתפרו מאוד בשנה האחרונה בקטע של המסלולים. אני חושבת שמה שצריך זה פיקוח. אין עליהם פיקוח. הם עושים מה שבא להם. הם מדברים איך שבא להם, צועקים איך שבא להם. הפקידה – איך שבא לה. היא אומרת לי: אני לא יכולה עכשיו לבדוק, כי הסדרן עכשיו לא נמצא. אמרתי לה: בשביל מה יש סדרן אם הוא לא נמצא?  אני צריכה להגיד לו שאוטובוס לא יצא? היא אומרת לי: הסדרן לא מודע לזה שהסדרן לא יצא בשבע וחצי. אז אני צריכה לעבוד בשביל הסדרן שלה, וליידע אותה שהאוטובוס לא יצא בזמן. ובכלל, אין שום סיבה, זה בוקר של חנוכה.

הלל אשר:	אני אשתדל. אני כן מייצג ציבור מסוים, אבל העדפתי לקרוא לעצמי תושב ביתר, ולא בשם וועד
הפועל או איך שתרצו  לקרוא לזה. יש הרבה אנשים מאחורי, הרבה תושבים ממורמרים שממש מדי יום ביומו צריכים לעבור את אותו סיוט. אני בעיקר מדבר על דוגמא מסוימת, אבל אני נוסע הרבה עם האוטובוסים של ביתר, ובעיקר הקו 191 בבוקר של השעה שמונה, שאני זכיתי להתכתב עם נחום גבאי כבר הרבה פעמים בנושא הזה, ועם חברת ביתר טור. החתמנו נוסעים, שבוע שלם, כל יום כל אוטובוס חתם על העצובות האלה – ושום דבר לא קיבל תשובה או תגובה ממשרד ביתר טור. יש לי פה עכשיו שבעה נושאים שהעליתי. אני כתבתי מכתב עכשיו לכבוד הוועדה לפניות הציבור – הנושא איחורים וחיסורים. זה שישה חודשים אחרונים. דווקא דיברתי אתמול על נושא מסוים עם מישהו, וככה הוא לגלג עלי ואמר לי: תגיד, אתה חדש בעיר? אז אני כבר שנה גר בעיר, ואני מוכרח לומר שעם כל השינויים לטובה שהחברה כל הזמן מודיעה עליהם,  אני לא ראיתי שום שינוי לטובה. מאז שאני נוסע עם האוטובוסים האלה אני רואה כל הזמן הקו הזה יוצא עשר דקות מאוחר, עשרים דקות מאוחר, לפעמים רבע שעה מאוחר, ויש ימים שהוא בכלל לא מופיע. יש פעמים שהושמטו נסיעות, שזה דבר לא חוקי לגמרי. ולא מקבלים מהם תגובות. מנסים להתקשר, התקשרתי עשרות פעמים לחברה והם לא עונים בכלל. מר נחום גבאי שלח – יש לי מכתב ממנו שהוא שולח ומבקש הסברים על כמה מהתלונות שלי – מאז לא קיבלתי שום תגובה.

בחודש ינואר, אני מציין פה, שהיו בקו הזה האיחורים שבין חמש לחמש עשרה דקות, אחת עשרה מתוך עשרים פעמים שנסעתי.  זאת אומרת, מעל חמישים אחוז מהנסיעות הגיעו מאוחר. 191 של השעה שמונה. וזה רשום בכל הפקסים שרק יש של חברת ביתר טור, של מר נחום גבאי, של משרד התחבורה – אני לא יודע למי זה מגיע. התחנה הראשונה ברחוב.... שם אני גר.  אני לא מדבר על מקרה ספציפי, אני מדבר על מקרה ספציפי בגלל שאני מכיר אותו, אבל זה קורה לי הרבה. זה קורה לי גם בצהרים שאני מנסה לחזור מירושלים.

היו"ר ישראל אייכלר:			אז מה הפתרון שאתה מציע?

הלל אשר:	פיקוח. אני הצעתי כבר כמה פעמים את הרעיון הזה של פיקוח. משרד התחבורה חייב להנהיג
בתחנת המוצא של כל תחנת מוצא, להציב פקח, וייתן קנסות לכל נהג שייצא מאוחר.  

בקשר לאיחורים והחיסורים האלה, הצורה שאני ממש מסתכל על זה, בעיקר כשהיה עכשיו פורים, שלושה אוטובוסים היו אמורים לצאת כל רבע שעה בבוקר. כל פעם שמציעים כזה דבר אנשים ממהרים, יודעים שאמור לצאת באיזה שהוא זמן מסוים אוטובוס. אני יודע על עשרות מקרים שהאוטובוסים לא יצאו. אני עמדתי ארבעים דקות בתחנה, היו שני אוטובוסים שעברו, כשהיו אמורים לעבור שמונה באותו זמן. מדובר פה בנקודת המוצא של האוטובוסים, האוטובוסים לא יוצאים בזמן המופיע, שזה נראה לי איסור חמור. אנשים צריכים להזדרז, הנשים צריכות להזדרז להוציא, ואחר כך נעמדים בתחנות ואין אוטובוסים.

היו"ר ישראל אייכלר:		שלחת לנו גם המלצות. מה ההמלצה שלך?

הלל אשר:	יש לי עוד תלונות. אבל ההמלצות שלי. אני לא הולך להגיד עכשיו את כל התלונות שיש לי, אני
עכשיו מדבר פה באופן כללי, אני רק הצעתי דוגמא של אחד מהקווים שאני מכיר.

אני בעצמי לא פתחתי חברת תחבורה. אני לא מסיע אנשים. והסיבה היא פשוטה למה לא עשיתי את זה. אחד, זה בגלל שאין לי כלי רכב, אין לי מספיק אוטובוסים להסיע את כל ביתר.  הנקודה השניה, בגלל שאני לא יודע לנהל חברה. אז למה שהחברה הזאת תעשה את זה? אין להם מספיק אוטובוסים, הם כל הזמן מודיעים את זה. הם כל הזמן מודיעים שהם לא יכולים לנהל, לא יכולים להביא מספיק אוטובוסים. אז למה שהם ינהלו את זה? ואם הם לא יודעים לנהל חברה, הם לא יכולים להביא פקחים, יש עשרות אנשים שעומדים בכבישים, והם לא יודעים איך לנתב. הם אומרים: לא, אבל היום מלא אוטובוסים ריקים. אם אתם לא יכולים להביא אותם למקומות הנכונים – אני עומד בשרי ישראל ארבעים דקות במוצאי שבת, אני רואה עשרות אנשים עומדים בתחנה, ואני לא מגזים. ארבעים דקות חיכיתי במוצאי שבת שעבר, ואני רואה שיש שם פקח: 402, 450 – כל כמה דקות יש שם את כל הקווים. כל מה שצריך להגיע נמצא שם.  ואין פקח. איפה הפיקוח?

אני מציע שמי שלא ינהל חברה שלא ינהל אותה, שיתנו את זה לחברה שיכולה לנהל את החברה. 

היו"ר ישראל אייכלר:		אתה חושב שחברה אחרת תהיה יותר טובה?

הלל אשר:	אני לא יודע. אבל כרגע זו חברת טיולים. מציעים לך זמן ללא הגבלה: מתי שתגיע, משעה ארבע עד
עשר בלילה יש רצוף, מתי שתגיע יש אוטובוס, ושלא ישימו לנו לוח זמנים אם הם לא יכולים לעמוד בזה. או שהם יכתבו למטה שלוח הזמנים הזה הוא להמחשה בלבד. יש שלושה פתרונות: או להמחשה בלבד למטה, מתחת ללוח זמנים, או שהלוח זמנים שיהיה ללא הגבלה, בלי שום זמן, שיציעו שמי שיגיע לתחנה, יעמוד מכאן עד לכאן, ומתי שיתמלא אוטובוס ניסע, והשלישי הוא להחליף את החברה בחברה שכן יכולה לעבוד כמו חברה נורמלית.

התושבים לא צריכים להתקשר ולהודיע לחברה שאוטובוס לא הגיע ממסלול מסוים. התושבים לא מקבלים על זה כסף. התושבים לא צריכים לשמוע כל הזמן שאין מספיק אוטובוסים. אנחנו לא נקנה את האוטובוסים בשביל החברה. החברה צריכה לעמוד בזה. אם אתם לא יכולים לעמוד בזה, ולא יכולים להוציא בכל זמן שאתם כתבתם בדיוק אז את האוטובוס – 

אני אמרתי בדיוק את מה שצריך לומר, ואני חושב שעד שזה לא ייקלט צריך לומר את זה עוד פעם ועוד פעם.

יונה קוריץ:	קודם כל, ישבנו השבוע בפגישה עם נחום .... ויצאנו עם מסקנות ברורות. חלק מההסכמות הן
מערכת טלפונים שיענו, עוד סעיף בהסכמות – שילוט על האוטובוסים מבני ברק למשל, שאין תמיד שילוט, וכמובן, לוח זמנים, כמו שהדובר הקודם דיבר.  אני חושב שאפילו חברה שלא יכולה לעמוד בכל התנאים, אבל בשבוע הראשון בוודאי שמשתדלת. עדיין לא עבר שבוע מאז הפגישה, ואני בעצמי נתקלתי בכמה תופעות במשך הפורים הזה.  קודם כל, תופעות שלא קשור במיגון, בבני ברק. בתשע בלילה במוצאי פורים לא יצא אוטובוס מבני ברק, שבלוח הזמנים המצורף רשום.  אני נסעתי בנסיעה בשעה שבע מבני ברק לירושלים, לביתר, סליחה, לא היה שילוט על האוטובוס, ובשנייה האחרונה לפני שהאוטובוס יצא שאלו, אה, זה לביתר. אז לא ידענו.

קבענו בפגישה, וזה היה אחד מהסעיפים, שיהיה שילוט על כל אוטובוס, שאנשים לא יתבלבלו, בפרט שישב בפגישה אחד שהתלונן על הנושא הזה. וגם התכתב. הסכימו שלא יישנה הנושא הזה עוד.

הגענו לביתר, האוטובוס לא רוצה להיכנס לשכונה בי. למה, כי ככה הנהג אמר לו . הנהג הוא אריק.  הנהג אמר, אתה לא נכנס לבי.  אז זה כבר טופל בטלפון.  כבר דיברתי גם עם משה על זה.

הנושא הכאוב ביותר, שהתושבים מתקשרים אלי בשעה תשע מבני ברק – אין אוטובוסים מה קורה? אין אוטובוסים.  בפורים, אתמול, היה לוח זמנים, כמו שכבר הזכירו, האוטובוסים לא הגיעו. שאלתי את משה אתמול בלילה, פגשתי אותו בשתים עשרה ועשרה אתמול בשמואל הנביא, ואני שואל אותו, משה, מה זה צריך להיות? אומר לי, מה אתה רוצה, אין לי אוטובוסים. מגוש עציון הבטיחו לי ככה וככה והם לא הגיעו.  אז אני לא מבין: אני צריך לרדת בזמן שאתה אומר לי ואתה לא יכול להסתדר, אז מה? מה בדיוק עלי לעשות? כמו שהדובר הקודם הזכיר. אילו היה אומר לי יש פקק, אני עוד יכול להבין אותו. אבל לא שלחתי כי לא היה לי. כלומר, יש לוח זמנים, והוא לא שולח, כי לא היה לו.  כי לא היו אוטובוסים. ככה משה אמר לי אתמול. 

באותה הזדמנות אנשים ניגשים למשה, משה ישב ברכב ואכל, ותכף תבינו למה אני אומר את זה, מה קורה עם זה, ומה קורה עם זה, בקרירות מופגנת ובזלזול ענה לכל אחד.  זה נורא כאב לי. אמרתי לתושבים, אני אעלה את הנושא הזה של הזלזול אתמול איך שמשה לא התייחס אליכם בצורה הנכונה, גם בישיבה הזאת.

אני עמדתי בתחנה בשמואל הנביא אתמול משתים עשרה ועשרה, שתים עשרה ושתים עשרה דקות, עד שתים עשרה וחצי. אני באתי לאוטובוס של שתים עשרה ועשרים. אבל מה אני אעשה שהאוטובוס של שתים עשרה עשרים לא הגיע, אז היינו צריכים לנסוע עם האוטובוס של שתים עשרה וחצי. וכמובן, שבירמיהו סגרו לו את הכביש, למה הוא היה מפוצץ. אז עמדו כמה דקות טובות עד שהתקשרתי לשמעון, יש פקח חדש שמעון שדווקא נשמע מאוד נחמד, ושמעון הבטיח ובאמת הגיע תוך שתי דקות.

