פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 40 הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה 06/01/2025 מושב שלישי פרוטוקול מס' 33 מישיבת הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה יום שני, ו' בטבת התשפ"ה (06 בינואר 2025), שעה 10:00 סדר היום: << נושא >> השפעת מלחמת חרבות ברזל על ענף התיירות בפריפריה והיערכות לשיקום << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: אברהם בצלאל – היו"ר מוזמנים: ואיל כיוף – מנהל אגף תיירות כפרית, משרד התיירות אדם ארבל – מנהל אגף בכיר אסטרטגיה, משרד התיירות ד"ר ירון ארגז – מנהל אגף מחקר וסטטיסטיקה, משרד התיירות מוריה שליסל – ממונה על עובדי המדינה, החשב הכללי, משרד האוצר גיא ג'ורנו – סגן מנהל קרן הפיצויים, מס רכוש, משרד האוצר אבישי לוין – מנהל תחום רגולציה ברישוי עסקים, משרד הפנים רעות בן חור – לשכה משפטית, משרד הפנים רותי מור – מנהלת אגף הכנסות שכירים, המוסד לביטוח לאומי משה יפרח – סמנכ"ל השמה ומעסיקים, שירות התעסוקה ליאת כהן – מנהלת אגף בכיר תכנון ואסטרטגיה, מנהלת תנופה לצפון ארנון בירן – ראש אגף תיירות, מרכז השלטון האזורי ענבר בזק – חכ"ל, מנכ"לית החברה הכלכלית, מועצה אזורית הגליל העליון מיכל פלג עוזיהו – ראש מועצה אזורית אשכול איל הננברג – סמנכ"ל משאבי אנוש, התאחדות המלונות בישראל מוריה כלפה הורוביץ – עו"ד, מנהלת איגוד בתי המלון והתיירנות, איגוד לשכות המסחר ארז משה – מנכ"ל מלון גליליון עינב מוזס אורבך – כלתו של גדי מוזס החטוף בעזה, מטה משפחות החטופים מנהלת הוועדה: בת שבע פנחסוב רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> השפעת מלחמת חרבות ברזל על ענף התיירות בפריפריה והיערכות לשיקום << נושא >> << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> בוקר טוב. 6 בינואר 2025, אנחנו פותחים את הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה. הנושא היום השפעת מלחמת "חרבות ברזל" על ענף התיירות בפריפריה והיערכות לשיקום. כמו תמיד, לפני תחילת הדיונים, נותנים למשפחות החטופים. יש פה מישהו ממשפחות החטופים שרוצה לדבר? << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> שלום. העירו לי קודם שכבר מכירים אותנו. לצערי הרב, מכירים אותנו בכובע הזה. אני עינב, אני כלתו של גדי מוזס, שציין יום הולדת 80 בשבי. וזה פרצופה של המדינה, שנותנת לאבות שלנו להינמק שם בייסורים. אני אעצור את כל מה שתכננתי לומר ואגיד שברגעים אלה יש אמא של חטוף שלא מופיע ברשימה, אנחנו לא יודעים בכלל אם היא נכונה או לא, והיא לא מורשית להיכנס לכנסת. ולא מסיבה שמצדיקה את זה. והיא זועקת ונלחמת על החיים של הבן שלה. ואני מבקשת מכם לעצור את הדיון הזה, חשוב ככל שיהיה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> מי זו? << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> עינב צנגאוקר. הוא מאוד חשוב, אני לא רוצה לפוצץ אותו, כי הוא עוסק בטובת האנים שבקהילה שלי, ונמצאת פה מיכל עוזיהו, ראשת המועצה שלנו שהיא גם חברה טובה. והיא זכתה להרבה חיבוקים ועוד תזכה, אמן, להרבה חיבוקים מגדי. אנחנו מכירות באופן אישי. אז אני כתושבת מועצה אזורית אשכול האחרונה שרוצה שהוועדה הזאת לא תתקיים. כי התושבים שלנו באשכול זקוקים לה. ועדיין, אני מבקשת להפעיל את סמכותך ולהשפיע עכשיו על - - - << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני לא מכיר את המקרה עצמו. << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> היא נמצאת במחוץ לכנסת. אני מכירה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> שמעתי על המקרה הזה, לא נכנסתי לגופו. בעזרת השם, אחרי הדיון בוועדה הזאת אני אכנס ליושב-ראש הכנסת ואבדוק מה הסיפור ומה ניתן לעשות בשביל להכניס אותה. << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> אני חושבת שזה צריך להיות דבר יותר חשוב מכל דיון, חשוב ככל שיהיה היום. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אם היית מדברת איתי על זה לפני חצי שעה כנראה שהייתי כן. << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> אבל עכשיו זה קורה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אבל עכשיו יש פה ציבור גדול שהגיע. << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> אז אני אגיד רגע משהו. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> זה לא ראוי מבחינת האנשים שנמצאים פה. << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> קודם כל, אני מקווה שהמילה שלך - - - << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> מיד אחרי הדיון אני אלך איתך ביחד. תראי אותי נכנס ללשכת יושב-ראש הכנסת, אני מקווה שהוא יוכל לקבל אותי. ואני אעשה את כל מה שאפשר לעזור להכניס אותה. כי בסוף פה חשוב מאוד להשמיע את המשפחות האלו, להשמיע את קולם של החטופים, שלצערנו עדיין נמצאים שם, כל כך הרבה ימים. אני אגיד משפט אחד כמו שהתחלתי לומר. בסוף, כמו שאנחנו לא יודעים מה הרשימה האמיתית, וכמו שמספרים לנו הרבה סיפורים, ואני אומר לך, אני כפוליטיקאי שומע ורואה. דרך אגב, אני כבר לא קורא כמעט שום עיתון. אולי את התאריך אפשר לראות אולי הוא באמת נכון, את יודעת, 6 בינואר, אנחנו יודעים שהוא אמיתי. כל הניירות, לצערנו, כל הדברים שנכתבים, לצערנו אנחנו יודעים את זה פעם אחר פעם, שברובם הם לא אמיתיים ולא נכונים. לכן אני מציע לכם כמשפחות, ככלה של חטוף יקר מאוד, שלצערנו הרב גדי עדיין שם. אבל אני מקווה שיגיע כמה שיותר מהר לפה. << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> אני לא מתייחסת לזה עכשיו, אני באתי להגיד דברים אחרים. אתה צודק. אנחנו לא באמת יודעים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> בסוף היום מדינת ישראל משתדלת לעשות את כל מה שהיא יכולה. לא תמיד אנחנו רואים את זה, נכון. אנחנו כאנשים מאמינים, אני אגיד משפט אחד. יש מושג להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות. בבוקר בן אדם רואה אור, בלילה הוא לא יודע מה הוא עושה. שום דבר. הולך בחשיכה ופתאום כאשר נדלק האור הוא רואה שדווקא הוא הלך בסדר או שהוא לא הלך בסדר. בחושך אנחנו פחות יודעים מה קורה איתנו. אנחנו כרגע בתקופה של חושך. אבל אנחנו צריכים לדעת דבר אחד: שאנשים שיודעים לעשות את כל מה שהם יכולים, לא תמיד זה נראה בחוץ. לא תמיד אפשר לספר את הכול בחוץ. הרבה פעמים אנחנו רואים במשך הדרך דברים שמתבהרים שחשבנו אחרת ופתאום באמת מראים לנו שהדברים אחרים ממה שחשבנו. לכן אני אומר, דבר ראשון, אנחנו כולנו מתפללים ומקווים לשובם המהיר, כמה שיותר מהר. מבחינתי הם צריכים להיות פה עכשיו או לפני 450 פלוס ימים. << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> אז אני רוצה לשאול, ברשותך, משהו. קודם כל, אני לא מתייחסת לרשימה הזאת ואני מעדיפה לא לדעת דברים. אני רוצה לראות תוצאות. אנחנו לא צריכים להיות מעורים במה שקורה מאחורי הקלעים. ככל שנדע פחות נדע שהם עושים יותר. אני רוצה לשאול אותך כחבר כנסת, שיש לו אחריות מאוד גדולה ויכולת, בשונה ממני, שאני רק יכולה לזעוק ולדאוג שהנושא הזה לא יירד מסדר היום. אין לי יכולת להשפיע על המשא ומתן ועל המתווה לשחרורם. מה אתה כחבר כנסת עושה? אתה שנמצא במפלגה מובילה בקואליציה. מה אתה, בוא תשתף, מה אתה עושה? << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> דבר ראשון, ש"ס אמרה מהרגע שהראשון שהיא תחתום על כל הצעה שתגיע. << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> אבל היא לא מגיעה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> רגע. לצערנו הצעות לא מגיעות. << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> ולמיטב הבנתי, אני לא נמצא בקבינט, למיטב הבנתי לצערנו החמאס ואיך אומרים, כל הזה מסביב שם. << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> קל להאשים רק את הצד השני ולא לקחת אחריות. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> רגע. << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> אבל זה מה שקורה, סליחה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני אגיד משפט אחד. בסוף, איך נאמר? אני בזה אבל בסוף אני גם בן אדם. אני חושב שכל אדם באשר הוא, בסדר? ודאי איש יהודי או מאמין או לא מאמין, פחות או יותר, כיותר מאמין או פחות מאמין, כל יהודי רוצה להחזיר את הבנים שלנו הביתה. אין לי ספק בזה. אנחנו קמים בבוקר עם הדבר הזה. << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> אני מאמינה לך שאתה רוצה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> לא, לא רק אני. אני חושב שכולנו רוצים. << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> אנחנו זקוקים למעשים. נגמרו הימים של הרצון והאמפתיה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> תשאלי פה כל אדם בחדר. << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> מעשים. סליחה שאני קוטעת. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אז לכן אני עונה. << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> מעשים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני יודע שעושים הרבה מאוד. כן? ולצערי הרב, יכול להיות שגם אנחנו מפריעים לעצמנו להתקדמויות של דברים כאלה. כך אני חושב. << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> אני רוצה רגע ברשותך לומר משהו. המפלגה שאתה נמצא בה חרטה על דגלה לאורך שנים את המאבק למען חסרי הישע. ו-100 חסרי הישע הכי גדולים שקיימים כבר יותר משנה, שנה שנייה כבר, אתם לא עושים מספיק. סליחה על הביקורת, אבל זאת האמת. אתם יודעים להוציא - - - << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> למה את מחליטה ככה? << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> אני אומרת לך כי אני רואה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> הם עדיין לא פה. זה אומר שלא עושים מספיק? << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> כן, קודם כל כן. כי במבחן התוצאה הממשלה נכשלה. יכול להיות שיש המון רצון והמון כוונות טובות. במבחן התוצאה כרגע היא נכשלה. הלוואי וזה יתהפך והיא לא תיכשל. אבל אי אפשר, זאת המציאות, הם לא פה. אתם, שיש לכם קווים אדומים מאוד ברורים אתם יודעים לצאת לרחובות, אתם יודעים להוציא את ההמונים לרחובות ואתם יודעים גם לאיים בפירוק הקואליציה. פעם אחת המפלגה שאתה נמצא בה לא איימה לפרק את הקואליציה אם החטופים לא ישובו. ודי להאשים את האויב האכזר והנתבע. אני רוצה לפנות פה גם לכל מי שסביב השולחן. כולכם פה בכובע מקצועי, אבל אתם גם אזרחים במדינה הזאת. ואני מקווה מאוד שכולכם לוקחים חלק במאבק הזה, כי אנחנו יכולים להיות מאוד חזקים כלפי חוץ. בפנים החברה שלנו גוססת. והיא לא תשוב לחיות אם הם לא ישובו. יש לכם כוח. אנחנו רק יכולים לזעוק ולהיאבק. וחבל שאנחנו צריכים להיאבק בכם, זה אחד הדברים העצובים שקיים בכלל מושג כזה "מאבק לשחרור החטופים". כי אנחנו נאבקים בממשלה שלנו. זה אבסורד. אנחנו צריכים לראות מעשים. כוונות טובות ורצון כבן אנוש אני בטוחה שיש לך. לכם יש יכולת להשפיע. ומספיק להיתלות בזה שהצד השני לא רוצה. אתה יודע מה? יכול להיות שהרשימה הזאת לא נכונה. זה לא מעניין אותי. עצם זה שחמאס פרסם אותה, גם אם היא לא נכונה, זה אומר מבחינתם, החמאס אומר אני מוכן להתקדם במשא ומתן. עכשיו זה בידיים של ישראל. איך אתה כחבר כנסת גורם לזה לקרות? אתה והמפלגה שלך. יש לכם כוח אדיר שאתם לא מנצלים אותו מספיק בסוגייה הזאת. אתם כן מנצלים אותו יפה בסוגיות אחרות שחשובות לכם. זה זמן להוכיח בעזרת מעשים ולא מילים. די, מספיק. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני אסביר משפט אחד. את אומרת למה לא יצאו לרחובות. כן יצאו יותר או יצאו פחות. אני לא בטוח שזו הדרך להביא את החטופים. ברמה האישית שלי. << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> אוקיי, אז כל דרך אחרת. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני עכשיו לא מדבר כמפלגה, אני מסתכל בהסתכלות שלי, האישית. אני לא בטוח שזה הדבר. יכול להיות שזה תמונת ניצחון או תמונה זה בשביל האויבים שנמצאים ורואים אותנו. לכן אני פחות, אני אומר עוד פעם, אפשר לחלוק על הדבר הזה. << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> אוקיי, אבל מה כן נעשה? מה נעשה, אני רוצה להבין. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני יודע שבחדרים ובישיבות, אני יודע שיושב-ראש התנועה שלנו עושה המון. אני יודע את זה מישיבת סיעה ודברים שמותר לספר לנו ומעביר לנו קצת פרטים אני יודע שעושים המון בשביל הדבר הזה. כי בהתחלה, לא בסוף, בהתחלה אצלנו פדיון שבויים הוא לפני הכול. בסדר? כתוב מדינה תמכור את כל נכסיה ואת דבריה בשביל להציל יהודי אחד. אז בוודאי להציל את 100 הנפשות האלו, שהם חשובים לנו. הם אזרחים שלנו, הם חלק, הם עצם מעצמנו ובשר מבשרנו. לכן הוא הדבר אחד. אולי יש דברים שפחות נראים. יכול להיות שצריכים להראות את זה יותר. << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> אני רואה רק את מבחן התוצאה הסופית, זה מה שאני רואה. וכרגע נכשלנו כישלון נחרץ. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אותנו לימדו שחובת ההשתדלות. אנחנו צריכים לעשות את הכול כדי להחזיר את מה שאפשר. גם לעזור לכל יהודי באשר הוא. לא תמיד אנחנו מצליחים. לא כל פנייה שמגיעה אני מצליח, אבל אני משתדל מאוד. אני אומר עוד פעם, אני עשיתי הרבה ואני מקבל על עצמי להמשיך לעשות ביתר שאת וביתר עוז כמה שיותר למען החזרת החטופים. << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> במידה ואנחנו עוד שבוע-שבועיים או אפילו יום-יומיים נגלה ששוב המשא ומתן הזה הוכשל ונכנס לקיפאון, כרגע אתם נותנים רוח גבית וזה חשוב. במידה וזה ייעצר שוב, אני מצפה מהמפלגה שלך, ואני אבקש ממך להעביר את זה הלאה לכל מי שיושב איתך ואולי בכירים ממך במפלגה. אם המשא ומתן הנוכחי - - - << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> בכירים? << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> יש, בכל מפלגה יש, כמו בכל ארגון. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> בסדר, בסדר. << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> כמו בכל חברה, הכול בסדר. זה לא אומר שיכולת ההשפעה שלך או האחריות שלך פחותה. להיפך. אני מבקשת, שלא לומר דורשת, שהמפלגה שלך, ברגע שנכנס קיפאון, גם אם תהיה תמונת שווא שקרית שזה רק בגלל חמאס. כי לא, זה בגלל שני הצדדים. אם עוד פעם נכנסים לקיפאון אני רוצה לראות איפה הקווים האדומים בנושא הזה של המפלגה שלך. ולשמוע אותם ולראות אותם ולעשות מעשה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני אשתדל להעביר את כל מה שדיברת, להעביר את זה לאנשים, בי כאמת יש אנשים. אני מודה בזה שיש אנשים יותר בכירים ממני במפלגה, בסדר. << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> אבל יש לך אחריות לא פחותה מהם. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אמרתי, נעשה את הכול ונעביר להם את כל מה שצריך. ונשתדל לא להוריד את זה מסדר היום ולעשות כל מה שרק אפשר שהם יחזרו. << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> אני אמתין. גם אם זה בחוץ, כי אני הולכת לעוד ועדה. אני אשמח להתלוות אליך, לראות איך אנחנו עוזרים לאמא של חטוף שלא נותר לה אלא לזעוק. וכנראה יש אנשים שכבר קשה להם לשמוע את הזעקה הזאת. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אמרתי, אני לא מכיר. << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> אז אני מכירה. אני מכירה ואני רוצה להגיד לך שהסיבות שבגללן היא לא נכנסה הן לא אמיתיות. הן לא אמיתיות בגללן לא לאפשר להיכנס. היא לא הוציאה סכין ולא בעטה באף אחד. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> נעשה את כל מה שאפשר. באמת, אנחנו מתפללים ומקווים, באמת כולנו, כולנו תקווה ותפילה שהם יחזרו כמה שיותר מהר. בריאים בנפש, מי שאפשר. בריאים בגוף עד כמה שאפשר. וגם את החללים. צריך להחזיר את כולם לפה, לקבורת ישראל. << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> כרגע מדינת ישראל בוגדת בהם, אז הגיע הזמן שהיא תעמוד לצידם. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אנחנו מסכימים. לא צריך, זה משפטים שלא צריך. << אורח >> עינב מוזס אורבך: << אורח >> זה משפטים אמיתיים. תראה, גדי, אני רק אגיד לך משהו אחרון. גדי הוא שליח מטעם המדינה לאורך שנים, מטעם משרד החוץ בחקלאות. הוא אגרונום מומחה והוא טס לכל מיני מדינות מתפתחות, מה שנקרא עולם שלישי, בשביל ללמד אותם את סודות הקרקע והמים. שייצאו מהעוני שלהם. זאת העזרה שלו. והוא טס מטעם משרד החקלאות, מטעם משרד החוץ של מדינת ישראל. אז תגיד לי איך בן אדם שבנה את המדינה וטס כנציג של המדינה הזאת לא מרגיש נבגד עכשיו כבר שנה וחצי בשבי? אם זאת לא בגידה אני לא יודעת בגידה מהי. תדונו בזה ותבואו אחר כך לאפשר לעינב להיכנס. אני מזמינה את כולכם. יש פה אמא שצריכה להיכנס. שכל חברי הכנסת והממשלה ישמעו את הזעקה ויפעלו לשחרור הבן שלה וכולם. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אמן. אנחנו באמת במעבר חד. זה לא פשוט. לא פשוט, אני אומר את האמת. אנחנו עם זה כל היום. לצערנו ישנים עם זה וקמים עם זה. עד כמה שישנים. והולכים, איך אומרים, לנחם. הייתי בסוף שבוע אצל משפחת פרץ באביתר, ובלוויות ודברים. והיום יצא לנו, גם אנחנו שומעים על עוד שלושה נרצחים. נרצחות. שתי נרצחות הבנתי, מתוך שלושה. אני לא יודע בדיוק, מפיגוע שהיה הבוקר. פיגוע ליד קדומים. לצערנו הרב ליבנו עם המשפחות ועם הפצועים שיחלימו. שבאמת הקדוש ברוך הוא כבר יאמר די לצרותינו. צרותינו וצרת רבים הסיפור הזה. אבל כמו שאמרה פה מקודם הכלה של גדי, שנושאים חשובים שאנחנו מנסים ומשתדלים בוועדה הזאת בפרט ובהרבה ועדות פה לעשות. חייבים להמשיך לעבוד ולהשתדל למען העם שלנו ולמען האזרחים שנמצאים במדינה פה. הנושא היום זה השפעת מלחמת "חרבות ברזל" על ענף התיירות בפריפריה והיערכות לשיקום. אני אגיד בדברי פתיחה שתי מילים. חשוב מאוד להחזיר את התושבים הביתה. חשוב מאוד, אין ספק שזה מהדברים החשובים מאוד. אבל אני חושב שבסוף היום צריכים לראות מה עושים ואיך מחזירים אותם באמת הביתה. כי אם אנחנו לא נדאג להם, אם זה בתיירות, אם זה במוסדות, אם זה, פשוט הם צריכים להשתקם. אנשים שלמעלה משנה לא היו בבית. שנה וכמה חודשים לא היו בבית, לצערנו הרב. חלק מהם איבדו אפילו את קורת הגג. הם יבואו הביתה וימצאו בית חרב. ראיתי תמונות של פשוט בתים שנראים, לא יודע איך בכלל אנשים יבואו לראות את הבית. התחושה שלי שגם יהיו אנשים שלצערנו, הרבה אנשים שלא ישובו פשוט. החליטו שהם מעתיקים את מקום חייהם למקומות אחרים ולא יחזרו למקומות האלו. אני חושב שאנחנו צריכים לעשות, הממשלה ואנחנו, כל אחד ואחת צריכים לדאוג את המקסימום לנסות להחזיר את האנשים לחיק המשפחתי שלהם, להוואי, לעבודה. זה חשוב מאוד. הרבה אנשים גם נמצאים בתיירות. אנשים שרוצים לנוח לפעמים הולכים לצפון. והרבה אנשים איבדו או מלונות או מקומות שאיבדו את מקור פרנסתם וצריכים לחשוב מה עושים. אני מצד אחד מאוד שמח שזאב אלקין נכנס למנהלת הזאת. אני חושב שהוא עושה הרבה. אבל אני כן רוצה לשמוע גם מראשת המועצה שהגיעה לפה ואחרים שהגיעו. אבל גם לשמוע מהמשרדים עצמם, אני מבין שנמצאים פה ממשרד התיירות וגם מלשכת השר אלקין נמצאת איתנו מישהי אני רואה. אני אשמח לשמוע דבר ראשון, אני חושב שנתחיל לשמוע קודם לכן את ראשת המועצה ואנשים אחרים שהגיעו, על הבעיות. אני דיברתי משהו כללי. בסוף אנחנו צריכים לשמוע את התושבים, את האנשים. בהסתכלות שלי כל חבר מועצה וכל ראש עיר וכל ראש מועצה הוא הידא אריכתא של הכנסת. בסוף הם נמצאים בשטח, הם מכירים את הצרכים, את הדברים, ולכן אני אשמח לשמוע אתכם. בבקשה, ראשת המועצה, ראשונה, בבקשה. << אורח >> מיכל פלג עוזיהו: << אורח >> תודה. מיכל עוזיהו ממועצה אזורית אשכול. ילידת האזור, גאה מאוד, תמיד הייתי גאה. חברה טובה מאוד של גדי מוזס, ארבל יהוד, אוהד יהלומי, עופר, דוד, אריאל. רבים, אנחנו מכירים אותם אישית. אני כן אגיד לפני שאני מתחילה שאנחנו יכולים לדבר על תקומה ואנחנו מדברים על תקומה כל הזמן. אחת העוצמות הגדולות ביותר של העם היהודי שאפשר לנו שנים לא להתמקד באסון אלא בבחירה בחיים ובאור, כמו שאמרת, ביום שאחרי, זה היה הערבות ההדדית שלנו. הרגש הלאומי החזק, שאנחנו שייכים זה לזו. ואם הדור שלנו יאכזב ולא יעשה הכול, כמו שאתה אומר, באור ובמחשכים, בשביל להשיב אותם הביתה, הדור שלנו ייחרט בהיסטוריה כדור שהביא לחורבן. לכן אני באמת מחזקת את דבריה של עינב ומודה לך גם על הנועם של הדברים שלך. שאנחנו חייבים לוודא שאנחנו דור שקם מהחורבן הזה. ולדאוג אחד לשני. ופדיון שבויים הוא באמת הבסיס של הבסיס. אני אגיד שאני מאוד מאמינה בנו. אני מאמינה שאנחנו, אני תמיד אומרת שהמשימה הכי גדולה שלי זה השיבה הביתה. קודם כל השיבה הביתה של החטופות והחטופים שלנו והשיבה הביתה של המשפחות והיישובים. ואני מאמינה בנו. אני חושבת שהרוב יחזרו. כי יש משהו שמחזיק אותנו במקום הזה בעוצמות שאני לא יודעת אפילו לבטא. בתחילת הקריירה המקצועית שלי הייתי אחראית על כל פיתוח התיירות בנגב. הייתי ברשות לפיתוח הנגב, מנהלת התיירות בנגב והייתי מעורבת גם להביא משאבים לתשתיות, הכשרות לליווי יזמים ועסקים, קמפיינים תיירותיים. כי המשימה הייתה להביא עוד אנשים שיחיו בנגב. והתיירות היא אחד האמצעים הטובים ביותר, גם ביצירת מקורות פרנסה וגם ביצירת תדמית של מקום ומרחב שטוב ואיכותי לחיות בו. האם אנחנו רוצים להגדיר את עצמנו דרך האסון? אני אומרת לכל מי שבא ומנסה להביא את "סיורי אשוויץ" אלינו, אני אומרת אנחנו עם שבוחר באור ובתקומה. הסיפור שלנו הוא לא מה שקרה ב-7 באוקטובר. הסיפור שלנו צריך להיות מה שקרה אחרי ה-7 באוקטובר. הסיפור הזה, שהוא חלק משרשרת של אלפי שנים שאנחנו בוחרים באור ובחיים. ולכן אני קוראת פה לכל הגורמים המקצועיים אל תגדירו אותנו דרך ה-7 באוקטובר. כן, אני יודעת שהכוחות מביאים את האנשים בשביל לראות את זה. השאלה מה אנחנו בוחרים לעשות שם כדי שהם יראו את זה. האם הם הולכים ומצטרפים לחקלאים ונוגעים באדמה ומתחזקים ברגש הציוני החזק שלהם באמונה במקום ובעם הנהדר הזה או האם אנחנו רוצים להראות את החולשה שלנו ואת האסון הנורא? צריך לראות. זכור הוא חלק בלתי נפרד מהעם היהודי. אבל בעיקר בחירה באור ותקומה אחרי זה. כשאני מסתכלת איך מחולקים המשאבים היום, וארנון עוד מעט יוכל להציג את זה בצורה יותר קונקרטי, אני לא רואה את זה. אני לא רואה איך אנחנו משקיעים בחזרה. אני רואה איך משקיעים במלונות בשיקום בחזרה, אני רואה איך משקיעים בפסטיבלים באילת. אני לא רואה איך אנחנו מספרים את הסיפור. והעם היהודי הוא עם שמבין מה הערך של לספר סיפור, של לבנות נרטיב של תקומה, של עוצמה. איך אנשים יבואו לגור במקום כזה אם הוא יהיה אשוויץ? מי רוצה לגור ליד אשוויץ? אתה רוצה להתחבר לסיפור טוב. הסיבה שבארי קום תקום היא בגלל שאנחנו רואים את הרוח שבארי מייצרת היום. ששבוע וחצי אחרי הטבח הנוראי באו ופתחו מפעל בגב זקוף, עם לב שבור ומרוסק. אבל אין לנו ברירה אחרת. ואיך שאתה אומר, מה שבמחשכים ומה באור, פה אין דברים שצריך לשמור במחשכים. פה הכסף, בואו נספור איפה הכסף נמצא. בואו נראה איזה תוכניות עושים. לשמור לי את כפר עזה כאתר ביקור של אסון או לבוא ולהשקיע בתשתיות תיירותיות, בעוגנים תיירותיים משמעותיים, כדי שאנשים יבואו ויחוו תקומה. יתחברו לסיפור של תקומה. הכוח שלנו בעם שלנו הוא אדיר. אני רואה, אני יודעת שלא כולם יחזרו. הרוב יחזרו, אבל אני רואה כמה אנשים רוצים להצטרף. הם לא רוצים להצטרף לסיפור קורבני ואסוני. הם רוצים להצטרף לסיפור שהוא הסיפור שיש לנו לזכות לחדש את ברית הנדרים שלנו עם המקום הנהדר הזה. דברים שלקחנו כמובנים מאליהם במדינה ובעם שלנו. פתאום להגיד 'לא, זה הכול בידיים שלנו, אנחנו נקים את המדינה'. אנחנו לא מחכים לניסים, אנחנו מייצרים את הניסים יום יום. לכן אני קוראת לכם פה לקיים דיון מקצועי, לא בפרטנזיות, בתכלס. איך זה בא לידי ביטוי בתשתיות, בהשקעות במרחב הזה. איך אנחנו הופכים את המרחב הזה למרחב של זיכרון ובעיקר תקומה ובחירה בחיים. אני מאמינה שאנחנו יכולים באשכול ובעוטף לכתוב את הפרק הבא בציונות. ואני צריכה את השותפות שלכם לדרך בדבר הזה. אני רוצה עוד פעם לסיים במילות התקווה. כי ניצחון, תקומה, יהיה אפשרי. אנחנו יכולים לבנות ואנחנו חייבים לחלום. יש שיר מאוד יפה שאומר כשאני טובעת אין לי צורך שתתארו לי את המים, לא את צבעם ולא את עומקם, אני מרגישה אותם עד הצוואר. אבל בבקשה אל תחדלו לרגע מלתאר לי איך נראית היבשה. אז אני צריכה שאנחנו נדבר פה איך נראית היבשה. אבל תבינו שגם אם אני אתאר עד מחר איך נראית היבשה, אני חייבת את החטופים. אנחנו חייבים את החטופים כדי לא לטבוע. אז תודה, ואני מקווה, מאחלת לכולנו דיון משמעותי. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> תודה מיכל. אני אעבור לחכ"ל ענבר בזק, מנכ"לית החברה הכלכלית. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> חברה כלכלית גליל עליון. קודם כל, אני מצטרפת לכל מה שמיכל אמרה. לפני הכול, לפני שנוכל לשקם את התיירות צריך להחזיר את החטופים. זה come without saying. אין לאנשים לא מצב רוח לחגוג, לא מצב רוח לצאת, לא מצב רוח לטייל. עד שהחטופים יחזרו אין לנו תקומה. הבאתי פה חומרים לוועדה. אני לא יודעת, הם חומרי גלם, אז אני אעבור מעט על נתונים. אבל אני רוצה להקדים ולהגיד שבמשך השנה ושלושה חודשים האחרונים אני מקפידה לבוא כמעט כל שבוע ולדבר בוועדות הכנסת על נושא הכלכלה של הצפון. אני ממש זוכרת שישבתי במרץ, גם בוועדת כלכלה וגם בוועדת נגב גליל והתרעתי. במרץ שנה שעברה, התרעתי שאם לא יאריכו את מתווה החל"תים אנחנו הולכים להיות בקטסטרופה תעסוקתית. כי מה שקרה זה שהעסקים הלא מפונים בעצם אמרו לעובדים, באפריל נגמרו החל"תים ואמרו להם או שתמשיכו להעסיק את העובדים ולא נפצה אתכם, כי זה בעצם עובדים לא מפונים. מדובר בעובדים לא מפונים שעובדים בעסקים בעיקר בענף התיירות, לא היו זכאים לחל"תים. אז מה שאמרתי שהולך לקרות שכאשר תיגמר המלחמה ונרצה להתניע מחדש את ענף התיירות לא נוכל, כי פשוט לא יהיו עובדים. נחשו מה קרה? כלום. ולצערי הרב צדקתי. הנה, אנחנו נמצאים בפתחה של הפסקת אש. יש רצון, הציבור כבר מתחיל לבוא ולטייל בגליל היפה והירוק שלנו. ואין אפשרות להתחיל להתניע את עסקי התיירות, כי אין עובדים. פשוט אין עובדים. העובדים שלא היו זכאים לחל"תים הלכו, מצאו מקומות עבודה במקומות אחרים. ועכשיו העסקים, אני מדברת אתכם על מלונות, על עסקי אטרקציות, קיאקים, צוק מנרה, כל המקומות האלה. עסקי אטרקציות שמעסיקים עשרות ולפעמים מעל 100-1200 עובדים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> דרך אגב, סליחה שאני שואל, פתוח היום האתרים האלה? << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> כי אני יודע ששבוע שעבר דיברו איתי אנשים שהם לא הצליחו להיכנס אפילו לכל מיני יישובים. אמרו להם שהכול סגור עדיין. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> חלק מהאתרים פתוחים. למשל אגמון החולה נפתח, שמורות הטבע בחלקן נפתחו. כשאני מדברת על אטרקציות, אז מן הסתם כרגע אי אפשר לעשות קיאקים בירדן. אבל כדי שנוכל בפסח, פסח זה עוד חודשיים-שלושה. כדי שיוכלו לפתוח אטרקציות צריך עובדים. וכרגע הבעיה הכי גדולה של עסקי התיירות בצפון זה עובדים. גם אם עכשיו יבואו חברה ואחד הדברים, תכף אני אדבר על פתרונות, אחד הדברים שאנחנו רוצים לבקש זה שהממשלה וגופי הסמך שלה, המשרדים הממשלתיים: משרד החינוך, משרד הביטחון, יגידו בשנתיים הקרובות אנחנו עושים את הנופש שלנו או בעוטף או בגליל, כדי להזרים כסף. גם אם מחר יבואו ויגידו לי אנחנו מביאים 1,000 אנשים ללון בגליל – אי אפשר לפתוח את המלונות כי אין עובדים. אני ממש בקצרה, נתונים על חשיבות התיירות. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אנחנו רוצים שכולם יוכלו לדבר, אז כל אחד שישתדל. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> בסדר, אני מאוד מיקדתי. רק להבין, התיירות היא מנוע צמיחה כלכלי מרכזי בגליל המזרחי. אנחנו מדברים על 8.8 מיליון מבקרים בשנה, 3.2 מיליון לינות. 12,500 עובדים מהגליל המזרחי מועסקים בענפי התיירות וההסעדה. וחוץ מ-12,500 שכירים יש לנו עוד 22%, כמעט רבע מהעסקים הקטנים בגליל המזרחי זה תיירות והסעדה. לפי נתונים שהאשכול שלנו אסף מדווחים על פגיעה של 86% בתיירות. פתרונות, מה אנחנו מבקשים? מבחינתי שזה יופיע בפרוטוקול כל מה שאמרתי עד עכשיו. מה אנחנו מבקשים? קודם כל מהלך שיחזיר את העובדים. אנחנו רוצים לבקש לעשות איזה שהוא מענק חזרה לעובדים ותיקים. מענק שיעודד אותם לחזור. כמו שבמהלך המלחמה היה מענק שתמרץ אנשים לבוא ולעבוד באזורים המפונים. אז איזה שהוא תמריץ לעובדים הוותיקים לחזור. נושא שני שהוא באמת, דיברנו עם התיירנים והם אומרים שזה יהיה game changer. לעשות הוראת שעה לחמש שנים, שעבודה מועדפת בתיירות, חקלאות ותעשייה בעוטף. כל מה שאני אומרת גליל זה גם עוטף. בגליל ובעוטף יוכפל. זאת אומרת שאם צעיר בא לעבוד בתיירות באילת ומקבל X כסף אחרי תקופה, אותו דבר כפול שתיים אם הוא בא לעבוד בתיירות בעוטף או בגליל. זה מבחינתנו באמת יזרים כוח אדם חדש וכוח אדם צעיר. נקודה חשובה שצריך להבין היא כל הנושא של צעירים כרגע בגליל המזרחי, אין צעירים. מכללת תל חי, שהולכת להפוך לאוניברסיטה, לא תיפתח השנה בגליל. היא עברה לתל אביב ולחיפה וכל מיני מוקדים. אין צעירים. זאת אומרת, 5,000 סטודנטים שהיו מועסקים בענף התיירות לא נמצאים. אז אנחנו חייבים איזה שהן דרכים להחזיר אותם. אנחנו חושבים שהנושא של עובדה מועדפת יכול להביא צעירים חדשים. בנוסף להרחיב את התפקידים. היום עבודה מועדפת מוגבל לתחומים מסוימים, אז להרחיב אותם. הכול כתוב בנייר אז אני לא ארחיב. בנוסף, הנושא של צימרים ואטרקציות תיירותיות. לעשות מענק שיקום ושדרוג. בדיוק כמו שתושבים עכשיו שחוזרים הביתה, אני יכולה לתת דוגמה את אמא שלי, בת 88, שצריכה לחזור לבית שהיא לא הייתה בו 14 חודשים. וכמו שהתושבים מקבלים מענק כי הבתים האלה צריכים לעבור איזה שהוא שיפוץ ותחזוקה רק כדי שאפשר יהיה לבוא לגור בהם. אותו דבר צימרים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> להוציא את החולדות משם. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> להוציא את החולדות. זה בריכות שחייה. תחשבו על בריכות שחייה שהיו מיובשות שנה, גינות שלא טופלו. צריך מענק לצימרים, לכל הקטנים האלה, שפשוט לא יהיה להם מאיפה לשפץ. הדבר האחרון שאמרתי קודם, אז נושא של עידוד הלינות. אז לתת איזה שהוא תעדוף, להחליט החלטת ממשלה בשנתיים הקרובות 50% מכל הלינות של עובדי מדינה הולכים, 25% לעוטף ו-25% לגליל, דיינו. לא צריך 100%. 50% זה כבר יזרים כסף. זה לא תוספת תקציב, זה כסף שגם ככה משרדי הממשלה, אני עובדת מועצה, שבוע הבא אנחנו יוצאים לנופש. אין עובד מדינה שלא יוצא לנופש פעם בשנה. פשוט תחליטו שאת הכסף הזה מביאים, מחזקים את התיירות בעוטף ובגליל. אני בטוחה שמיכל תקבל את ההצעות שלנו בברכה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אבל לאן נוציא לחופש? << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> לא, לכן התחלתי. קודם כל עובדים. זה אנחנו צריכים עכשיו שלושה חודשים לעבוד, כדי שבפסח. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> לא, אני אומר, את שגרה בגליל, לאיזה חופש תלכי אם אנחנו נעשה את זה אצלך? << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> אנחנו נלך לעוטף והעוטף יבואו אלינו. דבר אחרון, עוד רעיון. אני ראיתי את הקמפיין המקסים של אל-על שמתרגמת את ימי המילואים לטיסות. אותו דבר, אני פונה למשרד הביטחון, לתרגם את ימי המילואים ללינות. כל 100 ימי מילואים זה לילה בצימר. שוב, בעוטף או בגליל. תנו חמצן, תפנקו את המילואימניקים, כי באמת מגיע להם. תנו חמצן לעסקים הקטנים ותחזירו את החטופים. תודה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> תודה ענבר. נעבור לארנון בירן, ראש אגף תיירות במרכז השלטון האזורי. מה זה המקומי ומה זה האזורי, רק שנדע? << אורח >> ארנון בירן: << אורח >> אזורי זה כל המועצות האזוריות בישראל, 54 מועצות אזוריות. 85% משטח המדינה. 3,000 אטרקציות, שליש מחדרי הלינה. זה הכול. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> משהו קטן ארנון, בקטנה. << אורח >> ארנון בירן: << אורח >> חוץ מזה אני גם ראש צוות התיירות במנהלת תקומה, כך שאני מכיר. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אז אתה גם תיתן לנו את התשובות ואת המחשבות? << אורח >> ארנון בירן: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> כי בסוף גם מיכל וגם ענבר הביאו פה רעיונות גדולים. אני לא יודע אם משרד התיירות שמע את זה לפני כן, את כל הרעיונות שיש פה. תקומה. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> אני אומרת אותם כבר 13 חודשים כל פעם. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> כן, אבל תקומה לצפון לא היה עד לא מזמן. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> לא, אבל אמרנו את זה. << אורח >> קריאה: << אורח >> זה נאמר לפחות 20 פעמים. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> 20 פעמים הם שמעו ממני את מענק העבודה מועדפת. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> ברור. אני רוצה לשמוע אותם ואחרי זה נשמע את המשרדים. בבקשה ארנון. << אורח >> ארנון בירן: << אורח >> אני אתחיל בכמה מילים על בכלל מה זה תיירות. תיירות, קודם כל, זה גם מיומנות. אנשים שגרים בפריפריה זה מקום העבודה שלהם. הם לא צריכים לנסוע כמוני, אני גר בפריפריה, ים המלח. נוסע לכל מקום שעות. בסדר? כבר 30 שנים. תיירות נותן פרנסה דקות מהבית לפעמים. דבר שני, מה זה מעניק לתושבי המדינה? נותן להם גם את היציאה לשטחים הפתוחים. חלק מהחוסן הנפשי, הוכח במחקרים, צריך לשמור על זה. ודבר נוסף זה החיבור שהזכירו פה, מיכל את החקלאות, החיבור לביטחון התזונתי, החיבור שלנו לאדמה. שכבר רוב האנשים באופן טבעי שוכחים מה זה. אבל אתם יודעים שהחקלאים לא עזבו את האזור. זה לא רק נירלט, חקלאים למחרת חלבו את הפרות, היו בשדות. ואיפה שיש חקלאות יש מדינה. איפה הדיסוננס קיים? הדיסוננס, רציתם נתונים פה. אז כמה נתונים אני אתן לכם על החוויה שלי בשנה האחרונה. המלונות, בגדול, בפרטו, עברו שנה נהדרת, ממש טובה. אפשר לראות את זה גם בדוחות הכספיים שלהם בחברות הציבוריות וגם בהצהרות בעיתונות. יחד עם זאת, הם מקבלים 175 מיליון שקלים עכשיו לפיצוי. לשכת מארגני התיירות הנכנסת, 70 מיליון שקלים. משהו כמו 130 משרדים. תכפילו, לא יודע, בעשרה עובדים ממוצא. אילת קיבלה 50 מיליון שקלים בהחלטת ממשלה 1702. 25 מיליון שקלים לאירועים. כשהתקציב לכל מדינת ישראל במשרד התיירות הוא, מישהו יודע? 2 מיליון שקלים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> כן, אבל מילה אחת אני יכול להגיד כן על אילת זה שהפסידו גם את התיירות עצמה. אבל גם אנשים שהגיעו לשם בסוף לא קנו בחנויות. << אורח >> ארנון בירן: << אורח >> תכף אני אגע בזה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אילת כאילת, איך אומרים? ספגה. הייתי שם אצל מפונים והסתובבתי שם לא פעם ולא פעמיים. לא פשוט. זו עיר תיירותית מלא על מלא. זה לא גם תיירות. לא, דברים אחרים שמעתי קצת פחות. אבל לגבי אילת ספציפית, בן אדם מהצד שמסתכל והייתי - - - בסוף איך אומרים? כל אחד מאתנו מוצא את הזמן או את ההזדמנות להגיע בצורה כזו או אחרת. נכון, היו מלונות מפוצצים באנשים מפונים, אבל זה לא אילת. זה לא אילת שהכרנו. << אורח >> קריאה: << אורח >> יש כנסים באילת. << אורח >> ארנון בירן: << אורח >> אני רוצה לדייק. קודם כל, אתה צודק, זה נכון, המלונות היו מלאים, האטרקציות היו ריקות. מה זה ריקות? הפארק בתמנע, 60% ירידה. כשאילת מלאה. ולא רק בתקופה של המפונים. מאפריל, כמו שענבר אומרת, אין כמעט מפונים או תושבים שהתפנו לבתיהם, אין כמעט. בטל בשישים. החוק הזה שאני מדבר עליו, החלטת הממשלה, נחקק אחרי זה. עכשיו תחשוב גם על הפרופורציות. 25 מיליון שקלים לאירועים, אני לא חושב שזה מתרסק בגלל שזה נוסח לא נכון. אז זאת הכוונה, זאת כוונת המכוון. משרד הביטחון יצא עם מכרז שאף יחידת אירוח, כפר נופש, אפילו לא צימרים, לא יכול לעמוד בזה. נדמה לי 150 מיליון שקלים מינימום מחזור בשביל להיכנס למכרז. אז יש דיסוננס עצום. הפריפריה לא קיימת, עזוב דיסוננס. הפריפריה לא קיימת. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> מישהו נמצא ממשרד הביטחון? לא נמצאים פה. צריך לשאול את הדבר הזה. << אורח >> ארנון בירן: << אורח >> הפריפריה, אני רוצה להגיד, זה לא רק המקומות שנפגעו בצורה הכי קשה. רציתם נתונים, המקומות ריקים. יש מקומות ריקים שעד היום בנגב המערבי, מיכל אמרה, אין כמעט, יש עדיין הרבה מאוד מקומות שאנשים עוד לא חזרו. למרות שיחסית כאילו שקט שם. בצפון גם, הייתי שם לפני שבועיים, לא שומע ירייה. אבל המקומות ריקים. וגם רק עכשיו מתחילים להגיע מטיילים. סך הכול המקומות סגורים כבר למעלה משנה. עוד כמה נתונים. רשות שמורות הטבע, ביוני בדקתי עם רשות שמורות הטבע והגנים – 60% ירידה בפריפריה. רוב האתרים שלהם. המועצה לשימור אתרי מורשת, סדר גודל של 220 אתרים, סדר גודל של 60% ירידה. מועצה אזורית תמר, בדומה לאילת, בנובמבר 2023 מלונות מלאים. 85% ירידה בהיקפים של קניות של כרטיסי אשראי. המדינה שילמה ישירות, זה לא כולל. 85%. מה אנחנו רוצים להגיד? יש לי גם נתונים פה מעמק יזרעאל. מקום שהוא בכלל לא בפריפריה, כאילו. 