פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



29
ועדת העבודה והרווחה
17/12/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 321
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שלישי, ט"ז בכסלו התשפ"ה (17 בדצמבר 2024), שעה 10:05



סדר היום:
 << נושא >> בקשה לדיון לפי סעיף 111(ה) לתקנון הכנסת של חברי הכנסת אפרת רייטן מרום, אתי עטיה, יבגני סובה, מאיר כהן ודבי ביטון בנושא: הטיפול והשיקום בפגועי הראש מהמלחמה << נושא >>  
במסגרת ציון יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה


נכחו:
חברי הוועדה: 
אפרת רייטן מרום – מ"מ היו"ר
דבי ביטון


חברי הכנסת:
מירב בן ארי
רם בן ברק
שרון ניר
אלעזר שטרן


מוזמנים: 
	ליאת גרטמן
	–
	ס' ר' אגף השיקום ו' היח' למחקר, משרד הביטחון

	חיים פיטוסי
	–
	יועץ בלשכת ר' אגף השיקום, משרד הביטחון

	אלי מועלם
	–
	מנהל מחוז דן, אגף השיקום, משרד הביטחון

	ד"ר טל כרמי אילוז
	–
	ממונה על ועדות רפואיות מחוזיות, משרד הביטחון

	רס"ן ורד קידר
	–
	רמ"ד מאושפזים, צה"ל, משרד הביטחון

	ד"ר ירון סחר
	–
	מנהל אגף השיקום, משרד הבריאות

	דלית רומם
	–
	נציגת אגף השיקום, משרד הבריאות

	מאשי סנדרוביץ'
	–
	מנהלת אגף שיקום, המוסד לביטוח לאומי

	ד"ר מרינה מוטין
	–
	מנהלת מחלקה לשיקום חבלות מוח, לוינשטיין, שירותי בריאות כללית

	שלומי אסרף
	–
	יו"ר מחוז השפלה, ארגון נכי צה"ל

	אבנר גולן
	–
	מנהל אגף זכויות ורווחה, ארגון נכי צה"ל

	עומר יעבץ
	–
	יו"ר פורום נכים ותגמולים, לשכת עורכי הדין

	יניב כהן
	–
	נציג נכה, לשכת עורכי הדין

	סימונה בן ארצי
	–
	אם פגוע ראש, נכים דורשים שינוי

	ניב אלפא רכס
	–
	אם פגוע ראש, נכים דורשים שינוי

	סמדר אוקמפו
	–
	אם לאדם שנפגע מוחית, נכים דורשים שינוי

	לילך וינר רג'יניאנו
	–
	אם פגוע ראש, מדריכה ומטפלת בדרמה, נכים דורשים שינוי

	לי גת
	–
	מנהלת אגף אסטרטגיה, ממשל, המרכז הרפואי שיבא

	שחר גזונדהייט
	–
	מנכ"ל, קהילת אור לאנשים שנפגעו מוחית, חל"צ

	יוסף אבי יאיר אנגל
	–
	סבא של אופיר אנגל שחזר מהשבי

	חנה כהן
	–
	דודתה של ענבר היימן שנרצחה ומוחזקת בעזה

	
משתתפים באמצעים מקוונים:

	פרופ' ישראל דודקביץ'
	–
	מנהל אגף השיקום, המרכז הרפואי שיבא




מנהלת הוועדה:
ענת כהן שמואל

רישום פרלמנטרי:
נועם כהן, חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



 << נושא >> בקשה לדיון לפי סעיף 111(ה) לתקנון הכנסת של חברי הכנסת אפרת רייטן מרום, אתי עטיה, יבגני סובה, מאיר כהן ודבי ביטון בנושא: הטיפול והשיקום בפגועי הראש מהמלחמה << נושא >>  


 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

בוקר טוב לכולם, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת עבודה ורווחה בנושא דיון דחוף בנושא הטיפול והשיקום בפגועי ראש במלחמה. הדיון הזה מתקיים לבקשתי ולבקשת חברי כנסת נוספים מהוועדה, חברת הכנסת חוה אתי עטיה, יבגני סובה, מאיר כהן, דבי ביטון, אני מקווה שהם יגיעו גם בהמשך. ועל פי סעיף 111 ה' לתקנון הכנסת, אני מודה גם ליושב ראש הוועדה, חבר הכנסת אייכלר, שאפשר לי לנהל את הדיון הבוקר הזה.

הדיון פותח למעשה את היום בכנסת שכל כולו יוקדש כיום של הוקרה לפצועי מערכות ישראל, לנפגעי פעולות האיבה. השנה הזו היא קשה במיוחד במסגרת המלחמה הארוכה, ולצערנו, מספר הפצועים ונפגעי פעולות האיבה גדל מיום ליום. הכנסת וחבריה רואים חשיבות גדולה ועליונה בקיום דיונים שעלו על סדר היום והרבה מאוד סוגיות חשובות שידונו בוועדות השונות ויתקיים דיון במליאה אחר הצוהריים. ולפיכך, ולבקשתי, אנחנו נקיים הבוקר בשעה הקרובה את הדיון בהתמודדות ובמורכבות של פגועי הראש. 

צריך לתת קצת נתונים ותכף נשמע עוד רבים מהם. לפחות לעת כתיבת המכתב, עמד המספר על 377 פצועים, מתוכם 80 שמוגדרים במצב קשה ומעל 20 מתוכם שנפגעו בצורה חמורה שממש הצריכה השלמה של הגולגולת.

לאחרונה קיבלתי פניות ממשפחות של פגועי ראש ובהן הוצגו לי המכשולים והאתגרים שעימם מתמודדות המשפחות מאז עולמן משתנה מקצה לקצה, וביניהם הקושי בריבוי הגורמים הרפואיים באופן השיקום, משכו, הפיקוח עליו, בהנגשת המידע למשפחות ולפגועים בדבר הזכאות וההטבות שמגיעות להן, ובדבר קיום ההדרכות וההכשרות לצורך הקלה על שיקומם של פגועים וחזרה לשגרה. הדברים האלה ידונו כאן הבוקר.

בנימה אישית, אני חייבת, יושבות כאן שלוש אימהות או ארבע כבר? שלוש אימהות, אימהות של לוחמים שבניהן נפצעו. אחת מהן, סימונה, חברתי, שהילדים שלנו משרתים ביחד. תראי, ישר הגרון שלי נסתם. וכל אחד נותן את המקום שלו בחזית ובמערכה הגדולה ואת התרומה שלו למשפחה, לילדים ולמדינה. אני מצדיעה לך, אני מצדיעה לכן, אימהות, אני מצדיעה לך, שחר, שאתה יושב איתנו ותכף נדבר איתך, פצוע מלחמה.

אני מאוד אוהבת אתכן, אתן לביאות אמיתיות, אתן עושות עבודה מדהימה, לפעמים לבד. הקבוצה שגיבשתן לכן כקבוצת תמיכה היא מופלאה וממש מחוללת לפעמים ניסים וקסמים בעיניי. אני מאחלת לכן שהקבוצה הזאת שלנו פשוט תכלול בתוכה רק דברים שמחים ויוזמות משותפות עם הרבה אור, אבל אין ספק שאתן מביאות את האור הזה בכל מקום שאתן נוגעות. תודה לכן שהצפתן את הנושא הזה ואנחנו נשתדל לעשות כמיטב יכולתנו בדיון הזה כדי לקדם את הנושאים, לפתור ולקדם. ואנחנו נפתח איתכן, אולי כמה מילים של חברי הכנסת ואז אנחנו נגיע אליכן. ברשותכן, אנחנו נעשה את זה קצר וניתן לכולם לדבר. כמובן אני אפתח עם חבר הכנסת רם בן ברק, מהיוזמים של יום ההוקרה, או דבי. רם הוא מהיוזמים של יום ההוקרה בכנסת.

 << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >>  

תודה רבה, גברתי היושבת ראש. אני תיארתי לעצמי שאת מנהלת היום איזושהי ישיבה כי ראיתי שבאת עם עקבים ולא כהרגלך. ברוכים הבאים לכל הנוכחים, אנחנו בפתחו של יום ההוקרה לפצועי צה"ל. זה יום לדעתי מאוד משמעותי בחברה הישראלית כי הרבה מאוד אנשים, יותר מדי אנשים בחברה הישראלית קמים והולכים להילחם בשביל כולנו וחלקם חוזרים פצועים, מי בגוף ומי בנפש.

הדיון הזה, אני מבין שהוא על פצועי ראש, שמן הסתם זו תמיד פציעה קשה ושיש לה השפעות על חלקים נרחבים בתפקודים של הגוף של האדם, ולא תמיד גם רואים את זה. ולכן אני חושב שזה דיון מאוד מאוד חשוב ואני מברך עליו. אני מקווה שמהדיון הזה יצא משהו שיטיב את הטיפול בפצועים בכלל ובפצועי ראש בפרט. שיהיה יום פורה, תודה.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

תודה רבה, רם. דבי היקרה, שכמובן היא מיוזמות הדיון.

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>  

בוקר טוב, תודה לכם, הורים וכל מי שהגיע. תודה לך, אפרת, על היוזמה החשובה הזו. אין ספק שלאחר 7 באוקטובר אנחנו נחשפנו לפגיעות ופציעות חמורות. עם זאת, אנחנו תוך כדי גם מלווים את הגיבורים שחרף הפציעה כבר אפשר לראות שחלקם אפילו מתאוששים וחוזרים לעצמם והם מורי הדרך לפצועים הבאים. אני רוצה לחזק את האימהות הגיבורות, כי פציעה, ובטח של ילד, זה לא נגמר במושא הפציעה, זה החרדה למה יהיה, חרדה לחיים, חרדה לבן או הבת ששלחתי.

ובאמת, כאימא לחיילת, הימים האלה מדירים שינה מעיניי, ויש לי רק תפילה אחת, שתשוב הביתה בריאה, שלמה בגוף ובנפש, וזו תפילתי אליכם. וכמובן תודה, ומה שנוכל לעשות כאן, ללא ספק אנחנו נשמח להוביל ולסייע. תודה רבה והרבה בריאות.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

תודה, דבי. אנחנו נפתח איתך סמדר, בבקשה. אחריה סימונה.

 << אורח >> סמדר אוקמפו: << אורח >>  

לא, אחריי אני רוצה את שחר.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אין שום בעיה.

 << אורח >> סמדר אוקמפו: << אורח >>  

אני סמדר אוקמפו, אני אימא של עוז, אימא גאה לפגוע ראש. הבן שלי נפצע ב-1 במרץ בח'אן יונס, עת הוא נכנס לבית ממולכד, 18 מהצוות שלו נכנסו לתוך הבית. תצפיתן ראה והפעיל מטען רב עוצמה, שלושה חיילים נהרגו במקום. עוז היה אנוש, פגוע ראש עם פגיעת ראש קשה שנקראת diffuse axonal injury. פגיעת ראש, כשאומרים לאימא שהיא אחות בדרך שהיא נוסעת לבן האנוש שלה, אין קשה מזה, אין. כי היא יודעת מה יהיה אחר כך, היא ראתה, היא מבינה, והיא יודעת מה העתיד.

ועוז משתקם ברוך השם יפה, אבל הדרך להשתלב אחר כך בחיים קשה מאוד. בפגיעות ראש סובלים מבעיות של זיכרון מאוד קשות, בעיות קוגניטיביות, איבוד מחשבתי גבוה שלנו יש, קולטים ניואנסים בשנייה, להם זה לא קורה, ובעיות קשב וריכוז מאוד קשות. לשלב אותו באקדמיה כמו שהוא חלם להיות מהנדס? איפה? זה חלום. לשלב אותו בתעסוקה? החלום עוד יותר גדול.

ואני פה כדי לדבר את נפגעי הראש של חרבות ברזל, את האימהות, את האבות, שאנחנו רוצים עתיד טוב יותר לילדים שלנו, כי אנחנו חייבים להם את זה. אנחנו חייבים לסלול להם מסלול קל יותר לחיים, הן באקדמיה והן בתוך מעגל התעסוקה, לעשות הנגשה שהיא קוגניטיבית. כולם מדברים על הנגשה, הנגשה על כיסאות גלגלים, הנגשה של רמפות, פרוטזות. לילדים שלנו אין פרוטזות ואין רמפות. הנגשה קוגניטיבית זה להתאים את הציבור, את מקומות העבודה לנפגעי הראש.

ואני חייבת לציין שיש הרבה פגיעות אורתופדיות היום בקרב חרבות ברזל שגם הם בעצמם נפגעי ראש מעצם העובדה שהם שהו באזור שיש בו פגיעת הדף. יש להם בעיות זיכרון, חלק מה-PTSD גם סובלים מבעיות זיכרון. ואנחנו פה באירוע, והאירוע הזה, אנחנו חייבים פה כדי לעשות להם את הדרך קלה יותר.

יש לנו כמה דברים שחשבנו עליהם. האחד זה הנושא של האקדמיה, הקלות בנושא של קליטתם למוסדות אקדמיים. מה שהיו לפני זה, פסיכומטרי, בגרות, זה לא רלוונטי כבר, אלה נתונים שהם היו בחיים הקודמים שלהם, כשהכול עוד היה טרי במוח. מה שצריך לעשות עכשיו זה ליצור להם איזושהי קבלה אוטומטית ללימודים, לראות איך הם עומדים בתנאי הסף של השנה הראשונה, ואם הם מצליחים עם תנאי סף סבירים, הם יכולים להמשיך הלאה ולרכוש את ההשכלה שלהם. לעשות הנגשה שהיא הנגשה באמצעות הרצאות מוקלטות.

