פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



38
ועדת הבריאות
23/12/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 281
מישיבת ועדת הבריאות
יום שני, כ"ב בכסלו התשפ"ה (23 בדצמבר 2024), שעה 9:30


סדר היום:
 << נושא >> הצעת תקנות הסמים המסוכנים  (תיקון), התשפ"ד-2024 << נושא >>   


נכחו:
חברי הוועדה: 
יונתן מישרקי – היו"ר
ירון לוי


חברי הכנסת:
טלי גוטליב


מוזמנים: 
	מירי טריינין
	–
	רוקחת מחוזית מחוז ת"א, משרד הבריאות

	שגית אלעזר
	–
	עוזרת ראשית-ייעוץ משפטי, משרד הבריאות

	הדר אלעד
	–
	ראש האגף לרפואה קהילתית, משרד הבריאות

	יואב סטשבסקי
	–
	ייעוץ וחקיקה - חוקתי, משרד המשפטים

	אלי מרש
	–
	משרד הרווחה והביטחון החברתי

	שרון אלמקייס
	–
	מנהלת אגף רוקחות ורשת מאוחדת פארם, קופת חולים מאוחדת

	ענבל יפרח דמארי
	–
	מכבי שירותי בריאות

	טל רוה
	–
	רוקח ראשי, לאומית שירותי בריאות

	מרק לוין
	–
	מנהל המחלקה לרוקחות ופרמקולוגיה, שרותי בריאות כללית

	ענבל דמארי
	–
	מנהלת מערך רוקחות ופרמקולוגיה, מכבי שירותי בריאות

	רוני חיות
	–
	ממונה קשרי ממשל ותוכן, מכבי שירותי בריאות

	איל פלום
	–
	יועמש, הסתדרות הרוקחים בישראל

	אמיר ניצן
	–
	מנכ"ל, הסתדרות הרוקחים בישראל

	אפי להב
	–
	יועץ, הסתדרות הרוקחים בישראל

	שמריהו (שימי) הללי
	–
	יו"ר איגוד הרוקחים בהסתדרות, איגוד הרוקחים

	יוסי לומניצקי
	–
	יור הוועדה המקצועית ארגון הרוקחות, ארגון הרוקחות בישראל

	ענת שגב
	–
	מנהלת תחום התמכרויות בקהילה

	רות פרמינגר
	–
	ארגון נפגעי פעולות איבה

	ענבל צח
	–
	בת דוד של טל שהם, מטה משפחות החטופים

	נופר בוכשטב
	–
	אחות של יגב ז"ל, מטה משפחות החטופים

	אמיר השכל
	–
	מטה משפחות החטופים

	לאה האריס
	–
	ארגון אמהות ללוחמים

	
	
	

	
	
	

	
	
	

	
	
	

	
	
	




מוזמנים באמצעים מקוונים:
	כרמל אבוטבול
	–
	סגנית מנהל איגוד הפארמצבטיקה, התאחדות התעשיינים

	שמוליק בן יעקב
	–
	יו"ר, האגודה לזכויות החולה

	אנה אמיר
	–
	מנכ"ל, העמותה למתמודדי כאב בישראל

	חן לוי
	–
	מנהל רגולציה, קופת חולים מאוחדת

	דוד פפו
	–
	יו"ר, הסתדרות הרוקחים בישראל




ייעוץ משפטי: 
ענת מימון

מנהלת הוועדה:
מיכל דיבנר כרמל

רשמת פרלמנטרית:
שרון רפאלי


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> הצעת תקנות הסמים המסוכנים  (תיקון), התשפ"ד-2024 << נושא >>



 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הבריאות שתעסוק בהצעת תקנות הסמים המסוכנים (תיקון), התשפ"ד-2024. אני מבקש לפתוח את הישיבה הזאת כפי שאנחנו נוהגים תמיד בתפילה לרפואתם השלמה של כל הפצועים במלחמה הקשה הזאת, וכמובן בתפילה לחזרתם הביתה במהרה של כל החטופים והחטופות, בעזרת השם, גם בבריאות. 

אנחנו נפתח את הישיבה הזאת בדברי המשפחות לפי סדר הנרשמים. ענבל, בבקשה. 

 << דובר >> ענבל צח: << דובר >>   

בוקר 444. לפני שאני מתחילה בכלל לדבר יש לי פה תמונה שאני חייבת לשנות כי הגילים לא נכונים. זה פשוט ממחיש כמה זמן עבר. כפיר נחטף בן תשעה חודשים, ובחודש הבא הוא בן שנתיים. סתם בשביל להמחיש זמן למקרה ש-444 ימים זה לא נשמע מספיק גדול. 

אנחנו בפתחו של חג שאמור להביא איתו אור; אנחנו בפתחו של שבוע חדש שגם אמור להביא איתו אור; אנחנו במרחק של החלטה מכך שיהיה לנו אור בחג הזה, שלא יהיה לנו חושך – לנו כמשפחות ולנו כעם. מרחק של החלטה.

חבר הכנסת, זה גם במרחק של החלטה שלכם. בשלב זה אחרי 444 ימים כולם הומניטריים. כולם, כולם, כולם – המבוגרים בטח, גם הקטנים, גם בן דוד שלי, גם המשפחה שלו שחזרה מהשבי אחרי 50 ימים – אשתו והילדים שלו; גם כולנו – ההורים, האחים, בני הדודים. בשלב זה הם הומניטריים אבל גם אנחנו. הבריאות שלנו היא כבר לא מה שהייתה לפני שנה ושלושה חודשים. אני יכולה להעיד על עצמי, אני יכולה להעיד על משפחות חטופים אחרות. 

אבל אנחנו לא נפתח את זה כי זה לא הזמן. עכשיו הזמן לדבר אך ורק על 100. 100 שאמורים היו להיות פה מזמן והם עדיין לא פה; 100 שאנחנו עדיין לא יודעים מה עולה גורלם בכל שנייה; 100 שהמשפחות שלהם חיות בתוך רולטה רוסית כבר 444 ימים – מי בטעות מקבל "הותר לפרסום" ומי בטעות יקבל איזשהו סרטון או אולי אות חיים. אז גם אות חיים, אני אגיד לכם – אות חיים הוא נכון לאותו רגע וברגע הבא אנחנו לא יודעים מה יהיה. אבל זה שובר את הנפש. גם אם קיבלתי אות חיים וגם אם כן – לדעת שאנחנו רואים אותם ולא יודעים מה יהיה בשנייה אחרי כן אז בשלב זה אחרי 444 ימים אני מבקשת מכולם, גם מי שלא מסתכל עליי כרגע, רבותיי – אתה עם המחשב שם, אדוני - -

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

אני איתכם. 

 << דובר >> ענבל צח: << דובר >>   

444 ימים ש-100 חטופים וחטופות החל מילד בן שנה ו-11 חודשים ועד אדם בן 86 במנהרות החמאס. על רובם אין אות חיים כרגע. אז אם זה הייתם אתם או בני המשפחה שלכם תחשבו מה הייתם עושים. כל האנשים שאומרים לנו: "אתם הזויים" ו"נמאסתם" ו"החטופים שלכם" – אז אני רוצה לשמוע מכל אחד שאומר לי, נמאסתם אתם והחטופים שלכם, מה הוא היה עושה אחרת אם בן המשפחה שלו, הבן שלו או אח שלו, בן דוד שלו, דוד שלו וכולי היה יושב שם. 

כי באמת עשינו הכול: ישבנו ודיברנו ושתקנו וצעדנו וישבנו ופגשנו – ואנחנו טועים בכול כי עובדתית הם לא בבית. אז עכשיו אנחנו במרחק החלטה וחתימה על כך שיושבו לביתם לחיים, לשיקום, ואלה שלא בחיים – לקבורה. קבורה במדינה הזאת זה לא מותרות, זאת החובה שלנו להחזיר אותם לבית. בית זה גם אומר למשפחה שצריכה לסגור מעגל ושיהיה מקום להתאבל עליו, ובית זה גם אומר מקום שיהיה אפשר לשקם בו את החיים מחדש. בית. 100 חטופים, 444 ימים, תינוק אחד שעוד חודש יציין יום הולדת שנתיים, והלוואי שנזכה לחגוג לו יחד פה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

תודה, ענבל. איתי סיגל, בבקשה. 

 << דובר >> איתי סיגל: << דובר >>   

בוקר 444. האמת היא שאני באמת כבר לא יודע מה להגיד. כל שבוע, פחות או יותר, אני בא ומדבר פה וכמה פעמים אני יכול להגיד שדוד ודודה שלי נחטפו, דוד שלי עדיין שם, דודה שלי חזרה ביום ה-51. היום הוא היום ה-444. כמה אני עוד יכול לחשוף את הלב לפניכם, לפני העם ולהדגיש את הדבר הזה שאין דבר יותר חשוב מאשר להחזיר את החטופים? להמשיך את החיים שלנו כאילו הכול בסדר כשאני מבין שזה איזשהו מנגנון הגנה אנושי בשביל שלא נשתגע אז, בסדר, אנחנו ממשיכים ולא משתגעים. אבל מה זה עושה לטווח הרגש שלנו? אם עם ישראל לא יצא לרחובות אחרי ששישה חטופים נרצחו שם ואחרי שהזהרנו שהלחץ הצבאי הורג ושהזמן אזל איפה פה הטווח של הלב שלנו? איזה עוד אסונות יקרו לנו ואנחנו - -

 << דובר >> ענבל צח: << דובר >>   

ננרמל. 

 << דובר >> איתי סיגל: << דובר >>   

ננרמל, ופשוט נמשיך הלאה ונגיד, טוב, לא, זה בסדר, זה המחיר, זה בסדר, חייבים להיות חזקים, חייבים להמשיך. אני גם חוטא בזה – אני עובד, אני ממשיך בשלי. אבל אני חושב שזה נורא. זה נורא גם מכיוון שהם עדיין שם, כי אני באמת חושב שאם כל חברי הכנסת מהאופוזיציה ומהקואליציה היו עומדים יחד, מחזיקים ידיים ואומרים, די, אנחנו לא מוכנים להמשיך, אנחנו רוצים שכל יום בדיון של הממשלה, בדיון של הקבינט יהיה איך אנחנו משחררים את החטופים. כי אם זה באמת היה הדבר הכי חשוב במדינה שלנו, בממשלה שלנו היו מדברים על זה כל יום ויום. ביום שעובר שלא מדברים על זה בממשלה, שאין שיח על המשא ומתן מערבבים אותנו. אני מצטער. 

אני חושב שכולם רוצים שהם יחזרו, ולצערי, יש אנשים בממשלה ובעם שיש להם דברים חשובים יותר, ולהחזיר את החטופים זה כנראה לא הדבר הכי חשוב להם. אז אני מבקש מכם, חברי הכנסת, אתם הקול שלי, אתם הקול של דוד שלי, אתם הקול של טל וכל שאר החטופים – די. 444 יום, עוד רגע חנוכה – אנחנו זקוקים לנס. אנחנו צריכים שכולם יחזרו בבת-אחת כי די. זה לא רק אני ולא רק שאני מתפקד ואני כל הזמן עייף, זה טווח הסבל שלנו. זה לא עניין כמה אנחנו חזקים; יש עניין שאנחנו מרימים רגליים ואומרים, די ובוכים, וזה בסדר לבכות וזה בסדר לא לרצות לעשות דברים, ולעשות מה שהכי חשוב כרגע שזה להחזיר את החטופים. כי אין דבר חשוב מזה. את כולם עכשיו.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

תודה, איתי. נופר בוכשטב, בבקשה.

 << דובר >> נופר בוכשטב: << דובר >>   

אני באמת לא ארחיב מידי כי אנחנו בוועדת בריאות ודנים פה בנושאים חשובים, והדיון צריך להתקיים. אבל אני כן אספר שאני נופר, אחות של יגב. יגב נחטף מקיבוץ נירים יחד עם רימון אשתו. הם היו יחד בשבי ואחרי 53 ימים רימון השתחררה בעסקה ויגב נשאר מאחור, ומאוחר יותר נרצח על-ידי השובים שלו, על-ידי מחבלים כשצה"ל הפציץ את מתחם התת-קרקע שבו הם היו. כמובן, צה"ל לא ידע שהם נמצאים שם. וזה בדיוק מדגיש את המורכבות להילחם בשטח שבו יש חטופים. להילחם בשטח זה בלתי אפשרי ומורכב באמת. 

יותר מאוחר הגופה של יגב חולצה במבצע צבאי והוא שב ארצה. הסיפור המשפחתי שלנו נגמר, אבל אני אגיד שהוא נגמר בדרך הכי לא נכונה שיכולה להיות – הוא נגמר בלי סגירת מעגל. מבחינתי, לפחות, אני לא חושבת שאני אצליח לראות סגירת מעגל כל עוד יש 100 חטופים שעדיין נמצאים שם; חטופים שהיו יחד עם יגב במנהרה, חלקם נפגשו איתו, דיברו איתו. רימון מספרת על אחד החטופים שאת כל מה שהיא זוכרת ממנו זה החיוך הגדול שהיה לו כשהיא פגשה אותו במסדרונות במנהרה. 

