פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



16
ועדת העבודה והרווחה
17/12/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 322
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שלישי, ט"ז בכסלו התשפ"ה (17 בדצמבר 2024), שעה 11:45



סדר היום:
 << נושא >> ארגוני המתנדבים המסייעים לפצועים בבתי החולים ובשיקום << נושא >>  


נכחו:
חברי הוועדה: 
ישראל אייכלר – היו"ר
דבי ביטון


חברי הכנסת:
אברהם בצלאל


מוזמנים: 
	ישראל קאהן
	–
	חובש, נהג אמבולנס, איחוד הצלה

	נחום משה ויצמן
	–
	חובש, נהג אמבולנס, איחוד הצלה

	מרדכי (מוטי) פריד
	–
	יו"ר, סעד ומרפא

	נתן קוט
	–
	מנכ"ל, סעד ומרפא

	ישראל מרדכי צישינסקי
	–
	יו"ר, ארגון רפואה ושמחה

	זאב (ברי) גפנר
	–
	מנהל מערך האופנועים, ארגון רפואה ושמחה

	מרדכי יצחק שטיגליץ
	–
	חובש בכיר, נהג אמבולנס, ארגון רפואה ושמחה

	אברהם ישעיהו (שייקי) צוקר
	–
	חובש בכיר, נהג אמבולנס, ארגון רפואה ושמחה

	אברהם לרר
	–
	יו"ר ומייסד, עמותת 'ושמחת', בי"ח ברזילי אשקלון

	יצחק גליק
	–
	סמנכ"ל, מנוחה וישועה

	ענבר חן-מאירי
	–
	מנהלת מדיניות ציבורית, ארגון נפגעי פעולות איבה





מנהלת הוועדה:
ענת כהן שמואל

רישום פרלמנטרי:
נועם כהן, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



 << נושא >> ארגוני המתנדבים המסייעים לפצועים בבתי החולים ובשיקום << נושא >>  


 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

שלום וברוכים הבאים לישיבת ועדת העבודה והרווחה, ט"ז בכסלו התשפ"ה, 17 בדצמבר 2024 למספרם. הנושא, אנחנו עוסקים במסגרת ציון יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ונפגעי פעולות איבה. על סדר היום בדיון הזה אלה המתנדבים, האנשים שאינם מקבלים שכר והם מסייעים לפצועים בבתי החולים ובשיקום. יש אלפים כאלה בארץ, ורצינו להוקיר את כולם, אבל לא כולם באו לפה, לכן מי שבא לפה ייצג את עצמו כמובן, אבל בעיקר את הפעילות של כל הפעילים.

כי אנחנו יודעים ששמואל הנביא אומר: "כי אמרתי עולם חסד יבנה". המלבי"ם מסביר שהקדוש ברוך הוא בראשית הבריאה הייתה מצד החסד הגמור, "שמיים תכין אמונתך בהם". העולם לא יוכל להתקיים בלי חסד, ואנחנו יודעים שחסד זה נקרא אנשים שמאמינים בקדוש ברוך הוא, מאמינים במצווה הגדולה לסייע ולעזור לכל אדם בעולם. יש אנשים שעוזרים לא רק לאנשים, אלא גם לבעלי חיים ולכל הבריאה כולה, אנשים טובים שרוצים להיטיב.

זה היום וזה הזמן, בפרט שאנחנו עדיין לא סיימנו עם המלחמה, אנחנו כל הזמן מצפים ומייחלים שהמלחמה כבר תיגמר. ובכל זאת אנחנו שומעים עוד ועוד פה ושם הרוגים, השם יקום דמם, אבל פצועים רבים שמגיעים לבתי החולים ומישהו צריך לסייע להם.

יש את הצוות הרפואי שגם הם עושים דברים גדולים, לא פשוטים, אבל הם עובדים, הם צריכים לעשות את העבודה שלהם והם עושים את העבודה שלהם נאמנה. המתנדבים שבאים הם סקציה בתוך המערכת הרפואית, אני לא יודע כמה המדינה משתתפת בסיוע לאותם ארגונים, אנחנו אולי נדבר על זה בסוף, אבל קודם נשמע את האנשים עצמם.

חברת הכנסת ביטון, רוצה לומר משהו לפתיחה?

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>  

כן, היושב ראש, תודה רבה. תודה לכם, זה בהחלט יום שראוי להגיד תודה לכל מי שפעל מ-7 באוקטובר ועדיין פועל. לדאבוני, אני פגשתי חלקכם בשטח, הייתי גם בשורה וזה די לי להבין את עבודת הקודש, את הלב הרחב, את הנתינה, את העשייה המדהימה שאתם עושים.

אני באמת רוצה להוקיר ולומר לכם תודה על הכול, ומי יתן והאל יגן עליכם ובריאותכם תהיה שלמה ואיתנה להמשיך ולתת מליבכם ומעשיכם לאזרחי מדינת ישראל. תודה רבה, ותודה לך כבוד הרב. אני פשוט צריכה לצאת, אני מתנצלת.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

ישר כוח, תודה. יש לכם עוד יום ארוך אצלנו. המוזמן הראשון שידבר הוא הרב ישראל מרדכי צישינסקי.

 << אורח >> ישראל מרדכי צישינסקי: << אורח >>  

שלום וברכה, אדוני היושב ראש, חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר. ישראל צישינסקי, יושב ראש ארגון רפואה ושמחה. רפואה ושמחה הוא ארגון שקם בשנת 2004, לפני קצת יותר מ-20 שנה עכשיו, במטרה לסייע לחולים, נזקקים ונפגעי פעולות איבה. העמותה במהלך כל הזמן הזה רכשה אמבולנסים, מסיעה חולים נכים חינם לבתי חולים וחזרה, מפעילה אלפי מתנדבים בתחום הרפואה בשינוע תרופות לאנשים נכים, קשישים, מוגבלים שנמצאים בבית, מתנדבים שמסיעים חולים ברכבם הפרטי לבתי חולים וחזרה, פעילויות בתוך בתי החולים של מסיבות ושמחות ומחלקות שיקום וחינוך וילדים, וכן נופשונים בסופי שבוע.

ועכשיו נתמקד בשנה האחרונה. לאחר תקופת הקורונה שכבר אתגרה אותנו בשנים האחרונות, בה עשינו פעילות גדולה מאוד. עשינו זה לא אני, כאן יש נציגים של המתנדבים, מוטי שטיגליץ, שייקי צוקר וברי גפנר, אבל פעילות של אלפי מתנדבים ששינעו חבילות מזון ותרופות במהלך הקורונה. חשבנו שהגענו, כמו שנקרא, ביקש יעקב לישב בשלווה בהגדרה שלנו, אבל קפץ עלינו רוגזה של המלחמה ו-7 באוקטובר הפתיע את כולנו, ואז נכנסנו לחירום.

קודם כול מערך האמבולנסים שאנשים התנדבו ונסעו תחת אש בימים הראשונים, כשהדרום עדיין היה עם מחבלים שמסתובבים ברחובות, ונהגים מעזים לנסוע כי אנשים נכים שרועדים על החיים ופוחדים בכל רגע אם המחבל ידפוק להם בדלת או בחלון ויכנס והם גרים בשדרות או בנתיבות. ונהגים נסעו לשם כשמחבלים ברחובות, המשטרה, הצבא, כולם נמצאים בשטח, ופינו נכים תחת אש. אני חושב שקודם כול זה ראוי לכל הוקרה ואני מודה לך, כבוד היושב ראש על הטקס והמקום הזה, אבל הדברים באמת נאמרים לאלו שעשו את זה ולאלפי המתנדבים. ובנושא הזה ספציפית, עשרות מתנדבים שנכנסו ממש תחת אש בימים הראשונים.

