פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
ועדת הפנים והגנת הסביבה
23/12/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 306
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שני, כ"ב בכסלו התשפ"ה (23 בדצמבר 2024), שעה 12:11



סדר היום:
 << נושא >> הוזלת עלות ההעסקה של העובדים הזרים בענף הבניה על מנת להתמודד עם העלייה הנמשכת במחירי הדיור << נושא >>  


נכחו:
חברי הוועדה: 
יעקב אשר – היו"ר
ששון ששי גואטה
ארז מלול
יוסף עטאונה


מוזמנים: 
	אורי יצחקי
	–
	אגף כלכלה ותשתיות, משרד ראש הממשלה

	משה נקש
	–
	מנהל מינהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין וההגירה

	ישי לוי
	–
	מנהל אגף בניין, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

	קרן גלבוע
	–
	עו"ד, לשכה משפטית, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

	יהורם אלבז
	–
	מרכז בכיר ניחוח כלכלי, משרד הבינוי והשיכון

	לאה בן עזרא
	–
	מרכזת בכירה עובדים זרים, משרד הבינוי והשיכון

	רום בר אב
	–
	רפרנט תעסוקה באגף תקציבים, משרד האוצר

	אביבית אסרף
	–
	מנהלת תחום פרויקטים ובקרה, מינהל הסדרה ואכיפה, משרד העבודה

	שרית כזמה
	–
	מנהלת מטה מינהל אסדרה ואכיפה, משרד העבודה

	עדי אבירם
	–
	מנהלת תחום תו"ב ונגישות, מרכז השלטון המקומי

	יגאל סלוביק
	–
	מנכ"ל התאחדות הקבלנים בוני הארץ

	נילי ברוש
	–
	מנהלת קשרי ממשל, התאחדות הקבלנים בוני הארץ

	אלדד ניצן
	–
	יו"ר התאחדות תאגידי כוח אדם זר לכניין

	ויויאן בן עמי
	–
	בעלים תאגיד בני עמי כוח אדם, חברת ועד מנהל עמותת דף חדש

	סלומון יוספוב
	–
	מנכ"ל תאגיד כוח אדם זר לבניין

	גולן אלבוגן
	–
	סמנכ"ל כוח אדם, קבלני כוח אדם

	יהודה כהן
	–
	מנכ"ל התאחדות קבלני מערכות כיבוי אש ואינסטלציה

	גאליה מדינה
	–
	ההסתדרות הלאומית

	ענבל צח
	–
	בת דודה של טל שוהם החטוף בעזה

	גילת פיש
	–
	דודה של שגיא דקל חן החטוף בעזה

	רינת דקל קינן
	–
	דודה של שגיא דקל חן החטוף בעזה

	הדסה לזר
	–
	אחות של שלמה מנצור החטוף בעזה

	אסתר אבירם
	–
	צעדת האימהות

	
משתתפים באמצעים מקוונים:

	אוסנת חיטרון
	–
	עו"ד, משרד המשפטים





ייעוץ משפטי: 
גלעד קרן
אביב מועלם - מתמחה

מנהלת הוועדה:
לאה קריכלי

רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים; מיטל פורמוזה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



 << נושא >> הוזלת עלות ההעסקה של העובדים הזרים בענף הבנייה על מנת להתמודד עם העלייה הנמשכת במחירי הדיור << נושא >>  


 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>   

אני פותח את ישיבת הוועדה. על סדר היום משבר הדיור, נתונים שאנחנו רואים גם בימים אלה ונרחיב עליהם, על האטה בבנייה ואחת הסיבות שלה זה גם העובדים. אבל הנושא: הוזלת עלות ההעסקה של העובדים הזרים בענף הבנייה על מנת להתמודד עם העלייה הנמשכת במחירי הדיור. 

לפני כן, נמצאים פה משפחות החטופים והעמותות השונות. גילת פיש, כן בבקשה. 

 << אורח >> גילת פיש: << אורח >>  

שלום חברי הכנסת. אני דודה של שגיא דקל חן שחי וחטוף בעזה. אני פה לדבר על המתווה המתגבש. אנחנו כבר ארבעה-חמישה שבועות מאז שראש הממשלה הבטיח בשיחת טלפון לאמא של עידן אלכסנדר "אני אחזיר לך את הבן שלך". ומאז אנחנו מחכים גם שנתניהו יחזיר את עידן הביתה, אבל לא רק את עידן. אנחנו מחכים לכולם, לכל ה-100. 

עלינו לרכבת ההרים הזאת לפני חמישה שבועות בתקוות גדולות שהנה זה באמת הולך לקרות. ועובר לו עוד שבוע ועוד שבוע ואני כבר רואה מה יהיה שבוע הבא. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

על רכבת הרים עליתם. 

 << אורח >> גילת פיש: << אורח >>  

עלינו, אבל ירדנו. ואתה יודע איפה אנחנו עכשיו על הרכבת הזאת? אתה יודע, מכיר את האנקונדה? יש רכבת הרים שאתה גם מתהפך למטה לפני שאתה עולה חזרה. אנחנו עכשיו ככה. אנחנו עם הראש למטה, הפוכים. אנחנו הפוכים כי כל המדינה חושבת כל יום שהנה הם כבר חוזים. וכל המדינה מסמסת למשפחות החטופים "רגע, מי חוזר. מי ברשימה. מה קורה?". 

מה זה הרשימה הזאת? אנחנו שואלים. מה זה הרשימה? אנחנו יודעים שיש שם 100 וכל ה-100 צריכים להיות ברשימה. לא 30, לא 33, לא זקנים, לא צעירים. כולם צריכים להיות ברשימה. ולא עכשיו לעשות שישה שבועות לשחרר את מי שיש בחלק הראשון. ואחר כך מה, נחכה עוד שנה? מי יישאר שם עוד שנה? מי יישאר עוד שנה? 

בחודש מאי, כשהועלה הנושא הזה של השלבים כולנו אמרנו 'כן, כן, להתחיל. יש שם נשים שאולי בחודש שמיני וצריך להתחיל'. נשים שנאנסו וצריך לשחרר אותן. זה היה בחודש מאי. וכולנו היינו מאחורי הזה. אז מה? מר נתניהו לא יודע לחדש מסלול מחדש? לא יודע, לא מבין שעכשיו זה דצמבר ועכשיו כבר צריך את כולם? ועכשיו צריך לעשות מתווה שכולם רשומים בו. לא רשימה של 30. 

אז תאיצו בו. תאיצו בו שחייבים לעשות רשימה של כולם. רשימה שאנחנו נדע כל מי שמשתחרר בכל שבוע. לא לטפטף אותם, להחזיר אותם כמה שיותר מהר. וכולם צריכים להיות חתומים במתווה הזה ולא לעשות משא ומתן כשנגמור או נחזור שוב להילחם ושוב ניכנס לג'באליה ושוב אולי נהרוג עוד כמה שהכריזו על עצמם כמנהיגים חדשים של חמאס. 

זה לא ייגמר, אנחנו יודעים. מעגל האימה הזה מולם לא ייגמר בצורה הזאת. אז אנחנו צריכים את כולם, את כל ה-100. לא יכולים לוותר על אף אחד. תודה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

תודה. רינת קינן. 

 << אורח >> רינת דקל קינן: << אורח >>  

שלום. אני רינת, דודה של שגיא דקל חן, שחי, עדיין חי וחטוף בעזה. היום אני אקריא את דבריה של אביטל, אשתו של שגיא, שמעבירה את המסר הבא: "שלום. ביום ה-444 אני באה לדבר בקולן של הילדות שלי: בר, גלי ושחר מזל. ודרך קולן של הבנות שלי אשמיע את קולם של אלו שעולמם התהפך עליהם באותה שבת ועד היום מחכים לאבא שישוב. 

"בר, גלי ושחר הן ילדות אמיצות וחזקות כל כך. ילדות שהיו עם מחבלים בביתן בניר עוז ונאחזו בכוח החיים, תוך שתיקה וחיבוק אחת את השנייה. אלו ילדות שהתעוררו יום אחד למחרת וגילו שאבא לא נמצא והיו צריכות לברוח מהקיבוץ, מהמקום הבטוח שלהן, ולעלות לאוטובוס בלעדיו. ילדות שלמעלה משנה צריכות בכל בוקר לגייס כוחות עצומים להתארגן לעוד יום. לעבור בשבילים, לראות פוסטרים של אבא מפוזרים בכל השכונה, לתת נשיקה לפוסטר ולהמשיך למסגרות. ובזמן שאני חוזרת הביתה בדמעות הן צריכות לאסוף את עצמן, לגייס כוחות על, כדי לא להישבר מול הילדים האחרים". 

ואביטל מוסיפה: "אלו ילדות שהיו צריכות לעבור לבית חדש, להתחיל הכול מחדש. לחגוג ימי הולדת לבד, חגים לבד. וכל כך הרבה ימים ורגעים בלי אבא. ילדות שבוחרות לעמוד איתי מול התהום הזה ובכל פעם שאני טיפה מרגישה קרובה מידי לנפילה, הן מושכות אותי אחורה ואומרות לי 'אמא, אנחנו לא שם'. שמות מוזיקה בבית, שרות, רוקדות וגורמות לי לצחוק. אלו הילדות שלי והילדות של שגיא דקל חן. 

"אז תגידו לי איך, איך יכול להיות שהבנות שלי, שעומדות בהתחייבות שלהן להחזיק הכי חזק בכל הטירוף הזה נמצאות מול מדינה שמפרה את כל ההתחייבויות שלה מולן? מדינה שמפרה את הזכות הבסיסית, מדינה שאמורה להיות מחויבת לשמור על זכותו של הילד לחיות ולהיות בקשר עם הוריו. וכשאני אומרת "הוריו" זה גם אמא וגם אבא. ההפרדה הארוכה כל כך שהמדינה יוצרת בין הילדים האלה לאבא שלהם פוגעת בזכות שלהם לקשר, לאהבה ולמשפחה. ובכל זמן שהמדינה בוחרת שלא להחזיר את האבות האלה, היא מפרה את החוזה וגורמת לנזק בלתי הפיך בחייהם ובנפשם הצעירה של הילדים הקטנים הללו". 

וזה עוד אבא ששני ילדים מחכים לו בבית.

"המדינה בוחרת שלא להחזיר אותו הביתה. למה המדינה מתעלמת מטובתם של הילדים האלה ולא דורשת את שחרורם של האבות מהשבי? למה האבות האלה בקטגורית צעירים? הילדות שלי בר, גלי ושחר בוחרות בכל יום להיאחז האחת בשנייה. בזמן שילדים אחרים מסיימים את היום, זוכים להקראת סיפור של אבא ולקבל חיבוק ונשיקה, הילדות שלי שולחות לילה טוב לפוסטר ומנסות להתנחם בשינה משותפת כל לילה. כי רק כך כנראה יקבלו כוח ליום שלמחרת.

"יש לי ילדות אמיצות" אביטל אומרת, "הגיע הזמן שגם המנהיגים שלנו יהיו כאלה. ולשגיא אני אגיד, שאם אתה עוד שם, תבקש משאלה ואני אבקש חזרה. ואם אתה שומע את קולי בחלום, אני לא אוותר עליך. הימים עוברים והלילות קשים. הלב מדמם והנפש שלי כבר שבורה. תחזור אלינו". 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

תודה רבה. ענבל צח. 

 << אורח >> ענבל צח: << אורח >>  

יום 444, אני ענבל, אני בת דודה של טל. טל נחטף מקיבוץ בארי יחד עם אשתו והילדים ועוד שלוש בנות משפחה. הם שוחררו ביום ה-50 והם עדיין בעזה. הם עדיין בעזה, כי אבא שלהם נמצא בעזה ואנחנו לא יודעים שום דבר עליו. אני מבינה שמבחינת המדינה, כי אני שמעתי עכשיו את החברות שלי מדברות בדיון קודם, מבחינת המדינה אפשר לוותר על טל ואפשר לוותר על שגיא ואפשר לוותר על עומרי, אבות לילדים קטנים. כי הם לא בגיל של הבוגרים והם לא בגיל של ההומניטרי.

אז יש לי חדשות: בשלב זה, אחרי שנה ושלושה חודשים, כולם הומניטריים. החל משלמה בן 86 ועד כפיר, כולם הומניטריים בשלב זה. רק בשביל לסדר לכם את הראש, כפיר נחטף בן תשעה חודשים. כפיר בחודש הבא יציין שנתיים. הוא הומניטרי והוא הומניטרי וכל מי שמאחוריי בתמונות הומניטריים. ויש פה 100. אז המדינה לא תבוא ותגיד לי שבן הדוד שלי או האחיין שלהם שווה פחות ממישהו אחר. אנחנו לא ברשימות מכולת. אנחנו לא נלך למכולת עם רשימה של חלב ולחם וגבינה. זה לא המצב. אנחנו נקבל רשימה אחת שאומרת את השמות של כולם. 

וסתם, ממש בא לי להמחיש לכם כמה זה זמן. כי 444 ימים לא ממחיש לכם את זה. כפיר נחטף בן תשעה חודשים. ואני אגיד שוב שבחודש הבא הוא בן שנתיים. מישהו מכם יכול לישון עם זה בלילה בשקט? כולנו פה עם מעילים ומים ולא יודעת מה עוד יש פה על השולחן. בן דוד שלי נחטף יחף עם חולצה קצרה. עברה עונה, אנחנו כבר עם מעילים. מה הוא לובש? איפה הוא זרוק?

מי מכם עוד הולך היום עם סיכת חטופים בחדר הזה? עם דיסקית, משהו שמראה לי שאתם איתי? אף בן אדם לא מרים את היד שלו. לא הבנתי. הם רק שלנו? המאבק הזה הוא רק שלנו? לא? אז למה אף אחד לא מראה לי שאתם איתי בחדר הזה? למה אני מגיעה למשכן הזה והאנשים היחידים שהולכים עם משהו שקשור לחטופים זה אנחנו? הם לא רק שלנו והמאבק לא רק שלנו, המאבק הוא של כולנו. אין לנו עתיד, אין לנו זכות קיום להיות פה בלעדיהם. 

דר העתיד זה כפיר ואריאל, דור העתיד של המדינה שלנו. אנחנו מוותרים עליהם? אנחנו מוותרים על נווה ויהל שצריכים את אבא שלהם כדי להשתקם? אנחנו מוותרים על הילדות של שגיא בשביל שיוכלו לחיות את חייהן פה? תגידו לי על מי צריך לוותר. שמעתי שצריך לוותר על אנשים, אז על מי נוותר? על כפיר ואריאל, על טל, על עומרי, על שלמה, על עודד? מי יש לי פה? נעמה? מתן, אגם? שני חיילים? לוותר עליהם?

אני שמעתי לפני כמה זמן משפט "הם היו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון". אז טל היה בביקור משפחתי בבארי, כפיר גר בניר עוז, הוא נחטף מהמיטה שלו יחד עם אמא ואבא. אבא לא נמצא איתם, הוא כנראה חטוף בנפרד. מתן ואגם הם חיילים שהחיילים שלחה אותם להיות ממוקמים במוצב נחל עוז יחד עם נעמה, יחד עם לירי. עודד גר בניר עוז. גם שגיא מניר עוז. ויש את החבר'ה שפשוט הלכו ליהנות במסיבה, כי לדעתי גם זה מותר. אם המשטרה אישרה לעשות מסיבה באזור עוטף עזה אז המדינה צריכה להחזיר אותם. 

כל אחד מהם היה במקום הכי מדויק שהוא היה צריך להיות בו. שלמה נחטף מכיסופים, איש בן 86. איפה האבות שלכם כרגע נמצאים? אתם יודעים? בטח חם להם, נעים להם, הם לא זרוקים על איזה דרגש באיזה חדר. אתם מבינים שאנחנו משפחה אחת. אנחנו יודעים איך מרגיש כאב של אחד ואנחנו יודעים איך מרגישה שמחה שהמשפחה שלי חזרה. אני קיבלתי את רוב ההודעות מתוך אנשים שהם נלחמים ביחד איתי כתף לכתף. לא האמנו שאנחנו אחרי 444 ימים עוד נשב ביחד. לא דמיינתי. דמיינתי שהחברות שלי יישבו איתי לקפה, אבל לא במשכן הכנסת ולא בתוך איזה צעדה או לא יודעת מה. 

עכשיו בואו תגידו לי איפה טעינו? דיברנו, שתקנו, צעדנו, הפגנו, שרנו, חיבקנו, דיברנו, לא יודעת מה עוד עשינו, והם לא פה. עברה שנה ושלושה חודשים והם לא פה. אם אני רוצה להמחיש לכם זמן, דיברתי אתכם על כפיר. יש ארבעה חטופים שנולדו להם אחיינים שהם לא יודעים. יש חטופים שבני משפחה שלהם נפטרו והם לא יודעים. כמה עוד דברים נציין פה בלעדיהם?

עוד ארבעה ימים מדליקים נר ראשון של חנוכה. אנחנו רוצים שהנר של כולנו בלבבות יידלק. וזה במרחק החלטה מכאן. גם שלכם. אתם צריכים ללחוץ על מקבלי ההחלטות להחזיר אותם הביתה בפעם אחת, בפעימה אחת. את החללים לקבורה, כי זה לא מותרות. לקבור בן אדם לא נראה לי שזה הפך להיות מותרות. ולשקם את מי שעוד אפשר. ואת הילדים שלהם ואת המשפחות שלהם. זה כל כך הרבה אדוות. 

יש חטופים שהמשפחות שלהם, יושבת לצידי חברתי הדסה. אתם לא יודעים מה היא עוברת כדי להגיע לכאן יום ביומו, והיא לא מוותרת. ואתם מרשים לעצמכם כל אחד לשבת פה בחדר בלי סיכת חטופים אפילו אחת? אחות של חטוף. דודות של חטוף, בת דודה של חטוף וכאילו עולם כמנהגו נוהג. אז לא, די. יש פה 100 חטופים. וביום שכל אחד ואחת מאתנו, כולל אתם, לא רק אנחנו, יחשוב שזה יכול היה להיות הוא בעצמו או לדמיין שזה הבן והבת שלו שם, אתם לא תרשו לעצמכם לשבת בשקט ולטוס לחו"ל ולארגן מסיבות. אני שומעת כבר על מסיבות סילבסטר שזה בשבוע הבא, ושנה חדשה. אז לא, אנחנו עדיין ב-7 באוקטובר 2023. ביום ה-444 של ה-7 באוקטובר. והעולם יפסיק לנהוג כמנהגו. כי יש 100 אחים ואחיות שלנו שם והם חייבים להיות בבית. 

והם לא יכולים פשוט לחזור. הם לא בטיול שהם לוקחים תרמיל על הגב וחוזרים הביתה. הם צריכים להיות מוחזרים הביתה. וזה על כולנו. זה עלינו, זה עליכם וזה גם עליכם. פדיון שבויים זו המצווה הכי גדולה שיש לבן אדם. ועל כן את נר ראשון של חנוכה אני מקווה שנקבל הודעה שבנר שמיני הם יהיו בבית. בלי רשימות, בלי הפרדות של גברים והומניטריים וילדים ונשים. כולם חייבים להיות מוחזרים הביתה. לא כזכות, אלא כחובה. זו חובתה של המדינה להשיב אותם הנה. זו חובתכם שלכם להיות חלק מהמאבק. עוד פעם, זה לא רק שלנו. תודה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

תודה רבה. הדסה לזר, אחות של שלמה.