אני רוצה להגיד שאני מגיעה לפה כמעט כל שבוע ואני מגיעה לפה כי מבחינתי אנחנו תמרור האזהרה, אנחנו המשפחות שאיבדנו את בן המשפחה שלנו בגלל שהעסקה לא הגיעה, בגלל שהעסקה התפוצצה; ולאחר מכן כולנו יודעים שלא הייתה אחת נוספת. אנחנו תמרור האזהרה שאומר, אין לנו זמן לחכות, אנחנו חייבים לקדם את העסקה ולעשות הכול עד שהיא תקרה ותצא לפועל ותגיע. אבל אני גם פה כי אני רוצה בעוד כמה שנים אחרי שכולם יחזרו במהרה בזמן הקרוב, להסתכל אחורה ולהגיד, אני עשיתי הכול, ואני יודעת שנלחמתי כדי להחזיר את המשפחות של כולנו הביתה בשביל להשאיר אנשים שהם באמת אחים שלנו למדינת ישראל לשיקום או לקבורה. אני רוצה להסתכל אחורה ולהגיד – אני נלחמתי, אני עשיתי כל מה שאני יכולה. ואני מקווה שכל אחד שיושב פה עוד כמה שנים יסתכל אחורה ויגיד, אני עשיתי מה שאני יכול כדי להחזיר אותם הביתה. זאת המחויבות שלנו לא רק כבני משפחה אלא כאזרחים במדינת ישראל שנלחמים על הערכים שלנו, על החיים. במיוחד אני מניחה שאנשים פה בוועדת בריאות הם אנשים שכל יום קמים ועושים משהו טוב יותר למען המדינה, למען האנשים, למען החיים, למען הבריאות שלנו. אנחנו צריכים לזכור בכל יום שהדבר הכי חשוב, הפצע המדמם שיש לנו היום זה החטופים שעדיין שם. ובשביל שכולנו נחיה פה חיים טובים ובריאים יותר אנחנו חייבים לטפל בפצע הזה, לסגור אותו ולהתחיל להשתקם פה מחדש. תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

תודה, נופר. אמיר השכל, בבקשה. 

 << דובר >> אמיר השכל: << דובר >>   

תודה רבה. אלכס דנציג מקיבוץ ניר עוז היה מורה שלי. הוא נרצח בעזה. אני מזה למעלה מחצי שנה מלווה את המשפחות כאן בכנסת, ואני רוצה לומר לך שהיום אחרי חצי שנה יש כבר ועדות שאני לא נכנס אליהן. כי יש לי תחושה שאני מדבר אל הקיר: ועדה של ביטן, ועדה של רוטמן. 

לאורך כל ההיסטוריה של מדינת ישראל, והיא לא ארוכה מדי, היו לנו לא מעט אירועי חטיפות; והמדינה עשתה כל שהיא יכולה כדי לשחרר את החטופים. 1972 – נחטף מטוס "סבנה" עם 99 ישראלים, 1976 – נחטף המטוס לאנטבה – מבצע יהונתן – אחיו של ראש הממשלה הקריב את חייו כדי לשחרר 105 חטופים. לאורך כל השנים המדינה הזאת שולחת משלחות הצלה לכל העולם: לרעידות אדמה, לאירועי טרור. בחלקם יצא לי להשתתף באופן אישי. ויש לנו 100 אזרחים שנמצאים כבר 444 ימים בשבי ואני שואל את עצמי: מה קרה לנו? איך נהיינו אטומים כאלה? איך יכול להיות שהם לא משוחררים מסיבות פוליטיות? 

אז למה אני פה? אני פה כי, לפחות, בוועדות שיושבי הראש שלהם הם מתנועת ש"ס יש קשב. זה דבר ראשון. מעבר לזה, יש לכם היכולת הפוליטית להשפיע. אנחנו יודעים יפה מאוד שציונות דתית ועוצמה יהודית מתנגדות לעסקות, אבל לכם יש יכולת להשפיע. אז זה שאנחנו מתחילים את הבוקר בתפילה זה טוב, וזה שאנחנו מצפים לנס בחנוכה זה גם טוב. אבל בסוף אנחנו נימדד בעשייה. תודה. 

 << דובר >> ענבל צח: << דובר >>   

ברשותך, יונתן, אנחנו נרצה להעניק לך משהו קטן. זה משהו שאנחנו מבקשים שיהיה אצלך בבית כתזכורת בחג בתוספת לחנוכייה. אני, כמובן, אשמח לקבל תמונות של הדבר. הלוואי שנר התקווה יהפוך להיות נר הודיה על כך שהם הושבו לביתם. אגב, הם לא יחזרו, הם לא בטיול – הם צריכים להיות מושבים, צריכים להחזיר אותם, הם לא יכולים פשוט לחזור לבד. הם לא קמים בבוקר ואומרים, טוב, היום נחזור הביתה. אז זה במרחק החלטה, כמו שאמרנו קודם. הלוואי שנזכה שנר התקווה יהפוך להיות הודיה על כך שהם בבית. זה מעמד לנר, ופה יש שמונה נרות לשים לצד החנוכייה. זאת תזכורת קטנה שזה גם בידיים שלכם. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

השם יבשר אתכם בבשורות טובות. 

 << דובר >> ענבל צח: << דובר >>   

תודה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

לאה האריס, אימהות הלוחמים, בבקשה. 

 << דובר >> לאה האריס: << דובר >>   

בוקר טוב. אני לאה האריס, אני אימא לחמישה לוחמים וחמות לעוד שניים – אחד בסדיר וארבעה מהבנים שלי במילואים; שני החתנים שלי משרתים במילואים ויחד הם עשו ועושים מאות ימי מילואים מאז תחילת השנה. 

אנחנו פה בוועדת הבריאות ובשבוע שעבר ציינו את יום ההצדעה לפצועי צה"ל, ולצערנו, אלפים רבים הצטרפו לקבוצה הזאת בשנה האחרונה. יותר מ-1,500 מהם נפצעו פעמיים ויותר אך מתעקשים לחזור ללחימה. לפני שבוע אני ישבתי פה בוועדה – אתה לא היית, היה יושב-ראש אחר – וסיפרתי על האחיין המקסים שלי שמשרת כרגע בעזה במילואים שוב אחרי שבשנה האחרונה הוא היה רוב השנה בעזה. דיברתי על כך שהוא רוצה להתקבל ללימודי רפואה ובגלל האפליה "המתקנת" למגזר שלא משרת הוא לא התקבל. וכמה שעות אחרי שדיברתי עליו פה בוועדה בשעה 19:00 בערב קיבלנו הודעה שהוא נפצע ברפיח במבנה שהתמוטט. הוא עמד מטרים ספורים משני החיילים החברים שלו שנהרגו שם, ועכשיו הוא צריך להחלים. הוא כבר השתחרר מבית החולים אבל הוא מתעקש לחזור ללחימה כי הוא יודע בשביל מה הוא שם. אלו הלוחמים שלנו. 

בנינו, חיילינו המסורים והגיבורים ממשיכים להילחם למען עתיד העם הזה ולמען החזרת החטופים למרות הסכנות הרבות והממשיות שעומדות בפניהם. מה הם מבקשים מאיתנו? לתמוך בהם, וכמובן, לא לסכן אותם יותר, חלילה. אך, לצערי, המערכת שזה גם אתם, נבחרי הציבור, לא תמיד עומדת לטובתם. במלחמה הזאת הזרקור נמצא על החיילים שנלחמים בצפון ובדרום אך בנוסף להם יש גם אלפי חיילים שמשרתים ביהודה ושומרון ועומדים בפני סכנות רבות. גורמי אכיפת החוק יכלו להוריד דרמטית את רמת הסיכון בחלק גדול מהמקרים אם רק היו רוצים. 

במה הדברים אמורים? ראשית, חיילינו מסכנים את עצמם באופן קבוע במעצרי מבוקשים בכפרים של יהודה ושומרון. זה תפקידם והם מוכנים לעשות את זה במסירות. אבל כל כך מתסכל כשהם רואים שלרוב משחררים את המבוקשים תוך שעות ספורות. אני דיברתי השבוע עם החתן שלי שיצא עכשיו מעוד חודשיים מילואים ביהודה ושומרון. הוא אמר, אנחנו עשינו מעצרים מה זה מסוכנים, ואז אנחנו רואים שתוך שעות ספורות משחררים אותם. השב"כ ומערכת המשפט משחררים אותם שוב ושוב. אלה אותם מחבלים שמבקשים לפגוע בחיילים ובאזרחים. ולמה? למה אתם, נבחרי הציבור, לא קוראים אותם לסדר ודורשים מהם לאפשר לחיילינו לפעול כמו שצריך למען ביטחונם וביטחוננו? 

בנוסף חיילינו נאלצים לפעול באווירה אזרחית מסוכנת מאוד של הסתה מטורפת ורציפה לרצח חיילים ברשתות החברתיות, ובמיוחד בקבוצות טלגרם רבות של האוכלוסייה הערבית. מדובר בקבוצות של מאות אלפי משתתפים שמעודדים את האוכלוסייה הערבית המקומית לרצוח חיילים, ואף לפעול לעוד מבול אל-אקצא כמו 7 באוקטובר. אין לי מידע מודיעיני מסווג – הכול גלוי, פתוח ונגיש לכל מי שרק פותח את עיניו. אך משום מה השב"כ שוב בוחר להתעלם. בשב"כ בוחרים לא לפעול למניעת ההסתה החמורה הזאת ברשתות החברתיות, במיוחד בטלגרם שבו אין פיקוח על תכנים, ולכן היא זירה פרוצה ומסוכנת במיוחד. ההסתה והמילים של היום הם הפיגועים והנרצחים של מחר, חלילה. 

יש גם אנשים טובים, אזרחים שדואגים להביא את ההסתה הזאת לידיעת הגורמים הרלוונטיים. אבל, כנראה, יותר חשוב למערכת לעצור את הנגד א' עד תום ההליכים או להרחיק את אריאל דנינו שמתעסק בדיוק בזה ועוקב אחרי ההסתה ברשתות הערביות – להרחיק אותו מיהודה ושומרון מאשר לעצור את המסיתים. די. איבדנו יותר מדי חיילים ואזרחים ב-7 באוקטובר. תפקידכם הוא לוודא שזה לא קורה שוב – לא ביישובי יהודה ושומרון וגם לא בבת חפר, כפר סבא או רעננה. ואם ראש השב"כ הנוכחי מבולבל לגבי מהות תפקידו אז תפקידכם הוא לחדד לו את זה או להחליף אותו. תודה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

תודה. אנחנו, כמובן, מאחלים רפואה שלמה והחלטה מהירה מאוד, בעזרת השם, לכולם ובפרט לאחיין. שיהיו בשורות טובות. 

 << דובר >> לאה האריס: << דובר >>   

אמן. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

תודה רבה. אנחנו נעשה את המעבר לנושא הדיון. זה נושא חשוב מאוד מאוד. שמענו תיאורים בפתח הישיבה הקודמת על הסכנה הגדולה והמגפה השקטה שמתפשטת בטלגרם וכל מיני רשתות ואופציות כאלה שזולגות לשוק ופוגעות קשה מאוד בבני נוער ובאנשים שמתמכרים לעניין. התקנות הללו באות היום למנוע ולשנות את דרך ההפצה הרשמית של התרופות כך שאנחנו נוכל למגר את התופעה הזאת כמה שניתן. 

ברשותך, גברתי היועצת המשפטית, תזכירי לנו איפה היינו בסיום הדיון הקודם, ואם יש תיקונים נחזור לתיקונים; ואם לא, נמשיך קדימה. 

	אני אנצל את ההזדמנות לברך אותך, מירי, על כניסתך לתפקיד מנהלת אגף רוקחות. זה ראוי ואמרתי את זה לשר ולמנכ"ל. שיהיה לך בהצלחה גדולה. את באה עם הלב והמסירות ואת באמת במקום הנכון. אנחנו מאמינים בך ומאמינים שתצליחי ומאחלים לך הצלחה גדולה מאוד בתפקיד הסופר משמעותי הזה. 

 << אורח >> מירי טריינין: << אורח >>   

תודה. 

 << דובר >> ענת מימון: << דובר >>   

למעשה, זה הדיון השני שלנו בטיוטת תקנות הסמים המסוכנים. בדיון הקודם גם הציגו לנו מטעם משרד הבריאות את התיקונים שהם מבקשים וגם כבר הגענו לנוסח. הגענו עד עמוד 9, ואנחנו עוד מעט נעבור לסעיף שאליו הגענו. 

אני רק מזכירה שהתקנות מבקשות לעשות תיקון אחד מרכזי בנושא של המרשמים והאספקה לעניין סמים מסוכנים מסוג אופיואידים. אם הכלל לגבי סמים מסוכנים הוא לגבי מרשם שיכול להיות אלקטרוני או ידני לעשרה ימים עם אפשרות החרגה ל-31 ימים, אז לגבי סמים מסוכנים מסוימים שהם ממכרים יותר, לטענת הגורמים שמטפלים בנושא, אז מגבילים את זה רק למרשם אלקטרוני, והמרשם הידני יהיה חריג לתוקף של חמישה ימים, והוא יכול להיות רק לאספקה של תרופה לחמישה ימים. כבר בדיון הקודם ראינו שיש מספר חריגים גם לחריג של חמישה ימים. כלומר יהיו אוכלוסיות וקבוצות שלגביהם אפשר יהיה לקחת את המרשמים הידניים בצורה שונה שחורגת מהכלל הזה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

רק נזכיר מי היו אותם חריגים. 

 << דובר >> ענת מימון: << דובר >>   

דיברנו על מטופלי הוספיס בית, מסגרות חוץ-ביתיות, דיברנו על נגמלים מסמים לגבי סוג מסוים של תרופות. לגבי נכי צה"ל זה משהו שעלה בישיבה הקודמת ועכשיו שולב בנוסח ועוד מעט נציג את זה; ולגבי חיילים. יש חריגים שממילא כל הנושא הזה לא חל עליהם: מי שלא מקבל שירותים מקופת חולים, תיירים, אסירים, שוהים זרים, עובדים זרים – הצגנו את כל הנושא הזה. ההסדר לא חל עליהם כי הם ממילא לא מקבלים את השירותים מקופת חולים. אז באופן טבעי הם מוחרגים מהתקנות האלה. 

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

אני עורכת דין במשרד הבריאות. לגבי מי שמוחרג מההסדר כולו כן קבענו הגבלה במרשמים עצמם שאפשר יהיה לתת להם רק עד עשרה ימים ולא יותר מזה. כלומר התקנות מאפשרות מתן מרשמים עד 31 ימים עם הנמקה רפואית, אבל לגבי המרשמים הספציפיים האלה, מרשמי נייר לאופיואידים כשלא חל ההסדר, אנחנו מגבילים את כמות המנות לעשרה ימי טיפול. 

