פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 70 הוועדה המיוחדת לעובדים זרים 24/11/2024 מושב שלישי פרוטוקול מס' 99 מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים יום ראשון, כ"ג בחשוון התשפ"ה (24 בנובמבר 2024), שעה 10:30 סדר היום: << נושא >> סיור הוועדה במפעל פניציה בירוחם << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: אליהו רביבו – היו"ר חברי הכנסת: מיכאל ביטון מוזמנים: נועה שפיצר מזרחי – מנהלת אגף תעשיות, משרד הכלכלה והתעשייה צורי זנזורי – עו"ד, מנהל תחום עיצומים, משרד העבודה מישל בן סימון – מנהל, מפעל פניציה אלברט לוי – יושב-ראש, מפעל פניציה ומנהל מחלקה, הסתדרות אבי פאר – סמנכ"ל כספים ומשאבי אנוש, מפעל פניציה אורן הרמבם – מנהל איגוד, התאחדות התעשיינים עידן זינאל – מנהל תחום, איגוד מוצרי הצריכה, התאחדות התעשיינים ליאור כוכבי – מנהל קשרי ממשל, התאחדות התעשיינים דנה אופיר – מנהלת מרחב דרום, התאחדות התעשיינים מיכל וקסמן חילי – עו"ד, ראש אגף עבודה ומשאבי אנוש, התאחדות התעשיינים יוגב לוי – עוזר פרלמנטרי לחבר הכנסת אליהו רביבו אלעזר גורדון – עוזר פרלמנטרי לחבר הכנסת אליהו רביבו פרח כהן – עוזרת פרלמנטרית לחבר הכנסת מיכאל ביטון שמעון מלכה – דובר הוועדה אושרת רובינשטיין – סטודנטית בוועדה מנהלת הוועדה: דיקלה טקו רישום פרלמנטרי: איה פרידמן, איטייפ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> סיור הוועדה במפעל פניציה בירוחם << נושא >> (התכנסות בלשכת המנכ"ל) << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אני מציע שנעשה סבב היכרות קצר ונציג את האנשים שאצלנו. בסך הכול, אני מכיר את רוב האנשים שנמצאים פה כי אנחנו עובדים איתכם בשוטף. יש מצגת קצרה ואחר כך נצלול פנימה למטרה שבשבילה הגעתם. אני מאוד שמח על המפגש הזה כי לא משנה כמה הקשר שיש עם האנשים הוא טוב – יש לנו קשר עם כולם, עם ההתאחדות, עם משרד הכלכלה, עם רשות ההגירה ועם השגרירויות – בסוף, כשאתה פוגש בן אדם פנים מול פנים ורואה את המפעל בעיניים זה משהו ששום זום ושום פגישה לא תוכל לתאר. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חד-משמעית. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אני באמת שמח שהגעתם. בצד שלנו יושב אלברט לוי. אלברט עבד פה 40 וכמה שנים? << דובר >> אלברט לוי: << דובר >> חמש. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> 45 שנים, הוא פרש לפני כשנתיים וביצע מגוון תפקידים. הוא היה יושב-ראש ועד עובדים, היה מנהל משאבי אנוש והיום הוא עוזר לנו בכובע של ההסתדרות. הוא מנהל. זה נקרא אגף, מחוז או מרחב? << דובר >> אלברט לוי: << דובר >> סגן יושב-ראש מרחב באר שבע. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> הוא גם משנה לראש העיר, נכון? << דובר >> אלברט לוי: << דובר >> כן, בדימונה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> משנה לראש עיריית דימונה, הוא חבר מועצה שם. כאשר יש לי בעיה שאני לא מצליח לפתור אותה עם היכולות שלי, אלברט הוא גלגל ההצלה והוא עוזר לנו מאוד עם כל הנושאים הרגולטוריים. אבי פאר הוא סמנכ"ל כספים ומשאבי אנוש שלנו והוא גם נמצא הרבה מאוד שנים בפניציה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הוא החליף אותו? << דובר >> אלברט לוי: << דובר >> אנחנו לא מחליפים אחד את השני. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> היה תפקיד של סמנכ"ל משאבי אנוש. באחד השלבים אנחנו התחלנו לצמצם את הפירמידה ואז אבי לקח על עצמו את התפקיד. אני המנכ"ל של החברה ואני כבר 18 שנים במפעל. התחלתי כסמנכ"ל תפעול, מנהל מפעל, עשיתי כל מיני תפקידים נוספים ולפני שלוש שנים מוניתי להיות המנכ"ל. אני מכיר את המפעל הזה טוב מאוד ובמיוחד בקטע הרגולטורי. זהו מהצד שלנו, אחרי זה אני אספר לכם על המפעל עצמו אבל אם תרצו אז פה זה הצד שלכם, חבר הכנסת רביבו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כמו שהצעת, אנחנו נעשה איזשהו סבב. אני אשמח לדעת על תולדות המפעל, על בעליות שלו ועל האתגרים שאיתו הוא נאלץ להתמודד, בוודאי בהיבט של תעסוקה ועובדים זרים. אני יודע שבשלב מסוים הגיעו לפה כמות גדולה של עובדים על תקן מומחים והיום נשארו כמות מצומצמת שחלק גדולה ממנה הם עובדי כפיים שלא נכנסים להגדרה של מומחים. עוד מעט נשמע יותר על האתגרים אבל אולי זה באמת חשוב שנעשה איזשהו סבב כדי שנכיר את כל הנפשות שהטריחו את עצמם. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אנחנו הצגנו את חבר'ה פה, חבר הכנסת רביבו, דקלה. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> אני דקלה, מנהלת הוועדה לעובדים זרים. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> מיכאל ביטון הוא בן בית. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> מיכאל, חבר של מורט מנדל, זכרונו לברכה, שקנה את המפעל והשקיע בו. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> הוא גם בוגר מכון מנדל למנהיגות. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> זה לא חשוב. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> זה חשוב דווקא. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> זה מאוד חשוב. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> הוא מאוד מפורסם. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אליהו, הוא אהב אותנו אהבת נפש – גם את המפעל וגם את ירוחם – והשקיע פה עשרות מיליונים באהבה. << דובר >> אלברט לוי: << דובר >> בלי לקחת שקל. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כלום. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> עד היום הם ממשיכים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אבל זה מפעל עסקי בסוף. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> תכף אני אספר לכם הכול ותקבלו תמונה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, פילנטרופי. מי אמר עסקי? הוא? << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> לא, הוא שאל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, הוא עסקי פה והוא הפסיד פה מיליונים אבל בירוחם הוא שם 40 מיליון שקלים תרומה, זה לה היה עסקי או כלום. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אורן? << דובר >> אורן הרמבם: << דובר >> אורן הרמבם, מנהל איגוד בהתאחדות התעשיינים. << דובר >> עידן זינאל: << דובר >> עידן זינאל, מנהל ענף הבנייה והדפוס בהתאחדות. << דובר >> ליאור כוכבי: << דובר >> ליאור כוכבי, מנהל קשרי ממשל בהתאחדות התעשיינים ומי שיושבת פה ויצאה רגע זאת דנה אופיר והיא מנהלת מרחב דרום בהתאחדות. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> ברשותך, לא הצלחתי להבין מי הקודם. << דובר >> עידן זינאל: << דובר >> עידן, מנהל ענף הבנייה והדפוס בהתאחדות. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> עידן הוא גם מנהל הלקוח של המפעל. << דובר >> נועה שפיצר מזרחי: << דובר >> אני נועה שפיצר, אני ממינהל התעשיות במשרד הכלכלה. אני מכירה את פניציה גם מהתפקיד הקודם כי הייתי רגולטור בתפקיד הקודם שלי. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> בזירה. << דובר >> נועה שפיצר מזרחי: << דובר >> כן, בחוק הפיקדון אז אני מכירה את פניציה גם בכובע הזה ואני נמצאת איתם בקשר הדוק בכל מה שקשור לעובדים זרים ולמומחים. << דובר >> צורי זנזורי: << דובר >> אני עורך דין צורי זנזורי, אני ממונה על זכויות עובדים זרים בעבודה. עד לפני ששלושה חודשים הייתי מנהל מערך העיצומים הכספיים במשרד. בדקתי ולא הוטלו עליכם עיצומים כספיים. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> בזכותך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אם היו מוטלים הוא לא היה מגיע. << דובר >> מיכל וקסמן חילי: << דובר >> מיכל וקסמן חילי, ראש אגף עבודה ומשאבי אנוש בהתאחדות התעשיינים. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אנחנו הכנו מצגת קצרה שבה אנחנו נסביר לכם מי אנחנו ומה זה פניציה וכמו שאמרתי, ניתן דגש על הנושא של עובדים זרים ואולי עוד כמה דברים רגולטוריים שיש לנו. פניציה שייכת לקבוצת IEL. IEL הוקמה ב-2004 על ידי אותו מורט מנדל והיא מחזיקה בפניציה ב-100% והיא גם מחזיקה בביקור רופא – חברה שנותנת שירותי רפואה – ב-100% ותדביק מערכות אנחנו 40% שותפים. תדביק זאת חברה שעושה אריזות גמישות ויש להם משהו כמו שבעה או שמונה מפעלים כאשר רובם בארץ וחלקם בארצות הברית. זאת חברה ציבורית שמעסיקה 700 עובדים. מאז שמורט התחיל את הפעילות העסקית שלו בארץ, הוא רכש את שתיים וחצי החברות האלה ושם זה נעצר. כל זה בלי קשר לפעילות הפילנטרופית שהחלה מיד אחרי מלחמת ששת הימים. היו פרסומים שעד היום קרן מנדל – מיכאל, בטח אתה יודע את המספרים יותר טוב – השקיעה למעלה מ-2 מיליארד שקלים של תרומות למדינת ישראל. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כן. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כן, הוא אחד התורמים השקטים יותר אבל סביר להניח שבכל מוסד חינוך באתה הולך אליו, סביר להניח - - - בין אם זה מוזיאון ישראל, אוניברסיטת בן גוריון, בצלאל או ירוחם. << דובר >> אלברט לוי: << דובר >> תל אביב, האוניברסיטה העברית. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> באר שבע. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> פקולטות שלמות וכמובן, גולת הכותרת היא מכון מנדל למנהיגות, שיש להם היום תוכניות לימודים של תואר שני. אמרתי מקודם שמיכאל הוא בוגר התוכנית הזו. << דובר >> אלברט לוי: << דובר >> יש לנו ארבעה מדימונה שסיימו עכשיו. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כן, זה הרבה מאוד עשייה בעקבות התרומות אבל יש הפרדה מוחלטת מהתחום העסקי. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אחרי מותו, רוב הכסף שלו הלך לפילנתרופיה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אלה שלשת האחים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> זאת ההחלטה שלו. הם היו שלושה אחים. הוא הבולט שקראו לו מורט, ג'ו וגוזף מנדל, הם היו שלישייה. הם באו לאמריקה עניים ולדוד הייתה חנות חומרי בנייה. הם זיהו מחסור של חלפים של ברגים זולים אז הם התחילו לייצר את כל החלפים ולתת שירות ובנו אימפריה. אני חושב שלחברה קוראים empire, לא? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כן, אז. היום זה תאגיד פארקווד. אלה שלשת האחים כאשר מורט הוא הימני בתמונה. הם צלחו את גיל 100. שני השמאליים נפטרו מעל גיל 100 ולדעתי, מורט הגיע לגיל 97. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 98. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 97, כן. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> 97 או 98. אנחנו זכינו לא רק לראות אותנו אלא לכך שהוא היה מנהל אותנו מארצות הברית. ביום ראשון ב-07:00 הוא היה עושה איתנו זום, אחרי שהוא היה מרים שמקולות בגיל 90 וכשהוא היה הולך פה במפעל, הוא היה הולך יותר מהר ממני. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> באיזו תדירות הם היו מגיעים לפה פיזית? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> הוא היה מגיע לכאן לפחות פעמיים בשנה והיינו עושים סוג של ישיבת דירקטוריון אצלנו, בתדביק ובביקור רופא והוא היה מחבר את הזווית פילנטרופית. הוא היה נותן לנו בראש, הוא לא היה מוותר. היינו צריכים לעמוד על הרגליים. "אני קניתי מפעל, החלפתי את ההנהלה, אני שם כסף ואתם תוכיחו לי שאתם שווים את הכסף שאני שם". היה הרבה מה ללמוד ממנו. פארקווד זה תאגיד שמעסיק 60 עובדים מקצועיים בתחום של השקעות, תכנון מס ורכש לטווחה רחוק והם משקיעים בחברות השקעה וקרנות. הפעילות בארץ היא די חריגה. הם לא מחזיקים מפעלים באופן ישיר אבל זה קרה מתוך סימפטיה ואהבה אינסופית למדינת ישראל וכדי שהיא גם תיכנס לקטע העסקי. המטרה לא הייתה לקחת רווח מהמפעל, הוא תמיד היה אומר "כל מה שהמפעל הזה ירוויח, ייכנס חזרה. תקנו מכונות, תביאו אנשים ותעשו מה שאתם רוצים. אני לא רוצה לקחת שקל מהמפעל". להפך, בתקופת משבר, הוא היה נותן ערבויות ומזרים כסף למפעל. הוא אמר "תעמדו על הרגליים וכל שקל שתרוויחו, תכניסו חזרה למפעל". << דובר >> אבי פאר: << דובר >> ב-20 שנים האחרונות שהוא היה, הוא הזרים מהונו האישי 80 מיליון שקלים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> וואו. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> אחרת המפעל היה נסגר כבר שבע פעמים, סליחה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא עבר כמה טלטלות מאז שנות השמונים. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> המפעל הזה ידע לא מעט משברים. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> הוא ידע לחזק אותנו כלכלית. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> רק בחמש שנים האחרונות, זאת רכבת הרים. הניהול הוא מאוד קשה כי אתה לא יודע מה יקרה מחר בבוקר. אתה מכין תוכנית עבודה לשנה הבאה ואתה לא יודע מה יקרה, אם זה קורונה, אם זה משבר החרדים, אם זה מלחמה ואם זה חות'ים פה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למה משבר עם חרדים הוא פקטור לניהול? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כי ברגע שחסידות גור הטילה חרם על מוצרי פניציה, הפסקנו למכור כי היקבים לא קנו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> זה מאבק היסטורי שהיה כשהיינו פה ומי שהוביל אותו נגד המפעל זה גולדקנופף שהיה ועד שמירת השבת ומקורב לאדמו"ר. היה סטטוס קוו מאוד יפה עם החרדים במשך עשרות שנים והוא שאת בקבוקי היין מייצרים ביום חול. המפעל לא יכול לבכות את התנור שבע שנים אז היה מוסכם שהוא יכול לייצר בשבת עם מינימום עובדים יהודים ומקסימום עובדים לא יהודים וזה היה בסדר ופתאום הוא בא עם הדרישה הזאת, שהמפעל ייסגר בשבת. זה סגירה של המפעל כי זה מפעל שעובד 24 שעות בלי הפסקה. ניהלנו מאבק רציני – גם אלברט שפה – והעמדנו אותו במקום. הוא נרגע וירד מאיתנו. זה היה סיפור רציני. << דובר >> אלברט לוי: << דובר >> לחילופין, הוא רצה שאנחנו נפטר את כל העובדים היהודים ונעסיק רק גויים. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כן, גויים זה אומר בעיקר בדואיים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אני חושב שזה שאלברט כאדם דתי עמד מולו, זה היה סימבולי. אנחנו גידלנו פה דורות של ילדים ואז אתה תבוא ותסגור לנו מפעל בלי לחשוב? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מה מבקבוקי הזכוכית שנמצאים פה מיוצרים פה? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> הכול. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כל הבקבוקים מיוצרים פה? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כן. תכף אגיע לזה ואתאר את הלקוחות שלנו אבל המפעל הזה באמת ידע משברים לא קטנים ולצערי, כל שנה אנחנו חוטפים איזושהי סטירה כזאת וגם עכשיו, המלחמה מיום אחרי אוקטובר. השוק שלנו הוא שוק קר, זה שוק של תיירות, תיירים, מסעדות, בתי קפה ואולם שמחה. ברגע שקורה דבר כזה כמו מלחמה שפורצת, אנחנו רואים את זה מיד למחרת במכירות כי אנשים לא יוצאים, אין תיירים, אין טיסות ואין כלום. << דובר >> נועה שפיצר מזרחי: << דובר >> אני אומר משהו מהתפקיד הקודם. ההתפלגות היא שכשאתה יותר בבית, הצריכה היא של ליטר וחצי וזה מפלסטיק. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> היא עולה. << דובר >> נועה שפיצר מזרחי: << דובר >> כן, עולה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למרות שבשנים האחרונות, שתייה אישית בבתים נכנסת באחוזים גבוהים יותר. פעם זה היה מיוחס לאלפיונים העליונים והיום, אני מניח שכל בית ממוצע מכניס אליו בקבוקים אישיים בהיקף כזה או אחר. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כן אבל תחשוב על סך כל השוק. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מבין לחלוטין. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אתה חוטף סטירה ואז אנחנו מוצאים את עצמנו פתאום לוקחים כסף שהיה לנו בבנק והופכים אותו למשטחים אצלנו במלאי והתנור לא יכול לעצור. אני לא יכול לווסת את הכמות, אני יכול לווסת באחוזים בודדים. תכף נגיע לתנור ונדבר גם עליו אבל הוא יודע להוציא זכוכית בהיקף של 300 טון ביום וזה בערך מיליון בקבוקים ביממה. אם לא קונים את המיליון הזה אז אני יכול להחזיק טיפה זמן, משהו כמו שבועיים, שלוש או חודש אבל אני מתפוצץ פה עם מלאים, נגמר הכסף בבנק וזהו. אם אני לא אשמור ואדע למכור את כל מה שאני מייצר אז תוך חודשיים אני סוגר את המפעל, זאת המשמעות. << דובר >> נועה שפיצר מזרחי: << דובר >> מישל, אפשר בבקשה להוסיף? גם כאלה שמעלים את הצריכה הביתית של קטנים, תשים לב איזה בקבוקים אלה ואיזה פחיות אלה. אנשים הולכים וקונים בשווקים או בייבוא - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מקביל. << דובר >> נועה שפיצר מזרחי: << דובר >> אני אפילו לא רוצה לקרוא לזה ייבוא מקביל כי אלו פחיות שמגיעות מהשטחים והן לא חבות בכלום. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה גם פחיות ולא בקבוקים. << דובר >> נועה שפיצר מזרחי: << דובר >> כן, הן לא חבות בכלום ואין להן שום רגולציה אז זה אפילו לא זה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כמו שאמרתי, IEA זאת הקבוצה שמחזיקה בשתיים וחצי החברות האלה, פניציה, ביקור רופא ותדביק זה כרגע המבנה ושם זה נעצר. אנחנו נתמקד בפניציה. המפעל הוקם בשנת 1968 אז אנחנו מתקרבים ל-60 שנות קיום. אנחנו מעסקים 220 עובדים באופן ישיר ויש גם קבלני משנה. המפעל עובד 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, בעיקר בגלל תנור ההתכה בקו הייצור כי תנור התכה עובד ב-1,600 מעלות והוא מוסק בגז טבעי. תבינו שרק לחמם את התנור לוקח שבועיים, מהרגע שעוצרים אותו ולקרר אותו לוקח שבועיים אז זה אירוע שעושים פעם בעשר שנים, כשהלבנים נשחקות. זה האירוע המדובר ועשינו אותו עכשיו, לפני שלושה חודשים. ההתארגנות לאירוע כזה היא בערך שנה וחצי או שנתיים לפני. צריך להזמין ציוד, עובדים, הסכמים, מכונות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לבנים, בטח. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> הכול ואז, בהנחה שהכול קרה שנה וחצי לפני שמתחילים את האירוע הזה ואין לך עיכובים בגלל החות'ים, טכניים שלא רוצים להגיע לפה או מהנדסים שלא באים, נכנסים לפרויקט ומדמימים את המפעל למשהו בסדר גודל של חודשיים. המפעל הזה חייב לעבוד 24 שעות ביממה, שבע ימים בשבוע כי אין אפשרות לעצור תנור התכה, גם לא לרבע שעה. ברגע שיש לי פה תקלה בתנור אז יש פה מערכות גיבוי שנכנסות ונותנות גיבוי על גיבוי. אם התנור הזה עוצר ליותר מרבע שעה אז הוא מקפיץ פה את כל הגזרה ואת כל ההנהלה כי התנור נכנס לביכון תפעולי. לבנות תנור כזה עולה בין 30 ל-40 מיליון שקלים. אתם תראו אותו, זה תנור ענק שמכיל 300 טון ופשוט שופך זכוכית החוצה למכונות הייצור בלי הפסקה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> משום מה, בזיכרון שלי, בימי כיפור התנור - - - << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> ביום כיפור אנחנו מסחררים, אנחנו לא מייצרים. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> נכון, זה היום היחיד שלא מייצרים אבל יש סירקולציה של זכוכית. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> נכון. התנור שופך זכוכית אבל לא מנפחים את הבקבוקים. היסטורית, ככה זה ואף אחד לא שינה את זה מאז אבל ביתר הימים ויתר החגים, אנחנו מייצרים. הדבר הראשון שעשיתי כשנכנסתי לתפקיד לפני כמעט 20 שנה היה לטפל בכל הנושא של איכות הסביבה. המפעל הזה סבל מהרבה מאוד הפרעות והדבר הראשון שמורט עשה היה להשקיע כ-12 מיליון שקלים במתקן למניעת זיהום אוויר, חלקיקים וסוקסין, שזה תחמוצות גופרית. יחד עם זה, טיפלנו בהרבה מאוד דברים נוספים. אנחנו המפעל היחידי במדינת ישראל שממחזר את השבר שנאסף. זה החזיק מעמד די יפה במשך שנים עד שהתחילו לייצא את השבר ואז זה פגע בנו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למה? למה החליטו לייצא את השבר? << דובר >> אלברט לוי: << דובר >> מייצאים אותו. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> מבחינה מסחרית, היו מקבלים מטורקיה יותר. עכשיו טורקיה קצת נסגרה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> באיזה נסיבות יש איסוף של שבר? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> חוק הפיקדון. << דובר >> נועה שפיצר מזרחי: << דובר >> חוק הפיקדון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה נקרא שבר? זאת השאלה הבאה שרציתי לשאול. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כן. אנחנו קוראים לבקבוקים למחזור "שבר". הם מגיעים לכאן וידענו להגיע לרמות של 60% עד 90% מחומר הגלם שאנחנו משתמשים בו, של חומר גלם ממוחזר. << דובר >> אלברט לוי: << דובר >> הם גם לא מגיעים ממוינים. << דובר >> אלברט לוי: << דובר >> זה כי הם גורסים אותו - - - << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> הם לא מגיעים ממוינים, כן. זאת הייתה הבעיה. << דובר >> אלברט לוי: << דובר >> מובילים נפח אז שומרים ומביאים לנו את זה בטונות. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אליהו, זה השבע. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כן, זה הרי השבע. אתם תראו אותם גם בסיור. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תכף תראה את זה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חשבתי שזה ציור של שדות. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> זה גם שבר. << דובר >> נועה שפיצר מזרחי: << דובר >> מישל, העניין הזה של המיון הוא באמת קריטי. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> נכון. הבעיה הייתה שלתאגידי המחזור שאוספים את השבר, לא הייתה תשתית של מתקנים לניפוי, גריסה וניקוי של השבר. אני לא יכול להכניס את כל הזבל לתנור, זה עושה בעיות בבקבוקים כי זה אבנים וצבעים אחרים. הלכנו עם המשרד להגנת הסביבה למהלך ויאמר לזכותם שנפגשנו – אז זה היה גיא סמט, אני לא יודע מי שם היום – והבנו שיש צורך בהקמה של קו מיון ארצי, מרכזי לזכוכית כדי שהעסק הזה יצליח. אף אחד לא היה מוכן להכניס את היד לכיס ולשים 15 או 20 מיליון שקלים כדי להקים קו כזה. המשרד יצא בקול קורא – לקח להם שנתיים עד שהם עבדו על זה – ונתן מענקים של עד 8 מיליון שקלים למי שיקים את הקו הזה. אנחנו לא רצינו להיכנס לתחום כי המומחיות שלנו היא לייצר בקבוקים. אני רוצה לקנות את חומר הגלם, כמו שאני קונה גיר גרוס וחול ואני לא קונה מחצה. חברת בת של קוקה קולה בשם סייקל התמודדה וזכתה בקול קורא הזה. עכשיו הם לקחו שטח ליד אשדוד ובעזרת השם, אני מאמין שעוד שנה וחצי יקום שם קו לתפארת שיקלוט את כל השבר במדינת ישראל, יגרוס אותו וינפה, כאשר הכנסנו בתוך תנאי הקול קורא שפניציה תקבל לא פחות מ-60% מהתוצר של חומר הגלם הזה, בתמורה ל-8 מיליון שקלים. המדינה שמה את הכניסה את היד ותשים את הכסף וזה נראה שזה הולך לכיוון הזה כי אנחנו ראינו ירידה. הבעיה היא שחוץ מהקטע המסחרי, אם אין שבר אז אני הורס את ערכי הטבע כי אני לוקח מהמחצבה ומעוד כל מיני ספקים פה באזור. את החול לוקחים בעיקר מהמכתש ויש יותר פליטות מזהמים. לכן, שבר זה אחלה. זה גם טוב מסחרית לפניציה וזה גם שומר על הסביבה שלנו. אני מאמין שעם הפתרון הזה אנחנו נצליח לשמור את כל השבר פה אצלנו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה גם יותר מקדם את הכדאיות הכלכלית להעסיק יותר עובדים או לזמן יותר ארוך? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> בסוף, ככול שהמפעל הזה ירוויח עוד שקל ועוד שקל אז הוא יוכל להתפתח. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה מה שאני אומר. זה יפנה לך יותר כסף בשביל להמשיך. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> להשקיע ואולי לגייס עוד עובדים. יש לנו תנור התכה אחד עם ארבעה קווי ייצור. משהו שתמיד עולה על הפרק ועכשיו זה נושא די חם שאפילו קיבל חצי אישור של הבעלים, זה להקים תנור נוסף ולהכפיל את כושר הייצור של המפעל. יש תנאים מסוימים שצריכים לקרות כדי שנעשה את זה אבל אם אני צריך לייצר עכשיו תזרים או כסף להשקעה אז זה נותן לי מנוע שמייצר דבר כזה, כולל עובדים, כמובן. תנור כזה זה לפחות עוד 60 או 70 עובדים למפעל. כמו שהזכרתי מקודם, אנחנו נדבר עוד מעט בהרחבה על הפרויקט של התנור שעשינו. חוץ מתנור ההתכה ושילוב של מכונות וקווי ייצור, עשינו פה שני פרויקטים משמעותיים. אחד מהם זה שהקמנו תחנת כוח של 5 מגה וואט בשביל לייצר על גז טבעי ולייצר חשמל למפעל והתחנה עובדת. מ-2018 שזכינו באסדרה של רשות החשמל, כל הרגולציה וההיתרים של חברת החשמל לקחו זמן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לאיזה שימוש אתם מייצרים לעצמכם? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אנחנו מייצרים רק מפעל. המפעל צורך 4 מגה וואט בממוצע והקימו תחנה. הלכתי על מודל של BOT ולקחתי את חברת OPC. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יפה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אמרתי להם "הנה שטח אדמה, אתם מומחים לתחנת כוח" - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תיקחו 20 שנה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> "תיקחו 15 שנה ותתנו לי הנחה". הם נתנו לי הנחה ואמרתי להם "המענק שלכם. אני לא רוצה את הכסף, בעוד 15 שנה תיתנו לי את התחנה במתנה". הם צחקו ואמרו לי "מאה אחוז, בסדר". לקח שנתיים והתחנה קמה ועובדת על גז טבעי. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> הם מהראשונים, זאת הייתה חדשנות. זאת עצמאות אנרגטית, הבאנו לפה גז לפני כולם. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> ב-2013. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> הם היו חדשנים, אתה מבין? פניציה תמיד נתפס - - - << דובר >> נועה שפיצר מזרחי: << דובר >> כמזהם. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> מיכאל עזר לנו מאוד להביא את הגז ב-2013. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> יו"ר ועדת הכלכלה. ישבתי איתו בדיונים על הלילות, מצאת החמה עד צאת הנשמה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> זה כאילו עידן מודרני ונתנו לחברות מונופולים, מונופול על הדרום ומונופול על הצפון. הם לא קבעו את אותו מחיר והיו תרגילים ביניהם. תבין שזה משאב לאומי שמנוהל במונופול שהוא לא אפקטיבי. מה שנקרא התשתית היסודית של הגז, זאת חברה ממשלתית. זה מה שנקרא "ההולכה", נגיד, הכביש 6 של הגז והיא עשתה את העבודה במאה אחוז. יש חלוקה והפרטה של עסקים ויש מפעלים שהם בלי גז עד היום. אתה מבין? זה תרגילים של כסף. פתאום מי שבגליל ישלם יותר ממנו כי הוא היה זריז וסגר דיל. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> נכון. יש כל מיני תרגילים של צרכן מוחרג. עכשיו תדביק רוצים להתחבר לגז טבעי במפעל בנגבה וכל עוד הצבא הבטיח לחברת החלוקה שהוא מתחבר זה היה בסדר. הם אמרו "אנחנו נפרוס לכם התחייבות ותוך שנה אתם תקבלו את הצינור", זה כתוב במכרז. הצבא החליט משיקולים שלו, לא להתחבר לגז טבעי והם לא מחברים את נגבה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כי הוא קטן מדי. << דובר >> נועה שפיצר מזרחי: << דובר >> כי הוא קטן. כן, זה לא כדאי. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> זאת זכות, זה צורך קיומי. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> זה כאילו שאומרים לך שאין חשמל ושאתה לא תקבל חשמל. זאת המדינה, בשנות השבעים עבר פה קו גז. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> המפעל היה סגור היום אם לא היה גז. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> העלות של האנרגיה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הבנתי, בסדר. אני רק מנסה - - - << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> זה מפעל עתיר אנרגיה. אחת ההוצאות הכי גדולות שלו זה אנרגיה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> בכל המשברים האלה אני תמיד אומר – פניציה ידעה לא מעט משברים. קודם יש לנו מעבר לגז טבעי שהיה מאוד קשה. במשך שנתיים ייבשנו את הביצות כדי לספק גז למפעל – אצבע אלוהים נוגעת במפעל. בסוף, אתה פוגש את האנשים הנכונים ואז הוא פתאום נהיה יושב-ראש ועדת כלכלה. תבין, הוא היה פה. הוא עזר לי להביא את הגז ופתאום הוא צריך לדון במחירים כשמבקשים ממנו את המחירים של החלוקה. אני פוגש אותו שם ואני אומר "אין יותר טוב מזה. אתה הבאת את הגז ועכשיו תתמודד עם המחירים כי אתה מכיר את זה הכי טוב". << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> אתם גם הייתם מאוד פעילים, יחסית למפעלים אחרים. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> נכון, הלכנו לגפני - - - << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> אתם הייתם הכוכב שלנו במוזמנים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> טוב אבל הם היו חלוצים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> ממש חלוצים. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> הם היו ממש חלוצים כששאר המפעלים לא ידעו את זה בכלל. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> היו בארץ ארבעה מפעלים עם גז וירוחם זה אחד מהם, הראשון. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> נכון. היה את כל ההגדרה של חוק ההסדרים כדי שבאמת יתנו את הרישיונות ועם כל הקושי, עברנו את זה בסופו של דבר ובלי זה לא היה מפעל. יש תחנת כוח ויש גז טבעי. גם התחנה וגם המפעל עובדים ב-100% על גז טבעי, אנרגיה ירוקה ואנרגיה זולה. יש עוד פרויקט שעשינו עכשיו וגם סיימנו אותו בשנתיים האחרונות. כמו שראיתם, המפעל הזה הוקם בשנות השישים. כל המפעל, כל אולם הייצור, סככות הייצור שלנו ומחסני התוצ"ג היו מאסבסט אז הלכנו עם חברת רפק. יש לי פה 20 אלף מטר מרובע של גגות ועוד 20 אלף מטר מרובע קירות אז זה בסך הכול 40 אלף מטר מרובע. הלכתי עם חברת רפק וגם פה אמרתי להם "תשמעו, אני לא רוצה להרוויח מזה, בסדר? אני משכיר לכם את הגגות עכשיו ל-25 שנה. תביאו את הכסף". עשינו את החשבון כדי לדעת כמה זה שווה, לקחתי את הכסף והשקעתי 7 מיליון שקלים. אין פה טיפת אסבסט במפעל. הפכנו אותו למפעל מרלו"גי, כמו שרואים בכביש 6. האלומיניום הזה יפה, צבוע עם קנטים יפים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הם שמו שדות סולאריים? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> הם שמו על הגג שדה סולארי, 4 מגה וואט. אני מוכר לרשת ולא מתעסק עם זה. לי יש את תחנת הכוח אז אני לא צריך את הסולארי וזה עובד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אבל אתה תקבל את זה גם מ-BOT? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אחרי 25 שנה. אני לא יודע מה יישאר בפאנלים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, כבר יהיה בלאי מספיק גדול. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כן, זה הולך אבל מה שהרווחתי זה - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> קיבלת אפשרות להחליף את כל האסבסט מהיום הראשון. הבנתי. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כל האסבסט עף ועכשיו זה הרבה יותר בריאותי, פחות מסוכן לסביבה ולא צריך את היועצים שבאים לפה, בודקים ואומרים לעשות תיקונים. זה בלגן שלם. המפעל גם קיבלת מתיחת פנים, כמו שצריך. אני לא מביא עכשיו לקוחות כמו קוקה קולה כשהמפעל כולו עם קירות שבורים של אסבסט. זה לא נראה טוב אז המפעל קיבל עכשיו מקפצה מאוד רצינית. המפעל יושב על 120 דונם, שזה השטח של המפעל פלוס המחסנים ויש עוד 50 דונם צמודים, זה היה שטח קרקע ריק ולא היה שם שום דבר לפני 60 שנה כשהוקם המפעל. עכשיו אנחנו בשלבים של הקמת שדה סולארי קרקעי על 50 דונם עם אותה חברה, רפק. זה כבר בשלב של קבלת אישור מחלק חיובי ושם אני משכיר את האדמה ל-25 שנה. << דובר >> אורן הרמבם: << דובר >> מה הקיבולת? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> 4 מגה וואט. הם יעשו 4 מגה וואט אבל שם - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בקיצור, אתה הופך להיות שחקן בשוק האנרגיה. << דובר >> אורן הרמבם: << דובר >> אז בסך הכול, שמונה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אני אומר לך, אנחנו נעשה כסף מאנרגיה. << דובר >> נועה שפיצר מזרחי: << דובר >> ממש. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אתה מרים להנחתה. לא רק זה אלא שיוקמו פה שתי תחנות אגירה, אחת היא לעודף של התחנה. אני צריך 4 מגה וואט והתחנה מייצרת 5 אז ה-1 מגה וואט ייאגר ויימכר בשעות השיא. הסולארי היום מחויב להיות עם תחנת אגירה אז הם יקימו תחנת אגירה ואנחנו נהפוך להיות מיני מעצמה אנרגטית. נגענו בכל דבר שהרגולציה אפשרה בתחום האנרגיה. איפה שיש עכשיו אסדרה כזאת או אחרת, אני לוקח אותה. << דובר >> נועה שפיצר מזרחי: << דובר >> אולי כדאי שמפעלים אחרים ילמדו ממנו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יש לי שאלה. החשמל שאתם אוגרים פה מוריד לכם את ההישענות על הצורך בשימוש בגז? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> לא. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למה? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> התחנה מספקת את מה שאני צריך ואת כל העודפים, מוכרים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, הצרכן השלם שלך מחולק לתנור, שזה גז ושאר המפעל, שזה חשמל. << דובר >> אלברט לוי: << דובר >> נכון. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כן. << דובר >> אלברט לוי: << דובר >> זה מכונות הייצור. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> האנרגיה שנוצרת מהחשמל יודעת להחליף חלק מהגז? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> לא. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> היא לא יודעת? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> תשים לב טוב למה שאני אומר עכשיו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה מה שאני מנסה להבין כי אם כן, אתה תעשה איזשהו - - - << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> במונחי כסף, הגז והחשמל עולים לי אותו דבר בכל חודש. במונחי אנרגיה, הגז הטבעי לוקח 90% והחשמל רק 10%. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הבנתי. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> הבנת? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא כלכלי לך להמיר את מה שאתה אוגר במאגר לחשבון פנימי כי בחוץ, אתה מייצר ממנו יותר. הבנתי. סתם ניסיתי להבין. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> הם מוכרים את זה לרשת. תבינו כמה הגז הטבעי יוריד כלכלית - - - << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל אין טכנולוגיה של ייצור בקבוק בחשמל בלבד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למה לא? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> יש. יש אבל זה עולה הון עתק. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה עולה הרבה מאוד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אנרגיה היא אנרגיה אבל זה לא שווה. הוא גם יצטרך להקים מערכת מקבילה שתדע לנווט ביניהם וגם הוא לא מכניס ממנה מספיק פה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> מיכאל, היום מדברים על פליטת גזי חממה, נכון? זה מאוד טרנדי. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כן. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> מה קורה עכשיו? כל מי ששורף דלקים מייצר גזי חממה. אין מה לעשות, זה אחד לאחד, זאת כימיה בסיסית. מדברים על זה שאם יתיכו זכוכית רק על ידי חשמל אז בעצם, אין לך שריפה של דלקים ואתה לא פולט גזי חממה כמו CO2, CO וכל אלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מערכת סגורה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אבל המשמעות של להקים תנור כזה ולייצר בחשמל היא פשיטת רגל אחרי יומיים אז עכשיו מדברים על דלקים אחרים כמו דלק מימני וכל מיני. השם ישמור, אני לא יודע איך נעשה את זה אבל בואו נראה, נגיע לזה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בינתיים, יש לנו גז במדינה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> ברוך השם, ל-50 שנה קדימה, אם לא יותר. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> הוא פחות מזהם מהמזוט והחומרים הקודמים. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> נכון. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> הרבה פחות. << דובר >> נועה שפיצר מזרחי: << דובר >> מישל, יש לי עוד שאלה לגבי הפאנלים הסולאריים. במידה והנצילות שלהם יורדת, זה הכול על החברה ועל הזכיין שלה? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> על החברה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ברור. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אני השכרתי להם את הגגות, כולל תחזוקה של הגגות. << דובר >> נועה שפיצר מזרחי: << דובר >> רק הגז. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> הם באים, מנקים אותם, מתחזקים אותם ובודקים את הנצילות שלהם. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל צריך להסתכל על זה באופן אסטרטגי. הנקודה האסטרטגית פה היא שמפעל מסורתי שהמדינה דנה אותו רק למסלול שבה הוא מביא לה מכונות ומביא לה ברזלים. מרכז ההשקעות שואל אם קנית או לא קנית מכונה והמפעל אומר לו "אני צריך לגוון את היזמות שלי, להיות עצמאי אנרגטית וגם להתפרנס מאוד דברים. יש לי אדמות פה בירוחם. אני יכול לעשות בקבוק, אני יכול לעשות חשמל ואני יכול לייצר עוד מוצר". המדינה צריכה להגמיש - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה קצת טריקי. יש פה שיקולים קצת יותר רחבים. זה טריקי בגלל שצריך לראות מה הייעוד המקורי, על בסיס מה הם מקבלים סובסידיה ואם הם לא מייצרים כפל. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> תראה, נגזר על העולם שבקבוקים יישברו ושיישתו מבקבוק כי מבחינה בריאותית, זה הכי בריא. לא פלסטיק ולא כלום. זאת אומרת, בקבוקים יהיו ב-100 שנה הקרובות וזה מוצר שהוא לא הכי נקי אבל מפעלים כאלה לא יכולים להתקיים בעולם מודרני בלי שיש להם עוד מגוון אפשרויות ומגוון הכנסות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מקורות הכנסה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> זה דומה גם למה שאתה בא איתו היום. באים ואומרים שפועל זר יעשה רק בניין ורק חקלאות. רגע, יש מצבים מיוחדים שבהם הוא או הידע שלו נחוצים לזמן מסוים במקום מסוים. המדינה חייבת להיות גמישה. כל אזורי התעשייה אומרים לך "לא, תביא ברזלים ותביא מפעלים". רגע, בהייטק אין שום ברזל והוא מביא כסף. אתה יכול לשלב טכנולוגיות ורעיונות במה שהיה תעשייה מסורתית. אתה חייב לקיים אותה בעוד שאתה מאפשר לה עוד יזמות. צריך להגיד לה "בואו, תהיו יזמים. יש לכם פה עשר דונם, מה בא לכם לעשות? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הוא אפילו לא מחכה שייתנו, הוא כבר לקח יוזמה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כן, לא חיכינו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה מקדם אותם כבר צעד וחצי קדימה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אני אומר שהיום, המדינה צריכה להכיר בזה ולהגיד לו "אתה שעשית אנרגיה מתחדשת" - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אתה מתכוון כנפח? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, בהשקעות. "אתה הבאת אתה הגז הזה, קח כסף. מיינת חומר ממוחזר". << דובר >> נועה שפיצר מזרחי: << דובר >> צריך גם לחבר עוד מפעלים. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> מיכאל, דיברנו על משברים. תראה, הוא מרים לי להנחתה. מה שסיפרתי כאן על התנור וקווי הייצור, זה השקעה של 70 מיליון שקלים ושמנו את הכסף תחנת הכוח והסולארי זה עוד 40 מיליון שקלים. הושקעו באתר הזה 110 מיליון שקלים. בואו נשים את תחנת הכוח והסולארי בצד כי לא אני ממנתי אותם – הזכרתי שאני מקבל הנחה לאורך זמן – אז זה 70 מיליון שקלים. כשהתחלנו תוכנית השקעות לפני שלוש שנים, באנו לרשות להשקעות והגשנו תוכנית של 70 מיליון שקלים ואמרו לנו "בסדר, אתם פריפריה אז תיקחו 20% ועוד 4% מענק פריפריה. זה מותנה בייצוא, נכון? אני התחלתי לייצא ב-2022. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למי אתה מייצא? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אתה לא תאמין. אני ייצאתי לדרום אמריקה, ייצאתי למקסיקו, לארצות הברית, לצ'ילה, לפרו ולקפריסין. ייצאנו 1,000 קונטיינרים ב-2023. הגיעה המלחמה ויום למחרת - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה מפתיע, מה שאתה אומר. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כן, זה מאוד מפתיע אבל ייצאנו. ידענו להתחרות במדינות מסוימות, בשווקים מסוימים, איפה שמחירי ההובלה זולים. הלקוח הכי גדול שלנו היה ברזיל ואני הייתי מוציא קונטיינר לברזיל ב-800 דולר. למה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> איך זה יכול להיות? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> הכול מוכח. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ב-2022. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> ב-2022 חברת מארסק עשתה איתי עסקה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> המחיר עדיין היה גבוה ביחס לשוטף. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> בקורונה עלה שם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא. חבר'ה, באותה תקופה אני הייתי מייבא. על 40 פיט שהיה עולה 900 דולר, אנחנו שילמנו 2,400 או 2,350 דולר לפני כל מה שמסביב, רק ישיר. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אליהו, אני אראה לך חשבוניות. שילמנו לחברות ההובלה, למארסק, בעסקה של קונטיינרים ריקים שחוזרים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 2022? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> ב-2022 פתחנו את השווקים. 2023 הייתה שנה - - - << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא האמינו שהמפעל הזה בכלל יכול להוציא בקבוק לעולם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה מה שאני לא מצליח להבין. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, בכלל לא האמינו שיש אפשרות כזאת. המדינה הוצפה בייבוא וזה היה איום על המפעל. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> נכון. אתה מכיר את יגאל לוסטיג, מנהל שירות הלקוחות? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> יש גם את ההתניה הזאת שהוא חייב לייצא. זה מפעל יחיד, בלעדי אז הוא צריך להיות מוחרג. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מי התנה לך שאתה חייב לייצא? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה החוק. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חוק עידוד השקעות. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> הוא דורש מרכיב של ייצוא. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בשביל לעשות ביזור סיכונים? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> לא, בשביל כלום. אני לא מבין למה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> בשביל להביא מטבע זר למדינה כדי שיהיה איזון בין הכנסה להוצאה. << דובר >> אורן הרמבם: << דובר >> כדי שמפעלים בפריפריה יהיו כאלה שהם בעלי כושר תחרות. זאת המטרה המשרד. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אני אמרתי לחבר'ה מקודם שהשוק במדינת ישראל הוא שוק סגור. מייצרים 500 מיליון בקבוקים בשנה. נניח שאני מייצר 250 מיליון אז אני 50% מהשוק. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יש לך גם קונקורנציה של כניסת זכוכית? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> בוודאי, 50% בה. רגע, תראה מה קורה. אם אני מייצא - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אנחנו מדינה של דפוקים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> רבתי איתם במשך שנים. מרכז ההשקעות הזה עם אחוז הייצוא הם - - - << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> 25%. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> מפעל עומד להיסגר ואתה מדבר איתי על לייצא בקבוקים? אם הוא נסגר אז אתה נהיה מזבלה של המדינה. הוא ממחזר לך את הזבל. אתה לא רוצה מפעל אחד שיציל אותך? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> מיכאל, תקשיב עכשיו. הלכתי לבעלים לפני שלוש שנים והראיתי לו תוכנית השקעות של 70 מיליון שקלים. אני התבססתי על כתב האישור שקיבלנו ממשרד הכלכלה והוא אישר לי את התוכנית לקבל מענק של 20% כחלק מהתוכנית. ב-2022 ו-2023 ייצאנו וזה מוכח. הגיע סוף 2023 ובטלפון הראשון שקיבלתי מהלקוחות אחרי שפרצה המלחמה הם אמרו "מי מבטיח לך? אנחנו לא יודעים איפה זה ירוחם". הם לא מבינים כלום, הם חושבים שכל מדינת ישראל היא אזור לחימה עכשיו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן, הכול ביחד. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> "כמה עזה רחוקה מאשדוד? 10 קילומטר? חות'ים?" וזהו, נגמר הסיפור. שנתיים של עבודה. לך תשכנע עכשיו את אטיאס במרכז ההשקעות שזה נכפה עלי. את הכסף אני כבר הוצאתי. אני לא יודע אם אני אקבל את המענק. אמרתי "לא, מה פתאום? זה חוק לעידוד השקעות הון. מה שכתוב בחוק, אני עושה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> חייבים לשנות את הדבר הזה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> חבר'ה, למה צריך את החוק הזה בכלל? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> להחריג מפעלים מסוימים. << דובר >> אורן הרמבם: << דובר >> מיכאל ואליהו, הוצאנו מכתב לגפני בחתימה של רון תומר, נשיא ההתאחדות, עם הצעה לשינוי זמני של חוק לעידוד השקעות הון בדיוק בגלל הבעיה שמישל הציג. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כל המדינה בקשיי ייצוא. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יש אינטרס גלובלי לכלכלת שוק חופשי שבו חברה תעבוד עם כמה שווקים במקביל. יש בזה היגיון אבל קודם כול צריך לוודא שמייצרים את מלוא הסיכויים שהוא ימכור את כל המלאי שלו פה. אחרי שכושר הייצור שלו יעלה על הקיבולת שהמדינה יודעת לקלוט מבלי שמפריעים לו מבחוץ, אז צריך לעודד אותו להוציא החוצה. בעייני, זה מה שאמור להיות אבל יכול להיות - - - << דובר >> אורן הרמבם: << דובר >> זה קצת סותר את ההיגיון של האוצר לשוק חופשי ובטח להגברת הייבוא, שזה מהלך שהם מנסים לעשות אותו בשנתיים האחרונות ביחד עם משרד הכלכלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן אבל זה מפעל פריפריאלי. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> זה הכול סיסמאות. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> שר הכלכלה היה פה והוא אמר לי "מי מבטיח שלא תעלה מחירים?". אני לא דיברתי איתו על מכסה מגן, אמרתי לו "אל תתן לי מכסה מגן". זאת הייתה תקופת מלחמה אז אמרתי לו "תקשיב, עד היום, אני יודע להתמודד עם הטורקי שהוא מסבסד שם, בשביל לייצא ולשבור את מדינת ישראל". זה מה שהוא עושה בפניציה צפון. הוא הציף את השוק בזכוכית שטוחה ולקח להם חמש שנים לסגור את המפעל ו-600 עובדים הלכו הביתה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין, היום מייבאים זכוכית שטוחה. אין. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> זה מטורף. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה נקרא זכוכית שטוחה? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אנחנו לא מייצרים. אני עושה רק בקבוקים. << דובר >> אלברט לוי: << דובר >> זה בצפון, פניציה בבעלות אחרת. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> זה למרות שהם עברו לגז טבעי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למה עדיין קוראים להם פניציה. אני סתם רוצה לדעת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הם לא קיימים. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> היסטורית היו שייכים שניהם לכור. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הבנתי. לא, אבל מי שהקים את זה אלו שלשת האחים. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> לא, הם קנו את הבעלות ב-2004. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא עשית לו את ההיסטוריה. תספר לו על פניציה לפני מורט. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אולי הוא ירחיב בסיור, אני לא רוצה סתם לבזבז זמן. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אני חוזר לקשיים ומשברים. עכשיו זה משבר. תעשה 20% פלוס 5% מ-70 מיליון שקלים, אנחנו מדברים פה על 20 מיליון שקלים שהחברה הזאת צריכה כמו חמצן. אנחנו התבססנו על זה. את מי אני אשכנע עכשיו? הוא אמר לי "זה החוק. נכון, צריך שינוי חקיקה". איך אני אלך לבעלים עם תוכנית השקעות נוספת. "אתם מדינה של מטורללים. הבטחתם לי אז תביאו קודם את 20 מיליון השקלים". אין ואני אומר לך שייצאנו והיינו בגרף של עלייה. מנהל שירות הלקוחות חזר עכשיו מצ'ילה, היום. הוא בדרך לפה. << דובר >> אורן הרמבם: << דובר >> מישל, ב-2022 ו-2023, עמדתם ב-25% ייצוא? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> ב-2023 כן. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> בטח, גם ב-2022. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, ב-2022 עמדתם בזה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> ב-2022 התחלנו לייצא. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> ב-2023 חצי שנה ייצאנו, בטח. באוקטובר התחילה המלחמה וזהו, אפס. << דובר >> אורן הרמבם: << דובר >> זה בדיוק זה. תראה את המכתב שהעברתי לך בוואטספ. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אני אומר לך שהחוק הזה לא מותאם למציאות היום ולא שייך בכלל למציאות היום. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> זה לפני 60 שנה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אני לא יודע אם צריך דולרים במדינה. הדולר רק יורד כל הזמן ועכשיו הוא עלה בתקופה האחרונה. למה זה טוב? כל תעשייה היא אינדיבידואלית. צריך לדעת. אם השוק הוא 500 מיליון ואני מייצא עכשיו 50 מיליון ומישהו אחר מביא 50 מיליון בקבוקים אז מה עשית בזה? סובבת את זה באותו סיבוב אז תעזוב אותי. השוק קיים ואני יודע להתחרות בייבוא ולהפך, אם אני מתחרה בייבוא ואני יודע להכניס כסף אז אני מקים עוד תנור ושם פה עוד 70 עובדים אבל כשהטורקי מכניס למדינת ישראל מחירי היצף אז אני גמור. אני לא יכול לשכנע את הבעלים להשקיע כי אני כל הזמן על הקצה והוא סבסד את מה שהגיע. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> איך החרם הטורקי השפיע עליכם? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אמרתי שאצבע אלוהים נוגעת במפעל, נכון? באוקטובר שנה שעברה, יום אחרי 7 באוקטובר הכול נסגר. במכה אחת היו ביטולי הזמנות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> דו כיווני. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> התחלתי להגדיל את המלאי. היינו צריכים להיכנס לשיפוץ תנור במאי. ביוני? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> במאי. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> במאי ואז ראיתי שהמלאי גבוה ושיפוץ התנור הוא חודשיים. אני כבר עשיתי תוכניות לעצור את המפעל לארבעה או חמישה חודשים. היו לי פה 40 אלף טון במלאי. 40 אלף טון זה כמעט שנה של מכירות, כאשר מקודם דיברנו על חודשיים. לקחתי כסף, לקחתי הלוואות ואמרתי שאני לא אעצור את המפעל. במאי ארדואן הודיע שהוא מפסיק למכור לישראל וזה התהפך. פתאום כל אלה שלא קנו ממני ורצו לטורקי בשביל גרוש וחצי – בלי לנקוב בשמות של לקוחות – באו בריצה וביקשו ממני. אני רגע לפני עצירת תנור לחודשיים אז שמרתי מלאיים ללקוחות שהיו איתי תקופה ארוכה. זה נכון שהיה לי מלאי נוסף שייצרתי כי לא היה לי מה לעשות אבל עם השונות הזאת העולם משתנה לך ברגע. עכשיו, פתאום היה צריך לעצור ארבעה חודשים ואני חשבתי איך לקצר את זמן העצירה של שיפוץ התנור. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה לא שאתה לא צריך, אתה כבר לא יכול. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כן וזה המצב היום. כל עוד ארדואן סגור, אני היחיד במדינת ישראל שמאחל לו חיים ארוכים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מבין שאין דרכים עוקפות דרך הרשות הפלסטינית. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> הוא סגר גם אותם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כן. << דובר >> נועה שפיצר מזרחי: << דובר >> כן, הוא סגר. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> תראה איך השוק עובד. אני חשבתי שאני לא מסוגל להתמודד מול אירופה כי מייבאים מאיטליה, ממזרח אירופה, מספרד ומטורקיה. השוק החופשי עובד ואין לי שום הגנה ואז טורקיה נסגרה ופתאום ראיתי שאני יכול לתת בראש עם המחירים לאירופה. חשבתי שאני לא מסוגל להתמודד עם אירופה. למה? כי לי יש תנור אחד אז כל התקורה שלי מתחלקת לתנור אחד. בעולם, אין מפעל שמחזיק תנור אחד יש ארבעה תנורים או חמישה תנורים והוא לא מייצר מיליון בקבוקים ביום, הוא מייצר 5 מיליון בקבוקים ביום. המשכורת שלי ושלו, הארנונה וההיטלים מתחלקות על 5 מיליון אז יש לו יתרון יחסי עלי. כוח אדם במזרח אירופה הוא הרבה יותר זול מפה. מה אפשר לעשות? וזה כולל את מה שעשיתם עכשיו עם 60% או 70% השכר הממוצע במשק. זה גם העובדים הזרים אבל הם עדיין עולים יותר פה בארץ מאשר שעולים במזרח אירופה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> באמת? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אנחנו הבאנו לפה אנשים מזימבבואה על תקן מומחים. שם הוא היה מרוויח 500 דולר וכשהוא היה מומחה אצלנו פה, הוא הרוויח 23 אלף שקלים. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> 26 אלף שקלים אם צריך להביא אותו על תקן מומחה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> במשך חמש שנים שילמנו 3 מיליון שקלים בשנה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה פשוט טירוף. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אתה מבין? זה היה ככה עד שהתחלתם לתקן את זה. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> רצית לספר לנו על ההודים שהגיעו לתקן את התנור. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> תכף נגיע לזה. כמו שמיכאל אמר, אנשים מעדיפים זכוכית. עשו מחקרים שהראו שהטעם יותר טוב וזו האריזה הכי בריאה שיש, לא פחית שמחלידה ולא פלסטיק שמפריש ביספנול A או כל מיני דברים כאלה. כל מה שאתם רואים על המדף, סביר להניח שחלקו מיוצר פה. זה הלקוחות שלנו. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> כל המקומות הגדולים. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> קוקה קולה, נביעות, טמפו, יפאורה, אוסם, יקבים ואלה הלקוחות שקנו מאיתנו בחוץ לארץ. תכף תראו את השקף. המחזור של פניציה הוא בסדר גודל של 165 מיליון שקלים בשנה, רווח גולמי של 18 מיליון ו-EBITDA של 14 מיליון. זה המחזור, EBITDA של 14 מיליון שאנחנו צוברים במשך חמש, שש או שבע שנים ואז אנחנו לוקחים את הכסף, משקיעים, מוסיפים קצת הלוואות והמחזור הזה חוזר חלילה. אלה כל מיני כתבות שהיו בעיתון על משברים, הזדמנויות והקאמבק של פניציה עם הייצוא של חוץ לארץ. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כל החיים שלו, מורט מנדל רצה שהמפעל הזה יהיה יציב וישפר את האיכות שלו. הוא שם פה כסף והתייעצו. זה לא קרה, הוא החליף מנכ"לים, הביא אחד שעולה ביוקר, השני עולה יותר והשלישי עולה עוד יותר ואז הוא אמר למישל פה "אולי תהיה המנכ"ל?" ומאז הדברים הסתדרו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ככה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> מה שאתה שומע פה זה שאתה משקיע באלה שגדלו פה, לא באלה שבאו ממקומות אחרים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה מדהים. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> דיברנו על תוכנית ההשקעות ועל ה-100 מיליון שקלים שהושקעו בתחנה ותנור הרתחה, שיווק, קווי ייצור ותחנת כוח סולארית. קיבלנו אישור תוכנית מענקים ועכשיו אנחנו נדבר על העובדים. אני אדבר על קושי בכלל בגיוס עובדים ועל הסיפור של העובדים הזרים. אנסה להעביר איזשהו מסר מהשטח אליכם, מקבלי ההחלטות. קודם כול, קיים קושי בגיוס עובדים וזה לא חדש. גם לפני שיפוץ התנור, אנחנו מעסיקים פה את העובדים מזימבבואה שהזכרתי מקודם. כשהיו חסרים עובדים, לא יכלנו לגייס עובדים לכל מיני תפקידים פה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> איזה תפקידים, למשל? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> מפעילי מכונת ניפוח של הבקבוקים, זה תחום מאוד מיוחד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למה הוא מיוחד? << דובר >> אבי פאר: << דובר >> אתה תלך לראות ואז תבין מה זה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כי מכונת הייצור מורכבת מהרבה מאוד פרמטריים תהליכיים. כשיוצא בקבוק ויש לו איזשהו פגם מסוים – יש הרבה מאוד סוגים של פגמים – אז אתה צריך לדעת איך זה נוצר בתהליך הייצור ואיזה פרמטרים לתקן במכונה. ייצור זכוכית זאת ריצה ארוכת טווח, זה לא מפעיל אריזה שתוך חודש אתה מלמד אותו איך לארוז ונגמר הסיפור. הוא צריך לדעת איך לתפעל את המכונה ואיך לטפל בפגמים. פניציה היא באי בודד. אין עוד מפעלים של זכוכית ששייכים לקבוצה. בעולם, חברות מחזיקות הרבה מאוד מפעלים והן מחליפות ביניהם את הידע ומחליפות אנשים ביניהם כמו באירופה. היה צורך לגייס גם ידע וגם אנשים שיודעים להפעיל את המכונות האלה אז התחלנו לפני משהו כמו ארבע או חמש שנים ואיתרנו קבוצה של משהו כמו שמונה עובדים, אם אני זוכר נכון, ממפעל שנסגר בזימבבואה. הבאנו אותם על שכר מומחים עם ה-23 אלף שקלים פלוס הוצאות תקורה אז היינו מוציאים 3 מיליון שקלים בשנה והמפעל לא מרוויח את זה. כל אחד מהזימבבואים שחזרו חזרה לזימבבואה קנו שם שכונה. יש קושי מתמשך שהולך ומחריף בגיוס עובדים לתעשייה. בתעשיית הזכוכית זה עוד יותר קשה כי התנאים הם יותר קשים. זה 24 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע במפעל עתיר אנרגיה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כמה זמן אותם שמונה עובדים עבדו פה? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אבי, חמש שנים? ארבע שנים? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מי החליף אותם? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> עכשיו אנחנו מגיעים לאלה שהחליפו אותם, עוד שנייה. עבדנו איתם, התגלגלנו איתם והם באמת עשו עבודה טובה. הם היו מקצוענים, ממושמעים ועשו עבודה טובה. לפני בערך שנתיים הגענו לפרויקט של שיפוץ התנור. שיפוץ תנור מתבצע על ידי חברות שמתמחות בשיפוצי תנור בעולם. זה תנור מיוחד מלבנים מיוחדות. אתם תראו את התנור, זה תנור ענק. זה מפלצת וכל לבנה בתנור הזה ממוספרת. בונים את התנור בחוץ לארץ בלי מלט, מרכיבים אותו כמו לגו, רואים שהכול בסדר באלכסונים ובגובה, מסמנים כל לבנה בשרטוט, מפרקים את זה, אורזים את זה – הגיעו לפה 120 קונטיינרים רק של לבנים, רובם מסין וחלקם מאירופה – ואז אתה בא לעבודה. לעבודה אתה צריך בנאים ואתה צריך רתכים כי חלק מזה זה קונסטרוקציה. אתה צריך בעלי מקצוע כאלה ואחרים בהיקף של 300 עובדים כדי לעשות את זה בחודשיים. זאת פעם שנייה שאני בונה תנור. ב-2013 גם הגדלנו אותו טיפה ובנינו את התנור אז ועכשיו, שנתיים לפני התחלנו להתארגן. אתה סוגר עם חברה שזאת ההתמחות שלה שתביא 300 עובדים ואתה יוצא לדרך. אני שם לרגע בצד את המכולות והלבנים, במקביל. בשונה מ-2013, אמרנו שאנחנו צריכים להביא לכאן את 300 החבר'ה האלה – זה לתקופה קצרה של בין חודשיים לשלושה – אז בואו נתחיל לטפל בכל ההיתרים. אבי התחיל לטפל בזה וזה היה גהינום. למה? מילא, התנעת את הבקשה המקוונת ושילמת מאות שקלים על הבקשה. החבר'ה ברשות ההגירה עוזרים לנו, אין לי מילים. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> חבל על הזמן. בירושלים, ממש. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> חבל על הזמן. ישי ושרון. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> שרון טובול אמיר, הם עוזרים לנו ממש. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> הגענו משהו כמו שמונה חודשים לפני ההתחלה של השיפוץ והבאנו שאנחנו פתאום נכנסים לאיזשהו מסלול שלא הערכנו אותו כי התעסקנו עם שמונת הזימבבואים אבל פתאום אמרנו "רגע, 300 זה סקאלה אחרת לגמרי. יש פה אירוע". נסענו לירושלים ולא הכרנו את ישי לוי. אני והוא באנו, עזבנו את הכול ונסענו לשם כי הייתי חרד. הייתי צריך לעצור את המפעל במרס ואני רואה שהתהליך ייקח לי יותר זמן אז מה אני עושה? ישי הרגיע אותי ואמר לי "אל תדאג, אנחנו נעזור לכם. אתם תעשייה אז בואו תתחילו לעבוד" אבל להתעסק עם מסה כזאת של עובדים ועם כל הפרטים - - - תבינו, עובד שצריך למלא את האפוסטיל, ה-PCC בהודו, זה לא שהוא נוסע מבאר שבע לתל אביב, זה 3,000 קילומטר ויש 300 עובדים. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> זה לא רק זה. בהודו במקרה יש את השגרירות אבל הוא לא הולך לשגרירות, הוא עובד עם מרכז אשרות IVP. ה-IVP עובד עם השגרירות והשגרירות עובדת מולנו. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> תחבר לזה את זה שאתה צריך לעבור את כל המסלול כאשר חלק נופלים בדרך כי אין להם האישור להיעדר תיק במשטרה, חלק נפלו בבדיקות הרפואיות, שינו את האגרות, טסו וכשהם טסים הם צריכים לישון בלילה לפני ליד השגרירות כי הם טסים מרחוק אז זה לטפל ב-300 עובדים במשך שנה וחצי. מראש, הלכנו על קצת יותר. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למה? לא הבנתי. << דובר >> אלברט לוי: << דובר >> אלו הדרישות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עדיין זה לא שנה וחצי. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אנחנו התחלנו שנה וחצי לפני. אנחנו התחלנו לגייס ולחפש את העובדים, להביא את קורות החיים שלהם ולהגיש את הבקשות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא הבנתי, מדובר בעובדים מקצועיים שהם מומחים? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כולם על תקן מומחים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> נכון? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אמרתם שיש חברות - - - << דובר >> אבי פאר: << דובר >> מומחים זה נקרא שהבאנו אותם עד 90 ימים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן, אני מבין. אני יודע. אני שואל אם בגיוס העובדים אתם לא עובדים מול חברה מקבילה שמייצרת תנורים ויש לה את העובדים? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> יופי, כן. עכשיו אני רוצה לפתוח - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא צריך לגייס את העובדים באופן פרטני. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> אבל איך אני מביא אותם? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אליהו, אני אשאל אותך שאלה. << דובר >> נועה שפיצר מזרחי: << דובר >> לחברה אין עובדים שהיא עבדה איתם? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא משנה, בכל מקרה את לא יכולה להכניס אותם. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> הם עובדים אצלה אבל אני צריך להביא אותם. איך אני מכניס אותם לארץ? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אתם מדברים פה על מציאות שבה צריך לאתר את העובדים, למיין אותם, לגייס אותם ולבדוק אותם. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> לא, לא. רגע. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה מה שהסברתם לי הרגע. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> שנייה, אני רוצה לשאול שאלה רגע אז אני פותח חלון קטן, בסדר? אם יש לי עכשיו תקלה של שבר בתנור ואני צריך להביא מומחה ממדינה כזו או אחרת אז אני מרים טלפון כי אני מכיר את כל הספקים בעולם ומבקש שישלחו לי בבקשה שלושה בנאים ושני מהנדסים כי יש לי תקלה בתנור. אני לא יכול להביא אותם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בטח שאתה יכול. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> איך אני אביא אותם? על איזו ויזה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בוודאי שאתה יכול, על ויזת מומחים. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אבל זה ייקח לי שלושה חודשים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> רגע, תגיש את הבקשה ותראה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> איך אני עושה את זה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הוא שולח לך את הפרטים שלהם, הם מבצעים את התהליכים הבסיסים של אפוסטיל, יושר ובריאות ואז מגישים - - - << דובר >> אבי פאר: << דובר >> אפוסטיל, יושר ובריאות זה גם חודשיים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, זה לא אמור להיות ככה. מגישים לרשות האוכלוסין, מקבלים את האישור העקרוני ומזמינים אותם לראיון. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כמה זמן זה לוקח? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, כמה זמן זה אמור לקחת? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אתם מתעלמים מזה שמלכתחילה, זאת חברה בין לאומית שמטיסה אותו בכל העולם, אלו לא דרישות שהן רק של ישראל. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אני שואל שאלה, אם יש לי תקלת שבר בתנור. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה אמור להיות לו כבר ביד. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> לתקלת שבר אני צריך להביא את המתכנת של התנור כדי שיבוא לראות מה קרה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן, אבל הוא לא צריך להמציא את המסמכים האלה מאפס. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> מה היה פעם? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אם בעלי המקצוע הם אותם בעלי מקצוע? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> לא. << דובר >> מיכל וקסמן חילי: << דובר >> אולי אפשר להבחין בין שני סוגים של מומחים. יש את המומחים ממדינות שהן לא פטורות מאשרה ואז זה לוקח הרבה זמן כי זה צריך לעבור ועדה בין משרדית שנועה היא חלק ממנה וזה יכול לקחת כמה חודשים טובים. << דובר >> נועה שפיצר מזרחי: << דובר >> נכון. << דובר >> מיכל וקסמן חילי: << דובר >> יש את העובדים שהם ממדינות שהן פטורות מאשרה ואז מגישים את זה בהליך מהיר. בעקרון, אמורים לטפל בזה תוך שישה ימים וזה אירוע אחר שצריך להיות קצר יותר. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> או-קיי, עכשיו ההודים - - - << דובר >> מיכל וקסמן חילי: << דובר >> אתם מדברים על מדינות שהן לא פטורות מאשרה ולכן זה לוקח את הזמן הארוך הזה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> חילי, ההודים בנו לי את התנור וישב עכשיו מישהו שכתב את התוכנה של התנור והרישיון שלו נגמר. זהו, הוא היה פה שלושה חודשים, האריכו לי והכול בסדר. הוא נסע אבל אם מחר תהיה לי תקלת שבר בתנור אז אני צריך להרים טלפון ולהגיד לו לעלות על המטוס הראשון כי התנור בסכנה. איזה אפוסטיל? איזה PCC? << דובר >> מיכל וקסמן חילי: << דובר >> זה אירוע חדש. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> איך 60 ימים או 30 ימים? איך אני עושה את זה? אני נמצא כבר 30 שנה בתעשייה. התחלתי כמהנדס אחזקה והייתי עושה פרויקטים. מה הייתי עושה פעם? הייתי מתקשר עם חברה, סוגר איתה את ההסכם ואומר "תשלח לי את האנשים שלכם". הם היו מגיעים, מקבלים ויזה כזו או אחרת – לא ויזת עבודה – יושבים שבועיים או שלושה במפעל ואז נוסעים חזרה. עכשיו כל אחד שצריך להיכנס למדינה, צריך לעבור את התהליך הזה אבל לתעשייה יש לפעמים משברים ויש תקלות שבר. אני חרד מזה. בנו את התנור ואמרתי לאבי "תשמע, אולי נעשה עכשיו משהו שמייצר להם רישיון למקרה שתהיה תקלה ונצטרך אז שנוכל לקרוא להם". זה ים של כסף. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> להכין רישיון על תקן מומחה לשנה, במידה ונצטרך. << דובר >> מיכל וקסמן חילי: << דובר >> רגע, אתם מדברים על שלושה חודשים. כל אחד בא לעבוד לשלושה חודשים ולא יותר. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> לא, זה לא מחייב. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> מקסימום. בואו נלך על המקסימום. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> סליחה רגע, אבל אני לא יודע מה - - - << דובר >> מיכל וקסמן חילי: << דובר >> רגע. שלושה חודשים זה בדיוק מה שהסברתי, תלוי אם זה פטור מאשרה או לא ואם זה לא, זה באמת לוקח הרבה זמן. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> אנחנו לא יודעים מתי נצטרך אותם בשלושה חודשים האלה. << דובר >> מיכל וקסמן חילי: << דובר >> כן, ברור. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מתי תצטרך ואם תצטרך זה אירוע אחד, אני שואל שאלה אחרת. האם אתה יודע לומר לי מראש אם אתה יודע את מי תצטרך לכשתצטרך? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כן. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> ברור. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יופי. תגישו לי דו"ח. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> רשימה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן, רשימה של מי הם בעלי המקצוע שייתכן ואתה תזדקק להם ואם תזדקק להם, אתה לא יודע מתי, אתה רק יודע שכשתזדקק להם זה אד הוק. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בסדר? זה מה שאני לומד מכם. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יופי. אנחנו נכין להם כעתודה, אפשרות להגיע לפרק זמן קצוב. אגב, זה לא צריך להיות שלושה חודשים כי אם הוא מגיע אד הוק - - - << דובר >> אבי פאר: << דובר >> לא. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> שבוע או שבועיים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה יכול להיות חמישה ימים וזה יכול להיות עד שבועיים. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אם זה מעבר לזה אז זה כבר משהו מאז'ורי. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> לא, לא. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אתה צודק. נכון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בסדר? בכזה מצב, אני אסגור עם רשות האוכלוסין כי אתם מקרה חריג. אתם מקרה חריג, זה לא משהו שרואים אותו ביום-יום ואנחנו גם נגיב לו באופן חריג. אנחנו נדע שזאת רשימת הפוטנציאליים להזמנה וייתכן שאתה תצטרך שניים מה-12 בעוד חצי שנה בהתראה של זמן מסוים ואנחנו נבנה איזשהו מנגנון. בסוף, אנחנו עדיין נצטרך לאשרר שהוא לא פשע בזמן הזה, שהוא לא מתכוון להשתקע ושהוא חותם על הזמנת עבודה כמו שצריך כי מדיניות ההגירה במדינה מאוד חשובה לנו ולי באופן אישי. אני מאוד קנאי לה וזה אחד מהפחדים שלנו. בדרך אנחנו נצטרך לראות שהוא באמת מועסק דרך חברה רשמית שמוכרת פה ולא מתחלפת כי אנחנו חייבים גם להילחם בסחר בבני אדם. הצגתם לי אירוע ואני מתחייב לטפל בו, בסדר? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> מאה אחוז. מצוין. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מניח שיוגב כבר רשם את זה. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> כשזה מגיע אלינו, הפקידים, אנחנו עושים הכול. אני מאוד מקווה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אני יודע. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן, אתם עושים את המקסימום אבל עם המערכת לא בנויה אז את רצה - - - << דובר >> אבי פאר: << דובר >> הקטע של האפוסטיל יכול לקחת חודשיים. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> עכשיו נתת פתרון, מצוין. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> אבל אלה לעתידיים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> מה קרה בבניית התנור עם 300 העובדים שלקח לכם שנה וחצי להביא? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אני לוקח את זה עלי, בסדר? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הוא סיפר לך על התהליך מהרגע שהוא החליט שהוא בונה תנור עד שהוא בנה אותו. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> הוא רצה להיות מוכן - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> העובדים הם חלק מהמסוע. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> נכון. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> שם היו בעיות? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אני התחלתי בציוד, בלבנים ובסוף הגעתי לעובדים כי חשבתי שזה הכי קל אבל הסתבר שזה לוקח יותר זמן. אני אומר עוד פעם שהחבר'ה ברשות ההגירה ונועה וכולם נשכבו על הגלגלים בשבילנו. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> ממש. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אבל כחלק מההיערכות לזה בפעם הקודמת, ב-2013, כשהבאנו את אותם עובדים אז נאלצנו לקחת כל בית ספר שדה, כל אכסנייה, כל מלון וכל מה שהיה כי זאת מסה של עובדים. יש גם הסעות ואוטובוסים. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> לקחנו פה את זה, אתה זוכר? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> יש לי פה מתחם. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> היה מבצע. אתה יודע מה זה שפתאום מסתובבים לך בעיר איטלקים שבאו? מה שהוא סיפר לך על הלבנים האלה, הן עשויות מקרמיקה בשביל לספוג את החום. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> חומרים מיוחדים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה קרמי. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כן אז זה פאזל. אתם נכנסים לזה היום? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כן. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> בטח. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> באנו, אנחנו רוצים גם לראות. << דובר >> נועה שפיצר מזרחי: << דובר >> זה נקרא בעברית שמוטיים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אבן שמוט, כמו של פיצה. זה על אותו רעיון. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> תקשיב, זה היה מבצע מדהים. בניית התנור זה פסטיבל. יש בזה לקיחת סיכון כי אתה שם את כל הביצים באירוע אחד ואתה עכשיו צריך שזה יניב לך עשר שנים קדימה. זה כמו שאתה אמרת, זה אירוע מיוחד פה בהרבה מובנים, לא רק העובדים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מבין. אני מבין את זה עכשיו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> יש השקעות וזה מפעל יחיד בארץ. הבושה של המדינה היא שאין לה את התשומות של בנייה. אדם לא יכול לקנות חלון בארץ. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא מביא מטורקיה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> המחירים עולים כי זה רק ייבוא. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> קודם כול, אני רוצה להעיר לכם משהו על התהליך שדיברתם עליו ועל עניין העובדים הזרים המועסקים באופן שוטף אבל יש לי שאלה של סקרנות. בטוח שחשבתם על זה קודם אבל אני מנסה להבין. מה לא כדאי בלבנות תנור כמו שאתם רוצים לבנות, אבל תנור שמייצר שטוחים? << דובר >> אבי פאר: << דובר >> זאת שיטת ייצור שונה לחלוטין, הוא יגיד לך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חומרי הגלם הם עדיין אותם חומרי גלם. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אני חושב שיהיה יותר נכון שאנחנו נגדיל את כושר הייצור. אנחנו רק 50% מהשוק אז יש מקום לגדול. אני יכול לבנות עוד תנור, להגיע ל-90% מהשוק ולהעסיק פה עוד 70 עובדים אבל איפה הבעיה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, אני מדבר על - - - << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> על זכוכית שטוחה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> למה פניציה צפון נסגרו? מי מבטיח לי שטורקיה לא תיפתח בעוד שנתיים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני אסביר. אתה זוכר שדיברתי על התשומות והתקורה? תלך עם זה עכשיו לפה. אתה קיים, הוא קיים והשטח קיים. במקום לחשוב על לייצר אנרגיה בגלל 50 דונם פנויים, תיצור פה עוד איזשהו מרלו"ג עם עוד איזשהו מבנה בשביל שיהיה שם תנור לייצר שטוחים. אתם כבר קיימים וגם החומר והמחסנים. << דובר >> אורן הרמבם: << דובר >> זה גם שוק אחר לגמרי, הלקוחות שלהם - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עדיין. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> לא. אם אני צריך להמליץ עכשיו לבעלים וזה עומד על הפרק כמו תנור קטן לבקבוקים אז זה נכון לכל השקעה אחרת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שהיא באותה משפחה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> לא, אבל קודם כול - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני לא אומר לך לייצר בקבוק פלסטיק. זכוכית לזכוכית. << דובר >> אורן הרמבם: << דובר >> אבל הלקוחות הם אחרים לחלוטין. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה לא שייך. לאתר לקוח כשיש צורך במדינה ויש - - - אני לא אומר לך שהיום מה שכבר מגיע לארץ כמו חיתוך על פי מידה וחיסום, אתה שולח לשטחים. 90% נשלח לשטחים היום אז אתה יכול ליצור לך פה מאגר שיניב לך גם אם הלקוחות יהיו נרחבים יותר ושונים, זה עדיין יוצא מתוך אותה משפחה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> חבר הכנסת רביבו, תראה. עכשיו, השוק קיים ואתה יכול לשכנע שיש כדאיות להקים מפעל כזה אבל עם חוסר היציבות במדינה שלנו, אני מפחד כי בשנה אחת יש לך קורונה, אחרי זה משבר חרדים שהוא לא רלוונטי לזה, פתאום יש מלחמה, פתאום אתה מייצא ואתה לא מייצר, טורקיה נפתחת או לא נפתחת. מי מבטיח לי שהטורקי לא ייפתח בעוד שנתיים? << דובר >> אבי פאר: << דובר >> גם סין. סין גם מהווה מקור ייבוא מאוד גדול לזכוכית. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני אסביר לך משהו. פניציה צפון יכלה לעבוד עם יחס תקורות ותשומות בעל סיכון בגלל שכלכלת השוק בטורקיה, עם המימון של ארדואן, שברה אותם. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> נכון. נו? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אבל זה להיות או לחדול. אתה כבר קיים בכל מקרה ויש לך פה כבר הרי מחזור בכל מקרה. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> אנחנו בקושי צפים מעל המים. מה זה קיים? << דובר >> אלברט לוי: << דובר >> סליחה, אני חייב להיכנס למשהו כי שניהם לא היו במפעל אז ואני הייתי. היו לנו פה שני תנורים. אני אומר לך שביום שבנו לי את התנור השני, זה היה סגירת פניציה. כי בתקופה הזאת אנשים אמרו "רק שנייה. פניציה עכשיו בונה שני תנורים. אין לנו חום, בוא נלך לטורקיה ונלך לכל מיני" ואז התחיל הייבוא ואז אלה קנו ואז אף אחד - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מה זאת אומרת? למה בניית התנור השני - - - << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אלברט, שנייה. אני רוצה להסביר לך משהו. אם המדינה הייתה באה ואומרת לי "תשמע, מישל. תשקיעו אבל אנחנו ניתן לך איזושהי רשת ביטחון שאם מחר יש פה שינויים גאו-פוליטיים כאלה ואחרים אז אתה מוגן גם דרך מכסה מגן" - - - היום להגיד מכסה מגן זאת מילה גסה. אנחנו לא אידיוטים. בחמש שנים האחרונות קרו פה שלושה או ארבעה משברים שיכולים לרסק כל מפעל, במיוחד בתעשייה הזאת שהיא תעשייה עתירת אנרגיה, עתירת כוח אדם ועתירת השקעות. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> עתירת הון. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> מי ישקיע עכשיו 100 מיליון שקלים במפעל כזה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני נכנס למקום לא לי. << דובר >> אלברט לוי: << דובר >> לא, זה בסדר. אין בעיה. זה חשוב מאוד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה משהו ששמור אצלכם. אני רק כצופה מהצד, מניח שלאור העובדה שיש ביקוש גבוה לשטוחים בארץ, יש הרבה פרויקטים שתקועים וצריכים לצאת לדרך, יש הרבה אזורים שנחרבו וצריך לבנות אותם מחדש, יש שווקים שלמים שנסגרו וגם אם הם ייפתחו, זה יהיה בשיהוי. שוויון ההזדמנויות שמייצר לך המצב, לאור העובדה שאתה כבר קיים וחומרי הגלם קיימים ברובם וההתעסקות באותו שיח קיימת אצלך, ייצר לך כוח מיקוח גבוה אל מול מתחרים, גם אם הם יחזרו לשוק. זאת ההבנה שלי. אתם צודקים שזה מחייב מחקר ומחייב בדיקת שווקים. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אבל ההבנה שלי היא שיכול להיות שלפני שאתה רוצה להקים עוד תנור בשביל שקווי הייצור יהיה בהיקפים גדולים יותר אבל של אותו ייצור, שווה להקים תנור לקו ייצור של קיים ולקהל לקוחות אחר. אתה גם מבזר סיכונים, אתה גם מרחיב מעגל לקוחות ואתה גם יותר חזק בשוק הישראלי בכל מה שקשור לזכוכית. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> מה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו זאת שאלה אחת. מה אנחנו יכולים לעשות יותר טוב מפניציה צפון? זהו, ואז לקבל החלטה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עניתי לך הרגע, זה כל הנימוק שלי. אני אסביר. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> היה להם תנור שהיה פי שלוש בגודל משלנו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני אסביר למה אני מתכוון. אני מדמה את זה לקרואסון. אם בן אדם מוכר ביצים ואתה אומר לו "בוא תמכור עכשיו בורקסים אז הוא יאמר לך "תשמע, אני לא יודע. הוא מכר ביצים ולא הלך לו. ההוא מכר קרואסונים וזה לא הלך לו". אתה צודק אבל אתה כבר מייצר היום את כל המאפים. אתה מייצר מאפים. זה נכון שאתה מייצר מאפים לבתי מלון אבל בוא ותייצר לחמניות שם תלמידי בית הספר ייקחו. התנור כבר קיים, הבצק קיים ואתה כבר קונה קמח. יש לך כבר אידוי והכול קיים. הסיכוי שאתה תצליח הוא גבוה הרבה יותר מאשר של מי שמייצר רק דבר אחד כי אתה כבר קיים. השטח קיים וחומר הגלם קיים. ככה אני מבין את זה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אם היית צריך להקים מפעל חדש לזכוכית שטוחה, אז אתה צודק. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, הפוך. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> לא, אתה צודק. אם זה על פני לקחת שטח באשדוד ולהקים הכול מהתחלה, אתה צודק שיש לנו יתרון על פני פרויקט בתול לגמרי. יש לנו יתרונות כי אנחנו בתעשייה הזאת, אנחנו עם חומרי הגלם האלה, אנחנו יודעים מה זה תנורים ואנחנו עם גז טבעי אז הכול בסדר. עדיין, יש סימן שאלה גדול. אתן לך דוגמה. אם אני אלך עכשיו למשרד הכלכלה ואני אקבל אישור השקעה להקים תנור כזה וקו כזה זה 400 מיליון שקלים, זה לא 100 מיליון שקלים של תנור קטן. יגידו לי "אין בעיה, ניתן לך 20%, לך תייצא". אני אתחיל לייצא ופתאום דברים משתנים. בכל יום דברים משתנים. זה הסיפור. אני מקבל את ההערה. אתה בא מבחוץ ומסתכל על זה אז אתה מאיר לנו עוד נקודות כאלה ואחרות אבל אי-אפשר להתעלם ממה שקורה בסביבה ואי-אפשר להתעלם מההיסטוריה. כשהבן שלי רוצה ללכת לעשות עכשיו עסק אני שואל אותו "במה אתה יותר טוב מאחד אחר שיש לו את העסק והוא נכשל?". הוא רוצה להקים מסעדה אז אני אומר לו ש-90% מהמסעדות נסגרות בשנה הראשונה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> נכון. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> מה אתה יודע לעשות יותר טוב? יש לך איזשהו פטנט? יש לך איזשהו מתכון? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זאת שאלה יפה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> תגיד לי, תשכנע אותי ואני גם אהיה מוכן להשקיע כי אני אראה - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אם הוא אומר לך "אבא, תקשיב. אני בין כה וכה מוכר חומוס והולך לי יופי. השטח שלי כבר קיים אז אני לא הולך לשכור". << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> "ואני רוצה למכור גם שווארמה". << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> נכון. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> בסדר. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> "אני לא הולך לשכור מבנה, אני לא הולך לקנות תנורים חדשים ואני לא הולך לקנות כיור. הכול קיים ובמקום שאני אביא פול, אני אביא שווארמה כי בשווארמה אני מרוויח פי שמונה. אנשים כן אוכלים שווארמה אבל להחזיק רק שווארמה – לא כלכלי. בגלל זה הם נופלים". ככה אני מבין את זה. << דובר >> אלברט לוי: << דובר >> סליחה אבל אני חייב להגיד לך שעם כל המשברים שעברתי בפניציה - - סליחה, מה שיש לי בלב אני תמיד אומר. גם בפה אני חופשי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ברור. << דובר >> אלברט לוי: << דובר >> אף חבר כנסת לא בא ועזר לנו פה, אף לא אחד. נגב קרמיקה נסגר פה, מה הבעיה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> רציתי לשאול אתכם עליו ועל חרסה. << דובר >> אלברט לוי: << דובר >> חרסה נסגר. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> נגב קרמיקה נסגר פה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> גם חרסה נסגר? << דובר >> אלברט לוי: << דובר >> גם חרסה נסגר. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אמיליה קוסמטיקה נסגר. << דובר >> אלברט לוי: << דובר >> מה קרה? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> רגע, בוא נתעכב על נגב. נגב זה ביזיון כפול. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> נכון, של שנות התשעים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, לא. נגב היה גוסס במצב חי לא מת. בשנת 2000 בייגה שוחט שם 5 מיליון שקלים כדי להציל אותו ואז הוא קיבל איזו דחיפה ועבר לקרנית פורצלן והגדיל את המידות. הייתה לו גם בעיה של איכות אבל הוא התקיים. הגיעו הגאונים של נגב קרמיקה והשקיעו 300 מיליון שקלים במפעל, זה היה ב-2013 או 2014. בא מנכ"ל נוכל והיה מעילה, דיווח שקר של כספים, מלאי שקרי, ייצוא שקרי ואז קנה את נגב מישהו שמומחה בלפרק מפעלים ולחלוב מהם את הייבוא. הוא שיקר לכולם, אמר "אני אקנה ואשקם אותו" ואחרי חודשיים הוא אמר "אני סוגר". << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הבריח. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> הוא מייבא עד היום. נגב כאילו קיימת. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> נגב קיימת רק כייבוא. << דובר >> אלברט לוי: << דובר >> הוא לקח את כל התשואות לטורקיה, כולל חרסה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> זה רק ייבוא וזה המפעל היחיד בארץ שעושה קרמיקה אז אין לך בישראל חלון ואין לך קרמיקה. התשומות עלו והמפעל עמד פה שומם, זה אלפי מטרים רבועים. הכניסו לשם כמה דברים וזה היה פאר היצירה כי הם היו מפעל חדש במאות מיליונים עם פרסומות בטלוויזיה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מטורף. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אתה יודע, פועלים שמחים ומהפכה. בא נוכל מנכ"ל, מעילות, עניינים וניהול כושל. בסוף, ניהול זה דרמטי. הכול פה שברירי. << דובר >> אלברט לוי: << דובר >> זה לא חסידות גור לבד. אני אומר לך שכשנכנסתי בפעם הראשונה, קיבלתי את הסיוט של החיים שלי, כולל עדות המזרח שלנו הש"סניקים שהיו רגילים. הם ישבו שם ואני הגעתי למצב של עבריין. בחיים שלי אני לא מרשה להגיד מילה שהיא לא במקום בבית שלי, לא לילדים ולא לנכדים והפכתי להיות עבריין והוא אפילו הגיש נגדי תלונה כשהוא הלך למשטרה. אני איימתי ברצח על הבנאדם הזה, גולדנכופף. הגעתי למצבים שאתה לא יכול לתאר לעצמך, לשבור בקבוק ולאיים עליהם בבניין של גור. סליחה, אני אומר לך דבר אחד. אפילו כשמורטון מנדל הוציא מכתב לאדון ביבי נתניהו הוא אפילו לא היעז לענות לו והבן אדם הזה נתן את נשמתו לבית הזה. אמרתי להם את זה בהרמת כוסית האחרונה. חברים, אם לא היה את מורטון מנדל אז כולנו היינו צריכים להיות במקום אחר. יתרה מזאת, ריבונו של עולם, בן אדם הלך לעולמו והבטיח להמשיך לקיים את הצוואה שלו לעזור למפעל הזה. איפה תמצא דבר כזה? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> הוא נתן הוראות ברורות לבעלים, לנאמנים של הקרן. זה בעדיפות אצלי. << דובר >> אלברט לוי: << דובר >> לצערי הרב, המדינה משחקת איתי בנדמה לי. חברים, אני אומר לכם את האמת. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> טוב. חברים, בואו נתקדם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני רוצה לומר לכם מילה. לפני שנבחרתי לכנסת ולפני שחשבתי להתמודד, הייתי מדומיין. הייתי מספר לעצמי סיפורים. "אם אני הייתי חבר כנסת, אתה יודע מה הייתי עושה שם? וואי וואי". עבר מעט מאוד זמן - - - << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> עכשיו אתה יכול להיות להגיד "אם הייתי שר, אם הייתי ראש ממשלה". << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עבר מעט מאוד זמן עד שהבנתי שאני בסך הכול, חבר כנסת. בסדר? אני רק חבר כנסת ועדיין, ממקומי הצנוע אני הוזמנתי לפה. שמחתי על ההזמנה ואני מודה לכם שהזמנתם אותי. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אני התרגשתי לראות שאתה בא לפה, אני רציני. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מה השאלה בכלל? אני רוצה להגיד לכם משהו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> באמת, אני שיניתי את כל היום. אמרתי שאני בא לפה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני אמור להיות באילת. בעזרת השם, היום אגיע לאילת ואני אמור לחזור בלילה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> גם אני. שלחתי את אשתי לבד, אמרתי לה שאני קודם כול פה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני נוסע לעבוד. אני לא היחיד שעושה את זה אבל חברי מגיעים לשדה וטסים 45 דקות. אלה שירצו להישאר לילה או שניים, יישארו ומי שרוצה, חוזר בלילה ולא שם לב. זה עוד יום עבודה רגיל. בשביל לא לוותר על הסיור הזה - - - << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> רביבו לא יספר לכם אבל אני הולך לישון בחניתה. הוא הרגיש שקריית שמונה לא מדוברת אז הוא אסף קבוצת חברי כנסת ונסע איתם לילה ושבת שלמה לקריית שמונה כדי להיות איתם בלילה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> וברעיון, גם אותו אז בפעם הבאה הוא הבטיח שהוא מגיע בלי נדר. אמרתי לו "אני מגיע איתך לחניתה, אתה מגיע איתי לקריית שמונה או שלומי. בכל אופן, אני רואה בזה חשיבות גבוהה מאוד, אפילו בלעלות את המודעות. יש לי מה להעיר עוד מעט בעניין עובדים זרים בשוטף כדי לחשוב איך לנסות ולייעל. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אני עוד רגע אגיע לזה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני לא צבוע. אני לא בפוליטיקה, אני אומר את מה שאני מבין. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כשאתה באת לפה היום, אתה באת בכובע של עובדים זרים אבל אתה באת - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אבל יש עוד כובעים ועל זה בדיוק אני רוצה לדבר. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אתה חבר יושב-ראש הקואליציה של ועדת כספים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> נכון. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אתה צריך ללמד את הדפוקים כדי שתהיה להם חשיבה גמישה ויצירתית על מה זה מפעל בלעדי בישראל ולבקש אצלך דיונים על איך נסגרו מפעלים בלעדיים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יפה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> מה העתיד של מפעל יחיד בלעדי? מה היחס אליו? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה הכובע הנוסף שבו אני אצטרך לעבוד איתך ביחד. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> בכיף. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אנחנו נצטרך לחבור. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> עשינו תרגיל משותף. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אולי נגיש בקשה לדיון אל מול האתגרים האלה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אנחנו יכולים משותף. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני פחות נמצא בוועדת כלכלה כי משהו בדרך ניהול ועדה ונושא השיח אמורים ללכוד אותך אליו ותודה לאל, אני טובע בהרבה עיסוקים בוועדת בכל מקרה אבל או שנקדם את זה במסלול ועדת הכספים או במסגרת - - - << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כן, או משותפת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אולי אפשר להגיש איזושהי שאילתה לשר הכלכלה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אפשר להתחיל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אפשר. אנחנו נחשוב. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> נערים את הדברים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נראה לי ששר הכלכלה מכיר את הנושא הזה. אני לא יודע אם הוא היה פה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אתה יודע מה אומרים במרוקאית? - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תן לי לומר לך משהו ואני לוקח בחשבון שמה שאני אומר פה יוצא החוצה אבל זה לא מזיז לי. אם הייתי תולה את תקוותי בשר הכלכלה, לא הייתי ממשיך עוד אפילו משפט אחד, בסדר? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא הקשבתי למה שאמרתי במרוקאית? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בסדר. הנה, אני אומר את זה למי שלא מבין. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אמרת בעברית. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בסדר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> המרוקאית לא עברה במיקרופון פה בהקלטה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני לא תולה את תקוותי ובכל זאת, אני יודע להקשות קושיות ואני יודע לשאול שאלות, גם אם צריך לעשות את זה בצורת שאילתה רשמית. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כאשר חבר כנסת נחוש מתלבש על נושא והוא לקח כמה נושאים שהוא לא מוותר עליהם אז ברגע שמבינים דינמיקה ייחודית, צריך רק לגרום לפקידים לחשוב נפרד, כמו שהוא אמר. המומחים שלכם זה מצב מיוחד אז צריך מסלול מיוחד. מפעל בלעדי בישראל שהוא גם ממחזר, גם אנרגיה וגם זכוכית, צריך משהו מיוחד. הגבלות ייצוא או לא על השקעות זה דבר שצריך לדון בו. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> נכון. מיכאל, אגיד לך שכרגע אני חרד. אני סופר שני דברים שאני חרד מהם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> סליחה, אני גם לא שולל לפעול לשינוי חקיקה. אני לא יודע מה יהיה הקשב ואני לא יודע מה יהיו האינטרפרטציות של שינוי חקיקה כי פקידי האוצר הם מדינה בפני עצמם. זה לא מעניין את זה שאמור להכניס שקלים שאם הוא יחכה עם השקל לשנייה אז מחרתיים אגף אחר יקבל 100 שקלים. זה לא מעניין אותו וזה אתגר בפני עצמו. אנחנו באירוע תקציבי מורכב בשנת תקציב מורכבת. שום דבר לא יורד מהשולחן. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אליהו, אני רוצה להתקדם כי אנחנו צריכים כבר לצאת לסיור אבל כרגע, אני סופר שני דברים שאני חרד מהם. על אחד, אני מקווה שכבר נתת לי פתרון וזה הנושא של עובדים שאני צריך אד הוק לתיקון. זה מנגנון חדש אבל עם השנים הוא יזדקן ואני אצטרך את הפתרון הזה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני לא נתתי פתרון, הצעתי משהו. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> לא, הצעת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בלי נדר, כבר השבוע אני אתחיל לפעול על זה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> מצוין. דיברנו על הדבר השני שאני חרד ממנו וזה היכולת לקבל את מענק ההשקעה שהובטח בכתב המינוי שקיבלנו. אוי, יש הפסקת חשמל. דבר כזה מקפיץ עכשיו את כל המפעל, יש פה הפסקת ייצור. זה מה שראיתם במנורה הזאת עכשיו. עם תחנת הכוח אני אמור להיות עצמאי, אני אמור לנתק את הרשת אבל עוד לא סיימתי את הסנכרון מול הרשת. הרשת עוד לא מחוברת ודבר כזה עכשיו, מפיל את המפעל. הצוותים שם בטח רצים עכשיו לפנות זכוכית ב-1,600 מעלות. הסיפור של מענק השקעות הוא חשוב למפעל הזה. זה נלקח כחלק מכדאיות ההשקעה ואין מה לעשות, החוק הזה לא מתחבר לפניציה בשום צורה. הוא לא רלוונטי, הוא פסה, הוא מת. דיברנו על השוק הסגור, על 500 המיליון, על הייצוא והייבוא שמחליפים אחד את השני, על כושר התחרות, על היכולת שלי להתחרות והוכחתי את זה. מכרתי למדינות הזויות. בזמנו, פנו אלי מאיי פיג'י כדי שאמכור להם. אמרתי שאני לא יודע איפה זה בכלל. התחלנו עם פרסום והיום, מנהל שירות הלקוחות, יגאל לוסטיג, חוזר מצ'ילה. הוא בדרך לכאן אחרי שהוא היה שם כי הלך לפגוש לקוח שהיו לו בעיות איכות בסחורה שסיפקנו לו בשנה שעברה. זה קיים. אלו שני הדברים שאני חרד מהם ואני שם את כל הדברים שכואבים לנו תוך כדי התנועה, כדי להביא את העובדים הזרים. המענק לא קשור לעובדים זרים אבל אתה פה אז אני - - - << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> ההתניה של אחוז בייצוא להשקעות, בכלל לא צריכה להיות במלחמה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מבין. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל הם באופן מיוחד צריכים שזה לא - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני רוצה שאנחנו נהיה פרקטיים, זה בסדר ברשותכם? בבקשה. << דובר >> אורן הרמבם: << דובר >> מה שמיכאל אמר כרגע זו נקודה מאוד חשובה כי לגבי לבוא ולשנות את חוק עידוד השקעות הון מהיסוד, צריך להיות גם ריאליים, מישל. זה אומר לפתוח מלחמת עולם מול האוצר כי הם יתנגדו לזה בתוקף. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אז תעשו הוראת שעה או החרגה. אני לא יודע מה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הוראת שעה, זה מה שאני חשבתי. << דובר >> אורן הרמבם: << דובר >> הוראת שעה, כמו שמיכאל העלה, זה בהחלט יכול להיות האפיק הריאלי. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אז הוראת שעה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בואו ננסה להיות פרקטיים בעזרת השם ובשם השם, נעשה ונצליח. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> בעזרת השם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> נחלק את זה כך – לצד הפרוטוקול שיזכור את כל משך הסיור הזה, אתם תחלקו מספר פניות נפרדות כדי לא לעשות נזק. אחת, אלי לוועדה, לא אלי ללשכה, בעניין "בהמשך לסיור ולאחר שעמדנו על המשמעויות של הצורך במתן היתר חריג לאישור עקרוני שבמידה וצריך להשתמש, מתוך רשימה מדווחת, צריך ככה וככה ובבקשה לייצור מנגנון כזה". << דובר >> נועה שפיצר מזרחי: << דובר >> בנק מומחים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כדי שאני אוכל להתקדם עם זה הלאה לרשות האוכלוסין. אני לא אחכה למכתב אבל אני אצטרך באיזשהו שלב את השמות, בסדר? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני אצטרך לקבל פנייה שמסבירה מה האתגר, מה האילוצים, למה החריגות ובאיזה עובדים מדובר. "מצורף בזאת דו"ח עם העובדים האלה והאלה" כאשר עדיף את אלה שכבר היו פה. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> ברור, כן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עדיף את אלה שכבר היו פה כי המנגנון מוכר וגם לרשות האוכלוסין יש יותר ביטחון כשהם נכנסים ויוצאים בשוטף. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כן, נכון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה עניין אחד. על שאר העובדים הזרים תכף נדבר כי עוד לא חיוויתי את דעתי. לעניין הצורך במתן התייחסות חריגה בהתניה של עידוד ההשקעה אל מול תעבורת הייצוא בראי המלחמה, תשקפו לי את זה כפנייה אלי ללשכה. זה לא קשור לוועדה כי זה תחום אחר. תתנו את סיפור המסגרת, את המשמעויות, את האילוצים ואת הגרף שהיה ב-2022 וב-2023 כדי שיהיה לנו איזשהו מקור השוואה ונוכל לחשוב על איזשהו פתרון יצרתי. אני לא יודע אם זה בדיוק כמו שאתם אומרים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> יאמר לזכות מרכז השקעות שכאשר דחפנו אותם לקיר, הם התגמשו איתנו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אבל זה היה לפני המלחמה, מיכאל. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> בסדר, אני אומר שאנחנו צריכים את הגמישות הזאת אבל בעתיד, אסור שלמפעל כזה יהיה התניית ייצוא. הוא יכול לייצא אם הוא מצליח אבל הוא משרת את המדינה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני אגיד לך משהו שקצת חורק לי. אני עוד לא מונח בפרטים מספיק. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אי-אפשר לייצא משקלים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מכיר את האירוע שלכם שעה, אני רק אומר - - - << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> מדינת ישראל לא מייצאת משקלים, היא מייצאת מכשיר ומייצאת הייטק. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אם כיצרן או כיזם אתה רוצה להיות שחקן בשוק הגלובלי אז יש לזה מנה ויש לזה מקצתה. אתה לא יכול לקחת רק בקו אחד. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אז הוא יודע להוכיח. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אם הוא אומר לך "כשפתחו לי את השוק ידעתי להיות תחרותי אל מול הקצה השני של הגלובוס". אתה פשוט טלטלת אותי. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> גם אני לא האמנתי שזה יקרה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> המפעל הזה קיים 50 או 60 שנה והוא הצליח לייצא רק שנתיים או שלוש. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> נכון. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> זאת ההיסטוריה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אדרבא. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, זה אדרבא מכיוון שככול והעולם הגלובלי מתפתח יותר אז התחרות שלך עם שווקים אחרים שהם קרובים יותר, עם תעבורה זולה וזמינה יותר, עם כוח ייצור טוב יותר וגם עם חשיפה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אלו מפעלים מורגלים שיש להם איזשהו מאגר סגור שבו אחד יודע להחליף עם השני עובדים או אינפורמציה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> מדינות שמסבסדות ייצוא לישראל - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ועם כל זה הוא ידע להיכנס כשחקן. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> טורקיה עוינת את המדינה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ועם כל זה הוא ידע להיכנס לשחקן. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> נכון, תראה איזה מאמצים השקענו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זאת אומרת, אתה לא יכול להגיד "אני רוצה לקבל מענקי עידוד, אני רוצה להיות שחקן שווה במגרש הגאו-פוליטי והגלובלי בכלכלה העולמית אבל מצד שני, לצד העובדה שאני רוצה להתחרות מול אלה שמייבאים לפה, אני לא רוצה שתתנה לי בייצוא". << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אתה לא יכול. בואו נגיד את האמת. אני מצטער שאני מדבר איתכם ישירות. אלא אם כן האירוע הוא אחר והבנתי אותו לא נכון בשעה ומשהו שאני נמצא פה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> לא, הבנת אותי מצוין. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יכול להיות, אני לא יודע. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל ההיסטוריה של מפעלים שהם עתירי משקל ומוצרים מינראליים - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מיכאל, אתה צודק אבל תקשיב. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אין יותר בישראל קרמיקה ואין יותר בישראל זכוכית שטוחה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה אינטרס שלנו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> בטח יש עוד דברים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זאת עצמאות שהיא גם כלכלית וגם לאומית. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אז אתה חייב לתמרץ אותו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אתה צודק באלף אחוז אבל זה טיעון אחר. זה טיעון אחר שיכול לתת לו מענה למצוקה שלו אבל אתה לא יכול להביא טיעון בתוך הכדאיות והכלכליות - - - << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, אתה לא משנה את כל השיטה, אתה מזהה מפעלים ייחודיים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אין בעיה אז תגדירו שלאור העובדה שהשחקנים המרכזיים שנאבקים, מחלשים ומרסקים ענפים מסוימים - - - << דובר >> אורן הרמבם: << דובר >> זאת דרך אחרת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> סליחה? << דובר >> אורן הרמבם: << דובר >> מה שמיכאל הציע זה אפיק אחר, לזהות מפעלים עוגן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה אפיק אחר שייתן לך מענה לזה אבל הטיעון הוא אחר, הוא לא מגיע מאותו מקום. << דובר >> אורן הרמבם: << דובר >> נניח, לזהות מפעלים שיש להם חשיבות לאומית. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> הפתרון של לעודד יצירה - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אם אתה רוצה לדבר על מקרו-כלכלה, אתה לא יכול להביא כטיעון ישיר ראייה אסטרטגית למדינה בלאומיות ובעצמאות. << דובר >> אורן הרמבם: << דובר >> אלו שני אפיקים שונים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אתה רוצה להיות עצמאי כי אתה רוצה - - - << דובר >> נועה שפיצר מזרחי: << דובר >> ככה אתה צריך להגדיר מי בין לאומי ומי אסטרטגי, למה? שכולם יהיו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אין בעיה אבל תביא את זה בראי ציוני, לאומי, עצמאי שבו אתה לא תלוי באף אחד. זה בדיוק מה שקורה לנו ואוטוטו אנחנו נראה את זה עם הסינים. אנחנו מתחילים לראות את זה. אפשרנו להם להשתלט על מקורות יצוא במדינה והם שולטים לי על השלטר בבית. יש לי חשמל חכם והענן בסין. הם שולטים לי על החלב, הם שולטים לי על הנמל והם מעורבים במכתשים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לשר לנושאים אסטרטגיים הוצאתי מסמך סודי על הסכנה של ההשתלטות הסינית. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עכשיו אנחנו צריכים לעשות בדיוק את ההפך. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> וסוף-סוף יש מפעל שיודע להחזיק את עצמו וגם להתחרות. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> גם בוועדת הכלכלה טיפלנו בזה כשהם קנו את הנמל. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> מיכאל, בוא נתקדם, בסדר? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> יאללה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> דיברנו על שני דברים שמציקים לנו, סתם כדי לסבר את האוזן. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אין סתם. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> בשביל להביא 300 עובדים לפה היה אגרה של 4 מיליון שקלים. אנחנו לא מרוויחים 4 מיליון שקלים בשנה אז ככה 4 מיליון שקלים עפו. המדינה שותפה איתי בפרויקט הזה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה לא נכון. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כסף יצא. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה לא נכון אבל אני כבר בדיון בעניין גובה האגרות והיחסיות שבהם. אצלכם מדובר במשהו חד-פעמי. תשאל את עצמך מה יהיה עם תאגיד לבניין. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> שצריך להביא עכשיו באופן רצוף. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תעזוב, המדינה מחייבת אותו להקים תאגיד במינימום יכולת פוטנציאלי. אתה יכול לפתוח והמינימום שלך הוא 350. אם אתה רוצה למשוך עשרה אז תמשוך רק עשרה, אין בעיה אבל אתה תשלם אגרת בקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> על כל ה-350. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> על כל ה-350, גם אם זה באוקטובר זה יהיה כאילו משכת בינואר. שמעת? תשלם לי עכשיו על כל ה-350, גם אם ביקשת באוקטובר זה יהיה כאילו ביקשת 350 בינואר. אתה אומר "תשמע, אני צריך רק 20 עובדים, זה הקליינט שלי" אבל אתה תשלם. ככה הם גורמים לחוסר שוויוניות. חלק מהנסיעה שלי לפני שירדתי לפה הייתה עם משה נקש בעניין הזה. במקום לייצור שוויון הזדמנויות ולאפשר לתאגידים חדשים לצמוח ולקבלנים קטנים להרים ראש. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> קוברים אותם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אנחנו כמדינה, מרסקים אותם במודע. אל תספרו לי סיפורים. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כי אם אתה מחייב קבלן קטן למשוך עובד זר במינימום 236 שעות כאשר אין לו מה לעשות איתו אז מה אתה אומר לו? אותה אומר לו במילים אחרות שאתה תגרום לו להעסיק רק פלסטיני כדי שהקבלן הגדול שיש לו מה לעשות עם 236 שעות, יקבל רק את הזרים. הנה, נוצר מצב ואף אחד לא שם לב. המדינה לא הגבילה איזה קבלן מקבל זר ואיזה פלסטיני אבל באופן חד כמו סכין תער ורק הקטנים קיבלו פלסטינים. המדינה פשוט מובילה אותם כצאן, זה ממש ככה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אני שואל שאלה. למה אני צריך להשקיע בתנור 30 או 40 מיליון שקלים כאשר האגרות להביא את העובדים האלה לתקופה של חודשים עולות לי 4 מיליון שקלים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני אסביר. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אני לא מרוויח את זה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אל תחלק את האגרה לשנה אלא לשנות קיום התנור. זה מה שיגידו לך באוצר ובצדק. הבאת עובד שמייצר לך הזדמנות להתפרנס מאותו מוצר שהוא בא לייצר. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> מה, המדינה שותפה איתי? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אז קודם כול, אל תגיד שנה. תיקח בחשבון שלא כולם מטומטמים. כשאתה אומר "אני מביא אותו", אני לא - - - << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> בשלושה חודשים הבאנו אותו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אין בעיה אבל שלשת החודשים שבהם הוא פה מייצרים לך עבודה בתנור לעשר שנים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> נכון אבל האגרה על שולשה חודשים לא צריכה להיות כמו האגרה על חמש שנים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא הבנתם למה אני מתכוון. אין בעיה. << דובר >> מיכל וקסמן חילי: << דובר >> ברשותך, אני אלך עם הכיוון שלך לרגע. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אתה לא יכול לחלק את ה-4 מיליון ל-12 חודשים, אתה צריך לחלק את ה-4 מיליון ל-120 חודשים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן. << דובר >> מיכל וקסמן חילי: << דובר >> ברשותך, אני הולכת עם הכיוון שלך ואיך שאתה מציג את זה כי זה באמת אולי לעשר שנים אבל גם העובדים הזרים שמגיעים לפה לא על תקן מומחים אלא במסגרת מה שאנחנו דנים עליו אצלך בוועדה כבר הרבה חודשים, אז 300 עובדים שמגיעים לכאן לארץ לשנה אחת, עולים קרוב ל-3 מיליון שקלים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> או-קיי, אני אענה. << דובר >> מיכל וקסמן חילי: << דובר >> זאת אומרת, הסכומים הם גבוהים גם כשאתה מסתכל על זה מכיוון אחר. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני אענה אבל אסור לדבר על זה פה כי זה אסור. << דובר >> מיכל וקסמן חילי: << דובר >> זה סכומים גבוהים איך שאתה לא הופך את זה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> את נמצאת איתי הרבה בסיורים וגם בדיונים. << דובר >> מיכל וקסמן חילי: << דובר >> וגם בוועדות, כן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אז את יותר מכירה את גישתי. מצד אחד, לא צריכים להעניש אותך בגלל שאתה מביא עובד מומחה שאין לו תחליף בארץ. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> האגרה שלו צריכה להיות מעודנת יותר. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> מינימליסטית, נכון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מצד שני, כשאתה מביא עובד שיש סיכוי שתמצא אותו בארץ אז אני רוצה שהעלות שלו תהיה יקרה אבל לא שהוא יקבל את הכסף הזה. הוא עדיין יקבל במקסימום בחסות בג"ץ את שכר המינימום שמקובל בישראל ואת הדלתא אתה תשלם למדינה כי אני רוצה לתמרץ אותך כדי שיהיה לך תמריץ חיובי לחפש ישראלים בשביל להעסיק אותם. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אתה לא צריך לתמרץ אותי, אני רוצה ישראלים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, אני אומר לך כדי שתבין מה - - - << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אני רוצה ישראלים. למה אתה צריך לתמרץ אותי? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זאת המשנה שלי, בסדר? בואו נצא לסיור ונדבר על זה תוך כדי, ברשותכם. אמרתי לכם בשני משפטים מה - - - << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> לא צריך לתמרץ אותי. (סיור במפעל) << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> התהליך הוא אוטומטי לחלוטין. אין מגע יד אדם בתהליך, מכניסת חומרי הגלם עד התנור. זה מותך ב-1,600 מעלות ויוצא החוצה בארבעה מזינים קרמיים והולך למכונות הייצור, מכונות ניפוח דו-שלביות. אתם תראו את הניפוח של הזכוכית וזה תהליך מרתק. ברגע שהבקבוק מתנפח הוא עבור תהליך של טיהור מבוקר ומערך של ביקורת איכות ואריזה. בסוף, זה יוצא החוצה לפי הזמנות והולך ללקוח ויש את כל שרשרת האספקה שאתם מכירים במפעל נורמלי. מיכאל, לא ראית שעשיתי פה פיילוט של קיר סולארי. ראית את הקיר? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מדהים. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> לקחנו מכיוון דרומי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> איך רואים שהוא מקומי? הוא מכיר את הטריקים. אני יצאתי בבוקר מהבית ואמרתי "אני נוסע לאילת אז מבול גשם זה גדרה, זה לא שייך אלי". << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אני לא יודע אם ידעת, ירוחם והר תבור אלו שני המקומות בארץ שיש בהם את עוצמת הקרינה הכי גבוהה והכי כדאית להשקעה של סולארי. ירוחם. בגלל זה הם עשו פה עכשיו את הקיר הזה דרומי ועל הקיר שמו סולארי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יודעים להגיד מה מייצר מהקיר? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> ברור. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה יותר מהגז? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> ברור. עכשיו הם מודדים את זה ואז הולכים על משהו ממש שיווקי ומסחרי של - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מודרני. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מטורף. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אמרנו שהמפעל מייצר כמיליון בקבוקים ביממה, 220 עובדים, 24 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע. רוב האנשים פה הם עובדי כפיים מירוחם ודימונה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 220 עובדים אז זאת אומרת שבמשמרת יש 70 עובדים? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> לא, יש צוות בקרה, אחזקה, לוגיסטיקה ומשרדים. יש לנו סדר גודל של משהו כמו 130 או 140 עובדי ייצור שעובדים במשמרות. אם אתה תבוא למשמרת אתה תמצא סדר גודל של 30 או 40 עובדים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה הסיפור? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כן, במשמרת אחת. כל השאר זה בוקר. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> מורט השקיע הרבה מאוד בטכנולוגיה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אוטומציה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> מצלמות, איכות ואוטומציה. פעם היה פה הרבה דברים ידניים. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> מיכאל, איך המפעל? הוא לא נראה טוב? אתה מכיר את המפעל ותכף תראה את קווי הייצור. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> מיליון דולר. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> מיליון דולר? אפילו עשינו רצפת אפוקסי. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> מיליון דולר רווח. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> בואו נעלה לחדר בקרה. (חדר בקרה) << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> זה חדר הבקרה של תנור ההתכה, זה לב ליבו של המפעל. זה מה שבנו. יש פה אינטגרציה בפרויקט הזה. את הלבנים הבנו מסין ומאירופה ואת העבודה עשו הודים. מערכת הבקרה סופקה בחלקה על ידי חברה איטלקית וחלקה על ידי ההודים. הזכרנו את החבר'ה שרלוונטיים אם יש לי תקלה. זו מערכת חדשה של ערבוב חומרי הגלם ושקילה שלהם. אם יש לי תקלה בבקרה פה ואני צריך עובד הודי שיבוא לפה אז אני צריך אותו עכשיו על המטוס. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למה אתה לא יודע להכשיר מישהו מקומי כדי שהוא ידע להיות המומחה שלך? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אני עובד על זה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר'ה, זה עדיין לא מדע גרעיני. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אני עובד על זה כדי להיות פחות תלוי בהודים אבל עדיין, יכול להיות שיהיו תקלות שבהן נצטרך אותם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עם כל הכבוד - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עם כל השליטה מרחוק? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> גם עם השליטה מרחוק, לפעמים הוא צריך לבוא לפה בשביל לבדוק בתוך הלוח את החומרה כדי לדעת מה הבעיה ולא רק בתוכנה מרחוק כי הם היצרן של זה. יש דברים שבהם אני לא יודע להגיע לרמה הזאת. מה שאנחנו רואים פה זה תנור ההתכה. חומרי הגלם נכנסים דרך שני מקומות. זה אמבט ההתכה, שני סטים של מבערים מעל אמבט ההתכה שנמצאים בחום של 1,600 מעלות. זכוכית נכנסת מכאן והתנור רציף. לאט-לאט היא מותכת, אחרי 24 שעות היא יוצאת מכאן והולכת לכיוון ארבעה מזינים קרמיים, לכיוון מכונות הייצור. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> סליחה, אני מתנצל. זאת הכניסה של החומר? מה אלה האוניות הקטנות האלה? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> שני אלה זה מזינים, אלו דוחפים של חומרי גלם. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> תראה לו פה את התמונה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אתם תראו. זה תנור ההתכה מבפנים. אלה הכניסות של חומרי הגלם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה אלה? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כן. אתם תראו שחומר נשפך פנימה, שזה חול, אבן גיר, מגנזיה ואלומינה שנשפכים פנימה. יש שני סטים של מבערים וכרגע, הסט הזה עובד. הם עובדים במחזוריות ומה שרואים פה זה אמבט ההתכה כאשר יש פה איים של חומר שעדיין לא הותך. כאשר הוא יגיע לקצה הוא כבר יהיה מותך והומוגני. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה נשפך לפה? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> נכון. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> זאת הטמפרטורה? 1,300 מעלות? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מה זה כל זה? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> 1,600. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> מה זה ה-1,274? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אלו טרמוקפלים, מדי טמפרטורה שלא יושבים ממש בתוך הזכוכית אבל הזכוכית רואה 1,600 מעלות. פה יש מערכת השבת חום ענקית וכל גזי הפלטה שיוצאים ב-1,400 מעלות, מחממים כוורת של לבנים ואז אוויר הבערה שנכנס פנימה סופג את החום הזה ואנחנו מצליחים לחסוך אנרגיה. 90% מהאנרגיה חוזרת חזרה דרך אוויר הבערה. זה לא פטנט שלנו, זה קיים בכל העולם. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל זה לא היה במפעל לפני הבנייה החדשה של התנור. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> לא, זה היה כל הזמן. היה רגנרטור ומערכת פליטה. אנחנו רואים שם את המערכת למניעת זיהום אוויר שמקטינה את החלקיקים ותחמוצות גופרית, היא הותקנה לפני משהו כמו 15 שנים. הזכרתי את זה מקודם. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כן, לזה התכוונתי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הלבנים פה? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כן, אלה הלבנים. כל אלה והתקרה זה הלבנים. זה הלבנים הכי עמידות והן אלה שבמגע עם הזכוכית. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> זה המקווה לרשעים, ככה נראה הגהנום. אלוהים שישמור אותנו. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אלכס, יש אטמי אוזניים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן, אני מחלק. חילקתי לכולם, קח. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> זה לב המפעל. אחר כך אנחנו נראה את מכונות הניפוח ואת התהליך של ביקורת האיכות. אנחנו יוצאים עכשיו החוצה ואתם תוכלו לחוש מה מפעיל תנור. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ברשותך, אומר לך משהו לפני שאנחנו נמשיך. זה משהו שמטריד אותי. בכל המפעל המדהים הזה, כאשר אנחנו מדברים על יחס העסקה של עובדי כפיים זה כ-65% ישראלים ו-33% זרים. זה מה שאתה מספר לי. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> לא. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> בשוטף, לא. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> לא. היום יש לי הקצאה של 19 עובדים זרים הודים והבאתי עוד שבעה או שמונה מומחים. המומחים זה סיפור אחר. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תעזוב אותם. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> המומחים צריכים לתת לנו ידע. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תעזוב אותם. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> מתוך 220 יש לנו 19 עובדים. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> 19 עובדים. זה 10%, זהו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 12%. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> זה לפי ההקצאה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> לא, אני לא יכול לעבור את ה-10%. קיבלתי הקצאה של 19 עובדים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 19 ועוד שמונה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, השמונה לא נכנסים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תעזבו את השמונה. 19 עובדים? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יופי. כמה עובדי כפיים יש פה? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אבי, 150? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אמרת לי 130. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> לא, יש פה לפחות 140 או 150 עובדי ייצור, מסגריות והכול. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> לא, כמה יש במשמרות? << דובר >> אבי פאר: << דובר >> 120. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> 120. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר'ה, תקשיבו. מתוך 220, יש הנהלה שזה המטה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יש הנהלת ביצוע. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> בוקר. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה הנהלת בוקר, בסדר? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> לוגיסטיקה, משרדים ואחזקה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אנחנו מדברים על פחות מ-100 עובדי כפיים של ייצור. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> לא, 120. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן. מה אתם אומרים לי? << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> במשמרות 120. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> עובדים ארבע, ארבע, ארבע. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אליהו, לאן אתה חותר? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> ארבע משמרות של 30. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני רוצה קודם כול, לראות איך אתם מעסיקים כמה שיותר ישראלים. אני תמיד מקדם התפתחות טכנולוגית שתחסוך לי ידיים אבל אם כבר יש ידיים אז אני רוצה לראות כמה שיותר ישראלים מקומיים. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> למה אתה הולך למשמרות? בואו נדבר על הבוקר. תביא לי מסגר מכני, תביא לי חרט, תביא לי כרסם. אין, זה זן נדיר. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> יש משבר, זה ידוע. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אין, זה זן נדיר בעולם. אין מסגר מכני. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כרסם, חרט, מסגר, עיבוד שבבי, הם גונבים אחד לשני. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> תביא לי רתך. בפחות מ-90 שקלים לשעה, רתך לא מדבר איתי. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> הוא מרוויח עשרות אלפי שקלים. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אין ואלה עובדי בוקר. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> טוב, עכשיו בואו נעבור רגע למומחים. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> המומחים, החבר'ה הרוסים. אחת הבעיות של פניציה זה חוסר בידע ומקצועיות בהבנה של תהליך ייצור הזכוכית לאורך שנים. במה זה פוגע? זה פוגע לנו בניצולת. מפעל נורמלי שמכניס 100% חומר גלם לתנור, מוציא 90% או 85% בקבוקים ואנחנו עומדים על 70%. כל אחוז הוא למעלה ממיליון שקלים לשורה התחתונה. למה? כי על אף שחלק מהאנשים שלנו פה ותיקים מאוד, הם לא יודעים לשלוט בתהליך. הייתי חייב להביא לפה מומחים. מה הייתי עושה בעבר? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> קשה לי עם זה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> רגע, שנייה. מה הייתי עושה בעבר? אני פה כבר 18 שנים אז אני יכול להגיד לך רק את מה שאני למדתי פה. הייתי מביא בן אדם אחד שהוא מומחה מגרמניה וחשבתי שהוא יעשה פה סדר וייתן להם הנחיה "תעשו ככה". זה לא עובד, הצגת יחיד לא עובדת. כשבניתי את התנור אני אמרתי "חבר'ה, אנחנו צריכים להרים את המפעל הזה ולהטמיע פה תרבות ומקצועיות אחרת". << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יפה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> "אתם צריכים פלוגת מג"ב למטה שתסביר לכם איך לייצר. אל תתביישו, לא לדעת זו לא מילה גסה. לא כולם נולדו יודעים אבל תלמדו מהם, תשנו את התרבות, תשנו את הנהלים ואחרי זה אני אשחרר אותם". << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בדיוק. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אני לא רוצה את העובדים הזרים ואני אומר לך את זה במלוא הכנות. אני לא רוצה אותם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בואו תלמדו אותי באיזה היגיון עובד מומחה נמצא פה כל כך הרבה זמן ולא מכשיר את זה שלידו? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, אבל יש טענה שזכוכית - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אתה עכשיו תהיה צל שלו שנה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> זכוכית זאת אומנות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן, עדיין אומנות היא נרכשת. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> רק ידע רב שנים - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר'ה, לא נולדים עם זה. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אתה יודע איזה תחלופה יש לי פה של עובדים ישראלים? אני עוד לא מצליח ללמד אותם. אני הולך לעשות פה עכשיו תוכנית הדרכה עם צורים ועם עוגן הדרכות ולגייס 20 חבר'ה לעולם הזכוכית. << דובר >> אבי פאר: << דובר >> זה קשה מאוד. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> אנשים לא רוצים לעבוד. בוא תראה את התנאים אצלנו. אחרי שתראה את התנאים, תגיד לי אם אתה היית מוכן לעבוד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עכשיו זה הזמן לשים את האטמים. << דובר >> מישל בן סימון: << דובר >> שימו אטמי אוזניים, אנחנו הולכים לראות את ההזנה לתנור. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:30. << סיום >>