לאחר מכן, עבר כשבוע וחצי מתחילת המלחמה והאמבולנסים שלנו גויסו על ידי משרד הביטחון לצבא. זאת אומרת, אמבולנסים שאנחנו רכשנו אותם בעזרת תרומות מהארץ ומהעולם, הם הפכו להיות חלק מהצבא ונכנסו לעזה לפנות חיילים פצועים במלחמה ושירתו עד לפני מספר חודשים גם בצפון וגם בדרום. אנחנו בימים אלו פועלים לרכוש גם אמבולנסים חדשים, כמובן שהאמבולנסים לא חזרו כבר מה שהם היו, הם הפכו להיות כלי מלחמה ולא כלים רגילים אזרחיים שנוסעים. קיבלנו על חלק החזרים, אבל זה נושא נפרד.

השורה התחתונה, אנחנו נספר עוד משהו על אלפי המתנדבים שמצורפים שהם לא פעילים ביום-יום. יש לנו גם קבוצות מל"ח, יש פה במדינה מל"ח – משק לשעת חירום, אבל לנו יש מתנדבים לשעת חירום, אלפי מתנדבים שרשומים בקבוצות לפי אזורים ברחבי הארץ שאם וכאשר נופתע שוב או נהיה במקומות סכנה, הם יוכלו להיות מוקפצים מיד ונוכל לנהל איתם אירועים כפי שאנחנו עושים בשוטף עם נושאים של אנשים שצריכים פעילויות, אבל אלו קבוצות שקטות שמחכות. שלא נזדקק להם, אבל אם נזדקק, אנחנו מוכנים גם בנושא הזה לשעת חירום.

אני רוצה להוסיף עוד דבר, כשנהגינו ומתנדבינו היו פחות פעילים כשלקחו את האמבולנסים לצבא, אנחנו התפנינו מיד לעבור ולסייע לחיילים ולתת להם קצת את הטוב בתוך המלחמה. ואלה שיצאו לעורף או היו בעורף סביב עזה, עשינו הרבה מאוד ערבים של המנגלים כפי שיכולתם לראות בכל מיני סרטונים או כאלו, היו עוד שעשו, אבל אנחנו השקענו בזה הרבה מאוד, הלכנו, שמחנו איתם, איווררנו אותם ונתנו להם הרבה כוח להמשיך.

אני חושב שבאמת השילוב הזה, העמותה פועלת אגב בשילוב של כלל המגזרים. יש אצלנו חרדים, חילונים, דתיים לאומיים, אפילו דרוזים, והיו גם מספר ערבים שהתנדבו אצלנו. ואני חושב שצריך להגיד תודה היום לכל אלפי המתנדבים האלו, אני מודה להם באופן אישי כיושב ראש רפואה ושמחה. אני מודה לך, כבוד היושב ראש שאספת אותנו לכאן.

אני בטוח שאנחנו פה גם לעוד ארגונים ולעוד חלקים בעם. מה שראינו בשנה האחרונה מצד העם, אני לא מדבר מצד הבית הזה בהתנהלות, אני מדבר מצד העם, הייתה אווירה מדהימה ויש אחדות גדולה מאוד. ואנחנו מצפים שכך נוכל להמשיך ולסייע ולחבק.

אני רוצה להגיד רק עוד נקודה אחת אחרונה לסיום. יש עדיין הרבה מאוד חיילים, גם כשאנחנו נסיים את המלחמה הזאת, כפי שאמרת, ואנחנו מצפים לסיומה הטוב, יש המון חיילים פצועים בשיקום שדרוש להם עדיין החיבוק שלנו, העזרה שלנו. אנחנו כרפואה ושמחה, בעזרת השם, נמשיך ונעשה הכול לחבק אותם, גם להיות שם בשמחה לידם וגם להוביל אותם, לשנע אותם, להחזיר אותם, גם לטיפולים הרפואיים, גם לשמחות משפחתיות, גם למקומות שהם ירצו לצאת, אנחנו נעשה את המקסימום.

אנחנו פועלים היום להגדיל את צי הרכב, ונקודה לתקציב, אכן, אם משרד הרווחה, ועדת הרווחה תמצא את הדרך הנכונה, היו שנים שנתנו יותר סיוע ברכישת אמבולנסים לעמותות שמתעסקות בתחום הזה של הובלת נכים, יהיה זה שכרנו. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

יש לי שאלה טכנית. אמרת שהצבא לקח את הרכבים האלה לתוך עזה, ונוצרה כאן בעיה שדובר עליה רבות בעניין הביטוח של הנהגים ושל הרכבים כשהם נכנסים למסגרת הצבא. הייתם מבוטחים? 

 << אורח >> ישראל מרדכי צישינסקי: << אורח >>  

הצבא ביקש מאיתנו לבטל את כל הביטוחים שהיו לנו, ומבחינתו, הוא זה שמגבה את הביטוח בשלב הזה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

זאת אומרת, כן היה ביטוח.

 << אורח >> ישראל מרדכי צישינסקי: << אורח >>  

הם שילמו, לפחות לפי דו"ח שמאי.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

לא, העניין הביטוחי שמא יקרה משהו באמצע, לזה אני מתכוון.

 << אורח >> ישראל מרדכי צישינסקי: << אורח >>  

אני לא יודע להגיד כיועץ ביטוח, אבל מה שהם לפחות בהנחיה אמרו לנו, תבטלו את הביטוח. זה כמובן גם - - -

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

כנראה הם לא היו אומרים לכם לבטל את הביטוח אם הם לא מבטחים מצידם.

 << אורח >> ישראל מרדכי צישינסקי: << אורח >>  

אני מניח. צריך רק להוסיף אולי עוד נקודה, שנוצר פער גדול ברגע שהצבא לקח את האמבולנסים. נשארנו עם אוכלוסייה שהייתה צריכה עזרה באזרחי.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

כן, את זה הסברת יפה.

 << אורח >> ישראל מרדכי צישינסקי: << אורח >>  

והם נשארו אבל בלי מענה כשלקחו את האמבולנסים ועל זה גם צריך לתת את הדעת.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

תודה רבה, הרב צישינסקי. עכשיו אנחנו נעבור לארגון סעד ומרפא של הרב מרדכי פריד, יושב ראש הארגון, הוא הכין לנו גם מצגת על הפעילות. אני חייב לומר מתוך היכרות אישית עם הרב פריד במשך יותר מעשרים שנה שהוא, בואו נאמר ככה, חסד מהלך בכל אשר יפנה מאז שאני מכיר אותו, יותר מ-20 שנה. אבל עכשיו במלחמה הזאת הייתה לו פעילות גדולה מאוד והייתי רוצה שיפרט קצת את הפעילות, בבקשה. 

 << אורח >> מרדכי (מוטי) פריד: << אורח >>  

(מוקרנת מצגת)

שלום וברכה, היושב ראש, אני לא יכול לדבר. אני לא מדבר אף פעם, ודאי לא בכנסת, אבל באתי להגיד כמה מילים על מה שעברנו מ-7 באוקטובר.

אנחנו ב-7 באוקטובר, שמחת תורה, כשעוד לא ידענו מה קורה, יצאנו עם המתנדבים לדרום. אני גם כמתנדב זק"א, אבל לא קשור.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

מאוד חשוב.

 << אורח >> מרדכי (מוטי) פריד: << אורח >>  

לא רוצה עכשיו לדבר על הזוועות שראינו ועשינו. טיפלנו שם - - -

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

לא, אנחנו היום מתמקדים בפצועים.