 << דובר >> ענת מימון: << דובר >>   

ולתוקף של 15 ימים. 

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

התוקף הוא כרגיל. 

 << דובר >> רותי פרמינגר: << דובר >>   

אני מארגון נפגעי פעולות איבה. רציתי לשאול: החרגתם את נכי צה"ל, ואני רוצה לשאול למה אנחנו לא מחריגים נכי פעולות איבה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

הם מקבלים שירות בקופות, הם לא מקבלים שירות דרך אגף שיקום במשרד הביטחון. 

 << דובר >> רותי פרמינגר: << דובר >>   

אוקיי. 

 << דובר >> ענת מימון: << דובר >>   

ההחרגה לנכי צה"ל היא פשוט לאפשר להם לקבל מרשמים גם מרופא באגף השיקום במשרד הביטחון, שלהבנתנו, המרשמים האלה היו ניתנים להם באופן ידני, ולכן רצינו להמשיך את מה שהיה עד היום, לא קבענו לגביהם מסגרת אחרת. בגלל שעכשיו אנחנו מוציאים את המרשמים הידניים עלה הצורך לאפשר להם להמשיך לקבל את המרשמים הידניים באופן שהם קיבלו עד היום. 

לגבי נפגעי פעולות איבה, להבנתנו, הם מקבלים את המרשמים מקופות חולים מרופאים שעובדים בקופה ואז חל עליהם ההסדר הרגיל. 

 << דובר >> רותי פרמינגר: << דובר >>   

אוקיי. שאלה נוספת: דיירים בדיור מוגן שמקבלים במרפאות של הדיור המוגן – גם הם נמצאים בין מי שמוחרג? 

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

חשוב להדגיש שההחרגה שמתייחסת גם לדיירי הוספיס בית, גם לדיירי מסגרות חוץ ביתיות וגם לנכי צה"ל, נכי אגף השיקום, זאת החרגה של כמות מנות ותוקף – זאת לא החרגה לעניין ההסדר כולו. מבחינתנו ברור שעדיף מרשמים אלקטרוניים – זה כלל שהוא נכון לכולם, ואנחנו פשוט רצינו לאפשר לתת יותר כדי למנוע טרטור של מטופלים שממילא מקבלים מרשמים ידניים, מה שנקרא, לאפשר להם לקבל את זה בכמות מנות גדולה יותר לפי מה שהרופא יכול לתת. יצרנו שמנגנון החיווי מהקופה שהרוקח בודק מול קופת החולים איזה סמים מסוג אופיואידים סופקו למטופל בטווח הזמן של 31 ימים לפני כן ומדווח לקופה על הניפוק, והמידע מוטמע במערכות של הקופה. זה ממשיך לחול, אין החרגה מההסדר כולו לעניין הזה. אז חשוב לחדד שזאת הנקודה. 

לגבי נפגעי פעולות איבה, אם אני מבינה נכון – יש שירותים בקופה; דיור מוגן כמו שאני מבינה כלול במסגרות החוץ-ביתיות בהגדרה שקבענו על מסגרת חוץ ביתית. 

 << דובר >> רותי פרמינגר: << דובר >>   

אני אשמח לראות את זה. תודה. 

 << דובר >> ענת מימון: << דובר >> 

נציג את התיקונים שנעשו בנוסח שכבר קראנו ואז נגיע לנקודה שבה עצרנו. 

בנוסח לדיון ב-23.12.24 שלפניכם בכותרת למעלה בעמוד 1 ההגדרות שמסומנות "בית מרקחת" ו"הוספיס בית" הן הגדרות שהופיעו בתקנה - -

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

צריך לשנות שם את השנה העברית. 

 << דובר >> ענת מימון: << דובר >>   

זה אחר כך. זה עובר לפרסום ברשומות והם משנים. אבל זה נכון.  

"בית מרקחת" ו"הוספיס בית" הן הגדרות שכבר היו בתקנה 13 והעברנו אותן לסעיף ההגדרות בגלל שיש בזה שימוש בעוד תקנות. אז זה פשוט עניין טכני לחלוטין. ההגדרה "זכאי לטיפול לפי חוק הנכים" זאת הגדרה חדשה שנוספה, ואני אקריא אותה: 

	
	"זכאי לטיפול לפי חוק הנכים" – נכה כהגדרתו בחוק הנכים הזכאי לטיפול רפואי לפי סעיף 43(א) לחוק הנכים או מבקש הכרה בנכות הזכאי לטיפול רפואי לפי סעיף 43ב(א) לחוק האמור;



 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

איפה אנחנו נפגוש אותו? 

 << דובר >> ענת מימון: << דובר >>   

אנחנו נגיע להסדר לגביהם שאנחנו מחריגים אותם. מדובר רק במי שמקבל את השירות הרפואי לפי חוק הנכים על-ידי רופאים של משרד הביטחון. 

	
	"חוק הנכים" – חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב];



אני עוברת לעמוד 2: "מסגרת חוץ ביתית" – עורכת הדין פרמינגר, זאת הגדרה שכבר קראנו בדיון הקודם אבל גם אותה העלינו לסעיף ההגדרות אז היא מופיעה פה בפניכם בעמוד 2, אם אתם רוצים לראות. מדובר על בתי חולים גריאטריים. 

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

או מעון כהגדרתו בחוק הפיקוח על המעונות. 

 << דובר >> ענת מימון: << דובר >>   

נכון. ואז הם נכללים בתוך זה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

יש למישהו הערה על זה? בבקשה. 

 << דובר >> אמיר ויצן: << דובר >>   

אני מנכ"ל הסתדרות הרוקחים. אנחנו מתנגדים לשימוש בטרמינולוגיה "בית מרקחת שבהסדר". בית מרקחת הוא בית מרקחת שפועל על פי כל דין, ויש לו סמכות לנפק בהתאם לכל הדינים. אני מזכיר לוועדה שיש הצעת חוק שעברה בקריאה טרומית לפני כמה שבועות שמבטלת את המושג "הסדר". לכן צריך להשתמש במנגנון אחר ולא בניסוחים האלה כי בעתיד יצטרכו להסיר אותם. 

 << דובר >> ענת מימון: << דובר >>   

אני רק רוצה להגיד בהקשר בהמשך להערה שהשימוש במילים "בית מרקחת שבהסדר" זה לגבי המוחרגים שאנחנו אומרים שמטופלים בהוספיס בית במסגרות חוץ-ביתיות יוכלו עם המרשמים שלהם לקבל את התרופות רק בבתי מרקחת שבהסדר ובבתי מרקחת של קופות חולים. הם אומרים איזו סיבה יש להוציא את בתי המרקחת הפרטיים מהאפשרות גם לנפק את התרופות האלה. 

 << אורח >> מירי טריינין: << אורח >>   

מכיוון שהכוונה הייתה שזה ינופק במסגרת השירותים שמקבלים מהקופה. השירותים שמתקבלים מהקופה הם או בבתי המרקחת של הקופה או בבתי מרקחת שהקופה בהסדר איתם לנפק מהמסלול של הקופה. 

 << דובר >> ענת מימון: << דובר >>   

אבל מה הסיבה? יש מידע שיש רק בבית המרקחת של הקופה ואין - - -

 << אורח >> מירי טריינין: << אורח >>   

אנחנו הגדרנו את החריגים האלה שהם יהיו מסומנים במערכת מחשוב של הקופה. אם קופות החולים יוכלו להנגיש את המידע הזה גם לבתי מרקחת אחרים בצורה ברורה שתהיה חד-משמעית ולא יהיה שימוש לרעה במרשמים האלה אז זה יוכל להיכנס למנגנון של המרשמים הידניים. אבל אם קופות החולים לא יוכלו להנגיש את זה אז אנחנו כן צריכים את ההחמרה הזאת כדי למנוע את הזליגה לשוק. 

 << דובר >> אמיר ויצן: << דובר >>   

על-פי חוק בריאות ממלכתי, בית מרקחת יכול לנפק כל מרשם חוקי במדינת ישראל, לפי תיקון שבוצע ב-2017. יש פה מהלך שבולם את חופש הפעולה וחופש העיסוק של בית המרקחת כדי למנוע בעיה שאנחנו מכירים בה. לכן אנחנו צריכים למצוא פתרון אחר ולא להשתמש בדבר הזה כדי למנוע מבית המרקחת לנפק. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

מה הפתרון שאתה מציע? 

 << דובר >> אמיר ויצן: << דובר >>   

הפתרון שאני מציע זה שיהיה רישום בקופות מי נמצא בהוספיס בית כי הדבר הזה, למיטב ידיעתי, לא קיים בקופות החולים. 

 << אורח >> הדר אלעד: << אורח >>   

אין היום מניעה מכל מטופל גם במסגרת דיור חוץ-ביתי ללכת להשתמש במרשם לבן ולרכוש מבית מרקחת פרטי ולרכוש שם את התכשיר. המניעה היחידה היא מעבר לחמישה ימים. ככל שהרופא בחר לחרוג מחמישה ימים ולתת ל-30 יום או משהו כזה - -

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

- - -ההסדר. 

 << דובר >> אמיר ויצן: << דובר >>   

אז למה אתה צריך להגביל את המטופל? אם הרופא קבע 30 יום הוא ילך לבית המרקחת הקרוב והנגיש ביותר שיש לו התרופה והוא לא יצטרך ללכת לבית מרקחת ספציפי שיכול להיות שהוא לא נגיש לו. 

 << דובר >> ענת מימון: << דובר >>   

הרוקח צריך לוודא שהוא מטופל במסגרת חוץ או הוספיס בית כדי לתת לו יותר מחמישה ימים. 

 << אורח >> הדר אלעד: << אורח >>   

בדיוק. 

 << דובר >> ענת מימון: << דובר >>   

אבל ככל שהקופות יגידו שהן כן יכולות להעביר את המידע הזה במערכת זה בעצם פותר את זה. אולי זאת שאלה יותר טכנית פשוט. 

 << דובר >> אלי מרום: << דובר >>   

אני מאגף הרוקחות. ברור לנו לחלוטין שההגדרה של בית מרקחת היא בית מרקחת ורוקח, ובית מרקחת יודעים לתת שירות לכל מטופל. בואו לא נשכח את הנושא שקוראים לו גם "השתתפות עצמית". בבתי מרקחת בהסדר קל וחומר המטופל משלם השתתפות ולא מחיר אחר. בנוגע לאנשים שמאושפזים במוסדות סיעודיים – הם לא לוקחים לבד את התרופות. המוסד מכין את המרשמים והולך לבית מרקחת של הקופה הרלוונטית ומקבל עבור המטופלים. ואז יש לנו הנתח, כמו שאמיר ציין, של מאושפזי בית ששם בן המשפחה הולך ולוקח, ואנחנו מעוניינים שהוא יקבל את זה במחיר הנמוך ביותר. 

אם אני מתחבר לדברים שאמיר אמר בתחילת דבריו, הכוונה היא שכל בית מרקחת יוכל לתת שירות לכל מטופל, ומרגע שזה יקרה, בעזרת השם, כל בית מרקחת יהפוך להיות בית מרקחת בהסדר. לכן אני לא חושב שזה יוצר לנו חסם משפטי או ניסוחי. אבל זה הייעוץ המשפטי יגיד. 

 << דובר >> ענת מימון: << דובר >>   

זאת קבוצה יחסית קטנה וגם סוגים מסוימים של מרשמים. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

אני גם מבין שמי שאוסף את אותן תרופות לאותם דיירים זה לא הם עצמם. מי שהולך זה בן משפחה או המוסד ששולח מישהו דווקא לקופה. אני לא מזהה פה משהו. אם מישהו חושב אחרת תגידו לי, אדרבה. אבל אני לא מזהה פה פגיעה חמורה מידי בשביל השמירה שלה אנחנו מצפים. 

ד"ר יוסי לומניצקי, נמצא בזום, בבקשה.

 << אורח >> יוסי לומניצקי: << אורח >>   

שלום. האנשים שמצויים בהוספיס מסומנים במחשב של הקופה כיוון שיש להם כל מיני דברים שמאפשרים להם ולא מאפשרים לכל האחרים. מעבר לכך צריך לחשוב על מקסימום מידע שיהיה בנקודת החלוקה של סמים. הדבר הזה אומר שצריך להעביר מכל מי שמנפק סמים מידע לכל אותם גורמים מסביב שמנפקים גם הם סמים. אחד הדברים המשמעותיים זה נכי משרד הביטחון. דיברתם קודם על נפגעי פעולות האיבה. נכי משרד הביטחון – אין שום מידע בקופות ובנקודות החלוקה כמה סמים הם מקבלים, ואלו סוגים של סמים. זה חור גדול במערכת. אז חייבים באיזושהי צורה לפתור גם את זה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

המשרד יכול להגיב על זה, בבקשה? 

 << אורח >> הדר אלעד: << אורח >>   

מה שהוא אומר זה נכון. היום אין שיתוף מידע בין הרשומה הרפואה של מי שמטופל באגף השיקום לבין הרשומה הרפואית של קופות החולים בכל הפרמטרים. זה לא רק לחולי סמים, זה נכון גם באופן כללי. למותר לציין שמי שמטופל באגף השיקום גם מטופל בקופות החולים. יש פה בעיה ברציפות הטיפול שצריכה להיפתר. הבעיה הרבה יותר רחבה מהתקנות האלה. היא נכונה לכל התרופות, לכל המחלות, לכל הבעיות הרפואיות. היא צריכה להיות מטופלת אבל לאו דווקא - - -

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

אם צה"ל ייכנס לעניין ניוד המידע הוא יפתור את הסוגיה הזאת? 

 << אורח >> יוסי לומניצקי: << אורח >>   

זה לא צה"ל, זה משרד הביטחון.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

כו, משרד הביטחון.