 << אורח >> הדסה לזר: << אורח >>  

בוקר טוב. שמי הדסה לזר, אני אחותו של שלמה מנצור, החטוף מקיבוץ כיסופים. 444 ימים, בלתי נתפס. אני רוצה לדבר אליכם כעת מגרונו של שלמה אחי, הוא מדבר אליי בחלומות. "אחותי הקטנה דסי, אני נגלה אלייך בחלומות. אני מבקש ממך שתזעקי את זעקתי. קולו של אחיך זועק אלייך מן האדמה. אני פוחד ששכחתם אותי. למה? במה חטאי? הרי תרמתי רבות למדינה. הפרחתי את השממה בנגב. למה? הזמן שלי קפא מתאריך 7 באוקטובר וגם אני קופא כאן. אני כבר שלד עצמות. אם ישחררו אותי תצטרכו לשאת אותי על הידיים או שאלך על ארבע, כי אני יושב כאן במנהרות האפלות עם רגליים מקופלות. זה השטח המצומצם שמוקצה לנו, החטופים, אני לא יכול ליישר אותן. אין שמש שאזכה ממנה לוויטמין D, העצמות שלי מתפרקות. 

"אחותי היקרה, עוד יום עבר, שוב גווע האור. תגידי למקבלי ההחלטות שלא ביקשתי לי גן של שושנים. רק את החופש אני מבקש. מה כבר ביקשתי? את החופש, דרור, להיות בן חורין. איפה נשמע, באיזו מדינה אחות מתחננת שיחזירו לה את אחיה שנחטף ממיטתו, מביתו שהוא מבצרו? מארצו המובטחת כשהוא עם פיג'מה. "ספרי להם שהייתי אדם עם שמחת חיים והיום העצב נפל על פניי. אני כואב ובוכה ומתגעגע אליכם. הזמן שלי הולך ואוזל ואתם בשגרה שלכם. עולם כמנהגו נוהג. 

"איך שכחתם אותי? אני כבר קשיש בן 86. אל תשליכו אותי לעת זקנה. לא די לי בזה שחוויתי בילדותי את שואת הפרהוד בעיראק? למה הגורל מכה בי פעמיים? למה אני עובר שוב שואה? היום, כשיש לנו מדינה משלנו? מה קרה לכם? איפה הערכים שגדלתי עליהם, לאן נעלמו? ספרי להם שלמדתי שלא משאירים פצוע בשטח. שקדושת החיים ופדיון שבויים הם הערך העליון ביהדות. ערבות הדדית, אל תעמוד על דם רעך. הצילו אותי, אני כבר מבולבל, מתוסכל, מטולטל. איך הנפש שלי תחזיק עוד מעמד?

"את זוכרת שאמרתי לך שאני לא יכול להפסיק לעבוד? העבודה נותנת לי חיים. וכעת אני יושב פה כפות, כפוף, שפוף, עלוב, ללא שום פעילות, אלא רק התעללות. אני לא יכול יותר, אני משתגע. עד מתי, אחותי? תעזרי לי. תמיד ידעת לפתור לי בעיות והפכת עולמות בשבילי. איפה את? למה ידייך כבולות? את במדינה חופשית. למה לא מצליחים להציל אותי? למה לא מקבלים החלטה לשחרר אותי? זוכרת שכל ערב כיפור אני מתקשר אלייך ומבקש ממך סליחה אם פגעתי בך? אני רוצה שוב לבקש ממך סליחה שאני מטריד אותך והנטל שלי נופל על כתפייך. ואת רצה לכל מקום לזעוק את זעקתי, כשאת כמו עלה נידף ברוח, נטולת כבר כוחות. 

"אבל כפי שאני מכיר אותך את לא תישברי ותמשיכי לרוץ עם הרגליים השבורות שלך, כי אני יודע כמה את אוהבת אותי ומתייחסת אליי לפעמים כמו אמא. וברור לי שאמא לא מוותרת. את לי אם ואחות. אז אל תוותרו עליי. אני אוהב אתכם וחושב על כולכם ביום ובלילה. אבל לא יודע מה זה יום, כי אני יושב באפלה. שוב, אל תשליכו אותי לעת זקנה. ואנא, אפשרו לי לחיות לצידכם את החיים שעוד נותרו לי. אוהב ומתגעגע. "את יקרה לי מפז" – זוכרת שכך נהגתי לכתוב במכתבים ששלחתי להורים לפני 70 שנה? שלכם, שלמה מנצור, קיבוץ כיסופים, ד.נ נגב. זו הייתה כתובתי 70 שנה והיום חטוף במנהרות החמאס, כתובת לא ידועה". 

החטופים כולם במצב הומניטרי, הם יכולים להיות בבית כבר בחנוכה. זה לא זמן לניסים, זה זמן למעשים. לעסקה שתבטיח את כל 100 החטופים הביתה, החיים לשיקום והנרצחים לקבורה ראויה בארצנו. כולם הומניטריים. כל חטוף שחי זה נס, לחלקם אין זמן להמתין לניסים, די להמתין לניסים. אין עסקה חלקית, את כולם ביחד, את 100 החטופים בעסקה אחת. נס חנוכה לאומי, עסקה שכוללת את כל החטופים. 

דמיינו כאן, שוב, את סבא שלכם, אבא שלכם, כפות, שפוף, קפוא, עלוב, בגיהינום. ואתם חובקים ידיים בלי הושיט עזרה. ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, החלטת לוותר על החטופים ולהפקיר אותם בגיהינום לטובת סיום המלחמה שאין לה סוף. ואתה הבטחת שבשלה עסקה. זה ייזכר לדיראון עולם. הניצחון המוחלט יהיה רק עם החזרתם של כל 100 יקירינו מאפלה לאור. רק כך נראה את האור. תודה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

תודה רבה. אבירם אסתר, צעדת האימהות. 

 << אורח >> אסתר אבירם: << אורח >>  

שלום לכולם. אני פונה לכל האימהות והמשפחות של החטופים ואני אגיד מה שאני מרגישה כל פעם אחרי שאתם מדברים, אני מרגישה שאני עפר לרגליכם. ומהמקום הזה של עפר לרגליכם אני מדברת פה. אני לא עונה לכם על הדברים הכי טהורים וצודקים שאמרתם. אבל זה קשה לדבר אחרי שאתה שומע דברי אלוקים חיים פה. 

אבל אני רוצה להגיד שיש את הילדים שלנו. אנחנו תמיד אומרים אימהות ללוחמים ואנחנו מיד ממשיכים. אני רוצה להגיד לכם, הורים של חטופים, שהילד שלי כבר מעל שנה במלחמה. ואנחנו לא מדברים. והוא יצא גם להביא את החטופים. הבן שלי ספציפית לחם בצפון ובלבנון. ויש לי עוד ילדה לוחמת, מ"כית בחיל גבולות. אז אנחנו תמיד אומרים ואנחנו ממשיכים הלאה. אבל שתדעו לכם שאני לא הולכת עם סיכה של חטופים, אבל אנחנו חיים את זה בכל נים ונים בגוף שלנו. שתדעו לכם את זה. שהכי יקר שלנו בעולם כבר שנה פלוס לא בבית. 

אני באתי להשמיע את הקול הזה, שברוך השם הילדים שלי בריאים ושלמים, ברוך השם. בריאים ושלמים בגופם. בנפשם אני מקווה, בעזרת השם. הילד שלי היה בלבנון, הוא חזר משם שותק יותר מתמיד. זה כבר כמה חודשים. אני מתפללת. אבל אני כן רוצה להגיד כמה דברים ממש חשובים. 

כשפניתי למזכירות המקסימות וביקשתי להירשם, הם אמרו לי 'כן, בבקשה, את רוצה להירשם?' מאוד שמחתי. כי לפני שבאתי לפה הייתי בוועדת ביקורת המדינה ויושב-ראש הוועדה ראה אותי ואמר 'לא, לא, פה מדברות רק משפחות שכולות'. ולפני כן היינו בוועדת חוקה ובאנו לדבר. אמרו לנו 'לא, לא, לא, הורים של לוחמים לא מדברים פה'. וכשרציתי לדבר בוועדת חוץ וביטחון אמרו 'לא, לא, כרגע לא מתאים'. ואני הרגשתי כמו הילד הזה שרוצה להיות מקובל בחברה ומכל מקום מגלגלים אותו מכל המדרגות. וחשבתי לעצמי שזה לא סתם שאנחנו, אימהות של לוחמים, באות לפה לצעוק זעקה. ואני תכף אגיד כמה דברים באתי לפה. ומכל מקום מגלגלים אותנו מכל המדרגות. 

יש פה משהו, יש פה מישהו שאומר הילדים שלכם בכיס שלנו. אתם לא חטופים, אתם לא משפחות שכולות, לא רוצים אתכם פה. ותמיד אני אומרת אנחנו משפחות ללוחמים, אנחנו ממשיכים הלאה. לי בבית יש ילד עם סוכרת, ילדה על הרצף ואנחנו לא מדברים על זה. 

אני רוצה לדבר לא על הילדים שלי, אנחנו בעזרת השם נהיה בסדר. מה שנותן לי כוח זה זה שאני באה לפה ואף יושב-ראש של שום ועדה לא יחליט בשבילי אם לבוא או לא לבוא. כי אני למדתי בתור אמא לילדים עם צרכים מיוחדים שכאשר סוגרים לך את הדלת אתה בא מהחלון. ואני גם אמא לחינוך מיוחד. שתדעו לכם, ילדים אוטיסטיים שהם לא מתחילים את הבוקר בלי להתפלל על החטופים, הם לא מוכנים. הם עשו הפרשת חלה על 100 חטופים והם שתקו כמו שכל השנים שאני איתם הם לא שותקים. כשהקראתי את הרשימה של 100 החטופים הם שתקו. כי הם יודעים מה זה. הנשמה שלהם מאוד מבינה. 

אני באה לפה כדי לדבר על הנשמה. אני רוצה לדבר על שלושה דברים, ברשותכם, ואני אקצר. דבר ראשון, בזמן שאנחנו יושבים פה, ואת אמרת מאוד נכון, חברתי. יש בחור אחד צדיק, לוחם, שנתן מעל שנה ימי מילואים וכל חייו הוא תורם למדינה. הנגד א', שאסור להגיד את שמו אבל כולנו יודעים את שמו. שהוא עכשיו נמק במרתפי השב"כ. כי מישהו שרוצה כנראה שלא יחקרו אותו, וכולנו יודעים בדיוק על מי ומה אנחנו מדברים, הוא החליט שהוא מצא לו איזה ש"ג שעליו הוא מלביש את הכול. אז קודם זה היה פלדשטיין, שברוך השם שחררו אותו. אחרי שצלקו לו ופצעו לו את הנשמה, אבא לילד. ועכשיו יושב הנגד א' שאנחנו לא מבינים למה הוא שם. 

וכל המדינה, הרבנים הראשיים והמשפחות שלו, וכולנו צועקים 'למה, על מה?' אומרים לנו הוא 'הדליף מידע'. הוא הדליף מידע. יש פה עוד ועוד מכבסה של תודעה. הוא העביר מידע לראש הממשלה, כי זה היה תוקף תפקידו. אבל מצאו להם אנשי הביטחון שעיר לעזאזל. הוא הדליף מידע. 

אז אני רוצה להגיד לכם שיש לנו שטאזי פה, פה במדינת ישראל. וכמו שזה קרה לבחור הזה, הבן שלי שואל כשחזר מלבנון 'מה מבטיח לי שזה לא יקרה לי?' אני אמרתי לו אני לא יודעת, מאיפה אני יודעת? יכול להיות שזה גם יקרה לי, לאבא, לסבתא, לסבא. לכולם זה יכול לקרות. נכנסים לבן אדם, פורצים לו את הדלת, עושים לו חארבו דרבו בבית, לוקחים אותו ומעלימים אותו. אז שטאזי זה פה. 

אני רוצה להגיד לכם, משפחות החטופים, משהו מאוד מאוד, באמת מדם ליבי. אנחנו הולכים הרבה לבג"ץ, אני רוצה שתדעו לכם שחלק מהדיונים של בג"ץ שאנחנו הולכים וצועקים שם, זה על זכויות לנוח'בות. יש שם אנשים שבאים לשם בחותמת של היועמ"שית ובחותמת של הפצ"רית ודואגים לזכויות לנוח'בות. הם דואגים לעובי המזרון, הם דואגים שהם לא יאכלו נקניקיות. הם יאכלו פירות וירקות. מה הילדים שלכם אוכלים? אלוהים יודע אם הם אוכלים, מה הם אוכלים. אז שתדעו לכם שהמאבק שלכם צריך לבוא, תבואו איתנו לבג"ץ. כי יש שם שופט עליון שאומר לנציגי זכויות האדם 'הדלת שלנו פתוחה'. איפה הייתם עד עכשיו? דרך אגב, רק שתדעו שבאים לשם גם משפחות שכולות כי הם רוצים לעשות גם סחר מכר בגופות של המחבלים. וגם שם אומר להם השופט העליון 'אנחנו פה בשבילכם'. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

טוב. 

 << אורח >> אסתר אבירם: << אורח >>  

אז שתדעו לכם שהדבר הזה תופס את כולם. 

אני רוצה להגיד ברשותכם אבל עוד דבר. הנגד הזה נמצא שם, אנחנו לא יודעים למה הוא שם, אנחנו לא יודעים מתי הוא ישתחרר. זה אות קלון לנו והוא חטוף במדינתו על זה שהוא אהב את המדינה. לא חטף אותו החמאס, חטפו אותו אנשים אחרים מפה, שלדעתי יש להם הרבה דמיון לפאשלה שעליה אני רוצה לדבר עכשיו ולשאול כמה שאלות פה. 

מי הגיש את התלונה על הנגד? מי נתן את ההוראה לא להעביר חומר לדרג המדיני לפני ה-7 באוקטובר ולאחריו? מי נתן הוראה להכניס חיילים במשאיות פתוחות לאור יום? ובזה אני רוצה לסיים, כי את הצעקה הזאת שאני אצעק עכשיו אין פה מי שיצעק. אז אני רוצה לקרוא לכולכם משהו על איך הדרג הצבאי דווקא שומר על החיילים שלנו. 

לפני שבועיים נהרגו שלושה חיילים. שלושה לוחמי גבעתי מגדוד שקד נפלו בצפון עזה בעת שהתארגנו ליציאה הביתה. סמ"ר עידו ג'נו, בן 20 מיהוד מונוסון, חובש קרבי בגדוד. סמ"ר ברק דניאל הלפרין, בן 19, מפקד כיתה. וסמל עומרי כהן בן 19. בסרטון ששחרר חמאס ניתן לראות באיזה נסיבות שהסתיר צה"ל נפלו הלוחמים ונפצעו אחרים. ביזיון שאין לתארו. החיילים עומדים באזור לחימה כמו ברווזים, ללא נשק, על משאית פתוחה וללא מיגון בטרם יציאתם הביתה, כפי שפרסם הלל ביטון רוזן.

תדע כל אם עברייה שאיש לא יטריד את הרמטכ"ל ואלוף פיקוד דרום הכושלים בגין האירוע שכשם שלא הודחו מאז ה-7 באוקטובר - - -

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

רגע, רגע. תקשיבי רגע. 

 << אורח >> אסתר אבירם: << אורח >>  

אני אסיים משפט. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

רגע. 

 << אורח >> אסתר אבירם: << אורח >>  

כן, סליחה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

תקשיבי, מאחר ואת מדברת על חיילים שנהרגו ואני לא יודע מה הנסיבות ולא - - -

 << אורח >> אסתר אבירם: << אורח >>  

זה דברים שנחקרו. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

רגע, רגע. אבל מדובר פה על חיילים שנהרגו ועל משפחות שיכול להיות ששומעות את זה עכשיו, אני לא יודע מה זה עושה להם כרגע בצורה הזאת של הצגת הדברים. לכן אני חושב - - -

 << אורח >> אסתר אבירם: << אורח >>  

אז אני אסיים בלי להתייחס לדבר הזה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

במשפט כללי, בלי להתייחס לאירוע מסוים. כי מאחורי כל אירוע כזה יש משפחה שכולה. 

 << אורח >> אסתר אבירם: << אורח >>  

אוקיי. אז אני אגיד את האמירה הכללית שלנו. האמירה הכללית שלנו היא שאנחנו כאימהות מרגישות שהחיים של הילדים שלנו לא נשמרים כמו שצריך. העובדה שנכנסו ויצאו מג'באליה כל כך הרבה פעמים ואין שם הכרעה היא קשה לנו מאוד. העובדה שאנחנו יודעים, וזה דברים בדוקים, אני לא באתי לפה סתם. העובדה שאנחנו יודעים שיש רחפנים שיכולים להציל את החיילים שלנו והרחפנים האלה לא בשימוש ובמקום זה הם מיוצאים לאמריקה, זה דבר שאנחנו צריכים לבוא לפה ולצעוק, בתור אימהות ללוחמים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

תודה רבה. 

 << אורח >> אסתר אבירם: << אורח >>  

תודה רבה לך. אנחנו נמשיך לבוא לפה. ואני רוצה להודות למזכירות הנפלאות שפתחו לנו את הדלת. תודה רבה. 

 << אורח >> ענבל צח: << אורח >>  

אני רק אגיד לך משהו קטן, הסיבה שלא נבוא איתך לבג"ץ זה כי אנחנו מקדשים את החיים ולא את המוות. ולא אכפת לי שום דבר חוץ מהחיים של בן דוד שלי ושל כל 100 החטופים. 

 << אורח >> אסתר אבירם: << אורח >>  

אבל היום זה הם, מחר זה ילדים אחרים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לא. רק זה לא. לא ויכוח. 

 << אורח >> הדסה לזר: << אורח >>  

אני יכולה רק לשאול שאלה, חבר הכנסת? מה אתם עושים למען השבת החטופים? כנציגי הציבור הנבחרים שלנו?

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אנחנו אמרנו את זה ואני אמרתי את זה לא פעם ולא פעמיים, גם כאן וגם איפה שאנחנו צריכים לומר את הדברים. אנחנו מבחינתנו חד משמעית תומכים בכמה שיותר מהר, אני חושב שזה מה שהולך לקרות. אני מקווה שכמה שיותר מהר, כמה שיותר כולם כמובן. אנחנו מקווים שזה יקרה בקרוב. אנחנו מבחינתנו כבר מתחילת הדרך. לא רק עכשיו. אמרנו חד משמעית, מבחינתנו אנחנו קולות בטוחים לכל דבר מהסוג הזה. 

שיהיו בשורות טובות. 

 << אורח >> הדסה לזר: << אורח >>  

אמן. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אנחנו נחזור לנושא הדיון. כידוע לכולנו, זה לא דיון ראשון. היו כבר כמה וכמה דיונים, גם כאן וגם בוועדות אחרות. אבל הנתונים שאנחנו רואים ונחשפים אליהם, גם אתמול, כמעט בכל פרמטר של התחלות בנייה או כל פרמטר של גמר בנייה, אנחנו רואים האטה. 10%, 6%, לדעתי זה רק ילך ויגדל ויגבר. ואני אומר, אנחנו באים לדבר על הנושא הזה ולזעוק את העניין הזה, כדי לנסות לפתור מה שנוכל. בגלל שהוועדה הזאת העלתה את הנושא הזה לא פעם ולא פעמיים. אם היו כמה דברים שקרו זה היה הרבה בגלל לחץ שלנו, אבל לא קרה מספיק. 

אבל יש כאן מנגנון כפול שעובד ואחד לא משלים את השני. אנחנו בוועדה בחוק ההסדרים שעבר וגם בחוקים שאנחנו אמורים לדון בהם בזמן הקרוב מאוד, עושים הרבה מאוד פעולות של הורדת רגולציה עד כמה שאפשר כדי לקדם הליכי תכנון שכל המטרה שלהם זה להביא לבנייה מיידית. לבנייה כמה שיותר בטווח יותר קצר. שזה כמובן ככל שיש היצע יותר גדול המחירים יהיו נמוכים יותר. וכמובן הצורך של זוגות צעירים ומשפחות בדיור. 