 << אורח >> מרדכי (מוטי) פריד: << אורח >>  

כן, בגלל זה אני אומר, אני לא מדבר על החלק - - -

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

כי נתחיל לדבר על שורה, זה קשה מאוד. בוא נדבר על הפצועים ובתי החולים.

 << אורח >> מרדכי (מוטי) פריד: << אורח >>  

אלה השעות הראשונות, אני לא רוצה להיכנס מה עשינו, אבל ההמשך, משם הבאנו את המשפחות של ההרוגים, גם של נובה וכל הדרום. ובשעות הראשונות כבר היינו בבית חולים ברזילי שפה לידי יושב אבי לרר שהוא מנהל עמותה בתוך בית החולים.

 << אורח >> אברהם לרר: << אורח >>  

בית רפואה.

 << אורח >> מרדכי (מוטי) פריד: << אורח >>  

בית רפואה. אדמו"ר חב"ד אומר שקוראים לבית חולים בית רפואה. באשקלון, וקיבלנו שם את מאות הפצועים שהגיעו והמשפחות שלא ידעו מי נהרג, מי לא, מי פצוע. הבאנו מאות משפחות, 24 שעות בשבועות הראשונים, יד ביד הלכנו איתם, בדקנו פה, שמה, איפה אפשר לעזור להם, איפה היקיר שלהם.

אתם יודעים, לקחו לפחות שבועיים-שלושה עד שהמשפחה ידעה אם הוא פצוע פה, אם הוא הרוג פה, אם הוא חטוף שמה. המשפחות האלה היו צריכות ממש ליווי צמוד שבזמן הזה אף אחד לא היה שמה. לא ידעו בכלל מה הגודל של האירוע ולא היו שמה. כל ארגון שהגיע לעזור, הייתה לו הרבה הרבה עבודה בכל תחום.

התחלנו את זה שמה, ואז התגלגל, תוך חודשיים לפחות הגיעו מאות פצועים מעזה לתוך בית החולים באשקלון, לכל בתי החולים בדרום. כל חייל, הגיעו המשפחות, נתנו את כל המעטפת החמה מסביב למשפחה ולפצועים. ואז המשכנו, היה גיוס מילואים גדול מאוד כמו שכולם יודעים, יש פה תמונות, אתם רואים את זה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

אתה רוצה להציג את התמונות לפי סדר, לפי המצגת? בוא נלך לפי המצגת. בבקשה, מי מפעיל את המצגת? תגיד את השם שלך והתפקיד שלך.

 << אורח >> נתן קוט: << אורח >>  

אני נתן קוט, אני מכיר את הבית הזה, זכיתי לעבוד כמה שנים עם חברי כנסת, מכיר את הצוות הנפלא ואת העבודה. אני היום המנהל של העמותה, של סעד ומרפא.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

תציג בבקשה את המצגת כפי שהיא.

 << אורח >> מרדכי (מוטי) פריד: << אורח >>  

יש לנו בערך 700 מתנדבים שהסתובבו בכל הארץ בכל בתי החולים. פה אנחנו רואים, כמו שהתחלתי להגיד, היו מאות אלפי חיילים שהביאו מדקה לדקה לשטח לפני שנכנסו לעזה. הבאנו להם אוכל על הגבול, אני מדבר על אלפי מנות כל יום, עד שהצבא התחיל להתארגן לקח כמה שבועות.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

איפה זה היה, בריכוזים של החיילים?

 << אורח >> מרדכי (מוטי) פריד: << אורח >>  

בריכוזים של חיילים. ואז הבאנו בגדים, היה חורף, התחלנו לחלק חבילות בגדים לחיילים שהיו צריכים להיכנס ללחימה, בגדים בסיסיים שיהיו להם בתוך עזה. ואז המשכנו עם בגדים, חילקנו לכל החיילים שנולדו להם ילדים במלחמה, הבאנו חבילות בגדים לבית לתינוקת. היו חגים באמצע, חנוכה, חילקנו מנורות בכל הבסיסים, חיל הים, חיל האוויר. ט"ו בשבט, עברנו בכל השנה, עברנו כבר את כל החגים, אנחנו יותר משנה במלחמה, כמעט עשינו את כל החגים במלחמה עם החיילים.

וגם בחודשים האחרונים פתחנו מחלקה של פוסט טראומה. יש לנו רופאים, פסיכיאטרים, פסיכולוגים שאנחנו מלווים חיילים שהשם ישמור - - -

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

זה כבר שלב השיקום, כן?

 << אורח >> מרדכי (מוטי) פריד: << אורח >>  

שיקום. יש לנו חיילים בלי רגליים שעברו טראומה וזה, אנחנו מלווים אותם. הרבה זה של מוזיקה, לוקחים אותם לחוץ לארץ, טיולים, וגם פה מלווים אותם עם רופאים, מה שצריך. ואנחנו בתחילת הדרך, עכשיו כשתיגמר המלחמה בקרוב בעזרת השם, יש הרבה עבודה באמת עם החיילים והאזרחים של הפוסט טראומה שזה רק מתחיל עכשיו לצאת, יוצא אחרי שישה חודשים שהבן אדם עובר את זה.

אנחנו באמת רואים את הפניות שיש לנו, הרבה פניות, ומקווה שבעזרת השם יום אחד הוועדה והכנסת יעזרו לכל העמותות האלה שכבר עלתה לי לפחות 5-4 מיליון שקל המלחמה מכסף פרטי שלנו.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

של תורמים.

 << אורח >> מרדכי (מוטי) פריד: << אורח >>  

אין לי שום תקציב מהמדינה ולא מקבל שקל מהמדינה. אני חושב שזה הזמן שהוועדה צריכה באמת לחשוב איך להחזיר לכל העמותות עם קבלות, חשבוניות, מה שעשו כל השנה, שהוציאו כספים שהמדינה הייתה צריך לתת, אנחנו באנו לעזור. תודה רבה לוועדה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

בבקשה, הרב אבי לרר.

 << אורח >> אברהם לרר: << אורח >>  

לא עשיתי סמיכה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

חב"דניק בלי סמיכה? איך זה יכול להיות? אתה צריך להיות שליח, אתה צריך לדעת לפסוק הלכות. בבקשה, בוא תספר על בית החולים.

 << אורח >> אברהם לרר: << אורח >>  

בית הרפואה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

על בית הרפואה, פעילות עם הפצועים בבתי הרפואה, כן.

 << אורח >> אברהם לרר: << אורח >>  

הרבי מאוד התעקש על זה. בכל פעם שמישהו היה עובר אצלו ואומר בית חולים, הרבי היה עוצר אותו, אומר, חולים נהיים בבית, במקום הזה באים להתרפא. אגב, פרופ' חזי לוי שהוא אצלנו המנכ"ל, שהוא ידיד מאוד טוב של העמותה שלנו - - -

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

המנכ"ל של בית הרפואה אשקלון.

 << אורח >> אברהם לרר: << אורח >>  

של בית הרפואה ברזילי, שאנחנו נמצאים שם באזור, אשתי ואני ביחד עושים את הפעילות. הוא אומר, לרר פה? אני אומר בית רפואה, הוא כבר גם.

לעניין, ברשות היושב ראש, כבוד הרב. אנחנו גרים בסמיכות לבית הרפואה, בנינו את הבית שם לפני 20 שנה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

באשקלון?