 << אורח >> הדר אלעד: << אורח >>   

צריך מידע על הכול, לא רק על סמים. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

אני יכול להגיד לך, ד"ר לומניצקי, שהעברתי ביום ראשון האחרון בוועדת שרים את הצעת חוק ניוד מידע שכוללת בתוכה גם את צה"ל וגם את ביטוח לאומי ובפנים גם נמצא אגף השיקום. אנחנו נתקדם עם זה כאן בוועדה כנראה גם במקביל או מיד לאחר סיום אישור התקנות הללו. אנחנו ניתן דגש לעניין שיתוף המידע שאתה הזכרת עכשיו. 

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

אני רק רוצה להדגיש שנושא הדיווח, החיווי וההטמעה של המידע בקופה חל גם לגבי מרשמים של אגף השיקום. כלומר כשמגיע מטופל עם מרשם נייר לבית המרקחת כל המנגנון הזה יחול והמידע ייטמע בקופה. חשוב לחדד את זה. כי ההחרגה שדיברנו עליה היא רק לעניין כמות המנות והתוקף, לא מעבר לזה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

בבקשה, רותי. 

 << דובר >> רותי פרמינגר: << דובר >>   

האם זאת אינפורמציה שעוברת לגבי נכי צה"ל שנמצאים במחלקות השיקום. זה סתם עניין אותי לדעת כי הם נמצאים שם ימים ארוכים ויש שם המון חומר. המערכת לא מסנכרנת את מה שיש בבית החולים מול הקופה? 

 << אורח >> הדר אלעד: << אורח >>   

לדעתי, מידע מאשפוז כן עובר לקופות החולים.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

ניוד המידע יעביר בין בתי החולים לקופות החולים. אז מה שכלול בתוך השיקום בוודאי יעבור כשהחוק ייכנס לתוקפו. לגבי מה שהיה בהיסטוריה של אותו חייל במהלך שירותו הצבאי, זה אנחנו מתכוונים לתקן בתיקון הבא, בעזרת השם. 

בזום נמצא איתנו שמוליק בן יעקב. שלום, אדוני. 

 << אורח >> שמוליק בן יעקב: << אורח >>   

אני מהאגודה לזכויות החולה. אני מזכיר לחברים שאני גם יועץ למכבי בנושא של הכשרת הוצאות ממיטיבי נזק ונפגעי איבה זה אחד ממיטיבי הנזק. אז בזה אני קצת מבין. בנוגע לנפגעי איבה האחריות לטיפול הרפואי היא על ביטוח לאומי. זה בדיוק כמו נפגעי משרד הביטחון שהאחריות היא על משרד הביטחון. שניהם באותו סטטוס של אחריות. ההבדל הוא שביטוח לאומי לא הקים מערך לתת טיפול רפואי מספיק טוב ואז בפועל נפגעי האיבה מקבלים את הטיפול מקופות החולים. אני חושב ש - - - בשתי הקבוצות האלה. שתיהן צריכות לקבל באותה מידה. לדעתי, כולם צריכים לקבל דרך קופות החולים – זאת תפיסת העולם שלי. אבל הוועדה צריכה להחליט איך הולכים להראות את זה. רק רציתי להבהיר לגבי נפגעי איבה שאמרה עורכת הדין פרמינגר, מה השאלה לגביהם – אכן, הם מוחרגים, וקופת חולים תאורטית לא חייבת לתת שירות רפואי למי שיש לו מיטיבי נזק, סעיף 3 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. אבל בפועל היא נותנת לכולם ואחר כך מתחשבנת עם מיטיבי הנזק. זאת ההבהרה שרציתי להוסיף. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

בסדר גמור, שמוליק. זה לא משנה את המהות. נתקדם, בבקשה. 

 << דובר >> ענת מימון: << דובר >>   

בעמוד 2 ההגדרה "רופא מוסמך במשרד הביטחון": 

	
	"רופא מוסמך במשרד הביטחון" – רופא מוסמך כמשמעותו בסעיף 43(ב2) לחוק הנכים;



אלה רופאים שהמינוי שלהם הוא על-ידי שר הביטחון. 

אני עוברת לעמוד 3: 

	
	(ב)		במקום "פנקס חבר של אחת מקופות החולים בארץ " יבוא "כרטיס חבר של קופת חולים".


פה שינינו את אמצעי הזיהוי שצריך להציג, ועלתה הערה לגבי הוספה של אמצעי הזדהות אחר שהוא לאו דווקא כרטיס קופת חולים בגלל שעד שמתקנים את התקנה הזאת אנחנו כבר נמצאים אחרי הכרטיסים. לכן אנחנו נוסיף מה שלא מופיע בנוסח ואני אקריא: "או אמצעי זיהוי אחר לקבלת שירות בקופות חולים". ואז אפשר לפתוח באפליקציה או בכל אמצעי זיהוי אחר שייכנס לתוקף. ככל שהוא קביל ותקף בקופת החולים אפשר יהיה באמצעותו להזדהות גם בבית המרקחת. 

תיקון תקנה 9 – לא היה שינוי. 

בעמוד 4: בתיקון תקנה 13 שמדברת על מרשם – בתקנה משנה (א) יש תיקון לפסקה 6 שמדבר על תאריך המרשם. אני אקריא את התיקון: 

	
	(ה)	בפסקה (6), בסופה יבוא "ותוקפו אשר לא יעלה על 15 ימים מתאריך המרשם; ואולם, במרשם שאינו אלקטרוני לסם מסוכן המנוי בתוספת השישית, תוקפו לא יעלה על 5 ימים מתאריך המרשם, למעט במקרים המוחרגים כמפורט בתקנות 13א(ב)(3)(א) (ב) ו-(ג) ו-13א(ד) ובלבד שההחרגה תצוין על גבי המרשם, לפי העניין"




פה מדגישים את התוקף של 15 ימים מתאריך המרשם. אבל התוקף – ואנחנו מדברים פה רק על התוקף – לא יעלה על חמישה ימים במרשם ידני, למעט בחריגים שעליהם דיברנו גם בתחילת הישיבה. אז פה אנחנו מדגישים את זה בנוסח גם בתקנה 13. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

בבקשה, אדוני. 

 << אורח >> שמריהו (שימי) הללי: << אורח >>   

אני יושב-ראש איגוד הרוקחים. שלום לכולם, אני רוצה להציע. חבריי מהקופות שיושבים כאן ואני מזהים בעיה עם התוקף של 15 יום. אני מציע להתאים את זה, לפחות, לתוקף של מרשם כרוני מפני שהשימוש במרשמים, בעיקר בכל הפנידטים לטיפול ב-ADHD, ADD ו-DHD לא לוקחים באופן סדיר. הרבה פעמים הם מדלגים או לא לוקחים בסופי שבוע ואז העניין של התוקף מתפספס אפילו ביום אחד, וזה מטרטר את המערכת. זה ויכוחים וזה מטרטר את הרופא. אני מציע להגדיל את התוקף. אם אנחנו מקלים ונותנים תוקף ל-60 ימים, לפחות את התוקף להגדיל ל-30 יום כמו מרשם כרוני. לדעתי, זה מקל על המערכת. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

בבקשה, מירי. 

 << אורח >> מירי טריינין: << אורח >>   

חברי מתייחס כאן לתכשירים לקשב וריכוז ששם אנחנו גם מקדמים הקלה משמעותית שניתן יהיה לקבל בפעם אחת לחודשיים. תוקף מרשם של סם מסוכן של 15 ימים משמעותי במיוחד בסוג הזה של סמים מסוכנים שאותם לא כל המטופלים מקבלים את זה באופן כרוני; אלא זה משככי כאבים מאוד חזקים שאנחנו רואים שתחילת הטיפול היא בגלל אירוע רפואי קשה למטופל שהוא צריך את משככי הכאבים החזקים, שזה עכשיו, לא בעוד חודש. ויש פעולות לטייב את הטיפול הרפואי שלא ימשיכו להשתמש בהן לאורך זמן. 

 << אורח >> שמריהו (שימי) הללי: << אורח >>   

בשונה מקשב. 

 << אורח >> מירי טריינין: << אורח >>   

נכון. אני מבינה את הצורך לתכשירים לקשב וריכוז שהם כרוניים. בשביל זה יש לנו מענה אחר.

	בזום איתנו אנה אמיר שמבקשת גם להתייחס. 

 << אורח >> אנה אמיר: << אורח >>   

בוקר טוב. ראשית, אני רוצה לשלוח חיזוקים ואיחולים להחזרת כל החטופים. אמן שיהיה לכל המשפחות שמחכות להם בבית נס גדול בקרוב מאוד. 

אני רוצה להתייחס לנושא של חמישה ימים. דיברנו על קהל מאוד רחב ואני רוצה לדבר כרגע על בעיה שקיימת כבר היום בקבלת חידוש מרשמים לתרופות אופיאטיות בחלק מהקופות שמציבות נהלים שונים ולא מאוחדים עם דרישות שונות. למשל, חלק מהקופות דורשות היום מרשם מרופא מומחה למרות שזמני ההמתנה ארוכים לתורים של רופאים מומחים. 

אני אסכם את זה בכך שקיימת היום בעיה מיוחדת עבור מטופלים שמשתחררים מבתי חולים עם מרשמים ידניים, במיוחד אם מדובר בקשישים או אלה שמשתחררים לקראת סוף השבוע, שיהיה להם זמן מוגבל מאוד להשיג מרשם המשך. אנחנו מדברים גם על מטופלים במחלות כרוניות שהשתחררו, ואין להם האופציה להגיע לרופא המשפחה או לרופא מומחה. הפתרון שאנחנו רוצים לתת הוא לחייב את קופות החולים להסדיר באופן יזום את ניפוק מרשמי ההמשך למטופלים המשתחררים לבתי החולים מאחר שיש לנו גישה למידע על שחרורים וצוותי בקרה בבתי החולים. 
זאת אומרת אני אסכם את זה מאוד פשוט: ברגע שמטופל משוחרר מבית החולים עם מרשם ידני לחמישה ימים אז הנושא הזה יתעדכן אוטומטית בקופות החולים, ושם ירשמו לו את מרשמי ההמשך כדי שזה יהיה קו סדיר לכולם. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

תגובת המשרד, בבקשה. 

 << אורח >> הדר אלעד: << אורח >>   

למותר לציין שלא ניתן לעמוד בזה. אנשים משתחררים מחדרי מיון עם מרשמים לכאבים באישון לילה. לא ניתן לבצע את זה. זאת הצהרה מאוד מורכבת שדורשת עבודת מטה ענקית וכנראה גם הוצאות כספיות גדולות לארגן את כל הממשקים האלה. זה חורג בהרבה מתחום הדיון הנוכחי. אנחנו מתנגדים. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

לגבי סופ"ש - -

 << אורח >> הדר אלעד: << אורח >>   

במקור כשרצינו להביא את ההצעה לוועדה רצינו שלושה ימים. בגלל סופ"ש עלינו לחמישה ימים. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

הבנתי. 

 << אורח >> אנה אמיר: << אורח >>   

ומה האופציה להרחיב את זה לשבעה ימים? בכל זאת אנחנו מדברים על קשישים, אנחנו מדברים על המגזר החרדי - - -

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

למה שבעה? למה את לא מבקשת עשרה? 

 << אורח >> אנה אמיר: << אורח >>   

עשרה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

בואי לא נשכח את המטרה. המטרה של התקנות הללו היא כדי לצמצם ככל הניתן את הזליגה. ראינו דוגמאות ממש פיזיות בדיון הקודם שמצלמים באפליקציות פשוטות מאוד את אותם מרשמים ידניים. אנחנו רוצים להימנע מזה ולצמצם את זה כמה שיותר. המשרד רוצה לצמצם לשלושה והעלה לחמישה. את מבקשת להרחיב לשבעה או לעשרה. המספר הזה יושב על אדן מקצועי שלפיו זה המספר המקסימלי של הימים שניתן כדי להימנע מחשיפה או מהעתקה של המרשם. אני לא שומע פה נימוק אחר. 

 << אורח >> אנה אמיר: << אורח >>   

אני מסכימה איתכם במיליון אחוז. המלחמה במיגור תרופות אופיאודיות היא מאוד חשובה. אבל אנחנו כן צריכים להתחשב במטופלים שכן צריכים את התרופות האלה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

לכן אנחנו מאשרים חמישה ימים כדי לאפשר את זה. 

שמוליק בן יעקב מבקש להתייחס לזה, בבקשה. 

 << אורח >> שמוליק בן יעקב: << אורח >>   

צר לי להגיד, כל התקנות הן בעיניים של הקופה. חבר'ה, יש מטופלים מאחורי זה. גם מי שמשתחרר אחרי חמישה ימים – אם תרצו אני יכול להעלות כל מיני דוגמאות של הבירוקרטיה שהורגת את המטופלים. לא יכול להיות שהקופות יושבות בצד ולא אכפת להן מהמטופל. מטופל משתחרר גם אחרי חמישה ימים – הוא כאוב. הוא ירוץ לרופא? איזה רופא? לא יכול להיות שהקופה תדרוש שהוא ילך לרופא מומחה. ניסיתי הבוקר להיכנס לאתר לקבוע תור לנוירולוג והתור בעוד חודש. מה אני אעשה אם הקופה תשלח אותי לרופא מומחה ואני צריך לחכות חודש? אני כאוב. מירי אמרה: הוא חייב את הטיפול עכשיו. לעשות תקנות בלי לתת אחריות לקופות אנחנו שופכים את התינוק יחד עם המים. עם כל הכבוד, יש מעט אנשים שמרמים, ויש כל מיני דרכים לנהל אחריהם מעקב. צר לי, אני עברתי על התקנות שוב ושוב. אני אומר לכם: ציבור רחב שהיום לא מסתדר עם המערכת לא מקבל. אני מבקש שהתקנות יכללו איזשהו חיוב של אחריות לקופות לטפל בפניות. לא יכול להיות שמישהו אחרי חמישה ימים פונה – לאיזה רופא הוא פונה? הוא אחרי ניתוח. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

שמוליק, הנקודה ברורה. 