להוריד את המושג מבחנים, זה לא רלוונטי למישהו שהוא פגוע ראש, זה מוסיף לו אלמנט של לחץ. את הבלקאאוט הרגיל שיש לאנשים רגילים, זה מוסיף עליהם. אפשר לתת להם עבודות, אפשר לשלב להם פרקטיקום בחברות כדי למצוא להם גם אחר כך תעסוקה וזה יחשב להם כנקודות זיכוי, אפשר לשלב אותם בשיקום במכונים הנוירו-פסיכולוגיים וגם זה ישמש להם כקורסים וכנקודות זיכוי. באופן הזה הם ירצו להשתקם אפילו מהר יותר.

ולגבי תעסוקה, אנחנו מאוד מאוד רוצים שתהיה תוכנית של מנטורינג, שיהיו הצעות יותר גדולות גם במגזר הציבורי וגם במגזר הפרטי לילדים שלנו. שיקלטו אותם בתוכנית חונכות אישית עם תפקידים מובנים שאפשר לבנות להם, לא לחלק דואר, משהו מכבד. אפשר ללמד אותם, אפשר לחנוך אותם, אפשר לעשות להם קורסים מקובצים להייטק, קורסים מקובצים. הם יוכלו ללמוד, יקח קצת יותר זמן ללמד אותם נישה, אבל מצד שני, לתת להם אופק פיתוח וקידום.

זה יהיה ווין-ווין גם לאותם מוסדות קולטים, גם לאגף השיקום שיוכל להכניס אותם בתוך מקומות העבודה האלה כמה שיותר מהר ולא יהיו נצרכים ויושבים בבית, ותכף שחר יספר לנו על קהילת אור וכמה האתגרים האלה חוזרים. ואנחנו חייבים להם את זה כחברה, אנחנו חייבים להם, ללוחמים האלה שנתנו את הבינה שלהם, הם נתנו את הדבר היקר מכל. אנחנו חייבים לייצר להם את הפרוטזות. תודה.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

תודה רבה לך סמדר. שחר, תודה שהגעת. מה שלומך?

 << אורח >> שחר גזונדהייט: << אורח >>  

שלומי מעולה ואני באמת שמח להיות פה ואני מקווה שיצאו מפה דברים משמעותיים.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

בוא תספר לנו רגע על עצמך.

 << אורח >> שחר גזונדהייט: << אורח >>  

קוראים לי שחר גזונדהייט, ואם תראו אותי במבט חטוף, אתם תראו והכול יראה בסדר, אבל נפגעתי פגיעה מוחית חמורה. ומה שלא יודעים על אנשים שנפגעים מוחית, שבאמת כל פעולה שהיא הכי פשוטה לכל בן אדם וכל דבר שהייתי עושה בעבר עם לא יותר מדי מאמץ והייתי מצליח לעשות אותו, כל פעולה שאתה עושה היום הופכת להיות מאוד מאוד מורכבת. ולא משנה כמה אתה תעבוד קשה ותנסה, היא הרבה פעמים גם תהיה בלתי אפשרית.

ב4 ביוני 2018, לפני יותר משש וחצי שנים, במהלך טיול השחרור, אחרי שהייתי לוחם בשייטת 13, עברתי תאונת דרכים קשה בהודו ובעקבותיה נפגעתי פגיעה מוחית חמורה והיו לי שברים מרובים בכל הגוף. ובזכות הדבר הזה נחשפתי באמת לקשיים שאנשים שנפגעים מוחית מתמודדים איתם במהלך החיים, שבאמת, כל עוד אתה במסגרת רפואית, אתה מרגיש שתומכים בך ומסייעים לך, אבל ברגע שאתה מסיים את השיקום הפורמלי, וחשוב לציין שפגיעה מוחית זה משהו שמלווה אותך לאורך כל החיים, אין רגע שאתה אומר, סיימתי את השיקום וזהו, הכול בסדר.

גם היום, אחרי שש וחצי שנים, אני מרגיש גרף שיפור בהרבה דברים מסוימים, אבל הדבר הזה דורש תמיכה וסיוע. בלי משפחה שתומכת ומשפחת השייטת, לא הייתי מצליח לעשות את זה, ולא לכולם יש את זה, ובגלל זה צריך גם לעזור למי שאין לו את אותם משאבים וכלים.

חשוב לי להגיד שאני באמת מייצג פה את קולם של הרבה אנשים שנפגעים מוחית, שרוב האנשים שאני מכיר שנפגעים מוחית, חברי הקהילה שלי, הרוב לא מצליחים להשתלב במקומות תעסוקה לאחר מכן, או לא מצליחים להשתלב באקדמיה, והם באמת מחפשים את המשמעות ולא יודעים מה אני יכול לעשות עכשיו לאחר הפגיעה שיש לי וצריכים תמיכה וצריכים עזרה.

ואני באמת יודע שאם זה משהו שהוא חשוב לנו ואנחנו רוצים לשלב אנשים שנפגעו מוחית בצורה טובה בקהילה ובחברה, צריכים לעזור להם, צריכים לעזור לנו. ואני חושב aכמו שסמדר אמרה, באמצעות תוכנית מנטורינג והתאמות, ואני מדגיש פה, התאמות, לא הקלות, התאמות, כי כל בן אדם שנפגע מוחית דרוש לדברים אחרים, כי בסוף זה ספקטרום מאוד רחב ופגיעה מוחית משפיע על כל אחד בצורה שונה. ואם באמת רוצים לשלב אותם, צריכים לעשות את אותן התאמות. תודה רבה ואני באמת מאמין שבזכות הפורום שיושב פה יהיה אפשר לעשות שינוי ולשפר את החיים של אנשים שנפגעו מוחית, כי אנחנו צריכים את זה. תודה.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

תודה, שחר, תודה רבה. אולי אחר כך באמת תעזור לנו אפילו לחדד, כולכם ביחד, כשנשמע גם את גורמי המקצוע בעזרתכם והניסיון שלכם לראות איך אנחנו יכולים לטייב באמת את הרצון הטוב של כל הגורמים שהגיעו לכאן הבוקר ולהוציא מכאן אילו שהם שינויים שיכולים להקל גם בתעסוקה, גם כמו שדיברנו באקדמיה וגם עוד הרבה מאוד נושאים אחרים שתכף ניגע בהם.

אני רוצה לשמוע, יש לנו עוד חמש דקות כדי לשמוע עוד את המשפחות ואחר כך נעבור לגורמי המקצוע כדי שהדיון יהיה אפקטיבי. יש לנו גם את לילך וגם את סמדר וגם את ניב. אתן רוצות להתחלק ביניכן?

 << אורח >> ניב אלפא רכס: << אורח >>  

נעים מאוד, שמי ניב אלפא רכס, אני אמא של אורי רכס. אורי נפצע ביום שישי הזה בדיוק לפני שנה, פגיעת ראש אנושה, הוגדר בשטח כבר כהרדוף למעשה. אורי נמצא איתנו היום ואנחנו נציין את השנה לפציעה שלו בגלל האיכות של שירותי הרפואה הצבאיים בשטח שיצרו מציאות חדשה שבה יש הרבה מאוד פצועים שהאגף, משרד הביטחון ואגף השיקום במסה כזאת של פגועי ראש כנראה לא היו ערוכים לזה. זו העובדה, אין מה להתווכח עם העובדות.

אנחנו, כמו שכבר הציגו פה החברות היקרות שלי, באמת המטרה שלנו היא לפתוח להם את הדלתות ולאפשר להם את הדרך הטובה ביותר להשתקם ולחזור לקהילה. הם חבר'ה צעירים ברובם הגדול עם הרבה מאוד פוטנציאל, והמטרה שלנו היא לייצר להם דלתות הרבה יותר פתוחות קדימה, בדגש כאן בוועדה הזו על תעסוקה והשכלה.

באמת אחד הדברים שהוא מאוד חשוב בהקשר הזה, אני יודעת ואני מכירה קצת גם בתפקידי כסמנכ"לית משאבי אנוש את כל עולם ההנגשה בארגונים ובתעסוקה. אבל יש מושג שנקרא הנגשה קוגניטיבית והוא מושג קצת שקוף שמדבר על כך שצריך לייצר מנגנונים שמנגישים את האקדמיה ואת התעסוקה לאנשים עם פגיעות קוגניטיביות, ואספנו לכם מגוון של דוגמאות.

זה אומר העברת תוכן, אם אני מדברת על לימודים ואקדמיה, ביותר מדרך אחת, הפשטה של תוכן כדי שאנשים עם פגיעות ראש, גם אם היו לפני כן כמו הבן של סימונה, עשר יחידות פיזיקה ומתמטיקה או הבן שלי, שחקן תיאטרון, רוצה להיות אדריכל, עם כל הפוטנציאל, או קצינים בצבא היום שזה בהכרח אומר משהו על היכולות הבסיסיות שמגיעים איתן לעולם העבודה והתעסוקה, היום הם נמצאים בסיטואציה אחרת לגמרי.

אנחנו ראינו שהבנים שלנו ובכלל פגועי ראש סובלים מבעיות קשות של קשב וריכוז, מיכולת להתמיד בהקשבה, גם לקשב מדובר, גם לקשב חזותי, לדברים שכתובים. הם צריכים שילוב של כל מיני אלמנטים וחלוקה של תהליכי הלמידה בצורה הרבה יותר פשוטה שתוכל לעזור להם. הם צריכים סביבות נטולות מסיחים, לשבת באולם של 50 סטודנטים באוניברסיטה זו משימה בלתי אפשרית בשבילם.

היום השיקום יושב על ארבע תחנות: האשפוז האקוטי, האשפוז במחלקות שיקום נפגעי ראש, מכוני שיקום, ואחר כך מכוני השיקום הנוירופסיכולוגיים כדוגמת פוירשטיין ורקנאטי. אנחנו בחוויה שלנו, אין הכנה לשלב הבא, אנחנו צריכים שהשלב הבא יהיה כבר מונגש בשלב הקודם, תהיה הכנה, יהיה הסבר והתמודדות של איך אפשר לקלוט את האנשים האלה לתוך השלב הבא בשיקום שלהם בצורה יותר טובה.

אנחנו מדברים על תוכניות מנטורינג, גם באקדמיה וגם אחר כך בעבודה, שאפשר לשלב אותם בתוכניות הקיימות, אנחנו לא באנו להמציא את הגלגל מחדש. יש את כל מה שקשור לעולם של פר"ח באקדמיה, פשוט לקחת את זה כאיזושהי קבוצה ייחודית. שמעתם את המספרים קודם, מחרבות ברזל יש לנו כ-380 פצועי ראש, מלפני כן יש עוד הרבה יותר, אבל זה כ-2% מכלל הפצועים קשה. זו לא אוכלוסייה גדולה, זו אוכלוסייה יחסית ממוקדת שפשוט צריכה דברים אחרים כדי להצליח להשתלב.

דברים נוספים הם חדרי מנוחה, הפסקות, זה שיח עם המעסיקים. עכשיו, למה למעסיק לקחת מישהו שהתפוקות שלו על פניו מלכתחילה יותר נמוכות? אם הוא יקבל תמריצים, זה כמובן יהיה לו יותר קל, ואנחנו יודעים היום שהרבה מאוד מעסיקים, אני באה מעולם ההייטק ומעולם התעשייה, רוצים לקחת חלק בשיקום, בטח של נכי צה"ל בחברה היום, אבל הם צריכים עזרה. הם צריכים עזרה תקציבית, הם צריכים עזרה של הרבה דברים אחרים, הם צריכים הדרכה מהגופים המשקמים איך לעשות את זה. אתן רוצות להוסיף?

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אוקיי. אני אגיד לך מה, אני חושבת שעניין התעסוקה הוא סופר חשוב, אנחנו תכף נראה גם וניגע.

 << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >>  

אני יכול להוסיף מילה? אני הולך לוועדה אחרת.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

כן, בוודאי.

 << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >>  

אני חושב שהסיפור הזה של התעסוקה הוא סיפור מאוד מאוד קריטי לשיקום.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

נכון.

 << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >>  

אני יזמתי דיון בוועדת חוץ וביטחון היום על הנושא הזה של התעסוקה כי בכל ההיכרות שלי עם פגועים, גם בנפש וגם קוגניטיבית, פגועי ראש, אני הבנתי שמי שחוזר לתעסוקה משתקם הרבה הרבה יותר מהר.

ולכן אני חושב שאגף השיקום במשרד הביטחון צריך להיות שותף יחד עם המעסיק בהעסקתו של אותו פצוע. זאת אומרת, ברור שהתפוקה היא קצת יותר נמוכה, ברור שצריך להתאים לזה כל מיני דברים, ולכן הוא צריך להיות פשוט - - -

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

כן. ואני יודעת שאתם שותפים, אבל תכף נראה איך אנחנו מטייבים עוד יותר לנוכח הדברים שאנחנו שומעים כאן כמובן. אבל יש עוד נושאים ותגידו לי אם אתם רוצים שאנחנו נדון בהם למרות שזמננו באמת מוגבל. אבל גם אני יודעת והצפתן בפניי את האתגר בריבוי גורמים רפואיים ובאופן השיקום והמשך והפיקוח עליו ובהנגשת המידע לגבי זכאויות. כך שאם אתן רוצות להציף גם את הדברים האלה.