אבל כמה שנוריד את הרגולציה וכמה שנעשה דברים טובים, ועוד נעשה, בסופו של דבר אם לא יהיו ידיים עובדות שיבנו או אם הידיים העובדות הללו שוות בסוף פי שתיים כסף תשלום, הרי אף אחד לא ייקח את זה על עצמו. אף יזם לא ייקח על עצמו את עליית המחיר של המחסור בפועלים והמחיר הגבוה שאמורים לשלם על הפתרונות. ובסוף זה מתגלגל לאזרח ואנחנו רואים, שוב ראינו, המדד האחרון היו הרבה בשורות טובות בהרבה תחומים ובתחום הדיור לא. וכל הנתונים האלה שאנחנו רואים ביחד יש פה בעייתיות.

ברור שמשרד האוצר, כמו משרד השיכון וכל המשרדים הרלוונטיים, אבל משרד האוצר שהוא מסתכל על הדברים במאקרו מבין את ההשלכות של זה. גם השלכות על המדד, גם השלכות על הריבית, גם השלכות על נוטלי משכנתאות וכאלה שיכולות שיקרסו בדרך. גם על יזמים וקבלנים שיכולים להיפגע וגם הרבה נפגעו. וכל הדבר הזה גורם למשבר גדול בענף הדיור, על כל ההשלכות שלו. 

לכן הנושא שאנחנו רוצים לדבר עליו היום זה לראות איך מפחיתים את העלויות של הדבר הזה, במצב של היום. כי אני אמרתי את זה גם בישיבות קודמות, גם אם יהיה שינוי כזה או אחר במדיניות של פועלים מהשטחים כן או לא, גם אם יהיה שינוי וגם אם יהיו יותר פועלים, עדיין יצטרכו המון כוח עבודה שיהיה חסר בכל מקרה. גם בגלל שינוי קריטריונים, גם בגלל כל מיני דברים שיכולים לקרות. אנחנו צריכים את הביטחון בעניין הזה. לכן אסור להוריד את הרגל מהדוושה לרגע אחד. 

מה שאני רוצה לדעת היום זה גם נתונים, מה קורה כרגע בפועל, ואני רוצה לשמוע מרשות האוכלוסין כמה נמצאים וכמה עובדים יש כיום במדינת ישראל, כמה בדרך. מה הסיבות לחסמים? עם כל ההצהרות של ה-b2b וכל הדברים האחרים שאנחנו כל כך לוחצים עליהם והולכים לאיטם. וגם מה הממשלה עושה כדי להוזיל את הדבר הזה. הרי התבשרנו כולנו בבשורה שאני גם רוצה לבחון אותה פה. כי אני את הישיבה הזאת ביקשתי ממנהלת הוועדה כבר שבוע שעבר, עוד לפני שהתפרסמו ההחלטות של שר האוצר שהן בכיוון נכון, אבל לדעתי לא מספיק ולא מספיק ממוקדות, כי תכף נדבר על הדברים. אבל אותה החלטה של הפחתה של האגרה היא צעד בכיוון הנכון שחבל שלא נעשה קודם. אבל הוא לא הצעד היחיד והוא גם צעד חלקי. כי מתייחסים שוב לאלו שיבואו ולא לקיימים. לכן נדבר על זה גם. 

יש נקודה נוספת שאנחנו מדברים עליה כבר הרבה זמן של חוב גדול של התאגידים לגבי האגרות. לא נכנס כרגע, זה התחיל עם בעיה אותו חודש-חודשיים של תחילת המלחמה והמשיך אחר כך הלאה. אבל לא משנה, כרגע זה מצב קיים. ואני רוצה לשמוע איזה עוד נקודות אנחנו צריכים ללחוץ ולפתוח חסמים כדי שהדברים הללו ישתחררו. כי בסוף, בסוף בכל חישוב כלכלי, וזה אני אומר לנציג האוצר שנמצא כאן, בכל חישוב כלכלי הנזק הגדול שנגרם במצב של כרגע בזחילה האיטית הזאת לאט לאט, גם אם משתפרת וגם אם נשלם כמה אלפים יותר. אבל החוסר מול הביקוש ומול מה שצריך להיות הוא נזק כלכלי מטורף למדינת ישראל שאתם אולי יתחיל ליפול לכם האסימון בהחלטה הזאת של שר האוצר בימים האחרונים, אבל לא מספיק. לא מספיק. 

חה"כ מלול, בבקשה. 


 << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >>  

אין לי הרבה מה להוסיף באמת על דברי יושב-הראש, הוא הגדיר את זה באר היטב את הבעיה שנוצרה בעקבות המלחמה. רק שתי נקודות: דבר ראשון, לדעתי אם יגדילו בהחלטת ממשלה, שהיינו ככה דוחפים אותה בעיקר יושב-הראש והתווכחנו פה על המכסות כמה להוסיף, 10,000, אני זוכר, זו הייתה פשרה. לדעתי חייבים, ומשרד הפנים התנגד, להגדיל את זה יותר. לדעתי חייבים להגדיל את המכסות. זה ישפיע על התעריפים וישפיע על כל הבנייה אם יגדילו את המכסות של העובדים הזרים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

כמה נוצל עד עכשיו?

 << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >>  

בסדר. אבל אני אומר, הבנתי שנוצל הרוב, אם לא הכול. כך הבנתי, כך קראתי, כך קיבלתי מידע. אבל בוא, נדבר על זה. צריך להגיד שהמצב בצפון הרבה יותר טוב ממה שהיה. יבואו יותר. 

דבר שני שעלה מכוח הוועדה, ובאמת ישר כוח ליושב-ראש הוועדה, על נושא ענף השיפוצים. שהיה פה משהו, זה תקדים. קשה להגיד תקדים חיובי, כי זה היה בגלל המלחמה ובגלל שעובדים פלסטינים לא נכנסים לארץ, אבל זה תקדים שהיה צריך להיות גם לפני ה-7 באוקטובר, אבל טוב מאוחר מאשר אף פעם. לגבי העובדים, כמה הגיעו? 500? 600 אישרתם עובדים מסרילנקה לנושא השיפוצים, שזה נושא כאוב. אני מכיר אזרחים שבאמצע שיפוץ נתקעו ועדיין גרים בשכירות וכמה זה עולה לאזרח. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

הייתה גם בעיה שלא הייתה הכרה במשרדי הממשלה. 

 << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >>  

בביטוח לאומי, שעד היום הם לא קיבלו, דרך אגב, את מענקי העובדים. ואני עושה את זה דיון בוועדת העבודה והרווחה, דיוני מעקב, ביטוח לאומי, המחשוב. לא משנה, אנחנו על זה ובעזרת השם זה יסתדר בקרוב. אבל חייבים לתת פתרון. אבל עוד פעם, אנחנו עינינו לטובת האזרח. האזרחים לא צריכים לסבול, האזרחים צריכים לקבל את הבנייה, לקבל את השיפוצים. וגם על הדרך לתת כלים לקבלנים. הקבלנים צריכים לקבל את כל העזרה מצידנו, מצד משרדי הממשלה. גם באגרות, גם במכסות, כדי שתהיה פה בנייה בארץ. 

תארו לכם מה הולך להיות בצפון, כמה שיפוצים צריך להיות בצפון. אנשים מסכנים, רוצים לחזור הביתה, אין להם בית. מטולה, קריית שמונה, ומי ישפץ את זה בדיוק?

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

תודה רבה. רשות האוכלוסין, אם אפשר להתחיל עם נתונים. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

צהריים טובים. משה נקש, רשות האוכלוסין וההגירה. קצת נתונים: ערב פרוץ המלחמה היו בישראל בענף הבנייה כ-30,000 עובדים זרים ועוד בערך 80,000 עובדים פלסטינים. היום יש בישראל עובדים זרים 55,000. במהלך השנה האחרונה שעוד לא הסתיימה נכנסו מעל 27,000 עובדים זרים חדשים בענף הבנייה למדינת ישראל. אם אני משווה את זה לשנה קודמת, נכנסו 11,000, שנה לפני זה 7,600. אני מדבר על מעל 27,000 ויש לנו עוד את חודש דצמבר שבמהלכו נכנסים עובדים. אלה כמויות הרבה יותר גבוהות ממה שהיה בשנים קודמות. 

כולנו מבינים את הצורך, כמו שאדוני יושב-הראש אמר וגם חה"כ מלול, בענף הבנייה, בתוכו ענף השיפוצים. יושב לצידי ישי, מנהל אגף בניין, שהעובדים שלו באמת עובדים סביב השעון בשביל לתת מענה לצרכים האלה של ענף הבניין ובתוכו ענף השיפוצים, גם ענף התשתיות, גם את זה אנחנו מקדמים. אלו המספרים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

55,000 זה כל הענפים ביחד?

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

לא. כל הענפים אנחנו 185,000 עובדים זרים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לא, לא. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

תאגידים וחברות ביצוע. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

תשתיות?

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

לא, תשתיות עדיין אין עובדים, עדיין לא נכנסו עובדים. וגם שיפוצים עדיין לא נכנסו עובדים. אני אתן לחברי ממשרד ראש הממשלה לדבר על המכסות. אבל היה דיון פשוט בשבוע שעבר בוועדת המנכ"לים. המכסות כרגע, איך שאני רואה את הדברים, הם לא בעיה בענף הבניין. גם כי עדיין המכסה עוד לא מולאה וגם כי היא הולכת להיות מוגדלת, הולכת להיות הגדלה. אז תכף חברי ממשרד ראש הממשלה ידבר על העניין הזה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

במכסות של היום זה 60, לא?

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

כן. 65 זה היה לפני הדיון. אבל עכשיו אליעזר, זה כבר בחוק?

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

עוד שאלה אחת לפני אליעזר. או אורי יצחקי מופיע לי פה. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

מה שחה"כ מלול התכוון מבחינת המכסה מולאה, אז מדובר על הבאה פרטית, שבאמת שם נכנסו כבר לישראל מעל 12,000 עובדים זרים וכל יתר הבקשות בהליכי השלמות מסמכים או טיפול כאלה ואחרים. גם תאגידים חדשים וגם תאגידים ותיקים. וגם הנושא הזה עלה לדיון בוועדת מנכ"לים של הגדלת המכסה להבאה פרטית. גם לזה משרד ראש הממשלה אני מניח שיתייחס. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

פורץ דרך, אבל הדרך הזאת לקחה הרבה זמן עד שזה פרץ. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

אני אשלים רק לעניין האגרות. כמובן שרום מהאוצר יתייחס לזה, אבל אני רק אגיד שהענפים החדשים שנקבעו עכשיו, שזה שיפוצים ותשתיות, נקבעו להם אגרות מופחתות ביחס לאגרות ברירת המחדל בשוק שזה 350 אגרת בקשה ו-8,020 אגרה שנתית. 

לגבי כל יתר האגרות, כולל ענף הבנייה, אמור להתקיים דיון בוועדת מנכ"לים לגבי הפחתת כלל האגרות, אבל החברים מהאוצר ידייקו אותו. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אבל התקבלה כבר החלטה. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

לא. התקבלה החלטה לדון בהפחתת אגרות, אבל לא הוחלט עדיין כמה יופחת, באיזה ענף וכל הדברים האלה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לפי ההודעות שיצאו. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

ההודעות זה איזה שהוא מתווה. שוב, אני אתן לרום להציג אותו, זה איזה שהוא מתווה ביניים לתת עוד איזה שהיא עזרה לענפים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

יש לי הרבה הערות על המתווה הזה. בינתיים הוא לא נכנס לתוקף, אבל מה הוחל. עכשיו אני שואל מבחינת הלקחים שלכם. איזה סוג של העסקה אתם ממליצים היום כשאתם מסתכלים אחורה? הרי היה את כל כן בילטרלי, לא בילטרלי, בצורה כזו או אחרת, חברות או לא חברות, b2b. בוא תן לנו מה אתם רואים בעיניים? כי חלק גדול מהחסמים גם חנו אצלכם. אולי גם היום עוד חלק. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

אני אשמח לשמוע ולתת להם מענה. אני אומר, סוג העסקה בענף הבניין הוא העסקה על ידי תאגידים. אנחנו חושבים שזו הדרך הנכונה. אם אתה שואל אותי לעניין הבאה פרטית או הבאה בילטרלית, אנחנו קודם כל כמדינה וגם ההתחייבות לבג"ץ וגם כל הצעדים שאנחנו עושים וגם להימנע מכל מיני תופעות שליליות, אנחנו בעד כמובן בראש ובראשונה הסכמים בילטרליים. יחד עם זאת, אנחנו מבינים את הצרכים של הענף. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אבל אם זה לא הולך?

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

לא, זה הולך. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >>  

לא הולך כלום. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

נכנסו מעל 13,000 עובדים זרים, יותר מהפרטי. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

- - -

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

אלדד, אלדד, בוא תירגע. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אצלי בוועדה, תיזכר, לא צועקים פה באמצע. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

זו דרך המלך בעינינו. אנחנו חושבים שהיא הדרך הנכונה. ויחד עם זאת, אנחנו מבינים את צורכי השוק וצורכי הענף הזה. מבחינתנו, גם בדיון בוועדת מנכ"לים אמרנו שיש גם אפשרות כן בכל זאת, לצד ההבאה הבילטרלית, לקדם גם הבאה פרטית. כרגע שתי הדרכים האלה פועלות במקביל. בסוף אנחנו צריכים פה למלא בעובדים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

מתי התחילה הבאה פרטית?

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

כמה חודשים אחרי פרוץ המלחמה. במרץ, והיא תוקפה בוועדת מנכ"לים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אורי יצחקי, משרד ראש הממשלה. 

 << אורח >> אורי יצחקי: << אורח >>  

צהריים טובים. אורי יצחקי ממשרד ראש הממשלה. באמת ביום רביעי הייתה ועדת מנכ"לים. המכסה שהוחלטה בה היא מכסה של 110,000 עובדים זרים לענף הבניין. ובנוסף לכך הגדלה של עוד 5,000 עובדים בהבאה פרטית, בנוסף למכסה הקיימת כבר עכשיו. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

כמה המכסה הקיימת עכשיו? כמה היא נוצלה בהבאה פרטית?

 << אורח >> אורי יצחקי: << אורח >>  

כמו שנקש אמר פה, 20,000 מכסה. מתוכה עד כה הגיע, תקן אותי אם אני טועה, 12,000 ויש עוד בקשות שנמצאות בדרך. ההחלטה עדיין לא פורסמה. היא תפורסם בימים הקרובים ותקבל תוקף רשמי, גם מבחינת המכסה וגם מבחינת ההבאה הפרטית. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

זאת אומרת אתם מגדילים את ההבאה הפרטית מ-20,000 לכמה?

 << אורח >> אורי יצחקי: << אורח >>  

מ-20,000 ל-25,000. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

הכול מדוד כזה. וכל השאר?

 << אורח >> אורי יצחקי: << אורח >>  

כל השאר בהבאה בילטרלית. הגדלה של 110,000. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

מישהו עשה אבל ניתוח מה קורה עם הבילטרלי? איפה החסמים, למה זה הולך לאט? למה זה לא מתקדם? כי לנו הבהירו כל הזמן שזה לוקח זמן, אבל כשזה יהיה סגור והחוזה נחתם והדברים נחתמים והכול, אז יביא צונאמי של עובדים. וזה לא ככה. אז אולי משהו פה מתפספס לכולכם? אני מדבר אליך במיוחד, כי אתה אמור להיות הגורם המתכלל. לא אתה, המשרד שאתה מייצג אותו כמובן. 

 << אורח >> אורי יצחקי: << אורח >>  

שוב, אנחנו עושים את זה, כמו שנקש אמר, הגישה ומה שהוחלט בהחלטת הממשלה היא לתעדף הבאה בילטרלית ככל שאפשר. אנחנו מבינים שיש צורך להביא עובדים בצורה מהירה ולכן אנחנו מעלים כל פעם את המכסה להבאה פרטית בצורה מדודה. כאשר במקביל יש הבאה של עובדים זרים לבילטרלי. אנחנו יודעים שזה תהליך שלוקח זמן, אבל גם ההחלטות שאנחנו לוקחים, אנחנו לא יכולים לקבל החלטה שהיא חד משמעית ולהגדיל את הכמות של ההבאה הפרטית, כי זה מנוגד למה שאנחנו קיבלנו. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

טוב. בואו נשמע קצת את הצד השני ואחר כך נמשיך למשרדי ממשלה נוספים, כמובן האוצר גם כן אני משאיר אותך לאחר כך. 

התאחדות הקבלנים, בבקשה. 

 << אורח >> יגאל סלוביק: << אורח >>  

בוקר טוב. יגאל סלוביק, מנכ"ל התאחדות הקבלנים. אני רוצה לברך אותך על הרגישות שהפגנת למשפחות השכולות. אני חושב שההערה שנתת לגברת שדיברה פה היא הערה בהחלט ראויה והיא נעשתה בצורה מכבדת ומכובדת. 

אני לא רוצה להתווכח עם נקש על המספרים ואיך הוא סופר. זה לא משנה. הוא סופר את האנשים יחד עם חברות הביצוע הזרות ויחד עם אנשים שחזרו חזרה לארץ אחרי שהם עזבו. אבל בואו לא נתווכח על מספרים, נתווכח על המהות. 

חה"כ יעקב אשר, אני רוצה להגיד לך את תחושתי, מאז דצמבר שהתחלנו לעבוד בסוגייה הזאת של הבאת העובדים הזרים ועד ליום הזה. לדעתי לא ברורה למשרדים המטרה. אנשים דבקים במשימה, כל משרד בתחומו הוא, מבלי לראות את השלם ולכן אנחנו נמצאים איפה שאנחנו נמצאים היום. אתמול הלכתי לבקר חייל פצוע במקום שנקרא "חוזרים לחיים". זה מתקן אשפוז לחבר'ה שנפצעו בעזה ובלבנון והם נמצאים שם באיזה שהיא מרפסת, בן של קבלן, דרך אגב, חבר בהתאחדות. קבלן שסגר את החברה שלו כי הוא לא מצליח למצוא עובדים. 

כשאני יושב שם אני שואל איפה הם יגורו החברים האלה? וכמה הם ישלמו על הבית שלהם. ותוך כמה זמן הבית שלהם יהיה מוכן ומתי אם בכלל? וברגע שאנחנו לא מבינים שהמטרה של כולנו פה היא קודם כל, כמו שאתה אמרת, להגדיל את קצב התחלות הבנייה, להוזיל את עלויות הבנייה, לקצר את משך הבנייה. כאשר בראש ובראשונה הדבר הזה, לפני הליכים רגולטוריים שאתה עוסק בהם גם כן פה בוועדה ולפני מחירי חומרי הגלם ולפני הכול, זאת הסוגייה של העובדים. 

דיברו פה על להגיע ל-110,000 עובדים כאשר יש פה 55,000. בקצב הבאת עובדים של 1,000 בחודש. חבר'ה, זה 55 חודשים. אין לנו. אין לנו 55 חודשים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

ברור. 

 << אורח >> יגאל סלוביק: << אורח >>  

למה? 53 ל-110, תעשו את המספרים. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

כן. אבל הקצב הוא לא 1,000 לחודש. 

 << אורח >> יגאל סלוביק: << אורח >>  

הקצב הממוצע הוא 1,000 בחודש. תבדקו אותי, אני מתחייב. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

אני בודק אותך. הנה, אני רואה את המספרים. 

 << אורח >> יגאל סלוביק: << אורח >>  

בסדר. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

זה יותר מפי שתיים. 

 << אורח >> יגאל סלוביק: << אורח >>  

2,000 בחודש, אין בעיה. אז 27 חודשים. גם את זה אין לנו.