 << אורח >> מירי טריינין: << אורח >>   

החובה של הקופות לטפל במטופלים מוגדרת בחוק בריאות ממלכתי. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

אבל מה קורה באמת? תוך חמישה ימים זה זמן ריאלי שבו הוא יכול לשדרג את המרשם שלו בקופה? 

 << אורח >> מירי טריינין: << אורח >>   

הוא פונה לרופא המשפחה. היום גם אפשר לפנות לרופא המשפחה און-ליין ולא חייבים לקבוע תור לרופא. הוא מעביר את מכתב השחרור שהוא קיבל מבית החולים ומקבל הארכה לתוקף. 

 << אורח >> שמוליק בן יעקב: << אורח >>   

ומי שאין לו אינטרנט? אני אחרי בית חולים ועשו לי ניתוח ברך – אני יכול להגיע לרופא משפחה? אני לא יכול. אל תסתכלו בעיניים שלכם. יש מטופלים קשישים שאין להם אינטרנט ולא יכולים לשלוח מיילים. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

ולא מתניידים. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

שמוליק, אתה יודע שאני מאוד רגיש להערות שלך בעניין זכויות החולה, ואנחנו בקשר גם בנושאים הללו. אני מנסה להבין: בפרקטיקה על בסיס מכתב שחרור מבית החולים שהוא מראה לרופא המשפחה – הוא לא צריך לרדוף אחרי הנוירולוג חודש – הוא שולח לו את זה. 

 << אורח >> שמוליק בן יעקב: << אורח >>   

מי אמר? הוא כן צריך. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

לא. בוא נחדד את זה. בן אדם יצא מבית חולים וקיבל מרשם לחמישה ימים. עם אותו מרשם ומכתב שחרור שהוא מציג לרופא המשפחה הוא יקבל מרשם מקוון. איפה הבעיה? 

 << אורח >> שמוליק בן יעקב: << אורח >>   

הקופה לא בהכרח מאשרת לרופא משפחה לנפק מרשם - - -

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

ברשותך, שמוליק, במקרה אני בוחר את מרק, נציג קופת חולים כללית, שיענה. תכל'ס שמוליק דואג לזכויות החולה, לא לעצמו. אבל אנחנו רוצים להבין איך זה עובד בפרקטיקה ואיך זה ייעשה. 

 << אורח >> מרק לוין: << אורח >>   

היום קופת חולים כללית הכניסה את רוב התכשירים ששייכים לקבוצה של התוספת השישית – משככי כאבים ללא צורך באישור מקדים. אבל עשינו את זה מתוך מחשבה שאנחנו לא רוצים לפגוע ברצף הטיפול. אנחנו בדקנו ופה צריך לחלק את כל משככי כאבים לכאלה שהם מאוד פוטנטיים כמו פנטנל שאנחנו שמים אותו כמקשה אחת; ומשככי כאבים לטיפול אקוטי, לא לטיפול בכאב כרוני, כמו פסיקודון ויתר התכשירים שכנראה שמוליק מדבר עליהם יותר. אז איך זה עובד? מטופל שמשתחרר מבית חולים עם המלצה לטיפול, בדקנו כמה מתוך ההמלצות לטיפול במשככי כאבים מגיעים מבתי חולים – כמות מאוד גדולה, יותר מ-50% משככי כאבים לטיפול אקוטי. שאלנו את עצמנו במערכת הכללית כמה מתוכם עוברים דרך רופאי משפחה וממירים את המרשמים שלהם למרשמים אלקטרוניים, וכמה נשארים עם מרשמים ידניים – כי זאת בעצם התשובה לסוגיה ששמוליק מעלה. וראינו שלמעלה מ-90% מהמטופלים עוברים ממילא דרך רופאי משפחה וממירים את המרשמים שלהם למרשם אלקטרוני. ואז אמרנו לעצמנו – מה אנחנו עושים כדי לא לייצר את המחסום בפני חולים כאובים, אז החלטנו לייצר אלגוריתם שככל שמדובר בחולה נאיבי לטיפול בכאב שמשתחרר מבית החולים, רופא משפחה מאמץ את ההמלצה של בית החולים ומקבל אישור אוטומטי לחודש ימים. חודש ימים זה פרק זמן סביר כדי לייצר אבן דרך ולהעריך האם נדרש להמשיך טיפול במשככי כאבים. כי סך הכול אנחנו מדברים על תופעה של ריסון שימוש במשככי כאבים. לכן לעניין של רצף טיפול יש גם אלגוריתמים, ובוודאי לא שולחים לרופאים מומחים; ודאי אנחנו מוכוונים לרצף טיפול ולא רוצים לפגוע בחולים כאובים. ככה זה עובד היום וככה זה ימשיך לעבוד. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

הנחת את דעתי. אגב, שאר הקופות, מספיק שתהנהנו לי בראש שהפרדיגמה הזאת שמדבר עליה מרק היא גם שיטת עבודה שלכם. 

 << אורח >> טל רוה: << אורח >>   

אני מקופת חולים לאומית. לנו יש שיטה קצת שונה אבל גם לנו יש מענה עד מינונים גבוהים. אבל ההגבלה שלנו לאישור מראש היא למינונים גבוהים – אנפנטה ואוקסיקונטן. מי שאמור להשתחרר מבית חולים והוא מטופל נאיבי לא אמור להגיע למינונים האלה בתחילת הטיפול, ואם כן צריך להיות הסבר טוב. גם אם הוא צריך הוא יקבל מינון חודשי, ואם הוא יגמור את זה תוך שבועיים עד אז יש זמן להסדיר את זה ולרשום שיש הארכה וכולי. זה פתרון קצת אחר. פתרון מאוד יפה של מרק. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

תודה. גם מאוחדת ומכבי עובדים ככה?

 << אורח >> שרון אלמקייס: << אורח >>   

אני ממאוחדת. אנחנו לא בדיוק כמו כללית ולא בדיוק כמו לאומית אבל גם יודעים לתת פתרון למצב הזה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

בשמירה על רצף טיפולי כך שהוא מקבל באופן מידי. 

 << אורח >> שרון אלמקייס: << אורח >>   

כן. 

 << דובר >> ענבל יפרח דמארי: << דובר >>   

אני ממכבי. אצלנו זה די דומה ללאומית. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

מעולה. רותי, בבקשה. 

 << דובר >> רותי פרמינגר: << דובר >>   

יצאתי החוצה כדי לדבר עם היועצת המשפטית של אגף איבה בביטוח לאומי. אני לא הייתי שלמה כל כך עם התשובה של קופות החולים, ומסתבר, אדוני היושב-ראש, שיש לנו מרשמים שלא ניתנים דרך הקופה שהביטוח הלאומי מחזיר לנו את הכסף בגין ההוצאות הללו. דיברתי איתה, והיא אמרה שהיא מבקשת שידברו איתה בנושא הזה כי זה לא סגור איתם עד הסוף. אנחנו צריכים להיות מוחרגים כמו שנכי צה"ל מוחרגים. אנחנו נמצאים באותה פלטפורמה, ואני מבקשת, אדוני היושב-ראש, להחריג אותנו. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

מי נותן את המרשם? 

 << דובר >> רותי פרמינגר: << דובר >>   

הולכים לרופא פרטי והרופא יכול לתת מרשם, והעלויות במסלול פרטי או דרך בית מרקחת. בעניין הזה יש בית מרקחת שזכה במכרז, והוא זה שמספק את כל התרופות. אבל עדיין זה לא דרך קופות החולים ולכן אני מבקשת שלא נימצא מקופחים. אני מבקשת שתיקחו את הדברים. 

 << אורח >> מירי טריינין: << אורח >>   

האם יש מנגנון בקרה או שהמטופלים יכולים ללכת לכל רופא לקבל כל מרשם? אני אנסה להסביר ולהתעמק: נכי צה"ל באגף השיקום – זה מנוהל על-ידי גוף של אגף השיקום. הם לא יכולים ללכת לכל רופא ולקבל כל מרשם, אלא זה מנוהל. האם גם למטופלים שלכם יש מנגנון פיקוח וזה מנוהל על-ידי גורם מקצועי או שהמטופל יכול ללכת לכל רופא ולקבל כל מרשם? אנחנו מחפשים מנגנון בקרה ופיקוח שנוכל להגיד שבמסלול הזה אנחנו יכולים לתת.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

טוב, תנהלו את השיח הזה לאחר הישיבה. 

 << דובר >> רותי פרמינגר: << דובר >>   

בסדר. תודה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

יש כאן כמה בקשות רשות דיבור. נחזור לשמוליק בן יעקב בזום, בבקשה. 

 << אורח >> שמוליק בן יעקב: << אורח >>   

כל הקופות מספרות ואומרות דברים יפים. אני לא אומר את זה, חס וחלילה, כביקורת. בשבוע האחרון טיפלתי בשתי חולות אונקולוגיות שצריכות לקבל קנאביס, והקופה מטרטרת אותן סתם. אם אנחנו רוצים לדאוג למטופלים – שזה יהיה כתוב. שיהיה כתוב: "חובת הקופה לשמור על רצף". שתהיה איזושהי הערה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

היועצת המשפטית אמרה שזה חלק מהחובות המוטלות גם היום על הקופות. 

 << אורח >> שמוליק בן יעקב: << אורח >>   

כבוד היושב-ראש, אנחנו רוצים לדאוג למטופלים. החוק מחייב הרבה דברים. אם אנחנו רוצים לדאוג שיהיה כתוב שהקופות חייבות לשמור על רצף. 

 << דובר >> ענת מימון: << דובר >>   

בתקנות הסמים המסוכנים אנחנו יכולים לכתוב: "חובות באספקת שירותים רפואיים לקופות החולים". אני מסכימה שזה לא המקום המתאים, ושוב, יש ההוראה הכללית בחוק בריאות ממלכתי. אנחנו נמצאים בתקנות הסמים המסוכנים מכוח הסמכה לפקודת הסמים המסוכנים להסדיר את הנושא של המרשמים והאספקה של סמים מסוכנים. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

אפשר לעשות הפניה לאותה חובה? 

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

זה לא רלוונטי. בסוף ההסדרה בעניין קופות החולים היא בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. שם מוסדרים כל השירותים שקופות החולים נדרשות לתת. זה לא נוגע לתקנות האלה. אנחנו מזכירים פה את השירותים של הקופה אגב מנגנון שיצרנו, אבל זה לא העיקר. 

 << דובר >> ענת מימון: << דובר >>   

החובות האלה חלות, כמובן, גם על התחומים האלה. 

 << אורח >> שמוליק בן יעקב: << אורח >>   

אם לא - - - בחוק הזה, תפגעו באנשים. אתם לא יכולים להגיד, זה לא מעניין אותי. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

לא, לא. אני מבין שהחובה על השמירה על הרצף הטיפולי חלה כבר היום על הקופות בכל מקרה. המקום להוסיף את החידוד הזה כאן הוא מיותר. ככה נאמר פה על-ידי הצוותים המשפטיים המקצועיים. הוויכוח פה הוא ניסוחי משפטי כי החובה חלה בכל מקרה גם אם נכתוב וגם אם לא נכתוב. 

 << אורח >> מרק לוין: << אורח >>   

גם לא ניתן להגדיר מה זה רצף טיפול בהקשר לסמים מסוכנים, עם כל הכבוד. זה כרסום באוטונומיה של החלטת רופא. מה זה רצף טיפול בהקשר לדוגמאות שניתנות כאן? יש פה המלצה של האורתופד למתן סם מסוכן, וזה אך ורק בגדר המלצה ורופא משפחה של הקופה הוא קייס מנג'ר, והוא יכול לאמץ את ההמלצה הזאת ויכול לא לאמץ את ההמלצה בהתאם למאפיינים של המטופל, בהתאם לפרופיל הטיפול התרופתי. לכן לא ניתן בכלל לגשת לשאלה מה זה רצף טיפול בהקשר של משככי כאבים, בוודאי, אם אנחנו הולכים לטפל בגמילה מסמים והעלאת מודעות. לכן זה לא רלוונטי. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

בבקשה, אלי. 

 << דובר >> אלי מרום: << דובר >>   

אני מאגף הרוקחות. צריך לזכור שכשמטופל משתחרר מבית החולים הוא מקבל מרשם. יש בו גם סמים מסוכנים, גם מדללי דם, גם אנטיביוטיקה, גם תרופות להורדת לחץ דם. את כל התרופות האלה הוא צריך לקבל. לכן זה לא הדיון הזה. הדיון הזה מדבר רק על הסדרה של סמים מסוכנים. אבל כל היתר נכון בכל מקרה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

בסדר גמור. תודה רבה. ד"ר יוסי לומניצקי בזום, בבקשה. 

 << אורח >> יוסי לומניצקי: << אורח >>   

במחשבה נוספת הדוברת שדיברה קודם להאריך את זה לשבעה ימים צודקת. המחסור ברופאים הולך וגדל, ואנחנו לא נשנה את התקנות עוד חמש שנים - - - לפעמים זה יותר משבוע. אז יש מקום להאריך את זה קצת מעבר לזה. כמו כן לדעתי, צריך לקבל את החובה של בית החולים שכשהוא משחרר מטופל לתת לו תרופה למספר ימים. אין למטופל - - - בית חולים הוא לא יכול לפעמים מידית להשיג תרופות. קל וחומר תרופות שהתחילו בהם. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

אבל קודם דיברנו על התהליך הקל יחסית להשיג את אותו מרשם מקוון. 

