פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וארבע הכנסת 7 הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי 01/02/2022 מושב שני פרוטוקול מס' 41 מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי יום שלישי, ל' בשבט התשפ"ב (01 בפברואר 2022), שעה 9:42 סדר היום: << נושא >> הצגת מחקר - טיפול המשטרה במקרי רצח נשים פלשתינאיות אזרחיות ישראל << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר גבי לסקי חברי הכנסת: עופר כסיף אבתיסאם מראענה מוזמנים: יפעת חסון – אח"מ, סנ"צ, המשרד לביטחון הפנים דנה בן צבי – רפ"ק, ר' חו' אלמ"ב, המשרד לביטחון הפנים מוחמד מולא – עו"ד, פרקליט, פרקליטות המדינה שירין בטשון – חוקרת, עמותת נשים נגד אלימות נאילה עואד – מנכ"לית, עמותת נשים נגד אלימות מאריא זהראן – רכזת לובי, עמותת נשים נגד אלימות טל הוכמן – קשרי ממשל, שדולת הנשים בישראל ייעוץ משפטי: ענת מימון מנהלת הוועדה: דלית אזולאי רישום פרלמנטרי: איילה בנד, חבר תרגומים << נושא >> הצגת מחקר - טיפול המשטרה במקרי רצח נשים פלשתינאיות אזרחיות ישראל << נושא >> << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> בוקר טוב לכולם. אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשיויון מגדרי. היום ה-1.2.2022 ואנחנו היום נעסוק בתוצאות מחקר אשר הובילו נשים נגד אלימות, מרכז אלטפולה ושדולת הנשים, על טיפול המשטרה במקרי רצח נשים פלשתינאיות אזרחיות ישראל. אני רק אפתח בכמה מילים. לצערנו הרב גם השנה אנחנו כבר, קשה לי להגיד רושמות בפנינו כי זה יותר מאשר רושמות, זה יותר כמו רושמות בליבנו ובראש שלנו את שמותיהן ואת העובדות סביב רצח נשים. נשים, אימהות צעירות שנרצחו בהרבה מהמקרים מול הילדים שלהן, הילדים שלהן היו עדים למקרה הרצח, חוו את הטראומה שתלווה אותם לכל החיים כאילו אובדן האמא זה לא משהו כשלעצמו טראומה שמלווה לכל החיים אבל גם הם עדים למקרה הרצח. אנחנו בדרך כלל כשמדברים על רצח נשים נכנסות יותר לפן הסיבות, הטיפול שאפשר היה לתת לאישה את אופן ההגנה שאפשר היה להגיש, האם אנחנו עמדנו בציפיות שלה כאשר היא פנתה וביקשה עזרה. היום נתמקד לצערנו הרב במה קורה אחרי הרצח, ומה קורה אחרי הרצח לא במשפחה ולא עם הילדים, למרות שזה גם משליך, אבל על החברה כולה. אני תכף אתן לנציגות הארגונים, אני חייבת להגיד שזה מחקר מטלטל, גם למישהי כמוני שעוקבת ויודעת ומכירה כל מקרה אם פוענח או לא פוענח. בכל זאת לראות את המספרים, לראות את התוצאות, זה מטלטל, זה אמור, זה כתב אישום בעצם בעיני ותכף נשמע. זה כתב אישום אולי גם לחברה במספרים הגדולים של הרציחות אבל בעיקר למשטרת ישראל. כתב אישום על אחוזי הפענוח ולמערת המשפטית באופן כללי. אני צריכה להזכיר לכולם, בשבוע שעבר באותו יום הוכרז בצפון על עיסקת טיעון עם גבר רוצח אשתו, ערבי מהעיר שלי עכו, שאני מכירה את פרטי הרצח הזה, מישהו שרצח, השאיר אותה בדירה, השאיר אותה שותתת דם, ירד, הלך לעסק שלו, עבד כל היום, שיקר לאמא שלה שהוא לא יודע איפה היא, עשה את עצמו כאילו מחפש אותה והיא בדירה שלה שותתת דם עד שמתה. הוא קיבל עיסקת טיעון, 21 שנים. אני לא יודעת מה פרטי עיסקת הטיעון, אני לא יודעת למה לא מצאו, היה סרטון שמראה אותו זורק את אותה סכין. באותו יום נשפט, קשה להגיד את זה, בן זוגה לשעבר של שירה, שניסה לרצוח אותה ועל נסיון רצח מתועב שאני מבחינתי אפילו מה שהוא קיבל זה פחות, קיבל 23 שנים. זה כבר זועק לשמיים. שתי הדוגמאות האלה יכולות להיות התחלה טובה למחקר שאנחנו צריכות. אתם בטח לא חקרתם את שני התיקים האלה, אבל זה מראה. זה כנראה אפילו במערכת המשפט, אפילו בחקירה, כנראה דם נשים ערביות הוא פחות שווה. חברי הכנסת, אני מברכת על זה שהצטרפתם, חבר וחברות הכנסת, אבל אם לא איכפת לכם נציג קודם את המחקר ואחר כך. גברת נאילה עואד, מנכ"לית נשים נגד אלימות, בבקשה גבירתי. << אורח >> נאילה עואד: << אורח >> תודה חברת הכנסת עאידה תומא, תודה על כל מה שאת עושה, גם במחקר הזה שתרמת ועשית הרבה, גם בשאילתות במהלך השנה וחצי עד שהשגנו את כל החומרים. פשוט רציתי להתחיל במה שהזכרת עכשיו, בשתי הדוגמאות, אבל זה גם מציין שדמנו כנשים הינו הפקר במדינת ישראל ועל אחת כמה וכמה כשאנחנו מדברים על נשים פלשתינאיות שדמן הפקר כפליים. אני אתייחס גם לציוץ של השר, השר לביטחון פנים, בשני מקרי הרצח שקרו בשבוע שעבר, כשהוא דיבר על זה שיש הבדל מהותי בין האירועים, באחד מהם בעל רצח את אשתו ובאירוע השני מדובר במשפחת פשע. היכולת של המשטרה להשפיע על המקרה הראשון קרוב לאפס, אבל המקרה השני נמצא באחריות מלאה של המשטרה. זה מדבר, ועוד איך, זה זועק גם לשמים, על היחס המפלה, הגזעני. אתייחס גם לכתב האישום של רשא ממע'אר שנרצחה לצערנו ב-25 לנובמבר. דיברו, הרשיעו, כתב אישום על רוצח שכיר והמשטרה יוצאת ומדברת שהרוצח הוא שכיר. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> אבל היא לא אומרת מי שכר אותו. << אורח >> נאילה עואד: << אורח >> מי הזמין את הרצח? הזכיר לי לפני כמה שנים את הרצח של אמירה מוסרטי, האשימו והרשיעו שלושה אנשים ששכרו אותם לרצוח אבל מי הזמין את הרצח. מעניין, מדינת ישראל, משטרת ישראל מציינת שזה מישהו שנשכר כרוצח שכיר והיא לא יכולה להגיע לרוצח עצמו. למתכנן. ליוזם. זה ממש אומר הרבה והמחקר שלנו נעשה כדי לבוא עם הנתונים שקיבלנו מכם, לא לפי ההשערות שלנו כארגונים, כי כל הזמן אתם מדברים על זה, מפקפקים בנתונים שלנו. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> בגלל שצופים בנו כדאי להגדיר מי זה אתם. << דובר_המשך >> נאילה עואד: << דובר_המשך >> אני מדברת על רשויות החוק, אני מדברת על המשטרה, על הפרקליטות, על בתי המשפט, על היחס העויין ממשרדי הרווחה, על כל הרשויות הממשלתיות שצריכות לקחת אחריות על דמן של נשים ובמיוחד נשים פלשתינאיות אזרחיות מדינת ישראל. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> תודה נאילה. אני בזמנו אם את זוכרת ערכתי מחקר בשנת 2004, ערכתי מחקר בדיוק איך טיפלו מערכות החוק ברצח נשים ואחד הדברים המאוד ברורים היו במחקר אז שאפילו מערכת המשפט מתייחסת בצורה אחרת. יש נטיה לשנות כתבי אישום תוך כדי התהליך כאשר המקרה הוא רצח אישה ערביה, ויש נטיה להקל בכתבי האישום וגם ממוצע השנים שמקבלים על אותו אישום היה הבדל מאוד ברור. אני מקווה שהיום תתנו לנו אולי סטטיסטיקה יותר ברורה שתלווה ותמשיך את אותו מחקר. אני מבינה שהחוקרת עורכת דין שירין בטשון תציג את הממצאים. << אורח >> שירין בטשון: << אורח >> אני הולכת להציג פה מצגת, קודם כל תודה רבה על הוועדה, על ההזמנה לדיון במחקר הזה וגם לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן שמובילה הוועדה לקידום מעמד האישה ביד רמה, וגם על הדיון החשוב הזה. אני אתחיל בלהגיד שיש לי ממש זמן קצר להציג, נתנו לי כמה דקות, אז מטבע הדברים המחקר מאוד גדול, עבדנו עליו במשך שנה וחצי ויש בו המון נתונים. אני אנסה להציג כמה שאני אוכל בשבע דקות אבל אני מזמינה את כולם לעיין במחקר עצמו שכולל פירוט מאוד גדול על המקרים, על התיקים, על המתודולוגיה, על המסקנות של המחקר וגם ההמלצות. עוד לפני שהתחלתי את המחקר עצמו הסתכלתי, עשיתי מיפוי של כל הנתונים שקיימים לגבי רצח של נשים פלשתינאיות אזרחיות ישראל בכל מה שקשור למקרי רצח והנתונים שאני מראה פה, שמראים על ייצוג יתר של אותן נשים גם מבין כלל הנרצחות, גם מבין המגישות תלונות קודמות וגם מבין כלל המקרים הלא מפוענחים, אלה נתונים שמסתמכים על דוחות שמרכז המחקר והמידע של הכנסת הוציא וגם של מבקר המדינה שמראים שבעוד שאחוז הנשים הפלשתינאיות אזרחיות ישראל הוא לא עובר את ה-20 אחוז, האחוז שלהן במקרי רצח בשנים האחרונות הוא ממש עלה בצורה מאוד מדאיגה. השאלה העיקרית שאני שאלתי במחקר הזה, זה האם רשויות אכיפת החוק בישראל ובפרט המשטרה פועלות לאכיפת החוק הפלילי על מקרי רצח של נשים פלשתינאיות באפן שווה כמו על מקרי רצח נשים יהודיות. כדי לענות על שאלת המחקר הזאת לקחנו עשור של תיקי רצח שהתרחשו בישראל, בתוך גבולות ישראל. מדובר על סך הכל 233 תיקים, מהם 104 תיקים של נשים פלשתינאיות ו-129 תיקים של נשים יהודיות. אני התחלתי את המחקר בזה שאני התחלתי לעשות אקסל ובתוך רשימות האקסל לקחתי את השמות של כל הנשים שנרצחו מתוך המאגר של ארגון נשים נגד אלימות, באתר תזכור, ואז עשיתי חיפוש על כל שם ושם ועל כל מקרה ומקרה, עשיתי חיפוש באינטרנט כדי לחפש האם יש כיסוי תקשורתי למקרה עצמו לפי שם האישה, לפי המיקום, לפי נסיבות הרצח. כמובן שבמקרים של נשים פלשתינאיות עשיתי את החיפוש