 << אורח >> לילך וינר רג'יניאנו: << אורח >>  

כן, אני רוצה גם לומר. קודם כול, אני מצטרפת אלייך, אפרת.

אני לילך, אמא של איתי. איתי קצין בסיירת, איתי נכנס ברגילה. הוא לא יכל היה לשאת את זה שלוחמים צעירים שהם באמצע המסלול, הם נכנסים, הם היו באמצע המסלול. הוא התייעץ ואמר, אני יוצא, הוא יצא לעזור למ"פ שלו שנהרג. אנחנו כולנו יושבים כאן בגלל שהלוחמים שלנו, באמת, הם יוצאים להילחם בשביל שאנחנו נשב פה. ואני רוצה להגיד, בואו נילחם בשבילם בחזרה, בואו נעשה מלחמה. הם נלחמו, באמת, אצלו זה מבחירה. יש הרבה לוחמים שלא בחרו, אמרו להם, כנסו. הוא בחר לצאת מחופש ואני אומרת, בואו נבחר להילחם בשבילם חזרה.

גם אני כמוך, כשקיבלתי את שיחת הטלפון האת, אני באה מעולם הטיפול, אני עובדת עם נפגעי ראש בבית ספר לחינוך מיוחד, ימי רביעי הם ימי תעסוקה. לראות אותם בימי רביעי זה משהו אחר, אתה צודק, הוא יצא. זה משהו אחר, הם מרגישים משמעותיים, הם מרגישים שהם תורמים. יש חברה, הם צעירים יותר, שעולים על מדים ומרגישים שהם לא פגועים. החברה שמעסיקה אותם, מרגישים שהם תורמים.

החבר'ה שלנו, ברוך השם הם ישתקמו והם יוכלו, אבל אני מדברת לא רק על הילדים שלנו, יש רצף. יש גם פגועים שיהיה להם יותר קשה להשתלב בחברה, גם הם, שהאימהות שלהם לא מסוגלות להיות פה עכשיו כי הן בתופת של התופת, איפה שאני הייתי, כי איתי התחיל לדבר לפני חודש וחצי ולא ידעתי מה יהיה איתו, לא ידעתי שהוא ידבר איתי, לא ידעתי שהוא יאכל יום אחד.

אני מדברת גם בשם אלה שלא יוכלו, האימהות לא מסוגלות לבוא היום כי הן לא יכולות להגיע. ואני היום יכולה להגיע ולהשמיע גם את הקול שלהן. ואני רוצה להגיד שזה מאוד מאוד חשוב, מעגל התעסוקה, ובאמת להכניס את כל מי שיכול.

אתה אמרת נכון, שחר, זו לא הנגשה אחת לכולם. אתם יודעים מה ההבדל בין מישהו שהוא, חברים שלנו שהם קטועי רגליים? הם יכולים לשבת פה ולדבר, הילדים שלנו לא, הם עדיין לא יכולים לבוא לשבת מולכם ולהגיד. כי אם הם יבואו, הכול יתבלבל להם. שחר שש שנים אחרי הפציעה, ואתה עם לפטופ, אתה עם כתוב וטוב שכך. אין להם את היכולות שהיו להם. הם קצינים, הם חבר'ה שיכולים, אנחנו צריכים כחברה לתת להם את המקום הזה ולהילחם כמו שהם יצאו להילחם, אנחנו צריכים עכשיו להילחם חזק בשבילם. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

מסכימה. תודה רבה, באמת הדברים האלה מאוד מאוד ברורים. תודה, לילך. סימונה, מילה? תספרי גם על עידו אולי.

 << אורח >> סימונה בן ארצי: << אורח >>  

עידו בן ארצי, לוחם סיירת אגוז, נפצע ב-29 במרץ, חבלה מאוד קשה. הוא עשה מה שנקרא תסחיף שומנים למוח ונכנסנו לתרחיש חדש של פגיעות ראש. אני מאוד גאה בדרך שלו, למרות שהוא היה עשר יחידות מחשבים, חמש יחידות פיזיקה, חמש יחידות מתמטיקה, אבל אני גאה בדרך שלו כי הוא בחר להיות לוחם והוא בחר להיכנס מתחת לאלונקה, והוא בחר להילחם, והוא בחר להיות שם בשביל כל אחד מאיתנו.

יחד עם זאת, אני רוצה לכוון דווקא לשחר. שחר דיבר לקבוצה הזאת, הוא לא דיבר אליכם. אתם אלה שמשפיעים, הוא בכלל לא יודע לתכלל את האירוע כאן, הוא לא יודע להבין מה קורה כאן מסביב לשולחן הזה. אם אנחנו לא נדע לתת להם פלטפורמה ונדע לתת להם את כיסאות הגלגלים כביכול של אותם נפגעי אורתופדיה, אנחנו לא נשלב אותם בחברה. אנחנו לא נוכל להכניס אותם לא למעגל העבודה, לא למעגל הלימודים, ואפשר לעשות את זה בצורה קלה ביותר.

יחד עם זאת, אני רוצה להעצים את כל אותן משפחות שמתמודדות היום, יום-יום עם אותם קשיים. אני לא רוצה לחזור על אותם דברים שחברותיי אמרו כאן, אבל יחד עם זאת, אני יודעת באופן מפורש שיש כאן אפשרות. יותר מזה, אני מצפה מאגף השיקום, אל תתנו להם את הכסף הזה, את מה שהם מקבלים דרך המשכורות, תתנו להם את זה דרך מקומות העבודה, תעסיקו אותם דרך מקומות העבודה, תתנו להם את האפשרויות, את הגישה הזו להיכנס פנימה לתוך מקומות תעסוקה. תאמינו לי שזה יהיה יעיל יותר, זה יהיה טוב יותר. אנחנו ניצור להם עמוד שדרה לאורך זמן וזה Win-win situation. תודה. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

תודה רבה, סימונה, ולכולכן. אנחנו תכף נעבור לאנשי המקצוע ונקיים את הדיון הפתוח ונשמע. עוד קודם לכן, חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.

 << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>  

תודה רבה, גברתי, על הדיון החשוב הזה. ותודה לאימהות שמביאות לנו את הסיפור בצורה כל כך אותנטית. אני חושבת שלנו יש חובה, קודם כול החובה שלנו היא להעלות על נס את לוחמי צה"ל שנפצעו, נלחמו למעננו. אנחנו צריכים להצדיע להם על גבורתם ועל עוז רוחם, אבל להצדיע זה לא מספיק. מה שצריך בסוף זה לדאוג שהם יקבלו גם טיפול וגם יהיו בעלי יכולת לחזור למעגלי חברה תקינים ולשוק התעסוקה.

זאת אומרת, לטפל בהם כשהם פצועים בשלבים הראשונים בבתי חולים זה לא Stand alone. השיטה, המשך, הרוטינה אחרי זה במסגרת בתי הלוחם, במסגרת זה שהם ישתלבו בשוק התעסוקה, במסגרת זה שאפשר יהיה להנגיש להם תארים שיוכלו באמת להסליל אותם גם לשגרה הכי תקינה שאפשר בהתאמות הנדרשות, זה המבחן שלנו, המענה להם הוא העוצמה שלנו כחברה.

ואני רוצה להגיד בעניין הזה שלנו יש, אני אומרת את זה פה לכולנו, דווקא לצד הזה של השולחן, לחברי הכנסת ולאגף השיקום, לנו יש חובה. החקיקה שלנו מותאמת ל-6 באוקטובר, היא לא מותאמת ל-7 באוקטובר. אין בה גמישות ניהולית מספקת, אין בה מענה הוליסטי שנותן מענה גם לסוגיות התעסוקה. זה היום מהיקב אל הגורן, עם תורמים, עם הרבה מאוד אנשים טובים שעושים מעשים טובים, אבל זאת החובה של המדינה.

החובה של המדינה היא לייצר בסוף גמישות ניהולית לאגף השיקום שתיתן, א', עובדים סוציאליים. במקום מפתח של אחד ל-250 כמו האוכלוסייה הכללית, נותנים אחד ל-700, אחד ל-1,000 לפצועי צה"ל, זה בלתי אפשרי. רופאים תעסוקתיים – המפתח הוא נמוך מהתעסוקה הרגילה. ולכן כל הפערים האלה שהיום חונים לפתחם של אגף השיקום כתוצאה מהיעדר כלי ניהול וגמישות ניהולית, זו חובה שלנו ושל משרד האוצר בעיקר לתת את המענה.

שלא יהיו פה לא סיפורים של חשכ"ל וחשב כזה או אחר או יועץ משפטי כזה או אחר. צריך לתת כלי ניהול וגמישות ניהולית שבסוף, בקצה, אותן אימהות ירגישו שהן מקבלות את כל הכלים הנדרשים כדי לעזור באמת לילדים שלהן. כי לא ייתכן שבתוך הסיטואציה הזאת, כשהמשפחה נדרשת להתמודד עם כל כך הרבה אתגרים, אתגרים באמת כבדי משקל של להחזיר את הפצוע לאיזה שהוא תפקוד תקין, הם יצטרכו להתנהל אל מול סד של קשיים ובירוקרטיות.

והסיפור של הבירוקרטיה זה המבחן שלנו. הסיפור של הבירוקרטיה גם מול האקדמיה, גם מול מרכזי התעסוקה, זה המבחן שלנו, גברתי, ואני חושבת שיש לנו הרבה דברים בהקשר הזה. גם החקיקה של ארבעת הפרקים של רפורמת נפש אחת שלא חוקקנו עדיין שצריכה להיות, שוב פעם, מותאמת ל-7 באוקטובר ואילך, וגם לצונאמי הזה שגדלנו מ-60,000 פצועים ל-73,000 פצועים, מתוכם 2,000 קשה, בתוכם את 380 פגועי הראש ועוד 60 קטועי גפיים, וכל אחד והמאפיינים הכל כך מסובכים שלו.

הסיפור הוא גמישות ניהולית ואנחנו פה כדי לעשות את העבודה כדי שבסוף, בקצה אתם תרגישו שיש לכם, איך אמרתם? את הקביים, כדי לתת להם את הקביים כדי שמחר הם יוכלו לרוץ בלי קביים.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

נכון מאוד. תודה רבה, שרון. אני רק רוצה לציין שמכבדים אותנו ונמצאים איתנו גם נציגים של משפחות החטופים, ותודה שהגעתם גם לדיון הזה. האם תסכימו שאת הדברים שלכם נאמר לקראת סוף הדיון כדי שנוכל לשמוע את דברי הגורמים המקצועיים?

 << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >>  

אני מוותר לדבר כאן, אני בהתרגשות גדולה.

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >>  

כן, גם אני.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

תודה רבה לכם. קודם כול, אנחנו מתפללים יחד איתכם, ואתם יודעים שהלב שלנו קרוע, ואנחנו לא נהיה שלמים ונמשיך להיות פצועים ולא נישן בלילות ולא נוכל לנשום כל יום עד שלא יחזרו כל חטופינו, כל חטופינו, בלי יוצא מן הכלל. אנחנו איתכם בלב ובנפש, אנחנו אומרים לכם את זה בכל דיון, אבל חשוב לי לומר את זה כל יום וכל שעה, שתדעו שאתם לא לבד.

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >>  

תודה רבה.

 << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >>  

תודה.

 << אורח >> ניב אלפא רכס: << אורח >>  

אם אפשר להוסיף משהו בהקשר הזה, הפציעה של הבן שלי הייתה בעת השתלטות על מוצב של החמאס שבו נמצאו עדויות שהוחזקו שם חטופים. זה חלק מהמשמעות, שכל יום שאנחנו מתמודדים עם הפציעה שלו, אנחנו אומרים, זה לא היה לשווא, היה שמה מאבק אמיתי להביא אנשים הביתה, למצוא עוד חומר מודיעיני, שזה היה הסיפור באירוע הספציפי הזה, כדי להחזיר אותם הביתה. היה מגן דוד שנמצא על הקירות במוצב הזה. והמאבק הזה לא - - - והוא מעיב והוא מקשה מאוד על המאבק שלנו כי אנחנו נאבקים על הבריאות וההחלמה של הבן שלנו, אבל אנחנו חלק מהמאבק הגדול של המדינה להחזיר את החטופים הביתה וזה חשוב לי מאוד לומר את זה.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

את צודקת.

 << אורח >> ניב אלפא רכס: << אורח >>  

ובהקשר הזה אני אגיד, הוועדה הזאת דנה בוועדת רווחה, אבל כל מה שאת מתארת, חברת הכנסת שרון ניר, בנושא של התקציבים והגמישות הניהולית, אנחנו פוגשים אותו בשיקום. ואת התייחסת לזה, גברת רייטן, גם כן. אנחנו פוגשים את זה בחוסר הגמישות, במחסור בעובדים סוציאליים, במחסור החמור של אנשי טיפול, שזו עוד סוגיה של האקדמיה, של לקצר ולהכניס עוד אנשים, מרפאים בעיסוק ופיזיותרפיסטים וקלינאי תקשורת כדי לאפשר לאנשים בכלל לסיים את השלב הזה ולהיות מוכנים לחזור לחיים שלהם.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

ממש כך.