 << אורח >> אברהם לרר: << אורח >>  

באשקלון, בעקבות זה שהיינו עם הילדה, גרנו בקריית מלאכי והיינו במלונית שומרי שבת בקפלן. היינו שמה בפסח ואז קיבלנו החלטה שאם נצא משם עם הילדה, אנחנו נחפש מקום לגור בו, ובנינו את הבית ליד בית הרפואה. ויש לנו שער לתוך הבית, לתוך החצר, שער שאנשים באים אלינו, ככה זה התחיל. יש שער שנקרא שער לרר שהפרופסור עשה לנו לפני 12 שנה שעובר לתוך החצר של הבית שלנו בשביל אנשים שבשבת אין להם איפה לאכול ואיפה לישון, ככה זה התחיל.

וזה עבר לתוך, קיבלנו משרד, אשתי כרגע יושבת בתוך בית הרפואה. כרגע, מה שקורה היום, יש לנו משרד בתוך בית הרפואה שאשתי יושבת שם ומטפלת ברפואה בכל מה שצריך. יש לנו אמבולנסים שלנו שמובילים נכים ומטפלים בכל מה שצריך ברפואה, ובתרופות, מה שבדרך כלל עושות העמותות בתוך בית הרפואה.

מה שקרה במלחמה, באזעקה הראשונה בשעה 7:30, אנחנו היינו עוד עם משקה של הלילה, של שמחת תורה. זה עבר לידינו כי אנחנו רגילים 20 שנה לאזעקות האלה, המשכנו לישון. וב-7:45 באזעקה השנייה כבר הייתי בתוך המיון. העמותה שלנו הראשונים שנחשפו פיזית, שעוד לא ידעו מה קורה, אנחנו כבר ראינו את הכול בשידור חי. המיון היה ריק, לא היה אף אחד. אנחנו עזרנו פיזית ונפשית לקבל את האנשים. אף אחד לא הבין בכלל מה קורה, הכול מול העיניים שלנו.

מה שקרה מאז, שהפעילות תפסה תאוצה מאוד גדולה. אם היינו 50 מתנדבים, עכשיו יש לנו מעל 100 מתנדבים. העגלות שלנו עבדו 24 שעות שמה לחלק, לתמוך במשפחות. יש לנו עגלות שמחלקות כל הזמן בבית רפואה אוכל וסנדוויצ'ים ושתייה וקפה, 24 שעות.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

למשפחות ולמלווים.

 << אורח >> אברהם לרר: << אורח >>  

מה שקרה, שהגיעו המשפחות של החיילים ושל הפצועים, אנחנו ליווינו אותם, בעצם עד היום. וזה כלל ארוחות שבת של מאות אנשים. אצלנו ארוחות שבת בתוך, שעד אז הארוחות היו אצלנו בבית. מאז הארוחות שמה, עד היום הזה בעצם, גילינו את הפוטנציאל. בשבת האחרונה היו אצלנו 120 אנשים שאוכלים אצלנו מבית הרפואה. כל שבת לילה ויום יש לנו ארוחות שבת.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

בתוך בית החולים?

 << אורח >> אברהם לרר: << אורח >>  

בתול, קיבלנו מקום ליד המשרד שלנו. פרופ' חזי לוי, איש משכמו ומעלה, הוא איתנו בכל מה שצריך לעזור, תמיד הוא נמצא ונותן לנו את המקום, תקציב אנחנו לבד משיגים. במלחמה עצמה, לא רק שטיפלנו במשפחות שמה, אלא מוטי, הרב פריד שהגיע, נפל עלינו כמו מלאך, כי היינו בקריסה, הכול התרכז בברזילי בהתחלה. פתאום הוא הגיע ונתן לנו יד לתת ולעשות, לעזור ולעשות את האירועים, לעשות שמח וכולי וכולי. ומאז הדבר הזה עלה מאוד מאוד חזק על הדרך.

קיבלנו שם מחסן מאוד גדול, משמה זה היה מקום שיוצאות לעזה חבילות. היום מגיעים לנו משלוחים מארצות הברית, אורזים את זה שם המתנדבים ויוצא לחיילים. זאת אומרת, לא רק שזה היה במקום שמה, מעבר לזה, המשפחות שבאו בלי כלום, משפחות שהגיעו, היו איתנו וכל המשפחות קיבלו גם לינה שסידרנו להן, חלק בבית שלנו, חלק בבית הרפואה. מעבר לחיילים, כל המשפחות קיבלו מעטפת שלמה של תמיכה פיזית, תמיכה נפשית וכל מה שצריך.

לסיים, שאנחנו לא יכלנו לעבור, אנחנו עשינו את הכול תחת אש, היו אצלנו אלפי טילים ביום. קיבלנו חדר מבית הרפואה במינוס, שנוכל קצת לישון. היינו ישנים שעה, שעתיים בלילה וממשיכים.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

ישר כוח. איחוד הצלה, ארגון ההצלה הפרוס בכל רחבי הארץ. נמצא איתנו ישראל קאהן ונחום משה ויצמן, בבקשה.

 << אורח >> ישראל קאהן: << אורח >>  

שלום וברכה. אני מציג את עצמי פה, אבל ביחד איתי כבוד גדול מאוד להציג הרבה מאחורי, 8,000 מתנדבים, מספר חדש שהארגון השיג בימים האלו.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

8,000?

 << אורח >> ישראל קאהן: << אורח >>  

8,000 מתנדבים.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

בכל הארץ.

 << אורח >> ישראל קאהן: << אורח >>  

בכל הארץ, שזה כולל את מגוון הקשת. זה התחיל בעיקר כארגון חרדי, היום נמצאים בו מכל גווני הקשת, חרדים, דתיים, חילונים, מסורתיים, ערבים, דרוזים, נוצרים, מוסלמים, כולם. ואני באתי לשתף מעט על עצמי, על היום שאני מצאתי את עצמי ב-7 באוקטובר, אבל יחד איתי היו מכל גווני הקשת למטה שם, באזור הכואב.

מעט על עצמי, ישראל קאהן, אני גר פה בירושלים, משפחה קטנה. ונקראתי למערכת מתוך חסידות גור. הייתי כונן שבת באותו סוף שבוע, לא הרבה נמצאים בהאזנה בסופי שבוע, ונקראתי למערכה בגלל שהייתי נהג אמבולנס, גר בסמיכות למוקד הראשי של איחוד הצלה. לא ידענו לאן אנחנו הולכים כי הגענו בשעות בוקר מוקדמות מאוד.

אילו הייתי יודע ש - - - הייתי יודע לאן אני הולך, האם עדיין הייתי יוצא, לאחר מעשה, אני עדיין הייתי הולך, אבל שאלה גדולה מה הייתי עושה אז. משמיים הסתירו את הדברים האלו מאיתנו, יצאנו לדרך בעיצומו של חג ממקום בטוח, ירושלים, שהרבה לא שמעו על דבר עד למוצאי החג. עזבנו משפחה, את החג, על כל המשמעות מבלי לדעת האם נחזור, כיצד נחזור, פגועים פיזית, נפשית, מה שאנחנו חווים ושומעים.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

מה מצאתם? מה ראיתם?

 << אורח >> ישראל קאהן: << אורח >>  

אני למעשה מצאתי את עצמי כבר ביומה הראשון של המלחמה בפאתי כפר עזה, זה המקום שהציבו אותי אליו ליומיים הבאים ושם נפגשנו במראות מאוד קשים. אני לא חושב שזה מקום פה, אני לא רוצה - - -

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

אני לא מדבר על ההרוגים, על הפצועים והמשפחות שסייעתם להם.