גם בעברית וגם בערבית. ניסיתי לראות האם יש שם של עצור חשוד או מואשם בכל מקרה ומקרה ואז ניסיתי להצליב את המידע הזה עם מאגרי מידע משפטיים כדי לנסות לאתר הכרעות דין וגזרי דין. המתודולוגיה שבה עשיתי שימוש, עשיתי ארבע קטגוריות מרכזיות עוד פעם על כל מקרה ומקרה, כשאחת זה הזהות של הרוצח, יש את השם של האישה, מתי היא נרצחה ואז הזהות של הרוצח, האם זה היה בן זוג, האם זה היה בן משפחה, האם זה היה אחר. ההגדרה של בן זוג היתה הגדרה של בן זוג נשוי או חבר לחיים או בן זוג לשעבר, בן משפחה השתמשתי בהגדרה מאוד רחבה שכללה אבא אח אחיין נכד גיס וכו', ואחר זה כל המקרים שהם קרו על רקע פלילי ובמקרה של נשים פלשתינאיות הרבה מקרים שהם גם לא מפוענחים. הקטגוריה השניה זאת קטגוריה של האם הוגש כתב אישום בתיק כן או לא, הקטגוריה השלישית היתה האם היתה הרשעה ואם היתה הרשעה באיזה סעיפי חוק, לרוב ניסיתי להסתכל האם היתה הרשעה בשני סעיפי החוק הכי חמורים בחוק הפלילי שזה רצח והריגה ואז גזר דין, מה גזר הדין, ספציפית שנות מאסר בפועל שהוטלו על הנאשם. ואלה התוצאות הסופיות של הניתוח של הנתונים הכמותיים תוך עריכת השוואה בין מקרי רצח של נשים יהודיות ונשים פלשתינאיות, שפה אלה נתונים שמדברים בעד עצמם שמראים על אחוזי הגשת כתבי אישום מאוד גבוהים בכל מה שקשור לרצח של נשים יהודיות ומחצית מזה כמעט לנשים פלשתינאיות, כנ"ל לגבי הרשעות ועונשים מינימליים הרשעה בעבירות הכי חמורות, בעבירות של רצח והריגה היו עונשים מאוד נמוכים אצל נשים פלשתינאיות והיו עונשים שהגיעו לידי חמש וחצי שנים כשאנחנו מדברים על עונש מקסימלי של מאסר עולם לעומת ממוצע של בין 14 ל-18 שנים אצל נשים יהודיות. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> את יכולה להגיד לנו, זה נתון כל כך מטורף, חמש וחצי שנים על רצח, את יכולה אולי להגיד לנו מה היו ההסברים בפסק הדין, למה הגיעו לתוצאה כזאת. זה פשוט מטריף. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> שירין, רק לפני שאת מתחילה, אני לא הבנתי את ה-34 אחוז בהרשעות. כלומר רק ב-56 אחוז מהמקרים הוגש כתב אישום והרשעות, רק 34 אחוז מתוך ה-56 או מתוך המקרים באופן כללי. << אורח >> שירין בטשון: << אורח >> מתוך המקרים באופן כללי. מתוך סך כל המקרים, זה אחוז ההרשעות. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> כלומר מתוך ה-56 אחוז היו גם מקרים שהיה זיכוי, או מה. << אורח >> שירין בטשון: << אורח >> היו הרבה מקרים שהוגשו כתבי אישום וזה מתחבר לשאלה שנשאלה קודם, הרבה מקרים שהוגשו בהם כתבי אישום והמקרים האלה יש מלא מקרים של כשלים ראייתיים, של קשיים בהרשעות, של בעיות באיסוף חומר ובעדויות, ולכן יש הרבה מקרים שלא הצליחו להגיע לידי הרשעה ולכן החמש וחצי שנים זה בדרך כלל מקרים שנבעו מהסדרי טיעון שהפרקליטות עשתה יחד עם הסנגורים כי בהרבה מקרים הם לא הצליחו להוכיח את מקרה הרצח. אני אגיד גם בנוסף לזה שיש הרבה מקרים שראינו שיש כתבי אישום שמתחילים עם העבירה הכי חמורה של האשמה ברצח או בהריגה ובסופו של דבר הסתיימו בהרשעה בסיוע או בשידול, בגלל הנושא הראייתי ויש מקרים שבהם היתה מעורבות של אנשים ברצח שקיבלו עונשים הרבה יותר נמוכים מחמש וחצי שנים. בגלל שהם בסופו של דבר הורשעו לא בהריגה או ברצח אלא רק בסיוע או בשידול. << אורח >> נאילה עואד: << אורח >> אני רק אתייחס לענין של 75 אחוז אצל נשים יהודיות, כי הרוב, השאר אלו נשים שהתאבדו. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> את המקרה למשל של עונשי מינימום, אני עדיין זוכרת את המקרה המאוד מפורסם של לילה קיסמי בבית ג'אן שהאחים שלה ניסו לרצוח אותה שלוש פעמים ברצף, כל פעם נכשלו ואז עשו עוד משהו ועוד משהו ובסוף נתנו לה רעל ושמו את האחות שלה לשמור שהיא לא תבקש עזרה עד שהיא ראתה שהיא מתה ואף אחד מהשלושה לא, הם הועמדו לדין, האחות לא ישבה יום אחד, שני האחים ההרשעה שלהם היתה בסוף שידול להתאבדות. וקיבלו איזה ארבע או חמש שנים אז. << דובר_המשך >> שירין בטשון: << דובר_המשך >> כן, זה קורה בהרבה מאוד מקרים. לגבי הזהות של הרוצח פה אנחנו רואים שהזהות של הרוצח במקרה של נשים יהודיות זה לרוב בן זוג, ואצל נשים פלשתינאיות אנחנו רואים נתונים משתנים והנתון הזה הוא נתון מאוד חשוב שאני גם מתייחסת אליו אחר כך בניתוח האיכותני בנוגע לכל הנושא של רצח על כבוד המשפחה, כשהחומרה של הדברים שהשר לביטחון פנים או נציגים במשטרה או התקשורת בכל מקרה של רצח של נשים פלשתינאיות כשהם מתבקשים להגיב על מקרה הרצח והם אומרים, כן, רוב המקרים קורים על רקע של כבוד המשפחה, המחקר והנתונים מראים שאין שום הצדקה להמשיך להשתמש בשיוך הזה ושזה לא נכון, כי המקרים של רצח על כבוד המשפחה מבחינה מסורתית אלה מקרים שבהם לרוב זה בן משפחה רוצח את האישה, זה לא כולל מקרים של בן זוג. ופה אנחנו רואים שרוב התיקים לא מתרחשים על ידי בן משפחה, אלא רוב התיקים מתרחשים על ידי בן זוג או אחר. והנתון של ה-30 אחוז, 31 אחוז שמבוצעים על ידי אחר זה גם נתון מאוד גבוה ואני גם מתייחסת לזה במחקר שאי אפשר היום לנתק את הנושא של רצח נשים פלשתינאיות והעליה באחוז של הרצח שלהן מכל הנושא של התגברות הפשיעה בחברה הפלשתינאית. המדינה צריכה לתת את הדעת איך זה יכול להיות ששליש מהנשים הפלשתינאיות נרצחות על ידי מישהו שהוא לא ידוע, בין אם זה רוצח שכיר כמו שנאילה התחילה לדבר ובין אם זה קורה על רקע שהוא לא ידוע ולא ידוע מי הזהות שלו וכו'. אבל בהחלט הנושא של להגיד שרוב הנשים הפלשתינאיות נרצחות על רקע כבוד המשפחה זה בהחלט לא משקף את המצב. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> בואי נגיד שאין שום מצב שזה משקף אותו השם הזה. אני חושבת כמו שנעלם מהלקסיקון והטרמינולוגיה של אנשי מערכת החוק וגם התקשורת וגם החברה את המושג רצח על רקע רומנטי, באותה מידה צריך להעלים את המונח הזה שהוא מונח שמנסה לתת לגיטימציה למערכת דיכוי ורצח נשים. כמו שנעלם המושג רצח רומנטי צריך להעלים את המושג רצח על רקע כבוד המשפחה ולא חשוב מי הרוצח. << דובר_המשך >> שירין בטשון: << דובר_המשך >> אני מאוד מסכימה ואני גם ממתייחסת לזה בשקפים הבאים. אחד הדברים הבולטים שהיו בכל מה שנוגע לרצח של נשים פלשתינאיות זה הקושי בקבלת נתונים. כשעיתי את המחקר על רצח של נשים יהודיות יכולתי למצוא כמעט את כל הפרטים על התיקים, לא הייתי אפילו צריכה לפנות למשטרה בבקשות לחופש מידע כי המידע היה זמין גם בעיתונות גם באינטרנט גם במאגרי מידע משפטיים. אצל נשים פלשתינאיות כמובן המצב היה שונה ופנינו בשני סבבים של בקשות לפי חוק חופש המידע גם לפרקליטות וגם למשטרה, קיבלנו מידע חלקי מהמשטרה, חלק ממנו בגלל הנושא של המחשוב שלפני 2013 הם לא יכלו לתת לנו את הנתונים, אבל ממש היתה כמעט התנגדות שבסופו של דבר היינו צריכות ללכת לעתירה שיוצגנו שם על ידי האגודה לזכויות האזרח, ממש היתה התנגדות למסור את החומרים. בהתחלה אמרו שאי אפשר למסור את החומרים כי זה חומר חקירה, אחר כך אמרו שאי אפשר למסור מידע פרטני כי זה פוגע בפרטיות, אחר כך אמרו אנחנו לא אוספים נתונים על פי מגדר ולאום ואנחנו לא מפרסמים נתונים כאלה כי אנחנו מפחדים לתייג את האוכלוסיה ובסופו של דבר רק במסגרת פשרה שהושגה במהלך העתירה הצלחנו לקבל נתונים מאוד חלקיים. עוד דבר בולט זה כל הנושא של השימוש הנרחב בצווי איסור פרסום. יש הרבה מקרים שיש צווי איסור פרסום על המקרים ולא ברור למה. אני יכולה להבין שיש צווי איסור פרסום כשיש כמו בחברה, כמו במקרי רצח נשים יהודיות כשיש מישהו שמוצא נגדו צו אישפוז פסיכיאטרי או כשיש מעורבות של קטינים, אבל השימוש הנרחב בצווי איסור פרסום שגם לא מאפשר לראות מה קורה בתיק, זה ממש פוגע ביכולת לקבל מידע. הנושא של רצח על כבוד המשפחה, דיברנו על זה, אני ממש מזמינה אתכם להסתכל בתוך המחקר, אני מצאתי שני מקרים שבהם מתארים מקרים של מחקר על רקע כבוד המשפחה ביחס לנשים יהודיות מזרחיות, היתה אישה שחיה במעברה ואח שלה רצח אותה ומאז אחרי שנות ה-50 וה-60 אנחנו רואים שהשיום הזה של כבוד המשפחה נעלם בכל מה שקשור לנשים יהודיות, הוא הפך להיות הנחלה הבלעדית של הנשים הפלשתינאיות. כמובן היו המון מחקרים של אקדמאיות וחברות כנסת, המחקר של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן ונשים פעילות שאמרו תפסיקו להשתמש בשיום הזה וגם תפסיקו להסתייע, כל הנושא של הסתייעות ביועצים לענייני ערבים, זה הופיע בפרוטוקול הוועדה לקידום מעמד האישה ב-2014 שנציגים של המשטרה נשאלו למה אתם עדיין עושים שימוש ביועצים גברים לענייני ערבים כדי להבין מה קורה במקרי רצח במקום לפנות לארגונים שמטפלים בנושא. היתה החלטה ב-2012 וב-2013 שהופיעה באחד מהדוחות של מרכז המחקר והמידע שאמרה, המשטרה צריכה להפסיק להשתמש בקטגוריה של כבוד המשפחה ולהגיד רצח על ידי בן משפחה בכל מה שקשור לנשים פלשתינאיות ולמרות זאת אנחנו רואים שעדיין גם התקשורת וגם השרים לביטחון פנים משתמשים בטיעון הזה כדי להגיד אנחנו לא יודעים לטפל בבעיה הזאת, אנחנו לא מצליחים לפענח את המקרים וזה קורה בתוך המשפחה ואין לנו שליטה על זה, אבל אנחנו יודעים שזה לא נכון וזה רק מאפשר התחמקות לדעתי של המדינה. ניתחתי קצת את כל הנושא של שיח הכבוד בבתי משפט. בתי המשפט בישראל גילו בניגוד למשטרה, הם גילו חוסר סלחנות כלפי כל הנושא של טענות תרבותיות, טענות לקינטור שסנגורים הציגו והם אמרו אין כבוד ברצח ושצריך להילחם בתופעה. מצד אחד. אבל מצד שני הם אישרו הרבה פעמים הסדרי טיעון עם עונשים מופחתים שהובילו אותנו לנתונים של כמו חמש וחצי שנים ופה אחת ההמלצות שלי זה לעשות מחקר נפרד על כל הנושא של בתי משפט ואיך זה קורה שבתי המשפט מצד אחד מגלים חוסר סלחנות אבל מצד שני בסופו של דבר מאשרים הסדרי טיעון עם עונשים מופחתים. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> הם מגלים סלחנות על רשלנות בחקירות, אבל לא על רקע תרבותי כנראה. << דובר_המשך >> שירין בטשון: << דובר_המשך >> כמו שכבר אמרתי, שני הנתונים, אחד זה הנתון מהמחקר שמראה ששליש ממקרי הרצח בוצעו על ידי אחר, שזה אומר בדרך כלל מקרה לא ידוע או מקרה שמסווג כפלילי או רוצח שכיר. 84 אחוז מבין כלל התיקים הלא מפוענחים, 84 אחוז זה נתון של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מראים שאי אפשר להתעלם מהקשר ההדוק בין העליה באחוז הרצח של נשים פלשתינאיות לבין הנושא של הפשיעה ושיש גם פה אצבע מאשימה כלפי המדינה והמוסדות שלה בכל הנושא של ההזנחה והשתלטות של ארגוני פשע במרחבים ביישובים הערביים בכל הנושא של אי איסוף נשק ופה זאת ידיעה שהיתה, אני זוכרת כשהידיעה הזאת יצאה כולנו הזדעזענו כשבכיר במשטרה אמר, כן, רוב העבריינים בחברה הפלשתינאית הם סייענים והידיים של המשטרה כבולות. המסקנות של המחקר הזה מראות, התוצאות גם הכמותיות וגם האיכותניות של המחקר מעידות באופן ברור על יחס שונה ולא שווה של המשטרה למקרי רצח של נשים פלשתינאיות ועל זה שיש שני מסלולים נפרדים. יש מסלול שמיושם על מקרי רצח של נשים יהודיות ששם יש יישום של שלטון החוק, תופסים את הרוצחים, מאשימים אותם ומרשיעים אותם והיעדר יישום בחברה הפלשתינאית והתוצאה של זה היא תוצאה מאוד חמורה של היעדר הרתעה. הרוצח של אישה פלשתינאית היום, בין אם זה מישהו שהוא רוצח שכיר ובין אם זה בן משפחה, המסר שהמדינה שולחת לאותם רוצחים זה שדמן של הנשים הפלשתינאיות הוא יותר זול. לצערנו המגמה של האפליה משתמרת גם באמצעות כל הנושא של הקושי בקבלת נתונים ואי פרסום נתונים וגם באמצעות שימוש בצווי איסור פרסום. אני מתייחסת פה גם לזה שזה מפר את המשפט הבינלאומי שקורא למדינה ולרשויות אכיפת החוק להגיב ולהגן, להגיב למעשי רצח ולהגן על נשים ואנחנו ראינו פה הרבה מקרים, למשל המקרה של וופא אבע שהיה בתקשורת שמראה שהיא פנתה גם למשטרה גם לבית המשפט כדי לקבל צו הגנה וגם לפרקליטות וגם היתה במקלט, ובסופו של דבר כל זה לא צלח, והיא גם פנתה לרווחה, וכל זה לא הצליח לעזור לה והמדינה לא הצליחה להגן עליה ובסופו של דבר היא נרצחה. והיא כמובן לא היחידה והתוצאה הסופית היא שנשים פלשתינאיות נותרות ללא תחושת ביטחון וללא תחושה של אמון במערכת אכיפת החוק. ואני אסיים בהמלצות. אחת ההמלצות שלנו זה כמובן לפלח ולפרסם באופן קבוע נתונים על פי מגדר ולאום, לחייב את כל האגפים של המשטרה ושל הפרקליטות בזה. כל הנושא של הוועדה הבין משרדית, יש ועדה בין משרדית שמטפלת במקרים של אלימות אבל הוועדה הבין משרדית מתמקדת היום באלימות על ידי בן זוג ואולי זה מותאם ונכון לנשים יהודיות שרובן נרצחות על ידי בין זוג אבל זה ממש לא מותאם לנשים ערביות ש-30 אחוז מהן נרצחות על ידי זר ו-40 אחוז נרצחות על ידי בן משפחה. אז מה קורה עם הדבר הזה - - - << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> שירין, אני חייבת, בואי לא נרחיב על כל המלצה, לחזור לכל הדיון המתקיים מאחורי ההמלצה. << אורח >> שירין בטשון: << אורח >> אז אולי תתני לי דקה ואני אסיים. כל הנושא של הסטיגמות הקיימות שאנחנו רואים אותן גם בביטויים של המשטרה ובתקשורת ועל זה שצריך להחליף את הסטיגמות בגישה שהיא מבוססת זכויות אדם. כל הנושא של תוכנית פעולה, החלת התוכנית להגנת עדים על נשים פלשתינאיות ובסופו של דבר אחת ההמלצות הכי חזקות שיוצאות מהמחקר הזה, זה שצריך להפסיק לעשות שימוש בכל הנושא של כבוד המשפחה כי ברור שהמדינה לא עושה את זה מטעמים של רגישות תרבותית אלא היא משעתקת תפיסות סטריאוטיפיות וזה גם מהווה הצדקה להזנחה של מקרי רצח כאלה. יש פה וידאו, אני לא יודעת אם את רוצה שנציג אותו, הווידאו של נשים נגד אלימות של דקה. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> אני יודעת שמעבר למחקר אתם הוצאתם סוג של מיני קמפיין כזה אז הנה זה אחד מהתוצרים. (הקרנת סרטון) << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> דווקא המשפט האחרון היה צריך להקריא בקול רם. זאת לא התרבות שלנו זאת המדיניות שלכם. תודה רבה, כל הכבוד על עשייה מאוד מכובדת וגם כואבת אני חייבת להגיד, ואני חייבת להגיד שירין, כשעשיתי את אותו מחקר ראשון על התייחסות בתי המשפט, אני חושבת שאני סיימתי את המחקר טראומתית, פוסט טראומתית, הייתי צריכה ממש להוציא מהגוף מהלב מהנשמה את כל המקרים שקראתי עליהם בפרטי פרטים ואת העדויות וזה מאוד קשה. אני מקווה שאת חסינה בפני השלכות כאלה. חברות וחבר הכנסת, אתם רוצים להתייחס עכשיו, כי אנחנו בשלב מסויים שלחנו שאלות למשטרה ואנחנו נרצה שיתייחסו, אתם רוצים עכשיו להתייחס? << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> אני מאוד אשמח להגיד כמה מילים. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> אבתיסאם רק שתדעי שגם גבי וגם עופר ביקשו, אם תרצי עכשיו להתייחס כי הגעת ראשונה אני אתן לך. << דובר >> אבתיסאם מראענה (העבודה): << דובר >> לא, אני לא רוצה לצאת, אני רוצה להישאר כאן. הדיון הוא כל כך קריטי וחשוב ולכן אני בהחלט יכולה לתת לחברים להגיד את הדברים שלהם ואני אמתין בסבלנות לשמוע את המשטרה על מנת שתהיה תמונה יותר כוללת. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> או-קי, אז חברת הכנסת לסקי בבקשה. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> האמת שעופר הגיע לפני. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> בואו נזרז את זה. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> תודה כבוד היושבת ראש, תודה שירין, תודה לכן. אני יכולה להבין כבוד היושבת ראש למה יצאת במין פסט טראומה. הנתונים הם פוסט טראומתיים, באמת, אלה נתונים שמדברים בעד עצמם גם אם אנחנו לא נכנסים לכל תיק באופן עצמאי. נשים פלשתינאיות בישראל חוות מערכת דיכוי כפולה גם בחייהן ומסתבר שגם במותן. מלבד העובדה שאנחנו למדנו עכשיו באופן מאוד מוחשי על שני מסלולים נפרדים שמדברים על אפליה מובנית ומוסדית בענין הטיפול והמניעה, אבל גם בטיפול שלאחר מכן. החידוש במחקר הזה זה מה קורה אחרי זה. אמנם המספרים היו ידועים אבל פה אני כעורכת דין, כמשפטנית אני רואה את המספרים וזה הבדלים מזעזעים. קצת אספתי, כתבי אישום 94.3 אחוז בענין יהודיות, 56 אחוז פלשתינאיות, הרשעות 75 אחוז יהודיות, 34 במקרים של פלשתינאיות. ענישה בין 14 ל-18 שנה מול חמש וחצי שנים. שני המסלולים הנפרדים גם מראים על זה שנשים פלשתינאיות הן כ-19 אחוז מהאוכלוסיה אבל מכלל מקרי הרצח, 58 אחוז מכלל מקרי הרצח הן של נשים פלשתינאיות בישראל. יש פה משהו שאנחנו מפקירות את הנשים הפלשתינאיות באופן אמיתי כאשר 84 אחוז מהמקרים הם לא מפענחים. זה אומר שהחברה הישראלית אומרת לנשים הפלשתינאיות אתן תדאגו לעצמכן כי אנחנו לא מצליחים לדאוג לכן. אני יודעת שיש תוכניות ושמנסים לטפל בנושא אבל התמונה שאני קיבלתי כרגע לא רק שהיא בלתי מספיקה, היא מביכה והיא כואבת מאוד בגלל שכאמור נשים בתוך מערכת הדיכוי לא מצליחות לקבל לא הגנה ולא צדק. לכן אני מאוד אשמח לשמוע את המשטרה, להבין איזה מאמצים כן נעשים באופן פרטני וקונקרטי כדי שאנחנו נוכל למגר את האפליה הזאת גם בחיים וגם במוות. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה גבירתי היושבת ראש, תודה רבה לכל הארגונים שעושים עבודת קודש ובוודאי תודה על הדיון החשוב הזה. אני רוצה להכניס את המידע, את הנתונים המזעזעים והמצמררים ואני אפילו לא מוצא מילה שמתאימה כדי לתאר את הממצאים האלה, כל מילה פשוט תהיה קלה מדי אל מול המציאות. אבל אני רוצה להכניס את זה לאיזה שהוא קונטקסט. בזמנו פמיניסטית בשם דיאנה ראסל טבעה את הביטוי Femicide, כאשר הכוונה ב- Femicideזה שרצח נשים כפשע שינאה. וצריך להבין שרצח נשים או Femicide כפשע שינאה הכוונה היא לכך שנשים בדרך כלל לא נרצחות על בסיס אינדיווידואלי אלא מתוקף היותן נשים. כלומר לכן זה נחשב כפשע שינאה גם בספרות הפמיניסטית ובארצות הברית גם דרך אגב על פי חוק בעקבות השפעה של אנדראה דבורקין וקתרין מקינון ואחרות. הפשע שינאה זאת תוצאה ובו זמנית גם ביטוי של שליטה. זה חלק מחברה פטריארכלית, אי אפשר בכלל להתעלם מזה ואי אפשר לשים את זה בצד. במובן הזה אפשר לומר שנשים בכלל בישראל, בכלל כרגע אני מדבר, נרצחות פעמיים, כל אישה נרצחת פעמיים. היא נרצחת פעם אחת מתוקף היותה אישה כביטוי של Femicide, אבל היא נרצחת פעם שניה כאשר לא מטפלים כראוי ברצח שלה. כאשר לא חוקרים אותו כפי שצריך, כאשר לא מעמידים לדין, כאשר לא מרשיעים וכאשר לא מענישים כראוי. כל השרשרת שמופיעה במחקר. אבל כשמדובר על נשים פלשתינאיות הן נרצחות שלוש פעמים, הן נרצחות פעמיים על בסיס מה שכבר אמרתי אבל עוד פעם אחת הן נרצחות כאשר עושים להן גם רצח אופי בגלל זהותן הפלשתינאית. וצריך להבין את זה, שבקונטקסט הכללי של ה- Femicideיש את הרצח פעמיים של נשים יהודיות ואת הרצח שלוש פעמים של נשים פלשתינאיות. זה מה שעולה מהמחקר המזעזע הזה. לא המחקר מזעזע, התוצאות מזעזעות כמובן. ויש פה כמובן גם מעגל סגור ובזה אני אסיים, המעגל הסגור הוא שכאשר שרוצחים את אותן נשים בפעם השלישית זה מעודד את הרצח הבא של הפעם הראשונה וחוזר חלילה. זה לא רק שאין ענישה ואין הרשעה ואין חקירה הולמת בעיקר במקרה של רצח נשים פלשתינאיות, אלא זאת גם התוצאה, גם השיח שנוצר גם מוביל לזה וגם נוצר כתוצאה מזה. כי אם נשים שוות פחות קל וחומר אם הן פלשתינאיות, והרי מה מעיד על זה יותר מהתוצאות שראינו, אז מותר לפגוע בהן. הדבר הזה צריך להיפסק. את ה- vicious circle הזה, ואני אומר את זה באנגלית לא בגלל פוזה אלא משום שזה ביטוי מתאים כיvicious זה גם אכזרי. את ה- vicious circleהזה צריך לשבור וזאת החובה שלנו פה ומתוך הכרות עם היושבת ראש אני בטוח שהיא תעשה את זה היטב. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> תודה חבר הכנסת עופר כסיף. אני מעוניינת שניתן למשטרה להגיב. כשפנינו גם ביקשנו שתבואו מוכנים עם שאלות. אז יפעת חסון, סגן ניצב, בבקשה. << אורח >> יפעת חסון: << אורח >> אני מקווה שיושבת הראש קיבלה את ההתייחסות הכתובה שאנחנו העברנו. לא, אוקי. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> מתי העברתם? << דובר_המשך >> יפעת חסון: << דובר_המשך >> לדעתי אתמול. אני אבדוק את זה. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> גם לא הוועדה ולא הצוות שלי קיבלו שום דבר, אז בואי נשמע את ההתייחסות. << דובר_המשך >> יפעת חסון: << דובר_המשך >> אנחנו נבדוק את זה אצלנו. עלו כאן הרבה טענות בהרבה מישורים ואני אשתדל להתייחס להכל, כמובן שאני מתייחסת לחלק שנוגע למשטרה שזה החלק החקירתי. עלו הרבה טענות שנוגעות לחלק של בתי המשפט שאני מניחה שהפרקליטות תתייחס אליו. אבל בחלק שלנו של החקירה. קודם כל חשוב לי מאוד להבהיר, הטענות שיש שני מסלולים, שיש אפליה, אלה טענות שאין להן מקום. רצח זה רצח, נקודה. בכל אירוע של רצח ולא משנה מי הקורבן ומה הרקע, אם מדובר באישה מהמגזר הערבי או אישה מחבר העמים או אישה יוצאת אתיופיה, או בכל רקע שהוא, נחקר כתיק רצח במלוא הרצינות ובמלוא היחס ואתם גם יודעים שתיק רצח עד שהוא לא מפוענח החקירה שלו לא נסגרת ולא מסתיימת. בלי קשר לנושא של הדיון שלנו היום היה בירושלים לא מזמן פענוח של רצח מלפני כמה עשרות שנים, זה רק ממחיש שהמשטרה לא שוקטת על השמרים כשמדובר בתיק רצח. אין מקום לטענה - - - << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> אני אוהבת כשמשתמשים ביוצא מהכלל כמעיד על הכלל. המקרה הזה כולנו יודעים שזה היה במקריות טוטאלית, תעזבי אותו. בואי נתייחס לתוצאות. << דובר >> אבתיסאם מראענה (העבודה): << דובר >> זה לא מקריות טוטאלית, זה סרט שנעשה כל כך הרבה שנים שהביא את הממצאים והרבה מהמקרים האלה קולנוע וטלוויזיה מסייעים להוציא עוולות ולשמור על הסף ולכן הסיפור הזה של 30 שנה שפוענח - - - << דובר_המשך >> יפעת חסון: << דובר_המשך >> אבל תיק רצח החקירה שלו לא מסתיימת ותמיד בודקים - - - << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> בואי נעשה את זה יותר יעיל. אנחנו יודעים שתיק רצח נשאר פתוח, לא סוגרים אותו, זה לא אומר שמתקיימת חקירה בו. תעזבי, זה לא אומר שמתקיימת חקירה לאחר חמש שנים, עשר שנים, עדיין חוקרים את המקרה, זה נשאר פתוח כי מבחינה משפטית מקרה רצח צריך להשאיר אותו פתוח. אני רוצה התייחסות לעובדותש הובאו בפנינו עכשיו. זה להצהיר שאין שני מסלולים, אין שני מסלולים. << דובר_המשך >> יפעת חסון: << דובר_המשך >> חד משמעית אין שני מסלולים. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> בסדר, אין שני מסלולים. איך את מסבירה את ההבדל הזה במספר תיקים מפוענחים, בכתבי אישום, אני הזדעזעתי מהסטטיסטיקה של 35 אחוז הרשעות מתוך 50 ומשהו האשמות. ה-35 אחוז הרשעות זה אומר 65 אחוז המשטרה והפרקליטות הגיעו לבית משפט לא מוכנים. ככה אני מבינה את זה. לא הביאו מספיק ראיות כדי שבית המשפט ישפוט לפי ההאשמות. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> יש לכם אולי נתונים לגבי כמה מהתיקים שכן הוגשו ההרשעה היתה רצח? << דובר_המשך >> יפעת חסון: << דובר_המשך >> אני מניחה שיש את זה לפרקליטות. לי אין את הנתון הזה. << דובר >> אבתיסאם מראענה (העבודה): << דובר >> אז תציגי לנו בבקשה מה שאת רוצה, תעני לנו פה, בואו נצמצם את הזמן של הויכוח. << אורח >> יפעת חסון: << אורח >> אז אני מנסה. לגבי הנתונים אני חייבת להגיד שאנחנו גם בדקנו את הנתונים והם לא דומים למה שהוצג במחקר. בשנים שמדובר עליהן מתוך 237 מקרים של רצח נשים באופן כללי, כשמדובר בנשים מהמגזר הערבי הוגשו 24, מתוך כלל המקרים ב-24 אחוז הוגשו כתבי אישום וכשמדובר במגזר היהודי מדובר ב-46 אחוז. נכון שיש פה פער בנתונים בין המגזר היהודי למגזר הערבי, אבל זה לא הפער שהוצג פה במחקר. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> את רוצה להגיד לי שיש מקרים של רצח נשים יהודיות שאחרי תקופה לא נמצא מי עשה את זה ולא הוגש כתב אישום? << דובר_המשך >> יפעת חסון: << דובר_המשך >> לא הוגש כתב אישום, כן. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> ב-64 אחוז מהמקרים? << דובר_המשך >> יפעת חסון: << דובר_המשך >> מ-2017. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> היא אומרת ב-54 אחוז. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> יותר מחצי מהמקרים של רצח נשים יהודיות לא נמצא בן אדם ולא הוגש כתב אישום, זה לא נתון נכון. << אורח >> דנה בן צבי: << אורח >> אחוז הפענוח בתיקי רצח עומד על 70 אחוז בשנים 2013 עד היום וההפרשים הם כמו שציינת. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> זה נראה לי לא - - - << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> אנחנו מדברים על נשים, אז רק 70 אחוז מהמקרים של רצח נשים באופן כללי יש פענוח? << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> יש משהו שאני לא מבינה, את אומרת שמקרי רצח הפענוח הוא 70 אחוז, מקרי רצח נשים או מקרי רצח באופן כללי במדינה? << אורח >> דנה בן צבי: << אורח >> מקרי רצח נשים בכלל, בכל הארץ. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> מקרי רצח נשים בכלל הממוצע הוא 70 אחוז. מצד שני אתן אומרות, 46 אחוז מהתיקים של נשים יהודיות פוענחו, 24 תיקים, זה אמור להיות בסביבות ה-30 אחוז פענוח. איך 70 אחוז פענוח אבל יהודיות 46 וערביות 24. אז מגיעים ל-30 אחוז ממוצע. איך 70 אחוז? הסטטיסטיקה שאתן נותנות לא מתיישבת. אי אפשר, את אומרת 70 אחוז פענוח ואת אומרת יהודיות 46 וערביות 24, איך הגעתם ל-70 אחוז? אין עוד נשים במדינה, או יהודיות או ערביות. << דובר_המשך >> יפעת חסון: << דובר_המשך >> מתוך 237 מקרי רצח נשים בכלל, כתבי אישום בנשים מוסלמיות - - - << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> מה זה מוסלמיות? נשים ערביות. << דובר_המשך >> יפעת חסון: << דובר_המשך >> ערביות 57. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> אמרת מוסלמיות. << דובר_המשך >> יפעת חסון: << דובר_המשך >> אמרתי מוסלמיות כי בענין של הפילוחים היתה תקופה שהיינו אומרים יהודי ולא יהודי, אחרי זה עברו ליהודי מוסלמי, אז יש לנו גם אחר, יש קצת דרוזיות, קצת מה שנקרא אחר. אבל במספרים זה 57 ועוד 110. << דובר >> אבתיסאם מראענה (העבודה): << דובר >> גבירתי השוטרת, אולי צריך לשתות כוס מים, אני מציעה, כי זה הולך ומסתבך. ככל שעולה הזמן והדקות מתקתקות ההצגה של הנתונים שלכן היא סופר לא נראית טוב, היא בדיוק מתיישרת עם המחקר שמדברים עליו. זלזול, תני לי לסיים, אני לא אמרתי מילה עד עכשיו, אני פשוט רציתי, באתי לכאן בשביל להקשיב. חוסר ידע מוחלט, זלזול בנתונים, אתן קופצות מהגדרה של ערביות ופתאום התחלתן לדבר על מוסלמיות, והפער והיכולת שלכן לשסע ולעשות כמה שיותר חברה משוסעת ולהגיד המוסלמים עכשיו הם אלה שרוצחים ובמקום, באו בהכי אלגנטיות לדבר על איך אתן מציגות את הסוגיה הזאת, איך אנחנו נמנעות מסטיגמה, איך אנחנו מוכנות וכולנו פה הרוב פה נשים שבאות לעשות אולי פעם אחת היסטוריה ולסדר את הנתונים ולהילחם בסטיגמה ולצאת מכאן בידיעה שיש לנו יכולת פעם אחת ולתמיד לפתור את הסוגיה הזאת לפחות בסטיגמה, ביכולת שלכן לדייק בנתונים. אתן אומרות ששלחתן חומרים, אתן לא שלחתן שום דבר לפחות לא קיבלנו את זה. אתן מתבקשות עכשיו להציג נתונים ואתן מבולבלות ואני חושבת שאולי כדאי לכן לשתות כוס מים, להירגע ולשקלל את הנתונים שלכן ולהציג אותם לא בצורה כזאת, כי זה נראה פשוט רע. היכולת שלכן, אי היכולת שלכן להפנים את המחקר הזה שבא להגיד תכבדו את החברה, תכבדו את הקורבנות, ולא יודעות, זה 70 אחוז, זה 45 אחוז, זה ערביות, זה מוסלמיות, זה מגזר, זה לא מגזר, חוסר היכולת לכבד את המעמד של הוועדה ושל הנושא עצמו שאנחנו נלחמות בו כל כך הרבה שנים ופתאום אני רואה, זה פשוט מביש. אז תסתכלו על הנתונים, תקראו אותם עוד פעם ותענו על השאלות. זה לא נראה טוב. << אורח >> יפעת חסון: << אורח >> אני חושבת שאנחנו דווקא מאוד מכבדות את המעמד ואני מאוד הייתי רוצה להגיע לגופן של הטענות ולהתייחס לגופן של הטענות. דווקא הענין של הסטיגמה שאת חזרת עליו הרבה מאוד פעמים, דווקא מהנימוק הזה של הסטיגמה אנחנו בזמנו לא רצינו למסור נתונים לפי התיוג של ערביה או לא ערביה ומסרנו נתונים - - - << דובר >> אבתיסאם מראענה (העבודה): << דובר >> קשקוש מוחלט. היכולת אי פילוח שלכן של הנתונים - - - << אורח >> יפעת חסון: << אורח >> אני מבקשת שאת תכבדי אותי כמו שאני מכבדת אותך. זה לא לענין להגיד קשקוש מוחלט. << דובר_המשך >> אבתיסאם מראענה (העבודה): << דובר_המשך >> סליחה, מצטערת, את צודקת. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> יש פה אי הבנה של חלוקת התפקידים. << דובר_המשך >> אבתיסאם מראענה (העבודה): << דובר_המשך >> האי פילוח שלכם הוא לא בא ממקום של כבוד, אי הפילוח במקום שאנחנו רואות אותו גם על עובדים זרים, על נשים, על פגיעות בנשים שהן לא אזרחיות מדינת ישראל - - - << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> חברת הכנסת אבתיסאם מראענה, בואי נרגיע קצת. אני רוצה להגיד דבר אחד, עכשיו קיבלתי, לא חשוב, קיבלתי משהו ממרכז המחקר, מה שרציתי להגיד, מה שאתן מציגות לא מתיישב. אמרתי את זה מהתחלה. כשיש נשים ערביות שנרצחות ונשים יהודיות שנרצחות סך הכל של 24, אפילו לוקחים בחשבון שנשים ערביות מספרן הוא מעבר לאחוז שלהן, ו-46, זה אומר שהממוצע לא יכול להיות מעבר ל-30 אחוז ואתם אומרים פענוח 70 אחוז. זה מה שמקומם. מקומם גם את אבתיסאם וגם אותי וגם את כל מי ששומע כאשר החישוב הוא לא נכון כאשר אתם לא מוסרים את המידע בצורה מדוייקת. אני לא רוצה להשתמש בשום מונח אחר. << דובר_המשך >> אבתיסאם מראענה (העבודה): << דובר_המשך >> הם לא נדרשו אף פעם. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> לא, נדרשו כמה וכמה פעמים. << אורח >> יפעת חסון: << אורח >> חשוב לי להסביר את הנושא של התיוג שחברת הכנסת אמרה שזה קשקוש מוחלט וזה משהו שחשוב לי מאוד להסביר. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> אני יכולה להרגיע אותך ולהגיד, בשנים האחרונות כמי שעוקבת אחרי הנושא, אתם הפסקתם להשתמש בכבוד המשפחה כמשטרה אבל זה לא מנע מפוליטיקאים שגם אחראים עליכם וגם מהתקשורת כן להשתמש בזה. בואי נצלול למידע. << דובר_המשך >> יפעת חסון: << דובר_המשך >> גבירתי יושבת הראש, הפוליטיקאים זה הצד שלכם. אבל אני רוצה לדבר על הצד של המשטרה, דווקא על הנושא של התיוג כי זה חשוב לי. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> לא. אני רוצה עכשיו מידע, לא רוצה הצהרות. אני מנסה מתחילת הישיבה להיות רגועה, אל תעצבנו אותי יותר מדי. << דובר_המשך >> יפעת חסון: << דובר_המשך >> מבחינת נתונים הגיע ממרכז המחקר של הכנסת - - - << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> אני לא רוצה ממרכז המחקר, אני רוצה ממשטרת ישראל. עכשיו נתונים מדוייקים כמה תיקים נשארים פתוחים, מה סוג כתבי האישום המוגשים, למה תוך כדי הפרקליטות אחר כך תצטרך להשיב לי למה מורידים את כתבי האישום, מחליפים אותם תוך כדי. << דובר_המשך >> יפעת חסון: << דובר_המשך >> אני אתן את הנתונים. בין 2013 ל-2022 נרצחו בסך הכל 237 נשים. מתוכן מוסלמיות 110, כתבי אישום במספרים, הוגשו 57 כתבי אישום. 57 של נשים מוסלמיות שנרצחו. << אורח >> קריאה: << אורח >> זאת אומרת ש-52 אחוזים מתיקי הרצח של נשים ערביות פוענחו. << אורח >> יפעת חסון: << אורח >> מתוך 110 יש 57 כתבי אישום, זה 52 אחוז. נשים יהודיות או אחר, כמו שהסברתי, יש 127 מקרי רצח. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> אבל אחר זה גם ערביות, זה גם פלשתינאיות, איפה הדרוזיות, איפה הן ממוקמות. << אורח >> יפעת חסון: << אורח >> במגזר הערבי מרביתן מוסלמיות. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> אני מבקשת, עכשיו אני יודעת שאת מקבלת בדיוק הנחיות איך לפלח. << אורח >> יפעת חסון: << אורח >> לא לא. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> תני לי לסיים את המשפט. ומישהו כנראה אמר לכם שאתם מפלחים לפי דת. עכשיו אני כוועדה פרלמנטרית, אני אומרת לכם שבושה, בושה על משטרת ישראל שעושה פילוח כזה. אנחנו לא דת. יש נשים ערביות במדינה הזאת, פלשתינאיות, לא מצפה שמדינת ישראל תקרא לנו פלשתינאיות בשלב הזה אבל לפחות נשים ערביות. אל תפלחו אותנו לפי נשים בדואיות דרוזיות מוסלמיות, נשים נרצחות בינתיים בהיותן נשים והטיפול בהן נכשל בהיותן ערביות. אז בואו תפסיקו את הפילוחים האלה ויצא משהו מאוד קשה למשטרת ישראל על הפילוחים האלה. עכשיו אני רוצה לשמוע את הסטטיסטיקה. אני רוצה להבין, אישה ערביה דרוזית, איפה אתם מכניסים אותה בסטטיסטיקה? << דובר_המשך >> יפעת חסון: << דובר_המשך >> באחר. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> זה מה שחברת הכנסת לסקי אמרה. << אורח >> קריאה: << אורח >> זה מניפולציה של הנתונים. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> מה שאתן עושות פה, אתן מדלגות מעל הגופה ובורחות מהזירה, זה מה שאתן עושות. << דובר_המשך >> יפעת חסון: << דובר_המשך >> אני חייבת להגיד שעד לפני, בתקופת כהונתו של המפכ"ל אלשיך משטרת ישראל לא העבירה נתונים בפילוח הזה אלא העבירה רק בפילוח של יהודי לא יהודי. חל איזה שהוא שינוי במדיניות של המשטרה וכן העברנו - - - << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> מתי חל השינוי הזה? << דובר_המשך >> יפעת חסון: << דובר_המשך >> בשנה וחצי האחרונות, משהו כזה. ואנחנו מעבירים לפי דת. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> איפה מתקבלות החלטות כאלה? << דובר_המשך >> יפעת חסון: << דובר_המשך >> ההחלטה לגבי מסירת הנתונים בפילוח של יהודי לא יהודי היתה החלטה של לשכת מפכ"ל בתקופת המפכ"ל רוני אלשיך. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> אז בתקופת המפכ"ל החדש נקבעו הוראות אחרות שמתייחסות לפילוחים החדשים. << דובר_המשך >> יפעת חסון: << דובר_המשך >> אני לא יכולה להצהיר דבר כזה בוועדה, אבל אני יודעת שהמשטרה העבירה נתונים גם לפי דת. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> טוב. אני אבקש אחר כך שאנחנו נוציא פניה מאוד מסודרת, כי זה, תשמעו, הם חוזרים אחורה עשר שנים, איך תדעו מי שייכת למה, לאיזה סטטיסטיקה. תתחילו לחפש בכל תיק מה הדת שלה כדי לשייך אותה לסטטיסטיקה שתמסרו עכשיו, או איך תעשו את זה. << אורח >> יפעת חסון: << אורח >> לא, את זה אנחנו מוסרים עכשיו. << אורח >> נאילה עואד: << אורח >> חוץ מזה אין תיעוד דיגיטלי מ-2013. << דובר_המשך >> יפעת חסון: << דובר_המשך >> זה מה שרציתי להגיד, שמ-2013, הנתונים במחקר הם מ-2008, דרך אגב אני חושבת שבגלל זה היה מאוד קשה לקבל נתונים בין 2008 ל-2013, כי מ-2013 המדור שלנו מרכז את הנושא של רצח נשים ולכן יש לנו רשימות מסודרות והרבה יותר קל לקבל את כל הנתונים שנוגעים לדבר הזה. המחקר הוא מ-2008. עלה הנושא של קבלת בקשות חופש מידע, אני חייבת להגיד, הנימוק הוא לגמרי ענייני, תיק שהוא עדיין בחקירה הרבה יותר קשה למסור מידע לגביו. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> הם ביקשו מידע, התשובה היא לא עניינית והנימוק הוא לא ענייני. הם ביקשו מידע שקל מאוד לתת אותו, התיק עדיין בחקירה, הוגש כתב אישום, הועבר לפרקליטות, יש רוצח, מפוענח התיק, הם לא ביקשו לדעת פרטים על החקירה, הם לא ביקשו לדעת - - - << אורח >> דנה בן צבי: << אורח >> התבקשנו לתת גם התייחסות להאם נחקרו חשודים. << דובר_המשך >> יפעת חסון: << דובר_המשך >> האם הוצא צו איסור פרסום. יש ישיבת חופש מידע שקבוע לדיון בחודש מאי ולכן אני חושבת שזה לא נכון שאנחנו ניכנס עכשיו למשהו שהוא צריך להיות מוכרע על ידי בית משפט, אבל זה לא מדוייק, לא נשאלנו האם רק הוגש כתב אישום או לא, כי זה מידע שאין בעיה לתת אותו. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> אני חייבת להגיד, הייתם יכולים להגיד דווקא על המידע הזה יכולים למסור מידע, על הפרטים האלה יש חסיון - - - << דובר_המשך >> יפעת חסון: << דובר_המשך >> כך עשינו. << יור >> היו"ר גבי לסקי: << יור >> בואו נמשיך, משטרה. אנחנו ננסה לקבל את הנתונים שבכל זאת יש בידיכם. תגידו לנו מה כן יש. אז שמענו - - - << דובר_המשך >> יפעת חסון: << דובר_המשך >> כמו שאמרתי קודם, נראה לי שאין צורך לחזור או אם יש צורך אני אחזור. בסך הכל 57 כתבי אישום ברצח של נשים מוסלמיות מתוך 110 נשים מוסלמיות שנרצחו, אני מדברת על 2013 עד 2022, כמו שאמרתי זאת התקופה שאנחנו סופרים ונשים יהודיות מתוך 127 שנרצחו 110 כתבי אישום שזה אחוזים יותר גבוהים אבל זה לא - - - << יור >> היו"ר גבי לסקי: << יור >> אבל את אמרת שיש לך גם אחר, אז לא היה - - - << אורח >> דנה בן צבי: << אורח >> מתוך ה-127 נשים 108 הן יהודיות והיתר הן אחר. אנחנו עשינו את הבדיקה לגבי כל ה-127 ומצאנו שהיו שם 110 כתבי אישום שזה מהווה 88 אחוז מהמקרים. << יור >> היו"ר גבי לסקי: << יור >> מה-127 יש לנו - - - << דובר_המשך >> דנה בן צבי: << דובר_המשך >> 108 יהודיות. << יור >> היו"ר גבי לסקי: << יור >> ואז כמה כתבי אישום יש ליהודיות? << דובר_המשך >> דנה בן צבי: << דובר_המשך >> שוב, אני יודעת כמה כתבי אישום יש לכל ה-127, אני יכולה לבדוק גם את הנתון הזה. << יור >> היו"ר גבי לסקי: << יור >> אבל זה בדיוק הנתונים, כי מה זה האחרות, מה הן? << דובר_המשך >> דנה בן צבי: << דובר_המשך >> דרוזיות למשל. << יור >> היו"ר גבי לסקי: << יור >> הן גם כן ערביות. << דובר_המשך >> דנה בן צבי: << דובר_המשך >> אנחנו יכולים להציג את הפילוחים האחרים, בדרך כלל זאת החלוקה הקלאסית שהעברנו לאורך כל השנים. << יור >> היו"ר גבי לסקי: << יור >> אז תשמעו, הוועדה הזאת כמו שאמרה כבוד היושבת ראש, לא מקבלת את הפילוח הזה. הוא פילוח שלא משקף מציאות, אני לא רוצה להיכנס לתארים אחרים, אבל הוא לא משקף מציאות. ואנחנו פה בדיוק בדיון הזה לדבר על המצב של הנשים הפלשתינאיות והנתונים מסתירים אותן. אז אני אבקש שאנחנו נקבל נתונים מפולחים באופן מסודר כדי שאנחנו נוכל, אני חושבת שהם יתאמו למסקנות המחקר. אז אלה נתונים בענין הזה. << דובר >> אבתיסאם מראענה (העבודה): << דובר >> גבירתי יושבת הראש אני יכולה לשאול שאלה? << יור >> היו"ר גבי לסקי: << יור >> כן, בבקשה. << דובר >> אבתיסאם מראענה (העבודה): << דובר >> אתן יכולות בבקשה לתת לי ככה, להסביר לי ואני מאוד אשמח לשמוע תשובה מאוד ברורה וחדה, איזה נתונים, מה הקשר ביניכם לבין משרד הרווחה, האם הקשר ביניכם מתקיים, בדרך כלל יש ניתוק במשרדי ממשלה והשאלה בין משרד הרווחה האם אתן מקבלות דיווח על נשים שמאויימות, על מצב סוציאלי ואיך אתן מקבלות אותו, לפי רבעון, רשימה, זה מתועד. << אורח >> דנה בן צבי: << אורח >> יש קשר הדוק בינינו לבין לשכת משרד הרווחה כך שבכל תיק אלימות במשפחה שמוגש יש הנחיה להעביר דיווח ללשכת הרווחה ככל שהאישה מסכימה, אם היא לא מסכימה ומדובר באירוע חמור אנחנו נעביר בכל מקרה דיווח וברמה הפרקטית של תיק ותיק שיש באלימות במשפחה שמועבר דיווח ויש את נוהל התיוג שזה נוהל משותף למשרד הרווחה ולמשטרה שבמסגרתו אנחנו מציפים מתוך כל התיקים את הנשים בסיכון, בסיכון יותר גבוה מאחרות לפי איזה שהוא מדד שיש לנו במשטרה. << דובר >> אבתיסאם מראענה (העבודה): << דובר >> גבירתי יושבת הראש אפשר לבקש את הטופס הזה שהיא מדברת עליו שהם מדרגים סיכון, סיכון גבוה וסיכון פחות. << יור >> היו"ר גבי לסקי: << יור >> אפשר לבקש אותו. אני מתארת לעצמי שזה לא טופס מיוחד. << אורח >> דנה בן צבי: << אורח >> זה טופס שמלווה את החוקר כשהוא חוקר, הוא מנסה לאמוד את מדד המסוכנות של אותה אישה. << יור >> היו"ר גבי לסקי: << יור >> אני אשמח שאנחנו נוכל לקבל את הטופס הזה. << אורח >> דנה בן צבי: << אורח >> ככל שיש נשים בסיכון שהמדד נמוך אנחנו אוספים אותם, כל תחנה אוספת רשימת נשים בסיכון שלה ומנהלת דיונים תכופים עם משרד הרווחה על אותן נשים כך שהרווחה מביאה את המידע שלה והמשטרה מביאה את המידע שלה ומתנהלים דיונים. << יור >> היו"ר גבי לסקי: << יור >> אז בענין הזה אני רוצה לנסות לקשר בין הנושאים. אם אמרתם שעל פי הנתונים שלכם יש 110 נשים, מוסלמיות, אני פשוט לא יכולה להגיד את הדברים האלה. << אורח >> קריאה: << אורח >> אסור לך להגיד את זה. << יור >> היו"ר גבי לסקי: << יור >> אם אנחנו יודעים שיש נשים פלשתינאיות שנרצחו השאלה היא בכמה מקרים אתם יודעים שהיתה תלונה קודמת. << אורח >> דנה בן צבי: << אורח >> ב-40 אחוז מהמקרים. << יור >> היו"ר גבי לסקי: << יור >> שהיתה תלונה קודמת. ואיך טופל, האם הוצעו לה פתרונות מהרווחה, האם היה צו הגנה מהמשטרה, איזה פעולות נעשו כדי להגן על אותן נשים. 40 אחוז זה מספר יחסית גבוה. << דובר_המשך >> דנה בן צבי: << דובר_המשך >> ל-40 אחוז מהנשים מהחברה הערבית שנרצחו היו תלונות קודמות. << אורח >> יפעת חסון: << אורח >> אנחנו נשמח מאוד דווקא להתייחס לשאלה האחרונה, השאלה של מה אנחנו עושים - - - << אורח >> נאילה עואד: << אורח >> דווקא את הנתון הזה הם לא נתנו לנו, סירבו לתת לנו בעתירה. אם לנשים היו תלונות לפני. << יור >> היו"ר גבי לסקי: << יור >> אז הנה, עכשיו קיבלת 40 אחוז שזה מספר, אז בואו נשמע מה עשיתם - - - << אורח >> יפעת חסון: << אורח >> אני דווקא חושבת שכן נתנו, אבל אני לא רוצה לדבר על העתירה. << יור >> היו"ר גבי לסקי: << יור >> כשיש לנו 40 אחוז שזה מספר עצום - - - << אורח >> יפעת חסון: << אורח >> אנחנו נשמח דווקא להתייחס למה אנחנו עושים כשאישה מגישה תלונה על אלימות במשפחה. << יור >> היו"ר גבי לסקי: << יור >> לא אישה, ב-40 אחוז המקרים האלה שבסופו של דבר הנשים מצאו את עצמן נרצחות והתלוננו. מה עשיתם? << אורח >> דנה בן צבי: << אורח >> צריך לבדוק כל מקרה לגופו. למשדל במקרה שהוזכר במחקר של וופא ארבע היו תלונות קודמות, היא קיבלה את כל הסיוע, התלונות גם טופלו במלוא החומרה, הוא הורשע שלוש פעמים, הוא ישב בכלא, היא היתה במקלט תקופה ממושכת, היה שיח והיה קשר יומיומי איתה. ולצערנו לא הצלחנו למנוע את הרצח. אבל צריך לפתוח כל מקרה לגופו ולראות. אבל ככל שמדד המסוכנות של אותה אישה והתלונה המקורית היתה חמורה, היא אישה שנמצאת ברשימת הנשים בסיכון ועושים עליה מה שאנחנו עושים עם כל אישה בסיכון. << יור >> היו"ר גבי לסקי: << יור >> במקרים של יהודיות שמתלוננות כמה אחוז שלהם מוצאות את עצמן בסופו של דבר נרצחות. אני רוצה להבין כמה, אנחנו דיברנו פה, הדו"ח הזה מדבר באופן מאוד ברור על אפליה ממסדית גם בהנגשת ההגנה לנשים. אז השאלה, אני רוצה לבדוק את זה על פי הנתונים הקיימים. << דובר_המשך >> דנה בן צבי: << דובר_המשך >> בקרב הנשים היהודיות מהטבלה שלנו, ל-21 אחוז מתוכן היו תלונות קודמות. 