 << אורח >> ניב אלפא רכס: << אורח >>  

זה חלק סופר חשוב שאנחנו היינו מאוד שמחים גם כן שהוועדה הזאת תתן את דעתה.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

תודה, לילך, את צודקת מאוד. ואני ממש רוצה לומר לכם, אם כבר העלית את זה, לילך, שבכל פעם שדיברתי עם הבן שלי, שכאמור שירת בערך יחד עם עידו, בכל פעם שדיברתי איתו כשהוא היה בעזה, אמרתי לו, זו אימא שלך שלחה אותך לשם להביא את החטופים, לא הממשלה ולא הצבא. אלה הערכים, זה הבית, אין דבר יותר חשוב מזה. ורעדתי והלב שלי רעד מהסכנות והכול, אבל אני חושבת שהמשימה הקדושה הזו, המשימה הקדושה הזאת בלהביא את החטופים עם המלחמה הארורה שנכפתה עלינו, נתנה לנו, אני יכולה לדבר גם בשמכן, איזה כוח פנימי ותחושה של משמעות אמיתית.

 << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >>  

אני אגיד לך משפט אחד. אני מאוד מעריך שאת יושבת ראש הוועדה הזאת, אבל מי שהיה צריך לשבת בראש הוועדה זה אייכלר לפי מה שרשום.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

לא, אני ביקשתי ממנו, לא, להפך, דווקא אני רוצה להודות לו, לבקשתי.

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >>  

תודה רבה.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

תודה לכם. גורמי המקצוע, בואו ננסה לראות איך ביחד אנחנו מקלים, מטיבים, כמו שאמרנו קודם לכן. נפתח עם משרד הביטחון, ליאת גרטמן, את סגנית ראש אגף השיקום וראש היחידה למחקר. שמעת, את גם מכירה את הנושא. מה תוכלי לומר למשפחות?

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

אני יכולה לומר קודם כול שאנחנו ביחד בסיפור הזה. אנחנו באגף השיקום מכירים את הסיפור, מודים כל יום לאימהות הגיבורות, כולנו באותו צד. אנחנו שומעים אותן, אנחנו ביחד, ותכף אתם תשמעו, ואנחנו בהחלט במגמה של התאמות מהותיות, במיוחד כשמדובר על קבוצה קטנה, זה לא להתאים עכשיו לאלפי אנשים, זה להתאים לקבוצה קטנה, תכף אתם תראו את המספרים המעודכנים.

קשה לי לדבר כי אני באמת מתרגשת, כי כולנו אימהות לילדים והילדים שלכם הם שלנו. ברגע שהם השתחררו מהצבא, הם עברו למשרד הביטחון ואנחנו ההורים שלהם לצורך העניין, ואנחנו השותפים שלכן, ואתן העוגן המרכזי ואתן נושאות את הנטל.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אז מה עושים עכשיו?

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

(מוקרנת מצגת)

אני רוצה להראות לכם מה עושים. אגף השיקום פגש את האירוע הזה של 7 באוקטובר, כמו שאמרה חברת הכנסת שרון שממש מדויקת בפרטים, עם 62,000 נכים. היינו מכוונים בכלל לטפל בגרונטולוגיה, בזקנים, ביום כיפור, בששת הימים. ואז הגיע 7 באוקטובר ואנחנו היום אחרי שנה וחודשיים מטפלים ב-75,000 פצועי צה"ל. ויש פצועים, באמת, צה"ל עשה רפורמה מטורפת. ואנשים שהיו חוזרים, לצערי, לאגף משפחות שכולות, חזרו לאגף שיקום, וטוב שכך.

ואנחנו מטפלים היום בנקודה הזאת ב-13,500 פצועי צה"ל מחרבות ברזל, פי שלושה משנה רגילה. והאתגר הגדול שעומד בפני אגף השיקום, ואני שמחה שאתן פה איתנו כדי באמת לעזור לנו לעשות את מה שצריך כדי שניתן להם. אנחנו בצד שלנו רוצים לתת להם הכול. מי אלה הפצועים שלנו? רק בשביל לסבר את האוזן, בכל רגע נתון יש עכשיו 215 מאושפזים בבתי חולים. כל יום נפצעים עוד, כאילו יש הפסקות אש, כאילו, אנחנו כל יום עם פצועים, כרגע יש 215 מאושפזים. חלק מהם הם הילדים של הבנות, של האימהות. רובם מתחת לגיל 30, 93% גברים. מה זה אומר? יש לנו פצועים פיזית ויש לנו פצועי נפש. אנחנו משקיעים - - -

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אני תמיד מתייחסת, אחרי הרבה שיחות שהיו לי, גם עם עידן קליימן ואחרים, פצועי גפיים, שנדמה לי שכולם גם פגועי נפש.

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

אבל בכל זאת, פצועי הנפש שבאים בלי הפציעה הפיזית ולא רואים את זה - - -

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

כן, זו התמודדות אחרת, את צודקת.

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

ולכן אנחנו שמים זום-אין מאז רפורמת נפש אחת, למדנו הרבה, עשינו מהפכה, וטוב שכך, כי הגענו למלחמה יותר מוכנים בתחום הזה.

 << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>  

כן, וצריך להגיד שאף אחד לא חזר משם אותו דבר, גם אלה שלא חזרו בתוך הסטטוס.

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

תראי את התמונה.

 << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>  

אף אחד, כאימהות ללוחמים אנחנו יודעות את זה, שאף אחד לא חזר מ-7 באוקטובר.

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

אני אומרת, רק מי שהיה שם יודע מה היה שם, אנחנו לא יודעות מה היה שם. תראו את המספרים, הם מדברים בעד עצמם, את היחס בין פיזי לנפש. ומה זה אומר להיות בזה? אנחנו מזהים כבר היום שרוב הפצועים הם פצועי גפיים. יש משותקים, יש קטועי רגליים, ויש קטועי ידיים. ואנחנו מזהים את הדבר הזה ואת הצורך להיות מוכנים בטכנולוגיות הטובות ביותר, בטיפולים גם לפצועים הפיזית ופצועי הנפש כמובן.

תסתכלו על המספרים, אנחנו מטפלים היום ב-22,700 פצועי נפש, פוסט טראומה ונפש. וזה אומר, על פי ההערכות שאנחנו מעריכים, עד 2030 יהיו 100,000. א', אני לא שמחה, אבל אני מאוד מודה שיש מודעות לעניין הזה והם מגישים בקשות ויש להם בית באגף השיקום.

ומה קורה? כשהחלה המלחמה ב-7 באוקטובר אגף השיקום מבין שאין מה לעשות, אנחנו חייבים לשנות את הפאזה ולטפל אחרת. ובאמת עשינו מהפכת שירות, אנחנו לא חיכינו לפצועים שיבואו אלינו כמו במלחמות קודמות, אנחנו שמנו שם מקשרות מהיום הראשון שחיכו לפצועים בבתי החולים. אמרנו, אין ועדות רפואיות, אין את הסטרס הזה. קודם שיקום, אחרי זה ביורוקרטיה, דחינו את כל הוועדות הרפואיות. כמובן אם יש פצועים שרוצים - - -

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

ליאת, פשוט בגלל שב-11:00 אנחנו צריכים לסיים, חשוב לי דווקא שנתמקד, כי כל היום כולו אנחנו נעסוק בפצועי צה"ל.

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

חשוב לי שתדעי, אפרת, בתור אימא וגם בתור חברת כנסת, שאגף השיקום עשה שינוי השנה, באמת בעשר אצבעות.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אנחנו יודעים ואנחנו מכירים על כך תודה מאוד. אנחנו יודעים, אנחנו יודעים את זה, זה שאני מדלגת הלאה זה לא אומר שאנחנו לא יודעים ומוקירים, פשוט חשוב לי באמת שננסה להיות ממוקדות.

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

אני אמשיך ואני אעשה את זה מהר, אבל באמת לאוכלוסיית הפוסט טראומה גייסנו אלפי מטפלים חדשים, פתחנו חבילות שיקומיות, קלטנו, כן, קיבלנו עוד משרות, קיבלנו 100 משרות חדשות עבור 13,000 הפצועים. זה לא מספיק, אבל הבנו שאנחנו רוצים לפתוח חטיבת שירות לקוחות. פתחנו באגף שיקום חטיבת שירות לקוחות שסביב פצוע יש עובדת. יש לנו אתגרים, שרון ניר חברת הכנסת תיארה אותם, יחסי מטפל-מטופל לא סבירים. עם כל הרצון, לא נצליח לעשות משהו אם לא תעזרו לנו בעניין הזה. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

למה את מתכוונת?

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

אם עובדת סוציאלית מטפלת באחד ל-700, אז קשה, אנחנו לא נוכל לתת את - - -

 << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>  

גם אם יש היערכות, ההיערכות היא לא מספקת כי זה לא מגיע בסוף בקצה למטופל וזה הסיפור.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

נקודה ראשונה היא מחסור בעובדים סוציאליים וזה אנחנו מכירים, לצערנו, עוד לפני המלחמה, ועכשיו המצב הוחרף.

 << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>  

גם בתקינה.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

וגם רופאים.

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

וגם רופאים, מחסור לאומי.

 << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>  

בתקינה, לא רק מחסור באיוש, יש גם מחסור קודם כול בתקינה.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

תקינה וכוח אדם.

 << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>  

חסרים להם משאבי כוח אדם, לאגף השיקום, סימן קריאה, על זה צריך להגיד.

 << אורח >> סימונה בן ארצי: << אורח >>  

אני רוצה רגע להוסיף איזה משהו, סליחה. בואו תוציאו את נפגעי הראש מנפגעי הנפש, תוציאו אותם, אנחנו לא באותו סל, זה לא אומר שהבן שלי הוא נפגע נפש.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

נכון, אני מסכימה. ליאת, לכן אני חושבת שחשוב לנו מאוד להתמקד בנושא של הדיון.

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

סימונה, לגמרי, אנחנו בחשיבה הזאת. אני נתתי פה תמונה כוללת על מה קרה בשנה האחרונה בלי קשר לפגועי הראש, בסדר?

 << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>  

אבל אם עושים פוקוס על פגועי הראש וזו שאלה, כי הם דיברו פה על מקומות שאנחנו יודעים שהם יודעים להסליל אותם למקומות טובים כמו מכון פוירשטיין ועוד מקומות כאלה. השאלה אם יש חליפה Tailor made שאומרים עכשיו, בואו נתחבר, נעשה הנגשה. זה חשוב לי לדעת.

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

קודם כול, העניין הטיפולי, אני תכף אגיד, יש. לעניין הטיפולי, יש, יש פה הרבה דברים שאנחנו נלמד תוך כדי תנועה ואתם המתנה שלנו. אתם תהיו המראה, אתם תתנו לנו את המשוב הכי טוב. אבל יש, זה לא שאין, יש פוירשטיין ויש רקנאטי ויש תוכניות שיקום מצוינות.

מה אנחנו רואים? לא יודעת איך הנתון הקודם, נתון אמיתי נכון להיום – 287 פגועי ראש, מתוכם 87 במצב קשה, זו תמונה שאגף שיקום לא הכיר, אתן צודקות. אף פעם לא הייתה לנו מסה כזאת של פצועים אקוטיים שצריכים את השנתיים הראשונות - - -

 << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>  

זה בזכות רפואת שטח מאוד טובה שהתפתחה ותו"ל של 669, שהילדים שלנו לא היו אמורים להיות בין החיים בכלל. לכן המסה היא כזאת גדולה. צריך להגיד מילה טובה על הרפואה הצבאית, רפואת טראומה, שעשו שם שינוי. זה לא קרה במלחמות קודמות.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

והפינויים המהירים והזריזים.

 << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>  

וההיערכות בבתי החולים ובאמת הרופאים פה עשו ניסים, עכשיו צריך לשמר אותם.

 << אורח >> סימונה בן ארצי: << אורח >>  

אבל שימו לב, השינוי נעשה בשטח. כשהוא הגיע לאגף השיקום פה, זה באיזשהו מקום נעצר.

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

קודם הוא הגיע לבתי חולים.

 << אורח >> סימונה בן ארצי: << אורח >>  

נכון, הוא הגיע, אבל זה לא משנה, מבחינתנו זה אגף השיקום.

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

כן, ברור, אני מבינה, ובגלל זה אנחנו יחד. תכף תראי את כל מה שאתם - - -

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אנחנו יכולות ביחד איתך לעבור, אין צורך לעבור על הכול כי אנחנו קוראות את זה ורואות את הדברים שכתובים בשקפים.

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

מה יש היום? יש מרכזי טיפול שיקומיים ייעודיים לפגועי ראש, יש מטפלים עצמאיים בעלי התמחות בפגיעות ראש, אין לנו חוסר במטפלים בתחום הזה. אנחנו מתקשרים איתם, אנחנו גם משלמים בסדר, אנחנו משלמים טוב ולכן עובדים איתנו. יש לנו מרכזי איכות חיים לכאלה שסיימו את שלב הטיפול, כאלה שנמצאים שם, גם יותר מבוגרים אגב. יש פצועים שנמצאים במרכזי איכות חיים ושמה מעבירים את היום שלהם. הם קמים בבוקר, מסיעים אותם לשם והם עוברים את - - -

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אבל אם סימונה כרגע העירה שיש קושי במקום הזה שמגיעים לאגף השיקום, למה התכוונת? אולי נמקד.