 << אורח >> ישראל קאהן: << אורח >>  

אני מדבר גם כן על הפצועים. פגשנו בהכול, בין אם לכבד את המתים, אבל גם לפנות את הפצועים מכל סוגי הפציעות שלא חלמנו שנראה, ורבים במספר. ולשמחתנו זה שיכולנו להיות שם שמר על המספרים נמוכים מאוד, המספרים יכלו לגדול, הן מבחינת המתים והן מבחינת הפצועים. ואנחנו מקבלים הרבה ד"שים, נפגשנו עם הרבה, לא עם כולם, אבל בהחלט כל אחד שיצא, אם אנחנו מדברים על כל אלו שאנחנו אומרים שהחיים שלהם נקטעו, אנחנו צריכים לזכור את אלו שלשמחתנו, בגלל אנשים עם הרבה אומץ, יש להם חיים לפניהם לדורי דורות.

אני רוצה לשתף איזה סיפור אחד שהיה לי דווקא ביום הזה, שאנחנו טיפלנו בכולם, פגשנו גם את כולם. ויצא לי איזה רגע מאוד מיוחד שממגוון הרגעים המאוד מיוחדים שהיו לנו ביום הזה, ואני אדבר דווקא על רגעים מיוחדים, כי עם כל השכול והכאב שמלווה את כולנו כעם, אנחנו נוטים לשכוח את הטוב, את האומץ של כל כך הרבה ארגונים שעשו הרבה טוב.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

ספר את הסיפור, אנחנו רוצים לשמוע אותו.

 << אורח >> ישראל קאהן: << אורח >>  

פגשתי שם קצין אחרי קרב, שהוא איבד שם חיילים, חיילים פצועים שפינינו, הוא ניגש אלי רגע לפני שיצאנו לדרך ונתן לי חיבוק חם. ובסוף הוא פונה אליי ובמשפט מאוד קצר אבל מאוד חזק הוא אומר לי, "לפני שבוע אני לא בטוח אם הייתי משוחח איתך, היום אתה משפחה שלי". המשפט הזה מאוד חזק כי מצאנו את עצמנו, אנשים שלא נקראו אנחנו לא בצו שמונה, אנחנו לא היינו חייבים להיות שם אבל היינו שם, וזה אנחנו ואלה כל הארגונים השונים, המדהימים שפגשנו שם ולאחרי זה, שאנחנו לא נקראנו, אנחנו לא חייבים להתייצב שם, אבל אנחנו היינו שם ואנחנו מרגישים זכות וכבוד להיות במקום הזה כי זו המשפחה וזה העם שלנו, גם אם זה על חשבון החיים שלנו וסיכנו את עצמנו. וזה הכוח שנותן לנו גם הלאה כדי לראות אותם הלאה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

ספר קצת על השנה.

 << אורח >> ישראל קאהן: << אורח >>  

השנה החולפת הראתה לנו את המלחמה שעדיין לא הסתיימה. זו לא רק מלחמה פיזית שקורית בינינו לבין האויבים, אלא המלחמה הפנימית שלנו, של קיום, שיקום. היה לנו חוסן, הארגון נמצא עם יחידת חוסן מובחרת, עם טובי אנשיה המדהימים שנתנו לנו באמת עוגן מאוד חזק, יש כאלו שנדרשים לזה אפילו עד היום. אבל יש לנו גם פגועים פיזית ובנפש, הם נמצאים בשיקום מאוד ארוך ונדרשים למעבר לכך.

לצידי יושב פה משה ויצמן שהוא פצוע מלחמה. נזרק למקום בשעות הראשונות, היה בנקודות מסוימות ממש הראשונים. אני מאוד רוצה שגם ישתף, שהוא עדיין נלחם בבירוקרטיה, אם זה ביטוח לאומי וכולי. ואנחנו מאוד מקווים שאנחנו נוכל לקבל את המעטפת, כי למרות שלא הכול מסודר, הוא גם כן וכולנו נמצאים עדיין שם ונלחמים להציל חיים על תקן יום-יומי למרות שאנחנו פגועים בנפש וגם פיזית ואנחנו נשמח לקבל באמת את המעטפת שתוכל - - -

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

אני אתן לו לדבר בשמחה רבה, אבל לפני זה אני רוצה לשמוע ממך קצת יותר. בכללי דיברת מאוד יפה, אבל פרטים. איך איחוד הצלה היום, אתמול, שבוע שעבר, לפני חודש נמצא בבתי החולים עם הפצועים ועם המשפחות, מסיע, מביא? ספר. פרקטיקה מעשית, בלי רעיונות.

 << אורח >> ישראל קאהן: << אורח >>  

אני הייתי אומר פחות מסתובב בשביל לראות את הנתונים לגמרי, אבל אנחנו נמצאים שם לא רק בשבילנו, אלא אנחנו כן פוגשים את המשפחות, עדיין עוטפים אותן, אנשים מתחילת המלחמה שהצלנו אבל עדיין פגועים. אנחנו בקשר תמידי איתם, מנסים לשקם אותם מבחינה פיזית. זה יכול להיות גם בבתי החולים, גם בבתים שלהם.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

כן, אמרת את זה בהתחלה וזה מאוד חשוב, 8,000 אנשים אתם, כך שלא שייך בכמה דקות לספר מה ה-8,000 האלה עושים, אבל איחוד הצלה זה ארגון שרואים אותו בכל מקום בארץ בכל שעה ובכל יום ובכל שכונה שקורה משהו, ולכן תבורכו על מה שאתם עושים. אתם ארגון מתנדבים, אני לא יודע כמה אתם מתוקצבים, אם בכלל, אבל אני שמחתי לשמוע אתכם ואני רוצה באמת לשמוע את משה ויצמן. ספר על מה שהוא סיפר, אבל גם תרחיב.

 << אורח >> נחום משה ויצמן: << אורח >>  

אני יכול להגיד לך בתמצית, כבוד היושב ראש. אני באותה שבת בשעה 6:30 בבוקר יצאתי מבני ברק. הייתי אצל ההורים שלי, ההורים שלי חרדים, יצאתי מבני ברק לכיוון שדרות. הפצוע הראשון שאני פיניתי לבית חולים היה רומן גופמן. היום הוא כבר המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, בזמנו היה מפקד צאלים. אני פיניתי אותו, הוא היה ירוי ברגל, פיניתי אותו לבד באמבולנס לבית החולים.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

בתוך האש?

 << אורח >> נחום משה ויצמן: << אורח >>  

בתוך האש.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

באיזו שעה בערך?

 << אורח >> נחום משה ויצמן: << אורח >>  

ב-8:10.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

בשמחת תורה.

 << אורח >> נחום משה ויצמן: << אורח >>  

בשמחת תורה, ב-8:10 אני כבר פיניתי אותו לבית חולים.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

אנשים פחדו לנסוע בכבישים אז.

 << אורח >> נחום משה ויצמן: << אורח >>  

אני יכול להגיד לך, אף אחד לא נכנס. אני יכול להגיד לך, גם הצוותים של איחוד הצלה שבאו עם אמבולנסים, הם הגיעו עד צומת חלץ. אני נכנסתי לתוך שדרות, בסביבות השעה 9:00 כבר פיניתי שלושה פצועים שמתוכם אחד לוחם ימ"מ הרוג, אחד ירוי בראש ואחד ירוי ברגל. פיניתי לכיוון צומת נתיבות, היו שם אמבולנסים של מד"א שגם הם לא נכנסו לתוך קו האש, הבאתי להם את הפצועים וחזרתי לתוך קו האש.

פיניתי מתוך שדרות בין 20 ל-30 נפגעים. כשלאחר מכן הגיע רכב עם אזרחים לכיוון צומת חלץ בזמן שאני מוריד שם פצועים, הוא מוציא פצועים אצלו מהאוטו. אני שואל אותו, מאיפה אתה מגיע? הוא אומר לי, הייתה מסיבה ברעים. אני לא חשבתי פעמיים ואמרתי, אני נוסע לרעים להבין מה הולך שמה. הגעתי לרעים, למסיבה בנובה בשעה 14:00 בצוהריים תוך כדי שיש שמה מחבלים, תוך כדי הכול. צוות של הטנק שמה מסתכל עליי, אומר לי, סוף-סוף יש פה כוח רפואה ראשון.