כשאנחנו מדברים על שיטות הבאת העובדים. תראו, הייתי שותף לכל התהליכים ולהסכמות והכול ואני חייב להודות, הסיפור הזה של ההסכמים הבילטרליים g2g לא עובד. זה אירוע שנכשל. ואנחנו צריכים להודות בזה. התאגידים לא רוצים אותם והקבלנים בשטח לא רוצים אותם. כי משך ההכשרה שלהם הוא משך הכשרה ארוך מאוד מאוד וקשה מאוד לשכנע קבלן ולהגיד לו שמע, קח עובד שהוא לא כשיר בעליל. אני לא נכנס עכשיו למה זה קרה ואיך זה קרה, יש בינינו ויכוחים גדולים. אבל עובדתית, ויושבים פה תאגידים, גם תאגידים חדשים, גם תאגידים ותיקים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אבל גם בשיטה השנייה אתה עדיין לא הגעת למכסה הקיימת. 

 << אורח >> יגאל סלוביק: << אורח >>  

השיטה השנייה, למה לא הגענו למכסה הקיימת? ויויאן פה תסביר. הסוגייה הזאת של כמה זמן לוקח להביא עובד, כמה אגרות אתה צריך לשלם עליו עוד לפני שהוא בא. כאשר תאגיד חדש, עלות הפתיחה שלו להיכנס לענף היא בין 7 מיליון ל-10 מיליון שקלים השקעה, ועכשיו יש לו בעיות בתזרים בשביל בכלל להזמין עובדים, כי עולה לו הרבה מאוד כסף להביא אותו עד שהוא מגיע ועד שהוא מייצר לו הכנסות. 

לכן התאגידים מזמינים אותם בטיפין טיפין, כל פעם קצת. אני מדבר על תאגידים חדשים. הם הרבה פחות יציבים פיננסית מהתאגידים הוותיקים. וגם להם זה קשה. אני לא אומר, אלדד ידבר על זה. גם להם זה קשה. 

כשהוא אומר 'אני אביא עובדים' ואני לא בטוח שהענף ייקח אותם, ב-g2g הוא מעדיף לחכות למכסת b2b שלו, למלא אותה. להתחיל לעבוד איתה, שם הוא יודע שהוא מקבל עובדים יותר מקצועיים, בטח אם הוא הביא אותם בנוהל של הבאה עצמית, שם הוא הולך וממיין אותם בעצמו. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אבל גם זה לא מגיע בקצב. 

 << אורח >> יגאל סלוביק: << אורח >>  

זה מגיע, זה מגיע. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לא. הם דיברו, כמה אמרתם שיש ב-b2b אפשרות קיימת?

 << אורח >> יגאל סלוביק: << אורח >>  

12,000 ועוד הזמנות בדרך מלא. יש להם עוד בקנה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לא, אבל המכסה של זה כמה?

 << אורח >> יגאל סלוביק: << אורח >>  

20,000. היא כמעט מלאה, הם יכולים להגיד לך את זה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אני שואל, אז תגידו לי אתם. 

 << אורח >> גולן אלבוגן: << אורח >>  

כאשר לוקח שלושה חודשים להביא פועל, אז אתה יודע, הפועלים נעלמים. אני בחנתי לפני ארבעה חודשים בגיאורגיה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אתה מדבר עכשיו על מה? על ה-b2b?

 << אורח >> גולן אלבוגן: << אורח >>  

ב-b2b, לפני ארבעה חודשים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אז ה-g2g לא טוב, ה-b2b גם לא טוב. אז מה כן?

 << אורח >> גולן אלבוגן: << אורח >>  

ה-b2b מעולה, רק תנו לנו להביא את העובדים. לא צריך ארבעה חודשים להביא עובד. וכבר קיבלתי אישור. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אז על איזה מחסור אתה מדבר?

 << אורח >> גולן אלבוגן: << אורח >>  

אין לו כוח אדם לאשר את העובדים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אתה יכול לענות לי על מה שהם שואלים? 

 << אורח >> ישי לוי: << אורח >>  

אדוני יושב-הראש, ישי לוי – מנהל אגף בניין ברשות האוכלוסין וההגירה. מבחינת SLA ב-b2b מה שחונה אצל רשות האוכלוסין וההגירה, ואני מתחבר למה שהוא אומר, יש פערים של כוח אדם. כמובן נפתחו 200 תאגידים, מכסות הבאה פרטיות, b2b, התכנסות להבאת עובדים בדרך לא דרך, כדי שהמשק לא יקרוס. ואף על פי כן, לעולם לא הגענו לשלושה חודשים. מה שחונה אצלנו לעולם לא יעבור את השלושה חודשים. תמתינו. 

 << אורח >> גולן אלבוגן: << אורח >>  

אבל זה לא רק אתה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

סליחה גולן, תן לו לדבר. 

 << אורח >> ישי לוי: << אורח >>  

אני מדבר על מה שחונה ברשות האוכלוסין וההגירה, אני לא לוקח אחריות על אף משרד אחר, רק מה שחונה אצלי. ודרך אגב, גם אם זה ייקח חמישה חודשים, אני לא אכניס לפה פושעים, אנסים, פדופילים. לא אנשים שלא יחתמו על תצהירים כנדרש. אבל למרות כל מה שאמרתי עכשיו, לא לוקח שלושה חודשים. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

מה שאומר ישי הוא צודק במאה אחוז, אין שום בעיה ברשות מעבר לתפיסה המעוותת של הבילטרלי. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לא, דיברנו עכשיו לא על הבילטרלי. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

לא, אני מדבר רק על ה-b2b. ב-b2b רשות האוכלוסין מקסימום ברגע שעובד מגיע לאישור זה לוקח שלושה שבועות, במקסימום. זה לפעמים לוקח 10 ימים ו-14 ימים. אני אגיד איפה הבעיה. הבעיה שהבירוקרטיה עדיין מסתובבת. נכון שמשרד השיכון ניסה ומורגנשטיין נלחם בזה, אבל משרד המשפטים עצר את זה. היום כדי להביא עובד ב-b2b אתה צריך לעבור דרך משרד השיכון, להגיש את החומר למשרד השיכון. למשרד השיכון גם אין מספיק כוח אדם, ולאה עושה עבודה נהדרת, היא מתאמצת, אבל היא בחזית לבד. ואז לוקח שלושה שבועות עד חודש לפעמים במשרד השיכון. ואז זה מגיע לרשות האוכלוסין, כאשר במקסימום זה יכול לקחת שבועיים וחצי. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

מה הם עושים שהם לא עושים ומה הם עושים?

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

אותו דבר, אדוני, אותו דבר. מערכת בודקת מערכת. 

 << אורח >> ישי לוי: << אורח >>  

משרד הבינוי והשיכון תכף יתייחסו, הם האינסטנציה המקצועית לבדיקת המסמכים במתווה ללא מיונים מקצועיים, מעשיים. אז הם בודקים את המסמוך הנדרש, אם הוא טייח, רצף. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

את זה אתם לא עושים. 

 << אורח >> ישי לוי: << אורח >>  

אנחנו לא. אנחנו נותנים את אישור הכניסה לארץ, על בסיס המסמכים שאנחנו מבקשים: תצהירים, תעודות יושר, בדיקות רפואיות וכדומה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

ואתם עושים את זה רק אחרי שאתם מקבלים ממשרד השיכון והבינוי. 

 << אורח >> ישי לוי: << אורח >>  

את האישור. כן. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אז זה לא חופף. רגע, סבלנות, חבר'ה. אני רוצה לדבר אחד עם השני, אבל בואו נעשה את זה נורמלי. 

האם אפשר לעשות את זה ביחד, את שני הדברים הללו? או שלא. יכול להיות שיבוא מישהו ויגיד, אם משרד השיכון יגיד שכל ה-1,000 ששלחו אף אחד מהם לא מתאים לבנייה ובניין וכו', אז אני לא אשלח לרשות האוכלוסין שיעברו על כל הניירת האחרת, כי זה מיותר. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

אני אגיד, אדוני, יהודה מורגנשטרן ניסה להביא הגעה מהירה ישר למשרד - - -, משרד המשפטים התנגד. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

ישר לאיפה הוא רצה להביא?

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

ישר, שרשות האוכלוסין תקבל את העובדים שהתאגידים מגישים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

בלי שזה יעבור דרכם. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

בלי שזה יעבור למשרד השיכון, זה מה שיהודה מורגנשטרן רצה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

למה? הוא סומך עליכם שאתם מביאים?

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

הוא אומר אני רוצה מהר. אני אביא אנשי מקצוע, כי לי יש אינטרס להביא אנשי מקצוע כי אני מתפרנס מהעובד הזה ואם הוא לא יהיה טוב יזרקו אותו. בא משרד המשפטים ואמר את הדבר הבא: אני רוצה בדיקה. אם לפחות זה הפך ל-b2b שתהיה בדיקה של משרד השיכון לגבי נושאים של מקצועיות ודברים, כדי שהעובדים שיגיעו יהיו יותר מקצועיים. משרד המשפטים עומד על שתי רגליים שהדבר הזה לא יקרה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

מי נמצא כאן ממשרד המשפטים? הם קיבלו אישור לא להגיע? אני מבקש להתקשר עכשיו למי שאחראית על מי שהייתה צריכה להגיע ולהגיד שאנחנו רואים את זה כביזיון של הוועדה. כי תמיד אוהבים בתקשורת לתקוף את השר הזה ואת השר הזה ואת המנכ"ל הזה ואת המנכ"ל הזה. ופה יש גם שרים וגם מנכ"לים שרוצים להזיז את הדבר הזה שגורם נזק אדיר. ומשרד המשפטים אפילו לא מגיע לוועדה להסביר למה הוא חושב שצריך להאריך את התקופה הזאת כדי שזה ייקח יותר זמן. מה זה הדבר הזה? זו בושה וחרפה. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

אני מסכים אדוני, ואני אגיד עוד דבר, רק לחדד את הנושא. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לא, גם אם לא היית מסכים. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

אני מסכים, כי זה נכון. עכשיו לגבי ה-b2b, נתרכז ב-b2b. כמו שדיברו אנשים וגם מנכ"ל התאחדות הקבלנים, שאמר דברים נכונים. מה שקורה היום, אם המדינה החליטה על מכסה, אין הצלחה בבילטרלי. מה שקרה קודם, אדוני יושב-הראש, שהגיעו לפה הרבה סינים. וסינים היה קל לגייס. בבילטרלי זרמו לפה הרבה סינים ורשות האוכלוסין ביססה את ההגעה בבילטרלי על סין. ברגע שסין סגרו את הדלת אין אלטרנטיבה בעצם להביא בבילטרלי. פה סרילנקה, פה הודו, מגיעים חייטים, מגיעים רופאים, מגיעים דוקטורים, הולכים כולם לתעשייה. אין אלטרנטיבה היום, ברגע שסין נסגרה אין אלטרנטיבה. 

עוד דבר, אדוני, בפרטי סגרו גם את הסינים. בפרטי אי אפשר להביא סינים. הרבה תאגידים ביקשו להביא סינים, סגרו. בחברות הפרטיות כן מביאים סינים. התאגידים לא מורשים להביא. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

בגלל שהם לא חותמים על זה, בגלל שהם לא נכנסו איתנו להסכם בילטרלי?

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

לא, אין קשר. פשוט פסלו את סין, אמרו ששם יש יותר סחר בבני אדם. עוד פעם משרד המשפטים, אפרופו, משרד המשפטים גם בסוגייה הזאת. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אתה יודע מה? אני עוד יכול להבין שמשרד המשפטים יתערב כשזו בעיה של סחר בבני אדם וכו'. אבל למה הוא מתערב בדבר שאומר משרד השיכון אני לא צריך לבדוק את זה והם מתעקשים שהם כן יבדקו את זה? מי ממשרד המשפטים? אולי הם יודעים לכוון אותנו. בושה וחרפה. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

אני רק רוצה לתת ליושב-הראש רק נתונים, אדוני. מה שדיברו על המספרים, משה נקש נתן 55,000, זה כולל בתוכו גם את החברות הזרות, שבערך הם 10,000 עובדים. אדוני, מכסה של 20,000 עובדים מולאה. יש היום, כמו שהם אמרו, 12,000, יש עוד בצינור של משרד השיכון עוד עובדים וקצת אצל רשות האוכלוסין, אבל במסגרת הזמן הנכון, חונים עוד 8,000 עובדים כדי להגיע. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אבל מה שאומר נציג ראש הממשלה שהולכים להוסיף. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

הוסיפו רק 5,000. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

למה? 

 << אורח >> יגאל סלוביק: << אורח >>  

ההמלצה של משרד הבינוי הייתה 10,000. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אני זוכר. ההמלצה הראשונית הייתה גם 20,000 בהתחלה. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

זה משרד המשפטים שוב אדוני. הוא רצה שיהיה רק 5,000. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

מי צריך היה להגיע ממשרד המשפטים? אני לא מצליח להבין, אני אומר את זה למשרד ראש הממשלה. אני חושב שאתם צריכים בדבר הזה לקבל החלטה, עם התנגדות, בלי התנגדות של משרד המשפטים. זה פשוט לא נורמלי, זה לאורך כל הדרך. כשהיה עניין של הסכמים בילטרליים, אבל רואים את הדברים מה הולך ומה לא הולך. אנחנו נמצאים במצב חירום. מצב חירום זה לא רק כשהטילים שורקים מעלינו. גם עכשיו זה מצב חירום, אין לך עובדים. אין עובדים והמשק נחרב מהעניין הזה. המדד עולה, הריבית עולה, הכול עולה ובשביל החלטה של פקיד כזה או אחר ממשרד המשפטים?

אני אומר, לדעתי, אחרי כל הניסיון והטעיה שנעשה פה בשנה האחרונה מפיקים לקחים. אומרים המסלול הזה עובד מהר, אז אני אתן לו 20,000-30,000 ונגדיל את המכסה. בלי לפגוע במסלול אחרים. יבוא מסלול בילטרלי שיצליח יותר, אדרבא, הכול בסדר. אין לי בעיה. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

אדוני יושב-הראש, כרגע שני המסלולים פועלים במקביל. נכון שניתנה להם תוספת מכסה של 5,000 למרות שהם ביקשו יותר. אבל עוד נאמר בוועדה, והייתי בה, שככל ויגיעו לקראת מימוש המכסה הם יכולים לפנות לוועדה והנושא הזה ייבחן שוב. אף אחד לא סגר את הדלת. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

זה ועדת שרים?

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

ועדת מנכ"לים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

יפה. ועדת מנכ"לים צריכה להביא את זה לאישור ממשלה?

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

לא, לא. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

יש סמכות שהוקנתה אז?

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

נכון. דווקא להיפך, במקום ללכת כל פעם לממשלה עם כל המשרדים, עכשיו ההליך עובד הרבה יותר מהר והרבה יותר יעיל. ושוב, נגיע לקראת מימוש. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

מי עומד בראש ועדת המנכ"לים?

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

מנכ"ל משרד ראש הממשלה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

הבנתי. והוועדה מתקיימת? מתי היא התקיימה לאחרונה?

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

שבוע שעבר. היא מתכנסת מעת לעת בזמנים קצרים מאוד. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

נכון, אמרו לי. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

זה לא יהיה חסם, זה לא החסם. אני לא משרד ראש הממשלה, אבל אני אומר לך כאחד שנמצא שם זה לא יהיה החסם. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אבל אני סתם לא מבין. אם הדברים יכולים לזרום ויכולים ללכת, אז מה, 5,000, עוד החלטה וכל פעם יבואו אליך עם קשיים משפטיים נוספים וכו'. תיקחו, תציבו איזה יעיד, תגידו בואו תמלאו את היעד הזה, נבחן את זה אחר כך, נעשה הפקת לקחים עם משרד המשפטים יחד. 

אני גם לא מבין למה אתם לא מצליחים לקבל החלטה בוועדת מנכ"לים, האם ועדת מנכ"לים מוסמכת להחליט להיעתר לבקשתו של מנכ"ל משרד השיכון שאומר אני מוותר על הבדיקה שלי. לא צריך את הבדיקה שלי. האם זו החלטה שלכם מספיקה או צריך החלטת ממשלה על זה או שינוי חקיקה או תקנות או מה? מישהו יודע להגיע לי.

 << אורח >> אורי יצחקי: << אורח >>  

לגבי הנושא הזה אין לי תשובה, אני יכול לבדוק. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

זו שאלה שגורם משפטי אולי יוכל לענות. אבל למיטב ידיעתי כן נדרש פה תיקון של החלטת ממשלה. זה מה שאני זוכר מהדיונים שהיו. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אז אתה מבין את העניין?

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

זו סוגייה אחרת. אתה צודק, זו סוגייה שהיא נפרדת. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

היא לא נפרדת אפילו לא לרגע. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

היא נפרדת וגם יש לה נימוקים מקצועיים הגיוניים. בסוף האינטרס הראשון שלהם זה שיבואו לפה עובדים מקצועיים, זה ברור לכולנו. וגם האינטרס שלנו, של המדינה, שיבואו עובדים מקצועיים. אף אחד לא רוצה שיבוא עובד לא מקצועי ואחרי זה ילך ולא ימצאו לו עבודה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

כן. אבל מה אתה חושב שיכול משרד השיכון, במשאבים הדלים שיש לו, שגם ככה מקצצים לו כל היום וכו'. מה הוא יכול לתרום? אני רוצה לשמוע את עמדת המשרד, הם נמצאים פה. למה אתה חושב שהוא יעשה את הבדיקה הזאת יותר טוב מבעלי העניין עצמם? הרי מדובר פה על תאגידים של בנייה, לא תאגידים של כוח אדם שיבוא להם מישהו שלא יודע לבנות הם יעשו עליו סיבוב בתור חייט. 

משרד השיכון, מה אתם עושים כדי שעמדתכם זו תתקבל? או מה עמדתכם באופן רשמי, לפחות כאן בוועדה?

 << אורח >> לאה בן עזרא: << אורח >>  

ממה שאני מכירה בפעם האחרונה בדיון האחרון שזה עלה והמנכ"ל בזמנו ביקש שתתאפשר הבאה של עובדים - - - ומכסה מסוימת, אבל הדבר הזה באמת לא אושר. היה מבחינת משרד המשפטים זה לא התאפשר. מאז אני לא יודעת מה התקדם, אני לא חלק מהוועדה, אבל אני יכולה לבדוק, לראות אם נעשתה איזה התקדמות מסוימת בנושא הזה. אני יודעת שהעדכון האחרון שלא היה אישור של משרד המשפטים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

בקיצור, כותרת אחת לכל האירוע הזה – עודף הרגולציה הזאת, המשפטיזציה הזאת פוגעת פגיעה כלכלית אנושה במדינת ישראל, בציבור הצעיר, בזוגות הצעירים, בכלכלה בכלל. אני לא מצליח להבין. איפה נגיד בנק ישראל שלא מוריד את הריבית כי המדד עדיין לא בטוח בירידה שלו. וכל מה שקרה במדד, הרי ראינו שהייתה ירידה בהרבה מאוד פרמטרים, אבל הדיור סחב את זה והשאיר את זה עדיין במצב גבוה יחסית. 

 << אורח >> יגאל סלוביק: << אורח >>  

חבר הכנסת, הנחת היסוד של משרד המשפטים היא שבעלי התאגידים עבריינים. זאת הנחת היסוד. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אז שיעמידו אותם למשפט. שיפתחו חקירה פלילית ויעמידו אותם למשפט. 

 << אורח >> יגאל סלוביק: << אורח >>  

יפה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אצלם כולם עבריינים, גם חברי כנסת הם עבריינים. 

 << אורח >> יגאל סלוביק: << אורח >>  

עכשיו אני שואל, במקרה אני מכיר חלק ממנהלי התאגידים החדשים והבעלים שלהם, בהם אלוף משנה אייל אבוטבול, הוא עבריין?