 << אורח >> ניב אלפא רכס: << אורח >>  

זה כבר מתחיל בנושא של קודם שיקום ואחר כך בירוקרטיה. אני יכולה להבין את הרציונל שהיה שמה. מה שקרה בפועל, שהפצועים הקשה, שכמות הטיפולים והמצב המאוד קשה של חוסר תקשורת, של חוסר עצמאות טוטאלי של הבנים שלנו אחרי הפציעה הטביעו אותנו בתוך המהלך הרפואי. ואמרו לנו, תהיו מרוכזים במהלך הרפואי. אבל מה קרה? אמרו לנו, אל תיגשו עכשיו לוועדות, אל תקבלו אחוזי נכות על זה, ואז אנחנו נתקלנו. הבן שלי, היה אצלנו בבית מרפא בעיסוק לעשות הנגשה בבית בסוף מרץ 2024, עד היום אגף השיקום לא העביר את התקציב להנגשה של הבית שלנו. עד היום, עבר המון זמן, אתם יכולים לעשות את החישוב לבד.

כל הנושא של זכויות ליווי, ועדות הצר"מ היום שמטפלות בנושא של שעות ליווי. פגוע ראש עם בעיות ויסות, עם בעיות נפשיות שהן חלקן כתוצאה מהפציעה וחלקן מהטראומה הצבאית שהוא עבר, עם בעיות, אפילו יכולות להיות מוטוריות קלות, אבל שמפריעות לו בתפקוד, אושרו לו בוועדה שלוש שעות ליווי ביום, אוקיי? ילד שלא ישן בלילה בלי כדורים.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

כלומר, אם את מחדדת את הקושי?

 << אורח >> ניב אלפא רכס: << אורח >>  

הבירוקרטיה לא לטובתנו. אנשי המקצוע שיושבים בוועדות הפנימיות לא מבינים לעומק את המשמעויות שפירטנו במסמך שגם נשלח - - - בהקשר של זה. ואז אנחנו נתקלים בהמון ביורוקרטיה.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

שחר, רצית להגיד גם משהו בהקשר של זה?

 << אורח >> שחר גזונדהייט: << אורח >>  

כן.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

הביורוקרטיה היא נקודה שתכף נראה מה עושים. שחר?

 << אורח >> שחר גזונדהייט: << אורח >>  

אני רק אגיד שבאמת השיקום, השיקום הפורמלי באמת, מכון רקאנטי, המכון הלאומי לשיקום נוירופסיכולוגי, יש עדיין קושי ואין מספיק מקומות. אנשים רוצים להיכנס לאותם מקומות ואין להם איך להיכנס אליהם.

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

לפצועי צה"ל אין לאן להיכנס?

 << אורח >> שחר גזונדהייט: << אורח >>  

לחלק מפצועי צה"ל, גם מחברי קהילה שלי שאני יודע שיש רשימות המתנה וצריך ללכת לוועדות וזה לא כל מי שרוצה נכנס.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אוקיי. ליאת, את מכירה את הנושא?

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

אני לא מכירה את הנושא של רקנאטי, אני מכירה את הנושא של הליווי, ובאמת בעקבות הפגישה עם האימהות שהייתה אצלנו באגף השיקום אצל ראשת אגף השיקום, הוקם צוות מייד, אני מרכזת את הצוות, לקחתי על עצמי לרכז את הצוות הזה. במסגרת הצוות לקחנו את הנושאים שהעלו, אני מכירה את כל הנושאים שהם העלו, ואכן על הפרק אנחנו נשפר את נושא הליווי, נוריד בירוקרטיות ככל שניתן נעזור להורים למנות מישהו מטעמם, ניתן את האפשרות לממן מישהו שיתעסק בכל הביורוקרטיות. כל משפחה בהתאם לצורך תוכל לבחור מישהו שיעשה את הבירוקרטיות. יש הרבה בירוקרטיות, על דיור, על - - -

 << אורח >> סמדר אוקמפו: << אורח >>  

ליאת, אני רוצה להגיד לך משהו. בגלל שאנחנו היינו עסוקים בהבראה של הילדים שלנו, מה שקורה, בגלל שהביורוקרטיה הלכה הצידה והוועדות שלנו נקבעו מאוחר, חלק מאיתנו לא קיבלו את אחוזי הנכות שהיו אמורים לקבל בזמן או במלואם. כי אם הם היו עושים ועדות במעבר שלהם לשיקום, הם הרי כולם היו 100% פלוס ומיוחדת כי המצב שלהם היה מצב ממש ממש קשה.

מה שקורה זה שאנחנו מסתכלים עכשיו על כל ההטבות שנגזרות מתוך פגיעת הראש, כשאנחנו נכנסים וצוללים לעומק, הם לא מקבלים הרבה. אנחנו יושבים ורואים שיש קבוצה של 50% עד 100% שמישהו שהוא 50% ומישהו שהוא 100% פגוע ראש לא יכול להיות באותה סקאלה. מישהו שהוא מעל 60%, יש לו פגיעה קוגניטיבית קשה, הוא לא יכול לשאת זיכרון. הבן שלי יוצא משיעור, הוא צריך להקליט מה היה בשיעור כדי לזכור על מה הוא תרגל, אחרת מה הוא עשה? יש בעיה קוגניטיבית, יש בעיה של קשב, הוא לא יכול לקרוא, הוא לא יכול לראות סרט. סדרות, הוא היה טורף אותן, הוא לא מסוגל, אין מסוגלות. 

ולכן, בגלל שיכולת ההשתכרות שלהם לשנים הבאות תהיה נמוכה, כל ההטבות שקיימות היום לבעיות רגליים, בעיות גפיים, בעיות ידיים, כוויות, כל זה צריך ליישר עכשיו קו עם פגועי הראש. אנחנו נשב עם ארגון נכי צה"ל ואנחנו נעביר להם את הדרישה שלנו כי יש פה המון דברים שיוצאים מתוך האתר הזה של אגף השיקום ואנחנו רואים שהם מופלים לרעה בתוך הדברים האלה. לא יכול להיות שמקבלים זכויות מפה עד להודעה חדשה כל פגועי הגפיים, ופגועי הראש, שעד שהם ישתלבו במעגל העבודה יקח כמה שנים קדימה, לא יקבלו את הדברים האלה.

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

אוקיי, אני מבינה מה את אומרת בהחלט. הדבר הראשון שעשינו לאחר הפגישה הזאת, העלינו ועשינו זום אין לכל הזכויות של פגועי ראש והעלינו אותן לאתר שלנו.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

את הזכויות.

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

אלה זכויות, הטבות, טיפולים, הכוונה. ריכוז כל הדבר הזה כדי שהם יהיו הראשונים בשל ההבנה שמורכבות הפגיעה היא שונה מאחרים.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

וזה משהו שאתן מרגישות שמסייע לכן?

 << אורח >> ניב אלפא רכס: << אורח >>  

כרגע אנחנו עוד לא מרגישים את השינוי. הפגישה התקיימה לפני חודשיים, לא בהיבט של קייס מנג'ר שעוזר לנהל את הבעיה, לא בהיבט של הפחתת ביורוקרטיה. עדיין אנחנו נותנים לאגף השיקום את כל הקרדיט לייצר את השינוי, אבל הוא עדיין לא מורגש ומבחינתנו, לא השתנה, חוץ מקשב שזה דבר מאוד חשוב ובסיסי, מבחינת העובדות בשטח עוד לא - - -

 << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>  

גברתי, לדעתי, זה הכול מתחיל ונגמר בפרק שמדבר על זכאויות רפואיות, ההנגשה, אלה בדיוק הביורוקרטיות, זו הסחבת שהם לא יכולים לתרגם את זה בסוף הלכה למעשה לכסף ולהנגשה בתוך הבית, - - - הכול חוזר אלינו. - - - של 6 באוקטובר.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

רק הצעה, ליאת. האם יש לכם, כמו שאמרה לילך, קייס מנג'ר? אבל האם מטעמכם, אתם דיברתם על קרוב ל-300 אבל מתוכם כ-80 הם פצועים קשה, מוגדרים קשה, מי האדם, הרפרנט באגף השיקום? שיהיה אדם אחד שיתכלל את כל הנושאים הקשורים לקטגוריה הזו, אם אפשר לקרוא לזה ככה, לנושא הזה, לתחום הזה, שיעמוד בקשר. אולי יש כזה דבר.

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

יש כזה דבר. יש לכל משפחה POC, אלה הפצועים החדשים שקיבלו נציגת שירות. זה לא מה שאני התכוונתי. אני התכוונתי ש-On top of it, על גבי נציגת השירות שאמורה להיות אשת הקשר למשפחה לכל הדברים שעולים, משפחה שתצטרך, הם דיברו על הרבה ביורוקרטיות שנופלות על ההורים כמו שינוי הדירה, תמיכת דיור, לחפש. ניתן אפשרות לקייס מנג'ר בתשלום שיעשה את כל הסידורים.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

שזה עדיין לא קיים, זה בתהליך שאתן עובדות עליו?

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

זה משהו שיאושר. המשפחה הייתה אצלנו לפני חודש, לא יותר מחודש. אחריה גם תיאמנו פגישה, היינו אצל מנהל בית החולים השיקומי יחד עם נציגי המשפחה כי עלו גם תלונות באשר לזמן האשפוז, לדברים שהם - - -

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

שאנחנו תכף ניגע באמת לגורמים הרפואיים.

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

אנחנו יזמנו פגישה עם מנהל בית החולים השיקומי שקיבל באמת גם עם הרבה קשב את המשפחות ואותנו, קבענו אילו שהן אבני דרך. אנחנו נצא לדרך, אני מניחה שעד אמצע ינואר יהיו פה שינויים. אתם מבינים, אנחנו לא ארגון פרטי שיכולים מהיום להיום. יש דברים שדורשים שינוי חקיקה, יש דברים שהם לקבל אישורים, תקציבים.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אוקיי. בואו, תראו, היות ואנחנו כמו מעין שולחן עגול, רק אפילו כשציינת את שינויי החקיקה, אתם כבר יודעים עכשיו מה שינויי החקיקה שאתם צריכים כדי להעביר אלינו לוועדה שאנחנו נוכל לקדם?

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

א', אצלכם יש את ארבעת פרקי החקיקה שנוגעים גם אליהם, חלקם.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

בוודאי, אוקיי.

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

הדברים שאנחנו נוגעים פה, כל העולם התעסוקתי שהוא עולם ענק, והם צודקים, אנחנו צריכים להתחבר ולבנות עולם תעסוקה לכלל הנכים.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

ואיפה זה עומד מבחינתכם?

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

יש לנו תוכנית, היא נמצאת כרגע לפני התנעה.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

האם התוכנית שלכם נכתבה בשיתוף המשפחות שרוצות להביע את עמדתן?

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

לגבי פגועי הראש, אנחנו בתחילת הדרך. התוכנית שכתבנו היא תוכנית לכלל פצועי צה"ל. לאחר הפגישה איתם אנחנו הבטחנו ואנחנו נקיים עם ראשת האגף פגישה בינואר שבה אנחנו נציג להם את הממצאים.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

הספציפי לפגועי הראש.

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

פגועי הראש, ספציפית. אני אגיד עוד דבר בהתייחס למה שסמדר אמרה לגבי הכספים. הרעיון היה ובנינו מעטפות כלכליות. הרי היום לא צריך אחוזי נכות כדי לקבל את המעטפת. ברגע שהוא הוגדר כנכה קשה, הוא מקבל מעטפת כלכלית של נכה קשה, את כל המעטפת הכלכלית.

 << אורח >> סמדר אוקמפו: << אורח >>  

זה לא מדויק. אנחנו כבר עשינו תזה על אתר אגף השיקום. אנחנו נציג לכם את הכול, עשינו טבלת אקסל מדויקת שמסבירה איפה הם מופלים.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

חשוב לי מאוד שבתום הדיון הזה תיצרו ביניכן קשר ישירות. תיצרו קשר ישירות כדי באמת להיות ספציפיים על קשיים ומכשולים שיש כרגע שאולי אפשר לפתור אותם כהרף עין. אולי יש דברים שצריך לבנות אותם, בוודאי, ולוקח זמן, אבל ייתכן ויש דברים שאפשר באיזו פגישה שלכן, שעכשיו אתן גם יושבות סביב השולחן, לתת להם פתרונות. וחשוב לי מאוד שתעדכנו אותי אחר כך באמת אם הפגישות האלה התקיימו.

חבר הכנסת אלעזר שטרן, תודה שהגעת, בבקשה.

 << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >>  

תודה. א', כמובן אני מברך גם על הדיון. שלא תרגישו גזור הדבק על דיונים, אני מקיים על זה רצף של דיונים בוועדת משנה לכוח אדם של חוץ וביטחון, אני רוצה רגע להגיד שני דברים ככותרת. מדינת ישראל מתקדמת מאוד מאוד בתחום השיקום. אני חושב שהשיקום הנוירולוגי הנוירוכירורגי, אנחנו לא נמצאים באותו מקום שאנחנו נמצאים בשיקום האורתופדי. ולכן אני חושב שגם, כמו שאמרו, שראש מחלקת השיקום בתל השומר יחד עם אגף השיקום לקחו את העניין הזה, ואני עוקב, אני מכיר את המפגשים האלה, נעשים גם צעדים פיזיים בשטח.