אני יכול להגיד לך, המראות שאני ראיתי, יש לי שיחה מוקלטת שאני מחייג למוקד איחוד הצלה ואני אומר לו, 108, 109. הוא אומר לי, "מה אתה סופר?", אני אומר לו, "כמות של הרוגים", ברמה כזאת. ומשם המשכתי לבארי. בבארי ביקשו ממני להיות מפקד כוח רפואה בכניסה לבארי ביחד עם קצין רפואה של אוגדה 99. עברו לנו בידיים במהלך 24 שעות מעל 80 חיילים פצועים שאני יכול להגיד לך שבלעדי איחוד הצלה אותם 80 חיילים פצועים לא היו פצועים אלא אפילו גם יותר. חלק הועברו.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

מה זאת אומרת? העברתם אותם? היו לכם מספיק רכבים?

 << אורח >> נחום משה ויצמן: << אורח >>  

אני יכול להגיד לך מה היה תחתיי בבארי. היו לי 12 אמבולנסים שפשוט עשו פינויים לבתי חולים.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

הלוך וחזור?

 << אורח >> נחום משה ויצמן: << אורח >>  

הלוך וחזור. אני יכול להגיד לך שלוחמים של ימ"מ, סיירת מטכ"ל וכל היחידות המובחרות עומדים איתנו בכניסה לבארי, נכנסים לבארי, אחרי שאתה אומר לו בהצלחה, אחרי חמש דקות אתה מקבל אותו פצוע בתוך דוד ממוגן, פותחים את הדלתות, שלושה אחד על השני, ומפנים אותם לבתי חולים. חלק הועברו למסוק של איחוד הצלה, למסוק של 669 וכולי.

ואני יכול להגיד לך שאני אחרי שישה ימים, ביום חמישי, ב-12 לאוקטובר, בזמן שלא יצאתי משדרות, אפילו לא נסעתי הביתה, אני יכול להגיד לך, ימים ללא מקלחת, ללא כלום, היה צבע אדום בשדרות, רקטה נפלה כמטר וחצי ממני, רסיסים בכל חלקי הגוף. עברתי כבר ארבעה ניתוחים, הניתוח האחרון היה לפני כחודש.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

אתה התפנית בעצמך? מי פינה אותך?

 << אורח >> נחום משה ויצמן: << אורח >>  

אני ישירות עליתי בקשר וביקשתי טיפול נמרץ ופוניתי לבית חולים אסותא אשדוד, שם עברתי את ארבעת הניתוחים. ואני יכול להגיד לך, גם היום אני מתמודד גם עם כל מה שראיתי, גם הנפשי, גם הכול. והיושב ראש דיבר על זה מבחינת האם מכירים בנו, אני יכול להגיד לך שאני רב עם ביטוח לאומי על בסיס שבועי, על בסיס שבועי וחודשי אני רב, אני במלחמות אתם.

כי מבחינתם, מבחינת המדינה, אני פצוע של תאונת עבודה ואז אוטומטית זה מוגדר בצורה שונה. אם הייתי חייל, אני פצוע של משרד הביטחון. ברגע שאתה פצוע של משרד הביטחון, יש לך קצינת נפגעים, הכול בצורה מסודרת. היום אתה מתגלגל מפעולות איבה, דוגמה הכי קטנה, אני קונה תרופות בכמויות אסטרונומיות, אני לוקח מירו, ציפרלקס, לוריבן, תרופות פסיכיאטריות. אני יכול להגיד לך שהיום אף אחד לא משלם לי על התרופות האלה. כי אני פונה לפעולות איבה, אומרים לי, לא, אתה תאונת עבודה, תפנה לביטוח לאומי. ביטוח לאומי אומר לי, לא, שנייה, אתה פעולות איבה. אחד מגלגל את זה לשני, ואני יכול להגיד לך שזו מלחמה תמידית, יום-יום ושעה-שעה.

וכמו שדיברו רפואה ושמחה, אני חושב, לפי העיניים שלי, פחות חשוב לעזור לאיך אני אגיד את זה? החיילים היום מקבלים שירות VIP, כי ברגע שאתה פצוע של משרד הביטחון, אתה מסודר. יש לך קצינת נפגעים, יש לך הכול מסודר. יש אנשים שנופלים היום בין הכיסאות, אנשים כמוני ולא רק אני, הרב חיים סאסי.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

רגע, למה אתה לא נפגע פעולות איבה? כי אנחנו בוועדה שומרים הרבה שנים שהזכויות של נפגעי פעולות איבה יהיו דומות, מושוות למשרד הביטחון. כך שאם אתה גם נפגע פעולות איבה, אם אתה מדבר באופן הפרטני שלך, אתה צריך להעביר את המסמכים, אנחנו נטפל בזה כמו בכל פניית ציבור, אבל בכללי, אני לא מבין למה אתה לא מוגדר כנפגע פעולות איבה.

 << אורח >> נחום משה ויצמן: << אורח >>  

אני מוגדר כנפגע פעולות איבה, אבל בגלל שאני מתנדב איחוד הצלה וזה היה בדרך למקרה, אוטומטית זה מוגדר כתאונת עבודה, זו הגדרת החוק.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

נו אז מה? זה שולל ממך את העובדה שאתה נפגע פעולות איבה?

 << אורח >> נחום משה ויצמן: << אורח >>  

לא, מבחינתם, כל עוד לא סיימתי את את הוועדות הרפואיות - - -

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

זאת לקונה, צריך לטפל בה, כן.

 << אורח >> נחום משה ויצמן: << אורח >>  

הוועדות הרפואיות, זה מתגלגל בין פעולות איבה לבין תאונת עבודה כל הזמן.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

טוב, תודה רבה והשם יעזור שתבריא לגמרי. והדבר שהכי אני מתפעל זה שאחרי שהיית וראית, חזרת הלוך וחזור, לכן שאלתי אם נסעתם הלוך וחזור. כי פעם אחת שלקחת פצועים לבית חולים, זה אני מבין, אבל שחזרת אל תוך האש עוד פעם, זו הגבורה.

 << אורח >> נחום משה ויצמן: << אורח >>  

אני יכול להגיד לך שב-10:00, אחרי שכבר פיניתי את המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, נכנסתי פנימה לתוך שדרות ואתה שומע צרורות ירי של מחבלים ואתה אומר, איך שאני הסתכלתי על זה כל הזמן, כי אני הייתי לבד באמבולנס בשלב הראשון, אחרי שהוצאתי כבר 20 נפגעים, אמרתי לעצמי, אוקיי, הצלתי 20 איש, 20 איש הצלחתי להוציא מפה, במקרה הגרוע, חס ושלום, אני אמות, אבל 20 איש הצלתי, יכול להיות שאני אציל עוד 20, עוד 30, וזה השכר שלי.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

ישר כוח.

 << אורח >> ישראל קאהן: << אורח >>  

אם אני יכול לשתף משהו אחד לנוכח מה שציינת, על הכניסה והיציאה. היה לנו איזה רגע שהיינו צריכים להיכנס ממש למקומות מאוד מסוכנים, וזו השאלה שנשאלה מבחינה בטיחותית, אם מותר לנו להיכנס כנהגים. וההוראה הייתה שאסור להם להתיר לנו את זה, נוגד כל דבר בטיחותי, אבל הם לא יכולים לומר לנו לעזוב אחרי מה שראינו. אמרו שזו החלטה שלנו ושנפעל בחוכמה. לא היה נהג אחד שלא נכנס פנימה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

למרות הידיעה שאתם לא מבוטחים.