אז עוד פעם: אתמול לא הגיע האוטובוס של שתים עשרה ועשרים, וזה סיפור שחוזר על עצמו. אין אוטובוסים. והכי כאב לי אתמול שאני עומד בשמואל הנביא, ועומדים שני אוטובוסים נמצאים בצד ריקים. האוטובוס של שתים עשרה ועשרים לא ייצא, אבל שני אוטובוסים ריקים עומדים פה.

היו"ר ישראל אייכלר:	אני רוצה לעלות קצת למישור העקרוני. האם אתה חושב שחברות אגד, דן, היו יותר טובות
בעניין הזה?

יונה קוריץ:	אני חושב שחברת אגד קודם כל יותר טובה בנושא של הפקח שנמצא בכל מקום, ובכל תחנה, ובשטח,
וביחס אנושי בטלפון, קודם כל. כשאני מתקשר בטלפון אז קודם כל שלום אדון קוריץ, כן, מה רצית. מיד נטפל

היו"ר ישראל אייכלר:	אבל מצד שני, ברגע שלא יהיו חברות כמו ביתר טור ואחרים אגד לא יסתכל אפילו לכיוון. מאז
שיש את התחרות אז גם אגד,

יונה קוריץ:	אבל גם אגד נכנסת לתחרות הזאת והיא תיכנס גם לביתר, כי גם היא תפחד שהיא עלולה ליפול.  

נחום גבאי:	לצערנו הרב זאב היה בבית חולים וכולי, ועד שהבריא קבענו את הפגישה
בשלישי במרץ במשרד שלי. הגיע הרב רובינשטיין, וחברים מתלוננים. ושם סיכמו כמה דברים, אחר כך ניתן לכם את הסיכום.

היו"ר ישראל אייכלר:	קיבלנו את זה כבר, ואני מאוד שמח על הפגישה. אמרתי הבוקר לשלומית אם תשבו ניתן יהיה כבר
לראות את היישום. עשינו את הישיבה כדי באמת לתת לזה גיבוי חזק יותר, ואנחנו נקיים בעוד חודשיים עוד פעם ישיבה כדי לראות איך זה מתקדם בעזרת השם.

יונה קוריץ:	קודם כל, אם אגד יהיה יותר טוב או לא זה לא אומר שאני צריך להיות שבוי בידי
החברה שתזלזל בי. ב. הפיקוח פה הוא קטסטרופה, אפילו שכבר דיברנו על השבוע, וזה לא עוזר פקח בחברה הזאת גם כן. כשיושב פקח בתחנת מוצא והפקח הזה לא יכול להועיל כלום, שהוא רואה שני אוטובוסים מלאים, והיחס שלו לציבור, והתשובות לא נכונות.  אנחנו מרגישים, התושבים מרגישים שאין מי שרוצה ללכת לקראתנו.

רחל סמואל:	אני תושבת ביתר עילית, ומשתמשת בתחבורה הציבורית כל בוקר, יום ביומו, חמישה ימים
בשבוע. אני רק חשבתי אולי יש איזו שהיא נקודה להציע, יש עוד קבוצת אנשים שעובדים בבנק ישראל ובמשרדי ממשלה הסמוכים לנו, והאוטובוס עוצר או בעמק המצלבה, והתחנה הבאה שלו היא רק ליד משרד החוץ הישן, התחנה המרכזית הישנה, ואנחנו נאלצים ללכת בחזרה את כל הדרך או מעמק המצלבה או ללכת אחורה ממשרד החוץ. אם היתה איזו שהיא אפשרות שאחד האוטובוסים של הבוקר, כשהלחץ הוא עצום, יעבור דרך קריית הממשלה ויחזור דרך הגשר של בית המשפט העליון חזרה לאותו מקום, גם לאור העובדה שאין תחנה ממש ליד התחנה המרכזית החדשה.

היו"ר ישראל אייכלר:	אולי מישהו רוצה לרשום את ההצעה הזאת?  יש עוד מישהו מהפונים שרוצים להוסיף משפט?  
יו"ר וועדת התחבורה, שמעת את כל הדברים האלה. בטח אתה מכיר את זה. תן לנו
כמה הצעות לפתרון.

שלמה קליין:	קודם כל, אני חושב שעקב אכילס של החברה הזאת זה שלא מעניין אותה הציבור הזה בכלל. זה
פשוט לא מעניין אותם. זה לא נמדד בממוגנים ובלא ממוגנים. יש מערכת טלפונים שאף פעם לא עונים, וכולי, המון המון דברים שחלק פורטו וחלק לא פורטו.  

אני לא צריך לתת הצעות ייעול לחברה. החברה רוצה להרוויח כסף, והיא נמצאת שם בשביל זה, והם לא מתנהגים כאחד שאכפת לו מה שקורה שם. פשוט לא אכפת להם. מה שהם יכולים לשים על מישהו אחר הם שמים על מישהו אחר. התושבים אשמים. הם מנסים לחנך את התושבים, הם מנסים בדברים פשוטים, שהם היו יכולים לסדר את רוב הבעיות הם לא עושים.

הדברים הועלו במשך שנה וחצי שוועדת התחבורה קיימת. הועלו כמעט בכל ישיבה. אורן נתן הנחיות לבצע, ודברים פשוט לא בוצעו.  הדברים האלה חוזרים על עצמם במשך שנה וחצי מאז שאני בוועדת התחבורה.  אני לא חושב שחברה צריכה לקבל ממני הצעות. 

היו"ר ישראל אייכלר:	אם אתה יושב בוועדה שרוצה לעזור לתושבים, יושבים פה משרד התחבורה, יושבת פה החברה,
יושבים פה התושבים ויושבים פה חברי כנסת, אחד לפחות. תן לנו הצעה לפתרון.אנחנו רוצים לצאת מפה עם פתרונות.

שלמה קליין:	לדעתי, הם לא מתאימים לנהל את החברה. או שישימו עליהם מנהל שינהל אותם, אולי איזה
מלווה, או שייקחו חברה אחרת. לדעתי הם לא מתאימים לנהל את החברה, הם לא שמים כוח אדם לנהל את החברה. הקטע של יחסי ציבור לא מעניין אותם בכלל. אלה הפתרונות שאני חושב שאפשר להציע.

משה ליבוביץ:	אני חושב שהדיון הזה הוא מעבר לדיון של אלעד ובאר שבע, כי הוא דיון עקרוני בנושא הפרטת
התעבורה הציבורית במדינת ישראל. זה התחיל אצלנו בביתר. מונח לפני מסמך של
סגן הממונה על התקציבים שמדבר "שהעקרונות יונחו בתהליך ניהולה של המועצה והלקחים שנלמדו ממנה, שימשו ומשמשים את הממשלה עד היום בקידומה של הנהגת תחרות בכל ענף התחבורה הציבורית בארץ".  

היו"ר ישראל אייכלר:		אתה חושב שזה נכשל, הניסיון הזה?

משה ליבוביץ:	אני לא חושב שזה נכשל. אני חושב שכמו שברוב הדברים, שיש נתק מאוד עמוק בין השלטון
המקומי לשלטון המרכזי. אני חושב שפה הבעיה. כל זה נכון, ואתם כבר בדבריכם רמזתם מה יצרה שבירת המונופול הזה של אגד ודן בתחרות שהציבור באופן כללי נהנה ממנה. גם בירושלים. הנסיעות בבני ברק, וכן הלאה. פעם גם הם לא היו עונים לטלפון. כל הנושא הזה נתן את אותותיו. ואני באמת רוצה להודות כאן למשרד התחבורה, לנחום גבאי שמלווה אותנו כל הזמן, אבל זה לא תפקידו. כי ברגע שמדינת ישראל שוכנעה על ידנו שכדאי ללכת להפרטה, והחתימה אותי אישית אז שאם זה ייכשל אני אחראי לתחבורה בביתר עילית.  הם פחדו לבצע את זה. משרד התחבורה פחד. 

היו"ר ישראל אייכלר:	מה זה נקרא אישית.  גם זה נכשל בבאר שבע שהעירייה מפעילה תחבורה.

משה ליבוביץ:	כן, אבל שם זה נשאר מקומי, ואנחנו דרשנו שזו תהיה חברה מתחרה ארצית. והם קיבלו רשיון
כמו של אגד ודן. מכאן יצאה כל ההפרטה בכל המקומות הנוספים במדינת ישראל כמו אלעד, קרית ספר, קווים בתל אביב.  ההפרטה עבדה.   אתה בעצמך לא האמנת שזה הולך לקרות.

אנחנו צריכים להבין דבר אחד שהוא עקרוני. כשאני בא למשרד התחבורה, והם אומרים לי, ואני לא מתכוון לנחום, תשמע, אגד, אתה יודע כמה איחורים יש להם? בין שלושה לחמישה אחוז.  אבל כשאתה מדבר על מרחב ארצי בין שלושה לחמישה אחוז, גם הם מקבלים מכתבי תלונות. כשאתה מתמקד ביישוב אחד, ושם זה בין שלושה לחמישה אחוז, וזה חמור מאוד. אני לא רוצה לדבר כאן על פורים, ועל ערב יום כיפור ועל סוכות. אבל מה שגברת רביץ העלתה זה חמור מאוד, שבחנוכה, היות ויש פחות היסעים של ילדים, ולכן זה אולי לא כל כך כלכלי, כל אדם שצריך להגיע לירושלים על פי לוחות הזמנים הקבועים לא יכול להגיע.

על הנקודות האלה אנחנו צריכים לעמוד. בפורים יכולות להיות פשלות גם עם אגד, וגם 

היו"ר ישראל אייכלר:	אגב, אני רוצה להגיד שאגד כן עונה על תלונות ציבור, ואין תלונה אחת שאנחנו מעבירים ואנחנו לא מקבלים תשובה.

הרב משה ליבוביץ:	אדוני היו"ר, אני גם לזה אתייחס. הדבר השני הוא, שמשרד התחבורה, קרי, השלטון המרכזי,
היה צריך לקבל החלטה.  אם קיבלנו החלטה שהולכים להפרטה בתחבורה הציבורית, אז המנהיגות המקומית בביתר עילית רצה אתם. והיו השמשים של כל העולם. אבל משרד התחבורה היה צריך להעמיד לנושא הזה אדם אחד, אדם וחצי, בנושא פיקוח, בנושא תלונות ובנושא מעקב. לא שזה ייפול על נחום גבאי, שהוא מטפל כקמב"ץ תעבורה בכל יו"ש בנושאים שונים לגמרי, שפתאום הקימו לו גם קו שהוא ניסיוני וממנו לומדים את כל הדברים.

לא רק זאת. אין עד היום, בקושי ניבנו קריטריונים. אין פיקוח. מכתב שמגיע בתלונה עם העתק למשרד התחבורה אין פנייה בגדול כמו שאגד יודע שהוא צריך לקבל העתק ממשרד התחבורה בתשובות האלה. מה התשובה? התשובה היא שיש פה אוכלוסייה קשה, דרך אגב, אני לא מכיר במדינת ישראל אוכלוסייה קלה.  וכל אוכלוסייה עם האפיונים שלה. 

היו"ר ישראל אייכלר:	אולי החברות הפרטיות הן מידי קטנות למשימה הזו של ההפרטה? 

הרב משה ליבוביץ:	זו ההחלטה. זאת החלטה שצריכה להיות. גם אגד ודן היו בשעתו חברות קטנות מאוד, ומי שמכיר
את התמונות איך היא נסעה.

היו"ר ישראל אייכלר:	היית בא היום לתחנה המרכזית, ואו שהיית נוסע היום או מחר.

הרב משה ליבוביץ:	נכון.  נושא ההפרטה שהיום קווים עובד זה נכון מאוד. מכיוון שבביתר עילית, שם היתה השקעה
ראשונית, לא הרוויחו הרבה. בקווים הדובדבן – קווים זו חברה שנקראת קווים, פועלת בקרית אונו אור יהודה -. ברור שחברת הורן את ליבוביץ היא כלכלית וברור שהיא מרוויחה, ולהפך, אני רוצה שתרוויח הרבה מאוד, כדי שתעבוד טוב מאוד. שהרי לא היתה יוצאת לעוד מכרזים אילולא היתה מרוויחה. לא מפסידים , זאב, אנחנו פה לא דבילים. 

היו"ר ישראל אייכלר:	הפסקת סיפור. היתה הלוויה של איזה מיליונר, והיה איזה יהודי שהלך שם ובכה ובכה, והתייפח,
ואמרו לו, מה אתה כל כך בוכה, אפילו הילדים שלו לא כל כך בוכים. מה אתה בן שלו, אתה אח שלו? אז הוא אמר: על זה אני בוכה, שאני לא הבן שלו.  ככה אתה בוכה שאתה לא ליבוביץ. סוף סיפור.