אנחנו יודעים שגם בתוך המשתקמים יש דרגות שונות עם טיפולים שונים, עם צרכים מיוחדים. צריך לברך את תל השומר, את אגף השיקום, גם על תת המחלקה, אם אפשר להגיד ככה, שנפתחה לפני שבועיים בתוך השיקום הנשימתי, שזה אירוע בפני עצמו.

מה שביקשנו, גם בדיון שהיה לפני שבוע, ואפרת, זה שאת מרימה את זה ויושבת כאן זה אחלה, שבאגף השיקום, באמת אותה נקודה שאת אמרת עכשיו, שיכינו לנו את הנקודות שתלויות בנו. זאת אומרת, איפה שצריך לעשות שינויי חקיקה, שינויי תקנונים, כל מיני דברים כדי שנריץ את זה באמת הכי מהר שאפשר.

נראה לי שהנושא של הקייס מנג'ר, או POC שזה אותו דבר, Point of contact או הקייס מנג'ר, את דיברת כאן על נושא שיכול להיות שהוא בפני עצמו של מישהו בתוך אגף השיקום שיהיה הקייס מנג'ר של הנושא. המשפחות, מה שנכון שיהיה להן ומה שאנחנו שמנו את הדגש, זה על קייס מנג'ר של מקרה. זאת אומרת, כל אחד, בגלל שגם אם אתה עכשיו נמצא בשיקום הנוירוכירורגי זה לא אומר שאין לך דברים במחלקת ריאות או בכירורגיה אחרת, או אורתופדיה. ולכן את שני הדברים צריך לסדר.

אני צריך ללכת, רוצים להפוך לנו את המדינה עם פלדשטיין, אני צריך ללכת לחוץ וביטחון. אני רק אגיד עוד דבר אחד. אני מתחייב שאני אשב גם עם אפרת לראות, באמת לחלק את העבודה של מה שצריך להיות כאן ומה שצריך להיות אצלנו.
 
 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

יש לנו אלוף איתנו.

 << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >>  

אני רוצה להגיד לכולם, אין לזה סוף. זאת אומרת, בגלל המורכבות של כל פגיעה כזאת, אני אומר לכם את האמת, אני כל יום, בסדר? אתמול עם עמינח ועם אגף השיקום על מיטות מיוחדות ועל מנופים מיוחדים ועל כל מיני. ולדוגמה, על כאלה שנוסעים לישון בבית של הסבא והסבתא על סטים כפולים של כל מה שכאילו מדובר פה. אני חושב שהעניין הזה צריך להיות מתמשך, ובאמת יש פה כוונות. אני, כיוון שאני מכיר בירוקרטיות, יש פה כוונות טובות וגם מעשים טובים ונתקדם.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

לגמרי, תודה.

 << אורח >> לילך וינר רג'יניאנו: << אורח >>  

תודה ואנחנו רואים אותך הרבה וזה לא מובן מאליו. פנים מוכרות, אלוף שמגיע.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

ליאת, את רוצה עוד משהו להוסיף, כי אני רוצה לעבור גם לרפואה? תודה רבה. מרינה, שירותי בריאות כללית, בבקשה.

 << אורח >> ד"ר מרינה מוטין: << אורח >>  

תודה שהזמנתם אותי, ואני מסכימה עם כל מילה ששמעתי כאן מהאימהות. אבל לא מספיק מה שאמרתן, גם אתן כמשפחות צריכות עזרה, ועוד איך, ובעיקר בתחילת הדרך. אנחנו רואים את המשפחות האלה שפשוט אין לנו כל כך אפשרות לתת להן עזרה.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אנחנו מדברים על השיקום בבית לוינשטיין?

 << אורח >> ד"ר מרינה מוטין: << אורח >>  

אני מדברת על השיקום בבית חולים לוינשטיין, כן, אני חושבת שבכל מקום זו אותה תמונה. ובהתחלה הן אולי צריכות עזרה יותר מהחיילים, יותר מהבנים שלהן.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

איזו עזרה את מתכוונת, מרינה?

 << אורח >> ד"ר מרינה מוטין: << אורח >>  

עזרה פסיכולוגית, עזרה של עובדות סוציאליות שאין לנו מספיק. כל הבעיה נופלת פתאום על הכתפיים של המשפחות. זה דבר אחד. דבר שני, דיברתם על ההפרעות הקוגניטיביות שמפריעות לחולים לחזור לעבודה, אבל לא רק זה. במקום הראשון זה הפרעות בהתנהגות.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

חד משמעית.

 << אורח >> ד"ר מרינה מוטין: << אורח >>  

הפרעות בהתנהגות שהן לא מופיעות מיד אחרי פגיעה, ככה הטבע עוזר לחולה לחזור מבחינה מוטורית ואפילו קוגניטיבית לעצמו, או קרוב לעצמו, אבל הן מופיעות בשלב הרבה יותר מאוחר, וזה הדבר שמפריע לחולים, לא רק לחיילים. חייל בשבילנו, גם חולה גיבור, לחזור לשוק העבודה. ואז הם צריכים תמיכה פסיכולוגית אינטנסיבית במשך שנים רבות.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

האם אפשר לבנות להם כבר, באמת מהידע ומהניסיון שלכם, האם צריך ואפשר לעשות עכשיו את האדפטציה הזו, גם כמו שאת אומרת, למשפחות? כי אני יודעת שיש תמיכה פסיכולוגית למשפחות, השאלה אם זה לא מספיק, האם זה צריך להיות אחרת, וגם לגבי המשמעות, כמו שדיברת על שינויים, איך קראת לזה? האפקט?

 << אורח >> ד"ר מרינה מוטין: << אורח >>  

בהתנהגות.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

בהתנהגות. מה הייתם ממליצים עכשיו כאן כשהגורמים כולם יושבים סביב השולחן?

 << אורח >> ד"ר מרינה מוטין: << אורח >>  

יש תקופה שהמשפחות נופלות בין הכיסאות. הם עדיין בשיקום בבית החולים, אבל עדיין עוד לא במשרד הביטחון. משרד הביטחון כן נותן להם עזרה, אבל בדרך כלל זו עזרה מחוץ לבית החולים, והמשפחות רוצות להיות 24/7 בבית החולים.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

בתוך בית החולים, ליד הילד, בטח.

 << אורח >> ד"ר מרינה מוטין: << אורח >>  

בדיוק. ואז, כשהם לא במשרד הביטחון, הם לא מקבלים את זה. זה דבר אחד. שתבינו מה זה חולה אחרי חבלות ראש, אני רוצה לתת לכם, אם אפשר, שלוש דוגמאות. דוגמה אחת, אני אשתמש בך שחר, בסדר? אפשר?

 << אורח >> שחר גזונדהייט: << אורח >>  

כמובן.

 << אורח >> ד"ר מרינה מוטין: << אורח >>  

אם שחר מגיע היום לרופא משפחה, אבל רופא משפחה, תבינו, בן אדם מתחום שצריך להבין את הכול, ועומד מול רופא המשפחה ומתלונן על משהו, רופא המשפחה מסתכל עליו, אני לא מבין כלום. יש בחור צעיר עם ידיים, עם רגליים במקום, עם ראש במקום. מה הוא רוצה ממני? עולם הרפואה לא מבין את החולים האלו, זה דבר אחד.

דבר שני, יש לי חולה עכשיו, שמו הפרטי מנחם, מאושפז במחלקה, פצוע מלפני שנה, בן 34, לא נשוי, יש לו הורים אחרי גיל 70, טוב אחרי גיל 70. הוא אחרי כריתת רגל, לא רואה בעין אחת בכלל, בקושי רואה בעין השנייה, לא שומע, לא מדבר, וחולה, חולה. מה יהיה? זו דוגמה אחת. עוד דוגמה.

 << אורח >> ניב אלפא רכס: << אורח >>  

מי מייצג אותו בכלל? מי דואג לו?

 << אורח >> ד"ר מרינה מוטין: << אורח >>  

אימא ואבא והצוות הרפואי. יש חברים, יש אחים ואחיות, אבל חברים, אנחנו יודעים טוב מאוד שעם הזמן, נכון שחר?

 << אורח >> שחר גזונדהייט: << אורח >>  

נכון. בהתחלה כולם מאוד מאוד עוטפים, אבל אחרי שנה-שנתיים באמת אתה די אבוד ולבד במערכה.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

מעט מאוד נשארים אחר כך.

 << אורח >> ד"ר מרינה מוטין: << אורח >>  

או שכמעט לא נשארים. לכן צריך לקחת את זה בחשבון. 

אני אתן לכם עוד דוגמה, דוגמה מוצלחת ביותר במהלך השיקום. בן אדם בן 50, אני כבר לא זוכרת בדיוק, עבר תאונת דרכים, הגיע לשיקום במצב אגרסיבי מאוד, נתן מכות ימינה ושמאלה. קיבל שיקום במחלקה, שיקום באשפוז יום, השתחרר, הכול טוב ומעולה. כעבור חצי שנה-שנה, פתאום הוא מופיע במשרד שלי, "דוקטור, שלום". שלום, אוי, כל כך שמחתי לראות אותו עם חליפה, עם עניבה ועובד באינטל בתפקיד מאוד בכיר, הכול טוב ובסדר. אני שואלת אותו, "מה נשמע? מה שלומך?", "לא טוב". תאמינו לי, הייתי בשוק, לא הבנתי מה לא טוב. אתה חזרת למשפחה? כן. חזרת לחברים? כן. חזרת לעבודה? כן. מה לא טוב? והוא אמר לי משפט שאני לא אשכח אותו עד 120. הוא אמר, "דוקטור, תביני, אני שהייתי לפני התאונה, הבן אדם הזה כאן על ידי, אבל אני לא מסוגל לתפוס אותו". זה במקרה הכי טוב, הכי מוצלח, כי הוא חזר להכול.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

מרינה, תכף אני אעבור לגורם המקצועי הבא, מה היית מבקשת מאיתנו, מהוועדה ומהגורמים האחרים שיושבים כאן? תחדדי לי בקשה או דרישה אחת או שתיים שכדאי שאנחנו נקדם. כי תיארת תיאורים שאני מנסה לזקק ולהוציא משם כמו אותו תיאור של אותו פצוע בבית החולים. מה אנחנו יכולים לעשות?

 << אורח >> ד"ר מרינה מוטין: << אורח >>  

קודם כול, עזרה למשפחות, זה הדבר הראשון, עזרה למשפחות, כי לחולים אנחנו נעזור. לדעתי, אנחנו נותנים להם את המקסימום האפשרי. בהתחלה זה אולי פחות טיפולים, אבל זה לא פחות בגלל שאנחנו לא יכולים לתת להם, זה פחות בגלל שהסיבולת הפיזית שלהם מאוד נמוכה.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

כן, צריך לעשות את זה בהדרגתיות, שיתחזקו.

 << אורח >> ד"ר מרינה מוטין: << אורח >>  

עם הזמן הם עובדים, מקבלים טיפולים מ-9:00-8:00 עד 17:00-15:00. יש לנו עכשיו, מחודש ספטמבר, השגנו קרן גוטסמן שנותנת לנו אפשרות לתת טיפולים אחר הצוהריים. כי תבינו גם שכל המטפלים הם חבר'ה צעירים עם משפחות, עם ילדים קטנים בבית. הם לא מסכימים באותו הכסף שהם מקבלים בשעות הבוקר לתת לחולים וגם לחיילים טיפולים אחר הצוהריים.

 << אורח >> ניב אלפא רכס: << אורח >>  

זה נשמע הגיוני שטיפול לפצועי צה"ל נעשה על ידי קרנות ולא על ידי המדינה?

 << אורח >> ד"ר מרינה מוטין: << אורח >>  

קרן גוטסמן, כן.

 << אורח >> סמדר אוקמפו: << אורח >>  

או על ידי עמותות שאנחנו שולחים אותם ומפנים אותנו משיבא לעמותה.

 << אורח >> ד"ר מרינה מוטין: << אורח >>  

כן, קרן גוטסמן משלמת להם יותר ממה שיכול לשלם בית החולים, ואז הם מסכימים לעבוד. זה רק לחיילים, וחיילים מקבלים טיפול בריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה ותקשורת אחרי שעות הצוהריים, זה מה שאנחנו השגנו.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

מרינה, אני מחזקת את ידייך ואת כל המטפלים כולם שעושים עבודה פשוט יוצאת מן הכלל ועושים כמיטב יכולתם, אני יודעת, בתנאים מורכבים ובמקרים מאוד מורכבים, גם פיזיים וגם נפשיים, לתת את כל התמיכה והטיפול. ממש תודה, פשוט תודה.

 << אורח >> ד"ר מרינה מוטין: << אורח >>  

תודה רבה.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

ולמשפחות צריך לראות באמת, תכף ננסה לחדד לראות מה עוד אפשר לעשות. ביטוח לאומי, בבקשה.

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ': << אורח >>  

תודה רבה. שמי מאשי סנדרוביץ', אני מנהלת אגף השיקום בביטוח הלאומי. אתן אימהות לביאות, פשוט לביאות. ביטוח לאומי מטפל גם בילדים עם פגיעות ראש קשות, אני הייתי בבית לוינשטיין וראיתי שני ילדים קטנים עם פגיעות ראש. חלקם היו ילדים מחוננים שהיו בכיתות, ואז פתאום אתה פוגש אותם ואתה יודע מה מחכה להם.