84% צמצום בכוח האדם. 94% צמצום בשעות עבודה. סדר גודל של 70% ירידה בהכנסות. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> פתרונות? << אורח >> ארנון בירן: << אורח >> פתרונות. אנחנו הצענו גם למשרדי הממשלה, משרד התיירות, נגב גליל ואחרים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני רק אגיד משפט אחד, שאני מאמין שזה לא יהיה דיון אחרון בנושא הזה. אני מבחינתי אשתדל גם לעקוב ולא לעזוב את הנושא הזה עד שבאמת נפתור את הבעיה האמיתית. << אורח >> ארנון בירן: << אורח >> ולמשרד החקלאות. הצענו לכולם את אותו פורמט של להביא מקסימום אנשים למרחב מסוים בתקופה מסוימת. כי יש מקומות שזה מתאים להם עכשיו, יש מקומות שזה פחות מתאים להם. נביא באמצעות כל מיני פעילויות שאנחנו יודעים לעשות במרחב הכפרי את המבקרים. זה מה שאנחנו מציעים. אני חושב שענבר פה אמרה הרבה מאוד דברים שאין לי מה לחזור עליהם. בנוסף לכך, כמו שאמרנו, משרד הביטחון וכו', אלה דברים שהם כבר בצנרת. דברים שצריך לטפל בהם. אין פה חוכמות. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> הגשתם למשרד הביטחון למה באמת הם דיברו על 150 מיליון שזה מחזור ראשוני? << אורח >> ארנון בירן: << אורח >> מאוד נוח לכל משרד ממשלתי, כמו שעשינו למלונות, לחתום עם התאחדות המלונות שיש לה כמה אלפי חדרים, מאשר עם בלי צימרים. אז איגדנו את הצימרים באיזה שהיא צורה מסוימת. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> לא, אבל יש בזה היגיון. << אורח >> ארנון בירן: << אורח >> אני לא אומר שלא. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אתה לא מבקש ממשרד הביטחון עכשיו שיתחיל לעבוד, איך אומרים, מול בעל צימר. אבל אתם כשלטון אזורי, אם אתה אומר שאתה מחזיק כל כך הרבה אנשי צימרים סביבך מבחינת כוח, אז אולי כן לבוא ולגשת בצורה כזאת למכרז. << אורח >> ארנון בירן: << אורח >> אז יש, אנחנו הצענו בהתאם לנהלי משרד התיירות, מינימום 11 חדרים. מינימום 11 חדרים זו יחידת אירוח. ואפשר למצוא את הדרכים, אם רוצים. כנראה שהמוטיבציה לרצות היא קצת, שמע, אין פה מדיניות ממשלתית באמת שבאה לידי ביטוי בפועל. לא במילים, בפועל, לתמוך במרחב הכפרי, במיוחד במרחב הפריפריאלי. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אוקיי. << אורח >> מיכל פלג עוזיהו: << אורח >> אני מתנצלת שאני מתפרצת. אני אומרת, אבל אם יבואו ויתנו תעדוף ויגידו חלק מהמדיניות. אם משרד הביטחון, אם הממשלה, משרד החינוך, כל המשרדים הממשלתיים יגידו זה כעיקרון לבוא ולשלוח אנשים לצרוך תיירות בפריפריה זה יקרה. אם יבואו ויגידו חשוב פסטיבלים, כי גם פסטיבלים ירימו, יזרימו אנשים לחוות את הצפון ולחוות את העוטף – זה יקרה. אבל זה צריך להיות חלק ממדיניות שהיא לא קיימת היום בצורה ברורה. << אורח >> ארנון בירן: << אורח >> אם אני אסכם במשפט, מה שאני ספרתי לכם עכשיו זה סדר גודל של 300 מיליון שקלים, סדר גודל. כשאתה מחפש מה הופנה למרחב הכפרי, לפריפריות, אני חושב שגם עם מיקרוסקופ יהיה קשה למצוא את זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> מוריה שליסל. הבנתי שאת ממהרת וצריכה לצאת. << אורח >> מוריה שליסל: << אורח >> נעים מאוד ותודה על ההזמנה. אני אין לי יותר מידי מה להתייחס, אז קודם כל נעים מאוד, אני מוריה, ממונה על ערבויות המדינה בחשב הכללי. לא עלו פה סוגיות שקשורות אלינו. עלו פה סוגיות בעיקר על מענקים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> בסוף הכול כסף, בסוף צריכים את משרד האוצר. << אורח >> מוריה שליסל: << אורח >> לא, לגמרי. אז אני שנייה אעשה את ההפרדה ואולי זה באמת חשוב גם לפרוטוקול וגם לדיונים הבאים שיהיו, לעשות את ההפרדה, שיהיה רגע יותר ברור חלוקת הסמכויות. קודם כל, כל נושא המענקים, כל נושא התמיכות אז צריך לעשות דיונים עם אגף התקציבים. אני מבינה שהם לא נמצאים כאן סביב השולחן, אגף תקציבים ממשרד האוצר, לגבי מתן מענקים. << דובר >> בת שבע פנחסוב: << דובר >> הזמנתי את אגף תקציבים. << אורח >> מוריה שליסל: << אורח >> אני לא יודעת, אני לא יכולה לדבר בשמם. << דובר >> בת שבע פנחסוב: << דובר >> - - - הפנו לנגב גליל. << אורח >> מוריה שליסל: << אורח >> אני לא יכולה לדבר בשמם, אני לא מכירה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> מוריה, אני כן שואל אבל שאלה אמיתית. אי אפשר תקומה מצד אחד. ובאמת פעם אחת שהציבור באמת יבין איך זה עובד. הרי שולחים לשם את הכסף והם מתכללים את הכול. האוצר מפה, משרד התיירות משם, נגב גליל. כי אני דווקא שומע מכל אחד אני שומע שרק קיצצו לו וקיצצו לו. אז בסוף איפה כן הכסף נמצא? << אורח >> מוריה שליסל: << אורח >> אז אני שנייה אעשה הפרדה באמת אולי בין האגפים. אגף החשב הכללי אחראי באמת על הביצוע התקציבי ועל איך מבצעים את הכספים. אגף התקציבים אחראי על הקצאת הכספים. לתקומה ובאמת במינהלת של הצפון, שליאת כן תוכל להסביר טוב. באמת אני חייבת להגיד שיש שיתוף פעולה מצוין. יצא לי לעבוד איתה לא מעט פעמים והיא באמת גם קשובה. אז אני שמחה שהיא הנציגה כאן של השר שהגיעה. הם בעצם מחליטים על איך להקצות את הכספים בעצם לפי ראות עיניו של השר ושל המנהלת עצמה לגורמים שונים. זאת אומרת, הם אלה שצריכים לבוא ולקבל את ההחלטות. ולכן תקצוב מענקים זה משהו שאגף התקציבים מחליט יחד איתם. אני בתפקיד שלי אני ממונה על ערבויות המדינה. אנחנו נותנים ערבות במקום שיש בו כשל מימוני. זאת אומרת, אנחנו נותנים ערבות. למשל בקרן לעסקים קטנים בערבות המדינה או לכל מיני פרויקטים כאלה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> דרך אגב, מה כן נעשה לכל החבר'ה האלו בתקופה הזאת? << אורח >> מוריה שליסל: << אורח >> אני אגיד שקודם כל בתחילת המלחמה אנחנו בסקשן שלנו של ערבויות המדינה נפתחו שני מסלולים בקרן 23. אחד חרבות ברזל ואחד למילואימניקים, שניתנו הרבה מאוד הלוואות. לענף התיירות בעצמו, אגב, רוחבי, ניתנו - - - << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> דיברו למשל על צימרים. עכשיו בן אדם רוצה לשפץ את הצימרים שלו. הוא יודע שאם הוא ישפץ יש סיכוי גדול שהוא גם יצליח להביא לשם אנשים. << אורח >> מוריה שליסל: << אורח >> קודם כל, היו מסלולים ייחודיים למלחמה שנעשו. אנחנו כרגע בוחנים יחד עם המנהלות השונות בחינה של מסלולים נוספים בהתאם לעניין. אבל צריך רגע להבדיל ולראות האם יש כשל מימוני. כי אנחנו לא רוצים לתת סתם הלוואה למישהו במקום מענק, שהוא לא יוכל להחזיר אותה. כי אז אנחנו מכניסים אותו לאיזה שהוא בור שהוא לא יצליח לצאת ממנו. אז אני אומרת, לגמרי זה גם נמצא על השולחן ואנחנו בוחנים את הסוגיות האלה. אבל הקשבתי פה בקשב רב לדוברים האחרים שדיברו ובעיקר דיברו כאן על מענקים. ומענקים זה יותר באמת בסקשן של אגף תקציבים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> מענקים, הסטה של האנשים לכיוון הזה. << אורח >> מוריה שליסל: << אורח >> כן, כן. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> צריך כסף, יש את החכות ויש את הזה. השאלה מה אנחנו עושים. << אורח >> מוריה שליסל: << אורח >> נכון. << אורח >> מיכל פלג עוזיהו: << אורח >> דיברו על מדיניות פה. לא דיברו רק על מענקים. << אורח >> מוריה שליסל: << אורח >> לא, לגמרי. אני אומרת, זה פחות בסקשן שלי. אנחנו מתעסקים באמת בערבות המדינה במקרים שבהם יש כשל. לגבי הלוואות בערבות מדינה אז היום כבר קיימות, איפה שהבנקים, בערבות מדינה, אנחנו נכנסים שם. << אורח >> מיכל פלג עוזיהו: << אורח >> תראי, אני לא הייתי אומרת לעסק שחווה ירידה של 80% ושנה וחצי לא עבד תיקח הלוואה. << אורח >> מוריה שליסל: << אורח >> לא, לגמרי. גם אני בדיוק באותו סיפור. אני אומרת, בסוף, את יודעת, אני לא רוצה שייצא מצב שאנחנו נותנים הלוואה והיא הופכת למענק. ואז יחד עם אותו מענק של הלוואה העסק גם נפל. ואז לא עשינו פה כלום. זה לא תמיד נותן ערך. זה מבחינתי. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> תודה. אייל, סמנכ"ל משאבי אנוש, התאחדות המלונות. << אורח >> איל הננברג: << אורח >> שלום. אני רוצה להגיד כמה משפטים ברמת המקרו ויותר חשוב לנו שתשמעו את המלונות בקצה, שנמצאים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> מבחינת ארנון אתם מסודרים. << אורח >> איל הננברג: << אורח >> רגע. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> ארנון אומר שהמלונות עובדים. << אורח >> איל הננברג: << אורח >> אחד, אני חולק על הנתונים שנאמרו פה. עם כל הכבוד, באמת, זה שיש, מי שהצליח הצליח. אבל הרוב נמצאים עמוק בתוך הביצה. בהפסדים קשים, במצב קשה. אנחנו נמצאים במצב ש-20% מהמלונות סגורים. זה המצב הכי גרוע מאז 1991, מלחמת המפרץ. זו הנקודה שאנחנו נמצאים בה היום. אין לנו דרך בהתאחדות לבוא ולעשות את הבדיקה לגבי אזורים סקטוריאליים, אבל אני כן רוצה לתת מספר דברים ברמת המקרו ואחרי זה נעביר למלונאי שיבוא ויגיד לכם באמת את הצלקות שיש לו על היד. אנחנו בטרום המלחמה היו כ-44,000 אנשים מועסקים בתוך הענף. היום נמצאים 38,000. זאת אומרת ירידה של כ-14%. תהיו בטוחים שהירידה היא בחזקות ככל שמתרחקים מהמרכז. כין אין שם כלום. אנחנו נמצאים במצב קשה, גם לגבי ה-175 מיליון - - - << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> סליחה שאני קוטע אותך. אני שואל שאלה, אם מחר כולם חוזרים – אתה רואה את האנשים האלה חוזרים למלונות ועובדים? << אורח >> איל הננברג: << אורח >> אתה עוד מעט תשמע ממי שנמצא בקצה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> כי בסוף היום התושבים גם לא נמצאים. << אורח >> איל הננברג: << אורח >> נכון, זו בדיוק הבעיה. עכשיו צריך להניע את העגלה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> כשחוזרים כולם. גם אין חינוך ואין תחבורה והרבה דברים חסרים. ברגע שכולם חוזרים, אנחנו רואים את האנשים האלה נמצאים בפנים ועובדים ועושים? << אורח >> איל הננברג: << אורח >> אני לא רוצה לקחת, שהמלונאי יבוא ויגיד לכם בדיוק את האתגרים שהוא בא ומתמודד איתם. אבל אנחנו נמצאים במצב מאוד קשה. אני אחסוך את הדיבור. בוא, ארז. << אורח >> ארז משה: << אורח >> שלום לכולם. שמי ארז משה ואני מנכ"ל מלון גליליון שנמצא בגליל העליון, צמוד לאגמון החולה. אני רוצה לספר לכם קצת על החוויות שלנו, החוויות המלונאיות. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> למה זה סגור? לא הגיעו אליכם מפונים? << אורח >> ארז משה: << אורח >> לא. אנחנו ב-7 באוקטובר היינו בתפוסה מלאה ואיך שהתחילה השבת השחורה בשמחת תורה כל ה-120 חדרים שלנו ברחו כל עוד נפשם בם. ומאז אותו רגע עד עכשיו המלון סגור. כשאני אגיד המלון סגור, אז כל המלונות בגליל העליון סגורים. בעצם האזור עצמו כרגע נמצא במוות קליני. עיר הולדתי, קריית שמונה, נמצאת במוות קליני, עיר רפאים. ואנחנו צריכים לעשות מעשה. כי אנחנו לא אנשים שנוותר על חבל הארץ היפיפה הזה ואנחנו צריכים לעשות מעשה. ופה אנחנו נתקלים בשלוש בעיות עיקריות: הבעיה הראשונה שחברתי ענבר דיברה עליה זה כוח אדם. כוח אדם קשה מאוד להביא עכשיו. מאוד קשה. חלקו גם מפונה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני רק מסיים עם הפרקטיקה. אתם היום מנסים לשקם, לפתוח? << אורח >> ארז משה: << אורח >> אני תכף אסביר הכול. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> בן אדם רוצה להתקשר, אין לו למה להתקשר. << אורח >> ארז משה: << אורח >> רגע, רגע, לא, לא. אני תכף אסביר הכול. זה פעם אחת. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני בכוונה נכנס לפרטים. << אורח >> ארז משה: << אורח >> אני תכף אכנס לפרטים אדוני. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אתה מלון אחד, אבל זה. << אורח >> ארז משה: << אורח >> אני מדבר על כל המלונות. הבעיה השנייה היא המצב הביטחוני. אתה פותח את הטלוויזיה בבוקר, צה"ל לא רוצה לצאת מלבנון, עניינים, מתח. אתה חווה ביקושים, התחלת לחוות ביקושים למאי יוני, והביקושים כרגע בינואר, פברואר, מרץ, אפריל מאוד מאוד נמוכים. זו הבעיה השנייה. הבעיה השלישית היא העובדים שכן הצלחת לגייס. אותם עובדים שכן הצלחת לגייס והם דבקים בחיידק המלונאות, ואני מדבר על המלון שלי, מלון גליליון, שאותו אני הולך לפתוח ביום חמישי הקרוב. המלון הראשון בגליל העליון שנפתח, מתוך תחושת ציונות ושיקום. אז מתוך ה-200 עובדים, 60 עובדים שהצלחתי לגייס, אני צריך להחזיק אותם בתפוסות נמוכות עד שהתפוסות תגדלנה. ופה אני צריך את המדינה שתהיה אחריי. שתעזור לי, תתקצב אותי, תעזור לי לשלם להם משכורות. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> מה קיבלתם עד עכשיו, דרך אגב, מהמדינה? << אורח >> ארז משה: << אורח >> עזרה להחזיק את המלון כשאין בו אף אחד. מילה טובה למס רכוש, היו איתנו, תמכו בנו. במספר העובדים שהיו, החזקנו את המלון חי ושפצנו אותו והשקענו. אבל עכשיו התקופה הזאת של השלושה-ארבעה חודשים עד שבעזרת השם נגיע לשם, אותו עובד שיהיה לי עכשיו 30% תפוסה בסוף שבוע, ואולי 10% תפוסה באמצע השבוע, אני אצטרך לפטר אותו, כי לא יהיה לי איך לשלם לו משכורת. אבל אם אני אפטר אותו אני לא אשמור אותו ולא יהיה לי איך להפעיל במאי, יוני, יולי, אוגוסט. ואנחנו פשוט נהרוג את הגליל העליון. אז מה שאנחנו צריכים כרגע מהמדינה זה עזרה להחזיק את האנשים. שלא יברחו, שלא ילכו למקומות אחרים, שלא יעשו שיפטינג לעבודות אחרות. מה שכן אנחנו מצליחים להביא, כן, העובדים שכן הצלחנו להביא. וענבר דיברה שזו כמעט משימה בלתי אפשרית. אבל תפסת עובד, שמור אותו. שמור אותו גם כשיש פחות עבודה. תן למדינה לעזור בלשלם לו את השכר. לא גרידיות ולא כלום. רק כדי שהמלון יעבוד ולאט לאט נעלה למעלה. אני מזכיר לכם, לכל אחד מפה, את הגליל העליון ואת רמת הגולן. את מרכז קנדה במטולה. את אגמון החולה, את החרמון, את הקיאקים, את מפל הבניאס, את השביל התלוי. את הנופים היפיפיים. מיליוני תיירים בשנה מגיעים למקום הזה. ואם אנחנו לא נלמד כמדינה לתת לו את הפוש האחרון, ואנחנו לא בכיינים, אנחנו פותחים את המלון, אנחנו רוצים לעבוד. אנחנו נלחמים, אנחנו משכנעים אנשים בטלפון. אומרים להם שאנחנו צריכים אותם. ואנשים מגיעים. לא במספרים גדולים, מגיעים. אבל כדי שנגיע לנקודה ההיא, שבעזרת השם אנחנו רוצים להיות שם ולחזור, אנחנו צריכים עכשיו עם הדפיברילטור לתת לגליל העליון מכות חשמל באלגוריה, ולעזור לנו לדחוף את העגלה הזאת, בתשלום משכורות. דבר שני, ודיברו על זה פה. כל מי שמלונאי מכיר את המכרז של החשכ"ל. זאת אומרת, כל משרדי הממשלה והאגפים וכו', שיוצאים לבלות. אנחנו לא מבקשים להביא את כולם אלינו. הרי הם עובדים דרך סוכנויות תיירות. לתת לנו ולאזור העוטף עדיפות בנקודות. עדיפות בנקודות. אני לא רוצה להיות פה, אתה יודע, פופוליסטי ולהגיד שכל משרדי הממשלה יבואו לגליל ולעוטף. זה לא נכון. אבל תנו לנו עדיפות. תנו לנו פור. כמו שאומרים בוא נעשה תחרות ריצה, אני אתן לך פור עשרה מטרים. תן לי פור עשרה מטרים. תן לי. תן לי צעטלה קטן להתמודד. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> זה קריאה. אני לא יודע איך אנחנו יכולים לאכוף את זה. אבל זו קריאה לכל משרדי הממשלה מפה כרגע. << אורח >> ארז משה: << אורח >> לא, תראה, יש עדיפות. זה עובד בנקודות בחשכ"ל. תן לי ולדרום עדיפות של כמה נקודות מעל. תן לי עדיפות על מקום אחר, על ירושלים, על תל אביב, על ים המלח, על אילת. תן לי את העדיפות הזאת ואני אקלוט את האנשים. ואני אצא מהמשבר הרבה יותר מהר. למשרד התיירות אני אומר, יש דרך להתחיל ולדבר על הגליל ועל העוטף בקמפיינים, לספר. אם זה ברשתות חברתיות, אם זה בטלוויזיה וברדיו. חוזרים הביתה, חוזרים לגליל. חוזרים הביתה, חוזרים לעוטף. וכמו שאמרה חברתי פה, לא מהמקום המתמסכן, אלא מהמקום הצומח, הציוני, הכיפי, הטוב, החיובי. חוזרים הביתה, חוזרים לדרום, חוזרים הביתה, חוזרים לגליל. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> דרך אגב, יש לנו כבר קמפיין מוכר שהתיירנים ישבו והכינו עם הרשות לפיתוח הגליל. ושאלתי לפני שבועיים את גילה. כל הזמן אמרנו שברגע שתהיה הפסקת אש נלחץ על כפתור והקמפיין יהיה מוכן. גילה זו אחראית תיירות ברשות לפיתוח הגליל. היא אמרה לי ענבר, עוד לא קיבלנו את תקציב 2024. השנה נגמרה, הרשות לפיתוח הגליל עוד לא קיבלה תקציב תיירות. הכול מוכן, הקמפיין מוכן, אבל הם לא קיבלו תקציב. אז זה גם משהו שצריך לבדוק איפה התקציבים. << אורח >> ארז משה: << אורח >> אני רק מספר שבמהלך כל המלחמה כמובן שהמלון שילם ארנונה. אף אחד לא ויתר לנו על הארנונה. אף אחד לא בא לקראתנו במשרד הפנים שנותן את ההוראות לרשות המקומית. הכול סגור. אבל, ואני פה אומר 'אבל'. חד משמעית, שלא ישתמע מפה שאנחנו מסכנים. אנחנו יהודים, אנחנו חזקים, אנחנו ישראלים, אנחנו דבקים בקרקע. לכן אנחנו צריכים עזרה. אנחנו צריכים עזרה, כי אם לא תגיע העזרה הזאת, מדינת ישראל תתחיל מראש פינה דרומה. כל האזור של הגליל המזרחי ילך קיבינימט, הוא לא יהיה שלנו. סך הכול ממקום של אהבת אירוח ומלונאות והסנונית הראשונה, מלון גליליון שנפתח בעזרת השם ביום חמישי הקרוב, בואו תעזרו לנו. מס רכוש יודע לעזור לנו. אם הוא עזר לנו עד עכשיו, תנו לנו עוד כמה חודשים האלה ואז נגיד תודה ונחזור לדרך המלך. תודה רבה על ההקשבה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> ארז, תודה רבה. דברים יוצאים מהלב. << אורח >> איל הננברג: << אורח >> עוד משפט אחד רק שאני מבקש להוסיף פה בהמשך למה שאמר, וזה דווקא על הגיוס של כוח האדם. בדיוק כמו שבקורונה אנשים הייתה להם איזה שהיא חשיבה מחדש לאן הם חוזרים בעבודה ולא כולם חזרו לעבודה, עכשיו זה גם כן. רק שכולם מסתכלים על הכותרות כדי לבוא ולראות בכלל אם אני חוזר. המצב הוא בדיוק כמו שבאו ותיארו כאן, גם בצפון וגם בעוטף. אין עדיין תושבים. גם גיוס כוח אדם זו חתיכת משימה. ופה חשוב מאוד שהמדינה תעזור טיפה, כדי שנוכל להתניע, כדי שבמאי יוני זה יעלה על הפסים בצורה סבירה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> בבקשה. אחרי זה אני רוצה לעבור לליאת. << אורח >> משה יפרח: << אורח >> בוקר טוב, משה יפרח, סמנכ"ל השמה ומעסיקים בשירות התעסוקה. קודם כל, בהקשר להצעה של גם מה שענבר דיברה וגם ארז, אני חייב לציין שמנכ"לית שירות התעסוקה התעקשה לקיים את כנס תוכניות העבודה בצפון ודחינו את הכנס עד שיפתחו בתי מלון בצפון. וכבר בשבוע הבא שירות התעסוקה נמצא, אני לא אזכיר את המלון, אבל במלון שהוא סמוך לקריית שמונה. ואני חושב שזו אמירה מאוד חשובה לכלל משרדי הממשלה. כמו שאמרתם, זה לא בחסד, זה בזכות. יש מקומות טובים בצפון והתעקשנו לשלב בזה גם סיורים, שנוכל לסייע למעסיקים. אז אנחנו כבר שבוע הבא בצפון. אני רוצה להתייחס לגבי כוח אדם. פחות אני נוגע בדברים שקשורים לשימור עובדים, תקציבים, מענקים, אלא יותר סיוע של שירות התעסוקה, זה המנדט שלנו. א', זו חובה. אבל זו גם זכות לא קטנה לסייע, בטח בתקופה הזאת, לאזורים האלו. לשירות התעסוקה יש יכולת לסייע בטח לבתי המלון וגם לתיירות. אנחנו במהלך המלחמה סייענו לא מעט לענף הזה, לבתי מלון. אם אני מתייחס לצפון ולדרום, למעלה מ-300 אנשים עשינו להם השמה בענפים האלה בדרום ובצפון. יש לנו כרגע למעלה מ-1,000 דורשי עבודה בענפים האלו, שמחפשים עבודה בתחומים האלה, בצפון ועוד 300 בדרום. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> ארז ישמח מאוד, יש לו רק 60 מתוך 200. הוא ישמח מאוד שתעביר לו. לפעמים על הנייר זה נראה טוב. אבל כשמגיעים לשטח. << אורח >> משה יפרח: << אורח >> אנחנו מכירים את האתגרים, אנחנו יודעים את הנתונים שאנחנו יודעים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אמרתי את מה שאמרתי, אני בסוף מכיר קצת. << אורח >> משה יפרח: << אורח >> אני יודע את הנתון שאני יודע, אבל אני לא יודע את מה שאני לא יודע. מה שאנחנו כן יודעים, שמבחינת שירות תעסוקה אין כרגע ביקושים גדולים לעובדים בצפון בענף התיירות. יכול להיות שזה נמצא כרגע בתהליך - - - << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> הם היו סגורים. << אורח >> משה יפרח: << אורח >> נכון. יכול להיות שמתחילים לאתר עובדים. גם יכול להיות שלא כל המעסיקים, לא יכול להיות, בטוח, לא כל המעסיקים פונים לשירות התעסוקה לבקש עובדים. אבל כן אני קורא, יש לנו יכולת לעשות ועשינו בעבר גם עם התאחדות בתי המלון בתקופת הקורונה, עשינו ירידים לגיוס עובדים. יש לנו את היכולת לעשות את זה, גם בדרום וגם בצפון. אנשים רוצים לעבוד. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> תקציב 2024 הגיע, הכול בסדר? << אורח >> משה יפרח: << אורח >> אנחנו לא צריכים תקציב. יש לנו את דורשי העבודה שלנו ויש לנו את המעסיקים. אנחנו יודעים לעשות את זה בהון האנושי של שירות התעסוקה. זה לא דבר שהוא תלוי תקציב. צריך א' רצון טוב מצד דורשי העבודה. זה אתגר. ברור שלא כל אלה שמופיעים אצלנו זה אנשים שהם מתאימים ורוצים לצאת לעבוד היום. אבל עדיין יש לנו יכולת לעשות, ארז, ואני באמת קורא לך לפנות לשירות התעסוקה. אתה יותר מדבר כרגע איך אתה משמר את ה-60 עובדים הקיימים ופחות להרחיב, אבל אנחנו נשמח לסייע. << אורח >> ארז משה: << אורח >> כן, בהחלט. שירות התעסוקה הוא מאוד קואופרטיבי, ואנחנו עובדים מולו הרבה באזור שלנו. כמו שאמרת, אנחנו מחכים שאנשים יחזרו הביתה ומנסים להביא יש מאין, להוציא מים מן הסלע. כל אחד שכן רוצה להגיע אנחנו מכניסים אותו למשפחה של המלון ואז אנחנו רוצים לשמור עליו, לתת לו משכורת ושלא יברח לנו. כי אנחנו חייבים את זה. חייבים, חייבים. אז כל עזרה תבוא בברכה. אני גם מאמין שככל שיעבור הזמן אנשים יחזרו. התחזיות השחורות של נטישה המונית של קריית שמונה והצפון, אני לא מחזיק בדבר הזה. אנחנו גרים בחבל ארץ הכי יפה בארץ ואנשים מתגעגעים לירוק, לנשמה ולבית שלהם. והם יחזרו. כמובן שבשוליים אחוזים קטנים. אבל בואו, אנשים יחזרו הביתה. << אורח >> משה יפרח: << אורח >> אוקיי. אז אני רוצה לסיים בשני משפטים. א', אני מתחבר למה שנאמר כאן ומסתכל מצד של מחפשי עבודה. גם אין איזה שהיא ודאות. זאת אומרת, אם אנשים נופשים לא מזמינים מקומות נופש בגלל אי ודאות, גם מחפשי עבודה לא יודעים אם יקבלו אותם לעבודה היום, האם ישאירו אותם מחר. כי בסוף הכול נמצא עדיין באי ודאות. וככל שתהיה אי ודאות, ככל שיהיו לסייע באמת למלונאים להחזיק את העובדים, גם כשהמחזורים שלהם הם פחות, עובדים יותר ירצו ללכת לעבוד. << אורח >> ארז משה: << אורח >> בדיוק, זה הסיפור. << אורח >> משה יפרח: << אורח >> אני קורא להתאחדות בתי המלון, אנחנו עובדים שנים ביחד, אנחנו יודעים לעבוד ביחד, אנחנו רוצים לעבוד ביחד. אמרתי, זו חובה שלנו וזו זכות שלנו. יש לנו הרבה מה לעשות. יש אנשים שרוצים לעבוד. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> אפשר רק הערה? מניסיון, כשהייתי בכנסת וניסיתי לקדם חקיקה שנותנת תעדוף לגליל ולנגב, יש התנגדות גם של משרד האוצר וגם של משרד המשפטים לתת תעדוף במכרזים. בואו נפתור את זה. אני מבינה את ההתנגדות. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אבל בסוף את הולכת על 150, זה לא נקרא תעדוף. אם משרד הביטחון כדוגמה יוצא במכרז שרק אם יש לך מחזור של 150 מיליון שקלים אז אתה יכול להיכנס למכרז, זה התעדוף הכי גדול שיכול להיות. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> לא, להיפך. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> זה התיעדוף, הוא מתעדף את מי שהוא רוצה. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> הוא מתעדף את הגדולים. אבל מה שאני אומרת, אנחנו בתקופה אחרת. יש פה משימה לאומית לשקם חבלי ארץ. אני חושבת שגם, אולי אני מגזימה בציפייה שלי, שמשרד המשפטים ומשרד האוצר, טיפה להגמיש. בשוטף הנושא הזה של שוויון הזדמנויות, הכול מקובל. יש כרגע משימה לשקם את חבלי הארץ האלה. תהיו יצירתיים. אין פה נציגים שלהם, אבל תהיו יצירתיים ותמצאו את הדרך. באמת, זה לא מצריך כסף. זה קחו נופשים, קחו משהו שכבר קיים ותגידו אנחנו עכשיו משקיעים אותם בחבלי הארץ האלה, כי אחרת לא תהיה תקומה לאזורים האלה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אוקיי. משרד התיירות, מי נמצא איתנו פה? << אורח >> ואיל כיוף: << אורח >> ואיל כיוף, מנהל אגף תיירות כפרית. שלום. קודם כל, יושב-הראש, תודה על הדיון הזה. הוא חשוב לנו גם כמשרד. וברור למה. אני אתחיל ממה שתיארה ענבר לגבי גליל מזרחי. אז זה גם תקף לגליל עליון, גליל מערבי, גליל תחתון. עשינו סיורים רבים בחודשים האחרונים. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> גליל מזרחי זה גליל עליון. << אורח >> ארז משה: << אורח >> גליל עליון ורמת הגולן יחד. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> כן, כל האזור. << אורח >> ואיל כיוף: << אורח >> הזכרת חולדות, יושב-הראש. בתוך הצימרים פשוט כואב הלב לראות באיזה מצב הגיעו מתקני האכסון בשנה הזאת שהכול היה מוזנח. העברנו לתנופה תוכנית סדורה מה אנחנו רוצים לעשות בשלוש השנים הקרובות. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> מישהו יודע כמה, מישהו עשה בדיקה כמה אתרים מדובר? מה המצב? רוצים שאנשים יחזרו, אבל מישהו עשה בדיקה באמת מה קורה? כמה מבנים? באיזה מצבים נמצאים? יש איזה נייר עמדה או משהו? << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> כל מה שהיה סגור 14 חודשים צריך ברמה כזו או אחרת. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אבל אני שואל, מישהו טיפל בזה? בסוף רוצים שאנשים יחזרו. רוצים שעסקים יחזרו ותיירות תחזור. איך היא תחזור אם לא נתחיל כבר את ה-א'-ב'. הרי בשביל להגיע לקילומטר צריך את המטר הראשון. עשו כמה מטרים בעניין? מישהו טיפל בזה? << אורח >> ואיל כיוף: << אורח >> יש כמעט 6,000 יחידות אירוח בצפון. ואני לא חושב שאפילו 1,000, אולי בהתחלה לפני שעברנו למערכה בצפון, עבדו קצת. אבל זה 6,000-5,000 יחידות שהיו סגורות במשך שנה. מישהו צריך לבוא, צימריסט לא יכול מחר בבוקר לפתוח את הדלתות ולהתחיל לעבוד. זה ברור לנו. פה אני מתחבר למה שאמרה נציגת האוצר. אני אציג קודם כל את התוכנית ואז תבינו מאיפה זה. אנחנו רוצים בשלוש שנים הקרובות להקצות 60 מיליון שקלים לעידוד הקמת הרחבת מתקני אחסון לצפון. חלק מהדבר הזה זה מה שהיא הזכירה. אנחנו בדיון ושיח עם אגף התקציבים, כדי להקצות גם ליחידות אירוח, לצימרים, מענקים שיעזרו להם לחזור לפעילות. עשינו את זה בעבר ביישובים הדרוזיים בעקבות החלטת ממשלה ביישובי הדרום, 2010-2011 ביחד עם מיכל. וזה מאוד עוזר לתיירן, כרשת ביטחון, 20%-24%, 25% מענק כדי שבאמת יחזיר את הפעילות שלו. בשלוש שנים הקרובות המשרד ביחד עם תנופה, אנחנו נקצה סך של 60 מיליון שקלים לסיפור הזה. חלק דרך עידוד השקעות הון למלונות ונראה כמה תקציב אגף תקציבים יאשר ואז נעביר את זה גם ליחידות אירוח. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> יחידות אירוח לא חדשים, יחידות אירוח שיפוץ הקיימים. << אורח >> ואיל כיוף: << אורח >> הקיימים, כן. שדרוג, התאמה, גם אם לא נפגע אז מן הסתם כל מה שהיה סגור שנה הוא צריך את הרענון. אני עובר לשיווק. אנחנו רוצים להקצות 40 מיליון שקלים לשיווק. חלק ממנו זה להביא תיירות נכנסת חזרה כשיתאפשר. אבל חלק אחר, כמו שענבר ביחד עם גילה מהרשות לפיתוח הגליל קמפיינים מקומיים לעודד את הישראלים לצאת היום. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> כן, אבל אני מבין שעוד לא קיבלתם עדיין תקציב ל-2024, אז זה דיבורים שמתי הם יקרו? בסוף הקמפיין צריך להתחיל עכשיו. אני יודע דבר אחד, בסוף אנחנו צריכים גם לתושבים וגם לאנשים מסביב להחזיר להם את התחושה שהבית מחכה להם והמקום, אנחנו רוצים שתחזרו. הרי כל הכסף של עידוד שרוצים לתת לאנשים לחזור, זה בשביל שאנשים באמת יחזרו. כי אם לא יחזירו אותם אנחנו גם עוד כמה שנים נראה אותם בחוץ. חייבים להתכנס לזה. איך אומרים, לצלול לבפנים. << אורח >> ואיל כיוף: << אורח >> רק שהיא הזכירה את הנושא הזה אמרתי מחר נשב איתה, ביחד עם הרשות לפיתוח הגליל. אם אין להם את התקציב אנחנו ננסה למצוא את התקציב כדי לצאת עם קמפיין מהר כמה שאפשר. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> אבל שוב, יש פה ביצה ותרנגולת. אל תביאו תיירים לפני שיש עובדים. זה בסדר שיבואו אבל צריך לוודא גם שהעובדים חוזרים. << אורח >> ואיל כיוף: << אורח >> הרצון שלנו שיבואו לא לשהות, כי בסוף את מבינה, זו התיירות האמיתית. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> מי שנשאר לישון משאיר יותר כסף. << אורח >> ארז משה: << אורח >> ענבר, זה פרוספריטי. ברגע שיתחילו לדבר אנשים גם יחזרו ועובדים יחזרו. צריך להניע משהו חיובי, לא שלילי. << אורח >> ואיל כיוף: << אורח >> אז כל קמפיין נעשה אותו ביחד. כי זה כמו שאמרת, נתאם את זה ביחד. דבר שלישי זה 75 מיליון שקלים לשיקום והקמת תשתית תיירותית ציבורית חדשה. מטולה לדוגמה, כל התשתית התיירותית שם נהרסה. צריך לשקם אותה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> דוגמאות? << אורח >> ארז משה: << אורח >> מרכז קנדה. << אורח >> ואיל כיוף: << אורח >> מצפורים, מדרחוב, שילוט. כל מה שהוא קשור למתיחת פנים של יישובים כדי לקלוט תיירים, כדי להפוך אותו למקום יותר מזמין. זה התשתית התיירותית שאנחנו מקימים. במיוחד איפה שיש אכסון, בעיקר איפה שיש אכסון. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אוקיי. עכשיו לבוא לשפץ את כל מטולה ב-75 מיליון זה לא, אנחנו יודעים את הסכום. << אורח >> ואיל כיוף: << אורח >> הסיפור לא פשוט. צפת, לדוגמה, גם צריך. יש לנו את צפת, עכו, נהריה, טבריה. יש תשתיות, גם אם לא נפגעו ממש בפגיעה ישירה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> לא, לא, אני שמח שאתה אומר. כי יש מקומות, חשבו שטבריה זה לא בסיפור או מקומות נוספים. בסוף כולם נפגעו. << אורח >> ארנון בירן: << אורח >> אם אפשר, ואיל, תקציב משרד התיירות הוא בין 200 ל-300 מיליון שקלים בשנה, כבר 10-15 שנים. אתה יודע במה הוא ממוקד, שבע ערי ליבה. << אורח >> ואיל כיוף: << אורח >> לא רק, אבל בעיקר. צודק. << אורח >> ארנון בירן: << אורח >> שבע ערי ליבה, 70% מהתקציב. אז אני חושב שהגיע הזמן לשנות גם את המדיניות הזאת. בלי שום קשר למצב הנוכחי. כמו שאמר יושב-הראש, 70 מיליון שקלים, להערכתי, לכל הצפון, צנוע מאוד. << אורח >> ואיל כיוף: << אורח >> אגב, זה תקציב שאולי נמצא לו גם מקורות אחרים של matching מול משרד שיכון, עם שיקום שכונות. את זה צריך לבחון במסגרת תנופה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> זה תקומה או תנופה, צריכים לראות מה עושים עם הדבר הזה. << אורח >> ואיל כיוף: << אורח >> צריך לראות איפה יש שילוב של תקציבים, אתה צודק, ולהגדיל אותם. אין מה לעשות, כמו כל משבר לפעמים הוא גם מייצר הזדמנות. ופה ההזדמנות שלנו אולי למקד את ההשקעות שלנו יותר בפריפריה הצפון. מכורח הנסיבות. מבחינתו אלה הדברים שאנחנו רוצים להתמקד בהם בתקופה הקרובה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> ולזה יש תקציב? ה-70 מיליון, ה-60 מיליון. << אורח >> ואיל כיוף: << אורח >> כל מה שאנחנו העברנו לתנופה כמובן אנחנו עומדים מאחורי זה. ברגע שיש תוכנית עבודה ונוציא, זה כמובן הכול קול קורא. צריכים לפרסם את הקול קורא, לקבל את הבקשות, לדון בהן. אבל פה אין תחרות עם ירושלים או אילת. התחרות היא ממוקדת בין היישובים, כמובן נתעדף אותם לפי הצורך, לפי התשואה התיירותית. אבל זה תקציב שיפורסם ברגע שנסגור את העבודה הסופית עם תנופה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> תודה רבה. אנחנו נעבור באמת לתנופה. ליאת, בבקשה. כל הזרקורים מופנים אליכם בסוף. אני יודע שזה לא פשוט, אתם די חדשים בתוך הדבר הזה. אבל עיניהם של כולם נשואות אליכם. << אורח >> ליאת כהן: << אורח >> שמי ליאת כהן, אני מנהלת אגף תכנון ואסטרטגיה במינהלת. גרה בצפון, גרה במצפה הילה, ליד מעלות כבר 20 שנים. כך שאני מכירה לעומק את האתגרים. ניהלתי את אשכול מערבי, אז גם מהמקום הזה. מכירה את עולם התיירות. אז על תנופה. אנחנו באמת מינהלת חדשה, התחלנו לעבוד לפני שלושה חודשים, באיחור אופנתי. השלב הראשון שלנו היה לגמרי להתמקד בהחזרת התושבים הביתה. כמו שאתם יודעים, אתמול השר ושר האוצר פרסמו את ההטבות לתושבים שיחזרו הביתה. מענקים, מענקי עזובה שדיברו עליהם פה. ובמקביל נתנו לרשויות המקומיות ולמועצות כסף כדי לשפר את הנראות הראשונית של המרחב. סך של 300 מיליון שקלים יתחלקו בין הרשויות, במודל הקצאה שמכירים. עכשיו מה שאנחנו עושים אנחנו בעצם יושבים עם כל אחד מהמשרדים, בודקים יחד איתם את הדברים שאנחנו יכולים לעשות כדי לקדם את המרחב. חשוב להגיד, אנחנו לא משרד האוצר, גם אם אנחנו יושבים בתוכו. אנחנו לא מחליפים את תקציב המדינה ולא את תקציב המשרדים. כל מה שאנחנו ניתן, גם כי תקציבנו מאוד מוגבל יחסית לדרום. לא נפתח פה את זה. כל מה שאנחנו ניתן יהיה בעיקרו מיועד לפיתוח, להשקעה, לקפיצת מדרגה לאותם עוגנים כלכליים שהמרחב שלנו צמא אליהם. המטרה שלנו היא קודם כל להחזיר את התושבים. ופעם שנייה, להרחיב את כמות האוכלוסייה בגליל. אנחנו מדברים על להכפיל אותה תוך עשור באוכלוסייה בשכר גבוה. זה מחייב היערכות שונה לגמרי. ברור לנו שעולם התיירות הוא אחד העוגנים המרכזיים של הגליל. גם אם השכר בו הוא לא גבוה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> בסוף כאשר בן אדם עובד במקום מסוים הוא בדרך כלל גם גר בו. וכשהוא גר בו אז הוא גם ממשיך. בסוף אנחנו צריכים, הוועדה שלנו פה זה צמצום הפערים. אני אומר, לפני המלחמה ידענו כל כך הרבה דברים. פתאום אני רואה לעצמי בכל תקופת המלחמה הזאת שאנחנו לא רק שלא התקדמנו, חזרנו בפערים. << אורח >> ליאת כהן: << אורח >> הפערים גדלו. אני יכולה להגיד לך בתור אחת שמכירה גם את המרכז וגם את הצפון. עוד בוא לא ניכנס לזה שאנשים שלא הכירו את המרכז עכשיו מכירים. ורמת החיים שהם ידרשו היא רמה אחרת ממה שהם התרגלו לפני. זה גם אתגר. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> או להכניס עוד כסף. << אורח >> ליאת כהן: << אורח >> אני מקווה. כן, כן. בסוף אם יבואו אוכלוסייה שמרוויחה יותר גם המרחק ישתנה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> הפחד שלי שאנשים יישארו במרכז. << אורח >> ליאת כהן: << אורח >> זה הפחד של כולנו ויהיו כאלה שיישארו. ואז אנחנו בונים על הציונות במיטבה של העם היהודי אשר בציון ושפשוט יגיעו אנשים אחרים. אנחנו מקווים עדיין להחזיר את כל התושבים הביתה. זו אחת המשימות הראשונות שלנו. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> מה אתם אומרים לגבי הסיפור של המלונאות? שהם רוצים להחזיק את העובדים. << אורח >> ליאת כהן: << אורח >> אז לגבי התיירות וכמו שאר המשרדים, מה שעשינו עם משרד הכלכלה למשל, ישבנו איתם על תוכנית ספציפית, פירטנו דבר דבר והשר שלנו, בצדק, מדבר על תכולות. הוא מבין שהוא לא יכול לחכות לגיבוש תוכנית רב שנתית ואפילו לא לתוכנית מלאה של 2025. ובעצם כל משרד שאנחנו יושבים איתו ומגיעים להבנות כשההבנה הראשונה היא מה המשרד שם מכספו שלו, מה התוכניות המקוריות של המשרדים. איפה הכסף שהם מתעדפים בתוך התקציבים שלהם, במקרה שלנו לצפון. ורק על הכסף הזה אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים בשביל לתת תוספת. ברור לנו שצריך לדבר על השיקום, ברור לנו שצריך לדבר על אתרי הטבע שנהרגו גם מהצבא שלנו וגם מהתקפות החיזבאללה. ברור לנו שמדובר בתקציבים מאוד גדולים. לא משרד התיירות וגם לא תנופה יכולים לעשות את זה לבד. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> יש מישהו שמתכלל? סתם, אני שואל ברצינות, יש מישהו שמתכלל את כל המשרדים ואת כל הדברים האלה? את המחשבות, את הרצונות. << אורח >> ליאת כהן: << אורח >> כן. אנחנו הוספנו את כל התוכניות של כל המשרדים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> כי אני מסתכל גם על נושאים שהעלו פה ממשרד הביטחון שעושה דברים מסוימים. בסוף, אם אנחנו נדע לשבת שולחן אחד עגול ויעלו את כל הצרכים, את כל הדברים, אין לי ספק שזה יפתור חצי מהבעיות. << אורח >> ליאת כהן: << אורח >> לגמרי. ובעיניי זה אחד התפקידים של המנהלת. הרי בעצם אם הכול היה מסתדר לבד וכל משרד היה יכול לשבת עם המשרדים האחרים ולהוציא תוכניות עבודה משותפות, אז זה היה קורה גם בלי המינהלת. לא קרה. מי כמונו יודעים. אנחנו מקווים שזה שיש מינהלת שכל attention שלה הוא רק על הצפון יגרום לזה שמשרדים סביב אותו נושא יישבו ביחד ויאגמו משאבים. זה תהליך. הלוואי והייתי יכולה להגיד. אתם יודעים, אני גרה 20 שנים בצפון. דברים שהיו במרכז לפני 20 שנים עדיין אין אצלנו בצפון. אנחנו מכירים את הפערים האלה. אבל אנחנו מקווים שה-attention שכולנו שמים על התהליך הזה ועל השיקום ועל הצמיחה של הגליל יובילו לתוכניות. אנחנו נשב עם משרד התיירות, לא ישבנו, רק ראינו תוכניות ודיברנו קצת. נפרוט לפרטים את הדברים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> כמו שאמרו פה, זו הזדמנות. << אורח >> ליאת כהן: << אורח >> לגמרי. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> דווקא מהחושך הזה ומהמצב הזה, דווקא אפשר לצמוח מאוד מאוד. << אורח >> ליאת כהן: << אורח >> אנחנו מקווים ואנחנו גם מדברים עם העסקים ועם הרשויות והמשרדים. זה באמת תהליך, רק התחלנו. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> גם אני חייבת להגיד מילה טובה על תנופה, שבאמת הביאו אנשים מהשטח. אנשים שמבינים. לא רק ליאת, יש שם צוות של אנשים שהם תושבי הצפון. וזה הבדל של שמיים וארץ שעובדים עם, אני לא אומרת את זה בקטע רע. אבל כשאני עובדת מול אנשים בירושלים והם מתווכחים איתי שיש רכבת לקריית שמונה ואני מסבירה להם שהרכבת נעצרת בכרמיאל. לעומת מישהו בצפון שאנחנו מדברים באותו, אנחנו על אותה פסקה. אני לא צריכה להתחיל להסביר להם מה זה צפון ומה זה גליל מערבי ומה זה גליל מזרחי. זה שמיים וארץ. באמת הצוות שנבחר הוא צוות מצוין. << אורח >> ליאת כהן: << אורח >> אני מקווה. אנחנו מחזיקים את כל המספרים שענבר מחזיקה. גם בגליל מערבי וגם בגליל מזרחי. ואנחנו מקווים. אני לא יודעת להגיד לוחות זמנים, אבל אני יודעת להגיד שאנחנו על זה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> תודה ליאת. מס רכוש, מר ג'ורנו. דווקא פרגנו לכם מקודם על מס רכוש. << אורח >> גיא ג'ורנו: << אורח >> כשמגיע, מגיע, לא? << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> עשו עבודה מצוינת במלחמה, ממש. << אורח >> גיא ג'ורנו: << אורח >> עושים את המקסימום. << אורח >> ארז משה: << אורח >> הם גוף מדהים וקואופרטיבי ומבין עניין ואין מה לומר. << אורח >> גיא ג'ורנו: << אורח >> תודה. << אורח >> ואיל כיוף: << אורח >> תתגמל אותו על זה. << אורח >> ארז משה: << אורח >> לא, לא קשור. אתה יודע, כאשר בתוך כל הכאוס, אתה מוצא אוזן קשבת והבנה וראייה קדימה. << אורח >> ואיל כיוף: << אורח >> הם עשו עבודה מדהימה. << אורח >> גיא ג'ורנו: << אורח >> אני אסקור טיפה בכמה מילים את המסלולים שיש ואת הפיצויים. אני גיא ג'ורנו, סגן מנהל קרן הפיצויים. נכון להיום יש לנו עדיין שלושה מסלולים שרצים, מסלולי פיצויים לעסקים. כשאני מזכיר שהפיצויים בעצם מותנים בהנחיות פיקוד העורף. זאת אומרת, אנחנו נשענים על פיקוד העורף. ברגע שפיקוד העורף מחליט שיש הגבלה למעשה קרן הפיצויים נכנסת למתן פיצוי. באזור הצפון אנחנו מחלקים את זה, אם אני אחלק את זה לאזורים של התיירות, זאת אומרת שזה גולן דרום, גולן צפון, קו העימות, גליל עליון. אנחנו מדברים עד היום על סדר גודל של 12,886 תביעות שהוגשו. ועד היום שולם בענף התיירות בלבד, לעסקים שסימנו בדף התביעה שלהם שהם עוסקים בענף התיירות, בין אם זה צימר, בין אם זה בית מלון – סך הכול אנחנו מדברים על כחצי מיליארד שקלים ששולמו עד היום מקרן הפיצויים. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> מסעדות ואטרקציות לא נחשבים בתוך זה? << אורח >> גיא ג'ורנו: << אורח >> מי שסימן את עצמו כענף תיירות. אם את מדברת למשל על צפת, שזה ענף תיירות, למשל טרקטורונים וכאלה, תלוי איך הם הגדירו את עצמם. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> יש באג עם המסעדות שהן לא נחשבות תיירות. << אורח >> גיא ג'ורנו: << אורח >> נכון. מסעדה לא מוגדרת כתיירות, אלא כמסחר. אז מי שסימן את עצמו בענף התיירות. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> כמה מתוך ה-12,000 קיבלו כן מענה? לא הסכום של חצי מיליארד. אני מדבר עכשיו מתוך ה-12,000 בקשות שהוגשו, כמה נענו בחיוב? כי אני רק אגיד משפט אחד, שאני הבנתי שהיו אנשים שבהתחלה קיבלו איזה סכום קטן כלשהו ואחרי זה בערעורים. יש איזה משהו שהיה סחבת, כך אני מבין מפניות שהגיעו אליי. << אורח >> גיא ג'ורנו: << אורח >> אני אסביר. יש שני מסלולים עיקריים בצפון: המסלול האדום ומסלול מחזורים. בעצם בשאר הארץ ודרומה יש את המסלול של ההוצאות המזכות. למסלול של ההוצאות המזכות יש תנאי סף כניסה שבעצם העצם צריך להראות פגיעה בהכנסות של 25% לפחות. ובשני המסלולים האחרים אין רף כניסה. זאת אומרת מסלול אדום זכאי לפיצוי מלא על כל ההפסדים שנגרמו לו. ובמסלול המחזורים אין רף כניסה. מספיק שתראה לי שנפגעת באחוז אחד בהכנסות, כבר מגיע לך איזה שהוא פיצוי לפי נוסחה מסוימת. כאשר במסלול מחזורים יש תקרה על הפיצוי, במסלול האדום אין תקרה. זאת אומרת, אם אנחנו מדברים על עסקים שהגישו תביעה, זכאים להגיש תביעה במסלול האדום, כאשר במסלול האדום בענף התיירות יש להם הקלה. זאת אומרת, אם בהתאם להנחיות פיקוד העורף להיכנס למסלול האדום בכל העסקים יש איזה שהוא רף כניסה של כמות ימים של הגבלת התגוננות, בעצם בענף התיירות מספיק יום אחד. זאת אומרת מהיום הראשון שפיקוד העורף אומר הגבלה, אותו בעל עסק בענף התיירות זכאי להגיש תביעה במסלול האדום. ושם אין תביעות שלא שולמו. התביעה הסופית מוגשת בסוף המלחמה. כי בעצם אתה מגיש תביעה על כל הנזק שנגרם לך. כל עוד לא נגמרה המלחמה אותו בעל עסק, אותו בית מלון, לא יודע לאמוד את הנזקים שלו. יש עסקים שעדיין מפונים. זאת אומרת, הם עוד לא הגיעו לעסק שלהם בכלל לאמוד את הנזק. לכן בשלבים הראשונים אנחנו משלמים מקדמות לפי איזה שהיא נוסחה מסוימת, שבעצם מדווחת על סמך הדיווחים שלהם לרשויות המס. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> לפחות שיהיה להם כסף לשלם את הארנונה אתה אומר. << אורח >> גיא ג'ורנו: << אורח >> ומעבר. הסכומים של המקדמות נעים בין 50% ל-60% בערך מהדיווחים שלהם. זאת אומרת שהוויכוח בסוף הדרך על התביעה הסופית אמורה להיות בסכומים יחסית נמוכים לעומת המקדמות שקיבלו. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> ארז, יש לי שאלה אמיתית. אם זה נכון, שאתם כן מקבלים סכומים מאוד גדולים, זה לא כל הסכומים, אבל שמגיעים אליכם. בעיקרון הוצאות לא היה לכם ביום יום, כי לא פעלתם. << אורח >> ארז משה: << אורח >> לא. להחזיק מלון של 120 חדרים על 15 דונם, הוצאות קבועות, כדי להחזיק אותו זה מאות אלפי שקלים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אתה אומר הסכום שקיבלתם. << אורח >> ארז משה: << אורח >> לתחזוקה. שהמלון לא ימות, שלא ילך קיבינימט ויהיו עכברים, כמו שאמרו. זה זה. << אורח >> קריאה: << אורח >> וארנונה שילמת. << אורח >> ארז משה: << אורח >> ארנונה שילמנו, כן. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> כן, זה מה שאמרתי. שאלתי מקודם. זה הזוי הדבר הזה של הארנונה. << אורח >> ליאת כהן: << אורח >> לא, מה שהם אומרים זה שהארנונה הוא שילם, אבל זו הוצאה שמשולמת אחר כך בפיצויים. אז נכון שתזרימית לפעמים זה יוצר בעיה. << אורח >> גיא ג'ורנו: << אורח >> כל הבעיה של עסקים זה התזרים. << אורח >> ארז משה: << אורח >> תזרים, כן, בדיוק. << אורח >> ליאת כהן: << אורח >> נכון. אבל בסוף זאת הייתה ההחלטה שעבדתם לפיה. << אורח >> גיא ג'ורנו: << אורח >> זה החוק. איזה עוד נתונים אתה מבקש אדוני? אם יש איזה שהוא נתון שאתם רוצים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני כן חוזר לבקשה של ארז איך אנחנו דואגים להם כרגע, איך אומרים, האם אנחנו אולי צריכים לשנות את התזרימים, לתת להם קצת יותר עכשיו? << אורח >> גיא ג'ורנו: << אורח >> אנחנו יכולים לתת על פי חוק. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> הרי מה הוא אומר? אני לא רוצה אתכם, תנו לי, אני מסתדר. עבדתי קשה כל החיים, אני אמשיך לעבוד. איך הוא אמר? אנחנו ביום חמישי פותחים. תנו לנו רק את הדחיפה. והוא מדבר לא רק בשמו, הוא מדבר בשם כל - - - << אורח >> ארז משה: << אורח >> לא, הוא יודע על מה אני מדבר, הוא מבין את זה. שנינו מבינים את העניין, במסלול האדום. להמשיך אותו בעוד כמה חודשים בעזרה. זה הכול. << אורח >> גיא ג'ורנו: << אורח >> זה כבר צריך חקיקה, זה כבר לא אצלנו. אנחנו רק הגוף שאוכף את מה שנחקק. אבל בסופו של דבר, במסלול האדום, עסקים שכן זקוקים למקדמה נוספת הם יכולים להגיש בקשה והיא נדונה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> יש ועדת חריגים כזאת, כביכול? << אורח >> גיא ג'ורנו: << אורח >> זה לא ועדת חריגים, זה כל אחד יכול להגיש בקשה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> לא, אבל זה סוג של דיונים לא במסלול הרגיל? << אורח >> גיא ג'ורנו: << אורח >> הוא מציג חישובים, הוא מציג ניירות. הוא אומר לנו שמע, שילמתם לי 60%, בעצם הנזק האמיתי שנגרם לי הוא 70%. אני צריך עוד 10%. אני אומר לכם שהמלאי שלי נהרס והנה הוא מראה לנו. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> ויש תקציב, הכול בסדר? לאנשים שצריכים. << אורח >> גיא ג'ורנו: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אז אולי צריך למצוא את הדרך. את ההגשה, להגיש אותה בצורה, אני מנסה לחשוב. << אורח >> ארז משה: << אורח >> הכול בסדר. היה גם זום, אתה היית בזום הזה? << אורח >> ארז משה: << אורח >> לא, << אורח >> ארז משה: << אורח >> אני לא הייתי. כן, עם אמיר ועם מר נעים מהגליל. והקריאה שיצאה זה העזרה שניתנה עם העובדים הקיימים בזמן המלחמה, שתמשיך בכמה חודשים הקרובים שהתפוסות נמוכות. עד שנגיע להיות חזקים ואז נגיד תודה רבה למדינה ואיזה כיף שיש מדינה כזאת טובה וחזקה. אבל עד אז אנחנו צריכים את העזרה. << אורח >> גיא ג'ורנו: << אורח >> אני חושב שמה שהוא מנסה להגיד, זה לא התפקיד שלי, אני רק פשוט השתתפתי בדיון גם בוועדת כלכלה ועלה שם אותו נושא. וגם שם אמרתי בדיוק את אותו דבר. חוק מס רכוש משלם פיצויים בהתאם להנחיות פיקוד העורף. זאת אומרת, יש הנחיות התגוננות, אלה התקופות שבעצם אנחנו רשאים לשלם על פי חוק. וכל פעם אמרו תאריכו את זה מעבר לתקופה של פיקוד העורף. זאת אומרת, כשפיקוד העורך מחזיר את העניינים לשגרה תנו לנו עוד גרייס. קרן הפיצויים לא יכולה לשלם. << אורח >> ארז משה: << אורח >> אבל אם תהיה החלטת ממשלה? << אורח >> גיא ג'ורנו: << אורח >> בוודאי. << אורח >> ארז משה: << אורח >> אז צריך החלטת ממשלה. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> פה יש לקונה. אפרופו מה שאתה עכשיו אומר, אנחנו אומרים את זה מתחילת המלחמה. שמשרד האוצר כל פעם אומר מה שיחליט פיקוד העורף. עכשיו תבינו את האבסורד. קחו את קיבוץ גדות, שנמצא 11 קילומטר בגבול. יש שם רפטינג. רפטינג נהר הירדן. מבחינת פיקוד העורף תשעה קילומטרים קו עימות, זהו. הפיצויים ב-9.100 אין פיצויים. ישבתי במשרד הכלכלה, אומר הנציג של משרד האוצר 'מה הבעיה? הצבא אומר לך תפתח. תפתח את הרפטינג'. אני מדברת אתכם לא עכשיו, אני מדברת אתכם לפני שמונה חודשים, שיא הטילים עלינו. והוא אומר לו 'תגיד, אתה רציני? משרד החינוך, משרד הביטחון לא מאשר לבתי ספר להגיע עכשיו לצפון. על מה אני אפתח את הרפטינג? אתה תבוא עם המשפחה בשבת לעשות רפטינג בין הטילים?'. אבל לא, פיקוד העורף קבע תשעה קילומטרים זה קו עימות, אז שם נגמר הפיצוי. זו איזה שהיא לקונה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אלה דברים שדנו בהם בוועדת הכספים. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> עדיין היישובים האלה מעל תשעה קילומטר - - - << אורח >> ארז משה: << אורח >> כבוד יושב-הראש, אנחנו צריכים להוציא את המרצע מן השק. מה שהוא אומר פה, והוא אומר נכון, זה כבר לא פיקוד העורף, זה כבר היום שאחרי. אנחנו צריכים תיקון לחוק, הוראת שעה. החלטת ממשלה. כמה חודשים קדימה. לתת את הגרייס הזה של העזרה ואז אנחנו נפרוש כנפיים. ברגע שיחזרו המטיילים אני כבר לא צריך את העזרה של המדינה, אני יכול לעבוד לבד. אני צריך עכשיו לשמור את העובדים. אם בסוף השבוע הזה יש לי מתוך 120 חדרים, 30 חדרים שמגיעים וביום ראשון אין לי חדרים וביום שני אין לי ושלישי אין לי, אני חייב לשלם משכורת לעובד, אחרת הוא ילך הביתה. עד שהבאתי אותו כבר ונלחמתי. דיברה פה, אין עובדים. והוא שלי, ואני לא יודע לשלם לו משכורת, הוא ילך. הוא ילך לעבוד בחנות אחרת. הוא ייסע, לא יודע לאן, לטבריה, הוא ייסע לחיפה, לתל אביב. הוא יגיד לא רוצה לחיות פה. זה הכול, אז זה בא אליך, כבודו, להעביר את זה הלאה. לשרים שלכם, לממשלה עצמה. תיקון קטן של החוק, כמה חודשים גרייס קדימה ואנחנו נהיה בסדר. עד עכשיו עזרנו יפה, עכשיו כאילו לעזוב אותנו זה כאילו לחזור אחורה. נכון או לא? << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אוקיי. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> ארז, בגלל שגליליון עוד יושבים בתשעה קילומטר, סליחה שאני מתעכבת על זה, אתם תהיו בסדר. יש עסקים בתחום התיירות, אטרקציות, מסעדות וגם צימרים, שבגלל שהם 10-15 קילומטרים מהגבול הם לא קיבלו כל השנה. גם זה קל לבדוק. תראו דוחות כספיים של 2023 מול 2022. קחו את כל מי שירדו לו הכנסות מעל 50% קל. אני כבר אומרת לכם, כל התיירות ירדו מעל 50%. תעזרו לאנשים. יש פה אנשים שפשוט סגרו את העסקים שלהם והלכו לחפש עבודה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> כן, ענבר. אבל רק צריך לדעת שבסוף מישהו צריך לשלם את הכול. הכי קל לבקש. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> בסדר, אבל זו השקעה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> בתחילת המלחמה אנשים לא הבינו על מה מדובר. היום כאשר פתאום עושים כביכול גזרות קוראים לזה, כי אין ברירה אחרת, מישהו צריך לשלם בסוף. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> אבל אתה יודע שפה אתה משקיע בכלכלה. בניגוד לתחומים אחרים שהממשלה הזאת יודעת לשלם שלא מעודד כלכלה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> רק שבוע שעבר הצליחו פה להעביר איזה משהו ביום רביעי, כי כביכול לוקחים כסף - - - << אורח >> ארז משה: << אורח >> לא יודע אם יצא לך להיות בסופר, או בסופר פארם בשבוע האחרון. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> הייתי, הייתי. << אורח >> ארז משה: << אורח >> 30% למעלה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> הייתי אתמול והייתי היום בבוקר. אני יכול להגיד לך שזה פשוט קטסטרופה. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> תראה, כששמים ארבעה שקלים על שיפוץ מקוואות זה לא מעודד כלכלה. כששמים את ארבעת מיליון שקלים האלה על צימרים זה מעודד כלכלה. זה ההבדל. סדרי עדיפות. << אורח >> ארז משה: << אורח >> מגבעות זה חשוב. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> הכול חשוב. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> הכול חשוב. אבל זה לא מעודד את המשק. ולשים את הכסף הזה בתיירות ובתעסוקה זה מעודד את המשק. << אורח >> קריאה: << אורח >> אני מסכים איתך, אבל אני חושב שמקוואות זה חשוב. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> סתם נתתי את זה כדוגמה, כי ראיתי את זה. מספיק כסף שהממשלה הזאת משקיעה בענפים שלא מביאים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני אגיד לך, יש אנשים שבודקים לפני שהם עוברים למקום מסוים לראות אם יש שם מקווה. << אורח >> ארז משה: << אורח >> נכון. << אורח >> ליאת כהן: << אורח >> ברור. אבל גם מקווה מעודד, בעזרת השם, ילודה. << אורח >> ארז משה: << אורח >> בדיוק. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> הבנתי. << אורח >> ארז משה: << אורח >> וילודה זה חשוב. << אורח >> ליאת כהן: << אורח >> מאוד. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> תודה שהסברת לי, לקח לי זמן להבין. גילוי נאות, מעולם לא הייתי במקווה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> תמיד יש פעם ראשונה אומרים. אני אגיד את האמת שרציתי עוד דברים, אבל אני חושב שכדאי שכן נעצור פה. אנחנו נעשה דיון פעם בשלושה שבועות בערך. יש נושאים תכנוניים, מה קורה. << אורח >> ארז משה: << אורח >> כבודו, דרכך למעלה, כן? מה שביקשנו. השינוי חוק הזה, זה חשוב לנו מאוד. בסדר? << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> נראה אם זה צריך חקיקה או צריך תקנה. << אורח >> ארז משה: << אורח >> אולי תקנה. אפילו תקנה תספיק פה לפי דעתי. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני אומר עוד פעם, הוא לא ביקש ממני כוועדה, כי בוועדה יכולה להיות ועדה מחוקקת והכול. << אורח >> ארז משה: << אורח >> אני יודע, אבל להעביר את זה הלאה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> נעביר את זה. << אורח >> ארז משה: << אורח >> יש לכם שרים נהדרים בש"ס, הם בעדנו. באמת. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני אומר עוד פעם, אם מישהו רוצה לדבר, אני יכול, זה לא שאני ממהר מאוד. יש לי עוד דיונים. אני אומר, היות שהנושאים הם רבים וקצת התמקדנו, התכנון היה לדבר יותר, אבל בסוף התמקדנו קצת יותר. אני חושב שכן כדאי שנעשה דיונים יותר פרטניים בדברים מסוימים וגם לראות פתרונות. בסוף היום אנחנו כן רוצים פתרונות. אז אני מבין שבכל הדיונים הבאים יהיו פה גם משרד התיירות וגם תנופה, יהיו פה כל הזמן. אבל אני כן חושב שכדאי שנתמקד יותר במקומות ספציפיים. על נושאים ספציפיים. אני אתן לגברת פה לדבר. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> למה אין פה עוד חברי כנסת סביב השולחן? הנושא לא מספיק מעניין? << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> תראי, דבר ראשון, ביום שני יש כל כך הרבה נושאים. אני עכשיו יש לי ועדת חוקה באותו זמן, אני חבר בוועדת חוקה, ועדת כלכלה. אני עכשיו חבר בשלוש ועדות שמתקיימות כרגע וצריך להיות בהן. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> הייתי חברה בחמש ועדות ומה שהיה לי חשוב באתי. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני מסביר שכנראה יש עוד דיונים חשובים במקומות אחרים, שאנשים גם נמצאים. אני כן חושב שאולי צריך להרחיב את כמויות חברי הכנסת רק בשביל הדיונים בוועדה. אני אומר, בחלק הזה, עוד פעם. כי בסוף היום אתה רוצה להתמקצע ואתה רוצה באמת. אתה יכול לרוץ עכשיו מוועדה לוועדה. רק ללמוד את החומר ורק לטפל בו. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> בת שבע תעיד איך עבדנו פה ולמדנו. וגם, כשחשוב לך אתה לומר ובא וכאשר לא חשוב לך אתה אומר יאללה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> לא, אני מאמין שהחברים כרגע עושים דברים אחרים. הם לא נחים בבית ולא יושבים בלשכות. אני מאמין שהם נמצאים בוועדות האחרות כרגע גם. אני אומר את זה מהרהורי ליבי, כי זה מה שאני עושה. כשאני לא במקומות, עכשיו גם שואלים איפה אני נמצא. אני, ברוך השם. בבקשה. << אורח >> מוריה כלפה הורוביץ: << אורח >> עו"ד מוריה כלפה הורוביץ, אני מנהלת את איגוד בתי המלון והתיירנות באיגוד לשכות המסחר. אנחנו בעצם מייצגים את המלונות היותר קטנים, בינוניים, עצמאיים, בוטיקים מה שנקרא. קודם כל, אנחנו רוצים לומר תודה על הדיון הזה. אנחנו חושבים שזה דיון מאוד חשוב. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> כמה אתם מאגדים תחתיכם? << אורח >> מוריה כלפה הורוביץ: << אורח >> אנחנו כרגע מייצגים 40 מלונות. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> בתחילת הדרך. << אורח >> מוריה כלפה הורוביץ: << אורח >> נכון, אנחנו בתחילת הדרך. זה איגוד שהוא בעצם נמצא שנתיים באיגוד לשכות המסחר. חלק מהמלונות שבאמת פרשו מהתאחדות בתי המלון. אני רוצה לדבר על כמה נקודות, אני באמת לא רוצה לחזור על הדברים שנאמרו. ברור לכולנו שענף התיירות הוא לא רק ענף כלכלי. בטח שלא בצפון. ממש מקור תעסוקה. כל הצפון, התעסוקה בצפון זאת התעסוקה. אנחנו באמצע המלחמה הגענו גם לוועדת כספים וגם לוועדת כלכלה וביקשנו חל"ת גמיש. דיברנו על זה שהעובדים פשוט בורחים. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> דיברנו על זה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> היא הזכירה את זה. << אורח >> מוריה כלפה הורוביץ: << אורח >> נכון. ואמרנו גם שאנחנו מבינים, יש עוגה אחת. אי אפשר עכשיו ללכת, להתפזר. אנחנו מבינים מה קורה במדינה. בואו נעשה את הבידול בין עסקים קטנים לבין עסקים גדולים. בואו נבין שבסוף עסק שנפגע כלכלית, עסק גדול, זה פגיעה במספרים, לא פגיעה באנשים. העסקים בצפון, המלונות בצפון כולם הם עסקים מאוד קטנים, משפחתיים. המכרז שיצא, שמשרד הביטחון הוציא – אנחנו פנינו למשרד הביטחון, ביקשנו להוריד את התנאים. באנו ודרשנו, אמרנו. 150 מיליון מחזור הכנסות זה דבר שאנחנו לא יכולים לעמוד בו. גם לא ב-100. ערבות של מיליון שקלים, בסדר. עם זה עוד עסק יכול להתמודד. אבל מבקשים שם דברים שהם כל כך לא הגיוניים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני לקחתי על עצמי לטפל בזה, לבדוק באמת מה הסיבה. << אורח >> מוריה כלפה הורוביץ: << אורח >> אנחנו מאוד נשמח, כי אנחנו רוצים לשפר את התנאים של המכרז הזה. אנחנו גם רוצים לפתוח אותו. שזה לא תהיה שליטה רק של המלונות הגדולים, רק של העסקים הקטנים. שיתנו אפשרות לכולם. גם לאנשי המילואים לבחור לאיפה הם רוצים ללכת. וגם למלונאים שהיו תחת האלונקה כל הזמן הזה, שיתנו להם גם את האפשרות. אנחנו צריכים להבין, התיירות לא תחזור. היא לא תחזור לא בשנה הקרובה ולא בשנה וחצי. וצריכים לעזור כמה שיותר לאנשי הצפון, זה הלב. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> הצפון והדרום, כן. << אורח >> מוריה כלפה הורוביץ: << אורח >> נכון, הצפון והדרום. ואם אנחנו לא נהיה שם ולא ניתן את המענקים, לא ערבויות, מענקים, פיצויים, אנחנו פשוט נקרוס. זה הכול. תודה רבה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> תודה. יש עוד מישהו שמרגיש שהוא רוצה להגיד כמה מילים? << אורח >> ארנון בירן: << אורח >> רק דבר אחד, אני חושב שהדבר הכי חשוב, מבחינה אסטרטגית המדינה לא שם, לא באירוע. בעיניי לפחות. אני חושב שהוועדה הזאת יש לה תפקיד ראשון במעלה הערכית. אני חושב שצריך לשמור על כל הפריפריה בכל המדינה. אנחנו ראינו מה קרה בפריפריה, מי ספג את הפגיעה ב-7 באוקטובר. אני חושב שמוכרחים לחזק גם את הכלכלה וגם את הנפש של האדם שנמצא שם ולחזק את כל מי שנמצא לאורך גבולות המדינה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> ארנון, אני אשמח כן לקבל נקודות שאתה חושב, תעביר לוועדה, לבת שבע. אנחנו ננסה לקיים דיונים. אני אומר לכל אחד שחושב שהוא יכול לתרום במחשבות שלו ובדברים ורעיונות כמו שצריך, אני אשמח לקיים פה דיונים. אני חושב שזה חשוב, כי בסוף כמו שדיברו פה על תיירות, בסוף זה נוגע בכל כך הרבה דברים. וזה בדיוק הוועדה הזאת. בסוף אנחנו חפצים לצמצם את הפערים. וכמה שנחזק יותר את הפריפריה, אם זה תיירות, אם זה הוזלה לגבי התכנון. יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות, שהדבר הזה רק יגרום לאנשים לחזור כמה שיותר. יחזק את המקומות עצמם. רפואה, תחבורה, חינוך. כל מה שאנחנו צריכים. וזה דווקא ישאיר את התושבים, ישאיר את האנשים. אני אמרתי את זה כל הזמן, אנשים גדלים בפריפריה ובגיל 17, 18, 19, עוברים למרכז, שוכרים בהון כסף בתל אביב דירות, אני לא רוצה להגיד איזה גדול, באיזה מחיר. במקום לחזק את המקומות עצמם שהם גדלו והמשפחות שלהם. אני חושב שזה דבר מאוד חשוב. ומעבר לזה שזו מדינת ישראל, זה חבל ארץ שלנו. אנחנו צריכים להיות שם. זו הציונות האמיתית, להיות בארץ היפה שלנו. וגם באמת ללכת, להגיע לצפון. יפה שם יותר מהכול. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> יש עכשיו שלג בחרמון, תבואו לראות. << אורח >> ארז משה: << אורח >> החרמון נראה מדהים עכשיו והנחלים שוצפים, קוצפים. והכול כל כך יפה ויש שקט. יאללה, תבואו. בת שבע, קדימה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> סיור של הוועדה, משהו. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> אבל אם הם יבואו לא יהיה שקט. << אורח >> ארז משה: << אורח >> לא, לא, הוועדה מוזמנת לסייר בגליל העליון. כמובן, ענבר, תארגני. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> לעשות סיור של כמה מקומות, לראות קצת כמה דברים. << אורח >> ארז משה: << אורח >> אתם תראו דברים יפים. אתם תראו אנשים שורשיים. אתם תראו אנשים שרוצים להצליח ולהפריח, להרים את חבל הארץ הזה מחדש. אני בטוח שגם בדרום חבריי אותו דבר. פשוט תבואו ותראו כמה יופי. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אנחנו נקיים דיון עוד שלושה שבועות. אני חושב שפעם בשלושה שבועות או חודש נקיים דיון. כמה שצריך, כמה דיונים שצריך כדי לקדם את כל הנושאים האלו. אני אשמח לישיבות תכופות יותר אתכם ביחד. גם מהדברים שאנשים מעלים וגם פתרונות אמיתיים. כי אני אומר, לפעמים בוסט קטן להם, כל דבר כזה יכול לעזור. זה כמו שהם אומרים, אם יסתכלו באסטרטגיה, כמו שארנון הזכיר פה, בסוף צריך להסתכל אסטרטגיה קדימה. אנחנו באמת נסתכל קדימה. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> מגיעה לך מחמאה, אני חייבת להגיד. ברוב הדיונים או שמתפרצים או שלא נותנים לכולם לדבר. גם כולם דיברו מספיק וגם - - - כל הכבוד. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> דברי חכמים בנחת נשמעים. אנחנו צריכים להיות בנחת. ההתלהמות לא מביאה לשום מקום. לכן גם אמרתי שאני אשתדל לעזור להכניס את האמא הזאת. אני מבין שיש סיבות ולא סתם. << אורח >> ליאת כהן: << אורח >> לא, זה לא בסדר, אין סיבות. האמת שאני הייתי בהתפרצות שלה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני לא מכיר ולא יודע. << אורח >> ליאת כהן: << אורח >> זו אחריות שלנו להכיל. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> עוד פעם, לכן אמרתי, אני לא מכיר את הסיפור שהיה. הנה, את רואה, דיברו על חברי כנסת שלא נמצאים והנה חברת כנסת הגיעה. << אורח >> ארז משה: << אורח >> כבודו, להכניס את צנגאוקר זה קידוש השם. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני אשתדל לעזור בזה עכשיו, בעזרת השם. יהיו עוד דיונים ונשמח שתגיעו. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:41. << סיום >>