הרב משה ליבוביץ:	אני אתן הצעה אחת, לא רוצה להאריך .  אני חושב שהשלטון המרכזי, אפילו כשעושים וועדות
לגבי רשויות לאחד או לא לאחד אותן, אין קשר. שולחים אותך לשטח, ואין קשר. הכל מנותק. אני חושב שהשלטון המרכזי, קרי משרד התחבורה, צריך לקבל החלטה. אנחנו שתים עשרה שנה עובדים ביחד, אחת עשרה. אחרי אחת עשרה שנה לא קמה וועדה אחת בתוך המשרד כדי לעשות איזה ניתוח ביניים. המשיכו בהפרטה. צריך להטיל על הנושא הזה פיקוח. כמו שהגברת רביץ הציעה. לאגד יש הנושא הזה, ואגד ומשרד התחבורה ומשרד האוצר אהבו את הנושא הזה רק מסיבה אחת, כדי שזה יהיה השוט על אגד. וגם דיברנו על זה בתוך המשרד. אבל לא העמידו מקלון קטן, אפילו לא מלטף. הניחו הכל על פרנסי העיר הזאת, ולכן כך זה נראה.

הרב יצחק פינדרוס:	בעברי הרחוק, לפני אחת עשרה שנה, כשקמה חברת ביתר טור, הייתי יו"ר וועדת התחבורה.
ואמרתי את דעתי ל...ולזאב בפגישה הראשונה שהיתה ביניהם. אני אומר מצד החברה ומצד משרד התחבורה איפה הבעיה:  יש הפרטה, זה נכון. הוציאו חוזה, והחוזה הוא חוזה. אף אחד לא בדק אותו באמת. כל חמש שנים הוא מתחדש, בינתיים אוטומטית.

הדבר הכי קל פה לומר, והתושבים אומרים את זה, וגם אני במקרים מסוימים אומר את זה, חברה, תכניסו את אגד, תוציאו את ביתר טור, וזה הפתרון. אני לא חושב שזה הפתרון. כמו שרמז יו"ר הוועדה וגם גב' רביץ אמרה את זה. מחר בבוקר אגד נכנסים, ואין שוט עליהם, ועוד הפעם אין להם שום סיבה לתת שירות. זה לא הפתרון.

אני חושב שההפרטה הצליחה ונכשלה במקום אחד. וכל מערך ההפרטה, ומשה נגע בזה שצריך וועדה, אני לא יודע אם וועדה היא הפתרון. אני אגע בשתי נקודות שלא מופיעות לדעתי בחוזה, ולא מופיעות בשום מקום, ושם הנפילה הגדולה של מערך התחבורה בביתה, שאני חושב שעם כל ההצלחות של זה יש להם גם נפילה גדולה.

מהי הרמה שצריך להיות שירות אוטובוסים ביחס לנושאים?  ביחס למספר הנוסעים. אם אני צריך להגיע לתשעים אחוז תפוסה, אין סיכוי בחיים שהתחבורה תדפוק.  אם אני צריך להגיע לשבעים אחוז, לשישים אחוז, תמיד זה ידפוק. גם בפורים. באיזה שהוא מקום אולי יצטרכו לתת תגבור, אבל זה ידפוק. אם רמת השינוע של האנשים זה שיום יום זה מלא, אז בתקל הכי קטן כל העסק קורס. אני אומר להם את זה תמיד, והוכיחו את זה בסקר, שרמת התפוסה אין סיכוי, אני חוזר, אין סיכוי בצורה שהיא מתנהלת היום, אין שום סיכוי בעולם שהתחבורה תדפוק.

זה יכול לדפוק על הנייר: לוקחים עשרים ושישה אוטובוסים, עושים תחשיב איך האוטובוס נוסע, תוך שעה גומר את הסיבוב, שעה וחצי, פקק הכי קטן, ואיך אומרים בביתר, שעה לפני הפקק אנחנו כבר מעודכנים שהולך להיות פקק, והעסק קורס. הסיבה היא פשוטה מאוד. אילו הייתי מנהל התחבורה הייתי אומר לכם מראש: זה לא יעבוד.  ברמה כזאת שנוסעים עשרים ושישה אוטובוסים. כמות כזאת של נסיעות ביום וכמות כזאת של נסיעות מלאות, אין סיכוי.

אם תקחו בתחשיב לכמה נוסעים אתם מגיעים, ועשיתי את התחשיב הזה בזמנו – אין סיכוי בעולם. כשמוסיפים כבר שני אוטובוסים זה כשנתווספו כבר עוד חמש מאות שש מאות תושבים. צריכים לקחת את הספייר מראש, צריכים לדעת מתי. ועשו את זה פעם אחת. מסכן זאב הורן, אני באמת כולי רחמים עליו, הוא נתקע ארבעה חודשים, כיוון שאכלוס התעכב ארבעה חודשים, והיו אוטובוסים שהיה צריך להשכיר לדן. פשוט זה היה קטסטרופה. כמעט כל העסקים של חברת הורן את ליבוביץ פשוטו את הרגל בארבעה החודשים שהאוטובוסים היו צריכים להיות מושכרים לדן. רבותיי, ברמה הזאת זה לא יכול לעבוד.  

דבר שני, אין בחוזה הגדרה מה ניתן לקרוא שירות. מתי טלפונים צריכים לענות ומתי לא. נכון שזה השתפר. היום יש שני עובדים בשתי משרות חוץ ממשה ועוד פקח, שעונים. אבל רבותיי, בסופו של דבר, הפלאפונים שלי, ושל מאיר ושל כולם מצלצלים, כי אין תמיד מענה. ואם בשלג היו צריכים בכוח להוציא אנשים למשרד בשביל שיענו על טלפונים שלא המוקד העירוני יענה, זה אומר דרשני. למה היה צריך לשבת שם סגן ממלא מקום ראש העיר ומזכיר העירייה – לא היו צריכים לשבת שם. זה לא  אמור לעבוד כך. זה לא אמור לעבוד בשיטה של שטיבל מהרגע להרגע. וברגע שרמת השירות – ואני אומר שוב, זה תלוי בדבר אחד. משרד התחבורה צריך לקבוע. ויכול להיות והקריאה למשרד התחבורה צריכה לצאת מהוועדה, לקבוע מה נקרא רמת של תפוסה. באיזו רמת תפוסה, מתי צריך לתת שירות, מתי לא צריכים לתת שירות. 

יכול זאב לבוא ולהגיד, תשמע, נתקעו אנשים בירושלים – בסופו של יום הוא לא יגיד את זה – אולי בטלפון הוא יגיד את זה – אז נתקעו אנשים בירושלים. זה לא בעיה שלי. האם הוא מחויב לקחת אותם או לא מחויב לקחת אותם? האם כשיש לו פנצ'ר באוטובוס מה המחויבות שלו?  האם כשאוטובוס נתקע מה המחויבות שלו? אין הגדרה אמיתית לדעתי בנושא הזה, וזה מתחיל לדעתי בתפוסה. מה יקבעו תהיה התפוסה המכסימלית שמותר שתהיה. ולעשות סקר פעם בשנה, לבדוק האם הוא עומד בזה או לא עומד בזה בפיקוח.

שני הדברים האלה: פיקוח על הדבר הזה והגדרה אמיתית, להגיע לכמות תפוסה, מהי כמות התפוסה, כמה אוטובוסים צריך להחזיק בשביל כמות כזאת של נסיעות – עם הפרייבט שלי, אם אני אצטרך לעשות כל שעה הלוך חזור, זה לא יעבור.  אין שום סיכוי. והיום, אוטובוס אחד יש לו פנצ'ר, זה הורס את כל לוח הזמנים. משרד התחבורה צריך לקבוע את זה בצורה ברורה. ואז, יכול להיות שצריך לצאת למכרז לפי החוזה הזה, יכול להיות שלא צריך לצאת למכרז, אבל מכרז זה לא תשובה.  משרד התחבורה חייב לאכוף. ברגע שיש דבר מוגדר, מהי התפוסה. זאב הורן לא יישב וישבית אוטובוס כשיש לו אותו בתחנה, אין לי ספק, אם הוא מחויב להעמיד מול כמות כזו של נוסעים – אני אומר בשביל לסבר את האוזן. אם יש אלף נוסעים ביום ומול זה צריכים עשרים ושמונה אוטובוסים, אז יהיו עשרים ושמונה אוטובוסים, ולא יקרו פנצ'רים כאלה.  

לסיום, אני רוצה לומר מילה אחת: הבעיה היא שזה עובד כמו בוויזות בחברות פרטיות, שמנסים להכניס לנהגים, ומכירים את זה בחברות אחרות, זה יותר גרוע, הורן את ליבוביץ זה יחסית עוד יותר טובים, מנסים לתת לנהגים לעבוד שש עשרה, שבע עשרה שעות ביממה. אנחנו מכירים את זה.  אני מכיר את זה. בוויזה אישית שלקחתי הגיע נהג שלא ישן כל הלילה,ונסע אתי, ונרדם לי בנסיעה. זאת בעיה אמיתית.  אם אתה מגיע לרמה מסוימת של שירות, ויש אמנת שירות, מהו שירות, כמה צריך להיות השירות – גם התושבים יותר רגועים.

הרב משה ליבוביץ:	השירות המרכזי צריך חניון אוטובוסים כדי שיוכל לתת את השירותים. אנחנו מתרוצצים עם
נחום גבאי ועם החברה, 

היו"ר ישראל אייכלר:		דבר ראשון הייתי רוצה על היחס לציבור.

זאב הורן:	אני אגע בזה.  רבותיי, קודם כל אני באמת מתנצל על כל עגמת הנפש שקרתה לכם. חלק מזה זה
באשמתנו, חלק מזה באשמת האוטובוסים או היעדר אוטובוסים, וחלק מזה זה אילוצי תנועה ותחבורה בירושלים. היה קל מאוד לנהל תחבורה בין עירונית באוטובוסים רגילים, שאתה יכול בכל רגע נתון, כמו שאמר יו"ר הוועדה, כמו שהתקשרו לאגד בפורים והוסיפו שלוש מאוד אוטובוסים – יש להם צי ויש להם אוטובוסים כמה שהם רוצים.

אנחנו בפורים לקחנו את כל האוטובוסים שיש ממוגני ירי מגוש עציון שיכלו להעמיד לרשותנו, שלושים נסיעות לאתמול. עשרה אוטובוסים ממוגני ירי. כרגע אני לא מדבר מי משלם, איך משלם, באמת זה לא מעניין. מעולם, גם בחגים הקודמים, נחום לא קיבל ממנו דרישה לשקל אחד לאוטובוסים ממוגני ירי שאני לוקח, והם נוסעים בכסף של חופשי חודשי רגיל. רבותיי, זה אנחנו מסבסדים. 

אני רוצה להגיד לכם שאני תמיד רואה לנגד עיני את האכלוס שלכם, ואני מתריע מספר חודשים מראש לאוטוריטות, למשרד התחבורה ולפיקוד העורף , שיש בעיית אוטובוסים ממוגנים. ואני חושב שאנשים פה יודעים שאנחנו מדברים על תוספת שבין שניים לשלושה אוטובוסים, כבר ארבעה חודשים. מה לעשות שאין תקציב, ואיריס שולחת אותי לקנות אוטובוסים בחברות אחרות. איריס שולחת אותי לקנות אוטובוסים בטיולי גוונים ובמועצה אזורית גליל עליון, נחום דיבר אתי.  ואנחנו בינתיים סובלים ממצוקה נוראית, וכבוד ראש העיר אמר באמת, וגם הרב ליבוביץ אמר את מילת המפתח: לנו בחברות אחרות של תחבורה ציבורית יש בין חמישה לשמונה אחוז אוטובוסים רזרביים במגרש החנייה של החברה.  פה אוטובוס אחד עם פנצ'ר קדמי – אין, רבותיי, נגמר. אנחנו מרימים טלפון לגוש עציון, למרחבים, לגידי – למי שיש אוטובוס ממוגן ירי.

היו"ר ישראל אייכלר:	למה אתה לא קונה?  אתה אמרת שהגברת איריס שלחה אותך לקנות באיזה מקום.

זאב הורן:	כי אין לי מיגון. הם לא רוצים למכור. דיברתי אתם לפני שבוע ביום שלישי, ועד היום לא קיבלתי
מהם תשובה. אין תשובה. אנחנו צריכים לפנות לראש המועצה, למשרד החינוך, יש בעיה.  רבותיי, אני אומר מעל הבמה הזאת. החברה צריכה לא שלושה אלא היא צריכה שישה אוטובוסים נוספים, אתמול בבוקר.  שני אוטובוסים אנחנו באופן קבוע לוקחים מגוש עציון, עד לפני שלושה ימים, מהבוקר הוספנו אוטובוס שלישי בשעה הקריטית של שעה שמונה וחמישה – לתשובה של הבעיות.  הם לא יכולים בשמונה, הם יכולים רק בשמונה וחמישה כי יש להם הסעת תלמידים קודם. מה אני יכול לעשות? אין להם. רבותיי, האוטובוס שיוצא בשבע וחמישים עמוס, ובגלל זה הוא משאיר נוסעים, כי אסור לקחת בעמידה. 