21 אחוז לעומת 40 אחוז. << יור >> היו"ר גבי לסקי: << יור >> זאת אומרת שפחות. << דובר_המשך >> דנה בן צבי: << דובר_המשך >> פחות, נכון, אלה הנתונים. << יור >> היו"ר גבי לסקי: << יור >> זאת אומרת שהן זוכות ליותר הגנה. אני בעד - - - << דובר_המשך >> דנה בן צבי: << דובר_המשך >> לא, לא. << אורח >> יפעת חסון: << אורח >> פחות אחוז נשים שהיו בעניינן תלונות קודמות, היו יותר נשים שנרצחו בלי שאנחנו המשטרה היתה מעורבת. << יור >> היו"ר גבי לסקי: << יור >> לא, השאלה היא הפוך, אישה כבר באה אליכם, כבר פנתה למשטרה, עם כל הקושי ואמרה אני במצב סיכוני, כמה מקרים כאלה בחברה היהודית ובחברה הערבית, כמה כאלה זכו להגנה. ובסופו של דבר קיבלו הגנה אמיתית. זה פילוח שמאוד חשוב כדי להבין את הטיפול. << אורח >> דנה בן צבי: << אורח >> קשה לי לענות על השאלה, אני יכולה להגיד שסדרי הגודל של תיקי אלימות במשפחה הם עצומים, יש מעל 25 אלף תיקים כאלה בשנה רק של בני זוג, אז נתוני הרצח, כל אירוע רצח הוא מזעזע ומצער אבל נתוני הרצח הם מוכרים, הם בין 20 ל-30 בשנה, זאת אומרת שאנחנו מסיקים שהיתר איכשהו פתרו, או שעזרנו או שהיו - - - << אורח >> קריאה: << אורח >> אני רוצה לשאול לגבי הנגשה שפתית ותרבות. << אורח >> יפעת חסון: << אורח >> אבל אנחנו רוצות להסביר על התהליך, על מה שאנחנו עושים לגבי אישה בסיכון, זה משהו שחשוב להסביר לוועדה. מ-2016 יש את הנוהל שדיברה עליו דנה שנקרא נוהל הטיוב שהוא בדיוק מה ששאלה חברת הכנסת לגבי הקשר עם הרווחה שברמת התחנה זה קשר ברמה יומיומית. כל אישה שמגישה תלונה על אלימות במשפחה מועבר דיווח לרווחה. אחת לתקופה, אחת לחודש, אחת לרבעון, אחת לחצי שנה נערך דיון של הרווחה ביחד עם גורמים מהמשטרה, כל פעם זה דרג אחר, כל פעם אנחנו עולים דרג. דיון בעניינה של האישה. העובדת הסוציאלית עומדת איתה בקשר, מציעים לה פתרונות, מציעים לה את מה שניתן לסייע, טיפול לאישה, טיפול לגבר, מקלט במידת הצורך, הוצאת צו הגנה, כל הסיוע והמעטפת שהמשטרה והרווחה יכולים לתת, עומדים עם יד על הדופק לגבי האישה הזאת עד שאנחנו מרגישים שהיא כבר לא בסיכון. זה עונה על השאלה שלך לגבי הקשר עם הרווחה וזה חשוב להסביר. עלה במחקר הנושא של הרשות להגנת עדים, אני לא אתייחס לזה, אבל יש גם במקרים קיצוניים נשים שמוצאות ביחד עם הרווחה לחוץ לארץ, נותנים פתרונות כפוף לזה כמובן שאנחנו מכירים את האישה. << אורח >> דנה בן צבי: << אורח >> אני רוצה להוסיף לדבריה של יפעת. יש את הפונקציה של עו"ס משטרה ועו"ס משפחה שאם בעידן הקודם לפני 20 שנה החוקר היה שולח פקס' לרווחה ובזה זה נגמר, היום יש לנו דמויות גם במשטרה וגם ברווחה שדואגות שהתיווך הזה יהיה הרבה יותר הדוק, שיושבת עו"סית בתחנת המשטרה ומקבלת את הנשים מיד אחרי התלונה, משוחחת איתן ומסבירה להן ארוכות - - - << יור >> היו"ר גבי לסקי: << יור >> כמה עו"סיות דוברות ערבית יש לנו במשטרה? << דובר_המשך >> יפעת חסון: << דובר_המשך >> עו"סיות מטעם המשרד לביטחון פנים נדמה לי 14, יש תוכנית להרחיב את הדבר הזה. יש את מה שנקרא מחלקי המשפחה שדנה אמרה שהן עו"סיות שהן קצינות משטרה ובתוכנית שמתוכננת לשנה הקרובה הדגש הוא על החברה הערבית ויש תוספת גם של תקני חוקרי אלמ"ב וגם תקנים של מחלקי משפחה בעיקר במגזר הערבי. יש גם את הוועדה הרבעונית לבחינת מקרי רצח שעלתה גם בדו"ח המחקר שזה עוד פן של קשר שלנו עם משרד הרווחה ועם משרדי הממשלה הנוספים שאירוע רצח נבחן במסגרת הוועדה הזאת כשהמטרה היא הפקת לקחים ולראות האם היתה איזה נורה אדומה שמישהו פספס בדרך. בין המשטרה לבין הרווחה העברת המידע היא טובה. המשרדים האחרים כמו משרד הבריאות או משרד החינוך שזרימת המידע היא פחות יומיומית ופחות שוטפת כמו בינינו לבין הרווחה, דרך אגב עלה במחקר גם הנושא של הרחבת הוועדה למקרים שהם לא רצח בן זוג, היה על זה אפילו דיון אם אני לא טועה בוועדה הזאת, המשטרה מסכימה להרחבה הזאת. << יור >> היו"ר גבי לסקי: << יור >> אני רוצה לחזור אליכן. << אורח >> טל הוכמן: << אורח >> אני אשמח לשאול שאלה. טל הוכמן משדולת הנשים. במובן הכללי כשאנחנו מטפלים באישה שנמצאת בסיכון גבוה אז יש הרבה תוכניות שנמצאות עוד מ-2017 מהתוכנית ליישום. אני אשמח לשמוע מה איתן. יש את התוכנית של מעקב אחרי גברים אלימים, יחידה של מעקב אחרי גברים אלימים, יש אבטחה של בית הנפגעת, לשים מנעול, לשים מצלמה, זה גם דברים שאתן עושות? << אורח >> יפעת חסון: << אורח >> יש הרבה דברים שנעשים גם בהיבט התודעתי על נשים, כמו סדנאות להעצמה נשית לנשים במגזר הערבי - - - << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> אני רוצה להתמקד בנושא של המחקר. על טיפול בנשים נפגעות אלימות - - - << אורח >> יפעת חסון: << אורח >> זאת פשוט היתה התייחסות - - - << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> לא, אנחנו מקיימות הרבה דיונים על זה ואפשר להקדיש לזה. בואו ננצל את הזמן כמו שצריך. מבחינתי העצמת נשים זה לא תפקידה של המשטרה ואתן לא צריכות לעשות את זה. זה מה שאני חושבת. זה לא תפקידה של המשטרה, תפקידה של המשטרה זה להבטיח את ביטחונן של הנשים וכאשר הן קורבנות רצח או קורבנות אלימות כן לשים את הרצח מאחורי סורג ובריח. המחקר הזה אומר שהם לא עושים את זה טוב. בואו נתמקד בזה. סליחה שאני ככה אבל אני יודעת שאפשר להתפזר לכל מיני כיוונים והכל חשוב, אבל אני רוצה, אני מבינה שנתתם את הסטטיסטיקה, גבי. תודה רבה, אנחנו נמשיך לדבר. מבחינת הסטטיסטיקה זה התיישר? << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> לא, המסקנות צריכות להיות שאנחנו צריכים לקבל נתונים חדשים מסודרים. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> יש איתנו מהפרקליטות, פרקליטות המדינה, עורך דין מוחמד מולא. אני מבינה שאתה תייצג את הפרקליטות היום. << אורח >> מוחמד מולא: << אורח >> אני ועורכת דין הילית מידן. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> אני חייבת להגיד שהמחקר הזה הוא כתב אישום חמור דווקא גם למשטרה וגם לפרקליטות, פתחתי בזה. כאשר אני רואה שיש 35 אחוז מתוך המקרים שהיתה בהם הרשעה זה מאוד מדאיג אותי. כאשר אני רואה שיש עיסקאות טיעון שנעשות בדרך ושינוי בכתבי אישום זה מדאיג אותי. אתם יכולים להסביר למה זה קורה ואיך זה קורה? << אורח >> מוחמד מולא: << אורח >> אני אתחיל ואומר, התבקשנו ממזכירות הוועדה על דעתה של יושבת ראש הוועדה לספק נתונים לגבי כתבי אישום ברצח. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> מוחמד מולא: << דובר_המשך >> שהגשנו נגד נשים ערביות לעומת נשים יהודיות. אני אתחיל ואומר שלצערי הרב אין לנו היום בפרקליטות מערכת איסוף נתונים לפי פילוח מגדרי או מגזרי, מה שאומר שאנחנו לא מסמנים תיקים לפי מגדר לאום או מין וגם לא לפי מגזר כמובן. זה נכון לגבי חשודים ונאשמים ונכון גם לגבי קורבנות עבירה ולכן מבחינת נתונים אנחנו לא יכולים לספק את הנתונים שהתבקשנו לספק. יחד עם זאת חשוב לי להבהיר שדווקא בימים אלה נעשית עבודת מטה רצינית מאוד - - - << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> אנחנו מדברים על מ-2008 עד היום, על 237 תיקי רצח שרק 70 אחוז אם אני אאמין לסטטיסטיקה, הגיעו לפרקליטות. זה אומר שזה משהו כמו 150 תיקים, ב-150 תיקים תאמין לי היה אפשר לעשות את זה ידנית ולא היה לוקח יותר מיום אחד לעשות את זה. << דובר_המשך >> מוחמד מולא: << דובר_המשך >> יכול להיות אבל לאסוף את הנתונים מהרגע שקיבלנו את הזימון לוועדה ועד היום זה היה פרק זמן מאוד קצר ולכן לא הצלחנו לעשות את זה. התחלתי להגיד שבימים אלה מתבצעת עבודת מטה שמטרתה בסופו של דבר להחליט האם אנחנו מוכנים לספק נתונים כאלה כי שירין דיברה על זה שיש חשש לתיוג תיקים או תיוג קורבנות עבירה או תיוג נאשמים וזה משהו שאנחנו צריכים לחשוב עליו לפני שאנחנו מקבלים את ההחלטה הזאת. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> מקרי רצח קורים ומקרי רצח אצל האוכלוסיה הערבית קורים וכאשר אומרים לנו שענין האלימות הוא ענין תרבותי, זה מה שנקרא תיוג, אבל כאשר חושפים סטטיסטיקה זה לא תיוג. זאת מציאות שמשקפים אותה. ועם כל הכבוד אני מבקשת לקבל לידיים שלי תוך שבוע את הפילוח של התיקים שלא עוברים את ה-150. כנראה מ-2008 עד היום, אני רוצה לקבל את המידע, אני רוצה לדעת כמה נשים ערביות מתוך המקרים שהגשתם בהם כתבי אישום על רצח וכמה נשים ערביות ומה קרה בתיקים האלה. ואני מוכנה לתיוג הזה. אני מאמינה שידע הוא כוח ואני מאמינה שידע עוזר לנו לתת תשובות ואם רוצים תחת כל מיני טענות כאלה של תיוג או משהו אחר להחביא את המידע הזה, אף פעם לא נדע איך להתקדם הלאה. אבל אתם קיבלתם את המחקר, אתם ראיתם עכשיו את תוצאות המחקר, איך אתם מסבירים אותן? << דובר_המשך >> מוחמד מולא: << דובר_המשך >> אני אומר את זה ככה, אנחנו בוחנים כל תיק באופן פרטני, אנחנו בוחנים ראיות בכל תיק ורק על סמך השאלה האם קיים סיכוי סביר להרשעה אנחנו מקבלים החלטה אם להגיש כתב אישום בתיק כן או לא. זה למעשה מה שמנחה אותנו, לא זהות הרוצח ולא זהות הקורבן אלא שאלה של ראיות. ולכן אני לא יכול להתייחס באופן פרטני לנתונים שהוצגו במחקר כי בסופו של דבר אנחנו מאמינים שאנחנו עושים את העבודה שלנו אך ורק על פי ראיות. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> אז אני מבינה שאם 54 אחוז מהתיקים נאמר שהם פוענחו ו-35 אחוז היתה בהם הרשעה, זאת אומרת שבין 54 אחוז ל-35 אחוז שזה משהו כמו 19 אחוז אלה תיקים שהועברו אליכם מפוענחים על ידי המשטרה ואתם החלטתם שאין ראיות מספיקות כדי להגיש בהם כתבי אישום? << דובר_המשך >> מוחמד מולא: << דובר_המשך >> אני לא יכול להתייחס לשאלה הזאת כי לא נחשפתי לאותם תיקים שפוענחו על פי הגדרת המחקר לעומת התיקים שהיתה בהם הרשעה. << אורח >> נאילה עואד: << אורח >> לפי הנתונים שקיבלנו וכן קיבלנו את הנתונים, בהתחלה בחופש המידע אמרו שהם לא עושים את הפילוחים בהכרעת דין, בעיסקת טיעון. כן קיבלנו בסופו של דבר וחזרו מהטענה הקודמת וגם מה שהיה יש כתבי אישום בפרקליטות וזה עומד שם כבר מ-2015, מ-2016. כתוב, יש כתב אישום, יש מספר תיק, אבל עדיין זה יושב. בדקנו איתם והעברנו גם חופש מידע לפרקליטות להבין מה זאת אומרת מ-2015 התיק נמצא ויש כתב אישום ועדיין לא נעשה כלום. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> מה זאת אומרת יש כתב אישום ולא נעשה כלום, הם הגישו כתב אישום לבית המשפט, הועבר התיק אליהם מהמשטרה עם המלצה להגשת כתבי אישום ולא הוגשו כתבי אישום, זה מה שאת אומרת? אולי שירין תוכל לעזור לנו בזה. שירין החוקרת. << אורח >> שירין בטשון: << אורח >> הנושא הזה של כתבי אישום זה פשוט מקרים שבהם, כל הנושא של הנתונים הוא מאוד, הוא יכול מאוד לבלבל, אבל הנושא של כתבי האישום ושיש מקרים שהוגשו כתבי אישום ואנחנו לא הצלחנו לאתר בהם הכרעות דין. אני חושבת שעל זה את מדברת. אני רוצה להגיד משהו גם לפרקליטות וגם למשטרה בענין של המקרים. הבחירה שלנו בלעשות עשור של נתונים היא לא היתה מקרית. הבחירה שהיתה מודעת, כי אפשר להציג מקרים ולהציג נתונים על שנה או על שנתיים או על חמש שנים, אבל הבחירה להציג נתונים על פני עשור היתה בחירה מודעת כי אנחנו רצינו גם מבחינה אקדמית להראות שיש פה, להראות את המגמות על פני תקופה ארוכה. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> שירין, אנחנו מאוד לחוצים בזמן, תגידי לי על הדברים שאמרה נאילה, תיקים שנמצאים בפרקליטות ולא התקדמו מ-2015. זה תיקים שהועברו מהמשטרה עם המלצה להגשת כתבי אישום והם עדיין בפרקליטות ולא הוגש נגדם כתב אישום, זה המצב? << אורח >> שירין בטשון: << אורח >> נכון. יש הרבה פעמים שהמשטרה ממליצה על הגשת כתב אישום ואז התיק מגיע לפרקליטות והפרקליטות חושבת אחרת ואז היא הרבה פעמים שולחת את זה בחזרה למשטרה - - - << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> לבקש עוד ראיות ועוד חקירה. << אורח >> שירין בטשון: << אורח >> בדיוק. אבל יש כמה מקרים, יש הרבה מקרים שאנחנו קיבלנו שהם נמצאים בטיפול הפרקליטות, מדובר על תיקים מ-2014, מ-2015, מ-2013, שעוד לא הוגש בהם כתב אישום שזה אומר שזה סוג של תיק אבוד אלא אם כן מוצאים בו איזה שהיא ראיה חדשה. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> או-קי. אנחנו נפנה לפרקליטות ונבקש לדעת, את תשלחי לי כמה תיקים כאלה אתם מצאתם, אני אבקש, עורך דין מולא, אני מבקשת גם שתדווחו לנו כמה תיקים וממתי כל תיק נמצא בפרקליטות ועוד לא הוגש בו כתב אישום. לדווח לוועדה. << דובר_המשך >> מוחמד מולא: << דובר_המשך >> הכוונה לתיקי רצח? << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> תיקי רצח נשים ערביות. זה יותר קל, זה מצמצם את המספרים. כך שאפשר לדייק בנתונים. אני רואה בחומרה וזה לא מכוון אישית נגד נציגי הפרקליטות, אלא נגד הגישה שמגיעים לוועדה בכנסת והתשובה היא אי אפשר לפלח ואין לנו רישומים וקשה ואני לא יודעת מה. אני מצפה מכל נציג של משרד ממשלתי להגיע לוועדות עם המידע הדרוש לדיון כזה ולהיות מוכנים. ולצערי הרב גישה שאומרת אנחנו לא עושים פילוחים ואנחנו זה, זה לא נכון, עובדה שאחר כך העברתם מידע שהוא נעשה לפי הפילוחים. אני מבקשת לדעת במיוחד כאשר יש טענה שהיחס הוא שונה ועובדות שמעידות על התנהלות אחרת בתיקים ששייכים לפי שייכות לאומית, אז אנחנו כן נבקש לדעת וזכותה של הפרקליטות להגן על עצמה מטענה כזאת, על ידי הוכחות. אתם מדברים בשפת הראיות אז אני אדבר בשפת הראיות וההוכחות. תספקו לנו מידע כדי לשלול את הטענה הזאת. אותו דבר בענין המשטרה. אני רואה בחומרה רבה את תוצאות המחקר הזה. חברת הכנסת גבי, רצית להתייחס לעוד משהו כי אני מסכמת. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> לא. מבחינת הסיכום אנחנו צריכים לבקש לקבל נתונים, לדרוש שיהיה פילוח באופן נרחב גם משטרתי וגם בפרקליטות, כי רק באמצעות הפילוחים אפשר ללמוד על תופעות. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> קודם כל אני אתחיל בזה, להודות לארגוני הנשים שיזמו את המחקר הזה, לנשים נגד אלימות, שדולת הנשים ומרכז אוטופולה, לחוקרת שירין בטשון ולכל מי שעזר בתהליך הזה של המחקר. אני רואה בו בגאווה המשך ומחקר יותר לפרטי פרטים לאותו מחקר שעשיתי ב-2004, אז אפילו המידע היה הרבה פחות והיינו צריכים לשבת בארכיונים של בתי המשפט ולנבור בתוך התיקים ולראות מראות מזעזעים כדי שנוכל לקיים את אותו מחקר. אז כל הכבוד. אני רואה במחקר הזה כתב אישום. כתב אישום נגד המדינה ומערכות החוק ביחס שלהם למקרי רצח נשים ערביות פלשתינאיות אזרחיות המדינה. אני אומרת את זה כי לא יתכן, יש בעיה בלמצוא ראיות ולערוך חקירה, תשכללו את עצמכם. זאת המציאות. אי אפשר לזרוק את זה בחזרה לקורבנות או למשפחות שלהם ולהגיד אנחנו לא מצליחים להציג ראיות, אנחנו לא מצליחים לקבל שיתוף פעולה. המשטרה כשהיא רוצה מגיעה לאמת ויש לה את האמצעים לעשות את זה בדיוק כמו שהגיעו לאמת שהתקיימה לפני 20 שנה במקרה הרצח בירושלים. עכשיו אני משתמשת בדוגמה הזאת. זה מעיד שיש לכם אמצעים, תשקיעו אותם כדי להרתיע את הרוצחים הפוטנציאליים שיבינו שאפילו אם יחיו שנה שנתיים חופשיים אחרי הרצח, אתם תגיעו אליהם. זה מסר מאוד חשוב. לצערי הרב הרוצחים באוכלוסיה הערבית מסתובבים חופשי. אני צריכה להגיד את זה, 54 אחוז פוענחו, 35 אחוז הרשעה, בעיני 65 אחוז ממקרי הרצח הרוצחים שלפעמים הם יותר מאדם אחד מסתובבים חופשי בינינו. חיים את החיים שלהם בשלווה. וזאת מציאות שלא יכולה להתקבל על הדעת. אנחנו כואבות את רצח כל אישה, אבל אנחנו כואבות יותר את המציאות שבה ביטחונן של הנשים שעדיין בחיים איתנו, מעורער בצורה כזאת. מאוד מקומם לראות שמערכת המשפט גם כן מובילה קו. אני רוצה להגיד לכם, במחקרים שנעשו על ענישה בשאר העבירות מצאו שמערכת בית המשפט מכבידה בענישה על הנאשם כשהוא ערבי יותר מאשר כשהוא יהודי. ונעשו מחקרים. פתאום כשזה מגיע לרצח נשים דווקא יש הקלות, דווקא יש ענישה מקלה. ואת זה אי אפשר לסבול. ואי אפשר לקבל. וזה כתם גם על המערכת המשפטית, גם על הפרקליטות וגם על המשטרה. ורק עובדות וראיות ינקו אתכם מהכתם הזה. אתם מדברים בשפת ראיות, אני מדברת בשפת ראיות. תביאו לי סטטיסטיקה אחרת מהמחקר הזה ואני נותנת שבוע. אנחנו נפנה למשרדים השונים לפי ההמלצות הקיימות, חלק מהם אנחנו כבר מטפלות כמו הרחבת סמכויות ועדת טיפול במקרי רצח נשים, אנחנו כבר טיפלנו בזה ויש חקיקה שצריכה להיעשות שם כדי להרחיב את הסמכויות ואני יודעת שכלל המשרדים כבר העבירו את ההערות שלהם על החקיקה שמשרד הבריאות צריך לעשות כדי להעביר את המידע שיש לו ואנחנו נעקוב אחרי זה. אני אפנה לשר לביטחון פנים ולצמרת, לבקש שינוי מדיניות בפילוח מקרי הרצח. אנחנו נשים ערביות, אנחנו לא אחר ואנחנו לא רק לפי דת ויש לנו שייכות. את המציאות שלנו מתהווה ואת המוות שלנו קורה בעיקר בגלל שאנחנו ערבים. לא בגלל שאנחנו מוסלמיות או נוצריות או אתאיסטיות. אז תפסיקו למיין אותנו ככה. המדיניות היא כלפינו כערבים, אז הפילוח שלנו יהיה כערביות. אני אפנה למשטרה ואני אגיד את זה בצורה הכי ברורה, גם לשר לביטחון פנים. אני מודה לכולם ואני נועלת את הישיבה. לחברת הכנסת גבי לסקי שהחליפה אותי, תודה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:14. << סיום >>