 << אורח >> יוסי לומניצקי: << אורח >>   

זה קל יחסית אבל זה לא תמיד עובד. ד"ר ענבל יפרח דמארי ממכבי יכולה לספר על מחקר שהיא עשתה על מטופלים שמשתחררים מבתי חולים – יש בעיה של רצף. חייבים לחדד את זה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

נושא זכויות החולה קרוב מאוד ללבי. אני באמת רוצה לצאת מכאן עם משהו מתוקן שלא, חלילה, עלול לגרום איזשהו נזק. לכן עברתי קופה-קופה כדי לשאול האם באמת יכולים לעמוד ביעד הזה. התשובה הייתה – כן, חד-משמעית אפילו בקלות. לא שמעתי פה אפילו לא סייג לעניין. לכן הטענה שחוזרת פה היא חשובה לי, ואני לא רוצה להוציא פה משהו לא מתוקן. יש איזושהי איפכא מסתברא שיכולה לגרום לבעיה בתהליך? או שזה באמת תהליך קל לאישור ולשמירה על הרצף? 

 << אורח >> מרק לוין: << אורח >>   

מעבר לכל מה שאמרתי, ודיברתי הרבה, אני רוצה להשלים עוד פן ורובד שלא הזכרתי. ככל שמדובר במצב שהמטופל משתחרר מבית החולים והוא צריך לקבל את התכשירים שהם בקבוצה של תוספת שישית, ואין זמינות לרופא משפחה, הוא יכול לממש את הניפוק דרך בית מרקחת פרטי. אנחנו הגדרנו כללים בתוך הקופה שהוא יהיה רשאי להחזר על הרכישה פרטית. זה סוגר לי מכל הכיוונים וזה גם נותן מענה גם לסוגיה של תת-אוכלוסייה שלא יכולה לגשת לרופא משפחה. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

זאת בשורה מעניינת. 

 << אורח >> מרק לוין: << אורח >>   

זה חלק מהנהלים של הקופה. 

 << דובר >> רותי פרמינגר: << דובר >>   

אדוני, זאת בשורה. לא שמעתי את זה אף פעם, אני מוכרחה להגיד. באמת בשורה. איך לא יודעים את זה? 

 << אורח >> מרק לוין: << אורח >>   

אני שמח שאני מביא בשורות. אני מצטט פה את הדברים - -

 << דובר >> רותי פרמינגר: << דובר >>   

אפשר לקבל החזר מהקופה ולא קנו את זה בבית המרקחת?

 << אורח >> מרק לוין: << אורח >>   

אני מדבר על סמים מסוכנים, ובתנאי שרופא משפחה לא היה זמין, וזה בסופ"שים. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

בסדר גמור. אני שמח שהתבשרת בבשורה טובה. אנה אמיר בזום, בבקשה. 

 << אורח >> אנה אמיר: << אורח >>   

תודה רבה על זכות הדיבור. אני חייבת להגיד, הבשורה הטובה שהתבשרנו עכשיו על-ידי כללית היא נפלאה, רק ששוב, אנחנו מגיעים למצב שכל הנהלים האלה וכל הבשורות האלה לא שקופים לציבור. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

אבל אנחנו מדברים על מקרה קיצוני שבן אדם לא הספיק, לא ידע, לא יכלו לשלוח לו. אלה מקרים בקצה, ואני מניח שזה אחוזים בודדים. 

 << אורח >> אנה אמיר: << אורח >>   

כבוד היושב-ראש, כמו שזכויות החולים קרובות ללבך זה גם קרוב ללבי. למעלה משליש ממדינת ישראל מתמודדים טרם חרבות ברזל עם כאב כרוני. כמה משוחררים יש לנו כל יום מבתי החולים שיוצאים עם מרשם לאופלואידים? המון. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

ולכן מה הבקשה? 

 << אורח >> אנה אמיר: << אורח >>   

הבקשה היא להאריך את מספר הימים. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

לכמה? 

 << אורח >> אנה אמיר: << אורח >>   

בשבעה ימים. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

למה שבעה ימים? מה אנחנו רוצים להרוויח, את סוף השבוע? מה עוד?

 << אורח >> אנה אמיר: << אורח >>   

את הסופ"ש, את האופציה שבן אדם יוכל להתארגן לעזרה, להביא לעצמו עזרה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

אחרי כל מה שדנו פה ברבע השעה האחרונה מה עוד צריך לחדד כדי לומר שזה מספיק או לא מספיק? חמישה, שישה, שבעה, עשרה? 

 << אורח >> אנה אמיר: << אורח >>   

כבוד היושב-ראש, אנחנו עכשיו נמצאים בוועדה שהיא סופר חשובה, ולכל הנציגויות של קופות החולים יש תשובות. יש פער ענק בין התשובות שניתנות עכשיו בכנסת בוועדת הבריאות הסופר חשובה הזאת לבין המציאות שאנחנו פוגשים בשטח. אני אתמול לא הצלחתי למצוא לילדה שלי תור לרופא ילדים בשום אזור מחדרה עד המרכז. אל תגידו לי שיש תורים. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

אבל את שוב הולכת לכיוון הרופאים המומחים. רופאי משפחה - -

 << אורח >> אנה אמיר: << אורח >>   

אבל זה רופא משפחה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

היום עם הטכנולוגיה המקוונת, בפרט שהם אומרים שהם מקבלים את זה כמו שזה – מקבלים את ההמלצה של בית החולים ונותנים חודש כדי לבחון – ככה לפחות בכללית, באחרים זה שבועיים-שלושה. יש פה תהליך קצר. את יודעת מה, בסדר, חבל שנחזור סתם על הדברים. 

 << אורח >> אנה אמיר: << אורח >>   

אני אזכיר לך שמכבי סגרו את האופציה להגיש בקשות לרופא המשפחה בסופי השבוע. זה קרה לפני יותר משנה, אם אני לא טועה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

נניח שאת צודקת. יש לך חמישה ימים? אז אין לך סופ"ש. אז אם בן אדם השתחרר בחמישי יש לו את ראשון ושני, ואם הוא השתחרר בסופ"ש יש לו כל השבוע. בסדר, שמעתי. תודה רבה. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

כמו שאתם יודעים, אני בדרך כלל נאבקת יותר בעניין הקנאביס ואני מזכירה לכם בהקשר הזה שאני לא מצליחה להבין למה רק רופאים מיוחדים יכולים לתת מרשם לזה. מי ישמע, בכל הכבוד. זה לא הדיון כרגע, אני רק מזכירה שלא צריך לעשות עניין מלתת מרשם לקנאביס ולא רק רופאים מסוימים כי בגלל זה אנחנו  ממתינים בתור. כל מי שצריך להשתמש בקנאביס רפואי עומד בתור וממתין, וכל מה שעומד בבסיס הרעיון הזה לא מתממש. תרשו לי להרים גבה שקופות החולים בכלל לא. מי שעומד בגילדות המקצועיות האלה חושב שצריך רק רופאים מסוימים שיתנו מרשם לקנאביס רפואי. זה כל כך מיושן שזה על גבול הפתטי – נשים את זה רגע בצד. 

אני לא חברה בוועדה. נכנסתי רק בגלל שאני רוצה להבין כמה דברים. השאלה הראשונה שלי היא מה עומד בבסיס הרעיון שבית חולים יכול לתת מרשם רק לחמישה ימים – קודם כול, תנו לי הסבר. כי אם שחררת חולה וחשבת שהוא צריך לקבל תרופה שאתם קוראים לה "סם מסוכן" – אני לא משתמשת במילה "סם מסוכן" – כשזה מותר זה מותר - -

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

טלי, שאלה הבאה. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

רגע, אדוני היו"ר, הכול טוב. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

בסדר, אין בעיה. אני לא קוטע אותך. אני רק אומר לך שהשאלה ברורה. השאלה הראשונה היא למה רק חמישה ימים. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אני לא שואלת רק בשבילך, כי אתה מבין את זה. אנחנו שואלים פה כי אנחנו שופר של אנשים שהשאלה לא מאוד מדויקת להם - -

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

אני רוצה שתשאלי את השאלה הבאה. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אז אני רוצה לדעת מה עומד בבסיס חמשת הימים האלה - -

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

שאלת. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אם אומרים לי שרק תוך חמישה ימים הכאב יעבור זאת הזיה גמורה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

לא, לא, לא, לא. אל תעני תשובות במקומם. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

לא יודעת. קודם כול, מותר לי לענות תשובות בשם מה שאני רוצה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

אבל זה לא נכון. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אבל, יונתן, תתאפק, עם כל הכבוד לך. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

אני לא יכול. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אז תתאפק. כי חושבים החושבים, עונים העונים ותוהים התוהים. אז אני מתמודדת עם תהיה אופציונלית ולכן אני אומרת את הדברים האלה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

חבל שלא היית בדיון הפתיחה. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

מה לעשות שאני חברה בחמש ועדות. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

לא, בסדר - - -

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אז עם עניין חמשת הימים יש לי בעיה; דבר נוסף שאני רוצה להבהיר: במיוחד מכיוון שהתרופות האלה נועדו לכאב מאוד מסוים – למה אנחנו צריכים לחדש את זה אצל רופא משפחה כל פעם בתקופות קצרות. תנו לי הסבר, אחד הנציגים המקצועיים. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

שם זה הקופות, תסתכלי לכיוון המשרד. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

לא משנה. תנו לי תשובה אחת הגיונית לפני שאמשיך בדבריי י לפי זה אני אדע אם אני צריכה להמשיך – מה עומד מאחורי הדבר הזה שאנחנו צריכים לחדש מרשם בתקופה כל כך קצרה? הרי אתה לא יכול לבדוק התמכרות בתקופה כל כך קצרה, אתה לא יכול לבדוק כלום. אז תסבירו לי. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

זה לא נועד בשביל זה. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אז תסבירו לי. תודה, אדוני היושב-ראש, עם כל הכבוד אתה לא רופא. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

לא הבנתי - -

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

יש פה רופא? 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

טלי, התקנות לא נועדו עכשיו לבחון התמכרות של חולה מטופל; התקנות נועדו כדי למנוע זליגה של אותם תכשירים אופיואידים לשוק בצורה לא מבוקרת. זאת מטרת העל. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אז אני אגיד לך משהו בתור עורכת דין. אנחנו פה הופכים להיות חותמת גומי של תקנות ומתקנים את זה בקטנה. מוכרים לנו פה סיפור שלא רוצים שזה יזלוג לשוק. זה לא נכון, זה יכול לזלוג גם בשבועיים. תפסיקו. בתור מי שעסקה לא פעם ולא פעמיים כסנגורית בכל מיני דברים שקשורים לסמים ולסחר בסמים, אם נדמה לכם שקציבת ימים מונעת זליגה - -

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

לא, לא, זה לא זה - -

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

- - אני רוצה תשובה אחרת. התשובה הזאת לא טובה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

אני אענה לך. לא צריך להיות רופא בשביל זה, בסדר? 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אז אני רוצה להבין. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

אני עונה לך. תני לי רגע. 

ישבו פה בדיון הראשון בהצגת הדברים גם רופאים ובעיקר רוקחים שהציגו לנו איך נראים דפים מזויפים של מה שנקרא, מרשמים לבנים - -

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

ואוו. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

- - שזולגים בכל מיני בדיקות אקראיות שנעשו בבתי מרקחת. בעצם התקנות מעבירות היום את המצב הקיים מדפי נייר של מרשמים למקוון, וכך יש יותר בקרה ושליטה. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אדרבה ואדרבה. אז למה להקציב ימים? 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

הימים מוקצבים רק בשביל הטפסים הידניים. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

הבנתי. אם זה מקוון זה לא מוגבל? 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

זה כן מוגבל אבל בצורה - -

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אני צריכה להשחיז הבנת הנשמע – אני אקח ריטלין. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

שאלת אותי למה חמישה ימים? התשובה היא שזה רק לגבי מרשמים ידניים. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

תקשיבו טוב, עם כל הכבוד, אני לא מדברת רק על חמישה ימים; אני מדברת גם על מרשם שאתה מקבל מרופא המשפחה שלך שגם הוא מוגבל לחמישה עשר ימים. 

 << דובר >> ענת מימון: << דובר >>   

עשרה ימים ועוד 31 יום - - -

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

הבנתי. אז אני רוצה הסבר לקציבת הזמן הזה. אגב, לגבי הטופס הידני הרשו לי לגחך. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

קודם כול, לגבי חמישה ימים נרגעת? 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

ממש לא. כי זה קשקוש בלבוש. סליחה, אני לא רוצה להגיד קשקוש בלבוש, אבל אני ייצגתי בתיקי מרמה. מה אתם חושבים, שזה כל כך מסובך לזייף מסמך גם אחרי שעה? גם מסמך בן שעה אפשר לזייף. כשיש לך עסק עם זה - -

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

לא, הוא מוגבל למספר ימים. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אותי לא מעניין פה לא הרוקחים ולא משרד הבריאות והרופאים. אני פה בשם האזרחים בסופו של דבר ולפני הכול. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

אנחנו דואגים לאזרח שלא ייפול ויתמכר לכל מיני - -

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אמרת שההתמכרות היא לא שיקול. אז או שזה כן שיקול או שזה לא שיקול. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

לא המטופל – האזרח. האזרח הפשוט שמצליח להשיג מדבקה של אופיואיד ומסניף אותה ומת – לו אני דואג. זאת מטרת התקנות שמונחות לפנינו. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

תקשיבו, יש לך כוונה מאוד טובה. אבל בינה לבין המציאות, בינה לבין היכולת להשיג בולים באשר הם וסמים קשים באשר הם המרחק הוא אדיר. אתם צריכים להבין – זה נגיש מאוד. פה מי שצריך להיכנס לתמונה זאת מערכת אכיפת החוק: להשיג סוכנים, מודיעין, להפעיל בתוך בתי ספר – יש כל מיני שיטות להשיג את הדברים האלה. אם אתם חושבים שילד או קטין רוצה להשיג משהו משנה תודעה, חס וחלילה – באמת צריך להילחם בזה בכל חורמה – זאת לא הדרך, עם כל הכבוד. כי הסיכוי שילד יקבל מרשם הוא נמוך. תעשיית הזיופים היא גדולה מכם, ובתור מי שמכיר את התחום הפלילי מהמקום הרע שלו – לא מהמקום הטוב שלו – אז זה קצת פתטי. לכן אני שואלת אתכם, מה עומד בבסיס? אם חמישה ימים זה עניין של זיוף זה לא מאפשר, כמו שאמרה הגברת בזום. כי כשיש לך סוף שבוע שאין לך רופא זה כבר יומיים אז זה לא נותן לך אוויר. מספיק שהשתחררת בחמישי אין סיבה בעולם לא להאריך את המרשם הידני לשמונה ימים. עם כל הכבוד, זה נשמע לי זמן סביר. בין חמישה ימים לשמונה ימים לא תפתח את תעשיית הזיוף הגדולה בישראל.