מעבר לחוסר של האוטובוסים יש בעיה קריטית נוספת שהעליתי אותה מספר פעמים בפני פיקוד העורף, בפני נחום.  אנחנו לא עוצרים לקחת בן אדם בעמידה. ואני כואב את אותה גברת שעומדת בשתים עשרה בלילה ואוטובוס עמוס עובר, ולא לוקח אותה, כי הנהג לא יסכן את רשיון הנהיגה שלו. וביקשתי יותר מפעם אחת....אז תבואו ותגידו נכון, זאב הורן, אבל אגד לוקח בעמידה בקו אחר. ואני אומר, אני לא יכול לכפות על הנהגים שלי לקחת בעמידה. 

היו"ר ישראל אייכלר:		למה אסור לכם לקחת בעמידה?

זאב הורן:	אסור. זה הרשיון. אלה התנאים של הרשיון.  בפגישות קודמות דובר על פקח. אנחנו העמדנו
פקח, ראיתם אותו אתמול, הוא התחיל לעבוד לפני שלושה שבועות, אדם שעבד באגד עשרים שנה. אני לא יודע מה היה אתמול, אבל אני חושב שנתנו שירות לגמרי לא רע אתמול.  

רבותיי, אתמול בשעה שתים עשרה ארבעים וחמש היינו בשטח עם חמישה אנשי מנהלה בערב, היו פזורים בירושלים, ובסך הכל היתה נהירה גדולה מאוד לאזור בין עשר, אחת עשרה שתים עשרה, ותודה לאל אף בן אדם לא נשאר בירושלים. להגיד לכם שלא אחר אוטובוס חמש דקות?  הפקקים שהיו אתמול בשרי ישראל – מה לעשות שאנחנו לא אשמים שהיו פקקים, ואוטובוס לקח לו שעה וחצי במקום ארבעים וחמש דקות?  אין לנו אוטובוס נוסף, ואם יש לוח זמנים שכתוב עשרים ושלוש ארבעים וחמש, והיה פקק תנועה, והוא נסע לביתר וחזר, והגיע בעשרים ושלוש חמישים וחמש, מה לעשות? אין לי יותר אוטובוסים. אם אני אשלח אוטובוס רגיל, אתם לא תעלו עליו. אתם לא תיסעו מסביב. את האופרה הזאת עברנו, יו"ר הוועדה.  הצעתי להם יותר מעשרים פעם בשנים האחרונות בואו ניסע מסביב. הם לא רוצים לנסוע באוטובוס רגיל.

היו"ר ישראל אייכלר:	הם צודקים.  זה יותר מסוכן הסיבובים בעין כרם מאשר היריות.

זאב הורן:	רבותיי, לגבי שירות, אנחנו נעשה כל מאמץ, וקבענו בישיבה האחרונה אצל נחום, כל מאמץ, 
בארבעים וחמישה יום שקיבלנו לשדרג את נושא המענה הקולי, את נושא המענה האנושי, ואת נושא היחס של העובדים.

היו"ר ישראל אייכלר:		ואיך תעשה את זה?

זאב הורן:	בנושא המענה הקולי, כבר שידרגנו והוספנו קווים נכנסים, הגדלנו את המרכזייה. ייקח שלושה
ארבעה ימים לקבל את הקווים. בנושא המענה הקולי, הוספנו עוד בן אדם.  רבותיי, אני אמרתי מראש, התנצלתי. לגבי הנהגים רציתי לגמור את פורים, כי ידעתי שפורים הוא חג מאוד עמוס, בין פורים לבין פסח. אני אנסה, אני לא יודע אם אני אצליח. אני כרגע פניתי לחברה שעשתה לנו שירות בקווים לפני תחילת העבודה, והם עשו לנו ימי עיון לנהגים. אני אשתדל לעשות ימי עיון לנהגים לפני פסח, כי גם פסח זה שבוע מאוד עמוס בעבודה, ואנחנו צריכים לקלוט המון אוטובוסים מבחוץ. 

היו"ר ישראל אייכלר:	אני חושב שהיום עיון הכי טוב זה שאתה תגיד בחמש דקות לנהגים.  כל נהג, שתהיה עליו תלונה,
שדיבר לא יפה לאיזה גברת מפוטר  בו ביום. זה יום העיון. 

זאב הורן:			ביקשו ממני אתמול מהוועדה לשלוח איזה שהוא דבר מה קרה בשנה וחצי האחרונות.  באמת, רבותיי, מתשע עשרה לעשרים ושמונה אוטובוסים לשנה ממוגני ירי.  אנחנו הוספנו תשעה אוטובוסים משלנו, קנינו. פתחנו קו עירוני – חמישה אוטובוסים עירוניים. עלייה של מאה שמונים אחוז בשמונה עשר חודשים בכמות האוטובוסים. תקראו לזה לא עשינו כלום? אולי אתם צודקים. 

מספר הנסיעות לפני שנה וחצי היה מאה שישים ושמונה ליום, והיום שלוש מאות שלושים ותשע. זה גידול של מאתים אחוז. מתוכם תשעים ושמונה אחוז נסיעות עירוניות. מספר הנוסעים בנסיעות הבין העירוניות היה לפני שנה וחצי חמשת אלפים ארבע מאות, היום הוא נושק לשבעת אלפים.  

חברה, באמת לא הכל מאה אחוז, אבל ניסינו, עשינו. המערך שונה לגמרי. היו סך הכל אחד עשר קווים. היום יש לכם, רבותיי, לפני השינוי פעלו בכלל ארבעה קווים, בקו לבני ברק. היום פועלים שלושה קווים פנימיים. יש 192,191,190.  יש קו חדש להר נוף. יש קווים 200,201,202, 300, 301, 302. פתחנו לפני שנה וחצי קו לבית שמש, שנה וחצי אנחנו נושאים אותו על הכתפיים, הוא לא רנטבילי, אנחנו משתדלים לפתח אותו עכשיו אפילו בעוד נסיעה.  כעת אנחנו יושבים עם הרב יעקבזון, לשדרג את הקווים לבני ברק.

אז אם תקראו לזה שנה וחצי לא עשינו כלום? יכול להיות. יכול להיות שלא עשינו כלום.

היו"ר ישראל אייכלר:	יש עלייה של שלוש מאות שבעים וחמישה אחוז בשירות. כמה תושבים נסעו לפי הדו"ח?  לפי
הדו"ח של מר הורן יש שלוש מאות שבעים וחמישה אחוז גידול בשמונה עשר החודשים האחרונים של קווים.  

אנחנו ישבנו בוועדת התחבורה במשך שנה וחצי, יותר מפעם, ובסך הכל קיבלנו, באמת, לכל אורך הדרך בפגישות האחרונות, קיבלנו פידבקים חיוביים בנושא השינויים שערכנו במשך השנה וחצי האחרונות, יחד עם נחום ועם הרב רובינשטיין, וגם הרב פינדוס היה בזה, והרב ליבוביץ היה בזה.

רבותיי, הדינמיקה של העבודה במגזר החרדי היא דינמיקה שונה ממה שאנחנו רגילים במגזר אחר, אנחנו יודעים את זה. אז אנא מכם, אני עושה כל מאמץ.  אם משרד התחבורה יחליט להוציא את העסק למכרז – שיוציא את העסק למכרז. בטח שאני אגש לזה.  אני לא אמרתי לרגע אחד שלא כדאי. זו עבודה מאוד קשה, עבודה ממוגנת ירי היא מאוד קשה, אנחנו החברה היחידה שעובדת בקו כל כך מורכב עם שלושים ממוגני ירי בקו אחד. אין כזו חברה בארץ, רבותיי, אין ניסיון לחברה אחרת בארץ.  ואם אגד היה עובד בקו הזה, או סופר בוס היה עובד בקו הזה,  ואתמול היו לו פקקים בירושלים, היה קורה לו בדיוק מה שקרה בביתר.  ואנחנו ברוך השם, עברנו את אתמול לגמרי לא רע.  

רבותיי, עוד טיפה סבלנו. אני התחייבתי תוך ארבעים וחמישה יום לשדרג מספר דברים.  חלק מהם כבר עשיתי, וחלק אני עושה בימים הקרובים.  לגבי אוטובוסים, אני עושה כל מאמץ לקנות שלושה אוטובוסים בשבוע הקרוב.  אני רק מבקש שפיקוד העורף יעזור לי.  תודה רבה.

הרב משה ליבוביץ: משרד התחבורה צריך להגדיר מהי תחבורה ציבורית. חייבים להיות תנאים מדויקים לדבר הזה.

מאיר רובינשטיין:	לפני שאנחנו נסכם.  אני אגיד את הסיבה מדוע עד עכשיו לא דיברתי.  

תשמעו רבותיי, אני יושב כאן אחרי שנתיים שהחלפתי שלוש פעמים בטרייה. זו
בטרייה של טלפון מאוד מאוד יוקרתי. הסוללה הזו הלכה שלוש ארבע פעמים. מכיוון שאני זכיתי להיות סדרן של ביתר טור, אני מוותר כבר על התמלוגים, ועל הדיווידנדים, אני מוותר על הכל.  אבל יש פרוטוקולים, ומבלי להיכנס לדברים, אני שמעתי את התושבים וזה מאוד מאוד חשוב, ומאוד מאוד נחמד.  אני שנתיים נכנסתי לתפקיד. וכולם אמרו, צריך להחליף את ביתר טור. צריך להעיף אותם. צריך להטיס אותם. אני לא חסיד גדול של טיסות. יש לנו עבר משותף עם טיסות. אני יושב בביתר, ואני נאמן להבטחות שלי שאני אטפל בנושא התחבורה עד העומק. 

והעניין הוא, שאני נכנסתי לעניין כמו "בייבי", כמו ילד קטן. אני הבטחתי שאני אטפל בעניין של התחבורה – אתה המורה דרך שלי. זה נכון, נחום? נחום גבאי הגדול הגיע לכל וועדת תנועה בעיריית ביתר. בדק אתי ביחד באוטו שלו את פסי ההאטה אם הם גבוהים או נמוכים, והוא מקבל טלפון לאשר מחלפים או גשרים בחוצה שומרון של מיליונים ואנחנו על פס האטה, נוסע רוורס על פס האטה ואומר, אדוני היקר, שתים עשרה מיליון, רגע רגע, עושה רוורס, ואומר, מה אתה אומר? זה נחום גבאי שלנו. כל הכבוד לו.   שלח לנו את עתניאל שנלר שנכנס לעומק, ישב, ועשינו סקר ועשינו דברים, ואני ראיתי אותו שנכנסתי לעיר. אני רואה איזה רכב. אני בודק את התחנות, אינסטינקטיבית, אני מסתכל בתחנה מה קורה. אני רואה איזה רכב עומד. איזה רכב מזוהה, רכב של עתניאל שנלר בודק. כל הכבוד.

אבל אחרי שנתיים וחצי זה מספיק זמן. נכון?  אדוני היושב ראש, זה מספיק זמן בשביל להפיק לקחים.  שנתיים וחצי בכנסת באגודת ישראל זה הרבה זמן.   שנתיים וחצי אני אוכל תחבורה, אוכל תחבורה. כל ערב במוצאי שבת וחג, כל הטלפונים – תחבורה. בבית, שני טלפונים. הכל תחבורה.  יש לי הצעות מעשיות מאוד.

כינסנו את וועדת התחבורה, עם נציגים ממשרד התחבורה, ונציגים מהחברה. ואני רוצה לומר לכם, שרוב רובן של החלטות וועדת התחבורה, לא יושמו. השתפרו מספר דברים, הגענו לשיפורים מאוד מאוד חשובות, עותני דחף אותם מאוד, וזה גם אומר לנו שלחברה אין יוזמה לשנות או לשפר או לבדוק, לבצע בדיקה.  אין שום יוזמה בחברה.  אם כן, זה הגיע מעותני.  אין שום יוזמה. אני שנה וחצי הייתי צריך להגיד אישית, להתווכח, אני לא רב, אני לא איש תגרות, אבל בפגישה הראשונה שלי בלשכת ראש העיר לפני שנתיים וחצי, שבוע לאחר שנבחרנו, ישבנו, וזאב אומר לי יש לך בעיה אחת. מישהו מהעיר – אתה תבחר אותו. אחד מהעיר, שיעבוד אצלך בחברה. כולם שאלו אותי שם, מה, אתה משוגע? זה מה שאתה צריך? אמרתי: כן.  השיפורים האלה, זה מישהו מהעיר.