אני ליוויתי אלפי אלפי טלפונים שהגיעו אליי אחרי פיגוע וגם ברמה האישית, אנשים שעברו פציעות במהלך השנה האחרונה מהסביבה הקרובה שלי, והשאלה הראשונה שלי, האם הייתה פגיעת ראש? הראשונה. זו פגיעת ראש? אני לא שואלת מאיפה, אני לא שואלת בני כמה הם, אני שואלת האם הייתה פגיעת ראש. ואם הם אומרים לי כן, אני אומרת אוי, לא. ואם הם אומרים לי לא, אני אומרת, איך שהוא אני קצת יותר נושמת לרווחה גם כשהתחזית מאוד מאוד קשה וכואבת. אני חושבת שזו נקודת הפתיחה בעניין הזה. אני לא אחזור כי אנחנו עובדים מאוד דומה למשרד הביטחון, בשיתוף פעולה.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

מקצועית, כן.

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ': << אורח >>  

גם לנו יש בערך תשעה מרכזי טיפול בפוסט טראומה, גם מכון פוירשטיין, גם מכון רקנאטי, גם יחידה לטיפול בפגיעות נוירולוגיות. אני חושבת, ממה שאני שומעת היום, אחת מהתובנות היא שחייבים באופן אוטומטי להציע למשפחות קייס מנג'ר, ולמה? ומה זה קייס מנג'ר? כי האימהות האלה הופכות להיות קייס מנג'ר. הן גם צריכות לדבר עם הרופאים ולהבין מה הסטטוס, הן גם צריכות לחשוב על ילדים אחרים שבתוך הבית, וגם צריכות הרבה פעמים להעתיק את מקום המגורים שלהן.

אני באה מהשטח, אני ליוויתי נפגעי ראש במשך שנים, ואני חייבת לציין, אני רגע פותחת סוגריים, הייתי בקפיטריה קודם ופגשתי נפגע ראש קשה שליוויתי אותו במשך שנים והוא עובד פה בכנסת, ויש פה עוד אחת שעובדת בכנסת ואני יודעת שיש עוד נפגעי ראש קשים. כשאתה פוגש אותם, אני זוכרת את הבחור הזה, אתה יוצא רגע באיזושהי תפיסה, איפה הוא ואיפה לעבוד בכנסת. והם עושים עבודה אדמיניסטרטיבית. ולכן התפיסה הראשונה צריכה להיות, מה שאתה רואה באותו רגע, גם התחזיות הרפואיות, צריך לשמור על אופטימיות כי המוח הוא איבר אלסטי. וזה יכול לקחת שנה וזה יכול לקחת גם שש שנים, אבל הנה, שחר, לא היינו יודעים אם לא היית מספר.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

מאשי, אנחנו רוצים באמת עוד לעבור הלאה.

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ': << אורח >>  

אני מסכמת. למה צריך קייס מנג'ר? אנחנו יכולים לתת הנגשות וחונכות ומלווה ואנחנו יכולים לתת אפילו משקפי אורקם. נתנו לנפגע ראש, כמה, משקפי אורקם כי כרגע יש לו איזשהו מסמך, הוא צריך לקרוא אותו מהר והוא לא מסוגל. צריכים להיות הכי חדשניים בכל האמצעים הטכנולוגיים ולאמץ אותם. 
 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

וביטוח לאומי יכול לסייע בזה?

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ': << אורח >>  

לא יכול, עשינו את זה ואנחנו ממשיכים.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

בקייס מנג'ר?

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ': << אורח >>  

כן, בקייס מנג'ר. הקייס מנג'ר צריך לדעת את כל מה שיש. לא באתר, לא באפליקציות, אי אפשר להכיל את כל המידע.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

בואי ניקח את זה באמת צעד אחד קדימה ואפילו אם תוכלו להעביר כאן את פרטי ההתקשרות, יושבות כאן ארבע אימהות ושחר, כדי להפיץ את זה בקרב הקבוצה, את הטלפון או את הכתובת או את אותו גורם שאפשר מיד אחרי הישיבה הזו באמת להעביר את הידע הזה. זה בעיניי נורא נורא חשוב שנפגשתם.

 << אורח >> סמדר אוקמפו: << אורח >>  

הידע הוא חשוב שיעבור, אבל אנחנו במטרייה של משרד הביטחון.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

כן, אבל ככל שאתם בקבוצה, הנה, שחר גם יושב פה, בדיוק, חשוב לי שניקח את זה. ולכן תודה, מאשי, על הדברים האלה, הם חשובים מאוד מאוד.

 << אורח >> סימונה בן ארצי: << אורח >>  

אפשר, אפשר לעשות העתק הדבק.

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

גם לנו יש. מה שהם נותנים זה על בסיס החוק של - - -

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

הנה, בדיוק, גם פה, ליאת, תדברו ביניכם, תעבירו באמת את כל הדברים, תלבנו את האירועים, את הנושאים. אני רוצה לעבור לעוד שלושה-ארבעה דוברים שיש לנו. אנחנו עם אבנר גולן, ארגון נכי צה"ל, בבקשה, אדוני.

 << אורח >> אבנר גולן: << אורח >>  

אבנר גולן מארגון נכי צה"ל. אני קודם כול מצדיע לילדים ולמשפחות האלה שבאמת בנפשם ובגופם הגנו על המדינה ומגיע להם, חובת המדינה המוסרית והערכית לתת להם את הטיפול המיטבי ביותר. יחד עם זאת, באותה נשימה, אני חושב שמשרד הביטחון באמצעות אגף השיקום מעניק לפצועים שלהם את הטיפול הטוב ביותר, גם השיקומי וגם הרפואי, מכל מדינה אחרת בעולם.

יחד עם זאת, נקלענו ב-7 באוקטובר לאירוע טקטוני שגם מדינת ישראל, משרד הבריאות ואגף השיקום בוודאי לא התכוננו לאירוע הזה של רב נפגעים.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

נכון, אף אחד לא התכונן לאירוע הזה.

 << אורח >> אבנר גולן: << אורח >>  

וכתוצאה מכך, יש עומס אדיר מאוד על אגף השיקום, יש מחסור משווע בעובדים, רופאים, עובדים סוציאליים וכדומה. ומאוד חשוב באותה הזדמנות להגיד שהדיונים על נושא כוח האדם בוועדות הכנסת מתקיימות חדשות לבקרים והייתי רוצה שדווקא הוועדה הזו תהיה ועדה עם שיניים ותגרום לאוצר לפתוח את הלב ואת הכיס, להכניס יד לכיס ולשלם כסף, גם לשכר הרופאים וגם לתגבר את כמות העובדים. הגיע הזמן לעשות את זה באמת.

יחד עם זאת, אנחנו יחד עם אגף שיקום, ארגון שלומד, אנחנו מתאימים את עצמנו בהתאם לצרכים שעולים מהשטח. ואכן, הקבוצה של המשפחות האלה באמת העלו לסדר היום לא מעט נושאים, התקיים דיון בראשות לימור באגף השיקום. לחלק מהבעיות ניתנו מענים באמצעות אגף השיקום, אנחנו גם שותפים לנושא הזה ונמשיך ככל שיעלו צרכים יחד עם אגף השיקום, נמשיך לקדם את זה.

במשפט אחד, ב-9 במאי 2021, בהחלטת ממשלה 981 שהכריזה על רפורמת נפש אחת, שיפרנו לאין שיעור, יחד עם אגף השיקום, זכויות והרחבנו זכויות לקבוצה המיוחדת של נפגעי הראש, פוסט טראומה ונפש. כל הטיפול במשפחה, במעטפת החיצונית, זה כתוצאה מהרפורמה. אנחנו יחד עם אגף השיקום נמשיך לקדם את כל הנושאים האלה. ככל שיהיו צרכים, כפי שאמרתי, נלמד, נשב עם צוותים מקצועיים מאגף השיקום, לקדם אותם.

נושא מאוד חשוב שעלה פה מאחת האימהות, לגבי ועדות רפואיות. אנחנו הצענו במסגרת הוועדות הרפואיות באמת לצוות רופאים שהם בתחום של נפגעי ראש, לא כמו שהציגו פה, פנימאים וכדומה. אני מניח שרופא שמותאם לתחום של נפגע ראש נמצא, אבל שיהיה איזשהו פרוטוקול לוועדה רפואית, שהוועדה הרפואית תעבוד על פי פרוטוקול ואותה ועדה תייצג ותטפל ותקבע לנכים האלה באוכלוסייה הזו את דרגת הנכות, שתהיה שקיפות מה שנקרא.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

בהחלט. תודה, אבנר. וזה בדיוק לוקח אותי ל - - -

 << אורח >> ד"ר טל כרמי אילוז: << אורח >>  

אני יכולה להגיב על זה? יש לי התייחסות.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

תודה, אבנר, וגם תכף אנחנו נדבר באמת עם נציג ממשרד הבריאות בדיוק על העניינים האלה, כן. 

 << אורח >> ד"ר טל כרמי אילוז: << אורח >>  

אני פשוט ממונה על הוועדות הרפואיות. שמי ד"ר טל כרמי, ורציתי להגיד, יש לנו צוות ייעודי שעושה את הוועדות הרפואיות לפצועים המאושפזים כשכמובן פצועי הראש ברובם עשו ועדה באשפוז וגם לוועדה כבר צירפנו נוירוכירורג. 

 << אורח >> סמדר אוקמפו: << אורח >>  

אני רוצה להתייחס לדברים של אבנר אם אפשר. קודם כול, כל נושא הוועדות הרפואיות, כשאנחנו פורטים אותן, אנחנו מכירים את סעיף 29 שצריכים לשבת ולפרוט אותו מחדש, הסעיף שמדבר על אנצפלופתיה כשמתארים פגיעת ראש. צריך ממש לדייק אותו כמו שבביטוח לאומי מדייקים אותו וממש לתת בפירוט מה זה בינוני, מה זה קשה, מה זה קל, ויהיה קל יותר לוועדות להחליט כמה אחוזי נכות מגיעים לו.

ולגבי כל הנושא של ארגון נכי צה"ל והכול, תקשיבו, הדבר הזה שאנחנו יושבים בנושא מיצוי זכויות הוא סופר סופר חשוב. כשאתם עשיתם את רפורמת נפש אחת, אתם שמתם בסל אחד את פגועי הראש עם PTSD. נכון שיש מרכיב נפשי בפגיעת הראש, אבל זו לא אותה פגיעה, לגמרי לא אותה פגיעה. PTSD יוכל לקחת תרופות ולהשתלב במעגל העבודה, פגוע ראש זה משהו אחר לגמרי. היכולות שלו, האורגניות, נפגעות באופן משמעותי.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

רגע, רק אני אגיד מילה על הדבר הזה. אני ראיתי שזה עולה מכיוונכן ממש מהרגע הראשון שהתיישבתן כאן בדיון הזה. אני מציעה לקחת ברצינות את הניסיון עכשיו של האימהות כדי לחשוב מחדש. ואם צריך פה לעשות איזשהו שינוי בנוסח או שינוי בהוראות, אנא היעזרו בנו כדי שנוכל לדייק את הטיפול, את המשמעות, את הזכויות, את ההגדרות. אבנר, בסדר?

 << אורח >> אבנר גולן: << אורח >>  

אגב, הנושא של תיקון סעיף 29 לחוק הנכים, שזה פגיעת ראש, באמת זה נמצא על הפרק, עוד לא הגענו לנושא הזה יחד עם אגף השיקום. צריך באמת לפרק אותו לגורמים כי פגיעת ראש אנצפלופתיה - - -

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אוקיי, בדיוק, אתה רק מאשש את הדברים.

 << אורח >> אבנר גולן: << אורח >>  

כן. יחד עם זאת, בנושא של מיצוי זכויות, אנחנו יחד עם אגף השיקום, כפי שליאת ציינה, יש רשימה של זכויות ממוקדות לנפגעי ראש בלבד, ואנחנו יחד עם אגף השיקום ממשיכים להרחיב. אני הבנתי שאותן משפחות של פגועי ראש שהן חונות תחת קורת גג של ארגון נכי צה"ל, אנחנו נסייע להם בכל, יעבירו את הרשימה ונשב עם אגף השיקום, נעשה מיפוי של הצרכים ונתקדם.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

יופי, נשמע מצוין. תודה רבה, אבנר. אני עוברת לזום לאנשים שרוצים להצטרף אלינו. נציג משרד הבריאות, ד"ר ירון סחר שהוא מנהל אגף השיקום נמצא איתנו. שלום, ירון.

 << אורח >> ד"ר ירון סחר: << אורח >>  

שלום ושוב תודה על הדיון, אני מתנצל שלא יכולתי להגיע בגופי. בינתיים באמת זה דיון שבו כולם מסכימים עם כולם אני חושב ואני לא הולך להיות שונה כאן. הנושא הזה יקר אישית לליבי, אני עבדתי כתף אל כתף עם ד"ר מוטין במחלקה לשיקום חבלות ראש בלוינשטיין שנים רבות.