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אני לא רוצה לשמוע, לא על חלק ולא על חלק. אם יש דבר כזה שנקרא תאגידים, יש עליו רגולציה, איך הם מקבלים? בטח היה גם אלף ואחד ניירות שצריכים להעביר. אם יש בעיה בתאגידים שיטפלו בתאגיד שסרח או שיחליטו שעוברים לשיטה אחרת, אין לי בעיה. אבל כל עוד שזה קיים, יש פה משק שלם. כל היום אתה שומע את זה בתקשורת, אבל אתה לא שומע רק דבר אחד, מכל החשיפות שיש אף אחד לא חושף איפה זה תקוע. וזה תקוע, שוב, באותו מקום, באותו משרד, שהקשר שלו לבנייה מקרי בלבד. משרד המשפטים. גם בקטע של המכסות, גם בקטע של מה שדיברנו עכשיו. זה פשוט לא יאומן. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

אדוני, יש היום 200 תאגידים, אם אנחנו היום נותנים לתאגידים 50,000 עובדים נוספים להכניס בבילטרלי כדי למלא את המכסה, תחלק את זה ל-200 תאגידים, הקצב יהיה הרבה יותר, היום התאגידים כבר למדו, גם החדשים כבר יודעים יותר טוב להביא. אין סיבה לא לתת כמות של 20,000-30,000 ולהזרים. הצפון עוד מעט יצטרך ידיים עובדות. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

בוודאי, כל השיקום. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

ולא למדנו לקחים, אדוני. כשפרצה המלחמה, היינו, כמו שאמר נקש, עם 30,000 עובדים והענף היה ממוטט. תאר לך, אדוני, שמחר יהיה עוד פעם אירוע, עוד פעם אנחנו נהיה בבלגן, עוד פעם נכה על חטא? למה לא לבסס מסה קריטית לפי החלטת הממשלה? 60,000-70,000 עובדים, להאיץ את הבילטרלי. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

מי במשרד המשפטים המשנה שאחראית על הדבר הזה? או ייעוץ וחקיקה? מי מטפל בזה? כרמית, גיל לימון, מי? 

 << אורח >> קרן גלבוע: << אורח >>  

אני רוצה להגיד משהו כללי. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

את בטוחה שאת רוצה להגיד? כן, בבקשה. 

 << אורח >> קרן גלבוע: << אורח >>  

אני אנסה. בעיקרון, החלטת ממשלה שבעצם הקימה את ועדת המנכ"לים שמוסמכת לקבוע, היא גם זאת שקבעה באותה החלטת ממשלה שאפשר להביא עובדים בהבאה פרטית בענף הבניין, אבל כן צריך לעשות בדיקות מקצועיות בהתאם לקריטריונים שיקבע משרד השיכון. זאת אומרת, זה לא משהו שמשרד המשפטים החליט עליו על דעת עצמו. זה משהו שנקבע בתוך החלטת הממשלה שמינתה את הוועדה. זאת אומרת שכל שינוי כזה מן הסתם ידרוש גם תיקון של החלטת הממשלה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

בסדר, אז שיכנסו את הממשלה ויחליטו את זה. את רוצה להגיד משהו על העניין הזה?

 << אורח >> לאה בן עזרא: << אורח >>  

בעדכון האחרון שאני מקבלת שאני מבינה שבוועדת מנכ"לים האחרונה העניין הזה, החליטו שצריך החלטת ממשלה לנושא הזה. והמשרד ביקש את הסיוע של הוועדה לקידום החלטת הממשלה לאפשר הבאה בלי מיונים בכלל. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

מישהו מכין את ההחלטה?

 << אורח >> לאה בן עזרא: << אורח >>  

זה כרגע הסטטוס האחרון. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

סטטוס שמה? הוועדה מכינה את ההחלטה?

 << אורח >> לאה בן עזרא: << אורח >>  

המשרד מאוד מנסה לקדם את זה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אורי, הכדור אצלך? אתה מכיר את ההחלטה הזאת?

 << אורח >> אורי יצחקי: << אורח >>  

שוב, לפי מה שגם לי עכשיו עדכנו, משרד השיכון צריך להעביר את ההחלטה הזאת. משרד השיכון בהתחלה הוא זה שביקש. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

הוא צריך להכין את ההחלטה הזאת?

 << אורח >> אורי יצחקי: << אורח >>  

כן. משרד השיכון ביקש לקבוע את זה לפי קריטריונים מסוימים ואנחנו נעבוד איתו ביחד כדי לתקן את החלטת הממשלה וזה בטיפול. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

מתי זה יגיע? 

 << אורח >> קרן גלבוע: << אורח >>  

עוד משהו שחשוב לי להגיד, זה לא חסם, זה אולי קצת מעכב, אבל זה לא חסם. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לא. 

 << אורח >> יגאל סלוביק: << אורח >>  

לא, זה הרבה זמן. זמן זה כסף. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

חסם זה קיר ברזל. פה זה מרוץ מכשולים שלוקח רק חודשים. 

 << אורח >> קרן גלבוע: << אורח >>  

ואולי מוודא שיגיעו עובדים מקצועיים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

ואולי לא. זו הבעיה, אולי לא. אני בעד שייבדקו. אם הייתי יודע שבאה הממשלה ואומרת תקשיבו, אני עומדת על כך שמשרד השיכון יעשה את הבדיקה. אבל כרגע האוצר מגיע ואומר אני עכשיו מקצה למשרד השיכון 10 תקנים שיטפלו רק בזה, יום ולילה. אז תהליך כזה ייקח לא שלושה חודשים ולא שלושה שבועות, הוא ייקח יומיים. כי הרי הם לא בודקים אותם, הם בודקים ניירת, הם בודקים ניסיון. אם אחד מגיע עם תעודה שהוא עבד במפרץ או בכל מיני מקומות כאלה ועבד שם חמש שנים לא הביאו אותו שם למכור נקניקיות. יש היגיון גם בכל דבר. אבל מאחר והמדינה לא תשקיע כסף עכשיו בכוח אדם ולא תגדיל את משרד השיכון במחלקה הזאת, אומר משרד השיכון אני במקרה הזה, בגלל שהאינטרס פה ברור שלהם, אני אפקח על זה, אני אבדוק את זה, אני אראה. אבל בסופו של דבר אני סומך על הבדיקה שלהם. הרי יותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק. הם צריכים את זה, זו הפרנסה שלהם בסוף. אם יביאו עובד שהוא לא מקצועי הם מפסידים כסף. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

אגרה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

חוץ מאגרה. אתה יש לך רק אגרה בראש. כאילו אתה לא משלם לו שכר, רק אגרה. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

לא, שכר לא צריך לשלם, אדוני. אם העובד מגיע והוא לא מקצועי אני מדווח עליו נטישה ואז אני לא משלם עליו, אני לא אשלם שכר. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

ואז אתה מתחיל מחדש את הכול. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

אני צריך להביא עובד חדש, כן. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

נו, זה לא כסף?

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

ברור. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

את האגרה אני הבנתי. אני אומר עוד פעם, אני מבין שמשרד המשפטים לא עונים. אני שאלתי שאלה, מישהו יודע להגיד לי מי ממשרד המשפטים הוא הקודקוד בעניין?

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

המנכ"ל, אדוני. מנכ"ל משרד המשפטים מטפל באירוע הזה באופן אישי. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

נציין כי יש דיון עכשיו במקביל בבג"ץ בנושא ועדת המנכ"לים. יש איזה עתירה לבג"ץ. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >>  

קו לעובד. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

קו לעובד, על כל העניין של ועדת מנכ"לים. אז יש את נציגות משרד המשפטים, לדעתי הם שם בדיון. זו לדעתי הסיבה שלא הגיעו. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

הבנתי. אני אמור להיפגש היום עם המנכ"ל. אם אתה אומר שהוא מטפל בזה אישית. אם אני לא אקבל תשובות אנחנו נעשה דיון פה עם משרד המשפטים, רק עם משרד המשפטים. שיהיו פה כולם נוכחים, אבל זה יהיה חברותא. 

משרד האוצר, תכף מגיעים אליך, תהיה רגוע. בנוגע לנושא הזה, אלה כרגע בעצם הנקודות במצב של היום. זאת אומרת אם יגדילו את המכסה בצורה משמעותית, גם הכללית וגם העסקה ישירה, ואם יוותרו או ימצאו דרך או לעשות את זה ביחד את הבדיקות. אגב, רשות האוכלוסין שיכול לעשות את הבדיקה הזאת במקביל, אתם ומשרד השיכון ביחד?

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

מה אנחנו נבדוק אם זה לא עבר - - -

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אני אמרתי, אני שואל, אני מנסה את מזלי הטוב, אולי יצליח לי. 

 << אורח >> ישי לוי: << אורח >>  

נאשר אותו ואחר כך העובד לא מקצועי? 

 << אורח >> יגאל סלוביק: << אורח >>  

אדוני יושב-הראש, אני חייב להתפרץ. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לא, אל תתפרץ, תגיד. 

 << אורח >> יגאל סלוביק: << אורח >>  

אני מבקש את רשות הדיבור. אני רוצה להסביר גם לך וגם לחלק מהיושבים פה איך התהליך הזה עובד ולמה הסיפור הזה של מיונים נוספים או אישור מקצועי נוסף בתווך במשרד השיכון הוא באמת איוולת. ואני חושב שיש לי הערכה רבה ללאה. אני אומר לך, לאה מבחינתי מקבלת את פרס הקבלן בסוף התהליך הזה. הבחורה הזאת עובדת 25 שעות ביממה, לא 24. למען העובדים הזרים שנכנסים לענף הבנייה, לתאגידים ולקבלנים ומגיעה לה הערכה רבה, באמת. 

אני רוצה להגיד משהו לקרן. קרן, שלושה שבועות זה ים של כסף. גם לקבלן וגם לתאגיד. בסוף מי שמשלם אותו זה הרוכש. אף אחד לא יפסיד כסף מהכיס, הכול יתגלגל לרוכש. 

עכשיו על האבסורד: נוסע אלדד ניצן יחד עם ארבעה קבלנים להביא עובדים זרים מתאילנד. הקבלנים הם אלה שיעסיקו אותם, שנוסעים או הם בעצמם או מנהלי העבודה שלהם, יחד עם אלדד ניצן בתאילנד. בוחנים בחינה פיזית את העובדים שאותם הם רוצים לקבל. הם רוצים 100 הם מביאים 300. הם רוצים 200 יביאו 600. משך המיון יותר ארוך ממה שאני עשיתי בתוך התאחדות הקבלנים, כי זה מיון בוטיק. זה לא מיון במסות של עשרות אלפי אנשים בשבוע. המיון הוא מיון בוטיק, מאוד מקצועי, מאוד קפדני, מאוד דקדקני. 

למה? כי האינטרס של התאגיד זה להביא עובד מקצועי לקבלן והאינטרס של הקבלן זה לבחור את העובד המקצועי שהולך לעבוד אצלו. אחרי שהם בחרו את העובדים האלה בתאילנד, בהודו, בסרילנקה, בוויאטנם, בגואטמאלה, אפשר להביא אותם מכל מיני מדינות. הם ממלאים את הניירת וזה הולך ללאה. לאה עושה overruling על המיון הפיזי שהם עשו, באמצעות הניירת בלבד. וחבל, כי זה לוקח הרבה מאוד זמן. זה שלושה שבועות מיותרים שיכולים לקצר בתהליך. אין שום סיבה בעולם שמיון מקצועי שעושים - - -

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לאה, אני אשאל אותך שאלה אחרת, אם את מוסמכת להגיד. כמה פסלת מתוך – ניקח נגיד ממוצע של 1,000, אחרי שעברו מיונים; אני מדבר בתקופה שזה עבד בצורה הזאת – כמה נפסלו על ידכם באחוזים? 21%, 3%?

 << אורח >> גולן אלבוגן: << אורח >>  

אנחנו עושים עבודה טובה לפני. אנחנו עובדים קשה כדי שזה יגיע אליה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

בסדר, אז קבל גם אתה פרס. 

 << אורח >> לאה בן עזרא: << אורח >>  

בוא נאמר שמתוך הגשות של משהו כמו - - -

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

את לא צריכה לדייק, תני לי רק את הרוח. 

 << אורח >> לאה בן עזרא: << אורח >>  

נראה לי זה עומד בסביבות 80. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

80 מתוך 35,000. 

 << אורח >> לאה בן עזרא: << אורח >>  

70% אולי שרשומים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

כמה?

 << אורח >> לאה בן עזרא: << אורח >>  

אולי 70% אושרו. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

זאת אומרת 30% נפסלים?

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

20%. 

 << אורח >> לאה בן עזרא: << אורח >>  

אבל גם בסופו של דבר הם ממציאים השלמות. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

לא, הוא מדבר על פסילה לגמרי. 

 << אורח >> לאה בן עזרא: << אורח >>  

משהו בסביבות 30%. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

פה יכולים להתווכח איתך. להגיד לך אולי כן צריך. 

 << אורח >> יגאל סלוביק: << אורח >>  

נפסלים על ניירת. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

השאלה אם זה על ניירת. 

 << אורח >> ויויאן בן עמי: << אורח >>  

בגלל ניירת או בגלל המקצועיות שלו?

 << אורח >> לאה בן עזרא: << אורח >>  

הסיבות המדויקות מה הביא לפסילה - - -

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לא, מה שנפסל ברשות האוכלוסין זה משהו אחר, כי הם בודקים דברים אחרים, הם לא בודקים את זה. אז זה בסדר. ולכן הבדיקה הזאת היא חשובה. גם צריך לעשות אותה יותר מהר עד כמה שאפשר. אבל אני מבין ומאמין שעושים את המאמצים. אבל השאלה אם פה אין לנו את הכפילות הזאת. כי 80% זה הרבה. 

 << אורח >> לאה בן עזרא: << אורח >>  

אני יכולה לבדוק את הנתון הזה, להביא לוועדה אחרי שנעשה את הפילוח. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לא. כי אני מבין שאם המנכ"ל שלך אחרי שהוא בטח שוחח איתך ועם אנשי הצוות וקיבל את המספרים והכול, והוא בא ואומר זה מיותר, אז כנראה שהוא בדק את זה ולוקח את האחריות על העניין הזה. 

 << אורח >> לאה בן עזרא: << אורח >>  

אני לא יודעת. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לא, אני שמעתי את זה מהמנכ"ל גם בישיבות רשמיות וגם בשיחות פרטיות. אני רוצה להגיע לאוצר. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

אדוני, אני יכול להעלות סוגיות שמטרידות את התאגידים בעניין הזה?

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

בעניין שדיברנו עד עכשיו?

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

שדיברנו עד עכשיו, אני חושב שאדוני הבין מצוין. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

יפה, 'אדוני הבין'. שאני הבנתי – זה עוד לא עושה את הישועה פה כנראה. אבל אנחנו ננסה לפתור את זה עם משרד המשפטים. משרד ראש הממשלה, אתם צריכים להיות יותר אסרטיביים בעניין הזה. אתם צריכים ללכת בכוח הכוח מה שנקרא ולהגדיל את המספרים ולתת את האפשרויות. לקבל החלטה כן, אם צריך את הסיפור של משרד השיכון. 

 << אורח >> ויויאן בן עמי: << אורח >>  

אני יכולה להוסיף משהו לגבי עניין הזמן שלא נלקח פה בחשבון?

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

כן. אני רוצה כל מה שלא קשור לכסף בואו נדבר עכשיו בחמש דקות הקרובות. אחר כך מדברים על ההחלטות שהולכות להיות, מהן ומי הן. 

 << אורח >> ויויאן בן עמי: << אורח >>  

עובד שמחכה בממוצע ארבעה חודשים לקבל תשובה חיובית לא מחכה לנו. הוא צריך לעבוד, הוא צריך לפרנס את המשפחה שלו. הרבה פעמים אלה שמיינו כבר לא רלוונטיים כשקיבלנו את האישור. 

החלק השני הוא שכל החלק של העובד, של ה-PCR, כל התיעוד שהוא צריך להעביר לרשות האוכלוסין, זה תהליך שהוא מתחיל אחרי שהוא קיבל, שנתנו לו את האישור מלאה, כי זה עלויות שהוא משלם. הוא לא יעשה את זה בלי. אז התהליך למעשה, בן אדם חונה אצלה שלושה שבועות, אבל אחרי זה יש חודש וחצי שהוא דואג לכל הניירת ואז הוא מגיע לרשות האוכלוסין. זה ה-timeline המדויק. אז זה כן לוקח שלושה-ארבעה חודשים בסופו של דבר. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

תראי, זמן זה צריך לקחת. השאלה לפי גם מה שאנחנו מדברים פה עכשיו אז גם אם נוריד את המדרגה של משרד השיכון אז נרוויח אולי חודש. 

 << אורח >> יגאל סלוביק: << אורח >>  

ברוב המדינות, אדוני יושב-הראש, מהרגע שעובד עבר את המיון שלו לוקח בין שבעה ימים עד 14 יום הוא מתייצב בעבודה. זה ברוב המדינות בעולם. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לא, אבל היא אומרת שחודש וחצי לוקח לו להביא. 

 << אורח >> ויויאן בן עמי: << אורח >>  

נכון. אבל הוא מבחינתו יכול להתחיל את התהליך מהרגע שאישרתי אותו. ברגע שאני אישרתי אותו והוא כבר התחיל את התהליך קיצרנו את זה. עד שרשות האוכלוסין מקבל זה רק היא נשארה, הוא כבר הגיע עם כל המסמכים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אני עושה הפסקה חמש דקות. 


 << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 13:38 ונתחדשה בשעה 13:41.) << הפסקה >>  


 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

חזרנו. אני לא הבנתי את שני המשפטים האחרונים שלך. כי את אמרת שלוקח חודש וחצי להם עצמם להתארגן, אז זה לא קשור.

 << אורח >> ויויאן בן עמי: << אורח >>  

לא, זה כן קשור. כי אם עכשיו אני סיימתי את המבחנים שם בתאילנד ואני אומרת לו אוקיי, מבחינתי יש לך אוקיי, הקבלן אישר אותך, הוא רוצה אותך. הוא מתחיל כבר את התהליך שלו כדי להגיש. הוא רץ עם זה. הוא לא מחכה לאוקיי שלי ואז. הוא כבר מתחיל לרוץ ומביא את האישורים. ואז כשאני מביאה אותו, הנה חזרתי לארץ, אני מכינה את כל הניירת, אני מגישה אותו לרשות האוכלוסין וזהו. זה רק החלק שלהם נשאר. והם, כמו שהם מעידים, עושים את זה די מהר. אני פחות מכירה, אלדד אומר. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אז לא הבנתי. יש סחבת או אין סחבת?

 << אורח >> ויויאן בן עמי: << אורח >>  

ברגע שאנחנו מייתרים את משרד השיכון אז אנחנו חזרנו רק לרשות האוכלוסין, שזה עניין של שלושה שבועות. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

ואין חודש וחצי באמצע?

 << אורח >> ויויאן בן עמי: << אורח >>  

אין חודש וחצי באמצע, כי העובד כבר קיבל את האוקיי ממני ומהקבלן. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אז את מחזקת יותר את דבריי בעניין הזה. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

רגע, רשות האוכלוסין יצאה החוצה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

בואו נסכם את האירוע הזה. מבחינתנו אנחנו צריכים לעשות: להגדיל את המכסות הכלליות ואת המכסות של העסקה ישירה. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

זאת לא העסקה ישירה, זו הבאה פרטית. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

הבאה פרטית, לא העסקה ישירה, אני יודע. נבהלת כבר. אני חושב שגם זה דבר שהיה צריך לעשות אותו, אבל לא ניכנס לזה עכשיו. הדבר השני, ופה אני אומר עוד פעם, לדעתי זו צריכה להיות החלטה שלכם לקחת ספייר. אל תפחדו מהספיירים האלה, זה רק יניע את המערכות יותר מהר. 

דבר שני, הנושא של משרד השיכון, אם נייתר את זה ואם נסתמך על מה שאמר כאן מרשות האוכלוסין, שזה בערך גג שלושה שבועות, אז זה אומר שאנחנו קידמנו את זה בצורה טובה מאוד. 