היו"ר ישראל אייכלר:		יש מי שמוכן לקבל את העול הזה על הראש?

מאיר רובינשטיין:	בטח שיש. שנה וחצי התמודדתי אתו ואמרתי, תכניס מישהו לעבוד. לא עבד. הוא עבד
בהתנדבות. לפני חצי שנה הוא נכנס לעבוד בחצי משרה, שלוש ארבע, חמש שעות ביום, או אני לא יודע בדיוק כמה.  צריך לראות מה קורה בערים אחרות. אני עשיתי בדיקות.  באגד באשדוד, מה קורה באגד, כשאנשים מקבלים משכורת כל חודש, שמתאימה, וכל חודש יש להם עודף, אז הם גם עובדים בפורים ובימי חג בעודף. אבל כשאנשים לא מקבלים משכורת אז הם לא עובדים. 
החברה הזו נשענת על העירייה, והקיר נפל. הכותל התמוטט. לא המערבי, הכותל המזרחי של העירייה. המזרח של הבעיות של ביתר עילית אלה הבעיות של התחבורה. רוב רובו של הציבור צריך את התחבורה.  אם מסתכלים על פקחים – אין פקחים.  ואם סוכם – אני לא יודע מה, כל הסיפורים האלה ששמעתי עכשיו, לא מקובלים עלי, לא נכנסו לי לאוזניים, ואם נכנסו אני הוצאתי אותם בכוח: מדוע?  

זה לא כל כך הבעיה של היעדר אוטובוסים לא ממוגנים. אני אספר לכם עכשיו הפסקת סיפור. אני הייתי מארגן את הנסיעות לאומן. לפני שבע שנים היתה קטסטרופה. הבן אדם ביטל את החוזה. תמיד סיפרתי את זה בישיבות של וועדת התחבורה, ושום דבר לא יצא מזה. בקיצור, האוטובוסים מגיעים, ואין איפה לאכסן אותם. זה מדובר לפני עשר שתים עשרה שנים. אני הייתי אז מדריך טיולים. אמרתי, מוכרחים לעשות משהו. הציבור יגיע, תהיה פה אנדרלמוסיה. עליתי על שולחן, שמתי ספסל על השולחן, ועליתי על הספסל, וצעקתי: מויריי וריבותיי, הכל מוכן בשבילכם. יש אכסניות, עוד שנתיים יתנו את המפתחות. יש מאחורי, ראיתי איזה רוסי מנקה שם, אמרתי: הוא שומר על המזוודות. ולמעלה יש קפה. רבותיי, לשים פה את הכל, לעלות להתפלל, הכל יהיה בסדר. עד שהם חזרו כבר הבינו את המצב, אבל לאט לאט, באיזי, כבר הבינו, וכבר ידעו, וכבר יצאו לשכור מקומות לינה מהמקומיים.  סוף סיפור.

מה אני אומר כאן? יש הרבה בעיות. גם בחברות אחרות יש בעיות. ממתינים. אבל יש את היוזמה. יש הבן אדם שמרגיש שזה שלי. לא משה ידידי, שמתעסק מעל ומעבר, ואני רואה על העיניים שלו שאם יהיה אוטובוס אחד שיסע עם עשרה מקומות ריקים, הוא יקבל שפכטל כזה, שהוא לא מעיז לעשות את זה.  אתה יכול להכחיש אותי, ומתפקידך להכחיש אותי. אבל אני אחרי שנתיים וחצי למדתי את הכל, דורך ודורך.

ההצעה שלי, שאני כבר הייתי במצבים כאלה שנתיים וחצי, מדי רבעון.  ההצעה שלי לצאת למכרז, אולי לא יהיה יותר טוב. אבל בטוח דבר אחד יהיה יותר טוב. לא ייתכן מצב שחברה אחרת לא תיתן את הדברים, את יחסי הציבור, את היחס של לענות על מכתבים. הכניסו מזכירה לפני שנה. אני חייבתי אותם, דרשתי מהם בתוקף להכניס מזכירה. המזכירה הזו נכנסה. אני הצעתי את המזכירה. נכון. אחרי חודש, אני רואה משהו פה לא דופק. אני בא לשאול אותה: את יודעת איך מחשבים דברים?  אמרתי, רבותיי, תיפטרו ממנה. לא, אבל היא הפכה להיות סדרנית תנועה. אז תכניסו מזכירה חדשה, המזכירה הזו לא יודעת איך מחשבים. אני הצעתי אותה, ואני הצעתי גם בכתב לפטר אותה לפני כמה חודשים. 

ההצעה שלי מעשית. אני הרמתי ידיים מהחברה הזו.  אני מציע לצאת למכרז. ולחייב אותם את הדברים המינימליים. לא אני ולא נחום גבאי פה סדרני תנועה. יש לנו מספיק עבודה מעבר לזה. 

היו"ר ישראל אייכלר: 	תודה רבה לרב רובינשטיין, אני רוצה גם להודות לך שהיוזמה לדיון הזה זה תוצאה מבקשת הרב
רובינשטיין, אתה ביקשת את הדיון ואנחנו קיימנו אותו.  עכשיו, נחום גבאי כל העול נפל עליך.

נחום גבאי:	לפני שאני אסכם אני אבקש מעוד מישהו ממשרד התחבורה , מהפקח שלנו.  יש לו פול טיים ג'וב. הוא צריך לטפל בסופר בוס,

עתניאל שנלר:	אני יכול לפחות לומר לפרוטוקול ששתי המטלות האלה הן בערך חצי יום בשבוע, כי אני יועץ לשר
התחבורה באופן חלקי, חלק קטן שעושה טובה למשרד התחבורה. להעמיד את זה בפרופורציות.

היו"ר ישראל אייכלר:	אתה יודע שמה שאמרת עכשיו בוועדה רשמית של הכנסת גורם לכך שאני אדרוש ממשרד התחבורה
שייקח מישהו, וזה יכול להיות אתה, במשרה מלאה.  אני לא מוכן שמישהו עושה פה טובה, ואלפי אנשים עומדים בתחנות.

עתניאל שנלר:	בוא נגיד, שאני לא מסכים שאני, עם הרפוטיישן שלי, שהייתי מנכ"ל משרד ממשלתי, אהפוך
להיות פקח תנועה. מה, אתם עושים צחוק ממני?  

אני רוצה להיות ענייני. אני רוצה לענות לגברת שבינתיים יצאה.  אני פגוע לא מזה.
אני פגוע מכך שלוקחים דבר שלא בסדר, והופכים אותו לעיקרו של דבר, ומדברים בצורה שאני לפחות מרגיש שהרבה הרבה דברים שאינם ביושר עולים על השולחן, וזה יותר פוגע בי מכל.

לתת עובדות  - אני מוכן להתמודד אתן. להשחיר בשביל אינטרסים  - בעיני זה לא לגיטימי.

היו"ר ישראל אייכלר:		גם פה יש אינטרסים?

עתניאל שנלר:	גם פה יש. נשאלתי שאלה על ידי הגברת, ואני רוצה לענות למה שהיא שאלה.  קריית הלאום
נמצא עכשיו בעבודה גדולה במשרד התחבורה, איך לתת פתרון לכל באי קריית הלאום, על ידי קו פנימי, כנראה שאטל, שיהיה באזור הזה, ועל ידי זה יכניסו את האנשים לתוך קריית הלאום. כל הקווים. נעשית עכשיו עבודת מטה, ואני מניח שזה יהיה מהר מאוד.  הרי כל מקום רוצים להגיע לקריית הלאום, מגבעת זאב, מפסגת זאב, משכונה זאת, שכונה אחרת. כנראה הולכים לעשות איזה שהוא קו סיבובי שייתן פתרון לכלל המגיעים מהתחנה המרכזית, בנייני האומה, שבתוך המכלול עצמו, בתוך המתחם עצמו, זה כנסת, משרדי ממשלה, ועוד כיוצא באלה.

הדבר השני, אני חושב שרעיון נכון לדו"ח ביניים לתהליכי הפרטה בכלל. אני אמרתי את זה גם בפעם שעברה, שאני חושב שראוי לבחון את הליך ההפרטה. משרד התחבורה לא עושה את זה כל יום. אני חושב שבהחלט לדבר הזה צריך להיות מקום.

היו"ר ישראל אייכלר:	מתי אתה חושב צריכות להיות מסקנות לעניין הזה?

עתניאל שנלר:	יקימו וועדה, הוועדה תוכל לעשות את זה בקלות רבה.  צריך להקים. אני חושב שהרעיון לעשות
דו"ח ביניים הוא רעיון נכון.  

לגבי רמת מילוי שהעלה ראש העיר. מקדם המילוי בתחבורה הציבורית הרגילה הוא בסדר גודל של בין שישים לשבעים אחוז בשביל להפוך את זה ליעיל וכלכלי. מתחת לחמישים אחוז זה לא כלכלי. מעל שבעים אחוז זה הופך להיות קטסטרופה, כמו שאתה אומר, כי בפיק אין לך תשובה.  

אבל אליה וקוץ בה. כי בעוד שבאלעד כמשל אפשר לדרוש להוסיף עוד תחבורה כאשר האוטובוס מלא פלוס עשרה אחוז, זה בערך המספר, פי שניים עשר אחוז, כי בעמידה עד עשרה אנשים, ואם יש יותר משבע נסיעות כאלה ביום חייבים להוסיף עוד אוטובוס – זה הכלל, הרי במקרה דנן המקדם מילוי הוא אחר לגמרי: הוא חמישים ושניים מקומות מינוס. ולכן, חייבים עוד כלים, לא יעזור. איך שלא נסובב את הגלגל.

הוא הדין בהגדרת מה שנקרא "זמן הגדרה". כי בעוד שאתה יודע להגדיר שמירושלים לתל אביב בשבע בבוקר הנסיעה תהיה שעה ועשרים דקות, ובשעה שתים עשרה בצהרים היא תהיה חמישים וחמש דקות, הרי בקווים האלה, בגלל בעיות אובייקטיביות זמן הגדרה מאוד קשה, מיוחד.  כי בעיקר בגלל הסיבה הנדושה, שאני לא אוהב אותה אבל היא נכונה, זה חוסר הידיעה באשר לבעיות הביטחון, שאין להן סוף. מספיקה כל התראה והכל נופל שם. וצודקת החברה וצודקים התושבים, וצודקים כולם.  כאן יש בעיה אמיתית, סובייקטיבית לחברה הזאת. 

הבעיה השלישית שהיא בעיה שעלתה כאן בהקשר, היא בעיית המסוף. אי אפשר לנהל חברה ממדרכות, אי אפשר לנהל חברה שאין לה מסוף מסודר.  לצד הרצון הטוב של העירייה לייצר ולמצוא קרקע ולעשות מסוף, והעירייה פועלת בהקשר, ונחום עושה עבודה בלתי רגילה במנהל האזרחי לקבל את המסוף, והחברה מתחננת יום ולילה, רק תנו לנו מסוף, נשלם כמה שיגידו לנו – אני אמרתי וכיבדתי את העירייה ואמרתי שהיא עושה הרבה לעניין. נכון להיום, אין מסוף. כשאין מסוף, זה אומר שאין מקום לרחוץ את האוטו, אין מקום לטפל באוטו. המדרכה זה לא המקום.  אני רק אומר שזה חלק מהבעיה. אני רק מציין את הבעיות. 

אסיים ואומר שני משפטים: אילו היו מסתפקים המתלוננים על בעיית השילוט, והפיקוח והטלפונים, והיחס לציבור – הייתי מהנהן בראש ואומר: אכן, נכון. זו נקודת תורפה.  ורק השבוע ישבנו בוועדת משמעת שעבדה יפה מאוד, עם קנסות ועם תגמולים לאנשים. אם היו מסתפקים בזה, כבוד ממלא ראש העיר, מועמד להיות חבר כנסת, יפה איך שאמר. ברגע שעברו את נושא הפיקוח, השילוט, הטלפונים ויחס הציבור, שזה נקודות תורפה עדיין, הבעיה שגלשו לדברים אחרים, אני לא מוצא בהם מקום, אני מוצא הפוך.

מעבר לנקודות האלה, לביתר יש היום את מערך התחבורה האינטנסיבי ביותר בערים החרדיות, המחיר הנמוך ביותר, עם יעדים הרבים ביותר, לאף אחד אין כל כך הרבה יעדים, לא מגוש עציון הסמוכה ולא מאפרת, ולא מבית אל ולא מתל ציון, לכולם יש יעד מרכזי. ביתר קיבלה יעדים לכל מקום שאפשר היה דרך הסקר. אני שמח על כך, וטוב שכך, וכך צריך להיות.

