פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וארבע הכנסת 3 ועדת החינוך, התרבות והספורט 07/02/2022 מושב שני פרוטוקול מס' 107 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום שני, ו' באדר התשפ"ב (07 בפברואר 2022), שעה 10:51 סדר היום: << הלסי >> הצעה לדיון מהיר בנושא: "עצמאות המוזיאונים וחופש היצירה בישראל" << הלסי >> נכחו: חברי הוועדה: שרן מרים השכל – היו"ר אלון טל – מ"מ היו"ר עופר כסיף אמילי חיה מואטי חברי הכנסת: גבי לסקי מוסי רז מוזמנים: שירית קייסן – לשכת שר התרבות והספורט דניאל מילמן – ד"ר, פסיכולוג קליני, "שתיל" אבי לובין – אוצר של גלריית "המדרשה" במכללת בית ברל אלפא חיימוב – קבוצת ההיגוי של האיגוד עודד ידעיה – מנהל מכללת מנשר לאמנות מוזמנים באמצעים מקוונים: כרמל שאמה – חכ"ל, ראש עיריית רמת גן דן יקיר – עו"ד, היועץ המשפטי, האגודה לזכויות האזרח בישראל נעמה ריבה – עיתונאית דוריס ארקין – אומנית יואב מסר – אדריכל ומנהל מוזיאון ייעוץ משפטי: תמי סלע מנהלת הוועדה: יהודית גידלי רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים << נושא >> הצעה לדיון מהיר בנושא: "עצמאות המוזיאונים וחופש היצירה בישראל", של ח"כ מוסי רז, אמילי חיה מואטי (מס' 176). << נושא >> << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> אני שמחה לפתוח את וועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת הבוקר. אנחנו מתכנסים לדיון מהיר, אותו יזמו חבר הכנסת מוסי רז וחברת הכנסת אמילי חיה מואטי, על עצמאות המוזיאונים וחופש היצירה בישראל. אני מבקשת כבר מראש מי שמעוניין בזכות הדיבור, נא להעביר לי פתק עם שם ותפקיד על מנת שאני אוכל לרשום אותכם ברשימת הדוברים, מי שינמקו את ההצעה כמובן אלו שני המציעים. אני מתנצלת מראש, יש לי ישיבה חשובה, אני מקווה שזה יהיה יחסית קצר, אני אצא בעוד כעשר דקות וחבר הכנסת אלון טל יחליף אותי ברשות הוועדה ולאחר מכן אני אשתדל לחזור בזמן קצר. חברת הכנסת אמילי מואטי, אני נותנת לך את ההזדמנות לנמק את ההצעה שאותה הגשת, בבקשה. << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> בוקר טוב, חברות וחברים, ברוכים הבאים, גם ד"ר דניאל מילמן וגם יואב מסר - שהוא גם אדריכל שעשה המון בעיר תל אביב וגם מנהל מוזיאון - לתת את הזווית שלהם, יש לנו גם אורחים שנמצאים בזום. דברי הסבר לדיון המיוחד, אבקש לקיים בהקדם דיון על עצמאותם של המוזיאונים בישראל, נוכח מקרים חוזרים ונשנים של התערבות פוליטית בתכנים אומנותיים. מקרים אלו מעלים צורך דחוף בהסדרת מעמדם של מוזיאונים ועצמאותם, תוך בחינת היחסים בין מוסדות אומנות, לבין גורמים עירוניים, מחויבותם של המוזיאונים להציג אומנות ישראלית ולטפח יוצרים ויוצרות כמו גם קשרים עם קהלים מגוונים. שמירה על חופש הביטוי במציאות מורכבת ומרובת אתגרים היא סוגייה חברתית, לאומית מן המעלה הראשונה. במציאות משוסעת ומשברית אומנות יכולה להיות גשר בין קהילות ומרפה לכאב. מחובתנו להגן על זכויותיהם של אמנים ועל עצמאותם של מוסדות האומנות, נוכח פגיעה אפשרית בחופש הביטוי באומנים ובמוסדות אומנות, אבקש להעלות את הנושא לסדר יומה של הכנסת על מנת שידון בוועדת חינוך. מבחינתי אפשר להתחיל, חברת הכנסת שרן השכל, יושבת ראש הוועדה, תנהלי את זה לפי ראות עינך ואני חושבת שאולי נתחיל מהאורחים ומאנשי המשרדים ואז אנחנו נגיב את ה'אינפוטים' שלנו, מפאת קוצר הזמן. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> אוקי, אז ככה, חבר הכנסת אלון טל, אתה רוצה להגיב במשפט? << דובר >> אלון טל (כחול לבן): << דובר >> בשלב זה לא. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תוך כדי, בסדר גמור. אוקי, אני רוצה להתחיל כך, קודם כל ברור לי שהנושא שעלה, פנתה גם חברת הכנסת גבי לסקי בעניין הזה, בנוגע לעניין שהיה ברמת גן. עכשיו אני אומר לכם ככה, כן, חשוב לשמור על עצמאות האומנות וכו', האומנות היא בעצם סוג של לא רק דרך ביטוי, אלא ברור שיש בה גם כלים למחאה ובאמת מגוון אדיר, העשרה של האזרחים והתרבות הישראלית. אין פה שאלה בכלל שהיא צריכה להיות נתונה לחופש, אבל ואני חייבת לשים את זה גם כן במסגרת, כאשר יש אומנות שפוגעת בצורה קריטית, או בצורה מאוד מאוד כואבת ברגשות הציבור - - << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> שום ציבור לא נפגע ולא פנה, זה היה לגמרי דחקה של ראש העיר בפייסבוק שלו, בנוסף אני חושבת שאנחנו מדינה כל כך חזקה, עם ,פיור' מאוד חזק, שלא כל דבר פוגע בנו. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> רגע, אפשר גם להגיד עמדות אחרות. << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> לא, בוודאי. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> ואני חושבת שכאשר יש אומנות שהיא כן פוגעת כלפי רגשות הציבור, או בצורה באמת כואבת, יש פה מקום גם כן לשיקול דעת במקומות לאומיים, במוסדות שהם מוסדות מדינה כמובן, גלריות פרטיות, אישיות וכו' יכולות להציג ככול שהם רוצות, אסור שתהיה שום מגבלה, אבל במקומות לאומיים, כמובן, ברגע שיש פגיעה אנושה ברגש הלאומי - - << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> בואי, שרן, "פגיעה אנושה", אמן יצר יצירה, אנחנו לא 'מתות' על היצירה, אבל בואי. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> אני לא מדברת על מקרה כזה, או אחר, אבל לשם כך, כמובן מן הצד השני אני כן רוצה, ביקש את זכות הדיבור ראש העיר כרמל שאמה מעיריית רמת גן, בוקר טוב כרמל ותודה רבה שככה התייצבת בפני וועדת החינוך כדי לשוחח איתנו באמת על המקרה במוזיאון רמת גן, המוזיאון החדש אותו פתחת, באמת אנחנו מברכים אותך על היכולת ובאמת הכוח שאתה נותן לאמנות ולתרבות בעיר שלך, בפתיחה של עוד מוסדות תרבות וכמובן בעקבות הדיון המהיר היה חשוב לנו להעלות אותך וכמובן לשמוע אותך, אז בבקשה, זכות הדיבור שלך. << אורח >> כרמל שאמה: << אורח >> בוקר טוב, חברות וחברי הכנסת וכל המשתתפות והמשתתפים. קודם כל חשוב מאוד שהנושא הזה הובא לדיון מסודר ולא רק באמצעי התקשורת, כלומר, פה זה דיון פתוח כל אחד יכול להגיד מה שהוא אומר, בלי כותרות, בלי עיוותים ובלי סוכנים לאמירות. אנחנו הקמנו בגאווה גדולה ובאמת בציפייה גדולה את המוזיאון החדש בעיר רמת גן, בעיר רמת גן זאת הייתה השקעה הכי גדולה במבנה בעשור האחרון, למעט קריית החינוך, כלומר חסר תקדים גם במונחים של עיר חזקה כמו רמת גן, גם התקצוב הסבסוד השנתי הוא במיליוני שקלים זה מהסבסודים היותר גדול מקבוצות הספורט ודברים שהם יותר פופולריים, מתוך ההכרה של החשיבות של האמנות, אבל אנחנו צריכים להחליט באיזה עולם אנחנו חיים, אם אנחנו חיים בעולם שבו האומנים דורשים חופש בלתי מוגבל, מוחלט, מוחלט, לא משנה מה ישימו על הקיר העירוני, אוקי ולשים על הקיר העירוני, זה גם לשים בפה של תושבי העיר רמת גן, הקיר, המוזיאון שייך לעיר, הוא מזוהה עם העיר, זו לא גלריה פרטית, יש הבדל בין להגיד היצירה נניח ירושלים אסורה, היא לא לגיטימית, אסור לשים אותה בכל מקום, לבין להגיד, אני בקיר שלי לא רוצה אותה, לא רוצה להיות מזוהה עם דברים כאלה. אני אתן דוגמאות למה הכוונה, אני הסברתי כבר כמה פעמים שיש מה שנקרא אומנות בועטת, יש אומנות מתריסה, היה לנו את זה בשפע בתערוכה הזו. היו המון אמירות של הציבור הרחב, אבל זאת תפקידה של האמנות, היה משהו חריג מאוד ביצירה הזו ואני לא מדבר, יש כמה פגיעות, דרך אגב שהם קשות, בבירת ישראל, בקודש הקודשים שזה הכותל ליהודים שמאמינים, או אפילו לכל יהודי, אני מדבר על הפגיעה בצלם אדם והפעם זה היה חרדי ומחר זה יהיה ערבי ומוחרתיים זה יהיה גיי ובשבוע הבא זה יהיה כהה עור ואני לא רוצה לחשוב, אם הדבר הזה היה במיקומים אחרים בעולם ובזמנים אחרים בעולם וברגע שאתה כראש עיר ועל פי הפסיקה של בית המשפט העליון, חובתך להקים את הזעקה הציבורית, חובתך, לא זכותך, חובתך אל מול פגיעה ברגשות הציבור ואת ציינת נכון, כבוד היושבת ראש, פגיעה קיצונית ברגשות הציבור, אל מול סכנה לסדר הציבורי, סכנה כולל ליצירה עצמה. עכשיו השאלה על מה מגנים, היצירה אמרו נועדה לייצר שיח, גם במה שעשינו השגנו את המטרה, לא היה סביב שום יצירה אני חושב בהיסטוריה של ישראל, שיח כזה, אבל זה השיח המתאים