אני לא יודע, הייתי שואל אותך מה אתה צריך כדי שייקח לך שבוע. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

אני אגיד לך. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

כוח אדם. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

זו סוגייה מאוד נכונה. קודם כל, קיבלנו תוספת כוח אדם בהחלטת ממשלה שהקימה את ועדת המנכ"לים. אז אלה צעדים ראשונים שעשינו. אבל גם עם התוספת שניתנה, שהיא לא מספיקה, התנאים של העובדים, אנחנו לא אטרקטיביים. העובדים לא רוצים לבוא לעבוד אצלנו. קשה מאוד לגייס עובדים. וגם הנושא הזה שבעזרת השם נצטרך גם את אדוני יושב-הראש. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

זאת אומרת יש לך כרגע תקנים שלא אוישו?

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

יש לנו גם תקנים שעדיין לא הצלחנו לאייש, כן, יש גם כאלה.

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אז מה אתה רוצה? שהם יקבלו תנאים אחרים מעובדים רגילים?

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

לא תנאים אחרים. אני רוצה להוביל, וכבר שוחחנו על זה, זה גם יבוא בפני אדוני יושב-הראש בהזדמנות, אבל כן יש הסכם שכר שאנחנו רוצים לקדם לעובדים שלנו. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אבל חבר'ה, בואו, תקשיבו. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

זה חלק מהעניין. בסוף אני צריך עובדים בשביל להביא עובדים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אבל העובדים ברשות האוכלוסין מקבלים פחות מהעובדים במשרד הפנים או משהו אחר?

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

קודם כל, יש הבדלים. כן, התשובה היא כן, יש הבדלים בין משרדי הממשלה. ואפילו בתוך משרדים. יש הבדלים. עובדה שאני לא מצליח להביא עובדים. זה לא פשוט, אנחנו נלחמים על כל עובד ועובד. אז כן, הנקודה הזאת גם חשוב שתיאמר. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

משרד האוצר, אתה מכיר את הסוגייה הזאת?

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

אנחנו נמצאים בקשר ישיר עם רשות האוכלוסין בסוגייה הזאת. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

התקנים ניתנו על ידי האוצר. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

אמרו נציגי רשות האוכלוסין, החלטת הממשלה, החלטת ממשלה 1752 תקצבה סדר גודל של כ-400 תקנים בשביל כל השימושים לשיפור ותהליכי הייעול של הגעת עובדים זרים לישראל. אז נהייתה פה כמות מאוד גדולה של תקנים בעבור השימוש הזה ואנחנו מצפים שזה ייתן את התפוקות שלו. תהליכי הגיוס במגזר הציבורי והזמן שלוקח להביא עובדים זו סוגייה קצת רוחבית מהדיון הספציפי הזה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

כן, זו הבעיה. אני לא אכנס לסוגייה הרוחבית הזאת. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

גם שם נעשים מאמצים, אבל זה אירוע קצת יותר רחב. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

השאלה אם אפשר לייצר משהו לתקופה. אבל לא יודע, כי זה העסקה זמנית ה-400 האלה? או שזה הולך להיות קבוע?

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

קבוע, העסקה קבועה. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

רובם למינהל אכיפה, לענייני אכיפה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

הבנתי, כן. אבל בחלק שלכם, כמה משרות אתה לא מאייש עוד?

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

יש לנו עוד כמה משרות שלא איישנו, יש לנו. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

שיכול דרמטית לשנות. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

כל בן אדם שהוא מקבל עוזר לו, כל בן אדם עוזר לו. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לא, עוזר לו כן. אבל אני מכמת את זה לשבועות. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

אנחנו רוצים לכווץ את זה ולהביא עוד כוח אדם ולכווץ את זה, כן, חד משמעית. האוצר גם איתנו באירוע הזה. הם גם מבינים ודיברנו על זה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

בואו נעבור לחלק אחר של האוצר. מישהו יכול לעדכן אותנו מה ההחלטה שמסתמנת בעניין של האגרות?

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

אני אשמח. קודם כל, אני אשמח להוסיף על הדברים שאמר יושב-הראש בתחילת הדיון ולחדד את זה. אנחנו תופסים את ענף הבניין בצורה שונה מענפים אחרים, זה מתקשר בדיוק לדברים שאתה אמרת בתחילת הדיון. זה ענף שברור לכולם שהוא אחד הענפים המשמעותיים במשק והוא מאגד חלק משמעותי מהפעילות הכלכלית. וקצת נתונים בשביל לסבר את האוזן. ערב המלחמה הענף הזה ייבא סדר גודל של 6% מהתוצר באופן ישיר וכולל תעשיות נלוות כמעט 10% מהתוצר. וברור גם שכל ענף הדיור מושפע מהיקף הפעילות בענף הבניין והשפעה על מחירי הדיו רוכן הלאה והביקוש וההיצע בענף. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

ריבית, מדד. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

כל הדברים האלה, בוודאי. אז אנחנו מכירים את הדברים האלה, אנחנו עוסקים בהם המון והחשיבות של זה ברורה לנו ואנחנו תופסים, אני אומר את זה, שוב, יש פה רק נציגים של ענף הבניין, אבל זה דבר שיכול להוריד את זה. אנחנו תופסים את ענף הבניין אחרת בגלל ההשפעה המאקרו כלכלית השונה שלו מענפים אחרים. וזה ברור וזה על השולחן תמיד. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אני שואל אותך, למה לא יוצא מכתב, כי אני רואה שמשרד האוצר מוציא מכתבים על נושאים מסוימים שהוא מבין בהם יותר או פחות, על הנזק הכלכלי. למה לא יוצא מכתב החוצה? כמו שיצא אתמול מכתב של ראש אגף תקציבים בנושא מסוים. למה לא יוצא מכתב למשרד המשפטים שהעיכובים הללו וכל הדברים ברגולציה הזאת מסביב לעניין הזה גורמים לכך וכך נזק למדינת ישראל. למה אתם לא יותר אסרטיביים בעניין הזה?

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

אני לא יודע להתייחס לדברים שלא קשורים לדיון הזה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

זה קשור לדיון הזה. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

ועדת המנכ"לים יש בה שבעה מנכ"לים ממשרדי הממשלה, שבעצם מציגים שיקולים שונים. אנחנו תמיד מביאים לשולחן את השיקול הכלכלי, זה תפקידנו. ויש שיקולים נוספים על השולחן. משרד המשפטים מביא שיקול משפטי, התחייבויות של המדינה בפני בג"ץ ועוד כל מיני דברים שהם, בהתנהלות שלנו כממשלה אנחנו חייבים לקחת אותם בחשבון. לכן כל משרד מביא את התחום שעליו הוא אמון לשולחן השיקולים. לכן אני חושב שבמסגרת הוועדה הזאת נעשה שיתוף פעולה טוב וכל השיקולים נמצאים על השולחן כפי שהם צריכים להיות. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

שיתוף פעולה טוב זה אחד מאזן את השני ונשארים באיזה מצב סטטוס כזה, התקדמות מה מה שנקרא. זו לא פריצת הדרך שצריכה להיות. צריכה להיות הרבה יותר גדולה. אתה כלכלן, תעשה את החשבון לבד. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

אני לא משפטן. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אתה לא משפטן, אבל אתה כלכלן. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

אני לא יודע להתייחס. אבל גם הגעה של עובדים במסלול הפרטי היא פריצת דרך משמעותית. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אבל כשמשרד האוצר מוציא מכתבים אז גם הוא לא איש ביטחון, הוא לא איש דת ולא איש זה, הוא רק כותב שכך וכך נזק למדינת ישראל. מה הנזק שיש כאן למדינת ישראל? את זה אף אחד לא אומר. זה סוגרים בוועדה, במסגרת "שו שו" קוראים לזה אצלנו. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

להמשיך? גם כפי שצוין פה, במלחמה נעצרה כניסת עובדים פלסטינים. הענף שהושפע מזה בצורה הכי משמעותית זה ענף הבניין. כ-80,000 פלסטינים שהיו כשליש מהעובדים בענף. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

וגם אם ישובו חלקם עדיין יצטרכו. לעומת האתגרים שיש למדינת ישראל כרגע, בטח עם השיקום של הצפון וכל הדברים האלה שקורים גם בצפון וגם בדרום וגם על הבנייה עצמה. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

נכון. גם אם אני מתייחס רק לצרכים של הבינוי לפני המלחמה בוודאי שמדובר בפער משמעותי. אנחנו מדברים על בערך מעל 50% מהעובדים בעבודות רטובות, אז האפקט הוא ברור. 

כמענה לכל הדבר הזה הוצגו פה הנתונים של הגדרת המכסות. אני לא אחזור עליהם, אבל כממשלה אנחנו עושים מאמצים מאוד גדולים להגדיל את כמות העובדים ובעצם לצמצם את הפער בכמות העובדים. שכמות העובדים גדלה, רשות האוכלוסין הציג פה, כ-25,000 עובדים. ועדיין חסר לנו סדר גודל של כ-30,000 עובדים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

זה לא גידול של 25,000. היו כאלה שהלכו וחזרו והוא אומר נוספו 25,000. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

מצבת העובדים בארץ גדלה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

היא גדלה, אבל לא ב-25,000. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >>  

25,000 חדשים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לא, חדשים, כמה חזרו?

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

לא, הגידול המשוקלל. סך הכול גדל ב-25,000 נוספים. עדיין חסר. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

זה פי שתיים ממה שהיה לפני המלחמה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

כן, אבל עבר כבר מהמלחמה. המלחמה זה לפני שנה ורבע, חבר'ה. המלחמה לא פרצה עכשיו, שנה ורבע. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

עדיין חסרים לנו כמות גבוהה של עובדים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לכן אני חושב שהאוצר צריך לבוא ולומר אנחנו רוצים להגדיל את המכסות יותר ולקצר את התהליך יותר. לצורך זה צריך לעשות מה שצריך לעשות. מה האוצר עושה, במה שקשור אליכם?

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

רק חשוב לי רגע להגיד פה, הכמות של העובדים שחסרה זה לא בדיוק אחד לאחד. כי עובד פלסטיני הוא עסק מספר שעות מצומצם יחסית, כי הוא היה צריך ללכת, לעבור מחסומים גם בהלוך וגם בחזור. והעובד הזר מועסק כמות שעות יותר גדולה. אז היחס הוא לא אחד לאחד. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

בסדר, אני אעשה לך הנחה בעניין הזה. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

אבל אין ספק שחסרים, אפשר להגיד אם זה 10,000 או 20,000 או 30,000, חסרה כמות מאוד גבוהה של עובדים, אין עוררין לגבי זה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

טוב. איך אתם מעודדים את עניין העלות? העלות אני מדבר על כל מה שקשור אליכם בעניין הזה. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

אני אשמח להתייחס. בשביל לספק מענה לדבר הזה ובעצם לצמצם את הפער בכמות העובדים שהמוטיבציה שלנו היא בעצם כפולה: פעם ראשונה לצמצם את כמות העובדים, פעם שנייה לעשות את זה בהקדם. כי כל יום שאנחנו לא מצמצמים את כמות העובדים, הפגיעה, כפי שיושב-הראש אמר, הפגיעה הכלכלית רק מתעצמת. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

הלאה. עד פה הסכמת איתי. בוא, עכשיו ספר לי איפה אנחנו לא. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

איך אתם עוזרים?

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

כפי ששר האוצר וכפי שהתפרסם, שר האוצר החליט על הפחתה זמנית של עלויות העסקה, בעצם באמצעות הפחתה של דמי ההיתר. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

מה זה אומר?

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

אני אסביר. בגדול המטרה של הצעד הזה, כמו שאמרתי, להכניס כמה שיותר עובדים כמה שיותר מהר. איך אנחנו רוצים לעשות את זה? לעשות הפחתה בדמי ההיתר עבור עובדים חדשים שייכנסו במהלך שנת 2025. עובדים חדשים זה אומר שב-2024 הם לא היו בארץ, כלומר עובדים שהם עובדים תוספתיים. דיברת על הצורך. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

על כל עובד משלמים כמה אגרה היום?

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

דמי ההיתר זה באזור 3,600 שקלים. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

13,620. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

אנחנו מדברים על הפחתה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

שאתה משלם אותם על כל עובד שיש לך, בין אם הוא ישן ובין אם הוא חדש. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

נכון. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

יפה. אתם קיבלתם החלטה עכשיו רק על החדשים, נכון?

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

נכון, לעובדים החדשים. כדי לתמרץ הבאה של כמה שיותר עובדים, כמה שיותר מהר. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

זה סך האגרות שאתם לוקחים על כל עובד?

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

לא, לא, יש עוד אגרות. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

איזה עוד אגרות?

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

יש אגרה שנתית, אגרת רישיון, אגרת בקשה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

יפה. וכל הדברים האלה מסתכמים בכמה לשנה?

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

22, משהו כזה. הם פורסים את זה לחודש. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

אנחנו מדברים על הפחתה של יותר מ-50% מעלויות האגרות הספציפיות האלה. הפרטים הקטנים עוד לא נסגרו, אנחנו עכשיו. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אבל מה ההיגיון שרק על חדשים? הרי מה תגרום לכך? תגרום למצב שיתחילו לעשות חשבון, יכול להיות שעדיף לי לא להעסיק ישנים ולהעסיק חדשים ולקבל. הרי בסוף כולם, איך אמר מקודם סלוביק? אף אחד לא בא לפה להפסיד כסף, גם התאגידים לא. וזה בסוף הרי מתמחרים את זה ללקוח. למה אם אתה רוצה לעודד את הדבר הזה, למה שלא תעשה, אני חושב שזה מצחיק שעל אותו פיגום יעמדו שני עובדים שעל אחד אתה משלם 13,600 ועל אחד אתה משלם חצי או פחות מחצי. שאני מבין שגם זה עוד לא הוחלט, זה רק בכוונת השר. נכון?

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

לא, לא, אנחנו עובדים על זה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

מה זה עובדים? זה חקיקה, זה החלטת ממשלה? מה?

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

זה תיקון תקנות. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

תיקון תקנות בסמכות שר האוצר. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

שר הפנים. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

שר הפנים, שר האוצר ושר העבודה? דורשים הסכמה של שלושה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

כמה זמן זה לוקח בדרך כלל שלושה שרים?

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

זה לא ייקח הרבה זמן. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

מהר, מהר. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

כולם מסכימים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אני שואל שאלה, האם חשבתם, ואני מציע ואני גם אגיד את זה בשיחה אישית גם למנכ"ל וגם לשר. אמרתי את זה גם לסגן ראש אגף התקציבים. לדעתי זה צריך להיות על כל העובדים. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

אני אשמח להתייחס לזה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

כי אתם תהפכו פה תופעה שיכול להיות שהיא לא משתלמת למישהו מסוים ויתחילו לשחק עם העניין הזה. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

דבר ראשון, החשש שאתה מתאר על חילופים של עובדים, אפשר לקרוא לזה דלת מסתובבת או כל מיני כינויים, זה בוודאי מטריד אותנו ואנחנו עכשיו בוחנים כל מיני מנגנונים שיכולים לתת מענה לדבר הזה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אז במקום לבחון מנגנון אולי תעשה את הדבר הפשוט וההיגיון הפשוט?

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

אני רוצה להתייחס. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

כמה עלות זה למדינה? 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

הפער בעלות מאוד משמעותי בין עובדים חדשים לבין עובדים קיימים. אפשר פשוט לעשות את המכפלות. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

זה ברור לי בין חדשים לקיימים. אבל כמה העלות של הקיימים?

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

אני לא יודע להגיד בשלוף.

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אם תוריד את ה-60% הנחה הזאת על הקיימים?

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

אפשר להגיד 13,000 כפול כמה? 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

בהיתר יש לנו 55,000. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

אנחנו מדברים על מאות מיליונים. אז בוודאי שהאילוץ התקציבי פה הוא משמעותי וכולנו מכירים את המסגרת התקציביות ואת המציאות שכולנו נמצאים בה. זה אירוע אחד שממרכב מאוד את הסיפור. 

דבר שני, דיברתם על החשש שאולי מעסיקים יעשו כל מיני מהלכים להסיט עובד ישן, להביא עובד חדש. אנחנו לא חושבים שזו המוטיבציה של המעסיקים. אני חושב שהמוטיבציה של המעסיקים זה לתת מענה כמה שיותר טוב לכולם. לא לעשות תרגילים בשביל לצמצם עלויות אלא כן להגדיל את היקפי הבנייה. להגדיל את היקפי הדיור. 

גם בסוף, עובד זר למעסיק שווה הרבה יותר כסף מכמה האלפים האלה של אגרות שכן או לא ייגבו. אנחנו חושבים שפוטנציאל לדבר הזה הוא לא מאוד. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אתה מבין שיכולה להיות סיטואציה שיש חברה אחת שבונה שכונה, כל העובדים שלה יעלו לחברה X. ושכונה ליד בונה קבלן אחר, כל העובדים שלו יעלו לו Y. זה פה הוא ימכור יותר בזול. 

רצית להעיר משהו על זה?

 << אורח >> יגאל סלוביק: << אורח >>  

העלות למדינה היא 520 מיליון. ההפסדים של המדינה בגלל שאנחנו לא בונים הם במכפלות. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אוקיי. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

המוטיבציה סביב הדבר הזה, שוב, אתה תיארת בצורה טובה, זו הטבה כלכלית משמעותית לתאגידים. לכן ההנחה שלנו היא שכמה שיותר, ברגע שהדבר הזה יבוא לידי מימוש, שכמה שיותר תאגידים ירצו להביא כמה שיותר עובדים כמה שיותר מהר בשביל לממש את ההטבה. וזו המטרה שלנו, לכסות את הבור הקיים. אנחנו חושבים וצופים שזה ייתן מענה טוב לבעיה הזאת. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

והכוונה שלכם היא רק על החדשים. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

נכון. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

ואתם מגבילים את זה בכמות, באיזה סף?

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

לא. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אם אם תהיה החלטה של ועדת מנכ"לים?

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

המגבלה היא מגבלה של זמן, עד סוף שנת 2025. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אלה שייכנסו ב-2025. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

נכון. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

ב-2026 ישלמו מלא. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

נכון. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

טוב. איך אומרים? תמריץ. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

אדוני, אתה יודע כמה המדינה מרוויחה כסף? 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

בבקשה, רשות הדיבור אליך. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

אני רוצה להתייחס לגבי הנושא הזה. אחד מהמניעים של האוצר היה בשל ההורדה של האגרות זה להאיץ יותר בנייה והאגרה שהמדינה מרוויחה מעלייה לקרקע ובניית בתים חדשים הם הרבה יותר גבוהים מהאגרות האלה. 

לפני המלחמה שביטלו את היטל עובדים זרים המחיר ירד דרמטית, של העסקת עובד זר. כי הקבלנים באו וביקשו מהתאגידים להוריד את המחיר וכך המדינה הרוויחה מהעניין הזה. פרצה המלחמה ואז נוצר ביקוש אדיר לעובדים, שזה מה שהוריד בעצם את הירידה המחיר. 

אני רוצה להתייחס למשהו אבסורדי שמתדפק לשערנו ויוצאים בעיתונות ובתקשורת גם ופורסמו. יש חוב של התאגידים של 29 מיליון שקלים אדוני. זה הכול, 29 מיליון שקלים. במונחי מדינה זה גרושים. מה שקורה היום 33 תאגידים שחייבים 29 מיליון שקלים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

33 מתוך כמה תאגידים?