היו"ר ישראל אייכלר:		אבל האוטובוסים מיושנים אמרו.

עתניאל שנלר:			היא הנותנת, שאמרו.  גזוכט. אמרו. 

היו"ר ישראל אייכלר:	אלה שאמרו הם אנשים שמפרנסים את החברה.   הגברת רביץ אמרה את זה. היא נוסעת.

עתניאל שנלר:	אדרבא ואדרבא, וצריך לדעת את העובדות.   אני לא נגד מה שהיא אמרה. אני רק אומר עוד פעם:
בעיית האוטובוסים, היקפם, והשמשה שלהם היא בעיה שצריך לתת לה פתרון. כי גם אוטובוס חדש, שנת 2004, כשהוא עובד מאה אחוז תפוקה ממוגן, אז זה לא יחס של אוטובוס רגיל שעובד את אותן שנים. לא יעזור. זה אובייקטיבי. אין מה לעשות כאן. לכן שאלת האוטובוסים היא אכן שאלה.

אני רק אומר: חבל שבוועדה לפניות הציבור, ואני מציע ככה בגלל שאני כבר אורח קבוע כאן, אני מציע כן לנהוג ככה. אני חושב שכשם שראוי לומר את הביקורת, ראוי לומר בכל הלב ובכל החום גם את הדברים הטובים. ואני מרגיש חוסר בעניין הזה, כי מגיעים להם הרבה צל"שים, לצד הרבה נקודות שצריך עוד לתקן.  לעיר מגיע.

היו"ר ישראל אייכלר:	תודה רבה לעתניאל שנלר. אני רוצה לציין כיו"ר הוועדה, שהוועדה לפניות הציבור אינה וועדה
לבחינת מערכי התחבורה בישראל, והיא צריכה לתת שבחים מכאן, וביקורת מכאן. היא וועדה שנועדה בשביל הביקורת, לא בשביל השבחים. לא שהשמש זרחה, ולא שהאנשים יצאו לעבודה, ולא שהדלק היה באוטובוסים, ולא שהאנשים שילמו ועלו לאוטובוס והגיעו למקום, בשביל זה לא צריך את הוועדה לפניות הציבור.

הוועדה לפניות הציבור נועדה לאתר בעיות ולמצוא פתרונות. אם יש לך הצעות לפתרון, טוב מאוד. אם באת להטיף מוסר לוועדה, אתה לא חייב לבוא לפה. זה סך הכל.

נחום גבאי:	אני מוכן לשאול את פיקוד העורף כמה הוא מוכן לתת בחלקו כדי לשפר את המצב. שורש הבעיה
הוא חסר באוטובוסים ורמת שירות נמוכה. רמת שירות נמוכה היא פונקציה של חסר באוטובוסים. אני לא רוצה לדבר על העבר. כולם דיברו, וכולם צודקים. היה כשל. היה כשל מצד החברה, היה כשל במידה מסוימת גם מצדנו.  לא פיתחנו מספיק. יש לנו באמת הרבה דברים להתווכח.

אני רוצה לדבר על העתיד כמו שאמרתי. אנחנו התכנסנו יחד סגן ראש המועצה, סגן ראש העירייה עם החברה, וקבענו סדרה של נושאים שצריך לטפל בהם. הנושא הראשון זה רמת שירות. במסגרת רמת השירות חייבנו את החברה לתת שירות מוקדנים, זמן יותר ארוך, לתגבר את שירות המוקדנים, להביא פקח מיוחד או מנהל תלונות נקרא לזה, שתפקידו להתייחס לתלונות ולטפל בהן באופן מיידי. 

חייבנו אותו להביא ניידת בטיחות או נקרא לזה ניידת שירות, שתפקידה לתחזק אוטובוסים. אוטובוס נתקע  - הניידת הזאת תהיה זמינה, והיא תרוץ ותתקן את הפנצ'ר ומה שצריך לעשות, כדי לא ליצור מצב שאוטובוס ייתקע כמה שעות, עם מכסימום זמן לטפל בו. חייבנו אותה להביא פקח רוכב. כלומר, פקח נייד, שינוע בין הקווים בשעות העומס ולא בשעות העומס, כדי שיאתר את התקלות ויבדוק איפה יש לחץ, ואם יש לחץ לדאוג לכך שיהיו אוטובוסים.

אנחנו חייבנו את החברה להביא באופן מיידי שלושה אוטובוסים ממוגני ירי לתגבר את השירות, ואני מקווה שהדבר הזה יתממש תוך מספר ימים, כי יש חסר קריטי באוטובוסים ממוגני ירי.

היו"ר ישראל אייכלר:		אמרתם שיש בצפון אוטובוסים.

נחום גבאי:;	גם בקשר לעניין הזה עמדנו בקשר עם מועצות אזוריות שיש להם פליטה של מספר אוטובוסים.
מסתבר שחלק מהאוטובוסים לא מתאימים למערך, זה מסוג אוטובוס שלא מתאים לנו.  בעל החברה נמצא במשא ומתן, ואני מקווה שבפוש של פיקוד העורף שלמעשה נתן את הרעיון לאוטובוסים ההם, ובפוש שלנו נצליח לגייס את האוטובוסים ולהוסיף אותם למצבת האוטובוסים.  ולא, קיימת אופציה אחרת. לבקש מקואופרטיב דן, שיש לו היום אוטובוסים לא כל כך חדישים משנת תשעים חמש, תשעים וארבע, תשעים ושלוש – אני מקווה שנצליח להביא אותם לפה לטובת הציבור. הם ממוגנים.

במקביל אני פונה לפיקוד העורף. הגשנו בקשה למגן שני אוטובוסים מתקציבו. מי שממגן את האוטובוסים בפיקוד העורף, זה לא אנחנו. אנחנו עוזרים לחברה הזאת וגם לאחרים באמצעים אחרים. אנחנו מממנים את עלויות הנוספות שיש בגלל המיגון, אנחנו מסייעים בדברים אחרים. כולל לעירייה למשל בפסי האטה ודברים מהסוג הזה.  זה חלק מהתפקידים שלנו.

אני מקווה שפיקוד העורף באמת ימצא את התקציב למגן באופן מיידי שני אוטובוסים. שניים עכשיו, חוץ ממה שהולך לקנות שאנחנו מממנים את העלויות.  שני אוטובוסים שהולך למגן פיקוד העורף ימגן, הוא מיד ירכוש מכיסו הפרטי. שני אוטובוסים יש לו, וימגן אותם. על חשבון המדינה. במקביל, אנחנו מחייבים אותו לשכור שלושה אוטובוסים נוספים. יהיה לו חמישה אוטובוסים, והוא בין כך שוכר מהחברה בגוש עציון עוד אוטובוסים, כך שהבעיה הזו. המיגון הוא בין שישים יום אם אתה מזמין את השלדה.  עד שתסתיים העסקה עם אותו מרום הגליל, עד שיקלוט אותם, הוא אמור לשכור אוטובוסים מקבילים של דן. ההערכה שלי היא לקראת סוף חודש מרץ. אני מעריך שלקראת פסח יהיו לפחות עוד חמישה אוטובוסים נוספים. 

היו"ר ישראל אייכלר:		ומה עם הקו לבני ברק

נחום גבאי:	אותו הדבר. בסך הכל מדובר בארבע נסיעות. היתה תקלה באמת בפורים. אנחנו נחייב אותו.
לכן אני רוצה לדבר על העתיד ולא רוצה לדבר על העבר. אנחנו נחייב אותו להביא אוטובוס נוסף. אנחנו נחייב אותך, זאב, ואם יהיה צורך גם נקנוס אותך.

זאב הורן:			על מה

היו"ר ישראל אייכלר:		קודם כל, לא צריך לקנוס, צריך להוסיף. 

נחום גבאי:			הקו לבני ברק, אם יהיה צורך

זאב הורן:	אנחנו עומדים להוסיף עכשיו ארבע נסיעות לבני ברק.

נחום גבאי:	הבעיה הגדולה ביותר באוטובוסים הממוגנים זה פיקוד העורף.  בגלל אופי המיגון, האוטובוס
כמעטפת מסביב הוא מוגן. החלונות ממוגנים. אי אפשר לפתוח אותם. הבעיה היא שבחלונות העליונים הם לא ממוגנים. ומה שהיה לפני שלוש שנים. החלק הקדמי, החלון המלבני, ממוגן בפלסטיק. ומה שקרה עם תחילת האינתיפאדה, נסע קו מאה שישים של אגד, ובציר המנהרות התחילו לירות בו. היריות נכנסו לתוך האוטובוס, ופצעו נוסעת. ומאז פיקוד העורף נתן הוראה:  לא נוסעים יותר בעמידה.  משמעותו של דבר, חסר של עשרים וחמישה אחוז מהתכולה הכוללת של האוטובוס.

היו"ר ישראל אייכלר:		כמה עולה למגן את הקטע הזה של הפלסטיק?

נחום גבאי:	מה שקורה היום, באגד אנחנו הולכים למגן חמישה עשר אוטובוסים, חלק משומשים, חלק
חדשים. במקרה הזה נמצא פתרון גם למגן את החלון מה שבעבר – אין מה לעשות. זה הכל להתחיל מחדש. לא כדאי למגן את הישן. 

לגבי צי האוטובוסים: עשיתי בדיקה ואני יודע מה המצב שלו. יש לו ארבעה אוטובוסים משנת ייצור 1992. שניים 1993. האוטובוסים הממוגנים שלו יש לו שלושה מ1998-, שלושה מ1999-, שלושה 2000. ארבעה מ2001-, ואחד עשרה מ2002-. כלומר, יחסית יש לו צי רענן. לכן אני לא יכול לבוא אליו בטענות שהוא מביא לנו עגלות. הוא לא מביא לנו עגלות. הבעיה היא של תוספת 2.4 טון של פלדה וקרמיקה על אוטובוס – זה שוחק. 

היו"ר ישראל אייכלר:		מה ביחס הנהגים לאזרחים

נחום גבאי:			ביחס לנהגים. היו תלונות, ישנן תלונות. אני יודע לפי דרישה שלי, אני חייבתי את החברה לפטר נהגים. חלק היא פיטרה ביוזמתה כתוצאה מהתנהגות, בלי משפט ובלי כלום. התנהגות גסה כלפי נוסעים, או התנהגות אחרת. תשעה נהגים פוטרו ע"י החברה, מהם חמישה לפי ההוראה שלי. וארבעה ביוזמתה.

היו"ר ישראל אייכלר:	הנהגים יודעים את זה שפוטרו. אני לא רוצה את העונש אני רוצה את ההתראה. שהנהג יידע
שאסור לו לעשות את זה.

נחום גבאי:			כן, בוודאי. עכשיו, לגבי ההפרטה. 

היו"ר ישראל אייכלר:	לפני ההפרטה, לגבי תשובות לאזרחים שפנו אליכם. למה אתם לא עונים.

נחום גבאי:	קודם כל, יש נוהל. אני מקבל תלונה, בדרך כלל זה העתק של תלונה, אני מפנה אותה אליו ומבקש
תגובה.  זה תהליך עד שהוא בודק. לוקח בין שבועיים לשלושה שבועות. ויהיו תשובות. בכתב. בוודאי.  אני מוכרח להגיד ליו"ר הוועדה איך דאגתי לכך שיתחיל להשיב לתלונות. אנחנו נותנים לו תקציב, תוספת עלות, שקל וחצי לכל ק"מ בגלל שהוא ממגן. עשו תחשיבים, וגילו שהשחיקה והאובדן הוא לפחות שקל וחצי. אני חייב כל חודש לשלם לו ארבע מאות אלף שקל. אני מתכוון לעשות את זה ככה:  
הטיפול בתלונה זה תהליך. צריך למצוא את הנהג, גם באגד לפעמים לוקח חודש חודש וחצי עד שאנחנו מצליחים לקבל. ואני גם מטפל באגד. 

לגבי ההפרטה, אני רוצה לדבר לרב רובינשטיין. אני אומר לך במלוא האחריות, הייתי שמח מאוד לצאת עם מכרז. יבוא מישהו אחר.  אין לי בעיה. נראה אם הוא טוב או לא טוב. אין לי בעיה. הבעיה המרכזית שלי, אם אנחנו נצא להפרטה, מה שאנחנו נדרוש כבסיס, זה לתת לנו אוטובוסים ממוגנים. אין שום חברה במדינת ישראל היום שיכולה להביא לנו היום שלושים, שלושים וחמישה אוטובוסים ממוגני ירי. אין שום וחברה. 

קודם כל, צריך לקבל את האישור של פיקוד העורף.

היו"ר ישראל אייכלר:	אז לגבי העניין של המיגון שמענו. מה עם האיחורים של האוטובוסים, כמשרד התחבורה,
מה אתה יכול לעשות שלא יהיו איחורים.

