פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 2 ישיבת ועדה משותפת לוועדה המיוחדת לענייני צעירים ולוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל 19/11/2024 מושב שלישי פרוטוקול מס' 73 מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים ופרוטוקול מס' 99 מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל יום שלישי, י"ח בחשון התשפ"ה (19 בנובמבר 2024), שעה 10:38 סדר היום: << נושא >> דיון מעקב בעניין מצבם של צעירי הצפון << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: נעמה לזימי – יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים מיכאל מרדכי ביטון – יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל חברי הכנסת: סימון דוידסון יוראי להב הרצנו מוזמנים: לירון סביון – רפרנטית פנים אגף תקציבים, משרד האוצר עידן פלדמן – עוזר מחקר, אגף אסטרטגיה, משרד הכלכלה אלי יניר – סגן רשמת האגודות השיתופיות, משרד הכלכלה שמעון וייס – מנהל תחום בכיר רשות הצעירים, משרד הנגב הגליל והחוסן הלאומי אסטפניה ברזיל – צוות מחקר, אגף אסטרטגיה, משרד העבודה נופר קין – אגף בריאות הנפש, משרד הבריאות אלינה מילקין – ביטוח לאומי רפאל סלאב – לובי 1701 בן ישראל שאול – עו"ס, צעירי קריית שמונה אברי אסולין – מנכ"ל מצפינים ליאת כהן רביב – יו"ר מצפינים נעם ויזמן – צעירים ומשפחות צעירות מפונות נבו ויזמן – צעירים ומשפחות צעירות מפונות אלכס צ'רניכובסקי – נציגי צעירים תושבי העיר, צעירים ומשפחות צעירות מפונות אלעד קוז'יקרו – יו"ר רשת המתנ"סים מנהל מערך הפינוי קרית שמונה שני עטיה – מנהלת מרכז צעירים, קרית שמונה מתניה מליק – יו"ר נוער הדמוקרטים אוריה הראל – נוער הדמוקרטים שי אילן – מנכ"ל שותף תוצרת הארץ ד"ר אביבה זריהן ויצמן – ראש היחידה ללימודי שדה, החוג לעו"ס, תל חי ד"ר איילה כהן – מרצה בחוג לעבודה סוציאלית וראש מרכז הידע, מכללת תל חי שחר יפרח – יו"ר האגודה הסטודנטיאלית תל חי גיליאן רייס זקס – רמ"ד קהילה, האגודה הסטודנטיאלית תל חי שי קידר – עו"ס, סטודנטית בתל חי יואב כהן – יו"ר ועד מושב נטועה וחבר מועצה מעלה יוסף אלישע כודר – תושב נטועה גבול הצפון ד"ר אורית דגני דיניסמן – פעילת ציבור, מרצה ויועצת ארגונית ועסקית הודיה טלקר – נציגת צעירים תושבי העיר, מרכזי חוסן מיטל כהן – אמא ממושב נטועה, מועצה אזורית מעלה יוסף נכחו באמצעים מקוונים: חיים גבאי – מפקח חינוך ממ"ד מחוז צפון, משרד החינוך עינת שלו – מנהלת תחום בכיר קהילות, מנהלת שיקום הצפון יניב פרץ – ראש אגף מעסיקים, שירות התעסוקה מנהלי הוועדה: דפנה סידס-כהן – מנהלת הוועדה המיוחדת לענייני צעירים אמל ביבאר – מנהל הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל רישום פרלמנטרי: רינת בן מוחה, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות << נושא >> דיון מעקב בעניין מצבם של צעירי הצפון << נושא >> << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שלום, בוקר טוב לכל מי שנמצאים כאן והגיעו, אנחנו מאוד מעריכים את ההגעה שלכם לכאן מוקדם בבוקר. נפתח בזה שזו לא הוועדה הראשונה שמיכאל ואני עושים יחדיו ואנחנו מנסים לאגם את השותפות הזאת בכנסת כדי לדון בדיוני עומק חשובים ולראות איפה הנושאים הם משיקים ונוגעים לכולנו, וברגע שקיבלנו פניה לדיון עומק על מצב הצעירים בצפון, באצבע הגליל, אמרנו שנעשה את זה ביחד עם ועדת הנגב והגליל במשותף, ועם ועדה שמתמחה בכל הסוגיות הללו כדי שנגע בזה לעומק, גם באחריות המדינה על השיקום, על המצב, על האתגרים הנוכחיים. אני אספר שהדיון הקודם שעשינו יחדיו היה דיון שסקר את כל הממצאים של לובי 1701 של הצפון, גם מתוך רצון לשמוע לא רק את הדמויות הראשיות, אלא גם את החוויה של התושבים ואת איך שהם מנתחים את המציאות שלהם תחת המלחמה, הפינוי, ובכלל הצפון, ואפשר להגיע שקיעתו במובן של השקעה וצריך לשקם במובן של השקעה ותקצוב. מיכאל, תכף אתן לך לדבר. אני רוצה להוסיף – ואקצר – שהדיון הזה נקבע עוד לפני שראינו שהתקציב הקרוב לא משקם את השיקום האזרחי של הצפון כמו שצריך. ככה שאני חושבת שהדיון הזה גם נוגע בנקודת זמן קריטית שאנחנו צריכים לראות איך הדבר הזה – אין סיכוי שעובר תקציב מדינה בלי תקצוב מלא או לפחות ברובו של סוגיות השיקום האזרחי לצפון. וגם להזכיר לכולם שאנחנו כבר שנה אחרי המלחמה, בוודאי שיש ידע, הכשלים והמחדלים ברורים לכולנו מהמנהלת והדברים שציפו שכבר יהיו והכול, אבל אין דבר כזה שתקציב 2025 בכלל יעלה להצבעה בלי הבסיס של הבסיס של תקצוב השיקום. להזכיר לכולם, לממשלה, למדינה, לנבחרי הציבור, לכל חברי הכנסת, ביטחון הוא גם חוסן אזרחי וחוסן לאומי והמציאות החברתית של כולנו. אומה שרוצה לשקם את עצמה, חייבת רשת ביטחון סוציאלית, חייבת להשקיע בכל המענים. אין דבר כזה שיש מרחבים שמודרים משירותים של מדינה, משירותים חיוניים, משירותים חברתיים ועוד במצב הנוכחי הדבר הזה רק העמיק. אני אגיד את השורה התחתונה, כדי לשקם את הצפון לא צריך רק להשקיע במה שהוחרב, צריך להפוך את המקום הזה למקום שישאב אליו, זה צריך להיות הצפון שאנחנו חולמות עליו, ממש ממש ככה. זאת אומרת השקעה מרחיבה, שלא רואה רק בשיקום – משימה, אלא גם בפיתוח והצמחה. זאת הדרך היחידה – המציאות הנוכחית מחייבת אותנו – את מה שעשו בכל העולם אחרי מלחמת העולם השנייה התפיסה הייתה לחולל את מדינת הרווחה, להשקיע תקציבים כדי להצמיח ולחולל צמיחה פריון ושגשוג. זאת אומרת שאחרי משבר כאוטי הדבר הנכון הוא להשקיע משאבים עצומים יותר, גדולים יותר, כדי לייצר את אותו שגשוג שאנחנו מחכים לו, לא לסגור פלסטרים, לא רק לתקן את מה שנפגע והוחרב, אלא להסתכל על הצפון ממקום של פיתוח מלא. אני מאמינה שאפשר לעשות את זה, אני חושבת שזאת הדרך, והמפעל הציוני על כל גווניו ומרחביו חייב שכל חבלי הארץ יהיו בו עומדים איתנים, זקופים ומשגשגים, זה הסיפור שלנו. זה הסיפור של ישראל. זה ביטחון בגבולות וביטחון חברתי. תודה, חברים, והאמת מודה לכל מי שהגיע לכאן. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> תודה נעמה, תמיד טוב לעשות עבודה משותפת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני מחכה לדיונים עם מיכאל. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> יש לנו הרבה כבר בקנה, עשינו ועוד נעשה, וזה חשוב מאוד בכנסת לשתף פעולה למען מטרה ראויה, ואין יותר ראויים מהצעירים של הצפון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> לפני שאני אדבר על הצעירים בצפון, עשיתי לי מנהג קבוע עכשיו לזכור את החטופים ולהנכיח אותם ובכל יום ללבוש חולצה של חטוף אחר וקצת לספר את הסיפור שלו, זה המעט שאנחנו יכולים, שהם יהיו לנגד עינינו ועל ליבנו ושאנחנו נדע לשם מה אנחנו עושים את הדברים. אז אני לובש חולצה של תמיר אדר. תמיר אדר הוא בן 38 מקיבוץ ניר עוז דור שלישי בקיבוץ, הנכד הבכור של יפה אדר שנחטפה גם היא ותמונותיה מוסעת על קלנועית בראש מורם אל עבר עזה פורסמו בכל כלי התקשורת בעולם כמעט. תמיר, נשוי להדס ואבא לאסף בן 8.5 ונטע בן 4.5. חקלאי ואיש חינוך, יצא בבוקר ב-7 באוקטובר להגן על הקהילה והגבול כמתנדב בכיתת כוננות, אותן כיתות שבלעדיהן האסון והקטסטרופה הייתה כפולה ומכופלת. תמיר מצא את עצמו מול מאות מחבלים ונלחם במשך שעתיים וחצי, נפצע קשה, נחטף ונרצח בהיעדר הגנה וטיפול רפואי. במשך 90 ימים ידעה המשפחה שתמיר בחיים עד שביום ה-4 בינואר 2024 קיבלנו הודעה כי תמיר נרצח ב-7 באוקטובר. בזמן שתמיר הגן על הקיבוץ בקרב אבוד מראש, אשתו והילדים היו בממ"ד במשך שעות רבות ושרדו בנס. תמיר היה איש חינוך, עבד בקרן רמון הנפלאה של משפחת רמון שעוסקת במדעים וקידום שוויון הזדמנויות, כמדריך חברתי להעצמת מנהיגות ובמקביל היה איש של אדמה, חקלאי בנשמה ותכנן לבנות את ביתו בקיבוץ ניר עוז כבן ממשיך. משפחתו של תמיר מבקשת להביאו לאדמה שכה אהב ולסגור מעגל, תמיר ראוי לכך. לגבי הצעירים, אין עתיד לצפון ואין עתיד לאזור פריפריאלי אם לא יגורו בו צעירים. המדד הראשי לצמיחה של קהילות זו הגירה שלילית והגירה חיובית. הנגב והגליל גם ככה סובלים מהגירה שלילית וכל יישוב נאבק לשמור על הצעירים שלו. המכה הקשה שהצפון מקבל עכשיו מעל שנה פינויים, פגיעה במרקם הקהילתי, משבר במוסדות האקדמאיים, פגיעה ברשת החברתית של הצעירים והזדמנויות התעסוקה שהולכות ופוחתות יוצר מצב שהצעירים נוטשים את הגליל והדבר הזה – נשלם עליו מחיר, לא היום אלא בעתיד. מול זה יש קבוצות מדהימות גם של מצפינים, גם של 1701, גם של מרכזי צעירים, גם של ארגוני צעירים שונים שרוצים להישאר בצפון, רוצים לבנות את ביתם, ואז אנחנו רואים שבקושי מכרו מגרשים לצעירים בצפון השנה וכל היישובים הכפריים מתקשים לעשות מכרזים למגרשים בזול כי המנהל ורשות מקרקעי ישראל רוצים למקסם ומוכרים אדמה ב-1-1.5 מיליון שקלים. איזו עובדת סוציאלית או מורה צעיר או חייל מילואים שהשתחרר מגולני בגיל 22 יוכל לקנות מגרש בגליל? וזה עוד בתחום המגרשים, שלא נדבר על בתים ועל זמינות של בתים. אנחנו הצבנו מספר נושאים והדיון הזה הוא דיון מעקב. כמובן נשמע את הקולות וניתן לשטח לדבר, אבל אנחנו רוצים גם תשובות מגופי ממשלה על נושאים מאוד ספציפיים שהצבנו בפניהם. אנחנו רוצים להתחיל עם עינת שלו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ניתן ליוראי? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> יוראי, אתה רוצה לפתוח? מה שאתה רוצה, לפעמים כדאי לשמוע אותם ואז להתייחס. מה שאתה רוצה, תלוי בזמן שלך. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אני פה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> אז בוא נשמע קצת את השטח ואת התשובות של משרדי הממשלה. ממה שאני מכיר אותך יהיו לך שאלות להפנות אליהם. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> האמת שיש לי בעיקר אמירה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> קדימה, תגיד את האמירה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> קודם כול תודה לכם על שאתם מעלים לסדר-היום את הנושא החשוב הזה. אני נפגש עם צעירים מהצפון והם מסתכלים לי בלבן של העיניים ואומרים לי שאין להם כוונה לחזור לצפון וזה שובר לי את הלב. הם אומרים לי שהם לא הולכים לחזור לצפון כי הם מרגישים שאף אחד לא רואה אותם. אם לפני ה-7 באוקטובר היו פערים גדולים בתעסוקה, בבריאות, ברווחה, ברמת החינוך, בהזדמנויות שיש לצעירים ולצעירות בצפון, אז אחרי ה-7 באוקטובר זה הולך וגדל. בשעה הזאת שאנחנו מקיימים את הדיון יש אזעקות בצפון ואני שואל את עצמי: איפה הממשלה? תסתכלו סביב השולחן הזה, אין פה נציג קואליציה אחד. אין פה אף אחד. אני שואל איפה הממשלה כי עכשיו הולכים לפרוץ את תקציב המדינה בפעם הרביעית. יש עשרות מיליונים, מאות מיליונים למען החינוך התורני, למוסדות מוכרים שאינם רשמיים, למוסדות הפטור, למנהל החינוך הדתי, לתמיכה בנושא יהדות, אין שקל אחד לתמיכה בעסקים בצפון, אין שקל אחד שהולך למיגון היישובים שהם לא פונו בצפון. אז אני אומר: אם הממשלה לא רואה אותם, אם הממשלה לא רואה את הצעירים שאמורים לחזור וליישב את חבל הארץ הכי יפה פה שפונה פעם הראשונה בהיסטוריה, איזה מסר שולחת הממשלה לצעירים שאמורים לחזור וליישב את הצפון? לחזור ולהקים את המשפחות בצפון, אם אין עידוד תעסוקה, אם אין עידוד בחינוך, אם מפקירים אותם לגורלם? אז אני אומר שאני לא מצליח להבין את ההתנהלות של ממשלת ישראל סביב האירוע של הצפון. לי נדמה שהממשלה הרימה ידיים וויתרה על הצפון וזו הבנה שהיא מחלחלת, היא כואבת, היא שוברת את הלב ובעיקר היא בלתי נסלחת, כי בלי הצפון אין ישראל, וזה גם המסר של 1701: בלי הצפון אין ישראל. וכרגע לא רק שמפקירים את הצפון מבחינה ביטחונית, גם מפקירים אותו מבחינה חברתית וזו הבנה שהיא שוברת את הלב. אז אולי נשמע תשובות ממשרדי הממשלה. כמו שמיכאל אמר, וזה דיון מעקב – אני לא מכיר תוכניות ממשלתיות משמעותיות או בכלל שפונות לצעירים ואומרות להם: חיזרו לצפון אנחנו נדאג לכם לאנשי החינוך הכי טובים, לרפואה הכי טובה, לצמצום פערים בתעסוקה, להזדמנויות בתחבורה, לכל מה שדרוש כדי שתוכלו לבנות את החיים שלכם לא רק בביטחון אלא גם בהבנה שיש לכם עתיד בחבל הארץ הזה. אני אומר שוב שבלי הצפון אין ישראל, ולכן אני לא מצליח להבין את האדישות הזאת לנוכח ההפקרה של כל-כך הרבה צעירים שאמורים לחזור והודיעו שהם לא מתכוונים. לכן אני פה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חד משמעית. אני רוצה ברשותך, מיכאל, שנעשה פינג-פונג. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> קדימה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כן הייתי רוצה לפתוח במחקר של ד"ר אביבה זריהן וייצמן, ראש היחידה ללימודי שדה בחוג עבודה סוציאלית. << אורח >> אביבה זריהן ויצמן: << אורח >> וד"ר איילה כהן. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> וד"ר איילה כהן, מי שתחליטו כמובן. << אורח >> אביבה זריהן ויצמן: << אורח >> אנחנו שתינו נציג. אני ד"ר אביבה זריהן ויצמן, אני ראש היחידה ללימודי שדה בחוג לעבודה סוציאלית במכללת תל חי. אני גם תושבת העיר קריית שמונה, חברת מועצת העיר קריית שמונה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> את מפונה עכשיו או לא? << אורח >> אביבה זריהן ויצמן: << אורח >> מפונה, ויש לי שני צעירים שהבאתי לכאן, גם אחד בגולני. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> נשמע אותם, את כולם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> קודם כול תודה רבה לכם שאתם פה. << אורח >> אביבה זריהן ויצמן: << אורח >> תודה לכם. אני רוצה להגיד לשניכם תודה. תודה לך, חברת הכנסת לזימי, שזימנת אותנו ושהרמת את הכפפה החשובה מאוד הזו, ובטח תודה לחבר הכנסת מיכאל ביטון שתמיד מצעיד את העניין החברתי והפריפריה. אני אגיד שמיזם האבחון החברתי שעשינו נולד טרום המלחמה כחלק מהמעורבות של המכללה בקהילה וכחלק מקידום הסיעה היישומית שמובילה מכללה תל חי כמנוע בצמיחה באזור, ואני מאוד מקווה שמהר מאוד זה יהפוך להיות האוניברסיטה כמו שהובטח. זה מיזם שתוכנן עם קהילות אחרות, ובסופו של דבר בעקבות הפינוי ומצבה של קריית שמונה והפיזור המאוד גדול של העיר החלטנו להתמקד בקרית שמונה באבחון החברתי הזה. בדצמבר-ינואר התחלנו להקים שולחן עגול ביחד עם קריית שמונה, מי שהוא יושב-ראש רשת המתנ"סים ואחראי על הפינוי בקרית שמונה, אלעד קוז'יקרו – תכף יגיע, הוא מתעכב עם החניות – היה חלק דומיננטי בשולחן הזה ביחד עם מנהלי חינוך ורווחה של קריית שמונה, ככה שזה בשיתוף פעולה. בחרנו ביחד איתם את האוכלוסיות שענייניו אותם, ושלוש אוכלוסיות למעשה היו אוכלוסיות שעניינו באותם רגעים – הורים, נוער שהלך לאיבוד בתוך התקופה הזו, וצעירים. והוועדה הזאת תתמקד בצעירים. (הצגת מצגת) ביולי קיימנו כנס גדול לקהילה עם התוצרים, אנחנו נציג פה רק מעט. איילה תתחיל. אם תשימו את המצגת אתם תראו שאנחנו למעשה לקחנו את זה כמנוף של שותפות ודאגנו לפרסם את הנתונים. אתם רואים את הרכבת – 64 קילומטרים - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני רק רוצה להגיד שכדי שכולם ידברו ואכן גם צעירים שהבאתם ידברו, אנחנו נצטרך שגם נתכנס מהר. << אורח >> אביבה זריהן ויצמן: << אורח >> נתכנס מהר. אני רק אגיד שהשלט הזה עוצב על ידי סטודנטים. רק שנבין את המרחק של כל דבר מהעיר קריית שמונה בקילומטרים זה ממש מיצג את הבידוד ואת חוסר העושר שיש עבור צעירים בעיר קריית שמונה. מאוד חשוב לנו הן כתושבים והן כמכללה שצעירים יישארו בקרית שמונה ומפה אני מעבירה את זכות הדיבור. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אולי כדאי להציב שלטים כאלה במרחב ואז אולי זה ינער קצת יותר? << אורח >> אביבה זריהן ויצמן: << אורח >> אין ספק. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תדעו שבית החולים – 40 קילומטרים. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> עדיף שלא תשברו את הרגל היום. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה מנער, אני חושבת, להבין את הפערים הללו. להבין אותם בוויזואל, לא רק במספרים. << אורח >> אביבה זריהן ויצמן: << אורח >> נכון. לא רק במילים שאיבדו משמעות בחיינו לצערי. ד"ר איילה כהן, תציגי את עצמך קודם כול, יש לך תפקיד חשוב. << אורח >> איילה כהן: << אורח >> (הצגת מצגת) אני מרצה במכללה האקדמית תל חי, בחוק לעבודה סוציאלית ומנהלת מרכז ידע אזורי של אשכול גליל מזרחי, שמאז תחילת המלחמה בעצם אוסף נתונים על יישובי הגליל המזרחי ומספק אותם גם למשרדי ממשלה, תקשורת ועוד. נתמקד היום באוכלוסיית הצעירים שבעיקר אנחנו מודאגים, גם באבחון החברתי ולא רק באבחון החברתי, ולא רק באבחון החברתי, גם בסקרים שמרכז הידע עושה. אנחנו מזהים בקרב הצעירים בקרית שמונה ובכלל באשכול גליל מזרחי פחות מחשבה לחזור להתגורר ביישובי המקור שלהם בצפון. המדגם כלל כ-48 צעירים. אביבה, צליל האזעקות מלחיץ אותי, תעשי לי טובה. << אורח >> אביבה זריהן ויצמן: << אורח >> אני מתנצלת, אני מכוונת על קריית שמונה. << אורח >> איילה כהן: << אורח >> ואני כרמיאל, אבל סגרתי. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> זה בסדר ששומעים פה את האזעקות כי אנחנו צריכים לשמוע את האזעקות בקרית שמונה. << אורח >> איילה כהן: << אורח >> ולנו זה קצת פוסט טראומטי ובטח כשאני מציגה, אז אחר כך אם אפשר לפתוח. תודה. בעיקרון גילאי 19-25 למרות שאנחנו מגדירים צעירים עד 35. קודם כול אנחנו יכולים לומר שהצעירים עברו הרבה מאוד מקומות אבל בעיקר מרביתם מתגוררים היום 50% בדירות עצמאיות בקהילה, יש לזה משמעות והשלכה לגבי התמקמות שלהם. אז כמו שאמרתי הם גם עברו הרבה מקומות אבל הם מוקמים כרגע ואנחנו מזהים ש-40% מהצעירים הם שבעי רצון ממקום המגורים במידה רבה עד רבה מאוד, גם 50% במידה בינונית זה עדיין אומר שהאנשים כרגע ממוקמים במקום שנוח להם, וזה נתון שכמובן מאוד מעסיק אותנו. אנחנו שאלנו לגבי מה מטריד? בעיקר חוסר הוודאות. עוד נתון שאם נוסיף אותו לתזוזה הרבה שעשו, למקום שנמצאים בו כרגע ומרגישים בו נוח ולחוסר הוודאות לגבי מה יהיה? אז כשצריך לקבל החלטה אם אני חוזר למקום שלא בטוח, מתי אני חוזר ומה יקרה? אז הנטייה כמובן היא כבר להישאר במקום ולא לבצע עוד ועוד שינויים. והשיח היום שהוא עוד יותר מבלבל, אני יכולה להגיד, לא תורם למחשבה שאני רוצה לחזור לקריית שמונה דווקא. שביעות הרצון הכללית מהחיים 7 זה נראה ציון גבוה, אבל כשאנחנו עושים את זה בהשוואה לממוצע הארצי אנחנו מדברים על 8.1, בתחושת הביטחון 6.1, ביטחון בעתיד עוד יותר יורד וצריך לראות את זה מתקשר לקונטקסט של השיח שמתקיים כרגע על הסכמים וכדומה. רווחה נפשית אני אולי רק אקח את הנתון של מתוח/עצוב. הרגשות השמחים, האנרגטיים, הרגועים, פחות עם ציונים גבוהים. << אורח >> אביבה זריהן ויצמן: << אורח >> וזה צעירים. << אורח >> איילה כהן: << אורח >> זה צעירים, ואפשר לקחת את זה גם למקום של מציאות החיים שלהם העכשווית, אבל בטח בקונטקסט של מה מצפה לנו? וכשאנשים יחזרו – ואנחנו מאמינים שיחזרו לצפון – המשאבים שיידרשו להתמודד עם משך הזמן שבו צעירים מתוחים, חסרי ודאות, כעוסים וכו', אותנו – בטח אנשים מתחום בריאות הנפש, תעסוקה וכדומה – זה מאוד מטריד. מצב הבריאות – אותו דבר, 50%. יחד עם זה, 23% קצת פחות טוב. זה כמובן יכול להיות גם קשור לכל הנתונים הקודמים שהצגנו. אני אגיד ש-40% לצעירים להרגיש פחות טוב מבחינה בריאותית זה מידע משמעותי. אולי מתוך השקף הזה מה שמאוד בולט זה הדיסוננס הזה לדבר בשפה היותר יומיומית, הבלבול הזה בין המחוברות המאוד גבוהה לקריית שמונה, הגאווה להיות שייכים לקריית שמונה, אנחנו מכירים את זה, אבל למול 62% לגבי ארגון לחירום, אנחנו בעצם מזהים שמחד, יכול להיות שהקשר – וכמה שאנחנו דואגים למחוברות – זה משתנה מאוד משמעותי בחזרה, אבל יש חשש מאוד גדול מה יקרה בעצם. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> איילה ואביבה, אני רוצה שתשתדלו לסיים בתוך שתי דקות כי אחרת אנחנו לא נגיע פה לכל הדוברים. << אורח >> אביבה זריהן ויצמן: << אורח >> יש לנו עוד קצת. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> זה חייב להיות מהר. << אורח >> איילה כהן: << אורח >> אז אולי אני אפנה את הנוכחים, מי שמעניין ורוצה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> אפשר להפיץ את הכול גם לנציגי הממשלה שיסתכלו על זה. << אורח >> איילה כהן: << אורח >> אנחנו מעלים את הנתונים והם בשקיפות. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> תנו את הנקודות הכי חשובות כדי שנאפשר לעוד דוברים להשתתף. << אורח >> אביבה זריהן ויצמן: << אורח >> אנחנו נביא את הקולות העולים מצעירים. אנחנו נגיד שהצעירים דיברו על כמה תמות מרכזיות שהם תמות שמעסיקות אותם, ואני חושבת שאלו הנושאים לדיון פתוח שהם חשובים. צרכים ומחסור בהזדמנויות בקרית שמונה, תעסוקה דלה וקושי להתפתח, מחסור במגוון של פעילויות קהילה ותרבות, דיור חסר. וכמו שאמרת: מעט מאוד מכרזים וכשיש מכרזים לא זוכים בהם בני קריית שמונה. העדיפות לבני קריית שמונה – משפחות צעירות שניגשו לארבעה מכרזים ולא מצליחים שיהיה להם דיור בקרית שמונה זה מאוד בעייתי. אז דיור חסר, לחזור או לא לחזור זו שאלה מאוד מהותית כולם מדברים קודם כול על ביטחון, על צורך בתמיכה רגשית עם החזרה. אני פחות אדבר על קשיים בזמן הפינוי כי אני מאוד הייתי רוצה שהדיון הזה יהיה עם פנים קדימה, עם פנים שמשרדי הממשלה מסתכלים איך הם יכולים לייצר את המעטפת המדויקת ביותר והטובה ביותר לצעירי קריית שמונה כדי שירצו לגור וירצו לחזור לקריית שמונה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> תשאירו את השקף הזה שילווה אותנו. << אורח >> אביבה זריהן ויצמן: << אורח >> אם תחזירו לי את המצגת, אני רוצה רק לקרוא איזה 2-3 קטעים מראיונות עם צעירים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> יש לנו פה צעירים, בואו נשמע אותם, יותר טוב. בואו ניתן לצעירים, בבקשה. אתם תחליטו מי מדבר. קצר ולעניין. << אורח >> אביבה זריהן ויצמן: << אורח >> נכון. אלכס, בבקשה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> קצר ולעניין. אלכס צ'רניכובסקי, כמו המשורר. << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> אני יכול להגיד שאני מייצג משפחה צעירה בקרית שמונה, יש לנו שלושה ילדים, אני מהנדס, אשתי מורה. אני עובד בחיפה, אין עבודה בקרית שמונה. כולם שואלים אותי אם אחרי זה אני אישאר? אני לא יודע אם אני אישאר, אין לי מה לחפש בקרית שמונה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> גדלת בקרית שמונה? << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> גדלתי בקרית שמונה, אני מ-1992 בקרית שמונה. למה שאני אישאר? גם מה שאביבה אמרה מבחינת דיור, היו מכרזים הרבה, מה קרה? הייתה מסחרה, באו אנשים מבחוץ עם כסף, קנו שטח, עושים סיבוב ומוכרים אחרי שנה-שנתיים או שבונים. סעיף קטן אם תכניסו – זכית? מעולה, אתה מחויב לגור בנכס הזה. למה למכור אותו? למה לעשות סיבוב? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> יש סעיף כזה, הוא לא נאכף. << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> אין סעיף שאומר שאם אני זוכה עכשיו אני חייב לגור. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> יש סעיף, הוא לא נאכף, תאמין לי אני מכיר את זה כראש עיר. אבל גם העדיפות כמה אחוזים עדיפות לבני קריית שמונה צריך להיות גבוה מאוד. אלכס, אתה מפונה? << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> כן. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> איפה אתה מפונה? << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> אנחנו מפונים לפה, לירושלים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> כמה ילדים יש לך? << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> שלושה ילדים וכלב. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> בני כמה הילדים? << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> ארבע, תשע ו-17. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> איך הם מסתדרים? << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> בוא אני אגיד לך איך אנחנו מסתדרים, אנחנו כרגע בדירת שני חדרי שינה וסלון. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> שאתה שוכר? << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> נכון. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> איפה? << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> ליד יפו. זה היחיד שהיה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> אתה הולך לעבודה בחיפה? << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> אני נוסע לעבודה בחיפה וגם יש פה סניף של העבודה אז ככה זה יוצא יותר קל. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> ורעייתך איך היא מסתדרת בתקופה הזאת? << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> היא עברה פה לבית ספר, היא עובדת פה בתור סייעת. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> בית ספר של מפונים? << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> לא, בית ספר רגיל. אנחנו בקטע הזה כן הסתדרנו. אז עכשיו השאלה למה שנחזור? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> אתה שוקל להישאר בירושלים? << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> או בכל מקום אחר, איפה שיש תנאים נורמליים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> אז אני אשאל אותך הפוך, למה באת היום? אם ברור לך שלא תחזור אז מה אתה עושה פה? << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> אם אני מ-1992 בקרית שמונה, למה שאני לא אחזור? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> אני שואל הפוך. אני מבין את השאלה למה לחזור ומה צריך לעשות? אבל למה אתה בכל זאת אוהב את קריית שמונה? << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> כי אני כן רוצה להישאר שם. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> למה? << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> אני אוהב את המקום הזה, אני גדלתי בו. זה המקום שלי. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> תודה רבה. הודיה קארין טלקר. << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> רק רציתי להגיד כמה דברים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> כן, תוסיף. << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> אנחנו צריכים שבאמת ידאגו לנו. למה הבת שלי, כשהיא רוצה ללכת לראות סרט אנחנו צריכים לנסוע לכרמיאל שעה נסיעה? דברים הכי פשוטים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> גם בית חולים, רופא. << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> גם מה שאנחנו מרוויחים בהטבות מס, אני מוציא פי שניים על דלק בשביל להגיע למקום עבודה, אין עבודה בקרית שמונה. מה שיש זה רק ייצור, אין פיתוח. תביאו מהנדסים, תביאו מקומות עבודה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> תביאו פרויקטים שתהיה עבודה למהנדסים. << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> נכון, אז אין בעיה להקים כמו שהקימו בקרית גת, כמו שאת יוקנעם הפריחו, אין בעיה לעשות אותו דבר בקרית שמונה. אתם מדברים על רכבת, אבל תביאו רכבת יעילה. היום רכבת מכרמיאל לירושלים לוקח שלוש שעות, אם אני באוטו עושה את זה בשעתיים, למה אני צריך לנסוע ברכבת? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> אתה צודק. הדברים שאתה אומר מדויקים. תודה רבה לך, אלכסנדר. הודיה בבקשה. << אורח >> הודיה טלקר: << אורח >> שלום, אני הודיה טלקר, אני בת 25, אני מקרית שמונה. סטודנטית, מילואימניקית, מפונה, מילואימניקית כבר מעל 250 ימים. הייתי פה בנובמבר שעבר וכואב לי הלב לדעת שכלום לא השתנה. פוניתי למלון ובין המילואים ללנסות לשרוד בתואר במסלול פרקטיקה לשינוי מדיניות שנתן לי כוח להסתכל על מה שכן אפשר לשנות וזאת הסיבה שאני כאן היום, כי התקווה בלב לחזור הביתה לא הלכה הביתה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> איפה את לומדת? << אורח >> הודיה טלקר: << אורח >> בתל חי עבודה סוציאלית, מסלול פרקטיקה לשינוי מדיניות. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> איזו שנה? << אורח >> הודיה טלקר: << אורח >> שנה ג'. כל-כך הרבה מילואים, כל-כך הרבה אתגרים מסביב. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> איפה את במילואים? << אורח >> הודיה טלקר: << אורח >> בצנחנים, אני סמב"צית ביחס"ם. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> וואו, כל הכבוד לך. << אורח >> הודיה טלקר: << אורח >> זה למילואים אזרחיים לבוא ולדבר את מה שהמשפחה, החברים, הקהילה שלי – שמפורקת, מפוזרת ברחבי הארץ – מבקשת בלב פתוח עזרה. ונכון, יש הרבה נושאים על סדר-היום אבל יש כאן משהו שהוא ציונות 2024 ואי אפשר להתעלם ממנו יותר, מספיק. מי שלא קם בבוקר ועשה משהו אחד, אחד, לטובת זה שנחזור הביתה ובהעלאת מודעות ובשיח ומי שעובד במשרדים ממשלתיים כדי לקדם את זה שכל הצפון יישמע, צריך לחשוב כשהוא הולך לישון מה הוא עושה ביום הבא? כי אצבע מאשימה לא תעזור לנו יותר אבל עכשיו צריך להתכנס לפעולה והפעולות צריכות לדבר על כל מיני נושאים ודברים. ההבנה שבני המקום של קריית שמונה, גליל מזרחי, גליל מערבי, הם עוגן, אי אפשר בלעדינו, אנחנו העתיד של המקום הזה ושל המדינה הזאת והגיע הזמן לדבר בשיתוף ציבור, ביחד איתנו, לדבר את איך בונים פה שיקום של הקהילה שהתפזרה. איך מוצאים סיבות הגיוניות ולא רק רגשיות לחזור הביתה? איך הופכים את קריית שמונה לעיר מחוז שאני כבת העיר כמעט לא למדתי בתל חי כי היולי המון סטיגמות וחסמים והבנה שיש פה מוסד אקדמי מצוין שצריך לגרום שיהיו עוד סיבות הגיוניות ללמוד בו. הראשונה היא ביטחון, הבאה – תעסוקה, חינוך, דיור, הרבה דברים כדי שזו תהיה אוניברסיטת הגליל בדיוק. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> משפטי סיום, הודיה. << אורח >> הודיה טלקר: << אורח >> יש הרבה מהלכים שמגיעים מהשטח, מהאזרחים, ממכללת תל חי מהאגודה שמנסה להקים ולייצר קשר בין האנשים שמפוזרים בכל הארץ. יש מהלכים שקשורים לבריאות הנפש, מרכז משאבים שעושה עבודת קודש, תנועות צעירים שמתגייסות, ואנחנו מבקשים שידברו איתנו, אנחנו מבקשים שנתחיל לעשות ביחד. לא לדבר, לא לבדוק, לעשות ביחד לטובת הדיור, לטובת הביטחון, לטובת החינוך, התעסוקה שלנו. תנו לנו סיבה לחזור הביתה מעבר לזה שהלב כבר שם והוא מרוסק כבר תקופה ארוכה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> תודה. דברים נוקבים ומדויקים. שי קידר, סטודנטית. << אורח >> שי קידר: << אורח >> אני שי קידר, אני סטודנטית לעבודה סוציאלית בתל חי שנה ג', תחת אביבה וגם איילה. אני מילואימניקית, עשיתי חצי שנה רצופה במילואים ביחידת שלדג, כמפקדת של תומכי לחימה, שם גם עשיתי שנתיים וחצי קבע. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> מדהים. << אורח >> שי קידר: << אורח >> ואני התפניתי משדה נחמיה, קיבוץ שמופצץ כבר מעל שנה, ואני לא מקבלת שקל כי הוא נמצא 5.5 קילומטרים מהגבול. אז אני עברתי שבע דירות השנה, הייתי צריכה לשלם על הדירה שלי בתחילת השנה ואני עדיין לא יודעת איפה אני נמצאת. כמו שדובר פה וכל הנתונים שראינו במצגת, בסופו של דבר אני כרגע בשנה ג' מסיימת את הלימודים שלי, ועל אף שהגעתי לאזור הצפון כדי ללמוד בתל חי וראיתי את עצמי נשארת, אני לא יודעת אם יש לי למה לחזור. ואני הנתון הזה שאנחנו רואים במצגות. באמת, אין ביטחון. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> איפה את גרה עכשיו? << אורח >> שי קידר: << אורח >> אני באמת נודדת, אני כרגע מחפשת כנראה דירה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> ואת מצליחה ללמוד? את לקראת סוף התואר? << אורח >> שי קידר: << אורח >> לקראת סוף התואר, שנה שלישית וזה באמת מאוד קשה ביחד עם המילואים, ביחד עם הפינוי, ביחד עם זה שאין לי יכולת כלכלית להחזיק את כל הדבר הזה ואני מרגישה שכמו שנאמר פה מקודם, לא רואים אותי. אני כבר בוועדה השנייה שמדברת על הנושא הזה וגם פעם קודמת וגם היום – אין פה שר אחד שבא להקשיב לנו. אין פה שר אחד שמתעסק בנו. כמו שלא מתעסקים באנשי הדרום, כמו שלא מתעסקים באיך אנחנו נחזור צפונה, כמו שלא מתעסקים ב-101 חטופים שנמצאים עדיין בעזה, בָּנות בְּנות גילי שנאנסות עכשיו וזה הכול אותו דבר. לא דואגים לנו האזרחים וזה מתבטא בזה. אני נמצאת פה היום כדי להגיד את זה ולהגיד שאני לא רואה עתיד כל עוד לא דואגים לנו, ואנחנו, הדור הצעיר רוצים, אנחנו משרתים, אנחנו רוצים לחזור צפונה, אנחנו רוצים ליישב את היישובים שאנחנו כל-כך אוהבים ואת האזורים היפים כל-כך בארץ אבל אף אחד לא דואג לנו. ומדברים על יישוב לבנון או עזה אבל לא מדברים על לחזור למטולה או לקריית שמונה. איפה אנחנו חיים? מה קורה פה? ובאמת על אף שזה כל-כך כואב, אני עדיין מגיעה לפה כי יש פה חברי כנסת שרוצים לשמוע, אבל איפה השרים? זה כל מה שמעניין אותי, איפה הם לשמוע אותי? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> גם שרים שאמונים על צעירים, שבמנדט שלהם יש אגף צעירים או תקציבי צעירים והם אמורים להביא בשורה לצעירים. << אורח >> שי קידר: << אורח >> נכון, ואנחנו מדברים על צעירים כשאני מעל 200 ימי מילואים משרתת, רוצה, לומדת, לומדת עבודה סוציאלית כדי להחזיר לציבור הישראלי ואף אחד לא דואג לי. למי כן דואגים? למי שלא משרת, לשם הולכים התקציבים. אז מה אני אמורה להרגיש בתור אזרחית צעירה? זאת המדינה שאני רוצה לחיות בה? זה מה שיש לי להגיד ואני מאוד מקווה שמהמקום הזה שיש פה אנשים שכן דואגים לנו, באמת שני חברי הכנסת שאני מעריכה מאוד אבל זה חייב להמשיך הלאה וזה חייב להגיע, כמו שנאמר פה, למעשים, לתקציבים, לפתרונות מעשיים, לביטחון, לרפואה. אין, לא יכול להיות שנחזור צפונה ולא יהיה לנו איפה לעבוד או מיון ללכת אליו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> תודה על הדברים הנוקבים, שי. בן ישראל עובד סוציאלי מפונה שהוא גם צעיר ואחרי זה אנחנו ניתן לשחר יפרח ואז נשמע תשובות של משרדי הממשלה, ולסירוגין נציגי הארגונים. << אורח >> בן ישראל שאול: << אורח >> אהלן, נעים מאוד, תודה רבה. זה מורכב לקחת את הכול ולקצר את זה אבל אני הבטחתי להיות ממש קצר אז אני אשתדל. אני עובד סוציאלי ובת הזוג שלי הייתה מדריכת כושר ופילאטיס. לפני שאני עובד סוציאלי במחלקה לשירותים חברתיים בקרית שמונה אני פסיכותרפיסט ילדים ונוער, הייתה לי קליניקה בקרית שמונה. שני העסקים שלנו נסגרו ב-7 באוקטובר. אני לא רואה איך אנחנו מצליחים להחזיר אותם אחרי ה-7 באוקטובר. דיברת קודם על אלו שמתקשים לקנות בית בצפון, אז נפלה בחלקנו הזכות לקנות בית וההחזרים של המשכנתא וההלוואות עומדים על 10,000 שקלים. כשנחזור הביתה לקריית שמונה אין לנו הכנסה. אני מתבייש לצעוק את המצוקה שלנו כשיש צעירים וצעירות וזקנים וזקנות במנהרות בעזה, אבל גם הקול שלנו חשוב שיישמע. יצטרכו לקרות המון דברים. אני קיבלתי הצעות עבודה פה בירושלים, אני לא רואה שום סיבה – מלבד האהבה לאדמה, למקום שגדלתי בו ונולדתי בו – לחזור לשם. ובעיניי מה שהכי חשוב, מעבר לתמריצים שידאגו שנחזור הביתה זה בריאות, ביטחון זה לא רק גבולות. אגב אני ברחתי מקרית שמונה עם מכנס קצר וכפכפים, אני חוזר לקריית שמונה עם תינוקת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> גם בשעה טובה וגם על הטוב יש לברך. << אורח >> בן ישראל שאול: << אורח >> תודה רבה. ואם מכיש אותה נחש בקרית שמונה ויש פקקים בדרך לצפת – תנו לדמיון. תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ממש. בן, תודה, ותודה שהזכרת גם את החטופים ונגיד שבסוף יש מצוקות, צריך להזכיר את הדברים אבל לא לוותר גם על הקול שלכם שהוא קול חשוב, ובסוף אנחנו רוצים פה מדינה טובה יותר. תודה על הדברים. שחר. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> קודם כול נעים מאוד, קוראים לי שחר יפרח. אני יושב-ראש האגודה הסטודנטיאלית של תל חי. קודם כול אני רוצה להתחיל בבקשה קטנה – שניקח חלק בזימונים. אנחנו קוששנו כדי להגיע לפה, להבין איך אנחנו מגיעים ובסוף הצלחנו להיכנס, קודם כול תודה רבה. אני רוצה גם להתחיל ולאחל בחזרתם שלכל החטופים שיגיעו בריאים ושלמים ומי שצריך קבורה שיגיע לקבורה במהרה. אני רוצה להתחיל ולספר שהיום בימים האלו המכללה הסטודנטיאלית התחילה ללמד באופן פרונטלי בקמפוסים חלופיים בחיפה ובתל אביב. אנחנו עושים הפנינג פתיחת שנה קצת להעלות חיוך לסטודנטים שייפגשו עם סטודנטים אחרים מתוך שנתונים א'-ד', שנים א' וב' עוד לא נפגשו עם סטודנטים ופעם הראשונה שזה קורה ואין מרגש כזה. יצא לי לדבר עם סטודנטים אתמול בשנה א' ושאלתי אותם למה שתירשמו למכללה שפשוט מפונה ואין לנו את הקמפוס המטורף הזה בצפון, שאי אפשר להגיע אליו? ואמרו לי: שחר, אתה יודע? אנחנו כנראה נגיע לצפון, נגיע, נעלה צפונה, נגור שם שנה-שנתיים, נהנה קצת מהנחלים, מהפאבים הנחמדים שיש שם ונמשיך את החיים שלנו. מה אני מבין מהדבר הזה? שרוב הצעירים שמגיעים זה בשביל המכללה והם מגיעים והם מעבירים את הזמן ואת התואר ופשוט אין להם למה להמשיך שם. אני רוצה לשתף בכמה נתונים של סקר שעשינו באוגוסט, על הסקר ענו כ-700 סטודנטים ויש קצת נתונים מעניינים. קודם כול מתוך 700 הסטודנטים, 75% התגוררו לפני המלחמה בגליל המזרחי, היום רק 18% מתגוררים שם. 67% מהמשיבים טוענים שהמצב התעסוקתי שלהם נפגע, זאת אומרת חל"ת, זאת אומרת פיטורים, זאת אומרת ירידה באחוזי משרה. 59% מהסטודנטים מציינים שמצבם הנפשי החמיר בעקבות המלחמה. 46% מהסטודנטים חזרו להתגורר בבית ההורים. אני, כסטודנט בן 29 משרת מילואים – שירתי 150 ימים כלוחם גם בחיל הים ואז בהסבה לפלס"ר 205 בשריון על גבול לבנון, כמות הפצמ"רים שקיבלנו לראש שם אני לא יכול לתאר אפילו במילים – מבאס לחזור עם התיק ואמא תעשה לי כביסה. קצת מבחינת תעסוקה 26% פוטרו או התפטרו, 22% הוצאו לחל"ת, 49% לא עובדים היום בכלל. גם שאלנו שאלה: מה יחזיר אותכם לצפון, סיימתם את התואר מה יחזיר אתכם? כמובן ש-54% דיברו על אפשרויות התעסוקה, אני לא יודע אם אנחנו מודעים לזה אבל מעצמת הפוד-טק שהתחילה להתפתח שם פשוט נטשה את המקום ולא יודעים אם היא תחזור כי די, כבר יש את ה-facilities. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אתה מדבר כבר על ההעתקה ממשית? << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> אני מדבר על זה שה-facilities של תל אביב פשוט הרבה יותר מושך מקרית שמונה כרגע, לצערי. ואני מאמין שלא כולם יחזרו, אולי מעט יחזרו, אבל זה לא מה שהיה. 53% מדברים פה על הטבות כלכליות משמעותיות, רכישת שטח או דירה – מה שכבר גם עלה פה – ו-27% תמימים, חמודים, מדברים פה על תחושת שליחות שזה מדהים בעיניי, ואני רגע כן רוצה טיפה לצלול על תחושת השליחות. אנחנו באגודת הסטודנטים מה שעשינו ובשיתוף המדהימה שמצלמת, קוראים לה גילי, רמ"דית הקהילה באגודה הסטודנטיאלית, לקחה פרויקט על עצמה להכיר ולפגוש את הסטודנטים ולייצר קהילות בכל רחבי הארץ מדן ועד אילת. אם אני מסתכל פה, יש לנו מספרים, קבוצות וואטסאפ, מפגשים שהסטודנטים יוזמים בעצמם, זה מראה שיש פה רצון כלשהו להתאגד, להיות חברה וקהילה אחת גדולה, וזה מה שאנחנו עושים להכין את התשתית לחזרה צפונה. אני רוצה להגיד שאף לא טלפון, אף לא מייל, אף לא משהו, לא קיבלנו שום פניה כי הגוף הרשמי היציג, הכי גדול של הסטודנטים שאני לא יודע אם זה רוב הצעירים אבל זה אחוז גדול מהצעירים בצפון – אנחנו פשוט לבד בדבר הזה, עובדים עם התקציבים שלנו, עובדים עם הדברים שלנו. יש לנו פה את האנשים, יש לנו פה את הרצון, יש לנו פה את הנתונים, יש לנו פה את הכול, אנחנו הארגון כנראה עם הכי הרבה גישה לצעירים האלה יותר מכולם ואנחנו עובדים כמובן גם בשיתוף פעולה עם שי מתוצרת הארץ, ואנחנו עובדים עם מצפינים וכמובן עם המכללה בשיתוף פעולה וכן יש פה רצון לאגד את הכול למשהו אחד, ויש פה את האנשים שרוצים לעשות את זה ואנחנו פשוט מרגישים לבד. אני יכול לחפור פה באמת על נתונים עוד שבע שעות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שחר, אנחנו נצטרך משפט אחרון. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> אין בעיה אני ממש לקראת סיום. עם כל הנתונים אני יכול לחפור פה עוד שבע שעות. הדבר היחיד שאני מבקש זה תשמעו אותנו, תיעזרו בנו. אם זו המכללה הטכנולוגית בשביתה על קיצוץ תקציבים של 40%. באמת, איך צעיר אמור לחזור לצפון? אני משתגע מהדבר הזה. תודה רבה ואני מקווה שבאמת נתקדם עם הדבר הזה לאנשהו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה על הכול. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> תודה, שחר, גם על המילואים, גם על המעבר מהים ליבשה, זה מהלך מדאיג אבל עשית אותו. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> יש מצופים אפשר להתקדם עם זה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> זה אירוע נדיר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> איפה הדובר שלי? הוא שריונר, תחליפו חוויות. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> כן. קדימה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה. אנחנו נעשה פינג-פונג שגם הרשויות ידברו. כעת אנחנו נעבור לזום לעינת שלו ממנהלת שיקום הצפון, מנהלת תחום בכיר קהילות. העברנו גם הרבה שאלות. עינת, תודה שאת איתנו, אני אשמח שתתחילי בשאלות ששלנו ואולי גם בהתייחס למה שנאמר. << אורח >> עינת שלו: << אורח >> אני לא שמעתי את השאלות אבל אני אתייחס למה שנאמר על ידי הסטודנטים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> פרק הצעירים. << אורח >> עינת שלו: << אורח >> קודם כול להגיד לכם שגם אני למדתי בתל חי אז אני מזדהה עם רוב הדברים שאמרתם. אנחנו במנהלת מתארגנים היום, נפגשים עם כל הארגונים הרלוונטיים. אנחנו חושבים איך להפוך את הצפון, את קריית שמונה ואת תל חי לעוגן. גם לתעסוקה, גם ללימודים, להשכלה גבוהה, כל הדברים שאמרתם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כן, אבל את זה כולם אמרו. את הרשויות, אני רוצה לשמוע תוכניות. << אורח >> עינת שלו: << אורח >> אנחנו עדיין בכתיבה של התוכניות. רק לאחרונה קיבלנו את המסגרת התקציבית שהכנסת והממשלה אישרו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מה המסגרת התקציבית כרגע? << אורח >> עינת שלו: << אורח >> 15 מיליארד שקלים לכל הצפון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לכל הצפון על פני כמה שנים? ומה נכנס בתקציב 2025? כי אנחנו לא ראינו את המסגרת בתקציב 2025. << אורח >> עינת שלו: << אורח >> נכון, אנחנו עוד לא יודעים בדיוק כמה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> רגע עינת, אני עוצרת אותך. קודם כול אני מעריכה את עבודתכם במה שאתם מנסים לעשות בשנה כשאין שום תפקוד אבל אני כן רוצה לשים את הדברים על דיוקם. את מדברת על מסגרת תקציבית תיאורטית שעדיין שום דבר ממנה לא עבר. << אורח >> עינת שלו: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ולתקציב 2025 שום דבר עדיין לא שוריין? << אורח >> עינת שלו: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אז אין מסגרת תקציבית? << אורח >> עינת שלו: << אורח >> כרגע אין אבל אנחנו עובדים על זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אז בואו לא נדבר על 15 מיליארד שהם בחלומות. << אורח >> הודיה טלקר: << אורח >> וגם נשמח לדעת כמה מתוכם זה כסף חדש או שעוד פעם עובדים על תושבי הצפון בעיניים כמו שעושים ב-50 השנים האחרונות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בדיוק. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> טלקר, את למדת כבר משהו. זו שאלה לדוקטורנט. << אורח >> הודיה טלקר: << אורח >> למישהו שכבר כואבת את זה שכבר פגעו בקהילה שלי לא פעם אחת. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> בתקציב הקודם כשהמדינה הודיעה שהיא הביאה איזה 2 מיליארד או 4 מיליארד, חצי מזה כבר היה ידוע ומתוקצב מהעבר. << אורח >> הודיה טלקר: << אורח >> בדיוק. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> אז את ממש על הגל בדבר הזה. אבל אולי במקום שנתנגח על כלל המצב – תראי, החלטת הממשלה על הצפון זה אירוע מחפיר כי ב-2024 לא שמו כסף גדול וב-2025 עוד לא קיבלנו תשובות ונבדוק, כפי שאמרה טלקר, כמה כסף חדש באמת. אבל את אמונה על עולם הצעירים – מה הולך להיות? מה ההשקעות? איך זה הולך לקרות? מה הבנתם שצריך לעשות? מה הרעיונות שמשלימים מציאות קיימת מאוד ספציפית? אלו תקציבים אתם הולכים להשקיע בצעירים? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> או אפילו מה ביקשתם? אני רק רוצה להגיד שבתקציב 2024, מיכאל, מה שקיבלו, אחר כך בוועדת כספים קיצצו כמעט בחצי מהתקציב תוך כדי העברות תקציביות. זאת אומרת אישרו ואז קיצצו. אז אני רוצה לשאול כמה ביקשתם לתקציב 2025 ומה ענו כרגע? בואו נדבר רגע על המספרים. בסוף צריך להבין שהדיון התיאורטי הוא מספרים, כמה כסף יש? כי הכול טוב ויפה אבל אם אין כסף אין כלום, אנחנו מבינים את זה כולנו. אז אם אפשר, עינת, כמה אתם ביקשתם כמנהלת לתחום הצעירים? << אורח >> עינת שלו: << אורח >> אני לא יודעת את הפרטים המדויקים לתחום הצעירים. אנחנו הגשנו בקשה לתוכנית כוללת לשיקום הצפון על סך 31 מיליארד שקלים לחמש שנים. קיבלנו 15, ועכשיו אנחנו מדייקים את התוכנית ובתוכה יש את העוגנים, את התעסוקה, את התיירות, של עסקים קטנים, של חזרת התושבים הביתה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל שקל מזה לא תוקצב ולא עובר לתקציב הנוכחי. עינת, תתקני אותי, אני אשמח לטעות, כי לפעמים הדיווחים הם לא מדויקים. אז הסיפור של פיקוח פרלמנטרי הוא גם לאמת את הנתונים ולהבין. האם אכן שקל עדיין לא נכנס לתקציב 2025 למנהלת הצפון? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> עד שהתקציב במדינה מאושר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הממשלה אישרה אותו. << אורח >> עינת שלו: << אורח >> אני לא האדם לענות על זה, מצטערת. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> אז כרגע אין משאבים מיוחדים לצעירים? << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אין משאבים נקודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הם גם לא יהיו. אגב, אני רוצה גם להגיד משהו, בואו גם לא נתבלבל, משאבים לצעירים יש בזה חלק – ואני מאמינה במשאבים ייעודיים – בסוף בפיתוח אזורי תעסוקה, מרכזי רפואה, חינוך, זה בסוף משאבים לצעירים. משאבים לכל הציבור הם בסוף גם אבן שואבת לצעירים. בואו גם לא נשים את הכול על עוד מרכז צעירים איפשהו שאני מאמינה בזה ואני גם לא נגד. רק נזכיר שבסוף מענים נרחבים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> אבל דיור בר השגה לצעירים. בסוף צעיר רוצה לגור בקרית שמונה או באזור, הוא רוצה לקנות בית בפחות ממיליון שקלים ולקחת משכנתא של, לא יודע, 6,000 שקלים ולעבוד כמורה או כעובד סוציאלי. האם זה אפשרי? זו התוכנית בסוף. וקצת תרבות. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אולי משרד האוצר. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> אבל אתם אמונים גם על השנה. גם אם תקציב 2025 לא אושר, הייתם אמורים לעשות פעולות גם ב-2024. המנהלת לא צופה פני עתיד, למנהלת יש אחריות על ביצוע ב-2024. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> במיוחד כשהתקציב נפתח ארבע פעמים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני אשמח דווקא שנשמע את האוצר. אני מאמינה שעינת מאזינה לנו, ומקסימום נחזור אליה. כי בסוף אנחנו נשאל מלא שאלות אבל אם אין כסף אז התוכניות מתוכננות אבל אני רוצה את האוצר כאן, בוא נבין. שלום, סימון, חברינו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> בוא. << אורח >> לירון סביון: << אורח >> לירון סביון, משרד האוצר. אני כבר מבררת את כל השאלות ששאלתם כדי שניתן לנו מענה שלם. בגדול, אני חושבת שעדיף שאני אביא את התמונה המלאה, אנחנו כבר נחזיר תשובה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לירון, אז בשביל התמונה המלאה אני רוצה כן לחדד שתשאלי כמו שצריך. כמה האוצר מתכוון לתקצב לתוכנית החומש לחמש השנים הקרובות? << אורח >> לירון סביון: << אורח >> 15 מיליארד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ולכן כמה הוא שם בתקציב 2025? << אורח >> לירון סביון: << אורח >> אז אני צריכה להחזיר תשובה מדויקת. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> וכמה מזה חדש או צבוע בתוכניות רב שנתיות? << אורח >> לירון סביון: << אורח >> אני רוצה לא להגיד סתם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ואני אוסיף שאלה נוספת, אנחנו יודעים שהתקציב נפתח פעם נוספת בגלל שלא עמדו ביעד גירעון ויש פריצה תקציבית נוספת אוטוטו. האם בתוכה גם תוקצב לסוף שנת 2024 התנעה של תקציבים למנהלת הצפון? << אורח >> לירון סביון: << אורח >> בלי קשר יש את החלטת 1786 שהקצתה 1 מיליארד שקלים לתקציבי הצפון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שקיצצו מהם. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> כן, אבל אנחנו יודעים שהתקציב הזה לא עבר במלואו לרשויות. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> ומה עם הביצוע של 2024? שמתם 2 מיליארד לדעתי, בערך, ככה להתחלה. מה אחוז הביצוע של הכסף הזה? << אורח >> לירון סביון: << אורח >> יש את החלטת ממשלה 1786 שעליה דיברתי, של 1 מיליארד שקלים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> ועוד מיליארד מיגון ועוד עניינים. אבל מה אחוז ביצוע ב-2024? << אורח >> לירון סביון: << אורח >> אני אצטרך לבדוק את זה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני יכולה לענות לך אם אתה רוצה. אם האוצר לא יודע, אני אענה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אנחנו נמצאים בישיבות שבהן מוצגים לנו הכספים שכבר אושרו אבל אחוז העברת הכספים, כלומר ניצולם בפועל, לא נמצא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> האוצר יודע, הוא צריך לענות. << אורח >> לירון סביון: << אורח >> אתה יכול לחזור על עצמך? << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> כן, אני אומר שאת מדברת על מיליארדים שאושרו אבל השאלה אם הם הוקצו? אם הם הגיעו ליעדים שלהם? כי אני מבין שהם לא, כי אנחנו מדברים עם ראשי רשויות ואומרים לנו שהכסף לא מגיע. לכן אני שואל לצורך העניין מתוך הכספים שהוקצו עד עכשיו, מה הועבר בפועל לרשויות? << אורח >> לירון סביון: << אורח >> האם אתה מדבר על הרשויות המקומיות? << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> כן. << אורח >> לירון סביון: << אורח >> אוקיי, אז זה כסף ספציפית של פנים שם, אני אצטרך לבדוק, אני לא יודעת להגיד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אוקיי אז אנחנו ניתן לך לבדוק, אנחנו נחזור אליך בעוד 10 דקות. הרי זה בסך הכול נתונים מספריים, אפשר להשיג אותם בתוך 10 דקות. אני רוצה לעבור רגע למשרד העבודה שהיא צריכה תכף לצאת, אסטפניה ברזיל, בבקשה. << אורח >> אסטפניה ברזיל: << אורח >> שלום. שמי אסטפניה ברזיל, אני מצוות המחקר של אגף אסטרטגיה במשרד העבודה. קיבלתי רק אתמול את ההזמנה לוועדה הזאת אבל פשוט רציתי להגיד דבר אחד, חוץ מהדבר הקודם שאמרו פה שכבר לפני המלחמה, המצב של הצפון, בנוסף אנחנו רואים במספרים של הלמ"ס שיש ירידה משמעותית ברשות התעסוקה בוודאי, אבל אנחנו לא רואים את אותו הדבר בעלייה בשיעור האבטלה. אני מנהלת ועדת צעירים מגיל 15-24, וזה אומר שפשוט הם מחוץ לשוק העבודה, הם אפילו לא מחפשים עבודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חסרי מעש. << אורח >> אסטפניה ברזיל: << אורח >> בדיוק. צריך לדאוג לזה, מה קורה עם הצעירים האלו שמתחילים את הקריירה שלהם בשוק העבודה? ואני לא מדברת פה על המילואימניקים, אנחנו מוסיפים את המילואימניקים כמו שהם עובדים בינתיים, והמספרים שאני אומרת פה זה באמת חוץ מזה, אז יש לנו פה ממש בעיה בצעירים. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> את ממשרד העבודה? << אורח >> אסטפניה ברזיל: << אורח >> כן, אני מצוות המחקר, אני לא מהתוכניות בשטח. יש לנו תוכניות בשטח גם של הצעירים, אנחנו עובדים עם זה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> את לא הכתובת אבל הציפייה שלי לשמוע ממשרד העבודה היא לא שיש בעיה, את זה אני יודע, אלא מה אתם מתכוונים לעשות בשביל לפתור את הבעיה. << אורח >> אסטפניה ברזיל: << אורח >> לא, אנחנו ראינו בחודשים האחרונים שהם לא מחפשים עבודה, זה לא משהו שכולם יודעים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> במילים פשוטות, צעירים 18-24 שלא עושים מילואים אפילו לא מחפשים עבודה ובעצם המשמעות של זה היא אוכלוסייה בסיכון בישראל וכל שכן אחרי צבא ואחרי מילואים. << אורח >> אסטפניה ברזיל: << אורח >> בצפון במיוחד. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אז מה הפתרון של הממשלה עבורם? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> היא לא הפתרון, היא המחקר, וטוב לדעת נתונים, אבל בסוף מה המעשים למען הדבר הזה? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יש לנו את יניב פרץ מראש אגף מעסיקים בשירות התעסוקה בזום, אנחנו רוצים רגע לעבור אליו ואז. סליחה, אני אחזור אליכם עוד מעט, אני רוצה רגע לקבל קצת תשובות להבין איפה אנחנו צריכים לעשות מיקוד. יניב, שלום, תודה שאתה איתנו. אני יודעת שעברתם קיצוץ בתקציב 2024, אבל בוא תיתן לנו קצת בשורות. << אורח >> יניב פרץ: << אורח >> שלום וברכה. קודם כול אני מודה לוועדה, גם לך וגם לחבר הכנסת מיכאל ביטון ידידי על הוועדה הכה-חשובה הזאת לסייע לצעירים להשתלב גם בתעסוקה וגם במקורות הנוספים, דיור וכיוצא בזה. ברמה העקרונית כפי שציינת, שירות התעסוקה ככלל בתקציביו – הלא כל-כך גדולים כמו שאת יודעת שגם קוצצו לאחרונה – מסייע לאלפי צעירים להשתלב בתעסוקה, תכף נציין כמה נתונים. מתוך סך הכול כ-48,670 דורשי עבודה פעילים שרשומים אצלנו בלשכות בצפון, כ-13,500 הם צעירים. זה אומר שהם מהווים כ-27% מסך דורשי העבודה הפעילים בצפון. יחד עם זאת, בצד ההשמות, הצעירים שסייענו להם להשתלב בתעסוקה במגוון ענפי המשק השונים, הצלחנו לסייע ללמעלה מ-40% מסך הנקלטים. הם צעירים במגוון מקצועות מגוונים כמו שציינתי. << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> אפשר לדעת כמה אקדמאיים? << אורח >> יניב פרץ: << אורח >> אני יכול לתת. החלוקה היא כרגע שאין מספר רב של אקדמאיים שרשומים אצלנו, התמהיל כרגע כיום זה שבערך כ-50% מכלל דורשי העבודה שנמצאים אצלנו הם בעלי השכלה תיכונית, בעלי תואר ראשון שני ושלישי מהווים כ-35% מסך דורשי העבודה ורוב ההשמות כמובן בוצעו במקצועות הפחות אקדמאיים והפחות מתקדמים כי גם יש בעיה במקורות תעסוקה מהסוג הזה. << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> אפשר לדעת שכר ממוצע? << אורח >> יניב פרץ: << אורח >> אין לי את הנתון של שכר ממוצע כרגע לצערי. אני אוכל לנסות לבחון אותו בהמשך. << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> חבר הכנסת מיכאל פשוט דיבר על לקחת משכנתא של מיליון שקלים, משכנתא של מיליון שקלים זה החזר של 6,000 שקלים. כדי שהבנק יאשר לך צריך נטו של 18,000 שני בני הזוג. נכון? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> לא, אתה יכול עד 50% מההכנסה שלך למשכנתא, זה בסדר. זה 12,000 נטו כדי שתקבל 6,000 שקלים. << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> משכנתא מאשרים פי 3, 30% מהשכר בנטו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> 50%. אבל עדיף שיקבלו משכורת גבוהה וממוצע השכר בצפון ובדרום הוא נמוך יותר מבמרכז, זאת עובדה מוחלטת. << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> אמא שלי עבדה 30 שנים באותו מפעל וקיבלה 2 שקלים מעל המינימום. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> ואמא שלי הייתה פועלת ניקיון ולא קיבלה פנסיה. << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> גם אמא שלי. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> תאמין לי שהעוולות הן אינסופיות אבל העובדה שמפלים את רמת ההכנסה של תושבי הגליל והדרום זה דבר ידוע. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני מסכימה עם השאלה וכמובן בסוף צריך את איכות החיים והיכולת להתפרנס, אבל כאן אנחנו מדברים אפילו על הבסיס של יציאה ממעגל התעסוקה והיפלטות ממנו בגיל מאוד צעיר וזה אסון. זה גם שנים שהן שנים חשובות לפיתוח התעסוקתי ולחיסכון – כי צריך לזכור שבסוף אלו השנים שאנחנו חוסכים בהם לזיקנה בכבוד – ובכלל מצבי הסיכון שזה מייצר. זאת אומרת, אתה לגמרי צודק בשאלה הבסיסית האם בכלל אפשר להתפרנס ככה ולהגיע לקורת גג? אבל פה אנחנו מדברים על זה שנפלטו משוק התעסוקה והצעירים הופכים להיות חסרי מעש, זו הסללה לסיכון ולפשיעה ולמצבים שהם מצבי קצה שאנחנו מייצרים במו ידינו מתוך המציאות הנוכחית, וזה דבר מאוד מסוכן. לשירות התעסוקה ולמדינה יש פה מפתח, לא הכול זה רווחה. יש המון רבדים שהם משקמים אותנו כחברה וכאוכלוסייה ואנחנו מפקיעים אותם מהציבור. << אורח >> אלכס צ'רניכובסקי: << אורח >> זה הגיע גם מזה שאני מהנדס ואני עובד בחיפה כי אין מקומות של פיתוח בצפון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. אני רוצה לתת לליאת כהן רביב, מייסדת ארגון מצפינים. ליאת, תודה לך שאת פה איתנו. << אורח >> ליאת כהן רביב: << אורח >> תודה לכם על כינוס הוועדה, ובאמת לשלושתכם בכל הוועדות שקשורות לצפון אתם נמצאים וזה פשוט באמת מחמם את הלב. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> גם הצטרף אלינו חבר הכנסת סימון דוידסון. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> שהוא נשמה גבוהה מאוד, ובלעדיו לא היה מגיע הספורט לפריפריה, הוא מנהיג הספורט בפריפריה ועוד כמה דברים. << אורח >> ליאת כהן רביב: << אורח >> כל מי שמיכאל מעיד על נשמתו, מעיד על זה. אני רגע בקונטקסט רחב יותר רוצה להזכיר לכולנו מה שנאמר פה לפרקים אבל צריך לאגד באמירה ברורה: גבול הצפון הוא האזור המוחלש ביותר נכון ל-6 באוקטובר במדדים סוציואקונומיים, תעסוקה, הכנסה, השכלה, רפואה, תחבורה, רשימה ארוכה אנחנו מנצחים מהסוף. הסיפור של עזיבת הצעירים הייתה ונשארה הסיפור של הפריפריה, מיכאל מכיר את זה מהדרום, אנחנו מכירים את זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. << אורח >> ליאת כהן רביב: << אורח >> רק שהקונטקסט של השיחה הזאת הוא שונה כי המלחמה הזאת לקחה אותנו 50 שנים לאחור. אנחנו עומדים היום מול אתגר שאם המשרדים הממשלתיים לא יבינו שיש לו עדיפות לאומית ממשית אנחנו נהיה בעיה מאוד גדולה. רק לסבר את האוזן שלכם, ב-2006 אחרי מלחמת לבנון השנייה, היינו בשיא בפריפריה הצפונית של עזיבה של 70% מהצעירים, היינו המומים. היום אנחנו מדברים על צעירים וכשאני אומרת צעירים – אגב קריית שמונה היא מקרה בוחן, אני ממטולה באופן אישי – אנחנו מדברים על צעירים מחניתה למג'דל, 9 או 15 קילומטרים פנימה, 136 קילומטרים אורך, אנחנו מדברים על כ-50,000-60,000 צעירים, אוקיי? זה חשוב הדבר הזה. 90% מהם, בסקרים האחרונים שאנחנו עושים – אנחנו עושים סקרים שמעבר לקריית שמונה, הם יותר אזוריים – מספרים לנו שהם עזבו. וכשהם אומרים עזבו אלו צעירים שהכו שורשים אמיתיים בגוש דן בחסות המדינה או נוטים לעזוב. כל מי שנשאר ימצא את עצמו נאבק מול עמיתיו באות וגיל שאומרים להם: בחייאת, תשחררו, אין לכם למה לחזור פה. ולראשונה בהיסטוריה של ההתיישבות – וזה אלמנט מכריע שחשוב להבין אותו – ההורים של הצעירים אומרים להם את אותו הדבר: שחררו, אין לכם לאן לחזור. הנה קיבלת 14 חודשים עכשיו בגוש דן, מחנה אימונים, יש לך כבר שורשים – תישאר איתם שם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ליאת, ההורים עצמם עוזבים. זה מצב נדיר שבן אדם בגיל מעל 50-60 מחליט להכות שורשים במקום אחר, זה מצב שאנחנו לא רגילים אליו. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> סוג של בעל כורחו. << אורח >> ליאת כהן רביב: << אורח >> זה נכון, חברת הכנסת לזימי, תביני אבל. ההורים האלה יש להם משכנתא שקושרת אותם לצפון ולכן ביום שאתם תסגרו את הברז אז יהיו פקקים צפונה של כל האנשים שלא יכולים להרשות לעצמם אחרת בגלל הפתיח שלי של האזור המוחלש ביותר במדינת ישראל. הילדים שלהם, לעומת זאת, לא יחזרו והם גם לא ישמרו להם מקום באוטו מאחורה, גם כי אין, כי הציוד – הם הלכו עם שקית חוזרים עם משאית, וגם כי הילדים באמת לא יעלו מעצמם וההורים גם יסגרו מהר את הדלת שהם לא יעלו, וזה האירוע. ועכשיו אם הוועדה הזאת רוצה הישג אחד ממשי, חבר הכנסת ביטון, זה שב-15 מיליארד שיושבים היום במנהלת תנופה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא יושבים. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> יושבים בענן. << אורח >> ליאת כהן רביב: << אורח >> שעתידים לשבת – אנחנו נעשה מעגל ונרקוד בגשם – יש כרגע ששה סעיפים מימושיים. היא ציינה אותם קצת, הנציגה שהייתה. אין סעיף שאומר צעירים. עכשיו, במציאות שבה 17% מהאוכלוסייה של האזור שהיא 100% מהעתיד שלו, 90% ממנה הודיע שהוא איננו, אי אפשר שלא יהיה סעיף. אז אם אתם מחפשים משהו פרקטי זה מה שאתם רוצים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> קודם כול נגיד לך שנכניס את זה לסיכום הוועדה. נבקש שבמנהלת צפון יהיה סעיף מיוחד שמתייחס לצעירים ולהחזרתם. אבל אני כן חוזרת שבסוף זה מתכתב גם עם יתר המענים. << אורח >> ליאת כהן רביב: << אורח >> אני מסכימה איתך, יש בחינוך וכו', אבל זאת הבעיה כי זה תמיד בחינוך ובזה ובזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל את צודקת, צריך לייחד לזה, כי בסוף מדד הוא מדד. האם צעירים חזרו? האם צעירים מהגרים שם? את צודקת. << אורח >> ליאת כהן רביב: << אורח >> תראי, לי יש שתי בנות. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> האסטרטגיה צריכה להיות צעירים, הכלים והפעולות – דיור בר השגה, קהילות צעירות, תרבות, תעסוקה, יזמות, מענקים לעסקים קטנים. << אורח >> ליאת כהן רביב: << אורח >> מה יפה פה? שהצעירים עצמם, 120 מהם – ויש פה כמה חבר'ה שהיו בתוך הכינוס הזה – התכנסנו ועזרו לממשלה, אמרו בואו. עכשיו הייתה נציגה של תנופה שלא ידעה לענות לך, 14 חודשים לתוך האירוע: אנחנו עוד כותבים את התוכניות. בא לי לבכות אני אומרת לך, הייתי צריכה למלא את כוס המים מחדש. אל תכתבו תוכניות כפרה עליכם, לא צריך, יש תוכניות בשטח, יש אנשים בשטח, אנחנו כבר לא בשנות ה-70, ה-80 וה-90 שהיה צריך להציל אותנו את תושבי הצפון. גידלנו אנשים עם עמוד שדרה מטיטניום שיש לנו אמירה ויש לנו גם ארבעה תארים שניים, יושבים פה אנשים כאלה. תראי את הגברת הצעירה המדהימה הזאת, יש לנו סוללה של כאלה, סוללה. כתבנו תוכניות – קחו אותם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> וגם יש מלא החלטות ממשלה ישנות, רק להגיד, החלטות חשובות שהיו לזוהר הצפון, פיתוח הצפון, אנחנו זוכרים את כל ההחלטות. << אורח >> ליאת כהן רביב: << אורח >> בשמות אנחנו מצוינים. הקריאייטיב עובד חזק על הישראבלוף. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ממש ככה. << אורח >> ליאת כהן רביב: << אורח >> אני רוצה להגיד לך שהבנות שלי שתיהן, תומר ודורון, 22 ו-20, 180 ימי מילואים, חיילת סדיר במג"ב מזרח ירושלים, גרות במטולה. הן ראו כמו כולכם את תוכנית כיבוש הגליל. מה אני כאמא שלהן אמורה לומר להן למה הן צריכות לחזור ליישב את מטולה? עכשיו, אני יודעת למה, אני יודעת שזו משימה לאומית. ממשלת ישראל הבינה שזו משימה לאומית? ממשלת ישראל הבינה שאי אפשר לרוקן צעירים מכל יישובי הגדר שיושבים שם כי היישובים יזדקנו ולא יהיה מי שיחזיק את הדלת של הממ"ד? וראינו מה קורה כשלא מחזיקים את הדלת של הממ"ד – אנשים לא טובים נכנסים פנימה. אז ממשלת ישראל צריכה להתאפס על עצמה, להבין שזו הדלת הארוכה ביותר שיש לנו, שאין לנו שום אפשרות להרשות לעצמנו שהיא תהיה חלשה, ואי אפשר לסמוך רק על אלו שיש להם משכנתא ויחזרו כי אין להם ברירה שיהיו אלו שיחזיקו את הדלת, כי אין להם כוח, הם גמורים. אנחנו צריכים את הודיה, אנחנו צריכים את דורון ותומר, אנחנו צריכים את הילדים של אברי, ואנחנו צריכים את החבר'ה הצעירים האלו, את אלכס, שמדברים פה. להם יש עדיין כוח, הם מנועי הצמיחה, הם אלו שילדו ילדים כדי להכניס למערכות החינוך, כי אם ייסגרו מערכות החינוך זה המסמר הראשון בארון הקבורה של קו העימות. אין קו עימות? יש קו עימות חדש, איפה? בראש פינה, ואז שם יש לך את אותם אתגרים ובתוך 30 שנים יש לך את אותו סיפור. כמה גבוה אפשר לבנות בתל אביב? צריך את הפריפריה. ב-2048 אנחנו מכפילים תושבים, איפה תשימו אותם? אז תתעוררו, ממשלת ישראל צריכה להתעורר. התוכנית של ה-15 מיליארד צריכה צעירים לא בגלל שצריך להחזיר אותם כי נגמרה המלחמה, אלא בגלל 2048. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ארוך טווח. << אורח >> ליאת כהן רביב: << אורח >> לחלוטין. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מדינה שרואה קדימה. << אורח >> ליאת כהן רביב: << אורח >> אמירה אחרונה, ברשותכם. שלא תטעו, אם בסבב הזה האסוני, הקולוסאלי, הדרמטי, המאתגר, שהיה לנו, לא נחליט ונחזק במודע ובמכוון את הברזלים של המערכת הצפונית – זה כבר לא יקרה, לא נעים לי להגיד לכם זה כבר לא יקרה. אם האסון הזה לא יביא צמיחה – שום דבר לא יביא. אנחנו נחזור להיות יישוב ספר, נקבל טפטופים מדי פעם, תודה רבה, נגמר האירוע. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ליאת, את הדברים שלך צריך להשמיע בוקר וערב עד שמשהו יקרה. כל מילה ברזל, אני מודה לך. << אורח >> ליאת כהן רביב: << אורח >> מודה לכם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ממש. האוצר, יש לנו תשובות? << אורח >> לירון סביון: << אורח >> אני רק אגיד שהדברים טרם הוגדרו. אנחנו בשיח עם השר אלקין ומנהלת תנופה לצפון וכמובן נעדכן ככל. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תראי, לירון, את עובדת ציבור, בסוף אני פונה אלייך, אני לא תוקפת אותך. אני רוצה להגיד לך – זה אפילו לא הגון שאנחנו פונים אל הרשות באיזו טרוניה – בסוף זה סיפור, סדרי עדיפויות, סיפור פוליטי. באמת אני רואה את כל הממשלה מסתגרת שעות על חוק מעונות אבל לא על תקציב לשיקום הצפון זאת חרפה. אני רוצה להגיד שגם לא יכול להיות שמגישים תקציב מקצועי בלי תקצוב כלשהו, אני לא יכולה להבין את זה. אני אומרת, בתוך סדרי העדיפויות הייתם אומרים: שמנו את 2 המיליארד, זה פחות מחלוקה של 15 לחמש שנים, אבל לא שמתם כלום. אז לצד הביקורת שיש לי גם על אגף תקציבים ועל הדרך שבה הוא מורח החלטות ממשלה – וקטנה היריעה כמה אני מבקרת את זה – בסוף יש גם דרג פוליטי שבאמת איבד את סדרי העדיפויות בצורה מטורפת אפילו באופן סמלי. אפילו הייתם אומרים לי: התחלנו עם מיליארד ונמשיך תוך כדי השנה עם עוד 1.5 מיליארד –, אני לא מבינה באיזו תעוזה ממשלה הצביעה על תקציב בלי שום תקצוב. אני לא מבינה באמת – מה שנקרא אצלנו חשומה – אני לא יודעת מאיפה, איבדו אותה לגמרי. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> 'חשומה' זו בושה. אבל הכוונה שנעלמה הבושה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מה זה נעלמה? אין אותה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> יכול להיות שלמול התשובות האלו צריך להכיר במציאות שהממשלה הזאת החליטה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אין לי בעיה להכיר במציאות, אפילו למראית עין. אני לא מבינה איך אין להם - - -. באמת. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אבל אני חושב שלפעמים צריך להסתכל על המציאות כהווייתה. הממשלה אומרת לתושבי הצפון: ויתרנו עליכם, אין לנו כוונה שתחזרו הביתה, אין לנו רצון שתחזרו הביתה. במקום ליישב את מטולה, קריית שמונה, את חניתה, אנחנו מתכוונים ליישב את עזה ואולי את דרום לבנון. אני לא יודע, זאת האמירה. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> אני חייב שניה להגיב, אני יושב פה רותח. אני צעיר שגר בצפון, יותר נכון מפונה מהצפון ואני מבין שלאף אחד בממשלה הזאת, אף אחד במדינה הזאת לא מעניין. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הממשלה הצביעה על התקציב הזה. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> אני מבין שהצביעו על התקציב אבל איפה הוא? אני יושב פה ושומע את האוצר והאוצר אומר לי: שמע, אנחנו לא תקצבנו אותכם עדיין. אז למה מחכים? אנחנו כבר בנובמבר. ה-7 באוקטובר היה ממזמן אם אתם זוכרים, היה ממש מזמן, אנחנו כבר בנובמבר, הספקתי לחגוג שני ימי הולדת במלחמה הזאת, ואנחנו עדיין לא מדברים פה על תקציב. למה יש לי פה סטודנטים שמפונים? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> תדע לך שזה זועק. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> מיכאל, אני מתנצל, אני אשמח לסיים את הדברים, אני רשמתי פה כמה דברים. מעצבן אותי שאין פה תוכנית מגירה. אין פה תוכניות מגירה איך לי, כאגודת סטודנטים יש תוכניות מגירה מה קורה אם חוזרים צפונה ואיך אני מנתב את התקציב שלי מחדש? מכעיס אותי שהדברים האלו עדיין לא סגורים. אנחנו בנובמבר, בנובמבר. יש שר חדש, השר אלקין, יש כסף לשרים, יש כסף להכול, למה אין כסף לנו, לצעירים? למה? זה מעצבן אותי שאנחנו לא מעורבים. אני איש שטח, אני עובד ונושם את האנשים בשטח, אני, אני, רוב מי שיושב פה כנראה לא עושה את זה. אני מייצג את האנשים, אני מדבר בשמם כרגע. יש לי סטודנטים שמפחדים לעלות לקצרין ללמוד, האם מישהו עוזר להם בתחבורה ציבורית? לא, הם יצטרכו לעצור עם הרכב בצד. האם יש מיגוניות בדרך? – לא, הם יצטרכו לשכב על הרצפה. למה אף אחד לא מקשיב לנו? למה אף אחד לא נעזר בנו? הנה, זה סטודנט בשם תלם שהוא מפונה מהמעונות במכללה ועדיין לא מקבל את הכסף, הוא לא נחשב מפונה בכלל. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> שחר, תודה. הזעקה שלך היא אמיתית והיא נוקבת ואתה תדע דבר אחד, שכשממשלה רוצה להיות מסודרת, היא עובדת מסודר. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> ברור, רואים את חוק ההשתמטות וחוק המעונות. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> רגע, תן לי להשלים את המשפט. לא רק מעונות. במנהלת תקומה בתוך חודש החלטה, בתוך שלושה חודשים החלטת ממשלה, בתוך חצי שנה כסף עובד בשטח. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> אז איפה זה לצפון? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> רגע, תן לי להשלים את הדברים. אל תפריע לי באמצע. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> זה בוער בי. אני שותק עד שאתה מסיים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> בדרום בתוך חודש החלטת ממשלה, בתוך שלושה חודשים מפורטת, בתוך חצי שנה כסף לביצוע בדרום. שנה כבר מנהלת תקומה עובדת, כבר בונה יישובים, קרוואנים. בצפון ארבעה פרויקטורים, מריבת אגו בין משרדי ממשלה מי יוביל? עברה שנה, עברה יותר משנה ואז נתנו נזיד עדשים, 2 מיליארד, מתוכו מיליארד חדש, והמיליארד החדש בתת ביצוע, עוד נגלה כמה בוצע ממנו, לא 100%. אמרו סיסמאות: קחו כסף. והכסף לא בוצע. עכשיו, המבחן של הממשלה זה איך ייראה תקציב 2025, מעבר לעצבים ולכעס שזה אמיתי פה. ומישהו אמר שאת הצפון החליטו להזניח? הוא צודק. אנחנו אף פעם לא אוהבים לעשות השוואות בין הדרום לצפון כי שני האזורים האלו מוזנחים, אבל ממשלה קיבלה החלטות גדולות על הדרום, עיר הבה"דים, קריית המודיעין, קריית התקשוב. קיבלנו כמה החלטות גדולות וביצענו, בית חולים חדש בבאר שבע עם בג"ץ שעשינו. אתה בודק את הצפון אילו החלטות גדולות ממשלה עשתה? איזה ביצוע גדול? אני אומר לך שזו החלטה מודעת. עכשיו, מי נפגע יותר? הדרום או הצפון? נכון, הדרום חטף את המכה הכי קשה ביום הראשון ועם הרוגים ויש לנו קורבנות ושילמנו מחיר, אבל הצלחנו להחזיר את רוב הדרום לפעילות כלכלית. שנה אין כלום בצפון. מפעלים בורחים מקו הגבול, עסקים מתניידים לחיפה, הם עוזבים את חניתה, את אדמית, את שתולה. יקב אביבים נשרף. אלפי מקומות עבודה נעלמים. אתה בא לממשלה ואומר: מי המנהיג של הצפון? ואתה לא פוגש מנהיגות. אז הזעקה שלך היא נכונה ואנחנו נטפל בזה. אנחנו ניתן לסימון, חבר הכנסת, ואז ליואב כהן, יושב-ראש מושב נטועה. חבר'ה, מי שכבר דיבר, זה לא יפה כי יש אחרים שלא דיברו, אז לא להפריע ולתת להם גם. בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה אדוני. קודם כול אני מברך אתכם, הדיון הזה הוא סופר חשוב וזה לא הדיון הראשון והוא גם לא יהיה האחרון, לצערי. אני לא יודע אם אתם יודעים אבל בבניין הזה, בבית המשוגעים הזה עכשיו, בוועדת כספים דנים על נושא של פיצויים לעסקים בצפון, ששום דבר לא סגור, שום דבר לא התקדם, כסף לא עובר. בעלי העסקים באמת כבר לא יכולים יותר למשוך אפילו חודש אחד, חודש אחד יותר הם לא יכולים למשוך. והדברים לא נסגרים והדברים לא מתקדמים. יושבים פה מהאוצר שאין לי טענות מהפקידות עצמה ומהאנשים, אנשים שבאמת רוצים לעשות טוב אבל בסוף אתם צריכים להבין כולם שהבניין הזה הוא בניין פוליטי, ואם זה היה חשוב מאוד לקואליציה לקדם את כל הנושא שאנחנו מדברים עליו בשולחן הזה ובשולחנות אחרים במשך היום הזה, זה היה קורה. אבל זה לא קורה כי יש דברים אחרים שמעניינים את הפוליטיקה הישראלית היום ואת הקואליציה שמנהלת את המדינה. זה כואב לי קודם כול כאזרח, כי חבל הצפון, חוץ מזה שהוא החבל היפה ביותר במדינת ישראל, יש בו חשיבות אסטרטגית בלתי רגילה, ואם אנחנו נאבד את האנשים ואנשים לא יחזרו לבתים שלהם – ואנחנו שומעים את המספרים ואת הסטטיסטיקות ואת הסקרים שהגברת ציינה. אם אנחנו לא נעשה תוכנית, אדוני, מיכאל, ארוכת טווח – תוכנית לא יכולה להיות פלסטר, צריכה להיות תוכנית ארוכת טווח כדי לראות מה יהיה פה בעוד 10 ו-15 שנים בגבול הצפון. ואנחנו צריכים לדרוש את זה גם מהשר החדש, אני לא יודע איך קוראים למשרד הזה, אני לא יודע מה התפקיד שלו בינתיים. אף אחד לא יודע ואף אחד לא יודע מה הולך לקרות שם אבל התפקיד של השר הזה אמור להיות תוכנית ארוכת טווח לצפון, ואנחנו צריכים לדרוש את זה ולראות את זה ולעשות דיון על הנושא הזה כדי לראות שהדברים קורים. לכן חוץ מלהגיד לכם ולך, עם כל הכאב שאתה מוציא מהנשמה שלך, שאנחנו חברי אופוזיציה, אנחנו יכולים לעשות עוד דיון ועוד דיון ואני מקיים דיון אצלי היום על דברים שמאוד חשובים לילדים שלנו, כל הנושא של החינוך הבלתי פורמלי, כל הנושא של הפעילות אחר הצהריים, הילדים האלו אבודים, אבודים. וכל מי שמנהל ומארגן את הפעילות הזאת אבוד, גם כספית וגם אין אנשים שבכלל רוצים ויכולים לעבוד. אנחנו פשוט הפקרנו את ילדי הצפון, הפקרנו אותם וזה נורא להגיד את זה אבל זה המצב, וצריכים להסתכל במראה ולהגיד שזה מה שנמצא היום על השולחן, וצריכים להתעורר ומהר. אין זמן, אין זמן. תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה, סימון. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> יואב. << אורח >> יואב כהן: << אורח >> בוקר טוב. תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל, אחד האנשים היותר מוערכים בעיניי בפוליטיקה הישראלית, מורי ורבי אני יכול להגיד את זה. איש חברתי משכמו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> הזמן שלך נגמר. << אורח >> יואב כהן: << אורח >> הוא לא ייגמר כל-כך מהר, יש דברים חשובים שאני רוצה להגיד. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> אין לנו זמן עכשיו יואב, ישר ולעניין. << אורח >> יואב כהן: << אורח >> אני כל-כך התחברתי למה שאמר חבר הכנסת סימון. אמרתם מקודם שהחליטו להפקיר את הצפון. לא החליטו – ממשיכים. אף פעם לא טיפלו בצפון. ודיברו פה דברים כל-כך נכונים וכואבים ויש פה ייצוג ממש לתפארת של הגליל המזרחי, אבל אני היחיד פה מהגליל המערבי, אני ואלישע שזה צעיר שהבאתי מירושלים למטולה לבנות בית ולהקים התיישבות בגליל. יש בעיה שהרבה יותר מורכבת, יש לנו בעיה עם מה שסימון מקודם ציין וזה שאף אחד לא מסתכל על הילדים שלנו. יש בעיה מאוד קשה שגם הם לא יודעים לצעוק את זה, איך הם יצעקו? כשאני הייתי ילד, בתור ילד שגדלתי בנטועה, כשהיו לנו ימי לחימה היינו נכנסים למקלטים מידי פעם היו לוקחים אותנו לימי הפוגה, היום אף אחד לא מסתכל על הילדים שלנו, אף אחד לא לוקח אותם לימי הפוגה. אף אחד לא שואל איך הם מרגישים, הילדים שלנו בחופש מסוף שנה שעברה, הם לא חזרו למסגרת. הם מנסים ללמוד קצת בזום, יש מידי פעם לימודים, בקפסולות, במקלט, כי יש מקלט אחד בבית הספר. אני החזרתי את המשפחה שלי מפינוי, הם היו מפונים חודש וחצי-חודשיים, החזרתי אותם לצפון מהסיבה שחשבתי שהכי נכון זה שאנחנו לא בורחים מהבית שלנו. הם יבינו את המסר שאנחנו נשארים בבית. אם היו לי הסעות לבית הספר מהמושב שלי הם היו חוזרים הביתה. אנחנו לא עוזבים את הבית, אנחנו נשארים בבית. אף אחד לא יוציא אותנו מהבית. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> איפה אתה גר? << אורח >> יואב כהן: << אורח >> מושב נטועה. מהקבוצה של היישובים שנקראים צמודי הגדר. אני עשיתי 250 ימי מילואים וזה בטל בשישים. יש לנו חיילים שנהרגים בכל יום שם, אנחנו כלום, הם מגש הכסף שלנו. אנחנו חייבים להיות ראויים להם, אבל ההתיישבות הזאת חשובה מאוד וכולנו מבוגרים וכולנו יודעים לזעוק ויש פה נציגויות נרחבות מאוד, יש פה את לובי 1701 שאני גם חלק ממנו, חבר'ה מצוינים, נפלאים. יש פה את הגברת מקרית שמונה שאשתי כל הזמן משמיעה לי את הנאומים שלה. << אורח >> ליאת כהן רביב: << אורח >> מטולה, לדייק. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> אבל בעלך הוא מקרית שמונה. יש לך יסודות בקרית שמונה. << אורח >> יואב כהן: << אורח >> עכשיו אתם גומרים לי את הזמן. אבל הנקודה היא שיש פה בעיה שאנחנו לא רואים את הילדים שלנו, זה מגיל 0 לגיל 18. אלו ילדים שלא עושים כלום. סטודנטים יודעים איך למצוא את עצמם, יודעים לחפש לעצמם אפיקים חדשים, יודעים להפעיל את עצמם. יש לנו ילדים שאף אחד לא שואל עליהם, הם פשוט נעלם בתוך המשוואה הזאת וזה אסון. לי יש 11 ילדים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> השם ישמור אותם. << אורח >> יואב כהן: << אורח >> בעזרת השם, של כל עם ישראל. באמת, זה מטורף עם אילו התמודדויות אנחנו צריכים להתמודד. אנחנו מקבלים מענקים, נכון, המדינה עוזרת לנו, אבל אנחנו לא צריכים לבזבז את הכול על טיפול רגשי ונפשי לילדים שלנו. עכשיו, זה לא מספיק לכולם, כי טיפול כזה עולה 300 שקלים לשעה, אז אנחנו צריכים לעשות כמו חדר מיון – את הדחופים ביותר. את השאר אנחנו נדחה. אז קודם כול נטפל בדחופים ואחרי זה נטפל בשאר. << אורח >> אביבה זריהן ויצמן: << אורח >> זה גם לא נותן את כל המענה. טיפול רגשי זה לא קוסמות. יש משבר קשה. << אורח >> יואב כהן: << אורח >> אני יודע, זה תהליך. << אורח >> אביבה זריהן ויצמן: << אורח >> אבל אתה צודק. << אורח >> יואב כהן: << אורח >> אני יודע אבל אף אחד לא נוגע בזה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> משפטי סיום, יואב. << אורח >> יואב כהן: << אורח >> אני גם רוצה להגיד שבזמן שחזרתי לצפון אני שכרתי בית ביישובים שהם לא מפונים כי זה היה הכי קרוב לבית שלנו והמסר שלי פה הוא מאוד חשוב, אתם חייבים להבין שיש התיישבות. מקודם דיברה על זה הגברת הצעירה מאחד הקיבוצים ליד קריית שמונה, יש התיישבות שלמה שהיא לא מפונה אבל היא לא עובדת, היא פגועה כלכלית בצורה נוראית. מיכאל, עסקים שם פשוט אנשים לקחו הלוואות לבנות צימרים, אנשים לקחו הלוואות לפתוח בתי קפה ומסעדות וכל מיני עסקים קטנים ואף אחד לא מתקצב אותם ולא מפצה אותם. הם על סף פשיטת רגל. אתה צריך להבין שזה הגיע למצב שאנשים חושבים על מחשבות אובדניות ואף אחד לא שואל אותם, אף אחד לא מגיע, אף אחד לא שואל: מה צריך? איך אנחנו יכולים לעזור. אתה יודע? לתת להם תחושה שלמישהו אכפת מהם. זה לא קורה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> ויש לך רשות לעסקים קטנים ומשרד הכלכלה שהיה אמור ללוות כל עסק. << אורח >> יואב כהן: << אורח >> איפה הם, מיכאל? היה אמור. אתם מדברים פה על הממשלה ונכון שאני ימני, לצערכם אבל אני גם מצביע בגלל מיכאל ביטון אני תומך בצד היותר בכחול לבן, אבל הנקודה היא פה אחרת, שאתם באים ואומרים כמה הממשלה הזאת לא עושה, אז מה עושים? בואו, תגידו לנו מה אנחנו, פתרון הקצה, יכולים לעשות? יש לי אפוד ונשק, אני אצא להילחם, תגידו לי. מה אנחנו יכולים לעשות ריבונו של עולם? מה אנחנו צריכים לעשות בשביל שלא יתפרקו המשפחות שלנו? שלא תתפרק ההתיישבות שלנו. אתם לא רואים את האנשים, תבואו ותראו אותנו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> תודה. << אורח >> יואב כהן: << אורח >> זו מלחמה קיומית. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> תודה רבה, יואב. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה על הקול שלך. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> ויואב לא רק זה, הוא הולך לכיתת כוננות, מנהיג את הקהילה שלו, מנסה למצוא פתרונות אבל לבד אתה לא יכול ויש לנו עוד קו תפר שלם של מושבים שהגדירו ארבע קילומטרים או חמישה או ששה, והם הששה והשבעה והם בכלל שוממים והמועצות שלהם בקושי מתפקדות. << אורח >> יואב כהן: << אורח >> לא בקושי, הן לא מתפקדות בכלל, מיכאל. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ואנחנו אחרי שנה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> שי אילן, מנכ"ל תוצרת הארץ. עמותה חשובה מאוד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שי, תודה שאתה פה. << אורח >> שי אילן: << אורח >> תודה רבה. אני גם רגע אגיד תודה רבה על הדיון הזה ותודה רבה לנעמה ולמיכאל וגם ליוראי שהיה פה שאני גם חייב להגיד שאני גם רואה אותם בשטח כל הזמן וזה מאוד חשוב. שי אילן, מנכ"ל שותף של תוצרת הארץ. במילה, אנחנו מקימים קהילות בין אם סטודנטים ובין אם צעירים, בכל הארץ. עוד לפני ה-7 באוקטובר, ואחרי ה-7 באוקטובר נכנסנו לעיסוק מאוד משמעותי עם יישובי הנגב המערבי ובחודשים האחרונים צפונה. אני איני תושב הצפון למרות שבמקור נולדתי בקיבוץ דפנה, אבל אני מייצג פה 150 צעירים שחברים בתוצרת הארץ, חברי קהילות בקרית שמונה, בחצור הגלילית, בצפת, שרובם מפונים היום. תראו, אני מרגיש – ונראה לי שכולנו מרגישים – שהדיון הזה באיחור של שנה וחצי, אם לא של 30 שנים, אני מדבר בכנות, אני מורט את השערות שאין לי, פה בדיון הזה, כשאני שומע שאין תשובות ואין תוכניות, וזה פשוט מדהים אותי בכל פעם מחדש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ואין סעיף. << אורח >> שי אילן: << אורח >> ואין סעיף. והדיונים האלה מתקיימים וקורים ומזמינים אותם ועדיין אנחנו נמצאים באותה נקודה. ואנחנו נמצאים במערכת – שבסוף כמייצג צעירים – של עוגנים שבורים. לצעיר ישראלי היום, בכלל הוא נמצא במערכת של עוגנים שבורים בכלל אם זה כלכלי ובין אם זה ביטחון ובין אם זה חברתי ובין אם זה העתיד שלו, והתושבים של הצפון בכלל אומרים להם: אין לכם, גם אין תשתית וגם לא הכנו שום תוכנית. המציאות הזאת היא בלתי אפשרית, ולמרות זאת אני רוצה רגע לשים פה זרקור בדיון הזה דווקא על נקודת אור של אנשים שיושבים פה לידי בשולחן שאני שומע אותם ואני אומר לעצמי: יהיה עתיד לצפון גם אם לא יהיו תוכניות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, אסור להגיד את זה. אנחנו הקמנו פה מדינה כדי שתהיה מדינה לא כדי שאנשים יפעלו עם עצמם חשוב לי ואני יודעת שהכוונה היא טובה, אבל יש את ישראל כדי שתהיה פה מדינה שלוקחת אחריות. אם ויתרנו על זה, ויתרנו על ישראל. אסור לקבל את זה. << אורח >> שי אילן: << אורח >> את צודקת ב-100%. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> טוב שהרוח היא של ערבות הדדית וסולידריות אבל צריך בסוף מדינה. << אורח >> שי אילן: << אורח >> המשפט הבא שמשלים את המשפט הזה, לפני שקפצו שאסור להגיד את זה, שאני עדיין שם את זה שאנשים טובים יושבים פה יובילו את הצפון ואת הפיתוח ואת השיקום. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יובילו את המדינה, אוקיי? שייקחו אחריות, אנחנו צריכים מדינה. << אורח >> שי אילן: << אורח >> ויובילו את המדינה. בסוף כשאני שומע שאין שום תוכניות ואין שום סעיפים, כל מה שהאנשים שיושבים מולי בשולחן צריכים פשוט לבוא ולשאול מה הם צריכים? אילו תוכניות כבר יש? << אורח >> ליאת כהן רביב: << אורח >> לקחת את התוכניות הכתובות פשוט. << אורח >> שי אילן: << אורח >> יכולים פשוט לקחת תוכניות כתובות, ואני אומר בואו נקל על עבודת הממשלה. << אורח >> ליאת כהן רביב: << אורח >> אם הוועדה הזאת יכולה בשיקום שלה לכתוב את זה כהמלצה, אנא תעשו גם את זה – תחייבו את מנהלת תנופה להזמין את כל הארגונים שבמשך 14 חודשים כתבו תוכניות, תחייבו אותם לפגוש אותם, תחייבו אותם לקרוא את התוכניות ותחייבו אותם להתייחס לתוכניות. << אורח >> שי אילן: << אורח >> אגב, זה גם יהיה יותר זול כי אנחנו פחות פזרנים, זה יהיה יותר זול. אני אומר לכם, תיקחו את התוכניות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני אגיד יותר מזה ובהמשך לזה. אנחנו נוציא סיכום בהמלצה של שולחן עגול של כל הארגונים הפועלים ביחד עם מנהלת הצפון. אני רק רוצה להגיד בסוף שאמרנו שסעיף תקציבי זה הכול אבל צריך שישמעו. אם הדבר הזה לא יקרה, נעשה פה דיון של מנהלת הצפון וארגוני החברה האזרחית. זאת אומרת או שנכפה את זה או שזה יקרה שישמעו אתכם. << אורח >> יואב כהן: << אורח >> יש לכם את הכוח הזה? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כן, בטח, לפחות הפיקוח הפרלמנטרי נשאר פה, לפחות את זה עוד אפשר לעשות. תראה, יש לנו כסף על התקציב והכול אבל בסוף אנשים טובים רוצים לעשות. לבקש שולחן עגול היא בקשה מאוד מינימליסטית, היא גם בקשה לגיטימית, בסוף ככה מונעים טעויות, מונעים שפיכת כסף סתם, מונעים הרבה דברים שצריך לפתור. נפעל לזה, ואם צריך הכנסת תהיה הדיון הזה. << אורח >> יואב כהן: << אורח >> תובילו את המאבק הצודק הזה, אנחנו מאחוריכם, אנחנו החיילים שלכם, תובילו אותו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> שני דברים, אחד, אין ביניכם הבדל בדברים. יש שני סוגים של פעולות, פעולה ממשלתית ופעולה מנהיגותית מקומית אזורית. אם הממשלה עושה דברים גרועים ואין מנהיגות מקומית אז תגיד פסארה, הלך הכול, כלום. אם מנהיגות מקומית עושה משהו טוב והממשלה לא עושה טוב, משהו טוב יקרה אבל לא עצום כי הממשלה לא איתך. אבל כשהמנהיגות המקומית כמוכם יודעת מה היא רוצה ולא מוותרת ומצליחים להביא מדינה, אז ההישג נהיה גדול. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אז קורה הנס שנקרא ישראל. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> אבל אין סתירה. מנהיגות מקומית ולדעת מה החזון המקומי והאזורי לא מוותרים, עושים את זה, איך מביאים ממשלה, זו נקודה אחת. נקודה שניה, אנחנו גם רוצים להיות חדשניים ולא לעבוד בשיטות הרגילות. אני חושב שאולי נקבע יום פה, נסגור חמש שעות, ניתן לכל ארגון חמש דקות להציג לשר. נבקש משלושה-ארבעה שרים לא לדבר ארבע שעות, רק לשמוע ארגונים. שר שיבוא ויקשיב יהיה שר אחד, נזמן את זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בקטע טוב, בקטע בריא. לא בכי ונהי, תוכניות קונקרטיות להצלה של כולנו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> מותר לי גם לבכות השנה, אבל אני אומר שכל ארגון וכל בעל חזון וכל מנהיג וכל מי שיש לו מחשבה טובה שצריכה להיכלל בתפיסה, אנחנו נביא את השר שיבוא להקשיב לאנשים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> או את המנכ"ל, הכול טוב. בוא ננסה להביא דרג מדיני. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> תודה רבה, בוא נמשיך. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> רפאל סלאב, מייסד לובי 1701 וצריך לצאת עוד מעט, נכון? אז אתה תדבר. תודה שאתה פה איתנו. << אורח >> רפאל סלאב: << אורח >> צוהריים טובים, תודה רבה אדוני יושב-הראש, גברתי יושבת-הראש, חבריי חברי הכנסת, חברים מהגליל, המצמיחים של התקווה והישועה בעזרת השם. קודם כול אני רוצה לפתוח בעובדה שיש לנו 101 חטופים שאם ניקח את תושבי הצפון איפה הם בכל האירוע הזה, הם זזו הצידה ואמרו: חבר'ה תטפלו קודם כול, תעשו הכול ותביאו את החטופים ואז אנחנו נישאר כמה שצריך מחוץ לבית ונשלם את כל המחיר שיידרש רק בשביל שהזוועות האלו יטופלו עד כמה שאפשר, ובעזרת השם שהחטופים יחזרו הביתה בשלום. זה דבר ראשון. דבר שני, כבר לפני שנה אנחנו באנו לפה ואמרנו שהבעיה המרכזית של מדינת ישראל זה שאין אסטרטגיה. אין אסטרטגיה במלחמה, אין אסטרטגיה בפינוי ואין אסטרטגיה בכל הנושאים הללו. מדינת ישראל השתקמה על עצמה והתחילה להילחם. ועכשיו, אגב, אנחנו שומעים בהיבט הזה שיש איזשהו הסכם שרוצה לקחת את כל ההישגים שלנו, את כל מה שאנחנו הקרבנו, את החיילים שלנו, את כל מה שעשינו, ולקחת אותו אחורה ל-1701, שכמו שהשם שלנו מעיד עלינו, לא כל-כך עבד, אבל זה במובן הזה. עכשיו אני אספר על עצמי. אני צעיר. יחסית, אני קורא לעצמי צעיר בן 32. יש לי חמישה ילדים, אנחנו הגענו לירושלים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> פעם הקמתי עמותה לצעירים, הקמתי אותה בשנות ה-20 לחיי, קבעתי שזה עד גיל 35. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מתי זה היה? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> כשהייתי בן 35, הגדלתי את זה ל-40. אבל 54 כבר אי אפשר. אתה נשארו לך עוד שנתיים, תתחיל לעבוד. << אורח >> רפאל סלאב: << אורח >> אז אני עומד בתקן. ואני שואל את עצמי: אחרי שמדינת ישראל הגדירה שאין ביטחון בקרית שמונה, ואנחנו יכולים ללכת עד שיחזור ואיך נחזור? אז פתאום ראיתי עולם אחר. ראיתי שאנחנו לא מפגרים גם בביטחון, אנחנו מפגרים – כמדינה כמובן – גם בכלכלה, גם בדיור וגם בחינוך וגם בכל הנושאים החשובים. ואחד הדברים שאני מתעסק בהם זה נושא נוער וצעירים, זה דבר שהוא בוער בי באופן אישי, ולכן אני אומר שכבר שנה אנחנו דורשים לשים עכשיו תוכניות כי כשאנחנו נחזור הביתה לא יספרו אותנו כמו שלא סופרים את תושבי הדרום ומיכאל יודע על מה אני מדבר, ולכן עכשיו צריך להתחיל לעשות דברים בשטח. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לפני שנה, אבל בסדר. << אורח >> רפאל סלאב: << אורח >> אני כבר אמרתי שזה לפני שנה. כל פעם אני בא ואומר עכשיו. מה לעשות, אי אפשר רטרואקטיבית. אנחנו מבקשים ממש עכשיו. סתם דוגמה הכי פשוטה, יש לנו שלושה תחומים שאנחנו חייבים לעשות אותם כדי להביא צעירים שזה דיור בר השגה ושם צריך לעשות העדפת צעירים, הורדת הגיל מ-35 –שזה הזוי – לצעירים, העדפת בני מקום, העלאת האחוזים של בני המקום נניח ל-60%, אלו דברים שיכולים לקרות כאן ועכשיו. כמובן התחדשות עירונית ובניה חדשה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אגב נכון, זה גם ללא בעלות, אלו פשוט החלטות שרואות את הסיטואציה ואת האזור. זאת אומרת אלו החלטות שגם לא דורשות תקצוב אלא דורשות תיקון. << אורח >> רפאל סלאב: << אורח >> כלום, זה גם לא בתוך ה-15 מיליארד התוספתיים, אלו דברים שבתוך המשחק שדורשים רק שניה החלטות, זה אחד. שתיים – וביקשנו את זה כבר ממזמן – גם בנושא התעסוקה, בסוף כשאנשים יחזרו לא תהיה תעסוקה. כמה חודשים ביקשנו לשים דגש גם בהבאת או התחייבויות של חברות ענק במשק שהמדינה תממן ותשלם ותביא. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חוק עידוד השקעות הון מיועד לתקן אותו סביב זה. << אורח >> רפאל סלאב: << אורח >> חוק עידוד השקעות הון שם את אזור פיתוח א' מיוקנעם ועד קריית שמונה. ביקשנו לעשות בזה דיפרנציאציה, זה עדיין לא קרה, ביקשנו כבר ממזמן, אני מקווה שעכשיו זה יקרה, העליתי את זה גם בפני האוצר. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> זה נקרא אזור עדיפות א' א'. אתה לא יכול, אם אתה אותו דבר. צריך א' א', מי שקרוב לגבול יש לו מעמד אחר. << אורח >> רפאל סלאב: << אורח >> ולכן אנחנו רוצים לעשות דיפרנציאליות. וברגע שיהיה לצעירים מקום תעסוקה איכותי, אמיתי, להביא את אינטל לצורך העניין, שיביאו 1,000 עובדים, שהמדינה תשקיע חצי מיליארד-מיליארד שקלים על האירוע הזה, יהיו צעירים שיבואו ויראו עתיד. צעירים רואים רגע קדימה, הם כבר לא רגל וחצי. זו נקודה שנייה. נקודה שלישית, חבר'ה, זה חינוך. אני מתבייש לומר שאין בית ספר וגן בקרית שמונה שלא קיבל פרס חינוך, ואני באתי לירושלים ובתי הספר והגנים שלנו לא קיבלו פרסים פה והם פשוט כמה רמות מעל. אנחנו חייבים לשים על זה דגש. לא יכול להיות שיסתכלו על הילדים שלנו מהחור של הגרוש ויגידו: טוב, אתם 19 בכיתה, ו-20, ו-15, ו-14. << אורח >> יואב כהן: << אורח >> רפאל תגיד את האמת, תגיד שהרגשת כמו עולם שלישי, אצלנו זה עולם שלישי. << אורח >> רפאל סלאב: << אורח >> חד משמעית, אנחנו צריכים לעשות שינוי משמעותי בתחום הזה. עוד דבר אחרון, יושבים פה מסביב לשולחן אזרחים שקמו על עצמם ואמרו: אנחנו נשנה את האזור בצפון, ביחד איתכם, ביחד עם כולם. אין פה קואליציה ואופוזיציה, לא ב-1701 כאן מאנשי שמאל ואנשי ימין, אנשי גליל מערבי וגליל עליון ואנשים מפונים ולא מפונים וכך גם כל הארגונים פה. ולכן אני מציע ואני חושב שהקואליציה והאופוזיציה במקרה זה יכולים לעבוד ביחד. אני מקווה, בעזרת השם, שכולם יעבדו ביחד, ואני מקווה שזה גם יהיה בתוך המועצות המקומיות שלנו והערים שלנו, קריית שמונה גם לצורך העניין, ובעזרת השם ביחד אנחנו ננצח, ניישב את הגליל. וחברים, ייאוש זו לא תוכנית עבודה, אנחנו צריכים לנצח וליישב את הגליל יותר ממה שהוא היה ב-6 באוקטובר פי 10. << אורח >> אביבה זריהן ויצמן: << אורח >> תגיד שטרום המלחמה נסגר בית ספר ושבעה גנים בקרית שמונה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> זריהן, מה עם אורית דיניסמן? היא לא יכולה לדבר. << אורח >> אביבה זריהן ויצמן: << אורח >> אנחנו מחכים לאורית. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> אתם כבר השתתפתם, אתם יודעים מה זה צדק חלוקתי, נכון? שאנחנו צריכים לחלק את האדמות ואת הכסף. מי שדיבר ייתן לאחרים שלא דיברו. ד"ר אורית דיניסמן, בבקשה. << אורח >> אורית דגני דיניסמן: << אורח >> תודה רבה, אני קודם מצטרפת ומודה על הדיון הזה שוב, ובאמת היינו פה לאורך השנה פלוס בדיונים ואני אגיד שלושה משפטים מאוד חשובים: אין עתיד בלי צעירים לצפון ואני רוצה להגיד שלא צריך להגיד את זה רק כסיסמה, מי שהיה בשנה וחודשיים בצפון ראה מה קורה כשהמכללה מפונה, שאין צעירים שגרים ביישובים, שאי אפשר להפעיל את מערכת החינוך הבלתי פורמלית כי חסרים לנו צעירים לעבודה, כי אי אפשר להפעיל את הכלכלה המקומית, מסעדות וכו' סוגרים ב-14:00 כי אין להם עובדים ובפועל אין חיים. בקושי פאבים, מסעדות, כל דבר כזה לא קיים בלי צעירים. מה שאנחנו רואים עכשיו בשנה וחודשיים עלול לקרות גם ביום שאחרי אם לא נביא לפה תקציבים משמעותיים לצעירים. ודיברו פה שחר והודיה ואחרים על הצורך לראות פה אופק ותקווה. אז כבר עכשיו לתת תוכנית איך מחזירים את המכללה לקמפוס הנוכחי ולא ללמד מרחוק, כבר עכשיו צריך לראות איך מניעים. והייתי בדיון בוועדת הכספים, עכשיו מדברים על הרחבת המתווה עד חיפה אבל קו עימות עדיין אנחנו עם בעיות של מתווה חסר, ואין פתרונות לתושבים שלא מפונים, אז עדיין אנחנו במקום כזה. אני רוצה שהוועדה תאמץ את המילה גליל ולא צפון כי צפון נתפס עד חדרה וכו', ואנחנו ראינו את זה בתקציבים שאותם 15 מיליארד מתחלקים היום בין הרבה תושבים. והם צריכים, יש להם צרכים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> משפט סיום אורית. << אורח >> אורית דגני דיניסמן: << אורח >> משפט סיום אחרון אומר כמו שנאמר, שיש המון תוכניות במגירה, למשל כמו שאומרים הטובים לתעשייה, אז יש גם טובים לחינוך וטובים לחקלאות וטובים לעסקים הקטנים והבינוניים, אפשר להחזיר את הצעירים עם תוכניות ואופק למגורים זמניים, להטבות כמו שנאמר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל אין מה לחזור על דברים שנאמרו, אורית. תודה רבה. אלעד קוז'יקרו יו"ר רשת המתנ"סים קריית שמונה. תודה, אלעד. << אורח >> אלעד קוז'יקרו: << אורח >> מנכ"ל רשת המתנ"סים ומנהל מערך הפינוי של קריית שמונה. נולדתי וגדלתי בקרית שמונה, מעולם לא עזבתי את העיר. גם בשנה וחודש שאני מנהל את מערך הפינוי, חשבתי שזה תפקיד לחמישה ימים ואני מגלה שזה תפקיד של למעלה משנה. בחרתי להישאר בתוך קריית שמונה ולנהל את המערך הזה בתוך העיר מתוך הבנה שאנחנו לא נעזוב את קריית שמונה וגם אם נצטרך להחזיר את התושבים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> תן תמונה על המפונים של קריית שמונה, איפה הם? במספרים. << אורח >> אלעד קוז'יקרו: << אורח >> 24,500 תושבים בקרית שמונה, כ-23,000 תושבים מפונים. יש לנו 35% מהתושבים שנמצאים בטבריה. ששה מחוזות מרכזיים בנוסף לטבריה הם חיפה, השרון, תל אביב, ירושלים, ואילת. תל אביב עוד כ-25% וכל השאר מתחלקים באזורים האלו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> איך הקשר שלכם עם אילת? תל אביב? << אורח >> אלעד קוז'יקרו: << אורח >> יש לנו חמ"לים שפתחנו כמו רשות קטנה בכל אזור כולל מבנים ששכרנו עם שדרה ניהולית של קהילה, רווחה, תרבות, פנאי, עם רכזי קהילה. אם לא הפילנתרופיה שעד היום תומכת אנחנו לא היינו מצליחים להקים את הרשת הזאת. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> אתה עושה את זה באמצעות פילנתרופיה? << אורח >> אלעד קוז'יקרו: << אורח >> באמצעות פילנתרופיה בלבד כמעט. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> זה חמור מאוד. << אורח >> אלעד קוז'יקרו: << אורח >> השולחן הזה הוא שולחן יוצא דופן. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> אתה מלווה את התושבים שלך בגלות באמצעות תורמים? אם לא היו לך תורמים לא היית יכול ללוות אותם. << אורח >> אלעד קוז'יקרו: << אורח >> חד משמעית. וזו גם ההזדמנות להוריד בפניהם את הכובע. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> צריך להצדיע להם, צריך לתת להם ורדים ושושנים, וזר קוצים לממשלה שלא מתקצבת אותך לנהל קשר עם המפונים שלך. << אורח >> אלעד קוז'יקרו: << אורח >> אנחנו קוראים לזה קואליציית קרנות שביחד איתם באמת אנחנו מצליחים לנהל. תושבי קריית שמונה מפונים ל-590 יישובים. 590 יישובים במדינת ישראל, 37% מתוכם גרים בבתי מלון ו-63% גרים בדיור עצמאי, שזה הופך אותנו לשונים מאוד מהדרום בחזרה הביתה. נאמרו פה הרבה דברים והרבה אחוזים, אני כן אגיד בנושא התעסוקה ש-67% מהעסקים הגדולים והבינוניים העתיקו כבר את העסקים שלהם, זה אומר שללמעלה מ-60% מהתושבים שלנו אין לאן לחזור מבחינה תעסוקתית, אין לאן לחזור בתוכם גם הצעירים. למעלה מ-65% מהצעירים אומרים: אנחנו לא חוזרים לקריית שמונה או שאנחנו שוקלים את החזרה שלנו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> אלעד, יש לך ראייה יותר רחבה כי אתה מנהל בכיר בעיר, לאן הולכת קריית שמונה? מה הסיפור? << אורח >> אלעד קוז'יקרו: << אורח >> אנחנו נמצאים על סף תהום, אנחנו במשבר אדיר, או שאנחנו הולכים לתוך התהום הזו – ורוב הסיכויים שאנחנו שם – או שאנחנו מנצלים את המשבר הזה והופכים את הבעיה הזאת לפתרון. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> במה זה תלוי? << אורח >> אלעד קוז'יקרו: << אורח >> נאמר פה, גם ליאת אמרה פה שהמשימה הזאת היא לא משימה של קריית שמונה. מדובר פה במשימה לאומית, ולצערי כשאני יושב גם עם שרים וגם עם מנכ"לים בכירים או בעלי תפקידים בכירים שאומרים: עזרנו לכם, נתנו לכם, עשינו, הבאנו לכם. אין הבנה – זה לא לכם, זה לא שהעיר קריית שמונה התנהלה לא נכון ועכשיו היא במשבר. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> זה בנזיד עדשים קונים. << אורח >> אלעד קוז'יקרו: << אורח >> בסופו של דבר אם אנחנו כמדינה לא נראה במשימה הזאת כמשימה לאומית, שהשכפ"ץ החברתי והבטחוני הזה שנקרא קריית שמונה והגליל – לא באמת נרים אותו, גבול הצפון יהיה בראש פינה ובטבריה ובחדרה וזה יגיע לכולם בסופו של יום. אם את החלטת הממשלה ששמנו על השולחן בתוכנית – שבאמת ישבנו וציפינו שהתוכניות יגיעו אלינו אבל מהר הבנו שלא ואנחנו צריכים להכין – ואם לא ישימו כמה עוגנים של תמריצים לגופי תעסוקה שיבואו - - - << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> אנחנו מקצים היום אצלנו דיון של שעתיים למען קריית שמונה אז תשמור כמה דברים לשם, אני אתן לך גם שם. << אורח >> אלעד קוז'יקרו: << אורח >> שאלת. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> כן, אני אוהב מאוד את מה שאמרת ואת הראייה, וזה היה חד כתער. אתה יודע, משבר מקומי – ההנהגה המקומית יכולה לפתור. משבר לאומי – רק הנהגה לאומית, ופה האירוע הוא לאומי, ביטחוני, אסטרטגי, ובלי מנהיגות לא נגיע. ביטוח לאומי, שאלנו אותכם על חלף דמי אבטלה, מה קורה עם הדבר הזה? << אורח >> אלינה מילקין: << אורח >> שלום רב, אני אלינה מילקין, מנהלת אגף. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> כן, הארכת מענקים? << אורח >> אלינה מילקין: << אורח >> המענקים של חלף אבטלה עסקי מוארך עד סוף שנה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> עד דצמבר מאושר בוועדת כספים? << אורח >> אלינה מילקין: << אורח >> מאושר. ובימים הקרובים תתכנס מועצה של הביטוח הלאומי ואנחנו נאשר את ההמשך. אני בטוחה, אנחנו בעד להמשיך לשלם מענקים לאנשים מפונים שסיימו את ימי האבטלה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> הנה בעיה שהבעיה הזאת עסקה בה, חלף דמי אבטלה שהייתה עננה, ואת אומרת יימשכו וגם אתם תפעלו בינואר לרציפות. << אורח >> יואב כהן: << אורח >> למה הפסיקו לאנשים מיישובים מפונים את החל"תים? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> חל"תים, את יודעת על זה משהו? << אורח >> אלינה מילקין: << אורח >> מה השאלה על חל"תים? << אורח >> יואב כהן: << אורח >> שהפסיקו להם את החל"תים ביישובים המפונים. << אורח >> אלינה מילקין: << אורח >> ביישובים המפונים הוחלט על מתווה אחר. מי שסיים את הזכאות של ימי האבטלה התחילו לקבל מענקי חלף אבטלה וזה בעצם ההסכם שעליו דיברנו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> זה מחליף את האבטלה. << אורח >> יואב כהן: << אורח >> לא, אני מדבר על החל"תים למתיישבים שקיבלו חל"ת עד היום והפסיקו להם את זה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> חל"ת זה קצת מבלבל המושג שאתה אומר כי זה ללא תשלום, אתה מתכוון לחל"ת עם תשלום, אז זה חלף אבטלה שלמרות שהוא לא זכאי לדמי אבטלה הוא ממשיך לקבל מענק מהמדינה. המענק הזה נקרא חלף דמי אבטלה. הייתה עננה האם הוא יתקיים כשעשינו דיון בפעם הקודמת, הוועדה דרשה מביטוח לאומי לייצר רציפות וודאות שחלף דמי אבטלה יינתן למי שסיים את הזכאות שלו באבטלה, ואכן מקבלים. אם יש לך מקרה ספציפי, תביא לנו את זה. רק יישובים מפונים. << אורח >> יואב כהן: << אורח >> אתמול במקרה פגשתי איזושהי עובדת שעבדה במושב. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> בזה אנחנו נטפל פרטנית. << אורח >> אלינה מילקין: << אורח >> תעבירו אליי מקרה ואני אבדוק. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כן, תעבירו אליה מקרים שצריך. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> הלאה, בואו נמשיך. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> משרד הבריאות פה? << אורח >> נופר קין: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שלום, מה שלומך? את עובדת סוציאלית נופר קין, נכון? << אורח >> נופר קין: << אורח >> שלומי בסדר גמור. נכון, מאגף לבריאות הנפש. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה לך שאת פה איתנו. אני רוצה לשאול על מצב מרכזי החוסן כמו שאמרנו, והמצב הבריאותי שכרגע פחות טוב מאשר שהיה לפני תחילת המלחמה, גם העלו את זה כאן אנשים בדבריהם, וכמובן גם המצב הנפשי. זאת אומרת, מה קורה עם תוכנית משרדית והכול? << אורח >> נופר קין: << אורח >> טוב, אז כמו שאנחנו יודעים, מרכזי החוסן תוקצבו בשנת 2024 ב-22.5 מיליון פלוס 15.5 בהחלטה נוספת של חלק משיקום צפון שהייתה עבור המפונים. אנחנו מפעילים במלונות רכזי חוסן של מרכזי החוסן שמפעילים עמותת משאבים, שעדיין פועלים במלונות כמובן ונותנים מענה עבור המפונים בתחומים האלו. << דובר >> דפנה סידס-כהן: << דובר >> רק במלונות? << אורח >> נופר קין: << אורח >> הם פועלים במלונות וגם מנגישים את המענים של סדנאות, של משאבי התמודדות, של סדנאות חוסן, טיפול נפשי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל לא תוקצבו מרכז יחוסן חדשים בצפון? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> לא, אבל הבאנו להם כסף. הבטחנו את העתיד שלהם והגדלנו את התקציב שלהם. << אורח >> יואב כהן: << אורח >> מיכאל, אבל למה זה לא פוגש אותנו? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> את מה? << אורח >> יואב כהן: << אורח >> מרכזי החוסן האלו לא פוגשים אותנו בכלל. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> אני לא יודע מה שאתה מספר, אבל מרכזי החוסן היו בסכנה תקציבית, גם משאבים, גם משאבים. << אורח >> נופר קין: << אורח >> אתה מדבר על גליל מערבי? << אורח >> יואב כהן: << אורח >> אני מדבר על גליל מערבי, מושב נטועה, מועצה אזורית מעלה יוסף. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> אנחנו קודם כול נבדוק את הקשר שלך איתם. << אורח >> נופר קין: << אורח >> אתה מרגיש שזה לא מונגש אצלכם? << אורח >> יואב כהן: << אורח >> זה לא פוגש אותנו בכלל, הנה אשתי יושבת פה בקהל, אמא במשרה מלאה, מורה בהשכלתה, לא פגש אותנו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> יואב, דיברת עם מנהל מרכז חוסן אצלך בגליל המערבי? << אורח >> יואב כהן: << אורח >> אם אני אכיר אותו אני מאוד אשמח להיפגש איתו, אני לא יודע מי זה בכלל. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> אז אנחנו נכיר לך אותו ואז תבדוק אם זה פוגש או לא. אני חייב ללכת לוועדת חוץ וביטחון לדיון, אני רוצה להגיד לפני שני משפטים. אחד, בלי תקציב אמיתי, כסף חדש, ענק, משמעותי ב-2025, לא יהיה כלום בצפון. בלי כסף מסומן לצעירים עם אסטרטגיות לשימור צעירים ולהביא צעירים חדשים – שימור בני המקום לפני הכול, אחרי זה להביא חדשים – אם אנחנו לא יודעים לעשות את זה, לא עשינו כלום. לגבי הרעיון של שימוע והקשבה של משרדי ממשלה, אנחנו ננסה להשיג הסכמה של שר, גם אלקין ואולי עוד שרים, שישבו בהקדם, אולי שבוע-שבועיים, וישמעו נציגים מהצפון, כל אחד יקבל 3-5 דקות והתנאי להצגה יהיה להביא נייר עמדה של עד עמוד אחד. מי שירצה להציג אותו 3-5 דקות אם שר יסכים להתייצב איתנו 4-5 שעות נעשה את זה. וזה לא יהיה דיון, זה יהיה שימוע ואפשרות להגיד בין 3-5 דקות על בסיס דף אחד, נייר עמדה של גופים ואנשים פרטיים שרוצים להחדיר רעיונות למה שהממשלה רוצה לעשות. זה מה שננסה לקדם. אני מתנצל שאני הולך, אבל אתם רואים, אנחנו יודעים לעבוד. תודה רבה, נעמה, ועוד ניפגש. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה. מיכאל ואני נתאם את זה יחדיו וננסה לקדם את זה, וממש תודה. << אורח >> הודיה טלקר: << אורח >> חברת הכנסת, אני אשמח לנצל את ההזדמנות להגיד עוד נקודה. בהקשר הזה של לא רק האם מסתכלים עלינו בעיניים והאם רואים אותנו בכלל, אלא זה שלצערי הרבה אני פוגשת את זה במציאות היום גם במילואים וגם בשטח שאנשים לא מבינים שתושבי הצפון לא רוצים את כל המענקים האלה ואת כל הכסף הזה וכל הפלסטרים האלה. לא , פלסטר לא עוזר איפה שצריך חוסם עורקים, ממש לא. אנחנו לא רוצים את הכסף, המענקים והצ'יפס הזה, אנחנו רוצים שתעזרו לנו להקים את הבית שלנו מחדש, ומתייחסים אלינו בחוץ כמו אנשים שחיים על גבם של אנשים אחרים. ואני פוגשת את זה ואני אומרת את זה בכאב רב, אני פוגשת את זה שוב ושוב. זה ממש מזעזע. אנשים חושבים שאנחנו שותים את הכסף של המדינה, אנשים לא מבינים שאנחנו אלה שבאים לבנות ולהצמיח ויש הון אנושי מטורף. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני לא יודעת מי חושב ככה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הרבה, את לא מבינה כמה, מלא. << דובר_המשך >> הודיה טלקר: << דובר_המשך >> אני פוגשת את זה בשטח ובשדה, וצריך פה הסברה פנימית כי אנחנו מדברים על חזית מלחמה שננטשת, של הסברה ישראלית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני חולקת עלייך. << דובר_המשך >> הודיה טלקר: << דובר_המשך >> את יכולה לחלוק עליי, אני מכבדת אותך מאוד ואת העשייה הזאת ואת הוועדה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני אומרת משהו אחר, אנחנו צריכים להתעסק במה כן? לא אכפת מה לא. << דובר_המשך >> הודיה טלקר: << דובר_המשך >> אין בעיה, אז אם יש פה מה כן, אז לשמוע ולהשמיע פה בתוך הכנסת. יש אנשים שהשכנה ג'קלין לא תבוא ותדבר פה בכנסת, אבל היא תרצה לבוא ולהיות מסוגלת לדבר את המצב שלה מול אזרחים ומול אנשים אחרים שהיא פוגשת ברחוב – ומתייחסים אליה כמו נצלנית. ובוא נשים את זה על השולחן כי זה לא נעים לפגוש את זה, אבל גם פה בנושא של צעירים שבאים לבנות את הבית שלהם יום אחר כך, צריכים פה להתעסק בלהשמיע את הקול גם ברמה הלאומית, בשיח, ברחוב, ושיפסיקו להתייחס אלינו כמו נצלנים כשאנחנו בתכל'ס לא מקבלים פה שקל, ונותנים המון, את הלב ואת הנשמה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני חושבת שלפצות במענקים אזרחים, אין לזה שום קשר לנצלנות, ולפעמים השיח צר העין הוא גם משמיכה קצרה של תסכול, של אנשים שחושבים שכל דבר שצד אחד מקבל בא על חשבונם, ולכן אני לא אוהבת את השיח הזה. למה? כי אני חושבת שבמצב לאומי קשה המדינה צריכה לפרוס רשת ביטחון סוציאלית. לתת לכולם להרגיש שזה בסדר שהמדינה דואגת להם. כואב לי על השיח שאת אומרת, אני חושבת שזה לא תקין בכלל התפיסה שבכלל צריך לדבר ככה. << דובר_המשך >> הודיה טלקר: << דובר_המשך >> יש לנו פוטנציאל להיות צפון חזק עם מנוע צמיחה אדיר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בדיוק. וזה בסדר לקבל מענקים. המצב הלאומי הוא קשה וזה בדיוק המקום שבו המדינה צריכה לסייע. לא צריך להתנצל על זה ולא צריך להגיד את זה. הסיפור פה הוא אחר – איך לא נותנים יותר? אז בגלל זה אמרתי את זה. אבל אני כן רוצה לתת לשמעון וייס מרשות הצעירים שייתן לנו רקע, כן, בכל מקרה, זום-אין על סוגיית הצעירים והתוכניות. תודה, שמעון, שאתה איתנו. << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> תודה רבה. דבר ראשון אני רק רוצה להגיד תודה לכל מי שהשמיע את הקול כי אני חושב שהקולות האלה חשובים גם לי אישית ללוות אותי בעבודה ואני גם אזמין שותפים, עם ליאת כבר יצרנו קשר, עם תל חי יש נתונים וחבל שאנחנו לא מודעים לזה. אני אגיד שאני נמצא ברשות הצעירים במשרד הנגב והגליל ותפקידנו הוא לעשות תוכניות בשביל הצעירים. זו המטרה שלנו, מעבר לזה שאנחנו עוסקים בצעירים בכל הארץ, אני אישית עוסק בשנה האחרונה גם בתקומה והשקענו שם הרבה וברוך השם רוב הצעירים חזרו. וכרגע התחלנו כבר לעשות תוכניות בצפון, ומי שאתם לא מכירים אולי, אבל יושבת פה שני מנהלת היחידה לצעירים בקרית שמונה, כבר לפני החגים הוצאנו תוכנית לכל הרשויות בצפון, 12 רשויות שנמצאות על הגבול, כל אחת קיבלה תקציב גם לתוספת כוח אדם שתפקידם זה למפות מה קורה עם הצעירים, להבין רגע אחד מה קורה איתם? מה הם צריכים? כולל תקציבי פעילות שזה כבר קורה כרגע בשטח, בקרית שמונה אני יודע שכבר גייסו אחד ובכל היישובים כולם בתהליכי גיוס כדי לקדם את התוכנית. בקשר לעתיד אנחנו כבר נמצאים, ממש מושקעים אולי בתנופה פחות ידעו להציג את זה, אבל אנחנו כבר ישבנו על זה, בשבוע שעבר ישבנו עם תנופה, כתבנו כבר תוכנית גם לשנה הבאה ל-2025 על התקציבים כמה אנחנו צריכים? אילו תחומים? בתקציב שכתבנו אנחנו ישירות להפעיל דרכנו מדובר על 97 מיליון – שמעבר לעוד משרדים משותפים זה אומר גם התיישבות, גם רווחה – אנחנו כבר עוסקים בתוכניות, ואנחנו מקווים בעזרת השם שנצליח להוביל את זה ביחד עם תנופה ועם שאר משרדי הממשלה. אבל זה ברור מבחינתנו, כל מה שנאמר כאן אנחנו רואים כמו בדרום אותו דבר בצפון, בלי הצעירים אין עתיד ויש לנו מחויבות לראות שלא יהיה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שמעון, אתם תילחמו בקיצוץ שתוכנן לרשות הצעירים? << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> אנחנו נלחמים כל הזמן. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני יודעת. << דובר >> דפנה סידס-כהן: << דובר >> בסוף עדכנו אותנו שהקיצוץ יהיה flat על כל משרדי הממשלה, 15 מיליון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ה-flat הרגיל. << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> אני אגיד שזה פגע בתקציבים לכל הארץ. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> התרגלנו לקיצוצים. << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> אני רק יכול להגיד שמעבר לתקציבים הרגילים שיש בצפון, שמנו כבר עכשיו הוצאנו כבר הרשאות תקציביות למעל 3 מיליון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אז שמעון, יש לי גם בקשה פרטנית אליך. אני אשמח שכל מי שנוגעים פה בסוגיות ספציפיות של צעירים, תעשו גם אתם שולחן עגול, אולי לזקק רעיונות. אני יודעת שאתה פתוח, בגלל זה אני אומרת, דווקא איתך אני מדברת. תעשו בבקשה איזשהו מפגש שמזקק מענים שדווקא אתם, כי אתם משרד שיותר משוחרר מרגולציה, יש לו יותר יכולת לקדם קולות קוראים ופרויקטים, ולפעמים גם לדברים הקטנים יש אימפקט משמעותי. בוא ננסה. << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> לגמרי, אני פונה גם לארגונים. יש לנו בכל רשות כיום מנהל יחידה שמתוקצב על ידי המשרד. אני אומר רגע אחד תעשו עבודה גם עם הרשויות המקומיות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל אתה מבין מה אני אומרת? אני דווקא אומרת משהו אחר, יש משהו בלשמוע את הקולות בלזקק. שולחן עגול הוא לא מחייב אותך, אני לא מחייבת, אני רק אומרת שאני יודעת כמה אנשי מקצוע לא פעם כשהם שומעים והם אומרים שנפתח להם משהו. זה הרבה מעבר למפגשים הפורמליים, יש משהו במפגש עם הציבור ועם אנשים, שנותן המון. בסוף אני לא מחייבת אותך לקחת שום דבר, רק לבקש ותשבו. אני אעביר לך את רשימת הארגונים שהיו פה, ואני אשמח. << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> אני יכול לתת לכל אחד את הטלפון שלי ישירות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני יודעת שאתה הכי זמין, אבל יש משהו בשולחן עגול שמזקק רגע את הדברים, כל מיני מסקנות, ואתה אומר: וואי, אני יכול לנסות לקדם קול קורא כזה, זה מתחבר לזה, ודברים נוצרים, ואלו חלקות האלוקים הקטנות שחשובות. משרד הכלכלה, תודה שהגעתם אלינו. אנחנו פנינו אליכם בעקבות איזושהי המלצה מהדיון הקודם של לבחון סוגיה. יש במשרד הכלכלה את רשמת האגודות השיתופיות, אז מעבר לכל מה שקשור לדיור בר השגה לצעירים ושוק שכירות ארוכת הטווח והכול, ביקשתי לבחון אם אפשר לבדוק אגודות שיתופיות, זאת אומרת התאגדות קהילתית בתוך ערים, בין אם זה שלומי, קריית שמונה. זאת אומרת אותם מודלים שהם בדרך כלל מודלים קיבוציים אבל לבני מקום בערי הפיתוח ובמרחבים העירוניים. מה שאנחנו רוצים בהיבט של קהילה, בסוף צעירים גם צריכים קהילות, קהילות משפחתיות, קהילות שייכות. לראות אם אפשר דרך המודל הזה לייצר את אותן קהילות של בני מקום. נגיד קהילת משפחות צעירות של קריית שמונה שירצו לגור בבניין ולעשות איזשהו מודל שיתופי בתוך הערים לבני המקום, האם יש אפשרות כזאת? << אורח >> אלי יניר: << אורח >> נעים מאוד, עורך דין אלי יניר, סגן רשמת האגודות השיתופיות, משרד הכלכלה. קודם כול המודל של אגודות שיתופיות עירוניות קיימות בכל הארץ, פה בירושלים יש לא מעט כאלה, יש פה גם קיבוץ עירוני בירושלים, ככה שאפשר לאמץ את הקיבוץ העירוני שיש בירושלים, יש היום בנצרת עילית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל הכוונה עם תיעדוף לבני מקום כדי להחזיר צעירים. << אורח >> אלי יניר: << אורח >> את יודעת, אנחנו בסוף רגולטור. אנחנו מאוד היינו שמחים לעודד הקמה של אגודות שיתופיות חדשות וגם אנחנו לאחרונה המשרד שכר חברת ייעוץ לראות איפה כן ניתן להקים קואופרטיבים חדשים באמת בצפון ובדרום באמת כדי להחזיר את הצעירים הביתה. אבל בסוף את יודעת, אנחנו כאגף, אין לנו שום יכולת לתת מענקים או דברים מהסוג הזה. בסוף אנחנו רגולטור, אנחנו מקפידים שהאגודות פועלות בהתאם להוראות הדין. אנחנו מאוד נשמח לעודד, לתמוך בכל מה שקשור להקמת האגודות מהניסיון שלנו. יש לנו תקנונים מצויים לקיבוצים עירוניים, יש כל מיני סוגים של אגודות, לאו דווקא קיבוצים עירוניים, יש אגודות קהילתיות, יש אגודות למתן שירותים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אנחנו בכוונה דיברנו על זה בהקשר של דיון כדי להחזיר קהילות עם עוגן של תמיכה. << אורח >> אלי יניר: << אורח >> בסוף כדי לתת תמיכות, אמרתי, לי כרשם אגודות שיתופיות, כסגן רשמת, אין לנו שום יכולת לתת מענקים, זה לא במנדט שלנו. אנחנו היינו שמחים שאגודות כאלו יוקמו. בסוף יש מודלים כאלה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אז יש לי שאלה אליך אולי שאלה הפוכה. נגיד אין מענקים. אם בערים בגליל יחליטו קבוצות צעירים שהם רוצים לחזור אבל הם צריכים קהילה יותר חזקה אבל הם צריכים גם עוגן ושותפות כלשהי, האם אתם יכולים לעשות תהליך ליווי? << אורח >> אלי יניר: << אורח >> חד משמעית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה ממש חשוב. זאת אומרת עכשיו צעירים מקרית שמונה אומרים: אנחנו צריכים לחזור ואנחנו רוצים להיות ברדיוס משותף כדי שיהיו לנו תחומי פיתוח, שיתוף. << אורח >> אלי יניר: << אורח >> פה בירושלים יש את קיבוץ בית ישראל בשכונת גילה והקרקע של הקיבוץ ניתנה, סוג של, דרך העירייה, זאת אומרת באיזושהי קונסטלציה כזאת, יש בבית שמש איזשהו קיבוץ עירוני שגם שם העירייה הייתה מעורבת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תמוז, כן, ותיק, כבר 20 שנים. << אורח >> אלי יניר: << אורח >> תמוז, כן. בנצרת עילית יש קיבוץ. אבל בסוף, שוב, לי אין קרקע, זה אולי משהו שצריך לעשות בשיתוף הגורמים במדינת ישראל שאמונים על מתן קרקעות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל רשות גם יכולה להגיד שבניין שמיועד לשכירות – לראות איך אפשר לנסות כן לחבר אותו לתושבי המקום, זאת אומרת יכולה לעודד את זה ולעזור לזה לקרות, ואז בעצם נגיד לצעירים: פה לא תהיו לבד. כי הסיפור הזה של לחזור ולפתח הכול מחדש. << אורח >> הודיה טלקר: << אורח >> יש התחלה של פרויקט שנקרא תורנו, שהיום בבוקר נתקלתי בו פעם ראשונה שמדבר על להתחיל לקרוא לצעירים לחזור צפונה ולהבנות משהו זמני בינתיים, זה גם רעיון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל שוב, לקרוא לצעירים צפונה, הכול נכון. אבל אני מדברת על מודל. << דובר_המשך >> הודיה טלקר: << דובר_המשך >> לא, זמני בינתיים כדי לעלות אחר כך. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא נראה לי שירדת לסוף דעתי. בסוף אני, אמא צעירה, אומרת שכדי שיהיה לי עוגן הייתי רוצה לדעת שיש לי קהילה שחווה חוויות זהות לשלי, בין אם זה אחר הצהריים, גן המשחקים ליד הבית, סוגיות שקשורות לתעסוקה, הסעות. הדבר הזה שאומר האם טוב לי במרחב? האם הוא יכול לשרת אותי? האם אני גם רואה בו את האלמנט הקהילתי שמאפשר לי לבנות את המשפחה, להבנות דרך, וזה עוגן? אני אלך רגע אחורה, בעבר משפחות צעירות לרוב נשארו לגור ברדיוס עם ההורים שלהם ותמיד הייתה תמיכה. ולאורך השנים מסוגיות תעסוקתיות הדבר הזה נעלם, והקושי היום של משפחות צעירות הוא קושי הרבה יותר גדול ממה שהיה בעבר. שוק העבודה הוא שוק יותר דורסני, שעות לא שעות, הסוגיות הכלכליות, כל הדברים הללו ביחד יוצרים סיר לחץ מאוד קשה, ואני מבינה קבוצות שבוחרות להקים קיבוצים עירוניים לצורכי תמיכה. אני חושבת שבהקשר של הצפון החשיבות היא גם לשמור על בני המקום, לתת עוגן, שאנשים, רוב בני המקום, שאני שומעת שעוזבים זה בלית ברירה, הם אוהבים את הצפון, זה נוף ילדותם, זו אהבה שאפילו לא מוסברת וכל-כך מדהימה וזה אפילו כואב, ויש לנו לא מעט דרכים גם לייצר חוויה קהילתית משפחתית. אני חושבת שאם אתם מוכנים גם לליווי, קהילות בשלומי, במטולה, בקרית שמונה יכולות להגיד: בוא נעשה את זה אצלנו, בוא נבין אילו מבנים אנחנו מחדשים עכשיו? איזה רדיוסים אנחנו רוצים יותר קהילות של משפחות צעירות וצעירים בשלבים ראשוניים? זה דבר מדהים. עשו את זה בחריש לאחרונה. אני עוקבת אחרי המודל הזה. << אורח >> אלי יניר: << אורח >> אני גם רוצה להוסיף מילה למה שאמרת, נעמה. בסוף זה לא חייב להיות במודל של קיבוץ, אני נותן תמיד את הדוגמה בירושלים, של התארגנויות של צעירים שהקימו פה פאבים, מסעדות, בתי קפה, שמאוגדים כאגודות שיתופיות וזה גורם להעשרה של אנשים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> קואופרטיב עסקי, נכון, שנותן יותר עוגן. << אורח >> שי אילן: << אורח >> אפשר להתייחס שניה? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בטח. << אורח >> שי אילן: << אורח >> אני רק אגיד שזה בדיוק המודל שאנחנו מקיימים בתוצרת הארץ, אנחנו עושים את זה בפועל גם בקרית שמונה. ממש לפני שבוע גם התחלנו עבודה משותפת עם מטה אשר, לעשות את זה גם אצלם במודל אזורי. סתם כי זה נגע פה, מעניין אותי מהי צורת הליווי שאנחנו מדברים עליה? << אורח >> אלי יניר: << אורח >> תראה, בסוף אני לא יכול לתת יעוץ משפטי לאגודות אבל בכל העזרה של הקמת האגודה, של עזרה בתקנון, בניסוח תקנון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בבירוקרטיות. << אורח >> אלי יניר: << אורח >> בבירוקרטיה מולנו, מול האגף, ברישום של האגודה, אלו הדברים שאני יכול לסייע להם. זאת אומרת, אמרתי שתקציבים – אני לא הכתובת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תקציבים זה משרד השיכון ודיור נגיש, אבל בסוף צריך לייצר עוגנים. << אורח >> שי אילן: << אורח >> אז אני אגיד שפה בתוך המשולש הזה חסר את משרד השיכון כי זה קורה הרבה שיש גם מבנים. << אורח >> אלי יניר: << אורח >> זה לא רק משרד השיכון, בסוף אם אתה רוצה קיבוץ עירוני אתה צריך שלאנשים יהיה איפה לגור? אז אם הם לא מקימים איזושהי אגודת בניה ואנשים מביאים את הכסף מתוך עצמם או מתארגנים באופן פרטני אז לעירייה יש מקום להיכנס פנימה. << אורח >> שי אילן: << אורח >> הרבה פעמים הבירוקרטיה היא חלק מכריע במניעה של הדבר הזה. << אורח >> אלי יניר: << אורח >> אני בוגר מכינה קדם צבאית בקיבוץ מיצר ברמת הגולן, יש לי חבר טוב מהמכינה שהוא חי בדרום תל אביב די הרבה שנים הם גרו כקבוצה בדרום תל אביב. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> של דרור ישראל? << אורח >> אלי יניר: << אורח >> כן, והם החליטו שהם רוצים להקים מעין קיבוץ עירוני. הם רכשו ביחד, דרך אגב הטעות שלהם שהם לא התאגדו כאגודה שיתופית מלכתחילה כי כיום יש להם איזשהם קונסטלציות של מיסוי וכו', אבל הם קבוצה של שמונה משפחות נראה לי – אל תתפסו אותי במספר – שקנו מגרש בחיפה בשכונת נווה דוד, שהיא שכונה so called – אני חיפאי במקור – מהממת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כבוד. << אורח >> אלי יניר: << אורח >> בסוף האנשים האלו הקימו פרויקט מדהים, הקימו בניין, הם חיים שותפות מלאה, ממש קיבוץ שיתופי לכל דבר ועניין. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני כן רוצה להגיד לך, אלי, שהסיפור הוא לא פעם שההנגשה של הסוגיות האלו נמצאת לפעמים אצל אוכלוסיות ספציפיות ולא נמצאת אצל אוכלוסיות מהפריפריה, בטח לא הגיאוגרפית, ולכן הנגשה היא משהו שהוא מחייב, כי אתה אומר בעצם שיש אפשרות לליווי, והמודל הזה מוצלח והוא גם מייצר עוגן ארוך טווח בתוך קהילות שאנחנו רוצים שיישארו שם בני מקום וקהילות שרוצות לחזור ולחזק ולתת כי המקום הזה זה הבית שלהם ונוף ילדותם, אז לא פעם הפער הזה - - -. שי, אני חושבת שאפשר לראות איך אפשר לאתר אולי קבוצות צעירים מתוך אותן ערים – שלומי, קריית שמונה וכו' – שרוצים לחזור אבל רוצים עוגן. לעשות כנס אולי אפילו בשיתוף שיסביר רגע את התהליכים הבירוקרטים במובן הזה של איך עושים? כי בסוף הנגשה היא הכוח, היא לגמרי כוח, ידע זה כוח וכשאין אותו אז אנחנו מאבדים הרבה מהאנשים ההכי טובים. << אורח >> שני עטיה: << אורח >> שני עטיה. אני אשמח רגע לומר בתור מנהלת יחידת הצעירים בקרית שמונה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שני, תודה שאת פה. רק אני חייבת ממש קצר. << אורח >> שני עטיה: << אורח >> אני אדבר על קריית שמונה ספציפית, קריית שמונה, בקהילה אנחנו חזקים. לדבר על קהילה זה לדבר על ה-6 באוקטובר, אנחנו כבר לא שם. אנחנו צריכים יותר תוצרת הארץ, קהילות סטודנטים שנשארים, בדרך כלל לשנה שנקראת שנת הזהב ומסיימים ללמוד ונורא רוצים להישאר בצפון ולא נשארים בסוף. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בדיוק. << אורח >> שני עטיה: << אורח >> למה? כי אין מספיק מקומות תעסוקה איכותיים, אין מספיק דיור בה השגה, אין מספיק מסגרות חינוך. זה משהו שאנחנו צריכים לתת עליו את הדעת. בקהילה באים ללמוד מאיתנו מכל הארץ איך לבנות קהילה, זה לא הדיון, לפחות בקרית שמונה שאני מדברת כרגע עלינו, זה דיון שעבר זמנו. היום אנחנו צריכים לשים אותנו במרכז. למה אני, עם תואר שני, בוחרת – מבחירה מודעת שאני יכולה לגור בתל אביב ולהרוויח פי שלוש – לגור בצפון? למה אני צריכה שיהיו לי פחות הזדמנויות תעסוקה? למה? אין שום סיבה. כנ"ל לגבי חינוך של הילדים שלי, יש לי ילד בכיתה ז' התקבל לכיתה מדעית. למה הכיתה המדעית שלו זו לא הכיתה המדעית שיש, לצורך העניין, בהרצליה? << אורח >> בן ישראל שאול: << אורח >> תחבורה ציבורית, שני. בקרית שמונה יש תחנות אוטובוס רק כדי להתחבא מהגשם בחורף. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני רוצה לעבור למשרד החינוך ולרווחה. << אורח >> אברי אסולין: << אורח >> אברי ממייסדי מצפינים, תודה על הוועדה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שלום, אברי, תודה שהגעת לפה. << אורח >> אברי אסולין: << אורח >> תודה לוועדה. אני חושב שהמודל שהצעת יכול להיות יפה ומענין אבל לא בטוח שזה מה שהצעירים רוצים וצריכים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הכי לא בטוח. << אורח >> אברי אסולין: << אורח >> הצעירים ישבו – כמו שליאת ציינה מקודם, 70 צעירים נבחרים, את חלקם פגשתם פה, הם אנשים רהוטים ומרשימים מאוד – וכתבו לממשלה בהצעת מחליטים בדיוק מה הם צריכים כדי לחזור לצפון וכדי להוות את עמוד השדרה של הצפון. אני מבקש מהוועדה לקרוא את המסמך הזה, אנחנו נדאג להעביר לכם אותו. אתם חייבים להכיר אותו. אם דנים בצעירים, חייבים לשמוע את הקול שלהם ולקרוא את מה שהם עצמם ביקשו ואת מה שהם צריכים כדי לחזור לצפון. אין שם דברים גרידים, אין שם בקשות מוגזמות, יש שם דברים מאוד בסיסיים כדי שהם יוכלו לגדול בעצמם ובהמשך גם לגדל את הילדים שלהם בצפון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אגב, אם יש לך מסקנות ספציפיות מזה שאתה חושב שאפשר פרטנית לקדם, לנסות לחתור אליהם, אז גם תפנה אלינו. << אורח >> אברי אסולין: << אורח >> בסדר גמור. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זאת אומרת שלפעמים המסמך הגדול הוא משהו אחד, אבל לפעמים גם אפשר להתחיל לפרק דבר-דבר ולראות איך אפשר, אז אני גם מזמינה לזה, זה חשוב. << אורח >> אברי אסולין: << אורח >> בהחלט יש, וכמו שאמרנו המנהלת צריכה גם להכיר את המסמך הזה ואני אשמח גם שתעזרו לנו להביא את הדברים אליהם. << אורח >> שני עטיה: << אורח >> אני מציעה לערב אותנו, מנהלי יחידות הצעירים, לא הוזמנו מעולם. << אורח >> אברי אסולין: << אורח >> אנחנו נשמח, נתחבר אחר כך. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אז אמרנו גם עם צעירים ושמעון בשולחן עגול במקום של לשמוע וכמובן מה שמיכאל הציע את המפגש עם כל הארגונים, עם שר, נעשה גם מנכ"לי משרד, מה שנצליח רגע לשמוע בנחת ולא בדיון מצולם אפילו, נשב פה כמה שעות, נדבר, נראה מה אפשר. אז ננסה לייצר את זה ואני גם מזמינה לדברים ספציפיים. באמת זה בדיוק המקום שלנו, אפשר לדחוף ככה תוכניות לדברים ספציפיים, תפעילו אותנו. << אורח >> אברי אסולין: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה לך. אני רוצה לעבור למשרד החינוך שבזום, אנחנו נהיה קצרים. שלום, חיים. << אורח >> חיים גבאי: << אורח >> קודם כול שלום, שמעתי בקשב רב. אני רוצה לומר גם לאלעד וגם לשמעון בצורה ברורה, אנחנו כמחוז צפון ואורנה בראשנו, מקיימת בכל שבוע ישיבות חיתוך ביחד עם הרשויות בקרית שמונה ולכן כל סוגיה שעולה מקבלת מענה. אני רק אתן דוגמה לשבוע שעבר, בסיור שעשינו אצל המפונים, שמנו את קלאב הוטל, כרגע תושבי קריית שמונה, במענים שהם צריכים גם בתחום הלימודי, גם בתחום ההפגתי וכמובן גם בתחום הרגשי. אז כל בקשה שיש ברמה הפרטית או ברמה שהיא כללית אתם מוזמנים להעלות את הדברים ויושבים שם גם ראש העיר וגם כל מנהלי מחלקות החינוך כמובן. אז זו נקודה אחת. לגבי כל מה שקשור לתוכניות הפגה, אני רוצה להתייחס בסכומים שכבר בוצעו הלכה למעשה, מנהל חברה ונוער שיושב אצלנו במחוז. כל מה שקשור ל-0-5 עד 13 ובכללם גם מעלה יוסף, אפשר לראות את הסכומים, חולקו למעלה מ-5 מיליון שקלים שזה כולל כמובן גם את חופשות הקיץ, גם חנוכה, גם פסח וגם חנוכה שיבוא עלינו. אלו פעולות שנעשות בצורה הסדורה וכל אחד יודע ואם יש משהו שלא ברור, אתם מוזמנים גם לפנות אליי, לראש מנהלת, וגם כמובן לפנות למחוז ותקבלו את כל התשובות בעניין. לגבי כל מה שקשור לתוכניות שהמתנ"סים מנהלים בכסף של המשרד, וגם פה התקבלו למעלה מ-5 מיליון שקלים והם מחולקים כמובן לפי יישובים מעבר לגפן הרשותי, הגפן הבית-ספרי וכל דבר כזה מקבל את המענים ואם יש מענים שהם חורגים, זה עולה וניתנים גם המענים מתוך כוחות שלנו כמחוז על מנת ששום בקשה לא תלך ריקם. הדבר השלישי שאני רוצה להתייחס אליו בהקשר הזה זה כל מה שקשור לתוכניות החירום. תוכניות הפגתיות שמתקיימות בתוך מרכזי היחד וגם שם חולקו 5 מיליון שקלים, נעשים פעולות ובמקום שהדבר לא מוצלח כיוון שיש מספרים מצומצמים, אז אנחנו משנעים כל מיני פעילויות ומייצרים חיבורים כאלה ואחרים. שוב אני אומר, לכל מרכז יש לנו מנהל מרכז, לכל מרכז יש מפקח מנהל חברה ונוער וכמובן יועץ, יועצת, שמשתדלים לתת מענה, וכמובן שאנחנו מחוברים לכל הגורמים, משאבים וכו'. ולכן כל שאלה או כל בקשה שיש, אנא, אתם מוזמנים לעלות על מנת שנוכל לתת לזה מענה. אם יש שאלות אני אשיב. << אורח >> מיטל כהן: << אורח >> אבל מי מפקח על זה? אנחנו במועצה לא קיבלנו. אני אמא ממעלה יוסף, סליחה שאני מתפרצת. אני מתנצלת, זו פשוט נקודה שהכי - - - << דובר >> דפנה סידס-כהן: << דובר >> רק בבקשה בצורה מסודרת לפרוטוקול. << אורח >> מיטל כהן: << אורח >> שלום, אני מיטל כהן, מושב נטועה, מעלה יוסף. אני מדברת כאמא שהילדים שלה בבית כבר מתחילת המלחמה ואני לא רואה שום מענה חינוכי. אתה מדבר פה על הפוגה, על פעילויות גפן, איפה הדברים האלו בפועל? גם אנחנו כמפונים וגם מועצה מלאה של ילדים לא מפונים שנמצאים בבתים כבר חמישה חודשים ואין לנו שום פעילות. << אורח >> חיים גבאי: << אורח >> אז על מנת שאני אוכל לתת לך תשובה אני אתן לך את הטלפון שלי, אני אשמח, דברי איתי בבקשה וניתן לך מענה. << אורח >> מיטל כהן: << אורח >> אני אשמח. << אורח >> חיים גבאי: << אורח >> בשמחה רבה, אני אראה נקודתית איפה הוא לומד ומה המענים. << אורח >> מיטל כהן: << אורח >> אני לא מדברת ספציפית על שלי, כללי על כל הילדים. << אורח >> חיים גבאי: << אורח >> אז אני עונה שוב פעם, בסוף אנחנו גם במנהלת וגם אורנה שמנהלת, אגב, שיח סדור עם כל הרשויות ועם כל ראשי הרשויות. אגב, דובר על היום שאחרי, אנחנו התחלנו לכתוב תוכניות עם כל הגורמים לראות את המענים שניתן ביום שאחרי וזה יכול להיות גם מחר בבוקר, ולכן אני מציע שבואו לא נדבר כללי, כיוון שאנחנו מלווים את זה שבוע-שבוע אני אשמח באמת לדעת על מה אנחנו מדברים? מי זה הילד? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל חיים, בגלל שזה פרטני אנחנו נחבר. << אורח >> מיטל כהן: << אורח >> תודה, אבל זה לא פרטני, זה כללי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אין בעיה, אני צריכה לרוץ לעוד דיון, אני ממש מצטערת, חיים. << אורח >> חיים גבאי: << אורח >> אני אומרת שאין שום בעיה, אני אתן את הטלפון שלי, שתדבר איתי. אני מבטיח שכמו כל דבר שאנחנו עושים אנחנו נותנים מענים גם מענים שמחייבים אותנו במענים חריגים וייחודיים על מנת לתת תשובות, אז כדאי שהיא תפנה ואני אתן תשובה. אם יש יותר תלמידים אז גם לזה ניתן מענה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חיים, תודה רבה. מישהו רוצה להגיד משפט אחרון לפני סיכום? << אורח >> ליאת כהן רביב: << אורח >> רק להעלות שאלה לחיים, אני מקווה שהוא עוד שומע. קצת גולש מסיפור הצעירים אבל מאוד קושר אליו. אתם יודעים שהולכים לחזור הביתה תכף, אף אחד לא התייחס לזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> את רוצה להעביר אלינו שנשלח שאילתה? << אורח >> ליאת כהן רביב: << אורח >> כן, צריך שאילתה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ליאת, אנחנו איתך, ניצן תתחבר לליאת. אנחנו נשלח שאילתה על כל מה שצריך בכללי. אם יש לכם גם בעיות פרטניות אלינו ללשכה, תפנו אלינו גם בלי קשר לוועדה. יוזמה לדיון מהיר, הצעה לסדר, שאילתות לקבל נתונים, זה בדיוק הסיפור, החיבור בינינו וגם אנחנו צריכים לעבוד איתכם על עוד דברים. << אורח >> הודיה טלקר: << אורח >> עוד משהו קטן על מנגנונים שבהם דברים עוברים לתושבים. זה לא משהו כלפי הרשות המקומית ספציפית, זה כללי מאוד. הקהילות מפורקות, וגם הידע הזה שהוא ידע סימבולי, ידע מקומי שיש למי שנמצא ליד השכן או השכנה וכשהם נפגשים לקפה הם יכולים להעביר אותו – אין את הסיטואציות האלה, ובגלל זה צריך פה עוד סיוע מטעם המדינה כדי לפרסם ולהנגיש את המענים שכן ניתנים. לצורך העניין משאבים שעושים עבודה מדהימה, עבודת קודש במלונות והרבה יותר קשה להגיע למי שמחוץ אליו ולכן צריך פה סיוע של המדינה להנגיש את המענים שכן קיימים. << אורח >> שני עטיה: << אורח >> אני גם מציעה לאתר בתוכניות שקיבלנו היום, ביחידות הצעירים, ויכולים לעזור לכם בזה. מה ששמעון דיבר עליו. << דובר_המשך >> הודיה טלקר: << דובר_המשך >> אין בעיה, אני מדברת פה על משהו רחב יותר. כי יש פה אנשים שהגיעו לכנסת לזעוק את כאבם ולא יודעים על מענים שכן קיימים. אני חושבת שזה משהו שהמדינה יכולה לקחת בו חלק. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אנחנו גם מעלים את הדברים האלה הרבה, בין אם זה מענים של ביטוח לאומי ומענים נוספים. זאת אומרת, הסוגיות האלה של כל הרוחב שיש, שזה נוגע אגב לכל האוכלוסיות אבל לפעמים צעירים הם פחות בודקים ורואים ויודעים ואז הם עוד יודעים נופלים בין הכיסאות בגלל היעדר הידע. << דובר_המשך >> הודיה טלקר: << דובר_המשך >> או שהם במילואים והמדינה מתנהלת נטו - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> או במילואים, או מתגלגלים, או בדירות שכורות. הכול נכון חד משמעית אז אני מבינה את כוונתך. סיכום והחלטות מישיבת מעקב משותפת בנושא מצבם ועתידם של צעירי הצפון. תודה לכולם שאתם פה. הוועדות מבקשות ממנהלת שיקום הצפון בשיתוף עם משרד האוצר ורשות הצעירים לוודא יצירת מעטפת, מענים, ופרק צעירים בתוכנית המנהלת במגוון תחומים שמטרידה את צעירי הצפון, ביטחון, תעסוקה, דיור, חינוך, פיתוח, תשתיות, תחבורה, תמיכה רגשית ועוד, לטובת החזרת קהילות צעירים לקריית שמונה והצפון. יש להדגיש כי על התוכניות להיות אטרקטיביות במיוחד באופן שיכול להתחרות עם הערים הגדולות בהן נקלטו מפונים מהצפון. אני רק רוצה להגיד שאנחנו, כח"כית, נציע הצעה לסדר על סיפור תקציב השיקום האזרחי בצפון. לפעמים הרבה לחץ ביחד, פרלמנטרי, מייצר יותר התייחסות, אז ננסה בעוד כיוונים בלי קשר למה שסיכמנו פה מיכאל ואני. שתיים, עוד בהקשר זה הוועדות מבקשות ממנהלת צפון ורשות הצעירים לפעול לקיום שולחנות עגולים ושיתוף ארגונים אזרחיים ונציגי מנהיגות מקומית של מפונים בעת קביעת התוכניות לצפון ותקצובן. מדובר בקולות חשובים המחוברים לשטח, מכירים את הצרכים ואת המענים באופן הטוב ביותר. הוועדות מבקשות ממשרד הכלכלה, משרד האוצר, משרד העבודה, בשיתוף רשות הצעירים, מנהלת שיקום הצפון, להשקיע משאבים רבים, לרבות תמריצים לפיתוח מקומות תעסוקה וצמיחה בצפון. הוועדות מוצאות שמדובר בחסם מרכזי לחזרת מפונים לצפון ומוטרדות מחוסר היכולת של רבים מהם להתפרנס בכלל ומקצועות אקדמיים בפרט. הוועדות מבקשות ממנהלת הצפון ומשרדי האוצר, משרד הבינוי והשיכון ורמ"י, לתכנן סיוע כלכלי, תיעדוף צעירים, בדגש על בני המקום, הורדת גיל התיעדוף והוזלת הקרקעות לטובת שיפור יכולת צעירים בני המקום ברכישת בית. נקודות שרפאל בעצם אמר, סוגיות של דיור הן סוגיות קריטיות. אגב, זה אחד הראשיים, אז חייבים. הוועדות מבקשות ממשרד האוצר לזרז קביעת מסגרת תקציבית עבור מנהלת שיקום הצפון ותקצוב התוכניות בתחומים שלעיל בפועל לשנת 2025. הידיעה שהדברים טרם תוקצבו לעומת נושאים אחרים פחות דחופים מעידים על בעיה בסדרי העדיפויות התקציביים של הממשלה. עוד מוטרדות הוועדות מהפער בין דרישת המנהלת ל-31 מיליארד שקלים לבין התקצוב של 15 מיליארד שקלים שגם הוא טרם אושר לתקציב 2025. הכוונה אפילו שמיליארד ממנו לא אושר. אני מזועזעת מהנתון הזה, אני חושבת שכולנו צריכים להבין שאי אפשר לעשות לכם את מה שעשו כל הזמן החלטת ממשלה אחרי החלטת ממשלה ושום תקציב לא עובר. מצבו האסטרטגי של הצפון אינו מאפשר דחייה נוספת באישורי תקציב ותוכניות. הוועדות מבקשות ממשרד התחבורה ומשרד האוצר לתכנן ולתקצב בדחיפות תשתיות רכבת בצפון שקריטיות ליכולת סטודנטים וצעירים להתנייד למוסדות אקדמיים, למקומות תעסוקה, תחבורה, על הכול מעבר לרכבת. עוד מבקשות הוועדות בחלק מזה ממשרד הביטחון, לפעול להוספת מיגוניות בכבישי הצפון, מדובר על תוספות קריטיות להצלת חיי אדם ולהגברת הביטחון האישי במרחב הצפון. הוועדה מבקשת ממשרד הכלכלה לדווח אחר יישום הקמת קואופרטיביים עסקיים וקהילתיים חדשים נוספים ליישובי הצפון, הנגשתם והעתקתם למרחבים העירוניים של בני המקום בקרית שמונה, שלומי וכדומה. הכוונה לערי הצפון, הכוונה למקומות שבהם אין את המודלים הללו. עוד מבקשת הוועדה את שירותי הליווי המקצועי של רשמת האגודות עבור קהילות צעירות ממשיכות במרחבים אלו ועידודן, שזו כמובן הנגשה. שוב, אפשר לקחת ואפשר לא לקחת אבל העובדה שהאופציות האלה לא חשופות ולא נגישות זה חלק מהכשל. זהו. רק להזכיר מה שמיכאל ואני אמרנו. אחד זה השולחן העגול עם שמעון ומרכזי הצעירים ביחד עם ארגוני הצעירים שבאמת נשמח – זה לא שולחן מחייב – לשמוע את הקולות ונקווה שיצאו מזה דברים טובים. וכמובן המפגש פה עם אחד השרים כדי להציג את כל התוכניות כמו שאמרתם. הדברים כבר נכתבו, הרעיונות כבר ישנם, התוכניות כבר קיימות, המחקרים קיימים, כדאי לבוא ולשמוע את הכול. אני גם אומרת את זה למי ששומע מהממשלה ובכלל, כשלא שומעים את הקולות גם מוציאים כסף ציבורי לריק, הוא מתבזבז, זה חבל. הרבה פעמים התכנון המקדים ולשמוע את הקולות זה בדיוק מה שעוזר לתקציב להיות הכי מדויק שיש, כמה שאפשר שילך למקומות הנכונים, שלא יתבזבז סתם ולא ייזרק לפח וזה ממש חשוב. תודה לכם, אני ממש מודה לכל מי שנשאר, הדיון היה ארוך, אני מתנצלת, הרבה דוברים, אנחנו ננסה כמה שיותר גם, וכמו שאמרתי תפנו אלינו גם סוגיות פרטניות שננסה דרכם. תודה רבה, תודה חברים. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:57. << סיום >>