רק אתמול פנה אליי מטופל שלי מלפני חמש שנים שסיים תואר ראשון, חזר ללימודים, סיים תואר ראשון וביקש המלצה על התאמות חוזרות. כי ההתאמות משתנות, וזה נושא שעלה פה באמת, הן דינמיות, והפניתי אותו לד"ר מוטין למרפאה כדי שיצא ממנה עם המלצה מדויקת חוזרת.

הסיפור הזה של הנגשה קוגניטיבית ושל התאמות הוא תהליך מתמשך. התאמה שניתנה בשלב מסוים הופכת להיות לא רלוונטית לפעמים זמן לא ארוך אחר כך ומחייבת שינוי והתאמות להתאמות. ולכן המעקב צריך להיות מעקב לאורך החיים לטעמי, אני חושב, ללא קץ.

נושא התעסוקה הוא קריטי. אנחנו יוצרים עכשיו, יצרנו בעצם, מין פורום בין-משרדי שאחד הנושאים שעולה בו הוא נושא התעסוקה והחזרה לפעילויות שהם - - -

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אילו משרדים יושבים בפורום?

 << אורח >> ד"ר ירון סחר: << אורח >>  

יש נציגים גם של אגף השיקום של משרד הביטחון, שלנו, של משרד התעסוקה, ועכשיו אני חושב על זה שאנחנו צריכים אולי להרחיב את זה גם. השולחן הוא שולחן של הג'וינט, אבל אולי להרחיב את זה גם לנציגים נוספים ממשרד החינוך למשל, ואנחנו נעשה את זה.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

בוודאי. כי שמעת כאן את עניין האקדמיה שצריכה לעבור גם אילו שהם שינויים.

 << אורח >> ד"ר ירון סחר: << אורח >>  

בהחלט.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

ואני כבר ככה זורקת הצעה, ירון, כי אתה רואה שבאמת יושבות כאן גם הנציגות, האימהות וגם שחר ואחרים, האם אוכל לבקש ממך שתזמין אותן אליך לפגישה?

 << אורח >> ד"ר ירון סחר: << אורח >>  

כבר נתתי לסמדר את הטלפון שלי בפגישה הקודמת בדיוק מהסיבה הזאת ואני מאוד אשמח שזה יקרה.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

יופי.

 << אורח >> ד"ר ירון סחר: << אורח >>  

אני חושב שיש כאן איזושהי אי בהירות מסוימת בנושא של קייס מנג'ר ו-Point of Contact. קייס מנג'ר, כל עוד יש אשפוז, מבחינתי, רופא השיקום צריך לנהל את הדבר הזה, הוא צריך לתכלל. הבעיה מתחילה או ממשיכה בזה שנפגע ראש לא מתחיל ומסיים את תהליך השיקום שלו בזמן האשפוז, אלא זה תהליך ארוך שנים ונדרש באמת מישהו שיהיה מסוגל לתכלל ולעקוב אחרי התהליך הממושך הזה גם בהמשך. ופה אני מסכים, זה אתגר גדול ואנחנו צריכים לחשוב עליו, מה אנחנו עושים גם במערכת האזרחית, זה מהותי אפילו יותר בגלל ההיקפים הגדולים יותר. אבל אני חושב שזה נושא קריטי שמבחינת המשפחות הוא בעל חשיבות עליונה.

ורק לציין שכל מה שנוגע לתמיכה הפסיכוסוציאלית, אנחנו מימנו תקן נוסף של גם פסיכולוג וגם עובד סוציאלי לכל מחלקת שיקום במהלך 2024 מתוך הבנה של מה שנאמר פה בצורה ברורה, שהתמיכה הזאת היא תמיכה קריטית בכלל בפצועים ועל אחת כמה וכמה בנושא של חבלות הראש, ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו ממשיכים את התמיכה ואת הטיפול.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אני שמחה לשמוע שחלפתם כבר טלפונים, חשוב לי באמת שתעדכנו אותנו, תשמרו אותנו בתמונה כדי שגם אנחנו נוכל לסייע מהכנסת. תודה, ירון.

 << אורח >> סימונה בן ארצי: << אורח >>  

אני רוצה רק לומר, רופא השיקום לא יכול להיות הקייס מנג'ר של הילדים שלנו. רופא השיקום אמור להיות רופא שיקום, הוא לא יכול לקחת ולתכלל את כל האירוע שנקרא - - -

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

מולטי טראומה.

 << אורח >> סימונה בן ארצי: << אורח >>  

נכון. גם הבנה של כל אותם סעיפים באגף השיקום וגם הבנה בכלל. אני זוכרת שכשישבנו בבית לוינשטיין, לא הפסקתי לבכות, לא הפסקתי לבכות, ולא היה, נכון, ד"ר מוטין הייתה הרופאה של הבן שלי. כך שאני זוכרת את הרגע הזה ואני זוכרת כמה ואבנים הייתי צריכה לקחת בשביל להבין. היא לא יכולה לתכלל את האירוע שלי, היא לא מסוגלת לעשות את זה, יש לה עוד שבעה חדרים, בתוך כל חדר יושבים שני מטופלים, והיא תתכלל את האירוע שלי?

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

כן, ולכן אני חושבת שאגף השיקום, פה הקייס מנג'ר חייב להגיע.

 << אורח >> ד"ר מרינה מוטין: << אורח >>  

סליחה, קחו גם בחשבון שאין כל כך מספיק רופאי שיקום בארץ.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

כן, ועמוסים, לצערנו.

 << אורח >> ניב אלפא רכס: << אורח >>  

ואני אגיד עוד דבר שהרבה מנפגעי הראש שסובלים מפגיעות של מולטי-טראומה, מדובר במספר רחב של דיסציפלינות רפואיות שנדרשות לתהליך הריפוי הרפואי, אנחנו עוד לא מדברים על התהליך השיקומי. במקרה הספציפי שלנו, שמונה דיסציפלינות רפואיות שונות מטפלות בבן שלי. רופאי השיקום, אין להם את ההשפעה אפילו ואת היכולת לתכלל אירוע כזה.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אלה שני דברים שונים שצריכים לעבוד בשיתוף פעולה, נכון.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

שני שלבים שונים בתהליך.

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

וגם יש להבחין, זה לא אותו קייס מנג'ר שמטפל בבירוקרטיות.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

בדיוק, ולכן הוא נדרש מאוד הקייס מנג'ר הזה וזה לא בא אחד על חשבון השני. אנחנו עם תל השומר, פרופ' דודקביץ', מנהל אגף השיקום, נמצא איתנו בזום. בבקשה, אדוני.

 << אורח >> פרופ' ישראל דודקביץ': << אורח >>  

בוקר טוב, קודם כול, תודה. אני יכול להגיד, אני לא יודע אם זה לשמחתי או לצערי, אבל לפחות את חלק מהאימהות פגשתי יותר מפעם אחת, גם ברמה האישית. אני אגיד כמה דברים ואני אנסה לא לחזור על מה שאמרו ואני אעשה את זה הכי קצר שאפשר.

אחת מהבעיות העיקריות היא נושא המידע, ודיברו על זה. אחד הדברים שאנחנו הולכים לעשות זה איזשהו כנס של היום שאחרי, לנסות להנגיש קצת יותר מידע ולא רק משיבא. ושוב, זו דוגמה אחת למה שאפשר לעשות וזה אחד מהדברים שאנחנו מתכננים לעשות ולהריץ את זה גם קדימה.

קייס מנג'ר, צודקות האימהות, זה לא יכול להיות רופא השיקום. רופא השיקום יכול להיות הקייס מנג'ר הרפואי או בתוך בית חולים, כולל שמונה הדיסציפלינות או השבע או השש, וכולם כאלה. דרך אגב, בשיבא היו לנו מעל 70 פצועי ראש, רובם הגדול קשים, חלקם עדיין איתנו.

אני יכול להגיד לגבי הנושא של מטופלים או מנטורים, מה שדיברו קודם, חלק מהמנטורים שמלווים את הפצועים שלנו פה, אלה פצועי ראש קשים שהיו מאושפזים כאן ומלווים ונותנים מענה לחלק מהדברים, כולל מטופלים שהיו בעבר והשתקמו ועובדים אצלנו שזה חלק מהאופק התעסוקתי שאפשר לתת.

אני חושב שניב אמרה את זה ואמרה נכון, שההיגיון אומר לא לתת בהכרח למשרד השיקום, תנו אותו כסף או את אותם מענקים, אותה משכורות או תגמול כלכלי, אבל תתעדפו את זה בצורה כזאת שאנשים יעשו את זה תמורת משכורת ותנגישו את האלמנט התעסוקתי שלמעסיקים יהיה כדאי להעסיק אנשים. ומי שעובד יקבל תגמול יותר נכון כי זו הדרך הנכונה לעודד מישהו לעשות שיקום אמיתי ושיקום תעסוקתי. יש היגיון בלעשות הנגשה קוגניטיבית.

צריך לזכור, ודיברו פה כולם, אבל בסוף יש פיל ענק בחדר, יש חסר ענק במשאבי שיקום במדינת ישראל, בעיקר של הון אנושי. גם מבחינת רופאים, גם מבחינת מטפלים, גם בצורה האבסולוטית וגם בתיעדוף שלהם שהם מגיעים ונוטים חלקם לעבוד יותר בחוץ ופחות בתוך המערכת הציבורית. גם צריך להכשיר יותר, מדינת ישראל צריכה לתעדף את מקצוע השיקום וגם צריך לראות איך מתעדפים את המערכות הציבוריות.

והדבר האחרון, ואמר את זה שחר ואמרו את זה כולם, TBI או פגיעת ראש זה לא PTSD, זה דבר אחד. הדבר היחידי שמשותף ביניהם זה שכשמישהו הולך ברחוב, עד שהוא לא פותח את הפה, אתה לא בהכרח יודע שיש משהו כי הרבה פעמים הוא נראה נורמלי, רגיל, ללא פגיעה וזה משהו שצריך לזכור ולאנשים מאוד מאוד קשה לקבל את זה ואלה דברים שנמשכים לאורך ציר הזמן. אבל זו אוכלוסייה שונה לחלוטין שמצריכה התייחסות אחרת לגמרי. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אתה צודק לחלוטין. אני מאוד מודה לך, דוקטור, וגם אותך ולך, אנחנו מחזקים את ידיך על העבודה הברוכה והחשובה והטובה שאתם עושים בבית החולים, לך באופן אישי. תודה לך מכאן גם בשם כולנו.

אנחנו צריכים לסיים כי זמננו תם ומתחיל פה דיון חדש. מירב, את רוצה לומר מילה?

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>  

כן. אני מתנצלת שבאתי תוך כדי, פשוט אני, רם בן ברק ויולי אדלשטיין מובילים את היום הזה ואנחנו רצים בין הוועדות. ממה ששמעתי, קודם כול לחזק אתכן, שזה הכי חשוב. באמת גם בביקורים בתל השומר ובשיקום בשיבא פגשתי חלק מהאימהות ואני חושבת שהדבר המשמעותי הוא איפה שאתן נמצאות והליווי שלדעתי גם צריך קצת, זה בעיקר אני אומרת לארגון נכי צה"ל, הליווי של המשפחות הוא גם חלק משמעותי. אנחנו כל הזמן מתעסקים בפצוע עצמו, אבל הרבה פעמים כשאני יושבת בשיקום, אני מדברת עם האימא או עם האח או עם האחות, וגם הם צריכים טיפול כי בסוף הם אלה שמתמודדים עם זה יום-יום.

אני יכולה להגיד לכם שבשבוע הבא גם, ביום שני ב-12:00 אנחנו עושים יום מיוחד גם באודיטוריום לפצועי חרבות ברזל וגם כמובן לפצועים מפעולות הטרור, כך שגם חשוב לי לבוא לפה ולהזמין אתכם. חשוב לי שתדעו שהכנסת מעלה על נס את הגבורה של הפצועים ושזה לא עובר. רק שתדעי שבדרך כלל המליאה מציינת בוועדות, ותודה גם לוועדה כמובן על קיום הדיון הזה, אבל בגלל שזה נופל על יום של ארגון נכי צה"ל, הזזנו את זה ליום שני. אבל הכנסת ביחד, חברי הכנסת, קואליציה ואופוזיציה, כולנו ביחד, חשוב לי שתצאו מפה גם, באמת נעלה על נס את הגבורה של הפצועים והפצועות גם. היום שמעתי שיש 6,000 פצועות, שזה מספר מטורף.

 << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >>  

מכלל נכי צה"ל.

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>  

מכלל נכי צה"ל. 75,000 מכל נכי צה"ל ו-6,000. אני מניחה שחרבות ברזל העלתה מאוד בצורה משמעותית. זהו, רק רציתי להגיד לכם תודה רבה ושאנחנו גם בשבוע הבא נמשיך.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

תודה לך, מירב. ותהיו בקשר לגבי הכנס בשבוע הבא. אני צריכה לסיים את הדיון כי חבר הכנסת אייכלר מחכה כדי להתחיל את הדיון הבא. עלו כאן הרבה מאוד נקודות טובות וחשובות, אני חושבת שהתחיל כאן מסע משותף. אנא תעדכנו אותנו גם בנושא התעסוקה, האקדמיה, עם משרד הבריאות, עם משרד השיקום. אנחנו נמשיך לעמוד איתכן בקשר כל העת ונקדם את הדברים ביחד. תודה רבה לכולכם.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:32. << סיום >>