 << אורח >> ישראל קאהן: << אורח >>  

למרות הידיעה. נכנסנו, ראינו את הגיהנום, זה היה שדה קרב, סרט אימים, עדיין נכנסנו כל פעם והתשובה היא כל כך, כל כך פשוטה, כי כל פעם הוצאנו מישהו.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

תודה רבה. מי עוד לא דיבר? יצחק גליק, בבקשה.

 << אורח >> יצחק גליק: << אורח >>  

שלום וברכה, צוהריים טובים לכולם. ברשות היושב ראש, חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר, תודה רבה על ההזמנה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

אנחנו הזמנו את כולם אגב. הדיון הוא פתוח לכולם ומי שיכל לבוא, בא.

 << אורח >> יצחק גליק: << אורח >>  

ועדיין אני אומר תודה רבה. אני סמנכ"ל ארגון מלוכה וישועה, ארגון שקם לפני חמש שנים בערך, כשהמטרה של הארגון היא לתת כוח לחולים לנפוש. יש לנו מספר יחידות נופש שאנחנו נותנים אותן לפצועים מכלל המגזרים. ככה פעלנו במשך חמש שנים, כשהמטרה בסופו של דבר, אנשים מגיעים מבתי חולים פצועים, תשושים, אוגרים כמה ימים כוחות וחוזרים בחזרה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

בשנה הזאת איך היה?

 << אורח >> יצחק גליק: << אורח >>  

בשנה הזאת, החל משמחת תורה, כמובן שעצם הביקוש לחולים הלך וגבר, אני עוד רגע אחזור לזה. אני אתחיל ממש מ-7 באוקטובר. כמו שאנחנו יודעים, היו אלפי משפחות מפונות, פזורות בבתי מלון ברחבי הארץ. אנחנו פעלנו בסיעתא דשמיא להביא להם למעלה מ-1,000 מופעים בשביל למלא את זמנם.

אנחנו זוכרים היטב את המצב שהיה להם שמה, להתמודד עם הילדים הקטנים, עם ההורים בחדרים של 20 ו-30 מטר, היו חייבים את השחרור הזה ואנחנו פעלנו בדבר הזה, כאשר כמו שאמרתי, הצלחנו להביא למעלה מ-1,000 מופעים. הצלחנו להביא גם - - -

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

מופעים למפונים?

 << אורח >> יצחק גליק: << אורח >>  

מופעים למפונים. הצלחנו גם להביא פסיכיאטרים שיסתובבו בשליחותנו בבתי המלון בשביל לסייע בטראומות. היו לנו סיפורים של אנשים שממש היו במוקדי הזירות והיו צריכים את הפעילות הזאת. משמה נחזור בחזרה לפרויקט של יחידות הנופש שיש לנו.

התגייסנו פשוטו כמשמעו להביא, הבאנו מאות חיילים ומשפחותיהם פשוט לנופש. חיילים שיצאו משדה הקרב, בעיקר פצועי נפש, זו הייתה בעיקר ההתמודדות שלנו, אם כי היו לנו הרבה פצועים רגילים גם, פצועי חולי, אבל פצועי נפש בעיקר. חיילים שהיו שבועות וחודשים בתוך שדה הקרב והיו חייבים את ההתאווררות הזאת. כאשר בתוך יחידות הנופש אנחנו נותנים את כל המענה והמעטפת שיכולה להקל עליהם ולהחזיר אותם חזרה לשדה הקרב.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

תודה רבה. יש עוד משהו שרצית להגיד?

 << אורח >> יצחק גליק: << אורח >>  

משם המשכנו הלאה גם למשפחות השכולות. אומנם זה לא הנושא, אבל אני חייב לציין את זה. עשינו עד היום תשעה סופי שבוע למשפחות השכולות, כל שבת מכילה בין 300 ל-350 נפשות. אנחנו שם נותנים את כל המעטפת.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

איפה עשיתם את זה?

 << אורח >> יצחק גליק: << אורח >>  

התחלנו בירמיהו 33, עשינו שבת אחת, שבע שבתות עשינו במלון רמדה בירושלים ושבת אחת שהייתה מיועדת דווקא לאלמנות עשינו במלון חפץ חיים בגלל המרחבים שיש שמה שיותר מתאימים לילדים היתומים. הפעילות הזאת פשוט שאבה אותנו לתוך עשייה כאשר בכל שבת אנחנו מביאים את כל המעטפת, החל מהרבנים הראשיים שהם איתנו, מרצים, פסיכולוגים שמסתובבים בין הקהל. ואני זכיתי, פשוט זכיתי להיות בכל השבתות האלה. אני מכיר היום למעלה מ-400 הורים שכולים שעברו בשנה האחרונה את הטראומה הזאת ואני ראיתי אנשים מגיעים ביום חמישי לשבת שלנו ובמוצאי שבת יוצאים אנשים חדשים לגמרי.

עלות של שבת כזאת, רק בשביל לסבר את האוזן, היא בין 600,000 ל-700,00 שקל. אני לא המנכ"ל, אני נשלחתי פה על ידי מנדי קניג, בחור עם לב ענק שב-7 באוקטובר אמר שלום למשפחה שלו ומאז, רוב השנה אני חושב שהוא היה בחו"ל לגייס משאבים לדבר הזה. זה פרויקט, כמו שאתם עושים חשבון לבד, אנחנו עומדים בסדר גודל של 7-6 מיליון שקל רק על השבתות לבד עם כל המעטפת.

כמובן שמנדי לא נמצא פה כרגע, הוא נמצא בחו"ל באמת, ואנחנו באמת קוראים פה, בואו לעזרתנו, אנחנו ממש קורסים תחת הנטל, אבל אין לנו שום פריבילגיה להגיד לא או לעצור. המשפחות משוועות, אנחנו בלחיצת אנטר עושים ארבע שבתות של משפחות שמחכות בתור אחרי שהן שמעו מהמשפחות הקודמות שהיו איתנו כמה טוב וכמה זה פשוט החזיר אותם לחיים.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

תודה רבה. אתם רציתם עוד לומר משפט? לא. חבר הכנסת הרב בצלאל.

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >>  

צוהריים טובים. אדוני היושב ראש, באמת דיון חשוב. דבר ראשון, עצם ההכרה וההוקרה לאנשים המיוחדים האלו, אני אגיד שני דברים שאני רוצה להגיד. דבר ראשון זה איחוד הצלה שראיתי פה אנשים מדברים וגם הפצוע פה שנקרא, איך אומרים, פצוע תאונת עבודה או טרור, לא משנה, אבל אני אגיד משפט אחד.

יש לי חבר גם מאוד מאוד טוב בשם דודי אורן שב-7 באוקטובר עזב את הכול, גר בפנים מאירות, ופשוט נסע עם הרכב וחילץ ועשה הרבה. הוא פשוט פנה אליי אחר כך במקרה, הוא תייר, הוא היום סבא לנכדים, התחתן פה וגר פה, אבל יש לו בעיה לקבל נשק בגלל שהוא לא נקרא ישראלי לכל דבר ועניין.

אבל אני רק רוצה לומר שבאמת עושים עבודת קודש, בפרט בימים אלו הם עשו דברים שיוצאים מן הכלל. ועוד ארגון חשוב מאוד, פגשתי פה את ידידי פה בחוץ, את מוטי פריד, שבשגרה עצמה אין לו לא בית ולא שום דבר, כולו למען הציבור.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

יש לו הכול, אבל הוא עסוק בדברים אחרים. הוא עסוק בלעזור לאנשים.