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

מתוך 48 תאגידים שהיו פעילים ערב המלחמה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

תקשיב לחלק הזה. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

אוקטובר האתרים היו סגורים לחלוטין. גם מנכ"ל התאחדות הקבלנים יאשר את זה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אתם פניתם אז, דיברנו כאן. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

ביקשנו להפחית את אוקטובר, אבל גם נובמבר האתרים לא עבדו מלא כי הרשויות המקומיות סגרו. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

והתווכחו אתכם, אמרו מילא אוקטובר אתם צודקים, נובמבר אתם לא צודקים. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

בדיוק. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

בסוף לא עשו לא אוקטובר ולא נובמבר. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

אוקטובר שילמנו שכר לעובדים, שילמנו ביטוח רפואי, שילמנו הכול, אבל לא גבינו כסף, כי האתרים היו סגורים. מספר מזערי של תאגידים שלא נמצאים באירוע קיבלו פיצוי מהמדינה, שעמדו בקריטריונים. התאגידים נגרם להם נזק אדיר. 

מה קורה היום? עברנו כבר את השנה, המדינה אמרה לא ניגע בהם כרגע. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אבל ה-29 מיליון האלה זה לכמה חודשים?

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

עבור שלושה חודשים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

הבנתי. אבל אחר כך המשיכו לשלם את הרגיל. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

המשיכו לשלם רגיל. הכול רגיל. באנו ואמרנו, נמאס לנו כבר להילחם. אמרנו לפי דעתנו צריך לפחות להוריד את אוקטובר, אבל בואו נשים את זה רגע בצד. מה שביקשנו כרגע לפרוס את ה-29 מיליון האלה לשלוש שנים וגם הסכמנו שזה יהיה גם צמוד מדד. שהמדינה לא תפסיד אפילו רבע. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אני מכיר את הפנייה הזאת. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

האוצר מתחפר בעניין הזה ומאיים לסגור את התאגידים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

בוא נשמע את האוצר. אתה מכיר את הסוגייה?

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

כן, אני מכיר את הסוגייה. קודם כל, אני חושב שהעמדה הממשלתית פה היא לא רק שלנו, אפשר גם אחר כך לשמוע את העמדה של רשות האוכלוסין וההגירה. אבל בגדול, כאשר מעסיק של עובד זר, כל מעסיק של עובד זר לא משלם אגרות, בגדול אמורה להיעצר הפעילות שלו בגין העסקה של אותו עובד והוא לא אמור להמשיך לעבוד בענף. הדבר הזה תקף לכל המעסיקים בכל הענפים, תקף גם בענף הבניין וביתר שאת גם לתאגידים. 

האירוע שקרה בחודשים האחרונים של שנת 2023 הוא אירוע חריג ואף אחד לא מתכחש לדבר הזה. לכן מה שקרה זה שנכנסנו לתוך שנת 2024, הפעילות של אותם תאגידים לא נעצרה, למרות שהיא הייתה צריכה להיעצר, כי אלה הנהלים וכך זה עובד. ואם נתחיל לא לגבות אגרות מאנשים במדינה אז אף אחד לא ישלם כלום. הפעילות של אותם תאגידים התאפשרה בשנת 2024. והיום אנחנו נמצאים כבר יותר משנה מעל הדבר הזה, שנה ושלושה חודשים בהם ניתנה אפשרות להסדיר את החוב הזה. 

אני אשמח לדייק, החבר'ה מרשות האוכלוסין יוכלו לדייק אותי. אבל החוב הראשוני לא היה 29 מיליון. החוב היה 70 או 70 ומשהו מיליון. וחלק משמעותי מהחוב כוסה. זאת אומרת יש תאגידים מסוימים שבחרו לשלם ויש תאגידים מסוימים שבחרו לא לשלם. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

אלה שיש להם יכולות כלכליות יכלו לשלם. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

אז חלק משמעותי מהחוב כוסה. יש קבוצה של תאגידים שבוחרים לא לשלם את החוב. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

בזמנו זה היה כבר. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

אני רק אשלים את דבריי. היו שנה ושלושה חודשים לפנים משורת הדין כדי להסדיר את הדבר הזה. וכל פעם ביקשו במהלך 2024 דחייה וכל פעם היה עוד קצת ועוד קצת. והגענו לשלב, אחרי 15 חודשים שהאירוע הזה נגרר שעכשיו אי אפשר להמשיך עם הדבר הזה וההחלטה עומדת לפתחם של המעסיקים. כמו שאמרתי, כל המעסיקים במשק בכל הענפים, וגם למעסיקים בענף הבניין וגם לתאגידים. מי שרוצה להעסיק עובד זר צריך לעמוד בנהלים ובדברים שחוקי המדינה החליטו שצריך לקיים. ומי שלא יכול שלא לעשות את זה, אין שום בעיה, אבל יש לזה השלכות. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

אבל מדובר באירוע חריג. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אני בא ואומר דבר אחד, ואמרנו את זה גם בישיבות קודמות. בהתחלה הייתה דרישה שלהם. אנחנו גם נתנו לזה כאן במה אצלנו בוועדה. אני חושב שאם אז המדינה הייתה חכמה ולפחות על החודש שלא היה ויכוח שבאמת לא עבדו בפועל היו הולכים לקראתם, אז כל העסק הזה היה נגמר. 

אבל מה? אתם אוהבים לחסוך כסף בסחבת כזאת. ואז אמרו רגע ונראה ונעשה פריסה ולא נעשה פריסה וכן נעשה פריסה. אני אומר עוד פעם, אני אז בזמנו, בהתחלה הצטרפתי לבקשה הזאת, לא לבקשה שלהם על שלושה חודשים. לא הבנתי למה שלושה, למרות שיש לו הסברים נהדרים אני לא מקבל אותם. אבל החודש-חודש וחצי בוודאי היה צריך להתחשב. כמו שידעו לעשות את זה בהרבה חוקים פה של הארכת מועדים בכל מיני דברים והתחשבו בעניין הזה. 

אתם בחרתם שלא לעשות את זה. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

לא, אנחנו בחרנו כן לעשות את זה. הייתה שנה שלמה להשלמת החוב. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לא. לא בחרתם להוריד חודש. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

לפטור אותם מחודש?

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לפטור חודש שבו באמת לא היה זה. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

היו עסקים רבים במשק, של מאות תאגידים שנסגרו במהלך - - -

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

רגע, דקה, סליחה. אני הבנתי. לכן אני הורדתי אז את הדרישה שלי לוותר. אבל אמרתי בואו תגיעו איתם להסדר פריסה. אני לא יודע מה המאמצים שנעשו או לא נעשו בעניין הזה של הפריסה הזאת. אבל בינתיים, אתה יודע, גם קרה משהו בינתיים. אנחנו רוצים היום שירוצו ויביאו עוד עובדים. ונאמר כאן, אני לא בא לדאוג להם, אני לא חושב שאף אחד מהם רעב ללחם. אני לא רוצה אבל להפיל את התאגידים האלה רק מסיבה אחת, לא מעניין אותי התאגידים, מעניין אותי בסוף עם ישראל. כי בסוף אם הם לא יעמדו בזה. אם נגיד כמו שהוא אומר שחברות לא יודעות במכה אחת גם לשלב את החוב ההוא, שלא משנה כרגע מי אשם, אתם או הם. תבואו תהיו חכמים, תגיעו לפריסה. אמרו שלוש שנים? אני לא קונה את כל מה שהוא אומר. תגיעו היום להבנות. אני פניתי גם למשרד האוצר לקולגות שלך מאגף תקציבים, אמרתי תגיעו איתם להסכמה. ואל תסגרו את זה על לסגור עד 2024 ו-2025 עד 2025. בואו, המדינה לא תפשוט רגל. בואו נגמור עם הדבר הזה. ייפגשו באמצע באיזה שהוא מקום ונגמר הסיפור. 

אני ממליץ לעשות את זה. כי בסוף יש פה זעקה שאתה אומר אולי היא לא מוצדקת, אבל יכול להיות שהיא כן מוצדקת. יכול להיות שבגלל הזעקה הזאת, ועובדה, שתאגידים מסוימים אחרים כן סגרו את העניין. כי הם יכלו. וכאלה שלא יכלו לא סגרו. אז אולי יש אחד או שניים שהם טרמפיסטים. לא יודע. אבל בסוף יש פה מבוגר אחראי. מבוגר אחראי בסוף זה אתם ואנחנו. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

אני אשמח להתייחס לזה. קודם כל חשוב להגיד שיש עסקים, יש הרבה עסקים שהיו סגורים במהלך החודשים האלה של המלחמה ואושר פה בחדר בקומה מעלינו בוועדת הכספים מתווה שיפוי לעסקים שבו נקבע בדיוק איזה עסקים מקבלים שיפוי וכמה מקבל כל עסק וכן הלאה. כלומר, הפעילות נפגעה בחלק משמעותי מהסקטורים במשק, גם בענף הבניין ובהמון סקטורים אחרים. 

לעניין מה שאתה אומר, יש היום מעל 200 תאגידי כוח אדם. אז גם אם יהיה מספר מסוים של תאגידים שאולי הפעילות שלהם תצטמצם או אני לא יודע מה יקרה איתם, זו החלטה שלהם. אבל גם אם מספר מסוים שהפעילות שלהם תיפגע אין סיבה שתהיה פגיעה בכמות העובדים. העובדים יעברו מתאגיד X לתאגיד Y. יש היום המון שחקנים בשוק הזה. זה בדיוק אחד המהלכים הראשונים שרשות האוכלוסין וההגירה - - -

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

מה יקרה עם הבניינים שהם בונים כרגע?

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

הם לא יעברו כי העובדים האלה הם עובדים ותיקים בחברות הוותיקות. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

סליחה, יושב-ראש הוועדה, אני אשמח להשלים. אחד המהלכים הראשונים שעשו רשות האוכלוסין וההגירה, אחד המהלכים המצוינים שעשו בתחילת המלחמה היא להגדיל את מספר התאגידים כדי לייצר יותר תחרות בשוק הזה. והנה, מגיעה נקודה שבו המהלך הזה גם מייצר תועלת. אנחנו לא תלויים בתאגיד כזה או אחר. יש פה שוק גדול עם המון חברות שמתחרות אחת בשנייה. וגם אם יש פה חברה אחת או אחרת שבוחרת לנקוט באיזה שהיא פעולה מסוימת, בסוף יש פה את כל השוק - - - 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

אתה נתת את ידך ל-70-80 משפחות שמתפרנסות מזה, של ישראלים. אנחנו מדברים רק על פריסה. אנחנו לא מדברים על להוריד, זו פריסה. ובתאגידים שאתה מדבר עליהם שאתה רוצה לסלק אותם כמחי יד, נשאו בעול. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

לא, חס וחלילה. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

נשאו בעול של המלחמה ועמדו 48 תאגידים וגייסו והשקיעו את מיטב כספם כדי לקחת דירות, כדי לקחת ביטוח רפואי. כדי לקחת ים עלויות על הגב שלהם בגלל זה הם לא יכלו לממן. אתה יודע איזה תאגידים שילמו? דניה סיבוס, דונה, תאגידים שעומדים מאחוריהם גופים כלכליים אדירים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אבל אל תשכח דבר אחד, תקשיב. אני אומר עוד פעם, אני לא בא עכשיו והופך את התאגידים לקמחא דפסחא שצריך להביא להם. אבל בסוף זה חברות כלכליות. קרה משהו במדינת ישראל. כשאתה בא, אתה משלם גם אגרות, אבל חוץ מהאגרות יש לך עוד דברים שאתה משלם. בגלל שהעלות עד היום היה להם עלות של עובדים הרבה יותר קליל. הרבה יותר קל להם מבחינה כלכלית. יש גם גבול כמה הם יכולים להעמיס על הדיירים בסוף את הגלגול הזה. זה מגולגל לצרכן. אבל יכול להיות שיש גם איזה גבול. יכול להיות שהם ילכו איתם ייקוב הדין את ההר ואתם תנצחו ותלמדו את כולם והגדלתם את התחרות. 

לא עשיתם את זה בשביל להגדיל תחרות, עשיתם את זה כדי להגדיל את כמות העובדים וזה מבורך. ההחלטה של הרשות לפתוח עוד תאגידים היא מצוינת, זה טוב להזרים דם חדש והכול. מצוין. אבל אני אומר דבר אחד ואת זה אתם צריכים לבדוק. אני לא בא וקונה כל דבר ולא אומר שלוש שנים והכול. שבו בחדר סגור, תגמרו דבר שיש לו סיבה טובה – מלחמה שפרצה ברגע. וצורך שפרץ ברגע. תבין, דקה לפני ה-7 באוקטובר היו פה כמה פלסטינאים?

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

100,000. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

דקה לפני – 100,000; דקה אחרי – אפס. ועכשיו ענף צריך להשתקם. אז לקח הלם, חודש-חודשיים, לא משנה, הם כן היו בסדר, הם לא היו בסדר. מישהו השלה אותם, מישהו אמר להם, לא יודע מה. אבל יש פה בסוף זעקה שיכול להיות שהיא נכונה. שבו בראש קר ובעצבים רגועים. אני לא רוצה לעשות לכם מדיניות היום שאגרות זה רק המלצה, לא. אבל הייתה מלחמה. עשינו הרבה מאוד דברים בזמן המלחמה. 

אני אומר עוד פעם, בהתחלה הצטרפתי לבקשה שלהם שהיה בדיונים הראשונים, לפצות אותם על זה. וחשבתי חודש אחד, הצעתי לאוצר. הם התעקשו על שלושה. ירדתי מזה. אבל לשבת לעשות פריסה. זה תאגידים כלכליים היום שיש לנו אינטרס שהם יצליחו. אם אתה רוצה הגדלת התחרות אתה רוצה שיישאר לך 248 תאגידים ולא 150 כי 40 ירדו מהעניין. 

אני אומר עוד פעם, אני פונה ומפנה את זה אליך, שתפנה את זה גם הלאה. אני דבר גם עם שר האוצר על זה. אני אומר שני דברים: צריך מחשבה לגבי האגרה שהיא צריכה להיות יותר חכמה לדעתי וגם לטווח ארוך יותר אם אתה רוצה לעשות באמת ולא שיתחילו לעשות פה תרגילים איך מביאים אנשים לחודשיים שלושה, לא יודע. 

הדבר הלא פחות חשוב זה הנושא הזה של האגרות. יש כרגע לחץ מהעניין הזה, תמצאו את הפתרון. 

 << אורח >> סלומון יוספוב: << אורח >>  

סלומון יוספוב, בעלים וחבר ועד. אפשר לבדוק את זה בצורה מאוד פשוטה. יש דוחות רווח והפסד של שנת 2023, 2024. אפשר לקחת שם אחורה. כך הם ידעו בדיוק אם התאגידים הפסידו כסף וכמה כסף. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

וכשאני אומר להיכנס לחדר זה לבדוק. אני לא אומר להם כזה ראה וקדש, אבל תגיעו להסכמה. אל תאיימו על הסגירה, כי מהסגירה הזאת טוב לא ייצא. יכול להיות שייסגרו ויכול להיות שהם לא ייסגרו, יכול להיות שהם סתם מאיימים. הכול יכול להיות. 

אבל כשאתה נמצא ויש לך על הגב שלך כל מה שאתה אמרת בהתחלה. ואתה אמרת דברים שאני אמרתי אותם בשפה שלי ואתה אמרת בשפה שלך. הפיל שבחדר הוא הדיור, הוא הכלכלה של מדינת ישראל, זה הפיל שבחדר. אז צריך להתייחס גם בפרופורציה איפה עושים תיקון קטן, איפה מוצאים איזה פשרה קטנה. סוגרים, קונסים והולכים הלאה. זה הכול. 

כן, בבקשה, אני רוצה לשמוע עוד דעה, לא רק בוועד שלכם. 

 << אורח >> ויויאן בן עמי: << אורח >>  

אני רוצה רגע להתייחס לעניין האגרות. אנחנו גם קבלנים וגם בעלת תאגיד חדשה. אני כן רוצה לצייר לכם את התמונה מבחינת האגרות. בסיעוד משלמים 340 שקלים שנתי, בחקלאות 2,000, בתעשייה 9,000, מומחים 12,000 ובבניין 22,640 לשנה. ההנחה הזו תתגלגל לקבלנים ותתגלגל לרוכשים של הדירות בסוף. זו ההנחה. לתת הנחה שלא מתייחסת באמת, למה באמת אנחנו משלמים כל כך הרבה כסף?

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

אני אשמח להתייחס לזה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

רצית להוסיף עוד משהו לפני שאני שומע את האוצר?

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

כן. הוא התייחס בפתח הדברים שהדבר הזה נוגע לסוגייה למשרד הפנים. אני לא מכיר התנגדות של משרד הפנים לפריסה. אני לא מכיר התנגדות של משרד הפנים. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

אנחנו בתחילת הדרך המנכ"ל שלנו אמר שהוא מסכים לדחיית החוב. אבל זה היה לפני יותר משנה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

נכון. ומאז אתה יודע מה קרה בשנה הזאת? לא סיכמו איתם כלום. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

אז קיבלו דחייה דה פקטו. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לא יודע מה. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

משרד הפנים, לידיעתך, מתנגד למהלך?

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

לא, אני לא מדבר על מתנגד או לא מתנגד. אני רק אומר שזו הייתה העמדה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

תודה רבה. נקש, הבנתי. אבל היה פה דבר, ואני אומר עוד פעם, אני ביקשתי את זה - - -

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

משרד הפנים אפשר הארכה דה פקטו של כמעט שנה וחצי כבר. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

עזוב דה פקטו. דה פקטו זה לא מדיניות. אדוני, אתה משרד אוצר. זה דה פקטו זה לא מדיניות. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

ממה שאני שומע מרום, משלמים את החוב הזה כי זה חוב שצריך לשלם אותו, אז לשלם אותו. ולתבוע פיצויים את המדינה. יש מתווה פיצויים. אני לא מבין, אני באמת שואל, שאלת תם. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

נקש, תקשיב. התאגידים שלא משלמים עד עכשיו ניתן להראות את הדוח רווח והפסד. אתה מכיר הרי דברים כלכליים. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

לא, אבל אתם לא יכולים לקבל את זה במתווה הפיצויים?

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

לא יתנו, כי ישוו את זה לאוקטובר שנה שעברה וזה לא עבר במבחן, כי אוקטובר שנה שעברה היה חגים אז לא היינו צריכים לקבל פיצוי. אבל אני בכלל לא מדבר על פיצוי. אני מדבר על פריסה. סך הכול פריסה. אנחנו רוצים לפרוס את החוב ולשלם אותו עם ריבית. מדובר על 29 מיליון שקלים. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >>  

כבר קיבלו הלוואה בלי ריבית. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לא קיבלו. אתה יודע מה? זה בדיוק. אם אתה שואל למה זה נסחב, בגלל זה. כי לא ייכנסו לחדר ואמרו להם הנה ההחלטה שלנו. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

250 משפחות. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

עזוב רגע, עזוב. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

מה הבעיה לפרוס? 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אלדד, אני לא בא עם הטישו עכשיו, בסדר?

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

לא קשור לטישו, עיקרון. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אז רגע. אני לא בא עם הטישו. אני בא ואומר לכם מה אני הייתי עושה לו אני הייתי חושב כמוכם על המאקרו. היה צריך כבר מזמן לסגור את העניין הזה באיזה שהיא פריסה ולא להרגיל את זה ככה או לסחוב עוד חודש ועוד חודש. עכשיו אתה בא ואומר קיבלתם כבר. נכון, גם אתה צודק, אבל גם הוא צודק. אבל הרגלתם אותם שלא סוגרים את הדבר. תסגרו את העניין הזה. 

יש פה דבר אמיתי. יכול להיות שהוא קצת מוגזם, יכול להיות שלא צריך שלוש שנים, אני בטוח שלא צריך שלוש שנים. תפרסו את זה באיזה שהיא צורה נורמלית ותגמרו את הסיפור הזה, נקודה. 

אנחנו צריכים לסיים, אני יודע. 

 << דובר >> לאה קריכלי: << דובר >>  

הם לא זמינים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לא זמינים משרד המשפטים. אני אדבר היום עם מנכ"ל משרד המשפטים. אני קודם כל אמחה בפניו על הזלזול של האנשים בוועדות. אבל אני ארצה גם תשובות על העניין הזה. 