ליצירה הזו - - << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> "ירושלים של ברזל" של מאיר אריאל, היה שיח מרתק ואף אחד לא סתם לו את הפה. << דובר >> אלון טל (כחול לבן): << דובר >> להבדיל אלף הבדלות. << אורח >> כרמל שאמה: << אורח >> לא היה שיח כזה מעולם, אוקי, עם תפוצה כזו, בעולם היום גם של מדיה דיגיטלית, אין דבר כזה צנזורה, צנזורה זה היה פעם אם היית לוקח יצירה ושם אותה במחסן, צנזרת אותה, היום בכל כלי התקשורת, בכל המדיות החברתיות דיון ער ומלא, גם היום, אין לי שום בעיה להביא מתי שירצה קהל ואפילו לארח את זה לדיונים סביב היצירה באולם, אבל לא כחלק מתערוכה. עכשיו לא בכדי, באה האוצרת בכבודה ובעצמה ועמדה בפני כבוד השופט בבית המשפט המחוזי ואני כבר לא מדבר על הפסיקה הברורה של בית המשפט, אלא שהשופט שאל אותה: למה היצירה הזאת מלכתחילה שמת אותה בצורה שונה? היא לא ענתה תשובה שהיצירה לא הולכת כקו רציף עם הקו האוצרתי של התערוכה ולא בגלל שהיא לא מגיעה לרמה של שאר היצירות, אלא בגלל הנפיצות שלה ובגלל הבעייתיות כפי שהיא הגדירה, אז כן שקלו פה שיקולים של הצהרה של מה שנקרא, חופש היצירה, חופש הביטוי ושל שיקולים מה שנקרא, פוליטיים של, לאוצרת מותר, אבל אנשים שהם כן במגרש הפוליטי וכן האחריות הציבורית, אסור. מי שחושב שיכול להתקיים עולם, אומנים מבינים ביצירת אומנות, אבל אם הם חושבים שהם יכולים לקיים עולם שבו ציבור שלם ישים עשרות מיליונים על בניית מבנה, יקצה קרקע ויתקצב על חשבון החינוך, הרווחה והתרבות, בשאר הדברים בעיר והספורט ומה שזה לא יהיה, מיליונים כל שנה, שזה הרבה כסף במונחים של רמת גן ויגידו לך, אין לך גם SAY על הקצה של הקצה, זה לא בר-קיימא, זה "לא מחזיק מים" ולא סתם, עכשיו אני כבר מתחיל להבין, אני מקיים שיחות, גם היום היה לנו שיח וגם אתמול היה לנו שיח, כי מסתבר שגם כלפי חוץ יש כאילו חזית אחת, פונים אלינו גם אוצרים ואוצרות ובעלי אוספים ופונים אלינו אומנים שאומרים שהם פשוט מחשש מההתלהמות של החלק ה"הקולני" הסירו את היצירות, אבל כן רוצים לחזור, מבינים שמוזיאון זה בית של האומנים, להסיר יצירות זה הדבר האחרון ואם בכלל שאומנים אמורים לעשות וזה ריטואל שחוזר על עצמו, זה קרה, אתמול ישבתי עם יושב ראש שנקר הוא סיפר לי שהיה להם פחות או יותר אותו דבר על היצירה של איילת שקד וזה גם אמרו חופש היצירה, מה קרה, במה זה שונה, אבל לפחות אדם אחד בעלה של איילת שקד, בן זוגה חשב שזה פגיעה קשה ואמר 'אתם פוגעים ואנחנו גם אולי נתבע אתכם'. אני שראיתי את היצירה, ערב כניסת השבת, אני רוצה שתבינו מה עובר בראש של ראש עיר ותבינו הציבור יבין, שפרסם את זה אותו חבר אופוזיציה וזה היה כמה דקות לפני כניסת השבת, היה ברור לי שאם העיר לא אומרת אמירה, עוד לפני שקראתי את הפסק דין של העליון בעניין, יכול להיות כאן "מחול שדים" שיכול או לגרום בפגיעה ביצירה, או לעימותים בין בני אדם והיצירה הזו "לא מחזיקה מים" על שום גוף ציבורי, זה הבנתי בסופו של תהליך היצירה הזו לא תישאר ולכן נכון להקדים ולמנוע את כל הדברים ולעשות זאת והאמת חשבתי שזה יהיה מקובל ומובן - - << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> זה לא מוגבל בזמן הדוברים? << אורח >> כרמל שאמה: << אורח >> אני כבר מסיים, חברת הכנסת מואטי, אני מאוד מעריך אותך, אבל חופש הביטוי זה גם - - << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> לא, אני בעד, רק שזה מוגבל בזמן ויש המון אורחים שרוצים להתבטא. << אורח >> כרמל שאמה: << אורח >> אני רוצה להגיד גם חופש הביטוי, הוא החופש שלי שלא ישימו שום דבר בפה שלי, לא מדבר עלייך, אני מדבר שההבדל בין גלריה פרטית לבין מוזיאון פרטי, מישהו שאל אותי: 'מה עם אותה כותרת מפורסמת שהובילה למעשה טרור?' לא דומה הדבר, חופש הביטוי של אדם פרטי, חופש הביטוי במסגרות פרטיות הוא הרבה יותר רחב. עכשיו ראינו להבדיל עומר אדם פרסם שיר, מבחינתו זה יצירת אומנות, אפשר להתווכח, מבחינתו זאת האומנות שלו, הדרישות על מה? על הרבה פחות, אוקי, אני גם מגנה את הדברים שמה, אבל על הרבה פחות, לבזות אדם, להגיע לרמה של אלמנטים מסיתים, להגיע לרמה של אלמנטים גזעניים, זה הקו האדום. עכשיו אם המחיר של לנהל עולם תרבות ואומנות בעיר זה להכיל דברים כאלה, אנחנו לא רוצים, הנה אני אומר מראש. אנחנו מנסים להציג עכשיו את המוזיאון בדרך חדשה ולהשקיע כל מה שצריך כדי שתהיה אומנות ותרבות ברמת גן, אבל אני אומר מראש, אם המחיר זה שמחר תהיה יצירה נגד גייז ומוחרתיים תהיה יצירה נגד ערבים ובעוד שבועיים נגד מתנחלים ואחרי זה נגד שמאלנים, אנחנו עם שרוצה - - - << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> אז איך אתה מנהל את זה? כבוד ראש העיר, כל יצירה תעבור את העיניים שלך? איך זה הולך? << אורח >> כרמל שאמה: << אורח >> לא, לא - - << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> אולי הוא גם בעד לבטל את התוכנית "היהודים באים", נראה לי שזה נובע מדבריו. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> עופר כסיף, נאמר בצורה מאוד מאוד ברורה גם על ידי ראש העיר, במסגרת הפרטית יש לך חופש יצירה וחופש ביטוי בלתי מוגבל, כאשר מדובר על מסגרת לאומית, על מסגרת עירונית - - << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> לא, לא, לא, אני אדבר אחר כך. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> בסדר, אני אתן לכם זמן להגיב - - << דובר >> תמי סלע: << דובר >> מבחינת החוק אין את ההבחנה הזו, גם לא - - << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> אבקש שתתני לנו את אותו זמן שאת נותנת לראש העירייה. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> אני אתן לכם זמן להגיב בבקשה ראש עיריית רמת גן כרמל שאמה מילת סיכום. << אורח >> כרמל שאמה: << אורח >> חברת הכנסת מואטי, תזכירי לי מה את הערת? << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> הערתי שמאיר אריאל יצר את "ירושלים של ברזל" עכשיו אני לא מתווכחת איתך על האיכות של היצירה זה לא נורא מעניין אותי, אבל כשמאיר אריאל יצר את "ירושלים של ברזל", זה עשה המון רעש ונעמי שמר הגיבה לו ועמוס עוז הגיב לנעמי שמר, אני חושבת שזה הסיפור עם יצירה שהיא נשארת בסביבה של האומנות, שאפשר להגיב לה, שאפשר להתנגד לה, שאפשר להגיד היצירה לא מדברת אליי, לא יפה, אבל אני חושבת, אני מנסה לדמיין למשל את ראש עריית ליאו מסיר יצירה רק, כי אומן כתב שפריז היא, לא יודעת מה, "חרא של עיר", או אלוהים יודע מה, זה נראה לי - - << אורח >> כרמל שאמה: << אורח >> הנושאים האלה של אני מאמין שקודם כל זה מתחיל ממצב שבו אנשים צריכים להיות מספיק אחראיים, אם כבר - - << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> או מספיק אמיצים. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> מה זה בתרבות להיות מספיק אחראיים? אני לא מבינה, לעשות לתלות רק מה שבקונצנזוס? רק מה שראש העיר בוחר? - - << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> שנייה, יש כאן תור, חבר הכנסת כסיף גם המתין, אנחנו ניתן מילת סיכום לראש העיר. << אורח >> כרמל שאמה: << אורח >> התערוכה גבי לסקי שהייתה בפתיחה, אוקי, והיא הגיעה והזמנו אותו בכבוד רב כי היא חברת כנסת, אל מול מחאה אדירה של גם חברי המועצה, חברות מועצה ואני עמדתי איתה וגזרנו יחד את הסרט. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> נכון. << אורח >> כרמל שאמה: << אורח >> אנחנו לא מבדילים בדעות פוליטיות במוזיאון, אבל יצרו כאן, כבוד יושבת הראש, אם היית באה לתערוכה, זה היה כמו סניף מפלגה ולא הייתה לי בעיה עם זה, מפלגה דרך אגב, שמאלה ממרץ ושמאלה אולי גם מהמשותפת, אבל זה בסדר - - - << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> אני מבקש לקרוא למישהו שמאלני ממני, זה לא נראה לי, אני מצנזר את זה מראש. << דובר >> קריאה: << דובר >> אמר שמאלה ממרץ. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> לא, הוא אמר גם מהמשותפת. << אורח >> כרמל שאמה: << אורח >> המוזיאון הזה אחרי הפתיחה החגיגית מי שהיה אמור להיות רוב המבקרים בו, זה תלמידות ותלמידים ממוסדות החינוך של רמת גן, אני מנעתי את הרגע שבו הורים היו חותמים על עצומות והיו אומרים, כולל הורים שכבר פנו ואמרו: 'אני לא מוכן שהילד שלי לא בוחר, מכריחים אותו לבוא להיחשף לדבר הזה'. אני רציתי למנוע את הרגע שבו אבא חרדי, או דתי מגיע עם הילדים שלו אל מול התמונה הזו והילד אומר לו: 'אבא – הילד לא מכיר את התאוריות הכול כך פילוסופיות של חופש היצירה הבלתי מוגבל שחלק מאמינים – אומר לו: 'מה זה? למה משווים אותנו לצואה?' ואני אומר את זה במילים העדינות, אני לא מוכן לחיות עם זה, זה משהו שלא עובר לנו בגרון, את שאלת שאלה, אני הדבר שהכי לא נהנה זה לעסוק בזה ולא רוצה לעסוק בזה יותר ורוצה להרחיק את זה מאיתנו ולא רוצה שום נגיעה של פוליטיקה והעתיד של המוזיאון ככול שהוא ילך לכיוון הזה, יוכיח את זה, אבל היה שם סיור מקדים, אני לא ביקשתי לראות את היצירות, אפרופו, חברת הכנסת מואטי, שאלת אם אני רוצה לעשות סלקציה של יצירות, לא ביקשתי עובדה, אפילו באירוע הפתיחה לא ביקשתי לראות, באתי כמו כולם לפתיחה, אבל הוועד המנהל כן עשה סיור ואחת מחברות וועד המנהל שאלה בסיור אמרה: 'מה זה? זה הולך להיות חלק מהתערוכה?', זה קפץ לה, זה הפריעה לה והיושב ראש רועי ברזילאי, שדרך אגב נמצא באג'נדה שלכם, בעניין הזה של כל אלה שעכשיו - - << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> זה לא עניין של אג'נדה, זה אפילו לא עניין של שמאל ימין, לא, כרמל, אתה לוקח את זה לאזורים לא נכונים. << אורח >> כרמל שאמה: << אורח >> רגע, רגע, שאל את האוצרת מה זה? היא אמרה לו, היא אמרה לו: 'היצירה הזאת - - << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> בוא נצנזר את מקורו של העולם גם, כי רואים שם איבר מין של אישה ונגמור עם זה. << אורח >> כרמל שאמה: << אורח >> אמרה לו: 'היצירה הזו לא הולכת להיות מוצגת' ואחרי זה פרובוקציה רדפה פרובוקציה. << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> בוא נצנזר את וונוס. << אורח >> כרמל שאמה: << אורח >> עכשיו זה בחירה מי שרוצה להחרים מוזיאון ואני חושב שזו אומנות ותרבות יבושם לו, אנחנו לא אלמן ישראל ולא אלמנה רמת גן, המוזיאון יצא מזה מחוזק, הוא עדיין פתוח, אמנם בתדירות נמוכה, עם כל מיני פעילויות כאלה ואחרות, אבל פעילות ממשית של אלפי אנשים, כבר בפסח אתם תיראו תורים למוזיאון לאירועים כאלה ואחרים והאסטרטגיה השלמה של המוזיאון, כולל דיון שהיה הבוקר, כולל דיון שהיה אתמול, הכול יצא לטובה, הסתה גזענות לא ברמת גן. תודה רבה. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לך ראש עריית רמת גן, ראש העיר כרמל שאמה כהן, תודה שהיית איתנו ואני רוצה לעבור גם כן למס' חברי כנסת שרצו להגיב, בעיקרון עופר כסיף אמור לדבר, אבל אחד היוזמים הוא מוסי רז ולכן ניתנת לו זכות ראשונים לעניין הזה, גם כדי לנמק את ההצעה וגם כדי להגיב לדברים. אני אבקש רק שחבר הכנסת אלון טל יבוא להחליף אותי, יש לנו רשימת דוברים, אם יש עוד דוברים שמעוניינים לבוא ולהציג דברים נא שם ותפקיד ולהעביר אלינו בבקשה. (היו"ר אלון טל) << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> טוב, ראשית אני מתנצל על האיחור הייתי בוועדת הכנסת בדיון על הצעת חוק שלי. אני לא רוצה להגיב על הדברים של ראש עריית רמת גן, משום שאני חושב שאנחנו מדברים על בעיה כללית שנעסוק בה כבעיה כללית ולא כבעיה פרטנית, אפשר להתייחס ליצירה כזו, אני לא רוצה לראות יצירות נגד חרדים ולא נגד אף אחד אחר, מצד שני חופש הביטוי חייב להיות מאוד מאוד מאוד רחב. אחת הבעיות שאני רואה כאן אגב, נאמר שזה כסף ציבורי שמימן את הקמת המוזיאון, אני לא בטוח שזה נכון, מכרו שם יצירה, אבל גם בזה אני לא רוצה לעסוק, אני רוצה לעסוק בשאלה אחרת לגמרי, מי מקבל החלטות על מה מותר להציג במוזיאון ומי לא מקבל החלטות כאלה ואני אמשיל את המוזיאון לעיתון, גם בעיתון יש וועד מנהל, גם בעיתון יש מועצת מנהלים, תלוי אם הוא חברה, או זה, גם שם ישנן החלטות עסקיות, אבל ברור ואנחנו גם רואים את זה עכשיו שחייבת להיות הפרדה מלאה, בין בעלי העיתון האינטרסים העסקיים שלהם, לבין הקו המערכתי, בין המו"ל נאמר, לבין העורך, העורך קובע מה מופיע בעיתון, באיזה צורה, הרי ברור שיש גם מלאכה של צנזור במובן גם החיובי של המילה, הוא זה שקובע ולא האינטרסים העסקיים, כן אני יכול לתת דוגמאות גם מדברים שקורים עכשיו בכנסת, גם מדברים שקורים עכשיו בבתי המשפט, אני לא אעשה את זה, כי זמננו מוגבל. אותו דבר צריך להיות במוזיאונים, האוצר, האוצרת, אוצרים, גם זה בסדר, חייבים להיות מופרדים מקבלת ההחלטות של וועד מנהל, או מועצת מנהלים שמורכבת מאנשים שחושבים על עניין עסקי, או עניין פוליטי, או עניין פוליטי עירוני, או כל דבר אחר, ברגע שזה הדבר שיהיה עדיין יהיו טעויות, עדיין יהיו מחאות - - << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> אבל מוסי, אני פשוט שואל כי, אבל הוועד המנהל נושא באחריות ציבורית, איך - - << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> נושא באחריות ציבורית אפשר להגיד אותו דבר על עיתון. << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> אפשר להגיד על הכל את זה, על אוניברסיטאות, על תיאטראות, הכול. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> אני שואל שאלה, סליחה, שאלתי את חבר כנסת מוסי רז כדי שיוכל לחדד נקודה, לא פתחתי דיון, מוסי יודע טוב טוב איך להשיב. << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> אבל פרופסור אלון טל הדברים ברורים. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> לא, לא, סליחה, שנייה, אנחנו בוועדת החינוך והתרבות הספורט, אני מבקש בואו נשמור על דיון מתורבת, לא שאלתי כדי להתריס, שאלתי כדי שהוא יוכל להמחיש, כדי שמישהו כמוני שאולי נמצא בהתלבטות יכול ללמוד ממנו, אז אל תקפצו. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> בהחלט יש אחריות, לכן אפשר לתת לאוצר, הוא יכול להיעזר בייעוץ משפטי אם צריך במקרים מסוימים, הוא יכול להיעזר בכול ייעוץ שצריך, אבל בוודאי ובוודאי, לא יכול להיות שתהיה הנחתה, לא פוליטית, אפילו לא עסקית. עכשיו אני רוצה להדגיש שבמקרה הציבורי חופש הביטוי צריך להיות רחב אף יותר מאשר במקרה הפרטי משום שכאן, הרי וודאי שאין שום שיקול עסקי, אלא השיקול הציבורי, זה לא אומר שמותר במסגרת חופש הביטוי להסית, זה לא אומר שמותר לעלוב בכל אחד ולא בטוח שכל יצירה שתוצג לאחר שייושם מה שאני אומר, תעמוד במבחנים האלה, אבל האלטרנטיבה של פגיעה בחופש היצירה, האלטרנטיבה של פגיעה בחופש הביטוי, האלטרנטיבה של פגיעה בחופש האומנות, מסיבה פוליטית עירונית, או פוליטית ארצית, או עסקית, או פוליטית עסקית היא גרוע הרבה יותר, לכן אני חושב, אולי צריך גם לתקן את החוק, על מנת שיבטיח את הדברים האלה ושוב, המודל צריך להיות כמו עיתון הגון ואני יכול לתת דוגמאות של עיתונים הגונים, שאנחנו מחוקקים פה בכנסת חוקים נגדם והם מסקרים את זה בצורה חיובית. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> תודה רבה. מה שאנחנו נעשה עכשיו, על פי בקשת יושבת הראש, אנחנו נעשה קצת פינג פונג, אורח אחר כך אתה ואורח כאילו כל אחד יספיק לדבר, אבל היות והדיון בעצמו הוא במסגרת זמן מאוד מצומצמת, אני אצטרך לבקש מכל אחד להצטמצם לשתיים, שלוש דקות מקסימום, לזקק את הדברים העיקריים. אני מבקש מאבי לובין, ממכללת בית ברל לפתוח את הדיון, יש לך שתי דקות ואם זה מאוד מעניין אולי נגלוש לשלוש. << אורח >> אבי לובין: << אורח >> אוקי, אז אני לא רוצה להגיב לדברים של שאמה כהן שאמר הרבה דברים מאוד לא נכונים, אבל חשוב לשים על השולחן את זה שבעניין המוזיאונים - - << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> רק בשביל הפרוטוקול תגיד בבקשה את השם. << אורח >> אבי לובין: << אורח >> אבי לובין, אני אוצר של גלריית "המדרשה" במכללת בית ברל ואוצר של הביתן הישראלי שהוצגה לאחרונה בוונציה וחשוב לומר שבעניין המוזיאונים יש חוק מאוד מאוד ברור ויש תקנות מאוד מאוד ברורות שמדברות גם על היות והמוזיאון בן חורין וגם על עצמאות האוצרים וצוות המומחים בקבלת ההחלטות בוודאי ובוודאי שראש העיר יכול להביע מחאה ציבורית, יכול להביע את דעתו, יכול להתנגד, הוא לא יכול להורות על הורדת עבודה מתערוכה, זאת לא סמכותו, זאת לא סמכותו לפי החוק וחשוב לומר שהחוק גם יש מועצת מוזיאונים, לצערנו הרב בעניין הזה כמו בעניינים קודמים מועצת המוזיאונים לא מילאה את תפקידה, התפקיד שלה הוא קודם כל לבוא ולשים את הברקס הזה, לבוא ולומר לראש העיר, אתה חורג מסמכותך, אסור לך, במקום זה הפך אותה שר התרבות להיות גוף מגשר, הגישור אם כבר צריך להיות בין מועצת המוזיאונים לבין ראש העיר, לא בין האומנים לבין ראש העיר, כלומר המחלוקת פה היא, יש חוק שמועצת המוזיאונים אמונה על קיומו וראש העיר עובר אותו. הדבר השני שרציתי לומר, אמרה נכון חברת הכנסת מואטי בתחילת הדברים שלה, שזה לא אירוע בודד ונקודתי, אלא יש רצף של אירועים, אני רוצה לומר שמאחורי הקלעים צריך לזכור שיש גם צנזורה של מאחורי הקלעים, אנחנו רואים רק את אלה שמגיעות - - << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> צנזורה עצמית גם יש. << אורח >> אבי לובין: << אורח >> ויש המון צנזורה עצמית זה נכון, כשראש העיר נוהג כך ואף אחד לא עוצר אותו, מאוד מאוד קשה לאוצרים ולמנהלי מוסדות תרבות לנהוג בעתיד בחופש. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> תודה, אני רוצה לשאול, אמרת שאתה יש לך קשר למוזיאונים באירופה, אם אני הבנתי נכון, כי זה יפה מאוד, לכן אני נשאלת השאלה, יצירה כמו של איזה סטפנוס בירושלים, אם תולים את זה במוזיאון נגיד בווינה, אוקי, אתה לא חושב שהקהילה היהודית שמה הייתה קמה וצועקת אנטישמיות, אני יודע בתור אחד שגדל בצפון קרוליינה, אם היו תולים את זה במוזיאון שמה, היינו עושים הפגנות ודורשים את הורדת ה - - << אורח >> אבי לובין: << אורח >> מעולה, הזכות של הציבור להפגין, להתנגד, למחות, הזכות של ראש העיר כמו לכל אדם. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> לא לדרוש להוריד את זה, אבל השאלה אם דבר כזה - - << אורח >> אבי לובין: << אורח >> הצוות המקצועי יכול לשקול את השיקול הזה ולקבל את ההחלטה, לא ראש העיר, כלומר מי שצריך לקבל את ההחלטה הוא ברור, כלומר אפשר לדבר אתו, אפשר לנסות לשכנע אתו, גם הציעו לראש העיר בעניין הזה הרבה מאוד הצעות פשרה, הצעות ביניים של הערת דיסקליימר כזו שמזהירה מהפגיעה ברגשות הציבור, שלא לדבר על זה שאם יש מישהו שחשף את העבודה הזאת לציבור הכי הרבה, הוא ראש עריית רמת גן, ששם אותה פעם אחרי פעם, אחרי פעם, אחרי פעם ברשתות החברתיות. << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> גם צריך להגיד איך הכול התחיל, זה לא שהייתה איזה מחאה ציבורית וזה, ראש העיר עצמו אמר שהוא התערב עם סגן ראש העיר, מה עושים עם היצירה הזאת והעלה את זה לפייסבוק, זה לא שבמשך חודשים הייתה לך מחאה ובאמת הגענו לאיזה קצה גבול היכולת לשאת מחאות. עכשיו, ברשותך אני רק רוצה לשמוע את דבר החוק מהיועצת המשפטית של הוועדה. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> כן, אז אנחנו נשמע את היועצת המשפטי ואז ד"ר כסיף. << אורח >> אבי לובין: << אורח >> בכל זאת עוד משפט אחד אחרון, כי שאלת על מחוץ לישראל, אני רוצה לומר, נגיד סתם, יש מקרה אחד מאוד מפורסם בניו יורק בברוקלין בתערוכה שנקראה "סנסיישן", גם על בסיס רגשות דתיים, עבודה שהציגה את מריה עם גללי פילים וראש העיר ג'וליאני לא העז להעלות על דעתו להגיד להם תורידו את העבודה, אבל הוא רצה לשלול מהם תקציבים, הוא לא העז אבל להגיד 'תורידו את העבודה', כן וגם שם בית המשפט בניו יורק פסק נגדו, אמר אין לך סמכות כזאת, אתה לא יכול לשלול מהם תקציבים, יש להם חופש מוחלט ובטח ובטח באירוע זה. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> תודה רבה אדוני, נקודה מצוינת, בבקשה גברתי. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> אוקי, באמת כבר נאמר פה, גם בחוק המוזיאונים יש הוראה מפורשת על חופש פעולה שמדברת על זה שהנהלת המוזיאון, יש לה את האמצעות לקלקל את ענייניה ושבתקנות המוזיאונים עם הוראה ספציפית שמדברת שההנהלה צריכה לפעול לפי הנחיות האוצר לעניין התצוגות וכו', בית המשפט נדרש גם לנושאים האלה לאחרונה ובמספר מקרים ובאמת הייתה אמירה שאין סמכות לראש עיר, גם במוזיאון עירוני לתת הנחייה להסיר, אין מניעה להביע עמדה וקו הגבול לפעמים הוא דק וגם בית המשפט נגע בנקודה הזו, שבין השפעה שהיא לגיטימית להשפעה שהיא לא לגיטימית, אבל אין מניעה להביע עמדה ומחאה, בטח לא לראש העיר ולא לגורמים אחרים גם פוליטיים, אבל כן צריך להיזהר באמת מהשפעה פוליטית לא לגיטימית שהיא כבר ברמת ה-שלילת תקציבים, או הוראות להסיר יצירות. באופן כללי חופש הביטוי בוודאי האומנותי ניתן לו מקום מאוד רחב של הגנה, כשהמבחנים לגבי התערבות ממש דורשים וודאות קרובה לפגיעה ממשית, כלומר, בלשון הפסיקה זה באמת צריך להיות מקרה, שוב, גם הוצאו בפסק הדין, דובר על כך שהיו יכולות להיות גם אפשרויות ביניים, כמו איזשהו חדר שתהיה איזה שלט של פגיעה ברגשות ולא כל אחד ייכנס, כל מיני באמת ברמת השיח והאפשרויות החלופיות כדי לא להסיר לגמרי, אבל שוב, בגדול יש הוראות בחוק, אולי הם לא מספיק ברורות, אפשר היה לדייק אותם יותר, אבל יש הוראות - - << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> אז שראש עיר יכול עוד להשפיע על ההנהלה. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> הוא יכול להביע את עמדתו הוא צריך להיזהר מהשפעה ישירה, בוודאי לא לתת הנחייה ישירה להסיר. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> אוקי, בסדר, בבקשה, חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה, אני גם אשמח באמת שתהיה אפשרות לאורחים לדבר, אני אנסה לקצר. תראו, יש בסך הכול שלוש שאלות שצריכים לענות עליהן ואני אנסה לעשות את זה ממש ממש בתמציתיות. דבר ראשון, האם מימון מגורם מוסדי, מדינה, או עירייה, לצורך העניין, האם מימון בעצם נותן סמכות לצנזר, התשובה היא תהיה, לא ומייד אני אסביר, זאת שאלה ראשונה. שאלה שנייה, מה נחשב כצנזור? ושאלה שלישית, מה מצדיק צנזור? עכשיו קודם כל כאשר מדובר האם מימון מהמדינה, או עירייה לצורך העניין, נותן לה סמכות לצנזר, למה התשובה היא לא, יש הרבה הרבה סיבות, אבל מפאת קוצר היריעה אני אתן רק הסבר אחד, יש במחוזותינו חוסר הבנה, כולל אצל ראש העירייה שדיבר קודם, על האבחנה בין מדינה לממשלה ובין עיר לעירייה, זה לא אותו דבר, ביקורת על השלטון היא לא יציאה בהיכרך נגיד קיום המדינה למשל, באותם המידה ביקורת כזו, או אחרת בין אם זה על עירייה, או בין אם זה על משהו שהעירייה לא מוצא חן בענייה, זה לא דה לגיטימציה לעירייה, או לגורם המבוקר. עכשיו מה אני מנסה לומר, כאשר ראש עירייה לצורך העניין מצנזר וזה מה שנעשה, הוא פוגע בעיר עצמה משום שבעצם הוא מייצג פלח אחד כגורם שילטוני, על חשבון פלח אחר, בכך הוא לא מייצג את העיר, אלא את השילטון, בדיוק במקביל למדינה, שילטון - - << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> אתה לא חושב שהוא - - << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> רק שנייה, אני אסיים, כי אחר כך לא יהיה לי זמן ואני אשמח בהחלט דיון, גם עם כבודו. אותו דבר שילטון והרבה פעמים שומעים את זה, שילטון, ממשלה כזו, או אחרת, לא משנה כרגע איזו, כאשר היא רוצה למנוע ממוזיאון, או מפסטיבל, נניח היפותטית שנמצא בעיר צפונית על הים, או מסרט להעלות בטענה שזה נגד המדינה, מבלבל בנגד המדינה, בלי להתייחס כרגע עם עד כמה הדבר הזה לגיטימי, או לא, לבין נגד השילטון. מה שאני אומר בשורה תחתונה, מימון של מוזיאון, או כל גורם תרבות, או מוסד תרבות, לא נותן סמכות למממן לקבוע מה יהיה באותו מוסד תרבות ומה לא, לכן הטענה שנשמעה בין השורות אולי יותר ממה שבשורות בדברי ראש העירייה, כביכול ומאחר והוא מממן מותר לו, או לעירייה להחליט מה לא יוצג, זה אנטי דמוקרטי, זה חוסר הבנה של מה זאת דמוקרטיה וזה חוסר הבנה של מה זאת תרבות וחברה דמוקרטית, זה דבר אחד. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> אני חושב שיש פה שתי שאלות ו - - << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> אבל אני מבקש - - << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> תסיים בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> אוקי, זה לגבי העניין של האי מימון מהמדינה, או עירייה, או מוסד כלשהו נותן לגיטימציה לצנזור ולמה התשובה היא לא, כי יש תשובות והסברים נוספים שאני לא אכנס אליהם. מה נחשב כצנזור? יש כאלה, אנחנו זוכרים את שרת התרבות לשעבר לשעבר שאמרה שהיא לא מצנזרת היא רק מונעת מימון, מניעת מימון זה צנזור, הזכיר פה קודם האדון לובין ובצדק את מה שמכנים במילים אחרות "אפקט הצינון", "אפקט הצינון" זה שכאשר אני מונע מאמילי לעשות משהו, אלון כבר מראש יידע שכדאי לו מלהימנע מלהתחיל בכלל להתעסק בזה, בזאת צנזורה, כאשר אני מונע מימון מתערוכה מסוימת, או סרט, או פסטיבל, אני בעצם מצנזר, לא רק את אותו פסטיבל, או אירוע, אלא אני גורם מראש "לצינון" במירכאות של גורמים אחרים שמראש ימנעו מלהציג - - << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> תסיים פשוט אנחנו - - << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> כן, אני מייד מסיים, לכן גם מניעת מימון זה צנזורה והדבר האחרון מה מצדיק צנזורה, יותר נכון מה לא, אני רוצה להפנות את המכובדים שיושבים פה ובזום לפסק דין מאוד משמעותי היסטורית, בשנות 80, נדמה לי 89, אני לא בטוח, פסק דין שבעצם הוביל לביטול המועצה לביקורת המחזות והסרטים, נדמה לי זה היה השם, פסק דין של בג"צ "אפרים חוזר לצבא" ואני רוצה להזכיר שלושה דברים בבג"צ הזה שמאוד חשוב להכיר אותם וחבל שראש העירייה לא מכיר אותם, דבר ראשון שנאמר בפסק הדין הזה ואני מצטט: "המשטר הדמוקרטי נבחן על פי חופש הביטוי של היוצר ולא על פי ערכה האומנותי של היצירה", אני לא אוהב את היצירה הזאת שהייתה במוזיאון ברמת גן, לא אוהב אותה, זה נותן לי את הסמכות, או את הזכות להגיד שלא יציגו אותה? כי איכות היצירה לא נראית לי, לא והפסק דין מאוד ברור לגבי זה. עוד שני ציטוטים מאוד מאוד קצרים מאותו פסק דין: "חירות הביטוי במדינת ישראל המאפשרת להשמיע דברים קשים ופוגעים, גם כשאינם מוצאים חן בעיניי מישהו", זה כל העניין בדמוקרטיה וביצירות תרבות, כן להרגיז, אם אנחנו נתחיל לצנזר גורמים שמרגיזים, לא יישאר את מה לצנזר, הכול יצונזר והדבר האחרון, גם מאותו פסק דין ובזה אני מסיים, "נוסחת האיזון הראויה, כי חופש הביטוי נסוג רק מקום שהפגיעה בסדר הציבורי היא קשה, רצינית, וחמורה, כאשר הפגיעה בסדר הציבורי אינה קשה רצינית וחמורה, יש ליתן ביטוי לחופש הביטוי, כך קבע בג"צ ובצדק. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> תודה רבה אדוני, אנחנו ממשיכים עם הפינג פונג, בבקשה, עודד ידעיה ממוזיאון רמת גן, בבקשה אתה מוזמן להתייחס. << אורח >> עודד ידעיה: << אורח >> תודה רבה, אני מדבר בשם האומנים והאומנויות - - << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> תפקידך במוזיאון בבקשה. << אורח >> עודד ידעיה: << אורח >> אני לא מהמוזיאון, אני אחד מהאומנים שהשתתפו בתערוכה והייתי בנציגות של האומנים שניהלו את כל המשא ומתן, לא אגיד מול שאמה, כי לא היה משא ומתן, אבל שהחליטו על דרך הפעולה ו- - - << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> אתה חושב שהיצירה הזאת, פגעה בי לפחות, זה הוסיף לתערוכה? << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> אלון, מה אתה צנזור ראשי? << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> אני שואל אותו, אני שאלתי שאלה תמימה. << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> זה באמת פגע בך? אני שואלת שאלה עכשיו ברצינות. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> אני חושב שאם הייתי רואה דבר כזה אז כן, כן, אני ראיתי את זה וחשבתי שזה לא ראוי - - << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> אני חושבת שהקרבה שלי לירושלים מספיק חזקה ואני מספיק בטוחה בלאומיות שלי - - << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> זה לא שאלה, מה פתאום אנחנו - - << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> העניין הוא לא איכות היצירה, אלא זכות היוצר. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> זה לא שאלה בכלל - - << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> אני חושב שהוא יודע להשיב טוב מאוד לשאלתי, אני חושב שנתתי לאמן הנחתה. << אורח >> עודד ידעיה: << אורח >> אני רק אגיד לך שכל פעם שמישהו אומר ירושלים השלמה אני נעלב, זה לתשובתך ועכשיו אני אגיד לך על חופש הביטוי וחופש היצירה וחופש האוצרות. חלק מהאומנים והאומניות, אנחנו בעצמנו אוצרים, אני גם מנהל מכללה ויש לנו ניסיון, אבל אנחנו יודעים שאנחנו מגיעים לתערוכה קבוצתית במוזיאון, אנחנו לא נכנסים בפתח, אנחנו נותנים לאוצרת, במקרה הזה סבטלנה שיושבת מאחורה, חופש מוחלט, לא על המיקום, לא על הכמות, לא על הפרשנות של העבודה, היא יכולה ועשו לי את זה אוצרים, לקחו את העבודה שלי לפרשנות אחרת לגמרי שתתאים לה, גם את העבודה הזאת אפשר לקחת למקומות אחרים לגמרי, אבל זה זכותה וזה חופש האומנות. עכשיו כמובן שלאומן בסטודיו מותר לעשות הכול, אנחנו לא טוענים, אף אומן ואומנית לא טענו שזכותנו להציג בכל מקום כל דבר ויש אני לא נכנס לפרטים, אבל ידוע כשזה מגיע להסתה הרגישות הכי גבוהה, לנו השמאלנים יש בעיה גדולה היום מאז ME TOO , גם בהצגת תכנים מיניים, אבי דיבר פה היה ישו בזה שזה מקרה של ג'וליאני, אבי מתמצה יותר והיה מוחמד וזה, יש הבדל, עריית תל אביב פעם רצתה לתלות עבודות שלנו על תחנות האוטובוס, ברור שזה מרחב ציבורי, זה חוקים אחרים לגמרי ממוזיאון. << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> סליחה, רגע, אני מבקשת רגע, הדיון הוא לא על אסתטיקה והאם אנחנו מחבבים את היצירה, או לא. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> זו שאלה אחרת, אני מסכים ושמענו גם מה עמדת בית המשפט, אבל יש לך שלושים שניות לסיים. << אורח >> עודד ידעיה: << אורח >> הדיון על מה מותר וברור שבכל מקום מותר אחרת, אבל כשראש העיר התערב בצורה בוטה ומלא התלהמויות ומלא דברים לא נכונים, על פי סדר הדברים, למשל הוא אמר שהנציגות הקשיחה את עמדתה, הוא לא אומר שהשופט לצד זה שהוא הצדיק את הוועד המנהל, תיכף אני אגיע גם זה חייב מילה, הוא אמר תגיעו לפשרה וראש העיר סירב לפשרה, או שהוא הציע כזאת פשרה שזה בדיחה לכל שומעיה והיה את זה בעיתונאות אני לא אחזור. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> ולסיום אדוני. << אורח >> עודד ידעיה: << אורח >> לסיום, זה לא מספיק שראש העיר אחרי זה הלך ואיים על הוועד ואמר לו, 'אתם חייבים לאשר את מה שאני עשיתי בדיעבד' ולכן אנחנו פנינו לכנסת, כי אתם צריכים לחוקק חוק ברור, שוועד מנהל חייב להיות שני שליש עם תואר שני ומעלה באומנות ולא שראש העיר טען שאני ארבע שנים בפריז עשיתי כל בוקר טיול על יד המוזיאונים ולכן זה הצדקה, מה זה הדבר הזה - - << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא זה חברת הכנסת - - << אורח >> עודד ידעיה: << אורח >> לא, שאלת אותי שאלה שהפריעה לרצף שלי. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> סליחה בבקשה, סיימת, בבקשה, חברת הכנסת גבי לסקי. << אורח >> עודד ידעיה: << אורח >> זה לא נעים לשמוע. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> אני פשוט רוצה לתת גם לאחרים לדבר, אתה לא יכול להשתלט, בבקשה, חברת הכנסת לסקי. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> תודה רבה כבוד היושב ראש, תודה רבה לחברת הכנסת מואטי ורז על זה שהעלו את הנושא החשוב הזה לדיון. נכון כפי שאמר ראש העיר, אני השתתפתי בשמחה רבה בפתיחה של מוזיאון רמת גן, פתיחה של כל מוזיאון זה אירוע חשוב במדינת ישראל, יחד עם זאת נדמה שמי שפתח את המוזיאון שכח את העיקרון הבסיסי של מטרת המוזיאון. בחברה דמוקרטית אימצה את הגישה לפיה חופש הביטוי האמנותי על שלל צורותיו ראוי להגנה מיוחדת הנובעת מהתפקיד המיוחד החברתי והתרבותי שיש לאמנות בחברה. האמנות בחברה זה לא רק עניין של אסתטיקה, היא באה גם לבטא ביקורת, כן גם על הרשות, גם על השילטון והמוזיאון זה הבית של היצירה ואין הקירות יכולות להגיד איזה סוג של אמנות ואיזה סוג של אמירה מותאמים, או בסדר, או נוח להציג באותם הקירות. מוזיאון רמת גן הוא אחד מ- 52 מוזיאונים מוכרים במדינת ישראל, לכן יש לו חובה, בניגוד למה שאומר בגוף פרטי, יש לו חובה להציג את היצירה, כפי שהיא באה והחוק המוזיאונים ותקנות המוזיאונים והפסיקה הם ברורים מאוד. לפי דעתי משרד התרבות וראש מועצת המוזיאונים לא פעלו כפי שהם היו צריכים לפעול על פי החוק. סעיף 5 לתקנות המוזיאונים נותנים חירות לאוצר, לאוצרת של המוזיאון להיות בת חורין, בהתאם לחוק המוזיאונים, לקבוע את התכנים של התערוכה ולא ההנהלה ובטח לא הפוליטיקאים יכולים להתערב בשיקול דעתה, דבר שנעשה. המועצה הייתה צריכה להפעיל את סמכותה כנגד ההחלטה של ההתערבות הפוליטית ולמנוע את הורדת היצירה וכן יש מנגנונים פחותים. אני חייבת לומר ולחזור, כבוד היושב ראש, אני קוראת קודם כל למועצת המוזיאונים להתחיל לפעול על פי החוק, להפעיל את הסמכות שלה וכנסת ישראל להפעיל את סמכותה ולדרוש הגנה מיוחדת על יצירות תרבותיות, אנחנו לא פה מצנזרים, לא רוצים לגרום לאומנים לצנזר את עצמם, אנחנו לא קובעים המוסר, לא קובעים את נורמות היופי והאסתטיקה והפגיעה בהם זו פגיעה מפורשת במשטר דמוקרטי שחייב לתת הגנה מיוחדת לחופש היצירה, כי זה התרבות שלנו, זה מי שאנחנו ואנחנו לא רק קונצנזוס. תודה. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> תודה רבה חברת הכנסת. נמצא איתנו ד"ר דניאל מילמן, אני מבין שאתה מעדיף לעשות את הריאיון שלך באנגלית, אנחנו קצרים בזמן, אני אתן לך לדבר שלוש דקות ואני אתרגם בשבילך, זה מקובל. << אורח >> דניאל מילמן: << אורח >> תודה רבה, העברית שלי - - << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> העברית שלך מספיק טובה, בבקשה, אני הכי מעוניין שתדבר בעברית. << אורח >> דניאל מילמן: << אורח >> העברית שלי לא כל כך טובה. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> בסדר, גם אצלי העברית שלי לא כל כך טובה, אז זה בסדר, בוא נתחיל. << אורח >> דניאל מילמן: << אורח >> אני רוצה להגיד שזה חשוב להבין שהמצב הזה זה לא מצב שקיים רק בארץ, יש מצב מלחמה בכל העולם, בין חופש הביטוי ורגישות הציבור, הייתה תערוכה גדולה בארצות הברית לאמן פיליפ גוסטן, שהיה במוזיאון פיין ארט בבוסטון, וושינגטון נשיונל גלריה וטייט מוזיאון בלונדון והיה מינורטי בארצות הברית שאמר שהם לא אוהבים את העבודה הזו והיה ביטול ונגד זה הייתה מלחמה, באמת מלחמה, כמו הסיפור היום, בשביל חופש הביטוי והתערוכה עכשיו תהייה בשנה הזו ובשנה הבאה בשלושת המוזיאונים האלו, זה חשוב להבין שהמלחמה בין חופש הביטוי ורגישויות הציבור, זה דבר באמת חשוב, זה מה שרציתי להגיד. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> קודם כל העברית שלך מצוינת ויש לך עוד זמן. תגיד לי באיזה מקרים, אם זה איזון בין השניים רגישות גובר על חופש הביטוי, אנחנו שמענו הרבה דעות ואני מזדהה עם כל מילה שנאמרה פה, אבל האם יש מקרים שרגישות הציבור, בכל זאת צריך להכריע את הכף - - << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> הוא גם פסיכולוג קליני נוסף לזה שהוא אספן ואוצר. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> אני מתלמד. << אורח >> דניאל מילמן: << אורח >> אף אחד לא מושלם. עכשיו, המצב הוא שארצות הברית באוניברסיטה, אם המורה צריך לדבר על המלט משייקספיר, הוא בהתחלה הוא צריך להגיד לתלמידים שבהמלט יש מצבים אלימים, יש אישה שמבצעת התאבדות אופליה ואם התלמידים רוצים אפשר לצאת מחוץ לחדר ולא לשמוע את הדברים האלה מהמלט, אז זה היה גדול ויש מישהו בארצות הברית, אולי אתם מכירים, פראן ליבוביץ היא סופרת מפורסמת והיה סרט דוקומנטרי שעשה מרטין סקורסזה, "Pretend It's a City" והיא אמרה אם אתם מפחדים על הרגישויות שלכם יותר טוב לחיות בבית, שהחיים זה לחיות עם רגישויות כואבות, זה מה שזה, אז אם אנחנו הולכים למוזיאון זה לא לחיות כזה כמו תינוק, זה לחיות דברים שעושים שוק על מה שאנחנו חושבים, זה אותו מצב, כמו לשמוע את המלט, אתם צריכים להבין שאם המוזיאונים סגורים, סוגרים את המלט, זה השאלה. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> קודם כל תשובה מצוינת ואנחנו נכניס את זה לרקורד מה שכתבת ואני חושב שאמרת את זה נהדר ותודה רבה על המאמץ. << אורח >> נעמה ריבה: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> נעמה ריבה, כתבת אדריכלות ואומנות של עיתון הארץ בזום, בבקשה גב' ריבה, אנחנו נשמח לשמוע ממך, אבל רק שתי דקות בטובך, ממש לצמצם. << אורח >> נעמה ריבה: << אורח >> טוב, אני אדבר ממש בקצרה, מה שלא דובר פה זה איך אמור לעבוד מבנה נורמלי של מוזיאון. אני אדבר עכשיו על ישראל, למרות שמה שדניאל אמר על חו"ל, הוא קצת נכון. בעיקרון חוק המוזיאונים הוא קצת מעורפל בסעיף של ההנהלה, לא ברור בעצם מי בחוק מי אמור לנהל את המוזיאון, הוועד המנהל, או האוצרים ומנכ"ל המוזיאון. לצורך העניין אני אסתכל רגע על מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב, הם היו רגע המודל שלי, למרות שגם בהם לא הכול מושלם. במוזיאון תל אביב יש הנהלה מקצועית שהיא מנכ"לית שהיא באה מתחום האומנות, מתחתיה יש סמנכ"ל אדמיניסטרטיבי ויש אוצרת ראשית ועוד אוצרים, במבנה די דומה במוזיאון ישראל, מקביל אליהם יש וועד מנהל שהוא וועד מנהל שלוקח החלטות של מינויים, תקציבים, דברים מהסוג הזה, הוא לא מתערב בשום צורה ואני מסקרת את שני המוזיאונים האלה כבר הרבה מאוד, הרבה יותר ממוזיאון רמת גן, בשום צורה בתכנים של המוזיאון וההפרדה הזאת לא קיימת כרגע בחוק המוזיאונים וזה דבר שלדעתי צריך לתקן אותו כדי שזה יהיה ברור יותר שהוועד המנהל, שספציפית עוד ברמת גן הוא בכלל לא מתחום האומנות, אף אחד שם בוועד המנהל לא מבין בכלל באומנות, למרות דברים שנאמרו בבית המשפט ודווקא בוועד מנהל של תל אביב וישראל, כן יש אנשים שקצת קשורים בתחום האומנות, אבל הם לא מתערבים בתכנים. ואני רק אתן דוגמא אחת קצרה לאיך הדברים הרבה פעמים מתנהלים, כי היו הרבה ניסיונות צנזורה גם בשני המוזיאונים האלה, למשל לפני כמה שנים נדמה לי ב-2016 הייתה תערוכה של קצנשטיין, במוזיאון תל אביב, בתערוכה היו צלבי קרס, אגב גם ברגעים אלו ממש מוצגים גם במוזיאון ישראל וגם במוזיאון תל אביב יצירות הרבה הרבה יותר ביקורתיות מהיצירה שעוררה את זעמו של כרמל שאמה כהן, אבל אף אחד לא אומר עליהם שום דבר, יש יציאות על הנכבה ועל הכיבוש ועל דתיים ועל כל מיני דברים, אז כאמור אני חוזרת לתערוכה של קצנשטיין הייתה עבודה של צלב קרס, מירי רגב לא אהבה את זה, הייתה אז שרת התרבות, התקשרה לסוזן לנדאו שהייתה אז מנכ"לית, אחרי חילופי דברים ביניהם, כמובן היצירה נשארה, אז אין ספק לגבי - - << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> את אומרת דברי טעם, אבל לצערי יש הרבה שמחכים, אז אני מבקש שתגיעי לסיכום. << אורח >> נעמה ריבה: << אורח >> אז אני אומרת אין ספק פוליטיקאי יכול להגיד את דעתו, כמו שמירי רגב אמרה את דעתה בהקשר של התערוכה של קצנשטיין, אבל הוא לא יכול להתערב ולהוריד יצירה, בוודאי לא להגיע למצב הקיצוני, התקדימי שהגענו כאן שמוזיאון נסגר. תודה. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> השאלה שאני לא ברור לי ואולי הדוברים יכולים להתייחס לזה, כאשר וועד מנהל של מוזיאון מרגיש את ששיקול הדעת של אוצר, או מנכ"ל איננו טוב מבחינה אומנותית, עזבו את הביטוי הפוליטי, מה החופש ביטוי, הרי הם נושאים באחריות הציבורית. יואב מסר אמור לדבר, בבקשה, יואב. << אורח >> יואב מסר: << אורח >> שמי אדריכל יואב מסר ואני היו"ר של מוזיאון "ינקו דדה" ואני מביא איתי ניסיון של 30 שנה, איך העסק הזה מתנהל, יש וועד מנהל, הדירקטוריון אני יושב בראשו, יש חומת הפרדה בינו לבין הוועדה האמנותית, מעולם לא נכנסים לשיקולים שלה, הוועדה הזאת יש לה יו"ר, יש לה אוצרים, יש לה אנשים שמעולם האמנות. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> אני חושב שאם באיזה שהוא שלב הם איבדו את הדרך, אתה לא יכול להחליף אותם? << אורח >> יואב מסר: << אורח >> קודם כל צריך להסתכל על זה בפרספקטיבה של זמן, בניגוד של ראש העיר שנבהל, אם הוא היה פורס את זה לאורך השנים, הוא היה מוצא שעבודות חריגות כאלה יהיו, תמיד היו ולא צריך להתרגש מהם, זה מרכיב קטן ולא מתפקידנו בכלל לחנך את הציבור, או להגן על הציבור, הציבור חזק, הציבור יצביע ברגליו, או בעד, או נגד התערוכה הזאת, או יעבור לאולם אחר. מה אנחנו עושים במקרה שבאמת ציינת, שאתה רואה שלאורך זמן העסק לא עובד, התערוכות לא טובות, הן לא מכניסות כסף, מקבלות ביקורות רעות, זכותו של הוועד המנהל להחליט שהוא מפטר את היו"ר של הוועדה האמנותית, או את האוצרת הראשית ומעלה אג'נדה חדשה, זה הכלי היחידי שיש, אבל בזמן הווה לא להתערב בשיקולים האמנותיים, כי אז אנחנו משמיטים את הקרקע מתחתינו, הציבור הוא חזק, בציבור חלש צריך להגן עליו, אצלנו אין את הבעיה הזאת במדינה הזאת ולכן לא מתפקדנו, לא של הוועד המנהל ולא של ראש עיר להגן על כל יצירת אמנות, או לשפוט אותה לפי דעתו, הוא לא פונקציה בנושא הזה, שזה אוצרת מקצועית ואדם מקצועי שהם צריכים להחליט. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> תודה רבה, יש לנו זמן לדובר אחד נוסף, דוריס ארקין מטעם, אגודת האומנים, אם את בזום, אנחנו נשמח לשמוע אותך ואז נשמע את דברי סיכום של - - << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> יש אני חושבת עוד אנשים שהייתי שמחה שידברו. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> סליחה, אם יש נציג של משרד התרבות צריך לתת להם עדיפות. << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> אוקי, אז אני אוותר על זכות הדיבור, נשמע את הנציג, נשמע את גליה ואני רוצה גם - - << אורח >> דוריס ארקין: << אורח >> אני מוותרת על זכות הדיבור, אני אשמח לשמוע עוד אנשים חשובים שרוצים להביע את עמדתם. תודה. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> גברתי את יכולה לדבר במשך דקה. << אורח >> אלפא חיימוב: << אורח >> טוב, אני רציתי מאוד שגליה בר אור תדבר, כי מאוד חשוב שנשים - - << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> תציגי את עצמך. << אורח >> אלפא חיימוב: << אורח >> שמי אלפא חיימוב מוועדת האיגוד האוצרות והאוצרים. שני דברים, לראש העיר אין סמכות להוריד עבודות, יש לזה את כל המנגנונים שכולם דיברו עליהם קודם, שהם מקצועיים והם צריכים להיות מוסדרים בחוק יותר טוב בעזרת כולנו. שתיים, הציבור חזק, אין לי מה לומר על זה - - << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> אוקי, זה כבר נאמר, יש לך עוד משהו להוסיף על זה? הייתי רוצה לדעת אם יש נציג של משרד התרבות והספורט פה? אנחנו לא שמענו, בבקשה גברתי, אני אחרוג מזמן הדיון, כדי לתת לך לדבר, כי בכל זאת יש לנו שר תרבות מצוין ונשמע. בבקשה, את דברי ואז חבר הכנסת רז ומואטי ידברו ונסיים את הדיון. << אורח >> שירית קייסן: << אורח >> שלום, שירית קייסן. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> תפקידך במשרד התרבות? << אורח >> שירית קייסן: << אורח >> אני כרגע בלשכת שר התרבות והספורט. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> לשכה מצוינת, בבקשה, גם שר מצוין. << אורח >> שירית קייסן: << אורח >> אוקי, קודם כל השר הביע את עמדתו בעניין וקבע שנכון להימנע מהתערבות פוליטית ולכבד את החופש של האוצרות. המועצה כן הביעה את העמדה, מועצת המוזיאונים כן נדרשה לסוגייה, כן הביעה את עמדתה. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> אבל היא לא עשתה כלום. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> סליחה מה היא הייתה צריכה, בואי ניתן לה לדבר שתי דקות. << אורח >> שירית קייסן: << אורח >> אני רוצה גם להעמיד שני דברים, אני בעברי ניהלתי את המחלקה למוזיאונים ואמנות פלסטית, מוזיאון רמת גן לא נתמך בשלוש שנים האחרונות. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> הוא היה סגור, די נו באמת. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> סליחה, אני מבקש, תנו לה לדבר אנחנו בזמן. << אורח >> שירית קייסן: << אורח >> ההכרה של המוזיאון ניתנה למוסד הישן, מועצת מוזיאונים הייתה עתידה לשלוח וועדת הכרה נוספת. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> ועדיין יש לו הכרה, זה לא נכון - - - << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> סליחה, אני מבקש, חברת הכנסת לסקי, תני לה לדבר. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> זה לא נכון - - << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> לא, לא, לא, אני לא מוכן, יש פה נציג ממשלה, בואו נשמע את הממשלה. << אורח >> שירית קייסן: << אורח >> יש דרך - - << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> גבי, גבי, אני אחלוק איתך את הזמן שלי להגיב, אני אדבר דקה וחצי ואת דקה וחצי. << אורח >> שירית קייסן: << אורח >> יש דרך לבחון את ההכרה וכמו שהנציגים המכובדים פה אמרו, החוק מאפשר בחינה, המטרה של וועדת הכרה לבדוק אם המוסד עומד בתנאי החוק והתקנות, זה תפקידה של המועצה והיא תידרש לזה, בין היתר אני רוצה לומר שמועצת מוזיאונים הקימה וועדת אתיקה לבחון את הסוגייה, את אחת הסוגיות הללו של התנהלות מוזאלית והיא תידרש לתת המלצות לשר. << דובר >> קריאה: << דובר >> אבל אם הוא קרוי מוזיאון, הוא כפוף גם אם הוא מקבל כסף, הוא כפוף לחוק. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> סליחה אדוני, אין לך זכות דיבור, אני מבקש מחבר הכנסת רז לומר את דבריו. << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> רגע, חבר הכנסת אלון טל, מוסי רז יוותר על זכות הדיבור עבור דן יקיר ואנחנו נתחלק דקה, דקה, דקה. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> זה מקובל עליך חבר הכנסת רז? << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> כן. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> דן יקיר, בבקשה, יש לך זכות גדולה, במקום מוסי רז יש לך נעליים מאוד גדולות, בבקשה. דן יקיר שזכה בפרס ישראל על העבודה על, אני מניח שזה דן יקיר אחר? בבקשה מר יקיר. << אורח >> דן יקיר: << אורח >> תודה רבה ותודה למוסי, אני חושב - - << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> רק תזהה את עצמך שיהיה לנו מסגור מלא לדבריך. << אורח >> דן יקיר: << אורח >> עורך דין דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> בכבוד, ברוך הבא לוועדה שלנו, חשוב מאוד לשמוע אותך, היינו צריכים להתחיל איתך, בבקשה. << אורח >> דן יקיר: << אורח >> חבר הכנסת רז, "אחז את השור בקרניו" והמקרה הזה של היצירה של דוד ריב מייצג בעיה כללית במוסדות תרבות שהם תאגידים עירוניים וההתנגשות שקיימת בין השליטה של העירייה על מבנה הוועד המנהל, בין המימון של המוסד שתלוי בעירייה, לבין חופש הביטוי האמנותי המוסדי של מוסד התרבות וכיום יש התנגשות בין פקודת העיריות לבין חוק המוזיאונים לפי החופש פעולה, לבין פקודת העיריות שנותנת לעירייה שליטה על מבנה הוועד המנהל ועוד מעבר לשליטה הזאת רואים כדוגמת ראש עיריית רמת גן התערבות פוליטית בוטה בתוכן האמנותי וזה דורש תיקון חקיקה כדי לנתק את הזיקה הזאת בין המימון ובין האופי העירוני של התאגיד, לבין חופש הביטוי האמנותי, כי אסור לאפשר התערבות פוליטית, העניין הזה הובהר על ידי היועץ המשפטי לממשלה בחוות דעת ברורות נגד ניסיונות התערבות של השרה לשעבר, מירי רגב שניסתה להסית ראשי עיריות להתערב בתוכן האמנותי שמוצג בעיריות שלהם וצריך להסדיר את זה גם מול ראשי עיריות וחברי מועצה שחושבים שכיוון שהם ממנים את המוסד, יש להם איזושהי סמכות גם להתערב בתוכן האמנותי. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> תודה רבה, זה בדיוק מה שהיועצת המשפטית של הוועדה אמרה, יש לך משהו לסיכום? << אורח >> דן יקיר: << אורח >> לסיכום, צריך להבהיר לכל נבחרי הציבור שהתערבות פוליטית בתוכן האמנותי היא פסולה, במקרה הזה המילה הטובה היחידה שיש לי להגיד על ראש עריית רמת גן, היא שפיו וליבו שווים, הוא הודה במפורש גם בדיון היום שהוא התערב התערבות פוליטית בוטה בערב כניסת השבת כשהוא הורה על הסרת היצירה וצריך באמת להעמיד "חומה סינית" בין המימון ובין מועצת העירייה. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> תודה רבה, מאה אחוז, תודה רבה, חבר הכנסת מואטי, את יכולה לסכם את הדיון בשם כולנו. << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> אני מזכירה רק שהדיון התחיל רבע שעה מאוחר יותר. אוקי, לגבי תרבות הביטול וכל מה שדיברנו על רגישות אישית ואני דווקא חושבת, עכשיו אני שמה את הדיון בצד על המוזיאון, אני חושבת שיש יצירות שיש להם ערך תרבותי והיסטורי בתולדות האנושות, לכן אם ננהל יום אחד דיון על "לוליטה", או על "מקבת", או על אלוהים יודע מה, יש לדברים האלה ערך ואנחנו לא צריכים להגן על - - - << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> גם לאלוהים זה יצירה עם ערך בתולדות האמונות - - << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> הילדים שלנו מפני תכנים שעשויים לגרום להם להתנגדות, לערער משהו בתפיסת המרחב שלהם, לערער משהו בתפיסת העצמי שלהם, זה התפקיד של האמנות אנשים, בשביל זה יש אמנות והכנסת, אנחנו התפקיד שלנו זה לא להחליט מה ראוי, מה לא, מה יפה בעיניי, מה אסתטי, מה הייתי שם אצלי בסלון, או מה לא, מה שנוגע לסלון שלי אני יודעת מה שאני אוהבת, מה שנוגע למוזיאונים ציבוריים תנו להם חופש. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> סיכמת את זה יפה מאוד. חברת הכנסת לסקי, מתוך הערכה לרקע מקצועי שלך והבנתי שאת רצית להוסיף משהו. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> מה עם הערכה לרקע המקצועי שלי? << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> בסדר, חבר הכנסת כסיף יש לך דקה, כי דברת כל כך יפה, ניתוח אנליטי של שלוש דקות, מגיע לך. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> טוב, האמת שאני קשה לי להתאפק על סיפור ההיסטוריה בעניין 20 שניות << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> קדימה. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> 20 שניות. בזמנו היה צייר מאוד מפורסם בשם קרוואג'ו הכנסייה הקתולית הטילה עליו לצייר ציור של מתיוס הקדוש, הוא צייר אותו כמו שהוא מופיע בברית החדשה, איכר אנאלפבית שהמלאך מכוון לו את היד איך לכתוב, הכנסייה ראתה את זה ונזדעקה, מה אתה מצייר ככה את הקדוש, ככה אתה מציג אותו אנאלפבית, יחף בחול וזה, אמרו לו צייר מחדש. נחשו היום איזה ציור נחשב ליותר משמעותי, זה כל העניין. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> איזה אמירה חזקה, בבקשה חברת הכנסת לסקי. בבקשה. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> טוב, אני רק יש לי להצטער על הדברים שנאמרו פה על ידי נציגת משרד התרבות, קודם כל וועדת המוזיאונים מינתה את עצמה כל כולה לוועדת האתיקה, זה גם כן לא יכול להיות זה, זה קצת פארסה בעניין הזה, הרישיון, או תעודת ההכרה של מוזיאון רמת גן אף פעם זה לא הופסק, זאת אומרת זה ממשיך, זה אותם נכסים יש להם, אותם אוצרות, ככה שאני לא הבנתי מה הכוונה, אבל אני רוצה להציע סיכום, כבוד היושב ראש אם יותר לי: וועדת החינוך והספורט של הכנסת רואה בחומרה את האירוע שהתרחש במוזיאון רמת גן, הוועדה קובעת כי אין מקום להתערבות פוליטית בתכנים אמנותיים. הוועדה מדגישה כי גם כאשר הנהלת מוזיאון - - << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> היית צריכה לאשר לי את זה, אני לא מוכן לאמץ את זה ככה, תביא לי משהו כתוב, אני מוכן לעיין בזה, יש לי סיכום שאני כבר כתבתי, אז אני מעדיף את זה אני מניח, אבל תביא לי אני אשקול את זה. אני לא רחוק ממך, רק הנימה קצת פחות כועסת, מבחינת התכנים הבנתי את הלהט שלך, אני אקרא את זה ואני אראה אם אני אוכל לשלב. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> אדוני, זה בדיוק ההבדל, בדיוק נתת את הנקודה של חופש הביטוי ובחשיבות לא רק שהדברים נאמרים באופן מנומס ורגוע הם זכאים להגנה, גם שהדברים נאמרים בבוטות וביחס קשה ובצבעים בוהקים, גם אז אולי במיוחד אז אנחנו צריכים להגן על החופש שלנו להגיד אותם. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> אוקי, תודה רבה. אני הייתי רוצה לסכם ככה, קודם כל אני חושב שלדעת וועדת החינוך, התרבות והספורט, חופש הביטוי וחופש היצירה הם ערכים עליונים ואנחנו בהחלט יוצאים מהדיון הזה עוד יותר, אני גם אהבתי את מה שאמר חבר הכנסת רז בתחילת דבריו, אנחנו לא רוצים רק אמנות שהיא יפה, אלא גם אמנות שהיא בועטת שמאתגרת אותנו מבחינת המחשבה ומבחינה זאת יש להפריד בין הדרג הפוליטי לבין הדרג היצירתי, כפי שמקובל בחוק ובהתאם לפסיקה שהציגה היועצת המשפטית ואני מציע שאנחנו נעשה ולכן אנחנו כן רואים בוועדת הספורט להסתייג מאירוע כאשר ראש עיר מתערב ומוציא תמונה. אני חושב שבהתאם להצמדות לעמדת בית המשפט הבה נזכור גם שיש אמנות מסיתה וזה הקו האדום שאנחנו לא יכולים לסבול אותה. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> כבוד היושב ראש אי אפשר לסכם דבר כזה - - << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> סליחה, גבי לסקי, את לא חברה פה בוועדה ואני קיבלתי - - << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> אי אפשר אין אמנות שהיא מסיתה, אני מצטערת - - << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> סליחה, גבי לסקי, אני קורא אותך לסדר, את לא מסכימה, אני מצטער - - << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> אין דבר כזה אמנות מסיתה, יש את המבחנים בבית המשפט, אנחנו לא יכולים הגיד - - << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> אני חושב שאני אומר את הדבר שמקובל על רוב האנשים פה, שאמנות שהיא מסיתה - - << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> אבל מה, מי קובע? << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> מי קובע מה זאת אמנות מסיתה? << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> יש הבדל בין פגיעה ברגשות הציבור לבין מסיתה. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> יועצת המשפטית מבקשת להוסיף. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> ממש לדייק, כשמדובר על חשש לפגיעה בסדר הציבורי, או בשלום הציבור, באמת המבחן הוא וודאות קרובה לפגיעה ממשית. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> כמו בבג"צ שהזכרתי. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> שנייה רגע, כשמדובר על פגיעה ברגשות הציבור, המבחן הוא יותר רחוק, זאת אומרת צריך להיות משהו שהוא לא נסבל על ידי חברה דמוקרטית, להבדיל ממש הסתה לנגיד לאלימות, או לפגיעה בסדר הציבורי. יש פה איזה פער, יש כאילו נכונות לקבל יותר פגיעה ברגשות הציבור, מאשר הסתה למשל, לאלימות או - - << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> יש הבדל בין אמירה שאומרת תל אביב זו עיר איומה, לבין הסתה שאומרת ספציפית שצריך לרצוח את - - << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> בסדר, אני רואה שיושבת ראש הוועדה הגיעה, ניתן לה להגיד, אוקי, בבקשה, אני רק יכול לומר שבתור אחד שגדל בחוץ לארץ הרגישות שלי, אם אתה מדבר על זה, לאמנות שהיא מצטיירת בתור אומנות אנטישמית היא אולי קצת יותר גבוהה מכם, זה משהו מאוד מאוד סובייקטיבי. (היו"ר שרן מרים השכל) << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> בכלל גזענית, כלומר אמנות גזענית היא אמנות שאכן פוגעת ואכן היא גם יכול להסית ציבור שלם. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> השאלה מי קובע? הציורים של גוגן נחשבים היום לגזעני. << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> יש לי שתי שאלות, אני חושב שזה שאלה מאוד מעניינת, איזה אמנות פוגעת, אבל זה שאלה, מה שאמרה חברת הכנסת מואטי זה נכון, השאלה האם ראש עיר יכול לבוא ולהתערב ולפי החוק התשובה היא לא ולכן גם שמענו את זה גם משר התרבות שהוא מסתייג מהתערבות פוליטית באמנות וזאת אמירה שצריכה לצאת מהדיון הזה, שוועדת התרבות והספורט תומכת - - << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> וזה גם הסולם שאנחנו נגיש לו "לרדת מהעץ" << יור >> היו"ר אלון טל: << יור >> ולכן אני מקווה שבזה אנחנו נסיים את הדיון, אני מודה לכל מי שהגיע, אפילו שיניתי את דעתי במהלך הדיון קצת וזה תמיד סימן שאנשים, אני נועל את הישיבה ומאחל לכולם יום טוב. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:57. << סיום >>