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >>  

יותר נכון שלבית שלו אין אבא כל הזמן. מה אני מתכוון כל הזמן? יש מושג של אבא של שבת. אנחנו כאנשים בפוליטיקה או בעשייה הציבורית, איך שנקרא לזה, בשליחות הציבורית, לפחות בשבת, אתה יודע, בין התפילה לבין זה קצת אנחנו נמצאים בבית במקרים מסוימים. אבל מוטי פריד, אני זוכר שלפני כמה חודשים הייתי בבית חולים בליל שבת ופגשתי את מוטי שמה. וזה לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש, כל השנה הוא כמעט נמצא או בבתי חולים או עוזר לחיילים.

מ-7 באוקטובר, מעבר לבתי החולים עצמם שאת מוטי תמיד אפשר לתפוס בכל זמן ובכל שעה, הוא פשוט נותן את הלב ואת הנשמה, הם פשוט ירדו, אם זה בצפון, אם זה בדרום, אם זה אוכל חם לחיילים, אם זה למשפחות עצמן. באמת עושים מעל ומעבר, סעד ומרפא. וכשראיתי אותם פה בחוץ, אמרתי להם, איפה האפודות הכתומות שלהם. כי הייתי לא פעם ולא פעמיים, גם חנוכה קרב ובא, אני זוכר, גם כל שנה הם עושים בחנוכה אירוע למשפחות עצמן.

באמת, אני חושב שכל הארגונים מגיע להם את באמת הכבוד ואת ההוקרה, באמת אנשים שעושים, רוב הדברים שהם עושים זה בשקט או כמעט הכול. רוב הדברים אנחנו בכלל לא יודעים עליהם, לא מפורסמים, אבל אלה אנשים שעובדים 24 שעות פשוט בהתנדבות.

ואם שואלים האם הציבור החרדי עושה למען, או איך מישהו צעק לי אתמול בוועדת חוץ וביטחון, "אתה משתמט", דעו לכם שהציבור החרדי נותן ועושה המון ויש לנו הרבה במה להתגאות ויש הרבה לחברה הישראלית ללמוד מאיתנו כמה אנחנו נותנים אחד לשני. ולא לנו אחד לשני דווקא, לחרדים, אלא כמה החרדים נותנים לכל אחד ואחד במדינת ישראל באשר הוא, חרדי או לא חרדי, עוזרים לכולם. באמת ישר כוח גדול על כל מה שאתם עושים, כל הארגונים כולם.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

ישר כוח, הרב בצלאל. אני רוצה לומר לך שמי שקורא לך משתמט הוא בדרך כלל אדם שמעולם לא יזיז נייר ממקום למקום בלי לקבל כסף וגדול.

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >>  

לא, דווקא בשבילי זו מחמאה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

לא, אני רק אומר, זה כמו, לא רוצה להמשיל את זה יותר מדי, מי נובח כשבן אדם עובר. כמישהו שרואה יהודי חרדי כמוך, שאתה גם עוסק הרבה שנים בהתנדבות ואתה יודע את זה ואתה חי את זה, לקרוא לך משתמט, זה בדרך כלל אדם שנובח, כן, כי בחיים שלו עוד לא עשה כלום בלי תמורה גדולה. אני לא מדבר על מישהו ספציפי כי אני לא יודע מי זה היה, אבל בדרך כלל זה האופי של האנשים. כי רוב העם, גם אם הם דתיים וגם אם הם חרדים, גם אם הם חילונים, כל הסוגים, מעריכים ומכבדים ומוקירים. ואיך כתבה פה המנהלת לעצמה? "כל ישראל אחים". וזה מה שאנחנו מתפללים אחינו כל בית ישראל, על כולם. 

כוועדת העבודה והרווחה, אני רוצה לסכם במשהו. לא יכול להיות מצב שכל הארגונים האלה, שהם לא עשירים, הם באים לעשירים, קורעים את עצמם בבתי עשירים לקבל כסף, ויש ארגונים אחרים שגם עושים הרבה כסף בחוץ בשביל כל מיני מטרות טובות יותר ופחות, הם מקבלים כולם ממשרדי הממשלה השתתפות, מאצ'ינג, או חלק או רוב הכסף והם לוקחים גם מהתורמים. דווקא ארגוני המתנדבים שעוסקים בפצועים ובחולים ובנכים הם ארגונים שבדרך כלל לא מקבלים פרוטה, ואם כן, זה ממש לעג לרש.

אני חושב שמשרד הרווחה והממשלה וועדת העבודה והרווחה צריכים לעשות איזשהו מדד שאדם שעושה, ארגון שעושה, לא לשלם לו שכר, זה ארגון מתנדבים, אבל ההשתתפות של המדינה צריך להיות משהו יותר גדול. כמו הבושה הגדולה שבקמחא דפסחא, חלוקת מזון, סיפר פה אחד הארגונים הגדולים שקופסה עולה לו 10 שקלים והמדינה נותנת 8 שקלים על כל מנה כשהוא צריך לתת מינימום 150.

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >>  

זה נראה לי 16 שקל, משהו כזה, אבל זה באמת מגוחך למנות הגדולות שאנשים נותנים במאות, אם לא אלפי שקלים.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

על אחת כמה וכמה שמדובר בטיפול בפצועים וחיילים, נפגעי פעולות איבה וחיילים שנפצעו במלחמה ונמצאים בבתי חולים והיחידים שבאים אליהם הם אותם מתנדבים שלא מכירים אותם בכלל ומקרבים אותם ואת משפחותיהם. אין ספק שמשרד הרווחה ואנחנו והמדינה והאוצר חייבים להיות שותפים בדבר עם קריטריונים ברורים לפי הפעילות.

ובעזרת השם, אני חושב שאברהם בצלאל, אתה תעזור לנו, כי אתה בש"ס, יש לכם את משרד הרווחה, אנחנו יש לנו את ועדת העבודה והרווחה. צריך להתכנס יחד, ליצור קריטריונים ולקבוע שהמדינה חייבת להשתתף במשהו לפי פעילות לכל הארגונים הטובים מכל החוגים, מכל העדות ומכל האוכלוסיות, ובעזרת השם נעשה ונצליח.

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >>  

אני אגיד משפט אחד רק לסיום. העולם הרי עומד על שלושה דברים: תורה, עבודה וגמילות חסדים. אנחנו אומרים כל יום בעושה שלום, "שתבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך". כתוב "מלכיה ושריה בגויים אין תורה", וגם עבודה אין לנו – אין בית המקדש. אבל למעשה, הדבר היחיד שנשאר זה עמוד החסד. 

ואני אומר באמת, רואים את עם ישראל באמת, כמו שכתבה פה מנהלת הוועדה, בסוף אנחנו עם אחד, כולנו באמת מנסים לעזור אחד לשני כי זה הדבר היחיד שנשאר לנו. שבקרוב ייבנה בית המקדש ובקרוב יחזירו את הכול והתורה תהיה כמו שצריך. לימוד תורה יש היום, כן, אבל התורה עצמה חסרה לנו. אבל החסד, עמוד החסד, הוא נשאר. ואני באמת מברך את כל הארגונים, אבל יש לנו הרבה מה להתפאר והרבה מה ללמוד. מה שאנשים צריכים ללמוד ולהסתכל עלינו, על היופי של הציבור, כמה אנשים עוזרים אחד לשני, כמה אנשים עוזרים. ישר כוח גדול.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>  

תודה רבה, תודה רבה לכולכם, הישיבה הזו נעולה. 


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:36. << סיום >>