נחום גבאי:	הסברתי ששורש הבעיה בגלל שאין לו מספיק אוטובוסים. 

היו"ר ישראל אייכלר:	אבל עכשיו שיוסיף חמישה אוטובוסים

נחום גבאי:	מורי ורבי, ואני שוב פעם מתנצל בפניו, עתניאל שנלר עובד אתי באופן צמוד. זה הפך להיות
פרוייקט החיים שלו. אתה מסכים אתי?  

היו"ר ישראל אייכלר:	אני רוצה להגיד מילה, קודם כל, בשבילנו, אתה משרד התחבורה. אתה מביא את עתניאל שנלר
אתה כופה עליו דברים שהוא לא רוצה. הוא לא רואה את טובת האזרחים. הוא חושב שהתושבים מדי מתלוננים. הוא חושב שהחברות מדי טובות, מה אתה מביא אותו?

נחום גבאי:	סליחה אדוני היו"ר. אני עובד צמוד עם עתניאל שנלר. ואני יודע מה הרגישות שלו לתלונות
הציבור. לפעמים הוא יושב אתי שעות ומסביר תשמע צריך לעשות זה, צריך לעשות זה. זה לא מדויק. זה שהוא התפרץ ואמר שיש רק תלונות, תלונות...

היו"ר ישראל אייכלר:	זה לא רק בישיבה הזאת. גם בישיבה על מודיעין הוא דיבר נגד התושבים. והוועדה הזו היא וועדה
לפניות התושבים, לפניות הציבור. ואתה כמשרד התחבורה מתייחס תמיד בצורה מכובדת לאנשים, והוא אומר לך אני לא מוכן להיות הנציג של האזרחים.

נחום גבאי:	הציבור המגזר החרדי הוא ציבור שיש לו תודעה כל כך עמוקה לבעיות של הגשת תלונות ציבור. אני
מטפל בארבע מאות אלף תושבי יהודה ושומרון. בשישים קווים של אגד ודן. ואני מודיע לך, זה ציבור כזה שהוא כל כך מודע למצב, מודע לעוול שעושים לו, במרכאות או שלא במרכאות לאיחורים. הוא קצת קשה גם במידה מסוימת. אני מוכרח להגיד. העניין הזה של הדייקנות במצב הזה, אם האוטובוס לא מגיע בזמן, ומיד אני מקבל מכתבים, 

היו"ר ישראל אייכלר:	אני רוצה להגיד שוב שאין ציבור שחברות תחבורה יעיזו לתת לו שירות כזה כמו לציבור
החרדי. ברחביה לא ראיתי מעולם מדרכה מלאה באזרחים ובשכונות החרדיות כן. וזה לא רק אצלך. אני עובר בשמואל הנביא, אני רואה את התחנה של ביתר תמיד מלאה באנשים.  אני רוצה להבהיר מה אני מתכוון. כשאומרים שהאזרחים האלה קשים, כי החיים שלהם קשים. זאת אומרת, אדם ברחביה, אלף יש לו רכב פרטי. לאשתו יש רכב פרטי. ולבן האוטובוס עומד ומחכה לו. באוטובוסים בשכונות החרדיות יש מצב, בגלל שאין להם כלי רכב, בגלל שהם גרים בפריפריה עשו אותם מתנחלים בעל כורכם והם צריכים ממוגני ירי, ולכן עובדה שהם מצטופפים, וכשמצטופפים עם עגלות וילדים אנשים מתחילים בטרוניות.

נחום גבאי:	במקרה כזה הם צודקים במאה אחוז. אנחנו מטפלים בבעיה הזו, ואם צריך לפגוע בנהג, אנחנו
פוגעים בנהג. 

היו"ר ישראל אייכלר:		צריך להתריע

נחום גבאי:	אנחנו נתריע.  ואם יהיה צורך אנחנו פועלים בנושא הזה. אני חוזר ואומר: אשמח מאוד, אם
הפיקוד ייתן הוראה שלא צריך יותר בקו הזה אוטובוסים ממוגנים, נוציא מכרז, למה לא. מי שיזכה יזכה.

משה רובינשטיין:	אבל אם צריך ממוגני ירי. והוא מוכן למכור אותם אז צריך לצאת למכרז.  פיקוד העורף צריך לתת
חוות דעת, והשאלה אם אפשר לעשות את זה.  

היו"ר ישראל אייכלר:	אני רוצה לבקש מסגן אלוף עופר, שהוא ראש ענף התיישבות בפיקוד העורף. כל מה שאתה רוצה
לומר, אבל יש לי גם שאלה, האם מבחינה ביטחונית אין סכנה בזה שאנשים מתרכזים בירושלים בתחנות ומחכים כל כך הרבה.

עופר ליאור:	ודאי שיש סיכון בטחוני. ולכן הוחלט שצריך שם רכב ממוגן ירי. התקהלויות, למרות שאני לא
הפיקוד המרחבי, משום שהפיקוד המרחבי זה פיקוד מרכז. אבל התקהלויות כאלה יש בהן סיכון בטחוני. נקבע על ידי הפיקוד המרחבי שהתחבורה בביתר מחויבת להיות ממוגנת ירי בגלל הסיכון הביטחוני. ואי אפשר לרדד את הדבר הזה ולומר שייקחו את האנשים בעמידה. יקחו אותם בעמידה, אז באמת החלק העליון הוא לא ממוגן ירי. ויש ניסיון רע מאוד, ויש הרוגה מהסיפור הזה. 

אז כל ההצעות האלה הן יכול להיות כלכליות, אבל מדובר פה בחיי אדם, ואנחנו כאלה שאמונים על חיי אדם, אנחנו רוצים שכל האוטובוסים, לא רק רוצים, מחייבים שכל האוטובוסים יהיו ממוגני ירי.

היו"ר ישראל אייכלר:	האוטובוסים החדשים שהם עכשיו הולכים למגן, אמרו שיש איזה סוג של אוטובוס שכן אפשר למגן
אותו, האם אתה תאשר את זה כדי שהאנשים יוכלו לנסוע בעמידה.

עופר ליאור:			יש אוטובוס חדש עכשיו. הפיילוט שלו הסתיים. ששם האוטובוס הזה הולך להיות ממוגן ירי היקפי. ואני מניח, שמכיוון שיהיה ממוגן גם בחלק העליון, ניתן יהיה לעשות. אבל זה דבר שמחייב גם בדיקה. אני לא יודע מה המשמעות של משקל, וכן הלאה. אבל אם נוכל להקל בגלל שהוא כן ממוגן בחלק העליון שלו, אז אנחנו נעשה את הכל כדי לבוא לקראת החברה.

אבל זאת לא הבעיה. הבעיה היא, ואני חייב להגיד פה דברים שאולי יישמעו לא נראים לכמה מהשומעים.  לא נכון לבוא לפני חודשיים. ואני אסביר. אנחנו עובדים בצורה מאוד מסודרת. יש לנו תוכנית עבודה, ועל פיה אנחנו מחליטים, על פי התקציבים שיש לנו, איזה אוטובוסים או כמה אוטובוסים יהיו ממוגני ירי.  והתוכנית הזו גובשה יחד עם משרד התחבורה בשנה שעברה, הוחלט על תשעה אוטובוסים.

עכשיו, לבוא במהלך שנת העבודה ולהגיד, רגע, אנחנו ביקשנו לפני חודשיים עוד שני אוטובוסים, או עוד שלושה אוטובוסים, זה לא רציני. למה? כי אנחנו עשינו דיוני מטה וקבענו את כמות האוטובוסים. ובאנו בהתאם לזה לאוצר, ודרשנו תקציבים. עכשיו לבוא ולהגיד, זה לא משנה שאומרים לפני ארבעה חודשים, אולי ארבעה חודשים, אולי חודש, או חודשיים, אנחנו עכשיו רוצים אוטובוסים ממוגני ירי, זו חוכמה קטנה מאוד.  

אבל, מכיוון שאנחנו רוצים לתת פתרונות, אז הפתרונות זה שני אוטובוסים עכשיו של גיגי הסעות, שמוכן עכשיו לתת מענה במיידי לביתר.

היו"ר ישראל אייכלר:		מה זאת אומרת מוכן, למכור אותם?

עופר ליאור:	הוא מוכן לתת את השירות הזה.  רגע, אתם מדברים על פתרונות, על איזה פתרונות חייבים.   

זאב הורן:	בתשע וחצי בבוקר אני לא צריך אותם.

עופר ליאור:	אני לא מתווכח. אני רוצה להציג את העובדות כפי שאני מכיר אותן.  אני באמת ישבתי כאן בשקט
ושמעתי אתכם.  או. קיי?  יש  שני אוטובוסים לחברת גיגי הסעות, שאומרת לפחות שהיא מוכנה כרגע, במיידי, כי אני מחפש עכשיו פתרונות במיידי, לציבור שמחויב בפתרונות. ואנחנו שמענו שפה יש בעיה של כמות האוטובוסים, אז גיגי הסעות מוכן עכשיו לתת מענה, וזה שכדאי שתבדוק.   אני אומר לכם תבדקו את זה.

היו"ר ישראל אייכלר:		האוטובוסים של גיגי הסעות ממוגני ירי?

עופר ליאור:	ממוגני ירי. אני עוד פעם נותן פתרונות, כי אין לי מעכשיו לעכשיו אוטובוס ממוגן ירי. 

בנוסף, אני פניתי עכשיו לראש מועצת גליל עליון, ואמרתי לו, יש לך אוטובוסים ממוגני ירי עכשיו, כי אנחנו צריכים אותם עכשיו, זה חיי אדם.  פיקוח נפש, ואני מבקש ממך להעביר אותם. החברה מוכנה לרכוש אותם. יש פה איזו התחכמות שהוא מנסה להעביר את האוטובוסים הפחות טובים. אני יודע שהחברה לא רוצה, אבל אני לא מוכן לקבל את האוטובוסים הפחות טובים.  הם פחות טובים, מפני שעוד פעם אני חושב שהאוטובוסים הטובים יותר מסוג וולוו צריכים להגיע לביתר. אני עכשיו במשא ומתן אתו, ביקשתי ממנו להתקשר אלי, הוא לא חזר אלי לפני הוועדה, אבל יש פה לחץ מבחינתנו על ראש מועצת גליל עליון, מכיוון שהוא לא צריך את האוטובוסים, ומוכן למכור אותם.  יש לו שמה שישה אוטובוסים, והוא מוכן למכור או להחליף 

היו"ר ישראל אייכלר:		מאיזו שנה האוטובוסים?

עופר ליאור;	מ2001- או 2002. אנחנו הצענו לו אפילו לקבל אוטובוסים שווה ערך, וולוו מול וולוו, ולהעביר
את האוטובוסים הממוגנים לכאן. וכרגע  זה עדיין בלחץ שלנו אנחנו גם יודעים איך ללחוץ עליו בנוסף. אנחנו עובדים על המישור הזה.

היו"ר ישראל אייכלר:	מתי אתה חושב שאפשר להביא את האוטובוסים האלה?

עופר ליאור;	אני הייתי רוצה במיידי. תשמע, אם יגידו לי עכשיו, אין לך ברירה, קו את הדאפים במיידי, אני מניח שחברת הורן את ליבוביץ לא היה רוצה לקנות אותם, כי הם באמת אוטובוסים בעיתיים.

היו"ר ישראל אייכלר:	רק זה חסר לו אוטובוסים בעיתיים

עופר ליאור:	בדיוק. ואני גם דורש ממנו לתת את האוטובוסים.

היו"ר ישראל אייכלר:	כמה כסף עולה מיגון לאוטובוס?

עופר ליאור:	מיגון לאוטובוס כ450,000- ₪. זו ההשקעה שאנחנו השקענו שם. פיקוד העורף השקיע.  בנוסף
יש עוד אוטובוסים שאנחנו מנפים, כי בגלל מכשול ההפרדה כל אזור בית שאן, בקעת בית שאן הולך להיות מוגדר ככזה שלא נדרשים בו אוטובוסים ממוגני ירי. אזור הגלבוע.  מעלה גלבוע שייך למועצה אזורית בית שאן, למרות שזה מעלה גלבוע. גם אתם יש לנו משא ומתן. ברגע שיכריז הפיקוד המרחבי של פיקוד מרכז, וזו המגמה, שאין צורך באוטובוסים ממוגני ירי, גם אותם אנחנו רוצים להעביר לכיוון ביתר עילית.

אני עוד פעם רוצה להזכיר שאנחנו עובדים בתקציב, ועל פי תקציב אנחנו עובדים על פי תוכנית עבודה. ייתכן מאוד שנצטרך לעשות שינויים פנימיים בתוך תוכנית העבודה, על פי סדרי העדיפויות של פיקוד מרכז.  