באשר לרופאים שזה לא מקוון – גם פה צריך לקבל תשובה. כשאתה מאשר תקנה אתה מצפה שלאשר תקנה צריך להיות בה היגיון. אם כל כך קשה להשיג את זה – להגיע לרופא ולחדש את זה, וזה מורכבות; ומצד שני אנחנו יודעים שאם כבר המרשם הזה ניתן למי שזקוק לו כי לא נותנים בקלות סוג כזה של טיפול – אז תסבירו לי את הקציבה של הזמנים. למה בחרתם את קציבת הזמן הזאת? זה הכול. מה כל כך מורכב? 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

אני מאפשר למשרד להשיב למרות שדנו בזה הרבה מאוד זמן בוועדה והשקענו הרבה מאוד שעות בעניין הזה. אבל לכבוד חברת הכנסת גוטליב, אם אפשר להשיב לה בקצרה. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

בקצרה. אני אבין את זה מהר. אני מתכוונת לקציבה המקוונת כי את הקציבה של חמישה ימים וטענת הזיוף - - -

 << אורח >> הדר אלעד: << אורח >>   

המטרה של התקנות היא להציל חיים. אנשים היום מתים כתוצאה מזליגה של סמים לרחובות. משרד הבריאות הוא לא היחיד בעסק הזה אבל הוא בעניין כי הסמים זולגים מתוך מערכת הבריאות ואנחנו רוצים לצמצם את זה. 

מרשם לאופיואידים ניתן בשגרה לעשרה ימים ולא יותר; מרשמים דיגיטליים ימשיכו להינתן לעשרה ימים - -

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

תסביר לי למה זה עשרה ימים. 

 << אורח >> הדר אלעד: << אורח >>   

כי מדובר בסמים מסוכנים, ועל סם מסוכן צריכה להיות שליטה על משך המתן שלו. רוב האנשים לא צריכים את זה יותר מזה. יש אפשרות לרופא באופן מנומק גם לתת עד חודש כמו מרשם רגיל. זה במקרים מיוחדים, מנומקים, חריגים. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

תן לי דוגמה איזה. 

 << אורח >> הדר אלעד: << אורח >>   

למשל, חולי סרטן שסובלים מכאבים. אז לרופא יש אפשרות לתת עד חודש. אנחנו רוצים להעביר את כל המערכת למרשמים דיגיטליים מכיוון שהמרשמים הידניים שהיום לא מוגבלים מאפשרים זיוף מאוד קל. שכפול ומשיכה שלהם בבתי מרקחת שונים בלי שרוקח אחד יודע שחמש דקות קודם - -

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

ומה קורה כשרופא פרטי נותן מרשם כזה? 

 << אורח >> הדר אלעד: << אורח >>   

התקנות נותנות מענה גם לנושא הזה. תהיה מערכת ממוחשבת שתחבר בין בתי החולים לקופות, בין בתי המרקחת לקופות.

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אני מדברת על רופא פרטי. אדם הולך לרופא פרטי ומקבל ממנו מרשם כזה. 

 << אורח >> הדר אלעד: << אורח >>   

הוא יקבל מרשם ויגיע לבית מרקחת. ברגע שהוא יקבל את המרשם בבית המרקחת מיד זה ידווח לקופת החולים. אם אותו מרשם יזויף כי אותו אדם ישכפל אותו, בבית המרקחת הבא כבר יידעו שחמש דקות קודם הוא היה בבית מרקחת ולקח את התרופה. לא ייתנו לו פעם נוספת. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אתה רוצה להגיד שכשאדם הולך לרופא פרטי ומקבל מרשם פרטי כפי זכותו לפרטיותו, המידע הזה עובר לקופת החולים? מכוח מה? 

 << אורח >> הדר אלעד: << אורח >>   

התשובה במקרה הזה היא כן. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

מכוח מה? איזו הוראת חוק מאפשרת? 

 << אורח >> הדר אלעד: << אורח >>   

אני לא משפטן. יש משפטנים.

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

חוק זכויות החולה (העברת מידע בין מטפלים לצורך טיפול רפואי במטופל). 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אבל אני לא מדברת על זה. סליחה, זה לא נכון. את מפנה להוראת חוק שזה לא הייעוד שלה. פה יש לך הזכות כשאת מקבלת את הסכמת החולה. אני מדברת על חולה שמקבל מרשם מרופא פרטי. אני הולכת לרופא פרטי – זכותי לטובת הביטוחים שלי להסדיר לצורך השיח כל מה שבא לי מקופות החולים. מכוח מה יכול רוקח להעביר את המידע הזה שקיבלתי מרופא פרטי בלי להזהיר אותי גם? 

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

אז, שוב – המטרה פה היא הגנה על בריאות הציבור. זאת המטרה הכללית של המנגנון שיצרנו פה כשההוראה החוקית שמאפשרת את העברת המידע היא חוק זכויות החולה כי קופת חולים היא הגורם המטפל. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אני לא מסכימה איתך. אנחנו לא מדברים על קופת חולים. 

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

אני יודעת. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

סליחה, אני מבהירה לך שאתם מבצעים הפרה בוטה של פרטיותו של חולה. בעת שחולה בוחר ללכת לרופא פרטי ומקבל על דרך כך מרשם – אתם רוצים לבדוק את הזיוף שלו? יש לכם מנגנוני בדיקה. אתם עושים דגימות, אתם דוגמים את הדברים הללו. 

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

אין לנו דרך לבדוק את זה. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אז זאת בעיה שלכם. זאת לא סיבה להפר ברגל בוטה וגסה ועוד להפנות אותי להוראת חוק שבכלל לא קשורה לעניין. כי מה זה אומר? בבסיס הסכמתו של חולה מותר לרופא מקופה אחת ממקום אחד להעביר מידעים. ממש לא כשיש לך אי הסכמה מעצם העובדה שאדם הלך לרופא פרטי, והוא יכול ללכת בה במידה לרופא משפחה. הוא לא מעוניין. את גם פוגעת לו בביטוחים – את פוגעת לו באלף דברים. מה שעומד בבסיס הדבר הזה זה באמת פגיעה בביטוחים, כי בסוף בסוף מה שאת עושה בראייה יותר כוללת – ואת משפטנית כדי להבין את זה – בסוף אם אי פעם אדם יתבע תביעה ביטוחית נזיקית כלשהי מה שהעברת שלא בהסכמתו – פגעת לו בביטוחים שלו, בפוטנציאל השגת פיצוי שמגיע לו בלי שאף אחד היה צריך להיחשף למידע שהוא לא מעוניין שייחשף. זאת בדיוק הסיבה שאתה הולך לרופא פרטי; אתה הולך לרופא פרטי כי כל ביטוחי הבריאות שלך עם כל הסעיפים ותתי-הסעיפים שלהם פוגעים לך ביכולת לקבל ביטוח כפיצוי ביום מן הימים. אז את אומרת לי שכשאדם בא לרופא פרטי שנותן לו תרופות כאלה וחושב שהוא צריך לקבל אותם – ואני לא חולקת על שיקול הדעת – את מעבירה את זה לקופת החולים? את מפנה אותי לחוק זכויות החולה כשהוא לא מסכים ולא הזהרת אותו בדבר? 

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

כשהמטופל מגיע לרוקח כדי לקבל את התרופה גם הרוקח נותן לו טיפול רפואי. כדי שהרוקח יוכל לתת לו את הטיפול הרפואי - -

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

רוקח לא נותן טיפול רפואי, רוקח נותן תרופות. 

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

לא נכון. רוקח מוגדר גם גורם מטפל לפי חוק זכויות החולה. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

עדיין אני אומרת לך שלא משנה כמה תגידי זה להוזיל במקרה הזה את העניין של מהות הטיפול. לתת תרופה על סמך מרשם זה לא לטפל, זה לתת לי את התרופה כי רק רוקח יכול לבדוק שזאת אכן התרופה. לא משנה איך תגדירי את זה – לא, זה לא טיפול רפואי. 

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

רוקח מוגדר, לפי חוק זכויות החולה, כגורם מטפל, וגם הוא לפני שהוא נותן טיפול צריך לוודא שהוא לא מזיק למטופל במתן התרופה. אז בשביל לעשות את זה יצרנו את מנגנון הבדיקה הזאת. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

טוב, תקשיבו, ואוו. מזל שאני לא חברה בוועדה הזאת. אני רוצה לומר לך משהו - -

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

הנקודה שהעלית היא נקודה מאוד - - -

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אם אני מקבלת מרשם לתרופה ואני אומרת לו, ככה וככה – הוא יכול לא לי את התרופה אם הוא רואה שזה רשום במרשם? 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

כן, כן. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

וזה לשיקול דעתו המוחלט? 

 << קריאה >> קריאות: << קריאה >>   

כן, כן. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

ואני אלך לרוקח אחר והוא כן ייתן לי כי אני אדע כבר מה לענות. 

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

יש בתקנות תקנה שמדברת על אמצעי זהירות במתן, כלומר באספקה. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

נכון. 

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

הרוקח מחויב בבדיקה לפני שהוא מוודא את מהימנות האסמכתא. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אוקיי, זה משהו אחר. 

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

זה לא משהו אחר, כי זה חלק מהעניין. אם רוקח מקבל לידיו מרשם נייר אין לו באמת דרך לוודא שמדובר במרשם שלא זויף. יש היום שיטות לזייף מרשמים. מירי יכולה לספר על מקרים שהיא גילתה בעצמה מרשמים מזויפים בכמויות מטורפות. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אבל תמיד יהיו מרשמים מזויפים. יש לי חדשות בשבילך – גם מרשמים מקוונים יכולים להיות מזויפים. אני רק רוצה להבין משהו: אין לכם מנגנון אצל הרוקחים להסתכל על מספר רופא ושם רופא ולראות שיש רופא כזה שהוא תואם און-ליין? 

 << אורח >> מירי טריינין: << אורח >>   

אין בעיה לזייף חותמת רופא. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אבל זה מנגנון מקדים. אם בא אלייך אדם שיש לו בעיית עור, ויש תרופה שקשורה למחלת עור וחותם על זה רופא עור, המנגנון הראשון לבדוק שזה לא זיוף שיכול לפתור לך הרבה מאוד בעיות, שפשוט יהיה לך במסך שלך אפשרות שהרוקח יקליד מספר רישיון, ואז יראו שזה של רופא עור ויש כזה. על-פניו, הסיכוי שזה זיוף מקדם את העניין. 

 << אורח >> מירי טריינין: << אורח >>   

את צודקת לחלוטין. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אני רק רוצה להבין - -

 << אורח >> מירי טריינין: << אורח >>   

אבל את לא נותנת לנו להסביר. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

כי לא קיבלתי תשובה לדבר המחריד - -

 << אורח >> מירי טריינין: << אורח >>   

כי את לא נותנת לנו לענות. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

- - שמרשמים פרטיים עוברים לקופות. אתם רומסים זכויות חולה ואתם פוגעים בהשלכות איומות ממוניות כספיות של אזרח שמעוניין בכוונת מכוון להסתיר מקופות החולים את המידע הרפואי שלו. אין קודש מזה. ואתם חוטאים בדבר הזה, ואתם מפנים להוראת חוק בלתי רלוונטית, בכל הכבוד, גברתי העורכת דין. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

אני יכול לתת דוגמה מהשטח? 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

לא רוצה דוגמה, רוצה תשובה. תנו לי הוראת חוק שנותנת לכם את הסמכות - - 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

לא צריך להסביר. הנקודה ברורה. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

הסבר יש לכל דבר. לי מותר כאוטונומיית פרט לדאוג לזה שהמידע על חיי, על גופי ומה שנכנס לגופי בהיתר של רופא פרטי יהיה ביני לבין הרופא הפרטי. 

 << אורח >> שמריהו (שימי) הללי: << אורח >>   

זאת אומרת שהרוקח המנפק הוא שותף לפשע. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

למה פשע? אסור לי לקבל מרשם מרופא פרטי? לא הבנתי. איזה פשע? אדוני, סליחה - -

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

הוא לא מתווכח איתך, טלי. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

- - תחזור מהמשפט הזה. מה זאת אומרת? 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

טלי. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

רק רגע. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

לא הבנתי מה - - - על הראש שלהם. לא הבנתי. שאלת שאלה טובה. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אדוני היושב-ראש - -

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

אני מבקש ממך. שאלת שאלה טובה מאוד, בסדר? 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אני רוצה על זה תשובה – איך קורה דבר כזה. על מי אתם מגנים, על חברות הביטוח? 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

תודה, טלי. אנחנו לא בהאשמות. שאלת שאלה, נכון? 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

די, נו, באמת, זה כמו ששואלים אדם בגיל 14 אם הוא מעשן, והוא אומר כן. עד סוף החיים שלו זה ירדוף אותו. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

אני רוצה תשובות לשאלה של טלי. זאת שאלה מאוד משמעותית. בסופו של דבר זה יכול ליצור פגיעה.

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

יוצר. 

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

בראש ובראשונה יש פה הגנה על בריאות הציבור כולו בתקנות האלה - -

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

מה הקשר? 