 << אורח >> אוסנת חיטרון: << אורח >>  

סליחה רגע. אני מצטערת, פשוט כמו שכתבתי היה לי פה איזה בלת"מ, אני ממשרד המשפטים. קודם כל, זה לא זלזול, זה באמת היה משהו לא צפוי ואני באמת מתנצלת. אפשר לחזור בבקשה מה התבקשה ההתייחסות שלנו?

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

כן. ההתייחסות התבקשה על כך שאתם בוועדת המנכ"לים שאתם חברים בה קודם כל דיברנו על זה למה לא מגדילים את המכסות יותר, של הבאה פרטית. ולא כל פעם 5,000, עכשיו שוקלים עוד 5,000. כי אנחנו רואים בדיוק איך זה עובד בצורה הזאת ואיך זה עובד בצורה הזאת. 

הנושא השני היה הסיפור של לנסות לחסוך זמן. משרד השיכון, מנכ"ל משרד השיכון, לאחר בדיקה שלו עם אנשי הצוות המקצועי שלו ובמקרה דנן בא ואומר שאפשר לוותר על הבדיקה שלהם, של האיכות של העובדים במקרה הזה. בגלל מצב החירום שאנחנו נמצאים, בגלל שהאינסנטיב של החברות שמביאות והתאגידים הוא להביא אנשים מקצועיים אפשר לוותר על זה לתקופה מסוימת עד שנגדיל כאן את כמות העובדים. פה יש התנגדות של משרד המשפטים. 

שני הדברים הללו מצטרפים להתנגדויות שהיו בהתחלה סביב הבילטרלי. שנה וחצי, שאני הייתי צריך גם כיושב-ראש ועדה לדחוף כאן את משרד השיכון לבקש את ההחלטה הראשונה של 10,000. אני שואל, שתי ההחלטות הללו של הגדלת המכסה עכשיו והנושא הזה של ויתור או למצוא דרך לחסוך את חודש הימים שזה עובר במשרד השיכון עד שזה מגיע לרשות האוכלוסין, כשמשרד השיכון לוקח אחריות על העניין הזה. פה זה החלטה שלכם. 

אני שואל מה לכהן בבית הקברות? ממתי אתם מבינים בבנייה?

 << אורח >> אוסנת חיטרון: << אורח >>  

אנחנו כמובן לא מתיימרים להבין בבנייה. וזה לא מה שהתנגדנו לו בוועדה. מה שאנחנו התנגדנו לו, וגם לא התנגדנו, אלא ביקשנו לקיים דיון מקצועי, וזה באמת מה שהיה בסוף. זה הנושא של ההבאה פרטית מול הבאה בילטרלית. הבאה בילטרלית היא הבאה שאנחנו יודעים מניסיון העבר והיה גם בג"ץ בעניין והמדינה גם הצהירה הזאת בפני בג"ץ, היא הבאה של עובדים זרים שהיא הרבה יותר בטוחה לכל הצדדים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אבל זה התברר כלא נכון. אבל גם אם זה נכון, אנחנו נמצאים כרגע במצב חירומי כלכלי, עם השלכות משמעותיות למשק. אז לא אמרתי שתוותרו על הבילטרלי בכלל, ממש לא. 

 << אורח >> אוסנת חיטרון: << אורח >>  

יש 5,000. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לא. אבל מה זה 5,000? למה להגביל את זה? זו שאלה אחת. ועכשיו תתייחסי גם לעניין של משרד השיכון. 

 << אורח >> אוסנת חיטרון: << אורח >>  

אני לא מכירה את מה שהעלית, את העניין שאנחנו מנענו. לא הבנתי את העניין הזה שאנחנו התערבנו באיזה שהוא תהליך של הכשרה של משרד השיכון. ממש לא. מה שאנחנו עמדנו עליו בוועדת המנכ"לים זה שלפני שמאשרים הבאה פרטית שתיעשה בדיקה מקיפה. וכמו שהוועדה הגדירה לעצמה, בעצם במתודולוגיה הזמנית שלה, לבדוק שכל שאר האפשרויות מוצו. בגלל שאנחנו יודעים את זה, וזה בהחלט לא משהו שנמצא לא נכון.

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לא התייחסתם לבדיקה של משרד השיכון? מי אמר את זה פה?

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

פורסם בהחלטת ועדת מנכ"לים בנושא הזה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אתם אמרתם, מישהו כאן אמר. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

אני מקריא. בסעיף האחרון: "הוועדה רושמת לפניה את הודעת מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון כי משרדו ישקול להביא החלטת ממשלה לתיקון סעיף 9 להחלטה 1752 באשר לנושא המיונים וזאת בהתאם לצורך המקצועי וכי עד להשלמת תיקון משרד הבינוי והשיכון יפעל לפי נוסחו הנוכחי של סעיף 9".

זאת אומרת שאם משרד הבינוי והשיכון רוצה לעשות שינוי בעניין הזה הוא צריך להביא תיקון. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אבל אני מבין שכרגע משרד המשפטים מתנגד לזה. 

 << אורח >> לאה בן עזרא: << אורח >>  

מיד אחר כך גם עדכנו אחרי שביררתי אצלנו. שבדיון בוועדת מנכ"לים הוחלט שוועדת המנכ"לים יחד עם שרי הבינוי והשיכון יקדמו החלטת ממשלה שתאפשר. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

האם ישבו אתכם משרד המשפטים לגבי החלטת הממשלה הזאת לייתר את הבדיקה הזאת, כהחלטת ממשלה?

 << אורח >> אוסנת חיטרון: << אורח >>  

לא, לא פנו אלינו בעניין הזה לייתר את הבדיקה. לכן אנחנו, אני כמובן אבדוק ואם אני עושה איזה טעות אני מיד אעדכן את הוועדה עוד היום. אבל אנחנו לא מכירים. אני לא מכירה פנייה כזאת. וכמובן שברגע שתהיה פנייה כזאת אז אנחנו נקשיב. אנחנו לא מתיימרים להיכנס לנעליים של אף גורם מקצועי. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

בסדר. אני אקיים היום שיחה עם מנכ"ל משרד המשפטים על כל העניין הזה. לדעתי אתם לא מצליחים להבין את מצב החירום שאנחנו נמצאים בו וההשלכות הכלכליות על כל מדינת ישראל. על הילדים שלכם, על הנכדים שלכם, של השכנים שלכם ושל כולם. 

 << אורח >> אוסנת חיטרון: << אורח >>  

אין בעיה לדבר עם המנכ"ל כמובן. אני רק באמת רוצה להסביר. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

המנכ"ל מייצג אתכם בוועדת המנכ"לים למיטב ידיעתי. 

 << אורח >> אוסנת חיטרון: << אורח >>  

נכון, נכון. לכן זה רצוי ומצוין לערב אותו. אני רוצה להגיד שאנחנו שותפים מלאים להבנה של מצב החירום ושל החשיבות שלו. כל מה שאנחנו עומדים עליו בוועדה זה שהוועדה תפעל לפי הסטנדרטים שהיא קבעה לעצמה ותקפיד שלפני שהיא מאשרת הבאה פרטית מוצה האופציה של ההבאה הבילטרלית שהיא בטוחה יותר וגם שומרת טוב יותר על המדינה ועל ההתחייבות הבין לאומית. עמדנו על זה שיתקיים דיון ושנראה שלפני שאנחנו מאשרים שייבדק בעצם מה הדלתא. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

תראי, אני לא רוצה להזכיר לך, גברתי. 

 << אורח >> אוסנת חיטרון: << אורח >>  

שמה שיאושר זה מה שחסר. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

גברתי, אני לא רוצה להזכיר לך דיון שהיה כאן לפני שנה והסבירו פה משרד המשפטים אנחנו תכף מסיימים את ההסכם הבילטרלי עם סין ותכף מסיימים עם זה, זה רק בתרגום. מהתרגום זה עבר למשרד החוץ, ממשרד החוץ זה עבר לעוד תרגום. ואמרתם חייבים לעשות את כל ההשתדלות שזה יהיה בילטרלי. והלך שנה פייפן. הלך. 

אני בא ואומר אין לי בעיה, שהמדינה תכין לעצמה סט שלם של הסכמים בילטרליים שיהיו מונחים במדף ויתחילו לרוץ קדימה במקביל. אבל כרגע זה זמן חירום ובזמן חירום מתנהגים כמו בחירום, נקודה. 

אני רוצה לסכם את הדיון. 

 << אורח >> ויויאן בן עמי: << אורח >>  

אפשר רק לקבל תשובה לגבי האגרות? למה כפול בענף הבניין?

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

נכון, שאלה מצוינת. נכון. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

מה השאלה בדיוק?

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אמרת לה שתענה לה. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

לא, אמרתי על משהו אחר. 

 << אורח >> ויויאן בן עמי: << אורח >>  

אני שואלת על האגרות. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

תגידי את הרשימה עוד פעם. 

 << אורח >> ויויאן בן עמי: << אורח >>  

מסעדנות 9,000; תעשייה 9,000; מומחים, אומנים ומלונאות 12,000; בניין 22,640. למה? 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

אני לא יודע להתייחס. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

לא, כי לא לקחתם - - -

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

לא, נקש, מה שהיא אומרת היא צודקת. זה העלויות. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

זה כל האגרות ובמומחים יש גם - - -

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

אני כן רוצה להתייחס. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אני אגיד לך למה עשו את זה. אמרו זה קבלנים, מזמן עשו את זה, זה לא היום. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

זה לפני הרבה שנים, כן. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אבל אתם לא מבינים שקבלן נהיה עשיר כשהוא מגלגל את זה לדייר? כשאתה מקפיץ בזה את יוקר המחיה?

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

המחירים של דירות מושפעים קודם כל מהפערים בין הביקוש לדירות לפערים בהיצע הדירות. אפשר לדבר רגע על הפסקה של אגרות או לא. אבל ככלל, גם אם תייצר הפחתה בעלויות של כוח האדם בענף או של עובדים זרים או של ישראלים, לא משנה מה, בכלל כשזה המצב והביקוש לדירות גבוה מהיצע הדירות. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

למה חסר לך היצע? אתה ראית את הנתון של יום ראשון? יום ראשון יצא נתון של 10% פחות בהתחלות בנייה. זה גורם לפחות היצע. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

יושב-ראש הוועדה מכיר מצוין את הצעדים שאנחנו עושים להגדלת ההיצע. אבל אני אומר גם במצב של לפני המלחמה היה הפער בין הביקוש לבין ההיצע – זה מה שמכתיב את המחיר. במצב הזה גם אם תפחית העלויות העסקה אין לך שום ערובה שזה יגיע לצרכן. נהפוך הוא, סביר שזה לא יתגלגל לצרכן. אין שום סיבה שזה יתגלגל. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

שנייה. סביר או לא סביר אני לא יודע. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

לא. המחקר הכלכלי מלמד אותנו, יש מחקרים על זה מפה ועד אין סוף. זה לא יתגלגל לצרכן, כי המחיר הוא תוצר של ביקוש והיצע. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אבל שים לב מה אתא אומר לי, גם לפני המלחמה כשזה היה פלסטינאים בנו, אוקיי? ועלה להם פחות, אתה מסכים איתי?

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

עלה להם פחות, עבדו פחות גם. התפוקה מפלסטיני היא שונה, בוודאות. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אני לא יודע. אז עוד הייתה בעיה. עכשיו כשהעלויות שלהם גדלו. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

של מי גדלו?

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

מה, הם צריכים לתת דיור, הם צריכים לתת זה, אתה לא משתתף איתם בדברים האלו. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

אנחנו מייצרים הפחתה בדמי ההיתר, כפי שהצגתי. 

 << אורח >> גולן אלבוגן: << אורח >>  

ל-5,000 איש. אני אצטרך לגלגל את ההנחה של ה-5,000 איש?

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

זה לא תשובות שצריך להיות. זו תשובה של קופאי לא של אוצר. אתה מדבר על משק גדול ועל משק שמושפע. ואני אומר גם אם מה שאתה אומר נכון, שגם בנסיבות כאלה ואחרות היו בעיות, חלקן רגולציה שאנחנו פותרים ועושים הרבה מאוד מאמץ. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

אלו הסיבות להקפיץ מחירים, לא עלויות כוח האדם. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לא היחיד. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

אלו הסיבות העיקריות. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לא היחיד. מה הסיבה שפה צריך לקחת 20,000 ובמקצועות אחרים 10,000, למה?

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

בניין יותר יקר. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

למה מלונאות 10,000 ובנייה יותר? למה?

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

זה נקבע לפני הרבה שנים אני לא רוצה להגיד סתם דברים לא נכונים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

מצוין. 

 << אורח >> רום בר אב: << אורח >>  

אני יכול לבדוק ולחזור עם תשובה, אני לא רוצה להגיד סתם. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אני רוצה לסכם. בואו, תשכנע אותי יותר. 

 << אורח >> יגאל סלוביק: << אורח >>  

אני אשכנע אותך אדוני יושב-הראש. דיברנו פה בעיקר על עובדים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אם אני הייתי צריך להחליט ולחתום הייתי יודע מה אני עושה. 

 << אורח >> יגאל סלוביק: << אורח >>  

חצי דקה. דיברנו פה בעיקר על עובדים לענף הבנייה ועל עובדים במקצועות הבנאות. אני רוצה להזכיר שאנחנו עדיין ללא נוהל לעובדי תשתיות. ללא תשתיות וללא תשתיות תומכות בנייה אי אפשר לשכן אנשים. אם אין לי אבנים משתלבות, אין לי צינורות ביוב, אין לי כבישים. נוהל התשתיות עדיין לא סגור. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

זה חונה איפה? במשרד השיכון?

 << אורח >> יגאל סלוביק: << אורח >>  

משרד התחבורה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

משרד התחבורה?

 << אורח >> יגאל סלוביק: << אורח >>  

כן. והנוהל הזה עדיין לא סגור ועדיין לא ניתן להביא עובדים לענף התשתיות. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

טוב. 

 << אורח >> אלדד ניצן: << אורח >>  

אדוני, רק דבר קטן שאדוני יהיה מעודכן. ה-5,000 האלה שאושרו עדיין לא נפתחה הבאתם. משרד השיכון לא קיבל הנחיה מוועדת המנכ"לים כדי להתיר לתאגידים להתחיל להריץ את ה-5,000 שאושרו. זה תקוע עדיין. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

יושב-ראש הוועדה. 

 << אורח >> אורי יצחקי: << אורח >>  

אמרתי את זה, ההחלטה תפורסם בימים הקרובים ותקבל תוקף בימים הקרובים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

טוב. אני בא ואומר דבר אחד: אני חושב שהממשלה לא מספיק רתומה ואני לא מאשים את השרים פה, ואפילו לא את המנכ"לים. כי אני יודע, אני דיברתי איתם אחד אחד בזמנו כשהעזו לבוא עם הבקשה ל-20,000 והורידו להם את זה ל-10,000 בהבאה ישירה. 

אני בא ואומר מה שאמרנו כאן, אני רוצה תשובות מהוועדה. אני מצפה אם יש בעיות עם משרד המשפטים אני אשוחח אחר כך עם המנכ"ל שהוא הנציג של המשרד בוועדה. הדברים האלה חייבים להתקצר. אני מצפה מרשות האוכלוסין למצוא עובדים, אני לא יודע איך עושים את זה. לא יודע. 

 << אורח >> ישי לוי: << אורח >>  

אם יש לך מועמדים, אדוני יושב-הראש, אנחנו נשמח לקבל. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אין לי מועמדים. ואם היו לי לא הייתי מבקש ממך. אני אומר, לא יודע. וחבל, כי אם אתם יכולים לקצר את זה ב-50% מהזמן שלכם אנחנו באירוע אחר. 

הדבר הנוסף, לדעתי החלטה לגבי אגרות היא צעד נכון בכיוון הנכון, אבל צעד לדעתי לא מספיק אולי אפילו לא חכם, אולי צריך לעשות אותו בצורה אחרת. 

הדבר האחרון שמסתובב כבר חצי שנה-שנה. תסיימו את המשבר הזה של האגרות באיזו שהיא הסכמה לכאן או לכאן בצורה נורמלית ובזה יסתיים הסיפור הזה, כדי שכל העסק הזה יתגלגל בצורה הטובה. אל תנסו את הקטע של יסגרו לא יסגרו, יחליפו שמות, יחליפו זה. לא יודע מה. תסגרו את העניין הזה. כי בסיס הטענה היה מוצדק. לאחר מכן זה כבר הלך ימה צפונה ונגבה. אבל בסיס הטענה היה מוצדק. אני מבקש שתעביר את זה למי שצריך להעביר את זה אצלכם. אני גם בשיח בעניין הזה איתם. 

אבל אני בא ואומר דבר אחד: ועדת המנכ"לים הזאת יש לה אחריות אדירה על משבר הדיור. ואני אומר לך שלדעתי כיום, לאחר המשברים הקודמים, כי כשאתה באת ודיברת מה שהיה ערב המלחמה היו לזה סיבות נוספות. כל משבר יש לו את הזמן שלו ואת הסיבות שלו. לפעמים הם חופפים אחד לשני ולפעמים לא. אבל יש פה ביצה ותרנגולת, כי עלייה במחירים גוררת את המדד, המדד גורר את הריבית וכל דבר גורר את השני. הריבית מקשה על המשכנתאות ומקשה על היזמים להיכנס לחשיפות כאלה ואחרות וכו'. 

תעשו אתם את שלכם הכי מהר, השוק יגיב נכון. השוק בסוף יגיב נכון. ופה, באמת, אתה בהתחלת הדברים שלך דיברת, תיארת את הפיל החשוב באמת בעניין הזה. אבל אתם צריכים להתרכז עם פעולות אופרטיביות. תסגרו את כל הבעיות הקטנות הללו ותסתכלו קצת יותר יפה על הנושא של האגרות. כי לדעתי יש פה שוד. אני לא מבין למה מלונאות צריכה להיות 10,000. זאת אומרת, אני מפרגן, אולי זה צריך להיות 8,000 אפילו, אבל בניין צריך להיות יותר. כי מישהו משלם את זה בסוף, כי זה מתגלגל יותר יפה. לא מצליח להבין את החלוקה. סיעוד אני יכול עוד להבין, דברים אחרים אני יכול עוד להבין. אבל זה דבר שצריך להעלות בוועדת מנכ"לים. 

 << אורח >> משה נקש: << אורח >>  

זה יעלה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

כן. אבל אתה יודע מה האוצר, זה לוקח לו כסף אז זה ימות. אבל את זה אתה לא שומע במהדורות הערב בחדשות? אף פעם הפקידים לא אשמים. רק השרים אשמים או כאלה. אין פקידים שאשמים. ואני אומר לך שבסיפור הזה של העובדים הזרים, אני מלווה את זה שנה, שלא האמנתי שאני צריך להיות מעורב בזה כל כך כמו שהייתי מעורב. ואתה יודע כמה הייתי מעורב בעניין הזה. וחלק גדול מהחלטות הממשלה קרו בגלל לחץ שלי. עוד הייתי צריך לריב עם שר העבודה שידיד שלי ועם שר הפנים ועם זה. כל הבאה פרטית התחילה כאן בוועדה. לא במקום אחר, לא בממשלה, לא במשרד האוצר. לא אצל ראש אגף התקציבים. פה לא מעניין אותו שילכו 10 מיליארד לעזאזל. 

תתאפסו על עצמכם. אז טוב לכם שבתקשורת כל היום מאשימים רק את הפוליטיקאים. ואני לא מגן עליהם. אבל בסוף כמה פקידים קרי רוח ומאוד כישרוניים תוקעים דברים כאלה. שכולם סובלים מזה. הילדים של כולם, הנכדים של כולם. 

הישיבה נעולה.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:33. << סיום >>