היו"ר ישראל אייכלר:	אבל אפשר להביא חמישה אוטובוסים מהגליל העליון לבית שאן. זו לא בעיה תקציבית. איך עושים את זה?

עופר ליאור:	בניגוד לאגד ודן שם יש קרן הצטיידות, ותהליכים, משרד האוצר, הוא קונה על חשבונו.
כבוד היו"ר, אנחנו מנסים לתת פתרונות מידיים לצורך קיים מיידי. כי להכניס עכשיו לתהליך ייצור, דרך אגב, עוד דבר: אני עכשיו לא הייתי משקיע 450,000 ₪ על אוטובוסים ישנים שלך. של אגד הם נתנו 12בי. עוד פעם, אם אנחנו הולכים להשקיע 450,000 ₪ באוטובוסים, אנחנו היינו רוצים למגן אוטובוס חדש, לא אוטובוס כזה שעוד שלוש שנים נצטרך למגן אותו שוב. אז הפתרון למגן אוטובוס ישן, למרות שנעשה גם באוטובוסים של אגד באיזו עסקת פשרה, אני אקרא לה, כי הם לקחו גם אוטובוסים אחרים שהם לא רצו.  אנחנו לא נמגן.

זאב הורן:			זה איפה ואיפה. 

עופר ליאור:	תשמע, זה איפה ואיפה. זה גם לא נכנס לתוכנית העבודה כי אתה נזכרת לפני חודשיים.

נחום גבאי;	בתכנית העבודה דיברנו על עשרים וחמישה אוטובוסים, כאשר מתוכם אמר אגד ודן חמישה
עשר, וזה מה שאושר. קבענו את הנוספים לתת לביתר תור ולמקומות אחרים. 

איריס יגר:	נדמה לי שיש פה כמה דברים שממש מוצגים פה בצורה מאד מעוותת וזה חבל. פיקוד העורף דן
בתוכנית המיגון של 2003 ו2004- בשנה שעברה, באוקטובר. אישרנו את התקציב. אישרנו למשרד התחבורה, ראינו כמה כסף יש, ורצנו למגן, ולטובת מי למגן. תחבורה ציבורית זה אגד, דן, וביתר תור. בא משרד התחבורה ואמר, כל האוטובוסים הולכים לאגד. זה מדויק ביותר. יש סיכומים של הישיבות. אם היה אומר משרד התחבורה אז שניים מתוכם במיידי לביתר תור, זה מה שהיה קורה. חד וחלק. נקודה. 

הפרוייקט של אגד נמצא במהלכו. לוקח זמן למגן אוטובוסים. 

נדמה לי שעכשיו פה פתאום נתפסים בשמלה של פיקוד העורף ואומרים, בגלל שחסרים אוטובוסים, בגלל זה התלונות.   תסלחו לי, זה נשמע לי פשוט מופרך. יש פה תלונות מ2001-. אנחנו ב2004-. אז מה הקשר?

נחום גבאי:	המכסה הזאת שאתם רואים פה זה 2003. ב2004- אנחנו אמורים לקבל....

איריס יגר:	לי יש פתרון.  קודם כל, המטרה של פיקוד העורף הפתרון שהוצע לביתר תור זה קודם כל לחסוך
כספים והרבה מאוד כספים.  פיקוד העורף ממגן אוטובוסים לתחבורה ציבורית והסעות תלמידים ביו"ש.  הסעות תלמידים זה לא הכובע של נחום, זה הכובע של משרד החינוך. אבל מה לעשות, פיקוד העורף ממגן אוטובוסים גם עבור הסעות תלמידים. עכשיו , פיקוד העורף בנובמבר האחרון שוב, אני מדברת על 2003, עשינו מיפוי של כלל האוטובוסים להסעות תלמידים. 

לפני חודש וחצי היתה בקשה ע"י משרד התחבורה באמצעות ביתר תור, באמת צריכים אוטובוסים. אמרתי, זה לא בתוכנית העבודה שלנו, אף אחד לא העלה את זה קודם. 

היו"ר ישראל אייכלר:		אז איפה יש מיותרים?

איריס יגר:			זה מה שעופר ציין.  מועצה אזורית גליל עליון זו אפשרות אחת, מתאמת בית שאן זו אפשרות שנייה. חברת גוונים זו אפשרות שלישית. ולכן, כשבאה אלינו הפנייה, ואמרו לנו מיידי, קריטי , למה – כי יורים , אז לעזור לביתר תור התחלנו ללחוץ בכל מיני מקומות. אלף, יש שם  היכרות. זה כספי מדינה. 

היו"ר ישראל אייכלר:		יש לכם סמכות להגיד לגליל העליון?

איריס יגר:	בוודאי. זה מיגון שלנו.  אבל האוטובוסים נרכשו על ידי החברות, אל תשכחו. ולכן, מדובר במשא
ומתן עם שתי חברות. חברת ביתר תור פונה לחברת גוונים, נניח....  הפרובלמטיות בגליל עליון היא קצת אחרת ממה שזה, בגלל שגליל עליון זה אוטובוסים של המועצה. זה לא אוטובוסים של חברה פרטית, שלא הם שילמו אלא משרד החינוך מממן אותם. לכן, הפעילות שם היא קצת יותר קשה. 

לכן, מה שאני אומרת זה דבר כזה. אנחנו ביום חמישי האחרון ישבנו שוב עם משרד החינוך, שוב לשים את היד על האוטובוסים המיותרים האלה. שוב, כדי לתת פתרון פה.  והיו עוד מקור. האוטובוסים של בקעת בית שאן, שם ישנה כרגע חובה על נסיעה ממוגנת ירי. אבל פיקוד המרכז, שהוא הפיקוד המרחבי המטיל חובה או שחרור מנסיעה ממוגנת ירי, אומר שכנראה שם, לאור פעילות מסוימת של מישור התפר, כנראה יתפנו שם שלושה אוטובוסים, וולוו, אוטובוסים שביתר תור מעונינת בהם ורוצה בהם. זה המהלך הבא שאנחנו מתכוונים לממש.  היה וזה לא ייצא לפועל ולא נוכל לממש מה שאני קוראת לו .... פנימיים כדי לחסוך הרבה מאוד כסף וזמן, כי זמן למיגון אוטובוס זה כמה חודשים טובים. אמרנו שאם המהלך הזה לא ייצא לפועל כמו שצריך, אנחנו פונים למהלך אחר, והוא מאוד פשוט: לקחת מהתוכנית שמשרד התחבורה טוען שהוא חשב על ביתר תור, לקחת מתוך ההקצאה הזו שני אוטובוסים ולהעביר אותם לביתר תור.

היו"ר ישראל אייכלר:	תודה רבה לאיריס יגר מפיקוד העורף, רב סרן. אתם תבקשו ממשרד החינוך.  זאת אומרת אנחנו
יכולים לסכם את הנקודה הזאת בדיון, שפיקוד העורף יחייב אני לא רוצה לחייב את מי, את מי שאתם יודעים, שיעבירו או ימכרו או שחלק ימכרו וחלק יעבירו לביתר תור. 

קריאה:				אנחנו מדברים על שניים מגליל עליון.

איריס יגר:			סליחה, רק עוד משפט אחד.  לא על הפתרון עצמו אלא בכלל.  אני לא יודעת איך עושים את הניתוח של התחבורה, באמת.  אבל מה שאמר פה ראש העיר זה דבר מאוד מאוד נכון.  תראו, אפשר להמשיך להעמיד אוטובוסים בלי סוף. אבל צי של אוטובוסים, ככל שיש יותר אוטובוסים גם הצרות גדלות, כי להוציא ממוגנים ולהציב חיילים, זה גם מערך מאוד מאוד כבד לאחזקה, והרבה מאוד דברים נלווים לזה.  אני מציעה שלפני שבכלל חושבים שהפתרון זה עוד חמישה, עוד שלושה, עוד ארבעה  - כי נזרקו פה כמה מספרים לאוויר במהלך השעתיים האחרונות – בואו קודם תנתחו מה הצרכים שם.  אני לא בטוחה שעכשיו אנחנו מבינים מה הצרכים שם. לא בטוחה.  אני אומרת, נחום, דיברת לפני חודש וחצי על שני אוטובוסים.

קריאה:				איריס, את לא יכולה להגיד מצד אחד שקשה לטפל באוטובוסים ממוגני ירי, ומצד שני להגיד לא יכול להיות אחד רזרבי.

נחום גבאי:			יש תוכנית עבודה, ואנחנו יודעים כמה אוטובוסים, שירינו תקציב. 

היו"ר ישראל אייכלר:	אנחנו סוגרים את הישיבה  בהמלצות הוועדה, ואני חייב לומר לכם שיש לנו חמש עשרה המלצות.
אני מקווה שזה יביא פתרון. זה על דעת הדברים ששמענו ולפי הדברים ששמענו,
אנחנו ממליצים כך:

1. הוועדה מבקשת ממשרד התחבורה לקבוע סטנדרטים לפעילות התחבורה הציבורית בביתר עילית, בהתאם לצפי בגידול האוכלוסייה. במסגרת זו תיקבע ארכת זמן בה על החברה לפעול למימוש סטנדרטים אלה, כאשר במידה ולא תעמוד החברה בדרישות, יוציא המשרד מכרז חדש להפעלת תחבורה ציבורית בעיר, או בחלקים ממנה.

2.  יש לקבוע רמת תפוסה של שישים אחוז לכל היותר בכל אוטובוס, כדי שבערבי חג או מועדים ופקקים, יהיו מספיק אוטובוסים.

3.  הוועדה מבקשת מחברת ביתר תור להורות לנהגיה לנהוג באדיבות כלפי הנוסעים.

4.  הוועדה מבקשת ממשרד התחבורה להדק את הפיקוח מטעמו על שירותי התחבורה הציבורית בעיר, במטרה להבטיח כי לתושבי המקום יינתן שירות ראוי.

5.  הוועדה מבקשת ממשרד התחבורה ומפיקוד העורף לשתף פעולה ולבחון את האפשרות למיגונם של אוטובוסים נוספים.

6.  הוועדה מבקשת מחברת ביתר תור לתת מענה מיידי לתלונות הנוסעים. 

7. הוועדה תקיים ישיבה נוספת בנושא לאחר פגרת הפסח, במטרה לבחון האם חל שיפור בשירותי התחבורה הציבורית בעיר ביתר.

8.  הוועדה מבקשת מחברת ביתר תור להציב שילוט על גבי האוטובוסים, שהתושבים יידעו שזה אוטובוס שנוסע לביתר.

9. הוועדה מבקשת ממשרד התחבורה לבחון אפשרות כי בשעות הבוקר והצהרים ייכנסו האוטובוסים מביתר עילית לאזור קריית הממשלה.

10.  הוועדה תפנה למשרד התחבורה ולמשרד האומר בבקשה להקים וועדה בין משרדית שתבחן שנית את כל נושא ההפרטה של התחבורה הציבורית, ושתפקח על החברות הקטנות.  

11. הוועדה רשמה את הודעת מר זאב הורן שצריך להוסיף עוד שישה אוטובוסים לפחות ומצפה שיכניס את האוטובוסים החסרים בהקדם.

12.  הוועדה מבקשת ממשרד התחבורה ומפיקוד העורף לפנות לחברות אוטובוסים, למועצות אזוריות בצפון המחזיקות אוטובוסים ממוגני ירי, בבקשה שימכרו אוטובוסים שאינם נדרשים להם עוד כגון בגבול הצפון, לחברת ביתר תור.

13.  הוועדה רשמה את הודעת פיקוד העורף לפיה חברת גיגי הסעות מוכנה להעמיד לרשות ביתר שני אוטובוסים ממוגני ירי.

14. הוועדה רשמה את הודעת חברת ביתר תור לפיה בכוונתה לרכוש ולהפעיל עוד חמישה אוטובוסים ממוגני ירי, וכן שני אוטובוסים נוספים לקו ביתר עילית בני ברק, שאינם ממוגני ירי.

15. הוועדה תפנה למשרד החינוך בבקשה לסייע בהקצאתם ואיתורם של אוטובוסים ממוגני ירי שאינם נדרשים עוד להסעת תלמידים, והעברתם לידי חברת ביתר תור.

16. הוועדה פונה למשרד התחבורה בבקשה לבחון מחדש את הקצאת מכסת האוטובוסים ממוגני ירי לטובת חברת ביתר תור, זאת במידה והליך הרכישה של האוטובוסים ממוגני ירי קיימים לא ייצא לפועל.

נחום גבאי:	אני לא יכול לקבל את העניין הזה של שישים אחוז. הייתי מנסח את זה לפי המקובל. אני הייתי מבקש להוריד את המספר הזה. 

 


 
הישיבה ננעלה בשעה 14:15