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

- - זאת נקודת המוצא הראשונה. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אני לא מקבלת את זה. 

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

שנייה. גם ביחס למטופל עצמו כשהמטופל מגיע לבית המרקחת בשביל לקבל סם, ונניח שמדובר במטופל נורמטיבי לחלוטין שפיתח התמכרות לסם – כדי שהרוקח יוכל לדעת מה מצב הטיפול התרופתי שניתן לו המנגנון שיצרנו מאפשר קבלת מידע על מתן סמים שסופקו לו ב-31 הימים שלפני כן בשביל לתת לו את הטיפול בצורה מיטבית ביותר. לומר שהסוגיה הזאת של חוק זכויות החולה מנותקת מהדבר הזה זה לא נכון כי זה שם את הרוקח רק בתפקיד טכני. בסוף רוקח נותן טיפול רפואי למטופל. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

מה הקשר? דרך אגב, אני מול החוק עצמו ותרשי לי להגיד לך על ההטעיה הזאת, בסדר? 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

טלי, שנייה אחת. 

העובדה היא שיש כאלה שמגיעים לרוקח אחרי שהם לא עוברים דרך הקופה, אלא דרך רפואה פרטית כדי למנוע מהקופה כל מיני ידיעות, ורוצים לשמור על פרטיותם באיזשהו מובן. בסדר? הרופא הקהילתי הוא רופא שמחובר להרבה אנשים בסביבה שלהם והם לא רוצים את המסלול הזה. על-ידי התקנות האלה אנחנו מכריחים אותם להיכנס - - - הזה. 

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

נכון אבל מדובר פה במתן תכשירים שמכילים סמים מסוכנים. זה לא סתם תרופה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

בגלל - - - הם לא הולכים לקופה. 

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

אני מבינה. אבל, שוב - -

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

סליחה, על מי את מגנה פה? 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

טלי, מספיק. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

לא, באמת. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

זה לא העסק שלך על מי היא מגנה או לא. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

בטח שכן. זה השיקול. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

זה לא הנושא. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

זה השיקול, זה השיקול. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

זה לא השיקול. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אתם מגנים על חברות הביטוח והם עוד לא מבינים. די כבר. 

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

ממש לא. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

לא בגלל זה התקנות האלה הגיעו לשולחן. התקנות הגיעו בגלל זליגה. אז תפסיקי עם השאלות האלה.

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אבל עובדים עליך. די, באמת, יונתן. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

אני מבקש ממך לא להאשים פקידים. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אני לא מאשימה אותה. אבל עובדים עליך, זה הכול. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

השאלה הזאת היא שאלה מאשימה. בסדר? 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

ברור שהיא מאשימה. 

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

אני יכולה לומר שבמשך שנים היה רצון לאשר מאגר לאומי של מרשמים בגלל הבעיה הזאת. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

זה נדחה. 

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

זה נדחה בגלל פגיעה בפרטיות מטופלים כשהמאגר היה אמור להיות אצל גוף ממשלתי שהוא לא גורם מטפל, ולכן מכיוון שהטיפול הרפואי יוצא מהאירוע הזה דחו את זה בגלל שיקולי פרטיות. כאן זה לא המצב. אנחנו מדברים על טיפול רפואי לשני הכיוונים – גם טיפול רפואי שניתן בקופה - -

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

תפני אותי לכך שרוקח הוא מטפל רפואי. אני מול החוק. אני בסעיף ההגדרות.

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

רק שנייה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

אוקיי, בינתיים יואב ממשרד המשפטים, מה דעתך על הסוגיה שעלתה פה עכשיו. 

 << אורח >> יואב סטשבסקי: << אורח >>   

לפי חוק זכויות החולה, לפי סעיף 20: מטפל או מוסד רפואי, כאמור, כפי שאמר משרד הבריאות, מטפל הוא גם רוקח. הוא רשאי למסור מידע לאחר בכמה תנאים. אחד התנאים זה הסכמת המטופל למסירת המידע הרפואי - -

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

מה שאמרתי. 

 << אורח >> יואב סטשבסקי: << אורח >>   

התנאים הם לא מצטברים, הם חלופיים. שנית, "חל על המטפל או על המוסד הרפואי חובה על-פי דין למסור את המידע הרפואי". 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

מה החובה בדין? 

 << אורח >> יואב סטשבסקי: << אורח >>   

הכוונה היא שזה נזכר בתקנות שיש חובת דיווח בין זה חובת דיווח על מחלת הסרטן, בין זה חובת דיווח על חיסונים, בין זה חובת דיווח כמו שמוצע בתקנות כאן. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

איפה יש חובת דיווח על חיסונים? שאני אבין – מה הולך פה? איפה יש חובת דיווח על חיסונים? מי קבע אותה, ואיפה זה נמצא? אני רוצה לדעת, בבקשה. תפנו אותי להוראת החוק, אדוני. 

 << אורח >> יואב סטשבסקי: << אורח >>   

פקודת בריאות העם. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אל תפנה אותי לזה. סליחה, בוא נניח שיש פה שכל בקדקוד – אל תפנה אותי לפקודת בריאות העם, תפנה אותי להוראה ספציפית. תודה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

יואב, תמשיך. 

 << אורח >> יואב סטשבסקי: << אורח >>   

האפשרות השלישית היא מסירת המידע הרפואי למטפל אחר לצורך טיפול במטופל. למטפל האחר – זה יכול להיות גם מרוקח לרוקח בשביל שהטיפול הרפואי יהיה מיטבי ובשביל שהוא לא ייתן לו תרופות בשביל זיוף שיזיקו לבריאותו, זה גם נכלל באפשרות הזאת למסור את המידע הרפואי לצורך טיפול במטופל. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

בשל כל זה אתה מבין שאין פגיעה בפרטיות? 

 << אורח >> יואב סטשבסקי: << אורח >>   

אני לא אמרתי שאין פגיעה בפרטיות. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

אז מה אמרת? 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אני מבקשת להתייחס רגע. 

 << אורח >> יואב סטשבסקי: << אורח >>   

חברת הכנסת הנכבדה אמרה שאין הסמכה חוקית. אני אומר שיש הסמכה חוקית. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אני מבקשת להתייחס לדברים שאמרו נציגי עולם המשפטים. אני מבקשת להפנות את הנוכחים כאן להוראות חוק זכויות החולה. ולמה דווקא להוראות החוק ספציפית? כי סעיף הגדרות מלמד על כוונת מחוקק, במה הוא מטפל. שימו לב איך מוגדר בחוק לפני הרשומות במה הוא מטפל: "רופא, רופא שיניים, עמית רופא, סטז'ר, אח, אחות, מיילדת, פסיכולוג, מרפא בעיסוק, פיזיותרפיסט, קלינאי תקשורת, תזונאי, דיאטן, קרימינולוג קליני, פודולוג, פודיאטר, מנתח, כירופרקט, דמותן רפואי וכן כל בעל מקצוע שהכיר בו מנהל כללי בהודעה ברשומות". זאת אומרת שהרוקח לא נמצא כמטפל רפואי מכוח החוק, אלא מכוח רשומות. 

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

זה פורסם בהודעה ברשומות. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אבל אם המנכ"ל בהודעה ברשומות מכניס רוקח – הרי למה נתנו את ההודעה ברשומות? מכיוון שלדוגמה אם פתאום יש עוד סוג של מטפל שעולה בדעתך, כמו למשל, רפלקסולוג. לשם כך נועדת האפשרות שלא נצטרך תיקון בחקיקה, אלא הודעה ברשומות. אבל המנכ"ל הוסיף ברשומות רוקח שאליבא כל בר דעת הוא אינו המטפל. כי איך את מסיקה מיהו מטפל? את מסיקה מיהו מסעיף ההגדרות הראשוני. זאת תפיסת עולמי. 

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

סעיף ההגדרות מגדיר מה כלול בתוך ההגדרה, וזה חלק ממה שכלול בהגדרה הזאת. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אז, לפי תפיסתך, למהות אין משמעות. 

 << אורח >> שגית אלעזר: << אורח >>   

לפי ידיעתי, לא לפי תפיסתי. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

זה לא עניין של ידיעה, זה עניין של פרשנות משפטית. הרי כשאת נותנת סמכות להוסיף ברשומות מה שצריך לעמוד בבסיס התוספת ברשומות זה הגדרה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

חבל שמתווכחים על זה. בכלל לא אכפת לי מה מקור הסמכות - - - אני לא נכנס לדיון משפטי.

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אבל, שנייה - -

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

אני לא בית משפט. די, באמת. אני לא רוצה לעסוק בזה. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אדוני, תן לי עוד דקה ואני אסיים. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

לא, אני לא רוצה. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

למה? 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

כי נתתי לך כל כך הרבה זמן. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

- - -

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

לא, לא, אותי המהות מעניינת. פחות מעניין אותי מקור הסמכות. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

הם מטעים אותך. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

אף אחד לא מטעה אותי. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אבל, שנייה, תן לי דקה ואני אסיים. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

אני מבקש עכשיו - -

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

חבל, אני יוצאת. בשביל זה באתי. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

אנחנו בכל מקרה יוצאים עכשיו. אני רוצה לצאת להפסקה. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

אבל אני לא חוזרת אחרי ההפסקה כי אני הולכת. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

אין צורך - - - הנושא העקרוני הזה ייבדק. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>   

תן לי עוד משפט אחד כדי לקבל מהם תשובה. תקראו את סעיף 20 שנציג משרד המשפטים הקריא לנו כאן. יש כאן פגיעה אנושה בחופש הפרטיות המוחלטת שעומדת בבסיס זכויות החולה ולא קיבלנו על זה שום מענה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

תודה רבה. אני מבקש לצאת עכשיו להפסקה של 10 דקות. בינתיים אני מבקש שיח של המשרד יחד עם רותי פרמינגר לגבי נפגעי פעולות האיבה; ואני רוצה לעשות שיחה יותר מעמיקה על הסוגיה שטלי העלתה ודיברתי עליה עם היועצת המשפטית של הוועדה טרם הישיבה הזאת. אז אנחנו יוצאים ל-10 דקות הפסקה. תודה. 


 << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 11:10 ונתחדשה בשעה 11:43.) << הפסקה >>   


 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

אני מתכבד לחדש את דיון הוועדה לאחר ההפסקה. התלבטנו רבות בחוץ ואני רוצה למקד את הסוגיה שעלתה פה. בסופו של דבר, המטרה היא נכונה, ראויה, צודקת ואפילו חשובה מאוד, ואני רואה בה צורך חשוב ואפילו רצון גדול לקדם אותה – מניעת הזליגה של האופיואידים למי שלא זקוק ולהתמכרות וכו' היא משימה חשובה שעומדת לפנינו. אני אהיה הראשון לקדם אותה. 

התקנות שמובאות בפנינו כרגע ויצירת האיזון בין הפגיעה בפרטיות לבין התועלת שהיא מניעת הזליגה במרשמים מועתקים, משוכפלים או מזויפים היא סוגיה שאנחנו צריכים להיות מאוד מדויקים בה ולדעת שהתהליך שאנחנו עושים באמת יצמצם את מה שקורה היום בשוק השחור. לצורך כך אני מבקש מהמשרד לעשות עבודה יחד עם גורמי האכיפה כדי לנסות להבין מה השיעור מאותו שוק שחור מגיע מאותם מרשמים מזויפים. אני מבין שזאת בדיקה קשה, והיא לא תהיה מדויקת במאה אחוז. אבל אני כן יודע שאם נגיע למסקנה שעיקר הפגיעה היא על-ידי מרשמים מזויפים אז יכול להיות שאני משתכנע יחד עם כל מיני הגבלות שאנחנו נצליח לבנות. אני גם ביקשתי מיואב ממשרד המשפטים להיות שותף בתהליך הזה – לנסות לבנות סל של הגנות על פרטיות מקסימליות או מחיקת המידע לאחר תקופה מסוימת; או בקשת אישור מהמטופל או יידוע המטופל – לבנות סל הגנה למטופל כך שאנחנו נוציא תחת ידינו תקנות מתוקנות. ואני בכלל לא נכנס לשאלת הסמכות כי אני יוצא מנקודת הנחה שברגע שהמשפטנים בוועדה אמרו שמקור הסמכות קיים אז אני לא נכנס בכלל לסוגיה הזאת. חשוב לי להוציא תחת ידינו תקנות הכי מהודקות שיש כדי למנוע פגיעה. אני חושב שיותר מזה – אפילו פגיעה כזאת תוביל חולים במצבים כאלה לא לגשת לקבל תרופות, לשבת בבית ולסבול או להשתמש בכל מיני תכשירים מהשוק השחור ולא להגיע לרופא כדי שלא יגיע, חלילה, המידע למישהו שהם לא רוצים שיגיע אליו. זה אוי ואבוי לנו – הוספנו חטא על פשע. בן אדם שסובל, יושב בבית וכואב ולא יכול לקבל טיפול בגלל אותו  חשש. 

אז אנחנו נעצור את הדיון היום. אני מבקש מהמשרד לעשות עבודה פנימית וישיבה פנימית. דיברתי קודם עם לשכת השר בעניין הזה. הם יחדדו יחד עם הצוותים המקצועיים את הנקודות הללו. יואב, תנסה גם אתה לרתום את הידע שלך במשרד לטובת העניין - -

 << אורח >> יואב סטשבסקי: << אורח >>   

כמובן. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

- - וננסה להביא לכאן משהו הכי מתוקן שיכול להיות. אני אומר שוב: אני לא מוריד מערך החשיבות של מה שמונח בפנינו. אני רוצה לקדם, אני חושב שזה נכון. המלחמה היא צודקת – אנחנו לא רוצים להגיע למה שקורה בארצות-הברית או במקומות אחרים. אבל חשוב לי שזה יהיה מקסימום מאוזן. 

אני מודה לכולם על ההשתתפות והנוכחות בישיבה הזאת. תודה רבה. 


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:50. << סיום >>